Dust And Dispute

1

DUST AND DISPUTE

2

DUST AND DISPUTE

DUST AND DISPUTE

Dust And Dispute

3

4

DUST AND DISPUTE

DUST AND DISPUTE

Bashir Makhoul Oded Shimshon Aissa Deebi

5

6

DUST AND DISPUTE

DUST AND DISPUTE

The Umm El-Fahem Gallery El-Sabar Association Dust And Dispute 22/12/2007 15/02/2008

7

Elsabar Association Umm el-Fahem Art Gallery Director: Said Abu-Shaqra DUST AND DISPUTE Exhibition duration: 22/ December/2007 till 15/February/ 2008 Exhibition

Catalogue Texts: Said Abu-Shaqra, Bashir Makhoul, Oded Shimshon Design: A.Deebi Arabic translation: Sharbel Abud Hebrew translation: Sharbel Abud English translation: Daria Kassovsky Printing and Production: Wael Wakeem, Haifa © 2007, All rights reserved to the artists, the curator, and the Umm el-Fahem Art Gallery ISBN: 9789657449004 Measurements are given in centimeters, 96 pages, height 27.5 width 16.5 depth, 0.5 unless indicated otherwise Special thanks: Ben Shimshon for editing English text.

DUST AND DISPUTE

Curator: Oded Shimshon Producer: Oded Shimshon

8

9

DUST AND DISPUTE

10

DUST AND DISPUTE

Featuring artists Bashir Makhoul, Oded Shimshon, and Aissa Deebi, the exhibition strives to take them on a common journey back to the realms of their psyche and soul – to their home, childhood, family, homeland. A highly charged territory, it is therefore no wonder that the title selected for the exhibition is “Avak & Ma’avak” – Dust and Struggle. All three artists were born and raised in the Galilee, where they also worked as artists, and whereto they return after a long absence in another piece of land where they have found a retreat for their soul and art, and set up a home, leaving their childhood memories, their homeland and youth behind, in the precipitous, tangled, flowering Galilee. The naïve scenery of their childhood and the primeval sights of the Galilee mountains and the ancient olive trees have since become emotionally, politically, and ideologically charged. The question arises, why an exhibition addressing a beautiful and inspiring theme such as the landscape, an exhibition that sets out to present the landscape as an idyll of harmony, was given a title combining two such notions as “dust” and “struggle/conflict.” The artists’ physical distance from their childhood realms naturally intensifies their affinity with and organic integration in the landscape left behind, which was deeply etched in their personal memory.

DUST AND DISPUTE

Foreword

11

Does the “dust” indicate the calming of the storm or only its beginning? Does the “struggle” refer to the storm that passed, the one still taking place, or the one to come, or is it possibly a storm that began and continues, gaining momentum and force? Where did the storm begin? Was it in their place of exile, foreignness and alienation, or rather in their childhood realm where home, family and identity reside. The physical distance generates yearnings, which, in turn, produce the emotional bonding, providing an opportunity for introspection through observation of the childhood vistas. The exhibition “Avak & Ma’avak” enables us to relate to the participating artists and try, with them and through their inspiration, to observe, from a different point of view and a broader, more comprehensive perspective, that which would have otherwise remained invisible to us.

Said Abu-Shaqra Director, Umm el-Fahem Art Gallery

DUST AND DISPUTE

Their return to this landscape signifies an attempt to get in touch with and reconstitute their identity which has suffered many upheavals and crises as a result of those wanderings.

12

13

DUST AND DISPUTE

14

DUST AND DISPUTE

There is a dense, cross-cultural intersection of meaning and metaphors that goes back a long way, probably into the shared origins of the monotheistic religions.

The Arabic and Hebrew words for dust (goubar and avak) are both strongly associated with fighting and conflict. This connection can also be found in the English expression ‘dust up’ and they all have the same hermeneutic root in the idea of a fight creating dust. All three words are also used in connection to death (dust to dust) as well as idiomatic expressions to indicate visibility (when the dust settles). There is a dense, cross-cultural intersection of meaning and metaphors that goes back a long way, probably into the shared origins of the monotheistic religions. Dust is everywhere because its source is everything. Dust is in the air, settling on surfaces, on things, piling up in dark corners. . Dust is the stuff that makes the sky blue. Dust is a marker of the passing time and a sign of the neglected, abandoned or forgotten. It is negative; it is associated with death, insult and dismissal. The Arabic poet, Al-Motanabi, among many others have used the picture of dust as an integral part of the act of war: it describes a battle and adds to the excitement of the scene. Within the context of conflict we often wait until the dust settles before taking the next action. Our action

DUST AND DISPUTE

Shooting through the dust

15

“Dust to dust, ashes to ashes”. It is the expression of the ultimate worthlessness of the physical and the fallibility of the body.

The smallest thing that the eye can see is dust, the ground zero of the manifest physical world. God tells Adam and Eve on their expulsion from Eden that they have come from dust & are destined to return to it which has been integrated into the book of common prayer in the funeral service in the line “Dust to dust, ashes to ashes”. It is the expression of the ultimate worthlessness of the physical and the fallibility of the body. We all know that the dust that settles in our houses is made up partly from our own skins, a reminder of where our bodies are ultimately heading but also an intimate connection to our immediate territory. It also has a metaphorical connection to the land and can be found as a theme in the rhetoric of nationalism – we don’t just come from the Earth but from designated parts of it, surrounded by borders and supported by myths. At the same time it is regarded as the lowest state of matter, associated with dirt and the abject – something we have to be constantly cleaning away. As something that is domestic and intimate with an immediate connection to our bodies and also a symbol of national identity, the image/idea of dust is bound up with ideas of belonging, possession and ownership: my land, my water, my skin, my sand, my soil, my mother and my father. The conceptual foundations of identity are philosophically disputed and, in the context of the Israeli-Palestinian conflict, there is an immediacy in the connection between the land and identity that raises the stakes of the philosophical dispute to a matter of survival: Both the occupied and the occupier are hostages to the relationship between the dust beneath their feet and who they believe themselves to be. The Arabic word

DUST AND DISPUTE

is timed by the settling of dust.

16

Perhaps it is not possible to reach a consensus on a common meaning in the context of paradoxical identity. The Palestinian/Israeli landscape is arguably the same thing, its ownership claimed by two people whose identities are similar yet entirely different. Our identity is formed on the basis of differentiating ourselves from others and indeed positioning ourselves in opposition to the other.

The Palestinian/ Israeli landscape is arguably the same thing, its ownership claimed by two people whose identities are similar yet entirely different

To consider conflict as an inherent aspect of identity presents us with a larger problem and in the context of a particular conflict such as Israel/ Palestine also gives us the opportunity to think beyond the immediacy of occupation. Dust, as a symbol of mortality, conflict, blindness and land, ironically provides us with another more challenging and perhaps optimistic symbol of identity. If the dust in our homes is made of our own shed skins it can also be seen as a reminder that our bodies are in a state of constant flux in a cycle of decay and renewal – every seven years every cell in the body has been changed. We are, literally, as organisms in a perpetual state of coming into being. It is still a big question for science as to how our consciousness appears to remain continuous or even how it exists in the first place but the idea gives us the intriguing combination of perpetual flux aligned with continuity and perhaps another way of thinking about identity. It is these ideas of flux and (dis)integration in respect to identity that were raised in a recent discussion

DUST AND DISPUTE

nizaa means “stripping off” something from another, separating, taking off, dispute and conflict. It is an expression of confrontation but could also, perhaps, be redirected to raise the possibility of stripping identity from the land.

17

GH … I think the paintings; probably because they are formally based on variations of a ‘limited palette’ remind us of an equally important aspect of the flag. That is the specific arrangement of the colors. This is what gives the image and the symbolic value of the flag its integrity and it is in this way that the flag represents the fantasy of national integrity.

BM Yes, I think this is also behind my appropriation of a particular language of Western modernism. It was to shake off the traditional Palestinian art of resistance – its didactic, illustrative imagery or even the lyrical, poetic nationalism.

So, on one level you are breaking the flag up, breaking up its integrity as an image and as a functioning flag.  It’s not an act of destruction.  They can be seen as reformulations of the flag and perhaps of Palestinian identity. There is an implicit acknowledgement of identity being constructed and therefore capable of reformulation. This also side steps the danger of a fixed symbol – a constantly shifting form is impossible to steal or appropriate and perhaps destroy. BM Yes, I think this is also behind my appropriation of a particular language of Western modernism. It was to shake off the traditional Palestinian art of resistance – its didactic, illustrative imagery or even the lyrical, poetic nationalism. In its way this approach was too fixed, too rigid and gave those opposed to its message an easy, predictable target. My aim is to keep moving, to be always moving the goal posts – make up my own rules and so on. Perhaps this is a symptom of being an émigré.  GH It is also a strong weapon of resistance. The monolithic state-endorsed nationalism of Israel has a

DUST AND DISPUTE

about my work with Gordon Hon. I have transcribed part of the recorded discussion here because it addresses what are, for me, the core issues of the work in this show, mine and Oded’s and Aissa’s.

18

BM: Yes, well that’s the point. Resistance to occupation at a military level is very difficult, I think this state of agility is something that can be used at many levels, from resistance to making a painting but perhaps most importantly at the level of identity.  What if this extends to identity? What could be more threatening to the national identity of a rigid nationalistic state than an enemy that cannot be pinned down, whose identity is also constantly shifting?  

However I think the existence of a Palestinian people partly depends upon a dynamic identity, a constantly developing idea of what it means to be Palestinian.

GH This is a very interesting idea. In a way you are suggesting that the Palestinians become, on some level, something they never were – nomadic. I don’t mean literally of course, but almost in the sense of Deleuze and Guattari.   BM Well, yes but I can’t see Hammas leaders handing out copies of A Thousand Plateaus in the near future. But seriously, we must keep in mind that the very idea of the ‘Palestinian’ derives from an identification with a place. Aside from the fact that most of it is now called Israel and the rest is under occupation or siege in the case of Gaza, the place continues to exist because the Palestinians still exist and still speak of it as home. However I think the existence of a Palestinian people partly depends upon a dynamic identity, a constantly developing idea of what it means to be Palestinian. This is an important strategy in dealing with an ideological monolith like Israel.  GH But the circumstances would actually encourage the opposite of this. I mean, in such an unstable and

DUST AND DISPUTE

basic flaw and that is its rigidity. 

19

BM: Yes and because there is so much at stake much more difficult questions need to be asked. Anyway, let’s move on to the next slide. 

From my political perspective, it is important that Palestinians avoid this kind of nationalism. The nationalism of resistance should be different to the nationalism of occupation.

BM: Absolutely, this is the basis of the work. But it is a true paradox because it can’t be resolved. The repetition contradicts the singularity but also emphasises it. Once this chain of thought begins it can never arrive at a conclusion and I think that it is that process that undermines the symbolic immediacy. What I want to question is the sinister rhetoric of nationalism through its use of symbols of blood and land and so on. This kind of rhetoric can be found throughout Israeli and Palestinian politics, but when it is combined with military and economic power as it is in the case of Israel then it becomes truly dangerous. From my political perspective, it is important that Palestinians avoid this kind of nationalism. The nationalism of resistance should be different to the nationalism of occupation. This is like what you said about bleeding being an issue of ownership. If I were bleeding the point wouldn’t be that my blood is more valuab le than yours but that I was losing it. So it isn’t a matter of Palestine being a better place than everywhere else, just that it is being lost. 

DUST AND DISPUTE

dangerous situation, in which one’s very existence is perceived as a threat, a kind of essentialist idea of identity would be understandable – in that it offers a kind of anchor. But then again, I think that outside the academies – at least in the arts and humanities – where much of what we are saying is taken for granted, most people are basically essentialists when it comes to a question of identity. When it comes to Palestine and Israel there is so much more at stake.  

20

The artist and the work in this show are able to transform and challenge the total shift in the focus of dispute from the historic to the contemporary, from the past to the present and the future.

