מבחן מסכם פו''ר אישות קידושין

‫בס"ד‬

‫מבחן מסכם – אישות‪ ,‬עגונות‪ ,‬קידושין‬ ‫‪ .1‬א‪ .‬בשו"ע בסעיף י' מובא דינו הידוע של ר' גרשום שהחרים שלא לישא אשה‬ ‫נוספת על אשתו הראשונה‪ ,‬וכתב על זה הרמ"א דבמקום שאין הראשונה בת‬ ‫גירושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש‬ ‫להקל להתיר לו לישא אשה אחרת עליה‪ .‬אולם גדולי האחרונים (כ"כ הב"ח‪ ,‬ב"ש‬ ‫ע"פ דברי הכלבו ועוד) חלקו על הרמ"א בזה והתירו רק באופן שישנה הסכמה של‬ ‫מאה רבנים להתיר לו לישא אשה נוספת‪ .1‬כמו כן הוסיף הב"ח שיש להשליש סך‬ ‫כתובתה ונדונייתה ותוספת שכתב לה ביד בית דין ואח"כ ישא אחרת‪ ,‬אבל לגרשה‬ ‫שלא מדעתה ויניח כתובתה ביד בית דין לא שרינן ליה אפילו אם היא לפעמים‬ ‫שפויה ולפעמים שוטה‪ .‬ואפילו בזמן שהיא שפויה אסר לכתחילה לגרשה‪ .2‬וכתב‬ ‫הב"ח שגם המהרש"ל כתב שלא ניתן לגרשה בעל כרחה באשה כזו שפעמים‬ ‫שפויה ופעמים שוטה ולישא אשה נוספת עליה לא כתב לאסור‪ .‬וכן הביא דהרמ"א‬ ‫פסק סימן קי"ט (ס"ו) שאפילו בדיעבד אם גירש אשה שנשתטתה אינה מגורשת‬ ‫אלא אם כן גירשה בעת שפיותה שאז לא מהדרינן עובדא‪ .‬נמצא שלגרשה בעל‬ ‫כרחה לכתחילה אסור ולישא אשה נוספת עליה מותר לדעת הרמ"א‪ ,‬ולדעת‬ ‫החולקים עליו‪ ,‬מותר בהיתר של מאה רבנים ויש להשליש את כתובתה וכו' ביד‬ ‫בי"ד וכדלעיל‪ .‬וכן חייב הבעל לייחד לה בית בפני עצמה וישמור אותה ממנהג‬ ‫הפקר‪ ,‬וחייב ליתן לה מזונות‪ .3‬והוסיף הב"ש שאחר שתתרפא חייב לגרשה מיד‬ ‫כדי שלא יהיו לו שתי נשים‪.‬‬ ‫‪ .1‬ב‪ .‬בתרומת הדשן הביא את מנהג אושטריי"ך לגבי אדם שהמירה אשתו‪,‬‬ ‫להצריכו גט אם ירצה לישא אחרת עליה‪ ,‬ויזכה לה הגט ע"י אחר דזכות הוא לה‬ ‫שתזנה פנויה ולא אשת איש‪ ,‬אבל בריינו"ס לא הקפידו במקרה שכזה להצריך‬ ‫גם גט אלא התירו לו לישא אחרת בלי גירושין‪ ,‬וכאן לא גזר ר"ג‪ .‬הדרכ"מ הבין‬ ‫בדברי תרוה"ד שדעתו כמנהג אושטריי"ך‪ .‬והוסיף הדרכ"מ שלדעתו מה‬ ‫שהנהיגו בני אושטריי"ך במקרה זה להצריך גט אינו מפני חדר"ג אלא מצד‬ ‫החשש שתתייבם צרתה והיא אסורה להתייבם משום צרת סוטה ולכן כתב שמנהג‬ ‫יפה הוא במקום שנוהגין ביבום‪ .‬וכן הובאו הדברים ברמ"א שיש מי שאומר‬ ‫שבמקרה שנשתמדה אשתו יזכה לה גט ע"י אחר וכן נוהגין בקצת מקומות‪,‬‬ ‫ובמקום שאין מנהג (לזכות גט וכו') אין להחמיר‪ 4‬ומותר לישא אחרת בלא גירושי‬ ‫הראשונה‪.‬‬ ‫‪ 1‬והרמ"א לשיטתו כפי שכתב בדרכי משה דבזמן הזה אין צריך היתר של מאה רבנים להתיר משום‬ ‫דכבר כלה זמן החרם ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר‪.