Viduy By Shofar

‫מעיקר הדי יש לאסור אמירת הוידוי בי סדרי התקיעות דמיושב‬ ‫שו"ת יביע אומר חלק ג ‪ -‬או"ח סימן לב‬

‫ב"ה‪.‬‬ ‫פעה"ק ירושלים‪.‬‬ ‫כ"ה אלול תשי"ח לפ"ק‪.‬‬ ‫כבוד ידי"נ הרב הגאון הגדול האמתי כמוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א‪.‬‬ ‫חבר בית ‪ -‬הדין הגדול של הרבנות הראשית לישראל‪.‬‬

‫)א( אחד"ש כבוד גאונו באהבה רבה ואהבת עולם‪ ,‬לקחתי מועד‬ ‫להשיב מפני הכבוד על אמרותיו הטהורות והערותיו היקרות‪,‬‬ ‫במש"כ בעניותי בשו"ת יביע אומר ח"א )סי' לו(‪,‬‬

‫שמעיקר הדי יש לאסור אמירת הוידוי‬ ‫בי סדרי התקיעות דמיושב‪ ,‬כיו‬ ‫שלדעת רוב הפוסקי תקנת ר' אבהו‬ ‫בקיסרי )בר"ה לד( היתה להוציא מידי ספק‬ ‫ממש‪ ,‬והוי כמפסיק בי הברכה למצות‬ ‫התקיעה‪.‬‬ ‫ולא קי"ל כסברת רב האי גאו שכ'‬ ‫שבכל סדר מהתקיעות יי"ח המצוה‪,‬‬ ‫ומה שמצינו שהאר"י היה מתודה בי‬ ‫הסדרי ‪ ,‬ה"ט משו שדרכו בקדש‬ ‫לצאת בעקבות הזוה"ק‪ ,‬ומבואר בזוה"ק‬ ‫)פר' פינחס דף רלא ע"ב( דכולהו תקיעתא צריכי‬ ‫וכול אמת‪.‬‬ ‫מש"ה הוי כמפסיק אחר התחלת‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫אבל לפי הש"ס דיד שסדרי התקיעות‬ ‫ה משו ספקא דדינא ממילא אסור‬ ‫להפסיק ביניה ‪.‬‬ ‫וכ"מ שהזוה"ק חולק ע הש"ס נקטינ‬ ‫כהש"ס‪.‬‬ ‫וכמ"ש הב"י והמג"א )סי' כה(‪.‬‬

‫]וש העירותי ע"ד המג"א‬ ‫שהביא מ"ש השל"ה להתודות בי סדר‬ ‫לסדר‪ ,‬שמכיו דס"ל להש"ס דיד דהוי‬ ‫מכח ספק‪ ,‬היא התיר להפסיק ביניה [‪.‬‬

‫)סי' תקפד סק"ב(‬

‫וע"ז העיר כבוד הדר"ג בזה"ל‪ :‬והנה‬ ‫הג שג אנו לא נוהגי להפסיק בשו‬ ‫דבר בי הסדרי ‪ ,‬מ"מ נראה שמאחר‬ ‫שהמג"א ה"ד השל"ה‪ ,‬ולא העיר ע"ז‬ ‫כלל‪ ,‬וג הג' יעב" בסידורו כ' כ ‪,‬‬ ‫והובא בשעה"צ )סי' תקצב ס"ק טו(‪ ,‬וסיי ‪,‬‬ ‫וע"כ במקו שנוהגי כ אי למחות‬ ‫ביד ‪ ,‬משמע דס"ל שאי סתירה מהגמ'‬ ‫דיד למנהג האר"י ז"ל‪ ,‬ומה שעשה‬ ‫כתורה וכמצוה עשה ג לפי תורת‬ ‫הנגלה‪.‬‬ ‫כי הנה א שמדברי הרמב"‬ ‫ה"ב( משמע דספק גמור הוא‪ ,‬ודלא‬ ‫כרה"ג‪ ,‬מ"מ בקרית ספר ש כ' וז"ל‪:‬‬ ‫ובסימ תשר"ת היה נראה לו' שיוצא בו‬ ‫ידי ספק מדאו'‪ ,‬דההפסקה נראה דהויא‬ ‫מדרבנ ‪.‬‬ ‫)פ"ג מה' שופר‬

‫אלא שאפשר שעל ההפסקה ג"כ‬ ‫חיישינ מדאו'‪ ,‬ולא נפיק י"ח‪ ,‬דכתיב‬ ‫והעברת תעבירו כו' משמע בלא הפסק‬ ‫שו תקיעה אחרת בינתי ‪ ,‬והכא כיו‬ ‫שהפסיק וכו'‪ ,‬לא יצא י"ח מה"ת‪.‬‬

‫והא דאמרי' שמע ט' תקיעות בט' שעות‬ ‫ביו יצא‪ ,‬שאני הכא שהפסיק בתקיעה‬ ‫אחרת לש מצוה כמ"ש הרמב" ז"ל‪.‬‬ ‫ע" כ ‪.‬‬

‫וכיוצא בזה כ' הגאו החת סופר‬ ‫סי' כא(‪.‬‬

‫נמצא שלפי הצד הראשו של הקרית‬ ‫ספר כיו שתקע תשר"ת יצא י"ח מה"ת‪,‬‬ ‫ולא הוי כסח בי ברכה למצוה‪ ,‬שהרי‬ ‫מה"ת יי"ח בתשר"ת‪ .‬עכת"ד‪.‬‬

‫והוסי ‪ ,‬דהו"ל כאילו לב חכמי מתנה‬ ‫ע"ז שלא לצאת י"ח קידוש בתפלה א‬ ‫מה"ת‪ ,‬כדי שיהיה הקידוש על היי‬ ‫ובמקו סעודה‪.‬‬