Under normal circumstances, semantic disputes may, at face value, appear to be not that critical or crucial, but here we have a genuine conflict. Ignoring it is a failure of the intellect. The artist and the work in this show are able to transform and challenge the total shift in the focus of dispute from the historic to the contemporary, from the past to the present and the future. All the artists are arguably engaging with the same landscape and the same place, shooting their pictures through the same dust. There is always tension between the individual and his or her social and political surroundings. Nationalism emerges and develops from collective identities. It is the manufacture of a social formation. The need for belonging and equivalent tensions exist within the Palestinian/Israeli landscape.

DUST AND DISPUTE

What we are encountering on a national level is not simply an expression of disagreement about truth or an opinion in regard to the Israeli Palestinian dispute over the legitimate ownership of the land. It is, in fact, about material facts of displacement, loss, occupation and expansion. The disputed landscape extends even to a semantic disagreement over definition – names of places, memory of history, even political resolutions. An illustration of this phenomenon is the differing set of interpretations of UN Security Council Resolution 242, which calls on Israel to withdraw “from territories occupied” in the 1967 Six Day War. Many parties, including the government of Israel, hold that this phrase does not mean that Israel should withdraw from all such territories, else the Security Council would have said “from the territories occupied”. Others, including all of the Arab states, hold that the resolution calls for withdrawal from all of the occupied territories.

21

The contemporary implication of the future is mainly determined by the way the artists offer different/ new meaning to the term dispute. It is important to remember that this conflict has bloody history and continues to be so and emotions and tension fluctuate from high to higher – both sides draw on similar collective memory.

DUST AND DISPUTE

It is irresistible to talk about this exhibition without exploring the inherent complexity of the frame but the paradox here is that the frame captures and occupies the same landscape.

22

Professor Bashir Makhoul, Head of Winchester School of Art, University of Southampton

23

DUST AND DISPUTE

24

DUST AND DISPUTE

Our silences acknowledged the bare truth: until the dust settles, one of us is always welcomed in our home landscape and the other two find that their journey is made more difficult with every visit.

“Avak & M’a’Avak” – Dust and Conflict. For the three of us who have collaborated to produce this publication and the exhibition that it accompanies, these two words somehow go together. They are linked to one another and to our artwork in the Palestinian/Israeli landscape which all three of us call home. We feel love for the same land, the same spaces, the same places. And for each of us, standing and capturing our own view of the dusty land with a camera is an act of ownership, staking a claim to our home landscape. But each time we met to work on our joint exhibition, or to plan the layout for this publication, our conversation would sometimes fall away. Our silences acknowledged the bare truth: until the dust settles, one of us is always welcomed in our home landscape and the other two find that their journey is made more difficult with every visit.

DUST AND DISPUTE

Avak and MaAvak - Dust & Conflict Bashir Makhoul, Aissa DEEbi and Oded Shimshon

25

As individuals we each experience our own intellectual, cultural, emotional and sensory connections to the same land.

As individuals we each experience our own intellectual, cultural, emotional and sensory connections to the same land. We belong to different histories and cultures. At home with our parents, brothers and sisters, we talk in different languages. Aissa and Bashir are Palestinians belonging to large local families. Rooted in the land for generations, their ancestors are an integral part of this landscape. Oded is first generation, born in this land to migrant Jews from Germany who arrived during the 1930s. Bashir is from the ancient village of Makhoul. Aissa is from the old town of Haifa, and Oded was raised in Nahariyya, then a small settlement on the north Mediterranean coast of the lower Galilee. We have all experienced change in the landscape as the new geometry and architecture of settlement gradually appeared, eroding the curved and irregular and replacing them with the straight, the precise, the industrial.

DUST AND DISPUTE

The three of us are from a patch of land in the north of the modern state of Israel. An area marked out by the steep slopes of Upper Galilee which connect the ridge of Mount Carmel in the south with the Lebanese border in the north, screening off this northern enclave from the rest of the territory. These descents, falling in parallel from east to west and tumbling into the water of the Mediterranean, define the horizon on three sides of the region. On the fourth side, the view is different: the sea, a flat blue line encircles this viewpoint. Beyond the sea, Europe, where each of us has chosen to live at different times and for different reasons. In this enclosure, disturbed dust is suspended in mid air.

26

And like so many towns in Israel, Nahariyya’s city boundaries contain the remains of several destroyed Arab settlements. The dust raised as those first foundations were dug refuses to settle as a new town sprawls to touch its neighbouring Arab villages.

Despite our different backgrounds, when we meet in the UK we feel a mutual understanding, a bond. We can all express a sense of loss to do with our common land:

This disputed landscape is our home. Despite our different backgrounds, when we meet in the UK we feel a mutual understanding, a bond. We can all express a sense of loss to do with our common land: the light, the smells, the vibrant seasonal changes, and that all important Mediterranean coast and blue horizon. We understand each other’s desire to be with ‘our’ people, even though those people are very different. But again, that crucial truth: for one of us, that sense of belonging is reflected in a political and social reality which welcomes him home. For two of us, that affirmation is stubbornly absent and increasingly distant. *

*

*

We share a similar intellectual as well as physical journey. Each of us began our artistic education in Israel, continued studying abroad, and eventually built our careers as artists and academics in the UK. The three of us have never travelled back to our home landscape together. But our conversations reveal that, time and again, we have all taken the

DUST AND DISPUTE

Like so many towns in Israel, Oded’s home town plays witness to the Germanic / European sense of belonging which the new settlers tried to recreate in the land: Nahariyya was built following Bauhaus architectural concepts and mimicking the central European approach to city planning.

27

“I’ll be back soon, I need to go out and photograph” - a sentence we say at least once during every visit.

“I’ll be back soon, I need to go out and photograph” - a sentence we say at least once during every visit. It is something to do with a need to fix our feet on a spot of the ground, experience a particular point in the land, and reveal, through the camera, just how our eyes contemplated the landscape: “This is how my land was for me at that time, in that place, facing in that direction.” *

*

*

We are different in the way we use photography. Bashir and Aissa both treat their collected views as raw material for a process of recycling. The photographic becomes a trace-element, woven into their artwork. Internationally renowned artists, their sensibility derives from the traditions of painting. In contrast, Oded’s work is shot-through by its roots in the history of photographic landscape. In other ways we are similar. We each work with and depict ‘unknown’ views. Revealing that which has often been overlooked, considered unimportant, or has been devoid of any particular attention. Each of us has a concern for the views which are not seen as central to the narrative of “the conflict” in Israel/

DUST AND DISPUTE

same approach to ‘returning’. Besides the general preparation for the journey and meetings with family and old friends, each of us quickly turn our thoughts to the pictures and views we will work with during the visit. The process of collecting pictures and views in our home landscape starts before we leave Britain. Already perceiving the landscapes we want to photograph, we anticipate the colours and the light we will encounter.

28

Even while the dust is everywhere and the dispute continues, raising a different type of dust is what we each do as artists. We try to pose questions about the conventions of representation associated with this landscape.

We work as artists in this landscape out of a sense of responsibility – a concern about how our homes are being represented.

We work as artists in this landscape out of a sense of responsibility – a concern about how our homes are being represented. In our own way, we each challenge the view that sees our landscape simply as a vessel through which to tell the story of a war. This is a landscape layered by competing claims to ownership, staked out in the dirt and contested by others with their own claims. People’s longings for a home are layered upon one another, the source of much conflict and dust. Each of us, through his artwork, is making a new claim for the importance of these unremarkable markers, these statements in the landscape that say “I too see this as home”. *

*

*

Our memory of this land is also similar. Each summer we saw the same dry earth, experienced the same lethargy as we baked in the summer heat, and inherited from our parents, the same desire to

DUST AND DISPUTE

Palestine. Those views are the raw material for our work - the frames through which we utter our ideas and speak our views. Despite our differing influences and artistic traditions, we each pull on a common thread. Through our images, we each question the way this landscape, our landscape, has been represented over many generations.

29

know when the rain would return. For each of us, rain was a promise - clearing the dust from the air, washing the trees, and replacing with green, the blinding white and grey. The rain offers a fleeting, momentary, glimpse of a view without dust.

not just those iconic symbols of conflict, is marked by disputes over ownership, that each home is built where another once stood,

Clearing the dust and letting it resettle on the soil is about finding a common ground. It starts by seeing that our whole land, not just those iconic symbols of conflict, is marked by disputes over ownership, that each home is built where another once stood, and even where there was no physical home, there was always the view – the possibility of standing, looking, seeing, of being a person, gazing at a landscape which feels like home. It starts from the recognition that different eyes can see a different home in the same view. Our collaboration at the Um El Phem gallery is a challenge, we hope it can be a beginning for further work together, and a part of the effort to let the dust rest on its soil.

Oded Shimshon, Curator

DUST AND DISPUTE

And in that glimpse we each felt we might know how our landscape will look when the conflict is over.

30

31

DUST AND DISPUTE

32

DUST AND DISPUTE

DUST AND DISPUTE

Bashir Makhoul

33

Makhoul completed his PhD in theory and practice in 1995 at Manchester Metropolitan University. He has exhibited his work widely in Britain and internationally, including the Hayward Gallery London, The Herzilya Museum Israel, Jordan National Museum, NCA Gallery Lahore Pakistan, The Liverpool Biennial, The Florence Biennial, UTS Gallery Sydney Australia and many others. He is currently Head of Department of Art and Design at the University of Luton and the Director of the Research Institute of Art Design and Media, UK.

DUST AND DISPUTE

Bashir Makhoul is a Palestinian artist born (1963) in Galilee, Israel. He has been based in the United Kingdom for the past twelve years. During this time he has produced a body of work, based on repeated motifs which can be characterised by their power of aesthetic seduction. Once drawn into the work, however, viewers find themselves engaged with something far more complicated than a beautiful pattern. Economics, nationalism, war and torture are frequently woven into the layers of Makhoul’s work and often the more explicit the material, the more seductive the surface.

34

35

DUST AND DISPUTE

36

DUST AND DISPUTE

37

DUST AND DISPUTE

38

DUST AND DISPUTE

39

DUST AND DISPUTE

40

DUST AND DISPUTE

41

DUST AND DISPUTE

42

DUST AND DISPUTE

DUST AND DISPUTE

Oded Shimshon

43

Since 1983 Oded has been exhibiting and publishing work in the UK, Portugal, Germany and Israel. Oded’s main artistic focus has been upon issues to do with the representation of landscape. Beginning with the British urban and open landscape, Oded has in the last decade shifted his attention to representing the Israeli/ Palestinian land where his work with video and photography has concentrated on the north of the territory, the area where he was born. Oded’s first project in the Israeli/Palestinian landscape was launched under the title “Peles Maim” (Spirit Level ). The exhibition featured large-sized black and white photographic pictures of seascapes; urban and rural landscapes; and interior architectural views. Peles Maim was shown at the Museum of Contemporary Israeli Art, Ramat Gan, Israel in 1999 accompanied by a catalogue. A year later a UK version was exhibited

under the title “Spirit Level” at The Impressions Gallery (York 2000) where pictures taken in the UK and in Israel were shown together. In 2006 Oded exhibited a new collection of Israeli photographs under the title “Chazaz” (gravel) at the The Museum of Art Ein Harod and “Even Safa” (Curb Stone) at the Kibbutz Gallery where large size colour pictures and video projection were shown. During 2007 Oded worked in collaboration with three international artists on a landscape project in the north of Portugal. In the same year Oded produced new work and acted as curator for the exhibition “Avak and Mavak” (Dust and Dispute) for the The Umm El- Fahem Art Gallery in israel.

DUST AND DISPUTE

,Oded was born in Israel 1949. After studying cinematography Oded moved to the UK at the age of twenty- eight where he continued his education in Photographic Studies, attaining a masters in Fine Art. Oded established his family life, and developed a career as artist and academic In the UK. At present Oded works as a Professor of Photography at the University of Derby and divides his time between Israel and the UK.

