Kahala Kadisha - Devarim

‫הליכות עולם‬

‫ערש"ק פרשת דברים‪ ,‬גיליון מס' ‪17‬‬

‫ירושלים‬

‫מיועד לחזרה ושינון ולהעיר לב המעיינים בהלכה‬ ‫ואין לסמוך ולהורות מזה הלכה למעשה‬

‫דיני הדלקת נר שבת ‪ /‬ג‬

‫בני ברק‬ ‫בית שמש‬

‫נערך ע"י הרב אהרן מרדכי גרין שליט"א‬

‫יב‪ .‬הדלקת נר שבת בישיבות‪.‬‬

‫יד‪ .‬פתיחת וסגירת דלת או חלון כנגד הנרות‪.‬‬

‫בישיבות שחדר האוכל וחדרי הפנימיה במקומות שונים‪ ,‬ומטעם הנהלת‬ ‫הישיבה מדליקים בחדר האוכל‪ ,‬ודעתם להוציא בזה את כל הבחורים‪ ,‬כיון‬ ‫שהבחורים דינם כסמוכים על שולחן בעל הבית [הנהלת הישיבה]‪ ,‬יוצאים ידי‬ ‫חובתם בהדלקה זו‪.‬‬ ‫ובפנימיה יסתפקו בתאורה שדולקת בפרוזדורים המאירה לתוך החדרים‪,‬‬ ‫כיון שהדליקו נרות כתקנת חז"ל במקום האכילה‪[ .‬פני שבת סי"ז]‪.‬‬

‫אסור לפתוח דלת או חלון‪ ,‬כשנרות שבת מונחים כנגדם או סמוך להם‪ ,‬שמא‬ ‫יכבו הנרות על ידי הרוח‪ .‬וגם אם אין הרוח מנשבת עכשיו‪ ,‬יש לחשוש שמא‬ ‫כשיפתח הדלת תנשב הרוח ויבואו הנרות לידי כיבוי‪ .‬ובמקום הדחק‪ ,‬בזמן שאין‬ ‫הרוח מנשבת‪ ,‬יש להקל ולפתוח את הדלת או החלון בנחת שלא יכבו הנרות‬ ‫מהפתיחה עצמה‪ .‬ואם היה הדלת או החלון פתוחים‪ ,‬מותר לסגרם בנחת‪ ,‬ואין‬ ‫בזה איסור מבעיר או מכבה‪[ .‬שו"ע ומ"ב רע"ז ס"א]‪.‬‬

‫יג‪ .‬מקום הנחת הנרות‪.‬‬

‫טו‪ .‬שלא להדליק נר או גפרור מנרות שבת‪.‬‬

‫כתב הרמ"א [בסעיף י'] ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקים על השולחן‬ ‫ולא בשאר הנרות שבבית‪ ,‬ומשמע מדבריו שמדליקים על השולחן בעצמו‪ .‬ובכף‬ ‫החיים [סקס"ח] כתב שעל פי הזוה"ק והאריז"ל צריך להדליק כנגד השולחן‬ ‫דווקא‪ ,‬ולא בשולחן עצמו‪.‬‬ ‫עוד כתב הרמ"א שם‪ ,‬וצריך להניח הנרות במקום שמדליקים‪ ,‬ולא להדליק‬ ‫במקום זה ולהניח במקום אחר‪ .‬וכתב המשנה ברורה [סקמ"ח] דכוונתו הוא‪,‬‬ ‫שלא ידליקם במקום פטור שאין משתמש שם בשבת‪ ,‬ויעבירנו אחר כך למקום‬ ‫חיוב‪ ,‬דכיון שהדלקה עושה מצוה‪ ,‬אם ידליק במקום פטור לא עשה כלום גם אם‬ ‫יניחם אחר כך במקום חיוב‪ ,‬אבל להעבירן ממקום חיוב אחד למקום חיוב אחר‬ ‫מותר‪ .‬וכיון שיש מחמירים שלא להעביר גם ממקום חיוב אחד למקום חיוב אחר‪,‬‬ ‫אין להקל ולהעביר אלא במקום הצורך‪( .‬כגון אשה זקינה שצריך להביא לה את‬ ‫הנרות)‪.‬‬

‫נדבת‬ ‫הרב משה הרשקופ הי"ו‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה‬ ‫לבנו הבה"ח דוד צבי שלמה ני"ו‬ ‫מזלא טבא‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫לידינו היקר והחשוב‬ ‫הרב אברהם יהודה טיקוצקי הי"ו‬ ‫לדרגל שמחת הולדת נכדו שיחי'‬ ‫בן בנו הר"ר משה מרדכי הי"ו‬ ‫יה"ר שיזכו לרוות נחת ממנו ומכל יוצ"ח‬ ‫מערכת "קהלא קדישא"‬

‫נדבת‬ ‫הרב שמעון ליפשיץ הי"ו‬ ‫לרגל שמחת אירוסי בתו בשעטו"מ‬ ‫לוח עמוד היומי מסכת סוכה‬

‫שבת קודש‬ ‫יום ראשון‬ ‫יום שני‬ ‫יום שלישי‬ ‫יום רביעי‬ ‫יום חמישי‬ ‫יום שישי‬

‫לו‪:‬‬ ‫לז‪.‬‬ ‫לז‪:‬‬ ‫לח‪.‬‬ ‫לח‪:‬‬ ‫לט‪.‬‬ ‫לט‪:‬‬

‫להערות והארות‬ ‫ולתרומות‬ ‫והנצחות‪:‬‬ ‫‪,052-7125356‬‬

‫אלעד‬ ‫ביתר‬ ‫אשדוד‬ ‫צפת‬

‫נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות‪ ,‬משום ביזוי מצוה‪.‬‬ ‫[רמ"א סרע"ו סי"ב]‪ .‬ובבאר היטב [שם סק"י] כתב‪ ,‬והוא סכנה גדולה אפילו בלא‬ ‫נר שבת‪.‬‬ ‫ובמשנה ברורה [שם סקכ"ז] הביא בשם אליה רבה‪ ,‬דאולי אצל קטן ליכא‬ ‫סכנה‪ ,‬ולכן אסרו רק משום ביזוי מצוה‪.‬‬

