Haichud Bechidud Ki Tavo 2009

‫לע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬

‫"‪ ."...ÍË· ȯٷ ‰·ÂËÏ '‰ ͯ˙‰Â‬דברים כ"ח י"א‪.‬‬ ‫‪ ‰‰‬ידוע העובדא ברבי‪ ,‬המובא בב"ר )ל"ג ג'(‪ ,‬שבשעה שהיה עוסק‬ ‫בתורה‪ ,‬עבר עגל אחד לפניו‪ ,‬שהיה הולך לישחט‪ ,‬והיה גועה לפני רבי‬ ‫שירחמהו‪ ,‬ואמר לו רבי‪ ,‬לכך נוצרת‪ ,‬ובעבור זה חשש רבי בשיניו י"ג‬ ‫שנה‪..." ,‬אמר ר' יוסי בר אבין‪ ,‬כל אותן י"ג שנה שהיה חושש רבי את‬ ‫שיניו‪ ,‬לא הפילה עוברה בא"י‪ ,‬ולא נצטערו היולדות‪."...‬‬ ‫‪ ˘ÈÂ‬להתבונן‪ ,‬שמאחר וסבלו של רבי בא לכפר על הדור כולו‪ ,‬א"כ‬ ‫מה המיוחד בזה שזכו בדוקא לדברים אלו‪ ,‬שלא הפילו העוברות‪,‬‬ ‫ולא נצטערו היולדות‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬איתא בשבת )קנ"ו א'(‪" ,‬האי מאן דבשבתא יהי‪ ,‬בשבתא ימות‪,‬‬ ‫על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא‪ .‬אמר רבא בר רב שילא‪ ,‬וקדישא‬ ‫רבא יתקרי"‪ ,‬פי' שכל הנולד בשבת‪ ,‬ימות בשבת‪ ,‬וכיון שאין מחללין‬ ‫שבת על מת‪ ,‬נמצא שבמיתתו בשבת מכפר על מה שחיללו השבת‬ ‫בשעה שנולד‪ ,‬דכעת כשמת לא יחללו השבת עליו‪ ,‬אלא ממתינים‬ ‫בקבורתו עד לאחר השבת‪.‬‬ ‫‪ ‰ÓÂ‬שאמר רבא בר רב שילא שכל הנולד בשבת הוא 'קדוש'‪ ,‬ביאר‬ ‫שם במהרש"א‪ ,‬שאין הכוונה שבא לחלוק שיש מעלה לזה שנולד‬ ‫בשבת‪ ,‬אלא כוונתו‪ ,‬שלכאו' הרי מצינו הרבה שנולדים בשבת‪ ,‬שלא‬ ‫מתו בשבת‪ ,‬אלא ה"ק‪ ,‬שלא אמרו שזה הנולד בשבת ימות בשבת‪,‬‬ ‫אלא אם בחיי חיותו היה צדיק וקדוש‪ ,‬שכן הקב"ה ממלא שנותיהם‬ ‫של צדיקים‪ ,‬וא"כ אם נולד בשבת‪ ,‬ימות בשבת‪.‬‬ ‫‪ 'ÈÚÂ‬גם ביערות דבש )ח"ב סוף דרוש ג'‪ ,‬ד"ה אבל הענין אמרו(‬ ‫שביאר‪ ,‬שדוקא מי שהיה צדיק וקדוש ומזכך נשמתו‪ ,‬הוא זוכה‬ ‫לתקן גם ענין זה‪ ,‬לזכך נשמתו במה שפגם כביכול בלידתו‪ ,‬וככל‬ ‫שהוא צדיק וקדוש‪ ,‬כן יתוקן הדבר יותר‪ ,‬שכן ככל שהוא אדם גדול‪,‬‬ ‫ולמרות גדולתו אין קבורתו דוחה את השבת‪ ,‬כן נעשה תיקון גדול‬ ‫לשבת שנולד בה‪ ,‬אבל מי שאין נשמתו זכה וברה כ"כ‪ ,‬אין זוכה‬ ‫לתקן ענין זה‪.‬‬ ‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬יש להבין‪ ,‬דהלא קיי"ל שפיקוח נפש דוחה שבת‪ ,‬ואיתא‬ ‫ביומא )פ"ה ב'( "אמרה תורה‪ ,‬חלל עליו שבת אחת כדי שישמור‬ ‫שבתות הרבה"‪ ,‬ועי' ברמב"ן נדה )מ"ד ב'(‪ ,‬שמטעם זה שעתיד לשמור‬ ‫שבתות הרבה‪ ,‬לכן גם עובר במעי אמו מחללין עליו את השבת‪.‬‬ ‫‪ Î"‡Â‬נמצא שבעצם חיותו של אדם‪ ,‬כיון שמשמר את השבתות‪,‬‬ ‫מתקן בזה מה שנולד בשבת‪ ,‬שכן מטעם זה הותר להחיותו ולחלל‬ ‫עליו את השבת‪ ,‬ומכיון שכך‪ ,‬מה צורך יש לתקן עוד ע"י שימות‬ ‫בשבת‪ ,‬ויתבזה אצל השבת בהמתנה ליקבר‪.‬‬ ‫‪ ¯˘Ù‡Â‬לבאר‪ ,‬דאמנם מעת שנעשה בן י"ג‪ ,‬שמתחייב במצוות‪ ,‬מתקן‬ ‫בזה את הדבר ע"י שמשמר את השבתות כאמור‪ ,‬אבל מעת שנולד‬ ‫עד שנעשה בן י"ג‪ ,‬הלא קטן הוא ופטור מן המצוות‪ ,‬ונמצא שכביכול‬ ‫לא קיים בכל אותם שנים מצוות שבת‪ ,‬וא"כ גם כנגד אותם שנים‬ ‫יש עליו לתקנם לפי דרגתו‪ ,‬להשלים כנגדם שמירת שבת כהלכתה‪,‬‬ ‫ולפיכך בזה שמת בשבת‪ ,‬י"ל שמתקן ענין זה‪.‬‬ ‫‪ Ù"ÚÂ‬זה ניתן לבאר כמין חומר מה שמצינו ברבי וכנ"ל‪ ,‬דהנה איתא‬ ‫בב"ר )נ"ח ב'(‪ ,‬דיום שמת רבי עקיבא נולד רבי‪ ,‬וידוע דרבי עקיבא‬ ‫מת ביום הכפורים )עי' מדרש משלי ט'‪ ,‬וסהד"ר ערך ר"ע‪ ,‬אות י'(‪,‬‬ ‫ונמצא א"כ‪ ,‬שרבי נולד ביום הכפורים‪ ,‬ויום כיפור אקרי 'שבת'‪.‬‬ ‫‪ ‰‰Â‬רבי נקרא 'קדוש'‪ ,‬ובודאי הוא בכלל "וקדישא רבא יתקרי"‪,‬‬ ‫שכביכול עליו לתקן מה שנולד בשבת‪ ,‬ואעפ"כ מצינו שרבי לא מת‬ ‫בשבת‪ ,‬אלא בערב שבת‪ ,‬וכדאי' בירושלמי כלאים )פ"ט ה"ג(‪ ,‬ונמצא‬ ‫שכביכול צריך תיקון אחר לכאורה‪.‬‬ ‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬בשלמא אותן שנים שהיה רבי בר חיובא‪ ,‬הרי שימר שבתות‬ ‫הרבה‪ ,‬אבל מאידך הרי ישנם השבתות של אותן י"ג שנים שהיה קטן‪,‬‬ ‫שלא היה בר חיובא‪ ,‬וכאילו לא שימר שבתות אלו‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Â‬על כן באו אותם י"ג שנים שחשש רבי בשיניו‪ ,‬לתקן ענין זה‪,‬‬ ‫והיינו שכנגד סבלו של רבי‪ ,‬זכו שלא הפילו העוברות ולא נצטערו‬ ‫היולדות‪ ,‬והיינו שבזה נמנעו חלולי שבת רבים‪ ,‬שלא הוצרכו לחלל‬ ‫שבת על העוברים והיולדות‪.‬‬

‫פרשת כי תבוא ‪ -‬תשס"ט‬

‫גליון‬ ‫צ"ה‬

‫שנה‬ ‫שלישית‬

‫מלך הייתי על שני עמים‪,‬‬ ‫ומקברי על אחד בקשתי רחמים‪.‬‬ ‫יִחלו‪,‬‬ ‫אותם אלו שלמיתתי ַ‬ ‫שנים רבות לפני לעולמם הלכו‪.‬‬ ‫ילדי אבי בשנה אחת נפטרו‪,‬‬ ‫ואת סדר לידתם במיתתם שמרו‪.‬‬ ‫רמז‪ :‬דמות הקשורה לפרשה‬ ‫תזכורת‪ :‬הקשר בין הדמות לפרשה הוא בהזכרתה או ברמיזתה בפרשה או בפרש"י‬

‫ראובן ושמעון שהו בדרך רחוקה‪,‬‬ ‫ראובן נצרך למעות‪ ,‬וביקש משמעון‬ ‫שילונו‪ ,‬שמעון הסכים‪ ,‬אך התנה‬ ‫זאת בהלואה בפני אדם‪ ,‬או עכ"פ‬ ‫בחתימת ידו על שטר‪.‬‬ ‫עדים לא נמצאו במקום‪ ,‬וגם לא דף‬ ‫ועט‪ ,‬ובכן‪ ,‬הודיעו שמעון לראובן‪,‬‬ ‫שלצערו לא יוכל להלוותו‪ ,‬וטעמו‬ ‫לסרובו נימק בכך שרבנן אסרו זאת‪,‬‬ ‫כמבואר בב"מ ע"ה ב'‪ ,‬שהמלוה בלא‬ ‫עדים‪ ,‬גורם קללה לעצמו‪,‬‬ ‫אולם ראובן השיבו‪ ,‬אם תקיים את‬ ‫מצות 'אם כסף תלוה את עמי'‪ ,‬אין‬ ‫לך לחוש לאיסור זה‪ ,‬דזה מדובר‬ ‫במקום שאפשר‪ ,‬לא במקום שאי‬ ‫אפשר‪ ,‬עכ"פ בסכום לא גבוה‪,‬‬ ‫ודאי מן הדין להלוות‪ ,‬וחלף קללה‬ ‫תבואהו ברכת טוב‪ ,‬על מצות‬ ‫גמילות חסדים‪.‬‬ ‫‪ ,‡È‰ ‰Ï‡˘‰‬הצדק עם מי ?‬

‫בברכות )ו' ב'( איתא‪" ,‬כל שיודע‬ ‫בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום‪,‬‬ ‫יקדים לו שלום‪ ,‬שנאמר בקש‬ ‫שלום ורדפהו‪ ,‬ואם נתן לו ולא‬ ‫החזיר‪ ,‬נקרא גזלן"‪.‬‬ ‫לפי"ז יש צורך ליישב עובדא באדם‬ ‫גדול מסוים‪.‬‬

‫‪? ‰ÈÓ Ú„˙‰‬‬ ‫]ואם תדע מי היה דרשן גדול וזכה לחכמה‬ ‫יתירה‪ ,‬תגלה מיהו[‪.‬‬

‫לגבי איזו הלכה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫קל יותר משבת‪.‬‬

‫איתא בספר חסידים )סי' תנ"ד(‪ ,‬שאין ללבוש מנעלים של מת‪ ,‬מפני הסכנה‪.‬‬ ‫‪.ÂÈ˙˘¯Ù· ÂÊ ‰‚‰‰Ï ÊÓ¯ ‡ÂˆÓÏ Ô˙È ÔÎȉ‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫לע“נ האשה אסתר לאה ב“ר שמעון הכהן פרידברג‬

