אוניברסיטת בר-אילן – המחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון
קהילה ערבית מאוחדת )(1961 - 1958 הסיבות להקמתה ופירוקה
נאצריזם ובעת'יזם במזה"ת במאה ה 20 - 91 - 434 - 10 ד"ר רמי גינת מגיש :יובל רון 7/10/2003
תוכן עניינים הקדמה - 3 - ......................................................................................................... הרקע האידיאולוגי להקמת קע"ם - 4 - .................................................................... הקמת הקהילה הערבית המאוחדת )קע"ם( - 11 - ...................................................... הגורמים שהביאו לפירוקה של קע"ם - 19 - ............................................................... סיכום - 27 - .......................................................................................................... רשימה ביבליוגראפית - 29 - ....................................................................................
-2-
הקדמה עבודה זו עוסקת בחלום הפאן-ערביות ,חלום ששבה את דמיונם של מיליונים במהלך המאה העשרים .חלום זה התגשם ב 1 -לפברואר ,1958כאשר עבד אל-נאצר ,נשיא מצרים ,ושכרי אל-קותלי ,נשיא סוריה ,הכריזו על הקמתה של קהילה ערבית מאוחדת )קע"ם( .התקווה היתה שהקמת האיחוד תהיה שלב ראשון בדרך לאיחוד ערבי כולל ותחילתו של רנסאנס ערבי .חלום הפאן-ערביות התנפץ עם פירוקו של האיחוד ב 28 - לספטמבר .1961רעיון האחדות הערבית לא התאושש לאחר פירוק קע"ם והתקווה להקמתה של מדינה ערבית גדולה במזרח התיכון התנדפה ברוח. בעבודה זו אתאר את הרקע האידיאולוגי להקמת קע"ם ,והדרך בה תפסה כל מדינה את האיחוד .אסקור את הגורמים הפוליטיים שזירזו את תהליך ההתקרבות בין שתי המדינות ואת המניעים המיידיים שהביאו לאיחוד .אבקש לתאר מה היו הגורמים האידיאולוגיים ,הפוליטיים והכלכליים שהביאו לפירוקו של האיחוד בפברואר ,1961 זמן קצר יחסית לאחר שהוקם.
-3-
הרקע האידיאולוגי להקמת קע"ם רעיון הפאן-ערביות ,אשר הופיע לראשונה במהלך שנות מלחמת העולם השנייה כאידיאולוגיה בקרב השכבות המשכילות והמבוססות ,המשיך לשחק תפקיד חשוב במערכת הפוליטית הסורית .תכניות לאיחוד ערבי ,המתרכזות סביב דמשק ,נשארו רבות עוצמה כתמיד .בשום מדינה ערבית אחרת לא היה הדחף לאיחוד חזק כל כך ושום מדינה ערבית אחרת לא טענה בלהט שהיא היא מולדת הערביות .חלום העצמאות הערבית ,שנתגבש עם פרוץ המרד הערבי חזה מלבן ערבי גדול לחוף הים התיכון הכולל את סוריה ,לבנון ,פלסטין ואת עראק .עם סיומו של המנדט הצרפתי בסוריה באפריל 1946עדיין לא גובשה זהותה הלאומית של סוריה .התמיכה ברעיון האיחוד הערבי היווה איום על עצם קיום המשטר הסורי החדש ועל זהותו .שתי המפלגות הגדולות בפרלמנט הסורי – מפלגת העם והמפלגה הלאומית – תמכו באיחוד ערבי ,תוך כדי שמירה על עצמאותה של סוריה ועל מעמדה המיוחד .הממשלות הסוריות מתוך מגמה לחזק את שלטונם תמכו ברעיון הפאן-ערביות. הרעיונות לאיחוד ערבי הובילו בשנת 1950לעריכת טיוטה של חוקה ,שהצהירה בפעם הראשונה שהעם הסורי הינו חלק מהאומה הערבית .היא גם קבעה שעל הנשיא וחברי הפרלמנט להישבע ,בעת נטילת התפקיד" ,לפעול למען איחוד מדינות ערב" .זמן קצר לאחר מכן ,בתחילת ,1951ראש הממשלה נאט'ם אל-קדסי ,חבר מפלגת העם ,הציג תוכנית ראשונה וממשית לאיחוד מדינות ערב .במיזם שלו הוא הציג שלוש צורות של התאגדות :קונפדרציה ,פדרציה ומדינה מאוחדת" .המדינה הערבית המאוחדת" היתה לדעתו האפשרות המועדפת ,הוא הצהיר שתכניתו מהווה "ביטוי אמיתי של דעת הקהל בסוריה הגדולה".
1
בעקבות בחירות 1954שלטו בפרלמנט מפלגת העם והמפלגה הלאומית שהיוו את האגף הימני בממשלה .נציגי המפלגות ייצגו בעיקר אינטרסים מקומיים ,המפלגה הלאומית ייצגה את הפוליטיקה המקומית של דמשק ומפלגת העם ייצגה בעיקר אינטרסים מסחריים של חלב וצפון סוריה .במדיניות החוץ נטו אנשי המפלגה הלאומית לכיוון מצרים וסעודיה בעוד אנשי מפלגת העם היו בעד הקמת פדרציה ערבית עם עראק.
2
אולם בתקופה זו הסתמנה מגמה של התחזקות האגף השמאלי .מפלגת הבעת' )מפלגת התחייה הערבית הסוציאליסטית( שהיתה המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט ,היתה Elie Podeh, The decline of Arab unity (Brighton, 1999), p. 25 1 2פטריק סיל ,המאבק אל הצמרת )תל אביב (1968עמ' 43 - 41
-4-
הקבוצה המובילה שתמכה באיחוד ערבי ,איחוד של מדינות ערב מהרי הטאורוס עד הסהרה .גרסת הבעת' לאיחוד ערבי לא היתה זהה לחזונו של קדסי ) .(1951חוקת המפלגה היתה מעורפלת לגבי אופיו של האיחוד ,ומבנה השלטון .היתה רק הצהרה שלמדינה המאוחדת ,יהיה "שלטון פרלמנטרי חוקתי" ,ומערכת אדמיניסטרטיבית המבוססת על ביזור. אינטלקטואלים ערבים בסוריה הגדולה הגדירו בצורה ברורה יותר את המבנה הפוליטי הרצוי של המדינה הערבית העתידית .הוגי הדעות הערבים סאטע אל-חצרי ,עבד אל- רחמן אל-באזזאז מעראק ,ונביה אמין פארס מלבנון ,תמכו בצורה מובהקת בהחלת המודל הפדראלי של ארה"ב על העולם הערבי .נביה אמין פארס הביע דעתו ,כשנה בלבד לפני הקמת קע"ם ,שאיחוד ערבי כולל הינו בלתי מתקבל על הדעת לאור הבעיות במדינות ערב והאינטרסים המנוגדים של האליטות שלהם .עקב כך ,הוא המליץ על הקמת איחוד פדראלי של ארבע יחידות :הסהר הפורה )הכולל את עראק ,סוריה ,ירדן ופלסטין( ,חצי האי ערב )כולל ערב הסעודית ,תימן ושאר הנסיכויות( ,עמק הנילוס )כולל מצרים ,סודן ולוב( והמערב הערבי )כולל מרוקו ,אלג'יריה ותוניסיה( .פדרציה זו, תקרא על פי חזונו "מדינות ערב המאוחדות" ,ותשמש אמצעי להשגת איחוד ערבי מלא. האינטלקטואל הפלסטיני הפאן-ערבי ,עזת דרואזה ,הציע צורות שונות של פדראציה )כדוגמת המודלים האמריקני ,סובייטי וההודי( ,אבל לא המליץ על מודל ספציפי למדינה הערבית .לדעתו ,כינון פדרציה בין מצרים וסוריה תהווה צעד ראשון כבסיס לאיחוד המלא. פאן-ערביות כרעיון אידיאולוגי ופוליטי הופיע במצרים כבר באמצע שנות השלושים. למרות הפופולאריות הגוברת של רעיון הפאן-ערביות במצרים ,עדיין בתחילת שנות החמישים שלט רעיון הלאומיות )וטניה( המצרית .רעיון האיחוד הערבי שהועלה על ידי ראש ממשלת סוריה קדסי ) ,(1951התקבל בלעג על ידי העורך רב ההשפעה של העיתון המצרי אח'באר אל-יום ,מצטפא אמין ,שהשווה את רעיון האיחוד הערבי להקמת מדינה עולמית ולהפיכת המדבר לגן פורח .אמין לא שלל לגמרי את רעיון האיחוד הערבי ,אולם הדגיש שרק "אדם גדול" כגנדי יוכל להפוך את הרעיון למציאות ולהקים מדינה ערבית גדולה. בעקבות נפילת המלוכה ,במהלך השנתיים הראשונות של תקופת שלטונם של הקצינים החופשיים ) (1952-1953שלט רעיון הזהות המצרית .הכתבים של רוב האינטלקטואלים המצרים באותה עת שיקפו את הגישה המסורתית של "מצרים ראשונה" .גישה זו באה לידי ביטוי בשני הפרקים הראשונים של "הפילוסופיה של המהפכה" של עבד אל-נאצר, -5-
שנכתבו בקיץ של ,1953אשר דנו בעיקר בענייניה הפנימיים של מצרים .בשנת 1954עם פינוי הכוחות הבריטים ממצרים ,הופעת עבד אל-נאצר כמנהיג היחיד ,והמאבק נגד עראק על הגנה אזורית ,הפכה את מצרים מעורבת יותר בעניינים הערביים והתחזק במצרים רעיון הזהות הערבית .בפרק השלישי בספרו "הפילוסופיה של המהפכה" )פורסם בתחילת (1954דיבר עבד אל-נאצר על תפקידה הפעיל של מצרים במעגל הערבי. הוא אמר לסאנדי טיימס ש"רק לאחר החתימה על הסכם סואץ החל העם המצרי לחשוב במונחים אסטרטגים; עד לאותו רגע התרכזנו רק במצרים".
