Mimayanot Hitachduteinu Noach 5770

‫‪IIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIII‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ש‬ ‫"‬ ‫קר‬ ‫זמן‬ ‫סוף‬ ‫השבוע‬ ‫שיעור‬ ‫חבורת יסודי התורה ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫עש"ק נח‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫פרשת נח‬ ‫‪9:22‬‬ ‫מס' יומא ט‪ .‬עד יא‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫פרשת לך‬ ‫עש"ק לך ‪9:26‬‬ ‫מס' יומא יא‪ :‬עד יג‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫מאן דלא קרי קר"ש בעונתיה‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫בנדוי הוא כל ההוא יומא‬ ‫‪ä"á‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪iIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiI‬‬ ‫ה' חשון תש"ע ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫שנה י"ב גליון ה'‬ ‫נח‬ ‫‪I iIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiIiI‬‬ ‫‪I‬‬ ‫הצטרכות הנשמה ביום השבת‬ ‫עיקר גזר דינם על הגזל‬ ‫‪I c‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪C‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪åúéá éöôç ìë äáéúì ç÷ì çð‬‬ ‫‪I ì"æç åàø÷ äîì øéòäù (áìù úåà) à÷øôã àøâà øôñá éúéàø‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪àìä ,úåãìåú íùá ÷çöé úåãìåú äìà úùøôå çð íùá úàæ äùøôì‬‬ ‫‪I äùøô úåø÷ì íäì äéä ,çð úåãìåú äìà úìçúî úàæä äùøôä íâ‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪õøéúù äî ù"ééòå ,øçà íùá äéðù äùøôå úåãìåú íùá úàæ‬‬ ‫‪I êøãá‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪íéðåùàøä úà ìñåô äìà øîàðù íå÷î ìëã èåùôá äàøð éìå .ãåñ‬‬ ‫‪I ìåáîä øåãä ìë ìñô äìà øîàð ïàëå ,íéðåùàøä ìò óéñåî äìàå‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ïéàáå ïéñéòëî åéä åéðôìù úåøåãä ìë íâå íìåòä ïî úøëðå ãáàðù‬‬ ‫‪I ìò æîøì íéðåùàøä ìò óéñåî äìàå áéúë ïî÷ìå ,êøáúé åéðôì‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪íäøáàì çéèáä ä"á÷ä éë åéîé óåñá äáåùú äùòù ìàòîùé‬‬ ‫‪I úåîéù‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪åöø àì ïëì ,(æé â éìùî) áéúë íòåð éëøã äéëøã äðäå ,äáåè äáéùá‬‬ ‫‪I .çð íùá äåðéë ÷ø íúìåæ ìåèéá ìò íéøåî úåãìåú íùá ÷åñôä úåðëì‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪åúéá éöôç ìë äáéúì ç÷ì çð‬‬ ‫‪I àöîð ãåòå íúåãìåúá úåéøáãî åéä úåéúééáä úåîäá ìëù òåãé‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪øáä æååà øáä øåîçå øåáä øåù åîë ,ïéîå ïéî ìëî ééàøôä äúò íâ‬‬ ‫‪I íç÷ì íãàäå íééàøô åéä 'ä íàøá úòáå ,ééàøôä áìëä àåä ìà÷ùäå‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I ,íúéçîå íøàúå íòáè äðúùð íãàä é"òå åùéîùúì íòéðëäå åúéáì‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪íéðéîä ïî ÷ø âåæ âåæ çð ìà åàá àì íéðéîä íåé÷ ïòîì éàãåáå‬‬ ‫רבותינו דורשים לשבח‬ ‫‪I úåéúééáä úåîäá åøñçéù íâäù ,äàéøáä úòá åàøáðù åîë íééàøôä‬‬ ‫‪I‬‬ ‫רחמנים ביישנים גומלי חסדים‬ ‫‪íãàä ìëåéå ,äàéøáä úòá íâ åøñç ïë àìä‬‬ ‫‪I íãåöì äáéúä ïî åúàöá‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.úåéúééá úåéäì åáåùéù ãò íòáè úåðùìå íòéðëäìå‬‬ ‫‪I íìåòä øåæçé àìù äöø åéðáå çð ìò úééèøôä 'ä úçâùäî ìáà‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪õøàä ìò íãà íéäìà àåøá úòî íìåòä íìúùðù äî ìëå ,åéøåçàì‬‬ ‫‪I äéä ïåùàøäù ,ùãçä íìåòä ìà ïùéä íìåòä ïî íúà åàéáé ,äúò ãò‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪äúò ãò íãà éðá åàéöîä øùà äùòîä úùåøçå úåéðîåàä ìë‬‬ ‫‪I íàù‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪äìàä íéìëä úà åàéöîéù ãò íéðù óìà úéðù êøèöé ìåáîá åãáàé‬‬ ‫‪I åéä çð úéááù ,åúéááù äî ìë åúà ç÷éù 'ä åì øîà ë"òå ,úéðù‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ïëå ,åéîé ãò áì éîëç åàéöîäù úåéðîåà éìëå äùòî éìë ìë íéàöîð‬‬ ‫‪I úç÷ì êøèöéå åúéááù úåéúééáä úåîäáä ïî åúåà àéáî äéä àì íà‬‬ ‫‪I‬‬ ‫הארץ משתוקק לעלי'‬ ‫‪øúåä‬‬ ‫‪ë‬‬ ‫"‬ ‫‪ò‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪äáøä‬‬ ‫‪íéðù‬‬ ‫‪ë‬‬ ‫"‬ ‫‪â‬‬ ‫‪åøáòé‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪úåéúééá‬‬ ‫‪åéäé‬‬ ‫‪ãò‬‬ ‫‪íìãâìå‬‬ ‫‪úåéøáãî‬‬ ‫‪I ÷ø ç÷é àìù ìåáâ ïúð äæáù ÷ø ,åúéááù åéúåîäáî úç÷ì ïë íâ åì‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.íúåà äáéúä ìéëú àì éë íéðùå äòáù‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪'éä äðîà éðè÷î çð‬‬ ‫‪ì"ð äðäå ,'åëå äéä äðîà éðè÷î çð óàã ùøéô é"ùø‬‬ ‫‪I çðàùúìòéëõéìîäì‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪úùøô ùøãîá ù"î êøã ,åøåã ìò äæá ïéâäì éãë ïë äùò äðåëáã‬‬ ‫]‪I úåîù] øîàå àèç åì íâ úåéäì éãë úåçåì åðéáø äùî øáù êëìã [à ,åî‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪íäå éúàèç éðà "êøôñî àð éðçî ïéà íàå íúàèç àùú íà" [áì ,áì‬‬ ‫‪I àèç àì àåä äðä ãò øîàù çð ïååéë êëìå .'åëå éì ìçåî äúà íà åàèç‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I ïåéë íúéçùäì åøåã ìò 'úé àåä óö÷ êëì ,åá íéé÷úäì íìåòì øùôà äéäå‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪àåä åìàë äàøð äéäå äáéúì ñðëé àì àåäã ïåéë êà ,åá íéé÷úé íìåòäã‬‬ ‫‪I úúçùäá éøä ë"à ,øééúùäì éàãë àìå àèç åì íâ ùéå äðîà éðè÷î‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.åìåë íìåòä ìëì ìåçîéå êøáúé àåä äöåø åðéà éøîâì íìåò‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫החרדי‪I I I I I I I‬‬ ‫הציבור‪I I‬‬ ‫של ‪I I‬‬ ‫החדשות ‪I‬‬ ‫‪I0747-300100‬קו‪I I I‬‬ ‫‪IIIII‬‬ ‫‪IIIIIIIIIIIII‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪:‬‬ ‫][‬

‫][‬

‫בריש מס' יומא אנו רואים כמה שמירה‬ ‫היה צריך הכה"ג שלא יבא לידי טומאה‪ ,‬אף‬ ‫בהיותו במקום המקודש ביותר‪ ,‬ועאכו"כ‬ ‫כמה שמירה צריכים בשעה שיוצאים‬ ‫בשווקים הטמאים‪ ,‬וזה א"א רק בכח התורה‬

‫)זוה"ק בלק קפ"ו‪(.‬‬

‫מדברי רבינו שליט"א בסיום מס' מכות‬

‫)תפ"ד(‬

‫קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס‪ .‬פירש רש"י‬

‫עוד כל ימי הארץ זרע וקציר‪ .‬י"ל ע"ד הלצה דהנה אנו‬

‫לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל והוא פלא‪ ,‬הא לעיל כתיב‬

‫רואין שהיצר הרע מטפש לבות בני אדם‪ ,‬כי הצטרכות גופם הם‬

‫דגזירה היתה משום גילוי עריות ושפיכות דמים‪ .‬ואפשר לומר‪,‬‬

‫אצים להעשיר ולעולם לא ישבעו ורוצים לאסוף תמיד הון עתק‬

‫דהנה מקשים מפני מה נחשב להם חטא זה שעברו על גילוי‬

‫שיספיק להם ולבניהם אחריהם ומשתדלים בזריזות רב לזה‬

‫עריות וגזל והא עדיין לא נתנה להם תורה‪ ,‬ואם תאמר על זה‬

‫ומסתכנים בדרכים ועושים עבודות פרך להרוויח ממון ועושים‬

‫נחשב להם החטא שהיא משבע מצות שנצטוו בני נח‪ ,‬הא לא‬

‫זאת כל ימי השבוע‪ ,‬ובהגיע יום השבת הוא היום אשר נתן השם‬

‫יתברך לתקנה לנפשות ישראל לקבץ בו הצטרכות הנשמה – כי‬

‫נאמרו השבע מצות אלא לאדם הראשון‪.‬‬

‫ונראה לתרץ‪ ,‬דהנה כתיב בפרשת ויקרא )א' ב'(‪ ,‬אד"ם כי‬

‫המשמר שבת כהלכתו מוחלין לו עונותיו ]ע' שבת קיח‪ [:‬וגם זה‬

‫יקריב מכם קרבן ולא נאמר איש כי יקריב מכם‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬כשם‬

‫לא בעמל ויגיעה רק להיות יושב במנוחה לבלתי עשות מלאכה‬

‫שאדם הראשון לא הקריב מן הגזל דכל העולם היה שלו‪ ,‬כך‬

‫ולבלתי חלל את יום הקדוש ההוא‪ ,‬ואינו רק יום אחד‪ ,‬כבד הדבר‬

‫אתם לא תקריבו מן הגזל‪ ,‬והאי איסור דגזל הא הוי אחד‬

‫עליהם‪ ,‬היתכן שיצר הרע יטפש כך את הלבבות להיות להיפוך‪,‬‬

‫משבע מצות ולא שייך באדם הראשון‪ ,‬נשמע מזה דהשבע‬

‫שבעבור הצטרכות הגרוע יטריחו טרחות גדולות בכל ששת ימי‬

‫מצות לא נצטוה רק לאדם הראשון אלא כל הדורות הבאים‬

‫המעשה ובעבור הצטרכות הנשמה שיש לו לעשות יום אחד‬

‫אחריו‪ ,‬והראיה מגזל שנאמר לאדם הראשון ולא שייך אצלו‪,‬‬

‫ולילה א'‪ ,‬וגם זה אינו בטורח אלא שישב במנוחה‪ ,‬אינו רוצה‬

‫אלא על כרחך שקאי על הדורות הבאים אחריו הכי נמי כל‬

‫בזה‪ .‬וזה ירמוז הפסוק "כי יצר לב האדם כו'" יאמר‪ ,‬בא וראה‬

‫השבע מצות‪ .‬וזה כוונת רש"י ז"ל‪ ,‬לא נחתם גזר דינם אלא על‬

‫טפשות האדם ויצר הרע מטפשו‪ ,‬והרי מחשבותיו רעים מנעוריו‬

‫הגזל‪ ,‬דבאמת היה חטאם משום ג"ע ושפ"ד‪ ,‬אלא דבזה היו‬

‫לצבור כסף כחול היום שיספיק לו לכל ימי חייו ולבניו אחריו‪,‬‬

‫יכולין לתרץ דאדם הראשון לבד נצטווה‪ ,‬משא"כ כשעברו על‬

‫הגם "שעוד כל ימי הארץ" היינו כל זמן שהוא קיים על הארץ‬

‫גזל דע"כ לא לאדם הראשון נאמר רק להדורות הבאים אחריו‪,‬‬

‫הרי עולם כמנהגו נוהג "זרע וקציר כו'" ויכול בכל עת להשיג‬

‫ומזה ע"כ ראיה דגם שאר דברים להבאים אחריו נצטוו‪ ,‬משו"ה‬

‫הצטרכותו‪ ,‬ואפילו הכי הוא משתדל לאסוף ולכנוס‪ ,‬והרי לצורך‬

‫נתחייבו ונחתם גז"ד‪.‬‬

‫טוב טעם‬

‫שבט מיהודה החדש‬

‫‪ãåã éøáã‬‬

‫הנשמה "יום" אחד "ולילה" א' "לא ישבותו" אינם רוצים לשבות‬ ‫ביום השבת וכבד עליהם הדבר לישב בטל מעת לעת אחד‪.‬‬

‫ערבי נחל‪ ,‬שלח‬

‫איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ .‬יש מרבותינו דורשים‬

‫אותו לשבח ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו הי' צדיק ואלו‬

‫כי מלאכה הארץ חמס‪ ,‬לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪,‬‬

‫הי' בדורו של אברהם לא הי' נחשב לכלום ע"כ‪ .‬והנה שמעתי‬

‫ע"כ‪ .‬ויש להבין דרש"י סותר דברי עצמו‪ ,‬דמעיקרא אמר שלכן‬

‫בשם מהרי"א ז"ל רב"ד דק"ק מונקאטש לדקדק דאלו שדורשין‬

‫באה פורעניות עליהם על עון זנות ואח"כ אמר שלא נחתם גזר‬

‫לשבח כתב רש"י יש מרבותינו‪ ,‬ואלו שדורשין לגנאי כתב רש"י‬

‫דינם אלא על הגזל‪ .‬וי"ל דהא בא תליא‪ ,‬דהלא כל הטעם מה‬

‫רק ויש שדורשין‪ .‬ותירץ דלדרוש לשבח מצוה הוא שנלמוד גם‬

‫דקיי"ל דישראל אינו נהרג על פחות משוה פרוטה‪ ,‬הוא מפני‬

‫אנו לעשות כן בכל פעם לכן הם רבותינו‪ ,‬אבל אלו שדורשין‬

‫שישראל הם משורש טוב ומצד הטבע יש בהם ג' מדות טובות‪,‬‬

‫לגנאי אף שלהם בעצמם מן הסתם היה להם איזה טעם דרשו‬

‫רחמנים ביישנים וגומלי חסדים‪ ,‬ואינם מקפידים על פחות‬

‫כן‪ ,‬אבל אנו אין להתלמד מזה‪ ,‬לכן אינם רבותינו בדבר הזה‪,‬‬

‫משוה פרוטה‪ ,‬וגם ניתן להשבון אם הוא יתר על שוה פרוטה‬

‫ודפח"ח וש"י‪.‬‬

‫נפש יהונתן‬

‫כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ‪,‬‬

‫פירש"י ג' טפחים ממחרישה כי גם הארץ שינה מנהגה ותחת‬ ‫חטה יצא חוח‪ ,‬ולכאורה הוא דבר תימה לומר כן על כדור‬

‫הארץ‪ .‬נ"ל לפרש כי ידוע שנפש הארץ משתוקק להצמיח כדי‬ ‫להעלות נפשה מדומם לצומח ומצומח לחי ומחי למדבר‪ ,‬אך‬

‫בדור המבול שהשחיתו דרכם ולא הי' נייחא לארץ לבוא‬

‫למדריגת של רשעים וחטאים ע"כ לא תוסף הארץ תת כחה‬

‫להצמיח החיטים‪ ,‬ממילא יצא חוח‪ ,‬ומ"מ הוא חמס מהארץ‬

‫שחמסה מה שפקד עליה הקב"ה לתת כחה לזורע ולא לשנות‬

‫טבע העולם ואעפ"י שכוונתה לש"ש מ"מ בהדי כבשי דרחמנא‬ ‫למה לה וכשם שנענש חזקיהו מלך יהודה על שלא עסק בפרי'‬

‫ורבי' וטעמו מפני שראה מנשה יוצא ממנו מ"מ נענש בהדי‬ ‫כבשי דרחמנא למה לך ]ברכות י'‪ [.‬ה"נ נענשה הארץ בג'‬

‫טפחים של מחרישה‪ ,‬והיינו כי מלאה הארץ חמס שחמסה‬

‫מתת כחה לזורע‪.‬‬

‫חתם סופר‬

‫דבני מחילה נינהו‪ ,‬משא"כ עכו"ם ששורשם רע ותכונתם רעה‬ ‫ואינם מוחלים אפילו פחות משוה פרוטה‪ ,‬ע"כ הדין הוא‬ ‫דנהרגין אפילו על פחות משוה פרוטה‪ ,‬וגם לא ניתן להשבון‬

‫דלאו בני מחילה נינהו‪ ,‬בשביל שאין בהם אותן המדות שישנן‬ ‫בבני ישראל‪ .‬והשתא נחזי אנן אימת נהפך תכונתם של אנשי‬

‫דור המבול להיות סורם רע בתכלית הגרעון‪ ,‬הלא אדם‬

‫‪í"éáìîäì äåöîäå äøåúä‬‬

‫הראשון הי' יציר כפיו של הקב"ה משורש הטוב בתכלית‬

‫ובלתי שום ספק נוצר בתכונה טובה וככה הי' בבניו אחריו‪,‬‬

‫ולפי"ז בכל עת שהחזיקו במעשה אבותיהם ובמדותיהם‬

‫הטובות‪ ,‬ע"כ הי' בהם תכונה טובה ומדות טובות והיו מוחלין‬

‫זה לזה בפחות משוה פרוטה‪ ,‬אולם אח"כ נתמעטו הדורות‬

‫וקלקלו‪ ,‬ולכן מני אז נהפכה גם תכונתם מטב לביש והקפידו‬

‫אחד על חבירו אפילו בפחות משוה פרוטה ולא מחלו זל"ל‪,‬‬

‫ולכך הדין לגבייהו דנהרגין אפילו על פחות משוה פרוטה כמו‬

‫עכו"ם‪ .‬נמצא דהא בהא תליא ואין שום סתירה בדרשות חז"ל‪,‬‬

‫דלפי שהשחית כל בשר את דרכו ונזקקין לשאינן מינן לכן קבלו‬

‫תכונה רעה‪ ,‬ולכן לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪ ,‬שעי"כ היו‬ ‫חייבין מיתה אפילו על גזילה של פחות משו"פ‪.‬‬

