Haichud Bechidud Noach 5770

‫לע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬

‫"ˆ‪ÌÈ˘˙ ‰„ˆ· ‰·˙‰ Á˙Ù ‰ÏÚÓÏÓ ‰ÏÎ˙ ‰Ó‡ χ ‰·˙Ï ‰˘Ú˙ ¯‰‬‬ ‫˙‪ ."‰˘Ú˙ ÌÈ˘Ï˘Â ÌÈ˘ ÌÈ˙Á‬בראשית ו' ט"ז‪.‬‬ ‫·¯˘"‪ È‬הביא ב' פרושים‪" ,‬יש אומרים חלון‪ ,‬ויש אומרים אבן טובה‬ ‫המאירה להם" והוא מב"ר כאן )ל"א י"א(‪ ,‬שלדעת ר' אבא בר כהנא הוא‬ ‫חלון‪ ,‬ולדעת רבי לוי היה אבן טובה‪ .‬ולב' פרושים אלו‪ ,‬תכלית ה'צהר'‬ ‫הוא בכדי להאיר את התיבה‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬ברש"י להלן )ח' כ"ב(‪ ,‬כתב "ויום ולילה לא ישבתו‪ ,‬מכלל ששבתו‬ ‫כל ימות המבול‪ ,‬שלא שמשו המזלות‪ ,‬ולא ניכר בין יום ובין לילה"‪ ,‬וע"פ‬ ‫זה הקשה הרא"ם )שם(‪ ,‬דמאחר וכל תכלית ה'צהר' להכניס את האור‬ ‫מבחוץ‪ ,‬והלא בחוץ לא היה אור כלל כל ימי המבול‪ ,‬וא"כ לשם מה‬ ‫נצטוה על כך לתקן 'צהר' לתיבה‪.‬‬ ‫‪ „ÂÚ‬יש להבין‪ ,‬היאך שילח את העורב ואת היונה לראות הקלו המים מעל‬ ‫הארץ‪ ,‬והלא עדיין היה זה תוך הי"ב חדש והיה חשך על פני הארץ‪ ,‬ואיך‬ ‫ראתה את העלה זית לטורפו בפיה‪ ,‬והרא"ם הניח דבר זה בקושיא‪.‬‬ ‫˙¯‪ ÌȈÂ‬רבים נאמרו בזה‪ ,‬ויש שכתבו לישב )עי' בגור אריה ועוד(‪ ,‬ע"פ‬ ‫הא דאיתא שם בב"ר )שם(‪" ,‬רבי פנחס משום רבי לוי אמר‪ ,‬כל י"ב‬ ‫חדש שהיה נח בתיבה‪ ,‬לא צריך לא לאור החמה ביום‪ ,‬ולא לאור הלבנה‬ ‫בלילה‪ ,‬אלא מרגלית היתה לו‪ ,‬והיה תולה אותה‪ ,‬ובשעה שהיא כהה היה‬ ‫יודע שהוא יום‪ ,‬ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה"‪.‬‬ ‫‪ ‡ˆÓÂ‬לפי"ז‪ ,‬שאף לולי שימוש המזלות היה יכול לידע אימתי יום או‬ ‫לילה‪ ,‬דמשמע שבא לומר שסגולת המרגלית הזו שבכחה להאיר גם בלא‬ ‫אור החמה או הלבנה‪ ,‬וע"י שינוי חוזק האור שלה או להיפך‪ ,‬ידע אימתי‬ ‫יום או לילה‪.‬‬ ‫‪ Ê"ÈÙÏÂ‬צ"ל שרבי פינחס משום רבי לוי לא בא לחלוק על רבי לוי‪ ,‬אלא‬ ‫רק להוסיף ולבאר את דבריו‪ ,‬ומשום הך קושיא גופא‪ ,‬דכיון שלא שמשו‬ ‫המזלות א"כ היאך יועיל המרגלית להבחין בין יום ובין לילה‪ ,‬וע"כ דמה‬ ‫שאמר רבי לוי שהיתה זו מרגלית להאיר‪ ,‬בהכרח שגם היה בסגולת האבן‬ ‫להבחין בה בין יום ללילה‪] .‬ויעוין בירושלמי פסחים פ"א ה"א‪ ,‬שהובא‬ ‫ג"כ כדברי רבי פינחס‪ ,‬ובאמת מבואר שם‪ ,‬דלמ"ד שהיה אבן טובה‪ ,‬ס"ל‬ ‫שלא שימשו המזלות‪ ,‬ומ"ד שהיה חלון ס"ל ששימשו המזלות‪ ,‬ועי"ש‬ ‫בקרבן העדה‪ ,‬ומה שכתב בשיירי קרבן שם[‪.‬‬ ‫‡‪ ÌÓ‬בשפתי חכמים כתב לתרץ בענין אחר‪ ,‬דבאמת י"ל דמה שאמרו‬ ‫שלא שמשו המזלות‪ ,‬אין הכוונה שלא האירו כלל‪ ,‬אלא שתנועת‬ ‫הגלגלים עמדה‪ ,‬ובמקום שהיתה החמה עומדת‪ ,‬שם היה אור כל הי"ב‬ ‫חודש‪ ,‬ומאידך בחצי הכדור השני היה חשך כל הי"ב חדש‪ ,‬וכן מדוייק‬ ‫הלשון שלא 'שמשו' המזלות‪ ,‬שלא אמרו שלא 'האירו' המאורות‪ ,‬וזהו‬ ‫שכתב רש"י שלא היה ניכר בין יום ללילה‪ ,‬כיון שלא היה התחלפות‬ ‫הימים‪ ,‬והלא נח כאשר נכנס בתיבה לאחר שהתחיל המבול‪ ,‬היה זה‬ ‫במקום ובזמן שהיה האור‪ ,‬שנא' )ז' י"ג( "בעצם היום הזה"‪ ,‬וממילא ניחא‬ ‫מה שהיה תועלת בשילוח העורב והיונה‪.‬‬ ‫‪ ÌχÂ‬עדיין לא מתורץ היאך ידע נח שיעור יום ולילה‪ ,‬הכיצד יכל לשער‬ ‫התחלפות הימים אם היום הוא ארוך כל ימי המבול‪.‬‬ ‫‪ Ê"ÚÂ‬כתב השפתי חכמים לישב בכמה פנים‪ ,‬ובין דבריו כתב‪ ,‬שיתכן‬ ‫ואכן היה לנח בתיבה "כלי שיעור שקורין בלשון אשכנז זאננען זייגער"‬ ‫]שעון שמש[‪ ,‬ור"ל שבזמנם לכל היותר היה שעון הפועל ע"י כיוון נטיית‬ ‫השמש‪ ,‬וכיון שנתבאר שהאירה להם החמה‪ ,‬שפיר יתכן שהשתמש נח‬ ‫ב'שעון' זה‪.‬‬ ‫‪ ÏÚ‬דברי השפתי חכמים אלו‪ ,‬כתב הג"ר ישעיה פיק )ברלין( זצ"ל )אבד"ק‬ ‫ברעסלויא(‪ ,‬בספרו מיני תרגומא עה"ת בפרשתינו כאן‪" ,‬ומהתימא על‬ ‫חכם השפתי חכמים ‪...‬דידוע לכל רואי שמש‪ ,‬מה שה'זאננען זייגער'‬ ‫]שעון שמש[‪ ,‬משמש לידע בשעה כמה ע"י תנועת גלגל החמה‪ ,‬ואם לא‬ ‫היה תנועת המזלות‪ ,‬כמגיד מראשיתו‪ ,‬סוף אין מבין לאחריתו"‪.‬‬ ‫‪ ÔÈÚÎÂ‬זה תמה ג"כ בשו"ת מנחת אלעזר )מונקאטש‪ ,‬ח"ד סי' מ"ב(‪..." ,‬‬ ‫זהו מביא לידי גיחוך‪ ,‬שכיון שלא הניע השמש‪ ,‬היאך היו יודעין כלל ע"י‬ ‫ה'זאננען זייגער' בלי תנועת השמש‪."...‬‬ ‫‪ ·Â˘ÈÏÂ‬דברי השפתי חכמים כותב הג"ר ישעיה פיק זצ"ל‪" ,‬ואפשר לומר‬ ‫שה'זאננען זייגער' באמת משל הוא‪ ,‬רק אפשר שהיה לו תחבולה אחרת‪,‬‬ ‫כמו חול במשקל בכלי‪ ,‬כאשר הוא אצלינו היום לידע שיעור שעה‪,‬‬ ‫וכאשר עוד נאמר בזוהר )פ' לך לך(‪ ,‬בענין אחד שהיה לו טקלא עם מים‬ ‫וגלגל‪ ,‬לידע ולהתעורר בחצות לילה"‪.‬‬ ‫‪ ¯˙ÂÈ·Â‬הפליג בזה בעל המנחת אלעזר שם‪ ,‬שמגיע לידי הנחה‪ ,‬שיתכן‬ ‫והיה לו לנח בתיבה שעון ממש‪ ,‬בדומה לתכונת השעון שלנו‪ ,‬שפועל‬ ‫ע"י מחוגים‪ ,...‬שע"פ זה בנקל יכל נח לשער חילוף ימים ולילות‪ ,‬כאשר‬ ‫עברו כ"ד שעות מעת לעת‪ ,‬והנחה זו מבסס המנחת אלעזר על יסוד‬ ‫הכתוב בקהלת )א' ט'( "ואין כל חדש תחת השמש"‪ ,‬באשר "גם המכונות‬ ‫ותחבולות המתחדשות כבר היו לעולמים"‪] .‬וידוע מה שהרחיב בזה‬ ‫החזו"א זצ"ל באמונה ובטחון פ"ה‪ ,‬בראיות הרבה בחז"ל‪ ,‬עי"ש[‪.‬‬

‫פרשת נח ‪ -‬תש"ע‬

‫גליון‬ ‫צ"ט‬

‫שנה‬ ‫רביעית‬

‫מתפקיד פשוט לגדולה עליתי‪,‬‬ ‫לאחר שאת דברי הנבואה קיימתי‪.‬‬ ‫בשכר בכיותי ואנחותי זכיתי‪,‬‬ ‫שלעולם באו כל בני אומתי‪.‬‬ ‫במה שלא היה לי התפארתי‪,‬‬ ‫ואת הטוב שהתחלתי הפסקתי‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רמז‪ :‬דמות הקשורה לפרשה‬ ‫תזכורת‪ :‬הקשר בין הדמות לפרשה הוא בהזכרתה או ברמיזתה בפרשה או בפרש"י‬

‫בעת אמירת 'שמע קולנו' שב'סליחות'‪,‬‬ ‫ראה ראובן שאין פותחים את 'ארון‬ ‫הקודש'‪ ,‬היות ורגילותו במקומות‬ ‫אחרים‪ ,‬זכור הי' שכן פותחים‪ ,‬תלה את‬ ‫הדבר בשכחת הגבאי‪ ,‬ופנה לפתוח את‬ ‫הארון הקודש‪ ,‬שמעון‪ ,‬אחד המתפללים‪,‬‬ ‫רמז לו להניח ידו מזה‪.‬‬ ‫לאחר הסליחות‪ ,‬שאל ראובן את שמעון‪,‬‬ ‫מדוע לא פתחו את הארון קודש‪ ,‬ועוד‬ ‫מנעו מעשות כן‪ ,‬השיב שמעון‪ ,‬בבית‬ ‫מדרשינו פותחים את ארון הקודש רק‬ ‫בזמנים מיוחדים ממש‪ ,‬חוץ מהפתיחה‬ ‫להוצאת ס"ת‪ ,‬רק בימים הנוראים‪,‬‬ ‫ובימים טובים בעת אמירת 'אנעים‬ ‫זמירות'‪.‬‬ ‫לשאלת ראובן מדוע‪ ,‬השיבו שמעון‪ ,‬לפי‬ ‫מנהגינו יש בכך קצת זילותא‪ ,‬להיות‬ ‫מורגל לפתוח ארון קודש בציבור‪,‬‬ ‫למרות שכמובן איני חולק על אלה‬ ‫שמנהגם לפתוח‪ ,‬ונהרא נהרא ופשטי'‪.‬‬ ‫ואילו ראובן ראה בכך משום 'יוהרא‬ ‫יתירה'‪ ,‬וכי מה זילותא היא‪ ,‬וכי תאמר‬ ‫כך גם בענין הגעתך יום יום מספר רב‬ ‫של פעמים לביהכ"נ וביהמ"ד‪.‬‬ ‫‪ ,‡È‰ ‰Ï‡˘‰‬הצדק עם מי ?‬

‫בהקדמת המהרצ"ח לעין יעקב‪,‬‬ ‫מביא בשם הרמח"ל‪ ,‬שכל מה‬ ‫שהיו יכולים להרבות בשבח‬ ‫מעשה הצדיקים היו עושין‪.‬‬ ‫לפי"ז יש צורך ליישב מימרא של‬ ‫אדם גדול מסוים‪.‬‬ ‫‪? ‰ÈÓ Ú„˙‰‬‬ ‫]ואם תדע מי היה ממצדיקי הרבים באשר החזיר‬ ‫בתשובה את בר פלוגתא שלו‪ ,‬תגלה מיהו[‪.‬‬

‫‪ ÂÈˆÓ ÔÎȉ‬בקטע מסויים‬ ‫מסדר היום בתפילות‪ ,‬שאין‬ ‫די באמירתו כמונה מעות‪,‬‬ ‫אלא יש לאומרו מן הכתב‪ ,‬או‬ ‫לכהפ"ח למנות את התיבות‬ ‫באחד מאופני הספירה‪.‬‬

‫קיי"ל )ב"מ י' ב'‪ ,‬ועוד( ד'אין שליח לדבר עבירה'‪.‬‬ ‫‪.'‰¯È·Ú ¯·„Ï ÁÈÏ˘ ˘È'˘ ÂÈ˙˘¯Ù· ÂÈˆÓ ÔÎȉ‬‬

‫‪ “ÚÏ‬הרבנית הצדקנית ‪ ‰“Ú ‡˘‡· ˙¯Ó‬אשת חבר ליבלחט“א הגאון הגדול ¯·‪ ÒÁÙ ÌÈÈÁ È‬שליט“א ˘‪‚¯·ÈÈ‬‬

