Tiferet Israel Rh 5770

‫זמני ראש השנה תש''ע‬ ‫אנטווערפען ירושלים בני ברק לאנדאן ניו יארק‬ ‫‪19.32‬‬ ‫‪6.41‬‬ ‫‪6.53‬‬ ‫‪6.20‬‬ ‫‪6.01‬‬ ‫הדה"נ‬ ‫‪20.35‬‬ ‫‪7.38‬‬ ‫‪7.54‬‬ ‫‪7.17‬‬ ‫‪7.16‬‬ ‫מוצש"ק‬ ‫‪8.16‬‬ ‫‪7.53‬‬ ‫‪8.52‬‬ ‫ר "ת‬ ‫‪20.58‬‬ ‫‪8.09‬‬

‫הגליון השבועי של‬

‫קלויז 'תפארת ישראל ' טשארטקוב‬

‫בנשיאות כ''ק האדמורי''ם לבית רוז'ין שליט''א‬ ‫‪ itÇ _xÜ|âááàÜA FJ „ gxÄA CFBEFEALHADC‬אנטווערפען‬

‫מילין זעירין‬ ‫דומ"ץ עירנו הג"ר יצחק זעקיל פאללאק שליט"א חוזר ומספר‬ ‫פעמים רבות את הסיפור דלהלן‪ ,‬אותו קיבל ושמע ממורו ורבו‬ ‫הג"ר יצחק טוביה ווייס שליט"א מלפנים דומ"ץ עירנו‪ ,‬וכיום‬ ‫גאב"ד ירושלים ת"ו‪ ,‬מן הראוי לפרסם סיפור זה‪ ,‬לקראת היום‬ ‫הגדול‪ ,‬שבו נעמוד ונכריז בקול רם ה‪-‬מ‪-‬ל‪-‬ך‪ .‬וידועים דברי‬ ‫חז"ל‪ ,‬שמכבוד מלכותא דארעא‪ ,‬למדים אנו מעט‪ ,‬למלכותא‬ ‫דרקיעא‪ .‬מחמת קוצר היריעה לא נאריך בכל המעשה אלא‬ ‫בפרט הנוגע לעניינינו‪ ,‬וננסה בס"ד להרחיבו קמעה לימים אלו‪.‬‬ ‫בשנות המלחמה‪ ,‬הצליח הגרי"ט ווייס‪ ,‬להימלט לאנגליה‪,‬‬ ‫בקבוצה שאורגנה ע"י איזה עסקן‪ .‬היות והאכסנייא שהוכנה לו‪,‬‬ ‫ע"י הגורמים במקום‪ ,‬לא הייתה אצל משפחה שומרי תו"מ‪ ,‬והם‬ ‫מתוך דאגה כנה לבריאותו ניסו לכפות עליו לאכול ממאכליהם‬ ‫שכמובן לא היו כשרים‪,‬‬ ‫בלית ברירה ברח הנער – ר' טוביה מבית מארחיו‪ ,‬והגיע‬ ‫לגייטסעד‪ .‬בזמן הקצר ששהה בגייטסעד‪ ,‬אירע מאורע נכבד‬ ‫בתולדות העיירה‪ :‬מלך אנגליה‪ ,‬הגיע לבקר בגייטסעד‪ .‬כמובן‬ ‫שבני העיר ובתוכם הקהילה היהודית‪ ,‬יצאו מגדרם לכבדו‪,‬‬ ‫ונעמדו ברחובה של עיר‪ ,‬לקדמו בברכה‪ .‬בין העומדים היה ר'‬ ‫טוביה‪ ,‬ועוד מספר נערים פליטי הונגריה‪.‬‬ ‫בעת ששיירתו של המלך עברה‪ ,‬לא עצר ברוחו אחד הנערים‪,‬‬ ‫והצליח לקפוץ לתוך הרחבה הריקה‪ ,‬שבה עברה שיירתו של‬ ‫המלך‪ ,‬וניגש אל המלך‪ ,‬ופרץ בבכי מר קורע לבבות‪:‬‬ ‫בין פרצי הבכי‪ ,‬הצליח לומר למלך כך‪ :‬ברצוני להודות למדינת‬ ‫אנגליה‪ ,‬שקיבלה אותי בספר פנים יפות‪ ,‬לאחר שנמלטנו מגיא‬ ‫ההריגה מהונגריה‪ .‬אך אדוני המלך‪ ,‬אני כאן לבדי‪ ,‬בהונגריה‬ ‫נשארו כל בני משפחתי‪ ,‬נתונים לסכנת חיים‪ ,‬אדוני המלך‪ ,‬מלך‬ ‫של חסד הינך‪ ,‬מלך יכול לעשות הכל‪ ,‬ואני מבקש ממך עשה נא‬ ‫הכל על מנת שיינצלו חייהם ויבואו לכאן להיות עמי‪.‬‬ ‫המלך התרגש מאוד מבכיו הזך של הנערף ודמעות נצצו בעיניו‪,‬‬ ‫הוא ביקש את הפרטים המלאים על בני משפחתו והורה לשלישו‬ ‫לרשום זאת‪ ,‬ואכן הוא עשה כל אשר לאל ידו ובתוך תקופה‬ ‫קצרה‪ ,‬כל בני המשפחה הגיעו לאנגליה‪ ,‬וחייהם ניצלו‪.‬‬ ‫מספרים‪ ,‬שהרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע‪ ,‬נעמד לפני‬ ‫העמוד בשחרית של ר"ה‪ ,‬והחל לזמר את הניגון של "המלך"‪,‬‬ ‫והתעלף‪ .‬לאחר שעוררוהו‪ ,‬התעלף שוב‪ ,‬וכך היה מספר פעמים‪,‬‬ ‫עד שהצליח להמשיך בתפילה‪ .‬לאחמ"כ‪ ,‬שאלוהו‪ ,‬מה אירע ?‬ ‫והשיב‪ ,‬שנזכר בדבריו של אספסניוס קיסר לר' יוחנן בן זכאי‬ ‫)גיטין נ"ו‪" (:‬אי מלכא אנא אמאי לא אתית לגביהו עד הכי"‪ .‬אם‬ ‫אכן המלך אני‪ ,‬איפה היית עד כה‪ ,‬מדוע רק עכשיו נזכרת לבוא ?‬ ‫אפשר להשתמש בתשובתו של ר' יוחנן בן זכאי‪ ,‬לגבינו ג"כ‪ ,‬ר'‬ ‫יוחנן ענה לקיסר‪ ,‬שהבריונים שצרו על חומות ירושלים לא נתנו‬ ‫לו לבוא‪ .‬גם אנו‪ ,‬מוקפים עם בריונים המפריעים לנו להתקרב אל‬ ‫המלך‪ ,‬היצה"ר עם ניסיונותיו‪ ,‬חיי המעשה וטרדותיהם‪ ,‬וכדו'‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬אך כל זה ראוי ונכון לאומרו‪ ,‬כשמגיע רגע שבו אין טרדות‪,‬‬ ‫כיום גדול זה‪ ,‬יום שבו אנו מתקרבים להשי"ת‪ ,‬ומראים לו‪ ,‬הנה‬ ‫רבש"ע‪ ,‬עכשיו הבריונים זזו‪ ,‬ואנו רצנו אליך‪ ,‬נעמדנו לפניך‪,‬‬ ‫ומבקשים אנו ממך‪ ,‬מלך ממלט מרעה‪ ,‬המצא לעמך ישועה‪.‬‬ ‫פותחים את התפילה בהודיה למלך‪ ,‬פסוקי דזמרה‪ ,‬ואח"כ צריך‬ ‫לעמוד ולבקש‪ ,‬ולהתחנן על נפשותינו ונפשות ביתינו‪ ,‬ועל אחינו‬ ‫בני ישראל‪ ,‬והמלך שומע‪ ,‬ומאזין‪ ,‬ברחמים‪ ,‬ובכן תן כבוד ה' לעמך‬ ‫‪ ...‬ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך ‪!!! ...‬‬ ‫מלך מלכי המלכים כל יכול הוא‪ ,‬ואומר לנו "אמרו לפני מלכויות‬ ‫כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם‬ ‫לטובה"‪ ,‬מי הוא פתי אשר ח"ו יאבד יום יקר מפז שכזה‪ ,‬על דברי‬ ‫הבל ורעות רוח‪ ,‬אחים יקרים‪ :‬הבה וננצל בצוותא כל רגע היקר‬ ‫מכל יהלום וזהב‪ ,‬ונפקד בשנה טובה ומתוקה‪ ,‬גאולה וישועה‪.‬‬ ‫א גיט יאר‪ ,‬א זיסע יאר‪ ,‬וימלא ה' כל משאלות לבבנו לטובה‬

‫זמני השבת וראש השנה בקלויז‪ :‬מנחה וקבלת שבת ויו"ט‪ – 20.00 :‬אוה"ח הק'‪07.30 :‬‬ ‫שחרית ב' הימים‪ – 08.00 :‬מנחה ש"ק יום א' דר"ה ‪ - 19.00 :‬ערבית ליל ב' דר"ה‪20.37 :‬‬ ‫תקיעות יום ב'‪ – 11.30 :‬מנחה יום ב' דר"ה‪19.05 :‬‬ ‫בליל א' וב'‪ ,‬וביום ב' דר"ה אחר מנחה‪ ,‬יתקיימו שיעורים מפי הגר"י רבינוביץ שליט"א‬

‫שבת קודש וראש השנה‪ ,‬א' תשרי תש"ע‬ ‫לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלטר לחיים טובים ארוכים ולשלום‬

‫‪ Q‬תפארת שבמלכות‬

‫‪R‬‬

‫אמרות טהורות מרבותינו הקדושים על פרשת השבוע‬ ‫לקדש את המחשבה הראשונה מיד בכניסת החג‬

‫קול השופר‪ ,‬לעורר רחמי אבינו שבשמים‬

‫בספה"ק אור יהושע )להרה''ק ראי''ה ממעזבוז( מביא‬ ‫ששמע מחו"ז מרן הס"ק מרוזין זי"ע‪ ,‬שאמר‪ ,‬כשאיש‬ ‫הישראלי זוכה לקדש את המחשבה הראשונה ביום הזה‬ ‫בר"ה‪ ,‬אזי בניקל יכול ללכת בזו המדרגה כל השנה‪,‬‬ ‫להיות דבוק בה'‪.‬‬

‫משל נפלא לפני התקיעות‪ ,‬מלך גדול‪ ,‬מלך מפואר שלח‬ ‫את בניו לצוד ציד‪ ,‬ותעו הבנים מהדרך‪ ,‬והיו‬ ‫צועקים אולי ישמע האב‪ ,‬ולא נענו‪ ,‬ואמרו בלבם אולי‬ ‫שכחנו את הלשון של אבינו‪ ,‬לפיכך אינו שומע את‬ ‫צעקתינו‪ ,‬בכן נצעק בקול ללא דיבור‪ ,‬והתישבו את עצמם‬ ‫שישלחו את האחד לצעוק‪ ,‬והזהירו אותו ראה והבן כי‬ ‫כולנו תלוין בך‪ .‬כך הנמשל‪ ,‬הקב"ה שלח אותנו ]לעוה''ז[‬ ‫להעלות ניצוצות הקדושות‪ ,‬ותעינו מאבינו‪ ,‬ונצעק ולא‬ ‫שמע לנו‪ ,‬ואולי מפני ששכחנו הדיבור של אבינו‪ ,‬ואין אנו‬ ‫יכולים להתפלל בדיבור‪ ,‬נשלח אותך בעל תוקע שתעורר‬ ‫רחמים עלינו הקול בלא דיבור‪ ,‬וראה והזהר כי כולנו תלוים‬ ‫בך‪ ,‬ראה אנשים ונשים תלוים בך‪.‬‬

