Damta Letamar Kippur 5770

‫זמנים לשבת קודש‬

‫יו"ל ע"י‬

‫הדלקת הנרות ‪5.56 ....................‬‬ ‫חצות היום והלילה ‪12.30 ...........‬‬ ‫עלות השחר ‪4.56.......................‬‬ ‫נץ החמה ‪6.26 ...........................‬‬ ‫סוף זמן קרי"ש ‪ - 8.43 ......‬ב' ‪9.28‬‬ ‫סוף זמן תפילה ‪10.28 ................‬‬ ‫שקיעת החמה ‪6.35 ...................‬‬ ‫מוצאי שב"ק ‪7.47 ......................‬‬

‫התאחדות אברכים‬

‫"ויואל משה"‬ ‫ד'סאטמאר‬ ‫נתייסד ע"י כ"ק מרן רביה"ק זי"ע‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫בעיה"ק ירושלים תובב"א‬

‫מילי מעלייתא‬

‫מגיד תעלומה‬

‫'‪åîùá àåø÷ì åðéëæù ìò 'åðé÷åìàì ìãåâ åáä‬‬

‫הכהן גדול יצא מבית קוה"ק בעינים עצומות‬ ‫לאורה הרוחני של השכינה הקדושה‬

‫מענינא דיומא‬ ‫בשבת שובה נוכל לבוא‬ ‫למנוחה וישוב הדעת‬ ‫אמר מה שאנו קורין לשבת זה שבת‬ ‫תשובה אי משום שהוא בימי תשובה ‪ ,‬הלא‬ ‫באמת כל שבתות מסוגלים לתשובה כמ"ש אם‬ ‫תשוב וכו' גם אמרו שבת בו תשוב‪ ,‬ונ"ל כמו‬ ‫ששמעתי מהרבי מקאצק זי "ע ע"י שני דברים‬ ‫יכולין להוושע בכל טוב אפי' לביאת משיח ‪,‬‬ ‫והוא ישוב הדעת ומנוחה כשה"כ בשובה ונחת‬ ‫תושעון וזו שבת שובה‪ ,‬כי ע"י שבת זו נוכל‬ ‫זר זהב‬ ‫לבוא לישוב הדעת ומנוחה‪.‬‬ ‫שבת שובה ‪ -‬שני שבתות‬ ‫אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד‬ ‫היו נגאלין‪ .‬נוכל לומר שהרמז על שבת תשובה ‪,‬‬ ‫ששמו מורה עלי' שבת כפול ‪ ,‬כי שבת כפשוטו ‪,‬‬ ‫וגם תשובה אותיות שבת בתוכה‪ ,‬להורות‬ ‫"כאשר ישמור האדם שבת זה כהלכתו ‪ ,‬ויכין‬ ‫עצמו לשוב בתשובה שלימה ‪ ,‬יוכל לגרום‬ ‫הגאולה "‪ ,‬וזה אלמלא שמרו ישראל שתי‬ ‫שבתות ‪ ,‬היינו שבת תשובה שבו שני שבתות‬ ‫כנ"ל ‪ ,‬מיד היו נגאלין ‪ .‬ונוכל עוד לרמז כי הנה‬ ‫יוה"כ נקרא שבת שבתון‪ ,‬ובשבת זה נוכל‬ ‫דעת מש ה‬ ‫לעשות הכנה על יום כיפור‪.‬‬ ‫בשבת שובה מתעורר מידת החסד‬ ‫למחילת עוונות‬ ‫וידועים מחכמי המוסר שבכל יום מימי‬ ‫השבוע בהימים שבין ר" ה ליוהכ" פ‪ ,‬צריכין‬ ‫לעשות תשובה ולתקן על מה שפגמו ביום זה‬ ‫בכל שבועות השנה ‪ ,‬וביום השבת צריכין לעשות‬ ‫תשובה מעולה על כל שבתות השנה ‪ ,‬ע " כ‬ ‫צריכים אנו לידע עכשיו שבשב" ק זו יש לה כח‬ ‫גדול של כל שבתות השנה ביחד ‪ ,‬שבצירוף‬ ‫שמירת השבת יכולין לזכות לעורר מדת החסד‬ ‫שהקב"ה ימחול לנו על כל עוונותינו‪ ,‬אף על אלו‬ ‫עוונות ופשעים שאין אנו יודעים להתוודות‬ ‫ולהתחרט עליהם ‪ ,‬וע" ז יסדו לנו שבת זו בשם‬ ‫ב רך משה‬ ‫שבת שובה‪.‬‬ ‫שבת הראשונה יועיל לתשובה‬ ‫והנה זה השבת הראשונה אחר שקבלנו על‬ ‫עצמינו מסירות נפש בראש השנה בוודאי זה‬ ‫יועיל שתשובתינו תקובל לפני הבורא ב" ה על‬ ‫כך נקרא שפיר שבת שובה ודייקא נקבע ענין‬ ‫זה על שבת זו שהיא אחר ראש השנה שקבלנו‬ ‫מסירות נפש על עצמינו וכנ"ל ובוודאי מסוגל‬ ‫שבת זו לתשובה עילאה ולהכין עצמינו בתשובה‬ ‫מה ר "ם ט " ב לשבת שובה‬ ‫ליום הכיפורים הבעל"ט‪.‬‬ ‫לזמר עריצים ע"י כח הפלפול‬ ‫טעם שנהגו בכל תפוצות ישראל לדרוש‬ ‫בשבת שובה דרשה בדרוש ופלפול‪ ,‬על פי‬ ‫המבואר בייטב לב ) פ' דבר ים ( שע" י כח הפלפול‬ ‫יכולים לזמר עריצים ולהכרית כל החוחים‬ ‫ולהסיר הקליפות‪ ,‬עי"ש ‪ .‬ולכן בעמדינו בימי דין‬ ‫עוסקים בפלפול התורה ובכח זה יסתמו פי‬ ‫כ " ק מ רן רבינו שלי ט " א‬ ‫מקטריגנו‪.‬‬

‫‪åðéáø éãéîìú åáúëù äî ã"ò øàáúé .åðéäìàì ìãåâ åáä àø÷à 'ä íù éë‬‬ ‫‪åðàù ìò' ïéøîåà åðàù ,ïðáøã íéãåî çñåð 'éôá (.âô úåëøá) ù"àøäå äðåé‬‬ ‫‪,úàæ åðì úúðå åðúéëæ äúàù äî ìò àåäù ,'úåàãåää ì÷ êåøá êì íéãåî‬‬ ‫‪ïéììäîå êúåà ïéëøáî åðàù ,'úåàãåää ì÷ êåøá' æ"ò ,êì úåãåäì äëæðù‬‬ ‫‪úéùòù äìåãâä äáåèäå ãñçäå ïçä ìò ,ùåã÷äå ìåãâä êîùì ïéçáùîå‬‬ ‫‪àø÷à 'ä íù éë øîàé äæìå .êúåà ïéëøáîå 'êì íéãåî' åðçðàù äæá ,åðîò‬‬ ‫‪çáùå ãåáëå äìåãâ úúì åðà ïéëéøö àôåâ æ"òù 'éô ,åðé÷ìàì ìãåâ åáä‬‬ ‫באר מים חיים‬ ‫‪.åîùá àåø÷ì åðúåà äëéæ øùà ìò ,ä"á úéùàøá øöåéì‬‬

‫‪äøåúä úà âéùäì äëæð íå÷îì íéãáò åðàù é"ò‬‬ ‫‪,íå÷îì íéðá íéàø÷ð åðçðàù î"éôì .íçðúé åéãáò ìòå åîò 'ä ïéãé éë‬‬ ‫‪äòãàå åððéáä éðà êãáò (çë÷ ,èé÷ íéìäú) êìîä ãåã øîà ë"éôòà‬‬ ‫‪éë ,äîëçá øîà ãåã äðäã äàøðäå .êãáò ïåùì øîà éàîà ,êéúåãò‬‬ ‫÷‪,åîòì äøåúä úåãåñ éøåúñî äìâî ú"éùä øùàë äåäúð ìåãâ âåøè‬‬ ‫‪,ãåã ù"æå .(:çô íéçñô) åáø äð÷ ãáò äð÷ù äîå ,åéãáò åðçðà øùàë íðîà‬‬ ‫‪åððéáä ,åáø äð÷ ãáò äð÷ù äîå ,é÷ééã éðà êãáò øùàë éðà êãáò‬‬ ‫‪ä"éåä ïéãé éë ì"é äæå .äøåúä úåãåñ ïéøåúñî éì äìâú ,êéúåãò äòãàå‬‬ ‫‪,íçðúé åéãáò ìòå ,åîòì åãåñ äìâîù äî ìò åîò ïéãé íéîçøá 'ã ,åîò‬‬ ‫‪íìåëî íëñåîå åáø äð÷ ãáò äð÷ù äîå ,åéãáò äîä éë äîçð åì äéäé‬‬ ‫‪.íéàéáðä åéãáòì åãåñ úåìâì‬‬ ‫יודעי בינה‬

