Typologies Of Democratic Systems
This document was uploaded by user and they confirmed that they have the permission to share it. If you are author or own the copyright of this book, please report to us by using this DMCA report form. Report DMCA
Overview
Download & View Typologies Of Democratic Systems as PDF for free.
More details
- Words: 9,282
- Pages: 18
טיפולוגיה (תורת המיון של עצמים בתחום מסוים לפי טיפוסים ,להלן:סיווג) של מערכות פוליטיות: מתשומות פוליטיות לכלכלה פוליטית פיטר לאנג והדסון מילוול
מבוא בשנים בין שתי מלחמות העולם ,מספר מדינות אירופאיות דמוקרטיות נכנעו להפיכות רודניות. כמה מאפיינים קריטיים מסויימים משותפים לכל אחד מהמקרים: .1החברות היו מחולקות לפי קוים אידיאולוגיים מאורגנים (שסעים). .2המערכות המפלגתיות ,ששיקפו את החלוקות האלו ,היו מורכבות ממספר מפלגות וכחניות מאוד ובעלות נטיה אידיאולוגית מובהקת. .3קריסתו של המשטר הדמוקרטי הוקדם ע"י סימנים של התפוררות הסדר החברתי, הפוליטי והכלכלי ,שכללו אלימות פוליטית ,אי-שקט בשוק העבודה ,חוסר-יציבות שלטוני ואחוזי אינפלציה ואבטלה גבוהים. לאור המקרים האלו ,יציבות דמוקרטית הפך לעיסוק העיקרי בלימוד בן-זמננו של מערכות פוליטיות .הוצעו מגוון של סיווגים ,שניסו להסביר את היציבות הפוליטית ,ולכן חשיבותן סיווג של מערכות דמוקרטיות .על אף הבדלים משמעותיים ביניהן ,הסיווגים האלו חולקים מן המשותף שלושה מאפיינים (סממנים) חשובים: .Aהדגשה של חשיבותם בהסבר של משתנים בצד של התשומות במערכת הפוליטית – עמדות אישיות ותרבות פוליטית ,מבנה התפקיד החברתי והפוליטי ,מפלגות פוליטיות מטופלות כמבנים של תשומה – או בקשרים ביניהם. .Bהשסעים החברתיים והפוליטיים שהם מתמקדים בהם מוגדרים ע"י תרבות או אידיאולוגיה ,סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. .Cהעיסוק הנורמטיבי השולט הוא יציבות דמוקרטית ,והמשתנים התלויים נבחרים לפי הרלוונטיות שלהם ליציבותו של המשטר. שלוש טיפולוגיות – שיחדיו ניתן לומר שמשקפות גישה "ליברלית" של מערכות דמוקרטיות – השאירו את חותמם הנחרץ על לימודי דמוקרטיה אחרי-המלחמה ונשארו נקודת אזכור לכל עבודת מחקר .אולם כבר בשנת ,1968ארנד ליפהרט ( )Arend Lijphartציין שדרוש בהם שינוי מהותי ,כי רמת ההכללה הגבוהה שבאופן גלוי או לא-גלוי הם מבוססים עליהם ,בהחלט איננו מספק .במחקרו ,שעסק בתבניות הפסה (מלשון פיוס) בעיקר בקרב קבוצות דתיות בהולנד ,הוא מצליח לאתגר את ההסבר הפלורליסטי ,שטוען שהסכמה חברתית על ערכי-יסוד הם תנאי הכרחי מקדים ליציבות פוליטית .הסתייגויותיו הובילו אותו לעבור מהתבוננות על ההמון להתבוננות על התנהגות וערכים של האליטה ,מבלי לנטוש את הגישה הליברלית. במיוחד מאז שנות ה ,'70-מחקרים רבים הציעו שהגישה הליברלית ,בכל צורותיה ,יכולה להיות מוחלפת כאשר באים להסביר את הפוליטיקה של הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות של זמננו .במחקרים אלו גורמים שמזוהים עם קביעת תוצאות פוליטיות עברו מחברה למדינה, מיחידים עם ערכים לקבוצות עם אינטרסים ,וממוסדות עם ייצוג אישי למבנים אדמיניסטרטיביים ובירוקרטיים לניסוח מדיניות ויישומה .ארבע השפעות ספציפיות ,שכל אחת רלוונטית למאפיינים המשותפים של הגישה הליברלית ,ניתן ללקט מספרות זו: ()1המתח עובר מהתשומות ל"בתוך-התשומות" ,ממשתנים מחוץ למבנים הביורוקרטיים-אדמיניסטרטיביים למאפיינים ותהליכים של מבנים אלו ולמערכת- יחסים שלהם עם אינטרס חברתי מאורגן. ()2הדגש הוא פחות על שסעים מוגדרים פוליטית או אידיאולוגית בחברה ובפוליטיקה מאשר על שסעים מוגרים פונקציונלית ומבנית. ()3כמה מחקרים התמקדו על הכוח הפוליטי היחסי של קבוצות מוגדרות פונקציונלית במדינה ובחברה ,במיחוד בשוק. ()4האינטרס העיקרי של חלק מהמחקרים הוא להציג מגוון רחב של אספקטים של ביצועיות מערכתית שהוא פחות מצרפי מאשר יציבות ,ושנע מעבר לסוגי המשתנים שמרכזיים למחקרי ליברליות ,כדי לכלול תוצאות פוליטיות-כלכליות. השאלה הבסיסית הפכה להיות לא עד כמה יציב כל סוג של דמוקרטיה ,אלא איך הסוגים השונים נוהגים בכבוד לשורה של משתנים פוליטיים ופוליטיים-כלכליים ,ואילו שיקולי תמורות (Trade- )offsמעורבים .לעיתים יכול להשתמע ממחקרים אלו שהתנהגות כללית עלובה מובילה לחוסר- יציבות ,אולם זהו איננו לא מאפיין שטבוע בעבודה זו או הנחת עבודה קריטית בדרך ביצועה. תלמידי מערכות פוליטיות ניצבים ,אם כך ,בפני שתי גישות מפוצלות ,אך לא בהכרח סותרות. נעשו מספר ניסיונות מערכתיים להשוות את התועלת היחסית שלהם בהסברת הסוגים השונים של תוצאות פוליטיות ,מצרפי או לא-מצרפי או אפילו להשוות את הערך היחסי של סיווגים שונים בתוך אותה הגישה .לרוב ,כל מחקר מציע סכמה שונה לסיווג מערכות דמוקרטיות ,והסכמות
לעיתים קרובות משקפות מערכות פוליטיות שהמחבר מזדהה עימן .אז הסיווג משומש בהסבר התוצאות הפוליטיות שהמחבר הכי מודאג מהן. היעדרותה של השוואה מערכתית של גישות וסיווגים היא בעוכרינו ,כי ההערכה של חוזקותיהם וחולשותיהם היא בעלת פוטנציאל להשפעות חשובות על מחקר דמוקרטי אמפירי ונורמטיבי .כל טיפולוגיה ,בליווי הנחות-היסוד וההשערות שלה ,מייצגות הצהרה (בד"כ מרומזת) או תיאוריה על איך מערכת דמוקרטית עובדת ועל שיקולי התמורות שבין ערכים דמוקרטיים שונים .על דרך של השוואה וקישור ,הן יכולות לעזור לנו להגדיר מהם הגורמים החשובים באמת בהסבר על השוני בין סוגים שונים של ביצוע ומה הם האפשרויות ושיקולי התמורות שאזרחי מערכת דמוקרטית יוכלו להתמודד עימם. למרות שלעיתים תכלית ההסבר שלהם שונה ,רבים מהמשתנים התלויים ,שהשתמשו בסיווגים השונים ,זהים ,ומספקים בסיס נוח להשוואה .סיווגים ניתן לשפוט לפי הרוחב ההסברי שלהם, המרחב שבו הם מאפשרים לחוקרים לייצר מקסימום של נבואות והסקות ,ומרחב זה יכול להיות הקריטריון לבחינת שווי יחסי. ניתן לטעון שבמקום להשוות בין סיווגים שונים ,על החוקר לנטוש את הניתוח הסיווגי לחלוטין, ולהתקדם לעבר ניתוח מתוחכם רב-משתנים שמשתמש במשתנים ששולבו בסיווגים השונים של המערכות .יש ערך משמעותי לנקודת מבט זו .היא תאפשר שילוב גמיש יותר של משתנים בלתי- תלויים ותימנע מהבעייתיות של היחס (השרירותי) למשתנים רציפים כאילו היו משתנים סודרים. אף על פי כן ,ישנן סיבות להמשיך כפי שעשינו .טיפולוגיות היו חלק עיקרי במחקר שאחרי- המלחמה של מערכות דמוקרטיות ,ונטישתם ללא הערכה קפדנית תגרום לאובדן מיותר של מידע מתועד בספרות הרחבה .בנוסף ,למרות הבעיות ,יש משיכה ברורה ביכולת לאפיין מערכות שלמות עם המשמעות המלווה שמאפיינים מערכתיים שונים "ייתלו יחדיו" .נראה שווה ,לכן ,להשוות סיווגים אפילו אם ישנו אובדן של מידע ודייקנות מחקרית. פרק זה הוא צעד ראשון לקראת ניתוח השוואתי של טיפולוגיות של אחרי-המלחמה .אחרי דיון קצר על כמה נושאים מתודולוגיים נדון בחמש טיפולוגיות ,שלושה שמשקפים את הגישה הליברלית ושניים מאסכולת הכלכלה הפוליטית .אז נציע את סוג התוצאות או משתנים תלויים שהסיווגים השונים צפויים להסביר ,נדון בבעיות שבהתמקדות על יציבות ,ונציע אמצעים אחרים התנהגות .אנו מזהים מספר טרנדים עכשוויים במחקר השוואתי על מערכות דמוקרטיות ומתארים את שיקולי התמורות התיאורטיים והאנליטיים שמזוהים עם השימוש בסיווגים שונים, משתנים תלויים ותוצאות.
הקדמה מתודולוגית איזה קריטריון קובע את גבולות השייכות של מדינות כמקרה-מבחן? מה מכונן טיפולוגיה? מה אנו יכולים לצפות שטיפולוגיה תסביר? נושאים אלו יובהרו בקצרה בחלק זה.
בחירת טיפולוגיות להשוואה אילו מדינות ראויות כאובייקטים לסוג כזה של מחקר השוואתי שבו אנו מעוניינים? התשובה תלויה בהגדרה של דמוקרטיה והקריטריון ההיסטורי ,גיאוגרפי והתפתחותי עוזר לנו לזהות את המקרים הרלוונטים. הגדרה די רחבה ומקובלת על הרוב של דמוקרטיה מתפקדת ("פוליארכיה") היא של רוברט דאל: אני מניח שמאפיין המפתח של הדמוקרטיה הוא ההיענות המתמשכת של הממשל להעדפות הציבור ,מה שנחשב זכויות פוליטיות... אני מניח בהמשך לכך ,שכדי שממשל ימשיך לאורך זמן להיענות להעדפות הציבור ,שהחשבות זכויות פוליטיות ,לכלל האזרחים חייבות להיות אפשרויות: ()1לנסח ולבטא את העדפותיהם ()2לציין את העדפותיהם לחבריהם האזרחים ולממשלה באמצעות פעולות יחידניות או קבוצתיות ()3שהעדפותיהם יישקלו באופן שווה בעבודת הממשלה ,כלומר יישקלו ללא אפליה בגלל התוכן או המקור של ההעדפה אלו נראים בעיניי שלושת התנאים ההכרחיים לדמוקרטיה ,למרות שהם סביר להניח לא מספיקים.
להגדרה יש ערך בשילוב של מאפיינים מוסדיים של מערכות דמוקרטיות כפי שהם מובנים לרוב. היא תואמת את הטיפולוגיות שבחרנו לבחון ומספקת שטח משותף.
קבוצת המקרים המבטיחה ביותר למטרתנו היא הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות של אחרי- מלחמת העולם ה .2-לתיחום של הניתוח לקבוצה זו ,בעוד שהוא מגביל את מספר המקרים ,יש גם יתרון תיאורטי וגם יתרון פרקטי .ראשית ,זה מאפשר לנו להרכיב נתונים ממגוון אינדיקטורים של התנהגות לכל המדינות ששקלנו .שנית ,בתעדוף של דגמי מערכות דומים ביותר ,אנו משגיחים על שני משתנים ,התפתחות כלכלית ותקופה היסטורית. לכל המדינות שכלולות במחקר שלנו (אוסטריה ,בלגיה ,קנדה ,דנמרק ,פינלנד ,צרפת ,איטליה, הולנד ,נורווגיה ,שוודיה ,שוויץ ,בריטניה ,ארה"ב ומערב-גרמניה) יש כלכלות קפיטליסטיות תעשיתיות מפותחות מאוד היום ,ורובן היו כבר היו יחסית כלכלות תעשייתיות מתקדמות בראשית שנות ה .'50-מחקרים רבים הציעו שהתנהגותם של משטרים דמוקרטיים מושפע ממידת ההתפתחות הכלכלית .לאחרונה פאוול ( )Powellהראה השפעות משמעותוית של רמות התמ"ג לנפש על מספר אינדיקטורים של התנהגות מערכתית; בחלק מהמקרים ,הם הספיקו כדי לבטל השפעה כלשהי נטו של הטיפולוגיה שבה השתמש .הגבלת המחקר שלנו למערכות אחרי-המלחמה מסיר גם את ההשפעה של התקופה ההיסטורית .ההצדקה שלנו באי-הכללת מערכות כמו גרמניה הווימארית או הרפובליקה האוסטרית הראשונה ,שלעיתים קרובות היוו מרכיב עיקרי בפיתוח היפותזות על גורמים שמעודדים יציבות דמוקרטית ,היא שאירופה לפני ואחרי המלחמה היא שני הקשרים שונים מבחינה איכותנית ,בדגש על היציבות וההתנהגות של דמוקרטיות .לדוגמה, ההשפעה של משתני המערכת הבינ"ל ,פוליטיים וכלכליים ,על הסבירות שמערכת דמוקרטית תישאר כזו ,היא שונה בשתי התקופות .לכן זה נראה נכון להתיחחס לשתי התקופות בנפרד בבואנו לבחון את השפעתם של גורמי-פנים על התנהגות המערכת .זה לא שולל השוואה בין שתי התקופות בשלב עוקב לניתוח זה.
בחירת מקרים להשוואה כל חמשת המקרים שיידונו מספקים את הדרישה הבסיסית של טיפולוגיה :הקטיגוריות שלהם בלעדיות במשותף וממצות יחדיו את מגוון המקרים הנבחרים .טיפולוגיות שונות זו מזו ביכולתן למלא אחרי שתי פונקציות נוספות :מיפוי והסבר .מיפוי מתייחס לתועלתו של הסיווג בזיהוי מאפיינים חשובים של המערכת מבוסס על מידע נראה ובסיסי גבוה .טיפולוגיות חייבות גם ללכת מעבר לשלב הסיווג כדי לייסד הצעות אמפיריות ולהסביר או לחזות מאפיינים של התנהגות מערכתית ,שבאופן לוגי הם בלתי-תלויים של המאפיינים מגדירי-הסוג. ליפהרט ,שעסק קודם בפילוסופיה של המדע ,הציע קווי-יסוד ראויים לפונקציה ההסברית של טיפולוגיות .טיפולוגיה ,הוא טוען ,בעקבות המפל ( ,)Hempelצריכה לחתור לנייטרליות" :ככל שהיא תעזור בגילוי מערכות-יחסים אמפיריות ,כך היא יותר נייטרלית" .שלא כמו סיווגים מלאכותיים ,שעוזרים רק לצורך המטרה המוגבלת שלשמה הם נבנים ,סיווג נייטרלי הוא בעל ערך למגוון של מטרות .זה אומר שכשאנו משווים בין טיפולוגיות ,אל לנו להתמקד רק בנושאים הספציפיים ובמושגים של המשתנים התלויים הספציפיים ,שהמחבר של סכמה פרטיקולרית ביקש לחקור; מרחב הסברי צריך להיות קריטריון בהערכה של כוחן ההסברי היחסי של טיפולוגיות השונות גם כן .באופן ספציפי יותר ,כאשר משווים בין ערכם של סכמות טיפולוגיות שונות ,שאלות אלו ראוי שיישאלו: ()1איזו טיפולוגיה מסבירה בצורה הטובה ביותר את שלל התופעות שהטיפולוגיות נדרשו להסביר במקור? ()2איזו מסבירה בצורה הטובה ביותר את שלל התופעות הרחב יותר שרלוונטי ומשמעותי בהערכה שלהתנהגות מערכות דמוקרטיות?
טיפולוגיות סיווגים של מערכות דמוקרטיות הם המשתנים הבלתי-תלויים במחקרנו .הן אמורות ,כפי שצויין, לתת לנו קריטריון שטחי למיפוי .מספר טיפולוגיות שמתאימות לתנאי זה ניתן לזהות או לפתח מטיעונים בספרות הקיימת .חסידי הגישה הליברלית מתחשבים בניסיון הבין-מלחמתי ומדגישים את חשיבותם של גורמים חברתיים ,מוסדיים ,תרבותיים ואידיאולוגיים בצד התשומה של המערכת .דאגתם הנורמטיבית העיקרית הייתה ליציבות דמוקרטית .טיפולוגיות הכלכלה הפוליטית ,שמתחשבת בפיתוח של המדינות המתועשות המתקדמות שאחרי-המלחמה ,הן פחות ממוקדות ,אבל מדגישות ,בין השאר ,את בתוך-התשומות ,את החלוקות המעמדיות והתפקודיות, את חלוקת הכוח הפוליטי לאורך השסעים המעמדיים או התפקודיים ואת חשיבותם של המבנים הביורוקרטיים -אדמיניסטרטיביים של המדינה .דאגות נורמטיביות עיקריות באופן גלוי היוו חלק קטן בספרות זו ,אמצעים לא-מצרפיים היוו חלק גדול יותר .הדאגות הנורמטיביות שהיו חשובות הן שאלות של שיוויון-זכויות וצמיחה כלכלית ,ואמצעים מצרפיים שלהתנהגות הוחלפו באמצעים ספציפיים יותר כמו מדד האבטלה ומדדי האינפלציה. אנו נציג קווי-מתאר בסיסיים של שלוש טיפולוגיות מהגישה הראשונה ושניים מהגישה השנייה. בכל אחת נדון בהתמקדות שסביבה היא נבנתה ,ואילו תוצאות הם נועדו להסביר .לכל אחת אנו גם נציג אילו מדינות מתאימות לסוגים שזיהינו ע"י הסיווגים.
הגישה הליברלית אלמונד וליפהרט ( )Almond and Liphart ב ,1956-כחלק ממאמץ כולל לפתח טיפולוגיה של מערכות פוליטיות רגישה לרמות של שונות של התפתחות פוליטית ,גבריאל אלמונד ( )Gabriel Almondהציע שמערכות דמוקרטיות הן משני סוגים :האנגלו-אמריקאית והיבשתית-אירופאית .התוויות הן לצורך נוחות .מה שהבדיל בין הסוגים הוא לא המיקום שלהן אלא רמת ההומגניות של התרבות הפוליטית ומידת הבידול התפקודי .נאמר על המערכות האנגלו-אמריקאיות שהן בעלות תרבות פוליטית הומוגנית ומבנה תפקודי עם בידול גבוה; המערכות יבשתית-אירופאיות ,חברות מפוצלות ובידול תפקודי קטן יותר .מערכת-היחסים בין אזרחים לארגונים פוליטיים היו גם-כן שונים .במערכות היבשתית- אירופאיות" ,הביטויים הפוליטיים המאורגנים...לובשים צורה של 'תנועות' או כתות ,יותר מאשר מפלגות פוליטיות .המשמעות היא שהשתתפות פוליטית היא יותר מעשה של אמונה מאשר של סוכנות" .המערכות האנגלו-אמריקאיות נחשבו יותר מפותחות ויותר יציבות .אלמונד טען שיציבות של מערכת דמוקרטית תוסבר בצורה הטובה ביותר ע"י הערכים והמבנים בתוך החברה שמעצבים באופן בסיסי את התשומות למערכת הפוליטית. הטיפולוגיה של אלמונד הייתה ,גם עפ"י הודאתו ,מקדמית וניסיונית .למרות שהיא פתחה דיון על סוגים שונים של מערכות דמוקרטיות ,הטיפולוגיה הוציאה ,למשל ,את הדמוקרטיות האירופאיות הקטנות ולכן לא הצליחה להפוך לסכמה סיווגית עיקרית לצורך ניתוח רחב ושיטתי של הבדלים חוצי-מערכות .יותר מעשור לאחר מכן ,ארנד ליפהרט ( )1968ערך שינויים משמעותיים בנוסחה של אלמונד .על יד כך ,הוא יצר טיפולוגיה שהפכה למקור מרכזי בספרות הפוליטיקה השוואתית. ליפהרט שמר על הדאגה של אלמונד ליציבות ולנאמנויות תתי-תרבות ,אבל הוא הבחין בכך שמספר דמוקרטיות אירופאיות עם תרבויות מפוצלות ובידול תפקודי נמוך היו לא פחות יציבות. זה הוביל אותו להשערה שניתן להתגבר על "פיצולים או שסעים תת-תרבותיים ברמת ההמון" ע"י שיתוף-פעולה של האליטות .זה כנראה היה המקרה במדינות כמו הולנד ,בלגיה ,אוסטריה ושוויץ, שבהן אליטות פעלו יחד כדי למזער את ההשפעות בעלות הפוטנציאל לפרק של השסעים החברתיים .במקביל ,אליטות השתמשו בערכים של התתי-תרבויות כדי לקדם את סמכותם וכך להגדיל את הסיכוי שהסכמים אליטיסטיים יתקבלו ע"י ההמון.
בהתבססו על אנליזה זו ,ליפהרט הציע טיפולוגיה שמבוססת על המבנה של חברה – הומוגני או פלורליסטי – ועל התנהגות האליטות – קואליציונית ( )Coalescentאו יריבותית (.)Adversarial הסכמה המרובעת שהתקבלה מוצגת בתרשים מס' ,1והיא משתמשת בשמות שליפהרט נתן לכל סוג ומציין את המערכות האירופאיות שמתאימות לכל קטיגוריה. ליפהרט הקדיש חשיבות רבה לסוגים של שסעים תרבותיים בחברה ,שאלמונד ראה כגורמים מכריעים עיקריים באי-יציבות דמוקרטית .במערכות עם תרבות פוליטית הומוגנית ,הדמוקרטיה תהיה יציבה אם האליטיות יהיו קואליציוניות או אם יהיו יריבתיות ,על אף שליפהרט העלה את האפשרות שיתר-קואליציוניות בכל רמות החברה יכול להצמיח מינים חדשים של מחאה. במערכות שבהן החברה הטרוגנית ומפוצלת תרבותית ,לעומת זאת ,לשסעים התרבותיים ערכיות כפולה .הם היו מקורות לעימות פוטנציאלי ואף התמוטטות מערכתית ,אבל הם גם יכלו לסייע בתהליך הייצוב ,אם האליטות של תתי-התרבות החליטו לשתף פעולה .זה יכול לרמוז שהסכמה של ליפהרט מדגישה גם את התשומות וגם את בתוך-התשומות כמכריעים בענייני יציבות .כפי שהיסלר וקבביק ( )Heisler & Kvavik, 1974ציינו ,הניתוח של ליפהרט מדגיש לא את המבנים
והתהליכים של המדינה שדרכם האליטיות משתפות פעולה ,אלא את הערכים שהם מביאים למפגשיהם .ערכים אלו יכולים להיחשב כיוצרים של ,לעומת נוצרים ע"י ,תהליכים ומבנים פוליטיים שדרכם מנוסחת מדיניות ומיושמת .זה עולה באופן ברור בסיכום של ליפהרט לסוג הדמוקרטיה הקונסוציאלית ,שהיא אבן-יסוד בכל הסכמה הסיווגית שלו. דמוקרטיה קונסוציאלית מחייבת שיתוף פעולה בין המנהיגים הקבוצתיים למרות השסעים העמוקים שמפרידים בין קבוצותיהם .לזה נדרש שהמנהיגים ירגישו מעט מחוייבות לשמירת האחדות של המדינה כמו גם לפרקטיקות דמוקרטיות .חייב להיות להם גם רצון בסיסי לפעול בשיתוף פעולה עם המנהיגים של הקבוצות האחרות ברוח של מתינות ופשרנות .בו בזמן הם צריכים לשמור על התמיכה והנאמנות של ההולכים אחריהם.
הטיפולוגיות שפיתחו אלמונד וליפהרט מייצגות ניסיון שיטתי לשימוש בערכי אליטה והמון ,ועקב כך בגורמי תשומה חברתיים ותרבותיים ,לצורך מיפוי סוגי מערכות דמוקרטיות .ליפהרט הדגיש מפורשות את התכלית ההסברית של הטיפולוגיה שלו" .בניגוד להשקפתם של חלק מהמבקרים... היא מקשרת את המשתנים הבלתי-תלויים של המאפיין הפלורליסטי או הלא-פלורליסטי של חברה ושל התנהגות אליטות למשתנה התלוי של יציבות חברתית" .בגלל שליפהרט הדגיש את החשיבות של "נייטרליות" בטיפולוגיות ,זה יותר מראוי שהטיפולוגיה שלו תיבחן לצד אחרות במובן של היכולת היחסית שלה להסביר תוצאות מערכתיות.