‫)נר ישראל‪ ,‬ח"ב עמ' ז'(‬ ‫"זכרנו לחיים" ‪ -‬שחיינו יהיו חיים ע"פ התוה"ק‬

‫זכרנו לחיים‪ .‬ידוע מה שמביא השלה"ק‬ ‫התקיעות( בשם ספר "תולעת יעקב" וז"ל‪ :‬זכרנו לחיים‪,‬‬ ‫יש לך להתבונן על מה שאמרו חכז"ל‪ ,‬כי בשלש‬ ‫ראשונות אין לשאול צרכי הגוף וכו'‪ ,‬ותירץ ע"ז יעו"ש‪.‬‬ ‫ועלה ברעיוני לאמר‪ ,‬כי ידוע שבר"ה מחויב כל בר‬ ‫ישראל לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה‪ ,‬ועיקר‬ ‫צריכין אנו לבקש על מלכותו ית"ש כמו שאנו אומרים‬ ‫"ותמלוך"‪ ,‬וכאשר איש ישראל מקבל על עצמו עומ"ש‬ ‫בר"ה‪ ,‬השי"ת בעזרו כל השנה‪.‬‬ ‫ועלה בדעתי‪ ,‬שזה שאנו אומרים "זכרנו וכו' למענך‬ ‫אלוקים חיים"‪ ,‬היינו‪ ,‬שאנו מבקשין ממך‪ ,‬שתכתבנו‬ ‫לחיים‪ ,‬ואנו מקבלים עלינו שיהיו כל עשיותינו למענך‪,‬‬ ‫היינו כל בן תורה ישים מגמתו בתורה ותפילה כל השנה‬ ‫ויעשה מצוות ומעש"ט‪ ,‬והאיש העוסק במשא ומתן‬ ‫יקבל עליו לעשות מסחרו באמונה‪ ,‬ולמען עשות‬ ‫ברווחיו צדקה לעניים וגמ"ח בממונו‪ ,‬ושיוכל לגדל‬ ‫ולהחזיק ת"ח‪ ,‬ואפילו כשמכוון לזון ולפרנס בניו ג"כ‬ ‫טוב הדבר‪ ,‬כמ"ש חז"ל )כתובות נ‪ (.‬עה"פ )תהילים ק"ו‪ ,‬ג'(‬ ‫"עושה צדקה בכל עת"‪ ,‬זה הזן בניו ובנותיו‪ ,‬והעיקר הוא‬ ‫כשמכוון בעת עשיית הדברים הכל למען עשות רצונו‬ ‫ית"ש‪ ,‬וכשמקבל על עצמו זאת‪ ,‬הכל "למענך"‪ ,‬נמצא‬ ‫שיוכל לשאול זאת בשלש ראשונות‪ ,‬כי זאת אינו צרכי‬ ‫גופו‪ ,‬ורק הכל לכבוד הבורא‪.‬‬ ‫ואמרתי‪ :‬שאנכי ש"ץ‪ ,‬והיה בידי לקבל ולזכות לכל בני‬ ‫ישראל המתפללים עמדי שהם שלחנו‪ ,‬וזכות הוא להם‪,‬‬ ‫וזכין לאדם שלא בפניו‪ ,‬וזכיתי להם זאת אע"פ שלא‬ ‫שאלתי אותם על קבלה זו‪.‬‬ ‫)אחר כוונת‬

‫)אור יהושע‪ ,‬מעזיבוז'‪ ,‬ר"ה תרל"ט‪ ,‬עמ' קי"א(‬

‫)המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪ ,‬ליקוטים יקרים אות רפ"ט‪.‬‬ ‫ועי' קדושת לוי ליקוטי ר"ה ד"ה בענין‪ ,‬אור המאיר ד"ה שמעתי(‬ ‫אמונה בכל המצבים‬

‫תקיעה שברים תרועה תקיעה‪ .‬נ"ל‪ ,‬תקיעה היא בבחינת‬ ‫קול פשוט‪ ,‬והיינו אמונה פשוטה‪ ,‬להאמין אשר אין בכוחו‬ ‫לעשות מאומה‪ ,‬והכל הוא מכח השי"ת‪ ,‬ובכך יתחזק‬ ‫עצמו בעת שהוא בשברים‪ ,‬במצב של שבירות‪ ,‬שעליו‬ ‫להאמין באמונה פשוטה שהכל הוא מהשי"ת‪ .‬ואם הוא‬ ‫בתרועה – "יודעי תרועה"‪ ,‬בחי' דעת והתרוממות‪ ,‬שאז‬ ‫יכול ע"י הצלחתו לבוא לגאוה ח"ו‪ ,‬וע"י כך לשכוח קל‬ ‫קונהו ועושהו‪ ,‬צריך הוא לומר לעצמו שוב פעם‪ ,‬תקיעה‪,‬‬ ‫ולהתחזק ביותר באמונה הפשוטה‪ ,‬שהכל מאתו‪ ,‬והוא‬ ‫לבדו אינו יכול לעשות מאומה‪.‬‬ ‫)ע"פ קדושת אהרן‪ ,‬סאדיגורא‪ ,‬ר"ה תרע"א‪ ,‬דף ע"ז‪(.‬‬ ‫רק מי ''שבוער'' בחמימות דקדושה ראוי להיות בעל תוקע‬

‫איש אחד שהיה בעל תוקע בעירו‪ ,‬ובאשר לא הלך לטבול‬ ‫קודם התקיעות רצו אנשי עירו להעבירו מחזקתו‪ ,‬ובא‬ ‫הבעל תוקע לכ"ק מרן אדמוה"ז מטשארטקוב זי"ע לקבול‬ ‫עליהם‪ ,‬שאלו מרן זי"ע‪ ,‬אמור נא לי מדוע לא תמלא‬ ‫משאלותם לטבול קודם התקיעות כאורח גוברין יהודאין‬ ‫? א"ל הבעל תוקע מפני שהוא איש מצונן וקר לו‪ ,‬ענה ע"ז‬ ‫מרן זי"ע אז עס קאלט בלאזט מען נישט‪] ,‬היינו – אדם‬ ‫שהוא ''קר'' אינו ראוי לתקוע[‪.‬‬ ‫)נר ישראל‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' י'(‬

‫הכנה לתקיעת שופר ‪ -‬בושה‬

‫מובא בשם הרה"ק רבי אברהם המלאך זיע"א‪ ,‬שההכנה‬ ‫לתקיעת שופר היא הבושה‪ ,‬ומרומז בפסוק "בחצצרות‬ ‫וקול שופר הריעו"‪ .‬והיינו שצריך האדם ליבוש ממעשיו‬ ‫הרעים ]וכו'[‪ ,‬להתבייש בעבירה עצמה‪ ,‬איך עברה עלינו‬ ‫כל השנה‪ ,‬איזה דבורים דברנו‪ ,‬לשה"ר‪ ,‬רכילות‪ ,‬שקרים‪,‬‬ ‫וסתם דברים בטלים‪ ,‬וכי יכול באלו האזניים לשמוע‬ ‫קול שופר ?‬ ‫)מקור ברוך‪ ,‬סערט ויזניץ‪ ,‬עמ' ר"ה(‬

‫הנזהר מדיבורים בטלים בראש השנה‪,‬‬ ‫מושך על עצמו שפע ברכה‬

‫והנה ראש השנה הוא יום בריאת העולמות מחדש‪ ,‬וכפי‬ ‫מה שאדם מקדש ומטהר עצמו שיהיה דיבורו יוצא‬ ‫בקדושה ובטהרה מפיו‪ ,‬ובלבבו לעשותו‪ ,‬כן הוא ממשיך‬ ‫על עצמו שפע ברכה וחיים טובים לכל השנה‪ ,‬ועל כל בני‬ ‫ביתו‪ ,‬ועל כל העולמות כולם ]וכו'[‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי אברהם המלאך זי"ע‪ ,‬חסד לאברהם פ' נצבים(‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫ברכת מזלא טבא מעומקא דליבא‬ ‫ברוכים הבאים בשם ה'‬ ‫זמני עשי"ת‬

‫נשגר בזאת בשם מתפללי ולומדי הקלויז הע"י‬ ‫למעכש"ת הגה"צ פאמ"ק‪ ,‬חובר חיבורים מחוכמים‪ ,‬בשם עיוני הלכות נודעים‬ ‫רבי דוד ירחמיאל צבי רבינוביץ שליט"א‬ ‫רב דק"ק "משכן יחיאל" ביאלא – ונכד כ"ק מרן אדמו"ר מבוהוש זי"ע‬ ‫לרגל הכנס בנו – הבה"ח מאיר מיכל ני"ו‬ ‫בעותו"מ בשעטומ"צ‬ ‫יהא רעוא שיזכה לרוות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח לתפארת גזע הקודש‪ ,‬אמן‬

‫מנין א' ‪06.40 -‬‬ ‫‪07.‬‬ ‫מנין ב' ‪07.30 -‬‬ ‫מנחה צום גדליה ‪19.30 -‬‬ ‫ערבית ומוצאי הצום ‪20.23 -‬‬ ‫‪18.‬‬ ‫יום ד' מנחה ותשליך ‪18.15 -‬‬ ‫יום ד' סליחות י"ג מידות ‪23.00 -‬‬ ‫גמר חתימה טובה‬

‫בהערצה רבה ובשמחה הננו להקביל בברכה את פני‬ ‫מורינו הרב הגה"ח פאמ"ק פה מפיק מרגליות‬ ‫רבי יצחק רבינוביץ שליט"א‬ ‫רב דקלויז באיאן וו"ב – ור"מ ישיבת אור ישראל נ‪.‬י‪.‬‬

‫לרגל בואו לאנטווערפען לשהות בקלויז בראש השנה‬ ‫להשפיע יראה טהורה וחסידות בנועם אמריו ושיחותיו‬ ‫‪à‬‬

‫‪Q‬‬

‫‪íéøåöéä ìë úáåç ïëù‬‬

‫‪R‬‬

‫‪ìàøùé úéá 'êîò' ìù íäéúåìéôú úåáéùç ìãåâî íéøåôéñå úåãáåò‬‬ ‫‪ãçàå ãçà ìë éãé ìòå ,øåãå ãåã ìëá åðëìî êîù øàôúé äðéøá‬‬