Oded Shimshon

44

45

DUST AND DISPUTE

46

DUST AND DISPUTE

47

DUST AND DISPUTE

48

DUST AND DISPUTE

49

DUST AND DISPUTE

50

DUST AND DISPUTE

51

DUST AND DISPUTE

52

DUST AND DISPUTE

DUST AND DISPUTE

AISSA DEEBI

53

During this time he has produced a body of work in photography and video and new media. Curently Deebi is cundacting a PhD reasserch in art and design at the university of southampton, examning photography and migration within the new york émigré culture, investigating questions of identity in relation to masculinity and cultural integration. Deebi aiming to identify, record and represent the cultural space created and occupied by the middle eastern emarge’s after sep the 11th America . Deebi condacting his PhD reasserch under the supervision of Professor Bashir Makhoul. Deebi’s is award winning artist and his work has been widely exhibited. In the United States, his work has been shown at the Queens Museum of Art, the Elga Wimmer Gallery in Chelsea, the Tangent Gallery in Detroit, and the Slought Foundation in Philadelphia. He has also exhibited his work at the Haifa Museum of Contemporary Arts, the Tel Aviv Museum, the Fitcher and Mezrahi Gallery in Austria, the University of Catania in Italy, and the Inner Mongolia Museum of Fine Arts in China. Today Deebi resides between Winchester and New York

where he is practicing artist/ ressercher and a lecture in graphic art at wincherster school of art, university of southampton.

DUST AND DISPUTE

Aissa Deebi, Aissa is a Palestinian-American artist born in Haifa. He has been based in New York for the past 8 years.

54

55

DUST AND DISPUTE

56

DUST AND DISPUTE

57

DUST AND DISPUTE

58

DUST AND DISPUTE

59

DUST AND DISPUTE

60

DUST AND DISPUTE

61

DUST AND DISPUTE

62

DUST AND DISPUTE

63

DUST AND DISPUTE

64

DUST AND DISPUTE

65

DUST AND DISPUTE

66

DUST AND DISPUTE

67

DUST AND DISPUTE

68

DUST AND DISPUTE

‫מלאומניות מן הסוג הזה‪ .‬הלאומניות של‬ ‫ההתנגדות צריכה להיות שונה מן הלאומניות‬ ‫של הכיבוש‪ .‬זה כמו מה שאמרת על כך‬ ‫שהדימום הוא סוגייה של בעלות‪ .‬אילו‬ ‫הייתי מדמם הנקודה לא היתה שהדם שלי‬ ‫יקר יותר משלך‪ ,‬אלא שאני מאבד אותו‪.‬‬ ‫ולכן העניין הוא לא שפלסטין היא מקום‬ ‫טוב יותר מכל מקום אחר‪ ,‬רק שהיא הולכת‬ ‫לאיבוד‪.‬‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫מה שאנחנו נתקלים בו ברמה לאומית הוא‬ ‫לא סתם ביטוי לחילוקי דעות לגבי האמת‬ ‫או דעה הנוגעת לסכסוך הישראלי פלסטיני‬ ‫לגבי בעלות לגיטימית על הקרקע‪ .‬הוא עוסק‬ ‫למעשה בעובדות מוחשיות של עקירה‪ ,‬אובדן‪,‬‬ ‫כיבוש והתפשטות‪ .‬הנוף הנתון במחלוקת‬ ‫מגיע אפילו לכדי חילוקי דעות סמנטיים על‬ ‫הגדרה – שמות מקומות‪ ,‬זכרון ההיסטוריה‪,‬‬ ‫‪ 69‬אפילו החלטות פוליטיות‪ .‬המחשה לתופעה‬ ‫הזאת היא אופני הפירוש השונים של החלטת‬ ‫מועצת הבטחון של האו"ם ‪ ,242‬שקוראת‬ ‫לישראל לסגת "משטחים שנכבשו" במלחמת‬ ‫ששת הימים ב‪ .1967-‬גופים רבים‪ ,‬כולל‬ ‫ממשלת ישראל‪ ,‬טוענים שפירושו של המשפט‬ ‫הזה איננו שישראל צריכה ליסוג מכל‬ ‫השטחים האלה‪ ,‬אחרת מועצת הבטחון היתה‬ ‫אומרת "מן השטחים שנכבשו"‪ .‬אחרים‪ ,‬כולל‬ ‫כל מדינות ערב‪ ,‬מחזיקים בדעה שההחלטה‬ ‫קוראת לנסיגה מכל השטחים הכבושים‪.‬‬ ‫בנסיבות רגילות‪ ,‬חילוקי דעות סמנטיים‬ ‫עשויים‪ ,‬על פניהם‪ ,‬להיראות לא מכריעים‬ ‫ולא גורליים‪ ,‬אבל כאן יש לנו סכסוך אמיתי‪.‬‬ ‫התעלמות ממנו היא כשל אינטלקטואלי‪.‬‬ ‫האמן והיצירה בתערוכה הזאת מסוגלים‬ ‫לשנות ולקרוא תגר על השינוי המוחלט‬ ‫במיקוד חילוקי הדעות מן ההיסטורי לנוכחי‪,‬‬ ‫מן העבר להווה ולעתיד‪ .‬כל האמנים לכאורה‬ ‫עוסקים באותו הנוף ובאותו המקום‪,‬‬ ‫מצלמים את התמונות שלהם דרך אותו אבק‪.‬‬ ‫תמיד יש מתח בין האינדיבידואל לבין‬ ‫הסביבה החברתית או הפוליטית שלו‪.‬‬ ‫לאומניות עולה ומתפתחת מזהויות‬

‫קולקטיביות‪ .‬היא תוצר של הבניה חברתית‪.‬‬ ‫הצורך להשתייכות ומתחים שווי ערך קיימים‬ ‫בתוך הנוף הפלסטיני‪/‬ישראלי‪.‬‬ ‫אי אפשר לעמוד בפיתוי ולא לדבר על‬ ‫התערוכה הזאת מבלי לחקור את המורכבות‬ ‫האינהרנטית של המסגרת‪ ,‬אבל הפרדוקס‬ ‫כאן הוא שהמסגרת תופסת וכובשת את אותו‬ ‫הנוף‪.‬‬ ‫האימפליקציה הנוכחית של העתיד נקבעת‬ ‫בעיקר על ידי האופן שבו האמנים מציעים‬ ‫משמעות שונה או חדשה למונח סכסוך‪ .‬חשוב‬ ‫לזכור שהסכסוך הזה בעל היסטוריה עקובה‬ ‫מדם והוא עדיין כזה והרגשות והמתח נעים‬ ‫בין גבוה לגבוה יותר – שני הצדדים שואבים‬ ‫מתוך זכרון קולקטיבי דומה‪.‬‬

‫פרופסור באשיר מח'ול‬ ‫ראש בית הספר לאמנות של ווינצ'סטר‪,‬‬ ‫אוניברסיטת סאות'המפטון‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫‪70‬‬

‫להשמיד‪.‬‬ ‫ב"מ‪ :‬כן‪ ,‬אני חושב שזה גם מה שעומד‬ ‫מאחורי הנטילה שלי של שפה מסוימת‬ ‫של המודרניזם המערבי לעצמי‪ .‬המטרה‬ ‫היתה לנער מעלי את האמנות הפלסטינית‬ ‫המסורתית של ההתנגדות – הדימויים‬ ‫הדידקטיים והממחישים או אפילו הלאומנות‬ ‫הלירית והפואטית שלה‪ .‬בדרכה‪ ,‬הגישה‬ ‫הזאת היתה מקובעת מדי‪ ,‬קשיחה מדי‪ ,‬היא‬ ‫נתנה למי שמתנגדים למסר שלה מטרה קלה‬ ‫וצפויה‪ .‬אני רוצה להמשיך לנוע‪ ,‬כל הזמן‬ ‫להזיז את עמודי השער – לקבוע לעצמי את‬ ‫החוקים וכולי‪ .‬אולי זה סימפטום של מי‬ ‫שהחליט להגר‪.‬‬ ‫ג"ה‪ :‬זה גם נשק חזק להתנגדות‪ .‬הלאומנות‬ ‫החזקה של ישראל‪ ,‬בגיבוי המדינה‪ ,‬פגומה‬ ‫מיסודה‪ ,‬בשל הנוקשות שלה‪.‬‬ ‫ב"מ‪ :‬כן‪ ,‬זה העניין‪ .‬ההתנגדות לכיבוש ברמה‬ ‫צבאית קשה מאוד‪ ,‬אני חושב שמצב קלות‬ ‫התנועה הזה הוא משהו שאפשר להשתמש‬ ‫בו ברמות רבות‪ ,‬החל מהתקוממות ועד‬ ‫לציור‪ ,‬אבל אולי מה שחשוב יותר מכל הוא‬ ‫רמת הזהות‪ .‬מה יהיה אם הדבר יחול גם על‬ ‫זהות? מה יכול להיות מאיים יותר על הזהות‬ ‫הלאומית של מדינה לאומנית נוקשה מאשר‬ ‫אויב שאי אפשר לזהוֹת במדויק‪ ,‬כי הזהוּת‬ ‫שלו משתנה כל הזמן?‬ ‫ג"ה זה רעיון מעניין מאוד‪ .‬במובן מסוים‬ ‫אתה מציע שהפלסטינים יהפכו להיות‪ ,‬ברמה‬ ‫כלשהי‪ ,‬משהו שלא היו מעולם – נוודים‪ .‬אני‬ ‫לא מתכוון פשוטו כמשמעו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אלא‬ ‫כמעט במובן של דלז וגואטרי‪.‬‬ ‫ב"מ‪ :‬טוב‪ ,‬כן‪ ,‬אבל אני לא מתאר לעצמי‬ ‫שמנהיגי חמאס יחלקו עותקים של "אלף‬ ‫מישורים" בעתיד הקרוב‪ .‬אבל ברצינות‪ ,‬אחנו‬ ‫חייבים לזכור שעצם המושג "פלסטיני" נובע‬ ‫מזיהוי עם מקום‪ .‬פרט לעובדה שרובו נקרא‬ ‫עכשיו ישראל והשאר נתון תחת כיבוש או‬

