Rosenberg, Yehudah Yudel: "sefer Eliyahu Ha-navi"

‫ש ‪* 9‬אט‬ ‫*‪.44‬ש‪8‬‬ ‫‪"4‬י"*יטתשישו‬

‫ספר‬

‫אליהוהנביא‬ ‫ז כזר לפוב‬

‫נוגפתחים חמשהשערים‬

‫שעדא‪.‬תידהז‬ ‫ב‪.‬מיי‬

‫אלילסנבןא‪.‬‬ ‫ב כ מלכ‬

‫אי‬

‫"יאית‪,‬ם"יית‬ ‫שער‪ .3‬נפלשתז בשן חכמי ההלםוד ובדורות‬ ‫יהאחרתים‬ ‫‪.‬‬

‫שערר‪.‬‬ ‫שער‬ ‫*‬

‫‪9‬‬

‫‪4‬טף‬ ‫הנניא ותכחהו‪.‬‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ה‪ .‬שעיח*דו הנב*א על דבר הנאולה‪.‬‬ ‫אלה גלקפו ונעהקיןץ(?טשיל)‪9‬י‪"1‬שוההקין‪8‬ש‪94‬ףךו וכ‪ 6‬המור"אם‬ ‫כדי לזכות את‬ ‫"בת‬ ‫י‬

‫ייש‬

‫האת סטלה‬ ‫ה‪814%%‬שכישאש‪85‬גששיולביכה‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ך‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫ש‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫‪.‬ה‪1‬נםה‬ ‫*‪% 1‬נ~ו?נמ ישר~ודמ‪1‬ליביםנהמירים‬ ‫רשישי‬ ‫חברתי אנכי הצעיר 'באלופ' ישראל עכרלעבדי ה'‬ ‫ל ראזענבערג‪,‬‬ ‫יורל בר' ישראליצחקז"‬ ‫ק‬ ‫החונה כעת בעיר ל‪4114‬ז* לשניםרב כל" סט‪4‬ש*לש‪1‬‬ ‫‪*4‬‬

‫הירה‬

‫‪ .‬שערי זהרהורה‪ .‬יטר‬ ‫ממבר הפפריםין‪4‬חןנדרים‬ ‫חפרמנזערבנויהודה‪ .‬דיןמידזצוקלההה‪.‬‬

‫‪80‬ק‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫‪49‬ס גהתשת מםושס ר' אהרן צייליננאלד‬

‫מתארשא‬

‫נא‪6‬ע‪%‬קי ‪8 8%.‬ג‬

‫י‪.4‬‬ ‫‪.‬ק‪,‬‬ ‫פי‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫‪%‬‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫יש‬‫‪44‬‬

‫‪4‬‬

‫צעדערבויס‬ ‫נושוס טררכי‬ ‫לם‪,‬‬ ‫שש‬

‫תיעש‬

‫‪4‬י~ע‪4=4‬ל‪4‬שעל"‪8‬‬

‫י טביא‬ ‫אלי‬

‫ל ‪ 4 4‬י ע י י א ע ן ‪1 -‬‬

‫הקרמה‪.‬‬

‫הן םפר אשר ירפים חברבלי הקרמה‪ .‬ירמה כגבור המסובב עפ‬ ‫חילוהיו במלחמה‪,‬ואין התוקע בחצוצרה שמה‪ .‬שלא ידע החיל דשן‬ ‫ומזימה‪ ,‬אנה לפנות קרמה או ימה צפונה או דרומה‬ ‫הקדמה‪,‬ע"כ אמרתי כי‬ ‫‪3‬םאנני מונרח לנתוב איזומילין מועמים בהור‬ ‫ראשית אודיע‬ ‫אשר‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫‪ .‬שנית אוריע הררנימ והאופנ‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫תועלת הספר הזה‬ ‫הנרתי‬ ‫את מפרי תועלת מפר הזה היא להת לנל איש דעת ובינה להבין‬ ‫ולהשכיל נחו ומובו של זה איש האלהים הנביא והמלאך‪ .‬אליהו ההשבי‬ ‫י ישראל נשיאות לשסרעטפיו המיר בשורות מובות*‬ ‫שמו אשר אליועינ‬ ‫ומרנ‪5‬א בפומייהו דאנשי תמיד שעל ידו נשפע לישראל נכל דור ורור‬ ‫הצלהה וברנה וע‪5‬ירו נעשיז כל יום בסים לישראל‪ .‬ויען ני מפוורהם‬ ‫בש"ם בבלי וירושלמי ומדרשים וספר העהר הקרוש כמה וכמה סעשיוה‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪3‬פלאות סמנו‪ .‬המלמדים לארם רעת אלההם ורעת דרך ארץ ומרות‬ ‫‪ .‬וא"כ איפוא מרוע ‪5‬א יזכה איש הדגול מרבבה הוה‪ ,‬שימצא מבצו‬ ‫פובוה‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫אשר‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫מפר‬ ‫בספרות‬ ‫‪3‬ל‬ ‫‪.‬‬ ‫חולדוהיו ונ‪ 5‬נפלאוהיו‪ .‬וכן גם מצדנו מי הוא זה האיש אשר אך כוח‬ ‫בקדקרו שלא ישתוקקליעת תולרות אליהו הנניא עם נל נפלאותט וכל‬ ‫עניניוולמוריו הנעימים‪ .‬כל זה הניאני להקור ולררוש ולחפש בכל םפרות‬ ‫ישראל ללקט מהם אורותמן כל עניני א‪5‬יהו הנביא ו‪5‬קבצפיחדיו למשי‬ ‫שלם וביותר נחוץ ספר הזה ללמור בו בבל מוצאי שבת קודש‪ .‬כי כן‬ ‫מובא בנמה מפרים קרושים שואה היא סגולה להצלטה ווברבה בנלימי‬ ‫השבוע הבא‪.‬ויש להעמיד על יסורות חזקים המובאים במפרן של צדיקטם‪.‬‬ ‫ני דישועות שפעל אז אליהו הנביא לא וץו לשעהא חרא‪,‬כי אמ‬ ‫פתח זה השער לדורי דורות עבור ישראל שיונ‪5‬ו לחוושע בנקל בישועות‬ ‫כאלהע"י תפלה ונקשה מלפמו יה*ש‪ .‬והלימור שאדם לופר מענעיאיתן‬ ‫הישועות והנפלאות שהראה אז אליהו הנבש‪ .‬מעורר בזה נהילעילא‬ ‫להמשיךעליו גם עתה ישיעה כזאת הנחוצה לו באותו הזמן‪:‬‬ ‫ועל דבר הדרנים והאופנים אשר על פיהם חברהי החיבור‪-‬הוה‬ ‫מצאתי את עצמי מחויב לוצדיע להקיראים הנכברים כי כל רבר חרש‬ ‫אשרימצא הקורא באיזו ענין אשר לא ידע אותו עד עהה אל יבהל‬ ‫ברוחו לחשרניני ח*ו בדיתי זאת מלבי‪ ,‬רקירע כי כל א‪5‬ה קבצהי מן‬ ‫‪ .‬וראעני טה שחמר ‪:‬ה השלים ע‪:‬‬ ‫המדרשים הספו‪:‬רימ בהרבה מ‪9‬מות‬ ‫ויברי תורה עניים במקום אהד ועעזיריום במקום אחר‪ ,‬והרבה פעקיפ‬ ‫‪1‬‬

‫כי‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫מצאתי‬

‫‪4‬‬ ‫ע‬

‫ש * ש י ש ‪ 4‬א א " "‬

‫אאל*הו הגכיא‬

‫א‬

‫" ‪) 4 4 4‬‬

‫א‬

‫א‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫‪4‬‬

‫פצאתיענין אחד הסיבא באטו ‪6‬קשות ובכל אהר סהם נמיא רק‬ ‫י‬ ‫יפ‬ ‫או‬ ‫חיבוה חדשות המורים על ענין חדש‪ .‬וצרפתי הכל אחת לאחת בסק‬ ‫‪1‬‬

‫אחר‪ .‬כפ בענין התנלות אליהו בזמן מלכי ישרא‪ 5‬שקבצתי העניניפ‬ ‫‪ .‬ורובן מן ילקופ‬ ‫אאינם מובאים בהפסוק מהרבה מקימות במדרשקם‬ ‫השמעוני‪ .‬הטה שציינתי בשער המעשטת באיזו מקומות סהם סררש‪.‬‬ ‫סמכוף בזה על הגאין רבנו נמים זצ"ל שהביאם במפרו "חבתי יפה‬ ‫מר‪,‬ישועה" בשם המררש‪ ,‬ועל דעתי ברור שאלה המה מן המררשם‬ ‫שוגש שאינם בנםצאבדורותינו‪ ,‬והן דומים למדרש תדשא מררש הושע‬ ‫‪1‬‬

‫מדרש עשרת הרברות‪ .‬ותדע שאף גם אלה המררשים הקפנים שנדפמו‬ ‫בסייטתינו ונמצאים להמכר הן ג'כ לא נדפמו בשלימות * וחפר מהם‬ ‫חרבה‪% .‬א אדע במי לתלות האשסה הזאת‪ .‬ויש לי דאיה ברורה‬ ‫*‬ ‫כי ידידנפשי המופלג בתורה ובחמירות וכו' מיהיר יהושע מיימילבוים‬ ‫ספארשא* בעת שהיה בארץ *שראל שלח אלי העתקה ממדרשויושע‪,‬‬ ‫ונמצא בה הרבה מאד יותר ממה שנרפם במדינהנו ובלתי מפק שכן נורל‬ ‫נם שאר המדרשיפ הקפנימ‪ ,‬וכן בהשער של לימודי אליהו לא יכוותי‬ ‫לרשוםבאיזו מקומית המקירות‪ .‬כמו בהפרקי מוסר ודרך ארץ‪ .‬כי כל‬ ‫פרק נלקם ונארג ע"י הצמרפית טאמר למאמר מכמה מקומהע המביאטפ‬ ‫איחן המאמרים בשם אליהו הנביא‬ ‫‪ .‬ואף כי רובם מפוזריס המה בם‪8‬ר‬ ‫אגד"א ט'ם לא דציתי לרשום המקיר בשם ספר תנד"א מחמת המפק‬ ‫שחפי‪5‬ו בו המבגרים שבעל מהברו איננו אליהו הנביא* ני אם רשזנא‬ ‫שהיהבימי התנאים וע"כ הבאתים במתמא ומעתה אנקש סאת‬ ‫י זכותו בעבחי‬ ‫~י‬ ‫אש‬ ‫ח‬ ‫ו"ית שיצה נם אהזי כנילוי אליו;י הנביא ויעסירל‬ ‫שעמלתי לחבר חיבור הזה לנבורו ולזכרו תמיד הצליחני בתורה ובסגוהא‬ ‫סצבה ששכל לעבוד את השי"ת בשמחה ובטוב לבב סרוב כל ואזכה‬ ‫לשטיע מ‪8‬י‪ 1‬בשורותהישועה באמרולציון מלךאלהיך נטהרה כימש אמן‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫ע"‬

‫יל‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫* א " ץ ‪"" 4 * . " 4‬‬

‫י‪-‬‬

‫אליהוהנביא‬

‫‪ /‬ק " ש ‪4‬‬

‫א ל ה‬

‫ק ן‬

‫ן ו ‪ 4 4 4 .‬ק ע ן ן ה ן‬

‫ן ן‬

‫ד‪1‬‬ ‫ןע_ש‪,‬‬

‫"‪,‬‬

‫שער א‪.‬‬

‫תולדתאליהוהנביא‪.‬‬

‫‪,‬ססקת‪ 6‬רנתי סרסס ‪1‬י) כך פתח רי תנחומא* כתיב ובנניא העלה‬ ‫‪ .‬וה אליהו‪ .‬אתה מוצא‬ ‫זו את ישראל ממצרים * זה משה‪.‬ובנביא נשמר‬ ‫שני נביאים עמדו להם לישראל משבטי של לוי * במטה ראשון ואלידו‬ ‫אחרון *ושניהם גואלי ישראל בשליחוה ‪ ,‬משה גאלם ממצרים בשליחטע‪,‬‬ ‫שנאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה‪ .‬ואליהו ‪ .‬ניאלם לעתיר לבא‬ ‫‪ .‬משה‬ ‫בשליחתז‪.‬דכיזיב הנה אנכי שילח לכם את אליה הנביא וני‬ ‫שגאלם ממצדים עור לאחזרו ונשתעכרו במצרים‬ ‫‪ .‬ואליהו נשיגאל אותםמן‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫גלות הרביעית אינם חוזרים ומשתעכדיםעיר‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ואתה מוצא שמשה יאליהי שוין זה לזה בכל דבר משה נביא אליהו‬ ‫נביא* משה נקרא איש האלהים‪ .‬ואליהו נקרא איש האלהים‪ ,‬משה עלה‬ ‫‪ .‬ואליהו עלה למעלה‪ ,‬שנאמר ויהי בהעלות ה' את אליהו‪ .‬משה‬ ‫יטעלה‬ ‫ו‪,‬ינ את המצרי‪ ,‬ואליהודינ את חיאל שנאמר ויאשם בבעל וימת‪.‬‬ ‫לתם‪,‬‬ ‫י בת הערו‪ .‬שנאמר קראןלו‬ ‫בהטה בחכלכל על אשה ש‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫אשליהו נתבלבל עילריירי האשהייהציפית‪ .‬שנאטר סחי נא לי פת להם‪.‬‬ ‫נהצה ברח מפני פרעה‪.‬ואייהו ברח מפני איזנל‪ ,‬משה ברח ובא לבאר‪.‬‬ ‫שנאמר ויקם משהויושיען* ואליהו ברח ובא לבאר‪ ,‬דכהיב ויקםוילך ונר‬ ‫ויבא באר שבע‪ ,‬משה ויכסהו העק ששת ימים' ואליהו עלה בטערה‪.‬‬ ‫וכוצבויהי בהעלות אליהו נסערה ונר‪ .‬במשה נאמר אם כטות‬ ‫אדם‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫יבידין אלה‪, .‬ובא?יהו נאמר הח'י ה'אלהי‪,‬ישראי אם יהיהה' טל ‪ ,‬כי‬ ‫אםלפי דברי במשהויעבור על פנט יבאליהו והנה עובר במשה‬ ‫ל‪ .‬משה כינם את ישראל להר‬ ‫מ"צמע את ‪ .‬ובאליהו תצה אליוקי‬ ‫סיני‪ .‬ה*ליהו כינסם להר הכרטל‬ ‫‪ .‬משה ביער עוברי עיז שנאמר שימו‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫איש הרבו על ירכו וגו'‪ ,‬ואלירו‬ ‫שהפש‬ ‫‪1‬‬ ‫"‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫ח‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫*‬ ‫נביאי‬ ‫טשה קינא ואמר מי ‪5‬ה' אלי' חליהו קלא ואמר גשו נא אלי * משה‬ ‫נטטן במערה‪ ,‬שנאמר ושטתיר בנקרת הצור‪ ,‬ואליהו נטטן בטערה רכתיב‬ ‫‪.‬ובאליהו ויבא‬ ‫רבא אל הטערה וילן שם‪ ,‬בטשה ויבא אל הר האלה*ם‬ ‫‪:‬ד הר האלהים‪ ,‬משה בא למרגר‪ .‬ואליהו בא למדבר רמשק‪ .‬דנתיב‬ ‫אהש הולך במדבר‪ .‬משה'השיח עמו מלאך‪ .‬שנאמר וירא מלאך וך אליו‪.‬‬ ‫חשליהו השיח עסו מ‪5‬אך‪ .‬דכתיב והנה וה'מלאךינו'‪ .‬משה עשה מןיום‬ ‫‪ 18‬לילה שלא אכל ושלא שתה‪ .‬וכן אליהו וילך נכח האכילה ההיא‬ ‫אדבקיםיום‬ ‫‪ .‬משה העמיר גלגל החמה שנאמר ביום הזה אחל תת פחרך‬ ‫ך‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫אתה‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫‪.'%1‬השליזע‬ ‫יורעכי אלהים בישראל‪.‬‬ ‫החמה*‬ ‫‪1‬‬

‫ו‬

‫היל‬

‫כממה‬

‫‪8‬‬

‫אליהוהנביא‬

‫א‬

‫משה ההפל‪ 5‬על ישראל‪ .‬אל תשהת עטך ונח‪5‬תך * ואליהו התפללענני‬ ‫וןענני‪ .‬משה כשההפלל תפש זכות אכית‪ .‬זכור לאברהם ליצחק‬ ‫אליהו אמר ה'‬ ‫אברהם יצהק וישראל‬ ‫‪ .‬משה‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫י‬ ‫"שראל עלויכדןו אהבתו של מקוםא‪5‬וקאימרו‪ .‬כל אשר רבר ההן' נעשה ונשקמבעל‪.‬‬ ‫ואליהו קבלו ישראל עלירו אהכתו של מקים ואמרו‪ ,‬הוא האלהים‪.‬‬ ‫‪ .‬ואליהו עשה יכמומני ח" סממ‬ ‫משה עשה משכןבתיך בית סאתים זרע‬ ‫בתוך בית סאתים זרע‪ .‬בדבר אהד סצינו משה גרול מאליהו‬ ‫‪ .‬למשה‬ ‫‪ .‬ולאליהו אמר מה לך פה אליהו‪,‬‬ ‫אמר הקב"ה ואתה פה עמוד עמדי‬ ‫משה הוריר אה האש ואליהו הוריר את האש משה כשהוריר את האש‬ ‫היו כ‪ 5‬ישראלעומדים ורואין וכן באליהו וירא בל העמויפלועלפניהם‪,‬‬ ‫טשה בנה מזכת‪ ,‬ואליהו כנה מזבח משה קרא שם טזבהו ה' שנאטר‬ ‫יקרא שטווף‬ ‫י‪ ,‬ואליהו קרא שם מזבחו ח'‬ ‫‪ .‬רכהיב ויבנה את האבנקפ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫טזבה בשם ה' משהכשכנה את המובה בנה אותו של שתים עשרה אבנים‬ ‫לסספר שבמי בני ישראל‬ ‫‪.‬ואליהו כשבנה אה המובח בנה אותו י"באבנים‬ ‫כסספר שבמי בני ישרא‪5‬‬ ‫‪ .‬שנאמר ויקה אליהו שתים עשרה אבנקם‬ ‫כסספר שבמי בני יעקכ וגו' ויכנה את האבנים טזבה‬ ‫‪ .‬ששה קרע את וךם‬ ‫שנאמרוים משה אהירו ע‪ 5‬הים וגו' וישם את הים לחרבה ויבקעו המקם‪,‬‬ ‫וכן עשה אחריו יהושע הלמידו על היררן‪.‬‬ ‫קרע אתהיררן* שנאפך‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ויקה אליהו את אדרתו ויגלם ויכה אה המים ויחצו הנה והנהויעכרו‬ ‫שניהם בהרבה‪ .‬וכן עשה אחריו אלישע תלמירת‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫(כתדרס) א"ר אלעזרבן פדת אליהו הנביא הרושלמי היה* ומיושבי‬ ‫לשכת הגזית היה* ומכרך של יהודה היה ובששי שבמים היה הלקו‬ ‫בבנימין וביהודה ונקראו לו לאליהו ד' שמות‪ .‬שכן כתיב פ"ס ‪4‬ןי)‬ ‫‪ .‬אלא ‪.‬בשעה‬ ‫ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוהם‪ .‬ולמה נקרא שטכן‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫שהקכ"ה מבקש להרעיש עולמו עומר אליהוומזכיר זכהן אבות ואלהום‬ ‫מרחמ על ע~מונ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫(כפדרס) פעם אהת נהלקו רבוהיטעל ארתז אליהו הנכיא אלו אמרו‬ ‫טשל בנימין * שנאמר (וס"ח ח) ויערשיה ואליה וזכריבני ירוחם וגו' כל‬ ‫אלה מבניבנימין וא‪5‬ו אמרו משל גד* כמו אצאטר ויאמר אליהו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ה‬ ‫סתושבי גלעד בתיך זה בא אליהו ועמר עליהם אמר להם רבותי למה‬ ‫אתם חלוקיםעלי‪,‬אני מבמ בניה של רחל* אמרו לו‪ ,‬ולא נהןאהה‪.‬ולא‬ ‫גן אמרת לאשה אלמנה מצרפת * אךעשילי משם עוגה קטנהולך ‪,‬בק"‬ ‫תעשי באחרונה* וראי היתה כוונהך לאכול חלה* א"כ כהן אתה אבאי‬ ‫ףהיה רמתזי להם רמז שאני אתגלה‬ ‫להםלפי שאירשהתינוק משיח‪14‬ייס‬ ‫תהלה בעולם ואחקכ יבוא טשיתנ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ג‪,‬ר‬

‫א ‪ " 4 , " " " , ,‬י י ‪ " 4‬א ל ת הבביא‬ ‫(נעדרס) א"רשטעיןבן לק~ש פנחם הוא אליהו *ונך אמר ‪6‬‬ ‫"‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫במעשה זמרי‪ .‬אהה נתת ש?ום ביני ובינבני ישראל בעולם הזה‬ ‫‪ .‬אף‬ ‫לעתיד לבא אהה הוא שער*יד ליתן שלים ביני לביןבני‪ .‬שנאמר (פ(פכי‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫"‬

‫ש‬

‫א‬

‫‪4‬‬

‫ג) הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בואיום ה' הגרול והנורא‬ ‫'גף החת‪.‬אשר קנא לאלהיו וינפר על בני ישראר * וכפר לא נאמר אלא‬ ‫ויכפד * שעד עכשיו לא זו אלא עומר ומכפר על בני ישראל ער שיחיו‬ ‫המהש * ר' אליעזר אומר הסיב הקב"ה שמו של פנחם בשמו של אליהו‬ ‫מהושבי ג‪3‬ער‬ ‫‪ .‬מלמר שעשה תשובת ישראל נמכיתרי ‪6‬ןייס‪ ,‬בהר‬ ‫הנ‪5‬עד‪ .‬שמעשה‪-‬זמרי היה בארץ הגלער‪ .‬נתחת אשר קנא לא‪3‬היו‪,‬‬ ‫לאלהים לא נאמר א?א לאלהיו רמז יש בזה‪ ,‬כי תהה אשר קנא ינוץ‬ ‫זה השכר להמב שמו לאליהו‬ ‫‪ .‬האוהיות לאלהי"ו הן האותיוה לאליה"תס‬

‫‪.‬‬

‫י‪5‬‬

‫‪.‬‬

‫יו‬

‫במה שאמרו פנחם הוא אליהו יש דעוה האומרים שהוא כפשופי‪.‬‬

‫ובםפרנליא רד איתא שזאה רק רמז ‪ ,‬שע"י שנהגלגלו ניצוצין מן נשמות‬ ‫‪ .‬בבחינת גלגול של‬ ‫אליהו נדב אביהוא מסו‪ %‬רשי סינות אנא] בפנחס‬ ‫עיבור עי*ז היה ‪3‬ר כח במעשה טרי לנקום נקמת אלהים * שהיא השכעה‬ ‫הקדושה * ובספר עשרה מאמרות מביא הא דאמרו רז"ל פנחם הואאליהו‪.‬‬ ‫אין הדבר נפשוטו שפנחם לא מת ושקיים בעצמו שינוי השם להקראות‬ ‫אליהו רהא אליהו היה טבני בניה של רהל ולא היהכהן‪ ,‬אלא שנתכהן‬ ‫נהר הכרמל‪ .‬אבל הכינה הוא שפנחם בא לתקן נשמות נדב ואביהו‬ ‫א*‬ ‫וכן אליהו ומה שחסרזה לתקן השלים זה‪ .‬ובספר מגיד מישיים איתא‪.‬‬ ‫רא דמילתא דפנחם הוא אליהו היינו שהשם אליהו כרמז ע? השם הוי"ה‬ ‫גמצאובו ל אוהיות הראשונות מן השם הוי*ה ב"ה ואותיות‬ ‫ב*ה *‬ ‫ש בו ה'‬ ‫א*‪ 5‬רטז על ה' אהרונה מן השם הקדוש ‪.‬ופינחם מלא ביו"רי‬ ‫אהעיומ *וע‪.‬י חילעש אלפ"א ביה"א מהחלף השם פינחשם בהאתעיות של‬ ‫ושפאליה*ו‪ .‬ועל ‪2‬ה אמרו פנתם הוא אליהו‪ .‬כלומר אותיות של השם‬ ‫פינחם מתחלפית בהאותיוו; של השםאליהו‪ ,‬והרב רבע בחי כתב שהשם‬ ‫ן* והשם‬ ‫ן ורהמים‪.‬ני השם אקל הוא די‬ ‫אליד‪ 1‬כולל שמ שמות שליי‬ ‫יה"ו הוא רחמט ולכך העניש לשר המשים והמשיו של המלך אחאב‬ ‫מצך כח הרין יהנבירה אשר בשמו‪ .‬ונם הח"ה את המת מצר נח הרחמים‬ ‫וגמצא בשמו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫שהיי‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ב לסוף מ‪5‬כות‬ ‫(ס‪5‬ס‪5‬ת סקכ‪5‬ס) אליהוועעשבי קבל מאחיההשילוניירו‬ ‫שלמה‪ .‬יהיא שנת כמו ב' אלפים תתקם"ב ‪5‬בריאה*יש ‪-‬סברות משינות‬ ‫נמררשמ לרעת מי היה זה אליהו יש אימרים שכא טשבט נד מצר‬ ‫אבע‪ .‬ואמו סבנימין ובילמרנו אמר שהיה משבט בנימין ומיושבי לשכת‬ ‫ת ס‪%‬ומריס ספ‪:‬קם סות‪55 .‬יס‪ 1‬פ*כ ‪%%‬‬ ‫ונוית והיה רר בירושלים * ‪11‬ע‪ 5‬טיע‬ ‫ססטע ‪ 1 06‬ובפרק יש נוחלע נראהשאינו פנחם‪ .‬ועל האמת רוב המפורשים‬ ‫נוונו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫אליהו הנב*א‬

‫‪ 4‬ש ש ‪ 4‬י ~ ‪ 4‬א " א " ~ ש ש ן ‪ * .‬ש‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫נהגוייסר פנחם הוא אליהו‪ .‬וזה הדבר נשאר בהיקו‪ .‬ע‪5‬ה אל האלהיפ‬ ‫אליהו בשנת ג' אלפים מ"‪ 1‬לבריאה שה*א שנת "ח לטלכות יהושפם מלך‬ ‫יוודה‪ .‬ה‪-‬אשית מלכית יהורם בן אחאב טלך ישראל‬ ‫‪ .‬וברברי הימטם‬ ‫נראה שבא מכתכ אליהו ליהורם בן יהושפט מלך יהויה שנת מ אלפים‬ ‫‪"8‬א לבריאה‪ .‬ובסדר עוים נראה שבא זה המכתכ ז'שנים אחר שנגנו‪.‬‬ ‫ויש אימרים שסילוק אליהו היה בשנת ב' אן‪8‬הם ההק"‪ 1‬לבריאה* ונם‬ ‫אק מכריע‪:‬‬

‫בשנה השנית לאחזיה בן אחאב נננז אליהו* ולא‬ ‫(סוד שלס‬ ‫פיעשו"לם בפרמוםעד שיבוא מלך המשיחי ואז יתנלהויהיה‬ ‫*הקה נראה לכל ה‬ ‫נננז שנית ולא יתראה עוד בפרסום ער שיבוא גוג וטנוג להלחם עם‬ ‫‪ .‬ובספר סוד‪4‬‬ ‫שראל‪ ,‬ועכשיי היא כוהב ברקיע הזכיות של כל ישראל‬ ‫רזי כתב שאליהו מקריב המידין בכל יוםויים * וגם ריהץ יריהם של‬ ‫האבות הקדושים בשעת זמן תפלה‪ .‬ובכל מוצאי שכת כאשר טעיניפ‬ ‫למעלה בדין אלה שנתכפרו להם עינותיהם בגיהגם כרי שלא להחזירם‬ ‫לשם‪ ,‬ומי שנתכפרו עונוהיו‪ ,‬אליהו מביאו אצל טי שמוכן לויהיורנ‬ ‫אצלו‪ ,‬גם אם יש צריקים שחטאו בטקצה דברים שצריכים במוצאי שבת‬ ‫להחזירם לרונם בגיהנם עוראיי‬ ‫ו ימים * מקבל אליהו על'ו את הדין כד*‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫להגין‬ ‫י‬ ‫עיפירהחםבל‪4‬בטלכתביכםה‪,‬חזוילרכםך באנייטהרניםם עכנמעיי אליהו הנביא במוצאירבי אלי‬ ‫רג‬ ‫שבה?ו‬ ‫וצייני כ‬ ‫(ססר ססרךס) ראיתי בסתרי תורה סור מופלא עד מאד אליהר‬ ‫אגביא ‪5‬א נמצא בפירוש בתורה שיהיה נולר מאב ואם‪ .‬אלאכהיב שהיה‬ ‫טתושבי עיר נלער‪ .‬ועור קירם לכן הוא היה טלאך בשמים ושמו ירוע‬ ‫בסתרי הורה ‪ ,‬וכאשר היה נצרך לו ירר מן השמים ונתלכש בנקש גשמי‬ ‫להיות נביא בעולם‪ ,‬וגם אחר שע‪5‬ה במערה השמימה‪ ,‬כאשר נצרגלל‬ ‫יעופף על הארץ בד' עפיפות * ונדמה לחכמים בהרבה מקימות כרמווז‬ ‫*י"גא או כפרש‪ .‬ע"כ אל התמה בהיותו במררנה גביה על כל בוי‬ ‫אדם‪ ,‬ובשעה שבקש הקב~ה לביוא את האדם נתייעץ תחלה במלאכים‪.‬‬ ‫יאה הקב'ה‬ ‫תזיה הרבה מלאכים שאמרו טה אניש כי תזכרנו‪.‬‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ביניהם ושרפם‪.‬כי טל למלאכים‬ ‫שאמרו כך מתוך קנאה הושימ‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫צ‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫אקדושים קנאה ושנאהי עם‬ ‫ן המלאכים והוא לא קטרנ*‬ ‫בי‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫י הקב"הי רכינו של עולם אם לפניך טוב * לפני כל‬ ‫אלא אמר יפנ‬ ‫שכן ואם טובבעיניך ארר ואשמש לפניוי א"ל הקביה כשתרר לא יקרא‬ ‫שמךכך בשם של טלאך‪ ,‬אלא שם יקאא שמך בשם שלבן ארם וכן‬ ‫עע*ה שירד לאחר זמןבימי מלכי *שראל בשם א‪5‬יהוהנביא והאמין בשלס‬ ‫טרום ווגש‪4‬‬ ‫ני הוא האלהים בענין אחאב‪ ,‬אח"כ החזירו ושקב*ה לשמי‬ ‫‪15‬וזקב"ה אתה'חריו אפטרופום על בני המיד ותחזק אהונתי בעילס‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫וות‬

‫ה‬

‫א~לו הניש‬

‫ל ‪11‬‬

‫הוע שאסר אליהי אצן הר ה‪-‬רמל* וכרבריך עשטעי‪ .‬פירוש כיבריך‬ ‫כמו שדברת אלי קודם שירדהילעילם הזה כן עשיתי‪:‬‬ ‫י יכסגר ת‪6‬מרי מוס חלי‪ )5‬בימי הסליהוה אנו אומרימ שמע קולמ‬ ‫יכנ‬ ‫את‬ ‫המה‬ ‫תפלות‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫ונר רה מם"מ ןמנד"ל‬ ‫ירוע‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫שנ~היהן האכושמם חנוה אל~הו יהם‬ ‫קרל שהטה מעלין את קל‬ ‫יעקנ ' וכש‪:‬תקבלין הת~?ות בא לישראל עזרה וישועה ונו'‪ ,‬ע"כ אנל‬ ‫אוכריכ שם; קולנו ונו';‬ ‫‪1‬‬

‫(ז"ה רות) ר' נהן שאל לר' יום* בר' חנינא וא"ל‪ .‬א?יהו הנביא היה‬ ‫י אליהו ענין אחר היהבו‪ .‬ע‪ 6‬כנמ ‪6‬דס‬ ‫‪ 14‬בן או לא' אמר לו ר'יוס‬ ‫ככיייניס לכ‪:‬ץן כפריס ורכיסן ובהיב אל תגן במשיחי ובנביאי אל תרעו‬ ‫מה א? הרעו‪ .‬אל העשו עצמבמ ריעים וחברים לנביאי להדבמת להם‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫ק‬

‫שדקכ‪-‬ה בקר בהם והבדילם מישיא‬ ‫אההלשלועאבלורעתלויו‪:‬יהכניסםבויכלו*קי‬ ‫כייבהיא בעשה סלאך בשסים‬ ‫‪"--‬א‪4-‬‬

‫‪:‬פ‪4.‬עה‪-:‬ן‪4‬א‬

‫(‬

‫הע‪0‬ר‬

‫עו‬

‫אליהו הנביא‬

‫שער ב‪.‬‬

‫ההגתתאליהוהנביאבימימלכי ישיאל והסתלכךתו‪.‬‬

‫בימי אחאב מלך ישראל נשלח אליהו הנביא מאה הקכ"ה אל‬ ‫המוך אחאב * להוכיחו על פניו ולהראות לומיפתים גרולים‪ .‬למעןידע‬ ‫כי יש בורא עולם הנוהג בהשנחה פרמיות כל דור *כיהמ"י הזה הכעים‬ ‫מאד את אלהי ישראל מכלמלכי ישראל שהיו לפניו* בעצתאיזבל אשחו‬ ‫שהיתה בת מלך עובדי אלילים‪ .‬וה‪5‬יתהו להנהיג בישראל עבורת הבעל‬ ‫ועבורה האשרה שהיא עבודת חמה ולבנהי‪ .‬ולמלך אחאב היה שר‬ ‫האוצרות הנקרא בשם חיאל ביה האלי‪ ,‬שהיה נם כן מראשי עובדי‬ ‫הבעל * וכאשר כבש יהושעבן נון את העיר יריהו עשאה הל עולם‪ ,‬וגזר‬ ‫לבלתי תבנה עורעיר יריחו על תלה* וקלל לכל אשר יבנה אה העיר‬ ‫ןימיתי כל בניו ער‬ ‫הואה שימות לו בן בכורו בעתייסדו אה העיריכ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אשר בהצבה רלתות שערי העיר ימות לו‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫צ‬ ‫המלך‬ ‫אחאב וכן השר חיאל ‪5‬א השגיחו על גזרהו וקללתו של יהושע בן מן*‬ ‫הבנה חיאל את העיר יריחו‪ ,‬כמובן שההיצאות הלכו מאוצרו ש? אהאכ‬ ‫ןפייןפירס"י תלכיס ע"ז פסוק ל"ג‪ .‬וז"ל ‪6‬תרו יכוהעו חי‪6‬ל תסל ‪3‬נימין‬ ‫וילימו לוסל יסוספט‪ .‬ותפכי תס תל‪ 16‬כ‪6‬ח‪6 .36‬ל‪ 6‬סהולין ‪6‬ט סקלקלס‬ ‫ך (סכיןכי ס‪6‬תגס ‪6‬ת‪ 36‬סיסתקו"ל‪36 .‬ל סיועכן לכלופ‬ ‫‪3‬מקולקל‪.‬ו‪5‬יי‬ ‫‪3 13‬תגסכל סקלק(ות ‪6‬סר יפס‪6 1‬תריס‪6 -‬ל‪6‬ור‪6‬י תלת‪ 6‬דמסתכר סי‪6‬‬ ‫טגסיר ‪6‬ח‪6‬כ סיתס ‪3‬קלק(ס ס‪61‬ת כמס טגחן לסות לחי‪6‬ל לקחת טלזס‬ ‫כסףתן ‪6‬ו‪5‬רו‪ .‬כי יריחו פחרס פל סג‪13‬ל סנין ‪3‬גינוין ו‪6‬פריס ‪3‬פקנס‬ ‫סכסחנרוטגי כתליס גרו(יס‪6 .‬חו גקר‪ 6‬גסר ‪6‬פריס ‪6‬טר יגטס פדסיר‪-‬ו‬ ‫זי‬ ‫?‪6‬חך נקר‪ 6‬גסר יליתו ‪6‬סך ינטס על יס סמלח‪ .‬ופ"כ סיתס יריחו לטהר‬ ‫תרכלת גרולס לעוכה יסורס ו(טוכת ‪6‬פריס‪36 .‬ל סנזלך יסוספט ל‪ 6‬ר‪%‬‬ ‫לסכניס ט‪5‬תו גזס חחתט ק(‪5‬ת יסוטט‪ .‬ויסכ וטהק ול‪ 6‬חיחס ל‪%3‬תס)‪.‬‬ ‫ונתקיימה בו קללה יהושע בן נון‪ .‬באבירם בכורו ימדה ובשגוב צעהאו‬ ‫זקציב דלתיה‪:‬‬ ‫וילך אהאב אל בית היאל לנהם את ו‪,‬אביים ‪ ,‬א‪ :‬אמ!" הקב"ה אל‬ ‫א*הי הנביא לך גפ אהה אל ביה חיאל ‪ ,‬וכאשר ישבו אחאב ווזיאל‬ ‫תוביח אה שניהם יחריו‪ .‬ויאמר אליהש לא אוכל ל?כה שמה‪ .‬כי הם‬ ‫ישיבולי דברים רעים להכעיפ אוהך ואנכי לא אוכל לסבול דבריהם‬ ‫‪ .‬בל אשר הגצר‬ ‫א*ל הקב"ה לך‪ .‬ואם ‪.‬שיבו לך רברים רעיפ להבעיפני‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫אני מקיים‪ .‬ו"לך שמה א?יהו ה?כיח יטצא אוהם שה‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫בשין‬ ‫נ‪:‬יו‬ ‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪.‬‬

‫=יז אליהו הנכיא‬ ‫ז ‪15‬‬ ‫"""‪,‬ץ‪4,‬ז‬ ‫‪--,.".‬‬ ‫"‬ ‫בנץ העיריריחו‬ ‫‪ .‬ויוכיח אותם אליהועל אשר המרו אתפייהושע בן טן‬ ‫ע‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫עהקיימה קללת‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫חיאל ויאמר‬ ‫אחאב‬ ‫‪.‬מי גדול משה יהיש‬ ‫יצ ‪ 1‬ף ‪ 4‬ו ז ז ע ‪,‬‬

‫‪-‬יז‪ 7.‬ג ז‬

‫‪ , 4‬ז ‪ -‬ל ‪ " 4 - * 4‬ן ‪4 = 4 4‬קן‪"=44‬‬

‫‪ /‬ן ‪- -‬‬

‫‪ /‬ן‬

‫‪- " - " -.‬‬‫‪-‬‬

‫‪ ) 7‬ן ‪-‬‬

‫ואם קללת משה לא נתקיימה‪ ,‬דכתיב וסרתם ועבדהם אלהים אחרים וגו'‬ ‫ההרה אף ה' בכם ועצר את השמים ו?א יהיה מטר‪,‬ואנכי העמדתי צלמי‬ ‫עבויה ורה על כל תלמי השדה ופשתהוה להם בכל יום‪ ,‬והממר יורר‬ ‫בפרה טרובה ער אשר כמה פעמים יעכבני הממר מלכת להשתחות להמש‬ ‫איך האמר שקללת יהושע הלמידו נתקיימה בבניןעיריריהו מיד ויאכצ‪4‬‬ ‫אליהו אל אחאבחי ה' אלהי ישראל אשר עמרהי לפניו אםיהיה השנים‬ ‫האלה מל וממר כי אם לפי דברי‪ .‬ויבקש אליהו מאת הקבשה שיממתי‬ ‫בירו המפתח של‬ ‫י ונתןלו הקביה את המפתח של ממר ויאמר לו*‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫לך מזה ונמתרת בנהל כרית אשר ע‪ 5‬פני הירדן ואת העורביםצויתי‬ ‫לכלנלך שם‪,‬וילך שמה אליהו ויסתר שם והעורבים היו מביאים לו‬ ‫להם ובשר בנקר ולחם ובשר בערב‪ ,‬וישתהמי הנחל‪ .‬וישב שם אליהו‬ ‫ימים רבים עד אשר ייבש הנחל ולא היהלו מים לשתות‪,‬כי לא הטץ‬ ‫נשם בארץ‪.‬ייהי רעב גדול בארץ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫באשר ראה הקב"ה שיש צער גדול בישרא‪ 5‬נתמלא רחמיםעליהםי‬ ‫ויסבב מבח שאליהו בעצמו יחויר המפתח של מטר*ויאסר הקבעה א‪5‬יו‪.‬‬ ‫קום לך אל העיר צרפת אשר לצידון‪ ,‬וישבת שם אצל אשה אלמנה אשר‬ ‫תכלכלך‪ ,‬וילך שמה אליהו * כבואו אל פתת שער העיר ראה שם אשה‬ ‫אלמנה מקיששת עצים‪ .‬ויבקש אליהו ממנה שתתן לומים לשתות‪ ,‬אח*כ‬ ‫קרא אליה שתתן לו פת לחם לאכול‪ ,‬ותשבע האשה שלא נמצא בביתה‬ ‫‪5‬חם כי אם מלא כף קמח ומעמ שמן בצפחת‪ .‬ותאמר כיהיא מקוששת‬ ‫מעט עצים לבשל מוה מעט אוכל ‪5‬ה ולבנה ומלבד וה לא נמצא עוד‬ ‫בביתה כל דבר מאכל‪ ,‬ומי יודע אם לא המות היא ובנה ברעב אתר*‪-‬‬ ‫ק‪ .‬ויאמר אליה אליהו ‪ ,‬אל תיראי‪,‬‬ ‫י מן הקמח עגה קמנה‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫בראשונה‪ ,‬ולך ולבנך העשי באחרונה‪ .‬כי וף אלהי ןשראל ישלח *צז‪.‬‬ ‫ברבתו בכר הקטו וצפחת השטן אשר לא החסר‪ ,‬ותעש האשה כדבר‬ ‫אליהו * ותאכל היא וביתהימים רבים מן כד הקמח וצפחת השמן * אשר‬ ‫לא חמרו כברבת אליהוו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫י הליו חזק מאד ער אשר ‪5‬א‬ ‫אחרי כן‬ ‫תלהבן האשה האלמנה‪.‬ויה‬ ‫טתרה בו נשמה‪ ,‬והתיעם האשה על אליהו ותאמראליו‪ .‬למה באו‪4‬‬ ‫אלי להוכיר את עוני ולהמית את בני‪,‬כי ער ש‪5‬א באת אצלי היח‬

‫הקביה רואה מעשי ומעשי בני עירי והיו כעשי רבים על בניעירי‪.‬‬ ‫*‬

‫עחה שבאת א‪5‬י אין מעשי‬ ‫צוכרו עחוהי במיום אשר בעבורם נענשבני‪.‬ועיר כי עשי מיתת‬ ‫יצכדעוני בפי הבריות ויאמרו‪ .‬כי באתאלילונות* ויצא הקצף עלבני‬ ‫יחוול‬ ‫נחשבים כ?ום‬

‫בעיני‬

‫הקב"ה נגד מעשיך*‬

‫בנף‬

‫‪.‬‬

‫אלירצ הנכיא‬

‫‪14‬‬

‫יהחלל על ירך שם שמים‪ .‬ויצר מאר לאליהועל רברי האשה האלמפה‪.‬‬ ‫ויקת את הילר המת ויעלהו אל חררו אשר בעליה וישבבהו על טמתו‪.‬‬ ‫יעמד‬ ‫לפני הקנ"ה ואמר לפניו‪ .‬רבון העולמים‪ ,‬הגםעל האלמנה‬

‫אשראגי טתנו‬ ‫להתפ~רר עמה הרעות להמית‪ ,‬את בנה‪( .‬וסר כרפסית רח‪ ):‬א*ריוסי‬ ‫כך היתה טענת אליהו לפני הקבןה משום שהקב*ה אמר לאליהו‬ ‫‪ .‬הנה‬ ‫י שזן ומפרנםלמי שנצרך ‪15‬‬ ‫‪ .‬וכל‬ ‫צויוצ שם אשה אלמנה לבלבלך‪ .‬ונלמ‬ ‫שכן בזמן הרעבי הרי זה מהאחר ומתקשר בעץ החהם‪ ,‬וגורם לו חחם‬ ‫לבניו‪,‬ובל מי שמקים נפש בעולם זוכה לעצמו חהם‪ .‬וזובה לרושקשר‬ ‫בעץ החהם וא*נ לטה עההישליט עץ המות צר הרע על האלמנה הששת‬ ‫שאתה פקרת עליה לבלבלני* (ע"כ)‪ .‬ואגייורע שכאעוך צרת בכה רברה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫דברים שאינם השב את נפש הילר הזה בקרנו‪ .‬וילמרו שיש חחהת‬ ‫המתים‪ ,‬נשתמחאליהו על הילר שלש פעמים ךתפלל שתשוב נפש הילר‬ ‫בקרבו‪ .‬ויאמר הקב*ה אל אליהו שלש מפתחות לא נססרו ביר שליח‬ ‫שלחיה של נשמים ושל תחהתהמתים אם אמסווי בירך גם המפתת ש‪5‬‬ ‫החית המתים‪ .‬יאמרו שתי מפהחוה ניך ההלמיר ואחד ביר הרב‪ .‬ההשר‬ ‫‪ 45‬המפתח של גשמים ותשקול המפתח של החיתהמתים‪.‬יעש בןאלייו‬ ‫לתהיה ופהן אליהר אעעהיושי‬ ‫מיד נעתר לו הקב*ה ותשב נפש‬ ‫לאמו ויאמר אליה ראיבי חיבנך‪ .‬ותאמר האשה עתה ירעתיני כאטת‬ ‫איש אלהים אתהג‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫יילר‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫נאשר החאי אליהו הנביא את המפהח של גשמים היהה אז שגה‬ ‫השלישית לעצירה הגשמים‪ ,‬יהרעב חזק סאר בארץ‪ .‬ץחטל ה' על עמו‬ ‫יאמר אל אליהו לך התראה אל אחאנ‪ .‬וכאשר עלירך נעציו הנשמים‬ ‫כןעל ירך אהן מטר ע‪ 5‬פני האדמה‪ ,‬וילך אליהו להראות אל אתאב‪.‬‬ ‫אז שלח אחאב את השר עובדיהו אשר על ביתו‪ .‬שילך ‪5‬חפש בארץ‬ ‫חציר ‪3‬החיות בהפה * וגם אחאב בעצמו הלך לבקש מקום חציר *וילך‬ ‫עבריהו בררף אחר ‪3‬ברו ואחאב הלך בררך אחר‪ .‬ויפגש עבריהו את‬ ‫אלידי בדרך‪ .‬ויפל על פניו ויאמר‪ .‬האתה זה ארני אליהו‪ .‬ויאמראני‪.‬‬ ‫ינזר אליהו על עבדיהו ללנת אל אחאב ולהודיעין שנהגלה‬ ‫י אלעצ‬ ‫בדרך‪ ,‬ויאמר לובי עוד היום יתראה אל אהאב‪.‬ויעש כן עבדיה‬ ‫לו‪.‬‬ ‫אהאב לקראת אליהו‪ .‬בראות אחאב את אליהו אמר לו * האתה זה עוכר‬ ‫ישראל בעצירת המטר‪ .‬ויאטר לו אליהו * אנבי לא עכרתי את ישראל‬ ‫אבל אתה וביתאביךעינרי ישראל אתם‪ ,‬בהמותכם אותם מאחרי ה'ולכת‬ ‫אהרי הבעלים ועתה שלח קבץ אה בר ישראל אל הר הכרמל‪ ,‬וגםאישה‬ ‫ן 'בל מ‪5‬‬ ‫תבוא שמה עם בל נביאי הבעל‪ ,‬ונובחה יחד להראותגליילעי‬ ‫הוא האלהים השלים ע‪ 3‬הארץ‪ ,‬ואח"כ תפקר הארמה בטמר השמים‪:‬‬

‫י‬ ‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫הקבץ אהחב אתכגיישיאל‪ ,‬וגם את נביאי הנעל ארבע מאאת‬ ‫וחמשים‬

‫א‬

‫א‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬אל"*הו"הנכיא‬

‫‪4‬‬

‫‪%‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬יי ‪16‬‬

‫א‬

‫חקמשש איש הבש אתו אל הד הכרכ‪ ,5‬אז ננש אליהו ויקרא לפני כל‬ ‫העפ ויאמר‪ .‬עד מתי אתם פופחים על שרהמעיפים‪ .‬ולא תאמינו באמונה‬ ‫שימהכי ה' הוא האלהים אין עור מלבדו‪ .‬ולא ענה אתו ד‪,‬‬ ‫ם דכר *‬ ‫אה"כ פנה אליהו אל נביאי הבעל ויאטר אליהם* הן אני נותרתי לבדי‬ ‫נביא לה'‪ .‬ואהם נביאי הבע? ארבע מאות וחמשים איש * יהנו לנו שאד‬ ‫פריום ‪ ,‬ותקריבו אתם את אחד מהם לקרבן ‪5‬פני הבעל‪ .‬ואש ‪5‬א השיפו‪,‬‬ ‫ואני אקריבפ‪ ..‬אחר יקרבן לה' ואש לא אשים‪ .‬וקראתם בשם אלהיכם‬ ‫ואני אעיא בשמ ‪* %‬ומי אשר יענה באש הוא האלהים‪.‬ויען כל העם‬ ‫ושפרו טיב הרכי‪ .‬ויבחרו שני פרים תאומים הגדלים על אבהם אחר‪.‬‬ ‫וריטילועלירגש גורלות אחד לטם ואחד לבעל‪ .‬והיה פרו של אליהו נמשך‬ ‫אחריו ורילך * ואותו הפר ש;לה לשם הבש ‪5‬א היו יכולים כל נביאי‬ ‫הבעללהזיז רגלו מן הארץ‪ .‬ער שאמר לו אליהו לך עמהם * ר‪,‬וטיב הפר‬ ‫ואמר לאליהולעיני כל העם‪.‬אני וחכרי יצאנו מבפן אחד ונדלנו במרעה‬ ‫אחד ועל אבום אחר‪ ,‬והוא עולה לח‪5‬קו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ושמו של הקב*ה‬ ‫ז בוראי* אמר לו‬ ‫מתקדש על ירו * ואני עליתי לחלק הבעל להכעים יצ‬ ‫ח‪5‬יהו לך עמהם ואל ימצאו עלילה‪ ,‬וכשם ששמי של הקב*ה מתקרש‬ ‫‪%‬ירי זה שעמי כך מתקדש עליו‪-‬ף אמד לו הפר וכך אתהייעצני‬ ‫שבועח שלא אזוז מכאן ער שאתה המסרני בידם מיד ויקחו את הפר‬ ‫אשר טזן להם א?יהי ויעשו אתו ‪ .‬ויקראו בשם הבעל סהבקי "‪3‬ר‬ ‫הצהרים לאמר‪ ,‬הבע‪ 5‬עננו‬ ‫‪ .‬ואין קילואין ענה' ויפסחו על המזבח‬ ‫שי‬ ‫א‬ ‫עשה חיאל האלי נבוב מתהתיו והפמין עצמו שם מתחת למזבח עם אש‬ ‫ויאמרולו כשהשמע אתהקיל סיד חהה האש אשרבירך והדלק אתהעצטם‬ ‫אשר על המזבח אנל הקב*ה זימן לשם נחש ונשכו ומת * והם לאייקך‬ ‫ו"חשבוכי חיאל איננו להמע את קולם‪ .‬ייקראו‬ ‫גדול ויתגדרו‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫פמשפפם בחרנות וברמחים עד שפך דם עליהם ואין ואין קשב‬ ‫ע הוא ויקץ‪ .‬או‬ ‫ויויזל בהם אליהו ויאמר * קראו עוד בקול גדול‪ .‬אולייע‬ ‫נפנה בךדך ויביא לכם‪ .‬יהקב*ה הממים אז את כל העולםוהשתיקהעליינים‬ ‫ירוזחתונים‪ .‬והיה העולם הוהו ובהו כאילו לא הי' בריה בעולם וע"ז‬ ‫גאמר ואין קילואין קשב‪ .‬שאם הי' מי מרכר ורו הם אהטרים הבעל עפו‬ ‫י הבעל ממכרם ‪ ,‬ינשגב עליהם שברם ‪1‬‬ ‫ועוטה נכלמו נביא‬

‫שי‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"רבן‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫אחרי ‪5‬ן קרא אליהו לכל העם ויגשו אליו‪.‬ויקה אליהו שתים עשדה‬ ‫אבטם כטמפר שבמי בני יעקב‪ .‬ויבנה אה האבנים מזבח בשם ה'‪ .‬ויעשה‬ ‫תע=ה כבית סאתים זרע סביכ למזבח יערך את העצים וינתח את הפר‬ ‫ויטם על העצים‪ .‬ויאמר אליהו לתלמידיו מלאו ארנעה כדים מים ויצקו‬ ‫עלהעייה ו‪ %‬העצים‪ ,‬ושמר שט וישט* ויאמר שלשו וישלשו‪ .‬ויאמר‬ ‫עור ‪5‬תלמירט‪ .‬מי שיש ‪ 15‬מים יבוא ויצק עלירי‪ .‬בא אליאוע ויצק‬ ‫פהם על ידט‪ ,‬ונעשו אצבעותיו של אליר‪%‬כמ‪,‬ןנהז ער שנתמלא כל המקהם‬

‫‪.‬‬

‫ה~זא‬

‫יישליהו הנב"א‬

‫‪14%‬‬

‫ההוא מים‪ .‬וילכו המים מביב לטזבח תם התעלה ‪3‬מלאהמים *ויהיבזטן‬ ‫הפלת המנחה ויגש אליהו להתפלל לפני ה' ויאטר‪ ,‬ה' אלהי אברהמ‬ ‫יצחק וישראל‪ .‬היום יודעכי אתה אלהים בישראלואני עבדך‪ .‬וברברך‬ ‫קשיתי את כל הדברים האלה‬ ‫‪.‬ענני ה' ענני‪,‬ענני בזכותי *ענני בזכות‬ ‫תלמידי‪.‬ענני שהרר אש מן השמים*וענני שתמיח דעתם שלא יאטרו‬ ‫י אהה ה' הוא האלהים *‬ ‫תהו הם מעשה כשפים הם‪ .‬וידע העם הוה כ‬ ‫"‬ ‫ק‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫י אתה המבת עתה את לבם אחורנית‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ידעוכ‬ ‫לעברךי‬ ‫ככלות א‪5‬יהו לה~פלל נפלה‬ ‫אשת‪.‬מן השמים והאכל את העלה ואתהעצים‬ ‫ואת האבנים ואה העפר‪ .‬וגם א המים אשר בתעלה לחכה *זירא העם‬ ‫את האש ויפלו על פניהם ויאמרו‪ ,‬ה' הוא האלהים‪ ,‬ה' וצא האלהים‪.‬‬ ‫יצו אליהו לתפוש אתנביאי הבעל ריורידו אוהם אל נחל קישט וישחמם‬ ‫שם אח"כ אמר אליהו לאחאב*עלה אכל ועוועה כיקיל הטין הגשם‪.‬ויעל‬ ‫אליהו אל ראש הר הכרמל ויתפ?ל על הנשמים השמים התקדרו בעביפ‬ ‫איוח‪ .‬והיד גשם גדול‪ .‬והפכב אחאב לבעעו יזרעאלה *אז בקש אליון‬ ‫להלוק כביד למלכות ונהן לו הקב"ה כח ונבורה‪ .‬וישנם את טתניו הרץ‬ ‫לפני אהאב עד בואו ליזרעאלז‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫כאשר שמעה איזבל אשת אחאב שהרג אליהו את כל נביאי אבע‪3‬‬ ‫בחרב‪ .‬חרה אפה מאד ותאמר להרג את אליהו* ויודע הדבר לא?יהצ‬ ‫ונתירא מפניה‬ ‫‪( .‬וטר כר‪6‬סית ר"ט‪ ).‬א"ר חייא הלא אליהוכיון 'שהוה ‪3‬הר‬ ‫*‬ ‫ק‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫היה ‪.‬הקב'ה טקיים * וגם על השמים גזר שלא יררו גשמטם‪,‬‬ ‫הטע‬ ‫ם‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫נתירא מאיזבל ‪ ,‬אול ר'יוסי הרי כבר ביארנו שהצדיקים‬ ‫רוציס‬ ‫להפריח את כוראם במעשה נסים במקום שהנזק שכיח לעע כ‪ 5‬כמר‬ ‫שמצינו בשמיאל * רכתיב (סמויל ‪ '6‬ט"‪ 0‬איך אלה ישמעשאיל והרגני‪.‬‬ ‫‪ .‬וכיון ש?א רצה אליהו להמרית‬ ‫א*ל הקב"ה עגלת בקר תקחבידך (ע"ט‬ ‫את בוראו במעשה נסים עמד בתפלה לפני הקכ"ה* א"ל הקב'ה הפוב‬ ‫אתה מאבותיך עשו בקש להרג את יעקב‪ ,‬ויברה יעקב ט‪/‬ופניו ונמלפ‬ ‫פרעה בקש להרג את משה וברה מלפניו ונמלמ * שאול בקש לרינ את‬ ‫לוך וברה מלפניו ונטלטי ללמדך שלפ;מים צריך אדם להמלפ עשי‬ ‫בריחה‪ .‬מיד ברח אליהו משם ויבא למדבר באר שבעעיף וינע וישאל‬ ‫‪8‬ת נפשו למות‪ .‬וישכב רישן תחת רתם אחד אז נשלח א~ו מלאך מן‬ ‫‪.‬ויאמר ‪15‬‬ ‫השמיס והעירהו משנתו‪ .‬וישם לפניו עגת רצפים וצפחתמים‬ ‫קים אכולכי רב ממך הדרך‪ .‬ויקם ויאכל וישתה * ויל בכח האכילה‬ ‫ההיא ארבעים יום וארבעים לילה ער הר הרבוילן שם במערה וישמע‬ ‫אלהו קול רעש גרולכי כבוד ה' עובר שם‪ .‬וילם פנע באדרהו יצא‬ ‫ויעטר פתח המערה‪ .‬והנה אליו קיל ויאמר מה לך פה אליהו‪ .‬ויאמר‬ ‫‪ .‬כי עזבו בריתך בני ישראל אען מזבחוהיך הרמו‬ ‫אליהו קנא קנאתילך‬ ‫ואת נביאקן הרנו‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫בחרב‬ ‫אני לבדיויבסשו את נפשיישזתה‪ .‬א‬ ‫ההחיל‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫י ה ע ה א " י ע ‪,‬‬

‫ט ען‬

‫ייו הנביא‬ ‫א'י‬

‫התחיל הקב*ה לדבר עמו רברי תנחומין ואמר לו‪,‬כשיידתי על הר הזה‬ ‫?יתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאני השרתשיצו במוכתן של‬ ‫ישראל * ואתה אינך מלמד זכות ע?יהם * כשראה הקכ*ה שעדחן עומד‬ ‫אליהו בדכריו הראשונים ואמר פעם שנית קנא קנאתי‪ .‬א*ל הקב*ה לעולם‬ ‫אהה מקנא‪ .‬קנאת בשטים על גלוי עריות‪ .‬וכאן אתה מקנא‪ .‬חמך שאין‬ ‫ישיאל עושין ברית מילה עד שאתה רואהבעיניך מכאן התקינו חכמים‬ ‫שיהיו עושים בכל ברית מילה מושב כבוד לאליהו הנביא שהוא מלאך‬ ‫הכרית‪ .‬שנאמר ומלאך הברית אשר אהם חפצים הנה בא‪ .‬באותה שעה‬ ‫אנחי הקב"ה לאליהו‪ .‬לךשיב לררכך מדברה דמשק‪ .‬ואת אלישע בן שפפ‬ ‫סאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך‪ .‬ומה שיש בדעתך אין אני יכול‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬ק‬

‫"שות‬

‫ו‬

‫(זסר כרמסית ר"ט‪ ).‬א*ר חמא בוא וראה כל איש שמקנא קנאת ה'‬ ‫אין מלאך המותיכול לשלוםעליו כמו על שאך אנשים * שכך נאמר בפנחם‬ ‫לכן אמור הנני נותןלו את בריתי שלום‪,‬וזהו שאמר הקכ'ה לאליהו עד‬ ‫י‪ ,‬סנרת השער בעדך שלא יוכל מלאך המוה לשלופ‬ ‫מתי אהה מקנאל‬ ‫בך ואת העולם הזה עם ‪4‬מ אין אתה יכול לסבול ואמרת כי עזבו‬ ‫בריתך בני ישראל וגו'‪ .‬חהך שבכל מקום שיקיימו ב‪2‬י אתבריתי הקדוש‬ ‫אתה תהי' מזומן שם‪ .‬ובשביל זה אמרו החכמים שנצרך להכין כסא‬ ‫לאליהו על כל ברית מילה*משים שהוא נמצא שם‪ .‬ועוד א"ל הקב"ה‬ ‫כיון שאין אתה יכול למכול עוד את העולם עם ‪4‬מ‪ .‬מכאן ולהבאיהי‬ ‫נביא אחר אצל ‪24‬י* ואת אלישוע בן שפם מאבל מחולה תמשח לנביא‬ ‫נרמסית ‪"5‬נ‪ ).‬ר' אבא‬ ‫תחתיך‪ ,‬ואתה תסתלק למקימך לרקיע השמים‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫(‬ ‫אמר בשעה שמכיא אדם את בנו ?הכממו בבריתו של אבדהמ אבינ‬ ‫ו*‬ ‫קורא הקב*ה לפמליא שלו ואומר ראו מה בריה עושה בעולם‪ ,‬באותה‬ ‫השעה נזדמן לשם אליהו הנביא * שנאמר עליו ועוף יעופף על הארץ‪.‬‬ ‫ופורח את העולם בארבע פריחות וע*כ למדנו שנצרך להכן כסא מיוחד‬ ‫לכבודו ולומר‪ .‬זה הכסא של אליהו הנביא זכור למוב * ואם לאו אינו‬ ‫נמצא שם‪ .‬ואח"כ עולה אליהוומעיד לפני הקב*ה שזה האיש קים את‬ ‫י עזבו בריתךבני ישראלוגו'‪ .‬הוא‬ ‫הברית הקדוש‪ .‬והפה שאמר עדותכ‬ ‫שאומר עדות שישראל מקיימים זה הכרית* וכך למדנו שעל זה נענשאליהו‬ ‫מלפני הקביה על שאומר דלמוריא על בניו נע"נ)‪ .‬וכאשר ראה אליהו‬ ‫ושלא נראה בעיני הקב"ה מה שדיבר דלפוריא על ישראל * לא זז משם‬ ‫עד שקיבל עליו בשכועה להורות לפני הקבקה הזביות של כל אחד ואחד‬ ‫מישראל לעולם וכל אדם שעושה מצוהמקדים אליהו ואומרלפני הקב"ה*‬ ‫פך וכך עשה עכשיו פלוני‪ ,‬ואינוזז משם ער שיכתוב למעלה זכותו ש‪5‬‬ ‫שג‬ ‫אע"אי‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫יילך‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪18‬‬

‫וילך משם אליהו הנביא וימצא את אלישעבן שפט חודש בשרה‪.‬‬ ‫הקחלך אליהו את אררתו אליו‪ ,‬לאותכי הוא נבחר להיות נגיא אחריו‬ ‫וימלא את מקימו‬ ‫‪ .‬ויעזנ אלישע את חבקר וילר אחרי אליחו וישרחדו‬ ‫ונעשה תלמירוו‬ ‫בימים ההם חטא אחאב חטא נרול‬ ‫אשר חשק אחאב לכרמו שנמצא קרוב להיכל המ?ך‪ ,‬ולא אבה נבית‬ ‫להת לו נהלת אבותיו‪ ,‬ותעש איזבל בעדמה שיעידו ערי שקר על נבות‬ ‫כי ברך אלהים ומלך‪ .‬ונהרג נבות בדין מירד במלכות אשר כל‬ ‫רכושו למלך‪ .‬וירר אחאב אל כרם נבות לרשתו אז נשלח אליו אליהו‬ ‫הנביא ברבר ה' לאמר כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת‪ ,‬ובכן במקום‬ ‫אשר לקקו הכלבים את רם נבית‪ .‬ילקו הכלבים גם את דמך‪ .‬ויורת‬ ‫כל בית אחאב אשר לא ישאר לו עצור ועזוב בישראל‪ ,‬כשמיע אחאב‬ ‫את הדברים האלה קרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצם‪ ,‬ויאמר ה'‬ ‫אל אליהו יען כי נכנע אהאב מלפני לא תבא הרעה בימיו רק בימי בנו‪:‬‬