‫‪äáåùú ìéòåî ïëì ,åìù íìåòä ìë ä"á÷ä‬‬ ‫‪êìî àä äáåùú ìéòåî êéà äðäã øùôà .àåä éðà éðà éë äúò åàø‬‬ ‫‪ïéà éèøô êìîá à÷åãã ì"éå ,(.áì ïéùåãé÷) ìåçî åãåáë ïéà åãåáë ìò ìçîù‬‬ ‫‪.äæ êééù àì ä"á÷ä éáâìå ,êéìò åúîéà àäúù ïðéòáã ,ìåçî åãåáë‬‬ ‫‪,àåä éðà éðà éë íòèäå ,äáåùú ïåùì àìà äúòå ïéà ,ä"úò åàø ù"æå‬‬ ‫חומת אנך‬ ‫‪.ìåçîì åðìåëéå äéìéã àîìò éìåëå ,éãîò íé÷ìà ïéàå‬‬

‫‪àú÷éîò àøéáì äîø àøâéàî‬‬ ‫‪íéâàåã úåáàä éë êë ì"é .íëéúåáà íåøòù àì åàá áåø÷î íéùãç‬‬ ‫‪æ"ë êà ,úåøåãä ìå÷ì÷á íäéøçà íäéðá åì÷ì÷úé àìù íéãçåôå‬‬ ‫‪íéàåø åðà øùàë àú÷éîò àøéáì äîø àøâéàî åìôéù ìáà äâøãäá‬‬ ‫‪åéðá åãîòéå ,úååöîá æéøæå ì÷ øåñéà ìò ÷ã÷ãî íéîú ÷éãö áàä 'éäéù‬‬ ‫‪,íëéúåáà íåøòù àì øùà áåø÷î íéùãç äæ ,íéøôåëå íéø÷åô åéøçà‬‬ ‫‪äâøãîì éë êëå êë íäéðá åéäé àîù æ"ò âåàãì íäéúåøòù åãîò àì‬‬ ‫‪òùøä ïáì ÷éãöä áàä ïéá 'éä åìàå ,íúáùçîá äúìò àì åæë äìôù‬‬ ‫‪äæ 'éä àì úçàì úçà äâøãäá íéãøåé åéäå íäéðéá úåøåã äæéà äæä‬‬ ‫‪ìåãâä ÷éãöä ïéá ììë ÷ñôä éìá åàá áåø÷î íéùãçä êà ,ë"ë ùåãéç‬‬ ‫כתב סופר‬ ‫‪.íëéúåáà íåøòù àì äæå ,õéøòä òùøì‬‬

‫‪àîåé úëñî - úåëåñ ìù òåáùì ãåîéìä øãñ‬‬ ‫‪íåé‬‬

‫‪à‬‬

‫‪á‬‬

‫‪â‬‬

‫‪ã‬‬

‫‪ä‬‬

‫‪óã‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪.ç‬‬

‫‪:ç‬‬

‫‪.è‬‬

‫‪å‬‬

‫‪÷ "áù‬‬ ‫‪äøæç‬‬

‫הרא"ש בסדר עבודת יוה"כ מביא שבסדר‬ ‫אתה כוננת שיסד יוסי בן יוסי כה"ג‪ ,‬כתוב‬ ‫שהכ"ג בשעה שהי' יוצא מבית קה"ק טמטם‬ ‫עיניו ויצא‪ ,‬ואין זה בגמרא‪ ,‬אדרבה מתוך‬ ‫הירושלמי משמע שאינו צריך‪ ,‬והכי איתא‬ ‫בירושלמי דיומא )פ"ה ה"ג( עד שלא ניטל הארון‬ ‫הי' נכנס ויוצא לאורו של ארון‪) ,‬פי' בקרבן העדה‬ ‫לאורו של ארון לאור השכינה שהיתה שרוי' על הארון כדכתיב‬

‫ונהורא עמיה שריא‪ ,‬א"נ הזהב מבהיק ומאיר(‪ ,‬משניטל‬ ‫הארון הי' מגשש )ממשש באפילה( ונכנס מגשש‬ ‫ויוצא‪ ,‬עכ"ד הרא"ש‪ .‬ובנוסח דילן כתוב טהור‬ ‫לב פסע ושב לאחוריו‪ ,‬אולם לכאורה הא גופא‬ ‫קשיא למה הותר לו ליהנות מאורו של ארון‪.‬‬ ‫וי"ל‪ ,‬דהירושלמי לשיטתו אזיל דס"ל דליכא‬ ‫איסורא בקול ומראה וריח על כן שפיר הי' נכנס‬ ‫לאורו של ארון דמותר ליהנות מאורו‪ ,‬משא"כ‬ ‫לפי"ד הבבלי שסובר דעכ"פ איסורא איכא הי'‬ ‫צריך הכ"ג לטמטם עיניו‪ .‬וכתבו התוס' במס'‬ ‫שבת הנ"ל בשם הברייתא שלא היו הכהנים‬ ‫צריכין לאור שראו אף מה שבתוך הטפיח‬ ‫והחבית‪ ,‬זה הרי לא הי' ראי' טבעית שהרי העין‬ ‫א"א שתראה דרך החבית‪ ,‬והי' רק ע"י כח עמוד‬ ‫הענן שהאיר להם‪ ,‬וכיון שהאיר להם אור כזה‬ ‫שהיו יכולין לראות על ידו אף במקום שראיית‬ ‫העין אינה שולטת בוודאי יכלו לראות בו אף‬ ‫בעינים עצומות‪ ,‬וכמו"כ אור השכינה שהי'‬ ‫שורה על הארון בוודאי שלא הי' אור טבעי‬ ‫שהוצרכו להביט עליו במו עינים‪ ,‬ואור זה ראו‬ ‫אף בעינים עצומות‪ ,‬וי"ל דמה שאינו אור טבעי‬ ‫רק השפעה אלקית זה הוי שלא כדרך הנאתן‬ ‫וזה לא אסרה תורה‪ ,‬דכיון שראו בעינים‬ ‫עצומות הרי הוא ודאי שלא כדרך הנאתן‪ ,‬וזה‬ ‫עדיף יותר מהנאת ישיבה בצילו של היכל‬ ‫דנחשב ג"כ שלא כדרך הנאתן אף שהוא הנאה‬ ‫טבעית‪ ,‬ומכ"ש הנאת אורו של ארון שהי' לגמרי‬ ‫שלא ע"פ הטבע בודאי דהוי שלא כדרך הנאתן‬ ‫וזה מותר‪ .‬וכמו"כ בנידון דידן בבחינת אור‬ ‫רוחני כזה לא מצינו שיהא בו איסור מעילה‬ ‫ומזה הותר ליהנות‪ ,‬אמנם התינח אם הכ"ג‬ ‫טמטם עיניו שאז לא הי' לפניו שום ראי' טבעית‬ ‫כלל רק אור רוחני וזה מותר‪ ,‬משא"כ אם הי'‬ ‫הולך בעינים פתוחות הרי אפשר שיהי' לפניו גם‬ ‫איזה אור טבעי כגון ע"י המנורה או ע"י זהבו‬ ‫של ארון שהי' מבהיק ומאיר ומזה באמת אסור‬ ‫ליהנות‪ ,‬לכך הוצרך לעצום עניו כדי שלא תהי'‬ ‫לו שום ראי' טבעית‪ ,‬ועפי"ז שני הנוסחאות‬ ‫אמת‪ ,‬ול"ק ממה דאיתא בירושלמי שהלך לאורו‬ ‫של ארון‪ ,‬דאה"נ אף כשטמטם עיניו הי' ג"כ‬ ‫הולך לאורו של ארון‪ ,‬דאותו האור שהאיר‬ ‫הארון הלא הי' מאור השכינה ואור התורה‬ ‫שהאירה שם‪ ,‬ואותו אור ראה אף בעינים‬ ‫עצומות‪ ,‬ואם ראה בעינים עצומות הוי וודאי‬ ‫שלא כדרך הנאתן וזה מותר‪ ,‬ובזה תרווייהו‬ ‫) דברי יואל יו ה"כ עמוד תל"ג (‬ ‫אמת‪.‬‬