3
מנהיגים ואינטלקטואלים מצרים ראו בפאן-ערביות אמצעי לחיזוק מעמדה של מצרים בעולם הערבי והשליטה בעולם הערבי באמצעות מערכת של בריתות ,ולא דגלו באיחוד כדבר מעשי או רצוי .עבד אל-רחמן עזאם ,המזכ"ל המצרי הקודם של הליגה הערבית ופאן-ערביסט בכיר ,חשב במונחים של מקורות כלכליים ושווקים .שמצרים לדעתו, "זקוקה למדינות ערב יותר מאשר הן זקוקות למצרים" 4.דעתו של עזאם שיקפה גישה תועלתנית כלפי העולם הערבי .דעה זה באה לידי ביטוי גם אצל הוגים פאן-ערביים מצרים ידועים אחרים ,כגון מחמד עלי עלובה ,זאכי מבראכ ואבראהים עבד אל-קאדר מזיני. עבד אל-נאצר שאף להגמוניה בעולם הערבי ,והסווה את שאיפותיו
באמצעות
התיאוריה שלו על תפקידה המיוחד של מצרים בעולם הערבי ,האפריקאי והאסלאמי. "אנחנו לא יכולים להסתכל בצורה טיפשית על המפה של העולם" ,הוא כתב בספרו שלו" ,בלי לתפוס את מקומנו במפה ואת התפקיד שיועד לנו על ידי מקום זה 5".מחמוד ריאד ,יועצו הקרוב של עבד אל-נאצר וארכיטקט בכיר של האיחוד ,הדגיש שהיתה זו תחושה היסטורית של פגיעות שהובילה את עבד אל-נאצר לאמץ את הפאן-ערביות. תפיסה אינסטרומנטאלית זו כוונה שאיחוד ערבי נראה יותר כתרופה לבעיית הביטחון של מצרים ,אשר תיפתר כאשר תושג הגמוניה מצרית ,ומצרים יועדה לשחק תפקיד ערבי מוביל כתוצאה מהיכולות המדיניות שלה. מצטפא אמין שלעג לרעיונו של קדסי לאיחוד ערבי וטען שכדי להגשימה צריך שיופיע "אדם גדול" משנה דעתו ב 1954 -וראה בעבד אל-נאצר את "האדם הגדול" שיממש את רעיון "ארצות ערב המאוחדות" תוך עשר שנים .באותה תקופה רדיו קהיר הפך לשופרה של מצרים בעולם הערבי .הפרסום המסיבי של חוברות קלות לקריאה על עניינים מזרח Elie Podeh, The decline of Arab unity (Brighton, 1999), p. 28 3 Ibid, p.28 4 Ibid, p.28 5
-6-
תיכוניים ואפריקניים על ידי המשרד להדרכה לאומית ,הרחיבו את אפיקיו של המצרי הממוצע ,וחשפו אותו לעולם המיידי מחוץ למצרים ,אשר מיושב בעיקר בערבים. במחצית הראשונה של שנות החמישים מדיניות מצרים כלפי העולם הערבי היתה מכוונת בעיקר למנוע איחוד בין מדינות הסהר הפורה במיוחד בין סוריה לעראק. המשטר המצרי חשש שמדינה ערבית מאוחדת באזור זה תפגע במעמדה המוביל של מצרים בעולם הערבי .היחסים בין מצרים וסוריה אופיינו על ידי שיתוף פעולה זהיר, אשר לעתים הידרדר לאיבה גלויה .בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים גינה מישל עפלק ,ממייסדי מפלגת הבעת' ,את שלטונם הדיקטטורי ,בתחילה ,הבעת' לא ראתה במצרים שותף מתאים לאיחוד .בשנת 1954הגיעו יחסי מצרים וסוריה לשפל מדרגה. מצרים הביעה מחאה כנגד פעילות האחים המוסלמים בסוריה והעיתונות הסורית, אשר גינתה את המשטר במצרים והאמצעים המדכאים בהם נקט לכאורה .מאמציה של מצרים להבטיח הגמוניה בעולם הערבי התרכזו בסוריה ,אשר נחשבה חלק ממרחב המחיה המצרי .רעיון זה בוטא בתמציתיות על ידי עבד אל-רחמן עזאם ,המזכ"ל המצרי הקודם של הליגה הערבית ופאן-ערביסט בכיר .באפריל ,1953הוא הצהיר ש"איננו יכולים לאפשר לסוריה לפעול כרצונה בגלל שהאסטרטגיה הטבעית שלנו מכתיבה שסוריה תהיה חלק ממרחב המחיה".
6
עבד אל-נאצר ועזאם ראו את אזור סוריה הגדולה כאזור חיץ וקו הגנה ראשון בתוך "מרחב המחיה" הלגיטימי של מצרים .תפיסה הגמונית זו שיקפה תחושה עמוקה של חוסר ביטחון גיאוגרפי ,תוצאה של פלישות רציפות מגבולה הצפוני של מצרים. מבחינה פוליטית ,היתה זאת שנת 1955אשר סימנה קו פרשת מים במעורבות המצרית בעניינים ערביים .המאבק של מצרים עם עראק סביב "ברית בגדאד" ,שכללה את: בריטניה ,איראן ,פקיסטאן ,תורכיה ועראק ,השתתפותה בועידת באנדונג ועסקת הנשק הצ'כית שהעלו ופארו את יוקרתו של עבד אל-נאצר .נאצר הפך בעיניים ערביות למנהיג הבולט של העולם הערבי .בעקבות ברית בגדאד הקימו מצרים סוריה וערב הסעודית ברית הגנתית-כלכלית ערבית ,וסוריה ומצרים חותמות באוקטובר 1955על הסכם צבאי ,שהוביל להקמת מפקדה צבאית משותפת בראשות שר המלחמה המצרי ,עבד אל-חאכם עאמר .מפלגת הבעת' ,שלא ראתה במצרים שותף מתאים לאיחוד עד ,1955 שוכנעה בעקבות המאורעות הנ"ל שפאן-ערביות הפכה רכיב חשוב במדיניות החוץ המצרית ,ועבד אל-נאצר הופך להיות למנהיג ערבי "מהפכני" ו"מודרני" המתאים Ibid, p. 28 6
-7-
ליישם את עקרונות הבעת' .בשלב זה תפס עבד אל-נאצר את האיחוד הערבי כ"איחוד המאבק" – איחוד הצבאות הערביים נגד האויב הישראלי המשותף ותיאום פעילות מדינית נגד תכניות המערב להקמת ברית הגנה מזרח תיכונית .הוא ביקש לשלוט במדיניות החוץ של שכנותיו הערביות ,אך לא לספח מדינות אלו או להתמזג עמן. הצהרותיו של עבד אל-נאצר הדגישו את ההבדלים בתפיסת משמעות והתפקיד הפאן- ערביות בין מצרים לסוריה. התפתחויות אלו הובילו את צלאח אלדין ביטאר ,ממייסדי הבעת' ,לקרוא ב 1955 - להקמתה של פדרציה בין מצרים וסוריה ,אשר תהיה "התחלת הדרך לאיחוד ערבי". אותה שנה סימנה שלב חדש בקשרי הבעת' -עבד אל-נאצר ,שהוגדרו על ידי מצטפא דנדישלי כ"תקופת התמיכה ללא תנאים" 7.כאשר הבעת' הגדילה את השפעתה בתוך הממשלה הסורית ב ,1956 -השאלה של איחוד סורי-מצרי הפכה יותר אקוטית מתמיד. באפריל 1956פורסמה ההצהרה הראשונה בעד האיחוד ,כאשר ההנהגה הלאומית של הבעת' הוציאה לאור גילוי דעת מקיף למען הגשמתו של איחוד מצרי-סורי כנקודת פתיחה בדרך לאיחוד ערבי מלא .עם ביסוסה של המפלגה במערכת הפוליטית הסורית, הפכה שאלת האיחוד חשובה בסדר היום הפוליטי .הבעת' הגדילה את השפעתה בקבינט של צברי אל-עסלי ,חבר בכיר במפלגה הלאומית ,אשר נכנס לתפקיד ביוני .1956לאחר שהשיגו עמדה מרכזית בקבינט של עסלי ,ניסו שרי הבעת' לקדם את רעיונותיהם, והחלו במגעים עם מצרים .למרות שדווח שעבד אל-נאצר קיבל את רעיון האיחוד ,הוא התעקש שכל המפלגות הסוריות יסכימו על העקרונות ,צורה ותוכן האיחוד לפני שייגשו למצרים. באמצע יולי ,1956נראה כי רעיון האיחוד צובר תנופה .העיתונות הסורית פרסמה טיוטה ,אשר דווח שהוצגה לקבינט על ידי הנשיא קותלי ,לאיחוד פדראלי בין "מדינות ערביות עצמאיות" ,שיוכר בשם "מדינות ערב המאוחדות" .לאור העובדה שהתוכנית הופיעה מייד לאחר החלטת הקבינט להקים ועידה מיניסטריאלית ,נראה שהרעיון נדון ברצינות בממשלה .מצד שני ,שגריר סוריה בקהיר ,עבד אל-רחמן אל-עזאם ,טען שהדחף לאיחוד היה עניין של פוליטיקה פנימית ,כאשר כל מפלגה מנסה להשיג יתרון על האחרות ,בעוד רק מפלגת הבעת' וקותלי תמכו באיחוד.
Ibid, p. 27 7
-8-
החיבור המצרי לזהות הערבית בא לידי ביטוי בפרסום החוקה המצרית בינואר ,1956 בה הצהירה מצרים שהיא מדינה ערבית והעם המצרי הינו חלק מהעולם הערבי .חצרי החשיב את ההצהרה כ"שלב המפואר ביותר בהיסטוריה של התפתחות החשיבה הלאומית הערבית במצרים ".לדעתו ,ניסוח החוקה היה שלב מהפכני ,מפני שמצרים, בניגוד לפאן-ערביות הברורה של סוריה ,נטתה ל"הנדנדות קדימה ואחורה בין פרעוניזם ,לאומיות מצרית מקומית ,אוריינטליזם ופאן-ערביות".
