Peinei Haparasha Ki Tavo 2009

‫בס"ד‬

‫
`‪ xi`nd xe‬‬

‫פרשת כי‪-‬תבא‬

‫שאלות ותשובות שענה לשואליו בקצרה מרן רה"י הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א‬

‫ב‪ .‬שאלה‪ :‬האם מותר לבן תורה להשתמש בדאודורנט המפיץ ריח‬ ‫טוב‪ ,‬או שצריך להשתמש בסוג כזה שמפיג את ריח הזיעה ותו לא?‬ ‫תשובה‪ :‬רק בסוג האחרון‪ ,‬ואפשר גם בסוג הראשון אם מיועד‬ ‫לגברים בלבד‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שאלה‪ :‬האם מותר לזרוק לרצפה קליפות עור )מהאצבעות‬ ‫וכדומה( שהתייבשו?‬ ‫תשובה‪ :‬מותר‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שאלה‪ :‬נכה המקבל כסף מביטוח לאומי ומשתמש בזה לצרכיו‬ ‫הרפואיים‪ ,‬האם צריך לעשר מכסף זה?‬ ‫תשובה‪ :‬צריך לעשר‪ .‬ואם הוא דחוק מאד יעשר מהעודף אחר‬ ‫השימוש‪.‬‬ ‫____________________________________________________________________________________‬

‫‪òåáùä úãéç‬‬ ‫היכן מצינו שהקורא בתורה צריך לקרוא מלה אחרת לגמרי ממה שכתוב בספר‬ ‫תורה?‬

‫‪íãå÷ä òåáùä úãéç ïåøúô‬‬

‫החידה‪ :‬היכן מצינו בתנ"ך התאבלות על אדם שידוע בוודאות כי הוא חי?‬ ‫הפתרון‪ :‬ה' אומר לשמואל כאשר הוא מצטער על שאול שחטא בכך שחמל על עמלק‪ַ " :‬עד‬ ‫אול וַ אֲנִ י ְמאַ ְס ִּתיו ִמ ְמל ְֹך ַעל יִ שְׂ ָראֵ ל" )שמואל א' טז‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ָמ ַתי אַ ּ ָתה ִמ ְתאַ ּ ֵבל אֶ ל ׁ ָש ּ‬ ‫לקבלת העלון בדוא"ל‪ ,‬שלחו בקשה ל‪[email protected] :‬‬

‫לע"נ רבי יצחק זצ"ל בן רחל הי"ו‬ ‫לע"נ רבי אליהו בן אסתר זצ"ל‬ ‫לע"נ שלמה ז"ל בן אסתר נעמי הי"ו‬ ‫לרפואת לאה בת שרה הי"ו‬ ‫לרפואת ישראל בן אסתר הי"ו‬ ‫לרפואת נטלי דליה בת יוכבד אבוחצירא הי"ו‬

‫‪498‬‬

‫יו"ל ע"י הקרן לזיכוי הרבים‪ .‬פלאפון‪052-7654216 :‬‬ ‫כתובת‪ :‬רח' חטיבת כרמלי ‪ 10/4‬אזור ג' אשדוד‪ .‬דוא"ל‪[email protected] :‬‬

‫שנה י' התשס"ט‬

‫לשמוח בכל פעם מחדש‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫א‪ .‬שאלה‪ :‬האם השמש מסתובבת?‬ ‫תשובה‪ :‬אף אחד לא יודע האמת‪ ,‬רק הקב"ה בורא עולם‪ .‬ככל‬ ‫הנראה כדור הארץ מסתובב סביב השמש‪ ,‬ויש רמזים מזה במדרש‬ ‫ובזוהר פרשת ויקרא )דף יו"ד ע"א(‪ .‬אבל המדענים אומרים שהשמש‬ ‫וכל כוכבי הלכת סובבים סביב מזל הרקולס‪ ,‬ואין אתנו יודע עד מה‪.‬‬