‫הנה סדר עבודת הימים האלו בכלל‪ ,‬וסדר עבודת‬ ‫התפלה ביום הקדוש הבא עלינו לטובה בפרט‪ ,‬סובב והולך‬ ‫סביב השלושה עשרה מדות של רחמים‪ ,‬ושפתותיהן של‬ ‫בני ישראל ממללות אותן ללא הרף‪ ,‬בעבור שאנו מובטחים‬ ‫שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל בגמ' )ר" ה י" ז ב (‬ ‫ויעבור ה' על פניו אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי‬ ‫אפשר לאומרו‪ ,‬מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור‬ ‫והראה לו למשה סדר תפילה‪ ,‬אמר לו כל זמן שישראל‬ ‫חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם וכו'‪ ,‬אמר רב‬ ‫יהודה ברית כרותה לי"ג מידות שאינן חוזרות ריקם‬ ‫שנאמר )שם‪ ,‬י( הנה אנכי כורת ברית‪ .‬אשר על כן אמרנו‬ ‫להביא את סדר ואופן הזכרתם‪ ,‬וללקוט שושנים מספרן‬ ‫של צדיקים על שגב גדולתם של י"ג מידות אלו‪.‬‬ ‫


‬ ‫כתב בשערי תשובה )או"ח קל "א א(‪ ,‬יש לומר אל מלך יושב‬ ‫על כסא רחמים ומתנהג בחסידות‪ ,‬שהוא ר"ת כרו"ב כ'סא‬ ‫ר'חמים ו'מתנהג ב'חסידות‪ ,‬וכן כתב הרה"ק מהר"ש‬ ‫וויטאל ז"ל )שער הכונות ענין כוונת חזרת ה עמידה( שכן מצא‬ ‫בתיקונים‪ ,‬וכן הוא בסידור ר' שבתי‪.‬‬ ‫וכתב המג"א )סי' תקס "ה( בשם האבודרהם דכשאומר‬ ‫ויקרא בשם ה' יש להפסיק מעט בין שם לה'‪ ,‬כי תיבות‬ ‫בשם הוא בטפחא‪ ,‬ופי' ויקרא בשם‪ ,‬ומי היה הקורא‪ ,‬ה'‪,‬‬ ‫ועיין במחצית השקל שם שלדעת התרגום יש להסמיך‬ ‫תיבות בשם לה'‪ ,‬שתירגם וקרא בשמא דה'‪ ,‬ור"ל שמשה‬ ‫קרא בשם ה' עיי"ש‪ ,‬וכ' בליקוטי מהרי"ח שנהוג עלמא‬ ‫להפסיק כדעת האבו דרהם מ"מ טוב לכוון ב' הפירושים‪.‬‬ ‫וכתב בספר שלמי ציבור )קמ"ט( בשם הרב בית דוד ז"ל‬ ‫כשאומר הש"ץ ויעבור‪ ,‬צריכם הציבור לשתוק ולא יאמרו‬ ‫הם ויעבור אלא החזן אומר "ויעבור ה' על פניו ויקרא"‬ ‫והקהל מתחילים ה ' ה' וגו '‪ ,‬והביא בשם השל"ה )מסכת ר"ה (‬ ‫כשאומר הש"ץ ויעבור‪ ,‬יאמרו כל הקהל הפסוק שמע‬ ‫ישראל ה' אלוקינו ה' אחד‪.‬‬ ‫אולם בספר עוד יוסף חי )פר' כי ת שא( כתב ואין זה נכון‬ ‫אלא גם הקהל צריכין לומר "ויעבור ה' על פניו ויקרא" כי‬ ‫התיקון הנעשה למעלה לאו בקריאת י"ג מידות בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫נעשה ג"כ ע"י קריאת פסוק זה‪ ,‬וכמפורש בדברי רבינו‬ ‫האריז"ל שאמר להדיא בסוד הענין בקריאת ויעבור‪ ,‬וי"ג‬ ‫מדות ולא אמר בי"ג מדות בלבד‪ ,‬וע" כ הוא מנהג יפה‬ ‫שהקהל אומרים ויעבור וכו'‪ ,‬אך מקדים זאת לומר הש"ץ‬ ‫ושותקים וממתינים לש"ץ והוא אומר בקול רם ויעבור‪,‬‬ ‫ואז הקהל קוראים כולם כאחד ה' ה' וגו'‪ ,‬ובשו"ת רב‬ ‫פעלים )או"ח ג'( כתב שטוב יותר לומר ביחד עם הש"ץ‪.‬‬ ‫מסיימים אמירת י"ג מדות עם הפסוק "וסלחת לעונינו‬ ‫ולחטאתינו ונחלתנו"‪ ,‬ונאמרו כמה טעמים בזה‪ ,‬בספר‬ ‫חסידים )סימן ר "נ( איתא שאלו הם שלש מידות האחרונות‪,‬‬ ‫שהרי מנין של הי"ג מדות הוא כך א( רחום ב( חנון ג( ארך‬ ‫אפים ד( ורב חסד ה( ואמת ו( נוצר חסד לאלפים ז( נושא‬ ‫עון ח( ופשע ט( וחטאה י( ונקה י"א( וסלחת לעונינו י"ב(‬ ‫ולחטאתינו י"ג( ונחלתנו‪ ,‬ובספר המנהיג )הלכות ת ענית סימן י (‬ ‫הביא שכן מנהג ר"ת‪ ,‬ולפי שברית כרותה שאינן חוזרות‬ ‫ריקם היה מנהג לרבינו יעקב מכ' ז"ל שתיכף שהיה‬ ‫משלימם היה אומר ונקה וסלחת לעונינו בלי להפסיק שלא‬ ‫להמתין לחזן להודיע כי הברית כרותה בהם ואנו מבקשים‬ ‫ממנו לקיים מה שהתנה לנו והבטיחנו‪.‬‬ ‫ובמחזור וויטרי )סימן רמ"ה( וכן נהגו העם לומר‪ ,‬וסלחת‬ ‫לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו כלומר וסלחת ע"י הי"ג מדות‬ ‫שאמרנו לפי שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬ומטעם זה נהג ר"ת‬ ‫כשעונין בעשי"ת הקהל פסוקי דרחמי וקודם אומר החזן‬ ‫ויעבור בקול רם והציבור אומר י"ג מדות ותיכף סיומו‬ ‫ונקה אומר וסלחת קודם שמתחיל החזן כלל פסוקי‬ ‫דרחמי‪ ,‬ובספר מטה משה )סימן ת שמ"ח( כתב שסיום‬ ‫"וסלחת" הוא דרך בקשה לאחר הזכרות המידות‪.‬‬

‫שלש עשרה מדות‬ ‫האמורות בחנינה‬ ‫אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כלהו חד‪ ,‬ולפי זה הוא‬ ‫כלל גדול‪ ,‬אפילו כשאדם חוטא הרבה אז הוא נקרא ניצוץ‬ ‫ישראל ויש בו חלק אלקי ממעל‪ ,‬ובוודאי יחזור בתשובה על‬ ‫כרחו כי אי אפשר ליפרד כיון שהם בקרבו ממש‪) .‬דגל מחנה‬ ‫אפרים‪ ,‬פ' בלק (‬

