בס"ד
מבחן מסכם – אישות ,עגונות ,קידושין .1א .בשו"ע בסעיף י' מובא דינו הידוע של ר' גרשום שהחרים שלא לישא אשה נוספת על אשתו הראשונה ,וכתב על זה הרמ"א דבמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת עליה .אולם גדולי האחרונים (כ"כ הב"ח ,ב"ש ע"פ דברי הכלבו ועוד) חלקו על הרמ"א בזה והתירו רק באופן שישנה הסכמה של מאה רבנים להתיר לו לישא אשה נוספת .1כמו כן הוסיף הב"ח שיש להשליש סך כתובתה ונדונייתה ותוספת שכתב לה ביד בית דין ואח"כ ישא אחרת ,אבל לגרשה שלא מדעתה ויניח כתובתה ביד בית דין לא שרינן ליה אפילו אם היא לפעמים שפויה ולפעמים שוטה .ואפילו בזמן שהיא שפויה אסר לכתחילה לגרשה .2וכתב הב"ח שגם המהרש"ל כתב שלא ניתן לגרשה בעל כרחה באשה כזו שפעמים שפויה ופעמים שוטה ולישא אשה נוספת עליה לא כתב לאסור .וכן הביא דהרמ"א פסק סימן קי"ט (ס"ו) שאפילו בדיעבד אם גירש אשה שנשתטתה אינה מגורשת אלא אם כן גירשה בעת שפיותה שאז לא מהדרינן עובדא .נמצא שלגרשה בעל כרחה לכתחילה אסור ולישא אשה נוספת עליה מותר לדעת הרמ"א ,ולדעת החולקים עליו ,מותר בהיתר של מאה רבנים ויש להשליש את כתובתה וכו' ביד בי"ד וכדלעיל .וכן חייב הבעל לייחד לה בית בפני עצמה וישמור אותה ממנהג הפקר ,וחייב ליתן לה מזונות .3והוסיף הב"ש שאחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיו לו שתי נשים. .1ב .בתרומת הדשן הביא את מנהג אושטריי"ך לגבי אדם שהמירה אשתו, להצריכו גט אם ירצה לישא אחרת עליה ,ויזכה לה הגט ע"י אחר דזכות הוא לה שתזנה פנויה ולא אשת איש ,אבל בריינו"ס לא הקפידו במקרה שכזה להצריך גם גט אלא התירו לו לישא אחרת בלי גירושין ,וכאן לא גזר ר"ג .הדרכ"מ הבין בדברי תרוה"ד שדעתו כמנהג אושטריי"ך .והוסיף הדרכ"מ שלדעתו מה שהנהיגו בני אושטריי"ך במקרה זה להצריך גט אינו מפני חדר"ג אלא מצד החשש שתתייבם צרתה והיא אסורה להתייבם משום צרת סוטה ולכן כתב שמנהג יפה הוא במקום שנוהגין ביבום .וכן הובאו הדברים ברמ"א שיש מי שאומר שבמקרה שנשתמדה אשתו יזכה לה גט ע"י אחר וכן נוהגין בקצת מקומות, ובמקום שאין מנהג (לזכות גט וכו') אין להחמיר 4ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה. 1והרמ"א לשיטתו כפי שכתב בדרכי משה דבזמן הזה אין צריך היתר של מאה רבנים להתיר משום דכבר כלה זמן החרם ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר. 2משום שישנה בזה מחלוקת בירושלמי(יבמות פי"ד ה"א) לגבי אשה שנשתטתה ,מה טעם אינו מגרשה לעולם ,האם מצד 'גרירה' ,כלומר שאם יגרשה תהיה נגרת אחרי בני אדם שאינם מהוגנים וינהגו בה מנהג הפקר .או מצד שאינה יכולה לשמור על גיטה(וא"כ לא יכולים להתהוות גירושין), והגמרא שם הביאה שלוש נפקא מינות בין הטעמים שאחד מהם הוא מקרה של אשה שהיא פעמים שפויה ופעמים שוטה ,דלמ"ד מצד גרירה – כן יש לאסור שיגרשה ולמ"ד מצד שאינה יכולה לשמור על גיטה בזמן שהיא שפויה יכולים להתקיים ולתפוס הגירושין .וטוען הב"ח שאנו לא יכולים להכניס ראשנו ולהכריע במח' זו ,שמא הלכה כמ"ד גרירה וא"כ אינו יכול לגרשה גם כשהיא שפויה. 3הב"ח כתב גם שיתן הגט ביד שליח הולכה שיהיה הגט בידו עד שישתפה ,אולם חלקו עליו בזה(ערוה"ש ועוד) דבדבר שאינו יכול הוא לעשות עתה אינו יכול למנות שליח. 4בפת"ש הקשה ,הרי הרמ"א הביא את דברי האומרים שאף במקום מצווה גזר ר"ג ,א"כ גם כאן יש להתיר רק בהיתר של מאה רבנים ,או עכ"פ ע"י זיכוי גט ,ומדוע כתב הרמ"א דאין להחמיר .ותירץ (החמדת שלמה) שבמקום שמדובר באשה שעזבה את הדת אנו מחזיקים אותה כזונה ואסורה עליו ,א"כ אינו בכלל נושא שתי נשים כיון דאסורה עליו מדאורייתא ,וכאן לא גזר ר"ג .אולם הפת"ש חולק עליו וסובר דאפילו באסורה עליו מדאורייתא ואינה אשה הראויה לו ,לא נהיגי להתיר אשה אחרת בלא מאה רבנים.
