סימן יז - סיכום

‫בס"ד‬

‫סימן י"ז‬ ‫סעיף כד – היתר אשת איש ע"י סימנים וטביעות עין‬ ‫מצאוהו הרוג או מת‪ ,‬אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימים‪,‬‬ ‫והכירוהו בהם שהוא פלוני‪ ,‬מעידין עליו‪ .‬ואם ניטל אחד מאלו‪,‬‬ ‫אע"פ שיש להם סימנים מובהקים ביותר בכליו‪ ,‬אינם כלום‬ ‫דחיישינן לשאלה‪ .‬ואפילו היו להם סימנים בגופו‪ ,‬ואפילו שומא‪ ,‬אין‬ ‫מעידין עליו‪ .‬אבל היו להם בגופו סימנים מובהקים ביותר‪ ,‬מעידים‬

‫הם הלחיים ואין משגיחים לא על העיניים ולא על הפה‪.‬‬ ‫סעיף קפח‬ ‫כבר נתבאר דטביעות עין עדיף מסימנים וטב"ע אינו בכל הגוף אלא בפרצופו וכך שנו חכמים‬ ‫ביבמות [ק"כ א] אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם דבזה ניכר הכרת אדם מאדם כדכתיב‬ ‫[ישעיהו ג‪ ,‬ט] הכרת פניהם ענתה בם ובכלל הפנים הם הפדחת והחוטם והלחיים עצמם ואין‬ ‫משגיחין לא על העינים ולא על הפה [ב"י] ואע"ג דבסתם פרצוף פנים אין המצח בכלל מ"מ הכרת‬ ‫פנים הוא במצח [תוס'] ובגמ' מביא מעשה באחד שדבק שעוה על מצחו ולא הכירוהו וכן אם ידבוק‬ ‫האדם דבר על החוטם לא יכירוהו כדאיתא בירושלמי וממילא דמאי דכתיב הכרת פניהם תלוי‬ ‫בהמצח והחוטם לבד הלחיים עצמן ואע"ג דלענין הכרת בכור די בהמצח לבד כמ"ש בח"מ סי' רע"ז זהו הכרת‬ ‫אדם דביציאת רוב ראשו מן הרחם והוא המצח ניכר שהוא אדם ועל זה כתיב לשון יכיר בבכור אבל הכרת אדם‬ ‫מאדם דהיינו להפריש דמות זה מזה אינו די במצח בלבד אלא עם הלחיים והחוטם [בכורות מ"ז] ומן התורה כן הוא‪.‬‬

‫סעיף קעט‬ ‫‪...‬ואע"ג דבגופו מועיל סימנים מובהקים כמ"ש מ"מ בכליו לא מהני אפילו מובהקים ביותר‬ ‫וטעמא מפרש בגמרא משום דחיישינן לשאלה כלומר שזה המת שנמצא הוא איש אחר וזה‬ ‫שהבגדים שלו השאיל בגדיו לזה המת הנמצא והוא לבש בגדים אחרים והלך לו בעולם ואע"ג‬ ‫שחומרא גדולה היא מ"מ בזה החמירו חז"ל דמפני הקולות הגדולות שהקילו חז"ל בעגונה ראו בזה להחמיר דכל זמן‬ ‫שלא נתברר ע"י סימני הגוף שזה הוא אין מתירין ע"י סימני בגדים ואע"ג דבגמ' יש עוד אוקימתא דמיירי בחיורי‬ ‫וסומקי שהמה סימנים גרועים אבל במובהקים מתירין ע"פ סימני בגדים מ"מ ספיקא דאורייתא הוא ואזלינן‬ ‫לחומרא ועוד דמסוגיא אחרת [ב"מ כ"ז ב] נראה להדיא דחיישינן לשאלה [ע"ש דאחר דמוקי בחיורי וסומקי פריך‬ ‫ממצאו קשור בכיס ואס"ד דחיישינן לשאלה וכו' ש"מ דתירוצא קמא עיקר]‪:‬‬ ‫סעיף קפ‬ ‫ואע"ג דחזקה שכל מה שנמצא תחת יד האדם הוי שלו וחזקה גדולה היא דמהני אפילו נגד מיגו כמ"ש בח"מ סי' צ"ט‬ ‫ע"ש מ"מ נגד זה יש כאן חזקת אשת איש והוה חזקה כנגד חזקה [נוב"י סל"ז] ועוד דכאן לא שייך חזקה זו דודאי אם‬ ‫היינו מכירין האיש המוטל לפנינו ובאנו לדון על בגדיו שפיר אומרים כן אבל בכאן שהגוף שלפנינו אינו ניכר מי הוא‬ ‫ורק צריכים לדון מהבגדים על הגוף אין זה חזקה גמורה ועוד דכיון דחיישינן לשאלה ממילא דיש לחוש גם למכירה‬ ‫ואבידה [חמ"ח סקמ"ב] אמנם במכירה ואבידה י"ל דמוקמינן הבגדים בחזקת הבעלים אבל בשאלה נהי דהשאילן‬ ‫עדיין בחזקת הבעלים עומדות והיינו בחזקת המשאיל דהרי אף אם השאילן לזה הגוף המונח בפנינו מ"מ אינן קנוין לו‬ ‫ועדיין בחזקת המשאיל עומדות ועוד דנהי דיש חזקה בזה מ"מ בעגונה אין זה מועיל דהא רובא עדיף מחזקה והרי‬ ‫החמירו אפילו ברובן למיתה כמו במים שאין להם סוף וכמה דברים שיתבאר בסי' זה ועוד דנהי דהוי חזקה גמורה‬ ‫מ"מ אנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא יש בעולם שמשאילין כליהם ובגדיהם והרי עכ"פ בעינן סימן מובהק וסימן מובהק‬ ‫הוא שאינו מצוי רק אחד מאלף וכיון דמיעוטא דמיעוטא יש שמשאילין כליהם ובגדיהם ולפי הסברא הם פחות מאחד‬ ‫מאלף ממילא דאין כאן סימן מובהק [נ"ל ועי' מהרש"א גיטין כ"ז‪ :‬ד"ה סימנים]‪:‬‬

‫סעיף קפא‬ ‫כל זה בארנו לשיטת רבינו הב"י שפסק בפשיטות דחיישינן לשאלה ובספרו הגדול כתב שזהו‬ ‫דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ואע"ג דברי"ף ורמב"ם אינו מבואר להדיא דהם רק העתיקו לשון המשנה‬ ‫דסימנים בגופו ובכליו לא מהני ולכאורה משמע דכליו דומיא דגופו והיה לו לתפוס מדבריהם דסימנים מובהקים‬ ‫מהני גם בכליו וכן תפס המגיד משנה בדברי הרמב"ם בפי"ג הלכה כ"א וכן תפס הנמוקי יוסף בדברי הרי"ף סוף‬ ‫יבמות מ"מ רבינו הב"י ס"ל דמדלא ביארו להדיא דסימנים מובהקים מהני בבגדים ש"מ דלא מהני‪...‬‬

‫סעיף קפב‬ ‫אמנם באמת יש בענין הזה מחלוקת גדולה בין רבותינו הראשונים והאחרונים דהרא"ש ורבינו‬ ‫ירוחם בס' מישרים והרשב"א ומהר"ם מרוטנבורג בתשו' סי' שע"א והתרומת הדשן ומהרי"ו‬ ‫והב"ח ס"ל דחיישינן לשאלה [וכ"מ מתוס' גיטין כ"ח‪ .‬וב"מ כ"ז ב] אבל המרדכי סוף יבמות‬ ‫והריטב"א והנמק"י והר"ן בחידושי ב"מ שם ותוס' יבמות [ק"כ ב] והש"ך בח"מ [סי' ס"ה ס"ק‬ ‫כ"ו] ומהר"ל מפראג ומגיני שלמה בתשו' גאוני בתראי ומהר"י הלוי [שם] והגר"א [סקפ"ג] ועוד‬ ‫כמה גדולים פסקו דלא חיישינן לשאלה ושגם הרי"ף והרמב"ם סוברים כן [מדכתבו תירוצא בתרא‬ ‫דסימנים דרבנן ולהך תירוצא א"צ חששא דשאלה ועוד דאפילו אי דאורייתא הא קאמר ואב"א כליו בחיורי וסומקי‬ ‫ומשיטת הגאונים לפסוק כאיכא דאמרי וכאיבעית אימא והכא כולהו איתנהו ע"ש]‪:‬‬