8
נאומו של עבד אל-נאצר בעת הלאמת תעלת סואץ ב 26 -ליולי 1956בו הוא פונה לעם הסורי "היום אני אומר לאחים שלכם בסוריה בשמכם – אנו מקבלים אתכם בברכה ! כמו שאמרתם בחוקה שלכם ,אנחנו חלק מהאומה הערבית ,ואנחנו אמרנו בחוקה שלנו אנחנו חלק מהאומה הערבית .אנחנו נמשיך ביחד אחים מאוחדים כאדם אחד עם לב אחד במטרה להשיג את העקרונות של יושר אמיתי והישגים משותפים .במטרה להקים בכל רחבי המולדת הערבית והאומה הערבית עצמאות פוליטית אמיתית ועצמאות כלכלית אמיתית".
9
בעקבות ההלאמה ונאומו של עבד אל-נאצר הציפו אלפי סורים את הרחובות בקראם "דגל אחד ,עם אחד ,מדינה אחת" .אכן ,בטווח הרחוק משבר סואץ ובעקבותיו המלחמה ב"אימפריאליזם" רק חיזקו את מחויבות מצרים לפאן-ערביות ,לפחות בעיני הציבור .כך ,כאשר ועידה של התאחדות הבוגרים הערביים שנערכה באלכסנדריה ביולי ,1956עלה הרעיון של הקמת "מדינות ערב המאוחדות" לראש סדר היום .הועידה פרסמה גם טיוטה של חוקה שקראה להקמת איחוד ערבי פדראלי. דרוואזה וחצרי האמינו שיכולותיה של מצרים והמשאבים האנושיים שלה מחייבים אותה למלא את התפקיד של "פרוסיה" הערבית; עבד אל-נאצר ,לפי פרשנות זאת, ייהפך ל"ביסמרק" של העולם הערבי .תפיסה זו התחברה לעולם הערבי כ"שיטוט חסר תכלית בחיפוש אחר גיבור" בפילוסופיה של עבד אל-נאצר. מצרים תרמה לחיזוק התנועה הפאן-ערבית והיתה כוח מניע .אינטלקטואלים ערבים מסוימים היו מודאגים מהגישה האינסטרומנטאלית המצרית ,שלא נבעה לדעתם משכנוע אידיאולוגי עמוק ,אלא ממניעים אינטרסנטיים למצרים .הם חששו שתפיסה הגמונית כזו של פאן-ערביות תביא את מצרים לחדש את מאמציה לכונן אימפריה
Ibid, p.29 8 Ibid, p.33 9
-9-
ערבית ולא להקמת מדינה פדראלית שוויונית .חששותיהם נתגלו מוצדקים לאור הניסיון של קע"ם.
- 10 -
הקמת הקהילה הערבית המאוחדת )קע"ם( האידיאולוגיה הפאן-ערבית שחקה תפקיד חשוב בתהליך שהוביל להקמתה של קע"ם, אולם האידיאולוגיה לא היתה סיבה מספקת להקמתו של האיחוד .המנהיגות הסורית השתמשה בפאן-ערביות על מנת לבסס את הלגיטימיות לשלטונה עקב הקושי הפוליטי, החברתי והכלכלי .נאצר לעומת זאת השתמש בפאן-ערביות בנאומיו להאדרת מעמדו בעולם הערבי ובעקבות זאת נעשה מחויב לאידיאולוגיה .נראה שהפן האידיאולוגי שימש כסות למניעים פוליטיים וכלכליים של שתי המדינות .המנהיגות הסורית קיוותה שבעקבות האיחוד עם מצרים ,סוריה תרוויח זהות ערבית מכובדת יותר ושלטון יציב יותר. המנהיגות השלטת בסוריה לאחר קבלת העצמאות היתה המנהיגות שנלחמה לעצמאותה .זו היתה קואליציה רופפת של סיעות ואישים ולא הנהגה בעלת פרוגרמה מדינית ברורה.
10
בעקבות תבוסת הסורים במלחמת 1948הואשמה המנהיגות
האזרחית בכישלון והצבא השתלט על החיים הפוליטיים בסוריה .החיפוש אחר אשמים שימש אמצעי לדחיקת רגליה של האליטה המסורתית ,והצבא שבו לא דבק אות הקלון של שחיתות ,חוסר יעילות ,הפך למנוף פוליטי .לאנשי הצבא חברו האינטלקטואלים הרדיקאלים מחוץ למפלגת הבעת' ובתוכה. בשנת 1949התחוללו בסוריה שלוש הפיכות צבאיות .שלטון שתי הממשלות הצבאיות הראשונות של חסני זעים וחינאווי לא האריכו ימים .בדצמבר 1949חולל אדיב שישכלי את ההפיכה הצבאית השלישית ושלט בסוריה במשך למעשה ארבע שנים עד פברואר .1954
11
הפיכתו הצבאית של זעים היתה הפעם הראשונה בה התערב הצבא בפוליטיקה במדינות הזרח התיכון .זעים ראה עצמו איש צבא ,מתקן עולם ,הבונה חברה חדשה על חשבון המשטר הישן .אולם בשלב זה הצבא "עדיין לא רכש ביטחון עצמי וכישרון פוליטי שיכשירוהו ליטול את מקומו בזירה הפוליטית ככוח עצמאי" 12.הצבא "שאב כוחו מעלייתם של קבוצות לחץ קיצוניות ושל תעמלנים פוליטיים שמאלניים שנטלו על
10יעקב שמעוני ,מדינות ערב )תל אביב (1990עמ' 452 11סיל ,עמ' 60 12שם עמ' 94
- 11 -
עצמם את חינוך הצעירים ,בצבא כמחוצה לו והחדירו בהם השקפות פוליטיות חדשות ושאיפות גדולות יותר למען הערבים בכלל".
13
בהפיכה השנייה שבראשה עמד חינאווי השתלבו גורמים שהיו קשורים במדיניותה הבין-ערבית של סוריה וביחסה ללבנון .מדיניותו היתה פרו-עראקית ועוררה עליו קבוצת קצינים בעלי נטיות אנטי-עראקיות שבראשה עמד אדיב שישכלי .בתחילת דרכו פעל שישכלי מאחורי הקלעים .על פי השקפתו ,תפקיד הצבא להיות בורר ,שאליו אפשר לפנות כדי לקרוא את הפוליטיקאים לסדר בעת משבר לאומי .צעדו הראשון היה להניח את "הנהגת המדינה לשליטיה החוקיים" ,ולהרשות להם להמשיך בעיסוק המסורתי של הרכבת ממשלות.
14
למראית עין הסתפק שישכלי בתפקיד צבאי ,אולם למעשה נמצא השלטון בידיו ובידי חבורת הקצינים המקורבים לו .מפלגת הרוב ,היא "מפלגת העם" ,נמצאה בסכסוך קבע עם שישכלי על סמכויות השלטון האזרחי ונגד התערבותה של חבורת הקצינים .הצבא קבע מי יהיה מועמד לראשות הממשלה ,לאחר שניתנה הסכמתו של הצבא יכול היה קדסי ,מזכיר מפלגת העם ,להרכיב ממשלה אולם בתמורה אולץ למנות קצין צבא כשר ההגנה ואחראי על הז'נדרמיה.
15
הצבא התערב בהליכי השלטון וצמצם את סמכותה
של מפלגת העם ,התיש את מנהיגיה עד שהיו עקרים מבחינה פוליטית. בדצמבר 1951שם שישכלי קץ למשטר ה"פרלמנטרי" .בהפיכה הרביעית פיטר את נשיא הרפובליקה ואת הממשלה ,פיזר את הפרלמנט ,שם במאסר את מנהיגי מפלגת העם, והקים דיקטטורה צבאית .וכל זאת בתפקיד הרמטכ"ל .הוא השתלב בשלטון האזרחי רק בקיץ 1952ושנה לאחר מכן עמד בראש מיניסטריון הפנים .כדי להגדיל את הבסיס החברתי עליו נשען שלטונו ,הקים שישכלי תנועה פוליטית שנקראה תנועת השחרור הערבי ופיזר את כל שאר המפלגות 16.המהלך קומם עליו את חברי המפלגות האחרות וגבר הניכור בין שישכלי לבין תומכיו המסורתיים ,חסידי אכרם חוראני ואנשי הבעת', אשר הצטרפו לאופוזיציה לשלטונו. כששישכלי רצה לשוות אופי חוקי למשטרו ,חדל לראות בצבא קבוצת עלית במדינה, וניסה להשיבו למעמד תקין וצנוע יותר בחיי האומה ,על ידי קיצוץ זכויות היתר שלו. למגמה זו התנגדו בחריפות מרבית הקצינים שמחוץ לחבורתו הקרובה של הנשיא, 13שם ע' 60 14שם ע' 108 - 107 15שם ע' 118 - 114 16שמעוני ע' 454 - 453
- 12 -
שנוכחו כי הקריירות שלהם וקידומם תלויים בקפריזות של הדיקטטור ובחסדיו .הצבא שבימיו של שישכלי הפך להיות מעורב בחיים הפוליטיים האזרחיים הוא אשר הדיח את הנשיא מתפקידו. הקצונה שהפילה את שישכלי בכוח לא היתה מלוכדת וניכרו בה שלוש סיעות מרכזיות: תומכי הבעת' )בעיקר קצינים צעירים מבין המיעוטים( ,תומכי המפלגות שייצגו את האליטות המסורתיות ,ושכוחן בצבא היה בירידה וסיעה קטנה של קצינים פרו- קומוניסטים וקצינים לאומנים מתומכי אנטון סעדה .הקצינים משלוש קבוצות הללו התגוששו בינם לבין עצמם בקרבות של ממש בין יחידות שונות של הצבא הסורי. יחסה של מפלגת הבעת' כלפי הצבא היה הססני היא לא ראתה בעין יפה משטרים צבאיים ,לפיכך לא עודדה את הצבא להמשיך בתפקיד שנטל לעצמו כמגן ייעודיה הנשגבים של האומה .ואכן ,לא היתה למנהיגי הבעת' כל כוונה לקבל פקודות מהצבא או לאפשר לסגל הקצינים להיות כוח פוליטי המנהיג את המדינה .עם זאת לא יכלו אנשי הבעת' להניח לצבא שייפול בידי יריביהם הריאקציונרים .הם רצו לכבוש את לב הצבא לרעיונותיהם ,כדי שיוכלו להשתמש בו כבמכשיר לרפורמה חברתית ופוליטית, ולהבטיח כי לא ינוצל נגדם .מנהיגי מפלגת הבעת' וחוראני ,אשר ברחו ללבנון בימי שלטונו הדיקטטורי של שישכלי ,אחדו את כוחותיהם והקימו מפלגה אחת )דצמבר .(1952חוראני הביא לבעת' את כישרונו הפוליטי ואת חסידיו מקרב הצבא .באותם הימים יצרה המפלגה קשר עם תאים של קצינים צעירים ,קבוצה שהקימה והפילה ממשלות והתוותה את גורלה של המדינה .היה זה הקשר עם הקצינים הצעירים ,ולאו דווקא הדוקטרינה האידיאולוגית ,או היכולת האינטלקטואלית של מנהיגי המפלגה, שהיה עתיד לעלותם אל מרכז הבמה הסורית והערבית ככוח וכקובעי מדיניות.