‫‪å"îø 'îò ÷"ùøâäì äîìù úîëç‬‬

‫דברי יואל‬

‫‪IJIJIJIJIJIJIJIJIJIJIJIJIJI I I I I I I I I I I IJIJIJIJIJI I I I I‬‬ ‫בוצין בוצין מקטפי' ידיע‬ ‫למד מדודך רבי משה'לע שכ"כ זיכך את עצמו עד‬ ‫‪I‬‬ ‫הרה"ק רבי משה האלבערשטאם משינאווא זי"ע‬ ‫שגופו אינו סובל שום מאכל ומשתה"‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫נולד ביום ט' מנחם אב שנת תר"ב כבנו בכורו לאביו‬ ‫בכל זאת לא נמנע מלעבוד קונו במסירות נפש‬ ‫הרה"ק בעל דברי יחזקאל זי"ע‪ ,‬כפי הנראה נקרא משה‬ ‫ובהתלהבות עצומה‪ ,‬ובמיוחד באמירת הודו בתפילת‬ ‫‪I‬‬ ‫ע"ש זקינו הגה"ק בעל ישמח משה זי"ע‪) ,‬אמו היתה‬ ‫מנחה עש"ק‪ ,‬אביו דיבר פ"א משבח בניו ועליו אמר‬ ‫"מיין ר' משה'לע איז אן עובד ד' באמת גאר אן‬ ‫בתו של ר' מרדכי מהאלאשיץ זצ"ל חתן הארי' דבי‬ ‫‪I‬‬ ‫קונצן" פ"א ביקר זקינו הד"ח בבית חתנו ר' משה‪,‬‬ ‫עילאי שהי' חתן מרן הישמח משה(‪ ,‬כשהי' בטל ילדותו‬ ‫ובתו הזכירה לפניו את הילד החלוש שהי' אז בן ד'‪,‬‬ ‫נתייתם מאמו‪ ,‬ונתגדל בבית דודו הרה"צ ר' משה‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ä"äììæ àååàðéùî äùî éáø ÷"äøä‬‬ ‫נגש הד"ח אל מטתו והביט בפניו ואמר‪ :‬הילד עוד‬ ‫אונגאר זצ"ל חתן מרן הדברי חיים זי"ע‪ ,‬שגר בצאנז‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ïåùç á"é‬‬ ‫יהי' זקן ושבע ימים‪ ,‬וישברו בביתו את הדלת כדי‬ ‫ומשום כך זכה ליצוק מים על ידי זקינו הגדול מצאנז‪,‬‬ ‫להכנס אליו‪ ,‬למעלה מחמישים שנה עברו מאז‪ ,‬ובחג‬ ‫וממנו שאף מלא חפניים קדושה ויראת שמים‪ ,‬והי'‬ ‫‪I‬‬ ‫מקושר אליו בכל נימי נפשו‪.‬‬ ‫השבועות תרנ"ט השנה הראשונה שהתחיל לנהוג‬ ‫כשהחל‬ ‫‪,‬‬ ‫מפלה‬ ‫להקטיגור‬ ‫'‬ ‫ברכו‬ ‫המשפט‬ ‫ושיהי‬ ‫בהצלחה‬ ‫ומסופר כי פ"א אמר מרן הדברי חיים זי"ע לנכדו‬ ‫אדמורו"ת‪ ,‬בא אליו קהל רב של חסידים‪ ,‬במוצאי החג‬ ‫‪I‬‬ ‫החביב משה'לע אני מקנא בך שקל לך להיות ירא שמים המשפט והקטיגור עמד לשאת דברו‪ ,‬צנח לפתע ארצה נדחקו בהמוניהם לקבל ברכת פרידתו‪ ,‬ומרוב הדוחק‬ ‫‪I‬‬ ‫שנולדת בלי שום גשמיות רק כולו רוחניות‪ ,‬ומסופר כי ומת‪ ,‬הדבר נודע לרבים וגרם לקידוש השם גדול‪ ,‬אחד נשברה דלת חדרו‪ ,‬קרן אור פניו ואמר‪ ,‬אם נתקימה בי‬ ‫כששהה הרה"ק בעל תפארת שלמה מראדמאמסק זי"ע מחסידיו הי' סוחר של פטריות‪ ,‬פ"א ראה שמחירן יורד הברכה שישברו את הדלת‪ ,‬מעתה בוודאי תתקיים בי‬ ‫‪I‬‬ ‫בצאנז‪ ,‬התבונן ברבי משה'לע שהיה אז בחור צעיר חשש שיפסיד ממון ורצה למכרן מהר‪ ,‬התייעץ עם רבו‪ ,‬הברכה בשלימותה‪ ,‬פ"א כשהי' בן ו' שנים הי' חולה‬ ‫לימים ועמד מאחורי כסאו של זקנו הק' בעל הד"ח‪ ,‬והורה לו שלא ימכרו עכשיו רק ימתין לשנה הבאה‪ ,‬ואז מסוכן עד שכל מה שאכל הקיא אפי' שתיית מים לא סבל‬ ‫‪I‬‬ ‫וכה התפעל הצדיק מפניו הקורנות של הבחור הצעיר ימכור בריווח‪ ,‬ולשנה הבאה לא גדלו פטריות ונתעשר גופו‪ ,‬ורצו לזקינו הד"ח בבהלה‪ ,‬צחק ואמר קען ער דאך‬ ‫עד כי שאל את מרן הד"ח מי הוא אותו הבחור‪ ,‬ענה לו מאוד‪.‬‬ ‫זיין רבי‪ ,‬אמנם כשהפצירו בו שהוא מסוכן מאוד אמר‬ ‫‪I‬‬ ‫שיחי' עוד ע' שנה‪ ,‬ואמנם הגיע לשנתו השבעים ושש על‬ ‫הד"ח "נכדי הוא וכבר נושא מאות יהודים על כתפיו"‪.‬‬ ‫והצנע לכת עם אלקיך‬ ‫‪I‬‬ ‫מופלא היה במידת ההסתר שבו‪ ,‬כל ימי חייו עמל אף חולשתו התמידות ושהותו הממושכת בביה"ח בוינה‪.‬‬ ‫האיש מקדש‬ ‫פ"א התבטא אביו שמי שיסלק כך וכך נדן‪ ,‬יחתן להסתיר גדולתו וקדושתו מעיני הבריות חסידיו וב"ב‬ ‫‪I‬‬ ‫אחרית ימיו‬ ‫עם בנו ר"מ אליו‪ ,‬והי' שם גביר אחד החסיד מגזע מעולם לא זכו לראותו בשכבו ובקומו‪ ,‬בהנהגתו‬ ‫לפני הסתלקותו אחר מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫היחס ר' מאיר צבי הירש טענענבוים וסילק מיד את ובהליכותיו בסדר לימודיו ושיעוריו‪ ,‬בשמעו פסיעות כשעדיין לא הי' ממשלת פולין פשוטה על גאליציע אמר‬ ‫אשר‬ ‫ספרו‬ ‫את‬ ‫מחזיר‬ ‫היה‬ ‫חדרו‬ ‫דלת‬ ‫אל‬ ‫מתקרבת‬ ‫אדם‬ ‫שאינו רוצה להיות ביחד עם פולין הרשעה ולפלא‬ ‫הסכום‪ ,‬אביו לא רצה לחזור מדיבורו ונעשה חתן אצלו‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫החתונה התקיימה בין יוה"כ לסוכות‪ ,‬ובעת החתונה למד בו לאורן‪ ,‬כך שהלה שנכנס לא ידע מאי קא תני ששבועות מספר אחר הסתלקותו השתלטה על גאליציע‪.‬‬ ‫לתפלה‬ ‫עמדו‬ ‫לעת‬ ‫גם‬ ‫הדברים‬ ‫פני‬ ‫נראו‬ ‫כך‬ ‫‪,‬‬ ‫רבנא‬ ‫הי' זקינו מרן הד"ח התפאר במחתונו ואמר כי המחותן‬ ‫ביום ה' מרחשון שנת תרע"ט אחר הצהרים עשה‬ ‫‪I‬‬ ‫קרוב יותר ממנו בדור אחד להרבי ר' העשיל מקראקא בציבור‪ ,‬כאשר ניסה ככל יכלתו להערים ולהסתיר יחודים והתכונן לעלות השמימה‪ ,‬ולא נתן לשום איש‬ ‫עבודותו הק'‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫להביט בפניו‪ ,‬וכך נתמשך עד למחר עש"ק‪ ,‬בעת‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫חילק‬ ‫‪,‬‬ ‫בסתר‬ ‫היו‬ ‫הצדקה‬ ‫מעשה‬ ‫גם‬ ‫כך‬ ‫מעשיו‬ ‫ככל‬ ‫הסתלקותו עמד שם הרה"ק מנאסאד וידיו תליות‬ ‫גם אחר חתונתו נשאר מקושר בלו"נ לזקנו הק'‬ ‫‪I‬‬ ‫מצאנז זי"ע ועד כדי כך הי' מקושר אליו כמסופר הון רב לצדקה‪ ,‬אבל מבלי שידע איש‪ ,‬כי כך היה דרכו למטה ועיניו זלגו דמעות‪ ,‬אמר הגה"ק משינאווא‪ :‬מה‬ ‫עבור‬ ‫מוכן‬ ‫היה‬ ‫אחד‬ ‫וכל‬ ‫ארנקים‬ ‫וכמה‬ ‫כמה‬ ‫לו‬ ‫ו‬ ‫הי‬ ‫הוא רוצה ממנו‪ ,‬והבינו שעושה פעולות להחזיקו‬ ‫שלאחר חתונתו נסע פעם לצאנז ומשם חזר לבית חמיו‬ ‫‪I‬‬ ‫בעיר בריגעל‪ ,‬בבואו העירה ראה את האב"ד דשם מישהו מהנצרכים‪ ,‬כי הכנת הצדקה היתה עבודה