Pahad David Ekev 2009

‫אשדוד‪ :‬רח׳ האדמו״ר מבעלזא ‪ 43‬טל‪ 08-8566233 .‬פקס‪08-8521527 .‬‬ ‫ירושלים‪ :‬רח׳ בית וגן ‪ 97‬טל‪ 02-6433605 .‬פקס‪02-6433570 .‬‬

‫עלון מס׳ ‪472‬‬

‫פרשת עקב‬ ‫שיחה שבועית לפרשת השבוע מאת מו״ר הגה״צ רבינו דוד חנניה פינטו שליט״א‬

‫אכילת המן – אמונה בהשגחתו ית'‬ ‫הכתוב בבואו לתאר את המן שירד להם לישראל אומר )דברים ח‪ ,‬ג(‪:‬‬

‫"ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודיעך‬ ‫כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"‪.‬‬ ‫ויש להתבונן בדבר‪ ,‬הולכים הם בני ישראל במדבר ארבעים שנה‪ ,‬וכל אותו הזמן‪,‬‬ ‫דבר יום ביומו‪ ,‬בוקר בבוקרו‪ ,‬שלח להם ה' את מזונם‪ ,‬את המן‪' ,‬לחם אבירים'‪ .‬המן‬ ‫היה יורד בפתח אהליהם וכל שהיה עליהם לעשות הוא לצאת וללקוט ממנו כדי‬ ‫מחייתם‪ .‬מעלות מופלאות היו בו במן‪ ,‬היה הוא נבלע באיברים‪ ,‬וכל טעם שיחפוץ‬ ‫האדם לחוש בו היה חש כדאיתא בגמ' יומא )עה‪ ,‬א( 'שהיה טעמו כטעם לשד‬ ‫השמן‪ ,‬אמר רבי אבהו‪ ,‬מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים‪ ,‬אף המן כל זמן‬ ‫שישראל אוכלין אותו‪ ,‬מוצאין בו כמה טעמים" – מזון רוחני פשוטו כמשמעו‪.‬‬ ‫וכתוצאה ממזון רוחני זה זכו ישראל כדאמרו חז"ל ש"לא נתנה תורה אלא‬ ‫לאוכלי המן"‪ ,‬וכך רומז על כל בעל הטורים על אתר‪" ,‬ויאכילך את המן למען‬ ‫הודיעך ‪ -‬מלמד שבאכילת המן ניתן להם דעה וכן בעזרא הוא אומר ומנך נתת‬ ‫להם להשכילם‪ .‬וזהו‪ ,‬לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן"‪ .‬כי המן בהיותו מזון רוחני‬ ‫הכשיר את עם ישראל לקבלת התורה‪ .‬ורק אחר שאכלו ממנו היו ראויים לקבל‬ ‫את התורה‪.‬‬ ‫היינו כי השפע הרוחני ירד מן השמים והתלבש בצורת מן ומראהו כצפיחית‬ ‫בדבש‪ ,‬הרוחניות התלבשה במלבוש גשמי‪ ,‬וכל זאת כדי שיהיו מסוגלים בני‬ ‫האדם בעולם הזה לאכול ממנו‪ ,‬ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן כי המן הכשיר‬ ‫אותם ע"י השפעה רוחנית מתמדת לקבלת התורה‪.‬‬ ‫ומעתה מהו שאומר הכתוב כי נתינת המן היתה "למען הודיעך כי לא על הלחם‬ ‫לבדו יחיה האדם‪ ,‬כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"‪ ,‬הלא מטרתה אחרת היתה‬ ‫להכינם לקבלת התורה לתת להם דעה כלשון בעל הטורים? זאת ועוד מהו שנתנה‬ ‫תורה דוקא לאוכלי המן וכי אנו שלא אכלנו את המן לא קיבלנו את התורה‪ ,‬מהו‬ ‫א"כ "לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן"?‬ ‫המן – ההכנה לקבלת התורה‬ ‫והנראה‪ ,‬כי הכל ענינו אחד הוא – בני ישראל בצאתם ממצרים היו במצב רוחני‬ ‫קשה‪ ,‬שקועים היו במ"ט שערי טומאה‪ ,‬כמעט עוד רגע קט היו נופלים לשער‬ ‫הנ'‪ ,‬עד כדי כך היה מצבם הרוחני בכי רע שמלאכי השרת שאלו לבורא עולם מה‬ ‫נשתנו בני ישראל ממצרים "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז"‪ .‬ברם הקב"ה ידע‬