17
לאחר הדחתו של שישכלי על ידי הצבא זקוק היה הצבא למנהיג חזק שיאחד אותו. עדנאן אל-מאלכי ,קצין תומך מפלגת הבעת' ששירת כסגן ראש המטה הכללי ,נראה האדם המתאים .אולם הוא נרצח באפריל 1955על ידי חבר מפלגת ה-פ.פ.ס ,.מפלגה ימנית קיצונית שנקטה באידיאולוגיה פאן-סורית .מאז לא הצליח אף קצין להיהפך לדמות דומיננטית בצבא .הצבא פוצל למספר סיעות מפלגתיות ,ששיקפו את הפיצול במערכת הפוליטית הסורית.
18
17שמעוני,ע' 456 Podeh, p. 38 18
- 13 -
הסיעה החזקה ביותר בצבא היתה של קצינים שתמכו במפלגת הבעת' ,בראשות עבד אל-ע'אני קנות ומצטפא חמדון ,קרוב של חורני בחמה .קבוצה זו היתה קשורה גם בעבד אל-חאמד סראג' ,ראש המודיעין הצבאי מאז מארס .1955הן חמדון והן סראג' שיחקו מאוחר יותר תפקיד חשוב בקע"ם .סיעה נוספת ,בראשות אמין אל-נפורי, שכללה את ג'אדו עיז אל-דין ,אחמד עבד אל-כרים ,טועמה אל-עודתאללה ואת אחמד אל-הוניידי .היתה זו קבוצה ניטרלית בלי שום זיקה סיעתית שהעבירה את תמיכתה בהתאם לנסיבות .גם קצינים אלו ישחקו מאוחר יותר תפקיד חשוב בקע"ם .עוד סיעה שהורכבה מקצינים ימניים באזור דמשק ,הונהגו על ידי עמר קבאני והשאם אל-עזם. ולבסוף עפיף אל-ביזרי ,הרמטכ"ל החל מאוגוסט ,1957נחשב אוהד הקומוניסטים למרות שלא היה חבר מפלגה.
19
בארבע השנים שבין סילוקו של שישכלי ב 1954 -לבין איחודה של סוריה ומצרים ב - 1958אנו עדים להתפוררות החברה הצבאית והאזרחית הסורית ולהתפרקות המערכת הפוליטית .שלטונו הממושך של שישכלי לימד שאפשר לשלוט בסוריה באמצעות הצבא ולפיכך ניסה כל פוליטיקאי לשלול מיריביו את השליטה בצבא 20.ניגודי הכוח בין הצבא לבין הפוליטיקאים המסוכסכים בינם לבין עצמם ,אשר תוך כדי חיפוש ידידים בצבא לצורך ניצולם כנגד יריביהם האזרחיים ,רק החישו את תהליך כניעתם שלהם בהכרעות היומיומיות לקצינים השאפתנים והשתלטנים יותר 21.כאשר היה הצבא מאוחד בפיקוד מפקד עליון אחד ,העניקה התערבותו לפחות ,לכידות מסוימת למדיניות החוץ של סוריה "אך כאשר לא יכול היה שום קצין בצבא סוריה לשלוט היטב על המטה הכללי, כפי שאכן אירע בשנה ובשנתיים שלפי האיחוד הסורי מצרי הוסיפו המחלוקות הפנימיות בצבא גורם של אלימות לזירה הפוליטית".
22
האחוד התאפשר מנקודת מבט סורית כאשר ארבע סיבות מיידיות התמזגו יחד. מעצמות המערב היו תחת הרושם ,שסוריה )בקיץ סתיו (1957בדרך להפוך למדינת לווין סובייטית ,זאת לאור התחממות היחסים בין סוריה לברית המועצות והפעילות הגוברת של המפלגה הקומוניסטית תחת הנהגתו של חאלד אל-בכדאש .בנוסף לכך ,ב - 12לאוגוסט סוריה גירשה שלושה דיפלומטים אמריקאים בטענת קשירת קשר כנגד השלטון .עקב כך ,ארצות הברית בשיתוף תורכיה ועראק נקטה במספר צעדים חשאיים במטרה למנוע את הפיכת סוריה ל"קורבן של הקומוניזם הבינלאומי" .המשבר כמעט והוביל להתנגשות גלויה בין תורכיה וסוריה .בתחילת אוקטובר ,בכל אופן ,נרגע המצב Podeh, p. 38 19 20סיל ,ע' 291 21שם ע' 95 22שם ע' 341
- 14 -
כתוצאה מניסיונות תיווך שנערכו על ידי מלך ערב הסעודית .נצחונו הפוליטי של עבד אל-נאצר על ה"אימפריאליזם המערבי" ב 1956 -צייר אותו כמנהיג הערבי היחידי המסוגל להתגבר על איומים חיצוניים ,ומצרים הסתמנה ככוח היחידי המסוגל בקיץ 1957לסלק את האיום הסובייטי מסוריה .בנוסף לכך מסתמנת בסוריה אליטה חדשה שהיתה מורכבת מחברי מפלגת הבעת' ומקציני צבא .אנשי הבעת' ראו באיחוד דרך אלטרנטיבית להשיג עוצמה פוליטית שלא יכלו להגיע אליה דרך המערכת הפוליטית הסורית .קציני הצבא שהיו מפולגים לסיעות שונות הבינו ששום קבוצה בודדת לא תוכל לשלוט במערכה הפוליטית ,ושוכנעו שהאיחוד עם מצרים ,מדינה בה ניצח הצבא את כל יריביו ,יאפשר להם להקים "מועצת מהפכה" על פי הדגם המצרי ולשלוט בסוריה .האליטה הוותיקה ,המורכבת מבעלי קרקעות וסוחרים עשירים לא שותפה במהלכים שנוהלו על ידי הבעת' והצבא ,קיבלה את האיחוד כרע במיעוטו ,לאור הנסיבות שהיו בסוריה .מעורבות סובייטית ,שליטת הבעת' ,או הפיכה צבאית ,היו התסריטים האפשריים שאיימו לערער את בסיס הכוח של האליטות הישנות .יותר מכך ,הם לא יכלו להתנגד באופן גלוי לאיחוד מאחר והם נחשפו מזמן לאידיאולוגיה הפאן-ערבית .הם לא יכלו להתנגד לרעיון אותו הם קידמו יותר משלושה עשורים. בנוסף לכך ,האיחוד יכול היה לספק יתרונות כלכליים לאליטה הוותיקה ,אשר תרוויח מהאיחוד עם השוק המצרי הגדול יותר .נראה שכל הגורמים באליטה הסורית תמכו בהקמתה של התאגדות כלשהי עם מצרים ,על אף המניעים השונים ,ואפילו הסותרים, התפתחות שהועצמה במשיכה החזקה לפאן-ערביות. המניעים של מצרים היו שונים מסוריה .למלחמת סואץ היו מספר השלכות במונחים של איחוד ערבי .המלחמה אימתה את תפיסתם של הערבים לכך שישראל הינה שלוחה של המעצמות בכדי לכבוש מדינות ערביות .איחוד בין שתי מדינות ערביות ויותר יהיה בעל יכולת לסכל את שאיפותיה של ישראל .מצרים תפסה את האחדות הערבית כליכוד המאבק הערבי נגד ישראל .היה הכרח להבטיח את הזדהותה של סוריה עם מצרים לצרכי מאבק נגד ישראל והשליטה הבין-ערבית .רק על ידי שליטה בסוריה עשויה מצרים להבטיח לעצמה את השליטה באזור .נוסף על כך ,שליטה על מדינה ערבית שכנה חשובה לביטחונה של מצרים .מצרים חיפשה דרכים שונות להשיג עמדת השפעה בענייני סוריה .עבד אל-נאצר הבין ששלטון בלתי יציב בסוריה תחת השפעה סובייטית או קומוניסטית יהווה אתגר ואפילו איום להגמוניה שלו בעולם הערבי .בנוסף לכך חוסר יציבות סורית יקרין על מדינות ערביות שכנות ,ומכאן יביא לחוסר יציבות של האזור כולו.