‫נהוג היה אצל מרן רבינו הבעש"ט זי"ע‪ ,‬שסעודה אחת בכל שבת ומועד עת התאספו‬ ‫החסידים היתה מיועדת רק לתלמידיו הקבועים‪ ,‬ובשאר הסעודות היו משתתפים כל‬ ‫האורחים וביניהם אף אנשים פשוטים בעלי מוכסין‪ ,‬עובדי אדמה‪ ,‬בעלי מלאכה‪,‬‬ ‫סנדלרים‪ ,‬חייטים‪ ,‬נוטעי כרמים וגנות‪ ,‬מגדלי בהמות ועופות‪ ,‬סוחרי שוק וכדומה‪.‬‬ ‫בליל ראש השנה עת שהסבו הכול על שולחנו‪ ,‬הראה הבעל שם טוב להם קירוב גדול‪.‬‬ ‫לאחד נתן בכוסו מעט מהיין שנשאר בכוסו מהקידוש‪ ,‬לשני נתן את כוסו המיוחד‬ ‫שיקדש עליו‪ ,‬לאחדים נתן פרוסת לחם מהחלות שבירך עליהן ברכת המוציא ולאחדים‬ ‫נתן דגים ובשר מקערתו‪ .‬ועוד קירובים שונים שהפליאו את תלמידיו ה"חבריא קדישא"‪.‬‬ ‫האורחים ביודעם שלסעודה השניה אין להם רשות להכנס לשולחנו של הבעל שם טוב‪,‬‬ ‫משום שמיוחדת היא רק לתלמידיו הקבועים ‪ -‬התקבצו בבית הכנסת אחרי הסעודה‪,‬‬ ‫ולהיותם אנשים פשוטים שלא ידעו מאומה רק אמירה בעברית של חומש ותהלים‪-‬‬ ‫התחיל כל אחד ואחד מהם לומר תהלים‪.‬‬ ‫כשישב הבעל שם טוב לשולחנו בסעודה השניה‪ ,‬סידר את תלמידיו איש איש על מקומו‬ ‫בסדר מסודר כרגיל אצלו שהכל יהיה בסדר מעולה‪ ,‬החל לומר תורה וה"חבריא‬ ‫קדישא" התענגו בנועם אלקי‪.‬‬ ‫בעת ישבם כך מסביב לשולחנו של מורם ורבם‪ ,‬הרהרו אחדים מה"חבריא קדישא"‬ ‫שעתה הוא טוב‬ ‫מאד‪ ,‬לא כן כשמתקבצים האנשים הפשוטים שאינם מבינים כלל מה שרבם אומר‪,‬‬ ‫ושאלה החלה לנקר במוחם‪ ,‬מדוע מורם ורבם מקרב את האנשים הפשוטים האלה‬ ‫בקירובים נעלים ונשגבים כאלה‪ ,‬לתת להם מיינו בכוסותיהם‪ ,‬ומה גם לתת את כוסו‬ ‫המיוחד לאחד מהאנשים הפשוטים?‬ ‫עודם טרודים במחשבותיהם‪ ,‬ראו שפני הבעש"ט נעשו רציניות והוא יושב בדביקות‬ ‫גדולה‪ ,‬ומתוך דביקותו אמר‪" :‬שלום שלום לרחוק ולקרוב‪ ,‬ואמרו רז"ל "מקום שבעלי‬ ‫תשובה עומדין שם‪ ,‬צדיקים גמורים אינן עומדין שם" )ברכות ל"ד‪ ,(:‬ודקדק את הנוסח‬ ‫"צדיקים" וביאר שישנן שתי דרכים בעבודת ה'‪ ,‬עבודת הצדיקים ועבודת בעלי תשובה‪,‬‬ ‫ועבודתם של האנשים הפשוטים היא בדרגא של בעלי תשובה להיותם בהכנעה ושפלות‬ ‫בעצמם‪ ,‬כעין חרטה על העבר וקבלה על להבא"‪ .‬בגמרו תורתו זו‪ ,‬התחילו לנגן שירים‬ ‫וניגונים שונים‪ .‬התלמידים מה"חבריא קדישא" שהרהרו קודם על הקירוב הגדול שמורם‬ ‫ורבם מראה לאורחיו האנשים הפשוטים‪ -‬הבינו שהבעל שם טוב הרגיש במחשבתם‬ ‫והרהורם ולכן אמר תורה זו‪ ,‬בה ביאר מעלת עבודתם של האנשים הפשוטים‪ ,‬שהיא‬ ‫במעלה נפלאה כעין מעלת עבודתם של בעלי תשובה על מעלת עבודת הצדיקים‬ ‫הגמורים‪.‬‬ ‫הבעל שם טוב היה בדביקות וכאשר סיימו לנגן‪ ,‬פתח את עיניו הקדושות‪ ,‬הסתכל‬ ‫בפניהם של תלמידיו בהסתכלות מרובה‪ ,‬ואמר שכל אחד מהם יתן יד ימינו על כתף‬ ‫חברו היושב לידו באופן שכל התלמידים היושבים סביב השולחן יהיו משולבים אלו עם‬ ‫אלו כמו שישבו משני עברי השולחן הקדוש והטהור‪.‬‬ ‫הבעל שם טוב ישב בראש השולחן ואמר לתלמידיו לנגן איזה ניגונים כשהם יושבים‬ ‫משולבים‪ ,‬וככלותם לנגן ציוה להם שיעצמו את עיניהם ולא יפתחון עד אשר יצוה להם‪.‬‬ ‫וישם את ידיו הקדושות‪ ,‬יד ימינו על כתף התלמיד שישב מימינו ויד שמאלו על כתף‬ ‫התלמיד שישב משמאלו‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬שמעו התלמידים שיר וזמרה נעימה ועריבה‪ ,‬בלולה בקול תחנונים המחריד את‬ ‫הנפש‪.‬זה מזמר ואומר‪ :‬ריבונו של עולם "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל‬ ‫לארץ מזוקק שבעתיים")תהלים יב‪ ,‬ז‪ ,(.‬וזה מזמר ואומר‪ :‬איי ריבונו של עולם "בחנני ה'‬ ‫ונסני צרפה כליותי ולבי")תהלים כו‪ ,‬ב‪ ,(.‬זה שר ואומר‪ :‬אבא רחימאי "חנני אלקים חנני כי‬ ‫בך חסיה נפשי ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות")תהלים נז‪ ,‬ב‪ ,(.‬וזה שר ואומר‪ :‬איי‬ ‫געוואלד אבי שבשמים "יקום אלקים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו" )תהלים סח‪ ,‬ב‪,(.‬‬ ‫זה צועק בקול מר ואומר ‪ :‬הוי הוי אבא רחימאי "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר‬ ‫שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלקי")תהלים פד‪ ,‬ד‪ ,(.‬וזה צועק בקול‬ ‫תחנונים ואומר‪ :‬אבי אהובי רחימאי "שובנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו" )תהלים פה‪,‬‬ ‫ה‪.(.‬‬ ‫ה"חבריא קדישא" בשמעם קול השיר והזמרה של אמירת תהלים‪ -‬זחלו ורעדו‪ .‬אם כי‬ ‫עיניהם הקדושות עצומות‪ ,‬הנה דמעותיהן ניגרות מעצמן ולבם שבור ורצוץ מקול תחנוני‬ ‫בעלי השיר והזמרה‪ ,‬וכל אחד מהם מתברך בלבבו שיעזרהו השי"ת שיזכה לעבוד את ה'‬ ‫בכעין זה‪.‬‬ ‫הבעל שם טוב הסיר ידיו הקדושות מעל כתפי שני התלמידים אשר ישבו מימינו‬ ‫ומשמאלו ואטם אזניהם מלשמוע עוד את קול השירה והזמרה באמירת תהלים‬ ‫כבתחילה‪ .‬ויצו לתלמידיו לפתוח עיניהם ולנגן ניגונים שונים‪.‬‬ ‫כששמעתי את השיר והזמרה של אמירת מזמורי תהלים ‪ -‬סיפר המגיד הגדול‬ ‫ממעזריטש זי"ע‪ ,‬לתלמידו הרה"ק בעל התניא זי"ע‪ ,‬היה לי כעין השתפכות הנפש‬ ‫וגעגועים גדולים באהבה בתענוגים אשר כמוהו לא זכיתי עד אז‪ .‬ואף נעלי רטובות היו‬ ‫מזיעה ודמעות של תשובה פנימית מעומקא דלבא‪.‬‬ ‫כשפסק הבעל שם טוב לנגן נשתתקו כל ה"חבריא קדישא" וכעבור משך זמן שהיה בו‬ ‫בדביקות עצומה פתח עיני קדשו ואמר‪" :‬השיר והזמרה אשר שמעתם‪ ,‬הוא השיר‬ ‫והזמרה של אנשים פשוטים האומרים תהלים בתמימות מקרב ולב עמוק באמונה‬ ‫פשוטה‪ .‬ואתם תלמידי קדושי עליון הביטו וראו‪ -‬ומה אנחנו שאין אנו אלא שפת אמת‪,‬‬ ‫כי הגוף אינו אמת ורק הנשמה היא אמת‪ ,‬בכל זאת הנה גם אנחנו מכירים את האמת‪,‬‬ ‫מרגישים אותה ומתרגשים ממנה בהתפעלות עצומה‪ ,‬כל שכן וקל וחומר השם יתברך‬ ‫ויתעלה שהוא אמת לאמיתו‪ ,‬מכיר את האמת של אמירת תהלים של אנשים פשוטים"‪.‬‬ ‫)אוצר סיפורי חב"ד חלק א' עמ' ‪(21‬‬

‫יהודי העיירה הקטנה שליד העיר אושאמיר שבאוקראינה‪ ,‬נאנקו תחת ידיו הרודניות של‬ ‫מנהל האחוזה שממנה התפרנסו‪ .‬הוא היה רודה בהם מבוקר עד ערב‪ .‬כל מה שעשו לא‬ ‫נשא חן בעיניו‪ .‬אם לא די בכך‪ ,‬גם היה נוהג לקצץ במשכורתם‪ ,‬כל פעם בתואנה אחרת‪.‬‬

