קהילה ערבית מאוחדת

‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן – המחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון‬

‫קהילה ערבית מאוחדת‬ ‫)‪(1961 - 1958‬‬ ‫הסיבות להקמתה ופירוקה‬

‫נאצריזם ובעת'יזם במזה"ת במאה ה ‪20 -‬‬ ‫‪91 - 434 - 10‬‬ ‫ד"ר רמי גינת‬ ‫מגיש‪ :‬יובל רון‬ ‫‪7/10/2003‬‬

‫תוכן עניינים‬ ‫הקדמה ‪- 3 - .........................................................................................................‬‬ ‫הרקע האידיאולוגי להקמת קע"ם ‪- 4 - ....................................................................‬‬ ‫הקמת הקהילה הערבית המאוחדת )קע"ם( ‪- 11 - ......................................................‬‬ ‫הגורמים שהביאו לפירוקה של קע"ם ‪- 19 - ...............................................................‬‬ ‫סיכום ‪- 27 - ..........................................................................................................‬‬ ‫רשימה ביבליוגראפית ‪- 29 - ....................................................................................‬‬

‫‪-2-‬‬

‫הקדמה‬ ‫עבודה זו עוסקת בחלום הפאן‪-‬ערביות‪ ,‬חלום ששבה את דמיונם של מיליונים במהלך‬ ‫המאה העשרים‪ .‬חלום זה התגשם ב ‪ 1 -‬לפברואר ‪ ,1958‬כאשר עבד אל‪-‬נאצר‪ ,‬נשיא‬ ‫מצרים‪ ,‬ושכרי אל‪-‬קותלי‪ ,‬נשיא סוריה‪ ,‬הכריזו על הקמתה של קהילה ערבית מאוחדת‬ ‫)קע"ם(‪ .‬התקווה היתה שהקמת האיחוד תהיה שלב ראשון בדרך לאיחוד ערבי כולל‬ ‫ותחילתו של רנסאנס ערבי‪ .‬חלום הפאן‪-‬ערביות התנפץ עם פירוקו של האיחוד ב ‪28 -‬‬ ‫לספטמבר ‪ .1961‬רעיון האחדות הערבית לא התאושש לאחר פירוק קע"ם והתקווה‬ ‫להקמתה של מדינה ערבית גדולה במזרח התיכון התנדפה ברוח‪.‬‬ ‫בעבודה זו אתאר את הרקע האידיאולוגי להקמת קע"ם‪ ,‬והדרך בה תפסה כל מדינה‬ ‫את האיחוד‪ .‬אסקור את הגורמים הפוליטיים שזירזו את תהליך ההתקרבות בין שתי‬ ‫המדינות ואת המניעים המיידיים שהביאו לאיחוד‪ .‬אבקש לתאר מה היו הגורמים‬ ‫האידיאולוגיים‪ ,‬הפוליטיים והכלכליים שהביאו לפירוקו של האיחוד בפברואר ‪,1961‬‬ ‫זמן קצר יחסית לאחר שהוקם‪.‬‬

‫‪-3-‬‬

‫הרקע האידיאולוגי להקמת קע"ם‬ ‫רעיון הפאן‪-‬ערביות‪ ,‬אשר הופיע לראשונה במהלך שנות מלחמת העולם השנייה‬ ‫כאידיאולוגיה בקרב השכבות המשכילות והמבוססות‪ ,‬המשיך לשחק תפקיד חשוב‬ ‫במערכת הפוליטית הסורית‪ .‬תכניות לאיחוד ערבי‪ ,‬המתרכזות סביב דמשק‪ ,‬נשארו‬ ‫רבות עוצמה כתמיד‪ .‬בשום מדינה ערבית אחרת לא היה הדחף לאיחוד חזק כל כך‬ ‫ושום מדינה ערבית אחרת לא טענה בלהט שהיא היא מולדת הערביות‪ .‬חלום העצמאות‬ ‫הערבית‪ ,‬שנתגבש עם פרוץ המרד הערבי חזה מלבן ערבי גדול לחוף הים התיכון הכולל‬ ‫את סוריה‪ ,‬לבנון‪ ,‬פלסטין ואת עראק‪ .‬עם סיומו של המנדט הצרפתי בסוריה באפריל‬ ‫‪ 1946‬עדיין לא גובשה זהותה הלאומית של סוריה‪ .‬התמיכה ברעיון האיחוד הערבי‬ ‫היווה איום על עצם קיום המשטר הסורי החדש ועל זהותו‪ .‬שתי המפלגות הגדולות‬ ‫בפרלמנט הסורי – מפלגת העם והמפלגה הלאומית – תמכו באיחוד ערבי‪ ,‬תוך כדי‬ ‫שמירה על עצמאותה של סוריה ועל מעמדה המיוחד‪ .‬הממשלות הסוריות מתוך מגמה‬ ‫לחזק את שלטונם תמכו ברעיון הפאן‪-‬ערביות‪.‬‬ ‫הרעיונות לאיחוד ערבי הובילו בשנת ‪ 1950‬לעריכת טיוטה של חוקה‪ ,‬שהצהירה בפעם‬ ‫הראשונה שהעם הסורי הינו חלק מהאומה הערבית‪ .‬היא גם קבעה שעל הנשיא וחברי‬ ‫הפרלמנט להישבע‪ ,‬בעת נטילת התפקיד‪" ,‬לפעול למען איחוד מדינות ערב"‪ .‬זמן קצר‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬בתחילת ‪ ,1951‬ראש הממשלה נאט'ם אל‪-‬קדסי‪ ,‬חבר מפלגת העם‪ ,‬הציג‬ ‫תוכנית ראשונה וממשית לאיחוד מדינות ערב‪ .‬במיזם שלו הוא הציג שלוש צורות של‬ ‫התאגדות‪ :‬קונפדרציה‪ ,‬פדרציה ומדינה מאוחדת‪" .‬המדינה הערבית המאוחדת" היתה‬ ‫לדעתו האפשרות המועדפת‪ ,‬הוא הצהיר שתכניתו מהווה "ביטוי אמיתי של דעת הקהל‬ ‫בסוריה הגדולה"‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫בעקבות בחירות ‪ 1954‬שלטו בפרלמנט מפלגת העם והמפלגה הלאומית שהיוו את האגף‬ ‫הימני בממשלה‪ .‬נציגי המפלגות ייצגו בעיקר אינטרסים מקומיים‪ ,‬המפלגה הלאומית‬ ‫ייצגה את הפוליטיקה המקומית של דמשק ומפלגת העם ייצגה בעיקר אינטרסים‬ ‫מסחריים של חלב וצפון סוריה‪ .‬במדיניות החוץ נטו אנשי המפלגה הלאומית לכיוון‬ ‫מצרים וסעודיה בעוד אנשי מפלגת העם היו בעד הקמת פדרציה ערבית עם עראק‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫אולם בתקופה זו הסתמנה מגמה של התחזקות האגף השמאלי‪ .‬מפלגת הבעת' )מפלגת‬ ‫התחייה הערבית הסוציאליסטית( שהיתה המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט‪ ,‬היתה‬ ‫‪Elie Podeh, The decline of Arab unity (Brighton, 1999), p. 25 1‬‬ ‫‪ 2‬פטריק סיל‪ ,‬המאבק אל הצמרת )תל אביב ‪ (1968‬עמ' ‪43 - 41‬‬

‫‪-4-‬‬

‫הקבוצה המובילה שתמכה באיחוד ערבי‪ ,‬איחוד של מדינות ערב מהרי הטאורוס עד‬ ‫הסהרה‪ .‬גרסת הבעת' לאיחוד ערבי לא היתה זהה לחזונו של קדסי )‪ .(1951‬חוקת‬ ‫המפלגה היתה מעורפלת לגבי אופיו של האיחוד‪ ,‬ומבנה השלטון‪ .‬היתה רק הצהרה‬ ‫שלמדינה המאוחדת‪ ,‬יהיה "שלטון פרלמנטרי חוקתי"‪ ,‬ומערכת אדמיניסטרטיבית‬ ‫המבוססת על ביזור‪.‬‬ ‫אינטלקטואלים ערבים בסוריה הגדולה הגדירו בצורה ברורה יותר את המבנה הפוליטי‬ ‫הרצוי של המדינה הערבית העתידית‪ .‬הוגי הדעות הערבים סאטע אל‪-‬חצרי‪ ,‬עבד אל‪-‬‬ ‫רחמן אל‪-‬באזזאז מעראק‪ ,‬ונביה אמין פארס מלבנון ‪,‬תמכו בצורה מובהקת בהחלת‬ ‫המודל הפדראלי של ארה"ב על העולם הערבי‪ .‬נביה אמין פארס הביע דעתו‪ ,‬כשנה‬ ‫בלבד לפני הקמת קע"ם‪ ,‬שאיחוד ערבי כולל הינו בלתי מתקבל על הדעת לאור הבעיות‬ ‫במדינות ערב והאינטרסים המנוגדים של האליטות שלהם‪ .‬עקב כך‪ ,‬הוא המליץ על‬ ‫הקמת איחוד פדראלי של ארבע יחידות‪ :‬הסהר הפורה )הכולל את עראק‪ ,‬סוריה‪ ,‬ירדן‬ ‫ופלסטין(‪ ,‬חצי האי ערב )כולל ערב הסעודית‪ ,‬תימן ושאר הנסיכויות(‪ ,‬עמק הנילוס‬ ‫)כולל מצרים‪ ,‬סודן ולוב( והמערב הערבי )כולל מרוקו‪ ,‬אלג'יריה ותוניסיה(‪ .‬פדרציה זו‪,‬‬ ‫תקרא על פי חזונו "מדינות ערב המאוחדות"‪ ,‬ותשמש אמצעי להשגת איחוד ערבי מלא‪.‬‬ ‫האינטלקטואל הפלסטיני הפאן‪-‬ערבי‪ ,‬עזת דרואזה‪ ,‬הציע צורות שונות של פדראציה‬ ‫)כדוגמת המודלים האמריקני‪ ,‬סובייטי וההודי(‪ ,‬אבל לא המליץ על מודל ספציפי‬ ‫למדינה הערבית‪ .‬לדעתו‪ ,‬כינון פדרציה בין מצרים וסוריה תהווה צעד ראשון כבסיס‬ ‫לאיחוד המלא‪.‬‬ ‫פאן‪-‬ערביות כרעיון אידיאולוגי ופוליטי הופיע במצרים כבר באמצע שנות השלושים‪.‬‬ ‫למרות הפופולאריות הגוברת של רעיון הפאן‪-‬ערביות במצרים‪ ,‬עדיין בתחילת שנות‬ ‫החמישים שלט רעיון הלאומיות )וטניה( המצרית‪ .‬רעיון האיחוד הערבי שהועלה על ידי‬ ‫ראש ממשלת סוריה קדסי )‪ ,(1951‬התקבל בלעג על ידי העורך רב ההשפעה של העיתון‬ ‫המצרי אח'באר אל‪-‬יום‪ ,‬מצטפא אמין‪ ,‬שהשווה את רעיון האיחוד הערבי להקמת‬ ‫מדינה עולמית ולהפיכת המדבר לגן פורח‪ .‬אמין לא שלל לגמרי את רעיון האיחוד‬ ‫הערבי‪ ,‬אולם הדגיש שרק "אדם גדול" כגנדי יוכל להפוך את הרעיון למציאות ולהקים‬ ‫מדינה ערבית גדולה‪.‬‬ ‫בעקבות נפילת המלוכה‪ ,‬במהלך השנתיים הראשונות של תקופת שלטונם של הקצינים‬ ‫החופשיים )‪ (1952-1953‬שלט רעיון הזהות המצרית‪ .‬הכתבים של רוב האינטלקטואלים‬ ‫המצרים באותה עת שיקפו את הגישה המסורתית של "מצרים ראשונה"‪ .‬גישה זו באה‬ ‫לידי ביטוי בשני הפרקים הראשונים של "הפילוסופיה של המהפכה" של עבד אל‪-‬נאצר‪,‬‬ ‫‪-5-‬‬

‫שנכתבו בקיץ של ‪ ,1953‬אשר דנו בעיקר בענייניה הפנימיים של מצרים‪ .‬בשנת ‪ 1954‬עם‬ ‫פינוי הכוחות הבריטים ממצרים‪ ,‬הופעת עבד אל‪-‬נאצר כמנהיג היחיד‪ ,‬והמאבק נגד‬ ‫עראק על הגנה אזורית‪ ,‬הפכה את מצרים מעורבת יותר בעניינים הערביים והתחזק‬ ‫במצרים רעיון הזהות הערבית‪ .‬בפרק השלישי בספרו "הפילוסופיה של המהפכה"‬ ‫)פורסם בתחילת ‪ (1954‬דיבר עבד אל‪-‬נאצר על תפקידה הפעיל של מצרים במעגל הערבי‪.‬‬ ‫הוא אמר לסאנדי טיימס ש"רק לאחר החתימה על הסכם סואץ החל העם המצרי‬ ‫לחשוב במונחים אסטרטגים; עד לאותו רגע התרכזנו רק במצרים‪".‬‬