‫והכיר את מעלתם‪ ,‬כי בני אברהם יצחק ויעקב הם‪ ,‬ולפיכך בחר בהם מכל אומה‬ ‫ולשון וחפץ ליתן להם את התורה‪ .‬וכיון שבמצבם באותו הזמן‪ ,‬על אף שראו את‬ ‫עשרת המכות במצרים‪ ,‬ועל אף שחזו בקריעת ים סוף ונתנבאו בשירה‪ ,‬לא היו‬ ‫ראויים לקבל את התורה‪ ,‬הוליכם מ"ט יום בהם יום אחר יום תיקנו ועברו משער‬ ‫של טומאה לשער של קדושה‪ .‬כך עמלו לחזק בקרבם את יסודות היהדות‪ ,‬יסודות‬ ‫התורה‪ .‬ורק אחר מ"ט יום‪ ,‬בו' בסיון ראויים היו לקבלה‪ .‬ובמשך אותו הזמן שלח‬ ‫להם הקב"ה מתנה נוספת שתוכל להכשירם לקבלת התורה – 'המן'‪ ,‬ודרך ההכשרה‬ ‫שהיתה במן היתה דרך האמונה בבורא עולם‪ ,‬על ידי אכילת המן יום אחר יום‪,‬‬ ‫החדירו בני ישראל לקרבם את הידיעה כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם"‪ ,‬אין‬ ‫הם חיים בזה העולם כאדונים לעצמם‪ ,‬לא ולא‪ ,‬יש בורא לעולם‪ ,‬יש משגיח לבירה‪,‬‬ ‫בהשגחה פרטית על כל אחד ואחד – "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"‪ ,‬אין אדם‬ ‫נוקף אצבעו למטה סתם ככה‪ ,‬הכל משמים‪ ,‬הכל בהשגחה נפלאה מבורא עולם‪ ,‬את‬ ‫זאת החדיר להם הקב"ה ע"י המן‪ ,‬על ידי לחם שמים‪ ,‬לחם אבירים – אשר בעצם‬ ‫מהותו נוגד הוא את כל דרכי הטבע‪ ,‬כיצד נבלע דבר גשמי באיברים? רגע אחד ישנו‬ ‫ורגע אחד איננו? כיצד משנה הוא טעמו כפי מחשבת האדם‪ ,‬הלא אם גשמי הוא‬ ‫מוגבל הוא לטעם אחד‪ ,‬ואם רוחני הוא כיצד יש לו צורה?‬ ‫אין זאת אלא שגם הגשמי במהותו רוחני הוא‪ ,‬אין זאת‪ ,‬אלא שהקב"ה הוא המנהג‬ ‫עולמו והוא המקיים את בריותיו ובטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית‪.‬‬ ‫את הידיעה הזאת החדיר להם בורא עולם – ולפיכך דווקא לאותם שהכירו בזאת‬ ‫נתנה התורה – זוהי הדעה המיוחדת שניתנה להם באכילת המן‪ .‬שהרי אם יודע‬ ‫האדם שכל חייו תלויים ברצונו ית'‪ ,‬אם מאמין הוא באמונה שלמה כי משגיח‬ ‫הבורא ועל פי רצונו ישק דבר‪ ,‬אם ירצה יחיה ואם ח"ו‪ ...‬הרי ודאי שירצה הוא‬ ‫לעשות את רצונו כראוי‪ ,‬כדי שיתן לו חיים‪ .‬לפיכך ידיעה זו קודמת היא לנתינת‬ ‫התורה וקבלת התורה בצורה הראויה של השתעבדות והתבטלות לבורא עולם‬ ‫תלויה בה‪.‬‬ ‫ומעתה מבואר גם דאין הכוונה ח"ו שלא שייכת קבלת התורה בנו ובצאצאינו‪ ,‬שלא‬ ‫זכינו לאכול את המן‪ ,‬אלא שקבלת התורה צריכה לבוא אחר אותה ידיעה נפלאה‬ ‫שהיתה מנת חלקם של אוכלי המן – "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"‪ .‬כי האדם‬ ‫תפקידו לעשות רצון בוראו‪ ,‬והקב"ה הוא השליט בעולמו‪ .‬אכן כל אשר יכיר באמור‬ ‫כאן‪ ,‬הרי שעומד הוא נצב במעלה כאוכלי המן‪ ,‬וממילא ראוי לקבל את התורה‬ ‫וללומדה‪ .‬וזהו שאמרו רז"ל כי לפני שלמד אדם תורה צריך הוא לקנות בקרבו יראת‬ ‫ה' ‪ -‬ראשית חכמה יראת ה'‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫ﬣילוﬥא דצﬢיקיא‬ ‫יח ‪ -‬רבי אברהם קורקידי‪,‬‬

‫כ ‪ -‬רבי יוסף שטיינהרט‪ ,‬מח"ס זכרון יוסף‬ ‫כא ‪ -‬רבנו חיים הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬מבריסק‬

‫יט ‪ -‬רבי שמעון שלום קאליש‪,‬‬

‫כב ‪ -‬רבי מאיר מפרמישלאן‬ ‫כג ‪ -‬רבי יעקב ישראל קנייבסקי‪ ,‬מח"ס קהלות יעקב‬ ‫כד ‪ -‬רבי אפרים זלמן מרגליות‪ ,‬מח"ס מטה אפרים‬

‫מח"ס ויקח אברהם‬ ‫האדמו"ר מאמשינוב‬

‫פﬧשת עקב‪ ,‬י“ח באב ﬨשס“ט‬

‫הﬢ‪‬קת נרות‬ ‫מוצאי שבﬨ‬ ‫ﬧבינו ﬨﬦ‬

‫ירושלים‬

‫תל אביב‬

‫באר שבע‬

‫‪18:55‬‬ ‫‪20:08‬‬ ‫‪20:46‬‬

‫‪19:11‬‬ ‫‪20:11‬‬ ‫‪20:49‬‬

‫‪19:11‬‬ ‫‪20:09‬‬ ‫‪20:47‬‬

‫להתפעל מהארץ ומהמזון‬ ‫"ואכלת ושבעת וברכת‬ ‫את ה' א‪-‬להיך על‬ ‫הארץ הטובה אשר‬ ‫נתן לך"‪.‬‬ ‫]דברים ח‪ .‬י‪[.‬‬