‫תשובה ל"מעשה רב"‬

‫תשובה ל"לחכימא ברמיזא"‬

‫·˙˘‪„ˆÓ ,˜È„ˆ Ï˘ Ì˘· ‰Â΢ ‡Â¯˜Ï ÔÈÚ ˘È ̇‰ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫˘‪˙È˘‡¯·) ‰¯Â˙‰ ‰·˙΢ ‰ÓÓ „ÂÓÏÏ ˘È ̇ ,Â˙Ó˘Ï ¯"Á ‰˘ÂÚ‬‬ ‫„' ‪.1‰Ê· ÔÈÚ ˘È˘ 'ÍÂÁ Â· Ì˘Î ¯ÈÚ‰ Ì˘ ‡¯˜ÈÂ' (Ê"È‬‬ ‫א[ הנה כידוע שיש ענין גדול להיזכר על דבר של מצוה וענין‬ ‫קדושה‪ ,2‬כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ט סי"ג בשם תשו' הרשב"א‪ ,‬ואף אם‬ ‫הוא מצד שמפרסמין עושי מצוה‪ ,‬כדי שאחרים יזדרזו למצוות ג"כ‪,3‬‬ ‫ע"ד מתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬ומ"מ הלא על ידם נתגלגל זה‬ ‫ולמדין מהן‪.‬‬ ‫וגם מצינו שנחשב לעונש מה שלא נזכר שם ספר על שמו של‬ ‫נחמי'‪ ,‬כדאי' בסנהדרין צ"ג ב'‪ ,‬וכנראה מזה שיש ענין גדול אם נזכר‬ ‫על דבר טוב‪.4‬‬ ‫ב[ וכנראה דגם בדברים שאינם קדושים יש ענין גדול שלא יזכרו‬ ‫על שמות רשעים‪ ,‬ואף גם בשמות ערים‪ ,‬כדמצינו במגילה ו' א'‬ ‫'ולמה נקרא שמה טבריא‪ ,‬שיושבת בטבורה של ארץ ישראל'‪ ,‬וכתב‬ ‫הגאון ריעב"ץ בהגהותיו שם‪ ,‬וז"ל‪" ,‬אע"פ שמדברי כותבי דברי‬ ‫הימים‪ 5‬נודע‪ ,‬שזה שמה הניתן לה ע"ש הקיסר טבריוס‪ ,‬שבימיו‬ ‫נבנית ולכבודו קראוה כך‪ ,‬מ"מ חז"ל נתכוונו להסב השם לדבר אחר‬ ‫שלא לתלותו בשם נכרי"‪.‬‬ ‫אלא שמזה אין ראי' שיש ענין להצדיק שיהא שמו נקרא על הדבר‪,‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אלא שיש ענין שלא לכבד הרשעים‪ ,‬ולא להשאיר להם שם ‪ ,‬ומה גם‬ ‫בארץ הקודש‪ ,‬שחולין הוא לקרות שם מקום ע"ש הרשעים‪.‬‬ ‫ג[ וראה בשו"ת אגרות משה אהע"ז ח"א סי' צ"ו‪ ,‬שנשאל אם‬ ‫בשירת ניגונים כשרים שאין בהם קלות‪ ,‬אלא שאדם רשע ניגנם‪,‬‬ ‫אם יש לזה ענין הנחת שם למעשה רשעים‪ ,‬וע"ש שמצדד‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫"אם יש לזה ענין הנחת שם למעשה רשעים‪ ,‬דמסתבר דרק בעניני‬ ‫קדושה‪ ,‬ככתיבת ס"ת שהוא חשיבות הנחת שמם בדבר קדושה‪7‬‬ ‫הוא אסור להרמב"ם‪ ,‬אבל בעניני חול אין בזה שום חשיבות במה‬ ‫שיהי' שמם עליהם‪ 8‬ואין לאסור‪ ,‬וכמו שפשוט שמותר להשתמש‬ ‫וגם לקרוא שמם על עניני חדוש ברפואות ומאשינעס וכדומה‪,‬‬ ‫אלמא דרק בעניני קדושה הוא גנאי להניח שם לאפיקורסים ולא‬ ‫בעניני חול"‪.‬‬ ‫ד[ ואעפ"י שבדרך כלל מצינו‪ ,‬שדרך מלכי עכו"ם הי' להזכיר שמם‬ ‫על שמות מקומות וכיו"ב‪ ,9‬וכמ"ש בב"ר ריש פכ"ג‪ ,‬טבריא ע"ש‬ ‫טיבריוס‪ ,‬אנטוכיא ע"ש אנטיוכוס‪ ,‬ועוד כהנה‪ ,‬מיהו מצינו לכאו'‬ ‫גם במלכי ישראל כן‪ ,‬דבש"א י' כ"ו כתיב‪" ,‬וגם שאול הלך לביתו‬ ‫גבעתה"‪ ,‬ושם י"א ד' כתיב "ויבאו המלאכים גבעת שאול"‪ ,‬הרי‬ ‫שנקרא ע"ש שאול בחייו‪ ,10‬וכמו"כ מצינו בש"ב )ה' ט'( "וישב דוד‬ ‫במצודה‪ ,‬ויקרא לה עיר דוד"‪ ,‬הרי שקרא שם עיר ע"ש עצמו‪.11‬‬ ‫ה[ וכמו"כ עי' שם ב' י"ח י"ח‪" ,‬ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את‬ ‫‪12‬‬ ‫מצבת אשר בעמק המלך‪ ,‬כי אמר אין לי בן‪ ,‬בעבור הזכיר שמי ‪,‬‬ ‫ויקרא למצבת על שמו‪ ,‬ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה"‪ ,‬והי'‬ ‫שם מקום‪ ,‬כדפי' רד"ק‪ ,‬וע"ש גם ברש"י וברלב"ג‪ ,‬ובמצודת ציון‪.‬‬ ‫ומשמע מזה שלא הי' זה מנהג זר אצל ישראל לעשות כן‪ ,‬ואע"פ‬ ‫שהי' אבשלום רשע‪ ,‬לא נראה שמשום כך ביטלו המגדל אשר עשה‬ ‫לשמו‪ .13‬וכמו"כ ראה במגלת אנטיוכוס‪ ,‬שם נאמר על יוחנן בן‬ ‫מתתיהו "בשובו בנה עמוד ויקרא לו מכבי ממית החזקים"‪ ,‬רק שם‬ ‫י"ל שהי' זה לשם חזק ידי ישראל מול אויביהם היונים‪.‬‬ ‫ו[ והנה עם כי מכל הנ"ל‪ ,‬לא נוכל להוכיח שהצדיקים רצונם‬ ‫בזכרון בדברים שאינם של קדושה מחמת עצמם‪ ,‬יש מקום להשתדל‬ ‫בזה שיקרא שם צדיק על המקום‪ ,‬בפרט אם הוא מקום של בני‬ ‫תורה‪ ,‬אשר אפשר שגם מבואותי' מתקדשים ע"י אנשי המקום‬ ‫במידת מה‪ ,‬ומה גם שמצינו בחז"ל ששם המקום מורה על אנשי‬ ‫המקום‪ .14‬כדאי' בגיטין נ"ז א' ע"ש‪.‬‬

‫·˙˘‪'È„È„ ‡„·ÂÚ ·˘ÈÈÏ Í¯Âˆ ˘È˘ Ï„‚ Ì„‡‰ ‰ÈÓ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪‡· Âȇ ÔÈ„Ï Â˙‡ ÌÈÈÓÊÓ˘ ÈÓ˘ ,‡"Ò ‡"È 'ÈÒ Ó"ÂÁ· ˘"Ó ÌÚ‬‬ ‫‪.Â˙„Ï „"È·Ï ˘È Է¯Ò ‡¯˜‬‬ ‫המדובר הוא ברב דימי בר יוסף‪ ,‬כדאי' בב"ב קנ"א א' "אחתי' דרב‬ ‫דימי בר יוסף הו"ל פיסקתא דפרדיסא )חתיכת קרקע(‪ ,‬כל אימת‬ ‫דהות חלשא הוה מקניא לי' ניהלי'‪ ,‬וכי קיימא הות הדרא בה‪ ,‬זימנא‬ ‫חדא חלשא‪ ,‬שלחה לי' תא קני‪ ,‬שלח לא בעינא‪ ,‬שלחה לי' תא קני‬ ‫כל היכא דבעית ]פרש"י "בא עתה אלי‪ ,‬וקנה השדה בקנין גמור בכל‬ ‫ענין שתרצה‪ ,‬שלא אוכל לחזור"[‪ ,‬אזל שיירה וקנו מינה ]פרש"י "לא‬ ‫רצה לקבל כל השדה‪ ,‬אלא שייר לעצמה מעט‪ ,‬דהו"ל מתנה במקצת‪,‬‬ ‫וע"י קנין‪ ,‬דקי"ל לקמן דלא מצית הדרה בה‪ ,["...‬כי קיימא הדרא בה‬ ‫]פי' ר"ג "כי קמת ההיא איתתא‪ ,‬הדרה בה ותבעתי' לדינא"[‪.‬‬ ‫אתאי לקמי' דרב נחמן‪ ,‬שלח לי' תא ]ר"נ הזמין לדין את רב דימי[‪,‬‬ ‫לא אתא‪ ,‬אמר‪ ,‬מאי איתי‪ ,‬הא שיירה וקנו מינה ]כלומר‪ ,‬רב דימי‬ ‫סירב לבוא‪ ,‬הואיל והדין הי' ידוע לו בבירור גמור[‪ ,‬שלח לי' ]ר"נ‬ ‫לרב דימי[‪ ,‬אי לא אתית מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא' ]פרש"י‪,‬‬ ‫קוץ שמכאיב‪ ,‬ואין יציאת דם ניכר בו‪ ,‬היינו נידוי‪."[15‬‬ ‫ולכאו' הדבר תמוה שהאמורא הקדוש רב דימי בר יוסף יסרב‬ ‫להזמנת ר"נ שהי' אב"ד בדורו‪ ,‬וגם גדול ממנו‪ ,‬שהרי רבו הי'‪ ,‬כדאי'‬ ‫בב"ב קכ"א א' דמייתי מימרא משמו‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ובקובץ שיעורים להגר"א ווסרמן זצ"ל‪ ,‬עמ"ס ב"ב‪ ,‬אות תקנ"א‪,‬‬ ‫וז"ל‪" ,‬וקשה‪ ,‬דא"כ כל נתבע לדין‪ ,‬יאמר‪ ,‬מה איתי‪ ,‬ואני יודע בבירור‬ ‫שאינני חייב‪ ,‬וצ"ל‪ ,‬דהיכא דאיכא הכחשות ביניהן‪ ,‬ודאי לאו כל‬ ‫כמיני' לומר כן‪ ,‬דהא אפשר שבי"ד יחייבו אותו ממון או שבועה‪,‬‬ ‫אבל הכא לא היתה שום הכחשה ביניהן‪ ,‬רק שהי' צריך לברר הדין‬ ‫אם תוכל לחזור‪ ,‬וכיון שאצלו הי' הדין ברור שאינה יכולה לחזור‪,‬‬ ‫ס"ל דאי"צ לבוא‪ ,‬ומ"מ חייבו ר"נ לבוא לדין"‪.‬‬ ‫ולכאו' י"ל‪ ,‬דבמו"ק י"ז א' א"ר יוסף 'צורבא מרבנן עביד דינא‬ ‫לנפשי' במילתא דפסיקא ליה'‪ ,‬פרש"י‪' ,‬עביד דינא לנפשי'‪ ,‬דא"ל‪,‬‬ ‫את מחייבת לי הכי והכי‪ ,‬דפסיקא לי'‪ ,‬שודאי הוא לו ולא ספק'‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל‪ ,‬דכיון דרב דימי בר יוסף צורבא מרבנן הוה‪ ,‬ולדידי'‬ ‫הי' ברור שהקרקע שלו‪ ,‬סבר לעשות דינא לנפשי' כרב יוסף‪ ,‬ולא‬ ‫להזדקק כלל לבי"ד‪ ,‬וזהו שאמר 'מאי איתי'‪ ,‬כלומר הרי הדין מבורר‬ ‫לי בלא ספק‪ ,‬ד"שיירה וקנו מינה"‪.‬‬ ‫ואפ"ה שלח לי' ר"נ‪ ,‬אי לא אתית וכו'‪ ,‬כלומר יהא 'בנידוי'‪,‬‬ ‫משום דאחרי שנקרא אצל ר"נ לדינא‪ ,‬הי' לו לבוא‪ ,‬גם אם צודק‬ ‫בדינו‪ ,‬ואפשר עוד‪ ,‬דר"נ אמנם לא מיהר לנדותו על שלא התייצב‬ ‫לדין בפעם ראשונה‪ ,‬דמשמע קצת שהי' בעיר‪ ,‬ואפ"ה שלח לו עוד‬ ‫התראה‪ ,‬כי ידע ר"נ בההוא צורבא מרבנן‪ ,‬שלא בכדי נמע מלבוא‪.‬‬ ‫‪ :ÊÓ¯‰Â‬שהי' תלמידו של חתן בית הנשיא‪ .‬כדאי' בב"ב קכ"א א'‪,‬‬ ‫"רב דימי בר יוסף א"ר נחמן יום שכלו בו מתי מדבר"‪ ,‬ובחולין י"ב‬ ‫א' "בעא מיני' רב דימי בר יוסף מרב נחמן"‪ ,‬משמע דתלמידו הי'‪.‬‬ ‫ור"נ הי' חתן בית הנשיא‪ ,‬כמ"ש רש"י בקידושין ע' א' בתשובת ר"ה‬ ‫לרב יהודה‪ 16‬שר"נ הזמינו לדין‪" ,‬מיזל לא מיבעי לך למיזל‪ ,‬משום‬ ‫דגברא רבה את‪ ,17‬אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל"‪ ,‬פרש"י‬ ‫"יקרא דבי נשיאה‪ ,‬שהוא חתן בית הנשיא" וקישור הדברים עולים‬ ‫כמין חומר‪.‬‬

‫·˙˘‪Ú"¢‰Â ,ÌÂÈ Ïη Ì„‡ ÏÎÏ ˙Ú‚Â˘ ‰Îω ÂÊȇ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪.'ÔÈ„ÈÊÓ ÂÈ‰È Ï‡Â ÔÈ‚‚¢ ÂÈ‰È ·ËÂÓ'„ ÌÂ˘Ó ‰‡È·‰ÏÓ ËÈÓ˘‰‬‬

‫‪ .1‬רש"י שם פירש "ויקרא שם העיר ‪ ¯ÎÊÏ‬בנו חנוך"‪ ,‬ואע"פ שעדיין‬ ‫הי' חנוך חי‪ ,‬מ"מ מבואר במדרש אגדה שם‪ ,‬ד'לפי ששמע מן הקב"ה‬ ‫שעתיד לכלות זרעו אחר שבעה דורות‪ ,‬לכך קרא שם העיר כשם‬ ‫בנו חנוך כדי שיהי' שמו נזכר בעולם‪ ,‬כמו דכתיב קראו בשמותם‬ ‫עלי אדמות'‪ ,‬וצ"ל לפי"ז שלא ידע קין שעתיד לבוא מבול שנימח כל‬ ‫היקום‪ ,‬ובכללם גם עיר חנוך‪ ,‬אא"כ עיר זו בא"י היתה‪ ,‬דאיכא למ"ד‬ ‫בזבחים קי"ג ב' דלא ירד מבול בא"י‪.‬‬ ‫‪ .2‬ובחז"ל )ויק"ר ל"ד ט'(‪ ,‬אילו הי' יודע ראובן שהכתוב מכתיב עליו‬ ‫וכו' על כתיפו הי' מרכיבו אצל אביו‪ ,‬וברו"ר )ה' ו'( ואילו הי' יודע‬ ‫אהרן וכו' בתופים ובמחולות הי' יוצא לקראת משה‪.‬‬ ‫‪ .3‬וראה זה חדש בפסיקתא דר"כ הנקרא אגדת א"י‪ ,‬שעשו 'מצבה'‬ ‫לכלב שהצילם מלאכול רעל‪ ,‬ופי' מהר"ם די לונזאנו בס' המעשיות‬ ‫)שבסו"ס המעריך( סי' י"ב‪' ,‬קברוהו ובנו לו נפש על קברו‪ ,‬והוה‬ ‫נקרא נפשא דכלבא'‪ ,‬היינו דרצו לקבוע כבוד לדברים טובים‪,‬‬ ‫אפי' של בעלי חיים‪ ,‬אף שאין מזה כלל תועלת להבעל חי‪ ,‬שנפש‬ ‫הבהמה יורדת היא למטה )ועי' כה"ג הכרת טוב לכלב אשר לא חרץ‬ ‫לשונו במצרים‪ ,‬ברש"י פסחים כ"ב א' ד"ה אותו‪ ,‬וראה נספחים‬ ‫לס' 'כפתור ופרח' הנדמ"ח‪ ,‬סוף כרך ב'‪ ,‬במ"ש תלמיד הרמב"ן‪ ,‬על‬ ‫מקום שנקרא 'מערת האריה'‪ ,‬ע"ש שאריה קבר עצמות צדיקים(‪,‬‬ ‫כדי ללמוד מזה מכ"ש לאדם שעושה מעשים טובים‪ ,‬כעין שהתורה‬ ‫הקפידה על כבוד הדומם מהאי טעמא‪ ,‬כמ"ש רש"י סו"פ יתרו‪ ,‬וכן‬ ‫מדת הכרת הטוב לדומם‪ ,‬כמ"ש רש"י )שמות ז' י"ט( בטעם שאהרן‬ ‫הכה היאור ולא משה‪.‬‬ ‫‪ .4‬ובענין דומה לזה מצינו תפלת דוד 'אגורה באהלך עולמים'‪ ,‬ודחז"ל‬ ‫מזה על ענין להזכיר שמו של האומר ד"ת לאחר פטירתו‪ ,‬אשר עי"ז‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬אע"פ שלכאו' גם באי הזכרת שמו‪ ,‬הא קמי‬ ‫שמיא גליא‪ ,‬ועמ"ש בזה בהקדמת שו"ת פנים מאירות‪.‬‬ ‫‪ .5‬פלא‪ ,‬כי כ"א גם בב"ר ריש פכ"ג‪ ,‬והובא בילקוט תהלים תשנ"ח‪,‬‬ ‫ומכירי מזמור מ"ט‪ ,‬ועי' שרידי אש הנדמ"ח אה"ע סי' ק"א )עמ'‬ ‫שט"ו(‪ ,‬וס' אדמת קדש עמ' ‪ ,84‬וראה 'תשבי' ערך אלכסנדר‪ ,‬וערך‬ ‫חירם‪.‬‬ ‫‪ .6‬ומצינו שיש ענין למחות שם הרשעים שלא יזכר ולא יפקד‪,‬‬ ‫כדארז"ל ביומא שם רשעים ירקב‪ ,‬ועי' שד"ח‪ ,‬כללים‪ ,‬מערכת ר'‬ ‫כלל מ"א‪ ,‬שכ' בתו"ד‪' ,‬דכי אמור רבנן דלא מסקינן בשמיהו‪ ,‬היינו‬ ‫שלא ליתן להם זכרון בעולם'‪.‬‬ ‫‪ .7‬ועי' תוס' בגיטין ל"ד ב' ד"ה והוא‪ ,‬שכ' וז"ל‪" ,‬שאלו לר"ת אל‬ ‫מומר לעכו"ם שגירש את אשתו‪ ,‬ולא נכתב בגט אלא שם של יהדות‬ ‫ולא שם של עכו"ם והשיב ר"ת‪ ,‬חלילה להזכיר שם עכו"ם בתורת‬ ‫משה וישראל"‪ ,‬וע"ש בגלהש"ס להגר"י ענגיל דכ' משום דגט יש בו‬ ‫קדושה‪ ,‬שנקרא ספר‪ ,‬וכתוב בו כדת משה וישראל‪ ,‬וע"ע בשו"ת‬ ‫דברי יציב אה"ע סי' ס"ב וסי' ק"ה‪.‬‬ ‫ובהיותי בזה‪ ,‬נתעוררתי על ספרים שהנציחו בהם שמות רשעים‬ ‫בגלל תרומת בני משפחתו‪ ,‬ומאן מפיס דמותר‪ ,‬ועי' ט"ז ביו"ד סי'‬ ‫רמ"ט בשם הרוקח דנתינת צדקה לעי"נ רשע לא מועיל )אמנם‬ ‫עמש"כ בשבט הלוי ח"ב סי' קכ"ה וח"ו סי' קפ"ג‪ ,‬ואכ"מ(‪ ,‬ואפי'‬ ‫אבשלום שדוד המלך ע"ה התפלל שיעלוהו מז' מדורים להצילו‪ ,‬לא‬