‫קל‬ ‫הקב"ה כשנקרא בשם זה הוא פועל חסד עם בני העולם‪,‬‬ ‫שנאמר חסד קל כל היום‪ ,‬ונקרא בשם קל פירוש תקיף‪,‬‬ ‫כענין ואת אילי הארץ לקח‪ ,‬ומהו תוקפו‪ ,‬שהוא זועם במדת‬ ‫הדין‪ ,‬ומכניעה‪ ,‬ופועל החסד‪ .‬וכן פירשו בזוהר‪ ,‬בפסוק וקל‬ ‫זועם בכל יום‪ ,‬ופירשו‪ ,‬מאי זועם‪ ,‬נזעם לא כתיב‪ ,‬אלא‬ ‫זועם‪ ,‬פירוש זועם לבעלי הדין‪ ,‬שיכנעו תחת מדת החסד‪.‬‬ ‫וזה לשונם‪" :‬נזעם בכל יום לא כתיב אלא זועם‪ ,‬בכל יומא‬ ‫ויומא דדינא אשתכח‪ ,‬ודחי לון לבר )דוחה אות ם לחוץ(‪ ,‬וקיימא‬ ‫הוא )והוא עומד( ומבשם עלמא )מבשם ומיטיב ל עולם( הה" ד יומם‬ ‫יצוה ה' חסדו"‪) .‬ראשית חכמה (‬ ‫א"ל‪ ,‬בעל כח לנקום ולאסוף את שלך‪ ,‬ועם כל זה אתה‬ ‫סובל ונעלב‪ ,‬עד ישוב בתשובה‪) .‬תומר דבורה (‬

‫רחום‬ ‫אם האדם נחלה חולי הגוף‪ ,‬וחולי הנפש‪ ,‬ותחלואיו‬ ‫מתגברים כל כך עד שלפי הטבע ולפי השגת אדם נדמה לו‬ ‫שאין עוד מזור ותרופה לתחלואיו‪ ,‬עכ"ז בל יאמר לנפשו‬ ‫נואש חלילה‪ ,‬רק יחזק ויאמץ את עצמו ויאמין ברחמנות‬ ‫הבורא ב"ה הבלתי בעל תכלית שהוא אין סוף ואין חקר‪,‬‬ ‫שירחם עליו וישלח לו עזרו מקודש ממקור הרחמים רבים‬ ‫למעלה מהעולם ומהשגת שכל האנושי‪ ,‬ויאמין ברחמנות‬ ‫הבורא ב"ה שהוא רחום וחנון‪ ,‬שיחדש ימי נעוריו באמיץ‬ ‫כח ורב אונים‪) .‬ישמח ישראל (‬

‫וחנון‬ ‫חנון הוא כענין חינם אף מה שהוא שלא כדין כמו‬ ‫שכתוב ושמעתי כי חנון אני‪ ,‬דקאי על מה שכתוב והיה כי‬ ‫יצעק אלי העני על משכונו שאינך משיב לו‪ ,‬דהאמת‬ ‫דצעקתו הוא שלא כדין שהרי לוה ממך מעות‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫אין הקב"ה יכול לסבול צעקתו‪ .‬וא"כ י"ל דאם האדם פשע‬ ‫הרבה נגד השי"ת‪ ,‬ואח"כ מתחרט וצועק אליו שימחול לו‪,‬‬ ‫אף שהדין והראוי לא היה להקב"ה לשמוע כלל צעקתו לפי‬ ‫שהרבה לפשוע‪ ,‬מ"מ על זה נקרא חנון‪ ,‬שכן הוא מדתו‬ ‫שאינו יכול לשמוע צעקתו‪ ,‬ומרבה לסלוח‪) .‬סידור עיון תפ לה(‬

‫ארך אפים‬ ‫באמת האדם צריך להיות כלול מכל הבחינות‪ ,‬ולפעמים‬ ‫צריך להיות עז פנים‪ ,‬דרך משל אם אדם הכעיס למלך וצוה‬ ‫המלך להשומרים שלא יניחוהו לילך להמלך‪ ,‬וכשבא פעם‬ ‫אחד והשומרים זרקו אותו לחוץ ונתבייש מאוד‪ ,‬וכשהוא‬ ‫שוטה ומתבייש לילך פעם שנית שלא יביישוהו השומרים‬ ‫שנית‪ ,‬נמצא לא יוכל לבא לפני המלך‪ ,‬אבל החכם אינו‬ ‫משגיח על ביוש שלו‪ ,‬והוא עז פנים והולך פעם אחר פעם‪,‬‬ ‫אעפ"י שמביישין אותו וזורקים אותו לחוץ אינו משגיח על‬ ‫זה כלום והולך תמיד לחצר המלך‪ ,‬וכשהמלך רואה שהוא‬ ‫מתאמץ ואינו משגיח על ביושו‪ ,‬ועיקר כונתו לבא לפני‬ ‫המלך‪ ,‬מצוה המלך להשומרים שיניחוהו לבא לפני המלך‬ ‫ומפייס אותו‪ .‬והנמשל מובן לענין תשובה‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫השל"ה )מס ' ר"ה( אף ששומע אדם שנגזר עליו שלא יקובל‬ ‫תשובתו‪ ,‬אעפי" כ יעשה תשובה‪ ,‬כי כל מה שאומר לך בעל‬ ‫הבית עשה חוץ מצא‪) .‬דודאי ם בשדה (‬

‫ה'‬ ‫שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי )ישעיה סא(‪ .‬פעם היה‬ ‫להרה"ק רבי יהושע רוקח מבעלזא זי"ע איזה צער‪ ,‬שמת לו‬ ‫אחד מהמשפחה ל"ע‪ ,‬אמר‪ :‬כתיב "שוש אשיש בה'" ה' זו‬ ‫מדת הרחמים‪ ,‬כשה' מנהיג במדת הרחמים אז "שוש‬ ‫אשיש"‪ ,‬שוש לעצמי ואשיש לאחרים‪" ,‬תגל נפשי באלוקי"‪,‬‬ ‫כשיש ח"ו מדת הדין‪ ,‬אז תגל נפשי בלבד‪) .‬מהר"י‪ ,‬ליקוטים (‬

‫ה'‬ ‫אני ה' לאחר החטא‪ .‬איתא בזוהר הק'‬

‫)ח" ג דף עג‪(.‬‬

‫ורב חסד‬ ‫בתפלת שמו"ע בתיבת "גומל חסדים טובים"‪ ,‬כוונתי‬ ‫כוונה כללית בשמחה עצומה בזה הלשון‪" :‬יוצרי ובוראי‬ ‫אם אעבוד אותך עבודה שלימה אלף שנים פעמיים‪ ,‬לא‬ ‫אוכל לצאת ידי חובתי על כל הטובות שגמלת אותי"‪ ,‬אך‬ ‫באיזה יום שעשה הבורא ית"ש אתי איזה טובה פרטית‪ ,‬הן‬ ‫בענין פרנסה שזימן לי‪ ,‬ופשיטא איזה עשיית מצוה שזימן‬ ‫לי‪ ,‬או בהצלת איזה דבר‪ ,‬הן בהצלת הגוף או בבני ביתי‪ ,‬הן‬ ‫בהצלת היזק ממון‪ ,‬על כל ענינים כאלה וכיוצא‪ ,‬נתתי‬

‫להשם יתעלה הודאה בשמחה עצומה בתיבות "גומל‬ ‫חסדים טובים"‪ ,‬בכל התפילות של אותו היום‪ ,‬גם כמה‬ ‫ימים אחר זה‪) .‬צוואת היסוד ו שור ש ה עבודה‪ ,‬אות י "א (‬

‫ואמת‬ ‫כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב‪ .‬י"ל ח כמינו‬ ‫ז"ל דרשו חק לישני דמזוני‪ ,‬והנה אין מקרא יוצא מדי‬ ‫פשוטו‪ ,‬והנה חק נקרא דבר שהוא בלי טעם‪ ,‬והנה אנו‬ ‫רואים שהרבה יש להם עושר וכבוד בשפע רב‪ ,‬ורבים‬ ‫פרנסתם בצמצום ובדוחק‪ ,‬והוא תמוה בעיני האדם הרבה‬ ‫פעמים מה שאחד משליך לחוץ כי הוא מותר בעיניו בעיני‬ ‫האחר הוא חשוב מאוד וזה חק לעינינו‪ ,‬אבל באמת הכל‬ ‫בדין ובמשפט‪ ,‬וזה כי חק הוא‪ ,‬היינו המזוני שהק דוש‬ ‫ב רוך הוא נותן הוא חק לעיני בני אדם כמו בלי טעם אבל‬ ‫באמת הוא משפט לאלוקי יעקב הכל במשפט וביושר‪) .‬שיר‬ ‫מ עון (‬

