Acts Of Damage

‫שאני התם שאין הארס עדיין בעולם‬

Acts of Damage – Establishing a ‫ חיוב‬for ‫היזק‬ .‫ ב"ב דף כו‬- :‫ לו‬,.‫ ב"מ דף לו‬- :‫ נט‬,.‫ נו‬,.‫ כב‬,:‫ יט‬,:‫ב"ק דף ט‬ Background Part One - :‫ב"ק דף ט‬ A tied ‫ שור‬or a covered pit given to a ‫חרש‬, ‫ שוטה‬or ‫קטן‬, that gets untied or uncovered and causes damage, is still the responsibility of the original owner. This is because it should be expected that the ‫ שור‬will eventually get itself untied, and the pit will eventually end up uncovered. ‫ רש"י‬writes that therefore even if the untying or uncovering is done by the ‫( חרש‬which is not something that should be expected), the original owner would nevertheless be ‫חייב‬. This assertion appears to be independent of the ‫ מחלוקת‬regarding ‫תחילתו בפשיעה וסופו‬ ‫באונס‬. Part Two - :‫ לו‬,.‫ב"מ דף לו‬ '‫ תוס‬establishes that the ‫ מחלוקת‬whether ‫ תחילתו בפשיעה וסופו באונס‬is ‫ חייב‬or ‫פטור‬, is only a disagreement in a case like ‫ צריפא דאורבני‬where the ‫ אונס‬can be attributed to having been caused by the ‫פשיעה‬. In the case of "‫"פשה בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה‬, ‫ אביי‬writes ‫"אפילו למ'ד פטור הכא חייב מ'ט‬ "‫דאמרינן הבלא דאגמא קטלה‬. '‫ תוס‬explains the difference in halacha between the cases of ‫ צריפא דאורבני‬and ‫יצאת לאגם‬ (according to the ‫ מן דאמר‬of ‫ )תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור‬by saying ‫"דהתם בצריפא‬ ‫דאורבני לא היה האונס ראוי להיות נארע עד שבאו גנבים אבל הכא איגלאי מילתא שאותו הבל ואותו‬ "‫מקום היה מסוכן יותר להמית בהמה זו‬. This explanation is understood by the ‫ בית אהרן‬to mean ‫"שגם עתה שהטמינה בצריפא אין‬ ‫אונס דגנבי ראוי לבוא יותר מאילו לא פשע והיה מטמינה בקרקע אבל הכא דההבל מסוכן ואם כן‬ "‫הפשיעה הוי סבת מיתתה וכו"ע מחייבי‬. Part Three - .‫ ב"ב דף כו‬,:‫ב"ק דף יט‬ '‫ תוס‬writes that one who attaches an object to a chicken is ‫ חייב משום אשו‬for damages caused by the chicken swinging the object. This is compared to a case of an ‫אבנו וסכינו‬ ‫ ומשאו‬that was placed on a roof and then blown off by a ‫רוח מצויה‬, which is also ‫חייב‬.

The case of "‫ "נפצי כיתנא ואזלה רקתא )מה שמנערין מן הפשתן( ומזקא אינשי‬is ‫ פטור‬because it is being blown by the wind. '‫ תוס‬and the ‫ רשב"א‬explain that this is different from the case of ‫ אבנו וסכינו ומשאו‬because the ‫ רקתא‬is only damaging through the force of the wind, while by ‫ אבנו וסכינו ומשאו‬the weight of the ‫ אבן‬or the sharpness of the knife itself is causing damage. Part Four - .‫ב"ק דף כב‬ ‫ ריש לקיש‬says that the ‫ חיוב‬of ‫ השולח את הבערה‬is ‫משום ממונו‬, while ‫ רב יוחנן‬maintains it is ‫משום חציו‬. According to ‫ריש לקיש‬, the owner of a ‫ כלב‬that finds a ‫ חררה‬and places it on a ‫ גדיש‬is only ‫ חייב‬on the ‫ מקום גחלת‬because the fire is not his ‫ממון‬. Similarly, the owner of a ‫גמל‬ whose load of ‫ פשתן‬brushes into a storefront and is ignited by the storeowner’s candle, is only responsible for items directly contacted by the burning ‫פשתן‬. Problem 1 Why is ‫ רש"י‬assuming that even according to the position of ‫תחילתו בפשיעה וסופו באונס‬ ‫ פטור‬the original owner would be ‫ חייב‬for the ‫ חרש‬untying or uncovering the ‫ שור‬or ‫?בור‬ Problem 2 The explanation of the ‫ בית אהרן‬of “‫”אין אונס דגנבי ראוי לבוא יותר מאילו לא פשע‬, doesn’t seem to adequately reflect the statement of “‫”לא היה האונס ראוי להיות נארע עד שבאו גנבים‬ made by '‫תוס‬. Problem 3 Why isn’t the chicken’s swinging of the object considered to be the force causing the damage just as the wind is what is causing the damage by the ‫?רקתא‬ This question is asked by the ‫ גידולי שמואל‬who writes ‫"סבר שם תוס' אם קשר אדם דליל‬ ‫בתרנגול והזיק התרנגול בצרורות בזה שזרק הדליל שניהם חייבין בעל תרנגול חייב על צרורות ובעל‬ ‫ והרי שם הדליל גם כן אינו מזיק מחמת עצמו אלא בכח התרנגול שזרקו‬...‫הדליל חייב משום אש‬ "‫עשהו למזיק‬.‫א‬