בחיים‪ ,‬ונתאסף קהל גדול סביב ביתו בשמעם מצבו‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫וסיעת מרחמוהו נוסעים על עגלה‪ ,‬שאל להם לאן פניהם שלימה אצלו והיה מיחד לכל מטרה ומטרה סכום וביני לביני בא הרופא ואמר שרגעיו ספורים‪ ,‬וכששמעו‬ ‫מועדות‪ ,‬והשיבו שנוסעים לצאנז‪ ,‬מרוב השתוקקות מסוים‪ ,‬ואמנם כן לאחר פטירתו מצאו במגרותיו כמה הקהל דבריו‪ ,‬נדחפו כולם הביתה‪ ,‬שרצו להיות בשעת‬ ‫‪I‬‬ ‫להיות בצאנז ביקש מהם שיקחוהו עמהם אף שרק וכמה ארנקים כל אחד עם הסכום המוכן למסירה‪ ,‬יציאת נשמה‪ ,‬ומפני זה לא הי' אוויר זך לנשימה והי'‬ ‫עכשיו חזר מצאנז‪ ,‬והסכימו בתנאי שיקח רשות מזו' סיפר אחד ממשמשיו בקודש‪ ,‬פעם אחת כשהייתי בחדר קשה אליו הנשימה ובקש הרה"ק משינאווא מהקהל‬ ‫‪I‬‬ ‫הרבנית‪ ,‬ועשה כן‪ ,‬כשבאו לצאנז‪ ,‬התנהלה שיחה בין הסמוך לחדרו והוא חשב כי אני ישן כבר‪ ,‬ראיתי כיצד לצאת‪ ,‬אבל אף אחד לא יצא‪ ,‬אז אמר שאם לא יצאו‬ ‫חסידי צאנז עם אורחים מפולין‪ ,‬הללו ספרו שאצלם יהודי בשם רבי יונה לייב מטשחויב בא אליו והוא נתן יגלה חטאם שעשו מיום הולדם‪ ,‬וכששמעו זאת ברחו‬ ‫‪I‬‬ ‫אפי' הרביים הבלתי מפורסמים יש להם עדה של אלפי לו סכום גדול כדי שיוכל לקנות סחורה‪ ,‬שכן הסוחרים כולם החוצה‪ ,‬והי' שם גם הגה"צ ממאדא ובני הרה"צ‬ ‫‪I‬‬ ‫חסידים‪ ,‬פתאום יצא הדברי חיים מחדרו ואומר‪ :‬אם לא רצו יותר למכור לו בהקפה‪ ,‬ראיתי שהכסף היה אבד"ק האלאש‪ ,‬הגה"צ ממאדא הי' עוד חסיד של אביו‬ ‫הייתי רוצה הי' לי חסידים הרבה‪ ,‬והסיבה שאין לי מוכן ומונח בארנק מיוחד ורק חיכה כנראה שאישן‪-‬ומי הדברי יחזקאל‪ ,‬והמשיך אחר הסתלקותו לנסוע לבנו‬ ‫‪I‬‬ ‫מפני שאינני רוצה‪ ,‬ומדוע אינני רוצה‪ ,‬מפני שאסור יבין בסוד קודשים‪ ,‬וכדאגתו לממונם של ישראל כן ר"מ‪ ,‬וגם הוא רצה לצאת אמר הרה"ק משינאווא לא‬ ‫כנודע‬ ‫הקפידו‬ ‫ובשינאווא‬ ‫בצאנז‬ ‫‪,‬‬ ‫בכבודם‬ ‫זהירתו‬ ‫היתה‬ ‫לכם נתכוונתי ואמר כתיב רבים מכאובים לרשע‬ ‫ובאמרו זאת הבחין בנכדו העומד שם שרק אתמול נפרד‬ ‫‪I‬‬ ‫ממנו‪ ,‬טפח הד"ח על כתפיו ואמר! אתם רואים‪ ,‬שהחסידים לא ישהו בחג הפסח במחיצת הרבי‪ ,‬אלא והבוטח בה' חסד יסובבנהו הפשט היא כך "רבים"‬ ‫שני‬ ‫והנה‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫לבנך‬ ‫והגדת‬ ‫"‬ ‫מצות‬ ‫לקיים‬ ‫לביתם‬ ‫יסעו‬ ‫משה'לע שלי יהי רבי למאות חסידים‪.‬‬ ‫היינו אנשים רבים העומדים סביב איזה בן אדם‬ ‫‪I‬‬ ‫חסידים לא חפצו לוותר על שהייה בחג בחצר קדשו "מכאובים" רק "לרשע" דהיינו שקשה אנשים רבים‬ ‫נשיאותו‬ ‫‪I‬‬ ‫והחביאו עצמם עד לתפלת מנחה בערב פסח‪ ,‬נאלץ ‪ ...‬לרשע אבל "והבוטח בה'" דהיינו לצדיק "חסד‬ ‫עוד בחיי אביו מסר לו הרבנות בעיר שינאווא כמה‬ ‫לאחד‬ ‫נשפך‬ ‫הסדר‬ ‫עריכת‬ ‫באמצע‬ ‫‪,‬‬ ‫לשולחנו‬ ‫הזמינם‬ ‫ל‬ ‫יסובבנהו" טוב לו לאנשים רבים עומדים סביב‪ ,‬אבל‬ ‫‪I‬‬ ‫שנים קודם הסתלקותו‪ ,‬וקראו "הרב הצעיר"‪ ,‬ואחר‬ ‫מהם היין על המצות וחבירו שנבהל צעק בקול "חמץ" מה אעשה שאין זה לפי כוחתי‪ ,‬והגה"צ ממאדא ובנו‬ ‫הסתלקות אביו בשנת תרנ"ט מילא מקומו בשינאווא‬ ‫זה‬ ‫יהודי‬ ‫לבייש‬ ‫ו‬ ‫"‬ ‫ח‬ ‫?‬ ‫חמץ‬ ‫היא‬ ‫המצה‬ ‫"‬ ‫ואמר‬ ‫‪....‬‬ ‫התרעם‬ ‫נתנו לו קוויטל האחרונה בימי חייו‪ ,‬ואח"כ לבש‬ ‫‪I‬‬ ‫הן ברבנות והן באדמורו"ת ואלפי חסידי אביו נהרי חמץ‪"...‬‬ ‫השטריימל וביקש מים לשתות ועשה ברכה ועלה‬ ‫אליו‪ ,‬ומספר נכדו הרה"צ רבי אביש קנר זצ"ל בספרו‬ ‫‪I‬‬ ‫בסערה השמימה‪.‬‬ ‫צדיק ורע לו‬ ‫אוהל קדושים וז"ל שם עובדא ידענא דבשנת תרנ"ט‬ ‫סבל מאוד כל ימי חייו מבני מעיו וכל מה שאכל‬ ‫גדולים צדיקים במיתתן‬ ‫כאשר החסידים שמו עיניהם בו שימלא מקום כ"ק‬ ‫‪I‬‬ ‫אביו הגה"ק משינאווא זי"ע קרא אליו החסידים אנ"ש הקיא מיד וכתוצאה מזה נעשה רזה וחלש מאוד‪ ,‬והי'‬ ‫אחד מחסידי שינאווא הי' לו ניירות ערך ואחר‬ ‫‪I‬‬ ‫הסרים למשמעתו ואשר לרגל פרנסתם נוסעים ברכבות שוכב במטתו רוב היום עד שאמר עליו אביו שכבר אינו מלחמת העולם הראשונה ירדו הרבה מאוד ורצה‬ ‫)ביניהם היו שני החסידים ר' משה יוסף מצאנז אשר זקוק לסיגופים‪ ,‬גם רביה"ק זי"ע סיפר שכשהי' פעם לשמוע חוות דעתו של בנו של מהר"מ ה"ה הגה"ק ר'‬ ‫‪I‬‬ ‫האחד היה שדכן והשני שוכן לסוחרים( ואמר להם אחת אצל שולחנו של הרה"ק מהר"מ שינאווא ואחרי לייבוש מרדכי משינאווא זי"ע אם למכור הניירות ולא‬ ‫לחטוף‬ ‫מסובין‬ ‫ושאר‬ ‫רבינו‬ ‫רצה‬ ‫הרוטב‬ ‫אוכלו‬ ‫שיריים‬ ‫"אתם הלוא נוסעים הרבה ברכבות ובעגלות בקשה לי‬ ‫השיב לו מיד‪ ,‬אחר זמון הלך ר' לייבוש מרדכי לציון‬ ‫‪I‬‬ ‫אליכם‪ ,‬אל תדברו ממני אל תספרו על התנהגותי‪ ,‬אל אבל הרה"ק לא הניחם ואמר שהרוטב הובשל על ידי גוי אביו הק' והזכיר אותו שם ונתגלה לו אביו בחלומו‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫בשבת ורק לו הוא מותר לפי שהוא חולה אבל לאחרים וצוה לו שלא ימכור הניירות עד יום פלוני‪ ,‬והנה‬ ‫תספרו ממני מופתים אל תדברו ממני כלל וכלל‪.‬‬ ‫בעת נשיאותו נודע שמו לפועל ישועות ורבים אסור‪ ,‬ואחיו הרה"ק ר' שמחה ישכר בער מצעשינוב הניירות התחילו לעלות מעלה מעלה עד יום פלוני ואז‬ ‫‪I‬‬ ‫ניוושעו מפיו‪ ,‬מסופר שפ"א הסתבך אחד מחסידיו זי"ע באמרו פעם מוסר לבנו יחידו הרה"צ רבי יחזקאל מכר הכל‪ ,‬ותיכף אח"כ ירדו שוב מטה מטה‪.‬‬ ‫במשפט פלילי והקטיגור הי' ידוע כשונא ישראל‪ ,‬ביום שרגא‪ ,‬לעת ילדותו‪ ,‬התבטא יחזקאל'ע שבירת התאוות‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ K‬ממעיינות התאחדותנו ‪YYYYYYYYYYk‬‬ ‫‪J‬‬