‫סעיף קפג‬ ‫ומ"מ גם המקילים אף דברירא להו כן להלכה מ"מ למעשה לא העמידו על סימני בגדים לבדם‬ ‫רק בצירוף שארי דברים ובזה אפשר גם המחמירים מודים דזהו ודאי אף לדעת המחמירים אינה‬

‫עליו‪ .‬הגה‪ :‬כגון שהיה לו יתר או חסר או שינוי באחד מאיבריו‪ .‬אבל קטן או ארוך או חיור‬ ‫וסומק‪ ,‬לא הוי סימן מובהק (תשו' הרא"ש כלל נ"א)‪ .‬ואפי' ק' סימנים שאינן מובהקים‬ ‫אינם כלום‪ ,‬ואפי' להצטרף לשאר אומדנות המוכיחות אינם כלום (פסקי מהרא"י סימן‬ ‫קפ"א‪/‬קס"א‪/‬ורכ"ד)‪ .‬גבשושית גדולה על חוטמו‪ ,‬או שחוטמו עקומה הרבה או כדומה‬ ‫לזה‪ ,‬הוי סימן מובהק‪ .‬אבל מעט עקומה‪ ,‬לא (שם סימן רל"ד) וה"ה לרושם שבגופו או‬ ‫באחד מאיבריו‪ .‬אבל שינים גדולים‪ ,‬אע"פ שגדולים הרבה‪ ,‬לא הוי סימן מובהק (סימן‬ ‫קס"ה ‪/‬קס"א‪ /‬בפסקי מהרא"י)‪ .‬וכל סימן המהני בישראל המעיד‪ ,‬ה"ה בעובד כוכבים‬ ‫המסיח לפי תומו‪( .‬בתשובת מוהר"ם בהל' נשים ומוהר"ם פאדווה סימן ב' ‪/‬י"ט‪/‬ול"ו)‪.‬‬

‫סעיף כה וכח – קולות ר' תם בהיתר ע"פ טביעות עין‬ ‫מן התורה ולכן בצירוף שארי דברים מצרפינן ולפיכך אם נמצא גם בהגוף אף סימן בינוני מתירין‬ ‫בצירוף סימני בגדים [יש"ש סי' ו' והר"י אבן לב ועי' ב"ש סקס"ט] ומלבד דסוגיית הש"ס מוכחת‬ ‫כן גם מצד הסברא מבורר זה דאם תחוש לשאלה בכה"ג אתה צ"ל שהשאיל בגדיו לזה המת‬ ‫המונח לפנינו וזה המת יש לו ג"כ הסימן כמו המשאיל וזה עדיף יותר מסי' מובהק ולזה הסכימו‬ ‫כמה גדולים למעשה וסברא נכונה היא וכן אם איסורה אינה מן התורה כמו במים שאין להם סוף‬ ‫וכדומה שרובן למיתה הסכימו הרבה מהפוסקים שיש לסמוך על סימני בגדים‪.‬‬ ‫סעיף קפה‬ ‫י"א דאפילו המחמירים בענין שאלה זהו בבגד אחד או שני בגדים אבל אם נמצא בכל בגדיו לא‬ ‫חיישינן לשאלה דזהו מן הנמנעות שאדם יפשיט מעצמו כל בגדיו וישאילם לאחר [מהר"ם‬ ‫פדווא"ה ומהרי"ט ותשו' ג"ב סכ"א] ויש חולקים בזה דסתמא אמרו דבכלים חיישינן לשאלה‬ ‫[ב"ח בתשו' ומהרמ"ל] וגדולי האחרונים הסכימו להקל כדיעה ראשונה דדבר תימה הוא שישאיל‬ ‫כל בגדיו לאחרים [נוב"י סל"ב וח"ס ומה"צ] ופשיטא שבצירוף איזה דבר בודאי מועיל [הגרע"א]‪:‬‬ ‫סעיף קפו‬ ‫אמרו חז"ל דיש כלים דלא משאלי אינשי שאין דרך להשאילם ואין חוששין בהם לשאלה כמו‬ ‫כיס וארנקי וטבעת [ב"מ שם] דמקפידים להשאיל זה כיס וארנקי משום דמסמני שאומרים בני‬ ‫אדם שמוכר לו מזלו [רש"י] ואף שאסור לנחש מ"מ אין רגילין להשאילם והוא שב ואל תעשה‪.‬‬ ‫וטבעת לא משאלי משום דמזייף חתימתו דבימיהם היה דרכם שעל הטבעת היה חותמו ומזה‬ ‫למדו גדולי הפוסקים דכל דבר שאין דרכו להשאיל מתירין ע"י חפץ זה ולא חיישינן לשאלה ‪...‬‬ ‫וכן אם נשא קמיע ונמצאת אצלו לא חיישינן לשאלה דכיון דנשאה מפני סגולה לא ישאילנה לאחר [שם] וכן אם נשא‬ ‫איזה דבר בשביל בריאותו ונמצאת אצלו לא חיישינן לשאלה וכ"ש אם היה פקדון בידו מעות או חפצים או ניירות של‬ ‫אחרים לא חיישינן לשאלה דלא יעשה איסור לתתם ביד אחר בלא דעת המפקיד [ב"י] ויש מי שאומר דגם כתונת לא‬ ‫משאלי אינשי וכן כל מין בגד הדבוק לגוף ואין דבר זה ברור וכן אם נמצא אצלו כתבים וניירות השייכים לו הן‬ ‫תעודותיו הן חשבנותיו לא חיישינן לשאלה דלמה ישאילם לאחר וכן אם נשא מעות בכיסו וידוע שהוליך המעות‬ ‫לקניית סחורה ונמצא אותן המעות לא חיישינן לשאלה [נ"ל] דאנן סהדי שלא ישאיל מה שצריך לעסקיו ושניחוש‬ ‫שגנוב ממנו וזה הגוף המונח לפנינו גנבם דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כמ"ש בח"מ סי' קל"ג ואין לנו להחזיק זה‬ ‫הגוף המונח לפנינו שגנב היה ודע שאף שיש מן הפוסקים דס"ל דבכל דבר חיישינן לשאלה לא‬

‫חיישינן לזה דרובא דרובא מהפוסקים פסקו דבדבר שאין דרך להשאיל לא חיישינן לשאלה וכן‬ ‫עיקר מסוגיית הש"ס וכך פסקו גדולי האחרונים‪:‬‬ ‫סעיף קפז‬ ‫י"א דבכלים דלא חיישינן לשאלה כמ"ש זהו כשנמצאו על המת שהוא לבוש בהם או נמצאו‬ ‫בכיסו אבל אם נמצאו על הארץ בסמוך לו אין זה סימן ששלו הם דתלינן שזה נפל מאחר ולא מזה‬ ‫המת [ב"ש סקס"ט] ואע"ג דבמציאה תלינן הפירות הסמוך להכלי בהכלי כמ"ש בח"מ סי' רס"ב מ"מ באיסור‬ ‫אשת איש לא תלינן כמו דבסימן אמצעי הוה לגבי מציאה סימן מובהק ולא לגבי איסור אשת איש אמנם רבים‬ ‫מהגדולים חולקים בזה וס"ל דאם אך נמצא בסמוך לו תלינן בהמת ואין לדמות לסימן אמצעי כי לא כל‬ ‫הדברים שוים ובפרט כי ע"פ רוב המת או הנהרג מסיבת מיתתו או הריגתו משליך מעליו בגדים וחפצים ושיעור‬ ‫הסמיכות תלוי לפי הראות [עי' פ"ת סקצ"ה] ועוד דקורבא דאורייתא כדכתיב והיה העיר הקרובה אל החלל ואע"ג‬ ‫דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אפילו בקורבא דמוכח זהו אם היו נמצאים שני מתים או הרוגים ברחוק ממקום זה היינו‬ ‫תולים בהרחוקים מפני רובא ושנלך סתם בתר רובא דעלמא לא שייך בכה"ג וראיה לזה מדברי הרמב"ם פ"ט מרוצח‬ ‫דין ו' ע"ש ודע דכ"ז כשנמצא גוף אצל הבגדים והחפצים אבל להתיר על בגדים וחפיצים (בלא‬

