Mitsvot Hashavoua Ekev 2009
This document was uploaded by user and they confirmed that they have the permission to share it. If you are author or own the copyright of this book, please report to us by using this DMCA report form. Report DMCA
Overview
Download & View Mitsvot Hashavoua Ekev 2009 as PDF for free.
More details
- Words: 8,072
- Pages: 9
ב"ה ובס"ד
י"ב–י"ח מנחם אב תשס"ט לפ"ק
פרשת עקב מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
רמב"ם
פרק פסוק
החינוך רמב"ן חפץ חיים
הלכות
#
רבנן
נוהג
לא לחוס על ז' עמים כשימסרו בידינו
עקב
ז'
ט"ז
שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה
עקב
ז'
כ"ה כב עבודה זרה וחוקות הג תכח
כ
יז
כל העולם
שלא להדביק שום דבר מע"ז עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו
עקב
ז'
כ"ו
כה עבודה זרה וחוקות הג תכט
כג
יח
כל העולם
לדעת בכל לבו כי כל מאורע שבא על האדם הוא טוב עבורו
עקב
ח'
ה'
להלביש ערומים
עקב
ח'
ו'
לברך אחר המזון
עקב
ח'
י'
לא לעשות דבר המרחיק )גאוה וכד'( מאתנו את השי"ת
עקב
ח'
י"א
לא יתפאר האדם בלבבו כי צדקתו היא שגרמה לו
עקב
ט'
ד'
לברך ברכות )מאה ברכות(
עקב
י'
י"ב
לא להקשות עורף מלשוב לבוראו בלב שלם
עקב
י'
ט"ז
לרכך הלב לקבל דברי המוכיח
עקב
י'
ט"ז
לאהוב את הגר
עקב
י'
י"ט
מצות יראת השם
עקב
י'
כ'
ארץ ישראל
כל העולם כל העולם
תל
יט ברכות
יט
יג
כל העולם כל העולם כל העולם
ו
כל העולם כל העולם כל העולם
תלא
רז דעות
רו
סא
כל העולם
תלב
להתפלל לו
עקב
י'
כ'
ה
תפלה וברכת כהנים
תלג
מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה
עקב
י'
כ'
ו
דעות
תלד
מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם השם
ז
שבועות
תלה
כל העולם
ה
ז
כל העולם
טז
כל העולם
עקב
י'
כ'
יראה מחכמי התורה ולומדיה
עקב
י'
כ'
כל העולם
לקרות הלל בחג העצרת )שבועות(
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל בח' ימי החג ובח' ימי חנוכה א'פסח ושבועות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ב' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל בח' ימים דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ה' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דפסח
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ג' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל באור ליום א' דפסח
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ה' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ד' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ג' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ב' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ד' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
ללמוד בנינו תורה ומצוות
עקב
י"א י"ט
כל העולם
ללמוד תורה בכל עת
עקב
י"א י"ט
כל העולם
שיטות
4517( 757) )4642-4702 ( 882- 942 4699( 939) 4773(1013) 4800(1040) )4875-4958 (1115-1198
בה"ג רס"ג ר' אליהו הזקן ר' יצחק ברגלוני ר' שלמה גבירול יראים
זכר נקבה
כל העולם
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
16
5
21
20
1
0
20
13
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש
2
3
5
5
0
0
5
5
29
4
33
33
0
0
33
12
27
2
29
29
0
0
29
9
11
4
15
14
1
0
14
12
9
5
14
13
1
0
13
11
1/7
שיטות
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
5
2
7
7
0
0
7
7
6
3
9
9
0
0
9
9
3
2
5
5
0
0
5
5
8
3
11
11
0
0
11
9
6
2
8
8
0
0
8
8
5
2
7
7
0
0
7
7
7
3
10
10
0
0
10
9
4
2
6
6
0
0
6
5
4
2
6
6
0
0
6
6
1
0
1
1
0
0
1
1
14
5
19
19
0
0
19
16
רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש
עשה
לא תעשה
בזמן הזה
שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה ספר החינוך מצוה תכח
שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה
שנמנענו שלא ליהנות מצפויי עבודה זרה ,ואף על פי שהעבודה זרה עצמה אינה אסורה בהנאה ,כגון המשתחוה לדבר שאין בו תפיסת יד אדם כגון הר או בהמה או אילן שאינם נאסרין בהנאה ,אבל הצפוי שעליהם מכל מקום אסורים בהנאה שהוא בכלל משמשי עבודה זרה שאסורין ,ועל זה נאמר ]דברים ז', כ"ה[ ,לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך .ואף על פי שנאמר במקום אחר ]דברים י"ג ,י"ח[ דרך כלל ולא ידבק בידך וגו' ,נתיחד לאו בצפוי לפי שיתנו עיניהם בו הפתאים. משרשי המצוה כדי להרחיק כל ענין עבודה זרה וכל הנטפל לה. דיני המצוה נתבארו בפרק שלישי מעבודה זרה. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ונהנה בצפויין ואפילו בכל שהוא חייב מלקות.
שלא להדביק שום דבר מע"ז עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו ספר החינוך מצוה תכט שלא להדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו שלא נדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו ,ועל זה נאמר ]דברים ז' ,כ"ו[ ,ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. משרשי המצוה כדי להרחיק כל ענין עבודה זרה הנמאסת. דיני מצוה זו גם כן בפרק שלישי ממסכת עבודה זרה. וביארו לנו ]מכות כ"ב ע"א[ ,שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתים ,משום ולא תביא תועבה ,ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ,ששני ענינים הם ,אחד המכניס דבר עבודה זרה לרשותו כדי ליהנות בו ,ואחד הנהנה בו ,שבשניהם מראה האדם בנפשו החפץ עליה ,ולוקה על שניהם כמו שכתבנו .ואף על פי ששניהם עיקר אחד להם והיא ההנאה ,שהרי אינו לוקה אלא בשביל ההנאה ,מכל מקום מכיון שיהנה לוקה שתים ,וכענין שאמרנו למעלה בסדר אמור לאו ח' בסימן רצ"ד ]מצוה רע"ג[ בכהן גדול שבעל אלמנה שלוקה שתים ,ואף על פי ששני הלאוין עיקר אחד להן כמו שכתבנו שם. ובכלל איסור זה בין עבודה זרה עצמה בין משמשיה בין תקרובת שלה ,ובין עבודה זרה של ישראל או של גוי .ומה בין זו לזו ,של גוי אסורה מיד שנעשית, שנאמר ]דברים ז' ,כ"ה[ ,פסילי אלהיהם ,משפסלו ,ושל ישראל אינה אסורה עד שתעבד ,שנאמר ]שם כ"ז ט"ו[ ,ושם בסתר ,עד שיעשה לה דברים שבסתר. ומן הנכלל במצוה זו ,שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו האל בצדק ממון אחר שהוא של גזל או חמס ,או מרבית או מכל דבר מכוער ,שכל זה בכלל משמשי עבודה זרה הוא ,שיצר לב האדם רע חומד אותו ומביאו אל הבית ,והיצר הרע נקרא בשם עבודה זרה ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה שבו נאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ]שם ט"ו ,ט'[ ,וכתיב בענין עבודה זרה ]שם י"ג ,י"ד[ ,יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו וגו' .ובממונות כאלו שזכרנו ובמשמשי עבודה זרה על כולן נאמר והיית חרם כמוהו ,כלומר שכל הנדבק עמו הוא חרם ,שאין ברכת האל מצויה בו ואבד וכלה ,וכענין שיאמרו זכרונם לברכה שפרוטה של רבית מכלה כמה אוצרות של ממון ,שבא זה ומאבד את זה. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ולקח שום דבר מעבודה זרה והביאו לרשותו ונהנה בו ,לוקה שתים ,משום ולא תביא וגו' ,ומשום ולא ידבק וגו' ,כן כתב הרמב"ם ז"ל ]פ"ז מעבודה זרה ה"ב[.
לדעת בכל לבו כי כל מאורע שבא על האדם הוא טוב עבורו ספר מצוות גדול עשין סימן יז מצות עשה לצדק \את\ הדין על כל המאורע שנאמר )דברים ח ,ה( וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א -להיך מיסרך ,דרשתי העשה הזה לרבים אם \אחד\ ]אחר[ שעשה תשובה לא יבא עניינו בטוב כאשר בתחילה מצות עשה לחשב בלבו כי לטובתו נשתנו ענייניו כי קודם שעשה תשובה היה הקב"ה משלם לו שכר המצות שעשה בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם הבא שנאמר )דברים ז ,י( ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו .וכדרך שהוא עושה לשונאיו לשלם להם שכר המצות שעשה בעולם הזה כך משלם לאוהביו ]לעולם[ עונש העבירות שעשו בעולם הזה כדי שיהיו זכאין וקיימיןא לחיי העולם הבא .וכל אדם צדיק או בעל תשובה שמהרהר על המאורעות שאינם לטובתו עליו הכתוב אומר )הושע ז ,טו( ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע ,אמר הקב"ה אני שלחתי להם יסורין בעולם הזה כדי לחזק זרועותם לעה"ב ואלי יחשבו רע )ילקוט שמעוני( והיה להם לחשוב כי את אשר יאהב ה' יוכיח )משלי ג ,יג(: 2/7
לדעת בכל לבו כי כל מאורע שבא על האדם הוא טוב עבורו עי' ברכות פ"י ה"ג ,אור"ח רכב סעי' ג ,רל סעי' ה.
לברך אחר המזון ספר החינוך מצוה תל
מצות ברכת המזון
לברך את השם יתברך אחר שיאכל האדם וישבע ,מלחם ,או משבעת המינין הנזכרים בכתוב ]דברים ח' ,ח'[ כשהוא זן מהן ,ולחם סתם נקרא פת העשוי מחטה ושעורה ,ובכלל החטה הכוסמת ,ובכלל השעורה שבולת שועל ושיפון .ועל כלל שבעת המינין הזנין נאמר ]שם ,י'[ ,ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך .וזאת השביעה אין לה שיעור שוה בכל אדם ,אבל כל אדם יודע שביעתו ,וידענו שיעור שביעת הצדיק שהוא באוכלו לשובע נפשו ,ארצה לומר כדי מחיתו לבד .והראיה שאין חיוב הברכה מן התורה רק אחר השביעה ,מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק מי שמתו בברכות ]כ' ע"ב[ ,דרש רב עוירא וכו' ,עד אמר להם לא אשא פנים לישראל שאני כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת ,והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה .ועוד ארחיב המאמר בפירוש הכתוב הזה ובדינין היוצאים ממנו בדיני מצוה זו בעזרת השם ,ואודיע המחלוקת שיש לרבותינו במשמעותו. משרשי המצוה .הקדמה .הלא הגדתי לך בני במה שקדם כי לשם ברוך הוא כל הכבוד וההוד וכל הטוב וכל החכמה וכל היכולת וכל הברכה ,ודברי בן אדם וכל מעשהו אם טוב ואם רע לא יוסיף ולא יגרע ,על כן צריך אתה להבחין כי באמרנו תמיד בברכות ברוך אתה השם ,או יתברך ,אין המשמעות לפי הדומה להוסיף ברכה במי שאיננו צריך לשום תוספת חלילה ,כי הוא האדון על הכל ,וכל הברכות הוא מחדש אותן וממציאן מאין ,ומשפיע מהן שפע רב באשר תהיה שם רצונו הטוב .על כן צריכין אנו לחפש כוונת הענין מהו ,ולא נוציא זמננו במה שהעסק בו תמיד מבלי הבנה בו כלל .ואני המעורר אין מחשבתי שישיג שכלי אפילו כטפה מן הים באמתת הענין ,כי כבר הוגד לי ושמעתי מפי חכמים כי יש בדברים אלה יסודות חזקים וסודות נפלאים ,יודיעום חכמי התורה לתלמידיהם כשהם נבונים וכשרים ובכל מעשיהם נאים .אבל רוב חפצי להשיג בזה קצת טעם ישיאני לדבר בו ,ואולי היתה טובה השתיקה ,אבל האהבה תקלקל השורה. ידוע הדבר ומפורסם כי השם ברוך הוא פועל כל הנמצא ,וברא האדם והשליטו על הארץ ועל כל אשר בה ,וממדותיו ברוך הוא שהוא רב חסד והוא חפץ בטובת בריותיו ורוצה להיותן ראויין וזכאין לקבל טובה מאתו ,וזה באמת משלמותו ברוך הוא ,כי לא יקרא שלם בטובה רק מי שהוא מטיב לאחרים זולתו, אין ספק בזה לכל בן דעת .ואחר הסכמה זו שידענו בחיוב מרוב שלמות טובו שחפצו להריק עלינו מברכתו ,נאמר שענין הברכה שאנו אומרים לפניו איננו רק הזכרה לעורר נפשנו בדברי פינו ,כי הוא המבורך ומבורך יכלול כל הטובות ,ומתוך ההתעוררות הטוב הזה בנפשנו ויחוד מחשבתנו להודות אליו שכל הטובות כלולות בו והוא המלך עליהם לשלחם על כל אשר יחפוץ ,אנו זוכים במעשה הטוב הזה להמשיך עלינו מברכותיו .ואחר הזכרה והודאה זו לפניו אנו מבקשים ממנו מה שאנו צריכים דעת או סליחה לעוונותינו או רפואה או עושר וכל דבר .וכן אחר הבקשה ממנו אנו חוזרים ומודים אליו בזה לומר כי ממנו יבוא אלינו, וזהו פתיחה וחתימה של ברכות ,פן נחשב כעבד שנטל פרס מרבו והולך לו בלא רשות כמתגנב .ונמצא לפי הנחת טעם זה ,שיהיה ברוך תואר ,כלומר הודאה אליו כי הוא כולל כל הברכות .ובלשון יתברך שאנו מזכירין תמיד שהוא מהתפעל ,נאמר שהכוונה בו שאנחנו מתחננין אליו שיהי רצון מלפניו לסבב לב בריותיו להיות נכון לפניו שיודו הכל אליו ובו יתהללו ,וזהו פירוש יתברך ,כלומר יהי רצון מלפניך שכל בני העולם יהיו מיחסים הברכה אליך ומודים כי ממך תתפשט בכל ,ועם הודאת הכל בזה תנוח ברכתו בעולם ויושלם חפצו שהוא חפץ להיטיב כמו שאמרנו ,ותשלום החפץ תכלית כל המבוקש .והנה מצאנו קצת טעם אף בלשון יתברך המתמיה .ומן השורש הזה הוא מה שאמרו זכרונם לברכה ]חולין ס' ע"ב[ שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים ,לומר שחפצו שיעשו פעולה שיזכו בה לפניו וימשיכו עליהם מטובו כי חפץ חסד הוא ,ולתת עליהם מברכתו מרוב שלמותו כמו שכתבנו .