Vehaarev Na Soucot 5770
This document was uploaded by user and they confirmed that they have the permission to share it. If you are author or own the copyright of this book, please report to us by using this DMCA report form. Report DMCA
Overview
Download & View Vehaarev Na Soucot 5770 as PDF for free.
More details
- Words: 6,524
- Pages: 8
ב"ה ובס"ד
מצוות השייכים לסוכות מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
תש"ע לפ"ק
רמב"ם
פרק פסוק
# נב חגיגה
החינוך רמב"ן חפץ חיים
הלכות
רבנן
נוהג
מצות חגיגה ברגלים
משפטים
כ"ג י"ד
פח
נה
לשבות בראשון של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ה קסו שביתת יום טוב
שיח
קס
לד
כל העולם
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ה שכז שביתת יום טוב
שיט
שכה
קנג
כל העולם
מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ו
תמידין ומוספין
שכ
נג
לשבות בשמיני של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ו קסז שביתת יום טוב
שכא
קסא
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא
אמור
כ"ג ל"ו
נא תמידין ומוספין
שכב
נד
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג
אמור
כ"ג ל"ו שכח שביתת יום טוב
שכג
שכו
שנקח ביום ראשון של הסוכות לולב אתרוג הדס ערבה
נ
בית המקדש
בית המקדש
לז
כל העולם בית המקדש
קנד
כל העולם
אמור
כ"ג מ' קסט שופר וסוכה ולולב
שכד
קסג
לו
כל העולם
לישב בסוכה שבעת ימים
אמור
כ"ג מ"ב קסח שופר וסוכה ולולב
שכה
קסב
לה
כל העולם
לנסך מים על המזבח בחג הסוכות כשמקריב קרבן תמיד
פנחס
כ"ט ל"א
מצות קרבן מוסף שבת ,ראש חודש ,ובמועדים
בית המקדש
פנחס
ל'
א'
לקרות הלל ביום א' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל בח' ימי החג ובח' ימי חנוכה א'פסח ושבועות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ב' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ג' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ד' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ה' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
בית המקדש
לשמוח ברגלים
ראה
ט"ז י"ד
נד חגיגה
תפח
נז
מצוה להראות ברגלים בבית המקדש
ראה
ט"ז ט"ז
נג חגיגה
תפט
נו
בית המקדש
שלא לעלות לחג בלא קרבן
ראה
קנו
בית המקדש
לו כלי המקדש והעובדים תקט
לח
בית המקדש
תריב
טז
ט"ז ט"ז קנו חגיגה
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדשופטים
י"ח
שיקרא המלך קצת ממשנה תורה בחג סוכות אחרי שנת השמיט וילך
ל"א י"א
להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית בחג הסוכות בי וילך
ל"א י"ב
לבא למקדש לשמוע משנה תורה סוכות אחרי שנת השמטה
וילך
ו'
תצ
כא
כל העולם
ארץ ישראל
טז חגיגה
ארץ ישראל
ל"א י"ב
ארץ ישראל
לקרות הלל בזמנים ידועים
ישעיהו
שלא לעשות מלאכה בחול המועד
דרבנן
א
עירובי חצירות-תחומין-תבשילין
דרבנן
ז
שיטות
4517( 757) )4642-4702 ( 882- 942 4699( 939) 4773(1013) 4800(1040) )4875-4958 (1115-1198 )4894-4964 (1134-1204 )4960-5020 (1200-1260 )4954-5030 (1194-1270 )4954-5030 (1194-1270 )4975-5053 (1215-1293 5000(1240) 5000(1240) )5121-5204 (1361-1444 )5598-5694 (1838-1933
בה"ג רס"ג ר' אליהו הזקן ר' יצחק ברגלוני ר' שלמה גבירול יראים רמב"ם סמ"ג רמב"ן סמ"ק חינוך רב' עזרא מגרוניא מאמר השכל זוהר הרקיע חפץ חיים רבנן
זכר נקבה
ל' כ"ט
א
כל העולם כל העולם כל העולם
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
11
2
13
8
2
3
13
7
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש
11
3
14
7
2
5
14
6
17
2
19
15
1
3
19
6
15
2
17
14
1
2
17
5
11
2
13
8
1
4
13
6
10
2
12
8
2
2
12
6
11
3
14
7
1
6
14
6
11
3
14
7
1
6
14
6
11
3
14
7
1
6
14
6
4
3
7
6
0
1
7
3
11
3
14
7
1
6
14
6
10
2
12
6
1
5
12
6
11
2
13
7
1
5
13
6
11
2
13
7
1
5
13
6
5
2
7
7
0
0
7
5
2
1
3
3
0
0
3
2
1/6
שיטות מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
עשה
לא תעשה
סך הכל
7
3
10
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש 10 עשה
0 לא תעשה
0
זכר
נקבה
10
7
בזמן הזה
מצות חגיגה ברגלים ספר החינוך מצוה פח
מצות חגיגה ברגלים
לחוג ברגלים ,והוא שנצטוינו לעלות לרגל למקדש שלש פעמים בשנה ,והן סמוך לפסח ושבועות וסוכות ,כדי שנחוג שם ,שנאמר ]שמות כ"ג ,י"ד[ שלש רגלים תחוג לי בשנה .ומענין החגיגה הוא שנעלה שם בקרבן ונקריבהו שלמים לכבוד החג .ונכפלה מצוה זו פעמים בתורה ,ואמרו זכרונם לברכה במסכת חגיגה ]דף ו' ע"א[ שלש מצות נצטוו ישראל ברגל ,חגיגה ראיה שמחה. משרשי מצוה זו ,לפי שאינו בדין לבוא בידים ריקניות לפני המקום ברוך הוא ,ואף על פי שהאמת כי אינו צריך דבר מידינו ,כמו שכתוב ]תהילים נ' ,י"ב[ אם ארעב לא אומר לך ,אף על פי כן בדמיון מחשבתנו אנחנו רואין כאלו נעמוד לפניו ,והאמת שהנפשות קרובות אל הטוב במקום ההוא יותר משאר מקומות ואור פני מלך נוגה עליהם שם ,ועל כן ראוי לנו לעשות מעשה הקרבן בעת ההיא ,כי בפעולת הקרבן נתכן לקבלת הטובה ותתעלה נפשותינו מעלה מעלה ,כמו שנכתוב בעזרת השם. מדיני המצוה ,מה שאמרו זכרונם לברכה שקרבנות אלו אין להן שעור ,אלא אפילו אחד יספיק ,בין בהמה בין עוף תור או גוזל ,ושחייב לעלות לירושלים על כל פנים בקרבן בידו או בכסף שיקנה בו קרבן בירושלים ,אבל בשוה כסף אינו פטור ,ואם לא הקריב קרבנו ביום ראשון שיש לו תשלומין כל שבעה ,ובלבד שיהיה הוא שם ביום ראשון ,ויתר פרטיה ,מבוארים במסכת חגיגה. ונוהגת בזמן הבית ,בזכרים אבל לא בנקבות ,ולא כל הזכרים ,שחיגר וסומא אפילו באחת מעיניו וחולה וזקן וענוג הרבה שאינו יכול לעלות ברגליו ,כולן פטורין ,וכן טומטום ואנדרוגינוס ועבדים ,אבל כל שאר הזכרים חייבין ,ואפילו יש להן אומנות מכוער כגון מקמץ ומצרף ועבדן מטהרין גופן ומלבושן ועולין לפני השם יתברך ,והם מקובלין לפניו כשאר ישראל ,שטינוף הנפש הוא הממאיס בני אדם לפני המקום ,ולא האומנות כל זמן שעושין אותו בנאמנות. ועובר עליה ונראה בעזרה ביום ראשון של חג ולא הביא קרבן ,ביטל עשה וגם עבר על לאו שנאמר על זה ]שמות כ"ג ,ט"ו[ ]ו[לא יראו פני ריקם.
לשבות בראשון של חג הסוכות ספר החינוך מצוה שיח
מצות שביתה ממלאכה ביום ראשון של חג הסוכות
לשבות ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש ביום ראשון של חג הסוכות ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ה[ ביום הראשון מקרא קודש. משרשי מצות השביתה בשבת ובימים טובים ,כתבתי בהן כבר מה שידעתי ,וטעם אחד לכולן .וקצת דיניה נכתוב בלאו דאיסור מלאכה שבסדר זה בעזרת השם. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות .ועובר עליה ביטל עשה ,מלבד שעבר על לאו.
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות ספר החינוך מצוה שיט שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות שלא לעשות מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ביום ראשון של חג הסוכות ,שהוא יום חמשה עשר בתשרי ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ד -ל"ה[ דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' ,ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו .ענין איסור מלאכה ביום טוב כתבתיו למעלה בפסח בסדר זה ,וענינן שווה בכל דבר.
מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות ספר החינוך מצוה שכ
מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות
להקריב קרבן בחג הסוכות ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ו[ שבעת ימים תקריבו אשה ,וזהו מוסף החג .ובסדר פנחס ]במדבר כ"ט ,י"ג -ל"ה[ מאריך בו יותר ומפרש במוסף של כל יום ויום כמה בהמות היו מקריבין ,כי כל יום ויום מהן חלוק מחבירו ,שחשבון הפרים מתמעטים בכל יום .ואמרו זכרונם לברכה שבזכות מצוה זו יתמעטו שונאיהם של ישראל כמו שהפרים מתמעטין בכל יום. וכבר כתבתי בקרבן מוסף הפסח שורש מספיק לכל המוספין ,לפי דעתי על צד הפשט .והרמב"ם זכרונו לברכה הביא במנינו הכתוב שבסדר פנחס ,ואני הבאתי הבא ראשון בתורה ,והכל עולה לטעם אחד.
לשבות בשמיני של חג הסוכות ספר החינוך מצוה שכא
מצות שביתה ממלאכה ביום שמיני של סוכות
לשבות ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש ביום השמיני של חג הסוכות ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ו[ ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם ,והוא יום כ"ב בתשרי. משרשי מצות שביתת הרגל ,כתבנו למעלה .ועוד נכתוב בענין בעזרת השם באיסור מלאכה שביום זה בסדר זה ,ושם נבאר שיום טוב זה הוא יום טוב בפני עצמו. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות .ואע"פ ששביתת הרגל ממצוות שהזמן גרמא הוא ,אע"פ כן מכיון שבעשיית המלאכה יש בה גם כן איסור לאו הנשים חייבות בה ,מן הכלל שבידינו ,איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ]במדבר ה' ,ו'[ השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה .ועובר על זה ועשה מלאכה ביום זה ביטל עשה ,מלבד שעבר על לאו כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם.
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא ספר החינוך מצוה שכב
מצות קרבן מוסף ביום שמיני של סוכות ,שהוא נקרא שמיני עצרת
2/6
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא להקריב קרבן מוסף ביום השמיני מחג הסוכות ,וזהו מוסף שמיני עצרת ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ו[ והקרבתם אשה ליי עצרת היא וגו' .ובסדר פנחס ]במדבר כ"ט ,ל"ג -ל"ח[ מפרש אותו בארוכה .ובביאור אמרו זכרונם לברכה שהוא רגל בפני עצמו וקרבן בפני עצמו ,ועל כן יש לנו למנות מוסף זה מצוה בפני עצמה. משרשי מצות המוסף ומכל ענינה ,כתבתי הרבה פעמים למעלה מה שהשיגה ידי.