הטיפולוגיה של סרטורי למרות ההתמקדות שלה במפלגות פוליטיות ובמערכת המפלגתית ,הטיפולוגיה של ג'ובאני סרטורי ( )Giovanni Sartory, 1966, 1976של מערכות מפלגתיות מייצגת אולי האלטרנטיבה הכי חשובה ולעיתים קרובות מצוטטת לסכמה של אלמונד וליפהרט לניתוח ליברלי של מערכות דמוקרטיות ,בגלל ש"הסכמה משומשת באופן תכוף לא רק בשביל להבחין מערכות מפלגתיות אלא בין מערכות פוליטיות שלמות" .סרטורי ,גם כן ,מתרכז בצד התשומות של המערכת ומתייחס ליציבות דמוקרטית כדאגתו האולטימטיבית .גם הוא מייחס תפקיד חשוב לערכים פוליטיים .יחד עם זאת ,הגישה שלו די שונה .מצד אחד ,ההתמקדות של סרטורי היא לא על איך חלוקת ערכי המון ואליטה משפיעה על היציבות ,אלא איך המבנה של המערכת המפלגתית והדינמיקה של תחרותיות מפלגתית משפיעה על ההקשר הדמוקרטי שבו התחרות על קולות הבוחרים היא הכרח עליון .סרטורי מסביר את ההבדל בין גישתו לאלו שמדגישים שסעים חברתיים ,באופן בוטה: "שסעים הם לא 'הפתעות' שנופלות מהשמיים :הם יכולים להיבנות ולהשתקף בפוליטיקה; אבל באותה מידה הם יכולים להיבנות בפוליטיקה" .מצד שני ,סרטורי מעוניין רק בערכים שמוטמעים בצורה מוסדית במפלגות הפוליטיות בצורה של אידיאולוגיה פוליטית .לעומת הגישה של אלמונד וליפהרט ,אם כך ,סרטורי מודאג באופן בסיסי מהמוסדות (מפלגות פוליטיות) ,שהוא רואה כקריטיות לתהליכים המשפיעים על תשומות פוליטיות ,וכיצד מערכת-היחסים המובנית ובהכרח- תחרותית ביניהם משפיעה על הסיכוי של חיים דמוקרטיים יציבים.
מבקריו של סרטורי התייחסו אל הטיפולוגיה שלו כאל שיפור של האינטרסט המוסדי המסורתי ב"מספר של המפלגות" כאל הסבר לדינמיקה של מערכות דמוקרטיות .במפלגות ומערכת מפלגתית ( ,)1976הטיפול הרחב יותר של גישתו הכללית ,סרטורי דחה זאת בתוקף ,וטען במקום שהטיפולוגיה שלו עוסקת בשני מימדים ,אחד הוא משתנה בלתי-תלוי והשני הוא המשתנה המעורב החשוב ביותר .הראשון הוא "פיצול המערכת המפלגתית" (Party System ,)Fragmentationמצויין ע"י מספר המפלגות הפוליטיות רלוונטיות (כשלפעמים נותנים משקל
לאיזון הכוחות בין המפלגות) .סרטורי יוצק ארבע קטיגוריות )1( :שליטה של מפלגה אחת; ()2 שתי מפלגות; ( )3שלוש עד חמש מפלגות – פלורליסטית מתונה; ( )4יותר מחמש מפלגות – פלורליסטית קיצונית .משתנה המרחק האידיאולוגי ( )Ideological Distanceהוא רציף ,ולא אורדינלי ,למרות שסרטורי משתמש בנוכחותה של מפלגה "אנטי-מערכתית" כסמן עיקרי של מרחק אידיאולוגי גדול .המשתנים פיצול המערכת המפלגתית ומרחק אידיאולוגי נוטים להשתנות בו-זמנית ובהתאמה לאחר באופן ישיר :ככל שגדול יותר מספר המפלגות ,כך גדול יותר המרחק האידיאולוגי .זה יכול להסביר מדוע רבים סיכמו שמספר המפלגות המאפיין המגדיר את הטיפולוגיה שלו .אף על פי כן ,קריאה צמודה של הדיון של סנטוריני מבהירה שכוחה ההסברי של הסכמה שלו מתבססת ,לטענתו ,על השילוב של שני המשתנים .כפי שציין" ,עם שני מנבאים אלו בלבד (הבלתי תלוי והמשתנה המעורב העיקרי ,אידיאולוגיה) הסכמה כבר מתחשבת במספר גדול של משתנים תלויים וכבר ניבאה מגוון של טרנדים ותוצאות" .שילוב של השניים מוצג בתרשים מס' .2 מה סרטורי מקווה להסביר באמצעות הטיפולוגיה שלו? באופן הישיר ביותר ,הוא מבקש להסביר את "כיוון התחרות" בקרב המפלגות .בחיפושם אחרי קולות הבוחרים ,האם המפלגות נעות לכיוון המרכז הפוליטי (תחרות צנטריפטלית) או לחילופין לכיוון הקצוות (תחרות צנטריפוגלית)? הנטייה המנצחת מצויינת גם ע"י איך המפלגות מתמודדות ,ובסופו של דבר ,גם ע"י האם מפלגות ממרחב המרכז הפוליטי מוסיפות או מפסידות קולות יחסית למפלגות הקיצוניות .מפלגה שלטת, שתי מפלגות ומערכות פלורליסטיות מתונות מאופיינות ע"י תחרות צנטריפטלית ,מערכות פלורליסטיות קיצוניות נוטות לתחרות צנטריפוגלית .הראשון מכתיב קצב ממתן להתנהגות המפלגות ,כאשר כל המפלגות מחפשות להגדיל את האלקטורט שלהם באמצעות גיוס מצביעים מהמרכז על חשבון מפלגות יריבות .במערכות פלורליסטיות מקוטבות ,במקום זה ,יש "עמעום של המרכז" כאשר "כל המפלגות נלחמות אחת בשנייה עם מנטליות אידיאולוגית" .שני דפוסי התחרות המנוגדים הללו הם לא בהכרח פונקציה של רצון מנהיגי המפלגות ,למרות שיתכן וכן; במקום ,הם התוצאה ההכרחית של תכונות המערכת שמתוארות למעלה ,ושל מירוץ המפלגות אחרי קולות. כיוון התחרות מעניין את סרטורי לא רק בגלל שזה מתאים לתכונות התנהגותיות אחרות של המפלגות והמערכת המפלגתית ,אלא גם כי זה "האלמנט היחיד שבוודאות הוא תוצאה נחרצת של הפעילות הכוללת של הפוליטיקה" .לכיוון התחרות יש השפעה על יציבות ממשלתית ,על יכולת הממשלה להוציא לפועל מדיניות אפקטיבית (ולפעמים מדיניות כלשהי בכלל) ,על הלגיטימיות של הפוליטיקה ,ועל קיבולתה של הפוליטיקה "להתמודד עם משברים מפוצצים או ממקור חיצוני". סרטורי מציין נחרצות שכיוון התחרות משפיע על היציבות הכללית של המערכת ,יחד עם זאת הוא מכיר בכך שאפילו מערכות מקוטבות יכולות לשרוד ,בגלל שהן יכולות לפתח מנגנונים "בלתי-נראים" כמו מערכות תיווך ולקוחות לקידום הישרדותם .לכן ,זה יהיה ראוי ביותר לבחון את המודל שלו ברמה של האמצעים הספציפיים של תוצאות המערכת והתנהגות מערכתית.
הטיפולוגיה של פאוול השלישית בין הטיפולוגיות הליברליות היא מהזמן האחרון ,שהוצעה ע"י ג .בינגהם פאוול (G. .)Bingham Powell, 1981/82הטיפולוגיה של פאוול נועדה מפורשות לסקור את מערכת- היחסים בין "חוזקתה של המערכת המפלגתית" והתנהגותה של המערכת הפוליטית .כמו הטיפולוגיות הליברליות האחרות ,היא מניחה שגורמי התשומה הם החשובים ביותר בהכרעה עד כמה המערכת התנהגה היטב .נוסף על כך ,פאוול משלב (אבל משנה) אספקטים של גם "מספר המפלגות" וגם טיעוני שסעים חברתיים בתוך מסגרת העבודה שלו .הוא לא מניח עד כמה טוב כל סוג של מערכת צפוי להתנהג .כוונתו ,במקום ,היא להעריך את המשתנים שהשפעתם על המערכת נדונה בספרות המפלגתית. עם יוצא-מן-הכלל אחד חשוב (שנוגע למפלגות קיצוניות) ,לטיפולוגיה של פאוול יש שני מימדים: .1ראשית ,האם המערכת המפלגתית מייצרת פרלמנטים רוביים (Majority ?)Producingהעניין פה הוא :מה מוביל להתנהגות ממשלתית טובה יותר ,מערכת מפלגתית עם מעט מפלגות ,הטרוגניות מאוד ומאוחדות ,שמייצרות רוב ברור ( )Aggregative Majorityבפרלמנט ,או מערכת עם מפלגות יותר הומוגניות אבל גם יותר ייצוגיות בצורה עקבית ,שמייצרות פחות פרלמנטים רוביים .כפי שפאוול מציין, המימד הזה מקביל בדרכים שונות לקריטריון "מספר מפלגות" .אולם ,הגישה שלו מדגישה לא את מספר המפלגות אלא את השאלה האם נוצרים פרלמנטים רוביים ,או לא? היא גם מכילה את הדיון עתיק-היומין בתיאוריה הדמוקרטית על שיקולי- התמורות האפשריים בין הייצוגיות של המערכת המפלגתית לבין יעילות הממשלה. .2המימד השני הוא הקשר מפלגה-חברה :האם יש או אין קשרים חזקים ומובחנים בין מפלגות שונות וקבוצות חברתיות ( .)Linkage between Groups and Partiesהעניין כאן הוא האם התנהגות המערכת טובה יותר כאשר קשרים חזקים ,יעילים וממוסדים בין מפלגות ותתי-תרבויות ,מספקים למפלגות יכולת מובילית גבוהה
ומאפשרים להן "סמכותיות של ממשל ממושמע ויכולת לבצע מדיניות"; או כאשר קשרים חלשים מייצרים יותר חיתוכים-רוחביים של השסעים ומאפשרים יותר גמישות בביצוע מדיניות למפלגות הממשלה .למרות דגש מקביל על חשיבותה של תרבות פוליטית ,על מבנה תפקודי ועל ,כמו במקרה של ליפהרט ,גישת האליטות וקשריהם עם ההמון ,הטיעון של פאוול מדגיש את קשרים מוסדיים יותר מאשר ערכים ,לא קובע הנחות לגבי עמדות האליטה בנושא שיתוף-פעולה ,ובעיקרון אבל לא בפועל ,כולל קבוצות פונקציונליות כמו גם תתי-תרבותיות .תרשים 3משתמש בטיפולוגיה של פאוול כדי לקטלג כמה דמוקרטיות מתועשות מתקדמות בצורה הולמת. כאמור ,פאוול מציג בסכמה הכללית שלו יוצא-מן-הכלל אחד חשוב .הוא מציין את ההסכמה הרחבה בספרות שנוכחותן של מפלגות "קיצוניות" ,כלומר" ,מפלגות שמערערות על הלגיטימיות של המשטר עצמו ,שמבקשות מידה מסויימת של שינוי בסיסי בטבעו של הסדר הפוליטי" ,יכולה להוות סימן של חולשה של המערכת המפלגתית כמו גם "איום על המשטרים הדמוקרטיים" .זה צפוי להשפיע התנהגות המערכת ,בלי להתחשב בערכם של המשתנים האחרים של המערכת המפלגתית. תמיכה פופולרית מוצקה במפלגות קיצון נוטה להתקבל כאיום על יכולתה של דמוקרטיה לייצר יציבות ממשלתית ,להכיל קונפליקטים בתוך גבולות הדמוקרטיה ,להצליח להעביר כוח באחריות ומוכנות( .פאוול)1981 ,
לאור הטיעון הזה ,פאוול בוחן מערכות פוליטיות ,שמכילות מפלגות קיצוניות משמעותיות ,בנפרד בבואו לבדוק התנהגות ממערכתית ,ובכך יוצר סוג חמישי .לגישה זו יש בהחלט ערך כאשר מביטים עליה מההקשר של הספרות הקיימת .הוא קשור בצורה ישירה לטיעון של סרטורי על מפלגות אנטי-מערכתיות ובאופן עקיף על הדגש שלו לגבי מרחק אידיאולוגי .מעבר לכך ,ממצאיו של פאוול עצמו מרמזים על קשר חזק בין הימצאותן של מפלגות קיצוניות לבין אי-יציבות ממשלתית ,ובקשר פחות חזק לפרעות-רחוב. לפחות אזהרה אחת היא במקום .הזיהוי החיובי של מפלגות קיצוניות הוא מסובך ,כפי שניתן ללמוד מהויכוח הארוך על תפקידה של המפלגה הקומוניסטית במערכת הפוליטית האיטלקית
אחרי-המלחמה .פאוול נקט ,לפי הודאתו שלו ,בהבנה אופרציונלית רחבה בהגדרת מפלגות קיצון. הוא ייחס כקיצוניות לא רק מפלגות שמייצגות "מגוון רחב של עמדות על נושאים שונים ,אלא גם מגוון מוצק של עמדות בנוגע לשינוי במבנה הפוליטי של החברה" .מפלגות קומוניסטיות נכללו פשוט מפני שהיו קומוניסטיות ,למרות שפאוול מאשר שקיימות מחלוקות לגבי כמה אנטי- משטריות חלק מהמפלגות האלו היו .הוא גם התייחס למפלגות מרקע של מחאה-נגד-מיסים ,כמו זו מדנמרק ,כאל קיצונית .לכן זה פתוח לשאלה האם המערכת המפלגתיות שפאוול ייחס אותן כקומוניסטייות הן אכן מסווגות ככאלו. כדי לענות על השאלה הזו ,כוחה ההסברי של הטיפולוגיה של פאוול יכול להיבחן גם אם המערכות "הקיצוניות" שלו מטופלות כסוג נפרד וגם אם המערכות האלו נכללות בתאים המתאימים שלהם בטיפולוגיה הרחבה יותר.
הגישה הכלכלית פוליטית אם הטיפולוגיות שנסקרו עד כה השאירו חותם משמעותי בדיסציפלינה ,זה בגלל שמפלגות ומערכות מפלגתיות תפסו מקום מרכזי במודל הפלורליסטי ששלט בפוליטיקה ההשוואתית בשנות ה '50-וה .'60-במודל הזה( ,א) המערכת המפלגתית נראתה כצורה המוסדית המרכזית של אינטרס מאורגן ,ייצוגיות וגישור ,ונציגים מפלגתיים היו חשובים – אם לא חיוניים – ביצירת מנהיגות פוליטית( .ב) המערכת המפלגתית הייתה זירה מרכזית להעלאה של נושאים ויישובם בקרב אינטרסנטים חברתיים והייתה המנגנון דרכו המנהיגים הפוליטיים נתנו דין-וחשבון( .ג) מפלגות היו סוכני חיברות ,שסיפקו לקהל הבוחרים אוריינטציות ממושכות ,רגשניות ושכלתניות יחסיות לגבי נושאים פוליטיים .בקיצור ,ההשערה הייתה שהמערכת המפלגתית היא העקרון המבנה הבסיסי של הפוליטיקה הדמוקרטית .המעבר בשנות ה '70-וה '80-למודל הכלכלה הפוליטית ,לעומת זאת ,העמיד את המערכות המפלגתיות בהקשר מוסדי ומערכתי רחב יותר, וחידד את המוגבלות של השערה זו. ההתמקדות הדומיננטית והמשמעותית של הכלכלה הפוליטית החדשה היא על הקשר שבין הון ( )Capitalלעבודה ( – )Laborכל אחד מוגדר מיסודו כקבוצה פונקציונלית שחולקת אינטרס כלכלי-פוליטי "אובייקטיבי" .הנושאים התיאורטיים של מודל זה הם: .1כיצד קשרים אלו מובנים מוסדית .2סוגי האסטרטגיות והמקורות שכל אחד מניב במערכת-היחסים שלהם .3השפעתם של אילוצים (והזדמנויות) בכלכלה בלאומית הרחבה והבינ"ל .4תפקיד המדינה בגישור הקשר הזה .5איך השיקולים האלו יכולים להוביל למגוון דפוסים של קונפליקט או הסכמה בין הון לעבודה ולמגוון דפוסים של תוצאות מערכתיות ניתן לבודד תמורה כללית אחת בכלכלה הפוליטית של דמוקרטיות מתועשות כגורם תורם להופעתם מחדש של קשרי הון-עבודה בהתמקדות התיאורטית ובסדר-היום המחקרי .זה היה הסוף של הצמיחה וההתרחבות הכלכלית הקלה של שנות ה '50-וה '60-בדמוקרטיות המתועשות המתקדמות .התקופה של שגשוג יחסי הייתה אפשרית בחלקה ע"י סובסידיות אמריקאיות, ולפחות בקרב דעת החוקרים ,זה ייצר ציפיות לגיחתו של קונצנזוס חברתי .עם אחוזים נמוכים יותר של צמיחה ,ובהתאמה תוצרים חברתיים קטנים יותר לחלוקה ,שמלווים באיומים על יכולתה של מדינת-הלאום בתחומי האפקטיביות הפיסקלית וקיבולת החלוקה-החוזרת, קונפליקטים בין הון לעבודה ,ש"יושבו" בדרכים מגוונות במדינות השונות בתקופה שמיד אחרי- המלחמה ,הגיחו מחדש. כתוצאה מכך ,עניין חדש התפתח בניתוח האסטרטגיות של העבודה במדינות ובתנאים שונות, במיוחד הקשר בין כלכלה ופעילות פוליטית והקשר ההדדי בין הצורות הארגוניות שלהם – ארגוני עובדים ( )Trade Unionsומפלגות פוליטיות .השונות לאורך המקרים של התוצאות המערכתיות קשורה בוודאות לענייני הכלכלה הפוליטית – אחוזי שביתות ,אחוזי צמיחה ,אינפלציה ,אבטלה, חלוקת הכנסות – והקישורים הנראים שלהם עם סוגים שונים של קשרי הון-עבודה ואסטרטגיית עבודה ,גם כן תפסה את עין החוקרים .שתי הטיפולוגיות שיידונו בחלק זה מתמקדות על המקום של העבודה בכלכלה הפוליטית הלאומית. שתי תימות (נושאים) מהספרות של הכלכלה הפוליטית של הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות נובעות ישירות מהקשר של מפלגות ומערכות מפלגתיות לתוצאות מערכתיות .התימה הראשונה היא הייצוב התאגידי של קשרי הון-עבודה .התימה השנייה היא הקשר שבין הכוח של העבודה ועמדות המיקוח שלה בזירה הכלכלית ,הכוח הפוליטי של העבודה ,ותוצאות מערכתיות לטובת מעמד העובדים .הטיפולוגיה השנייה מתבססת על מחקר שקשור לתימה הזו .למרות שההצגה שלנו היא לא טיפול מדוקדק ,אנו מאמינים שהיא גם מייצגת את העניינים של הספרות הרחבה על הכלכלית הפוליטית וגם קשורה ישירות לנושאים התיאורטיים והאמפיריים שמועלים בפרק זה.
טיפולגיית העבודה המוכללת שמיטר ( ,)Schmitter, 1974פניטץ' ( )Panitch, 1979ואחרים זיהו מבנים של אינטרסים מובנים וייצוגיים שמתקיימים לצד ומתקשרים עם מערכות מפלגתיות אבל יש להם דינמיקה מוסדית עצמאית .מבנים ארגוניים אלו "מוסיפים גלגל-שיניים נוסף ...למנגנון הפוליטיקה הייצוגית הדמוקרטית .הסדר המוסדי ,שבו בחירות תקופתיות ,מפלגות פוליטיות וממשלות מבוססות- פרלמנט הם האלמנטים העיקריים ,מוסף ( )Supplementע"י סידור פוליטי שמורכב מקבוצות אינטרס מאורגנות ראשיות ,מעמדם הפרוצדורלי היחסי שלהם (מרחב ההשפעה שלהם על חקיקה ותכנון מדיניות במישור הלאומי) ,וגופי ייעוץ וגישור". מספר נקודות נוצרות בעקבות זה: .1כמה תוצאות מערכתיות מוסברות טוב יותר ע"י הסדרים מוסדיים במעגל-השיניים התאגידי מאשר ע"י הסדרים בקשר מפלגות-קבינט-חקיקה. .2הסדרים מוסדיים ותוצאותיהם הנגזרות בזירת המפלגות יכולים להיות בחוסר-סדר – עם מספר גדול של מפלגות אידיאולוגיות עם קשרים חברתיים חזקים ושינויים תכופים באיוש השרים ,לדוגמה – והמערכת הפוליטית נותרת יציבה ,ואפילו מתפקדת טוב במקרים מסויימים ,כתוצאה מהסדרים מייצבים שנעשו בזירות אחרות של גישור אינטרסים. .3האסוציאציה בין תקופות היסטוריות או חופש חברתי נראה לבין התנהגות כלכלית טובה מצד אחד ,והמאפיינים של המערכות הפוליטיות מצד שני ,יכולים להטעות אם הסדרים תאגידיים נוכחים בסביבה. שמיטר חקר ,למעשה ,את ההשלכות של מבנים תאגידיים על שורה רחבה של אינדיקטורים של התנהגות .הגישה שלו ראויה לתשומת-לב בגלל הדגש הנחרץ שלה על בתוך-תשומות ,והוא גם משתמש בשורה רחבה של מודדי-התנהגות ,כולל גם משתנים פוליטיים וגם כלכליים-פוליטיים. למרות האיפיון הזמני בהכרח של ממצאיו ותקופת הזמן המוגבלת שמעורבת ,העבודה של שמיטר מציעה שלדפוסים תאגידיים יש השפעה חזקה על התנהגות המערכת ,לרוב באופן חיובי. דגש על הדינמיקה העצמאית של הסדרים תאגידיים ,בכל אופן ,צריך לאזן ע"י הכרה בקשרים של הסדרים אלו עם מפלגות ומערכות מפלגתיות .מספר חוקרים טענו שהסדרים תאגידיים נוטים להיות ממוסדים כאשר מפלגות דמוקרטיות סוציאליסטיות נמצאות בשלטון .יש ,מעבר לכך, עדות שתמיכה ממשלתית משפיעה על מספר תוצאות מערכתיות .מפלגות מהשמאל ,למשל, מקושרות עם אחוזי אבטלה נמוכים ומאמצי הפצה-מחדש חזקים יותר .קראוץ' (,)Crouch לעומת זאת ,מתכוון ליכולת המענה של המדינה לדרישות מצד מעמד העובדים ,שממעיטה בערך הצירוף התומך ספציפית של הנבחרים הרשמיים של המדינה. בהתבסס על תיאוריות על המרכזיות של מבנים תאגידיים והשפעתה של עבודה מיוצגת בממשלה, הרכבנו טיפולוגיה דו-מימדית שמציינת הכלה או הדרה של מוסדות העבודה בכלכלה הפוליטית הלאומית .המימד הראשון הוא "הכלה תאגידית" ( ;).Corporate inclusion, C.Iהשני הוא "נוכחות בממשלה" ( .).Presence in Government, G.Iהראשון היה אמור להימדד לפי היקף ההתמקחות הריכוזית הדו-צדדית או התלת-צדדית הממוסדת בין איגודים ,איגודי מעסיקים וממשלה .בפועל ,לעומת זאת ,חוקרים השתמשו במדד מרכזיות שמודד את שיעור הימצאותם של מנהיגים מתוך תנועת האיגודים הלאומית בתוך הקונפדרציות הלאומיות .המדד הזה נחשב לכלי אמין לבדיקת בקונספט הרחב יותר של הכלה תאגידית .המימד השני נמדד ע"י אחוז המושבים בקבינט שנמצאים בידי השמאל( .שרטוט )4
הטיפולוגיה שהתקבלה היא בהחלט פשוטה למדי .אנו מודעים למגבלויותיה ,במיוחד במימד ההכלה התאגידית (בהנחה שהוא לא משתנה לאורך התקופה שאחרי-המלחמה) וההבחנה השרירותית בין קטגוריות הגבוה והנמוך בשני המימדים .הניתוח של כל הטיפולוגיות שאנו מציעים ,לעומת זאת ,נועד להסביר טרנדים ,גם בתוך וגם חוצי מקרים ,לעומת ואריציות סביב קווי טנרד .ההתמקדות הזו היא פחות תובענית מבחינה אמפירית ,ובהתחשב במקרים ובמדדים, די מתאימה .הלוגיקה שביסודה של הטיפולוגיה שווה בדיקה ,אפילו במצבה הנוכחי. בנוגע לכוחה ההסברי היחסי של טיפולוגיית העבודה המוכללת בהשוואה לטיפולוגיות הפלורליסטיות ,אנו מצפים להסברים מוצלחים יותר לתוצאות כלכליות-פוליטיות כמו אבטלה, אינפלציה וצמיחה כלכלית .התוצאות יכולות לעזור לנו להבהיר נושאים פנימיים בגישה הכלכלית פוליטית .לדוגמה ,הקשר בין ממשלות שמאל לאמצעי התנהגות ספציפיים יכולה להיות קשורה לנוכחותם של מבנים תאגיגיים .ע"י חידוד של הטבלה בתרשים ,4אנו יכולים למעשה להעריך את תרומתם הבלתי-תלוייה של תאגידים ושל הרכב הממשלה בהסבר התוצאות.
