Prayer

‫תפילה ופליאה‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬ ‫דרשה הגותית על התפילה בדורנו‬ ‫חביבה פדיה‬

‫לב האמונה הדתית הוא התפילה‪ .‬התפילה היא דיבור שמופנה אל אלוהי ; לכ‬ ‫היא מביעה את האמונה בקיומו של אלוהי ; לכ החסד שבאפשרות להתפלל‬ ‫קשור בתחושת נוכחות של האלוהי‪.‬‬ ‫התפילה היא ביטוי של אמונה; לכ אחת המלי המרכזיות שמביעות אותה היא‬ ‫פשוט המלה 'אמ'‪.‬‬ ‫בעוד שהתורה היא דיבור כתוב שמקורו בהתגלות‪ ,‬דיבור של האל המופנה אל‬ ‫האד ‪ ,‬דיבור שהאד מנסה לשוב ולעבד‪ ,‬לשוב ולהפו בו כדי לדבר אותו לעצמו‬ ‫ולחברה הרי שהתפילה היא דיבור כתוב של האד המופנה לאלוהי ‪.‬‬ ‫ההבחנה האנליטית בי הדברי נערכת כדי להרהר‪ ,‬להבי ולהשליט סדר‪ ,‬אבל‬ ‫הדמויות הדתיות הגדולות שנתברכו בשאיפה לעבודת אלוהי טוטלית )טוטליות‬ ‫בשפה שאנקוט בה כא אינה אלא דר אחרת לדבר על אחדות ההפכי (‪ ,‬רצו‬ ‫להתפלל כ שתפילת תהיה דיבור שהאלוהי מדבר לאד ‪ .‬כלומר התפילה שבה‬ ‫האד מדבר תהיה מצב שבו האד שומע אל האל מדבר מתוכו‪ ,‬מדבר אליו‬ ‫)קירקגור‪ ,‬המגיד ממזריטש(‪ .‬במקביל ה א! שאפו ללמוד תורה כ שהתורה‬ ‫תהיה דיבור שהאד מדבר לאלוהי ‪ .‬שהתורה‪ ,‬שהיא מעיקרה דבר‪-‬אלוהי ‪,‬‬ ‫תהפו על ידי לימודה לעבודת ה'‪ ,‬לדיבור המופנה ג לאלוהי ולא רק לאד ‪.‬‬ ‫יבוא מי שיבוא ויבדיל בי התפילה כדרכו של הלב והרגש ובי הלימוד כדרכו של‬ ‫השכל‪ .‬יש בכ הרבה מ האמת‪ .‬היו שתיארו כ את ההבדל שבי חסידי ‬ ‫למתנגדי ולעתי קרובות‪ ,‬א כי לא תמיד‪ ,‬ג החסידי תיארו כ את עצמ ‪.‬‬ ‫א שוב‪ ,‬הבדלי האלה טובי ה לש הבהרה מתודית‪ ,‬כפיגומי זמניי של‬ ‫מסכת • חוברת ז • תשס"ח ‪2007‬‬

