Divrei Torah Stichtrin Rh 5770

‫גליון‬

‫דברי תורה‬ ‫שיחה לקראת ימים הנוראים‬

‫בביהמ״ד באבוב ירושלים ‪ -‬אלול תשס״ט‬

‫שיחות בענייני ראש השנה‬ ‫ליל שישי ראה ‪ -‬תשס״ט‬ ‫לעיקוואד ‪ -‬אלול תשס״ט‬

‫יו״ל ע״י מכון להוצאת התורות ושיעורים‬ ‫שע״י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬ ‫שנת תש״ע לפ״ק‪•‬גליון א׳ •‪ ‬ראש השנה‬

‫פטרוני המכון‬ ‫ניסן תשס״ט ‪ -‬אדר תש״ע‬

‫פרנס השנה‬ ‫לע״נ האשה היקרה והחשובה‬ ‫מרת אלטע חי׳ שרה בת ר׳ פנחס ע״ה‬ ‫נפ׳ ח׳ אדר תשל״ט לפ״ק‬ ‫ולע״נ בנה היקר והאהוב‬ ‫הב׳ יעקב מנחם ע״ה בן יחזקאל ישעי׳ נ״י‬ ‫נפ׳ כ״ב אדר א׳ תש״ס לפ״ק‬

‫‪‬‬

‫תומכי השנה‬ ‫הר״ר משה מרדכי פאנעטה הי״ו‬

‫‪‬‬

‫מדור מסילת ישרים‬

‫פרנס השבוע‬ ‫נדבת ידידינו הרב החסיד‬ ‫הר"ר שמואל יוסף שלאס הי"ו‬ ‫לרגל שמחתו בהולדת בנו למז"ט‬ ‫יעזור ה' שיזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫ולמעש"ט ושיזכה לנחת דקדושה‬ ‫ממנו ומכל יוצ"ח מתוך הרחבת‬ ‫הדעת ומתוך עושר ואושר עדי‬ ‫ביאת ינון‪ ,‬בב"א‪.‬‬

‫הר״ר יהודה ארי׳ לייביש ליש ני״ו‬

‫‪‬‬

‫חודש תשרי‬ ‫פרנס החודש‬ ‫הר״ר אברהם שמשון בראדט הי״ו‬

‫‪‬‬ ‫תומכי החודש‬

‫הר״ר שמואל יהודה זילבער הי״ו‬ ‫לע״נ הרה״ח הישיש‬ ‫הר״ר משה אהרן ב״ר יוסף ע״ה‬ ‫קעמפלער‬

‫איסור השגת גבול ידוע‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫למכון הוצאת תורות ושיעורים‬ ‫שע״י קהל תולדות יהודה דחסידי סטוטשין‬

‫‪Mailing Address:‬‬ ‫‪5609-15th Ave. # 4F‬‬ ‫‪Brooklyn N.Y. 11219‬‬ ‫‪Tel. 718.438.0032‬‬ ‫‪Fax: 718.689.1016‬‬ ‫‪E-mail: [email protected]‬‬

‫באנגלי׳‪07908386603 :‬‬ ‫לקבל הגליונות מדי שבוע בשבוע ע״י דוא״ל‬ ‫או הדואר נא לפנות להמכון‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫‪    ‬‬

‫‪‬‬

‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫בביהמ"ד באבוב בירושלים עיה"ק‬ ‫‪ ‬נתנו סימן לחודש אלול‬ ‫בר"ת אני לדודי ודודי לי‬ ‫‪ ,  ‬ופירש"י ‪ ‬שנא' זאת על‬ ‫זמן בנין בית שני‪ ,‬שרצו האוה"ע‬ ‫להשתתף בבניינה‪ ,‬ואמרו נבנה עמכם כי‬ ‫ככם נדרוש לאלקיכם‪ ,‬והשיבו להם‬ ‫כלל"י אני לדודי ולא אתם לו ולא תבנו‬ ‫עמנו‪ ,‬לא לכם ולנו לבנות בית אלקינו‪,‬‬ ‫ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים‪.‬‬ ‫והרי שזה הפסוק מדבר מבנין ביהמ"ק‪,‬‬ ‫ובכן יכולים לפרש את כל העבודה של‬ ‫חודש אלול בהענין של הביהמ"ק‪,‬‬ ‫וכידוע שרא"ש השנ"ה בגי' ביהמ"ק‪,‬‬ ‫וכאשר מכינים א"ע לר"ה שבו נעשה‬ ‫התחדשות אדה"ר‪ ,‬הרי שלימות האדם‬ ‫הוא זה האדם הזוכה להשראת השכינה‪,‬‬ ‫להיות בעצמו ביהמ"ק‪ ,‬והגידו חז"ל‬ ‫שכל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה‬ ‫ביהמ"ק בימיו‪ .‬ולהרחיב הענין‪ ,‬כי הנה‬ ‫כל הז' דנחמתא שהם על חורבן ביהמ"ק‬ ‫הם הכנה לר"ה‪ ,‬והביהמ"ק הוא בנין של‬ ‫שבע מדות‪ ,‬כי הביהמ"ק הוא דוגמא של‬ ‫בריה"ע‪ ,‬שיודע הי' בצלאל לצרף אותיות‬ ‫שבהן נבראו שמים וארץ‪ ,‬ובריה"ע הלא‬ ‫הוא התגלות של השבע מדות של‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬שכל יום הוא מדה פרטי‪,‬‬ ‫והוא משמעותו הפנימי של יום‪ ,‬ועל‬ ‫הביהמ"ק כתוב ויבנהו שבע שנים‪ ,‬ואי'‬

‫בזוה"ק כי ב'שבע שנים לא כתיב אלא‬ ‫"שבע שנים"‪ ,‬כי הביהמ"ק עצמו הוא‬ ‫בנין של שבע שנים שהם שבע מדות‪.‬‬ ‫ובנין של מדות פירושו שעושין את כל‬ ‫מדה להיות כלי לקבל בו אור של‬ ‫השי"ת‪ ,‬אור של נשמה אלקות‪ ,‬וכתי'‬ ‫ויקרא אלקים לאור יום הרי שפירוש של‬ ‫יום הוא אור‪ ,‬שכל יום הוא איזה אור‪,‬‬ ‫והמדה הוא כלי לקבל בו זה האור‪.‬‬ ‫‪ ‬צריכים לקבל "דעת"‪ ,‬כמש"כ גם‬ ‫בלא דעת נפש לא טוב‪ ,‬שכדי‬ ‫לקבל טוב מוכרחים מקודם לקבל דעת‪,‬‬ ‫והשם של דעת הוא אהו"ה ר"ת את‬ ‫השמים ואת הארץ‪ ,‬והוא בגי' טו"ב‪ ,‬הרי‬ ‫כי טוב שייך לדעת‪ ,‬וכן מפורש בתורה‬ ‫בענין עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬שכמובן‪ ,‬הרע‬ ‫הוא החלק שהוא בלתי נכון‪ ,‬והרי‬ ‫שמציאות הנכון של דעת הוא טוב‪,‬‬ ‫וכאשר האדם יש לו דעת זוכה הוא‬ ‫לטוב‪ ,‬וטוב הוא אור‪ ,‬כמאחז"ל לעולם‬ ‫יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב‪ ,‬וכן‬ ‫מפורש בתורה וירא אלקים את האור כי‬ ‫טוב‪ ,‬וכיון שויקרא אלקים לאור יום‪ ,‬הרי‬ ‫שבכל יום צריכים לקבל דעת שהוא טוב‪,‬‬ ‫ואזי זוכים לאור שהוא האור של אותו‬ ‫יום‪ .‬והביהמ"ק הוא בנין שבו מתגלה‬ ‫האור‪ ,‬האור הנשמה‪ ,‬האור אלקות‪,‬‬ ‫שהשראת השכינה מתגלה בביהמ"ק‪ ,‬וכל‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫איש ישראל צריך להיות בעצמו ביהמ"ק‪,‬‬ ‫וממילא צריך הוא לזכות לדעה‪ ,‬שכל‬ ‫אדם שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק‬ ‫בימיו‪ ,‬היינו שנבנה עם ימיו שלו‪ ,‬כמו‬ ‫שמתפללין שיבנה ביהמ"ק במהרה‬ ‫בימינו היינו עם הימים שלנו‪ ,‬שימים‬ ‫שלנו יהיו ימים של בנין ביהמ"ק‪ ,‬ונזכה‬ ‫לטוב הגנוז שגנוז באותם הימים‪.‬‬ ‫‪ ‬כלל גדול לעובדי ה'‪ ,‬שצריכים‬ ‫לידע שבכל יום מתחדש טוב‬ ‫ואור חדש‪ ,‬וצריכים להתפלל שנזכה‬ ‫שיניחו אותנו ליכנס לתוך זה האור‪ ,‬וזהו‬ ‫עבודת היום של כל יום ויום‪ ,‬לעבוד‬ ‫ולהתפלל שיניחו אותו ליכנס לתוך האור‬ ‫שהוא גנוז בתוך אותו היום‪ ,‬וכאשר זוכה‬ ‫הוא להטוב הגנוז בונה הוא חלק‬ ‫מהביהמ"ק‪ ,‬שזה נקרא בנין ביהמ"ק‬ ‫בימיו היינו עם הימים שלו כמדובר‪.‬‬ ‫והיינו כי זה הטוב הגנוז‪ ,‬הטוב של‬ ‫הנשמה‪ ,‬יש עליו כיסוי‪ ,‬שמפני כך הוא‬ ‫גנוז‪ ,‬והוא הגוף והנפש הבהמית עם‬ ‫תאוותיהם‪ ,‬שהם הם שאינם מניחים‬ ‫ליכנס לתוך הטוב הגנוז‪ ,‬וצריכים לעבוד‬ ‫על כך שיוכלו ליכנס לתוך הטוב הגנוז‪.‬‬ ‫והעיקר שמכניס את האדם לזה הטוב‬ ‫הגנוז הוא ע"י התפילות‪ ,‬שתפילות כנגד‬ ‫תמידין תקנום‪ ,‬והוא עבודת ביהמ"ק‪,‬‬ ‫וכתי' בתמידין שנים ליום כנגד היום‬ ‫כנגד השמש‪ ,‬כי עבודת התמידין‬ ‫והתפילות הם שוברין המחיצה של הנפש‬ ‫הבהמית‪ ,‬ועי"ז הם מכניסין אותנו לתוך‬ ‫הטוב הגנוז באותו היום‪ .‬וזה צריך להיות‬ ‫ממש סדר העבודה‪ ,‬שצריכים להתפלל‬ ‫ע"ז‪ ,‬ומיד כשקמים בבוקר צריך כל‬ ‫המחשבה להסתובב ע"ז‪ ,‬שיניחו אותו‬ ‫ליכנס לתוך טוב הגנוז‪.‬‬

‫‪ ‬הנפש הבהמית הוא הענין של‬ ‫דם‪ ,‬כי הדם הוא הנפש‪,‬‬ ‫ואחז"ל לא ת אכלו על הדם לא תאכלו‬ ‫קודם שתתפללו על דמכם‪ ,‬היינו קודם‬ ‫שתכניסו אור לתוך דמכם‪ ,‬כי אם תאכלו‬ ‫מקודם זה אזי תהי' ח"ו התגברות של‬ ‫הנפש הבהמית‪ ,‬כי המזון הגשמי יגביר‬ ‫את נפש הבהמית‪ .‬וזהו כי לפני התפילה‬ ‫לא עומדים עדיין בדרגת האכילה‪ ,‬עד‬ ‫שמתפללים על דמכם‪ .‬ובדרך רמז יש‬ ‫לומר‪ ,‬כי ד"ם במילוי בגי' א' פחות‬ ‫ממספר תפל"ה‪ ,‬כי אד"ם הוא א' ד"ם‪,‬‬ ‫בחי' אלופו של עולם המאיר לתוך הדם‪,‬‬ ‫והוא בשעת התפילה שאז מכניסין הא'‬ ‫של אדם לתוך הדם‪ ,‬שהוא בחי' אלופו‬ ‫של עולם כמדובר‪ ,‬ואזי נעשה מספר‬ ‫תפל"ה‪ ,‬ואזי יכולים כבר לעסוק בענייני‬ ‫אכילה‪ ,‬אבל לפני התפילה יש רק דם‬ ‫בלי הא'‪ ,‬וצריך להיות "על דמכם"‬ ‫למעלה מהנפש הבהמית‪ ,‬והוא ע"י בחי'‬ ‫אלופו של עולם‪.‬‬ ‫‪ ‬שס"ה ימים בשנה כנגד השס"ה‬ ‫גידין שהם צינורות הממשיכין‬ ‫הדם‪ ,‬ובכל השנה אית לי' רשות‬ ‫לאשטוני‪ ,‬שיש רתיחת הדם ותאוות של‬ ‫הנפש הבהמית‪ ,‬אבל ביוהכ"פ מתהפך‬ ‫הדם‪ ,‬שדם הגשמי ניזון אז מרוחניות‪,‬‬ ‫שאין לו אז מזון גשמי רק מזון רוחני‪,‬‬ ‫ולכן לית לי' אז רשות לאשטוני‪ ,‬שאין‬ ‫אז עוד התנגדות להנפש אלקות מצד‬ ‫רתיחת הדם‪ ,‬משא"כ בכל יום ישנו לזה‬ ‫ההתנגדות‪ ,‬והוא המעכב על ההתגלות‬ ‫אור הנשמה‪ .‬ולכן השמש שהוא הכלי‬ ‫של אור בגשמיות‪ ,‬יש לו נרתק שהוא‬ ‫האדמומית של השמש‪ ,‬שכאשר פני מזרח‬ ‫או מערב מאדימין‪ ,‬שהוא בזמן זריחה או‬ ‫שקיעה‪ ,‬זהו כי אז מתחלשת אור השמש‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫ואזי ניכר הנרתק שלו‪ ,‬שכאשר השמש‬ ‫בתוקף לא ניכר אז הנרתק כי אור תוקף‬ ‫השמש מאיר ועובר דרך הנרתק‪ ,‬אמנם‬ ‫הנרתק הוא כיסוי על השמש‪ ,‬והוא בחי'‬ ‫דם‪ ,‬כענין הדם המכסה על אור הנשמה‪,‬‬ ‫וכנגד שס"ה גידין שהם השס"ה ימים יש‬ ‫נרתק המכסה על אור השמש‪ ,‬והוא‬ ‫אדמומית החמה כמדובר‪.‬‬ ‫‪ ‬גם בלא דעת נפש לא טוב‪ ,‬כי‬ ‫הדעת של האדם צריכה ליכנס‬ ‫לתוך כל השס"ה גידין‪ ,‬ולא רק הנשמה‬ ‫לבד צריכה להרגיש את הדעת‪ ,‬אלא גם‬ ‫הגוף הגשמי וכל הרתיחת הדם שלו‬ ‫צריכה להיות מליאה עם הדעת‪ ,‬וכלשון‬ ‫האריה"ק שהכנסת הדעת לתוך האדם‬ ‫נקרא הבלעת דמים‪ ,‬כי הדעת צריך‬ ‫להיות נבלע בדמו‪ ,‬ולהיכנס לתוך כל‬ ‫הג ידין‪ ,‬ותגיד לבני ישראל דברים קשין‬ ‫כגידין‪ ,‬שצריך הדעת להיכנס לתוך כל‬ ‫כוחות הגוף‪ ,‬וכמ"ש ובדעת חדרים‬ ‫ימלאו שהם כל חדרי הגוף וכל אבריו‬ ‫וגידיו‪ ,‬כולם צריכים להיות מלאים עם‬ ‫זה הדעת‪ ,‬היינו שימשכו אחריו עד‬ ‫שיתהפכו על ידו‪ ,‬ויתהפכו כל מדותיו‪,‬‬ ‫עד שיהי' הדעת עצם חיותו של הגוף‪.‬‬ ‫וזהו ד"ם נפ"ש בגי' דע"ת‪ ,‬כי הדעת‬ ‫צריכה ליכנס לתוך דם הנפש‪ .‬ואזי הוא‬ ‫טוב‪ ,‬כי נפ"ש בא"ת ב"ש הוא טו"ב‪ ,‬וגם‬ ‫בלא דעת נפ"ש לא טו"ב‪ ,‬שע"י הדעת‬ ‫מתגלה שהנפש הוא טוב‪ ,‬וכן גי"ד בגי'‬ ‫טו"ב‪ ,‬שהגידין שלו נעשו טוב‪ ,‬ואזי הוא‬ ‫כולו איש טוב‪ ,‬וזוכה להטוב של‬ ‫הביהמ"ק‪ ,‬ההר הטוב הזה‪.‬‬ ‫‪ ‬שמתגלה בכל יום הוא אור‬ ‫הגנוז אור הנשמה‪ ,‬וצריכים‬ ‫להשיג בכל יום את זה האור הנשמה‬ ‫שהוא דביקות הנשמה באלקות‪ ,‬והיא‬

‫‪‬‬

‫צריכה להיכנס לתוך הדמים כמדובר‪,‬‬ ‫ואזי מתהפכים הדמים למין מציאות‬ ‫אחרת‪ ,‬כי היפוך הדם הוא יין‪ ,‬וכמאחז"ל‬ ‫בריש כל מרעין אנא דם ובריש כל אסוון‬ ‫אנא חמר‪ ,‬שעיקר המחלות באים‬ ‫מהתגברות הדמים‪ ,‬ועיקר הרפואות באים‬ ‫מיין‪ ,‬ואין אומרים שירה אלא על היין‪,‬‬ ‫כי בשעה שנכנס הדעת לתוך הדמים‪,‬‬ ‫הרי הוא פועל כ"כ מהפיכה בתוך‬ ‫הדמים עד שזוכין לשמחה ושירה‪ .‬כי‬ ‫הנה יש אור ויש שמחה‪ ,‬וכמאחז"ל‬ ‫צדיקים לאור וישרים לשמחה‪ ,‬כמש"כ‬ ‫אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה‪ .‬וענין‬ ‫שמחה הוא ההרגש הנעשה כשמתהפך‬ ‫מחושך לאור‪ ,‬וכמו שרואין שהעופות‬ ‫והציפרים הם בעלי השיר של הבריאה‪,‬‬ ‫והם משוררים בבוקר כאשר מתהפך‬ ‫הלילה ליום‪ ,‬ולכן נקראים ציפרים לשון‬ ‫צפרא‪ ,‬כי עבודתם לשורר בצפרא‪ ,‬ברן‬ ‫יחד כוכבי בוקר‪ ,‬וכ"ז כי כשמתהפך‬ ‫מחושך לאור ישנו הרגש של שמחה‪.‬‬ ‫ממילא יש בכל יום שירה‪ ,‬והוא שירת‬ ‫הלויים בכל יום‪ ,‬ונקרא שיר של יום‪,‬‬ ‫שהוא שיר של אותו היום‪ ,‬ונאמרים‬ ‫בביהמ"ק ששם הוא המקום של שירה‪,‬‬ ‫כי בביהמ"ק נמצאים הימים במצב של‬ ‫אור ודעת כמדובר‪ ,‬ושם מרגישים‬ ‫המשמעות האמיתית של האור המתחדש‬ ‫בכל יום‪ ,‬ממילא הוי שם המקום לומר‬ ‫שירה‪ ,‬כי כשנכנס האור לתוך הדמים‬ ‫נאמר שירה‪ ,‬והוא השיר של יום של‬ ‫הלויים‪ ,‬שבכל יום היו משוררים כנגד‬ ‫המע"ב שבאותו היום‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪‬‬

‫ישנו משמעות יותר עמוקה‬ ‫להענין של שירה‪ ,‬כי ישנו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫השגה שנקרא אור‪ ,‬והוא השגת הנשמה‪,‬‬ ‫וכגון ההשגה באחדות הבורא שאין עוד‬ ‫מלבדו ולית אתר פנוי מיני'‪ ,‬שהם כל‬ ‫ענייני אלקות שהם כל כולו אור‪ ,‬אור‬ ‫אחדות הפשוט‪ ,‬שהם עניינים והשגות‬ ‫שא"י להסביר במילים‪ ,‬רק צריכים‬ ‫לראותם וכך מקבלים השגה בהם‪ ,‬זהו‬ ‫הנקרא אור‪ ,‬אבל כאשר מכניסים האור‬ ‫לתוך כלי‪ ,‬וכגון כל חכמת הקבלה‬ ‫שמסביר במילים ענייני אלקות‪ ,‬ובכלל‬ ‫חכמת התורה שמסביר ענייני המדות של‬ ‫הרבוש"ע עד שמובן גם לשכל הגשמי‪,‬‬ ‫זהו שמכניסים האור לתוך כלי‪ ,‬ואזי‬ ‫נעשה הרגש של שמחה‪ ,‬כי האור הוא‬ ‫דבר שרואים‪ ,‬משא"כ התורה נקראת‬ ‫שירה‪ ,‬כתבו לכם את השירה הזאת‪ ,‬כי‬ ‫שירה משתמשת בחוש השמיעה שהוא‬ ‫הקול‪ ,‬וקול ודיבור הולכים ביחד‪ ,‬כי כל‬ ‫ניגון יכולים להכניסו לתוך מילים‪ ,‬ואזי‬ ‫המילים הם מבטאים המשמעות של‬ ‫הניגון‪ ,‬והרי שהשירה משתייך לענינים‬ ‫והשגות שיכולים להכניסם לתוך מילים‪,‬‬ ‫והרי שנכנסים לתוך כלים עד שיכולים‬ ‫לממשם‪ ,‬ואזי נעשה הרגש של שמחה‬ ‫כמדובר‪ .‬וכן אחז"ל השרוי בלא אשה‬ ‫שרוי בלא שמחה‪ ,‬כי איש הוא כינוי‬ ‫לאור ואשה כינוי לכלי המקבל מהאור‪,‬‬ ‫ושמחה נמשך מצד הכלי‪ ,‬היינו‬ ‫כשמכניסין אור לתוך כלי‪.‬‬ ‫‪ ‬שהלויים הם בעלי השיר‪ ,‬והם‬ ‫קו הדין‪ ,‬דין פירושו צמצום‪,‬‬ ‫ששורש הכלים הוא צמצום‪ ,‬והיינו כי‬ ‫אחדות הבורא הוא אחדות פשוט‪ ,‬אבל‬ ‫כאשר מכניסין אותו לתוך כלים‪ ,‬הרי‬ ‫הוא מתפרט ומתצמצם לעשר ספירות‪,‬‬ ‫והעשר ספירות עצמם הם מתפרטים‬ ‫ומתצמצמים עד אין שיעור‪ ,‬וכפי כמה‬

‫שמתצמצמים הרי הם נכנסים לתוך ריבוי‬ ‫כלים‪ .‬וידוע כי שורש האור הוא משם‬ ‫הוי'‪ ,‬ושורש הכלים הוא משם אלקים‪,‬‬ ‫אלקים פירושו צמצום‪ ,‬והרי שהצמצום‬ ‫היוותה את הכלים‪ ,‬והיינו כי הכלים הם‬ ‫מצמצמים את האור עד שיכולים לתפסו‬ ‫ולממשו‪ ,‬וזהו שהלויים שהם קו הדין‬ ‫והגבורה‪ ,‬הרי הם ג"כ בעלי השיר‪.‬‬ ‫ולע"ע הוי האור יותר גדול מהכלי‪,‬‬ ‫והכהנים הם יותר גדולים מהלויים‪ ,‬אבל‬ ‫לעת"ל יהיו "הכהנים הלויים"‪ ,‬שהכלים‬ ‫יהיו מזוככים בדרגא כה גבוה‪ ,‬עד‬ ‫שהאלקות שיכניסו לתוך הכלים יאירו‬ ‫ממש כמו האור‪.‬‬ ‫‪ ‬נמצא כי ישנו ב' מיני השגות‬ ‫אלקות‪ ,‬אור‪ ,‬וכלי‪ .‬היינו‬ ‫שיכולים להתבונן באחדות הבורא‪,‬‬ ‫ולהפשיטו בכל מיני הפשטות‪ ,‬ויכולים‬ ‫גם להתבונן בהספירות והמדות של‬ ‫הרבוש"ע‪ .‬ואפי' שלא בתורת הקבלה‬ ‫אלא בתורת החסידות ישנן ב' מיני‬ ‫שכליות‪ ,‬שישנן שכליות של ספרי חב"ד‬ ‫וכדו' שהם יותר בדרגת אורות‪ ,‬וישנן‬ ‫שכליות של ספרי פולין כגון ספרי ר'‬ ‫צדוק זי"ע וכדו' שאינם השגות‬ ‫מופשטות‪ ,‬אלא שכליות ורעיונות חזקות‬ ‫בתורה שגם השכל הגשמי מתפעל מאד‬ ‫מהם‪ ,‬עד שמרגיש שיכול הוא לשורר‬ ‫שירה ע"ז‪ ,‬והרי שהם שכליות שיורדין‬ ‫למטה ואי"צ להפשיט א"ע להשיגם‪.‬‬ ‫‪ ‬עבודת הלויים בעלי השיר‪,‬‬ ‫שבביהמ"ק ובכלל בירושלים‬ ‫הוא מקום של שירה‪ ,‬כי ירושלים הוא‬ ‫משוש כל הארץ‪ ,‬וכמו שאומרים ובשירי‬ ‫דוד עבדך "הנשמעים בעירך" האמורים‬ ‫לפני מזבחך‪ ,‬והיינו כי "עיר" ירושלים‬ ‫שייך לגבורות‪ ,‬עי"ר בגי' פ"ר דינים‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫ובכלל עיר הוא בנין של בתים השייך‬ ‫לצמצומים וגבורות‪ ,‬וכמאחז"ל כל העוסק‬ ‫בבנין מתמסכן‪ ,‬ערי מסכנות שממסכנות את‬ ‫בעליהן‪ ,‬כי הוא עוסק בענין של צמצום‪,‬‬ ‫בנין הוא עבודת הצמצום‪ ,‬ממילא דרגת‬ ‫ירושלים שהוא משוש כל הארץ הוא מצד‬ ‫שיכולים להכניס בו האורות לתוך כלים‬ ‫באופן שיוכלו להבין אלקות והתרוממות‬ ‫גם בשכל הגשמי‪ ,‬וכ"ז הוא תיקון הגוף‬ ‫כמאחז"ל שאין שמחה אלא ביין‪ ,‬יין הוא‬ ‫גבורות‪ ,‬שלכן אין אומרים שירה אלא על‬ ‫היין‪ ,‬כי שירה שייך לגבורות כמדובר‪ ,‬וכן‬ ‫אחז"ל אין שמחה אלא בבשר‪ ,‬וכאשר‬ ‫מדבר התורה מירושלים‪ ,‬מדבר התורה‬ ‫משמחה ושמחתם לפני ה' אלקיכם ‪‬‬ ‫‪ , ‬כי ירושלים הוא מקום של‬ ‫שמחה‪ ,‬וכיון שאין שמחה אלא בבשר ויין‪,‬‬ ‫הרי שהוא שייך לגבורות‪ ,‬היינו להכניס‬ ‫השמחה של קדשים לתוך הגוף‪ ,‬לתוך‬ ‫הבשר ודם‪ ,‬להיות נבלע בדמו‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬שמים הוא כינוי לאור‪ ,‬וארץ הוא‬ ‫כינוי לכלי‪ ,‬כי שמים וארץ הם‬ ‫כמו איש ואשה שהם אור וכלי כמדובר‪,‬‬ ‫והיינו כי הארץ הוא גבורות‪ ,‬כענין הכלי‬ ‫כמדובר ולכן עיקר השירה לעת"ל יבא‬ ‫מהארץ כמש"כ מכנף הארץ זמירות‬ ‫שמענו‪ .‬ולכן עבודת הדם משתייך לענין‬ ‫הארץ‪ ,‬כמש"כ בדם על הארץ תשפכנו‬ ‫כמים‪ ,‬וכן יש ענין כיסוי הדם בעפר‪ ,‬וכן‬ ‫מצינו בענין שפיכת דמים שהוא פגם‬ ‫בהגבורות‪ ,‬שהחיצונים יש להם יניקה‬ ‫מהדם הוא הנפש‪ ,‬כתי' בזה תמיד ענין‬ ‫ארץ‪ ,‬ולא תחניפו את "הארץ" אשר אתם‬ ‫בה‪ ,‬כי הדם הוא יחניף את "הארץ"‪,‬‬ ‫"ולארץ" לא יכופר לדם‪ ,‬ולא תטמא את‬

‫‪‬‬

‫"הארץ"‪ ,‬והרי שהדם משתייך להארץ‪,‬‬ ‫וכמו"כ השירה יבא מן הארץ שהוא‬ ‫הגבורות‪ ,‬היינו הארציות של הנפש‬ ‫הבהמית‪ ,‬וכל מדריגות הנמוכות‪ ,‬הם‬ ‫ישוררו השירה דלעת"ל‪ .‬וזש"כ השמר‬ ‫לך פן תעזוב את הלוי "כל ימיך" על‬ ‫אדמתיך‪ ,‬כי ויקרא אלקים לאור יום‪,‬‬ ‫שבאלו הימים שלנו צריכים להכניס אור‬ ‫עד האדמה‪ ,‬שזהו כל ימיך "על‬ ‫אדמתיך"‪ ,‬עד הגבורות של הגוף‪ ,‬והשמר‬ ‫לך פן תעזוב את הלוי שהוא קו הגבורה‪,‬‬ ‫כל ימיך על אדמתיך כמבואר‪.‬‬ ‫‪ ‬הגבורות של רתיחת הדם‪ ,‬שכאשר‬ ‫מתהפך נעשה ליין‪ ,‬והוא היין‬ ‫המשומר בענביו דלעת"ל שיגרום השירה‬ ‫האמיתית‪ ,‬והאשה שהוא כלי נמשלת‬ ‫לכרם של יין‪ ,‬כמש"כ אשתך כגפן‬ ‫פוריה‪ ,‬וכל אשה שדמי' מרובין בני'‬ ‫מרובין‪ ,‬שריבוי דמים הוא ריבוי‬ ‫הגבורות‪ ,‬עד שיכול להיות מזה ח"ו‬ ‫אחיזה לחיצונים‪ ,‬וכמש"כ חטא חטאה‬ ‫ירושלים על כן לנדה היתה‪ ,‬שהוא‬ ‫התגברות הדמים והגבורות הבלתי‬ ‫ראויים‪ ,‬אבל כאשר מתהפכים ומתטהרים‬ ‫נעשים הדם ליין המשמח שעז"כ אשתך‬ ‫כגפן פוריה‪ ,‬ואזי בני' מרובין שנעשה‬ ‫הולדה רבתי של שמחה‪.‬‬ ‫‪ ‬יתגלה השירה לעת"ל ירד‬ ‫השירה כ"כ למטה עד שגם‬ ‫האוה"ע יקבלו קשר והשגה בזה השירה‬ ‫דלעת"ל‪ ,‬שהאוה"ע יאמרו אז שירה על‬ ‫גודל מעלת ישראל‪ ,‬כי כלל"י ירדו לתוך‬ ‫הגלות והמשיכו קדושה לתוך כל‬ ‫המקומות הנמוכות‪ ,‬ומצד זה יוכרחו‬ ‫האוה"ע להודות לעת"ל על גודל מעלת‬ ‫הקדושה‪ ,‬על גודל מעלת אלקות‪ ,‬כי הגם‬ ‫שחטא חטאה ירושלים על כן לנדה‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫היתה‪ ,‬שנעשה התגברות הדמים‪,‬‬ ‫התגברות הסט"א‪ ,‬אבל לעת"ל אדרבה‬ ‫יתהפך הדבר‪ ,‬ויתגלה שהירידה הי'‬ ‫לצורך עליי'‪ ,‬וזהו באמת עבודת כל בעל‬ ‫תשובה‪ ,‬שצריך הוא לידע שכאשר הוא‬ ‫יורד למטה מאד‪ ,‬זהו כי צריך הוא‬ ‫להפוך המדריגות והמצבים הנמוכים‪,‬‬ ‫שמהם יצא אח"כ שירה נוראה‪ ,‬שיהי'‬ ‫זאת דרגא נעלה יותר מצדיקים גמורים‪,‬‬ ‫שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין‬ ‫צדיקים גמורים יכולים לעמוד בה‪.‬‬ ‫‪ ‬שאחז"ל ‪  ‬שהאוה"ע זיבלו‬ ‫את כרמיהן מדמן של ישראל שבע‬ ‫שנים‪ ,‬שינקו מהדם של כלל"י‪ ,‬ונפלו‬ ‫הגבורות להסט"א‪ ,‬וממנו בצרו כרמים של‬ ‫יין לומר שירה שנקרא "גיל בעמים"‬ ‫השמחה של האוה"ע‪ ,‬וכ"ז נמשך מיניקתם‬ ‫מדמן של ישראל‪ ,‬וכאשר לעת"ל יוציא‬ ‫השי"ת יניקתם מהם‪ ,‬אזי מה שעד עתה‬ ‫בצרו כרמיהן לומר שירה של אוה"ע‪,‬‬ ‫יתהפך הדבר כמש"כ "הרנינו גוים עמו"‬ ‫שהאוה"ע יאמרו שירה על שבחן של‬ ‫ישראל‪ ,‬והוא גמר שירת האזינו‪ ,‬שהוא‬ ‫שירה שיהי' בשלימות לעת"ל‪ ,‬וזאת יהי'‬ ‫כאשר כי דם עבדיו יקום‪ ,‬שאזי הדם שזיבל‬ ‫את כרמיהן של האוה"ע‪ ,‬יגרמו שהאוה"ע‬ ‫יאמרו שירה על שבחן של ישראל‪ ,‬ונקם‬ ‫ישיב לצריו "וכיפר אדמתו עמו" שהשי"ת‬ ‫יפייס את האדמה שעליו שפכו דמן של‬ ‫ישראל‪ .‬וזהו השירה של לעת"ל‪ ,‬ששייך‬ ‫באמת לכל בעל תשובה שבא ממקומות‬ ‫הרחוקים‪ ,‬והוא משורר שיר חדש להשי"ת‪,‬‬ ‫מצד גודל הריחוק שהי' לו עד עתה‪.‬‬

