Erev Shabbat Berechit 2009

‫‪83 .ò"ùú ïååùç ùãåç ,ïøåö-äîéã÷ éáùåúì éùãåçä ïåéìâä‬‬ ‫‪iyiy mei llek - éãé ìò øåàì àöåé‬‬

‫‪l"vf q`iaeh l`eny iax oe`bd my lr‬‬

‫‪[email protected]  03-5782689 :ñ÷ôìè  60920 äîéã÷ 108 .ã.ú :úëøòîä úáåúë‬‬

‫‪äàéøáä éôåéá èéáäì‬‬

‫שמירת שבת זו חוויה עוצמתית שאינה עומדת במישור אחד ע משחק‬ ‫כדורגל או גלש מי ; היא נמצאת בעול אחר לחלוטי‪ ,‬של שלימות ונוע ‬

‫שנת תש"ע נפתחה ביו שבת קודש‪ .‬בכלל‪,‬‬ ‫כל חגי חודש תשרי נקשרו השנה ע יו‬ ‫השבת‪ .‬ראש השנה חל בשבת‪ ,‬ובעקבות כ‬ ‫כמוב‪ ,‬ג חג הסוכות ושמחת תורה – כול‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫השיח הציבורי סביב דמותה של השבת‬ ‫במדינת ישראל‪ ,‬או ליתר דיוק‪ :‬חוסר‬ ‫ההידברות והמאבקי הבלתי פוסקי סביב‬ ‫נושא זה יצרו עיוות נורא‪ .‬הציבור הורגל‬ ‫לחשוב על השבת במונחי שליליי‪" :‬אל‬ ‫תיגע"‪" ,‬אל תיסע"‪" ,‬תסגור"‪" ,‬אכיפה"‪,‬‬ ‫"הפגנות"‪ .‬כאילו הייתה השבת רק אוס של‬ ‫איסורי ולאווי‪ .‬אבל השבת הרי היא "יו‬ ‫קדושה ומנוחה"‪ ,‬היא ניתנה לנו לעונג‪,‬‬ ‫לברכה – איפה כל זה?‬

‫אש בשיטות נוחות הרבה יותר‪ .‬בכל בית היה‬ ‫כלי מיוחד שבו נשמר רמ לוהט‪ ,‬בעל‬ ‫יכולת להכיל ניצוצות אש לזמ ממוש‪,‬‬ ‫והדלקת אש ממנו לא הייתה קשה במידה‬ ‫משמעותית מהבערת הכיריי בימינו‪.‬‬

‫‪úéúîöåò äéååç‬‬

‫בכלל‪ ,‬עצ הטענה שאיסורי המלאכה בשבת‬ ‫נועדו למנוע מאמ פיזי אינה עולה בקנה‬ ‫אחד לא ע העובדות ולא ע ההלכות‪.‬‬ ‫מטרתה האמיתית של השבת היא להביא את‬ ‫האד בעיקר למנוחה של הנפש‪ .‬ביו הזה‬ ‫אנו מתנתקי לחלוטי מכל מושגי החולי‬ ‫ועוברי לעול רוחני נאצל‪ .‬עול של קרבת‬ ‫אלוקי‪ .‬באמצעות תפילה‪ ,‬לימוד תורה‪,‬‬ ‫זמירות וקדושה‪.‬‬ ‫ההתנתקות המוחלטת מעסקי החולי מביאה‬ ‫על פניה‪ ,‬נראי הדברי סותרי ובלתי‬ ‫את האד לשקט פנימי ומאפשרת לו למלא‬ ‫מובני‪ .‬א השבת מוגדרת כיו מנוחה‬ ‫את מצבריו הרוחניי‪ .‬זו חוויה עוצמתית‬ ‫מיני‬ ‫כל‬ ‫ועונג‪ ,‬מדוע נאסר על היהודי לעשות‬ ‫שאינה עומדת במישור אחד ע משחק‬ ‫פעולות שיש בה לגרו הנאה ותחושת‬ ‫כדורגל או גלש מי‪ ,‬היא נמצאת בעול‬ ‫נוחות? האיסור להדליק ולכבות אור בשבת‪,‬‬ ‫אחר לחלוטי‪ .‬בעול של שלימות ונוע‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬יכול להוות מטרד לא קט‪ .‬חוסר‬ ‫קדושת השבת מאופיינת בשתי תנועות‬ ‫בו‬ ‫האפשרות להרתיח מעט מי לקפה‪ ,‬יש‬ ‫מקבילות – מצד אחד‪ ,‬השבת ‪˙ÓÓ¯Ó‬‬ ‫לגרו לעיתי סבל של ממש‪ .‬אי‬ ‫אותנו מעל ענייני החולי‪ ,‬ומקרבת אותנו‬ ‫מתיישבי הדברי הללו?‬ ‫לבורא עול; וע זאת‪ ,‬השבת ג ‪˙¯„ÂÁ‬‬ ‫ישנ 'ידעני' שמבקשי להסביר שהתורה‬ ‫מטה לתו חיי החולי שלנו‪ ,‬כדוגמת אכילה‬ ‫לא ביקשה אלא להבטיח שהיהודי ינוח ולא‬ ‫ושתיה‪ ,‬ומקדשת אות‪.‬‬ ‫יתאמ בשבת‪ ,‬ומאחר שבימי קד הייתה‬ ‫כדי לחוש את העונג העילאי שבשבת – יש‬ ‫הדלקת אש כרוכה במאמ‪ ,‬הכאת אבני זו‬ ‫להיכנס לתוכה של השבת; לנקות את המוח‬ ‫בזו‪ ,‬נאסרה מלאכה זו‪ .‬על פי טענה זו‪,‬‬ ‫מטרדות היו יו‪ ,‬ואז ג הלב יהיה פנוי‬ ‫לראות את יופי הבריאה‪ ,‬להודות לבורא ‬ ‫בימינו אי עוד טע לאיסור הדלקת אש‪,‬‬ ‫מאחר שהיא אינה כרוכה בעבודה‪.‬‬ ‫עול‪ ,‬לשיר‪ ,‬לשמוח ולייחל‪.‬‬ ‫המסבירני הללו מפגיני לעי כל בורות‬ ‫השבת היא מתנה נפלאה מאי כמוה‪ .‬שא‬ ‫מוחלטת לא רק בהבנת מהותו האמיתית של‬ ‫רק מביני את משמעותה האמיתית‪ ,‬ורק‬ ‫יו השבת‪ ,‬אלא ג בעובדות היסטוריות‬ ‫לאחר שמתנסי בשמירתה – מתרפקי‬ ‫פשוטות וידועות‪.‬‬ ‫עליה באהבה‪.‬‬ ‫הסיפור על אש ואבני נמוג אלפי שני לפני‬ ‫ראוי איפוא לקבל החלטה נחושה‪ ,‬לנהוג‬ ‫מת תורה‪ .‬האגדה הזו אולי נכונה לחברות‬ ‫בשנה הקרובה כראוי לשנה שה'ראש' שלה‬ ‫אנושיות פרימיטיביות קדומות יותר‪.‬‬ ‫– שבת‪ .‬לקבל את השבת בשמחה ולהתמסר‬ ‫ ‬ ‫באיזורנו כבר לפני ‪ 3500‬שנה היו מדליקי‬ ‫לשיר ושבח לחי עולמי‪.‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫‪íéðáà úù÷ä ìò øåôéñä‬‬