‫‪79‬‬

‫‪80‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫מחשבה‪ ,‬א לא לש הישארות בה ‪ .‬השאיפה הרוחנית צריכה להגיע אל הדר‬ ‫הקלועה משתי הדרכי ‪.‬‬ ‫התפילה היא הדבר הרגיש ביותר בתו מערכת החיי הדתיי ‪ .‬הדבר הראשו‬ ‫המפסיק לפעו כשהדת מתאבנת‪ .‬אחד מחזונות עליית הנשמה של הבעש"ט‬ ‫למרומי נער באמצע תפילת יו כיפור סמו לנעילה‪ .‬כשהוא עולה ברקיעי ‬ ‫הוא מגיע להיכל שבו 'תפילות של חמישי שנה שלא היה לה עלייה'‪ .‬לעניות‬ ‫דעתי יש משמעות למספר חמישי שנה‪ ,‬שה שנות הליכי המעבר והחפיפה‪ ,‬ובו‬ ‫בזמ ג השבר‪ ,‬בי דור האבות לדור הבני ; כל דור מסתכ מחדש במותה של‬ ‫התפילה‪ ,‬בהתאבנותה ובתרדמתה‪.‬‬ ‫לעתי קרובות מדי נדמה לנו שהבעיה שלנו היא התפילה‪ ,‬א פעמי רבות‬ ‫הבעיה היא למעשה בנו כמתפללי ‪ְ ' :‬ולֹא י ְָכל‪ִ ,‬ל ְ‪ֹ)+‬ת ַמיִ ִמ ָ‪ָ %‬רה‪-ִ ,‬י ָמ ִרי – ֵה '‪.‬‬ ‫כלומר לא המי מרי כי א הבאי לשתות‪ .‬הבעיה העיקרית והגדולה של‬ ‫התפילה הייתה ונשארה שאלת היכולת הנפשית של המתפלל‪ :‬כל שאר הבעיות‬ ‫של התפילה כשלעצמה‪ ,‬כלומר התפילה כטקסט‪ ,‬עשויות להיפתר על ידי פרשנות‪.‬‬ ‫ה כמוב יכולות להיפתר ג על ידי תיקונה‪ ,‬קיצורה‪ ,‬קיצוצה או השמטת חלקי ‬ ‫ממנה או כולה‪ ,‬אבל אני מדברת מעמדה דתית‪ ,‬שבוחרת מעבר לתיקוני קלי ‬ ‫כאלה או אחרי ‪ ,‬בעמדה של חידוש על ידי פרשנות‪ .‬בדת‪ ,‬כמו במעשה האמנות‪,‬‬ ‫גבול אינו בהכרח מחסו אלא גור המתוו ומחדד את היצירה או את התפילה‪.‬‬ ‫זהו יתרו המגבלה‪ ,‬צמצו לתו כלי שהוא ורק הוא עשוי להוביל להתגלות‪.‬‬ ‫הצור להתפלל את התפילה בכוונה‪ ,‬בפתיחת הלב‪ ,‬ולצאת ממנה שוני מ האופ‬ ‫שבו נכנסי אליה ‪ 0‬זוהי תביעה קשה מאוד‪ ,‬ואי כא הבדל בי אד ב המאה‬ ‫השלישית ובי אד ב המאה העשרי ואחת‪ .‬במילי אחרות‪ ,‬השאלות של הדור‬ ‫שלנו אינ מיוחדות יותר משאלות של כל דור אחר בשעה שהוא בא להתפלל‪.‬‬ ‫התפילה מעמידה לכל אד אותה משימה קשה של הצור להנשי אותה‪ ,‬לחיות‬ ‫ולהחיות אותה‪ ,‬לחזור על המלי הקבועות כ שתישמר החי‪,‬ת‪ .‬מבחינה זאת‬ ‫נפליג עוד במאמר הבעש"ט‪' :‬צוהר תעשה לתיבה'‪) 1‬בהשראת תיקוני זוהר( ונזכור‬ ‫שבתו התיבה‪ ,‬המלי צריכות להיות פועמות כחיות‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫'ריב"ש ]ר' ישראל בעל ש[ ע"ה אמר‪ ,‬צהר תעשה לתבה שתהיה התבה )שאד מדבר בתורה‬ ‫ובתפלה( מצהיר‪ ,‬כי יש בכל אות עולמות ונשמות ואלהות‪ ,‬ועולי ומתקשרי ומתייחדי זה‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪81‬‬

‫ההיאלמות של התפילה יכולה להיות קשורה בתחושת ריק‪,‬ת‪ .‬ריקות שבלב‪ ,‬ריקות‬ ‫מהנוכחות האלוהית‪ .‬אל ‪ֵ 0‬הפ אותיות מלא‪ .‬אבל האד הדתי אינו יכול‬ ‫למלאות‪ .‬יש‬ ‫להיכנע לאילמות של התפילה‪ .‬הוא צרי לעבד את הריקות מחדש ֵ‬ ‫כא חשבו נפש אישי של כל אד דתי ע עצמו‪ :‬כיוו שהתפילה היא כמו ראי‬ ‫המשק! את מצב החיי הדתיי ‪ 0‬היא מהווה אב בוח למצב של ההוויה הדתית‬ ‫בכללה‪ .‬אבל יש כא ג חשבו נפש כללי‪ ,‬כי היכולת להתפלל או ערל‪,‬ת הלב ה ‬ ‫ג אב בוח למצב חברתי‪.‬‬ ‫בספר יצירה )פרק א מ"א( נאמר‪:‬‬ ‫בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה‬ ‫חקק יה ה' צבאות ]‪ [...‬וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור‪.‬‬ ‫שלושי ושתיי הנתיבות ה ל"ב נתיבות‪ ,‬כלומר יחד ה מהווי לב‪ .‬המקובל ר'‬ ‫יוס! ב שלו אשכנזי מתאר את שלושי ושתיי הנתיבות של הלב כשלושי ‬ ‫ושניי שכלי ‪ .‬הלב מייצג את החיבור של שכל ורגש‪ .‬מצב שבו שני המרכזי ‬ ‫מאוגדי ‪ .‬הרעיו שהלב השל מכיל שלושי ושניי שכלי הוא בעצ רעיו‬ ‫עמוק מאוד ואיננו סכמתי ומאול‪ ;1‬במקורו הוא שיי לרעיו מיסטי בדבר‬ ‫התפרטות השכלי בתו ישות החכמה המאגדת אות ‪ 2.‬אפשר לפרשו ג כבא‬ ‫לומר שאיננו מביני כלל את התעלומה של הריבוי שיוצר הרמוניה‪ ,‬את המגוו‬ ‫של הקולות שיוצר אחדות‪ .‬אחדות‪ ,‬להבדיל מאחידות‪.‬‬ ‫השכלי שעומדי בראש ההיררכייה ה השכל המופלא והשכל המזהיר‪' :‬הנתיב‬ ‫הראשו נקרא שכל מופלא‪ .‬פירוש מלשו כי יפלא ממ דבר‪ ,‬שתרג ארי יתכסי‪,‬‬ ‫כאילו אמר שכל נעל מכוסה ונסתר מכל מה שזולתו'‪ 3.‬ועוד הוא כותב‪' :‬עיני כל‬ ‫הנמצאי נחשכו מלהסתכל בשכל המופלא ואילו בשכל השני ]המזהיר[ יש ש ‬ ‫‪4‬‬ ‫קצת השגה יותר ממה שיש בשכל המופלא ולכ נקרא שכל מזהיר'‪.‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬

‫ע זה ]‪ [...‬וצרי האד לכלול נשמתו בכל בחינה ובחינה מהנזכר ואז מתייחדי כל העולמות‬ ‫כאחד ועולי‪ ,'...‬בעל שם טוב על התורה‪ ,‬עמוד התפילה‪ ,‬סי' טו‪.‬‬ ‫ראו ח' פדיה‪ ,‬המראה והדיבור‪ ,‬עיון בטבעה של חווית ההתגלות במסתורין היהודי‪ ,‬לוס‬ ‫אנג'לס ‪ ,2002‬עמ' ‪.103-102‬‬ ‫הקדמת ר' יוס" ב! שלו אשכנזי )המיוחסת בדפוס לראב"ד( על פירוש ספר יצירה‪ ,‬ד" יא‪.‬‬ ‫ש‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫השכל המופלא מתבאר כא ממילת 'פלא'‪ .‬הפסוק 'כי יפלא ממ דבר' מתורג ‬ ‫'ארי יתכסי'‪ .‬משמע שהנפלא הוא דבר בלתי מוב‪ ,‬מכוסה‪ ,‬מופרש‪ ,‬נשגב‪ ,‬ולכ‬ ‫הוא מתבטא בסמליות של החוש כי הוא מכוסה‪ ,‬הוא נשגב‪ .‬דבר זה דומה מאוד‬ ‫לסמלי שמאפייני ג את מחשבת הרמב"‪' :‬כי מאותו החוש הטהור והז‬ ‫והנקי ‪ /‬כאשר יאצל ממנו הפטדה ‪ /‬עדיי לא יוכל ליקח ער החכמה מ הצד ‪/‬‬ ‫אי היא בכתר עליו ‪ /‬לפיכ חזר ואמר ובכת טהור לא תסולא פירוש שלא‬ ‫‪5‬‬ ‫תיער'‪.‬‬ ‫המילה פלא מכילה את אותיות המלה אפל‪ .‬הפליאה קשורה באופ מהותי בגור ‬ ‫של אפלה‪ .‬אפשר להשוות אותו לבלתי מודע‪ ,‬שהוא חיוני לקיומה של התודעה או‬ ‫לחיוניות של שורשי המכוסי בעומק האדמה לש קיומו השל של ע‪ 1‬הצומח‬ ‫לגובה ונושא פירות חשופי ‪ .‬באופל הזה יש התרחשות חיה ומתמדת‪ ,‬זהו האופ‬ ‫שבו הסוד מזי את הנראה לעי‪ ,‬את התודעה הגלויה‪ .‬אול ג הוא ניזו תדיר מ‬ ‫הלימוד וממכלול העשייה הגלויה של האד ‪ .‬כלומר באופ דיאלקטי‪ ,‬התודעה‬ ‫המוארת יכולה להזי את אופל העל‪-‬מודע כדי שהוא ישוב ויפרנס אותה מאפלות‬ ‫עמוקות יותר שבתוכו‪ .‬לדברי אלו יש קיו בתחו האישי‪-‬פרטי ובתחו ‬ ‫החברתי והתרבותי הכללי‪.‬‬ ‫הרב סולובייצ'יק באחרית חייו מדבר על כישלו החינו הרציונאלי הישיבתי‪ .‬הוא‬ ‫מדבר על חסרו מקומו וקולו של הבית‪ 6.‬על פי מהלכנו כא הבית הוא הק בו‬ ‫מקננת התודעה‪ ,‬הוא עגינתו של המואר באפל ועגינתו של השכלי בפלאי ושניה ‬ ‫נשעני על בית כפשוטו‪ .‬זוהי נקודת החיבור בי הממשי לסימבולי‪ .‬הנטיעה‬ ‫בקדמות המוחי ראשיתה בילדות‪ .‬הנתק ממנה קשור דווקא בחסרו הניגוני ‬ ‫והשירי ‪ ,‬זהו כישלו ההיות נטוע בתו הפלא; פרי דחייתו של הבלתי רציונאלי‪,‬‬ ‫בתו מבנה החינו הרציונאלי‪ .‬הווה אומר‪ :‬יש דברי שלא החינו השכלי ולא‬ ‫החינו ללמידה מעניקי לאד ‪.‬‬ ‫קדמת דנא של הילדות שואבת מהחינו ההתנהגותי‪-‬דתי‪ .‬קדמת דנא זו משמעה‬ ‫המוחי העמוקי של האד המהווי עבורו ג עד ובאר מי חיי – כא מקור‬

‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬

‫נדפס בתו ספר יצירה עם פירוש אור יקר מהרמ"ק‪ ,‬טז ע"ב‪.‬‬ ‫ראו הרב י"ד סולובייציק‪' ,‬על אהבת התורה וגאולת נפש בדור'‪ ,‬פ' פלאי )עור(‪ ,‬בסוד היחיד‬ ‫והיחד‪ ,‬מבחר כתבים עבריים‪ ,‬ירושלי תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪.419-403‬‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪83‬‬

‫כוח התחדשות תמידית והוא נקבע בילד על ידי הרגש הדתי‪ ,‬ההתנהגות‪ ,‬המעשי ‬ ‫הדתיי ‪ ,‬הפיוט הדתי‪ ,‬השיר והמוזיקה‪ .‬זהו מקו החיי המתמידי ‪.‬‬ ‫הכישלו בתחו התרבותי‪-‬כללי מתבטא בריבוי של סיפורי שעוסקי בעזיבת‬ ‫בית הכנסת‪ .‬אחד הראשוני שבה א לא הראשו ממש הוא סיפורו של עגנו‬ ‫'פי שניי ' מתו הספר סמוך ונראה‪ ,‬שבו הוא מתאר חוויה חזקה של יו כיפורי ‬ ‫ריק‪.‬‬ ‫זהו סיפור שבוודאי נמצא בתו הקשר חברתי דתי‪ ,‬א כי הוא רמוז‪ .‬בהתחלת‬ ‫הסיפור מסופר לנו שבדר כלל נהג המספר ללכת ל'בתי כנסיות שבעיר' שה ‬ ‫מלאי במתפללי יראי ושלמי ואילו הפע נשאר בבית הכנסת שבשכונה‪,‬‬ ‫שכונה שהוא מתאר כ‪' :‬מעבר מזה שוכנת עיר האלקי ומעבר מזה רוב‪ 1‬י ‬ ‫המלח' ‪ 0‬שכונת תלפיות הצעירה שבה התגורר‪ .‬המתפללי מתוארי כמי‬ ‫ש'מנעליה שברגליה הבהיקו כסנטריה המגולחי '‪ .‬ברור שנוצר ניגוד בי‬ ‫שכונת תלפיות )כמה אירוני‪ :‬תל שכל הפיות פוני אליו( החדשה שבה גר ובי‬ ‫מרכז העיר ירושלי או שכונת מאה שערי ‪ .‬דיינו בכ שנאמר כי מדובר בשתי‬ ‫נקודות כובד שונות של מקו ‪ ,‬שמייצגות מהות דתית שונה‪.‬‬ ‫וכ הוא מתאר‪' :‬החז עמד והתפלל כדר החזני שמקבלי שכר על התפילה‪.‬‬ ‫אבל כאד כשר שאינו עושה מלאכתו רמייה סלסל והארי ]‪ [...‬ע שאני מסתכל‬ ‫בדלת נדמה לי שאני מבקש לצאת‪ .‬פשטתי את טליתי ואת מצנפתי ויצאתי' )עמ'‬ ‫‪' .(130‬מבית הכנסת נשמעו ניגוניו של חז‪ ,‬אות הניגוני שאינ נכנסי ללב‪.‬‬ ‫אפשר שקולו של חז נאה וניגוני כשל שאר כל החזני ‪ ,‬אבל הלב אינו משו‬ ‫אחריה ‪ .‬לא לבו של חז ולא לבי אני' )ש (‪.‬‬ ‫היציאה מ התפילה כחוויה ברמה האישית – מקבילתה ברמה החברתית היא‬ ‫היציאה מתחו בית הכנסת‪.‬‬ ‫מה קד למה‪ :‬אובד הקול לאובד הלב או אובד הלב לאל הקול? הא אפשר‬ ‫להשיב על זה בכלל? )את הלב הגדרתי לעיל כקדמות המוחי שהיא ג אחדות‬ ‫הריבויי ‪(.‬‬ ‫המספר נפגש ע בית כנסת אחר‪:‬‬ ‫מחו‪ 1‬לבית הכנסת ַ‬