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג ספר החינוך מצוה שכג
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני בו
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג ,והוא יום כ"ב בתשרי ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ו[ ביום השמיני מקרא קודש וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו ,וזה נקרא חג העצרת .ואמרו זכרונם לברכה שהוא נקרא כן לפי שהוא סוף המועדים ,ועל דרך משל הוא ,כאילו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם. כבר אמרנו הרבה פעמים שאיסור מלאכה בכל המועדים שוה ,אמנם יש לי להרחיב המאמר בכאן ולהודיעך בני בענין יום טוב זה מה שהודיעונו בו חכמים זכרונם לברכה ,שהוא יום טוב בפני עצמו כלומר שאינו מכלל חג הסוכות ,ואע"פ שאתה רואה כל ישראל יושבים בסוכותיהם יום אחד משני ימים טובים של חג העצרת ,זה אין הדבר מפני שיהיה מכלל החג ,שהרי בפירוש אנו אומרים בברכותיו את יום שמיני חג העצרת ,ואין זכר לחג הסוכות בו כלל ,אבל מפני תקנת שני ימים טובים של גלויות אנו צריכין לישב בסוכה שמונה ימים ,ולא יספיקו לנו שבעה כדין התורה ,ועל כן אנו יושבים בסוכה ביום השמיני של חג הסוכות. ואמרו זכרונם לברכה ]סוכה מ"ז ע"א[ מיתב יתבינן בסוכה ,כדי לצאת ידי חובה .אחר שחייבונו זכרונם לברכה להוסיף יום אחד בכל מועד ומועד ,הוספנוהו גם כן בסוכות ועשינו ימי סוכה שמונה ימים ,אבל מכל מקום ברוכי לא מברכינן על הסוכה ביום זה ,אחר שהוא באמת יום מועד אחר ,שהשתא בקיאין אנו בקיבועא דירחא ,ויותר ראוי שנברך על יום טוב העצרת שהוא האמיתי ,ולא על האחר שהוא מפני התקנה .ושמא תאמר למה לא תיקנו לברך על שניהם, ונאמר ביום חג הסוכות וחג העצרת הזה ,כמו בשבת ומועד שאנו זוכרים שניהם ,הא ליתא ,דאילו בשבת ומועד שניהם ביום אחד הן ,אבל שני מועדים אי אפשר שיהיו ביחד ,ועל כן אין ראוי לנו לברך כן ,אבל לישב בסוכה ראוי לנו ,שישיבת הסוכה לא גרעא מידי בחג העצרת ,ויש בדבר מצות התקנה של שני ימים טובים של גלויות שתיקנו זכרונם לברכה בכל מועד ,כמו שפירשנו למעלה. ועוד אודיעך בני מעט במה שאמרו זכרונם לברכה בענין חולו של מועד ,והם הימים האמצעיים שבפסח וסוכות ,שאמרו זכרונם לברכה שאסורין בעשיית מלאכה מן התורה .ואולם לא בא מפורש בתורה אי זו מלאכה אסורה בהם או מותרת ,אבל מכל מקום התורה אסרה בהם מלאכה ,כמו שלמדו חכמים הדבר מן הכתוב בפרק ב' ממסכת חגיגה ]י"ח ע"א[ .יש מהם שלמדו הדבר ממקרא ]שמות כ"ג ,ט"ו[ דאת חג המצות תשמור ,והוא רבי יאשיה ,דמשמע ליה כל ימי חג המצות תשמור מעשיית מלאכה ,אבל לא שיהיו כולן שוין במלאכות ,ורבי יונתן אתיא ליה בקל וחומר התם מראשון ושביעי ,שאין קדושה לפניהם ולאחריהם וכו'. ואיכא התם דיליף לה מכל מלאכת עבודה לא תעשו ]ויקרא כ"ג ,ז'[ והוא רבי יוסי הגלילי ,והכי פרישנא ליה לקרא אליביה ,כלומר ביום הראשון הוא אסור כל מלאכת עבודה חוץ מצורך אוכל נפש ,אבל בחולו של מועד לא כל מלאכות של עבודה אסורות בו ,אבל יש אסורות ויש מותרות ומסרן הכתוב לחכמים. ורבי עקיבא יליף לה מאלה מועדי יי מקראי קודש ]שם ,שם ד'[ דמוקים לה אחולו של מועד ,ומדכתיב ביה מקראי קודש מלמד שאסור בעשיית מלאכה. ואפשר דאליביה המלאכות המותרות בו נפקי ליה מעצרת היא ]שם ,שם ל"ו[ כלומר שיום שמיני הוא עצור בכל מלאכה ולא השאר ימים .אי נמי נפיק ליה מהשביעי הכתוב בפסח בסדר ראה אנכי ]דברים ט"ז ,ח'[ ששת ימים תאכל מצות ,שאמרו זכרונם לברכה ]שם[ וביום השביעי עצרת ,השביעי עצור בכל מלאכה ולא הששי. ואי זו מלאכה אסורה או מותרת מסרן הכתוב לחכמים ,ואחר שהדבר מסור בידם שלא אסרה התורה אלא במה שיאמרו הם ,חילקו המלאכות כפי רצונם ודעתם ,ונמצא שכל מלאכה שאסרו הם זכרונם לברכה אסורה לנו מדאורייתא ,ואשר התירו גם כן מותר מן התורה ,כי בידם נמסר איסור זה לפי משמעות הנדרש בכתוב. והם אמרו דרך כלל שכל מלאכה שאם לא יעשה אותה במועד ימצא בה הפסד הרבה מותר לעשותה .וזהו אמרם ]מועד קטן ב' ע"א[ משקין בית השלחין במועד ,כלומר גן ירק או כיוצא בו שמשקין אותו תמיד ואם לא ישקוהו יפסד ,לשון שלחין כמו שלהין ,מלשון משלהי ,שהוא צמא למים. ואמרו זכרונם לברכה ]שם[ דכשהוא משקה אותו לא ישקהו ממי הבריכה וממי הגשמים ,שיש בדבר טורח הרבה ,אבל משקין אותו מן המעיין ,כלומר שממשיכו ומשקה בו .הרי שהחמירו בזה קצת שלא לטרוח בדבר טורח רב ,מפני שזה אינו נעשה אלא כדי שתהיה גינתו רעננה ,דשמא תיבש כולה או מקצתה. אבל בכל מלאכה האבידה או ודאי קרובה להפסד אם לא יעשנה במועד ,כגון מי שיש לו זיתים וירא שלא יפסדו אם לא יוציאו מהן שמנן מיד ,או ענבים אם לא ידרוך אותם מיד ,או כל דבר כיוצא בהן ,לא החמירו בזה ולא חשו לטורח רב ,אלא עושה בהם כל צרכיו בלא שום שינוי כדרך שהוא עושה בחול. וכן התירו זכרונם לברכה ]שם י"ב ע"ב[ לבצור במועד כרם שהגיע זמנו להבצר .ועוד אמרו ]שם ח' ע"ב[ דרך כלל בענין זה ,שההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ,ובודאי לא בתפירה לבד אמרו כן ,אלא הוא הדין לכל המלאכות ,לפי הדומה. ושאלתי פי מורי אם נאמר כן בכתיבה שיכתוב ההדיוט כדרכו ,ולא התירו לי .אולי מפני שמצאנו בפירוש שאסרו זכרונם לברכה ]שם י"ח ע"ב[ להגיה אפילו אות אחת בספר העזרה ,נחמיר בכתיבה. ואסרו לכל אדם שלא יכוין מלאכתו במועד ,כלומר שיניח מלאכתו לדעת קודם המועד בענין שיעשה אותה במועד מפני שהוא פנוי ,כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד כי אם לשמוח לפני יי ,רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר ,הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת .וכל המכוין מלאכתו במועד ועשה אותה ,בית דין מאבדין אותה ומפקירין אותה לכל .ואם מת אותו שכיון אותה במועד ,אין קונסין בנו אחריו ,וגם אין מונעין הבן מלעשות אותה מלאכה במועד כדי שלא תאבד .וקורא אני על בן זה ,יכין וצדיק ילבש. ודרך כלל התירו זכרונם לברכה ]שם י"ג ע"א[ לכל מי שיש לו צורך ,כלומר שאין לו מה יאכל לעשות כל מלאכה .וכן לבעל הבית התירו לעשות כל מלאכה לצורך מי שאין לו מה יאכל .ופירוש אין לו מה יאכל ,לפי הדומה הוא מי שאין לו מעות במה יקנה צרכיו ,ואע"פ שיש לו בית וכלי תשמיש ,שאין מחייבין לו לאדם למכור כליו. ויתר פרטי חילוקי מלאכות המועד רבו עד מאד ,וכולן יתבארו יפה במסכת מועד קטן .וכלל זה יהיה בידך ,שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת ,שאין לך לדמות ולהוציא בהן דבר מדבר ,כי פעמים תמצא לרבותינו זכרונם לברכה מתירין מלאכה כבדה בענין אחד ופעמים יחמירו על הקלה בענין אחר .ואל תתמה על הדבר עם ההקדמה שהקדמתי ,כי התורה לא אסרה ולא התירה בחולו של מועד אלא במה שיסכימו הם .וכן בענין שבותי שבת ויום טוב נמצא בגמרא 3/6
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג מקומות שהעמידו דבריהם זכרונם לברכה אפילו במקום תורה ,ופעמים מקילין בהן במקום שראו טוב להקל ,ולא דבר ריק בכל דבריהם .וזכור בני כלל זה, שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת ,שאין דנין בהן דבר מדבר ,ואל תטעה בו כי גדולי עולם אמרוהו. ודעת הרמב"ם זכרונו לברכה שכל איסור מלאכה בחולו של מועד אינה אלא מדברי סופרים ,וכל אותן הכתובים שאמרנו למעלה שהם בריש מסכת משקין, ירצה הרב לומר דאסמכתא בעלמא נינהו .והרמב"ן זכרונו לברכה ורבים עמו אמרו שעיקר איסור מלאכה בו מן התורה כמו שכתבנו ,ופרטי המלאכות וחילוקיהן נמסרו לחכמים זכרונם לברכה.
שנקח ביום ראשון של הסוכות לולב אתרוג הדס ערבה ספר החינוך מצוה שכד
מצות נטילת לולב
מצות לולב ,שנקח ביום ראשון של חג הסוכות בידינו פרי עץ הדר ,כפות תמרים ,וענף עץ עבות וערבי נחל ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,מ'[ ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל .ובא הפירוש כי פרי עץ הדר זה האתרוג ,וכפות תמרים הוא הלולב ,ונכתב כפת חסר בלא ו' ,לרמוז שהחיוב שנקח לולב אחד ולא שנים ושלשה או יותר ,וענף עץ עבות הוא ההדס ,וערבי נחל היא הערבה הידועה בישראל. משרשי המצוה .הקדמה ,כבר כתבתי לך בני כמה פעמים במה שקדם ,שהאדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד ,ורעיוניו וכל עשתונותיו נתפשות אחרי פועל ידיו ,אם טוב ואם רע .ועל כן כי רצה המקום לזכות עמו ישראל אשר בחר הרבה להם מצוות ,להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה תמיד כל היום. ומכלל המצוות שציונו להתפיש מחשבתינו בעבודתו בטהרה היא מצות התפלין ,להיותן מונחין כנגד איברי האדם הידועים בו למשכן השכל והם הלב והמוח, ומתוך פעלו זה תמיד ייחד כל מחשבותיו לטוב ,ויזכור ויזהר תמיד כל היום לכוון כל מעשיו ביושר ובצדק. וכמו כן מצות הלולב עם שלשת מיניו מזה השורש היא ,לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל ,כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית ,ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה ,ומפני כן נקרא חג האסיף ,וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותו העת ,לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו .ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת ההיא ,ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו .והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח ,כמו שהעת עת שמחה ,כי צדק כל אמרי פיו ,וידוע מצד הטבע כי ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם. ועוד יש בארבעה מינין אלו ענין אחר ,שהם דומים לאיברים שבאדם היקרים .שהאתרוג דומה ללב שהוא משכן השכל ,לרמוז שיעבוד בוראו בשכלו .והלולב דומה לשדרה שהיא העיקר שבאדם ,לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא .וההדס דומה לעינים ,לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו .והערבה דומה לשפתים ,שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדבור ,לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו ,ויירא מהשם אף בעת השמחה. וטעם שאינו נוהג במדינה אלא יום אחד ,לפי שידוע כי עיקר השמחה ביום ראשון הוא .ואם תשאל ,שמיני עצרת שיש בו שמחה גדולה לישראל למה לא היה ניטל בו ,התשובה ,כי יום שמיני עצרת כולו לשם ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה ,משל למלך שעשה סעודה וכו' כדאיתא במדרש ,ולבסוף אמר להם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם ,ולפיכך נקרא עצרת ,ואם כן אין צריך זכרון אחר. וחג הפסח אין צריך הזכרה בלולב ,שהרי מצה ומרור וגופו של פסח בין ידיו ,ועוד שאינו זמן שמחה כמו חג האסיף .וחג השבועות גם כן אין צריך הזכרה אחרת ,כי עיקר הרגל אינו אלא מצד מתן תורתנו ,והיא זכרוננו הגדול ליישר כל ארחותינו .זהו הנראה לי בענינים אלו על צד הפשט ,והאמנתי כי יש אל המקובלים סודות נפלאים במצות הלולב ושלשת המינים. דיני המצוה ,מה שאמרו זכרונם לברכה ]מנחות כ"ז ע"א[ שארבעה מינין אלו מצוה אחת הן ,ומעכבין זה את זה בשאין לו ,אבל אם יש לו ונטלן בזה אחר זה יצא ,דקיימא לן לולב אין צריך אגד. ונוטלין לולב אחד ואתרוג אחד ושני בדי ערבה ושלשה בדי הדס כשר ,כלומר שיהו עליו עשוין תלתא תלתא בקינא ,כמו שמפורש בגמרא ]סוכה ל"ד ע"ב[ ולזה רמז הכתוב כשקראו עבות .ושיעור ארכו של לולב לכל הפחות ארבעה טפחים ,והדס וערבה שלשה טפחים עצבות ,שהן עשר אצבעות בגודל .ושיעור אתרוג אין פחות מכביצה. ודין הדברים שהלולב והאתרוג והערבה וההדס נפסלין בהן .ודין שותפין שקנו אתרוג בשותפות ,או אחין שקנוהו מתפיסת הבית ,שאם קנוהו על דעת לצאת בו יוצאים בו כל אחד מהם ,ואין צריכין זכיה זה מזה ,כן הורו לנו מורינו ישמרם אל. ודיני הנענוע ,שהחיוב להוליך ולהביא ולהעלות ולהוריד .והענין לעורר הנפש שתזכור בעת השמחה כי הכל לשם ,ממעלה עד מטה וארבע רוחות ,שהכל נכלל בזה .ויתר פרטיה מבוארים במסכת סוכה. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ולא בנקבות .ועובר עליה ולא נטל ארבעה מינין אלו ביום ראשון של חג הסוכות שלא חל בשבת בכל מקום ,וכן בכל שבעה במקדש ,ביטל עשה זה .ובמקדש היה ניטל ביום ראשון אפילו בשבת.