‫בגמרא מסכת ברכות ]דף‬ ‫מח‪ [:‬אומרים חכמינו ז"ל‪" :‬תנו‬ ‫רבנן‪ :‬מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר‪' :‬ואכלת ושבעת וברכת‬ ‫את ה' א‪-‬להיך על הארץ הטובה אשר נתן לך'‪ .‬ואכלת ושבעת וברכת‬ ‫ זו ברכת הזן‪ .‬את ה' א‪-‬להיך ‪ -‬זו ברכת הזימון‪ .‬על הארץ ‪ -‬זו ברכת‬‫הארץ‪ .‬הטובה ‪ -‬זו ברכת בונה ירושלים‪ .‬אשר נתן לך ‪ -‬זו הטוב‬ ‫והמטיב‪ .‬סדר ברכת המזון כך הוא‪ :‬ברכה ראשונה‪ ,‬ברכת הזן‪ .‬שניה‪,‬‬ ‫ברכת הארץ‪ .‬שלישית‪ ,‬בונה ירושלים‪ .‬רביעית‪ ,‬הטוב והמטיב"‪.‬‬ ‫נניח‪ ,‬בדרך משל‪ ,‬שבתום סעודה דשנה ומכובדת שהגיש ראובן‬ ‫לשמעון אורחו‪ ,‬קם האורח ממקומו בכדי להביע את תודתו וכך הוא‬ ‫אומר למארחו בעל הבית‪" :‬הנני רוצה להודות למארחי על שהעמיד‬ ‫לרשותי מקום בביתו‪ ,‬וגם נתן לי כסא ושולחן‪ ,‬וכלים נקיים ומפוארים‬ ‫ובהם מיני מטעמים ומאכלים שונים ומשקאות לרויה"‪ .‬אין ספק‬ ‫אומר הגאון רבי בן ציון ברוק זצ''ל‪ ,‬בספרו "הגיוני מוסר" שאורח זה‬ ‫יראה הוא כמהתל בבעל הבית ‪ -‬מארחו‪ .‬מדוע? מפני שבעל הבית‬ ‫לא נתן לו בית ורהיטים וכלי ארוחה‪ .‬הכל כבר היה מוכן ומזומן עוד‬ ‫מקודם לכן‪ ,‬וכל מה שניתן לו אפוא היא רק ארוחה אחת‪ .‬מהו המקום‬ ‫לאורח להכיר טובה למארחו‪ ,‬על הבית הכלים והרהיטים?‬ ‫בדומה לכך‪ ,‬יש לתמוה על פשר הציווי שנצטוינו בתורתינו הקדושה‪,‬‬ ‫להודות בברכת המזון לבורא העולם‪ ,‬לא רק על המזון שנאכל זה עתה‬ ‫כי אם גם על הארץ הטובה אשר השי"ת נתן לנו‪ .‬כנאמר‪" :‬ואכלת‬ ‫ושבעת וברכת את ה' א‪-‬להיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"? מדוע‬ ‫בא הצווי להודות לבורא העולם על הארץ הטובה דווקא במקום שבו‬ ‫אנו מודים לו על המזון‪ ,‬על האכילה שאכלנו? מה קשר יש בין הארץ‬ ‫לבין המזון?‬ ‫כדי להשיב על תמיהה זו‪ ,‬נתאר לעצמנו אדם שתעה בדרכו ונכנס‬ ‫לתוך מדבר שממה הרחוק מן הישוב‪ ,‬ואין לו כלום להחיות את‬ ‫נפשו‪ .‬הרעב והצמא מציקים לו ומטרידים את מנוחת נפשו‪ ,‬החום‬ ‫והשרב הכבד אף הם תורמים את מנת חלקם ואין לו כמובן מקום‬ ‫מסתור ומוצל כדי להסתר מפני החום והשרב‪ .‬והנה לפתע פתאום‬ ‫מגיח מאיזה שהוא מקום מטוס‪ ,‬נוחת מטוס בקרבת מקום הסמוך‬ ‫אליו וממנו מוציאים בית המלא מכל טוב‪ :‬שולחן כסא ועליו כל מיני‬ ‫מעדנים ומאכלים טובים ומשקאות קרים‪ .‬ואומרים לו‪" :‬ראה כל מה‬

