Purim Class

Purim

Esther Chapter 9 ‫טו) וַיִקָהֲלו היהודיים הַיְהודִים אֲשֶר בְשושָן גַם בְיום ארְבָעָה עָשָר לְחֹדֶש אֲדָר וַיַהַרְגו בְשושָן שְלֹש מֵאות אִיש ובַבִזָה לֹא שָלְחו‬ ‫ (טז) ושְאר הַיְהודִים אֲשֶר בִמְדִינות הַמֶלֶךְ נִקְהֲלו וְעָמֹד עַל נַפְשָם וְנוחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְשֹנְאֵיהֶם חֲמִשָה‬:‫אֶת יָדָם‬ ‫ (יז) בְיום שְלֹשָה עָשָר לְחֹדֶש אֲדָר וְנוחַ בְארְבָעָה עָשָר בו וְעָשֹה אֹתו יום מִשְתֶה‬:‫וְשִבְעִים אלֶף ובַבִזָה לֹא שָלְחו אֶת יָדָם‬ ‫ (יח) והיהודיים וְהַיְהודִים אֲשֶר בְשושָן נִקְהֲלו בִשְלֹשָה עָשָר בו ובְארְבָעָה עָשָר בו וְנוחַ בַחֲמִשָה עָשָר בו וְעָשֹה אֹתו‬:‫וְשִמְחָה‬ ‫(יט) עַל כֵן הַיְהודִים הפרוזים הַפְרָזִים הַיֹשְבִים בְעָרֵי הַפְרָזות עֹשִים אֵת יום ארְבָעָה עָשָר לְחֹדֶש אֲדָר‬:‫יום מִשְתֶה וְשִמְחָה‬ ‫ פ (כ) וַיִכְתֹב מָרְדֳכַי אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וַיִשְלַח סְפָרִים אֶל כָל הַיְהודִים‬:‫שִמְחָה ומִשְתֶה וְיום טוב ומִשְלוחַ מָנות אִיש לְרֵעֵהו‬ ‫(כא) לְקַיֵם עֲלֵיהֶם לִהְיות עֹשִים אֵת יום ארְבָעָה עָשָר לְחֹדֶש אֲדָר‬:‫אֲשֶר בְכָל מְדִינות הַמֶלֶךְ אֲחַשְוֵרוש הַקְרובִים וְהָרְחוקִים‬ ‫(כב) כַיָמִים אֲשֶר נָחו בָהֶם הַיְהודִים מֵאויְבֵיהֶם וְהַחֹדֶש אֲשֶר נֶהְפַךְ לָהֶם מִיָגון‬:‫וְאֵת יום חֲמִשָה עָשָר בו בְכָל שָנָה וְשָנָה‬ ‫(כג) וְקִבֵל הַיְהודִים‬:‫לְשִמְחָה ומֵאֵבֶל לְיום טוב לַעֲשות אותָם יְמֵי מִשְתֶה וְשִמְחָה ומִשְלוחַ מָנות אִיש לְרֵעֵהו ומַתָנות לָאֶבְיונִים‬ ‫(כד) כִי הָמָן בֶן הַמְדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָל הַיְהודִים חָשַב עַל הַיְהודִים‬:‫אֵת אֲשֶר הֵחֵלו לַעֲשות וְאֵת אֲשֶר כָתַב מָרְדֳכַי אֲלֵיהֶם‬ ‫(כה) ובְבֹאה לִפְנֵי הַמֶלֶךְ אמַר עִם הַסֵפֶר יָשוב מַחֲשַבְתו הָרָעָה אֲשֶר חָשַב עַל‬:‫לְאבְדָם וְהִפִיל פור הוא הַגורָל לְהֻמָם ולְאבְדָם‬ ‫(כו) עַל כֵן קָרְאו לַיָמִים הָאֵלֶה פורִים עַל שֵם הַפור עַל כֵן עַל כָל דִבְרֵי הָאִגֶרֶת‬:‫הַיְהודִים עַל רֹאשו וְתָלו אֹתו וְאֶת בָנָיו עַל הָעֵץ‬ ‫(כז) קִיְמו וקבל וְקִבְלו הַיְהודִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָל הַנִלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא‬:‫הַזֹאת ומָה רָאו עַל כָכָה ומָה הִגִיעַ אֲלֵיהֶם‬ ‫(כח) וְהַיָמִים הָאֵלֶה נִזְכָרִים וְנַעֲשִים בְכָל‬:‫יַעֲבור לִהְיות עֹשִים אֵת שְנֵי הַיָמִים הָאֵלֶה כִכְתָבָם וְכִזְמַנָם בְכָל שָנָה וְשָנָה‬ ‫דור וָדור מִשְפָחָה ומִשְפָחָה מְדִינָה ומְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפורִים הָאֵלֶה לֹא יַעַבְרו מִתוךְ הַיְהודִים וְזִכְרָם לֹא יָסוף‬ )‫(ל‬:‫ ס(כט) וַתִכְתֹב אֶסְתֵר הַמַלְכָה בַת אֲבִיחַיִל ומָרְדֳכַי הַיְהודִי אֶת כָל תֹקֶף לְקַיֵם אֵת אִגֶרֶת הַפורִים הַזֹאת הַשֵנִית‬:‫מִזַרְעָם‬ :‫וַיִשְלַח סְפָרִים אֶל כָל הַיְהודִים אֶל שֶבַע וְעֶשְרִים ומֵאה מְדִינָה מַלְכות אֲחַשְוֵרוש דִבְרֵי שָלום וֶאֱמֶת‬ ‫לא) לְקַיֵם אֶת יְמֵי הַפֻרִים הָאֵלֶה בִזְמַנֵיהֶם כַאֲשֶר קִיַם עֲלֵיהֶם מָרְדֳכַי הַיְהודִי וְאֶסְתֵר הַמַלְכָה וְכַאֲשֶר קִיְמו עַל נַפְשָם‬ ‫ פ‬:‫(לב) ומַאֲמַר אֶסְתֵר קִיַם דִבְרֵי הַפֻרִים הָאֵלֶה וְנִכְתָב בַסֵפֶר‬:‫וְעַל זַרְעָם דִבְרֵי הַצֹמות וְזַעֲקָתָם‬