לישב בסוכה שבעת ימים ספר החינוך מצוה שכה
מצות ישיבת סוכה
מצות סוכה ,שנצטוינו לשבת בסוכה שבעת ימים ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,מ"ב[ בסוכות תשבו שבעת ימים .ויום ראשון הוא יום ט"ו בתשרי. משרשי המצוה ,מה שמפורש בכתוב ]שם ,שם מ"ג[ ,למען נזכור הניסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים ,שסיככם בענני כבוד שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה .ויש שפירשו שסוכות ממש עשו בני ישראל במדבר .ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצוותיו ברוך הוא ,ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו ,וזהו חפצו ברוך הוא שחפץ להיטיב. מדיני המצוה ,מה שאמרו זכרונם לברכה ]סוכה ב' ע"א[ סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ,וכן אם היא נמוכה למטה מעשרה טפחים .וברחבה צריך שבעה טפחים על שבעה ,ופחות מכן פסולה .וצריכה שלש דפנות ,וצורת פתח ,שהיא קנה מכאן ומכאן וקנה על גביהן. ודין צילתה מרובה מחמתה שכשרה ,ואם לאו פסולה ,והמעובה כמין בית כשרה .ודין העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה ,ודין העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה .ודין סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין ,בין מבפנים בין מבחוץ כשרה. ודין הסכך שהחיוב לעשותו מדבר שאינו מקבל טומאה ,כגון פסולת גורן ויקב ,אבל לא בדבר המקבל טומאה .ודין סכך פסול באמצע או מן הצד .ודין אויר שלשה שפוסל בין באמצע בין מן הצד בסוכה קטנה .ודין פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר שפסולה .פירסן לנאותה כשרה ,שכל לנאותה 4/6
לישב בסוכה שבעת ימים כשרה. ודין סוכה על גבי סוכה .ודין ישן בכילה בסוכה ,שאם יש לה גג אפילו גג טפח אסור ,ואם לאו מותר .והישן תחת המטה בסוכה ,שאם גבוהה עשרה טפחים אסור ,ואם לאו מותר ,ואע"ג דבקינופות אסור אע"ג דלא גבוה עשרה ,שאני מטה הואיל ולגבה היא עשויה .והפורס סדין על שני נקליטין מותר לישון תחתיו, לפי שאין לו גג ,והרי הוא כמי שעושה חלל באצילי ידיו שזה ודאי מותר. ודין סוכה גזולה שכשרה ,לפי שאין קרקע נגזלת ,ואפילו גזל העצים ועשה מהן סוכה ,כשרה ,מתקנת חכמים שתיקנו לשלם דמי עצים .ודין המצטער שפטור מן הסוכה ,שהתורה אמרה ]שם ,שם מ"ב[ תשבו ,כעין תדורו .וכל שכן חולה שפטור גם כן מטעם זה ,ואפילו משמשי חולה פטורין ,וכל שלוחי מצוה ,וכן חתן וכל חבורתו ,דמצוה עבדי. ודין הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים ושומרי העיר .ודין ירדו גשמים .ודין סוכת גנב"ך ורקב"ש שכשרה .ודין עצי סוכה שאסורין כל שבעה מדאורייתא, וביום השמיני ותשיעי בגולה אסורין משום מוקצה ,ונויי סוכה אסורין משום בזויי מצוה ,משם הרמב"ן זכרונו לברכה .ויתר רובי פרטיה ,מבוארים במסכתא הבנויה על זה ,והיא מסכת סוכה. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים אבל לא בנקבות .ועובר על זה ולא אכל אכילה של פת בסוכה ,או שלא ישן בה ואפילו שינת ארעי ,והוא שלא יהיה חולה או מצטער או פטור מחמת הדברים שאמרנו ,ביטל עשה זה .וכבר כתבתי למעלה שבית דין כופין על ביטול עשה. ולילה הראשון חייב כל אדם מדאורייתא לאכול בה כזית פת לכל הפחות ,שאר הימים רשות ,שאם רצה לאכול חוץ לסוכה אוכל ,ובלבד שלא יאכל אכילת קבע של פת אלא בסוכה .וחסידים הראשונים לא היו אוכלין שום דבר כי אם בסוכה.
לשמוח ברגלים ספר החינוך מצוה תפח
מצוה לשמוח ברגלים
לשמוח ברגלים ,שנאמר ]דברים ט"ז ,י"ד[ ,ושמחת בחגך .והענין הראשון הרמוז בשמחה זו הוא שנקריב שלמים על כל פנים בבית הבחירה וכענין שכתוב וזבחת שלמים ,והדר ושמחת בחגך ,ובשביל הקרבת השלמים אמרו זכרונם לברכה ]חגיגה ו' ע"ב[ נשים חייבות בשמחה ,לומר שאף הן חייבות להביא שלמי שמחה .ועוד אמרו זכרונם לברכה ]שם ח' ע"א[ שמח בכל מיני שמחה .ובכלל זה הוא אכילת הבשר ושתית היין וללבוש בגדים חדשים וחילוק פירות ומיני מתיקה לנערים ולנשים ,ולשחוק בכלי שיר במקדש לבד ,וזו היא שמחת בית השואבה הנזכרת בגמרא ]סוכה נ' ע"א[ .כל זה שזכרתי בכלל ושמחת בחגך. ואמרו זכרונם לברכה במסכת פסחים ]ק"ט ע"א[ חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל ,ושם נאמר ,תניא רבי יהודה בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר ]דברים כ"ז ,ז'[ וזבחת שלמים ואכלת שם וגו' ,עכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ]תהלים ק"ד ,ט"ו[ ויין ישמח לבב אנוש .ואמרו עוד ,במה משמחם ,אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להן בבגדים נאים .והזהירתנו התורה כמו כן להכניס בכלל השמחה העניים והגרים והחלושים ,שנאמר אתה וגו' והלוי והגר והיתום והאלמנה. משרשי המצוה ,לפי שהאדם נכון על ענין שצריך טבעו לשמוח לפרקים כמו שהוא צריך אל המזון על כל פנים ואל המנוחה ואל השינה ,ורצה האל לזכותנו אנחנו עמו וצאן מרעיתו וציונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו .והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים לזכור בהם הנסים והטובות אשר גמלנו ,ואז בעתים ההם ציונו לכלכל החומר בדבר השמחה הצריכה אליו .וימצא לנו תרופה גדולה בהיות שובע השמחות לשמו ולזכרו ,כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך היושר יותר מדאי .ואשר עמו התבוננות מבלי החפץ בקטרוג ימצא טעם בדברי. מדיני המצוה כתבתי קצתן למעלה ,ויתר פרטיה במסכת חגיגה ובמקומות מן התלמוד בפיזור. ונוהגת מצוה זו לענין השמחה אבל לא לענין הקרבן בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ואינו משמח עצמו ובני ביתו והעניים כפי יכולתו לשם מצות הרגל ביטל עשה זה ,ועל הדרך הזה יאמרו זכרונם לברכה ]אבות פ"ב מי"ב[ יהיו כל מעשיך לשום שמים.
מצוה להראות ברגלים בבית המקדש ספר החינוך מצוה תפט
מצוה להראות ברגלים בבית המקדש
שנצטוינו להראות כל זכר בירושלם בבית הבחירה שלש פעמים קבועים בשנה והן פסח ושבועות וסוכות ,ועל זה נאמר ]דברים ט"ז ,ט"ז[ ,שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך .וענין המצוה שיעלה כל אדם עם כל בן זכר שיש לו שיוכל ללכת לבדו ברגליו למקדש ויתראה לשם .ומחיוב ראיה זו שיקריב שם קרבן עולה ,וזה הקרבן נקרא עולת ראיה ,ואין לקרבן זה שיעור אפילו תור אחד או גוזל פוטר .וכבר כתבתי בכסף תלוה עשה ששי ]מצוה פ"ח[ מה שאמרו זכרונם לברכה ]חגיגה ו' ע"ב[ שלש מצוות נצטוו ישראל ברגל ,חגיגה ראיה שמחה ,ועל כל אחת משלש מצוות אלו היו מביאין קרבן ,ונקראין קרבן חגיגה, שלמי שמחה ,עולת ראיה. משרשי המצוה ,למען יראו כל ישראל ויתנו אל לבם בפעולת הקרבן המעורר הלבבות כי כולם מקטנם ועד גדולם חלק ה' ונחלתו ,עם קדוש ונבחר נוצרי עדותו סגולת כל העמים אשר תחת כל השמים לשמור חוקיו ולקיים דתו ,על כן יובאו שלש פעמים בשנה בית ה' ,והוא כאמרם על דרך משל הננו לאל לעבדים נכנסים ובאים בצל קורתו ובחזקתו סמוכים לעד לעולם באהבתו וביראתו ,זר לא יבא בתוכנו כי אנחנו לבדנו בני ביתו .ועם המעשה הזה יתעורר דעתנו ונכניס בלבנו מוראו ונקבע ברעיונינו אהבתו ונזכה לקבל חסדו וברכתו .ובא עלינו החיוב בזכרים לבד כי הם עיקר הבית והטף והנשים טפלה להם ,ועם החזקה בהם לעבדים נעשית החזקה בכל שהוא תחת ידם .ומזה היסוד נתייחדה לנו מצוה במועד שנת השמטה בחג הסכות להקהיל שם האנשים והנשים והטף והגרים ,לפי שאותה השנה משחררת הכל ומפקעת השעבוד מכל החי מכל בשר להשיב הכל תחת יד האדון ה' צבאות ,ואז באותה השנה לא תועיל חזקתם לאשר תחתיהם שאין שם אדנות בארץ בעת ההיא .ועוד יש עמנו טעם אחר במצות הקהל נכתוב אותו במקומו בסדר אתם נצבים בגזרת השם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שעולת ראיה ושלמי שמחה אין דוחין לא שבת ולא טומאה אבל דוחין יום טוב ,אף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות .ועוד כתבתי קצת מדיניה בסדר אם כסף תלוה במצות חגיגה עשה ו' בסימן ע"א ]מצוה פ"ח[ ,ושם כתבתי במי נוהגת ובמי אינה נוהגת וכל ענינה ,כמנהג הספר.
שלא לעלות לחג בלא קרבן שלא לעלות לרגל בלא קרבן שיהיה עמנו שנקריבו שם ספר החינוך מצוה תצ שלא נעלה לבית הבחירה ברגל בלא קרבן שנקריב שם ,והוא הקרבן שפירשנו למעלה בסדר זה עשה אחרון ]מצוה תפ"ט[ שנקרא עולת ראיה ,ועל זה נאמר ]דברים ט"ז ,ט"ז[ ולא יראו פני ריקם ,פירוש פני ,כמו לפני .ושם כתבתי משרשי המצוה וכל ענינה. וזאת האזהרה אינה נוהגת בנקבות כמו שאין מצות העשה הבאה על זה נוהגת בהן.