‫מנהל האחוזה הזה בעצם היה יהודי‪ .‬איש לא ידע מהיכן הגיע למקום ומה עברו של‬ ‫האיש‪ .‬אך בכל הקשור להווה‪ ,‬ידעו הכול כי יהדותו מסתכמת במוצאו בלבד‪ ,‬וכי גם זה‬ ‫היה יותר מדי בשבילו‪.‬‬ ‫היה זה בשבוע שקדם לראש‪-‬השנה‪ .‬הצדיק רבי מרדכי‪-‬דוב מהורניסטייפולי הגיע לעיר‬ ‫אושאמיר‪ ,‬כדי לשבות בה‪ .‬מנהג קבוע היה לו‪ ,‬לנדוד בימי חודש אלול בערים ובעיירות‪,‬‬ ‫כדי לעורר את לב הבריות לעבודת הבורא ולזרזם לשוב בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫המוני יהודים מכל יישובי הסביבה נהרו אף הם לעיר אושאמיר‪ ,‬כדי לעשות את השבת‬ ‫בצילו של הצדיק המפורסם‪ .‬בין הבאים היו גם רבים מבני העיירה הסמוכה‪ .‬עם צאת‬ ‫השבת‪ ,‬שעברה מתוך התרוממות הנפש‪ ,‬ניתנה לציבור הזדמנות להיכנס לחדרו של‬ ‫הצדיק‪ ,‬כדי להיפרד ממנו לשלום ולהתברך מפיו‪.‬‬ ‫בני העיירה הנדכאים סיכמו ביניהם‪ ,‬כי כל אחד‪ ,‬בבוא תורו להיכנס אל הקודש‪ ,‬ישטח‬ ‫לפני הצדיק את צרת מנהל האחוזה הרובצת על ראשם‪ .‬בצער רב הקשיב הצדיק‬ ‫לסיפורם העגום של יהודי העיירה‪ .‬במיוחד ציערתו העובדה כי איש זה יהודי הוא‪.‬‬ ‫"המתינו עד מחר ונראה מה אפשר לעשות"‪ ,‬השיב להם הצדיק‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬בתום תפילת השחרית‪ ,‬הורה הצדיק למשמשיו להתכונן לקראת יציאה לדרך‪.‬‬ ‫להפתעת הכול לא פנה הצדיק במסלול הנסיעה שנקבע מראש‪ .‬הוא ציווה על הרכב‬ ‫להפנות את הסוסים לכיוון העיירה הסמוכה‪ .‬תושבי העיירה‪ ,‬שהתכוננו אף הם לשוב‬ ‫לבתיהם‪ ,‬השתוממו עד מאוד‪ .‬בזריזות רבה עלו אף הם על עגלותיהם‪ ,‬והצטרפו לעגלתו‬ ‫של הצדיק‪ .‬כך התנהלה שיירה ארוכה של עגלות‪ ,‬ובראשן עגלת הצדיק‪.‬‬ ‫כשנכנסה השיירה אל תוך העיירה‪ ,‬שאל הצדיק למקום מגוריו של מנהל האחוזה‪ .‬הוא‬ ‫הורה לרכב לנסוע לכתובת שנמסרה‪ .‬למראה השיירה והצדיק בראשה‪ ,‬יצאו כל בני‬ ‫העיירה מבתיהם והביטו בנעשה נרגשים ומופתעים‪ .‬באותה שעה היה הצדיק שקוע‬ ‫בתוך עצמו‪ ,‬וכמעט שלא הוציא הגה מפיו‪.‬‬ ‫כשנראה ממרחק ביתו הגדול והמפואר של מנהל האחוזה‪ ,‬נעתקה הנשימה מלבותיהם‬ ‫של המלווים ושל יתר התושבים‪" .‬מה יעשה עתה הצדיק? האם ייתן ברשע את עיניו‬ ‫ויעשהו גל של עצמות?"‪ ,‬תהו‪.‬‬ ‫על מרפסת הבית ניצב מנהל האחוזה בכבודו ובעצמו‪ .‬מקטרתו בפיו וכל הופעתו אומרת‬ ‫שחצנות‪ .‬אך ככל שקרבה השיירה לביתו‪ ,‬ניכר היה כי הוא תוהה על פשר הכבודה‬ ‫הגדולה הזו‪.‬‬ ‫בדיוק מול פתח הבית ביקש הצדיק לעצור את העגלה‪ .‬בתור ארוך השתרכו מאחור כל‬ ‫יתר העגלות‪ .‬רק אז נשא הצדיק את עיניו לעבר הבית המפואר‪ .‬כעבור רגע הבחין במנהל‬ ‫האחוזה המתבונן בו‪ .‬הצדיק הוסיף להביט לעברו‪ ,‬מבלי להסיר את עיניו ממנו‪ .‬כך נמשך‬ ‫המחזה המיוחד מספר דקות‪.‬‬ ‫לפתע ירד הצדיק מן העגלה והחל לפסוע לעבר הבית‪ .‬כל היתר נותרו על מקומם‬ ‫מתבוננים ממרחק בנעשה‪ .‬כשהתקרב הצדיק אל הפתח‪ ,‬נבלע בעל האחוזה בתוך‬ ‫הבית‪ .‬לא חלפו אלא שניות מעטות והדלת נפתחה מבפנים‪ .‬הצדיק ומשמשו נכנסו‬ ‫פנימה‪ .‬חלפו עוד כמה דקות והצדיק ומשמשו יצאו את הבית‪ ,‬עלו על העגלה ועזבו את‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫את שהתרחש פנימה‪ ,‬שמעו בני העיירה לאחר מכן ממשמשו של הצדיק‪ .‬התברר‪ ,‬כי‬ ‫מהרגע שפתח להם מנהל האחוזה את דלת ביתו ועד שיצאו‪ ,‬לא החליפו ביניהם אף לא‬ ‫מלה אחת!‬ ‫בהנהון ראש קל הזמין אותם מנהל האחוזה להיכנס פנימה‪ .‬הוא הציע לצדיק כיסא‬ ‫לשבת והתיישב ממולו‪ .‬הצדיק הניח את שתי ידיו על‪-‬גבי השולחן‪ ,‬זקף את גבו‪ ,‬והביט‬ ‫בעיניו הטהורות בתוך עיני הרודן הרשע‪ .‬תחילה היה מבטו של מנהל האחוזה קשוח‬ ‫ועיקש‪ .‬אט‪-‬אט‪ ,‬ככל שחלפו השניות‪ ,‬הלך מבטו והתרכך‪ .‬מבטו של הצדיק‪ ,‬שהיה‬ ‫בתחילה רך וחומל‪ ,‬הפך אט‪ -‬אט לנוקשה ולתקיף‪.‬‬ ‫לפתע התלחלחו עיני בעת הבית‪ .‬דמעה גדולה נשרה על לחיו‪ .‬באותו רגע קם הצדיק‬ ‫ממקומו ולא אומר ודברים פנה לעבר הדלת‪ .‬מנהל האחוזה נותר מסומר למקומו‪ ,‬לא‬ ‫מצליח אפילו לקום מכיסאו כדי ללוות את אורחיו‪.‬‬ ‫באותו יום נשאר הצדיק בעיירה‪ .‬כל מי שלא היה בשבת באושאמיר‪ ,‬ניצל הזדמנות זו‬ ‫כדי להתברך מפיו‪ .‬לעת ערב‪ ,‬בשעה שהבית שבו התארח הצדיק התרוקן מאדם‪,‬‬ ‫נראתה דמות שחוחה מתקרבת אל הבית‪ .‬היה זה מנהל האחוזה‪ .‬הוא נכנס פנימה‬ ‫בעיניים מבוהלות‪ ,‬כאילו משהו נורא רודף אותו‪ .‬שעתיים תמימות התייחד עם הצדיק‪.‬‬ ‫בראש‪-‬השנה של אותה שנה‪ ,‬הופיע מתפלל נוסף ובלתי צפוי בבית‪-‬הכנסת‪ .‬היה זה‬ ‫כמובן מנהל האחוזה‪ .‬במשך שני ימי החג כמעט שלא מש ממקומו‪ .‬הוא עמד עטוף‬ ‫בטליתו‪ ,‬שכיסתה את שתי עיניו‪ ,‬והתפלל בדמעות שליש‪ .‬האיש המתנכר והרודה‪ ,‬היה‬ ‫מאותו יום ואילך לבעל‪ -‬תשובה אמיתי ולמטיב עם אחיו‪.‬‬ ‫)כוחה של תשובה‪ ,‬קונטרס ב'‪ ,‬עמ' י"ז(‬

‫פעם אחת נתבלה סידורו של מרן רבינו הבעש"ט הק' זי"ע ויצא מכלל שימוש‪ .‬הלכו‬ ‫חסידיו לחפש לו סידור אחר‪ .‬עברו מבית אל בית‪ ,‬עד שבאו לביתו של רועה העיירה‪.‬‬ ‫שמח הרועה לביקורם של תלמידי החכמים בביתו‪ ,‬ושאל למטרת בואם‪ .‬אמרו לו‪ ,‬כי‬ ‫מחפשים הם סידור עבור רבם‪ ,‬שסידורו הישן כבר אינו ראוי לשימוש‪.‬‬ ‫אמר להם הרועה‪ ,‬אמנם יש בידי סידור אחד‪ ,‬והוא ירושה לי מסבי זכרונו לברכה‪ ,‬שהיה‬ ‫מגיד חשוב באחת העיירות; ואף הוא קיבל את הסידור בירושה מאביו‪ ,‬שהיה רב קהילה‬ ‫ידוע‪ ,‬ואביו מאביו‪ ,‬עד לזקננו המהר"ם מינץ זצוק"ל‪ ,‬שאומרים עליו שכתב את הסידור‬ ‫במו ידיו‪ .‬אבל אני‪ ,‬אני הרי אינני יודע להתפלל כלל‪...‬‬ ‫אמרו החסידים זה לזה‪ ,‬הלא יהודי זה אפילו קרוא וכתוב אינו יודע; והסידור שברשותו‬ ‫בוודאי שראוי שישמש את רבינו הבעל שם טוב בתפילתו‪ .‬עמדו ושכנעו את הרועה‬ ‫שיפקיד את הסידור בידיהם‪ .‬שמחו החסידים על האוצר שנפל בחלקם‪ ,‬ומיהרו לבית‬ ‫רבם‪ .‬לקחו את הסידור הישן מעל עמוד התפילה של הבעל שם טוב וגנזוהו‪ ,‬והניחו‬ ‫תחתיו את הסידור החדש‪.‬‬ ‫)המשך בעמוד ד'(‬

‫‪á‬‬

‫‪ Q‬ישמע חכם‬

‫כשנצטווה‬

‫‪ Q‬דברים ערבים ‪R‬‬

‫‪R‬‬

‫דרך חיים ולקחי מוסר מפרשת השבוע‬

‫גלה כבוד מלכותך עלינו ‪ -‬בעשי"ת‬ ‫הסיבה שמחמתה נקבע יום הדין של ראש השנה לפני יום הסליחה‪ ,‬הכפרה‬ ‫ועשיית התשובה של יום הכיפורים‪ ,‬היא כי ניתן להגיע לתשובה רק לאחר‬ ‫התחושה של ימי הדין והמשפט‪.‬‬ ‫קשה לו לאדם לחשוב כל העת כי הוא עתיד להישפט על כל פעולה ופעולה‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫אף שהוא מאמין בכך בכל לבבו ונפשו‪ ,‬אין אמונה זו באה לידי ביטוי בחיי המעשה‪.‬‬ ‫יען היצר גורם ומקשה על האדם לחיות תחת הרושם התמידי שהינו עומד לפני ה'‪,‬‬ ‫וכל מחשבות לבו גלויות לפני הבורא‪.‬‬ ‫ההכרה במלכות ה' היא תוכנה של תפילת ראש השנה‪ .‬ההמלכה שממליך האדם‬ ‫את הקב"ה על עצמו ועל כל הבריאה‪ ,‬פירושה קבלת עול מלכות שמים בצורה‬ ‫הכרתית ומוחשית‪ .‬הכרה זו יכולה לבוא רק כאשר האדם מודע לכך שהוא עומד‬ ‫לדין‪ ,‬כאשר הוא חש שגורל חייו אינו נתון בידיו‪ ,‬אלא תלוי בהחלטת הבורא‪ .‬הוא‬ ‫מתפלל ומתחנן "זכרנו לחיים"‪ ,‬ביודעו שחייו תלויים באישורו של הבורא‪ .‬מתוך כך‬ ‫הוא מציב לעצמו שאיפת חיים בהתאם לרצון ה'‪ ,‬ומבקש חיים שהם "למענך‬ ‫אלוקים חיים" ]כפי שהאריך לבאר הגה"צ רבי סענדר ערלענגער שליט"א בדרשתו‬ ‫הנפלאה בליל ש"ק פרשת כי תבוא בקלויז[‪.‬‬ ‫ההכרה במלכות ה' הבלעדית והנצחית והתאמת שאיפות החיים למטרות שהציב‬ ‫הבורא לאדם‪ ,‬הן היסוד לתשובה‪ .‬ככל שיעמיק האדם ויבסס את הכרתו במלכות‬ ‫ה'‪ ,‬באותה מידה תהיה שיבתו אליו רצינית ומעמיקה יותר‪.‬‬ ‫מתוך כך מובן מדוע נקבע יום הדין של ראש השנה לפני הסליחה והכפרה של יום‬ ‫הכיפורים‪ .‬כי לפני ההכרה הברורה במלכות ה'‪ ,‬אין האדם שב בתשובה גמורה‪.‬‬ ‫הוידוי‪ ,‬החרטה ואף הצום אינם תקפים כל עוד אין האדם מכיר לפני מי הוא חטא‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬נקבע בתחילת השנה יום דין שמכוחו מקבל עליו האדם עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫ורק לאחר מכן הוא יכול להתחרט על החטאים שעשה בעבר‪ .‬ככל שתעמיק‬ ‫הכרתו במלכות הקב"ה בימי ראש השנה‪ ,‬באותה מידה תגבר תשובתו בימים‬ ‫שלאחריהם וביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ע"פ זה יובן‪ ,‬שראש השנה הוא העת בו האדם מוכיח להשי"ת‪ ,‬שסיבת החטא אינה‬ ‫חלילה ברצון ובמעל‪ ,‬אלא 'העיוורון' המכהה את חושי האדם‪ ,‬ומפריעו לראות לפני‬ ‫מי הוא עומד וניצב‪ ,‬הוא הוא הגורם לחטא‪ .‬ואז‪ ,‬נשמעת‪ ,‬ומתקבלת תפילתו "גלה‬ ‫כבוד מלכותך עלינו" ביתר שאת ועוז‪ ,‬כי רצינות כוונתו לשוב אל השי"ת – בעת‬ ‫שממליך הוא אותו עליו‪ ,‬מוכיחה בעליל‪ ,‬שבעת שיחזה נכוחה שעומד הוא לפני ה'‬ ‫לא יחטא חלילה‪.‬‬ ‫ובכן אז‪ ,‬מתקבלת תשובתו ביום הכיפורים‪ ,‬יען הוכיח הוא שאכן רצונו לראות את‬ ‫מלכו‪ ,‬להתקרב אליו ולדבוק בו‪.‬‬ ‫לשם כך‪ ,‬ניתנו לנו עשרת ימי תשובה‪ ,‬עשרה ימים שכביכול א‪+‬מר לנו הקב"ה‪,‬‬ ‫הבה ונראה אם בעשרה ימים אלו‪ ,‬יכול הינך לזכור שעומד אתה למשפט ולגמר‬ ‫חתימה לפני‪ ,‬ואם אכן אז‪ ,‬נשמר הינך מכל חטא ועון‪ ,‬רכילות ולשון הרע‪ ,‬ליצנות‬ ‫וראיה אסורה‪ ,‬ומרבה הינך במצוות ובמעשים טובים‪ ,‬בתפילה בכוונה ובציבור‪,‬‬ ‫בהוספת לימוד התורה‪ ,‬בעשיית גמילות חסדים ובנתינת צדקה‪.‬‬ ‫בזאת נבחנים אנו‪ ,‬האם באמת רוצים אנו להמליך את השי"ת עלינו‪ ,‬ורק היצר מונע‬ ‫זאת מעמנו‪ ,‬ושוגגים אנו‪ ,‬או שאין זה ח"ו אלא שוגג הקרוב ‪!!! ,...‬‬ ‫וכן כתב הרמב"ם )פ"ב מהלכות תשובה ה"ח(‪ :‬אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם‪,‬‬ ‫בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר‪ ,‬ומיד היא‬ ‫מתקבלת‪ ,‬שנאמר "דרשו ה' בהימצאו‪ ,‬קראוהו בהיותו קרוב"‪.‬‬