וזהו השורש הגדול לכל אשר יעשה האדם טוב בעולם הזה ,שזה שכרו מאת השם שמשלים חפצו באשר הוא רוצה בטובתן של בריות. ומן השורש הזה שאמרתי שהזכרת ברוך היא הודאה לפניו על הברכות שהן לו ,ושצריך להודות אליו בזה בתחילת השאלה ובסופה לבל יהי כעבד שנטל פרס מאת רבו והלך בלא רשות ,יצאו לפי דעתי החילוקין שקבעו לנו רבותינו זכרונם לברכה ]ברכות י"א ע"א[ בענין הברכות ,שיש מהן פותחות בברוך וחותמות גם כן בברוך ,ויש חותמות ולא פותחות ,ויש פותחות ולא חותמות .כיצד ,כל ברכה בעולם שיש בה בקשת דבר מאת השם או הזכרת נס ,ואינה סמוכה לברכה אחרת ,פותחת בברוך וחותמת בברוך ,כגון יוצר אור דשחרית ומעריב ערבים דערבית וכיוצא בהן כמה מן הטעם הנזכר .וכל ברכה שסמוכה לחברתה חותמת בברוך אבל אינה פותחת מן הטעם הזה ,שהרי מכיון שהודה ונתן הממשלה לאל בסוף הברכה הסמוכה לזו ,ולא הפסיק אחר הודאה זו בדבר קטן או גדול, אין ראוי לכפול הודאת קבלת האדנות פעמים בבת אחת בשביל חילוק השאלות שאנחנו שואלין לפניו .אבל ראוי להיות חותמת בברוך ,כי אחר שהפסיק בשאלת צרכיו ראוי לו לחזור ולהזכיר ולתת אל לבו פעם אחרת קבלת מלכותו ואדנותו עליו .ועל הדרך הזה תמצא לפי דעתי טעם כולן אם תחשוב בהן. ואשר בהן סמוכות יוצאות מגדר זה ,כגון ברכת חתנים וקידושא ואבדלתא ואחרות ,כבר תירצום לנו כולן מורינו ישמרם אל .והטעם שלמדונו בקצתם ,לפי שפעמים נאמרות אותן הברכות שלא בסמיכות ,ורבותינו לא רצו לחלק ולומר כשתבוא בסמיכות תאמר בענין כן וכשלא בסמיכות כן ,כי הם יברחו מן החילוקין לעולם בכל מה שמסור ביד ההמון ,וכן הדעת. וכל ברכה בעולם שאין בה בקשת דבר מהאל ולא הזכרת נס של ישראל ,כגון הברכות שלפני מאכל ומשתה וכל הנאות הגוף וכן ברכת נס של יחיד ,שאין באלו הברכות לעולם נוסח ארוך ,ידוע הדבר לכל יודע ספר שכולן פותחות בברוך ולא חותמות מן הטעם הנזכר ,דמכיון שהזכיר מלכות השם ואדנותו ומיד גמר דבריו ,אינו מן החיוב לחזור פעם שנית הזכרת ברוך ,שידמה בכפל דבר במה שאין צורך ,דבר ברור הוא. וכל הברכות שהן קבועות לשבח השם לבד ,כגון הרואה הים הגדול ואילנות טובות וכן שומע קול רעמים ,ויתר הענינים הנזכרים בפרק הרואה ,מהן פותחות בברוך ולא חותמות ,ומהן חותמות ולא פותחות ,והכל מן הטעם הנזכר ,כי המזכיר שבחים די לו לפי הנראה בהזכרת האדנות בתחילה או אפילו בסוף ,אחר שאיננו מבקש דבר לו ואינו מברך בשביל הנאה שירצה לקבל ,שאילו המבקש דבר או רוצה ליהנות ראוי באמת להאיר פתח דבריו ולהתחיל בהזכרת אדנותו ברוך הוא ,וזהו שאמרו שהברכות של נהנין פותחות בברוך וכן ברכת המצות פותחות בברוך ,לרוב התועלת שהועילנו האל ברוך הוא בהן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם ל"ה ע"א[ ,שאף על פי שהתורה לא תחייב אותנו לברך כי אם אחר שנשבע במזון ,חכמים זכרונם לברכה חייבונו לברך גם כן אחר כל דבר שיהנה אדם ממנו בין שהוא מפירות שבעת המינין שנשתבחה בהן הארץ או מכל שאר דברים .ולמדו הדבר בראותם שהתורה תחייב האדם לברך האל אחר שישבע האדם מן המזון המקיים גופו קיום חזק ,והלכו הם אחר הטעם הזה וחייבונו לברך גם כן על כל אשר יאכל הגוף ממנו ,בין שיהיה מזון או שאינו דבר הזן מכיון שיהנה האדם בו .וכמו כן חייבונו זכרונם לברכה לברך קודם אכילה ,ולמדו לומר כן מן הסברא שראוי לו לאדם שלא יהנה מן העולם הזה בלא ברכה ,עשו הברכה על דרך משל כנטילת רשות מבעל הבית לאכול מן הנמצא בביתו. ויש מרבותינו שדעתן לומר כי התורה תחייבנו ברכה אחר כל שבעת המינין ,כמו שנתחייבנו באמת לברך אחר אותן מהן שזנין כמו תמרים ויין ודבלת תאנים, ואמרו שעל כולן נאמר ואכלת ושבעת וברכת .ואמרו גם כן ששביעה דאורייתא היא בכביצה לבד דבהכי מיתבא דעתיה דאיניש .ורואה אני בזה ראיה קצת לדבריהם ממה שאמרו בריש פרק כיצד באותה שקלא וטריא שהיה בגמרא למצוא חיוב ברכה דאורייתא ,אמרו שם ,מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל שנהנה טעון ברכה .נראה מכאן שאין חילוק בשבעת המינין בין אותן הזנים מהן לאחרים שבכולן חיוב הברכה מן התורה .אבל מכל מקום ראיתי הרמב"ם ז"ל ואחרים עמו שנראה לי מדבריהם לומר שאין עיקר חיוב ברכה דאורייתא אלא על אכילת שביעת מזון ,ולא על שאר מינין אף על פי שהן משבעת מינין ,כגון רמונים וענבים ותאנים לחים וזיתים ,מכיון דלא זייני ,כי התורה לא תחייב אלא על מזון ,ומפני כן סמך לחם אל הברכה כמו שכתוב תאכל בה לחם ,והדר ואכלת ושבעת .ואל הגדולים שבדורנו נשמע במצות התורה. ואחר הכרעה זו אם נסתפק לו אם בירך מעין שלש אחר כל שבעה מינין חייב לברך מספק ,וכן אם נסתפק לו בברכת המזון ואפילו כשאכל פחות מכדי שביעה, חייב לברך ,ובלבד שאכל כביצה .אבל האוכל כזית או יותר עד כביצה ונסתפק אם בירך או לא ,מן הדומה שאינו חייב לברך לדברי כולם ,ששיעור זה דרבנן 3/7
לברך אחר המזון הוא .ולפי הנראה לי מדברי הראשונים כל זמן שלא שבע במזון לא יתחייב לחזור ולברך מספק .ואומר אני באולי כי מה שנראה רבים מהמון העם מקילין בברכת מעין שלש ,ואין אחד אפילו עם הארץ גמור מיקל בברכת המזון ,כי היא מיסוד הראשונים שדעתן לומר שעיקר ציווי התורה לא יבוא כי אם על שביעת מזון ,ומפשוטו של מקרא כך היה נראה .נמצא ענין הברכות כן הוא ,שחיוב מצות התורה אינו רק לברך אחר המזון לא לפניו ,ובדברי האחרונים אף על כל שבעת מינין הנזכרים בתורה. וכל שאר הברכות כולן הן מדרבנן ,חוץ מאחת שהיא מן התורה ,וכן הוא מפורש בגמרא בברכות ]כ"א ע"א[ והיא ברכת התורה לפניה ,גם הרמב"ן ז"ל יחשוב אותה מצות עשה בפני עצמה .והענין הזה שחייבנו האל ברוך הוא ברכה בקריאת התורה לפניה ובמזון לאחריו ,מן הדומה שהטעם לפי שהוא ברוך הוא לא ישאל מן החומר לעבדו ולהודות בטובו רק אחר שיקבל פרס ממנו ,כי החלק הבהמי לא תכיר בטובה רק אחר ההרגש .אבל קריאת התורה שהוא חלק השכל, והשכל יודע ומכיר וקודם קבלת התועלת יבין אותו ,על כן יחייבנו האל להודות לפניו קודם קריאת התורה .ומודה על האמת ימצא טעם בדברי. ואחרי זאת נגיד דרך כלל חיוב הברכות דרבנן ,והם לברך קודם אכילה ושתיה בכל דבר שיש בו טעם כלל לחיך ואחריו כמו כן .וכן חייבונו לברך על כל ריח טוב שנריח ,קודם הריח ,אבל לא אחריו .וכללו של דבר ,על כל שהגוף נהנה בו קבעו בו ברכה .וכן חייבונו לברך השם ולהודות לפניו על כל הטובה אשר גמלנו בעשותנו מצוותיו היקרות ,ואמרו ]פסחים ז' ע"ב[ שמברכין עליהן עובר לעשייתן ,והענין הוא לדעתי כטעם הנזכר סמוך בקריאת התורה ,וכמו כן חייבונו לברך ברכות בשבח הבורא על עוצם גבורותיו ,כגון הרואה הים לפרקים ,וכיוצא באלו הענינים כמו שמוזכר בפרק הרואה. ונוסח הברכות כולן עזרא ובית דינו תקנום ,ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה ]שם מ"ח ע"ב[ משה תקן ברכת הזן יהושע ברכת הארץ ,על עיקר הענין אמרו כן ,אבל כל נוסח הברכות עזרא ובית דינו תקנום ,ואין ראוי להוסיף או לגרוע בנוסח שלהן ,וכל המשנה בהן אינו אלא טועה .ומכל מקום בדיעבד מי ששינה או ששכח קצת מנוסח הברכה ,כל זמן שהזכיר עיקר משמעותה ואמר חתימתה כתקנה ,אין מחזירין אותו .ואמרו זכרונם לברכה ]סוטה ל"ב ע"א[ שהברכות נאמרות בכל לשון ,ובלבד בהזכרת השם ומלכות שמים. וחייבונו זכרונם לברכה ]שבת כ"ד ע"א[ להזכיר בברכת המזון קדושת היום ,כלומר ענין שבת או ימים טובים כמו שידוע .והשוכח ולא זכר אותן בברכה מחזירין אותו באותן הימים שחייב אדם לאכול על כל פנים ,והן שתי סעודות מחוייבות דהיינו ליל ראשון של פסח וליל ראשון של חג הסוכות .ודעת קצת המפרשים בכל שבת ובכל יום טוב מחזירין אותו גם כן. ואכתוב לך בני עוד מעט בדיני ברכות הסעודה ,ואף על פי שהרבה הרווחנו הדבור בזאת המצוה ,מחפצי בברכה ,ולא כן דרכי במקום אחר בזאת המלאכה .כל ישראל צריך ליטול ידיו קודם אכילת פת במים הראויין ,כלומר שלא נפסלו מלשתות לכלב ולא נעשה בהן מלאכה ,ושיעורן רביעית לוג שהוא ביצה ומחצה לנטילה אחת ,ולכל הפחות צריך ליטול לאכילת פת עד הפרק שסוף האצבעות בו .ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים .ומברך על אכילת הפת בתחלה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ ,ולבסוף אם אכל ממנו כזית מברך ארבע ברכות הידועות ,הזן וברכת הארץ ובונה ירושלים ,והטוב והמטיב שתקנו ביבנה. וכל דבר שבא בסעודה משהתחיל לברך על הפת ,בין דברים הזנים כגון תבשילין הרבה שעושין בני אדם מחמת /מחמשת /מיני דגן ,בין כל שאר מיני פירות שבעולם ,כל שאוכל אותו אדם להשביע בטנו ולמלא רעבונו ,בין שיאכל אותן דברים באמצע סעודתו בין אחר שגמר מלאכול פתו ,הכל ברכת הפת פוטרת לפניו ולאחריו .וכן הדין אם אינן באין דברים אלו להשביע אלא ללפת הפת שברכת הפת פוטרתן לפניהם ולאחריהם .ואם אין באין לא להשביע ולא ללפת אלא לתענוג בעלמא בתוך הסעודה ,אי מידי דזיין הוא כגון תבשיל מחמשת המינין פטור בברכת הפת בין לפניו בין לאחריו ,ואי מידי דלא עבדי אינשי למזון ובא לתענוג בתוך המזון ,כגון פירות שאוכלין בני אדם לתענוג בתוך המזון ,מברך לפניהן ולא לאחריהן ,דברכת המזון פוטרתן .ובכלל תענוג זה הוא מי שאוכל בתוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאות המאכל ,ולפיכך מברך לפניו ולא לאחריו .תמרים אף על פי שהן פירות ,דין מזון יש להן ופטורין בברכת הפת לפניהן ולאחריהן. הביאו לפניו מיני פירות הרבה ,אם ברכותיהן שוות כגון שכולן של עץ ,מברך על האחד החביב לו ואחר כך אוכל כל השאר בלא ברכה .ואם אין אחד מהן חביב לו יותר מן השאר ,אם יש ביניהם משבעה פירות המנויין בתורה לשבח ארץ ישראל מברך תחלה על הקודם בפסוק ,וכולן פטורין מברכה .ואם אין ברכותיהן שוות ,כגון פרי עץ ופרי אדמה ,מברך על כל אחד ואחד ,ומקדים החביב לו ,כלומר אותו שרצונו לאכול בתחילה .ואם אין שם חביב לו יותר מחברו, מקדים החשוב בברכה דהיינו פרי עץ ,שהברכה מיוחדת לו יותר מפרי האדמה שכולל כל מה שבאדמה. יין אינו בכלל פת כלל ואין ברכת הפת פוטרתו ,וענין שתיה הוא ומברכין עליו אפילו בא בתוך המזון .ועוד קבעו חכמים זכרונם לברכה ]ברכות נ"ט ע"ב[ ברכה אחרת על היין היכא שהביאו יין שני בתוך הסעודה או אחר סעודה מלבד אותו שהביאו תחילה ,והיא הטוב והמטיב ,והוא שיהו האוכלים שנים או יותר .ויין שלפני המזון פוטר מברכה ראשונה כל היין הבא אחריו בין בתוך הסעודה בין אחריה ,אבל יין שבתוך המזון אינו פוטר את של אחר המזון מברכה ראשונה ,אבל מברכה אחרונה ברכת המזון פוטרת הכל ,דיין בכלל מזון הוא דאיהו נמי זיין וישמח. מים אחרונים חובה ,וצריכים להיות מים קרים ,ושיפלו לכלי או לכל דבר שחוצץ ביניהן ולקרקע כגון קסמין וכיוצא בהן .ומי שלא אכל דבר מזוהם ולא טלטל מלח בסעודתו אינו צריך להן. בשבת ויום טוב צריך אדם להזכיר קדושת היום בברכה שלישית כמו שאמרנו ,ואם לא הזכיר ופתח בהטוב והמטיב חוזר לראש .לא פתח בו אלא שחתם ברכה שלישית ,אם בשבת אומרים נוסח זה ,ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן שבת מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת. ואם ביום טוב אומרים ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים .וכן ראש חדש וחולו של מועד וחנוכה ופורים יש להם הזכרה בברכת המזון בברכה שלישית ,אבל שכח וחתם הברכה אין מחזירין אותו ואין מזכירן כלל .כך מקובל אני מרבותי ישמרם אל ,שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו .ויתר פרטי המצוה יתבארו במסכת ברכות ]פרקים ו' -ז'[. ונוהגת מצוה זו מן התורה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ,ובנקבות הוא ספק לרבותינו אם חייבות בה מן התורה אם לאו .ואיש העובר על זה ואכל מזון ולא בירך אחריו ביטל עשה זה ,ואשה שעברה ולא ברכה ביטלה מצוה מדרבנן ואולי מצוה דאורייתא .וכן כל שקרא בתורה בשחרית קודם שיברך הברכות המתוקנות בתורה או ברכת אהבת עולם ביטל מצוה דאורייתא ,ולפיכך מי ששכח אם בירך ברכת התורה בשחרית אם לא בירך חוזר ומברך .ומי שעבר ולא בירך כל שאר הברכות שבעולם לבד אלו שזכרנו ביטל מצות חכמים לבד ,ופורץ גדר ישכנו נחש ]קהלת י' ,ח'[ ,והזהיר בהן יתברך מדה כנגד מדה. וצריך האדם להזהר מאד מהזכיר ברכה לבטלה ,שיש בדבר עונש חמור שמזכיר שם שמים המקודש שלא לצורך ,וחכמים סמכו הדבר ללאו דלא תשא את שם ה' אלהיך לשוא .ובא וראה כמה היו זהירין בזה בדורות הראשונים ,שהרי שמשון נזיר אלהים נשא אשה מפלשתים אשר אהב בנחל שורק ,והיה זהיר כל כך בהזכרת השם שלא להזכירו כלל בין לצורך או שלא לצורך ,שדלילה הכירה כי הגיד לה את כל לבו בהזכירו אלהים בתוך דבריו באמרו אליה כי נזיר אלהים אני ]שופטים ט"ז ,י"ז[ ,וכמו שכתוב אחריו ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו ,ואמרו זכרונם לברכה ]סוטה ט' ע"ב[ מנא ידעה ,ומהם שאמרו ניכרין דברי אמת ,ומהם שאמרו על שהזכיר שמשון אלהים בתוך דבריו ,ואף על פי שלא אמר דרך שבועה אלא דרך סיפור.