טיפולוגיית כוח העבודה בניגוד לטיפולוגיית העבודה המוכללת ,טיפולוגיה זו ממעיטה בערכם של ההשפעות הבלתי- תלויות של הסדרים תאגידיים על תוצאות מערכתיות .היא התפתחה ממחקר על מדוע מערכות כאלו של גישור-אינטרסים נוסדות מלכתחילה .לפי קורפי ( )Korpiושליו ( ,)Shalevשעבודתם השפיעה רבות על טיעונינו, במקום לראות את מערכות-הקשרים התעשייתיות הממוסדות כגורמים חשובים ובלתי-תלויים של היקף הקונפליקט התעשייתי( ,עלינו לנהוג במוסדות אלו) ראשית כמשתנים מתערבים ,שהם בעצמם תלויים במבנה הכוח של החברה ...המוסדות של הקשרים התעשייתים יכולים להיחשב כמשקעים מקונפליקטים חברתיים קודמים וכניסיונות מהורהרים של המפלגות ליצור שגרתיות בחילופי מערכות-הקשרים ולהתכלכל על מקורות הכוח.
למרות שלמוסדות אלו יש חשיבות כאשר הם נוכחים ,רציפות נוכחותם תלויה על מקורות הכוח של העבודה ,שמשתנה לפי מידת המעורבות של תנועת העבודה .למרות שקורפי ושליו התמקדו על תוצאה ספציפית ,קונפליקטים תעשייתים ,הגישה שלהם יכולה להיות מיושמת במידה רחבה יותר. הטיעון שכוחה של העבודה הוא גורם יסודי להסדרים תאגידיים ,ובמידה נרחבת שכוח העבודה משפיע על תוצאות מערכתיות כמו רמת החלוקה-מחדש הלאומית ורמת האבטלה ,מתנגש עם הפירוש המרקסיסטי לתאגידים ,ולתוצאות שמבטיחות רווחים קצרי-טווח למעמד הפועלים ,כאל אסטרטגיה קפיטליסטית שבאה למנוע משבר כלכלי בקפיטליזם המאוחר ע"י קנייה של עבודה (או לפחות נציגיהם) .מנקודת מבט זו ,הסדרים תאגידיים לא-יציבים מטבעם ומדינת הרווחה היא מכירת מעמד העובדים ע"י הסוציאל-דמוקרטיה .מנקודת המבט של העבודה הכוחנית,
לעומת זאת ,מבנים תאגידיים אמורים להיות יציבים כל עוד כוחה היחסי של העבודה נשמר. נוכחותם הרצופה והשפעתם של ההסדרים התאגידיים ישתנה בהתאם לכוחה של העבודה :אם העבודה תיחלש ,כך גם ההסדרים התאגידיים; אם העבודה תתחזק ,היא יכולה להתקדם מעבר לתאגידיות לאסטרטגיה אמיצה יותר .המצדדים בטיעון זה יראו סביר להניח ב"קפיטליזם רווחתי" מעבר הולם לסוציאליזם ומשם לקידום האינטרסים ארוכי-הטווח של מעמד העובדים.
טיפולוגיית העבודה הכוחנית מודדת את הקיבולת המובילית ( )Mobilization Capacityשל תנועות מעמד העובדים אבל לא את השתתפותן של מפלגות שמאל בממשלה .העדפנו להתייחס לאחרון כפועל יוצא של הקיבולת המובילית ,למרות שאנו מבינים שלממשלות-שמאל יש אפקט הדדי על קיבולת מובילית ,ע"י תמיכה באיגודים מאורגנים ובעזרה למירכוז האיגודים. התועלתיות בעבודה על עבודה כוחנית ,לעומת זאת ,הוא בהבחנה בין הפצה חברתית של כוח ודפוסים ספציפיים של השתתפות במוסדות פוליטיים .להביא השתתפות בממשלה ישירות לטיפולוגיה יהיה התחמקות מהקשר בין כוח חברתי לבין דפוסים פוליטיים אלו .לכן ,הטיפולוגיה הזו מודדת קיבולת מובילית ע"י שני מימדים :קיבולת כלכלית ( ,)Economic Capacityנמדדת ע"י היחס בין חברי האיגוד לכוח העבודה האזרחי הלא-חקלאי ,וקיבולת פוליטית (Political ,)Capacityשנמדדת ע"י יחס ההצבעה לשמאל .ראה תרשים 5ליישום של הטיפולוגיה הזו. טיפולוגיית העבודה הכוחנית שמה פחות דגש על בתוך-תשומות ועל מוסדות מאשר הטיפולוגיה הכלכלית פוליטית הראשונה .יחד עם הדגש שלה על תשומות חברתיות ,היא עדיין נפרדת מהטיפולוגיות הפלורליסטיות שכבר נסקרו .לא כמו הדגש הפלורליסטי על ערכים ותרבות פוליטית ,טיפולוגיית העבודה הכוחנית ניגודי-עניינים בין קבוצות שנגרמות ע"י תהליך הייצור, והיא מטפלת בקשרים בין קבוצות כאל תהליך התמקחות שבו המקורות מונעים אסטרטגית כדי להגן על אינטרסים כלכליים-פוליטיים. מספר נקודות נגזרות מכך .ראשית ,אם טיעוני העבודה הכוחנית מחזיקים ,מערכת הקשרים בין תאגידים והתנהגות פוליטית וכלכלית ,שנמצאת בבסיסה של טיפולוגיית העבודה המוכללת, אמורה להיות מוחלשת כאשר מתחשבים בהשפעת חוזקה של עבודה .עם המספר הקטן של מקרים ,ובעייתיות ברורה מאליה של שונות משותפת בין חוזקה של העבודה ותאגידיות ,זה עלול להיות בעייתי להגדרה. המקרים שבהם יש חולשה יחסית של העבודה יחד עם מוסדות תאגידיים יהיו לערך במיון מערכות הקשרים בין חוזקה של העבודה ותאגידיות .הולנד שוב עלולה להגיח כמקרה קריטי ,כי היא ממוקמת גבוה במדד הריכוזיות האיגודית ונמוך בכוח העבודה ובנוכחות השמאל .סדרה אחרת של מקרים שיהיו בעלי חשיבות דומה הם המקרים שבהם חוזקה של העבודה ותאגידיות נמוכה מתרחשים יחדיו .דרך אחת לענות על השאלה היא דרך משתני נסיגה מדומים ,בשימוש של
טיפולוגיות תאיות שונות כקטגוריות ההתייחסות וגיוון של הרכב קטיגוריות המשתנים המדומים ,כדי להשוות עד כמה הסדרים טיפולוגיים שונים של המקרים מסבירים תוצאות פוליטיות וכלכליות-פוליטיות. שנית ,הקשר בין נוכחות סוציאל-דמוקרטית בממשלה לבין מגוון של אמצעי התנהגות עלול להיות מוחלש ,ברגע ששולטים בחוזקה של העבודה .שוב ,זה עלול לגרום לטיפולוגיית כוח העבודה שלנו להתנהג שונה מטיפולוגיית העבודה המוכללת; הבדלים אלו אמורים לצוץ ביכולת היחסית של הטיפולוגיות להסביר מספר תוצאות מערכתיות.
פשרה מעמדית וריסון שכר בגישות הכלכליות-פוליטיות בבסיסן של הגישות הכלכליות-פוליטיות נמצא הטיעון על נוכחותה וחשיבותה של פשרה מעמדית בדמוקרטיה קפיטליסטית .חילוף ( )Exchangeכלכלי בין הון לעבודה הוא הבסיס לפשרה מעמדית .עובדים מקבלים את השמירה על הרווחים ע"י ההון על בסיס ההבטחה שרווחתם החומרנית של העובדים תשתפר בעתיד .פשרה הופכת משחק-סכום-אפס למשחק חיובי של שיתוף פעולה ,והופך את ההסכמה לפשרה לרציונלית עבור שני השחקנים הקולקטיביים הללו .עבודה והון יכולים לתמרן כדי לשפר את עמדותיהם היחסיות אבל ,בו-זמנית ,יש להם אינטרס משותף בתרומה להתרחבות הבסיס החומרני של החילוף .קשרי החילוף בין הון לעבודה מתווכים בהסדרים תלת-צדדיים שכוללים את המדינה .הקיבולות המוסדיות של המדינה גם מחזקות את הבסיסים החומריים של הפשרה וגם עוזרות להבטיח שתנאי הפשרה נשמרים. המחשבה על ריסון וולונטרי של השכר מתוך מעמד העובדים היא הרחבה טבעית של ההתענייניות בפשרה מעמדית .המוכנות של העובדים להשלים עם מגבלות על דרישות השכר ולהשלים עם רמת שכר נמוכה יותר בגלל מצב של תעסוקה מלאה ,מעוצבת ע"י מספר סדרות של גורמים)1( : ראשית ,יש את התנאי המסחר של החילוף עצמו .בד"כ מקובל לשער שהעובדים יסכימו לפיקוח על השכר כאשר הם יצפו לסוג כלשהו של פיצוי לא-מהשוק ,כמו הגדלה של השכר החברתי ,או כאשר הקרבה לטווח הקצר של הטבות שכר באה על חשבון רווחים חומריים בטווח הארוך .זה קשור לציפייה שחלק מהרווחים שיהיו כתוצאה מריסון השכר יושקעו חזרה בכלכלה הלאומית למען התכלית של רציונליות כלכלית .שני סוגים של חוסר-וודאות נמצאים בטיעון זה :חוסר- וודאות הדדי האם השחקן השני יעמוד בתנאי ההסכם ושינויים בלתי צפויים באווירה הכלכלית שהופך את החילוף לפחות אטרקטיווי לשני השחקנים. ( )2הסברים של ריסון שכר מצביעים גם על עמדה בכלכלה הבינ"ל .כלכלות קטנות ,תלויות-יצוא, צריכות להקנות חשיבות לשמירת רמת התחרותיות בשווקים הבינ"ל .הארגון של העבודה הוא גורם שלישי שאחראי על ריסון השכר .כאשר איגודי עובדים מארגנים חלק גדול של כוח העבודה ומתחברים לקונפדרציה חד-פסגתית שמצליחה לשלוט בהתנהגות הפקידות הגבוהה ,אזי ריסון שכר סביר יותר שיתרחש .תחת תנאים אלו ,העמדה המונופוליסטית של פסגת החיבור מעניקה אמצעים מהלא-שוק לספק את ריסון השכר .החבורה מתנהגת כמיישמת של מדיניות ציבורית, כשיישום פירושו במקרה זה הוא שמירה על כפיפותה של הפקידות הגבוהה למדיניות הריסון. מנקודת מבטם של פקידי המדינה ,הסדר זה מסמל פיחות בסמכות הציבורית לטובת גוף מאוגד ואמצעי שליטה על פעילות בחברה האזרחית .ריסון שכר ,אם כך ,נעשה אפשרי בדיוק בגלל הכוח המונופולי של ארגוני העבודה .בנוסף ,איגודי עובדים שהם "ארגונים מקיפים" סביר יותר שיעדיפו לייעל את החלוקה-מחדש כדי להעצים את רווחתם של חבריהם .כאשר ריסון שכר הוא נוכח ביציבות בתנאים אלו ,אנו נצפה ליחסית אחוזים נמוכים של אבטלה ואינפלציה ויחסית אחוזים גבוהים של צמיחה כלכלית. ( )3כוח העבודה יכול להיות כפוף וריסון השכר ייאכף לא-וולונטרית גם ישירות דרך השוק. הדפוס של התנהגות כלכלית יהיה שונה בדרך הזו .למרות שאחוזי הצמיחה יהיו גבוהים יחסית והאינפלציה תהיה נמוכה יחסית ,האבטלה תהיה גבוהה יותר מאשר בדרך הראשונה ,שפועלת דרך התאגדויות העובדים .אסטרטגיית-שוק זו יכולה להתלוות ע"י התערבויות פוליטיות להחלשת העמדה של שותפויות העובדים בשוק העבודה. ( )4מאפיינים של המערכת המפלגתית ,גם כן ,משפיעים על הופעתו של פיקוח על השכר .מפלגה סוציאל-דמוקרטית ,שיכולה למשול לבד או בקואליציה ,יכולה להשקיט את חששות מעמד העובדים לגבי החילוף שבבסיס ריסון השכר ע"י ,לדוגמה ,הבטחה לקידום השקעת הרווחים בשוק המקומי .מפלגה סוציאל-דמוקרטית בעלת גישה נרחבת למשרדי הממשלה סביר להניח שתפתור את הדילמה האלקטורלית שניתחו פרצוורסקי ( )Przeworskiוספרגו (.)Sprague הצלחתה של אסטרטגיית ה"מעמד-על" ( )Supraclassתלויה בקשר בין מפלגה לאיגודי עובדים. איגוד עובדים מאורגן היטב יכול להמשיך לפקוד את קולות מעמד העובדים למפלגה וכך למזער את הנזקים הקשורים לאוריינטציה האלקטורלית שלו .הצירוף המאוחד של כוח מאורגן בשווקי העבודה יחד עם כוח פוליטי במיוחד תורם לצמיחה כלכלית .תנועת עבודה חזקה פוליטית שחסרה כוח אירגוני לא תוכל ליישם את הפיקוח על השכר .הנוכחות של איגודיות ללא כוח פוליטי תניב לעובדים סיכון בבחירת ריסון שכר .בשני המקרים ,ההשלכות של תפקודיות כלכלית ,כולל צמיחה ,הן שליליות.
( )5ריסון שכר יכול להימצא גם ללא הקשר הסוציאל-דמוקרטי הזה בחברות שבהן קולות מעמד העובדים מחולק בין מספר מפלגות ,שמייצגות תתי-תרבויות מגובשות ומאורגנות היטב .תחת תנאים אלו ,פשרה מעמדית ,שממוסדת באירגונים ייחודיים לכל מעמד בדרך הסוציאל- דמוקרטית (כמו בהולנד) ,מושגת מתוך תתי-התרבויות ונשמרת דרך פיוס בין-קבוצתי .הולנד משלבת בין מאפיינים אלו של פוליטיקה תאגידית וקונסוציונלית .בגלל דפוס זה של ארגון תת- תרבותי ,הסכמי שכר לא נישאים וניתנים ישירות בין פסגת ועידה של עובדים והון לפי מסורת ההתמקחות הקולקטיבית החופשייה .במקום זה ,המדינה משחקת תפקיד גדול יותר ומפקחת על מדיניות תשומות רשמית .כתוצאה מכך ,שסעים אתניים ודתיים לא אמורים לערער על הפשרה המעמדית דרך השפעתם על הקיבולת הארגונית של ההון ושל העבודה ועל יכולתה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית להניע את הפוטנציאלי התחיקתי שלה .בנוסף ,כאשר תתי-תרבויות מפוצלות לאורך קוים מעמדיים יותר מאשר הזוילן ( )Zuilenההולנדי ,או הפילרים ( )Pillarsכמו באוסטריה ,הפוליטיקה של ריסון השכר תידמה יותר למודל התאגידי .הקואליציות הגדולות של ממשלות אוסטריה בין השנים 1949ל ,1966-על אף שלעיתים תכופות הן מזוהות כקונסוציונליות הפגינו פשרה מעמדית בצורה ישירה יותר מאשר הפוליטיקה הולנדית באותה תקופה ,על ממשלות הקואליציה ועיקרון היחסיות שלה. למרות ששמיטר הדגיש את יכולתו של התאגיד לשמור לאורך זמן על מעמדו ,מחקרים אחרים הדגישו את שבריריותו של ריסון השכר .חלק מהגורמים להתפרקותו של הריסון ניתן לקטלג לארבע קטיגוריות )1( :חילוף לא-הוגן" )2( ,טרמפיסטים" ( )Free-riders), (3התקוממות של הפקידות הגבוהה ( )Rank-and-file) (4ועימותי מעסיקים-עובדים )1( .שינויים בתנאי החילוף שבבסיס הריסון יכולים להשפיע באופן מזיק לקיומו לאורך זמן .חוסר יכולתה של הממשלה לשלוט על המחירים באופן שווה לרמת הריסון ,או לספק פיצוי לא-מהשוק (כמו פנסיה או פיצויי מחלה טובים יותר) יוצר תפיסות שתועלות הריסון לא יחסיות לעלותו .בעיות אלו נוצרות לרוב מלחצים מהכלכלה הבינ"ל ,שבעיקר במחזורים מסויימים ,פועלים להעביר אינפלציה או להחליש את הבסיס הפיסקלי של המדיניות הציבורית. ( )2אפילו כשהחילוף נחשב כהוגן ,לעומת זאת ,ישנם מקורות אחרים של חוסר-יציבות .ישנן בעיות של פעילות קולקטיבית שמקננת בתוך החילוף ,כאשר אירגוני העסקים והעבודה שנושאים ונותנים בהתמקחות קולקטיבית הם שחקנים קולקטיביים .עובדים רציונליים ,בעלי אינטרס- עצמי ,יעדיפו לדרוש שכר גבוה יותר ו"טרמפים" על חשבון הרווחים הקולקטיביים שנוצרו ע"י ריסון השכר של עובדים אחרים; איגודי תעשיה שלא נמצאים תחת קונפליקט בין-איגודי ברמת המפעל ,פחות נוטים לעימות סביב פערי שכר ,ופחות סביר שיהיו בעלי מסורת אוטונומית המיוחסת לאיגודים מקצועיים לא-תעשייתים; וכאשר מתקיימים סיבובים חוזרים ונשנים של משאים ומתנים בנושא השכר שיכולים ליצור בסיס רעוע לריסון שכר ,שהעובדים עושים את השיקול של הפסד בטווח הקצר מול הרווחים האפשריים בטווח הארוך ,אם הוא יישמר. ( )3כאשר ריסון השכר נידון דרך איגודי עובדים ריכוזיים ,בעיה נוספת עלולה להופיע לאורך הזמן .איגודי עובדים שמחוייבים לריסון השכר ולפשרה מעמדית הם בו-זמנית המיישמים של המדיניות הציבורית והנציגים של הפקידות הגבוהה ,ומנהיגי איגודים צריכים לאזן את התפקידים הלעיתים סותרים הללו .יותר מדי אוטונומיה לאיגודים מקומיים יכולה להפוך את היישום לבעייתי; מעט מדי עלולה להרחיק חלקים מהחברות .התקוממת של הפקידות הגבוהה, שמבוטאת כדרישות להגברת האוטונומיה של איגודים מקומיים ברמת הפירמה או המפעל ,היא תוצאה מתקבלת על הדעת של הביורוקרטיזציה של היחסים המתועשים )4( .לבסוף ,הלכידות של ארגונים יחודיים-מעמדית יכולה להתפרק כאשר חלקים מהעשקים והעובדים פורשים מהתמקחות השכר המרכזית כדי לדון ברמת הסקטור או הפירמה .זה יכול לקרות כאשר היצרנים מזהים שוק שיכול לצוף ומוכנים להציע שכר מעל הנורמה ,שנקבעה דרך ריסון השכר ,כדי לעמוד בדרישות כוח האדם ולוח הזמנים של הייצור. נוכחותה של פשרה מעמדית מייצבת דמוקרטיה קפיטליסטית במובן הספציפי ,שתחת הפשרה, דמוקרטיה לא תוחלף ע"י "דיקטטורה קפיטליסטית" או "אוטוקרטיה של עבודה" .הפשרה נותנת לדמוקרטיה יכולת משילות גם כן ,דרך אירגונים מבוססי-מעמד ותתי-תרבויות .באותו זמן, תוצאות בלתי-צפויות של הפשרה יכולות להציג נושאים ובעיות פוליטיות חדשות. צמיחה כלכלית היא גם מטרה וגם תנאי-מקדים של הפשרה המעמדית .האחרון מועבר דרך רגולציה ממשלתית רחבה של הכלכלה המקומית .תחת תנאים אלו ,המערכת המפלגתית ואירגונים אינטרסנטיים לא רק חולקים הסכמה רחבה ,אלא גם מורידים את האפשרויות לאופוזיציה נגד ניהול כלכלי-פוליטי ביורוקרטי ,מוכוון-צמיחה ,לבוא לידי ביטוי במוסדות הקיימים לגישור בין-אינטרסים .תנועות חברתיות חדשות -עם שורשים באירגונים מקומיים ,עם מחוייבות לערכים של ביזור ,קהילתיות בקנה-מידה קטן ומודעות סביבתית ,ועם קשרים למפלגות פוליטיות חדשות -עלולות לצוץ כתוצאה מכך. מדינות הרווחה הנרחבת שמזוהות עם הפשרה עלולות לייצר בתגובה צורות של מחאה סביב סוגיות כמו חלק נטל המס והגודל ,היעילות והבסיסים התכנוניים של מדינות ומדיניות ציבורית. עד לשיעור הצלחת הפשרה המושגת בחלקה ע"י השימוש בעובדים זרים כדי להגן על תעסוקתו של כוח העבודה הטבעי ,יכולה להתפתח מוביליות פוליטית כדי להגן על זכות-היתר בגישה של
האזרחים לרווחים מסופקים-מהמדינה של הפשרה .התהליך האחרון הזה ממחיש סוג אחד של מגבלה להגיון המכליל של פשרה ותאגידיות ואת המתח האפשרי בין רגולציה מקומית ובין ליברליזם בינ"ל בכלכלות חופשיות. נטען שפשרה מעמדית מאפיין מערכתי של חברה .השקפה זו נטמעה יפה עם המחקר המוקדם על תאגידיות ,שגם בחן מערכות של גישור בין-אינטרסים ברוחב-חברתי .שני גופי מחקר אלו התכנסו אל ניתוח של הקשרים בין הון לעבודה בתנאים מתועשים .המחקר הנוכחי החל להפריד לגורמים את התאגידיות .תשומת-לב רבה יותר ניתנה לתאגידיות ב"רמה-בינונית" ,שבה "השחקנים הקולקטיביים הרלוונטיים הם לא פסגות ועידה מעמדיות ,אלא אירגונים שסוגרים ומגינים על אינטרסים ספציפיים של סקטורים ומקצועות" .העבודה הזו קשורה הרבה פחות להשקפה שבמרכזה-איגוד או להקשרים תעשייתים ,למרות שחלק ממה שתואר תחת העמודה (המוגבלת) התאגידית גם כן מזכיר צורות של קליינטליזם.
משתנים תלויים לא משנה כמה אלגנטית ומספקת בהסברה תהיה ,טיפולוגיה היא טובה במידה שבה היא מאפשרת לנו להבין ולהסביר .בסוף החלק המתודולגי ,הצענו שתי שאלות לחקירת הניתוח של הכוח ההסברי היחסי של הטיפולוגיות השונות .כדי לחקור את השאלות ,עלינו לזהות משתנים תלויים שלפחות חלק מהסיווגים ביקשו להסביר ,ששמרו על אינטרס אמפירי ,שהשתנו ממדינה למדינה ,ושהייתה להם חשיבות פוטנציאלית בהערכת התפקוד של מערכות פוליטיות בדמוקרטיות המתועשות המתקדמות .חלק זה דן באילו סוגי משתנים יכולים (ויכולים שלא) לעזור בהצלחה בניתוח השוואתי של טיפולוגיות .בגלל שהבחירה שלנו היא בהכרח שרירותית, המשתנים שנידונים להלן הם לא היחידים שיכולים להתאים .הם כולם עונים על הקריטריון הנדרש בעודם נושאים את השינוי בהתמקדות במחקר ההשוואתי של מערכות דמוקרטיות.
