תמצית המקרה.docx

‫תמצית המקרה‬ ‫פסק הדין שלפנינו מתאר מקרה של גבר אשר טוען כי איבד את אשכיו בעקבות טיפול רפואי שקיבל בבית‬ ‫החולים 'שיבא' – בית חולים בבעלות המדינה‪ ,‬וזאת עקב רשלנות רפואית לכאורה‪ .‬מכאן‪ ,‬כי התובע הינו אותו גבר‬ ‫(המיוצג על ידי עו"ד)‪ ,‬ואילו הצדדים הנתבעים הינם מדינת ישראל (משרד הבריאות) והמרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא‪.‬‬ ‫כשהיה בן שלוש שנים ושמונה חודשים‪ ,‬הובא התובע ע"י הוריו לבית החולים בעקבות תלונות על כאבי בטן‬ ‫ונפיחות באשכו השמאלי‪ ,‬לאחר שקיבל הפנייה מרופאת המשפחה‪ .‬לימים‪ ,‬עת הגיע עת גיוסו של התובע עלה כי גם‬ ‫אשכו הימני נמק‪ .‬לטענת התובע עקב כשל אבחנתי של הרופא בחדר המיון כי מדובר בתסביב האשך‪ ,‬ובעקבות כך אי‬ ‫ביצוע של ניתוח להתרת האשך השני – הוא איבד את פוריותו‪ .‬התובע דרש פיצוי על הנכות הפיזית והרגשית שנגרמה‬ ‫לו‪ .‬לאחר שמיעת העדויות ועיון בממצאים‪ ,‬החליטה השופטת יעל הרינג‪ ,‬כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות של הצוות‬ ‫הרפואי לבין הנמק של האשך השמאלי‪ ,‬אולם לא נמצאה הוכחה מספקת באשר לנמק שנגרם לאשך הימני‪.‬‬ ‫עובדות הנוגעות למקרה‬ ‫בתאריך ה‪ 13.10.85-‬הובא התובע לרופאת המשפחה על ידי אביו עקב כאבי בטן‪ .‬רופאת המשפחה זיהתה כי‬ ‫אשכו השמאלי של הפעוט נפוח‪ ,‬חם ורגיש למגע והפנתה אותו למיון הילדים‪ .‬התובע והוריו הגיעו לבית החולים בשעות‬ ‫הערב‪ ,‬שם נבדק ע"י רופא ילדים‪ .‬הלה טען כי לא ניתן לבדוק האשך עקב רגישות רבה‪ .‬האורולוג התורן נתן את‬ ‫האבחנה ‪ acute hydrocele‬ושיחרר התובע עם טיפול סימפטומטי‪ .‬הצדדים מסכימים כי האורולוג שגה באבחנתו‪.‬‬ ‫כעבור יומיים‪ ,‬עקב הרעה במצבו‪ ,‬הוחזר התובע למיון‪ ,‬והוחלט כי יש לנתחו עקב נפיחות בשק באשכים ובצקת על עור‬ ‫השק‪ .‬הניתוח‪ ,‬בו התברר כי אכן מדובר במקרה של תסביב האשך‪ ,‬עבר בהצלחה‪ ,‬והתובע שוחרר לביתו ב‪.17.10.85-‬‬ ‫הביקורת שנערכה לאחר כעשרה ימים עברה בהצלחה ולא ניתנו הנחיות להמשך בדקיקה ומעקב‪ .‬בחלוף השנים‪,‬‬ ‫ובמסגרת בדיקות שגרתיות לקראת גיוסו לצה"ל של התובע נמצא כי שק האשכים נמק וכי גופו אינו מייצר טסטוסטרון‪.‬‬