‫בדבר כרם נבות היזרעאיי‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫בעליתו‬ ‫אחרי מות אחאב ~לך אחזיה בנו‪ ,‬ויפל בעד השבכה‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ויחלה‪ ,‬אז שלה אהזיה לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון אםיחיה מחליו‪.‬‬ ‫וישלח ה' אליו אה אליהו הנביא‪ ,‬וילך אליהו וימצא בדרך את מלאכי‬ ‫אחזיה‪ .‬ויאמר אליהם שובו אל המלך ודברתם אליו‪ .‬כה אמר ה' המבלי‬ ‫‪ .‬לכן ל‪8‬‬ ‫אין אלהים בישראל אתה שולה לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון‬ ‫המטה כי מות תמות‪ .‬וישיבו המלאכים ויאמרו למלך בדברים‬ ‫תרר מן‬ ‫האלה‪ ,‬וישא‪ ,‬אוהם המלך‪ ,‬מה תיאר האיש אשר רבדכן‪ .‬ויאמרו אליו‬ ‫שהוא איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו‪ ,‬ויאמר המלך הלא וה‬ ‫אליהו התשבי‪ .‬ור' חנינא בן רומא אומר אותו האיל שנבראבין השמשות‪.‬‬ ‫עורו הוא אזור עור במתניו של אליהו הנביא‪ ,,‬וישלח המלך אליו ושר‬ ‫חמשים עם חמשים אנשים להביאו ביד הזקה אל המלך* וילכו וקעצאו‬ ‫אותו יושב על ראש ההר‪ .‬וידבר השר אליו בקול נוגש‪ .‬אי‬ ‫ש האלהים *‬ ‫ר ררה‬ ‫המלךיג‬ ‫‪ .‬ויענה אליהו אם איש אלהיםאני הנני גוזר שהרד אש‬ ‫מן השמים ותאכל אוחך עם אנשיך‬ ‫‪ .‬ותרד אש מן השמים ותאכל אותם‬ ‫וישלח המלך אל אליהו שר חמשים אחר עם חמשים אנשים ונם הם‬ ‫נשרפו כראשונים‪ .‬וישלח המלך פעם שלישית שר חמשים עם אנשיו‬ ‫ויבא שר החמשים השלישי ויכרע ויתחנן אל אליהו לבלתי יעניש גם אווע‬ ‫‪.‬וירד אליהו עמו ויבא‬ ‫נהראשוניפ‪ .‬ויבקשהו בטוב שירד עמו אל המלך‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫שלח‬ ‫לפני הטלך‪ .‬וירבר אליהו בעצטו לפניו את הדב אשר‬ ‫על‬ ‫ידי מלאכי המלך‪ ,‬כאשר דבר אליהו כן היה אחזיהו מת וימלך תועשיו‬ ‫יהודם אחיו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫באשר‬

‫י ‪19‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫עלייה אליהו הניי" ימערה השמימה‪.‬‬

‫הגיע יום הסתלקית אליהו ירע כי ‪5‬א ימות במות אגש'ם‬ ‫כי אםבי‬ ‫אהשעילה השמימה‪ ,‬ובבן לא רצה שתהיה זאת במעמד איש‪.‬‬ ‫חימכל בני הנביא*ם הומידיו ולההבורד בדביקות עליון‪.‬‬ ‫ויבקש להתרחק‬

‫*‬

‫יגם מאלישע תלמידו הממלא מקומו בקש להע?ים ע?יעעו‪ .‬ויאמר אליהו‬ ‫לאלישע שב נא פהבי ה' ש?חני עד ביה אל‪ ,‬אבל אלישע נשבע אשר‬ ‫‪5‬א יעזבהו‪.‬בי אלישעוכן גם‬ ‫שארבני הנביאיםנודע להם ברוה הקורש כי‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫הניע יום הסהלקוהו של אל‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫לבית א?‪.‬‬ ‫וירד אלישע אחרי‬ ‫דאחיב הלבו ליריחו‪ ,‬וגם המשים איש מבני הנביאים הלכו אהריהם‬ ‫סרחוק לראות נפ?אות אליהו‪ ,‬כאשר באו‬ ‫ואלישע אל הירדןי לקח‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫אליהו את אדרהו ויג?ם אותה ויבה בה אה היררן ויתצוהמים הנה והנ‬ ‫ה*‬ ‫ויעברואמךשניהם בחרבה‪ ,‬וה‪,‬חמשיםבני הנביאים נשארו מעבר זה של הירדן‪.‬‬ ‫אליהו אל אלישע שאל מה אהן לך במרם א?קה מעמך‪ ,‬ויאמך‬ ‫אז‬ ‫‪,‬‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫אל‬ ‫‪ .‬ויאמר‬ ‫יהי נא אלי רות הנבואה פי טנים מאשר ברוהך‬ ‫אליהו הקשית לשאול' אמנם אם תזבה לראות אוהי בהלקהי סאהך‪.‬‬ ‫‪ .‬לא יהיה‪,‬וביון שאמרו החבמים‪ .‬אל יפמור אדם‬ ‫יהי לך כן‪ .‬ואם אין‬ ‫מתבירו אלא מהיך דבר ה?בה‬ ‫‪ .‬הההילו לדבר דברי תורה הולכים ה?וך‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫אש‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫אש‬ ‫פהאם‬ ‫ם‬ ‫ודבר‪ .‬בתוך כך הופיע לפניה‬ ‫בין‬ ‫וסוסי‬ ‫בא המ?אך לעשות‬ ‫שניהם‪ ,‬ויעל א?יהו בפערה השמי‬ ‫יי‬ ‫לש‬ ‫היםה* בויבכתלחת?והלבשא‬ ‫טעליו‪ .‬כלומן שהיו‬ ‫שליחותו להעלות אה אליהו לא‬ ‫אליהו ואלישע עופקים בדברי תורה * ולכן היה מיכרת לדהיף אוהם אחד‬ ‫לכא‪ :‬ואהד יכאן ולהפריר בין שניהם להפפיקן מרברי הורה‪ ,‬ואז שלמ‬ ‫עליו הם?אך‪"1( ,‬ה רזה) באשר שלה הקב*ה להעלות את אליהו הנביא דד‬ ‫לרקיע‪ ,‬עמד מ?אך המות לקמרג בוה‪ .‬א*ל הקב*ה על מנת בן בראתי‬ ‫אה הטמים טיעלה אליהו לשם‪ ,‬א*ל מלאך המוה עבשיו יהיה פתחון פה‬ ‫לבריות‪ .‬א*ל הקב*האין זה בשאר בריות ויבול היא להעביר אוהך כע‬ ‫העולם ואינךיודע בחו * ופקד עליו הקב"ה שירד מיר ירד ‪,‬כיון שיאה‬ ‫אותו א?יהו הכריתו החה בפות רגליו ובקט ‪5‬ה;בירו מן העולם‪ .‬אבל‬ ‫לא ניהן לו רשוה‪ ,‬אז בפף אותו החתיו ועלה לשמים‪ .‬זהו שנתוב ויעל‬ ‫אליהו בסערה השמים‪ .‬פערה וה מלאך המוה שמפעיר גופו של ארם‪.‬‬ ‫בפערה השמים נתפטם הגוף שלו‬ ‫(זסר כר‪6‬סית ר'ט‪ ).‬וכאשר ע?ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫טן הרות ונפתלק ונשאר מיאך קרוש בשאר קדושים העליונים * ועושה‬ ‫שייחוה הקב*ה בזה העולם * ומעופף את‬ ‫י העילם בד' פריתוה * והרי‬ ‫כ‬ ‫ביארנו שהנפים שהקב"ה עושה בעולם הזה נעשים על ידו‬ ‫‪( .‬זסר ויקר‪ 6‬פ'ס‪):‬‬ ‫י נופים נההוו לו‪ .‬אתד שבו מתראה לממה לבני אדם* ואחר שבו‬ ‫ישנ‬ ‫סהראה למע‪5‬ה בין מלאכים עליונים הקרושים * ‪0‬סר בר"סית ק‪'5‬ז‪ ).‬א‪,‬ר‬ ‫שפמעון‬ ‫‪1‬‬

‫‪20‬‬

‫י‪-/‬ע ע‪-.-/‬עי‪4-./‬‬

‫ק‬

‫ל_‬ ‫‪",‬יעהההוהה‪-‬‬

‫אליהי הנביא‬

‫ע ‪ /‬ן ‪ / / / /‬ו י ‪ /‬ה ל ‪ /‬ן ‪ ,‬ן ע ט ‪-‬‬

‫שמעון האיך היה יכול אליהו לעלות לשמים‪ ,‬והרי כל הרקיעים אינם‬

‫יכולים למבו‪ 5‬אפי' גרעין אחר גשמי שלעילם הזהי אלא שמצאתי זה‬ ‫הסיד במפרו של אדם היאשין שאמר‪.‬כי בין אותן התילדות של עילם‬ ‫הזה יהיה רוח אחד אשר ירד לארץ וית‪5‬בש בגוף‪ .‬ואליהו שמו ובאותו‬ ‫יעלה וימתלק‪ ,‬ויהיה נשלף הרוח מן הגוף וישאר הגוף בסערה‪ ,‬וגעש‬ ‫אהר של אור יזרמן לו שם להתלבש בו שיוכ‪ 5‬להיות בין המלאכים‪.‬‬ ‫וכאשר ירד לעולם הזה לצורך איוה שליהות יתלבש בגוף ההוא שנשאר‬ ‫בסערה‬ ‫‪.‬ובגיף ההוא יתגלה לממה ובגוף אחר רוחני יתראה למעלה‬ ‫)‬ ‫‪5‬‬ ‫י שלא נמצא איש‬ ‫וזה המוד של הפסוק‪ ,‬מי עלה שמים וירד (תטי‬ ‫לשמים רוח שלו וירד אח"כ למטה‪ ,‬מלבד אליהו שהוא עולה‬

‫‪.‬‬

‫הני‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬ציעלה‬

‫למעלה יויורד‬

‫‪.‬‬

‫למטה !‬ ‫כאשר ראה א‪5‬ישעעליית אליהו היה מצעק‪ .‬אכי אבי רכב ישראל'‬ ‫ופרשיו‪ .‬וכאשר לא ראהו עור החזיק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים‪,‬שיהיו‬ ‫~אועין לעולם‪ ,‬כי הקריעה על רבו שלמדו הכמה היא מן הקרעים שאין‬ ‫מתאחין‪ .‬וכיון שלא ראהו עוד‪ ,‬נדמה אצלו כאלו מת אליהו ונתחייב‬ ‫בקריעה‪ ,‬וירא אלישע את אדרת אליהו מונחת לפניו‪ .‬כי נפלה מעליו'‬ ‫בהעלותו השמימה‪ .‬וירם אותה וישב ויעמד ע‪ 5‬שפת היררן ויכה בה את‬ ‫המים ויאמר‪ ,‬איה ה' אלהי אויהו אשר יעזורלי כי אף אנכי אעשה מופת‬ ‫כזה אז יחצו המים הנה והנה ויעביר אלישע את הירדן בחרבה‪ ,‬ויראו‬ ‫כל זאת בני הנביאים אשר ביריחו מנגד ויאמרו‪ .‬הנה נחה רוח אליהו על‬ ‫‪ .‬ויבאו אליו וישהחוו לו ארצה‪ .‬אמנם בני הנביאים לא הבינו‬ ‫אלישע‬ ‫מררנת עלייתו של אליהוכי גם גופו עלה חי השמימה‪ .‬ויחשבו פן נישצ‬ ‫השמימה רק רוח ה' אשר חנה בקרבו‪ .‬וגויתו נשלך לממה באחר ‪.‬ההריפ‬ ‫או באחה הגיאיות' ועליהם למפל בו לקברו ולהמפידו כראוי לו‪ .‬וילכר‬ ‫חמשים אישבני נביאים ויבקשו את גוית אליהו שלשה ימים ולא מצאו‪.‬‬ ‫אז הבינו כי נתעלה אליהו חי השמימה‪ ,‬טאז והלאה לא התראה עור‬ ‫אליהו הנביא גלוי לעין כל בפרמום‪ ,‬ער עה קץ‪ ,‬כי אם ליחיוי כגולה‬ ‫נתגלה בהסתר‪:‬‬ ‫בימי יהורם מלך יהידהי אשר התחזק באגרף רשע על ממלכתר‬ ‫ויסרג את כל אחיו בחרב‪ .‬וילך בדרך רע מאד ‪ ,‬כי בת אחאב היתה‬ ‫ה'‪ ,‬יננף במנפה‪.‬‬ ‫לו לאשה‪ ,‬בא אליו מכתב מאת אליהו הנביא בדבר כי‬ ‫גדולה הוא עם כל ביתו ויבואו עליהם חליים רבים ורעים וימות במחלת‬ ‫מעיים בטיתה משונה‪,‬וכן ה‪.‬ה כדבר אליהו‪ .‬ועל החשבון המובא‪.‬‬ ‫פי‬ ‫במדר עולם כבר עברו שבע שנים מעת עליית אליהי השמימה באשר בא‬ ‫הטכתב טמנו ליוי יהורם‪ ,‬ואיך שנכתב זה המכתב ואיך בא זה המכתב‬ ‫אל יהורם נבוכו המפרשים בענין הזה‪ .‬והיא חירה סתומה * ולא יהודע‪-‬‬ ‫לנו על ברור עד אשר יבוא לנו בעל המכתכ ויאיר את עינינו במהרה‪:‬‬ ‫בימינו אטו‪:‬‬ ‫__‪"4.4‬נ‪:‬םעוט‪ -):‬ל‪4‬י‪"-‬‬ ‫רבי‬

‫‪.‬‬

‫ל‬

‫‪4‬‬

‫"‬

‫"‬

‫ש‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪ " " 4 " -‬א " ן ע ‪ -‬ע מ ע ץ ‪ 4‬ן‬

‫יא ‪81‬‬

‫ש ה ע ל ‪. " ; 7 /‬או‬

‫ן ‪ /‬ן "‬

‫שערג‪.‬‬

‫נפלאוה אליהו הנביא בזמן הכמי ההלמור‬ ‫והתנלותו בדורוההאהרונימליהידימגולה‪.‬‬ ‫‪ .‬שמע בלבא‬ ‫(גדרש ג‪ ).‬רבי עקיב‪ 14‬נתקדשה לו בתי של כלבא שבוע‬ ‫שבוע הדירה הנאה מכל נכסיו‪ .‬הלכה ונישאת לו בחורף והיו ישנימ‬ ‫בביה ההבן‪ .‬בי לא היה להם בית דירהי והיתה אשתו ~לקמת לו התבן‬ ‫הנמרךבין שערותיו‪ ,‬אמר לה ר' עקיבא אם היה לי בסף הייתי מקשט‬ ‫ליירם‬ ‫אי'של זהב‪ .‬בהוך בך בא אליהו הנביא ונרמה‬ ‫אותך בההבשימ קיושק‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫להם כאיש עני והיה‬ ‫אליהם אצל הדלת ואמר להם בבקשה מבמ‬ ‫שתתני‪.‬לי מעמ תבן*בי אשתי ילדה ואין לי על מה להשכיבה * אמר לה‬ ‫ר' עקיבא לאשתו‪ .‬ראי איש שאפילו מעמ הבן אין לו‪ ,‬אמרה לו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫לישיבה ללמוד תורה‪ ,‬הלך ממנה אל ישיבת ר' אליעזר וד' יהושע‬ ‫ילמד שם תורה י*ב שנים‪ ,‬אח"ב הלך אל ביהו‪ ,‬שמע מאחורי בוה‪5‬‬ ‫ביתו שרשע אחד מבזה לאשתו ואומר לה‪ ,‬מוב ויפה עשה לך אביך‬ ‫שהדידך הנאה ממנו‪ .‬אחד שהריאין בעל זה בדומה לך שאת בת בלבא‬ ‫שבוע העשיר‬ ‫‪ .‬והיא רועה צאן * ועוד שהרי מאם בך והניח אותך אלמנה‬ ‫חיה זה י"ב שנים‪ ,‬השיבה לו‪ .‬אם היה בעלי צייתאותי המתי אומרת לו‬ ‫שישב שם עודי"ב שנים אחרות‪ ,‬כשמוע ר' עקיבא את דבריה אמר‪.‬ביון‬ ‫שנתגהלי רשות אחזור לבית המדרש‪ ,‬הלך ולמד שם תורה עוד י*ב שנים‬ ‫אהדות‪ .‬אחר בך בא לעירו עם ב"ד אלף זוגות תלמידים‪ ,‬יצאו בל בני‬ ‫העיר לקראתו‬ ‫‪ .‬ואף אשתו יצאה לקראתו * אמר לה דשע ההוא ואת למה‬ ‫הולבת‪ .‬אמרה לו הפסוק (מסלי י"נ) יודע צדיק נפש בהמתו‪ .‬באשר‬ ‫נדחקה לראות את פני רבי עקיבא היו התלמידים רוחפי‬ ‫ם אותה לחוץ *‬ ‫ישמע רבי עקיבא‪ .‬אמר להם הניחו לה * הורהי ותורתבם שלה היא‬

‫יך‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫(מדרס) רבי יהושעבן לוי ישב בהענית ימים דבים‪ ,‬והתפלללה"ב"ה‬ ‫טיזכה לראות את אליהו הנביא‪ ,‬והנה אליהו נתגלה אליו ויאמר לו‪ .‬היט‬ ‫‪ .‬נכסף‬ ‫לך איזו בקשה אצלי אמלא אותה לך‪ .‬ויאמרלורבייהושע בן ל‬ ‫חבמהוינדולה‪.‬‬ ‫אני ללכת עמך ולראות מעשיך בעולם‪ ,‬למען אלמד ממך‬ ‫ויאמר לו אליהו לא הובל לשאת ולסבול בל מה שתראה ממעשי‪ .‬ואחה‬ ‫רק תמידתמריחני להודיעך נפלאוה מעשי ופעלי‪ ,‬ויאמר לו ריב"ל‬ ‫‪ .‬אדוני‬ ‫לא אשאל ולא אנסה ולא אמריח עליך בשאלה‪.‬כי רצוני רק לראהע‬ ‫מעשיך ודבדיך היאך הם ולא ייהר‪ ,‬ויתדצה אליהו ללבת עמו בחגאי‬ ‫שאם יבקש ריב"ל ממנו להודיעהו סבת מעשיו מן האיתות והנפלאות אשר‬ ‫יראה‬

‫‪28‬‬

‫יע~ייוןר**=‪===7=7‬ן‬

‫אליהו הנביא‬

‫ז ; ן ן ן ן ן ן ;‬

‫;;זן=ו=לן‪=,‬ן‪/‬י‪/‬‬

‫הראה‪ ,‬וכן אם ישאל איתו איזו שאלה‪ ,‬אז‬

‫ז‬

‫לא ילך עמו עוד‪1‬אחר כר‬

‫הלבו שניהם יחריו‪ ,‬ויבואו אל בית איש מפכן ואביון גדול‪ ,‬שלא היה‬ ‫‪5‬ו כלוםכי אם פרה אחת שהיתה עומדת בחצרו‪ ,‬ווה איש העני ואשתו‬ ‫היו יושבים פתח שער החצר* כאשר ראו אותם באים אל ביתם יצאו‬ ‫לקיאתם וישאלו להם לשלום‪ ,‬וישמהו עמםויושיבום במימב ביתםויביאו‬ ‫לפניהם מה שמדמן להם לאכול ולשתות * ויאכלו וישתוילינ‬ ‫ו שם *ויהי‬ ‫בבקר ויקומו אליהו הנביא ור' יהושע בןלוי ללכת לררכם‪,‬ויתפלל אליהר‬ ‫על הפרה שתמות‪ .‬ותמת מיד וילכו שניהם משם‪ .‬באשר ראה זאת ריב"ל‬ ‫תמה מאו על הדבר ונתעלף‪ .‬ויאמר אל לבו האם לא היה שכר לעני‬ ‫דאה בעכור הכבוד אשר כבדנו אלא להרג את פרתו אשר ממנה כל‬ ‫מחיתי ואין לו זולתה‪ .‬ויאמר אל אליהו‪ ,‬אדוני! למה המתה את הפרה‬ ‫של האיש העני הזה והוא איש מוב ועשה לנו כבוד וקיים מצות הכנסת‬ ‫אורהים בכל כחו‪ .‬ענה אליהו ואמר לו זכור התנאי שהיה ביני ובינך‬ ‫י אומר לך סוד הדבר‪,‬‬ ‫להסכה ולשתוק‪ ,‬אלא אם רצונך להפרד ממני אנ‬ ‫וו‪,‬חריש ריב"‪ 5‬ולא שאל עוד וילכו הלאה שניהםכל היום‪ ,‬ויהי בערג‬ ‫ויבואו אל בית עשיר אחד ולא פנה אליהם ולא השגיח עליהם לכבדם‬ ‫וישבו בביתו בלא אכילה ובלא שתיה‪ .‬ויהי לאיש העשיר בביתו קיר‬ ‫י בבקר ויתפלל אליהו שתבנה הקיר‪,‬‬ ‫שנפלה והיה עליו לבנותה * ויה‬ ‫והקיו‪ -‬נבנית מיד‪ .‬וילכו שניהם משם‪ ,‬ונוסף עוד יותריגון ותימה בלב‬ ‫ריב"ל על דבר מעשה אליהו אבל היה מתירא לשאל טעם הדבר והלכו‬ ‫לררכם כל היום‪ ,‬בערב הגיעו לעיר גרולה והלכו לבית הכנסת גדולה‬ ‫עשירה ויפה * והבעלי בתים ישבו שם על בסאית יקרות איש איש בפי‬ ‫כבודו‪ ,‬ואמר אחד מהםמי יאכיל את הענתם האלה סעודת לילה ויכניסם‬ ‫ן השני אליו רב להם מלחם מים ומלח שיביאו להם לכאן‪,‬‬ ‫אל ביתו ויע‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫שם‬ ‫וכן היה שלא‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫כהוגן‬ ‫ויהי‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ישימכם אלהים כלכם‬ ‫בבקר ויקומו וילכו שניהם* ויאמר להם‬ ‫לרא‪.‬שים‪ ,‬וילכו שניהם משם לדרכם * ולב ריב"ל נתמלא מוהיגון עליגון‬ ‫ח‪,‬חריש ילא שאל כלום* ויבואו עד עיר אחת והשמש פנה לערוב‪ .‬ויראו‬ ‫‪4‬יתם בעלי העיר ויצאו "ראתם בלב מוב ושמח ויקבלום בסבר פנים‬ ‫יפוה‪ ,‬וישמחו עמהם ויושיבום במימב ביתם ויאכלו וישתו וילינו שם‬ ‫בכבוד גדול‪.‬ויהי בבקר ויתפלל אליהו על אנשי העיר ויאמר‪ .‬לא יהן‬ ‫בכם הקב"ה אלא ראש אחר‪ ,‬כשמוע ר' יהושע את דברי אליהו לא יכול‬ ‫עוד להתאפק ולהחריש על כל מעשים הנפלאים הא?ה שעשה אליה‬ ‫ו*‬ ‫ויאמר אליו‪ ,‬אנא אדוני הודיעני נא פלאי מעשיך ומודותם * ויאמר לו‬ ‫אליהו‪ ,‬אם יש בלבך להפרד ממני אפרש לך הכל ואודיעך סוד כל‬ ‫הרברים זרים אשר ראית * תדעכי זה האיש העני שהרגתי את פרתו‪.‬‬ ‫בשתו היום הי' נגזר על אשתו שתמות * ואני התפללתי להקב"ה שתהיה‬ ‫‪5‬רוצ כפרתו ופריון נפש אשתו‪,‬כי ראיתי שהיא אשה צדקת ועל ‪.‬יריה‬ ‫תהיה‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫יב ‪25‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫ההיה פיבה הרבה והועלה גרולה בביתו‬ ‫‪ .‬והאיש העשיר שבניתי לו הקיר‬ ‫‪,‬‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫תדע שאם ההתי מניחו שהוא יבנה‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫את‬ ‫של‬ ‫היה‬ ‫הקיר * והיה מוצוש בו מממין גרול מכסף וזהב הרבה‪ .‬ועל כן התפללתי‬ ‫על הקיד שתבנה מעצמה לא על ידו והטוף יהיה שהפול הקיר בקרוג‬ ‫ולא תבנה עוד והעיר הזאת שההפללהי על אנשיה שיהיו כלמ שרים‬ ‫וראשים תדע שזה עונש גדול להם ורעה גרולה‪.‬כי ע"י זה תהי' תמיר‬ ‫ביניהם מחלוקת גדולה וכל אחד יתאמץ לסתור עצת‪-‬ומחשבות חבירו‪.‬‬ ‫ובכל טקום שנמצא בו הרבה ראשים סופו שנשחת ונחרב‪ ,‬והעיר השנית‬ ‫שהתפללהי עליהם שיהיה להם דק ראש אחד היא פובה גדולה להפ‬ ‫לישובם‪ ,‬לפי שרוח מחלוקת לא יבוא ביניהם וכלם ישמעו לעצה אחת‬ ‫בלב שלם‬ ‫‪ .‬ולא תחליף עצתם ולא תיפר מחשבתם‪ ,‬על כן יאמרו המושלים‬ ‫ברוב חובלים תמבענה הספינות‪ .‬וגם אטרו‪ .‬בראש אחר תתישב קריה‬ ‫‪4‬תהקים ויאמר עוד אליהו אליו‪.‬הנני הולך מעמך לכן אודיעך את אשר‬ ‫‪ .‬אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אליסיתך יצרך ואל התמה‬ ‫תועיל לך‬ ‫עליו לפי שהוא לדעתו‪ ,‬ואם ראית צדיק מיצר ומצמער כל ימי חלדו‪.‬‬ ‫יגע ועמל ברעב ובצמא בעירום ובחוסר ושאר יסורין אל יחרה אפך‬ ‫האל יתעך יצרך להביא בלבך שים ספק בהנהגת יוצרך רק תדע ותאמין‬ ‫ו על דרכי כל איש‪,‬‬ ‫בי צריק הוא הקב"ה ודינו צדק ומשפמו אמה‪ ,‬ועיני‬ ‫‪ .‬וכל‬ ‫ומי יאמר לו מה תעשה‪ ,‬אחר כך שאלו זה לזה בשלום ובברכה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫אחך הל ‪3‬דרכוו‬

‫(נת~נות ט‪ ):,‬כאשר הגיעה עת הסתלקיתו של ר'יהושע בןלוי עלה‬ ‫בידו להתעות את מלאך המות ולבוא חי לגן עדן‪ ,‬והיה אליהו הנביא‬ ‫‪ .‬והיה מכריז לפניו פנו מקום לבר ליואי‪,‬‬ ‫פנהיגו על מקומו המוכן לו‬ ‫פנו טקום לבר ליואי‪:‬‬ ‫(מן'ר (ח ‪*5‬ס) פעם אחת היו יושבים אליהו הנביא זכור למוב עם‬ ‫ר' יהושע בן‪3‬וי בגן עדן והיו לומדים תורה ביחד הגיעו לשמיעה אחת‬ ‫שנאמרה משמו של ר' שמעון בר יוהאיוהיי נתקשים בה אמרו נכנים‬ ‫בק עדן להיכלו של ר' שמעון בר יוחאי ונשאול לבעל השמועה נכנם‬ ‫אליו אליהו‪ .‬א"ל ר"ש בר יוחאי מי עמך א"ל נדול הדור ד' יהושע בן‬ ‫‪3‬וי א"ל נראתה הקשת בימיו א"ל הן * אמד ד'ש אם נראתה הקשת‬ ‫בימיואין הוא כדאי לדאות אתפניו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(ט‪ 11‬י‪ ).,‬ר‪ ,‬אלעיר בן פרטא נתפם לשלמון רימי על דמ דברים‬ ‫‪ .‬שאלו אותו מדוע למדת תורה ומדוע גנבת אמר להם אם‬ ‫שהעלילו ע‪3‬יו‬ ‫חרבאין ספר‪ ,‬ואם ספר אין חרב‪ ,‬כלומר אם גנבאין הלמיד חכם‪.‬‬ ‫ואם תלמיד חכם אין ננב‪ .‬ו*ם אחת שקר נם ר~טניה אך עלילה היא‬ ‫ועוד‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אליהו הנביא‬ ‫‪24‬‬ ‫י‬ ‫ועור שאלוהו מפני מה קיראים לך רבי * אמר להם רבן שלגרריים ‪%4‬י‬ ‫הביאו לפניו שהי פקעיוה של חימי אורגים‪ .‬וישאלוהו איזו של שהיואיע‬ ‫של ערב‪ ,‬נעשה לו נם שבא צפור זכר וישב לו על חיטי הערב וצפור‬ ‫נקבה באה וישבה לה על השתי‪,‬וכיון שהשתי מקבל בתוכו חומי הערב‬ ‫הבין לאמר להם זאת של שתי וזאת של ערב ‪ ,‬אמרו לו מפני מה לא‬

‫‪.‬‬

‫באה אל בית אבירן נסי'כית סהמג*ן וסנוחיס כו לסס ע"‪~ 1‬ורו ע‪ 5‬סיסוויס‬ ‫‪5‬סתהסף גס סס סס ניוס סגס כדי לסתערכ עמסס‪ ,‬אמר להמזקן אני ימתתרא‬ ‫נד‬ ‫החתי שלא תרממוני ברגליכם אמרו לו וער עתה כמה זקניםמפנ‬ ‫חסו*‬ ‫י‪.‬‬ ‫נעשה נם ונרמם שם זקן אחד באותו היום‪ ,‬ועוד שאלוהו‪,‬‬ ‫מה‬ ‫שחררה עברך לחירות נגר נזרה המלכותי אמר להם לא היו הרברים‬ ‫טעולם קם אחך מהם ובקש ללבה להעיד עליו‪ .‬בא אליהו הנביא ונדמה‬ ‫לו כאחד מן השרים הנמצאים שם‪ ,‬ואמר לו הנח מלהעיד‪ ,‬שהרי אאעוע‬ ‫רואה שנעשה לו נסים עד עהה‪ ,‬ומסתמא גם בעלילה הזאת יקרה לו נפ‬ ‫וינצל‪ ,‬ואתה לא הפעול כלום בעדוהךי רק שתגלה ותראה רשעהך‪.‬‬ ‫לא השגיח אותו האיש על רברי אליהו ויבקש ללכת להעיר * היתה בידו‬ ‫אגרת שחתמו עליה חשובי המלכית לשלחה אל קימר רומי * ומסרו אגרת‬ ‫הזאת ביר זה האיש להובילה אל הקיסר ‪ ,‬חמף אליהו ממנו האגרה הזאת‬ ‫וזרקה ארבע מאות פרסאות‪ ,‬וירץ זה האיש לחפש את האגרה ולא חזר‬ ‫עוד לביתו ועי"ז ניצל ר' אלעזר‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(ע'ו יח‪ ).‬ר' מאיר ממר את נפשו להציל אה אחית אשתו‪2 ,‬ו‪1‬‬ ‫של ר' חנינא בן תרריון שנהפסה לישב בקיבה שלזינות‪ ,‬לקח עמו ב'‬ ‫קבין דנרי זהב והלך לפדותהי אמר אם עדתן לא עשתה אימור י?שה‬ ‫הקב'ה נם שיוכל להצילה‪ ,‬ואם עשתה איסור לא יוכל להצילה * הלך ר'‬ ‫י‪,‬‬ ‫מאיר והלביש עצמו‬ ‫כאהר מן הפדשים‪ ,‬נכנם א‪,‬צלה ואמר לה השמיעיל‬ ‫‪,‬‬ ‫אמרה לו דרך נשיםלי אמר לה אמהין עליך אמרה לו יש כאן דיבה‬

‫יפוה ממני‪ ,‬אמר ר"ם שמע מינה שלא עשתה איסור ובוראי אמרה כך‬ ‫לבל הבא אצלה הלך ר'ם אצל השומר ואמר לו * קח שני קבין דנרי‬ ‫זהב והטסור אותה בידי‪ ,‬וכאשר יתודע להשר מוה תפייסהו בממון והתן‬ ‫‪5‬ו קב אחד וקב השני יהיה לך‪ .‬אקל השומרימה אעשה אםיעלילועלי‬ ‫י*‬ ‫אח"כ לפני שר אחר א"ל אם ירצו להענישך האמר‪ ,‬אלהא דמאיר עננ‬ ‫ותנצל ואם תרצה הוכל לנמות תיכף‪ ,‬היו שםכלבים רעים אוכלי אנשים‪,‬‬ ‫שימה השומר על עצמו את הכלבים‪ ,‬וכאשר רצו אליו למרפו‪ ,‬אמר‬ ‫בידו‬ ‫אלהא דמאיר ענני‪ ,‬וינוסו הכלבים ממנו‪ .‬אז מסר השומר‬ ‫אוץןוד‬ ‫של ד' מאיר וילכו משם‪ .‬לבמוף נודע הדבר למלכות‪ ,‬העלו א‬ ‫יהשומר‬ ‫להםיתו בתליה* אמר אלהא דמאירענני‪ .‬ולא היו שילמים בו * שאלוהו‬ ‫מה זאת * סיפר להם הכל‪ ,‬ציירו את רמותו של ר' מאיר על פרעץ שער‬ ‫העיר רומי והבריזו כל אשר יראה איש נוה יהפום אוהו למלכות‪ .‬פעם‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫אהת‬

‫י‬ ‫נ ‪25‬‬

‫אליהו הנניא‬

‫אחת הכירו איש אחד וירדף אחריו להפסו‪,‬וירץ ר' מאיר מפניו ונכנם‬ ‫‪ .‬ופב‪5‬‬ ‫לבית הזונות* ויש אומו"יםכי רץ למקים בית תבשיל של עכו"ם‬ ‫בהתבשיל אצבע אחת ומצץ אצבעו השניה‬ ‫‪ .‬שיהיה נדמה להם שהוא מועם‬ ‫את התבשיל‪ .‬ויש אומרים שבא לשם אליהו הנביא בדמות זונה שרצתה‬ ‫לקראת ר' מאיר וחיבקתי כאילו היה רניל אצלה‪ .‬אשרו חם ושלוס אם‬ ‫‪1‬ה הוא ר' מאיר נודאי לא היה עושה כך‪ .‬ועי*ז ניצל ר' מאיר‪:‬‬

‫(תשית כ‪ ).6‬רבי נחום איש גם זו שיחו אותו ישראל פעם אחת אל‬ ‫קיסר רומי עם מתנה לבמל מהם גזירות רעות‪.‬כי הוא היה מלומר‬ ‫בנסים‪ .‬שלחו בידו ארגז מלא אכנים טובות ומרגליות * הלך ולן במקום‬ ‫אחד‪ .‬בלילה גנבו השכנים מחדרו את הארגז ויקחו ממנו את אשר בהוכו‬ ‫ומלאו אותו עפר‪ .‬ויחוירו את הארגז על מקומו ולאניכר‬ ‫י‬ ‫מאומהה‪.‬ואכא‬ ‫שא‬ ‫מל‬ ‫נהן ר' נחום את המתנה אל הקימר פתחו את הארגז ויראו ש‬ ‫עפר‬ ‫‪ .‬כעם המלך ואמר היהודים משחקיםבי * ר' נהום נבהל מאד מזה‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫אמר‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫אבל‬ ‫דבר‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כי כך‬ ‫רע‬ ‫‪.‬‬ ‫בתוך כך בא אליהו חנביא בדמות אחד מן השרים ואמר ‪5‬הם * אפשר‬ ‫שזה העפר הוא מן העפר של אברהם אביהם‪ .‬שכאשר זרק אותו נעשו‬ ‫ממנו חרבות‪ .‬ומן הקש שזרק נעשו חצים‪ ,‬שכתוב ו‪5‬עי' מ"‪ ),‬יהן כעפר‬ ‫חרבו‪ .‬כקש נדף קשתו היתה שם מדינה שלא יכ?ו לבובשה‪ .‬ברקו עם‬ ‫זה העפר ללחום וכבשו את המדינה‪ ,‬הכניסו את הארגז לאיצר המלך‬ ‫ומלאוהו אבנים פובית ומרגליות‪ ,‬ושלחו את הארגז בחזרהעלירי ר' נהום‬ ‫בכבוד נדול ‪ ,‬בחזרתו היה לן בדרך באותו מקום שלן שם בראשונה‬ ‫והיה מספר להם בשמחה את כל הכבוד הגדול שעשו ‪%‬ו בבית המלך‬ ‫אמרולו מה הבאת עמך אל הקיסר שעשו לך שם כבוד גדול כזה‬ ‫‪ .‬אמר‬ ‫להם לא הבאתי כלום מלבד זה הארגז שהיה אזבידי * וכמו שלקוזעי‬ ‫‪*4‬‬ ‫אותו מבית הזה כן ססרתי אותו שם ליד הקיסר‪ .‬כאשר שמעוכיכ‬ ‫סתרו אתבית דירתם וחפרו בארץ ‪5‬קחת עפר הרבה והובילו אותו ‪5‬בית‬ ‫‪ .‬ואמרו שהוא זה העפר שהובא או בית הקיסר בראשונה‬ ‫‪ .‬בדקו‬ ‫הקיסר‬ ‫אה העפר ולא נמצא כעפר הראשון ונגזר הריגה על אותן הננבים ור'‬ ‫נחום איש גם זו ניצל ובא לביתו בשלום בלב' מוב ושמח‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫אחשורוש עם המן על משתה אמתר‪,‬‬

‫‪%‬דר"‪ 6‬פ"‪ )1‬כאשי ישבו המלך‬ ‫והיא הודיעה אז למלך כי המן הרע הזה יבקש להשמיד אה עמה‪.‬‬ ‫והמלך קם בחמתו ממשתה הין אל גנת חביתן והמן נפל על המטה אשר‬ ‫אסתר עליה * ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית סיר צוה‬ ‫המלך לתלות את המן‪ .‬באוועה שעה מה עשה אליהו הנביא‪ .‬נדמה‬ ‫בחרבונה אחד ~סריסי הטלך* ויאמר אל המלך‪ .‬יש עץ בביתו של ועע‬ ‫מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אטה* שנאמר ויעש אולם העמורים‬

‫‪.‬‬

‫המוום‬

‫‪26‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫חמשים אסה ארכי ‪ ,‬והכין ע'ן הזה לתלות ע?יו את מררכי אשר דבר‬ ‫טוב ע" המלך‪ .‬מיד צוה המלך לתלות ע?יו את המן‪ .‬טנאמר ויאמר‬ ‫הסלך הלוהו עליו ‪ ,‬מכיון שאליהו הנביא נראה בדמות חרנונה‪,,‬לכן גם‬ ‫חרבונה זכור למוב‪:,‬‬

‫(זסר ג‪ ,:‬קמד‪ ):‬כאשר התאספו באררא רבה קריטא ר' שמעון בר‬ ‫יוחאי ור' אלעזר בנו ור' אבא ור' יהורה ור' יוסי בן יעקב ור' יצהק ור'‬ ‫חזקיה בר רב ור' ח"א ור' יוסי ור' מסא בשרה בין האילנות‪ .‬אז דרש‬ ‫ר' שמעון בריוחאי ?פכיהם הסורות של בריאה עילמות העליונים רגילה‬ ‫להם ימורי הכמת הקבלה‪ .‬נם מלאכי עליון ואש לוהם היו סובבים אותם‪.‬‬ ‫ומהמה גודל תענונ ש" הנשמה מן המתיקית של התנלות הסודות האלה‬ ‫מהו נ'‬ ‫צדיקים מים עיי יציאתם נשמתם בנשיקה‪ .‬ואלה הם ר'יוםי‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫"‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫‪:‬‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫בן יע‬ ‫בתוך הפרוכת‬ ‫למ;לה ע"י‬ ‫הקרושה והעליונה לדהענג שם בנועם ז‪-‬ו גן עדן העליון‪ .‬אחיכ אור‬ ‫י את‪2‬לא מאד עם זה החנור באז‪-‬ר ע‪-‬ר והוא בעל שער‪,‬‬ ‫שמעין בר יוחא‬ ‫‪,‬‬ ‫מדוע לא נמצא אצלנו באדרא שלנו כאשד נהגלו המידות הקדושים בתוך‬ ‫כך בא אליה‪ -‬הנביא *'והיו פניו מאירים בשלשה מיני מאורוה‪ .‬איל ר'‬ ‫שמעון למה לא נמצאת ארוו ב‪-‬נינו כאשר נליתי המודוה של ציורי‬ ‫עולמות הע"יונים והיכלותיו של דקב"ה ‪ ,‬איל אליהוחייך רביכי ז' ימים‬ ‫מקודם אסיפהכם באדרא קדיטא נתבררו לפני הקבקה מן החברייא קרישא‬ ‫שלך כל אלה הראוים לזכות להמצא אצלך באדרא קדישא‪ .‬בעת אשר‬ ‫תדרוש יתגלה הסודוה הקרושים ‪ ,‬וגם אנכי נמניתי להמצא ביניכם אבל‬ ‫‪.‬בי באותו היוםטיחני הקבקה לעשוה נסים לרב המנונא מבא‬ ‫לא יכולתי‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫וחביריו ש‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ס‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫‬‫ם‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫בארמון‬ ‫נם שהפלתי‬ ‫י ועשיתי‬ ‫הארמון ונהרנו כלם ‪,‬‬ ‫כיתל אחד מן הארמון על מ"ה שרים שומרי‬ ‫וה‪-‬צאתי‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫לחפטי את דב המנונא וחביריו והולכתי אוה‬ ‫והכינותי‬ ‫לפניהם לחם ומים‪ .‬כי לא אכלו ג'ימים‪ .‬וכל היום ההוא לא נפרדתי‬ ‫מהם * וכאטר הזרתי לרקיע מצאתי ג' מן החברייא קדישא שלך בהוך‬ ‫י שהם חלקו‬ ‫הפרוכת העליונה הקרושה‪ ,‬ושאלתי מה עושים פה * ואמרול‬ ‫של הקב"המן האדרא רבה קדישא של ר' שמעון בר יוחאי וחבדיו‪.‬אשיי‬ ‫חלקך וחלק החברים היושבים לפניך‪ .‬טכרבם הרבה מאד בנן עדן העליון‪.‬‬ ‫ובשבילך נתעטר ד' פנהס בןיאיר חותנך בגן עדן העליון עם חמשים‬ ‫‪ .‬מכובד בעוה*ז ובעולם הבא?‬ ‫עטרות‪ .‬ואהה נקדאת קדוש ה' מכיבד‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(נ'מ סס‪ ):‬א?יהו הנביא היה רגיל להיות בהישיבה של רבי פעם‬ ‫אחת בראש חודש פנה היום ולא בא בשעתו‬ ‫‪ .‬אמר לו רבי מפני מה‬ ‫איהר עצמי היום האדון‪ .‬א*ל אליהו‬ ‫לשמשם‪.‬‬ ‫‪ .‬מפני עבודתי אצל האבות‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ששהיהי צריך להקים אה אברהם‬ ‫ולרדיץ את ידיו ולהמתין על‬ ‫‪1‬‬

‫הפלתו‬

‫יה ן‪2‬‬

‫עליהן הנכיא‬ ‫תפלתו‪ .‬ואחר כך השבבתי אותו על מקומו‪ .‬ובן ליצחק ובן ליעק‬ ‫ב*‬

‫וטפני מה אץ מקיטין אותן ביהר‪ .‬מפני שהישבים פן יתגברו ברחמים‬ ‫‪.‬וישאל אותו דבי היש דוגמת האבות בעולם‬ ‫ףביאו את המשיח קורם הקץ‬ ‫הוה‪ .‬א"ל יש ר' חיא ובניו‪ .‬גזר רבי תענית והקים את ד' החא ובניו‬ ‫שהפללו ביחר לפני התיבה‬ ‫‪ .‬אמרו‬ ‫‪ .‬וכאטר אטרו משיב הרוה‪ .‬נשב רוח‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫‪ .‬וירד נשם‪ .‬כאשר‬ ‫מוריד הגשם‬ ‫לומר מחיה המתים נעשה רעש‬ ‫בשלם‪ .‬שאלו ברקיע מי הוא שנילה בארץ את הסוד מן בחו של ר' חיא‬ ‫וכניו‪ .‬אמרו שהיא אליהוש הביאו אה אליהו והלקיהו שש‪.‬ם מ?קות בשבם‬ ‫אש‪ .‬מיד בא אליהו למקום שעמדו להתפ?ל ד' היא ובניו ונדמה להם‬ ‫כמו דוב של אש‪ .‬נכנם ביניהם והטרידם מהפלתם‬

‫י‬

‫(חטגית כל‪ ):‬רב יהורה ראה שני אנשים שהיו משחקים וזורקים‬ ‫לחמים זה לזה בבזיון‪ .‬אמר שמע מינה שיש שובע יתירה בעולם‪ .‬נתן‬ ‫עיניו לרעה בעולם ונעשה רעב‪ ,‬אמרו רבנן לרב בהנא בנו ש? ר'נחיניא‪.‬‬ ‫שהיה משמש לדב יהודה ושכיח אצ?ו‪ .‬שיראה לגלגל הרבר שיצא רב‬ ‫‪ .‬באשר יצא דב יהורה באותו הפתח‬ ‫"הודה בפתח הסמוך לשוק‪ .‬ויעטבן‬ ‫ה במקים אהד‬ ‫דאה חבורת אנשים דוחקים ודוחפים וה את‪,‬‬ ‫‪ .‬וישאל רב‬ ‫יהודה מה הרעש‪ .‬אמרו לו שמיבא סל תמרים למבור ובלם דוחקים‬ ‫עצמם לקנות‪ ,‬אמר שמע מינה שיש דעב בעולם‪ .‬אמר לו למשמשו הפשט‬ ‫פעלי את המנעליםווסריוס‪5‬ירו ‪5‬עתיס]‪ .‬הפשיט לו מנעל אחד וירד הגשם‬ ‫מיר‪ ,‬כאשר דצה להפשימ ממנו מנעל השני בא אליהו הנביא ואמר לו‪.‬‬ ‫שימעתי שאמר הקב"ה שאם תפשימ גם את המנעלהשני יחדיב כל העולם‬ ‫עוסויף סרכס יותר נוןס"ורך]‪:‬‬ ‫עי ירך גססגי‬ ‫(ירוס~י נוסג' כ‪"5‬ים) ר' חייא רבה היה רגיל להיות יוצא ונכנם אצל‬ ‫רבי‪ .‬פעם אחת דיבר ר' חמא רבה שלא בהוגן לפני רבי‪ ,‬א"ל רבי לך‬ ‫לרצץ ודאה מי קורא לך‪ ,‬יצא ר' חחא רבה לחוץ ולא ראה שום אדם‬ ‫‪ .‬וכוונתו‬ ‫שיקרא אותו‪ .‬אז הבין שרבי אמר לו בן לפי שהיה בבעםעליו‬ ‫היתה שילך מפניו‬ ‫‪ .‬קבל ר' חייא רבה על עצמו נזיפה ל' יום * וגם אחאכ‬ ‫מעירא והיה נשמר מלהיות עוד דגיל אצל רבי במקדם‪ .‬לבמוף נבנם‬ ‫ואמר‬ ‫אליהו הנביא אצל דבי בדמוהו של ד' חייא רבה‪ .‬שאל‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫לו מה אדוני עושה‪ .‬א"ל רבי שן אחד בואבלי * א"ל הדאהלי איזה‬ ‫השן בואב‬ ‫‪ .‬הראה לו את השן נהן א?יהו הנביא אצבעועליו ונרפא הש‪4‬‬ ‫למחר בשנבנם ר' חייא רבה אצל רבי שאל אותו בשיומו על אדות כאכ‬ ‫השן * אקל דבי מן זה העת שנתת אתמול את אצבעך עליו נרפא השן‬ ‫מיד‪ .‬באותה שעה אמררבי‪ .‬אוי לכם עוברות שבארץ ישיאל‪.‬אוי לכם‬ ‫‪ .‬עד עתה היה צערי ובאבי מנין עליבם‪ ,‬ועתה‬ ‫הילרים שבארץ ישראל‬ ‫שנרפא השןמייגיןעליבם‪ .‬אאל ר' חיא אני לא היתי אהמול אצלרני‬ ‫ולא‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪28‬‬ ‫ל ל ‪ 4 4 4 4 4 4 4‬י ~ ק ש ש ק ש ק ן י‬

‫אליהו הנביא‬

‫ין ע ן ע ש ע‬

‫ק‬

‫ן‬

‫חלק‪/‬הי‪4/‬ל‬

‫ולא נתתי אצבעי על הטןיא‪,‬הבין רכי יטזאת היה מעשה אליהו הנביא‪.‬‬

‫טבא אליי בדמיתו של ר' חפא לכבודו טל ר'חייא‪ ,‬ומאז והלאה ההחיל‬ ‫רבי לקרב ביותר אה ר' חיא‪ ,‬וכאשר היה ר ההא רבה נכנם לבית‬ ‫המדרט עם תלמיריו של דבי היה רבי אימר ‪ ,‬וכנום ר' חחא רבה‬ ‫קודם כל ההלמידים‪:‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫גג"י‪ :‬סס‪ ):‬רב הביבא בר כ*רקמי ראה לאחד סן התלמידים טהיה‬ ‫‪ .‬ולערב הט‬ ‫דגי‪ 5‬אליהו הנביא אצלו ‪ ,‬ובבקר היועיני התלטיד ה;ה יפית‬ ‫עיניו אדומות כאייו נשרפו באש‪ .‬ושאל אוהי רב חביבא מה זאת‪ ,‬א"ל‬ ‫שבקטתי מאה אליהו שיראה לי איך עולדת נשמות רבנן מן הנן עדן אל‬ ‫הישיבה שלמעלה אשר ברקיע‪ .‬אמר‬ ‫אליהו בכלם הוכל להסהבל *‬ ‫בולבד בכסאו של ר' הייא כאשר עולהלילמעלה לא הוכל להמתכלבי‪.‬‬ ‫י בכ‪4‬ם הולכים עמהם מלאכים‬ ‫שאלתיו אוהו מה הסימן שלהם ‪ ,‬אמר‬ ‫ל‬ ‫כאשר עולים ייוררים‪ .‬מלבד כמאו של ר'הייא שמעצמו עולה וי‪4‬רד בלי‬ ‫בל מיוע של מלאכים‪ ,‬ימיפר עוד התלמיד טהוא לא יכול להתאפק‬ ‫סלהמהכל בכמא כבידו של ר'הייא‪ .‬ובאו שני ניצוצי אור והבו‬ ‫י‬ ‫הר‬ ‫וי‬ ‫אמ‬ ‫בשתי עיניו ושרפו את עיניו ואינו יכול לראות‪ .‬למהר הלך זה התל‬ ‫ונשהטח על קברו של ר' חייא בתפ?ה‪ .‬ואמר טתעמוד לו זבות ההורה‬ ‫שלומר אה הברייתות אשר סיררן רבי חייא‪ ,‬ו;ל ירי זה נרפא‪:‬‬ ‫(תע‪.:‬ת ;ג‪ ).‬ר' ברוקא חיואה היה רגיל להיוה על ירו‪.‬ם השיק של‬ ‫העיר בי לפמ‪ .‬ואליהו הנביא היה רגיל אצלו ‪ ,‬וישאל‬ ‫בריקא את‬ ‫אייהו אמ יש על השוק הזה איש אחר טיהיה בן עילם הבא ‪ ,‬א"ל לא‪.‬‬ ‫בתוך כך עבר לפניהם ארמ אחר שהיה מלובט במנעלים שהורים כמנדג‬ ‫איהשע וג‪.‬ם טלא היהמיובש בציציה‪ ,‬אשל אליהו וה האיש בן עולם הבא‬ ‫הוא‪ ,‬ויר*ן ר' ברוקא אחריו וישאלהי‪ ,‬מה מעשיך‪ ,‬א"ל לך עתה ממני‬ ‫והביא למהר‪ .‬למהר מצאו ושאלו‪ ,‬מה מעשיך‪ ,‬א"ל שומר בית האמירים‬ ‫של המלך אני‪ .‬ואני משגיה שיהיו נאמרים האנשים בלבד והנשים בלבר‪.‬‬ ‫ואת מימתי אני מעמיד בין א)ו לא?ו‪ .‬כדי טלא יבואו לירי עבירה‪.‬‬ ‫‪ .‬אני מומר‬ ‫וכאשר אני רואה בהיטרא? שהעוברי עבירה נות‪3‬ים עיניהם ע)יה‬ ‫‪ .‬פעם אחת נתפפה נערה מאורסה‬ ‫אצלט‬ ‫שנהנו‬ ‫אה נפשי להצילה מהם‬ ‫נה עיברי עבירה עיניהםי לקחתי טמריםמיין אדום ושפבהי אוהם החתיה‪.‬‬ ‫ואמרתי להם הרי אהם רואים שדרך נשים עהה ?ה‪ .‬א"ל רב ברוקא סה‬ ‫המעםטאינך מליבש בציצית ואתה נושא מנעלימ שחורים כמנהג אוה'ע‪,‬‬ ‫אשל משומ שאני יוצא ונכנם בין השר'ם ולא יכירו בי שאנייהודי‪ ,‬וכאשך‬ ‫גוורים מירות על ישראל אני מוריע להם לרבנן‪ .‬שיבקטו רהמים ויבמלו‬ ‫את נזירותם‪ .‬ומפני מה כאשר שאלתי אותך אתמול מה מעשיך ‪ ,‬אבןרת‬ ‫‪ .‬ערוה ממני וביא למחר‪ .‬א"? כי בשעה דהיא נורעתי שגזרו נוירה‬ ‫לי‬

‫‪,‬‬

‫‪_,‬‬

‫איי"יינל'ויא‬ ‫~ן(‪25‬‬ ‫ה ה " "‬ ‫רעה על ישראל‪ .‬יואמרתי *רו'ן בראשונה להודיע להם לרבנן שיבקשו‬ ‫רחמים על הדבר‪ .‬אחר שח;ר ר' ברוקא אל אליהו עברוי לפניהם שני‬ ‫אועמי‪ .‬א*ל אליהו לר' ברוקא גם אלה בני עולם הנא הם‪ .‬וילך אחריהם‬ ‫ר' ברוקא וישאל להם מה מעשיבם‪ ,‬אמרו לו אנשים בדחנים אנחנו‪,‬‬ ‫ועבודהנו לשמח לבל אנשים עצבים ומרי לבב‪ .‬וגם באשר אנחנו רואים‬ ‫ו*ני אנשים שיש מחלוקת ביניהם‪ .‬אנחנו עמלים לעשות שלום ביניהם‪:‬‬ ‫ג‪,,,//,‬ץ‪/,‬ץ‪,‬‬

‫(נרכות גה‪ ).‬רב שילא הלקה לאותו האיש שבעל מצרית‬ ‫‪ .‬הלך והלשין‬ ‫על ר' שילא לפני שלטון המלך ואטר‬ ‫‪ .‬הנה נמצא בין היהודים איש אחד‬ ‫הדןרין ועושה משפט בלתי רשות המלך‪.‬נשיחו אליו שלוחים להביאו‬ ‫אל ביה המשפט‬ ‫‪ .‬באשר בא שאלו אוהו מפני מה הלקית ‪5‬איש הוה *‬ ‫אמר להם משים שבעל אתונו‪ .‬אמרו לו היש לך עדים על זה * אמר להם‬ ‫‪ .‬בא אליהו הנביא ונרמה להם באיש הגא להעיד והעיד על הדבר‪,‬‬ ‫יש‬ ‫אמרו לו אם בן תיב מיתה הוא‪ ,‬אמר להם אנחנו מעת שנלינו מארצוו‬ ‫אין לנו רשות להמית ואתם תוכלו לעשות עמו כו‪-‬צונבם‪ .‬באשר היו‬ ‫מעינים בדינו פתח רב שילא ואמר לך ה' ה*‪4‬יולה והגבורה וגו'‬ ‫‪ .‬אמרו‬ ‫לו מה אתה אומר‪ ,‬אמר להם אני מברך להקב"ה שנתן מלבות וממשלה‬ ‫בארץ בדמיון מלבוה שמים‪ ,‬ונתן לבם ממשלה ואתם אוהבים אתהרי‬ ‫ן*‬ ‫אמרו הרי חביב עליו בבור המלבות בל כך‪ ,‬נהנו לו חרב במנהג‬ ‫השיפטים שלהם ואמרו לו שיש לו רשות לרין דיני נפשותי באשר יצא‬ ‫רב שילא אמר ‪ 15‬אותו האיש וכי עושין בשמים נמים לשקר בזה‪ ,‬אמר‬ ‫לו‪ .‬רשע ובי לא חמורים נקראים‪ .‬הרי בתיב (יח‪,‬ק"‪ 5‬ג"ג) אשר בשר‬ ‫חמורים בשרם‪ ,‬ראה רב שילא והבין שזה האיש הולך להלשין עייו‬ ‫שקירא אותם חמורים‪ .‬אמר הרי וה דודף הוא * והתורה אמרה אם בא‬ ‫להורגך השבם להרגו‪ ,‬רץ אחריו הכהו בחרב והרגו‪:‬‬ ‫ז‬

‫ז‬

‫(סכת קט‪ ):‬מי שבלע נחש קטן וי"‪6‬מים טגקס] רפואתו שיאבל כשות‬ ‫במלח וירוץ ג'מילין‪ .‬ועי"ז יתחמם היטב ויצא ממנו הנהש‪ .‬רב שימא‬ ‫בר אשי קרה אצלו מקרה רע הוה שבלע נהש‪ ,‬בא אליהו הנביא ונרמה‬ ‫לו בפרש המ?ך שבא לתפום אותו לבית המוהר‪ .‬האכילו בשוה במלת‬ ‫ההכריחו שירוץ לפניו ל מילין * ויצא ממנו הנחש חתיכות חהיבות‪:‬‬

‫(קידוסין מ‪ ).‬רב בהנא היה מתפרנם ממבירת מלים קטנים לנשים‬ ‫להצניע בהם בשמים ותבשיטי נשים‪ ,‬פעם אחת תבעתו ממרוניתא אחת‬ ‫לונות‪ ,‬והיה מתירא למאן כנגדה‪ ,‬ממר את נפשי למדת ואמר לה שילך‬ ‫לחדר אחר לקשט את עצמו* משם יצא ועלה על הגג והפיל את עצמר‬

‫אמר לו אליהו'‬ ‫הנביא וקבלו שלא יפיל על הארץ‬

‫‪.‬‬

‫לארץ ‪ ,‬בא אליהו‬ ‫הנה הטרחת אותי לעוף אליך מרחק של ארבע מאות פרפא‪ .‬א"ל רב‬ ‫בהנא‬

‫‪80‬‬

‫כהנא ומה הביאני‬ ‫זהב והעשיר פזה‪:‬‬

‫אליהו הנב"א‬ ‫לואת אם‬

‫לא העניות ‪ ,‬נהן לו אליהו כלי מלאונרי‬

‫(נ"מ קיד‪ ):‬רבה בר אבוה מצא לאליהו הנביא שהיה עומר בבהע‬ ‫הקכרות של עובדי גלולים * אמר לו ולאו כהן הוא הארון ופי'"‪5‬י‪~ %‬מש‬ ‫ו‪:6‬נר ספגהס זס ‪ ]1046‬ולמה עומד האדון בבית הקברות השיבו‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫האם לא לפדה מרר טהרוהי דתניא ר' שמעון בןיוחאי אומר קבריוע‬ ‫של עיבדי גלולים אין מטמאיןי שנאמר (יחזקאל ל"ר) ואתן צאני צאן‬ ‫מרעיתי אדם אהםי אתם קרוין אדם ואין עובדי גלולים קרוין אהם‬ ‫[פי' ס‪56‬ו ס‪6‬ומו‪ 0‬ט‪6‬יגס ‪3‬כ‪65 55‬ן מיפיתי‪.‬יפןכי‪6‬ין ת‪6‬מיגיס נססגחס‬

‫‪.‬‬

‫פיעי‪1‬תס‪5‬‬ ‫ית"ס עס‪ 61‬כמ‪5‬מו פותת ‪6‬תילו וגותן לתס ‪5‬כ‪ 5‬כסו‬ ‫"‬ ‫סכ‬ ‫כיופס פדיו‬ ‫יג‬ ‫וי‬ ‫עסס פוכדיס ‪5‬מזיות ססמיס ‪5‬סוייו ‪5‬סס‬ ‫ס‪.5‬‬ ‫ספפ‪ .‬סס ‪6‬ין גקו‪6‬ין‪66‬‬ ‫ןתטמ"ין ‪63‬ס‪.]5‬‬ ‫‪"5‬וס וק תסוכיס ככסמס ו"י‬ ‫אמר ‪%‬ו רבה בר אכוהאין דעתי צלולה להיות בקי בשאר מררי פשנה‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫מכל שכן במדר טהרות‪ .‬א'ל אליהו ולמה א*ל משום דוהק‬ ‫לקח אליהו איתו והכני‪0‬ו בכן עדן ואול פשוט את כנף מעילך ואשף‬ ‫ולקח לך מאותןעלי האלנית אמף ולקח * וכאשר היה רוצה לצאת שפע‬ ‫קול שאמר‪ .‬הראיתם מי שאכל עולמו בחיו כמו רבה בר אבוה* שיק‬ ‫את העלים ופ‪,‬רן לארץ‪ .‬אפילו הכי נקלם לחלוחית העלימ עמרית פגב‬ ‫שלהם בכנף טעילו‪ .‬מחט את הלחלוחיה ומכר את הבושם בער י'ב אלף‬ ‫דנרין ילא רצה בעצמו ליהנות מן המעות רק תלק אותם לחהניוו‬ ‫הפרנסה‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(מדרס) מעשה שהיה איש חמיד עני ואכיון גדול והי' לו אשה עם‬ ‫בנים חמשה‪ .‬ויהי היום ויצר לנפשו מאד שלא נמצאה פרוטה בבירן‬ ‫לקנות לחם‪ .‬ותאמר לו אשתו קום ולך לשוק אולייזמין לך הקבוה פרנמה‬ ‫ולא נמות ברעכ‪ ,‬ויאמר‬ ‫י אח לא קרוב‬ ‫בצרהלה בעלהאלאאנה אלך‪ .‬כי איןל‬ ‫הזאת *‬ ‫לא אוהב שיושיעני‬ ‫רחמי שמי]ם בלבד אני צריךי‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫והחרש האשהכי ג‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ק‬ ‫ד‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫בקשה‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫את‬ ‫בעלה‬ ‫החמיד‪ ,‬אבל הילדים רעבו מאד ויבכו ויזעקו ללחם* ותומף אשתו לבקש‬ ‫טאתו שיצא לשוק ואל יראו במוה הילדים ברעב‪ ,‬ויאמר לה האיך אצא‬ ‫ערום בלי מלבוש‪ .‬ושאלה האשה משכנתה מלבוש ישן ותתן אהעו‬ ‫לבעלה שיתכמה בו‪ ,‬ויצא החמיר לרחוב העיר ויעמוד משתאה‪.‬בי לא‬ ‫ידע אנהילך‪ .‬ויבכה וישאעיניו לשמים‪ .‬ויאמר רבון העולמים אתהיורע‬ ‫שאיןלי אדם שיראה בענת וצרתי שירחם עלי‪ ,‬ובביתי עוללים קטנים‬ ‫רעבים מאד צועקים ללחם‪,‬ואין יהי נא חסרךעלינו להושיענו במהרה‬ ‫כי אך אתה יודע צרתי ואך אתה תושיעני ובאם אין אנחנו ראהפ‬ ‫ם וננוח מעצכוננו‬ ‫לישועתך‪ .‬אנא אמוף את נשמתינו ברחמיךהיבי‬ ‫‪ .‬ותעל‬ ‫שועהו אל האלהים השסימה‪ ,‬והנה אליוו הנביא וכור לטוב לקראוע‬ ‫ויאמר‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫יו‪:‬יהו הנכיא‬