‫ ‪ñàéáåè êåðç áøä :êøåòä‬‬

‫בקהילה שלנו‬

‫'‪äëåñá 'äáéùé‬‬

‫‪éîå÷îä áøä úëåñ úà åã÷ôù íéçøåàä‬‬ ‫‪äçéùì åëæ 'áøä éðô úìá÷ä' úøâñîá‬‬ ‫‪äãâàå ìåôìô .úîîåøîå ú÷úøî úéðøåú‬‬

‫‪åúðåäë-úåðù æàî úøîùðù úøåñî‬‬ ‫‪áøä øñåî 'íéðîæä ïéá' éîéá :úåðåùàøä‬‬ ‫‪,ñàéáåè éëãøî-äùî éáø ,éîå÷îä‬‬ ‫‪øåòéù úåáéùéä éãéîìúå éøâåá éðôá‬‬ ‫‪.éúáéùéå ìôìåôî ïåðâñá ÷åîò éðøåú‬‬ ‫‪ùãåç ìù øåòéùä úåðåøçàä íéðùá‬‬ ‫‪áøä øùàë ãçåéî éôåà àùåð éøùú‬‬ ‫‪,åúëåñá åç÷ì éòîåù úà çøàî‬‬ ‫‪.'ìâøá åáø éðô úìá÷ä' úøâñîá‬‬ ‫‪òåøéà úåãåà éúëìéää ïåéãä äéä íòôä‬‬ ‫‪âçá ,äðù 50 éðôì ÷åéãá ùçøúäù‬‬ ‫‪úñðëä-úéá ìà .ë"ùú úðù ìù úåëåñä‬‬ ‫‪ïåùàøä íåéá åòéâä äá÷ñåî ìù ìåãâä‬‬ ‫‪äðùä åîë ÷åéãá ìçù – úåëåñä âç ìù‬‬ ‫‪úéìàøùéä úåøéøâùä éùðà – úáù íåéá‬‬ ‫]‪úùù úîçìîì äîã÷ù ,äôå÷ú äúåàá‬‬ ‫‪ïéá íé÷åãà äéèîåìôéã éøù÷ åéä ,íéîéä‬‬ ‫‪úòáøà íãéáå [úåöòåîä-úéøáå ìàøùé‬‬ ‫‪íé÷úåðî åéäù äá÷ñåî éãåäé .íéðéîä‬‬ ‫‪ïéàù åòãé àì éãåäé ÷éæ ìëî úåáø íéðù‬‬ ‫‪øáã) úáùá íéðéîä úà íéìèåð‬‬ ‫‪íééìàøùéä íééèîåìôéãä íâ åðúååäìù‬‬ ‫‪íùá íéðéîä ìò åëøáå (...åòãé àì‬‬ ‫‪.åðééçäù úëøáå äåöîä úëøá úåëìîáå‬‬ ‫‪íåéá úøçîì íàä ,äðåãéðù äìàùä‬‬ ‫‪úëøá áåù êøáì íäéìò ïåùàø‬‬ ‫'‪?àì åà ,'åðééçäù‬‬ ‫‪äæ àöé éîå÷îä áøä ìù ãçåéîä åðåðâéñì‬‬ ‫‪õøàä éáçøá íéáøå ,ïéèéðåî øáëî‬‬ ‫‪äëìäá åéøåòéùî úåðäéì íéù÷áî‬‬ ‫‪.äãâàáå‬‬ ‫‪,ïøåöáå äîéã÷á íéòåá÷ä åéøåòéù ãáìî‬‬ ‫‪úåëåñ ãòåîä-ìåçá ñàéáåè áøä äöøä‬‬ ‫‪éãéñç ìù ìåãâä ùøãîä-úéá éàá éðôá‬‬ ‫‪úñðëä-úéá éàá éðôá ,÷øá-éðáá õéð'æéå‬‬ ‫‪éãéñç éðôáå ,÷øá-éðáá 'å ïåëéùáù ìåãâä‬‬ ‫‪.äôéçá õéð'æéå èøòñ‬‬

‫פניני החודש‬

‫בנושא‪ :‬תיבת נח‬

‫‪‰·Â¯Ó‰ ˙‡ ˜ÈÊÁ‰ ËÚÓ‬‬ ‫כתב רבינו בחיי בפירושו לתורה‪:‬‬ ‫בדר הטבע אפילו חמישי תיבות‬ ‫כמו זו שבנה נח לא היו יכולות‬ ‫להכיל את כל מיני בעלי החיי‪ .‬אבל‬ ‫היה זה בוודאי נס גדול שמקו קט‬ ‫החזיק את המרובה‪.‬‬