‫ב‬

‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬

‫‪ KYYYYYYYYYYYYYYYY‬נח תש"ע ‪k‬‬ ‫‪J‬‬

‫‪IJIJIJIJIJIJIJIJIJIJIJIJIJI I I I I I I I I I I IJIJIJIJIJI I I I I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ õåòðì‬סוף התורה לתחילתה‪ ,‬לכל האותות‬ ‫‪ êøãáå‬זה יש לפרש מה דאיתא במס' בבא מציעא‬ ‫‪ I‬והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה‬ ‫)דף פה‪ (.‬מאי דכתיב )ירמיה ט יא( מי האיש החכם‬ ‫ולכל עבדיו ולכל ארצו‪ ,‬ולכל היד החזקה ולכל המורא‬ ‫ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה‬ ‫‪ I‬הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל‪ ,‬בראשית ברא‬ ‫אבדה הארץ‪ ,‬דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו‪ ,‬אמרו‬ ‫‪ I‬אלהים את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א נביאים ולא פירשוהו‪ ,‬עד שפירשו הקב"ה בעצמו‬ ‫‪ (á‬בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ‪,‬‬ ‫שנאמר )שם יב( ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר‬ ‫‪I‬‬ ‫‪÷"ôì ò"ùú úðù úéùàøá úùøô â"ñ‬‬ ‫נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה‪ .‬ביאור‬ ‫ופירש"י לא אמר ברא ה'‪ ,‬שבתחלה עלה במחשבה‬ ‫‪ I‬לבראותו במדת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם מתקיים נתפרסם ע"י ועד להוצאת ספרי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א הענין כי אלמלא היו עוסקים בתורה‪ ,‬לא היו גולים‬ ‫מארצם ולא היה הביהמ"ק חרב‪ ,‬וזה עצמו היה להם‬ ‫‪ I‬הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫עונש התנשאות ויבושו ויכלמו‪ ,‬שאחר כל החטאים‬ ‫‪ I‬ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים‪.‬‬ ‫‪ êøãáå‬זה יש לפרש ברכת יצחק אבינו )פ'‬ ‫‪ (â‬במדרש תנחומא )הובא ברש"י תהלים( ויאמר‬ ‫שחטאו נגד הבוכ"ע הוא מניחם על אדמתם‪ ,‬אך כיון‬ ‫תולדות( ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ‪,‬‬ ‫‪ I‬אלהים יהי אור‪ ,‬פתח דבריך יאיר מבין פתיים )תהלים‬ ‫ובמדרש רבה )פס"ו ס"ג( מטל השמים זו מקרא‪,‬‬ ‫שלא עסקו בתורה‪ ,‬לא היו ראויים לעונש התנשאות‬ ‫ומשמני הארץ זו משנה‪ ,‬דגן זו תלמוד ותירוש זו‬ ‫שיהיה רחום בדין‪ ,‬על כן בא להם העונש ממש ר"ל‪.‬‬ ‫‪ I‬קיט קל(‪ ,‬פתח דבריך יאיר‪ ,‬תחילת דבריך במעשה‬ ‫אגדה‪ .‬ולפי דרכינו יל"פ דהדרש והפשט כחדא אזלי‪,‬‬ ‫‪ ùéå‬לפרש הכתוב )תהלים פט טז( אשרי העם‬ ‫‪ I‬בראשית יהי אור‪ ,‬מבין פתיים‪ ,‬משם יבינו הכל ויפתחו‬ ‫דהנה א"ז זללה"ה בעצי חיים )פ' וישלח( פי' ויתן לך‬ ‫יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון‪ ,‬וא"ז זללה"ה‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫האלהי"ם‪ ,‬הוא מדת הדין‪ ,‬היינו רק על דרך זה ענש‬ ‫‪ øùôàå‬לומר על פי מאמר א"ז מרן הבעש"ט‬ ‫בייטב פנים )אבני זכרון אות כה( פי' אשרי העם יודעי‬ ‫‪ I‬הקדוש זי"ע )הובא בתולדות יעקב יוסף פ' בא( על‬ ‫תרועה‪ ,‬היינו לפייס את בוראם בתרועה‪ ,‬לא מכח‬ ‫יענש‪ ,‬במה שהקב"ה ישפיע לו מטובו מטל השמים‬ ‫הכתוב )תהלים צד א( אל נקמות הוי"ה‪ ,‬דלכאורה איך‬ ‫שמענישים אותם ח"ו‪ ,‬כי אם על ידי באור פניך‬ ‫ומשמני הארץ‪ ,‬שזה יחשב לו כעונש הבא מבחינת‬ ‫‪I‬‬ ‫יהלכון‪ ,‬על ידי זה מתביישין ומפייסין לבוראם‬ ‫אלהי"ם מדת הדין‪ ,‬כי יבוש ויכלם מאת המלך הטוב‬ ‫שייך בנקמה שם הרחמים‪ ,‬אלא משל לאחד שמרד‬ ‫בתרועה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ולפי דרכינו יש לפרש אשרי העם‬ ‫רחום וחנון‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ובכן י"ל שזה היה ברכת יצחק‬ ‫‪ I‬במלך‪ ,‬והמלך נשאו על כל השרים ועבדי המלך‪,‬‬ ‫יודעי תרועה ה' באו"ר פניך יהלכון‪ ,‬על ידי אור‬ ‫אבינו ויתן לך אלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב‬ ‫‪ I‬וכוונתו כי אם ימיתנו יהיה הצער רק לפי שעה‪ ,‬מה‬ ‫התורה‪ ,‬אז זוכים לפייס את בוראם בתרועה שיהיה‬ ‫שאין כן אם יטיב עמו להרבות לו עוד יקר וגדולה‪ ,‬על‬ ‫דגן ותירוש‪ ,‬ואין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬שיזכו‬ ‫‪I‬‬ ‫ידי זה יגדל צערו הלוך וגדול כל ימיו‪ ,‬ויבוש ויכלם‬ ‫רחמים וחסדים‪.‬‬ ‫להתברך משמי מעל בהשפעות טובות פרנסה בריוח‬ ‫‪ äðäå‬כתב א"ז זללה"ה בייטב פנים )שפת הים‬ ‫ובניקל‪ ,‬וזה יהיה העונש על דרך התנשאות‪ ,‬אך באיזה‬ ‫‪ I‬היאך העיז פנים נגד מלך רחמן כזה‪ ,‬אשר לא די שאינו‬ ‫אות כג( על אמרינו )בתפלת ערבית( העושה לנו נסים‬ ‫אופן יכולים לזכות לעונש על דרך זה‪ ,‬לזה דרש‬ ‫‪ I‬מיסרו בעונש המגיע לו אלא עוד מתחסד עמו ומנשאו‬ ‫ונקמה בפרעה וכו'‪ ,‬והמדקדקים מפסיקין בין נסים‬ ‫המדרש ויתן לך האלהים מטל השמים זו מקרא‪,‬‬ ‫לגדולה‪ .