‫דבר בעיתו‬

‫המשך מעמוד קודם‬

‫משום רבי יוסי‪ ,‬כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה‪ ,‬אפילו על תנאי לא חזר‬ ‫בו‪ ,‬מנא לן ממשה רבינו שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום‪ ,‬אע"ג‬ ‫דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפילו הכי אוקמה בזרעיה‪ ,‬פי' שברכת השי"ת לא‬ ‫שבה ריקם ואפילו שלא נתקיים התנאי שהרי ביקש משה רחמים אפ"ה זכה לברכת ואעשה‬ ‫אותך וכו'‪ ,‬וזהו שאמר להם משה לישראל זו משלי‪ ,‬פי' אותה ברכה שקיבלתי מהשי"ת על‬ ‫תנאי ואעשה אותך וכו'‪ ,‬גם את זו הברכה נותן אני לכם‪ ,‬והקב"ה יברך אתכם כאשר דיבר‬ ‫לכם‪.‬‬ ‫הזכירו בשוה"ט שהיאצ"ט של אהרן הכהן חל בראש חודש אב והוא יום הפטירה‬ ‫היחיד הנזכר מפורש בתורה‪ ,‬והוסיפו את דברי הרה"ק בעל התפארת שלמה (פר' מסעי‬ ‫ד"ה ויעל) מדוע נזכר בתורה (במדבר לג‪ ,‬לח) יום פטירתו של אהרן הכהן בחודש החמישי‬ ‫באחד לחודש‪ ,‬משא"כ בפטירת שאר צדיקים שלא נזכרו בתורה כלל‪ ,‬דאהרן הכהן היה אוהב‬ ‫שלום ורודף שלום לקרב את ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬וגדולים צדיקים במיתתן כשם‬ ‫שבחייו היה משפיע חסדים והשפעות טובות לכלל ישראל‪ ,‬כן ביום מיתתו העלה יותר ויותר‬ ‫בנפשו והמשיך שפע החסדים והשפעות טובות מלמעלה בעת ההיא בחודש החמישי באחד‬ ‫לחודש‪ ,‬וזאת המעלה והזכות עומדת לעד שגם ביום הזה בחודש המר הזה בין המצרים‬ ‫שהשכינה מתרחקת חלילה מבעלה הנה זכות אהרן הכהן שנתעלה ביום הזה יעמוד לנו‬ ‫להמשיך חסדים ושפע להשכינה ומתוך צרה יצא הרוחה וימציא חנינה‪ ,‬ולכך נכתב יום ההוא‬ ‫לזכרון לדורות עולם‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫והוסיף כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א דהנה ידוע שבזמן החורבן לא היו ישראל חסרים‬ ‫מאומה בלתי השלום‪ ,‬שהיו יראים ושלימים ומלאים בתורה ומצוות‪ ,‬אלא שהיה חסר להם‬ ‫השלום‪) ,‬עיין מסכת יומא (ט‪..." ):‬אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות‬ ‫חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלשה‬ ‫עבירות"‪).‬‬ ‫ואפשר שלכן גם חל יום פטירתו של אהרן הכהן בימים אלו‪ ,‬להזכיר מידתו של אהרן‬ ‫שהיה אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬לתקן את זה‪ ,‬וכשיש שלום יש כל ברכה וטובה‪.‬‬

‫‪054-8441262‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫‪7:06‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪7:05‬‬ ‫‪7:15‬‬ ‫‪7:06‬‬

‫‪8:21‬‬ ‫‪8:24‬‬ ‫‪8:22‬‬ ‫‪8:23‬‬ ‫‪8:22‬‬ ‫‪8.23‬‬

‫‪8:55‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪8:55 8:23 7:12‬‬

‫פתגמין קדישין‬

‫אסור להדליק גפרור וכדו' מנר שבת‪ ,‬אפילו לצורך הדלקת שאר הנרות‪ ,‬דיש‬ ‫בזה בזוי מצוה‪ ,‬אולם להדליק נר אחד מנר אחר בלא אמצעי [נר אחר או גפרור]‬ ‫מותר‪ .‬ומכל מקום נכון להכין נר מיוחד שבזה ידליק את כל הנרות‪[ .‬מ"ב סק"ד‬ ‫ובבה"ל ד"ה שתי פתילות]‪.‬‬

‫טז‪ .‬לכסות הקטנים בפני הנרות‪.‬‬

‫שבת‬

‫מוצ"ש‬

‫ר"ת‬

‫‪8:58‬‬ ‫‪8:55‬‬ ‫‪8:57‬‬ ‫‪8:57‬‬ ‫‪8:58‬‬

‫פרשת דברים‬

‫אלה הדברים וגו' או יאמר‬ ‫אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר‬ ‫הירדן במדבר בערבה וגו' אחד עשר יום מחורב דרך‬ ‫הר שעיר עד קדש ברנע וגו' הואיל משה באר את‬ ‫התורה הזאת‪ .‬פירש רש"י ז"ל לפי שהן דברי תוכחה‬ ‫ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו כו'‪ .‬אחד עשר יום‬ ‫מחורב פירש רש"י שגם זה מן התוכחה אמר להם ראו‬ ‫מה גרמתם וכו'‪ .‬בעבר הירדן הואיל משה באר את‬ ‫התורה הזאת פירש רש"י בשבעים לשון פרשה להם‪.‬‬ ‫ראוי להבין הלא בכל הסדרא עוד לא ביאר את התורה‬ ‫כלל רק פרשה זו עד פרשת ואתחנן כולה תוכחות‬ ‫ומוסרים עד התחלת עשרת הדברות‪ ,‬ומן הראוי‬ ‫היה שיכתוב מקרא זה בפרשת ואתחנן קודם עשרת‬ ‫הדברות שנאמר שם וזאת התורה אשר שם משה‬ ‫לפני בני ישראל וגו' בעבר הירדן בגיא וגו' שם היה‬ ‫לו לכתוב הואיל משה באר את התורה הזאת ששם‬ ‫נאמרה פרשת עשרת הדברות ופרשת שמע ושארי‬ ‫המצות שהם מקור לכל התורה‪ .‬והנראה לי כי הנה‬ ‫מצאנו בספרי קודש וכן שמעתי מרבותי הקדושים‬ ‫נ"ע שהעיקר מעיקרי העבודה הוא להרהר בתשובה‬ ‫קודם ישיבתו ללמוד תורה או קודם עשיתו מעשה‬ ‫המצות ואדמו"ר הרב בוצינא קדישא רבן של כל בני‬ ‫הגולה מו"ה יעקב יצחק מק"ק לובלין זצוק"ל אמר‬ ‫שאם האדם אינו עושה תשובה קודם לימוד התורה‬ ‫עליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי‬ ‫וגו' מה שאין כן באם מהרהר בתשובה קודם הלימוד‬ ‫אזי נקרא צדיק כמו שאמרו חכמינו ז"ל בקידושין‬ ‫המקדש את האשה על מנת שאני צדיק אף על פי‬ ‫שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר בתשובה ועל‬ ‫כן רשאי אחר כך ללמוד התורה הקדושה‪ .‬וזה נרמז‬ ‫כאן שלכך הקדים להם משה דברי התוכחות ומנה כאן‬ ‫את כל המקומות שהכעיסו לפני המקום לפי שהיה‬ ‫רוצה לבאר להם את התורה‪ ,‬על כן רמז להם כללות‬ ‫כל העבירות שעשו עד אותו היום כדי שיהרהרו‬ ‫תשובה על כולם קודם שישמעו דברי התורה‪ .‬וזה‬ ‫ביאור הכתובים אלה הדברים וגו' בעבר הירדן וגו' בין‬ ‫פארן וגו' שכל זה הוכיחם וכל כך מפני אשר הואיל‬ ‫משה באר את התורה הזאת על כן הוכיחם תחלה כדי‬ ‫שיעשו תשובה על כל עונותיהם קודם שילמדו ממנו‬ ‫ביאור התורה‪.‬‬ ‫מאור ושמש‬