‫ע"כ‪.‬‬ ‫)חאו"ח‬

‫ע"ש‪.‬‬

‫וכ"כ עוד בשו"ת דברי מרדכי פרידבורג‬ ‫)סי' יז(‪ .‬ושכ הוא בכל המצות‪ .‬ע"ש‪ .‬וכ"כ‬ ‫)ב( ובהורמנותיה דמר נ"ל להשיב בזה‪,‬‬ ‫שא א נאמר כהצד הראשו של‬ ‫המבי"ט בקרית ספר הנ"ל‪ ,‬שמ התורה‬ ‫אי ההפסקה בקול שופר אחר מעכבת‪,‬‬ ‫ושפיר יוצא י"ח מה"ת בסדר תשר"ת‬ ‫בלבד‪ ,‬זהו דוקא קוד תקנת ר' אבהו‬ ‫לתקוע ג סדרי תש"ת ותר"ת‪ ,‬אבל‬ ‫לאחר שתק ר"א תקנה זו מפני שחשש‬ ‫להפסק )מדרבנן(‪ ,‬ונתפשטה תקנה זו בכל‬ ‫תפוצות ישראל‪ ,‬אנ סהדי שאי כוונתו‬ ‫לצאת י"ח בתשר"ת‪ ,‬א הוא צרי‬ ‫לתקוע תש"ת או תר"ת כיו דסמא‬ ‫בידיה ועתיד הוא לתקוע אח"כ את‬ ‫הסדרי הללו בלא שו הפסק של קול‬ ‫אחר‪ ,‬ולא סגי בלא"ה‪ ,‬כיו דמדרבנ‬ ‫איכא קפידא לבל יפסיק בקול תקיעה‬ ‫אחרת‪ ,‬והואיל וקי"ל ‪/‬בא"ח‪) /‬בסי' תקפט‬ ‫ס"ח( דמצות שופר צריכה כוונה‪.‬‬ ‫)וע"ע ‪/‬בא"ח‪ /‬בסי' ס ס"ד(‪.‬‬ ‫מש"ה לא נפיק י"ח כלל בסדר תשר"ת‪,‬‬ ‫א הוא צרי לתקוע תש"ת או תר"ת‪.‬‬ ‫וראיה לזה ממ"ש מר הגאו רעק"א‬ ‫בחי' לאו"ח )סי' רעג בט"ז סק"ב(‪ ,‬שאע"פ שמ‬ ‫הדי היה אד יוצא י"ח קידוש מ‬ ‫התורה בתפלה‪) ,‬וכמ"ש המג"א סי' רעא סק"א(‪,‬‬ ‫מ"מ כיו שלא כיונו לצאת י"ח קידוש‬ ‫בתפלה‪ ,‬דהא צרי קידוש במקו‬ ‫סעודה מדרבנ ‪ ,‬ובודאי שהיה בדעת‬ ‫שלא לצאת בתפלה‪ ,‬לכ ג בתפלה לא‬ ‫יצא י"ח מדאורייתא‪.‬‬

‫עוד אחרונים בדין קידוש‪.‬‬

‫ודו מינה לנ"ד נמי‪ ,‬דהו"ל כאילו מכוי‬ ‫להדיא שלא יצא י"ח בסדר תשר"ת‪ ,‬א‬ ‫הוא יוצא בתש"ת או בתר"ת‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יפסיק בקול אחר שיש בו איסור‬ ‫הפסקה מדרבנ מיהא‪.‬‬ ‫ולא מבעיא לפי פשטות פי' רשב"‬ ‫)פסחים קיד‪ (:‬דמצות צריכות כוונה מ‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫וכ"כ הרבה אחרונים להוכיח כן מד' רשב"ם‪.‬‬ ‫ומהם העה"ש בקונט' ספר הזכרון )מע' מ אות כא(‪.‬‬ ‫ובשו"ת יהודה יעלה אסאד )חאו"ח סי' קעג(‪.‬‬ ‫והמשנ"ב בבאה"ל )סי' ס ס"ד(‪.‬‬ ‫]ושכן ד' הלבוש והאחרונים[‪.‬‬

‫ועוד‪ ,‬אלא ג לסברת מהר"א ישראל‬ ‫בשו"ת קול אליהו )חאו"ח סי' לד( וסיעתו‬ ‫דמצ"כ =דמצוות צריכות כונה= מדרבנ‬ ‫דוקא‪ ,‬וע' בחי' הרש"ש פסחי )קיד‪.(:‬‬ ‫מ"מ במכוי להדיא שלא יצא י"ח‪ ,‬י"ל‬ ‫דלכ"ע אינו יוצא בעל כרחו א מ‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫]כעי מ"ש תר"י פ"ק דברכות )יב(‪ ,‬והר"‬ ‫ספ"ג דר"ה )כח‪ ,(:‬בש רבינו שמואל‪,‬‬ ‫שא למ"ד מצות א"צ כוונה‪ ,‬א מכוי‬

‫להדיא שלא לצאת אינו יוצא י"ח בעל‬ ‫כרחו‪ .‬ע"ש‪.‬‬

‫וא"ש א להצד הא' של הקרית ספר‬ ‫לדברינו הנ"ל‪.‬‬ ‫וא כי מצינו חולקי‬ ‫הגרע"א והחת"ס הנ"ל‪.‬‬

‫וכ"כ התוס' סוכה )לט( ד"ה עובר‪.‬‬ ‫והרא"ש )פ"ג דסוכה סי' לג(‪.‬‬

‫על סברת‬

‫וע' דגמ"ר )סי' רעא( ושאר אחרו'‪.‬‬

‫והמאירי )סוכה מב(‪.‬‬

‫מ"מ גדולי ועצומי‬ ‫הגרע"א והחת"ס‪.‬‬

‫והרשב"ץ בפסקיו לר"ה )כח‪.(:‬‬

‫עומדי‬

‫בשיטת‬

‫ושבולי הלקט )סי' שסו(‪.‬‬

‫וכמש"כ בס"ד בשו"ת יביע אומר‬ ‫סי' טו אות טז(‪.‬‬

‫ואור זרוע ח"ב )סי' שיג(‪.‬‬ ‫וכ"כ מרן בב"י ‪/‬בא"ח‪) /‬סי' תעה( בשם ר' ירוחם‪.‬‬

‫)חאו"ח‬

‫וכ"כ עוד בב"י ‪/‬בא"ח‪) /‬סי' תקפט( בשם אהל מועד‪.‬‬

‫והנה יש מקו לפלפל ולסלסל בזה‬ ‫בדברי המשכנות יעקב )חאה"ע סי' כז(‪ ,‬לנ"ד‪,‬‬ ‫ועמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב )חאה"ע סי'‬ ‫טו אות ב(‪.‬‬

‫וכ"פ בב"י שם להלכה‪.‬‬

‫וליראת האריכות אקצר‪.‬‬

‫וכ"כ עוד בב"י )סי' תפט( בשם הרשב"א בתשובה‪.‬‬

‫ודלא כהרא"ה דס"ל שיוצא י"ח בע"כ‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫וע' ב"ח )סי' תרנא(‪.‬‬