רעיון היציבות כפי שכבר צויין ,הספרות של אחרי-המלחמה על מערכות דמוקרטיות התמקד על החיבור בין סוגי משטרים ויציבות פוליטית .יחד עם זאת ,רעיון היציבות הוא ,גם מהסיבה התיאורטית וגם מהסיבה האמפירית ,נקודת התחלה בעייתית ולא-הולמת לבחירת משתנים תלויים. באופן אינטואיטיבי ,יציבותו של משטר מסתמכת על "יכולתה של המערכת לשרוד אי-סדר" או הסבירות שהיא תעשה כן ,אשר ,בתורה" ,תסתמך על הקיבולת שלה להתמודד ביעילות עם הבעיות שעומדות מולה ולהסתגל בגמישות לנסיבות משתנות" .כדי להפוך את המובן של יציבות למשמעותי אמפירית ,לעומת זאת ,עלינו ליצור הגדרת גבולות (כדי לתת משמעות אמפירית למושג "אי-סדר") ולזהות תופעות (ודרכים למדוד אותן) שיציינו סבירות גבוהה או נמוכה להישרדות. המשימה הראשונה היא לא קשה למדי ,במיוחד בשביל הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות. השנייה מציגה בעיות קשות ,במיוחד כאשר מתמודדים עם דמוקרטיות "מתמשכות" ( )Continuingולא "היסטוריות" (.)Historic למשטרים היסטוריים שבאו והלכו ,ניתן למדוד המשכיות פשוט לפי משכם .לדמוקרטיות ממושכות ,לעומת זאת ,הבעיה אינה פשוטה .אפילו אם נמדוד המשכיות במונחים של עד כמה הם כבר החזיקו מעמד בפרמטרים מסויימים ,אנו מוצאים שכולם למעט אחד (הרפובליקה הצרפתית הרביעית) נמשכו יותר מאשר המשטרים שנפלו בתקופה שבין-המלחמות .במקרה הטוב אם כך, יש לנו שונות מוגבלת באמצעי זה ,אם יציבות מובנת כסבירות שהמשטר ייתמשך. אסטרטגיית מחקר נפוצה אחרת התייחסה ליציבות כאל רעיון דו-מימדי" ,שמשלב רעיונות שנפגשים תכופות בספרות הפוליטיקה ההשוואתית :תחזוקה מערכתית ,סדר אזרחי ,לגיטימיות ויעילות" .הגדלת מספר האינדיקטורים ,לעומת זאת ,מעלה בעיות אחרות במדדים .אם ,לדוגמה, אמצעים של יציבות הקבינט ,קבלת-החלטות יעילה ,וסדר אזרחי מצביעים על גורם יציבות מבוסס ,היינו מצפים שיתאימו .אולם הורביץ )Hurwitz( 1מצא רק מעט מתאמים חלשים בקרב אינדיקטורים המוצגים בספרות שמקיימים "הגדרה רבת-פנים" של יציבות. הפרשנות הדו-מימדית של יציבות מתבססת על תיאוריה מרומזת על כיצד מערכות דמוקרטיות מתפקדות ואילו גורמים תורמים ליציבות שלהם .הנחת-היסוד היא שמשטרים דמוקרטיים עם רמות גבוהות של אלימות אזרחית ,רמות נמוכות של לגיטימיות ,ותפקוד פחות יעיל הן בעלות סיכוי נמוך להישאר דמוקרטיות .בהתבסס על הניסיון של השנים שבין-המלחמה ,השערות אלו מתקבלות-על-הדעת ,אבל הן מעלות נושאים תיאורטיים ,שכן יש נקודות התחלה אחרות מתקבלות-על-הדעת לניתוח של יציבות דמוקרטית .שתי דוגמאות קצרות יכולות להיות מצוטטות. ראשית ,לפי כמה תיאוריות מרקסיסטיות ,התנאי הכי בסיסי ליציבות דמוקרטית הוא הימצאותם של התומכים המובנים של האגירה הקפיטליסטית .בלעדיהם ,אליטות קפיטליסטיות יהיו בעלות סיכוי גבוה לנטוש את התחייבויותיהן לפרקטיות דמוקרטיות ולבטא את החוסר שלהם ב"בטחון עסקי" באמצעות התנהגות שווקית שמחליש את התפקוד הכלכלי ,ולבסוף 1
אין קרבה משפחתית.
הפוליטי ,עם (לכאורה) השלכות צפויות-מראש על היציבות של המשטר הדמוקרטי .השקפה זו, שבהחלט לא מושלמת בשונות עם הנסיון של בין-המלחמות ,תציע שהאינדיקטורים שמרבים להשתמש בהם אינם בהכרח ,או במקרה הטוב רק באופן עקיף ,מצביעים על יציבות. אינדיקטורים אחרים יתאימו יותר. שנית ,תיאורטינקים אחרים הציעו שלגיטימיות ויעילות יכולים להיות נמוכים למדי ,ורמות האלימות האזרחית גבוהות למדי ,אבל המשטר אף-על-פי יציב .זה יכול לקרות אם המדינה הדמוקרטית הייתה המגשרת ,או המקור ,של מערכות-קשרי חילוף נרחבות בין מספר גדול של קבוצות מהיותר חזקות בחברה ,או אם הקבוצות החברתיות ,הכלכליות והפוליטיות לא ראו ששינוי של המשטר יפעל לטובתם .המערכת הפוליטית האיטלקית של אחרי-המלחמה טופלה כדוגמה לראשון ,הרפובליקה הצרפתית הרביעית כדוגמה של האחרון .התכלית שלנו כאן היא לא לשפוט איזו תיאוריה נכונה ,אלא רק להציג את המורבות התיאורטית של רעיון היציבות ,במיוחד לאור ההמשכיות היחסית של דמוקרטיות אחרי-המלחמה למרות הבדלים משמעותיים ביניהן במונחים של אינדיקטורים משוערים של יציבות. אנו מובלים למסקנה הבאה :הרעיון של יציבות דמוקרטית ,למרות הקסם האינטואיטיבי, היסטורי ונורמטיבי ,לא מהווה נכון לעכשיו נקודת התחלה מבטיחה לניתוח משווה ,שיטתי ,של התפקודיות של מערכות דמוקרטיות .רעיון היציבות מבלבל איומים על הסטטוס קוו הפוליטי והכלכלי עם איומים על עמידות של הסדר הליברל-דמוקרטי .במעבר להתנהגות מערכתית כמשתנה תלוי ,אנו מקווים לספק סדרה של מדדים של תוצאות פוליטיות וכלכליות-פוליטיות, שיציינו טוב יותר איך השפעה פוליטית וסחורה כלכלית מפוזרות דמוקרטיות מתועשות מתקדמות.
התנהגות מערכתית במקום יציבות מערכתית ,אנו נשתמש בהתנהגות מערכתית כמיקוד התיאורטי שלנו ,בשאלה כיצד טיפולוגיות די שונות מסבירות אספקטים שונים של התנהגות הדמוקרטיות ,כפי שנמדד ע"י שורה של תוצאות פוליטיות וכלכליות-פוליטיות .צריך לציין ארבע הערות לגבי המעבר הזה)1( . ראשית ,הוא איננו כופה זניחה של משתנים שהושמו במחקרים קודמים .רבים מאותם המשתנים יכולים לבוא לשימוש; הם רק ייבחנו באור אחר )2( .שנית ,המעבר מהדאגה ליציבות אין משמעותו שדאגות נורמטיביות נפקדות .כל אחד מהמשתנים הפחות מצרפיים שהוצע נושא עימו משמעות נורמטיבית .הן מתקשרות לתמות שונות בתיאוריה הדמוקרטית מאשר רק לתחזוקתם של כללי המשחק הדמוקרטיים. ( )3שלישית ,אנו מציעים להתמקד בתוצאות מערכתיות ,לא בתפוקות מערכתיות .המשתנים התלויים מתייחסים להיבטים של התנהגות מערכתית ולא למדיניויות הספציפיות שמבוצעות ע"י הממשלה .החיסרון הוא שגורמים שונים מהתנהגות ממשלתית יכול להיות צפוי שישפיעו על המשתנים התלויים שנבדקים .אם ,לעומת זאת ,השאלה היא כיצד מתנהגים סוגים שונים של מערכות דמוקרטיות (או כמה הם יציבים ,לצורך העניין) ,אזי מיקוד ייחודי על מדיניות ממשלתית איננו הולם :דמוקרטיה יעילה צריכה להיות מסוגלת להתאים את התפוקות שלה כדי שתתמודד עם האתגרים מולה וכך תשיג את התוצאות הרצויות .ההלימות של התמקדות בתוצאות ברורה עוד יותר כאשר ניזכר שלכל הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות יש רמות דומות של התפתחות כלכלית )4( .לבסוף ,אנו נסתכל לא רק על הקשרים בין סוגי מערכות ותוצאות התנהגותית ,אלא גם על הקשרים בין התוצאות השונות .זה מאפשר לנו לשפוט את תוקפם של כמה היפותזות נפוצות – לדוגמה ,התיאוריה שלהיבטים של התנהגות ממשלתית כמו יציבות הקבינט יש השפעה חשובה על מימדים אחרים של התנהגות המערכת. ההערכה של התנהגות מערכתית הפכה לנושא מרכזי במחקר בשנים האחרונות .הופקה תועלת ממספר גדול של משתנים כמדדים ,ומספר גדול של רציונלים הוצע כדי להסביר את תועלתם .על בסיסם של מחקרים אלו ,ובהתחשב במגבלות הנתונים והמקום ,בחרנו מספר של משתנים תלויים מועילים .המשתנים ,שניתן להחשיבם כמדדים של תוצאות מערכתיות ,נופלים לשתי קטיגוריות עיקריות :פוליטית וכלכלית-פוליטית.
תוצאות פוליטיות יציבות ממשלתית .טיילור ( )Taylorוהרמן ( )Hermanואחרים נדרשו לשאלת המשמעות האמפירית של יציבות ממשלתית על היבטים אחרים של התנהגות ממשלתית ויציבות משטרית. אך ,כפי שהם מאשרים ,השאלה נותרה פתוחה ,ממתינה למחקר נוסף .יחד עם שאר משתני ההתנהגות המערכתית שאנו מציעים לשימוש ,סקרנות פשוטה נראית מספיקה לאישור הכללת יציבות ממשלתית בסדרה של משתנים תלויים ,כדי שמישהו יוכל לבחון את הקשר שלו להיבטים אחרים של התנהגות .ישנו ,לעומת זאת ,נושא נורמטיבי חשוב שנוגעים בו חלקית כאשר בוחנים את היקף היציבות הממשלתית בכל מערכת שהיא. שני מדדים של יציבות ממשלתית נפוצים בספרות על מערכות דמוקרטיות" :המשכיות הממשלה" ( )Duration of Governmentוהרמה של "השליטה הניהולית" (Executive
.)Controlהראשון מודד את יציבות הממשלה לפי אורך השהות בתפקיד; השני מציין האם לממשלה יש רוב או מיעוט בבית -המחוקקים .לשני המדדים יש משמעויות חשובות בשביל יכולת האזרחים לדרוש דין-וחשבון מהממשלה .ממשלה שנמצאת רק לזמן קצר בתפקיד לא יכולה להיחשב אחראית לתפוקות ותשומות של מדיניות :לרוב הוא יואשם בחוסר יכולתו להישאר בתפקיד .בעוד שממשלה ללא רוב בבית-המחוקקים יכולה לטשטש את אחריותה ,בטענה שחוסר- יעילותה של המדיניות ,או התוכן הספציפי של פעולותיה ,עוצב משמעותית ע"י המחסור בפרלמנט רובי .החשיבות הכללית של האחריות הממשלתית בתיאוריה על ממשלות דמוקרטיות הוא סיבה נורמטיבית טובה כדי לכלול מדדים של יציבות ממשלתית במשתנים התלויים. אלימות פוליטית .אחד הסימנים הבסיסיים לתפקוד-טוב של מערכת פוליטית הוא סיוגם של קונפליקטים פוליטיים ומחאות בתוך ערוצים לגליים .זה המקרה גם במקרה של משטרים אוטורוטריים ,למרות שניתן לא לאשר את צרות ההגדרה המשפטית של מחאה מותרת וסנקציות שמופעלות על מי שהפר את החוק ,או שפשוט הגיע לחוסר-הסכמה עם הרשויות .מערכות דמוקרטיות משוערות כמספקות כר נוח יותר למחאה פוליטית ,משתמשות בסנקציות חמורות פחות ,ולא מרשות כפייה על-חוקית על בדלנים .היקף המחאה העל-חוקית במשטרים דמוקרטיים יכולה לכן להיות אינדיקטור חשוב של התנהגות מערכתית. הזיהוי והמדידה של מחאה פוליטית על-חוקית ,לעומת זאת ,טעונים בקשיים מתודולוגיים ,ולכן כל אינדיקטור פרטני חייב להיות מטופל בזהירות .אף-על-פי-כן ,מדד אחד שנראה שיש עליו הסכמה רחבה הוא היקף האלימות הפוליטית בתוך המערכת .ככל שהיקף האלימות קטן ,כך המערכת מתפקדת טוב יותר .משתמשים לרוב בשני אינדיקטורים :מספר ההפגנות ומספר מהומות-הרחוב .פירוט רחב יותר של סוגי הפעילות הקולקטיבית שאפשריים במוביליות של האינטרסים צריכים לבוא בחשבון .בתיאור הרפרטוארים של הפעילות הקולקטיבית ,אנו יכולים להעביר את תשומת-הלב למקום אסטרטגי של ניסוח האינטרסים של הפגנות ומהומות-רחוב, לדוגמה ,וכך להתרחק מההשערה שסוגים אלו של התנהגות תמיד מצביעים על חוסר-יציבות או אנומיה (היעדר אמות מידה חברתיות או מוסריות).
תוצאות כלכליות-פוליטיות אמצעי מרכזי להערכת מערכת פוליטית הוא כיצד היא מסייעת למצב הכלכלי ,ולא רק פוליטי ,של אזרחיה .אילו הגדרות שמישהו ייתן לשני מימדים אלו של הקיום ,בשניהם משתמשים תכופות בשיפוט תפקודה של מערכת פוליטית מסויימת ,או סוג של מערכת .בדמוקרטיות של התקופה אחרי-קיינסיאנית ,האזרחים מצפים שממשלתם תתמוך באופן אקטיבי ברווחתם הכלכלית. ולפחות עד השינוי הנאו-קונסרבטיבי האחרון במדיניות ובאידיאולוגיה ,שעדות לכך ניתן לראות בבריטניה ,בארה"ב ובקנדה ,ממשלות מקבלות את זה תחת אחריותן. זה ייתכן מפתיע ,לכן ,שעד המעבר לכלכלה פוליטית מעט תשומת-לב שיטתית ניתנה לשאלה עד כמה סוגים שונים של מערכות דמוקרטיות יכלו לתמוך ברווחה כלכלית .ברור שזהו איזור אמפירי בוגדני ,אבל כנראה לא יותר בוגדני מיציבות פוליטית .התנהגות מערכתית שמתחשבת במצבם הכלכלי של אזרחיה יכולה להיות חשובה בשביל יציבות משטרית ,לפחות כמו תוצאות פוליטיות ישירות יותר .זה בהחלט הוצע ברבים מהפרסומים האחרונים על מה-שנקרא "המשבר של הדמוקרטיה" .תוצאות כלכליות-פוליטיות לא נדונו ע"י רוב הטיפולוגיות הליברליות ,אבל בשיעור שהטיפולוגיות האלו אמורות להיות "טבעיות" ורלוונטיות ,הן צריכות להיות בעלות כוח הסברי במימד זה של התנהגות מערכתית. מהתוצאות הכלכליות-פוליטיות הרבות האפשריות שיכולות לשמש כמדדים להתנהגות מערכתית ,תחמנו את עצמנו לאלו שנעשה בהם שימוש במקום אחר .הם פשוטים וישירים :הרמה השנתית הממוצעת של גידול בתמ"ג ,הרמה השנתית הממוצעת של האבטלה ,הרמה השנתית הממוצעת של הגידול במחירים לצרכן (אינפלציה) ,הממוצע השנתי של "מדד חוסר-שביעות- הרצון" (אחוז האבטלה ועוד אחוז האינפלציה) ,עוצמת השביתות ,וההיקף השנתי של מלווי הממשלה נטו .לראשון מביניהם ,שיעורים גבוהים מצביעים על תפקודיות טובה יותר; לגבי הנותרים ,שיעורים נמוכים מצביעים על תפקודיות טובה יותר. אמצעים אלו ודאי שאינם ממצים את המשמעות של התנהגות מערכתית .רעיון התפקודיות יצטרך להיות מפורק בשיטתיות במחקרים נוספים .המיקוד שלנו ,לעומת זאת ,מצביע על חלק מהנושאים המרכזיים שהוצבו בספרות הכלכלה הפוליטית נכון להיום. בשימוש במדדים אלו ,כמה הערות קצרות עומדות על הפרק )1( .ראשית ,דאגתנו העיקרית היא בנוגע לעד כמה טיפולוגיות שונות למדי של מערכות דמוקרטיות יכולות להסביר תפקודיות, שמצויינת ע"י כל אחד מהמדדים הללו .זה לא יכריע איזה סוג של מערכת מבטיח באופן-הטוב- ביותר את רווחתם הכלכלית הכללית של אזרחיו .ניתן רק להעריך מערכות במונחים של דפוסים שונים של רווחה והשלכותיהם התפוצתיות; חקירת דפוסים והשלכות אלו הפכו למאפיין מעניין ועולה בהתמדה של המחקר חוצה-המדינות בכלכלה הפוליטית של השנים האחרונות. בניגוד לכך ,הנושא של תפוצה נפקד במיוחד בהתמקדות הליברלית על יציבות ועל ערכים חברתיים. ( )2שנית ,אנו מודעים לכך ששום מערכת לא יכולה למקסם את תפקודה בכל התחומים בו-זמנית. לעומת זאת ,שיקולי-התמורות שמעורבים יכולים להתרחש ברמות אבסולוטיות שונות וסביר
שישקפו תוצאות תפוצתיות שונות ואולי את העדפות הממשלה .מדד "חוסר-השביעות" מיועד, באופן גס יחסית ,לקלוט את האפשרות הזו בנוגע לשיקול-התמורה ,הנפוץ ביותר לדיון ,גם אם עכשיו נתון לוויכוחים רבים – שבין אבטלה לאינפלציה )3( .שלישית ,המדדים כולם מצביעים על תפקודיות בטווח זמן קצר יחסית .הם לא תופסים את האפשרות של שיקולי-תמורה במדיניות לאורך הזמן ,ובמיוחד את ההתקבלות של תפקודיות ירודה בטווח-הקצר בשביל תפקודיות טובה יותר בטווח הארוך )4( .רביעית ,עוצמתן של הפגנות הוא מדד מעניין במיוחד לתפקודיות כלכלית- פוליטית .מצד אחד ,זה מציין את השיעור שבו נמצאת הכלכלה הפוליטית תחת שיבושים עקב כוחה של העבודה .מצד שני ,מספר מחקרים חדשים מראים שעוצמת השביתות ,וסכסוכי העבודה באופן כללי ,לא חייבים לשקף תנאים של הכלכלה כמו רמת האבטלה .גורמים פוליטיים כמו אחוז התל"ג שעובר דרך ידיים ציבוריות וכמו ההרכב המפלגתי הממשלתי הפרטיקולרי ,יכולים להשפיע על אי-שקט בעבודה. ( )5לבסוף ,חייבים לציין שתוצאות כלכליות-פוליטיות ,אפילו יותר מתוצאות פוליטיות ,הן לא רק פונקציה של גורמים מקומיים .מצבה של הכלכלה הפוליטית הבינ"ל ותפקידה של כל כלכלה פוליטית לאומית בה ,יהיה בעל השפעה רצינית על תוצאות המערכת .יש לכך מספר משמעויות. תפקודיות יכולה להשתנות במשך "תקופות" שונות בכלכלה העולמית .למשל ,היה צפי לשינוי משמעותי בתפקודיות לפני ואחרי שנות ה '70-המוקדמות .מעבר לכך ,מערכות שיותר חשופות לכלכלה הבינ"ל (כלומר ,הן בעלות תלות גבוהה יותר ביצוא) צריכות ,אם הכל נשאר אותו דבר, להיות יותר מושפעות ממצבה של הכלכלה הבינ"ל .אםמערכות אלו מצליחות בזמן שהכלכלה הבינ"ל לא ,זה יכול להיות סמן של תפקודיות טובה באופן פרטיקולורי .אם כלכלות חופשיות מצליחות כאשר הכלכלה הבינ"ל בעצמה בריאה ,אנו עלולים להזדקק להתחשב-מחדש בהשפעה נטו של תוצאות מקומיות על ההתנהגות המערכתית ,שבלתי-תלויים בהשפעתה של הכלכלה הבינ"ל. לסיכום ,אנו מציעים התמקדות על תוצאות המערכת כמדדים של התנהגות מערכתית .אמצעים אלו מכוננים את המשתנים התלויים במונחים של איזה כוח הסברי יחסי של הטיפולוגיות השונות של מערכות דמוקרטיות יכול להיות מוערך .האמצעים הספציפיים מסודרים בשתי קטיגוריות, פוליטיות וכלכליות-פוליטיות .המשתנים הפוליטיים הם המשכיות הממשלות ,מידת השליטה הניהולית ,מספרן של ההפגנות ומספרן של מהומות-הרחוב .המשתנים הכלכלים-פוליטיים הם האחוזים הממוצעים השנתיים של הצמיחה ,האבטלה ,האינפלציה ומלוות הממשלה נטו; עוצמת השביתות; ומדד חוסר-שביעות-הרצון .נעשה בכל אחד ממדדים אלו שימוש במחקרים קודמים על מערכות דמוקרטיות ,אבל שום מחקר לא השתמש בכולם .על כולם נטען שהם נושאים חשיבות נורמטיבית .שילוב של שני מאפיינים אלו בבחירת האמצעים ,שומר על קשר עם נקודת המבט שאומצה במחקרים קודמים של סוגים של מערכות דמוקרטיות ,בעוד שהוא מרחיב את הניתוח למסגרת-עבודה תיאורטית אחרת ,חדשה יותר ,שנמצאת בשימוש ע"י המחקר של דמוקרטיות מתועשות מתקדמות.
מסקנות פרק זה זיהה את ההשערות השונות והטיעונים בבסיסן של הגישות ה"ליברלית" והכלכלית- פוליטית למערכות דמוקרטיות .חוקרים בתחום צריכים להכיר את ההבדלים האלו בתכנון מחקרם ולבצע בדיקות לזיהוי החוזקות והחולשות של כל גישה בצורה מלאה יותר .אנו מקווים שהדיון שלנו עורר עניין בהבדלים אלו והציע כמה הצעות מועילות על איך הם יכולים להיחקר. התקופה של המסירות היחסית חד-מטרתית לגישה וסיווג פרטיקולריים שייכת לעבר. זה לא סביר להניח שאיזושהי גישה – והרבה פחות שאיזושהי טיפולוגיה פרטיקולרית – תימצא חזקה כל-כך בהסבר מגוון התופעות שנחקרות ע"י חוקרים שפועלים בתחום זה .זה יותר סביר להניח שהגישות והטיפולוגיות יסבירו תוצאות שונות במידות שונות של הצלחה .חלק מהטיפולוגיות יתבררו כחזקות יותר מאחרות עפ"י הקריטריונים שהצבנו .חלק מהטיפולוגיות ייכשלו במבחן הכוח ההסברי היחסי ,ויתבררו כתיאורים אנליטיים מעניינים ומלאי-מחשבה מבלי הרבה מחץ .אף-על-פי-כן ,שתי הגישות הבסיסיות סביר להניח שיצליחו לשמור על קסמן. אחרי הכל ,הן משקפות חטיבות פונדמנטליסטיות במדעי החברה ,שרוככו ע"י פולמוס אינטנסיבי ועמד באין-ספור נסיונות לתחבל וליישם "מבחנים קריטיים". אנו לא מציעים פיטורים לפלורליזם לא קריטי תיאורטי ואנליטי .המחקר של סוגים של מערכות דמוקרטיות מתועשות מתקדמות עובר דרך "חווית ההמרה" הכה נפוצה במדעי החברה .במשך השלב הזה ,מבקרים של בינה תיאורטית קונבנציונלית מנוסחים במונחים קוטביים ,כאשר מסגרות-העבודה התיאורטיות האלטרנטיביות הופכות לדמויות מראה של האורתודוכסיה המנצחת .במעבר לכלכלה פוליטית ,תאגידיות ,אינטרסים ,מדינה וכלכלה החליפו את פלורליזם, ערכים ,חברה ותרבות. בסוף ,המרה חייבת להיות מלווה ע"י עימות שיטתי של הגישות האלטרנטיביות .סינטזה חדשה יכולה להיבנות על-סמך התוצאות .אנו מאמינים שהגיע הזמן לעימות ,והצענו איך הוא ינוהל. מבחנים של הכוח ההסברי היחסי של הטיפולוגיות השונות סביר להניח שיציגו אילו מהן הכי
יעילות בהסברת מגוון רחב של תוצאות .אז חוקרים יכולים להתחיל למקד את תשומת-לבם על הרעיונות והמשתנים החזקים ביותר ולברור את האחרים. תהליך ההבהרה הזה יהיה צריך להיות מלווה ע"י מאמצים לסינתזה .חוקרים חייבים לפעול שיטתית לבניית הבנה יותר מורכבת של התהליכים אשר מסבירים תוצאות תפקודיות שונות בדמוקרטיות המתועשות המתקדמות .סינתזה יכולה להשתמע כשילוב טיפולוגיות שונות ,או שזה יתברר כיותר נושא-פרי לנטוש ניתוח טיפולוגי לטובת מודלים יותר מורכבים של הסבר ,שנבנים על משתנים אינדיבידואלים ולא חותרים לאיפיונים פשוטים .מחקר אמפירי שמשלב מאפיינים של גישות אלו כבר החלו להגיח ,ועוד מחקר ללא-ספק יבוא אחריו. באיזו דרך שתיבחר ,אנו רק יכולים לקוות שהמחקר ישמור על הדאגה הנורמטיבית של ערכי הדמוקרטיה שתמיד היו בלב השדה הזה .התהיות והדאגות לגבי הדמוקרטיה בחברות המתועשות המתקדמות המוביליות ,המורכבות ,של שנות ה '80-יכולות להיות שונות לחלוטין מאלו של שנות ה ,'50-אבל הן לא פחות דחופות או זקוקות לתשומת-לב מחקרית.