‬ואתמר ביה משמיה דהמגיד הקדוש‬ ‫‪I‬‬ ‫כמשמעותו‪ ,‬שלנו עשה נסים‪ ,‬ונקמה בפרעה‪ ,‬אבל‬ ‫ומשמני הארץ זו משנה‪ ,‬ורוב דגן זו תלמוד‪ ,‬כי רק‬ ‫ממעזריטש זי"ע לפרש בזה את החרוז משוך חסד"ך‬ ‫העולם שגור בפיהם לומר יחד נסים ונקמה בפרעה‬ ‫‪ I‬ליודעיך אל קנא ונוק"ם‪ ,‬שבהשפעת החסד בעצמו הרי‬ ‫באופן אם יעסוק האדם בתורה שבכתב שהוא דין‪,‬‬ ‫‪ I‬הוא קנא ונוקם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ובתורה שבע"פ שהוא רחמים‪ ,‬אז אפשר לזכות‬ ‫וכו'‪ ,‬כי יש לפרשו יחד‪ ,‬האל הנפרע לנ"ו מצרינו‪,‬‬ ‫‪ ïëúéå‬לומר כי עונש זה על ידי התנשאות‬ ‫שיהיה בחינת רחום בדין‪ ,‬שהעונש יהיה על דרך‬ ‫כלומר בחסד אל נפרע לנ"ו מחובתינו‪ ,‬מכח שעשה‬ ‫‪I‬‬ ‫התנשאות‪.‬‬ ‫ורוממות‪ ,‬הוא דוקא להעוסקים בתורה‪ ,‬כי מבואר‬ ‫לצרינו‪ ,‬כי חסדו עלינו יחשב לנקמה על ידי הבושה‬ ‫‪ ìòå‬פי זה יעלה לנו ביאור נכון בדברי הגמרא‬ ‫‪ I‬בכתבי האריז"ל )משנת חסידים מס' השכיבה פ"א(‬ ‫והכלימה על חטאינו ופשעינו‪ ,‬וזהו העושה לנ"ו נסים‬ ‫)ברכות ה‪ (.‬אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש‬ ‫‪ I‬דתורה שבכתב הוא דין ותורה שבעל פה הוא רחמים‪,‬‬ ‫ונקמה‪ ,‬כלומר העושה לנו נסים‪ ,‬והוא עצמו לנו נקמה‪,‬‬ ‫ועל כן העוסק בתורה זוכה שיושפע לו מדת הרחמים‬ ‫בפרעה על ידי מה שנעשה בפרעה‪ ,‬וזהו וראו בניו‬ ‫במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה‪ ,‬ומקשין‬ ‫‪I‬‬ ‫בשעת דין‪ ,‬ועל כן גם אם הוא ראוי לעונש‪ ,‬יהיה במדת‬ ‫גבורתו‪ ,‬ר"ל שהנסים נחשבו להם בחינת גבורה ודין‬ ‫העולם איך יצוייר שפשפש ולא מצא הלא אין צדיק‬ ‫על חטאתיהם מכח הבושה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ואבא מארי‬ ‫בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬ועוד וכי ביטול‬ ‫‪ I‬הרחמים על דרך התנשאות‪.‬‬ ‫זללה"ה בברך משה בפרשתן )עמוד י( האריך בזה דגם‬ ‫תורה מלתא זוטרתא היא דאמר פשפש ולא מצא‪.‬‬ ‫‪ ô"ìéå‬בזה מה שביקש משה רבינו )פ' ואתחנן( ה'‬ ‫‪I‬‬ ‫הנסים והגבורות שנעשו לישראל במדבר נחשב להם‬ ‫אמנם לפי דרכינו י"ל כי בודאי כאשר האדם מפשפש‬ ‫אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת‬ ‫‪I‬‬ ‫לעונש‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫במעשיו כבר מוצא די והותר אשר בעוה"ר חטא‬ ‫ידך החזקה‪ ,‬כי באלה הדברים התפלל משה רבינו‬ ‫‪ äæå‬שאמר הכתוב לכל האותות והמופתים אשר‬ ‫והמרה את פי ה'‪ ,‬אך פשפש ולא מצא למה יבואו עליו‬ ‫‪ I‬שיוכל ליכנס לארץ‪ ,‬ואע"פ שהיה יודע כי גזירה הוא‬ ‫שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו‬ ‫יסורים על חטאתו אשר חטא‪ ,‬הלא הקב"ה יכול לענוש‬ ‫‪ I‬מלפניו בשביל חטא מי מריבה‪ ,‬עם כל זה התפלל‬ ‫ולכל ארצו‪ ,‬היינו הנסים וגבורות במצרים‪ ,‬ולכל היד‬ ‫גם בדרך התנשאות‪ ,‬להשפיע חסדים ורחמים לבני‬ ‫וביקש ה' אלהים‪ ,‬ופירש"י רחום בדין‪ ,‬שהיה מבקש‬ ‫‪I‬‬ ‫החזקה ולכל המורא הגדול‪ ,‬היינו הנסים וגבורות‬ ‫ישראל‪ ,‬לזה יתלה בביטול תורה‪ ,‬כי רק על ידי עסק‬ ‫לזכות למדת הרחמים בשעת דין‪ ,‬וכניסתו לארץ עצמו‬ ‫שבמדבר הגדול והנורא‪ ,‬אשר עשה משה לעיני כל‬ ‫התורה אפשר לעורר מדת הרחמים בדין‪ ,‬וגם אם יאתה‬ ‫‪ I‬יהיה בתורת עונש על חטא מי מריבה‪ ,‬ולזה אמר אתה‬ ‫לו לאדם יסורים ועגמת נפש יהיה בחסד וברחמים על ישראל‪ ,‬ופירש"י שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם‪,‬‬ ‫‪ I‬החילות להראות את עבדך את גדלך‪ ,‬וכתב במגלה‬ ‫ולפי דרכינו הרמז בזה שנשאו לבו לשבור הלוחו"ת‪,‬‬ ‫דרך התנשאות‪ .‬ועל כוונה זו התפלל רבא בתר צלותיה‬ ‫עמוקות )אופן פב( את גדלך זה תורה שבכתב‪ ,‬ואת ידך‬ ‫‪I‬‬ ‫היינו לבבות בני ישראל‪ ,‬ע"ד )משלי ג ג( כתבם על לוח‬ ‫החזקה זה תורה שבע"פ‪ ,‬דבזה אנו רואים שאפשר‬ ‫)ברכות יז‪ (.‬שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק‬ ‫לבך‪ ,‬כי אחר כל הנסים שעשה להם משה רבינו במצרים‬ ‫‪ I‬להשפיע מדת הרחמים בשעת דין‪ ,‬שיבא העונש על‬ ‫ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים‪,‬‬ ‫ובמדבר השיגו בני ישראל שכולם הם בדרך עונש‬ ‫‪ I‬דרך התנשאות‪ ,‬ועל כן רצה לעורר בשבילו מדת‬ ‫והכוונה שמריקת עונות יהיה ברחמים וחסדים‪,‬‬ ‫התנשאות כי לא היו ראויים לזה מכח מצבם ומדריגתם‪.‬‬ ‫הרחמים שיזכה לעונש על דרך התנשאות‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫והעונש יהיה על דרך התנשאות‪ ,‬ולכל זה יכולים‬ ‫‪I‬‬ ‫)המשך בעמוד ד(‬ ‫לזכות רק על ידי לימוד תורה שבכתב ושבע"פ‪.‬‬ ‫יוכל ליכנס לארץ‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ K‬ממעיינות התאחדותנו ‪YYYYYYYYYYk‬‬ ‫‪J‬‬