‫שהבאנו בשבילך הבאנו‪ ,‬קום נא ואכול ותשבע נפשך‪ ,‬שב במנוחה‬ ‫ותתן מרגוע לגופך העייף והמותש ותיהנה"‪.‬‬ ‫ובכן במקרה שכזה האם תספיק ההודאה שיאמר הלה בתום סעודתו‬ ‫אל האורחים הבלתי קרואים הללו‪ ,‬על המזון על האכילה והשתיה‬ ‫שהגישו לפניו בפתע פתאום? או שמא צריך הוא להודות להם על כל‬ ‫פרט ופרט שהוגש לפניו‪ :‬על הבית בפני עצמו‪ ,‬שבו הוא יכל ליכנס‬ ‫לתוכו ולהינצל מן החום והשרב הכבד‪ .‬על הכסא‪ ,‬שעליו הוא התישב‪.‬‬ ‫על השולחן‪ ,‬שעליו הניחו את כלי האוכל על המאכלים שבתוכם‪ .‬וכן‬ ‫על זה הדרך‪ .‬שכן הכל‪ ,‬כל מה שהוגש לפניו‪ ,‬הכל חדש הוא למענו‪,‬‬ ‫והובא אך ורק בשבילו‪.‬‬ ‫והנה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה‬ ‫בראשית‪ .‬בכל יום ויום הבריאה כולה חדשה היא‪ ,‬ולא כפי שהורגל‬ ‫האדם לראותה כדבר ישן‪ .‬כפי שבעל חובת הלבבות ]שער חשבון‬ ‫הנפש‪ .‬חשבון כג‪ .[.‬אומר‪" :‬ואל ישיאך רוב ראותך אותם ואורך‬ ‫רגילותך בהם‪ ,‬על עזיבת התימה מהם‪ .‬ותהיה קדימת ידיעתך אותם‬ ‫מחייבת שתקל מהם בעבור שהיית רגיל בם"‪ .‬האדם צריך להביט‬ ‫בכל יום ויום על התחדשות הבריאה‪ ,‬על חוקי הטבע שטבע בהם‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬משרתיו עושי רצונו‪ .‬שמהם נשקפת גודל חכמתו‬ ‫של השי"ת כנאמר‪" :‬מה רבו מעשיך ה' ‪ -‬כולם בחכמה עשית מלאה‬ ‫הארץ קנינך"‪.‬‬

‫בטוח שלא יחסר לחמו‬ ‫כל סעודה וסעודה שהאדם אוכל‪ ,‬שזוכה להכניס מאכלים ומשקים‬ ‫לתוך גופו ‪ -‬שכולו מלא בחכמתו של השי"ת וברוב רחמיו וחסדיו‪,‬‬ ‫הרי היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬בריאה חדשה של עולם ומלואו‪ .‬החל מן הארץ שבה‬ ‫הוא קיים‪ ,‬דרך פרנסתו‪ ,‬תורתו וקיום המצוות שבהם נצטווה האדם‪.‬‬ ‫על הכל הרי הוא מחוייב להודות עליהם בשעה שהוא מברך ומודה‬ ‫להשי"ת‪ .‬ההודאה היא אינה רק על המזון שנכנס לתוך גופו גרידא‪,‬‬ ‫אלא ההודאה היא כוללת את כל חסדיו של הבורא עמנו‪ ,‬מיום צאתינו‬ ‫ממצרים ועד הנה‪ .‬ולכן צריכה ההודאה להיות על הכל ‪" -‬על הארץ‬ ‫ועל המזון"‪ .‬וכפי שקבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה‪" :‬נודה לך ה' א‪-‬‬ ‫להינו על שהנחלת לאבותינו‪ :‬ארץ חמדה‪ .‬טובה ורחבה‪ .‬ברית ותורה‪.‬‬ ‫חיים ומזון‪ .‬על שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים‪ .‬ועל‬ ‫בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו‪ ,‬ועל חוקי רצונך‬ ‫שהודעתנו‪ ,‬ועל חיים ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו‪...‬‬ ‫אשריו של האדם שנזהר בכל כוחו לברך ברכת המזון בכוונת הלב‬ ‫ובהתרוממות הרוח‪ ,‬זוכה הוא לדברים הרבה‪ ,‬כפי שהאריכו חכמינו‬ ‫זכרונם לברכה‪ .‬בזוהר הקדוש מובא‪ ,‬שסגולת ברכת המזון בכוונה‪,‬‬ ‫לגרום שפע וברכה לאדם "ויהיה בטוח שלא יחסר לחמו"‪.‬‬

‫אף ללא גנאי‬ ‫רכיל זה הטוען דברים מזה לזה והולך ואומר; כך אמר פלוני עליך‪ ,‬כך עשה לך פלוני‪ ,‬כך וכך שמעתי עליו שעשה לך‪ ,‬או‬ ‫רוצה לעשות לך‪ .‬אף על פי שאותו דבר אין בו גנות‪ ,‬אף לפי דברי הרוכל‪ ,‬ואילו היו שואלים לו‪ ,‬לא היה מכחיש‪ ,‬או משום‬ ‫שהאמת והצדק אתו או משום שהתכון באלו הפעולות והדיבורים כונה אחרת‪ ,‬אפילו הכי רכיל מקרי‪) .‬חפץ חיים( אף ללא‬ ‫גנאי רכיל זה הטוען דברים מזה לזה והולך ואומר; כך אמר פלוני עליך‪ ,‬כך עשה לך פלוני‪ ,‬כך וכך שמעתי עליו שעשה לך‪ ,‬או‬ ‫רוצה לעשות לך‪ .‬אף על פי שאותו דבר אין בו גנות‪ ,‬אף לפי דברי הרוכל‪ ,‬ואילו היו שואלים לו‪ ,‬לא היה מכחיש‪ ,‬או משום‬ ‫שהאמת והצדק אתו או משום שהתכון באלו הפעולות והדיבורים כונה אחרת‪ ,‬אפילו הכי רכיל מקרי‪) .‬חפץ חיים(‬