‫מצור במקרה של עזה‪ ,‬המקום עודנו קיים‬ ‫כיוון שהפלסטינים עדיין קיימים ועדיין‬ ‫מדברים עליו כעל הבית‪ .‬אבל אני חושב‬ ‫שהקיום של עם פלסטיני תלוי בחלקו בזהות‬ ‫דינמית‪ ,‬רעיון מתפתח כל העת של מה פירוש‬ ‫הדבר להיות פלסטיני‪ .‬זאת אסטרטגיה‬ ‫חשובה בהתמודדות עם מונולית אידיאולוגי‬ ‫כמו ישראל‪.‬‬ ‫ג"ה‪ :‬אבל הנסיבות למעשה מעודדות את‬ ‫ההיפך‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬במצב כל כך לא יציב‬ ‫ומסוכן‪ ,‬שבו עצם קיומו של אדם נתפס‬ ‫כאיום‪ ,‬מעין רעיון מהותני של זהות יכול‬ ‫להיות מובן – מבחינה זאת שהוא מציע מעין‬ ‫עוגן‪ .‬אבל שוב‪ ,‬אני חושב שפרט לאקדמיה‬ ‫– לכל הפחות בתחומי האמנות ומדעי הרוח‬ ‫– שבהם הרבה ממה שאנחנו אומרים נחשב‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬רוב האנשים הם מיסודם‬ ‫מהותניים בכל הנוגע לשאלות זהות‪ .‬בכל‬ ‫הנוגע לפלסטין וישראל כל כך הרבה יותר‬ ‫מונח על כף המאזניים‪.‬‬ ‫ב"מ‪ :‬כן‪ ,‬וכיוון שהרבה כל כך מונח על כף‬ ‫המאזניים חייבים לשאול שאלות קשות‬ ‫בהרבה‪ .‬בכל אופן‪ ,‬בוא נעבור לשקופית‬ ‫הבאה‪.‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬זהו הבסיס לעבודה‪ .‬אבל זה‬ ‫פרדוקס אמיתי כיוון שאי אפשר לפתור‬ ‫אותו‪ .‬החזרה סותרת את הייחודיות אבל‬ ‫גם מדגישה אותה‪ .‬ברגע ששרשרת המחשבה‬ ‫הזאת מתחילה אי אפשר כלל להגיע איתה‬ ‫למסקנה ואני חושב שהתהליך הזה הוא‬ ‫שחותר תחת המיידיות הסמלית‪ .‬מה שאני‬ ‫רוצה להטיל בספק הוא הרטוריקה המאיימת‬ ‫של הלאומניות‪ ,‬דרך השימוש שלה בסמלי דם‬ ‫ואדמה וכולי‪ .‬רטוריקה מהסוג הזה אפשר‬ ‫למצוא גם מכל עבר בפוליטיקה הישראלית‬ ‫והפלסטינית‪ ,‬אבל כאשר היא משולבת בכוח‬ ‫צבאי וכלכלי‪ ,‬כמו במקרה של ישראל‪ ,‬הרי‬ ‫שהיא מסוכנת באמת‪ .‬מנקודת ההשקפה‬ ‫הפוליטית שלי‪ ,‬חשוב שהפלסטינים ימנעו‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫למקום שאליו יגיעו בסופו של דבר גופינו‪,‬‬ ‫אבל גם קשר אינטימי לסביבתנו הקרובה‪.‬‬ ‫יש לו גם קשר מטפורי לאדמה והוא נמצא‬ ‫כנושא חוזר ברטוריקה של הלאומניות‬ ‫– מקורנו אינו רק באדמה אלא בחלקים‬ ‫נבחרים ממנה‪ ,‬מוקפים גבולות ונתמכים‬ ‫במיתוסים‪ .‬בה בעת‪ ,‬הוא נחשב למצבו הירוד‬ ‫ביותר של החומר‪ ,‬כעפר המקושר לנחוּת‬ ‫– דבר מה שעלינו לנקות ולסלק כל העת‪.‬‬ ‫הדימוי או הרעיון של אבק‪/‬עפר כדבר מה‬ ‫ביתי ואינטימי בעל קשר הדוק לגופינו‪ ,‬כמו‬ ‫גם סמל לזהות הלאומית‪ ,‬כרוך ברעיונות של‬ ‫השתייכות‪ ,‬בעלות ו ֲחזָקָה‪ :‬הארץ שלי‪ ,‬המים‬ ‫שלי‪ ,‬העור שלי‪ ,‬החול שלי‪ ,‬האדמה שלי‪,‬‬ ‫אמא שלי ואבא שלי‪ .‬היסודות המושגיים‬ ‫של הזהות שנויים במחלוקת פילוסופית‪,‬‬ ‫ובהקשר של הסכסוך הישראלי‪-‬פלסטיני‬ ‫קיימת מיידיות בקשר שבין האדמה והזהות‪,‬‬ ‫‪ 71‬כזאת המרוממת את ערכו של המונח על כף‬ ‫המאזניים בחילוקי הדעות הפילוסופיים לכדי‬ ‫הישרדות ממש‪ :‬הן הכובש והן הכבוש הם‬ ‫בני ערובה בידי מערכת היחסים שבין אבק‪-‬‬ ‫העפר מתחת לרגליהם לבין מי שהם‪ ,‬על פי‬ ‫אמונתם‪ .‬פירוש המילה הערבית "ניזאע" הוא‬ ‫"קילוף" של משהו מאחר‪ ,‬הפרדה‪ ,‬הסרה‪,‬‬ ‫חילוקי דעות ועימות‪ .‬זהו ביטוי לעימות‬ ‫אבל אפשר גם‪ ,‬אולי‪ ,‬להסיטו לכדי העלאת‬ ‫אפשרות של הסרת הזהות מעל האדמה‪.‬‬ ‫אולי אי אפשר להגיע להסכמה כללית‬ ‫על משמעות משותפת בהקשר של זהות‬ ‫פרדוקסלית‪ .‬הנוף הפלסטיני‪/‬ישראלי‬ ‫זהה‪ ,‬לכאורה‪ .‬לבעלות עליו טוענים שני‬ ‫עמים שזהויותיהם דומות‪ ,‬ועם זאת שונות‬ ‫לחלוטין‪ .‬הזהות שלנו נוצרת על סמך בידול‬ ‫של עצמנו מעל אחרים‪ ,‬למעשה הצבה של‬ ‫עצמנו למול האחר‪ ,‬מנגד לו‪.‬‬ ‫שׁבָה של עימות להיבט הטבוע בזהות‬ ‫ַה ְח ָ‬ ‫מיסודה מציבה בפנינו בעייה גדולה‬ ‫יותר‪ ,‬ובהקשר של סכסוך מסוים כגון זה‬ ‫הישראלי‪/‬פלסטיני גם נותנת לנו הזדמנות‬ ‫לחשוב מעבר לקרבתו המיידית של הכיבוש‪.‬‬

‫באופן אירוני האבק‪ ,‬כסמל לתמותה‪,‬‬ ‫לעימות‪ ,‬לעיוורון ולאדמה‪ ,‬מספק לנו סמל‬ ‫נוסף לזהות‪ ,‬שיש בו אתגר גדול יותר ואולי‬ ‫גם אופטימיות‪ .‬אם האבק בבתינו עשוי‬ ‫מן העור שאנחנו משילים מעלינו ניתן גם‬ ‫לראותו כתזכורת לכך שגופינו נמצאים במצב‬ ‫של שינוי תמידי‪ ,‬מעגל של הרס וחידוש‬ ‫– מדי שבע שנים מתחלף כל תא ותא בגופינו‪.‬‬ ‫אנחנו‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬יצורים המתקיימים‬ ‫במצב תמידי של בריאה‪ .‬עדיין פתוחה בפני‬ ‫המדע השאלה הגדולה כיצד נראה שהמודעות‬ ‫שלנו רציפה לאורך זמן או אפילו איך היא‬ ‫מתקיימת מלכתחילה‪ ,‬אבל הרעיון נותן‬ ‫לנו שילוב מסקרן של שינוי תמידי משולב‬ ‫בהמשכיות ואולי דרך נוספת למחשבה על‬ ‫זהות‪.‬‬ ‫הרעיונות האלה על שינוי והתפוררות מול‬ ‫מיזוג בנוגע לזהות עלו בדיון שניהלתי‬ ‫לאחרונה על יצירתי עם גורדון הון‪ .‬הבאתי‬ ‫כאן חלק מן הדיון המוקלט כיוון שהוא‬ ‫עוסק בסוגיות הנמצאות‪ ,‬מבחינתי‪ ,‬בליבת‬ ‫העבודה בתערוכה הזאת‪ ,‬שלי ושל עודד ושל‬ ‫עיסא‪.‬‬ ‫ג"ה‪ ... :‬אני חושב שהציורים; אולי כיוון שהם‬ ‫מבוססים פורמלית על וריאציות של "לוח‬ ‫צבעים מוגבל" מזכירים לנו היבט חשוב‬ ‫לא פחות של הדגל‪ .‬זה הסידור הספציפי‬ ‫של הצבעים‪ .‬זה מה שמעניק לדימוי ולערך‬ ‫הסימלי של הדגל את השלמות שלו וזאת‬ ‫הדרך שבה הדגל מייצג את הפנטזיה של‬ ‫השלמוּת הלאומית‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬ברמה אחת אתה מפרק את הדגל‪ ,‬שובר‬ ‫את השלמות שלו כדימוי וכדגל מתפקד‪ .‬זה‬ ‫לא מעשה של השמדה‪ .‬אפשר להראות בהם‬ ‫ניסוחים מחדש של הדגל ואולי של הזהות‬ ‫הפלסטינית‪ .‬יש הכרה מרומזת בזהות שנבנית‬ ‫ולכן היא מסוגלת לניסוח מחדש‪ .‬זה גם עוקף‬ ‫את הסכנה שבסמל קבוע – צורה שמשתנה‬ ‫כל הזמן אי אפשר לגנוב או לחמוס ואולי‬

‫פרופסור באשיר מח'ול‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫‪72‬‬

‫"לירות‬ ‫דרך האבק‬ ‫למילה אבק בעברית ולמקבילתה בערבית‪,‬‬ ‫ג'ובאר‪ ,‬שיוכים הדוקים לעולם הלחימה‬ ‫והעימות‪ .‬הקשר הזה נמצא גם בביטוי‬ ‫האנגלי "‪ ,"dust up‬ולכולם שורש הרמנויטי‬ ‫משותף ברעיון של קרב המעלה אבק‪ .‬המילים‬ ‫משמשות גם בקשר למוות )למשל‪dust to :‬‬ ‫‪ ;dust‬בעברית משמשת כאן המילה הנרדפת‬ ‫עפר‪ ,‬למשל‪ :‬ימתקו לו רגבי עפרו( כמו גם‬ ‫בניבים המציינים ראוּת )‪when the dust‬‬ ‫‪ .(settles‬בתרבויות השונות קיימת הצטלבות‬ ‫דחוסה של משמעות ומטפורות עתיקות‬ ‫יומין‪ ,‬שמקורן ככל הנראה עוד בשורשיהן‬ ‫המשותפים של הדתות המונותאיסטיות‪.‬‬ ‫האבק או העפר נמצא בכל מקום כיוון שהוא‬

‫המקור לכל‪ .‬האבק נמצא באוויר‪ ,‬שוקע על‬ ‫משטחים‪ ,‬על דברים‪ ,‬מצטבר בפינות אפלות‪.‬‬ ‫האבק הוא החומר שמעניק לשמיים את‬ ‫צבעם הכחול‪ .‬האבק הוא מסמן של הזמן‬ ‫החולף וסימן למוזנח‪ ,‬לנטוש או לנשכח‪ .‬הוא‬ ‫שלילי; הוא מקושר למוות‪ ,‬לעלבון ולביטול‪.‬‬ ‫המשורר הערבי אל‪-‬מותנבי היה אחד מרבים‬ ‫שהשתמשו בדימוי האבק כחלק בלתי נפרד‬ ‫ממעשה המלחמה‪ :‬הוא מתאר קרב ומוסיף‬ ‫לסערת התמונה‪ .‬בתוך ההקשר של עימות‬ ‫אנחנו מחכים לעיתים קרובות עד שקיעת‬ ‫האבק לפני נקיטה בפעולה הבאה‪ .‬מצבו של‬ ‫האבק הוא שקובע את לוח הזמנים למעשינו‪.‬‬ ‫הדבר הקטן ביותר שהעין יכולה לראות הוא‬ ‫אבק‪ ,‬הוא נקודת המוקד של העולם הגשמי‬ ‫הגלוי לעין‪ .‬אלוהים אומר לאדם וחווה‬ ‫בעת גירושם מגן עדן‪" :‬כי עפר אתה ואל‬ ‫עפר תשוב"‪ ,‬ובתפילות הנוצריות הדברים‬ ‫משולבים בטקס הלוויה בשורה " ‪Dust to‬‬ ‫‪ ".dust, ashes to ashes‬זהו ביטוי לנקלותו‬ ‫המהותית של הגשמי ולכֶּשֶׁל הטמוע בגוף‪.‬‬ ‫כולנו יודעים כי האבק המצטבר בבתינו‬ ‫מורכב בחלקו מתאי עורנו‪ ,‬הוא תזכורת‬