מבוא בשנים בין שתי מלחמות העולם ,מספר מדינות אירופאיות דמוקרטיות נכנעו להפיכות רודניות. כמה מאפיינים קריטיים מסויימים משותפים לכל אחד מהמקרים: .1החברות היו מחולקות לפי קוים אידיאולוגיים מאורגנים (שסעים). .2המערכות המפלגתיות ,ששיקפו את החלוקות האלו ,היו מורכבות ממספר מפלגות וכחניות מאוד ובעלות נטיה אידיאולוגית מובהקת. .3קריסתו של המשטר הדמוקרטי הוקדם ע"י סימנים של התפוררות הסדר החברתי, הפוליטי והכלכלי ,שכללו אלימות פוליטית ,אי-שקט בשוק העבודה ,חוסר-יציבות שלטוני ואחוזי אינפלציה ואבטלה גבוהים. לאור המקרים האלו ,יציבות דמוקרטית הפך לעיסוק העיקרי בלימוד בן-זמננו של מערכות פוליטיות .הוצעו מגוון של סיווגים ,שניסו להסביר את היציבות הפוליטית ,ולכן חשיבותן סיווג של מערכות דמוקרטיות .על אף הבדלים משמעותיים ביניהן ,הסיווגים האלו חולקים מן המשותף שלושה מאפיינים (סממנים) חשובים: .Aהדגשה של חשיבותם בהסבר של משתנים בצד של התשומות במערכת הפוליטית – עמדות אישיות ותרבות פוליטית ,מבנה התפקיד החברתי והפוליטי ,מפלגות פוליטיות מטופלות כמבנים של תשומה – או בקשרים ביניהם. .Bהשסעים החברתיים והפוליטיים שהם מתמקדים בהם מוגדרים ע"י תרבות או אידיאולוגיה ,סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. .Cהעיסוק הנורמטיבי השולט הוא יציבות דמוקרטית ,והמשתנים התלויים נבחרים לפי הרלוונטיות שלהם ליציבותו של המשטר. שלוש טיפולוגיות – שיחדיו ניתן לומר שמשקפות גישה "ליברלית" של מערכות דמוקרטיות – השאירו את חותמם הנחרץ על לימודי דמוקרטיה אחרי-המלחמה ונשארו נקודת אזכור לכל עבודת מחקר .אולם כבר בשנת ,1968ארנד ליפהרט ( )Arend Lijphartציין שדרוש בהם שינוי מהותי ,כי רמת ההכללה הגבוהה שבאופן גלוי או לא-גלוי הם מבוססים עליהם ,בהחלט איננו מספק .במחקרו ,שעסק בתבניות הפסה (מלשון פיוס) בעיקר בקרב קבוצות דתיות בהולנד ,הוא מצליח לאתגר את ההסבר הפלורליסטי ,שטוען שהסכמה חברתית על ערכי-יסוד הם תנאי הכרחי מקדים ליציבות פוליטית .הסתייגויותיו הובילו אותו לעבור מהתבוננות על ההמון להתבוננות על התנהגות וערכים של האליטה ,מבלי לנטוש את הגישה הליברלית. במיוחד מאז שנות ה ,'70-מחקרים רבים הציעו שהגישה הליברלית ,בכל צורותיה ,יכולה להיות מוחלפת כאשר באים להסביר את הפוליטיקה של הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות של זמננו .במחקרים אלו גורמים שמזוהים עם קביעת תוצאות פוליטיות עברו מחברה למדינה, מיחידים עם ערכים לקבוצות עם אינטרסים ,וממוסדות עם ייצוג אישי למבנים אדמיניסטרטיביים ובירוקרטיים לניסוח מדיניות ויישומה .ארבע השפעות ספציפיות ,שכל אחת רלוונטית למאפיינים המשותפים של הגישה הליברלית ,ניתן ללקט מספרות זו: ()1המתח עובר מהתשומות ל"בתוך-התשומות" ,ממשתנים מחוץ למבנים הביורוקרטיים-אדמיניסטרטיביים למאפיינים ותהליכים של מבנים אלו ולמערכת- יחסים שלהם עם אינטרס חברתי מאורגן. ()2הדגש הוא פחות על שסעים מוגדרים פוליטית או אידיאולוגית בחברה ובפוליטיקה מאשר על שסעים מוגרים פונקציונלית ומבנית. ()3כמה מחקרים התמקדו על הכוח הפוליטי היחסי של קבוצות מוגדרות פונקציונלית במדינה ובחברה ,במיחוד בשוק. ()4האינטרס העיקרי של חלק מהמחקרים הוא להציג מגוון רחב של אספקטים של ביצועיות מערכתית שהוא פחות מצרפי מאשר יציבות ,ושנע מעבר לסוגי המשתנים שמרכזיים למחקרי ליברליות ,כדי לכלול תוצאות פוליטיות-כלכליות. השאלה הבסיסית הפכה להיות לא עד כמה יציב כל סוג של דמוקרטיה ,אלא איך הסוגים השונים נוהגים בכבוד לשורה של משתנים פוליטיים ופוליטיים-כלכליים ,ואילו שיקולי תמורות (Trade- )offsמעורבים .לעיתים יכול להשתמע ממחקרים אלו שהתנהגות כללית עלובה מובילה לחוסר- יציבות ,אולם זהו איננו לא מאפיין שטבוע בעבודה זו או הנחת עבודה קריטית בדרך ביצועה. תלמידי מערכות פוליטיות ניצבים ,אם כך ,בפני שתי גישות מפוצלות ,אך לא בהכרח סותרות. נעשו מספר ניסיונות מערכתיים להשוות את התועלת היחסית שלהם בהסברת הסוגים השונים של תוצאות פוליטיות ,מצרפי או לא-מצרפי או אפילו להשוות את הערך היחסי של סיווגים שונים בתוך אותה הגישה .לרוב ,כל מחקר מציע סכמה שונה לסיווג מערכות דמוקרטיות ,והסכמות
לעיתים קרובות משקפות מערכות פוליטיות שהמחבר מזדהה עימן .אז הסיווג משומש בהסבר התוצאות הפוליטיות שהמחבר הכי מודאג מהן. היעדרותה של השוואה מערכתית של גישות וסיווגים היא בעוכרינו ,כי ההערכה של חוזקותיהם וחולשותיהם היא בעלת פוטנציאל להשפעות חשובות על מחקר דמוקרטי אמפירי ונורמטיבי .כל טיפולוגיה ,בליווי הנחות-היסוד וההשערות שלה ,מייצגות הצהרה (בד"כ מרומזת) או תיאוריה על איך מערכת דמוקרטית עובדת ועל שיקולי התמורות שבין ערכים דמוקרטיים שונים .על דרך של השוואה וקישור ,הן יכולות לעזור לנו להגדיר מהם הגורמים החשובים באמת בהסבר על השוני בין סוגים שונים של ביצוע ומה הם האפשרויות ושיקולי התמורות שאזרחי מערכת דמוקרטית יוכלו להתמודד עימם. למרות שלעיתים תכלית ההסבר שלהם שונה ,רבים מהמשתנים התלויים ,שהשתמשו בסיווגים השונים ,זהים ,ומספקים בסיס נוח להשוואה .סיווגים ניתן לשפוט לפי הרוחב ההסברי שלהם, המרחב שבו הם מאפשרים לחוקרים לייצר מקסימום של נבואות והסקות ,ומרחב זה יכול להיות הקריטריון לבחינת שווי יחסי. ניתן לטעון שבמקום להשוות בין סיווגים שונים ,על החוקר לנטוש את הניתוח הסיווגי לחלוטין, ולהתקדם לעבר ניתוח מתוחכם רב-משתנים שמשתמש במשתנים ששולבו בסיווגים השונים של המערכות .יש ערך משמעותי לנקודת מבט זו .היא תאפשר שילוב גמיש יותר של משתנים בלתי- תלויים ותימנע מהבעייתיות של היחס (השרירותי) למשתנים רציפים כאילו היו משתנים סודרים. אף על פי כן ,ישנן סיבות להמשיך כפי שעשינו .טיפולוגיות היו חלק עיקרי במחקר שאחרי- המלחמה של מערכות דמוקרטיות ,ונטישתם ללא הערכה קפדנית תגרום לאובדן מיותר של מידע מתועד בספרות הרחבה .בנוסף ,למרות הבעיות ,יש משיכה ברורה ביכולת לאפיין מערכות שלמות עם המשמעות המלווה שמאפיינים מערכתיים שונים "ייתלו יחדיו" .נראה שווה ,לכן ,להשוות סיווגים אפילו אם ישנו אובדן של מידע ודייקנות מחקרית. פרק זה הוא צעד ראשון לקראת ניתוח השוואתי של טיפולוגיות של אחרי-המלחמה .אחרי דיון קצר על כמה נושאים מתודולוגיים נדון בחמש טיפולוגיות ,שלושה שמשקפים את הגישה הליברלית ושניים מאסכולת הכלכלה הפוליטית .אז נציע את סוג התוצאות או משתנים תלויים שהסיווגים השונים צפויים להסביר ,נדון בבעיות שבהתמקדות על יציבות ,ונציע אמצעים אחרים התנהגות .אנו מזהים מספר טרנדים עכשוויים במחקר השוואתי על מערכות דמוקרטיות ומתארים את שיקולי התמורות התיאורטיים והאנליטיים שמזוהים עם השימוש בסיווגים שונים, משתנים תלויים ותוצאות.
הקדמה מתודולוגית איזה קריטריון קובע את גבולות השייכות של מדינות כמקרה-מבחן? מה מכונן טיפולוגיה? מה אנו יכולים לצפות שטיפולוגיה תסביר? נושאים אלו יובהרו בקצרה בחלק זה.
בחירת טיפולוגיות להשוואה אילו מדינות ראויות כאובייקטים לסוג כזה של מחקר השוואתי שבו אנו מעוניינים? התשובה תלויה בהגדרה של דמוקרטיה והקריטריון ההיסטורי ,גיאוגרפי והתפתחותי עוזר לנו לזהות את המקרים הרלוונטים. הגדרה די רחבה ומקובלת על הרוב של דמוקרטיה מתפקדת ("פוליארכיה") היא של רוברט דאל: אני מניח שמאפיין המפתח של הדמוקרטיה הוא ההיענות המתמשכת של הממשל להעדפות הציבור ,מה שנחשב זכויות פוליטיות... אני מניח בהמשך לכך ,שכדי שממשל ימשיך לאורך זמן להיענות להעדפות הציבור ,שהחשבות זכויות פוליטיות ,לכלל האזרחים חייבות להיות אפשרויות: ()1לנסח ולבטא את העדפותיהם ()2לציין את העדפותיהם לחבריהם האזרחים ולממשלה באמצעות פעולות יחידניות או קבוצתיות ()3שהעדפותיהם יישקלו באופן שווה בעבודת הממשלה ,כלומר יישקלו ללא אפליה בגלל התוכן או המקור של ההעדפה אלו נראים בעיניי שלושת התנאים ההכרחיים לדמוקרטיה ,למרות שהם סביר להניח לא מספיקים.
להגדרה יש ערך בשילוב של מאפיינים מוסדיים של מערכות דמוקרטיות כפי שהם מובנים לרוב. היא תואמת את הטיפולוגיות שבחרנו לבחון ומספקת שטח משותף.
קבוצת המקרים המבטיחה ביותר למטרתנו היא הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות של אחרי- מלחמת העולם ה .2-לתיחום של הניתוח לקבוצה זו ,בעוד שהוא מגביל את מספר המקרים ,יש גם יתרון תיאורטי וגם יתרון פרקטי .ראשית ,זה מאפשר לנו להרכיב נתונים ממגוון אינדיקטורים של התנהגות לכל המדינות ששקלנו .שנית ,בתעדוף של דגמי מערכות דומים ביותר ,אנו משגיחים על שני משתנים ,התפתחות כלכלית ותקופה היסטורית. לכל המדינות שכלולות במחקר שלנו (אוסטריה ,בלגיה ,קנדה ,דנמרק ,פינלנד ,צרפת ,איטליה, הולנד ,נורווגיה ,שוודיה ,שוויץ ,בריטניה ,ארה"ב ומערב-גרמניה) יש כלכלות קפיטליסטיות תעשיתיות מפותחות מאוד היום ,ורובן היו כבר היו יחסית כלכלות תעשייתיות מתקדמות בראשית שנות ה .'50-מחקרים רבים הציעו שהתנהגותם של משטרים דמוקרטיים מושפע ממידת ההתפתחות הכלכלית .לאחרונה פאוול ( )Powellהראה השפעות משמעותוית של רמות התמ"ג לנפש על מספר אינדיקטורים של התנהגות מערכתית; בחלק מהמקרים ,הם הספיקו כדי לבטל השפעה כלשהי נטו של הטיפולוגיה שבה השתמש .הגבלת המחקר שלנו למערכות אחרי-המלחמה מסיר גם את ההשפעה של התקופה ההיסטורית .ההצדקה שלנו באי-הכללת מערכות כמו גרמניה הווימארית או הרפובליקה האוסטרית הראשונה ,שלעיתים קרובות היוו מרכיב עיקרי בפיתוח היפותזות על גורמים שמעודדים יציבות דמוקרטית ,היא שאירופה לפני ואחרי המלחמה היא שני הקשרים שונים מבחינה איכותנית ,בדגש על היציבות וההתנהגות של דמוקרטיות .לדוגמה, ההשפעה של משתני המערכת הבינ"ל ,פוליטיים וכלכליים ,על הסבירות שמערכת דמוקרטית תישאר כזו ,היא שונה בשתי התקופות .לכן זה נראה נכון להתיחחס לשתי התקופות בנפרד בבואנו לבחון את השפעתם של גורמי-פנים על התנהגות המערכת .זה לא שולל השוואה בין שתי התקופות בשלב עוקב לניתוח זה.
בחירת מקרים להשוואה כל חמשת המקרים שיידונו מספקים את הדרישה הבסיסית של טיפולוגיה :הקטיגוריות שלהם בלעדיות במשותף וממצות יחדיו את מגוון המקרים הנבחרים .טיפולוגיות שונות זו מזו ביכולתן למלא אחרי שתי פונקציות נוספות :מיפוי והסבר .מיפוי מתייחס לתועלתו של הסיווג בזיהוי מאפיינים חשובים של המערכת מבוסס על מידע נראה ובסיסי גבוה .טיפולוגיות חייבות גם ללכת מעבר לשלב הסיווג כדי לייסד הצעות אמפיריות ולהסביר או לחזות מאפיינים של התנהגות מערכתית ,שבאופן לוגי הם בלתי-תלויים של המאפיינים מגדירי-הסוג. ליפהרט ,שעסק קודם בפילוסופיה של המדע ,הציע קווי-יסוד ראויים לפונקציה ההסברית של טיפולוגיות .טיפולוגיה ,הוא טוען ,בעקבות המפל ( ,)Hempelצריכה לחתור לנייטרליות" :ככל שהיא תעזור בגילוי מערכות-יחסים אמפיריות ,כך היא יותר נייטרלית" .שלא כמו סיווגים מלאכותיים ,שעוזרים רק לצורך המטרה המוגבלת שלשמה הם נבנים ,סיווג נייטרלי הוא בעל ערך למגוון של מטרות .זה אומר שכשאנו משווים בין טיפולוגיות ,אל לנו להתמקד רק בנושאים הספציפיים ובמושגים של המשתנים התלויים הספציפיים ,שהמחבר של סכמה פרטיקולרית ביקש לחקור; מרחב הסברי צריך להיות קריטריון בהערכה של כוחן ההסברי היחסי של טיפולוגיות השונות גם כן .באופן ספציפי יותר ,כאשר משווים בין ערכם של סכמות טיפולוגיות שונות ,שאלות אלו ראוי שיישאלו: ()1איזו טיפולוגיה מסבירה בצורה הטובה ביותר את שלל התופעות שהטיפולוגיות נדרשו להסביר במקור? ()2איזו מסבירה בצורה הטובה ביותר את שלל התופעות הרחב יותר שרלוונטי ומשמעותי בהערכה שלהתנהגות מערכות דמוקרטיות?
טיפולוגיות סיווגים של מערכות דמוקרטיות הם המשתנים הבלתי-תלויים במחקרנו .הן אמורות ,כפי שצויין, לתת לנו קריטריון שטחי למיפוי .מספר טיפולוגיות שמתאימות לתנאי זה ניתן לזהות או לפתח מטיעונים בספרות הקיימת .חסידי הגישה הליברלית מתחשבים בניסיון הבין-מלחמתי ומדגישים את חשיבותם של גורמים חברתיים ,מוסדיים ,תרבותיים ואידיאולוגיים בצד התשומה של המערכת .דאגתם הנורמטיבית העיקרית הייתה ליציבות דמוקרטית .טיפולוגיות הכלכלה הפוליטית ,שמתחשבת בפיתוח של המדינות המתועשות המתקדמות שאחרי-המלחמה ,הן פחות ממוקדות ,אבל מדגישות ,בין השאר ,את בתוך-התשומות ,את החלוקות המעמדיות והתפקודיות, את חלוקת הכוח הפוליטי לאורך השסעים המעמדיים או התפקודיים ואת חשיבותם של המבנים הביורוקרטיים -אדמיניסטרטיביים של המדינה .דאגות נורמטיביות עיקריות באופן גלוי היוו חלק קטן בספרות זו ,אמצעים לא-מצרפיים היוו חלק גדול יותר .הדאגות הנורמטיביות שהיו חשובות הן שאלות של שיוויון-זכויות וצמיחה כלכלית ,ואמצעים מצרפיים שלהתנהגות הוחלפו באמצעים ספציפיים יותר כמו מדד האבטלה ומדדי האינפלציה. אנו נציג קווי-מתאר בסיסיים של שלוש טיפולוגיות מהגישה הראשונה ושניים מהגישה השנייה. בכל אחת נדון בהתמקדות שסביבה היא נבנתה ,ואילו תוצאות הם נועדו להסביר .לכל אחת אנו גם נציג אילו מדינות מתאימות לסוגים שזיהינו ע"י הסיווגים.
הגישה הליברלית אלמונד וליפהרט ( )Almond and Liphart ב ,1956-כחלק ממאמץ כולל לפתח טיפולוגיה של מערכות פוליטיות רגישה לרמות של שונות של התפתחות פוליטית ,גבריאל אלמונד ( )Gabriel Almondהציע שמערכות דמוקרטיות הן משני סוגים :האנגלו-אמריקאית והיבשתית-אירופאית .התוויות הן לצורך נוחות .מה שהבדיל בין הסוגים הוא לא המיקום שלהן אלא רמת ההומגניות של התרבות הפוליטית ומידת הבידול התפקודי .נאמר על המערכות האנגלו-אמריקאיות שהן בעלות תרבות פוליטית הומוגנית ומבנה תפקודי עם בידול גבוה; המערכות יבשתית-אירופאיות ,חברות מפוצלות ובידול תפקודי קטן יותר .מערכת-היחסים בין אזרחים לארגונים פוליטיים היו גם-כן שונים .במערכות היבשתית- אירופאיות" ,הביטויים הפוליטיים המאורגנים...לובשים צורה של 'תנועות' או כתות ,יותר מאשר מפלגות פוליטיות .המשמעות היא שהשתתפות פוליטית היא יותר מעשה של אמונה מאשר של סוכנות" .המערכות האנגלו-אמריקאיות נחשבו יותר מפותחות ויותר יציבות .אלמונד טען שיציבות של מערכת דמוקרטית תוסבר בצורה הטובה ביותר ע"י הערכים והמבנים בתוך החברה שמעצבים באופן בסיסי את התשומות למערכת הפוליטית. הטיפולוגיה של אלמונד הייתה ,גם עפ"י הודאתו ,מקדמית וניסיונית .למרות שהיא פתחה דיון על סוגים שונים של מערכות דמוקרטיות ,הטיפולוגיה הוציאה ,למשל ,את הדמוקרטיות האירופאיות הקטנות ולכן לא הצליחה להפוך לסכמה סיווגית עיקרית לצורך ניתוח רחב ושיטתי של הבדלים חוצי-מערכות .יותר מעשור לאחר מכן ,ארנד ליפהרט ( )1968ערך שינויים משמעותיים בנוסחה של אלמונד .על יד כך ,הוא יצר טיפולוגיה שהפכה למקור מרכזי בספרות הפוליטיקה השוואתית. ליפהרט שמר על הדאגה של אלמונד ליציבות ולנאמנויות תתי-תרבות ,אבל הוא הבחין בכך שמספר דמוקרטיות אירופאיות עם תרבויות מפוצלות ובידול תפקודי נמוך היו לא פחות יציבות. זה הוביל אותו להשערה שניתן להתגבר על "פיצולים או שסעים תת-תרבותיים ברמת ההמון" ע"י שיתוף-פעולה של האליטות .זה כנראה היה המקרה במדינות כמו הולנד ,בלגיה ,אוסטריה ושוויץ, שבהן אליטות פעלו יחד כדי למזער את ההשפעות בעלות הפוטנציאל לפרק של השסעים החברתיים .במקביל ,אליטות השתמשו בערכים של התתי-תרבויות כדי לקדם את סמכותם וכך להגדיל את הסיכוי שהסכמים אליטיסטיים יתקבלו ע"י ההמון.
בהתבססו על אנליזה זו ,ליפהרט הציע טיפולוגיה שמבוססת על המבנה של חברה – הומוגני או פלורליסטי – ועל התנהגות האליטות – קואליציונית ( )Coalescentאו יריבותית (.)Adversarial הסכמה המרובעת שהתקבלה מוצגת בתרשים מס' ,1והיא משתמשת בשמות שליפהרט נתן לכל סוג ומציין את המערכות האירופאיות שמתאימות לכל קטיגוריה. ליפהרט הקדיש חשיבות רבה לסוגים של שסעים תרבותיים בחברה ,שאלמונד ראה כגורמים מכריעים עיקריים באי-יציבות דמוקרטית .במערכות עם תרבות פוליטית הומוגנית ,הדמוקרטיה תהיה יציבה אם האליטיות יהיו קואליציוניות או אם יהיו יריבתיות ,על אף שליפהרט העלה את האפשרות שיתר-קואליציוניות בכל רמות החברה יכול להצמיח מינים חדשים של מחאה. במערכות שבהן החברה הטרוגנית ומפוצלת תרבותית ,לעומת זאת ,לשסעים התרבותיים ערכיות כפולה .הם היו מקורות לעימות פוטנציאלי ואף התמוטטות מערכתית ,אבל הם גם יכלו לסייע בתהליך הייצוב ,אם האליטות של תתי-התרבות החליטו לשתף פעולה .זה יכול לרמוז שהסכמה של ליפהרט מדגישה גם את התשומות וגם את בתוך-התשומות כמכריעים בענייני יציבות .כפי שהיסלר וקבביק ( )Heisler & Kvavik, 1974ציינו ,הניתוח של ליפהרט מדגיש לא את המבנים
והתהליכים של המדינה שדרכם האליטיות משתפות פעולה ,אלא את הערכים שהם מביאים למפגשיהם .ערכים אלו יכולים להיחשב כיוצרים של ,לעומת נוצרים ע"י ,תהליכים ומבנים פוליטיים שדרכם מנוסחת מדיניות ומיושמת .זה עולה באופן ברור בסיכום של ליפהרט לסוג הדמוקרטיה הקונסוציאלית ,שהיא אבן-יסוד בכל הסכמה הסיווגית שלו. דמוקרטיה קונסוציאלית מחייבת שיתוף פעולה בין המנהיגים הקבוצתיים למרות השסעים העמוקים שמפרידים בין קבוצותיהם .לזה נדרש שהמנהיגים ירגישו מעט מחוייבות לשמירת האחדות של המדינה כמו גם לפרקטיקות דמוקרטיות .חייב להיות להם גם רצון בסיסי לפעול בשיתוף פעולה עם המנהיגים של הקבוצות האחרות ברוח של מתינות ופשרנות .בו בזמן הם צריכים לשמור על התמיכה והנאמנות של ההולכים אחריהם.
הטיפולוגיות שפיתחו אלמונד וליפהרט מייצגות ניסיון שיטתי לשימוש בערכי אליטה והמון ,ועקב כך בגורמי תשומה חברתיים ותרבותיים ,לצורך מיפוי סוגי מערכות דמוקרטיות .ליפהרט הדגיש מפורשות את התכלית ההסברית של הטיפולוגיה שלו" .בניגוד להשקפתם של חלק מהמבקרים... היא מקשרת את המשתנים הבלתי-תלויים של המאפיין הפלורליסטי או הלא-פלורליסטי של חברה ושל התנהגות אליטות למשתנה התלוי של יציבות חברתית" .בגלל שליפהרט הדגיש את החשיבות של "נייטרליות" בטיפולוגיות ,זה יותר מראוי שהטיפולוגיה שלו תיבחן לצד אחרות במובן של היכולת היחסית שלה להסביר תוצאות מערכתיות.