‫א‬

‫טז ‪51‬‬

‫ן‬

‫ויאמד לו מה ל‪ 4‬כי תייה‪ ,‬וימפד לו החמיד את מר לבו וישפוך לפנט‬ ‫שיחו‪ .‬אמד לו אליהו אל הידא‪ .‬החדש והתחזק כי בא קץ לצרוודך‬ ‫איעצך קח אותי והחזק בי כאדון בעברו‪.‬והובילני למכורבשיק והקח את‬ ‫פחירי והחיה בו‪ .‬ויאמד‪-‬לו ההמיר‪ .‬ארוני איך אמכדך ובני אדם יודוום‬ ‫שאיןלי עבד‪.‬ואני מפחד פן יאמדו שאתה ארוני ואני עבדך ויאמר לו‬ ‫אליהו אל תדאנ ואל תפחד רק עשה כאשד רבדתי לך וכאשד תמכרני‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫תתןלי מן הכסף רינד אחד‪ ,‬ויעש החסיד כן ויוליכהו בשיק למכור‬ ‫במנהג הארונים‪ .‬ויהי כל דואי אותם חשבוכי האיש העני הוא העבר‬ ‫י עברו‪,‬‬ ‫ואליהו הוא אדונו‪ .‬עד ששאלו את אליהו ויענה * הוא אדוני ואנ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ויעבוד שם אהר משדיהמלך וידא את העבד ותטב בעיניו לקנו למלך‬ ‫ויעמוד ההמיד ויבדין עיי‬ ‫ו עך שמנים אלף רינדים‪ ,‬ויאמר לו אלירע‬ ‫מכרני לשד הזה בער שמנים אלף דינרים‪ .‬השד התדצה לשלם בערו‬ ‫סהיר הזה ויקנה את העבד‪ .‬והחמיד לקה מן השר שמנים אלף דינרים‬ ‫ן לאליהו רינד אחד‪ .‬אח*כ החזיד אליהוליד החסיר את הדינד ויאמד‬ ‫ית‬ ‫לו‪ .‬קחמידי ותחיה בו אתה ובני ביתך בעושר ובכבוד‬ ‫‪ .‬ואלישיג אתכם‬ ‫‪,‬‬ ‫חוסד ועוני כל ימיכם‪,‬וילך אליהו עם‬ ‫השדישםוהלחפמניידהםשבלחםמהרוהןאלויבאיכהלי‬ ‫ו‬ ‫וימצא את אשתו ובניו עטיפים בדעב‪.‬ו‬ ‫וישתו ותחי נפשם‪ .‬והשאלהו אשתו מה עשה‪ .‬וינד ‪5‬ה את כל אשר‬ ‫קדהו‪ ,‬ותשמח מארכי הצליח ע*י עצתה ויודו שניהם להקב"ה בדמעות‬ ‫גיל על החסד אשד עשה עמהם‪ ,‬ויבדך ‪ %‬את האיש מיום ההוא והואה‬ ‫ונעש עשיר גרול וכו גם בניו אחריו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫הש אשו קנה את אליהו לעבד הצינו לפני המלך וימצא חן נדול‬ ‫נעינ' קמלך‪ .‬בעת ההיא היה בלב המלך לבנות ארמון גדולוהכין עבדים‬ ‫רלים אל המלאכה‪ ,‬נם אכנים גם עצים וכל צרכי הבנין הכל היהמזומן‬ ‫וישאל המלך את אליהו‪ ,‬מה מלאכהך‪ ,‬ויאמד ‪15‬אני יודע ומבין במלאכת‬ ‫הרש וחושב לבנוה אדמונימ יפים‪ ,‬וישמח המלך על דבריו‪ .‬ויאמר לו‬ ‫אט מצוה אותך שתבנהלי אדמון גדול ויפה‬ ‫‪ .‬וצורותיו ותכונותיו כך וכך‪.‬‬ ‫יאמר לו אליהו אני אעשה ככל מצוה המלך * ויאמד לו המלך אם יע‪5‬ה‬ ‫בידך לנמוד אה בנין הארמון בששה הרשים‪ ,‬אעשה עמך חמד ואשלח‬ ‫~עהך לחפשי אחדי כן * ויאמד לו אליהו מוב הדבד ‪ ,‬כן אעשה כדבר‬ ‫המלך‪ ,‬ויקם אליהו בלילה ויתפלל לה' שישלח מלאכי מרום לבנות האדמון‬ ‫ולגמדו כדצון המלך * וישמע אלהים את תפלתו וימלא משאלתו וישלה‬ ‫מלאכים מן השמים לבנות את האדמון ‪ ,‬ומדם עלות השת‪ 4‬נשלמה‬ ‫הטלאכה * ויקימו את האדמון על מכונו כדצון המלך * אחרי אשר נגמר‬ ‫הארמון הלך אליהו לדרכו‪ ,‬ויוגד למלך בבקד כי הוקם האדמון בלילה‬ ‫עם כל שלימותו *וילך המלך לראות את האדמון וחטב בעיניו מאד‬ ‫וישמה שמחה נדולה* וימהר המלך לשלח לקרוא לפניו את אליהו‬

‫‪.‬‬

‫ויביקש‬

‫‪.‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪83‬‬

‫יביקש‬

‫‪.‬‬

‫ולא נמצא אז‬

‫שה העבד‪:‬‬

‫אמר המיך אין זהכי אם מלאך ‪.‬האלהים היה‬

‫כאשר הלך אליהו לררכו מארמון המלך פגע באיש החסיר אשר‬ ‫פכרהו‪ .‬וישמחו מאר וישאלהו החסיד לאמר‪ .‬מה עשה ארוני עם השר‪.‬‬ ‫ויספר לו אליהוכי היה באמת עבר נאמן‬ ‫‪ .‬כי מילא את רברי השר ררברי‬ ‫‪ .‬ולא הפסירו את ממונם אשר שלמו בעדו‪,‬‬ ‫ד‪,‬מלך ככל אשר בקשו ממנו‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫כי בנה למלך ארמין מפואר‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫מן‬ ‫אלף‬ ‫בדבריך‪,‬‬ ‫אשר שלמו‪ .‬וישמח החסיר מאר ויאמר לו‪ .‬החייתני אדוני‬ ‫כי‬ ‫המחק‪-‬‬ ‫ך‬ ‫עתה ירעתי שהכסף הבא לירי מן השי אין בו גזילה ועללה‪ .‬ויבר‬ ‫אליהו את החסיר עור הפעם‪ ,‬ויצוהו לעשות צרקה וחסר עם עשרו כ‪5‬‬ ‫ימט‬ ‫‪ .‬למען ותקיים עשרו ויפרץ לרוב עם בניו אחריו‬ ‫‪ .‬אחרי כן פרה‬ ‫א~הו משם ויעלם‪:‬‬

‫(מירס ‪1‬גהר גס כס' וגירס כקי‪15‬ר) מעשה בארם אחר עשיר גדו‪5‬‬ ‫שהיו לו קרקעות הרבה ולא היו לו שוויים לחרוש‪ .‬מה עשה נמל כיפ‬ ‫מעית בירו והלך לעיר אחרת עליום השוק לקנותשוייי‬ ‫ם אסת שהיה‬ ‫האיש הזה נריב נרול בעל צרקה ומכנים אורחים‪ ,‬אבל לא היה לבו שלם‬ ‫כראוף באמונה של השגחה פרמית‪ .‬והתאמר תמיר בלבבו לאמר כדד‬ ‫י עשהלי את החיל הוה‪.‬כי הון מרבה עושר‪ .‬בדרך פגע בו‬ ‫ועצם יר‬ ‫אליהו הנביא ז‪4‬ל שהלךגםהוא עליום השוק‬ ‫‪.‬כמנהגותמירלהמצא על כ‪5‬‬ ‫השווקים‪ .‬והיה אליהו נרמה לפני האיש ההוא כמו סוחר * וישאל‬ ‫י‬ ‫ה‪,‬‬ ‫ום‬ ‫אי‬ ‫אליהו‪ .‬להיכן אתה הולך‪ .‬ויענהו על שוק הזה אני הולך לקנותשויי‬ ‫א‪4‬ל אליהו אמור אם ירצה השם או אם ינזור השם יהברך‪ ,‬א"ל הסוחד‬ ‫הרף המעות בכיסי והדבר תלו* ברצוני‪ .‬השיבו אליהו אם כן לא תהסז‬ ‫בזה הצלחה‬ ‫‪ .‬אח"כ נפל הכים עם המעות מצלחתו ולא הרגיש הסוחר*‬ ‫וינביה אליהו את הכיםויניח אותו על שן סלע בעובי היער במקום אשו‬ ‫אין ארם עובר שם‪ .‬כאשי קנה המוחר שוורים ורצה לשלם ראה שאבד‬ ‫בררך את המעית וחזר לביתו בפהי נפש‬ ‫‪ .‬שוב נטל מעות אחר והלך‬ ‫עליום השוק לקנותשיירי‬ ‫ם‪ .‬והנה פגע בו אליהו הנביא שהלך ג"כ על‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫א‪4‬ל‬ ‫אתה‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫להיכן‬ ‫הולך‬ ‫שהולך‬ ‫יום השיק ונרמה ‪ 6‬כזקןי‬ ‫על השוק לקנית שוורים * א"ל אמור אישה או אם יגזור השם יתברך‪,‬‬ ‫והוא השיבו כאשר ענה בראשונה* ויפל אליהועליו תררמה וישב הסוחר‬ ‫לנוח מעמ ויררם‪ ,‬ולקח אליהו ממנו את הכים עם המעות‪ ,‬ולא הרגיש‬ ‫מאומה‪ .‬והניח אותו נם כן בעובי היער במקום אשר הניח את הכים‬ ‫הראשון‪ ,‬ויקץ הסוחר ויראכי אין לו המעות‪,‬ויאמראין זהכי אםגנבים‬ ‫ננבו ממנו את ביסו‪ .‬ושוב הלך אל ביתו בפחי נפש‪ .‬בררך עלה ברעתו‬ ‫כי אך יד אלהים היא זאת*על אשר איננו מאמין בכל לבו בהשגחת‬ ‫‪1‬‬

‫הבורא‬

‫אל הנביא‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הבורא ית"ש‪ .‬והתישב בדעתו כי מהיום והלאה יתחיל לומר ירצה‬ ‫ח‬

‫‪4‬‬

‫‪-‬‬

‫‪7‬‬

‫ק‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ו‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪.‬‬

‫‪/‬‬

‫‪88‬‬

‫‪,‬‬

‫אם‬

‫‪,‬ק‬

‫השי*ת על כל רבר אשר ירצה לעשות‬ ‫‪ .‬וינמה המוחר פעם שלישיהויקח‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫אליהר‬ ‫אתו כים מעות וילך ע? יום השוק לקנות שוירים* ויפגע‬ ‫ברמהן נער עני המבקש עבורה להשכיר עצמו אליה * וישאל את המוחר‬ ‫להיכן אדוני הולך‪ .‬והשיבו על השוק לקנות שוורים אם ירצה השי"ת‪.‬‬ ‫ויברך אותו אליהו שיקנה בהצלחה‪ .‬ויאמר לו‬ ‫‪ .‬אבל דנר אחד אבקש‬ ‫שכאשריקנהארוני שוורים ויוצרך משרת שיעוור לארוני להוליכם הביתה‪.‬‬ ‫אמצא נא חן בעיני אדוני לשכיר אותי לעבודה ה‪,‬את‬ ‫‪.‬כי עני גרול אנכי‬ ‫ואל השכר הזה אני נושא את נפשי‪ .‬ויאמר לו המוחר טוב הדבר אם‬ ‫אך יעזור לי 'השי*ת שאקנה שווריפ תביא אלי ואקח אותךלעזורלי בזה‪.‬‬ ‫ויקנה הסוחר שוורים טובים בזול וישכור את אליהו להנהגת השוורים‬ ‫הביתה‪ ,‬כאשר היו בדרך ועברו עם השוורים על יר היער הגדול אשר‬ ‫באמצע הדרך נבהלו השוורים ויברחו להוך עומק היער‪ .‬המה ררש‬ ‫אחריהם והשוורים ברחו הלאה והלאה ויעמדו לפני שן המלע‪ ,‬אשר עליו‬ ‫היו מונחים שני הכימים הראשונים עם מעותיו‪ ,‬כאשר הגיע הסוחר שמה‬ ‫וירא והנה שני כימים שלו עם מעותיומונחים‪ ,‬וישמה מאד ויודה להקביה‪.‬‬ ‫אח"כ הלכו השוורים בנחת וישמעו לקול מנהיגם עד אשר בא המוהר‬ ‫לביתו בשלום‪ ,‬או נעלם פתאום הנער‬ ‫‪ .‬ונפקחו עיני המוחרלהביןכי אך‬ ‫ההשגחה העליונה היתה בכל זאת ויקרא על עצמו הכתוב‪ .‬איש בער‬ ‫ן את זאתג‬ ‫לאירעוכ~יל לאיבי‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ש‬

‫מיח מעשה בתלמיר אחר שהלך מארץ ישיא‪ 5‬לב~ל‪ .‬והיה לר‬ ‫מעט ממון שהרויח בעמל גדול ובעצב רב‬ ‫‪ .‬ויבוא לעיר בערב שכת‬ ‫סודש‪ .‬ויבקש למצואאיש נאמן להפקיר ‪3‬ידו הממוןעראחר השבתקירש‪.‬‬ ‫וילך אל בית הכנסת וימצא איש סתפלל לפני ההיכל מעוטף בציצית‬ ‫ותפילין בראשו‪ ,‬ויאמר זה התלמיר בלבו‬ ‫‪ .‬האם אמצא בעיר הזאת עוד‬ ‫איש כוה להפקיד אצלו~מוני‪ .‬והמתין עד שסחם תפלתו *ויתן לו שלום‪.‬‬ ‫ויאמה ‪ 15‬התלמטר ידע ארוניכי איש אורח אנכי* וה עהה באתי לעיר‬ ‫י טאמין בך‪,‬‬ ‫הזאת וישלי מעט ממון ובדעתי‪,‬להפקיד אותם אצ‪5‬ךכי אנ‬ ‫יאמר האיש טוב הרבר אעשה לך חמד הזה‬ ‫‪ .‬ויקח מאתו את הכים‬ ‫ויוליכהו לביתו‪ ,‬אחרי שבת קודש מיר ביום הראשון בא התלמיר אל זה‬ ‫האיש ויאמר לו‪ .‬עשה עמי חסד ותןלי כימי שאני חפץ ללכת לדרכי‪.‬‬ ‫ויתנכר אליו האיש ויאמר לו מי אתה לא ראיהיך מעולםואיני יורע מה‬ ‫‪,‬‬ ‫אתה שח לא מיני‬ ‫ה ולא טקצתו ובטח טעית ולאיש אחר נתת הפקדע*‬ ‫כשמוע התלמיר דברים האלה נבהל מאד ותקצר נפשו למותכי נשאר‬ ‫‪ .‬ויבכה ויאמר מה אעשה‬ ‫בעירום ובחומר‪ ,‬וילך מר בחמת רוחו מר וזעף‬ ‫ואנה אלך וממה אחיה * וישתומם כלהיום ההוא וכל הלילה‪ ,‬וישכים‬ ‫עורביום המחרת לבית האיש הוה ויפתסהוויתחנן אליו כן יחמי? עליו‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י"שבהי‬

‫נימל‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪84‬‬

‫ויהשבהו האיש למשינעולא רצה לענות לו מאומה * מה עשה זהדגזלכוד‪.‬‬ ‫ביילה לבית הכנסת ויבך ויאמר‪ ,‬רבון העולמים לא לא"‪:1 8‬זה‬ ‫האסנתי להפקיד בידו ממוני‪ .‬אלא האמנתי לשמך הנדול שהוא ושקוק‬ ‫י‬ ‫בתפילין שבראעצ ובציצית שבמליתו עקכיהי נא חםדךעלי להושיענ‬ ‫‪.‬יבך בכי גדול מאד ויתנמנם‪ ,‬וירא בחלמו והנה אליון‬ ‫מצרה הזאת‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫הנביא ז"ל עומר‬ ‫ויאמרלו אל תתעצב יותר בני אך השכם בבקר‬ ‫לבית האיש הזה ותאמר לאשתי בע)ך שלחני אליך שתתמלי את הכים‬ ‫עם מעות‬ ‫נתןלך ערב שבת וצוךלהחביאו‪.‬ויצונילומר לך זה האתע‬ ‫יבפמח ולא התעניתם ביום הכיפורים * ויקץ ויבן את החטום‬ ‫שץ‬ ‫אמ‬ ‫שאבלתם ח‬ ‫והחי רוחו‪ ,‬ויתעורר וילך אל בית האיש ריעש כדברי החלום * כאשר‬ ‫שמעה האשה זה האות מיהרה לתת לו ממונו* וילך לררכו שמח ומוב‬ ‫לב‪ .‬אך התפלא מאד על מעשים הורים שר האיש הזה‪ ,‬אבל אחר כך‬ ‫י כאשר בא האיש לביתו הנידה לו אשתו את כל‬ ‫נתידע לו כלהענין כ‬ ‫אשר נעשה‪ .‬וישתתמם האיש ויאמר הלא אנכי לא שרחתיו ולא צהתט‬ ‫סאומה * ויחר בעיניו סאד שנתגלה קלונם וחרפתם ויאמר אל אשתו‪.‬‬ ‫אם כן איפה לכי ונחזור לדתנו הראשון * ויעשו כן ויצש מן הבלל ‪3‬י‬ ‫הם היו בראשונה כותים ונתגירו רק לפנים * ועתה חזרו ססרחונם כאשר‬

‫דיר‬

‫‪.‬‬

‫*‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ו‬

‫היו מקורםז‬

‫מע‪,‬טה פלאמןבעלםנרקאות‪.‬‬

‫(פיוס וי~טע) *) בעיר אלכסנדריא של מצרים היה דר מוחר אחר‬ ‫בשם ר' ביונא פוזי‪ ,‬הוא היה עשיר גדול‪ .‬ואשתו אשת חי‪ 5‬חנה שמה‬ ‫אשר הולידה לו בנים ובנות וכלם הלכו בדרך ה'‪ .‬וה ד' ברונא פוזי‬ ‫היה עמקן גדול במצות‪ ,‬ביתו היה פתוה לדוחה ומצות הבנסת אורהום‬ ‫היתה יקרה בעינט וגם בעיני אשתו‪ .‬ומעולם לא היו עיניה צרחן‬ ‫באהיחים ומלבד זה הוציא ד' ברונא בסף הרבה על מ?ות סנדקאות‪.‬‬ ‫‪ .‬ובאם‬ ‫ובעת שהיה ר' ברונא בביתו השתדל הרבהשיהי' סנדק גכליחם‬ ‫הבעל ברהע הי'עני עשה ר' ברונא את הםעורה של הבעית מילה על‬ ‫הוצאתו‪ ,‬וגם נתן כמף להספקת היולרת העניה עסק מסחרו היה טנסוע‬ ‫פעם אחת בכ‪ 5‬נ' שנים למרחקים‪ ,‬למחור עורות יקרים מן החיות‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ביערים הגדולים‪ .‬והתמהמה שם נ' חרשים אח*כ נסע יביתו ויען ‪8‬י‬ ‫דרבו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ק מ‪4‬ססניטן סכנטסס סיפ‪5‬מש‬ ‫*) ‪3‬טולם ייו‪0‬פטפי ‪ 65‬גמ‪65‬י‬ ‫סז‪6‬מ‪ .‬וסטתקס טז‪6‬ססי‪"6‬מררס ויוסטס‪5‬גפ"י סמגע נקר‪3‬ו סרסם‬

‫ל‪ 65‬גרפסו‪3‬מריגוס ס‪56‬ם‪:‬‬ ‫טפטיוס געל‪16‬מ"ס‬

‫ל‬

‫אליהו הנביא‬

‫יח ‪85‬‬

‫דרכו היה דרך מדבר לא נמע מעולם לבדו רק עם שתרא * אשר ש‪:‬רו‬ ‫להם אנשי צבא עם כלי זהן להגן עליהם בדרך* ללחום עם השודדים‬ ‫אשר ארבו בדרך ע‪ 5‬כל טירא להתנפל עליהם ולבוו מהם כל רכו‪2,‬ם‪.‬‬ ‫פעם אחת נסע ר' ברונא עם שיראויתנפיו עליהם בלילה מחנה שודרים‬ ‫ותתלקח מלחמה גדולה בין השייא והשודדים‪ ,‬וכאשי ראה ר' ברונא‬ ‫שהשירא נמצאת ברעה נדולה‪ ,‬קפץ מן חמורו והשכיב עצמו על הארץ‪.‬‬ ‫ויזהול על במנו מעם מעט הלאה מן השתרא הצדה ויסתיר עצמו בחו‪.5‬‬ ‫ויהפלל אל דו ויבך שינצל מן השורדים‪ ,‬וכאשר קפץ מן החמור נפל‬ ‫הכובע שלו מע‪ 5‬ראשו וישאר מונח על מרדעת ההמיר‪ .‬בין כך הסיעה‬ ‫השיירה ממקימה לאמ לאם הלאה והלאה עד‬ ‫האיר הבקר ותשקופ‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫המלחמה * בתוך הם‪-‬חמה חמפו השודדים איזו עגלות עם סחורות וינוסו‬ ‫אחרי אטר הרגו ופצעו איזה אנשים מן השירא‪ ,‬מן ההרוגים וכפרמ מן‬ ‫הנפצעים לא נשארו בדרך אף אחד‪ ,‬כי השיירא העמימה אותם בחפזון‬ ‫על העגלות בעת ברהה משם ‪ ,‬ביום המחרת‬ ‫האיר הבקר עמדה‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫השירא לניח מעם ויחבשו את הנפצעים ויקגרו את ההדוגי‬ ‫ם בקכר אחד *‬ ‫‪,‬‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ויהי‬ ‫אחרי אשר נרדשקמדיקושמיתם במפר למען ידעו להודיע בביתםכי‬ ‫בהחפזם לא‬ ‫הימב להכיר פני ההרוגים מי המה‪,‬ויען כיבין‬ ‫ההרוגים היה איש אהד עם זקן שהיה נדמה מעט לתבנית הסוחר ר' ברונא‬ ‫ונם כי הנירו הימב את חמורו ואת חפציו ואת הנובע שלו שנשאר מונה‬ ‫על מרדעת חמירו ‪,‬כי מעיר אלכמנדריא היה עוד סוחר יהודי‬ ‫י‬ ‫אחדבראוש‬ ‫נסע ביחד עם ר' ברונא וגם הוא מעה בזה‪ .‬שהי נראה לו שר'‬ ‫נא‬ ‫מונחבין ההרונים * ובכן כתבו בספר את שם ר' ברונא בין הנהרנש‬ ‫והנקברים * וכאשי ראו אח"כ שאהד מן השירא חסר‪ ,‬חשבו שנלקח‬ ‫בשביה להשודדים‪ ,‬וימסור מנהל השירא ליד הסוחר השני אשר מעיר‬ ‫אלכם‪3‬דריא מכתב כתוב וחתום על דבד הריגת ר' ברונא‪ ,‬ונם נתן לו‬ ‫את חמירו של ר' ברונא עם הכובע שלו ושאר חפציו ‪ ,‬למען יחזיר כל זה‬ ‫ליד אשתי ש? ר' ברונא כאשר יבוא אל ביתו בשלום‪ ,‬כל זה נעשה‬ ‫בהפזון ב?י ישוב הדעת נדול‪,‬כי מיהרו לצאת מן המדבר מפחר‬ ‫י שנה *‬ ‫התנ‪?2‬ות שודדים‪ .‬הסוחר השני בא אל ביתו בשלום כעבור חז‬ ‫וישלח לאשת ר' ברונא את המור בעלהואתהכובע שלועם שאר חפציועם‬ ‫מנתב מאת השר מנהל השירא‪ ,‬שבעלהנהרנ בדרךע"‬ ‫י שודדים ושם נקבר*‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫אה"כ העיד זה הסוחר בפני הביהדין שראה בעינ אה ברונאבין‬ ‫ההרונים ונם ראה את קבורתו‪ ,‬ובכן נהשבת אשתו חנה עלפי החלפצז‬ ‫הביתרין לאלמנה‪ .‬ע? דבר בשורה רעה הזאה נשמעה בבית ר' ברח‪9‬‬ ‫קול יללה ימים רבים‪ .‬ויתאבלו עליו מאד אשתו רגה וכל בני ביהו‪,‬‬ ‫אמגםיעןכי חנה לא יכלה בלבדה לנהל אתכל העמקים הגדוליםוהרבים‬ ‫אשר נשאדו‬ ‫‪ .‬עלכן יעצו לה רבים שאין לה עצה אתרת כי אם‪.‬להנשא‬ ‫‪5‬‬ ‫ע‬ ‫אשר‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫לאיש משכ‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫עין‬ ‫וידע ויבין‬ ‫כראעי *‬ ‫לא‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ו ו‪¢‬יז‬ ‫ם‬

‫ם‬ ‫י‬ ‫‪á‬‬

‫הגלג‪í‬‬

‫הץ‪÷ñ‬ג‪, í‬זחגז‬

‫ק╨‪ú‬‬

‫וח‪¢‬ג‬

‫‪á‬קםג‪í‬‬

‫ג‪╞ú‬ז‬

‫הו‪á‬ם‬

‫זה╨קו‬

‫ז‪╨á‬ץקג‪í‬‬

‫ה םוגק‬ ‫ה╨‬

‫‪ñ‬זח‪¢‬‬

‫‪:‬‬

‫חי‪í‬‬

‫הל‪á‬ץ‬

‫' ‪¢á‬ז╨ו‬ ‫ה‪ñ‬זח‪¢ ¢‬‬ ‫÷ף‪ Σ‬ל‬ ‫כ‬ ‫כ חלז‪¢‬ז זה‪ ¢úúñ‬ץפלז ל‬ ‫‪¢‬‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫‪á‬קי‪á‬ג ץם הו‪ Σ¢‬סחם ץ‬ ‫‪á‬חקי‪ ú‬הםגםה‪.‬‬ ‫ם ‪á‬ך╨ז הםוה‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪¢‬‬ ‫ג‬ ‫‪í‬‬ ‫ג‬ ‫╞‬ ‫╞‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫‪5‬‬ ‫ו קלץ ץג╞ ÷זם לםחלה זהיגכ‬ ‫זיוק‪ ¢‬ם‬ ‫וז‪ú‬ז לל‪¢‬ח÷‪.‬‬ ‫‪Σ‬‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ג‬ ‫‪,‬‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫‪Σ‬‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ם‬ ‫ם‬ ‫ץל╞ ץ‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫‪¢‬‬ ‫ז‬ ‫╨‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫╞‬ ‫‪á‬‬ ‫‪5‬‬ ‫י‬ ‫‪á‬‬ ‫וח‪*¢‬‬ ‫יחז הזו חקי‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫הקגג‪¢‬ו םהקגד‪ . í‬ו‪á‬‬ ‫ם לקז‪í‬‬ ‫ל‪¢‬זפ‪ú‬ז‬ ‫ג‬ ‫ם הףףחץ‪ ¢ñ‬זגהז‪¢áú‬הםה זגז‪ú¢╨ú‬ץהלכ ה‪á‬ק╞גלגג‪¢‬זו╨ז‪ .‬י‬ ‫‪ ¢‬וח‪ ¢‬זה‪¢ú‬ח÷‬ ‫י‬ ‫‪á‬‬ ‫הוג‪¢‬‬ ‫הג‪ú‬ה םפ‬ ‫‪¢‬‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ץ‬ ‫ך‬ ‫ק‬ ‫ה‪ ¢÷á‬ז‪¢,‬חה‬ ‫‪á‬ל‪¢‬זפ‪ú‬ז זיג‬ ‫' ‪¢á‬ז╨ו‬ ‫הקלק ‪¢‬וה ‪¢‬‬ ‫ם‪¢á‬ז‬ ‫הקז╞╞ג‪í‬‬

‫‪1‬‬

‫╨קו‪¢‬‬

‫‪á‬ל╞י‪ ¢‬קל‪ . í‬זג‪á‬ט לו‪ .¢‬זגק‪ á‬ם╨ז‬ ‫ח לץך * םוזק‪¢‬ז ╨לפוה‬ ‫כ‬ ‫כ הםח‪ í‬זגק‪ ú‬לץ‪ í‬ג‬ ‫ח‪ú‬גי‪ ú‬םח‪ í‬ץ‪ í‬לץל גכ ‪á‬פםזחג‪÷ ú‬ל╨ה *זגוים ל‬ ‫ס ץ‪¢á‬ה ╞‪¢‬ט‬ ‫זג‪í╞¢‬‬ ‫ט םהקג‪ á‬ו‪╨ ú‬ףקז ‪ ,‬זגקי‪á‬‬ ‫ו‬ ‫הגה ץג‪ ó‬לו‪ * ¢‬ו‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫‪í‬‬ ‫ג‬ ‫╞‬ ‫╞‬ ‫ז‬ ‫ק‬ ‫‪í‬‬ ‫ק‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪¢‬‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫ץ‬ ‫‪ ú‬הוגק זגץג‪¢‬זהז‬ ‫‪í‬‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ו‬ ‫‪ñ‬ז‪ñ‬ג‪ í‬ד‪¢‬זםג‪í‬‬ ‫ח‪á‬ז‪¢‬ה‬ ‫‪ ,‬זגץ÷╞ז וז‪ú‬ז ‪á‬ח‪á‬ם זג╨גחזהז‬ ‫לק╨‪ú‬ז זגחףקז ופם‬ ‫ז זג╨סםז לל╨ז‬ ‫ם ‪ñ‬ז‪ í‬זג÷ק‪¢‬ז וז‪ú‬ז ‪,‬ו? ה‪ñ‬ז‪ í‬זג÷הזהזי‪ñ‬ף‬ ‫ה גלג‪í‬‬ ‫ץ‬ ‫ז ץלה‪ í‬זגז‪á‬גםז וז‪ú‬ז וגס‬ ‫‪,‬‬ ‫ם‬ ‫ם ל‪¢‬ח÷ ‪ á¢‬ץ╞ וק‪á ¢‬וז ו‬ ‫ץ‬ ‫כ זגזקג‪á‬ז וז‪ú‬ז ‪áá‬גה ד‪¢‬ז‬ ‫ם ╨לזט‬ ‫ףז ÷ך‬ ‫י‪á‬‬ ‫ק‬ ‫ו קלץז‬ ‫זוףם ‪ .‬זק‪╨ í‬לפוז ץז╞ ו╨קג‪í‬‬ ‫‪¢‬ג‪ í‬לל╞ג╨ז‪¢ ú‬חז÷ז‪ ú‬וק‪ ¢‬ם‬ ‫וגק קף‪¢ ú‬ץהג‪ .‬זגק‪á‬ז ק‪ í‬ילז ‪á‬הלז‪¢á ú‬ף‪ ú‬ץ‬ ‫ם הד‬ ‫ד הג‪ú‬ה ו‪¢‬ז‪á‬ה‬ ‫ו‬ ‫ז╞‪¢‬ט ק‪ í‬הגז לקםקםג‪ í‬םה‪ í‬םח‪ í‬זלג‪ í‬זלויםג‪ í‬וח‪¢‬ג‪ í‬ם‪¢‬ז‪ á‬ם‬ ‫ו‪¢‬יז הגלג‪ í‬זה╞ם‪╨ ú‬ף‪ú‬חה ‪ ,‬זג‪á‬זוז קלה הקז╞╞ג‪ ñ‬ל‪,‬זג╨ג‪ í‬ץ‪ í‬לםיזקג‪í‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ו‬ ‫כ הק‪á‬זג‪í‬‬ ‫ףחז‪ú‬ג‪ í‬קם ‪ ╞á‬ץ‪á‬ה זם‪╨á‬ה ‪ ,‬זגףקךז ל‬ ‫לם‪á‬זקגה‪í‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫זגפג╨ז וזה‪ í‬ץ‪¢‬זלג‪ í‬זגם‪á‬גקז ו‬ ‫‪á í‬לם‪á‬זקג‪ í‬קזג‪ í‬ם‪á‬‬ ‫ם וח‪╨ú╨ ¢‬ז‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ק‬ ‫‪ ¢á‬ץ‪á‬ה זם‪╨á‬ה ‪.‬וח"י‬ ‫ד' ךם‪á‬זקג‪ í‬י‪╨ú‬ז‪ ú‬לי╨‪ñ‬גג‪ í‬זיז‪á‬ץ ÷ךכ‬ ‫‪,‬‬ ‫÷ק‪¢‬ז ו‪ ú‬הק‪á‬זג‪á í‬ח‪á‬םג‪ í‬סה ם‬ ‫ה זגזפגוז הקז╞‪¢‬ג‪ í‬וז‪ íú‬לק‪ í‬זגזקג‪á‬ז‪í‬‬ ‫ופםז‬

‫ץז╞‬

‫ם‬ ‫י‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ם‬ ‫י‬ ‫ה‬

‫‪.‬‬

‫ם‬ ‫‪.‬י‬

‫‪ ¢‬וק‪á ¢‬וז‬ ‫ה גלג‪ í‬ץ‬ ‫ם ק‪ú‬ג ץדםזה ד‪¢‬זםז‪ ú‬זגלץז ץלה‪ í‬וג‪,‬‬ ‫ץ‬ ‫לל╞ג╨זה ‪¢‬חז÷ז‪ ú‬ז‪á‬ה‪╨ í‬לפוז ףזח‪¢‬ג ץ‪╞á‬ג‪í‬‬ ‫הג‪ , í‬ק‪ í‬ץל‪¢‬ז ו╨גז‪ ú‬ד╞זםז‪ú‬‬ ‫ז╨‪í‬‬ ‫ם הק‪á‬זג‪╨ í‬לי‪¢‬ז ם‪ñ‬זח‪¢‬ג הו╨גז‪ú‬‬ ‫ה÷ג╨ג‪ í‬ק‪á‬זג‪ í‬םלי‪ ñ¢‬םץ‪╞á‬ג‪╨ í‬‬

‫ם‬ ‫ו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫'‬ ‫‪¢‬‬

‫קף‪ú‬‬

‫‪¢á‬ז╨ו ╨לי‪ ¢‬םה‪: í‬‬

‫ץ‪¢á‬ז וגסה ק‪á‬זץז‪ ú‬זהו╨גז‪ ú‬ה‪¢‬חג÷ז ךק‪á í‬ם‪ á‬ג‪ í‬םך╞ג╨ז‪¢ ú‬חז÷‪¢‬ה‬ ‫÷ הץ‪╞á‬ג‪í‬‬ ‫םל‪á‬ז‪ ¢‬ו‪ ú‬הק‪á‬זג‪ í‬הו?ה םץי╞ג‪ . í‬ז╨‪¢á '¢ í‬ז╨ו הזפד ק‪á í‬קז‬ ‫םהלי‪ , ¢‬זג÷╨הז וגק ס÷כ קהגה ץקג‪ ¢‬ד‪¢‬זם זג╨הםהז ו‬ ‫'‬ ‫ם ‪á‬גהז ‪ ,‬זגלפו ‪¢‬‬ ‫ו הץלג‪ í‬ץ?גז םץ‪á‬ז‪ ¢‬ץ‪á‬ז╞‪ ú‬ץ‪¢ ¢á‬‬ ‫כ ‪á‬ץג╨ג ו╞ז╨ז זם‬ ‫‪¢á‬ז╨ו ח‬ ‫÷ לל‪¢‬‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫╨‬ ‫ג‬ ‫ק‬ ‫? ף‬ ‫ג ף÷ז╞‪ú‬ג זגקג‪í‬‬ ‫ץ‪÷ñ‬גז זו‪ú‬‬ ‫ץ‪╞á‬גז‬ ‫וזה‪ í‬ץ‬ ‫‪ú‬‬ ‫‪á‬ג╞ז ו‬ ‫╞‪ ¢á‬קגה╨הד‬ ‫הג‬ ‫‪ .‬ם‬ ‫ם‬ ‫ו הגז ‪╨á‬ג‪ í‬םו‪¢‬ז╨ז ץ‬ ‫'‬ ‫ה ‪¢‬‬ ‫ם‬ ‫ץגכ ץ‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪¢‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ק‬ ‫‪,‬‬ ‫ץ‪ ╞á‬זגץכ‬ ‫ץ‪÷ñ‬גז זילץך‬ ‫ם‬ ‫‪¢á‬ג╨ו הלגקם זהךף÷ח ץ‬ ‫‪á‬ך‪¢‬ג╨ה ההגו הגז קג╨וג‪ñ í‬ו╞ םגהז‪¢‬ג‪ í‬ו‬ ‫‪ %‬הגז ל╨גחג‪ í‬םגהז‪¢‬ג‪ í‬ם╨ז‪¢‬‬

‫ם‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫י‬

‫ג‬ ‫י‬

‫ם‬ ‫י‬

‫י‬ ‫ם‬

‫‪1‬‬

‫כ‬ ‫י‬

‫]‬ ‫÷‬

‫‪1‬‬

‫ש‬

‫אל*הוהנכי‪:‬ש‬

‫‪ / - " / 4‬ו א ‪ " /‬א " א " ש _‬

‫‪"/=_-""4,///‬‬

‫ים ‪81‬‬

‫‪ /‬ן " " ע " ן א א ע ‪ " /‬ן " ן‬

‫שם‪ .‬על כן היה מוכרח ר' ברונא להמתיר הדבר שהוא יהודי‪ .‬רק‬ ‫בהצנע שמר את היהדות כפי יכולהו ויחשוב תמיד מוימות והחבולות‬ ‫איך ‪5‬ברוה משם‪ ,‬אבל זאת ה*ה דבר קשה ומסוכן‪ .‬כן שם היה חק‬ ‫ימשפט על עבד הבורח טביה ארונו שחיב מיתה ‪ ,‬וכל הבאים אל אניה‬ ‫י בודקש אוהם הימב אם לא עבר‬ ‫לנפוע ממדינה זו למדינה אהרת‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫הוא‪ .‬וכל עברהיה נחתם בהותםעלבשרו שםארונו בצבע המהקיימהלעילם‬ ‫ועל כן לא היהה עצה לר' ברונא לביוה משם וישב כך אצל אדונו ששה‬ ‫שנים ויהי כי זקן אדונו מאד ויקרא אליו את עבדו ר' ברונא ויאמר ‪.15‬‬ ‫לען כי רואה אנכי שאהה עושה אצלי הכל באמונה‪ .‬לא כעבד אצל‬ ‫אדונו‪ .‬אך כבן אצל אביו על כן הנני קורא לך דרור " ולא הקרא עוד‬ ‫בשם עבד כי אמ בשם אדון* ואני נותן לך כהוב והתים שאהה תהיה‬ ‫היורש שלי אחרי מיתי על נל רכישי‪ ,‬אמנםשני תנאים אני מתנה עמך‬ ‫שלא העזבני בל ימי חת‪ ,‬ובאם אני אמות בראשונה‪ ,‬אהה תהיה מחויב‬ ‫‪5‬זון את אשהי הזמ‪:‬ה בככור‪ .‬כמו בעודני חי היום* וישתהוה ר' ברונא‬ ‫לפני אדונו ויודה ל‪ ',‬על המדו המוב‪ ,‬בשנה הששית הלה אדונו במחלה‬ ‫קשה וימת ויהי ר' ברונא האדון על בל הרכוש הגדול שנשארמן אדונו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אחר בל אלה ההחיל ר' ברונא להשוב החבולוה‪ .‬אם להביא אליו‬ ‫את אשהו חנה ממדינה הרחוקה‪ .‬או שהוא יעזוב הכל ויברח משם למקום‬ ‫‪ .‬ויאמר ר' ברונא אל לבו‬ ‫אשהו‬ ‫‪ .‬הן שמנה שנים עברו פעת עזבהי אה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫מה‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫שם‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ביתי ורכושי ומי יורע‬ ‫מי יודע‬ ‫אשתי ובני‬ ‫‪ .‬ויועץ לנמוע משם ראשית אל המדינה אשר‬ ‫אם אשתי חנה היה עודנה‬ ‫שם הוא הממחר הנדול מן עורות החיהע‪,‬אשי אל המרינה ההיא היה‬ ‫דרכו לנסוע שמה מביתו לקנות עורוה * בחשבובי בטח כאשר יהיה שם‬ ‫יום השוק ימצא שםמיחרים מעירו‪ .‬ויתודע מהם מכל אשר נשטע בביתו‪.‬‬ ‫ואז ידע מה לעשיה‪ .‬ויקח ר' ברונא אתו כסף הרבה ונם ארבעה עבדים‪.‬‬ ‫זיאמר כ‪5‬נימע הוא למחור עורות יקרות למנים אח'ב בביתו‪ ,‬וימע‬‫לדרכו אל המדינה ההיא עם עבדיו כדרך האדונים‪ ,‬אחרי שלשה הדשים‬ ‫של מלמול הדרך בא בשלום המדינה ההיא ויחכה עוד איוה הדשים‬ ‫‪.‬כי מצא עליום השוק‬ ‫עליום השוק‪ .‬ויהי כאשר חשברי ברונא כןהיה‬ ‫שני מוהרים מעירו כאשר ראו אותו המוהרים והוא אמר להם מי היא‬ ‫וישאל להם על אשתו ובני ביתו‪ .‬נבהלו מאד המוחריט מרב‪-‬יו ויהמהו‬ ‫איש אל רעהו ויתלחשי זה עם זה‪ .‬וישאל אותםי‬ ‫' ברינא מה זאה כי‬ ‫נבהלו ימרוע מתלחשים * ויאמרו אליו האמת‪.‬כי הלא זה שמנה שנים‬ ‫אשי נתפרמם בעירם שרי ברתא מת בדרך ע*י מלחטה השיידים‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫למחור עורות * וים‪2‬רו ‪ 15‬כי זה שנת השבע אשר אשתו חנה נישאה‬ ‫לאיש אחר ויושבת עמו בשלום ושלוה‪ .‬ויחרד סאר ר' ברונא מדבריהם‬ ‫ויבך בכי גדול וימפר ‪5‬הם את כל אשר קרהי‪ .‬ויאמר אם כן למה זה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אי‬

‫אפע‬

‫‪88‬‬

‫אל‪-‬הו הנביזט‬

‫אכע יעירכם לרענ ולקלם‪ ,‬מומבלי לחער אל מקוםי החדש אשר אני‬ ‫יושב שם בעושי ‪31‬בוד * ויכהוב ד' ברונא ב' מכתכים‬ ‫‪ .‬מכתכ אחד לאשתו‬ ‫חגה ולבניו‪ .‬מכתב השני אל הבית דין אשר בעיר אלכמנדריא *ויודיע‬ ‫‪5‬הם את כל תלאותיו‪ ,‬וכי עוד חי הוא ומפני ההרפה לא יובל לשיק‬ ‫לעירו ויבחה לשנה במקימו החדש ויבקש את המוחרים‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫אמכתבים כבואם בשיום לעירם‪ ,‬ויפרד מהם ר' ברונא בדמעות וילך‬ ‫אל ביה מלונו בפנים זועפים* ויצו אלעבדיולהכין הכל לנמוע‪ ,‬הביתה‪.‬‬ ‫באמרוכי העירוה יקרים מאד בטנה הזאה‪ .‬ואין כדאי לקנוה העבדים‬ ‫דבינו ה‪:‬ל על הנסיעה ‪,‬ויהי בבקר וימע ד' בדונא עם עבדיו אל ביתו‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫דחרש‪,‬‬

‫בררך נמיעתו לביהו עברו דרך הים ההוא‬ ‫על הנמל נמכרים‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫עברים‪ .‬ויקנהלו ר' ברונא עוד עבד אחד‪ .‬העבד החרש הזההיה יהודי‬ ‫בעל אשה ובנים ונשבה ע'י שודדים אשר מכרוהו לעבד‪ .‬והוא היה‬ ‫פתירא לנלות שהוא יהודיכי ידע שבמקומיה ההםשינאים מאדליהודים‬ ‫‪1‬כל אשר ירצח נפשיהודי אין לו כל עונש‪ .‬כעבור חודש ימים‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫ק האניה וימעו דרך יער גדול‪ .‬אשר בו היה דר מקודם העבד ההדש‬ ‫הזה * ומלאכתו היתה ביער ההוא לעשוה שם זפת מןשישי היער‪ ,‬ויהי‬ ‫כאשר הכיר העכד החדש את היער של בית דירהו‪ ,‬וכאטר עברו לפני‬ ‫המפלה ההולכת הצדה בעובי היער אל מקום ביתו‪ ,‬לא יכול לדמעאפק‪.‬‬ ‫כי נכמף וכלהה נפשו להתראות עם אשהו ובניו‪ .‬וימהר העברויפ הציה‬ ‫והתל לרוץ ביער ‪ ,‬אבל ד' ברונא עם ארבעת עבדיו הבינו מידכי‬ ‫בורח הוא וירדפו אחריו * ויקרא ר' ברונא להעבד שיחזור במוב‪ ,‬ואם‬ ‫לאיחזור ירה חרהע'י הקשת אשר לו‪ .‬אבל העבד לא שת ‪5‬בולקריאתי‬ ‫ץרץ הלאה בכל כחו והם רדפו אחריו‪ ,‬כאשד ראה ר' ברונא‬ ‫שאימ דוצה לחזור במוב ירה אליו בקשהו הצדה‪ .‬רק להפחידו שיעמוד‬ ‫צ‪ 5‬מקומייא יברח עור‪ .‬והעבד לא שת לבו גם לזאת * אז חרה אף‬ ‫ר' ברונא מאדעל קשיות ערפו של העבד ויור אליו פעם שניתוימיתהו‬ ‫יפול ארצה מתנולל בדמי לא הרחק מן נית רירתו אשר עסד שם‬ ‫באמצע היער‪ ,‬כראותם שמת העבד חזרו אל הדרך ויסעו הלאה לררכם‬ ‫כעבור איוה ימים נמצא ד‪,‬בד הנהרג ע*י אנשי ביתו ויבכו ע‪5‬יו ויקנרו‬ ‫איהו‪,‬ויהי מער* ההיא נחה רות רעה על ר' בדונא כי היה ‪5‬בו נוקפו‬ ‫על אשר רצח ‪:‬שט במזיר‪ ,‬ויהיטוב מייודע תולדה זה העבד כי הלא‬ ‫דצא עצמו נ*ב לעבד נמכר‪ ,‬ומלבד זאת הציקתהו רות בפנו על דבר‬ ‫השמיעה שאשתו הנה נישאת באימיר לאיש אחר‪ ,‬וננוה שינהו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ויחל להחלש בכל יום יוהר ויותר‪ ,‬וכאשר בא ר' ברונא אל ביתו החדש‬ ‫היה דפה כת מאד‪ .‬ויאמרו לו הרופאים כי ישכב במימתו עד אטי‬ ‫יוצמזק כחו‪ ,‬אבל לא הועילו לו מאומה והמחלה נברה עליי‪ .‬אחר שני‬ ‫חדשים‬ ‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫צליצ ‪ .-‬א‬ ‫הרשים הרמש ר' ברתאכי כטיכן הוא והכין שלא יקום עוד מן המטה‬ ‫כי ראה הגעת מררף כנגרו‪ ,‬ויצו להכון לו קבד יפה על ההר אשר‬ ‫באטצע הע שלו ולבנות ע‪5‬יו בנין טפואר‪ .‬ויחי עוד חודש ימים וימת‪.‬‬

‫כ ‪8%‬‬

‫הקברו אמ‪,‬ו‪.‬עבדיו בקברו ‪ ,‬אשר הכינו עכורו כרצונוצ‬

‫כאשר באו שצי סוחרי העורות אשר מעיר אלכמנדריא לביתם‬ ‫נשלים ממרו את שני המכתבום של ר' ברונא‪ .‬אהד לי‬ ‫ד אשתו חנה *‬ ‫והשני ליד דב העיר * ויעידו לפניו שזה המוחר ר' ברונא בעצמו כתב‬ ‫את תמכתבים והוא עודנוחי‬ ‫‪ .‬רב העיר נכהל מאד מדבריהם‪ .‬כי הוא‬ ‫בעצמוכתב וחתם ומטר את כהב ההיתר לאשתר' ברונא שמותרת להנשא‪.‬‬ ‫והשוח מיד לקרוא לה אליו ויודיע להכי נישאת באימור‪ .‬ויפריש אותה‬ ‫פבעלההשגי ע'י נטפטירין כדת * כאשר שמעה חנה הבשורה הרעה הזאת‬ ‫שתעלפה מרוב צער ונורל הבושה‪ .‬ואחרי עמל נדו‪ 5‬עלה ביד הרופאים‬ ‫להקיצה ולההיותה‪ .‬אבל מעת ההיא נתלתה על מהלת כאב לב *כי לא‬ ‫יכלה שאת את הרפתה‬ ‫‪ .‬שהיא היהה האשה הנכבדת מכל נשי העיד‬ ‫ועשירה גדולה‪ .‬ועתה כלד~יר אלכמנדריא נעשית כמרקחה‪ .‬ומדברים‬ ‫מטנה בכל עבר ופנה ‪ ,‬על כן גברה מחלתה בכל יום יותר תותר * ומופה‬ ‫ארה שמתה נאותו היהם שמת בעלה ר' בדתא בטדינה הרתוקחו‬

‫אז תבאנה שתי הנשמית של ר' ברונא ואשתו חנה השמימה ביום‬ ‫שחד לתת דין והשבין על מעשיהם לפני הבית דין שלמע‪5‬ה‪ .‬ויבא‬ ‫י ר'‬ ‫א קויירנ עליהם שאכדו שניהם את כל העולם הבא שלהם‪ .‬כ‬ ‫ברתא עבר על לא תרצה‪ .‬שהרג נפש ישראל במזיר‪.‬והיא עברה על‬ ‫‪ .‬כי בהיותה אשת איש נישאת לבעל אחד‪ .‬סעסו של המקטרנ‬ ‫‪4‬א תנאף‬ ‫ןפי היה לו לחשוב‪.‬אולייהודי הוא וה‬ ‫דיה שר' ברונא למזיד יחשב‪.‬יע‬ ‫העבד * ועל פי חדין אין יהוד‪ 4‬נמכר לעכד עולם‬ ‫‪ .‬כי הלא גם ר' ברונא‬ ‫‪ .‬ובנגלה לאי‪:‬ו יהודי‪.‬ונע הנה‬ ‫בעצמו לעבד נמכר והיה כמתר יהודי‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ן ע*י עד אחד‬ ‫‪ .‬אבל‬ ‫לטצידה נחשבת‪ .‬כי האמנם שנישאת עפ*י די‬ ‫אהד היא רק משום ההזקה שהאשה דףקא‬

‫ההיתר של עד‬ ‫ו‬ ‫הלאיס‬ ‫יוהיא שלא דקדקה כראוי בזה להקור ולדדוש היסב אם בעלה‬ ‫וטנסבה *‬ ‫ור או לא‪ .‬ע*כ למזירה נחשכת‪ ,‬ונעשה רעש נדול לפני הבית רין‬ ‫שלמעלה‪ ,‬כי שניהם היו להם מליצים טובים כמה אלפש מן המצות‬ ‫ומעשים טובים שלהם‪ ,‬אבל לא ידעו איך לסתים את פי המקטדנ על‬ ‫שבי עבירות החמורות האלהיויורע הדבר לא‪5‬יהו הנביא‬ ‫‪ .‬ויאמד אליהו‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫ק המש מאות וחמשים פעמים ישבתי כארץ אצל זה האי‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫על‬ ‫‪ .‬ואיך אוכל לראות‬ ‫כסאית הסנדקאוה של ברית מילה * תעשה שכן שלי‬ ‫בחיות שכן שלי בגיהנם‬ ‫‪ .‬ונם אשתו חנה היתה צדקת וקימה מצות‬ ‫חטפפת אקרהים מראף‪ ,‬לא כשאד נשים שעיניהן צרות באורהש‪ .‬וכמה‬

‫פעמים‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪40‬‬

‫ש ל ה י ל ~ ע ‪ .‬ן ן ן ן ן ן ן ן‬

‫‪ 4‬י ‪4 4 4 %‬‬

‫פעמים החתי מנסה אותה במצות הכנסת אורחים שנעשיתי לאורח הממריה‬ ‫אותה בכמה מרחות והיא לא נלאתה וכ‪ 5‬אשר יכלה לעשות בכחה‬ ‫עשתה בתום לב* ועתה איך אניח לאותן שהי הנשמות היקרות להורידן‬ ‫לבאד שחת‪ ,‬ויתיצב אליהו הנביא לפני הביהדין שלמעלה להמליץ עליה‬ ‫ם*‬ ‫וימעון שר' ברונא יצא הימב בזה אשר ירה בתחלה הצדה להפדור‬ ‫העבד‪ ,‬והעבר הוא המתתייב‪ ,‬בנפשו אשר לא שת לבו לקול היריי‬ ‫ה*‬ ‫כ אף עבד עברי אמור לו לברוח מאדונו‪ ,‬ומכל שכן זה שר' ברונח‬ ‫ישבו לקנין כספו ודאי שהיה אסור לו לברוח במררלעיני אדונו‪ .‬ובדבו‪.‬‬ ‫ח‬ ‫שלא היה יכול להתאפק מחמת הגעגועים שלו לאשתו ובניו אין שום‬ ‫ספק שאם היה העבד נופ‪ 5‬לרגלי אדונו ר' ברונא והתחנן אליו לשהרדו‪.‬‬ ‫ן כי יש לו ביער הזה בית דירתו עם אשה ובנים‪ ,‬אז בודאי היה ר'‬ ‫יע‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫‪5‬‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫‪ .‬ועוד‬ ‫מוב ואפילו אם לא עלה‬ ‫לחפשי‬ ‫על דעהו שום ספק שהוא יהודי ועל כן העבד הנהרג הוא בעצמו‬ ‫היה מהחיב בנפשו ור' ברינא זכאי בזה לגמרי ‪ ,‬אח"כ המליץ על אשהו‬ ‫חנה שיש לפוטרה מחמא הזה‪,‬יעןכי הער אחר שהעיר הוא היה איש‬ ‫‪ .‬וגם שיש לומר גם‬ ‫נאמן ונכבד בעיר אלכסנדריא וחשיב כמאה עדים‬ ‫עליה שהיתה דייקא ומנסבה‪,‬יעןכי המהינה יותר משנה והעמידה על‬ ‫חזקה זו שכיון שחיו בשלום וכאהבה וריעוה ביחר יותר משלשים שנה‪.‬‬ ‫דבר ברור הוא שאילי היה חי היה בא לביתו במשך זטן רב הזה‪ ,‬או‬ ‫שחברא חנרא אית ליה והיה על כל פניםשילח ידיעה ממנו אליה אף‬ ‫אמ לא היה ביכלתו לשלוח מכתב‬ ‫‪ .‬ועל כן גם היא זכאי בזה לנמרי‬ ‫וצריך לפמור שניהם מכל עונש ייצא הפסק מן הבית דין שלמע‪5‬ה‬ ‫שאין לחשוב שניהם כמזידים‪ ,‬אבל גם לא כאנומים שיפמרו לנמדי‪.‬‬ ‫אלא חשובים בשוגגים ברבר‪ ,‬ואף שוגג צריך היקון על חמאים חמורים‬ ‫כאלה‪ ,‬על כן יהקנו שניהם חמאהעם ע"י שיתגלגלו שנית על הארץ‬ ‫ויסבלו צער מעין חמאותם‪ .‬באופן שיורווגו שנימ ‪ ,‬והוא ימכר לעבד ע?‬ ‫שבע שנים אחרי היותו בעלה ויעבור עם אדונו לפני ביתו ואשתוויסבול‬ ‫הצער של הנענועים לאשתי ילא יברח מאדונו והיא תתקן את חמאה‬ ‫בוה שתסבול צער של עגונה שבעשנים משך הזמן שישבה באישר עם‬ ‫בעלה השני‪ ,‬ולא הבגוד עוד בבעל נעוריה‪ ,‬ומפני שאליהו הנביא היה‬ ‫המליץ מוב שלהם‪ ,‬מסר הבית דין שלמעלה את הדבר בידו שהוא ישים‬ ‫עין ע‪5‬יהם בארץ שהעינשין שלהם יצאו לפועל כראוי‪ ,‬ויקח אליהו הנביא‬ ‫אותן שתי הנשמות החה השגחתי וידד עמהן לעולם הוהג‬ ‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ז‬

‫ז‬

‫‪.‬‬

‫ז‬

‫הלקשני של המעשהההיא‪.‬‬

‫בארץ תימן היה אדם גדול אחר ששאל לו בן מהקב"להה‪.‬הפולהליהוגי*‬

‫א‬

‫*‬

‫להתפלל‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫ל‬

‫א‬

‫ן‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ו‬

‫אליהו הנביא‬ ‫ן‬

‫"‬

‫‪-‬‬

‫*‬

‫ש‬

‫‪-‬‬

‫"‬

‫"‬

‫‪-‬‬

‫א‬

‫"‬

‫ע‬

‫‪4‬‬

‫כא ‪41‬‬

‫י ש ז ‪ " -‬ן " "‬

‫תמיד‪ .‬רבונו של עולם תן לי בן ואלמדנו תורה כחפץ לבי‪.‬‬

‫שמע הקנ"ה תפלתו ונתן לו בן‪.‬ויגזור אליהו הנביא על‬ ‫פוזי שתתגלגל באותו הבן‪ .‬ויקרא אביו את שמו שאול מתניה‬ ‫‪ .‬לאמר‬ ‫י הקב"ה בן הזה במתנה‪.‬‬ ‫כי מה' שאלתיו‪ ,‬והוא מתן יה‪ .‬שנתן ל‬ ‫ובמדינת צור היה אדם אחד עשיר גדול עושה צרקה וחסד שהיו לו‬ ‫‪ .‬אם אזכה‬ ‫‪ .‬ותצפה אשתו מאד להוליד בת‬ ‫‪ .‬ותדר נדר לאמר‬ ‫עשרה בנום‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫צ‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫אם‬ ‫אם‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫אקח‬ ‫חכם‬ ‫השם‬ ‫‪.‬‬ ‫להוליד בת‬ ‫ן‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ף‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫עני‬ ‫אתן לו כל ההצמרכות שיעסיק בתורה ויהיה לבתי בעל תלמיד חכם‪.‬‬ ‫‪ .‬ויגזור אליהו הנביא על נשמת חנה אשת‬ ‫וישמע אליה הקב"ה ותלד בת‬ ‫‪,‬‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ר' ברונא פוזי שתתגלגל באו‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫הבת‬ ‫בשם‬ ‫*‬ ‫כי‬ ‫היא יפת תואר ויעלת חן‪.‬ייגדל שאול מתניה אצל אביו ולמד עמו‬ ‫תודה ונתחכם ביותר עד שנעשה בן שמנה עשרה שנה* אז נפל אביו‬ ‫י בא קצו‪ ,‬ויקרא אליו את שאול מתניה בנו ויאמר לו‪2‬‬ ‫למשכבויביןכ‬ ‫אבני היקר‪.‬‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫כאשר‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ך‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫אני מבין‬ ‫כי‬ ‫עושר נדול אני מניח לך בידושה‬ ‫‪ .‬ואם מלבד שתי עיניך תאורנה לך‬ ‫עוד שהיעינים‪ ,‬הלא הן אמת וגמילת חמדים‪ ,‬אז תצליח בבל דרכיך*‬ ‫וימגור אביו את עיניו וימת‪ .‬ויבך אותו בנו ויתאבל עליו ימים רבים‪:‬‬ ‫נשמת ר' ביונא‬

‫‪.‬‬

‫‪--1‬‬

‫ככלות ימי האבל אמרה לו אמו‪" :‬בני מחמדי‪ .‬תדע שעליך מומל‬ ‫לעסוק בעסקי אביך אשר הניח לך ולא ילכו לאיבוד* וגם הגיע הזמן‬ ‫שאתה צריך לישא אשה‪ ,‬על כן קח בידך ממון אביך ולך עסוק‬ ‫בסחורה‪ .‬יהקב"ה יצליח את דרכך"‪-,‬ויקח שאול מתניה כים עם מעותוילך‬ ‫‪ .‬אלו‬ ‫אל שוק הממחר וירא את האנשיםכי אלו חוטפים ואלו גוזלים‬ ‫גונבים ואלו נשב;ים לשקר‪ ,‬והזר לביהו ריקם* ותשאל לו אמו ‪ ,‬מפני‬ ‫מה לא סהרת כלום‪ .‬אמר לה ‪,‬יען כי לא כשר הדכר בעיני עסק‬ ‫המסחר‪ ,‬מתוך שהאנשים המוחרים מדברים יחדיו כזבים‪ ,‬אחת בפה‬ ‫יאהה בלכ‪ .‬ואבי צוה עלי לפני מותו שהאמת וגמילת חמדים תהיינה לי‬ ‫‪ .‬וירא סיעה בני אדם‬ ‫‪ .‬וילך שאול מתניה ביום השני לשוק אחר‬ ‫לעינים‬ ‫הולבים לגבית צרקה לפדות את המת מן התפיסה להביאו לקבר ישראל‬ ‫‪ .‬אק~ם פקודת‬ ‫זהיה נצרך ע? !ה ממון הרבה‪ .‬ויאמר שאול מתניה בלבו‬ ‫אבי ואגמול הסר של אמת עם המת הזה לפדותו‪ ,‬והיה לו מעם ממון‬ ‫אצ~ו‪ .‬וירץ ףביוזו לקחת מכמת הכסף הנצרך לפדות‪ ,‬ותשאל לו אמו‪.‬‬ ‫‪ .‬כי היום נזדמנה‬ ‫מדוע וה בני אתה ננהללהון היום הזה * ויאמר אל אמי‬ ‫לו סיורה טיבה לקנות * ומתיייא שלא יקנו אותה מוחרים אחרים‪ ,‬וקצהר‬ ‫ליקה את הכסף וירץ אל הנבי צדקה וילך עמהם אל השר של התפיסה‬ ‫‪ .‬ועוד באותו היום בא המת לקבר ישראל‪ .‬כאשר בא‬ ‫זישים אה דכפף‬ ‫‪,‬‬ ‫שאיל מתניה בערב לבית אמו שאלה אותו איה המווורה אשר קנית היום‬ ‫בני * ויאמר לה קכרתי את הסחורה בארץ למען לא יננבו אותה הגנבים‪,‬‬ ‫‪1‬‬

‫כי‬

‫אליהוהנביא‬

‫‪43‬‬ ‫כידי‬ ‫ו הרבהעינים על הסחורה הזאה‪ .‬ביום השלישי ה‪5‬ך ‪,‬טאול מתניה‬ ‫‪,‬‬ ‫למיל בשרה וירא אדם אחד חורש בשרה עם צמר בקר וגם היה קורא‬ ‫בספר‪ .‬והששוב שאול מתניה כי בוראי זה האיש הוא איש ישר ונאמן‬ ‫וגם יזלמיד חכם ע"כ אלך אליו ואתדבק בו‪ .‬וזה האיש החורש היה‬ ‫אליהו הנביאי וירץ אליו זה הבהור ויאמר לו שלוםעליך רבי‪ .‬והשיבו‬ ‫אליהו‬ ‫‪.‬עליך שלום‪ .‬וישאלהו שאול מתניה מה זה העבודה או האמנות‬ ‫‪,‬‬ ‫י*‬ ‫שאתה עמל אמר לו בני‪ ,‬אני חורש שנאכל אני ואשתי ובני בית‬ ‫ונם להאכיל הענ"ם והאביונים ובהמות השרה וחית הארץ ועוף השמים‬ ‫א"ל שאול מתניה גם אני מבקש אומנות כזאת וישרה היא בעיני ‪ ,‬אבל‬

‫‪.‬‬

‫עור לא ארע באיזה מקום יגזור עלי הקב"ה להתישביכי תורה הרבה‬ ‫ונם חכמה ‪5‬מר אותי אבי זכור למוב‪ .‬וגם בית והון הניח עבוריי‬ ‫אבל מה' אשה משבלתיואני אדוני בחור ומבקש מקירם אשה יראת‬ ‫ויעלת חן‪ ,‬אמר לו אליהו‪ .‬בני ‪ ,‬חיך שלא נמצאה אשהיראת ה' ויעלת‬ ‫חן במו'נערה אחת ששמה חנה * והיא נמצאה במזרח מדינת צור ושמורה‬ ‫היא לך ואם תרצה אוליך אותך שמה בזמן קצר ‪ ,‬ויאמר הבחור אבל‬ ‫אלך מקורם ואשקה לאמי הזקנה‪ ,‬ויאמר ‪5‬ו לךיוילך ויאטר לאמו‪.‬‬ ‫הדע אמי‪,‬שאני צריך לימע על איזה ימים למכור הסחירה שקניתי ולקנות‬ ‫מרה הרשה‪ ,‬ע"כ אל תדאגיעלי‪ .‬וישב שאול מתניה א‪5‬אליהו השרה‪.‬‬ ‫פבאום הזה אל מקום הכלה היה מהלך זמן רב‪ ,‬ויקח אותו אליהו‬ ‫ויוליכהו שמה בשעה קמנה‪ ,‬והעמידו ב;‪-‬רך מחוץ לעיר ויאמר לו המהן‬ ‫עלי כאן‪ ,‬עד אשר אלך מקודם לרבר עמה שתתרצה להנשא לך‪ .‬בלי‪5‬‬ ‫שלפניו היה נראה לחנה בחלומה איש זסן ויאמר להו "תרע בתי שאנכי‬ ‫זקנך אבי אמך וגאהי אליך מעולם העליון להוריעך‪,‬כי ביום מחר יבוא‬ ‫א?יך איש חגור אוור עור והוא~בעל שער‪ ,‬ויציע לפניך חתן פוב‪ ,‬וכאשר‬ ‫יאמר ל נן תעשה"‪ .‬בב"ר ספרה חנה את חלומה לאמה ותפעם רוחה‪.‬‬ ‫ו אל בית הנה ‪,‬‬ ‫ויתמהו אביה ואטה על דבריה * ובאותו היום בא אליה‬ ‫‪.‬‬ ‫ויאמר לה הנה הבאתי לך את זווגך ‪ ,‬מה ‪8‬ת אומרת התנשא לאיש‬ ‫דשה אשר אראך‪ .‬ותאמר לו אם טאת הקב"ה יצא הרבר הנני מרוצה‬ ‫וגם אביה ואמה אמרו לו כך * מיר הביא אליהו את הבחור שאול מתניה‬ ‫לפמהם‪ ,‬וימצא חןבעיניהם עימרו אותו וזווגו אותו עם הנעדה חנה‪,‬‬ ‫וגם עשו הנשואין בומן קרוב וישמחו מאר בראותם שזה החתן הוא בר‬ ‫אירטן ובעל טדות פובות‪:‬‬