‫‪3‬‬

‫מנהיגים ואינטלקטואלים מצרים ראו בפאן‪-‬ערביות אמצעי לחיזוק מעמדה של מצרים‬ ‫בעולם הערבי והשליטה בעולם הערבי באמצעות מערכת של בריתות‪ ,‬ולא דגלו באיחוד‬ ‫כדבר מעשי או רצוי‪ .‬עבד אל‪-‬רחמן עזאם‪ ,‬המזכ"ל המצרי הקודם של הליגה הערבית‬ ‫ופאן‪-‬ערביסט בכיר‪ ,‬חשב במונחים של מקורות כלכליים ושווקים‪ .‬שמצרים לדעתו‪,‬‬ ‫"זקוקה למדינות ערב יותר מאשר הן זקוקות למצרים"‪ 4.‬דעתו של עזאם שיקפה גישה‬ ‫תועלתנית כלפי העולם הערבי‪ .‬דעה זה באה לידי ביטוי גם אצל הוגים פאן‪-‬ערביים‬ ‫מצרים ידועים אחרים‪ ,‬כגון מחמד עלי עלובה‪ ,‬זאכי מבראכ ואבראהים עבד אל‪-‬קאדר‬ ‫מזיני‪.‬‬ ‫עבד אל‪-‬נאצר שאף להגמוניה בעולם הערבי‪ ,‬והסווה את שאיפותיו‬

‫באמצעות‬

‫התיאוריה שלו על תפקידה המיוחד של מצרים בעולם הערבי‪ ,‬האפריקאי והאסלאמי‪.‬‬ ‫"אנחנו לא יכולים להסתכל בצורה טיפשית על המפה של העולם"‪ ,‬הוא כתב בספרו‬ ‫שלו‪" ,‬בלי לתפוס את מקומנו במפה ואת התפקיד שיועד לנו על ידי מקום זה‪ 5".‬מחמוד‬ ‫ריאד‪ ,‬יועצו הקרוב של עבד אל‪-‬נאצר וארכיטקט בכיר של האיחוד‪ ,‬הדגיש שהיתה זו‬ ‫תחושה היסטורית של פגיעות שהובילה את עבד אל‪-‬נאצר לאמץ את הפאן‪-‬ערביות‪.‬‬ ‫תפיסה אינסטרומנטאלית זו כוונה שאיחוד ערבי נראה יותר כתרופה לבעיית הביטחון‬ ‫של מצרים‪ ,‬אשר תיפתר כאשר תושג הגמוניה מצרית‪ ,‬ומצרים יועדה לשחק תפקיד‬ ‫ערבי מוביל כתוצאה מהיכולות המדיניות שלה‪.‬‬ ‫מצטפא אמין שלעג לרעיונו של קדסי לאיחוד ערבי וטען שכדי להגשימה צריך שיופיע‬ ‫"אדם גדול" משנה דעתו ב ‪ 1954 -‬וראה בעבד אל‪-‬נאצר את "האדם הגדול" שיממש את‬ ‫רעיון "ארצות ערב המאוחדות" תוך עשר שנים‪ .‬באותה תקופה רדיו קהיר הפך לשופרה‬ ‫של מצרים בעולם הערבי‪ .‬הפרסום המסיבי של חוברות קלות לקריאה על עניינים מזרח‬ ‫‪Elie Podeh, The decline of Arab unity (Brighton, 1999), p. 28 3‬‬ ‫‪Ibid, p.28 4‬‬ ‫‪Ibid, p.28 5‬‬

‫‪-6-‬‬

‫תיכוניים ואפריקניים על ידי המשרד להדרכה לאומית‪ ,‬הרחיבו את אפיקיו של המצרי‬ ‫הממוצע‪ ,‬וחשפו אותו לעולם המיידי מחוץ למצרים‪ ,‬אשר מיושב בעיקר בערבים‪.‬‬ ‫במחצית הראשונה של שנות החמישים מדיניות מצרים כלפי העולם הערבי היתה‬ ‫מכוונת בעיקר למנוע איחוד בין מדינות הסהר הפורה במיוחד בין סוריה לעראק‪.‬‬ ‫המשטר המצרי חשש שמדינה ערבית מאוחדת באזור זה תפגע במעמדה המוביל של‬ ‫מצרים בעולם הערבי‪ .‬היחסים בין מצרים וסוריה אופיינו על ידי שיתוף פעולה זהיר‪,‬‬ ‫אשר לעתים הידרדר לאיבה גלויה‪ .‬בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים גינה מישל‬ ‫עפלק‪ ,‬ממייסדי מפלגת הבעת'‪ ,‬את שלטונם הדיקטטורי‪ ,‬בתחילה‪ ,‬הבעת' לא ראתה‬ ‫במצרים שותף מתאים לאיחוד‪ .‬בשנת ‪ 1954‬הגיעו יחסי מצרים וסוריה לשפל מדרגה‪.‬‬ ‫מצרים הביעה מחאה כנגד פעילות האחים המוסלמים בסוריה והעיתונות הסורית‪,‬‬ ‫אשר גינתה את המשטר במצרים והאמצעים המדכאים בהם נקט לכאורה‪ .‬מאמציה של‬ ‫מצרים להבטיח הגמוניה בעולם הערבי התרכזו בסוריה‪ ,‬אשר נחשבה חלק ממרחב‬ ‫המחיה המצרי‪ .‬רעיון זה בוטא בתמציתיות על ידי עבד אל‪-‬רחמן עזאם‪ ,‬המזכ"ל המצרי‬ ‫הקודם של הליגה הערבית ופאן‪-‬ערביסט בכיר‪ .‬באפריל ‪ ,1953‬הוא הצהיר ש"איננו‬ ‫יכולים לאפשר לסוריה לפעול כרצונה בגלל שהאסטרטגיה הטבעית שלנו מכתיבה‬ ‫שסוריה תהיה חלק ממרחב המחיה"‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫עבד אל‪-‬נאצר ועזאם ראו את אזור סוריה הגדולה כאזור חיץ וקו הגנה ראשון בתוך‬ ‫"מרחב המחיה" הלגיטימי של מצרים‪ .‬תפיסה הגמונית זו שיקפה תחושה עמוקה של‬ ‫חוסר ביטחון גיאוגרפי‪ ,‬תוצאה של פלישות רציפות מגבולה הצפוני של מצרים‪.‬‬ ‫מבחינה פוליטית‪ ,‬היתה זאת שנת ‪ 1955‬אשר סימנה קו פרשת מים במעורבות המצרית‬ ‫בעניינים ערביים‪ .‬המאבק של מצרים עם עראק סביב "ברית בגדאד"‪ ,‬שכללה את‪:‬‬ ‫בריטניה‪ ,‬איראן‪ ,‬פקיסטאן‪ ,‬תורכיה ועראק‪ ,‬השתתפותה בועידת באנדונג ועסקת הנשק‬ ‫הצ'כית שהעלו ופארו את יוקרתו של עבד אל‪-‬נאצר‪ .‬נאצר הפך בעיניים ערביות למנהיג‬ ‫הבולט של העולם הערבי‪ .‬בעקבות ברית בגדאד הקימו מצרים סוריה וערב הסעודית‬ ‫ברית הגנתית‪-‬כלכלית ערבית‪ ,‬וסוריה ומצרים חותמות באוקטובר ‪ 1955‬על הסכם‬ ‫צבאי‪ ,‬שהוביל להקמת מפקדה צבאית משותפת בראשות שר המלחמה המצרי‪ ,‬עבד‬ ‫אל‪-‬חאכם עאמר‪ .‬מפלגת הבעת'‪ ,‬שלא ראתה במצרים שותף מתאים לאיחוד עד ‪,1955‬‬ ‫שוכנעה בעקבות המאורעות הנ"ל שפאן‪-‬ערביות הפכה רכיב חשוב במדיניות החוץ‬ ‫המצרית‪ ,‬ועבד אל‪-‬נאצר הופך להיות למנהיג ערבי "מהפכני" ו"מודרני" המתאים‬ ‫‪Ibid, p. 28 6‬‬

‫‪-7-‬‬

‫ליישם את עקרונות הבעת'‪ .‬בשלב זה תפס עבד אל‪-‬נאצר את האיחוד הערבי כ"איחוד‬ ‫המאבק" – איחוד הצבאות הערביים נגד האויב הישראלי המשותף ותיאום פעילות‬ ‫מדינית נגד תכניות המערב להקמת ברית הגנה מזרח תיכונית‪ .‬הוא ביקש לשלוט‬ ‫במדיניות החוץ של שכנותיו הערביות‪ ,‬אך לא לספח מדינות אלו או להתמזג עמן‪.‬‬ ‫הצהרותיו של עבד אל‪-‬נאצר הדגישו את ההבדלים בתפיסת משמעות והתפקיד הפאן‪-‬‬ ‫ערביות בין מצרים לסוריה‪.‬‬ ‫התפתחויות אלו הובילו את צלאח אלדין ביטאר‪ ,‬ממייסדי הבעת'‪ ,‬לקרוא ב ‪1955 -‬‬ ‫להקמתה של פדרציה בין מצרים וסוריה‪ ,‬אשר תהיה "התחלת הדרך לאיחוד ערבי‪".‬‬ ‫אותה שנה סימנה שלב חדש בקשרי הבעת' ‪ -‬עבד אל‪-‬נאצר‪ ,‬שהוגדרו על ידי מצטפא‬ ‫דנדישלי כ"תקופת התמיכה ללא תנאים"‪ 7.‬כאשר הבעת' הגדילה את השפעתה בתוך‬ ‫הממשלה הסורית ב ‪ ,1956 -‬השאלה של איחוד סורי‪-‬מצרי הפכה יותר אקוטית מתמיד‪.‬‬ ‫באפריל ‪ 1956‬פורסמה ההצהרה הראשונה בעד האיחוד‪ ,‬כאשר ההנהגה הלאומית של‬ ‫הבעת' הוציאה לאור גילוי דעת מקיף למען הגשמתו של איחוד מצרי‪-‬סורי כנקודת‬ ‫פתיחה בדרך לאיחוד ערבי מלא‪ .‬עם ביסוסה של המפלגה במערכת הפוליטית הסורית‪,‬‬ ‫הפכה שאלת האיחוד חשובה בסדר היום הפוליטי‪ .‬הבעת' הגדילה את השפעתה בקבינט‬ ‫של צברי אל‪-‬עסלי‪ ,‬חבר בכיר במפלגה הלאומית‪ ,‬אשר נכנס לתפקיד ביוני ‪ .1956‬לאחר‬ ‫שהשיגו עמדה מרכזית בקבינט של עסלי‪ ,‬ניסו שרי הבעת' לקדם את רעיונותיהם‪,‬‬ ‫והחלו במגעים עם מצרים‪ .‬למרות שדווח שעבד אל‪-‬נאצר קיבל את רעיון האיחוד‪ ,‬הוא‬ ‫התעקש שכל המפלגות הסוריות יסכימו על העקרונות‪ ,‬צורה ותוכן האיחוד לפני שייגשו‬ ‫למצרים‪.‬‬ ‫באמצע יולי ‪ ,1956‬נראה כי רעיון האיחוד צובר תנופה‪ .‬העיתונות הסורית פרסמה‬ ‫טיוטה‪ ,‬אשר דווח שהוצגה לקבינט על ידי הנשיא קותלי‪ ,‬לאיחוד פדראלי בין "מדינות‬ ‫ערביות עצמאיות"‪ ,‬שיוכר בשם "מדינות ערב המאוחדות"‪ .‬לאור העובדה שהתוכנית‬ ‫הופיעה מייד לאחר החלטת הקבינט להקים ועידה מיניסטריאלית‪ ,‬נראה שהרעיון נדון‬ ‫ברצינות בממשלה‪ .‬מצד שני‪ ,‬שגריר סוריה בקהיר‪ ,‬עבד אל‪-‬רחמן אל‪-‬עזאם‪ ,‬טען‬ ‫שהדחף לאיחוד היה עניין של פוליטיקה פנימית‪ ,‬כאשר כל מפלגה מנסה להשיג יתרון‬ ‫על האחרות‪ ,‬בעוד רק מפלגת הבעת' וקותלי תמכו באיחוד‪.‬‬