15. Now the Jews who were in Shushan assembled on the fourteenth day of Adar as well, and they slew in Shushan three hundred men, but upon the spoils they did not lay their hands. 16 .‫טו‬. And the rest of the Jews who were in the king's provinces assembled and protected themselves and had rest from their enemies and slew their foes, seventy-five thousand, but upon the spoil they did not lay their hands 17 .‫טז‬. on the thirteenth of the month of Adar, and they rested on the fourteenth thereof, and made it a day of feasting and joy. 18 .‫יז‬. And the Jews who were in Shushan assembled on the thirteenth thereof and on the fourteenth thereof, and rested on the fifteenth thereof, and made it a day of feasting and joy. 19 .‫יח‬. Therefore, the Jewish villagers, who live in open towns, make the fourteenth day of the month of Adar [a day of] joy and feasting and a festive day, and of sending portions to one another. 20 .‫יט‬. And Mordecai inscribed these things and sent letters to all the Jews who were in all the provinces of King Ahasuerus, both near and far, 21 .‫כ‬. to enjoin them to make the fourteenth day of the month of Adar and the fifteenth day thereof, every year, 22 .‫כא‬. as the days when the Jews rested from their enemies, and the month that was reversed for them from grief to joy and from mourning to a festive day-to make them days of feasting and joy, and sending portions one to another, and gifts to the poor. 23 .‫כב‬. And the Jews took upon themselves what they had commenced to do and what Mordecai had written to them. 24 .‫כג‬. For Haman the son of Hammedatha the Agagite, the adversary of all the Jews, had devised to destroy the Jews, and he cast the pur-that is the lot-to terrify them and destroy them. 25 .‫כד‬. And when she came before the king, he commanded through letters that his evil device that he had devised against the Jews return upon his own head, and to destroy him and his sons on the gallows. 26 .‫כה‬. Therefore, they called these days Purim after the name pur; therefore, because of all the words of this letter, and what they saw concerning this matter, and what happened to them. 27 .‫כו‬. The Jews ordained and took upon themselves and upon their seed and upon all those who join them, that it is not to be revoked to make these two days according to their script and according to their appointed time, every year. 28 .‫כז‬. And these days shall be remembered and celebrated throughout every generation, in every family, every province, and every city, and these days of Purim shall not be revoked from amidst the Jews, and their memory shall not cease from their seed. 29 .‫כח‬. Now, Queen Esther, the daughter of Abihail, and Mordecai the Jew wrote down all [the acts of] power, to confirm the second Purim letter. 30 .‫כט‬. And he sent letters to all the Jews, to one hundred twenty-seven provinces, the realm of Ahasuerus, words of peace and truth, 31 .‫ל‬. to confirm these days of Purim in their appointed times, as Mordecai the Jew and Esther the queen had enjoined them, and as they had ordained for