‫גופה) שאין דרכן להשאיל ח"ו לומר כן אם לא בנמצאו על שפת הנהר ואח"כ נמצא הנטבע‬ ‫בנהר‪...‬‬ ‫ולאו דווקא לשאלה דה"ה למכירה או לאבידה חיישינן (ח"מ מב)‪.‬‬ ‫סעיף קסה‬ ‫בשני דברים יש להכיר את המת או ההרוג‪ ,‬בסימן מובהק וע"י‬ ‫טביעת עין וטביעת עין עדיף מסימנים [חולין צ"ו א] והסברא נותנת כן‬ ‫דהסימן אפילו היותר מובהק כמו ביתרת אבר מ"מ יכול להיות בעולם כמה אנשים‬ ‫בסימן כזה משא"כ טב"ע שהוא הכרת הפרצוף שמכירו שפלוני הוא לא ימצא אף‬ ‫אחד בעולם כמותו כי הקב"ה ברא כל הפרצופים שונות זה מזה ואין אחד דומה‬

‫(כה) כתב רבינו תם דהא דאין מעידין עליו אא"כ פדחתו וחוטמו‬ ‫ופרצוף פניו קיימים‪ ,‬דוקא בשאין שם אלא הראש‪ ,‬אבל אם כל גופו‬ ‫שלם‪ ,‬אפילו אין שם פרצוף ופדחת וחוטם‪ ,‬יכולין להכירו בטביעות‬ ‫עין‪ .‬וחלקו עליו האחרונים‪.‬‬ ‫(כח) י"א בשם ר"ת דהא דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים הני מילי‬ ‫כשהוא חבול בפניו‪ ,‬אבל אם אינו חבול בפניו מעידין עליו אפי'‬ ‫אחר כמה ימים ע"י טביעות עין של גופו וצורתו ואפילו נפל למים‪.‬‬ ‫ואינו מחוור בעיני האחרונים‪ .‬הגה‪ :‬ויש מחלקין דכל מי שהיה אצלו כשנטבע‬

‫במים אע"פ שהיה שלם אינו מעיד עליו‪ .‬אבל מי שלא ראה טביעתו ואומר שמכירו ע"י‬ ‫טביעות עין והוא שלם‪ ,‬מעיד עליו‬

‫לחבירו [סנה' ל"ז א]‪...‬‬ ‫סעיף קסו‬ ‫ומ"מ יש להסתפק כשעד אומר שהמת הזה הוא ראובן מפני שיש בו סימן מובהק ועד אמר אומר‬ ‫שהמת הזה הוא שמעון ואני מכירו בטביעות עין גמור שהוא שמעון אם נדון אותם כמכחישים זא"ז‬ ‫ולא נתיר לא אשת ראובן ולא אשת שמעון או שנאמר דאין כאן הכחשה ונתיר אשת שמעון כיון‬ ‫שהעד השני מכירו בטביעות עין גמור וטביעות עין עדיף מסימנים ומסתמא היה גם בשמעון סימן‬ ‫מובהק כמו בראובן ואין כאן הכחשה כלל ויותר נראה דהוי הכחשה דכיון דזה המכירו בטב"ע אינו‬ ‫יודע מהסימן הדעת נוטה דאם היה בשמעון ג"כ סימן מובהק כמו בראובן היה העד המכירו‬ ‫בטביעות עין גמור יודע מזה ומ"מ אם הסימן הוא בבית הסתרים של הגוף יכול להיות שהכירו היטב‬ ‫ומהסימן לא ידע וצ"ע לדינא‪:‬‬

‫סעיף קסז‬ ‫ומ"מ יש מעלות בסימנים יותר מבטב"ע (א) דטב"ע אינו בכל הגוף אלא‬ ‫בפרצוף פנים עם החוטם כמו שנתבאר וסימנים יכול להיות בכל הגוף (ב) ועוד‬ ‫דטב"ע א"א אלא אם הכירו היטב והיה מקורב עמו אבל אם ראהו פעם אחד או‬ ‫אפילו כמה פעמים אין זה טב"ע גמור וכל שהעין לא שבעתו אין כאן טב"ע גמור‬ ‫ואפילו באבידה הדין כן כמ"ש בח"מ שם אבל סימן מובהק אפילו בראיית פעם‬ ‫אחת די כמובן (ג) ועוד דטב"ע נשתנית בזמן ארוך לאחר מיתה ולכן אחר ג' ימים‬ ‫אין מעידין עליו כמו שיתבאר ובסימנים יש שאין ביכולת להשתנות כמו ביתרת אבר‬ ‫וכיוצא בו‪.‬‬ ‫סעיף קסח‬ ‫ולא תקשה לך מה שאמרנו דטב"ע עדיף מסימנים ומהימנינן לכל אדם בטב"ע בעגונה ואפילו‬ ‫לכותי מסל"ת והרי אף בממון הקל אמרו חז"ל דלא מהדרינן אבידה ע"פ טב"ע רק לצורבא מרבנן‬ ‫[ב"מ כ"ג ב] דהתם לאו משום דאין כל אדם בקי בטב"ע אלא משום דלא מהימן דאולי משקר כדי‬ ‫להשיג החפץ [תוס' גיטין כ"ז ב] ולכן באיסורים דכל אדם נאמן על עצמו נאמן כל אדם‬ ‫בטב"ע כמ"ש ביו"ד סי' ס"ג‪ ...‬ובאמת טב"ע דאדם אינו דומה לטב"ע דשארי דברים דהאדם‬ ‫כשמכירין אותו הרי הידיעה ברורה דהרי רואיהו תמיד ומכירו כמכיר א"ע‪.‬‬

‫סעיף קעד‬ ‫איזהו סימן בינוני כל שהדבר אינו מצוי בהרבה בני אדם מיהו אינו דבר זר שלא ימצא באחד‬ ‫מאלף זהו סימן בינוני ושומא על הגוף או על הראש שקורין בראדאווקא והיא כעין מורסא קטנה‬ ‫תמידיות‪ ,‬אמרו חז"ל (דעת חכמים בגמ') דאפילו אם סימנין (ממוצעין) דאורייתא אין השומא‬ ‫סימן מובהק (‪-‬ממוצע) [ק"כ א] ולמאי דאיתא בגמ' שם (וכן קיי"ל) דסימנין הוי דרבנן – שומא‬ ‫הוי סימן ממוצע (ע"פ ב"ש סק"ע בדעת הרמב"ם) והטעם דשומא מצויה בבן גילו שנולדו עמו‬ ‫בפרק אחד ובמזל אחד [רש"י] ונמצא שבהכרח להיות כן בכל האנשים שנולדו בזמנו ועוד דשומא‬ ‫עשויה להשתנות לאחר מיתה [שם] וא"כ אין זה סימן כלל ומזה למדנו לכל מיני סימנים שעשוים‬ ‫להשתנות לאחר מיתה והתלוים במזל ההולדה דאין זה כלום וי"א דשומא הוי סימן מובהק אלא‬ ‫משום דעשוי להשתנות לאחר מיתה אינו אלא כסימן אמצעי [ב"ש סק"ע (בדעת הטור) והגר"א‬ ‫סקפ"ד] וצ"ל דרוב פעמים אינו עשוי להשתנות דאל"כ אינו אפילו כסימן אמצעי אבל לי נראה‬ ‫מסוגיית הש"ס דשומא אינו אפילו סימן אמצעי [דהא לתי' ראשון ודאי כן הוא ומנ"ל לחלק לתי'‬ ‫השני ע"ש ודו"ק] וכמה מגדולי אחרונים שלא הסכימו לזה [עי' מה"צ ופ"ת]‬ ‫סעיף קע‬ ‫כבר נתבאר בח"מ סי' רס"ז סעי' ה' דשלשה מיני סימנים יש‪( .‬א)גרועים‪( .‬ב)וממוצעים‪.‬‬ ‫(ג)ומובהקים (ולפעמים הם נקראים מובהקים ביותר)‪ .‬והגרועים אינם כלום גם לגבי אבידה‪.‬‬ ‫וממוצעים קרינן לה לגבי אבידה מובהקים אבל באיסור אשת איש אינם כלום דבש"ס איסתפקו‬ ‫להו בסימנים כאלו (הממוצעים) שמחזירין אבידה על ידה אם הוא מן התורה דאז מועיל גם‬ ‫באיסור אשת איש או דהוא תקנתא דרבנן באבידה ואינו מועיל באשת איש ומסקנא דהש"ס דהוי‬ ‫דרבנן [יבמות ק"כ לאיכא דאמרי] אבל סימן מובהק ממש מועיל מן התורה דאין לך עדות ברורה‬