‫ג‬

‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬

‫‪ KYYYYYYYYYYYYYYYY‬נח תש"ע ‪k‬‬ ‫‪J‬‬

‫‪IJIJIJIJIJIJIJIJIJIJIJIJI I I I I I I I I I I I IJIJIJI I I I I I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫שליט‬ ‫ר‬ ‫"‬ ‫אדמו‬ ‫מרן‬ ‫ק‬ ‫"‬ ‫מכ‬ ‫קודש‬ ‫רות‬ ‫דב‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫)המשך מעמוד הקודם(‬ ‫‪ äæìå I‬הסמיך ואמר בראשית ברא אלהים‪ ,‬ופירש"י בשביל התורה שנקרא ראשית‪ ,‬להורות בירורי הלכות‪ ,‬נערך ונסדר ע"י מערכת "בית וועד לחכמים" שע"י מבצר הכוללים קרית יואל ‪I‬‬ ‫והיו למראה עיניו של הגה"צ דומ"ץ קרית יואל שליט"א‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬כי רק על ידי כח וזכות לימוד התורה אפשר לזכות שיהיה העונש על דרך התנשאות‪ ,‬ויתעורר‬ ‫או ע"י הפעקס‪:‬‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫‪ I‬מדת הרחמים בדין‪ ,‬ואמרו חז"ל )עיין ב"ר פ"א ס"י( בראשית‪ ,‬ב' ראשית‪ .‬רמז על תורה‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t íãàä íã úìéëà ïéðòá T‬‬ ‫שבכתב ותורה שבע"פ‪ ,‬את השמים רמז על תורה שבכתב ואת הארץ רמז על תורה‬ ‫שבע"פ‪,‬על א( אכילת דם בהמות וחיות ועופות אסור מדאורייתא‪ ,‬אבל אכילת דם היוצא מן ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ומכח ב' ראשית‪ ,‬שעוסקים בב' חלקי התורה‪ ,‬מעוררים מדת הרחמים בדין‪ ,‬שהעונש יהיה‬ ‫האדם אינו אסור באכילה מצד עצמו‪ ,‬אלא שיש בזה איסור של "מראית עין" והיינו ‪I‬‬ ‫‪ I‬דרך התנשאות‪.‬‬ ‫שאסור לאוכלו משום שהרואה יסבור שאוכל דם שאסור מן התורה‪] ,‬ואסור לאכלו‬ ‫‪ äðäå I‬א"ז זללה"ה בייטב לב )פ' ואתחנן( כתב לפרש דברי רשיז"ל בתחלה עלה אפילו בחדרי חדרים שאין שום אדם הרואה אותו‪ ,‬דכל דבר שנאסר משום מראית עין ‪I‬‬ ‫‪ I‬במחשבה לברא במדת הדין‪ ,‬היינו להעניש לעוברי רצונו‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים עמד אסור אפילו בחדרי חדרים[ ‪.‬‬ ‫פרוסת לחם או פירי או אייסע"ס וכדומה‪ ,‬וזב דם משיניו וניכר על ‪I‬‬ ‫ב( וע"כ אם נושך‬ ‫ושיתף מדת הרחמים למדת הדין‪ ,‬ר"ל לרחם על האדם לרוממו ולנשאו‪ ,‬וזה יהיה נחשב לאדם‬ ‫‪ I‬למדת הדין ונקמה מגודל הבושה והכנעה לישב אצל המלך ולהביט בפניו‪ ,‬והיינו דכתיב ביום המאכל‪ ,‬אסור לאוכלו וצריך להעביר משם מראה הדם‪ ,‬והיינו או ע"י הדחה במים‪ ,‬ודבר ‪I‬‬ ‫‪ I‬עשות הוי"ה אלהי"ם‪ ,‬ר"ל הוי"ה רחמים זה הוא נחשב לאדם למדת הדין‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ולפי דרכינו‬ ‫שאינו זהסר‪ .‬משם ע"י הדחה ]כגון דם הנדבק בלחם שאינו עובר ע"י הדחה[‪ ,‬צריך לגרר ‪I‬‬ ‫מקום‬ ‫יתפרש ביתר ביאור‪ ,‬בתחלה עלה במחשבה לברא במדת הדין‪ ,‬ולזה פתח ואמר בראשית ברא‬ ‫ג( ודוקא כשיצא הדם‪ ,‬אבל דם הנמצא בין השיניים ולא יצא לחוץ ]כגון מה‬ ‫שמצוי‪I ,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫אלהים את השמי"ם ואת הארץ‪ ,‬הקדים שמים שרמז על תורה שבכתב לארץ שהוא רמז לתורה באותן שמסירין הלכלוך שבין השיניים ע"י דענט"ל פלא"ס וכדומה[ מותר למצוץ הדם‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬שבע"פ‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדת הרחמים למדת הדין‪ ,‬והיינו דכתיב ביום דבכה"ג ליכא מראית עין ‪] ,‬אבל בשבת ויו"ט אסור למצצו משום איסור חובל[ ‪.‬‬ ‫ד( וכל זה בדם שאינו נראה בחוץ‪ ,‬אבל אם הדם נראה מבחוץ כגון שאירע לו שני"ט‬ ‫‪ I‬עשות ה' אלהים אר"ץ ושמי"ם‪ ,‬הקדים ארץ הרמז על תורה שבע"פ‪ ,‬לשמים הרמז על תורה על ידו ויש דם על אצבעו‪ ,‬וכן מה שמצוי בהרבה בנ"א ‪ -‬בפרט בימות החורף ‪ -‬שיש דם ‪I‬‬ ‫‪ I‬שבכתב‪ ,‬ובאופן זה יהיה רחום בדין‪ ,‬ואף אם האדם יהיה ראוי לעונש‪ ,‬ישפיע לו הקב"ה על השפתיים )ליפ"ן( בחלק החיצון שנראה לשאר אנשים‪ ,‬יש בזה פלוגתא אי‬ ‫מותר‪I ,‬‬ ‫השפעות טובות‪ ,‬ויהיה קנא ונוקם על ידי השפעת החסד ורחמים‪.‬‬ ‫למצוץ הדם או לא‪ ,‬ומעיקר הלכה אפשר להקל בזה‪ ,‬מ"מ לכתחלה ראוי להחמיר בזה‬ ‫‪ äæå I‬שאמר ויאמר אלהים יהי או"ר‪ ,‬רמז על התורה‪ ,‬והנה אור משמע תרתי‪ ,‬יממא ]אמנם אם יש לו דם על הליפ"ן בהחלק שהוא בתוך הפה‪ ,‬ואין הדם נראה בחוץ‪ ,‬מותר ‪I‬‬ ‫וחשוכא )פסחים ב‪ ,(.‬והרמז בזה שעל ידי אור התורה נשפע אורה והשפעות טובות‪ ,‬ויש בו גם למוצצו כמו דם שבין השיניים[‪.‬‬ ‫שמוצץ‪ ,‬אבל אם מוצץ ופולט ]כדרך שהמוהלים עושים[ אין ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ה( וכ"ז אם בולע הדם‬ ‫‪,‬‬ ‫פתיים‬ ‫מבין‬ ‫יאיר‬ ‫דבריך‬ ‫פתח‬ ‫המדרש‬ ‫שדרש‬ ‫וזה‬ ‫‪.‬‬ ‫התנשאות‬ ‫עונש‬ ‫בבחינת‬ ‫שהוא‬ ‫החושך‬ ‫צד‬ ‫‪ I‬תחלת דבריך במעשה בראשית ויאמר אלהים יהי אור‪ ,‬ורמז בזה מעלת וסגולת התורה‪ ,‬שעל בו חשש‪ ,‬וע"כ מי שאירע קלע"ם על אצבעו והתחיל לזוב דם‪ ,‬מותר להניחו בפיו ולמצוץ ‪I‬‬ ‫הדם‪ ,‬אם פולטו אח"כ‪ ,‬ולא חששו שמא ישכח ויבלע הדם ‪.‬‬ ‫הדם‪ ,‬אבל אם נתערב דם האדם ‪I‬‬ ‫ו( כל איסורו של מראית עין הוא דוקא כשניכר‬ ‫‪ I‬ידה יזכה תמיד לרחמים וחסדים‪ ,‬וגם אם ראוי הוא לעונש יקבל השפעה טובה ע"ד עונש‬ ‫לתוך תבשיל ואינו ניכר ]כגון נטף דם מידיו לתוך קדירת מרק[‪ ,‬בטל ‪ ,‬ואע"פ‬ ‫‪ I‬התנשאות‪ ,‬ומשם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה‪ ,‬אשר ישפיע רחמים וחסדים לבני ישראל‪.‬‬ ‫לכתחלה ‪.‬שאין רוב ‪I‬‬ ‫כנגדו ‪ ,‬ומ"מ אסור לבטלו לכתחלה‪ ,‬וכדין כל איסור שאין מבטלין אותו‬ ‫‪ äðäå‬עבר עלינו חודש תשרי‪ ,‬אשר בימים הללו עשו תשובה והרבה כל אחד בתפלה‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ותחנונים לפני הבוכ"ע‪ ,‬היה יום הדין אשר הקב"ה דן כל באי עולם‪ ,‬ואף אם חלילה נכתב על‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬אחד להענש באיזה עונש ח"ו‪ ,‬אפשר על ידי כח התורה להפוך שיהיה הכל לטובה‪ ,‬באופן‬ ‫‪ I‬שהעונש יהיה על דרך התנשאות‪ ,‬ואז יענוש הקב"ה את בני ישראל בהשפעות וחסדים‬ ‫‪I‬‬ ‫ורחמים‪ ,‬ובכן בהתחלת זמן החורף יקבל כל אחד על עצמו לעסוק בתורה‪ ,‬הן תורה שבכתב‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫והן תורה שבע"פ ועל ידי זה ישפיע הקב"ה רב טוב לבית ישראל‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ äðäå‬בדברי יחזקאל בפרשתן הביא משמיה דהגה"ק בעל אריה דבי עילאי זללה"ה‬ ‫‪ I‬בטעם למה נקרא פ' בראשית שבת בראשית‪ ,‬ולמה לא נקרא כן פ' נח או פ' לך שבת נח או‬ ‫‪I‬‬ ‫שבת לך‪ ,‬דהענין הוא דבימים הנוראים הקדושים כל אדם היה לו הרהור תשובה‪ ,‬וקבל אז על‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫עצמו איזה הנהגה טובה כל איש לפי ערכו ומדרגתו‪ ,‬לכן נקרא שבת בראשית שמזכירין‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬להאדם שמה שעבר עבר‪ ,‬ומעתה מתחיל סדר חדש‪ ,‬וישתדל את עצמו שיהיה מעתה טוב‪,‬‬ ‫‪ I‬עכ"ד‪ .‬ולפי דרכו יש לומר באו"א קצת‪ ,‬כי התורה נקרא ראשית‪ ,‬ולזה נקרא שבת זה בשם‬ ‫‪I‬‬ ‫שבת בראשית‪ ,‬כי בשבת זה כל בני ישראל מקבלים על עצמם לעסוק בתורה שנקרא ראשית‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו‪ ,‬ילדי תשב"ר בחורי חמד ואברכי הכולל היושבים על התורה‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬והעבודה‪ ,‬וכן הבעה"ב העוסקים על המחיה ועל הכלכלה כולם מקבלים עליהם בהתחלה‬ ‫‪ I‬חדשה לעסוק בתורה בכל יום בבוקר או בערב‪ ,‬ועל ידי זה ויאמר אלהים יהי אור‪ ,‬שיהיה אור‬ ‫‪I‬‬ ‫בבתי בני ישראל‪ ,‬והתורה הקדושה ישפיע אורה בכל ענינינו‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ ú"éùäå‬יעזור שיהיה לנו הזכיה לעסוק בתורה‪ ,‬וכל הענינים הטובים וקבלות טובות‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬שקבלנו עלינו בימים הקדושים נזכה להוציאם מכח אל הפועל‪ ,‬שלא ישאר רק במחשבה אלא‬ ‫‪ I‬יבא לכלל מעשה‪ ,‬לעסוק בתורה ומצות ולעבוד את הבורא בהרחבה גדולה וסייעתא דשמיא‬ ‫‪I‬‬ ‫וכל טוב‪ ,‬והשי"ת יעזור שנזכה בזכות לימוד התורה ויאמר אלהים יהי אור זה אורו של משיח‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ובזכות לימוד התורה נזכה לגאולה שלימה‪ ,‬בהתרוממות קרן התורה וישראל ובהתגלות כבוד‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬שמים עלינו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ © úåøåîù úåéåëæä ìë‬על פי דין תוה"ק אנו אוסרים להעתיק בכל אופן שהוא מאמרים שלמים או חלקם שנדפסו בגליונינו בלי רשות כתב מהמערכת‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ולהעיר‪ ,‬יתקשר עם המערכת‪(845) 781 - 0153 :‬‬ ‫השבוע להאיר‬ ‫לפרסם מודעות‪,‬‬ ‫גיליונותגליון‪,‬‬ ‫הרוצה לנדב‬ ‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫להורדה‬ ‫פרשת‬ ‫‪Address:‬‬ ‫‪Mayones‬‬ ‫‪His.‬‬ ‫‪Rd.I‬‬ ‫‪Unit‬‬ ‫‪10950‬‬ ‫‪JIJIJIJIMailing‬‬ ‫‪JIJIJI‬‬ ‫החרדי‪J‬‬ ‫הציבור‪IJIJ‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪JIJI‬‬ ‫‪JI51‬‬ ‫‪IForest‬‬ ‫‪I0747-300100‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪I 316‬‬ ‫החדש‪I:‬‬ ‫‪ISuite‬‬ ‫הקו‪I‬‬ ‫‪I#14‬‬ ‫‪IJMonroe‬‬ ‫‪IJIJIN.Y.‬‬ ‫‪JI I‬‬ ‫‪III‬‬ ‫‪JI‬של‬ ‫החדשות‬ ‫קו‬ ‫בחסות‬ ‫‪845 781 7213‬‬