‫והטוב הוא דעת כמדובר‪ ,‬שהדעת צריך‬ ‫לירד עד הדרגא של שירה‪ ,‬וזש"כ בכל‬ ‫יום של מע"ב וירא אלקים כי טוב‪,‬‬ ‫שבכל יום יש טוב הגנוז‪ ,‬אור הגנוז‪,‬‬ ‫שהפעם הראשון שכתוב טוב הוא אצל‬ ‫אור שביום הראשון‪ ,‬אבל באמת הוא‬ ‫מתגלה בכל יום‪ ,‬כי כל יום נקרא יום‬ ‫ע"ש האור כמש"כ ויקרא אלקים לאור‬ ‫יום‪ ,‬נמצא יש אור בכל יום‪ ,‬ובטובו‬ ‫מחדש בכל יום תמיד מע"ב‪ ,‬שבכל יום‬ ‫יש התחדשות האור‪ .‬והוא הדרגא דטוב‬ ‫כמדובר‪ ,‬אמנם ישנו עוד דרגא שהוא‬ ‫עוד למעלה מענין הטוב‪ ,‬והוא הנקרא‬ ‫חיים‪ ,‬וכמש"כ ראה נתתי לפניך את‬ ‫החיים ואת הטוב‪ ,‬ובחרת בחיים ולא‬ ‫נאמר ובחרת בטוב‪ ,‬והיינו כי ישנו העץ‬ ‫הדעת טוב‪ ,‬וישנו העץ החיים‪ ,‬ואי'‬ ‫בזוה"ק ששניהם באים משורש אחד‪ ,‬ורק‬ ‫שבחוץ הם מתפרדים לב' עצים‪ ,‬אבל‬ ‫בשורש הם אחד‪ ,‬והיינו כי יש בחי' טוב‬ ‫בהעץ הדעת שהוא כ"כ טוב עד שהוא‬ ‫נוגע גם אל החיים‪ .‬כי לפעמים אדם‬ ‫משיג אור אלקות שהוא טוב‪ ,‬שיש לו‬ ‫עונג גדול ממנו אבל אינו מרגיש עדיין‬ ‫שהוא החיים שלו‪ ,‬שממש אינו יכול‬ ‫לחיות בלעדו‪ ,‬כי הוא נקודת החיים שלו‬ ‫ועצם עצמותו‪ ,‬ולא שייך לו להיות‬ ‫זולתו‪ ,‬והרי שדרגא זו הוא למעלה מטוב‬ ‫כי הוא חיים‪ .‬אמנם בראשית הדעת‪,‬‬ ‫בהשורש שיוצא משם העץ הדעת‪ ,‬נוגע‬ ‫הוא שם להחיים‪ ,‬שמורגש שם כ"כ דרגא‬ ‫גדול של דעת וטוב עד שהוא ממש אחד‬ ‫עם החיים‪.‬‬

‫הטוב הגנוז מתבטא ע"י שירה‪,‬‬ ‫כמאחז"ל אין טוב אלא שירה‪,‬‬

‫‪ ‬בזוה"ק כי עץ החיים הוא שער‬ ‫החמישים שלמעלה מהמ"ט‬ ‫שערים‪ ,‬והוא הדרגא של חג השבועות‬ ‫יום החמישים רזא דעץ החיים‪ ,‬כי הבחי'‬

‫‪z‬‬

‫‪‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫חיים הלזה הוא למעלה ממצב העולם‪,‬‬ ‫כי מצב העולם הוא בדרגא דטוב‪,‬‬ ‫וכמש"א במהר"ל על מאחז"ל מפני מה‬ ‫לא נא' טוב בלוחות הראשונות‪ ,‬הואיל‬ ‫וסופן להשתבר וחס ושלום פסקה טובה‬ ‫מישראל‪ ,‬והביאור‪ ,‬שלכן לא נא' טוב‬ ‫בלוחות הראשונות כי היו הם למעלה‬ ‫ממצב העולם‪ ,‬כי מצב העולם הוא טוב‪,‬‬ ‫וכמש"כ במע"ב על כל דבר וירא אלקים‬ ‫כי טוב‪ ,‬ממילא אם היו משתברין‬ ‫הלוחות הראשונות כאשר נאמר בהם‬ ‫טוב‪ ,‬לא הי' עוד תקנה לישראל‪ ,‬אבל‬ ‫כיון שלא נא' בהם טוב הרי הוא ראי'‬ ‫כי היו הם למעלה ממצב העולם‪ ,‬ועל‬ ‫כן אין כ"כ תביעה על כלל"י על שלא‬ ‫היו ראויים לאלו הלוחות‪ ,‬כי הם אכן‬ ‫דרגא נעלה מאד‪ ,‬וקשה מאד להתאים‬ ‫א"ע אליו‪ ,‬והרי כי מצב העולם הוא‬ ‫טוב‪ ,‬ולמעלה מזה הוא דרגא דחיים שער‬ ‫הלוחות‬ ‫דרגת‬ ‫שהוא‬ ‫החמישים‬ ‫הראשונות‪ ,‬כמש"כ היום הזה ראינו כי‬ ‫ידבר אלקים את האדם "וחי"‪.‬‬ ‫‪ ‬שבמע"ב כתוב בכל יום כי טוב‪,‬‬ ‫הרי יש ששה פעמים טוב‪,‬‬ ‫ולבסוף כתי' טוב שביעי כללי‪ ,‬וירא‬ ‫אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‪,‬‬ ‫שקאי על כלליות הבריאה‪ ,‬והוא כלליות‬ ‫הדעת שכולל כל הבריאה‪ ,‬והוא נוגע‬ ‫כבר לנקודה שלמעלה מהדעת‪ ,‬והוא‬ ‫הנקרא "טוב מאד"‪ ,‬כי סתם דעת נקרא‬ ‫טוב‪ ,‬אבל כלליות הדעת הוא טוב מאד‪,‬‬ ‫ומה שייך להיות יותר מטוב‪ ,‬מהו טוב‬ ‫"מאד"‪ ,‬זהו החיים‪ ,‬כי חיים הוא יותר‬ ‫מטוב‪ ,‬וזהו שאחז"ל "מאד" זה מלאך‬ ‫המות‪ ,‬שסודו של מלאך המות הוא‬ ‫שהוא מכין להחיים נצחיים‪ ,‬כי באמת‬ ‫אין המיתה מציאות אמיתי‪ ,‬אלא מה הוא‬

‫‪‬‬

‫המלאך המות‪ ,‬זהו שמסלק החיים‬ ‫הישינים ומכין להחיים החדשים שהוא‬ ‫חיים נצחיים‪ ,‬ונמצא שהטוב מאד של‬ ‫המלאך המות הוא באמת סוד החיים‪,‬‬ ‫ומה שנראה כמות באמת חיים הוא‪ ,‬כי‬ ‫הטוב מאד נוגע לנקודת החיים‪ .‬וזהו‬ ‫הטוב השביעי שקאי באמת על השבת‪,‬‬ ‫כמו שהוא ההמשך ויהי ערב ויהי בוקר‬ ‫יום השישי ויכולו השמים‪ ,‬וזהו שהמנהג‬ ‫לומר לפני קידוש מתחילת הפסוק "וירא‬ ‫אלקים" את כל אשר עשה וכו'‪,‬‬ ‫ומסתכלין על הכוס‪ ,‬והוא היין של‬ ‫קידוש‪ ,‬היין של שבת שהוא המזמור שיר‬ ‫ליום השבת‪ ,‬והרי שטוב מאד הוא הסוד‬ ‫של שבת‪ .‬וזש"כ ויצוינו ה' אלקינו‬ ‫לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו‬ ‫כל הימים לחיותינו כהיום הזה‪ ,‬לטוב‬ ‫לנו "כל הימים" קאי על כל הימים של‬ ‫מע"ב שנא' בהם טוב‪ ,‬אבל ישנו‬ ‫לחיותינו "כהיום הזה" שהוא שבת יום‬ ‫המיוחד שאינו רק טוב לבד‪ ,‬הגם שהוא‬ ‫ג"כ טוב כשאר הימים‪ ,‬כמו שכתוב טוב‬ ‫שביעי כמדובר‪ ,‬שהטוב הוא צד השוה‬ ‫בכל הימים‪ ,‬אבל יש בו דבר מיוחד שלא‬ ‫נמצא בכל הימים‪ ,‬והוא החיים‪ ,‬שזהו‬ ‫לחיותינו כהיום הזה‪.‬‬ ‫‪ ‬העבודה של אלול להגיע לזה‬ ‫הדרגא‪ ,‬כמו שכתוב בהמשך‬ ‫וצדקה תהי' לנו כי שהוא ס"ת הצירוף‬ ‫הוי' של אלול כידוע‪ ,‬הרי שבאלול‬ ‫צריכים להגיע לדרגת לחיותינו כהיום‬ ‫הזה‪ .‬ועז"כ וצדיק באמונתו יחיה‪ ,‬כי‬ ‫אמונ"ה בגי' ששה פעמים טו"ב‪ ,‬כנגד‬ ‫ששה ימוה"ח‪ ,‬וצדיק באמונתו של‬ ‫הששה ימים מגיע לדרגת יחיה‪ ,‬שהוא‬ ‫החיים של השבת‪ ,‬וביחד אמונ"ה ח"י‬ ‫בגי' ק"ך‪ ,‬שידוע מש"כ ותחסרהו מעט‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫מאלקים על מרע"ה‪ ,‬שלא השיג בחייו‬ ‫השער החמישים רק בשעת הסתלקותו‪,‬‬ ‫ולא הי' יכול להוריד השער החמישים‬ ‫לכלל"י‪ ,‬וזהו מע"ט בגי' ז"פ טו"ב‪,‬‬ ‫ונמצא חסר א' למספר אמונ"ה ח"י‬ ‫שהוא ששה פעמים טו"ב עם ח"י‬ ‫כמדובר‪ ,‬כי ח"י הוא א' יותר מטו"ב‪,‬‬ ‫בבחי' טוב מאד‪ ,‬והוא השער החמישים‪,‬‬ ‫וזהו ותחסרהו מעט מאלקים שהי' חסר‬ ‫לו זה המעט כדי להוריד דרגת לחיותינו‬ ‫כהיום הזה לכלל"י‪.‬‬ ‫‪ ‬כי נקודת ח"י הוא שמשיגין‬ ‫אלקות באופן של חיים‪,‬‬ ‫שמתקשרים לחיים נצחיים‪ ,‬והוא עיקר‬ ‫גילוי אלקות‪ ,‬והעיקר המתנגד לזה הוא‬ ‫הכח של עמלק‪ ,‬כי בשעה שמשיגין זה‬ ‫החיים אין עוד מציאות לעמלק‪ ,‬ולכן‬ ‫בפורים שנמחה עמלק יצאנו בו ממות‬ ‫לחיים‪ ,‬וכל העבודה של הימים נוראים‬ ‫הוא זכרינו לחיים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪,‬‬ ‫וכתבינו בספר החיים‪ ,‬למענך אלקים‬ ‫חיים‪ ,‬הרי שעובדים להגיע לדרגת‬ ‫"לחיותינו כהיום הזה"‪ ,‬ואכן בסיום‬ ‫תפילת מוסף אנו אומרים זה הפסוק‪ ,‬כי‬ ‫אכן כל העבודה בכל התפילה הי' להגיע‬ ‫להרגיש לחיותינו כהיום הזה‪ .‬והגמר של‬ ‫זה הדרגא אנו זוכים ביוהכ"פ שהוא יום‬ ‫כ'פורים‪ ,‬ובו מתבטל הכח של עמלק‪,‬‬ ‫שעמל"ק בגי' ספ"ק‪ ,‬וכל הספיקות ישנו‬ ‫בנמצא רק כל זמן שלא מרגישין את‬ ‫החיים‪ ,‬כי צדיק באמונתו יחיה‪ ,‬ע"י‬ ‫אמונה מגיעין לדרגת החיים‪ ,‬ואזי אין‬ ‫עוד שום אחיזה לעמלק‪ ,‬שזהו שבפורים‬ ‫יצאנו ממות לחיים כמדובר‪ .‬וזה שאין‬ ‫אומרים הלל בפורים‪ ,‬הקשו ע"ז חז"ל‬ ‫מה משיעבוד לגאולה אמרינן הלל‪ ,‬ממות‬ ‫לחיים לא כ"ש‪ ,‬ותירצו ע"ז כמה‬

‫תירוצים‪ ,‬ויתכן שעומק התירוץ הוא כי‬ ‫לא זכינו עדיין בשלימות לגילוי שער‬ ‫החמישים‪ ,‬שהרי כתי' ותחסרהו מעט‬ ‫מאלקים כמדובר‪ ,‬ורק לעת"ל נזכה לה‬ ‫בשלימות‪ ,‬ולע"ע עכ"פ קרייתה זו‬ ‫הלולה‪ ,‬שבקריאת המגילה מונח הארה‬ ‫מזה ההלל‪ ,‬אבל א"י לומר אותו להדיא‪,‬‬ ‫כי לא זכינו עדיין לשלימות של חיים‪,‬‬ ‫וכל ההלל נבנה על חיים‪ ,‬לא המתים‬ ‫יהללו י‪-‬ה‪ ,‬אתהלך לפני ה' בארצות‬ ‫החיים‪ ,‬לא אמות כי אחיה ואספר מעשי‬ ‫י‪-‬ה‪ ,‬וא"כ ממות לחיים בודאי היו‬ ‫צריכים לומר הלל‪ ,‬וע"כ שלא זכינו‬ ‫עדיין לשלימות של חיים עד שנוכל‬ ‫לומר עליו הלל מצד ממות לחיים‪ ,‬ורק‬ ‫נזכה לזה לעת"ל‪ ,‬ובפורים יש לנו רק‬ ‫הארה מזה‪ ,‬וביום הכיפורים דלית לי'‬ ‫רשות לאשטוני נשמע ג"כ זה החיים של‬ ‫כי הם חיינו‪ ,‬שבו ניתנו לוחות שניות‪,‬‬ ‫ולוחות הראשונות היו ממש חיים‪,‬‬ ‫ולוחות שניות הם עכ"פ מעין זה החיים‪,‬‬ ‫והוא דרגת יוהכ"פ‪.‬‬ ‫‪ ‬ההתנגדות לכך הוא הכח של‬ ‫עמלק‪ ,‬וזהו שג' מצוות נצטוו‬ ‫ישראל בכניסתן לארץ‪ ,‬למנות להן מלך‬ ‫ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית‬ ‫הבחירה‪ ,‬וכך בכניסה לשנה החדשה יש‬ ‫ג' ימים כנגד ג' מצוות הללו‪ ,‬כי ר"ה‬ ‫הוא כנגד למנות להן מלך‪ ,‬שהרי‬ ‫ממליכין את הרבוש"ע בר"ה שהוא יום‬ ‫המלכות‪ ,‬ויוהכ"פ הוא כנגד להכרית‬ ‫זרעו של עמלק‪ ,‬כי הוא יום כ'פורים‬ ‫כמדובר‪ ,‬וכן בעשי"ת יש שעות כמנין‬ ‫עמל"ק‪ ,‬ונמצא שביוהכ"פ שהוא סוף‬ ‫עשי"ת גומרין למחותו‪ ,‬וחג הסוכות הוא‬ ‫כנגד לבנות בית הבחירה‪ ,‬שהרי ענין‬ ‫הסוכה הוא לבנות בית לה'‪ .‬ונמצא‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫שיוהכ"פ הוא יום עליון‪ ,‬והוא מיוחד‬ ‫למחות בו זרעו של עמלק‪ ,‬ולמחות כל‬ ‫מיני ספיקות‪ ,‬ספיקות באמונה ח"ו וכדו'‪,‬‬ ‫והוא הכח של עמלק שמעלים על ענין‬ ‫לחיותינו כהיום הזה‪ ,‬כי כשמתגלה‬ ‫החיות רואים הכל ברור בלי שום מקום‬ ‫לספיקות‪ ,‬וזהו שער החמישים‪ ,‬וכידוע‬ ‫שהמן עשה עץ גבוה חמישים שהי' רמז‬ ‫לשער החמישים‪ ,‬ומיד שעשה את העץ‬ ‫הי' לו מיד מפלה‪ ,‬באופן חפזון מאד‪ ,‬כי‬ ‫ע"י שעשה את השער החמישים גרם לו‬ ‫לעצמו מפלתו‪ ,‬שמיד נתגלה הספר‬ ‫הזכרונות שהי' בו שבחו של מרדכי שהי'‬ ‫לו אחיזה בהעץ החיים‪ ,‬ומיד נעשה‬ ‫מהפיכה עד ויתלו את המן על העץ‪,‬‬ ‫וכ"ז כי העץ החיים הוא שער החמישים‬ ‫שממנו הכנעתו של עמלק‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬כדי לאחוז בתורה באופן כי‬ ‫הם חיינו‪ ,‬הוא עבודה קשה‪,‬‬ ‫כי צריכים לאחוז בדרגא כזו של חיים‬ ‫שהוא למעלה מהעולם‪ ,‬בחי' שער‬ ‫החמישים‪ ,‬כי דרגת העולם הוא שבע‪,‬‬ ‫ושבע פעמים שבע הוא מ"ט‪ ,‬אבל שער‬ ‫החמישים הוא למעלה מדרגת שבע‪,‬‬ ‫והוא דרגת יוהכ"פ השייך ליום השמיני‪,‬‬ ‫שהרי שבעת ימים קודם יוהכ"פ מפרישין‬ ‫כה"ג‪ ,‬נמצא יוהכ"פ הוא יום השמיני‪.‬‬ ‫וכן השנה הוא שס"ה ימים כשנמנה עד‬ ‫יוהכ"פ כידוע מהגר"א זי"ע‪ ,‬שהם נ"ב‬ ‫שבועות של שבע ימים העולים שס"ד‪,‬‬ ‫נמצא יוהכ"פ הוא יום השס"ה שלמעלה‬ ‫מהסדר של שבע ימים‪ ,‬וכמש"כ ימים‬ ‫יוצרו ולו אחד בהם זה יוהכ"פ‪ ,‬כי הוא‬ ‫אינו נכנס בהסדר של ימים יוצרו‪ ,‬אלא‬ ‫הוא אחד המיוחד‪ ,‬בחי' יום השמיני‪ ,‬יום‬

‫‪‬‬

‫עליון שמתגלה בזה העולם‪ ,‬ואכן קשה‬ ‫לקבל אחיזה בדבר שהוא למעלה מזה‬ ‫העולם‪ .‬וזה החיוב של והגית בו יומם‬ ‫ולילה‪ ,‬ללמוד תורה בכל הזמנים ובכל‬ ‫העתים‪ ,‬ועי"כ מקבלין אחיזה בתורה‬ ‫באופן כי הם חיינו‪ ,‬כי כדי לקבל אחיזה‬ ‫בדרגא זו של תורה‪ ,‬צריכים ללמוד בכל‬ ‫הזמנים ובכל העתים‪.‬‬ ‫‪ ‬כי יש י"ד עתים לטוב ולהיפוך‪,‬‬ ‫כנגד יד ימין ויד שמאל‪ ,‬וכל‬ ‫יד יש לו י"ד פרקים‪ ,‬ופורים הוא ביום‬ ‫י"ד אדר‪ ,‬כי י"ד על כס י‪-‬ה‪ ,‬ובי"ד ימים‬ ‫יש שעות כמספר פורי"ם‪ .‬וצריכים לאחוז‬ ‫את התורה בב' הידים‪ ,‬ב"פ י"ד בגי'‬ ‫כ"ח‪ ,‬ועז"כ כל אשר תמצא ידך בכחך‬ ‫עשה‪ ,‬ואי' בזוה"ק כי בכחך היינו כח‬ ‫עומק הנשמה שהוא הכח של האדם‪,‬‬ ‫וכאשר אוחזין בתורה באופן והגית בו‬ ‫יומם ולילה שהם בכל הב"פ י"ד עתים‪,‬‬ ‫הרי שמקבלין אחיזה טובה בתורה בב'‬ ‫הידים‪ .‬וזהו שבענין עץ החיים כתוב ענין‬ ‫יד‪ ,‬פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים‪,‬‬ ‫היינו שיהי' לו אחיזה בידיו בהעץ‬ ‫החיים‪ ,‬כי צריך לזה כח מיוחדת לאחוז‬ ‫בהעץ החיים‪ .‬וכך רואין בענין שבועה‬ ‫שהעולם נזדעזע על לא תשא‪ ,‬כי ענין‬ ‫השבועה הוא גדול מאד‪ ,‬וזהו כי‬ ‫השבועה נמשך מפאת כי האדם הוא‬ ‫מדובק עם הרבוש"ע‪ ,‬שעז"כ ובו תדבק‬ ‫ובשמו תשבע‪ ,‬שע"י דביקות הבורא‬ ‫יכולים לישבע‪ ,‬ולשון השבועה הוא חי‬ ‫ה'‪ ,‬והיינו שנשבע שכמו שהשי"ת הוא‬ ‫מצוי באמת כך הוי אותו הדבר שעליו‬ ‫נשבע דבר אמת‪ ,‬ואיך יכולים לומר דבר‬ ‫כזה‪ ,‬איך יכולים לקשר את האמת של‬ ‫איזה דבר עם האמת של השי"ת‪ ,‬ואכן‬ ‫נזדעזע העולם על דבר כזה‪ ,‬איך שייך‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫לומר חי ה'‪ ,‬כמו שהשי"ת הוא חי כך‬ ‫אותו הדבר הוא אמת‪ .‬אלא שכוחו לומר‬ ‫כך הוא מפאת גודל דביקותו בהשי"ת‪,‬‬ ‫שאם הוא חושב שאותו דבר הוא אמת‪,‬‬ ‫אזי כיון שהוא דבוק בהשי"ת יכול הוא‬ ‫לומר חי ה'‪ ,‬כי הוא אמת שנתברר‬ ‫בנפשו שנפשו הלא הוא דבוק בחי‬ ‫החיים‪ ,‬לכן יכול הוא לישבע עליו‪ .‬ואיך‬ ‫קיבל שייכות לזה הדביקות של חי ה'‪,‬‬ ‫זהו הענין של נקיטת חפץ‪ ,‬שהוא כענין‬ ‫פן ישלח ידו ולקח מהעץ החיים‪ ,‬שהוא‬ ‫אחיזת העץ החיים במו ידיו‪ ,‬והיינו‬ ‫שלוקח ספר תורה שהוא החיים‪ ,‬ואוחזו‬ ‫בידיו‪ ,‬ועי"ז יש לו אחיזת היד בהעץ‬ ‫החיים‪ ,‬ואזי ובשמו תשבע‪ .‬אמנם לקבל‬ ‫אחיזה בעה"ח הוא מדריגה גדולה‪ ,‬שהוא‬ ‫סוד נקיטת חפץ לאחוז בחי החיים‪,‬‬ ‫בדרגת לחיותינו כהיום הזה‪ ,‬החיות של‬ ‫מתן תורה‪ ,‬והוא ע"י שאוחז בו בכל‬ ‫הי"ד עתים בכל הזמנים‪.‬‬ ‫‪ ‬הידים הם התפשטות הלב‪ ,‬ולכן‬ ‫י"ד במילוי בגי' המילוי של‬ ‫ל"ב‪ ,‬כי עומק הלב מתגלה בהידים‪,‬‬ ‫בהי"ד עתים‪ ,‬ובכל מה שהידים הם‬ ‫מרמזים‪ ,‬כי החיות שבלב נותן כח‬ ‫בהידים‪ .‬והוא מתגלה ביוהכ"פ יום‬ ‫החותם‪ ,‬כי חות"ם בגי' י"ד במילוי‪ .‬וזהו‬ ‫שלחם מרע"ה בעמלק עם ידיו‪ ,‬והי'‬ ‫כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל‪,‬‬ ‫היינו שהכניס חיות של התפשטות הלב‬ ‫לתוך הידים‪ ,‬והרים אותם בחיות הלזה‪,‬‬ ‫ועי"ז נכנע עמלק‪ .‬ואהרן וחור תמכו‬ ‫בידיו‪ ,‬כי הנה ביארנו שישנו י"ד עתים‬ ‫לטוב ולהיפוך‪ ,‬שביחד הם כ"ח עתים‪,‬‬ ‫והוא שבכל יום יש ד' עתים‪ ,‬משחר עד‬ ‫חצות‪ ,‬ומחצות עד ערב‪ ,‬ומערב עד‬ ‫חצות‪ ,‬ומחצות עד בוקר‪ ,‬וביום הם‬

‫העתים לטוב‪ ,‬היד ימין‪ ,‬ובלילה היד‬ ‫שמאל‪ ,‬ונמצא סך הכל בז' ימים יש כ"ח‬ ‫עתים‪ ,‬והרי שכ"ח עתים שייכים לדרגא‬ ‫דשבע‪ ,‬וכאשר רוצים להמשיך כח‬ ‫מיוחדת לתוך אלו הכ"ח עתים של‬ ‫הידים‪ ,‬הרי הוא ע"י עומק הלב שלמעלה‬ ‫מדרגת שבע‪ ,‬והוא השער החמישים‬ ‫כמדובר‪ ,‬והוא דרגא של עת שלא נמנה‬ ‫בתוך הכ"ח עתים‪ ,‬ונקרא "עת רצון"‪ ,‬כי‬ ‫עת האחרון של הכ"ח עתים הוא עת‬ ‫שלום‪ ,‬ובזה מסיימין התפילה בכל "עת"‬ ‫ובכל שעה "בשלומיך"‪ ,‬הרי שבתפילה‬ ‫מגיעין לתכלית הכ"ח עתים‪ ,‬אבל ישנו‬ ‫עוד עת שהוא עת רצון כמדובר‪,‬‬ ‫שאחז"ל איזהו עת רצון בשעה שהצבור‬ ‫מתפללין‪ ,‬שכח הציבור מוסיף על הנוסח‬ ‫שבשמו"ע‪ ,‬שזהו ואני תפילתי‪ ,‬ואני הוא‬ ‫דהמע"ה כח המלכות כח הציבור‪,‬‬ ‫תפילתי לך ה' עת רצון‪.‬‬ ‫‪ ‬רצון זו מתגלה בסוף הכ"ח עתים‬ ‫של הז' ימים‪ ,‬בעת רעווא דרעווין‬ ‫בשלש סעודות‪ ,‬שאז מקבלין נגיעה‬ ‫לשער החמישים שלמעלה מהז' ימים‪,‬‬ ‫בחי' יום השמיני כמדובר‪ ,‬והוא דרגת עת‬ ‫רצון‪ ,‬שהוא עומק הרצון המונח בעומק‬ ‫הלב‪ ,‬שמרע"ה השיגו רק בשעת‬ ‫הסתלקותו דבהאי רעוא איסתלק משה‪,‬‬ ‫כי מש"ה עם הכולל בגי' רצו"ן‪ ,‬והיינו‬ ‫שעלה אז למעלה מדרגת מש"ה והגיע‬ ‫לדרגת רצו"ן‪ ,‬שזהו שאיסתלק משה‬ ‫למעלה והגיע לדרגת עת רצון בעת‬ ‫רעווא דרעווין‪ ,‬ובזה העת רצון הכניע‬ ‫עמלק‪ ,‬כי אהר"ן חו"ר בגי' ע"ת‪ ,‬והם‬ ‫תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד‪ ,‬אהרן‬ ‫הוא כהן איש החסד‪ ,‬יד ימין‪ ,‬וחור הוא‬ ‫מלכות בחי' גבורה‪ ,‬יד שמאל‪ ,‬ולכן הם‬ ‫תמכו בידיו‪ ,‬ומש"ה עם הכולל באמצע‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫בגי' רצו"ן‪ ,‬הרי ביחד ע"ת רצו"ן‪ ,‬ובזה‬ ‫ביטל את עמלק‪ .‬ובפורים מגיעין לזה‬ ‫העת רצון‪ ,‬עד דלא ידע למעלה מהדעת‪,‬‬ ‫שהוא דרגת לחיותינו כהיום הזה‪ ,‬החיים‬ ‫שלמעלה מהטוב‪ ,‬ובזה מכניעין אז‬ ‫עמלק‪ .‬והוא העומק הלב שגילה מרע"ה‬ ‫בשעה שלחם עם עמלק‪.‬‬ ‫‪ ‬כי ישנו ג' כתרים‪ ,‬כתר תורה‬ ‫כתר כהונה כתר מ לכות‪ ,‬כתר‬ ‫הוא דרגא דרצון‪ ,‬והוא בחי' אי"ן‬ ‫שמתגלה בעת רעווא דרעווין‪ ,‬כמש"א‬ ‫באריה"ק על מה שמתפללין יכירו בניך‬ ‫וידעו כי מאתך הוא מנוחתם‪ ,‬כי כלל"י‬ ‫חקרו היש ה' בקרבינו אם אין‪ ,‬אם‬ ‫השי"ת מנהיג אותם ע"י הנהגה של י"ש‬ ‫או ע"י הנהגה של אי"ן‪ ,‬אבל בעת מנחה‬ ‫של שב"ק מתפללין שיכירו בניך וידעו‬ ‫תשובה על חקירתם‪ ,‬שיכירו האי"ן‬ ‫הנעלם שהוא הרצון המתגלה בעת רעווא‬ ‫דרעווין‪ .‬ואי' בספרי ר' צדוק זי"ע שלכן‬ ‫אומרים בהבדלה הפסוק ליהודים היתה‬ ‫אורה הכתוב בהמגילה‪ ,‬כי בכל רעווא‬ ‫דרעווין נעשה מחיית עמלק ונעשה אכן‬ ‫ליהודים היתה אורה ושמחה‪ ,‬והרי‬ ‫שדרגת עת רצון מוחה עמלק‪ .‬וזהו בחי'‬ ‫כתר דרגא דרצון כמדובר‪ ,‬ויש ג' כתרים‪,‬‬ ‫וזהו שריב"ז ביקש מאספיינוס ג' דברים‬ ‫‪  ‬תן לי יבנה וחכמי' כנגד כתר‬ ‫תורה‪ ,‬ושושילתא דרבן גמליאל כתר‬ ‫מלכות‪ ,‬ואסוותא דמסיין לי' לרבי צדוק‬ ‫כתר כהונה‪ .‬והנה כתר תורה נקנית במ"ח‬ ‫קנינים‪ ,‬כתר מלכות בל'‪ ,‬כתר כהונה‬ ‫בכ"ד‪ ,‬וביחד הם מספר אמונ"ה‪ ,‬וזהו‬ ‫ואהרן וחור תמכו בידיו‪ ,‬תמ"ך ר"ת תורה‬ ‫מלכות כהונה‪ ,‬ויהי ידיו אמונ"ה עד בא‬ ‫השמש‪ ,‬אמונ"ה הם אלו הג' כתרים‬ ‫כמדובר‪ ,‬עד בא השמש הוא זמן רעווא‬

‫‪‬‬

‫דרעווין‪ ,‬שהרי לאחריו ביום הראשון באו‬ ‫למדבר סיני‪ ,‬ונסעו מרפידים שרפו ידיהם‬ ‫מדברי תורה שלא הי' להם אחיזת הידים‬ ‫כנכון בתורה‪ ,‬שגרם זאת מלחמת עמלק‪,‬‬ ‫ובעת רעווא דרעווין הכניעו אותו‪ ,‬שזהו‬ ‫עד בא השמש כמדובר‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬באריה"ק בכוונת אחיזת הידים‬ ‫בספר תורה לכוון אהי' במילוי‬ ‫יודין ובמילוי ההין שבגי' שב"י‪ ,‬ועם‬ ‫ב"פ י"ד אותיות של אהי' פשוט ומילואו‬ ‫הם בגי' ספ"ר‪ ,‬והוא כוונת אחיזת הספ"ר‬ ‫בב' הידים‪ .‬וזש"כ עלית למרום שבית‬ ‫שב"י‪ ,‬שמרע"ה עלה למרום לקבל‬ ‫התורה‪ ,‬שהוא שב"י‪ ,‬ובמו ידי"ו הוריד‬ ‫התורה למטה‪ ,‬כי התורה הוא כ"כ גבוה‬ ‫ונעלה עד ש הוצרך לשבוא אותו בידיו‪,‬‬ ‫וישנו כח המיוחדת לזה‪ ,‬כי כ"ח שב"י‬ ‫בגי' ספ"ר כמדובר‪ ,‬שבכח ידיו הוריד את‬ ‫התורה למטה ועשאו ספ"ר‪ .‬וזהו שצריך‬ ‫לאחוז את התורה "בכחך" בכל הרצון‪,‬‬ ‫ואנו עובדים בימי אלול על הקבלת‬ ‫התורה של הלוחות שניות של יוהכ"פ‪,‬‬ ‫כי ימי אלול הם ימי הרצון‪ ,‬להגיע‬ ‫לדרגת זה הרצון של רעווא דרעווין ושל‬ ‫יוהכ"פ שבו נעשה מחיית עמלק‪ ,‬והיינו‬ ‫כי דיברנו שישנו דרגא דדעת‪ ,‬ודרגא‬ ‫דחיים שהוא שער החמישים בחי' הרצון‬ ‫שהוא שורש הדעת‪ ,‬וע"ז אנו עובדים‬ ‫בימי אלול ימי הרצון‪.‬‬ ‫‪ ‬שימי אלול הם ימים נעלות‪,‬‬ ‫וכחות הנפש נעלות שלא‬ ‫מתגלים בימים רגילים מתגלים הם בימי‬ ‫הרצון‪ ,‬כי מה שבימים רגילים מתפללים‬ ‫שיוכלו ליכנס לתוך הטוב שהוא גנוז‬ ‫בתוך אותם הימים‪ ,‬כמדובר שבכל יום‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫יש התחדשות הנשמה התחדשות האור‪,‬‬ ‫ובטובו מחדש בכל יום תמיד‪ .‬ועי"ז‬ ‫מקבלין שייכות להביהמ"ק ומרגישין‬ ‫טעם ביהמ"ק‪ ,‬כי זהו כל האדם שיהי'‬ ‫בעצמו ביהמ"ק‪ .‬אבל כשנעשה חורבן‬ ‫ביהמ"ק צריכים לבנות בית שני‪ ,‬והוא‬ ‫עבודת חודש אלול ועז"כ אני לדודי‬ ‫ודודי לי שרק אנחנו בונים הבית שני‬ ‫ולא האוה"ע‪ ,‬וזהו מפאת כי ראשית גוים‬ ‫עמלק‪ ,‬עמלק הוא ראשית האוה"ע‪ ,‬והוא‬ ‫מתדמה שיכול גם הוא להשתתף עם‬ ‫ישראל בבנין ביהמ"ק‪ ,‬אבל עמלק אין‬ ‫לו שייכות לדרגת הרצון‪ ,‬כי הוא דעת‬ ‫דסט"א שהוא דעת קר‪ ,‬אשר קרך בדרך‪,‬‬ ‫שאין לו שייכות לרצון וחיים‪ ,‬להרגיש‬ ‫כי הם חיינו‪ ,‬ואין יכולים ליגש לעבדות‬ ‫ה' ולבנין ביהמ"ק בקרירות‪ ,‬בחשבונות‬ ‫קרים‪ ,‬רק צריכים לעורר דרגא של‬ ‫באהבתך תשגה תמיד‪ ,‬דרגא שלמעלה‬ ‫מהדעת‪ ,‬וכאשר רואין אחד שמתפלל‬ ‫בהתלהבות ובכלות הנפש ועושה תנועות‬ ‫משונות‪ ,‬ושואלין למה לא יכולים‬ ‫להתפלל באופן נורמלי‪ ,‬אבל זהו כי הוא‬ ‫מרגיש חיות עליון ונורא‪ ,‬ודביקות נעלה‪,‬‬ ‫שהוא למעלה מהדעת‪ ,‬בדרגת באהבתך‬ ‫תשגה תמיד‪ ,‬וכך נראה צורת תפילה‬ ‫שכזו‪ ,‬אבל הקרירות של עמלק הוא ממש‬ ‫היפוך החיים‪.‬‬