‫סעיף כו – טווח הזמן שניתן להעיד עדות טב"ע‪/‬סימנים על‬ ‫המת‬ ‫אין מעידין עליו‪ ,‬אא"כ מצאוהו תוך שלשה ימים אחר הריגתו או‬ ‫אחר מיתתו‪ ,‬אבל אחר שלשה אין מעידין עליו‪ ,‬מפני שפרצוף פניו‬ ‫משתנה‪ .‬בד"א‪ ,‬בזמן שהוא ביבשה‪ .‬אבל אם טבע במים והשליכוהו‬ ‫המים ליבשה‪ ,‬אפי' אחר כמה ימים‪ ,‬אם הכירוהו מעידין עליו‪ ,‬שאינו‬ ‫משתנה במים אלא אחר זמן מרובה‪ .‬והוא שיראוהו מיד כשהעלוהו‬ ‫מן המים‪ ,‬וגם שלא יהיה בו מכה‪ ,‬אבל אם שהה אחר שהושלך מן‬ ‫המים‪ ,‬אין מעידין עליו אפילו תוך ג' (ב"י בשם הרמב"ן והרשב"א)‪.‬‬ ‫וכן אם היה בו מכה‪ ,‬אין מעידין עליו‪ ,‬לפי שהמים מקלקלים המכה‬ ‫מזו [רש"י גיטין כ"ז ב] וא"צ פסוק לזה דברור הוא ע"פ הסברא [ש"ך שם סק"ז] ויש שרוצים לומר‬ ‫דאם סימנים אמצעיים אינם מן התורה גם סימן מובהק ביותר אינו מן התורה אלא דמתקנתא דרבנן הוא משום‬ ‫תקנת עגונות [שיטה מקובצת ב"מ כ"ח א] ורוב רבותינו לא ס"ל כן וכן משמע להדיא בש"ס [שם לענין שומא]‬

‫ואדרבא יש מרבותינו דס"ל דגם סימנים אמצעיים הם מן התורה [מדאמר רבא שם 'את"ל'‪ ,‬לפי‬ ‫כלל הגאונים] ונהי דלא קיי"ל כן ועכ"פ ספיקא דדינא מיהא הוי [דר"א בגיטין כ"ז‪ :‬מספקא ליה]‬ ‫אבל סימן מובהק ביותר ודאי דהוא מן התורה‪...‬‬ ‫סעיף קעא‬ ‫י"א דבסימן אמצעי מתירין במקום דאין האיסור מדאורייתא כמו במים שאין להם סוף ושהו עד‬ ‫שתצא נפשו וכן בכל מה שיתבאר בסי' זה דרובן למיתה רק באיסור אשת איש החמירו וכיון דאין‬ ‫איסורה מדאורייתא (באופנים הנ"ל) נראה שסומכין על סימן אמצעי [אהע"ו] ועוד דאינו ברור‬ ‫דסימנים לאו דאורייתא ועכ"פ ספיקא דדינא מיהא הוי כמ"ש ולכן במידי דרבנן יש לסמוך ע"ז‬ ‫וי"א דגם באיסור דרבנן באשת איש אין סומכין על סימן אמצעי דילמא אתי למיסמך בדבר‬ ‫שאיסורה מן התורה [פ"י דגיטין כ"ז ב] ויותר נראה עיקר כדיעה ראשונה‪.‬‬

‫סעיף קעח‬ ‫יש שכתבו דאם נשאת ע"פ סימנים אמצעיים לא תצא [ב"ש סק"ע] והדברים מתמיהים דחז"ל‬ ‫לא אמרו זה רק במים שאין להם סוף כמו שיתבאר וכן תמהו ע"ז כמה מהגדולים [עי' מה"צ‬ ‫סקצ"ז] ונ"ל דבשני סימנים ודאי לא תצא דהצירוף עושה אותם כסימן מובהק וכמ"ש בסעי'‬ ‫קע"א ונהי דלכתחלה יש לעיין בזה כמ"ש שם מ"מ בדיעבד לא תצא אבל הנשאת בסימן אחד‬ ‫בינוני בלי הצטרפות אומדנות והוכחות אחרות נראה דתצא‪...‬‬ ‫סעיף קעב‬ ‫איזהו סימן גרוע כמו ארוך וקצר דק ועב לבן ואדום כיון דאנשים כאלו מצויים הרבה לא הוי‬ ‫סימן כלל גם בשארי דברים ואפילו הוי משונה קצת כגון שהוא ארוך יותר מסתם אנשים ארוכים‬ ‫או קצר יותר מסתם אנשים קצרים [נו"ב] אמנם אם הוא בהפלגה אריכותו וקצירותו נחשב לסימן‬ ‫בינוני ואם הוא בהפלגה רבה עד שאחד מאלף לא נמצא כמוהו אפשר דהוי גם סימן מובהק [עי'‬ ‫פ"ת ס"ק ק"ה] וכזה יש לדון בכל הסימנים הגרועים [נ"ל]‪.‬‬ ‫סעיף קעא‬ ‫‪...‬י"א דאף דסימן אמצעי אינו כלום בעגונה מ"מ כמה סימנים אמצעיים הוי כסימן מובהק‬ ‫דטעמא דסימן מובהק משום דלא שכיח סימן כזה וכל לא שכיח כמה סימנים אמצעים ביחד והוי‬ ‫כסימן מובהק וזה שכתב רבינו הרמ"א דאפילו ק' סימנים שאינם מובהקים אינם כלום ואפילו‬ ‫להצטרף לשאר אומדנות המוכיחות אינם כלום עכ"ל זהו בסימנים גרועים דהרי לא הזכיר כלל‬ ‫סימנים אמצעיים וזהו דעת הרבה מהגדולים [ב"ש ס"ק ע"ג ודלא כהח"מ סקנ"ה] וכן משמע מדברי‬ ‫מהרש"ל [יש"ש פט"ז ס"ו] שכתב דסימנים מבגדיו ומגופו מצטרפין יחד כמו סימן מובהק והרי סימני בגדים אינם‬ ‫כלום כמו שיתבאר ועכ"ז בצירוף מצטרפין וכ"כ כמה גדולים דשני סימנין אמצעיים הוי כסימן מובהק‬ ‫[ט"ז ומ"ב ותשו' ג"ב] ואע"ג דממקור הדין של רבינו הרמ"א מוכח דגם סימנים אמצעיים אין מצטרפים מ"מ‬ ‫איהו לדידיה י"ל דלא ס"ל כן ולכן לא כלל סימנים אמצעיים [נ"ל] וכן מצוי בדבריו בכמה מקומות ומסקנת גדולי‬