הטיפולוגיה של סרטורי למרות ההתמקדות שלה במפלגות פוליטיות ובמערכת המפלגתית ,הטיפולוגיה של ג'ובאני סרטורי ( )Giovanni Sartory, 1966, 1976של מערכות מפלגתיות מייצגת אולי האלטרנטיבה הכי חשובה ולעיתים קרובות מצוטטת לסכמה של אלמונד וליפהרט לניתוח ליברלי של מערכות דמוקרטיות ,בגלל ש"הסכמה משומשת באופן תכוף לא רק בשביל להבחין מערכות מפלגתיות אלא בין מערכות פוליטיות שלמות" .סרטורי ,גם כן ,מתרכז בצד התשומות של המערכת ומתייחס ליציבות דמוקרטית כדאגתו האולטימטיבית .גם הוא מייחס תפקיד חשוב לערכים פוליטיים .יחד עם זאת ,הגישה שלו די שונה .מצד אחד ,ההתמקדות של סרטורי היא לא על איך חלוקת ערכי המון ואליטה משפיעה על היציבות ,אלא איך המבנה של המערכת המפלגתית והדינמיקה של תחרותיות מפלגתית משפיעה על ההקשר הדמוקרטי שבו התחרות על קולות הבוחרים היא הכרח עליון .סרטורי מסביר את ההבדל בין גישתו לאלו שמדגישים שסעים חברתיים ,באופן בוטה: "שסעים הם לא 'הפתעות' שנופלות מהשמיים :הם יכולים להיבנות ולהשתקף בפוליטיקה; אבל באותה מידה הם יכולים להיבנות בפוליטיקה" .מצד שני ,סרטורי מעוניין רק בערכים שמוטמעים בצורה מוסדית במפלגות הפוליטיות בצורה של אידיאולוגיה פוליטית .לעומת הגישה של אלמונד וליפהרט ,אם כך ,סרטורי מודאג באופן בסיסי מהמוסדות (מפלגות פוליטיות) ,שהוא רואה כקריטיות לתהליכים המשפיעים על תשומות פוליטיות ,וכיצד מערכת-היחסים המובנית ובהכרח- תחרותית ביניהם משפיעה על הסיכוי של חיים דמוקרטיים יציבים.
מבקריו של סרטורי התייחסו אל הטיפולוגיה שלו כאל שיפור של האינטרסט המוסדי המסורתי ב"מספר של המפלגות" כאל הסבר לדינמיקה של מערכות דמוקרטיות .במפלגות ומערכת מפלגתית ( ,)1976הטיפול הרחב יותר של גישתו הכללית ,סרטורי דחה זאת בתוקף ,וטען במקום שהטיפולוגיה שלו עוסקת בשני מימדים ,אחד הוא משתנה בלתי-תלוי והשני הוא המשתנה המעורב החשוב ביותר .הראשון הוא "פיצול המערכת המפלגתית" (Party System ,)Fragmentationמצויין ע"י מספר המפלגות הפוליטיות רלוונטיות (כשלפעמים נותנים משקל
לאיזון הכוחות בין המפלגות) .סרטורי יוצק ארבע קטיגוריות )1( :שליטה של מפלגה אחת; ()2 שתי מפלגות; ( )3שלוש עד חמש מפלגות – פלורליסטית מתונה; ( )4יותר מחמש מפלגות – פלורליסטית קיצונית .משתנה המרחק האידיאולוגי ( )Ideological Distanceהוא רציף ,ולא אורדינלי ,למרות שסרטורי משתמש בנוכחותה של מפלגה "אנטי-מערכתית" כסמן עיקרי של מרחק אידיאולוגי גדול .המשתנים פיצול המערכת המפלגתית ומרחק אידיאולוגי נוטים להשתנות בו-זמנית ובהתאמה לאחר באופן ישיר :ככל שגדול יותר מספר המפלגות ,כך גדול יותר המרחק האידיאולוגי .זה יכול להסביר מדוע רבים סיכמו שמספר המפלגות המאפיין המגדיר את הטיפולוגיה שלו .אף על פי כן ,קריאה צמודה של הדיון של סנטוריני מבהירה שכוחה ההסברי של הסכמה שלו מתבססת ,לטענתו ,על השילוב של שני המשתנים .כפי שציין" ,עם שני מנבאים אלו בלבד (הבלתי תלוי והמשתנה המעורב העיקרי ,אידיאולוגיה) הסכמה כבר מתחשבת במספר גדול של משתנים תלויים וכבר ניבאה מגוון של טרנדים ותוצאות" .שילוב של השניים מוצג בתרשים מס' .2 מה סרטורי מקווה להסביר באמצעות הטיפולוגיה שלו? באופן הישיר ביותר ,הוא מבקש להסביר את "כיוון התחרות" בקרב המפלגות .בחיפושם אחרי קולות הבוחרים ,האם המפלגות נעות לכיוון המרכז הפוליטי (תחרות צנטריפטלית) או לחילופין לכיוון הקצוות (תחרות צנטריפוגלית)? הנטייה המנצחת מצויינת גם ע"י איך המפלגות מתמודדות ,ובסופו של דבר ,גם ע"י האם מפלגות ממרחב המרכז הפוליטי מוסיפות או מפסידות קולות יחסית למפלגות הקיצוניות .מפלגה שלטת, שתי מפלגות ומערכות פלורליסטיות מתונות מאופיינות ע"י תחרות צנטריפטלית ,מערכות פלורליסטיות קיצוניות נוטות לתחרות צנטריפוגלית .הראשון מכתיב קצב ממתן להתנהגות המפלגות ,כאשר כל המפלגות מחפשות להגדיל את האלקטורט שלהם באמצעות גיוס מצביעים מהמרכז על חשבון מפלגות יריבות .במערכות פלורליסטיות מקוטבות ,במקום זה ,יש "עמעום של המרכז" כאשר "כל המפלגות נלחמות אחת בשנייה עם מנטליות אידיאולוגית" .שני דפוסי התחרות המנוגדים הללו הם לא בהכרח פונקציה של רצון מנהיגי המפלגות ,למרות שיתכן וכן; במקום ,הם התוצאה ההכרחית של תכונות המערכת שמתוארות למעלה ,ושל מירוץ המפלגות אחרי קולות. כיוון התחרות מעניין את סרטורי לא רק בגלל שזה מתאים לתכונות התנהגותיות אחרות של המפלגות והמערכת המפלגתית ,אלא גם כי זה "האלמנט היחיד שבוודאות הוא תוצאה נחרצת של הפעילות הכוללת של הפוליטיקה" .לכיוון התחרות יש השפעה על יציבות ממשלתית ,על יכולת הממשלה להוציא לפועל מדיניות אפקטיבית (ולפעמים מדיניות כלשהי בכלל) ,על הלגיטימיות של הפוליטיקה ,ועל קיבולתה של הפוליטיקה "להתמודד עם משברים מפוצצים או ממקור חיצוני". סרטורי מציין נחרצות שכיוון התחרות משפיע על היציבות הכללית של המערכת ,יחד עם זאת הוא מכיר בכך שאפילו מערכות מקוטבות יכולות לשרוד ,בגלל שהן יכולות לפתח מנגנונים "בלתי-נראים" כמו מערכות תיווך ולקוחות לקידום הישרדותם .לכן ,זה יהיה ראוי ביותר לבחון את המודל שלו ברמה של האמצעים הספציפיים של תוצאות המערכת והתנהגות מערכתית.
הטיפולוגיה של פאוול השלישית בין הטיפולוגיות הליברליות היא מהזמן האחרון ,שהוצעה ע"י ג .בינגהם פאוול (G. .)Bingham Powell, 1981/82הטיפולוגיה של פאוול נועדה מפורשות לסקור את מערכת- היחסים בין "חוזקתה של המערכת המפלגתית" והתנהגותה של המערכת הפוליטית .כמו הטיפולוגיות הליברליות האחרות ,היא מניחה שגורמי התשומה הם החשובים ביותר בהכרעה עד כמה המערכת התנהגה היטב .נוסף על כך ,פאוול משלב (אבל משנה) אספקטים של גם "מספר המפלגות" וגם טיעוני שסעים חברתיים בתוך מסגרת העבודה שלו .הוא לא מניח עד כמה טוב כל סוג של מערכת צפוי להתנהג .כוונתו ,במקום ,היא להעריך את המשתנים שהשפעתם על המערכת נדונה בספרות המפלגתית. עם יוצא-מן-הכלל אחד חשוב (שנוגע למפלגות קיצוניות) ,לטיפולוגיה של פאוול יש שני מימדים: .1ראשית ,האם המערכת המפלגתית מייצרת פרלמנטים רוביים (Majority ?)Producingהעניין פה הוא :מה מוביל להתנהגות ממשלתית טובה יותר ,מערכת מפלגתית עם מעט מפלגות ,הטרוגניות מאוד ומאוחדות ,שמייצרות רוב ברור ( )Aggregative Majorityבפרלמנט ,או מערכת עם מפלגות יותר הומוגניות אבל גם יותר ייצוגיות בצורה עקבית ,שמייצרות פחות פרלמנטים רוביים .כפי שפאוול מציין, המימד הזה מקביל בדרכים שונות לקריטריון "מספר מפלגות" .אולם ,הגישה שלו מדגישה לא את מספר המפלגות אלא את השאלה האם נוצרים פרלמנטים רוביים ,או לא? היא גם מכילה את הדיון עתיק-היומין בתיאוריה הדמוקרטית על שיקולי- התמורות האפשריים בין הייצוגיות של המערכת המפלגתית לבין יעילות הממשלה. .2המימד השני הוא הקשר מפלגה-חברה :האם יש או אין קשרים חזקים ומובחנים בין מפלגות שונות וקבוצות חברתיות ( .)Linkage between Groups and Partiesהעניין כאן הוא האם התנהגות המערכת טובה יותר כאשר קשרים חזקים ,יעילים וממוסדים בין מפלגות ותתי-תרבויות ,מספקים למפלגות יכולת מובילית גבוהה
ומאפשרים להן "סמכותיות של ממשל ממושמע ויכולת לבצע מדיניות"; או כאשר קשרים חלשים מייצרים יותר חיתוכים-רוחביים של השסעים ומאפשרים יותר גמישות בביצוע מדיניות למפלגות הממשלה .למרות דגש מקביל על חשיבותה של תרבות פוליטית ,על מבנה תפקודי ועל ,כמו במקרה של ליפהרט ,גישת האליטות וקשריהם עם ההמון ,הטיעון של פאוול מדגיש את קשרים מוסדיים יותר מאשר ערכים ,לא קובע הנחות לגבי עמדות האליטה בנושא שיתוף-פעולה ,ובעיקרון אבל לא בפועל ,כולל קבוצות פונקציונליות כמו גם תתי-תרבותיות .תרשים 3משתמש בטיפולוגיה של פאוול כדי לקטלג כמה דמוקרטיות מתועשות מתקדמות בצורה הולמת. כאמור ,פאוול מציג בסכמה הכללית שלו יוצא-מן-הכלל אחד חשוב .הוא מציין את ההסכמה הרחבה בספרות שנוכחותן של מפלגות "קיצוניות" ,כלומר" ,מפלגות שמערערות על הלגיטימיות של המשטר עצמו ,שמבקשות מידה מסויימת של שינוי בסיסי בטבעו של הסדר הפוליטי" ,יכולה להוות סימן של חולשה של המערכת המפלגתית כמו גם "איום על המשטרים הדמוקרטיים" .זה צפוי להשפיע התנהגות המערכת ,בלי להתחשב בערכם של המשתנים האחרים של המערכת המפלגתית. תמיכה פופולרית מוצקה במפלגות קיצון נוטה להתקבל כאיום על יכולתה של דמוקרטיה לייצר יציבות ממשלתית ,להכיל קונפליקטים בתוך גבולות הדמוקרטיה ,להצליח להעביר כוח באחריות ומוכנות( .פאוול)1981 ,
לאור הטיעון הזה ,פאוול בוחן מערכות פוליטיות ,שמכילות מפלגות קיצוניות משמעותיות ,בנפרד בבואו לבדוק התנהגות ממערכתית ,ובכך יוצר סוג חמישי .לגישה זו יש בהחלט ערך כאשר מביטים עליה מההקשר של הספרות הקיימת .הוא קשור בצורה ישירה לטיעון של סרטורי על מפלגות אנטי-מערכתיות ובאופן עקיף על הדגש שלו לגבי מרחק אידיאולוגי .מעבר לכך ,ממצאיו של פאוול עצמו מרמזים על קשר חזק בין הימצאותן של מפלגות קיצוניות לבין אי-יציבות ממשלתית ,ובקשר פחות חזק לפרעות-רחוב. לפחות אזהרה אחת היא במקום .הזיהוי החיובי של מפלגות קיצוניות הוא מסובך ,כפי שניתן ללמוד מהויכוח הארוך על תפקידה של המפלגה הקומוניסטית במערכת הפוליטית האיטלקית
אחרי-המלחמה .פאוול נקט ,לפי הודאתו שלו ,בהבנה אופרציונלית רחבה בהגדרת מפלגות קיצון. הוא ייחס כקיצוניות לא רק מפלגות שמייצגות "מגוון רחב של עמדות על נושאים שונים ,אלא גם מגוון מוצק של עמדות בנוגע לשינוי במבנה הפוליטי של החברה" .מפלגות קומוניסטיות נכללו פשוט מפני שהיו קומוניסטיות ,למרות שפאוול מאשר שקיימות מחלוקות לגבי כמה אנטי- משטריות חלק מהמפלגות האלו היו .הוא גם התייחס למפלגות מרקע של מחאה-נגד-מיסים ,כמו זו מדנמרק ,כאל קיצונית .לכן זה פתוח לשאלה האם המערכת המפלגתיות שפאוול ייחס אותן כקומוניסטייות הן אכן מסווגות ככאלו. כדי לענות על השאלה הזו ,כוחה ההסברי של הטיפולוגיה של פאוול יכול להיבחן גם אם המערכות "הקיצוניות" שלו מטופלות כסוג נפרד וגם אם המערכות האלו נכללות בתאים המתאימים שלהם בטיפולוגיה הרחבה יותר.
הגישה הכלכלית פוליטית אם הטיפולוגיות שנסקרו עד כה השאירו חותם משמעותי בדיסציפלינה ,זה בגלל שמפלגות ומערכות מפלגתיות תפסו מקום מרכזי במודל הפלורליסטי ששלט בפוליטיקה ההשוואתית בשנות ה '50-וה .'60-במודל הזה( ,א) המערכת המפלגתית נראתה כצורה המוסדית המרכזית של אינטרס מאורגן ,ייצוגיות וגישור ,ונציגים מפלגתיים היו חשובים – אם לא חיוניים – ביצירת מנהיגות פוליטית( .ב) המערכת המפלגתית הייתה זירה מרכזית להעלאה של נושאים ויישובם בקרב אינטרסנטים חברתיים והייתה המנגנון דרכו המנהיגים הפוליטיים נתנו דין-וחשבון( .ג) מפלגות היו סוכני חיברות ,שסיפקו לקהל הבוחרים אוריינטציות ממושכות ,רגשניות ושכלתניות יחסיות לגבי נושאים פוליטיים .בקיצור ,ההשערה הייתה שהמערכת המפלגתית היא העקרון המבנה הבסיסי של הפוליטיקה הדמוקרטית .המעבר בשנות ה '70-וה '80-למודל הכלכלה הפוליטית ,לעומת זאת ,העמיד את המערכות המפלגתיות בהקשר מוסדי ומערכתי רחב יותר, וחידד את המוגבלות של השערה זו. ההתמקדות הדומיננטית והמשמעותית של הכלכלה הפוליטית החדשה היא על הקשר שבין הון ( )Capitalלעבודה ( – )Laborכל אחד מוגדר מיסודו כקבוצה פונקציונלית שחולקת אינטרס כלכלי-פוליטי "אובייקטיבי" .הנושאים התיאורטיים של מודל זה הם: .1כיצד קשרים אלו מובנים מוסדית .2סוגי האסטרטגיות והמקורות שכל אחד מניב במערכת-היחסים שלהם .3השפעתם של אילוצים (והזדמנויות) בכלכלה בלאומית הרחבה והבינ"ל .4תפקיד המדינה בגישור הקשר הזה .5איך השיקולים האלו יכולים להוביל למגוון דפוסים של קונפליקט או הסכמה בין הון לעבודה ולמגוון דפוסים של תוצאות מערכתיות ניתן לבודד תמורה כללית אחת בכלכלה הפוליטית של דמוקרטיות מתועשות כגורם תורם להופעתם מחדש של קשרי הון-עבודה בהתמקדות התיאורטית ובסדר-היום המחקרי .זה היה הסוף של הצמיחה וההתרחבות הכלכלית הקלה של שנות ה '50-וה '60-בדמוקרטיות המתועשות המתקדמות .התקופה של שגשוג יחסי הייתה אפשרית בחלקה ע"י סובסידיות אמריקאיות, ולפחות בקרב דעת החוקרים ,זה ייצר ציפיות לגיחתו של קונצנזוס חברתי .עם אחוזים נמוכים יותר של צמיחה ,ובהתאמה תוצרים חברתיים קטנים יותר לחלוקה ,שמלווים באיומים על יכולתה של מדינת-הלאום בתחומי האפקטיביות הפיסקלית וקיבולת החלוקה-החוזרת, קונפליקטים בין הון לעבודה ,ש"יושבו" בדרכים מגוונות במדינות השונות בתקופה שמיד אחרי- המלחמה ,הגיחו מחדש. כתוצאה מכך ,עניין חדש התפתח בניתוח האסטרטגיות של העבודה במדינות ובתנאים שונות, במיוחד הקשר בין כלכלה ופעילות פוליטית והקשר ההדדי בין הצורות הארגוניות שלהם – ארגוני עובדים ( )Trade Unionsומפלגות פוליטיות .השונות לאורך המקרים של התוצאות המערכתיות קשורה בוודאות לענייני הכלכלה הפוליטית – אחוזי שביתות ,אחוזי צמיחה ,אינפלציה ,אבטלה, חלוקת הכנסות – והקישורים הנראים שלהם עם סוגים שונים של קשרי הון-עבודה ואסטרטגיית עבודה ,גם כן תפסה את עין החוקרים .שתי הטיפולוגיות שיידונו בחלק זה מתמקדות על המקום של העבודה בכלכלה הפוליטית הלאומית. שתי תימות (נושאים) מהספרות של הכלכלה הפוליטית של הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות נובעות ישירות מהקשר של מפלגות ומערכות מפלגתיות לתוצאות מערכתיות .התימה הראשונה היא הייצוב התאגידי של קשרי הון-עבודה .התימה השנייה היא הקשר שבין הכוח של העבודה ועמדות המיקוח שלה בזירה הכלכלית ,הכוח הפוליטי של העבודה ,ותוצאות מערכתיות לטובת מעמד העובדים .הטיפולוגיה השנייה מתבססת על מחקר שקשור לתימה הזו .למרות שההצגה שלנו היא לא טיפול מדוקדק ,אנו מאמינים שהיא גם מייצגת את העניינים של הספרות הרחבה על הכלכלית הפוליטית וגם קשורה ישירות לנושאים התיאורטיים והאמפיריים שמועלים בפרק זה.
טיפולגיית העבודה המוכללת שמיטר ( ,)Schmitter, 1974פניטץ' ( )Panitch, 1979ואחרים זיהו מבנים של אינטרסים מובנים וייצוגיים שמתקיימים לצד ומתקשרים עם מערכות מפלגתיות אבל יש להם דינמיקה מוסדית עצמאית .מבנים ארגוניים אלו "מוסיפים גלגל-שיניים נוסף ...למנגנון הפוליטיקה הייצוגית הדמוקרטית .הסדר המוסדי ,שבו בחירות תקופתיות ,מפלגות פוליטיות וממשלות מבוססות- פרלמנט הם האלמנטים העיקריים ,מוסף ( )Supplementע"י סידור פוליטי שמורכב מקבוצות אינטרס מאורגנות ראשיות ,מעמדם הפרוצדורלי היחסי שלהם (מרחב ההשפעה שלהם על חקיקה ותכנון מדיניות במישור הלאומי) ,וגופי ייעוץ וגישור". מספר נקודות נוצרות בעקבות זה: .1כמה תוצאות מערכתיות מוסברות טוב יותר ע"י הסדרים מוסדיים במעגל-השיניים התאגידי מאשר ע"י הסדרים בקשר מפלגות-קבינט-חקיקה. .2הסדרים מוסדיים ותוצאותיהם הנגזרות בזירת המפלגות יכולים להיות בחוסר-סדר – עם מספר גדול של מפלגות אידיאולוגיות עם קשרים חברתיים חזקים ושינויים תכופים באיוש השרים ,לדוגמה – והמערכת הפוליטית נותרת יציבה ,ואפילו מתפקדת טוב במקרים מסויימים ,כתוצאה מהסדרים מייצבים שנעשו בזירות אחרות של גישור אינטרסים. .3האסוציאציה בין תקופות היסטוריות או חופש חברתי נראה לבין התנהגות כלכלית טובה מצד אחד ,והמאפיינים של המערכות הפוליטיות מצד שני ,יכולים להטעות אם הסדרים תאגידיים נוכחים בסביבה. שמיטר חקר ,למעשה ,את ההשלכות של מבנים תאגידיים על שורה רחבה של אינדיקטורים של התנהגות .הגישה שלו ראויה לתשומת-לב בגלל הדגש הנחרץ שלה על בתוך-תשומות ,והוא גם משתמש בשורה רחבה של מודדי-התנהגות ,כולל גם משתנים פוליטיים וגם כלכליים-פוליטיים. למרות האיפיון הזמני בהכרח של ממצאיו ותקופת הזמן המוגבלת שמעורבת ,העבודה של שמיטר מציעה שלדפוסים תאגידיים יש השפעה חזקה על התנהגות המערכת ,לרוב באופן חיובי. דגש על הדינמיקה העצמאית של הסדרים תאגידיים ,בכל אופן ,צריך לאזן ע"י הכרה בקשרים של הסדרים אלו עם מפלגות ומערכות מפלגתיות .מספר חוקרים טענו שהסדרים תאגידיים נוטים להיות ממוסדים כאשר מפלגות דמוקרטיות סוציאליסטיות נמצאות בשלטון .יש ,מעבר לכך, עדות שתמיכה ממשלתית משפיעה על מספר תוצאות מערכתיות .מפלגות מהשמאל ,למשל, מקושרות עם אחוזי אבטלה נמוכים ומאמצי הפצה-מחדש חזקים יותר .קראוץ' (,)Crouch לעומת זאת ,מתכוון ליכולת המענה של המדינה לדרישות מצד מעמד העובדים ,שממעיטה בערך הצירוף התומך ספציפית של הנבחרים הרשמיים של המדינה. בהתבסס על תיאוריות על המרכזיות של מבנים תאגידיים והשפעתה של עבודה מיוצגת בממשלה, הרכבנו טיפולוגיה דו-מימדית שמציינת הכלה או הדרה של מוסדות העבודה בכלכלה הפוליטית הלאומית .המימד הראשון הוא "הכלה תאגידית" ( ;).Corporate inclusion, C.Iהשני הוא "נוכחות בממשלה" ( .).Presence in Government, G.Iהראשון היה אמור להימדד לפי היקף ההתמקחות הריכוזית הדו-צדדית או התלת-צדדית הממוסדת בין איגודים ,איגודי מעסיקים וממשלה .בפועל ,לעומת זאת ,חוקרים השתמשו במדד מרכזיות שמודד את שיעור הימצאותם של מנהיגים מתוך תנועת האיגודים הלאומית בתוך הקונפדרציות הלאומיות .המדד הזה נחשב לכלי אמין לבדיקת בקונספט הרחב יותר של הכלה תאגידית .המימד השני נמדד ע"י אחוז המושבים בקבינט שנמצאים בידי השמאל( .שרטוט )4
הטיפולוגיה שהתקבלה היא בהחלט פשוטה למדי .אנו מודעים למגבלויותיה ,במיוחד במימד ההכלה התאגידית (בהנחה שהוא לא משתנה לאורך התקופה שאחרי-המלחמה) וההבחנה השרירותית בין קטגוריות הגבוה והנמוך בשני המימדים .הניתוח של כל הטיפולוגיות שאנו מציעים ,לעומת זאת ,נועד להסביר טרנדים ,גם בתוך וגם חוצי מקרים ,לעומת ואריציות סביב קווי טנרד .ההתמקדות הזו היא פחות תובענית מבחינה אמפירית ,ובהתחשב במקרים ובמדדים, די מתאימה .הלוגיקה שביסודה של הטיפולוגיה שווה בדיקה ,אפילו במצבה הנוכחי. בנוגע לכוחה ההסברי היחסי של טיפולוגיית העבודה המוכללת בהשוואה לטיפולוגיות הפלורליסטיות ,אנו מצפים להסברים מוצלחים יותר לתוצאות כלכליות-פוליטיות כמו אבטלה, אינפלציה וצמיחה כלכלית .התוצאות יכולות לעזור לנו להבהיר נושאים פנימיים בגישה הכלכלית פוליטית .לדוגמה ,הקשר בין ממשלות שמאל לאמצעי התנהגות ספציפיים יכולה להיות קשורה לנוכחותם של מבנים תאגיגיים .ע"י חידוד של הטבלה בתרשים ,4אנו יכולים למעשה להעריך את תרומתם הבלתי-תלוייה של תאגידים ושל הרכב הממשלה בהסבר התוצאות.