‫)ג( ולפ"ז נ"ל ליישב דברי הרשב"א‬ ‫בחידושיו לר"ה )לד(‪ ,‬אהא דפרכינ בגמ'‬ ‫ודילמא גנוחי הוא וקא מפסקא תרועה‬ ‫בי שברי לתקיעה‪.‬‬

‫וטורי אבן )ר"ה כח(‪.‬‬ ‫ואתוון דאורייתא )כלל כג(‪.‬‬ ‫ועמודי אש )דכ"ח רע"ב(‪.‬‬

‫)ומשני דהדר עביד תש"ת‪ (.‬והקשה דכי מפסקא‬ ‫מאי הוי‪ ,‬הא קי"ל שמע ט' תקיעות בט'‬ ‫שעות ביו יצא‪.‬‬

‫ועה"ש )סי' תפט(‪.‬‬ ‫ואכמ"ל[‪.‬‬

‫)והוה ס"ד דהרשב"א שאף קול שופר אחר אינו מפסיק‪(.‬‬

‫וה"נ הכא דחשיב כמכוי בהדיא שלא‬ ‫יצא י"ח‪ ,‬וכעי מ"ש הגרע"א והתוס'‬ ‫הנ"ל ש ‪ ,‬אינו יוצא י"ח כלל בתשר"ת‬ ‫א הוא צרי לתקוע תש"ת או תר"ת‬ ‫מעיקר הדי ‪.‬‬ ‫וכ משמע בפסקי ר' ישעיה הא'‬ ‫שכ'‪ ,‬שעושה ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת‬ ‫וג"פ תר"ת ויוצא באחד מה ‪.‬‬

‫)ר"ה לד(‬

‫ומשמע שיוצא י"ח מה"ת בא' מה ‪.‬‬

‫ותיר דדילמא היינו דוקא בדיעבד הא‬ ‫לכתחילה אינו רשאי להפסיק‪.‬‬ ‫ע" כ ‪.‬‬ ‫והקשה ע"ז הדר"ג שליט"א‪ ,‬דא"כ מאי‬ ‫משני דהדר עביד תש"ת‪ ,‬והלא כבר יצא‬ ‫י"ח בדיעבד מיהא לאחר שעבר והפסיק‬ ‫בינתי ‪.‬‬ ‫ע" כ ‪.‬‬

‫ולפמש"כ לעיל י"ל דא בכה"ג אמרינ‬ ‫דהו"ל כאילו התנה בהדיא שא הדי‬ ‫הוא לתקוע תש"ת )או תר"ת( אינו יוצא‬ ‫המצוה‬ ‫י"ח בתשר"ת‪ ,‬כדי לקיי‬ ‫כתקנתה‪ ,‬וכאילו לב ב"ד מתנה ע"ז‪,‬‬ ‫וא"צ כוונה מיוחדת מצד כל אחד‬ ‫ששומע התקיעות‪.‬‬

‫וכ ג למש"כ לעיל )אות ב( אילבא‬ ‫‪/‬אליבא‪ /‬דהרמב" שקול שופר אחר‬ ‫מפסיק באמצע התקיעות לעיכובא‪ ,‬א‬ ‫א אי זה אלא מדרבנ ‪ ,‬אינו יוצא י"ח‬ ‫מה"ת בתשר"ת שכיו שחכמי הגידו‬ ‫שאינו י"ח מדרבנ ‪ ,‬הרי הוא כאילו כיו‬ ‫להדיא שלא לצאת י"ח בתשר"ת‪.‬‬

‫‪/‬מלואי ‪ /‬מאי דפשיט"ל להגרי"ש‬ ‫אלישיב שליט"א דמילתא דמהני‬ ‫בדיעבד‪ ,‬אי נ"מ לחזור ולעשות באופ‬ ‫שיועיל לכתחלה‪ ,‬הנה ראיתי בלח"מ )פ"ה‬ ‫מעיוה"כ סוף ה"א( דפשיט"ל דמהני‪.‬‬

‫אבל הכא שאי ברכות מעכבות ורק‬ ‫לכתחלה צרי לבר עובר לעשיית ‪.‬‬

‫וכ מוכח מדי כור בליל פסח דבדיעבד‬ ‫ג להלל כבר יי"ח מקוד ‪ ,‬וכמש"כ‬ ‫בשו"ת חזו עובדיה )סי' מא(‪.‬‬ ‫וע"ע לעיל )סי' כח אות יח(‪.‬‬ ‫וע"ע בשו"ת אר צבי פרומר‬

‫)סי' מ(‪ .‬ודו"ק‬

‫איברא דלכאורה איכא למידק מהגמ'‬ ‫סוכה )מא‪ (:‬אהא דתנ ר' יוסי אומר יו"ט‬ ‫הא' של חג שחל להיות בשבת ושכח‬ ‫והוציא את הלולב לרה"ר פטור מפני‬ ‫שהוציאו ברשות‪.‬‬ ‫ובגמ' )מב( פרי ‪ ,‬הא מדאגבהיה נפיק‬ ‫ביה‪ ,‬אמר אביי בשהפכו‪.‬‬ ‫ומאי קושיא‪ ,‬הרי כיו דלכתחלה צרי‬ ‫לבר על הלולב קוד שיצא י"ח‪,‬‬ ‫וכדקי"ל כל המצות מבר עליה עובר‬ ‫לעשיית )סוכה לט ושם(‪.‬‬ ‫וזה שיצא בו לרה"ר סתמא דמילתא הוי‬ ‫כדי ללמוד סדר ברכתו ונענועו‪.‬‬ ‫)וכפרש"י סוכה מב סע"ב(‪ ,‬הו"ל כאילו התנה‬ ‫שאינו רוצה לצאת י"ח בלולב עד לאחר‬ ‫מכ ‪.‬‬ ‫בשלמא להגרע"א והחת"ס אי להקשות‬ ‫מכא על סברת בדי קידוש‪ ,‬שהואיל‬ ‫והקפידו חז"ל לקדש במקו סעודה‬ ‫לעיכובא‪ ,‬וכדאיתא בפסחי )קא(‪ ,‬מש"ה‬ ‫אינו יי"ח בקידוש דתפלה א מה"ת‪.‬‬