‫הועיל להתיר שיעשו זכר לשמו בשם אנשים‪ ,‬כמ"ש תוס' בכתובות‬ ‫ק"ד ב' דלא מסקינן בשמיה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫וגם יש לצדד שאפי' בלא הזכרת שם אדם‪ ,‬אלא גם בהזכרת מוסד‬ ‫של אפיקורסים‪ ,‬מלבד שאסור ליקח תרומה מרשעים שבזה מסייע‬ ‫בידם ע"י שכר המצוה‪ ,‬כדמבואר בב"ב ד' א' מעובדא דדניאל‪ ,‬עוד‬ ‫גורמים בזה להשים שם רשעים‪ ,‬ולהעמיד להם זכר‪ ,‬אבל מה נעשה‬ ‫שרבים וטובים כבר דשו ליתן תודה למוסדי שלטון הערב רב‪,‬‬ ‫ועוד אפי' במוסד של מקום קדוש כת"ת לתשב"ר‪ ,‬לקבוע עליו שם‬ ‫ממוסדות ומפעלות שלטון הרשע הנ"ל‪ ,‬וצע"ג ההיתר בזה‪.‬‬ ‫‪ .8‬ומה שהעולם רואה חשיבות בזה‪ ,‬הוא טעות בהבנת מה נקרא‬ ‫דבר חשוב‪ ,‬ואין די בזה כדי לאסור‪ ,‬אף שיש להתבונן כי לפעמים‬ ‫יש לצדד שאם בעיני העולם נחשב בזה יש ענין לעוקרו‪ ,‬ודמות‬ ‫דמיון לזה בע"ז מ"ד ב' בתשו' ר"ג דאין אומרים נעשה מרחץ נוי‬ ‫לאפרודיטי‪ ,‬רק להיפך‪ ,‬וכן בע"ז מה שנחשב להם יש לעוקרו בכל‬ ‫מקום‪ ,‬וי"ל גם שלא להעמיד זכרון לרשעים‪.‬‬ ‫‪ .9‬וע"ע ע"ז מ' ב' אנדרטי של מלכים‪ ,‬פרש"י כשהמלך מת עושין‬ ‫צורתו בפתח השער לזכרון‪ ,‬ובתוס' שם 'ור"ת פירש‪ ,‬צורת שלטון‬ ‫החי עושין לכבודו‪ ,‬וראי' לדבר מאנדרטי של נבוכדנצר )שנעשה‬ ‫לכבודו‪ ,‬כמ"ש תוס' בע"ז ג' א' ד"ה שלא(‪ ,‬ועוד‪ ,‬דאמר במדרש‬ ‫אדריינוס קיסר הלך את ר' יהושע לטייל במדינה‪ ,‬הראהו צורת‬ ‫צלמים שהיו עושין לכבודו'‪.‬‬ ‫‪ .10‬ואולי נקרא ע"ש העתיד כבכתובות י' ב'‪ ,‬ועי' היטב ברד"ק‬ ‫שמואל א'‪ ,‬ט"ו ל"ד‪ ,‬ודוק בזה שרק שם נחית לבאר מהו גבעת‬ ‫שאול‪.‬‬ ‫‪ .11‬עם ששם י"ל שכיון לשנות את שמה ממה שהיתה עיר היבוסי‪,‬‬ ‫ובפרט שנתנו לה שמות גנאי לישראל‪ ,‬יעו"ש במפרשים‪ ,‬ואולי גם‬ ‫שמות ע"ז‪ ,‬ולעקור זה‪ ,‬ולהראות שכבשום ישראל‪ ,‬העלה להם שם‬ ‫מלך ישראל ]וע"ע בענין קריאת מקומות ששם עכו"ם עליהם‪ ,‬בשו"ת‬ ‫פאת שדך יו"ד סי' מ"ז‪ ,‬ובשו"ת משנה הלכות ח"ט סי' קס"ט[‪.‬‬ ‫‪ .12‬עי' היטב בפרש"י לרות ג' ט'‪ ,‬ד' י'‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ .13‬וכלשון הפסוק 'עד היום הזה'‪ ,‬אע"פ שבתחילה אפשר שחשו‬ ‫עוד מאנשיו‪ ,‬עם כי כבר פנה הודם‪ ,‬הי' חשש שינקמו בדברים‬ ‫אחרים‪ ,‬ובפרט אם נניח‪ ,‬שהמגדל הניצב בהר הזיתים כיום‪ ,‬הוא‬ ‫ניהו 'יד אבשלום' אשר הציב אבשלום‪.‬‬ ‫‪ .14‬ומצינו ג"כ שם עיר לוז‪ ,‬שבה אין האנשים מתים )כדאי' בסוטה‬ ‫מ"ו ב'(‪ ,‬וכמו"כ שם העצם לוז‪ ,‬הוא קיים לתמיד כמ"ש במ"ב סי'‬ ‫ש' בשם קדמונים )ועי' תוס' בב"ק ט"ז ב'( ועי' יבמות ע"ו א' משום‬ ‫דאתיתו ממולאי וכו'‪ ,‬ועי' ערוך ערך מולאי‪ ,‬וראיתי מובא מזוהר‬ ‫פ' וירא שבעיר 'טרשא' הי' מגיפה רח"ל‪ ,‬ובא רב אחא ושינה שמה‬ ‫ל'מתא מחסיא'‪ ,‬כיון שמחסיא הוא נוטריקון מחי ומסי‪ ,‬ע"ש‪ .‬אמנם‬ ‫עי' ב'מעם לועז' פר' כי תשא 'ענין מעשה הקטורת'‪ ,‬שע"י אמירת‬ ‫הקטורת הצילם‪ ,‬ורק שינה שם העיר כדי שיהי' להם לזכרון נס‬ ‫הצלתם‪ ,‬ע"ד זכר עשה לנפלאותיו‪.‬‬ ‫‪ .15‬ועי' פ"ת יו"ד סי' של"ד סק"א מש"כ בשם האחרונים‪ ,‬דצריך‬ ‫להיות מתון בדברים כאלה‪' ,‬לפי שאין כל האנשים שווים‪ ,‬ולא כל‬ ‫העבירות שוות‪ ,‬ויהיו כל מעשיו לשם שמים'‪.‬‬

‫תשובה ל"מבין חידות"‬

‫המדובר הוא באיסור הליכת ד' אמות לפני נט"י שחרית‪ ,‬דעיין‬ ‫בבאר היטב או"ח סי' א' סק"ב‪ ,‬שכתב וז"ל‪" ,‬כתב בספר תולעת‬ ‫יעקב‪ ,‬איתא בזוהר‪ ,‬ההולך שחרית ד' אמות ולא נטל ידיו חייב וכו'‪,‬‬ ‫ע"כ‪ ,‬ותמה הב"ח על רבינו ב"י שלא כתבו‪.‬‬ ‫ונראה משום דרובא דרובא אין יכולין להזהר בכך‪ ,‬ומוטב יהיו‬ ‫שוגגין ואל יהיו מזידין‪ ,18‬משו"ה לא כתבו‪ ,‬שכנה"ג"‪.‬‬

‫תשובה ל"מענינא דסדרא"‬ ‫·˙˘‪Ù"Ú ,‰ÏÈω ˙ÚÈ·˜˘ ,‰¯Â˙‰ Ïη Ï"ÈȘ„ ‡‰· ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫ˆ‡˙ ‪˙ÂÙÏÁ˙‰Ï '‰·ÈÒ' Â‰Ê Ì‡‰ ,ÂÈ˙˘¯ÙÓ ÁÎÂÓ ÔÎȉ ,ÌÈ·ÎÂΉ‬‬ ‫‪.„·Ï· 'ÔÓÈÒ' ˜¯ Â‰Ê˘ ‡ ,‰ÏÈω ÌÂȉ‬‬ ‫יעוין ב'קובץ שיעורים' )להגר"א וסרמן זצ"ל‪ ,‬ריש פסחים אות ב'(‪,‬‬ ‫דמצאת הכוכבים הוי לילה‪ ,‬אם הכוכבים‬ ‫שכתב "ויש לחקור‪ ,‬בהא ֵ‬ ‫עצמן הם לילה‪ ,‬או שאין הכוכבים אלא סימן וראיה שהוא לילה"‪.‬‬ ‫ויעוין שם מה שכתב הנפק"מ בזה‪ ,‬דהנה קיי"ל גבי עדות )ב"ב‬ ‫נ"ו ב'‪ ,‬ועוד(‪ ,‬דבעינן עדות על דבר שלם 'ולא חצי דבר'‪ ,‬ומבואר‬ ‫שם דלענין שערות שהם סימן גדלות‪ ,‬אם העידו ב' כיתי עדים‪ ,‬כל‬ ‫כת על שערה אחת‪ ,‬לא הוי עדות‪ ,‬דהוי 'חצי דבר'‪ ,‬ואילו לגבי עידי‬ ‫חזקה‪ ,‬אף אם העידו כל כת על שנה אחת בפנע"צ‪ ,‬מצטרפין והוי‬ ‫עדות לחזקה‪.‬‬ ‫וביאר בשטמ"ק שם )ד"ה ולי אני(‪ ,‬דהטעם שחלוק דין שערות‬ ‫מעידי חזקה‪ ,‬לפי שהשערות עצם ביאתן הוא הגדלות‪ ,‬ואינם‬ ‫רק 'סימן' בעלמא‪ ,‬לפיכך על עדות שערה אחת קרינן בהו 'חצי‬ ‫דבר'‪ ,‬ומשא"כ בדבר שאינו אלא 'סימן' בעלמא‪ ,‬וכגון עידי חזקה‪,‬‬ ‫ש'חזקה' אינה אלא 'ראיה' שהיא שלו‪ ,‬בזה באמת מהני )לרבנן שם(‬ ‫עדות על כל שנה בפנע"צ‪.‬‬ ‫ומעתה שפיר נפק"מ גם לענין כוכבים דלילה‪ ,‬וכגון אם באו ג'‬ ‫כיתי עדים‪ ,‬וכל כת מעידה על כוכב אחד‪ ,‬אי מקרי 'חצי דבר'‪ ,‬דאי‬ ‫נימא שאינם אלא 'סימן' וראיה בעלמא‪ ,‬א"כ שפיר הוי עדות‪ ,‬אבל‬ ‫אי הוי סיבה ועצם הויית הלילה‪ ,‬א"כ מה שמעידים כל כת על כוכב‬ ‫אחר הוי 'חצי דבר'‪.‬‬ ‫ועי"ש שכתב להוכיח מפרשתינו‪" ,‬ויש להביא ראיה ממעשה‬ ‫בראשית‪ ,‬דהכוכבים נבראו ביום רביעי )א' ט"ז(‪ ,‬וכתוב )א' ה'(‬ ‫"ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"‪ ,‬אלמא דאפשר להיות לילה בלא‬ ‫כוכבים כלל"‪ .‬ואף שעצם בריאת הכוכבים היה עם כל תולדות‬ ‫השמים והארץ ביום ראשון‪ ,‬מ"מ לא נתלו עד יום רביעי‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫שמשו כל אותם ג' ימים הראשונים‪ ,‬ואעפ"כ היה נוהג מידת יום‬ ‫ולילה‪ ,‬הרי שאינם אלא 'סימן' ללילה‪.‬‬ ‫והנה עצם החקירה יש לבאר‪ ,‬דהא ודאי דבר פשוט הוא שאין‬ ‫הכוכבים מעצם הויית הלילה‪ ,‬אלא סימן בעלמא‪ ,‬שהויית הלילה‬ ‫הוא מזמן שנסתלק האור‪ ,‬וזמן צאת הכוכבים הוא לסימן שהחושך‬ ‫הגמור החל ונעשה לילה ודאי‪ ,‬שמפאת שהחשיך נראים הכוכבים‬ ‫הבינונים ג"כ‪ ,‬וכמבואר בשבת )ל"ה ב'‪ ,‬ועוד(‪ ,‬שהרי הכוכבים‬ ‫נמצאים גם ביום‪ ,‬אלא שמחמת אור החמה א"א לראותם‪) ,‬עי'‬ ‫במהרש"א מו"ק כ"ה ב' ד"ה ואתחמיאו(‪ ,‬והרבה ראיות לזה‪ ,‬וודאי‬ ‫לא נועדו הכוכבים אלא לשמש בעת הלילה‪ ,‬וכמו הלבנה שנקבעה‬ ‫לממשלת הלילה‪ ,‬דפשוט שאינה מעצם הויית הלילה‪ ,‬וא"כ מהכ"ת‬ ‫לומר שעצם יציאת הכוכבים הוא לילה‪ ,‬והלא הלילה הוא דבר‬ ‫בפנע"צ‪.19‬‬ ‫ואפשר בכוונת הדברים‪ ,‬דכיון שניתנו הכוכבים לממשלת הלילה‪,‬‬ ‫ומאחר דקים לן שע"י הכוכבים נקבע זמן הלילה‪ ,‬וכדילפינן מקרא‬ ‫דעזרא‪) ,‬עי' רש"י פסחים ב' א' ד"ה עד צאת‪ ,‬והוא ממגילה כ'‬ ‫ב'(‪ ,‬א"כ היה מקום לומר דכשם שאור החמה בעצמותו הוא גורם‬ ‫הויית היום‪ ,‬כך הו"א דאור הכוכבים הוא קובע גדר זמן הלילה‪,‬‬ ‫למרות שאין מטרתם להאיר ממש‪ ,20‬וכל שאר הסימנים דלילה‬ ‫)כגון הכסיף העליון‪ ,‬ושיעור ג' רבעי מיל‪ ,‬עי' שבת ל"ד ב'(‪ ,‬אינם‬

‫וי"ל מקור לזה מש"כ היד רמה בב"ב שם‪ ,‬בעובדא דר"נ ורב דימי‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬ושמעינן נמי דדינא דאזמני' לצורבא מרבנן לדינא‪ ,‬ולא אתא‪,‬‬ ‫דינא הוא לשמותי'‪ ,‬ודוקא בדינא דגמיר וסביר‪ ,‬ואית בי' יראת‬ ‫שמים‪ ,‬וחזי למטיה דינא אבני מאתיה כר"נ בדורו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה מדברי הגר"ש גרינימן זצ"ל‪ ,‬בס' חפץ חיים עה"ת‬ ‫עמ' קל"ד‪ ,‬וז"ל‪" ,‬ופעם למד ]החפץ חיים[‪ ,‬את תלמידיו‪ ,‬איך‬ ‫להתנהג בענין התוכחה‪ ,‬לכשיזכו להיות רבנים בישראל‪ ,‬העיקר‬ ‫הוא לא להכביד על השומעים בדברי מוסר ותוכחה ]כמו חלק‬ ‫מסגנון הפרסומים במודעות במחוזותינו‪ ,‬אשר גם אם יש מהם‬ ‫שצודקים‪ ,‬אינם נכתבים כראוי[‪ ,‬כי הצרות והתלאות טמטמו את‬ ‫לבם‪ ,‬ואין הדברים הללו מתקבלים‪ ,‬נחוץ רק להעיר לפני השומעים‬ ‫חומר האיסור שבדבר‪ ,‬ומה ה' דורש מאתנו‪ ,‬וזה יועיל הרבה יותר‬ ‫מן הדברים הקשים כגידים‪ ,‬אשר רוב הדרשנים ממטירים על‬ ‫השומעים‪ ,‬ואין קולם נשמע"‪.‬‬ ‫‪ .16‬בשו"ת רשב"ש סי' ת"נ‪' ,‬ור"י הלך אצל ר"נ‪ ,‬אע"פ שהי' ר"י‬ ‫גדול בחכמה מר"נ‪ ,‬לפי שהי' ר"נ דיין ממונה עפ"י נשיא‪ ...‬ולא הי'‬ ‫מסופק ר"י אם ילך לפני ר"נ או לא ילך אליו משום שהי' גדול‬ ‫בחכמה ויהי' בזיון תורה‪ ,‬אלא שר"ה נתן לו עצה שילך משום יקרא‬ ‫דבי נשיאה'‪.‬‬ ‫‪ .17‬ראה ארחות רבינו ח"א עמ' קפ"ד‪ ,‬שפעם רב אחד קרא למרן‬ ‫הסטייפלר זצ"ל לדין תורה‪ ,‬ואמר החזו"א‪ ,‬שאין גדולים בארץ ממנו‬ ‫שהוא חייב לדון בפניהם‪ ,‬חוץ ממרן הגרא"ז מלצר זצ"ל‪.‬‬ ‫‪ .18‬ולו"ד‪ ,‬לכאו' צע"ג דבהלכה חמורה‪ ,‬אשר לדברי התולעת יעקב‬ ‫בשם הזוהר גם עונשה חמור‪ ,‬ישמיט השו"ע מטעם מוטב וכו'‪,‬‬ ‫ועמש"כ הח"ח בהקדמתו להל' לשה"ר‪ ,‬דלפי סברא זו "אם כן לא‬ ‫נלמד לרבים הלכות גזל‪ ,‬דג"ז קשה מאוד לקיים כמשאחז"ל בב"ב‬ ‫קס"ה‪ ,‬וכן לא נלמדם הל' שבת שהם כהררים התלויים בשערה‪,‬‬ ‫והרבה דינים יש בהם שקשה מאוד לקיים אותם‪ ,"...‬ועכצ"ל‪ ,‬דהב"י‬ ‫לא שמיע לי' מש"כ בשם הזוהר ]ולפנינו אכן אינו נמצא בזוהר‪,‬‬ ‫וראה מש"כ במעשה איש ח"ד עמ' קי"ג‪ ,‬בשם מרן החזו"א בזה‪,‬‬ ‫וראה תשובה מאהבה ח"א סי' י"ד[‪ ,‬אלא ס"ל דיש לסמוך ארשב"א‬ ‫בברכות כ"ב ב'‪ ,‬אף אם לכתחילה לא נפסק הלכה כמותו כפשטות‬ ‫הסוגיא שם‪.‬‬ ‫‪ .19‬והגע עצמך‪ ,‬וכי לו יצוייר שיראו כוכבים ביום‪ ,‬דודאי לא יחולו‬ ‫אז דיני לילה‪] ,‬ועי' בגמ' מו"ק שם‪ ,‬דכשמת ר"י "אתחמיאו כוכבי‬ ‫ביממא"‪ ,‬ואמנם לפי' מהרש"א במו"ק שם‪ ,‬הכוונה שבאמת הקדימה‬ ‫חמה לשקוע‪] .‬ועי' בראשית )ט"ו ה'( גבי אברהם‪ ,‬שהראהו הקב"ה‬ ‫הכוכבים קודם ברית בין הבתרים ביום‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫‪ .20‬ואמנם יש לפלפל בכ"ז לשי' הגאונים ולשי' ר"ת בדין ביה"ש‪,‬‬ ‫ובדברי בהגר"א או"ח סי' רס"א‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ .21‬אבל הלבנה אע"פ שהכוכבים טפלים לה והיא המושלת בלילה‪,‬‬ ‫מ"מ הא מצינו שנראית היטב גם כשעדיין יום‪ ,‬סמוך לחשיכה‪ ,‬ולכן‬ ‫הכוכבים הבינונים הם שקובעים ודאות הלילה‪.‬‬ ‫‪ .22‬אלא דלפי"ז נפקא‪ ,‬שגם החמה אינה אלא כ'סימן' בעלמא‪,‬‬ ‫שהרי גם היא לא שמשה בג"י ראשונים‪ ,‬וזה אינו יתכן‪ ,‬שהרי ודאי‬ ‫גורם היום הוא ע"י אור החמה‪ ,‬וכענין זה הקשה הגרש"ז אוירבאך‬