‫‪‰·È˙‰Â Ï·Ӊ‬‬ ‫בספרי חסידות דרשו‪:‬‬ ‫המבול הוא י הטרדות ששוט את‬ ‫האד‪ .‬כל אד מאויי מ'מבול' של‬ ‫דאגות לפרנסה‪ ,‬לבריאות‪ ,‬למשפחה‪,‬‬ ‫לחינו הילדי וכדומה‪ .‬טרדות אלו‬ ‫מעסיקות את מוחו ולבו של האד‬ ‫ולא מותירי לו זמ להקדיש עצמו‬ ‫למטרה האמיתית של חייו‪.‬‬ ‫העצה לכ היא‪" :‬בוא אל התיבה" –‬ ‫היכנס אל תיבות ]מילות[ התפילה‬ ‫והתורה‪ .‬שעה של תפילה ולימוד‬ ‫תורה מביאי שקט לנפשו של האד‬ ‫ומעניקי לו כוחות לעמוד מול גלי‬ ‫החיי הסוערי‪.‬‬

‫‪ÍÂÈÁÏ ‚‡„Ï‬‬ ‫הוסיפו על כ ואמרו‪:‬‬

‫עשה לך רב‬

‫צא ולמד מנח‪ ,‬עליו נאמר‪ַ" :‬וָבֹא נ ַֹח‬ ‫ְ&י ָבנָיו ִא‪ֶ #$‬אל ַה ֵ‪ָ $‬בה‬ ‫!בנָיו ו ְִא ְ&‪! #$‬נ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ִמ ְ‪+‬נֵי ֵמי ַה ַ‪!-/‬ל" )בראשית ז – ז(‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אל לו לאד להסתפק בכ‬ ‫שהוא עצמו נכנס אל ה'תיבה'‪,‬‬ ‫מחובתו להכניס ג את אשתו וילדיו‬ ‫אל ה'תיבה' ולדאוג לחינוכ בדרכי‬ ‫התורה והמצווה‪.‬‬

‫‪χ ÒÎȉ‬‬

‫‪'‰·È˙ ' ‰‬‬

‫רבי משה מקוברי דרש מעי זה‪:‬‬ ‫כאשר אתה מתחטא בפני הקב"ה‬ ‫ואומר בפניו 'תיבה' – היכנס אליה!‬ ‫אמור את תיבות התפילה במלוא‬ ‫החי!ת ובכל פנימיות‪ ,‬שלא תהא‬ ‫התפילה חיצונית בלבד‪.‬‬ ‫שאל‪ #‬מא דהו‪ :‬כיצד יוכל אד גדול‬ ‫להיכנס בתו 'תיבה' קטנה?‬ ‫החזירו רבי משה‪ :‬אד הרואה עצמו‬ ‫גדול‪ ,‬אי אנו מדברי ממנו כלל‪...‬‬ ‫)'אור ישרי' עמוד ‪(67‬‬

‫‪? ÌÈÙ¯Âˉ ÂÂÊÈ ‰ Ó Ó‬‬ ‫כשנברא העול היו החיות הטורפות‬ ‫ניזונות רק מ הצמחי‪ .‬בתקופה‬ ‫מאוחרת יותר לאחר שהחיות‬ ‫האחרות פרו ורבו נשתנה טבע של‬

‫הטורפי וה החלו ליזו מבשר‬ ‫החיות הנטרפות‪.‬‬ ‫כשנכנסו בעלי החיי אל התיבה‪,‬‬ ‫שניי שניי‪ ,‬זכר ונקבה מכל מי‪,‬‬ ‫החזיר הקב"ה את טבע של‬ ‫הטורפי לקדמותו ובמש כל שנת‬ ‫המבול ה ניזונו רק מצמחי כדי‬ ‫שישארו בעול יתר מיני בעלי‬ ‫החיי‪.‬‬ ‫)רד"ק יא – ו(‬

‫‪ÏÁÂÈÓ‰ ÌÂÏ˘‰‬‬ ‫שאל רבי מאיר שפירא‪ :‬מה המיוחד‬ ‫בחזו אחרית הימי של הנביא‬ ‫ֶב‪3‬‬ ‫ישעיהו‪ ,‬שניבא‪ְ " :‬וגָר ז ְֵאב ִע ‪ֶ 4‬‬ ‫ָמר ִע ‪ִ ְ5‬די י ְִר ָ‪) "8-‬ישעיהו יא – ו(‪,‬‬ ‫ְונ ֵ‬ ‫הרי היה כבר הדבר לעולמי בתיבתו‬ ‫של נח? אל התיבה נכנסו ערב‪9‬רב של‬ ‫חיות ולא פרצה כל מהומה?‬ ‫והשיב‪ :‬בתיבת נח התקבצו אמנ‬ ‫הזאב והכבש‪ ,‬הנמר והגדי‪ ,‬אבל ה‬ ‫עשו זאת מחוסר ברירה – מחו‪8‬‬ ‫לתיבה איי עליה אויב משות‪,‬‬ ‫המבול‪.‬‬ ‫אבל לעתיד‪9‬לבוא תהיה זו מציאות‬ ‫שתבוא מתו הכרה וכבוד הדדי‪.‬‬ ‫שלו מתו בחירה‪ ,‬כמאמר הנביא‬

‫בהמש )פסוק ט(‪" :‬לֹא ָירֵע! ְולֹא‬ ‫י ְַ& ִחית! ְ‪-‬כָל ַהר ָק ְד ִ&י‪4ִ ,‬י ָמ ְל;ה‬ ‫ַ=י"‪.‬‬ ‫ַ‪/‬יִ ַלָ ְמכ ִ‬ ‫ֵעה ֶאת ה' ‪ַ 4‬‬ ‫ָה;רֶ‪ָ < 8‬‬

‫‪Á ˙·È˙ ÌÈÓ¯ÂÙ¯‰‬‬ ‫רבי שמשו‪9‬רפאל הירש נקלע לבית‬ ‫תיפלה של ריפרומי‪ ,‬אשר הוק‬ ‫והתנהל בניגוד למסורת ישראל‪.‬‬ ‫המבנה היה נראה מבחו‪ 8‬כמו כנסיה‬ ‫נוצרית ובפני עמדה הבימה שלא‬ ‫במרכז‪ ,‬כנהוג‪ ,‬ובצידה מיני ועוגב‪.‬‬ ‫שאלו הגבאי להתרשמותו של הרב‪.‬‬ ‫ענה לה רבי שמשו‪9‬רפאל הירש‪:‬‬ ‫יש בבית תיפלתכ הרבה מ הדמיו‬ ‫לתיבת נח‪ ,‬אבל ג הרבה מ השוני‪.‬‬ ‫ביקשו הגבאי הסבר‪ ,‬והרב נימק‪:‬‬ ‫כאמור בתיבת נח נית להמלי‪ 8‬ג על‬ ‫המבנה שלכ "מבית ומחו‪ 8‬בכופר"‬ ‫– רוח הכפירה חופפת עליו מבית‬ ‫ומחו‪ ;8‬אבל מצד שני‪ ,‬בעוד שתיבת‬ ‫נח גוננה והצילה את באיה משט‬ ‫המבול‪ ,‬בית התיפלה הזה לא יציל את‬ ‫באי שעריו ממבול הכפירה‬ ‫וההתבוללות‪...‬‬