‫)ובפרט לדעת רוב ככל הפוסקים דבדיעבד יכול לברך גם לאחר‬ ‫נטילתו כל זמן שלא קיים המצוה של הנענוע(‪.‬‬

‫מש"ה לא אמרינ דהו"ל כאילו התנה‬ ‫שאינו יוצא י"ח בתחלה‪.‬‬ ‫אול לדברי הרשב"א כיו דבדיעבד‬ ‫מיהא נפיק א מדרבנ ‪ ,‬הדר הו"ל‬ ‫כההיא דסוכה דאמרינ שיוצא י"ח מיד‬ ‫ע הגבהתו‪.‬‬ ‫ומיהו אי משו הא לא איריא‪ ,‬שי"ל‬ ‫דשאני הכא שהוא דבר הנוהג תדיר‬ ‫לכ"ע‪ ,‬ואינו דר מקרה עראי כההיא‬ ‫דסוכה דכ"ע מברכי קוד הגבהתו‪,‬‬ ‫ואד זה לא ידע ויקר מקרהו שהגביהו‬ ‫תחלה‪ ,‬לא תיקנו לו חכמי ביחוד‬ ‫שיחשב כאילו התנה כ בפירוש‪.‬‬ ‫)וע' בתוס' סוכה )לט( וש )מב( ד"ה אמר(‪.‬‬ ‫אבל בסדרי התקיעות דהכי הויא‬ ‫תקנתא דרבנ לכולי עלמא בכל שנה‬ ‫ושנה‪ ,‬חשיב שפיר כאילו התנה בפירוש‬ ‫שאינו יוצא י"ח בתשר"ת‪.‬‬ ‫ובהכי נמי ניחא דברי הגרע"א והחת"ס‬ ‫גבי קידוש‪ ,‬שכיו שהוא מעשי בכל‬ ‫יו ולכולי עלמא עבידי רבנ תקנתא‪.‬‬ ‫וה"נ ניחא אליבא דהרמב" לפי סברת‬ ‫הקרית ספר בצד הא'‪ ,‬במכ"ש מדברי‬ ‫הרשב"א‪.‬‬ ‫והלו ראיתי להגאו מהר"ש קלוגר‬ ‫בשו"ת שנות חיי )סי' רב(‪ ,‬שהביא מ"ש‬ ‫הדרישה )סי' ס(‪ ,‬שא למ"ד מצות א"צ‬

‫כוונה‪ ,‬א לא ביר תחלה‪ ,‬כיו שלא‬ ‫עשה כדינו‪ ,‬לא הוי סתמא לש מצוה‪,‬‬ ‫ובעי כוונה‪.‬‬

‫אלא שכבר העירותי ע"ז בס' יביע אומר‬ ‫ש ‪ ,‬שמבואר בזוהר עצמו שאי זו‬ ‫דרכ של רבותינו חכמי התלמוד בבלי‪.‬‬

‫ונשאל ע"ז‪ ,‬מהא דפרכינ בסוכה‬ ‫מדאגבהיה נפק ביה‪ ,‬אע"ג דלא ביר ‪.‬‬

‫וקצת י"ל כמ"ש האמונת חכמי ש ‪,‬‬ ‫דר' אבהו עצמו ידע שכצ"ל ע"ד האמת‪,‬‬ ‫ולא גילה טעמו ואמר שהוא מטע‬ ‫ספק‪ .‬ע"ש‪.‬‬

‫וכ' דכיו דברכות מדרבנ ‪ ,‬מה"ת מיהא‬ ‫יצא‪ ,‬רק מדרבנ לא יצא‪.‬‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫וע"ע בשו"ת עמודי אש )סי' ד סוף אות ד(‪.‬‬

‫ומש"ה לא קאמר הזוהר מידי על חכמי‬ ‫א"י כר' אבהו‪ ,‬אלא דלא ידעי הני‬ ‫בבלאי רזא דיבבא ויללה וכו'‪.‬‬

‫ויש לפלפל בזה‪.‬‬

‫אבל אבהו מידע ידע‪.‬‬

‫ואכמ"ל‪.‬‬

‫וכעין מ"ש בע"ז )לה( במערבא לא מגלו טעמא כו'‪.‬‬ ‫וע' בס' בן איש חי ש"ב )פר' בלק אות א(‪.‬‬

‫)ד( והנה כעי דברי הקרית ספר בצד‬ ‫הראשו ‪ ,‬כ' הרמ"א מפאנו בתשו' )ס"ס‬ ‫קז(‪ ,‬דהסוגיא בר"ה )לד( קשה ליישבה‪,‬‬ ‫המתבאר בזוהר דכלהו‬ ‫אלא ע‬ ‫תקיעתא צריכי מדרבנ למצוה מ‬ ‫המובחר‪ ,‬ולא בשביל ספק‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫)והובא בדברינו בס' יביע אומר שם אות טז(‪.‬‬ ‫וג הלו ראיתי להגאו מהר"ר אביעד‬ ‫שר שלו באזילה בס' אמונת חכמי‬ ‫)פרק ל( שהביא דברי הרמ"ע והסכי עמו‪.‬‬ ‫וסיי ש ‪ ,‬ודע בבירור כי האומר‬ ‫שהקב"ה צונו שנתקע יותר מט'‬ ‫תקיעות‪ ,‬וכ התוקע יותר מט' תקיעות‬ ‫דר חיוב עובר על בל תוסי ‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫ומבואר שמפרשי דברי הזוה"ק שאמר‬ ‫דכלהו אצטריכו דהיינו מדרבנ ‪.‬‬

‫ועכ"פ אנ בדיד איבעי ל למיזל בתר‬ ‫הש"ס דיד ‪ ,‬ומכ"ש להחמיר‪.‬‬ ‫אלא שהקרית ספר חידש לנו סברא זו‬ ‫)דשאר סדרי תקיעות הוו מדרבנן(‪ ,‬א להש"ס דיד ‪.‬‬ ‫אכ מלבד דאיהו גופיה הדר תבריה‬ ‫לגזיזיה‪ ,‬ונוטה לומר דמה"ת הוא דבעינ‬ ‫פשוטה לפניה ולאחריה בלי הפסק קול‬ ‫אחר‪ ,‬י"ל ג"כ כמש"כ שא לסברתו יודה‬ ‫דלדיד צריכי לעשות סדרי תש"ת‬ ‫ותר"ת מספק תורה‪.‬‬ ‫ואי לומר דלהאו' הוידוי הוי כגילו‬ ‫דעת שברצונ לצאת י"ח בתשר"ת‬ ‫מדאו'‪ ,‬מכיו שלא נהגו הכל בזה‪ ,‬וג‬ ‫אי הדבר בתקיעות עצמ ‪.‬‬ ‫ועוד שיש לצדד ולומר שמכיו דמדרבנ‬ ‫מיהא איכא עיכובא לשמוע סדרי תש"ת‬ ‫ותר"ת‪ ,‬יש לחוש ג להפסק‪.‬‬ ‫ודו"ק‪.‬‬