‫פניני הלכה ומנהג בעניני דיומא‬ ‫‪úáùá ìçù ä"øá ïéò÷åú ïéàù – ñåîëä íòè‬‬ ‫שאלה‪ :‬בזמן הזה כשחל ראש השנה בשבת דאין תוקעין משום גזרה שמא יעבירנו ד'‬ ‫אמות ברשות הרבים‪ ,‬וכן ה"ה כשחל יום ראשון דסוכות בשבת שאין נוטלין לולב‬ ‫ואע"פ שהוא מצות עשה מן התורה‪ ,‬איך משום גזרה דשמא יעביר ד"א בר"ה יבטלו‬ ‫חז"ל מ"ע מן התורה והלא אין ודאי נדחה מפני הספק ובעלמא אמרינן אתי עשה ודחי‬ ‫ל"ת‪ ,‬וכאן העשה נדחה מפני ספק של ל"ת דילמא יעביר‪.‬‬ ‫ועוד רצינו לידע מאחר דעל ידי מ"ע של תקיעת השופר נעשה הנסירה ונתקן הפנימיות‪,‬‬ ‫א"כ כשחל ר"ה בשבת במה נתקן ונעשה כל דברים הנעשים ע"י תקיעת שופר למעלה‪,‬‬ ‫וכן בענין נטילת לולב שהוא המשכת החסדים דבר יום ביומו במה יהיה המשכת‬ ‫החסדים אותו היום‪ .‬יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬הטעם דשמא יעבירנו ד"א בר"ה לא אמרו רז"ל אלא בשביל לעשות טעם‬ ‫פשטי ונגלה לגזרתם לפני המון ישראל כדי שתתקבל גזרתם אצל כל אדם ולא תהיה‬ ‫גזרה שאין בה טעם‪ ,‬אך אין זה עיקר הטעם שלהם אלא העיקר הוא מפני שהם ידעו‬ ‫ברוח קדשם שהתיקון הנעשה ע"י מצות אלו ביום זה‪ ,‬הנה כאשר חל יום זה בשבת הנה‬ ‫הוא נעשה מאיליו מכח קדושת השבת ואין צריך לעשותו על ידינו‪ ,‬לכן בעבור כבוד‬ ‫שבת תקנו שלא לתקוע ביום זה ולא יטלו לולב‪ ,‬להורות שהתיקון של המצות האלה‬ ‫הוא נעשה מאיליו ע"י קדושת השבת אך זה הטעם הוא סוד ונסתר ולא יספיק להמון‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכן הוכרחו לעשות טעם אחר לגזרתם והוא שמא יעברנו ד"א בר"ה‪.‬‬ ‫ומאחר שהם מוכרחים לגלות זה הטעם‪ ,‬על כן במקדש דלא שייך זה הטעם דשמא‬ ‫יעביר ד"א תוקעין‪ ,‬וכן במקום שיש סנהדרין של כ"ג שהם סנהדרי קטנה ג"כ תוקעין‪,‬‬ ‫משום דבפני ב"ד לא שייך טעם זה‪ ,‬ולעולם עיקר הטעם הוא משום דהתיקונים‬ ‫הנעשים ע"י מצוה זו הם נעשים מאליהם מכח תוספת קדושת השבת‪.‬‬ ‫וכל זה בחלק המעשה‪ ,‬אבל בחלק הדיבור גם כשחל בשבת אנחנו מקיימים המצוה כי‬ ‫חלק הדבור של מצות תקיעת שופר מתקיים ע"י פרשת המפטיר שקורין יום תרועה‬ ‫יהיה לכם וגם ע"י הפסוקים שמזכירין בתפילת מוסף‪ ,‬וכן כשחל יום ראשון של סוכות‬ ‫בשבת אנחנו מקיימים חלק הדיבור של מצות לולב ומיניו בפרשה שקורין בס"ת‬ ‫שאומרים פסוק ולקחתם לכם ביום הראשון וכו'‪ .‬והיה זה שלום וקל ש‪-‬די ה' צבאות‬ ‫יעזור לי‪ .‬כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו‪.‬‬ ‫)הג"ר יוסף חיים מבאגדד הבן איש חי זצ"ל‪ ,‬שו"ת תורה לשמה‪ ,‬סימן תל"ו‬ ‫הבן איש חי זצ"ל‪ ,‬הוציא את ספרו הראשון "תורה לשמה" בצעירותו‪ ,‬בעילום שם‪,‬‬ ‫וחתם שמו עליו "יחזקאל כחלי" בגימטריא "יוסף חיים" = ‪.224‬‬ ‫וע"ע בדברי קדשו של הרה"ק רבי שניאור זלמן מליאדי זי"ע‪ ,‬בספרו 'ליקוטי תורה'‪,‬‬ ‫דרושים לר"ה )עמ' נז ואילך(; ובסידורו ‪ -‬סידור התניא שער התקיעות )דף רמב ע"ב ואילך(‪,‬‬ ‫שענין השופר הוא להמשיך התענוג להשי"ת‪ .‬ובשבת יש ענין התענוג‪ ,‬וממילא אין וכו'‪ .‬עיי"ש(‬

‫‪ Q‬מרגניתא טבא ‪R‬‬ ‫הכנה למצוות תקיעת שופר‬

‫פעם אחת כשראש השנה חל להיות בשבת עלה הרה"ק רבי ירחמיאל ישראל יצחק‬ ‫מאלכסנדר זי"ע ה"ישמח ישראל" על הבימה‪ ,‬וקרא לעבר החסידים "צריכים להתכונן‬ ‫לתקיעת שופר"‪ .‬והחסידים היו עומדים תמהים‪ ,‬מה לתקיעת שופר בשבת‪ .‬וביאר‬ ‫להם הישמח ישראל‪" :‬אל תחשבו ששכחתי ח"ו ששבת היום‪ ,‬אלא באמת הענין למה‬ ‫אין תוקעין בשבת קודש הוא מחמת גזירת חכמים שמא יעבירהו ד' אמות ברשות‬ ‫הרבים‪ ,‬הא ניחא אם הכינו את עצמם לתקיעת שופר ולא תוקעין מחמת גזירת‬ ‫חכמים‪ ,‬אבל אם לא עשו הכנה הרי אי אפשר לתקוע בכלל‪!!!...‬‬ ‫ולזאת צריכים מקודם לעשות הכנה דרבה כדי שנוכל לתקוע‪ ,‬ואז מקיימים אח"כ‬ ‫מצות חכמים שלא לתקוע בשבת מחמת הגזירה דשמא יעבירנו‪.‬‬ ‫)ילקוט אורות רבותינו‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' כ"ז(‬

‫‪ Q‬תפארת החסידות‬

‫‪R‬‬

‫ליקוטי אמרים ממאורי החסידות‪ ,‬על פרשת השבוע‪ ,‬מלוקטים מספרים הקדושים‬ ‫זכרנו לחיים ‪ -‬שכל המצוות בשנה הבעל''ט יהיו בשלימות‬ ‫אי' בגמ' דר"ה )ח‪ (.‬רנב"י אמר הדין ]דמהיכן ילפינן שהשי''ת דן בראש השנה מה יהי' במשך כל‬ ‫השנה הבאה[ דכתיב )דברים י''א( מראשית השנה ועד אחרית שנה‪ ,‬מראשית השנה נדון מה יהא‬

‫בסופו‪ .‬כי הכלל כך הוא‪ ,‬מה שאנו מתפללים בר"ה – זכרנו לחיים‪ ,‬הוא שאנו מחלים פני קודשו‬ ‫שישלח לנו מוחין טובים במוחינו ובשכלותינו‪ ,‬לעשות כל המצוה שצוה עלינו הבורא לעשות אותם‬ ‫בלי שום פניה‪ ,‬רק בשכל זך לעבודתו ביראה אמיתית ובאהבה אמיתית‪ ,‬לו לבדו ולא לזולתו ח"ו‪.‬‬ ‫וזה פירוש – זכרנו לחיים‪ ,‬פי' שיהיה כל המצוות שנעשה בשנה הבעל"ט‪ ,‬וגם המצוות שנעשה‬ ‫מידי חדש בחודשו‪ ,‬דהיינו בתשרי – תקיעת שופר וסוכה ולולב‪ .‬ובחשון – אנו מתענין בה"ב כאלו‬ ‫חטאו‪ ,‬ומי שאינו מתענה עכ"פ אומר סליחות‪ ,‬ובכסלו – יש לנו מצות חנוכה‪ ,‬וגם טבת הוא חנוכה‪,‬‬ ‫ובשבט – הוא ט"ו בשבט שהוא ר"ה מדרבנן‪ ,‬ובאדר – הוא פורים מצות מחית עמלק‪ ,‬ובניסן –‬ ‫הוא חג הפסח ומצות אכילת מצה‪ ,‬חדש איר וסיון – הוא ספירת העומר פסח שני ומתן תורה‪,‬‬ ‫ותמוז ואב – אנו מצערים על חרבן ביהמ"ק שיבנה בב"א‪ ,‬ובחדש אלול ‪ -‬הוא הכל תשובה לשוב‬ ‫אל הבורא ב"ה באמת‪ .‬ולכן אנו מתפללים בתחילת השנה‪ ,‬זכרנו לחיים‪ ,‬פי' שיתן לנו השי"ת לב‬ ‫טהור ומוחין קדושים‪ ,‬שנעשה כל המצוות הנ"ל באמת בשנה הבעל"ט‪ ,‬וזאת המחשבה שאנו‬ ‫חושבים בשעה שאנו אומרים זכרנו לחיים נקרא חיים‪ ,‬כי זאת המחשבה גופא נותנת חיים לאדם‪ .‬וזה‬ ‫פי' זכרנו לחיים‪ ,‬שיהיה לנו חיות בכל מצוותיו בכל השנה הבעל"ט‪ ,‬ואם כך מחשבתינו באמת‪ ,‬נמצא‬ ‫תיכף באמרינו זכרנו לחיים הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה‪ ,‬והרי הוא כמו שעשינו כל מצות‬ ‫הבורא בשנה הבא בלי שום פניה רק לשמו לבדו ולא לזולתו‪ ,‬וא"כ בוודאי זכויותינו מרובים עד אין‬ ‫חקר ועד אין סוף‪ ,‬ובודאי אנחנו יוצאים בדימוס מאתו ית'‪] ,‬וכו'[‪.‬‬