‫‪Ibid, p. 27 7‬‬

‫‪-8-‬‬

‫החיבור המצרי לזהות הערבית בא לידי ביטוי בפרסום החוקה המצרית בינואר ‪,1956‬‬ ‫בה הצהירה מצרים שהיא מדינה ערבית והעם המצרי הינו חלק מהעולם הערבי‪ .‬חצרי‬ ‫החשיב את ההצהרה כ"שלב המפואר ביותר בהיסטוריה של התפתחות החשיבה‬ ‫הלאומית הערבית במצרים‪ ".‬לדעתו‪ ,‬ניסוח החוקה היה שלב מהפכני‪ ,‬מפני שמצרים‪,‬‬ ‫בניגוד לפאן‪-‬ערביות הברורה של סוריה‪ ,‬נטתה ל"הנדנדות קדימה ואחורה בין‬ ‫פרעוניזם‪ ,‬לאומיות מצרית מקומית‪ ,‬אוריינטליזם ופאן‪-‬ערביות‪".‬‬

‫‪8‬‬

‫נאומו של עבד אל‪-‬נאצר בעת הלאמת תעלת סואץ ב ‪ 26 -‬ליולי ‪ 1956‬בו הוא פונה לעם‬ ‫הסורי "היום אני אומר לאחים שלכם בסוריה בשמכם – אנו מקבלים אתכם בברכה !‬ ‫כמו שאמרתם בחוקה שלכם‪ ,‬אנחנו חלק מהאומה הערבית‪ ,‬ואנחנו אמרנו בחוקה שלנו‬ ‫אנחנו חלק מהאומה הערבית‪ .‬אנחנו נמשיך ביחד אחים מאוחדים כאדם אחד עם לב‬ ‫אחד במטרה להשיג את העקרונות של יושר אמיתי והישגים משותפים‪ .‬במטרה להקים‬ ‫בכל רחבי המולדת הערבית והאומה הערבית עצמאות פוליטית אמיתית ועצמאות‬ ‫כלכלית אמיתית‪".‬‬

‫‪9‬‬

‫בעקבות ההלאמה ונאומו של עבד אל‪-‬נאצר הציפו אלפי סורים את הרחובות בקראם‬ ‫"דגל אחד‪ ,‬עם אחד‪ ,‬מדינה אחת"‪ .‬אכן‪ ,‬בטווח הרחוק משבר סואץ ובעקבותיו‬ ‫המלחמה ב"אימפריאליזם" רק חיזקו את מחויבות מצרים לפאן‪-‬ערביות‪ ,‬לפחות בעיני‬ ‫הציבור‪ .‬כך‪ ,‬כאשר ועידה של התאחדות הבוגרים הערביים שנערכה באלכסנדריה‬ ‫ביולי ‪ ,1956‬עלה הרעיון של הקמת "מדינות ערב המאוחדות" לראש סדר היום‪ .‬הועידה‬ ‫פרסמה גם טיוטה של חוקה שקראה להקמת איחוד ערבי פדראלי‪.‬‬ ‫דרוואזה וחצרי האמינו שיכולותיה של מצרים והמשאבים האנושיים שלה מחייבים‬ ‫אותה למלא את התפקיד של "פרוסיה" הערבית; עבד אל‪-‬נאצר‪ ,‬לפי פרשנות זאת‪,‬‬ ‫ייהפך ל"ביסמרק" של העולם הערבי‪ .‬תפיסה זו התחברה לעולם הערבי כ"שיטוט חסר‬ ‫תכלית בחיפוש אחר גיבור" בפילוסופיה של עבד אל‪-‬נאצר‪.‬‬ ‫מצרים תרמה לחיזוק התנועה הפאן‪-‬ערבית והיתה כוח מניע‪ .‬אינטלקטואלים ערבים‬ ‫מסוימים היו מודאגים מהגישה האינסטרומנטאלית המצרית‪ ,‬שלא נבעה לדעתם‬ ‫משכנוע אידיאולוגי עמוק‪ ,‬אלא ממניעים אינטרסנטיים למצרים‪ .‬הם חששו שתפיסה‬ ‫הגמונית כזו של פאן‪-‬ערביות תביא את מצרים לחדש את מאמציה לכונן אימפריה‬

‫‪Ibid, p.29 8‬‬ ‫‪Ibid, p.33 9‬‬

‫‪-9-‬‬

‫ערבית ולא להקמת מדינה פדראלית שוויונית‪ .‬חששותיהם נתגלו מוצדקים לאור‬ ‫הניסיון של קע"ם‪.‬‬

‫‪- 10 -‬‬

‫הקמת הקהילה הערבית המאוחדת )קע"ם(‬ ‫האידיאולוגיה הפאן‪-‬ערבית שחקה תפקיד חשוב בתהליך שהוביל להקמתה של קע"ם‪,‬‬ ‫אולם האידיאולוגיה לא היתה סיבה מספקת להקמתו של האיחוד‪ .‬המנהיגות הסורית‬ ‫השתמשה בפאן‪-‬ערביות על מנת לבסס את הלגיטימיות לשלטונה עקב הקושי הפוליטי‪,‬‬ ‫החברתי והכלכלי‪ .‬נאצר לעומת זאת השתמש בפאן‪-‬ערביות בנאומיו להאדרת מעמדו‬ ‫בעולם הערבי ובעקבות זאת נעשה מחויב לאידיאולוגיה‪ .‬נראה שהפן האידיאולוגי‬ ‫שימש כסות למניעים פוליטיים וכלכליים של שתי המדינות‪ .‬המנהיגות הסורית קיוותה‬ ‫שבעקבות האיחוד עם מצרים‪ ,‬סוריה תרוויח זהות ערבית מכובדת יותר ושלטון יציב‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫המנהיגות השלטת בסוריה לאחר קבלת העצמאות היתה המנהיגות שנלחמה‬ ‫לעצמאותה‪ .‬זו היתה קואליציה רופפת של סיעות ואישים ולא הנהגה בעלת פרוגרמה‬ ‫מדינית ברורה‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫בעקבות תבוסת הסורים במלחמת ‪ 1948‬הואשמה המנהיגות‬

‫האזרחית בכישלון והצבא השתלט על החיים הפוליטיים בסוריה‪ .‬החיפוש אחר אשמים‬ ‫שימש אמצעי לדחיקת רגליה של האליטה המסורתית‪ ,‬והצבא שבו לא דבק אות הקלון‬ ‫של שחיתות‪ ,‬חוסר יעילות‪ ,‬הפך למנוף פוליטי‪ .‬לאנשי הצבא חברו האינטלקטואלים‬ ‫הרדיקאלים מחוץ למפלגת הבעת' ובתוכה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1949‬התחוללו בסוריה שלוש הפיכות צבאיות‪ .‬שלטון שתי הממשלות הצבאיות‬ ‫הראשונות של חסני זעים וחינאווי לא האריכו ימים‪ .‬בדצמבר ‪ 1949‬חולל אדיב שישכלי‬ ‫את ההפיכה הצבאית השלישית ושלט בסוריה במשך למעשה ארבע שנים עד פברואר‬ ‫‪.1954‬‬

‫‪11‬‬

‫הפיכתו הצבאית של זעים היתה הפעם הראשונה בה התערב הצבא בפוליטיקה‬ ‫במדינות הזרח התיכון‪ .‬זעים ראה עצמו איש צבא‪ ,‬מתקן עולם‪ ,‬הבונה חברה חדשה על‬ ‫חשבון המשטר הישן‪ .‬אולם בשלב זה הצבא "עדיין לא רכש ביטחון עצמי וכישרון‬ ‫פוליטי שיכשירוהו ליטול את מקומו בזירה הפוליטית ככוח עצמאי"‪ 12.‬הצבא "שאב‬ ‫כוחו מעלייתם של קבוצות לחץ קיצוניות ושל תעמלנים פוליטיים שמאלניים שנטלו על‬

‫‪ 10‬יעקב שמעוני‪ ,‬מדינות ערב )תל אביב ‪ (1990‬עמ' ‪452‬‬ ‫‪ 11‬סיל‪ ,‬עמ' ‪60‬‬ ‫‪ 12‬שם עמ' ‪94‬‬

‫‪- 11 -‬‬

‫עצמם את חינוך הצעירים‪ ,‬בצבא כמחוצה לו והחדירו בהם השקפות פוליטיות חדשות‬ ‫ושאיפות גדולות יותר למען הערבים בכלל‪".‬‬

‫‪13‬‬

‫בהפיכה השנייה שבראשה עמד חינאווי השתלבו גורמים שהיו קשורים במדיניותה‬ ‫הבין‪-‬ערבית של סוריה וביחסה ללבנון‪ .‬מדיניותו היתה פרו‪-‬עראקית ועוררה עליו‬ ‫קבוצת קצינים בעלי נטיות אנטי‪-‬עראקיות שבראשה עמד אדיב שישכלי‪ .‬בתחילת דרכו‬ ‫פעל שישכלי מאחורי הקלעים‪ .‬על פי השקפתו‪ ,‬תפקיד הצבא להיות בורר‪ ,‬שאליו אפשר‬ ‫לפנות כדי לקרוא את הפוליטיקאים לסדר בעת משבר לאומי‪ .‬צעדו הראשון היה להניח‬ ‫את "הנהגת המדינה לשליטיה החוקיים"‪ ,‬ולהרשות להם להמשיך בעיסוק המסורתי‬ ‫של הרכבת ממשלות‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫למראית עין הסתפק שישכלי בתפקיד צבאי‪ ,‬אולם למעשה נמצא השלטון בידיו ובידי‬ ‫חבורת הקצינים המקורבים לו‪ .‬מפלגת הרוב‪ ,‬היא "מפלגת העם"‪ ,‬נמצאה בסכסוך קבע‬ ‫עם שישכלי על סמכויות השלטון האזרחי ונגד התערבותה של חבורת הקצינים‪ .‬הצבא‬ ‫קבע מי יהיה מועמד לראשות הממשלה‪ ,‬לאחר שניתנה הסכמתו של הצבא יכול היה‬ ‫קדסי‪ ,‬מזכיר מפלגת העם‪ ,‬להרכיב ממשלה אולם בתמורה אולץ למנות קצין צבא כשר‬ ‫ההגנה ואחראי על הז'נדרמיה‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫הצבא התערב בהליכי השלטון וצמצם את סמכותה‬

‫של מפלגת העם‪ ,‬התיש את מנהיגיה עד שהיו עקרים מבחינה פוליטית‪.‬‬ ‫בדצמבר ‪ 1951‬שם שישכלי קץ למשטר ה"פרלמנטרי"‪ .‬בהפיכה הרביעית פיטר את נשיא‬ ‫הרפובליקה ואת הממשלה‪ ,‬פיזר את הפרלמנט‪ ,‬שם במאסר את מנהיגי מפלגת העם‪,‬‬ ‫והקים דיקטטורה צבאית‪ .‬וכל זאת בתפקיד הרמטכ"ל‪ .‬הוא השתלב בשלטון האזרחי‬ ‫רק בקיץ ‪ 1952‬ושנה לאחר מכן עמד בראש מיניסטריון הפנים‪ .‬כדי להגדיל את הבסיס‬ ‫החברתי עליו נשען שלטונו‪ ,‬הקים שישכלי תנועה פוליטית שנקראה תנועת השחרור‬ ‫הערבי ופיזר את כל שאר המפלגות‪ 16.‬המהלך קומם עליו את חברי המפלגות האחרות‬ ‫וגבר הניכור בין שישכלי לבין תומכיו המסורתיים‪ ,‬חסידי אכרם חוראני ואנשי הבעת'‪,‬‬ ‫אשר הצטרפו לאופוזיציה לשלטונו‪.‬‬ ‫כששישכלי רצה לשוות אופי חוקי למשטרו‪ ,‬חדל לראות בצבא קבוצת עלית במדינה‪,‬‬ ‫וניסה להשיבו למעמד תקין וצנוע יותר בחיי האומה‪ ,‬על ידי קיצוץ זכויות היתר שלו‪.‬‬ ‫למגמה זו התנגדו בחריפות מרבית הקצינים שמחוץ לחבורתו הקרובה של הנשיא‪,‬‬ ‫‪ 13‬שם ע' ‪60‬‬ ‫‪ 14‬שם ע' ‪108 - 107‬‬ ‫‪ 15‬שם ע' ‪118 - 114‬‬ ‫‪ 16‬שמעוני ע' ‪454 - 453‬‬