‫א‬

See the ‫ שיטה מקובצת בשם הרשב"א‬quoted by the ‫ גידולי שמואל‬and the question asked by ‫רב ברוך סורוצקין‬ of ‫ הרי בגץ‬,‫ דא"כ למה הוצרכו לחלק בגץ אם מכה בכח שהולך קצת מעצמו‬,‫"ובאמת מתוס' דילן גופא לא משמע כן‬ "‫בודאי שההיזק עושה הגץ והרוח רק מקרב‬. The question of the ‫ גידולי שמואל‬would remain within the ‫שיטת‬ ‫ הרשב"א‬even were one to accept ‫'רב ברוך סורוצקין‬s explanation for the split of '‫ תוס‬and his statement of "‫[ "דגבי דליל יש שם מזיק כשמונח ברשות הרבים‬See the ‫ אוסף חידושי תורה רב אהרן קטלר‬which brings a similar understanding of ‫ שם מזיק‬saying ‫"דעיקר הביאור שאין קרוי מזיק במקומו קודם שיזיק כמו שור ואש ברשותו שהוא‬ ‫ ומתחילתו מוכן להיזק ויש עליו שם‬,‫דרך תשמיש משא"כ אבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש גגו דל"ה כלל דרך תשמישו‬ "‫מזיק‬.]

Problem 4 Why are the owner’s of the ‫ גמל‬and ‫ כלב‬only ‫ חייב‬for direct damage done by the burning ‫ פשתן‬and ‫ גחלת‬when in ‫ ב"ק דף נט עמוד ב‬we say "‫"המביא את העצים חייב‬.‫ג ב‬ Solution The question from "‫"המביא את העצים חייב‬, may only present a problem for the ‫'בעל הגמל‬s act of loading and bringing the ‫גמל‬. Since in both the case of ‫ המביא את העצים‬and that of ‫ גמל טעון פשתן‬the ‫ רש"י‬on ‫דף כב עמוד‬ ‫ א‬learns the ‫ אש‬which is actually being ‫ מזיק‬is not owned by the one who fueled the fire, one could propose that not removing the ‫ גמל‬or the ‫ עצים‬would not be reason to be ‫חייב‬,‫ד‬ and the only potential ‫ חיוב‬would remain in the initial placement of the wood or loaded ‫גמל‬.‫ה‬ Limiting the question as such one can perhaps explain the case of ‫ גמל טעון פשתן‬on ‫דף כב‬ ‫ עמוד א‬to be talking in a normal scenario where the ‫'חנווני‬s candle may have been unlit at the time the ‫ גמל‬was being loaded, and similar to the "‫ תוס' ד"ה "אילימא‬on ‫דף נו עמוד א‬ writing "‫ ו "דשאני התם שאין הארס עדיין בעולם‬there would be no ‫ חיוב ממון‬for the ‫בעל הגמל‬ on the ‫'חנווני‬s fire. ‫ז‬ One can perhaps answer the question of the ‫ גידולי שמואל‬by using the same split of ‫"שאני‬ "‫התם שאין הארס עדיין בעולם‬, to distinguish between the cases of ‫ רקתא‬and ‫דליל‬. Since in the case of ‫ דליל‬the ‫ תרנגול‬was already in existence at the time of the persons action, and all the factors necessary for the ‫ היזק‬were present, one would be ‫ חייב‬for attaching the ‫ דליל‬to the chicken. This idea of something ‫ שאין עדיין בעולם‬being different can perhaps also be the explanation behind the ‫ חידוש‬of the "‫ תוס' ד"ה "אין רצוני‬of ‫"אבל הכא איגלאי מילתא שאותו‬ "‫הבל ואותו מקום היה מסוכן יותר להמית בהמה זו‬, and more accurately fit his statement of "‫"דהתם בצריפא דאורבני לא היה האונס ראוי להיות נארע עד שבאו גנבים‬. ‫ב‬

See the "‫תוס' ד"ה "לבתה הרוח‬.