‬‬ ‫‪ 2‬משום שישנה בזה מחלוקת בירושלמי(יבמות פי"ד ה"א) לגבי אשה שנשתטתה‪ ,‬מה טעם אינו‬ ‫מגרשה לעולם‪ ,‬האם מצד 'גרירה'‪ ,‬כלומר שאם יגרשה תהיה נגרת אחרי בני אדם שאינם מהוגנים‬ ‫וינהגו בה מנהג הפקר‪ .‬או מצד שאינה יכולה לשמור על גיטה(וא"כ לא יכולים להתהוות גירושין)‪,‬‬ ‫והגמרא שם הביאה שלוש נפקא מינות בין הטעמים שאחד מהם הוא מקרה של אשה שהיא פעמים‬ ‫שפויה ופעמים שוטה‪ ,‬דלמ"ד מצד גרירה – כן יש לאסור שיגרשה ולמ"ד מצד שאינה יכולה‬ ‫לשמור על גיטה בזמן שהיא שפויה יכולים להתקיים ולתפוס הגירושין‪ .‬וטוען הב"ח שאנו לא יכולים‬ ‫להכניס ראשנו ולהכריע במח' זו‪ ,‬שמא הלכה כמ"ד גרירה וא"כ אינו יכול לגרשה גם כשהיא‬ ‫שפויה‪.‬‬ ‫‪ 3‬הב"ח כתב גם שיתן הגט ביד שליח הולכה שיהיה הגט בידו עד שישתפה‪ ,‬אולם חלקו עליו‬ ‫בזה(ערוה"ש ועוד) דבדבר שאינו יכול הוא לעשות עתה אינו יכול למנות שליח‪.‬‬ ‫‪ 4‬בפת"ש הקשה‪ ,‬הרי הרמ"א הביא את דברי האומרים שאף במקום מצווה גזר ר"ג‪ ,‬א"כ גם כאן יש‬ ‫להתיר רק בהיתר של מאה רבנים‪ ,‬או עכ"פ ע"י זיכוי גט‪ ,‬ומדוע כתב הרמ"א דאין להחמיר‪ .‬ותירץ‬ ‫(החמדת שלמה) שבמקום שמדובר באשה שעזבה את הדת אנו מחזיקים אותה כזונה ואסורה‬ ‫עליו‪ ,‬א"כ אינו בכלל נושא שתי נשים כיון דאסורה עליו מדאורייתא‪ ,‬וכאן לא גזר ר"ג‪ .‬אולם‬ ‫הפת"ש חולק עליו וסובר דאפילו באסורה עליו מדאורייתא ואינה אשה הראויה לו‪ ,‬לא נהיגי להתיר‬ ‫אשה אחרת בלא מאה רבנים‪.‬‬

‫‪.2‬א‪ .‬המשנה במסכת כתובות בדף יג‪ .‬מביאה את מח' רבן גמליאל ור' יהושע לגבי‬ ‫מקרה בו אשה פנויה באה לפנינו כשהיא מעוברת ואומרת שמפלוני כשר נתעברה‬ ‫וכהן הוא‪ ,‬לדעת ר"ג מאמינים לה‪ 5‬ולא חוששים שנבעלה לפסול לה ומותרת בכהן‬ ‫וכן העובר לכשיוולד הינו כשר אף לכהונה‪(6‬בבתה) ולדעת ר' יהושוע אינה נאמנת‪.‬‬ ‫בהמשך הגמרא (ע"ב) מביאה דין דומה לגבי ארוס וארוסתו מעוברת שבאו לפני‬ ‫רב יוסף‪ ,‬היא אומרת שהעובר ממנו והוא מודה לדבריה‪ .‬רב יוסף אומר שאין מה‬ ‫לחוש לגבי כשרות העובר – טעם אחד לקביעה זו אומר רב יוסף נעוץ בכך‬ ‫שהארוס מודה לה‪ ,‬ומוסיף 'ועוד' מעבר לכך‪ ,‬הרי כבר אמר רב יהודה בשם‬ ‫שמואל שהלכה כר"ג במח' שראינו במשנה‪ ,‬וא"כ לאשה יש נאמנות לומר‬ ‫שהעובר ממנה הוא‪ .