‫וי‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בעם השביעי של שבעתימי המשהה בא להם אליהו ומצא להחתן‬ ‫שדצ'א טשב ומשחק עם הכלהי ויקרא אותו‪,‬ליהו החוצה ויאמרלו‪,‬איך‬ ‫השלכה מננד את המך הנצחתם כל‪.‬שבעת הימים ולא עמקת מאימה‬ ‫בתירה ‪%‬ם לא בגמילת חמדים‪ ,‬על כן נמר עליך ש~זמכר לעבד על‬ ‫י המשתה שהחת מבלה אוהם לבטלה‪,‬‬ ‫שבן שנים ההת שבעתימ‬

‫היך ומיי‬

‫ש‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫כב ‪48‬‬

‫‪7‬‬

‫הלך משם אליהו ווגיחו לבדו‪ .‬ההחיל החתן להצפער ‪ ,‬טהכירה בו הכלה‬ ‫כי פניו יעפי‬ ‫ם עזשאלהו‪ :‬מרוע פניך רעים ומה הצער שלך‪ .‬אפשר‬ ‫שאעני כשרה לך אושאין אניהוגגת לך ‪ ,‬או אולי אתה דואגעל ממון שלא‬ ‫ניהן )ך *הרי ינתן לך כרצונך והכל בייך‬ ‫‪ .‬או אפשר‪.‬שאתה מצמער‬ ‫בשניל אבותיך שאתה מתגעגע אליהם אדרבא אמור ונלך אצלם * ויאמר‬ ‫דוטזן הן דבריך האחרונים אמיתים‪,‬כי הנ"עי בביתי אם זקנה נלמודה‬ ‫עזיא דואנתעלי מאר‬ ‫המורים ויאסרו ענלות לשאת את‬ ‫‪.‬פחמויתד לחקב‬ ‫חו‬ ‫רנושם וגם עבדים וש‬ ‫שיעממ ויסעו אל המרינה מקום תולדת‬ ‫שאול מתניה‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫בלילה תעו מן הדרך למקום מדבר שמם ‪ ,‬ויסעוכן שלשה ימיםי‬ ‫ולא ידעו איפה הם נמצאים ‪ ,‬ביום הרביעי ראו והנה ארץ פוריה לפניהם‬ ‫תם שם לא היה ישוב‬ ‫‪ .‬רק נהר מים ועץ פרי וינותו שם‪ .‬ויאמר שאול‬ ‫י מכוסה באבק המדבר‪,‬‬ ‫כאעניה אל אשתו הן עיףאנכי ממלמול הדרך ואנ‬ ‫אלך לרחוץ אה בשיי בנהר הזה ותחי רוהי* ויתרחק מן האהל וילך‬ ‫שפי על שפת הנהר *ויהי כאשר ישב על הארץ ורצה יפשופ את‬ ‫מלבושיו‬ ‫‪ .‬בא אליו אליהו ולקחו בכנפיו והוליכו למקום רחוק ומכר אותו‬ ‫*בד ע? שבע שנים‪ .‬חנה המתינה עליו שעה ושהים ותרא כי איננו‪.‬‬ ‫שלחה עבדיה לבקוטו‬ ‫‪ .‬אבל באו ריקם מיד הבינה חנה בחכמתה כ*‬ ‫אי‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫א‪ 8‬בזה ענין נסתר ואך יד עשהה זאה‪ .‬נתנה הודיה להקב*ה ואמרה‬ ‫י שם ‪ %‬מבורך לעולם ועד ‪4‬‬ ‫‪ %‬נתנ וה' לסח* יה‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫חנה ישבה נבוכה איזה ימים‪ ,‬כי לא ידעה מה לעשות אח"כ‬ ‫אתעידדה ותאמר א? עבדיהי קהו את התביאוה אשריש אתנו על העגלות‬ ‫ארעתם בשדות האלה‪ .‬קחו מן העצים ובנו בתים ונעשה כאןעיר‪ ,‬כי‬ ‫ע שיהיה בקרוב רעב נרול בעולם‪.‬וריך הנהר הזהעתידים הרבה‬ ‫אניייר‬ ‫סוחרים לעבור באניות לבקש תבואה לקגות וכאשר יתורע להם שיש‬ ‫כ*עתביאית יפות יקנו אצלנו ונתעשר‪ .‬מיד לקחו העברים עצמם לעכודה‬ ‫ויכרהו עצים ויבנו בתים ויזרעו שדות ויעשו כרמים ופרדסיס‪ .‬ויצלחו‬ ‫סאר כי הארץ נתנה שם יבולה במרה גדולה‪ .‬ויתפרסם הדבר לאמ לאמ‬ ‫שנעיטה במקום הזה ישוב חדש וכי יש כאן תבואות הרבה למכור‪ .‬ויחלו‬ ‫לבוא שמה פוחרים באניות ררך הנהר לקנות אצלם תבואות ופירי‬ ‫ת*‬ ‫לאחר ארבע שנים היה רעב ויבואו שמה הרבה סוחרים גם ממקובות‬ ‫רהוקית לקנית בר‪ ,‬בשנה החמישית באו שמה גם שאול מתניה ען אדונו‬ ‫לקצת חמים‬ ‫‪ .‬והיה שאול מתניהסיבל עליו השק עם החפצים של אדונו*‬ ‫כאשר באי אל בית חנה ושמעה את קול שאול מתניה הבימה בפניו‬ ‫אהכירה שהוא בעלה ‪24‬ונם הוא הכיר אותה ויבך שאול מהניה בסהר‬ ‫לטכח אשתו חנה * ונם היא ההחילה לבכות‪ .‬ותתאפק ותצא לחה' אחר‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫שלא‬

‫‪ 4 4 1‬י‬

‫אליהו הנביא‬

‫שלא ירגיש איש בזה‪ .‬כלילה קראה חנה איתו בסתר לחרר אחר‪ .‬וימפר‬ ‫לה את כל אשר קרהו ויבכו שניהם‬ ‫‪ .‬יתנהם אותו חנה ותאמר לו אל‬ ‫הדאג מאומה‪ .‬אני שפחתך ואתה בעלי ‪ ,‬לא בגדתי באהבהך ולא אבגר‬ ‫לעולם‪ .‬ונתנו שניהם שבח והודיה להקב‪4‬ה על הנמיםש_עשה להם‪ .‬ותתן‬ ‫לו חנה לאכול ולשר)ות ותבקשהו שלא יבכה כי בא קץ לצרותיו‪ .‬ויאמר‬ ‫לה שאול מתניה איך בא הקץ‪ .‬כי הלא נמכרתי לעבד על שבע שנים‬ ‫וזה שנה החמישית * וערייןעלי רעבוד שתי שנים * ותאמר לו חנה הנה‬ ‫אחביא אותך במערה ויחשוב ארונך שברחת ממנו‪ ,‬וכאשרילך מכאן נחיה‬ ‫יחדו חתם נעימים ויען לה שאול מתניה זאת לא אוכל לעשותיכי דרך‬ ‫תרמית ןעןעה הוא לברוח מן האדון אשר ש?ם ‪.‬בעדי שכירות על שבע‬ ‫שנים‪ .‬ושת מכירה את לבבי כי קשה ע?י לנפות מן דרך האמת‬ ‫והיושר‪ .‬ותאמר לו חנה אםכן אפדה אוהך מאת אדונך ואשלם לו בער‬ ‫השתי שנים כמה שירצה * ויהי בבקר ותאמר חנה אל ארונו‪ .‬הן לי זה‬ ‫הכחור עבדךכי חסר לי עבד‬ ‫ואני אש?ם לך את מחירו‪ .‬ויען לה‬ ‫האדון‪ .‬אף אם תהני לי כל רכושך לא אמכרנולך‪,‬כי לעת קץ אניצריך‬ ‫להחזירו לוה שמנרו לי‪ .‬מיד הבינהכי כן הוא גזירה הקבוה‪ .‬חזרה‬ ‫י לחיים ולשלום‬ ‫אל בעלה בדמעות על לחיה‪ ,‬ותאמר לו לך מחמד עינ‬ ‫אנכי אמתין עליך לעולם‪ .‬וזה שהרחיקך ממני היא‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫אותך אלי‬ ‫כאשר יבוא המועד‪ .‬וילך שאול מתניה עם ארונו משם והיא לא צוחה‬ ‫ולא בכתה עוד‪ ,‬אלא תלתה עיניה לשמים והתפללה אל הקבוה‪ ,‬שיחזיר‬ ‫לה אה בעוה בשלום כאשר יבוא המועד‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫כ‪.‬ה‬

‫‪1‬‬

‫מקץ שנתים ימים אחרי כן בא אייה‬ ‫ו א? שאול מתניה‪ .‬נמלו‬ ‫בכנפיו והחזירו אל בית אשתו חנה ויברכהו ויאמר לו‪ :‬לך מכאן בדרך‬ ‫העולה מזרחה אל ארץ תימן והבוא אל נחלת אביך‪ .‬ואם העשה צדקה‬ ‫וחסד יאריכון ימיך ויםי אשתך חנה והכלי ימיכם בנעימים‪ .‬לא ארכו‬ ‫הימים ויקח שאול סתניה את חשתי חנה עם עבדיו ושפחוהיו ויסע אל‬ ‫ארץהימן ויבוא אל עיר מילרתו‪ .‬ויטצאעיד את אמו הזקנה בחייה וישע‬ ‫בנחלת אכיו‪ .‬ויעש צדקה וחסד כל ימיו‪ .‬וישמור את עצמו מאד מכל‬ ‫תרמית וענלה‪ .‬ורק האמת והיושר היו נר לרגליו‪ ,‬עליו כתוב איש אמונים‬ ‫מי ימ~א‪ .‬ועליה כתוב אשה יראת ה' היא תתהללז‬

‫‪.‬‬

‫‪.-‬א=ע‪84,1:‬ב)‪,-‬יי‪4-‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-.,,‬‬

‫‪.,..‬‬

‫א‪4‬יהו הנביא‬

‫בנ ‪43‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫שערר‪.‬‬

‫לימורי אליהו הנביא ותרכהתר‪.‬‬

‫‪,‬נוכוה נ‪ ).‬הניא א*ר יוסי פ;ס אהה הייתי מהלך בדרך ונכנסרני‬ ‫לחורבה אחה מהורבית ירושלים לההפלל‪ ,‬בא אליהו הנביא זכור לטוב‬ ‫ושמר לי על הפהה והמהין לי עד שסיימהי הפלהי * לאחר שםיימהי‬ ‫הפלהי אמרלי‪ .‬שלום עליך רבי‪ .‬ואמרהי לו שלום עליך רבי ומורי‪.‬‬ ‫אמרליבני מפני מה נננמה לחורבה זו‪ ,‬אמרהי לו להתפיל * ואמר לי‬ ‫היה לךלההפלל בדרך* אמרהי ‪ 14‬מתיירא הייהי שמא יפסיקו בי עיברי‬ ‫דרכימ‪ .‬ואמרלי היה לך לההפלל תפלה קצרה‪ .‬באוהה שעה למדתי‬ ‫ממנו נ' דברימ * למדתי שאין נננפין להורבה‪ ,‬ולמדהי שמהפללין בדרך‪.‬‬ ‫י‪ ,‬בני מה‬ ‫ולמדהי שהמהפלל בדרך‬ ‫מהפלל הפלה קצרה‪ ,‬ועוד אמר ל‬ ‫אמרת"‬ ‫ו‬ ‫]‬ ‫קול שמער* בחורבה זו‪.‬‬ ‫שמעהי בתקול שמנהמתכיונה ואומדה‪.‬‬ ‫אוי?בנים שבעוניתידם ההרבתי אה ביתי ושרפתי אתהיכלי והגליהיםלבין‬ ‫‪ .‬ואמר‬ ‫יהייך יהיי ראשך‪ .‬לא שעה זו בלבד אומרת כך‪ .‬אלא‬ ‫האומוה‬ ‫ל‬ ‫בכליוםויום ג' פעמים אומרת כך‪ ,‬ולא וו ב?בר‪ .‬אלא בשעה שישראל‬ ‫נכנמים לבתי כנמיותויבתי מדרשוה ועונין‪ .‬יהא שמיה רבה מברך‪,‬‬ ‫הקב"ה מנענע ראשו ואימר‪ .‬אשרי המי‬ ‫ך שמקלסין אוהו בביתו כך‬ ‫מה לו לאב שהנלה את בניו ‪ ,‬ואוי להם לבניםשנלי מעל שלהן אביהם‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫(נרכות י‪ 1:‬איש אחד היה מהפלל אהורי ביה הכנםת ולא ההזיר את‬ ‫תניו לביה הכנסה‪ .‬ויעביר שם אליהו נדמה לו כמוחר ישמעאלי ואמר‬ ‫לו‪ .‬איך נועזת לההפלל כך לפני ארונך‪ .‬ואהה מראה בזה באיוו יש‬ ‫חשו שתי רשייות‪ .‬הוציא את חרבו והכיהו‪( .‬ישגורסין ופסק אה ראשו)‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫[‪6‬מד סנועהיק זס סו‪ 6‬ונעסס פ‪ 65‬ס‪56‬יסו יסרוג ‪6‬דס כעכור זס וככר‬ ‫סתפ‪ 165‬ע‪ 5‬זס כנפוס? סס"ס‪ .‬יכהיווסי ‪6‬גרותמסים"‪ 6‬גתכ וז"‪ .5‬י"(‬ ‫ד‪6‬ירכני‪5‬יס כטיימ‪ 6‬ל‪ 6‬ק‪6‬י ‪566‬יסו‪66 656 .‬ותו ‪6‬יםר‪ 65‬סוס טסרר ‪6‬פיס‬ ‫ק‪6‬י‪ .‬דסוס ‪6‬ירמי ‪3‬יס ‪565‬יסו ס‪6‬ינו יסר‪ 656 56‬טרכי ו‪5‬כך סרגו ‪56‬יס‪.1‬‬ ‫עכ"‪ .5‬וסנסכ‪ 5‬מכין יכין סספירוס סזס ס‪ 61‬לוחק גרו‪ 5‬מ‪6‬ד ‪5‬וכור כך ה"ו‬ ‫ע‪56 5‬יסו סגכי‪ .6‬כי ‪6‬פי' כסמהן ס‪5 5‬ייקיס ‪6‬ין סקכ"סכוכי‪ 6‬סק(ס ע"י‬ ‫וגו'‪ .‬ונו‪5‬כר זס ‪6‬יגו מוכן רממג"פ ‪ 06‬סיס סוכר סזס ערכי טסזס ס‪6‬מר‬ ‫‪ 15‬כווקיימתקנוי נורך‪1 .‬ט‪ 5‬רעתי כ‪5‬תי ספק סקולטום סמסרם"‪ 65 6‬פ‪5‬טר‪4‬‬ ‫ונריס ס‪56‬ס‪ 656 .‬ס‪6‬יזס ה‪5‬מיד טועססכגים ןכריס זריס ס"‪5‬ק כרכרי‬ ‫סנוסרסן‪16 .6‬סיס כ‪6‬ן ‪6‬חס ט"סוחסרון דכריס‪ .‬וכור‪6‬ייס ‪5‬ער‪5‬סטסרס"‪6‬‬ ‫‪5*51‬כטו‪5‬ט סע‪5‬יון נון פירוס סזס‪ .‬וע"‪ :‬תלוס מל ‪6 ::‬רס להלןג‪6‬ן‬ ‫ינבון‬

‫"‬

‫אליהו הנכיא‬

‫‪40‬‬

‫‪3‬גמר‪ 6‬סלו דכרי סחירוטי ‪6‬גדוח‪ .‬ולפענ"ד גר‪6‬ס לפרס ר‪6‬ין טוכליס‬ ‫כפטוטן ס??ויהו כחרכ‪ .‬כי סרי ‪6‬ף כהורס טככהכ ת‪5‬יכו כעכיכיסכ‪6‬לש‬ ‫ססמקר‪ 6‬יו‪ 65‬מירי פסוטו‪ .‬וננכל‪0‬כן כדכרי חכנויס כסיו לגילין עפזי רונ‬ ‫לומרדכריר‪.‬ס כורך רר!ז‪ .‬סרי כהוכ כי מתו גל ס‪6‬כ‪0‬יס ר‪1‬מכקטיס ‪6‬ש‬ ‫גפסך‪ .‬ו‪6‬ין לולור סדהן ו‪6‬כירס מהו המס כידוע‪6 .‬ל‪0 6‬כע‪0‬ו עגייס‪.‬וגמף‬ ‫הקוככנ!ה‪.‬ועיין נדריס (ח‪ ):‬ופוך כת!כ סכ‪6‬סתס ‪6‬ה ליחכו כעעי פרעס‬ ‫וכעיכי עכדיולהת חרכ כיוסלסרגכי‪ .‬וכי חרכ מת‪ 0‬נהנו מ‪0‬ס ו‪6‬ר‪1‬רן‬ ‫‬‫ס‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ס‪,‬ס כ‪6‬נ!ת סרגו ‪16‬הט כחרכ כעכול זס‪ .‬ז‪6‬ת ל‪ 6‬סיס‪6 .‬ל‪ 6‬כףשצ‬ ‫סנהכו עליסם עול סעכוד קטס יותר למיי‪ .‬מכנס זס סלער כסס סריגא‬ ‫חרכ‪ .‬כ?!ו סו!ככס ‪5‬מר סעניוה כסם מיתס‪ .‬ועפי"ז יםלפרס כ‪6‬ן סזס ס‪5‬וס‬ ‫ססיס תהפלל ‪6‬הורי ‪3‬ית סכגסה מכהוןיל‪ 6‬סחזיר ‪6‬ת פכיו לכיסכג"ס‬ ‫ם‬ ‫סיס ‪6‬י‪0‬עסירגדול ומפינג מכוער‪.‬ו‪6‬הכ ‪6‬ת גופו מ‪6‬דכררך סגכיריו קאי‬ ‫סרעה‪ .‬וסגסיג ע‪5‬מו כג‪6‬וס לפגי סמקוס סל‪ 6‬ר‪5‬ס לככום לכיסככ"ס לווצק‬ ‫‪6‬ה ‪3‬טכו סס‪ .‬ו‪6‬ף גס ל‪ 6‬רגנ לסחז*ר ‪6‬ה פניו גכגד פתח כיסככ*ס‪.‬‬ ‫נדי ‪ 630‬י‪60‬כ כקרכו ס‪6‬ויל סיול‪ 6‬פ"י ספתחמן סדחקוסלחן‪0‬ל כיר)כג"כב‬ ‫ן מיהס ז‪6‬פ‬ ‫ועל ז‪6‬פ חרס ‪6‬פו ‪0‬ל ‪6‬ליסו סככי‪ 6‬וסעניסו כמיהה חרכ‪.‬י‪6‬י‬ ‫ט‪53‬סהס ‪ 05‬רי‪0‬ן‬ ‫‪6‬ל‪ 6‬עכיוה‪ .‬וסחרכ סזס סייכו כמו סהרב טל‬ ‫וך‬ ‫סו‬ ‫פכ‬ ‫סע‬ ‫ונו' לתה הרכ כירס לסרגכו‪0 .‬פ*רומו ס‪ 61‬עול ‪0‬‬ ‫י נדול‪ .‬ולפיסניינאש‬ ‫ו‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ספסק‪6‬ה ר‪6‬טו כחל‪ .3‬סייגו נ"כ סמכוון כך ססע‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫כ‬ ‫ס‪11‬‬ ‫י סיס כפסק ר‪6‬סו מעל ‪615‬לו‪% .‬ס עשד‬ ‫‪6‬ח"כ כסכנעה ר‪ 06‬לנוטסכ‪6‬יל‬ ‫סרמז הכיןכךכי חר"ככגימטריה ד"ל ונ!סכ"ן‪ .‬וספסר"‪ 6‬כגי' ססס כועע‬ ‫‪"63‬ה כק‪ .0‬טככח זס ס‪0‬ס מסהכל כרסעיס ומעכימס כ‪6‬יזס עוכ‪ 0‬ס*ליש‬ ‫‪61‬פי' כמיהס‪.‬כי ככה זס ססס סרג מ‪0‬ס ‪6‬תסמ‪5‬יי‪ .‬וכ‪6‬ן כוד‪6‬י מכאסכר‬ ‫ןתר לומל סמנסו כעכיוה‪ .‬מדס כגגך מדס החת‬ ‫חט‪ 6‬מ"י נל‪1‬פ‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫יקונוס זקופס‪.‬ולנמיל‪ 6‬מוכן ס‪6‬חקכ סיסיכול לסכולס‪6‬ויר סל לחןכיר~כי"ם‬ ‫!זסספייו‪ 0‬ס‪ 61‬עכ"פטנין ‪6‬מהי כמוכן לכל מווס על ?‪5‬ל!ה]‪:‬‬

‫‪6‬י‬

‫יו*‬

‫ני‪:‬י*ר כמךכרותישה פ"נ) כך פיפר אליהו הנביא ז*ל לפני החבמים‬ ‫‪.‬‬ ‫בארם אחד שהיה עומד בביה הכנסת הוא ובנו‪ .‬כל העם היו‬

‫מעשה‬

‫עונים אתר העובר לפני התיבה אמן והללויה‪ ,‬ובנוענה דברים שלתיפלות‪.‬‬ ‫אמרו ‪ 11‬הבריוה שימחהבבנו * אמר להם מה אעשה לו הינוק הואישחק‪.‬‬ ‫וכן עשה כל ח' ימי החג ולא אמר לו אביו כל דבר וסופו האה‬ ‫שבמשך איוו שנים מהו אשתו ובניו ובני בניו ויצאו פ*ו נפשוה םושך‬ ‫ביהו‪ .‬ולא נשתייר לו אלא שהי נפשית‪ .‬אחד חינר ופומא‪ .‬ואחר‬ ‫‪1‬‬

‫שוטה ורשע‪:‬‬

‫שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרמ על שלא קרא ולא שצה‬ ‫אני ההוא בבית דבנפת‪.‬וכיון שהניעשליח צבור‬ ‫פעם אחת הייתיעימי‬ ‫לקדושה‬

‫אליהו הנביא‬

‫כד ‪47‬‬

‫לקדושת השם הגביה אותו האדם אה קולו וענה אחריו בכל כחו ואמר‬ ‫ק' ק' ק' וכו'‪ .‬אמרתי לו בני מה ראית שהגבהת קולך עד מאד * אמרלי‬ ‫לא זכיתילא למקרא ולא למשנה ועכשיו שניתן לי רשוה לענות טה‬ ‫שאני יודע לענות' אמרתי אגביה את קולי על כל פני‬ ‫ם בזה המעם *‬ ‫והגוח עלי נפשי‪ .‬ומופו היה שבמשך איזו שנים עלה אותו האיש מבבל‬ ‫וארץישראל ונעשה ממונה מן הקימר ער כל בירניות שבארץ ישראל‬ ‫י בניו עד מוף בל הדורות‪,‬‬ ‫צנתעשר מאד הוא ובניוובנ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫א"רסי"י) שיב מעשה באדם אחד ששאל אותי פעם אחת ואמרלי‬ ‫קט*‪)1‬‬ ‫ק‪)1"5‬‬

‫נוהן לחם לכל בשר‪.‬‬ ‫רבי מפני מה נאטר (תסליס‬ ‫בותן לבהמה לחמה וגו'‪ .‬ולאדם אין מכין הוא לו פרנמה מזומנת ומתוקנת*‬ ‫י זה‬ ‫חלא שצריך לטרוח להכין לעצמו לחם‪ ,‬אמרתי לו בני לא על יד‬ ‫בלבד שהארם עישה בידיו הוא ניז‪.‬ן‪ .‬אלא עי*‪ 1‬שהקב"ה מברך את מעשי‬ ‫ירי כל אישיאיש לפיזניוהיו‬ ‫‪ .‬ובלתי ברכתו של הקבוה לא היה קיום כלל‬ ‫השוטה‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫צא‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫למעשי ידיו של האדם * וע‬ ‫‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫כיון‬ ‫מן‬ ‫שממל ממנו חכמה ובינה דעה והשכל‪ ,‬וכי יכול הוא לפרנם את עצמו‬ ‫אפי' שעה אחת‪ .‬הרי הוא חשוב כבהמה‪ .‬לפיכך נמצא שהקבקה מפרנם‬ ‫צה הארם בכל רגע ורגע‪ .‬ע"י הברכה ששולח במעשיידיו‪ ,‬וע"י שנותן‬ ‫בו הכטהובינה דעה והשכל‬ ‫ונאמר (סס‬

‫י‬

‫ועוד שאל אותי ואמר‪ .‬רבי שני פעמים גלו ישראל‪ .‬בביתראישן‬ ‫ובבית אחרון‪ ,‬בבית ראשון ניהן להם זמן‪ .‬ולמה בבית אחרון לא ניתן‬ ‫להםזמן‪ .‬אמרתי לובני יושבי בית ראשון אף על פי שהיו עוברי ע"ו‬ ‫ווה בהם דרך ארץ ואהבה מזה לזה‪ .‬ועסקו בצדקה ובנמילת חסדים‪.‬‬

‫והקבקה היה צופה ומבים שישדי בזמן גלות של ע' שנה שיתלבנוויצורפו‬ ‫יתתקנו מאותו החמא של עקז שהיו נשתקעים בה‪ ,‬אבל יושבי ביה שני‬ ‫שחרב בשביל קנאה ושנאת חנם‬ ‫‪ .‬ופירוד לבבכוחתותילוא נתנלה קצם‪,‬שדיי‬ ‫עדיין השטן הזה מרקדבין ישראל ועמל בכל‬ ‫להרבות בין ישראל‬ ‫קנאה ותחרות ושנאת הנם‪ .‬ואין הדבר תלוי אלא בנו‪ .‬ומה עלינו‬ ‫לעשותי לשפיך רחמים ולבקש תחנונים ותפלה מלפני הקב"ה‪ .‬אז יתגלגלו‬ ‫ותמיו המרובים עלינו‪ .‬ויתקיימ בנו מה שנאמר נמיגס כ') עלה הפורץ‬ ‫לפניהם וגו'‪:‬‬

‫(חאו סי"ו) שוב מעשה בעם הארץ אחד שבא כנגדי פעםאחת והיה‬ ‫טתלוצץ ומלשג בדברים * ואמרתי לו בני מה אתה משיב לאביך שבשמים‬ ‫י דברים שאני משיב‪ ,‬בינה ורעת לא נוצו‬ ‫ביום הדין‪ .‬אמרלי‪,‬רביישל‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫מה‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫מלאכתך‬ ‫י*‬ ‫לי מן השמים שאלמוד תורה‪ .‬אמרתי בני‬ ‫‪.‬רונ ל‬ ‫ציד אני‪ ,‬אמרתי לו בנימי נתן לך דעת להביא פשרק לא‬ ‫מצודות‬ ‫ולהשליך‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪48‬‬

‫ולהשליך למים להעלות דנים‪ .‬א"י‪ .‬רבי בזה נתנו לי בינה ורעת מן‬ ‫השמים ‪ ,‬אמרה‪ .‬לו אם לזה נתנו ‪5‬ך נינה ודעת מן השמים‪ .‬לדברי‬ ‫תורה שכתיב בה (ונייס ‪ )'5‬כי קרוב אליך ‪-‬הרבר טאד בפיך ובלבבך‬ ‫~שוהו‪ .‬על אחת כמה וכמה שנהני לך בינה ורעת מן השמים‪ .‬מיד היה‬ ‫על עצמו ללמוד תורה‪:‬‬ ‫מרים אה קולו ובכה ומתאנח‬

‫וקבי‬

‫(סכתי"ג‪ ).‬שוב מעשה בתלמיד אהר שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש‬ ‫ה"ה ה‪-1‬בה ומת בחצי ימיו‪ .‬והיתה אשתו ניטלת תפיליו ומחוירהם בבהי‬ ‫כנמיות ובבתי מררשית ואטרה להם ‪ ,‬כתוב בתורה (זנריס‪5‬ץכי הואחייך‬ ‫ואורךימ'ך בעלי שקרא הדבה ושנה הרבה ושימש ת"ה הרבה מפני מה‬ ‫מת בחצ'ימיו‪ .‬ו‪5‬א היה אדם מהזירה דבר‪ .‬פעם אחה נתארחתי אצלה‬ ‫והיתה ממיחה כל אותו המאורע‪ .‬אמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוח‬ ‫אצלך אמרה לי הם ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבעך‬ ‫טה הוא אצלך‪ ,‬אמרה לי אכל עמ‪ 4‬ושתה עמי רחצתילו אתרגליו וסבתי‬ ‫אתהשמן וישן עמי במטה אהת בקירוג בשר‪ .‬אב‪ 5‬לא עלתה דעהן‬ ‫ל‬ ‫יל דבר אחר ו‪5‬תסמס)‪ .‬אמרתי לה ברוך המקום שהרגו‪ .‬שאיןלפמו‬ ‫ע‬ ‫משיא פנים‪ .‬שבן כתוב בתירה (ויקר‪ 6‬י"ת) ואל אשה בנדת טמאתה לא‬ ‫תקרב‪ .‬יכול יחבקבה וינשקנה וידכר עמה דכרי תיפלות ויהא ישן‬ ‫עמה בבגדיה על ממה אחת‪ .‬הלמוד לומר לא תקרב‪ .‬אפילו קירוב‬ ‫בשר אמיר‪:‬‬ ‫ז‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(סגטוריןס"ג‪ ):‬ו;יד סיפר אליהו הנביא ז"‪ 5‬לפני החכמים * פעם אהת‬ ‫‪ .‬לראות אם נמצא ביגיהמבך‬ ‫הייהי מחזר על תפוחי רעב שבירושלים‬ ‫שראוי לההיותי ולהשיב את נפשו‪ .‬מצאתי תינוק שהיה תפוח טרעב‬ ‫ומוטל באשפה‪ .‬שאלתי אותו‪ .‬מאיזו משפחה אתה * אמר לי ממשפחה‬ ‫ר מאותה המשפהה ‪,‬‬ ‫פלונית אני‪ .‬אמרתי לו כלום נטתיי‬ ‫י לא חוץ‬ ‫אמרל‬ ‫ממני ‪ ,‬אמרתי לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה תדצה ללטור‬ ‫ממני אמר‬ ‫י הן ‪ ,‬אמרתי לו אמור בכל יום שמע ישראל ‪ %‬אלהינו ‪%‬‬ ‫ל‬ ‫י*‬ ‫אחר אמרלי‪ .‬הם שלא להזכיר בשם ה'‪ .‬שכך למדו אותי אבי ואמ‬ ‫ומיר הוציא יראתו מחיקו והיה מחבקה ומנשקה עד שנבקע כריסו ‪ ,‬ונפלה‬ ‫יראתו לארץ ונפל הוא עליה ‪ ,‬לקיים מה שנאמר (‪1‬יקר‪ 6‬כ"‪ )1‬ונזעת* פגריכם‬ ‫על פגרי גלוליכם‪ .‬ולפיכך הביא הקב"ה עליהם הרב ורעב ואנדון‬ ‫כי אמרו לאל מור ממנו ודעת דרכיך לא הפצנו‪ .‬ועבודת גלולים‬ ‫היהה חביבה עליהם כל כך ער שאפילו התינוק היה מוסר נפשו עלנה ‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(מו'ר סוסטיס) רבי מאיר היה רגיל לדרוש בבית המררש בכל ליל‬ ‫‪ .‬פעם אחת נמשכה הדרשה‬ ‫שבת ואשה אחת היהה רגילהלשמיע הררשה‬

‫והאשה המתינה עד שיגמיר‪.‬‬

‫ה דמצאו‬ ‫אח"כ הלכה יבית‬

‫שכבו הנרוה של‬ ‫שבת‬

‫ל‪4,44%4444‬י‪,‬ה__‬

‫אליהו הנניא‬

‫כה ‪45‬‬

‫שבה * אמר לה בעלה היכן היית עד עכשיו‪ .‬אמרה ‪ 6‬שומעת הייתי‬ ‫לרבי מאיר דורש‪.‬ודיה אותו האיש ליצן‪ .‬אמר לה בכך וכך שמעשית‬ ‫אין טוע נכגמת לביתי ער שהלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר‪ .‬יצאה‬ ‫לה מביתו * ננלה אליהו זנוד לטוב לרבי מאיר ואמר לו הרי בשבילך‬ ‫‪ .‬וסיפר לו האיך היה המעשה* מה עשה רב‪1‬‬ ‫יצאה האשה מביתה‬

‫מאיר הלךייש‬ ‫ב לו בבית המדרש ובאתה אותה האשה להתפלל וראה‬ ‫אותה עשהרבי מאיר עצמו כאלו נחלה פתאום עלעיניו ואמרר' מאיר‬ ‫כל אשה היודעת ללחוש עלהעין תבוא ותלחושלי * אמרו לההשכנות לכי‬ ‫לבעלך הלכה אצל רבף‬ ‫אשי עצמך לוחשת על עינו ותרוקי בפניו ותתרצי‬ ‫מאיר‪ .‬שאל אותה‪ .‬היודעת טת ללחוש על העין* וכיון שנתבהלה ממנו‬ ‫השיבה לא‪ .‬אמר לה רבי מאיר אפילו הכי רוקי בפני ז' פעמים ויופב‬ ‫י והתרצי לבעלך ואמור ‪15‬‬ ‫לי‪ .‬עשתהכך‪ .‬אח'כ אטר להרבי מאיר לכ‬ ‫אתה אטרת ‪5‬י לרוק בפני רבי מאיר פעם אחת* ואנכיהריירקתי בפניו‬ ‫ו פעמים‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫~עפגיתכ') מעשה שנארבישמעוןבן אלעזר ממגדל גדור טבית רבו ‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה ודףתה‬ ‫דעתו גמה ע‪5‬יו על שלמד תורה הרבה * נזדמן לו א‪5‬יהו הנביא לנמותו‬ ‫ונדמה לו ברמות ארם מכוער ביותר * אמר לו שלום עליך רבי‪% ,‬א‬ ‫החזיר לו ר' שמעון שלום אלא אמר לו בכעם*ריקה כמה מכוער אוהו‬ ‫‪ .‬אמר לו אליהו איני יודע אלא‬ ‫האיש‬ ‫‪ .‬שמאכלבניעירך מכוערים כמותך‬ ‫לף ואמור לאומן שעשאני טי' (סקכ"סו כמהמכוערכ‪5‬י זה שעשית כיון‬ ‫החמה‪6‬‬

‫‪.‬‬

‫שירע ר' שמעון בעצמו‬ ‫שחטא בדבריו‪ .‬ירר מן‬ ‫‪.‬‬ ‫ואמר לו‪,‬נעניתי לך* מהול לי‪ .‬אמר לו איני מוחל לך ער שתלך לאומן‬ ‫‪ .‬היה ר'שמעוןטפיי‪5‬‬ ‫שעשאני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית‬ ‫אחרי אליהו עד שהגיעו לעירו‪ .‬יצאו בני עירו לקר~תו והיוקוראים לו‬ ‫שלום עליך רבי רבי‪ .‬מורי מורי‪ .‬אטר ‪5‬הם אליהו למי אתםקוריןרבי‬ ‫‪ .‬אמרו לו לזהשמטיילאחריך‪ ,‬אמר להם אם זהרבי טלירבו כמותו‬ ‫רבי‬ ‫בישראל‪ .‬אמרו לו מפני מה‪ .‬אמר להם כך וכך עשהלי‪ .‬אמרו לו אף‬ ‫עלפי כן מחול לו שאדם גדול בתורה הוא‪ ,‬אמר להם בשבילכםהריני‬ ‫‪ .‬מיד נכנםרבי שמעון ודרש‬ ‫מוח‪5‬לו‬ ‫‪ .‬ובלבד שלא יהא רניל לעשותכך‬ ‫לעולם יהא אדם רך כקנה‪ .‬ואליהי קשה כארז * ולפיכך זכה קנהלימול‬ ‫הימנו קולמום לכתוב בו מפר תורה תפילין ומזווות‪:‬‬

‫ונשהפחלפניו‬

‫(‪6‬טטש"‪ 1‬ע"ק) מעשה שהיה ר'יומי בן קממא מהלך בדרך‪ .‬פנע בו‬ ‫אליהו הנביא לנמותו‪ ,‬ונתג‪5‬ה לו בדמות אדם אחד‪ .‬נתנו שלום זהלזה‪.‬‬ ‫א"ל אליהו רבימאיזו מקום אהה‪ .‬א"ל ר'יומימעירגדילה של חכמים‬ ‫הטל מופרים אני א"ל *רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואניאתן לך‬ ‫אלף‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אליצ הנביא‬

‫‪50‬‬

‫ש * ש ש י ע " א ן ע ~ ן ץ " א ן א ע " ן א " ן‬

‫" ן ן ן ן‬

‫‪ /‬ז " ן ו א א א א א "‬

‫אלף אלפים דערי זהכ ואבנים טובות ומרגליוה * א"כ ר' יומי' אם אווה‬ ‫י כל כמף וזהב ואבנים מובות ומרגליות שבעולםאיני רר אלא‬ ‫נותןל‬ ‫במקים תורה* וכן כתוב במפר תהלים ע"י דוד מלך ישראל (תסליס קי"ס)‬ ‫טוב לי תורתפיך מאלפי זהב וכמף ולא עוד אלא שבשעה פטירתו של‬ ‫ארם איןמלוין לו לאדם לא כמף ו‪5‬א זהב ולא אבנים טובות ומרנליטז‬ ‫אלא תורה ומעשים מובים בלבד‪ ,‬שנאמר (טס‪ 1‬ככ) בהתהלכך הנחה‬ ‫אותך* בשכבך תשמור עלקץ‪ .‬והקיצות היא תשיחך‪ .‬בהתהלכך תנהת‬ ‫אותך‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬בשככך השמורעליך בקברי והקיצות היא תשיוך‬ ‫לעולם הבא ו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(ז"ח ל) מעשהשקיה ר' אלעזר בר' שמעון טפייל בדרך אצל נהר‬ ‫גדול נזדמן לו שם אליהו הנביא לנמות את מיב לבו ‪ ,‬ונתגלה לו ברמות‬ ‫איש זקן ונער אחד עמו‪.‬והיה נדמה לוכאילו ממתינים לאן ~כליוןעיניפ‬ ‫על איזה מפינה שתעבור שמה שייכל לעבור את הנהר עם הנער אל עבר‬ ‫השני לררר הנחוץ להם טאד‪ .‬כאשר ראה ר' אלעזר את הצער של הזקן‬ ‫אמר לו מבא מבא הנח את הנערעלכתפי מצד אחו ואתה התלה עצמך‬ ‫עלי על כתפי מצד השני ואעביר אתכם את הנהר ויאמר אליו‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫הלא אתהאדון נכבד בדור הזה ואתה רך ומפונג מנוער * ואין בך כח‬ ‫לעבורה קשה כזאת להעכיר אותנו על כתפותיךי א'ל ר' אלעזר * מבא‬ ‫סבא אם אתפום אותך ואת נערך בשתיידי *יש בי כח להשליך אתכס לעבר‬ ‫השני של הנהר במרחק של חצי מיל א"לאליהו האם אתה עומק בתורה‪.‬‬ ‫א'ל הן‪ ,‬אאל והלא התורה נקראת תושיה‪ ,‬שמתשת כחו של אדם‪ ,‬א'ל‬ ‫והלא התורה נקראתרפיאה ושקוי לעצטות * שנאמר רפאותתהי לשרך‬ ‫ושקוי ‪5‬עצמיתיך‪ ,‬וכן אני שתיתי תורה הרבה כזה ששותה הרבה סמי‬ ‫רפואה ונתחזק כחי* נתדצה ‪5‬ד אליהווהעביר ר' אלעזר אותם על כתפי‬ ‫ו*‬ ‫אח"כ שאל אותו ר' אלעזר ואמר‪ ,‬סבא מבא מה עושה אצלך זה הנער‬ ‫א*ל אליהואני מלמד שלוואני לומד עמו הורה א"ל ר' אלעזר מבא מבא‬ ‫תדע שכחי גדול בעוה*ז ובעוה"ב ובזכות זה שאתה מלמד תורה לילרי‬ ‫ישראל לא אניח למלאך של גיהגם ליגע בך לרעה ואני אכנימך לעוכס‬ ‫הבא בכחי הגרול וממשלתי שישלי שם‪ .‬א"ל אליהו רבי רבי * אסת‬ ‫שדבריך יש להם כח גדול בעולם הכא כאחר מן מלאכיעליון המשמשיפ‬ ‫לפני הקכ"ה ותיכף נעלם זה הזקן עם הנער וכא ראה אותם ר'אלעיר‬ ‫עוד‪ .‬אז אמר ר' אלעזר שמע מינה שזה ה" אליהו הנביא והיה שמת‬ ‫ר' אלעזר בשביל זה שעמד בנמיונו והשפיל עצמו כל כך לא ננד איש‬ ‫י אם נגדאליהו הנביא‪,‬‬ ‫פשוט כ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫(נ"מפ"ד‪).‬רבי ישמעאל בר'יופי נתמנה מן המלכות לפרהנהא‪.‬‬

‫עלכופ)י‬ ‫גמ‬ ‫‪%8‬וס טר סמונס כל סגגכיסלחפט ‪5‬חריסס לסופכס ו‪5‬מוסרספל‬

‫‪ " " " / , 4‬ן " ק " " " " ‪1 ] ,‬אמיא‬

‫ט ‪51‬‬

‫פגע בו אליהו הנביא ואמר ‪ * 6‬עד מהי אתה מוסר עמו של אלהינו‬ ‫להריגה‪ ,‬אמר לו ר' ישמעאל מה א"שה גזירה המלכות היא עלי‪ .‬א"ל‬ ‫אביך ברחלמדינת אםיא אתה ברח לך למדינה לודקיא‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(מ‪"1‬ר ויגם ‪ )1"5‬עולאבן קישר נתבעע"יהמלכות להמיתו‬ ‫‪ .‬קם וברה‬ ‫ד אצל ר' יהושע בןלוי רדף אחריו שליח המלך והבע לממור‬ ‫לעירלי‬ ‫בידו את הנידון למיתה‬ ‫‪ .‬ואם לאו יחריב את כל העיר * נכגם ר' יהושע‬ ‫בןלוי אליו ופייםו ואמר לו‪ ,‬מומב שתהרג רק אתה בלבר ולא יהרגו כ‪5‬‬ ‫הצבור על ידך‪ ,‬נתפיים ומםרוהו ליד שליח המלך‪ ,‬היהרגילאליהן הנבש‬ ‫ידבר עם ר' יהושע בן לוי‪,‬ואחרי מעשה זה לא התגלה אליהו אליו‬ ‫התענה ריב"ל עבור זה ל' יום ובא אליהואליו * א"ל רינ"ל מפני מה לא‬ ‫נתגליתלי עד עתה‪ ,‬א"ל אליהו וכו חבר אני למומרים* א"ל והלא כך‬ ‫למדנו במתניתין םיעה של בני אדם שאמרו להם תנו לנו זה האיש ואם‬ ‫לאו נהרגו את כלכם ימםרו לידם זה האיש ואל יהרגו ככם א"ל‬ ‫אליהו אף עלפי שכךהוא הדין אבכאין זאת משנת חמידים‪ ,‬והיה הרבר‬ ‫הזהצריך להיעשות עלידי אחרים ולא על ידך‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫(מכות י‪ )6‬פעם אחת אכל ארי לאיש אהר ברחוק ג' פרםאות ממקומו‬ ‫של ר' יהושע בןלוי‪ .‬לא דיבר אליהו עמו ג' ימים‪ ,‬אחוכ שאלו מפבי‬ ‫מה לא בא * א"ל אליהו מפני שהיה לך לכקש רחמים שלא יארע דבר‬ ‫תקלהבימיך בגליל שלך‪ ,‬כמו שאמר םבא ההוא על הכהן גדולשהגנלין‬ ‫לעיר מקלם חוזרין במותו‪ ,‬והיו מתפלליםעליו שימות‪ ,‬ולמה נכוה הכוץ‬ ‫גדול ומה היה ‪ 15‬לעשות * אלאשהי'לו לבקש רחמים על דורו שלאיארע‬ ‫יבר תקלה ולא ביקש ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫(כתוכות קס‪ ):‬רבענן הביא לואיש אחד כר עםדגים קטנים מטוגניפ‬ ‫‪ .‬א"ל טשפפישלי כאן לא רצה רב‬ ‫במתנה שאלו רב ענן מה רצונך‬ ‫ה‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫א‪4‬ל‬ ‫ך‬ ‫ענן לקבל ממנווא"ל פםול אני ל‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫לי‬ ‫שאדוני‬ ‫איני‬ ‫המתנה‬ ‫המשפפ אך יקבל אדוני ממני את‬ ‫ואלימנע ממני מצות הקרבת‬ ‫בכורים רתניא כתיב (ת"נ ו') ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהיס‬ ‫לחםבכוריסעשייםלחם שעורים וכרמלבצקלונו וכי אלישע אוכלבכירים‬ ‫היה* אלאלומר לר כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילומקריבבכור‬ ‫שאמרתיםי‬ ‫א"ל רב ענן אמה שלא רציתי לקכל ועמשיו בשכיל הפעם‬ ‫לי‬ ‫אקבכ‪ ,‬שלחו רב ענן עם המשפפ לפני רב נחמן וכתבלו‪ .‬ישפופ אדומ‬ ‫לאיש הזהמשפפי‪ .‬כי אני פםול לוליי‬ ‫ן* אמר רב נחמןכיון‬ ‫ששלח‪5‬י‬ ‫‪,‬‬ ‫כךשמעמינה קרובו הוא * היה עומד לפניו משפט שליהומים אמר ‪8,‬‬ ‫מצות עשה וזה מצות עשה עשה של כבוד הורה קורם * םילק מלפמץ‬ ‫בממפםהיתומים והכנים עצמו לדין משפט של זה האיש‪ ,‬כאשר ראא‬ ‫הבעל‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪68‬‬

‫הבעלדין שלו את הכבוד שחלק רב נחמן לזה שכנגרו‪ .‬נסתתמוטענותיו‪.‬‬

‫אליהו הנביא היה רגיל לבוא אל רבענן ללמוד עמו סדר אליהו * ואחר‬ ‫מעשה זה נסתלק ממנו ולא באאליו‪ .‬ישב בהעני‬ ‫ת ובקש רחמים ובא *‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫פאזיהלאה הי' מטילעליו אימה ופחד‪ ,‬ולא יכיל רב ענן לסבול‬ ‫א‬ ‫יד‪ .‬עשהלו אהל קמן בחררו בהפסק מחיצהבינוובין אליהו‪,‬ובך היה‬ ‫'ח‬ ‫בפ‬ ‫ה‬ ‫יושבלפניועד שגמר עמו כל הסרד‪ .‬ולכך נחלק הסדר על ב' חלקים‬ ‫ד עמו מקורם נקדא סדראליהו רבא ‪ ,‬ומה שלמר עמו אח"ב נקשא‬ ‫ומהשיט‬ ‫טרר אליהו זומא‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫היה ל‪1‬‬

‫‪"%‬נו'‪ ):‬חסיר אחר היה רגיל אליהו הנביא לדבר‬ ‫לאותו החסיד בית ועשה לו לפני שער החצר מבפנים ביתשער קמן להיות‬ ‫שומר הפתח יושב בו ומשמר‪ .‬ועל ידי זה לא יכלו הענים לננום‬ ‫בנקל תוך החצר מעת ההיא והלאה לא נתגלה עוד אליהו לפמ‬ ‫עמו‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫אותו דו‪1‬סיד ?‬

‫(כתוכות ס‪ ),5‬אבוה בר איהיומנימין בראיהי‪ ,‬אחרהאכיל להמשמש‬ ‫שלו מכלמין ומק של סעורתו‪ .‬והשני האכיל את המשמש שלו לשובע רק‬ ‫סמין אחד של סעודתו‪ .‬עם הראשון התחבר אליהו הנביא והיה רגיל‬ ‫ליבר אתו‪ .‬יעם השני לא רצה אליהו לדבר‪ ,‬וכן היו שניחםידים‪ .‬יש‬ ‫אומרים שהיי רב טרי ורב פנחם בני רב חסדא* אחד מהם הקדיםלהאכיל‬ ‫את המשמש שלו קודם סעודתו ‪ ,‬והשניהיה מאחד להאכיל את המשמש‬ ‫לאחר סעודתו‪ ,‬זה שהקדים להאכיל את המשמש דיבד אליהו הנביא‬ ‫י‬ ‫‪ .‬ועם השני לא רצה אליהו לדבר?‬ ‫לו‬ ‫שמ‬ ‫ע‬ ‫‪.‬ואליהו‬ ‫(סנסירין קי"ג) דרש ר'יוסי כצפורי ‪ ,‬אבא אליהו קפדן היה‬ ‫הנביאהיהרגיללבואאליו המעת ההיא שדרש כך לא נתגלה אלט שלשה‬ ‫ימים‪ ,‬כאשר בא אליהו אליו אח"כ שאלו ר' יוסי‪,‬מפני מה לא בא אדוני‬ ‫עד עתהי א"ל משום שדרשתעלי שקפדןאנכי‪ ,‬א"לר'יוסי והלא האראיו‪4‬‬ ‫שהקפיד אדוני מיד על דברי ‪4‬‬ ‫(קיי‪1‬סין ט‪ ).‬א"ר המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהר‬ ‫נופהו והקב"ה מלקהו ברצועה * נפי' ססקכ"ס סו‪5‬ח ט‪5‬יו טטיניס רטיס‪561.‬יסו‬ ‫טסנכ סלה י‪1‬כ‪555 5‬תמן סרע‪1‬ת ‪5‬ט‪51‬ס‪ .‬כ‪6‬דס סכפות ס‪6‬י;‪ 1‬יכ‪ 1115 51‬ממקומט‪.‬‬ ‫נוהנושא אשה ההוגנתלו‬ ‫‪ .‬אליהו נושקו והקב"ה אוהבה וחנא על בלמין‬ ‫אנשיםבין כהן בין לוי בין ישראל אם נושא אשה שאינה הוגנת לג אליהו‬ ‫כותכעליו והקב"ה חותם על דבריושכך הוא האמת‪ ,‬ומה בותבעלט‪,‬אוילו‬ ‫ל את ולפוגם אתמשפחתו‪.‬וכלהפוסופסול‪.‬ואינו מדברבשבחושלעולם‪,‬‬ ‫י"ו‬ ‫ט ורעי‬ ‫‪%‬ש"ן‪5‬וס סטוס‪65‬ס ‪1‬רטו ט"יסכט‪6 6‬קסק‪6‬יגס סוגנם‪5‬ו‪.‬סימןססו‪ 6‬ט‪5‬מט‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫פסע‬

‫‪ 9 4 4 4 6‬נ = *‪-‬ג=‬

‫**ו*‪*4‬ו*****‬

‫הווו =הנביא‬ ‫אלי‬ ‫‪*4‬ו***‬ ‫וע‬

‫ו ו ו ו ו ו ו ו ו ו ן * ‪=*4‬‬

‫כז ‪68‬‬

‫ו ו ‪*4‬ן*ו=‪4‬ן ‪* , * 4 4‬‬

‫פסע‪ .‬ו‪5‬פיכך ‪6‬עו תסגסג‪5‬סכי‪ 6‬סכח‪5‬עולס‪6 .‬ל‪5 6‬סיפוך סכ‪ 5‬תס‪5‬וכוטיו‬ ‫(סכי‪ 6‬רטוסלטו‪5‬ס]‪:‬‬ ‫(ינטות ס"ג‪ ).‬א"ר אלעזר מה דכהיב אעשהלו עזר כנגדו‪ ,‬זכה עוזרתו‪.‬‬ ‫לא זכה כנגדו‪ .‬איכא דאמרי ר' אלעזר הקשה‪.‬כתיבכנגדו וקרינןכניגרו‪.‬‬ ‫י מצא את‬ ‫זכה כנגדו עטוור ‪ 115‬לא זכה מנגדתו נסי‪ 6‬מ‪5‬קס ‪16‬ת‪ .]1‬ר' יומ‬ ‫אליהו‪ ,‬שאל אותו כתיב אעשהלו עזר‪ ,‬במה אשה עוזרה לאדם‪ ,‬א"ל‬ ‫אליהו‪ ,‬אדם מביא חמים‪ ,‬האם חמים הוא כוסם' ואם מביא פשתן‬ ‫י בעלה‬ ‫האם פשתן הוא לובש‪ ,‬נמצא שהאשה היא מאירה את עינ‬ ‫ו!‬ ‫ומעמידתו על רגלי‬ ‫(מנילס ט"‪ ):1‬רבה בר אב‪.‬ה מצא אה אליהו הנביא‪ .‬שאל אוהו ואמר‪.‬‬ ‫ן נחלקו בפעמים מה ו‪.‬אתה אסתר שזימנה את המן *‬ ‫שנים עשר רבנ‬ ‫‪ .‬א"ל‬ ‫אסתר‬ ‫ואין אני יודע האמת מחמת איזה מעם ראתה‬ ‫לעשות כך‬ ‫אליהו כל המעמים הן של התנאים והן של האמוראים כלם מעמים‬ ‫אמיתים‪ .‬ובשביל כל הי'ע מעמים ראתה אסתר לזמן את המן אליה‬ ‫על הסעוז‪-‬ה‪:‬‬ ‫(חניגס ע"‪ ):1‬דבה בר שילא מצא אה אליהו הנביא‪ .‬שאל אותו מה‬ ‫עושה הקב"ה‪ ,‬אמר לו אליהו הקב"ה אימר הלכות בשם כל רבנן וב‪,‬טם‬ ‫ד' מאיר אינו אומר‪ ,‬איל ולמה‪ .‬א"ל משום שלמד הורה מפיו של אחר‬ ‫ו‪~6‬מע כן ‪6‬טיס גקר‪6 6‬חר]‬ ‫‪ .‬א"ל דבה ומה בכך‪ ,‬ה?א ר"מ דמון מצא‪ ,‬תוכו‬ ‫‪.‬מאיד בני כך היה אומר‬ ‫‪ .‬א"ל אליהו עכשיו אמר הקב"ה‬ ‫אכל קליפתו זרק‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫בזמן שאדם מצ‬ ‫אומרת‬ ‫מה‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫קלני מדאשי קלני טזרועי‬

‫‪.‬‬

‫ןפי' ככד ט‪5‬י ר‪6‬טי‪.‬‬ ‫י ט‪5‬י זרוכי‪ .‬תסתת פייפות ותטיסות כח טן‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫ס‪5‬רות‪ .‬ככיכו‪ 5‬כ‪6‬דס סת‪5‬טטר תתכ‪6‬וכיו‪ .‬וכטין זס גזכר כפסוקיס‪,‬‬ ‫כי ‪6‬גכי ידטתי ‪6‬ת טכ‪6‬וכיו‪ .‬פתו ‪6‬גכי כ‪5‬רס‪ .‬ככ‪5 5‬רתס ‪5‬ו ‪5‬ר]‪.‬‬ ‫ואם כך הקביה מצפער על דמן של רשעים שנשפך‪ ,‬קל והומד על רמן‬ ‫שלצדיקים שנשפך‪:‬‬ ‫(גיטין ו‪ ):‬ר' אביתר מצא את אליהו הנב‪,‬א‪ ,‬שאר אותו מה עושה‬ ‫הקב"ה‬ ‫‪ .‬א"ל אליהושעיסק בענין פלגש בנבעה‬ ‫‪ .‬א'ל ד' אביתד ומה אמר‬ ‫הקב"ה‪ ,‬א"ל שדודש הפסוק ותזנה עליו פלגשו (סופעיס י"ס) ואיפ‪4‬‬ ‫אביתרבני כך הוא אומד‪ .‬זבוב מצא לה‪ .‬יונתן בני כך הוא אוטד‪.‬‬ ‫נימא מצא לה‪ ,‬א"ל ד' אביתד האם יש ח"ו ספק לפני הקב"ה‪ .‬א"ל‬ ‫אליהו אלו ואלו דבדי אלהים התם‪ ,‬זבוב מצא ולא הקפיר * נ'מא‬ ‫מצא והקפיד‪:‬‬ ‫ב"ס‬

‫‪.‬‬

‫אליהו הבביא‬

‫‪64‬‬

‫ע"מ ג'ע‪ ):‬ר' נתן מצא את אליהו הנביא ושאל אוהו מה עושה‬ ‫‪ .‬חאת היה בשעה שנחלקו ר' אליעזר והכמים על התנור שהתכר‬ ‫הקב"ה‬ ‫דיליות ונהן הול בין חוליא להוליא‪ .‬שהיה ר' אליעזר מטהר והכמים‬ ‫מממאים * ואמר להם ר' אליעזר אם הלכה כמוהי הרוב זה יוכיה‪ .‬נעקר‬ ‫ההדוב ממקומו מאה אמה*ויש אומרים ארבע מאות אמה אמרו לואין‬ ‫מביאין ראיהמן החרוב‪ .‬הזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים‬ ‫תביהו הזרו אמתהמים לאהוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה פיאמת‬ ‫‪ .‬הזר ואמד להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוניהו דמו‬ ‫המים‬ ‫כותלי בית המדרשליפול‪ .‬גער בהם ר' יהושע ואמר‪ .‬אם הלמייי הכמים‬ ‫כבודו של ר'‬ ‫מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טובכם‪.‬לא נפלוטפני‬ ‫‪ .‬הזר‬ ‫יהושע‪.‬ילא זקפו מפני כבורו של ר' אליעזר* ועדיין מטין ועומרין‬ ‫ואמר להם אם הלכהכמותי מן השמיםיכיהו יצאתה בת קיל ‪.‬ואמרה‪.‬‬ ‫מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום‪ .‬עמד ר' יהושע על‬ ‫רגליו ואמר (ונריס ‪ )5‬לא בשמים היא אין אנו משגיהים בבת קול‪.‬‬ ‫"כבר כתוב (סתזת גג) אהרי רבים להמות‪ ,‬ואז שאל ר' נהן אה אליהו‬ ‫מה הקב'ה עושה השיבו אל'הו שהקב"ה שמה ואומר נצהומ במ‬ ‫י‪2‬‬ ‫גצחומ בנ‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫(אי עא רמ"‪ ):6‬ר' שמעון בד יוהאי הלך לפבריא פגע בו אליהו‬ ‫‪ .‬שאל אותו ר' שמעין במה עומק הקב"ה‬ ‫‪ .‬א'ל‬ ‫הנביא נהן לו שלום‬ ‫אליהובענין הקרבנות הוא עוסק יאימר הירושי תורה משטך‬ ‫‪ .‬אשרי הלקך*‬ ‫ובאתי להקרים לך שלום ולשאול אוהך שאלה אחת שנשא?ה בישיבה של‬ ‫טעלה בעניוגןו'הקרבנוסת)‪ .‬על הפסוק באהילגני אהיתי כלהוני אכלתייעיי‬ ‫עפ דבשי‬ ‫(סיר מי שאין בו אכילה ושתיה איך הוא אומר אכלתי‬ ‫י עם הלבי‪ ,‬א"רשמעון והקב"ה מה השיבלהם‬ ‫‪.‬‬ ‫יערי עם דבשי שהיתייינ‬ ‫א"ל אליהו‪ .‬הקנ"ה אמר הרי ר' שסעון בר יוהאי כעולם יאמר הוא‬ ‫תיריץ על זה‪ .‬וע"ב בחתי לשאול אותך קושיאהיאת‪ .‬א"ר שמשן לבעביר‬ ‫האהבה הגדולה שהקב"ה אוהב לכנסת ישראל משנה את מנהנו* ואעפ'י‬ ‫‪ .‬מ"ם בשביל אהבתו לכנסת ישראל הוא אוכל‬ ‫שאין דרכו באכילה ושתיה‬ ‫ושותהכרי יעשוה רצונה כיון שבא אצלה‪ .‬במקימו אינו אוכל ושותה‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫ובמקומה הוא אוכל ושותה‪ .‬וכן המ?אכים ששלה הקב'ה לאברהם‬ ‫‪ .‬במקומם‬ ‫שבשמים לא אכרו ו?א שתו‪ .‬ואצל אברהם אכלו ושתו בשביל אברהם‪.‬‬ ‫כלה שנכנפה להופה והיא הרצה לאכול האם אין בדיןשיאכל התנה עמה‬ ‫כוה‬ ‫ע‬ ‫אעה"י שאין דרכו לעשות כך וזהו באתי לגני‬ ‫י‪.‬‬ ‫כש‬ ‫‪ .‬אכאלההויתייעריעםדב‬ ‫שבאתי אצל כנסת ישראל לכנום עמה להופה‬ ‫חו'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬א"לאליהורבי הייךשדבר זה בקש הקב"ה לומר אנל רצה לוכתע‬ ‫אותך בזה* אשרי היקך שהקב*ה משתבמ עסך למעלה* ועליך כתינ‬ ‫שצע‪ 56‬כקם צריק מושל יראה אלהיםו‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪.‬‬

‫טר‬

‫אליהו הנכיא‬

‫כח ‪66‬‬

‫(?סר מ‪0‬סטים קישע‪ )4‬נהגלהאליהו לר' שמעון בריוחאי ואמר לו* כמו‬ ‫שאתה משתרל בכל מצוה ומצוה לקיים אותן לשם יחור קוב"ה ושכינתיה‬ ‫עם‪ .‬כל המהנות הקדושים שלמעלה ושלממה‪ .‬כך הקב*ה ושכינתו וכל‬ ‫המחנות הקדושים שלמעלה ושלממה מתיחרים ברות ש?ך בכל מצוהומצוה‪.‬‬ ‫והם אוהבים אוהך ושומרים אותך כדמיון אב ואם שאוהבים ומנשקים את‬ ‫בנם אהובם ואימרים אותו תמיר אחר הרברים האלה גילה אליהו לר'‬ ‫שמעון כמה סורות התורה‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫י‪ 55‬קג'‪ )*6‬נתנ?ה אליהו הנביא ?ר' הייא בחלום והוריעו שננזר‬ ‫וו‬ ‫על יר(‬ ‫ייםליחדב* וזרוו שיהאמצו החכמים בתלמור תורה וע"י קקול‬ ‫שרל‬ ‫יעקב ינצ?ו מן היריםירי עשו ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫(ור~ר ויחירי"ג) נתנלה אליהו הנביא לר' יהורה אצל שערעירמבריא‬ ‫ואמר לו שיש חשכות למעלה ואין יחור העולמות כראוי‪ .‬כיון שהשכינה‬ ‫יןמי שיעמוד ב*רץ‬ ‫בנלות‪.‬ולפיכךיש הרבה מעיקים לכנמת ישראל יא‬ ‫להרחיק אותן המעיקים‪ .‬א*ל ר' יהורה הרי עמלה‪ .‬בוה להרחיקמ ולא‬ ‫עלהבידי‪ .‬א"לאליהו לא עלה בירךיע‬ ‫ן כי עיקר הרבר הלה בהמהקר*‬ ‫הדינים למעלה * ואתה עוד לא פע?ת בעבורתך להמתיק אתהרינים למעלה‬ ‫כי רקע*י המתקת הדינים תתעורר מרת הרחמים על השכינה הקרושה‬

‫ועל ישראל‬

‫‪.‬‬

‫(חנינס ט'‪ ):‬אמרלו א?יהו הנביא לבר הי הי ויש אומרים שאמר‬ ‫כן לר' אלעור‪ .‬מה דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני‬ ‫(י‪0‬פיס מ'ח)‪ ,‬מלמר שחזר הקב*ה על כל מרות מובוה ליתן לישראל ולא‬ ‫טצא אלא עגטרנ אמר שמוא? ויש אומרים רב יומף היינו ראמרי אינשי‪,‬‬ ‫יפה עניות לישראל כמו רצועה ארומה לסום לבן‪:‬‬ ‫‪4‬‬