.2א .המשנה במסכת כתובות בדף יג .מביאה את מח' רבן גמליאל ור' יהושע לגבי מקרה בו אשה פנויה באה לפנינו כשהיא מעוברת ואומרת שמפלוני כשר נתעברה וכהן הוא ,לדעת ר"ג מאמינים לה 5ולא חוששים שנבעלה לפסול לה ומותרת בכהן וכן העובר לכשיוולד הינו כשר אף לכהונה(6בבתה) ולדעת ר' יהושוע אינה נאמנת. בהמשך הגמרא (ע"ב) מביאה דין דומה לגבי ארוס וארוסתו מעוברת שבאו לפני רב יוסף ,היא אומרת שהעובר ממנו והוא מודה לדבריה .רב יוסף אומר שאין מה לחוש לגבי כשרות העובר – טעם אחד לקביעה זו אומר רב יוסף נעוץ בכך שהארוס מודה לה ,ומוסיף 'ועוד' מעבר לכך ,הרי כבר אמר רב יהודה בשם שמואל שהלכה כר"ג במח' שראינו במשנה ,וא"כ לאשה יש נאמנות לומר שהעובר ממנה הוא .אביי מקשה על תשובה זו ואומר שלפיהם יוצא שאף אם הבעל לא מודה ,יש נאמנות לאשה ודבר זה אינו מסתדר אם מה שאנו יודעים ממה שאמר שמואל לרב יהודה מהי ההכרעה למעשה במח' זו של ר"ג ור' יהושע: הלכה כר"ג (ואפילו ברוב פסולים אצלה כמו בדין דנן דארוסה) ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ,ואילו כאן בארוסה הכל פסולין אצלה ,ובאמת רב יוסף עונה לאביי שבאמת לכתחילה 7בעינן רוב כשרין ובמקרה של בדיעבד הדין מכשירין אפילו ברוב פסולין ,וכך גם המקרה בענין הארוסה שנתעברה.8 ויש להבין באיזה אופן דיברה הגמרא ,9האם גם באופן שהארוס מכחישה 10או רק כשהוא לא יודע או לא נמצא כאן .התוספות על אתר (ד"ה חדא דקא מודה) וכן הרא"ש מבהירים שפשוט הוא שלא מדובר שר"ג הכשיר באופן שהארוס מכחיש ואומר שעובר זה הוא לא ממנו אלא באופן שהארוס מת או אינו כאן שנשאלו. קביעה זו יצאה להם ממה שמסיקה הגמרא בהמשך בדף טז( .על דברי המשנה שם) שר"ג לא הכשיר במקום שישנה מציאות של ברי וברי ,ועוד הוסיפו שאפילו אם היה מוחזק שהוא בנו הרי קיי"ל שנאמן האב לומר על בנו שהוא ממזר ולא ממנו (מדין יכיר) וכל שכן כאן שהיא רק ארוסתו ולא אשתו שנאמין לו שאין העובר ממנו ,ולכן ,לדעת התוס' ,לא ניתן לומר כאן בסוגיה שהארוס הכחישה .תוס' רי"ד חלק על דברי התוס' והרא"ש הנ"ל ולשיטתו מדובר כאן בסוגיה דארוס ,באופן שהארוס מכחישה ואומר 'לא באתי עליה מעולם' ואעפ"כ ר"ג מאמין לאשה גם באופן כזה ,11והסברו לכך הוא שאם נאמר שר"ג לא הכשיר כשהוא מכחישה אם כן מדוע בכלל הכשיר ר"ג בסתם ,הרי יתכן ויבוא אותו האיש ויכחישה ונאמין לו.12 השו"ע(ד ,כז) פסק כדברי הרא"ש והתוספות הנ"ל שאם הארוס מכחישה ,דין הולד להיות ממזר ודאי .אולם כל הדברים הנ"ל אמורים לגבי ארוסה ,אך מה הדין יהיה באשה פנויה המעוברת ואומרת שעוברה הוא מאיש פלוני הכשר והוא מכחישה שלא בא עליה כלל והעובר אינו ממנו .