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדין כאחד 5/6
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדין כאחד ספר החינוך מצוה תקט מצוה להיות הכהנים עובדים במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדים כאחד שיהיו הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות ,כלומר לכתות ידועות ,ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד בעבודה ,חוץ מן הימים טובים בלבד שהיו הכל עובדים יחד ,כל הבא ימלא את ידו לשמחת הרגל ,ובספר דברי הימים ]א' כ"ד -כ"ו[ מבואר איך חלקו אותם דוד ושמואל שעשו מהן עשרים וארבעה משמרות כהנים ועשרים וארבעה משמרות לוים ,כדי שתעבוד כל משמרה מהם שתי שבתות בשנה .ובמסכת סוכה ]נ"ה ע"ב[ אמרו זכרונם לברכה שברגלים היתה יד הכל שוה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ו'[ וכי יבא הלוי וגו' ,ובכלל הלוי הכהן כי הלוי היה אב לכל השבט ,ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם וגו' חלק כחלק יאכלו .ולשון ספרי ]כאן[ ,ובא בכל אות נפשו ,יכול לעולם ,כלומר אפילו שלא ברגלים ,תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות ,מה מכרו אבות זה לזה טול אתה בשבתך ואני בשבתי ,כלומר הסכמתם בסדר משמרות העבודה כל שבוע משמרה ,וכן פירשו התרגום ,בר ממטרתא דייתי בשבתא דכן אתקינו אבהתא. משרשי מצות המשמרות ידועות וקבועות ,לפי שכל המלאכות המוטלות על מספר אנשים ידועים נעשות כראוי ואין העצלה והיאוש והקפדנות מצויה בהן, אבל המוטלות על הרבים מבלי שיהיה בהם אנשים ידועים לעשותה פעמים יטילו אותה קצתן על קצתן ,ופעמים יקפידו אלו על אלו בענין ,אין להאריך בדברים אלו ,ידועות הן בכל אנשי מנין ,אבל ברגל מפני השמחה נצטוו להיות יד הכל שוה בהן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שבכל משמר ומשמר היה ממונה איש אחד והוא ראש לכל אנשי המשמר ,והוא מחלק אותן לבתי אבות ,ובכל יום ויום מימי השבוע מחלקים ראשי האבות ביניהם אנשים ידועים לעבודה ,איש איש על עבודתו ,ומיום שבת ליום שבת מתחלפין המשמרות וחוזרים חלילה. ונביאים ראשונים תקנו שיתמנו מישראלים כמו כן עשרים וארבעה משמרות אנשים כשרים ויראי חטא ,והם הנקראים בכל מקום בתלמוד אנשי מעמד, כלומר שהם שלוחי ישראל לעמוד על קרבנות צבור ,וכענין שאמרו זכרונם לברכה ]תענית כ"ז ע"א[ אפשר יהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו. ועל כל מעמד היה אחד גדול ממונה על כולם ,והוא הנקרא ראש המעמד .וכן היה דרכם של אנשי המעמד ,בכל שבת ושבת מתקבצים ,מי שהוא מהם בירושלם או סביב לה נכנס למקדש ,ובין בירושלם בין בשאר מקומות מתקבצין בבית הכנסת ומרבין בתפלות ומתענין יום שני ושלישי ורביעי וחמישי מן השבוע ,ושאר כל ענינם בתפלה ובקריאת התורה ,כמו שמפורש במסכת תענית ]פרק רביעי[ ומגלה ]פרק שלישי[ .ואמרו זכרונם לברכה ]סוכה נ"ה ע"ב[ במשמרות כהונה ולויה שברגלים אין יד הכל שוה בהן כי אם בקרבנות הרגלים ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת ,אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותם ואפילו ברגל אלא משמר שזמנו קבוע ,שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד וגו' ,כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות צבור ,ואינם חלק כחלק בשאר דברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעו אותם כל משמר ומשמר בשבתו .וכהן שהיה לו קרבן הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל עת שירצה, שנאמר ובא בכל אות נפשו ,כלומר בקרבן שהוא שלו בכל עת יבא להקריבו והעור שלו .ויתר פרטי המצוה במסכת תענית ומגלה ובסוף סוכה. ונוהגת מצוה זו בזכרי כהונה ולויה בזמן הבית. ועובר על זה ומחה ביד חברו ברגל שלא לעבוד בכל אות נפשו ביטל עשה זה .והרמב"ן ז"ל השיג בזאת המצוה על הרמב"ם ז"ל ואמר שהיות הכהנים עובדים למשמרות אינו במשמע הכתוב כלל כדעתו של הרב ז"ל ,אלא הלכה למשה מסיני הוא שיחלקו ביניהם העבודה למשמרות ,ומשה רבנו הוא שהתחיל תחלה לחלקם והוא עשה מהן שמונה משמרות ארבעה מאיתמר וסיעתו וארבעה מאלעזר וסיעתו ,כך היא הקבלה ,וזה שאמר הכתוב לבד ממכריו וגו' שלילות הוא ולא מצוה כלל ,כלומר שיעבדו הכהנים בכל אות נפשם בכל עת בין בחול בין ברגל ,לבד אם רצו והסכימו לחלק ביניהם העבודה למשמרות ,וקבלנו הלכה למשה מסיני שראוי לעשות כן כדי שתעשה המלאכה כסדר ובזריזות ,זהו תורף דברי הרב ז"ל.
להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית בחג הסוכות ביום שני בחג ספר החינוך מצוה תריב
מצות הקהל במוצאי שביעית
שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולו אנשים ונשים וטף במוצאי שנת השמטה בחג הסוכות ביום שני בחג ולקרוא קצת מספר משנה תורה באזניהם שהוא אלה הדברים ,ועל זה נאמר ]דברים ל"א ,י"ב[ ,הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו' .וזאת היא מצות הקהל הנזכרת בתלמוד כענין שאמרו בראשון של קדושין ]ל"ד ע"א[ ,והרי הקהל דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים חייבות ,ופירשו בסוף הענין ,אין למדין מן הכללות ,כלומר שהאמת שהנשים חייבות בזאת המצוה. משרשי המצוה ,לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה ,ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים ,על כן בהיות כל עיקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים ונשים וטף לאמר מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו ,ותהיה התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו ,ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה ,ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו ,וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ה'. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהמלך הוא היה המחוייב לקרוא באזניהם .ובעזרת הנשים היה קורא ,וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח .ומהיכן הוא קורא מתחלת ספר אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ישראל ,ומדלג לוהיה אם שמוע ,וגומר אותה פרשה ,ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ,ופוסק. וכיצד הוא קורא ,תוקעין בחצוצרות בכל ירושלם ,ומביאין בימה גדולה ,ושל עץ היתה ,ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים ,והמלך הולך ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו ,וכל ישראל העולים לחג מתקבצים סביביו .וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול והכהן גדול נותנו למלך כדי להדרו ברוב בני אדם .והמלך מקבלו כשהוא עומד ואם רצה יושב ,ופותח ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת וקורא הפרשיות שאמרנו ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות ,ומוסיף שבע ,ואלו הן ,רצה ה' אלהינו בעמך ישראל וכו' ,ומודים אנחנו לך ,אתה בחרתנו מכל העמים עד מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכין בתפלה ,הרי שלש ברכות כמטבען .רביעית ,מתפלל על המקדש ,וגומר בה השוכן בציון. חמישית ,מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם וחותם הבוחר בישראל .ששית ,מתפלל על הכהנים שירצם האל ,וחותם בה מקדש הכהנים .שביעית ,מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל שעמך ישראל צריכים להושיע ברוך אתה ה' שומע תפלה. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתם. ועובר על זה בין איש בין אשה ולא בא במועד הזה לשמוע דברי התורה ,וכן המלך אם לא רצה לקרות בטלו עשה זה .וענשם גדול מאד ,כי זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת.
יו''ל ע''י מכון והערב נא
(845) 426 - 6054
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
עשה לא תעשה
מצוות השייכים לסוכות
ב"ה ובס"ד מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
מצות חגיגה ברגלים
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
משפטים
כ"ג י"ד
קח
מה מג
לשבות בראשון של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ה צד
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ה כא קסב
מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ו
לשבות בשמיני של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ו
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא
אמור
כ"ג ל"ו
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
#
קלט תכו קסג קלח סח
תיח קסו שביתת יום טוב
קמג
שכז שביתת יום טוב
יג
כא
שז
צה
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג
אמור
כ"ג ל"ו
כב
קסג
שנקח ביום ראשון של הסוכות לולב אתרוג הדס ערבה
קסג קלט סט יד
כב קמד
סמ"ג
תמידין ומוספין
רכז קיא לז רה
רלח קס
רמ
שיח
נג
קח
נא תמידין ומוספין
רמו שכב
שז שכח שביתת יום טוב
רו
נד
קט
חפץ חיים
רבנן
לח רא
רמב שכ
תיח קסז שביתת יום טוב
נד
לד
כל העולם
קס
קנג
כל העולם
קפז נה
בית המקדש
לז
כל העולם
קפח
תכב קסט שופר וסוכה ולולב מד
אמור
כ"ג מ'
צט
נג
קמג
לישב בסוכה שבעת ימים
אמור
כ"ג מ"ב צח
נב
צז
צו
לנסך מים על המזבח בחג הסוכות כשמקריב קרבן תמיד
פנחס
כ"ט ל"א
קסג רמג שכד קצה
ל
קסב
פ
שכה צד
נוהג
זכר נקבה
בית המקדש
בית המקדש
עה תקעז שכו רמה שכג רב קסא קנד
צז
מב
נה
סו
פח
לח רלט קסא רמד שכא
קג
מב
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
עד תקעו שכה רמא שיט
קב תכא קסח שופר וסוכה ולולב מג
נג
רא"ם
הלכות
נב חגיגה
נ מד
תש"ע לפ"ק רמב"ם
יראים
בזמן הזה
כל העולם
צז
לו
כל העולם
צו
לה
כל העולם
ריב
בית המקדש
סב קפח
בית המקדש
ס
קא
כל העולם
סא
קב
כל העולם
קג
כל העולם כל העולם כל העולם
סה
מצות קרבן מוסף שבת ,ראש חודש ,ובמועדים
פנחס
ל'
א'
לקרות הלל ביום א' דסוכות
עקב
י'
כ"א
לקרות הלל בח' ימי החג ובח' ימי חנוכה א'פסח ושבועות
עקב
י'
כ"א
לקרות הלל ביום ב' דסוכות
עקב
י'
כ"א
לקרות הלל ביום ג' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סב
לקרות הלל ביום ד' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סג
קד
לקרות הלל ביום ה' דסוכות
כז
ק
קמז
רסב
כל העולם
עקב
י'
כ"א
סד
קה
לקרות הלל ביום ו' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סה
קו
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סו
קז
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סז
לשמוח ברגלים
ראה
ט"ז י"ד
קט
נח
קה
מצוה להראות ברגלים בבית המקדש
ראה
ט"ז ט"ז
ס
מו
קצד
שלא לעלות לחג בלא קרבן
ראה
ט"ז ט"ז
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדשופטים
י"ח
שיקרא המלך קצת ממשנה תורה בחג סוכות אחרי שנת השמיט וילך
ל"א י"א
להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית בחג הסוכות בי וילך
ל"א י"ב
קח עב
כל העולם
קמא תכז
נד חגיגה
קמ תכה
נג חגיגה
רכח
קנו חגיגה
קנו