לא לעשות דבר המרחיק )גאוה וכד'( מאתנו את השי"ת ספר מצוות גדול לאוין סימן סד 4/7
לא לעשות דבר המרחיק )גאוה וכד'( מאתנו את השי"ת השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך )דברים ח ,יא( ,אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה ויאמרו שבריוח שלהם ]ובעוצם ידם[ ועמלם ]עשו ו[הרויחו כל זה ולא יחזיקו טובה להקדוש ברוך הוא מחמת גאונם שעל זה עונה זה המקרא\ ,ואומר גם\ בפרשת ואתחנן )דברים ו ,יא( ובתים \ טובים\ מלאים כל טוב אשר ]לא[ מלאת וגומר ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח וגומר וזה הפירוש שפירשתי מפורש בסמוך )דברים ח ,יב( פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגומר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים וגומר ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל .ומכאן אזהרה שלא יתגאה האדם במה שחננו הבורא הן בממון הן ביופי הן בחכמה אלא יש לו להיות ענ]י[ו מאד ושפל ברך לפני ה' אלהים ואנשים ולהודות לבוראו שחננו זה המעלה ובמוסר השירה כתוב )דברים לב ,ו( הלי"י תגמלו זאת וגומר הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך .ושבח הכתוב הענוה שנאמר )במדבר יב ,ג( והאיש משה ענ]י[ו מאד: ואמרינן בירושלמי דמסכת שבת פרק קמא )ה"ג( מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא פירוש למנעלה שנאמר ]עקב ענוה יראת ה' וכתיב[ )תהלים קיא ,י( ראשית חכמה יראת ה' וגומר \ונאמר )משלי כד ,ד( עקב ענוה יראת ה'\ ,ודרך שתשרה שכינה על הענוים שנאמר )ישעי' נז ,טו( אשכון את דכא ושפל רוח .ודרשי' במסכת סוטה )ה ,ב( שכל המשפיל עצמו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר )תהלים נא ,יט( זבחי אלהים רוח נשברה ,ולא עוד אלא שתפלתו מקובלת שנאמר )שם( לב נשבר ונדכה \וגומר\ ]אלהים לא תבזה[ ואני דרשתי ]לרבים[ עוד כי אפילו משאלות לבם ותאותם שומע הקדוש ברוך הוא וממלא רצונם אף על פי שלא התפללו על זה שנאמר )תהלים י ,יז( תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך ,תפלת ענוים לא נאמר אלא תאות תכין לבם ,כלומר מה שחושבים בלבם .צאו וראו מה פיר)ו(ש דוד מלך ישראל )תהלים כב ,ז( ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם ,כלומר יש לי לדמות עצמי לתולעת שהוא תחת העפר בחרפה כך כשאדם מת העפר למעלה מראשו ולכך היה שפל לפני האלהים שהיה מפזז ומכרכר לפני בוראו כמו שאמר למיכל )שמואל ב ו ,כב( והייתי שפל בעיני ,ולפני אנשים כשקילל אותו שמעי בן גירא אמר )שמואל ב טז ,יא( הניחו לו וכל זה גרמה הענוה היתירה .והאריכו רבותינו בגנאי גסי הרוח במסכת סוטה )ה ,א( שנקראו תועבה כדכתיב )משלי טז ,ה( תועבת ה' כל גבה לב ,ולא יראו בנחמת ציון כדכתיב )צפני' ג ,יא -יב( כי אז אסיר מקרבך את עליזי גאותך ולא תוסיף לגובהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' .ואינו ר"ל עם עני ]ורש[ ממש שהרי כתוב )ישעי' ס ,ט( כי לי איים יקוו ואניות תרשיש כבראשונה להביא בנייך מרחוק כספם וזהבם אתם ,אלא רוצה לומר עם ענ]י[ו .וכן תרגם יונתן עם ענוותן .ואומר ]שלמה[ בספר משלי )כט ,כג( גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד .ואמרו רבותינו )אבות פ"ד משנ' ד( מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה ,ומותר האדם מן הבהמה אין כי אם עבודת הבורא יוצר הכל ולעשות לו נחת רוח: תוכחת הענוה דרשתי לרבים כך אבל לחברה על לאו זה ולמנות זה בלאו לא היה דעתי ,גם רבינו משה לא חיברו ולא הזכירו בחשבון הלאוין ,וכשהגעתי להשלים עד כאן הלאוין אקרא]ן[ בחלום במראית הלילה הנה שכחת את העיקר ,השמר לך פן תשכח את ה' )דברים ח ,יא( .והתבוננתי עליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם והואלתי לחברו בעזרת יהיב חכמתא לחכימין .אחרי כן עיינתי בספר פרק קמא דסוטה )ה ,א( וגרסינן שם בהדיא אזהרה לגסי הרוח מניין רב נחמן ברבי יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה' וכתיב )דברים ח ,יא( השמר לך פן תשכח את י"י וכדרבי אבין אמר רבי אלעאי דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ]מצות[ לא תעשה: עי' הל' דעות פ"ב הל' ג.
לאהוב את הגר ספר החינוך מצוה תלא
מצות אהבת הגרים
שנצטוינו לאהוב הגרים ,כלומר שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר ,אבל נעשה להם טובה ונגמול אותם חסד כפי הראוי והיכולת .והגרים הם כל מי שנתחבר אלינו משאר האומות שהניח דתו ונכנס בדתנו ,ועליהם נאמר ]דברים י' ,י"ט[ ואהבתם את הגר כי גרים הייתם .ואף על פי שיכללהו כמו כן הציווי בישראל, שנאמר עליו ואהבת לרעך ]מצוה רמ"ג[ ,שהרי גר צדק בכלל רעך הוא ,הוסיף לנו השם בו מצוה מיוחדת לו באהבתו .וכמו כן הדבר במניעה מלרמות אותו, שאף על פי שהיה בכלל ולא תונו איש את עמיתו ]מצוה של"ח[ ,הוסיף לנו הכתוב בו מניעה מיוחדת לו באמרו וגר לא תונה ]מצוה ס"ג[ ,ואמרו בגמרא ]ב"מ נ"ט ע"ב[ שהמאנה הגר עובר משום לא תונו וגו' ,ומשום וגר לא תונה ,וכמו כן מבטל מצות ואהבת לרעך ,ומצות ואהבתם את הגר. משרשי המצוה .כי השם בחר בישראל להיות לו לעם קדוש ורצה לזכותם ,ולכן הדריכם וציום על דרכי החנינה והחמלה ,והזהירם להתעטר בכל מדה חמודה ויקרה למצוא חן בעיני כל רואיהם ,ויאמרו עם ה' אלה .וכמה היא דרך נעימות וחמדה להתחסד ולגמול טובה לאשר הניח אומתו וכל משפחת בית אביו ואמו ויבא לחסות תחת כנפי אומה אחרת באהבתו אותה ובבחירתו באמת ושנאת השקר ,ובהיותנו זוכים למדות טובות הללו תחול טובת האל עלינו ותדבק בנו, ושום דבר לא תמנענו ממנו ,כי הטובה תתפשט בטובים והפכה ברעים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם נ"ח ע"ב[ שלא יאמר אדם לגר זכור מעשיך הראשונים ,ומה שאמרו ]סנהדרין צ"ד ע"א[ גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באנפיה ,וכל זה שלא לצערו בשום ענין .והפלגת האהבה שהפליגו בהם עד שאמרו שהשוה הכתוב אהבתם לאהבת המקום ,שבהם נאמר ואהבתם ,ובאהבת המקום ואהבת ,כמו שכתבתי בסדר משפטים לא תעשה ו' ]מצוה ס"ג[ .ויתר פרטיה במדרשות ובמקומות כגמרא. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר עליה ומצער אותם או שמתרשל בהצלתם או בהצלת ממונם או שמקל בכבודם מצד שהם גרים ואין להם עוזר באומה ,ביטל עשה זה .ועונשו גדול מאד, שהרי בכמה מקומות הזהירה תורה עליהם .ויש לנו ללמוד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו, ולא נעביר עליו הדרך במצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו ,כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר ,ועם המדות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך ,וברכות שמים ינוחו על ראשנו .והכתוב רמז טעם הציווי באמרו כי גרים הייתם בארץ מצרים ,הזכיר לנו שכבר נכוינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה ,ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר וכי כבר עבר עלינו והשם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן.
מצות יראת השם ספר החינוך מצוה תלב
מצות יראת השם
להיות יראת ה' על פנינו תמיד לבלתי נחטא ,כלומר שנירא ביאת ענשו ולא יהיה לבבנו בלי מגור אליו כל היום ,ועל זה נאמר ]דברים י' ,כ'[ ,את ה' אלהיך תירא .והראיה שזהו מצות עשה אחת מחשבון תרי"ג מצוות שנצטוינו ,מה שאמרו בסנהדרין ]נ"ו ע"א[ על דרך הויכוח בפירוש ונוקב שם ה' וגו' ]ויקרא כ"ד, ט"ז[ ,ואימא פרושי דכתיב אשר נקבו בשמות ואזהרתיה מן את ה' אלהיך תירא .ירצה לומר על דרך הויכוח ,כי אולי נפרש ונוקב בהזכרת השם לבד מבלי שיברך ,והעון שיהיה בזה לפי שהפסידו היראה ,כי מיראת השם שלא יזכר שמו לבטלה ,והשיבו שם דליכא למימר הכי ,דשתי תשובות בדבר חדא דבעינא שם בשם וליכא ,כלומר שיברך השם בשם כגון יכה יוסי את יוסי ,ועוד אזהרת עשה הוא ,וכל אזהרת עשה לאו שמה אזהרה ,כלומר ,דקרא דאת ה' אלהיך תירא מצות עשה היא. שורש המצוה ביראת ה' נגלה לכל רואי השמש ,כי השמירה הגדולה מן החטא הוא יראת ענשו. ודיני המצוה כלולים בפשט הכתוב. 5/7
מצות יראת השם ונוהגת בכל מקום ובכל זמן ,ובכל מין האדם .וזאת אחת מן המצות התמידיות על האדם שלא יפסק חיובן מעל האדם לעולם אפילו רגע אחד ,ומי שבא דבר עברה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהשם ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם וישיב להם נקם כפי רוע המעשה. ועובר על זה ולא שת לבו בכך באותן שעות ,ביטל עשה זה ,שזו היא שעת קיום עשה זה בכיוון .ואולם כל ימי האדם וכל עתותיו בכלל המצוה לעמוד זריז ונזכר עליה.
להתפלל לו ספר החינוך מצוה תלג מצות תפלה לעבוד את השם ,שנאמר ]דברים י' ,כ'[ ,אותו תעבוד ,ונכפלה זאת המצוה כמה פעמים ,שנאמר ]שמות כ"ג ,כ"ה[ ,ועבדתם את ה' אלהיכם ,ובמקום אחר אומר ]דברים י"ג ,ה'[ ,ואותו תעבודו ,ובמקום אחר ולעבדו בכל לבבכם ]שם י"א ,י"ג[ .וכתב הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[ ,אף על פי שמצוה זו היא מהמצוות הכוללות ,כלומר שכוללות כל התורה ,כי עבודת האל תכלול כל המצוות ,יש בזו כמו כן פרט ,והוא שיצונו האל להתפלל אליו ,וכמו שאמרו בספרי ]פיסקא דוהיה אם שמוע[ ,ולעבדו בכל לבבכם ,אי זו היא עבודה שבלב ,זו תפלה .ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו ,מנין לעיקר תפלה בתוך המצוות ,מהכא ,את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. משרשי המצוה מה שהקדמתי הרבה פעמים כי הטובות והברכות יחולו על בני אדם כפי פעולותם וטוב לבבם וכושר מחשבותם ,ואדון הכל שבראם חפץ בטובתם והדריכם והצליחם במצוותיו היקרות שיזכו בהן ,והודיעם גם כן ופתח להם פתח באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב ,והוא שיבקשו ממנו ברוך הוא אשר בידו ההסתפקות והיכולת כל חסרונן ,כי הוא יענה את השמים לכל אשר יקראוהו באמת. ומלבד ההודעה להם בזאת המדה ציום שישתמשו בה ויבקשו ממנו תמיד כל צרכיהם וכל חפצת לבם ,ומלבד השגת חפצי לבנו יש לנו זכות בדבר בהתעורר רוחנו וקבענו כל מחשבתנו כי הוא האדון הטוב והמטיב לנו ,וכי עיניו פקוחות על כל דרכינו .ובכל עת ובכל רגע ישמע זעקתנו אליו לא ינום ולא יישן שומר ישראל ,והאמיננו במלכותו ויכלתו מבלי שום צד פקפוק ,וכי אין לפניו מונע ומעכב בכל אשר יחפוץ. ואולם אין לנו בתורה בזאת המצוה זמן קבוע לעשותה ,ומפני כן מספקים רבותינו בענין ,הרמב"ם ז"ל כתב בחבורו הגדול ]פ"א מתפלה ה"ב[ שמצוה היא להתפלל בכל יום .והרמב"ן ז"ל ]בהשגותיו לספר המצוות מ"ע ה'[ תפש עליו ואמר שהתורה לא ציותנו להתפלל בכל יום וגם לא בכל שבוע ולא תיחד זמן בדבר כלל ,ותמיד יאמרו זכרונם לברכה תפלה דרבנן ,והוא כמספק יאמר שהמצוה היא להתפלל ולזעוק לפני האל ברוך הוא בעת הצרה .גם הרמב"ם ז"ל בעצמו כתב שאין מנין התפלות ולא מטבע התפלה מן התורה ,ואין לתפלה זמן קבוע ביום מן התורה ,אבל מכל מקום חיוב התורה הוא להתחנן לאל בכל יום ולהודות לפניו כי כל הממשלה אליו והיכולת להשלים כל בקשה ,ע"כ .ומן הדומה כי בהיות עיקר מצות התורה בכך ולא יותר ,תקנו זכרונם לברכה למי שהוא במקום סכנה ואינו יכול לעמוד ולכוין תפלה ,כדי לצאת ידי חובתו במצות התורה לומר צרכי עמך ישראל מרובין וכו' ,כמו שבא במסכת ברכות ]כ"ט ע"ב[. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם כ"ו ע"ב[ שחייב אדם להתפלל שלש פעמים ביום ,שחרית ובין הערבים ,ובלילה פעם אחת .ואלו השלש תפלות כנגד הקרבנות תקנום ,שבכל יום היו מקריבים במקדש תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים ,ותפלת הערב גם כן תקנו כנגד אברי העולה של בין הערבים שהיו מתאכלין והולכין כל הלילה .ומפני שזאת התפלה של לילה היא כנגד ענין מהקרבנות שאינה חובה ,שאם נתאכלה מבעוד יום עולת הערבים לא היה מתאכלת בלילה ,אמרו זכרונם לברכה גם כן ]שם כ"ז ע"ב[ שתפלת הערב רשות היא ,אם יהיה פנאי לאדם וימצא לעצמו נחת להתפלל יתפלל ,ואם לאו לא יתפלל ואין עליו אשם בכך .ואף על פי כן נהגו ישראל היום בכל מקום להתפלל תפלת הערב בקבע בכל לילה ,ואחר שקבלוה עליהם דרך חובה חייב כל אחד מישראל להתפלל אותה על כל פנים. וכמו כן תקנו זכרונם לברכה בשבתות ובמועדים תפלה רביעית והיא הנקראת תפלת מוסף ,והיא כנגד הקרבן שהיה נוסף במקדש בזמן שהיה קיים .ועוד תקנו תפלה חמישית ביום הכפורים לבד לרוב קדושת היום ובעבור היותו יום סליחה וכפרה לכל ,והיא הנקראת תפלת נעילה. וכל נוסח התפלות עזרא ובית דינו תקנום .ובימי החול תקנו להתפלל שמונה עשרה ברכות הידועות בכל פנות ישראל ,מלבד ברכת המינין שתקן שמואל הקטן בהסכמת רבן גמליאל ובית דינו ,כדאיתא במגילה ]י"ז ע"ב[ ,ומהן שלשה מספרות שבח השם ושלשה הודאה לפניו ,ושתים עשרה שנכלל בהם שאלת צורך כל איש מישראל ,והם זכרונם לברכה סדרום כסדר שהם סדורות היום בפי כל ישראל ,השלש ראשונות בשבח השם ,ובאמצעיות בבקשת צרכים ,ואחרונות בהודאת האל על כל הטובה שעושה עמנו ברוך הוא .ואחר כך לזמן רב נשכח כיוון סדורם ,ושמעון הפקולי ידע אותם והסדירם על הסדר המכוון כמו שסדרום עזרא ובית דינו ,לשאול תחלה דעת ,כי הוא ראש ואב לכל הקנינים שאם אין דעת אין כלום ,ואחר כך תשובה וכו' ,כמו שהם מסודרות. ובשבתות וימים טובים כדי שלא להטריח הצבור ביום שמחתם תקנו להתפלל בהם שבע ברכות לבד ,שלש ראשונות ושלש אחרונות ,וברכה אחת באמצע שמזכירין בה ענין היום ,כל מועד ומועד ושבת כפי ענינו .זולתי ביום טוב של ראש השנה שיש במוסף שלו תשע ברכות ,שלש ראשונות ושלש אחרונות ,ושלש אחרות שהן מלכיות זכרונות ושופרות ,הכל כמו שמקובל בפי כל ישראל גם בפי התינוקות ,אין צורך לאריכות בדברים אלו .ואולם יש לך לדעת כי בתפלת מוסף ראש השנה יש דין מחודש משאר תפלות ששליח צבור מוציא בהן הבקי ושאינו בקי ,ובשאר הימים אינו מוציא הבקי ,כן תמצא הענין אם תזכה ללמוד על דרך האמת. וכן מענין המצוה מה שהזהירו אותנו בכוונת הלב הרבה בתפלה ,ויותר בברכה הראשונה שאמרו זכרונם לברכה ]ברכות ל' ע"ב[ שמי שלא כיוון בה מחזירין אותו .וענין הכוונה זו שחייבו בשבילה חזרה היא לפי הדומה ,שיתן האדם אל לבו שלפני ה' הוא מתפלל ואליו הוא קורא ,ויפנה מחשבתו מכל שאר מחשבות העולם וייחד אותה על זה. ומה שאמרו שיש דברים שהם מעכבים את האדם מהתפלל אף על פי שהגיע זמן תפלה ,ומהם ,טהרת הידים ,וכסוי הערוה ,וטהרת מקום התפלה ,ודברים החופזין אותו ,כגון הצריך לנקביו .ומה שאמרו שיש דברים שצריך המתפלל להזהר בהן אבל אין מעכבין התפלה בשבילם ,ואלו הן ,עמידה ,ולכוין שיתפלל נוכח המקדש ,ושיתקן הגוף ,כלומר ,שיעמוד ביראה ופחד עיניו למטה ולבו לשמים ומניח ידיו על לבו כעבד העומד לפני רבו ,ושיתקן מלבושיו ולא יעמוד לבוש דרך הדיוטות ,וישוה הקול לא גבוה יותר מדאי ולא נמוך ,ויכרע בברכות הידועות ,ואלו הן באבות תחלה וסוף ,ובהודאה תחלה וסוף. וזמני התפלות אלו הן ,תפלת השחר מהנץ החמה עד סוף שעה רביעית ,ומי שעבר והתפלל אחר כן עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא חובת תפלה בזמנה. ומי שהתפלל בשעת הדחק ,כגון הרוצה להשכים לדרך ,תפלת שחרית אחר שיעלה השחר יצא .ותפלת המנחה משש שעות ומחצה ביום עד הערב .ותפלת הערב כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר .וצריך כל אדם להזהר שיתפלל קודם שיתעסק במלאכות אחרות כדי שלא יפשע. ודין טעה ולא התפלל תפלה אחת שמתפלל שתים מן הסמוכה לה ,ודין המתפלל שלא יפסיק בשביל כבוד שום אדם ,ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו, 6/7
