Damta Letamar Souccot 5770

‫זמנים לסוכות‬

‫יו "ל ע "י‬

‫הדלקת הנרות ‪4.53 ...................‬‬ ‫חצות היום והלילה ‪11.27 ...........‬‬ ‫עלות השחר ‪4.01......................‬‬ ‫נץ החמה ‪5.31 ..........................‬‬ ‫סו ף זמן קרי"ש ‪ - 7.45 .....‬ב ' ‪8.28‬‬ ‫סוף זמן תפילה ‪9.28 ..................‬‬ ‫שקיעת החמה ‪5.26 ..................‬‬ ‫מוצאי יו" ט ‪6.39 .......................‬‬

‫התאחדות אברכים‬

‫" ויואל משה "‬ ‫ד 'סאטמאר‬ ‫נתייסד ע " י כ " ק מרן רביה " ק זי "ע‬ ‫בנשיאות כ " ק מרן רבינו שליט "א‬ ‫בעיה " ק ירושלים תובב "א‬

‫מענינא דיומא‬ ‫סוכות ‪ -‬זמן תשובה‬ ‫זמן מחילת עונות והמתקת הדינין‬ ‫ולקחתם לכם ביום הראשון במדרש ראשון‬ ‫לחשבון עונות‪ ,‬על דרך משל רופא מומחה‬ ‫הבא לעיר הכל רצין אליו לספר כל‬ ‫תחלואיהם למען יאמר להם רפוא ה על כל‬ ‫דבר‪ ,‬כמו כן ביום ראשון של סוכות שנתעורר‬ ‫חסדו של אאע"ה אז כולן מחשבין עוונותיהם‬ ‫לפניו ומבקשים רפואה אל כולם "ונמחל‬ ‫להם" וכמו שאמרו שאבן טובה הי' תלוי‬ ‫בצאורו של אברהם אבינו וכל חולה הרואה‬ ‫אותם נתרפא ע"כ ביום זה נמתקין כל הדינין‬ ‫הישר והטו ב‬ ‫מעלינו ומעל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫המשך לכפרת עונות מיו "כ‬ ‫כמו שרואין כשהילד יוצא ממעי אמו‬ ‫מלפפין אותו בבגדים שלא יזיק לו שינוי‬ ‫האויר‪ ,‬כן ביום הכיפורים הק ב"ה מוחל‬ ‫לעונותיהם של עמו ישראל ונעשים כתינוק‬ ‫שנולד‪ ,‬על כן הקב" ה סוכך עליהם בצל סוכה‬ ‫צמח דו ד‬ ‫לבושי יקר כאדם שמניף על בנו‪.‬‬ ‫מהני תשובה על כל דבר‬ ‫תשב אנוש עד דכא‪ ,‬אפי' עוע"ז כדור אנוש‬ ‫וגם חטא בשאר עבירות חמורות‪ ,‬ובתשובה‬ ‫יוד עי בינ ה‬ ‫בישיבות סוכה למצוה נמחל לו‪.‬‬ ‫ראשון לחשבון עונות‬ ‫בסוכות מתגלין חסדים גדולים‪ ,‬אז הוא‬ ‫זמן לחשוב עונות ולקבל עליו לעשות תשוב ה‪,‬‬ ‫ובחסד הבורא ית"ש נחשב זה הקבלה‪ ,‬לחצי‬ ‫פרעון‪ ,‬כדאמרי אינשי‪ ,‬החשבון הוא חצי‬ ‫דו דאים בשד ה‬ ‫פרעון‪.‬‬ ‫כפרות עונות‬ ‫והיית אך שמח‪ .‬יש לדקדק מדוע לא נאמר‬ ‫זאת בכל הרגלים רק בסוכות‪ ,‬ונוכל לומר‬ ‫דהפסוק מרמז לנו שצריך לשמוח מר"ה עד‬ ‫סוף סוכות מפני שבימים הללו מכפרים‬ ‫עונות האדם וזהו מרומז בתיבת א"ך רומז‬ ‫ארן עדו ת‬ ‫לכ"א יום‪.‬‬ ‫נעשה כברי' חדשה‬ ‫בחג הסוכות זוכה למדת האמת ולחשבון‬ ‫האמיתי ומקבל עליו מהיום והלאה להתחיל‬ ‫מחדש לעבוד עבודת הקודש‪ ,‬ומעורר בזה‬ ‫מדה "עושה חדשות" שהיא מדת חסד‪ ,‬ונעשה‬ ‫כברי' חדשה‪ ,‬כי הוא מחדש בטובו בכל יום‬ ‫תמיד מעשה בראשית‪ ,‬ממילא אצלו כיום‬ ‫ישמח ישרא ל‬ ‫ראשון לחשבון עונות‪.‬‬ ‫מארי דחושבנא‬ ‫ורק ביום הראשון דסוכות שכבר נגמרו כל‬ ‫ההכנות להחג‪ ,‬אז יכולין לעשות חשבון‬ ‫ממעשיהם‪ ,‬ואז יצרפו אל החשבון לחשוב גם‬ ‫המעשים של הד' ימים הקודמים עד סוכות‪,‬‬ ‫וע"כ נקרא יום ראשון של סוכות דייקא‬ ‫ראשון לחשבון עוונות‪ ,‬שאז כבר יש לאדם‬ ‫פנאי לעשות חשבון נפשו‪ ,‬משא"כ בימים‬ ‫דברי יוא ל‬ ‫שלפני זה‪.‬‬

‫מילי מעלייתא‬

‫מגיד תעלומה‬

‫'‪ø " äãà àèç ìò øôëì 'ïåùàøä íåéá íëì íúç÷ìå‬‬

‫לעתיד לבא יהי' עצרת אחר נ' יום‬ ‫אחרי סוכות‬

‫‪à èç ì ò åð ééä ï åù à ø ä ù ò î ì ò ø ô ëì ï åùà ø íåéá íë ì íú ç ÷ì å ùø ãî á‬‬ ‫‪, ì åæ âä ú à èò î ì í ëì (ì óã ) ä ëå ñ ' ñî á ' é à ã ùø ôì ä à øð å . ä åî ú å . ø " ä ãà‬‬ ‫‪à ø÷ ê øè öé à ã í ì åòä ' é öø ú î å . ò " áä öî í åù î ì " ú à ø÷ ì " ì ' ñ åú åù ÷ ä å‬‬ ‫‪ì åñ ô ä " ôà ã ò " áä ö î é åä à ì ã ú " ä î øú åî ò " âã ã " î ì í " åëò ì æ â ì ò‬‬ ‫‪à ì î " î ø ú å î ò " âã éä ðã æ" ì øú 'é ñ à " âîá å ã " ë ÷ 'é ñá íé àø é ä ù " îë å ) í ëì é åä à ì ã í å ùî‬‬ ‫‪ì à å ' åë å ú ì ëà å ê òø í øë á à áú é ë (: æ " ô ) î " áá à ú âåì ô ' é à ä ð ä å ( íë ì á é ùç‬‬ ‫‪ê òø à " çå ì åë à ì ' é ôà øå ñà ã ùã ÷ä ì ù à ì å ê òø øî à ãç ïú ú à ì ê é ì ë‬‬ ‫‪ö " ì øú åî ò " â é à ' é ì ú åä é é ú âå ì ôå åé ì ë á ' é ôà ïú é ì øú åî ã í " åëò é èå òî ì‬‬ ‫‪ã " î ì å . ù ã ÷ä èò î ì ì " ö ë " òå øú åî ã ïð é òã é à ø÷ åà ì á ã í " åëò é èå òî ì‬‬ ‫‪ì ò õåø é ú åì ' é ä ø " ä ãà ã ' ãî á ' é à å . ' î â á ù " é ò é øë ð èòî ì à á øå ñà ò " â‬‬ ‫‪à èç ë " à ùã ÷ ä èò î ì ê òø ú ø î à é à ê à . í øë á ì òå ô ë é åä ã ã " ä ò ú ì é ëà‬‬ ‫‪' åëå í ë ì í ú ç ÷ ì å ì " ð ä ' ãî ä ú ð ååë åä æå . ì " ð ä õå øé ú å ì ïé à ã ø " ä ãà‬‬ ‫‪í ëì é åä à ì ä " ôà ã ò " â èòî ì ì " öå ò " áä ö î í åù î ì " ú à ø÷ ì " ì ä ù ÷ å‬‬ ‫‪à ø÷ ö " ì í " åëò ì òã ù ã ÷ä é èå òî ì ë " ò ê òø ë " à å øú å î ò " âã ì " ö ë " à å‬‬ ‫‪ . ù " à å ïåù à ø ä ù ò î ì ò øôë ì ê é øö ê ëì å ø " ä ã à à èç ë " à å ì " ð ë‬נ פ ש יהונתן‬

‫‪íéîù éãéá ìëä éë äøåî äëåñ úáéùé úååöî‬‬ ‫‪ú åö î ú åë æ åé ð áì ä " á÷ä ïú ð ä æ ú å ëæ á à î å çð ú ' ãî á . õ òä ú ç ú åð òùä å‬‬ ‫‪ä ëå ñ ú á é ùé ú å ö î í òè å ïé ð òù í é øô ñ á áå ú ë øá ë ä ð ä åù å øé ô ì " ð å ä ëå ñ‬‬ ‫‪é ì åù ò é ãé í öå ò å é çë í ãà øî à é à ì å í é î ù é ãé á ì ë ä é ë ú å à øä ì à åä‬‬ ‫‪, ú é áì í ñ é ð ëä à ì å õò ä ú çú í ú åà í ä øá à áé ùå ä è " ä î ì " ð å ä æä ì é çä‬‬ ‫‪ø ç à ' ä í ù á í ø áà à ø÷é å ì " æç à ù ú åé ä ì ì " ð å , åá ïé éò ï " áî ø åá ä ù ÷ ú ð å‬‬ ‫‪à åä ù ' ä ì åëø á í ä ì øî à åú å à åë øá å , åëø á í ä ì øî à í é çø å à ä åì ë à ù‬‬ ‫‪í é î ùä ú ç ú í é çø å à ä áé ùå ä ä æ ú å à øä ì å , í ì åò é ÷ì à ì ù î ì ëä å é ì ïú ð‬‬ ‫‪õ òä ú ç ú ë" â ì " é å , ä ë åñ ú åö î ë í é î ù ïëåù ä ú à î ì ë ä éë åð ð åá ú é ù‬‬ ‫‪' ä ïú é à ì í à î " î å ä " à ì á à " à å åòè ð å åì ú ù í ãà ù ä æä õò åî ë æî øì‬‬ ‫‪í ãà ù í ã à ä é ÷ñò ì ëá ïë é øô ä ù ò é à ì å ì ãâé à ì å çî öé à ì í é î ùî øè î‬‬ ‫‪é ãé á ì ëä ÷ ø ä æä ì é çä åù ò é ãé é ùò î øî à é à ì ä î å ãë å øç ñ î á ÷ñ å ò‬‬ ‫‪ø ç à ä ëå ñ ú å öî ïé ð ò åî ö ò á ä æå , õò ä ú ç ú í áé ùå ä ã åð é é ä å í é î ù‬‬ ‫‪ù " à å , ù " ú é à ø åá ä ú á å èá øé ëæé å øé ëé å ïé î à é øä öé å ùå ø é ú å ïâã ñé ð ëä ù‬‬ ‫כתב סופ ר‬ ‫‪. ì " ð ë åé ð áì ä ë åñ ú å öî ' ä ïú ð ä æ ú å ëæ áã‬‬

‫‪ìàøùé éðáì ÷ø åðúð ãåáëä éððò‬‬ ‫‪ú à ä ùî ø áãéå íë é÷ì à 'ä éð à 'åëå éú áù åä ú åëñ á éë íë éú åø åã åòãé ï òî ì‬‬ ‫‪é ð ð ò ñð ì øëæ ïé ùå ò ä î ì ' ÷ä øëù ù é éð á ÷ " ä ñá ä ð ä .é " ð á ì à 'ä éãòåî‬‬ ‫‪ì ù ä ø à á é î ì øë æ í âå , ä ð ù 'î ì " é ä ù ïî ì ù ñð ì øëæ ïé ùå ò ïé à å ãåá ëä‬‬ ‫‪, ø " òì à ì å ãá ì á ì à ø ùé ì ÷ø í ä ì ä ú é ä ú à æ ãåáë é ð ð ò é ë ïòé ' é ú å , íé øî‬‬ ‫‪ú åë ñá é ë ë " ä ùæ ã ' é ôù ù " ò , åð î î ä à ð ä ì " é ä ø " òì í â ïî å øà á ë " à ù î‬‬ ‫‪ì " é ä øà áå ïî á ä î ì é òá à î òè à ôåâ ä æ í ð î à ì áà , à ÷é éã é " ð á ú à é ú á ùå ä‬‬ ‫‪à " ð ø ' é ñ ã " åé ò " åùá ì " é é ÷ã ä î ì ' é à ø ä æî ã ì " é é ì åà å , ãå áë é ð ð òá à ì å ÷ì ç‬‬ ‫‪ø à áå ïî åð é é ä ã ú å ð åæî ì ë " òå , ú åð åæî ì ïé ÷ã åá ïé à å ú åñ ëì ïé ÷ãå á ' î âá ã " î ë‬‬ ‫‪å ú åà õä âî å í ú å ñëá ó ù ïð òä 'é ä ù ãåá ë éðð ò ì áà , ø " òä í â åá íé ðä ð 'é ä‬‬ ‫‪' ëù ã " ò ì " ð ãåò í ð î à ø " òä åá íé ð ä ð 'é ä à ì å ä ì òî ì ïé ÷ãåá ' é ä ä æá‬‬ ‫‪ú ëø áá å ê øå áî ä ' ä ê åøá ä ø åú ä ú ë øá á ïð é øî à ä î ì ú å ëø á ' ñî á è " é åú ä‬‬ ‫‪ïú é ì ì åëé áë ä " á÷ä áé åçî ú åð åæî ïé ð òì é ë ' é ú å , åð é ÷ì à ê øá ð ïð é øî à ïåæî ä‬‬ ‫‪ê øáð ' é øî åà æ " î ä ë øá á ë " òå , éð åæî áé äé éé ç áé ä é ã ïà î é ë ã " ä ãî ãöî‬‬ ‫‪í é øî åà ë " òå , í é î çø ä å ãñç ä ú ã î ãö î ' é ä åð ì ä ø åú ä ú ð é ú ð ì áà , åð é ÷ì à‬‬ ‫‪, é "ð á ú à é ú á ùå ä ú åëñ á é ë ' é ú å øå ã åòãé ïòî ì ù " æå , ' ä ê åøá ú " ä ëøá á‬‬ ‫‪ã " ä ãî á âä ð ú î í ëé ÷ì à ' ä é ð à í âä å , ì " ð ä øëù ù é é ð áä ' é ôë à ÷é éã‬‬ ‫‪ï ú åð ù ä î á é "ð á ì à ÷ø , à÷é é ã ' ä é ã ò å î ú à ä ùî øá ãé å ì áà , ø " ä ã î áå‬‬ ‫‪. ì é òì øà åáî ëå é " ð á ì à ÷ø ãòåé î åä æ í é î ç ø ä å ãñ ç ä ú ãî á‬‬ ‫ש בט מיהו דה‬