‫הרה"ק רבי משה מקאברין ז"ל אמר‪ :‬יש צדיקים‬ ‫שנותנים תיקונים שונים על פגם ברי"ק‪ ,‬ואני אומר כי‬ ‫התיקון הגדול ביותר הוא לקבל בשמחה את הנהגתו יתברך‬ ‫אתו כמו שהוא‪ ,‬וכמאמר חז"ל )ברכות נד‪ (.‬בכל מאדך בכל‬ ‫מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו‪ ,‬שלא יהרהר אחרי‬ ‫מדותיו יתברך‪) .‬תורת אמת (‬

‫נוצר חסד לאלפים‬ ‫ענין זכות אבות הוא‪ ,‬כי כל תולדותיו הם אצלו בכח‪,‬‬ ‫וכל מה שמסגל מצוות ומעשים טובים‪ ,‬תולדותיו מסגלין‬ ‫עמו‪) .‬ישמח משה (‬

‫נושא עון‬ ‫נושא עון‪ ,‬חד אמר נושא הכף של עבירות וממילא‬ ‫הזכיות מכריעים‪ ,‬וחד אמר כובש הכף של הזכיות‪ ,‬וממילא‬ ‫מכריע‪ .‬יש לפרש הנפקא מינייהו‪ ,‬כי באדם שהוא משוקע‬ ‫בעבירות‪ ,‬הטומאה מתגבר‪ ,‬וקשה לו לעשות מצות‪ ,‬ורק על‬ ‫ידי טרחות רבות ויגיעות גדולות‪ ,‬ואיתא ברמב"ם ששיקול‬ ‫העוונות והזכיות לא לפי מספר המה רק לפי הנסיון ולפום‬ ‫צערא אגרא‪ ,‬ואיתא באר"י שבזמן הזה לוקחים שכר הרבה‬ ‫על מצוות יותר מאז‪ .‬ולהיפך גבי צדיק שרובו זכיות כל‬ ‫הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו‪ ,‬וצריך ללחום זמן רב הרבה‬ ‫מאוד ולכבוש היצה"ר‪ ,‬וקשה לו ועליו עונש העבירה קלה‪,‬‬ ‫כי נסיונו גדול מאוד‪ ,‬משא" כ גבי הרשע אין לו כל כך נסיון‪,‬‬ ‫ואעפי"כ עונש אותם‪ ,‬ולפי"ז דברי שניהם אמת‪ ,‬חד אמר‬ ‫כובש הכף של הזכיות‪ ,‬היינו גבי רשע שזכיותיו הרבה‬ ‫באיכות‪ ,‬ומכריעים הכף של עבירות‪ ,‬וגבי הצדיק הקב"ה‬ ‫נושא למעלה הכף של עבירות‪ ,‬שאצלו קלים המה לפי‬ ‫נסיונו‪) .‬שיר מ עון (‬

‫ופשע‬ ‫כשאדם מתודה חטאיו ופשעיו‪ ,‬ובדעתו הוא רחוק ממש‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬וגם סובר שהשי"ת לא הטה אוזן אליו מחמת‬ ‫פשעו‪ ,‬ובאמת השי"ת הוא רחום וחנון‪ ,‬וכשאדם מתודה‬ ‫ועוזב חטאיו השי"ת מרחם עליו ושומע צעקתו‪ ,‬ומה גם‬ ‫שיש מלאכי רחמים ומליצי יושר‪ ,‬גם אליהו זכור לטוב‪,‬‬ ‫כמו שאמרו חז"ל )ילקוט קמ"א( אליהו כותב זכיותיהן של‬ ‫ישראל‪ ,‬וממליץ תמיד על עמו ישראל המתודים ועוזבים‬ ‫פשעיהם‪ ,‬ומעוררים רחמי השי"ת על זה האיש‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫)משלי כח ‪ ,‬יג( ומודה ועוזב ירוחם‪) .‬דברת ש למה (‬

‫וחטאה‬ ‫יש לפרש הענין שהקדים להזכיר נושא עון ופשע שהוא‬ ‫מזיד לפני חטאה שהוא שוגג‪ ,‬והיה לו לומר בהיפוך‪ ,‬אלא‬ ‫שיש בחינת שוגג שהוא עוד יותר חמור ממזיד‪ ,‬כי על ידי‬ ‫שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר‪ ,‬והמזיד נחשב‬ ‫לו כשוגג‪ ,‬אבל הפגם הוא עוד יותר גרוע ממזיד‪ ,‬וע"ז נאמר‬ ‫וחטאה‪ ,‬שבין י"ג מדות של רחמים יש גם עבורו מדה אחת‬ ‫שהשי"ת מרחם בה עליו‪ ,‬היא מדת ונקה המביאה אותו‬ ‫לידי תיקון‪) .‬תורת אבות (‬

‫ונקה‬ ‫י"ל דאדם צריך לעבוד את ה' ולהוסיף תמיד בעבודתו‬ ‫יתברך‪ ,‬כאילו לא תיקן עוד כלום‪ .‬וזה לא ינקה‪ ,‬מלשון יצא‬ ‫פלוני נקי מנכסיו‪ ,‬היינו שאינו מנקה א"ע כאילו לא תיקן‬ ‫עוד כלום‪ .‬וזה פירוש הכתוב‪ ,‬ונקה‪ ,‬שהשי"ת מנקה ומוחל‬ ‫עוונות ישראל‪ ,‬לאיש כזה אשר לא ינקה את עצמו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫הוא מוסיף בעבודתו‪ ,‬ודו"ק‪) .‬זכרון שמואל (‬

‫פ"א בראש השנה קודם תקיעת שופר ראה ברוח‬ ‫קדשו איזהו גזירה של קיפוח הפרנסות מישראל‪ ,‬פתח‬ ‫ואמר בדרשתו‪ :‬רבש"ע ארשת אותנו‪ ,‬ויסוד החיתון היה‬ ‫שאנו מיוחסים זרע אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ומה היה לנו‬ ‫תועלת החיתון מצידך‪ ,‬לא עבור יחוסך‪ ,‬שכלום יש לך‬ ‫אב אלא בשביל עשירות שיש לך‪ ,‬כמאמר הכתוב לי‬ ‫הכסף ולי הזהב‪ ,‬והבטחת לתת לנו פרנסה בריוח‪ ,‬א"כ‬ ‫תן לנו הכסף והפרנסה בשפע‪.‬‬ ‫
‬

‫לעולם‪ ,‬על כן נאמר אנו גם כן דבר בשם אומרו – ויאמר‬ ‫ה' סלחתי כדבריך‪.‬‬

‫סניגורן‬ ‫של ישראל‬

‫
‬

‫ב‬ ‫טענותיו ומליצותיו בעד כלל ישראל לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫בימי הסליחות‪ ,‬בראש השנה ויום כיפור‬

‫אמר פע"א בדרשה לפני תקיעת שופר‪ :‬רבש"ע‪ ,‬אין‬ ‫שהמליץ הרה"ק‬ ‫עם קדוש כישראל‪ ,‬אתה אמרת לא יראה לך חמץ‬ ‫בפסח‪ ,‬ולא העמדת על זה שום שומר או משגיח שיחפש‬ ‫ויעניש את העובר‪ ,‬ואעפי"כ ניסיתי בערב פסח אחר זמן ביעורו לחפש רק כזית חמץ בבית‬ ‫יהודי‪ ,‬גם הבטחתי עבורו מחיר עצום‪ ,‬ולא היה באפשרות למצוא‪ .‬אולם הטוטי"ן של חוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬אשר הקיסר אסרו להביאו למדינה‪ ,‬והעמיד על זה אלפים שוטרים ומשגיחים ‪,‬‬ ‫ומענשים את המביא‪ ,‬ואעפי"כ יראה וימצא מאותו המין המונות המונות די והותר‪ ,‬וכי‬ ‫אינם קדושים וטהורים?‬ ‫
‬ ‫אמר פ"א‪ :‬רבש"ע אם אתה מוחל עוונותיהם של ישראל הרי טוב‪ ,‬ואם לאו אפרסם‬ ‫ואגלה שתפילין שלך אינם כשרים ח"ו‪ ,‬שהרי בתפילין שלך כתובים שבח ישראל "מי כעמך‬ ‫ישראל גוי אחד בארץ" )עי' ברכות דף ו‪ ,(.‬התינח אם עוונותיהם נמחלים‪ ,‬ואם אין עוונותיהם‬ ‫נמחלים אינם גוי אחד‪ ,‬ונמצא כתיב בתפילין דבר שאינו ח"ו‪.‬‬ ‫
‬ ‫אמר פ"א בראש השנה לפרש הפיוט‪" :‬בראש השנה יכתבון" לחלק בין מעשי האומות‬ ‫העולם למעשי ישראל‪ ,‬לכך היה אומר‪ :‬רבש"ע‪ ,‬בראש השנה יכתבון – העכו"ם כותבין‬ ‫בראש השנה ומחללין יו"ט‪ ,‬וביום צום כפור יתחמון ‪ -‬ומחללין יוה"כ‪ ,‬כמה יעברון ‪ -‬כמה‬ ‫נשים אשת איש נתעברים מהם‪ ,‬וכמה יבראון ‪ -‬כמה ממזרים נברא מהם‪ ,‬ומעתה שואל‬ ‫אני ממך מי יחיה ומי ימות ‪ -‬ווער ברויך צו לעבען און‬ ‫ווער ברויך צו שטארבען?‬