‫דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו‬ ‫אליהם‪.‬‬ ‫ויבואר על פי מה שכתב בזוהר הקדוש על‬ ‫המשנה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל כו'‪ ,‬הכלל‬ ‫התורה הקדושה יש בה פנימיות סודות נעלמות ומה‬

‫דברות קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי‬ ‫זהב‪( ,‬דברים א‪ ,‬א) ובמדרש (דברים רבה א‪ ,‬ג) ד"א אלה הדברים אשר דבר משה‪ ,‬זהו שאמר הכתוב (תהלים נ‪ ,‬כא)‬ ‫אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך וכו'‪ ,‬יש לפרש על פי הידוע מהרה"ק הרבי ר'‬ ‫זושא מאניפולי זיע"א שכשהיה חפץ לעורר ולהוכיח לאדם שישוב בתשובה על מעשיו‪ ,‬היה פונה אל עצמו ואומר‬ ‫זושא כך עשית במקום פלוני זושא כך עשית במקום פלוני‪ ,‬וכך היה מונה ומפרט את כל מעשיו וחטאיו של אותו‬ ‫אדם‪ ,‬עד שהיה מתעורר לשוב בתשובה שלימה על מעשיו‪.‬‬ ‫והנה כאן היה משה עומד ואומר דברי תוכחה ומוסר לישראל כמפורש ברש"י הק'‪ ,‬והיה מוכיחם גם כן על זה הדרך‬ ‫וכמו שאמר כ"ק מרן אאמו"ר זיע"א עה"כ (דברים ג‪ ,‬כט) ונשב בגיא מול בית פעור‪ ,‬וברש"י הביא שנתכוון לומר‬ ‫ונצמדתם לעבודת כוכבים‪ ,‬ולכאורה תמוה הוא למה כלל משה את עצמו ג"כ בזה החטא חלילה‪ ,‬והרי הוא לא היה‬ ‫עמהם‪ ,‬ואמר כ"ק מרן אאמו"ר זיע"א ג"כ כנ"ל מהרבי ר' זושא‪ ,‬שמשה היה יודע שאם יוכיח אותם בדרך זו יוכל‬ ‫להוכיחם ולהשיבם למוטב‪ ,‬ולכן כלל ואמר ונשב בגיא גם על עצמו‪.‬‬ ‫וזהו שהביא במדרש הכתוב מתהלים (נ‪ ,‬כא) אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬אלה עשית והחרשתי‪ ,‬החרשתי מלומר לך "אלה עשית" רק אתה לבד‪ ,‬אלא הוכחתיך על זה הדרך‪ ,‬דימית‬ ‫היות אהיה כמוך שתדמה בנפשך לומר היות אהיה כמוך שגם אני נכלל בזה החטא‪ ,‬ואז הוכיחך ואערכה לעיניך או‬ ‫אז הוכחתיך על מעשיך‪ ,‬וובזה האופן יכול להשפיע על האדם לשוב בתשובה שלימה וכדמסיים שם בסיפא זובח‬ ‫תודה יכבדנני דקאי אזובח יצרו כדאי' בגמ' (סנהדרין מג‪.):‬‬ ‫(צפת‪ ,‬תשס"ב)‬ ‫שנאמרה התורה בסיפורי מעשיות מעשה אברהם‪,‬‬ ‫מעשה יצחק‪ ,‬מעשה יעקב עם לבן‪ ,‬מעשה אמהות‪,‬‬ ‫מעשה בלעם ואתון שלו‪ ,‬באמת יש בהם סודות‬ ‫נעלמות פנימיות‪ ,‬רק שמגוף התורה שמבואר במעשה‬ ‫גם כן ילמדו ממנה מדות טובות‪ ,‬דהיינו מעשה אברהם‬ ‫ללמוד לעשות חסד מאברהם‪ ,‬מעשה יעקב להראות‬ ‫צדקתו של יעקב‪ ,‬מעשה האמהות להראות וללמוד‬ ‫צדקת האמהות צדקת רחל אשר עדיין זה הזכות‬ ‫קיים לנו שהכניסה צרתה כו'‪ ,‬כמבואר ברבותינו ז"ל‬ ‫שעל זה נאמר (ירמיה לא‪,‬יד) קול ברמה כו'‪ ,‬רחל‬ ‫כו'‪ .‬ונמצא נכתבו המעשים כדי ללמוד גם מהמעשה‬ ‫המדה התלויה בה‪ .‬וכן כתיב מעשה בלעם ואתון שלו‪,‬‬ ‫כדי להראות מעשה מגונה של אותו הרשע להרחיק‬ ‫מן מעשיו כמאמר חכמינו ז"ל (אבות ה‪,‬כב) מה בין‬ ‫תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו כו'‪ ,‬דהיינו‬ ‫ליקרב עצמו למדת אברהם ולרחק עצמו ממדת בלעם‬ ‫הרשע‪ .‬נמצא זה שהתורה נאמר בסיפורי מעשיות‬ ‫כדי שגם מן המעשה נלמד המדה אבל באמת ישנו בה‬ ‫סודות נעלמות עד אין סוף‪ .‬וכן אפילו שאר התורה‬ ‫שנאמרה בה המצוה בפירוש יש בה סודות נעלמות‪.‬‬ ‫וזהו כל דבר שהיה בכלל‪ ,‬דהיינו התורה שהוא הכלל‬ ‫מן העולמות‪ .‬ויצא מן הכלל‪ ,‬להכתב בסיפור מעשה‪.‬‬ ‫ללמד‪ ,‬דהיינו ללמוד גם מן המעשה עצמה המדה‬