תרוה"ד (רס"ז) דן בנידון זה וכתב לחלק בין דין האסורה לפנויה ,דבארוסה המוכחשת אנו מאמינים לדברי הארוס לגבי הבן מכח דין 'יכיר' ,לומר שבנו אינו ממנו ,אולם בפנויה אין ל'בועל'(לפי האשה) דין של אב לגבי הבן שיתקיים בו דין יכיר ויכול גם לפסול הבן ולומר דממזר הוא וכל מה דהוכחשה הוא רק לענין טענתה שהבן הוא ממנו דווקא 5אם מטעם דאשה מזנה בודקת ומזנה(תוס') או מכח זה שיש לה חזקת כשרות(רש"י וריטב"א). 6כך ע"פ העמדת הגמרא אליבא דרב אסי שם. 7כלומר ,אם בא כהן לימלך בבית דין לא מתירין לו להתחתן איתה אלא אם כן היו רוב כשרין אצלה(רש"י). 8שאם לא תאמינה ואתה פוסל את העובר הרי אתה מוציאה מבעלה שהרי כבר נתקדשה לו(שם). 9הכוונה למה שדייקה הגמרא "ובהא כי לא מודה מכשר רבן גמליאל" מדברי רב יוסף שאמר שאם הוא מודה למאי ניחוש לה ועוד הא"... 10ואומר שלא נבעלה לו כלל ולא ממנו הוא. 11גם לענין להכשיר אותה וגם את העובר. 12ומאי דלא נאמן לפסול הולד מדין יכיר ,הוא משום דהתורי"ד לשיטתו בקידושין שאין האב נאמן מדין יכיר אלא כשאין האשה מכחישתו(ע"פ חידושי ר' שמואל).
אך לאו כל כמיניה להכחישה לענין שהבן מאדם כשר הוא 13ולכן בכה"ג אנו מאמינים לדברי האשה אליבא דשיטת ר"ג דמכשיר אפילו ברוב פסולים בין בה ובין בבתה .כדבריו אלה של תרוה"ד פסק הרמ"א בסימן ד' סעיף כ"ט ,וא"כ נמצא לפי הנ"ל דהולד כשר ומותר לבוא בקהל. .2ב .בב"י מבואר דהרמב"ם ס"ל דאם הכחישה ה'בועל' אין האשה נאמנת לשוויה את הבן בנו של הבועל לשום דבר אולם מצד חשש ומצד הספק יהיה אסור אותו פת"ש לב בן בקרובות אותו פלוני.14 .3המשנה בנדרים צ :מלמדת אותנו שאע"פ שבראשונה היו אומרים שבמקרה שאשת כהן אומרת לבעלה טמאה אני לך (ע"י שנאנסתי לאדם אחר) ,תצא מבעלה (עם כתובה) ,מכל מקום ,במשנה אחרונה קיי"ל שלא תצא מבעלה מהחשש שמא נשים ינצלו את ההלכה הזו כדי לצאת מבעליהן בעל כרחם. ובגמרא שם הובאה מח' לגבי השאלה האם מותר לאשה זו שאמרה לבעלה 'טמאה אני' (ולא יוצאת מבעלה ,שהרי דין דשוויא לא מועיל במקום שמשועבדת לבעלה) לאכול בתרומה (שאולי בזה נחמיר עליה מכח זה דין דשאחד"א)? רב ששת סבירא ליה שיכולה לאכול בתרומה מהטעם שאם לא נתיר לה יבואו להוציא לעז על בניה שפסולים הם מן הכהונה ,וכמו שאסרוה בתרומה .אולם לדעת רבא אין להתיר מטעם זה שהרי יכולה לאכול חולין .ומוסיפה הגמרא ואומרת שרב ששת יודה לרבא במקום שנתאלמנה או נתגרשה שאינה אוכלת בתרומה משום שבהיכי תימצי זה שוב אין חשש שמא יוציאו לעז על בניה ,משום דיאמרו שלאחר הגירושין/מיתת הבעל נאנסה .