- 15 -
מצרים חיפשה דרכים שונות להשיג עמדת השפעה בענייני סוריה .אחד מהלקחים שהפיק עבד אל-נאצר ממשבר סואץ היה שכל שינוי בסטאטוס קוו באזור צריך לקבל תמיכה מאחת המעצמות .המעורבות האמריקנית הנחרצת במשבר סואץ ובמשבר הסורי של קיץ-סתיו 1957שכנעה את עבד אל-נאצר שכל תנועה מצרית דרסטית בסוריה חייבת להיות מתואמת עם ארצות הברית .היחסים בין שתי המדינות הידרדרו אחרי ההכרזה על דוקטרינת איזנהאור בינואר ,1957שבה הכריזה ארה"ב על תמיכתה ב"קיום עצמאותן ושלמותן של מדינות המזרח התיכון" ונכונותה להגיש מלבד סיוע כלכלי ,סיוע צבאי לכל מדינה או קבוצת מדינות שתבקש "סיוע נגד תוקפנות מזוינת מצד ארץ שבשליטת הקומוניזם הבינלאומי.
23
הדוקטרינה גובשה כנגד מה שנחשב
כאיום סובייטי קרוב על המזרח התיכון ,במערבולת שלהי פרשת סואץ .מזכיר המדינה האמריקני דאלס סבר כי הרוסים עלולים לנצל את ההזדמנות שנוצרה עקב המבוכה שבה היו שרויות בריטניה וצרפת ,כדי לערוך ניסיון גלוי להשתלטות על האזור ,אם בהתקפה מזוינת ואם בחתירה מבפנים 24.דוקטרינת איזנהאור פילגה את העולם הערבי לשני מחנות ועוררה מלחמת תעמולה קשה .מחנה אחד כלל את המדינות ה"שמרניות", ערב הסעודית ,לבנון ,סודאן ,לוב ,מרוקו ,תוניסיה ,עראק וירדן ,שתמכו במדיניות האמריקנית החדשה .ומנגד מצרים וסוריה ,שהתנגדו לדוקטרינה ,וראו בה המשך ישיר לברית בגדאד ו"אימפריאליזם במסווה חדש" 25.למצרים ולבעלת בריתה סוריה היה ברור כי התערבותם של האמריקנים בעניינים הערביים בשם המאבק נגד הקומוניזם, איימה לשלול מהן את היוזמה בפוליטיקה המקומית ,אשר להשגתה לחמו מאז .1955
26
למרות זאת ,המשבר הסורי עודד אטמוספרה ידידותית לשיפור יחסי מצרים ארצות הברית :לכל אחת מהן היה אינטרס בהבאת יציבות לסוריה ,כל אחת וסיבותיה שלה. עבד אל-נאצר ניסה תחילה לשכנע את ארצות הברית כי הסכנה הקומוניסטית בסוריה מוגזמת ,ועל ארצות הברית להימנע מלשלוח את הצי השישי ,לספק נשק לבדלנים או לעודד את איומי תורכיה .צעד כזה ,הוא טען ,רק "ידחוף את סוריה לזרועות הרוסים". מאחר ועצתו לא זכתה לתשומת לב ,שקל עבד אל-נאצר לשלוח חיילים לסוריה בהתאם להסכם הצבאי הסורי-מצרי של אוקטובר .1955ב 11 -בספטמבר ,ראש המטה הכללי הסורי ,גנרל עפיף אל-ביזרי ,וראש המודיעין הצבאי ,קולונל עבד אל-חאמד סראג' ,באו לקהיר לשיחות עם שר המלחמה עאמר ,ועם חאפט' אסמאעיל ,ראש המטה הכללי של המפקדה הסורית מצרית המשותפת.
23שמעוני ,ע' 261 24סיל ,ע' 317 Podeh, p 219 - 220 25 26סיל ,ע' 322
- 16 -
בעקבות ההתייעצות ,חיילים מצריים נחתו בלאד'קיה ב 13 -באוקטובר .מאחר והמשבר חוסל קודם לנחיתת הכוחות המצרים ,יש לראות בצעד זה בעיקר כמהלך פוליטי שמטרתו לבסס את מעמדו של עבד אל-נאצר כמנהיג הערבי העיקרי ,ולהבטיח שסוריה תישאר תחת השפעתה של מצרים .שר החוץ המצרי מחמוד פוזי אמר לנציג הקנדי באומות המאוחדות שהכוח המצרי נשלח על מנת להפגין את יעילות ההסכם הסורי-מצרי ,לקבוע מחדש מנהיגות מצרית בעולם הערבי ולשכנע את הסורים לעמוד בלחץ הקומוניסטי .ההוכחה לכך שהתמרון לא היה למטרות צבאיות היא שהחיילים המצרים לא תפקדו כיחידה רגילה ,אלא פוזרו בצבא הסורי .המהלך המצרי בלא ספק חיזק את עמדת מפלגת הבעת' והקצינים הפרו-מצרים בצבא הסורי. בעקבות נחיתת כוחות מצריים בלאד'קיה באוקטובר ,1957ביסס עצמו עבד אל-נאצר כבורר בענייני סוריה .פעולה מצרית זו נבעה מרצונו של עבד אל-נאצר לחזק את מעמדו בעולם הערבי .חוסר יציבות פוליטית מתמשך בסוריה עשוי היה לסכן את מעמדו בעולם הערבי .עבד אל-נאצר נזקק לאישור אמריקני למהלכיו בסוריה לכן הוא השתמש ב"איום" הקומוניסטי כאמצעי להשגת הבנה מוקדמת עם ארצות הברית לגבי סוריה. יחסי סוריה ומצרים התחזקו במהלך המשבר הסורי של קיץ-סתיו .1957הקשרים הסורים-מצריים השתפרו גם בתחום הכלכלי .תוך כדי המשבר הסורי נחתם הסכם כלכלי אשר הבטיח ,חופש תנועה לאנשים והון ,חופש בסחר הלאומי וסחר חוץ ,חופש לחיפוש עבודה ופעילות כלכלית ,וחופש בשימוש באמצעי תחבורה .בנוסף לכך ,הסכם סחר ותשלומים נחתם באמצע נובמבר ,אשר סיפק הכפלת הסחר השנתי .למרות שהתנאים בהסכם היו מרשימים ,הם שימשו בעיקר למטרות תעמולה .דווח שבפגישה בין חבר הפרלמנט הלבנוני ,אמיל בסתאני ,לבין עבד אל-נאצר נאמר לראשון שההסכם לעולם לא יהפוך לריאלי ,ושההסכם הכלכלי הינו חסר משמעות. בנובמבר 1957במושב הפרלמנט הסורי בו נכחה משלחת של הפרלמנט המצרי יצאה קריאה לפדרציה מצרית סורית כנקודת פתיחה לקראת "איחוד ערבי כולל" .עבד אל- נאצר ,בשני נאומים חשובים שנשא באותו זמן ,שלל את רעיון האיחוד .עבד אל-נאצר היה מודאג מחוסר היציבות הסורית הפנימית ,שעלולה לעורר הדים ברחבי העולם הערבי ,וראה באיחוד כנטל ולא כיתרון. אנשי הבעת' הטילו ספק בכנותם של פוליטיקאים סורים רבים אשר טענו כי הם תומכים בתוכנית האיחוד בשעה שלמעשה התנגדו לה .לפיכך חשה הבעת' הכרח לעורר את הקצינים לנסוע לקהיר בכדי למנוע את התמוטטות תוכנית האיחוד .הבעת' אף - 17 -
ידעה כי עבד אל-נאצר לא ייטול על עצמו את האחריות לשלטון בסוריה כל עוד הצבא יהיה מפולג לסיעות יריבות .אנשי הבעת' השתכנעו ,כי אין דבר אשר ירגיע את חששותיו של עבד אל-נאצר כמשלחת נרחבת של ראשי הצבא הסורי ,אשר יצהירו על נאמנותם לו ויפקידו עצמם בידיו .ב 12 -בינואר 1958המריאו לקהיר ארבעה עשר קצינים ,בראשותו של ראש המטה הכללי עפיף אל-ביזרי .בדמשק נותרו סגן הרמטכ"ל, אמין אל-נפורי ,וראש המודיעין עבד אל-חמיד סראג' .על זה האחרון הוטל למסור לממשלה איגרת ,שבה הוסברה נסיעתם הפתאומית של הקצינים .איגרת זו היתה למעשה אולטימטום; היא הזכירה לממשלה את התחייבותה בעת עלייתה לשלטון ,כי תנקוט צעדים ממשיים לכינון איחוד עם מצרים .בנוסך לכך הצהירה האיגרת כי המדינה נמצאת על סף התמוטטות ,כי הקומוניזם מתחזק ,וכי הקצינים נסעו למצרים על מנת למצוא תרופה למצב. עבד אל-נאצר התנגד לתוכניות האיחוד הפדראלי שהועלו על ידי הסורים .הוא דרש איחוד מלא ,פרישת הצבא מהעיסוק בפוליטיקה ופיזור המפלגות .חברי הפרלמנט הסורי בלחץ אנשי הצבא נכנעו לדרישותיו של עבד אל-נאצר וב 1 -לפברואר 1958 הוכרז בישיבה משותפות של ממשלות סוריה ומצרים על כינון איחוד בין שתי המדינות.