‫המבואר בה‪ .‬וזה לא ללמד על עצמו יצא כו'‪ ,‬כלומר‬ ‫לא בהתורה אשר נכתבה בסיפור כו' יש בה סודות כו'‪,‬‬ ‫אלא גם בהתורה אשר מבואר המצוה בה באר היטב‬ ‫יש בה סודות כו'‪ ,‬וזהו אלא ללמד על הכלל כולו יצא‪.‬‬ ‫וזה מבואר קצת בזוהר הקדוש‪ .‬ובאמת במשנה תורה‬ ‫לא נכתבה בסיפור מעשה‪ ,‬רק מבואר בה במצות‬ ‫היטב מדות השם ודרכי השם ותוכחה לישראל להסיר‬ ‫מדרך הרע ולדבק בדרך הטוב בדרך ה' ולמה זה‪ ,‬כי‬ ‫דור שהיו במצרים והיו משוקעים בטומאת מצרים‬ ‫ועל ידי זה הכעיסו לפניו יתברך כנאמר ברבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫ועיין ברש"י בערבה מול סוף בין פארן כו'‪ ,‬ודי זהב כו'‬ ‫עיין שם‪ .‬ונמצא על ידי זה הוצרך להלביש התורה‬ ‫בסיפורי מעשיות כנזכר לעיל‪ .‬אבל במשנה תורה‬ ‫שהיו דור שלם דור שנכנסו לארץ הקדושה שלא היו‬ ‫משוקעים בטומאת מצרים לכך נאמר להם התורה‬ ‫בלי שום לבוש כנזכר לעיל‪ .‬וזהו אלה הדברים‪ ,‬כל‬ ‫מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים‪ ,‬כלומר מה‬ ‫שנאמר לראשונים תורה בלבוש כנ"ל‪ ,‬הוא מחמת‬ ‫במדבר בערבה כו'‪ ,‬כפירוש רש"י אחרי הכותו כו'‪,‬‬ ‫הואיל משה באר את התורה כו'‪ ,‬ככל אשר צוה ה'‬ ‫אותו אליהם כנ"ל‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫קדושת לוי‬

‫הילולא דצדיקיא‬

‫עמוד היומי‬

‫הרה"ק רבי יעקב יצחק ה"חוזה" מלובלין זיע"א‬ ‫ט' באב תקע"ה‬

‫מסכת סוכה‬

‫ההיא סבתא דאתאי לקמיה דר"נ‪ ,‬וכו' אמרה ליה‬ ‫איתתא דהוה ליה לאבוה תלת מאה ומץני סרי עבדי‬ ‫צווחה קמייכו ולא אשגחיתו בה‪ ,‬וכו'‪( ,‬לא‪ ,‬א)‬ ‫ארבעה ענינים מתמיהים מצאנו כאן‪ .‬מדוע לא‬ ‫אשגח בה ר"נ אם אכן יש לה דמי עצים עכ"פ‪ ,‬ומדוע‬ ‫ייחסה האישה את עצמה אחר אברהם אבינו שהיו לו‬ ‫‪ 318‬עבדים; כן צריך ביאור מדוע עלב בה ר"נ וכינה‬ ‫בתואר 'פעיתא'‪ ,‬ומדוע לא פנה אליה שצדקה טענתה‬ ‫לגבי דמי העצים וביכר לפנות אל תלמידיו ולומר "יש‬ ‫לה"‪.‬‬ ‫ויש לבאר הכל על נכון‪ ,‬כי ר"נ לא חפץ להשיב על‬ ‫טענתה שכן אין דנין דיני ממונות ביו"ט‪ ,‬אמנם היא‬ ‫דימתה שאין ר"נ רואה את עצמו אחראי למעשה גזילה‬ ‫זה מחמת שעבדיו הם אלה שעשוהו ולא הוא בעצמו‪,‬‬ ‫ולכן אמרה לו ‪ -‬ראוי לך להביט אל זקני אברהם אאע"ה‬ ‫שהיו לו ‪ 318‬עבדים‪ ,‬והוריקם בכסף וזהב כדי שלא יהיו‬ ‫שטופים בתאוות ממון‪ .‬ומחמת שהרימה קולה‪ ,‬מצא‬ ‫ר"נ לנכון להשיבה דבר מחמת כבוד ת"ח‪ ,‬כי בזיון להם‬ ‫דבריה שישובים בסוכה גזולה‪ ,‬ומש"ה פנה לתלמידיו‬ ‫ואמר להם‪ ,‬ראו ‪ -‬מה שאני משיב על טענתה הוא‬ ‫מחמת דפעיתא היא דא‪ ,‬וגורמת בזיון לכבוד התורה‪,‬‬ ‫ואין בטענתה ממש כי אין לה אלא דמי עצים בלבד‪.‬‬ ‫ובזה מילט את עצמו מלדון דיני ממונות ביו"ט‪.‬‬ ‫ע"פ הערוך לנר‪ ,‬לא‪ ,‬א‬

‫אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים‬ ‫ומאי ניהו ערבה והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים (לד‪,‬‬ ‫א)‬ ‫הכונה ע"פ המבואר במד"ר (ויקרא פ"ל) דערבי‬ ‫נחל אלו אותם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪,‬‬ ‫ומה הקב"ה עושה להם‪ ,‬לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר‬ ‫הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרין אלו על‬ ‫אלו‪ .‬וזה שאמר אני אמרתי‪ ,‬שידבקו להתלמידי חכמים‬ ‫שהם בבחי' מים כנזכר לעיל‪ ,‬כדאמרו במס' ע"ז הנזכר‬

‫לעיל‪ ,‬וכמבואר בכתובות (קיא‪ ):‬כל המשתמש באור‬ ‫תורה אור תורה מחייהו כו'‪ ,‬מצאתי להם תקנה מן‬ ‫התורה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום‬ ‫(דברים ד‪ ,‬ד)‪ ,‬וכי אפשר לדבוקי בשכינה‪ ,‬והכתיב (שם‬ ‫ד‪ ,‬כד) כי ה' אלקיך אש אוכלה‪ ,‬אלא כל המשיא בתו‬ ‫לת"ח והעושה פרמקטיא לת"ח והמהנה ת"ח מנכסיו‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה‪ .‬כיוצא בדבר‬ ‫אתה אומר‪ ,‬לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו‪ ,‬וכי‬ ‫אפשר לאדם לחידבק בשכינה‪ ,‬אלא כל המשיא בתו‬ ‫לת"ח והעושה פרמקטיא לת"ח והמהנה ת"ח מנכסיו‬ ‫מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה‪ .‬על כן אמרתי‬ ‫שידבקו לת"ח‪ ,‬להשתדל בהחזקת ידיהם ולהנותם‪ ,‬דזהו‬ ‫בבחי' ערבה דגדילה סמוך להמים ומקורב עם האתרוג‬ ‫כנזכר לעיל‪ .‬והם שמו עצמם כצפצפה שבהרים‪ ,‬שאינה‬ ‫עומדת סמוך למים ופסולה לד' מינים‪ ,‬דהרחיקו את‬ ‫עצמם מלהתקרב לת"ח ולהנותן מנכסיו‪.‬‬ ‫שוב ראיתי כי כל זה הוא מבואר במנחות (נז‪,).‬‬ ‫דהכי איתא שם‪ ,‬ארבעה מינים שבלולב‪ ,‬ב' מהן עושים‬ ‫פירות ב' מהן אינם עושים פירות‪ ,‬העושין פירות יהיו‬ ‫זקוקים לשאינן עושים פירות ושאינן עושין פירות‬ ‫יהיו זקוקין להעושים פירות‪ ,‬וכן ישראל בהרצאה עד‬ ‫שיהיו באגודה אחת‪ ,‬שנאמר (עמוס ט‪ ,‬ו) ואגודתו על‬ ‫ארץ יסדה‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬יהיו זקוקין כאחד כלומר‬ ‫כולן יהיו כאחד‪ ,‬והובא זה בילקו"ש (ויקרא אות תרנה)‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫מעין יצחק‪ ,‬מאמר עץ פרי אות יב‬