‫ע“ה הלכה לעולמה ח“י אלול תשל“ח‬

‫תשובה ל"מעשה רב"‬ ‫·˙˘‪ÏÏÙ˙‰Ï ‰ÂÏÏ ¯˙ÂÓ Ì‡‰ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪˙ȷȯ ÌÂ˘Ó Â· ˘È ‡ÓÏÈ„ ‡ ,‰ÂÏÓ‰ ˙Áψ‰Ï‬‬ ‫„·¯‪.ÌÈ‬‬ ‫בשו"ע יו"ד סי' ק"ס סי"א "אם לא הי' רגיל להקדים‬ ‫לו שלום אסור להקדים לו"‪ ,‬ובסי"ב "וכן שאר‬ ‫רבית דברים בעלמא אסור‪ ,"1‬ומקורו בב"מ ע"ה‬ ‫ב'‪ ,‬ומשמע מלשון הגמ'‪ ,‬דרק רבית דברים מלוה‬ ‫למלוה אסור‪ .‬ע"ש‪.2‬‬ ‫וניחזי אנן‪ ,‬אטו מי אסור לראובן ללוות משמעון‬ ‫סך מסויים‪ ,‬ולהתנות בלבו‪ ,‬שאם יתרצה הלה‬ ‫להלוותו‪ ,‬יתן הוא‪ ,‬הלוה‪ ,‬איזה סך לצדקה‪ ,3‬דודאי‬ ‫אין בזה משום ריבית‪ ,‬אע"פ שלמעשה נתגלגל ע"י‬ ‫המלוה זכות‪ ,‬שנתן זה פרוטה לצדקה‪ ,4‬כי סוף סוף‬ ‫לא עבר ביניהם שום תנאי‪ ,‬ולא הרויח הלה ממנו‬ ‫איזה דבר יותר ממה שהוא‪.‬‬ ‫ומ"מ צ"ע אם מותר לו להגיד להמלוה‪ ,‬אני אתפלל‬ ‫בעדך‪ ,‬כי בזה נותן לו נחת רוח‪ ,‬וגם משבח מעשהו‪,‬‬ ‫שראוי עבור זה שיתפללו עליו‪.5‬‬ ‫וראיתי בדברות משה )למרן הגר"מ פינשטיין‬ ‫זצ"ל(‪ ,‬עמ"ס קידושין‪ ,‬סי' כ"ג‪ ,‬סוף הערה ע'‪ ,‬שנקט‬ ‫להתיר בנידון דנן‪ ,‬וז"ל‪" ,‬ואיסור הברכה מצד‬ ‫חשיבות ריבית דברים‪ ,‬מסתבר‪ ,‬דאינו להתפלל‬ ‫עבורו להשי"ת‪ ,‬ורק ברכה כעין אמירת דברים של‬ ‫הודאה‪ ,‬ודברי נחת רוח‪ ,‬ולשון של הכרת טובה‪,6‬‬ ‫דדרכא דעלמא לעושין להן טובה‪ ,‬אבל ברכה‬ ‫שמבקש בתפלה להשי"ת‪ ,‬נראה פשוט שלא שייך‬ ‫זה לרבית דברים"‪.‬‬

‫תשובה ל"לחכימא ברמיזא"‬

‫ובהג' מהריעב"ץ לכתובות שם‪ ,‬מתרץ הקושיא‬ ‫באופן אחר‪ ,‬וז"ל‪" ,‬צ"ל שלמד מהם‪ ,‬או למדם‬ ‫תורה‪ ,‬דאל"ה‪ ,‬האמרינן )שבת ל"ב א'‪ ,‬תענית כ'‬ ‫ב'( לא יעמוד אדם במקום סכנה‪ ,‬ובת"ח משתעי‪,‬‬ ‫אע"ג דאי אפשר לו בלי תורה‪ ,‬וריב"ל לטעמי'‬ ‫פ"ק דשבועות ט"ו ב'" ]דאע"פ שאסור להתרפאות‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬להגן שאני[‪.‬‬ ‫והרמז‪ :‬למי אמר ההוא סבא 'וכי משנת חסידים‬ ‫הוא'‪ ,‬דבירושלמי תרומות סוף פ"ח )וכעי"ז בב"ר‬ ‫סוף פצ"ד(‪" ,‬עולא בר קושב תבעתי' מלכותא‪ ,‬ערק‬ ‫ואזיל לי' ללוד גבי ריב"ל‪ ,‬אתון ואקפון מדינתא‪,‬‬ ‫אמרו להן‪ ,‬אין לית אתון יהבון לי' לן‪ ,‬אנן מחרבין‬ ‫מדינתא‪ ,‬סלק גבי' ריב"ל‪ ,‬ופייסי'‪ ,‬ויהבי' לון‪ ,‬והוה‬ ‫אליהו ז"ל יליף מתגלי עלוי ולא אתגלי‪ ,‬וצם כמה‬ ‫צומין‪ ,‬ואיתגלי עלוי‪ ,‬א"ל ולמסורות אני נגלה‪ ,‬א"ל‪,‬‬ ‫ולא משנה עשיתי‪ ,‬א"ל וזו משנת החסידים"‪.‬‬ ‫]מבאר ה'פני משה'‪" ,‬תבעתי' מלכותא למשפט‬ ‫מיתה‪ ,‬אתון אנשי חיל המלך והקיפו להמדינה‪,‬‬ ‫וא"ל‪ ,‬אם אין אתם נותנין אותו לנו נחריב את‬ ‫כל המדינה‪ ,‬ועלה ריב"ל אצלו‪ ,‬ופייסיה שיתרצה‬ ‫לגלות עצמו‪ ,‬שלא יסתכנו כל בני המדינה עבורו‪,‬‬ ‫ונתרצה‪ ,‬ומסר אותו להן‪.‬‬ ‫והי' אליהו ז"ל רגיל להתגלות לריב"ל‪ ,‬ומאותו שעה‬ ‫לא נתגלה לו‪ ,‬עד שהתענה כמה תעניות‪ ,‬ולבסוף‬ ‫נתגלה‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬וכי למסורת אני נגלה‪ ,‬ולפיכך לא‬ ‫נגליתי לך עד שהתענית כ"כ‪.‬‬ ‫ולא משנה עשיתי‪ ,‬שכך שנינו בתוספתא‪ ,‬ואם‬ ‫ייחדו להן מותר‪ ,‬והשיב לו‪ ,‬וכי זו משנת החסידים‪,‬‬ ‫והי' לך לסלק עצמך מענין זה"[‪.‬‬ ‫ובמד"ר )שם( מסיים‪" ,‬וכי משנת חסידים היא‪,‬‬ ‫מבעי להאי מילתא מיתעבדא ע"י אחריני‪ ,‬ולא על‬ ‫ידך‪."10‬‬ ‫ואליהו מכונה 'ההוא סבא' כמ"ש תוס' בחולין ו' א'‬ ‫ד"ה אשכחיה‪ ,‬ע"ש‪ ,11‬עכ"פ נרמז מזה על דבר ריב"ל‬ ‫שהי' טורח בהצלתן של ישראל‪ ,‬והי' דרגתו דרגת‬ ‫חסיד‪ ,‬כאשר אמר לו אליהו‪.‬‬

‫·˙˘‪·˘ÈÈÏ ˘È˘ Ï„‚ Ì„‡‰ ‰ÈÓ ‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪„ÂÓÚÈ ‡Ï'„ ,'‡ ·"Ï ˙·˘· ˘"Ó ÌÚ 'È„È„ ‡„·ÂÚ‬‬ ‫‡„‪.'‰ÎÒ Ì˜ӷ Ì‬‬ ‫המדובר הוא בר' יהושע בן לוי‪ ,‬כדאי' בכתובות ע"ז‬ ‫ב' "ר' יהושע בן לוי הוה מיכרך בהו ]בבעלי ראתן[‪,‬‬ ‫ועסיק בתורה‪ ,‬אמר‪ ,‬אילת אהבים ויעלת חן‪ ,‬אם‬ ‫חן מעלה על לומדיה‪ ,‬אגוני לא מגנא‪"...‬‬ ‫וי"ל עפימש"כ בח"א מהרש"א לתענית כ"א א'‬ ‫דנחום איש גם זו הוה מחשיב עצמו לצדיק גמור‪,‬‬ ‫לכן נשאר בבית שמט ליפול עד שהוציאו הכלים‪7‬‬ ‫ואע"פ שהוא חידוש לכאורה‪ ,‬הלא ברור שהיו‬ ‫מכירין את מקומן‪ ,‬ובעת שהיתה שעה צריכה לכך‪,8‬‬ ‫נהגו כן לפי הענין‪ ,9‬וכן י"ל אצל ריב"ל‪.‬‬

‫·˙˘‪˙ÏÙ˙ ÏÏÙ˙‰ ̇˘ ÂÈˆÓ ÔÎȉ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪˙ÏÙ˙ ÏÏÙ˙‰ ̇ ,¯ÂÊÁÏ Íȯˆ Ôȇ ·ÂË ÌÂÈ· ÏÂÁ‬‬ ‫‪.¯ÂÊÁÏ Íȯˆ Ë"ÂÈ‬‬ ‫המדובר הוא‪ ,‬בתפלת ערבית של ליל ראש השנה‪,12‬‬ ‫כמ"ש בשער הציון סי' תקפ"ב אות ד'‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫"והנה בחיי אדם הביא בשם הגאון מהר"ר אבלי‬ ‫פאסוועלער‪ ,‬שאם טעה בליל ראש השנה ולא אמר‬ ‫המלך הקדוש‪ ,‬שאין צריך לחזור‪ ,‬כדין טעה ולא‬

‫‪ .1‬עי' שו"ת נאות יעקב )להג"ר יעקב בהג"ר זלמן‬ ‫סנדר שפירא זצ"ל( סי' ל'‪ ,‬דכ' בסו"ד בשם הבית‬ ‫הלוי‪ ,‬דריבית דברים‪ ,‬אף להסוברים דבריבית‬ ‫דרבנן‪ ,‬איסורו על המלוה ולא על הלוה )חוץ מצד‬ ‫לפנ"ע(‪ ,‬אכן בריבית דברים‪ ,‬הוא על הלוה‪ ,‬ע"ש‬ ‫מילתא בטעמא‪.‬‬ ‫‪ .2‬ובעיקרי האיסור‪ ,‬עי' פיהמ"ש להרמב"ם‪ ,‬דמשמע‬ ‫שיסודו הרחקה‪ ,‬ולא איסור מצד עצמו‪ .‬ובראשונים‬ ‫נחלקו אם איסורו מן התורה‪ ,‬או מדרבנן‪ ,‬וקרא‬ ‫אסמכתא בעלמא‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ .3‬ובענין זה של צדקה‪ ,‬בלא"ה יש לצרף מש"כ‬ ‫הרדב"ז )הובא בדרכי תשובה סי' ק"ס אות ק"ו(‪,‬‬ ‫דגם לכתחילה ועפ"י ציווי המלוה מותר‪ ,‬ע"ש‪,‬‬ ‫אע"פ שבשו"ע שם סי"ד‪ ,‬משמע לא כן‪ ,‬עכ"פ‬ ‫בנידו"ד יותר קל‪.‬‬ ‫‪ .4‬וה"נ לגבי תפלה‪ ,‬שאע"פ שע"י התפלה עבור‬ ‫חבירו גורם לו הצלחה‪ ,‬וכה"ג לגבי עכו"ם אסור‬ ‫להתפלל עליו משום לא תחנם‪ ,‬ועי' בהגהות‬ ‫מוהר"א אזולאי על הלבוש יו"ד סי' ק"ס סי"א‪,‬‬ ‫שכתב‪" ,‬וכל שכן דאסור ליתן לו חן על אשר הלוהו"‪,‬‬ ‫אכן בשו"ת חיים ביד )להגר"ח פלאג'י זצ"ל( סי' ל"ח‬ ‫)הו"ד בדרכי תשובה יו"ד סי' קנ"א ס"ק ט'(‪ ,‬כתב‪,‬‬ ‫דמותר ליהודי שותפו של גוי‪ ,‬שיש לו הנאה ממנו‪,‬‬ ‫להתפלל בעדו‪ ,‬וליתן צדקה לרפואתו‪ ,‬והטעם שאז‬ ‫אין זה מתנת חנם‪ ,‬וסברא כזו י"ל קצת גם לנידו"ד‪,‬‬ ‫דעיקר תפלתו משום שעי"ז נהנה גם הוא‪ ,‬ואולי‬