- 18 -
הגורמים שהביאו לפירוקה של קע"ם הקמת קע"ם ) (1958נראתה על פניו כהישג של החברה הסורית שדגלה בפאן-ערביות והראתה חולשה בזהות לאומית סורית .שלטון של שליט חזק נראה כפיתרון לבעיות של חוסר שקט מדיני ,צבאי ורווחה כלכלית בסוריה .בפעולת האיחוד של שתי המדינות למדינה אחת ,טמונים היו הזרעים לחוסר היכולת של האיחוד להתקיים .היה חוסר בבהירות אידיאולוגית לגבי מבנה האיחוד ,כל אחת מהמדינות תפסה אחרת את רעיון הפאן-ערביות .המצרים ראו במצרים מדינה העומדת במרכז העולם הערבי והמנהיגה של התנועה הפאן-ערבית .הסורים לעומתם ביססו את השקפתם על שוויון בין החברים השונים באיחוד .עבד אל-נאצר אמנם הכיר את הכתבים הסורים לגבי הפאן-ערביות אבל הושפע יותר מהוגים מצריים ,דבר שהשתקף במיוחד בספרו הפילוסופיה של המהפכה .מחוזק על ידי ההבדלים בגודל ,עושר ,כוח צבאי ודמוגראפיים ,העליונות המצרית על סוריה נראתה כמובנת מאליה .מפלגת הבעת' ,שהיתה הגורם המרכזי מאחורי האיחוד ,גיבשה רק עקרונות כלליים ודיברה על היקף המדינה הערבית העתידית .רק לאחר פירוקו של האיחוד ,כאשר חקרו את הגורמים לאיחוד ,דנו אנשי הבעת' והוגים אחרים בצורות של איחוד ערבי. בניגוד למצרים בניית זהות קע"ם חדשה בסוריה נראתה משימה קלה יותר בשל דבקות ארוכת שנים בפאן-ערביות ופרי חולשתה של הזהות המקומית .בכל זאת ,הסורים סירבו לוותר על סמלי הזהות שלהם ,במיוחד שהם הבינו שהזהות המצרית נשארה מרכזית .החגיגות של מהפכת יולי תמיד הזכירו להם שהמצרים הנציחו את זהותם העצמית גם כאשר הצטרפו לאיחוד ,והחגים הסורים הראשיים נמחקו מלוח השנה הרשמי .למרות שתקופת האיחוד היתה קצרה בכדי לאפשר התפתחות של זהות קע"ם חדשה ,נראה כאילו היו מגמות חזקות אשר הפריעו ליצירת זהות זו. במונחים אידיאולוגיים ,הכישלון ביצירת סמלים מזהים משותפים מנעו את השילוב בין המדינות .המשרד להדרכה לאומית קיבל הוראה לחזק את הזהות הערבית באמצעות הוצאה לאור של ספרים ,הכתיבה מחדש של ספרי הלימוד ,תעמולה באמצעי התקשורת וסרטים .אבל ההצלחה היתה מוגבלת; פקיד אמריקני העיר שלמרות שבנאומים שלהם המנהיגים התייחסו לקהילה ערבית מאוחדת ,בשיחות פרטיות הם השתמשו במונחים "מצרים" ו"סוריה".
- 19 -
כדי שקהילה ערבית מאוחדת תגדל ותשגשג ,וכדי שתשמש ,כפי שחלמו אחדים ,גרעין לאיחוד ערבי נרחב יותר ,היה צורך בנוסחה חוקתית חדשה .מצרים וסוריה יחדיו לא יכלו להישלט כפי שנשלטה מצרים לבדה 27.שאיפתו של עבד אל-נאצר למזג את שני המחוזות למחוז אחד הצריכה ביטול הכוח של האליטה הפוליטית הסורית ודחיקת דמשק לשוליים כמרכז פוליטי .בפעולותיו אלה איבד עבד אל-נאצר את בסיסו הלגיטימי בסוריה. גורמים חיצוניים שיחקו גם הם תפקיד בפירוקו של האיחוד .החשוב ביותר היה סירובה של עראק להצטרף לקע"ם לאחר ההפיכה הצבאית של .1958הטיעון שעבד אל- נאצר היה להוט לצרף את עראק לקע"ם כחלק משאיפתו לאחד את המעגל הערבי תחת הנהגתו הוא פשטני וככל הנראה שגוי .זו שגיאה לנתח את מדיניותו בשלהי שנות החמישים לאורה של חוברת ,אשר נכתבה מעט לאחר עלייתו לשלטון .עבד אל-נאצר עצמו אמר לניו-יורק טיימס ש"אף אחד לא יכול להכריז על הנהגתו או לכפות אותה על אנשים ".הוא הפריך את הטענות המערביות שהוא חשב להרחיב את שטחה של מצרים במטרה לכונן אימפריה ערבית .שאיפה כזו הוא סיכם ,התאימה לתקופה הרומאית או להרפתקאות האימפריאליות ,אבל "עכשיו אנו חיים במחצית השנייה של המאה העשרים ,מאה של עקרונות ונקודות מבט".
28
לאור בעיותיו בסוריה ,עבד אל-נאצר לא התלהב מאיחוד מלא עם עראק .כמובן שאין זה אומר שהוא לא היה מופתע מעמדתו העצמאית של קאסם ,שליטה החדש של עראק לאחר הפיכת ,1958אשר התנגד לכל סוג של התאגדות עם קע"ם וסירב להכיר בהנהגתו של נאצר .להמונים בעולם הערבי צירופה של עראק לקע"ם היה הגיוני ביותר .עראק לא רק התנגדה לאיחוד ערבי אלא פתחה במלחמת מילים שהוחרפה למעורבות מצרית בענייניה הפנימיים של עראק .העובדה שעראק סירבה להצטרף לאיחוד העלתה ספקות לגבי חוכמת החלטתה של סוריה להתאחד עם מצרים .יותר מכך ,האיבה בין קע"ם ומדינות ערביות אחרות ערערה את הלגיטימיות של עבד אל-נאצר בעולם הערבי .בטווח הארוך רק תימן הצטרפה לקע"ם דבר אשר הקטין את ציפיותיו להנהיג את התנועה הפאן-ערבית ,וחיזק את שאיפתה של סוריה לפרוש מהאיחוד .האיחוד היה נתון להתקפות בלתי פוסקות מצד המדינות השמרניות :עראק ,ערב הסעודית ,לבנון ,סודאן, לוב ,מרוקו ,תוניסיה וירדן.
27סיל ,ע' 359 Podeh, p. 182 28
- 20 -
במונחים פוליטיים ,ארבע שגיאות מצריות הובילו לפירוק קע"ם .ראשית ,הסורים שהיו קשורים להקמת האיחוד ,הורחקו בהדרגה מעמדות הכוח .למרות שבהתחלה נעזר עבד אל-נאצר בקבוצות אלה על מנת לנהל את ענייניה הפנימיים של סוריה .על ידי חיסול בעלי ברית אלה מבלי ליצור אליטה אלטרנטיבית ,איבד עבד אל-נאצר את בסיסו הפוליטי בסוריה .כאשר המיזוג הושלם באוגוסט ,1961לא היתה הנהגה סורית מקומית לגבות את מדיניותו של עבד אל-נאצר. שגיאתו השנייה של עבד אל-נאצר היתה התבססות על סוכנויות ממשלתיות כתחליף לפעילות מפלגתית .בהתבססו על המודל המצרי ,הוא ביטל את המערכת המפלגתית הסורית ,אשר היתה הגורם העיקרי לאי-יציבות .הניסיון הראשון להקים סניף סורי של האיחוד הלאומי – מפלגת המונים אשר הוקמה במצרים ב – 1958 -נכשל .רק ביולי 1960התקיים הקונגרס הראשון של האיחוד הלאומי .היה זה תחליף עלוב למערכת הפוליטית הרב מפלגתית שהתקיימה בסוריה לפני האיחוד .חברי הארגון המצרים והסורים נבחרו בקפידה ,מה שהפך את הארגון לחותמת גומי של המשטר. שגיאה שלישית היתה המעורבות הגוברת בענייניה הפנימיים של סוריה ,אשר היה תוצר הגיוני של השאיפה המצרית להשיג מיזוג מלא של שני המחוזות .ב 1960 -הודק האיחוד ובוטלו הממשלות הנפרדות של החבלים .באותה שנה הוקמה אסיפה לאומית והורחבו מאוד סמכויות הממשלה המרכזית .המפלגות הסוריות פורקו ,והוקמו ועדות מקומיות של "האיחוד הלאומי" ,המפלגה היחידה שהורשתה להתקיים .באסיפה הלאומית שליש מהנציגים היו סורים .הבעת' ציפתה להיות המפלגה השלטת ומורת הדרך האידיאולוגית של המדינה החדשה .אולם הנשיא עבד אל-נאצר עמד על פירוק כל המפלגות ותבע גם את פירוקה של מפלגת הבעת' .הנהגת מפלגת הבעת' הסכימה לפרק את המפלגה בשאיפה ,שעבד אל-נאצר יפצה אותם על ידי הפקדת ענייני סוריה בידיהם. בפועל ,ההשפעה האידיאולוגית של המפלגה היתה מוגבלת ותפקידה בענייני סוריה היתה מזערית .ביטאר הודה שהשרים התפטרו בגלל שהוצאו מתהליך קבלת ההחלטות ,בעוד העוצמה האמיתית ניתנה לסראג' ,שר הפנים הסורי 29.הצבא הסורי, שהיה אחד מהגורמים לחוסר היציבות הפנימית הסורית לפני האיחוד ,הורחק במהרה מהחיים הפוליטיים .הקצינים הסורים שהפכו לשרים אזרחיים ,התפטרו בעקבות התפטרות אנשי הבעת' ובכך נחלש הבסיס הפוליטי של המשטר .נוסף על כך ,היתה התמרמרות בקרב אנשי הצבא בשל היותם כפופים לקצינים מצריים ,דבר אשר לווה
Podeh, p. 101 29
- 21 -