טיפולוגיית כוח העבודה בניגוד לטיפולוגיית העבודה המוכללת ,טיפולוגיה זו ממעיטה בערכם של ההשפעות הבלתי- תלויות של הסדרים תאגידיים על תוצאות מערכתיות .היא התפתחה ממחקר על מדוע מערכות כאלו של גישור-אינטרסים נוסדות מלכתחילה .לפי קורפי ( )Korpiושליו ( ,)Shalevשעבודתם השפיעה רבות על טיעונינו, במקום לראות את מערכות-הקשרים התעשייתיות הממוסדות כגורמים חשובים ובלתי-תלויים של היקף הקונפליקט התעשייתי( ,עלינו לנהוג במוסדות אלו) ראשית כמשתנים מתערבים ,שהם בעצמם תלויים במבנה הכוח של החברה ...המוסדות של הקשרים התעשייתים יכולים להיחשב כמשקעים מקונפליקטים חברתיים קודמים וכניסיונות מהורהרים של המפלגות ליצור שגרתיות בחילופי מערכות-הקשרים ולהתכלכל על מקורות הכוח.
למרות שלמוסדות אלו יש חשיבות כאשר הם נוכחים ,רציפות נוכחותם תלויה על מקורות הכוח של העבודה ,שמשתנה לפי מידת המעורבות של תנועת העבודה .למרות שקורפי ושליו התמקדו על תוצאה ספציפית ,קונפליקטים תעשייתים ,הגישה שלהם יכולה להיות מיושמת במידה רחבה יותר. הטיעון שכוחה של העבודה הוא גורם יסודי להסדרים תאגידיים ,ובמידה נרחבת שכוח העבודה משפיע על תוצאות מערכתיות כמו רמת החלוקה-מחדש הלאומית ורמת האבטלה ,מתנגש עם הפירוש המרקסיסטי לתאגידים ,ולתוצאות שמבטיחות רווחים קצרי-טווח למעמד הפועלים ,כאל אסטרטגיה קפיטליסטית שבאה למנוע משבר כלכלי בקפיטליזם המאוחר ע"י קנייה של עבודה (או לפחות נציגיהם) .מנקודת מבט זו ,הסדרים תאגידיים לא-יציבים מטבעם ומדינת הרווחה היא מכירת מעמד העובדים ע"י הסוציאל-דמוקרטיה .מנקודת המבט של העבודה הכוחנית,
לעומת זאת ,מבנים תאגידיים אמורים להיות יציבים כל עוד כוחה היחסי של העבודה נשמר. נוכחותם הרצופה והשפעתם של ההסדרים התאגידיים ישתנה בהתאם לכוחה של העבודה :אם העבודה תיחלש ,כך גם ההסדרים התאגידיים; אם העבודה תתחזק ,היא יכולה להתקדם מעבר לתאגידיות לאסטרטגיה אמיצה יותר .המצדדים בטיעון זה יראו סביר להניח ב"קפיטליזם רווחתי" מעבר הולם לסוציאליזם ומשם לקידום האינטרסים ארוכי-הטווח של מעמד העובדים.
טיפולוגיית העבודה הכוחנית מודדת את הקיבולת המובילית ( )Mobilization Capacityשל תנועות מעמד העובדים אבל לא את השתתפותן של מפלגות שמאל בממשלה .העדפנו להתייחס לאחרון כפועל יוצא של הקיבולת המובילית ,למרות שאנו מבינים שלממשלות-שמאל יש אפקט הדדי על קיבולת מובילית ,ע"י תמיכה באיגודים מאורגנים ובעזרה למירכוז האיגודים. התועלתיות בעבודה על עבודה כוחנית ,לעומת זאת ,הוא בהבחנה בין הפצה חברתית של כוח ודפוסים ספציפיים של השתתפות במוסדות פוליטיים .להביא השתתפות בממשלה ישירות לטיפולוגיה יהיה התחמקות מהקשר בין כוח חברתי לבין דפוסים פוליטיים אלו .לכן ,הטיפולוגיה הזו מודדת קיבולת מובילית ע"י שני מימדים :קיבולת כלכלית ( ,)Economic Capacityנמדדת ע"י היחס בין חברי האיגוד לכוח העבודה האזרחי הלא-חקלאי ,וקיבולת פוליטית (Political ,)Capacityשנמדדת ע"י יחס ההצבעה לשמאל .ראה תרשים 5ליישום של הטיפולוגיה הזו. טיפולוגיית העבודה הכוחנית שמה פחות דגש על בתוך-תשומות ועל מוסדות מאשר הטיפולוגיה הכלכלית פוליטית הראשונה .יחד עם הדגש שלה על תשומות חברתיות ,היא עדיין נפרדת מהטיפולוגיות הפלורליסטיות שכבר נסקרו .לא כמו הדגש הפלורליסטי על ערכים ותרבות פוליטית ,טיפולוגיית העבודה הכוחנית ניגודי-עניינים בין קבוצות שנגרמות ע"י תהליך הייצור, והיא מטפלת בקשרים בין קבוצות כאל תהליך התמקחות שבו המקורות מונעים אסטרטגית כדי להגן על אינטרסים כלכליים-פוליטיים. מספר נקודות נגזרות מכך .ראשית ,אם טיעוני העבודה הכוחנית מחזיקים ,מערכת הקשרים בין תאגידים והתנהגות פוליטית וכלכלית ,שנמצאת בבסיסה של טיפולוגיית העבודה המוכללת, אמורה להיות מוחלשת כאשר מתחשבים בהשפעת חוזקה של עבודה .עם המספר הקטן של מקרים ,ובעייתיות ברורה מאליה של שונות משותפת בין חוזקה של העבודה ותאגידיות ,זה עלול להיות בעייתי להגדרה. המקרים שבהם יש חולשה יחסית של העבודה יחד עם מוסדות תאגידיים יהיו לערך במיון מערכות הקשרים בין חוזקה של העבודה ותאגידיות .הולנד שוב עלולה להגיח כמקרה קריטי ,כי היא ממוקמת גבוה במדד הריכוזיות האיגודית ונמוך בכוח העבודה ובנוכחות השמאל .סדרה אחרת של מקרים שיהיו בעלי חשיבות דומה הם המקרים שבהם חוזקה של העבודה ותאגידיות נמוכה מתרחשים יחדיו .דרך אחת לענות על השאלה היא דרך משתני נסיגה מדומים ,בשימוש של
טיפולוגיות תאיות שונות כקטגוריות ההתייחסות וגיוון של הרכב קטיגוריות המשתנים המדומים ,כדי להשוות עד כמה הסדרים טיפולוגיים שונים של המקרים מסבירים תוצאות פוליטיות וכלכליות-פוליטיות. שנית ,הקשר בין נוכחות סוציאל-דמוקרטית בממשלה לבין מגוון של אמצעי התנהגות עלול להיות מוחלש ,ברגע ששולטים בחוזקה של העבודה .שוב ,זה עלול לגרום לטיפולוגיית כוח העבודה שלנו להתנהג שונה מטיפולוגיית העבודה המוכללת; הבדלים אלו אמורים לצוץ ביכולת היחסית של הטיפולוגיות להסביר מספר תוצאות מערכתיות.
פשרה מעמדית וריסון שכר בגישות הכלכליות-פוליטיות בבסיסן של הגישות הכלכליות-פוליטיות נמצא הטיעון על נוכחותה וחשיבותה של פשרה מעמדית בדמוקרטיה קפיטליסטית .חילוף ( )Exchangeכלכלי בין הון לעבודה הוא הבסיס לפשרה מעמדית .עובדים מקבלים את השמירה על הרווחים ע"י ההון על בסיס ההבטחה שרווחתם החומרנית של העובדים תשתפר בעתיד .פשרה הופכת משחק-סכום-אפס למשחק חיובי של שיתוף פעולה ,והופך את ההסכמה לפשרה לרציונלית עבור שני השחקנים הקולקטיביים הללו .עבודה והון יכולים לתמרן כדי לשפר את עמדותיהם היחסיות אבל ,בו-זמנית ,יש להם אינטרס משותף בתרומה להתרחבות הבסיס החומרני של החילוף .קשרי החילוף בין הון לעבודה מתווכים בהסדרים תלת-צדדיים שכוללים את המדינה .הקיבולות המוסדיות של המדינה גם מחזקות את הבסיסים החומריים של הפשרה וגם עוזרות להבטיח שתנאי הפשרה נשמרים. המחשבה על ריסון וולונטרי של השכר מתוך מעמד העובדים היא הרחבה טבעית של ההתענייניות בפשרה מעמדית .המוכנות של העובדים להשלים עם מגבלות על דרישות השכר ולהשלים עם רמת שכר נמוכה יותר בגלל מצב של תעסוקה מלאה ,מעוצבת ע"י מספר סדרות של גורמים)1( : ראשית ,יש את התנאי המסחר של החילוף עצמו .בד"כ מקובל לשער שהעובדים יסכימו לפיקוח על השכר כאשר הם יצפו לסוג כלשהו של פיצוי לא-מהשוק ,כמו הגדלה של השכר החברתי ,או כאשר הקרבה לטווח הקצר של הטבות שכר באה על חשבון רווחים חומריים בטווח הארוך .זה קשור לציפייה שחלק מהרווחים שיהיו כתוצאה מריסון השכר יושקעו חזרה בכלכלה הלאומית למען התכלית של רציונליות כלכלית .שני סוגים של חוסר-וודאות נמצאים בטיעון זה :חוסר- וודאות הדדי האם השחקן השני יעמוד בתנאי ההסכם ושינויים בלתי צפויים באווירה הכלכלית שהופך את החילוף לפחות אטרקטיווי לשני השחקנים. ( )2הסברים של ריסון שכר מצביעים גם על עמדה בכלכלה הבינ"ל .כלכלות קטנות ,תלויות-יצוא, צריכות להקנות חשיבות לשמירת רמת התחרותיות בשווקים הבינ"ל .הארגון של העבודה הוא גורם שלישי שאחראי על ריסון השכר .כאשר איגודי עובדים מארגנים חלק גדול של כוח העבודה ומתחברים לקונפדרציה חד-פסגתית שמצליחה לשלוט בהתנהגות הפקידות הגבוהה ,אזי ריסון שכר סביר יותר שיתרחש .תחת תנאים אלו ,העמדה המונופוליסטית של פסגת החיבור מעניקה אמצעים מהלא-שוק לספק את ריסון השכר .החבורה מתנהגת כמיישמת של מדיניות ציבורית, כשיישום פירושו במקרה זה הוא שמירה על כפיפותה של הפקידות הגבוהה למדיניות הריסון. מנקודת מבטם של פקידי המדינה ,הסדר זה מסמל פיחות בסמכות הציבורית לטובת גוף מאוגד ואמצעי שליטה על פעילות בחברה האזרחית .ריסון שכר ,אם כך ,נעשה אפשרי בדיוק בגלל הכוח המונופולי של ארגוני העבודה .בנוסף ,איגודי עובדים שהם "ארגונים מקיפים" סביר יותר שיעדיפו לייעל את החלוקה-מחדש כדי להעצים את רווחתם של חבריהם .כאשר ריסון שכר הוא נוכח ביציבות בתנאים אלו ,אנו נצפה ליחסית אחוזים נמוכים של אבטלה ואינפלציה ויחסית אחוזים גבוהים של צמיחה כלכלית. ( )3כוח העבודה יכול להיות כפוף וריסון השכר ייאכף לא-וולונטרית גם ישירות דרך השוק. הדפוס של התנהגות כלכלית יהיה שונה בדרך הזו .למרות שאחוזי הצמיחה יהיו גבוהים יחסית והאינפלציה תהיה נמוכה יחסית ,האבטלה תהיה גבוהה יותר מאשר בדרך הראשונה ,שפועלת דרך התאגדויות העובדים .אסטרטגיית-שוק זו יכולה להתלוות ע"י התערבויות פוליטיות להחלשת העמדה של שותפויות העובדים בשוק העבודה. ( )4מאפיינים של המערכת המפלגתית ,גם כן ,משפיעים על הופעתו של פיקוח על השכר .מפלגה סוציאל-דמוקרטית ,שיכולה למשול לבד או בקואליציה ,יכולה להשקיט את חששות מעמד העובדים לגבי החילוף שבבסיס ריסון השכר ע"י ,לדוגמה ,הבטחה לקידום השקעת הרווחים בשוק המקומי .מפלגה סוציאל-דמוקרטית בעלת גישה נרחבת למשרדי הממשלה סביר להניח שתפתור את הדילמה האלקטורלית שניתחו פרצוורסקי ( )Przeworskiוספרגו (.)Sprague הצלחתה של אסטרטגיית ה"מעמד-על" ( )Supraclassתלויה בקשר בין מפלגה לאיגודי עובדים. איגוד עובדים מאורגן היטב יכול להמשיך לפקוד את קולות מעמד העובדים למפלגה וכך למזער את הנזקים הקשורים לאוריינטציה האלקטורלית שלו .הצירוף המאוחד של כוח מאורגן בשווקי העבודה יחד עם כוח פוליטי במיוחד תורם לצמיחה כלכלית .תנועת עבודה חזקה פוליטית שחסרה כוח אירגוני לא תוכל ליישם את הפיקוח על השכר .הנוכחות של איגודיות ללא כוח פוליטי תניב לעובדים סיכון בבחירת ריסון שכר .בשני המקרים ,ההשלכות של תפקודיות כלכלית ,כולל צמיחה ,הן שליליות.
( )5ריסון שכר יכול להימצא גם ללא הקשר הסוציאל-דמוקרטי הזה בחברות שבהן קולות מעמד העובדים מחולק בין מספר מפלגות ,שמייצגות תתי-תרבויות מגובשות ומאורגנות היטב .תחת תנאים אלו ,פשרה מעמדית ,שממוסדת באירגונים ייחודיים לכל מעמד בדרך הסוציאל- דמוקרטית (כמו בהולנד) ,מושגת מתוך תתי-התרבויות ונשמרת דרך פיוס בין-קבוצתי .הולנד משלבת בין מאפיינים אלו של פוליטיקה תאגידית וקונסוציונלית .בגלל דפוס זה של ארגון תת- תרבותי ,הסכמי שכר לא נישאים וניתנים ישירות בין פסגת ועידה של עובדים והון לפי מסורת ההתמקחות הקולקטיבית החופשייה .במקום זה ,המדינה משחקת תפקיד גדול יותר ומפקחת על מדיניות תשומות רשמית .כתוצאה מכך ,שסעים אתניים ודתיים לא אמורים לערער על הפשרה המעמדית דרך השפעתם על הקיבולת הארגונית של ההון ושל העבודה ועל יכולתה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית להניע את הפוטנציאלי התחיקתי שלה .בנוסף ,כאשר תתי-תרבויות מפוצלות לאורך קוים מעמדיים יותר מאשר הזוילן ( )Zuilenההולנדי ,או הפילרים ( )Pillarsכמו באוסטריה ,הפוליטיקה של ריסון השכר תידמה יותר למודל התאגידי .הקואליציות הגדולות של ממשלות אוסטריה בין השנים 1949ל ,1966-על אף שלעיתים תכופות הן מזוהות כקונסוציונליות הפגינו פשרה מעמדית בצורה ישירה יותר מאשר הפוליטיקה הולנדית באותה תקופה ,על ממשלות הקואליציה ועיקרון היחסיות שלה. למרות ששמיטר הדגיש את יכולתו של התאגיד לשמור לאורך זמן על מעמדו ,מחקרים אחרים הדגישו את שבריריותו של ריסון השכר .חלק מהגורמים להתפרקותו של הריסון ניתן לקטלג לארבע קטיגוריות )1( :חילוף לא-הוגן" )2( ,טרמפיסטים" ( )Free-riders), (3התקוממות של הפקידות הגבוהה ( )Rank-and-file) (4ועימותי מעסיקים-עובדים )1( .שינויים בתנאי החילוף שבבסיס הריסון יכולים להשפיע באופן מזיק לקיומו לאורך זמן .חוסר יכולתה של הממשלה לשלוט על המחירים באופן שווה לרמת הריסון ,או לספק פיצוי לא-מהשוק (כמו פנסיה או פיצויי מחלה טובים יותר) יוצר תפיסות שתועלות הריסון לא יחסיות לעלותו .בעיות אלו נוצרות לרוב מלחצים מהכלכלה הבינ"ל ,שבעיקר במחזורים מסויימים ,פועלים להעביר אינפלציה או להחליש את הבסיס הפיסקלי של המדיניות הציבורית. ( )2אפילו כשהחילוף נחשב כהוגן ,לעומת זאת ,ישנם מקורות אחרים של חוסר-יציבות .ישנן בעיות של פעילות קולקטיבית שמקננת בתוך החילוף ,כאשר אירגוני העסקים והעבודה שנושאים ונותנים בהתמקחות קולקטיבית הם שחקנים קולקטיביים .עובדים רציונליים ,בעלי אינטרס- עצמי ,יעדיפו לדרוש שכר גבוה יותר ו"טרמפים" על חשבון הרווחים הקולקטיביים שנוצרו ע"י ריסון השכר של עובדים אחרים; איגודי תעשיה שלא נמצאים תחת קונפליקט בין-איגודי ברמת המפעל ,פחות נוטים לעימות סביב פערי שכר ,ופחות סביר שיהיו בעלי מסורת אוטונומית המיוחסת לאיגודים מקצועיים לא-תעשייתים; וכאשר מתקיימים סיבובים חוזרים ונשנים של משאים ומתנים בנושא השכר שיכולים ליצור בסיס רעוע לריסון שכר ,שהעובדים עושים את השיקול של הפסד בטווח הקצר מול הרווחים האפשריים בטווח הארוך ,אם הוא יישמר. ( )3כאשר ריסון השכר נידון דרך איגודי עובדים ריכוזיים ,בעיה נוספת עלולה להופיע לאורך הזמן .איגודי עובדים שמחוייבים לריסון השכר ולפשרה מעמדית הם בו-זמנית המיישמים של המדיניות הציבורית והנציגים של הפקידות הגבוהה ,ומנהיגי איגודים צריכים לאזן את התפקידים הלעיתים סותרים הללו .יותר מדי אוטונומיה לאיגודים מקומיים יכולה להפוך את היישום לבעייתי; מעט מדי עלולה להרחיק חלקים מהחברות .התקוממת של הפקידות הגבוהה, שמבוטאת כדרישות להגברת האוטונומיה של איגודים מקומיים ברמת הפירמה או המפעל ,היא תוצאה מתקבלת על הדעת של הביורוקרטיזציה של היחסים המתועשים )4( .לבסוף ,הלכידות של ארגונים יחודיים-מעמדית יכולה להתפרק כאשר חלקים מהעשקים והעובדים פורשים מהתמקחות השכר המרכזית כדי לדון ברמת הסקטור או הפירמה .זה יכול לקרות כאשר היצרנים מזהים שוק שיכול לצוף ומוכנים להציע שכר מעל הנורמה ,שנקבעה דרך ריסון השכר ,כדי לעמוד בדרישות כוח האדם ולוח הזמנים של הייצור. נוכחותה של פשרה מעמדית מייצבת דמוקרטיה קפיטליסטית במובן הספציפי ,שתחת הפשרה, דמוקרטיה לא תוחלף ע"י "דיקטטורה קפיטליסטית" או "אוטוקרטיה של עבודה" .הפשרה נותנת לדמוקרטיה יכולת משילות גם כן ,דרך אירגונים מבוססי-מעמד ותתי-תרבויות .באותו זמן, תוצאות בלתי-צפויות של הפשרה יכולות להציג נושאים ובעיות פוליטיות חדשות. צמיחה כלכלית היא גם מטרה וגם תנאי-מקדים של הפשרה המעמדית .האחרון מועבר דרך רגולציה ממשלתית רחבה של הכלכלה המקומית .תחת תנאים אלו ,המערכת המפלגתית ואירגונים אינטרסנטיים לא רק חולקים הסכמה רחבה ,אלא גם מורידים את האפשרויות לאופוזיציה נגד ניהול כלכלי-פוליטי ביורוקרטי ,מוכוון-צמיחה ,לבוא לידי ביטוי במוסדות הקיימים לגישור בין-אינטרסים .תנועות חברתיות חדשות -עם שורשים באירגונים מקומיים ,עם מחוייבות לערכים של ביזור ,קהילתיות בקנה-מידה קטן ומודעות סביבתית ,ועם קשרים למפלגות פוליטיות חדשות -עלולות לצוץ כתוצאה מכך. מדינות הרווחה הנרחבת שמזוהות עם הפשרה עלולות לייצר בתגובה צורות של מחאה סביב סוגיות כמו חלק נטל המס והגודל ,היעילות והבסיסים התכנוניים של מדינות ומדיניות ציבורית. עד לשיעור הצלחת הפשרה המושגת בחלקה ע"י השימוש בעובדים זרים כדי להגן על תעסוקתו של כוח העבודה הטבעי ,יכולה להתפתח מוביליות פוליטית כדי להגן על זכות-היתר בגישה של
האזרחים לרווחים מסופקים-מהמדינה של הפשרה .התהליך האחרון הזה ממחיש סוג אחד של מגבלה להגיון המכליל של פשרה ותאגידיות ואת המתח האפשרי בין רגולציה מקומית ובין ליברליזם בינ"ל בכלכלות חופשיות. נטען שפשרה מעמדית מאפיין מערכתי של חברה .השקפה זו נטמעה יפה עם המחקר המוקדם על תאגידיות ,שגם בחן מערכות של גישור בין-אינטרסים ברוחב-חברתי .שני גופי מחקר אלו התכנסו אל ניתוח של הקשרים בין הון לעבודה בתנאים מתועשים .המחקר הנוכחי החל להפריד לגורמים את התאגידיות .תשומת-לב רבה יותר ניתנה לתאגידיות ב"רמה-בינונית" ,שבה "השחקנים הקולקטיביים הרלוונטיים הם לא פסגות ועידה מעמדיות ,אלא אירגונים שסוגרים ומגינים על אינטרסים ספציפיים של סקטורים ומקצועות" .העבודה הזו קשורה הרבה פחות להשקפה שבמרכזה-איגוד או להקשרים תעשייתים ,למרות שחלק ממה שתואר תחת העמודה (המוגבלת) התאגידית גם כן מזכיר צורות של קליינטליזם.
משתנים תלויים לא משנה כמה אלגנטית ומספקת בהסברה תהיה ,טיפולוגיה היא טובה במידה שבה היא מאפשרת לנו להבין ולהסביר .בסוף החלק המתודולגי ,הצענו שתי שאלות לחקירת הניתוח של הכוח ההסברי היחסי של הטיפולוגיות השונות .כדי לחקור את השאלות ,עלינו לזהות משתנים תלויים שלפחות חלק מהסיווגים ביקשו להסביר ,ששמרו על אינטרס אמפירי ,שהשתנו ממדינה למדינה ,ושהייתה להם חשיבות פוטנציאלית בהערכת התפקוד של מערכות פוליטיות בדמוקרטיות המתועשות המתקדמות .חלק זה דן באילו סוגי משתנים יכולים (ויכולים שלא) לעזור בהצלחה בניתוח השוואתי של טיפולוגיות .בגלל שהבחירה שלנו היא בהכרח שרירותית, המשתנים שנידונים להלן הם לא היחידים שיכולים להתאים .הם כולם עונים על הקריטריון הנדרש בעודם נושאים את השינוי בהתמקדות במחקר ההשוואתי של מערכות דמוקרטיות.