‫ייעשו בכל יום‪ ,‬וכך אצל הצדיקים גם‬ ‫היום מתחדשים להם חידושים בכל יום‬ ‫ויום‪ ,‬ונעשה להם התחדשות הנשמה‬ ‫והתחדשות האור בכל יום ויום‪ ,‬וההמון‬ ‫עם רגילים לחיות סתם ימים‪ ,‬ורק‬ ‫במועדים וזמנים מיוחדים מרגישים‬ ‫התעלות‪ ,‬וטוענים שאין יכולים להיות‬ ‫תמיד בהתעלות של המועדים‪ ,‬והגם‬ ‫שדבר אמת בטענתם‪ ,‬כי אין יכולים‬ ‫לרקוד ולהתלהב כ"כ בכל יום ויום‪,‬‬ ‫וכדחז"ל שכל האומר הלל בכל יום הרי‬ ‫זה מחרף ומגדף‪ ,‬אמנם זהו רק‬ ‫בחיצוניות‪ ,‬אבל אצל צדיקים וערליכע‬ ‫אידן כל יום הוא אצלם נורא נוראות‪,‬‬ ‫וכמו שמספרים שהרה"ק מסאווראן זי"ע‬ ‫זכר כל מה שאירע אצלו משנות נעוריו‬ ‫בכל פרטי פרטיו‪ ,‬ושאלו אותו איך יש‬ ‫לו זכרון כ"כ טוב‪ ,‬והשיב לשואלו האם‬ ‫אתה זוכר החתונה שלך לכל פרטי‬ ‫פרטיו‪ ,‬מי הי' המשורר והבדחן והמסדר‬ ‫קידושין והשושבינין‪ ,‬בודאי שאתה זוכר‪,‬‬ ‫וא"כ למה אינך יכול להבין שאצלי כל‬ ‫רגע ורגע הוא חתונה‪ ,‬והרי שצדיקים הם‬ ‫חיים מין חיים אחרת לגמרי‪ ,‬ולא‬ ‫שצריכים הם לעלות למין חיים שכזו‪ ,‬רק‬ ‫שזהו החיים הרגילים שלהם‪ ,‬והרי שאין‬ ‫אנו יודעין כלל את ערך החיים‪ ,‬וזהו כל‬ ‫הצרה שלנו‪.‬‬

‫‪ ‬נתן לנו תורה ומצוות שהם‬ ‫ממש אש להבת מן השמים‪,‬‬ ‫וצדיקים וערליכע אידן הימים שלהם‬ ‫אינם סתם ימים‪ ,‬רק מרגישין האור הגנוז‬ ‫שבכל יום ויום‪ ,‬וכשיבא משיח יקבלו‬ ‫הימים פנים חדשות‪ ,‬שיראו כולם איך‬ ‫שבכל יום נעשים דברים חדשים‪ ,‬והם‬ ‫יהיו החדשות אשר יסופרו בפי כל‪ ,‬עד‬ ‫שיתמהו ויתבלבלו מגודל החדשות אשר‬

‫‪ ‬אנו מתפללין זכרינו לחיים‪,‬‬ ‫כוונתינו על מין חיים שנזכר‬ ‫למעלה ביום הזכרון‪ ,‬והוא נזכר כסדר‬ ‫בכל רגע שא"י לשכוח ממנו‪ ,‬וצריכים‬ ‫אנו לחפור ולעורר את עומק נפשינו‪,‬‬ ‫וזאת יגרום לנו שנהי' אנחנו בדרגת‬ ‫ביהמ"ק‪ ,‬ומה זאת ביהמ"ק‪ ,‬נעלה‬ ‫בדעתינו איך הי' נראה בביהמ"ק בכל‬ ‫יום ויום‪ ,‬הרי בכל יום ויום הי' שירה‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫שירת הלויים‪ ,‬כהאומר הלל בכל יום‪,‬‬ ‫ובכלל כל העבודה הי' מערכה שלימה‪,‬‬ ‫שאם א' הי' משנה במשהו מעבודתו היו‬ ‫מפצעין את מוחו בגיזרין‪ ,‬הרי שבכל יום‬ ‫נעשו שם מהפיכות של עולמות‪ ,‬ולא‬ ‫פשוט הוא‪ ,‬ממילא כאשר מתפללין‬ ‫שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו‪ ,‬צריכים‬ ‫להתאים א"ע לאלו הימים של הביהמ"ק‪,‬‬ ‫לחיות ימים כאלו‪ .‬מספרים שר' משה‬ ‫קליער'ס הגיע פעם בנסיעה מאה"ק‬ ‫להאדמו"ר מהר"ש מסלאנים זי"ע‪ ,‬ובאחד‬ ‫השיחות סיפר האדמו"ר מסלאנים זי"ע‬ ‫מהרה"ק מטשרטקוב זי"ע‪ ,‬ובתוך הדברים‬ ‫סיפר שהרה"ק מטשרטקוב זי"ע לקח‬ ‫פעם הלולקע מידו האחת והניחו לתוך‬ ‫ידו השני'‪ ,‬והגיד האדמו"ר מסלאנים זי"ע‬ ‫לר' משה קליער'ס תדע שמה שלקח‬ ‫הרה"ק מטשרטקוב זי"ע את הלולקע‬ ‫מידו האחת והניחו לתוך ידו השני'‪ ,‬הי'‬ ‫זאת יותר עסק מכל נסיעתך מארה"ק‬ ‫לכאן‪ ,‬הרי לך גודל העסק של כל תנועה‬ ‫של צדיקים‪ ,‬והגם ששייך זאת לצדיקים‬ ‫גדולים‪ ,‬אבל עמך כולם צדיקים‪ ,‬וצריכים‬ ‫להשתדל עכ"פ ליכנס קצת לתוך האור‬ ‫הגנוז‪ ,‬לידע שתפילת שחרית הוא כמו‬ ‫שעוברין דרך עולם חדש‪ ,‬הרי עוברין את‬ ‫הים סוף בכל שחרית ואומרים עליו‬ ‫שירה‪ ,‬ונעשה ויאמינו בה'‪ ,‬עסק גדול‪,‬‬ ‫ואח"כ קר"ש הארה של ה' אחד‪ ,‬שאז‬ ‫אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא‬ ‫כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד‪ ,‬הרי‬ ‫אירע כאן משהו‪ ,‬וככה בכל היום‪,‬‬ ‫הלימוד התורה‪ ,‬הרי נעשים דברים‬ ‫גדולים בכל יום‪ ,‬ויקרא אלקים לאור יום‪.‬‬ ‫‪ ‬שעובדי ה' שמחים מאד כשבאים‬ ‫ימי אלול‪ ,‬כי הם ימים שמצפים‬ ‫אליהם משך כל השנה‪ ,‬והולך סדר אלו‬

‫‪‬‬

‫הימים עד שמיני עצרת ושמחת תורה‪,‬‬ ‫וכשמגיעים לאלו הימים הרי היגענו‬ ‫לתוך גבולינו ולתוך מדינתינו‪ ,‬כי הם‬ ‫ימים המאירים‪ ,‬יוצאים כרוזים משמים‬ ‫באלו הימים‪ ,‬ומאירים אורות שמגיעים‬ ‫עד עומק הנפש‪ ,‬ועוברים אנו אז דרך‬ ‫עמקים שבנפש שקשה להגיע אליהם‬ ‫במשך כל השנה‪ ,‬וזהו ממעמקים קראתיך‬ ‫ה' שאומרים דוקא בעשי"ת ולא בשאר‬ ‫ימות השנה‪ ,‬כי בשאר ימות השנה אין‬ ‫לנו זה העומק‪ ,‬וקשה להגיע אליו‪ ,‬וא"י‬ ‫לקבוע לכל הצבור לומר בכל השנה‬ ‫ממעמקים קראתיך ה' באם לא נתגלה‬ ‫להם זה העומק‪ ,‬אבל בעשי"ת יכולים כל‬ ‫הצבור לומר ממעמקים קראתיך ה'‪ ,‬כי‬ ‫אכן מתגלה אז לכולם זה העומק‪,‬‬ ‫וההכנה לכך מתחיל כבר מאלול‪ ,‬ורק‬ ‫שצריכים לעבוד על כך‪ ,‬כי אם לא‬ ‫עושים בזה שום דבר‪ ,‬ולא מתקשרים‬ ‫לקדושת הזמנים‪ ,‬יכולים הם לעבור ולא‬ ‫יארע כלום‪ ,‬וכמו שרואים היום שישנם‬ ‫כמה מיני כלים‪ ,‬וישנם קרני אור‬ ‫)שטראלן( שנשלחים לכל העולם‪,‬‬ ‫והכלים המתאימים תופסים אותם‬ ‫ונפעלים על ידם‪ ,‬אבל אם אינם‬ ‫מתאימים ומורגשים לכך לא יתפסו‬ ‫כלום‪ ,‬וכך ישנו באלו הימים קרני אור‬ ‫של תשובה שמאירים בכל העולם‪ ,‬ורק‬ ‫צריכים ליקח את הכלי שלנו‪ ,‬הלב שלנו‪,‬‬ ‫ולהתאים אותו להיות מכוון שיוכל‬ ‫לתפסו‪ ,‬ואזי משתנים להיות אדם אחרת‬ ‫לגמרי‪ ,‬ומאירים המעמקים שבנפש‪,‬‬ ‫והשי"ת יעזור שנתעורר לכך‪ ,‬הרי תוקעין‬ ‫בשופר להיות עורו ישינים משינתכם‪,‬‬ ‫שישבור השופר הטמטום הלב והרתיחת‬ ‫הדם‪ ,‬ונזכה לדעת הפנימי וליום "טוב"‬ ‫של ר"ה שחל להיות בשבת‪ ,‬שיש בו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫תקיעת שופר יותר נעלה‪ ,‬תקיעת שופר של‬ ‫בי"ד של מעלה‪ ,‬שבבי"ד ובביהמ"ק היו‬ ‫תוקעין‪ ,‬שהוא דרגא יותר נעלה של תקיעת‬

‫שופר שאין לנו הכח לאחזו בהידים שלנו‪,‬‬ ‫ויעזור השי"ת שנזכה לשופר גדול‬ ‫לחירותינו במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫‪z‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪   ‬‬ ‫‪         ‬‬ ‫ירושלים עיה"ק תובב"א‬ ‫‪ ‬ימי אלול בפשטות הן הכנה ליום‬ ‫הדין שבראש השנה הבעל"ט‪,‬‬ ‫כדאי' בספה"ק שענין אלול הוא‬ ‫התשובה וההכנה לקראת הדין שבראש‬ ‫השנה‪ .‬ודבר זה צ"ב לכאו'‪ ,‬שהרי ענין‬ ‫אלול מלכתחילה אינו שייך ליום הדין‬ ‫שבראש השנה‪ ,‬אלא ענינו נעמד‬ ‫לכתחילה הוא המ' ימי רצון שמשה עלה‬ ‫בהם להר על מנת לקבל לוחות שניות‬ ‫שניתנו ביום הכיפורים‪ ,‬ובחודש זה תקנו‬ ‫כלל"י את חטא העגל‪ ,‬וכדכ' הטור ‪‬‬ ‫‪ ‬דתניא בפרקי דר"א‪ ,‬בר"ח אלול‬ ‫אמר הקב"ה למשה 'עלה אלי ההרה'‬ ‫‪ ,  ‬שאז עלה לקבל לוחות‬ ‫אחרונות‪ ,‬והעבירו שופר במחנה 'משה‬ ‫עלה להר' שלא יטעו עוד אחר עבודה‬ ‫זרה וכו'‪ ,‬לכך התקינו חז"ל שיהיו‬ ‫תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל‬ ‫החודש כדי להזהיר את ישראל שיעשו‬ ‫תשובה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וא"כ מוכח מזה לכאו'‬ ‫בפשטות דענין חודש אלול מלכתחילה‬ ‫שייך ליום כיפור מצד שהוא יום קבלת‬ ‫הלוחות שניות אחר תיקון חטא העגל‬ ‫ואינו שייך לראש השנה‪ .‬אך מאידך אכן‬

‫מצינו בכמה ספרים וכ"ה בזוה"ק עה"פ‬ ‫'ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים'‬ ‫‪   ‬דקאי על חודש אלול‪ ,‬וירח‬ ‫ימים הן ל' יום בלבד‪ ,‬והרי שבפשטות‬ ‫חודש זה הוא הכנה לקראת ראש השנה‪,‬‬ ‫ואין זה מצד ענין יום כיפור הנ"ל‪ ,‬דמצד‬ ‫זה ענין אלול הוא כחלק מן המ' יום‬ ‫אחרונים שעלה משה להר ולא רק 'ירח'‬ ‫ימים‪ .‬וצ"ב איך משתוים ב' ענינים אלו‬ ‫דבחודש זה יחדיו‪ ,‬דמצד א' הכנה הוא‬ ‫לראש השנה לקראת יום הדין‪ ,‬ומאידך‬ ‫ענינו כהכנה ליום כיפור לקראת קבלת‬ ‫התורה‪ ,‬ולכאורה ב' ענינים נפרדים הם‬ ‫ומה שייכות יש ביניהם‪.‬‬ ‫‪ ‬כל ענין קבלת התורה דלוחות‬ ‫שניות צ"ב איך נכלל הוא‬ ‫בסדר ימי הדין אחר ראש השנה‪ ,‬דענין‬ ‫ראש השנה הוא מצד שבו היה ראשית‬ ‫הבריאה‪' ,‬זה היום תחילת מעשיך'‪,‬‬ ‫והאיך נצטרף ענין מתן תורה ולוחות‬ ‫שניות באמצע סדר ימי הדין‪ .‬וחזינן‬ ‫בכמה דברים שיש שייכות בין ב' ענינים‬ ‫אלו דתורה ויום הדין‪ ,‬דהשופר של ראש‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫השנה יש לו שייכות להשופר שהי' במתן‬ ‫תורה‪ ,‬וכדאמרינן בסדר שופרות שבמוסף‬ ‫דראש השנה 'אתה נגלית בענן כבודך על‬ ‫עם קדשך לדבר עמם' דברכה זו מיירי‬ ‫ממתן תורה‪ ,‬ומכל זאת נראה דסדר‬ ‫הזמנים שמצד ענין 'זה היום תחילת‬ ‫מעשיך' שהוא סדר של חזרה על יצירת‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬יש לו שייכות גדול לענין‬ ‫התורה וקבלת התורה‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬קודם שנבאר השייכות בין ענינים‬ ‫אלו נקדים לבאר בכללויות את‬ ‫ענין התורה ואת מצות לימוד התורה‪,‬‬ ‫דהנה לכאורה נראה שעיקר תפקיד האדם‬ ‫בזה העולם הוא ענין לימוד התורה‪,‬‬ ‫וכדכתיב 'לא ימוש ספר התורה הזה‬ ‫מפיך והגית בו יומם ולילה' דאסור‬ ‫להסיח דעת מדברי תורה‪ .‬וענין זה צ"ב‬ ‫אמאי אכן נצרך זאת שילמוד האדם‬ ‫כסדר ולא יסיח דעתו מכך‪ ,‬עד שאפי'‬ ‫עשיית שאר מצוות אם אפשר לעשותן‬ ‫ע"י אחרים אינם דוחים את מצות לימוד‬ ‫התורה‪ ,‬ומכך נראה שכל בריאת האדם‬ ‫היא באופן שעיקר עסקו בזה העולם יהא‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬ועל אף שנצטוה גם‬ ‫לקיים שאר המצוות מכל מקום לימוד‬ ‫התורה הוא העיקר‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫‪ ‬בכך לכאורה הוא‪ ,‬דהנה אי'‬ ‫קוב"ה‬ ‫דאסתכל‬ ‫בחז"ל‬ ‫באורייתא וברא עלמא‪ ,‬וכתי' 'כולם‬ ‫בחכמה עשית' והיינו שבחכמת התורה‬ ‫ברא השי"ת את כל העולם‪ ,‬וענינו הוא‬ ‫שהחכמה העליונה היא היותה את‬ ‫העולם‪ ,‬ודלא כחכמה אנושית שבהשגת‬ ‫האדם שענינה היא לידע ולהכיר בדברים‬

‫‪‬‬

‫שכבר קיימים‪ ,‬וחכם לפי השגתינו היינו‬ ‫שקנה ידיעות ויודע הוא דברים שבעצם‬ ‫מצויים הם כבר‪ ,‬ובכך שהוא יודע אותם‬ ‫על ידי זה נקרא הוא 'חכם'‪ .‬אולם‬ ‫החכמה העליונה של הרבוש"ע שעליה‬ ‫נאמר 'כולם בחכמה עשית' היינו שחכמה‬ ‫זו היא גרמה להויית כל דבר‪ ,‬ואין ענינה‬ ‫מצד שחכמה זו יודעת דבר הקיים כבר‪,‬‬ ‫אלא חכמה זו ענינה כ"ח מ"ה‪ ,‬דהחכמה‬ ‫היא כ"ח המהו"ת של כל דבר‪ ,‬וכל דבר‬ ‫שקיים בעולם קיומו הוא מפני שהשי"ת‬ ‫ידע ממנו‪ ,‬ומכך באה כל עצם קיומו‪,‬‬ ‫וחכמת הרבוש"ע היא היותה את‬ ‫הבריאה‪ .‬וחכמה זו יש לה גם כן שורש‬ ‫הנעלה ממנה שממנה היא נובעת‪ ,‬והוא‬ ‫ענין הרצון‪ ,‬דהשי"ת הוא ורצונו חד הוא‪,‬‬ ‫ומכיון שרצה השי"ת שענין זה יהא ענין‬ ‫של חכמה על כן נתהוה כך‪ ,‬והחכמה‬ ‫אינה דבר המוכרח מצד עצמו ח"ו אלא‬ ‫תלוי הוא ברצון ה'‪ ,‬ומה שהחכמה‬ ‫אומרת שאחד ועוד אחד הינם שנים אין‬ ‫זה אלא מפני שכן הוא רצון ה'‪ ,‬ונמצא‬ ‫שלהחכמה יש שורש גבוה שממנה היא‬ ‫נובעת‪ ,‬אך סוף סוף כל דבר הקיים‬ ‫בעולם מתהוה בפועל ע"י החכמה‪ ,‬וקיים‬ ‫הוא מפני שהחכמה אומרת שכך יהא‪,‬‬ ‫ובהחכמה ברא השי"ת את כל העולם‪.‬‬ ‫‪ ‬אם בריאת העולם היתה ע"י‬ ‫חכמה‪ ,‬א"כ ה"ה קיום‬ ‫העולם לאחר שנברא הינו גם כן ע"י‬ ‫חכמה‪ ,‬דהרי העולמות אף אחר שנבראו‬ ‫אינם עומדים מצד עצמם ח"ו‪ ,‬אלא‬ ‫צריכים הם כסדר לכח שיקיימם‪ ,‬וכח זה‬ ‫שמקיימם הוא גם כן כח החכמה‪ ,‬וכיון‬ ‫שכן הנה יש לנו בי' א' בחובת 'והגית‬ ‫בו יומם ולילה'‪ ,‬שהרי לאחר שנברא‬ ‫האדם קבע השי"ת שכל קיום העולמות‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫תלויין בו‪ ,‬דע"י עבודתו של האדם‬ ‫מקיים השי"ת את כל הבריאה‪ ,‬ובכך‬ ‫ישנו הפרש בין בריאת העולמות לבין‬ ‫קיומם‪ ,‬דבריאתם היתה ע"י אתערותא‬ ‫דלעילא מצד חסד השי"ת ללא ענין של‬ ‫עבודה‪ ,‬ואף שנודע שאתערותא דלעילא‬ ‫זו באה גם כן ע"י קצת אתערותא‬ ‫דלתתא בכך שהסתכל השי"ת על‬ ‫העבודה שיעשו לפניו לאחר שיבראו‬ ‫העולמות‪ ,‬מכל מקום סוף סוף הבריאה‬ ‫היתה מצד הקב"ה בעצמו‪ ,‬אולם קיום‬ ‫העולמות אחר שנבראו הינם ע"י עבודת‬ ‫האדם‪ ,‬שהרבוש"ע מקיימם ע"י אתערותא‬ ‫דלתתא דווקא‪ ,‬והאתערותא דלתתא באה‬ ‫ע"י שהאדם לומד את התורה שהיא‬ ‫חכמתו של הקב"ה‪ ,‬וע"י חכמה זו מקיים‬ ‫השי"ת כל העולמות‪ .‬וא"כ הדין נותן‬ ‫ד'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית‬ ‫בו יומם ולילה'‪ ,‬שצריך האדם לעסוק‬ ‫בתורה באופן שכפי יכולתו לא יהא שום‬ ‫הפסק בעסק זה‪ ,‬כדי שח"ו לא תפסק‬ ‫חיות קיום העולמות אף לא לרגע אחד‪,‬‬ ‫ואף שהאדם נצרך להפסיק מלימודו‬ ‫עבור צרכי גופו‪ ,‬וכגון שצריך להפסיק‬ ‫עבור שינתו‪ ,‬מכל מקום אי' מהגר"א‬ ‫זי"ע דעצם השינה אינה נחשבת הפסק‬ ‫ממש ללימוד התורה‪ ,‬כיון שגם בשעת‬ ‫שינה אפשר ללמוד‪ ,‬ואדרבה בשעת שינה‬ ‫אפשר להבין ולהשיג ענינים שאי אפשר‬ ‫להשיגם בשעה שהאדם ניעור‪ ,‬וכמו כן‬ ‫שאר ההפסקות שמוכרחין להאדם הינם‬ ‫גם כן על דרך זה‪ ,‬ומה גם שההפסקות‬ ‫בפועל אינם נחשבות להפסק כלל‪,‬‬ ‫דהעיקר הוא בכך שהאדם יתייחס‬ ‫ללימודו כדבר שאינו מפסיק ממנו‬ ‫לעולם‪ ,‬וכמו כן הרי בכללויות העולם‬ ‫בודאי בכל עת ישנו א' הלומד תורה‪,‬‬

‫ובכך מתקיימין העולמות‪ .‬ועל כל פנים‬ ‫נמצא שצריך להתייחס לענין לימוד‬ ‫התורה כדבר שאסור להפסיק ממנו‪ ,‬כיון‬ ‫שקיום העולמות תלוי בענין זה וקיום זה‬ ‫גם כן אין לו הפסק‪ ,‬והרבוש"ע משפיע‬ ‫כסדר שפע חכמה לקיום העולמות‪,‬‬ ‫והאדם הלומד תורה מעורר על ידי זה‬ ‫אתערותא דלתתא לקיום העולמות‪ ,‬וע"י‬ ‫לימודו את חכמת התורה על ידי זה‬ ‫ממשיך הוא שפע חכמה לקיום העולמות‪,‬‬ ‫דכמו שהחכמה היא סיבת בריאת כל‬ ‫דבר שמכיון שהחכמה יודעת ממנו על‬ ‫כן הוא קיים‪ ,‬כן קיומו הוא גם כן ע"י‬ ‫שהאדם יודע שדבר זה נמצא בעולם על‬ ‫ידי זה ממשיך הדבר להיות מצוי‪ ,‬כי‬ ‫מעורר בזה שהשי"ת יקיימו על ידו‪ .‬וזהו‬ ‫המדריגה הראשונה בבי' חובת לימוד‬ ‫התורה ללא הפסק‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬מדריגה הנ"ל אינה עיקר‬ ‫המדריגה שבענין לימוד‬ ‫התורה‪ ,‬שעיקרה הוא ע"פ מה שנראה‬ ‫מצד חיצוניות העולם‪ ,‬דהנה כשנתבונן‬ ‫ונרצה לעמוד מהו עיקר תפקיד האדם‬ ‫בזה העולם מצד חיצוניות העולם‬ ‫וגשמיותו כפי הנראה מכל הבריאה‪,‬‬ ‫נבחין שענינו הוא מצד שהעולם כולו‬ ‫עדיין אינו עומד על מכונו‪ ,‬וצריך הוא‬ ‫עדיין לבוא לידי תיקון‪ ,‬וטמונים בעולם‬ ‫הרבה כוחות שאפשר להשתמש בהם‬ ‫לצורך האדם שהוא הבר דעת היכול‬ ‫להשתמש בכל כוחות אלו‪ ,‬אלא שגנוזים‬ ‫הם וצריך להוציאם מן הכח אל הפועל‪,‬‬ ‫והרי כתיב 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'‪,‬‬ ‫דברא השי"ת את העולם כדי שיישבוהו‪,‬‬ ‫ועל כן העמיד השי"ת אדם בעולם כדי‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫שיתעסק בישוב העולם‪ ,‬ובחיצוניות‬ ‫העולם אכן זאת היא באמת המטרה‪ ,‬וגוי‬ ‫שאינו נמשך אחר תאוותיו‪ ,‬וחפץ‬ ‫להשלים את תפקידו בעולם‪ ,‬אכן ענינו‬ ‫הוא להתעסק בישוב העולם‪ ,‬וממציא‬ ‫הוא המצאות חדשות‪ ,‬ומגלה כוחות‬ ‫חדשים שהיו גנוזים בהבריאה ומביאם‬ ‫לידי תיקון‪ ,‬ובונה הוא ופועל ומתעסק‬ ‫בישוב העולם‪ .‬ואם בחיצוניות העולם‬ ‫הוא כן א"כ אפשר ללמוד מכך גם על‬ ‫פנימיות העולם‪ ,‬שגם בו יש ענין 'לא‬ ‫תוהו בראה לשבת יצרה'‪ ,‬דמדריגת‬ ‫הבריאה ברוחניות כפי שבראה השי"ת‬ ‫גם כן אינה נחשבת עדיין כבריאה‬ ‫מיושבת‪ ,‬והאדם צריך ליישבה‪ ,‬והיינו‬ ‫שצריך הוא להמשיך כוחות חדשים שהם‬ ‫יוסיפו על הבריאה‪ .‬ובל' המקובלים‬ ‫הענין הוא שהעולם כפי שנברא בששת‬ ‫ימי בראשית הוא עולם של 'מידות'‬ ‫)שעיקרן הן ו' מידות נגד ו' ימי השבוע‬ ‫שבהן נברא העולם(‪ ,‬ותפקיד האדם הוא‬ ‫להמשיך מוחין בהבריאה ועל ידי זה‬ ‫יבוא הוספה בכל העולמות עד רום‬ ‫המעלות‪ ,‬וזהו היסוד של כל תורת‬ ‫הקבלה כמעט‪ ,‬ללמד שענין האדם הוא‬ ‫להוסיף את המוחין הנק' ג' ראשונות‬ ‫)ג"ר( להמידות )ו"ק(‪.‬‬ ‫‪ ‬ביאור‪ ,‬הנה כמו שענין ישוב‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫בחיצוניות‬ ‫העולם‬ ‫שכאשר האדם מיישב את העולם‪ ,‬הנה‬ ‫הישוב שנעשה ענינו הוא‪ ,‬שנפעל‬ ‫בהעולם פעולה שמתוך כך ייראה שיושב‬ ‫בעל מח ובעל חכמה בעולם‪ ,‬ומיישב‬ ‫הוא את העולם באופן שתיראה חכמתו‬ ‫בכך שיישב את העולם‪ ,‬דישנם דברים‬ ‫בעולם שלא היו מתוקנים כדבעי‪ ,‬והבעל‬ ‫חכמה יישב אותם והעמידם על מקומם‬

‫‪‬‬

‫הנכון כדבעי למיהוי‪ ,‬הנה כמו כן ענין‬ ‫ישוב העולם בפנימיות הוא שיתגלה‬ ‫החכמה והמוחין בעולם‪.‬‬ ‫‪ ‬יותר‪ ,‬הנה כל דבר שנברא‬ ‫בעולם יש לו תכלית ותפקיד‬ ‫שעליו לפעול בעולם‪ ,‬והאדם הוא זה‬ ‫שמעמיד כל דבר בעולם על תפקידו‪,‬‬ ‫דהוא יודע תכלית כל דבר שנברא לשם‬ ‫מה נברא‪ ,‬ומהו פעולתו שעליו לפעול‪,‬‬ ‫ומחמת ידיעתו זו אכן משתמש הוא בכל‬ ‫דבר להמטרה שעליו נברא‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫מעמיד הוא כל דבר על מכונו‪ ,‬וכגו'‬ ‫שהאדם הוא שגרם לכך שהסוס ימשוך‬ ‫מרכבה וכדו'‪ ,‬דכל דבר שנברא יש לו‬ ‫מטרה ותפקיד שעליו לפעול‪ .‬אלא שמאז‬ ‫חטא עץ הדעת נעשו הרבה קלקולים‬ ‫בעולם ושוב אין כל דבר עומד על‬ ‫תפקידו‪ ,‬וכגו' שבאמת גם הנחש הי'‬ ‫צריך לשמש את האדם‪ ,‬וכדאי' בגמ'‬ ‫)סנהדרין נט‪ (:‬תניא ר"ש בן מנסיא‬ ‫אומר‪ ,‬חבל על שמש גדול שאבד מן‬ ‫העולם‪ ,‬שאלמלא נתקלל נחש כל אחד‬ ‫ואחד מישראל היו מזדמנין לו שני‬ ‫נחשים טובים‪ ,‬א' משגרו לצפון וא'‬ ‫משגרו לדרום וכו' עיי"ש‪ ,‬דכל דבר‬ ‫בעולם נברא על מנת לשמש את האדם‪.‬‬ ‫ואדם הראשון מלכתחילה נברא על כך‬ ‫שהוא יעמיד את כל נברא על תפקידו‪,‬‬ ‫ועל כן קרא הוא שמות לכל דבר‪,‬‬ ‫דקריאת שם היינו שבכך העמיד את‬ ‫הדבר על מקומו‪ ,‬ונתברר מהו תפקידו‬ ‫וענינו בעולם שלשם כך נברא‪ ,‬ולבריאה‬ ‫זו קורין כך כיון שתפקידו בעולם הוא‬ ‫כך וכך‪ ,‬ואכן צריך הוא שיפעול את‬ ‫תפקידו‪ .‬ומאז בריאת האדם בעולם שוב‬ ‫אין כל נברא פועל בעולם כפי שרצונו‬ ‫לפעול ולפי מה שמידותיו מושכים אותו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫לעשות‪ ,‬דהאדם המשיך מוחין לעולם של‬ ‫מידות‪ ,‬ומצד עולם של מידות אכן פועל‬ ‫כל דבר לפי מידתו שלא כפי מה שתיקון‬ ‫העולם מחייבו לעשות‪ ,‬ובאופן זה שכל‬ ‫נברא פועל רק לפי טבעו לא בא תיקון‬ ‫לעולם‪ ,‬שכל דבר יעשה ויפעל יותר‬ ‫מכפי הצורך לתיקון העולם‪ ,‬והאדם‬ ‫שהוא מלך הבריאה הוא המעמיד כל‬ ‫דבר על מקומו כפי מה שצריך הוא‬ ‫לפעול‪ .‬וזהו בי' ענין הנ"ל שהאדם‬ ‫ממשיך מוחין בהבריאה‪.‬‬ ‫‪ ‬זהו תפקיד האדם בחיצוניות‬ ‫העולם‪ ,‬א"כ ה"ה בפנימיות‬ ‫הדברים הבי' הוא כן‪ ,‬דהנה ענין זה‬ ‫שהאדם מכניס מוחין בהמידות בפנימיות‬ ‫היינו שמקבל הוא הכרה חדשה בהשי"ת‬ ‫ע"י שלומד תורה‪ ,‬דהנה כמו שהשי"ת‬ ‫ברא את העולם ע"י התורה כן מקיים הוא‬ ‫את העולם ע"י התורה כנ"ל‪ ,‬ולא זו בלבד‬ ‫שהשי"ת מקיים את העולם ע"י התורה‬ ‫אלא השי"ת עוד מוסיף תורה ומחדש‬ ‫חידושי תורה בכל יום‪ ,‬שהרי השי"ת אינו‬ ‫לומד רק דברים ישנים אלא מחדש בו‬ ‫חידושים‪ ,‬ובכל רגע ורגע מתחדשים‬ ‫דברים חדשים בתורה‪ ,‬וחי' אלו גם כן‬ ‫נמשכים לעולם‪ ,‬שמתחדשים בה גם כן‬ ‫חידושים כסדר‪ ,‬וכדחזינן שכל העולם‬ ‫כולו מסתובב‪ ,‬כהגלגלים הסובבים בכל‬ ‫עת וכדו'‪ ,‬וכל דבר אינו עומד על מקומו‬ ‫שבו נברא מתחילה‪ ,‬ודבר זה מורה‬ ‫שישנם צירופים ויחודים וחידושים‬ ‫חדשים המתחדשים בכל רגע עד שאין‬ ‫רגע א' דומה לזולתו‪ ,‬וכוכב זה שעמד‬ ‫במקום זה ועתה נסתבב למקום אחר היינו‬ ‫שנעשה בזאת צירוף חדש וענין חדש‪,‬‬ ‫וכמו כן כל מערכת השמים שסובבת‬ ‫והולכת כסדר ואינה עומדת כפי שהיתה‬