‫מאת הרב משה‪-‬מרדכי טוביאס שליט"א‬

‫ברקים ורעמים וברכותיהם‬

‫˘‡‪ÌÚ¯ ÌÈÚÓ¢ ‡ ˜¯· Ìȇ¯˘ ÌÚÙ Ïη ̇‰ :‰Ï‬‬ ‫ˆ¯‪?ͯ·Ï ÌÈÎÈ‬‬

‫˙˘‪‰·Â‬‬

‫‪ :‬חכמינו זכרלברכה קבעו שיש לבר על הברקי ועל‬ ‫הרעמי‪ .‬ברכה זו יכולה להיאמר באחת משתי מטבעותהלשו‪ :‬או‬ ‫"ברו אתה ה' אלוקינו מל העול ‪ ,"˙È˘‡¯· ‰˘ÚÓ ‰˘ÂÚ‬או‬ ‫"ברו אתה ה' אלוקינו מל העול ˘‪."ÌÏÂÚ ‡ÏÓ Â˙¯Â·‚ ÂÁÂÎ‬‬

‫ב'באר היטב' )אורח חיי סימ רכז אות א(‪ ,‬כתב שעל הברקי נית לבר רק את‬ ‫ברכת "עושה מעשה בראשית" ]ולא את ברכת "שכוחו וגבורתו מלא עול" כיו‬ ‫שאי ה נראי בכל העול[ ואילו על הרעמי נית לבר את אחת משתי הברכות‬ ‫הללו‪ ,‬איזה מה שירצה‪ .‬אול ראה מה שהעיר עליו ב'שער הציו' )אות ז( ]ויש‬ ‫עוד להעיר עליו שג הרעמי לא נשמעי בכל רחבי העול[‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬נוהגי לבר על ראיית הברק את ברכת "עושה מעשה‬ ‫בראשית" ועל שמיעת הרע את ברכת "שכוחו וגבורתו"‪ ,‬ולא את‬ ‫אותו מטבעלשו על שניה‪ .‬משו שבדרכלל באי הברק והרע‬ ‫בזה אחר זה‪ ,‬עדי איפוא לשבח את הקב"ה ברוב תשבחות מאשר‬ ‫לומר את אותה ברכה פעמיי; ובחרו לבר על הרע "שכוחו‬ ‫וגבורתו מלא עול"‪ ,‬לפי שהרע מזעזע את האד ומביאו לזכירת‬ ‫כוח הבורא וגבורתו יותר מ הברק‪.‬‬ ‫ברכות אלו אי לבר שוב ושוב על כל ברק ורע‪ .‬אלא א נתבהרו‬ ‫השמי לגמרי ואחרכ התעננו מחדש והופיעו שוב ברק או רע –‬ ‫מברכי עליה פע נוספת‪ .‬אול‪ ,‬ביו המחרת בכל מקרה יש לבר‬ ‫מחדש‪ ,‬אפילו לא התפזרו הענני‪.‬‬

‫ברכות אלו יש לבר מיד )בשיעור 'תו כדי דיבור'( לראיית הברק‬ ‫ושמיעת הרע‪.‬‬ ‫כשהרואה או השומע נמצא במקו‪ ,‬או בעת‪ ,‬שאינו יכול לבר –‬ ‫ישנ כמה וכמה חילוקי דיני וראוי לשננ היטב כדי לדעת כיצד‬ ‫לנהוג בשעת אמת‪.‬‬ ‫כאשר הוא נמצא במקו שלא נית לבר בו‪ ,‬כגו‪ :‬בהיותו בשירותי‬ ‫או בחדרהאמבטיה – לא יבר‪ ,‬אלאאכ יכול לצאת מיד למקו‬ ‫נקי )כמוב‪ ,‬כשטר עשה צרכיו וא לא נגע במקו מכוסה בגופו‪,‬‬ ‫שאז יהיה חייב לנקות ידיו תחילה( ולבר 'תו כדי דיבור'‪.‬‬ ‫וכאשר הוא נמצא בזמ שלא נית לבר בו‪ ,‬כגו שהוא באמצע‬ ‫התפילה‪ :‬א הוא עומד ב'פסוקי דזמרא' – יפסיק ויבר; בקריאת‬ ‫שמע וברכותיה – בי הפרקי‪ ,‬יפסיק ויבר‪ ,‬באמצע הפרק‪ ,‬לא‬ ‫יפסיק‪ .‬כיוו שממילא עוסק הוא באמירת שבח לקב"ה אי טע‬ ‫להפסיק בשבח זה ולומר שבח אחר‪.‬‬ ‫בר‪ ,‬דעת המגאברה )ס"ק ה וכ פסק ב'שלח ערו הרב'( שא באמצע‬ ‫הפרק מפסיק ומבר )פרט‪ ,‬א הוא נמצא באמצע פסוק ראשו של‬ ‫קריאתשמע עד "לעול ועד"(‪ ,‬כש שמפסיק לאמירת 'קדיש'‪,‬‬ ‫'קדושה' ו'ברכו'; א א הוא עומד בתפילת שמונהעשרה – לא‬ ‫יפסיק לברכות הברק והרע‪.‬‬ ‫‪ :˙¯˜Ó‬מסכת ברכות נד ע"א ונט ע"א; 'שלח ערו' אורח חיי סימ רכז‬ ‫ונושאי כליו; 'משנה ברורה' סימ סו ס"ק יט; 'כ החיי' ש ס"ק טז‪Âχ ˙Âί· .‬‬ ‫‪ :˙ÂÎÏÓÂ Ì˘· ÌÈί·Ó‬שיטות הראשוני בזה ראה ב'טור' ו'שלח ערו' אורח ‬ ‫חיי סימ ריח‪.‬‬