‫ולקחתם שתהא לקיחה תמה (לד‪ ,‬ב)‬ ‫"‪...‬דהנה כבר מבואר באר"י ז"ל ובשאר ספה"ק כי‬ ‫זה כלל גדול בתורה ובמעשה המצות שהאדם עושה‬ ‫צריך להקדים להם תשובה שלימה על מה שעבר עליו‬ ‫מהפגמים חלילה‪ ,‬כלשון המשנה תשובה ומעש"ט‬ ‫כתריס בפני הפורענות‪ ,‬וכן כתיב סור מרע ועשה טוב‪,‬‬ ‫צריך לסור מרע תחילה ואח"כ תעשה הטוב‪ .‬וענין‬ ‫התשובה הוא להכרית תחילה כל החיצונים שנעשו‬

‫דבר בעיתו‬ ‫בשם הרה"ק רבי לייבלע אייגר זיע"א נכדו של‬ ‫הגאון רבי עקיבא אייגר זיע"א (בעמח"ס "תורת‬ ‫אמת")‪ ,‬טעם מה שקורין פרשת דברים בשבת‬ ‫שקודם תשעה באב‪ ,‬לפי מה דאי' במדרש (דברים‬ ‫א‪ ,‬ד) ד"א אלה הדברים‪ ,‬א"ר אחא ב"ר חנינא‪,‬‬ ‫ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות‬ ‫מפי משה‪ ,‬אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל‬ ‫אומרים שונא מוכיחנו‪ ,‬ואילו ברכם משה היו‬ ‫אומות העולם אומרים אוהבן ברכן‪ ,‬אמר הקב"ה‬ ‫יוכיחן משה שאוהבן ויברכן בלעם ששונאן‪ ,‬כדי‬ ‫שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל‪ ,‬ע"כ‬ ‫דברי המדרש‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך שהיה לו בן יחיד‬ ‫שכל שעשועיו בו‪ ,‬והיה רוצה להדריכו לילך בדרך‬ ‫הישרה והרצויה‪ ,‬והיה אדם שהיה אוהב את המלך‬ ‫ומסתמא שיאהב גם כן את בן המלך‪ ,‬והפקיד המלך‬

‫בעוה"ר על ידו חלילה‪ ,‬אח"כ יבוא אל הקודש לעשות‬ ‫המצוות וללמוד תורה בקדושה וטהרה‪ ,‬אבל כל מה‬ ‫שיעשה מהתורה והמצוה טרם נטהר מחלאת עוונותיו‬ ‫הנה ח"ו הכל הולך אל הסט"א‪ ,‬וזהו רעה חולי יותר‬ ‫שנותן כח לסט"א יותר מהמצוות ר"ל כמבואר כ"ז‬ ‫להיודעים‪ .‬והנה זהו הנקרא באמת מצוה הבאה בעבירה‬ ‫הפי' הוא שהמצוה באה בתוך העבירה בין החיצונים‬ ‫ר"ל‪ ,‬וע"ז אנו מתפללים ערוב עבדך לטוב אל יעשקונו‬ ‫זדים‪ ,‬לבל יעשקו זדים את המצוות שלנו‪ ,‬פדני מעושק‬ ‫אדם‪ ,‬וזה הפי' המכיר כליו וספריו ביד אחר שחלילה הם‬ ‫ביד אחר הם החיצונים ר"ל‪ ,‬וזהו ענין שצריך שמירה‬ ‫מעולה בשעת עשיית המצוה לבל יחטפום החיצונים‬ ‫ר"ל‪ ,‬כמ"ש ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪,‬‬ ‫ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם‪ ,‬וכיו"ב‪:‬‬ ‫והנה לכך בהיות זה העיקר הראשון קודם עשיית‬ ‫המצוה לעשות המצוה ולהעלותם רק לד' לבלתי ילכו‬ ‫ח"ו להסט"א‪ ,‬הנה זה שפתח התנא תחילה בזה לולב‬ ‫הגזול והיבש פסול‪ ,‬ר"ל לולב שהוא גזול מצוותו ביד‬ ‫החיצונים שזהו גזול סתם מרמז ע"ז כי הם העושקים‬ ‫והגוזלים וז"ש גזילת העני בביתכם כי בגלות בחי'‬ ‫יסוד צדיק הוא עני כמבואר בתיקונים‪ ,‬והיבש הוא‬ ‫כמ"ש והנהר יחרב ויבש ע"י הפגמים ח"ו‪ ,‬ואם תהיה‬ ‫מצות הלולב שמה הוא פסול בודאי כולו הוא מצוה‬ ‫הבאה בעבירה ח"ו‪ .‬והנה לכך אמרו בגמ' ולקחתם לכם‬ ‫משלכם להוציא את השאול ואת הגזול‪ ,‬ר"ל ולקחתם‬ ‫הורה לנו השי"ת שתהיה הלקיחה הזאת משלכם‬ ‫לבל תצא להסט"א‪ ,‬רק שלכם יהיה פרי המצוות‪ ,‬וזהו‬ ‫להוציא את הגזול‪ ,‬להוציא מיד הסט"א הגזול שגזלו‬ ‫מאתכם‪ .‬ובהיות מצות ארבעה מינים שבלולב מורים‬ ‫על סוד יסוד שם הקדוש ויחודו לכן באה עליו האזהרה‬ ‫ביותר‪ ,‬וזהו ג"כ ולקחתם שהתא לקיחה תמה ביד כל‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬שלא יתן לחטוף מידו המצוה ולא להיות‬ ‫שאול בידם חלילה"‪:‬‬ ‫תפארת שלמה לסוכות‪ ,‬דף מט‪ ,‬א‬