‫)ה( ומעתה נעמוד על דעת הפוסקי‬ ‫ומר ז"ל‪ ,‬בדי הפסק בקול שופר‬ ‫באמצע תש"ת או תר"ת‪ ,‬אי הוי‬ ‫לעיכובא וממילא אי יוצאי י"ח‬ ‫בתשר"ת‪ ,‬או לא‪.‬‬

‫סברת הרמב" ‪ ,‬ונראה מדבריו דר"ת‬ ‫והרשב"א חולקי על הרמב" ‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫כ' )הר"ן(‪ ,‬ומ"מ יש לחוש ולהחמיר כד'‬ ‫הרמב" ‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫והנה ה"ה )רפ"ג משופר( כ'‪ ,‬דהא דקי"ל‬ ‫שמע ט' תקיעות בט' שעות ביו יצא‪,‬‬ ‫היינו דוקא כשלא הפסיק ביניה בקול‬ ‫שופר שאינו מ הראוי באותה בבא כו'‪.‬‬

‫ובש"ע )שם ס"ב( כ'‪ ,‬שמע ט' תקיעות בט'‬ ‫שעות ביו יצא כו'‪.‬‬

‫ולזה נתכוי רבינו )הרמב"ם( שכ' להל‬ ‫והוא שישמע כל בבא מה על הסדר‪.‬‬

‫וי"א דדוקא כשלא הפסיק ביניה בקול‬ ‫שופר שאינו ראוי באותה בבא‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫וכ"כ הרמב"ן‪ .‬ועיקר‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫וכבר עמדו ע"ז גדולי חקרי לב‪ ,‬שהרי‬ ‫סיי הרמב" לא שישמע תרועה‬ ‫ואחריה ב' תקיעות‪ ,‬או ב' תקיעות‬ ‫ואחריה תרועה‪ ,‬וכיוצא בזה‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫ומשמע דר"ל שכאשר תוקע תר"ת‬ ‫יתקע על הסדר ולא יהפו הסדר‬ ‫לעשות תרועה וב' תקיעות או להיפ ‪.‬‬

‫וכבוד גאונו שיחיה כ'‪ ,‬שנראה דס"ל‬ ‫למר הש"ע‪ ,‬שהביא זאת רק בש י"א‪,‬‬ ‫כדמשמע בב"י שדעתו נוטה לפסוק‬ ‫כר"ת הרשב"א והר" ‪ ,‬ורק שיש לחוש‬ ‫להחמיר כהרמב" ‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫]ובאמת סמי מכאן תיבת והר"ן‪ ,‬מכיון שהר"ן עצמו מסיים‬ ‫לחוש להחמיר כהרמב"ן[‪.‬‬

‫אול הנה בב"י ‪/‬בא"ח‪) /‬סי' תקצ( אחר‬ ‫שהביא דברי הר" וה"ה הנ"ל‪ ,‬הוסי‬ ‫שכ"כ ג הרא"ש בש ראבי"ה וריב"א‪,‬‬ ‫וסיי )מרן( והכי נקטינ ‪.‬‬ ‫וכ"פ בסת‬ ‫וס"ח(‪.‬‬

‫וכמו שעמד ע"ז הלח"מ ש ‪.‬‬ ‫וכ' שהיותר נכו שרצה ה"ה לכלול כ‬ ‫בלשו רבינו אע"פ שאינו מבואר יפה‬ ‫בדבריו‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫בש"ע ‪/‬בא"ח‪/‬‬

‫)סי' תקצ ס"ז‬

‫ובאמת דמסתברא ודאי להכריע לאסור‬ ‫רוב‬ ‫כהרמב" שבשיטתו עומדי‬ ‫הפוסקי ‪ ,‬הלא ה ‪ :‬הרמב"ם‪ ,‬וראבי"ה‪ ,‬וריב"א‪.‬‬ ‫והרא"ש‪.‬‬

‫ובס' מאמר מרדכי‬ ‫ה"ה הוא מתיבות וכיוצא בזה‪.‬‬

‫)סי' תקפח סק"ב(‬

‫כ' שדיוק‬

‫ואינו מוכרח‪.‬‬ ‫וע' במעשה רוקח וביד אהרן מ"ש ליישב ד' ה"ה‪.‬‬

‫והנה מר הב"י )סי' תקפח( הביא ד' ה"ה‪,‬‬ ‫והוסי ע"ז‪ ,‬שהר" בר"ה )לד( כ' ג"כ‬

‫והטור‪.‬‬ ‫והרב המגיד‪.‬‬ ‫וכ"ה דעת הרא"ה הובא בארחות חיים )דיני תקיעת שופר ס"ס‬ ‫יא(‪.‬‬ ‫והריטב"א בחי' לר"ה )לד(‪.‬‬ ‫והרשב"ץ בפסקי ר"ה )שם(‪.‬‬

‫והמאירי ר"ה )עמוד קיח(‪ ,‬ובספרו מגן אבות )עמוד כו(‪.‬‬ ‫והאו"ז ח"ב )סי' רסט(‪.‬‬ ‫ורבינו ישעיה הא' בפסקיו לר"ה )שם(‪.‬‬

‫וע' עוד‪ ,‬דמה שסיי הר" שראוי‬ ‫להחמיר כדעת הרמב" ‪ ,‬אינו מד' הר"‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא ה דברי הרשב"א שסיי‬ ‫כ להדיא בחידושיו‪.‬‬

‫וגם הר"ן סיים שיש לחוש להחמיר כד' הרמב"ן‪.‬‬

‫ולפ"ז נמצא דר"ת יחיד בדבר‪.‬‬

‫ובחי' הרשב"א לר"ה )שלפנינו( הביא דברי הרמב"ן בשתיקה‪.‬‬

‫ע"ש‪.‬‬

‫וכן בארחות חיים )דיני תקיעת שופר ס"ס יג( כ' בשם הרשב"א‬ ‫להחמיר‪.‬‬

‫והנה אע"פ שכל זה אינו נמצא בחי'‬ ‫הרשב"א שלפנינו‪ ,‬ידוע שחי' הרשב"א‬ ‫לר"ה הנדפסי מקוצרי ה מאד‪.‬‬