‫אלא 'סימנים'‪ ,‬שעל פיהם אנו בטוחים שנראים כבר ג' כוכבים‬ ‫בינונים‪.21‬‬ ‫ולזה הוכיח הקוב"ש‪ ,‬דכיון שמנה הכתוב ג' ימים ולילות גם‬ ‫קודם שימוש הכוכבים‪ ,‬בהכרח דשייך לקבוע גדר לילה גם ללא‬ ‫הכוכבים‪ ,‬וע"כ אינם אלא לסימן בלבד‪.22‬‬ ‫ואמנם יעוין בחדושי רבי שלמה היימן זצוק"ל )כתבים ותשובות‬ ‫סי' י"ט(‪ ,‬במכתב ששלח להגר"א וסרמן על חקירתו זו‪ ,‬דבפשטות‬ ‫יש לדחות הראיה מג' ימים ראשונים‪ ,‬די"ל שדוקא בג' ימים אלו‬ ‫טרם נקבע שהלילה הוא ע"פ צאת הכוכבים‪ ,‬אבל מיום ד' ואילך‪,‬‬ ‫שוב אינם סימן בעלמא‪ ,‬אלא מעתה ואילך לא יקבע הלילה‬ ‫אלא על פיהם‪ ,‬וא"כ אינם עוד כ'סימן' בלבד‪ ,‬אלא עיקר קביעת‬ ‫הלילה‪.23‬‬ ‫ויעוין במש"כ באחרונים לדון בגוונא שנתארך היום מכפי‬ ‫הרגיל‪ ,‬וכפי שמצינו במשה ויהושע ונקדימון‪ ,‬שעמדה להם חמה‪,‬‬ ‫דבפשוטו עצם היום נתארך‪ ,‬ומאידך מצינו באותם מקומות‬ ‫הרחוקים בקוטב‪ ,‬שנוהג שם יום ארוך כמה חדשים‪ ,‬וכן לילה כמה‬ ‫חדשים‪ ,‬ורבים נקטו שודאי יש לחשוב התחלפות יום ולילה לערך‬ ‫כל י"ב שעות‪ ,‬וכל כ"ד שעות מתחלף יום שלם‪ ,‬ואע"פ שאין שם‬ ‫לא חושך ולא כוכבים‪ ,‬וכן האריך להוכיח הבא"ח בשו"ת רב פעלים‬ ‫)ח"ב חלק סוד ישרים סי' ד'(‪ ,‬ועיקר סמוכות שלו ממה דאיכא‬ ‫מ"ד ששבתו המזלות בימי המבול‪ ,‬ואעפ"כ נהג מידת יום ולילה‬ ‫כמפורש בקרא‪ .‬ובסתמא שיש לחלק בכ"ז‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬וע"ע בארוכה‬ ‫בתפארת ישראל סופ"ק דברכות )בועז‪ ,‬ד"ה מסתפקנא(‪ ,‬ובהמאסף‬ ‫לכל המחנות או"ח סי' י"ח סקכ"ח‪.‬‬

‫תשובה ל"מענינא דירחא"‬ ‫·˙˘‪¯ÈÚ˘ · ·ȯ˜‰ ‡Ï˘ ˘„Á ˘‡¯ Â˘È ̇‰ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪.˙‡ËÁÏ‬‬ ‫התוספות בביצה )ט"ז א'‪ ,‬ד"ה איזהו‪ ,‬וכענין זה בתוספות ר"ה ח'‬ ‫ב'‪ ,‬ד"ה שהחדש(‪ ,‬הביאו כמה פרושים במה שאמרו שם "איזהו חג‬ ‫שהחדש מתכסה בו"‪..." ,‬ורבינו משולם פירש 'מתכסה'‪ ,‬שלא היה‬ ‫שעיר של ר"ח קרב בו"‪.‬‬ ‫ואמנם ר"ת שם הקשה עליו‪" ,‬והקשה ר"ת‪ ,‬דבתוספתא )שבועות‬ ‫פ"א ה"א( קאמר דקחשיב ל"ב שעירים בשנה‪ ,‬וקא חשיב י"ב‬ ‫שעירים דראשי חדשים‪ ,‬ולא מצינו י"ב אם לא היה שעיר דר"ח‬ ‫בר"ה"‪.‬‬ ‫ואכן הביאו התוספות שרבינו משולם חזר בו‪" ,‬והשיב לו רבינו‬ ‫משולם‪ ,‬דלא עלה על לבו לומר כן‪ ,‬אלא היתה דעתו‪ ,‬דלא מפרש‬ ‫קרא בהדיא של ראש חדש בראש השנה‪ ,‬דכתיב בפינחס )במדבר‬ ‫כ"ט ו'( מלבד עולת החדש‪ ,‬וחטאת לא הזכיר"‪.‬‬ ‫ואולם יעוין בחדושי הרשב"א הר"ן והריטב"א בר"ה )ח' ב'(‪,‬‬ ‫שהביאו שיטת רבינו משולם ע"ש 'יש מפרשים'‪ ,‬ולא הביאו שחזר‬ ‫בו‪ ,‬ואדרבה ברשב"א וריטב"א שם מבואר ששיטה זו לא חזרו בהם‬ ‫מקושיית ר"ת‪ ,‬דמה שהקשה ר"ת מהתוספתא שהוזכרו י"ב שעירים‬ ‫לי"ב ראשי חדשים‪ ,‬יש לישב‪ ,‬דחד מנייהו לחודש העיבור בשנה‬ ‫מעוברת‪.‬‬ ‫וכמו"כ עי' בטורי אבן ופני יהושע בר"ה שם‪ ,‬שכתבו לקיים שיטת‬ ‫רבינו משולם בהו"א‪ ,‬קודם שחזר בו‪ ,‬ותלו הדברים בפלוגתת‬ ‫תנאים‪ ,‬עי' בדבריהם‪.24‬‬ ‫ונמצא עכ"פ לשיטה זו‪ ,‬שישנו חודש שלא הקריבו בו שעיר ר"ח‪,‬‬ ‫והוא בר"ח תשרי בראש השנה‪25.‬‬ ‫עוד עולה לשיטה זו‪ ,‬דממילא גם במוסף של ר"ה לא היו מזכירים‬ ‫שעיר של ר"ח‪ .‬וגם להשיטות שהיה קרב שעיר של ר"ח‪ ,‬הביאו‬ ‫התוס'‪ ,‬שיש מפרשים שעכ"פ לא היו מזכירים שעיר דר"ח במוסף‪,‬‬ ‫ושזהו הכוונה 'שהחדש מתכסה בו'‪.‬‬ ‫אמנם לענין הלכה‪ ,‬יעוין בשו"ע סי' תקצ"א )ס"ב(‪ ,‬שלדעת‬ ‫המחבר שאין מזכירים פסוקי קרבן מוסף‪ ,‬אבל לדעת הרמ"א‪ ,‬קיי"ל‬ ‫כמו שסיימו התוס' בשם ר"ת‪ ,‬שלא מלבד שהיה קרב שעיר של ר"ח‬ ‫בר"ה‪ ,‬אלא שגם מזכירים אותו במוסף‪" ,‬ותקן ר"ת לומר במוסף‬ ‫מלבד עולת החדש וגו'‪ ,‬וכן תקן לומר שני שעירים כהלכתן וגו'‪,‬‬ ‫שעיר אחד של ראש חדש ושעיר אחד של ר"ה"‪.‬‬

‫זצוק"ל )הובא בהליכות שלמה‪ ,‬תפילת מנחה מעריב‪ ,‬דבר הלכה‬ ‫עמ' קס"ה(‪.‬‬ ‫ועי"ש שכתב לחלק‪ ,‬דלענין היום הא ודאי שהיה גדר אור יום‬ ‫גם בג"י ראשונים‪ ,‬וכפשטיה דקרא )א' ג'( שהאור נברא בראשון‪,‬‬ ‫)וכמבואר בחגיגה י"ב א'(‪ ,‬וברש"י )שם ד'( שהיה זה אור העליון‬ ‫שגנזו לצדיקים לעת"ל‪ ,‬ומה ששמשו בערבוביא היה ביום ראשון עד‬ ‫שנצטוו כל אחד על דברו‪ ,‬וא"כ גדר אור ויום היינו הך‪ ,‬בין אם הוא‬ ‫אור שנגנז‪ ,‬ובין אם הוא אור החמה‪ ,‬אבל לילה דהיינו חשך‪ ,‬זה לא‬ ‫נשתנה אחר יום ד' ממה שהיה קודם לכן‪ ,‬דחשך היינו לילה‪ ,‬וא"כ‬ ‫שפיר מצינו דשייך שם לילה גם ללא הכוכבים‪.‬‬ ‫ובאמת שכבר עמדו בזה רבותינו הראשונים ז"ל‪ ,‬דהיאך קרא הכתוב‬ ‫חילוף ימים בג' ימים הראשונים‪ ,‬אע"פ שלא שמשו המאורות עד‬ ‫יום רביעי‪ ,‬יעוין מש"כ בזה ברבינו בחיי )א' י"ג(‪ ,‬וכעין דבריו עי'‬ ‫ברמב"ן )שם ד'(‪ ,‬שהמושג 'זמן' בהכרח שכבר נברא ביום הראשון‬ ‫עם בריאת שמים וארץ‪ ,‬ועי' עוד ברשב"ם ובאב"ע בגדר שם 'ערב'‬ ‫ו'לילה' בג' ימים ראשונים‪ ,‬וכן במלבי"ם ובשאר מפרשים שהאריכו‬ ‫בכ"ז ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ובאמת שכבר הוזכר מזה במדרשים‪ ,‬עי' בפסיקתא )פיסקא מ"ו(‪..." ,‬‬ ‫ויום ראשון של עולם נבראו המאורות ולא נתלו עד יום ד'‪ ,‬ועכשיו‬ ‫האריכה אותה אורה שלשה ימים שהן ל"ו שעות‪ ,‬ויאמר א' יהי‬ ‫מאורות ברקיע השמים‪ ,‬למה יהיו‪ ,‬להבדיל בין היום ובין הלילה‪,‬‬ ‫עכשיו נתלו וקודם לכן לא היה לילה שהבדיל ליום‪ ,‬אלא שלשה‬ ‫ימים היה אורה‪."...‬‬ ‫עוד אפשר לבאר‪ ,‬דאין כוונת הקוב"ש כפשוטו שיתכן דהכוכבים‬ ‫הם סיבת הלילה‪ ,‬אלא שלצורך הענין כלפי הנפק"מ שכתב‪ ,‬אם‬ ‫לחושבם כעין 'סמני בגרות'‪ ,‬או כדין 'חזקה'‪ ,‬כלפי זה כתב הצד‬ ‫שהם 'סיבה'‪ ,‬ובאמת אין הכוונה שהם סיבה בפועל‪ ,‬אלא רק כלפי‬ ‫שאינם 'סימן' עכ"פ‪ ,‬והביאור הוא‪ ,‬שכשם שסמני בגרות הם מעצם‬ ‫הבגרות‪ ,‬ואינם הוכחה צדדית לבגרות‪ ,‬כך הכוכבים אינם הוכחה‬ ‫צדדית‪ ,‬אלא מעצם הויית הלילה‪ ,‬וכענין זה מבואר בחדושי רבי‬ ‫שלמה היימן זצוק"ל‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫‪ .23‬ועי"ש שכתב לדמות כן לדין סריס‪ ,‬דחזינן שנעשה 'גדול' אף‬ ‫בלא סמני בגרות‪ ,‬והיינו דכיון שאצלו אין שייך הסמני בגרות‪ ,‬נעשה‬ ‫גדול גם בלעדיהם‪ ,‬וא"כ כמו"כ יש לדון שג' ימים ראשונים שלא‬ ‫שמשו הכוכבים‪ ,‬מ"מ נעשה דין לילה גם בלעדיהם‪ ,‬ומשא"כ מיום‬ ‫ד' ואילך שלא נעשה גדר זמן דלילה‪ ,‬אלא ע"י הכוכבים‪.‬‬ ‫ומתוך כך כתב שם לתמוה על דברי הקוב"ש‪ ,‬דלדבריו שאכן נקטינן‬ ‫שהכוכבים אינם אלא כ'סימן'‪ ,‬מבואר שיועיל צירוף ג' כיתי עדים‬ ‫על כל כוכב בפנע"צ‪ ,‬וזה צ"ב‪ ,‬דטפי מסתברא דלענין 'חצי דבר'‬ ‫בעדות‪ ,‬דמי טפי לסמני בגרות שהם סימן בעצם‪ ,‬ולא לעידי חזקה‬ ‫שהם 'סימן' צדדי‪.‬‬ ‫ואמנם לעצם ראיית הקוב"ש מג' ימים ראשונים‪ ,‬יתכן לבאר‪ ,‬דהיות‬ ‫ואין מפורש בכתוב שהכוכבים הם שקובעים גדר הלילה‪ ,‬והוא רק‬ ‫מדברי קבלה בעזרא וכנ"ל‪ ,‬א"כ לא היה ראוי לכתוב שגדר יום‬ ‫ולילה הוא באור וחשך אף קודם שנתלו הכוכבים‪ ,‬כיון שיש מקום‬ ‫לטעות בזה שזה עיקר הקביעות גם אחרי שהכוכבים משמשים‪.‬‬