‫עלון מס'‬

‫היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל‬ ‫לבבך ובכל נפשך‬ ‫כתב רש"י‪ :‬יהיו בכל יום בעיניך כחדשים‪ ,‬כאילו בו ביום נצטוית עליהם‪ .‬ויש הבטחה בהמשך הפסוק‬ ‫"ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך"‪ .‬אך מפליא‪ ,‬כיצד אפשר לומר לאדם שיראה בכל יום‬ ‫את המצוות שהוא רגיל בהם ממש כחדשים וכאילו בו ביום נצטוה עליהם ולא ראה ולא ידע עליהם‬ ‫קודם? הרי אדם מתפעל מדברים חדשים‪ ,‬ודבר שהוא כבר מכיר אינו מעורר אצלו שום רגש מיוחד‪,‬‬ ‫איך בכל זאת יגיע לזאת?‬ ‫בחידושי הרב מבריסק הגרי"ז הלוי על תהלים בפסוק "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" כותב‪:‬‬ ‫דוד המלך אמר על דברי תורה ומצוות שהוא שש עליהם תמיד כמוצא שלל רב‪ ,‬שאינה דומה שמחה‬ ‫של שעת "המציאה"‪ ,‬שאז השמחה גדולה מאד והיא נקראת בשם "ששון"‪ ,‬לשמחה כאשר יש לו רכוש‬ ‫רב‪ .‬דוד המלך הרגיש תמיד שמחה על ד"ת כאילו מצא עכשיו שלל רב‪ ,‬כי אצלו ד"ת תמיד כחדשים‬ ‫ושש עליהם כאילו בזה הרגע זכה בשלל רב בלי טרחה ועמל‪ ,‬ולכן הדגיש הפסוק "כמוצא" שלל רב‬ ‫ולא "כבעל" בשלל רב‪ .‬ועוד מבאר בספר "שער בת רבים" על מה שדרשו חז"ל "שש אנכי על‬ ‫אמרתך" וגו'‪ ,‬כי אינה דומה שמחת העשיר שיש לו ממון רב זה מכבר‪ ,‬לעני שמצא בפעם אחת שלל‬ ‫רב‪ ,‬שאצלו הדבר חדש וישמח בשעת מציאתו ביותר‪ .‬ודרשוהו על מצות המילה שנתנה באמירה‪,‬‬ ‫שאע"פ שמצוה זו נעשית באדם ע"י אחרים בילדותו וק"ו אצל דוד המלך ע"ה שנולד מהול‪ ,‬מ"מ היה‬ ‫שש במצוה זו כאילו היום נימול‪ ,‬כי בכל יום התפעל מחדש שזכה לבוא בברית עם הקב"ה‪ .‬ובטעם‬ ‫הדבר‪ ,‬כי בתורה ומצוותיה נאמר "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד" ‪ -‬יש בתורה סגולת‬ ‫ההתחדשות למצוא בה טעמים חדשים‪ .‬וצא וראה בכל יום מתחדשים ספרים על כל מצוה ומצוה‬ ‫שבתורה ועל כל תג ותג לאין קץ ותכלית ואין ביהמ"ד בלא חידוש‪.‬‬ ‫מסופר על הרב מבריסק זצ"ל שכאשר היה מחדש חידוש‪ ,‬היה מספר לבני ביתו כי יש לו חידוש‪ ,‬אך‬ ‫לא היה חפץ לגלותו‪ ,‬עד שהגיע מרן הרב שך‪ ,‬ואז ישב עמו והרצה בפניו את חידושו‪ .‬התפלאו בני‬ ‫הבית מה הטעם שכבש את חידושו עד שיבוא הרב שך‪ .‬אמר להם‪ :‬הסיבה שלי היא‪ ,‬כיון שרק הוא‬ ‫יודע להתפעל מהחידוש‪ ,‬וכשאני אומר לאדם אחר שאיננו שש על הדברים כמוצא שלל רב‪ ,‬אזי חסר‬ ‫בעצם החידוש‪ .‬והיה פעם שהרב שך יצא מביתו של הרב מבריסק‪ ,‬והחל לרקוד מרוב שמחה אף‬ ‫שבחוץ היה קר וירד שלג‪.‬‬ ‫עצה טובה‬

‫ראוי ומומלץ לכל בן תורה‬ ‫שיהיה תדיר מונח באמתחתו‬ ‫לפחות ארבעה סוגי דרשות‪:‬‬ ‫לנישואין‪ ,‬לבר מצוה‪,‬‬ ‫לברית‪ ,‬ולהבדיל לבית‬ ‫האבל‪.‬‬