‫שוה"ט ר"ח אב אצל כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬

‫אותו לייסר את בנו להטיב דרכו‪ ,‬כי יודע היה שלא‬ ‫יכביד עולו עליו רק לפי הצורך‪ ,‬ואילו היה נותן‬ ‫את בנו ביד שונאו לחנכו היה מכביד עולו עליו‬ ‫יותר ממה שהיה צריך כדי לחנכו‪ ,‬אבל הטובות‬ ‫לבנו היה שולח המלך דווקא ביד שונאיו כדי שגם‬ ‫המה יעניקו לו ברכות וטובות ויהיו נכנעים תחתיו‪,‬‬ ‫וזהו הענין שהיו התוכחות נאמרות על ידי משה‬ ‫שהיה אוהב ישראל ויודע שכל עניני התוכחות‬ ‫רק בכדי להטיב אחריתם שילכו בדרך ישרה ולא‬ ‫יכביד עולו‪ ,‬ואדרבה גם תוכחותיו ברכות הנה‪ ,‬כמו‬ ‫שנאמר (דברים א‪ ,‬א) אלה הדברים אשר דיבר משה‬ ‫וכו' דיבור לשון קשה‪ ,‬ואפ"ה היה תוכה רצוף אהבה‬ ‫וכל מיני ישועות טובות‪ ,‬וזה מה שסיים (דברים א‪,‬‬ ‫י יא) ה' אלקיכם הרבה אתכם וכו' ויברך אתכם‬ ‫כאשר דבר לכם‪ ,‬גם כאן נאמר דיבור שהוא לשון‬ ‫קשה‪ ,‬להורות שגם הדיבור קשה שדיבר משה לכל‬ ‫ישראל היה להוסיף עליהם ברכה וטובה עד בלי‬

‫די‪ ,‬ומאידך נתן השי"ת ביד בלעם הברכות לישראל‬ ‫כדי שמלאך רע בעל כורחו יענה אמן וגם הוא יברך‬ ‫את ישראל‪.‬‬ ‫ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף‬ ‫פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם‪( ,‬דברים‬ ‫א‪ ,‬יא)‪ .‬וברש"י הק'‪ ,‬מהו שוב ויברך אתכם כאשר‬ ‫דבר לכם‪ ,‬אלא אמרו לו‪ ,‬משה אתה נותן קצבה‬ ‫לברכותינו‪ ,‬כבר הבטיח הקב"ה את אברהם אשר‬ ‫אם יוכל איש למנות וגו'‪ ,‬אמר להם זו משלי הוא‪,‬‬ ‫אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הקושיא ידועה מה ענה להם משה זו משלי‪ ,‬וכי‬ ‫מה אפשר להוסיף על ברכתו של מקום לאברהם‬ ‫אבינו ע"ה (בראשית יג‪ ,‬טז) ושמתי את זרעך כעפר‬ ‫הארץ אשר אם יוכל איש למנות וגו'‪ ,‬אלא הענין‬ ‫הוא כמו שאמרו רז"ל (ברכות ז‪ ).‬ואמר רבי יוחנן‬ ‫המשך בעמוד האחרון‬

‫סיפר‬ ‫הרה"ק ר' יצחק מנעשכיז זיע"א שמרן‬ ‫הלובלינער זלה"ה כמה שנים קשר כיסוי‬ ‫על עיניו ולא נסתכל כלל‪ ,‬וכל ימיו לא‬ ‫נסתכל חוץ מארבע אמותיו‪.‬‬ ‫[הרה"ק ר' יצחק מנעשכיז זיע"א‪ ,‬זכרון‬ ‫טוב]‬ ‫שמעתי מאדוני אבי מורי ורבי הרב‬ ‫ז"ל איך שהרה"ק רבי ישעיה מפשעדבורז‬ ‫זי"ע נעשה חסיד ואודות נסיעתו בפעם‬ ‫הראשונה ללובלין‪ .‬בימי חרפו אחרי‬ ‫חתונתו היה לומד עם חבר אחד [ה"ה‬ ‫הרה"ק ר' יעקב יצחק ה"יהודי הקדוש"‬ ‫מפשיסחא זיע"א] ביחד שעורים קבועים‪,‬‬ ‫כל היום‪ .‬ונודע שמו להרה"ק רבי דוד‬ ‫מלעלוב זי"ע עם חברו הגאון וכו'‪ ,‬כי היה‬ ‫מפורסם בכל הסביבות לגאון וצדיק‬ ‫וכו'‪ ,‬ובא הרה"ק רבי דוד זי"ע אליהם‬ ‫לפשעדבורז‪ ,‬לעשות אותם חסידים‬ ‫ולקחת אותם ללובלין‪.‬‬ ‫ובא הרה"ק מלעלוב זי"ע אל בית‬ ‫המדרש שהיו לומדים בו‪ ,‬ונתקשה הרה"ק‬ ‫ר' ישעיה הנ"ל בדברי הגמרא‪ ,‬והיה רוצה‬ ‫לעיין באיזה ספר‪ .‬ורץ חבירו [ה"יהודי‬ ‫הקדוש"] לחפש את הספר אצל הכותל‪,‬‬ ‫ועמד שם הרה"ק רבי דוד זי"ע ואמר לו‪:‬‬ ‫אפאוואער (אמת) בני‪ ,‬שאם אין מכירים‬ ‫את הרבי מלובלין אין יכולים ללמוד דף‬ ‫גמרא‪ .‬ולא שמע לו מה שאמר‪ ,‬וחפש‬ ‫עוד‪ .‬ויהי כשראה הרה"ק רבי ישעיה זי"ע‬ ‫שחבירו מתמהמה‪ ,‬לא היה יכול לעצור‬ ‫ולהמתין‪ ,‬עד שגם הוא רץ מהשולחן אל‬ ‫הכותל של הספרים לחפש את הספר‪.‬‬ ‫וגם עמו דיבר הרה"ק רבי דוד זי"ע הנ"ל‬ ‫כנ"ל "אם אין מכירין את הרבי מלובלין‬ ‫אין יכולים ללמוד (שטיקל) גמרא"‪ .‬והיה‬ ‫נראה להם הרה"ק רבי דוד הנ"ל כאיש‬ ‫פשוט ועם שטריק (חבל) היה חגור על‬ ‫מלבושיו‪ ,‬וגם הרה"ק רבי ישעיה הנ"ל לא‬ ‫רצה לשמוע דבריו כלל‪ ,‬וחיפש הספר כי‬ ‫היו בטרדה מחמת הענין הקשה שהיה‬ ‫להם בגמרא‪ .‬ואחר כך הלך הרה"ק רבי דוד‬ ‫תיכף מבית המדרש‪ .‬והם חזרו וישבו אצל‬ ‫השולחן ללמוד‪ ,‬ולא היו יכולים להמשיך‪,‬‬ ‫כי דבריו של הרה"ק רבי דוד הנ"ל היו‬ ‫יורדים חדרי בטן ועשו רושם גדול אצלם‪.‬‬ ‫ולא היו יודעים מה לעשות‪ .‬והיו חושקים‬ ‫ומתגעגעים ואומרים אפוא יכולים להשיג‬ ‫האיש הזה‪ ,‬והניחו (אין פארמכארט)‬ ‫את הגמרא ורצו בשוק לחפש את האיש‬ ‫הנ"ל ולא מצאוהו‪ ,‬והיתה להם עגמת‬ ‫נפש וצער גדול כל היום מפני מה הניחו‬ ‫לאיש הזה לילך מהם‪ .‬וביום המחרת‬ ‫בשעה זו נתראה להם שוב בבית המדרש‪.‬‬ ‫ותיכף כשראו אותו רצו אליו שיאמר להם‬ ‫נוראות ונפלאות של רבו הקדוש מלובלין‬ ‫זי"ע‪ ,‬ותיכף נתרצו לנסוע ללובלין‪ .‬רק‬ ‫הרה"ק רבי דוד הנ"ל אמר להם שלא יוכלו‬ ‫להתראות לפני כבוד קדושת רבו מלובלין‬ ‫עד שיוודע להם מקודם שורש נשמתו של‬ ‫הרבי מלובלין‪ .‬וכך עמקו במחשבותיהם‬ ‫כל היום עד‬