‫תשובה ל"כתב חידה"‬ ‫‡„»‪."[Ô‬‬ ‫‪¬¿ÏÃ‬‬ ‫‡„»‪«· Ô·] Ô‬‬ ‫‪¬¿ÏÃ‬‬ ‫¿¯…„«‪«· 26¿Í‬‬ ‫¿¯…‡„«‪Ó/¿Í‬‬ ‫‪÷" :È‡ ÈÓ‬‬ ‫„‪ :‰¯Â˘˜‰ ˙ÂÓ‬רש"י ג' ט'‪" ,‬איכה‪ .‬יודע היה היכן הוא‪ ,‬אלא ליכנס‬ ‫עמו בדברים‪ ,‬שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום‪ .‬וכן בקין‬ ‫)בראשית ד' ט'( אמר לו אי הבל אחיך‪ ,‬וכן בבלעם )במדבר כ"ב ט'( מי‬ ‫האנשים האלה עמך‪ ,‬ליכנס עמהם בדברים‪ ,‬וכן בחזקיה )ישעיה ל"ט‬ ‫א'( בשלוחי ‪."Ô„‡Ï· ̈́¯Ó‬‬ ‫˘‪ – È˙˘È ˙·¯ ˙ÂÚ‬שבשעה שהחזיר הקב"ה את גלגל החמה‬ ‫עשר מעלות אחורנית כאות לחזקיהו המלך‪ ,‬כל אותם שעות מרובות‬ ‫ישן מרודך‪.‬‬ ‫שכאשר חזקיהו המלך חלה‪ ,‬ובא אליו ישעיהו הנביא בנבואה‬ ‫שיצוה לביתו כי ימות בחוליו‪ ,‬ואף יאבד את חלקו לעוה"ב‪ ,‬כי‬ ‫לא נשא אשה‪ .‬וחזקיהו לא קיבל את דברי הנבואה של ישעיהו‪,‬‬ ‫אלא אמר לו "כלה נבואתך וצא"‪ ,‬כי מקובל היה לו מבית אבי אביו‬ ‫שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים‪,‬‬ ‫ולכך הסב את פניו אל הקיר והתפלל לה'‪ ,‬שיזכור לו את מעשיו‬ ‫הטובים שעשה‪ ,‬ובמיוחד מה שגנז את ספר הרפואות‪ ,‬וחזקיהו המלך‬ ‫בכה בכי גדול‪.‬‬ ‫ושלח ה' את ישעיה הנביא שוב אל חזקיהו והתנבא לו‪ ,‬שה' קיבל‬ ‫את תפילתו ודמעותיו וביום השלישי הוא יתרפא‪ ,‬וה' יוסיף לו עוד‬ ‫חמש עשרה שנות חיים‪ ,‬ואף יצילו מיד מלך אשור‪.‬‬ ‫וכשבקש חזקיהו אות מישעיה הנביא שהוא יתרפא ביום השלישי‪,‬‬ ‫שהצל יחזור חזרה עשר מעלות‪ ,‬שהוא כשיעור עשר שעות‪ ,‬שלאחר‬ ‫שפנה היום לנטות‪ ,‬השמש תחזור חזרה ויראה כאילו שוב בוקר‪,‬‬ ‫ישעיהו הנביא קרא אל ה' והצל חזר חזרה עשר מעלות‪ ,‬את אותם‬ ‫עשר מעלות שהשמש הזדרזה להלך ביום מיתתו של אחז כדי שלא‬ ‫יספידוהו‪ .‬מ"ב כ' א' – י"א ע"פ ברכות י' א' וב' ועוד‪.‬‬ ‫באותה שעה מרודך מלך בבל היה ישן כדרכו בכל יום‪ ,‬שהיה אוכל‬ ‫בשעה השלישית‪ 27‬וחוזר לישן עד השעה התשיעית‪ ,‬וכאשר נתעורר‬ ‫מרודך משנתו‪ ,‬ראה שהשמש עומדת בתחילת היום‪ ,‬והוא הבין שככל‬ ‫הנראה הוא ישן את כל היום והלילה שלאחריו וכעת הוא בבוקרו של‬ ‫היום הבא‪ ,‬ולכך נתכעס על עבדיו ורצה להורגם‪ ,‬שהינוחוהו לישן‬ ‫זמן כה רב‪ 28‬בלא שיקיצוהו‪.‬‬ ‫אמרו לו עבדיו שהם לא עשו כל עוון‪ ,‬אלא היום חזר לאחוריו‪,‬‬ ‫אמר להם מרודך‪ ,‬אי זה אלוקים יכול לשלוט על השמש ולהחזירה‪,‬‬ ‫מה גם שהשמש עצמה היא האלוהים אחרים שלו‪ ,‬אמרו לו עבדיו‬ ‫שאלוקיו של חזקיהו המלך שולט על השמש והוא החזירה‪ .‬אמר‬ ‫להם מרודך‪ ,‬וכי יש אלוקים גדול מהשמש שהיא האלוהים שלו‪,‬‬ ‫אמרו לו עבדיו‪ ,‬אכן כן‪ ,‬אלוקיו של חזקיהו גדול מכל האלוהות‬ ‫שיש בעולם‪.‬‬ ‫וכאשר שמע מרודך את הדברים‪ ,‬כתב את מכתבו לחזקיהו‬ ‫וכדלהלן‪ .‬ע"פ תנחומא כי תשא ה'‪ ,‬אסת"ר ג' א'‪ ,‬שהש"ר ג' ]ד' ב'[‬ ‫ועוד הרבה‪.‬‬ ‫עוד מצאנו שהיה מרודך ישן בכל יום שעות רבות‪ ,‬שהרי היה‬ ‫ישן בכל יום עד השעה התשיעית‪ ,‬וכדלעיל‪ .‬אך האמת היא שאין‬ ‫הכרח לפרש כן‪ ,‬ששעות שנתו היו מרובות‪ ,‬שיתכן ובלילה כמעט‬ ‫לא היה ישן‪.‬‬ ‫‪ – È˙„·Ú ÌÈÓ˘‰ ‡·ˆÏÂ‬שמרודך היה עובד ומשתחוה לשמש‪.‬‬ ‫שמרודך היה עובד ומשתחוה לשמש‪ ,‬כן איתא בחז"ל‪ ,‬ולכך התפלא‬ ‫היאך יתכן ויש שליט אף על השמש להחזירה חזרה‪ ,‬ע"פ אסת"ר ג'‬ ‫א'‪ ,‬שהש"ר ג' ]ד' ב'[ ועוד‪.‬‬ ‫·‪ – ÌÈÁÂÏ˘‰ ˙‡ È˙¯ÊÁ‰˘ ˙ÂÎÊ‬שכאשר מרודך כתב את האיגרת‬ ‫לחזקיהו לאחר ששמע את הנס הגדול שאירע עמו‪ ,‬בה הזכירו‬ ‫ראשונה ורק אחר כך את ה'‪ ,‬ולאחר ששלחה עם שלוחיו‪ ,‬החזירם‬ ‫בכדי להקדים את כבוד ה' לכבוד חזקיהו‪.‬‬

‫]ומשא"כ החמה‪ ,‬שקביעת היום ע"י האור‪ ,‬ולא שנא אם זה אור‬ ‫שהיה בראשון‪ ,‬או שזה אור החמה‪ ,‬וכמש"כ הגרש"ז וכנ"ל[‪ ,‬ודברי‬ ‫קבלה דעזרא יתפרשו שהכוכבים באמת אינם אלא סימן‪ .‬אבל‬ ‫ודאי שאם היה מפורש בקרא שקביעת הלילה ע"י הכוכבים‪ ,‬היינו‬ ‫מחלקים בזה בין ג' ימים הראשונים לאח"כ‪.‬‬ ‫‪ .24‬וע"ע אריכות בפנ"י שבועות ב' ב'‪ ,‬ובהגהות מבנו ז"ל שם‪.‬‬ ‫ואמנם עי' עוד בירושלמי שבועות פ"א ה"ד‪ ,‬דמפורש לכו"ע שהיו‬ ‫שני שעירים בר"ה‪.‬‬ ‫והנה בביאור הדבר שאין להקריב שעיר ר"ח בר"ה‪] ,‬או עכ"פ למ"ד‬ ‫שרק אין להזכירו בהדיא‪ ,‬כמו שהביאו התוס' שם[‪ ,‬כבר עמדו בזה‬ ‫הרבה באחרונים ז"ל‪ ,‬ומהם שכתבו דהיות שבא השעיר כביכול‬ ‫ככפרה על מיעוט הירח‪ ,‬לכן אין נכון להזכירו ביום הדין‪ ,‬דהוא זמן‬ ‫של כיסוי החטא כידוע‪ ,‬והרבה מנהגים תלויים בזה‪ ,‬כגון אי אכילת‬ ‫אגוז שהוא בגימ' חטא‪ ,‬וכיוצ"ב‪.‬‬ ‫ואכן יעוין עוד בספר עין אליהו )להג"ר אליהו שיק זצ"ל‪ ,‬שבועות ט'‬ ‫א'(‪ ,‬שכתב ביאור נפלא בשיטת רבינו משולם‪ ,‬ע"פ המבואר במדרש‬ ‫)עי' תנחומא בראשית כ"ה‪ ,‬ב"ר י"א ב' ועוד(‪ ,‬דאע"פ שנתקללו‬ ‫המאורות מע"ש‪ ,‬אבל לא לקו עד מוצ"ש‪ ,‬והנה חטא אדה"ר היה‬ ‫בר"ה כידוע‪ ,‬שנוצר בר"ה‪ ,‬ובו ביום חטא‪.‬‬ ‫והנה הא דמביאין שעיר ר"ח הוא מב' טעמים‪ ,‬הא' לכפר כביכול‬ ‫על מיעוט הלבנה‪ ,‬והב' לכפר על טומאת מקדש וקדשיו‪ ,‬וכדאי'‬ ‫בשבועות )שם(‪.‬‬ ‫ומעתה י"ל‪ ,‬דב' צדדים אלו‪ ,‬נחלקו בפלוגתא דתנאי )ר"ה י' ב'‪,‬‬ ‫י"א א'(‪ ,‬אם בתשרי נברא העולם או בניסן‪ ,‬שהרי למ"ד בתשרי‬ ‫נברא העולם‪ ,‬א"כ אז עדיין לא נתמעטה הלבנה בר"ה‪ ,‬דרק במוצ"ש‬ ‫שאח"כ‪ ,‬אז נתמעטה‪ ,‬וא"כ בר"ה גופיה א"צ להביא שעיר על מיעוט‬ ‫הלבנה‪ ,‬שהרי לא נתמעטה בר"ח זה‪ ,‬ולהביא שעיר ר"ח לכפר על‬ ‫טומאת מקדש וקדשיו‪ ,‬ג"כ א"צ‪ ,‬שהרי בר"ה הקריבו שעיר במוסף‬ ‫ושעיר זה כבר מכפר על טומאת מקדש וקדשיו‪.‬‬ ‫משא"כ למ"ד דבניסן נברא העולם‪ ,‬שפיר יש להביא שעיר בר"ה‬ ‫על מיעוט הלבנה‪ ,‬ומאידך בניסן ג"כ עדיין צריך להביא שעיר‪,‬‬ ‫מצד טומאת מקדש וקדשיו‪ ,‬שהרי אין שם מוסף אחר בר"ח ניסן‬ ‫כבר"ה‪.‬‬ ‫ומעתה נמצא שדברי הירושלמי הנ"ל‪ ,‬והתוספתא שהביא ר"ת‪,‬‬ ‫שהקריבו שעיר ר"ח בר"ה‪ ,‬היינו למ"ד שבניסן נברא העולם וכאמור‪,‬‬ ‫ומ"ד שלא הקריבו‪ ,‬ס"ל כמ"ד בתשרי נברא העולם‪.‬‬ ‫‪ .25‬רבים וטובים כתבו לנו היכי תמצא נוסף‪ ,‬שלא הקריבו שעיר‬ ‫ר"ח‪ ,‬והוא בר"ח ניסן של הקמת המשכן‪ ,‬וכמפורש בפ' שמיני‬ ‫)ויקרא י' ט"ז(‪" ,‬ואת שעיר החטאת דרש דרש משה והנה שרף"‪,‬‬ ‫ואמנם עיקר כוונת השאלה היתה האם ישנו חודש שאין מקריבין‬ ‫בו שעיר‪ ,‬אך כיון שלא דקדקנו לכתוב כן‪ ,‬רק בענין המשתמע גם‬ ‫בלשון עבר‪ ,‬הרי שלכאו' תשובה זו גם היא לנכונה תחשב‪.‬‬ ‫אולם כמדומה שהדברים בעיקרם אינם מדוייקים‪ ,‬שהרי באמת‬ ‫הקריבו את שעיר החטאת‪ ,‬אלא שרק לא נאכל אלא נשרף‪.‬‬ ‫‪ .26‬בענין מה היה שמו‪ ,‬האם 'בראדך' או 'מרודך'‪ ,‬הנה בספר מ"ב )כ'‬ ‫י"ב( הוא נקרא 'בראדך'‪" ,‬בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן‬

‫שלאחר ושמע מרודך את הנס הגדול שאירע לחזקיהו‪ ,‬וכדלעיל‪,‬‬ ‫נאמר בפסוק )מ"ב כ' י"ב‪ ,‬וכעי"ז בישעיה ל"ט א'(‪" ,‬בעת ההיא שלח‬ ‫בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו כי שמע‬ ‫כי חלה חזקיהו"‪ ,‬ואיתא במדרש‪" ,‬מיד עמד וכתב שלום לחזקיהו‬ ‫ושלום לאלקי חזקיהו ושלום לירושלם‪ ,29‬וכיון שיצאו הכתבים‬ ‫והבולדרין ]שליחי המלך – מתנו"כ שם[‪ ,‬נתישבה דעתו עליו‪ ,‬ואמר‬ ‫הכבוד הזה שחלקתי לחזקיהו לא חלקתי לו אלא בשביל אלקיו ואני‬ ‫מקדים שלום של חזקיהו שהוא בשר ודם לשלום אלקיו‪ ,‬מיד עמד‬ ‫מכסאו ופסע ג' פסיעות ושלח בולדארין והחזיר את הכתבים וכתב‬ ‫ספרים אחרים‪ ,‬שלם לאלהא רבא של חזקיהו ושלם לחזקיהו ושלם‬ ‫לירושלם‪ ."...‬אסת"ר ג' א'‪ ,‬וכעי"ז בתנחומא כי תשא ה' ושהש"ר ג'‬ ‫]ד' ב'[ ועוד‪.‬‬ ‫איברא‪ ,‬שבסנהדרין צ"ו א' הובא המעשה בשינויים‪ ,‬שמי שתיקן‬ ‫את המכתב לא היה מרודך‪ ,‬אלא נבוכדנצר‪..." ,‬אמר להו ]מרודך‬ ‫לעבדיו[ מאי האי ]שהשמש חזרה לאחוריה‪ ,[30‬אמרו ליה‪ ,‬חזקיהו‬ ‫חלש ואיתפח‪ ,‬אמר‪ ,‬איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה‬ ‫שלמא‪ ,‬כתבו ליה שלמא למלכא חזקיה שלם לקרתא דירושלם שלם‬ ‫לאלהא רבא‪ .‬נבוכדנאצר ספריה דבלאדן הוה ההיא שעתא‪ ,‬לא‬ ‫הוה התם‪ ,‬כי אתא‪ ,‬אמר להו היכי כתביתו‪ ,‬אמרו ליה הכי כתבינן‪.‬‬ ‫אמר להו‪ ,‬קריתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף‪ .‬אמר‪ ,‬אלא‬ ‫הכי כתובו‪ ,‬שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא‬ ‫חזקיה‪ .‬אמרי ליה‪ ,‬קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא‪ ,‬רהט‬ ‫בתריה‪ ,‬כדרהיט ארבע פסיעות‪ ,31‬אתא גבריאל ואוקמיה‪.32"..‬‬ ‫‪ – ÌÈÎÏÓ ‰˘Ï˘ „ÓÚ ÈÓÓ‬שבזכות שלשת הצעדים שצעד מרודך‬ ‫להחזיר את השלוחים‪ ,‬זכה ועמדו ממנו שלשה מלכים שמלכו בכל‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫שבזכות אותם שלשה צעדים שצעד מרודך להחזיר את השלוחים‬ ‫עם המכתב‪ ,‬וכדלעיל‪ ,‬איתא במדרש‪ ,‬ש"אמר לו הקב"ה‪ ,‬אתה‬ ‫עמדת מכסאך ופסעת שלשה פסיעות בשביל כבוד שמי‪ ,‬חייך שאני‬ ‫מעמיד ממך שלשה מלכים‪ ,‬שיהיו קוזמקרטורין ]שליטי עולם – ע"פ‬ ‫תנחומא[ מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬ואלו הם‪ :‬נבוכדנצר ואויל מרודך‬ ‫ובלשצר‪ ."...‬אסת"ר ג' א' וכעי"ז בשהש"ר ג' ]ד' ב'[ ותנחומא כי תשא‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫ועל כך אמר רב הונא‪ ,‬שמכאן יש ללמוד‪ ,‬ש"צדקה וחסד שאומות‬ ‫העולם עושין מתוקן הוא להם לישראל כארסה של נחש"‪ .‬שם‪.‬‬ ‫‪ – „ÓÚÓ ˙‡ „·È‡ È·‡ ¯‡Â˙ ‰˙˘˘Î‬שכאשר נשתנה תואר‬ ‫פני אבי מרודך‪ ,‬המלך בלאדן‪ ,‬איבד האב את מעמדו והורד מכסא‬ ‫מלכותו‪ ,‬והמליכו תחתיו את בנו מרודך‪.‬‬ ‫שכאשר נשתנה תוארו של המלך בלאדן והפך להיות כפני כלב‪,‬‬ ‫הורידוהו ממלכותו והמליכו את בנו מרודך עליהם למלך‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫בסנהדרין צ"ו א'‪" ,‬אמרי‪ ,‬בלאדן מלכא הוה‪ ,‬ואישתני אפיה והוה כי‬ ‫דכלבא‪ ,‬הוה יתיב בריה על מלכותא‪ ."...‬סנהדרין צ"ו א'‪.‬‬ ‫‪ – „·ÎÏ È„Î· È˙È˘Ú ÔÂÈÊ· ‰˘ÚÓÂ‬שמרודך קרא לעצמו בשמו של‬ ‫אביו‪ ,‬שהוא מעשה בזיון‪ ,‬אך מרודך עשה זאת בכדי לכבד את אביו‪,‬‬ ‫שלא יבזוהו העם מפני שנשתנו פניו לפני כלב‪.‬‬ ‫שמרודך קרא לעצמו בשמו של אביו‪ ,‬כדכתיב )ישעיה ל"ט א'‬ ‫ועוד(‪" ,‬מרדך בלאדן בן בלאדן‪."...‬‬ ‫ודבר זה הוא בכלל ביזוי לאבא‪ ,‬שהרי אסור לבן לקרוא לאביו‬ ‫בשמו‪ ,‬וכפסק השו"ע ביור"ד סי' ר"מ ס"ב‪" ,‬ולא יקראנו בשמו‪ ,‬לא‬ ‫בחייו ולא במותו‪ ...‬היה שם אביו כשם אחרים‪ ,‬משנה את שמם‪."...‬‬ ‫ומרודך במעשהו זה דאג לכבוד אביו‪ 33‬שלא יביישוהו‪ ,‬ודרשו עליו‬ ‫חז"ל את הפסוק )מלאכי א' ו'(‪" ,‬בן יכבד אב"‪ .‬ע"פ סנהדרין צ"ו א'‪.‬‬ ‫וכתב רש"י שם‪" ,‬הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה‪ .‬כדי שיתכבד‬ ‫אביו‪ ,‬לכך נקרא שם אביו עליו‪ ,‬שנקרא מרודך בלאדן‪ ,‬דאי לא כתיב‬ ‫אלא מרודך בן בלאדן‪ ,‬לא הוי מיתקרי עליה שמיה דאבוה‪ ,‬דהכי‬ ‫כתבי כולהו אינשי‪ ,‬פלוני בן פלוני‪ ,‬להכי כתיב מרודך בלאדן"‪.‬‬ ‫וביאר המהרש"א בח"א שם ד"ה מאי‪" ,‬וי"ל דרבותא הוה‪ ,‬אע"ג‬ ‫דנשתנו אפיה דאביו כי כלבא ואין לך מבוזה בעיני הבריות ככלב‪,‬‬ ‫לא היה מבוזה בעיני בנו לקרות עצמו על שם אביו‪ ,‬כאלו עדיין‬ ‫בגדולתו‪ ,‬וז"ש בן יכבד אב‪ ,‬כאלו אביו עדיין בכבודו"‪.‬‬