‫איתא בילקוט פ' פנחס ) רמז תשפ " ב( אתה‬ ‫מוצא כשם שעצרת של פסח רחוקה נ' יום אף‬ ‫עצרת של חג היתה צריכה להיות רחוקה נ'‬ ‫יום‪ ,‬ולמה היא סמוכה לחג‪ ,‬א"ר יהושע בן לוי‬ ‫משל למה"ד למלך שהיו לו בנים הרבה‪ ,‬מהן‬ ‫נשואים במקום קרוב ומהן נשואים במקום‬ ‫רחוק וכו' אותן שהיו נשואים במקום קרוב‬ ‫באין אצלו וכשהיו מבקשין לילך ולחזור הי'‬ ‫מניחן‪ ,‬למה כך‪ ,‬מפני שהדרך קרובה וכל יו ם‬ ‫שהן מבקשין לילך היו הולכין ובאין‪ ,‬אבל‬ ‫אותן שהיו נשואים במקום רחוק וכו' כשהיו‬ ‫מבקשין לילך הי' כובשן עוד יום א' אצלו‪ .‬כך‬ ‫בפסח ימי הקיץ הם והן עולין בעצרת‬ ‫לירושלים אחר חמשים יום‪ ,‬אבל עכשיו אחר‬ ‫החג ימות הגשמים הם והדרכים טורחות‪,‬‬ ‫לפיכך אמר הקב"ה עד שהם כאן יעשו את‬ ‫העצרת‪ ,‬הוי ביום השמיני עצרת עכ" ד‬ ‫הילקוט‪ ,‬והנה לעתיד יתבטל טעם זה שאחר‬ ‫החג הן ימות הגשמים והדרכים טורחות כי אז‬ ‫יעלו לירושלים ע" י עננים‪ ,‬וכמבואר בפסיקתא‬ ‫רבתי ) פ "א( עה"כ והי' מדי חדש בחדשו ומדי‬ ‫שבת בשבתו‪ ,‬הרי שאירע ר"ח להיות בשבת‬ ‫ואמר הכתוב מדי חדש ומדי שבת האיך‪ ,‬א" ר‬ ‫פנחס הכהן וכו' באים ב' פעמים אחד של שבת‬ ‫וא' של ר"ח‪ ,‬והעבים טוענין אותן בהשכמה‬ ‫ומביאין אותן לירושלים והן מתפללין שם‬ ‫בבקר‪ ,‬והן טוענין אותן לבתיהם ומחזירין אותן‬ ‫לירושלים וכו' יעיי "ש‪ .‬ומכיון שיעלו לרגל ע" י‬ ‫עננים לא יהי' עוד שום טור ח הדרך לא בימות‬ ‫החמה ולא בימות הגשמים‪ ,‬ולפי זה יתכן‬ ‫שיהי' עצרת של חג אחר נ' יום כמו עצרת של‬ ‫פסח כיון דלא יהי ' עוד מניעה מחמת קלקול‬ ‫הדרכים‪ .‬ומעתה הי' הוה אמינא לומר דיו ם‬ ‫השמיני יתבטל לעתיד כיון שיהי' אז ח ג‬ ‫העצרת אחר נ' יום כאשר הי' צריך להיות‬ ‫באמת‪ ,‬לזה הבטיח השי"ת את ישראל וביום‬ ‫השמיני עצרת "תהי'" לכם בהויתה תהא גם‬ ‫לעתיד‪ ,‬ואף על פי שיתוספו לנו מועדים ויהי'‬ ‫עצרת אחר נ' יום מכל מקום גם יום השמיני‬ ‫לא יתבטל‪ ,‬לפי שחביב לפני הקב"ה זכרון‬ ‫עבודת ישראל בגלות מה שעבדו הבורא‬ ‫יתברך ביום השמיני בימי גלותם‪ ,‬וע"כ לא‬ ‫יתבטל יום השמיני ובהויתו יהי' לעולם‪.‬‬ ‫)דב רי יו אל ‪ ,‬שמע "צ (‬

‫שרשי אילן האתרוג גדלין בארץ‬ ‫בצורת אותיות של שם הוי" ה‬ ‫שרשי אילן האתרוג מונחין וגדלין בארץ‬ ‫בצורת אותיות של שם הוי"ה ב"ה‪ ,‬כך אמר‬ ‫הגאון הר"י מליסא החוו" ד ז" ל לרבינו‬ ‫מהרצ"ה מזידיטשוב זצ"ל בשם ספר קדמון‬ ‫)צב י לצדי ק (‬ ‫ודבר זה היה לפניו לחידוש גדול‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫פעם‬ ‫אמר‬ ‫בראש‬ ‫אחת‬ ‫רבש"ע‬ ‫השנה‪:‬‬ ‫למה לא תתנהג‬ ‫עמנו לכל הפחות‬ ‫כהתנהגות יהודי‬ ‫פשוט‪ ,‬יהודי פשוט‬ ‫ג‬ ‫אם יראה שתפילין‬ ‫טענותיו ומליצותיו בעד כלל ישראל לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫שלו יפלו לארץ‪,‬‬ ‫בימי הסליחות‪ ,‬בראש השנה ויום כיפור‬ ‫אזי תיכף יגביהם‬ ‫שהמליץ הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‬ ‫ועמך‬ ‫וינשקם‪,‬‬ ‫המה‬ ‫ישראל‬ ‫שלך‪,‬‬ ‫תפילין‬ ‫שאתה מתפאר בהם‪ ,‬וכתיב בהם מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ‪ ,‬והם נפלו לארץ מאיגרא‬ ‫רמא לבירא עמיקתא‪ ,‬וזה קרוב לאלפים שנה‪ ,‬ולמה לא תגביהם ותרום קרנם?‬

‫סניגורן‬ ‫של ישראל‬

‫

‬ ‫פ"א בראש השנה קודם תקיעת שופר ראה ברוח קדשו איזהו גזירה של קיפוח‬ ‫הפרנסות מישראל‪ ,‬פתח ואמר בדרשתו‪ :‬רבש" ע ארשת אותנו‪ ,‬ויסוד החיתון היה שאנו‬ ‫מיוחסים זרע אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ומה היה לנו תועלת החיתון מצידך‪ ,‬לא עבור יחוסך‪,‬‬ ‫שכלום יש לך אב? אלא בשביל עשירות שיש לך‪ ,‬כמאמר הכתוב לי הכסף ולי הזהב‪,‬‬ ‫והבטחת לתת לנו פרנסה בריוח‪ ,‬א"כ תן לנו הכסף והפרנסה בשפע‪.‬‬ ‫

‬ ‫פ"א נתפס למאסר איש ישראל עבור גניבה‪ ,‬והיה נשקף לו עונש קשה‪ ,‬השתדל הרה"ק‬ ‫להצילו ועלתה בידו‪ ,‬כשנשתחרר אמר לו הרב‪ :‬ראה כמה בזיונות סבלת את עצמך בחינם‪,‬‬ ‫והאיך היית בסכנה‪ ,‬התעשה כה עוד? ומה בכך‪ ,‬השיבו הגנב‪ ,‬אם לא הצלחתי היום אצליח‬ ‫למחר‪ .‬התרגש הרה"ק ואמר‪ :‬גם מהגנב הזה נוכל ללמוד דרך עבודה‪ ,‬אם לא הצלחנו היום‪,‬‬ ‫נחכה שעכ"פ נצליח מחר‪ ,‬ולא נאבד הבטחון‪.‬‬ ‫

‬ ‫יסופר שלהרה"ק מבארדיטשוב היה פ"א בראש השנה עליות נשמה‪ ,‬וכשהעיר את‬ ‫עצמו סיפר חזיונו‪ :‬שעלה לרקיע‪ ,‬וראה מקום המשפט‪ ,‬אולם גדול אשר בו ידונו כלל‬ ‫ישראל‪ ,‬והשטן מתעסק ברוב חילו‪ ,‬הולכים במרוצה ומביאים חבילות חבילות מעבירות‬ ‫שונות‪ ,‬והחבילות נתרבות בכל רגע‪ ,‬ויבט הרב והנה הוא בעצמו עומד למליץ בעד כלל‬ ‫ישראל‪ ,‬וכמעט שאין ביכולתו לעמוד נגד המון מלאכי קטיגורים הנשענים על אשמות‬ ‫חבילי העבירות הנקבצים שם‪ ,‬וירא והנה בימינו פתח פתוח לגן עדן‪ ,‬מקום משכן אבות‬ ‫הקדושים והצדיקים‪ ,‬ובצד שמאלו פתחו של גיהנם אשר בוער כתנור סיד‪ ,‬וראה שאין העת‬ ‫לעמוד בחיבוק ידים‪ ,‬ויהי בנתיים כאשר שבו המקטריגים להביא עוד מהחבילות‪ ,‬ויחטוף‬ ‫החבילות הנאספו אחת ושתיים עד אש ר כלם‪ ,‬ויזרקם לפתח הגיהנם וישרפם בלהט האש‬ ‫הבוער‪ ,‬ויהי כאשר שב השטן עם מחנהו‪ ,‬וירא כי יגע לריק ולשוא היה עמלו‪ ,‬כי סחורתו‬ ‫אשר שמר כל השנה כאישון עינו נגנב ממנו‪ ,‬ויזעק זעקה גדולה‪ ,‬ותיכף נתן עינו בהרב‬ ‫מבארדיטשוב‪ ,‬שרק הוא היה הגנב הזריז‪ ,‬ויתפשהו בבגדו והוליכו לבית דין של מעלה‬ ‫לדונו‪ ,‬השטן תבע משפט גנב כי ימצא‪ ,‬ישבו לדין‪ ,‬ופסקו כדין של תורה‪ :‬שלם ישלם ואם‬ ‫אין לו ונמכר בגניבתו‪ ,‬הוגבל למכור את הרב מבארדיטשוב באכרוזי' פומביות‪ ,‬ונעשה בזה‬ ‫רעש גדול בעולם העליון‪ ,‬האבות הקדושים והצדיקים עזבו את מקומם בגן עדן‪ ,‬ובאו‬ ‫לקנותו ולפדותו‪ ,‬והשטן שזה רבות בשנים נתן עיניו על הרב מבארדיטשוב הרבה מוהר‬ ‫ומתן‪ ,‬והפקיע השער במכירה הפומבית‪ ,‬וכמה שרצו האבות ליתן הוסיף יותר השטן‪ ,‬מפני‬ ‫שרצה לזכות בהקנין שלו‪ ,‬אז עמד הקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬והביא המחיר היותר גדולה‬ ‫ואמר‪ :‬לי הארץ ומלואה‪ ,‬ואני קונה אותו בהמחיר היותר גדול‪ ,‬וזכה במקחו‪ ,‬מאז נעשה‬ ‫הרב מבארדיטשוב עבדו של הקב"ה‪ ,‬וסיים הרה"ק‪ :‬זהו כוונת הפייטן‪" :‬לקונה עבדיו בדין"‪.‬‬ ‫

‬ ‫הצמח צדיק מליבאוויטש ז י"ע אמר‪ :‬כי מגודל המליצות שאמר הרב מבארדיטשוב‬ ‫זי"ע על ישראל‪ ,‬נברא בשמים היכל הזכות‪ ,‬הנקרא "לוי יצחק בן שרה סאשע"‪ ,‬ואם יש‬ ‫יהודי שאומר תהלים‪ ,‬ומבקש מהשי"ת בזכות לוי יצחק בן שרה סאשע‪ ,‬נפתח זה ההיכל‪,‬‬ ‫והיהודי נושע‪) .‬אוצר ישראל(‪.‬‬

‫÷‪øàîèàñ'ã áì áèé ìä‬‬ ‫‪à" èéìù ø" åî ãà ïøî ÷" ë úåàéùðá‬‬

‫‪íéìùåøé ÷"äéòô‬‬

‫‪à "ááåú‬‬

‫ברכת מזל טוב‬ ‫‪äæá íéøâùî åððä ,äçîùå ìéâ éùâø áå ø÷éå ãåáë úåúåàá‬‬ ‫‪. ÷" äéòô ù" ðà åðéãéã é ìå î ìà ,åðéìå çéàå åðéúåëøá‬‬

‫הר"ר מרדכי מנחם‬ ‫זאב גראס הי" ו‬ ‫ול א בי ו ה ר ה " ח ר'‬

‫יה ושע גראס‬

‫של י ט " א‬

‫לרגל הולדת בנו ‪ -‬נכדו‬ ‫ה " ש ל ו ם ז כ ר " ב ס ו כ ת ב ית מ ד ר ש י נ ו " ב רך מ ש ה "‬