73

DUST AND DISPUTE

74

DUST AND DISPUTE

75

DUST AND DISPUTE

‫בפעם הזאת‪ ,‬במקום הזה‪ ,‬כשעמדתי בכיוון תחומות ביתדות נעוצות בעפר שאחרים‪ ,‬בעלי‬ ‫הזה‪".‬‬ ‫תביעות משלהם‪ ,‬מערערים עליהן‪ .‬געגועיהם‬ ‫של בני אדם לְבית מונחים רובד על גבי רובד‪,‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫מקור לרוב סכסוך ואבק‪.‬‬ ‫אנחנו שונים בדרך שבה אנחנו משתמשים‬ ‫בצילום‪ .‬גם באשיר וגם עיסא מתייחסים אל‬ ‫המראות שהם אוספים כאל חומר גלם לתהליך‬ ‫של מחזור‪ .‬המצולם נעשה יסוד קורט‪ ,‬והוא‬ ‫נארג אל לתוך יצירות האמנות שלהם‪ .‬הם‬ ‫אמנים בינלאומיים נודעים והתפיסה שלהם‬ ‫נובעת ממסורות של ציור‪ .‬שורשי יצירתו של‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫עודד‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נעוצים בתולדות הנוף *‬ ‫המצולם‪.‬‬ ‫גם זיכרון הארץ הזאת דומה אצל כולנו‪.‬‬ ‫בכל קיץ ראינו את אותה האדמה הצחיחה‪,‬‬ ‫במובנים אחרים אנחנו דומים‪ .‬כל אחד מאיתנו חווינו את אותה הכבדות כשהשתזפנו בחום‬ ‫עובד עם מראות "לא ידועים" ומתאר אותם‪ .‬הקיץ וירשנו מהורינו את אותו הרצון לדעת‬ ‫חשיפת הדבר שלעתים תכופות מתעלמים מתי ישוב הגשם‪ .‬בשביל כל אחד מאיתנו‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬שנתפס כלא חשוב או שנמנעת ממנו הגשם היה הבטחה – הוא ינקה את האוויר‬ ‫‪76‬‬ ‫התייחסות מיוחדת‪ .‬כל אחד מאיתנו חרד מן האבק‪ ,‬ירחץ את העצים ויחליף בירוק את‬ ‫למראות אשר אינם נחשבים מרכזיים בנרטיב הלבן והאפור המסמאים‪ .‬הגשם מציע הצצה‬ ‫"הסכסוך" בישראל‪/‬פלסטין‪ .‬המראות האלה חולפת‪ ,‬רגעית‪ ,‬על מראה ללא אבק‪.‬‬ ‫הם חומר הגלם ליצירה שלנו – המסגרות אשר‬ ‫באמצעותן אנחנו מבטאים את רעיונותינו ובהצצה זו חשנו‪ ,‬כל אחד לעצמו‪ ,‬שאולי‬ ‫ומביעים את השקפותינו‪ .‬למרות ההשפעות אנחנו יודעים כיצד ייראה הנוף שלנו אחרי‬ ‫והמסורות האמנותיות השונות שכל אחד שהסכסוך יסתיים‪.‬‬ ‫מאיתנו שואב מהן‪ ,‬כולנו נשענים על יסוד‬ ‫משותף‪ .‬בעזרת התמונות שלנו אנחנו מטילים לסלק את האבק ולאפשר לו לשוב ולשקוע‬ ‫ספק בדרך הצגת הנוף הזה‪ ,‬הנוף שלנו‪ ,‬במשך אל האדמה פירושם למצוא מכנה משותף‪ .‬זה‬ ‫דורות רבים‪.‬‬ ‫מתחיל בראייה שארצנו כולה‪ ,‬לא רק הסמלים‬ ‫כל אחד מאיתנו‪ ,‬באמצעות האמנות שלו‪,‬‬ ‫תובע חזקה חדשה על חשיבותן של נקודות‬ ‫ציון אלה אשר אין מציינים אותן ציון מיוחד‪,‬‬ ‫הצהרות אלה בנוף האומרות "גם אני רואה בו‬ ‫את ביתי"‪.‬‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫אם כי האבק נמצא בכל מקום והמחלוקת‬ ‫נמשכת‪ ,‬העלאת סוג אחר של אבק היא מה‬ ‫שכל אחד מאיתנו עושה כאמן‪ .‬אנחנו מנסים‬ ‫לשאול שאלות על מוסכמות הייצוג הקשורות‬ ‫בנוף הזה‪.‬‬

‫האיקוניים של הסכסוך‪ ,‬זרוע במחלוקות על‬ ‫בעלות‪ ,‬שכל בית נבנה במקום שבית אחר עמד‬ ‫בו בעבר‪ ,‬ושאפילו במקום שלא היה בו בית‬ ‫ממשי תמיד היה המראה – האפשרות לעמוד‪,‬‬ ‫להסתכל‪ ,‬לראות‪ ,‬להיות אדם‪ ,‬להביט בנוף‬ ‫המעורר תחושה של בית‪ .‬זה מתחיל בהכרה‬ ‫שעיניים שונות מסוגלות לראות בית שונה‬ ‫באותו המראה‪.‬‬

‫כאמנים אנחנו פועלים בנוף הזה מתוך תחושת‬ ‫אחריות – אכפתיות אשר לאופן שבו מתוארים‬ ‫בתינו‪ .‬כל אחד מאיתנו‪ ,‬בדרכו שלו‪ ,‬קורא תיגר שיתוף הפעולה שלנו בגלריית אום אל פחם‬ ‫על ההשקפה הרואה בנוף שלנו רק כלי כדי הוא אתגר‪ ,‬ואנחנו מקווים שהוא יהיה התחלה‬ ‫לספר דרכו את סיפורה של מלחמה‪ .‬זהו נוף לעבודה משותפת נוספת וחלק מהמאמץ‬ ‫המרובד בתביעות בעלות מתחרות‪ ,‬תביעות לאפשר לאבק לנוח על אדמתו‪.‬‬

‫לים ‪ -‬אירופה‪ ,‬שכל אחד מאיתנו בחר לחיות‬ ‫בה בתקופות שונות ומסיבות שונות‪.‬‬ ‫בשטח הסגור הזה‪ ,‬האבק העולה נותר עומד‬ ‫באוויר‪.‬‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫כיחידים חווה כל אחד מאיתנו את הקשרים‬ ‫האינטלקטואליים‪ ,‬התרבותיים‪ ,‬הרגשיים‬ ‫והתחושתיים שלו אל אותה הארץ‪ .‬אנחנו‬ ‫משתייכים להיסטוריות ולתרבויות שונות‪.‬‬ ‫בבית‪ ,‬עם הורינו‪ ,‬אחינו ואחיותינו‪ ,‬אנחנו‬ ‫מדברים בשפות שונות‪.‬‬

‫עיסא ובאשיר הם פלסטינים‪ ,‬ומוצאם‬ ‫ממשפחות מקומיות גדולות‪ .‬אבותיהם‬ ‫מושרשים באדמה זה דורות רבים והם חלק‬ ‫בלתי נפרד מן הנוף הזה‪ .‬עודד הוא דור ראשון‪,‬‬ ‫נולד בארץ הזאת ליהודים מהגרים מגרמניה‬ ‫‪ 77‬שהגיעו אליה בשנות ה‪ 30-‬של המאה ה‪.20-‬‬ ‫באשיר נולד בכפר העתיק מח'ול‪ .‬עיסא נולד‬ ‫בעיר הישנה חיפה ועודד גדל בנהריה בגליל‬ ‫התחתון‪ ,‬בישוב קטן לחופו הצפוני של הים‬ ‫התיכון‪.‬‬ ‫כולנו חווינו שינוי בנוף עם הופעתן ההדרגתית‬ ‫של הגיאומטריה והאדריכלות החדשות של‬ ‫ישובים אשר כילו את המעוקל והלא סימטרי‬ ‫והחליפו אותם בישר‪ ,‬במדויק‪ ,‬בתעשייתי‪.‬‬ ‫כמו ערים רבות בישראל‪ ,‬עיר הולדתו של‬ ‫עודד עדה לתחושת השייכות הגרמנית‪/‬‬ ‫אירופית שניסו המתיישבים החדשים ליצור‬ ‫מחדש בארץ‪ :‬נהריה נבנתה על פי התפיסה‬ ‫האדריכלית של הבאוהאוס וחיקתה את‬ ‫הגישה המרכז‪-‬אירופית לתכנון ערים‪.‬‬ ‫וכמו ערים רבות בישראל‪ ,‬תחומי העיר נהריה‬ ‫כוללים את שרידיהם של כמה ישובים ערבים‬ ‫חרבים‪ .‬האבק שהועלה בעת שיסודות ראשונים‬ ‫אלה נחפרו מסרב לשקוע שעה שהעיר החדשה‬ ‫מתפשטת ונוגעת בכפרים הערביים השכנים‪.‬‬

‫הנוף הזה‪ ,‬השנוי במחלוקת‪ ,‬הוא ביתנו‪ .‬אף על‬ ‫פי שמוצאנו מרקעים שונים‪ ,‬כשאנחנו נפגשים‬ ‫בבריטניה יש בינינו הבנה הדדית‪ ,‬חיבור‪.‬‬ ‫כולנו יכולים להביע תחושת אובדן הקשורה‬ ‫בארצנו המשותפת‪ :‬האור‪ ,‬הריחות‪ ,‬חילופי‬ ‫העונות התוססים וחוף הים התיכון והאופק‬ ‫הכחול החשובים כל כך‪ .‬אנחנו מבינים זה את‬ ‫תשוקתו של זה להיות עם בני העם "שלנו"‪,‬‬ ‫אם כי העמים האלה שונים מאוד זה מזה‪.‬‬ ‫אולם שוב‪ ,‬האמת הקריטית הזאת‪ :‬אצל אחד‬ ‫מאיתנו משתקפת תחושת השייכות במציאות‬ ‫פוליטית וחברתית המקבלת אותו בברכה‬ ‫הביתה‪ .‬אצל שניים מאיתנו‪ ,‬האישור הזה‬ ‫נמנע בעקשנות והוא הולך ומתרחק‪.‬‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫אנחנו חולקים מסע פיזי ומסע אינטלקטואלי‬ ‫דומים‪ .‬כל אחד מאיתנו החל את החינוך‬ ‫האמנותי שלו בישראל‪ ,‬המשיך ללמוד בחו"ל‬ ‫ובסופו של דבר בנה לעצמו קריירה כאמן‬ ‫וכאיש אקדמיה בבריטניה‪.‬‬ ‫מעולם לא חזרנו יחד אל נוף מולדתנו‪ .‬אולם‬ ‫שיחותינו מגלות כי פעם אחר פעם התייחסנו‬ ‫באותו אופן ל"חזרה"‪ .‬נוסף על ההכנות‬ ‫הרגילות לנסיעה ולפגישות עם בני משפחה‬ ‫וחברים ותיקים‪ ,‬כל אחד מאיתנו הפנה עד‬ ‫מהרה את מחשבותיו לתצלומים ולמראות‬ ‫שיעבוד איתם במהלך הביקור‪ .‬התהליך של‬ ‫איסוף התצלומים והמראות בנוף מולדתנו‬ ‫מתחיל לפני שאנחנו יוצאים את בריטניה‪.‬‬ ‫אנחנו כבר רואים בעיני רוחנו את הנופים‬ ‫שאנחנו רוצים לצלם וצופים את הצבעים ואת‬ ‫האור שנפגוש‪.‬‬ ‫"אני כבר חוזר‪ ,‬אני צריך לצאת לצלם"‬ ‫– משפט שאנחנו אומרים לפחות פעם אחת‬ ‫במהלך כל ביקור‪ .‬לפעמים הדבר קשור בצורך‬ ‫לייצב את כפות רגלינו על פיסת קרקע‪ ,‬לחוות‬ ‫נקודה מסוימת בארץ‪ ,‬ולגלות‪ ,‬דרך המצלמה‪,‬‬ ‫איך התבוננו עינינו בנוף‪" :‬כך נראתה לי ארצי‬

‫מאת‪ :‬עודד שמשון‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫‪78‬‬

‫אבק‬ ‫ומאבק‬

‫אולם בכל אחת מהפגישות שקיימנו כדי לעבוד‬ ‫על התערוכה המשותפת ולתכנן את מבנה‬ ‫המאמר הזה קרה לעיתים ששיחתנו גוועה‪.‬‬ ‫שתיקותינו היו הכרה באמת העירומה‪ :‬עד‬ ‫שהאבק לא ישקע‪ ,‬אחד מאיתנו תמיד יתקבל‬ ‫בברכה בנוף מולדתנו ואילו השניים האחרים‬ ‫יגלו שמסעם נעשה קשה יותר עם כל ביקור‪.‬‬