‫אביו של התובע פנה לארכיון בית החולים וקיבל תיעוד אודות הניתוח שעבר בנו והמציא הנתונים ללשכת הגיוס‪ .‬התובע‬ ‫שירת שירות צבאי מלא‪ ,‬נישא‪ ,‬התגרש והתחתן בשנית‪ .‬אולם‪ ,‬הוא זקק לטיפול הורמונלי שוטף‪.‬‬ ‫טענות התובע‬ ‫לטענת התובע‪ ,‬נערך ביקור נוסף בבית החולים בערב ה‪ 12.10.85-‬עקב תלונות על כאסי בטן ואשכים‪ ,‬אולם הרופא‬ ‫התורן ביצע בדיקה שטחית ושחרר אותו‪ .‬התובע לא הופנה לאורולוג ובכך התרשל‪ .‬בביקור השני שנערך ביום למחרת‪,‬‬ ‫כשל האורולוג באבחון המצב כתסביב האשך‪ ,‬בכך שלא נתן דעתו למכלול התסמינים‪ .‬כמו כן‪ ,‬בחוות דעת כירור ג‬ ‫מטעם התובע נטען להתרשלות בדחיית הניתוח לתאריך ה‪ .15.10.83-‬בנוסף‪ ,‬הגם שחל עיקוב בהפניית התובע למיון‬ ‫ע"י הוריו – בית המשפט השתכנע כי אין בעיכוב זה כדי להסביר את אובדן הסיכויים להציל האשך‪ .‬באשר לאשך הימני‬ ‫– הימנעות הצוות הרפואי במעקב יצרה עמימות עובדתית באשר להוכחת הנזק‪ ,‬אולם נראה כי הליך הקיבוע של האשך‬ ‫השמאלי (ואי הסרתו) גרמו לאבדן האשך הימני ולאבדן של פוריותו של התובע ולנזקים פיסיים‪ ,‬תפקודיים ופסיכולוגיים‪.‬‬ ‫טענות המדינה‬ ‫התביעה הוגשה שנים רבות לאחר המקרה‪ ,‬ולכן יש לדחותה עקב נזק ראייתי שנגרם מחלוף הזמן‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫הביקור של ה‪ 12.10.85-‬לא היה ולא נברא‪ ,‬ולא סופקו הוכחות לקיומו‪ .‬באשר לטעות באבחון – מדובר בטעות סבירה‬ ‫בשיקול דעת ואין המדובר בהתרשלות‪ .‬האבחנה המבדלת של תסביב נלקחה בחשבון‪ ,‬אולם התרשמות הצוות הרפואי‬ ‫לא תמכה בתרחיש זה‪ .‬עיקר טענת המדינה היא כי לא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין הטעות באבחון לנמק האשך‪ ,‬שכן‬ ‫התובע הובא לבי"ח בחלוף למעלה מ‪ 24-‬שעות מתחילת התסמינים‪ ,‬ובשלב זה אפסו הסיכויים להצילו‪ .‬לגבי האשך‬ ‫הימני – הליך הקיבוע של האשך השמאלי נעשה בצורה מקצועית ולא הוכח כי עקב קיבועו נגרם נזק לאשך הימני‪.‬‬ ‫נימוקי השופטת וגזר הדין‬