‫‪äùå ã ÷ã úçð áåø ååøúù ,äëøá ä úà æå‬‬ ‫‪. íëéöìç éàö åé ìëîå íäî‬‬

‫וראיתי להעתיק פה מאמר א' מס' אור האמת‪ .‬וספר זה הוא מכי"ק של הק '‬ ‫מבארדיטשוב זי" ע אשר רשם ל עצמו מ ה ששמע מפ י רבו המגיד הק ' ממעזר יטש‬ ‫זי" ע‪ ,‬כמובא שם בהקדמה‪ ,‬ו כתב שם ד' נ "ט ע"ב וז"ל בקיצור עה"כ עוזבי תור ה‬ ‫יהללו רשע ושומר י תור ה יתגרו בם ‪ ,‬והקש ה הלא עוזב י תור ה הם רשעים ו השומרי ם‬ ‫הם צדיקי ם והול"ל רשעים יהללו רשע וצדיקי ם וכו' ‪ .‬ועוד רישא דקרא אמ ר לשו ן‬ ‫יחיד וסיפא דקרא אמר לשון רבים יתגרו ב ם‪ ,‬הול"ל בתרווייהו לשון חד‪ .‬ותי' שיש‬ ‫תרי גווני צדיקים‪ ,‬יש צדיק שהוא עוסק בתורה וגמילות חסדים ומקיים כל התורה ‪,‬‬ ‫אך הוא צדיק לעצמו ולא לאחרים‪ ,‬וא עפ"י שהיא מצו ה ממצות התורה שנאמר הוכח‬ ‫תוכיח עכ"ז מגודל רכות טבעם ומזגם הטבע הטוב אין יכול לומר לא עשית כהוגן ‪.‬‬ ‫ויש צדיקים העומדים בפ רץ ומתגרים תמיד בעושי עולה ומוכיחים ומחרפים אות ם‬ ‫בתמידות על מ עשיהם המכוערים כמ "ש בתקוממיך אתקוטט‪ .‬והנה לכת הצדיקים‬ ‫הב' הכל שונאים אות ם ביות ר בהיות שרואים שכת הראשוני ם הם צדיקים ושותקי ם‬ ‫מסתמא אינם רשעים כ"כ‪ ,‬ומכח זה מריבים ומתגרים הכת הב' עם הכת הא' מדו ע‬ ‫אתם מחשי ם‪ ,‬למ ה לא תקנאו קנאת ה' צבאות ‪ .‬וזהו פי' יתגרו בם ר"ל כת הב '‬ ‫מתגרים עם הכת הא ' לש ם שמים שיעמדו ג"כ בפ רץ עמה ם להלחם נ גד אויב י ה' ‪.‬‬ ‫והנה הכת הא' מחמת רכות טבעם אינ ם רואים חוב ה רשעים ומ הפכים בזכות ם‬ ‫ומשיבים אולי לא הי' כך כאשר מרננים עליהם‪ ,‬או זכות אח ר‪ ,‬או מזכירים מדות‬ ‫טובות ש יש לה רשעים הנ"ל ‪ ,‬וזהו יהללו רש ע ר"ל מחמת טבעם מהפכי ם בזכותם ‪,‬‬ ‫ועוד אומרים א "א להעמיד הדת על תל ה‪ ,‬ועוד הנח להם ליש ראל‪ ,‬ומחמת כל אלו‬ ‫הטענות נמנעים מלהוכיח‪ ,‬אבל עכ"ז אעפ"י שהם צדיקים הכתוב קורא אותם עוזב י‬ ‫תורה‪ ,‬והכת הב' נקראו שומרי תורה ‪ ,‬עכ"ל ‪.‬‬ ‫הדיבורים האלו יצאו מפה קדוש המגיד הקדוש ממעזריטש זי" ע אבי החסידי ם‬ ‫אשר על ידו התפשט דרך הבעש"ט בעולם‪ ,‬והק' מבארדיטשוב שהי' דרכו ללמד‬ ‫זכות על ישראל רשם זה לעצמו מתורת רבו הק' אשר אף צדיקים גמורים אם אינ ם‬ ‫לוחמים עם עוברי עבירה מחמת רכות טבעם ויש להם ט ענות אולי א ינם רשעים כמו‬ ‫שאומרי ם‪ ,‬אעפי"כ קראם הכתוב עוזבי תורה והשומרי תורה מתגרים עם אותן‬ ‫הצדיקים עבור שאינם מ קנאים קנאת ה' צבאות ‪ .‬ומבואר בזה דרך הבעש "ט הק'‪ ,‬לא‬ ‫כאשר אומרים המחניפים ל רשעים‪ ,‬ואינ ם יודעים מה מפטפטים ‪.‬‬ ‫)ויואל משה מאמר שלש שבועות סימנים קעז ‪-‬ח(‬

‫מקדמים אנו בברכה מרו בה‪ ,‬את פני האי גברא רבא‪,‬‬ ‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬ותיק ועושה חסד‬ ‫במידה גדושה‪ ,‬עומד לימינינו במסירות נאמנה‪ ,‬להרחיב‬ ‫גבולי הקדושה בתוך עדת מי מנה‪ ,‬איש חי ורב פעלים‪,‬‬ ‫לטובת מוסדותינו פעיה"ק ירושל ים ‪.‬‬ ‫ה"ה הרבני הנגיד המפוא ר‬

‫בשיר וקול תודה נברך לאלקינו‪ ,‬שהשמחה בבית ידידינו‪,‬‬ ‫האברך החשוב המהולל בתשבחות ‪ .‬שוקד על דלת י‬ ‫התורה ימים ולילות‪ ,‬פאר המע לה‪ ,‬כתר שם טוב על גביו‬ ‫עו לה‪ ,‬שמו מפארים בהילולים ותוארים ‪.‬‬

‫הר "ר מ רדכי מנ חם ז אב ג ר אס‬

‫הי" ו‬

‫לרגל הול דת בנו ל מז" ט‬

‫שליט"א‬

‫מראשי הנהלת מוסדות יטב לב בארה "ק סניף לאנדאן יצ"ו‬

‫לרגל ב ו או ב ש ערי ע יה "ק ת " ו‬ ‫יהי"ר מאלוקי ה מערכה ‪ ,‬שיהא בואו לברכה‪ ,‬ור אה בטוב‬ ‫ירושלים כל ימי חייך‪ ,‬עדי נזכה בקרוב בימינו‪ ,‬לביאת‬ ‫משיח צדקינו‪ ,‬ומלכינו בראשינו‪ ,‬אמן‪.‬‬

‫‪é" ò áãðúð ïåéìâä úåàöåä‬‬

‫‪øòôééì 'éìãâ ìàåîù áøä‬‬

‫ברוך מרדכ" י‬

‫פעיה"ק ירושלים תובב " א‬

‫הנהלת המוסדו ת‬

‫ועיין בקדושת לו י מהק ' מברד יטשוב זי" ע בתחלת דרוש לפסח על המאמ ר כהא‬ ‫לחמא ענ יא שהביא מאמ ר חכז"ל בזמ ן ש ישראל עושין רצונו של מקו ם נקראין בנים ‪,‬‬ ‫וכשאין עושין רצונו של מקום נקראין עבדים‪ ,‬ו כתב ע"ז שאינו מובן ד כשאין עושי ן‬ ‫רצונו של מקום ח" ו הם רשעים ח"ו ‪ .‬והנה הל ' אין עושין רצונו של מקו ם אין ראי '‬ ‫דקאי על רשעים גמורים אלא שאין עושין ומקיימין כמצווה‪ ,‬ואעפי"כ לא ניחא ליה‬ ‫לקרותן אף עבדים למקו ם אלא רשעים דוקא‪ ,‬ומכש" כ ש לא קרא ם צדיקים‪ ,‬שלא‬ ‫היה מצדיק רשע ח"ו‪ ,‬והרבה ענינים של קנאות ותוכחה מצינו בקדושת לוי ‪.‬‬

‫יוצא לאו ר ע "י ועד מורא מקדש ד' סאטמא ר‬

‫בנשי אות כ"ק מרן א דמו" ר שליט " א‬

‫כ "ד החותמים בהוקרה והערכה‬

‫והנה אומרי ם על הבעש" ט הק' ות למידיו הקדושים ובפרט על הק' מבארדיטשוב‬ ‫זי" ע שהי' דרכם ל הצדיק את הרשעים ‪ .‬יסכר פי דוברי שקר הדוברות על צדיק‪ ,‬ע ל‬ ‫צדיקו ש ל עולם הבעש "ט הק ' ות למידיו ה קדושי ם מדברים עת ק בגאו ה ובוז‪ ,‬בשבי ל‬ ‫גיאותם שרוצין להת כשר בעיני העולם במה שמחניפין את הרשעים בשביל תועלתם ‪,‬‬ ‫בוז יבוזו את ת למידי הבעש"ט הק' לתלות בהם בוקי סרוקי כאילו ח"ו היו בין אות ן‬ ‫שקללן הכתוב בקללה נמ רצת וקרא ם הכתוב תועבת ה ' ועוזב י תור ה‪ .‬בודא י שהיו‬ ‫מלמדין זכות ורחמים ע ל ישרא ל בינ ם לבין קונם בתפ לת ם הזכ ה כמו ש עשה מרע"ה‬ ‫וביטלו כמה גזירות מישרא ל בכחם הנשגב‪ ,‬ונדברו יראי ה ' א יש אל רעהו באיזה אופ ן‬ ‫ללמד זכות לפני השי" ת‪ .‬אב ל בפני העם ובכל מקו ם שהי' חשש על איז ה נדנוד‬ ‫עבירה אדרבה היו קנאים גדולים גודרי גדר ועומדים בפרץ והיו צווחין ככרוכיא נגד‬ ‫כל נדנוד עבירה קל ה‪ .‬ובפרט עובר י עבירות גדולות כמו בדורינו ר" ל היו מרוחקי ם‬ ‫מהם בתכלית הריחוק ‪.‬‬

‫מערכת "ומקדשי תיראו"‬

‫מוסדות יטב לב‬ ‫דרב "י מסאטמאר‬

‫מוה"ר אשר זעליג לעוו‬

‫מליצותיהם של תלמידי הבעש" ט הק' היו רק בינם‬ ‫לבין קונם אבל לחמו נגד כל נדנוד עבירה‬

‫ז ה ה אי ש א שר המ לך ח פ ץ בי ק רו ‪ ,‬ב דין הו א שי טו ל‬ ‫שכ רו ‪ ,‬מז כ ה א ת הר ב י ם ב הו צ א ת גליו ני נו ‪ ,‬למ ע ן‬ ‫ק דו ש ת בי ת מ דר שי נו ‪ ,‬א שר מ שו ב ח ב פי נ בו ני ם‬ ‫ו חכמ י ם ‪ ,‬על כן לו נ א ה ל ב רך ל חן ול ש לומ י ם ‪.‬‬ ‫ואילין מליא‪ ,‬יהון לרקיעיא‪ ,‬שיזכה לרוות ממנו נחת‬ ‫דקדושה‪ ,‬במדה גדושה‪ ,‬ויזכה להמשיך בפעולותי ו‬ ‫הברוכים‪ ,‬עדי נזכה בקרב הימים‪ ,‬לתש ועת עו למים‪ ,‬אמן ‪.‬‬

‫מערכת ומקדשי תיראו ‪ -‬ועד מורא מקדש‬

‫‪å"éä‬‬

‫‪øà ååù òîòèî úéð÷ãö ä úéðáøä åîà ð"éòì‬‬ ‫‪ä "ò ïîçð ø"úá äøåôö úøî‬‬ ‫‪è "ñùú ñ "îäåçã 'â ò "áìð‬‬

‫‪‬‬

‫‪:‬‬

‫‪‬‬

‫‪÷òùèàìàô ììä íçðî ø"øä‬‬

‫‪å"éä‬‬

‫‪åðá úçìâú ìâøì‬‬

‫‪‬‬

‫‪:‬‬

‫‪‬‬

‫‪ñàøâ áàæ íçðî éëãøî ø"øä‬‬

‫‪å"éä‬‬

‫‪åðá úãì åä ìâøì‬‬ ‫‪‬‬

‫‪:‬‬

‫‪ø"á øúñ à úøî ð"éòì‬‬

‫‪‬‬

‫‪ìàåîù‬‬

‫‪ä " ò øéàî‬‬

‫‪â "ðùú úåëåñ ã 'à íåé ò "áìð‬‬

‫משלשה‬ ‫פסוקים‬ ‫שבפרשת ויהי‬ ‫בשלח‪ ,‬ואינו‬ ‫נכון שאם כן‬ ‫היה לו לומר‬ ‫אני והו בלא‬ ‫אל"ף ובכל‬ ‫אמירתו‬ ‫המשניות‬ ‫גם‬ ‫ישנות‬ ‫חדשות ובכל‬ ‫הספרים כתוב באל"ף‪ ,‬ובירושלמי‬ ‫פירשו שהענין כענין עמו אנכי בצרה‬ ‫שאף השכינה עמנו בגלות ותהיה עמנו‬ ‫בישועה וכמו שאמרו בירושלמי ממה‬ ‫שכתוב ולכה לישועתה לנו ואף כאן‬ ‫אנו אומרים לנו ולך הושיעה נא‪ ,‬ואני‬ ‫אומר והוא כדי לומר בלשון נסתר דרך‬ ‫כבוד כלפי מעלה‪ ,‬וכן עיקר‪.‬‬

‫אני והו‬ ‫הושיעה נא‬ ‫מקור‪ ,‬וביאור‪ ,‬ואופן‬ ‫˙‪‰ÚÈ˘Â‰ ‰ È‡' ÂÊ ‰ÏÙ‬‬ ‫‡'‪¯‡Â·ÓÎ Ï"Ê ÂÈÓÎÁ ‰Â˜È˙ ,‬‬ ‫·‪˙È·˘ ÔÓÊ·Â ,(.‰Ó ‰ÎÂÒ) ÔÈ˙È˙Ó‬‬ ‫‪ÌȯÓ‡ Âȉ ÌÈȘ ‰È‰ ˘„˜Ó‰‬‬ ‫‡‪˙Ú˘· ‚Á‰ ÈÓÈ ˙Ú·˘· ‰˙Â‬‬ ‫‪‰Ê‰ ÌÂȉΠ̂ ,Á·ÊÓ‰ ˙Ù˜‰‬‬ ‫‪χ¯˘È È· ˙ÂÈÙ· ‰¯Â‚˘ ‡È‰‬‬ ‫·˙‪ÔÎ ÏÚ ¯˘‡ ,˙ÂÎÂÒ‰ ‚Á ˙ÂÏÙ‬‬ ‫‡‪ ·Â˜ÚÏ Â¯Ó‬אחר ‪Ï˘ ‰„ÂÒÈ‬‬ ‫˙‪ÔÙ‡ ,‰¯Â‡È· ,ÂÊ ‰ÏÙ‬‬ ‫‡‪.‰˙¯ÈÓ‬‬ ‫‬

‫'‪äðà' àéøèîéâá ,'åäå éðà‬‬ ‫‪á"òäî úåîù éúù íäå ,'íùä‬‬ ‫‪úåîù‬‬ ‫הנה תפלה זו מבוארת בדברי רבי‬ ‫יהודה במשנה במסכת סוכה )מה‪ ,(.‬וזה‬ ‫לשון המשנה‪ :‬בכל יום מקיפין את‬ ‫המזבח פעם אחת‪ ,‬ואומרים אנא ה'‬ ‫הושיעה נא‪ ,‬אנא ה' הצליחה נא‪ .‬רבי‬ ‫יהודה אומר‪ ,‬אני והו הושיעה נא‪.‬‬ ‫ורש"י פירש את התפלה הזאת‬ ‫בשתי אופנים‪ ,‬וז"ל‪ :‬אני והו –‬ ‫בגימטריא‪ ,‬אנא ה'‪ ,‬ועוד‪ ,‬משבעים‬ ‫ושתים שמות הן‪ ,‬הנקובים בשלש‬ ‫מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח‬ ‫)שמות יד(‪ ,‬ויסע וגו' ויבא בין מחנה‪ ,‬ויט‬ ‫משה את ידו‪ ,‬ושלשתן בני שבעים‬ ‫ושתים אותיות‪ ,‬ומהן שם המפורש‪,‬‬ ‫אות ראשונה של פסוק ראשון‪,‬‬ ‫ואחרונה של אמצעי‪ ,‬וראשונה של‬ ‫אחרון‪ ,‬וכן בזה הסדר כולן‪ ,‬השם‬ ‫הראשון ' והו'‪ ,‬וי"ו של ויסע‪ ,‬ה"א דכל‬ ‫הלילה‪ ,‬וי" ו דויט‪ ,‬ושם השלשים ושבע‬ ‫הוא 'אני'‪ ,‬אל"ף דמאחריהם‪ ,‬ונו"ן‬ ‫ראשון דהענן‪ ,‬בחשבון של מפרע‪,‬‬ ‫ויו"ד דרוח קדים‪ .‬הרי שפירשה רש"י‬ ‫בשתי פנים‪ ,‬בתחילה פי' ש'אני והו'‬ ‫היא הגימטריא של 'אנא השם'‪ ,‬ושוב‬ ‫פי' ש'אני והו' הם שתי שמות מהע"ב‬ ‫שמות‪) .‬ויש לציין שדברי רש"י הקד'‪ ,‬מבוארים‬ ‫בהרחבה בספר הזוהר בכמה מקומות‪ ,‬בפר '‬