‫"אבק ומאבק"‪ .‬בשביל שלושתנו‪ ,‬האנשים‬ ‫ששיתפו פעולה ביצירת התערוכה‪ ,‬שתי‬ ‫המילים האלה הולכות יחד משום מה‪ .‬הן שלושתנו באנו מחבל ארץ בצפון מדינת‬ ‫קשורות זו לזו ולאמנות שלנו בנוף הפלסטיני ישראל המודרנית‪ .‬שטח התחום במדרונותיו‬ ‫התלולים של הרי הגליל העליון המחברים‬ ‫‪/‬ישראלי שבשביל שלושתנו הוא בית‪.‬‬ ‫את רכס הכרמל בדרום עם גבול לבנון בצפון‬ ‫אנחנו אוהבים את אותה הארץ‪ ,‬את אותם מפריד את המובלעת הצפונית הזאת משאר‬ ‫המרחבים‪ ,‬את אותם המקומות‪ .‬לעמוד האזור‪ .‬מורדות אלה‪ ,‬המשתפלים במקביל‬ ‫ומנקודת המבט הייחודית שלנו להנציח ממזרח למערב ונופלים אל מימי הים התיכון‪,‬‬ ‫במצלמה את הארץ המאובקת הזאת‪ ,‬הם מגדירים את האופק בשלושה צדדים‪ .‬מן הצד‬ ‫בשביל כל אחד מאיתנו מעשה של בעלות‪ ,‬הרביעי נשקף מראה שונה‪ :‬הים‪ ,‬קו כחול‬ ‫שטוח החג סביב נקודת המבט הזאת‪ .‬מעבר‬ ‫תביעת חזקה על נוף מולדתנו‪.‬‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

79

DUST AND DISPUTE

80

DUST AND DISPUTE

rárJEHoEÃà¿ÒaCt RJãRC ìáÁ t RxÁ nIC TÃ_
árG á¿ nNã ¨_; " ì SaÍRDÃnC$_K$Ãpà ½æ bã¨RCæ  ì ªi>FJãÒÍ\ÃsH

æ ¨TK
R> ÒÍ\à â`K RJaÃÌ áÁ ªR@¿ ¨RKE T R$à ÒÍ\à äa kL| nì  t ËrC 2 RKE nRGà T
a# dLC cE RJH¿ p ÇÍÃrã ¨kL?Ã aì  t TJR
ªaA'ÃËrCLsT aCt T aà kLBJ
–äa>
aA'ÃáR¨RJ_Ããnì G ßÃ_R
ãÍR\ÃnD
¨rì $ÃpÍRDÃ aA'R ªa@\R
TËRaÃã½R@LÃÆRRJà áãËpÃbæ LãREæ RÃaæ BJÆR8t à_ì F Ræ tI RaC ÆRIHà mH gãªÍR 2R_K>ã_LkLÜaC¨R-a¨RJì ¿ ì ªÕÃa?ÃtKJ

DUST AND DISPUTE

pG o RIL sã ¨Åaì  a›Ã àR VL Ræ ãË _K>'à ÞRJ áR ¨ÏrIH UL
ÞRJ ßRIÃã¨TÀaèaBJèÜrrÃßRIà – _K>'à t Ý_ì  e ÞRJ árG á¿ ç p¿_Ã`áÁªqUL
qìNq
aC>å`Ã ÅÍËRTEH'ÃárLCÃ ìáN
ÍÃa™ÃãÜÃa•Ã ªqEaBJ'Ãt kHUL
TÀÍsH

ÒÍ\ÃsHSaqHCãÍRDÃkLBJ ìáÁ ì a¿ r  ªTa> ÒÍ¿ sH ÍrCà e ì mHcLã¨RKìHR˖
á¿T aC-Ã`¿_ aË_ì ¨S ÕÃa?HTìLrF\ÃÎraà 81 tJUL
 nì  ìá¿VL¨TìLGH'ÃsHÆRÃb ì

nì t ÍRDÃÍR>Ãn|Ãr2t s rÍRDÃpkHg,ÅÍRÁáP ¨áRG Éa ßãRRJìÁªáRìJERìJnv q
àrFR ƖL6pqLHÜÍRCrRßrTH¿ ª_K>'ÃÃ`iTF Ãa ÈÍR _K>'à Ã` t ¨2RìJE ¨nIC p TLELGR
àRI•Ã – TLãO'R
ÏR™Ã RJ
rHN
¨pJ ªRJrL
RK
nI tà äa • tà aBJà TKã ä_ì  ¨ÑR&à ì q–påãa½Rãpa¿R_K>t ªÄa%ÃpT? ì TÎRJWpqRF kN_K>qìÁ RKÍR?ãnrÃt Ta¨T ìLGH'Ãßr ì ÝÃr¿  ìáÁ ªT|R&à oK
áãa›Ã Å_ÃrÃoÃaÆRF tUL
sÁ2C>à ÕÃa?à p _bIH Í_?ã ¨äa\à Ýr ªÍRDÃã ¨tìJEÃqHIߖp¨kìORJ_Ããnì  aL oRC'à â` TLI¿ áN>
Å__ T tÃ_K>'Ãt aL
RCÃmH¨a`R
Åa_$Ã æ ªžULâ`sÁaB¿R@¿R¿ž ¶ßrF ¦

¦

ªRLRAa
R_K>sÁ¨RJ–¨Ra Rá¿RJlo ré HÅaì 'èUE>RJRRFìpGªTrtLà rqEqrÃnIR Cæ LIRJ쿨äa\à ì THaHTËRCÃÆÃaL@ÃSRsÁªžÅËrCÞ nì  qã ì ¨sÃ_Fà ½R_|\Ãã THwRCà ½RFã nICJtÃa RJ'ÃãÍr?ÃrâaLGERJ ÅÍãaL Æ¿_
_F ªÅÍRbà ߖ RKLH tLà R_K> t a RJ'Ãã Ír?à iLI# Ír ¨RJCì r _ã ªRLRAa
ÍËRD á¿ n ¨Rar?t S atÃ_R>'ÃT– ªRKKÃrJtÃáÃr\Ãã½r@ÃTÀÍ

DUST AND DISPUTE

å¿ ì aí Cê o R' ã¿ ¨oì K'à aLD ÃÍæ Rà ]J, sH lHFà RJaC RJCLI ªË_ì  àRIà RRL æ ¨TbaI RKLÁ aBJê • tà a RJ'à áÁ ª2AH «nLwÃaÁ t žÕÃa?Þ TÃãa
a \à –RJHICàR&ÃÅËR'Ãta RJ'Ãâ` lAJã RÍRG ¿ p RK– p aìC tà ܖÃpo aÃsHªRaBÆRKr
RKJ tFRCæ LIRJìP ¨TìLJEÃR_LRFãRJÃaì N ߖpªTa>ÓrLTEì pRJL nìIå`ÃTFaAÃpßNp¨RÍr| ßRL¿ËÃ_ÃsH¨R_K>¨_K>'ÃÃ`RKL ªÅ__

Èãa&à sÁ ÈR¿ ¨æ•R ËrNž THI  ìáÁ nì \ÃsHÅaì RRJHTHIt¨žar?Ãã q
àRLFà S ½t qÁ ªÅÍRÎ nì  ߖ 82 sH RJÃ_¿ ^La t TR%à Ñr?
t TìLJL TAF ÍRÃ ¨ÒÍ\Ã p TCF
TLELG ar?à T¾ a k>GÃã ¨ÒÍ\à å`à nG>à r Ã`ž ¶_é K>'à RJrL nì N mÌt ã¨áRbÃmÌt qLHtxÍ¿UR ªžâR#•ÃÃ`n
RFUJ2¨áRG'à ¦

¦

¦

RJÃ_à ÄrH¿ t árEH p a RJ'Ãiá–RCaL>
ãsLªar?à ÅÍãaL pIx àì R ÅËRI RKrCI tà ÅÍrì ?'ÃÅËR'à ìáP ¨Ã`GãªRKCLJ?ÅËR™ nÃË WJê aç é ¿ qê Ãr a?J sÁ ßrì   ìáP ¨RæL'RpÍrK>2RìJEªtìì JEÃRIKHI pãªoaÃ_LRFpÅ_ì IRIKìLR T
ÍRx _Ër ßRI¿  ìáP ¨äa\à TK$à ªåar?Ã_K>'Ã^ÍRt RÍã`
ì

ªárK
R>pJ ¨äa¿SLRN
lìHCRIL ¦ aL ž a RJ Írì ?ã ¨sH nIC RJCLI ¨æ–IK ÅËRCà t áR R k>G ªžT ãaC

tRI>ÃÕRAFÃÃ`Tæ H|R ¨æ•RITLRJHà RK ra¨ÆÃÍ_J'Ãâ`ªTFAJ'ÃawRp RK rFãÄaDÃrÝa>ÃpåÎÃrR
l \ÃË_ì "¨gr'ÃfL
\ÃaÃâRLt ì TK$ÃpR¿ªTFAJIHÆRKǖsHp ì g¨aÃqÁ¶kH_K>'à ìáP TC
Ãaà kH ªTLRJà â`K
gL gJ ÝÍο nI> ¨nLwÃaÁ t ÆÃ_Hà p __CR RìJ nì  ÍRà VL ¨R
ãÍã¿ ÞRJ ¨aà äaFÃpË_RRF
sHRaKTJ_àr ªTEHÄR\ãTEHÆÃa t dLCà ÆaEê 2 ÍRDà – _F ªÅaì _'à TL
aCà á¿ f a rã ¨sã\à ÆRR\à â` ÍRDÃÞRJ¨ÅÍr?8ÃTCaÃâ`nÃËt ã ª½RIÃãÒÍ\Ã2
lRCÃÄaA@'Ã _ì 6 UÃÍ Å__ Å_H
á\ ¿_Kã i>FJ ªRÍãR#TL
aäaF
cI ì qR RÍÃÍRR
RìJ_Ããnì àrF¨ èËÃa N TÍrC>à ¨TL RFà ¨TaGEà sHãªRJL
rqLHÕÎRJ'Ã_K>'ÃÃ` ìáÁ TL%Ãã ì t tFH2 ¨TEH'ÃRJRLEHpo aà 2ÍR sÁ tIJ p ªRKE ÒÍ\R
è ªR ÓR
a
¨ßËR oRE
aC> RLRAa
i¨ULÃtE ª2EH2 RFã2EH 83 ËRF •R
ÍrC p aLCÃ RCæ LI RJCr
2DH
Ç_ì p¨RJÃr¿ãRJr¿ãRJH¿ ª2EH ¨½r@à ¶Ta>'à RJxÍN
lìHC RIL ¨ÅRL%R
T@
RJà ßr?Eà ÆÃaìLD ¨]wÃãaà áRLIJ áRìLJLAH RI aL>
ã sL å`ÃÝÍÎ\Ãl \ÃãtAr'ÃnRÃmÌã ì t a›ÃT Í_ÃrÃoKERJÁªÒrZ C• ¨RIK –¿ ª2ìLìH 2Cr ì 2HwR sÁ ÏRJà ½•O á¿ i ¨žRJRž i árG á¿ ËÃ_à sH ÒÍ\à t 2ÍbJ oKrG
ªÃ_æ árEH R¿ª_K>'ÃÃ`p¿b•½bo¨ßRL¿ â` t _ã ¨ßã\à nL$à p rK _Ër ¶TIR%à TFLF%à RKìÁ ¨äa¿ Åaì  ¨pG Ãã½R ¨RLR'¿ p ËrK paRK' ÒÍ\à iÃrR
aì NR_\TJR
½RI•ÃÍrC ßrTapraL>
ªÆRLJL–Ãߖ ÄRaR
qH
RFå`ÃtRI•ÃãtRLà ¨TFLCà REL TJ_ p sL ¨T._Fà Ã` ìáP ¨paé uTJR
RIJL
¨ULÃt ÞÃ`JLÅaLD|Å_H
¨RaKt N>_Ërã ì tAr'Ã nRÃ sH nG>
_Crã¨UìJCnG>
SwR ÍÃa™Ã nLHH tRI>Ã ì ªnE\à ªaN a¿_Ãb DUST AND DISPUTE

Å_H
 ìáP ¨nLwÃaÁ t ÆÃ_Hà p __CR «tR'\à ½RI•Ã c ì sH _K> _Ër Ë_$à árJ r'à ßãR å`à t
ãÍã\à RCæ Rì aK½RJ
ì* _F ¶ÒÍ\ÃsHâ½RLÁ qrH Åæ RRã¨TÍRIC'ÞÏãRRÞoLRE' ì ªá_'ÃgLAt t
ãÍã¿©ba'Ã