1

‫‪Purim‬‬ ‫‪. Now Esther's order‬לא‪themselves and for their seed, the matters of the fasts and their cry. 32 .‬‬ ‫‪confirmed these matters of Purim, and it was inscribed in the book.‬‬

‫‪Rambam Hakdamah to Mishnayos‬‬ ‫נמצא לפי הכללים שהקדמנו שכל הדינים הקבועים בתורה נחלקים לחמשה חלקים‪.‬‬ ‫החלק הראשון‪ ,‬הפירושים המקובלים ממשה שיש להם רמז בכתוב או שאפשר ללמדם באחת המדות‪ ,‬וזה אין‬ ‫בו מחלוקת כלל‪ ,‬אלא כל זמן שיאמר אדם קבלתי כך וכך מסתלק כל וכוח‪.‬‬ ‫החלק השני‪ ,‬הם הדינים שבהם אמרו שהם הלכה למשה מסיני‪ ,‬ואין עליהם ראיה כמו שאמרנו‪ ,‬וגם זה ממה‬ ‫שאין בו מחלוקת‪.‬‬ ‫החלק השלישי‪ ,‬הם הדינים שנלמדו באחת המדות‪ ,‬ובהם נופלת מחלוקת כמו שאמרנו‪ ,‬ונפסק בהם הדין‬ ‫כדעת הרוב לפי הכללים שהקדמנו‪ ,‬במה דברים אמורים כשהדבר שקול‪ ,‬ולכן אומרים אם הלכה נקבל ואם‬ ‫לדין יש תשובה‪ .‬ולא תפול מחלוקת ומשא ומתן אלא בכל מה שלא שמענו בו קבלה‪ ,‬ותמצאם בכל התלמוד‬ ‫חוקרים על דרכי הדין שבגללם נפלה מחלוקת בין החלוקים ואומרים במאי קא מיפלגי‪ ,‬או מאי טעמא דר'‬ ‫פלוני‪ ,‬או מאי ביניהו‪ ,‬כי יש שהם הולכים בדרך זו בענין זה במקצת מקומות ומבארים סבת המחלוקת‬ ‫ואומרים שפלוני סומך על דבר פלוני ופלוני סומך על דבר פלוני וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫והחלק הרביעי הם הדינים שקבעום הנביאים והחכמים שבכל דור ודור על דרך הגדר והסייג לתורה‪ ,‬והם‬ ‫שצוה ה' לעשותם באופן כללי באמרו ושמרתם את שמרתי‪ ,‬ובא בקבלה עשו משמרת למשמרתי‪ .‬והם‬ ‫שקוראים אותם חז"ל גזרות‪ … .‬הלא תראה שבשר עוף בחלב הוא גזרה מדרבנן להרחיק מן העבירה‪ ,‬ואינו‬ ‫אסור מן התורה אלא בשר בהמה טהורה‪ ,‬ואסרו חכמים בשר עוף כדי להרחיק מן הדבר האסור‪ ... ,‬וכל זמן‬ ‫שפשט איסורה בישראל אין דרך לבטל אותה גזרה‪ ,‬ואפילו נביאים לא יוכלו להתירה‪.‬‬ ‫והחלק החמישי הם הדינים שנעשו בדרך העיון להסדרת הענינים שבין בני אדם‪ ,‬דבר שאין בו הוספה על‬ ‫דברי תורה ולא גרעון‪ ,‬או בענינים שהם מפני תקון העולם בעניני הדת‪ ,‬והם שקוראים אותם חכמים תקנות‬ ‫ומנהגות‪ .‬ואסור לעבור עליהם בשום פנים הואיל והסכימה עליהם כל האומה‪ ,‬וכבר הזהיר שלמה ע"ה‬ ‫מלעבור עליהם ואמר ופורץ גדר ישכנו נחש‪ ,‬ותקנות אלה רבות מאד נזכרו בתלמוד ובמשנה‪ ,‬מהם בעניני‬ ‫אסור והתר‪ ,‬ומהם בעניני ממונות‪ ,‬ומהם תקנות שתקנו נביאים כגון תקנות משה ויהושע ועזרא כמו שאמרו‬ ‫משה תיקן להם לישראל שיהו שואלים ודורשין הלכות פסח בפסח‪ ,‬ואמרו משה תיקן להם לישראל הזן בשעה‬ ‫שירד המן‪ ,‬אבל תקנות יהושע ועזרא רבים הם‪ .‬ומהם תקנות מיוחסות ליחידים מן החכמים‪ ,‬כגון הלל התקין‬ ‫פרוזבול‪ ,‬התקין ר"ג הזקן‪ ,‬התקין ריב"ז‪ ,‬והרבה בתלמוד התקין ר' פלוני‪ .‬ומהם תקנות מיוחסות לרבים‬ ‫כאמרם באושא התקינו‪ ,‬או תקנו חכמים‪ ,‬או תקנת חכמים‪ ,‬ורבים כיוצא באלה‪.‬‬ ‫נמצא שכלל הדינים האמורים במשנה נחלקים לפי חמשה חלקים אלה‪ .‬מהם פירושים מקובלים ממשה ויש‬ ‫להם רמז בכתוב או שאפשר ללמדם באחת המדות‪ .‬ומהם הלכה למשה מסיני‪ .‬ומהם שנלמדו באחת המדות‬ ‫ובהם נפלה מחלוקת‪ ,‬ומהם גזרות‪ ,‬ומהם תקנות‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫‪Purim‬‬