‫‚‪¯ÙÒ Ï˘ ÂÈÏ‚Ï‬‬

‫ירושלי כולה הייתה שרויה באבל על פטירתו של אחד מיקיריה‪,‬‬ ‫רבי שמעו דויטש‪ ,‬שהיה מגדולי תלמידיו של רבי משה סופר‪,‬‬ ‫בעל ה'חת סופר'‪.‬‬ ‫רחבת שכונת בתי מחסה מלאה אד שבאו לחלוק לנפטר כבוד‬ ‫אחרו‪ .‬ואז הבחינו המלווי העומדי סמו למיטת הנפטר‬ ‫במחזה מוזר‪ :‬אל המיטה קרבו שניי מחבריו‪ ,‬שנמנו א ה‬ ‫בעבר ע תלמידיו של ה'חת סופר' בפרשבורג‪ ,‬והניחו על מיטת‬ ‫הנפטר ספר יש‪ .‬היה זה ספר 'חובות הלבבות' לרבנו בחיי אב‬ ‫פקודה‪ .‬השניי החליפו מבטי מביני ביניה וכעבור רגע קט‬ ‫שבו ונטלוהו‪.‬‬ ‫הדבר היה כחידה בעיני העומדי ש‪ .‬אחד מה היה החסיד רבי‬ ‫ישראל בק )אביו של המדפיס הירושלמי הנודע רבי ניס בק(‪,‬‬ ‫מחלוצי היישוב בירושלי‪ .‬בתחילה החריש‪ ,‬א כשיצא מסע‬ ‫ההלוויה לדרכו‪ ,‬לחש באוזני ההולכי לצידו‪ ,‬כי הספר הזה מוכר‬ ‫לו‪" .‬אני ראיתי כבר פע את הספר הזה‪ .‬א זכרוני אינו בוגד בי –‬ ‫אמר רבי ישראל בק – זה היה בסדיגורה‪ ,‬בחדרו של מורי ורבי‬ ‫הצדיק רבי ישראל מרוז'י זכר צדיק לברכה"‪.‬‬ ‫עניי הספר היה לחידה שפשטה בקהל המלווי ועוררה מיד‬ ‫חרושת של ניחושי והשערות‪ .‬הכל היו סקרני לדעת את סודו‬ ‫של הספר‪ ,‬כיצד באלו נסיבות מצא את דרכו לסדיגורה‪ ,‬כיצד עלה‬ ‫לאר‪ ,‬ומה פשר המעשה יוצאהדופ שנעשה בו‪ ,‬בספר‪ ,‬לפי‬ ‫דקות אחדות‪.‬‬ ‫פתרו החידה לא איחר לבוא‪ .‬הדבר היה בעת ניחו האבלי‬ ‫בבית משפחת הנפטר‪ .‬הפותר היה הרב משה בוימגרט‪ ,‬אחד‬ ‫משני החברי שהניחו את הספר על מיטת הנפטר‪.‬‬ ‫הרב בוימגרט‪ ,‬התברר‪ ,‬היה בקי בכל גלגוליו של ספר מיוחד זה‬ ‫וסיפורו החזיר את השומעי כמה עשרות שני לאחור‪.‬‬ ‫השנה הייתה שנת תקצ"ז‪ .‬לפרשבורג הגיעו שמועות קשות על‬ ‫רעש אדמה קשה שפקד את ערי הגליל ובו ניספו מאות‪ ,‬ואולי‬ ‫אפילו יותר יהודי‪ .‬מספרי מדוייקי עדיי לא נודעו אבל‬ ‫השמועות דיברו על אסו כבד ביותר‪.‬‬ ‫ביתמדרשו של ה'חת סופר' בפרשבורג היה מלא עד אפס מקו‪.‬‬ ‫יהודי העיר התאספו עלפי קריאת רב‪ ,‬אשר ביקש לבכות את‬ ‫אסונ של יהודי צפת והסביבה‪ ,‬שנספו ברעש האדמה שפקד את‬ ‫מקומ‪ .‬ה'חת סופר' ביכה את האובד הגדול‪ ,‬וביכה ג את‬ ‫בזיונה של ירושלי עירהקודש העזובה מבלי יושב‪ .‬רבי‬ ‫מעדיפי להתגורר בערי הגליל ולא בירושלי ואולי על כ רגזה‬ ‫האר – אמר‪ .‬את דרשתו קורעת הלב סיי הגאו בקריאה לבני‬ ‫עדתו לסייע ליישוב היהודי בארהקודש לשק את חורבותיו‬ ‫ולתמו בביסוס היישוב‪.‬‬ ‫אחד ממצוייני תלמידיו של ה'חת סופר' היה אותו רבי שמעו‬ ‫דויטש‪ ,‬שבאות ימי היה בחור עולימי‪ .‬לבו הח והרגיש‬ ‫נשבר לרסיסי למשמע דברי רבו‪ ,‬וכבר למחרת פתח על דעת‬ ‫עצמו – במסע איסו כספי נמר למע יהודי צפת‪.‬‬ ‫כעבור ימי אחדי התייצב התלמיד לפני רבו והניח לפניו את‬ ‫סכו הכס שצבר‪ .‬היה זה סכו נאה ביותר‪.‬‬ ‫ה'חת סופר' התרגש כלכ ממעשהו הנאצל של תלמידו‪ ,‬עד‬ ‫שהחליט להעניק לו מתנה אישית – ספר חובות הלבבות‬ ‫במהדורה עתיקה‪ ,‬אשר ליווה את ה'חת סופר' מאז ילדותו וממנו‬ ‫שאב תעצומותנפש ויראת שמי‪.‬‬ ‫"בכל פע שתעיי בספר זה ותזכור על מה נית ל‪ ,‬תזכור ג את‬ ‫מעלת העזרה ליהודי ארהקודש" – אמר לו רבו בחיבה‪.‬‬