בהתנהגות פטרונית .הם התנגדו גם למדיניות המצרית של העברת קצינים סורים למחוז המצרי ,וראו בהעברה הגליה. שגיאה רביעית היתה הקמתם של מנגנוני ביטחון מטילי אימה שהפכו את סוריה למדינת משטרה .לא פחות מארבעה ארגוני ביון פעלו בסוריה ,מרביתם תחת פיקודו של סראג' ,אשר הפך לאדם השנוא ביותר בסוריה .אמנם גם בתקופה שלפני האיחוד לא נהנו הסורים ממערכת דמוקרטית ,אולם לא היה שימוש שיטתי בצנזורה ,ציטוט, ריגול ,מעצרים ועינויים .שלטון אימים זה גרם למספר רב של סורים להגר ללבנון על מנת לברוח משיטותיו חסרות הרחמים של סראג'. במונחים סוציו-אקונומיים ,מספר גורמים תרמו לפירוקה של קע"ם .ראשית ,רצונו של עבד אל-נאצר למזג את שני האזורים מבחינה כלכלית התאים יותר לאינטרסים של מצרים מאשר לאלה של סוריה .המהלך הדרסטי הראשון ,היה יישומו של חוק הרפורמות החקלאיות בסוריה בספטמבר .1958כשהחוק יצא לפועל במצרים ,מיד לאחר עליית הקצינים החופשיים לשלטון ב ,1952 -היתה מטרתו לערער את בסיס הכוח של אצולת הקרקעות הישנה במצרים .בסוריה מחתה אצולת הקרקעות ,בציינה שהחוק מתאים למבנה הכלכלי המצרי ואינו מתאים למערכת הקפיטליסטית הסורית. אולם הם לא הצליחו לבטל את החוק. ההתמרמרות של בעלי הקרקעות לא הופנתה באופן ישיר כלפי נאצר ,אלא כנגד הבעת' ובמיוחד כנגד אכרם חורני ,שניצל חוק זה לחסל חשבונות עם אצולת הקרקעות .יישומו המתלהב של החוק על ידי הבעת' הביא לתבוסת המפלגה בבחירות של יולי .1959החוק הצליח לחסל קבוצה חזקה באליטה הסורית אשר לא התנגדה לאיחוד .יישומו האיטי והבלתי מושלם איפשר לקבוצה זו לאחד את שורותיה ולשחק תפקיד מוביל בתהליך שהוביל לפירוקה של קע"ם. הרפורמה האגרארית תוכננה כהקדמה לרפורמות פיסקאליות ומוניטאריות .בשלהי ,1958יושמה רפורמה עיקרית נוספת :איחודן של המטבעות הסורי והמצרי למטבע אחד ,שנקרא דינר ערבי .הרעיון לאיחוד המטבעות הגבירה את חוסר הביטחון הכלכלי בסוריה .שמועות בדבר איחוד המטבע עוררו פאניקה בקרב קהילת העסקים הסורית, שהוביל לירידת ערכו של הפאונד הסורי ולבריחה של הון ללבנון .התגובה ההיסטרית התגברה לא רק בגלל השפעת המהלך על הכלכלה הסורית אלא גם עקב החשש הפסיכולוגי לאיבוד הסימן האחרון לעצמאות סורית .האירוע שכנע את נאצר שיש - 22 -
לפעול למען המיזוג באיטיות בכדי לא לאחד נגדו את האליטה הכלכלית הסורית .בשלב זה ננטש רעיון איחוד המטבע. הבצורת הכבדה שתקפה את סוריה במשך שלוש שנים לא אפשרה לסוריה לייצא חיטה, אלא אילצה אותה לייבא חיטה ממצרים ומארצות הברית .ייצוא החיטה בעבר היה מקור עיקרי לכסף זר בשנים ,1956-57הייבוא הפך לנטל על מאזן התשלומים בשנים .1958-61כתוצאה מכך ,הקבינט המרכזי של קע"ם נאלץ להעלות את המחירים של מוצרי בסיס ולהגביל את ייבואם של מספר מוצרי מותרות .באופן טבעי ,אמצעים אלה הביאו לירידה משמעותית ברמת החיים בסוריה. ניסיונותיה של מצרים להתאים את הכלכלה הסורית לתועלתה ,היוו גורם נוסף בדרך לסיום האיחוד .מצרים שאפה להרחיק את סוריה מהשווקים המסורתיים שלה בלבנון, עראק ,ירדן וטורקיה ולכוון את הסחר הסורי לשוק המצרי ,בסיועם של מספר הסדרי מכס-מגן .נתונים רשמיים מציינים ירידה בקשריה המסחריים של סוריה עם שכנותיה ועלייה בסחר הסורי-מצרי .במציאות ,השינוי בדפוסי הסחר לא היה משמעותי הואיל ובתקופת האיחוד הוגברה הברחת סחורות למדינות השכנות .יותר מכך ,נראה שאנשי עסקים סורים הרוויחו יותר מהמצרים מהמסחר ושסוחרים סורים רבים עברו למצרים .כלכלנים מצרים דימו בנפשם את הכלכלה הממוזגת של קע"ם ,מצרים תתפתח כמחוז תעשייתי בעוד סוריה תהפוך לבסיס החקלאי .למרות התקופה הקצרה של האיחוד ,והבצורת בסוריה שלא איפשרו מימוש התכנית הכלכלית ,עדיין הואשמה מצרים בהפיכת סוריה לקולוניה מצרית ,בניצול תוצריה ,ושימוש בה כשוק לסחורה מצרית – האשמות שלא עמדו במבחן המציאות. בימים הראשונים לאיחוד ,הוצגו תוכניות חומש רבות למחוז הסורי – בתעשייה, חקלאות ,תקשורת וכו' .עבד אל-נאצר הבטיח להכפיל את ההכנסה הלאומית במהלך עשר השנים הבאות .התברר שרוב התוכניות הכלכליות של קע"ם היו בעצם תוכניות ישנות שהומלצו על ידי הבנק הבינלאומי ב 1955 -לסוריה ,ושלא יושמו בשל חוסר בכסף .התוכניות הנוכחיות הועמדו בפני אותם בעיות :חוסר במקורות )פרטיות, ציבוריות והלוואות זרות( לממן את התוכניות .עבד אל-נאצר עצמו היה נחוש בדעתו להוציא לפועל פרויקט ענק מימדים ,דומה בגודלו לסכר אסואן ,כדי להראות שסוריה מרוויחה מהאיחוד .עבד אל-נאצר ,בהיותו משוכנע שפרויקט כזה ירחיק ממנו את הקשיים ,ביקש מארצות הברית ומדינות מערביות אחרות להלוות לו את הכסף .עד יוני 1961רוב הפרויקטים הסורים נשארו על נייר; נחתם חוזה רק עם גרמניה המערבית - 23 -
למימון סכר הפרת .אי מימוש ההבטחות עורר התמרמרות בקרב הסורים מה עוד שלא היו סימנים ברורים לכך שהמחוז הסורי הרוויח כלכלית מהאיחוד. עד לשלהי ,1960המצוקה הטבעית של הכלכלה הסורית הרתיעה את עבד אל-נאצר מלכפות רפורמות כלכליות חדשות .הרפורמות הסוציאליסטיות שלו יושמו רק במצרים .בפברואר 1961הגיעה הכלכלה הסורית לשפל .חוסר היציבות הכלכלית הפנימית הביא לבריחת הון רבת-מימדים ללבנון ,הפאונד הסורי איבד מערכו ,וחלה ירידה חדה ביתרות מטבע החוץ .כדי לעצור את ההידרדרות החליט עבד אל-נאצר לבטל את מערכת ההמרה החופשית של הפאונד הסורי ולכפות הגבלות חמורות על ייבוא .אמצעים אלה השפיעו בעיקר על קהילת אנשי העסקים הסורים ,אשר עד כה לא הושפעו מהרפורמות השונות .בנוסף לאצולת הקרקעות הממורמרת איחד עבד אל- נאצר עכשיו גם את שורותיה של קבוצה חשובה אחרת באליטה הסורית ,את אנשי העסקים. אמצעים אלה חיזקו את החרדה של האליטה הכלכלית הסורית והגבירו את תחושת חוסר הביטחון .למרות שבכירים מצרים הבטיחו שלא צפויות רפורמות נוספות, הציבור הסורי נשאר חשדן .ואכן ,ביולי ,1961היה גל הלאמות של חברות פרטיות בשני האזורים .אמצעים אלה כוננו מהפכה בסוריה 75 :חברות הולאמו ול 79 -חברות הוחרמו חצי מהמניות שלהן .מלבד כל הבנקים וחברות הביטוח ,מספר מפעלים תעשייתיים הולאמו ,כולל הקונגלומרט של חברת החמישה .שורה זו של צווים איחדה את שורותיו של המרכיב השלישי באליטה הסורית :התעשיינים ויזמים קפיטליסטים אחרים .ראוי לציין ,שפועלים סורים )וכמו כן מצרים( הרוויחו מאוד מהצווים החברתיים שליוו את ההלאמה ,אולם הם נשארו חשדניים ומסויגים כלפי מטרות המצרים. הצעדים הכלכליים של יולי 1961היוו צעד נוסף כלפי מיזוג כלכלי של המחוזות הסורי והמצרי .השלמת צעדים אלו הובילו את עבד אל-נאצר לקדם את המיזוג הפוליטי ולהקמתו של קבינט מאוחד לקע"ם שישב במצרים .להקמת הקבינט המאוחד היתה חשיבות מיוחדת .השרים הסורים הועברו לקהיר ,דבר שהגביר את הכעס בקרב האוכלוסייה הסורים למרות שדמשק הפכה למעין בירה שנייה בה יישב הקבינט במשך ארבעה חודשים במהלך פברואר .כתוצאה מהמעבר של המשרדים לקהיר איבדו עובדי המשרדים את הביטחון לגבי עתידם .בנוסף לכך הורחק סראג' ממקורות הכוח שלו בסוריה על ידי שמונה לתפקיד סגן הנשיא לענייני פנים והועבר למצרים. Podeh, p 145 30
- 24 -
30
המיזוג הפוליטי הביא למעורבות מצרית רבה יותר בענייניה הפנימיים של מצרים. "חוק הממשל המקומי" ,שהוחל במחוז המצרי ב 1960 -הוחל כעת גם במחוז המצרי. בכך גבר הפיקוח המצרי על המתרחש בתת-מחוזות של המחוז הסורי .את מקומו של סראג' החליף עבד אל-חאכם עאמר דבר אשר הוביל לסכסוך בין שניהם לגבי חלוקת הסמכויות במחוז .בכדי לפתור את הסכסוך נאלץ עבד אל-נאצר להיכנס לעובי הקורה בעצמו מה שהגביר את המעורבות המצרית בסוריה.