‫שיא תורני‬

‫הספר בעל מספר ההסכמות הגדול ביותר‬ ‫ספר "לוח דבר בעתו"‪ ,‬בעריכת הרב מרדכי גנוט שליט"א‪.‬‬ ‫כל שנה בה יוצא הלוח מחדש‪ ,‬נוספים לו הסכמות נוספות‬ ‫על הקיימות‪ .‬למרות שמדובר בלוח שנה‪ ,‬לפי עוביו‪ ,‬אפשר‬ ‫בהחלט להגדירו כספר עב כרס‪.‬‬ ‫שיאים ועצות ניתן לשלוח לכתובת העלון‬

‫פנינים ופרפראות‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה )כו‪ .‬ב( ‪" -‬מראשית" פירש"י‪ :‬אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה‬ ‫שבכרה‪ ,‬כורך עליה גמי לסימן‪ ,‬ואומר "הרי זה בכורים"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ואפשר לרמוז "מראשית" נוטריקון‬ ‫אדם יורד שדהו רואה תאנה שבכרה ‪ -‬מסמנה‪ .‬רמז לפירש"י‪) .‬הבחור היקר ר' צבי הכהן הי"ו(‪.‬‬

‫נקודת חן ‪/‬‬ ‫ּ‬

‫עובדיה חן‬

‫הרוכל והנוכל‬

‫באחד מימי הקיץ הלוהטים‪ ,‬כאשר החמה עמדה‬ ‫בתוקפה‪ ,‬וכל תושבי בגדד חשו למצוא להם מחסה‬ ‫מן השרב הכבד‪ ,‬הסתובב לו רוכל עני בחוצות‬ ‫העיר‪ .‬כשהוא כפוף‪ ,‬עייף ומזיע מן המשא הרובץ‬ ‫על כתפיו‪ ,‬התהלך הרוכל בצדי הדרכים‪ ,‬ולפתע צדו‬ ‫עיניו מטבע זהב נוצצת המונחת לה בתוך חריץ‬ ‫שבמרצפות הרחוב‪ .‬תחילה לא האמין הרוכל‬ ‫למראה עיניו‪ ,‬וחשב כי ברק השמש הוא המטעהו‪,‬‬ ‫אך כאשר פרק את תרמילו מעל כתפו‪ ,‬והתכופף‬ ‫להרים את המטבע‪ ,‬נוכח כי לא טעה – אכן מציאה‬ ‫כשרה ִאנה ה' לידו‪ .‬הרוכל נבוך קמעה‪ ,‬ובלב נפעם‬ ‫החל מיד לחשוב מה יוכל לרכוש במטבע זו כדי‬ ‫להשביע מעט את נפשו ואת נפשות בני‪-‬ביתו‪.‬‬ ‫עודו ניצב על עמדו שקוע בתכנוניו‪ ,‬נגש אליו אדם‬ ‫חמור‪-‬סבר‪ ,‬שכנראה הבחין מרחוק במציאתו של‬ ‫הרוכל – והחל צועק בקול‪" :‬השב לי תיכף ומיד את‬ ‫המטבע שמצאת! אני הוא שאבדתיה כאן!‪."...‬‬ ‫הרוכל‪ ,‬שהבחין מבין רסי עיניו כי הלה הוא נוכל‬ ‫לחנם‪ ,‬סרב למסור לו את מציאתו‪ .‬אך‬ ‫ונטפל אליו ִ‬ ‫האיש לו ויתר‪ .‬הוא ניסה להוציאה ממנו בכח‪ ,‬תוך‬ ‫שהוא צועק לעברו‪" :‬רוכל גנב"! – אך הרוכל‬ ‫המסכן אחז במטבע בכל כוחותיו ונאבק נואשות עם‬ ‫הנוכל‪ ,‬שחמדת הממון בערה בקרבו‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬התגודדו מסביב לנצים אנשים רבים‪ ,‬אשר‬ ‫התפלגו לשני מחנות‪ :‬חלקם מצדיקים את הנוכל‪,‬‬ ‫וחלקם מצדדים בצדקת הרוכל‪ ,‬עד שלבסוף הציע‬ ‫אחד הנוכחים לשנים להציג את טענותיהם לפני‬ ‫הגאון רבי יוסף חיים )בעל ה'בן איש חי' שבי"ג‬ ‫אלול ימלאו מאה שנה לפטירתו(‪ .‬באותו זמן הוא‬ ‫היה דיין חדש ורק שבועות בודדים חלפו מיום‬ ‫הכתרתו לממלא‪-‬מקום אביו‪.‬‬ ‫ניאותו השניים להצעה‪ ,‬כל אחד מסיבתו שלו‪ :‬העני‬ ‫– מתוך צדקתו בטח כי על‪-‬פי דין תורה בודאי‬ ‫תתוודע האמת‪ ,‬והשני בטח כי בנוכלותו יצליח‬ ‫להערים על הרב החדש והבלתי מנוסה‪ ,‬וכך צעדו‬ ‫יחדיו לעבר ביתו של הרב הצעיר‪.‬‬ ‫שמע הרב החכם את טענותיהם‪ ,‬ובחושיו החדים‬ ‫הכיר על אתר מי מביניהם הוא הצודק‪" .‬דינכם‬ ‫חמור מאד"‪ ,‬נענה להם‪" ,‬הנני זקוק למעט שלוה‬