‫וא הר" שכ' בש הרשב"א שדחה‬ ‫ראית הרמב" מהתוספתא‪ ,‬ע"פ גירסא‬ ‫אחרת שמצא‪ ,‬לא כ' שדעתו להקל‬ ‫לדינא‪.‬‬

‫וכמ"ש החיד"א בס' פתח עיני‬ ‫שראה חי' הרשב"א ר"ה בכת"י‪ ,‬והנדפס‬ ‫הוא מקוצר הרבה אחד מחומש ממה‬ ‫שנמצא בכתב יד‪.‬‬

‫ומעתה אי יעזוב מר ז"ל דברי כל‬ ‫הפוסקי הנ"ל ויפסוק להקל מעיקר‬ ‫הדי כר"ת )ובעל המאור דנקיט נמי כר"ת(‪.‬‬

‫ע"ש‪.‬‬

‫והרב אהל מועד ח"ב )דף יט ע"ב(‪.‬‬

‫ע"ש‪.‬‬

‫וע' בפר"ח ומט"י שעמדו באמת ע"ד‬ ‫מר )בסי' תקפח( שכ' סברת הרמב" בש‬ ‫וי"א‪ ,‬והוא עצמו פסק )בסי' תקצ( כד'‬ ‫הרמב" ‪ .‬ע"ש‪.‬‬

‫)מגילה ז‪(:‬‬

‫וכ"כ בש הגדולי )מע' ש' בערכו(‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫ולפ"ז א"ש ג"כ דברי הארחות חיי‬ ‫הנ"ל שכ' בש הרשב"א להחמיר‪.‬‬ ‫]ועמש"כ לעיל )סי' כ אות ו( במשמעות לשו‬ ‫להחמיר שאינו מוכרח לומר דהוי רק‬ ‫דר חומרא בעלמא[‪.‬‬

‫)ו( ומצאתי בשו"ת בית דוד )סי' תט(‪,‬‬ ‫שהעיר עוד מדברי הרשב"א בחידושיו‬ ‫לר"ה ]בכת"י[‪ ,‬שכ' לתר ד' הרמב" ‪,‬‬ ‫שכל שתוקע באמצע לש מצוה בקול‬ ‫שאינו ראוי לאותה בבא‪ ,‬חשיבא‬ ‫לאפסוקי‪ ,‬משו דמינה מחריב בה כו'‪.‬‬ ‫]וכמ"ש ג"כ כיו"ב הר"ן אמתני' )ר"ה לג‪ ,(:‬תקע בראשונה‬ ‫והמשיך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת‪ .‬וע"ש בשם הרמב"ן‪.‬‬ ‫ודו"ק[‪.‬‬

‫ואשר ע"כ צריכי אנו לתירוצו של‬ ‫הבית דוד ש שכ'‪ ,‬לכ נ"ל שאי לומר‬ ‫בדעת מר ‪/‬בא"ח‪) /‬סי' תקפח( שהוא פוסק‬ ‫כסברא ראשונה להקל בזה חלילה‪ ,‬אלא‬ ‫דעתו ודאי לפסוק כד' הי"א‪ ,‬והא דקי"ל‬ ‫דדעתו לפסוק כסברא הראשונה‬ ‫שהובאה בסת ‪ ,‬לא שיי זה אלא‬ ‫כשכותב בפירוש ובפרטות בסברא הא'‬ ‫כסברא אחת‪ ,‬ואח"כ מביא י"א להיפ ‪,‬‬ ‫שאז דעתו היא לפסוק כסת ודלא‬ ‫כהי"א‪ ,‬אבל הכא שכ' דוקא עיקר הדי‬ ‫המבואר בגמ' בסת ‪ ,‬ולא הזכיר בדבריו‬ ‫שאפי' הפסיק בקול שופר אחר שרי‪,‬‬ ‫בהא לא אמרינ שדעתו להקל כיו שלא‬ ‫רמז מזה כלו ‪.‬‬

‫ואדרבה יש הוכחה שדעתו לפסוק‬ ‫כהי"א מדלא כ' בסברא הא' שו גילוי‬ ‫להקל‪.‬‬

‫וע"ע למהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול )סי' מד(‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫ומכ"ש לדיד דשברי ותרועה דתשר"ת‬ ‫נעשי בנשימה אחת‪ ,‬וכמ"ש בש"ע‪,‬‬ ‫שאז בודאי דהוי הפסק‪.‬‬

‫זה נלע"ד כלל ברור ואמיתי‪ .‬ע"כ‪.‬‬

‫ואחרונים רבים החזיקו בכלל זה שחידש הבית דוד‪ ,‬אשר הזכירו‬ ‫גם החיד"א בברכ"י )סי' תקצ סק"ב(‪.‬‬

‫וכמ"ש פר"ח )ס"ס תקצ(‪.‬‬ ‫וע"ע בשו"ת דברי יששכר )סי' מא(‪.‬‬

‫וכן מבואר בפמ"ג )סי' תרפט א"א סק"ד(‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫וע"ע בעה"ש )סי' עא( שכ"ה דעת הלחם חמודות )רפ"ג‬ ‫דברכות(‪.‬‬

‫ובפרט בנ"ד דמר עצמו פסק להדיא כ‬ ‫בב"י ובש"ע )סי' תקצ(‪.‬‬

‫)ומה שחילק הלבוש בהפסיק קול אחר בין תוקע לשומע‪.‬‬ ‫הנה הט"ז )סי' תקפח סק"ב( חולק עליו‪.‬‬ ‫וגם המג"א )שם סק"ג( כתב שאין נראה כן מדברי הר"ן‪.‬‬

‫וע"ע בשד"ח כללי הפוסקים )סי' יג אות יא(‪.‬‬ ‫וכן דעת הרב ערוך השלחן שם‪.‬‬ ‫ושם )אות ט(‪.‬‬ ‫וע' בפמ"ג ובבאה"ל שם(‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫וכ ראיתי להמאמר מרדכי‬ ‫שעמד ע"ד מר ‪ ,‬שבסי' תקפ"ח ס"ב כ'‬ ‫דעה זו בש י"א‪ ,‬אלמא שפוסק להקל‬ ‫כסברא הא'‪.‬‬