‫‪‰‚‰ ·˘ '˙··Ï‰ ˙·ÂÁ' ¯ÙÒ‬‬ ‫‪ÂÈ„ÈÏ Ï‚Ï‚˙‰ '¯ÙÂÒ Ì˙Á'‰‬‬ ‫˘‪ͯ„ ,ÔÈ'ÊÂ¯Ó ¯"ÂÓ„‡‰ Ï‬‬ ‫‪.Ìȯ‰ È˘Â„ÈÁ ÏÚ· ¯"ÂÓ„‡‰‬‬ ‫‪Ï˘ Â˙¯ÈËÙ ÌÂÈÏ „ÁÂÈÓ ¯ÂÙÈÒ‬‬ ‫·‪ÌÂÈ· ÏÁ˘ '¯ÙÂÒ Ì˙Á'‰ ÏÚ‬‬ ‫‪Ï˘ Â˙¯ÈËÙ ÌÂÈÏ ,ȯ˘˙· ‰Î‬‬ ‫‪ÌÂÈ· ÏÁ˘ ,ÔÈ'ÊÂ¯Ó ¯"ÂÓ„‡‰‬‬ ‫‚' ·‪.Ô¢Á¯Ó‬‬ ‫‪‰Î¯·Ï ÌȘȄˆ ¯ÎÊ‬‬

‫באות ימי עמד ר' שמעו‬ ‫בקשרי מכתבי תורניי ע‬ ‫קרובמשפחתו‪ ,‬צעיר בגילו‪,‬‬ ‫אשר התגורר בוורשה‪ .‬צעיר זה‬ ‫היה מבאיביתו של האדמו"ר‬ ‫מגור בעל 'חידושי הרי"'‪.‬‬ ‫כשקרא באחד המכתבי על‬ ‫הספר המיוחד שהעניק ה'חת‬ ‫נתאווה‬ ‫לקרובו‬ ‫סופר'‬ ‫להראותו לרבו‪.‬‬ ‫רבי שמעו נעתר לבקשה‬ ‫וכעבור זמ נמצא השליח שהעביר בנאמנות את הספר לוורשה‪.‬‬ ‫בהשאלה כמוב‪ ,‬ולזמ קצר בלבד‪.‬‬ ‫היה זה בקי של שנת תר"ד‪ ,‬ובדיוק באותו זמ שרצה המקורב‬ ‫להיכנס לרבו ע הספר‪ ,‬יצא בעל חידושי הרי" לנסיעה אותה‬ ‫תיכנ זמ רב‪ ,‬לסדיגורה אל הצדיק מרוז'י‪ .‬התלמיד שנהג‬ ‫לשמשו הצטר אליו מיד לאותה נסיעה‪ ,‬כשבאמתחתו ג ספר‬ ‫חובות הלבבות המיוחד‪" .‬בשעת הכושר" – הרהר לעצמו –‬ ‫"אראה את הספר לרבי"‪.‬‬ ‫כשהגיע בעל 'חידושי הרי"' אל מעונו של הצדיק מרוז'י‪,‬‬ ‫התייחדו מיד השניי לשיחה בחדר פנימי‪ ,‬בסיומה יצאו אל‬ ‫פמליית החסידי שהמתינה בחדר החיצוני‪ ,‬ולפתע לעיניה‬ ‫המשתאות של החסידי שהקיפו ולהפתעתו הרבה של אותו‬ ‫תלמיד‪ ,‬פנה אליו הצדיק מרוז'י ואמר‪" :‬חפ קדושה אי מניחי‬ ‫בתו התיק ע יתר הדברי‪ ,‬אלא מחזיקי אותו ביד"‪.‬‬ ‫הבחור המופתע נזכר לפתע בספר שבאמתחתו ומיהר להוציאו‪.‬‬ ‫אואז נטל הצדיק מרוז'י את הספר לידיו‪ ,‬עלעל בו קלות‪ ,‬ומבלי‬ ‫שתיאמר לו מילה על מהותו הפטיר‪" :‬זהו ספר קדוש‪ ,‬שחיברו‬ ‫אד קדוש ושלמד בו יהודי קדוש"‪.‬‬ ‫רבי ישראל בק היה אז בי קהל החסידי והיה עד להתרחשות‪.‬‬ ‫מכא זכר את הספר‪.‬‬ ‫עברו ימי ורבי שמעו דויטש‪ ,‬שנרת לסייע ליהודי אר‬ ‫הקודש‪ ,‬החליט לעלות בעצמו לאר ולחונ את עפרה‪ .‬הוא לא‬ ‫שכח‪ ,‬כמוב‪ ,‬ליטול עמו ג את הספר היקר שקיבל מרבו‬ ‫ושמאותו יו ואיל נעשה לחחוקו הקבוע‪ .‬בכל יו ויו‪ ,‬בכל‬ ‫מקו ובכל תנאי‪ ,‬היה לומד שיעור קבוע בספר‪.‬‬ ‫באחד הימי קרא רבי שמעו לשני חבריו שלמדו עמו בפרשבורג‬ ‫ושעלו א ה לאר‪ ,‬והראה לה דבר מופלא שמצא רשו בפינת‬ ‫אחד מעמודי הספר‪ .‬בכתב יד זעיר אבל ברור‪ ,‬שלא היה אפשר‬ ‫שלא לזהותו ככתבידו של רב ה'חת סופר'‪ ,‬נרש תוכ דברי‬ ‫המשנה בפרקי אבות פרק ו משנה ט‪" :‬בשעת פטירתו של אד אי‬ ‫מלוי לו לאד‪ ,‬לא כס ולא זהב ולא אבני טובות ומרגליות‪,‬‬ ‫ְחה א ָֹת ְ‬ ‫ֶכ ָ ַ*נ ֶ‬ ‫אלא תורה ומעשי טובי בלבד‪ ,‬שנאמר‪ִ ְ ' :‬ה ְת ַה‪ְ $‬‬ ‫יח ָ' )משלי ו – כב(‪,‬‬ ‫יצ‪/‬ת ִהיא ְת ִ‪ֶ 1‬‬ ‫ֲק ָ‬ ‫ֶי ַוה ִ‬ ‫ְ ָ‪ְ -‬כ ְ ָ ִ* ְ‪-‬מֹר ָעל ָ‬ ‫בהתהלכ תנחה אות – בעול הזה‪ ,‬בשכב תשמור עלי –‬ ‫בקבר‪ ,‬והקיצות היא תשיח – לעול הבא"‪.‬‬ ‫הרב משה בוימגרט‪ ,‬ידידו של רבי שמעו דויטש‪ ,‬סיי את‬ ‫הסיפור‪ ,‬כשכל בניהמשפחה וכל יתר הנוכחי בבית מביטי בו‬ ‫בהשתאות‪" :‬נו‪ ,‬אימרו את‪ ,‬הא לא היה זה טבעי כי הספר‬ ‫הקדוש שליווה את המנוח כל ימיו ושעליו נכתבו בכתבידו‬ ‫הקדוש של הגאו השורות הנ"ל‪ ,‬יונח ולו לשעה קלה על מיטתו‬ ‫בעת שעבר מ העול הזה אל העול הבא"?‪...‬‬