‫רבינו הקדוש מלובלין זיע"א נולד בשנת תק"ז לאביו רבי אברהם אליעזר (משברשין) זצ"ל אב"ד יוזעפאף ונכד בעל‬ ‫השל"ה הקדוש זיע"א‪ ,‬ולאימו הרבנית מאטיל בת הגה"ק רבי קאפיל מליקאווא זצ"ל‪,‬‬ ‫למד תורה בישיבתו של הגאון ר' משה צבי מייזליש זצ"ל בעיר זאלקעווא‪ ,‬ואח"כ למד בישיבתו של הרה"ק הרבי ר'‬ ‫שמעלקא זיע"א מניקשלבורג‪ ,‬שכידוע קיבלו בישיבה זו רק תלמידים שנבחנו את כל הש"ס‪ ,‬ושמקבלים על עצמם ללמוד‬ ‫כל יום ח"י שעות רצופות‪.‬‬ ‫בצעירותו היה מסתופף בצילו של הרה"ק ה"מגיד ממעזריטש זיע"א‪ ,‬ולאחר מכן היה תלמידו המובהק של הרה"ק הרבי‬ ‫ר' אלימלך מליזענסק זיע"א‪ .‬כמו"כ היה תלמידו של הרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זיע"א‪ ,‬וכן נסע גם להסתופף‬ ‫בצילם של הרה"ק ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב‪ ,‬הרה"ק ר' לוי יצחק מבארדיטשוב‪ ,‬הרה"ק ר' משה מפשעווארסק‪ ,‬זיע"א‪.‬‬ ‫בסוף ימי חיי רבו הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א‪ ,‬החל בהנהגת עדה בעיר לאנצוט‪ ,‬ואח"כ עקר משם ועבר‬ ‫לעיר "רוזוודוב" ומשם עבר לעיר הגדולה "לובלין"‪ ,‬שם ניהל עדתו ברמה‪[ ,‬היה זה תלמידו וידידו הרה"ק ר' מרדכי מסאטשוב‬ ‫– סטאבניץ זיע"א שפעל והשתדל למען הביאו אל העיר הגדולה הזאת (מלאנצהוט שבגליציה ללובלין שבפולין)]‬ ‫בסוף ימיו השתוקק ופעל למען החיש ביאת גואל צדק עד שבשנת תקע"ה היתה ה"נפילה" הידועה ביום חג "שמחת‬ ‫תורה"‪ ,‬ומאז נחלש עד שביום המר תשעה באב נסתלק ועלה בסערה השמימה‪ ,‬ומנו"כ בבית החיים הישן בעיר לובלין‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש והטהור רבי דוד מלעלוב זיע"א היה תלמיד מובהק שלו‪ ,‬כן העמיד תלמידים רבים כולם קדושים וטהורים‬ ‫גאונים וצדיקים בעלי רוח הקודש ומנהיגי עדה בישראל‪.‬‬ ‫רבינו הקוה"ט רבי אלעזר מנחם מנדל מלעלוב זיע"א היה חתן הרה"ק ר' צבי הירש בנו של רבינו הקדוש מלובלין‪,‬‬ ‫זיע"א‪.‬‬ ‫שנודע להם ששורש נשמתו של‬ ‫הרבי הוא נשמת [התנא] רבי יוסי הכהן‬ ‫מהמשנה‪ .‬ואמרו לו כך‪ .‬ואחר כך אמר להם‬ ‫הרה"ק רבי דוד הנ"ל שעתה יכולים הם‬ ‫לנסוע ללובלין‪ .‬והרה"ק רבי דוד מלעלוב‬ ‫זי"ע נפרד מהם והם הכינו את עצמם תיכף‬ ‫לנסוע ללובלין‪ .‬ויהי כאשר התראו לפני‬ ‫הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע לפני שאילת‬ ‫שלום‪ ,‬היה שם ר' פרץ מארץ ישראל‬ ‫תלמיד הרבי‪ .‬ושאל הרבי את ר' פרץ הנ"ל‪,‬‬ ‫אם הלך בארץ ישראל על קברי התנאים‪.‬‬ ‫אמר לו הן‪ .‬שאלו עוד אם הלך על קבר רבי‬ ‫יוסי הכהן‪ .‬אמר לו הן‪ .‬אחרי זה אמר הרבי‬ ‫לר' פרץ‪" :‬אתם יודעים מפני מה אני שואל‬ ‫אם כבודו הלך על קברו של רבי יוסי הכהן‪,‬‬ ‫כי אנחנו הם רבי יוסי הכהן"‪ .‬ואחר כך נתן‬ ‫להם שלום‪ .‬וראו תיכף את רוח הקודש‬ ‫של הרבי‪ ,‬וגם שהם קלעו אל השערה ולא‬ ‫חטאו‪ .‬ונעשו מתלמידיו הקדושים‪.‬‬ ‫[גדולת הצדיקים]‬ ‫הצדיק הקדוש רבי יעקב יצחק‬ ‫מלובלין‪ ,‬שאח"כ נתפרסם בשם "חוזה‬ ‫מלובלין"‪ .‬היה בימי נעוריו מסתופף‬ ‫בצל המגיד ממעזריטש‪ .‬וכשבא בפעם‬ ‫הראשונה למעזריטש היה זה בערב שבת‬ ‫קודש‪ ,‬ונכנס לחדר המבשלים‪ ,‬וראה‬ ‫שמתעסקים בהכנת סעודת שבת‪ ,‬אמר‬ ‫להם רבי יעקב יצחק‪ :‬הנה אני נוהג תמיד‪,‬‬ ‫שאת הדגים שאני אוכל בשבת‪ ,‬אני טורח‬ ‫בעצמי להתעסק קצת בתקונם ביום ו'‬ ‫בערב שבת קודש‪ ,‬ועל כן אני רוצה גם‬ ‫עתה לקיים מנהגי‪ ,‬עמד ונטל חתיכת דג‪,‬‬ ‫מלח אותה בעצמו‪ ,‬והלך לו‪ ,‬והתלמידים‬ ‫של המגיד הגדול שהיו באותה מעמד‪,‬‬ ‫ראו כן ותמהו‪ :‬וכן מנין לו‪ ,‬לאברך הזה‪,‬‬ ‫שדווקא חתיכה דג זו תגיע אליו בשעת‬ ‫הסעודה‪ ,‬הלא החתיכה תתערב בין‬ ‫שאר כל החתיכות הרבות המתבשלות‪,‬‬ ‫והמתחלקות על ידי המשמשים בין כל‬ ‫המסובין להשולחן‪ .‬ולכן לעגו התלמידים‬ ‫על מעשה מוזר של האברך החדש‪ ...‬והיה‬