קנו קכה
ו' סה
קי
נו
סח תפט
קנו
לו כלי המקדש והעו קעב עא
טז י
רכט קיב
נז
סז תפח תצ
לח תקסח תקט
לט
צו
כא
כל העולם
קנב
בית המקדש
קנו
בית המקדש
קיא
בית המקדש
רסו סב
טז חגיגה
רל
טז
מו
ע
תריב
קלה
ארץ ישראל
לבא למקדש לשמוע משנה תורה סוכות אחרי שנת השמטה
וילך
לקרות הלל בזמנים ידועים
ישעיהו
שלא לעשות מלאכה בחול המועד
דרבנן
א
עירובי חצירות-תחומין-תבשילין
דרבנן
ז
שיטות
4517( 757) )4642-4702 ( 882- 942
בה"ג רס"ג
ל"א י"ב קנד
מ
קמד
ארץ ישראל
תלג
ארץ ישראל
ל' כ"ט
כל העולם ארץ ישראלבית המקדש
א
כל העולם כל העולם כל העולם
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
11
2
13
8
2
3
13
7
11
3
14
7
2
5
14
6
1/2
שיטות ר' אליהו הזקן 4699( 939) ר' יצחק ברגלוני 4773(1013) ר' שלמה גבירול 4800(1040) יראים )4875-4958 (1115-1198 רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
יו''ל ע''י מכון והערב נא
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
17
2
19
15
1
3
19
6
15
2
17
14
1
2
17
5
11
2
13
8
1
4
13
6
10
2
12
8
2
2
12
6
11
3
14
7
1
6
14
6
11
3
14
7
1
6
14
6
11
3
14
7
1
6
14
6
4
3
7
6
0
1
7
3
11
3
14
7
1
6
14
6
10
2
12
6
1
5
12
6
11
2
13
7
1
5
13
6
11
2
13
7
1
5
13
6
5
2
7
7
0
0
7
5
2
1
3
3
0
0
3
2
7
3
10
10
0
0
10
7
(845) 426 - 6054
כל העולם ארץ ישראלבית המקדש
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
מצוות השייכים לסוכות מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
תש"ע לפ"ק
רמב"ם
פרק פסוק
# נב חגיגה
החינוך רמב"ן חפץ חיים
הלכות
רבנן
נוהג
מצות חגיגה ברגלים
משפטים
כ"ג י"ד
פח
נה
לשבות בראשון של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ה קסו שביתת יום טוב
שיח
קס
לד
כל העולם
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ה שכז שביתת יום טוב
שיט
שכה
קנג
כל העולם
מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ו
תמידין ומוספין
שכ
נג
לשבות בשמיני של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ו קסז שביתת יום טוב
שכא
קסא
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא
אמור
כ"ג ל"ו
נא תמידין ומוספין
שכב
נד
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג
אמור
כ"ג ל"ו שכח שביתת יום טוב
שכג
שכו
שנקח ביום ראשון של הסוכות לולב אתרוג הדס ערבה
נ
בית המקדש
בית המקדש
לז
כל העולם בית המקדש
קנד
כל העולם
אמור
כ"ג מ' קסט שופר וסוכה ולולב
שכד
קסג
לו
כל העולם
לישב בסוכה שבעת ימים
אמור
כ"ג מ"ב קסח שופר וסוכה ולולב
שכה
קסב
לה
כל העולם
לנסך מים על המזבח בחג הסוכות כשמקריב קרבן תמיד
פנחס
כ"ט ל"א
מצות קרבן מוסף שבת ,ראש חודש ,ובמועדים
בית המקדש
פנחס
ל'
א'
לקרות הלל ביום א' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל בח' ימי החג ובח' ימי חנוכה א'פסח ושבועות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ב' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ג' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ד' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ה' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
בית המקדש
לשמוח ברגלים
ראה
ט"ז י"ד
נד חגיגה
תפח
נז
מצוה להראות ברגלים בבית המקדש
ראה
ט"ז ט"ז
נג חגיגה
תפט
נו
בית המקדש
שלא לעלות לחג בלא קרבן
ראה
קנו
בית המקדש
לו כלי המקדש והעובדים תקט
לח
בית המקדש
תריב
טז
ט"ז ט"ז קנו חגיגה
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדשופטים
י"ח
שיקרא המלך קצת ממשנה תורה בחג סוכות אחרי שנת השמיט וילך
ל"א י"א
להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית בחג הסוכות בי וילך
ל"א י"ב
לבא למקדש לשמוע משנה תורה סוכות אחרי שנת השמטה
וילך
ו'
תצ
כא
כל העולם
ארץ ישראל
טז חגיגה
ארץ ישראל
ל"א י"ב
ארץ ישראל
לקרות הלל בזמנים ידועים
ישעיהו
שלא לעשות מלאכה בחול המועד
דרבנן
א
עירובי חצירות-תחומין-תבשילין
דרבנן
ז
שיטות
4517( 757) )4642-4702 ( 882- 942 4699( 939) 4773(1013) 4800(1040) )4875-4958 (1115-1198 )4894-4964 (1134-1204 )4960-5020 (1200-1260 )4954-5030 (1194-1270 )4954-5030 (1194-1270 )4975-5053 (1215-1293 5000(1240) 5000(1240) )5121-5204 (1361-1444 )5598-5694 (1838-1933
בה"ג רס"ג ר' אליהו הזקן ר' יצחק ברגלוני ר' שלמה גבירול יראים רמב"ם סמ"ג רמב"ן סמ"ק חינוך רב' עזרא מגרוניא מאמר השכל זוהר הרקיע חפץ חיים רבנן
זכר נקבה
ל' כ"ט
א
כל העולם כל העולם כל העולם
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
11
2
13
8
2
3
13
7
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש
11
3
14
7
2
5
14
6
17
2
19
15
1
3
19
6
15
2
17
14
1
2
17
5
11
2
13
8
1
4
13
6
10
2
12
8
2
2
12
6
11
3
14
7
1
6
14
6
11
3
14
7
1
6
14
6
11
3
14
7
1
6
14
6
4
3
7
6
0
1
7
3
11
3
14
7
1
6
14
6
10
2
12
6
1
5
12
6
11
2
13
7
1
5
13
6
11
2
13
7
1
5
13
6
5
2
7
7
0
0
7
5
2
1
3
3
0
0
3
2
1/6
שיטות מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
עשה
לא תעשה
סך הכל
7
3
10
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש 10 עשה
0 לא תעשה
0
זכר
נקבה
10
7
בזמן הזה
מצות חגיגה ברגלים ספר החינוך מצוה פח
מצות חגיגה ברגלים
לחוג ברגלים ,והוא שנצטוינו לעלות לרגל למקדש שלש פעמים בשנה ,והן סמוך לפסח ושבועות וסוכות ,כדי שנחוג שם ,שנאמר ]שמות כ"ג ,י"ד[ שלש רגלים תחוג לי בשנה .ומענין החגיגה הוא שנעלה שם בקרבן ונקריבהו שלמים לכבוד החג .ונכפלה מצוה זו פעמים בתורה ,ואמרו זכרונם לברכה במסכת חגיגה ]דף ו' ע"א[ שלש מצות נצטוו ישראל ברגל ,חגיגה ראיה שמחה. משרשי מצוה זו ,לפי שאינו בדין לבוא בידים ריקניות לפני המקום ברוך הוא ,ואף על פי שהאמת כי אינו צריך דבר מידינו ,כמו שכתוב ]תהילים נ' ,י"ב[ אם ארעב לא אומר לך ,אף על פי כן בדמיון מחשבתנו אנחנו רואין כאלו נעמוד לפניו ,והאמת שהנפשות קרובות אל הטוב במקום ההוא יותר משאר מקומות ואור פני מלך נוגה עליהם שם ,ועל כן ראוי לנו לעשות מעשה הקרבן בעת ההיא ,כי בפעולת הקרבן נתכן לקבלת הטובה ותתעלה נפשותינו מעלה מעלה ,כמו שנכתוב בעזרת השם. מדיני המצוה ,מה שאמרו זכרונם לברכה שקרבנות אלו אין להן שעור ,אלא אפילו אחד יספיק ,בין בהמה בין עוף תור או גוזל ,ושחייב לעלות לירושלים על כל פנים בקרבן בידו או בכסף שיקנה בו קרבן בירושלים ,אבל בשוה כסף אינו פטור ,ואם לא הקריב קרבנו ביום ראשון שיש לו תשלומין כל שבעה ,ובלבד שיהיה הוא שם ביום ראשון ,ויתר פרטיה ,מבוארים במסכת חגיגה. ונוהגת בזמן הבית ,בזכרים אבל לא בנקבות ,ולא כל הזכרים ,שחיגר וסומא אפילו באחת מעיניו וחולה וזקן וענוג הרבה שאינו יכול לעלות ברגליו ,כולן פטורין ,וכן טומטום ואנדרוגינוס ועבדים ,אבל כל שאר הזכרים חייבין ,ואפילו יש להן אומנות מכוער כגון מקמץ ומצרף ועבדן מטהרין גופן ומלבושן ועולין לפני השם יתברך ,והם מקובלין לפניו כשאר ישראל ,שטינוף הנפש הוא הממאיס בני אדם לפני המקום ,ולא האומנות כל זמן שעושין אותו בנאמנות. ועובר עליה ונראה בעזרה ביום ראשון של חג ולא הביא קרבן ,ביטל עשה וגם עבר על לאו שנאמר על זה ]שמות כ"ג ,ט"ו[ ]ו[לא יראו פני ריקם.
לשבות בראשון של חג הסוכות ספר החינוך מצוה שיח
מצות שביתה ממלאכה ביום ראשון של חג הסוכות
לשבות ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש ביום ראשון של חג הסוכות ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ה[ ביום הראשון מקרא קודש. משרשי מצות השביתה בשבת ובימים טובים ,כתבתי בהן כבר מה שידעתי ,וטעם אחד לכולן .וקצת דיניה נכתוב בלאו דאיסור מלאכה שבסדר זה בעזרת השם. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות .ועובר עליה ביטל עשה ,מלבד שעבר על לאו.
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות ספר החינוך מצוה שיט שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות שלא לעשות מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ביום ראשון של חג הסוכות ,שהוא יום חמשה עשר בתשרי ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ד -ל"ה[ דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' ,ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו .ענין איסור מלאכה ביום טוב כתבתיו למעלה בפסח בסדר זה ,וענינן שווה בכל דבר.
מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות ספר החינוך מצוה שכ
מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות
להקריב קרבן בחג הסוכות ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ו[ שבעת ימים תקריבו אשה ,וזהו מוסף החג .ובסדר פנחס ]במדבר כ"ט ,י"ג -ל"ה[ מאריך בו יותר ומפרש במוסף של כל יום ויום כמה בהמות היו מקריבין ,כי כל יום ויום מהן חלוק מחבירו ,שחשבון הפרים מתמעטים בכל יום .ואמרו זכרונם לברכה שבזכות מצוה זו יתמעטו שונאיהם של ישראל כמו שהפרים מתמעטין בכל יום. וכבר כתבתי בקרבן מוסף הפסח שורש מספיק לכל המוספין ,לפי דעתי על צד הפשט .והרמב"ם זכרונו לברכה הביא במנינו הכתוב שבסדר פנחס ,ואני הבאתי הבא ראשון בתורה ,והכל עולה לטעם אחד.
לשבות בשמיני של חג הסוכות ספר החינוך מצוה שכא
מצות שביתה ממלאכה ביום שמיני של סוכות
לשבות ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש ביום השמיני של חג הסוכות ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ו[ ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם ,והוא יום כ"ב בתשרי. משרשי מצות שביתת הרגל ,כתבנו למעלה .ועוד נכתוב בענין בעזרת השם באיסור מלאכה שביום זה בסדר זה ,ושם נבאר שיום טוב זה הוא יום טוב בפני עצמו. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות .ואע"פ ששביתת הרגל ממצוות שהזמן גרמא הוא ,אע"פ כן מכיון שבעשיית המלאכה יש בה גם כן איסור לאו הנשים חייבות בה ,מן הכלל שבידינו ,איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ]במדבר ה' ,ו'[ השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה .ועובר על זה ועשה מלאכה ביום זה ביטל עשה ,מלבד שעבר על לאו כמו שנכתוב בסדר זה בעזרת השם.
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא ספר החינוך מצוה שכב
מצות קרבן מוסף ביום שמיני של סוכות ,שהוא נקרא שמיני עצרת
2/6
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא להקריב קרבן מוסף ביום השמיני מחג הסוכות ,וזהו מוסף שמיני עצרת ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ו[ והקרבתם אשה ליי עצרת היא וגו' .ובסדר פנחס ]במדבר כ"ט ,ל"ג -ל"ח[ מפרש אותו בארוכה .ובביאור אמרו זכרונם לברכה שהוא רגל בפני עצמו וקרבן בפני עצמו ,ועל כן יש לנו למנות מוסף זה מצוה בפני עצמה. משרשי מצות המוסף ומכל ענינה ,כתבתי הרבה פעמים למעלה מה שהשיגה ידי.