‫מתחילת בריאתה ה"ז מחמת הצירופים‬ ‫והיחודים שמתחדשים בכל רגע‪ ,‬ובכל עת‬ ‫מצטרפים צירופי הוי"ה חדשים לפי‬ ‫המצב ולפי הזמן‪ ,‬ושורש כל צירופים‬ ‫וחידושים אלו הן בהחידושי תורה‬ ‫שמחדש השי"ת בכל רגע‪ .‬וחידושים אלו‬ ‫מחדש השי"ת בצירוף עם האדם‪ ,‬שהאדם‬ ‫לומד את אלו החידושים‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫מתחדשים כל אלו הצירופים שמתוך כך‬ ‫בא כל סיבוב מערכת השמים וכדו'‪.‬‬ ‫‪ ‬ביאור‪ ,‬הנה על מנת להבין את‬ ‫ענין לימוד התורה בכלל צריך‬ ‫מתחילה להסתכל עליה כפי שהיא‬ ‫בשורשה‪ ,‬ועל ידי זה יראו אח"כ איך‬ ‫נשתלשל ענין זה בהשתלשלות אחר‬ ‫השתלשלות עד זמן הזה‪ ,‬והנה ענין‬ ‫לימוד התורה בשורשה היא שיבין האדם‬ ‫את כל החידושים והצירופים שבבריאה‪,‬‬ ‫וכל חידוש שמתחדש בהבריאה שורש‬ ‫ענינו הוא חידוש רוחני דהיינו הכרה‬ ‫חדשה באלקות‪ ,‬שמורה הוא על ענין‬ ‫חדש וגילוי חדש באלקות‪ ,‬אלא דגילוי‬ ‫זה משתלשל בכל העולמות לכל עולם‬ ‫ועולם לפי ערכו‪ ,‬ועד שגילוי חדש זה‬ ‫שנתגלה באלקות משתלשל גם לזה‬ ‫העולם באופן שגם בעוה"ז באה הכרה‬ ‫חדשה באלקות‪ .‬וענין הכרה זו בזה‬ ‫העולם הוא בכך שהעולם נעשה יותר‬ ‫מכון לשכינה‪ ,‬וזהו תיקון העולם‪ ,‬שהרי‬ ‫בצלאל היה יכול לצרף אותיות שבהן‬ ‫נבראו שמים וארץ‪ ,‬ונמצא שכל מה שיש‬ ‫בכל השמים והארץ הי' גם כן במשכן‬ ‫וביהמ"ק‪ ,‬והרי דענינם שוה‪ ,‬ואם ענין‬ ‫ביהמ"ק הוא להיות משכן לשכינה‪ ,‬נמצא‬ ‫שכל הבריאה ענינה הוא להיות משכן‬ ‫לשכינה‪ ,‬דביהמ"ק אינו אלא דוגמא‬ ‫האיך צריכה כל הבריאה להיראות‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫ובעצם הנה כל הבריאה הינה משכן‬ ‫לשכינה‪ .‬והנה למעשה הרי אינו ניכר הא‬ ‫שהאריה הינו משכן לשכינה‪ ,‬אלא שע"י‬ ‫שמוסיפים אורות בהבריאה עד שהאדם‬ ‫נעשה ממש דוגמא להאדם היושב על‬ ‫הכסא‪ ,‬הנה על ידי זה באים להכרה שגם‬ ‫האריה שבזה העולם הינו דוגמא להאריה‬ ‫הנושא את הכסא‪ ,‬ומתגלה ששורש‬ ‫האריה שבעוה"ז הוא בהאריה שבמרכבה‪,‬‬ ‫ושורש השור שבעוה"ז הוא בהשור‬ ‫שבמרכבה‪ ,‬וכן כל הדברים הקיימים‬ ‫בעולם מושרשים הם בהמרכבה עצמה‬ ‫או בהדברים המסתעפים מהמרכבה‪,‬‬ ‫והאדם הוא דוגמא דלעילא להאדם‬ ‫היושב על הכסא‪ ,‬ונמצא שע"י גילוי זה‬ ‫נעשו כל הנבראים למטה משכן לשכינה‪,‬‬ ‫דהאדם הוא הממשיך אלקות ממש לזה‬ ‫העולם‪ ,‬וכל שאר הנבראים שסובבים‬ ‫סביבו ונבראו כדי לשמשו הינם כמרכבה‬ ‫לו‪ ,‬וה"ז כהמרכבה הנושאת את הכסא‬ ‫וכהמלאכים שזהו ענינם‪ ,‬וכולם סובבים‬ ‫סביב האדם שהוא מרכבה לשכינה‪.‬‬ ‫‪ ‬האדם עוסק בתורה באופן זה‬ ‫שנתחדשו על ידי זה חידושים‬ ‫לישוב העולם‪ ,‬ונתגלה בכל נברא‬ ‫שמושרש הוא למעלה‪ ,‬ועפי"ז נתברר מה‬ ‫תפקידו ומטרתו בעולם‪ ,‬הנה על ידי זה‬ ‫נחשב שהאדם הוסיף על הבריאה ובנה‬ ‫אותה כבית‪ ,‬דהשי"ת ברא 'גן עדן' שהוא‬ ‫כשדה שאינה מיושבת‪ ,‬ונחשבת כעולם‬ ‫חיצוני ולא פנימי‪ ,‬כיון שעדיין לא בנו‬ ‫בה כלום‪ ,‬והאדם בעבודתו צריך לבנות‬ ‫בה בית שהוא ענין ביהמ"ק‪ ,‬וע"י שבונה‬ ‫בית זה בכך מיישב הוא את העולם‬ ‫ומוסיף עליו‪ ,‬ואזי נעשה ענין 'תפארת‬ ‫אדם לשבת בית' ‪ ,  ‬שהרי‬ ‫שלימות האדם למטה הוא בכך שיש לו‬

‫‪‬‬

‫בית ויושב ודר בה‪ ,‬וכמו כן האדם שעל‬ ‫הכסא נצרך שיהא לו בית‪ ,‬וע"י גילויים‬ ‫אלו אכן נעשה העולם וכל אשר בו‬ ‫משכן ובית לשכינה‪ ,‬ואלו הן החידושים‬ ‫שצריך האדם לחדש ולהוסיף בהבריאה‪,‬‬ ‫וזהו עיקר ענין 'תורה' והחידושים‬ ‫שמחדש השי"ת בכל יום‪ ,‬דמלבד ענין‬ ‫הראשון שנתבאר לעיל דלימוד התורה‬ ‫נצרך לקיום העולמות‪ ,‬הנה עיקר ענינו‬ ‫הוא שיתחדשו על ידי לימוד התורה‬ ‫חידושים חדשים בכל יום כדי להוסיף‬ ‫על העולמות כדנתבאר‪.‬‬ ‫‪ ‬אכן ישנם ב' חלקים בענין‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬דישנו חלק‬ ‫בענין התורה שענינו הוא לקיום‬ ‫העולמות‪ ,‬וישנו חלק החידושים בתורה‬ ‫שענינו להוסיף על העולמות‪ ,‬והאדם‬ ‫המתעסק בחידושים אלו שבתורה ממשיך‬ ‫הוא אותם לזה העולם‪ ,‬דגדול תלמוד‬ ‫שמביא לידי מעשה‪ ,‬וזהו צורת התורה‬ ‫וצורת האדם כפי שנברא לכך מלכתחילה‬ ‫ללמוד תורה כנכון‪ .‬וב' ענינים אלו‬ ‫שבעסק לימוד התורה חזינן נמי גבי אדם‬ ‫הראשון‪ ,‬שהניחוהו בגן עדן לעבדה‬ ‫ולשמרה שהוא ענין קיום המצוות‪,‬‬ ‫וכדאי' בחז"ל לעבדה במ"ע ולשמרה‬ ‫במל"ת‪ ,‬ומלבד זאת נצטוה 'מכל עץ הגן‬ ‫אכול תאכל' שהוא ענין לימוד התורה‪,‬‬ ‫דלכן הכל מודים שבעצרת בעינן נמי‬ ‫לכם‪ ,‬כיון דאכילה הראשונה של האדם‬ ‫מלכתחילה היתה ענין לימוד התורה‪,‬‬ ‫וזכר לענין זה של תורה שהיא ענין‬ ‫התורה כנכון‪ ,‬על כן ביום מתן תורה‬ ‫הכל מודים דבעינן נמי לכם‪ ,‬וז הו גם כן‬ ‫ענין שני הלחם שמקריבים בחג‬ ‫השבועות‪ ,‬וכדכתיב 'לכו לחמו בלחמי'‪,‬‬ ‫דהתורה נמשכה אל אדם הראשון ע"י‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫אכילתו‪ ,‬ומה גם שהרי על התורה נאמר‬ ‫'כי הם חיינו' דאי אפשר לחיות בלא‬ ‫תורה‪ ,‬והרי דתורה הוא ענין אכילה כהא‬ ‫דבלא אכילה אי אפשר לחיות‪ ,‬וזהו ענין‬ ‫הציווי שנצטוה אדם הראשון 'מכל עץ‬ ‫הגן אכול תאכל'‪ .‬ומצד זה נמי כתיב‬ ‫בשעת מתן תורה 'ויחזו את האלקים‬ ‫ויאכלו וישתו'‪ ,‬דהיינו שאצילי בני‬ ‫ישראל עמדו על כך שזהו ענין הנכון של‬ ‫תורה‪ ,‬ורצו גם הם להשוות את אכילתם‬ ‫לאכילת אדם הראשון בגן עדן שנצטוה‬ ‫לאכול מכל עץ הגן‪ .‬ועל כל פנים הנה‬ ‫ענין 'מכל עץ הגן אכול תאכל' הוא ענין‬ ‫לימוד התורה‪ .‬והרי גם באכילה זו ישנם‬ ‫ב' דרגות‪ ,‬דישנה אכילת כל עץ הגן‪,‬‬ ‫וישנה אכילה מעץ החיים שזו היתה‬ ‫עומק כוונת ציווי זה‪ ,‬ועץ החיים הוא‬ ‫שורש ענין האכילה מעצי הגן‪ ,‬דהעיקר‬ ‫הוא שיאכל מעץ החיים‪ .‬והנה עץ החיים‬ ‫הוא התורה‪ ,‬והרי באמת האכילה מכל עץ‬ ‫הגן הוא גם כן ענין לימוד התורה כנ"ל‪,‬‬ ‫והרי דישנם ב' דרגות בתורה כדנתבאר‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא דאכילת כל עץ הגן רומז‬ ‫לחלק התורה הבא לקיום‬ ‫העולמות‪ ,‬דכל עצי הגן הם שרשים לכל‬ ‫מיני הנבראים שישנם בהבריאה‪ ,‬דמ"ט‬ ‫שערים נבראו בעולם ועצי הגן הם‬ ‫שרשים לכך‪ ,‬ואילו עץ החיים הוא נגד‬ ‫שער החמשים כדאי' בזוה"ק‪ ,‬והיינו‬ ‫דהעולם אינו אלא מ"ט שערים‪ ,‬ושער הנ'‬ ‫הוא אלקות ממש ונעלה הוא מן העולם‪,‬‬ ‫ונמצא דעל מנת קיום העולמות נצרך‬ ‫אדה"ר לאכול מכל עץ הגן‪ ,‬והיינו דהנה‬ ‫הגם שעדיין לא נגזרה עליו גזירת מיתה‬ ‫מכל מקום בודאי אם לא היה אוכל היה‬ ‫מת‪ ,‬וכדי לקיים גופו אפי' קודם הגזירה‬ ‫מוכרח היה לאכול‪ ,‬ועל כן נצטוה 'מכל‬

‫עץ הגן אכול תאכל' דאם לא יאכל ימות‪,‬‬ ‫והרי דמלכתחילה אף בלא גזירת מיתה‬ ‫היה מחוייב לאכול‪ ,‬אולם אכילה זו‬ ‫היתה באה לו כדבר טבעי על מנת‬ ‫שיתקיים‪ ,‬ונמצא שצורך אכילה זו מונח‬ ‫כבר בטבע הבריאה‪ ,‬והרי שעצם ענין‬ ‫אכילה זו של אדם הראשון הוא לקיום‬ ‫העולמות ואינו בא להוסיף עליהם כלום‪,‬‬ ‫דבעצם בריאתו מונח כבר הצורך והתאוה‬ ‫לאכילה‪ ,‬וא"כ ציווי זה שנצטוה לאכול‬ ‫מכל עץ הגן בעל כרחך לא בא על מנת‬ ‫להוסיף חידושים בהעולמות‪.‬‬ ‫‪ ‬שאדם הראשון היה צריך לעמוד‬ ‫על כך ולהתבונן דא"כ למה‬ ‫הוצרך שיצווהו לאכול מכל עץ הגן אחר‬ ‫שטבעו מושכו לכך‪ ,‬ומכך הי' צריך‬ ‫להסיק דעיקר המכוון בציווי זה הוא על‬ ‫האכילה מעץ החיים‪ ,‬דאכילת עץ זו‬ ‫אינה נצרכת לחיותו ולקיומו‪ ,‬דכל עוד‬ ‫שלא נגזרה עליו גזירת מיתה יכול הוא‬ ‫לחיות גם בלא שיאכל מעץ החיים‪ ,‬אלא‬ ‫שאם היה אוכל מעץ החיים היתה אכילה‬ ‫זו מוספת לו מין חיים כאלו שלא היה‬ ‫לו עד עתה‪ ,‬וכדנתבאר במקום אחר‬ ‫דאפילו אחר שאכל מעץ הדעת ונגזרה‬ ‫עליו גזירת מיתה‪ ,‬אילו היה אוכל מעץ‬ ‫החיים היה נשאר חי‪ ,‬דעל כן הוצרך‬ ‫השי"ת לגרשו מגן עדן פן יאכל מעץ‬ ‫החיים‪ ,‬והרי דהחיות שזוכים לה ע"י‬ ‫אכילה מעץ החיים הינה מין חיות נעלית‬ ‫בנוסף להחיים שכבר יש לו‪ ,‬והיה לו‬ ‫להבין שזהו עיקר המכוון בציווי 'מכל‬ ‫עץ הגן אכול תאכל'‪ ,‬והיינו דהוספה זו‬ ‫בהחיות היא היא דרגת התורה כנכון‪,‬‬ ‫שאינה באה רק עבור קיום העולמות‬ ‫הקיימים כבר אלא שבאה להוסיף‬ ‫עליהם‪ ,‬ועל כל פנים הרי לנו שזהו ענין‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫התורה מלכתחילה של אדם הראשון‪ ,‬ב'‬ ‫הדרגות של עצי הגן ועץ החיים‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬ע"י ענין תורה זו שבאה ע"י‬ ‫אכילת אדה"ר היה האדם‬ ‫מתיישב‪ ,‬וכן כל העולמות וכל הבריאה‬ ‫היתה מתיישבת על ידי זה‪ ,‬דהאדם צריך‬ ‫ישוב מצד מידותיו וכל מהותו ברוחניות‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬דכמו שאיבריו הגשמיים‬ ‫צריכים מזונות על מנת שיתקיימו כן‬ ‫אבריו הרוחניים צריכים מזונות עבור כך‪,‬‬ ‫וכל קומתו צריכה שיישבוה‪ ,‬וכמו כן כל‬ ‫העולם התלוי בו ונמשך אחריו צריך‬ ‫ישוב‪ ,‬והאדם הרי מושל הוא על כל‬ ‫הבריאה וכדכתיב 'וירדו בדגת הים ובעוף‬ ‫השמים וכל דגי הים בידכם ניתנו'‪ ,‬דכל‬ ‫העולם נתון תחת ממשלת האדם‪ ,‬וא"כ‬ ‫ע"י אכילתו )שהוא ענין התורה כנ"ל(‬ ‫היה מיישב גם את כל העולם החיצוני‪,‬‬ ‫והיינו דע"י התורה שלומד היה מבין‬ ‫האיך לבנות בית אף בגשמיות‪ ,‬והאיך‬ ‫לייצר מכונות‪ ,‬דהכל מרומז בתורה‪ ,‬שהרי‬ ‫אסתכל קוב"ה באורייתא וברא עלמא‪,‬‬ ‫ונמצא שכל הבריאה וכל החכמות שבה‬ ‫כתובים בתורה‪.‬‬ ‫‪ ‬שלמה המלך ע"ה שהוא בנה את‬ ‫ביהמ"ק שבנינו הוא מעין תיקון‬ ‫העולמות‪ ,‬דביהמ"ק הוא מעין מצב‬ ‫העולמות בתיקונם‪ ,‬הנה עליו אכן כתוב‬ ‫'וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון‬ ‫ועד האזוב אשר יוצא בקיר' ‪,  ‬‬ ‫דהוא דיבר על כל הבריאה )דידע את‬ ‫כל החכמות הגנוזים בה(‪ ,‬וכפי שניתן לו‬ ‫רשות לגלות בפועל כן גילה‪ ,‬אלא שלא‬ ‫ניתן לו רשות לגלות לגמרי את כל‬

‫‪‬‬

‫חכמתו כיון שהעולם לא נתתקן עדיין‪,‬‬ ‫והיתה בו עדיין תערובת של טוב ורע‪,‬‬ ‫ועל כן אילו היה העולם יודע בימים‬ ‫ההם את כל החכמות הידועים עתה כבר‬ ‫היה נחרב העולם לפני שנים רבות‪ ,‬דכגון‬ ‫אילו היה נבוכדנצר יודע את כח פצצת‬ ‫האטום כבר היה מחריב את כל העולם‬ ‫על ידי זה‪ ,‬דבימים ההם עדיין לא היו‬ ‫כמה תיקונים בעולם שישנם בזמנינו‪,‬‬ ‫דהעולם בזמנינו הכירו בכך שאי אפשר‬ ‫להניח לכל רשע ועריץ לעשות ולפעול‬ ‫כרצונו‪ ,‬ועל כן העמידו בזמן הזה כמה‬ ‫צמצומים וענינים שלא יניחו לרשעים‬ ‫לעשות ככל רצונם‪ ,‬אולם בדורות‬ ‫הקודמים שלא נתקן זאת עדיין‪ ,‬וכל רשע‬ ‫עריץ היה יכול להתנהג ולפעול כחפצו‪,‬‬ ‫וזהו תערובת יתירה של טוב ורע‪ ,‬אזי‬ ‫אילו היה בידו 'פצצת אטום' ומטוסים‬ ‫למיניהם כבר מזמן היה העולם חרב‪ ,‬ועל‬ ‫כן לא הניחו לשלמה המלך לגלות את‬ ‫כל ידיעותיו בימים ההם‪ .‬וכל קלקולים‬ ‫אלו באים מכך שכל אלו החידושים‬ ‫אינם נובעים מישוב העולם על צד הנכון‬ ‫כפי שכתובים הם בתורה‪ ,‬וישוב העולם‬ ‫שנעשה ע"י אלו החידושים יש בו עדיין‬ ‫תערובת גדולה של טוב ורע‪ ,‬ועל כל‬ ‫פנים ע"י התורה וחכמתה שהיה לשלמה‬ ‫המלך ע"ה היה בידו כח ליישב העולם‬ ‫כפי הרשות שניתנה לו‪ ,‬וכמו כן אדם‬ ‫הראשון היה צריך מלכתחילה ליישב את‬ ‫כל העולם ברוחניות ובגשמיות ע"י‬ ‫התורה שניתנה לו‪ ,‬דהגשמיות הינה משל‬ ‫לרוחניות וצריכים הם להיות תואמים זה‬ ‫לזה‪ ,‬ועל כן ע"י התורה הרוחנית היה‬ ‫כח בידו ליישב את העולם הגשמי גם‬ ‫כן‪ .‬אלא שאחר חטא אדם הראשון שוב‬ ‫העולם לגמרי אינו מיושב כפי שהיה‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫צריך להתיישב‪ ,‬ואכן לעתיד משיח ישנה‬ ‫את כל ישוב העולם‪ ,‬שהרי התיקון‬ ‫הגשמי צריך להיות תואם גם עם‬ ‫הרוחניות כנ"ל‪ ,‬ולע"ע העולם עדיין‬ ‫רחוק מכך מאוד‪ ,‬ואכהמל"ב‪.‬‬ ‫‪ ‬כל פנים נמצא שישוב העולם תלוי‬ ‫בחכמת התורה‪ ,‬וע"י חכמה זו היה‬ ‫האדם מיישב את עולמו הפנימי‪ ,‬וכמו כן‬ ‫על ידי זה היה מתיישב גם העולם‬ ‫החיצוני שהוא המשל לעולם הפנימי‪,‬‬ ‫דהפנימיות והחיצוניות הינם עולם א'‪,‬‬ ‫וכל העולם הוא מרכבה המעידה על‬ ‫השורש‪ ,‬ד'שלחן' צריך להיראות כן‬ ‫בחיצוניות כיון שמרכבה הוא לכל סודות‬ ‫השלחן‪ ,‬וע"פ סודות אלו צריך שייראה‬ ‫השלחן בצורה כזו‪ ,‬ושייעשה ממיני‬ ‫דברים אלו‪ ,‬ועל ידי זה מאירים בו כל‬ ‫השמות של ענין 'שלחן' זה‪ ,‬ולמעלה‬ ‫ממנו שלחן ע"ג שלחן גבוה מעל גבוה‬ ‫עד רום המעלות‪ ,‬דשלחן זה רומז הוא‬ ‫להשלחן שבעולמות הנעלים ביותר‪,‬‬ ‫ומרכבה הוא לכך‪ ,‬וזהו ענין שלחן כנכון‪.‬‬ ‫וכמו כן כל חפץ וחפץ שבעוה"ז החיצוני‬ ‫יש לו נמשל בעולמות העליונים‪ ,‬ונמשל‬ ‫זה גם הוא משל הוא שיש לו נמשל‬ ‫בעולמות הנעלים יותר ממנו גבוה מעל‬ ‫גבוה עד השורש‪ ,‬ומצד השורש נמשך‬ ‫שחפץ זה צריך להיראות כך‪ ,‬דמרכבה‬ ‫הוא לשורש זה ומשתלשל הוא ממנו‪,‬‬ ‫וכשנעשה באופן זה אזי מאירים בהחפץ‬ ‫שלמטה בעוה"ז כל השמות מלמעלה עד‬ ‫למטה‪ ,‬כיון שנעשה הוא כנכון ע"פ‬ ‫חכמת התורה‪ ,‬והעמידוהו באופן הנכון‬ ‫ומשתמשים בו כדבעי‪ ,‬ואזי נחשב‬ ‫שהעולם מיושב כנכון‪ ,‬דכל חפץ שבו‬ ‫הוא מרכבה לענין נעלה‪ ,‬ומכון הוא‬ ‫להשכינה‪ .‬וזה היה ענין התורה‬

‫מלכתחילה כפי שנתנה לאדם הראשון‬ ‫קודם החטא‪.‬‬ ‫‪ ‬אחר שחטא אדם הראשון ונעשה‬ ‫תערובת טוב ורע‪ ,‬שוב איבד‬ ‫מדריגה זו וישלחוהו מגן עדן‪ ,‬עד‬ ‫שכמעט שלא שכח לגמרי את כל‬ ‫החכמות שידע מתחילה‪ ,‬ובזוה"ק איתא‬ ‫שאדם הראשון אכן שכח את כל חכמתו‬ ‫ולא ידע כלום‪ ,‬ובכה על כך להשי"ת‪,‬‬ ‫ועל כן נתן לו השי"ת ספר תולדות אדם‬ ‫הנק' 'ספרא דאדם קדמאה'‪ ,‬וענינו הוא‬ ‫דמתחילה ידע אדם הראשון בטבעו את‬ ‫כל החכמות ולא הוצרך ללמדם בספר‪,‬‬ ‫וזה היה ענין אכילתו שהאכילה היא ענין‬ ‫טבעי שאין צריך ציווי על כך כנ"ל‪,‬‬ ‫וקיבל ע"י כך את חכמתו בטבעיות כיון‬ ‫שעל כך נברא וזהו טבעו‪ ,‬וכאברהם‬ ‫אבינו ע"ה שבאיזו בחי' היה הוא התיקון‬ ‫של אדם הראשון‪ ,‬ועל כן רמ"ח איבריו‬ ‫ידעו מעצמם את כל המצוות עשה‪,‬‬ ‫ושס"ה גידיו הבינו מעצמם את כל‬ ‫השס"ה ל"ת כנודע‪ ,‬והרי דענין טבעי‬ ‫הוא אצל האדם לידע זאת‪ ,‬אלא שאחר‬ ‫החטא הוצרך ל'ספרא דאדם קדמאה'‬ ‫שע"י לימודו בספר זה ישתלשלו אליו‬ ‫החכמות‪ ,‬ויידע על ידי זה מעין מה‬ ‫שידע מקודם‪ ,‬והיו יכולים להשתמש‬ ‫למעשה בספר זה‪ ,‬ובית מדרשו של שם‬ ‫ועבר היינו שבו למדו את ספרא דאדם‬ ‫קדמאה‪ ,‬דספר זה היה בו מין מדריגה‬ ‫של תורה‪ ,‬אלא דמלכתחילה היתה לו‬ ‫זאת בטבעו ואח"כ היה לו זכר מכך ע"י‬ ‫ספר זה‪ ,‬וע"י ספר זה היו יכולים לפעול‬ ‫הרבה תיקונים לישוב העולם‪ ,‬והאבות‬ ‫הק' אכן עשו הרבה תיקונים על ידי זה‪,‬‬ ‫וכמו כן נח למד גם כן בספר זה כדאי'‬ ‫בחז"ל שנח למד תורה‪.‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫‪ ‬ספר זה היה לבנ"א קודם מתן‬ ‫תורה והיו יכולים לתקן את‬ ‫העולם על ידו‪ ,‬דתיקון העולם תלוי הוא‬ ‫במעשי בנ"א‪ ,‬וע"י ספר זה היו יכולים‬ ‫בנ"א לתקן גם את עצמם באיזה אופן‬ ‫להיות על ידי זה לעם הנבחר‪ ,‬אלא‬ ‫שהבחירה היתה בידם לקלקל גם כן על‬ ‫ידו‪ ,‬ואכן העולם כפי שנראה לע"ע הוא‬ ‫מה שנוצר מחמת כל הקלקולים‪ ,‬דנודע‬ ‫הענין שהרבוש"ע רצה ליתן התורה לדור‬ ‫המבול‪ ,‬ומ' יום שהיה המבול מים על‬ ‫הארץ ‪   ‬הוא נגד מ' יום של‬ ‫מתן תורה כנודע‪ ,‬אלא שהעולם לא זכה‪,‬‬ ‫וקלקלו בו עד שנעשה מבול חרבן‬ ‫לעולם לעומת כעין המבול הנכון שהי'‬ ‫בעת מתן תורה‪ ,‬וכדכתיב במתן תורה 'ה'‬ ‫למבול ישב'‪ ,‬ולעומת זה הי' בדורו של‬ ‫נח מבול של חכמות חיצוניות היונקים‬ ‫מן התורה שהביאו חרבן לעולם‪ ,‬וזה נק'‬ ‫מי המבול‪ ,‬וכמובן שהיה גם כן מבול‬ ‫של מים כפשוטו‪ ,‬אולם מבול זה רומז‬ ‫למבול החכמות החיצוניות ]שישנם גם‬ ‫כן בזמן הזה[ המחריבות את העולם‪,‬‬ ‫וכדאי' בזוה"ק דהא דכתיב 'בשנת שש‬ ‫מאות שנה לחיי נח וכו' נבקעו כל‬ ‫מעיינות תהום רבה' ‪   ‬היינו‬ ‫שנפתחו תרעין דחכמתא‪ ,‬וזהו מבול‬ ‫החכמות החיצוניות שמחריבים את כל‬ ‫העולם‪ .‬ולעומת זה בתוך התיבה היו‬ ‫מונחים האורות של החכמות הפנימיות‪,‬‬ ‫ונח שלמד תורה נהנה מחכמות אלו‪,‬‬ ‫דהתיבה היתה דוגמת ביהמ"ק ודוגמת‬ ‫הבריאה כתיקונה‪ ,‬וע"י חכמת בריאת‬ ‫שמים וארץ היה נח יכול לבנות את‬ ‫התיבה‪ ,‬וכמו שבביהמ"ק כתיב 'ונועדתי‬ ‫לך שם ודיברתי אתך מעל הכפורת'‬ ‫‪   ‬ששם האירו אורות התורה‬

‫‪‬‬

‫הק'‪ ,‬כן בהתיבה היה ה'צוהר תעשה‬ ‫לתיבה' שמצוהר זה האירו בהתיבה‬ ‫אורות של מתן תורה דוגמת ה'ונועדתי‬ ‫לך שם'‪ .‬ועל כל פנים הבחירה היתה‬ ‫בידם לתקן העולם ע"י ספר זה או‬ ‫לקלקל על ידו בחכמות חיצוניות‪.‬‬ ‫‪ ‬נמשך עד דור הפלגה‪ ,‬דבדור‬ ‫הפלגה הפליג השי"ת את אומות‬ ‫העולם ששוב לא יהא להם שייכות‬ ‫לתיקון העולם‪ ,‬והפלגה זו בפשטות‬ ‫היתה שבדור זה אבדו אומות העולם את‬ ‫המסורת של ספרא דאדם קדמאה‪ ,‬ודור‬ ‫זה היה כבר אחר דורם של שם ועבר‬ ‫ואזי אבדו את מסורת אדם הראשון‪ ,‬ומה‬ ‫שנבלה שם שפתם היינו ששכחו את‬ ‫לשון הקודש שהיא עיקר חכמת בריאת‬ ‫העולמות‪ ,‬ולשון הקודש היא עיקר לשון‬ ‫השמות של כל דבר‪ ,‬דכל שם שאינו ע"פ‬ ‫לשון הקודש אין לו את משמעותו‬ ‫הנכונה‪ ,‬ואינו שמו של החפץ כפי‬ ‫בריאתו‪ ,‬ושוב אין פעולות כל דבר נמשך‬ ‫מן התורה כיון שאינו נקרא בשמו ע"פ‬ ‫לשון התורה‪ ,‬ואם אינך קורא ל'אריה'‬ ‫בשמו ע"פ לשון הקודש‪ ,‬אלא הינך קורא‬ ‫אותו 'לייב'‪ ,‬א"כ שוב אינך יודע מהו‬ ‫שורש חיותו‪ ,‬ושוב אין זה ארי"ה אלא‬ ‫זהו דבר אחר‪ ,‬ואין מאירים בו האורות‬ ‫של א' ר' י' ה'‪ ,‬ואינו כמהותו הנכונה‪,‬‬ ‫ומעתה שוב אינך יכול להשתמש בו‬ ‫כנכון לתכליתו שלשמו נברא כיון שאינך‬ ‫קורא לו בשמו השרשי 'אריה'‪ ,‬וכן הוא‬ ‫גם כן בכל הנבראים כעין זה‪ ,‬וכדאי'‬ ‫בחז"ל דאויר מגדל משכח‪ ,‬דהמגדל‬ ‫שרצו הם לבנות גרם שכחה בכל‬ ‫הענינים‪ ,‬וכן בפשטית ע"י‪ ,‬שהפיצם‬ ‫השי"ת משם על פני כל הארץ עי"ז‬ ‫אבדו את המסורת שהי' להם‪ ,‬דכל עוד‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫שאוה"ע היו כולם עם אחד במדום אחד‬ ‫ושפה אחת לכולם‪ ,‬הנה על ידי זה‬ ‫נמשכה המסורת ביניהם בהמשך ישר‬ ‫מאדם הראשון‪ ,‬אך לאחר ההפלגה איבדו‬ ‫מסורת זו‪ ,‬ונעשה להם מדינות חדשות‬ ‫והשקפות חדשות ודיעות חדשות לכל א'‬ ‫וא' מדיליה‪ ,‬דהופלגו מהקדושה‪.‬‬ ‫‪' ‬אחד היה אברהם'‪ ,‬דהוא ושאר‬ ‫האבות הק' המשיכו עדיין את‬ ‫המסורת מענין אדם הראשון‪ .‬ומכיון שכן‬ ‫שאוה"ע הופלגו מהקדושה ורק אברהם‬ ‫אבינו נשתייר‪ ,‬הנה מכך נעשה מלחמה‬ ‫גדולה בין הקדושה להסט"א‪ ,‬והסט"א‬ ‫נתגברה עד שמזה נמשך כל סדר‬ ‫ההשתלשלות לירידת בנ"י למצרים‪,‬‬ ‫שנגזרה עליהם גזירת גלות מצרים‪ ,‬וכ'‬ ‫הרמב"ם דבגלות זו כמעט ולא נשתכחה‬ ‫כל הענין של אברהם אבינו‪ ,‬והיה זה מצד‬ ‫התגברות הסט"א ומלחמתם נגד הקדושה‪,‬‬ ‫ובודאי שכן היה צריך להיות השתלשלות‬ ‫הדברים ע"פ מחשבתו של השי"ת‪ .‬ועל‬ ‫כל פנים כ"ז נמשך עד יציאת מצרים‪,‬‬ ‫דכשיצאו כלל"י ממצרים החזיר השי"ת‬ ‫את כלל"י באיזו בחי' לדרגת אדם‬ ‫הראשון קודם החטא‪ ,‬ופסקה זוהמתן‪,‬‬ ‫ואכהמל"ב ועל כל פנים ענינו הוא שאז‬ ‫נוצר מין קשר בין התורה )שהיא ענינו‬ ‫של אדה"ר קודם החטא כנ"ל( לבין‬ ‫כלל"י עוד יותר ממה שהיה לאדה"ר‬ ‫קודם החטא‪ ,‬דאדם הראשון אף שהיתה‬ ‫לו גם כן ענין זה מכל מקום היתה יכולה‬ ‫ליאבד ממנו‪ ,‬שהרי באמת איבד לגמרי‬ ‫את מדריגתו הקודמות והוכרחו ליתן לו‬ ‫ספר חדש‪ ,‬וגם אחר שניתן לו ספר זה‬ ‫עוד היה יכול לאבד גם אותו כפי שהיה‬ ‫בדור הפלגה‪ ,‬ואילו במתן תורה נעשה‬ ‫ענין 'ביום חתונתו' זה מתן תורה ‪‬‬