‫בכה"ג קיל טפי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪ .5‬ועי' שו"ת אגרות משה יו"ד סי' פ'‪ ,‬שנשאל‪ ,‬אם‬ ‫מותר להדפיס ברכת תודה בספר‪ ,‬למי שהלוהו‬ ‫עבור הדפסת הספר‪ ,‬וכתב‪ ,‬וז"ל‪" ,‬נראה לע"ד‬ ‫שבלשון תודה‪ ,‬כמו שאסור לומר להמלוה עבור‬ ‫הלואתו מדין ריבית דברים‪ ,‬אסור גם לכתוב‬ ‫ולהדפיס‪ ,‬אבל יכולין לכתוב בלשון הודעה שיתברך‬ ‫מן השמים‪ ,‬כי הא זה אמת שיתברך בזכות מצותו‬ ‫הגדולה‪ ,‬ונמצא שהוא רק הודעה וספור דברים‬ ‫בעלמא‪ ,‬שודאי מותר לפרסם איך שלוה מפלוני‬ ‫סך כך וכך‪ ,‬אף אם יהיה מזה להמלוה הנאה ממה‬ ‫שנתפרסמו חסדיו‪ ,‬כי מצוה לפרסם עושי מצוה‬ ‫אם אין מקפידין להסתיר‪.‬‬ ‫לכן גם בכתב ודפוס רשאין לפרסם לכתוב בנוסח‬ ‫כזה "ברכה נתונה מהשי"ת לפלוני הגומל חסד‬ ‫והלוה להדפסת הספר כך וכך"‪ ,‬או דוגמא של נוסח‬ ‫זה‪ ,‬שלשון כזה‪ ,‬הוא רק הודעה וספור דברי אמת‪,‬‬ ‫שיש ברכה מהשי"ת לפלוני שגמל חסד בהלואתו"‪.‬‬ ‫וע"ע שו"ת מנחת שלמה מהדו"ת סי' ס"ט‪ ,‬שכתב‬ ‫בשם הגר"א פוסק ז"ל‪ ,‬כעין דברי האג"מ‪ ,‬אבל כתב‬ ‫טעם אחר‪ ,‬דמשום דהוי לצורך מצוה של הדפסת‬ ‫ספרים‪ ,‬וכתב עלה במנחת שלמה‪" ,‬אבל נראה דכל‬ ‫זה דוקא במי שכוונתו לשמים אבל לא להרווחת‬ ‫ממון‪ ,‬וכמבואר במג"א סי' ע'‪ ,‬דמי שעיקר כוונתו‬ ‫להשתכר לא מיקרי עוסק במצוה‪.‬‬ ‫וגם בעיקר הדבר אין נלענ"ד כדבריו‪ ,‬אלא עיקר‬

‫תשובה ל"מבין חידות"‬

‫הזכיר יעלה ויבוא בליל ר"ח‪ ,‬שאין צריך לחזור‪,‬‬ ‫מחמת שאין מקדשים החודש בלילה‪.‬‬ ‫ולענ"ד לא נהירא‪ ,‬דזה הי' שייך רק אם הי' מתפלל‬ ‫תפלת חול‪ ,‬משא"כ בזה שמתפלל תפלת יום טוב‪,‬‬ ‫ממ"נ אינו יוצא‪."13‬‬

‫תשובה ל"מענינא דסדרא"‬ ‫·˙˘‪('‡ '·) Ó"· ˘È¯· ¯‡Â·Ó‰ Ù"Ú ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫·„‪‰˘Ï˘· ÔÈ„‰ ‡‰È ͇ȉ ,˙ÈÏË· ÔÈÊÁ‡ ÌÈ˘ ÈÈ‬‬ ‫‡‪ÌȯÁ‡‰ ÌÈ˘Â ,ÈÏ˘ ‰ÏÂÎ ¯Ó‡ ‰Ê ,˙ÈÏË· ÔÈÊÁÂ‬‬ ‫‡‪.ÈÏ˘ ‰ÈˆÁ „Á‡ ÏÎ ÌȯÓÂ‬‬ ‫מובא בשם המהרי"ל דסקין זצוק"ל‪ ,‬שחקר בזה‪,14‬‬ ‫ותוכן החקירה היא‪ ,‬שאם נאמר שזה האומר 'כולה‬ ‫שלי' יטול חצי‪ ,‬משום שיש לו הודאה על החצי‬ ‫מצד השנים האחרים‪ ,‬ואילו השנים האומרים‬ ‫'חציה שלי'‪ ,‬יחלקו בחצי הנותר‪ ,‬זה אינו ביושר‪,‬‬ ‫שהרי כשם ששנינו במתני' באחד אומר כולה שלי‪,‬‬ ‫ואחד אומר חציה שלי‪ ,‬שהאומר כולה שלי נוטל‬ ‫ג' חלקים‪ ,‬והאומר חציה שלי‪ ,‬נוטל רביע‪ ,‬והיינו‬ ‫שחולקים בחצי הנותר‪ ,‬א"כ ה"נ בנידון דידן‪ ,‬אף‬ ‫שיש כאן עוד אחר הטוען חציה שלי‪ ,‬מ"מ למה‬ ‫יגרע חלקו של האומר כולה שלי‪ ,‬שלא יחלוק עם‬ ‫השנים האחרים בחצי הנותר‪ ,‬והרי טוען הוא על‬ ‫חצי הנותר כמו שהשנים האחרים טוענים‪ ,‬ואינו‬ ‫מודה להם על חצי זה‪.‬‬ ‫ואם נאמר שאכן בחצי הנותר יחלקו כולם בשוה‪,‬‬ ‫וכ"א יטול שליש מהחצי‪ ,15‬גם אופן חלוקה זו אינו‬ ‫נכון‪ ,‬שהרי בשלמא בגוונא דמתני'‪ ,‬שיש רק אחד‬ ‫הטוען חציה שלי‪ ,‬שנמצא שבאמת על חצי אחד‬ ‫ודאי הוא מודה לזה הטוען כולה שלי‪ ,‬ולכן שפיר‬ ‫חולקים בחצי הנותר בשוה‪ ,‬לא כן בנ"ד‪ ,‬שיש עוד‬ ‫אחר הטוען חציה שלי‪ ,‬דעתה נמצא שלזה הטוען‬ ‫כולה שלי‪ ,‬אין לו הודאה כלל על חצי שלם מאף‬ ‫אחד‪ ,‬שהרי כל אחד הטוען חציה שלי‪ ,‬מודה‬ ‫לשנים הנותרים שהחצי הנותר שלהם‪ ,‬ונמצא‬ ‫שלכל היותר יש לכל אחד הודאה על רבע מכלל‬ ‫הטלית‪ ,‬אבל אין הודאה על חצי שלם‪ ,‬אף לא לזה‬ ‫הטוען כולה שלי‪.‬‬ ‫והשיב המהרי"ל דסקין זצוק"ל‪ ,‬שאופן החלוקה‬ ‫הוא‪ ,‬שזה הטוען כולה שלי נוטל חצי‪ ,‬ועוד שליש‬ ‫מרביע מהטלית‪ ,‬וכל אחד מהטוענים חציה שלי‬ ‫נוטל 'חצי רבע' ועוד 'שליש רבע'‪.16‬‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬שהטוען כולה שלי נוטל תחילה‬ ‫רבע מכלל הטלית בלא דין ודברים‪ ,‬משום שעל‬ ‫רבע זה יש לו הודאה ברורה מהשנים האחרים‪,‬‬ ‫וכאמור‪.‬‬

‫הטעם דלא חיישינן בהא לריבית דברים‪ ,‬הוא‬ ‫משום דסתמא דמילתא היתה ההלואה על תנאי‬ ‫זה שלא יתחייב הלוה לשלם ממכירת הספרים‪,‬‬ ‫ונמצא שכל האחריות הוא על הנותן‪ ,‬ולכן שרי‪,‬‬ ‫אבל חלילה להתיר רבית דרבנן משום מצוה‬ ‫דהדפסת ספרים"‪.‬‬ ‫וע"ע בדרכי תשובה יו"ד סי' ק"ס אות פ"ח‪ ,‬וראה‬ ‫מש"כ בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' ט"ו אות ג'‪,‬‬ ‫ובסי' ט"ז‪.‬‬ ‫‪ .6‬ואפי' שלום‪ ,‬שענינו גם ברכה )עי' ר"ן נדרים ח'‬ ‫א'‪ ,‬ד"ה ויהיב שלמא‪ ,‬ודו"ק(‪ ,‬אלמלא שהי' רגיל‬ ‫אסור לו‪ ,‬כדאי' בב"מ ע"ה ב'‪.‬‬ ‫‪ .7‬וזה י"ל גם שצדיקים 'ממונם חביב עליהם'‪ ,‬לפי‬ ‫שאין פושטין ידיהם בגזל‪ ,‬עי' חולין צ"א א'‪.‬‬ ‫‪ .8‬וע"ע תענית כ' ב' ובח"א מהרש"א שם‪ ,‬וכעי"ז‬ ‫ראה תענית כ"ט ב' ובח"א מהרש"א‪.‬‬ ‫‪ .9‬ועי' קהלת רבה על הפס' עת ללדת‪ ,‬שמלה"מ‬ ‫אמר לר' שמעון בן חלפתא‪" ,‬לפי שאתם בטוחים‬ ‫במעשיכם הטובים אתם יוצאים בלילה דשכיחי‬ ‫מזיקין"‪ ,‬וע"ע במס' כלה פ"ה בעובדא דר"ח בן‬ ‫תרדיון והקוסטינר‪.‬‬ ‫‪ .10‬והדברים נוקבים עד תהום‪ ,‬שהרי ריב"ל התענה‬ ‫ל' תעניות‪ ,‬ולא אסיק אדעתי'‪ ,‬דע"ז נתפס‪ ,‬ואליהו‬ ‫משום "משנת חסידים" דינהו לריב"ל כמוסר‪ ,‬אף‬ ‫שמצד ההלכה כן הי' צריך להיות וכל התביעה הי'‪,‬‬ ‫על כך שעשה הדבר בעצמו‪ ,‬ולא ע"י אחרים‪.‬‬