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג ספר החינוך מצוה שכג
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני בו
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג ,והוא יום כ"ב בתשרי ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,ל"ו[ ביום השמיני מקרא קודש וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו ,וזה נקרא חג העצרת .ואמרו זכרונם לברכה שהוא נקרא כן לפי שהוא סוף המועדים ,ועל דרך משל הוא ,כאילו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם. כבר אמרנו הרבה פעמים שאיסור מלאכה בכל המועדים שוה ,אמנם יש לי להרחיב המאמר בכאן ולהודיעך בני בענין יום טוב זה מה שהודיעונו בו חכמים זכרונם לברכה ,שהוא יום טוב בפני עצמו כלומר שאינו מכלל חג הסוכות ,ואע"פ שאתה רואה כל ישראל יושבים בסוכותיהם יום אחד משני ימים טובים של חג העצרת ,זה אין הדבר מפני שיהיה מכלל החג ,שהרי בפירוש אנו אומרים בברכותיו את יום שמיני חג העצרת ,ואין זכר לחג הסוכות בו כלל ,אבל מפני תקנת שני ימים טובים של גלויות אנו צריכין לישב בסוכה שמונה ימים ,ולא יספיקו לנו שבעה כדין התורה ,ועל כן אנו יושבים בסוכה ביום השמיני של חג הסוכות. ואמרו זכרונם לברכה ]סוכה מ"ז ע"א[ מיתב יתבינן בסוכה ,כדי לצאת ידי חובה .אחר שחייבונו זכרונם לברכה להוסיף יום אחד בכל מועד ומועד ,הוספנוהו גם כן בסוכות ועשינו ימי סוכה שמונה ימים ,אבל מכל מקום ברוכי לא מברכינן על הסוכה ביום זה ,אחר שהוא באמת יום מועד אחר ,שהשתא בקיאין אנו בקיבועא דירחא ,ויותר ראוי שנברך על יום טוב העצרת שהוא האמיתי ,ולא על האחר שהוא מפני התקנה .ושמא תאמר למה לא תיקנו לברך על שניהם, ונאמר ביום חג הסוכות וחג העצרת הזה ,כמו בשבת ומועד שאנו זוכרים שניהם ,הא ליתא ,דאילו בשבת ומועד שניהם ביום אחד הן ,אבל שני מועדים אי אפשר שיהיו ביחד ,ועל כן אין ראוי לנו לברך כן ,אבל לישב בסוכה ראוי לנו ,שישיבת הסוכה לא גרעא מידי בחג העצרת ,ויש בדבר מצות התקנה של שני ימים טובים של גלויות שתיקנו זכרונם לברכה בכל מועד ,כמו שפירשנו למעלה. ועוד אודיעך בני מעט במה שאמרו זכרונם לברכה בענין חולו של מועד ,והם הימים האמצעיים שבפסח וסוכות ,שאמרו זכרונם לברכה שאסורין בעשיית מלאכה מן התורה .ואולם לא בא מפורש בתורה אי זו מלאכה אסורה בהם או מותרת ,אבל מכל מקום התורה אסרה בהם מלאכה ,כמו שלמדו חכמים הדבר מן הכתוב בפרק ב' ממסכת חגיגה ]י"ח ע"א[ .יש מהם שלמדו הדבר ממקרא ]שמות כ"ג ,ט"ו[ דאת חג המצות תשמור ,והוא רבי יאשיה ,דמשמע ליה כל ימי חג המצות תשמור מעשיית מלאכה ,אבל לא שיהיו כולן שוין במלאכות ,ורבי יונתן אתיא ליה בקל וחומר התם מראשון ושביעי ,שאין קדושה לפניהם ולאחריהם וכו'. ואיכא התם דיליף לה מכל מלאכת עבודה לא תעשו ]ויקרא כ"ג ,ז'[ והוא רבי יוסי הגלילי ,והכי פרישנא ליה לקרא אליביה ,כלומר ביום הראשון הוא אסור כל מלאכת עבודה חוץ מצורך אוכל נפש ,אבל בחולו של מועד לא כל מלאכות של עבודה אסורות בו ,אבל יש אסורות ויש מותרות ומסרן הכתוב לחכמים. ורבי עקיבא יליף לה מאלה מועדי יי מקראי קודש ]שם ,שם ד'[ דמוקים לה אחולו של מועד ,ומדכתיב ביה מקראי קודש מלמד שאסור בעשיית מלאכה. ואפשר דאליביה המלאכות המותרות בו נפקי ליה מעצרת היא ]שם ,שם ל"ו[ כלומר שיום שמיני הוא עצור בכל מלאכה ולא השאר ימים .אי נמי נפיק ליה מהשביעי הכתוב בפסח בסדר ראה אנכי ]דברים ט"ז ,ח'[ ששת ימים תאכל מצות ,שאמרו זכרונם לברכה ]שם[ וביום השביעי עצרת ,השביעי עצור בכל מלאכה ולא הששי. ואי זו מלאכה אסורה או מותרת מסרן הכתוב לחכמים ,ואחר שהדבר מסור בידם שלא אסרה התורה אלא במה שיאמרו הם ,חילקו המלאכות כפי רצונם ודעתם ,ונמצא שכל מלאכה שאסרו הם זכרונם לברכה אסורה לנו מדאורייתא ,ואשר התירו גם כן מותר מן התורה ,כי בידם נמסר איסור זה לפי משמעות הנדרש בכתוב. והם אמרו דרך כלל שכל מלאכה שאם לא יעשה אותה במועד ימצא בה הפסד הרבה מותר לעשותה .וזהו אמרם ]מועד קטן ב' ע"א[ משקין בית השלחין במועד ,כלומר גן ירק או כיוצא בו שמשקין אותו תמיד ואם לא ישקוהו יפסד ,לשון שלחין כמו שלהין ,מלשון משלהי ,שהוא צמא למים. ואמרו זכרונם לברכה ]שם[ דכשהוא משקה אותו לא ישקהו ממי הבריכה וממי הגשמים ,שיש בדבר טורח הרבה ,אבל משקין אותו מן המעיין ,כלומר שממשיכו ומשקה בו .הרי שהחמירו בזה קצת שלא לטרוח בדבר טורח רב ,מפני שזה אינו נעשה אלא כדי שתהיה גינתו רעננה ,דשמא תיבש כולה או מקצתה. אבל בכל מלאכה האבידה או ודאי קרובה להפסד אם לא יעשנה במועד ,כגון מי שיש לו זיתים וירא שלא יפסדו אם לא יוציאו מהן שמנן מיד ,או ענבים אם לא ידרוך אותם מיד ,או כל דבר כיוצא בהן ,לא החמירו בזה ולא חשו לטורח רב ,אלא עושה בהם כל צרכיו בלא שום שינוי כדרך שהוא עושה בחול. וכן התירו זכרונם לברכה ]שם י"ב ע"ב[ לבצור במועד כרם שהגיע זמנו להבצר .ועוד אמרו ]שם ח' ע"ב[ דרך כלל בענין זה ,שההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ,ובודאי לא בתפירה לבד אמרו כן ,אלא הוא הדין לכל המלאכות ,לפי הדומה. ושאלתי פי מורי אם נאמר כן בכתיבה שיכתוב ההדיוט כדרכו ,ולא התירו לי .אולי מפני שמצאנו בפירוש שאסרו זכרונם לברכה ]שם י"ח ע"ב[ להגיה אפילו אות אחת בספר העזרה ,נחמיר בכתיבה. ואסרו לכל אדם שלא יכוין מלאכתו במועד ,כלומר שיניח מלאכתו לדעת קודם המועד בענין שיעשה אותה במועד מפני שהוא פנוי ,כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד כי אם לשמוח לפני יי ,רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר ,הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת .וכל המכוין מלאכתו במועד ועשה אותה ,בית דין מאבדין אותה ומפקירין אותה לכל .ואם מת אותו שכיון אותה במועד ,אין קונסין בנו אחריו ,וגם אין מונעין הבן מלעשות אותה מלאכה במועד כדי שלא תאבד .וקורא אני על בן זה ,יכין וצדיק ילבש. ודרך כלל התירו זכרונם לברכה ]שם י"ג ע"א[ לכל מי שיש לו צורך ,כלומר שאין לו מה יאכל לעשות כל מלאכה .וכן לבעל הבית התירו לעשות כל מלאכה לצורך מי שאין לו מה יאכל .ופירוש אין לו מה יאכל ,לפי הדומה הוא מי שאין לו מעות במה יקנה צרכיו ,ואע"פ שיש לו בית וכלי תשמיש ,שאין מחייבין לו לאדם למכור כליו. ויתר פרטי חילוקי מלאכות המועד רבו עד מאד ,וכולן יתבארו יפה במסכת מועד קטן .וכלל זה יהיה בידך ,שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת ,שאין לך לדמות ולהוציא בהן דבר מדבר ,כי פעמים תמצא לרבותינו זכרונם לברכה מתירין מלאכה כבדה בענין אחד ופעמים יחמירו על הקלה בענין אחר .ואל תתמה על הדבר עם ההקדמה שהקדמתי ,כי התורה לא אסרה ולא התירה בחולו של מועד אלא במה שיסכימו הם .וכן בענין שבותי שבת ויום טוב נמצא בגמרא 3/6
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג מקומות שהעמידו דבריהם זכרונם לברכה אפילו במקום תורה ,ופעמים מקילין בהן במקום שראו טוב להקל ,ולא דבר ריק בכל דבריהם .וזכור בני כלל זה, שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת ,שאין דנין בהן דבר מדבר ,ואל תטעה בו כי גדולי עולם אמרוהו. ודעת הרמב"ם זכרונו לברכה שכל איסור מלאכה בחולו של מועד אינה אלא מדברי סופרים ,וכל אותן הכתובים שאמרנו למעלה שהם בריש מסכת משקין, ירצה הרב לומר דאסמכתא בעלמא נינהו .והרמב"ן זכרונו לברכה ורבים עמו אמרו שעיקר איסור מלאכה בו מן התורה כמו שכתבנו ,ופרטי המלאכות וחילוקיהן נמסרו לחכמים זכרונם לברכה.
שנקח ביום ראשון של הסוכות לולב אתרוג הדס ערבה ספר החינוך מצוה שכד
מצות נטילת לולב
מצות לולב ,שנקח ביום ראשון של חג הסוכות בידינו פרי עץ הדר ,כפות תמרים ,וענף עץ עבות וערבי נחל ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,מ'[ ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל .ובא הפירוש כי פרי עץ הדר זה האתרוג ,וכפות תמרים הוא הלולב ,ונכתב כפת חסר בלא ו' ,לרמוז שהחיוב שנקח לולב אחד ולא שנים ושלשה או יותר ,וענף עץ עבות הוא ההדס ,וערבי נחל היא הערבה הידועה בישראל. משרשי המצוה .הקדמה ,כבר כתבתי לך בני כמה פעמים במה שקדם ,שהאדם נפעל כפי פעולותיו שיעשה תמיד ,ורעיוניו וכל עשתונותיו נתפשות אחרי פועל ידיו ,אם טוב ואם רע .ועל כן כי רצה המקום לזכות עמו ישראל אשר בחר הרבה להם מצוות ,להיות נפשם מתפעלת בהן לטובה תמיד כל היום. ומכלל המצוות שציונו להתפיש מחשבתינו בעבודתו בטהרה היא מצות התפלין ,להיותן מונחין כנגד איברי האדם הידועים בו למשכן השכל והם הלב והמוח, ומתוך פעלו זה תמיד ייחד כל מחשבותיו לטוב ,ויזכור ויזהר תמיד כל היום לכוון כל מעשיו ביושר ובצדק. וכמו כן מצות הלולב עם שלשת מיניו מזה השורש היא ,לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל ,כי הוא עת אסיפת התבואות ופירות האילן בבית ,ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה ,ומפני כן נקרא חג האסיף ,וצוה האל לעמו לעשות לפניו חג באותו העת ,לזכותם להיות עיקר השמחה לשמו .ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלהים בעת ההיא ,ציונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו .והיה מרצונו להיות המזכיר מין המשמח ,כמו שהעת עת שמחה ,כי צדק כל אמרי פיו ,וידוע מצד הטבע כי ארבעה המינין כולם משמחי לב רואיהם. ועוד יש בארבעה מינין אלו ענין אחר ,שהם דומים לאיברים שבאדם היקרים .שהאתרוג דומה ללב שהוא משכן השכל ,לרמוז שיעבוד בוראו בשכלו .והלולב דומה לשדרה שהיא העיקר שבאדם ,לרמוז שיישיר כל גופו לעבודתו ברוך הוא .וההדס דומה לעינים ,לרמז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו .והערבה דומה לשפתים ,שבהן יגמור האדם כל מעשהו בדבור ,לרמוז שישים רסן בפיו ויכוון דבריו ,ויירא מהשם אף בעת השמחה. וטעם שאינו נוהג במדינה אלא יום אחד ,לפי שידוע כי עיקר השמחה ביום ראשון הוא .ואם תשאל ,שמיני עצרת שיש בו שמחה גדולה לישראל למה לא היה ניטל בו ,התשובה ,כי יום שמיני עצרת כולו לשם ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה ,משל למלך שעשה סעודה וכו' כדאיתא במדרש ,ולבסוף אמר להם עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם ,ולפיכך נקרא עצרת ,ואם כן אין צריך זכרון אחר. וחג הפסח אין צריך הזכרה בלולב ,שהרי מצה ומרור וגופו של פסח בין ידיו ,ועוד שאינו זמן שמחה כמו חג האסיף .וחג השבועות גם כן אין צריך הזכרה אחרת ,כי עיקר הרגל אינו אלא מצד מתן תורתנו ,והיא זכרוננו הגדול ליישר כל ארחותינו .זהו הנראה לי בענינים אלו על צד הפשט ,והאמנתי כי יש אל המקובלים סודות נפלאים במצות הלולב ושלשת המינים. דיני המצוה ,מה שאמרו זכרונם לברכה ]מנחות כ"ז ע"א[ שארבעה מינין אלו מצוה אחת הן ,ומעכבין זה את זה בשאין לו ,אבל אם יש לו ונטלן בזה אחר זה יצא ,דקיימא לן לולב אין צריך אגד. ונוטלין לולב אחד ואתרוג אחד ושני בדי ערבה ושלשה בדי הדס כשר ,כלומר שיהו עליו עשוין תלתא תלתא בקינא ,כמו שמפורש בגמרא ]סוכה ל"ד ע"ב[ ולזה רמז הכתוב כשקראו עבות .ושיעור ארכו של לולב לכל הפחות ארבעה טפחים ,והדס וערבה שלשה טפחים עצבות ,שהן עשר אצבעות בגודל .ושיעור אתרוג אין פחות מכביצה. ודין הדברים שהלולב והאתרוג והערבה וההדס נפסלין בהן .ודין שותפין שקנו אתרוג בשותפות ,או אחין שקנוהו מתפיסת הבית ,שאם קנוהו על דעת לצאת בו יוצאים בו כל אחד מהם ,ואין צריכין זכיה זה מזה ,כן הורו לנו מורינו ישמרם אל. ודיני הנענוע ,שהחיוב להוליך ולהביא ולהעלות ולהוריד .והענין לעורר הנפש שתזכור בעת השמחה כי הכל לשם ,ממעלה עד מטה וארבע רוחות ,שהכל נכלל בזה .ויתר פרטיה מבוארים במסכת סוכה. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ולא בנקבות .ועובר עליה ולא נטל ארבעה מינין אלו ביום ראשון של חג הסוכות שלא חל בשבת בכל מקום ,וכן בכל שבעה במקדש ,ביטל עשה זה .ובמקדש היה ניטל ביום ראשון אפילו בשבת.