‫'לדוד מזמור' בליל ראש השנה‪ ,‬לומר כי לו תבל ומלואה‪ ,‬להחזיר הכל לה'‪ .‬וכאשר מבואר בספה"ק‬ ‫ובספר אוהב ישראל ענין אמרם ז"ל )ברכות ל''ח‪ (.‬כתיב "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם"‪,‬‬ ‫וכתיב "לה' הארץ ומלואה"‪ ,‬כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה‪ ,‬וע"י הברכה נעשה הדבר של המברך‪,‬‬ ‫כי ע"י שבירך ברכה הראויה לאותו דבר ובכוונה הראויה‪ ,‬הכניס חיות וקיום בדבר הזה‪ ,‬ועי"ז נעשה‬ ‫באמת הדבר הזה שלו‪ ,‬כי הוא המחי' והמקיים הדבר הזה‪] ,‬וכו'[‪ .‬וזהו ענין היהי רצון שאומרים בליל‬ ‫ר"ה בכל המאכלים‪ ,‬למען לידע מה הוא המאכל והאוכל‪ ,‬ולהעלות הכל להקב"ה‪ ,‬וזה הוא הענין‬ ‫שאנו ממליכים אותו כביכול על אברים הארצים אשר הם שלנו‪ ,‬ואנחנו מחזירים המלוכה להקב"ה‪,‬‬ ‫כי הכל שלו ומידו נתנו לו‪ ,‬וע"י כח ההויה שאנחנו משפיעים בהדבר‪ ,‬עי"ז אנחנו בבחינת ראש‬ ‫מהדבר‪ ,‬כמו שהראש שמנהיג ומשפיע חיות לכל האברים שבגוף‪ ,‬וזה הוא 'שנהיה' – שנמשיך חיות‬ ‫לכל דבר‪ ,‬ונחזירם 'לראש' – שהוא הקב"ה ראש וראשון לכל ראשית‪ ,‬ולא להיפך‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר זי"ע‪ ,‬ישמח ישראל‪ ,‬אמרים לר"ה(‬ ‫הקב''ה קרוב לבעל תשובה יותר מלצדיק‬

‫שמעתי בשם חכם ספרדי בנוסח תפלת ר"ה 'כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה‬ ‫לך'‪ ,‬דאין לו שחר כלל ]והיינו דברכה זו צריכה ביאור[‪ ,‬ואמר‪ ,‬דמצינו מדת הקב"ה היפך מידת בשר‬ ‫ודם‪ ,‬כי מלך ב"ו שהיו לו ב' עבדים‪ ,‬א' עובד המלך מנעוריו ולא נמצאה עולתה בו‪ ,‬כי ישר הוא‬ ‫בעבודת המלך‪ ,‬ועבד ב' מרד במלך‪ ,‬ואח"ז חזר בו ונעשה עבד נאמן‪ ,‬בוודאי אהבת המלך לזה העבד‬ ‫הנאמן מנעוריו יותר שלימה אהבתו מאהבת העבד שמרד בו בתחילה‪ ,‬משא"כ מידת הקב"ה אינו‬ ‫)הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬קדושת לוי‪ ,‬דרושים לר"ה‪ .‬כך‪ ,‬שאוהב יותר לבעל תשובה מצדיקים גמורים‪ ,‬וכש"ס )ברכות ל''ד‪ (:‬מקום שבעלי תשובה עומדים‬ ‫אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד‪ .‬והנה‪ ,‬בספר של"ה )ר''ה‪ ,‬תו''א‪ ,‬אות נ''ה( כתב‪ ,‬דצדיק גמור‬ ‫שנהיה לראש ‪ -‬לכוון שמחזירים כל החיות להשי''ת‬ ‫נקרא שופר‪ ,‬ובעל תשובה נקרא תרוע‪ ,‬ע"ש‪ .‬והנה‪ ,‬שמיעה הוא מרחוק‪ ,‬האזנה הוא מקרוב‪ ,‬ובזה‬ ‫יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב )הנוסח שאומרים בעת אכילת הסימנים בליל ר''ה( הפי' ע"ד העבודה היא‪ ,‬יובן‪ ,‬כי אתה "שומע" קול שופר‪ ,‬ר"ל מרחוק – לצדיק‪" ,‬ומאזין" תרועה – היינו לבעל תשובה‬ ‫שבר"ה הוא הזמן שאנו ממליכים את הבורא ב"ה מחדש‪ ,‬ואנחנו מקבלים ע"ע עול מלכות שמים מקרוב‪ ,‬וקשה‪ ,‬הא הוא היפך הטבע‪ ,‬ומשני‪ ,‬באמת "אין דומה לך" בזה מצד רחמנותו‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה זי"ע‪ ,‬תולדות יעקב יוסף‪ ,‬פ' נצבים ד"ה כתב הרמב"ם(‬ ‫על כל אברינו‪ ,‬ואנחנו ממליכים את הבורא ב"ה‪ ,‬כי ממנו הכל ומידו נתנו לנו‪ ,‬ולכך אנו אומרים‬ ‫‪â‬‬