‫‪- 12 -‬‬

‫שנוכחו כי הקריירות שלהם וקידומם תלויים בקפריזות של הדיקטטור ובחסדיו‪ .‬הצבא‬ ‫שבימיו של שישכלי הפך להיות מעורב בחיים הפוליטיים האזרחיים הוא אשר הדיח‬ ‫את הנשיא מתפקידו‪.‬‬ ‫הקצונה שהפילה את שישכלי בכוח לא היתה מלוכדת וניכרו בה שלוש סיעות מרכזיות‪:‬‬ ‫תומכי הבעת' )בעיקר קצינים צעירים מבין המיעוטים(‪ ,‬תומכי המפלגות שייצגו את‬ ‫האליטות המסורתיות‪ ,‬ושכוחן בצבא היה בירידה וסיעה קטנה של קצינים פרו‪-‬‬ ‫קומוניסטים וקצינים לאומנים מתומכי אנטון סעדה‪ .‬הקצינים משלוש קבוצות הללו‬ ‫התגוששו בינם לבין עצמם בקרבות של ממש בין יחידות שונות של הצבא הסורי‪.‬‬ ‫יחסה של מפלגת הבעת' כלפי הצבא היה הססני היא לא ראתה בעין יפה משטרים‬ ‫צבאיים‪ ,‬לפיכך לא עודדה את הצבא להמשיך בתפקיד שנטל לעצמו כמגן ייעודיה‬ ‫הנשגבים של האומה‪ .‬ואכן‪ ,‬לא היתה למנהיגי הבעת' כל כוונה לקבל פקודות מהצבא‬ ‫או לאפשר לסגל הקצינים להיות כוח פוליטי המנהיג את המדינה‪ .‬עם זאת לא יכלו‬ ‫אנשי הבעת' להניח לצבא שייפול בידי יריביהם הריאקציונרים‪ .‬הם רצו לכבוש את לב‬ ‫הצבא לרעיונותיהם‪ ,‬כדי שיוכלו להשתמש בו כבמכשיר לרפורמה חברתית ופוליטית‪,‬‬ ‫ולהבטיח כי לא ינוצל נגדם‪ .‬מנהיגי מפלגת הבעת' וחוראני‪ ,‬אשר ברחו ללבנון בימי‬ ‫שלטונו הדיקטטורי של שישכלי‪ ,‬אחדו את כוחותיהם והקימו מפלגה אחת )דצמבר‬ ‫‪ .(1952‬חוראני הביא לבעת' את כישרונו הפוליטי ואת חסידיו מקרב הצבא‪ .‬באותם‬ ‫הימים יצרה המפלגה קשר עם תאים של קצינים צעירים‪ ,‬קבוצה שהקימה והפילה‬ ‫ממשלות והתוותה את גורלה של המדינה‪ .‬היה זה הקשר עם הקצינים הצעירים‪ ,‬ולאו‬ ‫דווקא הדוקטרינה האידיאולוגית‪ ,‬או היכולת האינטלקטואלית של מנהיגי המפלגה‪,‬‬ ‫שהיה עתיד לעלותם אל מרכז הבמה הסורית והערבית ככוח וכקובעי מדיניות‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫לאחר הדחתו של שישכלי על ידי הצבא זקוק היה הצבא למנהיג חזק שיאחד אותו‪.‬‬ ‫עדנאן אל‪-‬מאלכי‪ ,‬קצין תומך מפלגת הבעת' ששירת כסגן ראש המטה הכללי‪ ,‬נראה‬ ‫האדם המתאים‪ .‬אולם הוא נרצח באפריל ‪ 1955‬על ידי חבר מפלגת ה‪-‬פ‪.‬פ‪.‬ס‪ ,.‬מפלגה‬ ‫ימנית קיצונית שנקטה באידיאולוגיה פאן‪-‬סורית‪ .‬מאז לא הצליח אף קצין להיהפך‬ ‫לדמות דומיננטית בצבא‪ .‬הצבא פוצל למספר סיעות מפלגתיות‪ ,‬ששיקפו את הפיצול‬ ‫במערכת הפוליטית הסורית‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫‪ 17‬שמעוני‪,‬ע' ‪456‬‬ ‫‪Podeh, p. 38 18‬‬

‫‪- 13 -‬‬

‫הסיעה החזקה ביותר בצבא היתה של קצינים שתמכו במפלגת הבעת'‪ ,‬בראשות עבד‬ ‫אל‪-‬ע'אני קנות ומצטפא חמדון‪ ,‬קרוב של חורני בחמה‪ .‬קבוצה זו היתה קשורה גם‬ ‫בעבד אל‪-‬חאמד סראג'‪ ,‬ראש המודיעין הצבאי מאז מארס ‪ .1955‬הן חמדון והן סראג'‬ ‫שיחקו מאוחר יותר תפקיד חשוב בקע"ם‪ .‬סיעה נוספת‪ ,‬בראשות אמין אל‪-‬נפורי‪,‬‬ ‫שכללה את ג'אדו עיז אל‪-‬דין‪ ,‬אחמד עבד אל‪-‬כרים‪ ,‬טועמה אל‪-‬עודתאללה ואת אחמד‬ ‫אל‪-‬הוניידי‪ .‬היתה זו קבוצה ניטרלית בלי שום זיקה סיעתית שהעבירה את תמיכתה‬ ‫בהתאם לנסיבות‪ .‬גם קצינים אלו ישחקו מאוחר יותר תפקיד חשוב בקע"ם‪ .‬עוד סיעה‬ ‫שהורכבה מקצינים ימניים באזור דמשק‪ ,‬הונהגו על ידי עמר קבאני והשאם אל‪-‬עזם‪.‬‬ ‫ולבסוף עפיף אל‪-‬ביזרי‪ ,‬הרמטכ"ל החל מאוגוסט ‪ ,1957‬נחשב אוהד הקומוניסטים‬ ‫למרות שלא היה חבר מפלגה‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫בארבע השנים שבין סילוקו של שישכלי ב ‪ 1954 -‬לבין איחודה של סוריה ומצרים ב ‪-‬‬ ‫‪ 1958‬אנו עדים להתפוררות החברה הצבאית והאזרחית הסורית ולהתפרקות המערכת‬ ‫הפוליטית‪ .‬שלטונו הממושך של שישכלי לימד שאפשר לשלוט בסוריה באמצעות הצבא‬ ‫ולפיכך ניסה כל פוליטיקאי לשלול מיריביו את השליטה בצבא‪ 20.‬ניגודי הכוח בין הצבא‬ ‫לבין הפוליטיקאים המסוכסכים בינם לבין עצמם‪ ,‬אשר תוך כדי חיפוש ידידים בצבא‬ ‫לצורך ניצולם כנגד יריביהם האזרחיים‪ ,‬רק החישו את תהליך כניעתם שלהם בהכרעות‬ ‫היומיומיות לקצינים השאפתנים והשתלטנים יותר‪ 21.‬כאשר היה הצבא מאוחד בפיקוד‬ ‫מפקד עליון אחד‪ ,‬העניקה התערבותו לפחות‪ ,‬לכידות מסוימת למדיניות החוץ של‬ ‫סוריה "אך כאשר לא יכול היה שום קצין בצבא סוריה לשלוט היטב על המטה הכללי‪,‬‬ ‫כפי שאכן אירע בשנה ובשנתיים שלפי האיחוד הסורי מצרי הוסיפו המחלוקות‬ ‫הפנימיות בצבא גורם של אלימות לזירה הפוליטית‪".‬‬

‫‪22‬‬

‫האחוד התאפשר מנקודת מבט סורית כאשר ארבע סיבות מיידיות התמזגו יחד‪.‬‬ ‫מעצמות המערב היו תחת הרושם‪ ,‬שסוריה )בקיץ סתיו ‪ (1957‬בדרך להפוך למדינת‬ ‫לווין סובייטית‪ ,‬זאת לאור התחממות היחסים בין סוריה לברית המועצות והפעילות‬ ‫הגוברת של המפלגה הקומוניסטית תחת הנהגתו של חאלד אל‪-‬בכדאש‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬ב ‪-‬‬ ‫‪ 12‬לאוגוסט סוריה גירשה שלושה דיפלומטים אמריקאים בטענת קשירת קשר כנגד‬ ‫השלטון‪ .‬עקב כך‪ ,‬ארצות הברית בשיתוף תורכיה ועראק נקטה במספר צעדים חשאיים‬ ‫במטרה למנוע את הפיכת סוריה ל"קורבן של הקומוניזם הבינלאומי"‪ .‬המשבר כמעט‬ ‫והוביל להתנגשות גלויה בין תורכיה וסוריה‪ .‬בתחילת אוקטובר‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬נרגע המצב‬ ‫‪Podeh, p. 38 19‬‬ ‫‪ 20‬סיל‪ ,‬ע' ‪291‬‬ ‫‪ 21‬שם ע' ‪95‬‬ ‫‪ 22‬שם ע' ‪341‬‬

‫‪- 14 -‬‬

‫כתוצאה מניסיונות תיווך שנערכו על ידי מלך ערב הסעודית‪ .‬נצחונו הפוליטי של עבד‬ ‫אל‪-‬נאצר על ה"אימפריאליזם המערבי" ב ‪ 1956 -‬צייר אותו כמנהיג הערבי היחידי‬ ‫המסוגל להתגבר על איומים חיצוניים‪ ,‬ומצרים הסתמנה ככוח היחידי המסוגל בקיץ‬ ‫‪ 1957‬לסלק את האיום הסובייטי מסוריה‪ .‬בנוסף לכך מסתמנת בסוריה אליטה חדשה‬ ‫שהיתה מורכבת מחברי מפלגת הבעת' ומקציני צבא‪ .‬אנשי הבעת' ראו באיחוד דרך‬ ‫אלטרנטיבית להשיג עוצמה פוליטית שלא יכלו להגיע אליה דרך המערכת הפוליטית‬ ‫הסורית‪ .‬קציני הצבא שהיו מפולגים לסיעות שונות הבינו ששום קבוצה בודדת לא‬ ‫תוכל לשלוט במערכה הפוליטית‪ ,‬ושוכנעו שהאיחוד עם מצרים‪ ,‬מדינה בה ניצח הצבא‬ ‫את כל יריביו‪ ,‬יאפשר להם להקים "מועצת מהפכה" על פי הדגם המצרי ולשלוט‬ ‫בסוריה‪ .‬האליטה הוותיקה‪ ,‬המורכבת מבעלי קרקעות וסוחרים עשירים לא שותפה‬ ‫במהלכים שנוהלו על ידי הבעת' והצבא‪ ,‬קיבלה את האיחוד כרע במיעוטו‪ ,‬לאור‬ ‫הנסיבות שהיו בסוריה‪ .‬מעורבות סובייטית‪ ,‬שליטת הבעת'‪ ,‬או הפיכה צבאית‪ ,‬היו‬ ‫התסריטים האפשריים שאיימו לערער את בסיס הכוח של האליטות הישנות‪ .‬יותר‬ ‫מכך‪ ,‬הם לא יכלו להתנגד באופן גלוי לאיחוד מאחר והם נחשפו מזמן לאידיאולוגיה‬ ‫הפאן‪-‬ערבית‪ .‬הם לא יכלו להתנגד לרעיון אותו הם קידמו יותר משלושה עשורים‪.‬‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬האיחוד יכול היה לספק יתרונות כלכליים לאליטה הוותיקה‪ ,‬אשר תרוויח‬ ‫מהאיחוד עם השוק המצרי הגדול יותר‪ .‬נראה שכל הגורמים באליטה הסורית תמכו‬ ‫בהקמתה של התאגדות כלשהי עם מצרים‪ ,‬על אף המניעים השונים‪ ,‬ואפילו הסותרים‪,‬‬ ‫התפתחות שהועצמה במשיכה החזקה לפאן‪-‬ערביות‪.‬‬ ‫המניעים של מצרים היו שונים מסוריה‪ .‬למלחמת סואץ היו מספר השלכות במונחים‬ ‫של איחוד ערבי‪ .‬המלחמה אימתה את תפיסתם של הערבים לכך שישראל הינה שלוחה‬ ‫של המעצמות בכדי לכבוש מדינות ערביות‪ .‬איחוד בין שתי מדינות ערביות ויותר יהיה‬ ‫בעל יכולת לסכל את שאיפותיה של ישראל‪ .‬מצרים תפסה את האחדות הערבית כליכוד‬ ‫המאבק הערבי נגד ישראל‪ .‬היה הכרח להבטיח את הזדהותה של סוריה עם מצרים‬ ‫לצרכי מאבק נגד ישראל והשליטה הבין‪-‬ערבית‪ .‬רק על ידי שליטה בסוריה עשויה‬ ‫מצרים להבטיח לעצמה את השליטה באזור‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬שליטה על מדינה ערבית‬ ‫שכנה חשובה לביטחונה של מצרים‪ .‬מצרים חיפשה דרכים שונות להשיג עמדת השפעה‬ ‫בענייני סוריה‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר הבין ששלטון בלתי יציב בסוריה תחת השפעה סובייטית‬ ‫או קומוניסטית יהווה אתגר ואפילו איום להגמוניה שלו בעולם הערבי‪ .‬בנוסף לכך‬ ‫חוסר יציבות סורית יקרין על מדינות ערביות שכנות‪ ,‬ומכאן יביא לחוסר יציבות של‬ ‫האזור כולו‪.‬‬