‬אביי מקשה על תשובה זו ואומר שלפיהם יוצא שאף אם‬ ‫הבעל לא מודה‪ ,‬יש נאמנות לאשה ודבר זה אינו מסתדר אם מה שאנו יודעים‬ ‫ממה שאמר שמואל לרב יהודה מהי ההכרעה למעשה במח' זו של ר"ג ור' יהושע‪:‬‬ ‫הלכה כר"ג (ואפילו ברוב פסולים אצלה כמו בדין דנן דארוסה) ואת לא תעביד‬ ‫עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה‪ ,‬ואילו כאן בארוסה הכל פסולין אצלה‪ ,‬ובאמת‬ ‫רב יוסף עונה לאביי שבאמת לכתחילה‪ 7‬בעינן רוב כשרין ובמקרה של בדיעבד‬ ‫הדין מכשירין אפילו ברוב פסולין‪ ,‬וכך גם המקרה בענין הארוסה שנתעברה‪.8‬‬ ‫ויש להבין באיזה אופן דיברה הגמרא‪ ,9‬האם גם באופן שהארוס מכחישה‪ 10‬או רק‬ ‫כשהוא לא יודע או לא נמצא כאן‪ .‬התוספות על אתר (ד"ה חדא דקא מודה) וכן‬ ‫הרא"ש מבהירים שפשוט הוא שלא מדובר שר"ג הכשיר באופן שהארוס מכחיש‬ ‫ואומר שעובר זה הוא לא ממנו אלא באופן שהארוס מת או אינו כאן שנשאלו‪.‬‬ ‫קביעה זו יצאה להם ממה שמסיקה הגמרא בהמשך בדף טז‪( .‬על דברי המשנה‬ ‫שם) שר"ג לא הכשיר במקום שישנה מציאות של ברי וברי‪ ,‬ועוד הוסיפו שאפילו‬ ‫אם היה מוחזק שהוא בנו הרי קיי"ל שנאמן האב לומר על בנו שהוא ממזר ולא‬ ‫ממנו (מדין יכיר) וכל שכן כאן שהיא רק ארוסתו ולא אשתו שנאמין לו שאין העובר‬ ‫ממנו‪ ,‬ולכן‪ ,‬לדעת התוס'‪ ,‬לא ניתן לומר כאן בסוגיה שהארוס הכחישה‪ .‬תוס' רי"ד‬ ‫חלק על דברי התוס' והרא"ש הנ"ל ולשיטתו מדובר כאן בסוגיה דארוס‪ ,‬באופן‬ ‫שהארוס מכחישה ואומר 'לא באתי עליה מעולם' ואעפ"כ ר"ג מאמין לאשה גם‬ ‫באופן כזה‪ ,11‬והסברו לכך הוא שאם נאמר שר"ג לא הכשיר כשהוא מכחישה אם‬ ‫כן מדוע בכלל הכשיר ר"ג בסתם‪ ,‬הרי יתכן ויבוא אותו האיש ויכחישה ונאמין לו‪.12‬‬ ‫השו"ע(ד‪ ,‬כז) פסק כדברי הרא"ש והתוספות הנ"ל שאם הארוס מכחישה‪ ,‬דין‬ ‫הולד להיות ממזר ודאי‪ .‬אולם כל הדברים הנ"ל אמורים לגבי ארוסה‪ ,‬אך מה‬ ‫הדין יהיה באשה פנויה המעוברת ואומרת שעוברה הוא מאיש פלוני הכשר והוא‬ ‫מכחישה שלא בא עליה כלל והעובר אינו ממנו‪ .‬תרוה"ד (רס"ז) דן בנידון זה‬ ‫וכתב לחלק בין דין האסורה לפנויה‪ ,‬דבארוסה המוכחשת אנו מאמינים לדברי‬ ‫הארוס לגבי הבן מכח דין 'יכיר'‪ ,‬לומר שבנו אינו ממנו‪ ,‬אולם בפנויה אין‬ ‫ל'בועל'(לפי האשה) דין של אב לגבי הבן שיתקיים בו דין יכיר ויכול גם לפסול הבן‬ ‫ולומר דממזר הוא וכל מה דהוכחשה הוא רק לענין טענתה שהבן הוא ממנו דווקא‬ ‫‪ 5‬אם מטעם דאשה מזנה בודקת ומזנה(תוס') או מכח זה שיש לה חזקת כשרות(רש"י וריטב"א)‪.‬‬ ‫‪ 6‬כך ע"פ העמדת הגמרא אליבא דרב אסי שם‪.‬‬ ‫‪ 7‬כלומר‪ ,‬אם בא כהן לימלך בבית דין לא מתירין לו להתחתן איתה אלא אם כן היו רוב כשרין‬ ‫אצלה(רש"י)‪.‬‬ ‫‪ 8‬שאם לא תאמינה ואתה פוסל את העובר הרי אתה מוציאה מבעלה שהרי כבר נתקדשה לו(שם)‪.