‫‪ ,‬והיינו שנעשה מין קשר בין כלל"י‬ ‫להתורה באופן שאפילו אם יפלו כלל"י‬ ‫ממדריגתם אעפ"כ לא יאבדו את התורה‪,‬‬ ‫ושוב לא יהא יותר דבר כזה כדור הפלגה‪,‬‬ ‫דהתורה תצטרף אל כלל"י לילך עמם‬ ‫לכל מקום הליכתם‪ ,‬ואם כלל"י ילכו‬ ‫בגלות גם התורה תגלה עמם‪ ,‬ואכן בודאי‬ ‫כאשר התורה בגלות אין זה אותה מדריגת‬ ‫התורה כפי שאינה בגלות‪ ,‬אך סוף סוף‬ ‫יהא לנו על כל פנים בחי' של תורה אפי'‬ ‫במצב של גלות‪ ,‬וכגון מה שנודע‬ ‫מהמהר"ל זי"ע ‪  ‬על הא דאי'‬ ‫בחז"ל ‪  ‬שלא ימצאו הלכה‬ ‫ברורה ומשנה ברורה במקום אחד‪ ,‬דהיינו‬ ‫שכמו שנגזרה גזירת גלות על כלל"י‪ ,‬כן‬ ‫ישנה גזירת גלות על התורה‪ ,‬ואם נשמות‬ ‫ישראל מפוזרות אף דברי תורה מפוזרין‪,‬‬ ‫ועל כן לא מצינו הלכה ברורה וכו'‬ ‫במקום אחד כיון שמפוזרין הן‪ ,‬וסוגיות‬ ‫השייכות לענין א' נמצאות במקום אחר‬ ‫וכדו'‪ ,‬ותלמוד בבל"י הוא כענין בבל‬ ‫שנק' כן ע"ש ששם בלל ה' את שפת כל‬ ‫הארץ‪ ,‬ואי' בחז"ל ש'במחשכים הושיבני'‬ ‫קאי על תלמוד בבלי‪ ,‬ונק' הוא תלמוד‬ ‫בבל"י מחמת ענין זה שהתורה גם היא‬ ‫ירדה לגלות‪ ,‬דאם כלל"י ירדו לבבל גם‬ ‫התורה יורדת עמם לבבל‪ ,‬ועל כל פנים‬ ‫הקשר שנתהוה במתן תורה הוא שבכל‬ ‫מקום שילכו כלל"י תצטרף גם התורה‬ ‫לילך עמם‪.‬‬ ‫‪ ‬אחר שנתבאר דהתורה יורדת‬ ‫עם כלל"י לכל מקום בו הם‬ ‫נמצאים‪ ,‬ואם כלל"י ירדו לגלות גם‬ ‫התורה הינה בבחי' זו‪ ,‬הנה בכך יבואר‬ ‫מה דקשה לכאו' על מה שביארנו לעיל‬ ‫דחובת לימוד התורה כסדר ללא הפסק‬ ‫הינה מחמת שלימוד התורה פועלת על‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫כל דבר בהבריאה שייעשה מרכבה‬ ‫לשכינה‪ ,‬דחכמה זו ממשכת אורות‬ ‫חדשים וגילויים חדשים שעל ידם באים‬ ‫להכרה חדשה בהשי"ת‪ ,‬ובכך מתיישב‬ ‫האדם עצמו באופן שמידותיו נעשין‬ ‫מרכבה לשכינה ע"י שקנה הכרה‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬ובכך נעשה הוא דוגמא להאדם‬ ‫שעל הכסא‪ ,‬וכמו כן על ידי זה כל‬ ‫העולם כולו מתיישב‪ ,‬ולכאו' הרי‬ ‫כשהאדם עוסק בסוגיא בגמ' הלא אין‬ ‫נראה שהגמ' עוסקת במעשה מרכבה‬ ‫ובענין שעל ידה ייעשה האדם דוגמא‬ ‫להאדם שעל הכסא‪ ,‬אלא כל עסק‬ ‫הסוגיא היא בשקלא וטריא אם הלכה‬ ‫כמ"ד זה או כזולתו‪ ,‬ובפלוגתות וכדו'‪,‬‬ ‫ואין נראה כלל שעל ידי זה מתעסקים‬ ‫בישוב העולם‪ ,‬ואכן סוגיא זו מבררת‬ ‫ענינים השייכים להמצוות ובמה שהאדם‬ ‫צריך לעשות‪ ,‬אך גם בעשיית המצוות‬ ‫גופא אין ניכר שנעשה על ידי זה גילוי‬ ‫של מעשה מרכבה ושל דביקות והכרה‬ ‫באלקות‪ ,‬ועאכו"כ שאין נראה שנעשה‬ ‫ישוב העולם על ידי זה‪ ,‬דהאיך מיישבים‬ ‫את העולם ע"י לימוד סוגיא בגמ'‪ ,‬וא"כ‬ ‫צ"ב מה זאת שאמרנו שכל העולמות‬ ‫וישובן תלוי בלימוד התורה‪.‬‬ ‫‪ ‬לאחר הקדמה הנ"ל א"ש‪ ,‬דהבי'‬ ‫הוא דכיון שאחר מתן תורה‬ ‫קשורה התורה לכלל"י‪ ,‬והולכת היא עמם‬ ‫לכל מקום המצאם‪ ,‬וכשכלל"י בגלות גם‬ ‫התורה הינה בגלות‪ ,‬הנה ענין תורה‬ ‫בגלות הוא שכל הענינים והתיקונים‬ ‫שנפעלים ע"י התורה אכן נפעלים הם על‬ ‫ידה‪ ,‬אלא שנפעלים הם באופן של גלות‬ ‫והסתר‪ ,‬וא"כ אפי' אם אין ניכר בגלוי‬ ‫שנפעלו ענינים אלו מכל מקום סוף סוף‬ ‫יש לנו את התורה‪ ,‬וכל התיקונים נפעלים‬

‫‪‬‬

‫עדיין על ידה‪ ,‬אלא שנפעלים הם במצב‬ ‫של גלות‪ ,‬והיינו שהאדם אינו רואה את‬ ‫מה שנפעל בלימודו‪ ,‬ואף לא מוכרח כלל‬ ‫שיידע שנפעל משהו ע"י לימודו‪,‬‬ ‫דנפעלים הם ע"י לבושים והסתרים‪ ,‬אך‬ ‫בודאי אפי' כשהאדם מתעסק במחלוקות‬ ‫והלכה בתורה‪ ,‬באמת מתעסק הוא‬ ‫בשמות הק' ובגילויים המיישבים את כל‬ ‫העולם כו לו‪ ,‬אלא שהוא אינו יודע מכך‪.‬‬ ‫ואכן אין מתגלים תיקונים אלו שנתקנו‬ ‫על ידו‪ ,‬ונפעלים אלו התיקונים באופן‬ ‫שיש עליהם הסתר‪ ,‬אך לעת מצוא בזמן‬ ‫שיהא 'עד שתחפץ'‪ ,‬אזי יסיר השי"ת את‬ ‫ההסתר‪ ,‬ויתגלו למפרע כל התיקונים‬ ‫שנפעלו ע"י לימוד התורה‪ ,‬ועל כל פנים‬ ‫לע"ע מוכרחים התיקונים להתלבש‬ ‫באופן של הסתר וגלות‪ ,‬וענין זה עדיין‬ ‫צ"ב ארוך‪ ,‬ולע"ע אכהמל"ב‪.‬‬ ‫‪ ‬כל פנים למעשה צריך שיידע‬ ‫האדם שכאשר מתעסק הוא‬ ‫בדברי תורה יש עליו דין ד'לא ימוש‬ ‫ספר התורה הזה מפיך'‪ ,‬כיון דעל לימוד‬ ‫זה שהוא לומד עומדים כל העולמות‪,‬‬ ‫ואם יבא א' וישאל איך זה שכאשר אני‬ ‫לומד 'ביצה שנולדה ביו"ט' עומדים על‬ ‫ידי זה כל העולמות‪ ,‬ומה נחוץ כל כך‬ ‫לימוד זה עד שכל העולמות יהיו תלויין‬ ‫בו‪ ,‬ואם חוק הוא נקבל‪ ,‬דכן הוא רצון‬ ‫העליון ואי אפשר לשאול שאלות ע"ז‪,‬‬ ‫אך אין נכון לומר שחוק הוא‪ ,‬כיון‬ ‫שבאמת אפשר להבין דבר זהו ניתן‬ ‫לבאר זאת‪ ,‬והבי' הוא כנ"ל‪ ,‬דבאמת‬ ‫אילו היה לומד את התורה כפי שהיא‬ ‫בשורשה כנכון‪ ,‬אזי משנה זו ד'ביצה‬ ‫שנולדה ביו"ט' היתה מורה על ענין שלם‬ ‫שמביא להכרה נוראה באלקות‪ ,‬ובענין‬ ‫זה היו יכולים ליישב חלקים גדולים‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫בעולם‪ ,‬וכגון שהיו יכולים ליצור על ידי‬ ‫זה שלחן כזה שיהא מרכבה להשלחן‬ ‫שבעולם הנעלה ממנו‪ ,‬וכעין זה כמה‬ ‫תיקונים שהיו נפעלים בעולם ע"י הלכה‬ ‫זו‪ ,‬אלא שמכיון שהתורה נמצאת עתה‬ ‫בגלות על כן אין רואים זאת‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫‪'   ‬מלכה ושריה בגוים אין‬ ‫תורה'‪ ,‬ו'בגוים' היינו שאנו כהיום עצמות‬ ‫יבישות שנפלנו כבר הרבה ממדריגת‬ ‫התורה כנכון‪ ,‬ואין לנו כהיום את כל‬ ‫הגילויים בתורה כפי שהיה לנו בעבר‪,‬‬ ‫ואפי' לדרוש את התורה ע"פ הי"ג מידות‬ ‫שהתורה נדרשת בהן אין אנו יכולים‪,‬‬ ‫וכעין זה ישנם לאין שיעור דברים בתורה‬ ‫שנחסרו מאתנו‪ ,‬וכגו' כל הדברים דאי'‬ ‫בדברי חז"ל מעניני טבע בעולם‬ ‫ומציאותו שאינם מובנים לנו בזמן הזה‪,‬‬ ‫ויש לנו כל כך הרבה ספיקות בדבריהם‪,‬‬ ‫ואיננו יודעים בבירור מה כוונתם והאיך‬ ‫לפרש דבריהם‪ ,‬וכל זאת הוא מכיון שאנו‬ ‫במצב נורא של גלות‪ ,‬אך למעשה‬ ‫לומדים אנו תורה‪ ,‬והתיקונים שצריכים‬ ‫ליתקן על ידה נפעלים גם עתה‪ ,‬ואכן‬ ‫ישנו מהלך מיוחד האיך לומדים תורה‬ ‫ומבארים ענינים שבתורה בזמן הגלות‪,‬‬ ‫כגון שכאשר יש ספק אזלינן לחומרא‪,‬‬ ‫ובמחלוקת הלכה כדעת הרוב‪ ,‬וכן הוא‬ ‫מהלך התורה והלכותיה בזמן הזה‪,‬‬ ‫ובודאי שאילו היו הסנהדרין בזמנינו היו‬ ‫ההלכות שונות מכפי שנפסקו בזמן הזה‪,‬‬ ‫ולא היו כל כך הרבה ספיקות בתורה‪,‬‬ ‫אך סוף סוף התורה הולכת עמנו בגלות‬ ‫כענין תלמיד שגלה מגלין רבו עמו‪,‬‬ ‫והאופן איך שאנו לומדים תורה זהו אופן‬ ‫לימוד התורה כפי שהיא בגלות‪.‬‬

‫‪‬‬

‫כל הנ"ל הוא מצד עצם ענין‬ ‫התורה והקשר שלה לכלל"י‪ ,‬אך‬

‫בודאי פשוט שכאשר רוצים לבאר את‬ ‫ענין יצירת האדם שנוצר ומתחדש בראש‬ ‫השנה‪ ,‬הנה המכוון היא לאדם שנברא‬ ‫על מנת ליישב את העולם באופן שיש‬ ‫לו את ענין התורה כנכון‪ ,‬וא"כ בכל‬ ‫ראש השנה כשנעשה התחדשות יצירת‬ ‫האדם‪ ,‬הנה בודאי נעשה גם כן‬ ‫התחדשות במדריגת האדם‪ ,‬וראש השנה‬ ‫נקרא 'יום הזכרון' והיינו שאזי מתעורר‬ ‫מחדש בשמים ונעשה זכרון והארה‬ ‫להאופן האיך היה האדם צריך להיות‬ ‫מלכתחילה‪ ,‬ועל שם זה אכן נקרא ראש‬ ‫השנה בשם 'יום הזיכרון'‪ ,‬ע"ש שכל‬ ‫הדברים שאבדו מאתנו מאז ההשתלשלות‬ ‫הגדולה של ירידת הדורות שמאז חטא‬ ‫עץ הדעת‪ ,‬נזכרים הם שוב בראש השנה‪,‬‬ ‫דזכרון הוא ליום ראשון‪ ,‬ובודאי שחלק‬ ‫גדול מהזכרון ליום ראשון שבראש השנה‬ ‫הוא בכך שמתעוררת בו שוב הארה של‬ ‫מין אדם שעליו לאכול מכל עץ הגן‬ ‫ובעיקר מעץ החיים כנ"ל‪ ,‬ומין אדם כזה‬ ‫הוא האדם שמתחדש בראש השנה‪ ,‬ועל‬ ‫כן ראש השנה הוא זמן המסוגל מאוד‬ ‫להתקשר גם כן בדרגות חדשות שבתורה‪,‬‬ ‫דכמו שמתעוררים מחדש מדריגות‬ ‫חדשות בהאדם כן מתעוררים דרגות‬ ‫חדשות בתורה‪ ,‬ובאים הם כאחד כיון‬ ‫שאדם כפי שהוא במדריגתו כנכון מיישב‬ ‫הוא את העולם ע"י לימוד התורה‪ ,‬ועל‬ ‫ידה מקיים הוא את הבריאה ומוסיף‬ ‫עליה כנ"ל‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬נבאר את הציווי שנצטוה האדם‬ ‫לאכול מעץ החיים שהוזכר‬ ‫לעיל‪ ,‬דהנה כאשר הסית הנחש את אדם‬ ‫הראשון לאכול מעץ הדעת‪ ,‬אמר לו‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫הנחש 'כי יודע א' כי ביום אכלכם ממנו‬ ‫ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי‬ ‫טוב ורע' ‪ ,  ‬ופירש"י שאמר‬ ‫להם 'כל אומן שונא בני אומנותו‪ ,‬מן‬ ‫העץ אכל וברא את העולם‪ ,‬ואף אתם‬ ‫והייתם כאלקים יוצרי עולמות'‪ ,‬והיינו‬ ‫דמה שאסר לכם השי"ת לבל תאכלו מעץ‬ ‫הדעת הוא משום שאינו רוצה שתשתוו‬ ‫אליו ותהיו גם כן כאלקים יוצרי עולמות‪.‬‬ ‫וענין הסתת הנחש הוא בכך דהנה האדם‬ ‫הוא בחי' 'אדמה לעליון'‪ ,‬ובעצם אינו‬ ‫אלא צלם אלקים‪ ,‬וכדנתבאר במקום אחר‬ ‫ענין 'קדושתי למעלה מקדושתכם' דהיינו‬ ‫שעל אף שהאדם יש בו צלם א'‪ ,‬מכל‬ ‫מקום מקבל הוא זאת מהשי"ת‪ ,‬ואינו‬ ‫מקור לעצמו‪ ,‬ואילו הנחש הסיתו שיכול‬ ‫הוא להיות ממש כאלקים‪ ,‬ומה שהאדם‬ ‫הוא רק דומה לעליון רצה הנחש‬ ‫שיתרחב יותר‪ ,‬והתיר לו ענין זה שיכול‬ ‫הוא להיות כא' ממש‪.‬‬ ‫‪ ‬דבר פשוט הוא וכן מבואר הוא‬ ‫גם בתניא באריכות דהנחש לא‬ ‫דיבר דברי שטות והבל‪ ,‬דבדברים כאלו‬ ‫לא היה יכול לפתות את אדם הראשון‪,‬‬ ‫ובעל כרחך שדיבר דברים עמוקים מאוד‪,‬‬ ‫שעל כן היה זאת נסיון גדול לאדם‬ ‫הראשון שלא יאכל מעץ הדעת‪ ,‬והיינו כי‬ ‫אדם הראשון לא הבין בכלל את כל‬ ‫הענין של העה"ד‪ ,‬והרי אד"ם ענינו הוא‬ ‫שיודע הוא הכל ומבין הכל‪ ,‬ואכן צריך‬ ‫הוא להבין הכל‪ ,‬ובודאי שאדה"ר הבין‬ ‫היטב גם כן‪ ,‬ובודאי האמת כך הוא שכל‬ ‫הענין של יצירת העולמות ואת הכח‬ ‫האיך בוראים עולמות‪ ,‬תלוי בהבירור בין‬ ‫טוב לרע‪ ,‬וכדכתיב בפירוש 'והארץ היתה‬ ‫תוהו ובוהו וחושך על פני תהום' והיינו‬ ‫שהי' ענין של רע בעולם‪ ,‬עולם התוהו‬

‫‪‬‬

‫ושבירת הכלים וכל הענינים שבזה כנודע‪,‬‬ ‫ואחר שבירר השי"ת את הטוב מהרע‪,‬‬ ‫שסילק את הרע ובירר את הטוב‪ ,‬אחר‬ ‫זאת ברא את העולם‪ .‬ואם זהו ענין בריאת‬ ‫העולם‪ ,‬והרי האדם הוא בחי' 'אדמה‬ ‫לעליון' שצריך הוא להיות דומה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬וא"כ אדם שאינו מתעסק‬ ‫בבירור טוב ורע אינו בגדר 'אדם'‪ ,‬ומעתה‬ ‫מה זאת שמצוים לו לבל יאכל מעץ‬ ‫הדעת ושלא יברר טוב ורע‪ ,‬מהו הבי'‬ ‫בציווי זה‪ ,‬וע"ז באה טענת הנחש דמן‬ ‫העץ אכל וברא את העולם‪ ,‬שהרי ע"י‬ ‫האכילה מעץ הדעת ובירור הטוב ורע‬ ‫שבו ברא השי"ת את העולם‪ ,‬ובודאי אין‬ ‫זה ע"י אכילת הרע אלא ע"י בירורו‬ ‫להפרידו מהטוב ולאכול רק את הטוב‪,‬‬ ‫אך סוף סוף איך אפשר לצוות עליו שלא‬ ‫יאכל ממנו כלל לא מן הטוב ולא מן הרע‬ ‫שבו‪ ,‬ושלא יתעסק בכך כלל‪ ,‬והלא ע"י‬ ‫עסק זה נברא העולם והאדם שענינו הוא‬ ‫'אדמה לעליון' צריך להיות דומה לכך‪.‬‬ ‫‪ ‬עצם טענה זו נכונה היא‪ ,‬אלא‬ ‫שהנחש הטעה את האדם ע"י‬ ‫ערמימות‪ ,‬שהרי באמת השי"ת אמר‬ ‫לאדם הראשון ‪'   ‬ומעץ הדעת‬ ‫טוב ורע לא תאכל ממנו'‪ ,‬והיינו שאת‬ ‫שניהם יחד לא יאכל‪ ,‬אך את הטוב בפני‬ ‫עצמו זולת הרע מותר לו לאכול‪ ,‬והיינו‬ ‫שאם יוכל לברר את הטוב ולסלק ממנו‬ ‫את הרע מותר לו לאכול זאת‪ ,‬ובודאי‬ ‫אכן אין מקרא יוצא מידי פשוטו שנאסר‬ ‫לו לגמרי לאכול מעץ הדעת‪ ,‬לא מהטוב‬ ‫ולא מהרע‪ ,‬אלא שאיסור זה בא מצד‬ ‫שהשי"ת ידע שהוא אכן לא יוכל לברר‬ ‫את הטוב מן הרע‪ ,‬ועל כן שוב לגמרי‬ ‫אינו יכול לאכול ממנו‪ .‬ואולי זו היתה‬ ‫באמת ההוראת היתר של אדם הראשון‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫דהרבוש"ע אמר רק 'מעץ הדעת טוב‬ ‫ורע' והוא סבר שיוכל לאכול רק את‬ ‫הטוב בלבד‪ ,‬וכענין שלמה המלך שטעה‬ ‫גם כן כעין זה דהשי"ת אמר 'ולא ירבה‬ ‫לו נשים ולא יסור לבבו' ‪  ‬‬ ‫ואני ארבה ולא אסיר‪ ,‬אך הרי הבי'‬ ‫הפשוט אינו כן‪ ,‬דנאסר לו לגמרי‬ ‫להרבות נשים‪ ,‬והיינו נמי מכיון שהשי"ת‬ ‫יודע שבודאי אם ירבה לו נשים התוצאה‬ ‫מכך תהא שיסור לבבו‪ ,‬ועל כן נצטוה‬ ‫המלך שכלל לא ירבה לו נשים דידוע‬ ‫בודאי שלבסוף יסור לבבו‪ ,‬וכמו כן‬ ‫בציווי על איסור אכילה מעץ הדעת אף‬ ‫שעיקר המכוון שבו הוא שלא יאכל מן‬ ‫הרע‪ ,‬ואילו את הטוב בפני עצמו יכול‬ ‫הוא לאכול‪ ,‬מכל מקום למעשה נאסר לו‬ ‫לגמרי שלא לאכול כלל מעץ הדעת כיון‬ ‫שידע השי"ת שלא יוכל לברר את הטוב‪,‬‬ ‫וזהו בודאי פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫‪ ‬יבואר מה שידוע שאילו היה‬ ‫אדם הראשון ממתין באכילתו‬ ‫עד שבת שוב היה יכול לאכול מעץ‬ ‫הדעת‪ ,‬ולהנ"ל מבואר דהיינו מכיון‬ ‫שבשבת היה בידו הכח לאכול רק את‬ ‫הטוב ולסלק את הרע‪ ,‬ובאופן זה מותר‬ ‫לו לאכול כנ"ל‪ ,‬ובבי' זה נתיישב הקושי'‬ ‫שק' לכאו' על הא דנודע שבשבת הותר‬ ‫לו לאכול‪ ,‬דלכאו' זהו נגד פשוטו של‬ ‫מקרא‪ ,‬דבפשטות נאסר לו לאכול לעולם‬ ‫מעץ הדעת‪ ,‬ולהנ"ל א"ש‪] .‬ובדרך הלצה‬ ‫יש ליישב הערה זו‪ ,‬דהנה נודע שבימות‬ ‫החול לומדים את תורת הפשט‪ ,‬ובשבת‬ ‫לומדים את תורת הסוד‪ ,‬וא"כ י"ל דכל‬ ‫הלכה זו דאין מקרא יוצא מידי פשוטו‬ ‫אינו אלא הלכה בתורת הפשט של ימות‬ ‫החול‪ ,‬אך בשבת ליתא להלכה זו ועל כן‬ ‫הותר לו לאכול[‪ ,‬ועל כל פנים הענין הוא‬

‫שבשבת בודאי היה כח בידו לברר את‬ ‫הטוב שבעץ הדעת ולא לאכול את הרע‪.‬‬ ‫‪ ‬כבר נתבאר במקום אחר הא‬ ‫דנודע שהל"ט מלאכות הן נגד‬ ‫הל"ט קללות‪ ,‬שנתקלל אדה"ר בחטא עץ‬ ‫הדעת‪ ,‬וק' ע"ז דהרי בל"ט מלאכות שבת‬ ‫עסקינן‪ ,‬וילפינן להו ממלאכת המשכן‬ ‫כיון שהמשכן הוא הדוגמא לבריאת‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬ואם בניית המשכן היתה‬ ‫ע"י הל"ט מלאכות הרי בודאי שגם‬ ‫למלאכת בריאת שמים וארץ הוצרכו‬ ‫למלאכות אלו‪ ,‬וא"כ מה ששבת השי"ת‬ ‫ממלאכת שמים וארץ ביום השבת היינו‬ ‫ששבת מל"ט מלאכות אלו‪ ,‬ועל כן‬ ‫ילפינן לל"ט מלאכות שבת ממלאכת‬ ‫המשכן‪ ,‬ועל כן נמי יש שיטה בגמ' ‪‬‬ ‫‪ ‬שילפינן לל"ט מלאכות שבת נגד‬ ‫ל"ט פעמים מלאכה מלאכתו ומלאכת‬ ‫שבתורה‪ ,‬ורוב הפעמים שכ' לשון זה‬ ‫בתורה הוא בענין בריאת שמים וארץ‪,‬‬ ‫ונמצא שהשי"ת בבריאת שמים וארץ‬ ‫נשתמש כביכול בל"ט מלאכות אלו‪,‬‬ ‫וא"כ צ"ב מה שנודע שהל"ט מלאכות‬ ‫הן נגד הל"ט קללות שלאחר החטא‪ ,‬וכי‬ ‫מלאכת בריאת שמים וארץ קללה היא‬ ‫ח"ו‪ ,‬וכן מלאכת בניית המשכן וכי קללה‬ ‫היא‪ ,‬והלא אין ל"ט מלאכות של בניית‬ ‫המשכן אלא מלאכות קדושות‪ ,‬ומה זאת‬ ‫שהל"ט מלאכות הן נגד הל"ט קללות‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא מכיון דמלאכת בריאת‬ ‫שמים וארץ מושרשת היא‬ ‫באמת בהשבת שקדמה להבריאה‪ ,‬והעת‬ ‫רצון שבהשבת שקדמה לבריאה היא‬ ‫היתה השורש לכל בריאת שמים וארץ‪,‬‬ ‫ומה שעלה ברצונו ית' לברוא שמים‬ ‫וארץ ה"ז אחר שכבר היה שבת‪ .‬והרי‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬

‫‪‬‬

‫בשבת מקבלים את הכח לברר את הטוב‬ ‫מן הרע‪ ,‬וניתן בו הכח לאכול את הטוב‬ ‫בלבד ולא את הרע‪ ,‬ומה שברא השי"ת‬ ‫שמים וארץ שענינה בירור הטוב מהרע‬ ‫כנ"ל לאחר ההארה משבת אינו דומה‬ ‫לבירור הטוב מהרע של א' שעדיין לא‬ ‫היתה לו שבת‪ ,‬ואחר שבת אכן אין‬ ‫הל"ט מלאכות נחשבות לקללות אלא‬ ‫הרי הן כמלאכות אחרות לגמרי‪ .‬וכמו כן‬ ‫ציווי מלאכת המשכן בא אחר הציווי על‬ ‫השבת‪ ,‬וכדכתיב 'אך את שבתותי‬ ‫תשמורו' דהיינו שמתחילה תשמרו שבת‬ ‫קודם מלאכת המשכן‪ ,‬וכן כשציוה משה‬ ‫לבנ"י על מלאכת המשכן כתי' 'ויקהל‬ ‫משה את כל עדת בנ"י' שציוה להם‬ ‫מתחילה על שמירת שבת ואח"כ ציוה‬ ‫אותם על מלאכת המשכן‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫אכן ידוע שמלאכת המשכן היתה באופן‬ ‫של 'בהבנותו' שנבנה מאליו‪ ,‬והיינו שלא‬ ‫היו המלאכות שבו באופן שמתייחסים‬ ‫אליהם בפשטות‪ ,‬אלא היו הן כמלאכות‬ ‫הבאות בטבעיות‪ ,‬ומעין שביתה היא זו‪,‬‬ ‫וה"ז מלאכה ושביתה הבאין כאחד שיש‬ ‫בהן הארה של שבת‪ ,‬וע"י שמאיר‬ ‫בהמלאכות הארה של שבת שוב אין‬ ‫מלאכות אלו נחשבות 'מלאכה' ממש‬ ‫אלא שנבנה הוא מאליו‪.‬‬

‫והנה הלומד בצורה זו היינו שמתעסק‬ ‫הוא בבירור הטוב מן הרע והאמת מן‬ ‫השקר באופן של קושיות ותרוצים‪ ,‬אך‬ ‫זהו כענין של מלאכה‪ ,‬שמתחילה עמד‬ ‫במצב שהיה סבור שהקו' הינה קו'‬ ‫אמיתית‪ ,‬אבל בירור הטוב מהרע צריך‬ ‫באמת להיות באופן שצריך להתגלות לו‬ ‫שהרע אינו מציאות כלל ואינו כלום‪,‬‬ ‫וה"ז ממש כאפס ואין ואין צריך‬ ‫להתפעל ממנו כלל‪ ,‬משא"כ כאשר אינו‬ ‫יודע זאת עדיין‪ ,‬והרע עדיין יכול‬ ‫להטעותו שכאילו יש בו ממש‪ ,‬הנה על‬ ‫אף שמתעסק הוא בבירור הרע‪ ,‬עומד‬ ‫הוא עדיין באמצע הבירור‪ ,‬ולעת עתה‬ ‫הוא במצב של עצב‪ ,‬שענין זה קשה‬ ‫בעיניו ועוסק הוא במלאכ"ה‪ ,‬דעדיין‬ ‫אינו יודע את האמת ויש עדיין מקום‬ ‫להרע להטעותו‪ ,‬והנה על צורה זו של‬ ‫בירור טוב מרע שבעץ הדעת נצטוה אדם‬ ‫הראשון שלא יתעסק בה‪ ,‬כיון שאם‬ ‫יתעסק בבירור טוב ורע באופן זה תוכל‬ ‫הרע להטעותו‪ ,‬ואזי תארך עבודת הבירור‬ ‫זמנים טובא במשך שית אלפי שנין עד‬ ‫שיוכל לסלק כל מין רע‪ ,‬ותהא זו עבודה‬ ‫קשה‪ ,‬ויהו לו מצבים שבהם תטענו הרע‪,‬‬ ‫ויהא סבור שאכן יש לה מה למכור עד‬ ‫שיפול ברשתה‪.‬‬

‫‪ ‬לכך הוא מענין לימוד סוגיא‬ ‫בתורה‪ ,‬שפעמים יוכל להיות‬ ‫א' הלומד סוגיא ומתקשה בה ביותר‪ ,‬ויש‬ ‫לו קושיות על סוגיא זו עד שנראין‬ ‫קושיות אלו בעיניו כאילו הן באמת‬ ‫פירכות ותיובתא‪ ,‬אך לקושטא דמילתא‬ ‫יש תירוץ על קו' זו‪ ,‬וכשעומד הוא על‬ ‫התי' ה"ז כיוצא מאפילה לאורה‪,‬‬ ‫שמתחילה היה סבור שהלכה זו מופרכת‬ ‫ממש‪ ,‬ועתה הבין אותה ויצא מהחושך‪.‬‬