‫בשלח )דף נ"ב‪ (.‬ובפר' בהעלותך )דף קנ ‪( (:‬‬ ‫והריטב"א הקשה על פי' רש"י‪,‬‬ ‫וז"ל‪ :‬אני והוא הושיעא נא‪ .‬פי' רש"י‬ ‫ז"ל שם בן ע"ב אותיות היוצאים‬

‫‪äøöá éëåðà åîò‬‬ ‫והתוספות כתבו לבאר את דברי‬ ‫רש"י‪ ,‬שלכאורה למה נקטו דווקא את‬ ‫שתי השמות האלו‪ ,‬וז"ל‪ :‬ועדיין צריך‬ ‫טעם לזה למה נשתנו שני שמות הללו‪,‬‬ ‫דאמרינן להו טפי מאחריני‪ ,‬משום‬ ‫דדרשינן באיכה רבתי קרא דכתיב‬ ‫ביחזקאל )א(‪ ,‬ואני בתוך הגולה‪ ,‬וקרא‬ ‫דכתיב בירמיה )מ(‪ ,‬והוא אסור בזיקים‪,‬‬ ‫כביכול הוא בעצמו‪ ,‬והיינו הושענא‬ ‫שיושיע לעצמו‪.‬‬ ‫וכן ביאר הטור אורח חיים הלכות‬ ‫לולב )סי' תר"ס(‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונוהגין להקיף‬ ‫התיבה פעם א' בכל יום‪ ,‬ומעלין ס"ת‬ ‫על התיבה כשמקיפין אותה‪ ,‬וביום‬ ‫השביעי מקיפין אותה ז' פעמים זכר‬ ‫למקדש‪ ,‬דתנן בכל יום מקיפין המזבח‬ ‫פעם אחד‪ ,‬וביום השביעי ז"פ‪ ,‬ואומר‬ ‫אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא‪,‬‬ ‫ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא‪ ,‬אני‬ ‫והו‪ ,‬שני שמות של ע"ב‪ ,‬ומה‬ ‫שמזכירין אלו השנים‪ ,‬על שם עמו‬ ‫אנכי בצרה‪ ,‬וכתיב ואני בתוך הגולה‬ ‫והוא אסור בזיקים כביכול‪ ,‬וגם אני והו‬ ‫בגי' אנא ה'‪.‬‬ ‫והנה המאירי כשמביא את פירוש‬ ‫רש"י מחבר את שתי הפירושים‬ ‫כאחד‪ ,‬וז"ל‪ :‬ר' יהודה אמר אני והו‬ ‫הושיעה נא‪ ,‬והענין שהם שמות‬ ‫גימטריא שלהם אנא ה'‪ ,‬והם יוצאים‬ ‫משלשה פסוקים רצופים בסדר‬ ‫בשלח‪ ,‬ויסע ויבא ויט‪ ,‬שלשתם בני‬ ‫שבעים ושתים אותיות‪ ,‬ויוצא מהם‬ ‫שם של שבעים ושתים תיבות‪,‬‬ ‫ונחשבים אות ראשונה של ראשון‪,‬‬ ‫ואחרונה של אמצעי‪ ,‬וראשונה של‬ ‫אחרון‪ ,‬והרי השם הראשון הוא וא"ו‬ ‫דויסע‪ ,‬ה"א דהלילה‪ ,‬וא"ו דויט‪ ,‬והרי‬ ‫וה" ו‪ ,‬וכשתגיע על חשבון זה לשם‬

‫ל" ז תמצא‪ ,‬אני א' דמאחריהם שהוא‬ ‫אות ל" ז לפסוק של ויסע כשהתחיל‬ ‫למנות מאות ראשונה שבו‪ ,‬ויו"ד‬ ‫דקדים שהוא א ות ל"ז לפסוק של ויט‬ ‫כשתתחיל למנות מאות ראשונה שבו‪,‬‬ ‫ונו"ן ראשונה דהענן שהוא אות ל"ז‬ ‫לפסוק של ויבא כשתתחיל למנות‬ ‫מאות אחרונה שבו‪ ,‬ונבחרו שני שמות‬ ‫אלו מבין כל השבעים ושתים‪ ,‬ממה‬ ‫שנאמר בכל צרתם לו צר‪ ,‬ועל דרך‬ ‫מה שאמרו שכינה גולה עמהם‪ ,‬ונאמר‬ ‫בדרש ואני בתוך הגולה‪ ,‬כביכול אני‬ ‫עמהם בתוך הגולה‪ ,‬והוא אסור‬ ‫בזיקים כביכול הוא אסור עמהם‪ ,‬ועל‬ ‫זה בחרו שני שמות אלו כלומר‬ ‫הושיעה ימינך ועננו‪ ,‬דרך הערה‬ ‫שבתשועתנו נשגב שמו בעולם או‬ ‫שמא על שם גמטריא של אנא ה'‪.‬‬

‫ע"י חבוט בסוף‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫‪íéîòô éúù åøéëæäì‬‬ ‫וכתב ה שפת אמת‪ ,‬שרבי יהודה‬ ‫לא פליג את"ק על זה שאמרו את‬ ‫התפלה הזאת שתי פעמים‪ ,‬אלא פליג‬ ‫על נוסח התפילה‪ ,‬וז"ל‪ :‬דבמשנה רבי‬ ‫יהודה אומר א ני והו הושיעה נא‪ ,‬נראה‬ ‫דה וא הדין בהצליחה נא‪ ,‬לרבי יהודה‬ ‫דמוסיף על דברי הת"ק‪ ,‬וגם בסיפא‬ ‫דת"ק אמר יופי לך מזבח ור"א אומר‬ ‫לי' ולך מזבח‪ ,‬הי' נראה ג"כ לפרש‪,‬‬ ‫דאמרו יופי לי' ולך מזבח‪ ,‬אך לכאורה‬ ‫בגמ' לא משמע כן ואינו מוכרח‪.‬‬ ‫'‪úåãçåéî íéìéî éúù 'åäå éðà‬‬ ‫‪äìåàâì‬‬ ‫ורבינו בחיי )שמות טו( פירש את‬ ‫ענינה של תפלה זו בהרחבה יתירה‪,‬‬ ‫ומבאר ש'אני והו' הם שתי מילות‬ ‫מיוחדות לענין הגאולה‪ ,‬ופי' 'אני והו'‬ ‫היינו 'אני והוא'‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואנוהו‪] ,‬היינו[‬ ‫אנ"י והו"א‪ ,‬כלומר אדמה לו‬ ‫]להקב"ה [ כענין שכתוב‪ ,‬והלכת‬ ‫בדרכיו‪ ,‬ואמרו רז"ל‪ ,‬מה הוא רחום אף‬ ‫אתה היה רחום‪ ,‬מה הוא חנון אף אתה‬ ‫היה חנון‪ ,‬מה הוא מלביש ערומים אף‬ ‫אתה הלבש ערומים‪ ,‬מה הוא קובר‬ ‫מתים אף אתה קבור מתים‪ .‬וענין‬ ‫המדרש הזה בא לרמוז על היותו‬ ‫יתעלה משותף עמנו בגלותנו‬ ‫ובגאולתנו‪ ,‬בגלותנו מלשון ההבטחה‬ ‫'אנכי ארד עמך מצרימה'‪ ,‬ודרשו רז"ל‬ ‫מכאן‪ ,‬גלו למצרים שכינה עמהם‪,‬‬ ‫ובמעשה כתיב‪' ,‬את יעקב איש וביתו‬ ‫באו'‪ ,‬וכמו שרמזתי שם‪ ,‬ובגאולתנו‬ ‫ג"כ מה שכתוב ' ויסעו בני ישראל‬ ‫מרעמסס'‪ ,‬וכתיב מיד ' ויסע מלאך‬

‫והמהרש"א כתב לבאר‪ ,‬שאין‬ ‫דעתו של רבי יהודה לשנות מלשון‬ ‫הכתוב 'אנא השם'‪ ,‬כמו שנאמר בספר‬ ‫תהילים‪ ,‬אלא בחג בשעת ההקפה‪,‬‬ ‫וז"ל‪ :‬ר"י אומר אני והו הושיעה‪,‬‬ ‫כפרש"י אנ"י וה" ו גימטריא אנא ה'‪,‬‬ ‫ועוד מע"ב שמות הן כו' ע"ש‪ ,‬מיהו יש‬ ‫לעיין בזה ]ל"ל [ לשנות משום כוונה זו‬ ‫לשון המקרא דכתיב אנא ה' הושיעה‬ ‫וגו' בספר תהלים‪ ,‬ולמה לא נאמר ]אנא‬ ‫ה'[ כו' על כוונה זו‪ ,‬ונראה לכוון דר'‬ ‫יהודה נמי לא אמר לשנות המקרא אני‬ ‫והו במקום אנא ה'‪ ,‬אלא בחג בהקפת‬ ‫המזבח שכוונת הקפה שישמרנו הקל‬ ‫מסביב מצרותינו‪ ,‬כמ"ש ומכל צרותיו‬ ‫הושיעו חונה מלאך ה' סביב ליריאיו‬ ‫וגו'‪ ,‬והוא בעצמו ענין הקפת יריחו‬ ‫ששה ימים בכל יום פעם אחת‪ ,‬וביום‬ ‫השביעי ז' פעמים למפלת אויבים‪,‬‬ ‫וענין ההקפה דהכא‬ ‫עש"ה‬ ‫במזבח‬ ‫' ‪' áå è ' àéøèîéâá ' åäå‬‬ ‫את‬ ‫ואסובבה‬ ‫‪å é ðãà áå è ì ë å 'å âå íé ì îâ äø ù ò ãáò ä ç÷é å‬‬ ‫מזבחך ה'‪ ,‬כי התם‬ ‫‪ì ë ì ò ÷ç öé ì áúë äð ú î øèù , é " ù ø ùø é ô . å ãé á‬‬ ‫ביריחו‪ ,‬פעם אחת‬ ‫‪á é úë äð ä é ë , æ îø êø ãá ùø ô ì äà øð . ' å ë å å ì øùà‬‬ ‫בכל יום מו' ימי‬ ‫) ‪ú å îì å òä ï é ðá ø÷é ò éë , äð áé ãñç íì å ò ( â è ô íé ì äú‬‬ ‫החג וז' פעמים ביום‬ ‫‪. ãñç á àå ä á " ò íù é ë , òå ãé äð ä å . ãñ ç é ãé ì ò àå ä‬‬ ‫ולכך‬ ‫השביעי‪,‬‬ ‫‪é ðà ' éë ,' àðò ùå ä å äå éðà ' íé ì ì ôú î å ðç ðà , äð äå‬‬ ‫מזכירין אלו שני‬ ‫‪é ðà ' àé øè îé âå , á " ò ì ù íù î úå îù éðù íä 'å äå‬‬ ‫שמות אני והו‪ ,‬ע"ד‬ ‫‪, úå é å ä äùì ù àé øè îé â , ç " ò àé øèî é âá àå ä ' å äå‬‬ ‫עמו אנכי בצרה‬ ‫‪' ãñ ç ' äù ò å ì ì ôú ä øæ òé ì à , äð äå . ' àì æ î ' àé øèî é â‬‬ ‫שיושיע‬ ‫כביכול‬ ‫‪ã ñç ä úò ô ù ä êå ùî ì äö ø éë , íä ø á à é ðãà íò‬‬ ‫וכמ"ש‬ ‫לעצמו‬ ‫‪í ä øù à , ä " é å ä úå îù äù ì ùî , ï å é ì òä ì æ îî , ï å é ì ò‬‬ ‫ולזאת‬ ‫התוס'‪,‬‬ ‫‪ï ë å . íé øå îâ íé îç ø íäù , àð ÷é ã é ðå ÷ú â " é ä øå ÷î‬‬ ‫הכוונה היה ההיקף‬ ‫‪ä ð é òä ãøú å , ÷å ñô á , øæ òé ì à ì ù å úù ø ô á å ðé öî‬‬ ‫בערבה עש"ה סביב‬ ‫‪ã ç à íù àå ä , å " ä å úå áé ú - é ùà ø àå ä - àì îú å‬‬ ‫רשעים יתהלכון‪,‬‬ ‫‪å " äå íù ä , äðä å . ì " ðä å ðé øáãì æ îø , úå îù á " òä î‬‬ ‫נמשלו‬ ‫שבה‬ ‫הרשעים אויבינו‬ ‫‪ä é á íé úç ã à÷ ðôù â àå äù , ä " å äà íù àé øèî é â‬‬ ‫שבהיקף זה יכלו‬ ‫‪ú à úå áé ú é ùà ø î àöå é àå äå , àò øà å àé îù‬‬ ‫כמו‬ ‫הרשעים‬ ‫‪à å äå , äì á÷ä é øô ñ á àú é àãë , õ øà ä úà å íé îù ä‬‬ ‫כלה‬ ‫זו‬ ‫שהערבה‬ ‫) ‪( äøù é é ç ú ù ø ô , ùî ùå øåà î‬‬ ‫‪. æ " é - áå è àé øèî é â‬‬