‫ומחשבה כדי להגיע לחקר האמת‪ .‬לכן אבקשכם‬ ‫לצאת את חדרי ולהמתין שעה קלה עד שאקראכם‬ ‫שנית להכנס פנימה"‪.‬‬ ‫כאשר יצאו השניים‪ ,‬החל רבנו להסתובב בחדרו‬ ‫אנה ואנה‪ ,‬כשהוא הוגה את מחשבותיו וספקותיו‬ ‫בדין זה בקול רם וצלול‪ ,‬שנשמע היטב מחוץ‬ ‫לחדר‪" :‬דין קשה לפני‪ ...‬שניהם טוענים כי‬ ‫המטבע שייכת להם‪ ...‬מה אעשה? מה אעשה?‪."...‬‬ ‫הנוכל הערמומי שם אזנו כאפרכסת לנסות לדלות‬ ‫לאן נוטה דעתו של הרב‪ ,‬כדי לדעת כיצד‬ ‫להתמודד‪ ,‬ואילו הרוכל‪ ,‬איש פשוט היה ואינו‬ ‫יודע חכמות‪ ,‬בהיותו בטוח בצדקת דרכו‪ ,‬התרווח‬ ‫על כסא צדדי ונח ממאורעות היום‪.‬‬ ‫"הו! מצאתי פתרון!‪ "...‬נשמע היטב קולו של רבי‬ ‫יוסף חיים בוקע מתוך החדר‪ ,‬והנוכל חידד את‬ ‫אזניו "אנסה לבדוק שמא יש סימן כלשהו‬ ‫במטבע‪ "...‬אמר הרב‪.‬‬ ‫שתק הרב לרגע כאילו בודק הוא את המטבע‪,‬‬ ‫ושוב הכריז‪" :‬אכן‪ ,‬יגעת ומצאת תאמין! הנה אני‬ ‫מבחין בנקב קטן בצדה הימני של המטבע‪ ...‬עתה‬ ‫כבר אדע לשפוט משפט צדק‪ "...‬סיכם לעצמו‪.‬‬ ‫נגש הרב לדלת‪ ,‬פתח אותה לרווחה והזמין שוב‬ ‫את השניים להכנס לחדרו‪.‬‬ ‫"ובכן" אמר הרב‪ ,‬ופנה לזה שטען כי המטבע‬ ‫שייכת שלו‪" ,‬בטרם אפסוק הדין‪ ,‬נסה אולי להיזכר‬ ‫אם היה לך במטבע סימן היכר כל שהוא?"‪.‬‬ ‫"ודאי‪ ,‬ודאי‪ ,‬רבי!" קפץ האיש‪ ,‬וקרא בחוסר‬ ‫סבלנות – "סימן מובהק יש לי במטבע‪ ,‬מתחילה‬ ‫לא שאלתם אותי על סימן לכן לא אמרתי"‪,‬‬ ‫הצטדק ומיד המשיך "הסימן הוא שנקבתי בה נקב‬ ‫בצדה הימני‪ ,‬זוהי המטבע שלי‪ ,‬ובודאי יפסוק הרב‬ ‫שרוכל גנב זה יחזירנה לי מיד!"‪.‬‬ ‫"וסימן נוסף אין לך בה?" ‪ -‬חקרו רבנו‪" .‬לא‪ ,‬כל‬ ‫סימן אחר בין בה!" – השיב האיש בבטחון‪.‬‬ ‫בא נבדוק אם אכן יש סימן כזה‪ ,‬בדק הרב וכמובן‬ ‫לא מצא‪....‬‬ ‫"אם כך הוא"‪ ,‬חייך הרב‪" ,‬מסתבר איפוא כי אין זו‬ ‫המטבע שלך‪ ,‬מאחר ובמטבע זו אין נקב כלל‪ .‬את‬ ‫מטבעך ִאבדת כנראה במקום אחר‪..."...‬‬