‫‪ ‬ישנו א' הלומד סוגיא ומתקשה‬ ‫בה‪ ,‬אך יודע הוא בבירור‬ ‫שקושיא זו שמתקשה הוא בה אינה קו'‬ ‫כלל‪ ,‬ואינו צריך אלא לברר אמאי אינה‬ ‫קו'‪ ,‬אך יודע הוא שבאמת אין כאן מקום‬ ‫לקו' כלל‪ ,‬וכגו' שפעמים יש לו באיזה‬ ‫אופן שהוא הוכחה שדבר זה מוכרח‬ ‫הוא‪ ,‬ודומה הוא לא' שקנה מכונה‬ ‫מסויימת בחנות ואינו יודע את ההוראות‬ ‫איך משתמשים בה‪ ,‬ומנסה הוא כך וכך‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫ואינו מצליח‪ ,‬והנה אם על ידי זה יבוא‬ ‫להחלטה שמכונה זו אינה יכולה לפעול‬ ‫ושוטה הוא זה שייצרה‪ ,‬הנה אין לך‬ ‫שוטה גדול ממנו‪ ,‬שהרי יודע הוא שא'‬ ‫מיושב יצר מכונה זו‪ ,‬וכל אדם קונה‬ ‫אותה‪ ,‬אלא שהוא אינו יודע איך‬ ‫משתמשים בה‪ ,‬ואינו צריך אלא להיוודע‬ ‫האיך פועלים על ידה‪ ,‬אך ברור לו‬ ‫מתחילה דמכונה זו נכונה היא‪ .‬וכמו כן‬ ‫בכל המלאכות שיש להם שבת מתחילה‬ ‫ורק אח"כ מתחילים להתעסק במלאכות‬ ‫אלו ה"ז דוג' להנ"ל‪ ,‬דהשבת כבר‬ ‫לימדה אותו אז אלעס שטימט‪ ,‬ומה‬ ‫שמתעסק הוא בהמלאכה ה"ז משום‬ ‫שעדיין אינו יודע בפרטיות ווי אזוי‬ ‫שטימט דאס‪ ,‬דהשבת אכן לימדה אותו‬ ‫שדבר זה נכון הוא בודאי‪ ,‬אך כדי‬ ‫לראות בפרטיות את אמיתת דבר זה‬ ‫מוכרח הוא שיתעסק במלאכה ואזי יראה‬ ‫מה אמת הוא דבר זה‪ ,‬אולם עבודה‬ ‫ומלאכה זו כבר אינה נחשבה לקללה‪,‬‬ ‫וה"ז מין מלאכה אחרת‪ .‬והנחש שאמר‬ ‫לאדם הראשון שמן העץ אכל וברא את‬ ‫העולם אכן אמת היה‪ ,‬דאכן נתעסק‬ ‫השי"ת בבירור טוב מרע‪ ,‬אך עסק זה‬ ‫היה אחר הנהגה שהנהיג השי"ת את‬ ‫העולם באופן שהיה שבת קודם לכן‬ ‫]וכמובן שמדברים אנו רק מהנהגת‬ ‫השי"ת ולא מעצמיותו ח"ו[‪ ,‬ואכן רצה‬ ‫השי"ת שהאדם יהא דומה לעליון ויהא‬ ‫מותר לו להתעסק בבירור טוב ורע‪ ,‬אך‬ ‫מתחילה נצרך שיעבור עליו שבת ורק‬ ‫אח"כ יוכל להתעסק בבירור זה‪.‬‬ ‫‪ ‬ידוע שאם היה אדם הראשון‬ ‫ממתין לשבת היה עושה קידוש‬ ‫על היין שמעץ הדעת‪ ,‬וענינו הוא מכיון‬ ‫שבשבת אין כלל דין של רע בהעץ‬

‫הדעת‪ ,‬דשבת הוא רזא דעץ החיים‪ ,‬ואחר‬ ‫שהאדם אוכל מעץ החיים וטועם כבר‬ ‫טעם של חיים שוב אין הרע יכול‬ ‫לפתותו‪ ,‬ועל כן בשבת כבר יכול היה‬ ‫לאכול את הטוב שבעץ הדעת‪ ,‬ויתכן‬ ‫שאפי' לפני שבת אילו היה אדם הראשון‬ ‫אוכל מתחילה מעץ החיים שוב כבר היה‬ ‫יכול לאכול רק את חלק הטוב שבעץ‬ ‫הדעת‪ ,‬וצ"ע עדיין איך היה דינו למעשה‬ ‫בכה"ג‪ ,‬אך על כל פנים שוב כבר לא‬ ‫היתה בעץ הדעת תערובת כל כך של‬ ‫טוב ורע‪ .‬ובדרך כלל לומדים שהי' צריך‬ ‫לאכול תחילה מעץ החיים מכיון שאילו‬ ‫היה אוכל תחילה מעץ החיים שוב לא‬ ‫היה נכשל לאכול מעץ הדעת‪ ,‬ולהנ"ל‬ ‫יתכן דהבי' בכך הוא דאילו היה אוכל‬ ‫מעץ החיים היה יודע שצריך הוא‬ ‫להמתין על שבת‪ ,‬ועל כל פנים שבת‬ ‫הוא הזמן של עץ החיים ורזא דעץ‬ ‫החיים‪ ,‬והכל מודים שבשבת ניתנה תורה‪,‬‬ ‫ומכיון שכן שוב היה יכול לאכול מעץ‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫‪ ‬הענין הוא‪ ,‬דהנה באמת ענין‬ ‫הבירור שבעץ הדעת טוב ורע‬ ‫עדיין אינו הבירור הנכון‪ ,‬דאם הטוב הוא‬ ‫מציאות של טוב והרע הינו גם כן עדיין‬ ‫מציאות של רע אלא שצריך לברר‬ ‫ביניהם‪ ,‬א"כ יכול הרע עדיין להטעותו‬ ‫ואין זה הבירור הנכון‪ ,‬וכידוע דעיקר‬ ‫הבירור הוא בין חיים למות‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫בתורה בענין הבחירה שישנם ב' מיני‬ ‫בחירות‪' ,‬ראה נתתי לפניך היום את‬ ‫החיים ואת הטוב‪ ,‬ואת המות ואת הרע‬ ‫וכו'‪ ,‬ובחרת בחיים' ‪ ,  ‬והרי‬ ‫שהבחירה אינה אלא בחיים ולא בטוב‪,‬‬ ‫דהבירור הנכון בין טוב לרע הוא ע"י‬ ‫שיידע שההתייחסות להרע אינה באופן‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫שהוא מציאות אלא שהוא רע‪ ,‬אלא 'מות'‬ ‫הוא‪ ,‬וכן הטוב אינו רק טוב בעלמא אלא‬ ‫ד'חיים' הוא‪ ,‬וא"כ אכן נמצא שעיקר‬ ‫הבירור הנכון שבעץ הדעת טוב ורע הוא‬ ‫אחר האכילה מעץ החיים‪ ,‬שאזי מכיר‬ ‫הוא כבר מהו חיים ומהו מות‪ ,‬ואזי יכול‬ ‫להכיר בכך שהטוב והרע שבעץ הדעת‬ ‫בעומקם הינם חיים ומות‪ ,‬ואחר הכרה זו‬ ‫שוב אין הרע יכול להטעותו‪.‬‬ ‫‪ ‬דאדם הראשון אכן לא אכל‬ ‫תחילה מעץ החיים ה"ז משום‬ ‫שהבירור צריך לבוא מדרגא לדרגא‪ ,‬ואי‬ ‫אפשר לאכול מעץ החיים )שהוא דרגת‬ ‫הבירור בין חיים למות( כל עוד שלא‬ ‫ביררו את עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬דאי אפשר‬ ‫לילך בדרך דילוג‪ ,‬ומצד הסדר דמדרגא‬ ‫לדרגא צריך קודם לברר את עץ הדעת‬ ‫ורק אח"כ אפשר לאכול מעץ החיים‪.‬‬ ‫ולכאו' הלא נתבאר שאי אפשר מתחילה‬ ‫לאכול ולברר את עץ הדעת )ואפי' את‬ ‫חלק הטוב שבו כנ"ל( וא"כ מהו בירורו‬ ‫שמתחילה‪ ,‬אלא שבירורו הוא אכן בזה‬ ‫גופא שאין אוכלים ממנו‪ ,‬וזהו הבירור‬ ‫שניתן לברר בו לכל הפחות קודם‬ ‫האכילה מעץ החיים‪ ,‬ואחר שקיים את‬ ‫מצות ה' ונמנע מאכילת עץ הדעת ובירר‬ ‫בכך את מה שאפשר לברר בו‪ ,‬שוב‬ ‫כשבא שבת כבר מוכן הוא לאכול מעץ‬ ‫החיים‪ .‬ועפי"ז ניתן ליישב עוד באופן‬ ‫אחר את הקו' שהקשינו לעיל דמנלן הא‬ ‫שנודע דבשבת כבר היה יכול אדה"ר‬ ‫לאכול מעץ הדעת‪ ,‬והלא בפשטות לא‬ ‫חילק השי"ת בכך‪ ,‬וי"ל ע"פ הנ"ל‬ ‫דלעולם מלכתחילה כל ענין האיסור לא‬ ‫היה אלא לאותו היום בלבד‪ ,‬דשבת הוא‬ ‫כבר רזא דעץ החיים שהוא מין יום אחר‪,‬‬ ‫)וכנ"ל שכל האיסור לא נצרך אלא משום‬

‫‪‬‬

‫שבכך יוכלו לברר במקצת את עץ הדעת‬ ‫קודם הבירור של עץ החיים באופן של‬ ‫מדרגא לדרגא‪ ,‬אך אחר האכילה מעץ‬ ‫החיים שוב כבר אפשר לברר לגמרי את‬ ‫עץ הדעת ולאכול רק את הטוב שבו‬ ‫בלבד(‪ ,‬ומרומז הוא בפסוק 'כי ביו"ם‬ ‫אכלך ממנו מות תמות'‪ ,‬ואף שאין זה‬ ‫מפורש ממש מכל מקום כן נראה לכאו'‬ ‫שכל הציווי לא היה אלא לאותו היום‬ ‫בלבד‪ ,‬דבשבת שהוא מין יום אחר‪ ,‬רזא‬ ‫דעץ החיים‪ ,‬מותר לו לאכול‪.‬‬ ‫‪ ‬אדם הראשון לא מיבעיא שטעה‬ ‫בכך שאכל ממש מעץ הדעת‬ ‫קודם שאכל מעץ החיים‪ ,‬אלא בעומק‬ ‫הדברים ידוע שטעה עוד בזה גופא‬ ‫שסבר שאינו מוכן לאכול מעץ החיים כל‬ ‫עוד שלא בירר עדיין את עץ הדעת‪,‬‬ ‫ולמעשה כיון שהנחש פיתהו ביותר‬ ‫לאכול מעץ הדעת‪ ,‬הנה העיצה הנכונה‬ ‫לכך היתה שאכן יאכל מתחילה מעץ‬ ‫החיים קודם שיברר את עץ הדעת‪ ,‬שהרי‬ ‫באמת התיר לו השי"ת לאכול מכל עץ‬ ‫הגן ולא אמר לו שימתין ולא יאכל מעץ‬ ‫החיים עד למחר‪ ,‬וא"כ היה לו להבין‬ ‫שאדרבה עתה עליו לאכול מעץ החיים‪,‬‬ ‫אלא דהוא הבין שעדיין אינו מוכן לכך‬ ‫כיון שצריך לילך מדרגא לדרגא‪,‬‬ ‫ומתחילה צריך הוא לברר את עץ הדעת‬ ‫ורק אח"כ בא הבירור של עץ החיים‪,‬‬ ‫ובאמת מעיקרא הדין אכן כן הוא שצריך‬ ‫לילך מדרגא לדרגא‪ ,‬אלא שהשי"ת הורה‬ ‫לו מהו הבירור שצריך לעשות מתחילה‬ ‫בעץ הדעת דהוא ע"י שלא יאכל ממנו‪,‬‬ ‫והוא התחכם לחשוב שהבירור שנצרך‬ ‫מתחילה בעץ הדעת הוא בכך שיעבור‬ ‫על הציווי ויאכל ממנו‪ .‬ומעתה כיון‬ ‫שבאמת הנה ודאי שאכן בירור עץ החיים‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫בא אחר עץ הדעת‪ ,‬ורק אחר בירור עץ‬ ‫הדעת זוכים לעץ החיים‪ ,‬ואין הכי נמי‬ ‫דבפשטות היו יכולים להדיא ללמוד דמה‬ ‫שנאמר לו 'מכל עץ הגן אכול תאכל'‬ ‫לאו בהכרח הוא שיאכל מכולם בו ביום‪,‬‬ ‫אלא ימתין לשבת שהוא רזא דעץ החיים‬ ‫ואזי יאכל ממנו‪ ,‬ומתחילה יברר את עץ‬ ‫הדעת כדי שיוכל לבוא אח"כ לדרגת‬ ‫הבירור של עץ החיים‪ ,‬וא"כ מאי האי‬ ‫דאמרנו דטעותו היתה בכך שלא אכל‬ ‫מתחילה מעץ החיים‪.‬‬ ‫‪ ‬הוא דבאמת ישנם ב' הנהגות‬ ‫בכך‪ ,‬ישנה הנהגה שהשי"ת‬ ‫מנהיג ע"פ ההנהגה של ששת ימי‬ ‫המעשה שהוא הנהגת הטבע‪ ,‬וישנה‬ ‫הנהגה שהשי"ת מנהיג בדרך נס‪ ,‬והנהגת‬ ‫הטבע אכן באה היא בדרך השתלשלות‬ ‫מסודר בזה אחר זה‪ ,‬וע"פ סדר זה אכן‬ ‫צריך מתחילה לברר את הדעת ואח"כ‬ ‫לבוא לדרגת חיים‪ ,‬אולם ע"פ הנהגת‬ ‫הנס אינו כן‪ ,‬דהנהגה זו שורשה ביו"ט‬ ‫פסח שענינו הוא שהשי"ת מדלג על סדר‬ ‫ההשתלשלות‪ ,‬והרי דהדילוג הוא חלק‬ ‫מהנהגת הנס‪ .‬והנה הנהגת הנס בכלל‬ ‫ופסח בפרט בנוי הוא על חידוש הירח‪,‬‬ ‫וכדהקדימה התורה את ענין 'החודש הזה‬ ‫לכם' קודם פרשת הקרבת קרבן פסח‪,‬‬ ‫וכל ר"ח הוא ענין נס כנודע‪ ,‬דבכל ר"ח‬ ‫נאמר הלל דנחשב כאילו שאירע בו נס‬ ‫בכך שנתחדשה הירח‪ ,‬וכך הוא‬ ‫ההתיחסות לחידוש הירח‪ ,‬שהרי אע"פ‬ ‫שאפשר לחשב ע"פ חשבון מתי יהא ר"ח‬ ‫מכל מקום הוצרכו עדים שיעידו על כך‪,‬‬ ‫ורק ע"י עדותם נעשה חידוש החודש‪,‬‬ ‫ולכאו' מה צריך עדות כל כך‪ ,‬הלא עדות‬ ‫אינה באה אלא על דבר חדש שלא נודע‬ ‫מתחילה קודם שמעידים העדים את‬

‫עדותם‪ ,‬ומה שייך זאת בענין ר"ח‪ ,‬והרי‬ ‫דענין זה גם כן נחשב שכאילו אין אנו‬ ‫יודעים שנתחדש החודש‪ ,‬אלא שהעדים‬ ‫מעידים שאירע נס ונתחדש החודש‪ ,‬וענין‬ ‫זה הוא משום שבעומק הדברים וענין‬ ‫הירח שייך להנהגת הנס‪.‬‬ ‫‪ ‬שחידוש הירח שייך לענין דוד‬ ‫מלך ישראל חי וקיים ‪ ‬‬ ‫‪ , ‬ומלכות ישראל הוא מענין‬ ‫הנהגת הנסים‪ ,‬דמלכות יוסף ענינה הוא‬ ‫הנהגת הטבע‪ ,‬ומלכות יהודה שהוא עיקר‬ ‫מלכות ישראל ענינה תפילה הממשכת‬ ‫ניסים שלא כדרך הטבע‪ ,‬וכן למלכות‬ ‫ישראל מניסן מנינן שניסן הוא הנהגת‬ ‫הנס‪ ,‬ומלכות ישראל מקורה בדוד המלך‬ ‫שענינו הוא הנהגת הנס‪ ,‬וזו היתה הטענה‬ ‫על כלל"י בכך ששאלו להם מלך‪ ,‬ואמר‬ ‫להם שמואל 'ותאמרו לי לא כי מלך‬ ‫ימלוך עלינו וה' אלוקיכם מלככם' ‪‬‬ ‫‪ , ‬והיינו דהשי"ת מנהיג אתכם‬ ‫בהנהגת הנס ושוב אין צריך מלך‬ ‫בהאופן שהם שאלו 'שימה לנו מלך‬ ‫לשפטינו ככל הגוים' ‪ ,  ‬דשאלתם‬ ‫היתה שיהא להם מלך כדרך הטבע‬ ‫להיות ככל הגוים‪ ,‬וזו אינה מלכות‬ ‫כנכון‪ ,‬וכדפי' הרמב"ן עה"פ ‪  ‬‬ ‫'ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים‬ ‫אשר סביבותי' דהנה אין ישראל ראוים‬ ‫ללמוד מהם ולא לקנא בעושי עולה‪,‬‬ ‫אבל זה רמז לענין שיהיה‪ ,‬דרמזה תורה‬ ‫על העתיד שכלל"י יפלו ממדריגתם‬ ‫וישאלו להם מלך ככל הגוים‪ ,‬אך באמת‬ ‫לא ראוי הוא להיות ככל הגוים אלא‬ ‫להתנהג ע"פ הנהגת הנס‪ ,‬והנהגת הנס‬ ‫היא הנהגה של דוד המלך‪ ,‬ותיקון הירח‬ ‫שהוא ענין דוד מלך ישראל כנ"ל יתוקן‬ ‫ע"פ הנהגת הנס‪.‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫‪ ‬הנה ע"פ הנהגת הטבע אכן‬ ‫הי' אדה"ר צריך לברר‬ ‫מתחילה את עץ הדעת ורק לאחר מכן‬ ‫לאכול מעץ החיים‪ ,‬ובאמת אופן זה הוא‬ ‫היה התיקון שלו הנכון‪ ,‬ואכן הוא‬ ‫כשלעצמו היה יכול לעמוד בכך שלא‬ ‫לאכול מעץ הדעת עד שבת‪ ,‬ובשבת היה‬ ‫אוכל מעץ החיים‪ ,‬וזו היא ההנהגה‬ ‫בפשטות שהיה הוא צריך לנהוג‪ ,‬וכנראה‬ ‫שאדם הראשון אכן הרגיש שיכול הוא‬ ‫לעמוד בהנהגה זו‪ ,‬ועל כן סבר שעליו‬ ‫להתנהג באופן זה‪ .‬אולם ישנה גם כן‬ ‫הנהגת הנס שהיא אכן שייכת לתיקון‬ ‫חוה ולא לתיקון אדם‪ ,‬דחוה היא ענין‬ ‫הירח והמלכות שרגליה יורדות מות‪,‬‬ ‫שעל ענין המלכות שהוא ענין חוה יש‬ ‫להנחש אחיזה גדולה ביותר‪ ,‬ועל כן קבע‬ ‫השי"ת מלכתחילה סדר הנהגה שהוא‬ ‫סדר נעלה מההנהגה בפשטות‪ ,‬דבכח‬ ‫הנהגה נעלית זו יוכלו להתגבר על‬ ‫האחיזה הגדולה שיש להנחש על חוה‪,‬‬ ‫ונתבאר במקום אחר שהא דנצרך להנהגה‬ ‫נעלית מהפשטות על מנת להתגבר על‬ ‫כח הנחש אינו בא בדרך הכרח‪ ,‬שמכיון‬ ‫שיש להנחש אחיזה גדולה בהמלכות על‬ ‫כן הוכרח לחדש הנהגה נעלית שתוכל‬ ‫להתגבר עליו‪ ,‬אלא ההיפך הוא הנכון‪,‬‬ ‫שכל ההתגברות הגדולה של הנחש‬ ‫מלכתחילה באה מחמת ענין של זה‬ ‫לעומת זה כיון שכבר עומד כנגדו האור‬ ‫הגדול הנק' הנהגת הנס‪ ,‬וסדר הנהגת‬ ‫הנס לא בא רק כדי שעל ידו יוכלו‬ ‫להתגבר על הקליפה הקשה של הנחש‬ ‫אלא הוא הנהגה טובה בפני עצמו גם‬ ‫כן‪ ,‬ואדרבה מכיון שישנה הנהגה זו של‬ ‫ניסים על כן יש כל כך התגברות‬ ‫הקליפות הפועל כענין זה לעומת זה‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪ ‬סדר התגברות הקליפות החזקה‬ ‫הלזו באה באופן ששוב אין‬ ‫אדה"ר יכול להתגבר שלא לאכול מעץ‬ ‫הדעת‪ ,‬כיון שלהנחש יש כח פיתוי חזק‬ ‫לפתות את חוה כנ"ל‪ ,‬וע"י חוה שוב‬ ‫יתפתה אדה"ר לימשך אחריה‪] ,‬ומאי‬ ‫דכתיב 'והוא ימשל בך' דהאשה נמשכת‬ ‫אחר בעלה‪ ,‬וא"כ האיך יתכן שאדה"ר‬ ‫נמשך אחר חוה‪ ,‬והבי' בזה הוא משום‬ ‫דמלכתחילה היה ענין האשה באופן כפי‬ ‫שיהא לעת"ל ד'אשת חיל עטרת בעלה'‪,‬‬ ‫דהיא נעלית יותר ממנו ויש לה כח‬ ‫למשכו אחריה‪ ,‬והא דכתיב 'והוא ימשל‬ ‫בך' אינו אלא לאחר החטא‪ ,‬ומצד‬ ‫ההנהגה דמלכתחילה היתה חוה יכולה‬ ‫לפתותו לימשך אחריה גם לרע[‪ ,‬ועל‬ ‫מנת לעמוד נגד פיתוי זה נצרך לנהוג‬ ‫בהנהגת הנס‪ ,‬וכענין יו"ט הבנוי על‬ ‫הנהגת הנס שיש בו מעלות יתירות על‬ ‫שבת‪ ,‬דביו"ט יש יותר תיקון להמלכות‬ ‫מבשבת שהוא יותר בחיצוניות והוא‬ ‫תיקון סדר הניסים‪ ,‬וכן שבת הוא בחי'‬ ‫חכמה ויו"ט הוא הנהגת הבינה‪ ,‬ובינה‬ ‫הוא שמבין דבר מתוך דבר‪ ,‬וא"כ ע"פ‬ ‫כמה ענינים הבינה נעלית יותר מן‬ ‫החכמה ואכהמל"ב‪ ,‬וחוה הרי יש לה‬ ‫בינה יתירה‪ ,‬ועל תיקון הפיתוי שמצד‬ ‫חוה שהוא מצד הבינה היה אדה"ר צריך‬ ‫להתבונן דבר מתוך דבר ממה שנאמר לו‬ ‫'מכל עץ הגן אכול תאכל'‪ ,‬והיה לו‬ ‫להבין שהמכוון הוא לצוותו לאכול עתה‬ ‫מעץ החיים‪ ,‬דאי לאו הכי למה הוצרך‬ ‫שיצווהו כלל על ענין האכילה‪ ,‬והרי‬ ‫'ציווי' בעומק הוא ענין תוספת כח‪ ,‬ובכך‬ ‫שציווהו לאכול ממנו היינו שניתן לו‬ ‫תוספת כח שיוכל לאכול כבר מתחילה‬ ‫מעץ החיים אפי' כשעדיין לא בירר את‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫עץ הדעת‪ ,‬ואילו היה אוכל מעץ החיים‬ ‫בדרך דילוג שלא כסדרן אזי היה יכול‬ ‫להתגבר על פיתוי הנחש שמצד חוה‬ ‫שיאכל מעץ הדעת‪ ,‬ואכן באופן זה היה‬ ‫העץ החיים מתגלה שלא כנכון כפי‬ ‫שהיה עליו להתגלות בשבת‪ ,‬אך בכך‬ ‫היה לו כח מיוחד להתגבר על הנחש‪.‬‬ ‫‪ ‬עץ החיים הוא דרגא דתורה‪,‬‬ ‫והיינו שגם בתורה ישנם ב'‬ ‫דרגות אלו‪ ,‬דישנה דרגא של תורה שהיא‬ ‫כפי הסדר הרגיל‪ ,‬והיינו שבאה היא לפי‬ ‫ערך ולפי מדריגת האדם וכדרגת אדם‬ ‫הראשון‪ .‬אך ישנה דרגא של תורה כענין‬ ‫'בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין'‪,‬‬ ‫שזהו דרגא של תורה שע"פ דרגא זו‬ ‫משתמשים בהתורה על מנת שיוכלו‬ ‫להתגבר על ידי זה על הנחש‪ ,‬וע"פ‬ ‫דרגא זו אכן לאו בדווקא שצריך האדם‬ ‫לעמוד במדריגה זו של התורה שלומד‪,‬‬ ‫אלא יכול הוא ללמוד תורה שהיא‬ ‫למעלה ממדריגתו בדרך דילוג כדי‬ ‫להכניע את הנחש‪ ,‬וזהו הנהגה של יו"ט‪,‬‬ ‫הנהגה בדרך דילוג‪ ,‬טעימה מעץ החיים‬ ‫בתוך ימות החול‪.‬‬ ‫‪ ‬ראש השנה מתחדש ענין זה‪,‬‬ ‫דראש השנה נק' במשנה ‪‬‬ ‫‪'  ‬יו"ט של ראש השנה'‪ ,‬דיש בו‬ ‫גם כן כח מיוחד של יו"ט‪ ,‬וביום הזכרון‬ ‫נעשה זכרון ליום ראשון להמדריגה‬

‫שהיה אדה"ר צריך לקבל מתחילה‪ ,‬ואילו‬ ‫שבת הוא דרגא אחרת‪ .‬ושמא י"ל דזהו‬ ‫הענין דגזירת רבה שלא לתקוע שופר‬ ‫בראש השנה שחל בשבת שמא יעבירנו‪,‬‬ ‫דהיינו משום ששופר הוא הארה של‬ ‫יו"ט הבא בדרך דילוג להכניע את‬ ‫הקטרוג הגדול שישנו על בריאת האדם‪,‬‬ ‫דהקטרוג הוא כחזרה על פיתוי הנחש‪,‬‬ ‫דפיתוי זה חוזר בכל שנה בראש השנה‬ ‫ע"י הקטרוג על בריאת האדם‪ ,‬וע"ז בא‬ ‫דרגא של תורה הנק' שופר של ראש‬ ‫השנה שהוא בחי' היו"ט של ראש השנה‬ ‫שעל ידי זה ישנו כח לבטל את פיתוי‬ ‫הנחש‪ ,‬ובשבת הוא דרגא אחרת ועל כן‬ ‫אין תוקעין בו בשופר‪ .‬וזהו הקשר‬ ‫המיוחד שיש לראש השנה עם ענין‬ ‫התורה כיון שבריאת האדם היתה על‬ ‫מנת כן שיהא לומד תורה כדנתבאר‬ ‫לעיל‪ ,‬וישנו לימוד התורה בדרגא דאדם‬ ‫וישנו לימוד תורה בדרגא דחוה‪ ,‬לימוד‬ ‫התורה בדרגא דאדם הוא התורה הבאה‬ ‫ע"פ סדר מסודר‪ ,‬ולימוד התורה שמצד‬ ‫דרגא דחוה הוא לימוד תורה הבא בדרך‬ ‫דילוג‪ ,‬ונעשה כדי להכניע את הנחש‪,‬‬ ‫וכל אלו הדרגות של תורה מתחדשת‬ ‫בימים אלו‪ .‬ועל כל פנים זהו השייכות‬ ‫שיש לחודש אלול שהוא ההכנה ללוחות‬ ‫שניות עם הקשר שיש לו לכל הבנין של‬ ‫ראש השנה‪ .‬ויעזור השי"ת שנזכה לכך‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬

‫‪‬‬

‫‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪ ‬ביכורים ולקחת מראשית כל‬ ‫פרי האדמה‪ ,‬שלוקחים הז'‬ ‫פירות שנשתבחה בהן אר"י‪ ,‬ומביאין‬ ‫אותם לביהמ"ק‪ ,‬ומספרים השבח אר"י‪,‬‬ ‫ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם‪,‬‬ ‫ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך‪,‬‬ ‫ואי' בזוה"ק למה אומרים אל הכהן‬ ‫בלשון נוכח ה' אלקיך ולא ה' אלקינו‪,‬‬ ‫זהו כי הכהן הוא איש החסד‪ ,‬ובאנו‬ ‫לאר"י בזכות מי' החסד של השי"ת‪ ,‬וזהו‬ ‫הגדתי היום לה' אלקיך דייקא שהוא מי'‬ ‫החסד של השי"ת השייך אל הכהן‪,‬‬ ‫שהוא מרכבה אל השי"ת בזאת המדה‬ ‫כמדובר‪ ,‬ונמצא שמשבחין את השי"ת‬ ‫מצד החסד שמצידו זכינו לבא לאר"י‪.‬‬ ‫וכתי' ויביאנו אל המקום הזה זה‬ ‫ביהמ"ק‪ ,‬ויתן לנו את הארץ הזאת זה‬ ‫אר"י‪ ,‬וצריך להבין למה הקדים מקום‬ ‫הביהמ"ק לאר"י‪ ,‬הלא בתחילה באנו‬ ‫לאר"י ואח"כ לביהמ"ק‪ .‬גם צ"ב ענין‬ ‫ושמת בטנא‪ ,‬ולקח הכהן הטנא מידיך‪,‬‬ ‫מה משמיענו בזה‪ ,‬פשיטא שיניחו‬ ‫הפירות בטנא‪ ,‬ומוכח שיש בזה איזה‬ ‫כוונה‪ ,‬והנו נדרש בחז"ל שאם נטמאו‬ ‫הפירות אזי עכ"פ ולקח הכהן הטנא‪,‬‬ ‫ועדיין יש בזה מקום לדרוש‪ .‬גם כל‬ ‫הענין של ארמי אובד אבי צריכה פירוש‪,‬‬ ‫ולא נאריך בדקדוקים‪.‬‬

‫‪‬‬

‫ענין הביכורים הוא שמדברים‬ ‫משבח אר"י‪ ,‬וגם התורה עצמו‬

‫משבח את אר"י כמה פעמים‪ ,‬ומוכח‬ ‫שישנו בזה ענין מיוחדת‪ ,‬וזהו כי אר"י‬ ‫הוא כינוי למי' המלכות של השי"ת‪,‬‬ ‫וכידוע תמיד שארץ הוא כינוי למלכות‪,‬‬ ‫וארץ ישראל הוא כינוי למלכות שמים‪,‬‬ ‫ומי' המלכות מגיע לה שבח‪ ,‬שכל‬ ‫השבחים של הרבוש"ע הוא מצד מי'‬ ‫מלכותו‪ ,‬שלכן נקרא הרבוש"ע בשם מלך‬ ‫הכבוד‪ ,‬שמכבדין את הרבוש"ע מצד מי'‬ ‫מלכותו‪ ,‬כי למלך מגיע כבוד ושבח‪,‬‬ ‫וזהו כבוד המלכות‪ ,‬וכן על מלך בו"ד‬ ‫מברכין שחלק מכבודו לבו"ד‪ ,‬וכיון‬ ‫שאר"י היא מי' המלכות‪ ,‬מג יע לה כבוד‬ ‫ושבח‪ ,‬משום כבוד המלכות‪ .‬וכ"ז כי‬ ‫השבחים של הרבוש"ע מתבטאים מצד‬ ‫מי' מלכותו‪ ,‬וכל השבחים שאנו אומרים‬ ‫על הרבוש"ע הם חלים על מי' מלכותו‪.‬‬ ‫ונדבר מקודם איך שהוא אצל מלך בו"ד‬ ‫שהוא ג"כ אחוז במי' המלכות‪ ,‬וממילא‬ ‫גם אליו מגיע שבח וכבוד כמדובר‪ ,‬כי‬ ‫הנה עיקר ענין המלכות שעליו נבנה‬ ‫אח"כ כל השבחים‪ ,‬הוא מה שהמלך הוא‬ ‫בדרגת ענוה דלית לי' מגרמי' כלום‪ ,‬וזהו‬ ‫השורש והבסיס לכל השבחים שמשבחים‬ ‫אותו‪ ,‬ואצל מלך בו"ד מובן זאת‬ ‫בפשטות‪ ,‬כי כל השבחים שמשבחים‬ ‫אותו הוא רק מצד הגילוי של מלכות‬ ‫שמים‪ ,‬כי הוא לא יותר ממרכבה למלכות‬ ‫שמים‪ ,‬וא"כ בודאי באם ישבחו אותו‬ ‫מצד מעלת עצמותו‪ ,‬הרי אין זאת האמת‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫כלל‪ ,‬כי כל מה שמגיע לו שבח הוא‬ ‫מצד שהוא מרכבה לדרגא נעלה‪,‬‬ ‫למלכות שמים‪ ,‬והרי שכל השבחים שלו‬ ‫נבנו על מי' הענוה שלו‪ .‬וכך ברום‬ ‫המעלות אצל השי"ת הוא ג"כ כך‪ ,‬שמי'‬ ‫המלכות היא מידה דלית לה מגרמה‬ ‫כלום‪ ,‬ובחי' עניה היא‪ ,‬כי מקבלת הכל‬ ‫מהמידות העליונות‪ .‬וממילא כל האחוזים‬ ‫במי' המלכות צריכים ג"כ להיות באופן‬ ‫דלית להם מגרמיהם כלום‪ ,‬ואזי מגיע‬ ‫להם השבח‪.‬‬ ‫‪ ‬כי מי' המלכות היא מידה שכל‬ ‫הנבראים נאחזים בה‪ ,‬והיא‬ ‫המידה היחידית של הרבוש"ע שהנבראים‬ ‫יכולים להתקשר בה‪ ,‬וגם אינם יכולים‬ ‫להגיע להמידות היותר עליונות רק דרך‬ ‫מידה זו‪ ,‬וגם מידה זו היא המדה‬ ‫היחידית התלויה כביכול בהנבראים‪ ,‬כי‬ ‫אין מלך בלא עם‪ ,‬והנבראים הם הם‬ ‫הממליכים את הרבוש"ע‪ ,‬שהם הבעלי‬ ‫בחירה והם עושים כביכול את הרבוש"ע‬ ‫למלך‪ ,‬ומצד זה הוי מי' המלכות המקום‬ ‫היחידי שכל הנבראים יכולים לאחוז בה‪,‬‬ ‫כי המי' המלכות עצמה נבנית על ידם‪.‬‬ ‫ובכלל ישנו כלל במי' המלכות שהוא‬ ‫מידה שמורידה א"ע למצב הנבראים‪ ,‬עד‬ ‫שאיזה ענינים שהם נוהגים אצל הנבראים‬ ‫האחוזים במי' המלכות‪ ,‬ימצאו ענינים‬ ‫הללו גם אצל מי' המלכות‪ ,‬ובפשטות‬ ‫זהו כדי שהנבראים ילמדו ממנה‪ ,‬וכגון‬ ‫זה שמי' המלכות לית לה מגרמה כלום‬ ‫זהו כדי ללמד להנבראים שגם הם ידעו‬ ‫דלית להם מגרמייהו כלום‪ ,‬וכל שבחייהו‬ ‫מגיע לבוראם‪ .‬ועכ"פ נמצא מכ"ז שכל‬ ‫השבחים שמשבחים למלכות נבנה ע"ז‬ ‫הענין דלית לה מגרמה כלום‪.‬‬