‫‪ w‬חסידים מספרים‬

‫‪N‬‬ ‫‪ïäëä .á‬‬

‫"תשובה שלימה" ‪ /‬מעשה שהיה‬ ‫אנ ִיפּוֹל ִי‪ ,‬שֶׁיָּשַׁב עַל‬ ‫קוֹל ָרם וּ ְמחֻסְפָּס נִתֵּק אֶת חוּט ַמחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל ַהצַּדִּ יק ַרבִּי זוּשָׁא ֵמ ֲ‬ ‫שְׂפַת הַנָּהָר‪ ,‬בֵּין הָ ֵעצִים‪ ,‬הוֹג ֶה בַּסֵּפֶר ֶ‬ ‫אתָּה ֻמכְָרח ל ַ ֲעזֹר ל ִי"‪ ,‬נִשְׁמַע הַקּוֹל‬ ‫שׁבְּיָדוֹ‪ַ" .‬רבִּי‪ַ ,‬‬ ‫שֶׁבָּקַע ִמגּ ְרוֹנוֹ שֶׁל גֶּבֶר גְּבַהּ‪-‬קוֹמָה וְּרחַב‪-‬כְּ ֵתפַיִם‪ ,‬ל ָבוּשׁ בְּגָדִים גַּסִּים וּמְֻרפָּטִים‪.‬‬ ‫"בַּמֶּה אוּכַל ל ַ ֲעזֹר ל ְָך?"‪ ,‬שָׁאַל ַרבִּי זוּשָׁא בְּקוֹל ַרְך‪ ,‬בְּהַפְנוֹתוֹ ַמבָּט ַרחוּם ל ְ ֵעבֶר הָאִישׁ‪.‬‬ ‫אלּ ֶה הֵם פְַּרנְסֵי ָהעִיר!"‪ָ ,‬רעַם קוֹלוֹ שֶׁל הָאִישׁ‪" .‬הֵם פָּשְׁטוּ ִמ ֶמּנּ ִי‬ ‫"גַּנָּבִים! שׁוֹ ְדדִים! כֵּן‪ ,‬כָּ ֵ‬ ‫אלּ ָא‪-‬אִם‪-‬כֵּן יָעִיד ָעל ַי הַָרבִּי כִּי חָז ְַרתִּי‬ ‫בְּכוֹחַ אֶת ְמעִיל ִי‪ ,‬וְהוֹדִיעוּ כִּי ֹלא יְשִׁיבוּהוּ ל ִי‪ֶ ,‬‬ ‫בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה"‪.‬‬ ‫בִּקֵּשׁ ַרבִּי זוּשָׁא ל ְ ָהבִין אֶת פֵּשֶׁר הָ ִענְיָן‪ְ ,‬והָאִישׁ‪ ,‬שֶׁהִ ְתפְַּרנ ֵס ֵמעֲבוֹדַת סַבָּלוּת‪ִ ,‬הסְבִּיר‪:‬‬ ‫"פְַּרנְסֵי הָעִיר ָטפְלוּ ָעל ַי ִדּבַּת‪-‬שֶׁקֶר‪ ,‬הֶ ֱעל ִילוּ ֲעל ִיל ַת‪-‬שָׁוְא וְחְָרצוּ ָעל ַי דִּין‪ .‬כְּעֹנ ֶשׁ‪ ,‬נָטְלוּ ִמ ֶמּנּ ִי‬ ‫אֶת ְמעִיל ִי הָ ֶעל ְיוֹן‪ ,‬הוּא הַ ְמּעִיל הַ ַמּבְדִּיל‪ ,‬כַּיָּדוּ ַע‪ ,‬בֵּין סַבָּל נָכְִרי לְסַבָּל יְהוּדִי‪ ,‬וּ ְמסַיֵּ ַע‬ ‫אהֱיֶה כְּכָל הַסַּבָּל ִים הַנָּכְִרים‬ ‫לַיְּהוּדִים לִבְחֹר אֶת הַסַּבָּל הַ ָמּ ֳעדָף ֲעל ֵיהֶם‪ .‬בְּל ִי הַ ְמּעִיל ֶ‬ ‫שׁפְַּרנְסֵי‬ ‫וּ ְתקֻפַּח פְַּרנ ָ ָסתִי‪ִ .‬יכְתֹּב הַָרבִּי ִמכְתָּב בִּכְתַב‪-‬יָדוֹ כִּי שַׁבְתִּי ִבּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה‪ ,‬כְּדֵי ֶ‬ ‫הָעִיר יַחְז ִירוּ ל ִי אֶת ְמעִיל ִי"‪.‬‬ ‫אבָל כְּדֵי שֶֹּׁלא‬ ‫אשְׂמַח מְאוֹד ל ַ ֲעזֹר ל ְָך כְּכָל יְכָלְתִּי"‪ ,‬הֵשִׁיב ַרבִּי זוּשָׁא‪ְ ,‬בּפַשְׁטוּת‪ֲ " ,‬‬ ‫" ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫אכֵן שַׁבְ ָתּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה‪ .‬אֵיְך אוּכַל לִכְתֹּב‬ ‫אכָּשֵׁל בְּעֵדוּת‪-‬שֶׁקֶר‪ָ ,‬על ַי לִהְיוֹת בָּטוּ ַח שֶׁ ָ‬ ‫סְתָם כְָּך ָדּבָר שֶׁאֵינ ִי בָּטוּחַ בּוֹ?"‪.‬‬ ‫אנ ִי ְמבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה‬ ‫אכְפַּת ל ַָרבִּי ִמ ֶמּנּ ִי וּ ִמ ַמּ ֲעשַׂי?! ֲ‬ ‫ָרקַע הַסַּבָּל בְַּרג ְלוֹ ְבּחֹסֶר סַבְל ָנוּת‪" .‬מָה ִ‬ ‫ַ‬ ‫אפְשִָׁרית‪ ,‬אֶת ְמעִיל ִי!"‪,‬‬ ‫אחַת‪ ,‬פְּשׁוּטָה וְקַלּ ָה – יַ ֲעזֹר ל ִי הַָרבִּי לְקַבֵּל חֲז ָָרה‪ ,‬בַּ ְמּהִירוּת הָ ֶ‬ ‫אפְיוֹ הַָרְך וְהַטּוֹב שֶׁל ַרבִּי זוּשָׁא‪.‬‬ ‫הְִר ִעים בְּקוֹלוֹ הָאִישׁ שֶׁבִּקֵּשׁ לְנַצֵּל אֶת ָ‬ ‫אבָל ַרבִּי זוּשָׁא‪ ,‬עַל‪-‬אַף טוּב‪-‬ל ִבּוֹ הַיָּדוּ ַע‪ֹ ,‬לא הִסְכִּים לַעֲשׂוֹת שֶׁקֶר בְּנַפְשׁוֹ וְֹלא ִמהֵר‬ ‫ֲ‬ ‫לְהֵעָנוֹת לַבַּקָּשָׁה‪ .‬הוּא שָׁב וְשָׁקַע בַּסֵּפֶר שֶׁלְּפָנ ָיו‪ִ ,‬מ ְת ַעלּ ֵם ֵמ ַהסַּבָּל וּ ִמדִּבּוָּריו‪ .‬הַסַּבָּל עוֹמֵד‬ ‫וּ ְמנַסֶּה לְשַׁכְנ ֵ ַע אֶת ַרבִּי זוּשָׁא‪ ,‬וְז ֶה ֵמשִׂים ַעצְמוֹ כְֹּלא‪-‬שׁוֹ ֵמ ַע‪.‬‬ ‫אפִלּוּ הַכֹּמֶר כְּבָר הָיָה מְַרחֵם ָעל ַי וְשׁוֹ ֵמ ַע ל ְ ַתחֲנוּנ ַי‪,‬‬ ‫לְפֶתַע פָּקְעָה סַבְל ָנוּתוֹ שֶׁל הַסַּבָּל‪ֲ " .‬‬ ‫אכְז ֵר ֵ‬ ‫וְאֵיְך יָכוֹל ַרבִּי יְהוּדִי לְהִ ְת ַ‬ ‫אל ַי כָּל‪-‬כְָּך"‪ ,‬סִנּ ֵן בְּזַעַם‪.‬‬ ‫אלּ ֶה הִ ְתחַלְחֵל ַרבִּי זוּשָׁא עַד ִע ְמקֵי נִשְׁמָתוֹ‪ .‬אָזְנ ָיו ֹלא הָיוּ ְמסֻגּ ָלוֹת‬ ‫משְׁמַע הַ ְדּבִָרים ָה ֵ‬ ‫לְ ִ‬ ‫אמִיָרה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ֲ‬ ‫ל ְ ַעכֵּל ֲ‬ ‫אפִלּוּ נ ִי ָמה שֶׁל ִקטְרוּג עַל עַם‪-‬יִשְָׂראֵל‪ .‬הוּא זִנּ ֵק עַל ַרגְל ָיו כִּנ ְשׁוְּך‪-‬‬ ‫נָחָשׁ‪" .‬אוֹי ל ִי וַאֲבוֹי ל ִי!"‪ ,‬זָעַק ֵמעֹמֶק ל ִבּוֹ ְו ָתפַס אֶת ֹראשׁוֹ בֵּין שְׁתֵּי יָדָיו‪" .‬אֵיְך גּ ַָר ְמתִּי‬ ‫ל ִיהוּדִי ל ְהוֹצִיא ְדּבִָרים חֲמוִּרים כָּל‪-‬כְָּך ִמפִּיו‪ ...‬אֲבוֹי ל ְזוּשָׁא! אֲבוֹי ל ְזוּשָׁא!"‪...‬‬ ‫אנ ָה‪ ,‬גּוּפוֹ נ ָע ִמצַּד אֶל צַד‪,‬‬ ‫אנ ָה וְ ָ‬ ‫ז ֶֶרם שֶׁל ְדּמָעוֹת פַָּרץ ֵמעֵינ ָיו שֶׁל ַרבִּי זוּשָׁא וְהוּא פָּסַע ָ‬ ‫כְּמִי שֶׁעוֹל ָמוֹ חַָרב ָעל ָיו וְשִׁוּוּי ִמשְׁקָלוֹ ָ‬ ‫אבֶן גּ ְדוֹל ָה עַל שְׂפַת‬ ‫אבַד‪ .‬בְּתוְֹך כְָּך ֹלא ִהבְחִין בְּ ֶ‬ ‫הַנָּהָר‪ָ ,‬מעַד וְנָפַל אֶל תּוְֹך הַ ַמּיִם‪.‬‬ ‫מבֹעָת כֻּלּוֹ הֵחֵל הַ ַסּבָּל לִצְוֹחַ וּלְהַזְעִיק עֶז ְָרה‪ .‬עוֹבְֵרי‪-‬אַֹרח חָשׁוּ לַמָּקוֹם וְסִיְּעוּ לִמְשׁוֹת אֶת‬ ‫ְ‬ ‫אחַר שֶׁהֵשִׁיבוּ אֶת נַפְשׁוֹ וְהֶחְל ִיפוּ אֶת‬ ‫ַרבִּי זוּשָׁא ֵמהַ ַמּיִם‪ .‬הֵם הִשְׁכִּיבוּהוּ עַל ַהקְַּרקַע‪ ,‬וּל ְ ַ‬ ‫בְּגָדָיו בִּבְגָדִים נְקִיִּים וִיבֵשִׁים‪ ,‬סִיְּעוּ לוֹ ל ָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ‪.‬‬ ‫אחַד הָ ֵעצִים‪ .‬הוּא חָשַׁשׁ פֶּן ִיוָּדַע בַָּרבִּים‬ ‫כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הִסְ ַתּתֵּר הַסַּבָּל הַ ְמּבֹהָל ֵמאֲחוֵֹרי ַ‬ ‫מָה גּ ַָרם ל ִ ְמעִידָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק‪ָ ,‬דּבָר שֶֹּׁלא הָיָה תּוֵֹרם ל ְ ַת ְדמִיתוֹ‪ ,‬הַבִּלְתִּי‪ְ -‬מפֹאֶֶרת גּ ַם בְּל ָאו‪-‬‬ ‫אחַר ַהטִּפּוּל בְַּרבִּי זוּשָׁא‪.‬‬ ‫אג ָה ַ‬ ‫הָכֵי‪ִ .‬ממְּקוֹם ִמסְתּוֹרוֹ ָעקַב בִּ ְד ָ‬ ‫כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה פְִּרפֵּר ל ִבּוֹ בְּתוֹכוֹ‪ .‬הַזַּעֲזוּ ַע שֶׁהֵסֵבּוּ ְדּבָָריו לַצַּדִּיק ָדּבַק גּ ַם בּוֹ וְהְִרהוֵּרי‬ ‫תְּשׁוּבָה הֵחֵלּוּ ל ְ ַמלּ ֵא אוֹתוֹ‪ .‬פִּתְאוֹם חָשׁ‪ ,‬ל ִָראשׁוֹנ ָה ז ֶה שָׁנ ִים ַרבּוֹת‪ ,‬כִּי עֵינ ָיו ִמ ְת ַמלּ ְאוֹת‬ ‫אשֶׁר הֵחֵלּוּ ַה ְדּמָעוֹת ל ִזְֹלג‪ ,‬שׁוּב ֹלא הָיָה בְּיָדוֹ ל ַ ֲעצֹר בַּ ֲעדָן‪.‬‬ ‫ְדּמָעוֹת‪ .‬וְכַ ֲ‬ ‫כְּשֶׁהִבְחִין הַסַּבָּל כִּי הַכֹּל כְּבָר עָז ְבוּ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַָרבִּי‪ ,‬הֵעֵז לְהִכָּנ ֵס וְל ָבוֹא פְּנ ִימָה‪ַ" .‬רבִּי‪,‬‬ ‫תֵּן ל ִי דֶֶּרְך תְּשׁוּבָה ְותִקּוּן עַל ַמ ֲעשַׂי הָָרעִים"‪ ,‬בִּקֵּשׁ בְּקוֹל נ ְִרגּ ָשׁ‪.‬‬ ‫אלּ ָא אֶת ְמעִיל ְָך"‪ ,‬הֱשִׁיבוֹ ַרבִּי זוּשָׁא‪.‬‬ ‫א ָתּה‪ֶ ,‬‬ ‫"ֹלא תְּשׁוּבָה ְותִקּוּן ְמבַקֵּשׁ ַ‬ ‫אנ ִי‬ ‫"ֹלא‪ַ ,‬רבִּי‪ֹ ,‬לא!"‪ָ ,‬ענ ָה הַסַּבָּל וּבִכְיוֹ שָׁב ְוהִ ְתחַדֵּשׁ‪" .‬אֵין ל ִי עוֹד צֶֹרְך בַּ ְמּעִיל‪ .‬תְּשׁוּבָה ֲ‬ ‫א ִמתִּית!"‪.‬‬ ‫ְמבַקֵּשׁ‪ .‬תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה וַ ֲ‬ ‫ז ִיק שֶׁל אוֹר נִצָּת בְּעֵינ ֵי ַרבִּי זוּשָׁא‪" .‬הֲיָ ַד ְע ָתּ מָה פֵּרוּשָׁהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה?"‪ ,‬שָׁאַל בְּלַהַט‪,‬‬ ‫"תְּשׁוּבָה פֵּרוּשָׁהּ ל ְִרחֹץ אֶת ַהנֶּפֶשׁ וּלְנ ַקּוֹתָהּ ִמכָּל חֲ ָטאֶיהָ וְל ָשׁוּב בֶּ ֱ‬ ‫אמֶת עַד ה' אֱֹלקֵינוּ!"‪.‬‬ ‫אנ ִי ִמ ְתכַּוֵּן"‪ִ ,‬יבֵּב הַ ַסּבָּל‪.‬‬ ‫"כֵּן‪ַ ,‬רבִּי‪ ,‬ל ָז ֶה בְּדִיּוּק ֲ‬ ‫אתָּה הֲלוֹא‬ ‫אבָל לְשֵׁם כְָּך‪ָ ,‬על ֶיָך לְהַכִּיר ְתּחִלּ ָה ַבּחֲ ָטאֶיָך‪ ,‬ל ְהוֹדוֹת בָּהֶם וּלְהִ ְתחֵָרט‪ ,‬וְ ַ‬ ‫" ֲ‬ ‫אמַר הַצַּדִּיק‪.‬‬ ‫ָט ַענ ְ ָתּ כִּי אְַך ֲעל ִיל ַת‪-‬שָׁוְא ָטפְלוּ ָעל ֶיָך פְַּרנְסֵי הָעִיר"‪ָ ,‬‬ ‫אכֵן חָטָאתִי‪ָ ,‬עוִיתִי‪ ,‬פָּשַׁ ְעתִּי‪ֹ .‬לא‬ ‫אנ ִי כִּי ָ‬ ‫אנ ִי"‪ ,‬הִ ְת ַיפֵּחַ הַסַּבָּל‪" ,‬מוֹדֶה ֲ‬ ‫"חוֹטֵא וּפוֹשֵׁ ַע ֲ‬ ‫אמֶת ל ַ ֲ‬ ‫א ִמתָּהּ‪ .‬כָּזֹאת וְכָזֹאת ָעשִׂיתִי‪ .‬אוֹי ל ִי וַאֲבוֹי‬ ‫אלּ ָא זוֹ הָ ֱ‬ ‫ֲעל ִיל ַת‪-‬שֶׁקֶר ָטפְלוּ ָעל ַי‪ֶ ,‬‬ ‫לְנַפְשִׁי!"‪.‬‬ ‫אנ ִי חוֹטֵא‬ ‫אתָּה מְאוֹד ל ִי‪ ,‬ל ְזוּשָׁא‪ .‬אַף ֲ‬ ‫הבִּיט בּוֹ ַרבִּי זוּשָׁא בְּעֵינַיִם בּוֹעֲרוֹת‪" .‬אִם כֵּן‪ ,‬דּוֹמֶה ַ‬ ‫ִ‬ ‫וּפוֹשֵׁ ַע וּ ָמל ֵא עֲווֹנוֹת‪ .‬הָבָה נֵשֵׁב יַחְדָּו ְונ ַ ְתחִיל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה"‪.‬‬ ‫הפִּיל הַצַּדִּיק ַעצְמוֹ אְַרצָה וְהַסַּבָּל בְּ ִעקְּבוֹתָיו‪ .‬כְָּך יָשְׁבוּ לָהֶם הַשְּׁנַיִם עַל הָאֶָרץ‪ ,‬בָּכוּ‬ ‫ִ‬ ‫וְ ָעסְקוּ בִּתְשׁוּבָה כָּל אוֹתוֹ יוֹם‪ ,‬עַד ֶרדֶת ָהעֶֶרב‪.‬‬ ‫מחֳָרת זָכָה הַסַּבָּל בְּפֶתֶק‪ ,‬בִּכְתַב‪-‬יָדוֹ שֶׁל ַרבִּי זוּשָׁא‪ ,‬הַ ֵמּעִיד ָעל ָיו כִּי " ַמחְז ִיק ִמכְתָּב ז ֶה‬ ‫לְ ָ‬ ‫א ְמנ ָם‪ ,‬מֵאוֹתוֹ יוֹם וָאֵיל ְָך הִשְׁתַּנּוּ חַיָּיו שֶׁל הַסַּבָּל לִבְל ִי‪-‬הַכֵּר וְהוּא‬ ‫חָז ַר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה"‪ .‬וְ ָ‬ ‫נֶהֱפְַך ל ִיהוּדִי יְֵרא‪-‬שָׁ ַמיִם וּ ְמקֻבָּל עַל הַבְִּריּוֹת‪.‬‬