‫[זססנו‪6‬מרפ‪60 .65‬ססעניותכ‪5‬כר מ‪5‬י‪6‬סטוכס‬ ‫‪"6‬כסע‪0‬ירות‬ ‫י‪0‬נוו‪ .5‬וס‪5‬רת‬ ‫‪6‬ו‬ ‫רכ‬ ‫‪0‬ל‬ ‫כ‬ ‫סו‪5 6‬סיפוךטכין רע‪,‬ומס זו ססכטחס‪50‬י‪6‬חייכן ~‪516‬י‬ ‫טיס ל‪3‬יס‪ .‬ומתפ‪55‬יס ע‪ 5‬חייס ‪ 50‬עו‪0‬ר וככור‪ .‬וכחמס ‪6‬תת סיתס‪65‬יוכ‬ ‫ס‪ 65‬נענ‪3 0‬עניות‪ .‬ונס‪6‬ין מוכן ‪6‬יך ‪0‬ייך‪5‬קי‪5 61‬עכיות כפס מוס‪ .‬וגס‬ ‫‪6‬יןטו‪3‬ן ‪60‬ססי‪ 6‬מוס טו‪3‬ס ‪6‬יך טתן ז‪6‬ת ס‪0‬י*ם‪ .‬כי ס‪ 65‬כ‪ 5‬מוהפ‬ ‫טו‪13‬ת נת‪5‬ות ‪33‬חירת ס‪6‬וס ונס‪6‬ין טו‪3‬ן סמ‪3 5050‬ר‪ 61‬סומק‪.6‬וכי‬ ‫‪65‬גמי‪ 6‬וכל יפס מזס‪ .‬וי"‪ 5‬וסכס י‪ '3 0‬מיכי עוכ‪0‬ין‪ '6 .‬עע‪ 0‬ש‬ ‫עכירות‪1 .‬ס‪ 61‬נטן ‪65‬וס מוס ככגר מוס‪ '3 .‬יסולין ‪%5‬ףעע;ך ‪06‬‬ ‫ס‪6‬וסמןריפסו‪5‬ת קגמ‪65‬ת ‪53‬כו ‪0‬סן מיוס לנטת‪ .‬ועי"זיוס‪56135 5‬כ‪5‬‬ ‫טוות טוכות‪ .‬כטו ‪:0‬פי‪ 3‬סטסגיסטכסף ‪1‬י‪5565‬ורףכ‪5‬י וט' * וכ‪6‬ן ערכר‬ ‫‪ .‬כמו‪0‬יול‪ 0‬ע‪ 5‬ספסוק סנס ‪5‬רפתיךונו'‪0 .‬חזר‬ ‫כפכין יסולש ‪%50‬יוף‬ ‫יקכ"סע‪ 5‬כ‪ 5‬תחתעונהע ‪5‬יהן ‪5‬יפר‪.56‬פירופ ק‪0‬זר‪5‬מ‪5‬ו‪56‬ירוף גזס ‪0‬ט‪3‬‬ ‫‪%‬‬

‫*וי‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪66‬‬

‫ילויוכלו‪5‬כו‪6‬טמ‪5‬נון לכלטדות טוכוה‪ 6% .‬ח‪ 656 65‬מגיות‪ .‬ונונוי‪65‬תוכן‬ ‫גי זס ס‪ 65‬נ‪5‬רך‪55‬ירוףסו‪ 6‬ר‪6‬וי ‪5‬מסיי‪1‬ת‪.‬וכןזס סכ‪3‬ר ג‪5‬טרף ג"כ ר‪6‬וי‬ ‫‪5‬מסייות‪ .‬כי ‪ 65 0556‬תגרוססמסייות קלקו‪ .5‬ומפיז יתורןס‪6‬ין סק‪"3‬ס‬ ‫גותןנונוס סנוווח טו‪:‬ות‪6 .‬ל‪6‬כיון סמ"יס‪5‬ירוף סזס גזוכך ס‪6‬דס סיוג‪5‬‬ ‫לכו‪6‬לכ‪ 5‬נווות טו‪3‬ות‪ .‬מ"כ גתסככ‪6‬ילו ססי"תגותן גססנורות טו‪3‬ות‪ .‬כיק‬ ‫ססו‪6‬גותןזס ס‪5‬ירוף‪ .‬וגסיונן סטכוון ס‪ 5‬סטס‪ .5‬כי ‪ 06‬ייכס סום ל‪3‬ן‬ ‫כר‪5‬ומס ‪6‬וונוס גדכק נור‪6‬ס ‪6‬ודס ס‪ 5‬סר‪5‬ומס מ‪ 5‬טור ססוססלכן‪ .‬ונר‪6‬ס‬ ‫כ‪6‬י‪5‬ו סי‪6‬נוכס מנווקס מד ססו‪5‬י‪6‬ס רס‪.‬וגופלנוזס פחר מ‪5‬סוסססגיוקונזמ‬ ‫‪5‬קול כמ‪5‬יו‪6 .‬מפ"י סכ‪6‬נות‪6‬ין סנוכס‪6‬יונוס כ‪ 5‬כך‪.‬וסגנוס‪5‬סו‪ 6‬סמגיות‪.‬‬ ‫ס‪6‬מפ"יס‪6‬יןסי‪ 6‬טכס‪6‬יוטס כ‪ 5‬כך‪ .‬טחטת ססמגי מתפרגמט‪5‬דקות‪ .‬נז"מ‬ ‫סו‪ 6‬ר‪3‬ר טפורסס ותטי‪6 5‬ינוס ופחך מ‪5‬חכיריו סל‪6‬ימגקו גס ססכמניות‪.‬‬ ‫ומי"ז סולכיס ‪3‬ררךסיסר]‪:‬‬ ‫שרטת כע‪ ):‬אמר לו אליהו הנכיא לרב יהודא אחיו של רב מלא‬ ‫החסיד‪ .‬לא תכעם ולא תחפא‪ ,‬אל תרניל עצמך באכילה ושתיהיתירה ולא‬ ‫תחמא‪ .‬וכשאתה יוצא לדרך ס?כף בקונך וצא אמר ר' יעקב א*ר חמרא‬ ‫ז‬ ‫ו תפלת הדרך‪4‬‬

‫‪.‬‬

‫(ניעין ט‪ ),‬אמר לואליהי הנביא לרב נהן‪ .‬אכול שליש ושתה שליש‪.‬‬ ‫‪ .‬לכשתכעום תעמוד על מילואך ולא תיווקו‬ ‫הצחמקום פנוי בבפנך שליש‬ ‫ארבעה פרקי תורה ודרך ארץ מדברי‬ ‫אליהו הנביא מלוקמ מן תד"א ועוד‬ ‫מררשיםאהרים‪.‬‬

‫פרק א‪.‬‬

‫ישרי‬

‫דץאדם ישמרוןיפב את הדברים האלה בלבו שיע‬ ‫יוהעצמי‬ ‫בהורה‬ ‫כשור לעול ונחמור למשא וכפרה החורשת ב'שדה‪ ,‬וישב ויהגה‬ ‫בכל יום תמיד שנאמר (יסעיס ‪"5‬כ) אשריכם וורעי על כל מים‪.‬זו דברי‬ ‫תורה המשולה למים שנאמר (יסעיס נשס) הוי כל צמא לכו למים‪ .‬מה על‬ ‫בל סים זהו על כל דברי תורה* כיצד אם קרא אדם תורה יקרא נם‬ ‫נביאים וכתיבים וישנה משנה והלכות מדרש יאגדות‪ .‬וירבה בישיבה‬ ‫וימעפ בסחורה אז מיר שירה עליו רוח הקודש‪ ,‬ותורתד בתיך מעיו‪,‬‬ ‫ומלהו על לשונו כמו שנאמר (סט‪61‬ל כ' כ"נ) רוח ה' דבר ני ומלתו על‬ ‫לשתי דהרי הוא בן עולם הבא ומעיד אני עלי את השמים ואת האדץ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫בין‬

‫אליהו הנב"א‬

‫כט ‪67‬‬

‫בין ישראלבין אומוה העולם ביןאיש בין אשה‪.‬בין עבד‪.‬ובין שפחה‪.‬‬ ‫*‬

‫חבללפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו ולפיכך אף‬ ‫גם דאום העומק בם?אכה או בררך ארץ אל יתייאש עצמו מרוח הקידש‬ ‫ועולם הבא‪ .‬נמו שאמרו הרכמים כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב* הא‬ ‫כיצד‪ .‬ארם עושה מלאכה ‪ 53‬ששה ונח בשביעי‪ .‬נתרצה עם בניו ועמ‬ ‫בני ביתו‪ .‬שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח‬ ‫בשביעי‪ .‬שוכח בל צער שהיה ‪ *15‬וכך הוא מרתו של אדם‪ .‬יום טיבה‬ ‫‪ .‬יום רעה משכח יום טובה * אמר להם הקב"ה ‪5‬ישראל‬ ‫מש‪:‬ח יום דעה‬ ‫כתבתי לכם בתורתילא ימוש ספר התורה הזה מפיך לסחע ‪ *)6‬אף על‬ ‫פי שאתם עושים מלאכה כ‪ 5‬ששת ימים * שבת יעשה כלו תררה‪ .‬שנאמר‬ ‫ימים יוצרו ולו אהד בהמ (תסליס קל"ט) זה יום השבת לישיאל‪ .‬מכאן אמרו‬ ‫ישנים אדם ו"טנה בשבתוי‪5‬ך לביה ה‪:‬נסת ולבית המדרש ויקרא בתורה‬ ‫וישנהבנביאים‪ .‬ויתפ?ל אל הקב"ה בלב ש?ם וברעה מיושבת‪ .‬אח"כילך‬ ‫לביהו ויאכל וישתה‬ ‫‪.‬לקיים מה שנאמר (קסלה ע) לך אכול בשמחהלחמך‬ ‫ב‪4‬‬ ‫‪ .‬ואף אםאין בו באדם‬ ‫ושתה בלכ מוביינך כבר רצה אלהים את מעשיך‬ ‫אלא דרד ארץ ימקרא בלבד מומרין לו מלאך אחד לשמרו‪ .‬שנאמר (סמ~ת‬ ‫גג) הנה אנכי שו‪5‬ח מלאך לפניך לשמיך בדרך וגו'‪ .‬קרא אדם הורה‬ ‫נביאיםיכתיבים‪ ,‬מומרין לו שני מ?אכים‪ .‬שנאמר (תסליס ‪ )65‬כי מ‪5‬אכיו‬ ‫יצוה לך לשטרך ב‪:‬ל דרביך‪ .‬אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה‬ ‫משנה ומו‪-‬רש הלכוה יאנדותושימש תלמידי חכמים נוסולימוד סגמר‪ .16‬הקב"ה‬ ‫‪ .‬משלו משללמה הדבר דומהלמלך המהלך בדרך ובעעמו‪.‬‬ ‫בעצמו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ן שהגףעו לחמה ולשרב הולך אביו אצל בנו בחכמה ברוחה ש‪. 5‬חמה‬ ‫כיי‬ ‫ועושה צל לבנו‪ .‬כדי שלא יגיע בו החמה והשרב‪ .‬שנאמר ‪3‬תס*ס קג‪ )6‬ה'‬ ‫שימרךה' צלך על יד ימינך‪:‬‬

‫הגיייים‬

‫פרק ב‪.‬‬

‫י הקטנים שצייד ת‪5‬מיך חכם להיות‬ ‫זי‬ ‫יעולםיענשיומשבתורה ובד‬ ‫רי‬ ‫ש‬ ‫יע‬ ‫מ‬ ‫זם טובים וביראה שמים עם אביו ואמו ועם‬ ‫יבו ועם אשתו ובניו ובני ביתו ושכניו‪ .‬ועם קרובים ורחוקים‪ ,‬ואף ממ‬

‫‪.‬‬

‫כי‬

‫גויבשיק‪ .‬כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד ימטה ומהקב‪ 5‬על הבריוה‪.‬‬ ‫וממ"א אהימיו ושנותיו בשם טוב‪ ,‬כי בזמן והאדם הוא עניו בתורה‬ ‫ובמעשים טובים הכל מתייראין ממנו‪ .‬שנאמר (דנריס כח) וראו כל עמי‬ ‫הארץבי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך‪ .‬וכלם משבחים ומפארים ומהללים‬ ‫אותו‪ ,‬ואומרים ראו אדם וה שהוא חכם נדול בתורה ובעל מרות מובות‬ ‫ואוהב את כל הבריהת ושפ‪ 5‬ברך‪ .‬ודיבורו בנחת עם הבריוה‪ .‬אין וה‬ ‫ני אם שהתורה הביאתו למדות טובוה כאלה‪ .‬נמצא שנכנם עלידו בלב‬

‫ייו‬

‫כל הבריוה אהבהתורה‪ .‬ומהקדש שם שמים ער ‪ .‬אבל תלמיד חכם‬ ‫שאינו‬

‫אלירצ הנכיא‬

‫‪68‬ןןולע‪-‬י_‪,‬ן‪_-,‬ן‬ ‫שאינו עניו בתורה‪ .‬ועוד הוא בעל מדות מגונות ורעות ומתנאה‪ ,‬ואין‬ ‫דיבורו בנחת עם הבריות ‪ ,‬הוא שנוי לכל ואין הבריות מיבלין אותו‪.‬‬ ‫ואומרים ראו זה בן תורה‪ .‬כמה הוא מלא עם מדות מנונות ורעות ע"י‬ ‫התחךה שלמד‪ .‬ונכנם על ירו בלב הבריות בזיון לתורה‪ .‬נמצא שם שמים‬ ‫מתחלל על ידו‪ .‬מכאן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעה‪ ,‬נבלה מובה‬ ‫‪,‬ן"‬

‫‪ 4 -‬ש ח ל ן ‪.‬צ‪-‬ע‬

‫‪"/‬ל‬

‫‪7 4 - 4 -‬‬

‫‪/‬‬

‫ע‪,4,/4-‬יש‪/‬יע‪--‬מן‪-4‬ע"אל‪4‬ןה_‪/‬ן ש ‪ ,‬י ש " ‪ /‬ה‬

‫ןה_ןןן‬

‫י‪/‬ן‪/‬י‪/‬י‪,1/‬י‪/‬י‬

‫הימנו‪ .‬ועור אמרו דעה קנית מה חסרת‪ .‬דעה חסרת מה קנית ‪ ,‬וכל המרבה‬ ‫גבוד שמים וממעם כבור עצמו‪ ,‬כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה‪ .‬ונל‬ ‫הממעמ כבודשמים ומרבה כבוד עצמו‪ .‬כבור שמיםבמקימו עומד‪ .‬וכבידו‬ ‫מתמעמ‪ .‬ומעיד אני עלי שמים וארץ שכל תלמיף חכם שהוא קורא ושונה‬ ‫לשם שמים‪ .‬והוא אוכל משלו ואינו נהנה משל צבור עליו הכתוב אומר‬ ‫אסליס קכ"ח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך‬ ‫‪ .‬ובל‬ ‫וטוב לך‪ .‬ואומר שיר ‪ )'1‬מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים‬ ‫תלמיד חכם המלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים‪ ,‬ואינו נושא פנים‬ ‫לעשיר ולעני‪ .‬אלא מקרא הוא מקריא את כלם כאחת‪ ,‬ומשנה הוא שונה‬ ‫אתכילם כאחת‪ ,‬מתוך כך הקב"ה מרחם עליו ונותן בו חכמה ודעה בינה‬ ‫והשכל‪ ,‬ונותן לו חלק עם הצריקים אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ועליו הוא אומר‬ ‫יסעיס גג) מעמל נפשו יראה ישבע ונו' ‪ ,‬ולא עוד אלא שכל הלמיר חכם‬ ‫שיושב וקורא ושונה ועומק בתורה אפילו בינו לבין עצמו‪ ,‬הקב"היושב‬ ‫י ה'‬ ‫כננדו וקורא ושונה עמו‪ .‬ועל זה כהיב‪ .‬שפכי כמים לבךניכח פנ‬ ‫ואין נוכח אלא פנים כנגד פנים‪ .‬כמו שכתוב (מ"‪ 6‬ג) ויחנו אלה‬ ‫נוכח אלה‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫פרקנ‪.‬‬ ‫‪ ,‬אם דבקה נפש ישראל אחרי הקב"ה לשפוך ךפניו שיח‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫‪ .‬ויהיישב בדעתו הימב איך הוא‬ ‫את עצמו מקודם‬ ‫בהפלה ובקשה‪.‬‬

‫יכין‬

‫‪ .‬א' שלא‬ ‫צדיך לעמור להתפלל‪ .‬וידע שלמרו החכמים ד' דברים בתפלה‬ ‫יעמוד ארם בבקעה להתפלל כדרך עכו*ם‪ .‬ב' שלא יעמוד ברשותהרבים‬ ‫ויתפלל ‪ ,‬מפני דעת הבריות ודעת נשים שיבלבלו אותו‪ .‬ג' שיקדש אדם‬ ‫אה מקום תפלתו ד' אמות לצפון‬ ‫‪ .‬ד' אמות למערב‪ .‬ד' אמות לררום *‬ ‫ומלפניו עד מלא עיניו ‪ ,‬ואם מתפלל בביתו צריך לקדש את בל הבית‬ ‫אפילו מאה אמה‪ ,‬למה‪.‬כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא‪ ,‬ד' שיעמוד אדם‬ ‫להתפלל בצר הקיר באימה ביראה ברתה ובזיע‪ ,‬ולא יפמיק שום רבר‬ ‫בינוובין הקיר ‪ ,‬שנאמר (מלכיסכ כ) וימב חזקיהו פניו אל הקירויהפלל אל‬ ‫דף וגו' ויבך חזקיהו בכי גדול‪ .‬בוא וראה ולמדמן חזקיהו המלף‪ .‬שאעפ"י‬ ‫שהיה חזקיהו צדיק גדול‪ .‬מ"ם נענש על תפלתו הראשינה שלא התפלל‬ ‫בהוגן וחלהחולי נדול *כי כשבא מנחרב והקיף את ירושלים עמד חזקידו‬ ‫בצצפלה לפני הקב"ה* שנאמר(מלגיס ג'י"ט)ויתפללחזקיהולפני ה' ויאמר וף‬ ‫אלהי‬

‫מ"‪__",4‬אלהי‬

‫הנבא‬

‫ע~עץ‪-/,,4"-‬לנ‪4,‬י‬ ‫המה ה' אזנך ושמע‪ .‬פקח ה' עיניך‬

‫אלהי "פראל יושב הכרובים וגו'‬ ‫וראה ושמע את דברי סנחרב וגו'‪ .‬נראה שהיה חזקיהו מדבר עם הקב"ה‬ ‫באדם ‪.‬שהוא מרבר עם חבירו‪ .‬נג"‪ 5‬ס"ט‪ 6‬כמס ססוכיר סס סוי"ס כ"ס "י‪1‬ס‬ ‫פעמיס ‪15 655‬רך גד‪ .51‬כי כ‪6‬מר‪ 1‬סטס ס'"וגך ‪1‬סמע פקס ס' עיגיך ור‪6‬ס‪ .‬סףיכל‬ ‫‪15‬ל(ר כמו ססתס‪ 55‬זני‪(56‬ךגי"‪ 5‬ע) סטס ‪56‬סי ‪6‬וגך וסטע פקה עיגיך ור"ס‪1 .‬כן כטס‬ ‫ס"מר "ח"ג "מגס ס' סחריכו ((‪5‬גי"סור ונ‪ .'1‬זס ססס סוכיר‬ ‫" ‪15‬רך גד‪ .51‬כי‬ ‫‪ 5‬ישעיהו הנביא‬ ‫‪5‬ל‬ ‫סי' יכ‪15 51‬מר ‪6‬מנס סמריכ‪1 1‬ג‪.1'1‬בויד נחה רוח אלהים ע‬ ‫ואמר לחזקיהו המלך * והלא ארם שהוא מרבר עם מי שהוא‬

‫גדול ממנו הלא מרת'ע כל גופו ונזדעזעין כל אנריו‪ .‬המדבר לפני‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב*ה על אהה כמה וכמה שיהיה מדבר באימה‬ ‫וביראה ברתת ובזיע‪ .‬לפיכך חלה חזקיהו חולי גדול‪ ,‬שנאמר (מ‪5‬כיס כ'ג)‬ ‫ביםים ההם חלה חזקיהו למות ונו' * וע"י שהתפלל אח*כ על מטתו _כהונן‬ ‫שהיסב פניו אל הקיר והתפלל בדמעות‪ ,‬הקבשה שהוא רחום וחנין ומלא‬ ‫רחמים‪ .‬היה רואה שפתיו דובבוה מישרים בחכמה בבינה בדעת ובהשכל‬ ‫ובהכנעה גדולה‪ .‬שמע מיר את תפלתו ונקרעה נזירתו הרעה‪ .‬ושלחאליו‬ ‫ע"יישעיהו הנביא לאמר (מ‪5‬כיס סס) שמעתי את תפלתך כו' הנני רופא‬ ‫לך ביום השלישי תעלהבית ה'‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫פרקר‬

‫*‬

‫אשרי לזה האיש ירגיש ~צעד ש‪ .‬אחרים‪ .‬ומצמער עצמו ;ם‬ ‫הצביר‪ .‬כי שכר הרבה ניתנים לו מן השמים בשביל כך‪ .‬בוא וראה‬ ‫ולמד מדרכיו של משה רבנו עליו השלום‪ .‬שנאמר (סמותי"‬ ‫)וידי משה‬ ‫כבדיפ ויקחו אבן וישימו תתתיו וישב עליה * וכי לא היה לו למשה רבנו‬ ‫ע*ה כר וכסת שישבעליה‪ .‬אלא אמר משה בדעתו הואיל וישראלשרוין‬ ‫בצער * אף אניאהיה עמהם בצעד* עלכן לא יראה אדם את הרבים ‪-‬שך‪,‬ום‬ ‫לא חסר‬ ‫בצער ויאמר א?ךואוכל ואשתה ושלום‬ ‫י דבר *‬ ‫עאשאלוייןאמר כן*‪.‬כי בזמן שהרבים שרוים בצערעלויה*חניפדשיכפיורש עצמול מהם‪.‬‬ ‫שני מלאכי שרה ההולבים עמו מבית הכנסת ומבית המדרש עד ביתו‬ ‫אומריםעליו‪ .‬אותו האיש הפורש עצמומן הצבור אל יזכה לראות בנחמת‬ ‫הצבור‪ .‬אבל זה שמשתתף עצמו בצערן של צבור אעפ"ישאין חפרלו‬ ‫כלום‪ .‬הוא זוכה לראות ולהתנחם ולשמוח בנחמת הצביר‪ .‬כמו שנאמר‬ ‫שישו אהה משוש כל המתאבלים עכיה‪ .‬וכמו כן אל יפרושכ? אדם את‬ ‫יהשכינה‪,‬‬ ‫עצמו מן הצבור מלבוא לבתי כנסיות ול מדרשות להקביל פנ‬ ‫כבהתיבידו* ולא עוד אלאעשישידדיק‬ ‫ואף אם הוא עם הארק‪ .‬מ"ם שכר הלי‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫נ‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫את עצמו לשמוע דברי תורה בבתי מררשות ותפלת‬ ‫*‬ ‫בבתי‬ ‫ויענה בכל כחו אמן יהא שמיה רבא מברך * ירחם עליו אביו שבשמים‬ ‫ויפהח את לבו ויפכ~ק את עיניו מעט מעמ להשכיל במקרא במשנה‬ ‫ובוצדה‬

‫‪60‬‬ ‫ן‬

‫‪/‬‬

‫ן‪,‬‬

‫ן‪7‬ןןשןןיה‪7‬ןןן‪_-‬ן‪//7‬ן‬

‫אליהו הנכיא‬ ‫‪ 7‬ן ן ן ן י ‪- / 7 7 / 7‬‬

‫תילןן‪/‬יע‪7‬ןיל‬

‫ן ן ן ‪ 7‬ן ן‬

‫‪/‬‬

‫‪ , .-.-.‬ה ן * ‪4‬‬

‫‪ 4‬י*‪4‬‬

‫‪-‬‬

‫ובהגרה ולהבין רברי התפלותי ושכרו מרובהלעילם הבא'בשביל שציעף‬ ‫את עצמו בעוה"ז להבין רברי תירה ותפלה‪ .‬ולמה בית ישראל דוטין‬ ‫בעוהעו אצל אביהם שבשמים ‪ ,‬למלך בשד ודם שיש לו בנים ועבדים‬ ‫הרבה‪ .‬עמר ובנה בהים היבה ופלטויין הרבה‪ .‬וביניהם דרכים יפים‬ ‫ומישרים הרבה שאין להם סוף‪ ,‬העלה המלך דבר על דעתו ואמר‬ ‫‪ .‬אצרוף‬ ‫את עבדי ואת בני מי הוא שאוהב אותי וירא ממני‪ .‬ומי שירא ממני‬ ‫ואינו אוהב אותי‪ ,‬מה עשה המלך עמד ובנה מבוי שהוא מאה אמה על‬ ‫טאה אמה‪ ,‬ועשה בתובו חצר שהוא ד' אמות על ד' אמות ועשה בתוכו‬ ‫פשפש קטון שהוא ד' טפחים על ד' טפחים ויוצאלמישרים גדוליםלהקביל‬ ‫טתוך פשפש הקטון פניו של המלך ובני המלך יעבדיו באים ועומרים‬ ‫‪ .‬ומי שירא ממנו‬ ‫בחצר ובמבוי‪ ,‬והמלך יורע בדעתו מי אוהבו יירא ממנו‬ ‫ואינו אוהבו הירא מן המלך ואינו אוהבו עומד בחצר ובמבוי ואינו מצער‬ ‫נופו לבנום בפשפש הקטון‪ .‬אומר להם הקב"ה‪ ,‬בני מה ;שיתם ‪ ,‬אניבאתי‬ ‫להקביל פניכם ואתם לא באתם להקבילפני * שנאמר מדועבאתיואין איש‬ ‫וגו'‪ .‬אבל האוהב והירא מן המלך מצער את גופו ונכנמ בפשפש הקמק‬ ‫שהוא יוצא לטישרים גדולים להקביל פני המלך‪ ,‬ועל אלו נאמר‪ ,‬לפקוח‬ ‫עינים עורות‪ .‬להוציא מממגר אמיר‪ .‬מבית בלא יושבי השף לעעימ עט ש‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫" ‪,‬‬

‫‪ 4‬פ ‪- 4 - 1 1‬‬

‫שאש‬

‫" '"‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪",,,4‬ע‪,4‬‬

‫לא ‪61‬‬

‫א‪,‬יהן הנכיא‬

‫עטערה‪.‬‬

‫עגיניאייהו הנביא עלרברהגאולה‪.‬‬

‫(‪1‬סר פגהס רג"מ) מעשה שהציעו אינם מאמינים לפני ד' אליעזר‬ ‫שטלות האלה * א' אהם מצפים שיבנה לכם בית המקדש‪ .‬והרי נזנר‬ ‫בפפוק 'שבית השני נקרא ביה האחרון* ככהוב (חגי כ) גדוליהיה כביד‬ ‫הביונ הזה האחרון מן הראשון ‪ ,‬משמע שלא יהיה עוד בית המקדששלישי‪.‬‬ ‫בי אהם אומרים שאהם קרובים למלך הע‪5‬יון יותר מכל שאר האומות‬ ‫עיבדי אלילים‪ .‬הרי המקורב למלך הוא תמיד בשמחה בלא צער בלא פחד‬ ‫‪ .‬נמצא‬ ‫בלא דוחק ואהם המיד מובלים צער דיחק ויגון יותר מכל אוה"ע‬ ‫שאנהבו הקרובימלמלך‪ .‬שהרי אנחנו המיד בשמהה ואין אנו מוב‪5‬ים צרות‬ ‫בי לא הסר לני כלום‪ ,‬ואתם מרוהקים‪ .‬ג' אהם אין אוכליםנבלה ומרפה‬ ‫כדי שתהיו בריאים והזקים‪ .‬ואנואוכלים כל מהשנחפוץ ואנחנו חזקים בכת‬ ‫ובבריאות ואהם המיד חלשיםושולמים בכם הרבה חליים יותר מבכל שאר‬ ‫‪:.,‬ה"ע * מכ‪ 5‬זה מוכח שאתם עם שנוא לאלהיכם‪ .‬ר' אליעזר נצמער‬ ‫באד מזה והציע אלו השאלוה לפני אליהו הנביא‪ .‬אשל אליהו הן גם‬ ‫ביעיבה שלמעלה ברקיע נסתדרד שאלות האלה לפני הקב"ה * וכך הוא‬ ‫ע‪:‬ין הדבר‪ .‬כאשריצאוישיא‪ 5‬ממצרים בקש הקב"הלעשוהם בארץכמלאכים‬ ‫ווקרועים שלמעלה‪ .‬ורצה לבנוה להם בית קסקדש בשמים ולהורידולארץ‪.‬‬ ‫ולנמוע לישיאל בשורש קדוש כדמיון שלמעלה * וזהו שכתוב הבאמו‬ ‫ותטעם‪ .‬בהר נחלהך מכון לשבהך פעלת ה'‪ .‬במה שפעלה אהה ה' ולא‬ ‫אחר* טכון לשבהך פעלת ה'‪ ,‬זה ביה ראשון‪ .‬מקדש ה' כענוידיך זה‬ ‫בית שני‪ .‬ושניהם אומנותו של הקב"ה וכיון שחמאו ישראל נבנה בית‬ ‫‪ .‬ולפיכך לא נתקיים* ועל זה אמר שלמה (תס~ס‬ ‫סמקדש עלידי אנשים‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫קג*ו) אם ה' לא יבנה‬ ‫‪.‬‬ ‫שהריאין‬ ‫וכן‬ ‫בימי עזרא גרם ההמא ונבנהבית המקדש עוי אנשים ו‪5‬א היה בו קיו‬ ‫ם *‬ ‫אבל לעתיד לבוא כתיב (הסליס‪-‬קתו) בונה ירושליםה'‪ .‬הוא ולא אחר * וע‪5‬‬ ‫בנין זה אנו מצפים‪ .‬והוא יהיה ביה המקדש ‪3‬פול‪ ,‬בית על גבי בי‬ ‫ה*‬ ‫ושניהם ביחדיורידם הקביה מן השמים‪ .‬אחד יהיה ‪:‬קרא בית דאשון‪ .‬ואחד‬ ‫ביהשני‪ .‬ביתשנייהיה בהתגלותלכל העולם‬ ‫‪.‬שיראו הכל אומנוהו של הקב'ה‬ ‫בקיום האמיוני‪ .‬וכל לב תשהוקק לראותו בשמחה שלימה וביה הראשון‬ ‫יהיה ע‪ 5‬נבי בקעשני מכומה ונעלם בתוךענני כבוד אשר יעלו עד רום‬ ‫ד‪,‬וטמים ועל בנין זה טבחנו מצפים‪ .‬ואפילו העיר ירושלים תקום ע'י‬ ‫טומניהש של הקב"ה כמו שכהוב (הריס כ)ואני אהיה לה נאום ה' חומת‬ ‫אשסביב מבל שקביונ המקדט בעצטו ‪4‬‬ ‫השובת‬ ‫ל‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫פ‬

‫אליהו הנביא‬

‫תשובת שאלה הב' היא‪ ,‬כי בודאי אנחנו קרובים למלך העליון‬ ‫יותר מכל אוהקע עובדי אלילים‪ ,‬שהרי הקבוה עשהלישיאלשיהיו הלב‬ ‫של כ‪ 5‬העולם‪ .‬והםבין אוה"ע כמו הלב בין שאר אברי הגוף‪ ,‬שכל‬ ‫היותןתלוי בהלב‪ ,‬וכ‬ ‫ןגם ירושלים בתוך העולם היא כמו הלב בהגוף *‬ ‫ובמו שהלב הוא קרוב ומקושר יותרלמלךהעליון אשר בהגוף‪ .‬שהוא המוח‬ ‫טקור החכמה ביגה ודעת‪,‬כימן המוח נשפע אל הלב חכמה בינהודעת‪.‬‬ ‫~פיכך הלב הוט מרגישוסוכל יוהר סכל אכרי הנוף כל מיני צער וצרוה‬ ‫של הגוף‪ .‬וגם הלב הוא רך וענוג יותר מכל שאר אברי הגוף הרחוקים‬ ‫מן המוח‪ ,‬וכן ישראל בין אוה"ע‪ ,‬כיון שהם בבחינת ‪5‬ב של בל‬ ‫העולם * על כן הם קרובים ודבקים יותר למלך העליון ובעבור וה‬ ‫סוב‪5‬ים צער וצרות יוהר מכל אוה"ע עובדי אלילים הרחוקים מן מלך‬ ‫‪1‬‬

‫העליון ו‬

‫תשובת שאלה הנ' היא* כי סה שנאמר לישראל לאכול נבלה ומרפה‬ ‫שקצים ורמשים הוא ג*כ לבעבור זה שהם בבחינת לב‪ ,‬שהרי הלב בגוף‬ ‫אעפ"י שהוא רך וחלש הוא המלך והקיו‬ ‫ם של כל שאר אברי הגוף *‬ ‫מכל‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫והוא נומל לעצמו מזון היותר צח ונקי ומובחר מיני ה‪5‬יחות הנוף‪.‬‬ ‫שהוא הדם‪ ,‬אבל כל שאר האברים ניזונים משאר מיני הליחות של הגוף‬ ‫שיש בהם הרבה פמילה‪ ,‬ולפיכך נמצא לפעמים בשאר האברים נגעים‬ ‫וצרעת‪ ,‬מה שאיןכן בלב שאין בו כל מום‪,‬וכןישראל בחר איתם הקב"ה‬ ‫וקרבםאליו שיהיו הלב של כל העולם‪ .‬ובכן הםצהיכיםליזון רקבדברים‬ ‫‪ .‬ככהוב נעל ד)‬ ‫נקיים ומהורים זכים וצלולים‪ ,‬שלא יהיה בהם בל מום‬ ‫כלך יפה רעיתי ומום אין בך‬

‫‪.‬‬

‫(‪"1‬חכי תנ") רבי שמעון בריוחאי ברח מחטת נזירה המלכותלמדבר‬ ‫לוד ונגנז במערה הוא ור' אלעזר בנו‪ ,‬נעשה להם נם שהוציאה להם הארץ‬ ‫עץ חרוביןומעיין מים‪ ,‬והיו ניווניםמן החרובין ושתו אותן המים וא‪5‬יחו‬ ‫הנביא היה רגיל לבוא אצלם בכל יום ב' פעמים ולמר עמהם תורה ולא‬ ‫ידע איש מזה‪ ,‬וישבו שם י"ב שנים עד שמת הקיסר ובמלה הנזירה‬ ‫ויודיע אליהו הנביא להם שבטלה הנזירה ויצאו משם‪ ,‬פעם אחתנתעוררה‬ ‫שאלה כין החכמים של החבריא קדישא ואמרו‪ .‬הרי ידוע שהקללות‬ ‫שבתורת כהנים הן כנגד חורבן בית ראשין‪ .‬והקלרות יבמשנה תורה‬ ‫הן כנגד חורבן בית שנ"‪ ,‬ואנו מוצאים בקללטע שבתורת כהנים הבמחות‬‫של נחמה ואהבת הקב"ה לישראל‪ ,‬דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב ונו‬ ‫ובתיב ואף גמ זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאמתים וגו'‪ ,‬ובקללות‬ ‫שבמשנה תורה לא נמצאו בהן הבשחות ונחמות כלל‪ .‬ולאידעו החבריא‬ ‫קדישא מה להשיב על זה‪ ,‬ויכתוב רכי יוסי בר' יהודה מכתב לר'שמעון‬ ‫בר יוחאיויציעלפניו שאלה הזאת‪ ,‬וישי‬ ‫ח את הסכתכ ע*ייונה אחת*‬ ‫ותבוא‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪- - - -" -. / 4 " " 4‬‬ ‫‪- -.‬‬

‫אליהוהנביא‬

‫‪-‬‬

‫‪-//_-‬ק ‪/ ,‬‬

‫‪7‬‬

‫‪4‬‬

‫לב ‪68‬‬

‫ה ן ן ן ‪ / 7‬ן ‪ /‬ן ן ‪ /‬ן ‪ / /‬ן ן ק ן ן ‪ / /‬ן ‪ /‬ן ז ז ז ז ז ז ז ז ז‬

‫‪4‬‬

‫ז‬

‫והבוא היונה לפני ר'שמעין ותניח לפניו אה המכתב* כאשר הסהכל‬ ‫ר' שמעוו בתיך המכתב בבה הוא וגם ר' אלעזר בנו על פרירתו מן‬ ‫ימביייא ש?ו ‪ ,‬וגם ע? מה טלא נתגלה להם לפתור שאלהם אשר נבכו‬ ‫י וי מה יעשה הרור האחרון כאשר ישימו אל‬ ‫בה‪ ,‬בכה ר' שמעון ואמרו‬ ‫לבם שאלה הזאת ולא ידעו פהרונה‬ ‫‪ .‬הלא יפ‪3‬ו ח*ו ביאוש גדול‬ ‫‪ .‬בתוך כך‬ ‫בא אליהו הנביא לפניהם ואמר להם אשרי חלקכם שהקב'ה שלחני לשכך‬ ‫דמעוהיכם‪ ,‬כך אמר הקנ*ה כ? הבמחות ונחמות של ישראל נרמזות באותן‬ ‫הקל?ות‪ .‬כאב האוהב את בנו‪ .‬ואם בנו חטא‪ .‬הופם האב את הרצועה‬ ‫של מלקות בידו ונוהם ושואנ עליובקיליקילותשיחתכנולנזרים‪ .‬אבל באמה‬ ‫המנות הן קלות וברחמים רבים‬ ‫‪ .‬בוא וראה הקשהמן הק?לות שבתוב גם‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫בל חלי וכל מכה וגו'‪ ,‬יעלם‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫‪3‬‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫ע‬ ‫*‬ ‫השמדך *‬ ‫אלא יע)ם‪ .‬כלומר ה' המשרה שנינהו עליך יכבש ויכמה אוהן בנוקבא‬ ‫דההום רבה שלא יצאו ח'ו לחוץ‪ .‬עד הטמדך‬ ‫‪ .‬כלומר עד עולם‪ ,‬שהרי‬ ‫להשמיד את ישרא‪ 3‬חוואי אפשר לעילמ‪ .‬מהמת שנשבע הקכ"ה שלא‬ ‫יכרית את ישראל ‪3‬עולמי עו‪3‬מים‪ .‬רכהיבכן יעמוד ורעכם ושמכם ובתיב‬ ‫הי אני אם ימרו שמים ממעל וגו'‪ ,‬ובכן גם אותן הקללות תה‪.‬ינה נע?מות‬ ‫ומכומות לעולם ולא יצאו ח"ו לחוץ‪ .‬ובן נילה אליהו לר' שמעון עוד‬ ‫ברכות ונחמוה הנרמוות בפמיקי התוכהה‬ ‫‪ .‬ונם ני‪3‬הלו מוד גרול שבהפסוק‬ ‫ודעו חייךתלוים לךנ‪:‬נגד ופהדת לילה ויומם ולא האמין בחייך‪ .‬שם נרמו‬ ‫קץ הגאולה * אהרי כן כתב ר' שמעון תשובה על השאלה שנשלחהאליו‬ ‫ויתן את המכתבבפי היונה וישלחנה אל החברייא קדישא * ונעשה ביניהם‬ ‫שמחה גדולה ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫נסגסורין ‪ ),15‬הבא דבי אליהו ששה אלפים שנה יעמוד העולם‪ .‬שני‬ ‫אלפים תוהו‪ .‬שני אלפים תורה * שני אלפים‪"'/‬מות המשיח * ובעינותינו‬ ‫שרבו יצאו מהם מה שיצאו‪ .‬א'ל אליהו לרב יהורהאהיו של רב מלא‬ ‫החמיך * אין העולם נפי' כ‪5‬תי מסיסו פחות משמנים וחמשה יובלוה ‪ ,‬נסייט‬

‫ש‬ ‫‪,‬א‪8‬‬

‫ל‪56‬טס ‪1‬ר"ן סגס‪ .‬גמג‪ 6‬גכחסכ‪1‬ן ס‪,‬ס מוסיף ע‪ 5‬ס~מן ‪6‬סר כ‪5‬תי מסיח ע‪1‬ל ר'ןסטש‬ ‫וביובל האחרון בןדוד בא‪ .‬א*ל רביהודה בתחילתו של יובל או במופו‬ ‫‪ .‬נס‪ '.‬ס‪6‬ס י‪1‬נ‪5‬‬ ‫א*ל אינ‪,,‬ידע‪ .‬ועוד שאלו רב יהורה‪ .‬כלה או אינו כלה‬ ‫ס‪6‬הר‪1‬ן ס‪ 61‬סקן ‪6‬סר כ‪5‬ס‪ .‬סייגו סטכ"פ ‪ 65‬יתעככ סמסיח י‪1‬תר‪16 .‬סתיג‪ 1‬ג‪5‬ס‪.‬‬ ‫סייקו‬ ‫‪5‬סי‪1‬ת ס‪ 65‬יכ‪ 61‬י‪1‬ק‪ 6‬כוס סי‪1‬כ‪ 5‬ס‪6‬הר‪1‬ן ‪ 656‬סמן סיג‪ 5‬ס‪6‬מרון מס‪65‬ס‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪5‬‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כ‬ ‫'‬ ‫ח‬ ‫‪6‬‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫‪1‬‬ ‫ת‬ ‫‪6‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫א'ל‬ ‫ומן‬ ‫איני יודע‪ .‬רבאשי אמר‪.‬כך‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫אמר‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫‪.‬‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫פ‬ ‫צ‬ ‫ת‬ ‫* מן‬ ‫האחרון‬ ‫ווובל האחרון והלאה החכה לו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫(יומ‪ 6‬יעי) עוד אמר לו אליהו הנביא לרב יהודה אחיו ש? דב מלא‬ ‫ווצצד‪ .‬אהם מתמיהים ואומרים מפני מה עוד לא בא משיח* הרי העם‬

‫יום‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪64‬‬ ‫יום הכפורים הוא ונכעלו כמה בתולות בנהררעא‪ ,‬א"ל רב יהורה והקב'ה‬ ‫מה אומר לוה‪ .‬א"ל אליהו‪ .‬הקב"ה מלמד זכיה ואומר הרי היצר הרע‬ ‫‪4‬‬

‫‪ " / / " - -‬א ע ש א י י ל י י‪",4/‬ש"על‪,‬על_י"‪4‬‬

‫י " ‪4 4‬‬

‫‪ 4 /‬ה " ‪4 4‬‬

‫לפתח חטאה רובץ * עיד שאלו רב יהודה‪ ,‬והששן מה אתשר* אמר לו‬ ‫ם הכפורים אין רשוה להשטן לקטרג‪ .‬שאלו רבנן מנאלן זאת‪ .‬אמר‬ ‫ביי‬ ‫דמי בר חמא‪ .‬השם"ן בגימטריא שם"ר‪ .‬כי רק שם"רימי השנה יש לו‬ ‫‪ .‬וביום הכפוריםאין לו רשות להשמין ‪:‬‬ ‫רשוה להשמין‬ ‫*‬

‫(סכסדרין ‪5‬ח‪ ).‬ר' יהושע בן לוי מצא את אליהו הנביא שהיה עומר‬ ‫על פהח המערה של קבר ר'שמעון בר יוחאי‪ .‬שאלד' יהושע בן לוי את‬ ‫אליהו האזכה לבוא לעילם הבא‬ ‫‪ .‬א'ל אליהו אם ירצה ארון הוה‬ ‫וכיססכיגס סיתספפסס‪ ,‬א"ריהושעבןלוישנים ראיתי וקול שלשה שמעתי‬ ‫[כמס פלי‪6‬ותיס כמ‪6‬מר סזס כמוכן‪.‬וכול מס סס‪(6‬ייכ"‬ ‫ל ‪ 06‬יזכס (כו‪6‬‬ ‫‪6‬‬ ‫כ‬ ‫(טולס סכ‪ .6‬סיינו ‪ 06‬יזכס לכו‪ 6‬חי ‪3‬גופו (טעס ס ‪.‬כי סי' ת‪5‬פס‬ ‫ט( זס כלינויו‪ .‬וכן זכס כ‪6‬מת (כו‪ 6‬חיכגן טון כד‪6‬ית‪ 6‬כמסכת כתוכות‬ ‫(טז‪ .):‬ותס ס‪6‬מר כ' ר‪6‬יתי וקול ג' סמטתי‪.‬י"ל דר"ס ‪3‬ר יוח‪6‬י זכס‬ ‫(מדרנס גדו(ס כמו ס‪6‬כות סטתודיס מקכרס תייסכגופס כטת סר‪6‬וי (ז‪6‬ת‬ ‫ומתפ(ליס ט( יסוטת יסר‪6‬ל‪ .‬כמו‪ 63‬לטיל ס‪(6‬יסו סככי‪ 6‬רוחן ‪6‬תידיסס‬ ‫קודס סתפ(ס‪ .‬ויס נזס טכין טמוק ס‪6‬טפ"י סכסמתס (טטלס כטולס סטליון‪.‬‬ ‫מ"מ‪6‬ין מוטי(ס סס תפ(תס לטכיכי טולס סזס‪ .‬לי לסמסיך יסוטס טליסר‪6‬ל‬ ‫כטולס סזס‪5‬ריך סמתפל( (סמ‪ 65‬ג"כ כטולססזס‪ .‬וזסו טכין תפלת ס‪6‬כות‬ ‫כקכרס‪.‬וכן זכס רקכוי (מדרנס סז‪6‬ת‪ .‬וייוט סכל סמתפללכר‪6‬וי ססכיכס‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ככגרו‪ .‬כמוכ‪ 6‬כס"ס‪ .‬וככן מכלסכן סס‪6‬כותוכן גס רסכ"י כסטססטומדיס‬ ‫מקכרס (סתס(( כוד‪6‬י כ‪6‬ס סמס ססכינס (טמוד ככגדס‪ .‬וזס סטכין‬ ‫סססכיכס כ‪6‬ס טס ‪6‬ליסו לסיות כמטרס ס( רסכ"י כסטס סיטמוד מקכרו‬ ‫(סתפ(ל‪ .‬ור' יסוסטכן (וי סלין ררך פתח סמטרס ור‪6‬ס ;כיס‪.‬סיינו ;זכס‬ ‫לר‪6‬ות גס ‪6‬ת רסכ"י כמו סר‪6‬ס ‪6‬ת ‪6‬ליסו‪ .‬וסמט קול סלסס‪ .‬כי ‪6‬ת‬ ‫ססכעסטל(‪ 6‬יכול לר‪6‬ות רק סמט ‪5‬ת סקול‪ .‬וכוד‪6‬י סמט ריכ"ל ~סנ"‬ ‫סג‪6‬ו(ס‪ .‬וטזכ ס‪6‬לתיכף ‪6‬ת ‪6‬ליסו ‪6‬ימת ‪6‬תי מסיח‪ .‬ור‪5‬ס‬ ‫סדתפפת~מס סכמכס רפכ"י מן ססכיכס ט( תפ(תח‪:‬‬ ‫(‬ ‫‪ .‬א*ל‬ ‫אמר לו ר' יהושע בןלוי לאליהו אימת יבוא המשיח‬ ‫לך ושאל את המשיח‪ .‬שאל ריב"ל היכן הוא נמצא ומה המה מימניו‬ ‫אקל שהוא יושב אצל פתח שער העיר רומי בין עניים מנוגעים סובלי‬ ‫חליים‪ .‬וכולם מהירין ‪:‬ל הנגעים שלהם ביחר ומנקים אוהם‪ .‬אח'כ‬

‫אליהו‬

‫הובשים וקושרין את כולם ביחר‪ .‬ועל זה נצרך עה ארוך‬ ‫והמשיח מתיר כל נגע ונגע בלבד ומנקה אותה וחובשה תיבף‪.‬‬ ‫כדי שיהיה מוכן ומזומן בכ‪ 5‬רנע‪ .‬כי יחשוב פן יבוקש ברגע זו‬ ‫את ישראל‪ .‬ולא יהעכב בזמן חבישת כל הנגעי‬ ‫ם שלו *‬ ‫לגא~‬

‫‪6‬פסל‬

‫אליהו הנביא‬

‫ל‬

‫לג ‪65‬‬

‫ן‪6‬פמל סיסיכפו סס סו‪ 6‬ט‪ 5‬דלר סכתוכ ‪6‬ת‪65‬ס סחלכס וגו'‪ .‬ט‪65‬‬ ‫גתמ‪65‬ס ‪5‬ול ‪ 656‬תפולכנס ס‪ 5‬ילוס‪5‬יס‪ .‬וכן ‪5‬סיפוך ככתוכ וילר מיעקכ‬ ‫וס‪36‬ירסריר מפיר‪ .‬וגס מסתכן סכפיר לומי ‪ 65‬סיו מניותיס ‪6‬ת סעניהם‬ ‫ראזנוגטש ‪5‬כו‪ 6‬סעירס‪ .‬כרי ס‪ 65‬תפלח ס‪5‬רעת ע‪6 5‬הריס‪ .‬וע‪5‬כן סיו‬

‫תוכרחיס ‪5‬פ‪3‬ת מחון ‪5‬פתפ סער סעיר‪ .‬וסעוכריס וס‪3‬יס זרקו ‪5‬סס‬ ‫פרוטוה ‪5‬רקס‪ .‬וסתטיח ג"כ תגוגטוחו‪5‬ס *וכיון ססו‪ 53‬קמולין כעד כ‪55‬‬ ‫יטר‪ .56‬כמו סכסוכ וסן‪ 6‬מחו‪55‬מפסטיגו‪.‬ולז‪6‬ת יסיכתוכין טגייס כ‪56‬ס]‪.‬‬ ‫הלרר' יהושע בן לוי למקים ההוא‪ .‬ראה אה המשיח ואמר לו שלוםעליך‬ ‫‪ .‬א"להמשיונ‬ ‫‪ .‬א"ל שלום עליך בןלוי‪ .‬א"ל אימת יבוא האדון‬ ‫דבי ומורי‬ ‫‪ .‬חזר ר' יהושע בןלוי אצל אליהו‬ ‫‪ .‬שאל אותו אליהו‬ ‫היום‬ ‫‪ .‬מה אמר לך‬ ‫אמר‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫המש‬ ‫י ‪ ,‬א'ל אייהו א"כ הנפיח‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ן‬ ‫ב‬ ‫לו‬ ‫לי‬ ‫הבא‪,‬‬ ‫לך וואביך לעולם‬ ‫כיון שזכר גם אה שם אביך‪ .‬אמר ריב"ל הלא‬ ‫אמרלי רברי שקר שאמרלי כיהיום יבוא וכא בא‪ ,‬א"ל אליהו כך אמר‬ ‫לך (תס‪4‬ס‪5‬ס) היום אם בקולו תשמעו‪.‬‬ ‫(עייות פ'ח ת"ז) אאר יהושע מקובל אני מדבן יוחנן בן זכאי ששמע‬ ‫מדבו‪ .‬ורבו מרבו‪ .‬היכה למשהמפיני‪ .‬שאין אליהו הנביא בא לטמא‬ ‫‪ .‬ולקרב המרוחקין בזרוע‪.‬‬ ‫ולמהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע‬ ‫רבי יהורה אוטר לקרב אבל לא לרחק‪ .‬רבי שמעון אומר להשוית‬ ‫‪ .‬וחכמיםאומרימ לא לרחק ולא לקרב אלאלעשית שלוםבעולם‪.‬‬ ‫המחלוקת‬ ‫שצאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנכיא וגו' והשיב לב אבות‬ ‫עלבנים ולב בנים על אבותם‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫(פסיקת‪ 6‬רכתי) מה נאוו על ההרים רנלי מבשר בשעה שהקב"ה‬ ‫ם קורם שיבוא המשיח בא אליהו הנביא‬ ‫נואל את ישראל‪ ,‬שלשהיטי‬ ‫ועומד על הרי ישראל ובוכה ומסניר עליהם ואומר* הרי ארץ ישראל עד‬ ‫מתי אהם עימרים בארץ ציה ושממה * וקולו נשמע בכל העולם‪ .‬ואח"כ‬ ‫האמר בא שלום לעולמ‪ ,‬בא שלום לעולם שנאמר מה נאוו על ההרים‬ ‫‪ .‬ביום שני בא ועומד על הרי ישיאל ואומר‬ ‫רגלי טבשר טשמיע שלום‬ ‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫מבשר‬ ‫שנאמר‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫באה מובה לעולם באה‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ל‬ ‫*‬ ‫שלישי‬ ‫בא ועומד על הרי ישראל ואומר באתישיעה לעולם באת ישועה לעולם‪6‬‬ ‫שנאמר משמיעישועה אומרלציון מלך אלהיך‬

‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪.‬‬

‫(‪6‬כוורסס) על פי הממורה נראהכי בחמשה מקומות נכתב יעקוב‬ ‫מלא בוא"ו‪ .‬ובחמשה מקומות נכתב אליה חמר וא"ו‪ .‬והמעם כי יעקב‬ ‫אבינו תפש הוא"ו משמו של אליהו הנביא בתורת משבון‪ ,‬ער שיבוא עם‬ ‫משיח בן דוד המצתר בוא"ו מדות‪ .‬שנאמר במשיח ונחה עליו רוח ה'‬ ‫רוה הבמה ובינה‪ .‬רוחעצה‪ .‬וגבורה‪ .‬רוח דעת‪ .‬ויראת ה'י ואז יחויר‬

‫‪.‬‬

‫לש‬

‫אליווהנייא‬

‫‪46‬‬

‫‪5‬ו היא"ו ויהיה שמו של אליהו שלם * והמעם של א‪5‬יהו‪.‬סירי ‪54‬כר‬ ‫להיות ברבו‪ .‬בי רק אז יהיה שם הקב'ה ש‪5‬ם ובסאו שלם במדיה‬ ‫ביפינו אמן ‪:‬‬ ‫(סגזת‬ ‫מסרחג) מעם המנהנ לפתוח הדלה קודם אמההע ‪4,‬פוך‬ ‫חמהר‪ ,‬הואתסערלש‬ ‫ידרך הבתוב(מ‪"5‬כי ג) הנני שולח מלאבי ופנה הררך ‪5‬פמ‬ ‫ופתאום יבא א‪ 5‬היב‪5‬ו הארון אשר אתם מבקשים‪ .‬ום‪5‬אך הברית' אטר‬

‫אתם חפצים הנה בא וגו' האדון זה מלך המשיח‪ .‬מלאכי מלאך הברקע עה‬ ‫אליהו הנביא‪ ,‬הנה בא‪,‬הייפ שהוא יבוא קודם ביאת האדון המשיה אל‬ ‫היב‪5‬ו וכיון שהגאולהשיימה תלויה בביאת אליהו הנביא מקודם לבשד‬ ‫הגאולה לבן בליל פסח קודם אמירתשפוך חמתך שאנו מחמילים לבקט‬ ‫על הנאולה נוהגין לפתוח הדלת ולהוביר שמו של אליהו הנביא‬ ‫ש‬ ‫עלביאתו והדבור עם המעשה של פתיחת הד‪5‬תיועילו שניהם ‪5‬השרי‬ ‫ו‪5‬התפ~‬ ‫זאת בלבבנינו‪ .‬למעןידעו הסימן האםיתי שלביאת המשיח * בהיב‬ ‫מה נאוועל ההרים רג‪5‬י מבשד משמיע שלום מבשר פוב משמיע ישועה‬ ‫סמהרה בים'נו אמן‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫ועיו‬

‫‪1‬‬

‫ש‪__445‬שש‪4-4‬‬

‫גזף‪%‬זקכ‪14‬ם‪8‬‬

‫‪¢‬זל‪8í‬גגזקכ ‪%%‬גגגז*‪1‬ט ╞‪╨21╨1‬ג‪~21 14‬ד‪3‬זק‬

‫דלז‪╨8‬‬ ‫╨‬ ‫ז÷ד‪1‬ם╞; סז ד‪:‬כ‪(6 ñú4‬ג ‪ú‬ד‪5 ¢¢‬ףםז ╨ףזדו‪ 6":‬י‬ ‫ז‪:‬יל‪÷ú‬ז‪3‬ס‬ ‫זט‬ ‫‪3‬פ‬ ‫‪2‬ז‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ג‪ñ‬דג‪ñ ññú ¢ñ6 ñ‬ץ‪ú÷ú‬ג ‪¢ñ‬י‪╞ 'ñ‬י‪¢‬ג‬ ‫) ‪.‬ז‪úñ‬ץגגכ‬

‫םללףם"(‪í‬‬

‫‪6‬‬ ‫"‬ ‫ח‬ ‫‪ú‬דט"‬ ‫ה‬ ‫‪6‬ז╨‪ ñ‬ץ‬ ‫‪ú ñ ¢‬ץגכ ‪ú‬ף(‪36 . ñ‬‬ ‫י‪ñ‬‬ ‫‪ 5‬ח‪3¢ñ ñ ¢ñ‬‬ ‫ףג"ץ גם‪ñ ñ6‬יסי‬ ‫ז‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫‪ñ ñ‬ף‪ú ÷ñ‬ץדגדג‪6 ñ‬ח‪¢‬ג‪ñ3 ñ‬דד‪úñ ú‬ץ‪ú‬ג÷ג‪. ñ‬ז‪ú‬ף(‪ ñ‬ס‬ ‫‪6‬‬ ‫ג‬ ‫‪ñ ñ‬‬ ‫ס‬ ‫ז ‪3‬דזלח ‪ñ‬‬ ‫÷‬ ‫‪ñ‬ף(‪5 ñ‬ח‪ñ‬‬ ‫ז‬ ‫ך‬ ‫‪ . ñ‬זץ( ‪ññ‬ץ‪ñ÷ú‬‬ ‫י (‪úñ‬ףם ‪ú‬ף‪1 ñ5‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ז‬ ‫‬‫י‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫‪( ¢‬ךג‪3‬‬ ‫‪:ñ‬‬ ‫ג ‪(6ú‬ג‪ñ‬ז ‪ñ‬דיג‪ 6‬סיז‬ ‫‪ñ‬יףז‪¢‬ג‪6 ñ‬ח‪ñ ¢‬ףץ‪ ñ¢‬זגזי‪. ñ‬זי÷י(‬ ‫‪ññ ñ‬ג‪6‬‬ ‫‪á¢‬זכ ?‬ ‫ו‬ ‫ג ‪?ñ‬גךג‪ í‬קיג╨ז ק‪3‬קךי‪ í‬גחז‪ í‬ז‪╨ñ‬זכ‪ .‬ק÷ו ה‪á‬ל ד‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ה ץ?‪á‬ז╨╨ז‬ ‫ך‬ ‫כקההקךיל זטךה ‪?ñ‬ץ╨ג ╨‪¢‬ג‪9‬ה ג'ד╨ג *‪1‬י‪2%‬‬ ‫‪ó‬‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ד‪╨╞Σ‬ז‪ú‬ג╨ז ל‪ñ‬ל‪ú ú¢‬‬ ‫ו‬ ‫ם ק?ה כק?ה טך‪ó‬‬ ‫ז‬ ‫╨‬ ‫ך ק╨ץ ט‬ ‫ג‬ ‫?‬ ‫‪ú‬‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫‪á‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪í‬‬ ‫ו'‪ ó‬ךחל╨ז ו‪4‬ם הםו ‪╞:‬ז‪ Σ‬ל‪¢‬ץ "‬ ‫ג לטוזל'╨ג זך‪9‬וז‪á‬ז‪ñ‬גל‬ ‫?‬ ‫ךק‪¢á╨ ¢‬ז ץיג╨‬ ‫‪%‬‬ ‫ז ?╞ ‪9‬ו╞‪ .‬טךגה ךט╨גק ‪á‬פ‪¢‬זלג╨ז ד?‪ú‬ז‪ á‬ץ‬ ‫םז ?‪.¢‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ק‬ ‫ק╨‪ñ‬ג ‪%ñ‬ה ק‪ú‬ז‪á‬‬ ‫ל‪'?ñ‬ק‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫ו קך‪ó?9ñ‬‬ ‫‪÷ñ‬גט‬ ‫ם‬ ‫ד╨זט‪ í‬וגה ╨ו וםהג‪ íñ‬ל‬ ‫ק טץ╞ גלג‬ ‫ך‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ך‬ ‫ק‬ ‫ק‬ ‫ק"‪ñ‬ז‬ ‫ל ו╞‪╨ú‬ז ז‪á‬קלחל‪ó‬‬ ‫ק‪ ú‬ץך‪? ó‬קםךם‬ ‫ז‬ ‫╨‬ ‫ז‬ ‫ךהז‪ ó‬ק‪ñ‬ץגל וזלז‪ ú‬ז╨לל ג╨ז ‪ú‬ז‪╞÷ñ óú¢‬זקה ‪.‬ט‪¢9‬ל וג╨‪ó‬‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫ם‬ ‫?‬ ‫‪╨ ¢‬ץ‪á‬ז╞ וז‪óú‬‬ ‫‪9‬םח ץגם‪ í‬קלה~ג ךך'╞ ‪2‬ל‪¢ ú‬ז‪ í‬ך‬ ‫כקזל‪á%‬ז╞לג╨ז הק‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז ק‬ ‫?ם‪ á‬גך'‪¢*)¢╨* í‬קג ך‪ú‬זי╨‬ ‫‪.‬זךקזל ץ' ‪¢*ñ‬קג‬ ‫‪3‬ל‬ ‫ם ץ‬ ‫כ ╨╞זם קגץלז╞‬ ‫ז‬ ‫ם'‬ ‫‪* í‬‬ ‫‪1 í‬ג╞‬ ‫ם ‪4‬כ'‪ó‬‬ ‫ז?ג‪íñ‬‬ ‫‪9‬‬ ‫?‬ ‫ם‬ ‫*‬ ‫ל‬ ‫‪:‬‬ ‫ט‬ ‫' ‪'á‬ג‪í‬‬ ‫ה ק‪4‬ח‪? ¢ñ‬‬ ‫?'ג‪ñ í‬ל╞גק כ‪¢╞╨ñ‬ו ‪1ñ‬ה ?ג ‪4‬‬ ‫ם כ╞╨ז‪ñ‬ג‪ * íñ‬ג‪9‬‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫‪ í9?%‬זךל‪ ¢‬קל‪9‬ל ‪ñ‬םג ‪ñ‬ל‬ ‫‪ í9‬גקד' ל‪9‬ג‪,‬קז‪.‬‬ ‫‪í‬‬ ‫ך‬ ‫ק‬ ‫ט‬ ‫'‬ ‫לכק╨ז זךגכ‬ ‫ה ץ?ל‬ ‫‪í‬‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫‪%3‬ג╨ז‪ ú‬ו‪á‬זל'╨ז כ‪ñ‬ט‪4‬‬ ‫‪í‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫╨‬ ‫ם‬ ‫‪ú‬‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫‪á‬‬ ‫÷‬ ‫╨‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ג ‪╞áΣ3‬ם‪ú‬‬ ‫‪╞÷ñ‬זק‬ ‫"‪╨9‬‬ ‫?‪╨'1‬‬ ‫*‪9%‬ם‬ ‫‪╞4í‬זם‬ ‫? ╨ג'ךג‪╞÷ñ ó‬זקג‪ í‬ז╨ק?קה ╨‪╞╨ñ‬טו÷*ף'╨ג *ג?‪ñ‬כ‬ ‫ז‬ ‫╨‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫ך‬ ‫‪ñ‬םו ו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪í‬‬ ‫'‬ ‫ם‬ ‫*‬ ‫ק‪ñ‬ג╨ז ק‪3‬גךי‬ ‫‪¢ í‬חז‪ í‬טח╨זכ‬ ‫ם‬ ‫‪3‬‬ ‫ח‬ ‫‪í‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ך‬ ‫‪ñ‬‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫ו ק‪*? ú‬ם╞ל'╨ג‬ ‫╨‬ ‫╨'חז‪÷4. í'ñ‬םט‪ ú‬גכ‪9‬ט'‪ í‬ץטלכ‪á‬ג‪╨? ¢‬ג ‪ ú%‬ך‪ñ‬י‪ú‬‬ ‫?ה"÷ק╞'ל‪í‬‬ ‫╨‪ ?á‬ץ‪ í‬ך‪á‬זלג╨ז ‪╞÷ñ‬זק'‪ í‬ךזט‪íñ‬‬ ‫‪ ú‬ה‪¢á‬ג‪ú‬‬ ‫‪í‬‬ ‫ג‬ ‫╨‬ ‫ז‬ ‫טו‬ ‫ה‬ ‫ך‬ ‫?‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫ק‬ ‫‪.‬‬ ‫??‪ ÷ñ‬ה‪4 íú÷á á÷%‬ו"ק‬ ‫‪ó╨?¢‬‬ ‫‪ñ ó‬ל╞גקה '‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫זהז‪¢‬ל‬ ‫‪:‬‬ ‫‪í‬‬ ‫י‬ ‫ך‬ ‫ק‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫╞‬ ‫‪á‬‬ ‫ג‬ ‫╨‬ ‫'‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ק‬ ‫‪ó ó‬ג גה גזץ‪ó9‬‬ ‫‪ ¢‬ד‪9‬ה‬ ‫'‬ ‫‪ ó‬ז‬ ‫יז‬ ‫כ‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ק‬ ‫ג‬ ‫ך‪1‬גג‪ í‬פ╞'÷ג‪ í‬גל╞זק'‪ í‬ך‪4‬ק'‪í‬‬ ‫‪4á .‬קג‪╨ í‬ך‪% ó‬קג *קלג דו‪í¢‬‬ ‫ג‪9ó‬ג‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫פי÷‪í‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫ה ‪ .‬דיםץ‬ ‫יז÷‬