לישב בסוכה שבעת ימים ספר החינוך מצוה שכה
מצות ישיבת סוכה
מצות סוכה ,שנצטוינו לשבת בסוכה שבעת ימים ,שנאמר ]ויקרא כ"ג ,מ"ב[ בסוכות תשבו שבעת ימים .ויום ראשון הוא יום ט"ו בתשרי. משרשי המצוה ,מה שמפורש בכתוב ]שם ,שם מ"ג[ ,למען נזכור הניסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים ,שסיככם בענני כבוד שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה .ויש שפירשו שסוכות ממש עשו בני ישראל במדבר .ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצוותיו ברוך הוא ,ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו ,וזהו חפצו ברוך הוא שחפץ להיטיב. מדיני המצוה ,מה שאמרו זכרונם לברכה ]סוכה ב' ע"א[ סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ,וכן אם היא נמוכה למטה מעשרה טפחים .וברחבה צריך שבעה טפחים על שבעה ,ופחות מכן פסולה .וצריכה שלש דפנות ,וצורת פתח ,שהיא קנה מכאן ומכאן וקנה על גביהן. ודין צילתה מרובה מחמתה שכשרה ,ואם לאו פסולה ,והמעובה כמין בית כשרה .ודין העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה ,ודין העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה .ודין סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין ,בין מבפנים בין מבחוץ כשרה. ודין הסכך שהחיוב לעשותו מדבר שאינו מקבל טומאה ,כגון פסולת גורן ויקב ,אבל לא בדבר המקבל טומאה .ודין סכך פסול באמצע או מן הצד .ודין אויר שלשה שפוסל בין באמצע בין מן הצד בסוכה קטנה .ודין פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר שפסולה .פירסן לנאותה כשרה ,שכל לנאותה 4/6
לישב בסוכה שבעת ימים כשרה. ודין סוכה על גבי סוכה .ודין ישן בכילה בסוכה ,שאם יש לה גג אפילו גג טפח אסור ,ואם לאו מותר .והישן תחת המטה בסוכה ,שאם גבוהה עשרה טפחים אסור ,ואם לאו מותר ,ואע"ג דבקינופות אסור אע"ג דלא גבוה עשרה ,שאני מטה הואיל ולגבה היא עשויה .והפורס סדין על שני נקליטין מותר לישון תחתיו, לפי שאין לו גג ,והרי הוא כמי שעושה חלל באצילי ידיו שזה ודאי מותר. ודין סוכה גזולה שכשרה ,לפי שאין קרקע נגזלת ,ואפילו גזל העצים ועשה מהן סוכה ,כשרה ,מתקנת חכמים שתיקנו לשלם דמי עצים .ודין המצטער שפטור מן הסוכה ,שהתורה אמרה ]שם ,שם מ"ב[ תשבו ,כעין תדורו .וכל שכן חולה שפטור גם כן מטעם זה ,ואפילו משמשי חולה פטורין ,וכל שלוחי מצוה ,וכן חתן וכל חבורתו ,דמצוה עבדי. ודין הולכי דרכים ושומרי גנות ופרדסים ושומרי העיר .ודין ירדו גשמים .ודין סוכת גנב"ך ורקב"ש שכשרה .ודין עצי סוכה שאסורין כל שבעה מדאורייתא, וביום השמיני ותשיעי בגולה אסורין משום מוקצה ,ונויי סוכה אסורין משום בזויי מצוה ,משם הרמב"ן זכרונו לברכה .ויתר רובי פרטיה ,מבוארים במסכתא הבנויה על זה ,והיא מסכת סוכה. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים אבל לא בנקבות .ועובר על זה ולא אכל אכילה של פת בסוכה ,או שלא ישן בה ואפילו שינת ארעי ,והוא שלא יהיה חולה או מצטער או פטור מחמת הדברים שאמרנו ,ביטל עשה זה .וכבר כתבתי למעלה שבית דין כופין על ביטול עשה. ולילה הראשון חייב כל אדם מדאורייתא לאכול בה כזית פת לכל הפחות ,שאר הימים רשות ,שאם רצה לאכול חוץ לסוכה אוכל ,ובלבד שלא יאכל אכילת קבע של פת אלא בסוכה .וחסידים הראשונים לא היו אוכלין שום דבר כי אם בסוכה.
לשמוח ברגלים ספר החינוך מצוה תפח
מצוה לשמוח ברגלים
לשמוח ברגלים ,שנאמר ]דברים ט"ז ,י"ד[ ,ושמחת בחגך .והענין הראשון הרמוז בשמחה זו הוא שנקריב שלמים על כל פנים בבית הבחירה וכענין שכתוב וזבחת שלמים ,והדר ושמחת בחגך ,ובשביל הקרבת השלמים אמרו זכרונם לברכה ]חגיגה ו' ע"ב[ נשים חייבות בשמחה ,לומר שאף הן חייבות להביא שלמי שמחה .ועוד אמרו זכרונם לברכה ]שם ח' ע"א[ שמח בכל מיני שמחה .ובכלל זה הוא אכילת הבשר ושתית היין וללבוש בגדים חדשים וחילוק פירות ומיני מתיקה לנערים ולנשים ,ולשחוק בכלי שיר במקדש לבד ,וזו היא שמחת בית השואבה הנזכרת בגמרא ]סוכה נ' ע"א[ .כל זה שזכרתי בכלל ושמחת בחגך. ואמרו זכרונם לברכה במסכת פסחים ]ק"ט ע"א[ חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל ,ושם נאמר ,תניא רבי יהודה בן בתירה אומר בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר ]דברים כ"ז ,ז'[ וזבחת שלמים ואכלת שם וגו' ,עכשיו אין שמחה אלא ביין שנאמר ]תהלים ק"ד ,ט"ו[ ויין ישמח לבב אנוש .ואמרו עוד ,במה משמחם ,אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להן בבגדים נאים .והזהירתנו התורה כמו כן להכניס בכלל השמחה העניים והגרים והחלושים ,שנאמר אתה וגו' והלוי והגר והיתום והאלמנה. משרשי המצוה ,לפי שהאדם נכון על ענין שצריך טבעו לשמוח לפרקים כמו שהוא צריך אל המזון על כל פנים ואל המנוחה ואל השינה ,ורצה האל לזכותנו אנחנו עמו וצאן מרעיתו וציונו לעשות השמחה לשמו למען נזכה לפניו בכל מעשינו .והנה קבע לנו זמנים בשנה למועדים לזכור בהם הנסים והטובות אשר גמלנו ,ואז בעתים ההם ציונו לכלכל החומר בדבר השמחה הצריכה אליו .וימצא לנו תרופה גדולה בהיות שובע השמחות לשמו ולזכרו ,כי המחשבה הזאת תהיה לנו גדר לבל נצא מדרך היושר יותר מדאי .ואשר עמו התבוננות מבלי החפץ בקטרוג ימצא טעם בדברי. מדיני המצוה כתבתי קצתן למעלה ,ויתר פרטיה במסכת חגיגה ובמקומות מן התלמוד בפיזור. ונוהגת מצוה זו לענין השמחה אבל לא לענין הקרבן בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ואינו משמח עצמו ובני ביתו והעניים כפי יכולתו לשם מצות הרגל ביטל עשה זה ,ועל הדרך הזה יאמרו זכרונם לברכה ]אבות פ"ב מי"ב[ יהיו כל מעשיך לשום שמים.
מצוה להראות ברגלים בבית המקדש ספר החינוך מצוה תפט
מצוה להראות ברגלים בבית המקדש
שנצטוינו להראות כל זכר בירושלם בבית הבחירה שלש פעמים קבועים בשנה והן פסח ושבועות וסוכות ,ועל זה נאמר ]דברים ט"ז ,ט"ז[ ,שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך .וענין המצוה שיעלה כל אדם עם כל בן זכר שיש לו שיוכל ללכת לבדו ברגליו למקדש ויתראה לשם .ומחיוב ראיה זו שיקריב שם קרבן עולה ,וזה הקרבן נקרא עולת ראיה ,ואין לקרבן זה שיעור אפילו תור אחד או גוזל פוטר .וכבר כתבתי בכסף תלוה עשה ששי ]מצוה פ"ח[ מה שאמרו זכרונם לברכה ]חגיגה ו' ע"ב[ שלש מצוות נצטוו ישראל ברגל ,חגיגה ראיה שמחה ,ועל כל אחת משלש מצוות אלו היו מביאין קרבן ,ונקראין קרבן חגיגה, שלמי שמחה ,עולת ראיה. משרשי המצוה ,למען יראו כל ישראל ויתנו אל לבם בפעולת הקרבן המעורר הלבבות כי כולם מקטנם ועד גדולם חלק ה' ונחלתו ,עם קדוש ונבחר נוצרי עדותו סגולת כל העמים אשר תחת כל השמים לשמור חוקיו ולקיים דתו ,על כן יובאו שלש פעמים בשנה בית ה' ,והוא כאמרם על דרך משל הננו לאל לעבדים נכנסים ובאים בצל קורתו ובחזקתו סמוכים לעד לעולם באהבתו וביראתו ,זר לא יבא בתוכנו כי אנחנו לבדנו בני ביתו .ועם המעשה הזה יתעורר דעתנו ונכניס בלבנו מוראו ונקבע ברעיונינו אהבתו ונזכה לקבל חסדו וברכתו .ובא עלינו החיוב בזכרים לבד כי הם עיקר הבית והטף והנשים טפלה להם ,ועם החזקה בהם לעבדים נעשית החזקה בכל שהוא תחת ידם .ומזה היסוד נתייחדה לנו מצוה במועד שנת השמטה בחג הסכות להקהיל שם האנשים והנשים והטף והגרים ,לפי שאותה השנה משחררת הכל ומפקעת השעבוד מכל החי מכל בשר להשיב הכל תחת יד האדון ה' צבאות ,ואז באותה השנה לא תועיל חזקתם לאשר תחתיהם שאין שם אדנות בארץ בעת ההיא .ועוד יש עמנו טעם אחר במצות הקהל נכתוב אותו במקומו בסדר אתם נצבים בגזרת השם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שעולת ראיה ושלמי שמחה אין דוחין לא שבת ולא טומאה אבל דוחין יום טוב ,אף על פי שאין מקריבין ביום טוב נדרים ונדבות .ועוד כתבתי קצת מדיניה בסדר אם כסף תלוה במצות חגיגה עשה ו' בסימן ע"א ]מצוה פ"ח[ ,ושם כתבתי במי נוהגת ובמי אינה נוהגת וכל ענינה ,כמנהג הספר.
שלא לעלות לחג בלא קרבן שלא לעלות לרגל בלא קרבן שיהיה עמנו שנקריבו שם ספר החינוך מצוה תצ שלא נעלה לבית הבחירה ברגל בלא קרבן שנקריב שם ,והוא הקרבן שפירשנו למעלה בסדר זה עשה אחרון ]מצוה תפ"ט[ שנקרא עולת ראיה ,ועל זה נאמר ]דברים ט"ז ,ט"ז[ ולא יראו פני ריקם ,פירוש פני ,כמו לפני .ושם כתבתי משרשי המצוה וכל ענינה. וזאת האזהרה אינה נוהגת בנקבות כמו שאין מצות העשה הבאה על זה נוהגת בהן.