‫מלב אל לב‬

‫איחולים וברכות‪ ,‬ממני אליך‬

‫‪ k‬מזל טוב‬

‫‪âéìæ ïøäà éáø ö"äøäì‬‬ ‫‪à"èéìù õéáåôåì‬‬

‫‪å"éä äáåùçä åúçôùîì‬‬ ‫‪ïáä éñåøéà ìâøì‬‬ ‫‪î"åèùá é"ð êåøá íäøáà ç"äáä‬‬ ‫‪ïéðáä íéìùé ïéð÷á íìåò àøåá‬‬

‫;‬ ‫‪- çåìùì ïúéð úåëøá‬‬ ‫‪.úëøòîä ìà áúëá ÷øå êà‬‬

‫נר תמיד‬

‫‪úîùð éåìéòì‬‬ ‫‪ïñç ïá (àéáì) íéøôà‬‬ ‫‪ì"æ é÷çöé íìàñ‬‬ ‫‪ò"ùú äøåú úçîùá øèôð‬‬

‫‪.ä .á .ö .ð .ú‬‬ ‫נר תמיד‬

‫‪úîùð éåìéòì‬‬

‫‪ì"æ åáà øéáã‬‬

‫‪äøéôåàå íçðî íäøáà à"èçìáé ïá‬‬ ‫‪è"ñùú ïååùçá à"ëá øèôð‬‬

‫‪.ä .á .ö .ð .ú‬‬ ‫נר תמיד‬

‫‪úîùð éåìéòì‬‬

‫‪äøùå íäøáà úá äáåì‬‬

‫‪ì"æ ÷éæééà‬‬

‫‪ò"ùú äéìãâ íåöá äøèôð‬‬ ‫‪..ä .á .ö .ð .ú‬‬

‫העלון בחסות‬

‫‪áâø‬‬

‫‪î"òá úéàì÷ç äøáç‬‬ ‫‪:úìäðäá‬‬

‫‪êîìèñ ïðç‬‬ ‫‪éåîç äãåäé‬‬ ‫‪õéáå÷ùåî á÷òé‬‬

‫‪äùî øåö‬‬

‫‪42810 :ãå÷éî‬‬

‫על קצה המזלג‬

‫מנחם ודונש‬

‫אחד מספרי היסוד בביאור המקראות‪ ,‬הוא 'מחברת מנח'‪ .‬ה'מחברת' הוא בעצ מילו עברי‪ ,‬הקדו‬ ‫ביותר שניכתב איפע‪ .‬ספר זה היווה אביסוד למדקדקי רבי שהחרו אחריו וחיזקו או חלקו על‬ ‫הנחותיו‪ .‬תוכנו וסגנונו מאוד מיוחדי‪ ,‬א לא פחות מכ מרתק הסיפור שמאחורי ה'מחברת'‪.‬‬ ‫בימי רבי חיסדאי אבשפרוט )בשנת ד' אלפי ת"ש לער; כמאה שני לפני לידתו של רש"י( החלה‬ ‫תקופת 'תור הזהב' של יהדות ספרד‪ .‬זכה רבי חיסדאי ותורה וגדולה התאגדו על שולחנו‪ .‬הוא היה תלמיד‬ ‫חכ גדול‪ ,‬מדינאי ממולח ורופא דגול‪ .‬כישרונותיו העמידוהו כנשיא של היהודי ובאכוח בפני‬ ‫השלטונות‪ ,‬ומצד שני כיועצו ואישסודו של עבדול אלרחמ כלי ]מושל[ הממלכה המוסלמית בספרד –‬ ‫מדינת אנדלוסיה‪ .‬בהיותו שוחר מדע‪ ,‬החזיק רבי חיסדאי באחוזתו שבקורדובה חכמי יהודי שהקדישו‬ ‫ימיה ללימוד התורה וסמכו על שולחנו‪ .‬שני מה היו ה'מדקדקי' הנודעי רבי מנח ב סרוק ורבי‬ ‫אדוני ב לברט‪ ,‬שרש"י בפירושו לתורה מזכיר מאות פעמי‪ .‬העיסוק בלשוהקודש היה אומנ‬ ‫משות לשניה‪ ,‬א שוני ה היו באופיי‪ ,‬בסגנונ‪ ,‬ובשיטת‪.‬‬ ‫‬ ‫רבי מנח ב סרוק היה ב העיר טורטוזה שבלבנו ושמו הל לפניו כבקי בלשו הקודש על כל מכמניה‪.‬‬ ‫הוא הוזמ עלידי רבי חיסדאי להתגורר באחוזתו ולשמש לו ג כמזכירו האישי‪ .‬רבי אדוני‪ ,‬או בכינויו‬ ‫הערבי דונש‪ ,‬התגורר בבבל‪ ,‬הוא היה משורר חרימבע והראשו שהעתיק את שיטת החריזה הערבית‬ ‫ללשוהקודש‪ .‬לאחר מות רבו הגדול‪ ,‬רבי סעדיה גאו‪ ,‬ביקש את קרבתו של רבי חיסדאי שנטה אליו חסד‬ ‫והזמי א אותו להתגורר בסמו אליו ולאכול על שולחנו‪ .‬סביב מנח ודונש התלקטו תלמידי‪ ,‬וכ נוצרו‬ ‫שתי האסכולות הנודעות בתורת הדקדוק‪ ,‬של מנח ב סרוק ושל דונש ב לברט‪.‬‬ ‫‬ ‫ביוזמתו ובעידודו של רבי חיסדאי החל מנח לכתוב בשעות הפנאי ספר דקדוק‪ ,‬הראשו בלשו הקודש‪.‬‬ ‫הספר ערו לפי שורשי‪ ,‬מסודרי באלבית‪ .‬שיטתו בביאור המילי היא עלידי השוואה ו'חיבור' בי‬ ‫מילי שמשמעות זהה‪ ,‬מכא שמו '‪ ˙¯·ÁÓ‬מנח'‪) .‬רש"י משתמש פעמי רבות בביטוי‪" :‬מנח ‪¯·ÈÁ‬‬ ‫ע‪ .("...‬דונש לא הסכי ע מרבית כללי היסוד שהניח מנח‪ ,‬וכתוצאה מכ חלק עליו ג בביאור כתובי‬ ‫רבי‪.