‫‪ñ‬סי÷ג‬

‫‪.‬‬

‫ג‬ ‫╨‬ ‫י‬

‫טי*‪¢‬‬

‫‪4‬םי*‪¢‬‬

‫כ‬

‫ק‪:‬י*‪¢‬‬

‫גסיפך‬

‫‪ñ‬‬ ‫'‬ ‫ט‬ ‫י‬

‫י‪ññ‬קך‬

‫גק‪ñ‬ג‪9‬ה ‪3‬פוכ םךיח‬ ‫‪ ó‬טל‪í‬‬ ‫╨ג÷ם*י‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫÷‬ ‫ק‬ ‫‪.‬זגלץכ ל╞זק‪ñ ú‬ק‪ í‬טק‪¢‬ו‪ 5‬ד‬ ‫‪ñ‬ד╞‬ ‫‪9‬קז╨╞‪ ú‬ג?‪ñ‬ץ‬ ‫ז ÷╞זק‪ú‬‬ ‫‪í‬‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫╨‬ ‫ץ‬ ‫‪ú‬‬ ‫╞‬ ‫╨‬ ‫‪9‬‬ ‫ץ‬ ‫ך‬ ‫ה‬ ‫÷‬ ‫‪á‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫קדג╨‪ 4‬קדקך‪í:‬‬ ‫זג‪ú‬זךג‪í‬‬ ‫╨ך‪ñ‬גז╨ג‪í‬‬ ‫דךי‬ ‫‪ í‬זד÷ה‬

‫ה╨לפוג‪í‬‬

‫לג‪ú‬ז‪ú‬‬

‫אליהו הנביא‬ ‫‪88‬‬ ‫נתט?טים בהם בכשראל‪ .‬שעומקים בהורהבכי ?ם תמיד טתוף‬ ‫צצרומתוף הדחק‪.‬וןיר גמהבעליגפ'םי;‪45‬סם ב‪2‬שראלששין‬ ‫‪8‬ף‪94‬ה*ןי‬ ‫אעדד זס‪4‬זיטיםשתעוכםמצ?יסםמעול‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫ס‪9‬לות‪2.‬טף גןמםקיגעיםע"י‬ ‫ם ‪2‬תירה ועו‪9‬קים גתורה‬ ‫יי‬ ‫םפטיי‪:‬טכינו"גשט‪2‬םזכיר גמהפמחיםוכ‪9‬העוכ'םיש‬ ‫ן מזונות‪ .‬ונוסנים קקרלמ‪2‬מכיםשכלמרו‬ ‫?סםו‪2‬שסטלש"'‬ ‫עםבגיסםתורה‪.‬זכור ג‪4‬הנ‪4‬ריםוךטן'ם‪ 5;:‬בהםבךשראלשאינם‬ ‫יודעיםגין‪:‬סיג‬ ‫ם ?שמאלם‬ ‫‪?.‬כור‬ ‫‪.‬ועומקים בתורהבכייום תמיר‬ ‫ג‪9‬ההניםיהנותןש בהםבכשרא‪ 5‬שסקגיטים וטןיסים‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫קגס'יתו?‪9‬תיטדןשא‪.‬ימח‪9‬ריםומפטןיםומצ*יםלישועתף בכל‬ ‫יום תמיר‪ :‬לסינו שבשסכם צריק טתה ‪ 2‬וסס'ר ו‪9‬ל מעשיף‪-‬‬

‫יסם‬ ‫טיא‬ ‫צי‬ ‫י‪9‬י‬ ‫יסם‬

‫?"מינה*טנא‪2‬פנו?לייף‪9‬יףסכגיםוחסכיףמגדילים על ‪3‬עף‬ ‫א ‪2‬ם צ‪5‬‬ ‫רחוטיףשאכיןצ‪9‬ף ג'תויראל משסימני *מי‬ ‫אומות העולם‬ ‫ףיהוןפףזטם ךמצאו ?זסהה‪4‬שים‪3‬שרים‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫"‬ ‫ק‬ ‫א‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫גע'ר טסת תשאלכי ממאתםו"ל"זף'מם* ג?הוי יא‬ ‫טשחיה בענור העקסה‪ .‬ואנחנו עמףי*שסאלסטקכקיםומשבחים‬

‫ימ‬

‫ן"י‬

‫וט?"ריםטת שסף ‪94‬ליים‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ה נש‪9‬ף‬ ‫יוןפ‪4‬כף‬ ‫"‬ ‫*‬ ‫פ‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫י‪ '2:‬צ‪9‬ףוזראי*זשישי‬ ‫ןךמקדש ?ע'ג'?יס‪9‬רייה‬ ‫ם ‪3‬ל‬ ‫צ‬ ‫טעשיסםממי‪4‬יםגש"יקה‪ .‬על אחת ‪3‬מה ןגמה שקךסםעיינו‬ ‫וטי"זף'מנף‪.‬גי עטףכשןטלמם קנינףטזר טעילם*שג"סר‬ ‫סלאהיא ל‪'4‬ףמגףהיא יןבעף ממטר‪2‬הננ'יאש'ת‬ ‫*‬

‫?יף‬

‫רך‪3‬ך‪2 .‬נאמרקירש‪2‬שכשיליי?אשית"בואהה‪:‬אבינ‪4‬שבשטכמ‬ ‫?כור מה ש‪3‬תספלנו‪9‬תורתף‪.‬י‬ ‫איןטהף אבות על בסים ובנים‬ ‫לאיומתן אבות‪ .‬ונאמרגן לא ‪2‬שא בעוןסטבכאב לא ךשא‬ ‫ןי‬ ‫גציןמגן*ע‬ ‫עירש"‬ ‫םסםרש‪5‬וםיאברו כעשראל מן סעולם‪ .‬תאבד‬ ‫תיןפףטןסעולם‬ ‫י ?לסעולם ןגף סקסיםגטשנה אם‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ז‬ ‫האיןןסףשסץ‪:‬לכינו ש‪3‬זטכם ‪3‬הבתלנו‬ ‫יןרייונה‬ ‫"יןתיכ‬ ‫ע‬ ‫סגרו?ה‪.‬טור ‪4‬ה‬ ‫ססס'אעסןף‪.‬ןשסי שחמםע‪5‬ניסנה‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫מןגהטשמים ?שרהרבולןם‪.‬אשייא‬ ‫עגין‪:‬טינד?זמאיו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ילס‪9‬ה ב‪9‬ה * ‪9‬מף זשפהמ‪9‬פ צלני‪9‬בהיגןכפגו?לו כס‪9‬יף‬ ‫ץךינו‪.‬וקייםע‪2‬ינו מהשסכטסף?נוןיטןן*לטן‪4‬יןט‪4‬ני‪"%‬שה‪.‬‬ ‫גיאיףמע‪45‬קבורילחסרלאש?ןייקגן‪*4‬שך'?עקז‪9‬ף ?סצל‬ ‫תוכפףוקטצןקלזפףנפס'ש?נונשי?הק‪2‬קהג‪%9‬ה‪'"9‬טשטן‪:‬‬ ‫*‬

‫*‬

‫יא‬

‫‪.‬‬

‫י"‬

‫‪ .‬ע ש ‪ ,‬י י ‪ " 4‬ל ‪ 4 4‬ע ‪ ,‬ן ן ‪ , ,‬יאליה הנביא‬

‫לה ‪6%‬‬

‫תהאעיחחנ‪59‬אינטונש‬ ‫מאמר‪*8"188 .‬ש"‪%"64‬ש‪%‬‬ ‫ע"י‪4‬א*פש‪"9‬צ‬

‫פתה אליהו‬ ‫עםפירושיפה ורחב‬

‫‪4‬‬ ‫*‬ ‫"‬ ‫ן‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫(‬ ‫"‬ ‫(‬ ‫"‬ ‫ש‬ ‫‪4‬‬ ‫ו‬ ‫")‪*:[")4‬גל‬

‫נלקט מן מפרי נרולי המקובלים בהרחבת הביאור ובדומפת‬ ‫נופך משלי כאשר חנני יוצרי ובוראי‪.‬‬

‫הקמזיהודהיודלכטה"רישראליצחק'"‪5‬יאזענגשינ‪.‬‬ ‫מלפנים רב בקאק טארלא וכעת חונה בק"ק לארז*‬ ‫טחבר הספרים יך‪4‬וך‪ 2‬נדריבם‪ ,‬שערי זהר תורה‪.‬‬

‫‪18‬נ"מ___‬

‫האפק אאנ‪59‬אינטרנט‬

‫שו‪ 6‬א‪6‬ש‪4‬ש‪8‬שש‪6‬א‪.‬שחאש‬

‫ע"יחיי‪8‬‬ ‫פש‪"9‬י‬

‫אליוודצניא‬

‫‪91 6‬‬

‫מאמךאליהוהנביאבהכמת הקבלה‪.‬‬

‫*מח"לף"ויט‪-‬רמ‪1‬גטיןיש‪4‬ףייאמישא‪4‬חי?ווחא‪,‬ף‬ ‫‪1‬‬

‫אור צח‬

‫זח הניאוראורצחיאיר אור בהיר וצחעל המאמרפןרצח‬ ‫אליהו *יהוא נלקמ מן ספרי גרולי המקובלים‬ ‫‪ .‬הלא המה‬ ‫שפררמ רמונים" "הדרת טלך" חשפע פל" ומידור חב"ד של‬ ‫הרב בעל התניא זצוקלה"ה ובעזרת צורי וקוני הרחבהי‬ ‫דבריהם הקדושים בלשון קל וצח ובהומפת נופך ממה שחנני‬ ‫השי"ת ברוזח‪ .‬כדישיהי' נקל יותר להמעי*ןלהביןדברים‬ ‫חקדושים העוטדים ברומו של עולם והם ימודי האמונה‬ ‫אשר בלעדם יבלה האדם שנותיו בבחינת קפנות המוחין‬ ‫אשר לאירעביןימינו לשטאלו בענין העבודה הזאת אשר‬ ‫נתן הקב"ה לנו‪ .‬מה היא * למה היא‬ ‫‪ .‬ולמי היא‪ .‬ואשרי‬ ‫לאדם אשר ישמור רברים האלה בלבו ויהבונן חמדי ה'‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫ז אליהו ואמר‪~ .‬יסו סנני‪ 6‬לטונ כוון ‪5‬נ‪6‬ל נת‪6‬תר טזס‬ ‫טשרזו‬ ‫כקי‪5‬ור גתרןריכ גופי סחכתסזכס‬ ‫י‪6‬לסית טנקר‪6‬ת חכתת סקכלס‪.‬‬ ‫חי‪%‬עכיןאין ‪%‬ף נ‪6‬חוותו ספ‪0‬ועועניןס‪56‬ילות‪.‬וגסכי‪6‬ר געקט‪5‬תות‬ ‫ח‪5‬יס וטעס ס‪56‬ל‪64‬ותגין סספירות וסכרחתט‪ .‬וסנס ‪6‬תל רבוןעלמין‬ ‫ססעס נ‪%‬אין מוף‪ .‬וקל‪6‬ו רנוןעלתין‪.‬כי סו‪ 6‬ר‪5‬ס לוכל כענין סעולס‬ ‫אש~‪5‬וחו‪5 ,‬כן קר‪ 6‬לא"םרכון עלתין‪ .‬ועוד ‪0‬רכוןע‪5‬תין כ‪ 61‬כתו חחויכ‬ ‫ת‪5‬י‪6‬ות סנכר‪6‬יסיכיר ט‪6‬דסויכו‪6‬לידי סחלטס סי‪0‬‬ ‫סתמ*ת *כי‬ ‫ס‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫‪6‬‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫‪5‬‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫מלתין‬ ‫ס‪6‬רז‬ ‫לע‪51‬ס נחסיג‪ ,‬ולכן ‪0‬יס"‬ ‫כח‪5‬ח סו‪ 6‬ופירו‪0‬ו ‪0‬רכון עלתין ‪6‬תס סו‪ 6‬תחויכ סת‪5‬י‪6‬ות‪.‬כי ‪6‬נ"ת‬ ‫"אןט על נחיגת סגג'לס‪.‬וסו"‪ 6‬תולס ע‪ 5‬נחי' סנסתל‪ .‬כלחר טת‪5‬רכחי'‬ ‫עגלט תוכן ‪0‬כחיגת סנסתר סו‪ 6‬תחויכ סת‪5‬י‪6‬ות‪ .‬ו‪6‬טפ"י ‪ 6100‬נמתר‬ ‫ת ס‪0‬כל ת‪5‬ד ע‪5‬תותו ‪6 ,‬כל ת‪5‬ד סנכר‪6‬יס וסמתדרותסעילס כחכמס‬ ‫יי‪0‬ג‬ ‫ת‪6‬ד‪ .‬טןע וגנ‪5‬ס ‪%‬וכייס ננוס תעלכל גנוסיס סתחדט כטוכו‬ ‫ככא‬ ‫ל~טעיו ת"כ‪.‬כ‪6‬ילוסו‪ 6‬ככחינת‪6‬תרי לגוכח‪.‬וץד ולא בחושב‬ ‫נפ‬ ‫ןת(עףנע‬ ‫ן טעס ‪0‬עורג‪ 5‬כפי כע‪5‬י ס‪6‬שגם כ‪6‬תלס‪6 .‬חו ‪ 651‬כ‪6‬חו ס ‪.‬‬ ‫"םיכ‬ ‫סי‪6 0‬‬ ‫‪"8‬היעכיג‪5‬תין ‪6‬חו סתגויכ‪6‬יוס ח‪0‬נון ‪ 50‬וכריס סנת‪65‬יסכעי‬ ‫סכרהם‬

‫תתי‬

‫אלקקו הנביא‬

‫‪?8‬‬

‫‪.‬ין‬ ‫נל מהוסין י‬

‫הףא ‪2‬ילאה של כל איהשין מהימא עף‬ ‫תפישאבף ‪4‬לל שנמהוא דאפיקת ‪2‬שרמקינין רקךינן‬

‫טטיוה‬

‫*‬

‫‪.‬‬

‫אור צח‬

‫להון‬

‫חנריס רניס סדומיס(ו‪6 .‬ל‪ 6‬קסקווס ס‪ 61‬סר‪06‬ון וסכ‪6 6‬חריו מכוגס כ‪0‬ס‬ ‫סכי‪.‬ויט עיך למספר ס‪6‬חד עס מספר סכ' ו‪6‬פי(ו ‪(0‬טס מספר ר)ןכו‪.6‬‬ ‫לפי ‪0‬מ‪5‬י‪16‬ת מספר סרכ‪ 61‬כ‪ 6‬מ‪5‬ירוף חלקיס קעכיס מספר ‪6‬חד ‪6‬חד‪.‬‬ ‫מס ‪60‬יןכן כרכון ע(נוין ‪0‬סו‪6 6‬חד ‪61‬ין‪0‬כי ‪3‬דומסלו‪ .‬ו‪6‬ף גס‪6‬ין עלוך‬ ‫גו כגג עס כנגות סס‪0‬תג‪0‬גות ‪0‬נ כג סעוגמות‪.‬כי חעגו‪3‬גיר תפיסס‬ ‫וסלכ‪0‬ס כ‪6 .%‬ף ל‪ 6‬כדמיון ס(כ‪0‬ת סרוחכיות כג‪0‬מיות‪.‬כי כל סס‪0‬תל‪0‬לווש‬ ‫טל יכ‪ 61‬רככות סעו(מותי‪56‬ילות כרי‪6‬סילירס ע‪0‬יס ככר‪ 16‬רקמן‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ן חסותו מו‪0‬גלכו כלל‪5 .‬ל‪6‬‬ ‫וס‪6‬רס כעלמ‪ 6‬נו‪16‬ל סעלנניות ‪0‬ל סא"ם‪"0‬י‬ ‫טנו סכווכס ‪0‬ל "‪6‬חך" ס‪ 61‬ע( ‪5‬ד ס‪0‬לילס‪0 .‬ס‪6 61‬סך כערך כזס ט‪6‬ץ‬ ‫ת ס‪ 61‬חד ‪1‬ל‪ 6‬כחוטכן‪ .‬פירו‪60 0‬ין *‪6‬חד*‬ ‫טכי כערכו (סמ‪0‬י( (ו‪ .‬וזסו"ג‬ ‫סזס יכ‪1‬ל (ככום כטוס חטכון ‪0‬כעו(ס‪.‬יעןכי‪6‬ין‪0‬כי לו‪16 .‬יתכ‪6‬ר‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ק‬ ‫כ‬ ‫ט‪6‬ין ‪6.‬חי‬ ‫" סזס כמו ס‪6‬חך ‪6 (0‬יזס ח‪0‬כון ‪0‬כע‪1‬לס‪.‬כי גכל ח‪0‬כק‬ ‫סכעו(ס מ‪31‬ן מעלמו נמו‪0‬כל סר‪06‬ון טמספר ס‪6‬חד ס‪ 61‬מספר סמיכמש‬ ‫ט‪3‬זס סח‪0‬כון‪601 .‬ר סמספריס סכזס סח‪0‬כ‪1‬ן‪.‬סס סמרוכיס‪6 .‬כל ס‪6‬חד ‪0‬ל‬ ‫סרכוןע(מין כספוך סו‪ .6‬סזס ה‪6‬חד ;‪ 51.‬סנזספר סמרוכס כגד כל רני‬ ‫סמספריס סמרו‪3‬יס ‪6‬טר ככ(מיכי סח‪0‬כגות ‪0‬כעולס‪.‬כי כל סכרי‪6‬ס עם‬ ‫לכ‪ 61‬רככות סעו(מות ‪6‬טר ‪3‬ס סי‪ 6‬המיעוט כגד זס ס‪6‬חד‪.‬וסכל (עומהש‬ ‫כערךטפס‪6‬חתכגדיסס‪16‬קיכום‪ .‬אנת הואעילאהעלכלעילאיןםתיטש‬ ‫ן פירוט עליון ע(כל סעליוכיס ס‪0 61‬סא"ם כקר‪ 6‬עלת כל‬ ‫על כל מתימי‬ ‫הע(ות וסכת כל' סס‪3‬ותכי כ(ס ע(ו(יס גנכ?כ‪ .1‬ס‪ 61‬המ‪6‬ליל וסמס ג‪56‬לש‪.‬‬ ‫ומפכי ק‪6‬מר ‪6‬כ"ת ‪1‬על‪"6‬ס‪0 .‬כ‪ 3‬זס מורס סיותו כתפם כמקוס הוו‪0‬ג‬ ‫כמסותו‪.‬כי ‪6‬כ"ת מורס‪6‬יזס מסות‪ .‬ועיל‪"6‬ס מורס על סימן סמקוס‪61.‬ין‬ ‫מן סמווה ס‪(6‬ס‪63‬לוס‪.‬כי ‪6‬יככו כתפם כמקזס ‪61‬ין מסותו מוקנ כ(ל‪ ,‬לזס‬ ‫‪6‬מר סתימ‪ 6‬עלכל סתיועין‪ .‬לסורותט‪6‬ין (עכיןמקוס‪0‬וס‪0‬ייכות‪6‬ליו ח*ו‪.‬‬ ‫כי"פי(‬ ‫ו כערך ססתימין ה‪ 61‬טמיר וכעלס ‪6‬ליסס ‪60‬יןמ‪0‬יגין ‪ 13‬כלל‪.‬הכל‬ ‫סספירות סעליוכות וכ( ס‪0‬כליס סכפרדיס סן ‪3‬ערכו ככע(י גוף לרוכ סעלמו‬ ‫וסתינותו מסס‪.‬לית מחשבה ת?ימא בך כלל סגווכס ‪3‬זס ‪0‬סנס‬ ‫ססעכעיס סרומכיס יכו(יט לסיות מו‪0‬ג כמח‪0‬כס‪6 .‬כל ‪3‬הא"ם ‪6‬פילו תפיסס‬ ‫מועטת כמח‪0‬כס‪6‬ין ‪ 13‬כ(ל ח"ו‪ ,‬כי נס כחסרוחגי סל סמחקכס סו‪6‬כהג‬ ‫ד‪3‬ר ג‪0‬מי לעומת סרוחגיות ‪0‬ל מסחם סא"ם ‪"3‬ס‪ .‬אנת הוא ראפיקת‬ ‫עשר תקונין ‪6‬חר ‪0‬ספ(יג כמע(ות סמ‪56‬י( כמ(ופ קלרות סתחע לרכר‬ ‫כעכין ס‪(456‬ות ‪0‬סא"ם ס‪56‬יל ע‪0‬רס כ‪56‬ליס טגר‪,‬ר‪6‬ק תיקוכין‪ .‬מפר סיט‬ ‫גסס פקון סכח וסגכורס סכ(תי פכליתות קל סמ‪6‬ליל‪ .‬מעעס כעליוי‬ ‫חמג‪:‬והס‬

‫אליהו הבביא‬

‫" ה ש ע ל‬

‫לז ‪98‬‬

‫" א א " א א א א ע ן " י י ש א " ‪- 4 1‬‬

‫להון עשרקפירן לשנסגא (נ"אלשנטלא)‪9‬הין?‪:‬טיןטמיטין דלא‬ ‫שמןלןו?‪1‬טיןי"ןש‪*11‬י‪9‬הוושפ‪9‬טישתמבנינ)טא‪ .‬היא‬

‫‪-‬‬

‫דקשקי"‬ ‫ואנ‬

‫אור צח‬

‫י ההגלות כחו וגכורהו (כרו‪ 8‬עולמות‬ ‫‪5‬מ‪5‬עוהט רוק‪6‬יכולהנו‪6‬ליל לכ‪(51‬יי‬ ‫וגכר‪5‬יס כעלי גכול‪ .‬וכן גס (מגין סספעת הספע הן העסר ספירות‬ ‫כיו המ‪56‬יל ככליס כיו ה‪6‬ומן להקן כסס כל פעולוהיו‪ .‬וסן תקון העולס‬ ‫מטעס סעליון תהיה הגהגת סעולמוה‪1 .‬סמ‪56‬יל יוכל עליון צססתתר‬ ‫ול‪5‬מ‪5‬ס"ו‬ ‫ר הספע‪ .‬כ‪16‬פןסיוכלו העולמות לקכ( סספעת ‪6‬ורו כמוסו‪5‬מלוס‬ ‫פל‪ 6‬יהכט(ו ממ‪61‬והן‪.‬וקרינןלהון עשר ספירן פירום ססעסרההיקונין‬ ‫ס‪6‬לה ‪6‬גחנו קור‪6‬יס ‪6‬ותן ‪3‬סס ספירות‪ .‬מלסון ספילוה‪6‬יס‪ .‬וסטעסמפכי‬ ‫םכהן מ‪6‬יר ‪6‬ור סא'ם‪ .‬וע( ירי ‪6‬מלעוהן כספע ה‪6‬רסלכל העי(נווה ולכל‬ ‫סככר‪6‬יס הכגליס וסגע(מיס ככל רגע ורגע לסיוהן חייס וקיימיס‪ .‬לאנהנא‬ ‫[לאנהרא] בהון עלמין מתימין דלא אתנלין ועלמין דאהנלין יורס‬ ‫‪3‬זס כי טעס ‪6‬לילוה העמרה תיקונין סו‪ 6‬כרי טסא"ם י‪6‬יר כהן ה‪6‬רתו‬ ‫ויגסיג ויחיה עלידי ‪6‬מלעוהן עי(מות העליוניס הגסחריס ועולמות התההוניס‬ ‫סגגליס‪.‬כי ‪06‬ל‪ 6‬היו סספירוח ל‪ 6‬סיו סעו(מות ‪3‬כח לקכ( ספע ה‪6‬ית‬ ‫סא"ם כ"ה לרוכ רוממותו וגדלותו‪ .‬וסיו מהכטלין כמ‪5‬י‪16‬תן‪ .‬כננ‪ 65‬סעעס‬ ‫‪55‬ילוה סע"ס הו‪ 6‬מפגיסני מניגיס סכמעט הסענין ‪6‬חר‪06 .‬חפני טר‪5‬ס‬ ‫סא"ם לכו‪6‬ליוי התגלות כח מלכוהו ככחינה נחוה ררג‪( 6‬ה‪56‬יל ולכרו‪5‬‬ ‫ולי‪5‬ור ו(עסוס רככות עו(מות עס נכר‪6‬יס כעלי גכול וגסמייס‪ .‬ו‪6‬ס מפר‬ ‫קרלס סא"מ לססהיר וללמלס ‪6‬ורו סגו‪1‬ל ככויסיוכלו כ( סעולמוה עס כ‪5‬‬ ‫סגכר‪'6‬ס הגמל‪5‬יס ‪3‬סס ‪6‬פי(ויהגכר‪6‬יס הגסמייסלקכל תמיר ‪6‬ורו והספעתו‬ ‫‪3‬נודה גמ‪15‬ס וגכול כל ‪6‬חר לפי כחו ומררגתו ‪1‬ל‪ 5‬יתכטלו כמלי‪6‬והן‪.‬‬ ‫ובהון אתכמיאת מבני נשא יכ‪6‬ר כזה עוד תיקון ‪6‬חד סנעסס ע*י‬ ‫סטמר ספירות סנקר‪6‬ין תיקונין‪ .‬וסו‪ 6‬סחס (‪ 6‬ס" מתלכם ס‪6‬רה ‪6‬ור‬ ‫סא"ם כסספירות‪ .‬כרמיון כח הגסכנה סננה(כם ומהפסט כפנעויות ‪6‬כרי‬ ‫סגוף‪6 .‬ז ממי(‪ 6‬היה כן כעולס העסיה סהיה מתגלס ס‪6‬רת ‪6‬ור סא*ם‬ ‫‪3‬לי‪ -‬לכוק‪ .‬ונסלעיני התרס הגסמי היה מהגלה ‪6‬ותס ה‪6‬רה‪ 161 .‬ל‪ 6‬היס‬ ‫כ‪6‬פטרות סתתקייס הגסמה כגוף הנסמי כר‪6‬יתס גועס זיו ‪6‬ותס סס‪6‬רס‪.‬‬ ‫גמם"ככי (‪ 6‬יר‪6‬גי ה‪6‬רס וחיע ‪5‬כלכיון ס‪6‬ותס הה‪5‬רס מתלכסת‬ ‫סספירות‪ ,‬גהכסית ‪6‬והה הס‪5‬רהמן ה‪5‬נסיססגסמייס ויכוליס להתקיהם‬ ‫‪3‬עולס‪ .‬ומה‬ ‫עי"סכתוכ ‪61‬תה מחיס ‪6‬ח כ(ס‪.‬וכן מה סכהיכ ומלכותו כסל‬ ‫טסלס‪ .‬סכל נעסס נססתר‪ .‬ךאנת הוא דקשיר לוו ומיחד לוןי"(‬ ‫ס‪6‬עפ*י סכל ספירס פועלתפעולס ‪6‬חרה‪ 36‬תטעה ח"ו לומרסיססתפרדוה‬ ‫כיגשן‪6 .‬ל‪ 6‬סכל הפעולוה ממקור ‪5‬חר גוכעות‪ .‬והו‪ 6‬כח ס‪"14‬ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫נפנימיותן‪ .‬כמו כגוה ה‪6‬וס סכל ‪6‬כר מיוחר לפעו(ה‪6‬יז‪,‬יה‪ .‬וכל ספכמלונן‬ ‫כוכעות‬

‫תי‬

‫‪4‬ד‬

‫ייו‬

‫אייהך הנכיא‬

‫ה"שי יק"ד‬ ‫ו*‬ ‫יטאורט‪4‬ריש חדטן‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫‪4‬‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫‪.‬ואעין‬ ‫ישוריש ‪3‬ף‬ ‫סכרי"טטליו ‪2‬שרט*ירןשמסשיבליהושט‬ ‫עשר‬

‫אור צח‬ ‫*כשהתן כח ‪6‬חר ‪0‬סו‪ 6‬כח סכ‪0‬תס סתתפ‪0‬ט כפכיתטה כל‬ ‫עום ס‪6‬תל כפל ל‪0‬ון ק‪0‬י"ר ותיח"ר‪ .‬ירתז כזס ‪6‬ל כ'תיכי רכיקוה סי‪0‬‬ ‫שו‪4‬מפירוה‪ .‬ס‪6‬הר ס‪61‬עכין סתק‪0‬רוה ‪0‬יטלסן‪6‬לו עס ‪6‬לס(סיוהן תתוצות‬ ‫‪6 %‬חת תנלן‪ .‬וס‪0‬כי סו‪ 6‬עכין סיחוך ‪0‬ל זינ תכחיכת ת‪0‬פיע ותקנל כוי‬ ‫‪4‬ממ‪0‬יך עי"ז ‪6‬ת ‪6‬ור סא"ם ני*‪0‬תל‪0‬לות תטס מ‬ ‫כלטסס‪ .‬ער סגכר‪6‬יס סג‪0‬נדיס‬ ‫וסספליס לסחיוהס‪ .‬כמ‪"0‬כ ו‪6‬הס תחיס ‪6‬ה ‪ .‬ותחו‪ 0‬כטוכו ככ"י‬ ‫שמיו תע‪0‬ס כר‪05‬יה‪.‬ועכין סיחור ‪0‬לזיוג‪6‬יכו ‪5‬ורק ‪6‬ל‪ 6‬כד' מ‪6‬ירוה ‪0‬סן‬ ‫ובמט וכיכס ‪1‬נקר‪16‬ת ‪ 636‬ו‪6‬עו‪ .6‬וגס נחפ‪6‬רת ותלכוה סכקר‪16‬ה כר‪6‬‬ ‫גיה‪ 16 6‬זעיר גוקכיס‪1 .‬על ‪5‬לס סר' מפירות רעזזוה סו' ‪6‬וטות סל‬ ‫שטס סוי"ס כ"ס‪ .‬וכל ספירס ת‪5‬לס סר' ספירוה סי‪0 6‬יי‪ 0‬לעולס תל‪5‬‬ ‫‪4‬םלס ‪0‬סן סר' עולתוה‪56 .‬ילוה‪ .‬כרי‪6‬ס‪ .‬י‪5‬ירס‪ .‬ע‪0‬יס‪6 .‬כ‪ 6‬כע‪0‬ס ‪10‬ר‪0‬‬ ‫‪6‬עעס ס‪56‬ילות‪6 .‬ית‪0 6‬ור‪ 0‬לעולס סכרי‪6‬ס‪ .‬זעיר ‪0‬ור‪( 0‬ע‪1‬לססעיי‬ ‫ס‪.‬‬ ‫חלכוה ‪0‬ור‪ 0‬לעולס סע‪0‬יס‪ .‬וככ( עולס ועולס ש כפרטיוה‬ ‫מפירות‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫ע‬ ‫שטחווה‪ .‬כת‪0 65‬סעסר מפירוה ‪0‬ל עו(ס ס‪56‬ילוה סן ככחי' זכר‪ .‬עטר‬ ‫ספירות ‪0‬ל עו(ס סכרי‪6‬ססן ככחי' כקכס‪ .‬ע‪0‬ר מפירות ‪0‬ל עולססעיס‬ ‫ק כנחי' זכר‪ .‬וע‪0‬ר ספירוה ‪ (0‬עולס סע‪0‬שסן ככח" כקכס‪ .‬ו‪6‬לססי'‬ ‫ש‪11‬הות ‪0‬סן ככלל כ'תיכי זיווגיס י‪0‬לסס עהר ר' עכיכיס ‪0‬סס זס לתטס‬ ‫*שס‪ .‬סל‪ 6‬סתס‪0 .‬כל ותח‪0‬כס‪ .‬קול ורכור‪ .‬וכתו לת‪0‬ל כתק* כו"ר‬ ‫‪0‬נסתהו סופיעס כתוחו ‪0‬כל סטוכ‬ ‫י לעסוה כ‪5‬ר סיכלו גן גחתר‪ .‬ואם‬ ‫ל‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ל תיכפ תופיע כלכ סתלך‪ .‬ועי"ז‬ ‫אעיכ‬ ‫כח סתח‪0‬כס‪ .‬וכס סלכמכין‬ ‫כפרסיום לפי ערך חתרה סלנ נ‪6‬יזו מקוס ‪0‬יסי'סגן‪ .‬וגרלו ורוחכו‪.‬‬ ‫ות‪6‬חס ע‪5‬יסיכעע‪ .‬וסלי זס זיוג"ח‬ ‫ר ‪0‬ל "כתס וכעס‪.‬וסייכו ססכל עם‬ ‫סתחסכס‪6 .‬חקכ ‪5‬ריך סתלךליהן פקורהו כרכר ס~ס לעכריו‪ .‬ונ‪5‬רך ‪6‬ס‬ ‫סי‬ ‫ד‪0‬גי כחות‪.‬וסןסקיל עס סריכור‪ .‬וסייכו זיוג ס‪0‬כי‪ .‬ונוכ‪0‬רי ‪6‬חזס‬ ‫(‬ ‫‪0‬‬ ‫ת‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫'‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫סקכ"ס תס סו‪ 6‬סעכין ‪0‬ל כללוה‬ ‫‪3‬תלך תלכי‬ ‫‪36‬אלסכין‬ ‫שר' עולתוה ‪6‬כי"ע‪0 .‬סס ר' כחעוה זס לתטס תזס‪ .‬חכתס וכיכס סיש‬ ‫‪0‬כל ותח‪0‬כס‪ .‬הפ‪6‬רה ותלכום סיעו קול ודיכור‪ .‬וכתו ‪60‬לל סתל כו'ר‬ ‫יע‪0‬ין כ'זיווגין ס‪6‬לס עי"ז ‪0‬כ‪0‬תהו סופיעס כתוחו ‪6‬ולסכ(י לרכר סזס‪.‬כן‬ ‫שגת‪0‬לכסמפירום וסעולנוות ‪0‬סכ'תעי רכקוה‪00‬ייך כסס‪ .‬וסו‪ 6‬ססהק‪0‬רות‬ ‫‪(0‬סןלסיוחן תתוזגוה ‪6‬לו ת‪(6‬ס‪.‬ונס ססהיחרות ‪0‬לססכעכין זיוג ‪ 30‬ת‪0‬פהצ‬ ‫שוקכל‪ .‬סכל כע‪0‬ס ע*י‪6‬כ"ת סו"‪ .6‬סייכו ע"י סגיל‪1‬י וסס‪6‬רס סכ‪6‬ס תן ‪6‬ור‬ ‫יאזם לסופיע כפכיתיוה סמפירוה‪.‬כי סו‪ 6‬לסספירוה ככסתה‪ 6‬לגופ‪ .6‬כתו‬ ‫‪0‬גיכר כזס סת‪6‬תר ‪6‬ח‪-‬כ‪ .‬ובגין דאנת מלנאו כל מאן דאפריש תר‬ ‫פןחבריה מאלין עשר מפירן אההשב ליה כאלו אפריש בך‪.‬‬ ‫‪6‬כל ‪61‬כר‪,‬‬

‫פ'רא‬

‫ח‬ ‫וז‪ ¢‬פ‬

‫ם‬ ‫י‬ ‫‪ñ‬‬

‫ח‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫╨ ‪90ñ‬ח‪ú‬‬ ‫‪ñ‬חכה ‪ñ‬‬ ‫‪¢9‬ק‬ ‫ז‬ ‫ס‬ ‫קילםז‪ú‬ג‪ñ‬כ ג‪5í‬ץז‪ Σ ú‬ל‬ ‫לל÷ז‪¢‬‬ ‫כ‬ ‫ך‬ ‫ם‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ג‬ ‫‪1.‬ך‪6 ú¢6ñ 6‬‬ ‫ם‬ ‫‪%‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫‪ñ ¢‬ו"‪╨ñ í‬זזףגף ╨ף╨גלגזחכ זלחםי‪ñ3 í‬‬ ‫╞יגג‪¢ñ3 ú‬ח ‪6‬ח╞ ‪5 .‬ץ‪5ññ ñú‬ם‪ñ÷ ñ‬ז‪ ñ¢‬זזיז÷‪ñ‬‬ ‫╨ל‪65‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫‪6‬ג‪ññ ¢‬ל‪3 í‬ףםלץ‪╨ññ ú‬ז‪í‬יףם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪÷ñ‬לז‪3 ñ¢‬דחם‪5 ú‬‬ ‫‪÷3‬‬ ‫‪.‬לגז‬ ‫‪ñ‬ו"‪í‬‬ ‫ףד‪ñ‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬ק ‪ñ%ñ‬י‪ñ‬םה‪╨ñú3‬ז‪ ñ¢‬ףג‪¢‬זט ╨גכ ‪ññ‬ףגז‪ ú‬זלזדף ‪ñ‬סזזזדז‪ú‬כ גח‪ 3ñ‬ם‬ ‫ל‪"ñ‬ל ‪╨ ñ"╨÷ñ‬ף‪5‬לז ‪.‬ז‪ñ‬ל‪ñ‬ם ╨ס‪6 ñ‬‬ ‫ם ‪6ñ‬ז‪÷ñ ñ‬ז‪¢‬ף‬ ‫ט ‪.‬ז╨ץ‪ñ‬‬ ‫‪ñ‬לם‬

‫÷‬ ‫ג‬ ‫י‬

‫‪ñ‬יםכ‬

‫ג‬ ‫י‬

‫ילםט‬

‫‪ñ‬ם‪ í13‬ף‬ ‫ם ‪ñ‬לם‬ ‫ט ‪6‬ף"ף‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫‪ñ‬‬ ‫י‬ ‫‪╨ñ‬זםט ז‪úñ‬חגגי ‪ñ6¢‬ג םלם‬ ‫ט‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫יד‪¢ú‬‬

‫כ‬ ‫ג‬ ‫ז‪0‬לף╨גז‪ú¢‬ז‪¢‬ז‪ .‬י‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫ם‬ ‫‪6ññ‬ג‪ñí‬גס דזזםי‬

‫‪ññ‬ףג‪¢‬ז‪ú‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ל‬

‫י÷זג‬ ‫‪6‬‬ ‫ם‬ ‫‪ñ‬‬

‫דדף‬

‫ט‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫╨‬ ‫כ ‪ñ‬דל‪ñ‬ם י‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫‪3‬ףד‪ñ‬‬

‫‪6‬ג‪ í‬ז‪6‬גח לג‪6¢ñ‬ם‬ ‫‪6‬‬ ‫ז‬ ‫גז‪╨3 ¢ú‬ז‪¢¢‬ד‪ú‬ז ‪ñ‬‬

‫םיז‪ ñ‬י‪6‬‬

‫ם‬ ‫ףםלז‪ .‬ף‬

‫‪ññ‬ףג‪¢‬ז‪ . ú‬זףדגכ ╨‪ñ¢‬‬

‫םףג ף‪¢‬יז‬

‫ם‬ ‫י‬ ‫ג‬

‫ם‬ ‫י‬

‫‪í‬‬ ‫ס‬

‫ףדי‪4‬‬

‫הץז‪¢‬ד‪ú‬ז ‪ñ1‬ז‪¢‬ץ‬

‫םד‪¢‬ה‪í‬‬

‫ף╨‪ ñ‬זףג‪¢‬ז‪¢‬‬ ‫ף‪ñ ñ‬יגיגז‬

‫ל‪÷ññ. ¢6‬י"‪ ñ‬ל‪÷¢÷¢‬‬

‫ם ‪.‬זף*ס‬ ‫ז‪ ¢ú‬דז‪1‬‬ ‫ק╨ג╨גז ד‪ñ‬ך‪ñ¢‬‬ ‫╨‬ ‫ג‬ ‫‪ú‬‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫"‬ ‫ף‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ט‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫ף‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ם‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ם‬ ‫ף‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ג םל‪ñ‬ם‬ ‫י‬ ‫חז‬ ‫ך גח‪ñ‬זי ‪6ñ‬ז‪ññ ñ‬ףג‪¢‬ז‪ñ ú‬ח‪ ¢ñ‬ג‪¢ñ‬חלק ‪ñ‬‬ ‫‪6‬‬ ‫י‪0‬‬ ‫ל ‪ñ‬ףג‪ú¢‬‬ ‫כ‬ ‫כ ‪1ñ‬דז‪ ú‬םדל‪¢‬ג ל‬ ‫ם ל‪ñ ú¢‬ח‪ñ‬ט ‪ññ‬ז‪ñññ 6‬‬ ‫ם ל╞‪ú‬‬ ‫‪3╨ñ‬ז‪ . ñ¢‬זג‪6‬ל‪ñ ññññ ¢‬‬ ‫ז‪ñ ñññ‬‬ ‫‪,¢‬ד‪3‬ז‪ññ ñ¢‬ז‪ ñññ 6‬וםהג‪ñ í‬‬ ‫כ ח"ז ‪ '3‬יחז‪ ú‬דף‪¢‬גז‪¢ñ . ú‬ג ס‪ ñ‬ד÷‪ 6¢‬ל÷םכ‬ ‫ז ףז‪ú ññ‬ףזחג‪ñ‬‬ ‫ם ‪6‬ף"ף ‪ñ‬דךגף‪ ñ‬ס‬ ‫זלף‪¢‬ג‪¢ñ ¢‬י÷ג‪ . ñ‬םל‪ñ‬‬ ‫יץדךגףז‪6úú‬דג‪ .ñ‬זסז ץז‪ ñú‬ףג‪¢‬ז‪ñ ú‬גךיל‬ ‫ז ‪ñ ñ‬לז‪ .ú‬ל*ל ג╨ג÷‪6 ñ‬ח‪ ú‬ם‪ñ‬זזטהכ‬ ‫‪¢‬‬ ‫ח‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫‪ .‬זףז‪¢‬‬ ‫÷‬ ‫‪0‬ק ‪¢6ñ‬כ ‪.‬ז‪úññ‬דז‪ñ ú‬גיג÷‪ ñ‬דף‪ñ‬ג‪¢ ú‬‬ ‫ד‪6‬חק‬ ‫ל‪ñ‬ם‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ג‬ ‫‪5‬‬ ‫ף‬ ‫‪ñ‬‬ ‫י‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ף‬ ‫‪¢‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ף‬ ‫לף‪¢ñ‬‬ ‫ם‬ ‫÷זג ‪╨ññ ¢16‬ז‪ 06 í‬גףי‪¢‬ז ‪¢¢‬ט חםגכ ‪ñ‬‬ ‫לגדג‬ ‫ךזדג‪ ñ‬ל‪ñ‬גדג‪. ñ‬זקג ‪6ñ‬ז‪ ¢ñ6 ¢‬גדגףז ‪6‬‬ ‫ם ף‪÷ñ ¢3‬ג‪ ¢ñ6 ¢‬ל╨דט ‪ñ‬ח‪4‬‬ ‫כ ד‪í6¢‬‬ ‫ף‪ ¢ñ‬דזזדל‪ . í‬ז‪ñ‬ד‪ ñ‬םףג ‪6ñ‬ל‪ññ ¢16 ú‬ל‪6 ñ‬ח‬ ‫‪6‬‬ ‫ז‬ ‫ט ‪ñ‬‬ ‫‪ñ‬ף‪ññ‬גג‪ú‬‬ ‫י‪ñ‬‬ ‫כ דזזדג ‪ñ‬ף‪ññ‬גז‪. ú‬‬ ‫‪ñññ 6‬ה╨ז‪ñ ú‬דזז╨ג‪ñ‬‬ ‫ם‬ ‫‪6.‬‬ ‫ל‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ז‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪ú‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫י‬ ‫‪6‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ק‬ ‫‪6 ú¢6ññ‬ז‪ñ ¢‬ו*‪ñ í‬ל‪ú‬ם‪ñ3‬‬ ‫ג‬ ‫‪6‬‬ ‫כ ‪╨ñ‬ל‪ñ‬ם‬ ‫‪4‬‬ ‫~‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ז‬ ‫כ ‪ñ 13‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ג‬ ‫ף‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫י‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ג‬ ‫ף‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫"‬ ‫ף‬ ‫כ‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ג‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫ף‬ ‫ף‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫‪5‬‬ ‫ף‬ ‫דף‪6 ññ‬ח"י‬ ‫ם‬ ‫‪ñ‬ח‪ú‬דז‪ ú‬ז‪úñññ ÷¢‬דז‪ñ ú‬‬ ‫‪ññ‬ףץץ‪= ú‬‬ ‫ץך╞ גךם ם‪ñ‬גז‪ ú‬ד‪ñ ñ¢‬ףג‪¢‬ז‪3 ¢‬‬ ‫‪0ñ Σ‬ףג‪¢‬ז‪ ú‬ף"ג ‪ñ‬ג‪6¢ñ‬ם ‪6‬גד‪ ñ‬ל÷גגלגכ‬ ‫ח ‪ñ‬ף"ג ףיז‪ñú¢‬‬ ‫זהףם‪ñ‬‬ ‫י‬ ‫ג ג‪6¢ñ‬ם ג‪ ñ‬ם‪ ññ‬ס‪ñ ñ‬‬ ‫‪¢úñ‬ג"ד לםז‪ú‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫ז‬ ‫‪ú‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪ ñ‬ז‪ñ‬יגד‪ú‬ג‪ .ñ‬ז‪1ñ‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ג‬ ‫ף‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪ú‬‬ ‫ל‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ס‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ופ‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫ח‬ ‫ג‬ ‫ם‬ ‫‪ñ 6‬גח‪¢1‬‬ ‫‪╨ ú‬ז‪¢‬לג‪ñ‬‬ ‫כ ‪ñ‬ל÷ז‪÷. ¢‬י‬ ‫ם ג‪6¢ñ‬ם‬ ‫ז ‪ú‬דז ףגס ם‪6‬ם‪ñ‬ג‪ ñ‬ף‬ ‫וף‪ ú¢6‬זלםיז‪ ú‬ם‪4¢‬ל‪ñ‬גט ‪ñ‬ףץ ל‬ ‫‪ú%6á‬ז זדז'‪ñ .‬גגך ‪ñ‬ס‪ñ ú6‬ד‪¢‬םז‪╨ ú‬ג‪ú‬ד‪¢ ñ‬‬ ‫ז םג‪ú‬כ ףזס ם‪6‬ם‪ñ‬ג‪ñ‬‬ ‫÷ םג‪6¢ñ‬ם ‪ñ‬גים‬ ‫*╨"ג ףיז‪ . íñ¢‬ז‪ñ‬גץז ךה‪ñ‬ףג‪¢‬ז‪ ñ‬גז‪¢‬חדז ם‪ñ‬ץ‪ñ‬גט ‪ñ‬ץץ ם‬ ‫ץ ‪ñ‬ץג‪ . ¢‬ם‪ñ‬גקט‬ ‫‪¢‬‬ ‫ז‬ ‫‪ 0‬חקז ג‪ñ‬ג‪6‬ם חזך‪6‬ג‪¢úñ3 ñ‬ג"ד ל‪5‬ז‪ ú‬דז‪╨¢‬זג‪ ñ‬ףג‪¢‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ס‬ ‫‪ññ‬ףג‪¢‬ז‪. ú‬ז‬ ‫‪63‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫ג‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫ך‬ ‫‪6‬‬ ‫ם‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ז‬ ‫ף‬ ‫ף‬ ‫ל‬ ‫‪ñ‬‬ ‫‪.‬זםס‪6‬ח‬ ‫ך ‪¢ñ‬ף‬ ‫ם‪ ñ¢6ñ‬ם‪3‬ם‪ú‬ג‬ ‫‪ú‬‬ ‫פ‬ ‫÷‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫‪ñ‬זם‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ז‬ ‫‪¢‬‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫‪¢‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ף‬ ‫‪ñ‬ףג‪¢‬כ ‪:‬‬ ‫ח"ז ם‪ñ‬ף‪¢‬ג‪ ñ‬ח‬ ‫כ ח‪¢3‬ג‪ ñ‬ל‪6‬םגכ‬ ‫טל‬ ‫‪3‬ל‪6ñ ñ‬ל‪ ¢‬ז╨דגכ ‪6¢‬ד‪ú‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ג‬ ‫‪ú‬‬ ‫ג‬ ‫‪6‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫ץ‬ ‫ס‬ ‫ם ‪3‬‬ ‫ך‬ ‫ף‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫ג‬ ‫‪¢‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫ם‬ ‫ז‬ ‫‪6‬‬ ‫╨‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫╨÷‬ ‫‪16ñ ñ‬ל‪¢‬ג‪ñ ñ‬ף‪5‬לגז‪ ú‬חץ‪ñ‬ז‪ñ ú‬ו"‪í‬‬ ‫םץף‪ú1‬‬ ‫‪0‬ך‪╨ ú‬ה‪╨ ú‬ז÷זיםג‬ ‫ט ‪ññ‬ףג‪¢‬‬ ‫ז‬ ‫ל‪ú‬ף‪ñ‬ך ‪ú‬‬ ‫ז‬ ‫‪6ñ 6‬ל‪ñ ú‬‬ ‫ם‬ ‫י‪¢‬זף‪1. úú‬ם‪ 6‬ס‪¢¢ ñ‬ט ה‪6‬ל‪6 .ú‬‬ ‫‪ 6‬דל‬ ‫ז ‪ñ‬גק‪¢‬‬

‫ח‬ ‫י‬

‫כ‬ ‫ג‬ ‫י‬

‫‪ñ‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪¢‬‬ ‫י‬

‫ם‬ ‫ו‬

‫ט‬ ‫ם‬

‫ז‬ ‫ל‬ ‫י‬

‫ז‬ ‫י‬

‫‪ñ‬‬ ‫‪6‬‬ ‫י‬

‫ם‬ ‫י‬ ‫ם‬

‫‪.‬‬

‫יל‪"ñ‬י‬

‫כ‬ ‫ג‬ ‫י‬

‫‪¢‬ה╨ה‬

‫‪6‬זזלז"‪ ¢‬ד‪6‬זכ‬

‫כ‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫כ‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫ם‬ ‫י‬

‫ג‬ ‫י‬

‫ףגץ‪1‬‬

‫ם‬ ‫ף‬ ‫ל‪¢‬כ ‪¢ñ‬י י‬

‫‪úñ‬דג‪6‬‬

‫וז÷ם‪ñ"ñ‬‬

‫‪¢"3úñ‬‬ ‫י‪ñ‬גגז‬ ‫‪ñ ¢‬לגז‪¢ñ‬‬

‫‪4‬‬ ‫ח‬

‫אןיהו ו‪::‬ביא‬

‫~)‪1‬‬

‫אור צח‬ ‫סמיוסר על יסורי קכלת ס‪6‬ייז'ל‪ .‬וזס ל‪0‬וגו ‪3‬קי‪15‬ר מטט‪ .‬סטעס מט‬ ‫א"םכל‪0‬ין‪6‬וי‪ .‬סייגונופגי‬ ‫כתסלזיוו‪6‬ור ס‪0‬מ‪60 ,0‬יע‬ ‫סגקר‪6‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫ה‬ ‫‪0‬‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫‪6‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ל‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫‪1‬‬ ‫ל‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫"‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫‪6%‬‬ ‫כך‬ ‫‪3‬ח"‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ההגלוה כלכר‪.‬וס"י‬ ‫ה הקו וטחוט סגמסך נומגו ‪6‬חר ס‪5‬ננ‪15‬ס סטולמות‬ ‫‪6‬ני"ע ‪6‬יגו ‪6‬ל‪ 6‬רק נהי' ה‪6‬יס‬ ‫כומגו‪.‬ו‪6‬ין עיוך כלל לא"ם עס‬ ‫כללוה המתל‪0‬ל‪1‬ת סד' עולמוה‪ .‬וגמנםע"ל‬ ‫כמ‪6‬‬ ‫"גי ו' ל‪0 6‬גיתי‪ .‬פי'כלי ‪0‬וס‪0‬גוי‬ ‫כלל כין קורס סטסהלסלות ל‪6‬חו הס‪0‬כל‪0‬ל‪1‬ה‪.‬לפי ססא"ם ית'‪6‬יגנו מותפס‬ ‫ככחי' הלכםה כלל כ‪:‬סםהל‪0‬לות‪60 .‬ס סי' לו כחי' הפיטה וסלכ‪0‬ס סרי‬

‫"וי‬

‫וד‪6‬י‬ ‫היפטטה"רה הר‪06‬ונסנוכחי' ע‪5‬נוופו‬ ‫(‪:‬י' זס ‪0‬גוי כע‪5‬מוהו‪.‬‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫‪0‬‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫‪6‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫‪6‬‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫‪5‬‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ר‬ ‫"‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫גלל‪6 .‬ל‪ 6‬נוכחי' ‪6‬ו‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ערך לגכי‬ ‫עלמס‪ .‬ויוכןיותר‬ ‫ע‪5‬כווהי ;נוו ‪60‬יןעיך(זיוקוי הקמ‪ 0‬לגכי‬ ‫"‬ ‫ח‬ ‫‪0‬‬ ‫ס‬ ‫‪.‬‬ ‫ן חיות הז‪6‬ק נ"כ‬ ‫עכין הזה מנומלחיי סגפס ס‪6(:‬תופיסט כ"כרי סגוף ‪"0‬י‬ ‫רק כחי' גילוי לוע‪5‬נוות טגפ‪ .0‬רמפגי ‪0‬סגפ‪ 0‬סי‪6‬יו‬ ‫ח חייס כפ‪5‬ס ע*כ‬ ‫ככ‪6‬יר נונוגס"ור‬ ‫זולההנוכי"?סי‪ 6‬סמט זרס כח סחייסלסחיוה ‪6‬ונע‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫‪6‬‬ ‫כ‬ ‫‪0‬‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ל ל‪6‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫‪0‬‬ ‫סרכר‪",‬כ‬ ‫החיוגי‪0‬כגפס‪.‬‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫‪6‬‬ ‫כ‬ ‫ומס ‪0‬גר"ה כחוה נוחולקיס‬ ‫סנוף‪ .‬כנוו כח ס‪0‬כל כמוח והר"יס‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫פ‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫סע"יגלוי ס‪6‬רתס‬ ‫כטין וכיו‪ .65‬כל זס גתס‪,‬ו נון‬ ‫הי‪ 6‬נו‪6‬ירס כמוח וכל ‪6‬כרי הגוףכ‪16‬י ס‪1‬ס‪ .‬ורק נוחמת כ‪ 4‬סמוחגעסס‬ ‫מן ס‪6‬רת סנפ‪ 0‬כו ‪16‬ר ‪0‬כל‪ .‬ונותמת כלי העין גע‪0‬ס ‪0‬נוהנון ס‪6‬לת סגפט‬ ‫‪6‬ור ‪0‬ל כת סרהוה‪0 .‬הכלנוין ה‪6‬רה"ח‬ ‫ת סי‪ 6‬וסס‪0‬חגות גולרס רק‬ ‫פ"י ‪6‬כלי הגוף‪1 .‬גלג‬ ‫‪1‬ה‬ ‫נז‬ ‫‪ "5‬נופגי ‪0‬כגפם ‪6‬ין גיכר ‪0‬וס סתחלקות‪ .‬כי‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫‪6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫? "חך פסוע‪ .‬והנוופת ‪6‬ס נוס‬ ‫רו‪6‬יט‬ ‫רק"ו‬ ‫וסוח‪ 6‬מוליו‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ח‬ ‫ס‬ ‫"כגוף ‪0‬לס‪.‬‬ ‫ור‬ ‫הל‬ ‫ו‬ ‫מפגי‪0‬חסיון הרנל וכעין כגופול‪ 6‬גרס סוס חסרון‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫"הו‪ 6‬תמיר גוף סלסכ‪5‬לנוו‪.‬ונוזס יוכן ‪0‬י‪ 0‬כגפ‪ 0‬כחי'‬ ‫כנפס‪ .1‬וע"כ נווליד‬ ‫י מכחי' התפ‪0‬טותס ‪63‬כרי הגוף לכחות נוחולקיס‪.‬‬ ‫שמ‪1‬קה‪0‬מיניללגנוי‬ ‫להיוהכי החחלקות כח‪1‬תיה ‪6‬יגו ‪6‬ל‪ 6‬כחי' ההגלות ה‪6‬רתס כלכר‪ .‬כרמיון‬ ‫זיו ‪.‬ס‪0‬מ‪ 0‬סנו‪6‬יר כחלל העולס על ס‪5‬רן‪ .‬וימ טכיס מפסיקיס‪ .‬וכמו כןכליס‬ ‫ך חלוגות ‪0‬י‪ 0‬כסס ע‪00‬יותכנוס גווגיס ‪0‬עי"ז ג‪0‬הגס מסות‬ ‫חכליס ‪0‬יגיסיר‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫‪6‬‬ ‫הנלוי כל ס‪6‬רת זס ה‪6‬יר‪6 .‬כל כל זה‬ ‫‪0‬ייך כלל וכלל‬ ‫ע‪5‬מיות‬ ‫ת‪6‬ור הסמס‪1 .‬נכל סןוגנו‪ 6‬סז‪6‬ת ייכן לכ(סכיל לנועלה כפירו‪ 0‬כחי' ‪6‬ור‬ ‫אזם‪ .‬ונו‪6‬חר ‪0‬גקל‪ 6‬כ‪0‬ס ‪16‬ר סרי ס‪ 61‬רק כחי' סתגלות סס‪6‬רסתן‬ ‫ע‪5‬נויוהויה' מנום סגקר‪ 6‬חי החייס‪; .‬ל‪1‬מר ע‪5‬נויות נוקור כלסחייס‪ .‬ורק‬ ‫נוכחיגה ההגלות ה?‪6‬רסנון ע‪5‬מוהו יה' ננו‪0‬ך יכומכוה פרטיות רכוה ע"י‬ ‫נחיגת סקו‬ ‫כפגימיוה הסםירוה ‪0‬ל הך' טולנוות ‪6‬כי"ע ‪3‬הסהלםל‪1‬ת‬ ‫מטס נוטה לוסויק‬ ‫ות‬ ‫"ו ככחי' ו‪6‬תס נוחיה ‪6‬ה כולס כססתר ע‪5‬וס‪.‬נו‪6‬ך‪ .‬ומכל‬ ‫ן מס ‪60‬מרוכגין ר‪6‬גת מלנ‪6‬ו‪60.‬יגו מרכלנון סע‪5‬נויות ומסות סא'ם‬ ‫זס‪:‬וכ‬ ‫כי הס מן גי‪3‬וי ס"רהו עמהפקע כפנימיוה סספירות כגח סנפס כגוף‪.‬‬

‫ואליו‬

‫אליהו הנביא‬

‫לטין‬

‫ץשרמפירן‪.‬אנוןטן?יןוסדרן‪ .‬חד‪8‬ריףוסרקצי וסרשינדני‬ ‫היארטנהעלדן‪ .‬נליהטאןדאנהי‪3‬לף?א לעלא ו~אלסזא‬ ‫ינש‬ ‫‪8‬א‬ ‫נ?‬ ‫ו‬ ‫א‪4‬‬ ‫נ"מולסמרא‪.‬יבדשיןטקינתווןדמניהוקךחיןגשמהיןיבנ‬ ‫‪,‬‬

‫וכמה‬

‫אור צח‬ ‫ואלין עשר מפירגאינון אזלין כמררן חד אריך חד קציר וחד‬ ‫בינוני סכווגס כזס (סורות לגו ‪0‬סיר טנוירת‪.‬סספירות סו‪ 6‬כסרר ‪56‬ילתן‬ ‫ע(‬

‫י‬ ‫ו למטלס מזו כררך עלס וע(ול‪ .‬ו‪6‬ין סכווגס כ‪6‬מלו ‪6‬ריך וק‪5‬יל ‪6‬ורך‬ ‫וקוליגכיוינומס ח"ו ‪6‬ל‪ 6‬סרולס לכ‪6‬ר לגו כזס ‪0‬סעולס מהגסג עפ"י‬ ‫מרוה ה‪6‬כס טסן חסדדין ורה‪:‬וימ‪ .‬וסכל געסס ט"י סספילות ססן גכולייס‬ ‫לפי ערך מררגת מ‪5‬כ סגכר‪6‬יס‪ 6(1 .‬מ‪5‬ר סת‪56‬יל‪ .‬כי‪56‬לו ל‪06‬ייך ‪0‬וס‬ ‫ס;הגות סמרות רק סטוכ סטסור כ(כר‪ .‬ופי' ס(‪6‬ייך סייגו קו סחסך ססס‬ ‫‪6‬ריכת ‪6‬פיס ‪6‬פי' לרמטיס‪ .‬וק‪5‬יר ל"( ק‪5‬ר ‪6‬פיס‪.‬ןסייגו כטל חינוסססו‪6‬‬ ‫קוסרין‪ .‬וכיגוגי סו‪ 6‬קו סיחוכס סמהמ‪5‬ט כין סגיסס‪ .‬רסייגו סספייפ‬ ‫חפ‪6‬לתסי‪ 6‬מתמ‪5‬טס כין ספירותחסר וגכורס‪ .‬וכן ספילת ימור סי‪6‬כין ג‪5‬ח‬ ‫וסור‪ .‬וכלזס גכלל כ‪6‬מרו ‪6‬ריך ק‪5‬ירוכיגוגי רסייגו חסרוין ורחמיס סזס‬ ‫כללוח כל ס‪56‬ילות‪ .‬וזס כללוה סתק;רות סספירות ‪(6‬ס עס ‪6‬לס לסיוחן‬ ‫נותוינוח לפעתיס על חסד‪ .‬לפעמיס טלרין ולפעמיס על לחמיס‪ .‬ואנוז‬ ‫קוא דאנהי‪ 3‬לון וליה מאן דאנהינ לך לא לעילאולא לתתא ולא‬ ‫מכל ממרא סכווגס כזס סו‪ 6‬כיון ס‪6‬מר סססגוי סל חסד רין ורחמיס‬ ‫ססיגויס סס נ~ר סספיןוה‪ .‬טליגו (סזסרסל‪ 6‬מפגי כךגייחס ספטולס‬ ‫ם‪6‬ייסס‪ .‬כיסל‬ ‫י‪3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪ ,‬מ‪5‬ך ע‪5‬מן ‪6‬ין ככחן לפטו( כלוס‪ .‬וכל כחן סו‪ 5‬רס מן‬ ‫סא"םסת‪56‬יל ע"י ;מופיע ‪16‬רו כהוך סספירות וממל‪16 6‬תן כגסמס כגוף‪.‬‬ ‫וע"י סכח סזס סמ‪6‬יר כתוכן והופף עליסן סו‪ 6‬תגסיגן כרוטס עררו יגסל‪.‬‬ ‫‪(1‬כל‬ ‫יחפז יטס ‪6‬ותן‪ .‬וט"ז ‪6‬מר ‪6‬גתסו‪ 6‬ר‪6‬גסיגלון‪.‬וכרי לסוויע‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫‪6‬‬ ‫;‪6‬ין ‪56‬ל סמ‪56‬יל סוס סכרחול‪ 6‬סיס סהפעלוה ;יסיס גהפעל כנרכרזולהו‪.‬‬ ‫‪6‬סרייייס תוכרח כעכירו לססהכות מר‪5‬ון ‪6‬לר‪5‬ון‪ .‬ע"ז ‪6‬נול ו~ת ת‪6‬ן‬ ‫ד‪6‬גסיגלךוכו'‪ .‬וטפי"זגכין כם‪6‬גחט נותפ(ליס וחזכיריס סמות סקדוסש‬ ‫וסכיגויסםל סקכ"ס‪; .‬כ( ;ם ‪1‬כיגוי מרמז (ספירס מיוחרת‪; .‬תסי' כווגתגר‬ ‫כזכילת וקלי‪6‬ה ה‪:‬קיה (‪6‬יחס סספילס סזס ססס ‪16‬סכיגוי מרתז טליס‪.‬‬ ‫‪6‬כ( סמח;‪3‬ס הסי' (קסך ‪6‬ותס סספילס כמקורס ססו‪6 6‬ור סאום‪ .‬כוי‬ ‫לסמסיך כתוכס ספט חרססנון סונקול ססו‪ 6‬טמיר יגעלס‪ .‬וכ‪6‬ופן זסימ‬ ‫ככחגו לגרוס סטפטת סספע לכל סטולנוות‪ .‬וט"ן ‪6‬מלו חז"ל ‪6‬ליו ול‪6‬‬ ‫למיותיו‪ .‬לבושין הקינוולון רמנייהו פרח*ן נשמהון לבני נשא‬ ‫פירוםכיון סר‪6‬ס סמ‪56‬יל ;ט"י ‪6‬מ‪5‬עות טולמ ס‪6‬ל(ות כלכד עור (‪6‬יסיו‬ ‫מוכסריס גכל‪6‬יס גסמייסלקכלס‪6‬להו סגרולסוסט‪5‬ומס‪ .‬ט"כ כל‪6‬סמתלמלות‬ ‫ס( עור ג'מיגי עולמות כול(יס זס למטס מזס‪.‬כרי ק‪6‬חלי ססתרות יכות‬ ‫נ‪4‬‬