‫מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו"‪ ,‬ואילו‬ ‫בספר ישעיה )ל"ט א'(‪ ,‬מופיע אותו הפסוק בשינויים קלים‪ ,‬כאשר‬ ‫השינוי המרכזי הוא בשמו‪ ,‬שנקרא מרדך‪" ,‬בעת ההיא שלח מרדך‬ ‫בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה‬ ‫ויחזק"‪ ,‬וכתבו רבותינו המפרשים )עי' רד"ק במ"ב שם(‪ ,‬שבע"כ‬ ‫שמרדך הוא בראדך‪.‬‬ ‫והיות ובחז"ל בדרך כלל הוא נקרא מרודך‪ ,‬לכך כתבנו אף אנו כך‪.‬‬ ‫‪ .27‬באסת"ר ג' א' איתא "והיה רגיל לאכול בשש שעות"‪ ,‬ואילו‬ ‫בזוהר פרשת תרומה דף קע"ד ב' איתא‪" ,‬הוה אכיל כל יומא בד'‬ ‫שעתי"‪.‬‬ ‫‪ .28‬ובענין החשבון כמה זמן אכן ישן‪ ,‬עי' בזוהר פ' תרומה דף קע"ד‬ ‫ב'‪ ,‬שאיתא שם שגם באותו יום ישן עד השעה התשיעית‪ ,‬רק ראה‬ ‫בשמש שהוא כשעת הבוקר‪ ,‬ולפי"ז נמצא שלא ישן יותר מאשר‬ ‫בכל יום‪ .‬וכן נראה באסת"ר‪ ,‬שאותו יום ישן עד שעה תשיעית‬ ‫ועמד בארבע‪.‬‬ ‫אך צריך הבנה חשבון השעות‪ ,‬שאם השמש חזרה אחורה עשר‬ ‫שעות‪ ,‬והוא התעורר בשעה רביעית‪ ,‬בע"כ שישן חמש שעות יותר‬ ‫מאשר בכל יום‪ ,‬שהרי עשר שעות לפני שעה תשיעית‪ ,‬היא שעה‬ ‫לפני היום‪ ,‬והוא עמד בשעה רביעית‪ ,‬ובע"כ שישן עוד חמש שעות‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫ולפי מה שאיתא בשהש"ר שמצאו שחרית‪ ,‬יתכן ורק ישן שעה‬ ‫קלה יותר‪ ,‬שכאשר קם מעט לאחר השעה התשיעית‪ ,‬מצא שכעת‬ ‫שחרית‪ ,‬והוא שעה ראשונה‪ ,‬נמצא שלא ישן זמן רב יותר מאשר‬ ‫בכל יום‪ ,‬ויל"ע בכל זה עוד‪.‬‬ ‫‪ .29‬ובתנחומא כי תשא ה' איתא הסדר‪" ,‬שלום לחזקיהו המלך‬ ‫ושלום לירושלים‪ ,‬ושלום לאלוק הגדול"‪.‬‬ ‫‪ .30‬פשטות דברי הגמ' שמרודך לא ישן כלל אלא הרגיש בנס ושאל‬ ‫את עבדיו‪ ,‬ודלא ככל המדרשים שהבאנו שהמעשה היה עם שישן‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫‪ .31‬ובילקוט מ"ב רמ"ד הגירסה שלאחר שרץ שלש פסיעות עצרו‬ ‫גבריאל‪.‬‬ ‫‪ .32‬ועיין בילקוט מ"ב רמ"ד‪ ,‬שצירף את שני הגירסאות יחדיו‪,‬‬ ‫שמרודך ישן‪ ,‬ולאחמ"כ כתב אגרת לחזקיהו כנ"ל‪ ,‬ואילו מי שרץ‬ ‫אחר השלוחים לתקן את המכתב היה נבוכדנצר‪ .‬ועם כל זאת סיים‬ ‫הילקוט עם המימרא ש"אמר הקב"ה‪ ,‬אתה פסעת שלש פסיעות‬ ‫בשביל כבודי‪ ,‬חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים קוזמוקטורין‬ ‫שליטין מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬ואלו הם‪ :‬נבוכדנאצר ואויל מרודך‬ ‫ובלשאצר"‪ ,‬שלכאורה לא מובנים הדברים‪ ,‬שמדוע מגיע לבלאדן‬ ‫שכר על הפסיעות שפסע נבוכדנצר‪ ,‬ועוד‪ ,‬מהו הלשון 'אתה פסעת‬ ‫שלש פסיעות לכבודי'‪ ,‬היכן מרודך פסע שלש פסיעות לכבוד ה'‪.‬‬ ‫ואולי צ"ל שיש בדברי הילקוט איזה טעות סופר‪ ,‬והיודע פשר דבר‬ ‫נודה לו אם יוכל לידעינו‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫‪ .33‬ויעויין בעיון יעקב על העין יעקב שם שכתב‪" ,‬אף שאין דרך‬ ‫המלך לכבד אביו‪ ,‬כדי שלא יקל בכבודו לפני אחרים‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫ביור"ד סי' ר"מ ס"ז‪ ,‬דמה"ט מהר"מ כשעלה לגדולה הרחיק נדוד‬ ‫מאביו‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬אפ"ה זה כיבד את אביו בזה"‪.‬‬

‫השאלה היא‪ :‬מנין בפרשתינו עפרש"י התעורר עמוס לחשוד שכל הנהגותיו של "הרבי המקובל" הם שקר ונוכלות?‬

‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬

‫משבוע שעבר‪:‬‬

‫·˙˘‪ .Ì‰Ó ÏËÈ Ú¯‰ ¯ˆÈ ÂÏÈÙ‡˘ '‰‰Â·‚' ‰Î ‰‚¯„· ̉˘ ,ÁÈÎÂÓ „ÓÏÓ ÌȈ¯ى Â˙È· È·Â Â˙˘‡ Ï˘ ̉ÈÈÁ Á¯Â‡˘ ,¯ÊÚÈχ '¯ „ÓÏÓÏ Â¯Ó‡˘ ,ÌÈÈÈ„‰ ȯ·„ ÌÈ˘¯ÂÙÓ È"˘¯ÙÚ ÂÈ˙˘¯Ù· ͇ȉ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬דברי הדיינים מפורשים שאותם אלו המהלכים בפריצות‪ ,‬אין זה תמיד מחמת‬ ‫שאין להם יצר הטוב‪ ,‬אלא פעמים רבות הוא מחוסר דעת שאפילו יצר הרע ניטל מהם‪ ,‬וזאת מדברי רש"י ב' כ"ה‪ ,‬עה"פ‪" ,‬ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא התבוששו"‪ ,‬וביאר רש"י‪" ,‬ולא יתבוששו‪ .‬שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע‪ .‬ואף על פי שנתנה בו דעה לקרות‬ ‫שמות‪ ,‬לא נתן בו יצר הרע עד שאכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע"‪ .‬מבואר בדברי רש"י‪ ,‬שיצר הרע הוא סיבה לאדם לידע דרך צניעות ולהבחין בין טוב לרע‪ ,‬ומי שאינו יודע דרך צניעות והולך בפריצות‪ ,‬אות הוא שאפילו יצר הרע ניטל ממנו‪.‬‬ ‫‪ ,'˙ÈÙÂÒ ‡"Ù' ˙‡ ÔÈÚ·Â‬יעויין בתשובתו של הגר"י אברמסקי זצ"ל‪ ,‬המופיעה ב'ספר הזכרון למרן האבי עזרי' )ע' רפ"ה(‪ ,‬לענין הלכות גיטין‪ ,‬בכתיבת האות 'פ"א' מודגשת הבאה בסוף תיבה‪ ,‬אם נכתבת ב'פ"א פשוטה' או ב'פ"א כפופה'‪ ,‬מה שהאריך בפרשה דא‪ .‬ותשו"ח להרב מ‪ .‬רייך‬ ‫שליט"א ששלח לנו צילום ה'תשובה'‪.‬‬

‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬יש לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם וטלפון‬ ‫שמות הזוכים לשבוע שעבר‪:‬‬ ‫לתקופת נסיון‪ ,‬ניתן לקבל‬ ‫‪Á"‰·‰ \ ÌÈ·¯‰‬‬ ‫כל שבוע את העלון ·‪Ò˜Ù‬‬ ‫‪ „·Ï· 23.00 ‰Ú˘· '‚ ÌÂÈÏ „Ú‬לפקס' ‪ 24)+ 972-8 - 9741115‬שעות(‬ ‫‪ – .„.Ó ‚¯·ÈÂ‬מודיעין עילית – מנחת חנוך השלם‪ ,‬ג“כ‪.‬‬ ‫או ·‡‪) ÏÈÈÓÈ‬ללא תשלום(‪.‬‬ ‫או לפקס ‪ 1-732-3634947‬או למייל ‪ [email protected]‬עד יום ב' בערב בלבד‪.‬‬ ‫‪ – . ȇ˘Á‬חיפה – לקט יושר‪.‬‬ ‫המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו‬ ‫‡‪ – .Á.˘ ÔÓÂ‬קרית ספר – לקט יושר‪.‬‬ ‫את שמם וכתובתם בכתב‬ ‫הפרסים לשבוע זה‪ :‬ספר ”חומש ע“פ רבינו יהונתן אייבשיץ“‪ ,‬ה“כ‪ ,‬הוצאה חדשה‪.‬‬ ‫‡‪ – .È Ô¯Â‬בני ברק – לקט יושר‪.‬‬ ‫ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון‬ ‫·‪ – .‡ ÈÂÏ‬ירושלים – שערי אפרים – הלכות קריאת התורה‪.‬‬ ‫עוד ארבעה זוכים נוספים‪ ,‬כל אחד בספר ”תפארת שמשון ‪ -‬בראשית“‪ ,‬להגר“ש פינקוס זצ“ל‪.‬‬ ‫‡‪ – .È ¯Ó˙È‬מודיעין עילית – שערי אפרים – הלכות קריאת התורה‪ .‬לבירורים‪ ,‬לפקס המערכת‬ ‫הפרס לשבוע זה על "סיפור ושאלה בצידו"‪ :‬שלושה זוכים‪ ,‬כל אחד בספר ”קצור ספר שלום רב“‪ ,‬הלכות שאלת שלום והארת פנים‪.‬‬ ‫או למייל‪:‬‬ ‫‪.ÌÈÎÂÊÏ ÁÏ˘˙/‰ÁÏ˘‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע‪‰Ú„‰‬‬ ‫להערות‪ ,‬הארות ותגובות וכל עניני העלון‪ ,‬יש לפנות לפקס' הנ"ל ‪.‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫להורדה‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫החדשות של הציבור החרדי‬ ‫‡¯‪ ı‬קו‬ ‫‪0747-300100‬‬ ‫‪ ÌÈ·¯ÏÂ‬הקו‬ ‫‪"„„ÈÁ· „ÂÁȇ"Ï ˙¯ÂÓ˘ ˙ÂÈÂÎʉ ÏÎ‬בחסות‬ ‫‪χ¯˘È‬‬ ‫החדש‪- ˙ÈÏÈÚ ÔÈÚÈ„ÂÓ:‬‬ ‫‪– ÌÈ·˙ÂΉ‬‬