‫‪84‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫עד שאני מבקש להתקין עצמי פגע בי ליל יום הכפורים‪ .‬לא של שנה זו‬ ‫ולא של שנה שעברה ולא של שנה שלפני שנה‪ ,‬אלא של ימים שהייתי בן‬ ‫שבע או בן שמונה‪.‬‬ ‫נרות גדולים בלא מספר כמספר המתפללים דלוקים ועומדים וריח של‬ ‫שעוה ושל דבש נודף בבית הכנסת עם ריח של שחת שמכסה את הרצפה‬ ‫ואור חדש מנצנץ מן הנרות‪ .‬מעוטף בטליתו עומד אבא עם שאר כל‬ ‫המתפללים ועטרת כסף גדולה על ראשו ומצחו מבהיק מאורה של‬ ‫עטרתו שכל הנרות מבהיקים ממנה )שם‪ ,‬עמ' ‪.(131‬‬ ‫המספר יצא ממקו פיזי אחד של תפילה ריקה ונכנס למקו אחר‪ ,‬מוחשי הרבה‬ ‫יותר‪ ,‬של תפילה מלאה‪ .‬הוא נכנס למקו שנשמר בזיכרו‪ .‬הא זה מקרי שהמקו ‬ ‫והזמ מכוו אותנו לילדות? הא זה משמעותי שבית הכנסת הריק הוא בית כנסת‬ ‫באר‪ 1‬ישראל‪ ,‬בירושלי ‪ ,‬בשכונה חדשה‪ ,‬ובית הכנסת הקדו יותר‪ ,‬שאליו עובר‬ ‫הזיכרו‪ ,‬הוא בית הכנסת בגולה?‬ ‫הא יש משהו משמעותי שהגולה שמרה עליו ושהגאולה איבדה אותו? הא ‬ ‫אפשר להפיק מחדש ערכי של גאולה מ החיי הרוחניי בגולה ולשלב אות ‬ ‫בחיי כא באר‪ 1‬ישראל? א למשל מביני שההווה משיק לעבר לא על ידי‬ ‫חיתו או התנתקות אלא ג על ידי צורות מורכבות שונות של המשכיות? הא ‬ ‫המספר רוצה לשמר את האסתטיקה השלמה של חלקי מ העבר הזה והא זה‬ ‫ַ‬ ‫בכלל אפשרי ‪ 0‬המוחשיות הקונקרטית שהייתה קשורה לתחושת השגב‪ :‬ריח‬ ‫הדבש‪ ,‬ריח השחת‪ ,‬הנרות הדלוקי ; אנו רגילי כבר רק לאור החשמל המעבד‬ ‫באופ זהה את משטח הראייה‪ ,‬שלא כאור הנר המרצד‪ 7.‬ואולי הדבר המשמעותי‬ ‫הוא שזה בית הכנסת של הילדות‪ ,‬שהוד קדומי חופ! עליה כג עד? יש‬ ‫המשוכנעי שג עד שכזה הוא אבוד ויש המבקשי את הנתיב אליו‪.‬‬ ‫ואשר לאותו יו כיפורי שעבר עליו בריקנות כזאת‪ ,‬עגנו מספר שהוא לא 'שבר'‬ ‫את הצו בסופו‪ ,‬וצ עוד יו נוס! כשהוא מתפלל ביחידות‪ ,‬ומאז הקפיד ללכת‬ ‫תמיד בימי כיפור לבית הכנסת שבעיר‪ .‬הוא התרכז תחת זאת בזיכרו‪' :‬נמחו כל‬ ‫ימי שבינתיי ולא נשתיירו אלא ימות הכיפורי בלבד כשלשלת של קדושה‬ ‫‪7‬‬

‫ראו ח' פדיה‪' ,‬אור כתו ואור כמעטפת‪ ,‬על האור במיסטיקה היהודית'‪ ,‬א' בילסקי‪ ,‬א'‬ ‫מנדלסו!‪ ,‬א' שנא! )עורכי(‪ ,‬אורים‪ :‬האור בספרות‪ ,‬בהגות ובאמנות‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,2005‬עמ'‬ ‫‪.163-140‬‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪85‬‬