‫‪5‬ין‬

‫ש‪:‬‬

‫א'י‪-‬ו‬

‫י"ייי"‬

‫נכשהני*ין~ק?ה‪%‬ןדאהקליאיגן*יןלנ‪:‬יןבושין?טכוקאה‪:‬קןיי‪,‬אוריהון‪.‬‬

‫אור צה‬ ‫ך‬ ‫ה‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫‪.‬‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ן מספר יוכלו גס ככי"יס ‪0‬פ(יס לק‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫"י‬ ‫מן‬ ‫ע'י‬ ‫‪6‬מ‪5‬עות הספירוה‬ ‫ככ( הד' עו(‪:‬נוה סכ‪1‬לליט‪ .‬ווצהס ‪6‬תחיל למכוהן‬ ‫כר‪ 6‬המ‪56‬יל ספירות‬ ‫"כחסרוורת‪.‬טול‪6‬מעיולסר‪06‬סיכתריל‪6‬כסו‪.‬טין‪0‬הןהקגיקכךח"יןלוןל‪.‬כו‪0‬הייןיכולגס‬ ‫כי‬ ‫עויע‪0‬ר ספירוה י‪56‬ילום‬ ‫וכפירוהי"‪15‬ל‪1‬ת כערך ס(נו‪0‬ין‪.‬סהן כפירות ססכיות רעו(ס הנרי"ס‪.‬‬ ‫גקר‪6‬יןגופין‪ .‬ו‪6‬ור הא"ם ס‪ 61‬כג‪0‬נות‪ 6‬לגופ‪ 6‬כעולס ס‪56‬יל‪1‬ח‪ .‬והעכין‬ ‫נופ‪ 6‬ו(כוס‪ 6‬גס כעולמוה מ(מטס מהס הו‪.6‬כי גזפ‪ 6‬לגכי לכו‪ 60‬סו‪6‬‬ ‫ס‪:‬ירניוה לגכי חי‪5‬וכיות וכסהר לגכי כנלס‪ .‬כי‪6‬ין סנוף מתגלס ערוס רקע"י‬ ‫לכוס‪ .‬והחילוק סכיןפנימיות וחילוניות הו‪0 .6‬ספגימיות ככחי' רוכי‪6‬‬ ‫נו‪0‬פיע‪1 .‬סחי‪15‬גיות הי‪ 6‬ככחי'נוקכח‪ .‬סננקכל סהיות ט(‪ 1‬מן כחי'הפכימיום‪.‬‬ ‫כמו סהגוף מקכל חיוהמן כח סכפס ‪6‬כר כפכימיוס "כריו‪ .‬וכן עולם‬ ‫ס"ללוה ה‪ 61‬כחי'‬ ‫ופכימיות לגכי פולסהכרי"ס ‪0‬ס‪ 61‬ככח" כוקכ‪5‬‬ ‫וחי‪15‬ניוה‪ .‬ולפיכך רוכר"עולס ה‪5,‬ילות ‪6‬כ‪1 .6‬עולס הכרי‪6‬ס כקר‪6 6‬ינו‪.6‬‬ ‫"כל סעכין ‪0‬ל כסכ‪:‬ק‪1‬רת"‬ ‫‪ 6‬לגופ‪ 6‬כזכר עור כעולננוה ‪0‬לנוטס‪.‬כי הטעם‬ ‫ס(‬ ‫כטמת‪ 6‬וכלסו‬ ‫ל‪ 6‬יחכןכי ‪6‬ס ע( ס"רה"ו‬ ‫ר סא"ם‬ ‫סה‬ ‫יקז‪6‬ת יהכן לכגוה הסלנלסלות ע‪1‬למותילמטט‬ ‫ו"‬ ‫‪.‬מה‬ ‫כס‬ ‫דכ‬ ‫"‪0‬סנופיןולכוקי‪.4‬‬ ‫עלנוין‬ ‫ססו‪ 6‬פגיוניוה וחי‪15‬כיוה גחי' רוכר‪ 6‬וכוקכ‪ .6‬וכזסיוכן ‪6‬מרו ומכייסו פרלק‬ ‫ג‪0‬כנהין לככי ג‪ .60‬ר*ל כמו נגסמיוה געסית הה‪1‬לדס ע*י זכר וכקכס‪ .‬כן‬ ‫‪3‬רוהכיוה ע"י הזרווגות ‪ '3‬ע‪1‬למות עליתיס סגקר‪6‬יס‬ ‫ו‪6‬ימ‪ .5‬טסן‬ ‫‪6‬ם‬ ‫עי(ס ס‪56‬ילות ומולס סכרי‪6‬ס‪ .‬כולרין כ‪0‬מות טל ס‪5‬ויקה‬ ‫‪"3‬סגווליס תסן‬ ‫מט‪1‬לס ס‪56‬י(ות‪ .‬וגהגלות לפרוח ל‪3‬ני כם‪ 6‬עוי עולס הכרי‪6‬ס‪ .‬וזהו‪"0‬מר‬ ‫ומכייהו‬ ‫פןחין‪ .‬סייכו סהןכ"ות לירי סתגלות ותעוס ע"י הלכו‪0‬ין‬ ‫ע‬ ‫זוק"‪ .‬סוהו‪1‬ק‪"6‬עולס ס‪3‬רי‪6‬ס ע(מ‪ 6‬וכוקכ‪ .6‬וכמה ‪3‬דפין תקינהל‬ ‫דאתקריאו ‪3‬ופאלנני לבושין דמכמייו עליהון פ?ום ‪6‬חר ‪0‬סוהר‬ ‫‪3‬רי‪6‬ת כ' מלמות הכו(ליס ‪0‬ל ‪56‬ילות וכר‪64‬ס סהןככחי' גופ‪ 6‬ולכו‪60‬‬ ‫ווכר‪ 6‬תוקכ‪ 6‬דונזוווגן כחר‪ .6‬עהס י‪6‬מל עוך ‪0‬ר‪6‬ס רימ‪56‬ילכי ‪6‬יןוי‬ ‫נ‪0‬תי ‪6‬לס ע‪1‬למוה סכול(יס לסתנלות גכר‪6‬יסגסנוייס‪.‬כי ל‪ 6‬יוכלו לט‪3‬ול‬ ‫עוך ‪6‬ורו הגוו( ויהכטלו כמ‪5‬י‪16‬ת‪.‬ולפיכך הר‪3‬ס עור חיקוכיןלכיו‪ 6‬עור‬ ‫‪0‬כי עולמות כעליס ‪0‬ל ‪3‬חי' רוכר‪ 6‬גוקכ‪6‬ומזרווגן כהר‪ .6‬וכסס כמסוכמס‬ ‫קפירות סיכהירו ויפלימו יותר ויותר (‪6‬ור הא"ם‪ .‬כוי ‪0‬יוכלו לסכר‪6‬הס‬ ‫גכר‪6‬יסהגמנוייסולסיוהס כקיוס חזק‪ .‬וע"ז ‪6‬נור וכמסגופין הקעת‪ .16‬פי*‬ ‫ס‪.‬תיקן עוך‬ ‫קמלנר תיק‪1‬ןהלכו‪0‬ין ‪0‬סןהעמ ספירותי‪3‬רי"‬ ‫ספייות‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ו"‪5‬ילות מורנס נ' ‪0‬ל כמס ס‬ ‫יפירות כעולסכמי ‪0‬כקר‪ 6‬עולס סיליי‬ ‫ס‪.‬‬ ‫וה‪:‬פירוה ‪0‬ל‪ 1‬גקר‪6‬ין גופין‪ .‬מפכי טגכי‪ 6‬לסן עור מרינסו' ‪0‬ל כמס‬ ‫ספייוה נעולסכללי‬ ‫ע‪(1‬ס סעטיס‪ .‬ססן' ‪3‬כחי'לכוטיןלבכיסספייוס‬

‫"סי‬

‫סי‬

‫הי"‬

‫ל"‬

‫‪0‬גקר"‬

‫סל‬

‫מ‬

‫י‬ ‫‪%‬‬ ‫דררדעאוטינא‪.‬גבוךאררועאלקאוא‪.‬‬ ‫רטסןריאונהקינאדא‪.‬חי‬ ‫אליהו הנביא‬

‫*‪/‬הן"ן‪'-‬י‪/‬ןי‪7‬ףי‪/1‬ה‪/1‬ה‪4/1‬ר‪/‬לון‪4"14/‬ן‬

‫ט ק ה י ‪ /‬ו ו ל ל ו ו ל ‪ /‬ל ‪-.‬ע‬

‫תפארת‬

‫איר צח‬ ‫י סגס סס כ' ‪3‬ח‪'1‬‬ ‫‪0‬ל פ‪1‬לס סעירס‪ .‬וטטס סמוהיהסנופין ולכוסיןסי‪6‬מפנ‬

‫‪0‬ל רוכר‪ 6‬וגוקכ‪ 6‬דלנזדווגין כחדח‪ .‬להמסיך ס‪0‬פעות מנוקור סתייס עך‬ ‫סככרהיס הגסווייס ו‪:‬םפליס‪ .‬סספירות פל עולס סי‪5‬ירס נקר‪6‬ין גופין‪ .‬כען‬ ‫‪0‬ה‪ 61‬על(ו‪ 6‬ורכור‪ .6‬וגקר‪5‬נ"כ ‪3‬ר‪ 15 6‬זעיר‪ .‬והספירות 'סל עולס סע‪0‬יס‬ ‫גקר‪5‬ין (כוסין‪ .‬כיון קהו‪ 6‬עלמ‪ 6‬דנוקכ‪ 6‬ונקר‪ 6‬ג"כ כרת‪ 16 6‬גוקכ‪6‬‬ ‫וזעיר‪ .‬כדכניק כ' פ‪1‬לכנוס הר‪6‬סוניס ‪55‬י(יה וכרי‪0 :6‬נקי‪6‬יס ‪ 636‬ו‪6‬ינו‪.6‬‬ ‫כיון ‪0‬הס כנורלגס יותר גכוהמהנות ‪0‬קרוכיס יותר (המקור‪.‬וגס‪0‬הזווונונק‬ ‫סו‪ 6‬הדירי ל‪5‬ורך קיוס כל סעולמ‪1‬ה‪ .‬נו;‪'6‬כ ססזרווגות ‪0‬ל כר‪ 6‬וכרה‪6‬‬ ‫‪0‬תולס ‪3‬מכרות יסר‪ (6‬עס קר‪ .131‬וגס קדו‪0‬ת סזנון גויס סזןווגוהן‪ .‬וים‬ ‫כסזרווגוהן הרכס מררגוה פרטיוה‪.‬כיל‪6‬וכל הזמגיס‪0‬וין‪.‬ול‪6‬ו כלסעכיומ‬ ‫דומין‪ .‬נמ‪0 65‬זכר עך מהה ‪ '3‬מיני סזוווגות סל כחי' דכור‪ 6‬עס ‪3‬ח*'‬ ‫נוק‪0 63‬סן ו' מורגות ‪0‬ל ספ'יוס רן ד' עולמות כו((יס הנקר‪6‬יס ‪56‬ילות‬ ‫כרי‪6‬ס‬ ‫ספירות ‪0‬ל‬ ‫ע‪0‬יס‪ .‬וס‪0‬ור‪ 0‬סלסן הן סר' ספילותמן‬ ‫‪8‬‬

‫עייס‬

‫עולס ס‪56‬ילות הכקי‪6‬ות חכנוה וכינס תפ‪6‬רת ומלכות‪.‬העו‪0‬‬ ‫ינין ריפעולונו‬ ‫לע‬ ‫וססחגליה מיוחר לגל עולס וכילס פעולס ‪6‬חרה מררגס ‪6‬הר מדרגהלי~חנ‪5‬ת‬ ‫יותר ויותר‪ .‬והן נקר‪6‬וה קכל וננחסכה קול וויכור‪1 .‬לענן הזדווגוהןנקר‪6‬ין‬ ‫‪6‬כ‪ 6‬ו‪6‬ימ‪ 6‬כר‪ 6‬וכרה‪.6‬ונם סך' ‪16‬סיות ‪0‬ל ס‪0‬ס סוי"ס כ"ס סןמניריס‬ ‫לסו' עולמות ‪0‬ל ‪6‬כי"ע כזס‪.‬י חכמס‪ .‬ה כינס‪.‬ר תפ‪6‬רת‪ .‬המלכיה‪.‬‬ ‫ומלכו זס מ‪6‬יר ככ( עולס סס סויס ‪(0‬ס עס ‪16‬היות ‪,‬נו(‪16‬ה‪ .‬כע‪1‬לס‬ ‫ס‪55‬ילוה מ‪6‬יר ‪0‬ס סוי"ס ‪0‬ל מעוי ע*כ כזס יו"ד ס*י וי"‪ 1‬ס"י‪ .‬כעולט‬ ‫סכרי‪6‬ס סו‪0 6‬ס ס"ג כזס יו"ך סיי ‪ 1"61‬ס"י‪ .‬כעולס סי‪5‬ירס ‪0‬ס מ"ס כזכ‬ ‫יו"ו ס"ו ו‪"6‬ו ס"‪ .6‬כעו(ס סע‪0‬יס ‪0‬סכ"ן כזס יו"ך סיס ווו ס"ס‪ .‬ונכ‬ ‫מ‪6‬יר ככל ספירס וספירסמן סעמר ספירות ‪0‬ס סוי"ס כגיקוד ‪6‬הר כזס‬ ‫כספירת כתר מ‪5‬יר סס הויוס גניקול קמ"ן‪ .‬כספירת הכקס כניקור פת"ת‪.‬‬ ‫כספירמ כינס ככיקוך ‪5‬יר"ס‪ .‬כחסד סנ"ל‪ .‬כנכורס מו"‪ .6‬כהפ‪6‬ר'‪.‬מ‬ ‫חול*ס‪ .‬כנ‪5‬ח חיר*ק‪ .‬כהוך ‪0‬יר"ק‪ .‬כיסוד מ(יפי"ס‪ .‬כמלכות מ‪6‬יר ‪0‬ס‬ ‫סוי*סכניקור סח"ק ‪0‬הו‪ 6‬סו"‪ 6‬חול'ס קמ"ן‪.‬ועי"ז כל סע‪1‬למית עס כל‬ ‫ר~ספירות סלסןסן קמוריס ודכוקיס ‪6‬לו עס ‪(6‬ס כ‪6‬חדות הגנוור‪.‬כי כח‬ ‫‪6‬חו ‪0‬ל המס הוי"ה כ"סננ‪6‬יר ככלס‪ .‬ואתקריאו בתיקונא דא המד‬ ‫דרועא ימינא נבורה דרועא שמאלא הפארת ‪3‬ופא עתס חוזרלפרס‬ ‫סע‪0‬ר ספירות י‪56‬עות כפרטיות למסהן מ‪0‬נוסוח‪.‬ומכחין ‪16‬הןכ‪5‬לס ‪6‬וס‬ ‫י‪0‬ר‪ .‬ומהחילמו סז' מדות מס ‪0‬נגלסיותר ונס נקל יותר לסכינתכליומן‪.‬‬ ‫‪161‬מר כמו סי‪ 0‬כ‪6‬רס יוימיןויך ‪0‬מ‪6‬ל וסגוף כ‪6‬מ‪5‬ע‪.‬כן י‪0‬נ' ספירוע‬ ‫סגקר‪6‬ות חסך נכורס תפ‪6‬רת‪.‬ועני;ימין למעלס הי‪ 6‬מדת סחסרלסמפיע‬

‫‪80‬‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫א"יהו הנביא‬ ‫ן‬

‫‪-‬‬

‫=‬

‫‪/‬‬

‫"‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫ז‬

‫"‬

‫א‬

‫ד תריןשוקין‪ .‬יסוד מ‪4‬וקא רבופא אות‬ ‫קפארה ‪3‬רשא‪ .‬נצחוהי‬ ‫ברית‬ ‫אור צח‬ ‫‪6‬ך טונ והסד כפולס‪ .‬ומדת סגכורה סי‪ 6‬מרתהדין להעכי‪6 0‬ת סרסטיס‬ ‫ולסוכך על ה‪5‬ריקיס טל‪ 6‬תגיפ להס כ‪ 5‬רפ‪ .‬ונזרת סהפ‪6‬רת סי‪ 6‬נזרת‬ ‫‪ .‬וכלזה נקללהכץמנ‪5‬רכותל‪5‬ורך סנהגת‬ ‫סרחנזיס הנזנזו‪5‬פהכין חסר וגכורס‬ ‫הכן(ס כהסגחה פרטיה ‪0‬לסכר ופונ‪ .0‬נצחוהודתריןשוקין הנסר‪6‬יתי‬ ‫כ‪6‬ן לה‪6‬ריך מעט כמקוס סק‪5‬רו סנזפרסיס‪61 .‬גכ יהורן תפנת הנז‪0‬כיליס‬ ‫‪06‬ר כל מטיינס ו‪6‬מוגהס כחקירס ידרך הטכפ‪ .‬ויפערו פיססלכלי חק‬ ‫ללעוגנזן הנזקוכליס‪ .‬כ‪6‬סר סר‪6‬ו מקוס כספירות ‪6‬ת המקוריסמן כל‬

‫ה‪.0‬טיס‬

‫"‪6‬כיר והזק‪06 .‬ר נקר‪6‬יס כ‪0‬כ ררך סטכע‪.‬‬ ‫לח‬ ‫מכ‬ ‫נעולסהזה כ‬ ‫סכחות‬ ‫‪6361‬ר כזס כפזהם"יכי סנס ק‪5‬רו הנזפר‪0‬יסככי‪6‬ורתרין טוקין ל‪6‬יזס ענין‬ ‫הן מסעסותכין סספילוה‪ .‬ועה סי‪6‬הכ(יחן וסספעהן כהוך העולמוק‪ .‬ויפקח‬ ‫המי"ת ‪6‬ת עיכי להכיןכי כנזו טי‪ 0‬כ‪6‬רס הנממי קתי רגליס המניעוה ‪6‬ת‬ ‫סמף מנזקוס לנזקוס‪ .‬ונק‪0‬ר כהן כח ההנועה להכיע ‪6‬פכל הגוף ככמה‬ ‫ס הפונזר מן עמל‬ ‫תנועות ‪0‬וכוה‪.‬ויוכסרי ‪6‬חזס ‪6‬לוה ‪0‬כן נהללס‪6‬יהי‬ ‫לטולס כללויני כחוח‬ ‫"הן‬ ‫ומ‬ ‫כהן ‪0‬הי ספירותהט‬ ‫ספירוה‪ .‬ס‪5‬ריך‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ט‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪"5‬נזעי תנועות מכעולס‪ .‬ויק נזהס ‪0‬ווהקמריס גס‬ ‫סרוחנייס הגורנזי(‬ ‫ול‬ ‫סהככ‬ ‫לדבריס גסנזייס‪ .‬והס הכחות הידיעיס והגיכריס כעולס‪.‬כמי כמ סמוסך‬ ‫וכה סדוחה‪ .‬וים ככ(ל זס כח סמ‪6‬גנפט וכח הע(עקטרין‪ .‬כח הקור וכת‬ ‫החוס‪ .‬כח ס‪5‬ונזח‪ .‬כח הנזוליד והמהוה כל מיני כעלי חייס ‪0‬פליס נוכל‬ ‫דכו לח וסרוח‪ .‬ופוד הרכס כחוה כ‪6‬לס‪6 .‬סר כלסמזלידיס וגורמיס הרכס‬ ‫מיכי תמעות כפולס‪ .‬וכל ‪6‬לה הכחותיםלחלקס פל כ'מיכיס‪.‬עין ‪'6‬סן‬ ‫סכחות סגורמיס הרכה הכופיה כעולסע"י התגכרות והתחזקות סכח ‪6‬מר‬ ‫רו‪5‬סלכ‪5‬ח ‪6‬ה כח הסכי המנגדו‪6.‬ו לרחותו מנזקוס לנזקוס ‪ 16‬לכעלו ולכפלו‬ ‫לגנזרי‪ .‬כמו הכחומ ‪0‬ל נזו‪0‬ך ורוחה‪ .‬קור וחוס‪0 .‬כח ‪6‬חר עוכר ומתגועם‬ ‫ככל תוקפופ"י סכת סנעוח מר‪51‬ס לנ‪5‬ח ‪6‬ת סכחסמני סנזנגרו‪ .‬כנזו כמ‬ ‫ה‪6‬ור סרוחס ונזכטל ‪6‬ת כח הח‪0‬ך‪ .‬מין כ'סן הכחות סגורנזיס ר*רכס‬ ‫תנופות כעולס ע"י כח ססור וסזיו ‪0‬לחן ויופי עעימות‪6 .‬סר פי*ז מכ"‪1‬‬ ‫ככל תקפו חמקות וה‪0‬תוקקות כהסוככיס ‪6‬והו ‪ 16‬כהיודעיס ממנו לסנזמכ‬ ‫‪6‬ליהס לסתחכר' ‪6‬תס ‪16‬ער‪6‬ות ‪6‬ורס‪ .‬וככן יוכן כי סורם סכחות ‪0‬ל כל‬ ‫מיני סתנופות ‪0‬כעולסהן ‪6‬ותן ‪0‬פי הספירות הנקר‪16‬ת נ‪5‬ח וסוד‪.‬דסייגו‬ ‫‪0‬נזספירה נ‪5‬ח נמפפ כלמיני כחות סנורנזיס תנופות ‪0‬וגות ע"י הסתגכרות‬ ‫‪ .‬ונזן ספירת סוד ג‪0‬פפ כלנזיני סוד‬ ‫לג‪5‬ח ככל תוקפו ‪6‬ת סכח‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫ס‬ ‫יכס תנופות חזקות כפולס ע"י סח‪0‬קהם‬ ‫ונפינזות סגורנזיס סר‬ ‫וזיו חן‬ ‫והס‪0‬הוקוקיוופתי להנזטך‪6‬ליר*ס‪ .‬ולפיכך נזהרכק הם"‪ 6‬כנזרת סהור ‪0‬הי‪ 6‬ירך‬ ‫ו‪ .‬ויוגק נזטס לסכין ר‪0‬ת ל‪6‬דס לסכ‪0‬ש‬ ‫ה‪0‬מ‪6‬ל‪ .‬נמוד סכתוכ ויגע ככףייכ‬ ‫כרכר‬

‫ש‪,‬ןה"י‪-4‬הן_‪_,‬‬

‫_"‬ ‫"‬

‫‪/‬‬

‫‪,‬אל‪-‬ךולץהנ‪-‬י‬ ‫)‪,,/‬‬

‫‪,‬זן‪,‬ן‪_.,,/,/,//,‬‬

‫סא‪,‬וא‬

‫י‪9‬ו'הך?‪?1‬ה סו?ה מיסא‬ ‫?ריתק?ש סלכרין ‪9‬התיךהשיש‬ ‫*‬

‫*‬

‫אור צח‬

‫איהי‬

‫נונר ס‪6‬סור‪,‬ועי"ז מספךנון סו"ך לרו"ס‪ .‬כירוע כסוך סכת‪ 31‬כל סיוס‬ ‫רוס‪ .‬וכזסיוכן סטעס ססספירוה ‪%‬ח וסוך נקר‪6‬ין תרין סוקין‪.‬כי כנוו‬ ‫סתריןסיקין ס‪63‬רס סגעוני סן סמניעות ‪6‬תכל סגוף ממקוס לנוקוסונוימין‬ ‫תנועוה סוגות‪.‬כןנו‪6‬וחןסתיסספירות גספעכלנויני סכחות סגורמיס כלמיגי‬ ‫היעועות ‪06‬ר כע‪1‬לס‪ .‬יוכן עפי"ז געכ סטעס למס יניקת סנכי‪6‬יס סי‪6‬‬ ‫עו‬ ‫ת‬ ‫וו‬ ‫דוק‪ 6‬מ‪6‬וחן ססתי ספיר‬ ‫ינ‪5‬ח וסוך‪ .‬כי סנכי‪5 6‬ריך ליגק כה כזט ‪6‬סר על‬ ‫ייוכל לפעול כנכו‪6‬חו על לכ ססומע סיסי' כטל ‪6‬ליו‪ .‬וז‪6‬נזי;יל (סיוה‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫רוק‪16 6‬ע"י כחסגילוח וססהגכרות לטרעיס ‪1‬לסרעים ול?טיל ‪,‬ימס על‬ ‫סעונונ_יס ‪6‬ת נכו‪6‬חו על ררך ‪0‬טחננ‪6‬ו נני‪6‬יס ס‪6‬חרוגיס‪ .‬ככוו ט‪6‬מר‬ ‫יסעיסו לכו ג‪ 6‬וגוכחס‪ .‬ונר‪6‬ס נוי ינלח‪ .‬וסרכס סענויס סי'לריך סנכי‪6‬‬ ‫לה‪:‬חמם כ‪6‬ותות ומופתים ‪0‬ל מור‪6‬יס נרוליס‪ .‬כרי לסהגכר ככח סר‪5‬וח‬ ‫על לכ ססומעיס ‪6‬תנכו‪6‬תו סיסיו נוכוט(יס ‪6‬ליו‪ .‬ועוך סי' כיכ‪1‬לת סככי‪6‬‬ ‫לפעע כז‪6‬ת ל‪ 6‬כרעם וכמור‪ .6‬כי ‪ 06‬ככח רוחחן עסורס עליו סור וזיו‬ ‫געימס קרוסס‪ .‬עך סכל רו‪6‬סו ו‪0‬ומעינריו נקמהך ‪(6‬יו כססתוקקות‬ ‫גרולס‪ .‬וע( זס כתיכ גתת מסורךעליו‪ .‬וזסס‪.‬מורטליניקת סנכי‪6‬יס דוק‪6‬‬ ‫מ"וקן סתי סספירות ‪%‬ח וסור‪361[ .‬קם מ‪6‬ת ססי"ת טכ‪6‬ס טגיתי כזס‬ ‫‪0‬יכפר עלי ויםלח (י‪ .‬כי סו‪6‬יודע ס‪6‬מת ‪0‬גווגתי לטובס לס‪6‬יר עינעם‬ ‫עורות ולססיר כל ת(ונס מעל חכמה סקכלס]‪ .‬ימוד מיומא דנופא אות‬ ‫ברית קורש סנס כמו סים כ‪6‬רס סג‪0‬מי ‪6‬נרזס סכותלוי סכח (סספיע‬ ‫‪(1‬סוליף כרומס ל‪1‬סעי"ז מתקייס סעולס‪ .‬כן גס לנועלס כס‪5‬לס ‪6‬לסיס‬ ‫הרוחגי ‪5‬ריך לסמ‪ 65‬כין סספירות ספירס מיוחרת סעל ירס הלך ססספעס‬ ‫מעלמ‪ 6‬ררכור‪( 6‬ע(מ‪ 6‬רנוקכ‪ .6‬וסי‪ 6‬נקר‪6‬תימוך‪.‬גי כנוו קקיוס כלכגין‬ ‫הלוי נסיסור‪.‬כן קיוס כל סכרי‪6‬ס הלוי ככח ‪6‬כר סזס‪ .‬וטן לנועלס ‪06‬‬ ‫(‪ 6‬סיחס ספירת סיסוך סמעכיר ס‪6‬רת ‪5‬ור סא"ם מעולס לעולס‪ .‬ל‪ 6‬סיס‬ ‫קיוס וכו‪5‬י‪6‬ות לסעולמות‪ .‬כשלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה‬ ‫י‪63‬ר נזס ענין מפירס סעסירית סנקר‪6‬ת מלכות מס סי‪ 6‬מסחסת כעלס‬ ‫ס‪56‬ילות‪ .‬כי‬ ‫מרת סמלכותסי‪ 6‬עלמ‪ 6‬רנוקכ‪ 6‬סמקכלת ססספעס סל‬ ‫‪6‬ור א"ם ‪6‬חרסיל‬ ‫"כמס וכנוס ססתלס(ות כרי ‪60‬ותס ססספעס תתגסס כס ער‬ ‫‪0‬תוכל (כו‪ 6‬לירי סחגלות כעולס סע‪0‬יס לכרו‪ 6‬דכריסגסמייסולכלכ( ‪6‬ותס‪.‬‬ ‫ו‪6‬ין טעס לענין סזס כעולס ס‪56‬ילות‪ .‬ולפיכך ‪6‬מר ‪0‬מלכר זס סספירה‬ ‫סמלכות ‪0‬ל עולס ס‪56‬יל‪1‬תסי‪ 6‬נע‪0‬ית סורם לעולססעסיס כמכו‪6‬ר לעיל‪.‬‬ ‫עולסייך ענין ספירת סנולכות גס סס כעולס ס‪56‬ילות סמכי‪6‬ס ‪6‬זל סתורס‬ ‫לירי סחגלות וססכנס‪ .‬כי כמו (מסל כ‪6‬רס סג‪0‬חי מררגס ס‪6‬חרונס סמכי‪6‬ס‬ ‫‪5‬תר‪5‬ונו ומחסכתו (ילי סמג(ות ספס עקי דיכורו‪.‬וגן סו‪ 6‬כעו(ס‬

‫סו"‬

‫ס~י~ת‬

‫‪82‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫יטניןמכין‬ ‫שינוי סמק?הטינאו‪ .‬בינה ל?אי‪9‬הסנבטטין *וע‬ ‫אור צח‬

‫נתיב‬

‫ס‪56‬לומ‪0 ,‬ס מ‪0‬מ‪0‬ת מפירת סמלכומ ‪33‬ח" פס‪.‬כי‪1‬ן ‪0‬מכי‪6‬סלירי סמגל‪1‬ת‬ ‫ר‪5‬ונו ‪0‬למלך מלכי סמלכיס סקכ"ס‪ .‬וכדי לסכין מס ס‪ 61‬סר‪15‬ן ‪0‬ספירת‬ ‫סמלכומ מכי‪6‬מוליוי סמגלומ‪.‬לזס ‪5‬מר ומורס ‪0‬כעל פס קרעןלס‪ .‬סייגו‬ ‫‪0‬סי‪ 6‬סי‪ 6‬סמקור ם‪ 5‬סמורס סכעל פס‪ .‬כמו סספירמ סמפ‪6‬רמ סל ע‪1‬לס‬ ‫ס"‪5‬ילומ סי‪ 6‬סמקור ‪0‬ל מורס סככמכ‪.‬וכל סמורס סי‪ 6‬ר‪15‬גו ‪0‬ל סנור‪6‬‬ ‫ימ"ם‪.‬ולפיכך סלומד מורס‪6 .‬ע"פ סלומר דכריספ‪:‬וטיס תעגיגיס נסמייס‬ ‫וגמוכיס‪ .‬כמו סגיס‪6‬וחזין כטלימ ו‪0‬ור סגגח ‪6‬מ ספרס‪ .‬מ"מסי‬ ‫‪ 6‬ממהיך‬ ‫עלע‪5‬נוו‪6‬ור קוום וגסממו כ‪6‬סליוי סמלסכומ ווכיקומ‪.‬כיון סמוכק ‪6‬ש‬ ‫סכלו כר‪15‬ן סכור‪ 6‬ימ"ם‪.‬כיכן סו‪ 6‬ר‪15‬ג‪ 1‬ימ"‪ 0‬סכ"ס יקרס כעוס"ז כך‬ ‫וכך יסיס ספסק כך וכך‪.‬וכיון ססמורס ס‪3‬כמכ"יגגס מוכגמ כלמי סמורס‬ ‫‪0‬כע"פ‪ .‬ע"כ גמ‪ 65‬סספירמ סתלכוה מסתסת גס סס כע‪1‬לס ס‪56‬ילוח נכח"‬ ‫גוקכ‪.6‬כי סי‪ 6‬סמכי‪6‬סליוי סמנלותוסכגס ‪6‬מ סמורס ‪0‬ככמכססי‪6‬ככחי'‬ ‫דוכר‪ 6‬סגיכע ננספילמ סמפ‪6‬רמ‪0‬לעולס ס‪.56‬לומ‪ .‬חכמה מוחא‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫'‬ ‫מחשבה מלנאו ‪6‬חר סכי‪6‬ר טעסז' ספירומ סמחמוגומססן ככחי נופ‪.6‬‬ ‫חוזר נוממ‪ 6‬לעיל‪6‬לכ"ר גס ג' ספירומ סר‪6‬סוגוממסן ככחי' רים‪6‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וזסו ס‪6‬מר ‪0‬ספירמ סחכמס סי‪ 6‬רק ככח" מחסכס ונלג‪6‬ו ‪6‬כל ‪6‬ין סי‪6‬‬ ‫‪0‬כל סכולל‪.‬גי ססכל סכו(לסייגו סמקור סל כ(מיגי חכמומ סכעולס‪.‬וסי‪6‬‬ ‫ספירמ סכמר כמכו‪6‬ר ‪6‬ח"כ‪ .‬וספירמ סחכמס סי‪ 6‬רקכנוועגף סג‪56‬לםתן‬ ‫ססכל סכול(‪ .‬וכמו סמורגל נפי ס‪6‬גסיס ל‪6‬מר‪.‬מיסי‪0‬לו ‪0‬כל עוכ סו‪6‬‬ ‫יכול לסכין למסל חכממ סמכונס ‪ 16‬חכמת סנווזיק‪ 6‬וכיע‪ .6‬ולחך ‪0‬ים‬ ‫נ' עגיניס כזס‪0 '6 ,‬כלסכולל‪ .‬כ' סחכמס‬ ‫עגף ססכל סכ‪1‬לל‪.‬סמכילס‬ ‫‪:‬סי‬ ‫יי‬ ‫כקרכס‪6‬יזו מין חכמס סכעולס‪ .‬ג' סכיגס‪;.‬ו‬ ‫"גו סכגה עגף סחכמס סז‪5‬מ‬ ‫ו‬ ‫‪6‬‬ ‫ככל פרעיומיס‪.‬יזסו ס‪6‬מר ‪6‬יסו תחסכס מלג ‪ .‬כי כל כחי' דוגי‪ 6‬נקר‪6‬‬ ‫מלג‪6‬ו‪.‬סייגו פגימיומ‪ .‬וכחי'‬ ‫גקר‪ 6‬מלכר‪ .‬סייגו חעיגיות‪ .‬על סס‬ ‫"‬ ‫כ‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫‪6‬‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬ ‫מכיגס ומ‪5‬יירמ ‪6‬מ ספגימיוום‬ ‫ג"כ כג'ל‬ ‫ליוי‬ ‫סגיי"‬ ‫ן גופ‪ 6‬ולכו‪ .60‬ססס ‪ '3‬עגיניס סל כחי' ווכר‪ 6‬וכח" גוקכ‪.6‬פגימיהע‬ ‫סע‬ ‫כ‬ ‫‪,‬‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫‪5‬‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ח‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫‪6‬‬ ‫'‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫‪.‬‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫‪6‬‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫ולפיכך‬ ‫עגף‬ ‫מן‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫מחסכס מלג‪6‬ו‪ .‬כלומר פגימיומ כחי'‬ ‫סמקור סל סקכל סכולל‪.‬סי‪6‬‬ ‫דוכר‪0 6‬גקר‪6 6‬כ‪.6‬גי כלזמן ססחכמסל‪6‬גמ‪5‬נו‪5‬נוס ככלי סכיגס ל‪5‬מ‪5‬ס‬ ‫ול‪5‬ייר ‪6‬ומס ככלפרטיומיסווקדוקיס‪6 .‬יגגס עוו כעולמ לכו‪6‬ליוי סמנלות‬ ‫וסכיס‪61.‬יגגס מוכסרמ עוו ליסגומ ממגס‪-‬וסרי סי‪6‬כמי למסל ‪06‬סופיעס‬ ‫מחסכס כמוחס"דס סטוכלו לעסומ לע‪5‬מו פלעין ג‪6‬ס לכימ וירס‪.‬ר~רי‬ ‫סמחסכס סז‪6‬ת ‪6‬ין כיכולח לכו‪6‬לידי סמגל‪1‬ת ולס‪51‬י‪6‬ס מכח ‪6‬ל ספועל על‬ ‫‪6‬סי יענווק סיטכ ככלי סכיגס סכס סלננזכיןלפי ערך חמומ סלכ ללמ‪5‬ס‬ ‫סמח‪0‬כס סז‪6‬ת כתרות ו‪0‬עורע ו‪5‬מ‪5‬ומין ‪6‬יך ומסוכמס‪.‬בינה לבא ובה‬

‫עכ"‬

‫‪"5‬‬

‫הלב‬

‫א"""אא"‪"".‬ן"אןןאליהי‬

‫הנביא‬

‫מב אא‬

‫?היבסשקטייה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫?‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫א'‬ ‫טה‬ ‫ץי‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ששטרטירטכא"יתחתליתרץיהיקיקי‬ ‫*‬

‫ומריס?כות‬ ‫‪ .‬וע~א‬

‫יישיט‬

‫*סלנאואידם‬ ‫שמ‬

‫אור צח‬ ‫הלב מבין סיינו כמו סים כ‪6‬רס ג‪0‬מי סלכ סמכי‪6 6‬ת מח‪0‬כות סמוח‬ ‫~רי סתגלות כפרטיוה עלפי סמרות סתלויות ‪3‬ל‪ 06 .3‬לסטיכ ‪ 16‬לסרע‪.‬‬ ‫‪ 05‬לסרכות ‪ 16‬למעט‪ 06 .‬לסגריל ‪ 16‬לסקטין וכיו‪.65‬וכןים ספירת כינס‬ ‫טכס נת‪5‬מ‪5‬ס ‪5‬ור סחכמס ככמס‪5‬מ‪5‬ומין ונ‪5‬טיירס כס כפרטיות לס‪51‬י‪6‬סלירי‬ ‫סתגלות‪ .‬נמ‪0 65‬ספירת סכינס סי‪ 6‬ככחי' מלכר‪ .‬ל‪13‬ם ‪6‬ל סחכמס‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫‪6‬‬ ‫טלג‪6‬ו‪ .‬ולפיכך סי‪ 6‬ככחין נוק‪ 63‬ונקר‪6‬ת ‪6‬ימ‪.6‬ועל אל*ן תרין כתיב‬ ‫הנמתרות לה"א יו‪5‬ס לו~רכזס סססזרווגותם‪05‬תי סספירותחכמס וכינס‬ ‫כחי' ‪6‬כ‪ 6‬וכחי' ‪6‬ימ‪ 6‬עור ל‪ 6‬סועילסטיסי' מוכסר לסתגלותעולס סתחתון‬ ‫טס נכר‪6‬יס ג‪0‬מייט‪ .‬ער ‪0‬תסהלסל סמח‪0‬כס לע‪13‬ר ע'י סזרווגות פעס‬ ‫‪5‬נית ‪0‬ל טתי ספירות ‪6‬חרות‪ .‬ססן תפ‪6‬רת ומלכות כחי' קו( וכחי' רכור‪.‬‬ ‫סנקר‪6‬ות ג"כ כר‪ 6‬וכרת‪ .6‬ורק‪ 16‬נע‪0‬ית סמחם‪3‬ס מוכ‪0‬רת לכו‪ 6‬לירי‬ ‫כתי' סנגלותלנו ולכניט‪ .‬ולפיכך קור‪6 6‬ת סזרווגות סר‪06‬ונס סל חכנוס‬ ‫וכיגס כ‪0‬ס סנ‪0‬תרות לס"‪.6‬כי ‪0‬תי ‪0‬מות ס‪6‬לסמימזות על ס‪0‬תיספירות‬ ‫קל חכמס וכיגס‪ .‬כתרעליוןאיהו כהר מלכותועליה אתמרמניד‬ ‫נ‪*,‬אשית"אהרית נזס ינ‪6‬ר ‪0‬ספירת סכתר סתי כחינותלס " ססי‪6‬ככהי'‬ ‫כתר לכלס‪0‬פייות ד‪56‬ילהם‪.‬וסי‪ 6‬נס ככחי' מלכות למס ‪0‬למעלס סימנס‪.‬‬ ‫גיסי‪ 6‬כחי' מקנל סר‪6‬סון ‪0‬מקכלת כקרכס ס‪6‬רס סר‪06‬ונס מ‪6‬ור סא"ם‬ ‫סנמ‪0‬ך ממנו ‪6‬חר ס‪5‬מ‪5‬וס ע"י ס‪6‬רת סקו וסחוט כמכו‪6‬רכעו חייס‪ .‬וכתר‬ ‫עליון‪6‬ינו נתפ‪ 0‬כמחקכת ס‪6‬רסכי ‪ 06‬כמו סקוןסעליון ‪0‬ל ‪6‬ותימן ססס‬ ‫סוי"ס כ"ס‪ .‬וס‪6‬רס סר‪06‬ונס מ‪6‬ור סא"ם סס‪6‬ירס כ‪0‬פירת סכתר סיס‬ ‫כ‪5‬מ‪5‬וס ומרס ‪0‬יס"די כס‪6‬רס סז"ת לסחיות כל סעולמות עס כלסספירות‬ ‫סלסן ‪0‬סן למטס מן ‪0‬פירת סכתר ער ס‪6‬חרית ‪0‬סו‪ 6‬עולס סתחהון סנסמי‪.‬‬ ‫וזסו ‪60‬מר עליו מגיר מר‪6‬סית ‪6‬חרית‪ .‬מגיד סו‪ 6‬ל‪0‬ון סמ‪0‬כס וגס ל‪0‬ון‬ ‫‪6‬גירס וק‪0‬ירס‪.‬וסיינו ‪0‬סכתר ס‪ 61‬סממו‪5‬עכין סמ‪56‬יל ססו‪ 6‬ר‪6‬ם‪-‬ת סכל‬ ‫‪1‬כיןכל סכרי‪6‬ס‪ .‬וס‪ 61‬ממ‪0‬יך סס‪6‬רס מןסר"סית וער ס‪6‬חרית וגס סעל‬ ‫ידו נ‪6‬נרס ונק‪0‬רס כל סכרי‪6‬ס עס ס‪0‬כס סר‪06‬ונס‪.‬ואיהו קרקפתא‬ ‫דהפילין רו‪5‬סעוננר כזס ‪0‬סכתרלגורל רוחניותו וסהעלמותו רוממותותפ‪6‬רתו‬ ‫וקרו‪0‬תו סו‪ 6‬כערך ‪60‬ר סספירות וסעולמות כמו קרקפת‪ 6‬רתפילין סמונת‬ ‫סס‪6‬יס‪ .‬סססימן ס‪6‬נותי ‪06‬סתפילין םל ר‪6‬ס מונחתכרין כמקוס‬ ‫עלר"‬ ‫סר‪6‬וי על סמוח סו‪ .6‬סכ‪6‬ס יגכיס ס‪6‬רססמניחן ‪6‬ה עיניו וי‪0‬תכל למעלס‬ ‫ל‪ 5‬יר‪6‬ס ‪6‬ת סתפילין ‪06‬ר על ר‪6‬סו‪.‬סרי סס‪6‬רס‪6‬ינו רו‪6‬ס ‪6‬ת סקרשת‪6‬‬ ‫דתפילין ‪6‬סר על ר‪06‬ו‪ .‬ורקיורע ומרגים ‪0‬י‪ 0‬על ר‪06‬ותפילין ‪0‬יס כסן‬ ‫קדוסס ע‪5‬יונס סרכס יותר ויותרנון כסר סר‪06‬סל ס‪6‬דס סמניחן‪.‬וסן‬ ‫לנמרי‬

‫‪:4‬ייהו הנביא‬ ‫‪84‬‬ ‫‪~?.‬מ מ"ה ננוס יו"ך ה"א וא"ו ח"א] דאיך‪ 4‬אדרח שצילדת‪ .‬ואיה‪4‬שחי‪4‬‬

‫י ושפדי‪.‬‬ ‫אואתלנייטה‪4‬א‬ ‫?‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫רועף‬ ‫דטאשך‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ך‬ ‫ג‬ ‫ה‪4‬א‬ ‫‪?1‬תט‪?2‬יי‬ ‫שקיי‪:‬רבדןעלט‪.‬ן‬ ‫צוסני! מטבדת דאשקי‬ ‫"‬ ‫‪6‬‬ ‫ק‬ ‫"‬ ‫ן‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫‪4‬‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫?"לסא ?מדוא‪4‬ךיע‪4‬יומהיאנביע‪4‬טיהי?ך?יטא‬ ‫דאיהו‬ ‫חיים‬ ‫אור צח‬ ‫לגמרי מסות ‪6‬תר מ! ‪03‬ל ר‪6‬סו‪.‬וכן סו‪ 6‬מלרגת רוחגיותו וסתפלמוש‬ ‫לוממותו תפ‪6‬רתו וקרונתו ‪ (0‬סכתל כפרך סספירות וספ‪1‬למות ‪06‬ר‪6‬חריו‪.‬‬ ‫וכיון ססמ‪0‬יל פך פתס ‪6‬ת סספירות ‪53‬לס ס‪6‬דס‪-‬סג‪0‬יר‪ .‬פ"כ מ‪ 65‬עוכ‬ ‫לסמסי( ‪6‬ת ספירת סכתר (קרקפת‪6‬דתפי(יןסמוגחין פל 'ר‪ 06‬ס‪6‬דס‪:‬‬ ‫איהו שם מ"ה [כזס יו"ל ס"ח ‪ 1"61‬ס"‪ ]6‬דאיהו אורה‬

‫מלבאו‬

‫אצילות ואיהו שקיו דאילנא בדרוערי וענפוי כמיא‬ ‫יסודיפופגין ספ‪0‬רספירומ‬ ‫דאשקי לאילנא ואתרבי בההואשקיו‪6‬חי‬ ‫ר‪56‬י(ות וסר' פו(מות סכול(יס ‪0‬סן ‪6‬כי"פ‪ .‬ו‪6‬מר פל כ' פעמות סל‪06‬וגיס‬ ‫‪0‬ל חכמסו‪3‬יגס ופלשן כתיכ סגסתרות לס"‪ .6‬סיינו ‪'60‬ן לפיין כסס‬

‫ולדכר מסס‪.‬וכן גדר‪ 0‬נזוס"ק פס"פ ‪0‬לח תטלח ‪6‬ת ס‪6‬ס וגו'‪ .‬כלומר‬ ‫‪0‬ת‪0‬לח ממח‪30‬תך ‪6‬ת פולס סכיגס ‪0‬נקי‪6 6‬ימ‪ .6‬ו‪6‬ת סכגיס תקחלך‪.‬‬

‫זס סיחור ‪0‬ל תפ‪6‬רת ומלכות ‪3‬ר‪ 6‬וכרת‪ 6‬פולס סי‪5‬ירס פס פו(ס ספסיס‪.‬‬ ‫כסס מותרלפיין (ח‪0‬וכ ולרכר‪ .‬וכן פסס‪6‬ליסו טפחסמתחי‪ 3‬לדכר כ‪6‬ריגות‬ ‫מפולס סעירס ‪30‬ו מקגן זפיר ‪6‬גפין סגקר‪ 6‬כ‪0‬ס ‪6‬ילג‪ 6‬ופןחייס‪ .‬ופל‬ ‫זס ‪6‬מר מלג‪6‬ו‪6‬יסו ‪0‬ס מ"ס י‪6‬יסו ‪6‬ורח ‪56‬ילות ו‪6‬יסו ‪0‬קיו ד‪6‬ילנ‬ ‫‪*6‬‬ ‫וז‪6‬תיוכן פפ"י סג"ל ‪0‬סד' ספירות חכמס וכיגס תפ‪6‬רת ומלכות ד‪56‬ילות‬ ‫סן כמו ‪0‬ר‪0‬יס לסך"פ ‪56‬ילות כרי‪6‬ס י‪5‬ירס פ‪0‬יס‪ .‬וסנ‪0‬מס וסחיות ‪0‬ל‬ ‫סד"ם ס‪6‬לססן ד' סמות סוי"סכי‬ ‫ן מי(ו‪6‬ין פ"כ ס"ג מ"ס כ*ן‪61 .‬פ"פ‬ ‫‪0‬פיקר מ‪5‬י‪6‬ות סד' סויות ‪0‬ל פ?כ ס"ג מ"ס כ"‪ 1‬סו‪ 5‬כפולס ס‪56‬ילות‪.‬‬ ‫כמו ‪0‬סך' ספירות חו"‪ 3‬תו"תסן כפולס ס‪56‬ילות‪ .‬מ"מ מופיפין ת‪0‬ס‬ ‫‪3‬ס‪6‬רותיסן (מעס מטס‪ .‬כ‪6‬ופן ‪0‬כל סוי'ס פס סמילוי ‪(0‬ו סו‪ 6‬סנ‪0‬מס‬ ‫וסחיות ס( פו(ס סכללי ‪0‬ל‪ .1‬וכרנו סה‪0‬ס פ"כ סו‪ 6‬סנ‪0‬מס יסחיות סל‬ ‫פולס ס‪56‬ילות‪.‬כן ס‪0‬ס ס"נ ‪6‬פפ"י ‪0‬טיקר מ‪5‬י‪16‬תו סו‪ 6‬ג"כ כפולס‬ ‫ס‪56‬ילות מ*מ סו‪ 6‬סג‪0‬מס וסחיוה ‪0‬ל פולס סכרי‪6‬ס‪.‬וכן ס‪0‬ס מ*ס דפעס‬ ‫ה‪56‬ילות סו‪ 6‬סג‪0‬מס וסחיות ‪ (0‬פולס סי‪5‬ירס‪ .‬וסקס כ"ן דפולס ס‪56‬מ‪1‬ה‬ ‫ס‪ 61‬סג‪0‬מס וסחיות סל פולס ספ‪0‬יס‪.‬וזסו ‪60‬מר ‪6‬ליסו פל ס‪6‬ילן סיהץ‬ ‫פולססעייס‪ .‬דמ(ג‪6‬ו סו‪ 6‬ס‪0‬ס מ"ס ‪6 6100‬ורח ס‪56‬ילות‪ .‬סייגו כי‬ ‫מן פולס ס‪56‬י(ות מ‪6‬יר ס‪0‬ס מ"סכפגימיותס‪6‬ילן ‪0‬סו‪ 6‬פולס סעירס‪1 .‬ס‪61‬‬ ‫סיגיקס ‪0‬לס‪6‬ילן סמתפ‪0‬ע כגזפו ופגפיו‪ .‬ר"ל ככל סספירות ‪06‬ר כפ‪1‬לס‬ ‫*‪5‬ירס‪ .‬כמו ‪0‬סמט מ‪0‬קיסל‪6‬ילן וס‪6‬ילן מתגולמן‪6‬ותס סס‪0‬קס‪ .‬רבון‬ ‫שמין אנה הוא עילתהעילוה וט'‪ .‬כווגתו נזס קעי"‪ 1‬סס‪0‬ס מ"ס‬

‫ט‪6‬יר‬

‫אליהוהנביא‬

‫מנ ‪86‬‬

‫ט‪:‬יםיגדי‬ ‫א‪.‬ו?ףניתדמיוןוויהדיוךגא מגל מהד?גאו‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫?‬ ‫ד‬ ‫ובלאה שטיא וארעא וטשיקה סשהון שמשא ומיהלאךכיסג‪:‬א‬ ‫וטןנ‪:‬א‪.‬וקטך?אזיילני‬ ‫ןודשטיןרנבתא דעדןועשויןךס?ןד?זירין‬ ‫ועדפיןונונין ובני נשא ?טיטתמודעא בהון?יטין*וטיףומנםנין‬ ‫עשטיוךססטין'וטיף טשממדר‪4‬ןעשטי סט?טי וליןר‪:‬רע?ף‬ ‫אלת‬ ‫שטל יכ‬ ‫ר ליה וחוךא‬

‫*‬

‫*‬

‫בגיאיוט?טיי ךט‪4‬ף"??מוךע‬ ‫' טבף‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ק‬ ‫א‬ ‫?‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫?‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫וליע‬ ‫י כולא וטדון‬ ‫ט‬ ‫א ‪4‬ל‬ ‫עתקריאןסןטס‪:‬א* וטנףיית?ף שמ ידיעדאניג הואממי‬ ‫שמהן‬

‫אור צה‬ ‫ת‪"5‬ר ח(ג‪6‬וס‪,‬י(ן‪ .‬עיקז ס‪6‬ילן קמזר ורכוק ות(וי כא"ם נ"ס ססו‪ 6‬עילת‬ ‫סעינזת וסנה כסכות וסו‪ 6‬סכולחחייחו כו כגסתס סחחיס ‪6‬ה סגוח‪ .‬ובך‬ ‫לית דמיון וליהדיימנא מכל מה דלבאו ולבר ר"(ס‪6‬ין ‪3‬סמ‪(~56‬‬ ‫ן וומוחסיסי' נתפם ‪3‬מחמכס ‪63‬יפן סזס קכוכל (חלק ‪313‬ין ‪3‬חי'‬ ‫סוסיחיו‬ ‫‪,‬‬ ‫כ‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫‪3‬‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫‪3‬‬ ‫ו‬ ‫תספיע וננהכל‪ .‬ססו‪ 6‬סעגין מל ילג‪,‬‬ ‫ווכר‪6‬‬ ‫ו ו‪3‬ה"‬ ‫ר(כל‪ .‬פכיחיוהוחעיגיומ‪.‬גיון דליה מהס‪3‬ס הפש‪3 6‬י' כלל‪ .‬וברארו‬ ‫שמיא וארעא וכו'‪ .‬טהס הספל‪6‬י‪ ,‬ס‪3‬ר‪ 6‬סמ‪56‬יל ע"‪ .‬ס‪6‬רחו ‪6‬ה ססס‬ ‫מוס כתוךס‪6‬ילן ססו‪ 6‬עו‪5‬ס סעירס‪ .‬ומהסכ גס סגכי‪*6‬ס כ( עולס סעסיס‪.‬‬ ‫כיון ססני עו(חות ס‪6‬לס תזךוונין כהך‪ 6‬וזס מקפיס כז‪6‬ת‪ .‬ועו(ס סעסיס‬ ‫הכ( וחלו‪6‬ס סכלתלוי ‪.‬כעולס סי‪-5‬רס טגו המה ול‪3‬כס כוכ‪3‬יכ ונוולות‪ .‬וע"ז‬ ‫‪6‬חר ו‪3‬ר‪6‬ה סחיס ו‪6‬רן עס חחס עכנס‪ .‬סגל זס נורתז ככל( ע( עו(ס‬ ‫סי‪5‬ייס עס עו(ס סעסיס‪6 .‬חקכ נוונס ימחסכ טוך ‪3‬סרפיוה גס ס‪%‬‬ ‫סננר‪6‬יס‪.‬לאשתמורעא בהוןעילאין וכו'‪ .‬ל"‪5‬גימןכל ‪6‬לס סנכלחיס‬ ‫גיכר עלירןעו(חות סע(יוניס כחס"כ ומ‪3‬סיי ‪6‬חזס ‪6‬לוס‪ .‬סיינו קע"י‬ ‫גכר‪6‬יס סגסחייס נוכ( לססיג עגין סרוחנייט ועולמות סעליו‪:‬יס‪ .‬ועוך ‪5‬ג‪1‬‬ ‫תכיריס ומסיגיס ע"י כ( ‪6‬לס סנכר‪6‬יס ‪6‬יך יתנסגון עי(‪6‬ין ותת‪6‬ין‪ .‬ר"ל‬ ‫‪6‬יך סנכר‪6‬יס סע(יוניססריחכייס עס סנ‪3‬ר‪6‬יס סתחהגיס סגסמייס ונהנסגין‬ ‫יחרו ות(וין זס ‪3‬זס‪ .‬ו‪6‬לו עס ‪(6‬ס חתפע(יס זס חזס‪ .‬ו‪6‬וחל עוד ו‪6‬ז‬ ‫‪6‬סתחורעןעל‪6‬י מתת‪6‬י‪ .‬ר'( סלפעחיס נ‪3‬ר‪6‬יס סע(יוגיס סיוהגי*ס סו‪6‬כיס‬ ‫תלסכין חס לחע(ס מסס עיוז סרו‪6‬יס וחכיריס סגכר‪6‬יס סתההוגיס‬ ‫יייעו‬ ‫סגסמייס‪ .‬וחס ס‪6‬חר ו(יהוירע ‪3‬ך כלל עד‪61‬וון ע( כל‪ 6‬סו‪ 6‬מו‪3‬ן תע‪(5‬ד‪.‬‬ ‫מלאכיא ‪1‬כ‪.'1‬‬ ‫וכל ספירא איה לה שם ידיעא רבהון‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ל"ל סמוה סספירותסן ע( סס פמו(ה סספירות וססספעס סלסן‪.‬‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫‪5‬מם( חסד על סס סספעה עוכ וחסד‪ .‬גכורס ע"ם סספעתוין וג‪3‬ץרס‪.‬‬ ‫ן ססמות גקר‪6‬יס‬ ‫ספ"רת מ"ס סספעה רחמיס‪.‬וכןכלמ‪,‬ר סספירוה‪.‬ינ‪6‬יח‬ ‫גס סח‪65‬כיס סחוריריס סספע לע‪1‬לס סגטמי ע( ‪ ::‬קליחיהן ופעו(הן‪ .‬כתו‬ ‫למסג‬

‫‪6‬א‬

‫א " ‪ -‬ן‬

‫‪-‬‬

‫ה ה‬

‫‪/‬‬

‫‪ /‬א " ן‬

‫ן‪,‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪ . /‬מ ן ש ן " ע " ן ן ן " ן א ן ן ן ן ן א ן ן " ‪ / 7 / /‬ו " ‪ " .‬ה ן א‬

‫שמסן ואנההיאשלימו‪.‬ך‪4‬להו‪.‬ןכרשנמ הסתלקסנהוןאשתארו‬ ‫‪53‬דו שמהן שגאא בלא‪-‬נשמתא‪.‬שנשהיאסשיםננא ‪9‬סן‪9‬ה‬

‫ידיעא‬

‫אור צח‬ ‫למ‪0‬ל אוריאל נהוריאל חמריאל מיכאל גבריאל רפאל נצהיאל‬ ‫ו פט‪1‬לס ‪16‬‬ ‫יהודיאל צדקיאל מלכיאל כ(ס טל סס מליהוסן לפעול"יז‬ ‫לסוריך ‪6‬יזו סספטס סמק‪(3‬יסמן סספירות‪ .‬וע"ו ‪6‬מר טסמ‪6‬ליל כע~ו ‪]6‬‬ ‫לו ססידיט‪6‬כי סו‪ 6‬מקור סהייסמכלמיגי כהות סכטולס ומכלמיגי שספט‪1‬פ‬

‫"ה‬

‫ראעוכוה‪ .‬וסו‪6‬‬ ‫ה כל סטפירוה כ‪6‬ול והיוה ו;פע‬ ‫כל ססמוה ו‪,‬‬ ‫"‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫‪,‬‬ ‫ט‪4‬יגילוי ס‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫י סגוף‪.‬‬ ‫‬‫ה‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫מ‬ ‫ק‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫לכל "כר‬ ‫ססלימות סל סכל‪ .‬כי כלערס סן הסריס והסוכיס‪.‬‬ ‫יס;פטס סז‪6‬ה‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫תמהלק‬ ‫מנהון אשתארו כלהו שמהן כנופא בלא‬ ‫וכד אנת‬ ‫נשמהא כדי להכין סמ‪6‬מר סזס נ‪5‬רך להכי‪ 6‬רכרי סיוור סהכ"ר ‪ 50‬סרכ‬ ‫‪ 0‬מטהלק ‪6‬ור א"ם מסטעמות‬ ‫כט( ז‪15‬קלס"ס‪ .‬סמקססכ‪6‬ן וסל‪"6‬‬ ‫י"(הזור לכהי'‬ ‫סרהיג‬ ‫ן כמו ססיס קורס סססתלסלות ממס‪.‬י‪"6‬כ (מס‬ ‫ך‬ ‫סכל ‪5‬‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫(‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬מר סיסה"ר כהיגה גופ‪ 6‬עכ"פ‪ .‬וסל‪6 6‬ין זס "מתי כ"סר‬ ‫זו גקרים'‬ ‫סגוף יהקייס‪ .‬וכ"מה ‪6‬ין טוך מלכוו כתיכ‪ .‬וכדי (הרן‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫"ע‬ ‫תהלס לסכין סטגין סל ‪6‬ורוה וכליס‪ .‬סס‪6‬ורות גקר‪6‬יס גסמה‪ 6‬וסכלשג‬ ‫(‬ ‫ר א*םסלפגי ס‪5‬מ‪5‬וס‬ ‫‪ .‬דסגהירוט סכהיגה סקו סגמסך מטלמוה"ו‬ ‫פ‬ ‫מקורסר"סון לכ‪ 5‬כחי'סססהלסלונצ‬ ‫"הלל ס‪5‬מ‪5‬וס כספירת סכתר‪.‬‬ ‫וך‬ ‫גו‬ ‫ת‬ ‫'‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫"סהכמס ו‪6‬ה"כ כטפירת סכיגס ‪.‬‬ ‫סת‬ ‫סל‬ ‫ל ממגו כטפי‬ ‫כפלט‪ .‬טך סי‪'6‬ל"ו‬ ‫ופירו‪ 0‬ס‪6‬לסזוסייגו טך"מוכיסוה‪5‬ג‪,‬לות"ול מסגפס כ"רס סגסמי‪ .‬כמוס"רת‬ ‫‪.‬סז"ה ירוע סע‪5‬מות סגפססי‪ 6‬למטלס‬ ‫ססכל כמוח‪ .‬סר‪6‬יס כטין‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫‪6‬‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫מכחי' סהחלקוה כוחוה פר‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫‪6‬‬ ‫ו‬ ‫עוכןכי כססתלס‬ ‫סנש‪,‬י‬ ‫ככלל ‪ 16‬יססלקוממיל‪ 6‬כלכוהוה ט‪5‬ס סמהפסטיס כ‪6‬כלי סנוף‪ .‬ויוכל‪1‬‬ ‫כולס כט‪5‬מוהס כמוססיו קורס סהגלוהס וסהפ‪0‬טוהס כ"כריסגיף‪ .‬וסנס‬ ‫עד"ר רמיון זס סו‪ 6‬למעלסכס"רה ‪6‬ור א"ם תוך טסל ספירות רעילהצ‬ ‫ככהי'"ורוה וכליס טזי סקו סנ"ל‪ .‬דסגס כ( ס"ולות גרמו לכהי' גסמס‬ ‫וכל סכליס גרמו לכהי' סגוף כמו טר"נו ס‪6‬רת ססכל כסמוה‪ .‬ססמומ‬ ‫ככהי' כלי וססכל ס‪ 61‬ככהי' ‪6‬ור ‪ .‬וכלנו כסטתלק ס"רת סנפם‬ ‫ס‬ ‫היוהגלל‪ .‬כיוגמ‪ 6‬זו סו‪ 6‬נס למט‪5‬ס‬ ‫ו"סגוף‪.‬גס"ריס כל ס"כריס‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫"הכמה וכי‪ 651‬כ‪6‬ין כסתלכסות סל כהי*‬ ‫לס‬ ‫כע"סר"‪5‬ילות‪ .‬מ‪6‬הר ססכהל‪3‬ו‬ ‫כלים‪ .‬כמו קרקפת‪6‬כלי הכתר‪ .‬ומוה‪ 6‬כלי סהכמס‪.‬וילוט‪ 6‬כלי סחסך‬ ‫וכי~‪ .6‬סלי כסכרח טגמסל‪ 1‬לכוהות סגפם סמהלכםיס כ‪6‬כלי סגוף‪"61 .‬כ‬ ‫‪6‬ור א"ם סמ‪6‬יר כסן עקי כתי' סקו סנ"ל‪.‬וממיל‪6‬‬ ‫ג‪6‬סל יסהלק‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫‪.‬‬ ‫י יסה‪6‬לו כ‪ 5‬סכ‪5‬יס‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫‪6‬‬ ‫ס‬ ‫יטתלקו טי"ז‬ ‫ם‬ ‫"‬ ‫ט‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ז‬ ‫"‬ ‫כלתי ‪6‬ורוחיות‪ .‬ג‪;6‬ריסהייר סג‪1‬ה נלתי היות כססתלק ממגו סגסמס‪..‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫ס"ית‬