‫‪- 15 -‬‬

‫מצרים חיפשה דרכים שונות להשיג עמדת השפעה בענייני סוריה‪ .‬אחד מהלקחים‬ ‫שהפיק עבד אל‪-‬נאצר ממשבר סואץ היה שכל שינוי בסטאטוס קוו באזור צריך לקבל‬ ‫תמיכה מאחת המעצמות‪ .‬המעורבות האמריקנית הנחרצת במשבר סואץ ובמשבר‬ ‫הסורי של קיץ‪-‬סתיו ‪ 1957‬שכנעה את עבד אל‪-‬נאצר שכל תנועה מצרית דרסטית‬ ‫בסוריה חייבת להיות מתואמת עם ארצות הברית‪ .‬היחסים בין שתי המדינות הידרדרו‬ ‫אחרי ההכרזה על דוקטרינת איזנהאור בינואר ‪ ,1957‬שבה הכריזה ארה"ב על תמיכתה‬ ‫ב"קיום עצמאותן ושלמותן של מדינות המזרח התיכון" ונכונותה להגיש מלבד סיוע‬ ‫כלכלי ‪ ,‬סיוע צבאי לכל מדינה או קבוצת מדינות שתבקש "סיוע נגד תוקפנות מזוינת‬ ‫מצד ארץ שבשליטת הקומוניזם הבינלאומי‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫הדוקטרינה גובשה כנגד מה שנחשב‬

‫כאיום סובייטי קרוב על המזרח התיכון‪ ,‬במערבולת שלהי פרשת סואץ‪ .‬מזכיר המדינה‬ ‫האמריקני דאלס סבר כי הרוסים עלולים לנצל את ההזדמנות שנוצרה עקב המבוכה‬ ‫שבה היו שרויות בריטניה וצרפת‪ ,‬כדי לערוך ניסיון גלוי להשתלטות על האזור‪ ,‬אם‬ ‫בהתקפה מזוינת ואם בחתירה מבפנים‪ 24.‬דוקטרינת איזנהאור פילגה את העולם הערבי‬ ‫לשני מחנות ועוררה מלחמת תעמולה קשה‪ .‬מחנה אחד כלל את המדינות ה"שמרניות"‪,‬‬ ‫ערב הסעודית‪ ,‬לבנון‪ ,‬סודאן‪ ,‬לוב‪ ,‬מרוקו‪ ,‬תוניסיה‪ ,‬עראק וירדן‪ ,‬שתמכו במדיניות‬ ‫האמריקנית החדשה‪ .‬ומנגד מצרים וסוריה‪ ,‬שהתנגדו לדוקטרינה‪ ,‬וראו בה המשך ישיר‬ ‫לברית בגדאד ו"אימפריאליזם במסווה חדש"‪ 25.‬למצרים ולבעלת בריתה סוריה היה‬ ‫ברור כי התערבותם של האמריקנים בעניינים הערביים בשם המאבק נגד הקומוניזם‪,‬‬ ‫איימה לשלול מהן את היוזמה בפוליטיקה המקומית‪ ,‬אשר להשגתה לחמו מאז ‪.1955‬‬

‫‪26‬‬

‫למרות זאת‪ ,‬המשבר הסורי עודד אטמוספרה ידידותית לשיפור יחסי מצרים ארצות‬ ‫הברית‪ :‬לכל אחת מהן היה אינטרס בהבאת יציבות לסוריה‪ ,‬כל אחת וסיבותיה שלה‪.‬‬ ‫עבד אל‪-‬נאצר ניסה תחילה לשכנע את ארצות הברית כי הסכנה הקומוניסטית בסוריה‬ ‫מוגזמת‪ ,‬ועל ארצות הברית להימנע מלשלוח את הצי השישי‪ ,‬לספק נשק לבדלנים או‬ ‫לעודד את איומי תורכיה‪ .‬צעד כזה‪ ,‬הוא טען‪ ,‬רק "ידחוף את סוריה לזרועות הרוסים"‪.‬‬ ‫מאחר ועצתו לא זכתה לתשומת לב‪ ,‬שקל עבד אל‪-‬נאצר לשלוח חיילים לסוריה בהתאם‬ ‫להסכם הצבאי הסורי‪-‬מצרי של אוקטובר ‪ .1955‬ב ‪ 11 -‬בספטמבר‪ ,‬ראש המטה הכללי‬ ‫הסורי‪ ,‬גנרל עפיף אל‪-‬ביזרי‪ ,‬וראש המודיעין הצבאי‪ ,‬קולונל עבד אל‪-‬חאמד סראג'‪ ,‬באו‬ ‫לקהיר לשיחות עם שר המלחמה עאמר‪ ,‬ועם חאפט' אסמאעיל‪ ,‬ראש המטה הכללי של‬ ‫המפקדה הסורית מצרית המשותפת‪.‬‬

‫‪ 23‬שמעוני‪ ,‬ע' ‪261‬‬ ‫‪ 24‬סיל‪ ,‬ע' ‪317‬‬ ‫‪Podeh, p 219 - 220 25‬‬ ‫‪ 26‬סיל‪ ,‬ע' ‪322‬‬

‫‪- 16 -‬‬

‫בעקבות ההתייעצות‪ ,‬חיילים מצריים נחתו בלאד'קיה ב ‪ 13 -‬באוקטובר‪ .‬מאחר‬ ‫והמשבר חוסל קודם לנחיתת הכוחות המצרים‪ ,‬יש לראות בצעד זה בעיקר כמהלך‬ ‫פוליטי שמטרתו לבסס את מעמדו של עבד אל‪-‬נאצר כמנהיג הערבי העיקרי‪ ,‬ולהבטיח‬ ‫שסוריה תישאר תחת השפעתה של מצרים‪ .‬שר החוץ המצרי מחמוד פוזי אמר לנציג‬ ‫הקנדי באומות המאוחדות שהכוח המצרי נשלח על מנת להפגין את יעילות ההסכם‬ ‫הסורי‪-‬מצרי‪ ,‬לקבוע מחדש מנהיגות מצרית בעולם הערבי ולשכנע את הסורים לעמוד‬ ‫בלחץ הקומוניסטי‪ .‬ההוכחה לכך שהתמרון לא היה למטרות צבאיות היא שהחיילים‬ ‫המצרים לא תפקדו כיחידה רגילה‪ ,‬אלא פוזרו בצבא הסורי‪ .‬המהלך המצרי בלא ספק‬ ‫חיזק את עמדת מפלגת הבעת' והקצינים הפרו‪-‬מצרים בצבא הסורי‪.‬‬ ‫בעקבות נחיתת כוחות מצריים בלאד'קיה באוקטובר ‪ ,1957‬ביסס עצמו עבד אל‪-‬נאצר‬ ‫כבורר בענייני סוריה‪ .‬פעולה מצרית זו נבעה מרצונו של עבד אל‪-‬נאצר לחזק את מעמדו‬ ‫בעולם הערבי‪ .‬חוסר יציבות פוליטית מתמשך בסוריה עשוי היה לסכן את מעמדו‬ ‫בעולם הערבי‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר נזקק לאישור אמריקני למהלכיו בסוריה לכן הוא השתמש‬ ‫ב"איום" הקומוניסטי כאמצעי להשגת הבנה מוקדמת עם ארצות הברית לגבי סוריה‪.‬‬ ‫יחסי סוריה ומצרים התחזקו במהלך המשבר הסורי של קיץ‪-‬סתיו ‪ .1957‬הקשרים‬ ‫הסורים‪-‬מצריים השתפרו גם בתחום הכלכלי‪ .‬תוך כדי המשבר הסורי נחתם הסכם‬ ‫כלכלי אשר הבטיח‪ ,‬חופש תנועה לאנשים והון‪ ,‬חופש בסחר הלאומי וסחר חוץ‪ ,‬חופש‬ ‫לחיפוש עבודה ופעילות כלכלית‪ ,‬וחופש בשימוש באמצעי תחבורה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬הסכם‬ ‫סחר ותשלומים נחתם באמצע נובמבר‪ ,‬אשר סיפק הכפלת הסחר השנתי‪ .‬למרות‬ ‫שהתנאים בהסכם היו מרשימים‪ ,‬הם שימשו בעיקר למטרות תעמולה‪ .‬דווח שבפגישה‬ ‫בין חבר הפרלמנט הלבנוני‪ ,‬אמיל בסתאני‪ ,‬לבין עבד אל‪-‬נאצר נאמר לראשון שההסכם‬ ‫לעולם לא יהפוך לריאלי‪ ,‬ושההסכם הכלכלי הינו חסר משמעות‪.‬‬ ‫בנובמבר ‪ 1957‬במושב הפרלמנט הסורי בו נכחה משלחת של הפרלמנט המצרי יצאה‬ ‫קריאה לפדרציה מצרית סורית כנקודת פתיחה לקראת "איחוד ערבי כולל"‪ .‬עבד אל‪-‬‬ ‫נאצר‪ ,‬בשני נאומים חשובים שנשא באותו זמן‪ ,‬שלל את רעיון האיחוד‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר‬ ‫היה מודאג מחוסר היציבות הסורית הפנימית‪ ,‬שעלולה לעורר הדים ברחבי העולם‬ ‫הערבי‪ ,‬וראה באיחוד כנטל ולא כיתרון‪.‬‬ ‫אנשי הבעת' הטילו ספק בכנותם של פוליטיקאים סורים רבים אשר טענו כי הם‬ ‫תומכים בתוכנית האיחוד בשעה שלמעשה התנגדו לה‪ .‬לפיכך חשה הבעת' הכרח לעורר‬ ‫את הקצינים לנסוע לקהיר בכדי למנוע את התמוטטות תוכנית האיחוד‪ .‬הבעת' אף‬ ‫‪- 17 -‬‬

‫ידעה כי עבד אל‪-‬נאצר לא ייטול על עצמו את האחריות לשלטון בסוריה כל עוד הצבא‬ ‫יהיה מפולג לסיעות יריבות‪ .‬אנשי הבעת' השתכנעו‪ ,‬כי אין דבר אשר ירגיע את‬ ‫חששותיו של עבד אל‪-‬נאצר כמשלחת נרחבת של ראשי הצבא הסורי‪ ,‬אשר יצהירו על‬ ‫נאמנותם לו ויפקידו עצמם בידיו‪ .‬ב ‪ 12 -‬בינואר ‪ 1958‬המריאו לקהיר ארבעה עשר‬ ‫קצינים‪ ,‬בראשותו של ראש המטה הכללי עפיף אל‪-‬ביזרי‪ .‬בדמשק נותרו סגן הרמטכ"ל‪,‬‬ ‫אמין אל‪-‬נפורי‪ ,‬וראש המודיעין עבד אל‪-‬חמיד סראג'‪ .‬על זה האחרון הוטל למסור‬ ‫לממשלה איגרת‪ ,‬שבה הוסברה נסיעתם הפתאומית של הקצינים‪ .‬איגרת זו היתה‬ ‫למעשה אולטימטום; היא הזכירה לממשלה את התחייבותה בעת עלייתה לשלטון‪ ,‬כי‬ ‫תנקוט צעדים ממשיים לכינון איחוד עם מצרים‪ .‬בנוסך לכך הצהירה האיגרת כי‬ ‫המדינה נמצאת על סף התמוטטות‪ ,‬כי הקומוניזם מתחזק‪ ,‬וכי הקצינים נסעו למצרים‬ ‫על מנת למצוא תרופה למצב‪.‬‬ ‫עבד אל‪-‬נאצר התנגד לתוכניות האיחוד הפדראלי שהועלו על ידי הסורים‪ .‬הוא דרש‬ ‫איחוד מלא‪ ,‬פרישת הצבא מהעיסוק בפוליטיקה ופיזור המפלגות‪ .‬חברי הפרלמנט‬ ‫הסורי בלחץ אנשי הצבא נכנעו לדרישותיו של עבד אל‪-‬נאצר וב ‪ 1 -‬לפברואר ‪1958‬‬ ‫הוכרז בישיבה משותפות של ממשלות סוריה ומצרים על כינון איחוד בין שתי המדינות‪.‬‬