‫מבארדיטשוב זי"ע‬

‫הוא היה אומר‪ :‬שלכאורה איך מברכין אנו ביום‬ ‫הכיפורים מלך מוחל וסולח? האיך אנו בטוחים שימחול‬ ‫לנו‪ ,‬ואולי יהיה ח "ו ברכה לבטלה? ואמר הרה"ק משל‬ ‫לילד חכים שמבקש מאביו תפוח‪ ,‬וכשראה שאביו‬ ‫מתיישב ואינו ממהר בנתינה‪ ,‬קופץ הילד ומברך בשם‬ ‫ומלכות ברכת "בורא פרי העץ" וצועק נו‪ ...‬נו‪ ,...‬ממילא‬ ‫מה יעשה האב שלא יחטא הבן ולא יכשל בברכה‬ ‫לבטלה‪ ,‬נותן לו התפוח‪ ,‬כן אנחנו קופצים לברך ברכת‬ ‫מוחל וסולח בשם ומלכות‪ ,‬ובטוחים אנחנו שאבינו לא יגרם‬

‫לנו ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫
‬ ‫פ"א בא הרה"ק להתפלל תפלת כל נדרי‪ ,‬היה עומד לפני העמוד ואין קול ואין קשב‪,‬‬ ‫לאחר זמן רב‪ ,‬פנה הרה"ק את פניו אל המשמש ואמר‪ :‬בערל החייט יש כאן?! לאו! השיב‬ ‫השמש‪ ,‬א"כ לך מהרה וקראוהו לבית הכנסת‪ ,‬הלך השמש והביאו‪ ,‬אמר לו הרב‪ ,‬בערל למה‬ ‫אתה מעכב תפילתן של ישראל? ענה בערל ואמר‪ :‬יש לי דין תורה עם הרבש"ע‪ ,‬אדרבה‬ ‫ישפוט הרב בינינו! ויאמר לו הרב‪ ,‬ספר מהרה‪ :‬התחיל החייט לספר מעשה שהיה‪ ,‬בסוף‬ ‫ימי הקיץ שלח אחרי הפריץ מיאנשקאביץ שאבא אליו לתפור לו אדרת ‪-‬פעל"ץ‪ ,‬נטלתי כלי‬ ‫מעשה והלכתי‪ ,‬הפריץ נתן לי חולדות יפות ויקרות וציווני לעשות לו ביד רחבה‪ ,‬כי אין‬ ‫עניות במקום עשירות‪ ,‬חשבתי בלבי הנני עני מטופל בבנים‪ ,‬ובתי כבר הגיעה לפרקה‬ ‫אייתר לי עשר חולדות‪ ,‬בכדי שיהיה לכה"פ שליש או רביע מנדוניית בתי‪ ,‬חישבתי ועשיתי‬ ‫כן! עשר עורות התרתי לי – אבל דאגה לבי בקרבי‪ ,‬איך אציל את העורות ואיך אובילם‬ ‫מכאן שלא יתוודע הדבר להפריץ‪ ,‬ונתתי עצה בלבי‪ ,‬לקחתי ככר לחם גדולה ועשיתי בתוכה‬ ‫חלל‪ ,‬ושם טמנתי העורות‪ ,‬ואת הפת נתתי בסלי ויצאתי לביתי בשלום‪.‬‬