‫‪ .1‬כינוי למכת בכורות בפרשתינו‪.‬‬ ‫‪ .2‬מתי התרצה ה' ואמר למשה‬ ‫"סלחתי כדבריך"?‬

‫להתרחק מאבק של עבודה זרה‬ ‫"פסילי אלהיהם‬ ‫תשרפון באש"‪.‬‬ ‫האריכה התורה בכל‬ ‫פרטי החרמת העבודה‬ ‫זרה ופסיליהם שלא יאמר‬ ‫האדם; ניחא‪ .‬הריני הולך‬ ‫ושורף את אליליהם‪ ,‬אבל‬ ‫אטול זהב וכסף שלהם! תלמוד‬ ‫לומר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת‬ ‫לך פן תוקש בו"‪ .‬מלמד שאם אתה נוטל ‪ -‬אתה עתיד להתקלקל בו‪ .‬ואל‬ ‫יאמר אדם הריני נוטל את הזהב ואת הכסף ואני הולך ומחלקן לעניים‪,‬‬ ‫או אני מפרישן לישיבה‪ ,‬מי שהוא עושה כן סופו מקלקל ותחילתו חלול‬ ‫השם‪ .‬שהרי יאמרו אומות העולם לא עקרו ישראל את האלילים אלא שינו‬ ‫אותם מצורתם הראשונה‪ ,‬והם עובדים להם כדרך שהיינו עובדים להם‪.‬‬ ‫בשעה שהאדם רודף יותר מדי אחר הכסף שהוא כ"עבודה זרה" )ראה‬ ‫ב"אגרת הקודש"‪ ,‬שבסוף ספר הקדוש "נועם אלימלך"(‪ ,‬והוא מרויח‬

‫"שמלתך לא בלתה מעליך"‪) .‬ח‪ .‬ד(‬ ‫במדרש שיר השירים שאלו מהיכן היה לישראל בגדים במדבר? והשיבו‬ ‫ממה שהלבישו אותם מלאכי השרת במעמד הר סיני‪ .‬ושוב שאלו וכי‬ ‫לא היו צריכין כיבוס? והשיבו שהיו מתלחלחים בדשאי הבאר‪...‬‬ ‫ועל כך תמה היה רבי דוד מלידא זצ"ל בספרו "עיר דוד"‪ ,‬שהרי כבר‬ ‫נאמר "שמלתך לא בלתה מעליך" ומשמע איפוא שלא הוצרכו כלל‬ ‫לכיבוס?‬ ‫אלא שבאמת‪ ,‬אדם שבגדיו נגעו בטומאת מת במדבר‪ ,‬בגדיו לא היו‬ ‫נטמאים‪ .‬מפני שבגדיהם באו "מן המלאכים שהלבישו אותם במעמד‬ ‫הר סיני"‪ ,‬והם אינם נטמאים בטומאת מגע ‪ -‬לפי שאין גידולו מן הארץ‬ ‫ וכמו שהשוו חז"ל טומאה לצמר ופשתים שאין גדולו מן הארץ ולא‬‫מן המים או מן השמים‪.‬‬ ‫אולם אם אדם נטמא בטומאת גופו שאז בגדיו צריכים כיבוס‪ ,‬הכיצד‬ ‫כיבסו אותם‪ ,‬הלא מנודה אסור בכיבוס ‪ -‬ובני ישראל היו מנודין כל‬ ‫הארבעים שנה שהיו במדבר?‬ ‫ולכך אמרו במדרש "שהיו מתלחלחים בדשאי הבאר"‪ .‬וכבר אמרו‬ ‫בעלי התוספות במסכת מועד קטן‪ ,‬שאף שהאבל אסור בכיבוס‪ ,‬מכל‬ ‫מקום כיבוס על ידי לחלוח מותר‪...‬‬

‫"המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון‬ ‫אשר אין מים"‪) .‬ח‪ .‬טו(‬ ‫היינו "צימאון" היינו "אשר אין מים"‪ .‬ולשם מה כפל הכתוב את לשונו‬ ‫"וצמאון ‪ -‬אשר אין מים"?‬ ‫ביאר זאת רבי אהרן זכאי שליט"א‪ ,‬בספרו "תורת הפרשה"‪ :‬כאשר‬ ‫האדם צמא למים ויודע הוא שיש מים בקרבת מקום‪ ,‬הרי הוא בגדר של‬ ‫"יש לו פת בסלו" ומחמת כן הוא נרגע מעט מצמאונו‪ ,‬אבל כשהאדם‬ ‫יודע שאין לו בקרבת מקום שום מקור מים‪ ,‬הרי שאז צמאונו מתדבר‬ ‫עליו ומציק לו ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬ ‫במדבר‪ ,‬היה צמאון למים ולבד מזאת היתה גם מציאות של "אשר אין‬ ‫מים"‪ .‬וזה שהדגיש הכתוב "וצמאון ‪ -‬אשר אין מים"‪.‬‬

‫"זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' א‪-‬להיך במדבר"‪.‬‬ ‫)ט‪ .‬ז(‬ ‫את זאת דרש רבי אלעזר אזכרי זצ"ל בעל מחבר ספר "חרדים"‪:‬‬ ‫אם מצווה אותנו התורה הקדושה לזכור ולא לשכוח את שהקציפו‬ ‫אבותינו להקדוש ברוך הוא במדבר‪ ,‬קל וחומר שחובה מוטלת על‬