‫אחרונים שזה תלוי בראיית חכמי הדור דאם לפי הסימנים האלו לא ימצא אף אחד מאלף הוי‬ ‫שפיר כמו סימן מובהק ואם לאו אין זה כלום [מרה"צ וב"מ] וכן נראה עיקר לדינא‪ .‬וכן יש מי‬ ‫שאומר דסימנים גרועים הרבה מצטרפין יחד לעשותן כסימן בינוני ונ"ל ג"כ דתלוי לפי ראיית‬ ‫חכמי הדור כמ"ש וכן הדין לענין צירוף שארי אומדנות המוכיחות [מרה"צ]‪.‬‬ ‫סעיף קעה‬ ‫איזהו סימן מובהק כל שהוא דבר זר ומופלג ולא ימצא רק אחד מאלף [ב"ש סקע"ב] ולכן חסר‬ ‫אבר או יותרת אבר הוי סימן מובהק וכן שינוי משונה באחד מאבריו וכן גבשושית גדולה על‬ ‫חוטמו הוי סימן מובהק וכשאינו גדול הוי סימן אמצעי [נ"ל] חוטמו עמוק הרבה או כדומה לזה‬ ‫הוי סימן מובהק ועמוק קצת הוי סימן אמצעי [נ"ל] ורושם שבגופו או ביד וברגל ובפרצופו הוי‬ ‫סימן אמצעי אבל אם מצמצם המקום ממש כגון שאומר שאצל עין ימינו סמוך לו הוי הרושם הוא‬ ‫סימן מובהק כן הסכימו גדולי האחרונים [ט"ז] ולכן גם בשומא אם צמצם המקום ממש הוי סימן‬ ‫מובהק [ב"ש סקע"א] ויש מגמגמין בזה ונראה עיקר דהוי סימן מובהק וכן בצלקת וכה"ג‬ ‫בצמצום המקום הוי סימן מובהק דזהו ממש כנקב יש בו בצד אות פלונית בגט בסי' קל"ב‬

‫ונופח ומשתנה‪ .‬הגה‪ :‬ספק אם נשתהה או לא‪ ,‬אזלינן לחומרא ואפילו אם נשאת‬ ‫תצא (ריב"ש סי' ש"פ‪/‬שע"ט‪ .)/‬וכל זה להעיד עליו בטביעות עין‪ ,‬אבל על ידי סימנים‬ ‫מובהקים‪ ,‬אפילו אשתהי מתירין אשתו (טור וב"י)‪.‬‬

‫סעיף כז – דין מגוייד‬ ‫מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג‪ ,‬י"א‬ ‫שתולין שנהרג תוך שלשה ימים ומעידין עליו‪ ,‬ויש אוסרין‪ .‬ומיהו‬ ‫אם יצא קול‪ :‬איש פלוני מת או נהרג‪ ,‬ואחר ג' ימים מצאוהו מת‬ ‫והכירוהו‪ ,‬אשתו מותרת לדברי הכל‪.‬‬ ‫סעיף קעג‬ ‫שינים גדולים באמצע לחי העליון אפילו משונים קצת משארי בעלי שינים ארוכים הוה סימן גרוע‬ ‫כיון דבזה המקום מצוי בכמה בני אדם שינים גדולים אמנם בשארי מקומות שינים גדולים‬ ‫משונים כמו בלחי התחתון או בפנימיות השינים אם כיון המספר והמקום בצמצום ומשונים הם‬ ‫הרבה משיני שארי אנשים אפשר דהוי כסימן מובהק ועכ"פ סימן בינוני ודאי הוה ויש שכתב‬ ‫דנקב מפולש בשן הוי סימן מובהק ולא נהירא לפסוק כן בזמנינו שנתרבה כאב השינים והרבה‬ ‫שינים נקובים בבני אדם וכן שער ראשו וזקנו ארוך וקצר שחור וירוק וכה"ג אין זה סימן כלל וכן‬ ‫שערותיו קבוצות תלתלים אין זה סימן כלל דמצוי הרבה וכן ראשו קרוחה או לא מטוהרה נראה‬ ‫שאין זה סימן כלל ואפשר דאם הקרחת משונה וכן הצרעת שעל ראשו משונה הוי לא פחות מסימן‬ ‫בינוני והכל לפי ראות עיני חכמים וכן בעל תואר או צולע על יריכו אם כמוהו אינו מצוי הרבה הוי‬ ‫סימן בינוני וחולי השבירה הוי סימן גרוע דמצוי הרבה וכן בכל שינוי מאיזה אבר ומצוי בהרבה‬ ‫בני אדם שינוי זה הוי סימן גרוע‬ ‫סעיף קסט‬ ‫יש מי שרצה לומר דטב"ע לא מהני רק בישראל המעיד ולא בכותי מסל"ת [ח"מ סקמ"ה] וטעמא‬ ‫דמילתא דטב"ע צריך עיונא רבה ולכן כשמכוין להעיד מסתכל היטב ומכירו יפה אבל במסל"ת‬ ‫שלא נתכוין להעיד לא ראהו רק בהעברה בעלמא וא"א להכיר בטב"ע בהעברת עין בעלמא [שם]‬ ‫אבל רבים חולקים בזה ויש תשובות מראשונים שהתירו בכותי מסל"ת ע"י טב"ע [עי' ב"ש‬ ‫סקע"ו] וכן עיקר לדינא וטעמא דמסתבר הוא דכל המסיח לתומו שפלוני מת או נהרג מספר זה‬ ‫דרך חידוש ואם לא הסתכל יפה ולא הכירו לא היה מספר זאת‪.‬‬ ‫סעיף רב (שיטת ר"ת)‬ ‫כל מה שכתבנו בענין שאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ושאין מעידים אלא עד ג' ימים‬ ‫זהו לפי שיטת הרמב"ם ז"ל ורוב הפוסקים אבל יש בעניינים אלו שיטה אחרת לאחד המיוחד‬ ‫מגדולי רבותינו הקדמונים וזה לשון רבינו הב"י בסעי' כ"ה כתב ר"ת הא דאין מעידין עליו אא"כ פדחתו וחוטמו‬ ‫ופרצוף פניו קיימין דוקא כשאין שם אלא הראש אבל אם כל גופו שלם אפילו אין שם פרצוף ופדחת וחוטם יכולים‬ ‫להכירו בטב"ע וחלקו עליו האחרונים עכ"ל ובסעי' כ"ח כתב וי"א בשם ר"ת דהא דאין מעידין עליו אלא‬

‫עד ג' ימים ה"מ כשהוא חבול בפניו אבל אם אינו חבול בפניו מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים‬ ‫ע"י טב"ע של גופו וצורתו ואינו מחוור בעיני האחרונים עכ"ל ובביאור דברי ר"ת ז"ל נחלקו‬ ‫הפוסקים כאשר יתבאר בס"ד‪:‬‬

‫סעיף רג (ביאור שיטת ר"ת)‬ ‫י"א דכוונתו דבכל גופו שלם אפילו אין שם פרצוף ופדחת וחוטם מעיד ע"י טב"ע לבד וי"א‬ ‫דכוונתו דבעי נמי סימנים אמצעיים [עי' ב"ש סקע"ז] והרבה דברים נאמרו בזה אמנם לפי‬ ‫המתבאר לנו מדברי רבינו תם עצמו שבספר הישר סי' תשצ"א וביאור הדברים כן הוא דכמו שיש‬ ‫בסימנים‪ ,‬מובהקים ושאינם מובהקים‪ ,‬כמו כן בטב"ע יש טב"ע גמור ועדיף מסימן מובהק ויש‬ ‫טב"ע שאינו גמור וזהו כסימן מובהק‪ ,‬טב"ע גמור מקרי כשכל הגוף שלם ואפילו חבול בפניו ס"ל‬ ‫לר"ת דזהו טב"ע גמור דעדיף מסימן מובהק וכשאין כל גופו שלם והיינו שנחתך הראש מהגוף יש‬ ‫בזה טב"ע שאינו גמור ועל זה שנינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש‬ ‫סימנים בגופו ואין מעידין אלא עד ג' ימים דאע"ג דגם בלי החוטם יש להכירו ע"י טב"ע לומר זהו‬ ‫צורתו של פלוני ע"י סימנים שיש לו בהצורה והסימנים הם סימני טב"ע כלומר שניכר שזהו צורתו‬ ‫של פלוני מ"מ בלא חוטם ופדחת אין זה רק כסימן אמצעי אבל בחוטם ופדחת הוה כסימן מובהק‬ ‫ולכן לאחר ג' ימים אין מעידין עליו דכיון שהראש חתוכה מהגוף משתנה לאחר ג' ימים אבל כשכל‬ ‫גופו שלם אפילו נחבל בפניו ואין כאן פדחת וחוטם יכולים להכירו בטב"ע שזהו אדם פלוני ע"י‬ ‫סימני כל הגוף [תוס' קכ"א א] כלומר ע"י סימני טב"ע שבכל הגוף ולאו סימנים ממש דכיון שכל‬ ‫גופו שלם כל הרואה אותו שהכירו בחייו כשמסתכל בגופו השלם יראה לעין בטב"ע ע"י הכרת‬ ‫סימניו תמונתו וחיתוך אבריו שבכל הגוף שזהו פלוני ואפילו לאחר זמן מרובה מעידין עליו וכן‬ ‫כשהעלוהו מן המים דבעינן דחזיוהו לאלתר זהו ג"כ כשהראש חתוך מן הגוף אבל כשכל גופו שלם‬ ‫אף אם פניו נשחתה מעידין עליו אפילו לאחר זמן מרובה ולא תקשה לך דכיון שהראש חתוכה הרי יש מכה‬ ‫ולא מהני אפילו כשהוא במים דהרי מיא מרזי מכה די"ל דכיון דאין המכה במקום הפרצוף ממש לית לן בה כמ"ש‬ ‫בסעי' קצ"ה וכן לפמ"ש רבינו הב"י בתשו' שהבאנו בסעיף קצ"ו אתי שפיר ג"כ וזהו שיטתו של ר"ת [ובס' אור‬ ‫לישרים שם הארכנו בס"ד]‪:‬‬