‫‪- 18 -‬‬

‫הגורמים שהביאו לפירוקה של קע"ם‬ ‫הקמת קע"ם )‪ (1958‬נראתה על פניו כהישג של החברה הסורית שדגלה בפאן‪-‬ערביות‬ ‫והראתה חולשה בזהות לאומית סורית‪ .‬שלטון של שליט חזק נראה כפיתרון לבעיות של‬ ‫חוסר שקט מדיני‪ ,‬צבאי ורווחה כלכלית בסוריה‪ .‬בפעולת האיחוד של שתי המדינות‬ ‫למדינה אחת‪ ,‬טמונים היו הזרעים לחוסר היכולת של האיחוד להתקיים‪ .‬היה חוסר‬ ‫בבהירות אידיאולוגית לגבי מבנה האיחוד‪ ,‬כל אחת מהמדינות תפסה אחרת את רעיון‬ ‫הפאן‪-‬ערביות‪ .‬המצרים ראו במצרים מדינה העומדת במרכז העולם הערבי והמנהיגה‬ ‫של התנועה הפאן‪-‬ערבית‪ .‬הסורים לעומתם ביססו את השקפתם על שוויון בין החברים‬ ‫השונים באיחוד‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר אמנם הכיר את הכתבים הסורים לגבי הפאן‪-‬ערביות‬ ‫אבל הושפע יותר מהוגים מצריים‪ ,‬דבר שהשתקף במיוחד בספרו הפילוסופיה של‬ ‫המהפכה‪ .‬מחוזק על ידי ההבדלים בגודל‪ ,‬עושר‪ ,‬כוח צבאי ודמוגראפיים‪ ,‬העליונות‬ ‫המצרית על סוריה נראתה כמובנת מאליה‪ .‬מפלגת הבעת'‪ ,‬שהיתה הגורם המרכזי‬ ‫מאחורי האיחוד‪ ,‬גיבשה רק עקרונות כלליים ודיברה על היקף המדינה הערבית‬ ‫העתידית‪ .‬רק לאחר פירוקו של האיחוד‪ ,‬כאשר חקרו את הגורמים לאיחוד‪ ,‬דנו אנשי‬ ‫הבעת' והוגים אחרים בצורות של איחוד ערבי‪.‬‬ ‫בניגוד למצרים בניית זהות קע"ם חדשה בסוריה נראתה משימה קלה יותר בשל דבקות‬ ‫ארוכת שנים בפאן‪-‬ערביות ופרי חולשתה של הזהות המקומית‪ .‬בכל זאת‪ ,‬הסורים‬ ‫סירבו לוותר על סמלי הזהות שלהם‪ ,‬במיוחד שהם הבינו שהזהות המצרית נשארה‬ ‫מרכזית‪ .‬החגיגות של מהפכת יולי תמיד הזכירו להם שהמצרים הנציחו את זהותם‬ ‫העצמית גם כאשר הצטרפו לאיחוד‪ ,‬והחגים הסורים הראשיים נמחקו מלוח השנה‬ ‫הרשמי‪ .‬למרות שתקופת האיחוד היתה קצרה בכדי לאפשר התפתחות של זהות קע"ם‬ ‫חדשה‪ ,‬נראה כאילו היו מגמות חזקות אשר הפריעו ליצירת זהות זו‪.‬‬ ‫במונחים אידיאולוגיים‪ ,‬הכישלון ביצירת סמלים מזהים משותפים מנעו את השילוב‬ ‫בין המדינות‪ .‬המשרד להדרכה לאומית קיבל הוראה לחזק את הזהות הערבית‬ ‫באמצעות הוצאה לאור של ספרים‪ ,‬הכתיבה מחדש של ספרי הלימוד‪ ,‬תעמולה באמצעי‬ ‫התקשורת וסרטים‪ .‬אבל ההצלחה היתה מוגבלת; פקיד אמריקני העיר שלמרות‬ ‫שבנאומים שלהם המנהיגים התייחסו לקהילה ערבית מאוחדת‪ ,‬בשיחות פרטיות הם‬ ‫השתמשו במונחים "מצרים" ו"סוריה"‪.‬‬

‫‪- 19 -‬‬

‫כדי שקהילה ערבית מאוחדת תגדל ותשגשג‪ ,‬וכדי שתשמש‪ ,‬כפי שחלמו אחדים‪ ,‬גרעין‬ ‫לאיחוד ערבי נרחב יותר‪ ,‬היה צורך בנוסחה חוקתית חדשה‪ .‬מצרים וסוריה יחדיו לא‬ ‫יכלו להישלט כפי שנשלטה מצרים לבדה‪ 27.‬שאיפתו של עבד אל‪-‬נאצר למזג את שני‬ ‫המחוזות למחוז אחד הצריכה ביטול הכוח של האליטה הפוליטית הסורית ודחיקת‬ ‫דמשק לשוליים כמרכז פוליטי‪ .‬בפעולותיו אלה איבד עבד אל‪-‬נאצר את בסיסו‬ ‫הלגיטימי בסוריה‪.‬‬ ‫גורמים חיצוניים שיחקו גם הם תפקיד בפירוקו של האיחוד‪ .‬החשוב ביותר היה‬ ‫סירובה של עראק להצטרף לקע"ם לאחר ההפיכה הצבאית של ‪ .1958‬הטיעון שעבד אל‪-‬‬ ‫נאצר היה להוט לצרף את עראק לקע"ם כחלק משאיפתו לאחד את המעגל הערבי תחת‬ ‫הנהגתו הוא פשטני וככל הנראה שגוי‪ .‬זו שגיאה לנתח את מדיניותו בשלהי שנות‬ ‫החמישים לאורה של חוברת‪ ,‬אשר נכתבה מעט לאחר עלייתו לשלטון‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר‬ ‫עצמו אמר לניו‪-‬יורק טיימס ש"אף אחד לא יכול להכריז על הנהגתו או לכפות אותה‬ ‫על אנשים‪ ".‬הוא הפריך את הטענות המערביות שהוא חשב להרחיב את שטחה של‬ ‫מצרים במטרה לכונן אימפריה ערבית‪ .‬שאיפה כזו הוא סיכם‪ ,‬התאימה לתקופה‬ ‫הרומאית או להרפתקאות האימפריאליות‪ ,‬אבל "עכשיו אנו חיים במחצית השנייה של‬ ‫המאה העשרים‪ ,‬מאה של עקרונות ונקודות מבט‪".‬‬

‫‪28‬‬

‫לאור בעיותיו בסוריה‪ ,‬עבד אל‪-‬נאצר לא התלהב מאיחוד מלא עם עראק‪ .‬כמובן שאין‬ ‫זה אומר שהוא לא היה מופתע מעמדתו העצמאית של קאסם‪ ,‬שליטה החדש של עראק‬ ‫לאחר הפיכת ‪ ,1958‬אשר התנגד לכל סוג של התאגדות עם קע"ם וסירב להכיר בהנהגתו‬ ‫של נאצר‪ .‬להמונים בעולם הערבי צירופה של עראק לקע"ם היה הגיוני ביותר‪ .‬עראק לא‬ ‫רק התנגדה לאיחוד ערבי אלא פתחה במלחמת מילים שהוחרפה למעורבות מצרית‬ ‫בענייניה הפנימיים של עראק‪ .‬העובדה שעראק סירבה להצטרף לאיחוד העלתה ספקות‬ ‫לגבי חוכמת החלטתה של סוריה להתאחד עם מצרים‪ .‬יותר מכך‪ ,‬האיבה בין קע"ם‬ ‫ומדינות ערביות אחרות ערערה את הלגיטימיות של עבד אל‪-‬נאצר בעולם הערבי‪ .‬בטווח‬ ‫הארוך רק תימן הצטרפה לקע"ם דבר אשר הקטין את ציפיותיו להנהיג את התנועה‬ ‫הפאן‪-‬ערבית‪ ,‬וחיזק את שאיפתה של סוריה לפרוש מהאיחוד‪ .‬האיחוד היה נתון‬ ‫להתקפות בלתי פוסקות מצד המדינות השמרניות‪ :‬עראק‪ ,‬ערב הסעודית‪ ,‬לבנון‪ ,‬סודאן‪,‬‬ ‫לוב‪ ,‬מרוקו‪ ,‬תוניסיה וירדן‪.‬‬

‫‪ 27‬סיל‪ ,‬ע' ‪359‬‬ ‫‪Podeh, p. 182 28‬‬

‫‪- 20 -‬‬

‫במונחים פוליטיים‪ ,‬ארבע שגיאות מצריות הובילו לפירוק קע"ם‪ .‬ראשית‪ ,‬הסורים‬ ‫שהיו קשורים להקמת האיחוד‪ ,‬הורחקו בהדרגה מעמדות הכוח‪ .‬למרות שבהתחלה‬ ‫נעזר עבד אל‪-‬נאצר בקבוצות אלה על מנת לנהל את ענייניה הפנימיים של סוריה‪ .‬על ידי‬ ‫חיסול בעלי ברית אלה מבלי ליצור אליטה אלטרנטיבית‪ ,‬איבד עבד אל‪-‬נאצר את‬ ‫בסיסו הפוליטי בסוריה‪ .‬כאשר המיזוג הושלם באוגוסט ‪ ,1961‬לא היתה הנהגה סורית‬ ‫מקומית לגבות את מדיניותו של עבד אל‪-‬נאצר‪.‬‬ ‫שגיאתו השנייה של עבד אל‪-‬נאצר היתה התבססות על סוכנויות ממשלתיות כתחליף‬ ‫לפעילות מפלגתית‪ .‬בהתבססו על המודל המצרי‪ ,‬הוא ביטל את המערכת המפלגתית‬ ‫הסורית‪ ,‬אשר היתה הגורם העיקרי לאי‪-‬יציבות‪ .‬הניסיון הראשון להקים סניף סורי של‬ ‫האיחוד הלאומי – מפלגת המונים אשר הוקמה במצרים ב ‪ – 1958 -‬נכשל‪ .‬רק ביולי‬ ‫‪ 1960‬התקיים הקונגרס הראשון של האיחוד הלאומי‪ .‬היה זה תחליף עלוב למערכת‬ ‫הפוליטית הרב מפלגתית שהתקיימה בסוריה לפני האיחוד‪ .‬חברי הארגון המצרים‬ ‫והסורים נבחרו בקפידה‪ ,‬מה שהפך את הארגון לחותמת גומי של המשטר‪.‬‬ ‫שגיאה שלישית היתה המעורבות הגוברת בענייניה הפנימיים של סוריה‪ ,‬אשר היה‬ ‫תוצר הגיוני של השאיפה המצרית להשיג מיזוג מלא של שני המחוזות‪ .‬ב ‪ 1960 -‬הודק‬ ‫האיחוד ובוטלו הממשלות הנפרדות של החבלים‪ .‬באותה שנה הוקמה אסיפה לאומית‬ ‫והורחבו מאוד סמכויות הממשלה המרכזית‪ .‬המפלגות הסוריות פורקו‪ ,‬והוקמו ועדות‬ ‫מקומיות של "האיחוד הלאומי"‪ ,‬המפלגה היחידה שהורשתה להתקיים‪ .‬באסיפה‬ ‫הלאומית שליש מהנציגים היו סורים‪ .‬הבעת' ציפתה להיות המפלגה השלטת ומורת‬ ‫הדרך האידיאולוגית של המדינה החדשה‪ .‬אולם הנשיא עבד אל‪-‬נאצר עמד על פירוק כל‬ ‫המפלגות ותבע גם את פירוקה של מפלגת הבעת'‪ .‬הנהגת מפלגת הבעת' הסכימה לפרק‬ ‫את המפלגה בשאיפה‪ ,‬שעבד אל‪-‬נאצר יפצה אותם על ידי הפקדת ענייני סוריה בידיהם‪.‬‬ ‫בפועל‪ ,‬ההשפעה האידיאולוגית של המפלגה היתה מוגבלת ותפקידה בענייני סוריה‬ ‫היתה מזערית‪ .‬ביטאר הודה שהשרים התפטרו בגלל שהוצאו מתהליך קבלת‬ ‫ההחלטות‪ ,‬בעוד העוצמה האמיתית ניתנה לסראג'‪ ,‬שר הפנים הסורי‪ 29.‬הצבא הסורי‪,‬‬ ‫שהיה אחד מהגורמים לחוסר היציבות הפנימית הסורית לפני האיחוד‪ ,‬הורחק במהרה‬ ‫מהחיים הפוליטיים‪ .‬הקצינים הסורים שהפכו לשרים אזרחיים‪ ,‬התפטרו בעקבות‬ ‫התפטרות אנשי הבעת' ובכך נחלש הבסיס הפוליטי של המשטר‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬היתה‬ ‫התמרמרות בקרב אנשי הצבא בשל היותם כפופים לקצינים מצריים‪ ,‬דבר אשר לווה‬