‫בסחורה באותה שעה שהיה צריך ללמוד תורה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫נטל כסף וזהב של עבודה זרה‪ .‬ח"ו‪ .‬הא כיצד? כגון שיש לו לאדם איזה‬ ‫שעה קבועה ביום שהוא לומד תורה בבית המדרש‪ ,‬ונזדמן עסק לידו שאם‬ ‫יחמיצנו יפסיד את הסחורה‪ ,‬אמרה תורה "ולא תביא תועבה אל ביתך"‪,‬‬ ‫החמץ סחורה זו ותפסיד את הריוח ואל תחמיץ תלמוד תורה‪ ,‬מוטב‬ ‫תפסיד חיי שעה ואל תפסיד חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫ואל יאמר האדם הריני מפריש מממון זה לצדקה ובשביל הצדקה ביטלתי‬ ‫תלמוד תורה‪ ,‬אף על פי כן הואיל ויצאת מבית המדרש לשם עסק ולא‬ ‫לשם צדקה‪ ,‬אומר הקב"ה אי אפשי בממון זה; הואיל והרוחת את הממון‬ ‫בשעה שאתה צריך לעסוק בתורה‪ ,‬ממון זה בגזילה בא לידך והם חרם‬ ‫ושקץ‪ ,‬וחשובים הם לפני כמו כסף וזהב של עבודה זרה‪.‬‬ ‫ואם תשאל נפשך; כל כך למה? התשובה לכך היא שהרי הנחת חיי עולם‪.‬‬ ‫ולא עוד אלא הנחת את המקום שהוא מצפה לתורתך כל יום‪ ,‬והלכת‬ ‫ועסקת בחיי שעה‪ .‬ומתוך שעשית כן בידוע שאתה עובד את ממונך ואינך‬ ‫עובד את קונך‪.‬‬ ‫ומה סופו של אדם שכזה? חייך שאין אתה רואה סימן ברכה מן הכסף הזה‪,‬‬ ‫כשם שאין אדם רואה סימן ברכה מדבר חרם ושקץ‪ .‬ואף שאתה סבור‬ ‫לתת אותו לעני אין אדם רשאי לשנות את דבר ה' ותורתו‪.‬‬

‫כל אדם ואדם ישראלי‪,‬‬ ‫לזכור ולא לשכוח את‬ ‫שהקציף הוא בעצמו‬ ‫להקדוש ברוך הוא‪ ,‬מיום‬ ‫עמדו על דעתו‪...‬‬

‫"ואהבתם את הגר כי‬ ‫גרים הייתם בארץ‬ ‫מצרים"‪) .‬י‪ .‬יט(‬ ‫"ויש לנו ללמוד מן המצוה‬ ‫היקרה הזאת‪ ,‬לרחם על אדם‬ ‫שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו‪ ,‬ולא נעביר‬ ‫עליו הדרך במוצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו‪ .‬כמו שאנו רואים‬ ‫שהתורה תזהיריהו לרחם על כל מי שצריך עזרה‪ ,‬ועם המידות הללו‬ ‫נזכה להיות מרוחמים מהשי"ת‪ ,‬וברכות שמים ינוחו על ראשינו‪.‬‬ ‫והכתוב רמז טעם הצווי באמרו "כי גרים הייתם בארץ מצרים"‪ .‬הזכיר‬ ‫לנו שכבר נכווינו בצער הגדול ההוא‪ ,‬שיש לכל איש הרואה את עצמו‬ ‫בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה‪ .‬ובזכרנו גודל דאבת הלב שיש בדבר‪,‬‬ ‫וכי כבר עבר עלינו וה' בחסדיו הוציאנו משם‪ .‬יכמרו רחמיו על כל אדם‬ ‫שהוא כן‪) .‬ספר "החינוך"(‪.‬‬

‫בדרך רמז‬ ‫"ואהבך וברכך והרבך"‬ ‫אם תסתכל בברכות הללו תמצאם י"ז ברכות‪ ,‬והוא על פי מה שאמרו‬ ‫חכמים בגמרא )בבא בתרא ט‪ (:‬הנותן פרוטה לעני והמפייסו מתברך‬ ‫בי"ז ברכות‪.‬‬ ‫וסימנך‪" :‬טו"ב עין הוא יבורך"‪.‬‬ ‫)"קנה אברהם"(‬

‫"אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד"‬ ‫"ולא יקח שוחד" ‪ -‬פירשו חז"ל דהיינו שהקדוש ברוך הוא אינו לוקח‬ ‫מצוה כנגד עבירה‪.‬‬ ‫ויש לרמוז בזה שתיבות "יקח שחד" עולה במנין גימטריא "מצוה‬ ‫בעבירה"‪.‬‬ ‫)קרן לדוד"(‬