‬‬ ‫כתלמידו של רב סעדיה גאו‪ ,‬הלוח הגדול בקראי‪ ,‬היה דונש רגיש לכל מגמה קראית‪ ,‬וחשד גונב ללבו‬ ‫שמנח נוטה לקראות‪ .‬אחד מסלעי המחלוקת‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬היה עניי ה'מליקה'‪ .‬מנח כתב‪" :‬עניי שחיטה‬ ‫הוא כמשמעו‪ ,‬א שחיטת העו"‪ .‬דונש תוק אותו בחרוזי‪" :‬העניי הרע הזה – הוא עניי ראש המיני‬ ‫) הקראי( ענ ‪ /‬החולק על תלמיד רבנ ‪ /‬ועל החכמי הראשוני ‪ /‬והפותרי הקדמוני ‪ /‬אשר ראו‬ ‫עבודת המקדש בעולות וזבחי ‪ ."... /‬כמאתיי השגות‪ ,‬מלוות הצלפותלשו שנונות‪ ,‬העביר דונש לרבי‬ ‫חיסדאי‪ ,‬כשהוא מאשי את מנח ב‪ ...‬קראות‪ .‬היה זה הגפרור שהצית את הלהבה‪.‬‬ ‫לאחר שנהדפו בבבל עלידי רב סעדיה גאו‪ ,‬ניסו הקראי בכל כוח לנעו ציפורניה בספרד‪ .‬חכמי‬ ‫ישראל היו דרוכי לכל ניסיו כזה‪ ,‬ולכ די היה בשמועה קלה שתבעיר אש‪ .‬רבי חיסדאי מיהר לצוות על‬ ‫עבדיו הנכריי לסלק את מנח מאחוזתו ולהחריב את הבית בו התגורר‪ .‬הדבר נעשה ללא שהות‪ ,‬למרות‬ ‫שיו השבת היה‪ ,‬משו "ובערת הרע מקרב"‪ ...‬העבדי עשו מלאכת נאמנה וא היכו את מנח מכות‬ ‫נאמנות‪.‬‬ ‫המחלוקת בי מנח לדונש הפכה למחלוקת בי ה'בתי'‪ .‬תלמידי מנח כתבו תשובות על השגות דונש‪.‬‬ ‫ותלמידי דונש כתבו תשובות על התשובות‪.‬‬ ‫כעבור שני בא רבינות‪ ,‬ראשו בעלי התוספות‪ ,‬וחיבר ספר 'הכרעות' בו הוא בודק כל סוגיה לשונית‬ ‫ומכריע – עלפי דעתו – כמנח או כדונש‪ .‬בספרו מתגלה רבינות כ'מדקדק' נפלא‪ ,‬המכיר את כל רזי‬ ‫השפה‪ .‬הוא משתמש בלשו מליצית כבדה אבל נהדרת‪ ,‬מתווכח ע גדולי המדקדקי ומכריע במחלוקת‪.‬‬ ‫נגד רבינות כתב רבי יוס קמחי‪ ,‬אביו של רבי דוד‪ ,‬הרד"ק‪ ,‬את ספר ה'גלוי'‪ .‬ועדיי אי זו המילה‬ ‫האחרונה‪ ,‬כי על ספר ה'גלוי' מופיעות הגהות‪ ,‬מ"איש אחד שמו בנימי" שהיה מתלמידי רבינות‪ ,‬בה‬ ‫הוא סותר את דברי רבי יוס קמחי ומחזיק בשיטת רבו – רבינות‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬שתי הערות בהקשר לשמו של דונש‪ .‬שמו העברי היה‪ ,‬כאמור‪' ,‬אדוני' וכינויו הספרדי היה 'דונש'‪.‬‬ ‫)'ש הגדולי' לרבינו החיד"א‪ ,‬מערכת גדולי אות א – קטו(‪ .‬ומכא לשתי ההערות‪:‬‬ ‫אל‪ ,‬רגילי להגות את שמו ד!נַ ]נו פתוחה וי ימנית[‪ .‬נראה שהגייה זו בטעות יסודה! כי כינויו‬ ‫הספרדי נגזר משמו העברי‪ ,‬וכידוע לכל צורב – 'אדו' בספרדית הוא 'דו' ]אי מי שלא שמע על האישי‬ ‫המפורסמי דו יצחק אברבנאל או דו יוס הנשיא[ ולצורת רבי מוסיפי בשפות הרומיות את האות ‪S‬‬ ‫שנהגת כמו ‪$‬י שלנו‪ .‬אכ אדוני ברבי‪ ,‬ה – ד!נְ‪] $‬נו שוואית ו‪$‬י שמאלית[‪ .‬נמצא שכינויו של‬ ‫רבינו אדוני הלוי ב לברט היה ד!נְ‪ $‬ולא ד!נַ‪.‬‬ ‫‬ ‫ועוד אחת‪ ,‬מעניי שבשיריו‪ ,‬הידועי לפחות‪ ,‬כמו השיר 'דרור יקרא' לשבת קודש או הפיוט 'דוי הסר'‬ ‫לברכתהמזו הוא חות את כינויו הנכרי דונש ולא את שמו העברי – אדוני‪.‬‬ ‫והערה נוספת על רבינו חיייוסדוד אזולאי‪ :‬החיד"א מציי בספרו שראה פע בעיר ריגייו בביתו של‬ ‫הגביר משהבנימי פואה את הספר "מחברת דונש והשגות מנח הספרדי ב סרוק"‪ ,‬אבל נראה שהתהפכו‬ ‫כא הדברי וכאמור לעיל מדובר דווקא ב"מחברת מנח והשגות דונש ב לברט"‪.‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