‫)סי' תקצב סק"ב(‬

‫ואילו ‪/‬בא"ח‪ /‬בסי' תקץ ס"ל כהרמב"ן‪.‬‬

‫וכ' שצ"ל שג בסי' תקפח כ דעתו‪,‬‬ ‫ואי זה סותר הכלל המסור בידינו‬ ‫דסת וי"א הלכה כסת ‪ ,‬דשאני הכא‬ ‫שלא כתב בהדיא בדברי הסברא הא'‬ ‫שאפי' הפסיק בקול שופר אחר לא הוי‬ ‫הפסק‪.‬‬

‫המור מכל האמור שרבו הפוסקי‬ ‫הסוברי כדעת הרמב" שאוסר בזה‬ ‫משו הפסק‪.‬‬ ‫ומעתה קשה להקל להפסיק בוידוי בי‬ ‫הסדרי ‪ ,‬על סמ דברי ר"ת דס"ל‬ ‫דשפיר יי"ח בתשר"ת בדיעבד מיהת‬ ‫מכיו שרוב הפוסקי ומר בש"ע‬ ‫הכריעו דלא כוותיה‪.‬‬ ‫ומכא תשובה מוצאת למ"ש בשו"ת‬ ‫משיב דברי )חאו"ח סי' קכח(‪ ,‬להסתמ בזה‬ ‫ע"ד ר"ת‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫ושכבר כתב כן כיו"ב במקום אחר‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫וזהו ממש כתי' הבית דוד הנ"ל‪.‬‬ ‫וע"ע בביאורי הגר"א )סי' תקצ ס"ק יח( שכ'‪ ,‬שכבר הסכימו‬ ‫כולם לפסק הרמב"ן‪.‬‬ ‫ושכן עיקר‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫והוא עצמו העיד ש ‪ ,‬שהמהר" שיק‬ ‫לא היה אומר היה"ר והוידוי מטע‬ ‫הפסק‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬

‫והנה ג הדר"ג שליט"א מסתמי ואזיל‬ ‫ע"ד ר"ת‪ ,‬אלא שהוסי שא להרמב"‬ ‫י"ל דהוי רק מדרבנ ‪ ,‬ומש"ה לא חשיב‬ ‫הפסק‪ ,‬וכבר מלתי אמורה לעיל )אות ב(‬

‫שכל זה לא יגהה מזור‪ ,‬דהו"ל כאילו‬ ‫התנה בהדיא שא ע"פ הדי צרי‬ ‫לתקוע תש"ת לא יצא י"ח בתשר"ת‪,‬‬ ‫וממילא השח בינתי דינו כשח בי‬ ‫ברכה למצוה‪.‬‬

‫)ז( עוד כ' כ"ג נ"י עפמ"ש המג"א )ס"ס תקצ(‪,‬‬ ‫ונ"ל דבכל זה אפי' בתקיעות דמיושב‬ ‫צרי לחזור )כשהפסיק בקול שופר אחר(‪ ,‬ולא‬ ‫נאמר שיסמו על התקיעות דמעומד‪,‬‬ ‫שכיו שביר על אלו צרי לעשות‬ ‫כהוג ‪.‬‬ ‫וג בתקיעות דמעומד צרי‬ ‫שה עיקר‪.‬‬

‫לחזור‬

‫עכ"ל‪.‬‬

‫אלמא שעיקר המצוה דתקיעות מקיי‬ ‫בתקיעות דמעומד‪.‬‬

‫והנה לא נעל מעיני דמני"ר שאי דבר‬ ‫זה מוסכ כלל‪.‬‬ ‫וכדאשכח לרבינו ישעיה הא' בפסקיו‬ ‫לר"ה )לד( שכ'‪ ,‬וכיו שהברכות אינ‬ ‫מעכבי את התקיעות העיקר ה אות‬ ‫של ישיבה‪ ,‬וכיו שביר על אות של‬ ‫ישיבה א"צ לבר על אות של עמידה‪.‬‬ ‫ולכ מותר להשיח בי אלו לאלו שאי‬ ‫תוקעי אות של עמידה אלא לשומע‬ ‫על סדר ברכות‪.‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬

‫וכ"נ דעת הריטב"א והמאירי )ר"ה טז(‪.‬‬ ‫כל קבל דנא ד' התוס' פסחי‬ ‫דתקיעות דמעומד עיקר‪ ,‬שכ'‪ ,‬מידי‬ ‫דהוה אברכת שופר דמבר אתקיעות‬ ‫דמיושב ומועלת הברכה לתקיעות‬ ‫דמעומד שה עיקר שנעשי על סדר‬ ‫ברכות‪.‬‬ ‫)קטו(‬

‫ע"ש‪.‬‬

‫וכ"כ הלבוש )סי' תקפה ס"ג( וז"ל‪ :‬ואע"ג‬ ‫דעיקר מצות תקיעה היא על סדר‬ ‫הברכות‪ ,‬מ"מ תיקנו חז"ל לתקוק קוד‬ ‫מוס כשה יושבי כו' לערבב השט ‪.‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫וכ"נ מהפרישה )סי' תקפה(‪.‬‬

‫ולפ"ז צ"ל דהא דמברכי על התקיעות‬ ‫דמיושב משו הא דאמרי' בפסחי )קטו(‬ ‫מעיקרא מבר עליה בפה"א ועל אכילת‬ ‫מרור ואכיל לבסו ‪.‬‬

‫וכ דעת ר"ת‪ ,‬וכמ"ש בשמו בשבולי‬ ‫הלקט )סי' שא עמוד רפב(‪.‬‬ ‫ושכן פי' רגמ"ה‪.‬‬ ‫וכן הסכים לזה שם‪.‬‬ ‫]וע' היטב בתשו' ר"ת במחזור ויטרי )עמוד שנ"ה(‪.‬‬ ‫וי"ל[‪.‬‬ ‫וכ"כ הרדב"ז ח"ד )סי' כה(‪.‬‬ ‫ועוד‪.‬‬

‫או דהתקיעות דעירבוב השט ג"כ מצוה‬ ‫דרבנ ‪.‬‬ ‫א"כ לכאו' שפיר מותר להפסיק‬ ‫באמירת וידויי בי הסדרי ]וי"ל‬ ‫ואכ"מ[‪.‬‬ ‫עכת"ד‪.‬‬