‫‪845 662 4936‬‬

‫א‬

‫ב‬

‫ג‬

‫ד‬

‫ו‬

‫ה‬

‫ז‬

‫ח‬

‫ט‬

‫י‬

‫יא‬

‫======================‬

‫א( שו"ע )סי' ס"ו סעיף י'( ]ועי' בכריתות )דף כא‪ (:‬הלימוד שלמדו חכז"ל שדם מהלכי שתים אינו בכלל איסור‬ ‫אכילת דם[‪.‬‬ ‫ב( כ"כ האחרונים ממה דמבואר בגמ' במס' שבת )דף ס"ד‪ :‬וקמ"ו‪ (:‬דכל מה שאסרו חכמים משום מראית‬ ‫העין אסור אף בחדרי חדרים‪ .‬וה"ה כאן יש מראית עין שעובר על איסור אכילת דם שאסור מדאורייתא‪.‬‬ ‫]אמנם באיסור דרבנן דעת הרבה פוסקים להקל בחדרי חדרים‪ ,‬ועי' בפמ"ג כאן )שפ"ד סי' ס"ו ס"ק ט"ז( דכתב‬ ‫חידוש דין בזה‪ ,‬דמסתבר דמראית עין באיסורי אכילה דהוי כחתיכה דאיסורא ואסור בחדרי חדרים אף באיסור‬ ‫דרבנן עיי"ש‪ .‬אכן מצינו סתירות בפמ"ג בדין זה דבסי' פ"ז )שפ"ד סק"ו( כ' להקל באיסור דרבנן בחדרי חדרים אף‬ ‫באיסור אכילה עיי"ש‪ ,‬ושוב מצאנו שהעיר כבר ע"ז ביד אברהם )סי' פ"ז על רמ"א סעיף ג'( וגדולה מזה הקשה היד‬ ‫אברהם דהפמ"ג הביא בסי' ה' )משב"ז סק"א( בשם הפרישה דבאיסור אכילה אפילו בדאורייתא לא אסרינן משום‬ ‫מראית העין עיי"ש וע"ע בשדי חמד )מערכת כ' כלל ל'([‪.‬‬ ‫ג( דכל זמן שניכר אינו בטל אף כשיש ס' נגדו‪ ,‬אבל כשאינו ניכר בטיל כמ"ש הרמ"א )שם( וכן ביאר ביד‬ ‫אברהם )ס"ס ס"ו( הדין שאם נשך הככר בשיניו ויצא דם ע"ג הככר דצריך לגררו הוא משום דהוא ניכר וליכא‬ ‫תערובות עיי"ש‪.‬‬ ‫ד( כך מסתבר דמה דאיתא בשו"ע דצריך גרידא‪ ,‬הוא לאו דוקא אלא דבלחם א"א להסיר הדם אלא ע"י‬ ‫גרידא ]וגרידא הוא פחות מקליפה כמ"ש הר"ן )חולין פ"ח דף מ"א( הובא בש"ך סי' צ"ו ס"ק כ"א[ אבל אם הדם‬ ‫נדבק על מאכל שאפשר להעביר הדם ע"י הדחה ודאי שסגי הדחה‪.‬‬ ‫ה( שו"ע )שם(‪.‬‬ ‫ו( מג"א )סי' שכ"ח ס"ק נ"ג( ואחרונים ]מ"מ יכול להדיחו במים באופן שאינו פס"ר שיצא דם עי"ז[‪.‬‬ ‫ז( עי' בדרכ"ת )סי' ס"ו ס"ק ס"ח( שהביא מחלוקת אחרונים בזה‪ ,‬ויסוד המחלוקה תלוי בטעם שמותר למצוץ‬ ‫הדם שבין השיניים‪ ,‬דרש"י )כתובות דף ס' ד"ה מוצצו( כ' דמותר משום דליכא דחזי לי' עיי"ש‪ .‬לפי"ז בכל אופן‬ ‫דיכולין לראות הדם אסור‪) ,‬כן מבואר המנחת יעקב כלל ס"ב סקכ"ה‪ ,‬וכ"כ בבית לחם יהודה ועוד‪ ,‬וטעם זה‬ ‫שכתב רש"י הובא בש"ך סי' פ"א סקי"ח עיי"ש(‪ ,‬אבל לפי מה שכתב התוס' )כריתות דף כא‪ :‬ד"ה דכוותי'( שטעם‬ ‫ההיתר הוא משום שניכר שהוא מן האדם‪ ,‬לפי"ז אתי' שבכל אופן שניכר שהוא דם האדם ליכא איסור משום‬ ‫מראית העין‪ .‬ולדינא כתבנו שמעיקר הדין אפשר להקל מכיון שרבו המקילין בדין זה‪ ,‬ובפרט שהוא מילתא‬ ‫דאסור רק מדרבנן משום מראית העין‪ ,‬וכן פסק הכף החיים )סקמ"ז(‪ ,‬מ"מ לכתחלה ראוי לחוש כדעת המחמירים‬ ‫בזה‪ ,‬ובפרט לפי מה שכתב היד יהודה )סי' ס"ו בפיה"א סקי"א( שאף שסובר דליכא איסור מראית העין בדם שניכר‬ ‫שבא מן האדם‪ ,‬אעפ"כ אוסר‪ ,‬דיש לאסור משום דהוי כיונק שקץ )וגזרינן שמא יסבור שמותר לאכול גם דם בהמות( כמו‬ ‫שאסור לינק חלב מאדם מטעם זה )וכמבואר בסי' פ"א סעיף ז' ע"ש בט"ז סק"ט( עיי"ש הובא דבריו בדרכ"ת )שם(‪.‬‬ ‫ח( כנה"ג )בהגהות ב"י ס"ק נ"ב( הובא דבריו ביד יהודה )פיה"ק ס"ק י"ז( ובדרכ"ת )סס"ק ס"ח(‪.‬‬ ‫ט( כנ"ל בהערה ג'‪.‬‬ ‫י( פמ"ג )שפ"ד סי' ס"ו ס"ק ט"ז(‪.‬‬ ‫יא( תו"ח )כלל ס"ב דין ד'(‪ .‬וע"ע ביד יהודה )פיה"א ס"ק י"ב( שכ' דאם נתערב דם בתוך מאכל ועדיין ניכר הדם‬ ‫מותר לכתחלה להוסיף ולערב עוד מאכלים עד שלא יהא ניכר הדם וטעמו דלא גרע משאר איסור דרבנן שאין‬ ‫לו עיקר מן התורה דהרבה פוסקים מתירין להוסיף בידים וכאן יש לומר דכו"ע מודים דמותר עכת"ד‪ ,‬הובא‬ ‫דבריו בדרכ"ת )ס"ק ע"ב(‪.‬‬

‫‪I‬‬