‫והשנים הטוענים חציה שלי‪ ,‬אמנם נוטל כ"א ג"כ‬ ‫רבע מכלל הטלית‪ ,‬מצד שיש לו הודאה ע"ז מחבירו‬ ‫הטוען חציה שלי‪ ,‬אבל מאידך מצד זה הטוען כולה‬ ‫שלי הרי אין להם הודאה‪ ,‬שאינו מודה להם בכלום‪,‬‬ ‫שכן טוען כולה שלי‪ ,‬וא"כ בדין הוא שיחלוק עם‬ ‫כל אחד מהם באותו רבע‪ ,‬ולפיכך נוטל מכל אחד‬ ‫חצי מהרביעית שלו‪ ,‬ונמצא שיש לו רבע ועוד ב'‬ ‫חצאי רביעית‪ ,‬וסך הכל היינו חצי טלית‪ ,‬ולשנים‬ ‫הנותרים כל אחד יש לו חצי רביע‪ ,‬עד כאן היא‬ ‫חלוקה מצד הודאתם זל"ז וכנ"ל‪.‬‬ ‫ומעתה נשאר לפנינו רביע טלית שעדיין לא חלקוה‪,‬‬ ‫וכעת מאחר וכולם טוענים עליה 'כולה שלי'‪ ,‬שוב‬ ‫חוזרים וחולקים בה בשוה‪ ,‬ונמצא שהאומר כולה‬ ‫שלי נוטל חצי‪ ,‬ועוד שליש מרבע מהטלית‪ ,‬וכל‬ ‫אחד מהטוענים חציה שלי נוטל חצי רבע‪ ,‬ועוד‬ ‫שליש רבע כאמור‪.‬‬ ‫ועי' עוד בירחון תורה מציון‪) ,‬חוברת ב' סימן י"ב‪,‬‬ ‫דף י"ג ב'(‪ ,‬מה שהביא הר' אברהם אהרן הלוי איש‬ ‫ירושלמי ז"ל‪ ,‬בשם חכ"א‪ ,‬במה שיש לחלק בכמה‬ ‫פנים באופן החלוקה בזה‪ ,‬שהדבר תלוי באיזה‬ ‫ענין מודים זה לזה‪ ,‬וכתב שם‪ ,‬שכל דברי המהרי"ל‬ ‫דסקין אמורים דוקא באופן שכל אחד מהטוענים‬ ‫חציה שלי אינו יודע כלל למי מגיע חצי השני‪,‬‬ ‫דכה"ג ודאי שכל אחד מהם )הטוען חציה שלי(‪,‬‬ ‫מודה להשנים האחרים בחצי השני‪ ,‬ובזה הדין כמו‬ ‫שנתבאר‪.17‬‬

‫תשובה ל"כתב חידה"‬ ‫מי אני‪."˜ÏÓÚ" :‬‬ ‫דמות הקשורה‪" :‬זכור את אשר עשה לך ‪˜ÏÓÚ‬‬ ‫בדרך בצאתכם ממצרים" דברים כ"ה י"ז‪.‬‬ ‫·‪ - È˙Ï„‚ Ú˘¯ Ï˘ ˜ÈÁ‬היינו שעמלק גדל בחיקו‬ ‫של עשו סבו שהיה רשע‪.‬‬ ‫שעמלק גדל בחיקו של עשו מבואר בדב"ר )ב' כ'(‬ ‫"ותבואת רשע לחטאת זה עמלק שגדל בחיקו של‬ ‫עשו"‪ ,‬ועשו היה סבו של עמלק כמפורש בכתוב‬ ‫)בראשית ל"ו י"ב( "ותמנע היתה פלגש לאליפז בן‬ ‫עשו ותלד לאליפז את עמלק"‪.‬‬ ‫ועשו נקרא רשע עוד ממעי אמו‪ ,‬כמובא במדרש‬ ‫הגדול )בראשית כ"ה כ"ב( אמר ר' לוי בשם ר'‬ ‫שמעון עד שהצדיקים והרשעים במעי אמם הקב"ה‬ ‫מפרסם את מעשיהן וכו'‪ ,‬אמר יעקב‪ ,‬הרשע הזה‬ ‫שופך דמים מתחלתו והניחו לצאת תחילה‪.‬‬ ‫‪ - È˙Ï·˜ ÂÓÓ ‰‡Âˆ Ì‚Â‬היינו שעמלק קבל צוואה‬ ‫מעשו שעיקרה להרוג את עם ישראל‪.‬‬ ‫ענין זה מבואר בילקוט שמעוני )חקת תשס"ד(‬

‫)ועי' ב"מ פ"ג ב'‪ ,‬דר"א בר' שמעון הי' תופס גובים‬ ‫ומוסרם למלכות‪' ,‬שלח לי' ר"י בן קרחה חומץ בן‬ ‫יין‪ ,‬עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה‪,‬‬ ‫שלח לי' קוצים אני מכלה מן הכרם‪ ,‬שלח לי' יבא‬ ‫בעל הכרם ויכלה את קוציו"‪ ,‬ושם פ"ד א' איתמר‬ ‫כה"ג על ר"י בר' יוסי שהי' ממונה לתפוס גובים‬ ‫ולסטים‪" ,‬פגע בי' אליהו‪ ,‬א"ל‪ ,‬עד מתי אתה מוסר‬ ‫עמו של אלקינו להריגה‪ ,‬א"ל אעביד‪ ,‬הרגנא דמלכא‬ ‫הוא‪ ,‬א"ל אביך ערך לאסיא‪ ,‬את ערך לחדקיא"(‪.‬‬ ‫‪ .11‬וראה תשובות הגאונים )הרכבי( סי' כ"ג‪.‬‬ ‫‪ .12‬אם גם בליל ב'‪ ,‬עי' שו"ע סי' תכ"ב ס"א‪ ,‬ובמ"ב‬ ‫שם סק"ג‪ ,‬לענין ר"ח‪ ,‬דגם בליל ב' כן‪ ,‬אך לענין‬ ‫ר"ה יש להסתפק‪ ,‬ואמנם בשד"ח מערכת ר"ה סי'‬ ‫ב' אות כ"ג‪ ,‬לענין יעלה ויבוא אינו מחלק ]וע"ש‬ ‫באות כ"ט באריכות לענין מי שאמר הקל הקדוש‪,‬‬ ‫ודוחה דברי הגר"א פאסוועלער זצ"ל‪ ,‬ע"ש[‪ ,‬אכן‬ ‫יעוי' במ"ב סי' תקצ"א סק"ג‪ ,‬דמבואר דחלוק יום‬ ‫ב' מיום א' לענין זה‪ ,‬וע"ש‪.‬‬ ‫‪ .13‬בשו"ת בית הלוי ח"א סוס"י מ"ב‪ ,‬כתב ג"כ‬ ‫)ע"ד הח"א בשם הגרא"פ הנ"ל(‪ ,‬כעי"ז‪ ,‬וע"ש וכן‬ ‫בשעה"צ הנ"ל‪ ,‬דהוא מחלו' ראשונים‪ ,‬כמבואר‬ ‫בתלמידי ר"י סוף פ' תפלת השחר‪ ,‬ועעמ"ש בזה‬ ‫באגרות משה או"ח ח"א סי' ק"ע‪.‬‬ ‫ובס' בית ברוך )להגרב"י זילבר זצ"ל( על הח"א כלל‬ ‫כ"ד )עמ' קצ"ח בהערה( כתב‪ ,‬וז"ל‪" ,‬אבל בספר בנין‬ ‫שלמה מחזק דברי הרב‪ ,‬דאף לר"י דס"ל‪ ,‬דאם לא‬

‫"אמר עשו לעמלק כמה יגעתי להרוג את יעקב ולא‬ ‫ניתן בידי תן דעתך לגבות נקמתי"‪.‬‬ ‫‪ - ÌȈÚÂȉ ÔÈÓ· È˙ÈÓ ‡Ï‬היינו שעמלק לא נמנה‬ ‫במנין יועצי פרעה למרות היותו מיועציו‪.‬‬ ‫שעמלק היה יועץ פרעה מבואר בשמ"ר )כ"ז ו'( "דבר‬ ‫אחר וישמע יתרו וכו'‪ ,‬עמלק ויתרו היו בעצה עם‬ ‫פרעה וכו'"‪ ,‬ולמרות היותו היועץ באותה הגזירה‪,‬‬ ‫לא נמנה במנין יועצי פרעה בגזירת הבה נתחכמה‬ ‫לו כמבואר בשמו"ר )א' ט'(‪ ,‬אמר רבי חייא אמר‬ ‫רבי סימון שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב‬ ‫ויתרו‪ ,‬ואילו עמלק לא הוזכר‪.‬‬ ‫‪ - Ìȇȷ‰ ÔÈÓ· ‰Ó È·‡Â‬היינו שאביו של עמלק‬ ‫ אליפז ‪ -‬נמנה במנין הנביאים שנתנבאו לאומות‬‫העולם‪.‬‬ ‫שאליפז נמנה במנין הנביאים מפורש בגמ' )ב"ב ט"ו‬ ‫ע"ב(‪ ,‬שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם ואלו‬ ‫הן בלעם ואביו ואיוב אליפז התימני וכו' ואליפז‬ ‫התימני הוא אליפז אביו של עמלק‪ ,‬שהרי אליפז‬ ‫התימני היה מרעי איוב כמפורש בכתוב )איוב ב'‬ ‫י"א( "וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת‬ ‫הבאה עליו ויבאו איש ממקומו אליפז התימני וכו'"‬ ‫ובתרגום יונתן )בראשית ל"ו י"ב( כתוב "ותמנע‬ ‫הות פילקתא לאליפז בר עשו וילידת לאליפז ית‬ ‫עמלק הוא אליפז חברה דאיוב וכו'"‪ .‬והיינו שאליפז‬ ‫אבי עמלק הוא אליפז התימני רע איוב והוא אליפז‬ ‫התימני שנמנה בנביאי אומות העולם‪.‬‬ ‫‪ - ‡ËÁ Èگʷ ÍÏÓ‬היינו ששאול המלך נכשל בזרעו‬ ‫של עמלק שלא הרג את אגג‪ ,‬וחמל על הצאן‬ ‫והבקר‪ .‬ששאול לא קיים את ציווי הקב"ה במלחמת‬ ‫עמלק הוא מפורש בפסוקים )שמ"א ט"ו( "ויאמר‬ ‫שמואל אל שאול אתי שלח ד' למשחך למלך על‬ ‫עמו וכו'‪ ,‬עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם‬ ‫את כל אשר לו ולא תחמול עליו‪ ,‬והמתה מאיש‬ ‫עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד‬ ‫חמור" ובטעם הצווי להרוג גם את בעה"ח מצינו‬ ‫ברש"י שתי טעמים‪ ,‬הא' ברש"י במקום "שהיו בעלי‬ ‫כשפים ומשנים עצמן ודומין לבהמה" והב' ברש"י‬ ‫בפרשתנו )דברים כ"ה י"ט( "תמחה את זכר עמלק‪,‬‬ ‫מאיש ועד אשה וכו' משור ועד שה שלא יהא שם‬ ‫עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל‬ ‫עמלק היתה"‬ ‫ושאול לא קיים את הציווי במלואו כמו שרואים‬ ‫בהמשך הפסוקים )ז'( "ויך שאול את עמלק‬ ‫מחוילה בואך שור אשר על פני מצרים‪ ,‬ויתפוש‬ ‫את אגג מלך עמלק חי ואת כל עמו החרים לפי‬ ‫חרב‪ ,‬ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן‬ ‫הכ ִרים ועל כל הטוב ולא אבו‬ ‫והבקר והמשנים ועל ָ‬