‫שמירת )בין( הזמנים‬ ‫יומי דפגרא כבר‬ ‫בעיצומם‪ ,‬לאחר‬ ‫זמן הקיץ שבו‬ ‫עמלו ושקדו בני‬ ‫התורה על לימודם‪,‬‬ ‫יצאו הכל לפגרת‬ ‫הזמנים"‪.‬‬ ‫"בין‬ ‫להתרענן‪ ,‬להחליף‬ ‫כח ולשוב במשנה מרץ‬ ‫וכוחות רעננים לחבוש את‬ ‫ספסלי בתי המדרש‪.‬‬ ‫כבר בשנים קדמוניות רווח המנהג של יציאה לימי דפגרא‪ .‬התקופות‬ ‫היו שונות במקצת‪ ,‬האוירה היתה אחרת ומשך הזמן היה שונה‪.‬‬ ‫הנה כך מתאר רבי נתן נטע הנובר )ששרד ממאורעות ת"ח ות"ט(‪,‬‬ ‫ביומנו "יון מצולה"‪ :‬וכה היה סדר הלימוד במדינת פולין‪ ,‬ה"זמן" מה‬ ‫שהבחורים היו מחויבים ללמוד אצל הראש ישיבה‪ ,‬בקיץ מר"ח אייר‬ ‫עד ט"ו באב או ט"ו בשבט היה רשות ביד הבחורים ללכת ללמוד‬ ‫בכל מקום שירצו‪...‬‬ ‫ואחר כך לאחר ט"ו באב או ט"ו בשבט נסע ראש הישיבה עם כל‬ ‫בני הישיבה שלו‪ ,‬על היריד שהוא יומא דשוקא‪ ,‬בקיץ היו נוסעים‬ ‫על היריד של "זאסלב" וליריד של "יערוסלאב"‪ ,‬ובחורף על היריד‬ ‫של "לבוב" וליריד "לובלין"‪ ,‬ושם היה רשות ביד הבחורים והנערים‬ ‫ללכת ללמוד באיזה ישיבה שירצו‪.‬‬ ‫אם הזכרנו את "יריד לובלין"‪ ,‬מי שיעיין בחידושי המהרש"א בסוף‬ ‫פרק "כלל גדול"‪ ,‬ימצא שם את השורות הבאות‪:‬‬ ‫"מכאן ועד סוף הפרק לא ראיתי להעלות על ספר מחידושי הלכות‪,‬‬ ‫מפני שלא למדתי אז בישיבה בהיותי ביריד לובלין"‪.‬‬ ‫בוורמייזא לעומת זאת נפשו הלומדים בין כתלי בית המדרש‪ .‬את‬ ‫הלימוד העיוני‪ ,‬החריפות והפלפול‪ ,‬החליפו ספרים אחרים פחות‬ ‫עיוניים כמו ספרי נ"ך ומדרשי אגדות‪.‬‬ ‫כך מספר רבי יוזפא שמש‪ ,‬המתעד את מנהגי וורמייזא‪ ,‬על מנהג‬ ‫שהיה רווח בעירו‪" :‬בבין הזמנים ילמדו להם הלכה מ'מסכת בין‬ ‫הזמנים'‪ ,‬עשרים וארבע או שאר ספרים אשר נפש התלמידים‬ ‫חשק להם"‪ .‬זהו‪ .‬כך היו נראים ימי בין הזמנים ברחובות וורמייזא‪.‬‬ ‫החשש מפני עוון ביטול תורתם של צעירי הצאן לתקופות‬ ‫ממושכות או קצרות‪ ,‬היה גדול‪ .‬מנהיגי הקהילות ופרנסי הדור שהיו‬ ‫נושאים את משא העם‪ ,‬זעקו על כך מעומק לבם בכל דרך אפשרית‪.‬‬ ‫אפיזודה בענין זה‬ ‫מצויה בספר "לקט יושר"‪ ,‬מתלמידו של בעל "תרומת הדשן"‪ ,‬וכך‬ ‫הוא מספר‪:‬‬ ‫בישיבתו של רבי מאיר פולדא בוינא‪ ,‬היו מספר בחורים שביקשו‬ ‫ללכת לבית הכנסת של הקהל‪ ,‬כדי להשתתף בברית מילה‬ ‫שהתקיימה שם‪ .‬ראש הישיבה שמע על כך והעיר להם‪" :‬מה אתם‬ ‫רוצים לעשות אצל המילה? אם כדי לענות אמן על הברכה‪ ,‬לכו‬ ‫לבית השוחט ושמעו כמה ברכות וענו אמן"‪...‬‬ ‫בקהילות אשכנז הידועות "אלטונא"‪" ,‬המבורג"‪" ,‬וואנדזבעק"‪,‬‬ ‫הכריזו בשם האלופים הגבאים דתלמוד תורה נוסח זה‪" :‬מאחר‬ ‫שגדול עוונם מנשוא של המבטלים תינוקות של בית רבן‪ ,‬וכמה‬ ‫וכמה מלמדים מבטלים תלמידיהם וגורמים לתלמידים שתשכח‬ ‫תורה מהם ועוד מכשולות‪ .‬על כן אנו מזהירים באזהרה להחזיק‬ ‫התלמידים כל שבוע שבין כסה לעשור במשך כל היום‪ ,‬ובין יום‬

‫כיפור לסוכות לפחות חצאי ימים‪ ,‬ואם ימצא שמלמד אחר‪ ,‬יהיה מי‬ ‫שיהיה יעבור על כך‪ ,‬יקנסוהו באופן שיהיה כבד עליו לסבול"!‬