רעיון היציבות כפי שכבר צויין ,הספרות של אחרי-המלחמה על מערכות דמוקרטיות התמקד על החיבור בין סוגי משטרים ויציבות פוליטית .יחד עם זאת ,רעיון היציבות הוא ,גם מהסיבה התיאורטית וגם מהסיבה האמפירית ,נקודת התחלה בעייתית ולא-הולמת לבחירת משתנים תלויים. באופן אינטואיטיבי ,יציבותו של משטר מסתמכת על "יכולתה של המערכת לשרוד אי-סדר" או הסבירות שהיא תעשה כן ,אשר ,בתורה" ,תסתמך על הקיבולת שלה להתמודד ביעילות עם הבעיות שעומדות מולה ולהסתגל בגמישות לנסיבות משתנות" .כדי להפוך את המובן של יציבות למשמעותי אמפירית ,לעומת זאת ,עלינו ליצור הגדרת גבולות (כדי לתת משמעות אמפירית למושג "אי-סדר") ולזהות תופעות (ודרכים למדוד אותן) שיציינו סבירות גבוהה או נמוכה להישרדות. המשימה הראשונה היא לא קשה למדי ,במיוחד בשביל הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות. השנייה מציגה בעיות קשות ,במיוחד כאשר מתמודדים עם דמוקרטיות "מתמשכות" ( )Continuingולא "היסטוריות" (.)Historic למשטרים היסטוריים שבאו והלכו ,ניתן למדוד המשכיות פשוט לפי משכם .לדמוקרטיות ממושכות ,לעומת זאת ,הבעיה אינה פשוטה .אפילו אם נמדוד המשכיות במונחים של עד כמה הם כבר החזיקו מעמד בפרמטרים מסויימים ,אנו מוצאים שכולם למעט אחד (הרפובליקה הצרפתית הרביעית) נמשכו יותר מאשר המשטרים שנפלו בתקופה שבין-המלחמות .במקרה הטוב אם כך, יש לנו שונות מוגבלת באמצעי זה ,אם יציבות מובנת כסבירות שהמשטר ייתמשך. אסטרטגיית מחקר נפוצה אחרת התייחסה ליציבות כאל רעיון דו-מימדי" ,שמשלב רעיונות שנפגשים תכופות בספרות הפוליטיקה ההשוואתית :תחזוקה מערכתית ,סדר אזרחי ,לגיטימיות ויעילות" .הגדלת מספר האינדיקטורים ,לעומת זאת ,מעלה בעיות אחרות במדדים .אם ,לדוגמה, אמצעים של יציבות הקבינט ,קבלת-החלטות יעילה ,וסדר אזרחי מצביעים על גורם יציבות מבוסס ,היינו מצפים שיתאימו .אולם הורביץ )Hurwitz( 1מצא רק מעט מתאמים חלשים בקרב אינדיקטורים המוצגים בספרות שמקיימים "הגדרה רבת-פנים" של יציבות. הפרשנות הדו-מימדית של יציבות מתבססת על תיאוריה מרומזת על כיצד מערכות דמוקרטיות מתפקדות ואילו גורמים תורמים ליציבות שלהם .הנחת-היסוד היא שמשטרים דמוקרטיים עם רמות גבוהות של אלימות אזרחית ,רמות נמוכות של לגיטימיות ,ותפקוד פחות יעיל הן בעלות סיכוי נמוך להישאר דמוקרטיות .בהתבסס על הניסיון של השנים שבין-המלחמה ,השערות אלו מתקבלות-על-הדעת ,אבל הן מעלות נושאים תיאורטיים ,שכן יש נקודות התחלה אחרות מתקבלות-על-הדעת לניתוח של יציבות דמוקרטית .שתי דוגמאות קצרות יכולות להיות מצוטטות. ראשית ,לפי כמה תיאוריות מרקסיסטיות ,התנאי הכי בסיסי ליציבות דמוקרטית הוא הימצאותם של התומכים המובנים של האגירה הקפיטליסטית .בלעדיהם ,אליטות קפיטליסטיות יהיו בעלות סיכוי גבוה לנטוש את התחייבויותיהן לפרקטיות דמוקרטיות ולבטא את החוסר שלהם ב"בטחון עסקי" באמצעות התנהגות שווקית שמחליש את התפקוד הכלכלי ,ולבסוף 1
אין קרבה משפחתית.
הפוליטי ,עם (לכאורה) השלכות צפויות-מראש על היציבות של המשטר הדמוקרטי .השקפה זו, שבהחלט לא מושלמת בשונות עם הנסיון של בין-המלחמות ,תציע שהאינדיקטורים שמרבים להשתמש בהם אינם בהכרח ,או במקרה הטוב רק באופן עקיף ,מצביעים על יציבות. אינדיקטורים אחרים יתאימו יותר. שנית ,תיאורטינקים אחרים הציעו שלגיטימיות ויעילות יכולים להיות נמוכים למדי ,ורמות האלימות האזרחית גבוהות למדי ,אבל המשטר אף-על-פי יציב .זה יכול לקרות אם המדינה הדמוקרטית הייתה המגשרת ,או המקור ,של מערכות-קשרי חילוף נרחבות בין מספר גדול של קבוצות מהיותר חזקות בחברה ,או אם הקבוצות החברתיות ,הכלכליות והפוליטיות לא ראו ששינוי של המשטר יפעל לטובתם .המערכת הפוליטית האיטלקית של אחרי-המלחמה טופלה כדוגמה לראשון ,הרפובליקה הצרפתית הרביעית כדוגמה של האחרון .התכלית שלנו כאן היא לא לשפוט איזו תיאוריה נכונה ,אלא רק להציג את המורבות התיאורטית של רעיון היציבות ,במיוחד לאור ההמשכיות היחסית של דמוקרטיות אחרי-המלחמה למרות הבדלים משמעותיים ביניהן במונחים של אינדיקטורים משוערים של יציבות. אנו מובלים למסקנה הבאה :הרעיון של יציבות דמוקרטית ,למרות הקסם האינטואיטיבי, היסטורי ונורמטיבי ,לא מהווה נכון לעכשיו נקודת התחלה מבטיחה לניתוח משווה ,שיטתי ,של התפקודיות של מערכות דמוקרטיות .רעיון היציבות מבלבל איומים על הסטטוס קוו הפוליטי והכלכלי עם איומים על עמידות של הסדר הליברל-דמוקרטי .במעבר להתנהגות מערכתית כמשתנה תלוי ,אנו מקווים לספק סדרה של מדדים של תוצאות פוליטיות וכלכליות-פוליטיות, שיציינו טוב יותר איך השפעה פוליטית וסחורה כלכלית מפוזרות דמוקרטיות מתועשות מתקדמות.
התנהגות מערכתית במקום יציבות מערכתית ,אנו נשתמש בהתנהגות מערכתית כמיקוד התיאורטי שלנו ,בשאלה כיצד טיפולוגיות די שונות מסבירות אספקטים שונים של התנהגות הדמוקרטיות ,כפי שנמדד ע"י שורה של תוצאות פוליטיות וכלכליות-פוליטיות .צריך לציין ארבע הערות לגבי המעבר הזה)1( . ראשית ,הוא איננו כופה זניחה של משתנים שהושמו במחקרים קודמים .רבים מאותם המשתנים יכולים לבוא לשימוש; הם רק ייבחנו באור אחר )2( .שנית ,המעבר מהדאגה ליציבות אין משמעותו שדאגות נורמטיביות נפקדות .כל אחד מהמשתנים הפחות מצרפיים שהוצע נושא עימו משמעות נורמטיבית .הן מתקשרות לתמות שונות בתיאוריה הדמוקרטית מאשר רק לתחזוקתם של כללי המשחק הדמוקרטיים. ( )3שלישית ,אנו מציעים להתמקד בתוצאות מערכתיות ,לא בתפוקות מערכתיות .המשתנים התלויים מתייחסים להיבטים של התנהגות מערכתית ולא למדיניויות הספציפיות שמבוצעות ע"י הממשלה .החיסרון הוא שגורמים שונים מהתנהגות ממשלתית יכול להיות צפוי שישפיעו על המשתנים התלויים שנבדקים .אם ,לעומת זאת ,השאלה היא כיצד מתנהגים סוגים שונים של מערכות דמוקרטיות (או כמה הם יציבים ,לצורך העניין) ,אזי מיקוד ייחודי על מדיניות ממשלתית איננו הולם :דמוקרטיה יעילה צריכה להיות מסוגלת להתאים את התפוקות שלה כדי שתתמודד עם האתגרים מולה וכך תשיג את התוצאות הרצויות .ההלימות של התמקדות בתוצאות ברורה עוד יותר כאשר ניזכר שלכל הדמוקרטיות המתועשות המתקדמות יש רמות דומות של התפתחות כלכלית )4( .לבסוף ,אנו נסתכל לא רק על הקשרים בין סוגי מערכות ותוצאות התנהגותית ,אלא גם על הקשרים בין התוצאות השונות .זה מאפשר לנו לשפוט את תוקפם של כמה היפותזות נפוצות – לדוגמה ,התיאוריה שלהיבטים של התנהגות ממשלתית כמו יציבות הקבינט יש השפעה חשובה על מימדים אחרים של התנהגות המערכת. ההערכה של התנהגות מערכתית הפכה לנושא מרכזי במחקר בשנים האחרונות .הופקה תועלת ממספר גדול של משתנים כמדדים ,ומספר גדול של רציונלים הוצע כדי להסביר את תועלתם .על בסיסם של מחקרים אלו ,ובהתחשב במגבלות הנתונים והמקום ,בחרנו מספר של משתנים תלויים מועילים .המשתנים ,שניתן להחשיבם כמדדים של תוצאות מערכתיות ,נופלים לשתי קטיגוריות עיקריות :פוליטית וכלכלית-פוליטית.
תוצאות פוליטיות יציבות ממשלתית .טיילור ( )Taylorוהרמן ( )Hermanואחרים נדרשו לשאלת המשמעות האמפירית של יציבות ממשלתית על היבטים אחרים של התנהגות ממשלתית ויציבות משטרית. אך ,כפי שהם מאשרים ,השאלה נותרה פתוחה ,ממתינה למחקר נוסף .יחד עם שאר משתני ההתנהגות המערכתית שאנו מציעים לשימוש ,סקרנות פשוטה נראית מספיקה לאישור הכללת יציבות ממשלתית בסדרה של משתנים תלויים ,כדי שמישהו יוכל לבחון את הקשר שלו להיבטים אחרים של התנהגות .ישנו ,לעומת זאת ,נושא נורמטיבי חשוב שנוגעים בו חלקית כאשר בוחנים את היקף היציבות הממשלתית בכל מערכת שהיא. שני מדדים של יציבות ממשלתית נפוצים בספרות על מערכות דמוקרטיות" :המשכיות הממשלה" ( )Duration of Governmentוהרמה של "השליטה הניהולית" (Executive
.)Controlהראשון מודד את יציבות הממשלה לפי אורך השהות בתפקיד; השני מציין האם לממשלה יש רוב או מיעוט בבית -המחוקקים .לשני המדדים יש משמעויות חשובות בשביל יכולת האזרחים לדרוש דין-וחשבון מהממשלה .ממשלה שנמצאת רק לזמן קצר בתפקיד לא יכולה להיחשב אחראית לתפוקות ותשומות של מדיניות :לרוב הוא יואשם בחוסר יכולתו להישאר בתפקיד .בעוד שממשלה ללא רוב בבית-המחוקקים יכולה לטשטש את אחריותה ,בטענה שחוסר- יעילותה של המדיניות ,או התוכן הספציפי של פעולותיה ,עוצב משמעותית ע"י המחסור בפרלמנט רובי .החשיבות הכללית של האחריות הממשלתית בתיאוריה על ממשלות דמוקרטיות הוא סיבה נורמטיבית טובה כדי לכלול מדדים של יציבות ממשלתית במשתנים התלויים. אלימות פוליטית .אחד הסימנים הבסיסיים לתפקוד-טוב של מערכת פוליטית הוא סיוגם של קונפליקטים פוליטיים ומחאות בתוך ערוצים לגליים .זה המקרה גם במקרה של משטרים אוטורוטריים ,למרות שניתן לא לאשר את צרות ההגדרה המשפטית של מחאה מותרת וסנקציות שמופעלות על מי שהפר את החוק ,או שפשוט הגיע לחוסר-הסכמה עם הרשויות .מערכות דמוקרטיות משוערות כמספקות כר נוח יותר למחאה פוליטית ,משתמשות בסנקציות חמורות פחות ,ולא מרשות כפייה על-חוקית על בדלנים .היקף המחאה העל-חוקית במשטרים דמוקרטיים יכולה לכן להיות אינדיקטור חשוב של התנהגות מערכתית. הזיהוי והמדידה של מחאה פוליטית על-חוקית ,לעומת זאת ,טעונים בקשיים מתודולוגיים ,ולכן כל אינדיקטור פרטני חייב להיות מטופל בזהירות .אף-על-פי-כן ,מדד אחד שנראה שיש עליו הסכמה רחבה הוא היקף האלימות הפוליטית בתוך המערכת .ככל שהיקף האלימות קטן ,כך המערכת מתפקדת טוב יותר .משתמשים לרוב בשני אינדיקטורים :מספר ההפגנות ומספר מהומות-הרחוב .פירוט רחב יותר של סוגי הפעילות הקולקטיבית שאפשריים במוביליות של האינטרסים צריכים לבוא בחשבון .בתיאור הרפרטוארים של הפעילות הקולקטיבית ,אנו יכולים להעביר את תשומת-הלב למקום אסטרטגי של ניסוח האינטרסים של הפגנות ומהומות-רחוב, לדוגמה ,וכך להתרחק מההשערה שסוגים אלו של התנהגות תמיד מצביעים על חוסר-יציבות או אנומיה (היעדר אמות מידה חברתיות או מוסריות).
תוצאות כלכליות-פוליטיות אמצעי מרכזי להערכת מערכת פוליטית הוא כיצד היא מסייעת למצב הכלכלי ,ולא רק פוליטי ,של אזרחיה .אילו הגדרות שמישהו ייתן לשני מימדים אלו של הקיום ,בשניהם משתמשים תכופות בשיפוט תפקודה של מערכת פוליטית מסויימת ,או סוג של מערכת .בדמוקרטיות של התקופה אחרי-קיינסיאנית ,האזרחים מצפים שממשלתם תתמוך באופן אקטיבי ברווחתם הכלכלית. ולפחות עד השינוי הנאו-קונסרבטיבי האחרון במדיניות ובאידיאולוגיה ,שעדות לכך ניתן לראות בבריטניה ,בארה"ב ובקנדה ,ממשלות מקבלות את זה תחת אחריותן. זה ייתכן מפתיע ,לכן ,שעד המעבר לכלכלה פוליטית מעט תשומת-לב שיטתית ניתנה לשאלה עד כמה סוגים שונים של מערכות דמוקרטיות יכלו לתמוך ברווחה כלכלית .ברור שזהו איזור אמפירי בוגדני ,אבל כנראה לא יותר בוגדני מיציבות פוליטית .התנהגות מערכתית שמתחשבת במצבם הכלכלי של אזרחיה יכולה להיות חשובה בשביל יציבות משטרית ,לפחות כמו תוצאות פוליטיות ישירות יותר .זה בהחלט הוצע ברבים מהפרסומים האחרונים על מה-שנקרא "המשבר של הדמוקרטיה" .תוצאות כלכליות-פוליטיות לא נדונו ע"י רוב הטיפולוגיות הליברליות ,אבל בשיעור שהטיפולוגיות האלו אמורות להיות "טבעיות" ורלוונטיות ,הן צריכות להיות בעלות כוח הסברי במימד זה של התנהגות מערכתית. מהתוצאות הכלכליות-פוליטיות הרבות האפשריות שיכולות לשמש כמדדים להתנהגות מערכתית ,תחמנו את עצמנו לאלו שנעשה בהם שימוש במקום אחר .הם פשוטים וישירים :הרמה השנתית הממוצעת של גידול בתמ"ג ,הרמה השנתית הממוצעת של האבטלה ,הרמה השנתית הממוצעת של הגידול במחירים לצרכן (אינפלציה) ,הממוצע השנתי של "מדד חוסר-שביעות- הרצון" (אחוז האבטלה ועוד אחוז האינפלציה) ,עוצמת השביתות ,וההיקף השנתי של מלווי הממשלה נטו .לראשון מביניהם ,שיעורים גבוהים מצביעים על תפקודיות טובה יותר; לגבי הנותרים ,שיעורים נמוכים מצביעים על תפקודיות טובה יותר. אמצעים אלו ודאי שאינם ממצים את המשמעות של התנהגות מערכתית .רעיון התפקודיות יצטרך להיות מפורק בשיטתיות במחקרים נוספים .המיקוד שלנו ,לעומת זאת ,מצביע על חלק מהנושאים המרכזיים שהוצבו בספרות הכלכלה הפוליטית נכון להיום. בשימוש במדדים אלו ,כמה הערות קצרות עומדות על הפרק )1( .ראשית ,דאגתנו העיקרית היא בנוגע לעד כמה טיפולוגיות שונות למדי של מערכות דמוקרטיות יכולות להסביר תפקודיות, שמצויינת ע"י כל אחד מהמדדים הללו .זה לא יכריע איזה סוג של מערכת מבטיח באופן-הטוב- ביותר את רווחתם הכלכלית הכללית של אזרחיו .ניתן רק להעריך מערכות במונחים של דפוסים שונים של רווחה והשלכותיהם התפוצתיות; חקירת דפוסים והשלכות אלו הפכו למאפיין מעניין ועולה בהתמדה של המחקר חוצה-המדינות בכלכלה הפוליטית של השנים האחרונות. בניגוד לכך ,הנושא של תפוצה נפקד במיוחד בהתמקדות הליברלית על יציבות ועל ערכים חברתיים. ( )2שנית ,אנו מודעים לכך ששום מערכת לא יכולה למקסם את תפקודה בכל התחומים בו-זמנית. לעומת זאת ,שיקולי-התמורות שמעורבים יכולים להתרחש ברמות אבסולוטיות שונות וסביר
שישקפו תוצאות תפוצתיות שונות ואולי את העדפות הממשלה .מדד "חוסר-השביעות" מיועד, באופן גס יחסית ,לקלוט את האפשרות הזו בנוגע לשיקול-התמורה ,הנפוץ ביותר לדיון ,גם אם עכשיו נתון לוויכוחים רבים – שבין אבטלה לאינפלציה )3( .שלישית ,המדדים כולם מצביעים על תפקודיות בטווח זמן קצר יחסית .הם לא תופסים את האפשרות של שיקולי-תמורה במדיניות לאורך הזמן ,ובמיוחד את ההתקבלות של תפקודיות ירודה בטווח-הקצר בשביל תפקודיות טובה יותר בטווח הארוך )4( .רביעית ,עוצמתן של הפגנות הוא מדד מעניין במיוחד לתפקודיות כלכלית- פוליטית .מצד אחד ,זה מציין את השיעור שבו נמצאת הכלכלה הפוליטית תחת שיבושים עקב כוחה של העבודה .מצד שני ,מספר מחקרים חדשים מראים שעוצמת השביתות ,וסכסוכי העבודה באופן כללי ,לא חייבים לשקף תנאים של הכלכלה כמו רמת האבטלה .גורמים פוליטיים כמו אחוז התל"ג שעובר דרך ידיים ציבוריות וכמו ההרכב המפלגתי הממשלתי הפרטיקולרי ,יכולים להשפיע על אי-שקט בעבודה. ( )5לבסוף ,חייבים לציין שתוצאות כלכליות-פוליטיות ,אפילו יותר מתוצאות פוליטיות ,הן לא רק פונקציה של גורמים מקומיים .מצבה של הכלכלה הפוליטית הבינ"ל ותפקידה של כל כלכלה פוליטית לאומית בה ,יהיה בעל השפעה רצינית על תוצאות המערכת .יש לכך מספר משמעויות. תפקודיות יכולה להשתנות במשך "תקופות" שונות בכלכלה העולמית .למשל ,היה צפי לשינוי משמעותי בתפקודיות לפני ואחרי שנות ה '70-המוקדמות .מעבר לכך ,מערכות שיותר חשופות לכלכלה הבינ"ל (כלומר ,הן בעלות תלות גבוהה יותר ביצוא) צריכות ,אם הכל נשאר אותו דבר, להיות יותר מושפעות ממצבה של הכלכלה הבינ"ל .אםמערכות אלו מצליחות בזמן שהכלכלה הבינ"ל לא ,זה יכול להיות סמן של תפקודיות טובה באופן פרטיקולורי .אם כלכלות חופשיות מצליחות כאשר הכלכלה הבינ"ל בעצמה בריאה ,אנו עלולים להזדקק להתחשב-מחדש בהשפעה נטו של תוצאות מקומיות על ההתנהגות המערכתית ,שבלתי-תלויים בהשפעתה של הכלכלה הבינ"ל. לסיכום ,אנו מציעים התמקדות על תוצאות המערכת כמדדים של התנהגות מערכתית .אמצעים אלו מכוננים את המשתנים התלויים במונחים של איזה כוח הסברי יחסי של הטיפולוגיות השונות של מערכות דמוקרטיות יכול להיות מוערך .האמצעים הספציפיים מסודרים בשתי קטיגוריות, פוליטיות וכלכליות-פוליטיות .המשתנים הפוליטיים הם המשכיות הממשלות ,מידת השליטה הניהולית ,מספרן של ההפגנות ומספרן של מהומות-הרחוב .המשתנים הכלכלים-פוליטיים הם האחוזים הממוצעים השנתיים של הצמיחה ,האבטלה ,האינפלציה ומלוות הממשלה נטו; עוצמת השביתות; ומדד חוסר-שביעות-הרצון .נעשה בכל אחד ממדדים אלו שימוש במחקרים קודמים על מערכות דמוקרטיות ,אבל שום מחקר לא השתמש בכולם .על כולם נטען שהם נושאים חשיבות נורמטיבית .שילוב של שני מאפיינים אלו בבחירת האמצעים ,שומר על קשר עם נקודת המבט שאומצה במחקרים קודמים של סוגים של מערכות דמוקרטיות ,בעוד שהוא מרחיב את הניתוח למסגרת-עבודה תיאורטית אחרת ,חדשה יותר ,שנמצאת בשימוש ע"י המחקר של דמוקרטיות מתועשות מתקדמות.
מסקנות פרק זה זיהה את ההשערות השונות והטיעונים בבסיסן של הגישות ה"ליברלית" והכלכלית- פוליטית למערכות דמוקרטיות .חוקרים בתחום צריכים להכיר את ההבדלים האלו בתכנון מחקרם ולבצע בדיקות לזיהוי החוזקות והחולשות של כל גישה בצורה מלאה יותר .אנו מקווים שהדיון שלנו עורר עניין בהבדלים אלו והציע כמה הצעות מועילות על איך הם יכולים להיחקר. התקופה של המסירות היחסית חד-מטרתית לגישה וסיווג פרטיקולריים שייכת לעבר. זה לא סביר להניח שאיזושהי גישה – והרבה פחות שאיזושהי טיפולוגיה פרטיקולרית – תימצא חזקה כל-כך בהסבר מגוון התופעות שנחקרות ע"י חוקרים שפועלים בתחום זה .זה יותר סביר להניח שהגישות והטיפולוגיות יסבירו תוצאות שונות במידות שונות של הצלחה .חלק מהטיפולוגיות יתבררו כחזקות יותר מאחרות עפ"י הקריטריונים שהצבנו .חלק מהטיפולוגיות ייכשלו במבחן הכוח ההסברי היחסי ,ויתבררו כתיאורים אנליטיים מעניינים ומלאי-מחשבה מבלי הרבה מחץ .אף-על-פי-כן ,שתי הגישות הבסיסיות סביר להניח שיצליחו לשמור על קסמן. אחרי הכל ,הן משקפות חטיבות פונדמנטליסטיות במדעי החברה ,שרוככו ע"י פולמוס אינטנסיבי ועמד באין-ספור נסיונות לתחבל וליישם "מבחנים קריטיים". אנו לא מציעים פיטורים לפלורליזם לא קריטי תיאורטי ואנליטי .המחקר של סוגים של מערכות דמוקרטיות מתועשות מתקדמות עובר דרך "חווית ההמרה" הכה נפוצה במדעי החברה .במשך השלב הזה ,מבקרים של בינה תיאורטית קונבנציונלית מנוסחים במונחים קוטביים ,כאשר מסגרות-העבודה התיאורטיות האלטרנטיביות הופכות לדמויות מראה של האורתודוכסיה המנצחת .במעבר לכלכלה פוליטית ,תאגידיות ,אינטרסים ,מדינה וכלכלה החליפו את פלורליזם, ערכים ,חברה ותרבות. בסוף ,המרה חייבת להיות מלווה ע"י עימות שיטתי של הגישות האלטרנטיביות .סינטזה חדשה יכולה להיבנות על-סמך התוצאות .אנו מאמינים שהגיע הזמן לעימות ,והצענו איך הוא ינוהל. מבחנים של הכוח ההסברי היחסי של הטיפולוגיות השונות סביר להניח שיציגו אילו מהן הכי
יעילות בהסברת מגוון רחב של תוצאות .אז חוקרים יכולים להתחיל למקד את תשומת-לבם על הרעיונות והמשתנים החזקים ביותר ולברור את האחרים. תהליך ההבהרה הזה יהיה צריך להיות מלווה ע"י מאמצים לסינתזה .חוקרים חייבים לפעול שיטתית לבניית הבנה יותר מורכבת של התהליכים אשר מסבירים תוצאות תפקודיות שונות בדמוקרטיות המתועשות המתקדמות .סינתזה יכולה להשתמע כשילוב טיפולוגיות שונות ,או שזה יתברר כיותר נושא-פרי לנטוש ניתוח טיפולוגי לטובת מודלים יותר מורכבים של הסבר ,שנבנים על משתנים אינדיבידואלים ולא חותרים לאיפיונים פשוטים .מחקר אמפירי שמשלב מאפיינים של גישות אלו כבר החלו להגיח ,ועוד מחקר ללא-ספק יבוא אחריו. באיזו דרך שתיבחר ,אנו רק יכולים לקוות שהמחקר ישמור על הדאגה הנורמטיבית של ערכי הדמוקרטיה שתמיד היו בלב השדה הזה .התהיות והדאגות לגבי הדמוקרטיה בחברות המתועשות המתקדמות המוביליות ,המורכבות ,של שנות ה '80-יכולות להיות שונות לחלוטין מאלו של שנות ה ,'50-אבל הן לא פחות דחופות או זקוקות לתשומת-לב מחקרית.
Related Documents
Typologies Of Democratic Systems
November 2019 4
Comparisons Of Typologies
April 2020 0
Crisis Of Democratic Federalism
June 2020 7
Democratic Republic Of Georgia
May 2020 2
Democratic Challenges Democratic Choices Review
April 2020 20