‫סעיף לא – דין מגוייד‬ ‫ראוהו צלוב והעוף אוכל בו‪ ,‬אף על פי שדקרוהו או ירו בו חצים‪ ,‬אין‬ ‫מעידין עליו‪ .‬ואם ראו העוף אוכל במקום שהנפש יוצאה בנטילתו‪,‬‬ ‫כגון מוחו או לבו או בני מעיו‪ ,‬הרי זה מעיד עליו שמת‪.‬‬

‫סעיף רד (בירור בדעת החולקים על ר"ת)‬ ‫ודע דאע"ג שרבים חולקים על שיטתו מ"מ הרבה מרבותינו אינם חולקים רק על מאי דס"ל לר"ת‬ ‫דכשכל גופו שלם אפילו נחבל בפניו מעידין ע"י טב"ע דגוף אפילו לאחר כמה ימים בזה לא הודו לו‬ ‫אבל כשכל גופו שלם ואינו נחבל בפניו מודים גם הם דמעידין אפי' לאח"ז מרובה וכן הדין‬ ‫באשתהי וזהו דעת רבותינו בע"ה והרא"ש והטור‪.‬‬ ‫סעיף רו (האם ניתן לפסוק כר"ת)‬ ‫ולפ"ז בשכל גופו שלם ואינו חבול בפניו דעת ר"ת אינה דעת יחידאה דהתוס' והרא"ש והטור‬ ‫סוברים כמותו ולבד זה דקדקו המפרשים מלשון רבינו הב"י שכתב על דינו של ר"ת 'וחלקו עליו'‬ ‫האחרונים דלא נדחו דבריו לגמרי ומצרפין דעת ר"ת לשארי אומדנות והוכחות [ח"מ סקמ"ו] ודע‬ ‫דלפ"ז מ"ש רבינו הב"י בסעי' כ"ח וי"א בשם ר"ת דהא דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים ה"מ‬ ‫כשהוא חבול בפניו אבל אם אינו חבול בפניו מעידין אפילו אחר כמה ימים עכ"ל לפי מה שבארנו‬ ‫אין זה דעת ר"ת דלר"ת אפילו חבול בפניו מעידין אפילו לאחר כמה ימים דכן ביאר להדיא בס'‬ ‫הישר וזהו דעת התוס' והרא"ש והטור כמ"ש [ולפי שספר הישר לא נדפס בימיהם לכן תפסו כן והרבה דברים‬ ‫נאמרו על התוס' ק"כ‪ .‬ד"ה אין ולפמ"ש א"ש בפשיטות וסימני הגוף שכתבו זה טב"ע דגוף שהוא כסימנים וסייג‬ ‫מצאתי לדברי ממהרי"ק סוף שורש קכ"א ודו"ק]‪.‬‬

‫עיין לעיל בסמוך בהערה הקודמת בסעיף רו דשם מבואר דאין חילוק זה נכון בדעת ר"ת ע"פ המבואר‬ ‫בספר הישר לר"ת‪ ,‬ואף אם פניו נחבלו כל עוד הגוף שלם (ולא התנתק הראש) מעידין ואף לאחר ג' ימים‪.‬‬ ‫לגבי דברי הרמ"א בזה עיין בערוה"ש סימנים רז ורכא(הקשורים לסעיפים ל"ג ול"ד בשו"ע)‪.‬‬ ‫סעיף קפט (הטעם לכך שאחר ג' ימים אנו חוששים)‬ ‫אין מעידין עליו אלא כשידוע שזה הגוף המת אינו מת קודם ג' ימים מזמן שהכירוהו אבל ביותר‬ ‫מג' ימים גוף המת משתנה בפרצופו ויוכל להיות שאף שמכירין אותו שהוא ראובן אינו ראובן‬ ‫ונדמה להם שהוא ראובן ואע"ג דא"כ שאחר הוא ונשתנה למה נשתנה לדמותו של ראובן דוקא‬ ‫די"ל להיפך דאי ס"ד דראובן הוא הלא היה משתנה כיון דקים לן שאחר ג' ימים משתנה ולכן יכול‬ ‫להיות שבאמת אחר הוא ורק מפני שמחפשים אחר ראובן מפני שנאבד נדמה להם שהוא ראובן‬ ‫ויש מהפוסקים סוברים דמן התורה דינו כן ובספק ג' ימים אזלינן לחומרא כדין ספיקא דאורייתא‬ ‫ויש סוברים דזהו חומרת חז"ל ומן התורה כיון שמכירין אותו לראובן בודאי הוא ראובן רק‬ ‫חכמים החמירו בזה ולכן בספק ג' ימים תלינן לקולא כדין ספיקא דרבנן כמו שיתבאר לפנינו‬ ‫(סעיף קצט) דין זה בס"ד [נ"ל דהג' ימים הם מעל"ע ובשאג"א החדש סי"ג מביא מג' דאבילות דלא הוה‬ ‫מעל"ע ולדעתו בשם משום שינוי ע"ש ותמיהני דלו יהי' כן הא מקצת היום ככולו ועמ"ש ביו"ד סי' ס"ט]‬ ‫או אפילו נהרג ביבשה והשליכוהו למים (ב"ש ע"ט)‪.‬‬ ‫סעיף קצ (טעם ההיתר בנטבע במים)‬ ‫‪...‬ובירושלמי מביא מעשה שהעלוהו מן המים לאחר י"ז ימים והכירוהו מפני שהקור מעמידו שלא‬ ‫ישתנה ובש"ס שלנו [קכ"א א] מביא ג"כ מעשה שהעלוהו לאחר חמשה ימים והכירוהו והשיאו את‬ ‫אשתו [והרי"ף שכתב ה' ימים ל"ד ורק מפני שבגמ' כן הוא ודו"ק] ומפורש ג"כ הטעם משום דהמים‬ ‫מצמיתין הפרצוף שלא ישתנה ואין לשאול הרי בגמ' מבואר דאין חילוק בין זמן לזמן (כל' בין קיץ‬ ‫לחורף למשל‪ .‬כנלענ"ד) ומשמע דאפילו מוטל בקור מ"מ משתנה ביבשה ובמה נשתנה קור המים די"ל‬ ‫דהמים לבד הקור יש להם הטבע להצמית ולהעמיד הצורה כמו שהיא ועוד דאפילו לפי הירושלמי‬ ‫דתלי טעמא רק בקור החוש מעיד דאינו דומה קרירות היבשה לקור המים שחזק מאד ושבולת‬ ‫המים קרתו משונה‪.‬‬ ‫סעיף קצא (בזמן החורף במדינות הקור)‬ ‫ומזה למדו גדולי הפוסקים דבמדינת הצפוניות בזמן החורף אינו משתנה אפילו בהרבה ימים‬ ‫דהרי עינינו רואות שקור ימות הגשמים במדינתינו מדינות הצפוניות בזמן שהשלג מוטל על הארץ‬ ‫והקור חזק שהקור מקפיא ומצמית לזמן מרובה והגוף נעשה כאבן וא"א שישתנה כלל וזה שאמרו‬ ‫חז"ל שאין חילוק בין זמן לזמן זהו ודאי בא"י ובבבל ובכל המזרח שהמדינות חמים ואף בימי‬ ‫הגשמים הקור קטן לגבי קור המים וכן הוא ברוב הישוב אבל בצפון אנן סהדי שקור החורף קשה‬ ‫יותר מקור המים וע"ז סמכו גדולי עולם בכמה תשובות והתירו למעשה‪...‬‬