‫ונעלם נגלה הוא‬ ‫‪äì á÷ä éì òá éì åãâ å éä íéðå îã÷ä å ðéú åáø‬‬ ‫ונמצא בלבבות‪,‬‬ ‫‪ì ò øô å ñ íú ç á äù÷ ä ù äî é ãé î äù ÷ àì ïë ì å‬‬ ‫והוא כענין נוסח‬ ‫‪ïå é ë ì " æ é " ø àä ç ñå ðá å ì ì ôú ä àì äîì å ðé úå áø‬‬ ‫הברכות שתקנו‬ ‫‪é øá ã äç ã ïë ì å äî ä èáù äæ é àî å òãé àì ù‬‬ ‫אתה"‬ ‫"ברוך‬ ‫‪íé ðå îã ÷ ä å ðé úå áø úî à á êà ì " æ ì " ðä íé ì áå ÷îä‬‬ ‫" ואשר‬ ‫לנ וכח‪,‬‬ ‫‪ì áå ÷î 'é ä ì " æ é " ùø ù òå ãé ë äì á÷ é ì òá é ì å ãâ åé ä‬‬ ‫קדשנו" נסתר‪ ,‬וכן‬ ‫‪äë åñ ) á " ò íù àé áäù úå îå ÷î äî ë î äà øð ë ì å ãâ‬‬ ‫בכאן "הושיעה‬ ‫‪ä " ã á " ò è " ë ú å çð î ) úå ôé è ùì ù é áâå ( åäå é ðà ä " ã à " ò ä " î‬‬ ‫נא" לנכח‪" ,‬אני‬ ‫‪ú‬‬ ‫‪" øä ï ë íâ ï ë å øôñ î å îö ò úå îå ÷î äî ë å ( é " äá ú çà‬‬ ‫נסתר‪,‬‬ ‫והוא"‬ ‫‪ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪âë ' ñå ú é ì òá é øà ù ïë å íé ì å ãâ íé ì áå ÷î å é ä é " ø äå‬‬ ‫ממקום‬ ‫כלומר‬ ‫‪ùé‬‬ ‫‪ðé é ì øå àî é " øå â " î ñ ä å ãé îì úå ãé ñç äã å äé å ðé áø‬‬ ‫שהוא לפי שאין‬ ‫‪ùø å ù å òãé äî ä ï ë ì å íé îùä ï î äá å ùú á òå ãé ë‬‬ ‫ידוע מקומו כענין‬ ‫‪ç ñ å ðî íù ø ù äî ä é ë íäé ãé îì ú úî ù ð å ï úî ù ð‬‬ ‫שכתוב‪" ,‬ברוך‬ ‫‪é ì å à íâå íî å úì íé ì ì ôú î äî ä íò é ðå îä å æ ðë ùà‬‬ ‫ה'‬ ‫כבוד‬ ‫‪äæ èá ùî ' é ä øå ãä ìë íâ ù íé ðå ùà ø ä é ì å ãâ å òãé‬‬ ‫ממקומו"‪ .‬וזהו‬ ‫הכתוב‪,‬‬ ‫שאמר‬ ‫‪é " øà ä àå áá êà . æ ðë ùà ç ñå ð øò ù ì êé é ùä íù ô ð‬‬ ‫" וחסידיך‬ ‫‪èá ù î àå äù éî ì ë ì ì ì å ë ä øò ù ïé ë ä å ùå ã÷ ä‬‬ ‫יברכוכה"‪ ,‬יברכ ו‬ ‫‪áú ë ï ë ì å ì " æ é " øà ä úì é ôú ç ñå ð ï ÷úî ' é äå ' é äé ù‬‬ ‫כה כלומר בענין‬ ‫‪ì ì ôú é å ùô ð ùø å ù òãé àì ù é îã íé ãé ñç úð ùî‬‬ ‫הזה‪ ,‬והוא נגלה‬ ‫) ‪( ç á íé é ç çøåà , íé é ç é øá ã ú " å ù‬‬ ‫‪. ì " æ é " ø àä ç ñå ðá‬‬ ‫ונסתר‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫האלקים'‪ ,‬ומקרא מלא הוא‪' ,‬הושיעה‬ ‫מיד‪" ,‬כבוד מלכותך יאמרו" וכתיב ‪,‬‬ ‫ימינך וענני'‪ ,‬הצריך הכתוב ישועה אף‬ ‫"להודיע לבני אדם גבורותיו וכבוד‬ ‫לעצמו יתברך‪ ,‬ועוד שהם מלות‬ ‫הדר מלכותו"‪.‬‬ ‫נאמרות בענין הגלות‪' ,‬אני והוא'‪,‬‬ ‫וכן כתב רבינו שמחה מויטרי‬ ‫שכתוב )יחזקאל א‪ ,‬א( " ואני בתוך‬ ‫)מחזור ויטרי סי' שפו(‪ ,‬וז"ל‪ :‬הושענא‪ ,‬אני‬ ‫הגולה"‪ ,‬והוא‪ ,‬שכתוב‪) ,‬ירמיה מ‪ ,‬א(‬ ‫והוא הושענא‪ ,‬פי' מע"ב שמות‬ ‫" והוא אסור באזקים"‪ ,‬ומעתה אל‬ ‫המפורשים באידרי בשלח הם‪ .‬ופתרונו‬ ‫יקשה לך אחר הענין הזה שבארתי לך‪,‬‬ ‫כך שאם יושיע אותי יושיע אותו‪ .‬כי גם‬ ‫מה שאנו אומרים בתפלה ביום‬ ‫הוא בצרה כמוני‪ .‬דכת' עמו אנכי‬ ‫החתימה הגדולה‪" ,‬אני והו הושיעה‬ ‫בצרה‪ .‬בכל צרתם לו צר‪ .‬ואם תאמר‬ ‫נא"‪ ,‬והיה ראוי לומר כפי הנראה אני‬ ‫א"כ יאמר אלי והוא יושיע‪ .‬תריץ‪ .‬מעין‬ ‫ואותך‪ ,‬שהרי אתה רואה כי הם מלות‬ ‫שאנו אומרי' בשאר מקומות המוציא‬ ‫מיוחדות על ענין הגאולה‪.‬‬ ‫לחם אשר הוצאת היה צריך לומר‪ .‬אלא‬ ‫כך פתרונו‪ .‬ב"א י"י‪ .‬משום שנ' שיויתי‬ ‫'‪äòéùåä' ,øúñð ïåùìá 'åäå éðà‬‬ ‫י"י לנגדי תמיד‪ .‬שאומרי' אנו כל שעה‬ ‫‪çëåð ïåùìá 'àð‬‬ ‫כאילו הוא מצוי לנגדינו‪ .‬ולכך אנו‬ ‫ועוד מבאר הרבינו בחיי‪ ,‬טעם‬ ‫אומרי' המוציא שאין אנו יודעין היכן‬ ‫הדבר שברישא של תפלה זו אומרים‬ ‫הוא‪ .‬כמו שאנו אומ' בקדושה ברוך‬ ‫'אני והו' בלשון נסתר‪ ,‬ובסיפא‬ ‫כבוד י"י ממקומו‪ ,‬ממקום שהוא‪ .‬ולכך‬ ‫אומרים 'הושיעה נא' בלשון נוכח‪,‬‬ ‫כשאנו אומרי' אני והוא שמזכירין‬ ‫וז"ל‪ :‬ועוד שרצה לדבר בנסתר לטעם‬ ‫אותו‪ .‬אומרי' אנו הושיעה נא‪ .‬שאנו‬ ‫אחר‪ ,‬מפני שהוא יתברך נסתר ונעלם‬ ‫מדברין אליו‪.‬‬ ‫מהשגת כל משיג‪ " ,‬והושיעה נא"‬ ‫לנ וכח‪ ,‬לבאר שאע"פ שהוא נסתר‬ ‫'‪íùä øôñîë àéøèîéâá 'àðà‬‬ ‫‪ãå ò òøä øöéä øå æçé àì ù ' å äå éðà ' íéù÷áî‬‬ ‫‪ú ò ' ä êì é úì é ôú é ðàå å æ äì é ôú á íé øî å àå‬‬ ‫‪ì ò äò å ùé ä äé äé ù êò ùé úî à á é ððò ' å âå ï å öø‬‬ ‫‪ú î à úô ù ( è " é , á " é é ì ùî ) øî à ðù å îë úî à êø ã‬‬ ‫‪ú á ù àø ÷ ðù íé øå ôë ä íå é á ïë å . ã òì ï å ë ú‬‬ ‫‪íâ íä å ì ë å é ù ì àø ù é ï é ùå òù úá ù å ðé é ä ï å úá ù‬‬ ‫‪ï ë íâ æ à úá ù úù å ã÷ å îë ùã å ÷ àø÷ î òå á÷ì ï ë‬‬ ‫‪øç à êà . å øé ç ã àîì ò àø ÷ ðù úå îé ì ùá íé òù å ð‬‬ ‫‪ãå ò ì÷ì ÷ì å ì ë å éå òø ä øö é ä øæ å ç íé øå ôë ä íå é‬‬ ‫‪äò é ùå ä å äå é ðà úå ë å ñä é îé á êë øç à ï é ì ì ôú î‬‬ ‫‪äò å ùé ì äë æ ð å äå é ðà ãå ç é ä éãé ì ò å ðé é ä àð‬‬ ‫‪òø ä øö é ä øå æ ç é àì ù ãò é îì å òì äò å ùé ä äé äé ù‬‬ ‫‪. ãå ò‬‬

‫) ‪( ÷ ì á ' øô , ÷ é ã ö é øô‬‬

‫‪ãçåéîä‬‬ ‫ועוד כתב‪ :‬ודע‬ ‫והו"‬ ‫"אני‬ ‫כי‬ ‫בחשבונו "אנא ה'"‪,‬‬ ‫ומלת "אנא" מספר‬ ‫השם המיוחד שני‬ ‫פעמים‪ ,‬ולכך אנו‬ ‫אומרים בתפלה‪" ,‬אנא‬ ‫הושיעה נא" א"כ אנא‬ ‫ה' מספר המיוחד‬ ‫שלשה פעמים שעולה‬ ‫ע"ח‪ ,‬וזהו "הוה ויהיה‬ ‫והיה" שמספרם כן‪,‬‬ ‫וזה מבואר‪.‬‬

‫‪íçåëá ùé åìà úåîù éúù‬‬ ‫‪íéøåæô áø÷ì‬‬ ‫ועוד כתב‪ :‬ויש לנו עוד קבלה‬ ‫בהם כי הם שמות הקדש והם מכלל‬ ‫ע"ב שמות הרשומים בפסוקי ויסע‪,‬‬ ‫ויבא‪ ,‬ויט‪ ,‬ומודעת זאת לכל בעלי‬ ‫השמות כי שם בן ע"ב נחלק לחלקים‬ ‫ידועים‪ ,‬ויש לכל חלק וחלק כח ידוע‬ ‫לפעולה ידועה עם ידיעתם בנקודם‬ ‫כמשפט‪ ,‬ושני שמות אלו כל אחד ראש‬ ‫לחלקו הידוע להם זה לקרב פזורים‪,‬‬ ‫וזה לאהבה‪ ,‬וכיון שכן מה נעים ומה‬ ‫טוב שנזכירם בתוך תפלתנו לבקש‬ ‫בהם רחמים מאת השם יתברך שיקרב‬ ‫את פזורינו ושיאהוב אותנו כימי קדם‪,‬‬ ‫זה שמעתי מפי החכם רבי יצחק‬ ‫טודרוס ז"ל‪.‬‬ ‫‪éë äúò åàø' áåúëù äîì æîåø‬‬ ‫‪'àåä éðà éðà‬‬ ‫והמאירי מביא את דעת הרמב"ם‬ ‫שפי' באופן אחר‪ ,‬וז"ל‪ :‬ר' יהודה אומר‬ ‫אני והוא הושיעא נא וכו'‪ ,‬אמר הר"ם‪,‬‬ ‫אנ"י משמות השם‪ ,‬וכמו כן‪ ,‬ה" ו‪ ,‬כך‬ ‫אמרו המפרשים לתלמוד‪ ,‬ואני אומר‪,‬‬ ‫שהוא קורא ורומז למה שאמר ראו‬ ‫עתה כי אני אני הוא‪ ,‬שזה הפסוק בא‬ ‫בשמירת ישראל וישועתם‪ ,‬וכאילו אמר‬ ‫אתה שאמרת ראו עתה כי אני אני הוא‬ ‫הושיעא נא כמו שהבטחתנו‪ ,‬ומקצת‬ ‫הגאונים אמרו שהוא רוצה בו מי שאני‬ ‫והוא בצרה הושיעא נא‪ ,‬וזה על דרך‬ ‫הפשט והוא אמרו ית' עמו אנכי בצרה‪.‬‬ ‫וזה לשון הרמב"ם בפירוש‬ ‫המשנה )מסכת סוכה פרק ד( וז"ל‪ :‬אני‪,‬‬ ‫משמותיו של הקב"ה‪ ,‬וכן הוא‪ ,‬כך‬ ‫כתבו מפרשי התלמוד‪ .‬ואני אומר‬ ‫שהוא קורא ומתכוון למי שאמר אני‬ ‫אני הוא‪ ,‬שאותו הכתוב נאמר בנצחון‬ ‫ישראל ותשועתם‪ ,‬כאלו יאמר אתה‬ ‫האומר ראו עתה כי אני אני הוא‬ ‫הושיעה נא כמו שהבטחתנו‪ .‬ויש מן‬ ‫הגאונים שאמר שענינו הוי מי שאני‬ ‫והוא בצרה הושיעה נא‪ ,‬וזה על דרך‬ ‫המליצה והוא אמרו יתרומם ויתהדר‬ ‫עמו אנכי בצרה‪.‬‬ ‫‪àåä 'éôä ø÷éòã ì"ñ é"ùø íâ‬‬ ‫‪äøöá éëåðà åîò ã"ò‬‬ ‫אמנם לכאורה יש להבין שהרי‬ ‫השם ' והו' הוא הראשון‪ ,‬ולמה הקדימו‬ ‫להזכיר את השם 'אני' לפניו‪ ,‬וכתב‬ ‫הערוך לנר וז"ל‪ :‬שם השלשים והשבע‬ ‫הוא אני‪ .‬קשה דלפ" ז ה"ל להקדים והו‬ ‫שהוא שם הראשון‪ ,‬וע"ק על רש"י‬ ‫שהרי בירושלמי מפרש הטעם משום‬ ‫עמו אנכי בצרה וכמש"כ התוס' ועיין‬ ‫בריטב"א‪ ,‬וא"כ למה נתן רש"י טעם‬ ‫אחר‪ ,‬דבשלמא זה א" ש דלא סגי בטעם‬