‫נשתלשל יו כפורי אחר יו כפורי '‪ ,‬וכיוו שאת ה'זמ הגדול' ]=תחושת כלל‬ ‫החיי [ של חייו חווה עגנו רק דר ימות הכיפורי הרי שכל ימות הכיפורי ‬ ‫שבאו מאז לא חיפו על החוליה החסרה שנקרעה מ השלשלת‪.‬‬ ‫הסכנה האורבת לפתחה של הדת החיה היא קריסה פנימית של תכני ותחושות‪,‬‬ ‫בעוד שהצורות החיצוניות ממשיכות לפעול ולתפקד‪ .‬ע זאת הלוא הדת זקוקה‬ ‫לצורה‪ ,‬לטקס ולעיצוב‪.‬‬ ‫מהו השכל האפל ומהו השכל המזהיר? איזה מה הוא האי ואיזה מה הוא היש?‬ ‫איזה מה הוא החומר ואיזה מה ‪ 0‬הצורה? איזה מה הוא התוכ והתחושה‬ ‫ואיזה מה ‪ 0‬הטקס והעיצוב? הא השכל האפל הפלאי הוא החומר‪ ,‬התוכ‪,‬‬ ‫התחושות‪ ,‬ואילו השכל המזהיר הוא העיצוב והטקס? או אולי השכל האפל הוא‬ ‫המקו שבו שקועות הצורות העתיקות שהוטבעו בחומר הר‪ ,‬והשכל המזהיר‬ ‫הוא היש‪ ,‬הוא התוכ הדתי הזקוק לקס הצורות הנובע ממה שמעל לתודעה‪,‬‬ ‫ממה שמעבר לה‪ ,‬ממה שהוא פלאי? במילי אחרות‪ :‬אפשר ברמה הפסיכולוגית‬ ‫לזהות את השכל המופלא ע קדמות המוחי שעליה מדבר הרב סולובייצ'יק‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אשר למעשה ג מזהה אותה ע העל‪-‬מודע בעקבות החסידות‪.‬‬ ‫כותב ר' נחמ‪:‬‬ ‫ולפעמים יש שהמוחין והשפע אלקי הוא בהעלם בבחינת עיבור‬ ‫ואז יפה צעקה לאדם‪ ,‬בין בתפילה בין בתורה‬ ‫כשנתעלם המוחין‪ ,‬כי העלם היינו עיבור‬ ‫זה בבחינת "צור ילדך תשי"‬ ‫כמו‪ :‬וכח אין ללידה‬ ‫כמו אשה שתש כוחה מלילד‬ ‫ובשעה שהיא כורעת לילד ראמת עי"ן קלין ]משליכה שבעים קולות[‬ ‫כמנין תיבות שבמזמור יענך ה' ביום צרה‬ ‫ואז מולדת‬