‫כאשר רחקתי תחום שבת מהעיר‪ ,‬והנה קול סוס ורוכבו רודף אחרי בחפזון‪ ,‬כמעט‬ ‫יצאה נשמתי מהפחד כי ידעתי שרודפים אחרי על‬ ‫יתגדל ויתקדש שמיה רבא‬ ‫דבר גניבת העורות וידעתי שנשקף עלי משפט מאסר‬ ‫
‬ ‫כמה שנים‪ ,‬מיהרתי והוצאתי הככר מהשק‪ ,‬וטמנתי‬ ‫סיפר הרה"ק בעל מנחת אלעזר זי"ע‪ ,‬שהגה"ק מבארדיטשוב ראה‬ ‫ואמוראים‬ ‫תנאים‬ ‫שכמה‬ ‫הוא היה רגיל לפרש מה‬ ‫אותם תחת עשבי אילן אחד‪ ,‬ואני המתנתי בקוצר רוח‬ ‫פעם אחת ביום הכיפורים חשכות גדול של דינים קשים ודאג מאוד על‬ ‫אמרו שלא הלכו ד' אמות בלא תפילין‪ ,‬ולכאורה איך‬ ‫מה יהיה בסופי‪ ,‬והנה נגש אצלי השלי‪ ,‬ואמר לי‪ :‬בערל‬ ‫זה‪ ,‬והנה לעת תפלת נעילה ראה אור חדש שואף זורח כי נמתקו הדינים‬ ‫יאמרו זאת בהחלט הא יש שבת ויו"ט שאינם זמן‬ ‫הקשים‪ ,‬וחקר על סיבת הדבר‪ ,‬וגילו לו מן השמים‪ ,‬שבמקום אחד היה‬ ‫חזור בך! הפריץ ציוה! אימת מות נפלה עלי‪ ,‬וחזרתי‬ ‫מנין של זעלנע"ר יהודים‪ ,‬והבעל תפלה שהיה גם כן מאנשי הצבא האיר‬ ‫תפילין‪ ,‬וכשהולך למרחץ וכדו'‪ ,‬אלא הפירוש‪,‬‬ ‫ובאתי לפני הפריץ – חצי מת‪ .‬בערל‪ ,‬ענה הפריץ‪ ,‬כך‬ ‫פני כל העולם בתפילת נעילה שלו‪ ,‬ולאשר שאז היה החוק במדינת‬ ‫כשהפסיקו מתפיליהן התעסקו בתפילין דמארי‬ ‫מוסרים מלאכה שלימה? היכן הוא התלי באדרת?‬ ‫רוסיא שאנשי המלחמה נלקחו על עשרה שנים ועוד יותר‪ ,‬נתיישב‬ ‫עלמא‪ ,‬שכתיב בהם שבח ישראל‪ ,‬להמליץ טוב‬ ‫מהר תפור לי את התלי! תפרתי את התלי ופטרו אותי‬ ‫הרה"ק שבשנה הבאה יסע בעצמו למקום ההוא‪ ,‬למען יראה את דרך‬ ‫ולהפוך בזכותן‪ ,‬נמצא שלא הלכו באמת מעולם ד'‬ ‫לשלום‪ ,‬נשאתי את רגלי בחיות חדש ונשמה יתירה‪,‬‬ ‫התפלה של בעל מלחמה הנ"ל ‪ ,‬ויהי כאשר בא הרה"ק לשם‪ ,‬השתדל‬ ‫אמות בלי תפילין‪ ,‬רק או בתפיליהן או בתפילין דמארי‬ ‫ומהרתי ליקח את השק ממקום גניזתו‪ ,‬אולם השק‬ ‫שיהיה לו האפשרות להתפלל יחד עם הזעלנער"ס‪ ,‬ובקושי גדול עלתה‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫איננו! כמו חץ פולח ובוקע בעצמותי רתתה כל גופי‪,‬‬ ‫בידו שיתפלל עמהם יחד תפילת נעילה‪ ,‬ויהי לפני התפלה ראה הרה" ק‬ ‫ובזה פירש קדוש ישרא"ל מרוזין זי"ע דברי הפייטן‬ ‫גנבתי וחרדתי כל החרדה‪ ,‬וכפסע היה ביני לבין המות‪,‬‬ ‫והנה נגש איש אחד מאנשי הצבא לפני התיבה‪ ,‬ועורר את רעיו בעלי‬ ‫בהושענה רבה‪" :‬הושענה למען פארך"‪ ,‬שהכוונה למען‬ ‫ולבסוף ערום אשוב לביתי‪ ,‬ראיתי שזהו תחבולה של‬ ‫המלחמה באיזהו דברי התעוררות‪ ,‬ואמר להם‪ :‬אחי ורעי! כל העולם‬ ‫התפילין שישארו כשרים‪ .‬ובנו הרה"ק מסאדיגערא‬ ‫הרבש"ע – של הכביכול – הוא אינו רוצה שבערל‬ ‫שואל ומבקש כעת בקשה הנצרך לו‪ ,‬אחד על פרנסה‪ ,‬והשני על אשתו‬ ‫זי"ע פירש ג"כ בהקדמה הנ"ל דברי הש"ס‪" :‬בזמן‬ ‫חייט שהוא מבני בניו של "האתה בחרתנו" יגנוב‬ ‫ובני ביתו‪ ,‬אבל אנו‪ ,‬פרנסה ניתן לנו מפת בג המלך ‪ ,‬בני בית אין לנו וזרע‬ ‫שאדם מצטער שכינה מה אומרת‪ ,‬קלני מראשי קלני‬ ‫עורות אצל הפריץ‪ ,‬אז כעסתי מאוד ובאתי לידי‬ ‫אין לנו ‪ ,‬מה יהיה תפילתינו‪ ,‬אנו אין לנו אלא בקשה אחת‪ ,‬והיא יתגדל‬ ‫מזרועי" שהכוונה על תפילין דמארי עלמא‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫הסכם! אם כן למה זה אנכי? איני רוצה להיות בכל‬ ‫ויתקדש שמיה רבא‪ ,‬מדבריו נתעוררו כל המתפללים‪ ,‬אמר הרה"ק‪:‬‬ ‫"האתה בחרתנו" ובאתי לביתי ונקמתי מכביכול‪,‬‬ ‫
‬ ‫עכשיו מתורץ לי מהיכן האיר אור גדול‪.‬‬ ‫להכעיס לא נטלתי נטילת ידים‪ ,‬לא ברכתי ברכת‬ ‫אמר פ"א על הפייט "ויכון בחסד כסאך ותשב‬ ‫המזון‪ ,‬לא הלכתי לתפלה‪ ,‬לא קראתי קריאת שמע‪ ,‬בימי הסליחות לא השכמתי לסליחות‪,‬‬ ‫עליו באמת"‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬קושטא קאי‪ ,‬ומעתה אם תרצה שתשב על כסאך באמת שיהיה‬ ‫ובראש השנה לא הלכתי לבית המדרש‪ ,‬כי לא יכולתי למחול להרבש"ע על מה שעשה‬ ‫להפסק קיום‪ ,‬אזי תגזור עלינו חסדים וטובות‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬אנחנו וצדיקי הדור נבטל הכל‪ ,‬ולא‬ ‫עמי‪.‬‬ ‫יהיה להפסק ולהמשפט קיום‪ ,‬ואיך תשב אז על כסאך?‬ ‫אולם היום כאשר הגיע יום סליחה ומחילה חישבתי בעצמי‪ ,‬הרי גם הרבש"ע הוא‬ ‫
‬ ‫מוחל וסולח‪ ,‬אמחל לו ג"כ‪ ,‬אבל הנני מתנה תנאי אחד‪ ,‬שהוא מוכרח למחול מחילה גמורה‬ ‫אמר פ"א בדרשה לפני כל נדרי‪ :‬רבש"ע! חפשתי בכל ירכתי הבית מדרש ולא מצאתי‬ ‫לכל‪ ,‬בלי שום תנאי‪ ,‬אפילו דברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬אפילו למי שאמר אחטא ויום‬ ‫יהודי שיכור‪ ,‬אפילו אחד! ואי לו היית מצווה לעכו"ם שהיום מצוה לאכול ולשתות‪ ,‬ובלילה‬ ‫הכיפורים מכפר‪ ,‬רק אז אמחול לו‪ ,‬ובאם לאו אינני מוחל‪ ...‬ועכשיו יאמר הרבי האם לא‬ ‫להאסף ולהתפלל‪ ,‬לא היה לך מנין אחד מהם‪ ,‬כי כולם היו שכורים ושוכבים על מטתם‪,‬‬ ‫צדקתי?‬ ‫ועמך ישראל כולם נקבצו ובאו‪ ,‬עומדים יחפים באימה ורעדה‪ ,‬אין אחד מהם שיכור‪ ,‬כדאי‬ ‫הרה"ק נתיישב וענהו‪ :‬בערל‪ ,‬צדקת‪ ,‬אל תזיז ממקומך ומתנאיך‪ ,‬הדין עמך! והתחיל‬ ‫הם ישראל שתתפאר בהם‪.‬‬ ‫להתפלל תפלת כל נדרי בהתלהבות נורא ‪.‬‬ ‫
‬ ‫הוא היה רגיל לפרש‪" :‬והסר שטן מלפנינו ומאחרינו"‪ ,‬דשני פעמים בשנה בא השטן‬ ‫בקטרוג לקטרג שבני ישראל אוכלים ושותים ומתענגים יותר משארי האומות – והוא‬ ‫בפורים ובערב יום הכיפורים‪ ,‬אולם מלאכי יושר משיבין לו שכל זה הוא רק לעשות רצון‬ ‫קונם וחפץ צורם‪ ,‬והראי' – מלפנינו‪ ,‬שיום אחד לפני פורים‪ ,‬היינו יום תענית אסתר‪ ,‬אז‬ ‫מתענים‪ ,‬כיון שזהו רצונו‪ ,‬ומאחרינו‪ ,‬יום אחד לאחר ערב יום כיפורים היינו ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫מתענים כולם בחמשה מיני עינוים‪ ,‬והרי זה לך סימן שאכילתם הוא גם כן לשם מצוה‪.‬‬ ‫
‬ ‫פ"א הפציר בליל כל נדרי קודם אמירת "סלחתי כדבריך"‪ ,‬ואמר‪ :‬רבש"ע! אמור אתה –‬ ‫והמתין זמן רב בדביקות נורא‪ ,‬ואח"כ התעורר את עצמו ואמר‪ :‬ויאמר ה' סלחתי כדבריך‪.‬‬ ‫
‬ ‫פ"א בליל כל נדרי אמר‪ :‬רבותי! אמרו חז"ל "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה‬

‫]הרה"ק סיפר אז שכביכול לא היה רוצה‬ ‫לישב מקודם על כסא הדין לדון‪ ,‬מטעם כי‬ ‫אין הנדון נעשה דיין – על כן פסק מקודם‬ ‫הרב מבארדיטשוב את הפסק[‪.‬‬ ‫
‬ ‫הרה"ק ר' ישראל מרוזין זי"ע היה נוהג‬ ‫בכל ליל יום הכיפורים‪ ,‬לשוחח על הרה"ק‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע‪ .‬והיה אומר כי באשר‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב היה מליץ טוב גדול‬ ‫לישראל‪ ,‬לכן כשמזכירין את שמו‪ ,‬הוא סגולה‬ ‫גדולה להמתקת הדינים ולמליצת ישרים‬ ‫עבור הכלל ישראל‪ ,‬שמתמתקות הגבורות‬ ‫בשורשן עבור כי כן היתה מדתו‪) .‬נר ישראל(‪.‬‬

‫‪áåè ìæî úëøá‬‬ ‫ש לוחה בזה ברכותינו לידידינו ה נע לה‬

‫הר"ר יואל ראטה הי"ו‬ ‫לרגל הולדת בנו למז " ט‬ ‫יהי" ר שירוה רוב תענוג ונחת ד קדושה מכ ל יו" ח‬ ‫כעתירת וברכת ידידך הלומד אתך בצותא‬