‫ראשון בגמטריא אנא ד' דא"כ למה‬ ‫יאמר בגמטריא ולא בפירוש‪ ,‬וע"כ‬ ‫צריך טעם אחר לזה‪ ,‬אבל הלא טעם‬ ‫דירושלמי סגי‪ ,‬וי"ל דודאי גם רש"י‬ ‫ס"ל דעיקר הפי' הוא כהירושלמי‪ ,‬ולכן‬ ‫מקדים 'אני'‪ ,‬דאי מקדים ' והו'‪ ,‬אין‬ ‫לפרש בזה כהירושלמי‪ ,‬רק דלרש"י‬ ‫הוקשה למה אמר לשון זה דוקא‪ ,‬דאי‬ ‫לא רצה לומר אלא מה דקאמר‬ ‫הירושלמי‪ ,‬לא ה"ל לומר לשון שאין‬ ‫בו רק רמז‪ ,‬אלא ה"ל למימר בפירוש‬ ‫מי שעמנו בצרה הושיעה נא‪ ,‬ולכן‬ ‫קאמר דבחרו באלו התיבות לומר כן‬ ‫משום שהם ב' שמות‪ ,‬אבל הוצרך‬ ‫לשנות הסדר‪.‬‬ ‫אמנם שוב כתב הערוך לנר שאין‬ ‫כאן שינוי סדר‪ ,‬וז"ל‪ :‬וביותר י"ל‬ ‫דאפילו שינוי סדר אין כאן‪ ,‬דגם שם‬ ‫הארבעים ותשעה הוא ' והו'‪ ,‬וא"כ י"ל‬ ‫דאמרו השם ל" ז והשם מ"ט כסדר‪ ,‬וגם‬ ‫במספרי השמות שבין ל" ז ומ"ט יש‬ ‫רמז לאחדות שהם ב' הקצוות של‬ ‫מספר י"ג שהוא אחד‪.‬‬ ‫‪éðà ã"ò úåîùä øãñ éåðéù‬‬ ‫‪ïåøçà éðàå ïåùàø‬‬ ‫והתוספות יום טוב מסכת סוכה‬ ‫פרק ד מבאר את שינוי סדר השמות‪,‬‬ ‫וז"ל‪ :‬אני והו‪ ,‬פי' הר"ב שני שמות של‬ ‫ע"ב‪ .‬הנקובין בויסע‪ .‬ויבא‪ .‬ויט‪.‬‬ ‫בפרשת בשלח‪ .‬דכל אחד יש בו ע"ב‬ ‫אותיות‪ .‬ומהן שם המפורש אות‬ ‫ראשונה של פסוק ראשון‪ .‬ואחרונה של‬ ‫אמצעי‪ .‬וראשונה של אחרון‪ .‬וכן בזה‬ ‫הסדר כולן‪ .‬השם הראשון והו‪ .‬וי" ו של‬ ‫ויסע ה"א דכל הלילה וי" ו דויט‪ .‬ושם‬ ‫הל" ז‪ .‬הוא אני‪ .‬אלף דישראל נון‬ ‫ראשונה דהענן בחשבון של מפרע‬ ‫ויו"ד דרוח קדים כן פירש"י‪ .‬וכאשר‬ ‫נעשה שתי מערכות מאלו השמות יהיה‬ ‫השם הל" ז‪ .‬הראשון ממערכה השניה‬ ‫ונמצא שאלו שני שמות אני והו‪ ,‬הם‬ ‫הראשונים לשתים המערכות‪ .‬והקדים‬ ‫שם אני שהוא ראשית מערכה שניה‬ ‫כדרך אני ראשון ואני אחרון‪ .‬שוב‬ ‫מצאתי חלוקת שם ע"ב לחצאין בספר‬ ‫הבהיר הביאו הספ"ר והנאני וכתב‬ ‫התוספות ואמרו שתי שמות הללו‬ ‫משום דדרשינן באיכה רבתי קרא‬ ‫דיחזקאל ואני בתוך הגולה וקרא‬ ‫דכתיב בירמיה‪ .‬והוא אסור בזיקים‬ ‫כביכול הוא בעצמו והיינו הושענא‬ ‫שיושיע לעצמו‪.‬‬ ‫‪äàá 'åäå éðà' íùä úøëæä‬‬ ‫‪íéîä ìò úåöøì‬‬ ‫והנה הרדב"ז כתב לבאר את‬ ‫שייכות שתי השמות האלו לחג‬ ‫הסוכות‪ ,‬ומקשר אותה עם עבודת‬

‫הנענועים‪ ,‬וז"ל‪) :‬בשו" ת רדב"ז חלק ד סימ ן‬ ‫רנז(‪ ,‬שאלה שאלת ממני איך אני נוהג‬ ‫בנענועים לפי שרבו בו הדעות‪ ,‬תשובה‬ ‫כבר ידעת בבירור דלגבי די נא כיון‬ ‫דאגביה נפק ביה‪ ,‬ואין שאלתך אלא‬ ‫לעשות מצוה כתיק ו נה‪ .‬דע כי אין דעתי‬ ‫נוטה במה שכתב מהר"ר אליה מזרחי‬ ‫בפירוש דברי האשר"י‪ ,‬אלא במה‬ ‫שכתב הטור שהוא היה בקי בסברת‬ ‫אביו‪ ,‬ובמה שהיה רגיל לעשות יותר‬ ‫מזולתו‪ ,‬ולקיים רוב הסברות‪ ,‬אני‬ ‫מוליך את ראש הלולב לפני‪ ,‬ומנענע‬ ‫שם שלשה פעמים‪ ,‬ומביא ומנענע ג'‬ ‫פעמים‪ ,‬הרי כאן רוח אחת‪ ,‬ומהפך פני‬ ‫אל הימין‪ ,‬ומוליך הלולב ומנענע שם‬ ‫שלשה פעמים‪ ,‬וכן בהובאה‪ ,‬הרי שתי‬ ‫רוחות‪ ,‬וכן לאחור‪ ,‬וכן אל השמאל‪,‬‬ ‫ואחר כך אני מעלה ומנענע שלשה‬ ‫פעמים‪ ,‬ומוריד ומנענע שלשה פעמים‪,‬‬ ‫ואחר כך אני משפיל ידי כלפי מטה‪,‬‬ ‫וראש הלולב למעלה ומנענע שלשה‬ ‫פעמים‪ ,‬ומביא את הלולב לכנגדי‬ ‫ומנענע שלשה פעמים‪ ,‬ובדין היה‬ ‫להפוך את ראש הלולב למטה כשאר‬ ‫הרוחות‪ ,‬אלא שאני חושש שמא אין זה‬ ‫דרך גדילתו‪ ,‬והרי כאן שש קצוות‪,‬‬ ‫ובכל קצה שש נענועים עולים ל"ו‬ ‫נענועים‪ ,‬ואני מוליך את ראש הלולב‬ ‫לכל קצה וקצה ליחד כל קצה וקצה‪,‬‬ ‫ותו משום גירא בעינא וכו'‪ ,‬וצריך‬ ‫לחבר האתרוג עם הלולב‪ ,‬ומוליך‬ ‫ומביא בשתי ידיו ליחד את השם‬ ‫בארבעה אותיותיו‪ ,‬וכן מנהג‬ ‫המוסתערב‪ .‬ויש בזה רמז נפלא כי‬ ‫שלשה נענועים לכל קצה וקצה יעלו‬ ‫י"ח כנגד חי העולמים‪ ,‬כי השלשה‬ ‫נענועים של הובאה‪ ,‬אינם בכלל‬ ‫שאי נם לצד הקצה‪ ,‬וכן בהודו תחלה‬ ‫וסוף‪ ,‬וכן באנא ה'‪ ,‬הרי ד' פעמים חי‬ ‫עולה ע"ב‪ ,‬והוא שם הממונה על‬ ‫המים‪ ,‬ונקרא ע"ב גשרים‪ ,‬שאנו‬ ‫באים בד' מינים הללו לרצות על‬ ‫המים‪ ,‬ועל כן אנו מזכירין‪ ,‬אני והו‪,‬‬ ‫שהוא תחלת השם הזה ואמצעיתו‬ ‫מלמטה למעלה‪ ,‬ואף עפ"י שכל שם‬ ‫מהם הוא משלש אותי ות‪ ,‬מכל מקום‬ ‫עיקר השם הוא‪ ,‬שהרי בפסוק אשר‬ ‫יוצא ממנו השם‪ ,‬הוא"ו היא‬ ‫שמושית ועולה אני הו ע"ב‪ ,‬ואם‬ ‫אתה מוליך ומביא מעלה ומוריד‬ ‫לבד לא יעלה בידך חשבון זה‪ ,‬ואם‬ ‫תחשוב הולכה והובאה לשתי‬ ‫רוחות‪ ,‬וכן עולה ויורד שתי רוחות‪,‬‬ ‫וכן לימין מוליך ומביא שתי רוחות‪,‬‬ ‫יעלה החשבון הזה יפה‪ ,‬אבל לא‬ ‫יצאת ידי לשון הטור‪ ,‬גם כי צריך‬ ‫ליחד כל רוח ורוח בראש הלולב לא‬ ‫בזנבו‪ ,‬ואפי' לפי אותה שטה צריך‬ ‫כשמביא את הלולב להוציאו מכנגד‬ ‫גופו‪ ,‬כדי שיהא ניכר הצד‪ ,‬אבל‬

‫המנהג הנכון הוא מה שכתבתי לך‬ ‫ומינה לא תזוז שלא קצרה יד ימיננו‬ ‫לשבח למי שהשש קצוות שלו‪.‬‬ ‫והנראה לע"ד כתבתי‪.‬‬ ‫‪íéñéð íéù÷áîå íéììôúî‬‬ ‫‪íéøúñð íéñéðå íééåìâ‬‬ ‫ובספר הקדוש בני יששכר )מאמרי‬ ‫חודש תשרי מאמר יא אות חיים( מבאר למה‬ ‫בחרו דווקא בשתי השמות האלו מכל‬ ‫הע"ב שמות‪ ,‬וז"ל‪ :‬להתבונן למה‬ ‫בחרו להזכיר דוקא ב' שמות הללו )מן‬ ‫ע"ב שמות( היינו אני והו‪ ,‬וגם מה‬ ‫דאומרים בתחלה אני ואחר כך והו על‬ ‫כרחך הכונה על שם המ"ט ולא על‬ ‫הראשון שהוא גם כן כמוהו‪ ,‬וטעמא‬ ‫בעי‪ ,‬הנה ראה זה מצאתי בספר רזיאל‪,‬‬ ‫אנ"י ציורו כונ"י‪ ,‬וה" ו ציורו ודי"ו‪ ,‬לפי‬ ‫זה אנ"י בגימ' אלהי"ם‪ ,‬וה"ו‬ ‫בגימטריא הוי"ה‪ ,‬ולפי" ז הכונה במה‬ ‫שבחרו הב' שמות הללו מספר ציורן‬ ‫הוי"ה אלהי"ם‪ ,‬הנה מן שם הוי"ה‬ ‫נעשה לנו ניסים נגלים‪ ,‬ומן שם‬ ‫אלקי"ם ישועות נסתרות מלובשין‬ ‫בטבע כידוע אלהי"ם בגימטריא‬ ‫הטב"ע‪ ,‬הנה מבוקשינו שיעשה עמנו‬ ‫הש"י ניסים נגלים וניסים נסתרים )מספר‬ ‫ב' השמות בציורן הוא בגימ' יב"ק כידוע י 'עננו‬

‫ב'יום ק'ראנו ]שעה"כ דרושי אשרי פיטום‬

‫הקטורת דרוש א'[(‪ ,‬ולפי" ז יצדק על‬ ‫שמזכירין תחלה השם אנ"י כי מבקשין‬ ‫תחלה על ישועות נסתרות עכ"פ‪ ,‬ואחר‬ ‫כך מבקשין גם כן על ניסים נגלים‪.‬‬ ‫'‪éðà' åðééäã íåôåàìîá 'åäå éðà‬‬ ‫‪'àåäå‬‬ ‫והנה רבינו דוד אבודרהם כתב‪,‬‬ ‫שיש לומר תפלה זו בניקוד‬ ‫מלאופו"ם‪ ,‬דהיינו 'אני והוא'‪ ,‬וז"ל‬ ‫בספר אבודרהם סדר תפלת סוכות‪:‬‬ ‫תנן בכל יום מקיפין המזבח פעם אחת‬ ‫וביום השביעי ז' פעמים‪ .‬ואומר אנא‬ ‫ה' הושיעה נא אני והו הושיעא נא‪.‬‬ ‫פרש"י אני והו בגמטריא אנא ה' יו"ד‬ ‫ה"א וא" ו ה"א‪ .‬יראה שהוא והו בלא‬ ‫אל"ף‪ .‬והם מע"ב שמות הנקובים‬ ‫משלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי‬ ‫בשלח ויסע ויבא ויט‪ .‬ושלשתן בני‬ ‫ע"ב אותיות ומהם שם המפורש אות‬ ‫ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של‬ ‫אמצעי וראשונה של אחרון‪ .‬וכן בסדר‬ ‫זה כלם השם ראשון וא" ו של ויסע‬ ‫ה"א דכל הלילה וא" ו דויט‪ .‬והשם‬ ‫הזה והו אני אל"ף דישראל נו"נ‬ ‫הראשון דהענן בחשבון דלמפרע יוד‬ ‫דרוח קדים‪ .‬והר"מ במז"ל פירש‬

‫שהוא רומז למה שכתוב ראו עתה כי‬ ‫אני אני הוא ונכתב בענין תשועת‬ ‫ישראל והצלתם‪ .‬ורצה לומר האל‬ ‫שאמר ראו עתה כי אני אני הוא‬ ‫הושיעא נא כמו שהבטחתנו‪ .‬יראה‬ ‫שהוא גורס והוא באלף‪ .‬ויש אסמכתא‬ ‫לזה ההיקף מהפסוק שנא' ) תה' כו‪ ,‬ו(‬ ‫ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את‬ ‫מזבחך ה'‪ .‬לשמיע בקול תודה ולספר‬ ‫כל נפלאותיך פי' ארחץ בנקיון כפי‬ ‫רמז ללולב שלוקחין אותו ביד‪.‬‬ ‫ואסובבה את מזבחך ה' רמז להיקף‪.‬‬ ‫לשמיע בקול תודה רמז להודו לה' כי‬ ‫טוב‪ .‬ולספר כל נפלאותיך רמז מה‬ ‫שאנו מבקשים מלפניו שיגיע עת‬ ‫הישועה וזהו שאמר הכתוב )צח‪ ,‬ה(‬ ‫מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות‬ ‫עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו‪.‬‬ ‫וכן כתב בספר יראים סימן תכב‪ :‬בכל‬ ‫יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת‬ ‫ואומר אנא ה' הושיעה נא ר"י אומר‬ ‫אני והוא הושיעה נא‪.‬‬ ‫'‪íìåçá 'åäå éðà‬‬ ‫אמנם היעב"ץ בפירושו על‬ ‫המשניות לחם שמים‪ ,‬כתב לאמרו‬ ‫בחולם‪ ,‬וז"ל‪ :‬תינוק הייתי הקשבתי‬ ‫ושמע אמ"ה ז"ל קורא והו בקמץ‬ ‫חולם‪ ,‬לא במלאופום כמ" ש רוב‬ ‫העולם‪ ,‬כמדומני טעמו ז"ל דלא‬ ‫לשתמע והוא לנוכח פני ה' הנסתר‪,‬‬ ‫ולאפוקי ממ"ש התוספות משום‬ ‫דמיחזי כמשתף שם שמים ודבר‬ ‫אחר‪ ,‬כאילו יורה בתיבת אני על‬ ‫מדבר בעדו‪ ,‬משא"כ עכשיו שא"א‬ ‫להבינו כך‪ ,‬ונודע בבירור שהכוונה‬ ‫על שני שמות‪ ,‬גם הוי"ו של שם‬ ‫הוי"ה נקודה בחול"ם‪.‬‬ ‫וכתב החיד"א בברכי יוסף אורח‬ ‫חיים )סימ ן תר"ס ס "ק ד(‪ ,‬שיש סוברים‬ ‫לומר פעם אחת בא' ופעם אחת בלי‬ ‫א'‪ ,‬וז"ל‪ :‬הטור כתב אני והו‬ ‫הושיענא שני שמות ע"ב‪ .‬והריטב"א‬ ‫דחה פירוש זה‪ ,‬דבכל הספרים כתוב‬ ‫והוא באלף‪ .‬ותמה עליו בספר יד‬ ‫אהרן‪ ,‬דבירושלמי אמרו כיני מתניתא‬ ‫אני והו אני והוא‪ .‬ופירש יפה מראה‪,‬‬ ‫הראשון בלא אל"ף והשני באל"ף‪,‬‬ ‫והריטב"א מה יפרש‪ .‬וצ"ע‪ .‬זהת"ד‪.‬‬ ‫ולק"מ דהריטב"א יגרוס בירושלמי‬ ‫שניהם באל"ף‪ ,‬ואדרבא להכי הוא‬ ‫דאתא הירושלמי‪ ,‬והרי הריטב"א‬ ‫נסתייע ממ" ש בירושלמי סמוך לזה‬ ‫ממש ולך לישועתה לנו‪ ,‬אלא דלא‬ ‫מייתי מהך ירושלמי סיעתא‪ ,‬דמצי‬ ‫לומר דאדרבה גרסינן בלא אל"ף‪,‬‬ ‫לכך הביא מספרי המשניות‪ .‬אי נמי‬ ‫הריטב"א יפרש שהירושלמי בא‬ ‫לקיים לגרוס ב' פעמים‪.‬‬