‫לתרומות‪ ,‬הנצחות והפצה ניתן לפנות למערכת‬

‫©‬

‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬

‫·‡‪ ‰¯ÈÂ‬הקסומה של עיר הקודש צפת‪ ,‬בעיר העתיקה‪ ,‬בין סמטאותיה הצרות‬ ‫בהם הילכו ולמדו 'גדולי המקובלים' לדורותיהם‪ ,‬וענקי ההלכה והמסורה‪,‬‬ ‫הרמ"ק והאר"י ז"ל הקדושים פתחו את שערי החכמה לתלמידיהם הקדושים‪,‬‬ ‫יש חן ומעלה מיוחדת ללימוד 'חכמת הנסתר'‪.‬‬ ‫·‪ ÏÎ‬הדורות ועד ימינו אנו‪ ,‬מסתובבים בינותיה 'אנשי קודש' ומעלה‪ ,‬שכל‬ ‫ימיהם קדושה וטהרה‪ ,‬העמלים בכל כחם בחכמת התורה בנגלה ואף בנסתר‪,‬‬ ‫וזאת לאחר שמלאו כריסם בש"ס ופוסקים‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬שמות הרחובות והסמטאות מתאימים לאוירה ולמסורת המיוחדת שיש‬ ‫בעיר‪ ,‬החל מ'רחוב המקובלים' היורד מהעיר העתיקה אל עבר מורדות בית‬ ‫החיים העתיק‪ ,‬בו נמצאים קבריהם של אדירי התורה וארזי הלבנון‪ ,‬זיע"א‪,‬‬ ‫דרך רחוב 'האר"י'‪ ,‬העובר מעל בית החיים ועד למעלה העיר‪ ,‬ואף ב'מעלות‬ ‫המקובלים'‪ ,‬אותם עשרות מדרגות‪ ,‬אשר כפי המסורת עליהם הילכו גדולי‬ ‫המקובלים בעלייתם מבית החיים לתוככי העיר העתיקה‪.‬‬ ‫‚‪ ‰‰·Â‬של העיר הקנה לה יחוד במזגה המיוחד‪ ,‬אשר מלבד האויר הצח הנושב‬ ‫בה‪ ,‬אשר הוא מהווה כעזר וסיוע ללימוד נעים‪ ,‬עוד מיוחד בה על פני רוב ערי‬ ‫ישראל‪ ,‬שבימות החורף‪ ,‬רבים הם הימים בהם העיר מכוסה בשכבת שלג לבן‬ ‫וצח‪ ,‬אשר מלבד מעלותיו משמש גם ל'תיקון' מיוחד בגלגול עליו‪ ,‬וידועים‬ ‫סיפורי 'זקני צפת' הזוכרים מעת ילדותם את אותם גדולי עולם המתגלגלים‬ ‫באישון ליל ואפלה בגלגולי שלג קשים עד לתחתית ההר‪ ,‬לבית החיים‪ ,‬ובעוד‬ ‫הקור גדול ועצום‪ ,‬היו טובלים במי המעיין הנקרא ע"ש האר"י ז"ל‪ ,‬מקוה‬ ‫האר"י‪ ,‬ועולים חזרה עוד בטרם עלה השחר‪ ,‬ובגלגוליהם אלו מכינים עצמם‬ ‫ללימוד סודות התורה הקדושה‪.‬‬ ‫·‪ ·Ï‬הריח הקסום של העבר המיוחד‪ ,‬באמצע 'משולש הקבלה'‪ ,‬לאחר הטיפוס‬ ‫במעלה בית החיים וחציית רחוב האר"י‪ ,‬ועלייה ב'מעלות המקובלים'‪ ,‬בסמטה‬ ‫הקטנה והצרה המחברת את 'רחוב הי"א' ל'רחוב המקובלים'‪ ,‬במרתפו של אחד‬ ‫הבתים הישנים והעתיקים שבאזור‪ ,‬מאחורי 'מוזיאון בית המאירי'‪ ,‬שם איווה‬ ‫לו למשכן ולמושב המקובל רבי עשהאל מענשענפאפער הנודע לשם ותהילה‪,‬‬ ‫בצדקותו ובמעלותיו הרבות והמיוחדות‪.‬‬ ‫‪ È·¯‰‬המקובל‪ ,‬לרוב פרישותו וצדקותו היה פורש מכל הבלי העולם‪ ,‬מתגורר לו‬ ‫בגפו באיזה שהוא מקום מסתור‪ ,‬לבל יפריעוהו בעבודתו‪ ,‬עבודת הקודש‪ ,‬כל‬ ‫אותם רבים המשחרים למוצא פיו‪ ,‬ורק אחת לשבוע‪ ,‬בצהרי יום שלישי‪ ,‬בטרם‬ ‫יבוא ליל רביעי שבו שולטים הרוחות והשדים‪ ,‬היה יוצא ממקום מסתורו ומגיע‬ ‫למשכנו אשר נמצא באותו מרתף מיוחד‪ ,‬ובאותם שעות היה מואיל בטובו‬ ‫לקבל את כל אותם רבים הצובאים על פתחו‪.‬‬ ‫‡‪ Û‬הכולל שבראשו עמד הרבי המקובל‪ ,‬היה ידוע רק ליודעי ח"ן‪ ,‬מתי מספר‬ ‫מקורבים‪ ,‬אשר רק ידעו לרמוז שמקומו נמצא הרחק הרחק מ'צפת'‪ ,‬במקום‬ ‫מבודד על שפת הים‪ ,‬בו עוסקים תלמידיו אנשי ה'חבריא קדישא' בתיקונים‬ ‫ושאר ענינים קדושים ונשגבים‪ ,‬ומפאת החומרה בהפרעתם‪ ,‬מקום הכולל‬ ‫נשאר סודי אף מכל חסידיו ודורשי שלומו‪.‬‬ ‫‪ ‡Ï‬קלה היתה המלאכה ל'הכנס אל הקודש פנימה'‪ ,‬היה צורך ברישום מוקדם‪,‬‬ ‫כמה שבועות מראש‪ ,‬אצל הגבאי המסור‪ ,‬ואף לאחריהם היו ממתינים שעות‬ ‫רבות בפתחו של המרתף‪ ,‬עד אשר זוכים לאותם רגעי הוד והדר‪ ,‬קדושה‬ ‫וטהרה‪ ,‬בהם היו נכנסים לקבל את ברכתו הטהורה ואת הכרעתו בכל אשר‬ ‫טעון הכרעה‪.‬‬ ‫‪ È·¯‰‬המקובל היה יושב בתוככי המרתף החשוך‪ ,‬כאשר רק כמה נרות שחורים‬ ‫וקערית שמן זית עם פתילות דולקות מבליחים באפילה‪ ,‬אפוף עשן מהנרות‬ ‫וריח שמן זית שרוף‪ ,‬תקרת המרתף מקומרת ומפויחת‪ ,‬ולאורם הקלוש נראית‬ ‫דמותו העטופה בג'אלבייה לבנה‪ ,‬המכסה את רוב פניו‪ ,‬כשמעליה טלית‬ ‫עם פסי תכלת רקומים‪ ,‬כשהוא יושב שעון על יד שולחנו הטהור‪ ,‬כש'מקל‬ ‫הכוונות' בידו‪ ,‬ובנענועיו לכל עבר מייחד בו יחודים‪ ,‬מסיר קטרוגים ופותח‬ ‫שערי רחמים‪.‬‬ ‫‪ ‰‡¯Ó‰‬המיוחד נוסך בלבבות הנכנסים תחושה של קדושה וטהרה‪ ,‬כל הצרות‬ ‫והקשיים נעצרים לפני הכניסה אל הקודש‪ ,‬וכאשר הרבי המקובל פותח את‬ ‫פיו בדברי ברכה ונחמה‪ ,‬שערי רחמים נפתחים עמו‪ ,‬וכמעיין המתגבר השפע‬ ‫מתפזר לכל עבר‪.‬‬ ‫·‪ ,„ÁÂÈÓ‬שפעמים רבות גילה הרבי המקובל 'עתידות'‪ ,‬דברים העומדים‬ ‫להתרחש בעתיד הקרוב‪ ,‬אך בכדי שלא לגלות את הכל‪ ,‬היה מרמז את דבריו‬ ‫ברמזים שונים‪ ,‬או מגלה טפח ומכסה טפחיים‪ ,‬באומרו ש'בתקופה הקרובה‬ ‫יארע לך דבר מה'‪ ,‬או 'אני רואה שיהיה לך בקרוב איזו שהיא הצלחה או‬ ‫שמחה'‪ ,‬ועוד בדומה לזה‪.‬‬ ‫‪ ˙ÂÏ‚Ò‬רבות היו ידועות רק לרבי המקובל‪ ,‬צמחים שונים ומשונים שהיו‬ ‫מונחים לו על מדפים מסודרים בתוככי החדר‪ ,‬יחד עם בקבוקוני מים טהורים‬ ‫ממקוה האר"י שמילאום בשעת הרחמים‪ ,‬מיד לאחר תיקון חצות שערך‪ ,‬עפר‬ ‫מקבר בלעם הרשע ו'להבדיל בין הטמא לטהור'‪ ,‬מקבר אונקלוס הגר היו‬ ‫ספונים לו בין אוצרותיו‪ ,‬שהכח הטמון בהם רב ונסתר‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÓÚÙ‬רבות היה הרבי המקובל עורך 'תיקון נפש' מיוחד לכל אחד לפי תפקידו‬ ‫ותיקונו בזה העולם‪ ,‬כאשר בעבורו היה צורך לתרום כמנין 'שמו ושם אביו‬ ‫ואמו'‪ ,‬עבור הכולל שהרבי המקובל החזיק‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬כאשר הרבי המקובל היה‬ ‫'רואה' איזה שהוא קטרוג או דבר נוראי אחר חלילה‪ ,‬הוא היה מציע לשואל‬ ‫לתרום 'מאה פעמים ח"י' )‪ 1800‬שקלים(‪ ,‬יחד עם גימטריה של 'תיקון נפש' )‪996‬‬ ‫שקלים(‪ ,‬ו'ביטול כל הדינים הצרות ושאר מקטרגים' )‪ 1842‬שקלים(‪.‬‬ ‫‪ „·ÏÓ‬כחו הרב בסגולות והסרת מקטרגים ושאר מרעין בישין‪ ,‬עוד היה כחו‬ ‫רב בהבנת 'ענין השמות' בשידוכין‪ ,‬לידע אם אותם שמות זיווגם יעלה יפה‪ ,‬או‬ ‫שחלילה‪ ,...‬ורבים מאנשי שלומו היו מקפידים מאוד‪ ,‬שלא לסגור שום שידוך‬ ‫עד שהראו את השמות לרבי המקובל‪ ,‬וכפי הכרעתו כך עשו‪ ,‬הורידו שידוך‬ ‫ששלל‪ ,‬למרות שהיה נראה לעיניהם שהוא טוב ומוצלח‪ ,‬וסגרו שידוך שהוא‬ ‫המליץ‪ ,‬למרות שבעיניהם לא היה נראה כן‪.‬‬ ‫‡‪ „Á‬מהמיוחדים שבאנשי שלומו‪ ,‬היה זלמן צובראכנעלעבען‪ .‬יהודי של צורה‪,‬‬ ‫בעל משפחה ברוכה‪ ,‬אשר התגורר בעיר 'בני ברק'‪ ,‬והתפרנס בהרווחה גדולה‬ ‫מעיסוקיו בתחום היהלומנות‪ .‬ובכל ספק ושאלה קטנה שהיו מתעוררים לו‬ ‫לזלמן ולבני ביתו‪ ,‬הם היו הולכים להתייעץ בגדולי העיר וחכמיה‪ ,‬אך כאשר‬ ‫הגיע לפתחם ספק גדול‪ ,‬הכרעה בדבר חמור‪ ,‬היה ממתין ליום שלישי‪ ,‬בו היה‬ ‫צפ ָּתה‪ ,‬ולאחר שעות רבות של המתנה‪ ,‬היה יוצא עם תשובה ברורה‪,‬‬ ‫מצפין ַ‬ ‫לדעת את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬כאשר הרבי המקובל אמר לו דברים שאינם מובנים לו‪ ,‬כשהבין בשכלו‬ ‫בדיוק הפוך‪ ,‬לא היה בזאת שום סיבה לשנות מדברי הרבי המקובל‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫ידע נאמנה שאנשים גדולים רואים ומבינים דברים שאחרים הקטנים יותר‬ ‫אינם יודעים ואינם מבינים‪.‬‬ ‫‪ ÔÓÏÊ‬בקושי זכר היאך התחיל להכיר את הרבי המקובל‪ ,‬אך דבר זה ידע וזכר‬ ‫היטב‪ ,‬שמאז שהתחיל להכירו‪ ,‬על פיו ישק כל דבר בבית‪ ,‬לאורו הלכו ובנתיבו‬ ‫צעדו‪ ,‬וככל היוצא מפיו עשו‪.‬‬ ‫·‪ ͢Ó‬השנים עברו מידו של ר' זלמן לידו של הרבי המקובל סכומי עתק של‬ ‫כספים‪ ,‬בהם החזיק את הכולל הסודי ועשה בשליחותו מצוות ומעשים טובים‬ ‫רבים‪ ,‬כאשר זלמן בכל פעם מכיר תודה לרבי המקובל שמזכהו במצוות כה‬ ‫נדירות‪ ,‬של החזקת לומדי תורת הח"ן וסיוע ביד צדיקים נסתרים‪ ,‬שהאריכו‬ ‫בספרים הקדושים את מעלת התומך בהם‪.‬‬

‫‪ ¯˘˜‰‬המיוחד של זלמן לרבי המקובל הועיל לו ביום ֶעברה‪ ,‬כאשר באחד‬ ‫הימים היה נראה שפגעה בו 'עין הרע'‪ ,‬וכל מה שעשה נכשל והפסיד‪ ,‬באותה‬ ‫שעה הצילו הרבי המקובל כשמסר לו את דבר סגולתו הסודית והמועילה‬ ‫בביטול 'עין הרע'‪ ,‬והוא בלקיחת דג 'מושט' חי שנצוד במי הכינרת‪ ,‬ובשעת‬ ‫עלות השחר להכניסו בתוככי סל נצרים למי מקוה האר"י‪ ,‬ולאחר שעה קלה‬ ‫כשהדג מת מהקור הנוראי‪ ,‬יש להוציא לו את עיניו‪ ,‬ולהניחם כל אחד בנפרד‬ ‫בתוך כלי שהוטבל במי הכינרת‪ ,‬וזאת מעל גבי עפר מחצר קבר רשב"י‪ ,‬ולפזר‬ ‫מעליהם מעט אפר מעצים שנשרפו באש שדלקה לכל הפחות מעת לעת‪,‬‬ ‫וליקח את הכלים הללו על תכולתם ולהקיף בהם שבע פעמים את כל בית‬ ‫החיים בצפת‪ ,‬ולאחריהם את קברו של האריז"ל בלבד‪ ,‬בלא שיהא אדם מפסיק‬ ‫ומבדיל‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬מי שיבלע את אותם עינים‪ ,‬מובטח לו שכל ימיו לא‬ ‫ישלוט בו 'עין הרע'‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬כאשר בנו הקט חלה והגיע לשערי מות‪ ,‬והרבי המקובל ראה כי כלתה‬ ‫אליו הרעה‪ ,‬באותה שעה קשה ָפתח לו ֶפתח רחב כאולם‪ ,‬ומסר לידו את‬ ‫הסגולה הנפלאה שאותה הוא רקח בעצמו‪ ,‬שבישל במי המקוה הטהורים‪,‬‬ ‫את עלי הערבות שחבטו בהם בהושענה רבה‪ ,‬שיש בהם סגולה רבה לבטל‬ ‫את כל הדינים‪ ,‬ובתוספת רוזמרין ומעט שמן זית שרוף מהצלוחית הדולקת‬ ‫במקום‪ ,‬ואת המרקחת שהכין היה צריך לאכול בקדושה ובטהרה לאחר טבילת‬ ‫שק"י טבילות‪ ,‬ותענית של 'מעת לעת'‪ ,‬ואמירת שבע פעמים 'יושב בסתר' וח"י‬ ‫פעמים מזמור 'יענך ה' ביום צרה'‪ ,‬ועוד שאר 'צירופי שמות ויחודים'‪ ,‬וזו היתה‬ ‫סגולה בטוחה ומועילה לכל החולים בכל המצבים‪.‬‬ ‫‪ ¯ڈÏ‬הרב של זלמן‪ ,‬הרופאים לא נתנו לו להוציא את בנו החולה מבית‬ ‫החולים ולטובלו במקוה כסדר הסגולה‪ ,‬עד שלאחר ימים ספורים מסרוהו‬ ‫לאנשי ה'חברא קדישא'‪ ,‬שטבילתם שעשו לו ב'טהרה' כבר לא הועילה להשיב‬ ‫לו את נשמתו‪.‬‬ ‫‪ ÂÈ·˘Î‬ובנותיו של זלמן הגיעו לפרקם‪ ,‬לא ניגשו לשום שידוך בלא שהרבי‬ ‫המקובל נתן את הסכמתו אליו‪ ,‬פעמים היו להם אכזבות מרות בדבר שלילתו‬ ‫של שידוכים שהיו נראים על פניהם כטובים ומיוחדים‪ ,‬אך הם ידעו נאמנה‬ ‫ש'ראייתו הטובה' של הרבי המקובל למרחוק‪ ,‬ודאי שהיא אך ורק לטובתם‪,‬‬ ‫ולכך נישאו כל ילדיו רק עם אותם שידוכים שהרבי המקובל הסכים להם‪,‬‬ ‫וחלקם הם אפילו זכו שהוא שידך להם את זיווגם מתוך אנשי שלומו‪...‬‬ ‫‚‪ Ì‬הדור השני של זלמן המשיכו אחריו באמונה מוחלטת ברבי המקובל‪,‬‬ ‫התייעצו עמו בכל עניניהם‪ ,‬סיפרו עליו לכל ידידיהם ומכריהם‪ ,‬ותמכו‬ ‫במוסדותיו כל אחד כפי כחו ומאודו שחננו ה'‪.‬‬ ‫˘‪ ,ÔÂÚÓ‬בנו החמישי של זלמן‪ ,‬זיכהו ה' לעסוק בהשבת בני אברהם יצחק ויעקב‬ ‫אל חיק אביהם שבשמים‪ ,‬לקרבם לתורה וקיום מצוותיה‪ ,‬ואכן ראה ברכה רבה‬ ‫בעמלו‪ ,‬שהצליח לעשות חיל במלאכת קודש זו‪ ,‬ורבים השיב מעון‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÏ‚Ï‚Ó‬זכות על ידי זכאי‪ ,‬ולכך‪ ,‬באחד הימים אינה ה' לשמעון רעיון‪ ,‬שלקח‬ ‫כעשרים מתלמידיו עמו לנסיעה צפונה‪ ,‬שבה עלו והשתטחו על קברות‬ ‫הצדיקים‪ ,‬וגולת הכותרת של הנסיעה היתה בסיומה‪ ,‬בביקור אצל הרבי‬ ‫המקובל‪ ,‬לזכות שיאציל עליהם מברכותיו המיוחדות‪.‬‬ ‫·‪ Ì„ÂÚ‬ממתינים בכניסה למרתף החשוך והטחוב‪ ,‬דיבר עמם שמעון אודות‬ ‫צדקותו הרבה של הצדיק הרבי המקובל‪ ,‬על נסתרותו המיוחדת וסגולותיו‬ ‫הפלאיות‪ ,‬ועל כחו הרב בקבלה ובידיעת העתיד‪ ,‬והמעלה המיוחדת שיש‬ ‫בתמיכה בו ובמוסדותיו‪.‬‬ ‫˘‪ ÔÂÚÓ‬ותלמידיו נכנסו אל הקודש פנימה‪ ,‬ומראהו המיוחד של הרבי המקובל‬ ‫ריגשם ועוררם‪ ,‬הם שמחו לקבל את ברכתו יחד עם גילויו על העתיד להיות‬ ‫בשנה הקרובה‪ ,‬ובסיום הביקור השיבו כולם כפליים בתרומות למוסדות‬ ‫שבראשותו‪.‬‬ ‫‪ ‡ˆÈ˘Î‬מביתו של הצדיק‪ ,‬הבחין שמעון שפני עמוס ונריה‪ ,‬שנים מתלמידיו‪,‬‬ ‫אינם נראים כתמול שלשום‪ .‬בתחילה תלה שמעון את הדבר בהתרשמותם‬ ‫העמוקה מהרבי המקובל‪ ,‬שודאי קדושתו השפיעה עליהם להזכר בחטאיהם‬ ‫מימים ימימה‪ ,‬ולכך הם נראים כן‪ ,‬אך כשהם ביקשו את רשותו להפרד מכל‬ ‫החבורה ולהשאר יום נוסף בצפת‪ ,‬הדברים כבר היו לו מוזרים‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫בירכם בברכת הדרך‪ ,‬ונסע עם שאר תלמידיו חזרה למוסדות‪ ,‬תוך כדי שליבו‬ ‫נשאר עם תלמידיו בצפת‪ ,‬לידע מה עובר עליהם ומה יעשו‪.‬‬ ‫·„‪ ÂÈ˙ÂÂÈÓ‬הקשים ביותר לא העלה שמעון את הרעיון שבשלו נשארו השנים‬ ‫בצפת‪ .‬הסיבה האמיתית לדבר היתה‪ ,‬שהתנהגותו של הרבי הקדוש לא היתה‬ ‫נראית נכונה ואמיתית בעיניו של עמוס‪ ,‬מדוע דבריו על העתיד אינם ברורים‬ ‫ומוכחים‪ ,‬ומה זאת האמירה שבשנה הקרובה יארע דבר מסעיר‪ ,‬וכי ישנה שנה‬ ‫שאין בה דבר מסעיר‪ ,‬כמעט לא עובר חודש בלא דבר מסעיר‪ ,‬ומדוע הוא‬ ‫אינו מפרט באיזה תחום יהיה הדבר המסעיר‪ ,‬בכלכלה או בבריאות‪ ,‬בטרור או‬ ‫בשלום או בכל נושא אחר‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מדוע הוא אינו אומר באיזו תקופה בשנה‬ ‫יארע הדבר המסעיר‪ ,‬אלא שאין בדבריו אלו אלא נסיון לחזות את העתיד‪ ,‬בלא‬ ‫שיש לו איזה שהיא ידיעה בדבר‪ ,‬כך באופן זה‪ ,‬כל דבר שיארע בשנה הקרובה‪,‬‬ ‫תמיד הוא יוכל לטעון שאליו הוא התכוון והוא צפה את העתיד‪ .‬ומה גם‪ ,‬הוסיף‬ ‫עמוס והרהר‪ ,‬פניו היו נראות לו מוכרות מאיזה שהוא מקום שאינו של קדושה‪,‬‬ ‫ובספרו את הדברים לנריה‪ ,‬הציע האחרון שהם יעקבו אחריו וינסו לגלות האם‬ ‫הוא אכן רבי מקובל וקדוש‪ ,‬או חלילה מתחזה שפל‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÈ˘‰‬ביקשו מהגבאי שברצונם להכנס שוב לרבי הקדוש‪ ,‬אך מסיבות שונות‬ ‫הם מעונינים להיות האחרונים בתור‪ .‬הגבאי הציע להם לשוב בשעה מאוחרת‬ ‫יותר‪ ,‬לקראת חצות הלילה‪ ,‬בה יוכלו ליכנס האחרונים אל הרבי הקדוש‪ .‬כל‬ ‫אותם שעות שנותרו להם עד חצות‪ ,‬השקיעו השנים בבירור אצל השכנים‬ ‫המתגוררים באיזור‪ ,‬לידע אודות הרבי המקובל‪ ,‬מה טיבו ומה הם מעשיו בשאר‬ ‫ימות השבוע‪ ,‬אך כל בירוריהם לא הועילו כלום‪ ,‬אף לא אחד מהשכנים יכל‬ ‫לומר להם דבר‪ ,‬הם לא הכירוהו‪ ,‬מלבד מה ששמעו מה שסיפרו עליו חסידיו‬ ‫ואנשי שלומו‪.‬‬ ‫‪ ÍÂÓÒ‬לשעת חצות‪ ,‬שבו השנים אל ביתו של הרבי המקובל‪ ,‬המתינו כשעתיים‬ ‫עד שנכנסו אליו שוב‪ ,‬ובמהלך הביקור שאלו הם ממנו כמה שאלות בהלכה‬ ‫ובתורה‪ ,‬כפי ידיעתם במיעוט לימודם עד היום הזה‪ ,‬ובתשובותיו הם הבחינו‬ ‫שאינם כפי שלמדו ושמעו מרבותיהם‪ .‬עוד ביקשו ממנו שיגלה להם דבר על‬ ‫עתידם‪ ,‬מה יהיה להם בתקופה הקרובה‪ .‬הרבי המקובל עצם את עיניו לכמה‬ ‫שניות‪ ,‬סובב את 'מקל הכוונות' לכל עבר‪ ,‬בעוד פיו ממלמל כמה 'כוונות'‬ ‫ו'יחודים'‪ ,‬כשלאחריהם החל לומר את הידוע לו בעתידם‪ ,‬שבמהלך השנה‬ ‫הקרובה יארע בעולם איזה שהוא דבר נוראי‪ ,‬שאינו יכול לגלותו‪ ,‬ולעמוס יהיה‬ ‫השנה שינוי מסויים‪ ,‬ואילו לנריה הוא מאוד לא ממליץ ליסוע לאיזור הדרום‪.‬‬ ‫·‪ ÍωÓ‬השיחה עמו הבחינו השנים בשני סימני זהות מיוחדים שהיו לו לרבי‬ ‫המקובל‪ .‬נקודת חן קטנה עיטרה את פניו לא הרחק מעינו הימנית‪ ,‬ויבלת‬ ‫בינונית צמחה לו על הזרת שבידו השמאלית בסמוך לציפורן‪.‬‬ ‫‪ ÌÈ˘‰‬יצאו ממרתפו בהרגשה שככל הנראה מחשבתם הראשונה בדבר היותו‬ ‫מתחזה‪ ,‬אינה רחוקה מהאמת‪ .‬והיות שבמרתפו לא היה חלון שדרכו ניתן‬ ‫להשקיף‪ ,‬לכך הם מיהרו למצוא בקרבת מקום איזה שהוא עץ עבות שיוכלו‬ ‫להתחבאות מאחוריו ולראות את מעשיו של הרבי המקובל בשעות הבאות‪.‬‬ ‫‪ Ì˙˙Ó‰‬לא ארכה שעה מרובה‪ ,‬ולפתע נראה הרבי המקובל היוצא ממרתפו‪,‬‬ ‫מהלך בצעדים מהירים‪ ,‬עולה במעלה הרחובות לכיון העיר החדשה‪ .‬באחד‬ ‫מעיקולי הדרך‪ ,‬הביט הרבי המקובל לכל עבר‪ ,‬וכשראה ש'אין איש'‪ ,‬הוריד‬