‫‪6‬‬ ‫יזסו‬ ‫‪1‬ו‬

‫ן ן ן ז ן ן ן‬

‫י‪/‬ןה‬

‫ן ן‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪/-‬ןי "‬

‫‪ /‬ה ג‬

‫‪/‬‬

‫‪ .‬ל ע ל‬

‫ל ~‬

‫' ט ‪/ /‬‬

‫ל‪,‬ןי‪/‬ןע‪,‬ן‬

‫מי‬

‫ל ק ‪ ,‬ו ל ל ע‬

‫‪61‬‬

‫לל‪,/‬י‬

‫ךדיעא אנט הףאמביןולאב‪4‬ינא‪:‬דיזאייתלף אהר‪:‬די?אש?א‬ ‫ף?‪4‬מ ג?א*וקעקאה טן איף מהנהנ‬ ‫?ט?טמוך?א"יקשףוהיי‬ ‫??‪9‬א?די‪2‬איוכסטירטיתצדק וס?‪9‬פ ?פוםעו?דיהיוי?ן‬ ‫*‬

‫אור צח‬

‫נשא‬

‫מכסון ‪6‬סה‪6‬רו כ(סו ‪0‬מסן כגופ‪ 6‬כל‪ 6‬ג‪0‬מת‪.6‬‬

‫וזסו ‪60‬מר וכר ‪6‬גת תסת(ק‬ ‫‪6‬ךעריין סקוסי‪ 6‬כמקומס‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫ר‬ ‫‪6‬‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫ר‬ ‫‪0‬‬ ‫פ‬ ‫‪6‬‬ ‫ת‬ ‫‪6‬‬ ‫י‬ ‫‪5‬‬ ‫מ‬ ‫סכלי עכ"פ‬ ‫דס‪6‬יך‬ ‫גסכלתי י‪6‬ור‪ .‬מ‪6‬חר ‪60‬ין עור מלכדו‪"6 .‬כ ‪3‬ססת(קות ‪6‬ור א"ם ח"ו‬ ‫סכל חוזל לכחי'‪6‬ין‪6 .‬ך סעגין סו‪ 6‬רי‪0( 0‬ור‪ 0‬סתסוותכחי' סכליס מקיל‬ ‫מיוחר כפ"ע‪ .‬ער"ר ‪0‬י‪( 0‬כלי סגוף מ‪5‬י‪16‬ת מיוחדת כפ"ע נם כ(תי חעת‬ ‫סג‪0‬מס וסגפ‪ .0‬ו‪0‬ר‪0‬סעגיןס‪61‬כירוע בעןחייס ‪0‬ג‪60‬ר ‪3‬חיגת ר‪0‬ומו כח((‬ ‫סלמלוס ‪0‬לפגי סמ‪0‬כתסקו סגעל סגקר‪ 6‬מקוספגוי‪ .‬וס‪6‬מת סו‪ 6‬דלית ‪6‬תר‬ ‫פגוי מ‬ ‫ויגיס ממ‪ .0‬וכנז‪"0‬כ ס(‪6 6‬ת ס‪0‬מיס ‪61‬ת ס‪6‬רן‪6‬גי מ(‪ * 6‬וכח"‬ ‫סר‪0‬ימ‬ ‫ת‬ ‫‪6‬‬ ‫ז‬ ‫ס‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫‪5‬‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫(‬ ‫ע‬ ‫ס‬ ‫כ‬ ‫‪0‬‬ ‫ח‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫‪6‬‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫ס‬ ‫‪0‬‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫סא"ם‪.‬‬ ‫סי‪6‬‬ ‫מכח"‬ ‫(‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫(‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫‪0‬ס ככחי' ססע(ס רוק‪ 6‬ו(‪3 6‬גי(וי‪.‬‬ ‫נסעלס ‪0 .‬סו‪ 6‬קרו‪0‬‬ ‫‪1‬מ‪16‬תס כחי' סר‪0‬ימו גע‪0‬ס מקור ו‪0‬ור‪0 0‬ל סתסוות מ‪5‬י‪6‬ות סכ(יס‪.‬‬ ‫וטל כן גס כססתלק מקול כ( ס‪6‬ולות ‪0‬סו‪ 6‬נחי' סקו סכ"(‪6 .‬ין זס‬ ‫רגלח כ(( קיכק( ח‪5‬י‪5‬ות סכ(יס‪.‬כי סרי י‪( 0‬סן ‪0‬יר‪ 0‬מיוחד ‪3‬פגי‬ ‫ג~מן מ‪3‬ח" ססעלס ‪ (0‬ע‪5‬מיות סא"ם ‪0 .‬קיס (כחי' מק‪1‬ר סתסווח‬ ‫ס‪6‬ולות ‪0‬ס‪ 61‬סקו סג"(‪ .‬וסייגו ‪0‬מקול ‪0‬ור‪0‬ססו‪ 6‬מכחי' סל‪0‬ימו סג"ל‪.‬‬ ‫אנת הוא חכים ולא בחכמהיריעא וכו'‪ .‬פירו‪60 0‬ין ‪10‬ס ס‪0‬גס ל‪6‬‬ ‫לחכמתו ‪1‬ל‪ 6‬לכיגתו ‪ 6(1‬למקוס מ‪5‬י‪16‬תו‪ .‬כמו ‪0‬כתוככי (‪ 6‬מח‪0‬בותי‬ ‫מחס‪3‬והיכס ול‪ 6‬ררכיכס ררכי‪ .‬ולק ס‪0‬גס ‪6‬חת י‪0‬לכו ‪0‬כל מס ‪0‬ס‪56‬יל‬ ‫וכל‪ 6‬וילר וע‪0‬ס הר"ע ‪36‬י"ע עס כ( סספירות ‪0‬לסן‪ .‬סכל (‪3 6‬ר‪ 6‬כ‪30‬יל‬ ‫ססו‪ 6‬יתפע( מזס ‪0 16‬יקכ( ח"‪6 1‬יזו ‪.‬סטכס מן כ( סכלי‪6‬ס‪6 .‬ל‪ 6‬לק‬ ‫(‪06‬תמורע‪ 6‬תוקפך וחילך ל‪3‬גי כ‪.60‬סייגו ‪03‬כי( ‪0‬יתגלס מרת מלכותו‬ ‫ית"‪.0‬כי‪6‬ין מלך ‪3‬ל‪ 6‬עס‪ .‬ולאחזאהלוןאיך מהנהג עלמא ברינא‬ ‫וברחמי דאיה צרק ומשפט כפום עובריהון רבני נשא ‪6‬לס‬ ‫סרכריס סס יסור ‪6‬מגתגו ועכורהכו כתורס ותפלס ותרי"ג מלות‪ .‬לס‪6‬מין‬ ‫סמרת ס‪5‬רק ומרת סמ‪0‬פט‪0.‬סן נזרתסדין ‪ (0‬ס‪0‬כיגס סקוו‪0‬ס ‪0‬יק' לרק‬ ‫‪0‬עליס רומז ס‪0‬ס ארני ‪6‬ותיות ‪6‬רי"ן‪ .‬ומרת סמ‪0‬פעסייכו מרת סרחמיס‬ ‫ממור‪ 6‬ד‪6‬מ‪5‬עית‪ 6‬ספילת סתפ‪6‬רת'‪ .‬מ‪5‬י‪6‬ת מ‪5‬כ ‪0‬גיסן ומררגתן תל‪1‬י נערך‬ ‫סכזע‪0‬יס טוכיס ס(י‪0‬י‪0 .(6‬על'ס כהינ תגו עוז (‪(6‬סיס‪.‬וסייט סעגין‬ ‫‪0‬ליחור קוכ"ס ו‪0‬כיכתיס‪60 .‬גחגו גורמיס ‪3‬עכורתיגו ‪ (0‬תורס ותפ(ס ותרי"ג‬ ‫נוטס(ייחר זססזיווג ‪ (0‬תפ‪5‬לק ומ(כות ‪3‬ר‪ 6‬ובלת‪ 6‬זעילוגוקכיס‪ .‬וכסיות‬ ‫סס‪,‬רווגות ‪0 50‬תי ‪(6‬ס סמרות סריגיס גמתקיס תספכיס (לחמיס‪ .‬וסעוגות‬ ‫גסעכיס ל‪1‬כיופ וכ‪0‬פע סו‪3‬ס סלבס לע‪(1‬ס‪.‬כי סע‪3‬ילות גולמות ח‪0‬כית‬ ‫ופילוד‬

‫אליו‪:‬ו "הנלביא‬

‫‪88‬‬

‫ששאייושיהיןכיוה טששמעפידאוש‪?9‬עיסא צדקטיכיסא‬ ‫קרישא‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫אור צח‬

‫ופיווו נק סמדות ‪5‬דק ומספט‪ .‬וכנוגט ‪16‬רס ס( מדת ס‪5‬רק ססי‪ 6‬ססכינס‬ ‫סקיוסס כחי' סמלכוה‪ .‬ו‪6‬ז לוהגכר כס מרת סךין ססו‪ 6‬סחסך ויורך רע‬ ‫לעילס ח"‪ .1‬וע"י עכורה יסר‪6‬ל סמהגכריס כחורס והפלס ות‪15‬ס מעליס‬ ‫ק קוכ"ס וסכיכהיס‪ 161 .‬סחסכוה כט(‬ ‫‪6‬ור גרול סעי"ז תתיחריס מספטו‪5‬י‬ ‫כוכטל ‪6‬ת סהוסך כירוע‪ .‬ויס נזס כמס וכמס מררגות‪.‬‬ ‫מתי(‪6‬כי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ס‬ ‫י"ח‪ .‬וכהכ ס‪6‬ריז"ל סעיקר מעקיכווכווכתיגו סו‪( 6‬הקן זעיר‬ ‫וסורס ירוע לי‬ ‫וגוקכיס לסכינס לקכל ספע ‪16‬ר א"ם סכ‪ 6‬לסס דרך ננרריגוה סעליגוה‪.‬‬ ‫י ל‪ 6‬חסיס סכווכס (טג‪5‬ת עלנוינו‪.‬‬ ‫וזסו סעכורס סל‪ 6‬ט"מ (קכל פרס‪.‬כ‬ ‫סגס םל‪ 6‬ימגע וד‪6‬י סיסתלסל וירד סספע על ר‪6‬ם סמעוריו כמעסיו‪.‬‬ ‫כך‪5‬יה‪ 6‬כזוס"ק פרסת טקכ‪ .‬מ‪6‬ן רעכרך לקו‪"3‬ס ‪6‬הכרך תטל ח‪1‬לקיס‬ ‫מ‪6‬ינין כרכ‪6‬ן ‪3‬קרתית‪ 6‬רכל עלמ‪ .6‬מ"מ עיקר סכווכס הסי‪ 0‬לסכ‪6‬ה זעיר‬ ‫וגוקכיס ולומר לסס יחוד קוכ"ס וסכיכהיס לסכינס סיתייחרו זס עס ‪61‬ה‪.‬‬ ‫‪51‬ל ההמס כי הטיגיר ככי ‪6‬רס סהחהוגיס לקלקל ‪ 16‬להקן כעליגיס‪.‬כי‬ ‫‪60‬רס מולס מו‪5‬כ ‪5‬ר‪5‬סוי‪5‬סו מגיע ססמימ‪.0‬וסויקי ר' ימורוה גופו סס‬ ‫כעולססעליו‪ .‬וספליון עס סלמעלס ממכו עך ס‪46‬ר‬ ‫למט(ס‪.‬וכל עולס‬ ‫יר סא"מ ל'ס‪6 (:1 .‬רס כמקוס סורס כסמהו למעלס‬ ‫‪1‬ו‬ ‫קס‪6‬‬ ‫סעליון ע‪ 5‬סכלססו‪5‬‬ ‫סס יפגוס ‪ 16‬יהקן‪ .‬כך‪6‬ית‪ 6‬כהיקוכיס רכל חך לפוס ריגיס מ‪6‬ן רפגיס‬ ‫להה‪ 6‬פגיס כ‪6‬הר ר‪6‬הגזר כסמהיס‪.‬וסיעוסמתסז (סס חסכוהסל ססטר‪6‬‬ ‫ס'ס רוק‪ 6‬כעגין ספגס‪36 .‬ל כמנין‬ ‫ס‪5‬חחירקו‪6‬ןויסכהעגכלרסויהוהננסרהמ‪1‬עסירלין‪.‬גסול‪6‬כפ‬ ‫סיסע‪1‬לס‪ .‬כמ"ם כל סעו(סכיזון נסני(‬ ‫ל‬ ‫חכיכ‪ 6‬ככי‪ .‬וגס ‪6‬יה‪3 6‬זוס"ק ממוה רף רל"ט ע"‪ 6‬וכויקר‪ 6‬רף כ"ו ע"כ‬ ‫טס‪6‬ל ר' ‪6‬לעזר לר"ס ‪6‬כיו עך סיכן עולס סססגס וסמחסכס סל עכורת‬ ‫כסניס לויס ויסר‪(6‬יס‪.‬וססיכלו סעולס ער א"ם‪ .‬ו‪6‬ין סכווכס ח"ו ס‪0‬א"ם‬ ‫מהפעל ונסהכס ע"י עכורה ס‪6‬רס‪.‬כי ע"ז כהיכ‪6‬כי ס' ל‪ 6‬סניהי‪ .‬וכתי‪3‬‬ ‫ס לרקה מס ההן לו‪6(6 .‬סי‪6‬ה יו‪3‬ן עך"מ ס‪5‬נוי‪61‬יס סססמס מ‪6‬ילס‬ ‫י‪6‬‬ ‫התיך כהוקפסעל כרור ס‪6‬רן‪061 .‬יס מ‪3‬יס ועמיס כסהר ס‪6‬ורמן ס‪6‬רן‪.‬‬ ‫וכ‪6‬סר כ‪ 6‬רוח‬ ‫סעגגיס טוכ יזרח ס‪15‬ר סגרו( עלי ‪5‬רן‪ .‬ומוכן‬ ‫יס‬ ‫י ס‪1‬ס ססתכות ‪3‬עלמוה ססתס‪.‬וכן סו‪( 5‬מעלס ממנעול‬ ‫~‬ ‫'ס‬ ‫פר‬ ‫מו‬ ‫סכ( ז‪5‬ת ‪6‬יגגווג‬ ‫טס ‪16‬ר סא"ם‪ .‬סע"י עוכוה ס‪6‬רס פוגנויס למעלס לגרוספייוך ‪3‬יןסתי‬ ‫‪6‬ל‪ 0‬סמרוה הפ‪6‬רה ומלכות‪ .‬קוכ"סוסכינהיס‪ .‬זטיר ונוקכיס‪ .‬מספטילד‬ ‫ק‪.‬‬ ‫כי ממסיכיס לסס חסכוה מן ססט"‪ 6‬וסהגכרוה מרה סדין‪ .‬כנו"ם‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ט‬ ‫פכיך‪ .‬וע"י הסוכס והפליי ~וקס הורס העוה‬ ‫מגוהעו(כגרך עלותכו‬ ‫ו‬ ‫‪5‬‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫י‪0‬עלמוה‪ .‬כי סחסך כטל ומכוטל ע"י ‪6‬ורס וו‬ ‫נוהכטליס כל סססהרוה וס‬ ‫הורס‪.‬ו‪5‬זסי‬ ‫כ מתיחריס קו‪3‬שס וסכיגקיס‪ .‬וססכיגס סקרוסס כהמל‪6‬ית תן‬ ‫קפע‬

‫ל ה ה ה ה ה ה ה ה ‪- - -‬‬

‫מה ‪89‬‬

‫אליהך‪-‬הנביא‬

‫גרישא קאןגיעךק"ריןסמסיקשימ הץצךקאהעירהעקדש‪.‬‬ ‫?ילא?טךושהטיףטמגה‪ 3‬עלמא‪.‬א?לנאו ףאיהלףצדקידי‪4‬א‬ ‫א טולשליןטווה‬ ‫דשיהורין*ןיא טקעמ‪:‬דישאדשיהי?סטיךי‬ ‫ףןלעולםשטןדאטן‪:‬‬ ‫כלל‪:‬ירר‬ ‫*‬

‫‪1‬‬

‫*‬

‫אור צה‬

‫‪0‬סע רכ סכמסך ‪6‬ליס מן ‪60‬ר סספירות סמל"וה ‪6‬ור א"ם ‪"3‬ס‪ .‬אש‬ ‫ל‪6‬תחז‪6‬ס‬ ‫ליסוייס סיהס ‪16‬רס ו‪0‬ננמס‪.‬דין איהו נבורה וכו' ער‬ ‫ס‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫‪6‬יך מהכסג עלמ‪ .6‬כ( זס מוכן מט‪5‬מו מכל סג"ל‪ .‬ומור‬ ‫כי ‪0‬ס‬ ‫ספיי‪1‬ה ס‪6‬חיוג‪1‬ת מן ג‪3‬ורס ער מלכות עיקרן סו‪ 6‬כס‪'3‬ל סתחהוגיס ‪3‬לכו‪.‬‬ ‫כיסייך ‪3‬סס ‪0‬כר ועוגס‪6 .‬כל ‪303‬י(סעליוגיס ס‪6‬ין‪0‬ייך ‪3‬סס סכר ועונ‪0‬‬ ‫סיסרי ‪63‬ר‪3‬ע ספירות סר‪6‬קוגות כחר חכמס ו‪3‬יגס וחסד‪ .‬כידוע ‪0‬סל‬ ‫סנול"כיס גיזוגיס מן מרת סחסר‪ .‬וכזס י‪31‬ן מס סמסייס‪6‬חייכי"ורו עגע‬ ‫ס‪0‬מ ספירות ס‪6‬חרונוה‪ .‬כל‪ 6‬ל‪6‬חז‪6‬ס ‪ 6‬מהגסג פלנ!‪ .6‬סיינו‬ ‫"‬ ‫ג‪.‬יך דאיהלר צרק יריעאעווס‬ ‫מ'‬ ‫כס‪0‬גחס פרעיות ‪0 (0‬כל ועוגמ‪ .‬אבל‬ ‫ל‬ ‫רקלכי מ‪5‬ך ע‪5‬ננות סנו‪56‬יל‪6‬ין סייך לפרוך ‪3‬ו ‪0‬וס סהח‪5‬קוה וסקתגות ‪50‬‬ ‫חותסרין וננרת סרחכויס‪ 16 .‬מוס ‪6‬חרס‪ .‬כיכ‪ 5‬מרס סי‪ 6‬פרט נק‬ ‫סכ(ל וסתחלקוח סכלל ‪5‬פרטיס ‪0‬וגיס‪5561 .‬סמ‪5,‬יל‪6‬ין‪0‬ייך הו‪6‬ויס כ"‪5‬ס‪.‬‬ ‫כי לית מח‪0‬כס הסיסס כיסכל‪ .5‬ו‪6‬ך כורמלגו מ‪5‬רסכרי‪6‬סכי סו‪6‬רע!יר‬ ‫ס( סחייס וסעוגנ סרוחגי‪.‬‬ ‫סכה ‪0‬ל כלנו‪.‬גי כוחוה‪ .‬וסו‪ 6‬ע‪5‬ס ס‪0‬כל‬ ‫וסכוכ"‬ ‫ל וסכח והקייס וספוכג סכלכלל ‪6‬הך וק‪0‬ר‬ ‫סל כל מיגי חכמוה‪ .‬וסס ס‬ ‫‪6‬חד‪ .‬מס‪"0‬ין ספס יכול ו‪6‬ין ססכל ‪ 50‬כעל ס' הוסיסיכול ‪3‬סקינ‪.‬‬ ‫יהכלית סיןיפה סי‪( 6‬ו‪3‬יגרע‪36 .‬ל ‪3‬קס הכקססו‪ .‬כמ"ם י‪0‬מח‪5‬כ‬ ‫ן‪:‬‬ ‫מכק‪0‬י ס'‪ .‬כרוך ס' לפולס ‪1116‬ו"מ‬

‫כל"‬

‫"סרל"‬

‫__י_ש‬

‫;‬

‫שק"י‪4-4‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪94‬‬

‫= ק ק א‬

‫מדר סעודת טלוה מלכה עם הזכירוההנאהםים‬ ‫מעניני אליש הנביא‪:‬‬

‫ידס‬

‫לעולכ‪2‬‬

‫ך ‪6‬ל‪ 6‬לכהת‬ ‫יסוי סללחיגסו ‪3‬תו‪65‬י סכת ‪5‬פי‪6 6‬יגו‪5‬יי‬ ‫ומ‪6‬ן ר‪5‬פסי לימכר פגל‪ 6‬חלפ‪ 6‬כגזכר כמסכה סכה‪.‬‬ ‫גיסעוית דוך מלך ימר‪6‬ל סי‪.6‬ו‪5‬ריך לל‪1‬ה ‪5‬ת ססכת ככלרכר טסו‪6‬מעין‬ ‫ש סכת‪ .‬ולנן ‪7‬ליק ג"נ גרוק לככור סעורסזו ומוכ‪ 6‬כזו‪/"0‬ן וכספריכ‬ ‫קדוסיס סיס ע‪5‬ס כ‪5‬דס ס‪5‬עו גסגס תסוס ‪6‬כילס רקמסעויפ מל‪1‬ס נלכס‪.‬‬ ‫תס סמ‪5‬ס קקר‪ 6‬לוזסל סדרס‪.‬ויס קורין ‪5‬ותו שגסכוי*‪ .‬ותמגו סחחי;‬ ‫י סו‪6 6‬יגו גרקנ לשלס‪ .‬וטוך‬ ‫כנין כ‪6‬רס כק‪3‬ר כזמן החיית סמסיס‪.‬כ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪5‬תרו חז"ל חמיןנתו‪55‬י סנה מליגמ‪.5‬פי' לפו‪6‬ס יס ‪5‬ומריסרסיעיסתיית‬ ‫תתין‪.‬ויס ‪15‬מרש פת חתס‪.‬ויס ‪15‬תריס רחי‪5‬ס כמיס חתע‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫בההחלה המעודה יאמר‬

‫טמקינו סעודהא דמהימנוהא שך‪~4.,‬א‪ .‬רא‬ ‫ה'אסעירסא דרוד טל‪4‬אמשיהא‬ ‫דטירס‬ ‫ם ויעקבטה?ןלס‪4‬ראבמריה‪:‬‬ ‫ר‪1‬רפיךושרטלחיוקרם (נ"ש)‪:‬‬ ‫עסן מוב הטלמוברמא?נוויס‬ ‫ל ושראל‬ ‫טטן (נ"פ)‪:‬‬

‫י?יק‬

‫א‬

‫משור לדוד ה' רועי לא אחמר ונו' (ג*פ)‪:‬‬ ‫ו לסעודס‪:‬‬ ‫‪6‬חריכןיגרך על כום ויעולייי‬ ‫‪------‬‬

‫זמירוהלמוצאי שבה‬ ‫ףךכסד‬ ‫‪4‬מטטי מניסה* סטילא‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ץ*‬ ‫?‪4‬א‪4‬סה*ו‪4‬ם"ו‬ ‫ן נא‪4‬סה‪8::‬סה ?ף צור‬ ‫י*‬

‫‪ --‬יים‬

‫"י‪'4‬‬

‫פירוש‬

‫בנמוצאי‬

‫לעתךיסי‪5‬ל‬

‫י‪1‬סמיוחס‪ .‬זס יוס ססכה‪35 .‬קסך ס'‪ .‬סמלי‪6‬‬ ‫סרחכס ת‪5‬ורהס וסגת ‪5‬ת‪5‬ליסו סהסכי ליסר‪6‬ל סגחגתס ‪3‬נלה‪2‬‬ ‫סלך בור‪5‬‬ ‫‪ .‬לקכן מס סמשור‪,‬‬ ‫ושס מססינון ו"גהס‪ :‬יאתהלך ‪5‬ורי *ג"‬ ‫י‬

‫ויו‬

‫‪,‬וץ יפירי‬ ‫א‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫‪4‬‬

‫‪/‬‬

‫"‬

‫ן‬

‫‪/‬‬

‫ן‬

‫‪..‬אל‪/.-‬י"הר הנכיא‬

‫‪,‬‬

‫ק‬

‫‪/‬‬

‫‪/‬‬

‫ן‬

‫"‬

‫"‬

‫פ‬

‫א‬

‫ש‬

‫*‬

‫ן‬

‫מו ‪91‬‬ ‫‪/‬‬

‫"‬

‫ש‬

‫עם‬ ‫‪ .‬אשר כרהלישוהה‪:‬עת‬ ‫*‪%‬יגוישכזרי‬ ‫דודיםתעוכר חל‬ ‫‪ .‬למלם עם אשר שנאל*ראיתפוקף‬ ‫?בא‪3‬ישל*קשהטזהךהנלסה‪:‬ק?אנשע?ע‬ ‫ם‪9‬ל?ה*‬ ‫יגו‬ ‫למרבבה‪..‬ןהי השבדעסבא‪.‬לישועהולךנסה‪ :‬גת‬ ‫ןכהיכו?ה‪ .‬אשר היאמיים געולה‪ .‬מהרה תטיה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫שמהה‬ ‫באם הבנים‬ ‫‪.‬ופדו?ן‬ ‫‪2‬מגימתאזינזובון‬ ‫יןהצרהנשכסה‪ :‬נהה‬ ‫יעורןשובון ומיישע?שאבון‪.‬‬ ‫י‬ ‫עמף?שברסמן'ןצפ?פו עם לא אלמן‪ .‬רברמחשר‬

‫אי‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪8‬אטו*גמקיסף ס?טסה‪:‬גיריליםוי;טיסךץ'‪9‬ני‪9‬טם‬ ‫ן*צהובקךץ‪3.‬לי?וההובליארץ‪.‬‬ ‫ויוצאתואיוצוחה‪2‬‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫‪,‬ל‪ 4‬הההשהיה‪ .‬כ?בואת הוןה‪3 .‬ביתזה‪.‬‬

‫ו?שמע‬ ‫א?י‬ ‫יקולשמחה‪2‬חזקןמ?אמשמייקינו‪.‬אמיץיעשה‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫וי‬ ‫‪ .‬והוא לשלח ‪3‬מעשה‪:‬גינו‬ ‫‪3‬השתנו‬ ‫‪3 .‬ר?הוסץ?סה‪2‬‬ ‫‪3‬מו?אייוםגי?ה‬ ‫‪..‬שמף‪.‬נוראעלי?ה*שטחההליי?עם‬ ‫מנלה‬ ‫‪.‬רוחששוןוהנחה‪ :‬קול צהלהורנה‪ .‬שפתינו אז‬ ‫פירוש‬

‫טיר‪6‬ותן סל‪0‬עיס ס‪6‬כזריס סהופריס‪5‬סס כור (סכ‪0‬י(ס‪ :‬עתרודיסתעורל‬ ‫‪ .‬סכגי מנקסך ס'‪0 .‬תעיר עת ‪6‬סכס (ח(ע סעס ס‪0‬ו‪ 56‬ממך ‪5‬ר‪6‬הפ‬ ‫סטוכס ‪0‬תגיע‪5‬ו כ‪0‬ינ‪ 61‬סגו‪( 56‬י‪0‬ר‪0 56‬סס פתס כמו סס פזורס ונדחט‪:‬‬ ‫כץ‪4‬א י‪0‬ע ‪5‬עס גדכס‪.‬סגגי מכק"ך ס' סרגו‪ 5‬מלככות מ‪65‬כיס טתקר‪5‬‬ ‫י‪0‬ועס ‪5‬עמך י‪0‬ר‪ 56‬סמתגוניס ‪5‬ככס ‪56‬יך‪.‬ויסי' ס‪0‬כוע סכ‪5 6‬יסועס‬ ‫‪51‬רחכס‪ :‬בת‪5‬יון ס‪0‬גו(ס‪5 .‬יון ס‪0‬כו‪5‬ס מכגיס וגס מ‪6‬ומס‪.‬יסיר‪5‬ון‬ ‫סתס‪ 6‬כמסרס מיוסכת‪ .‬ותקר‪ 06 6‬סככיס ‪6‬סר ת‪0‬מח עסכגיס‪:‬מעינות‬ ‫‪6‬זי *‪1‬ונון‪16 .‬י נעת סג‪6‬ו(ס יזוכו מעיגי סי‪0‬ומס ופוויי ס'יטוכו ‪65‬ר‪5‬ס‬ ‫אס ק‪6‬נו מימי י‪0‬ע סי‪0‬כחו ‪5‬רתן ‪0‬עכרס ע‪5‬יסס‪ :‬נחה עמך כ‪6‬כ‬ ‫רחמן‪6 .‬כק‪0‬ךס' ‪0‬תגסג‪6‬תעמך כ‪6‬כלתמן‪61.‬זי‪6‬מלו יטר‪56‬טסס עס ‪65‬‬ ‫‪56‬מן ‪ 651‬געזכ מס'‪ .‬ויל‪6‬וכי ג‪6‬מגט לכלי ס' כסקימו ‪5‬סס סכטחתו‬ ‫(נ‪56‬ס‪:‬וירידים פ(ימ* חרן‪ .‬סייכו שי‪ 56‬ס‪6‬סוכיס לס' טכמ(טומכ(יון‬ ‫חרון‪.‬טתחו פיסס מסר כטירי‪0‬כח כלי זעקתסכר‪ 16,6% .‬עוד‪5‬מלחמס‬ ‫י סחוי‪ 0‬ס‪1‬ס‪ .‬כסכטחת גכו‪6‬ת מסס רכיג‪ 1‬ע"ס ‪6‬כ‬ ‫(סמוע ‪5‬וחס‪:‬יה‬ ‫סנכי‪6‬יס וי‪0‬מע ככיה זסקו‪0 5‬סון וטמחס‪ :‬חזק ימ‪ 65‬מט‪56‬ותיגו‪ .‬סקכ"ס‬ ‫‪ 6100‬חזקו‪6‬מין סו‪ 6‬ימ‪ 65‬מט‪56‬ותיגו וכל~טתעו ‪5‬ט(ח‪5‬ג‪ 1‬כרכס ‪1‬ס‪55‬חס‪:‬‬ ‫בטוצאייוסגעס‪ .‬זס טס ס‪0‬כת ‪6‬כק‪ 0‬נו‪6‬תכור‪ 6‬ס*‪5‬ס סיט‪5‬ח‪5‬גו ‪6‬פ‬ ‫ס‪,‬‬ ‫‪(6‬יסוסתטני‪( .‬סחיק‪5‬ג‪1‬יסועס קל סלחכסוסמחסומנותס‪:‬קול ‪5‬ס‪5‬סורג‬

‫"‪5‬‬

‫עי‬

‫עי‬

‫פרעס‬

‫אליהו הנביא‬

‫ש‪9‬‬

‫מ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫ה‬ ‫*ט‪4‬אץהישי?ה‪4‬א* ט‪4‬א‬ ‫ה‪4‬א‪:‬‬ ‫ך‬ ‫ישלנאוט‪4‬יא‪.‬טהשל‪:‬ד?סנניא‪:‬טטץוהןק‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫סךש‬ ‫?דשיי*נ‪4‬רף‪9‬נא‪"9‬יו‪9‬יט?‪4‬רך*גש?ייכור?נך‪4‬ועמרירי‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וס‪4‬ניא‪:‬‬ ‫ד?רףהמובסקםקעודךי‪.‬ההץושנהושטהאה‪4‬קוסי*טתשייה‬ ‫יגוךםהיש‬ ‫יו?הם ‪ .‬ה?ב‬ ‫טד‬ ‫‪ .‬זמן‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫דכיספקי‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫‪4‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫‪9‬שילי מדשני*שת‬ ‫?סניקי מוכףטשנע‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫?‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫?‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ר‪44‬ר‬ ‫‪ .‬להם‬ ‫אן"הוהבניא‪ :‬ל‪2‬ם‬ ‫לסלוש‬ ‫‪4‬‬

‫" ‪ ,‬י‬

‫טרגי‬ ‫*‬

‫ב תכבוש‪.‬‬ ‫??נוש משגשיכ‪:‬ונהןזך'ןהאזווךצ‪4‬וורשי‪.‬צ‪1‬לנ'ה"רשתירי?רו‬

‫תמביבי‪ .‬אתש?‪:‬הרמ*סיא‪:‬עמוןומוטבמהןה‬ ‫ששוניךנפל‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ך‬ ‫ו‬ ‫סעםט‪2‬ה*קלץצ‬ ‫טכלה*‪9‬דיטף ‪9‬קריבטנ?‬ ‫ה*‬ ‫ה‪4‬נ‪4‬א‪:‬‬ ‫מ?ףוב טזש?ה*שוןטשון ‪2‬םו‪4‬י *שת‬ ‫*‬

‫י'יןטטיא‬

‫ף‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ף‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ף‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫חב?בני‪.‬בראוסי?יקאויכיטריב‬ ‫י ון?'דן‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫שוי‪3‬ושי תניא‪ .‬איש צמח תצמיח‪ .‬ט?יהה הגניאיק‪2‬ף‬ ‫ד ‪4‬ןת‬ ‫המ'טיס‪?:‬נן*צטיםיהד "פול ופךר ?‪4‬םי‪9‬ס‬ ‫*‬

‫*‬

‫?ט?ב‬

‫"יהיצעדד‬ ‫אי‬ ‫מ‬ ‫‪4‬‬ ‫א*‬ ‫בוישקד‪ .‬נאדךהותיו נדלךמ‬ ‫מנורנעשותהרג רב‪ .‬בשרםנערב‪4?.‬ריף ט?טטט‪9‬ןהך"‬ ‫רקנב*'על‬ ‫פי ר וש‬ ‫'‬ ‫ס‬ ‫‪6‬‬ ‫ג‬ ‫ס‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ק‬ ‫‪3‬‬ ‫ת‬ ‫תרכגס ‪6‬ז ספתיכו ככי‪6‬ח"ליס‬ ‫‪6‬‬ ‫כ‬ ‫‪6‬‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ו‪ .‬וכעת ‪6‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫‪6‬ג‪ 6‬ס' ס‪5‬ליחס כ‪:6‬‬ ‫ממ‪1‬יי ‪36 . %‬קסך ס' סתחרמ סתחתי ותמלח לכו ‪6‬ת ‪46‬סו‬ ‫סכנ‪ 6‬אמץ וחזקרפיון ירי‪ .‬סתחזק חולמתיויותסלח כרכס‬ ‫‪)1‬‬ ‫‪6‬כתי‪:‬בואלי זכור עכיי ותרורי‪ .‬זסינגי‪ .‬ותקייס דכריך סעוכיס‬ ‫‪3‬כל‪1‬מ(‬ ‫לחזקגי כמס מתסלחלי מסר ‪6‬ת ‪(6‬יסו סככי‪ 6‬לסתח ‪6‬תלככי‪ :‬וערוי‪4‬כן‬

‫הדש‬

‫‪5‬‬

‫י‪6‬‬

‫די ספוקי ‪6‬סוף וסכןלי פרכסתי ומסרלסכיקי תעוסר מה‪6‬יימר‪6‬ל ותסכיע‬ ‫כני סקעכי‬ ‫ס מעונה וי‪3‬ו‪ 5‬ספסיח למיר ירוסליס מקוס מוקכי מקוס‪:‬כונן‬‫לעס זו לורי לרי לחכום‪6 .‬הס ל‪1‬רי וכור‪5‬י סכן לעתך רפ‪61‬ס לחכום‪.‬יגס‬ ‫י ימר‪6‬ל יר‪ 16‬ויכומו כ‪6‬מר מכ‪13‬ם ‪6‬ת סר מעיר ‪161‬‬ ‫פרכסס כריוח‪.‬וסיג‪6‬‬ ‫תגר( סתחמי כ‪6‬סר ‪6‬ר‪6‬ס סכיכי ‪6‬ת ‪6‬ליסו סככי‪ :6‬עמון ותו‪ 36‬מסרס‬ ‫תכלס מן סעו(ס‪ .‬ותפרסס ‪3‬קרו‪ 3‬פלוחך לעתך‪ .‬ועיל‪5‬יון תמל‪ 6‬תטמה‬ ‫'סר‪6‬ל‪.‬כי‪6‬ז כע(ס לעיל ירוסליס‪ .‬ו‪6‬תס תסרס פכיגתך כתוך עסיסר‪5‬ל‬ ‫סכחמריס לך‪ .‬כיחר פס‪6‬ליסו סגכי‪:5‬‬ ‫‪51‬טמח ‪3‬לנני‪ .‬כס‪6‬ר‪5‬ס סתכקוס כקמתי מ‪16‬יכי וחכי‪ 6‬סנו‪6‬ל ‪%‬ק‬ ‫‪:‬‬ ‫ות‪5‬מיח ס‪6‬ים סנקר‪5 6‬מח‪ .‬ס(‪ 6‬סתס ‪(6‬יסו סככי‪ 6‬ומלך‬ ‫"‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫לכן נפמיסיחר‪ .‬תפו( ‪5‬ימס ופחו כלכס‪ .‬כ‪5‬סריעלס ימר‪6‬ל ל‪6‬ר‪5‬סוייכס‬ ‫עליה ע"י ‪(6‬יסו סככי‪ 5‬ומלך סמסיח‪ :‬עור ממזרח לכופרכ‪ .‬יעורר מ(ך‬ ‫סמסיח על ‪5‬דוסויקתפ"ל (מרוך"תס תלחמס‪ .‬וכקו( ע(‪5‬ויכייסר‪6‬ל ילטש‬

‫‪,‬שניל‬

‫‪6‬ליסו‬

‫אליהו הנביא‬ ‫אלביויצריה‪ .‬אליהו‪?:‬ךימ טך‪4‬עי טל‪9‬ה*ומור‪'*4‬שוקך‪9‬‬ ‫ה*‬ ‫טשקעודו‪9‬ה‪.‬נומו‪44‬פהןיטה‪ .‬אשר אתכמיבליס*אייהו‪:‬ךנו‬ ‫ישבח‪.‬ני הנהיענןטןךח אורו ןכח‬ ‫‪ .‬חנה ‪3‬פתור‬ ‫?י‪9‬כ‬ ‫ופךח‪ .‬ןל מרצ"וןופליה אליהו‪:‬‬

‫מז ‪08‬‬

‫ק‬

‫‪4‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫טל'ס'ש‬ ‫מוב‬ ‫י‪ .‬טת‬ ‫ף‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫‪:‬‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫?‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫יסרים‪.‬‬ ‫אכ נאוו ססרים‪.‬‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫יסטבשרים'‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י איי‪:‬סני?יצפבנע ‪9‬לטס?ה‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫ה‬ ‫‪4‬‬ ‫קאח‬ ‫י‬ ‫‪9‬‬ ‫ו‬ ‫"‬ ‫ה ?לף‪.‬‬ ‫יט*ןע'יי‬ ‫יף‬ ‫חל‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‪4‬מם‪9‬ל‪4‬י אלי‪:‬ס?גף‪:‬ףא‪%‬ף‬ ‫יןי‪4‬האלציי‪:‬ין‪9‬ינטסתלתטלי‪9.9‬האלי‪:‬ט"יגי‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫?‬ ‫ף ‪??4‬די‬ ‫ש‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫?‪4‬טייי‪9‬‬ ‫ה ‪9‬א צתלס‬ ‫‪1‬‬

‫'‬

‫*‬

‫'‬

‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫י‬ ‫שי‪4‬‬ ‫ש‪.‬‬ ‫אישס"ידסנה‪4‬י‪9‬ל'‪9‬זיו וטס‪:‬ה‪3 :‬ניתוצעבויטקסיב‬ ‫‪.‬ךעין‬ ‫*‬

‫'‬

‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫‪44‬דל?‪3‬יש‪ :‬גמן נמשיבה טשדו ונם ב‪9‬נים הטקה‪:‬‬ ‫רטין ןסמ‪:‬ץשה‪ :‬טט?ל' נסם'‬ ‫י?רהלי הטשה*יימ‬ ‫'‬ ‫?ארוםי‪9‬חו‪9‬רלל‪ :‬ךהירה‪19‬אס‪3‬י 'געת‪ .‬מה נאכל טעטה‪:‬‬ ‫ק‪2‬סנון ורחום‬ ‫י'ר‪9‬כר‪4‬שיק * הלא מצאנשי‬ ‫* אול'‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ף‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫‪4‬‬ ‫ו‪-‬י‪4‬שה‪:‬‬ ‫ק‪9‬ל‪4‬י ‪9‬כס‪9‬יו‪ :‬מוב לקרו טס‪9‬ה*ךצין‪:‬יטי‬ ‫?מ‬ ‫ע‬ ‫‪:‬‬ ‫?געתי‪9‬ס‪9‬קה* ‪?4‬מף ‪?'?9‬ם‪49‬י‪9‬ה‪32‬צאסי?ב*פתול‪9‬י‪9‬ה‬ ‫ט??י ‪9‬מותושץ‪9‬ה‪?:‬טין ‪:4‬רי ?פורמה‪ .‬אפילושנהפרוי‬ ‫ה‪2‬‬ ‫טסלהךש"?הסשנגים* סל‪3‬ושים נאים מחונים‪:‬נלגושף'וסש?יף‬ ‫‪:‬הבו‪:% .‬טשראהבו‪ :‬מחו‪?:‬ריו‪44‬לוים‪8.‬ינשוב נסימ‪2‬‬

‫כ"כיי‬ ‫'‬

‫פירו ש‬

‫‪56‬יסו סנכי‪ 6‬ות‪5‬ךסננסיח ‪5‬סלויתכרוח ספתס ‪ 06‬סרסטש‪:‬מרגיזי ‪6‬דתס‪.‬‬

‫ס ס‪6‬ותות סנורגיזשסיוס ‪6‬ת ‪6‬רתמ יסר‪ .56‬ס‪ 65‬סתס יעורגפיו;וקדתס‬ ‫"ת‬

‫עסממ ורותס‪ .‬סתעו ‪5‬עלמי סחכלמו מע‪5‬תכס ‪65‬ר‪5‬ות ררוס ותערכ‪.‬כי ‪06‬‬ ‫‪65‬ו ס‪6 65‬תכסיכריח‪56‬יסו סגכי‪6‬ות‪5‬ך סתסיח‪ :‬רנךכ‪5‬עוכרי ‪16‬רח‪ .‬כעת‬ ‫יר‪6 16‬ת עס יסר‪ 56‬ססס כתוען רעגן ‪61‬זרח כי ‪6‬ולו זלח ג‪16‬ר סכעת‬ ‫ן עס‪56‬יסוסגכי‪ 6‬ות‪5‬ךסתסיח‪:‬‬ ‫סגרות ויסריח עך כפעס ע‪ 5‬סר‪5‬יו‬ ‫מים גו‪ '56‬טנדך זס סתסיח ס‪61‬י‪55‬יחני‪.‬ו‪6‬תס ‪56‬ימכסרגיכסורס‬

‫‪4‬פל‬ ‫י עוכס ע"י‪56 -‬יסו סגכי‪:6‬נאוו ע‪ 5‬ססליס‪ .‬תס יפות תסייגס ע‪5‬‬ ‫שרי ‪6‬לן יסל‪ 56‬לנ‪5‬י ר‪,‬מכסריס ס‪5‬וחי סטל‪ 6‬ש"ם כ‪6‬מר י‪6‬תלו ‪5‬של‪56‬‬ ‫ס‪31‬יסוכי ‪65‬רלכס‪:‬חבי כתעטיגע‪ .‬ססיכלי סקכ"ס ‪5‬כגסתיסי‪6‬‬ ‫‪*5‬‬ ‫טסתירי ע‪5‬מךכג"ת עוד לגע קטגס עד ס‪6‬פנע ‪16‬יכקי עסכ‪ 5‬מח‪5‬סוננמ‬ ‫פ‪6‬סליגיעיוס סקתמ (כי‪ :‬מלכך ‪561‬ך‪ .‬זס ת‪5‬ך סתסיח‪ .‬סמכעיח סקכוח‬ ‫ע‪ 5‬סג‪6‬עס‪ .‬כייפס ‪6‬תכ‪5‬יעון‪ .‬ו‪6‬תרעיתי סגס ‪5‬גגוךיופיפ‬ ‫‪4‬כגסת‬ ‫נ‪5‬עדי סמסכי‪ .‬סיינו‪56‬יס‪ 1‬סגכי‪:6‬‬ ‫יסר~‬ ‫עפר‬

‫אליהו הנכיא‬ ‫‪94‬‬ ‫?כר ‪3‬שיק ‪4‬ס‪9‬ךה‪-‬ו‪ .‬ומ‪3‬האינך? הנכיא לקךאתו‪ :‬פץ ע‬

‫ססבשר*?ת‪9‬תמ'ים‪8‬פעשר‪:‬עו‪4‬י ?כיהף *?יס‪4‬כיעו‪3‬ף‪:‬‬ ‫קתי‬ ‫?י‬ ‫הךאלמי ברעהו‪ .‬קנות ע‪4‬דחין‪4‬מ‬ ‫ו‪ :‬רסשטיףישנה דינו‪.‬‬ ‫‪94‬דל‪9‬ניר שת ‪ :‬שהלו‬ ‫*ו‪%‬ןיקב‪1‬‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ך‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫‪9‬‬ ‫ן‬ ‫ס‬ ‫סנ‬ ‫דו‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫?‬ ‫ביים‬ ‫רבו‪:‬תגרמנאובה‪,‬‬ ‫‪.‬בשמונהסאוהאלףזהובים‪:‬ת‪9‬ע‪ 5‬טה‬ ‫?לאופף *ץם?קהןס‪99‬פף‪982‬לתן‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫וימומרין‪%.‬י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫‪4‬ןחורין‪:‬יוםראשון בסש‪4‬ל'ם‪.‬‬ ‫‪2‬םפועיים‪ :‬שוע במ‪*4‬‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫*‬ ‫סעי?ה‪.‬ענ‪4‬ינוךאצלי?ה‪:‬י‪'"91‬ו‪494‬ל‪8‬יקס‪4‬גיךי *ע?ביךףןיא‬ ‫‪ .‬סש?ם‬ ‫י?יורי‪ :‬בורא עולםיקען‬ ‫"סיען‪ :‬רמקיף‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪9‬‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫‪ .‬אז מק‪6‬‬ ‫הטו‪4‬מי‪2‬טדאנידמסיםסטעו‪4‬תו‬ ‫‪3‬ה‪4‬י‪4‬מי* ‪4‬י‬ ‫?‪9‬נותך‪ :‬ובמ ג‪4‬יס?יי‪9‬ה‬ ‫‪ .‬ט?קלס ס??אכה‪:‬וץ סמוהר‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫‪2‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫ג~ךה‬ ‫תס‪4‬ליים ‪4‬ץ'ם*ל‪4‬יעען‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫‪9‬‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫‪9‬‬ ‫ס‪34‬ך‪4‬אוטתיים‪22‬ןנר?ףימה‬ ‫‪ .‬טפמול אשר ?ברת‪ :‬הפשי ב‪1‬פאי‬ ‫שהש‪9‬ת‪:‬‬ ‫ייביריר*‪9‬נ‪9‬מןעעןשמייי‪2:‬ה ‪4‬א‪9‬הישרח "י‬

‫יי‬ ‫*‬

‫ק‪:‬מי‬

‫*‬

‫יי‬

‫מ ססיך עיין‪5‬עי‪5‬כין סמע‪0‬יות עמון(']‪.‬‬ ‫[סרו‪3‬ס לסכין ספירוע ‪"50‬י‬

‫פירושעל הזמראליהוהנביא‪.‬‬

‫יר‪5‬ון ‪0‬יכ‪566‬יגוכמסיס גו'‪:‬‬ ‫אליהו סג‪3‬י‪ .6‬סנקר‪ 6‬גס ת‪0‬כי וג‪5‬טרי‪.‬יס‬ ‫ו‬ ‫איש ‪06‬ר קנ‪560 .6‬יסוקג‪(65 6‬סי‬ ‫ס‬ ‫‪0‬‬ ‫ט‬ ‫מ‬ ‫כ‬ ‫זמרי וכטכורת סכט‪5‬‬ ‫ככרית ס(וס ט"י תיט"ס‪ .‬ויג‪5 0‬סתפל( ‪0‬כקג~‪1‬‬ ‫‪3‬סר סגרמ(‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫(‬ ‫‪6‬‬ ‫יכפר ע‪5‬י‪0‬י‬ ‫'‬ ‫‪0‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫‪6‬‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫‪0‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫‪0‬‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ור‪6‬ס‬ ‫כיחי‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫ט‬ ‫י"‪ 3‬רורות‪ .‬וט‪ 5‬פי סימניו סו‪ 6‬גקר‪ 6‬כע‪0 5‬טר וחגור כמתכיו ‪6‬זול‪6‬ור‪:‬‬ ‫איש זטף ט( טוכרי חתס‪.‬סייגו טכודת סכט‪ .3‬וכטכור זס געכט (‪6‬ח‪6‬כ‬ ‫‪0‬יתגט סגכסוגט‪5‬ר ‪0 0(0‬גיס‪ :‬איש ע‪( 6‬ת‪5615‬גפקו מגוחס‪ .‬כ‪0‬כרחמפגי‬ ‫‪6‬יזכ‪ .5‬ו‪0‬ס סכי‪6‬ו ‪5‬ו סטורכיס (חס וכ‪0‬ל ו‪ '65‬מת כרטכ‪ .‬ו(לוטגו גתכרכו‬ ‫כר ו‪5‬פחת ‪ 50‬קממ ו‪0‬מן ‪56‬ל ס‪(6‬מנס ס‪5‬רפהית‪ :‬איש מוסריו סקסיט‬ ‫כתסיס‪ .‬סיינו י‪0‬ר‪ 56‬ס‪6‬סוכיס סקסיכו תוסריו ‪ (56‬סל סגרת‪5‬כ‪6‬תיו (סס‬ ‫עדמתי ‪6‬תס פוסחיס ע(סתי ססעטיס‪.‬וסס גטגס כ‪6‬ס מן ססמיס‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫‪%‬‬ ‫‪5‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫כל סטס ס' סו‪ 6‬ס‪56‬סיס‪ :‬איש עתיר (ס‪0‬ה(ח תן ס‪0‬תיסלכסר כ( כ‪0‬ורהן‬ ‫עוכות‪ .‬וסו‪0 6‬ליח נ‪6‬מן ‪5‬ס‪0‬יכ ‪ 35‬כ( י‪0‬ר‪5 (6‬סק‪"3‬ס‪ :‬איש קר‪ 6‬קג‪6‬‬ ‫קג‪6‬תי ‪5‬ס' כסר חורכ‪ .‬ורגכ ט(סוסי ‪ 06‬כסטרס כ‪0‬טת ססחלקוחו חי‬ ‫סטמימס‪:‬איש הקכי י‪5‬י( ‪6‬ת י‪0‬ר‪(6‬תן ‪0‬וג‪6‬יסססגכוריס מסס ויכ‪0‬ר לסס‬ ‫‪3‬סויות טוכות וכו'‪ :‬איש ת‪0‬כי ע( ‪0‬מו גקר‪ .6‬סייגו סקסס ת‪0‬כיסו‪6‬‬ ‫טסגוסף ט( ס‪0‬ס‪(6‬יסו‪ .‬ו‪6‬תס סקכ"ס ת‪(5‬יחגו ט"יכתורסוכו'‪ :‬אשרי מ*‬ ‫‪0‬ר‪6‬ס פגע כח(וס‪ .‬כיכ‪ 5‬רכר עוכ ‪0‬מיחין (‪6‬רס כח‪15‬ס מורס ע‪5‬‬ ‫‪0‬ינוו טוכותזל טוכ‪.‬ופגי ‪(6‬יסו תורס ט(ח(וס טליגו וט( כ‪5‬יסר‪556‬נ‪:11‬‬

‫‪5‬י‬

‫אליהו הנבין‬

‫תו‪ 63‬ככלוס ספריס קווסיס ס‪ 65‬סתס ספרגפ‪63‬יסתפסיך‪ .‬ומפר‬ ‫תמטי ס'‪ .‬וספל ס‪6‬מכפסיגו‪ .‬וספר תל‪6‬ס סי‪5‬ויס‪ .‬וספל סג‪151‬ה‬ ‫יסל‪ .56‬מנולה להצלחה ‪5‬ומל ככ‪ 5‬לוו‪65‬י ס‪3‬ח קורס פ' פפתיס‬ ‫‪56‬יסו‪ .‬וכ‪ 5‬ס‪6‬ומר זס סזמר כגוסמ סזס סו‪ 6‬תזכיל פ' פפנ‪:‬יס‬ ‫‪56‬יסו‪ .‬ופוכ ‪5‬כוון ססל‪6‬סי תי‪13‬ח תס‪3‬יג‪5‬פרינכי‪610 6‬תנן‬ ‫סיולתזפ‪ 5‬עכןהנן פ‪ 5‬פמך קל‪56‬כת‪5‬ותך"‪.‬כי פ‪565‬יסו ג‪6‬תל‬ ‫‪.‬סגגיגוהן ‪5‬ו ‪6‬תכליתי ע‪5‬וס"‪ .‬עסתכווןכיתגן כגיתעלהש‬

‫לי ברכה הצלההנרולה‬

‫"סו‬ ‫;‬ ‫ך‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫נבניא‬ ‫‬‫ד‬ ‫ש‬ ‫‪4‬‬ ‫ד‬ ‫ד;י הי‬

‫ייל‬

‫מגט ססי"ת כנעס יכחן כי ‪56‬יס*‪1‬כגכי"‪0 6‬ו‪*5 6‬רוף כזס‬ ‫נגיתפרי‪ 6‬ס*גותלתזע‪5‬סוי*סכ"ס‬ ‫ככו‪5‬וי ס"גגזסידךש ת‪1 . "3‬זס ססס עוכ ‪5‬סתחקחסדמ‪:‬קם‬ ‫נירופ‪561 .‬יסו סגכי‪ 6‬סו‪ 6‬תתתיק סהכיס חפ‪ 5‬טל‪3 56‬כ‪ 5‬ת‪651‬י‬ ‫פכת קורס כתוכ‪ 6‬כפניס וככתס ספליס קלו;יס‪:‬‬

‫"ליי‬

‫זמרלמוצאי שבת‬

‫עביאאליה‪4‬התשגיטליד‪4‬הנלעריבמקכהי)נאט‪5‬ן‪243‬םטשיסגןךנדע‬ ‫אלנףוה"גיא מ"קגישי‪:‬ה‬ ‫וס(ל?ךיג‪9‬קכה‪:‬באאלךמעמ‪9‬שימ?ן ‪:‬‬

‫ל‪:‬‬ ‫אישטש‬ ‫רףיקגאושם טישגשרקלימ ‪2‬ליד דוי‬ ‫"‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬ ‫טיש‪4‬שמנטר ‪ 4%‬סאי‬ ‫יקיסישי‬ ‫‪:‬‬ ‫‪2‬י‬ ‫שי‬ ‫ך‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫טל‪:‬הומןגיאטי‪:‬ףו‬ ‫משל‪4‬דיג‪9‬הרה‪:‬באטלונ‪24‬ם‬ ‫ןווד‪:‬‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫‪9‬‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ק‬ ‫"‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ף‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫ן‬ ‫ף‬ ‫ט‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ך‬ ‫ה‬ ‫‪9‬‬ ‫ג‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫‪4‬‬ ‫נ‬ ‫ק‬ ‫ט‬ ‫ןווד‪:‬‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫ט‬ ‫*‬ ‫טל‪:‬ה‪4‬מטגיאחל‪:‬ףימ"שגי מגל‪4‬די‬ ‫טישיורות שנים‬ ‫רטןזשורר ראוקינ‪:‬יו‪ .‬טיש סנקךא ש‪4‬י‬ ‫גס?ןיו*טישואיורעי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪4‬‬ ‫פ‬ ‫‪9‬‬ ‫?‬ ‫טל‪:‬ך‪4‬סוביאטל!ףומהשןיאל‪:‬הוס(ל?ךייממגהנבאאקי‪902 43‬אלס?‪: 1‬‬ ‫הוי‬ ‫ד‪:‬‬ ‫זו‬ ‫א?‪:‬ף‪1‬ס;גיאטל‪:‬ףןס"?גיאקה‪4‬מךלאדי‪94‬מוה‪:‬באאלנו‪2‬ם‪,9‬ךם*‬ ‫אישזעף ‪2‬לעיגרימיני‬ ‫מ‪".‬יש חש ונשגעססידת‪8‬שמ‬

‫נ"י‬

‫טיי?יר "לש‬

‫שן*ם‪:‬‬ ‫‪4‬צר‬ ‫?יגימישיש‬ ‫טל‪:‬ה‪4‬מנביאטל!ףוס"ל'שגיטטלל‪::‬הף‪4‬ומשן‪4‬דיגג‪99‬הסילהה‪:‬באטינ‬ ‫‪24‬םסשןסבןווד‪:‬‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫חגי‬ ‫‪2‬מ‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫מ‬ ‫של‪:‬ף‪4‬מנגיא"ך‪:‬ף‪4‬מטשגי מגל?די‬ ‫בן‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫‪:‬‬ ‫ו נחת‬ ‫אישיצא קסצאלנ*ש‬ ‫‪.‬אישכלזל‪4‬הור'ג‪-‬ורגיםולא מת‬

‫ת*טישלמענונמירכן שדוצפךה‪:‬‬ ‫ל"מ‬ ‫‪:,1‬י‪-‬שלי‪.‬ך ‪,.‬זי‬

‫'‪,‬‬ ‫'‬ ‫יייז"‪."'1‬יי"‬ ‫י‪:,‬‬ ‫עי‪.‬‬ ‫'י‪".‬‬ ‫‪44:4‬ש"‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫אליהו הנביא‬ ‫םכןףוד‪:‬‬ ‫סמ?גיאי!ךומגי?דיגמסרה!בא"לינועםישי‬

‫טשלל!‪:‬ףך‪1‬וסס‪4‬גגבייאאטאלל!‪:‬ףךיי‪-‬סס'יגיטי!ף‪1‬פגלערייימרה‬

‫‪:‬באאגי‪902 13‬ק"סכןרודג‬

‫טישמומריומקשיבוסססים *טישנענהבטשסשסינבוהים‬ ‫ם‪:‬‬ ‫טישקףוטמךיו‪:‬הנה הףאליימי‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫‪9‬‬ ‫כ‬ ‫נבאטלי‪13‬עם‪9‬שיםכןרוד‪:‬‬ ‫‪:%‬ףיססקןגגייאא"טלל‪!:‬ההווהסתמקשגכייטי‬ ‫ס‪4‬ןרוד‪:‬‬ ‫!לךךייססגג??ז?דריייססרה‪:‬באטלינועם‪9‬יי‬ ‫ט‬ ‫טל‪:‬ףי‬ ‫םליסשס'ערבית‬ ‫‪.‬אישפקיר‪2‬ל קלושורות‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫מ‬ ‫‪2‬‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫ם ‪2‬לטבהן‪:‬‬ ‫פובות‪.‬איש?יר'נח‪9‬ןלמשיבנב‪4‬י‬ ‫טל‪:‬ףיס‪4‬גיאטלנףיממשגיטל‪:‬הומג?עדיכ‪9‬סרה‪:‬באאגינועם‪9‬קימ‪4‬ן)?די‬ ‫*‬

‫ם‪9‬ןלוד‪:‬‬ ‫טל‪:‬ךומ‪'4‬א‪%‬רטלא!_ףוס‪8‬שניטל‪:‬ףיס ג‪9‬סכה‪:‬באטלנ‪,902 1‬י‬ ‫לגילהעררהי?תפטרה‪ .‬איש רכב ‪2‬למיס‪5‬‬ ‫איש ‪2‬נא קנאתי‬ ‫טשג‪49‬לה*טיש ?לא ‪9‬עם מעםמיתה ףסבורה‪:‬‬ ‫טל‪:‬ף‪1‬סקגיאטי‪:‬ףוססיג'טל!ךוסג??דיגיסל‬ ‫ה‪:‬באטלן‪13‬‬ ‫יעעםם‪9‬מששייסחכבזןרדנודדי‬ ‫יגקססה‪:‬נא‬ ‫‪:‬‬ ‫טל‪:‬ףיס‪9‬גיאאל‪:‬היסס?גיאללךוסג?ער‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫טיש"?גי‪2‬ישמונקךא‪.‬‬ ‫י‪:‬רוגתורה‪.‬פשטיאר‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫?‬ ‫מ‬ ‫‪2‬‬ ‫ה‬ ‫?‬ ‫ש‬ ‫ף‬ ‫מ‬ ‫דאררה‪:‬‬ ‫ס‪'8‬י ‪9‬שלה מו‪9‬הגקמר‬ ‫ה*‬ ‫טנ‬ ‫'‬ ‫צ‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫יר‪'.‬רה‪:‬באאלינ‪1‬עם‪9‬איס‪9‬ןדוד‪:‬‬ ‫גס‬ ‫‪1‬‬ ‫ף‬ ‫‪:‬‬ ‫טל‬ ‫אי‪:‬ףןסנגיא"י!ף‪1‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫טל‪:‬ךןסגגיאטל‪:‬ףומסססישגגי'טך‪:‬הוממנ‪4‬ללע‪4‬דדייגסןה‪:‬בא"לינועם‪9‬קים‪9‬ןלי‬ ‫י‪3‬מו‪'4‬הר‪.‬יריצ סנבשר'נו יגשורוה‪4‬פובא‪.‬‬ ‫טיש"שגימיי‪2‬ג‬

‫טשיתנו‬

‫*‬

‫‪3.‬מוצ‪)5‬י שבתות ‪-‬‬ ‫בנים‪2‬ל טבא‬ ‫טל‪:‬ף‪1‬סס‪94‬גגייאאיטלל!‪:‬ההווססשגיטלוךימגןעדיגג‪99‬ססררחה!‪:‬בבאאאלינ‪4‬עם‪9‬שים‪4‬ןינ‬ ‫ד‪:‬‬ ‫מעםנ‪4-‬מ‪4‬ןווו‪:‬‬ ‫טיר‬ ‫טל‪:‬ףו‬ ‫מ"ש‪'4‬טל‪:‬ףיסגלעדי‬ ‫ף‬ ‫ר‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫טשך'סישיאהשלוכמיו‬ ‫מי‪.‬שגרצןל‬ ‫ס‪.‬ךעיר‬ ‫ם*‬ ‫ו שלרסנ'‬ ‫‬‫?לים*ךהנה טת‪2‬מוכשלום‪:‬‬ ‫ר‪:‬‬ ‫של‪:‬ףיס‪9‬גיאטלגהימי?ג'‪5‬יעןיהגיעדיבמהרהיבאטלףטעם‪"9‬ימ ךי‬ ‫סגגיא"ליהוסת?גיטל‪:‬ה‬ ‫וסגןעדיג‪9‬מרה‪:‬באאלינועםמשימ‪4‬ןווד‪:‬‬ ‫'‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ש?ה‬ ‫ת‬ ‫ט‬ ‫‪41‬סיא‬ ‫טל‪:‬ךיכשתיבסנהטנכישסשם‬ ‫לפ‬ ‫הקדהמגדילומנורא‬ ‫‪.‬וסש'ב ‪2‬בטבא‪2‬ל‪9‬ניםו‪2‬בבניםעל אבוהם‪:‬‬ ‫שי‪:‬ףס‪4‬גיא"ל‪:‬ף‪1‬ממ?ג'טל‪:‬ףיסנ??ריגקסלה‪:‬באטיפ‬ ‫ועם‪9‬שימ‪4‬ן‪-‬רור‪:‬‬ ‫ןס‪.‬ל‪49‬יף!‪%‬לסךה‬ ‫טף‪4‬הגבורלעי?מ‪4‬דגי' ‪9‬כלגלסוים ‪9‬חקד*וס'וצי‬ ‫סשב‪1‬עסואעליל‪4‬שועהלר‪:‬סהו?סצלסה‪.‬וומקייםג'סקראש?היב‪? .‬לאשר‬ ‫י ‪%‬ת‪.‬טטן ‪29‬ה‪:‬‬ ‫?קהי?יסנמירף ?לח ולכב עלרכ‬

‫לי‬

‫ך‪9‬יף‬

‫י‬

‫ין‬ ‫ליני‬

‫קואנששא‪%‬גטרנט‬ ‫‪8‬ש‪.0‬שא‪846‬שאש‪*%8‬שאיא ‪:‬‬ ‫התתי‬

‫שש'יתייםתשש"ג‬

‫'‬