‫הנה כתב הרמ"א )א ורח חיים ס ימן תרס"ד ס"א (‪ ,‬וז "ל‪ :‬כתבו הראשונים ז "ל שיש סימן‬

‫יחביאנו‬ ‫צל ידו‬

‫בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה‪ ,‬ויש מי שכתב‬ ‫שאין לדקדק בזה‪ ,‬כדי שלא ליתרע מזליה‪ ,‬גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ‪,‬‬ ‫ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ " ל‪ ,‬עכ" ד‪ .‬וכתב הגר "א לבאר‪ ,‬ש הלבנה‬ ‫ממונה על המים‪ ,‬והם מתרבים ומתחסרים בחסרונה ותוספ תה‪ .‬דהיינו שהיום הגדול‬ ‫והנשגב הושענ א רבה מיוחד הוא להרבות בו בתפלות ותחנונים על השפ עת הגשמים ‪,‬‬

‫ההסתכלות בצל הלבנה‬ ‫בליל הושענא רבה‬

‫והמים באים מכוח השפ עת הלבנה ‪ .‬וכן מובא בסידור רבי יעקב עמדין ‪ ,‬לומר תפל ה‬ ‫מיוחדת בליל הושענה רבה‪ ,‬לאחר כל ספר מספר תהילים‪ ,‬לתיקון ענין זה‪ .‬אשר על כן‬ ‫א מרנו לה ת חקות אחר שורש הענין ‪.‬‬

‫זכר לענין ההסתכלות בצל מצאנו בגמר א‬ ‫מסכת הוריות )דף יב‪ ,(.‬ששם מובא כמה וכמה דברי ם‬ ‫שיש בהם משום 'סימנא מילתא'‪ ,‬וז"ל‪ :‬אמר רבי‬ ‫אמי‪ ,‬האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא ‪,‬‬ ‫ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליו ם‬ ‫הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא‪ ,‬אי משיך נהוריה‬ ‫נידע דמסיק שתיה‪ .‬ומאן דבעי למיעבד בעיסקא ‪,‬‬ ‫ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח‪ ,‬לירבי תרנגולא ‪,‬‬ ‫אי שמין ושפר מצלח‪ .‬האי מאן דבעי למיפ ק‬ ‫]לאורחא [‪ ,‬ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא ‪,‬‬ ‫ניקום בביתא דחברא‪ ,‬אי חזי בבואה דבבואה לידע‬ ‫דהדר ואתי לביתא‪ .‬ולאו מלתא היא‪ ,‬דלמא חלשא‬ ‫דעתיה ומיתרע מזליה‪ .‬אמר אביי‪ ,‬השתא דאמרת ‪:‬‬ ‫סימנא מילתא היא‪] ,‬לעולם [ יהא רגיל למיחזי בריש‬ ‫שתא קרא ורוביא ‪ ,‬כרתי וסילקא ותמרי ‪.‬‬ ‫‬ ‫אמנם המקור הקדום ביותר לענין‬ ‫ההסתכלות בצל בהושענה רבה ‪ ,‬מצינו בספר הזוהר‬ ‫)השמטות כרך א )בראשית( דף רנז עמוד ב(‪ ,‬וז"ל‪ :‬הכי‬ ‫אוליפנא בספרא דשלמה מלכא‪ ,‬דבליליא בתראה‬ ‫דחגא‪ ,‬אי יסתכל בר נש בצולמא דיליה וחזי ליה‬ ‫שלים לא אתגזר עלוי מיתה‪ ,‬ומ"ט בהאי ליליא‪ ,‬בגין‬ ‫דז' יומין דחגא לקבל שבעא יומין עלאין אינון דכל‬ ‫יומין ושנין דעלמא בהו תליין‪ ,‬ואינון רמיזין בקרא‬ ‫)דה"א כ"ט( דלך ה' הגדולה וגו' ‪ ,‬שירותא דלהון חס" ד‬ ‫וסיומא דלהון ממ"לכה‪ ,‬כנ" י‪ ,‬אחרי" ת הימי ם‬ ‫אשתכח שביעאה אחרית‪ ,‬וכד אתיא האי ליליא‬ ‫דשביעי אתחזי אי אשתלימו יומי בהאי אחרית‪ ,‬ואי‬ ‫האי צולמא עלאה חזי עליה‪ ,‬חסד קל יתהדר עליה‬ ‫כבקדמיתא ולא מסתפי מהאי דינא דצד"ק ‪ ,‬ואיהי‬ ‫בהדיה בשלימו בחדותא ‪ ,‬ואהדרת לי' אנפין ‪ ,‬ובגין כך‬ ‫אזהר לון קודשא בריך הוא לישראל לאשתזבא‬ ‫מדינוי דהאי צד"ק‪ ,‬לחפאה סכת שלמא עלייהו‬ ‫ולמיתב בצלא דמהימנותא‪ ,‬הדא הוא דכתיב )ויקר א‬ ‫כ"ג( בסכות תשבו שבעת ימים‪ ,‬לאכללא להאי דרגא‬ ‫לעילא‪ ,‬ולאוספא ביה ברכה מים עלאין‪ ,‬בגין דהאי‬ ‫יומא שביעאה איהו כנ" י‪ ,‬אנן מקיפין להאי מזבח‬ ‫עלאה באינון תרין למודים‪ ,‬דאינון ערבי נחל ‪ ,‬ועבדין‬ ‫בה נסוך המים‪ ,‬ויהיב צדי"ק באינון שתין דאינון‬ ‫מששת ימי בראשית כלא ברזא דחכמתא‪ ,‬ולבתר‬ ‫)במדבר כ "ט( ביום השמיני עצרת תהיה לכ ם עבדו‬ ‫כנישותא לאינון שבע יומין עלאין‪ ,‬ועבדו יומא טבא‬ ‫בגין דאשתזבון מדינוי דההוא יומא שביעאה‪ ,‬בגין כך‬ ‫כתיב בצלמנו כדמותנו לקבל יומא תניינא גבורה‬ ‫חולקיה דיצחק‪ ,‬כדין אית לבר נש למשוי להאי‬ ‫דמותנו ולאדמי בעובדוי לאינון עלאין‪ ,‬וכל דא למה‬ ‫בגין דקודשא בריך הוא יהב בידיה דב ר נש אי בעי ב ר‬ ‫נש למדמי גרמיה לאינון דלעילא אשתלי ם בהו‪ ,‬ולא‬ ‫מסתפי מהאי מדת די נא עלאה‪.‬‬

‫‬ ‫וכן מצינו בספר חסידים )סימן תנ"ב(‪ ,‬וז"ל‪ :‬וי ש‬ ‫לילה שהנפשות יוצאות מן הקברות כגון בליל‬ ‫הושענא רבא יוצאות ומתפללות ‪ .‬וכבר הלכו שני ם‬ ‫והחביאו עצמם בבית הקברות ושמעו שאחת קראה‬ ‫לחברתה נצא ונתפלל יחדיו יצאו כל הנפשות‬ ‫והתפללו ובקשו רחמים כדי שלא יגזר מיתה על‬ ‫החיים‪ ,‬ג ם אות ם שימותו שישובו מדרכם הרעה‬ ‫ובחולי קל ימותו ועל כל ענין של חיים ושל מתי ם‬ ‫ושל עצמן למהר לסור דין מעליהם ומעל אחרי ם‬ ‫והגידו לקהלם ‪ ,‬שנה אחרת בליל הו" ר הלכו שני ם‬ ‫אחרים ויצאה מן הקברות רק בתולה אחת שמתה‬ ‫קודם שבת אמרו תצאי אמרה איני יכולה מפני כי‬ ‫אבי היה עשיר וירד מנכסיו וקברה בלא בגד‪ .‬ושמעו‬ ‫שמקצת הנשמות אמרו לא נקבץ יחדיו כי כבר שני ם‬ ‫גילו עלינו לרבים אלא כל אחד ואחד יתפלל בקברו‬ ‫שלא ישמעו החיים ויגידו לעם ‪ .‬וכעסו על האב ולקחו‬ ‫בגדים והלבישו לאותה בתולה ‪ .‬ואם התכריכין בלו‬ ‫אין זה מונע הנשמה שהרי הגוף כלה והנשמה בתוך‬ ‫העצמות של מת חונה אף על כל מה שיוצא מן הגוף‬ ‫המת שהרי מעלה בזכורו מביא הרוח ע" י עפר‬ ‫שבולע מן המת ‪ .‬אחד לא ראה בליל הו" ר צל ראשו‬ ‫והתענה הוא ואוהביו הרבה צומות ונתן צדקה הרבה‬ ‫וחי כמה שנים אחרי כ ן כדכתיב )מש לי י"א ד' ( וצדקה‬ ‫תציל ממות‪.‬‬ ‫‬ ‫וברוקח )סי' רכ"א( מצאנו ביאור ענין שייכו ת‬ ‫הצל להושענה רבה‪ ,‬וז"ל‪ :‬וביום ז' של סוכות כתיב‬ ‫כמשפטם לומר מה שנגזר בראש השנה ונחתם ביו ם‬ ‫הכפורים מראה בצל בהושענא רבה לכך כתי ב‬ ‫בתהילים ב' פעמים כי בא לפני ה' כי בא כי בא‬ ‫לשפוט את הארץ למה ביום ז' לפי שאין מקריבין‬ ‫נדריהם ובעון נדרים גשמים נעצרי' ‪ .‬וכל ז ' ימי ם‬ ‫מנסכין מים‪ ,‬ורמז בו"ז מים בפנחס‪ ,‬על שם שופך‬ ‫בו"ז על נדיבים ומזיח אפיקים רפה ‪ ,‬לפי שבחג עת‬ ‫המים‪ ,‬והוצרכו בלילה שלפניו לראות כמה קרקפתא‬ ‫דגברי צריכין לפרנסה‪ ,‬ומראין בצל ואומרי ם‬ ‫המלאכים פלוני לא יחיה‪ ,‬הרי אינו צריך למי ם‬ ‫ולפרנסה‪ ,‬סר צילם מעליהם‪ ,‬וה ' אתנו סר צל ם‬ ‫מעליהם בגימטר' ס" ר שנ"ה ‪ ,‬למי שסר צילו לא יחיה‬ ‫שנה‪ ,‬לפי שכתוב בצל ידי כסיתיך ובצל כנפיך‬ ‫תחסה‪ ,‬והשדים מצויין אצל צל של לבנה‪ ,‬כדאמרינן‬ ‫בפרק ערבי פס חים )דף ק יא ( אצל הצל עו ברים על‬ ‫לא תשיג גבול רעך‪ ,‬ואותם מזיקים הם של אש וברד ‪.‬‬ ‫על כן קטנים הניזוקין בלבנה יש להם חמימות‬ ‫וקרירות ושילשול ומועיל להם הלחישות‪ ,‬ולזה מועיל‬ ‫גודל ימין בשמאל וגודל של ש מאל בימין‪ ,‬ובזה‬ ‫מתהפכין פיסת יד על מזלו של מעלה‪ ,‬אז מגיני ם על‬

‫האד ם למטה ‪ ,‬שדומה למזלו למעלה ‪ ,‬זהו בצל ידו‬ ‫החביאני‪ ,‬ובצל ידו כסיתיך‪ ,‬ובצל כנפיך תסתירני ‪,‬‬ ‫ובצל כנפיך יחסיון‪ ,‬ובצל כנפיך אחסה‪ ,‬ובצל כנפיך‬ ‫ארנן‪ ,‬בצל שדי יתלונן ‪ ,‬לומר לפי שהשדי ם שרוי ם‬ ‫בצל האילן שיש לו ענפים מרובים‪ ,‬ובצל הלבנה ‪,‬‬ ‫וכתיב ונהורא עמיה שריה עליך יזרח ה' באור פני‬ ‫מלך חיים‪ ,‬ומסכך בזהר רחב‪ ,‬כפי המזל שדומה‬ ‫לפרצוף מטה ומקיפו בכנפי זהר ושם חביון עזו ‪ ,‬למה‬ ‫לפי שלפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו‪ ,‬וזהו מאחז פני‬ ‫כסא פרשז עליו עננו‪ ,‬א ז השדים יראים להזי ק‬ ‫לפרצוף של מטה‪ ,‬ומזלו למעלה‪ ,‬ובעוד שמזלו מאור‬ ‫שלו למעלה יחיה זה של מטה ‪ ,‬זהו ויברא אלקים את‬ ‫האדם בצלמו הוא מזלו למעלה‪ ,‬בצלם אלקים בר" א‬ ‫אותו זכו "ר מאור ‪ .‬באל כבה אור למעלה כבה אור‬ ‫למטה לכך כשראה משה מזלו כבה למעלה‪ .‬כת ב‬ ‫בדמע וימת שם משה עבד ה' ‪.‬‬ ‫‬ ‫וכן מצינו זכר לענין הצל בליל הושענה רבה ‪,‬‬ ‫בדברי הרמב"ן )במדבר יד ט(‪ ,‬וז"ל‪ :‬סר צלם מעליהם ‪-‬‬ ‫מגנם וחזקם‪ ,‬כשרים שבהם מתו‪ .‬דבר אחר צלו של‬ ‫מקום סר מעליהם‪ ,‬לשון רש"י‪ .‬ורבי אברהם אמר כי‬ ‫"צלם" מגן וצנה אשר הם צל על הנלחמים‪ ,‬יאמרו כי‬ ‫נפל פחדנו עליהם ולא יקחו מגן וצנה וכובע להחלץ‬ ‫להלחם כנגדנו ‪ ,‬ויפה פירש ‪ ,‬אבל יתכן שירמו ז‬ ‫הכתוב‪ ,‬למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל‬ ‫לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא ‪ ,‬לכך יאמר כבר‬ ‫סר צלם מעליה ם שנגזר עליהם מיתה ‪ ,‬וה ' אתנו ‪ -‬כי‬ ‫הוא השוכן בקרבנו ועושה לנו נסי ם ונפלאות לעיני‬ ‫כל רואה‪ ,‬על כן אל תיראום‪.‬‬ ‫‬ ‫והרבינו בחיי )במדבר יד( מבאר את קשר הצל‬ ‫לקיומו של האדם‪ ,‬וז"ל‪ :‬והרמב"ן ז"ל פירש‪" :‬סר צל ם‬ ‫מעליהם"‪ .‬שהוסר הצל מעל ראשם ‪ ,‬ממה שידוע כי‬ ‫בליל החותם הגדול של הושענא רבה‪ ,‬הוא יום כ" ו‬ ‫לבריאת עולם‪ ,‬לא ימצא צל לראש מי שעתיד למות‬ ‫באותה שנה‪ .‬וזה כאלו אמר‪ :‬כבר נגזרה עליה ם‬ ‫מיתה‪ .‬זאת כוונתו ואע"פ שאינו לשונו‪ .‬ונראה כי‬ ‫זאת כוונת הכתוב שאמר‪) :‬שיר השירים ב‪ ,‬יז( "עד‬ ‫שיפוח היום ונסו הצללים"‪ .‬יאמר‪ :‬כי כשהגיע הזמן‬ ‫שיפוח האדם ויצא הרוח מפיו אז יסתלק צלו‬ ‫ויתקרב לצל של השם הרשו ם בד' התיבות ‪ ,‬שכתו ב‬ ‫בו‪) :‬תהלים קכא‪ ,‬ה( "ה' צלך"‪ .‬ולפי זה היה יכול לומר‬ ‫"ונס הצל"‪ ,‬אבל אמר "ונסו הצללים" כי הם שני ם‬ ‫באדם‪ :‬בבואה‪ ,‬ובבואה דבבואה ‪.‬‬ ‫ואפשר לומר בטעם הענין הזה שהוא פלאי ‪.‬‬ ‫כי הצל ראוי לכל הנבראים שבעולם השפל‪ .‬בין‬ ‫שיהיה אד ם ובהמה ועוף או עץ ואבן או עשב השדה ‪,‬‬ ‫מפני שאור השמש הזורח עליהם בא ויורד למטה‬