31
האמצעים של אוגוסט-ספטמבר ,1961שהגיעו בנוסף לצעדים הסוציאליסטים של יולי ,1961הופעלו בהתאם לשאיפתו של עבד אל-נאצר להגיע למיזוג מלא של שני המחוזות. הוא רצה להעלים כל אינטרס אזורי של השרים בקבינט .שאיפה זו שלא היתה פופולארית בסוריה קירבה יותר את האליטה השמרנית ואת האליטה החדשה .כולם נפגעו בצורה זו או אחרת מהשלטון המצרי והרגישו צורך להפיל אותו בכדי לשמר את זהותם הסורית.
32
האמצעים הכלכליים והפוליטיים של יולי-אוגוסט 1961איחדו את שורות שלושת הקבוצות .אחרי שלוש וחצי שנים של תסכול ,זה לא פלא שנשקלה החלפת השלטון. תסכול זה יצר ברית מיוחדת וזמנית בין הקבוצות השונות באליטה הסורית :אצולת הקרקעות ,קהילת העסקים ,התעשיינים ,הצבא ומפלגת הבעת' .קיומה של קואליציה רחבה זו ,שחוזקה על ידי משפחה ויחסי פטרונות ,הובילה להפיכה צבאית בספטמבר .1961בקרב קציני הצבא היתה התמרמרות על ההשתלטות המצרית ועל דחיקת רגליהם של קצינים סורים .ריב הסמכויות בין עאמר וסראג' פגע ביעילות הפיקוח המצרי על הצבא הסורי והקל על התארגנות חשאית בתוכו .ההפיכה הצבאית של 28 בספטמבר בוצעה על ידי מספר מוגבל של יחידות הממוקמות ליד דמשק .הגוף המארגן היה המועצה הערבית המהפכנית העליונה של הכוחות המזוינים ) .(SARCדמויות המפתח במועצה היו קולונל עבד אל-כארם אל-נחלאוי ,קולונל חידאר אל-כזבארי, ובריגדיר אל-גאני אל-דאחמאן .ככל הנראה עמדו מאחוריהם קבוצה של קצינים שמרניים ,שמומנו על ידי קהילת המסחרית של דמשק ,שהושפעה מהאמצעים הכלכליים של יולי .1961
33
בין שניהם תווך כנראה מאמון אל-כזבארי ,פוליטיקאי
עשיר ,שבנוסף לכך השיג מימון מחוץ לסוריה.
34
בשלב הראשון לא דרשו מחוללי
Podeh, p. 146 31 Podeh, p. 148 32 james jankowski, Nasser's Egypt Arab Nationalism and the United Arab Republic (Boulder 33 2002), p. 167 Podeh, p.149 34
- 25 -
ההפיכה לבטל את האיחוד והיו מוכנים לדון עם עאמר שנמצא אז בסוריה ,על כינונה של קע"ם על יסודות חדשים .אולם בשל גישתו האידיאולוגית סירב עבד אל-נאצר לדון בכל הסדר או פשרה .המשא ומתן נכשל והקצינים הסורים הכריזו על עצמאותה המחודשת של סוריה ועל התבדלותה ממצרים. כשם שיצירתה של קע"ם היתה תוצר של יריבויות פנימיות באליטה הסורית ,הפירוק היה תוצר של יריבות פנימית באליטה הסורית-מצרית .למרות שההמונים נשארו ברובם אדישים ,אין ספק שהם תמכו בהפיכה .המצרים נמצאו אשמים בחוסר היציבות הכלכלית ,האקלים הפוליטי המגביל והירידה ברמת החיים שלהם .שינוי משטר באמצעות הפיכה ,יכול היה להציע עתיד טוב יותר לאנשים ממורמרים אלה.
- 26 -
סיכום הניסיון של הקמת הקהילה הערבית המאוחדת )קע"ם( לא יכול להתנתק מההקשר הפאן-ערבי שלו ,מהאידיאולוגיה אשר התקיימה בסוף שנות החמישים כמעט מחצית מאה .קריאותיהם של אינטלקטואלים ערבים רבים למחוק את הגבולות שנכפו על ידי האימפריאליזם המערבי וליצירתה של מדינה ערבית מאוחדת עוררו תגובה רגשית חזקה בקרב ההמונים .העובדה שרוב המנהיגים הערביים נאלצו לשלם מס שפתיים לרעיון הראתה שפאן-ערביות היתה חיה ומשפיעה .אידיאולוגיה זו לא רק הציעה זהות אלטרנטיבית ,אלא העלתה את קרנם של הערבים לעומת המערב בהבטיחה לערבים עתיד טוב יותר .אידיאולוגיה זו שיקפה וביטאה את רוח התקופה ושיחקה תפקיד חשוב בתהליך שהוביל להקמתה של קע"ם. סוריה ומצרים אינן מדינות בעלות גבול משותף ,כל אחת מהמדינות התפתחה במהלך השנים בדרך שונה ופיתחה לעצמה זהות נפרדת .המבנה החברתי שלהן שונה ,מצרים הינה מדינה בעלת אוכלוסייה הומוגנית מול הפיצול העדתי של סוריה .במצרים השלטון ריכוזי ולעומתה סוריה הינה מדינה בעלת שלטון ביזורי .המדינות הינן בעלות מבנה כלכלי שונה ,כלכלת מצרים נשענת על המים שמספק הנילוס לחקלאות בעוד מקור המים לחקלאות בסוריה הם הגשמים. למרות ההבדלים במבנה הפנימי של שתי המדינות ,נוצרו תנאים שאפשרו התקרבות בין שתי המדינות .תהליך ההתקרבות הושפע מיחסי הכוחות במזרח התיכון ומגורמים בינלאומיים ,דוקטרינת אייזנהאור והסכנה מפני ההשתלטות הקומוניסטית .סוריה ומצרים היו המדינות היחידות במזרח התיכון שלא היו קשורות בברית למערב וניהלו מדיניות חוץ זהה .בשלהי קיץ 1957נמצאת סוריה על סף התפוררות כקהילה פוליטית מאורגנת ,נראה כי היא זקוקה למנהיג חזק שיאחד אותה .מפלגת הבעת' כתנועה פאן- ערבית שהיתה מסורה לרעיון האחדות הערבית ,ושחרור כל חלקי האומה הערבית מהשפעה זרה .האמינה שהאחדות ,הסוציאליזם והחירות כרוכים זה בזה ,ויביאו כולם יחדיו לתחייתם של הערבים .היא ראתה בעבד אל-נאצר את המנהיג שמסוגל להגשים את שאיפותיה ,ולבוא לעזרת סוריה בשעת צרה. האיחוד היה בראש וראשונה ניצחון לעבד אל-נאצר וסמל לגדולתו .האיחוד ,היה שיאו של ארבע שנות התנגדות למעצמות הגדולות ,תקופה שבה הפגין עבד אל-נאצר כי שום
- 27 -
הסדר בעולם הערבי לא יושג בלעדי שיתופה של מצרים .עבד אל-נאצר ולא בריטניה, צרפת ,ברית המועצות או ארה"ב עיצב עתה את הסדר הפוליטי החדש באזור. התקופה הקצרה של האיחוד מצביעה שלא די באידיאולוגיה ובמנהיג כריזמטי כדי להקים איחוד בין שתי מדינות .אידיאולוגיה יכולה להיות מניע ,אולם כדי שיתקיים איחוד צריך לבנות תשתית ארגונית וחוקתית שתענה לצרכים של שתי המדינות .מעיון בחומר העוסק בהקמתה של קע"ם נראה כי האידיאולוגיה הפאן-ערבית היתה כסות למניעים האמיתיים שהביאו לאיחוד ,הן מהצד המצרי והן מהצד הסורי .מצרים נזקקה לשליטה על סוריה אם אמנם רצתה כי השקפותיה במדיניות חוץ תנצחנה באזור כולו ,ורק שליטה בסוריה יכלה להבטיח לה את המנהיגות באזור .לעומתו ,האליטות הסוריות השתמשו באידיאולוגיה הפאן-ערבית ככלי להשגת מטרותיהם לחיזוק כוחם הפוליטי והכלכלי וכשהאיחוד לא ענה לציפיותיהם ואף פגע בהם ,הם פעלו לפירוק האיחוד. האיחוד פגע בעצמאותה המדינית של סוריה .סוריה הפכה להיות המחוז הצפוני של מצרים .עבד אל-נאצר היה השליט של האיחוד והנהיג את צורת המשטר המצרית בסוריה .האיחוד נכשל כי לא הוקדש זמן לבניית התשתית הארגונית והחוקתית של המדינה החדשה ובשל חוסר במוסדות אשר בהן יוכלו להשתקף השאיפות והאינטרסים השונים של המדינות החברות .הסורים הבינו שעבד אל-נאצר לא מחפש שותפים ,כל שכן שותפים שווים .הסורים לא שותפו בקבלת ההחלטות הכלכליות והמדיניות. האליטות בסוריה ,בהן אנשי הבעת' וקציני הצבא ,הורחקו ממוקדי הכוח .הכוחות שתמכו בעבד אל-נאצר לטובת האיחוד היו אלה שהביאו בסופו של דבר לפירוקה של קע"ם.
- 28 -
רשימה ביבליוגראפית
Podeh, Elie, The decline of Arab unity (Brighton, 1999) .1 Jankowski, James, Nasser's Egypt Arab Nationalism and the United Arab .2 Republic (boulder 2002) (1968 , המאבק אל הצמרת )תל אביב, פטריק, סיל.3 (1990 , מדינות ערב )תל אביב, יעקב, שמעוני.4
- 29 -