להתפלל לו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק תפלתו אם יודע ודאי שהוא מן הנחשים שאינם ממיתין .וכן מענין המצוה מה שאמרו ]ברכות ח' ע"א[ שחייב כל אדם לחזר על כל פנים להיות מתפלל עם הצבור ,שתפלת הצבור נשמעת יותר מתפלת יחיד .ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכת ברכות בארוכה. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ועמד יום ולילה בלא תפלה כלל ,ביטל עשה זה כדעת הרמב"ם ז"ל ,ומי שצר לו ולא קרא אל ה' להושיעו ,ביטל עשה זה כדעת הרמב"ן ז"ל, ועונשו גדול מאד שהוא כמסיר השגחת השם מעליו.
מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה ספר החינוך מצוה תלד
מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה
שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה כדי שנלמוד עמהם מצוותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמתיות בה שהם מקובלים מהם ,ועל זה נאמר ]דברים י' ,כ'[ ,ובו תדבק .ונכפל הציווי במקום אחר שנאמר ]שם י"א ,כ"ב[ ,ולדבקה בו ,ואמרו זכרונם לברכה ]כתובות קי"א ע"ב[ ,וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה ,והא כתיב ]דברים ד' ,כ"ד[ ,כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ,אלא הדבק לתלמידי חכמים ולתלמידיהם כאלו נדבק בו ברוך הוא ,ומזה למדו זכרונם לברכה לומר שכל הנושא בת תלמיד חכם והמשיא בתו לתלמיד חכם ומהנו מנכסיו כאלו נדבק בשכינה .ועוד דרשו בספרי ]פיסקא דללכת בדרכיו[ ,ולדבקה בו ,למוד דברי אגדה ,שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם. שורש המצוה נגלה הוא כדי שנלמוד לדעת דרכי השם. ודיני המצוה כבר זכרתי קצתן. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ,וגם הנקבות מצוה עליהם גם כן לשמוע דברי חכמים כדי שילמדו לדעת את ה'. ועובר על זה ואינו מתחבר עמהם וקובע בלבו אהבתם ומשתדל בטובם ותועלתם בעתים שיש סיפק בידו לעשות כן ,מבטל עשה זה ,וענשו גדול מאד ,כי הם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות ,שכל הרגיל עמהם לא במהרה הוא חוטא ,והמלך שלמה אמר ]משלי י"ג ,כ'[ הולך את חכמים יחכם ,ורבותינו זכרונם לברכה אמרו ]אבות פ"א מ"ד[ הוי מתאבק בעפר רגליהם .והרמב"ן ז"ל ]בהשגותיו לספר המצוות מ"ע ז'[ כתב ,כי עיקר מצוה זו היא להשבע בשמו ברוך הוא לקיים מצוה ,והראיה ממה שאמרו בתמורה ]ג' ע"ב[ מנין שנשבעין לקיים המצוה ,שנאמר ]תהלים קי"ט ,ק"ו[ ,נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך ,והשיבו שם ,ההוא מובו תדבק נפקא וכו' .כמו שבא לשם.
מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם השם ספר החינוך מצוה תלה
מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם השם
להשבע בשמו ברוך הוא בעת שנצטרך להחזיק ולקיים דבר או להרחיקו ,לפי שיש בזה גדולה בחוקו והגבורה והרוממות ,ועל זה נאמר ]דברים י' ,כ'[ ,ובשמו תשבע .ובביאור אמרו זכרונם לברכה ]שבועות ל"ה ע"ב[ אמרה תורה השבע בשמו ,ואמרה תורה אל תשבע ,כלומר כי כמו שהשבועה שאינה צריכה היא נמנעת והיא מצות לא תעשה ,כן השבועה בעת הצורך היא חובה והיא מצות עשה .ולפיכך אין נשבעין לעולם בשום דבר מכל הנבראים ,ואמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין ס"ג ע"א[ ,כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם .ואמנם זה נאמר במי שמכוין להשבע באותו דבר מן הנבראין לבד ,אבל הנשבע בשמים או בשמש ובירח לכוונת האדון שעליהם שבראם ,זה אינו בכלל האיסור כלל ,ותמיד נראה שנשבעין כן בכל גבול ישראל. משרשי המצוה ,כי בהיותנו מקיימים דברינו בשמו הגדול .תתחזק בלבנו האמונה בו והשגחתו עלינו ועל כל דברינו ,וזה דבר ברור. ובדיני מצות השבועות והנדרים הארכתי בהם הרבה בסדר וישמע יתרו ]מצוה ל'[. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ולא רצה להשבע בשמו לעת הצורך ,ביטל עשה זה לדעת הרמב"ם ז"ל .אבל הרמב"ן ז"ל ]בהשגותיו לספר המצוות[ כתב ,שאין השבועה בשמו גם בעת הצורך מצות עשה כלל כי אם רשות גמורה ,שאם נרצה נשבע ואם לא נרצה להשבע לעולם אין בכך כלום ,וגם כי יש במניעה מהשבועה מצוה ,וכענין שאמרו במדרש רבי תנחומא ]מטות ,א'[ ,אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל ,לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת ,אלא אם כן יהיו בך כל המדות האלה את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ,ואחר כך ובשמו תשבע .ואם נרצה נוכל לומר שיבוא ובשמו תשבע ליתן עשה ולא תעשה לנשבע בשם עבודה זרה ,כלומר ,בשמו תשבע ולא בשם אלהים אחרים .וענין מה שאמרו זכרונם לברכה ]תמורה ג' ע"ב[ שנשבעין לקיים המצוה ,כבר כתב הרב זכרונו לברכה כי מובו תדבק נפקא לן.
יו''ל ע''י מכון והערב נא
(845) 426 - 6054
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
עשה לא תעשה
ב"ה ובס"ד
המצוה לא לחוס על ז' עמים כשימסרו בידינו
פרשת עקב
מקור בתנ"ך פרשה
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
עקב
ז'
ט"ז קמז
בזמן הזה
י"ב–י"ח מנחם אב תשס"ט לפ"ק
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
רמב"ם
יראים
סמ"ג
רא"ם
הלכות
#
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
חפץ חיים
קפו שסב
שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה
עקב
ז'
כ"ה קמח
ו
רמג
שלא להדביק שום דבר מע"ז עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו
עקב
ז'
כ"ו קפט
ה
קמ
ד
לדעת בכל לבו כי כל מאורע שבא על האדם הוא טוב עבורו
עקב
ח'
ה'
קלג
מב קסה
יא
להלביש ערומים
עקב
ח'
ו'
לה
לברך אחר המזון
עקב
ח'
י'
כו
לא לעשות דבר המרחיק )גאוה וכד'( מאתנו את השי"ת
עקב
ח'
י"א
לא יתפאר האדם בלבבו כי צדקתו היא שגרמה לו
מט ל
ל
סא
קד
ארץ ישראל
מח שסג כב עבודה זרה וחוקות מו
רפד
כ
קו
שסד כה עבודה זרה וחוקות מה
רפז
כג
קה תכט
יז
ריא
קנג
ל
רנג
עקב
ט'
ד'
קנ
ר
לברך ברכות )מאה ברכות(
עקב
י'
י"ב
כח
יז
נו
לא להקשות עורף מלשוב לבוראו בלב שלם
עקב
י'
ט"ז קנא
רלו
צו
לרכך הלב לקבל דברי המוכיח
עקב
י'
ט"ז
לאהוב את הגר
עקב
י'
י"ט
מצות יראת השם
מט
תכח
מא
ה
יח
כל העולם
ה
יט ברכות
כז
נ
יט
קע
תל
כל העולם
יא
קי
כ
יג
כל העולם
יד
כל העולם
רנה
ו
קפ שסה
קל
עקב
י'
כ'
להתפלל לו
עקב
י'
כ'
מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה
עקב
י'
כ'
לג
מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם השם
עקב
י'
כ'
לב
יראה מחכמי התורה ולומדיה
עקב
י'
כ' קמד
לקרות הלל בחג העצרת )שבועות(
רז דעות
י
יז
רו
טו
תלא
כל העולם
מ
סא
תלב ב
כל העולם כל העולם
ט נב
כל העולם
כב
רנא כ
מז
ס
יז
כל העולם
כל העולם
סד
לא
רבנן
נוהג
יג
נד
ג
תו
ה
תפלה וברכת כה יט
קפו
נב
ו
תז
ו
דעות
ח
כה
עו
נ
י
רסז
ז
שבועות
קכג
כו
קסט תלג
ב ה
יז
כל העולם כל העולם
יא
תלד מה
קמז תלה קט
קצג קסב סב רלא
ג
ז
כל העולם
טז
כל העולם כל העולם כל העולם
עקב
י'
כ"א קג
נט
קיח
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דסוכות
עקב
י'
כ"א
ס
קא
כל העולם
לקרות הלל בח' ימי החג ובח' ימי חנוכה א'פסח ושבועות
עקב
י'
כ"א
ק
לקרות הלל ביום ב' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
לקרות הלל בח' ימים דחנוכה
עקב
י'
כ"א קא
כז סט
קמז
רסב
קי
כל העולם כל העולם כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עה
קטז
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עד
קטו
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עג
קיד
כל העולם
לקרות הלל ביום ה' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עב
קיג
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דפסח
עקב
י'
כ"א קב
נח
קיז
כל העולם
לקרות הלל ביום ג' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
ע
קיא
כל העולם
לקרות הלל באור ליום א' דפסח
עקב
י'
כ"א קד
נז
קיט
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
סח
קט
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סז
קח
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סו
קז
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סה
קו
כל העולם
1/2
זכר נקבה
מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
לקרות הלל ביום ה' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סד
לקרות הלל ביום ד' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סג
קד
לקרות הלל ביום ג' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סב
קג
לקרות הלל ביום ב' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סא
קב
לקרות הלל ביום ד' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עא
ללמוד בנינו תורה ומצוות
עקב
י"א י"ט סט
קמט
ללמוד תורה בכל עת
עקב
כז
שיטות בה"ג 4517( 757) רס"ג )4642-4702 ( 882- 942 ר' אליהו הזקן 4699( 939) ר' יצחק ברגלוני 4773(1013) ר' שלמה גבירול 4800(1040) יראים )4875-4958 (1115-1198 רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
יו''ל ע''י מכון והערב נא
י"א י"ט
רמב"ם
יראים
#
סמ"ג
רא"ם
הלכות
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
חפץ חיים
רבנן
נוהג
זכר נקבה
קה
כל העולם כל העולם כל העולם כל העולם
קיב
כל העולם
יט
ח
רכה
ט
קז
כל העולם
קמח פה
כל העולם
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
16
5
21
20
1
0
20
13
2
3
5
5
0
0
5
5
29
4
33
33
0
0
33
12
27
2
29
29
0
0
29
9
11
4
15
14
1
0
14
12
9
5
14
13
1
0
13
11
5
2
7
7
0
0
7
7
6
3
9
9
0
0
9
9
3
2
5
5
0
0
5
5
8
3
11
11
0
0
11
9
6
2
8
8
0
0
8
8
5
2
7
7
0
0
7
7
7
3
10
10
0
0
10
9
4
2
6
6
0
0
6
5
4
2
6
6
0
0
6
6
1
0
1
1
0
0
1
1
14
5
19
19
0
0
19
16
(845) 426 - 6054
כל העולם ארץ ישראלבית המקדש
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
י"ב–י"ח מנחם אב תשס"ט לפ"ק
פרשת עקב מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
רמב"ם
פרק פסוק
החינוך רמב"ן חפץ חיים
הלכות
#
רבנן
נוהג
לא לחוס על ז' עמים כשימסרו בידינו
עקב
ז'
ט"ז
שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה
עקב
ז'
כ"ה כב עבודה זרה וחוקות הג תכח
כ
יז
כל העולם
שלא להדביק שום דבר מע"ז עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו
עקב
ז'
כ"ו
כה עבודה זרה וחוקות הג תכט
כג
יח
כל העולם
לדעת בכל לבו כי כל מאורע שבא על האדם הוא טוב עבורו
עקב
ח'
ה'
להלביש ערומים
עקב
ח'
ו'
לברך אחר המזון
עקב
ח'
י'
לא לעשות דבר המרחיק )גאוה וכד'( מאתנו את השי"ת
עקב
ח'
י"א
לא יתפאר האדם בלבבו כי צדקתו היא שגרמה לו
עקב
ט'
ד'
לברך ברכות )מאה ברכות(
עקב
י'
י"ב
לא להקשות עורף מלשוב לבוראו בלב שלם
עקב
י'
ט"ז
לרכך הלב לקבל דברי המוכיח
עקב
י'
ט"ז
לאהוב את הגר
עקב
י'
י"ט
מצות יראת השם
עקב
י'
כ'
ארץ ישראל
כל העולם כל העולם
תל
יט ברכות
יט
יג
כל העולם כל העולם כל העולם
ו
כל העולם כל העולם כל העולם
תלא
רז דעות
רו
סא
כל העולם
תלב
להתפלל לו
עקב
י'
כ'
ה
תפלה וברכת כהנים
תלג
מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה
עקב
י'
כ'
ו
דעות
תלד
מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם השם
ז
שבועות
תלה
כל העולם
ה
ז
כל העולם
טז
כל העולם
עקב
י'
כ'
יראה מחכמי התורה ולומדיה
עקב
י'
כ'
כל העולם
לקרות הלל בחג העצרת )שבועות(
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל בח' ימי החג ובח' ימי חנוכה א'פסח ושבועות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ב' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל בח' ימים דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ה' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דפסח
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ג' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל באור ליום א' דפסח
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ה' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ד' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ג' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ב' דסוכות
עקב
י'
כ"א
כל העולם
לקרות הלל ביום ד' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
כל העולם
ללמוד בנינו תורה ומצוות
עקב
י"א י"ט
כל העולם
ללמוד תורה בכל עת
עקב
י"א י"ט
כל העולם
שיטות
4517( 757) )4642-4702 ( 882- 942 4699( 939) 4773(1013) 4800(1040) )4875-4958 (1115-1198
בה"ג רס"ג ר' אליהו הזקן ר' יצחק ברגלוני ר' שלמה גבירול יראים
זכר נקבה
כל העולם
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
16
5
21
20
1
0
20
13
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש
2
3
5
5
0
0
5
5
29
4
33
33
0
0
33
12
27
2
29
29
0
0
29
9
11
4
15
14
1
0
14
12
9
5
14
13
1
0
13
11
1/7
שיטות
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
5
2
7
7
0
0
7
7
6
3
9
9
0
0
9
9
3
2
5
5
0
0
5
5
8
3
11
11
0
0
11
9
6
2
8
8
0
0
8
8
5
2
7
7
0
0
7
7
7
3
10
10
0
0
10
9
4
2
6
6
0
0
6
5
4
2
6
6
0
0
6
6
1
0
1
1
0
0
1
1
14
5
19
19
0
0
19
16
רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש
עשה
לא תעשה
בזמן הזה
שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה ספר החינוך מצוה תכח
שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה
שנמנענו שלא ליהנות מצפויי עבודה זרה ,ואף על פי שהעבודה זרה עצמה אינה אסורה בהנאה ,כגון המשתחוה לדבר שאין בו תפיסת יד אדם כגון הר או בהמה או אילן שאינם נאסרין בהנאה ,אבל הצפוי שעליהם מכל מקום אסורים בהנאה שהוא בכלל משמשי עבודה זרה שאסורין ,ועל זה נאמר ]דברים ז', כ"ה[ ,לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך .ואף על פי שנאמר במקום אחר ]דברים י"ג ,י"ח[ דרך כלל ולא ידבק בידך וגו' ,נתיחד לאו בצפוי לפי שיתנו עיניהם בו הפתאים. משרשי המצוה כדי להרחיק כל ענין עבודה זרה וכל הנטפל לה. דיני המצוה נתבארו בפרק שלישי מעבודה זרה. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ונהנה בצפויין ואפילו בכל שהוא חייב מלקות.