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדין כאחד 5/6
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדין כאחד ספר החינוך מצוה תקט מצוה להיות הכהנים עובדים במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדים כאחד שיהיו הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות ,כלומר לכתות ידועות ,ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד בעבודה ,חוץ מן הימים טובים בלבד שהיו הכל עובדים יחד ,כל הבא ימלא את ידו לשמחת הרגל ,ובספר דברי הימים ]א' כ"ד -כ"ו[ מבואר איך חלקו אותם דוד ושמואל שעשו מהן עשרים וארבעה משמרות כהנים ועשרים וארבעה משמרות לוים ,כדי שתעבוד כל משמרה מהם שתי שבתות בשנה .ובמסכת סוכה ]נ"ה ע"ב[ אמרו זכרונם לברכה שברגלים היתה יד הכל שוה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ו'[ וכי יבא הלוי וגו' ,ובכלל הלוי הכהן כי הלוי היה אב לכל השבט ,ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם וגו' חלק כחלק יאכלו .ולשון ספרי ]כאן[ ,ובא בכל אות נפשו ,יכול לעולם ,כלומר אפילו שלא ברגלים ,תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות ,מה מכרו אבות זה לזה טול אתה בשבתך ואני בשבתי ,כלומר הסכמתם בסדר משמרות העבודה כל שבוע משמרה ,וכן פירשו התרגום ,בר ממטרתא דייתי בשבתא דכן אתקינו אבהתא. משרשי מצות המשמרות ידועות וקבועות ,לפי שכל המלאכות המוטלות על מספר אנשים ידועים נעשות כראוי ואין העצלה והיאוש והקפדנות מצויה בהן, אבל המוטלות על הרבים מבלי שיהיה בהם אנשים ידועים לעשותה פעמים יטילו אותה קצתן על קצתן ,ופעמים יקפידו אלו על אלו בענין ,אין להאריך בדברים אלו ,ידועות הן בכל אנשי מנין ,אבל ברגל מפני השמחה נצטוו להיות יד הכל שוה בהן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שבכל משמר ומשמר היה ממונה איש אחד והוא ראש לכל אנשי המשמר ,והוא מחלק אותן לבתי אבות ,ובכל יום ויום מימי השבוע מחלקים ראשי האבות ביניהם אנשים ידועים לעבודה ,איש איש על עבודתו ,ומיום שבת ליום שבת מתחלפין המשמרות וחוזרים חלילה. ונביאים ראשונים תקנו שיתמנו מישראלים כמו כן עשרים וארבעה משמרות אנשים כשרים ויראי חטא ,והם הנקראים בכל מקום בתלמוד אנשי מעמד, כלומר שהם שלוחי ישראל לעמוד על קרבנות צבור ,וכענין שאמרו זכרונם לברכה ]תענית כ"ז ע"א[ אפשר יהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו. ועל כל מעמד היה אחד גדול ממונה על כולם ,והוא הנקרא ראש המעמד .וכן היה דרכם של אנשי המעמד ,בכל שבת ושבת מתקבצים ,מי שהוא מהם בירושלם או סביב לה נכנס למקדש ,ובין בירושלם בין בשאר מקומות מתקבצין בבית הכנסת ומרבין בתפלות ומתענין יום שני ושלישי ורביעי וחמישי מן השבוע ,ושאר כל ענינם בתפלה ובקריאת התורה ,כמו שמפורש במסכת תענית ]פרק רביעי[ ומגלה ]פרק שלישי[ .ואמרו זכרונם לברכה ]סוכה נ"ה ע"ב[ במשמרות כהונה ולויה שברגלים אין יד הכל שוה בהן כי אם בקרבנות הרגלים ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת ,אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותם ואפילו ברגל אלא משמר שזמנו קבוע ,שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד וגו' ,כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות צבור ,ואינם חלק כחלק בשאר דברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעו אותם כל משמר ומשמר בשבתו .וכהן שהיה לו קרבן הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל עת שירצה, שנאמר ובא בכל אות נפשו ,כלומר בקרבן שהוא שלו בכל עת יבא להקריבו והעור שלו .ויתר פרטי המצוה במסכת תענית ומגלה ובסוף סוכה. ונוהגת מצוה זו בזכרי כהונה ולויה בזמן הבית. ועובר על זה ומחה ביד חברו ברגל שלא לעבוד בכל אות נפשו ביטל עשה זה .והרמב"ן ז"ל השיג בזאת המצוה על הרמב"ם ז"ל ואמר שהיות הכהנים עובדים למשמרות אינו במשמע הכתוב כלל כדעתו של הרב ז"ל ,אלא הלכה למשה מסיני הוא שיחלקו ביניהם העבודה למשמרות ,ומשה רבנו הוא שהתחיל תחלה לחלקם והוא עשה מהן שמונה משמרות ארבעה מאיתמר וסיעתו וארבעה מאלעזר וסיעתו ,כך היא הקבלה ,וזה שאמר הכתוב לבד ממכריו וגו' שלילות הוא ולא מצוה כלל ,כלומר שיעבדו הכהנים בכל אות נפשם בכל עת בין בחול בין ברגל ,לבד אם רצו והסכימו לחלק ביניהם העבודה למשמרות ,וקבלנו הלכה למשה מסיני שראוי לעשות כן כדי שתעשה המלאכה כסדר ובזריזות ,זהו תורף דברי הרב ז"ל.
להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית בחג הסוכות ביום שני בחג ספר החינוך מצוה תריב
מצות הקהל במוצאי שביעית
שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולו אנשים ונשים וטף במוצאי שנת השמטה בחג הסוכות ביום שני בחג ולקרוא קצת מספר משנה תורה באזניהם שהוא אלה הדברים ,ועל זה נאמר ]דברים ל"א ,י"ב[ ,הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו' .וזאת היא מצות הקהל הנזכרת בתלמוד כענין שאמרו בראשון של קדושין ]ל"ד ע"א[ ,והרי הקהל דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים חייבות ,ופירשו בסוף הענין ,אין למדין מן הכללות ,כלומר שהאמת שהנשים חייבות בזאת המצוה. משרשי המצוה ,לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה ,ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים ,על כן בהיות כל עיקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים ונשים וטף לאמר מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו ,ותהיה התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו ,ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה ,ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו ,וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ה'. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהמלך הוא היה המחוייב לקרוא באזניהם .ובעזרת הנשים היה קורא ,וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח .ומהיכן הוא קורא מתחלת ספר אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ישראל ,ומדלג לוהיה אם שמוע ,וגומר אותה פרשה ,ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ,ופוסק. וכיצד הוא קורא ,תוקעין בחצוצרות בכל ירושלם ,ומביאין בימה גדולה ,ושל עץ היתה ,ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים ,והמלך הולך ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו ,וכל ישראל העולים לחג מתקבצים סביביו .וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול והכהן גדול נותנו למלך כדי להדרו ברוב בני אדם .והמלך מקבלו כשהוא עומד ואם רצה יושב ,ופותח ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת וקורא הפרשיות שאמרנו ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות ,ומוסיף שבע ,ואלו הן ,רצה ה' אלהינו בעמך ישראל וכו' ,ומודים אנחנו לך ,אתה בחרתנו מכל העמים עד מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכין בתפלה ,הרי שלש ברכות כמטבען .רביעית ,מתפלל על המקדש ,וגומר בה השוכן בציון. חמישית ,מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם וחותם הבוחר בישראל .ששית ,מתפלל על הכהנים שירצם האל ,וחותם בה מקדש הכהנים .שביעית ,מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל שעמך ישראל צריכים להושיע ברוך אתה ה' שומע תפלה. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתם. ועובר על זה בין איש בין אשה ולא בא במועד הזה לשמוע דברי התורה ,וכן המלך אם לא רצה לקרות בטלו עשה זה .וענשם גדול מאד ,כי זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת.
יו''ל ע''י מכון והערב נא
(845) 426 - 6054
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
עשה לא תעשה
מצוות השייכים לסוכות
ב"ה ובס"ד מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
מצות חגיגה ברגלים
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
משפטים
כ"ג י"ד
קח
מה מג
לשבות בראשון של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ה צד
שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ה כא קסב
מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ו
לשבות בשמיני של חג הסוכות
אמור
כ"ג ל"ו
להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו הוא
אמור
כ"ג ל"ו
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
#
קלט תכו קסג קלח סח
תיח קסו שביתת יום טוב
קמג
שכז שביתת יום טוב
יג
כא
שז
צה
שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג
אמור
כ"ג ל"ו
כב
קסג
שנקח ביום ראשון של הסוכות לולב אתרוג הדס ערבה
קסג קלט סט יד
כב קמד
סמ"ג
תמידין ומוספין
רכז קיא לז רה
רלח קס
רמ
שיח
נג
קח
נא תמידין ומוספין
רמו שכב
שז שכח שביתת יום טוב
רו
נד
קט
חפץ חיים
רבנן
לח רא
רמב שכ
תיח קסז שביתת יום טוב
נד
לד
כל העולם
קס
קנג
כל העולם
קפז נה
בית המקדש
לז
כל העולם
קפח
תכב קסט שופר וסוכה ולולב מד
אמור
כ"ג מ'
צט
נג
קמג
לישב בסוכה שבעת ימים
אמור
כ"ג מ"ב צח
נב
צז
צו
לנסך מים על המזבח בחג הסוכות כשמקריב קרבן תמיד
פנחס
כ"ט ל"א
קסג רמג שכד קצה
ל
קסב
פ
שכה צד
נוהג
זכר נקבה
בית המקדש
בית המקדש
עה תקעז שכו רמה שכג רב קסא קנד
צז
מב
נה
סו
פח
לח רלט קסא רמד שכא
קג
מב
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
עד תקעו שכה רמא שיט
קב תכא קסח שופר וסוכה ולולב מג
נג
רא"ם
הלכות
נב חגיגה
נ מד
תש"ע לפ"ק רמב"ם
יראים
בזמן הזה
כל העולם
צז
לו
כל העולם
צו
לה
כל העולם
ריב
בית המקדש
סב קפח
בית המקדש
ס
קא
כל העולם
סא
קב
כל העולם
קג
כל העולם כל העולם כל העולם
סה
מצות קרבן מוסף שבת ,ראש חודש ,ובמועדים
פנחס
ל'
א'
לקרות הלל ביום א' דסוכות
עקב
י'
כ"א
לקרות הלל בח' ימי החג ובח' ימי חנוכה א'פסח ושבועות
עקב
י'
כ"א
לקרות הלל ביום ב' דסוכות
עקב
י'
כ"א
לקרות הלל ביום ג' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סב
לקרות הלל ביום ד' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סג
קד
לקרות הלל ביום ה' דסוכות
כז
ק
קמז
רסב
כל העולם
עקב
י'
כ"א
סד
קה
לקרות הלל ביום ו' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סה
קו
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סו
קז
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סז
לשמוח ברגלים
ראה
ט"ז י"ד
קט
נח
קה
מצוה להראות ברגלים בבית המקדש
ראה
ט"ז ט"ז
ס
מו
קצד
שלא לעלות לחג בלא קרבן
ראה
ט"ז ט"ז
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדשופטים
י"ח
שיקרא המלך קצת ממשנה תורה בחג סוכות אחרי שנת השמיט וילך
ל"א י"א
להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית בחג הסוכות בי וילך
ל"א י"ב
קח עב
כל העולם
קמא תכז
נד חגיגה
קמ תכה
נג חגיגה
רכח
קנו חגיגה
קנו
קנו קכה
ו' סה
קי
נו
סח תפט
קנו
לו כלי המקדש והעו קעב עא
טז י
רכט קיב
נז
סז תפח תצ
לח תקסח תקט
לט
צו
כא
כל העולם
קנב
בית המקדש
קנו
בית המקדש
קיא
בית המקדש
רסו סב
טז חגיגה
רל
טז
מו
ע
תריב
קלה
ארץ ישראל
לבא למקדש לשמוע משנה תורה סוכות אחרי שנת השמטה
וילך
לקרות הלל בזמנים ידועים
ישעיהו
שלא לעשות מלאכה בחול המועד
דרבנן
א
עירובי חצירות-תחומין-תבשילין
דרבנן
ז
שיטות
4517( 757) )4642-4702 ( 882- 942
בה"ג רס"ג
ל"א י"ב קנד
מ
קמד
ארץ ישראל
תלג
ארץ ישראל
ל' כ"ט
כל העולם ארץ ישראלבית המקדש
א
כל העולם כל העולם כל העולם
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
11
2
13
8
2
3
13
7
11
3
14
7
2
5
14
6
1/2
שיטות ר' אליהו הזקן 4699( 939) ר' יצחק ברגלוני 4773(1013) ר' שלמה גבירול 4800(1040) יראים )4875-4958 (1115-1198 רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
יו''ל ע''י מכון והערב נא
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
17
2
19
15
1
3
19
6
15
2
17
14
1
2
17
5
11
2
13
8
1
4
13
6
10
2
12
8
2
2
12
6
11
3
14
7
1
6
14
6
11
3
14
7
1
6
14
6
11
3
14
7
1
6
14
6
4
3
7
6
0
1
7
3
11
3
14
7
1
6
14
6
10
2
12
6
1
5
12
6
11
2
13
7
1
5
13
6
11
2
13
7
1
5
13
6
5
2
7
7
0
0
7
5
2
1
3
3
0
0
3
2
7
3
10
10
0
0
10
7
(845) 426 - 6054
כל העולם ארץ ישראלבית המקדש
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
Related Documents
Vehaarev Na Soucot 5770
June 2020 0
Vehaarev Na 2 Soucot 5770
June 2020 0
Vehaarev Na Haazinu 5770
June 2020 0
Vehaarev Na Kippur 5770
June 2020 0
Vehaarev Na 2 Kippur 5770
June 2020 0