‫‪Podeh, p. 101 29‬‬

‫‪- 21 -‬‬

‫בהתנהגות פטרונית‪ .‬הם התנגדו גם למדיניות המצרית של העברת קצינים סורים‬ ‫למחוז המצרי‪ ,‬וראו בהעברה הגליה‪.‬‬ ‫שגיאה רביעית היתה הקמתם של מנגנוני ביטחון מטילי אימה שהפכו את סוריה‬ ‫למדינת משטרה‪ .‬לא פחות מארבעה ארגוני ביון פעלו בסוריה‪ ,‬מרביתם תחת פיקודו של‬ ‫סראג'‪ ,‬אשר הפך לאדם השנוא ביותר בסוריה‪ .‬אמנם גם בתקופה שלפני האיחוד לא‬ ‫נהנו הסורים ממערכת דמוקרטית‪ ,‬אולם לא היה שימוש שיטתי בצנזורה‪ ,‬ציטוט‪,‬‬ ‫ריגול‪ ,‬מעצרים ועינויים‪ .‬שלטון אימים זה גרם למספר רב של סורים להגר ללבנון על‬ ‫מנת לברוח משיטותיו חסרות הרחמים של סראג'‪.‬‬ ‫במונחים סוציו‪-‬אקונומיים‪ ,‬מספר גורמים תרמו לפירוקה של קע"ם‪ .‬ראשית‪ ,‬רצונו של‬ ‫עבד אל‪-‬נאצר למזג את שני האזורים מבחינה כלכלית התאים יותר לאינטרסים של‬ ‫מצרים מאשר לאלה של סוריה‪ .‬המהלך הדרסטי הראשון‪ ,‬היה יישומו של חוק‬ ‫הרפורמות החקלאיות בסוריה בספטמבר ‪ .1958‬כשהחוק יצא לפועל במצרים‪ ,‬מיד‬ ‫לאחר עליית הקצינים החופשיים לשלטון ב ‪ ,1952 -‬היתה מטרתו לערער את בסיס‬ ‫הכוח של אצולת הקרקעות הישנה במצרים‪ .‬בסוריה מחתה אצולת הקרקעות‪ ,‬בציינה‬ ‫שהחוק מתאים למבנה הכלכלי המצרי ואינו מתאים למערכת הקפיטליסטית הסורית‪.‬‬ ‫אולם הם לא הצליחו לבטל את החוק‪.‬‬ ‫ההתמרמרות של בעלי הקרקעות לא הופנתה באופן ישיר כלפי נאצר‪ ,‬אלא כנגד הבעת'‬ ‫ובמיוחד כנגד אכרם חורני‪ ,‬שניצל חוק זה לחסל חשבונות עם אצולת הקרקעות‪ .‬יישומו‬ ‫המתלהב של החוק על ידי הבעת' הביא לתבוסת המפלגה בבחירות של יולי ‪ .1959‬החוק‬ ‫הצליח לחסל קבוצה חזקה באליטה הסורית אשר לא התנגדה לאיחוד‪ .‬יישומו האיטי‬ ‫והבלתי מושלם איפשר לקבוצה זו לאחד את שורותיה ולשחק תפקיד מוביל בתהליך‬ ‫שהוביל לפירוקה של קע"ם‪.‬‬ ‫הרפורמה האגרארית תוכננה כהקדמה לרפורמות פיסקאליות ומוניטאריות‪ .‬בשלהי‬ ‫‪ ,1958‬יושמה רפורמה עיקרית נוספת‪ :‬איחודן של המטבעות הסורי והמצרי למטבע‬ ‫אחד‪ ,‬שנקרא דינר ערבי‪ .‬הרעיון לאיחוד המטבעות הגבירה את חוסר הביטחון הכלכלי‬ ‫בסוריה‪ .‬שמועות בדבר איחוד המטבע עוררו פאניקה בקרב קהילת העסקים הסורית‪,‬‬ ‫שהוביל לירידת ערכו של הפאונד הסורי ולבריחה של הון ללבנון‪ .‬התגובה ההיסטרית‬ ‫התגברה לא רק בגלל השפעת המהלך על הכלכלה הסורית אלא גם עקב החשש‬ ‫הפסיכולוגי לאיבוד הסימן האחרון לעצמאות סורית‪ .‬האירוע שכנע את נאצר שיש‬ ‫‪- 22 -‬‬

‫לפעול למען המיזוג באיטיות בכדי לא לאחד נגדו את האליטה הכלכלית הסורית‪ .‬בשלב‬ ‫זה ננטש רעיון איחוד המטבע‪.‬‬ ‫הבצורת הכבדה שתקפה את סוריה במשך שלוש שנים לא אפשרה לסוריה לייצא חיטה‪,‬‬ ‫אלא אילצה אותה לייבא חיטה ממצרים ומארצות הברית‪ .‬ייצוא החיטה בעבר היה‬ ‫מקור עיקרי לכסף זר בשנים ‪ ,1956-57‬הייבוא הפך לנטל על מאזן התשלומים בשנים‬ ‫‪ .1958-61‬כתוצאה מכך‪ ,‬הקבינט המרכזי של קע"ם נאלץ להעלות את המחירים של‬ ‫מוצרי בסיס ולהגביל את ייבואם של מספר מוצרי מותרות‪ .‬באופן טבעי‪ ,‬אמצעים אלה‬ ‫הביאו לירידה משמעותית ברמת החיים בסוריה‪.‬‬ ‫ניסיונותיה של מצרים להתאים את הכלכלה הסורית לתועלתה‪ ,‬היוו גורם נוסף בדרך‬ ‫לסיום האיחוד‪ .‬מצרים שאפה להרחיק את סוריה מהשווקים המסורתיים שלה בלבנון‪,‬‬ ‫עראק‪ ,‬ירדן וטורקיה ולכוון את הסחר הסורי לשוק המצרי‪ ,‬בסיועם של מספר הסדרי‬ ‫מכס‪-‬מגן‪ .‬נתונים רשמיים מציינים ירידה בקשריה המסחריים של סוריה עם שכנותיה‬ ‫ועלייה בסחר הסורי‪-‬מצרי‪ .‬במציאות‪ ,‬השינוי בדפוסי הסחר לא היה משמעותי הואיל‬ ‫ובתקופת האיחוד הוגברה הברחת סחורות למדינות השכנות‪ .‬יותר מכך‪ ,‬נראה שאנשי‬ ‫עסקים סורים הרוויחו יותר מהמצרים מהמסחר ושסוחרים סורים רבים עברו‬ ‫למצרים‪ .‬כלכלנים מצרים דימו בנפשם את הכלכלה הממוזגת של קע"ם‪ ,‬מצרים‬ ‫תתפתח כמחוז תעשייתי בעוד סוריה תהפוך לבסיס החקלאי‪ .‬למרות התקופה הקצרה‬ ‫של האיחוד‪ ,‬והבצורת בסוריה שלא איפשרו מימוש התכנית הכלכלית‪ ,‬עדיין הואשמה‬ ‫מצרים בהפיכת סוריה לקולוניה מצרית‪ ,‬בניצול תוצריה‪ ,‬ושימוש בה כשוק לסחורה‬ ‫מצרית – האשמות שלא עמדו במבחן המציאות‪.‬‬ ‫בימים הראשונים לאיחוד‪ ,‬הוצגו תוכניות חומש רבות למחוז הסורי – בתעשייה‪,‬‬ ‫חקלאות‪ ,‬תקשורת וכו'‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר הבטיח להכפיל את ההכנסה הלאומית במהלך‬ ‫עשר השנים הבאות‪ .‬התברר שרוב התוכניות הכלכליות של קע"ם היו בעצם תוכניות‬ ‫ישנות שהומלצו על ידי הבנק הבינלאומי ב ‪ 1955 -‬לסוריה‪ ,‬ושלא יושמו בשל חוסר‬ ‫בכסף‪ .‬התוכניות הנוכחיות הועמדו בפני אותם בעיות‪ :‬חוסר במקורות )פרטיות‪,‬‬ ‫ציבוריות והלוואות זרות( לממן את התוכניות‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר עצמו היה נחוש בדעתו‬ ‫להוציא לפועל פרויקט ענק מימדים‪ ,‬דומה בגודלו לסכר אסואן‪ ,‬כדי להראות שסוריה‬ ‫מרוויחה מהאיחוד‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר‪ ,‬בהיותו משוכנע שפרויקט כזה ירחיק ממנו את‬ ‫הקשיים‪ ,‬ביקש מארצות הברית ומדינות מערביות אחרות להלוות לו את הכסף‪ .‬עד יוני‬ ‫‪ 1961‬רוב הפרויקטים הסורים נשארו על נייר; נחתם חוזה רק עם גרמניה המערבית‬ ‫‪- 23 -‬‬

‫למימון סכר הפרת‪ .‬אי מימוש ההבטחות עורר התמרמרות בקרב הסורים מה עוד שלא‬ ‫היו סימנים ברורים לכך שהמחוז הסורי הרוויח כלכלית מהאיחוד‪.‬‬ ‫עד לשלהי ‪ ,1960‬המצוקה הטבעית של הכלכלה הסורית הרתיעה את עבד אל‪-‬נאצר‬ ‫מלכפות רפורמות כלכליות חדשות‪ .‬הרפורמות הסוציאליסטיות שלו יושמו רק‬ ‫במצרים‪ .‬בפברואר ‪ 1961‬הגיעה הכלכלה הסורית לשפל‪ .‬חוסר היציבות הכלכלית‬ ‫הפנימית הביא לבריחת הון רבת‪-‬מימדים ללבנון‪ ,‬הפאונד הסורי איבד מערכו‪ ,‬וחלה‬ ‫ירידה חדה ביתרות מטבע החוץ‪ .‬כדי לעצור את ההידרדרות החליט עבד אל‪-‬נאצר‬ ‫לבטל את מערכת ההמרה החופשית של הפאונד הסורי ולכפות הגבלות חמורות על‬ ‫ייבוא‪ .‬אמצעים אלה השפיעו בעיקר על קהילת אנשי העסקים הסורים‪ ,‬אשר עד כה לא‬ ‫הושפעו מהרפורמות השונות‪ .‬בנוסף לאצולת הקרקעות הממורמרת איחד עבד אל‪-‬‬ ‫נאצר עכשיו גם את שורותיה של קבוצה חשובה אחרת באליטה הסורית‪ ,‬את אנשי‬ ‫העסקים‪.‬‬ ‫אמצעים אלה חיזקו את החרדה של האליטה הכלכלית הסורית והגבירו את תחושת‬ ‫חוסר הביטחון‪ .‬למרות שבכירים מצרים הבטיחו שלא צפויות רפורמות נוספות‪,‬‬ ‫הציבור הסורי נשאר חשדן‪ .‬ואכן‪ ,‬ביולי ‪ ,1961‬היה גל הלאמות של חברות פרטיות בשני‬ ‫האזורים‪ .‬אמצעים אלה כוננו מהפכה בסוריה‪ 75 :‬חברות הולאמו ול ‪ 79 -‬חברות‬ ‫הוחרמו חצי מהמניות שלהן‪ .‬מלבד כל הבנקים וחברות הביטוח‪ ,‬מספר מפעלים‬ ‫תעשייתיים הולאמו‪ ,‬כולל הקונגלומרט של חברת החמישה‪ .‬שורה זו של צווים איחדה‬ ‫את שורותיו של המרכיב השלישי באליטה הסורית‪ :‬התעשיינים ויזמים קפיטליסטים‬ ‫אחרים‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬שפועלים סורים )וכמו כן מצרים( הרוויחו מאוד מהצווים‬ ‫החברתיים שליוו את ההלאמה‪ ,‬אולם הם נשארו חשדניים ומסויגים כלפי מטרות‬ ‫המצרים‪.‬‬ ‫הצעדים הכלכליים של יולי ‪ 1961‬היוו צעד נוסף כלפי מיזוג כלכלי של המחוזות הסורי‬ ‫והמצרי‪ .‬השלמת צעדים אלו הובילו את עבד אל‪-‬נאצר לקדם את המיזוג הפוליטי‬ ‫ולהקמתו של קבינט מאוחד לקע"ם שישב במצרים‪ .‬להקמת הקבינט המאוחד היתה‬ ‫חשיבות מיוחדת‪ .‬השרים הסורים הועברו לקהיר‪ ,‬דבר שהגביר את הכעס בקרב‬ ‫האוכלוסייה הסורים למרות שדמשק הפכה למעין בירה שנייה בה יישב הקבינט במשך‬ ‫ארבעה חודשים במהלך פברואר‪ .‬כתוצאה מהמעבר של המשרדים לקהיר איבדו עובדי‬ ‫המשרדים את הביטחון לגבי עתידם‪ .‬בנוסף לכך הורחק סראג' ממקורות הכוח שלו‬ ‫בסוריה על ידי שמונה לתפקיד סגן הנשיא לענייני פנים והועבר למצרים‪.‬‬ ‫‪Podeh, p 145 30‬‬