‫‪ Q‬שכן חובת כל היצורים‬

‫‪R‬‬

‫המשך מעמוד ב'‬ ‫כשהגיעה שעת התפילה ניגש הבעל שם טוב אל עמוד התפילה שלו‪ ,‬וראה את הסידור‬ ‫החדש‪ .‬התבונן בו שעה ארוכה‪ .‬לבסוף הורה לשליח הציבור שיתחיל בתפילה‪ .‬כשהגיע‬ ‫הבעל שם טוב לתפילת העמידה‪ ,‬ראו כל המתפללים שדבר מה קורה לרבם‪ .‬בבת אחת‬ ‫נתכרכמו פניו‪ ,‬וכל מצחו נתמלא קמטים‪ .‬פניו הלכו והלבינו‪ ,‬ורעד אחז בשפתיו‪ .‬ככל‬ ‫שנתמשכה התפילה הלכו פניו ונתעוותו‪ ,‬והרעד פשט לכל גופו‪ .‬זיעה קרה התחילה‬ ‫נוטפת ממצחו‪ ,‬וכמעט שנתעלף‪ .‬נתייראו כל המתפללים‪ ,‬והמתינו באימה שיסיים הרב‬ ‫את תפילתו‪.‬‬ ‫מיד כשסיים הבעל שם טוב את התפילה‪ ,‬קרא בקול רם‪ :‬תיכף ומיד החזירו לרועה בעל‬ ‫התפילה את סידורו! שאין תפילה נאה כתפילתו של הרועה בעל התפילה!‬ ‫נרעדו המתפללים כולם‪ ,‬ומיד נטלו את הסידור‪ ,‬רצו אל ביתו של הרועה‪ ,‬והחזירו לו את‬ ‫הסידור‪ .‬תמהו המתפללים זה לזה על דבריו של רבם‪ :‬מהי תפילתו של הרועה הפשוט‪,‬‬ ‫שכל כך שיבחה רבינו? נכנסו בשקט לביתו של הרועה והתחבאו בפינת הבית‪.‬‬ ‫כשהגיעה שעת התפילה‪ ,‬נכנס הרועה אל ביתו‪ .‬לקח את הסידור‪ ,‬והניח אותו על עמוד‬ ‫תפילה שהיה שם‪ .‬עטף הרועה את עצמו בטלית‪ ,‬חבש את תפיליו‪ ,‬וניגש אל עמוד‬ ‫התפילה‪ .‬פתח את הסידור היכן שנפתח‪ .‬עצם הרועה את עיניו‪ ,‬והתחיל מנענע את גופו‬ ‫קדימה ואחורה‪ .‬ככל שארכה תפילתו הלכו תנועותיו והתחזקו‪ ,‬לפנים ולאחור‪ ,‬עד שהיה‬ ‫גופו כולו מיטלטל מצד אל צד‪ .‬כך עמד הרועה שעה ארוכה‪ ,‬עיניו עצומות ופיו חתום‪,‬‬ ‫וגופו מתנועע בחוזקה‪ .‬לכשסיים הרועה את מעשיו‪ ,‬סגר את הסידור‪ ,‬חלץ תפיליו‪ ,‬פשט‬ ‫את הטלית והלך לו‪.‬‬ ‫חייכו החסידים זה לזה‪ :‬וכי זו היא תפילה? והרי לא הוציא הרועה מפיו ול ּו מילה אחת!‬ ‫ומיד חזרו ותמהו‪ :‬ומדוע שיבח הבעל שם טוב מן "תפילה" שכזאת? שעה ארוכה עמדו‬ ‫נבוכים‪ .‬כשגברה תמיהתם אמרו‪ :‬נקרא לרועה ונשאלה את פיהו‪.‬‬ ‫אמר להם הרועה‪ :‬אכן‪ ,‬אדם פשוט אני‪ ,‬רועה צאן ובקר‪ ,‬אבל מעלה אחת יודע אני שיש‬ ‫בי‪ ,‬שאני בן גדולים‪ ,‬וזוכר אני היטב את הפעמים שעוד הייתי נער והייתי הולך אחרי סבי‬ ‫עליו השלום לבית הכנסת‪ .‬נדמה היה בעיניי אז כמלאך ממש‪ ,‬עטוף בטלית ומעוטר‬ ‫בתפילין‪ ,‬וסידורו בידו‪ .‬זוכר אני כיצד הייתי ניצב מאחוריו כשהיה עומד בתפילתו‪ ,‬מביט‬ ‫בו ומשתאה‪ .‬באיזו דביקות היה נושא את תפילתו למרומים! גופו היה מתנועע לפנים‬ ‫ולאחור‪ ,‬וחוט של חסד היה משוך על פניו ועל עיניו העצומות‪ .‬רטט של קדושה היה‬ ‫עובר בי בשעה זו‪ ,‬ונדר נדרתי לעצמי‪ ,‬שכשאגדל אתפלל אף אני כמוהו!‬ ‫אלא שגורלי לא שפר עלי‪ ,‬ונעשיתי רועה פשוט‪ .‬ואפילו את האותיות הכתובות בסידור‬ ‫היקר שקיבלתי מסבי בירושה אחר שהלך לבית עולמו אינני יודע לקרוא‪ .‬אבל את אותן‬ ‫התפילות הקדושות עודני זוכר! אלא מה אני עושה? בשעה שהציבור כולו מתכנס בבתי‬ ‫הכנסיות ואני נשאר בביתי‪ ,‬אני לוקח את הסידור‪ ,‬ושם אותו על עמוד התפילה של סבי‪.‬‬ ‫אז אני עוצם את עיניי‪ ,‬וללא מילים אני מנענע את גופי כמו שראיתי את סבי בשעתו‪.‬‬ ‫בליבי אני פונה לריבון העולמים שיחשיב את מעשיי כתפילה שלימה‪.‬‬ ‫סיים הרועה את סיפורו‪ ,‬והחסידים חזרו לבית רבם‪ .‬ראו שהיה הבעל שם טוב ממתין‬ ‫להם בפתח הבית ומחייך‪.‬‬ ‫אמר להם הבעל שם טוב‪ :‬יודע אני שאתם תמהים על תפילתו של הרועה‪ ,‬שאין הוא‬ ‫יודע כלל להתפלל‪ ,‬ורק את תנועות התפילה הוא יודע; וכי מה ערך יש לתנועות התפילה‬ ‫בלא מילות התפילה עצמן? אבל אמרו לי באמת‪ ,‬האם יש אדם בעולם שיהין לומר על‬ ‫עצמו שיודע הוא להתפלל?!‬ ‫הוסיף הבעל שם טוב ואמר‪ :‬כשביקש משה רבינו להקים את המשכן‪ ,‬נתמלא יראה‪ :‬וכי‬ ‫יכול הוא להקים בית לשם ה'? מי שנאמר עליו "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך"‬ ‫יצמצם את שכינתו כביכול לתוך משכן שיעשה לו משה? ובכל זאת אמר לו הקב"ה‪:‬‬ ‫עשה את המשכן כתבנית הבית שראית למעלה‪ּ ,‬בְנה לי משכן כאילו היה זה ביתי – ואני‬ ‫בה ושוכן בתוכו‪.‬‬ ‫הוסיף הבעל שם טוב ואמר‪" :‬ואנחנו לו נדע מה נעבוד את ה' "‪ .‬אף אנחנו בעבודתנו‬ ‫יודעים היטב שאין עבודתנו שלימה לפניו יתברך‪ ,‬וכל מעשינו – כתנועות חיצוניות בלבד‬ ‫הם נחשבים לעומת גודל החיוב המוטל עלינו‪ .‬ואף על פי כן מובטח לנו‪ ,‬שאם נעשה‬ ‫אנחנו ככל יכולתנו‪ ,‬גם אם לא נצליח לבוא לידי שלימות‪ ,‬בכל זאת יבוא הקב"ה וישרה‬ ‫את שכינתו במעשי ידינו‪!...‬‬ ‫)ע"פ שבחי הבעש"ט‪ ,‬א'‪ ,‬עמ' צ"ג(‬

‫‪ Q‬תפארת אבות‬

‫‪R‬‬

‫זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‬ ‫שבת קודש ‪ -‬א' דראש השנה ‪ -‬א' תשרי‪ :‬ד' תרמ"ז ‪ -‬הפייטן רבי שפטיה "ישראל נושע בה'‬ ‫תשועת עולמים"‪ .‬ד' תשע"ב – רבי אמנון ממגנצא "ונתנה תוקף"‪ .‬תר"מ – הג"ר מאיר לייבוש‬ ‫המלבי"ם‪ .‬תרצ"ב ‪ -‬כ"ק מרן אדמו"ר רבי יצחק מאיר אדמוה"ז מקאפיטשניץ‪.‬‬ ‫יום ראשון ‪ -‬ב' דראש השנה ‪ -‬ב' תשרי‪ :‬תרל"ה – הרה"ק ר' ברוך מרדכי מקוידנוב‪ .‬תרפ"ב‪:‬‬ ‫הרה"ק ר' ישראל "הינוקא" מסטאלין‪.‬‬ ‫יום שני ‪ -‬ג' תשרי – צום גדליה‪ :‬תמ"ג – הג"ר אברהם אבלי גומבינר מקאליש "מגן אברהם"‪.‬‬ ‫תרמ"ז – הרה"ק ר' יצחק דוד ]בן רבי משה[ מלעלוב‪ .‬תר"ץ – הרה"ק ר' שמעון נתן נטע ]בן רבי דוד‬ ‫צבי[ מלעלוב‪ .‬הג"ר נפתלי טראפ ר"י ראדין‪.‬‬ ‫יום שלישי ‪ -‬ד' תשרי‪ :‬תע"ד ‪ -‬הבע"ש ר' יואל הלפרן מאוסראה‪ .‬תקפ"א ‪ -‬הג"ר אברהם דאנציג‬ ‫"חיי אדם"‪ .‬תר"ח – הבע"ש ר' זעקל לייב ממיכלשטאדט‪.‬‬ ‫יום חמישי ‪ -‬ו' תשרי‪ :‬תקע"ב – הרה"ק ר' אריה לייב משפאלי "שפאלער זיידע"‪ .‬תרל"ב ‪-‬‬ ‫הרה"ק ר' מרדכי ]בן רבי דוד[ מטאלנא‪.‬‬ ‫יום שישי ‪ -‬ז' תשרי‪ :‬תרי"ב ‪ -‬הרה"ק ר' מנחם נחום ממאקרוב ]בן ר"מ מטשערנאביל[‪.‬‬

‫‪ Q‬שהשמחה‬

‫במעונם ‪R‬‬

‫ברכת מזלא טבא מעומקא דליבא לידידינו הנכבדים‬ ‫הר"ר דוד שפיצר הי"ו – לאירוסי הנכד‬ ‫הר"ר דוד צבי סלומון הי"ו – להולדת הנכדה‬ ‫הר"ר מרדכי שפיצר הי"ו ‪ -‬לאירוסי הבן‬ ‫הר"ר דוד קאופמן הי"ו – ב"ב– לאירוסי הבן‬ ‫הר"ר גדליה חנוך האפנער הי"ו – להולדת הבת‬ ‫הב' יהודה שפיצר ני"ו – לאירוסיו בשעטומ"צ‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫כל הזכויות שמורות © להערות והנצחות ולקבלת הגליון או רשות העתקה‪[email protected] - 00.32.486.738.104 :‬‬ ‫‪ã‬‬