‫‪8‬‬

‫השוו ג ג' שלו‪' ,‬הבלתי מודע ומושג קדמות השכל בספרות החסידית'‪ ,‬דברים בגו‪ ,‬כר ב‪,‬‬ ‫תלאביב ‪ ,1976‬עמ' ‪ .360-351‬וכמו כ! ראו נספח למאמר זה של שלו‪ :‬א' ליבס‪' ,‬ה"רשימו"‪,‬‬ ‫ה"היולי" ו"קדמות השכל"'‪ ,‬בתו‪ :‬ד' אס" וא' ליבס )עורכי(‪ ,‬השלב האחרון‪ ,‬מחקרי חסידות‬ ‫של גרשם שלום )בדפוס(‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫והשבעין קלין הן בבחינת שבעה קולות שאמר דוד על המים‬ ‫שכל אחד כלול מעשר‬ ‫והצעקה שהאדם צועק בתפילתו ובתורתו‬ ‫כשנסתלקין המוחין בבחינת עיבור‪,‬‬ ‫אלו הצעקות הן בחינת צעקת היולדת‬ ‫והקב"ה שהוא יודע תעלומות של המוחין‬ ‫איך נתעלמו‬ ‫הוא מאזין צעקתנו‬ ‫והצעקה הוא במקום צעקת השכינה‬ ‫כאילו השכינה צועקת ואז מולדת המוחין‬ ‫)ליקוטי מוהר" תורה כא(‪:‬‬ ‫ר' נחמ מתאר מצב שבו השפע סתו בתו מוחו של האד ולאד אי גישה למה‬ ‫שיכול להחיות אותו‪ .‬יש נתק בי המוחי לבי הקיו ‪ .‬מחסו ‪ .‬ואז אנחנו עוזבי ‬ ‫הכול‪ :‬בוכי ‪ ,‬צועקי ‪ ,‬נאנחי – כלומר חוזרי לקול שלפני המילי ‪ .‬הקול הזה‪,‬‬ ‫הקול הבלתי מילולי של צער איו הבוקע כשנעל המוחי‪ ,‬כלומר נעלמת‬ ‫ומתכסה החי‪,‬ת שבתודעה‪ ,‬הוא למעשה צעקה של כאב שעומדת בי‪-‬לבי‪ ,‬זו‬ ‫צעקה של חוסר כוח להופיע ולהתגלות‪ ,‬צעקה המושווית לצעקה של היולדת‪.‬‬ ‫)לצערי אי זו אלא נגיעה באפס קצה של תורה מופלאה זו ורק לצור חידוד עניי‬ ‫אחד הנדו כא(‪.‬‬ ‫יש הכרח ברגע הזה בצעקה‪ ,‬כלומר בחזרה אל הקול שלפני המילי כדי להיוולד‬ ‫מחדש‪ .‬דבר זה מקביל לצעקה הראשונית שבה דני מחקרי פסיכולוגיי שוני ‪.‬‬ ‫הקול הזה מורכב משבעי קולות‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫נסטה מעט מ הניתוח של דברי ר' נחמ ונחזור לתפילה‪ .‬בעיית התפילה היא‬ ‫בעיה של 'דור דור ודורשיו'‪ .‬השאלה היא א אפשר למקד את בעיות הדור‪ ,‬את‬ ‫הבעיה הקולקטיבית‪] .‬בי בעיות אלה‪ ,‬מכיווני שוני יש הטועני ג ‪ :‬תפילת‬ ‫נשי ‪ ,‬תפילה לאחר השואה[‪ .‬אני רוצה להציע כא הצעה משלי ולמקד את בעיית‬ ‫הדור בבעייה היסודית של הדיסונסס שנוצר בי התפילה כטקסט ובי התפילה‬ ‫כמוזיקה‪ .‬כלומר אני רוצה להתייחס לשבר שחל בזיכרו הקולקטיבי של מוזיקת‬

‫‪9‬‬

‫הארות עומק פילוסופיות יותר העניקה לו ג'וליה כריסטבה במחקריה ובהגותה‪.‬‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪87‬‬

‫התפילה‪ ,‬לשבר שחל במוזיקה של התפילה כפי שהונחלה באמצעות המסורות‬ ‫הליטורגיות של קבוצות שונות באר‪ 1‬המייצגות כל אחת את עומק התודעה‬ ‫והזיכרו הקולקטיבי של קבוצה לכשעצמה‪.‬‬ ‫נחזור לדברי ר' נחמ‪:‬‬ ‫מדוע צעקת הלידה מורכבת משבעי קולות‪ ,‬וכי לא די בקול אחד? הקול מתחבר‬ ‫למוחי‪ ,‬כי המוחי ה מה שלפני המילי ‪ ,‬והקול הוא מה שלפני או אחרי המלי ‪:‬‬ ‫כאב או שמחה המובעי באופ לא מילולי‪ .‬צעקה‪ ,‬מוזיקה ללא מלי ‪ ,‬שמוליכה‬ ‫אחריה‪ ,‬ממש מיילדת‪ ,‬את המלי ‪ ,‬את המוחי‪ .‬אנו למדי מכ שג הלא מילולי‬ ‫אינו אחיד‪ .‬הוא מורכב ממקהלה פנימית‪ ,‬ממערכת ווקאלית מסועפת שמבני של‬ ‫יחסי נוצרי בי איבריה‪ ,‬בי הקולות השוני ‪ .‬כאילוסטראציה נוכל להביא את‬ ‫העול המוזיקלי שבו יש שבעה סולמות ועשרה מודוסי ‪ .‬זוהי תמצית סמלית של‬ ‫כל המוזיקה האפשרית הבלתי מילולית‪.‬‬ ‫א כ‪ ,‬האפשרות של הלידה מחדש ברמה האישית וברמה החברתית היא בחזרה‬ ‫לקול הראשוני‪ ,‬הטרו ‪-‬מילולי והפוסט‪-‬מילולי ג יחד‪ ,‬המורכב ממערכת קולות‪,‬‬ ‫מ השלמות הגדולה ביותר של הריבוי‪ :‬שבעי פני ‪ ,‬שבעי קולות‪ ,‬שבעי ‬ ‫שפות‪ ,‬שבעי גָלויות‪ .‬קול זה‪ ,‬כשאינו מהות לאחידות מדומה‪ ,‬הוא קול 'קיבו‪1‬‬ ‫גלויות האני'‪.‬‬ ‫הקול הזה הוא למעשה מוזיקה עירומה ממילי ‪ .‬מוזיקה כחוויה בלתי ורבאלית‪.‬‬ ‫היא יכולה לפגוש במלי אבל היא עצמה מסומלת בקול‪.‬‬ ‫קדמות המוחי היא אפלה ופלאית‪ ,‬כמו שפה שאיננו מודעי להיותה שפה‪ ,‬כל כ‬ ‫עמוק היא מוטמעת בנו‪ .‬היא כמו שפת הא של הנשמה‪ .‬שפת הא של הנשמה‬ ‫היא קול מופשט‪ ,‬עירו ‪ ,‬היא המוזיקה הראשונית‪ .‬היא בנויה מאגירה של דורות‪.‬‬ ‫אגירה של דמעות‪ .‬אגירה של תחנוני ולחישות‪ .‬אגירה של צעקות‪ .‬אגירה של‬ ‫שתיקה‪.‬‬ ‫אול מה קורה כאשר מוותרי על המוזיקה של התפילה‪ :‬מוזיקה שצבורה‬ ‫מזיכרו קולקטיבי של תחינות‪ ,‬של שמחה‪ ,‬מעומק של דורות? מה קורה כאשר‬ ‫בגלל ההגירה הממשית מאר‪ 1‬לאר‪ 1‬וממצב תודעה קולקטיבית אחד למשנהו‬ ‫)מגלות לגאולה( חושבי שאפשר להתנער מעומק האגירה? התפילה נשארת‬ ‫קטועה ‪ 0‬טקסט ללא מוזיקה‪ .‬הטקסט והמוזיקה נצברו יחד לאורגניז אחד בעמל‬