‫‪ ‬שארץ ישראל נקרא ארץ כנען‬ ‫לשון הכנעה‪ ,‬ובכלל ארץ הוא‬ ‫עפר שהוא הנמוך ביותר מכל הד'‬ ‫יסודות‪ ,‬והכל דשין עליו‪ ,‬והעפר אין לו‬ ‫שום פעולה מצד עצמה‪ ,‬ורק שכל הג'‬ ‫יסודות העליונות פועלים כולם ע"י‬ ‫העפר‪ ,‬אבל העפר לעצמה היא רק‬ ‫מקבלת מכל הג' יסודות העליונות‪ ,‬והיא‬ ‫מוציאה את כוחותיהם מכח אל הפועל‪,‬‬ ‫אבל מצד עצמה לית לה מגרמה כלום‪,‬‬ ‫ויש לה מי' הביטול להכוחות העליונות‪,‬‬ ‫וכך ארץ כנען מסוגל להכנעה מפאת‬ ‫שמשתייכה למי' המלכות‪ ,‬וכל השבחים‬ ‫שלה נבנים על הכנעה זו‪ ,‬וכן כל תושבי‬ ‫הארץ והמשתייכים אלי' אינם יכולים‬ ‫לקבל שייכות אלי' רק באם יהי' להם‬ ‫מידתה‪ ,‬שהוא מי' ההכנעה‪ .‬וזהו שמצינו‬ ‫שלפני שהתורה משבח את מרע"ה‬ ‫הקדים הפסוק והאיש משה עניו מאד‬ ‫מכל האדם אשר על פני האדמה‪ ,‬כי רק‬ ‫לאחרי הקדמה זו יכולים לשבחו‪ ,‬שכיון‬ ‫שיש לו ענוה המשתייך למי' המלכות‪,‬‬ ‫עי"ז יכולים שבחיו להתגלות‪ .‬ומיד סמוך‬ ‫לי' פר' המרגלים‪ ,‬ונא' שלח לך לדעתך‬ ‫שיהיה להם דעתך ומידת הענוה שלך‪,‬‬ ‫וכמו שהגיד להם וראיתם את הארץ "מה‬ ‫היא"‪ ,‬שיראו המי' הענוה של אר"י‪,‬‬ ‫ויראו איך שהיא ארץ כנען שגורמת‬ ‫הכנעה לכל יושבי'‪ ,‬ואם תעברו זה‬ ‫המעבר של הכנעה‪ ,‬ותראו את מעלותי'‬ ‫מצד ההכנעה שבה‪ ,‬והוא ע"י‬ ‫שבעצמיכם תתקשרו לזו המידה‪ ,‬עי"ז‬ ‫תוכלו לראות את כל השבחים של אר"י‪,‬‬ ‫כי כל השבחים נבנו ע"ז‪ ,‬ממילא כאשר‬ ‫אתם משתלחים אלי' כדי להגיד לישראל‬ ‫את שבחה‪ ,‬לא תוכלו לקיים את‬ ‫שלוחתכם רק באם תקנו מידתה שהיא‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬

‫‪‬‬

‫מי' ההכנעה שעליו נבנו כל השבחים‪.‬‬ ‫וזהו שתירגם יונתן וכדי חמי משה‬ ‫ענותנותי' קרא משה להושע בר נון‬ ‫יהושע‪ ,‬שעי"ז י‪-‬ה יושיעך מעצת‬ ‫מרגלים‪ ,‬וכן כל חטא המרגלים הי'‬ ‫מפאת התנשאותם כידוע‪ ,‬שפחדו שמא‬ ‫יאבדו את נשיאותם כשיבואו בנ"י לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬וגם לא התבטלו לדעתו של‬ ‫מרע"ה‪ ,‬וממילא לא ראו את השבחים‬ ‫של ארץ ישראל‪ ,‬כי השבחים של ארץ‬ ‫ישראל הוא מצד שהיא מי' המלכות‪,‬‬ ‫ובזה מוכרח להיות המידה דלית לה‬ ‫מגרמה כלום‪ ,‬וא"י לקבל קשר לאר"י‬ ‫ולראות מעלותי' אלא באם מקבלים ג"כ‬ ‫זו המידה דלית לה מגרמה כלום‪.‬‬

‫וכשמגיע זמן חידוש המלוכה‪ ,‬שהיא‬ ‫בר"ה‪ ,‬אזי היא במצב של בכסה‪ ,‬היינו‬ ‫שאין לנו השגה בה‪ ,‬שהיא כ"כ טמיר‬ ‫ונעלם ומכוסה עד שהאוה"ע יכולים‬ ‫לחשוב כאילו הם יכולים לינק ממנה‪,‬‬ ‫וליקח את מי' המלכות לעצמם‪ .‬וכ"ז כי‬ ‫הנקודה של מלכות שמים שעליו נבנה‬ ‫המלכות הנכון‪ ,‬שנמשך ממה שכלל"י‬ ‫ממליכין את הרבוש"ע‪ ,‬מתחלת בנינה‬ ‫ממצב שהיא כולה מכוסה‪ ,‬עד שלא מובן‬ ‫כלל איך יוכלו ליכנס לתוכה‪ ,‬וזהו כי‬ ‫היא אכן מידה נעלמת מאד‪ ,‬מידה עמוקה‬ ‫מאד‪ ,‬כי מצד שורשה היא טמיר ונעלם‬ ‫מאד‪ ,‬והרי שהיא ב' הפיכים ביחד‪ ,‬שמצד‬ ‫אחד הרי היא הגילוי היותר גדול‪ ,‬ומצד‬ ‫שני הרי היא טמיר ונעלם מאד‪ ,‬ויש‬ ‫עומק גדול בה‪ ,‬שע"ז אנו עובדים בר"ה‪.‬‬

‫‪ ‬מי' זו דלית לה מגרמה כלום‪,‬‬ ‫ובכלל עצם מי' המלכות הוא‬ ‫מידה עמוקה עד מאד‪ ,‬והוא הראש פינה‬ ‫והתכלית של הכל‪ ,‬והוא העליונה‬ ‫והנמוכה מכל‪ ,‬שניהם ביחד‪ ,‬והוא המדה‬ ‫המתחדשת בר"ה‪ ,‬ועובדים מאד בר"ה‬ ‫ע"ז הענין לבנות את נקודת המלכות‪,‬‬ ‫והוא כמעט כל העבודה בר"ה‪ .‬והיינו כי‬ ‫מלכי אוה"ע מתשרי מנינן‪ ,‬שהם ג"כ‬ ‫יונקים מתשרי‪ ,‬והם רוצים להפריע את‬ ‫בנין מלכות שמים‪ ,‬שרוצים הם שיהי'‬ ‫בנין המלכות על ידם‪ ,‬באיזה אופן‪,‬‬ ‫ורוצים הם להפריע התוכנית של‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬כ"ז הוא מחשבת הס"מ‬ ‫וחיילותיו‪ ,‬וכשבא ר"ה נעשה בכסה ליום‬ ‫חגינו איזהו חג שהחודש מתכסה בה זה‬ ‫ר"ה‪ ,‬חודש פירושו הירח‪ ,‬שהיא מי'‬ ‫המלכות של הרבוש"ע‪ ,‬שכן הירח לית‬ ‫לה מגרמה כלום‪ ,‬שאין לה אור מעצמה‬ ‫אלא ממה שמשפיע לה אור השמש‪,‬‬

‫‪ ‬קצת ענין עומק המלכות‪,‬‬ ‫ונקדים שהגם שיש בזה‬ ‫ביאורים ע"ג ביאורים בהסבר הדברים‪,‬‬ ‫וכדאי אכן להתעמק בה כ"א לפום‬ ‫שיעורא דלבא לקבל בזה איזה קשר‬ ‫והשגה‪ ,‬אמנם בכל אופן צריכים לידע‬ ‫שכיון שהיא כ"כ מידה עמוקה‪ ,‬בודאי‬ ‫שיש בזה גם עבודה עמוקה‪ ,‬וגם אם אין‬ ‫מבינים את עומקה‪ ,‬מ"מ בודאי מחייב‬ ‫זאת לגלות בעצמינו איזה עומק הנפש‬ ‫מאד נעלה כדי להמליך את הרבוש"ע‪,‬‬ ‫שע"ז אנו אומרים בעשי"ת שיר המעלות‬ ‫ממעמקים קראתיך ה'‪ ,‬כי מי' המלכות‬ ‫שבנפש שממליכה את הרבוש"ע היא‬ ‫המידה העמוקה ביותר‪ .‬וזה המידה היא‬ ‫במצב של בכסה בתחילת ר"ה‪ ,‬ואי'‬ ‫בזוה"ק שכלל"י שהם בני המלכות‬ ‫שואגין ככפירין עד שלאט לאט הם‬ ‫בונים את מי' המלכות‪ ,‬ע"י תקיעת שופר‬ ‫ופסוקי מלכיות זכרונות שופרות ששואגין‬

‫‪z‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫קולות מעומק הלב‪ ,‬והוא עומק שא"י‬ ‫כלל להסבירו במילים‪ ,‬רק הוא קול‬ ‫פשוט של השופר שכמעט אינו נכנס‬ ‫לתוך מילים‪ ,‬רק מצאו חז"ל איזה‬ ‫פסוקים של מלכיות זכרונות שופרות‪,‬‬ ‫אבל היא באמת עומק גדול המתגלה‬ ‫בר"ה‪ ,‬שמצד זה העומק אנו ממליכין את‬ ‫השי"ת‪ .‬וכ"ז כי מי' המלכות היא מידה‬ ‫עמוקה עד מאד‪ ,‬וגם אם אין מבינים‬ ‫אותה‪ ,‬מ"מ לגבי מה שנוגע לעבודה‬ ‫צריכים לחפור מאד בעומק הנפש באלו‬ ‫הימים של אלול ר"ה ועשי"ת‪ ,‬עד שבאין‬ ‫למצב של דידן נצח שנצחנו את האוה"ע‪,‬‬ ‫שהם רצו ליקח המלכות לעצמם ולהיות‬ ‫הם הממליכין באופן שלהם ח"ו‪ ,‬וכלל"י‬ ‫הוציאו וגילו המלכות הנכון והנצחון של‬ ‫הרבוש"ע וההמלכה האמיתית‪.‬‬ ‫‪ ‬אחז"ל כל הקובע מקום לתפילתו‬ ‫אלקי אברהם בעזרו‪ ,‬וכשנפטר‬ ‫אומרים עליו אי חסיד אי עניו מתלמידיו‬ ‫של אאע"ה‪ ,‬שאאע"ה קבע מקום‬ ‫לתפילתו‪ .‬ויש לבאר‪ ,‬כי התפילה הוא מי'‬ ‫המלכות‪ ,‬כמו שאמר דהמע"ה ואני‬ ‫תפילה‪ ,‬וידוע שאמיתת ענין התפילה‬ ‫בשורשה היא תנועה מתתל"ע‪ ,‬שלא‬ ‫להתפלל כלום לצורך עצמו רק לצורך‬ ‫השכינה‪ ,‬וכמו שפי' המגיד הק' זי"ע על‬ ‫מאחז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך‬ ‫כובד ראש‪ ,‬שמתפללין על הכובד‬ ‫והחסרון שישנו כביכול למעלה‪ ,‬ולכן‬ ‫בר"ה שהוא יום שורש המלכות ושורש‬ ‫כל התפילות‪ ,‬וכמו שמפטירין בו בחנה‪,‬‬ ‫שכמה הילכתא גבירתא של תפילה‬ ‫למדינן מתפילתה של חנה‪ ,‬עד שיכולין‬ ‫לומר שביחד עם ענין ההמלכה של‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬בא ג"כ בר"ה כח התפילה‬ ‫לכל השנה‪ ,‬כי חלק גדול מההמלכה הוא‬

‫שיש לנו כח התפילה‪ ,‬כמו שדהמע"ה‬ ‫הוא המלך והבעל תפילה‪ ,‬וזהו שבר"ה‬ ‫מתחדשת כח התפילה‪ .‬וכיון שענין‬ ‫התפילה בשורשה היא לצורך השכינה‬ ‫ולא לצורך עצמו כענין הב הב‪ ,‬כי‬ ‫תפילה הוא מי' המלכות דלית לה‬ ‫מגרמה כלום ולא מבקשת לצורך עצמה‪,‬‬ ‫ולא צריכה כלום לצורך עצמה‪ ,‬בלי שום‬ ‫אנכיות כלל‪ ,‬וכל התפילה מסובבת רק‬ ‫לצורך עליון‪ ,‬וכתפילתה של חנה‬ ‫ואשפוך את נפשי לפני ה'‪ ,‬שמתפללין‬ ‫רק על כבוד שמים‪ ,‬וירם קרן משיחו‪,‬‬ ‫זהו שקבעו חז"ל אצל שורש התפילה‬ ‫שהוא ביום רא"ש השנה‪ ,‬שהוא השורש‬ ‫והראש‪ ,‬שאין עומדין להתפלל אלא‬ ‫מתוך כובד רא"ש‪ ,‬העמידו רוב התפילות‬ ‫על מלכות שמים‪ ,‬וגם כאשר מתפללין‬ ‫על חיים אומרים שהוא למענך‪ ,‬הרי שכל‬ ‫התפילות הם על מלכות שמים‪ ,‬והוא‬ ‫האבן שתיי' של התפילה‪.‬‬ ‫‪ ‬כל הקובע "מקום" לתפילתו‪ ,‬כי‬ ‫ישנו ימין ושמאל‪ ,‬וקביעות מקום‬ ‫כולל ימין ושמאל ביחד‪ ,‬כי ישנו תפילה‬ ‫לימין ולשמאל‪ ,‬כמאחז"ל הרוצה‬ ‫להחכים ידרים להעשיר יצפין‪ ,‬שהוא‬ ‫תפילה המעורר הימין והשמאל‪ ,‬אבל‬ ‫הקובע מקום הוא כלליות ימין ושמאל‬ ‫גם יחד‪ ,‬וכמו שידוע מהמגיד הק' זי"ע‬ ‫שמי שרוצה להחכים וגם להעשיר מה‬ ‫יעשה‪ ,‬יעשה א"ע אין‪ ,‬שאז אינו תופס‬ ‫שום מקום‪ ,‬ועי"ז נכלל בתוכו ימין‬ ‫ושמאל‪ ,‬כי רק במקום של ישות יש‬ ‫חילוק בין ימין ושמאל‪ ,‬אבל במקום של‬ ‫אין‪ ,‬נכלל שם ימין ושמאל גם יחד‪.‬‬ ‫ועומק הדברים‪ ,‬כי כשהוא אין בעצמו‬ ‫אזי אינו רוצה עוד שום דבר‪ ,‬לא‬ ‫להחכים ולא להעשיר‪ ,‬וזהו שלימות של‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫קביעות מקום לתפילה‪ ,‬שאינו פעם בימין‬ ‫ופעם בשמאל אלא תמיד קבוע באמצע‪.‬‬ ‫‪ ‬לפרש עוד‪ ,‬כי התנועה מתתל"ע‬ ‫הוא תנועה של דין‪ ,‬וההשפעה‬ ‫מעלת"ת הוא חסד‪ ,‬שהמשפיע עומד‬ ‫למעלה ומשפיע חסד להמקבל שעומד‬ ‫למטה‪ ,‬אבל כאשר העומד למטה משפיע‬ ‫לזה שעומד למעלה‪ ,‬הרי זה כלליות חסד‬ ‫וגבורה גם יחד‪ ,‬שכיון שהוא תנועה‬ ‫מתתל"ע הרי הוא דין‪ ,‬אבל כיון שהוא‬ ‫השפעה הרי הוא חסד‪ .‬ממילא מי‬ ‫שכביכול משפיע להרבוש"ע ואינו רוצה‬ ‫כלום לצורך עצמו‪ ,‬רק משפיע באופן‬ ‫מתנת חנם כביכול‪ ,‬הרי הוא כולל בתוכו‬ ‫דין וחסד‪ ,‬כי מה שמתתל"ע הוא תמיד‬ ‫ענין של דין‪ ,‬זהו כי הוא משפיע‬ ‫מתתל"ע רק מפאת שכבר קיבל מקודם‬ ‫שפע מעלת"ת‪ ,‬וכיון שמשלם לו ע"ז‬ ‫מתתל"ע הרי הוא דין‪ ,‬אבל אם מתחיל‬ ‫הוא להשפיע מתתל"ע בדרך נדבה מתוך‬ ‫אהבת ה'‪ ,‬הרי הוא כלליות חסד ודין‬ ‫ימין ושמאל כמדובר‪ ,‬שכיון שהוא‬ ‫מתתל"ע הרי הוא דין‪ ,‬כי הדין נותן‬ ‫שיהי' לו אהבת ה'‪ ,‬והגם שהוא אהבת‬ ‫חנם‪ ,‬לא מפאת שקיבל משהו‪ ,‬מ"מ הדין‬ ‫נותן כך‪ ,‬וכיון שסוכ"ס אהבת חנם הוא‪,‬‬ ‫הרי שהוא כלליות חסד ודין‪ ,‬והוא מעלת‬ ‫הקובע מקום לתפילתו‪ ,‬ולכן אלקי‬ ‫אברהם בעזרו‪ ,‬וכשנפטר שאזי מסתלק‬ ‫מתתל"ע אומרים עליו אי חסיד אי עניו‪,‬‬ ‫עניו מפאת דלית לי' מגרמי' כלום שלא‬ ‫התפלל כלום לצורך עצמו‪ ,‬וחסיד מפאת‬ ‫שהתחסד עם קונו שהשפיע מתתל"ע‪,‬‬ ‫ולכן כשנפטר והולך מתתל"ע אומרים‬ ‫עליו שבח זה‪ .‬וזהו שורש התפילה‬ ‫הנקרא קובע מקום לתפילתו‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪‬‬

‫‪ ‬מה שנקרא התפילה "קובע‬ ‫מקום" ובמקום אחר מצינו‬ ‫שהתפילה הוא היפוך ענין הקביעות‪,‬‬ ‫כמאחז"ל אל תעש תפילתך קבע שכל‬ ‫העושה תפילתו קבע אין תפילתו‬ ‫תחנונים‪ ,‬והרי שענין התפילה הוא דייקא‬ ‫שלא תהי' בקביעות‪ ,‬וכמו שידוע ששום‬ ‫תפילה אינה דומה לחברתה‪ ,‬משא"כ‬ ‫תורה כאשר קובעין בה הלכה‪ ,‬נשאר‬ ‫זאת ההלכה לעד בקביעות‪ ,‬והגם‬ ‫שיכולים לחדש בדברי תורה‪ ,‬אבל חידוש‬ ‫של אמת פירושה שהוא קביעא וקיימא‪,‬‬ ‫משא"כ תפילה הוא עומק הלב‪ ,‬שמצד‬ ‫זה אינו דומה תפילה אחד לחבירו‪ ,‬שא"י‬ ‫לומר שזה התפילה יש לו אותו עומק‬ ‫הלב כהתפילה האחרת‪ ,‬כאילו השיג‬ ‫איזה עומק הלב בתפילה שמהיום‬ ‫ולהלאה יהי' קיים אצלו לעד‪ ,‬כי לא‬ ‫הולך הדבר ככה‪ ,‬כי תפילה נקרא "חיי‬ ‫שעה" שהוא לפי שעה‪ ,‬לפי הזמן‬ ‫והמקום‪ ,‬לפי מצב העולמות ולפי מצב‬ ‫הנפש‪ ,‬וכך הוא הרגש התפילה‪ ,‬ואין‬ ‫שום ענין להיות לו זה ההרגש כסדר‪,‬‬ ‫שמפני שקנה היום זה ההרגש‪ ,‬יהי' לו‬ ‫גם למחר זה ההרגש‪ ,‬והגם שקנה משהו‬ ‫בזה ממשיכין אמנם הלאה בלי שיהי'‬ ‫עוד שויון בין התפילות‪ ,‬כי ענין התפילה‬ ‫הוא שלא יהי' דומה תפילה אחד‬ ‫לחבירו‪ ,‬כי מצב העולמות אינם שוים‬ ‫בשום פעם‪ ,‬וגם מצב האדם אינו שוה‪,‬‬ ‫ולפי המצב כך הוא התפילה‪ ,‬והרי שענין‬ ‫התפילה שלא יהי' בה קביעות‪.‬‬ ‫‪ ‬בענין המלכות מצינו היפוך‬ ‫הקביעות‪ ,‬שהוא בענין מהלך‬ ‫הירח‪ ,‬ששמש ידע מבואו וירח לא ידע‬ ‫מבואו‪ ,‬והירח מתחדשת כסדר‪ ,‬ויש לה‬ ‫עליות וירידות מילוי וחיסרון‪ ,‬ולעולם‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫אינה במצב שוה‪ ,‬וכן אי' בזוה"ק על‬ ‫דהמע"ה שלעולם לא הי' במצב שוה‪,‬‬ ‫פעם קרא על עצמו כי עני ואביון אני‪,‬‬ ‫ופעם קרא על עצמו משיח אלקי יעקב‪,‬‬ ‫ומדמה אכן הזוה"ק את דהמע"ה לענין‬ ‫הירח שיש לה הרבה מצבים ושינויים‪,‬‬ ‫וכיון שהירח היא בחי' תפילה‪ ,‬לכן גם‬ ‫התפילה יש לה הרבה שינויים‪ ,‬שאין‬ ‫שום תפילה דומה לחבירתה‪ ,‬היפוך‬ ‫הקביעות בדוקא‪ .‬וא"כ איך נפרנס זה‬ ‫הענין של קובע מקום לתפילתו‪ ,‬שמוכח‬ ‫כי אדרבה הקביעות מעלה היא לגבי‬ ‫תפילה‪ ,‬ואפי' כגון פשטות הענין‬ ‫להתפלל במקום אחד קבוע‪ ,‬רואין מזה‬ ‫מעלת הקביעות לגבי תפילה‪ ,‬ואם ענין‬ ‫התפילה היא היפוך הקביעות למה יש‬ ‫בה מעלה של קביעות לגבי המקום‪,‬‬ ‫שלכאו' מעשה זו של קביעות מקום‬ ‫יגרום ענין קביעות לכל מהות התפילה‪,‬‬ ‫וזאת לא נרצה כמדובר‪.‬‬ ‫‪ ‬הרי דיברנו שיסוד העפר‬ ‫המלכות‪,‬‬ ‫למי'‬ ‫משתייך‬ ‫וביסוד העפר מצינו קביעות כמש"כ דור‬ ‫הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת‪,‬‬ ‫שהעפר קיים במקום אחד‪ ,‬משא"כ שאר‬ ‫הג' יסודות הם בעלי תנועה‪ ,‬ובפרט יסוד‬ ‫האש הוא בעל תנועה חזקה שאינו נח‬ ‫אף פעם‪ ,‬וגם יסוד הרוח והמים יש להם‬ ‫תנועה כסדר‪ ,‬ופעם מתרבים ופעם‬ ‫מתמעטים‪ ,‬משא"כ יסוד העפר קיים על‬ ‫מקום אחד‪ ,‬וגם הוא גורם אל האדם‬ ‫שיהי' קיים על מקום אחד בלי תנועה‪,‬‬ ‫שמי שיש לו התגברות יסוד העפר הרי‬ ‫הוא בעל מנוחה היפוך בעל תנועה‪,‬‬ ‫ויושב הוא על מקום אחד‪ .‬ומ"מ הגם‬ ‫שיסוד העפר הוא היפוך בעל תנועה‪,‬‬ ‫רואים אנו שכל הגידולים גדלים מיסוד‬

‫העפר‪ ,‬ואם מוצאים חידוש על פני‬ ‫העולם‪ ,‬הרי הוא רק ע"י הגידולים‬ ‫כמש"כ ותחדש פני האדמה‪ ,‬ונמצא כל‬ ‫החידושים באים מיסוד העפר‪ .‬וכן כל‬ ‫החידושים של קיץ וחורף קור וחום‬ ‫שרואין בעולם‪ ,‬הגורמים את כל מצבי‬ ‫הגידולים‪ ,‬תלה בהם התורה את כל‬ ‫המועדים‪ ,‬שיהי' פסח בזמן מצב של‬ ‫אביב‪ ,‬ושבועות חג הקציר‪ ,‬וסוכות חג‬ ‫האסיף‪ ,‬כי המועדים נבנים על המושג‬ ‫של חידוש‪ ,‬כמש"כ החודש הזה לכם‬ ‫ראש חדשים שהוא שורש כל המועדים‪,‬‬ ‫שכל המועדים נבנים על חידוש הירח‪,‬‬ ‫כי המועדים הם חידושים‪ ,‬ולכן תלה‬ ‫התורה אלו החידושים בהגידולים‬ ‫שגדלים מיסוד העפר‪ .‬והגם שיסוד העפר‬ ‫הוא בעצם היפוך החידוש‪ ,‬כי הוא קיים‬ ‫על מקום אחד‪ ,‬מ"מ כל החידושים באים‬ ‫ממנו‪ .‬וגם בענין החיות‪ ,‬הלא יסוד העפר‬ ‫אין לו חיות‪ ,‬שלכן נא' הגזירת מיתה על‬ ‫אדה"ר בלשון כי עפר אתה ואל עפר‬ ‫תשוב‪ ,‬הרי שלשון עפר פירושו היפוך‬ ‫החיות‪ ,‬ולמעשה כל החיות יוצא וגדל‬ ‫מהעפר‪ ,‬שהרי הכל הי' מן העפר‪ ,‬וגם‬ ‫בעלי חיים נקראים גידולי קרקע‪ ,‬והרי‬ ‫שכל החידושים וכל החיות נמשך‬ ‫מהעפר‪ ,‬הגם שהעפר בעצמו אין לו‬ ‫חידוש וחיות‪.‬‬ ‫‪ ‬שמוכרחין לומר‪ ,‬שהעפר יש לו‬ ‫מין חיות פנימי עמוק מאד שאין‬ ‫אנו משיגין‪ ,‬וזהו שאומרים ומקיים‬ ‫אמונתו לישיני עפר‪ ,‬כי זה החיות יתגלה‬ ‫בתחה"מ‪ ,‬והוא מין חיות אחרת שלע"ע‬ ‫מעת הגזירה של כי עפר אתה ואל עפר‬ ‫תשוב לא נתגלתה עדיין חיות זו‪ ,‬כי‬ ‫ניתנה רשות להנחש שיכסה על זה‬ ‫החיות‪ ,‬שזהו שהנחש עפר לחמו‪ ,‬שניתן‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫לו רשות לכסות על החיות הטמון ביסוד‬ ‫העפר‪ ,‬וכל פעם שמתגלה חיות ביסוד‬ ‫העפר הוי זאת הארה מתחה"מ‪ .‬וזהו‬ ‫שכל המועדים הם בזמן שאומרים טל‪,‬‬ ‫כי טל שייך לטל של תחיי'‪ ,‬והחידושים‬ ‫של המועדים תלויים בזה החיות של‬ ‫תחה"מ‪ ,‬שלכן כל אדם שאין לו קרקע‬ ‫פטור מעליית הרגל‪ ,‬כי החיות של‬ ‫המועדים תלויים בהחיות של העפר‪,‬‬ ‫היינו בהמידה המכונה עפר שהוא מי'‬ ‫המלכות דלית לה מגרמה כלום‪ ,‬כי מצד‬ ‫דלית לה מגרמה כלום צריכים להשפיע‬ ‫לה כסדר‪ ,‬כי עניה היא‪ ,‬ואין לה מעצמה‬ ‫אלא ממה שמקבלת מאחרים‪ ,‬ולכן‬ ‫מרגישה כסדר את התחדשותה‪ ,‬כי מי‬ ‫שכבר יש לו פרנסה עד שנתאסף לו‬ ‫באוצרו ריבוי ממון‪ ,‬הרי מונח לו באוצרו‬ ‫די צרכו‪ ,‬ובכל פעם שנצרך לו לקחת‬ ‫מאוצרו לא נתחדש לו כלום‪ ,‬כי כבר הי'‬ ‫בנמצא שם מכבר‪ ,‬משא"כ עני הנצרך‬ ‫כסדר לצדקה‪ ,‬הרי בכל פעם שמקבל‬ ‫צדקה מרגיש הוא התחדשות‪ ,‬שהרי עתה‬ ‫הוא שקיבל אותה ולא הי' לו זאת מכבר‪,‬‬ ‫ונמצא שמי' העניות של העפר יש בה‬ ‫יתרון‪ ,‬שמפני שהיא עניה ואין לה‬ ‫מעצמה‪ ,‬צריכים כסדר לחדשה‪ ,‬וכסדר‬ ‫היא במצב של התחדשות‪ ,‬והוא‬ ‫התחדשות פנימי שמרגשת יסוד העפר‪,‬‬ ‫ומוציאה זה החידוש מכח אל הפועל‬ ‫שזהו ותחדש פני האדמה‪ ,‬שהוא חיות‬ ‫היוצא מיסוד העפר‪ .‬ומה שיסוד העפר‬ ‫עצמו אינו מתחדש‪ ,‬זהו שאינו מתחדש‬ ‫בגלוי אבל בפנימיות הוא מתחדש‪ ,‬כי‬ ‫לית לי' מגרמי' כלום ומוכרחין כסדר‬ ‫לחדשו‪ ,‬ומה שהצומח נתחדש מהעפר‬ ‫זהו רק יש מיש‪ ,‬אבל העפר עצמו צריכה‬ ‫להתחדש‪ ,‬ואם תאמר שאינה צריכה‬

‫‪‬‬

‫להתחדש שהרי היא כבר בנמצא‪ ,‬בודאי‬ ‫לא כך היא‪ ,‬כי בודאי הרבוש"ע צריך‬ ‫לחדשה‪ ,‬ואופן חידושה הוא אכן יש‬ ‫מאין‪ ,‬כי אין לה חידוש אחרת רק יש‬ ‫מאין‪ ,‬וחידוש יש מאין הוא חידוש עמוק‬ ‫מאד‪ ,‬וזהו שיסוד העפר יש לה חידוש‬ ‫כ"כ עמוק‪ ,‬כי כל חידושה הוא רק‬ ‫באופן יש מאין שהוא חידוש עמוק מאד‪,‬‬ ‫ומצד זה החידוש גדלים כל הגידולים‬ ‫מהעפר‪ ,‬שלכך יש לה להעפר כח‬ ‫להוציא הכל מכח אל הפועל‪ ,‬מפאת‬ ‫שיש לה בעצמה חידוש פנימי‪ ,‬והן הן‬ ‫החידושים של כל המועדים‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬ידוע שההצלחה היותר גדולה הוא‬ ‫כשצריכים כסדר להגיע אל‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬ולקבל ממנו מתנת חנם‪,‬‬ ‫באופן דלית לי' מגרמי' כלום וצריכים‬ ‫כסדר להגיע אליו‪ ,‬וכך הוא מוצב ליסוד‬ ‫בעבודת ה' ובחסידות‪ ,‬וכמו שמרע"ה‬ ‫ביקש מתנת חנם‪ ,‬שצדיקים אע"פ‬ ‫שיכולים לתלות במעשיהן הטובים אינם‬ ‫מבקשים אלא מתנת חנם‪ ,‬והוא ההצלחה‬ ‫היותר גדולה‪ .‬וזהו שנתקלל הנחש ועפר‬ ‫תאכל כל ימי חייך‪ ,‬שיהי' לו כסדר‬ ‫מזומן פרנסתו ולא יצטרך להגיע אל‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬ודוקא העפר נעשה לו‬ ‫לפרנסתו‪ ,‬הגם שהעפר הוא הנצרך ביותר‬ ‫להגיע שהרבוש"ע יחדשו יותר משאר כל‬ ‫הדברים‪ ,‬ואדרבה הוא מתחדש ישר‬ ‫מהרבוש"ע באופן יש מאין בלי שום‬ ‫סיבה באמצע‪ ,‬לא כמו הצומח שיש לו‬ ‫סיבה המחדשו‪ ,‬אמנם כך נא' להנחש‬ ‫ועפר תאכל שבזה יהי' מזומן לו פרנסתו‬ ‫בכל עת ובכל שעה בבטח‪ ,‬ולא יצטרך‬ ‫אף שום פעם להתפלל על פרנסתו‪ ,‬והרי‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫זה קללה שאין רוצין לראותו ולהסתכל‬ ‫עליו כלל‪ .‬וא"כ צריך להבין איך מתאים‬ ‫זאת לכל הענין שמתנת חנם הוא בלתי‬ ‫נכון כי הוא נהמא דכסופא‪ ,‬וצריכים‬ ‫לעשות מצוות ומע"ט כדי לזכות מצד‬ ‫הדין‪ ,‬ואיך שייך שצדיקים מלאו לעצמם‬ ‫אוצר גדול של מצוות ומע"ט עד שלנצח‬ ‫נצחים יכולים הם לקחת שכרן מהאוצר‬ ‫שלהם‪ ,‬שצדיקים לוקחין בזרוע‪ ,‬כי יש‬ ‫להם זכותים ואינם עניים ולית להם‬ ‫נהמא דכסופא‪ ,‬ולא נקרא עליהם דלית‬ ‫להם מגרמייהו כלום‪ ,‬וכאילו אינם‬ ‫צריכים להגיע כסדר כביכול אל‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬והלא לקללה תחשב‪ ,‬כי יש‬ ‫להם כבר מאיפוא לקחת עד לנצח‬ ‫נצחים‪ ,‬עד שאי"צ אפי' עוד להתפלל‪ ,‬כי‬ ‫למה יצרכו הצדיקים להתפלל בעוה"ב‪,‬‬ ‫הרי כבר זכו בדין ויש להם כבר הכל‪,‬‬ ‫והלא אין לך קללה גדולה מזה‪ ,‬והאם‬ ‫אין זאת כאילו אמרו להצדיק ח"ו ועפר‬ ‫תאכל כל ימי חייך‪ ,‬שהרי אינך צריך עוד‬ ‫להגיע לקבל שכר כי כבר ניתן לך כל‬ ‫צורכך לנצח נצחים‪ ,‬ונמצא שכל הענין‬ ‫של העבודה שלא להיות נהמא דכסופא‬ ‫הוא היפוך הענין דלית לי' מגרמי' כלום‪,‬‬ ‫ואיך שייך זאת‪ ,‬הלא כל ענין הנברא‬ ‫צריך להיות מהות של דלית לי' מגרמי'‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫‪ ‬הנה שורש מי' המלכות ויסוד‬ ‫העפר הרי הוא שורש הכלים‪,‬‬ ‫וכידוע שישנן אורות וישנן כלים‪ ,‬ואיך‬ ‫הוא ההבחנה בין אור לכלי‪ ,‬הנה אי'‬ ‫בפתח אליהו וכד אנת תסתלק מנהון‬ ‫אשתארו כולהו שמהן כגופא בלי‬ ‫נשמתא‪ ,‬שכשהשי"ת יסלק את החיות‬ ‫מתוך הכלים‪ ,‬ישארו כל השמוה"ק כגוף‬ ‫שהוא כלי בלי נשמה‪ ,‬והתניא זי"ע‬