הרמב"ם למד מגמרא זו שאותו הדין יהיה תקף גם לענין לינשא לכהן ,כלומר שאם אמרה לבעלה נאנסתי מותרת לבעלה כהן ,אולם, אם בעלה גירשה או שמת ,מעתה יהיה אסור לה לינשא לכהן כמו שאסור לה לאכול בתרומה לכו"ע. ובנידון שאלתנו מדובר במקרה קצת שונה בו האשה אמרה לבעלה שזינתה תחתיו (וכאמור אינה נאסרת על בעלה בכך ,אלא אם כן הוא מאמין לה) ולאחר מות הבעל היא רוצה לינשא לכהן ואומרת שמה שאמרה לבעלה הראשון שזינתה תחתיו אינו נכון ,ונותנת אמתלא על כך .במקרה כזה 15שהאשה נותנת אמתלא לדבריה ,נחלקו הראב"ד והמגיד משנה ,דהראב"ד ס"ל שאם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אותה ,נאמנת .והמגיד משנה פקפק בזה כיון שאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה שאמרה שזינתה אם כן אין כל כך תוקף אמין לאמתלא שלה( 16שהרי בלאו הכי הבעל לא היה חייב לגרשה בעבור זה) ומסיק בדבריו הב"ש שאף באשת ישראל יהיה הדין נכון ,שהרי כשאומרת 'טמאה אני לך' אינה נאסרת על בעלה .ומוסיף הב"ש לדון ולחלק בין אמתלות שונות ,דאולי באמתלא שאומרת בדבר שבאמת יכול היה לגרשה וכיוצ"ב אולי יועיל הדבר להרב המגיד .ובדברי הראב"ד כתב הב"ש בדרך אפשר ,שכל מה שמהני אמתלא הוא דווקא באשת כהן ולא באשת ישראל ,משום דבאשת ישראל כשאמרה 13וכן מצינו כדבר הזה בדברי הנימוק"י(ס"פ אלמנה) בשם הריטב"א שכתב שאין הנאמנות שלה באדם מסויים יותר מאחר אלא מדכשר סתם משום חזקה דגופא .ועוד יש לחלק בין פנויה לארוסה ,דפנויה יש לה מיגו שיכלה לומר מכשר סתם ,ולא מפלוני דווקא (ובאוצה"פ הביא בשם ההפלאה ושער המלך שבהכחישה אינה נאמנת). 14אולם באוצה"פ מבואר דישנה מח' בהבנה זו בין הדברי שמואל(שכתב שכל דברי השו"ע שכתב שאסור בקרובות אותו פלוני באינו מודה איירי שמודה שכן בא עליה אך שעובר זה אינו ממנו ואם מכחישה לגמרי שלא בא עליה כלל אין הבן אסור בקרובות אותו פלוני) לבין הבית מאיר שכתב שגם בהכחישה לגמרי שלא בא עליה כלל אמר הרמב"ם שאסור הבן בקרובות אותו פלוני. 15הראב"ד והמגיד נחלקו בסתמא על נידון דאשת כהן ,אולם לקמן נדון אם דיברו גם באשת ישראל. 16ובערוה"ש כתב דשיטת הראב"ד הינה העיקרית.
שזינתה בתחילה לבעלה הראשון הפסידה את כתובתה ,ולכן כולי האי לא נאמינה כשנותנת אמתלא לאחר מות הבעל/גירושין ששיקרה.17 כל האמור כאן אייירי כשלא נישאה כבר לכהן ,אולם אם כבר נישאה לכהן לא תצא אלא אם כן מאמין לדבריה ,18כן כתב הב"ח ,והובאו דבריו בב"ש .ולענין הבנים
17והוסיף הפת"ש שדבריו של הב"ש בדברי הראב"ד דבאשת ישראל לא מהני אמתלא מיירי גם באמתלא שאינה טובה כל כך (וכפי שפקפק עלי המגיד משנה) אולם אם האשה נתנה אמתלא טובה וכגון שכדאי היה לה גם להפסיד הכתובה – אפשר דמהני. 18ע"פ המבואר בגמרא קידושין גבי 'ההוא סמיא' קידושין(סו.).