‫מעליו את הג'אלביה הלבנה‪ ,‬והמשיך בהליכתו כאשר הוא לבוש כאחד האדם‪.‬‬ ‫·‡‪ „Á‬החניונים החשוכים בעיר החדשה‪ ,‬המתינה לו לרבי מכונית 'קאדילק'‬ ‫כסופה ומפוארת מכוסה בוילונות‪ ,‬ולאחר כמה רגעים בהם ישב במושב‬ ‫האחורי‪ ,‬יצא מהרכב גבר הנראה כאחד שאינו שומר תורה ומצוות‪ ,‬וכך פנה אל‬ ‫עבר קדמת הרכב‪ ,‬נכנס והתניע ונעלם בחסות החשכה באחד הכבישים‪.‬‬ ‫‪ ˙ÚÎ‬התבררה להם האמת המרה‪ ,‬שאכן הם צדקו בחשדם‪ ,‬שלא לחינם דמותו‬ ‫של הרבי היתה מוכרת להם‪ ,‬וזאת מ'בית המרזח של נמרוד' במורדות העיר‬ ‫חיפה שעל שפת הים‪ ,‬מקום שבימים עברו לצערם הם פקדו בלילות שבת‬ ‫קודש‪ ,‬ואחד מה'דמויות הדומיננטיות' שהיו מבקרים במקום בכל ליל שבת‬ ‫קודש‪ ,‬היה לא אחר מאשר ה"רבי המקובל"‪.‬‬ ‫‪ ÌÈ˘‰‬לא רצו להכשל בהוצאת דיבה ברבי מקובל בלא שבדקו את הדבר עד‬ ‫תומו‪ ,‬ולכן נסעו לשבת הקרובה לעיר חיפה‪ ,‬ולקראת חצות של ליל שבת קודש‬ ‫ירדו אל עבר בית המרזח והמתינו במקום נסתר לבאות‪.‬‬ ‫‪ ‡Ï‬עברה שעה קלה ובעיצומה של ליל שבת קודש נראתה להם מכונית הקדילק‬ ‫הכסופה וההדורה של "הרבי המקובל" המוכרת להם משלשום‪ ,‬כשהיא נכנסת‬ ‫לחניון בית המרזח‪ ,‬ולאחריהם נראה "הרבי המקובל" בבירור‪ ,‬לבוש בסגנון‬ ‫'חילוני' כפי שהיה נראה בנסיעתו בליל רביעי‪ ,‬כשיוצא מהמכונית כשסיגר‬ ‫משובח דלוק בפיו‪ ,‬וכך הוא נכנס את תוככי בית המרזח‪ ,‬כאשר הם מזהים בו‬ ‫את שני סימני הזיהוי הברורים שראו אצלו לפני יומיים‪.‬‬ ‫·‡‪ Ì˙Â‬רגעים שהוא נכנס אל עבר בית המרזח‪ ,‬הספיקו השנים לשמוע את‬ ‫אחד מבאי המקום פונה אליו בשם 'ניר' והוא משיב חזרה‪ ,‬כך שכעת ידעו אף‬ ‫את שמו האמיתי‪.‬‬ ‫‪ ̯ڈÏ‬הרב‪ ,‬ספקותיהם בדבר זהותו של "הרבי המקובל" נפשטו‪ ,‬מדובר בלא‬ ‫אחר מאשר יהודי רמאי ונוכל‪ ,‬המחלל שבת קודש בפרהסיא בנסיעתו בחוצות‬ ‫העיר‪ ,‬מעשן ומסתובב בבתי מרזח ושאר מקומות עבירה ועון‪.‬‬ ‫·‪ ȇˆÂÓ‬שבת מיהרו השנים לחזור לישיבתם‪ ,‬פגשו בשמעון רבם‪ ,‬סיפרו לו את‬ ‫כל השתלשלות הדברים עד לבירור האמת המרה והכואבת‪.‬‬ ‫˘‪ ÔÂÚÓ‬בתחילה לא רצה לקבל את דבריהם‪ ,‬שהרי הוא מכיר את "הרבי‬ ‫המקובל" זה עשרות שנים‪ ,‬ואולי אותם שני נערים מעלילים עליו עלילת דם‬ ‫שפלה‪ ,‬ואיך יעשה את הרעה הזאת ויקבל את דברי ה'לשון הרע' אשר בפיהם‪,‬‬ ‫לכך התקשר לאחד מידידיו המתגורר בחיפה‪ ,‬וביקש ממנו שישלח את אחד‬ ‫מעובדיו שיסור אל ה'בית המרזח של נמרוד'‪ ,‬ויברר אודות אותו ה'ניר' אם‬ ‫הוא אכן "הרבי המקובל"‪.‬‬ ‫·‡‪ Ì˙Â‬שעות בהם המתין שמעון לתשובת ידידו המתגורר בחיפה‪ ,‬התעוררו‬ ‫בלבבו כמה וכמה שאלות ותמיהות אודות מעשיו והנהגותיו של "הרבי‬ ‫המקובל"‪ ,‬שכולם אינם הנהגות שראינו אצל גדולי ישראל‪ .‬גם האופן בו הוא‬ ‫'סוחט' ממאמיניו את כספם‪ ,‬אינה הנהגה המתאימה לאדם קדוש‪ ,‬סגנון אפוף‬ ‫המיסתורין וההילה סביבו‪ ,‬אם היא רחוקה מהנהגתם של ארזי הלבנון וגדולי‬ ‫המקובלים‪ ,‬מה גם שכעת הוא נזכר‪ ,‬שבמשך למעלה משלושים שנה שהוא‬ ‫מגיע אליו‪ ,‬מעולם לא שמע ממנו איזה שהוא דבר תורה‪ ,‬ואף שאלות שהיה‬ ‫כרוך בהם דברי הלכה‪ ,‬פעמים רבות היה פוסק להיפך מההלכה‪ ,‬אך מחמת‬ ‫האמונה העיוורת שרחש לו‪ ,‬לא ערער מעולם על פסקיו וקביעותיו‪.‬‬ ‫‪ ÏÎ‬חששותיו אלו התאמתו כאשר ידידו החיפאי סיפר לו‪ ,‬ששלח אל עבר בית‬ ‫המרזח את דרור‪ ,‬אחד מאנשיו‪ ,‬יהודי פקח שאינו נראה שומר תורה ומצוות‪,‬‬ ‫והלה בא בדברים עם בעל בית המרזח אודות ידידו המשותף ניר‪ ,‬שזה עידן‬ ‫ועידנים שלא ראהו‪ ,‬ולמיטב זכרונו נפגש עמו בעבר במקום זה‪.‬‬ ‫‪ „¯Ó‬בעל בית המרזח החל לספר לדרור את כל הידוע לו אודות ניר‪ ,‬על‬ ‫מעשיו הנפשעים ואורחותיו הקלוקלים‪ ,‬ולבסוף הוסיף ושאל את דרור‪ ,‬האם‬ ‫נכונה השמועה ששמע בעבר‪ ,‬שעיקר הכנסותיו של ניר הם מעיסוקו בקבלה‬ ‫וחלוקת ברכות‪.‬‬ ‫‪ ÔÂÚÓ˘˘Î‬שמע את דברי ידידו החיפאי‪ ,‬היה נדמה לו ש'השמים נופלים על‬ ‫ראשו'‪ ,‬האמת המרה התבררה באופן הקשה והנוראי ביותר‪.‬‬ ‫‪ ¯·˘Ó‰‬החמור ביותר שיכול לקרות לאדם הוא‪ ,‬שלאחר עשרות שנים‪ ,‬לפתע‬ ‫מתבררת ומתבהרת לו הידיעה המרה והנוראה‪ ,‬שכל אמונתו היא אמונה בהבל‬ ‫וריק‪ ,‬ודרכו דרך משובשת ומוטעית‪ .‬משבר גדול וחמור זה אירע לו לזלמן‬ ‫בשנות השישים שלו כאשר נודעה לו האמת המרה הכואבת והנוראה‪ .‬ברגע‬ ‫אחד בועת אמונתו זה למעלה משלושים שנה‪ ,‬התנפצה לו לרסיסים‪ ,‬כאשר‬ ‫כל רסיס פוגע וקורע בבריאותו ובמצבו‪ ,‬עד אשר נזקק לטיפול לבבי דחוף‬ ‫בבית החולים‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬הדור השני במשפחתו של זלמן שלפתע גילו שכל ימיהם היו ב'בירא‬ ‫עמיקתא' ונהו אחרי 'מחלל שבת קודש בפרהסיה' שהתחזה ל'רבי מקובל'‪,‬‬ ‫מימנו בכספם את כל 'חילולי השבת שחילל'‪ ,‬עברו משבר קשה עד מאוד‪,‬‬ ‫במיוחד כאשר הם ידעו שכל סיבת שידוכם עם בני זוגם היתה בעקבות הכרעתו‬ ‫של אותו נוכל‪ ,‬בו בזמן שהוא הרס להם במחי לשון את השידוכים הטובים‬ ‫ביותר שהציעו להם‪ ,‬ולעומת זאת היה להם להתמודד עם בעיות וקשיים לא‬ ‫רגילים עם בני זוגם שזיווג להם הרמאי והנוכל ומחלל השבתות‪.‬‬ ‫˘‪ ÔÂÚÓ‬ושאר אחיו שראו כי כלתה אליהם הרעה‪ ,‬פנו למרן שליט"א‪ ,‬אחד‬ ‫מגדולי ישראל‪ ,‬הידוע לשם ולתהילה‪ ,‬וכל מעשיו גלויים לעין כל‪ ,‬וסיפרו לו‬ ‫את תגליתם הנוראה שאירעה להם‪ ,‬היאך במשך למעלה משלושים השנים‬ ‫האחרונות נהו אחר מחלל שבת קודש ובעל עבירות והחזיקוהו בכספם‪ ,‬והלכו‬ ‫ונהגו ככל שטות היוצאת מפיו‪ ,‬ואף את השבר הקשה בו נודע להם עתה‬ ‫שהשידוכים שלהם נעשו שלא כדת ולא כדין‪ ,‬רק על פי הכרעת חוטא ופושע‪.‬‬ ‫‪ Ô¯Ó‬שליט"א עודדם בדברי תנחומים‪ ,‬שזיכם ה' שעוד הספיקו לגלות את האמת‬ ‫בחייהם‪ ,‬וכעת יוכלו לתקן את אשר עוותו‪ ,‬לחיות חיי תורה על פי הנהגתם‬ ‫של גדולי ישראל‪ ,‬והוסיף ואמר‪ ,‬שאין להם להצטער על דבר בני זוגם‪ ,‬שלמרות‬ ‫שהסיבה הנראית לעין בנישואיהם היתה בגלל אותו נוכל‪ ,‬אך מה' יצא הדבר‪,‬‬ ‫וכל אחד יש לו את הבן זוג הטוב ביותר עבורו‪ ,‬שיוכל להתעלות עמו יחד‬ ‫בעבודת הבורא‪.‬‬ ‫‡‪ ,‡Ï‬הוסיף מרן ואמר‪ ,‬היות ואתם נפלתם ונכשלתם בהנהגה זו‪ ,‬בכדי לכפר על‬ ‫מעשיכם‪ ,‬עליכם לפרסם את המעשה אצל כל ידידכם ומכריכם‪ ,‬אנשי שלומו‬ ‫של אותו נוכל‪ ,‬וכן בכל עיר ומקום‪ ,‬וזאת בכדי לעורר אחרים ולהצילם שלא‬ ‫ליפול אל תוך מלתעות הרשעים הארורים והגנבים‪.‬‬ ‫‪ ÛÈÒ‰‬מרן ואמר‪ ,‬דעו לכם יקירי‪ ,‬שכאשר מתעוררת ליהודי שאלה‪ ,‬ילך אל‬ ‫לומדי ועמלי התורה‪ ,‬שבגדלותם ועמלם בתורה יש להם את הכח והסייעתא‬ ‫דשמיא לענות לשואל דבר ה'‪ ,‬הלכה והנהגה ולפשוט לו את ספקותיו‪ .‬וזה יתכן‬ ‫רק אצל תלמידי רבותינו מהדורות הקודמים‪ ,‬שקיבלו והעבירו את מסורת‬ ‫התורה מדור לדור‪ ,‬ולא יתכן דעת תורה אצל אלו שלא שנו ולא קיבלו את‬ ‫התורה מרב‪ ,‬ודברים ברורים הם עד מאוד‪ ,‬שלא יתכן 'אדם גדול' שאינו בקי‬ ‫בש"ס ופוסקים‪ ,‬שכל ימיו עמל בתורה בקדושה ובטהרה‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬כמה ימים‪ ,‬כששמעון החל להרגע מעט ממה שעבר עליו‪ ,‬פנה לעמוס‬ ‫ונריה תלמידיו‪ ,‬וראשית הודה להם נרגשות על שהצילוהו ואת משפחתו מרדת‬ ‫שחת‪ ,‬ולאחר מכן שאלם‪ ,‬תגלו לי היאך עלה בדעתכם רמאותו של אותו נוכל‪.‬‬ ‫‪ Â·È˘‰‬עמוס‪ ,‬פעמים רבות כבוד הרב לימד אותנו להקפיד לקיים את ההלכה‬ ‫ללמוד את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום עם פרש"י‪ ,‬ואחד מהדברים שאני‬ ‫משתדל לקיים בכל יום בקביעות‪ ,‬הוא לימוד חלק מהפרשה כך‪ ,‬ובלמדי את‬ ‫הפרשה עפרש"י התעוררתי לדבר לחשוד בו שהוא נוכל ושקרן נאלח‪.‬‬ ‫תודת המערכת נתונה להרב ש‪ .‬רוט ששלח‬ ‫לנו את סיפור משפחתו הכואב‪ ,‬במטרה‬ ‫לפרסמו ברבים ולהציל אחרים מרדת שחת‪.‬‬