‫ג‬

This question is asked by the ‫ חזון איש‬and ‫רב פסח מקוברין‬.

‫ד‬

The only time your responsible to remove your object could be where it is your object that is being ‫מזיק‬.

‫ה‬

This would perhaps be the reasoning behind the ‫ חזון איש‬limiting the question to the case of the ‫גמל‬.

‫ו‬

See also the "‫ תוס' ד"ה "זיקא הוא דקא ממטי לה‬on ‫ דף כו עמוד א‬in ‫בבא בתרא‬. [Here the ‫ חנווני‬lighting is the equivalent of a ‫]רוח מצויה‬.

‫ז‬

The ‫ גמרא‬would therefore be questioning the only remaining potential ‫ חיוב‬of the ‫ אש‬being owned by the ‫בעל הגמל‬, or alternatively the ‫'גמרא‬s "‫ "לאו ממונא‬could be explained as "‫ "לאו חיוב ממונא‬similar to ‫'תוס‬s explanation by ‫ריש לקיש‬.

‫‪ is‬התירו חרש ‪ and explaining that the case of‬תוס' ‪By using the difference expressed in‬‬ ‫"ואפילו התירו חרש ‪'s halacha of‬רש"י ‪, one could maintain‬יצאת לאגם ‪comparable to that of‬‬ ‫ח‪.‬תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור ‪ to be true even within the position of‬חייב בעל השור"‬ ‫‪ saying‬נפרצה בלילה ‪ of‬גמרא ‪In this approach one would be required to explain that the‬‬ ‫‪ that the split‬דוחק ‪" is offering as a possible‬הניחה למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור"‬ ‫‪ or not applicable in this‬ט‪ is either untrue,‬יצאת לאגם ‪ and‬צריפא דאורבני ‪ between‬תוס' ‪of‬‬ ‫י יא‪case.‬‬

‫‪.‬התירו חרש ‪ can also be applied to the case of‬תוס' ד"ה "אין רצוני" ‪'s explanation of the‬בית אהרן ‪The‬‬

‫ח‬

‫‪.‬גמרא ‪ in order to explain the‬תוס' ‪ does not require the split of‬רש"י ‪ learns‬מהרש"א ‪The‬‬

‫ט‬

‫"כל מקום דקאמר תלמודא הכי דרך המעיינים לבקש איזה דוחק לאותו ‪ writes‬כללי הבית אות קיא ‪ in‬יד מלאכי ‪The‬‬ ‫‪.‬אמורא דאתמר עליה הניחא בשלמא‪".‬‬

‫י‬

‫יא‬

‫‪ by‬מודה ‪ would be‬תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור ‪Another possible explanation for why the position of‬‬ ‫"ונראה לומר דלא פטרה ‪ writes,‬ב"מ ‪ in‬דף לו עמוד ב ‪ on‬מעיני החכמה ‪ could be, as the‬התירו חרש ‪the case of‬‬ ‫‪, which working in conjunction‬התורה השומר מן האונסין רק היכא דלולא האונס מסתמא לא היה הפקדון נאבד‪"...‬‬ ‫"נלע'ד ברור דאם הוא מסופק אם אירע אונס שע'י הפשיעה או לא ‪ saying‬דף לו עמוד ב ‪ also on‬ישועות יעקב ‪with the‬‬ ‫בודאי חשוב כמו איני יודע אם פרעתי‪ ,‬דכיון דפשע בה מאותו עת התחיל החיוב לענין אם יארע אונס והפסד להפקדון‬ ‫‪ of‬הניחא ‪. However this wouldn't appear to fit with the‬בעל השור חייב ‪ would make the‬יתחייב לשלם כנ'ל ברור"‬ ‫‪.‬דף נו עמוד א ‪ on‬גמרא ‪the‬‬ ‫‪'s question of‬גמרא ‪, the‬מעיני החכמה ‪ of not learning like the‬דוחק ‪ would be granting the‬הניחא ‪[Even if the‬‬ ‫]‪ would be problematic.‬אמאי פטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא‬