‫הזכיר של יו"ט בליל ר"ה צריך לחזור‪ ,‬אם לא אמר‬ ‫המלך הקדוש א"צ לחזור‪ ,‬דהא כל הטעם שתקנו‬ ‫לומר המלך הקדוש בימים אלו‪ ,‬הוא משום שהם‬ ‫ימי דין‪ ,‬שהקב"ה שופט כל הארץ‪ ,‬ואמרי' בר"ה ח'‬ ‫שאין ב"ד של מעלה נכנסין לדין‪ ,‬עד שיקדשו ב"ד‬ ‫את החודש‪ ,‬וכיון דהזכרת מלכות תלוי בדין של‬ ‫מעלה‪ ,‬ודין של מעלה תלוי בקידוש ב"ד של מטה‬ ‫את החודש‪ ,‬הרי זה דומה ממש ליעלה ויבא בליל‬ ‫ר"ח‪ .‬ומסתפק שם לענין ליל שני של ר"ח אם דומה‬ ‫נמי לר"ח"‪.‬‬ ‫‪ .14‬עי' ירחון תורה מציון‪ ,‬בעריכת הר"י אורנשטיין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬תלמיד המהרי"ל זצוק"ל‪] ,‬שנה ראשונה‪,‬‬ ‫תרמ"ז‪ ,‬חוברת א'‪ ,‬סי' ל"ב‪ ,‬עמ' ל"ה[ ששמע מפה‬ ‫קדשו כל הנ"ל‪ .‬ונדפס גם בספר תורת האהל )תורת‬ ‫אהל משה(‪ ,‬דף ב' ב'‪.‬‬ ‫ועי' גם בספר עמוד אש )להר"י שיינברגר‪ ,‬תולדות‬ ‫חייו של המהרי"ל דסקין זצוק"ל‪ ,‬עמ' קפ"ב(‪ ,‬שהביא‬ ‫שהמהרי"ל בילדותו כשעסק בתחילת לימוד מסכת‬ ‫ב"מ‪ ,‬נשאל חקירה הנ"ל‪ ,‬ע"י חכם אחד מלומדי‬ ‫ביהמ"ד‪ ,‬והמהרי"ל השיבו כנ"ל‪.‬‬ ‫‪ .15‬והיינו שאם נחלק הטלית לכ"ד חלקים‪ ,‬שכל‬ ‫רביע הוא ו' חלקים‪ ,‬נמצא שהאומר כולה שלי נוטל‬ ‫תחילה חצי בלא דו"ד‪ ,‬והיינו י"ב חלקים‪ ,‬ונוטל‬ ‫עוד ארבע חלקים בחצי השני‪ ,‬ס"ה ט"ז חלקים‪,‬‬ ‫ואילו השנים הנותרים נטלו כל אחד ד' חלקים מח'‬ ‫חלקים הנותרים‪.‬‬

‫החרימם וכו'"‪,‬‬ ‫ודבר זה נחשב לשאול המלך לחטא כמו שרואים‬ ‫בהמשך הפסוקים )י'( "ויהי דבר ד' אל שמואל‬ ‫לאמר‪ ,‬נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב‬ ‫מאחרי ואת דברי לא הקים וכו'" ובהמשך )ל'(‬ ‫"ויאמר חטאתי עתה כבדני נא וכו'"‪ ,‬וכן במדרש‬ ‫שוח"ט )ק'(‪ .‬דבר אחר מכסה פשעיו זה שאול שנא'‬ ‫"ומה קול הצאן הזה באזני‪ ,‬ויאמר שאול מעמלקי‬ ‫הביאום" והיינו שהיה זה חטא ופשע לשאול זה‬ ‫שלא הרג את הצאן והבקר‪.‬‬ ‫‪ - ‰ÚË Ì‰· ¯˘Â‬היינו שיואב שהיה שר צבא דוד‬ ‫טעה גם הוא בעמלק ולא הרג אלא הזכרים‪.‬‬ ‫שיואב היה שר צבא דוד מפורש בכמה מקומות‬ ‫וא' מהם הוא )מ"א י"א ט"ו( "ויהי בהיות דוד את‬ ‫אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים‬ ‫וכו'" ובפסוק הבא )ט"ז( כתוב כי ששת חדשים ישב‬ ‫שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום"‬ ‫ומסופר בגמ' בב"ב )כ"א ע"א( כי אתה לקמיה דדוד‬ ‫אמר ליה )דוד( מאי טעמא עבדת הכי )שלא הרגת‬ ‫את הנקבות‪ ,‬רש"י( אמר ליה דכתיב "תמחה את‬ ‫ֵכר קרינן אמר ליה‬ ‫ָכר עמלק‪ ,‬אמר ליה והא אנן ז ֶ‬ ‫זָ‬ ‫ָכר אקריון‪ ,‬אזל שייליה לרביה אמר ליה היאך‬ ‫אנא ז ָ‬ ‫ָכר שקל ספסירא למיקטליה‪,‬‬ ‫אקריתן אמר ליה ז ָ‬ ‫אמר ליה אמאי א"ל דכתיב "ארור עושה מלאכת‬ ‫ד' רמיה" א"ל שבקיה לההוא גברא דליקום בארור‪,‬‬ ‫א"ל כתיב "וארור מונע חרבו מדם"‪ ,‬איכא דאמרי‬ ‫קטליה ואיכא דאמרי לא קטליה‪ ,‬חזינן מהכא‬ ‫שיואב טעה בקריאת הפסוק ומכח זה טעה בהריגת‬ ‫עמלק‪,‬‬ ‫איברא שעצם הדבר צ"ב דהא הפסוק איירי‬ ‫באדום‪ ,‬דכתיב "עד הכרית כל זכר באדום" ואדום‬ ‫הוא עשו כדכתיב בהדיא )בראשית ל"ו י"ג( "הוא‬ ‫עשו אבי אדום"‪ ,‬ובגמ' משמע שהוא עמלק וצ"ע‪.‬‬ ‫ועיין במהרש"א שהקשה על מעשה זה אם יואב‬ ‫הטעהו רבו‪ ,‬כל ישראל מי הטעם וכי אף אחד לא‬ ‫ידע שהדין הוא למחות מאיש ועד אשה‪ ,‬ותירץ‬ ‫שכל הציווי שנצטוו ישראל בהקים להם מלך הוא‬ ‫רק למחות את עמלק מאיש ועד אשה‪ ,‬אבל על‬ ‫אדום באמת לא נצטוו אלא לימות המשיח שנאמר‬ ‫)עובדיה א' כ"א( "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט‬ ‫את הר עשו"‪ ,‬וא"כ המלחמה הזאת באדום היתה‬ ‫מלחמת רשות‪ ,‬ולכן כל ישראל שלא טעו אמנם‬ ‫בקריאת הפסוק לא חשו להרוג את הנקיבות‪,‬‬ ‫וגם דוד ששאל את יואב לא הקפיד עליו על שלא‬ ‫הרג את הנקבות אלא רק התענין מדוע לא הרג‬ ‫ָכר עמלק כתיב‪,‬‬ ‫הנקבות‪ ,‬אמר לו יואב תמחה את ז ָ‬ ‫ואם בעמלק לא הקפידה תורה אלא על הזכרים‬ ‫כ"ש במלחמת הרשות כן‪.‬‬

‫‪ .16‬והיינו שאם נחלק הטלית לכ"ד חלקים‪ ,‬נמצא‬ ‫שהאומר כולה שלי נוטל חציה‪ ,‬דהיינו י"ב חלקים‪,‬‬ ‫ועוד ב' חלקים מתוך י"ב הנותרים‪ ,‬שזהו שליש‬ ‫מרביע‪) ,‬שהרביע ו' חלקים(‪ ,‬נמצא ס"ה י"ד חלקים‪,‬‬ ‫ואילו השנים האחרים נוטלים כ"א ו' חלקים מי"ב‬ ‫הנותרים‪ ,‬היינו שתחילה נשאר להם ג' חלקים‬ ‫מרביע‪ ,‬ואח"כ חולקים ברביע האחרון לג'‪ ,‬שהוא‬ ‫ב' חלקים לכל אחד‪.‬‬ ‫‪ .17‬וע"ע קובץ בית אהרן וישראל‪) ,‬ל"ב‪ ,‬שנה ו'‬ ‫גליון ב'‪ ,‬עמ' ס"ד(‪ ,‬וכן קובץ ל"ג )שנה ו' גליון ג'‪,‬‬ ‫עמ' קל"ה(‪ ,‬מה שנו"נ בדברי המהרי"ל‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬

‫דבר לפותרים‪:‬‬ ‫• כל תשובה הנשלחת למערכת‪ ,‬מתקבלת בתשומת לב ובכבוד הראוי‪.‬‬ ‫• תשובות הקוראים החשובים שיש בהם הוספות והערות‪ ,‬המגיעות למערכת‬ ‫‪ ,˜ÂÈ„· ¯˜Â·· 8.00 ‰Ú˘· È˘ ÌÂÈ „Ú‬המערכת משתדלת לשלבם בתשובות‬ ‫המודפסות‪] .‬לאחר הנ"ל‪ ,‬לא תמיד ניתן לשלבם‪ ,‬ואי"ה עוד חזון למועד‪[.‬‬ ‫• תשובה שאינה מנומקת וללא מקור‪ ,‬אינה נחשבת‪] .‬כגון‪ ,‬תשובה ל"מעשה‬ ‫רב" בסגנון "הצדק עם פלוני"‪ ,‬בלא לנמק מדוע או מבלי לציין מקור‪ ,‬וכן תשובה‬ ‫ל"כתב חידה" בסגנון "הדמות היא אלמוני"‪ ,‬בלא לפרט היאך התשובה מתאימה‬ ‫לכל ההגדרות )או לכה"פ לארבע מתוך שש הגדרות(‪ ,‬וכן כל כה"ג‪[.‬‬ ‫• כל תשובה נכונה משתתפת בהגרלה ]אף אם אינה התשובה המודפסת[‪.‬‬ ‫• יש לכתוב בבירור את שם השולח‪ ,‬כתובתו ומס' טלפון במקום בולט‪.‬‬ ‫• רצוי להשאיר את שולי הדף ריקים‪ ,‬כשתי ס"מ בכל צד ולמעלה ומטה‪,‬‬ ‫שכידוע שולי הדף בפקס אינם ברורים‪.‬‬ ‫• אין לשלוח אותו דף פעמיים ]ואף לא לשתי מספרי הפקס השונים[‪.‬‬

‫השאלה היא‪ :‬מנין בפרשתינו עפרש"י הגיע רפאל להבטחתו בדבר האוכל?‬

‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬

‫˙‪È" χٯ ·¯‰Ï ‰Â˙ ˙ίÚÓ‰ ˙„Â‬‬ ‫‪ÌÒ¯ÙÏ ,ÂÈχ ÁÏ˘˘ È˘È‡‰ ¯ÂÙÈÒ ÏÚ‬‬ ‫·¯·‪‡ˆÈ ÂÈÏÚ '‰ „ÒÁ·˘ ,ÂÒÈ ˙‡ ÌÈ‬‬ ‫‪,ÂÁ¯ ÂÙ‚ Ïη ÌÏ˘Â ‡È¯· ÌÈÏÂÁ‰ ˙È·Ó‬‬ ‫‪.Â˙ÂÓ‡· ˜ÊÂÁÓÂ‬‬

‫משבוע שעבר‪:‬‬

‫·˙˘‪·È‡‰ ȯȂ Ï˘ Âχ ˙˜ˆ‰ ¯˘‡ ,ÔÂÙˆ‰Ó ‰ÓÁÏÓ‰ ˙ÂϘ ÌÈÚÓ˘ ,ÌȯÓȈ‰ ˙¯Î˘‰· ‡È˘‰ ˙Ù˜˙· ‰˘ Ïη˘ ,Ì˙˜ÂˆÓÓ Ïˆ‰Ï ͇ȉ ‰ˆÚ‰ ˙‡ ÒÚ¯Ú‚È„Êȉ ˙ÁÙ˘Ó È· ‡ˆÓ È"˘¯ÙÚ ÂÈ˙˘¯Ù· ÔÈÓ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‚‪ .ÌÈ·¯ ÌÈ„ÒÙ‰Ï Û‡ ÌÈÓÚÙÏ Ì˙Ò¯Ù· ˙‡„ ¯ÒÂÁÏ Ì‰Ï ÌÈÓ¯Â‬בני המשפחה מצאו את העצה להנצל מגירוי האויב על ידי הקפדה יתירה בעניני מידות ומשקלות שלא לרמות ולשנות את מקחם לשוכרים והאורחים‪,‬‬ ‫וזאת מדברי רש"י כ"ה י"ז‪ ,‬עה"פ‪" ,‬זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"‪ ,‬וביאר רש"י‪" ,‬זכור את אשר עשה לך‪ .‬אם שקרת במדות ובמשקלות‪ ,‬הוי דואג מן גירוי האויב‪ ,‬שנאמר )משלי י"א א'(‪ ,‬מאזני מרמה‬ ‫תועבת ה'‪ ,‬וכתיב בתריה )שם שם ב'(‪ ,‬בא זדון ויבא קלון"‪ .‬מבואר בדברי רש"י‪ ,‬שגירוי האויב נגרם מלשקר במדות ומשקלות‪ ,‬וההצלה מגירויו הוא בזהירות במדות ומשקלות‪.‬‬

‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬יש לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם וטלפון‬

‫‪ „·Ï· 23.00 ‰Ú˘· '‚ ÌÂÈÏ „Ú‬לפקס' ‪ 24)+ 972-8 - 9741115‬שעות(‬ ‫או לפקס ‪ 1-732-3634947‬או למייל ‪ [email protected]‬עד יום ב' בערב בלבד‪.‬‬ ‫הפרסים לשבוע זה‪ :‬ספר ”ברכת שמואל“‪ ,‬ד“כ‪.‬‬ ‫עוד שלושה זוכים נוספים‪ ,‬כל אחד בספר ”ומתוק האור – ימים נוראים“‪ ,‬ב"כ‬ ‫הפרס לשבוע זה על "סיפור ושאלה בצידו"‪ :‬שלושה זוכים‪ ,‬כל אחד בספר ”כתבי הסבא מקלם – ימים נוראים“‪.‬‬ ‫להערות‪ ,‬הארות ותגובות וכל עניני העלון‪ ,‬יש לפנות לפקס' הנ"ל ‪.‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫להורדהצ ה נ י ת ן ל פ נ ו ת ל מ ע ר כ ת‬ ‫השבועה נ צ ח ו ת ו ה פ‬ ‫גיליונות פרשת ל ת ר ו מ ו ת ‪,‬‬

‫שמות הזוכים לשבוע שעבר‪:‬‬ ‫‪Á"‰·‰ \ ÌÈ·¯‰‬‬ ‫‪ – .· ÔÂ·Ï‬בני ברק – שו“ת נודע ביהודה השלם‪ ,‬ה“כ‪.‬‬ ‫„‪ – .‡ ÔÈÈ‬מודיעין עילית – מטה אפרים השלם‪.‬‬ ‫‚‡‪ – .Ù.Ó ¯ÚˆÈÓ„Ï‬סקווירא – מטה אפרים השלם‪.‬‬ ‫‡‪ – .È.È ÔÓÂ‬מודיעין עילית – מטה אפרים השלם‪.‬‬ ‫¯‪ – .‡ ÔÓÊÈÈ‬בני ברק – מטה אפרים השלם‪.‬‬ ‫‪ – .‡ ˜ÂÓ‬קרית ספר – חובת הלבבות השלם – תשובה‪.‬‬ ‫‡‪ – .È Ô¯Â‬בני ברק – חובת הלבבות השלם – תשובה‪.‬‬ ‫˜‪ – .È ÔÓÙÂ‬מודיעין עילית – חובת הלבבות השלם – תשובה‪.‬‬ ‫‚‪ – .˘ ÛÂˢ„ÏÂ‬בני ברק – חובת הלבבות השלם – תשובה‪.‬‬ ‫‪.ÌÈÎÂÊÏ ÁÏ˘˙/‰ÁÏ˘ ‰Ú„‰‬‬

‫© ‪χ¯˘È ı¯‡ - ˙ÈÏÈÚ ÔÈÚÈ„ÂÓ ÌÈ·˙ÂΉ ÌÈ·¯Ï "„„ÈÁ· „ÂÁȇ"Ï ˙¯ÂÓ˘ ˙ÂÈÂÎʉ ÏÎ‬‬

‫לתקופת נסיון‪ ,‬ניתן לקבל‬ ‫כל שבוע את העלון ·‪Ò˜Ù‬‬ ‫או ·‡‪) ÏÈÈÓÈ‬ללא תשלום(‪.‬‬ ‫המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו‬ ‫את שמם וכתובתם בכתב‬ ‫ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון‬ ‫לבירורים‪ ,‬לפקס המערכת‬ ‫או למייל‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬

‫‪ Â‚È‬המרגש של החזן ב'ברכת החודש' עורר רגשי התעוררות רבים בין‬ ‫מתפללי בית הכנסת‪ ,‬כולם היו מודעים לכך שזו ברכת החודש האחרונה‬ ‫לשנה‪ ,‬כעת מברכים את חודש אלול הבא עלינו לטובה‪ ,‬ובקולות 'אי אי‬ ‫אי' ליוו את קולו המתנגן של החזן‪.‬‬ ‫‪ ÌÈ„ÈÁȉÓ‬שלא נסחפו אחר הרגש וההתעוררות היה רפאל‬ ‫קיינערמורהנישט‪ ,‬הוא המתין להכרזתו הדרמתית של החזן 'ראש חודש‬ ‫אלול יהיה‪ ,'...‬בכדי שיוכל לבדוק אם מאן דהוא מהמתפללים התעלף‪,‬‬ ‫למען יוכל למהר להגיש לו את ה'עזרה הראשונה' הנדרשת‪ ,‬כאיש 'הצלה'‬ ‫מיומן‪ ,‬שלא יצטרך לטפל בו כאיש 'חברא קדישא'‪ ,‬שגם במצוה חשובה‬ ‫זו היה לו שייכות רחבה‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬ב'מוצאי מנוחה'‪ ,‬כאשר אף לבותיהם של הרחוקים יותר מתחילים‬ ‫להתחיל לחשוש ולפחד‪ ,‬הזעזוע והפחד מחלחלים לאיטם לכיוון הלב‪,‬‬ ‫רפאל מיודעינו מתהלך לו שאנן סמוך ובטוח‪ ,‬אימת ימי הדין רחוקה‬ ‫ממנו כ'מטחוי קשת'‪ ,‬ואף בשעת התקיעות‪ ,‬ובמוסף בסדר 'ונתנה תוקף'‪,‬‬ ‫כאשר רבים אוחזם פלצות‪ ,‬הוא משתתף ומקשיב ברוגע‪ ,‬ובסיומה של‬ ‫התפילה ממהר לביתו לקיים מצוות היום באכילת מטעמי יו"ט‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬ביום הקדוש‪ ,‬בשעת תפילת 'כל נדרי' ואף בתפילת נעילה ו'קבלת‬ ‫עול מלכות שמים' שבסיומה‪ ,‬מתפלל רפאל כמעט כבימים רגילים‪ ,‬הוא‬ ‫אינו מרגיש התעוררות ופחד כראוי וכיאות לימים נוראים אלו‪ ,‬האימה‬ ‫השוכנת בלבותיהם של מתפללי בית הכנסת‪ ,‬חולפת מצדדיו בלא שתפגע‬ ‫בו ותשפיע עליו דבר‪.‬‬ ‫‪ Â˙‚‰‰‬זו של רפאל לא נבעה חלילה מזלזול בימים הנוראים‪ ,‬חשיבותם‬ ‫ונוראתם של הימים הקדושים היתה ידועה לו רבות‪ ,‬עוד מה'גירסא‬ ‫דינקותא' הוא יודע שבימים אלו נכתב ונחתם דינו לחיים ולא למות‪,‬‬ ‫ולכך הוא הכין את עצמו ונשמתו בזמנים רבים וטובים‪ ,‬כאשר בכל יום‬ ‫הינו מקפיד ללמוד כעשרים דקות מוסר ב'שפתים דולקות'‪ ,‬אך למרות‬ ‫כל ההכנות‪ ,‬ליבו אינו מתעורר ונפתח בו פתח צר וקטן בו אפשר להכניס‬ ‫חודו של מחט‪.‬‬ ‫˙‪ „ÈÓ‬הביט רפאל בקנאה יתירה על אותם אלו 'יראי ה' ולומדי תורתו'‬ ‫שאימת ימי האלול משפיעה עליהם רבות‪ ,‬שקודם ראש השנה בקושי‬ ‫ניתן לשוחח עמם‪ ,‬ו'בין כסה לעשור' חרדת ואימת הדין עליהם‪.‬‬ ‫'‪ ‰Ó‬אעשה'‪ ,‬היה תמיד מפטיר רפאל לעצמו כתנחומים על מצבו‪ ,‬אני‬ ‫מאוד רוצה לחשוש ולהרגיש 'אימת הדין'‪ ,‬אך אינני אדם של פחד ואימה‪.‬‬ ‫ההתעסקות היומיומית עם הצלת נפגעים הקשיחה את לבו‪ ,‬והטיפול‬ ‫בנפטרים ובני משפחותיהם נתנה לו שריון עב נגד פחדים‪ ,‬כך שלטענתו‪,‬‬ ‫המציאות של אימה ופחד אינה קיימת כלפיו‪ ,‬ולכן אינו מצליח לעורר את‬ ‫רגשותיו הקפואים להרגשת ימי הדין של הימים הנוראים‪.‬‬ ‫·‪ ÌÚÙ‬הראשונה שמשהו קל זז בליבו של רפאל‪ ,‬היה זה בשבוע שבין‬ ‫ברכת החודש לתחילתו‪ .‬באחד הלילות הרגיש רפאל בגופו הרגשת‬ ‫מכאוב ומחלה‪ ,‬ה"י‪ .‬כבקי ורגיל באבחונים רפואיים‪ ,‬הבין רפאל מהר‬ ‫מאוד שמצבו אינו פשוט כלל וכלל‪ ,‬ולקולותיהם הרמות של הסירנה‬ ‫הבוקעת מהאמבולנס‪ ,‬מיהרו לפנותו לבית החולים‪.‬‬ ‫‪ ÌȇÙ¯‰‬הרבים שסובבו את מיטתו ב'חדר מיון'‪ ,‬חששו מ'דברים קשים'‪,‬‬ ‫ולכך שלחוהו לעבור בדיקות רבות‪ ,‬בהם ניסו למצוא את מקור הבעיה‬ ‫הרפואית‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬בעודו ממתין להכנס ל'מחלקות ההדמיה'‪ ,‬עדיין היה ליבו רחוק‬ ‫מפחד‪ .‬הממתינים האחרים היו עסוקים בלשפוך את שיחם לפני שוכן‬ ‫מרומים‪ ,‬רופא כל בשר‪ ,‬שישלח דברו וירפאם‪ ,‬קבלות רבות קיבלו‬ ‫עליהם‪ ,‬ובדמעותיהם הרטיבו את ספרי התהלים אשר בידם‪ .‬ואילו רפאל‬ ‫היה עסוק בלסדר כמה ענינים דרך מכשיר הטלפון הסלולארי שבידו‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬הוכנסה מיטתו אל חדר הההדמיה‪ ,‬והעבירוהו אל המיטה של‬ ‫ה‪ ,.C.T‬שבה מכניסים אותו אל מכשיר ההדמיה‪ ,‬אשר מסתובב במהירות‬ ‫רבה סביבו‪ ,‬ומזכירה במעט הכנסתו של אדם אל תוך מכונת כביסה‬ ‫בפעולת סחיטה‪ ,‬במעמד זה התגנב אל ליבו של רפאל הרהור פחד נוסף‪,‬‬ ‫שמיד עם סיום הבדיקה‪ ,‬פרח לו ההרהור אל החולים האחרים שהמתינו‬ ‫במסדרון‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬דקות ספורות‪ ,‬כאשר תוצאות הבדיקה פוענחו‪ ,‬התברר שיש צורך‬ ‫לעבור את הבדיקה שנית עם 'חומר ניגודי' המוזרק אל הגוף‪ ,‬כך שההדמיה‬ ‫תהיה מדויקת יותר‪ ,‬ולכן הכניסו שוב את רפאל אל חדר ההדמיה‪.‬‬ ‫‪ ,˙ÚÎ‬הסבירו לו הרופאים‪ ,‬שעליו לעבור את הבדיקה שנית עם החומר‬ ‫הניגודי‪ ,‬שהוא 'יוד'‪ ,‬אך מחמת הסיכון שיש בבדיקה זו‪ ,‬עליו לחתום‬ ‫ולאשר את הבדיקה‪.‬‬ ‫‪ ÌȇÙ¯‰‬הביאו לידו טופס אישור על הבדיקה‪ ,‬בה הוא אמור לאשר‬ ‫בחתימת ידו‪ ,‬שהוא יודע היטב שבבדיקה זו‪ ,‬אחד מתוך ארבעים אלף‬ ‫איש מת במקום! ואם החולה הינו בעל תורשה של מחלת ריאות‪ ,‬הסיכון‬ ‫כפול ומכופל‪.‬‬ ‫‪ ÂÈÈÚ‬של רפאל שרצו על השורות‪ ,‬נעצרו באותן שורות קשות‪ ,‬ולמרות‬ ‫דוחקם של הרופאים‪ ,‬כאן ליבו הקשוח ובעל השריון העב‪ ,‬התחיל‬ ‫לחשוש ולפחד‪ .‬כאשר צלליתו של כנפי מלאך המות כבר נראו לפניו‪,‬‬ ‫השריון הגדול התפורר לחלקים קטנים‪ ,‬והפחד הגדול השתלט על ליבו‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬ראו הרופאים את תגובתו הקיצונית של רפאל‪ ,‬שהפך להיות רציני‬ ‫ומפוחד‪ ,‬הם ניסו להסביר לו שהסיכון הוא רחוק‪ ,‬רק אחד לארבעים‬ ‫אלף‪ ,‬ובמיוחד שאינך חולה ריאות‪ ,‬אך רפאל בקושי יכל להשיבם‪ ,‬שהוא‬ ‫אכן חולה במחלת ריאה פשוטה‪ ,‬ומטופל בתרופות קבועות‪.‬‬ ‫‪ ˙¯ÓÏ‬דברי השכנוע של הרופאים‪ ,‬הפחד שהשתלט עליו מנע ממנו‬ ‫לחתום‪ ,‬ידו התחבאה לה הרחק מתחת הסדין‪ ,‬קמוצה מרוב פחד‪,‬‬ ‫כמכריזה ואומרת‪ ,‬שלא תתן את אישורה לדבר‪.‬‬ ‫‪ „ÁÙ‬של רפאל לא היה לשוא‪ ,‬אחד מידידיו שהיה עליו לעבור 'רק' איזה‬ ‫'צינתור' קל‪ ,‬בשביל בדיקה פשוטה שעבר הזריקו לו את החומר הניגודי‪,‬‬ ‫וההמשך ידוע לכולם‪ ,‬שהוא עצמו זכה לקיים בו עוד באותו היום את‬