‬‬ ‫‪ 9‬הכוונה למה שדייקה הגמרא "ובהא כי לא מודה מכשר רבן גמליאל" מדברי רב יוסף שאמר שאם‬ ‫הוא מודה למאי ניחוש לה ועוד הא‪"...‬‬ ‫‪ 10‬ואומר שלא נבעלה לו כלל ולא ממנו הוא‪.‬‬ ‫‪ 11‬גם לענין להכשיר אותה וגם את העובר‪.‬‬ ‫‪ 12‬ומאי דלא נאמן לפסול הולד מדין יכיר‪ ,‬הוא משום דהתורי"ד לשיטתו בקידושין שאין האב נאמן‬ ‫מדין יכיר אלא כשאין האשה מכחישתו(ע"פ חידושי ר' שמואל)‪.‬‬

‫אך לאו כל כמיניה להכחישה לענין שהבן מאדם כשר הוא‪ 13‬ולכן בכה"ג אנו‬ ‫מאמינים לדברי האשה אליבא דשיטת ר"ג דמכשיר אפילו ברוב פסולים בין בה‬ ‫ובין בבתה‪ .‬כדבריו אלה של תרוה"ד פסק הרמ"א בסימן ד' סעיף כ"ט‪ ,‬וא"כ‬ ‫נמצא לפי הנ"ל דהולד כשר ומותר לבוא בקהל‪.‬‬ ‫‪.2‬ב‪ .‬בב"י מבואר דהרמב"ם ס"ל דאם הכחישה ה'בועל' אין האשה נאמנת לשוויה‬ ‫את הבן בנו של הבועל לשום דבר אולם מצד חשש ומצד הספק יהיה אסור אותו‬ ‫פת"ש לב‬ ‫בן בקרובות אותו פלוני‪.14‬‬ ‫‪ .3‬המשנה בנדרים צ‪ :‬מלמדת אותנו שאע"פ שבראשונה היו אומרים שבמקרה‬ ‫שאשת כהן אומרת לבעלה טמאה אני לך (ע"י שנאנסתי לאדם אחר)‪ ,‬תצא‬ ‫מבעלה (עם כתובה)‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬במשנה אחרונה קיי"ל שלא תצא מבעלה‬ ‫מהחשש שמא נשים ינצלו את ההלכה הזו כדי לצאת מבעליהן בעל כרחם‪.‬‬ ‫ובגמרא שם הובאה מח' לגבי השאלה האם מותר לאשה זו שאמרה לבעלה‬ ‫'טמאה אני' (ולא יוצאת מבעלה‪ ,‬שהרי דין דשוויא לא מועיל במקום שמשועבדת‬ ‫לבעלה) לאכול בתרומה (שאולי בזה נחמיר עליה מכח זה דין דשאחד"א)? רב‬ ‫ששת סבירא ליה שיכולה לאכול בתרומה מהטעם שאם לא נתיר לה יבואו להוציא‬ ‫לעז על בניה שפסולים הם מן הכהונה‪ ,‬וכמו שאסרוה בתרומה‪ .‬אולם לדעת רבא‬ ‫אין להתיר מטעם זה שהרי יכולה לאכול חולין‪ .‬ומוסיפה הגמרא ואומרת שרב‬ ‫ששת יודה לרבא במקום שנתאלמנה או נתגרשה שאינה אוכלת בתרומה משום‬ ‫שבהיכי תימצי זה שוב אין חשש שמא יוציאו לעז על בניה‪ ,‬משום דיאמרו שלאחר‬ ‫הגירושין‪/‬מיתת הבעל נאנסה‪ .‬הרמב"ם למד מגמרא זו שאותו הדין יהיה תקף גם‬ ‫לענין לינשא לכהן‪ ,‬כלומר שאם אמרה לבעלה נאנסתי מותרת לבעלה כהן‪ ,‬אולם‪,‬‬ ‫אם בעלה גירשה או שמת‪ ,‬מעתה יהיה אסור לה לינשא לכהן כמו שאסור לה‬ ‫לאכול בתרומה לכו"ע‪.‬‬ ‫ובנידון שאלתנו מדובר במקרה קצת שונה בו האשה אמרה לבעלה שזינתה תחתיו‬ ‫(וכאמור אינה נאסרת על בעלה בכך‪ ,‬אלא אם כן הוא מאמין לה) ולאחר מות‬ ‫הבעל היא רוצה לינשא לכהן ואומרת שמה שאמרה לבעלה הראשון שזינתה‬ ‫תחתיו אינו נכון‪ ,‬ונותנת אמתלא על כך‪ .