‫באשר לשיהוי בהגשת התביעה – אין בכך כדי לדחות טענת התובע אלא במקרים חריגים‬

‫ומכאן שטענת‬

‫המדינה נדחית‪ .‬עיקר העניין נובע סביב שאלת הרשלנות‪ .‬ודאי כי רופאים הינם בשר ודם ולא כל טעות תיחשב כרשלנות‪.‬‬ ‫במקרה שלנו‪ ,‬כשמגיע ילד עם אשך חריף יש לשלול בראש ובראשונה תרחיש של תסביב שכן מדובר במצב רפואי‬ ‫דחוף‪ .‬נראה כי קיים חלון זמן בן מספר שעות בו היה ניתן להציל האשך‪ .‬כמו כן‪ ,‬במקרה בהם יש נסיגה בסימפטומים‪,‬‬ ‫הרי שיש לאפס מניין השעות כדי להחליט האם חלף הזמן בו ניתן להציל האשך‪.‬‬ ‫באשר לאשך הימני – בהסתמך על מומחה מטעם בית השפט (המשמש כסמכות ניטרלית ומקצועית במקרי‬ ‫רשלנות רפואית) נטען כי אין קשר סיבתי בין קיבוע האשך השמאלי לאבדן האשך הימני‪ .‬בנוסף‪ ,‬אין עדויות על‬ ‫התפתחות האשך הימני בין גיל ‪ 3.8‬לבין גיל ‪ .17‬לבית החולים אין גישה לראיות התובע‪ ,‬שכן הללו מצויות אצלו בלבד‪.‬‬ ‫הנתבע לא הצליח להמציא תשתית ראייתית מספקת כדי לבסס קשר סיבתי בין הליך קיבוע האשך השמאלי לבין אובדן‬ ‫האשך הימני ולכן טענת התובע נדחית‪ .‬באשר לאשך השמאלי – האב טען כי התקיים ביקור בערב ה‪ – 12.10.85-‬אולם‬ ‫לא סיפק ראיות (בצורה של תיעוד ביקור למשל) כי אכן התקיים ביקור כזה – ולכן טענה זו נדחית‪ .‬לגבי הכשל האבחנתי‬ ‫בביקור של ה‪ ,13.10.85-‬אורולוג מטעם המדינה סובר כי האבחנה המבדלת באשר לתסביב אכן עמדה לנגד עיניהם‬ ‫של הצוות הרפואי‪ .‬אולם‪ ,‬הרופא המאבחן לא התייצב בבית המשפט הציג שיקוליו ולכן השופטת נסמכת על התיעוד‬ ‫הרפואי של אותו ביקור‪ .‬מן התיעוד לא עולה כי בוצעו בדיקות קליניות חשובות כדי לשלול תסביב‪ .‬לא ניתן ללמוד כי‬ ‫הרופא בדק יכולתו של התובע ללכת ולקפוץ‪ ,‬ולא ניתן ללמוד כי האורולוג שקל אבחנה מבדלת של תסביב‪ .‬ניתן ללמוד‬ ‫כי כאבי הבטן שהחלו כ‪ 36-‬שעות לפני הביקור במיון הגיבו לתקופה נגד עוויתות ולכן יש לאפס הספירה של טווח‬ ‫השעות הקריטיות להצלת המצב‪ .‬עצם ההקלה בסימפטומים יכולה להעיד על התרה ספונטנית של האשך‪ .‬שילוב הנתונים‬ ‫מוביל לכך כי בסבירות של מעל ל‪ 50%-‬כי האשך היה בר הצלה ומכאן קיים בסיס לקשר סיבתי בין התרשלות לבין‬ ‫אבדן האשך השמאלי‪ .‬לבסוף‪ ,‬השופטת לא השתכנעה כי עיכוב בביצוע הניתוח כדי לאפשר ביצוע הרדמה בתנאי צום‬ ‫הינה בגדר התרשלות‪ ,‬וכי עיכוב זה לא היה בו כדי להציל את מצב האשך‪ ,‬ומכאן שטענה זו שח התובע נדחית‪.‬‬

‫נראה כי אכן נגרם נזק אורולוגי ואנדוקריני לתובע‪ .‬התובע איבד את פוריותו ונדרש לטיפולים הורמונליים‪.‬‬ ‫אולם יש לזכור כי התובע איבד רק את אשכו השמאלי כתוצאה מרשלנות המדינה – ולא הוכח כי נגרמה רשלנות באשר‬ ‫לאשך הימני‪ .‬לפיכך נקבען ‪ 20%‬נכות (ולא ‪ 30%‬כפי שטוענת התביעה)‪ .‬בנוסף‪ ,‬נראה כי לתובע אין כרגע בעיות‬ ‫בתפקוד מיני‪ ,‬ולא סביר להניח כי הוא בסיכון רב יותר בהשוואה ליתר האוכלוסיה‪ .‬באשר לנכות פסיכולוגית – לפי‬ ‫חוות דעת מקצועית נראה כי התובע אינו סובל מהפרעה נפשית מוגדרת בעקבות המקרה‪ ,‬אך אכן ניתן להניח כי נגרם‬ ‫לו נזק נפשי בשיעור נכות של ‪( 10%‬ולא ‪ 20%‬כפי שביקשה התביעה)‪ .‬השופטת קבעה סך פיצוי של ‪ ₪ 110,000‬בגין‬ ‫הפסדי השתכרות הנובעים ממצבו הנפשי והרפואי‪ ,‬סך של ‪ 30,000‬בגין הוצאות רפואיות (כולל עלות ניתוח להשתלת‬ ‫תותב וטיפולים הורמונליים) ועוד ‪ 280,000‬באשר לפיצוי בגין כאב‪ ,‬סבל ואובדן הנאות חיים‪ .‬סה"כ יפוצה התובע על‬ ‫ידי המדינה בסך של ‪ ₪ 420,000‬בתוספת ‪ 98,280‬שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט‪.‬‬