‫בגבולם ורשותם ולכך אין כח בשמש לדחות את‬ ‫צלם‪ ,‬אבל הוא נדחה מפני צלם שהרי צלם הוא נראה‬ ‫במקום שהשמש ראוי לזרוח‪ ,‬ולא רצה הקב"ה‬ ‫שיהיה אחד מהנמצאים מסיג גבול חברו‪ ,‬וכיון שכן‬ ‫ראוי לכל דבר שבעולם השפל שיהיה לו צל כי צלו‬ ‫מורה על הויתו בעולמו ובמקומו‪ ,‬וכאשר יחסר צל‬ ‫ראש האד ם בליל החתימה הנה זה אות וסימן‬ ‫בהעדר צלו שהויתו נעדרת מחיי העולם השפל ‪,‬‬ ‫ונכתב ונחתם בטבעת המלך למות בשנה ההיא ‪.‬‬ ‫והיתה הלבנה מופת בענין זה לפי שהיא ממונה על‬ ‫כל בעלי חיים שבשפלים‪ ,‬כידוע בחכמת המחקר‪.‬‬ ‫‬ ‫והריקאנטי )ב מדבר יג( מבאר ‪ ,‬שצילו של אד ם‬ ‫מורה שהשכינה הק' שורה עליו‪ ,‬והעדר הצל מורה‬ ‫על סילוק ה שראת השכינה מעליו ‪ ,‬וא"ד ‪ :‬סר צל ם‬ ‫מעליהם‪ .‬כתב הרב הגדול ]הרמב"ן [ ז"ל‪ ,‬יתכן‬ ‫שירמוז למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל‬ ‫לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא‪ ,‬ולכך יאמר כבר‬ ‫סר צלם ונגזר עליהם מיתה‪ ,‬ויי' אתנו ושוכן בקרבנו‬ ‫ועושה לנו נפלאות בעיני כל רואה ‪ ,‬על כן אל תיראום ‪,‬‬ ‫עכ"ל הרב ז"ל ‪.‬‬ ‫וטעם הענין וסודו ארמוז לך‪ ,‬כבר הודעתיך‬ ‫שאין דבר קטן וגדול למטה שאין לו כח למעלה ‪,‬‬ ‫ובהיות כחו עמו מגין עליו ויש לו צל‪ ,‬כענין )תהלי ם‬ ‫קכא‪ ,‬ה( ה' צלך על יד ימינך‪ ,‬ותסך עלימו ויעלצו בך‬ ‫אוהבי שמך )שם ה‪ ,‬יב( ‪ ,‬אומר לה' מחסי )שם צא‪ ,‬ב( ‪,‬‬ ‫ובסור כחו מעליו צלו סר‪ ,‬ובסור צלו מעליו הירח או‬ ‫השמש או האור שולטין בכל צדדיו ‪ .‬ובעבור כי‬ ‫הנהגת העולם השפל היא ע" י השכינה שנאמר ) שם ט ‪,‬‬ ‫ט( והוא ישפוט תבל בצדק‪ ,‬וכתיב ) שם לג‪ ,‬ד( וכל‬ ‫מעשהו באמונה‪ ,‬והיא פועלת למטה בהשגחה‬ ‫פרטית על כל אדם ומעשהו ‪ ,‬כענין ש נאמר )בר אשית‬ ‫יח‪ ,‬יד ( היפלא מה ' דבר‪ ,‬וכתיב באשת חיל ) משלי לא‪ ,‬כז (‬ ‫צופיה הליכות ביתה ‪ ,‬אם כן כשצילתה עלינו א ז הש ם‬ ‫יתברך שומרנו וצלנו כענין שנאמר ) ישעיה נא‪ ,‬טז ( ובצל‬ ‫ידי כסיתיך‪ ,‬אמנם כשהוא מונח למקרים‪ ,‬כענין‬ ‫)בראשית ד‪ ,‬יד( ומפניך אסתר ‪ ,‬אין צילה על ראשו ר ק‬ ‫הוא הפקר‪ ,‬אף כי הכל תלוי בתשובה ובמעשי ם‬ ‫טובים‪ .‬אמנם החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו‬

‫השם יתעלה יותר מן הבריא שלא יבא עליו חולי ‪ ,‬וכך‬ ‫הוא ה מדה בעני ובעשיר מאיר עיני שניהם ה' ‪ .‬וכבר‬ ‫שמעתי מפי חסידים ואנשי מעשה שראו באד ם‬ ‫אחד שלא היה לו צל ‪ ,‬ובאותה לילה עצמה עשה‬ ‫תשובה‪ ,‬וינחם ה' על הרעה‪ ,‬ובאותה לילה עצמה‬ ‫ראה צל על ראשו להצילו מרעתו ‪.‬‬ ‫אמנם הטעם בליל הושענא רבה יותר משאר‬ ‫לילות ‪ ,‬הבנתי מדברי הר ' אלעזר מוורמשא ז"ל כי‬ ‫בחג נידונין על המים‪ ,‬והוא יום אחרון שבחג שא ז‬ ‫נחתם לחיים‪ ,‬כי כפי צורך החיים כך המי ם באי ם‬ ‫לעולם‪ ,‬ורז"ל רמזו ענין זה בפרק קמא דתעניות )ח‬ ‫ע"ב( כי יהיב קב"ה שבעה לחיי הוא דיהיב שנאמר‬ ‫)תהלים קמה‪ ,‬טז ( ומשביע לכל חי רצון ‪ .‬ובפרק קמא‬ ‫דכריתות )ה ע"ב( ובפרק אחרון דהוריות ) יב ע"א( אמר‬ ‫רב אמי האי מאן דבעי למדע אי מסיק שתיה אי לא‬ ‫וכו' ‪ .‬ותמה אני על ר ' אלעזר שכתב כי אין זה נוהג ר ק‬ ‫באדם‪ ,‬כי שמעתי כי יש שנסו ענין זה בעופות שרצו‬ ‫לשחוט למחר ובליל הושענא לא היה לה ם צל‪ .‬ולכן‬ ‫יש אומרים ביום הושענא יחתמון ‪ .‬והשעה אמרו‬ ‫קצת חכמי הקבלה כי לא ניתן לפרש ואני לא‬ ‫קבלתיה‪.‬‬ ‫‬ ‫והנה בכלבו )סימן נב( מביא את הענין הז ה‬ ‫כאחד ממנהגי היום הגדול והנשגב הושענה רבה ‪,‬‬ ‫וז"ל‪ :‬ונהגו לומר ביום הושענא רבא כל פסוקי דזמרה‬ ‫כמו בשבת וי" א א ף מזמור לתודה ואומר נשמת כל‬ ‫חי קדיש ברכו יוצר של חול ונקדישך ביוצר וקדושא‬ ‫רבא במוסף וי"א אחר הושענות היום תאמצנו שמע‬ ‫ישראל ה' הוא האלהים ונהגו כמה בני אדם לקו ם‬ ‫ממשכבם בליל יום ערבה ומסתכלי ם א ם יראו צל‬ ‫ראשם בלבנה ויש סמך למנהג ממה שנמצא בהגדה‬ ‫על פסוק סר צל ם מעליהם )ב מדבר יד‪ ,‬ט ( שכתו ב‬ ‫בהגדה שלא נראה צל ראשם ביום ערבה כך מצאתי ‪.‬‬ ‫‬ ‫וכן כתב רבינו דוד אבודרהם‬ ‫שיש שנהגו כן בפועל‪ ,‬וא"ד‪ :‬ויש אנשים שנוהגין ג ם‬ ‫בליל הושענא רבה שכורכי ' עצמם בסדין ויו צאין‬ ‫למקום שמגיע אור הלבנה ופושטין מעליהן ה סדין‬

‫)סדר תפ לת סוכות (‬

‫ונשארים ערומים ופושטין איבריהם ואצבעותיהן ‪,‬‬ ‫אם מצא צלו שם טוב הוא‪ .‬ואם יחסר צל ראשו‬ ‫בנפשו הוא‪ .‬ואם יחסר צל א ' באצבעות ידיו סי' לא '‬ ‫מקרוביו‪ .‬ויד ימין סימן לבניו הזכרי ם ויד שמאל סי '‬ ‫לנקבות‪ .‬וכן פי' הרמב"ן בפסוק )במדבר יד‪ ,‬ט( סר צלם‬ ‫מעלהם‪ .‬זה לשונו יתכן שירמוז הכתו ב למה שנודע‬ ‫כי בליל החתום לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות‬ ‫בשנה ההיא ע" כ‪ .‬וזה הצל אינו צל אד ם ממש כי‬ ‫העומד אצל הלבנה או אצל האורה אי אפשר שלא‬ ‫יהיה לו צל אלא הוא צל הצל הנקרא בדברי רבותי '‬ ‫בבואה דבבואה‪.‬‬ ‫אמנם לאחר שמביא האבודרהם סעד לדבריו ‪,‬‬ ‫מדברי הגמרא בפ' בתרא דהוריות )יב‪ ,‬א(‪ ,‬האי מאן‬ ‫דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי חדר לביתיה אי‬ ‫לא ‪ ,‬ליקום בביתא ד ח ברא אי חזי בבואה דבבואה‬ ‫לידע דהדר לביתיה ‪ ,‬כתב ‪ ,‬שמכיון שרב אמי אומר‬ ‫'ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע‬ ‫מזליה'‪ ,‬לכן מסיק 'מכאן אני אומר שאין ראוי לנהוג‬ ‫מנהג זה' ‪.‬‬ ‫‬ ‫אמנם אנו מה לנו יותר מדברי הרמ" א שכתב ‪,‬‬ ‫'ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות'‪ ,‬ומבואר‬ ‫בדברי הזוהר‪ ,‬שמצוות סוכה עצמה היא לנו לצל‬ ‫ולמחסה מכל מרעין בישין‪ ,‬וזל"ק‪ :‬ובגין כך אזהר לון‬ ‫קודשא בריך הוא לישראל לאשתזבא מדינוי דהאי‬ ‫צד"ק‪ ,‬לחפאה סכת שלמא עלייהו ולמיתב בצלא‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬הדא הוא דכתיב )ויקרא כ"ג( בסכות‬ ‫תשבו שבעת ימים‪ ,‬וגם רבינו בחיי כתב על מאמר‬ ‫הכתוב סר ציל ם מעליהם אל תיראום ‪ ,‬וז"ל‪ :‬ויתכן‬ ‫לפרש עוד כי לפי שהיה ביד ישראל זכות הלח ם‬ ‫והצל‪ ,‬לכך יאמר ‪ ,‬כי לחמנו הם ‪ ,‬בזכות מצה בפסח ‪,‬‬ ‫סר צלם מעליהם ‪ ,‬בזכות צל סוכה ‪ ,‬וה' שהוא צלן של‬ ‫ישראל אתנו ‪ ,‬כענין שכתוב ‪ " ,‬ה' שומרך ה ' צלך על יד‬ ‫ימינך"‪ .‬על כן אל תיראום‪ .‬אשר על כן נחסה ונתלונן‬ ‫בצל כנפיו‪ ,‬ונהיה סמוכים ובטוחים שייטיב לנו‬ ‫החתימה‪ ,‬ויזכינו לישב ימים רבים בעבודתו ויראתו ‪,‬‬ ‫עדי נזכה להיוושע בתשועת עולמים‪ ,‬בב" א ‪.‬‬ ‫‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫מזמור לתודה‬ ‫בשם קה ל אנשי שלומינו ‪ ,‬נביע ברכותינו ותודתינו לידידינו איש‬ ‫המעש ורב הפע לים ‪ ,‬עוש ה ומעש ה לטובת אנ"ש ל לא תשלו מים ‪ ,‬לב‬ ‫זהב ל הטיב לזולתו‪ ,‬עשות חסד כל מגמתו‪ ,‬מעשיו הטו בים ל ראשו‬ ‫עטרה ‪ ,‬שמו נודע לתפארה‪,‬‬

‫הרה" ח ר ' דוד מאיר ווייס‬

‫שליט" א‬

‫חבר הנהלת מוסדו תינ ו הק'‬ ‫ע ל א שר בר וב מ ס יר ו ת ו ז כו אנ " ש ל קיי ם מנהג כפר ו ת‬ ‫ב ערב י ו ם ה כיפ ורי ם בהי ד ור רב בבנין מ ו ס ד ו תינ ו ה ק '‬

‫ברכה מיוחדת לחתניו החשו בים ‪ ,‬האבר כי ם המופלגים‬

‫ה ר" ר צבי א רי ' ראזנבע רג‬ ‫וה ר" ר חיים זאב פייערווע רגע ר‬

‫הי" ו‬ ‫הי" ו‬

‫אשר לא חסכו עמל וטורח לטובת אנשי שלומינו‬ ‫יש לם ה' פעלם בכפ לי כפ ליים ‪ ,‬ויזכו להמשי ך בפע לים הכ בי רים‬ ‫לטובת הכלל והפ רט ‪ ,‬ובכל אש ר יפנו יצ ליחו ‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬

‫הנהלת הקהילה‬