‬במקרה כזה‪ 15‬שהאשה נותנת אמתלא‬ ‫לדבריה‪ ,‬נחלקו הראב"ד והמגיד משנה‪ ,‬דהראב"ד ס"ל שאם נותנת אמתלא‬ ‫לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אותה‪ ,‬נאמנת‪ .‬והמגיד משנה פקפק בזה כיון שאין‬ ‫בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה שאמרה שזינתה אם כן אין כל כך תוקף אמין‬ ‫לאמתלא שלה‪( 16‬שהרי בלאו הכי הבעל לא היה חייב לגרשה בעבור זה) ומסיק‬ ‫בדבריו הב"ש שאף באשת ישראל יהיה הדין נכון‪ ,‬שהרי כשאומרת 'טמאה אני לך'‬ ‫אינה נאסרת על בעלה‪ .‬ומוסיף הב"ש לדון ולחלק בין אמתלות שונות‪ ,‬דאולי‬ ‫באמתלא שאומרת בדבר שבאמת יכול היה לגרשה וכיוצ"ב אולי יועיל הדבר‬ ‫להרב המגיד‪ .‬ובדברי הראב"ד כתב הב"ש בדרך אפשר‪ ,‬שכל מה שמהני אמתלא‬ ‫הוא דווקא באשת כהן ולא באשת ישראל‪ ,‬משום דבאשת ישראל כשאמרה‬ ‫‪ 13‬וכן מצינו כדבר הזה בדברי הנימוק"י(ס"פ אלמנה) בשם הריטב"א שכתב שאין הנאמנות שלה‬ ‫באדם מסויים יותר מאחר אלא מדכשר סתם משום חזקה דגופא‪ .‬ועוד יש לחלק בין פנויה‬ ‫לארוסה‪ ,‬דפנויה יש לה מיגו שיכלה לומר מכשר סתם‪ ,‬ולא מפלוני דווקא (ובאוצה"פ הביא בשם‬ ‫ההפלאה ושער המלך שבהכחישה אינה נאמנת)‪.‬‬ ‫‪ 14‬אולם באוצה"פ מבואר דישנה מח' בהבנה זו בין הדברי שמואל(שכתב שכל דברי השו"ע שכתב‬ ‫שאסור בקרובות אותו פלוני באינו מודה איירי שמודה שכן בא עליה אך שעובר זה אינו ממנו ואם‬ ‫מכחישה לגמרי שלא בא עליה כלל אין הבן אסור בקרובות אותו פלוני) לבין הבית מאיר שכתב‬ ‫שגם בהכחישה לגמרי שלא בא עליה כלל אמר הרמב"ם שאסור הבן בקרובות אותו פלוני‪.‬‬ ‫‪ 15‬הראב"ד והמגיד נחלקו בסתמא על נידון דאשת כהן‪ ,‬אולם לקמן נדון אם דיברו גם באשת‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫‪ 16‬ובערוה"ש כתב דשיטת הראב"ד הינה העיקרית‪.‬‬

‫שזינתה בתחילה לבעלה הראשון הפסידה את כתובתה‪ ,‬ולכן כולי האי לא נאמינה‬ ‫כשנותנת אמתלא לאחר מות הבעל‪/‬גירושין ששיקרה‪.17‬‬ ‫כל האמור כאן אייירי כשלא נישאה כבר לכהן‪ ,‬אולם אם כבר נישאה לכהן לא‬ ‫תצא אלא אם כן מאמין לדבריה‪ ,18‬כן כתב הב"ח‪ ,‬והובאו דבריו בב"ש‪ .‬ולענין‬ ‫הבנים‬

‫‪ 17‬והוסיף הפת"ש שדבריו של הב"ש בדברי הראב"ד דבאשת ישראל לא מהני אמתלא מיירי גם‬ ‫באמתלא שאינה טובה כל כך (וכפי שפקפק עלי המגיד משנה) אולם אם האשה נתנה אמתלא‬ ‫טובה וכגון שכדאי היה לה גם להפסיד הכתובה – אפשר דמהני‪.‬‬ ‫‪ 18‬ע"פ המבואר בגמרא קידושין גבי 'ההוא סמיא' קידושין(סו‪.).‬‬