‫
אורחות משה
‬ ‫פרקי השקפה‪ ,‬הליכות חיים ואבני דרך בענייני לימוד תורה‪ ,‬ממשנתו של הגאון המופלא רבי משה הלוי זצוק"ל‬ ‫שזור בעובדות וסיפורים ממסכת חייו‬

‫מדוע לא מכירים בנסים?‬ ‫אחת ההשלכות השליליות שיש לאדם התלוש מן התורה‪ ,‬עליה עמד רבנו‪ ,‬היא ההכרה בנסים‬ ‫והנפלאות שעושה עמנו הקב"ה ביום‪-‬יום‪ .‬לא כל אחד מבחין בנסים וביד ההשגחה המלווה באופן פרטי‬ ‫ורצוף כל יחיד מברואיו של הקב"ה‪ ,‬וכפי שניסחו זאת חז"ל "אין בעל הנס מכיר בניסו" )ילקוט תהלים‬ ‫מזמור קל"ו(‪ .‬יש המורגלים לחשוב כי רק בימי קדם היה הקב"ה מחולל נסים‪ .‬אותם אנשים מתקשים‬ ‫להרים את הראש‪ ,‬לפקוח את העיניים‪ ,‬ולחזות בנסים הכבירים המתחוללים תדיר לנגד עיניהם‪ .‬כדי‬ ‫להבחין בנס‪ ,‬וכדי לברור את ההפשטה הנסית מתוך המעטה הטבעי אשר בו היא נתונה‪ ,‬דרושה‬ ‫הסתכלות רוחנית‪ ,‬היונקת מאספקלריית התורה‪ .‬כדי לפקוח עין מיוחדת‪ ,‬להסיק מסקנות‪ ,‬ולהבין כי‬ ‫הבריאה כולה צועקת את מציאות ה' יתברך והשגחתו הפרטית‪ ,‬יכול רק מי שהתורה היא חלק מחייו‪.‬‬ ‫אך אדם שאינו קשור לתורה‪ ,‬גם כאשר הוא חווה נסים ונפלאות‪ ,‬הוא אינו מתרומם אפילו טפח מעל‬ ‫גבי הקרקע הגשמית‪ .‬שהרי בכל יום ויום מתרחשים לעינינו נסים עטופים במעטה של טבעיות ומי‬ ‫שעיניו אינן רוחניות‪ ,‬טחו עיניו מהכיר כי מדובר בנסי הקב"ה‪ .‬הנסים יהיו לדידו כמזל בעלמא‪ ,‬והוא‬ ‫ימשיך הלאה‪ ,‬לא יראה בהם את יד ההשגחה‪ ,‬וכמובן לא ישוב בתשובה בעקבותיהם‪.‬‬ ‫דוגמא מובהקת לכך הביא רבנו מפרשתנו פרשת כי תבוא‪ :‬לאחר דברי הקללות‪ ,‬מכנס משה רבנו ע"ה‬ ‫שר ָע ָׂשה ה' ְל ֵעינֵיכֶ ם ְ ּבאֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִם‬ ‫יתם אֵ ת ּכָ ל אֲ ׁ ֶ‬ ‫את עם ישראל ונושא בפניהם נאום נוקב‪ַ " :‬א ּ ֶתם ְר ִא ֶ‬ ‫או ֵעינ ָ‬ ‫אתֹת וְ הַ ּמ ְֹפ ִתים הַ גְ ּ ד ִֹלים הָ הֵ ם" )דברים‬ ‫ֶיך הָ ֹ‬ ‫ולכָ ל ַא ְרצוֹ ‪ .‬הַ ּ ַמ ּסוֹ ת הַ גְ ּ דֹלֹת אֲ ׁ ֶ‬ ‫ולכָ ל עֲ בָ ָדיו ּ ְ‬ ‫ְלפַ ְרעֹה ּ ְ‬ ‫שר ָר ּ‬ ‫כט‪ ,‬א‪-‬ב(‪ .‬במשך שהותם במדבר‪ ,‬חזו בני ישראל בנסים גדולים ועצומים‪ .‬אם נקח לדוגמא רק את נס‬ ‫ירידת המן‪ ,‬ניווכח אלו נסי נסים גלויים היו סביבות המן‪ :‬מי שלקח מנה גדולה יותר‪ ,‬בפעם הבאה מנתו‬ ‫חסרה את העודף שנטל בפעם הקודמת‪ ,‬ואילו מי שלקח מנה קטנה‪ ,‬ביום הבא קיבל יותר‪ .‬מי שהשאיר‬ ‫את מנתו ליום הבא‪ ,‬המן הסריח לו‪ ,‬ואילו בשבת לא הסריח המן שנלקט ביום ששי‪ .‬ולא הזכרנו את‬ ‫הנסים של עמוד האש ועמוד הענן ועוד ועוד‪.‬‬ ‫בטוחים אנו כי כל מי שראה נסים כאלו‪ ,‬היתה בלבו הכרה בהירה וחד משמעית כי יש בעל הבית‬ ‫לבירה המשגיח על כל הפרטים הקטנים האלה! אך למרבה הפלא‪ ,‬בני ישראל ראו ושמעו‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫המשיכו לחטוא‪ .‬והשאלה נוקבת‪ ,‬מדוע והיאך? על כך עונה משה רבנו ע"ה בפסוק הבא‪" :‬וְ לֹא נ ַָתן ה'‬ ‫לָ כֶ ם לֵ ב לָ ַד ַעת וְ ֵעי ַניִם ִל ְראוֹ ת וְ ָא ְז ַניִם ִל ְ ׁשמ ַֹע" )דברים כט‪ ,‬ג(‪ .‬מה הכוונה שלא היה להם "עיניים‬ ‫לראות"‪ ,‬וכי סומים היו? מפרש רש"י שלא נתן לכם לב לדעת ולהכיר את חסדי הקב"ה ולהדבק בו‪.‬‬ ‫הם ראו טוב את הנסים‪ ,‬אך לא קישרו זאת לקב"ה‪ ,‬הם ראו בכך תופעה של שנוי טבע‪ ,‬ולא מעבר‬ ‫לכך! ועל כך מוכיחם משה רבנו‪.‬‬