‫ספר המצוות לרמב"ם שורש א‬ ‫שרש הראשון שאין ראוי למנות בכלל הזה המצות שהן מדרבנן‪.‬‬ ‫‪...‬דע כי זה הענין לא היה ראוי לעורר עליו לבאורו כי אחר שהיה לשון התלמוד שש מאות ושלש עשרה מצות‬ ‫נאמרו לו למשה בסיני איך נאמר בדבר שהוא מדרבנן שהוא מכלל המנין‪... .‬‬ ‫‪...‬ומה שייראה לי שהביאם אל זה היותנו מברכין על אלו הדברים אשר קדשנו במצותיו וצונו על מקרא מגלה‬ ‫ולהדליק נר ולגמור את ההלל ושאלת התלמוד (שבת כג א) היכן צונו ואמרו מלא תסור‪.‬‬ ‫‪...‬וכל מה שהזהירו ממנו כבר צווה משה רבינו בסיני שיצונו לקיימו והוא אמרו (ר"פ שופטי') על פי התורה‬ ‫אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה והזהירנו מעבור בדבר מכל מה שתקנו או גזרו ואמר (שם) לא‬ ‫תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל‪.‬‬ ‫‪...‬הנה כבר התבאר לך שכל מה שתקנו אחר משה נקרא דרבנן‪ .‬ואמנם בארתי לך זה כדי שלא תחשוב שמקרא‬ ‫מגלה בעבור שהוא תקון נביאים ייקרא דאורייתא‪ .‬שערובין דרבנן אע"פ שהוא תקון שלמה בן דוד ובית דינו‪.‬‬ ‫‪...‬ולשון גמר שבועות (לט א) אין לי אלא מצות שנצטוו על הר סיני מצות שעתידין להתחדש כגון מקרא‬ ‫מגלה מניין תלמוד לומר קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר‪ .‬והוא שיאמינו בכל מצוה שתקנו הנביאים‬ ‫והחכמים אחר כן‪.‬‬ ‫‪...‬הנה בארנו ענין זה השורש ומופתו עד שלא נשאר בו ספק כלל על שום אדם‬ ‫‪Rambam Hilchos Mamrim 2:9‬‬ ‫הלכה ט‬ ‫הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות וכן יש להן להתיר איסורי תורה לפי‬ ‫שעה מהו זה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו‪ ,‬שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע ג מהן‬ ‫ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן התורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה‪ ,‬כיצד הרי כתוב בתורה‬ ‫לא תבשל גדי בחלב אמו מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב‪ ,‬בין בשר בהמה בין‬ ‫בשר חיה אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה‪ ,‬אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב הרי זה גורע‪ ,‬ואם‬ ‫יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף‪ ,‬אבל אם אמר בשר העוף‬ ‫מותר מן התורה ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבא מן הדבר חובה ויאמרו העוף מותר מפני‬ ‫שלא נתפרש כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה‪ ,‬ויבא אחר לומר אף בשר בהמה מותרת חוץ מן העז‪ ,‬ויבא‬ ‫אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב פרה או הכבשה שלא נאמר אלא אמו שהיא מינו‪ ,‬ויבא אחר לומר אף‬ ‫בחלב העז שאינה אמו מותר שלא נאמר אלא אמו‪ ,‬לפיכך נאסור כל בשר בחלב אפילו בשר עוף‪ ,‬אין זה מוסיף‬ ‫אלא עושה סייג לתורה וכן כל כיוצא בזה‪/+ .‬השגת הראב"ד‪ /‬הואיל ויש לב"ד לגזור ולאסור וכו'‪ .‬א"א כל‬ ‫אלה ישא רוח שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו לסייג ולמשמרת של תורה אין בו משום לא תוסיף אפילו‬ ‫קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכוהו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא‬ ‫ואם גרע לפי צורך שעה כגון אליהו בהר הכרמל אף זה דבר תורה הוא עת לעשות לה' הפרו תורתך‪ ,‬ולא‬ ‫תמצא איסור מוסיף אלא במצות עשה כגון לולב ותפילין וציצית וכיוצא בהן בין לשעה בין לדורות בין‬ ‫שקבעה בדבר תורה בין שלא קבעה‪+.‬‬