שלא להדביק שום דבר מע"ז עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו ספר החינוך מצוה תכט שלא להדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו שלא נדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו ,ועל זה נאמר ]דברים ז' ,כ"ו[ ,ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. משרשי המצוה כדי להרחיק כל ענין עבודה זרה הנמאסת. דיני מצוה זו גם כן בפרק שלישי ממסכת עבודה זרה. וביארו לנו ]מכות כ"ב ע"א[ ,שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתים ,משום ולא תביא תועבה ,ומשום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ,ששני ענינים הם ,אחד המכניס דבר עבודה זרה לרשותו כדי ליהנות בו ,ואחד הנהנה בו ,שבשניהם מראה האדם בנפשו החפץ עליה ,ולוקה על שניהם כמו שכתבנו .ואף על פי ששניהם עיקר אחד להם והיא ההנאה ,שהרי אינו לוקה אלא בשביל ההנאה ,מכל מקום מכיון שיהנה לוקה שתים ,וכענין שאמרנו למעלה בסדר אמור לאו ח' בסימן רצ"ד ]מצוה רע"ג[ בכהן גדול שבעל אלמנה שלוקה שתים ,ואף על פי ששני הלאוין עיקר אחד להן כמו שכתבנו שם. ובכלל איסור זה בין עבודה זרה עצמה בין משמשיה בין תקרובת שלה ,ובין עבודה זרה של ישראל או של גוי .ומה בין זו לזו ,של גוי אסורה מיד שנעשית, שנאמר ]דברים ז' ,כ"ה[ ,פסילי אלהיהם ,משפסלו ,ושל ישראל אינה אסורה עד שתעבד ,שנאמר ]שם כ"ז ט"ו[ ,ושם בסתר ,עד שיעשה לה דברים שבסתר. ומן הנכלל במצוה זו ,שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו האל בצדק ממון אחר שהוא של גזל או חמס ,או מרבית או מכל דבר מכוער ,שכל זה בכלל משמשי עבודה זרה הוא ,שיצר לב האדם רע חומד אותו ומביאו אל הבית ,והיצר הרע נקרא בשם עבודה זרה ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה שבו נאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ]שם ט"ו ,ט'[ ,וכתיב בענין עבודה זרה ]שם י"ג ,י"ד[ ,יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו וגו' .ובממונות כאלו שזכרנו ובמשמשי עבודה זרה על כולן נאמר והיית חרם כמוהו ,כלומר שכל הנדבק עמו הוא חרם ,שאין ברכת האל מצויה בו ואבד וכלה ,וכענין שיאמרו זכרונם לברכה שפרוטה של רבית מכלה כמה אוצרות של ממון ,שבא זה ומאבד את זה. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ולקח שום דבר מעבודה זרה והביאו לרשותו ונהנה בו ,לוקה שתים ,משום ולא תביא וגו' ,ומשום ולא ידבק וגו' ,כן כתב הרמב"ם ז"ל ]פ"ז מעבודה זרה ה"ב[.
לדעת בכל לבו כי כל מאורע שבא על האדם הוא טוב עבורו ספר מצוות גדול עשין סימן יז מצות עשה לצדק \את\ הדין על כל המאורע שנאמר )דברים ח ,ה( וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א -להיך מיסרך ,דרשתי העשה הזה לרבים אם \אחד\ ]אחר[ שעשה תשובה לא יבא עניינו בטוב כאשר בתחילה מצות עשה לחשב בלבו כי לטובתו נשתנו ענייניו כי קודם שעשה תשובה היה הקב"ה משלם לו שכר המצות שעשה בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם הבא שנאמר )דברים ז ,י( ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו .וכדרך שהוא עושה לשונאיו לשלם להם שכר המצות שעשה בעולם הזה כך משלם לאוהביו ]לעולם[ עונש העבירות שעשו בעולם הזה כדי שיהיו זכאין וקיימיןא לחיי העולם הבא .וכל אדם צדיק או בעל תשובה שמהרהר על המאורעות שאינם לטובתו עליו הכתוב אומר )הושע ז ,טו( ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע ,אמר הקב"ה אני שלחתי להם יסורין בעולם הזה כדי לחזק זרועותם לעה"ב ואלי יחשבו רע )ילקוט שמעוני( והיה להם לחשוב כי את אשר יאהב ה' יוכיח )משלי ג ,יג(: 2/7
לדעת בכל לבו כי כל מאורע שבא על האדם הוא טוב עבורו עי' ברכות פ"י ה"ג ,אור"ח רכב סעי' ג ,רל סעי' ה.
לברך אחר המזון ספר החינוך מצוה תל
מצות ברכת המזון
לברך את השם יתברך אחר שיאכל האדם וישבע ,מלחם ,או משבעת המינין הנזכרים בכתוב ]דברים ח' ,ח'[ כשהוא זן מהן ,ולחם סתם נקרא פת העשוי מחטה ושעורה ,ובכלל החטה הכוסמת ,ובכלל השעורה שבולת שועל ושיפון .ועל כלל שבעת המינין הזנין נאמר ]שם ,י'[ ,ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך .וזאת השביעה אין לה שיעור שוה בכל אדם ,אבל כל אדם יודע שביעתו ,וידענו שיעור שביעת הצדיק שהוא באוכלו לשובע נפשו ,ארצה לומר כדי מחיתו לבד .והראיה שאין חיוב הברכה מן התורה רק אחר השביעה ,מה שאמרו זכרונם לברכה בפרק מי שמתו בברכות ]כ' ע"ב[ ,דרש רב עוירא וכו' ,עד אמר להם לא אשא פנים לישראל שאני כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת ,והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה .ועוד ארחיב המאמר בפירוש הכתוב הזה ובדינין היוצאים ממנו בדיני מצוה זו בעזרת השם ,ואודיע המחלוקת שיש לרבותינו במשמעותו. משרשי המצוה .הקדמה .הלא הגדתי לך בני במה שקדם כי לשם ברוך הוא כל הכבוד וההוד וכל הטוב וכל החכמה וכל היכולת וכל הברכה ,ודברי בן אדם וכל מעשהו אם טוב ואם רע לא יוסיף ולא יגרע ,על כן צריך אתה להבחין כי באמרנו תמיד בברכות ברוך אתה השם ,או יתברך ,אין המשמעות לפי הדומה להוסיף ברכה במי שאיננו צריך לשום תוספת חלילה ,כי הוא האדון על הכל ,וכל הברכות הוא מחדש אותן וממציאן מאין ,ומשפיע מהן שפע רב באשר תהיה שם רצונו הטוב .על כן צריכין אנו לחפש כוונת הענין מהו ,ולא נוציא זמננו במה שהעסק בו תמיד מבלי הבנה בו כלל .ואני המעורר אין מחשבתי שישיג שכלי אפילו כטפה מן הים באמתת הענין ,כי כבר הוגד לי ושמעתי מפי חכמים כי יש בדברים אלה יסודות חזקים וסודות נפלאים ,יודיעום חכמי התורה לתלמידיהם כשהם נבונים וכשרים ובכל מעשיהם נאים .אבל רוב חפצי להשיג בזה קצת טעם ישיאני לדבר בו ,ואולי היתה טובה השתיקה ,אבל האהבה תקלקל השורה. ידוע הדבר ומפורסם כי השם ברוך הוא פועל כל הנמצא ,וברא האדם והשליטו על הארץ ועל כל אשר בה ,וממדותיו ברוך הוא שהוא רב חסד והוא חפץ בטובת בריותיו ורוצה להיותן ראויין וזכאין לקבל טובה מאתו ,וזה באמת משלמותו ברוך הוא ,כי לא יקרא שלם בטובה רק מי שהוא מטיב לאחרים זולתו, אין ספק בזה לכל בן דעת .ואחר הסכמה זו שידענו בחיוב מרוב שלמות טובו שחפצו להריק עלינו מברכתו ,נאמר שענין הברכה שאנו אומרים לפניו איננו רק הזכרה לעורר נפשנו בדברי פינו ,כי הוא המבורך ומבורך יכלול כל הטובות ,ומתוך ההתעוררות הטוב הזה בנפשנו ויחוד מחשבתנו להודות אליו שכל הטובות כלולות בו והוא המלך עליהם לשלחם על כל אשר יחפוץ ,אנו זוכים במעשה הטוב הזה להמשיך עלינו מברכותיו .ואחר הזכרה והודאה זו לפניו אנו מבקשים ממנו מה שאנו צריכים דעת או סליחה לעוונותינו או רפואה או עושר וכל דבר .וכן אחר הבקשה ממנו אנו חוזרים ומודים אליו בזה לומר כי ממנו יבוא אלינו, וזהו פתיחה וחתימה של ברכות ,פן נחשב כעבד שנטל פרס מרבו והולך לו בלא רשות כמתגנב .ונמצא לפי הנחת טעם זה ,שיהיה ברוך תואר ,כלומר הודאה אליו כי הוא כולל כל הברכות .ובלשון יתברך שאנו מזכירין תמיד שהוא מהתפעל ,נאמר שהכוונה בו שאנחנו מתחננין אליו שיהי רצון מלפניו לסבב לב בריותיו להיות נכון לפניו שיודו הכל אליו ובו יתהללו ,וזהו פירוש יתברך ,כלומר יהי רצון מלפניך שכל בני העולם יהיו מיחסים הברכה אליך ומודים כי ממך תתפשט בכל ,ועם הודאת הכל בזה תנוח ברכתו בעולם ויושלם חפצו שהוא חפץ להיטיב כמו שאמרנו ,ותשלום החפץ תכלית כל המבוקש .והנה מצאנו קצת טעם אף בלשון יתברך המתמיה .ומן השורש הזה הוא מה שאמרו זכרונם לברכה ]חולין ס' ע"ב[ שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים ,לומר שחפצו שיעשו פעולה שיזכו בה לפניו וימשיכו עליהם מטובו כי חפץ חסד הוא ,ולתת עליהם מברכתו מרוב שלמותו כמו שכתבנו .וזהו השורש הגדול לכל אשר יעשה האדם טוב בעולם הזה ,שזה שכרו מאת השם שמשלים חפצו באשר הוא רוצה בטובתן של בריות. ומן השורש הזה שאמרתי שהזכרת ברוך היא הודאה לפניו על הברכות שהן לו ,ושצריך להודות אליו בזה בתחילת השאלה ובסופה לבל יהי כעבד שנטל פרס מאת רבו והלך בלא רשות ,יצאו לפי דעתי החילוקין שקבעו לנו רבותינו זכרונם לברכה ]ברכות י"א ע"א[ בענין הברכות ,שיש מהן פותחות בברוך וחותמות גם כן בברוך ,ויש חותמות ולא פותחות ,ויש פותחות ולא חותמות .כיצד ,כל ברכה בעולם שיש בה בקשת דבר מאת השם או הזכרת נס ,ואינה סמוכה לברכה אחרת ,פותחת בברוך וחותמת בברוך ,כגון יוצר אור דשחרית ומעריב ערבים דערבית וכיוצא בהן כמה מן הטעם הנזכר .וכל ברכה שסמוכה לחברתה חותמת בברוך אבל אינה פותחת מן הטעם הזה ,שהרי מכיון שהודה ונתן הממשלה לאל בסוף הברכה הסמוכה לזו ,ולא הפסיק אחר הודאה זו בדבר קטן או גדול, אין ראוי לכפול הודאת קבלת האדנות פעמים בבת אחת בשביל חילוק השאלות שאנחנו שואלין לפניו .אבל ראוי להיות חותמת בברוך ,כי אחר שהפסיק בשאלת צרכיו ראוי לו לחזור ולהזכיר ולתת אל לבו פעם אחרת קבלת מלכותו ואדנותו עליו .ועל הדרך הזה תמצא לפי דעתי טעם כולן אם תחשוב בהן. ואשר בהן סמוכות יוצאות מגדר זה ,כגון ברכת חתנים וקידושא ואבדלתא ואחרות ,כבר תירצום לנו כולן מורינו ישמרם אל .והטעם שלמדונו בקצתם ,לפי שפעמים נאמרות אותן הברכות שלא בסמיכות ,ורבותינו לא רצו לחלק ולומר כשתבוא בסמיכות תאמר בענין כן וכשלא בסמיכות כן ,כי הם יברחו מן החילוקין לעולם בכל מה שמסור ביד ההמון ,וכן הדעת. וכל ברכה בעולם שאין בה בקשת דבר מהאל ולא הזכרת נס של ישראל ,כגון הברכות שלפני מאכל ומשתה וכל הנאות הגוף וכן ברכת נס של יחיד ,שאין באלו הברכות לעולם נוסח ארוך ,ידוע הדבר לכל יודע ספר שכולן פותחות בברוך ולא חותמות מן הטעם הנזכר ,דמכיון שהזכיר מלכות השם ואדנותו ומיד גמר דבריו ,אינו מן החיוב לחזור פעם שנית הזכרת ברוך ,שידמה בכפל דבר במה שאין צורך ,דבר ברור הוא. וכל הברכות שהן קבועות לשבח השם לבד ,כגון הרואה הים הגדול ואילנות טובות וכן שומע קול רעמים ,ויתר הענינים הנזכרים בפרק הרואה ,מהן פותחות בברוך ולא חותמות ,ומהן חותמות ולא פותחות ,והכל מן הטעם הנזכר ,כי המזכיר שבחים די לו לפי הנראה בהזכרת האדנות בתחילה או אפילו בסוף ,אחר שאיננו מבקש דבר לו ואינו מברך בשביל הנאה שירצה לקבל ,שאילו המבקש דבר או רוצה ליהנות ראוי באמת להאיר פתח דבריו ולהתחיל בהזכרת אדנותו ברוך הוא ,וזהו שאמרו שהברכות של נהנין פותחות בברוך וכן ברכת המצות פותחות בברוך ,לרוב התועלת שהועילנו האל ברוך הוא בהן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם ל"ה ע"א[ ,שאף על פי שהתורה לא תחייב אותנו לברך כי אם אחר שנשבע במזון ,חכמים זכרונם לברכה חייבונו לברך גם כן אחר כל דבר שיהנה אדם ממנו בין שהוא מפירות שבעת המינין שנשתבחה בהן הארץ או מכל שאר דברים .