‫במדרש הובא בבית אהרן (תנחומא האזינו ד‪ ,‬ד) הצור תמים פעלו וכו'‪ ,‬לכך‬ ‫אמר ישעיה דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נה) מלה"ד למלך שאמר‬ ‫לעבדיו צאו והכריזו בכל ממשלתי שאני יושב ודן דיני ממונות‪ ,‬כל מי שיש לו עסק‬ ‫עם חברו יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות עד שלא אשוב לדון דיני נפשות וכן הקב"ה‬ ‫יתברך שמו אמר לישראל בני הוו יודעין וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫יש לפרש דברי המדרש ובהקדם מעשה שהיה אצל הה"ק הרבי מלובלין זיע"א‪,‬‬ ‫אשר בא אליו איזה עשיר גדול והתאונן בפניו על כמה וכמה מיני צרות הפוקדים את‬ ‫ביתו רח"ל בעת האחרונה‪ ,‬שאלו הרבי מלובלין לדבר כלי ביתו ממה הם עשויים‪,‬‬ ‫והשיב לו אותו עשיר שיש לו בביתו כלי כסף וכלי זהב ובהם משתמש‪ ,‬אמר לו הרבי‬ ‫מלובלין שמעתה יכניס לביתו כלי זכוכית הנשברים לעיתים קרובות‪ ,‬כי כאשר נשבר‬ ‫באיזה בית כלי זכוכית ונגרם נזק ועגמת נפש לאותו בעה"ב‪ ,‬אזי נמנע ממנו צער‬ ‫ועגמת נפש אחר מדברים הנוגעים בגופו וכדו'‪ ,‬ולכן כיוון שעד עתה היו לו לעשיר‬ ‫בביתו רק כלי כסף וזהב שאינם נשברים היה לו העגמת נפש מדברים אחרים‪.‬‬ ‫וכן יש לומר בדברי המדרש‪ ,‬שאמר הקב"ה לישראל שיבואו לדון בעת שאני‬ ‫יושב ודן דיני ממונות‪ ,‬כל מי שיש לו עסק עם חברו יבא לפני ואני דן אותו לכף זכות‬ ‫עד שלא אשוב לדון דיני נפשות‪ ,‬פירוש שיהיה העגמת נפש בדברים הנוגעים בבמון‬ ‫ולא מענינים הנוגעים אל הגוף וכדו'‪.‬‬ ‫(שבת שובה התשס"א)‬

‫שם בין התלמידים גם הרב רבי זלמניו‪,‬‬ ‫שנתפרסם אחר כך בשם בעל ה"תניא"‪,‬‬ ‫לקח חוט‪ ,‬וקשר אותה לחתיכת דג‬ ‫בחוט זה לסימן‪ ,‬למען ידע מה יעשה בה‪,‬‬ ‫בחתיכה זו‪ .‬בשעת הסעודה‪ .‬ורבי יעקב‬ ‫יצחק‪ ,‬כמובן לא ראה ולא ידע על הסימן‪.‬‬ ‫והנה הפלא ופלא‪ ,‬בעת הסעודה ראה‬ ‫רבי זלמניו‪ ,‬כי את חתיכת הדג המסומנת‬ ‫בחוט הושיט המשמש לאיש אחר‪ ,‬שיושב‬ ‫סמוך לאותו "אברך"‪ .‬וכשרצה אותו האיש‬ ‫לקחת את חתיכת הדג בידו לאכלה‪,‬‬ ‫אחזתו פתאום רעדה של קדחת‪ ,‬ולא היה‬ ‫יכול לאכול‪ ,‬ואז סלק את מנתו לצד אחר‪,‬‬ ‫לאותו מקום שרבי יעקב יצחק ישב שם‪,‬‬ ‫וכך הגיע הקערה בדיוק למקומה של רבי‬ ‫יעקב יצחק‪ .‬ולקח רבי יעקב יצחק את‬ ‫המנה ואכל‪ ...‬אז הבין הרב בעל התניא‪,‬‬ ‫שאברך זה הוא אדם גדול‪.‬‬ ‫[מעלת הצדיקים]‬ ‫סיפר אדמו"ר מפרשיסחא [הרה"ק‬

‫הרבי ר' בונם] ז"ל בשם הרבי מלובלין‬ ‫איך שהגאון מו"ה עזריאל הורוויץ ז"ל‬ ‫האבד"ק היה דרכו בכל עת להציק את‬ ‫הרבי בשאלות והעיקר אחרי שיודע‬ ‫בעצמו שאינו רבי למה הוא מדריך אחרים‬ ‫לאורחותיו בהמשכת עדה‪ .‬והשיב לו הרבי‬ ‫מה אוכל לעשות בזה‪ .‬ואמר לו הגאון‬ ‫הנ"ל שבשבת הבא עלינו לטובה תפרסמו‬ ‫את עצמכם לעיני כל הקהל אז ישובו‬ ‫לדרכיהם‪ .‬וכן קיים והתנצל את עצמו‬ ‫מאד בשברון רוחו כי הוא הפחות‪ .‬ודבריו‬ ‫אלה הלהיבו להכניס הענווה גם בהם עד‬ ‫שנתדבקו ביותר‪ .‬אחרי זה התראו יחד‬ ‫וסיפר לו הרבי שקיים דבריו ולא הועיל‪.‬‬ ‫השיב לו הרב הגאון הנ"ל דרכי חסידים‬ ‫לאהוב העניו ולהתרחק מהגאות בכן‬ ‫תגידו להם מעלתכם כי אתם מהצדיקים‬ ‫האמיתיים ואז ישובו לדרכיהם‪ .‬והשיב לו‬ ‫הרבי אף שאינני רבי אבל אינני גם שקרן‬ ‫ואיך אוכל לומר עלי שאני צדיק היפוך הא‬ ‫[אמונת צדיקים]‬ ‫מת‪.‬‬