‫משלו של רש"י בתחילת‬ ‫מצות 'קבורת המת'‪ .‬כעת הבין רפאל היטב את ָ‬ ‫פרשת 'אחרי מות'‪ ,‬אודות הרופא המזהיר את החולה שלא יעשה דבר‬ ‫מה‪ ,‬ו'לא ימות כדרך שמת פלוני'‪ ,‬שהוספת המשפט האחרון מזרזת מאוד‬ ‫לשמוע היטב לדברי הרופא‪.‬‬ ‫¯‪ χÙ‬ביקש מהרופאים שיתנו לו כמה דקות 'להתייחד עם בוראו'‪ ,‬בהם‬ ‫לפתע גילה ששערי דמעותיו אינם נעולות‪ ,‬ורק היה צריך להשיג את‬ ‫המפתח הנכון לפותחן‪ ,‬חסר היה לו עד היום פחד במינון גבוה שיפתח‬ ‫לו את השער‪ .‬כעת‪ ,‬שהשער היה פתוח‪ ,‬זלגו להם דמעותיו באין מעצור‪,‬‬ ‫לחייו וזקנו העבות נשטפו בדמעותיו‪ .‬הוא לא רצה לגרום שחבריו‬ ‫לחברא קדישא יצטרכו לטפל בו בקרוב‪.‬‬ ‫‪ ˙˜„‰˘Î‬נקפו‪ ,‬והרופאים דחקו בו לסיים את תפילתו‪ ,‬כאשר הם‬ ‫מזרזים אותו שאחריו יש עדיין תור ארוך‪ ,‬החל רפאל לקבל על עצמו‬ ‫כמה וכמה קבלות מיוחדות‪ ,‬ובסיומם אמר וידוי בדמעות שליש‪.‬‬ ‫‪ ˙‡¯˜Ï‬סיום אמירת הוידוי‪ ,‬כשהרופאים הבהילוהו שוב אל מיטת‬ ‫ההדמיה‪ ,‬בקושי יכל להרים את ידו הימנית ולחתום על אישור ההדמיה‪.‬‬ ‫אך ברירה אחרת לא היתה בידו‪ .‬לשאלתו השיב הרופא‪ ,‬שבתחילה הם‬ ‫רק מזריקים מעט מהחומר לבדוק את תגובת הגוף‪ ,‬ורק לאחר שרואים‬ ‫שאין חשש‪ ,‬מזרימים את שאר כמות החומר‪ .‬אך אותם אלו הרגישים‪,‬‬ ‫הוסיף ואמר הרופא‪ ,‬די להם בטיפה קטנה ביותר של החומר שהוכנס‬ ‫לדם‪ ,‬שיגרם לכל הגוף הלם כבד ומות כמעט ודאי ומיידי‪.‬‬ ‫‪ „ÂÚ‬הוסיף הרופא והסביר‪ ,‬שבעת הכנסת החומר אל תוך הגוף‪ ,‬מפאת‬ ‫היותו חומר כימי‪ ,‬ככל שהחומר מתפשט בגוף‪ ,‬מורגש חום המתפשט‬ ‫בו‪.‬‬ ‫‪ ˙ÚÎ‬שכב רפאל על גבי המיטה‪ ,‬כאשר לידו השמאלית מחובר צינור‬ ‫אינפוזיה למכשיר הזרקת היוד‪ ,‬והפחד והחרדה ממלאה את כל ליבו‪.‬‬ ‫‪ ÈÙÏ‬שהרופאים יצאו מהחדר‪ ,‬הם הסירו את הכיסויים ממכשירי‬ ‫ההחייאה הממוקמים בפינת החדר‪ ,‬התאימו עבורו מסכת חמצן מתאימה‪,‬‬ ‫והפעילו את המכשירים‪ ,‬כך שאם החולה אכן רגיש לחומר ויקבל חלילה‬ ‫הלם‪ ,‬הם יוכלו מיד לנסות לטפל בו ולהצילו‪.‬‬ ‫¯‪ χÙ‬שהכיר וידע מה הם המכשירים שהופעלו‪ ,‬הבין אל נכון שלא‬ ‫לחינם הפעילו את המכשירים הללו‪ ,‬אלא הפעלתם מהוה ראיה נוספת‬ ‫למצבו המסוכן עד למאוד‪ ,‬והחל לפחוד עד כדי רעד בכל גופו‪.‬‬ ‫˙‪ ÍÂ‬כדי שהוא מחזק את ליבו ורעיונו בדבר המחשבה שהקב"ה כל‬ ‫יכול‪ ,‬וישועת ה' כהרף עין‪ ,‬החל להרגיש לפתע בהרגשת חמימות נוראה‬ ‫המתחילה בזרועו במקום חיבור האינפוזיה‪ ,‬ומתפשטת מהרה אל כל‬ ‫גופו‪ .‬באותו רגע הבין רפאל שהנה זה בא‪ ,‬כעת נשמתו תפרח מגופו‬ ‫ותעלה מעלה מעלה לבית דין של מעלה למסור דין וחשבון על כל מעשיו‬ ‫שעשה במשך כל ימי חייו‪.‬‬ ‫‪ ·Â¯Ó‬פחד ואימה מרובה‪ ,‬איבריו כבדו עליו עד מאוד‪ ,‬הוא אפילו לא יכל‬ ‫לדפוק ולסמן לרופאים שמצבו אנוש והוא זקוק לטיפול בדחיפות‪ .‬לפתע‬ ‫הוא שומע קול מתכתי מפחיד המכריז דבר מה‪ .‬ברגע הראשון עלתה‬ ‫לו מחשבה שהוא כבר נמצא כעת בעולם האמת והוא שומע את הקול‬ ‫המפחיד של אחד מ'מלאכי החבלה'‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬ההכרזה חזרה על עצמה בשנית‪ ,‬הרגיש רפאל שהקול הוא קולו‬ ‫של המכשיר הנותן לו פקודות נשימה‪' ,‬לנשום עמוק ולעצור נשימה'‪ ,‬כך‬ ‫הכריז המכשיר בקולו המתכתי‪.‬‬ ‫·˜‪ È˘Â‬רב הצליח רפאל לנשום נשימה עמוקה‪ ,‬כאשר הוא חושב שזוהי‬ ‫וודאי נשימתו האחרונה עלי אדמות‪ ,‬וכל גופו רועד ברעד נוראי‪ ,‬ולפתע‬ ‫הוא שומע שוב את קולו של הכרוז המכריז 'לא לזוז'‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬כמה רגעים חדרה למוחו של רפאל ההכרה‪ ,‬שבסייעתא דשמיא‬ ‫וברחמיו המרובים של אבינו האב הרחמן‪ ,‬הוא אכן חי וקיים‪ ,‬וכל הקולות‬ ‫ששומע אינם אלא קולותיו המפחידים של מכשיר ההדמיה‪.‬‬ ‫·‪ ‰ÓÂÈÒ‬של הבדיקה כאשר הוא הרגיש שהוא נשאר בחיים‪ ,‬התחדדה‬ ‫לו לרפאל ההרגשה שהוא אכן אדם פחדן גדול‪ ,‬רק ככל הנראה 'יראת‬ ‫השמים' שבליבו היא שאינה בוערת וחזקה דיו‪ ,‬כדי שיפחד מהימים‬ ‫הנוראים‪.‬‬ ‫˙‪ ˙‡ˆÂ‬הבדיקה הם‪ ,‬כך הכריזו הרופאים ברוב חשיבות‪ ,‬שמה שבטוח‬ ‫הוא שאינך רגיש לחומר הניגודי‪ ,‬שאר התוצאות אינם מוחלטות‪ ,‬ולכך‬ ‫עליו לעבור בדיקות נוספות‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÓȉ‬שעברו על רפאל באשפוזו‪ ,‬לא היו משעממים כלל‪ ,‬כל יום היה‬ ‫עליו לצום כמה שעות‪ ,‬לפעמים אף שעות רבות‪ ,‬ולאחריהם סדרות‬ ‫בדיקות‪ ,‬כאשר כל אחת מהן טומנת בחובה פחדים מפחדים שונים‪,‬‬ ‫ומחזקים אצלו את ההכרה הברורה בדבר היותו בעל פחדים רבים‪ ,‬ועליו‬ ‫לעוררם לקראת ימי הדין הממשמשים ובאים‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬שהרופאים עברו על כל תוצאות הבדיקות‪ ,‬וראו שבסייעתא‬ ‫דשמיא מרובה לא נמצא שום 'גידול' בכל חלל הבטן והאיברים הפנימים‪,‬‬ ‫הוחלט אצלם שיש לערוך איזו שהיא פעולה כירורגית קלה בחדר ניתוח‪,‬‬ ‫כשלאחריה הם מקווים להיות חכמים יותר לידע ולהבין את שורש‬ ‫הבעיה‪ ,‬בכדי שיוכלו לטפל בה באופן הטוב והמועיל‪.‬‬ ‫‪ ÌȇÙ¯‰‬הסבירו לרפאל אודות הבדיקה ורמת הסיכונים שבה השואף‬ ‫כמעט לאפס‪ ,‬מה גם‪ ,‬הם הוסיפו‪ ,‬שמדובר בהרדמה מקומית קלה‪ ,‬אך‬ ‫רפאל לא סמך על דעתם‪ ,‬והתקשר לאחד מגדולי ישראל שליט"א‪ ,‬שאלו‬ ‫האם לערוך את הבדיקה או לאו‪.‬‬ ‫‡‪ Â˙Â‬הגדול‪ ,‬אשר הינו בקי גם בעניני רפואה‪ ,‬השיבו שאין בכך שום‬ ‫שאלה‪ ,‬אלא יש בבדיקה זו מצוה רבתא דאורייתא של שמירת הגוף‪,‬‬ ‫והוסיף ובירכו‪ ,‬שבזכות השתדלותו בקיום מצות ונשמרתם‪ ,‬ישלח לו‬ ‫הקב"ה רפואה שלימה במהרה‪.‬‬ ‫·‪ ÂÒÎ‬לחדר הניתוח‪ ,‬הרגיש רפאל שהפחד משתחרר ממנו לאיטו ובטחונו‬ ‫העצמי שב אליו בהדרגה‪ ,‬הנה המצב אינו כל כך חמור כפי שחשש‪ ,‬הוא‬ ‫יותר בריא מכל אדם אחר‪ ,‬שהרי עשו לו את כל הבדיקות ולא נמצא‬