‫וע"ע בט"ז )סי' תקצב סק"ב(‪.‬‬

‫ועכ"פ הרי ג המג"א שסובר כ כתב‬ ‫להדיא שכיו שביר על אלו של מיושב‬ ‫צרי לעשות כהוג ‪.‬‬ ‫דלכ"ע‬ ‫והיינו משו‬ ‫בתקיעות דמיושב‪.‬‬

‫יוצאי‬

‫י" ח‬

‫וכ"כ בפסקי הרשב"ץ )ר"ה טז(‪.‬‬

‫וה"נ לעני הפסקה יש לחוש ג לזה‪.‬‬ ‫‪/‬מלואי ‪ /‬כ"כ ג השואל ומשיב קמא‬ ‫)ח"ג סי' קעז( בדי בר מצוה שאינו ידוע‬ ‫שיש לו ב' שערות‪ ,‬שמותר לתקוע‬ ‫תקיעות דמעומד לכ"ע‪ ,‬כיו שכבר יי"ח‬ ‫במיושב‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬ובאמת שא לדברי הזוה"ק שכל‬ ‫התקיעות אמת‪ ,‬יש לפקפק א אפשר‬ ‫להפסיק באמצע סדרי התקיעות כיו‬ ‫שעדיי הוא באמצע המצוה‪ ,‬ובמרדכי‬ ‫פ"ק דפסחי )סי' תקלו(‪ ,‬כ' וז"ל‪ ,‬כתוב‬ ‫בתשו' הגאוני ‪ ,‬מא דבדיק לא לשתעי‬ ‫עד דכלי לבדיקותיה‪ ,‬ואי משתעי צרי‬ ‫למהדר ולברוכי‪.‬‬

‫וג הרמב" )פ"ג מה' תשובה( כ'‪ ,‬דמצות‬ ‫תקיעת שופר גזרת הכתוב היא‪ ,‬ורק‬ ‫רמז יש בו להתעורר בתשובה‪.‬‬ ‫ולכ א לרה"ג ודעימיה יש מקו לומר‬ ‫שאי להפסיק באמירת הוידוי בי סדרי‬ ‫התקיעות‪.‬‬ ‫וכמו כ י"ל א להקרית ספר בצד‬ ‫הראשו שהזכיר הדר"ג‪.‬‬ ‫ורציתי להרחיב הדיבור יותר‪ ,‬וביחוד‬ ‫במה שפלפל הדר"ג שליט"א בד'‬ ‫הרשב"א )ר"ה לד( וכו'‪ ,‬ולהשתעשע בדברי‬ ‫קדשו דמני"ר‪ ,‬א מה שהלב חושק‬ ‫הפנאי עושק‪.‬‬ ‫ועוד חזון למועד בל"נ‪.‬‬

‫ומאתו הס"ר כי נטו דרכי מדרכיו כי‬ ‫תורה היא‪.‬‬

‫וכן אמר אדונינו הגאון‪.‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬

‫וכ"כ רבינו אשר ב"ח בס' הפרדס‪ ,‬הובא‬ ‫בברכ"י שיו"ב )סי' רסג(‪.‬‬ ‫וכ דעת רס"ג הובא בתשו' הגאוני‬ ‫שערי תשובה )סי' פז(‪.‬‬ ‫ובארחות חיי )ה' חמץ אות יב(‪.‬‬ ‫וע"ע בב"י‬ ‫אפרי ‪.‬‬

‫)ח( קנצי למלי אשי כי על משמרתי‬ ‫אעמודה שמעיקר הדי יש להורות שאי‬ ‫להתודות בי סדרי התקיעות רק‬ ‫בהרהור הלב‪.‬‬

‫במחלוקת ר' יואל ור'‬

‫וכמו שהעליתי בס"ד בס' יביע אומר‬ ‫ח"א מפי סופרי ומפי ספרי ‪.‬‬

‫ואע"ג דלדינא ודאי שהעיקר שאינו‬ ‫חוזר ומבר ‪.‬‬

‫ומ"מ למודעי אני צרי כי לא עלתה על‬ ‫לבי למחות בחזקה בידי הנוהגי לומר‬ ‫ודוי בלחש כמנהג האר"י ז"ל‪ ,‬כיו שיש‬ ‫לה איל גדול לסמו עליו‪.‬‬

‫)סי' קמ(‬

‫וכמ"ש מרן בש"ע ‪/‬בא"ח‪) /‬סי' תלב(‪.‬‬ ‫ובבד"ה )סי' קמ(‪.‬‬

‫מ"מ לכתחלה יש לנו לחוש לסברת ‪.‬‬ ‫ומכיו שדעת כמה פוסקי דלא קי"ל‬ ‫כר"ש דאמר דרשינ טעמא דקרא‪ ,‬לא‬ ‫חשבינ לאמירת וידוי בי התקיעות‬ ‫למעי המצוה‪ ,‬ע"י שנאמר דטע מצות‬ ‫תקיעת שופר הוא רק משו תשובה‪.‬‬

‫ועוד שיש לה קצת סמ ג מד' רה"ג‬ ‫ודעימיה‪.‬‬ ‫וכמש"כ בתשו' ש ‪.‬‬ ‫אלא דאודועי מודעינ ליודעי ספר‬ ‫החרדי לדבר ה' שהיותר נכו לחדול‬ ‫ממנהג זה ולהשאר בשב ואל תעשה‪,‬‬ ‫שלא להכנס בחשש הפסק בי ברכה‬

‫למצוה‪ ,‬שעי"ז יש חשש ברכה לבטלה‬ ‫ח"ו‪.‬‬

‫וכבר גליתי דעתי הקצרה בכל כיו"ב בס'‬ ‫יביע אומר ח"ב )חיו"ד סימן יד אות ט(‪.‬‬

‫והני מילי איבעי ל למימרינהו בניחותא‬ ‫כי היכי דליקבלו‪.‬‬

‫והשי"ת לא ימנע טוב להולכי בתמי ‪.‬‬ ‫הנלע"ד כתבתי‪.‬‬

‫ודברי חכמי בנחת נשמעי ‪ ,‬באמירה‬ ‫נעימה‪ ,‬כדר ת"ח שבא"י המנעימי זל"ז‬ ‫בהלכה‪.‬‬ ‫החותם ברוב עוז ושלום דו"ש הדר"ג באה"ר עובדיה יוסף ס"ט‬