‫מקשה הלא אם יסתלק חיותם הרי ישארו‬ ‫אפיסה‪ ,‬וגם הגוף לא תישאר‪ .‬והתירוץ‪,‬‬ ‫כי יש ב' מיני גילויים של אלקות‪ ,‬השייך‬ ‫לערך מה שיוכל הנברא להשיג‪ ,‬והם‬ ‫בחי' הוי' ובחי' אלקים‪ ,‬ולפי ערך הא"ס‬ ‫הם היינו הך‪ ,‬כי הוי' הוא האלקים‪.‬‬ ‫וכאשר ברא השי"ת את העולם‪ ,‬עשה‬ ‫בתחילה ענין הצמצום‪ ,‬שכביכול צימצם‬ ‫את האור א"ס‪ ,‬ועשה מקום חלל הפנוי‪,‬‬ ‫שהי' נראה פשוט כאילו מקום העדר‬ ‫ח"ו‪ ,‬והוא לעשות מקום כדי לברוא‬ ‫בתוכו כל העולמות וכל הנבראים‪ ,‬כי‬ ‫בתוך אור הא"ס אין שייך להתגלות ענין‬ ‫של גבול‪ ,‬ולא שייך מקום לנבראים‪ ,‬ורק‬ ‫ע"י שנעשה מקודם העדר של חלל‬ ‫הפנוי‪ ,‬יש מקום אח"כ למלאותו באור‬ ‫של הוי' באופן של גבול כדי שלא‬ ‫יתבטל החלל‪ ,‬ושם יהי' המקום לנבראים‪.‬‬ ‫אמנם ענין החלל בודאי שלא נעשה שם‬ ‫העדר ח"ו‪ ,‬חוץ מזה שכ"ז הוא רק‬ ‫לערכינו כמובן‪ ,‬כי לערך הא"ס הרי אתה‬ ‫הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא‬ ‫משנברא העולם‪ ,‬אבל גם לערכינו הוי‬ ‫ענין החלל באופן דלהלן‪ ,‬שנסתלק הבחי'‬ ‫הוי' כביכול ונשאר רק הבחי' אלקים‪,‬‬ ‫ונמצא שכל החלל הי' עדיין מלא באור‬ ‫של בחי' אלקים‪ .‬והגם שהוי' הוא‬ ‫האלקים‪ ,‬אמנם לגבי השגת הנברא הוי‬ ‫בחי' הוי' דבר הנראה למציאות‪ ,‬משא"כ‬ ‫בחי' אלקים הוא גבוה מדאי שיוכל‬ ‫הנברא להשיגו למציאות‪ ,‬ולכן לערך‬ ‫הנברא הוא נראה כצמצום וכחלל פנוי‪,‬‬ ‫כהעדר וחושך‪ ,‬אבל באמת לאמיתו של‬ ‫דבר יש לו לבחי' אלקים אותו מציאות‬ ‫כבחי' הוי'‪ .‬וכ"ז כיון שאלקות הוא תמיד‬ ‫למעלה מהנבראים‪ ,‬כי הנבראים הם בעלי‬ ‫גבול‪ ,‬ממילא הבחי' גבול הנכלל בהא"ס‪,‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫שהוא הנקרא צמצום‪ ,‬לערך הנבראים‬ ‫נראה זאת אצלם כחלל הפנוי‪ .‬ונמצא‬ ‫עכ"פ שכל החלל נשאר מליאה מבחי'‬ ‫אלקים כמדובר‪ ,‬וכאשר שוב חזר ונכנס‬ ‫בה בחי' הוי'‪ ,‬לא נכנס באופן שתבטל‬ ‫החלל והבחי' אלקים‪ ,‬אלא נעשה באופן‬ ‫שבחי' אלקים קיבל עתה מבחי' הוי'‪.‬‬ ‫והרי שכל החלל הפנוי הוא שמקודם‬ ‫נפרד בחי' הוי' מבחי' אלקים‪ ,‬ונשאר רק‬ ‫בחי' אלקים‪ ,‬ואח"כ שוב נכנס שפע של‬ ‫בחי' הוי'‪ ,‬ומילא את בחי' אלקים והחיה‬ ‫אותה‪ ,‬עד שגרם אלי' שתהי' מציאות‬ ‫כזה שיוכל הנברא להשיגה‪ ,‬שכ"ז שלא‬ ‫נשפע בה בחי' הוי' אין הנברא יכול‬ ‫להשיג את בחי' אלקים כמציאות‪ ,‬רק‬ ‫נראה כהעדר וחושך‪ ,‬אבל מיד שנשפע‬ ‫בה בחי' הוי' הרי הוא מחי' את הבחי'‬ ‫אלקים וגורם לה שתתגלה‪ ,‬ועי"ז יכול‬ ‫כבר הנברא לראות את המציאות של‬ ‫בחי' הוי' ואלקים ביחד‪.‬‬ ‫‪ ‬ענין הכלים בלי שום אור‪,‬‬ ‫נקרא בחי' אלקים‪ ,‬שבחי'‬ ‫אלקים הוא שורש הכלים‪ ,‬והוא נותן‬ ‫הישות והגבול להנבראים‪ ,‬שהוא ענין‬ ‫התפיסת מקום‪ ,‬משא"כ בחי' הוי'‬ ‫מתייחסת להרבוש"ע‪ ,‬והרי שהמשפיע‬ ‫הוא בחי' הוי'‪ ,‬והמקבל הוא בחי'‬ ‫אלקים‪ ,‬אבל באמת הוי' הוא האלקים‪,‬‬ ‫ובאיזה בחי' יש מעלה לבחי' אלקים על‬ ‫בחי' הוי'‪ ,‬כי בחי' אלקים הוא תכונה‬ ‫שלא נתחדשה‪ ,‬והצמצום לא נגע בה‪,‬‬ ‫והצמצום הלא הוא השורש לכל‬ ‫החידושים‪ ,‬וזה הבחי' אלקים לא‬ ‫נתחדשה כמדובר‪ ,‬שהרי היתה קיימת גם‬ ‫לפני הצמצום‪ ,‬והצמצום לא גרמה אלא‬ ‫לסלק את בחי' הוי' ולגלות את בחי'‬ ‫אלקים הנשאר קיימת שם‪ .‬ומצד אחד‬

‫‪‬‬

‫יכולים לומר כי בבחי' אלקים נעשה‬ ‫החידוש היותר גדול‪ ,‬כי ע"י הצמצום‬ ‫נגרם שנתגלה‪ ,‬אבל מצד שני ניתן‬ ‫להיאמר שלא נעשה בה שום חידוש‪,‬‬ ‫שהרי כבר היתה קיימת שם מעולם‪.‬‬ ‫‪ ‬כאשר מסתכלים על המלכות‬ ‫דלית לה מגרמה כלום‬ ‫וצריכה לקבל כסדר מלמעלה‪ ,‬זהו כמו‬ ‫ההסתכלות שלנו על בחי' אלקים שלפי‬ ‫ערך השגת הנבראים לא נראה למציאות‪,‬‬ ‫ומצד זה יש לה עליות וירידות מילוי‬ ‫וחסרון‪ ,‬הרבה מצבים‪ ,‬שכ"ז הם ענינים‬ ‫הנעשים אצל בחי' אלקים‪ ,‬שכפי שבחי'‬ ‫הוי' מאיר לבחי' אלקים כך הוא מצבה‪,‬‬ ‫פעם מאיר בריבוי ופעם במיעוט‪ .‬אבל‬ ‫הבחי' אלקים כמו שהיא לעצמה‪ ,‬הרי‬ ‫היא הקבוע היותר גדול ששייך‪ ,‬שהרי‬ ‫היא קבועה מאז ומעולם בלי שום שינוי‪,‬‬ ‫וזהו שמי' המלכות ששורשה בחי' אלקים‬ ‫קביעא וקיימא‪ ,‬כי היתה מאז ומעולם‪,‬‬ ‫אבל באיזה בחי' הרי היא החידוש היותר‬ ‫גדול‪ ,‬כי נתחדשה ונתגלתה בעת‬ ‫בריה"ע‪ .‬ממילא מי שמסתכל על עצמו‬ ‫כעין של ישות‪ ,‬הרי הוא כענין העפר‬ ‫שאי"צ להגיע אל הרבוש"ע שיחדשו‪,‬‬ ‫משא"כ אם מסתכל על עצמו באופן‬ ‫שהוא הוא החידוש היותר גדול שנתחדש‬ ‫בבריה"ע‪ ,‬הרי הוא צריך כסדר להתחדש‪,‬‬ ‫שהרי הרבוש"ע צריך כסדר לגרום את‬ ‫החלל הפנוי‪ ,‬וזאת הוא החידוש היותר‬ ‫גדול שחידש הרבוש"ע‪ .‬והרי שמי'‬ ‫המלכות יש לה ב' בחינות‪ ,‬שכשמסתכלין‬ ‫לפי ערך הא"ס שאתה הוא עד שלא‬ ‫נברא העולם‪ ,‬הוי המלכות החידוש‬ ‫היותר גדול‪ ,‬אבל כשמסתכלין עלי'‬ ‫במצב שלאחר שנברא העולם‪ ,‬הרי שלא‬ ‫נתחדשה‪ ,‬כי כל חידושה נמשך מפאת‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫שמקודם שנברא העולם לא הי' חלל‬ ‫הפנוי‪ ,‬אבל לאחר שנעשה חלל הפנוי‬ ‫ומסתכלין בתוכה לראות מי נתחדש ומי‬ ‫לא נתחדש‪ ,‬הרי המלכות שישנו שם לא‬ ‫נתחדשה‪ .‬ובזה תלוי השורש של כל‬ ‫הישות של הסט"א והביטול של‬ ‫הקדושה‪ ,‬כי הביטול של הקדושה נמשך‬ ‫מפאת שהקדושה מסתכל על בחי' אלקים‬ ‫כמו שאין לו מציאות מעצמו‪ ,‬כמצב של‬ ‫עד שלא נברא העולם‪ ,‬שהי' אז אין‬ ‫ואפס‪ ,‬ולכן מוכרחת הקדושה כסדר‬ ‫להגיע להרבוש"ע כדי להתחדש‪ ,‬אבל‬ ‫לאחר שנתחדשה ומסתכלין עלי' בתורת‬ ‫נברא הרי היא הישות היותר גדול‪.‬‬ ‫‪ ‬שבבריה"ע ברא השי"ת מין ישות‬ ‫קדוש‪ ,‬שמצד שהיא ישות הרי‬ ‫היא החידוש היותר גדול‪ .‬וכך הצדיקים‬ ‫כל הזכותים שלהם הוא חלק מהישות‬ ‫שנתן להם השי"ת‪ ,‬שכמו שעשה השי"ת‬ ‫חלל הפנוי בעת בריה"ע‪ ,‬כך עשה חלל‬ ‫הפנוי בזה שנתן בחירה להאדם‪ ,‬שהרי‬ ‫ענין הבחירה נמשך ע"י שסילק השי"ת‬ ‫כביכול את יכלתו ומסר כל היכולת‬ ‫והבחירה להבן אדם‪ ,‬והרי שנתן לו ישות‬ ‫בזה‪ ,‬והן הן הזכותים של הצדיקים שקנו‬ ‫לעצמם ע"י בחירתם‪ ,‬אבל הצדיקים‬ ‫מרגישים שכל בחירתם הוא חידוש יש‬ ‫מאין תמידי‪ ,‬אבל מעצמם אין להם כלום‬ ‫ואין להם שום בחירה מעצמם‪ ,‬רק‬ ‫שהרבוש"ע כסדר מחדש את בחירתם‪,‬‬ ‫משא"כ הסט"א מסתכלים ע"ז כאילו‬ ‫השי"ת נותן להם כל השפע במתנת חנם‬ ‫שלא מצד בחירתם‪ ,‬כי ברגע שדנים‬ ‫אותם כבעלי בחירה‪ ,‬וכמו שהוא מצד‬ ‫הכלים‪ ,‬הרי נעשים בעלי בתים לעצמם‪,‬‬ ‫ולא שייך עוד ליתן להם בתורת מתנת‬ ‫חנם‪ .‬אבל צדיקים מרגישים איך‬

‫שהרבוש"ע מהווה כסדר את החלל הפנוי‬ ‫באופן יש מאין‪ ,‬וכל ישותם נמשך מפאת‬ ‫שכסדר מהווים אותם‪ ,‬וא"כ אינם צריכים‬ ‫להיות עניים מזכותים כדי לקבל מתנת‬ ‫חנם‪ ,‬אלא יכולים להיות בעלי בחירה‬ ‫בכל ישותם ועדיין לקבל מתנת חנם‪,‬‬ ‫וזהו ההמלכה האמיתית של כלל"י‪.‬‬ ‫וזש"א בעבודת ישראל שכל ענין הסט"א‬ ‫הוא שרוצים לקבל הכל במתנת חנם‪ ,‬כי‬ ‫אצלם ענין מתנת חנם הוא היפוך סוד‬ ‫הבחירה‪ ,‬משא"כ אצל הצדיקים גם‬ ‫לאחר כל סוד הבחירה שייך עדיין לקבל‬ ‫הכל במתנת חנם‪ .‬ונמצא שלאחר שנותן‬ ‫השי"ת את הישות שם הוא האין‬ ‫והביטול האמיתי‪ ,‬וזהו יסוד העפר‬ ‫שמרגישה האין‪ ,‬כי היא מרגישה החידוש‬ ‫יש מאין‪ ,‬ורואין זאת בענין הים שרוצה‬ ‫בכל רגע לשטוף את כל העולם‪ ,‬שזהו‬ ‫משל לענין הא"ס שמילא את כל החלל‬ ‫הפנוי‪ ,‬והשי"ת עושה כסדר חלל הפנוי‬ ‫בתוך הא"ס כדי שיהי' מקום להבריאה‪,‬‬ ‫והדוגמא לזה הוא שהשי"ת עושה כסדר‬ ‫את העולם ואינו מניח להים לשטוף את‬ ‫העולם‪ ,‬ונמצא שהארץ היא החידוש‬ ‫היותר גדול‪ ,‬כי הארץ מרגישה כסדר איך‬ ‫שהים רוצה לשטפה‪ ,‬ובכל רגע ורגע‬ ‫בורא השי"ת את הארץ בזה שאינו מניח‬ ‫את הים לשטפה‪ ,‬והרי שהישות של‬ ‫הארץ מתחדשת בכל רגע‪.‬‬

‫‪z‬‬

‫‪ ‬במקום שיש חושך והסתר‪,‬‬ ‫שהוא בחי' בכסה ליום‬ ‫חגינו‪ ,‬שם מוצאין הצדיקים את השורש‬ ‫של הכלים‪ ,‬השורש של האותיות‪ ,‬וזש"כ‬ ‫ביעאע"ה ויפגע במקום וילן שם "כי בא‬ ‫השמש"‪ ,‬שנעשה חושך‪ ,‬ואז "ויפגע‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫במקום" שהשיג מקומו של עולם שהוא‬ ‫החלל שעשה השי"ת בעת בריה"ע‪,‬‬ ‫ומגיד התורה שלא תחשוב שהי' ח"ו‬ ‫חלל הפנוי והעדר‪ ,‬אלא "ויקח מאבני‬ ‫המקום"‪ ,‬אבנים הם אותיות וכלים‪ ,‬שהם‬ ‫נתהוו ע"י החלל הפנוי כמדובר‪" ,‬וישם‬ ‫מראשותיו" שהעלה אותן לשורשן‪,‬‬ ‫"וישכב במקום ההוא" ויש כ"ב אותיות‬ ‫במקום ההוא של החלל‪ ,‬ואז וידר יעקב‬ ‫נדר‪ ,‬אם יהי' "אלקים" עמדי "והי' הוי'‬ ‫לי לאלקים" שאקשר הוי' עם אלקים‪,‬‬ ‫שאמשיך בחי' הוי' בתוך בחי' אלקים‬ ‫שהם האותיות ואבני המקום שעשאן‬ ‫מציבה‪ ,‬ואז והי' הוי' לי לאלקים‪ ,‬וכך‬ ‫בכל פעם שנעשה הסתר מסתכלים‬ ‫הצדיקים עליו שזהו שנעשים עתה כלים‪,‬‬ ‫כי בשעה שנעשה הסתר לא מסתלקת‬ ‫הכל ח"ו‪ ,‬כי א"כ נעשה העדר ח"ו‪,‬‬ ‫והלא לית אתר פנוי מיני' ואין ענין של‬ ‫חלל הפנוי‪ ,‬אלא מאי‪ ,‬זהו שנשאר ענין‬ ‫של מציאות שאין אנו יכולים להשיג‪,‬‬ ‫והוא שורש הכלים‪ ,‬כי כלים בלי אורות‬ ‫אין אנו יכולים להשיג‪ ,‬ורק כשממשיכין‬ ‫לתוכן אורות אזי אדרבה‪ ,‬הכלים הן הן‬ ‫שיגלו את האורות‪ ,‬כי האורות לבדן הגם‬ ‫שיכולים להשיגן‪ ,‬זהו שמשיגין שהם אור‬ ‫א"ס‪ ,‬אבל לא משיגין בזה שום מדה‬ ‫ושום דרכי ה'‪ ,‬משא"כ כשהאורות‬ ‫נכנסים לתוך הכלים מקבלים בהם‬ ‫תפיסה יותר חזקה‪ ,‬כי משיגין בזה את‬ ‫דרכי ה'‪ .‬וזהו ענין "בכסה" ליום חגינו‬ ‫שע"ז עובדים בכל הימים נוראים‪ ,‬וזהו‬ ‫ממעמקים קראתיך ה'‪ ,‬עד שבאים‬ ‫ליוהכ"פ שבו אומרים בשכמל"ו בקול‬ ‫רם‪ ,‬שהוא בחי' הכלים‪ ,‬כי בשכמל"ו‬ ‫הוא יחודא תתאה שהוא ענין האחדות‬ ‫של האוא"ס באופן שנכנסת לתוך‬

‫‪‬‬

‫הכלים‪ ,‬שבכל העשי"ת עשינו כלים‬ ‫להאוא"ס‪ ,‬לגילוי אלקות‪ ,‬ומעתה כבר יש‬ ‫לנו כלים‪ ,‬ולכן אומרים בשכמל"ו בקול‬ ‫רם‪ ,‬שבכל השנה אומרים אותו בחשאי‪,‬‬ ‫באשר שורש הכלים איך שהוא מציאות‬ ‫של אלקות הוא סוד הנאמר בחשאי‪ ,‬אבל‬ ‫ביוהכ"פ כיון שבעשי"ת עמדנו על שורש‬ ‫הכלים כמדובר‪ ,‬יכולים כבר לאומרו‬ ‫בקול רם‪.‬‬ ‫‪ ‬הדרגא של העה"ח‪ ,‬כי הנה ידוע‬ ‫שהעה"ח הי' גורם אל האדם‬ ‫שיחי' לנצח‪ ,‬כמש"כ ואכל וחי לעולם‪,‬‬ ‫משא"כ העה"ד גרם לאדם כי עפר אתה‬ ‫ואל עפר תשוב‪ ,‬ואעפ"כ אם הי' אח"כ‬ ‫אוכל מהעה"ח הי' עדיין חי לנצח‪ ,‬כי‬ ‫העה"ח הוא מין חיים כזו שאינו מתפעל‬ ‫מהרע של העה"ד‪ .‬אמנם האמת הוא‬ ‫שהוא יותר מכך‪ ,‬כי הנה אדה"ר גם לפני‬ ‫הגזירת מיתה באם לא הי' אוכל כלל הי'‬ ‫מת‪ ,‬שהרי נא' לו מכל עץ הגן אכול‬ ‫תאכל‪ ,‬ובודאי אכילה הוא להמשיך חיים‪,‬‬ ‫שבלי אכילה אין יכולים לחיות‪ ,‬ורק‬ ‫שכיון שהטבע של אדה"ר הי' מכריח‬ ‫אותו לאכול לכן הי' בתחילה מעותד‬ ‫לחיות לנצח‪ ,‬כי בודאי הי' אוכל כפי‬ ‫שהטבע הי' מכריחו‪ ,‬ועכ"פ נמצא שהי'‬ ‫חייו תלויים באכילתו‪ ,‬אמנם באם הי'‬ ‫אוכל מהעה"ח שוב לא הי' מוכרח עוד‬ ‫לאכול כדי לחיות‪ ,‬שהרי כתי' ואכל וחי‬ ‫לעולם‪ ,‬וזהו הפירוש של עץ החיים‪,‬‬ ‫שהוא כבר חי‪ ,‬ואי"צ לעשות עוד כלום‬ ‫כדי לחיות‪ .‬וזהו כי אכילה פירושו‬ ‫שמוכרחין לקבל השפע מלמעלה‪ ,‬ובא‬ ‫זאת מהמדה דלית לי' מגרמי' כלום‪,‬‬ ‫שלכן צריכים לקבל השפע מלמעלה כי‬ ‫אין לו כלום מעצמו‪ ,‬וזהו שנקרא "שלחן‬ ‫מלכים" שהשלחן והאכילה תלוי' במי'‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬

‫‪    ‬‬

‫המלכות‪ ,‬וכן הזר זהב של השלחן הי'‬ ‫כנגד כתר מלכות‪ ,‬וזהו כי המלך לית לי'‬ ‫מגרמי' כלום ולכן צריך הוא לשפע‬ ‫האכילה‪ ,‬וכן כ"א הוא בבחי' מלכות‬ ‫לגבי הדרגא שלמעלה הימנו‪ ,‬כיון שצריך‬ ‫כ"א לקבל את שפעו מהדרגא שלמעלה‬ ‫הימנו‪ ,‬כי גבוה מעל גבוה‪ ,‬ולכן צריכים‬ ‫כ"א להגיע לשפע האכילה‪ .‬אמנם ואכל‬ ‫וחי לעולם הי' מגלה סוד הענין של‬ ‫החלל הפנוי‪ ,‬שהחושך יש לו אותו‬ ‫מציאות כמו האור‪ ,‬וא"כ שוב אי"צ‬ ‫להגיע לשפע האכילה‪ ,‬כי כל ענין‬ ‫האכילה הוא קבלת השפע מהאוא"ס‬ ‫שלמעלה מהחלל הפנוי ויורד בדרך‬ ‫השתלשלות לתוך החלל הפנוי ממדריגה‬ ‫למדריגה‪ ,‬אבל אם מוצאין מציאות בתוך‬ ‫החלל עצמו שוב אי"צ לשפע האכילה‪,‬‬ ‫כי למה יוצרך לקבל מלעילא‪ ,‬הלא כל‬ ‫המעלה של הלעילא הוא מפאת שהוא‬ ‫יותר קרוב להא"ס שלמעלה מהחלל‪ ,‬אבל‬ ‫באמת אי"צ להגיע להא"ס שלמעלה‬ ‫מהחלל‪ ,‬כי בתוך החלל יש אותו מציאות‬ ‫כמו למעלה מהחלל‪ .‬ודוגמא לדבר הוא‬ ‫בענין הנשמה והגוף‪ ,‬שהגוף צריך לקבל‬ ‫מהנשמה‪ ,‬כי הגוף הוא הכלי‪ ,‬והנשמה‬ ‫הוא האור הפועל בתוך הגוף‪ ,‬אבל אם‬ ‫מגלין החיות של הגוף כמו שהוא לעצמו‪,‬‬ ‫היסוד העפר של הגוף שהוא עפר קודש‪,‬‬ ‫שהוא שורש מציאות האמיתי של הכלים‪,‬‬ ‫המציאות של בחי' אלקים כמו שהוא‬ ‫לעצמו‪ ,‬באופן שלא נראה כחלל אלא‬ ‫כמציאות‪ ,‬אזי הוא חיים לעצמו כמו‬ ‫הנשמה ואי"צ להגיע להנשמה‪.‬‬ ‫‪ ‬כל הענין של לאוקמי שכינתא‬ ‫מעפרא‪ ,‬כי זה שהשכינה ירדה‬ ‫לתוך עפרא‪ ,‬פירושו שהעפר קודש נעשה‬ ‫מכוסה בקלי' הנחש שעפר תאכל כל ימי‬

‫חייך‪ ,‬כי הנחש מעלים על מציאות‬ ‫האמיתי של הכלים‪ ,‬וזהו כי הוא אינו‬ ‫מרגיש שהכלים מחודשים הם‪ ,‬כי אם הי'‬ ‫מרגיש שהכלים מחודשים הם הי' מרגיש‬ ‫החיות של הכלים‪ .‬וזהו שהנחש עושה את‬ ‫הכלים לישות ועי"ז הוא מפסיקם מחיותם‬ ‫ועי"ז נעשה ענין המיתה‪ ,‬אמנם אם הי'‬ ‫מרגיש חידושם הי' מרגיש חיותם שהוא‬ ‫עפר קודש‪ ,‬וזהו לאוקמי שכינתא מעפרא‪.‬‬ ‫‪ ‬שלוקחים את שבח הארץ‪" ,‬ושמת‬ ‫בטנא" להרגיש את חיות הכלים‪,‬‬ ‫וזהו "ויביאנו אל המקום הזה" שהוא‬ ‫החלל הפנוי‪ ,‬שהוא סוד המקום של‬ ‫"ויפגע במקום"‪" ,‬ויתן לנו את הארץ‬ ‫הזאת" שהוא החיות שמונח בתוך החלל‬ ‫הפנוי‪ ,‬והיינו שהשי"ת לימד אותנו זה‬ ‫הסוד של מקום חלל הפנוי‪ ,‬וארץ כזו‬ ‫הוא שנתן לנו‪ ,‬ארץ שניכר בה זה החיות‬ ‫של החלל הפנוי‪ ,‬וממילא צריכה ארץ זו‬ ‫כסדר להתחדש כמו שהחלל הפנוי‬ ‫צריכה כסדר להתחדש‪ ,‬והרי שבתוך‬ ‫הישות מונח האין היותר גדול‪ ,‬כי שורש‬ ‫הישות הוא מצד הכלים‪ ,‬והכלים הלא‬ ‫הם צריכים להגיע לצמצום תמידי של‬ ‫החלל הפנוי‪ ,‬שהוא התהוות תמידי של‬ ‫יש מאין‪ ,‬ואיך מרגישים אנו את‬ ‫הצמצום‪ ,‬זהו כי מעריכין אנו עצמינו לפי‬ ‫הא"ס של עד שלא נברא העולם‪ ,‬ולמה‬ ‫מעריכין אנו עצמינו כך‪ ,‬זהו כי מסכימין‬ ‫אנו להיות אי"ן כמו שהוא מציאותינו עד‬ ‫שלא נברא העולם‪ ,‬ועי"ז מרגישין אנו‬ ‫תמיד איך שאנו מתחדשים תמיד בבריאה‬ ‫חדשה מא ין ליש שהוא הדרגא של נברא‬ ‫העולם‪ .‬משא"כ ראשית גוים עמלק‬ ‫מציאותו הוא רק במקום ישותו‪ ,‬אבל‬ ‫במקום שהוא אי"ן לא נמצא לו שם‬ ‫מציאות‪ ,‬אבל כלל"י יש להם שייכות‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪    ‬‬ ‫להמצב שהיו שם אי"ן‪ ,‬וממילא מרגישים‬ ‫איך שעתה נעשו ליש‪ ,‬וכל ישותם הוא‬ ‫מפאת שעתה עשאו אותם ליש‪ ,‬אבל‬ ‫מצד עצמם הם אי"ן‪.‬‬

‫‪‬‬

‫גדול מזה שצריכים כסדר לעבוד עליו‬ ‫קשות כדי שיישאר להיות ישות‪ ,‬שברגע‬ ‫שיפסיקו יחזור להיות ממש אי"ן‪.‬‬ ‫‪ ‬הישות הקדוש שישנו בהקדושה‪,‬‬ ‫ויש בזה עומק גדול‪ ,‬אמנם באיזה‬ ‫מדריגה שנמצאים‪ ,‬בין עליונה בין‬ ‫תחתונה‪ ,‬אין נפק"מ בזה‪ ,‬כי סוכ"ס שייך‬ ‫זאת לעומק הנפש של המלכה את‬ ‫הרבוש"ע‪ ,‬שצריכים להרגיש דלית לי'‬ ‫מגרמי' כלום‪ ,‬ומציאותינו הוא ממש אין‬ ‫ואפס‪ ,‬עד שהרבוש"ע מחדשו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ממעמקים קראתיך ה' קוראין אנו אל‬ ‫הרבוש"ע ממעמקים‪ ,‬ויעזור השי"ת‬ ‫שנזכה לענין ה' אורי בר"ה‪ ,‬שכשנעשה‬ ‫בכסה ליום חגינו נתחדש האור של‬ ‫הכלים שהוא אור יותר גדול‪ ,‬והעם‬ ‫ההולכים בחושך ראו אור גדול דייקא‪,‬‬ ‫שהוא אורו של מלך המשיח שיתגלה‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫‪ ‬שורש המלכות שהוא השורש‬ ‫שגרם את כל ענין הישות‪ ,‬וזהו‬ ‫שנוהגין כבוד במלכות‪ ,‬כי כבוד שייך‬ ‫לישות‪ ,‬ומלכות הוא הישות של הבריאה‪,‬‬ ‫אבל בתוך הישות הוא האין היותר גדול‪,‬‬ ‫שזהו שהמלכות לית לה מגרמה כלום‪,‬‬ ‫כי הישות הוא החידוש היותר גדול‬ ‫שחידש השי"ת‪ ,‬כי איך יכולים להיות‬ ‫בהרגש של ישות‪ ,‬הלא הכל הוא מלא‬ ‫מא"ס‪ ,‬והא"ס הוא שחידש אותך‪ ,‬ועשה‬ ‫בזה חידוש שאין חידוש כמוהו‪ ,‬כי‬ ‫הישות הוא כ"כ אפיסה עד שנצרך‬ ‫לעשות חידוש גדול כדי לחדשו‪ ,‬וצריכים‬ ‫כסדר לחדש זה החידוש כדי שיתקיים‪,‬‬ ‫שברגע שיפסיקו מלאחוז בזה החידוש‬ ‫הרי יהי' ממש אי"ן‪ ,‬והאם אין אי"ן יותר‬

‫‪z‬‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‬

‫מודעה‬ ‫בעקבות תקלות טכניות לא עלה בידינו לשלוח‬ ‫הטופסי 'הוראת קבע'‬ ‫בשבוע זו‪ ,‬ותקותינו לסדר הדבר בהקדם‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪PDF created with pdfFactory trial version www.pdffactory.com‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪ ‬‬ ‫‪ 718.689.1016718.438.0032‬‬ ‫‪‬‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב שלוחה בזה אל כבוד מעלת ידידינו‬ ‫מבחירי חבורתינו מרביץ תורה לעדרים‪ ,‬ה"ה‬ ‫הרה"ג ר' יוסף אשר ישעי' מאסקאוויטש שליט"א‬ ‫על שמחתו בפדיון בנו בכורו למז"ט ובשעטו"מ‬ ‫יעזור ה' שיזכה לגדלו לתורה וחופה ולמעש"ט‬ ‫ושיזכה לנחת דקדושה מתוך הרחבת הדעת‬ ‫ומתוך עושר ואושר עדי ביאת ינון‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫המברכים‪,‬‬

‫‪ ‬‬

‫מודעה‬ ‫ביום ד' יתקיים שיעור מיוחד לא"י לקראת יום הקדוש הבעל"ט‬ ‫בשעה ‪ 9:30‬בערב‬

‫לזכות רפואת‬ ‫מרת אסתר בת קילא שתחי'‬ ‫מרת פייגא לאה בת דבורה שתחי'‬ ‫מרת שרה רבקה בת דבורה שתחי'‬

‫‪ ‬‬ ‫‪ “““““‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫אל קדם מעלת ידידינו מסור בכל נפשו ומאודו לכל‬ ‫ענייני בית מדרשינו‪ ,‬ובאירגון השיעורים וסדרי שב"ק‬ ‫והמסתעף בארה"ק‪ ,‬ולהפצת הגליונות מדי שבת בשבתו‬ ‫לכל רחבי ארה''ק ושאר עניני המכון‪ ,‬ה"ה הרב החסיד‬ ‫הר"ר שמואל יוסף שלאס שליט"א‬ ‫לרגל שמחתו בהולדת בנו למז"ט‬ ‫ישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלימה‪ ,‬ושיזכה להכניסו‬ ‫בבריתו של א"א בעתו ובזמנו‪ ,‬לגדלו לתורה וחופה‬ ‫ולמעש"ט מתוך הרחבת הדעת ומתוך עושר ואושר עדי‬ ‫ביאת ינון‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬ ‫‪–‬‬