¦

¦

¦ _K>'Ã t aLDÃ T
a# RCLI RJ> _F æ ì áÃaKBáRAL•ÃT_JãÍRIC¿_
2 mHã TaGEà THaà cE oRF p oBJ'ÃaL ãtJJ'ÃRL?L¨RLÍ_áRLCH æ æ t TLJEÃRJÃÍËR¿_
RJìHªR@¿¨TrIH'à lL_à ¨oLF'R
RI•_ã ¨nMR
t ã ¨ÈÍR&à t TÃÍ_à RJC
R ¨nLwÃaÁ ªtRJ?Ãã t 2L.ËR¿ã 2RìJE RJJK RJLJ
àR&Ã

DUST AND DISPUTE

ár>I_Ër¶eé

84 ÓRFÃã ¨sH Ürrà  ìáP RìJ _Ãã nì  TAÃr
Åaì D'ÃÒÍ\ÃpÑR&ÃR_K> ì sHìlH½RËì ÃãmìH6nC RI¨ar?T¾ ªtLÃR_K> ì

ÍR ÕÃa|ã

nICH RKL RJLFà RJ Åa n t ¨pG ÓrA ixr ã¿ ¨Þa>'à RJxaC sH sJ æ `N RJRRF UR ¨ÅÍr>J'à â` TFLF%ÃpaìCRJI|ÆÃa URªa¾ R_¿ ìáP ¨i>FJoÍRDà ìá¿R'R ¶TÍRCà T–à p RJLÁ TJR
ªÕÃa|ã ÍR ¨tLà R_K> t àÃã_à sH q
Sç a ì ì a¿]?RIKHÍ ìá¿áÃa›Ã_RIJL
ÒaC'ÃãÅÍr>J'Ãâ`ÈR™RìãRCp`à ªÅÍRÎnì t T
rC| nG>
¨áRIHGà áRR aL ¨qF Ãa å`à äa\R
TAaRIÃ_P ªTæ r¨aM
ã¿ ¦ ¦ ¦ «tJLAHEÃ _K>'Ã pIx tìJEÃ RJHIC
ã ì ªULöRJ–qL I å`ÃtHLwÃa™Ã ì tRI iF ÒÍ¿ TCÍ p T–à p a?JTFAJtãªT_%ÃnLwÃaÁTãË ì ì sH\à nLH$à ÆÃÍ_J 2
cE¨ÒÍ\ÃcErS%R
aC>p tà TFR>à Ëã_%R
R
æ rJnaGÃßRTHHg
a sÁ TJR
ã ªTJG\à cEã ÆýR@EÃ

85

DUST AND DISPUTE

86

DUST AND DISPUTE

ÒaC'ÃÃ`pV_%Ãt àãRF•½Ãa ÁÞRJ pì G¨ÍR ™Ãt n|N'Ã_LFCý–Ãáã_
ì ìnã¨sHaALÍR ™Ãá¿tRJTÍRE'Ã ì ªqE_K>'à ì t ¨Ëì_nFIHpÃaÃsJC'Ã2I@áÁ árRJì EÃRKL a ì rtÃTFaAÃߖp¨ÏR\à oì K'ÃpªžÕÃbž]HA?IHÃæ__«REæ HsJæ C æ ì [ `á¿ ßÃb•ãRæLÃËRÍRÕÃa?ÃÃ`K á¿a ì sH¿sÁ èßRpWNa ì rÃãaR>'Ãá¿ã¨m` ì ªTHRITLRIÅaÃÌsHoê a2 aAÖG – ßraL>
ÍrL ãa
TCR¨árJEHaL>JãTLHcLwÍ árIKãR

ì â`ÆRLH#_¿áÁªTLRLÃßrH%Ãsã ÍÃaFTEH'ÃÆÃaLEÃTrIrÅaRBà ¨®°®oÍÅ_'Ã0˜i
RÃtã_Ãp\ÃcH l RJpžÄR•ÃsÁnLwÃaÁr_å`à R-¨ÜÃa \Ãp__CR ª­µ²³Äat žTH ì ]HA?'ÃÃ`á¿sH aì ?¨nLwÃaÁTrGRKL pÄR•ÃnLwÃaÁsHSrq ì ¿tJC• ì ßR_p\ÃcHáRG•Áã¨l RJ'Ãâ`iLI p-¨áãa¾aì ?RIJL
ªžTH8ÃtxÃÍ\Ãpž ì sÁr_ÍÃaFÃá¿sH¨TL
aCÃßã_ÃiLIoKL ªTH8Ãl RJ'ÃiLIpÄR•Ã DUST AND DISPUTE

t TR%R ªtRI•ÃnGì >HÈRRKì ÁªTLRI nÃËt áÃaxR¨m`ÜËÃaê'Ãaì rÃã½RI•Ã ªtHLwÃa™Ã«tJLAHEÃ_K>'Ã

ì -a¨TLCL Üãa pIx ¨t•_Ãܖ&Ãá¿R ì ÅÍrA&Ãâ`n-aKBLpGo¨áRLCHåËRà ì tFLFÕÃa|àR¿RJRJJGã¨TaL?'Ãã f áÁª ì Ã`t nICÃãáRJER ªnFCHcRFrÜaAà aLLDÃåì_"ãßrì "ÇÃ_ÁsHáÃÍËRÒaC'à p¨pÃaÃsÁtÍRÃp¨ÕÃbJÃba'lHA'à ì ì 2RJì EÃiLIáÁªnF'ÃãaxR%ÃsÁtxR'à 87 áRG'R
ãqE_K>'R
¨kHnG>
¨árAa ªqEÍRDÃgãoÍr|árFHAã¨qE tRI•ÃqAL2
ãËaEÃ2
aì rRæãËÞRJ ÆRì rpÍrì AãlJTLrFêtRLÃã

æ ªTãRFIH ìårɖR@¿qÁ¶áráãËÍr nLwÃaÁTLraLì #tÃTRLÃTËR¿Tã_R ªRËrIrãtR¿nHptRC DUST AND DISPUTE

iÃrÃt i>ÜãaBÃpG¶áráãËÍr ì aFaL ixãt q¿tJ¿ªmÌcGsH e>ÃÍr@sÁaBJê VL¨Ã`KaLAã TrKHâ`KTarÅaG áP ¨aAqE pãªRÃÌæ –a ì rRKrG
–oKEHTH
RárG pEÃt –RL.ËR\ÃÝRAÈÍR¨äa¿TK qrFR/aLGÃá¿VL –n\ÃsHÆRLì R™Ãã árLÃaroÏRJÃTLRD ¨RJæ IxàrKEI`O a\ÃßRA2ãªTrKÃßÃOa\ÃßRA2 ì ì ªm8ÃsHa¿rRÞRJ áP nLwÃaÁã2AH

TLrFÃsã¿TLLxrÃãTLBrÃRK–L6 – q
rHN
qrÃÃ`áR_FªTLwRJDÃãTaR>à 2xÍRC'Ãmã¿]JãÃæ_Ræ>¨Ãæ_Ãæ_R TH|Ãrrt _áÁªRæCrãæ–KR æ _qRa iJ| ê –àÃã_ÃsHsa'ÃËrIma"ã¨Þaì à pÃ`á¿R-aªÃaì oì HãT|R&ÃtJLÃr ªRæ
aDê ½a'ÃárGá¿ÒÍÃr

ì ì ߖ•ÃTãRFªTN'ÃtmH¨oC¶ßraL>
m8ÃsHaLGÃÞRJ á\ã¨n¿¶ßraL>
â`á¿_F¿¨Ãæ_TC|åaGCÃ_LC?ÃsH ¨ßRT¿sHªRKaATR
TC|TH¿ÞRJK qRICÃpG.½ttTRaÃpTLCxrà ¶TLRÃÒaCÃTasÁnFJRJË ¨oaÃsãTãRF'Ãp¨_êC?Ãp__CÃsH qJGªTIHGÃsJCnì G
nICÃÏR¿rÃ`áÁ ì ì ì nHn
RaL q\TLFLFTÍRE rÃÌRªTrKÃ_LC|sHrRKIì ¿á¿R-apGã ÍÃaGÃáÁª æ árGá¿qJG.å`ÃR»TrKÃt W_JÃ`á¿ TBHÃt ªR@¿â_ ì OqJì G¨bLì IÃiÒÍRC ì __Ka¿ 88 nL¨aLGEH_LLFÃÃ`RKL ¿_tà T>TLrTã_TLrFÃTrKHÃæ tÅÍãaLÃâ`á¿_F¿ã¨ÈRJÃsÁßr|rà Tì_Trą̊T_
qÀÍpG.•ãì _pa¿ ªàÃã_ÃsH rqHwR¿á¿_Í¿RªTbaÃTÍrEÃnaCtà ÎrÍRKÃ_ÃߖpTLrFHÅaa>ÃT –à ªàRI–Ãæ_ÅaLÅaG â`¶áráãËÍr Ã`sHÍrCÃpG.ªÃaì oHãÒÍ\Ããà_à TLHLwÃa™ÃTRLÃËÃ_ÃsHT –ÃpÕrJà sH¨árLJLAHEÃ]?á¿ÉaFU¿¨RsJCTaGCÃÅrì FR
áaF2pG¨TLJLAHEÃã ªæ–ì Íê –Ãæ_
¿ârRá¿oKloRæ L¨R_LC| tK ¨nLwÃaÁTRt rRIH¨TËR?•Ãã sJC'ÃsÁÄa¿pGã¨iAR
RæL aÃ`K
sJ¿• ªåÍRÃr ãbLHËä_å`à á¿oì K'Ãp¨åaBTKãpªRFæ ÅaLA]? TLrF ªTLrFÃpÕrJÃÃ`árLJLAHEÃäËRE nLì ¿á¿iLA¿•tJGã¨oC¶ßraL>
TLrpTEHárGá¿RK
ÒaEê TãRF'à æ AÄRGRár Îì roãžÏRIžÅËR TNIÜbJÃTRpqHR-q¿Ã`ªß–•Ã ìH6 ì ªSaFÃnF'Ãt Thousand Plateaus rtËá¿ULTL@FèÜb¿UJrH ªm ì ÅaG á¿sJ•¿S¨Tì _ÆRIHG
¨pG ¨qLHãªâ_F ¿UJtJ¿n
mËpTILa¿ inRIÃpÅ_IRKEžtJLAHEÞ pn@ ¿áRGsÁ2AH ßr[ "ULTL@FR sIàrLÃqIBCá¿TFLFpÃæ_LC
ªáRG ªURxRK\gF ¨a¾áRG ìå¿ ¨ÍR?ã¿ߖÃU"iFqJsFRãnLwÃaÁ Ír@%Ãn|ÃráRG'ÃáP ¨Åb TRt RI ÆRLH#cLtrFÃär'ÃsHRJKÃrRáÁ árÃb•ãpaxRárÃb•2LJLAHEÃá\ eRt å¿aÃã¿TFLF%ÃáN>
ܖ&à ì á¿_F¿¨mÌiªRæ L
qE|r
qJár_ TLa>ÃTLGH'ÃsHtJLAHEÃtHLwÃa™ÃÕÃbJà TrsHRæLwb_ICtJLAH SCÍr@ TËRlwRF
a\ÃiÃãt lHCqÁn
ªÒ͘ ì rÃãߖ•Ã¨_FEèaLKÃpTrIH á¿sJCßràÃã_ÃsHÍrAÅaG ¨TLì RJË áÁªi [ æ _.qLHÕÎRJ'Ã_K>'à o2TRTLLÃaÁâ`ªRæLJLAH árG t•ËܖsÁ¨R @¿¨ì ì ªnLwÃaÁnTËR¿TãËßãRJ ¨TLÍRÃÅaÃ`èpR\ýRI¿ –kaCÃsH