‫סעיף קצב (מה הדין בהיה במים אך בכל זאת נשתנה)‬ ‫וכ"ז כשלא ראינוהו שנשתנה אבל אם ראינוהו שנשתנה כגון שנתפחה צורתו אין מעידין עליו‬ ‫דמאי מהני מה שהיה במים כיון דסוף סוף נשתנית פרצופו [ב"ח] וכן מוכח מסוגית הש"ס ואם כי י"א‬ ‫דלא חיישינן לזה דכיון שמכירין אותו מה לנו שנתפח ואין עיקר לדברים הללו [מרה"צ סקק"ג] מיהו אם הפרצוף‬ ‫פנים לא נתפח אף שגופו נתפח נ"ל דמעידין עליו כשמכירין אותו ולא דמי למכה שיתבאר וע'‬ ‫בסעי' קצ"ה‪.‬‬ ‫סעיף קצז‬ ‫זה שנתבאר דבמים לא נשתנה אפילו אחר כמה ימים זהו כשראוהו מיד כשהועלה מן המים‬ ‫והכירוהו אבל אם היה מוטל זמן מה ביבשה אחר העלאתו מן המים קודם שראוהו שוב אין‬ ‫מעידין עליו וכך אמרו חז"ל אבל אשתהי מתפח תפח דלאחר שמעלין אותו ליבשה משתנית‬ ‫צורתו [רש"י] ואפילו הוא תוך שלשה ימים למיתתו או להריגתו ולטביעתו לא מהני כלל ומשמע‬ ‫מסתימת לשון הפוסקים דאפילו הועלה למקום קר מאד לא מהני דכן טבע הגוף דכל זמן שמוטל‬ ‫במים הוא במראיתו וכשמעלין אותו מן המים ורואה האויר נשתנית פרצופו ונראה דאם מחזיקין‬ ‫ראשו ופרצופו במים אף שכל הגוף חוץ מן המים מ"מ כיון שהפרצוף במים מעידין עליו וכן משמע‬ ‫מדברי כמה תשו' אבל בהיפך שהגוף היה בתוך המים וראשו ופרצופו חוץ למים ודאי דלא מהני‬ ‫דזיל בתר טעמא ואם כי יש שמסתפקים בזה מ"מ כן נראה עיקר [עי' פ"ת ס"ק קי"ז] ועמ"ש בסעי'‬ ‫רי"ח דלהרמב"ם ז"ל בעד אחד לא די בהכרה בלבד‬

‫סעיף קצח (כמה הוא השיעור שיונח ביבשה וישתנה צורתו)‬ ‫וכמה הוא השיעור שיונח ביבשה ושישתנה צורתו דבגמ' אמרו סתם דבאישתהי מתפח תפח אבל‬ ‫לא ידענו כמה הוא השיהוי‪ .‬הגירסא לפנינו בהרמב"ם פי"ג דין כ"ב י"ב שעות ומשמע להדיא‬ ‫דקודם י"ב שעות אינו משתנה אמנם הרבה מהפוסקים כתבו דזהו טעות סופר וצ"ל ב' שעות‬ ‫וי"א שעה אחת ולזה הסכימו כמה מרבותינו [ריב"ש סי' שע"ז בשם רמב"ן ורשב"א וכ"כ הה"מ‬ ‫והר"ן בתשו'] וי"א דכיון דמצינו בגמרא [קט"ו ב] לשון לאלתר צריך לאלתר ממש ואין זה ראיה‬ ‫כלל דמצינו לשון לאלתר בגמ' [גיטין כ"ז ב] דאינו לאלתר ממש ומדמצינו בגמ' [קכ"א א] דבעינן‬ ‫שיראוהו בשעתיה יש סמך לדיעה דס"ל שהזמן שעה אחת אמנם גם זה אין הוכחה ברורה‪ .‬ומלשון‬ ‫הרמב"ם שכתב דאם שהה אחר שהועלה מן המים ונתפח אין מעידין עליו עכ"ל‪ .‬משמע דדוקא‬ ‫אם ראינו שנתפח אין מעידין עליו אמנם כל הראשונים הסכימו דכיון ששהא מסתמא נתפח אף‬ ‫שאין ניכר בו השינוי ואם ניכר השינוי אז אפילו לא שהא אין מעידין עליו וזה שכתב הרמב"ם‬ ‫ונתפח כוונתו או נתפח [מרה"צ סקק"ג] ודווקא כשהפרצוף נשתנה אבל בשאר הגוף לית לן בה ודע‬ ‫דבענין השינוי צריך הבנה מרובה מה נקרא שינוי דזהו בהכרח שכל מת או הרוג או נטבע‬ ‫שישתנה פרצופו קצת אמנם שינוי מקרי כל שהשינוי משנה דמות פרצופו ממש כגון שנתפח כל‬ ‫כך עד שאין בו היכר דמות פרצופו כמו שהיה בחיים [עי' פ"ת ס"ק קי"ז] ויש מי שאומר דכשהניחו‬ ‫אותו בעת שהעלוהו מן המים במקום הקור כבימי החורף דמדינתינו אפילו אישתהי קצת מעידין‬ ‫עליו וצ"ע אם יש לסמוך ע"ז אמנם לשיטת ר"ת שיתבאר בלא"ה יש להקל בזה כמו שיתבאר‬ ‫בס"ד‪:‬‬ ‫סעיף קצג (מה הדין במכה שלא בפרצוף)‬ ‫וכן זה שבמים מעידין עליו אפילו לזמן מרובה כל שלא ראינוהו שנשתנה כשאין מכה בכל הגוף‬ ‫כגון שנטבע במים או מת והשליכוהו למים אבל אם הרגוהו ע"י הכאות ופצעים וכ"ש אם שחטוהו‬ ‫אין מעידין עליו דכך אמרו חז"ל דמיא מרזי מכה כלומר שמכבידין הכאב ונופח [רש"י] ואפי' אין‬ ‫המכה בהפרצוף אלא בשארי מקומות מהגוף חיישינן שהפרצוף נשתנה ע"י המכה שבגוף [ח"מ‬ ‫סק"נ] דהמים כיון שיורדין לחלל המכה שוטפים ועוברים בכל הגוף בכללו ומשנים צורתו‬ ‫סעיף קצד (‪..‬המשך והכרעה להלכה)‬ ‫ודע דהרמב"ם ז"ל והסמ"ג ורבינו ירוחם השמיטו דין מכה וכתב רבינו הב"י בתשו' (דיני גוי מסל"ת‬ ‫סי' יב) שטעמם דדוקא אם המכה במקום הפרצוף אבל אם המכה בשארי מקומות אין מקלקלין‬

‫הפנים וזה לא הצריכו לכתוב דהרי כתבו דכשנשתנה הפרצוף אין מעידין עליו וכיון שיש מכה‬ ‫ממילא נשתנה מקום המכה וי"א דלא ס"ל כלל דאליבא דהלכה קיי"ל דמיא מרזו מכה [דאינו אלא לאביי שם]‬ ‫וא"א לומר כן דלהדיא מוכח דסברא זו קיי"ל להלכה [החולץ מ"ז ב] אלא העיקר כמ"ש [מרה"צ] ולהלכה קיי"ל‬