‫‪- 24 -‬‬

‫‪30‬‬

‫המיזוג הפוליטי הביא למעורבות מצרית רבה יותר בענייניה הפנימיים של מצרים‪.‬‬ ‫"חוק הממשל המקומי"‪ ,‬שהוחל במחוז המצרי ב ‪ 1960 -‬הוחל כעת גם במחוז המצרי‪.‬‬ ‫בכך גבר הפיקוח המצרי על המתרחש בתת‪-‬מחוזות של המחוז הסורי‪ .‬את מקומו של‬ ‫סראג' החליף עבד אל‪-‬חאכם עאמר דבר אשר הוביל לסכסוך בין שניהם לגבי חלוקת‬ ‫הסמכויות במחוז‪ .‬בכדי לפתור את הסכסוך נאלץ עבד אל‪-‬נאצר להיכנס לעובי הקורה‬ ‫בעצמו מה שהגביר את המעורבות המצרית בסוריה‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫האמצעים של אוגוסט‪-‬ספטמבר ‪ ,1961‬שהגיעו בנוסף לצעדים הסוציאליסטים של יולי‬ ‫‪ ,1961‬הופעלו בהתאם לשאיפתו של עבד אל‪-‬נאצר להגיע למיזוג מלא של שני המחוזות‪.‬‬ ‫הוא רצה להעלים כל אינטרס אזורי של השרים בקבינט‪ .‬שאיפה זו שלא היתה‬ ‫פופולארית בסוריה קירבה יותר את האליטה השמרנית ואת האליטה החדשה‪ .‬כולם‬ ‫נפגעו בצורה זו או אחרת מהשלטון המצרי והרגישו צורך להפיל אותו בכדי לשמר את‬ ‫זהותם הסורית‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫האמצעים הכלכליים והפוליטיים של יולי‪-‬אוגוסט ‪ 1961‬איחדו את שורות שלושת‬ ‫הקבוצות‪ .‬אחרי שלוש וחצי שנים של תסכול‪ ,‬זה לא פלא שנשקלה החלפת השלטון‪.‬‬ ‫תסכול זה יצר ברית מיוחדת וזמנית בין הקבוצות השונות באליטה הסורית‪ :‬אצולת‬ ‫הקרקעות‪ ,‬קהילת העסקים‪ ,‬התעשיינים‪ ,‬הצבא ומפלגת הבעת'‪ .‬קיומה של קואליציה‬ ‫רחבה זו‪ ,‬שחוזקה על ידי משפחה ויחסי פטרונות‪ ,‬הובילה להפיכה צבאית בספטמבר‬ ‫‪ .1961‬בקרב קציני הצבא היתה התמרמרות על ההשתלטות המצרית ועל דחיקת‬ ‫רגליהם של קצינים סורים‪ .‬ריב הסמכויות בין עאמר וסראג' פגע ביעילות הפיקוח‬ ‫המצרי על הצבא הסורי והקל על התארגנות חשאית בתוכו‪ .‬ההפיכה הצבאית של ‪28‬‬ ‫בספטמבר בוצעה על ידי מספר מוגבל של יחידות הממוקמות ליד דמשק‪ .‬הגוף המארגן‬ ‫היה המועצה הערבית המהפכנית העליונה של הכוחות המזוינים )‪ .(SARC‬דמויות‬ ‫המפתח במועצה היו קולונל עבד אל‪-‬כארם אל‪-‬נחלאוי‪ ,‬קולונל חידאר אל‪-‬כזבארי‪,‬‬ ‫ובריגדיר אל‪-‬גאני אל‪-‬דאחמאן‪ .‬ככל הנראה עמדו מאחוריהם קבוצה של קצינים‬ ‫שמרניים‪ ,‬שמומנו על ידי קהילת המסחרית של דמשק ‪ ,‬שהושפעה מהאמצעים‬ ‫הכלכליים של יולי ‪.1961‬‬

‫‪33‬‬

‫בין שניהם תווך כנראה מאמון אל‪-‬כזבארי‪ ,‬פוליטיקאי‬

‫עשיר‪ ,‬שבנוסף לכך השיג מימון מחוץ לסוריה‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫בשלב הראשון לא דרשו מחוללי‬

‫‪Podeh, p. 146 31‬‬ ‫‪Podeh, p. 148 32‬‬ ‫‪james jankowski, Nasser's Egypt Arab Nationalism and the United Arab Republic (Boulder 33‬‬ ‫‪2002), p. 167‬‬ ‫‪Podeh, p.149 34‬‬

‫‪- 25 -‬‬

‫ההפיכה לבטל את האיחוד והיו מוכנים לדון עם עאמר שנמצא אז בסוריה‪ ,‬על כינונה‬ ‫של קע"ם על יסודות חדשים‪ .‬אולם בשל גישתו האידיאולוגית סירב עבד אל‪-‬נאצר לדון‬ ‫בכל הסדר או פשרה‪ .‬המשא ומתן נכשל והקצינים הסורים הכריזו על עצמאותה‬ ‫המחודשת של סוריה ועל התבדלותה ממצרים‪.‬‬ ‫כשם שיצירתה של קע"ם היתה תוצר של יריבויות פנימיות באליטה הסורית‪ ,‬הפירוק‬ ‫היה תוצר של יריבות פנימית באליטה הסורית‪-‬מצרית‪ .‬למרות שההמונים נשארו‬ ‫ברובם אדישים‪ ,‬אין ספק שהם תמכו בהפיכה‪ .‬המצרים נמצאו אשמים בחוסר היציבות‬ ‫הכלכלית‪ ,‬האקלים הפוליטי המגביל והירידה ברמת החיים שלהם‪ .‬שינוי משטר‬ ‫באמצעות הפיכה‪ ,‬יכול היה להציע עתיד טוב יותר לאנשים ממורמרים אלה‪.‬‬

‫‪- 26 -‬‬

‫סיכום‬ ‫הניסיון של הקמת הקהילה הערבית המאוחדת )קע"ם( לא יכול להתנתק מההקשר‬ ‫הפאן‪-‬ערבי שלו‪ ,‬מהאידיאולוגיה אשר התקיימה בסוף שנות החמישים כמעט מחצית‬ ‫מאה‪ .‬קריאותיהם של אינטלקטואלים ערבים רבים למחוק את הגבולות שנכפו על ידי‬ ‫האימפריאליזם המערבי וליצירתה של מדינה ערבית מאוחדת עוררו תגובה רגשית‬ ‫חזקה בקרב ההמונים‪ .‬העובדה שרוב המנהיגים הערביים נאלצו לשלם מס שפתיים‬ ‫לרעיון הראתה שפאן‪-‬ערביות היתה חיה ומשפיעה‪ .‬אידיאולוגיה זו לא רק הציעה זהות‬ ‫אלטרנטיבית‪ ,‬אלא העלתה את קרנם של הערבים לעומת המערב בהבטיחה לערבים‬ ‫עתיד טוב יותר‪ .‬אידיאולוגיה זו שיקפה וביטאה את רוח התקופה ושיחקה תפקיד‬ ‫חשוב בתהליך שהוביל להקמתה של קע"ם‪.‬‬ ‫סוריה ומצרים אינן מדינות בעלות גבול משותף‪ ,‬כל אחת מהמדינות התפתחה במהלך‬ ‫השנים בדרך שונה ופיתחה לעצמה זהות נפרדת‪ .‬המבנה החברתי שלהן שונה‪ ,‬מצרים‬ ‫הינה מדינה בעלת אוכלוסייה הומוגנית מול הפיצול העדתי של סוריה‪ .‬במצרים‬ ‫השלטון ריכוזי ולעומתה סוריה הינה מדינה בעלת שלטון ביזורי‪ .‬המדינות הינן בעלות‬ ‫מבנה כלכלי שונה‪ ,‬כלכלת מצרים נשענת על המים שמספק הנילוס לחקלאות בעוד‬ ‫מקור המים לחקלאות בסוריה הם הגשמים‪.‬‬ ‫למרות ההבדלים במבנה הפנימי של שתי המדינות‪ ,‬נוצרו תנאים שאפשרו התקרבות‬ ‫בין שתי המדינות‪ .‬תהליך ההתקרבות הושפע מיחסי הכוחות במזרח התיכון ומגורמים‬ ‫בינלאומיים‪ ,‬דוקטרינת אייזנהאור והסכנה מפני ההשתלטות הקומוניסטית‪ .‬סוריה‬ ‫ומצרים היו המדינות היחידות במזרח התיכון שלא היו קשורות בברית למערב וניהלו‬ ‫מדיניות חוץ זהה‪ .‬בשלהי קיץ ‪ 1957‬נמצאת סוריה על סף התפוררות כקהילה פוליטית‬ ‫מאורגנת‪ ,‬נראה כי היא זקוקה למנהיג חזק שיאחד אותה‪ .‬מפלגת הבעת' כתנועה פאן‪-‬‬ ‫ערבית שהיתה מסורה לרעיון האחדות הערבית‪ ,‬ושחרור כל חלקי האומה הערבית‬ ‫מהשפעה זרה‪ .‬האמינה שהאחדות‪ ,‬הסוציאליזם והחירות כרוכים זה בזה‪ ,‬ויביאו כולם‬ ‫יחדיו לתחייתם של הערבים‪ .‬היא ראתה בעבד אל‪-‬נאצר את המנהיג שמסוגל להגשים‬ ‫את שאיפותיה‪ ,‬ולבוא לעזרת סוריה בשעת צרה‪.‬‬ ‫האיחוד היה בראש וראשונה ניצחון לעבד אל‪-‬נאצר וסמל לגדולתו‪ .‬האיחוד‪ ,‬היה שיאו‬ ‫של ארבע שנות התנגדות למעצמות הגדולות‪ ,‬תקופה שבה הפגין עבד אל‪-‬נאצר כי שום‬

‫‪- 27 -‬‬

‫הסדר בעולם הערבי לא יושג בלעדי שיתופה של מצרים‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר ולא בריטניה‪,‬‬ ‫צרפת‪ ,‬ברית המועצות או ארה"ב עיצב עתה את הסדר הפוליטי החדש באזור‪.‬‬ ‫התקופה הקצרה של האיחוד מצביעה שלא די באידיאולוגיה ובמנהיג כריזמטי כדי‬ ‫להקים איחוד בין שתי מדינות‪ .‬אידיאולוגיה יכולה להיות מניע‪ ,‬אולם כדי שיתקיים‬ ‫איחוד צריך לבנות תשתית ארגונית וחוקתית שתענה לצרכים של שתי המדינות‪ .‬מעיון‬ ‫בחומר העוסק בהקמתה של קע"ם נראה כי האידיאולוגיה הפאן‪-‬ערבית היתה כסות‬ ‫למניעים האמיתיים שהביאו לאיחוד‪ ,‬הן מהצד המצרי והן מהצד הסורי‪ .‬מצרים‬ ‫נזקקה לשליטה על סוריה אם אמנם רצתה כי השקפותיה במדיניות חוץ תנצחנה באזור‬ ‫כולו‪ ,‬ורק שליטה בסוריה יכלה להבטיח לה את המנהיגות באזור‪ .‬לעומתו‪ ,‬האליטות‬ ‫הסוריות השתמשו באידיאולוגיה הפאן‪-‬ערבית ככלי להשגת מטרותיהם לחיזוק כוחם‬ ‫הפוליטי והכלכלי וכשהאיחוד לא ענה לציפיותיהם ואף פגע בהם‪ ,‬הם פעלו לפירוק‬ ‫האיחוד‪.‬‬ ‫האיחוד פגע בעצמאותה המדינית של סוריה‪ .‬סוריה הפכה להיות המחוז הצפוני של‬ ‫מצרים‪ .‬עבד אל‪-‬נאצר היה השליט של האיחוד והנהיג את צורת המשטר המצרית‬ ‫בסוריה‪ .‬האיחוד נכשל כי לא הוקדש זמן לבניית התשתית הארגונית והחוקתית של‬ ‫המדינה החדשה ובשל חוסר במוסדות אשר בהן יוכלו להשתקף השאיפות והאינטרסים‬ ‫השונים של המדינות החברות‪ .‬הסורים הבינו שעבד אל‪-‬נאצר לא מחפש שותפים‪ ,‬כל‬ ‫שכן שותפים שווים‪ .‬הסורים לא שותפו בקבלת ההחלטות הכלכליות והמדיניות‪.‬‬ ‫האליטות בסוריה‪ ,‬בהן אנשי הבעת' וקציני הצבא‪ ,‬הורחקו ממוקדי הכוח‪ .‬הכוחות‬ ‫שתמכו בעבד אל‪-‬נאצר לטובת האיחוד היו אלה שהביאו בסופו של דבר לפירוקה של‬ ‫קע"ם‪.‬‬

‫‪- 28 -‬‬

‫רשימה ביבליוגראפית‬

Podeh, Elie, The decline of Arab unity (Brighton, 1999) .1 Jankowski, James, Nasser's Egypt Arab Nationalism and the United Arab .2 Republic (boulder 2002) (1968 ,‫ המאבק אל הצמרת )תל אביב‬,‫ פטריק‬,‫ סיל‬.3 (1990 ,‫ מדינות ערב )תל אביב‬,‫ יעקב‬,‫ שמעוני‬.4

- 29 -