‫הוואקאציה בוטלה‬ ‫לפני כמאה שנה התפרסמה מזימתו של המפקח הממשלתי‬ ‫לחינוך בגליל ורשא‪ ,‬להנהיג גם בתלמודי התורה "חדשי חופשה"‬ ‫בעונת הקיץ‪ ,‬כפי שהיה נהוג בבתי הספר של הנוכרים‪ .‬היתה זו‬ ‫גזירה שגדולי התורה בפולין נלחמו עליה‪ .‬יראי ד' ראו בכך פגיעה‬ ‫איומה בציפור נפשם של הילדים‪ ,‬מכיון שבימי החופש עלולים היו‬ ‫התלמידים להמשך אחר הסביבה והרחוב‪ ,‬וכל הרוחניות שהושקעה‬ ‫בהם בתלמוד תורה במשך שנה שלמה תרד לטמיון‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫המאבק הציבורי לביטול הגזירה לא היה קל‪ ,‬וזאת מכיון שיד‬ ‫ה"משכילים" היתה במעל‪ .‬הם המה שהמליצו בפני השלטונות‪,‬‬ ‫לאכוף על החרדים את "החופשה" הזאת‪ ,‬בתואנה של "דאגה‬ ‫ומסירות" לבריאותם של ילדי ישראל‪.‬‬ ‫כפי שמסופר בספר "ראש גולת אריאל"‪ ,‬הרבי הזקן מגור זצ"ל ועמו‬ ‫גדולי פולין‪ ,‬חגרו עוז לבטל את הגזירה‪ .‬לשם כך הם פעלו בחשאיות‬ ‫גמורה‪ ,‬מחשש פן יודע שמץ מה מהשתדלותם ל"משכילים" אשר‬ ‫היו מחבלים בכך‪ .‬עד כדי כך הגיעו הדברים‪ ,‬שבכינוס האדמורי"ם‬ ‫והרבנים שנערך בחורף תרע"א בורשא‪ ,‬דנו הנוכחים בכובד ראש‬ ‫על גזירה זו וטיכסו עצות לביטולה‪ .‬בגמר הכינוס פרסמו הצהרה‬ ‫בעיתונים שכאילו ענין החופשה בתלמודי התורה לא נכלל בסדר‬ ‫היום‪.‬‬ ‫בסופו של דבר עלו יפה המאמצים לביטול הגזירה‪ .‬הגאון רבי צבי‬ ‫יחזקאל מיכלזון הי"ד‪ ,‬פעל רבות אצל המנהל הראשי של לשכת‬ ‫נציב המדינה ש"יסיר את החרב אשר נעץ בבית המדרש"‪ .‬במכתב‬ ‫מיום י"ג סיון תרע"א‪ ,‬נמסר לרב מיכלזון‪ :‬כי הצליח כב' בשליחותו‬ ‫ומאת הגנרל גוברנאטור ניתן צו לבלי להנהיג כעת את הוואקאציה‬ ‫)החופשה( בחדרים‪...‬‬

‫תורתכם הגנה על הארץ‬ ‫בתקופת "מלחמת ההתשה" על גדות תעלת סואץ‪ ,‬היה זה בשלהי‬ ‫חודש ניסן‪ ,‬חודש "בין הזמנים"‪ .‬בכל יום נוספו בשדה הקרב עוד‬ ‫חללים ופצועים‪ .‬עקב המצב הקשה ששרר אז‪ ,‬הקדימו מספר‬ ‫ישיבות את החזרה ללימודים בכמה ימים‪ .‬הגאון רבי יחזקאל‬ ‫אברמסקי זצ"ל הגיע למסור "שיעור פתיחה" לזמן קיץ‪ .‬לאחר‬ ‫השיעור אמר‪" :‬אינכם יודעים איזו תקופת פחד עברה עלי בחודש‬ ‫האחרון‪ ...‬חודש שלם ישבתי ורעדתי‪ .‬בסואץ יושבים חיילים‬ ‫ונופלים פגזים‪ ,‬חייהם בסכנה ובני הישיבות הקדושות שתורתם‬ ‫מגינה על החיילים‪ ,‬יצאו ל"בין הזמנים"! דעו לכם‪ ,‬החרדה הקשתה‬ ‫עלי גם את שמחת החג! עמדתי וספרתי את הימים עד לחזרת בני‬ ‫הישיבות ללימודים‪ .‬אין לתאר את שמחתי ביום שהחלו ללמוד‬ ‫בכמה ישיבות"‪.‬‬ ‫"יודע אני‪ ,‬אמר הרב אברמסקי‪ ,‬שלא כל התלמידים שבתו‬ ‫מלימודיהם‪ .‬נכון‪ ,‬יש לעזור בבית בהכנות ליו"ט זוהי "מצוה‬ ‫שבגופו" ואין ערוך לשכרה‪ .‬היו רבים מבני הישיבה שניצלו כל רגע‬ ‫פנוי ללימוד‪ .‬ברצוני לומר בפני אותם הלומדים את דברי הירושלמי‬ ‫בברכות )פ"ט ה"ה(‪ :‬אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן‬ ‫התורה עמוד והתחזק בה‪ ,‬ואתה נוטל שכר כנגד כולן‪ .‬אותם בחורים‬ ‫שלמדו בימי "בין הזמנים"‪ ,‬תורתכם היא שהגינה על הארץ ומגיניה‪,‬‬ ‫ונוטלים אתם שכר כנגד כל לומדי התורה כולם"!‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