DUST AND DISPUTE

ÆÃÎRJ$ÃÏrF t TCwR>ÃTLL'ÃÆÃrH?H áÁªß–•ÃTÍr ÎãRR-aLGEHT|a æ ªžáãËrCÄÃaÃsÁãÄÃaÃpžTHIa sICèÕÃa?è½RJEÃTLH
RFÃbÍqE|r
ÍRDÃ _$ÃTì ËR'TLRJ'ÃTREÃpaLCÃqÁ ¨TÍRE'ÃsHVCnG>
ã¨RJa ì r¨ÒÍ\Ãã æ ì CLIoHCªTLA&ÃpqLr?C•ã áRrH ªTrKH•ÀREa¿R-Íã¨Ræ _"a¿Ãbæ Í ÍRDÃá¿Ræ ì ì ¨R_Hp¨Ræ Lwb¨kì NRJrL
t oÃaå`Ã ¨R_HpgRR/ k  NRJrL
t ÍRDÃ ì æ ì t RËR¿qH?å`ÃáRG'R
aL`rã RËR¿áN
RJaL`R @¿qLÁaBJÃpGIL qL ãªTaFÃRJxÍN
oLIg
ÃÍm`ã¨TRKJà pÅawÃËnÃËaLì DÃpTIwÃËTRt ÅËrr æ nGì >á¿pG.ã¨ÒÍ\R
 ìåÍRCÃg
ÃÍR@¿ nárGÆÃrJin –Ëì_ÃãߖIx•Ã ë pÆNop©TLrFÃT –
t Trxr ¨_ÃrÃÜa%R
¨pªÆaLì D__$Ãt TLH ì qÁªárì GÃpT_aTRt TLÆRJwR T R¨RKL TJLì C½Ãb¿pR,Áã¨S ÒÍ\à tÃTLELGÃßr¨oHCÃqÃrßÃb•aLßÃO UrÃt ¨ÍRDÃaCê ãªaL RN
TI ì_ãËã_
ÅÍÃ`FR
áãaFrã¨ÅËR'ÃƕRsË¿¨qE TLELs㿨n|Ãrq¿sHRJLãRKL aKB –T&Ãã mÌÅaGEÃRJLACRIJL
ßã\ÃàRF'Ãt âËrã ªàÃã_ÃsHqELBJRJLHSr½t ì ì TÍÃaI•Ãiå_aÃl _Ha›ÃnRGà aRÓRÍÃÃÌRæLILIãRæLbJRæ LqE|r
ã ªTrKÃt aLGEHäa¿TFa R-aã áP ¨TLrFÃTrKHÃbæ Ím`ã¨RËRN
ì ÅÎRL%è½RI•ÃaGé ëE
gaÍRDÃÅaG «ÅÍr| RIL ÈR_Á•<ÃãaLì DÃßrÍRG \Ãâ`áÁ ê m`ã¨tãͨtHͨå_H¨twR¨txÍ¿¶mìHIÃã aL\ÃÐRFJÃt Éa Rt¨TrKR
lHC ì ì gtTrKHTLrKE'Ãc\à áÁªt
¿ãt ì ¿ 89 pÃæ½bUHF_ãªáráãËÍr itRI¿ßr ©tHLwÃa™ÃÕÃa?ÃÝRLt ã¨Ræ L EH ܖ RR@FèåËRFÃt ¨Ëì_qì \RJn'ÃÐRFJà ì ÒÍ\Ã2
T–CÃt Tì Ír ÞRJ¨tJLAHEà _ËrãR¿¨Ã`RJxaCt nICHTLILI?à TRsÁtEHEÃÕÃbJÃbwRÍi aTrKÃ2
ã ªsLã ê ߖ•ÃU"ÉÎÃaÃãn8R ¶½RFÃÕÃa|p ©ÍRDÃ2
T–CÃT@t TJLÍiÃãRI– àrFRK\R-ͨÆRraÃá¿_F¿¶áráãËÍr qì ¿áã_FCpé2
ãoKÃ_¿U"å`ÃÄÃaà TrIž<TEHƖ_sHnG>ÃVLp pa›Ã_a#TL
aCÞÕÃbžTIHtJCªo ªoéHCé Hoì KSR
Raì `¨žáÃr\ÃpÅËã_ paLCRKÁªÕÃa?Ãã¨Õ–•Ã¨n?Eè½t ÅÍr|tACRÃ`ªáÃr˜Ëì_8ÃSLaÃmÌ æ á¿t SÃrã¨RIKRITbaÃqILãoHCà RKKãaLLD¨R@¿¨pG.pG¨àÃ_?ÃãTKÃr'Ã ì ªÒÍ\ÃpTì rKÃ_a#TLRGÁi Ír ªtrFÃßRIGÃoãn.oHCà ßrÕRIÁsÁßr|rÃpGI'ÃaL pq¿R-a ¨oHCÃpn?EJßã\Ãär'Ãt mP ¨m` ì ªqEL ãåËOoHCãÅÍr?qRIpn?EJ ªfRJsHårAJTrÝRLt Þa>sJC ÆÃËRÁã__qÁn
ªaL_nC cLÃ` ¨ß_Hn
RnG>
¨tHLwÃa™Ã«tJLAHEÃ_K>'R 2CnpqLHTLGH'ýRìËÃoì ã¨qEr ÞRJªTLJLAHEÃTrKHR-ÍãoHCHT RL| ܖ•Ãpo aÃsH2HRI2ì råãÌ TH
RFÃtRR
ãtJJtÃTrKR
tJIxÜÃaà ì baÃaAäËREÃ`áP ¨m`ªÃæË_T RL?H RJE¿bLL6ÏR¿sHnGì >RJì rK ªtR\à t RJE¿ixr6TFLF%Ãt tãpa›Ãp Í`ì CàÃã_ÃsHßì_'ÃnG>ÃáÁ –_R$ÃU
Rà ªa›ÃT@RJ ªâaL_R-ÍãqLH½–L•Ã¨qa æ kF¨R@¿¨Ã`á¿_F¿¨oC¶ßraL>
m틻TL
aDÃTÃ_HÅËì_TDt–ÃkH TãRF'Ãßrå_LHFÃtJLAHEÃpì EÃpeìHH

ì RJC@TrKÃpæ–|NRæ RÕÃa?ÃÍRÃáÁ ì Ëì_ÕÃa|ÝRLt ã¨THwRTHG>TKÃrt æ ¨R@¿¨RJLACqP ¨tJLAHEëtHLwÃa™ÃÞÃ`

DUST AND DISPUTE

ì ßraL>
ªË

90 tÃÆÃÍRC•ÃãsJC'Ãt ÆR RFHa
RkL Ta>'ÃÍã`$ÃsÁR-a¨Åa
R áRοsÁËrC ì ªT_LrÃáR˘ ì ì nì tâÍã`á\¨áRG nì t ËrrÍRDÃáÁ ì ¨ÆRA'ÃsHS a¨½ÃrKÃt ÍRDê½t ì ÍRDêTIC'ÃRÃãbÃt oÃa㨽RL\ÃsH rÍRDê½RÍνRIÃnC#tÃÅËR'Ãr ¨nIKê'ÃsHT•_Ããt@FJ'ÃUrÃsÁÅÍR™Ã TRK'èÆr'R
áãaF·tHqÁª tJ'ÃãÍrK'à ì ì ¨tì J'Ãt
aCÃaR>ÃnICÃ_Fª½R?™Ãã  ìår@½bÍRDHTaCÅÍr|¨pa¾pIx p_bãTaCk?rK ¶Äa%ÃnC p RÅæ ËR¨ÕÃa?ÃÝRLpIxãª_K>'Ãt ÅÍR™Ã sHàÃ_™ÃnÍRDÃi>FJRIÍaBJÉãa ªÍRDÃÕR>FR
ÆrrRJHCE ªtRÃnCEà TAF¨ÍRDÃrâÃaá¿2CHpG.RaD|¿ à˾qHÃjH
¿_Fªtwa'ÃåËR'ÃoRCÃt aE?à ÄÃapýRRIK¿TJì $ÃpRIËa _J½Ãrã ì Rrã¨qLÁÅËrCÃRIÍ_ã ÄRt qË*

ݖ Á ÑR|aH ÍRDÃgã ì TaF‘àÊɤTaCÃãTL
aCR
ÍR TIHáÁ sHÍrCÃpG.ãªÕÃa?ÃãßRFÃiÅì_>
æ dustžåbLH!™ÃaLCÃt ¨R@¿¨g
aÃÃ` tHãNÃÍ`$ÃcEsÁËrCRæCLIt㨞up ì ì áP ¨m`ªÍRDÃaLÕÃa?à á¿ÅaG t p¤Ær'ÃiÓRÍÃt nICǖÃÆRIHGà aL>TL–A|ÃaL
RC㨥ÄÃaÃsÁÄÃaà i RFÞRJª¥ÍRDÃi>FJ2¤ÉrxrÃsÁ

91

DUST AND DISPUTE

92

DUST AND DISPUTE

‫פתח דבר‬ ‫תערוכתם של האמנים‪ ,‬בשיר מחול‪ ,‬עודד שמשון ועיסא דיבי‪ ,‬מבקשת‬ ‫לקחת אותם הרחק למסע משותף בחזרה אל מחוזות נפשם – אל הבית‪,‬‬ ‫הילדות‪ ,‬המשפחה והמולדת‪ .‬זהו שטח טעון רגשית‪ ,‬ועל כן אין זה מקרה‬ ‫שהשם שנבחר לתערוכה הוא "אבק ומאבק"‪.‬‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫‪93‬‬

‫כל השלושה נולדו‪ ,‬התחנכו ויצרו בגליל‪ ,‬ולשם הם מבקשים לשוב לאחר‬ ‫היעדרות ממושכת בחלקת ארץ‪ ,‬שבה מצאו מפלט לנפשם וליצירתם‪,‬‬ ‫הקימו בית‪ ,‬בעוד זיכרון הילדות‪ ,‬המולדת והנעורים נותרים מאחור‪,‬‬ ‫באזור הגליל התלול‪ ,‬הסבוך והפורח‪ .‬נוף ילדותם התמים והמראות‬ ‫הבראשיתיים של הרי הגליל ועצי הזית העתיקים הפכו להיות טעונים‬ ‫רגשית‪ ,‬בעלי משמעויות פוליטיות ואידיאולוגיות גם יחד‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה מדוע נבחרו כשם לתערוכה העוסקת בנושא כה יפה‬ ‫ומעורר השראה כמו הנוף‪ ,‬תערוכה המבקשת להתייחס לנוף כאידיאל של‬ ‫הרמוניה‪ ,‬דווקא שני המושגים "אבק" ו"מאבק"‪ .‬אין ספק כי ריחוקם‬ ‫הפיזי של האמנים ממחוזות ילדותם מעצים את זיקתם אל הנוף שנותר‬ ‫מאחור ונחרת עמוק בזיכרונם האישי‪ ,‬ואת התמזגותם האורגנית עמו‪.‬‬ ‫שיבתם לנוף זה היא בבחינת ניסיון נוסף להתחבר לזהותם ולגבש אותה‬ ‫מחדש‪ ,‬זהות שחוותה לא מעט זעזועים ומשברי זהות כתוצאה מאותם‬ ‫נדודים‪.‬‬ ‫האם ה"אבק" הוא סימן לשוך הסערה או שמא לתחילתה? האם‬ ‫ה"מאבק" מתייחס לסערה שהייתה‪ ,‬לזו שעודנה מתחוללת‪ ,‬ואולי‬ ‫לכזו העתידה להגיע‪ ,‬או שמא זוהי סערה שהחלה ועודנה מתחוללת‬ ‫וצוברת תאוצה וכוח? היכן החלה סערה זו? האם בגלותם‪ ,‬במקום‬ ‫הזרות והניכור‪ ,‬או במחוז ילדותם‪ ,‬במקום שבו שוכנים הבית‪ ,‬המשפחה‬ ‫הקרובה והזהות? הריחוק הפיזי מייצר כמיהה וגעגועים‪ ,‬שבתורם יוצרים‬ ‫את החיבור הרגשי ומזמנים הסתכלות פנימה מתוך התבוננות במחוזות‬ ‫הילדות‪.‬התערוכה "אבק ומאבק" מאפשרת לנו להתחבר לאמנים ולנסות‪,‬‬ ‫עמם ובהשראתם‪ ,‬להתבונן‪ ,‬מנקודת מבט שונה ומתוך פרספקטיבה‬ ‫רחבה וכוללת יותר‪ ,‬במה שאלמלא כן היה נותר סמוי מן העין‪.‬‬

‫סעיד אבו שקרה‬ ‫מנהל הגלריה לאמנות אום אל‪-‬פחם‬

DUST AND DISPUTE

said arabic

94

95

DUST AND DISPUTE

96

DUST AND DISPUTE