‫כדעת רוב הפוסקים ומ"מ יש לצרף דעת הרמב"ם והסמ"ג ורבינו ירוחם לשארי התירים [שם]‬

‫ואם יש ספק אם זהו מכה אם לאו תלינן לקולא [באה"ט בשם הרח"ש] וטעמא דמסתבר הוא כיון‬ ‫שלא ראינו בפרצוף פניו שנשתנה‪.‬‬ ‫סעיף קצה (‪...‬המשך)‬ ‫ודע דזה בארתי לפי דעת גדולי האחרונים [חמ"ח ומה"צ] אבל באמת אינו מבואר להדיא באחד‬ ‫מהפוסקים שאם גם המכה בשארי מקומות הגוף ישתנה הפנים ע"י זה ואדרבא בגמ' בשני‬ ‫מקומות משמע להדיא דהמים אין מקלקלים רק מקום המכה [מ"ז‪ :‬ק"כ‪ ]:‬וכן פירש"י להדיא‬ ‫[קכ"א א] וכ"כ המרדכי בשם ר"י בעל התוס' [שם לשיטת ר"ת] והסברא נותנת כן דבשלמא במקום‬ ‫המכה מפני הכאב ופתיחת המקום המים מקלקלים אותו אבל מה ענין למקום אחר של הגוף ואי משום דהמים‬ ‫נכנסים לחללו של מכה ושוטפים בכל הגוף ומקלקלים הפרצוף דא"כ גם בלא מכה כמה נקבים יש באדם והרי בפיו‬ ‫ודאי המים נכנסים וכן בנקבי חוטמו ולפ"ז הלא תמיד הפרצוף ישתנה אלא ודאי שאין ענין זל"ז וגם הטור שכתב‬ ‫שאין בו מכה יש לפרש דאפרצוף פנים קאי ולפ"ז לא היה מחלוקת כלל בזה אלא שהרמב"ם לא הוצרך להביא זה‬ ‫מטעם שנתבאר והטור הביא זה להורות דאף שלפי הראות לא נשתנית צורתו מ"מ כיון דאיכא בפרצופו מכה ודאי‬ ‫דצורתו נשתנית ולשיטת ר"ת שיתבאר בהכרח צ"ל כן [וכן דעת הפרישה והט"ז]‬

‫סעיף קצו (קולות שונות בדיני המכה)‬ ‫יש מי שאומר דהא דמיא מרזי מכה זהו במכה שהיתה בחייו ולא נתרפאית אבל נתרפאית בחייו‬ ‫או נעשה המכה לאחר מיתה כגון שאכלו דגים מקומות בגופו לא שייך לומר מרזו מכה [חמ"ח]‬ ‫וטעמא דמסתבר הוא דהא טעמא דמיא מרזי מכה הוא מפני הכאב ובמכה שלאחר מיתה או‬ ‫כשנתרפאית לא שייך כאב ורבינו הב"י בתשו' הוסיף עוד לומר דלא אמרינן מיא מרזו מכה אלא‬ ‫כשהשליכוהו להמים בעוד שהוא חי עם המכה אבל אם כבר נהרג ביבשה קודם שהשליכוהו לתוך‬ ‫המים לא שייך מרזו מכה מטעם שנתבאר [כ"כ בתשו' בדיני מסל"ת] ודע דבמכה אפילו תוך‬ ‫שלשה ימים להריגתו או למיתתו אין מעידין עליו דכיון שנתקלקל הפרצוף ע"י המכה מה לי אם‬ ‫תוך ג' או לאחר ג' ואם שיש מי שמסתפק בזה מ"מ העיקר לדינא כמ"ש וכן משמע מהפוסקים‪:‬‬ ‫סעיף קצט‬ ‫והנה טעם המחלוקת כבר בארנו בסעי' קפ"ט דאם תוך ג' הוי דאורייתא ספיקא לחומרא ואם הוא‬ ‫מדרבנן ספיקא לקולא ויש מהפוסקים שכתבו דמסתברא להקל בזה כיון שאין נראה לנו שום‬ ‫שינוי פנים ושמא נתפח חששא דרבנן הוא [נוב"י] וביאור דבריו דאפילו אם עד ג' ימים הוא מן‬ ‫התורה ה"מ כשרואין בו שינוי שנתפח אבל כשאין רואין בו שינוי ודאי דמדאוריי' אין חשש בזה‬ ‫[עי' בב"י ובהה"מ ודו"ק] ויש חוששין להחמיר אף בזו [שם] אמנם מ"ש רבינו הב"י דביצא קול‬ ‫מותרת לדברי הכל כתבו המפרשים דהוא טעות סופר [חמ"ח והגר"א] דאינה מותרת רק לדיעה‬ ‫ראשונה בממ"נ דאם הקול אמת א"צ עדות עוד ואם הקול שקר וזה הנמצא לא תלינן בהקול‬ ‫שכבר עבר ג' ימים הרי הוא ספק אם הוא תוך ג' או לאחר ג' ומותרת לדיעה זו וקמ"ל דהקול אינו‬ ‫מגרע וי"א דמותרת לכל הדיעות דאע"ג דבספק ג' ימים יש אוסרין מ"מ מצרפינן לזה את הקול‬ ‫שאמת הוא שמת מדהכירו אותו [ט"ז] ורבינו הב"י הכריע כן מסברא [שם]‪:‬‬ ‫כתב הב"ח דוקא אם הוא צלוב בידים‪ ,‬אבל אם הוא צלוב בצוארו אמרינן מיד נחנק‪ .‬ובח"מ חולק עליו כי‬ ‫י"ל דנחתך החבל ונפל‪ ,‬וכן בט"ז חולק עליו וכן משמע בירושלמי לא כוותיה דאיתא שם שמא מטרוניתא‬ ‫עברה עליו ופדאתו (עכ"ל הב"ש צג)‪.‬‬ ‫כן הוא לשון הרמב"ם בסוף הלכות גירושין (פי"ג ה"ח)‪ .‬ולשון המשנה ביבמות (קכ‪" ).‬ואפילו ראוהו‬ ‫מגוייד וצלוב והחיה אוכלת בו אין מעידין עליו"‪ .‬ומדכתב הרמב"ם בסתמא 'אעפ"י שדקרוהו וירו בו‬ ‫חיצים אין מעידין עליו' וגם הרי"ף והרא"ש כתבו רק המשנה לחוד והשמיטו שקלא וטריא דהש"ס(שם‬ ‫בע"ב) לפרש דטעמא משום דשמא בחנית או בחרב מלובנת באש נתגייד דאיכא למיתלי דמתוך המכווה‬ ‫מתרפא‪ ,‬משמע דאעפ"י שבידוע שלא נתגייד בחרב מלובנת אין מעידין עליו‪ ,‬וכדעת הירושלמי דאנו‬ ‫חוששים בסתם מגוייד לומר שמא בחרב מלובנת נתגייד ולכן אין מעידין עליו‪ .‬אבל אינו כן דעת הרמ"ה‬ ‫שהובאה בטור שפסק כשקלא וטריא דש"ס דבהיכא דידוע שלא נתגייד ע"י חרב וחנית מלובן באש וגם לא‬ ‫נכווה אח"כ מעידין עליו(כ"ז על פי נחלת צבי)‪ .‬ובב"ש (נט) הביא את דברי הנ"י שמחלק וכתב שסכין‬ ‫מלובן מהני היכא שלא נעשה טריפה אלא ששהא מגוייד‪ ,‬אבל במקום שנעשה טריפה מעידין עליו ולא‬ ‫מהני סכין מלובן‪ ,‬ומה שאמר שמואל (לגבי דברי המשנה 'והחיה אוכלת בו') קאי גם על מגוייד‪ .‬ובשיטת‬

‫הרמב"ם כתב הב"ש לחלק דבמקום שנעשה טריפה מהני סכין מגוייד (לכך שנאמר שאין מעידין)‪ ,‬אבל‬ ‫במקום שנפשו יוצאה לא מהני‪.‬‬ ‫(האם מעידין על גוסס) כתב הב"ש (צד) שאם ראו אדם גוסס ג' ימים מעידין עליו‪ .‬אולם חלקו עליו‬ ‫הרבה מהאחרונים (המובאים בפת"ש סקל"ו) משום דאף שרובא דרובא גוססין למיתה מ"מ כיון דאחד‬ ‫מאלף יכול לחיות אין מעידין עליו‪ .‬וכתבו חלילה לומר כהב"ש‪ ,‬וכן הסכימו האחרונים (מראות הצובאות‬ ‫סקט"ז)‪.‬‬