‫ִמ ּ ָכל ְמלַ ּ ְמ ַדי ִה ְש ּ ַכ ְל ִּתי‬ ‫אופַ ּנַ יִ ם‬ ‫לו ְמ ִדים ִמ ‪ֹ -‬‬ ‫ַמה ֹ‬ ‫שת‪ַ ,‬א ְך ַרק ְר ִכיבָ ה ּ ַב ֲעלִ יָ ּ ה ְמחַ ז ּ ֶֶקת ֶאת הַ ּ ְׁש ִר ִירים‪.‬‬ ‫ומ ַר ּגֶ ׁ ֶ‬ ‫כו ָלה לִ ְה ֹיות ְמהַ ּנָ ה ּ ְ‬ ‫ידה יְ ֹ‬ ‫ְר ִכיבָ ה ִּב ִיר ָ‬ ‫הַ חַ יִ ּ ים ְמחַ ּ ְׁשלִ ים ֶא ְתכֶ ם‪ְּ ,‬ב ִ ָ ּ‬ ‫מועה(‬ ‫מו ְד ִדים ִעם ְק ׁ ָ‬ ‫עקר ִאם ַא ּ ֶתם ִמ ְת ֹ‬ ‫שיִ ים! ) ִמ ּ ִפי הַ ּ ְׁש ּ ָ‬