ולמדו הדבר בראותם שהתורה תחייב האדם לברך האל אחר שישבע האדם מן המזון המקיים גופו קיום חזק ,והלכו הם אחר הטעם הזה וחייבונו לברך גם כן על כל אשר יאכל הגוף ממנו ,בין שיהיה מזון או שאינו דבר הזן מכיון שיהנה האדם בו .וכמו כן חייבונו זכרונם לברכה לברך קודם אכילה ,ולמדו לומר כן מן הסברא שראוי לו לאדם שלא יהנה מן העולם הזה בלא ברכה ,עשו הברכה על דרך משל כנטילת רשות מבעל הבית לאכול מן הנמצא בביתו. ויש מרבותינו שדעתן לומר כי התורה תחייבנו ברכה אחר כל שבעת המינין ,כמו שנתחייבנו באמת לברך אחר אותן מהן שזנין כמו תמרים ויין ודבלת תאנים, ואמרו שעל כולן נאמר ואכלת ושבעת וברכת .ואמרו גם כן ששביעה דאורייתא היא בכביצה לבד דבהכי מיתבא דעתיה דאיניש .ורואה אני בזה ראיה קצת לדבריהם ממה שאמרו בריש פרק כיצד באותה שקלא וטריא שהיה בגמרא למצוא חיוב ברכה דאורייתא ,אמרו שם ,מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל שנהנה טעון ברכה .נראה מכאן שאין חילוק בשבעת המינין בין אותן הזנים מהן לאחרים שבכולן חיוב הברכה מן התורה .אבל מכל מקום ראיתי הרמב"ם ז"ל ואחרים עמו שנראה לי מדבריהם לומר שאין עיקר חיוב ברכה דאורייתא אלא על אכילת שביעת מזון ,ולא על שאר מינין אף על פי שהן משבעת מינין ,כגון רמונים וענבים ותאנים לחים וזיתים ,מכיון דלא זייני ,כי התורה לא תחייב אלא על מזון ,ומפני כן סמך לחם אל הברכה כמו שכתוב תאכל בה לחם ,והדר ואכלת ושבעת .ואל הגדולים שבדורנו נשמע במצות התורה. ואחר הכרעה זו אם נסתפק לו אם בירך מעין שלש אחר כל שבעה מינין חייב לברך מספק ,וכן אם נסתפק לו בברכת המזון ואפילו כשאכל פחות מכדי שביעה, חייב לברך ,ובלבד שאכל כביצה .אבל האוכל כזית או יותר עד כביצה ונסתפק אם בירך או לא ,מן הדומה שאינו חייב לברך לדברי כולם ,ששיעור זה דרבנן 3/7
לברך אחר המזון הוא .ולפי הנראה לי מדברי הראשונים כל זמן שלא שבע במזון לא יתחייב לחזור ולברך מספק .ואומר אני באולי כי מה שנראה רבים מהמון העם מקילין בברכת מעין שלש ,ואין אחד אפילו עם הארץ גמור מיקל בברכת המזון ,כי היא מיסוד הראשונים שדעתן לומר שעיקר ציווי התורה לא יבוא כי אם על שביעת מזון ,ומפשוטו של מקרא כך היה נראה .נמצא ענין הברכות כן הוא ,שחיוב מצות התורה אינו רק לברך אחר המזון לא לפניו ,ובדברי האחרונים אף על כל שבעת מינין הנזכרים בתורה. וכל שאר הברכות כולן הן מדרבנן ,חוץ מאחת שהיא מן התורה ,וכן הוא מפורש בגמרא בברכות ]כ"א ע"א[ והיא ברכת התורה לפניה ,גם הרמב"ן ז"ל יחשוב אותה מצות עשה בפני עצמה .והענין הזה שחייבנו האל ברוך הוא ברכה בקריאת התורה לפניה ובמזון לאחריו ,מן הדומה שהטעם לפי שהוא ברוך הוא לא ישאל מן החומר לעבדו ולהודות בטובו רק אחר שיקבל פרס ממנו ,כי החלק הבהמי לא תכיר בטובה רק אחר ההרגש .אבל קריאת התורה שהוא חלק השכל, והשכל יודע ומכיר וקודם קבלת התועלת יבין אותו ,על כן יחייבנו האל להודות לפניו קודם קריאת התורה .ומודה על האמת ימצא טעם בדברי. ואחרי זאת נגיד דרך כלל חיוב הברכות דרבנן ,והם לברך קודם אכילה ושתיה בכל דבר שיש בו טעם כלל לחיך ואחריו כמו כן .וכן חייבונו לברך על כל ריח טוב שנריח ,קודם הריח ,אבל לא אחריו .וכללו של דבר ,על כל שהגוף נהנה בו קבעו בו ברכה .וכן חייבונו לברך השם ולהודות לפניו על כל הטובה אשר גמלנו בעשותנו מצוותיו היקרות ,ואמרו ]פסחים ז' ע"ב[ שמברכין עליהן עובר לעשייתן ,והענין הוא לדעתי כטעם הנזכר סמוך בקריאת התורה ,וכמו כן חייבונו לברך ברכות בשבח הבורא על עוצם גבורותיו ,כגון הרואה הים לפרקים ,וכיוצא באלו הענינים כמו שמוזכר בפרק הרואה. ונוסח הברכות כולן עזרא ובית דינו תקנום ,ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה ]שם מ"ח ע"ב[ משה תקן ברכת הזן יהושע ברכת הארץ ,על עיקר הענין אמרו כן ,אבל כל נוסח הברכות עזרא ובית דינו תקנום ,ואין ראוי להוסיף או לגרוע בנוסח שלהן ,וכל המשנה בהן אינו אלא טועה .ומכל מקום בדיעבד מי ששינה או ששכח קצת מנוסח הברכה ,כל זמן שהזכיר עיקר משמעותה ואמר חתימתה כתקנה ,אין מחזירין אותו .ואמרו זכרונם לברכה ]סוטה ל"ב ע"א[ שהברכות נאמרות בכל לשון ,ובלבד בהזכרת השם ומלכות שמים. וחייבונו זכרונם לברכה ]שבת כ"ד ע"א[ להזכיר בברכת המזון קדושת היום ,כלומר ענין שבת או ימים טובים כמו שידוע .והשוכח ולא זכר אותן בברכה מחזירין אותו באותן הימים שחייב אדם לאכול על כל פנים ,והן שתי סעודות מחוייבות דהיינו ליל ראשון של פסח וליל ראשון של חג הסוכות .ודעת קצת המפרשים בכל שבת ובכל יום טוב מחזירין אותו גם כן. ואכתוב לך בני עוד מעט בדיני ברכות הסעודה ,ואף על פי שהרבה הרווחנו הדבור בזאת המצוה ,מחפצי בברכה ,ולא כן דרכי במקום אחר בזאת המלאכה .כל ישראל צריך ליטול ידיו קודם אכילת פת במים הראויין ,כלומר שלא נפסלו מלשתות לכלב ולא נעשה בהן מלאכה ,ושיעורן רביעית לוג שהוא ביצה ומחצה לנטילה אחת ,ולכל הפחות צריך ליטול לאכילת פת עד הפרק שסוף האצבעות בו .ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים .ומברך על אכילת הפת בתחלה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ ,ולבסוף אם אכל ממנו כזית מברך ארבע ברכות הידועות ,הזן וברכת הארץ ובונה ירושלים ,והטוב והמטיב שתקנו ביבנה. וכל דבר שבא בסעודה משהתחיל לברך על הפת ,בין דברים הזנים כגון תבשילין הרבה שעושין בני אדם מחמת /מחמשת /מיני דגן ,בין כל שאר מיני פירות שבעולם ,כל שאוכל אותו אדם להשביע בטנו ולמלא רעבונו ,בין שיאכל אותן דברים באמצע סעודתו בין אחר שגמר מלאכול פתו ,הכל ברכת הפת פוטרת לפניו ולאחריו .וכן הדין אם אינן באין דברים אלו להשביע אלא ללפת הפת שברכת הפת פוטרתן לפניהם ולאחריהם .ואם אין באין לא להשביע ולא ללפת אלא לתענוג בעלמא בתוך הסעודה ,אי מידי דזיין הוא כגון תבשיל מחמשת המינין פטור בברכת הפת בין לפניו בין לאחריו ,ואי מידי דלא עבדי אינשי למזון ובא לתענוג בתוך המזון ,כגון פירות שאוכלין בני אדם לתענוג בתוך המזון ,מברך לפניהן ולא לאחריהן ,דברכת המזון פוטרתן .ובכלל תענוג זה הוא מי שאוכל בתוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאות המאכל ,ולפיכך מברך לפניו ולא לאחריו .תמרים אף על פי שהן פירות ,דין מזון יש להן ופטורין בברכת הפת לפניהן ולאחריהן. הביאו לפניו מיני פירות הרבה ,אם ברכותיהן שוות כגון שכולן של עץ ,מברך על האחד החביב לו ואחר כך אוכל כל השאר בלא ברכה .ואם אין אחד מהן חביב לו יותר מן השאר ,אם יש ביניהם משבעה פירות המנויין בתורה לשבח ארץ ישראל מברך תחלה על הקודם בפסוק ,וכולן פטורין מברכה .ואם אין ברכותיהן שוות ,כגון פרי עץ ופרי אדמה ,מברך על כל אחד ואחד ,ומקדים החביב לו ,כלומר אותו שרצונו לאכול בתחילה .ואם אין שם חביב לו יותר מחברו, מקדים החשוב בברכה דהיינו פרי עץ ,שהברכה מיוחדת לו יותר מפרי האדמה שכולל כל מה שבאדמה. יין אינו בכלל פת כלל ואין ברכת הפת פוטרתו ,וענין שתיה הוא ומברכין עליו אפילו בא בתוך המזון .ועוד קבעו חכמים זכרונם לברכה ]ברכות נ"ט ע"ב[ ברכה אחרת על היין היכא שהביאו יין שני בתוך הסעודה או אחר סעודה מלבד אותו שהביאו תחילה ,והיא הטוב והמטיב ,והוא שיהו האוכלים שנים או יותר .ויין שלפני המזון פוטר מברכה ראשונה כל היין הבא אחריו בין בתוך הסעודה בין אחריה ,אבל יין שבתוך המזון אינו פוטר את של אחר המזון מברכה ראשונה ,אבל מברכה אחרונה ברכת המזון פוטרת הכל ,דיין בכלל מזון הוא דאיהו נמי זיין וישמח. מים אחרונים חובה ,וצריכים להיות מים קרים ,ושיפלו לכלי או לכל דבר שחוצץ ביניהן ולקרקע כגון קסמין וכיוצא בהן .ומי שלא אכל דבר מזוהם ולא טלטל מלח בסעודתו אינו צריך להן. בשבת ויום טוב צריך אדם להזכיר קדושת היום בברכה שלישית כמו שאמרנו ,ואם לא הזכיר ופתח בהטוב והמטיב חוזר לראש .לא פתח בו אלא שחתם ברכה שלישית ,אם בשבת אומרים נוסח זה ,ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן שבת מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת. ואם ביום טוב אומרים ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים .וכן ראש חדש וחולו של מועד וחנוכה ופורים יש להם הזכרה בברכת המזון בברכה שלישית ,אבל שכח וחתם הברכה אין מחזירין אותו ואין מזכירן כלל .כך מקובל אני מרבותי ישמרם אל ,שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו .ויתר פרטי המצוה יתבארו במסכת ברכות ]פרקים ו' -ז'[. ונוהגת מצוה זו מן התורה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ,ובנקבות הוא ספק לרבותינו אם חייבות בה מן התורה אם לאו .ואיש העובר על זה ואכל מזון ולא בירך אחריו ביטל עשה זה ,ואשה שעברה ולא ברכה ביטלה מצוה מדרבנן ואולי מצוה דאורייתא .וכן כל שקרא בתורה בשחרית קודם שיברך הברכות המתוקנות בתורה או ברכת אהבת עולם ביטל מצוה דאורייתא ,ולפיכך מי ששכח אם בירך ברכת התורה בשחרית אם לא בירך חוזר ומברך .ומי שעבר ולא בירך כל שאר הברכות שבעולם לבד אלו שזכרנו ביטל מצות חכמים לבד ,ופורץ גדר ישכנו נחש ]קהלת י' ,ח'[ ,והזהיר בהן יתברך מדה כנגד מדה. וצריך האדם להזהר מאד מהזכיר ברכה לבטלה ,שיש בדבר עונש חמור שמזכיר שם שמים המקודש שלא לצורך ,וחכמים סמכו הדבר ללאו דלא תשא את שם ה' אלהיך לשוא .ובא וראה כמה היו זהירין בזה בדורות הראשונים ,שהרי שמשון נזיר אלהים נשא אשה מפלשתים אשר אהב בנחל שורק ,והיה זהיר כל כך בהזכרת השם שלא להזכירו כלל בין לצורך או שלא לצורך ,שדלילה הכירה כי הגיד לה את כל לבו בהזכירו אלהים בתוך דבריו באמרו אליה כי נזיר אלהים אני ]שופטים ט"ז ,י"ז[ ,וכמו שכתוב אחריו ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו ,ואמרו זכרונם לברכה ]סוטה ט' ע"ב[ מנא ידעה ,ומהם שאמרו ניכרין דברי אמת ,ומהם שאמרו על שהזכיר שמשון אלהים בתוך דבריו ,ואף על פי שלא אמר דרך שבועה אלא דרך סיפור.