‫שלמה בנעט‬

‫יסודי התורה‬

‫אתקינו סעודתא‬

‫לימוד מסכת יומא בימים אלו‬

‫עניני מאכלי שבת ) כח (‬

‫לרגל לימוד מס' יומא במסגרת חבורתינו הק'‪:‬‬

‫מעלת יום השבת‬

‫בעשרת ימי תשובה‬ ‫בספר מטה אפרים )סי' תר"ג ע"ד( כתב דעיקר לימודו בעשרת ימי תשובה‬ ‫ישים במסכת יומא ופירושיה‪ ,‬שיהא רגיל ומכיר בעבודה‪ ,‬ואמרו חז"ל כל העוסק‬ ‫בתורת עולה כאילו הקריב עולה‪.‬‬

‫בערב יוה"כ‬ ‫בספר מועד לכל חי להגה"ק רבי חיים פלאג'י )סי' טז אות כא( הביא בשם‬ ‫מוהר"ם גאלאנטי ז"ל סדר הלימוד לערב יום הכיפורים ובתוכם לימוד מסכת‬ ‫יומא‪.‬‬

‫בליל יוה"כ‬

‫מפה פרוסה כבסעודת הלילה‬ ‫יהיה שולחנו ערוך‪ ,‬ומטה מוצעת יפה‪ ,‬ומפה פרוסה‪ ,‬כמו בסעודת הלילה‪.‬‬

‫)שולחן‬

‫ערוך‪ ,‬סי' רפ" ט(‬

‫ללמוד תורה לפני הסעודה‬ ‫טוב ללמוד‬

‫תורה במקצת קודם האכילה‪) .‬אליה רבה(‬

‫קידוש היום מדרבנן ואיש ואישה שוין בו‬ ‫דע קידוש היום דרבנן‪ ,‬ואפילו הכי נשים חייבות בו‪ ,‬וכמו שכתב המגן אברהם‬ ‫כל מילי דשבת איש ואישה שוין‪ ,‬אף בדרבנן כל שישנו בשמירה דרבנן מוקצה‬ ‫ושבותים‪ ,‬ישנו בזכירה דקידוש היום‪) .‬פרי מגדים(‬

‫מצוה מן המובחר לקדש על היין‬

‫ובס' שבילי דוד כ' וז"ל‪ :‬שמעתי מאחד מגדולי תלמידי החתם סופר‪ ,‬כי‬ ‫בליל יוה"כ היה נכנס בין התלמידים לשמוע מפיו כשהיה שונה מסכת יומא‪ ,‬והי'‬ ‫הלימוד רגש כ"כ בעצמותיו ובתמונותיו עד כי היה מתדמה בעיני שומעיו כאילו‬ ‫כה"ג בעצמו עומד לפניו לעבוד עבודת יוה"כ‪ ,‬ע"כ‪.‬‬

‫במקום שאין יין מצוי‬

‫בשולחן ערוך הרב )סי' תרכ"א סעיף טז( כתב‪ ,‬דמצווה ללמוד ביוה"כ משניות‬ ‫יומא כדי שתעלה האמירה במקום הקרבן‪ ,‬גם בגמרא סוף יומא מאמרים‬ ‫המדברים במעלות התשובה‪ ,‬וכ"כ באור צדיקים ובמטה אפרים שם‪.‬‬

‫במקום שאין יין מצוי‪ ,‬יש אומרים שמקדשים על שכר ושאר משקין‪ ,‬חוץ מן‬ ‫המים‪ .‬ויש אומרים שאין מקדשין‪ .‬ולהרא"ש‪ ,‬בלילה לא יקדש על השכר אלא על‬ ‫הפת‪ ,‬ובבקר יותר טוב לקדש על השכר‪ ,‬שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא‪,‬‬ ‫שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי‪ ,‬ודברי טעם הם‪ .‬הגה‪ :‬וכן המנהג‬ ‫פשוט כדברי הרא "ש‪) .‬שולחן ערוך‪ ,‬סי' רע"ב ס" ט(‬

‫במשך יוה"כ‬

‫וכן כתב השל"ה מסכת יומא פרק נר מצוה בזה"ל‪ :‬משום 'ונשלמה פרים‬ ‫שפתינו'‪ ,‬מצוה רבה שילמוד ביום כפורים משניות מסכת יומא עם פירושיהן‪,‬‬ ‫ששם מוזכר סדר עבודת יום כפורים‪ .‬גם נכון ללמוד בתלמוד בסוף יומא‪,‬‬ ‫המאמרים המדברים ממעלת התשובה‪ .‬ודע‪ ,‬כי כל מאמר ומאמר מדברי רבותינו‬ ‫ז"ל‪ ,‬כולל הרבה ענינים מתשובה וממוסרים‪ ,‬אשר הוצרכו המחברים לכתוב על‬ ‫כמה דפין‪ ,‬על כן צריך לתת לב במאמרי רבותינו ז"ל להבינם‪ ,‬ללמוד וללמד‬ ‫לשמור ולעשות ולקיים‪.‬‬ ‫בספר שיח שרפי קודש כתב‪ :‬סיפר לי הרה"ח ר' יעקב אהרן הלוי אבדק"ק‬ ‫קאנסטאנטין‪ ,‬איך שאדמו"ר הרה"ק מסוכטשוב זצ"ל אמר לו‪ ,‬שבעודו ילד קטן‬ ‫והיה מתפלל בבית הכנסת עם אביו זצ"ל‪ ,‬וביוה"כ בין תפלה לתפלה למד במשך‬ ‫היום מסכת יומא‪ ,‬וגמר עד גמירא‪.‬‬

‫מס' יומא מסוגל לתשובה‬ ‫בספר שם משמואל )שבת תשובה תרע"ז( כותב‪ :‬דעיקר התשובה הוא עסק‬ ‫התורה‪ ,‬ומה גם גם במסכתות העומד על הפרק יומא וסוכה שכל דבריהם כגחלי‬ ‫אש בוערה ומסוגלים מאוד לתשובה‪.‬‬

‫במקום שיין מצוי ודאי יברך על היין אפילו ביום‪ ...‬ומי שמברך גם ביום על‬ ‫היין‪ ,‬ודאי עושה מצווה מן המובחר‪ ) .‬טורי זהב‪ ,‬סי' רע"ב(‬

‫לקדש על יין שרף‬ ‫והאידנא נהוג עלמא לקדש ביום על יין שרף‪) .‬שערי תשובה‪ ,‬סי' רפ" ט(‬

‫אבל העיד לפני ת"ח זקן שהיה בעצמו במעמד בפני הגה"ק אבד"ק ראפשיטץ‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שצוה לתלמידיו לקדש ביום על יין שרף על צלוחית קטן כדרך שתייתו וא"צ‬ ‫שיעור כוס‪ ,‬והגם שהיה לפניו יין על השלחן אמר שמכבדהו ביין שרף כדי להורות‬ ‫הלכה לתלמידים‪ .‬וכן הועד לפני בשם הגאון החסיד אבד"ק קאמינקא זצ"ל שנהג‬ ‫כן תמיד‪ ,‬והיינו על פי דברי הט"ז )או"ח סי' ק"צ( ומשום שכך דרך שתייתו ושביעת‬ ‫גרונו‪ .‬וע' בבית יוסף )או"ח סי' רע"א( בשם ראבי"ה‪ ,‬שקבלה בידו דסגי בקידוש‬ ‫בקימעא שיעור גרונו וסביב לוגמו אלא שחלקו עליו‪ .‬וכיון דשתיית יין שרף נתפשט‬ ‫מאוד‪ ,‬והוי חמר מדינה לשתות כמעט בפני כל סעודה צלוחית קטן‪ ,‬וקשה לשתות‬ ‫יותר מפני חריפותו‪ ,‬לכן שיעורו גם לענין קידוש בכך‪ .‬וכן הועד לפני בשם הרה"ק‬ ‫מלובלין זצ"ל וכדאי הם לסמוך עליהם בקידוש היום‪ ,‬ודוקא ביין ושכר בעי'‬ ‫שיעור כוס‪) .‬שו" ת מהרש"ם סי' קע"ה(‬

‫רק במקום שההמון שותין יי" ש‬ ‫ונראה לי דאין מקדשין על יין שרף אלא אם כן במדינות שרוב שתיית ההמון‬ ‫היא יין שרף בכל יום‪ ) .‬מגן אברהם‪ ,‬סי' רע"ב סק"ו(‬