‫‪3‬‬

‫‪Purim‬‬

‫‪Megila 14a‬‬ ‫תנו רבנן‪ :‬ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל‪ ,‬ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה‪ ,‬חוץ‬ ‫ממקרא מגילה‪ .‬מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה‪ :‬ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ‪ -‬ממיתה‬ ‫לחיים לא כל שכן? ‪ -‬אי הכי הלל נמי נימא! ‪ -‬לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ‪ - .‬יציאת מצרים דנס שבחוצה‬ ‫לארץ‪ ,‬היכי אמרינן שירה? ‪ -‬כדתניא‪ :‬עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה‪ .‬משנכנסו ישראל לארץ‬ ‫לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה‪ .‬רב נחמן אמר‪ :‬קרייתא זו הלילא‪ ,‬רבא אמר‪ :‬בשלמא התם ‪+‬תהלים קי"ג‪ +‬הללו עבדי ה'‬ ‫‪ -‬ולא עבדי פרעה‪ ,‬אלא הכא ‪ -‬הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן‪.‬‬

‫‪Ramban Devarim 4:2‬‬ ‫ב) לא תוסיפו ‪ -‬כגון חמש פרשיות בתפילין חמשה מינין בלולב חמש ציציות‪ ,‬וכן לא תגרעו‪ ,‬לשון רש"י‪… .‬‬ ‫ולפי דעתי אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחדש שבדא מלבו כירבעם (מ"א יב לג)‪ ,‬עובר בלאו‪ .‬וכך‬ ‫אמרו (מגילה יד א) לענין מקרא מגלה‪ ,‬מאה ושמונים נביאים עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא הוסיפו על מה שכתוב בתורה‬ ‫אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש וכו'‪ .‬ובירושלמי (מגילה פ"א ה"ז) שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים‬ ‫היו מצטערים על הדבר‪ ,‬אמרו כתוב אלה המצות אשר צוה ה' את משה‪ ,‬אלו המצות שנצטוו מפי משה‪ ,‬כך אמר לנו משה ואין‬ ‫נביא אחר עתיד לחדש דבר לכם‪ ,‬ומרדכי ואסתר רוצים לחדש לנו דבר‪ ,‬לא זזו משם נושאין ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה‬ ‫עיניהם וכו'‪ .‬הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם‪ ,‬א"כ היא בכלל לא תוסיף עליו‪ ,‬אלא שלא למדנו למוסיף על פי נביא אלא מן‬ ‫הכתוב שאמר "אלה המצות" אין נביא רשאי לחדש בו דבר מעתה‪ .‬ומה שתקנו חכמים משום גדר‪ ,‬כגון שניות לעריות וכיוצא‬ ‫בהן‪ ,‬זו היא מצוה מן התורה‪ ,‬ובלבד שידע שהם משום הגדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה‪:‬‬

‫‪Rashi‬‬ ‫כח(נזכרים ‪ -‬בקריאת מגילה‪:‬ונעשים ‪ -‬משתה ושמחה ויום טוב לתת מנות ומתנות‪ :‬משפחה ומשפחה ‪-‬‬ ‫מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד וכך קבלו עליהם שימי הפורים לא יעברו‪:‬וזכרם ‪ -‬קריאת מגילה‪:‬‬ ‫‪28. And these days shall be remembered and celebrated throughout every generation, in‬‬ ‫‪every family, every province, and every city, and these days of Purim shall not be‬‬ ‫‪revoked from amidst the Jews, and their memory shall not cease from their seed.‬‬ ‫‪remembered: with the reading of the Scroll [of Esther]. and celebrated: feasting and‬‬ ‫‪rejoicing and a festive day, to give portions [of food to friends] and gifts [to the poor].‬‬

‫‪4‬‬

Purim every family: gather together and feast and drink together, and so they took upon themselves that the Purim days would not be revoked.

5