‫שום גידול בכל גופו‪ ,‬כעת יש לפניו רק עוד בדיקה אחת אחרונה בסדרת‬ ‫הבדיקות‪ ,‬כשלאחריהם ככל הנראה הוא ישתחרר מבית החולים‪.‬‬ ‫‪ ÈÙÏ‬שהתחילו את הניתוח‪ ,‬הסביר לו המנתח את הפעולה אותה הוא‬ ‫מתכנן לעשות‪ ,‬כאשר לצורך הפעולה הכואבת מאוד ללא הרדמה‪ ,‬יש‬ ‫צורך לעשות לו הרדמה כללית‪...‬‬ ‫‪ ,‰Ó‬נזעק רפאל‪ ,‬הרי במחלקה נאמר לי מפורשות שהניתוח יעשה‬ ‫בהרדמה מקומית! באותו רגע הרגיש שוב רפאל היאך כל פחדיו חוזרים‬ ‫אליו בכפל כפלים‪ ,‬כל גופו החל שוב לרעוד ברעד חזק בלתי נשלט‪.‬‬ ‫‪ ÌȇÙ¯‰‬המתינו כמה דקות‪ ,‬כאשר לאחריהם רפאל נרגע מעט‪ ,‬החלו‬ ‫הם להסביר לו‪ ,‬שאין כמעט סיכון בהרדמה כללית‪ .‬המנתח סיפר לו‪,‬‬ ‫שמבחינה סטטיסטית‪ ,‬מידי יום ביומו מבוצעים בעולם למעלה ממליון‬ ‫ניתוחים בהרדמה מלאה‪ ,‬ואין אפילו מקרה אחד ביום שהמטופל אינו‬ ‫מתעורר מההרדמה‪ ,‬הסיכון בכך הוא רחוק עד מאוד‪ ,‬ובמיוחד בשנים‬ ‫האחרונות שצורת ואופן ההרדמה שונו‪ ,‬שכיום אין ההרדמה נעשית‬ ‫כבעבר‪ ,‬בנתינת סם הרדמה בכמות מרובה שתועיל לכל אורך זמן‬ ‫ההרדמה‪ ,‬שבזה יש סיכון שההרדמה תהיה חזקה עד כדי חוסר קימה‪,‬‬ ‫אלא כיום אופן ההרדמה הוא‪ ,‬בהזרקת חומר הרדמה חלש המשפיע‬ ‫רק על דקות בודדות‪ ,‬ובכל מהלך הניתוח ממשיכים המרדימים בהזרקת‬ ‫החומר המרדים‪ ,‬כל שהסיכון בחוסר קימה מההרדמה‪ ,‬הינו קלוש עד‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫‪ ‰Ó‬אעשה‪ ,‬טען להם רפאל‪ ,‬לא לחינם אני פוחד וחושש‪ .‬לפני כמחצית‬ ‫השנה הרדימו את דודי באופן ההרדמה הנהוג כיום‪ ,‬ולמרות הכל‪ ,‬עד‬ ‫להיום‪ ,‬דודי עדיין לא התעורר מההרדמה‪ ,‬כך שכל ניחומיכם הם תנחומי‬ ‫הבל‪.‬‬ ‫˙·‪ ,ÔÈ‬הסביר לו המנתח‪ ,‬זה שדודך נפגע ולא התעורר מההרדמה‪ ,‬מבחינה‬ ‫סטטיסטית מצבך טוב יותר‪ ,‬שההסתברות היא עוד יותר רחוקה ששנים‬ ‫במשפחה אחת יפגעו בדבר שסיכונו הוא פחות מאחד למליון‪.‬‬ ‫¯‪ ,χÙ‬שהתחיל להרגיש בימים האחרונים את קירבת ה'‪ ,‬שהפחד‬ ‫גורם לעליה רוחנית‪ ,‬דחה את דברי ההבל של הרופאים‪ ,‬הבאים אליו‬ ‫בסטטיסטיקות וחשבונות‪ ,‬כאשר אנו יודעים נאמנה‪ ,‬שיש בורא ומנהיג‬ ‫אשר נותן שכר לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו‪ ,‬וכל מה שעובר‬ ‫על האדם‪ ,‬הכל הוא בדקדוק נורא‪ ,‬ואין שום מקום לסטטיסטיקות‬ ‫וחשבונות‪.‬‬ ‫·˘‪ ·ÎÂ‬על שולחן הניתוחים‪ ,‬הניף רפאל שוב את ידו עלי גליון‪ ,‬בו הוא‬ ‫אישר בחתימת ידו את הניתוח וההרדמה‪ ,‬כאשר הוא מבקש מהרופאים‬ ‫שיתנו לו דקותיים‪ ,‬בה הוא שב בתשובה שלימה‪ ,‬התוודה את כל סדר‬ ‫הווידוי הקצר‪ ,‬וביקש לה' רופא כל בשר שיצליח דרכם של הרופאים‬ ‫למצוא מזור ורפואה למכתו‪ ,‬ויקימנו ממטתו לחיים ולשלום‪.‬‬ ‫·‪ ÌÂÈÒ‬תפילתו ובקשתו חיברוהו המרדימים לחומרים שונים‪ ,‬ותוך שניות‬ ‫ספורות הוא שקע בתרדמה‪ ,‬שרק ב'חדר ההתאוששות' הוא התעורר‬ ‫ממנה‪ ,‬מבולבל ואינו יודע מה נעשה עמו‪.‬‬ ‫·‪ ÌÈÓÈ‬שלאחר הניתוח‪ ,‬בהם היה מרותק למיטתו‪ ,‬השתדלו בני משפחתו‬ ‫לסועדו ולסייע בידו בכל מה שנזקק‪ ,‬כאשר הרופאים מעודדים אותו‬ ‫לצאת כמה שיותר ממיטתו ולטייל במחלקה‪ ,‬שטיוליו אלו יכולים‬ ‫להועיל לו רבות‪ ,‬ובדרכי הטבע‪ ,‬הליכה לאחר ניתוח מסייעת לגוף לשוב‬ ‫לאיתנו‪.‬‬ ‫·‪ Ì˙¯ÊÚ‬הרבה של בני משפחתו‪ ,‬החל רפאל לטייל במחלקה ומחוצה לה‪,‬‬ ‫עד אשר כחלוף כמה ימים היה מטייל בכל רחבי בית החולים‪.‬‬ ‫·‡‪ „Á‬מטיוליו ברחבי בית החולים‪ ,‬הגיע לשערי בית החולים והיה נוכח‬ ‫לויכוח עז שהתעורר בין שומרי בית החולים‪ ,‬לבין שני אברכים שביקשו‬ ‫להכנס בשעריו‪ ,‬כשבאמתחתם אוכל מבושל עבור אחיהם הסועד את‬ ‫בנו בבית החולים‪.‬‬ ‫˘‪ ȯÓÂ‬בית החולים טענו להם‪ ,‬שהוראותיו המחמירות של בית החולים‪,‬‬ ‫כוללים איסור חמור בהכנסת אוכל מבושל מבחוץ‪ ,‬ואילו המבקרים‬ ‫טענו‪ ,‬שאחיהם הסועד את בנו‪ ,‬עוד מעט יצטרך גם הוא לאשפוז מחוסר‬ ‫מזון‪.‬‬ ‫‪ ‡¯˘Î‬האברכים את רפאל ידידם העומד מהצד הפנימי של בית החולים‪,‬‬ ‫עזבו את השומרים ויצאו חזרה מחוץ לביתן השמירה‪ ,‬כאשר הם רומזים‬ ‫לרפאל שיגש אליהם מעבר הגדר בכדי שיוכלו להעביר לו את האוכל‬ ‫עבור אחיהם‪.‬‬ ‫‪ ˙¯ÓÏ‬שהשומרים לא שמו לב לבקשתם של האברכים מרפאל‪ ,‬בכל‬ ‫זאת סרב רפאל לעזור ולסייע בעדם‪ ,‬באומרו‪ ,‬שתקנותיו אלו של בית‬ ‫החולים נעשו למען שמירת הכשרות בין כותליו‪ ,‬שלא כל אחד יוכל‬ ‫להכניס את מאכליו המבושלים לתוככי בית החולים‪ ,‬כך שתשמר במקום‬ ‫רמת כשרות גבוהה‪ ,‬והוא יהיה האחרון שיתן את ידו לפגוע ולנתוץ‬ ‫חומת כשרות‪.‬‬ ‫‪ ÌÈί·‡‰˘Î‬פנו אליו כאיש 'הצלה'‪ ,‬שיציל את אחיהם העומד להתמוטט‬ ‫מחוסר מזון‪ ,‬אמר להם רפאל‪ ,‬שלמרות שהוא מכיר את אחיהם כמפונק‬ ‫מאוד במאכלו‪ ,‬שאינו אוכל דבר שאחרים נגעו בו בהכנתו‪ ,‬בכל זאת‬ ‫הוא ידאג עבורו שישלחו לו לחמניות מארגון חסד‪ ,‬ומובטח לו שהוא‬ ‫יאכלם‪.‬‬ ‫‪ ÔÈÓ‬לך‪ ,‬שאלו האברכים את רפאל‪ ,‬הבטחה זו שאחינו אכן יאכל את‬ ‫הלחמניות שתארגן לו‪.‬‬ ‫‪ Ì·È˘‰‬רפאל‪ ,‬לצערי הרב‪ ,‬מאז אשפוזי כאן בבית החולים‪ ,‬כמעט ולא‬ ‫למדתי דבר‪ ,‬אך על לימוד הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום עפרש"י‪,‬‬ ‫שזוהי סגולה מובטחת לאריכות ימים כפי שכתבו חז"ל בברכות ח' ב'‪,‬‬ ‫במקום שבו זקוקים ביותר להבטחות‪ ,‬לא ויתרתי‪ ,‬ולמדתי כן מרש"י‬ ‫בפרשתינו‪.‬‬