לא לעשות דבר המרחיק )גאוה וכד'( מאתנו את השי"ת ספר מצוות גדול לאוין סימן סד 4/7
לא לעשות דבר המרחיק )גאוה וכד'( מאתנו את השי"ת השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך )דברים ח ,יא( ,אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה ויאמרו שבריוח שלהם ]ובעוצם ידם[ ועמלם ]עשו ו[הרויחו כל זה ולא יחזיקו טובה להקדוש ברוך הוא מחמת גאונם שעל זה עונה זה המקרא\ ,ואומר גם\ בפרשת ואתחנן )דברים ו ,יא( ובתים \ טובים\ מלאים כל טוב אשר ]לא[ מלאת וגומר ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח וגומר וזה הפירוש שפירשתי מפורש בסמוך )דברים ח ,יב( פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגומר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים וגומר ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל .ומכאן אזהרה שלא יתגאה האדם במה שחננו הבורא הן בממון הן ביופי הן בחכמה אלא יש לו להיות ענ]י[ו מאד ושפל ברך לפני ה' אלהים ואנשים ולהודות לבוראו שחננו זה המעלה ובמוסר השירה כתוב )דברים לב ,ו( הלי"י תגמלו זאת וגומר הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך .ושבח הכתוב הענוה שנאמר )במדבר יב ,ג( והאיש משה ענ]י[ו מאד: ואמרינן בירושלמי דמסכת שבת פרק קמא )ה"ג( מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא פירוש למנעלה שנאמר ]עקב ענוה יראת ה' וכתיב[ )תהלים קיא ,י( ראשית חכמה יראת ה' וגומר \ונאמר )משלי כד ,ד( עקב ענוה יראת ה'\ ,ודרך שתשרה שכינה על הענוים שנאמר )ישעי' נז ,טו( אשכון את דכא ושפל רוח .ודרשי' במסכת סוטה )ה ,ב( שכל המשפיל עצמו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר )תהלים נא ,יט( זבחי אלהים רוח נשברה ,ולא עוד אלא שתפלתו מקובלת שנאמר )שם( לב נשבר ונדכה \וגומר\ ]אלהים לא תבזה[ ואני דרשתי ]לרבים[ עוד כי אפילו משאלות לבם ותאותם שומע הקדוש ברוך הוא וממלא רצונם אף על פי שלא התפללו על זה שנאמר )תהלים י ,יז( תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך ,תפלת ענוים לא נאמר אלא תאות תכין לבם ,כלומר מה שחושבים בלבם .צאו וראו מה פיר)ו(ש דוד מלך ישראל )תהלים כב ,ז( ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם ,כלומר יש לי לדמות עצמי לתולעת שהוא תחת העפר בחרפה כך כשאדם מת העפר למעלה מראשו ולכך היה שפל לפני האלהים שהיה מפזז ומכרכר לפני בוראו כמו שאמר למיכל )שמואל ב ו ,כב( והייתי שפל בעיני ,ולפני אנשים כשקילל אותו שמעי בן גירא אמר )שמואל ב טז ,יא( הניחו לו וכל זה גרמה הענוה היתירה .והאריכו רבותינו בגנאי גסי הרוח במסכת סוטה )ה ,א( שנקראו תועבה כדכתיב )משלי טז ,ה( תועבת ה' כל גבה לב ,ולא יראו בנחמת ציון כדכתיב )צפני' ג ,יא -יב( כי אז אסיר מקרבך את עליזי גאותך ולא תוסיף לגובהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' .ואינו ר"ל עם עני ]ורש[ ממש שהרי כתוב )ישעי' ס ,ט( כי לי איים יקוו ואניות תרשיש כבראשונה להביא בנייך מרחוק כספם וזהבם אתם ,אלא רוצה לומר עם ענ]י[ו .וכן תרגם יונתן עם ענוותן .ואומר ]שלמה[ בספר משלי )כט ,כג( גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד .ואמרו רבותינו )אבות פ"ד משנ' ד( מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה ,ומותר האדם מן הבהמה אין כי אם עבודת הבורא יוצר הכל ולעשות לו נחת רוח: תוכחת הענוה דרשתי לרבים כך אבל לחברה על לאו זה ולמנות זה בלאו לא היה דעתי ,גם רבינו משה לא חיברו ולא הזכירו בחשבון הלאוין ,וכשהגעתי להשלים עד כאן הלאוין אקרא]ן[ בחלום במראית הלילה הנה שכחת את העיקר ,השמר לך פן תשכח את ה' )דברים ח ,יא( .והתבוננתי עליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם והואלתי לחברו בעזרת יהיב חכמתא לחכימין .אחרי כן עיינתי בספר פרק קמא דסוטה )ה ,א( וגרסינן שם בהדיא אזהרה לגסי הרוח מניין רב נחמן ברבי יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה' וכתיב )דברים ח ,יא( השמר לך פן תשכח את י"י וכדרבי אבין אמר רבי אלעאי דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ]מצות[ לא תעשה: עי' הל' דעות פ"ב הל' ג.
לאהוב את הגר ספר החינוך מצוה תלא
מצות אהבת הגרים
שנצטוינו לאהוב הגרים ,כלומר שנזהר שלא לצער אותם בשום דבר ,אבל נעשה להם טובה ונגמול אותם חסד כפי הראוי והיכולת .והגרים הם כל מי שנתחבר אלינו משאר האומות שהניח דתו ונכנס בדתנו ,ועליהם נאמר ]דברים י' ,י"ט[ ואהבתם את הגר כי גרים הייתם .ואף על פי שיכללהו כמו כן הציווי בישראל, שנאמר עליו ואהבת לרעך ]מצוה רמ"ג[ ,שהרי גר צדק בכלל רעך הוא ,הוסיף לנו השם בו מצוה מיוחדת לו באהבתו .וכמו כן הדבר במניעה מלרמות אותו, שאף על פי שהיה בכלל ולא תונו איש את עמיתו ]מצוה של"ח[ ,הוסיף לנו הכתוב בו מניעה מיוחדת לו באמרו וגר לא תונה ]מצוה ס"ג[ ,ואמרו בגמרא ]ב"מ נ"ט ע"ב[ שהמאנה הגר עובר משום לא תונו וגו' ,ומשום וגר לא תונה ,וכמו כן מבטל מצות ואהבת לרעך ,ומצות ואהבתם את הגר. משרשי המצוה .כי השם בחר בישראל להיות לו לעם קדוש ורצה לזכותם ,ולכן הדריכם וציום על דרכי החנינה והחמלה ,והזהירם להתעטר בכל מדה חמודה ויקרה למצוא חן בעיני כל רואיהם ,ויאמרו עם ה' אלה .וכמה היא דרך נעימות וחמדה להתחסד ולגמול טובה לאשר הניח אומתו וכל משפחת בית אביו ואמו ויבא לחסות תחת כנפי אומה אחרת באהבתו אותה ובבחירתו באמת ושנאת השקר ,ובהיותנו זוכים למדות טובות הללו תחול טובת האל עלינו ותדבק בנו, ושום דבר לא תמנענו ממנו ,כי הטובה תתפשט בטובים והפכה ברעים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם נ"ח ע"ב[ שלא יאמר אדם לגר זכור מעשיך הראשונים ,ומה שאמרו ]סנהדרין צ"ד ע"א[ גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באנפיה ,וכל זה שלא לצערו בשום ענין .והפלגת האהבה שהפליגו בהם עד שאמרו שהשוה הכתוב אהבתם לאהבת המקום ,שבהם נאמר ואהבתם ,ובאהבת המקום ואהבת ,כמו שכתבתי בסדר משפטים לא תעשה ו' ]מצוה ס"ג[ .ויתר פרטיה במדרשות ובמקומות כגמרא. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר עליה ומצער אותם או שמתרשל בהצלתם או בהצלת ממונם או שמקל בכבודם מצד שהם גרים ואין להם עוזר באומה ,ביטל עשה זה .ועונשו גדול מאד, שהרי בכמה מקומות הזהירה תורה עליהם .ויש לנו ללמוד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו, ולא נעביר עליו הדרך במצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו ,כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר ,ועם המדות הללו נזכה להיות מרוחמים מהשם יתברך ,וברכות שמים ינוחו על ראשנו .והכתוב רמז טעם הציווי באמרו כי גרים הייתם בארץ מצרים ,הזכיר לנו שכבר נכוינו בצער הגדול ההוא שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים ובארץ נכריה ,ובזכרנו גודל דאגת הלב שיש בדבר וכי כבר עבר עלינו והשם בחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן.
מצות יראת השם ספר החינוך מצוה תלב
מצות יראת השם
להיות יראת ה' על פנינו תמיד לבלתי נחטא ,כלומר שנירא ביאת ענשו ולא יהיה לבבנו בלי מגור אליו כל היום ,ועל זה נאמר ]דברים י' ,כ'[ ,את ה' אלהיך תירא .והראיה שזהו מצות עשה אחת מחשבון תרי"ג מצוות שנצטוינו ,מה שאמרו בסנהדרין ]נ"ו ע"א[ על דרך הויכוח בפירוש ונוקב שם ה' וגו' ]ויקרא כ"ד, ט"ז[ ,ואימא פרושי דכתיב אשר נקבו בשמות ואזהרתיה מן את ה' אלהיך תירא .ירצה לומר על דרך הויכוח ,כי אולי נפרש ונוקב בהזכרת השם לבד מבלי שיברך ,והעון שיהיה בזה לפי שהפסידו היראה ,כי מיראת השם שלא יזכר שמו לבטלה ,והשיבו שם דליכא למימר הכי ,דשתי תשובות בדבר חדא דבעינא שם בשם וליכא ,כלומר שיברך השם בשם כגון יכה יוסי את יוסי ,ועוד אזהרת עשה הוא ,וכל אזהרת עשה לאו שמה אזהרה ,כלומר ,דקרא דאת ה' אלהיך תירא מצות עשה היא. שורש המצוה ביראת ה' נגלה לכל רואי השמש ,כי השמירה הגדולה מן החטא הוא יראת ענשו. ודיני המצוה כלולים בפשט הכתוב. 5/7
מצות יראת השם ונוהגת בכל מקום ובכל זמן ,ובכל מין האדם .וזאת אחת מן המצות התמידיות על האדם שלא יפסק חיובן מעל האדם לעולם אפילו רגע אחד ,ומי שבא דבר עברה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהשם ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם וישיב להם נקם כפי רוע המעשה. ועובר על זה ולא שת לבו בכך באותן שעות ,ביטל עשה זה ,שזו היא שעת קיום עשה זה בכיוון .ואולם כל ימי האדם וכל עתותיו בכלל המצוה לעמוד זריז ונזכר עליה.
להתפלל לו ספר החינוך מצוה תלג מצות תפלה לעבוד את השם ,שנאמר ]דברים י' ,כ'[ ,אותו תעבוד ,ונכפלה זאת המצוה כמה פעמים ,שנאמר ]שמות כ"ג ,כ"ה[ ,ועבדתם את ה' אלהיכם ,ובמקום אחר אומר ]דברים י"ג ,ה'[ ,ואותו תעבודו ,ובמקום אחר ולעבדו בכל לבבכם ]שם י"א ,י"ג[ .וכתב הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[ ,אף על פי שמצוה זו היא מהמצוות הכוללות ,כלומר שכוללות כל התורה ,כי עבודת האל תכלול כל המצוות ,יש בזו כמו כן פרט ,והוא שיצונו האל להתפלל אליו ,וכמו שאמרו בספרי ]פיסקא דוהיה אם שמוע[ ,ולעבדו בכל לבבכם ,אי זו היא עבודה שבלב ,זו תפלה .ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו ,מנין לעיקר תפלה בתוך המצוות ,מהכא ,את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. משרשי המצוה מה שהקדמתי הרבה פעמים כי הטובות והברכות יחולו על בני אדם כפי פעולותם וטוב לבבם וכושר מחשבותם ,ואדון הכל שבראם חפץ בטובתם והדריכם והצליחם במצוותיו היקרות שיזכו בהן ,והודיעם גם כן ופתח להם פתח באשר ישיגו כל משאלותיהם לטוב ,והוא שיבקשו ממנו ברוך הוא אשר בידו ההסתפקות והיכולת כל חסרונן ,כי הוא יענה את השמים לכל אשר יקראוהו באמת. ומלבד ההודעה להם בזאת המדה ציום שישתמשו בה ויבקשו ממנו תמיד כל צרכיהם וכל חפצת לבם ,ומלבד השגת חפצי לבנו יש לנו זכות בדבר בהתעורר רוחנו וקבענו כל מחשבתנו כי הוא האדון הטוב והמטיב לנו ,וכי עיניו פקוחות על כל דרכינו .ובכל עת ובכל רגע ישמע זעקתנו אליו לא ינום ולא יישן שומר ישראל ,והאמיננו במלכותו ויכלתו מבלי שום צד פקפוק ,וכי אין לפניו מונע ומעכב בכל אשר יחפוץ. ואולם אין לנו בתורה בזאת המצוה זמן קבוע לעשותה ,ומפני כן מספקים רבותינו בענין ,הרמב"ם ז"ל כתב בחבורו הגדול ]פ"א מתפלה ה"ב[ שמצוה היא להתפלל בכל יום .והרמב"ן ז"ל ]בהשגותיו לספר המצוות מ"ע ה'[ תפש עליו ואמר שהתורה לא ציותנו להתפלל בכל יום וגם לא בכל שבוע ולא תיחד זמן בדבר כלל ,ותמיד יאמרו זכרונם לברכה תפלה דרבנן ,והוא כמספק יאמר שהמצוה היא להתפלל ולזעוק לפני האל ברוך הוא בעת הצרה .גם הרמב"ם ז"ל בעצמו כתב שאין מנין התפלות ולא מטבע התפלה מן התורה ,ואין לתפלה זמן קבוע ביום מן התורה ,אבל מכל מקום חיוב התורה הוא להתחנן לאל בכל יום ולהודות לפניו כי כל הממשלה אליו והיכולת להשלים כל בקשה ,ע"כ .ומן הדומה כי בהיות עיקר מצות התורה בכך ולא יותר ,תקנו זכרונם לברכה למי שהוא במקום סכנה ואינו יכול לעמוד ולכוין תפלה ,כדי לצאת ידי חובתו במצות התורה לומר צרכי עמך ישראל מרובין וכו' ,כמו שבא במסכת ברכות ]כ"ט ע"ב[. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם כ"ו ע"ב[ שחייב אדם להתפלל שלש פעמים ביום ,שחרית ובין הערבים ,ובלילה פעם אחת .ואלו השלש תפלות כנגד הקרבנות תקנום ,שבכל יום היו מקריבים במקדש תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים ,ותפלת הערב גם כן תקנו כנגד אברי העולה של בין הערבים שהיו מתאכלין והולכין כל הלילה .ומפני שזאת התפלה של לילה היא כנגד ענין מהקרבנות שאינה חובה ,שאם נתאכלה מבעוד יום עולת הערבים לא היה מתאכלת בלילה ,אמרו זכרונם לברכה גם כן ]שם כ"ז ע"ב[ שתפלת הערב רשות היא ,אם יהיה פנאי לאדם וימצא לעצמו נחת להתפלל יתפלל ,ואם לאו לא יתפלל ואין עליו אשם בכך .ואף על פי כן נהגו ישראל היום בכל מקום להתפלל תפלת הערב בקבע בכל לילה ,ואחר שקבלוה עליהם דרך חובה חייב כל אחד מישראל להתפלל אותה על כל פנים. וכמו כן תקנו זכרונם לברכה בשבתות ובמועדים תפלה רביעית והיא הנקראת תפלת מוסף ,והיא כנגד הקרבן שהיה נוסף במקדש בזמן שהיה קיים .ועוד תקנו תפלה חמישית ביום הכפורים לבד לרוב קדושת היום ובעבור היותו יום סליחה וכפרה לכל ,והיא הנקראת תפלת נעילה. וכל נוסח התפלות עזרא ובית דינו תקנום .ובימי החול תקנו להתפלל שמונה עשרה ברכות הידועות בכל פנות ישראל ,מלבד ברכת המינין שתקן שמואל הקטן בהסכמת רבן גמליאל ובית דינו ,כדאיתא במגילה ]י"ז ע"ב[ ,ומהן שלשה מספרות שבח השם ושלשה הודאה לפניו ,ושתים עשרה שנכלל בהם שאלת צורך כל איש מישראל ,והם זכרונם לברכה סדרום כסדר שהם סדורות היום בפי כל ישראל ,השלש ראשונות בשבח השם ,ובאמצעיות בבקשת צרכים ,ואחרונות בהודאת האל על כל הטובה שעושה עמנו ברוך הוא .ואחר כך לזמן רב נשכח כיוון סדורם ,ושמעון הפקולי ידע אותם והסדירם על הסדר המכוון כמו שסדרום עזרא ובית דינו ,לשאול תחלה דעת ,כי הוא ראש ואב לכל הקנינים שאם אין דעת אין כלום ,ואחר כך תשובה וכו' ,כמו שהם מסודרות. ובשבתות וימים טובים כדי שלא להטריח הצבור ביום שמחתם תקנו להתפלל בהם שבע ברכות לבד ,שלש ראשונות ושלש אחרונות ,וברכה אחת באמצע שמזכירין בה ענין היום ,כל מועד ומועד ושבת כפי ענינו .זולתי ביום טוב של ראש השנה שיש במוסף שלו תשע ברכות ,שלש ראשונות ושלש אחרונות ,ושלש אחרות שהן מלכיות זכרונות ושופרות ,הכל כמו שמקובל בפי כל ישראל גם בפי התינוקות ,אין צורך לאריכות בדברים אלו .ואולם יש לך לדעת כי בתפלת מוסף ראש השנה יש דין מחודש משאר תפלות ששליח צבור מוציא בהן הבקי ושאינו בקי ,ובשאר הימים אינו מוציא הבקי ,כן תמצא הענין אם תזכה ללמוד על דרך האמת. וכן מענין המצוה מה שהזהירו אותנו בכוונת הלב הרבה בתפלה ,ויותר בברכה הראשונה שאמרו זכרונם לברכה ]ברכות ל' ע"ב[ שמי שלא כיוון בה מחזירין אותו .וענין הכוונה זו שחייבו בשבילה חזרה היא לפי הדומה ,שיתן האדם אל לבו שלפני ה' הוא מתפלל ואליו הוא קורא ,ויפנה מחשבתו מכל שאר מחשבות העולם וייחד אותה על זה. ומה שאמרו שיש דברים שהם מעכבים את האדם מהתפלל אף על פי שהגיע זמן תפלה ,ומהם ,טהרת הידים ,וכסוי הערוה ,וטהרת מקום התפלה ,ודברים החופזין אותו ,כגון הצריך לנקביו .ומה שאמרו שיש דברים שצריך המתפלל להזהר בהן אבל אין מעכבין התפלה בשבילם ,ואלו הן ,עמידה ,ולכוין שיתפלל נוכח המקדש ,ושיתקן הגוף ,כלומר ,שיעמוד ביראה ופחד עיניו למטה ולבו לשמים ומניח ידיו על לבו כעבד העומד לפני רבו ,ושיתקן מלבושיו ולא יעמוד לבוש דרך הדיוטות ,וישוה הקול לא גבוה יותר מדאי ולא נמוך ,ויכרע בברכות הידועות ,ואלו הן באבות תחלה וסוף ,ובהודאה תחלה וסוף. וזמני התפלות אלו הן ,תפלת השחר מהנץ החמה עד סוף שעה רביעית ,ומי שעבר והתפלל אחר כן עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא חובת תפלה בזמנה. ומי שהתפלל בשעת הדחק ,כגון הרוצה להשכים לדרך ,תפלת שחרית אחר שיעלה השחר יצא .ותפלת המנחה משש שעות ומחצה ביום עד הערב .ותפלת הערב כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר .וצריך כל אדם להזהר שיתפלל קודם שיתעסק במלאכות אחרות כדי שלא יפשע. ודין טעה ולא התפלל תפלה אחת שמתפלל שתים מן הסמוכה לה ,ודין המתפלל שלא יפסיק בשביל כבוד שום אדם ,ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו, 6/7
להתפלל לו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק תפלתו אם יודע ודאי שהוא מן הנחשים שאינם ממיתין .וכן מענין המצוה מה שאמרו ]ברכות ח' ע"א[ שחייב כל אדם לחזר על כל פנים להיות מתפלל עם הצבור ,שתפלת הצבור נשמעת יותר מתפלת יחיד .ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכת ברכות בארוכה. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ועמד יום ולילה בלא תפלה כלל ,ביטל עשה זה כדעת הרמב"ם ז"ל ,ומי שצר לו ולא קרא אל ה' להושיעו ,ביטל עשה זה כדעת הרמב"ן ז"ל, ועונשו גדול מאד שהוא כמסיר השגחת השם מעליו.
מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה ספר החינוך מצוה תלד
מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה
שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה כדי שנלמוד עמהם מצוותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמתיות בה שהם מקובלים מהם ,ועל זה נאמר ]דברים י' ,כ'[ ,ובו תדבק .ונכפל הציווי במקום אחר שנאמר ]שם י"א ,כ"ב[ ,ולדבקה בו ,ואמרו זכרונם לברכה ]כתובות קי"א ע"ב[ ,וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה ,והא כתיב ]דברים ד' ,כ"ד[ ,כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ,אלא הדבק לתלמידי חכמים ולתלמידיהם כאלו נדבק בו ברוך הוא ,ומזה למדו זכרונם לברכה לומר שכל הנושא בת תלמיד חכם והמשיא בתו לתלמיד חכם ומהנו מנכסיו כאלו נדבק בשכינה .ועוד דרשו בספרי ]פיסקא דללכת בדרכיו[ ,ולדבקה בו ,למוד דברי אגדה ,שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם. שורש המצוה נגלה הוא כדי שנלמוד לדעת דרכי השם. ודיני המצוה כבר זכרתי קצתן. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ,וגם הנקבות מצוה עליהם גם כן לשמוע דברי חכמים כדי שילמדו לדעת את ה'. ועובר על זה ואינו מתחבר עמהם וקובע בלבו אהבתם ומשתדל בטובם ותועלתם בעתים שיש סיפק בידו לעשות כן ,מבטל עשה זה ,וענשו גדול מאד ,כי הם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות ,שכל הרגיל עמהם לא במהרה הוא חוטא ,והמלך שלמה אמר ]משלי י"ג ,כ'[ הולך את חכמים יחכם ,ורבותינו זכרונם לברכה אמרו ]אבות פ"א מ"ד[ הוי מתאבק בעפר רגליהם .והרמב"ן ז"ל ]בהשגותיו לספר המצוות מ"ע ז'[ כתב ,כי עיקר מצוה זו היא להשבע בשמו ברוך הוא לקיים מצוה ,והראיה ממה שאמרו בתמורה ]ג' ע"ב[ מנין שנשבעין לקיים המצוה ,שנאמר ]תהלים קי"ט ,ק"ו[ ,נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך ,והשיבו שם ,ההוא מובו תדבק נפקא וכו' .כמו שבא לשם.
מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם השם ספר החינוך מצוה תלה
מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם השם
להשבע בשמו ברוך הוא בעת שנצטרך להחזיק ולקיים דבר או להרחיקו ,לפי שיש בזה גדולה בחוקו והגבורה והרוממות ,ועל זה נאמר ]דברים י' ,כ'[ ,ובשמו תשבע .ובביאור אמרו זכרונם לברכה ]שבועות ל"ה ע"ב[ אמרה תורה השבע בשמו ,ואמרה תורה אל תשבע ,כלומר כי כמו שהשבועה שאינה צריכה היא נמנעת והיא מצות לא תעשה ,כן השבועה בעת הצורך היא חובה והיא מצות עשה .ולפיכך אין נשבעין לעולם בשום דבר מכל הנבראים ,ואמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין ס"ג ע"א[ ,כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם .ואמנם זה נאמר במי שמכוין להשבע באותו דבר מן הנבראין לבד ,אבל הנשבע בשמים או בשמש ובירח לכוונת האדון שעליהם שבראם ,זה אינו בכלל האיסור כלל ,ותמיד נראה שנשבעין כן בכל גבול ישראל. משרשי המצוה ,כי בהיותנו מקיימים דברינו בשמו הגדול .תתחזק בלבנו האמונה בו והשגחתו עלינו ועל כל דברינו ,וזה דבר ברור. ובדיני מצות השבועות והנדרים הארכתי בהם הרבה בסדר וישמע יתרו ]מצוה ל'[. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ולא רצה להשבע בשמו לעת הצורך ,ביטל עשה זה לדעת הרמב"ם ז"ל .אבל הרמב"ן ז"ל ]בהשגותיו לספר המצוות[ כתב ,שאין השבועה בשמו גם בעת הצורך מצות עשה כלל כי אם רשות גמורה ,שאם נרצה נשבע ואם לא נרצה להשבע לעולם אין בכך כלום ,וגם כי יש במניעה מהשבועה מצוה ,וכענין שאמרו במדרש רבי תנחומא ]מטות ,א'[ ,אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל ,לא תהיו סבורים שהותר לכם להשבע בשמי אפילו באמת ,אלא אם כן יהיו בך כל המדות האלה את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ,ואחר כך ובשמו תשבע .ואם נרצה נוכל לומר שיבוא ובשמו תשבע ליתן עשה ולא תעשה לנשבע בשם עבודה זרה ,כלומר ,בשמו תשבע ולא בשם אלהים אחרים .וענין מה שאמרו זכרונם לברכה ]תמורה ג' ע"ב[ שנשבעין לקיים המצוה ,כבר כתב הרב זכרונו לברכה כי מובו תדבק נפקא לן.
יו''ל ע''י מכון והערב נא
(845) 426 - 6054
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
עשה לא תעשה
ב"ה ובס"ד
המצוה לא לחוס על ז' עמים כשימסרו בידינו
פרשת עקב
מקור בתנ"ך פרשה
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
עקב
ז'
ט"ז קמז
בזמן הזה
י"ב–י"ח מנחם אב תשס"ט לפ"ק
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
רמב"ם
יראים
סמ"ג
רא"ם
הלכות
#
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
חפץ חיים
קפו שסב
שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה
עקב
ז'
כ"ה קמח
ו
רמג
שלא להדביק שום דבר מע"ז עם ממוננו וברשותנו ליהנות בו
עקב
ז'
כ"ו קפט
ה
קמ
ד
לדעת בכל לבו כי כל מאורע שבא על האדם הוא טוב עבורו
עקב
ח'
ה'
קלג
מב קסה
יא
להלביש ערומים
עקב
ח'
ו'
לה
לברך אחר המזון
עקב
ח'
י'
כו
לא לעשות דבר המרחיק )גאוה וכד'( מאתנו את השי"ת
עקב
ח'
י"א
לא יתפאר האדם בלבבו כי צדקתו היא שגרמה לו
מט ל
ל
סא
קד
ארץ ישראל
מח שסג כב עבודה זרה וחוקות מו
רפד
כ
קו
שסד כה עבודה זרה וחוקות מה
רפז
כג
קה תכט
יז
ריא
קנג
ל
רנג
עקב
ט'
ד'
קנ
ר
לברך ברכות )מאה ברכות(
עקב
י'
י"ב
כח
יז
נו
לא להקשות עורף מלשוב לבוראו בלב שלם
עקב
י'
ט"ז קנא
רלו
צו
לרכך הלב לקבל דברי המוכיח
עקב
י'
ט"ז
לאהוב את הגר
עקב
י'
י"ט
מצות יראת השם
מט
תכח
מא
ה
יח
כל העולם
ה
יט ברכות
כז
נ
יט
קע
תל
כל העולם
יא
קי
כ
יג
כל העולם
יד
כל העולם
רנה
ו
קפ שסה
קל
עקב
י'
כ'
להתפלל לו
עקב
י'
כ'
מצות החברה והדביקה עם חכמי התורה
עקב
י'
כ'
לג
מצוה על כל הצריך לישבע שישבע בשם השם
עקב
י'
כ'
לב
יראה מחכמי התורה ולומדיה
עקב
י'
כ' קמד
לקרות הלל בחג העצרת )שבועות(
רז דעות
י
יז
רו
טו
תלא
כל העולם
מ
סא
תלב ב
כל העולם כל העולם
ט נב
כל העולם
כב
רנא כ
מז
ס
יז
כל העולם
כל העולם
סד
לא
רבנן
נוהג
יג
נד
ג
תו
ה
תפלה וברכת כה יט
קפו
נב
ו
תז
ו
דעות
ח
כה
עו
נ
י
רסז
ז
שבועות
קכג
כו
קסט תלג
ב ה
יז
כל העולם כל העולם
יא
תלד מה
קמז תלה קט
קצג קסב סב רלא
ג
ז
כל העולם
טז
כל העולם כל העולם כל העולם
עקב
י'
כ"א קג
נט
קיח
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דסוכות
עקב
י'
כ"א
ס
קא
כל העולם
לקרות הלל בח' ימי החג ובח' ימי חנוכה א'פסח ושבועות
עקב
י'
כ"א
ק
לקרות הלל ביום ב' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
לקרות הלל בח' ימים דחנוכה
עקב
י'
כ"א קא
כז סט
קמז
רסב
קי
כל העולם כל העולם כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עה
קטז
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עד
קטו
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עג
קיד
כל העולם
לקרות הלל ביום ה' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עב
קיג
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דפסח
עקב
י'
כ"א קב
נח
קיז
כל העולם
לקרות הלל ביום ג' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
ע
קיא
כל העולם
לקרות הלל באור ליום א' דפסח
עקב
י'
כ"א קד
נז
קיט
כל העולם
לקרות הלל ביום א' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
סח
קט
כל העולם
לקרות הלל ביום ח' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סז
קח
כל העולם
לקרות הלל ביום ז' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סו
קז
כל העולם
לקרות הלל ביום ו' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סה
קו
כל העולם
1/2
זכר נקבה
מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
לקרות הלל ביום ה' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סד
לקרות הלל ביום ד' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סג
קד
לקרות הלל ביום ג' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סב
קג
לקרות הלל ביום ב' דסוכות
עקב
י'
כ"א
סא
קב
לקרות הלל ביום ד' דחנוכה
עקב
י'
כ"א
עא
ללמוד בנינו תורה ומצוות
עקב
י"א י"ט סט
קמט
ללמוד תורה בכל עת
עקב
כז
שיטות בה"ג 4517( 757) רס"ג )4642-4702 ( 882- 942 ר' אליהו הזקן 4699( 939) ר' יצחק ברגלוני 4773(1013) ר' שלמה גבירול 4800(1040) יראים )4875-4958 (1115-1198 רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
יו''ל ע''י מכון והערב נא
י"א י"ט
רמב"ם
יראים
#
סמ"ג
רא"ם
הלכות
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
חפץ חיים
רבנן
נוהג
זכר נקבה
קה
כל העולם כל העולם כל העולם כל העולם
קיב
כל העולם
יט
ח
רכה
ט
קז
כל העולם
קמח פה
כל העולם
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
16
5
21
20
1
0
20
13
2
3
5
5
0
0
5
5
29
4
33
33
0
0
33
12
27
2
29
29
0
0
29
9
11
4
15
14
1
0
14
12
9
5
14
13
1
0
13
11
5
2
7
7
0
0
7
7
6
3
9
9
0
0
9
9
3
2
5
5
0
0
5
5
8
3
11
11
0
0
11
9
6
2
8
8
0
0
8
8
5
2
7
7
0
0
7
7
7
3
10
10
0
0
10
9
4
2
6
6
0
0
6
5
4
2
6
6
0
0
6
6
1
0
1
1
0
0
1
1
14
5
19
19
0
0
19
16
(845) 426 - 6054
כל העולם ארץ ישראלבית המקדש
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
Related Documents
Mitsvot Hashavoua Ekev 2009
May 2020 3
Mitsvot Hashavoua Brief Ekev 2009
May 2020 2
Peninei Hashavoua Ekev 2009
May 2020 2
Pinat Hashavoua Ekev 2009
May 2020 1
Pinat Hashavoua Reeh 2009
May 2020 0