‫‪88‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫של דורות‪ .‬מה המשמעות של הכרתת הזיכרו הקולקטיבי עבור אובד היכולת‬ ‫להתפלל? המוזיקה של התפילה אינה מוזיקה אחת כי היא צבורה מכל ערוצי‬ ‫הזיכרו הקולקטיבי של הפזורות השונות של היהודי בגולה‪ .‬שבעי שפות‪.‬‬ ‫מה קורה כאשר נכרת הקשר בי השכל האפל לשכל המזהיר בתודעה הקולקטיבית‬ ‫של הדור? למה דומה הכרת הזה?‬ ‫לחיי מתמידי באור של פלורסנט‪ .‬אי לילה ויו ‪ .‬אי פעימה מחזורית‪ .‬השכל‬ ‫האפל הופ לצחיח ואינו יכול להזי‪ ,‬ואילו השכל המזהיר מוותר על עומק האפלה‬ ‫שנצברה בדורות‪.‬‬ ‫שבעים פנים‪ :‬שבעים גלויות ושבעים גאולות‬ ‫המיתוס של מגדל בבל מהווה למעשה מיתוס אוניברסאלי של גלות האנושות מ‬ ‫המצב של שפה אחת ודברי אחדי ‪ ,‬שמסתיי בפיזור‪ ,‬הפצה‪ ,‬בלילה ובלבול‬ ‫המסומל בשבעי שפות ובשבעי אומות‪ .‬המקבילה שלו במישור הפרטיקולארי‬ ‫של גלות היהודי היא גלות הע שמתפזר בי שבעי אומות‪ .‬אבל טעות היא‬ ‫לחשוב שתיקו מגדל בבל הוא בהתכה מאולצת של שבעי השפות לשפה אחת‪.‬‬ ‫הכור מבקש להתי את כל המתכות למתכת אחת‪ ,‬והתוצאה היא דבר מסוגסג‪.‬‬ ‫ַלכור‪ ,‬כמו לבור שאליו הושל יוס!‪ ,‬יש איכות מר‪:‬קנת‪ ,‬מערטלת‪ ,‬מחסלת‪ .‬לא‬ ‫בכדי מפשיטי את יוס! מכתונת הפסי ‪ .‬הפסי האלה ה שבעי קולות‪ .‬יוס!‬ ‫קשור לשבעי בגלל דימוי הגביע‪ ,‬שמו צפנת פענח קשור בכתרי שקושר לו‬ ‫‪10‬‬ ‫המדרש לגבי ידיעת שבעי שפות‪.‬‬ ‫המשמעות של ההדחקה התרבותית היא לא רק העלמת הקול אלא ג העלמת‬ ‫המוחי; כל פגיעה בקול היא פגיעה במוחי‪ ,‬הפיכת הבאר מבאר מי חיי לבור‬ ‫ריק‪ .‬התנועה ההדדית‪ ,‬ההיזו החוזר‪ ,‬בי הקול לבי הלב נעלמת‪.‬‬ ‫יש קשר יסודי בי ההדחקה והדחיקה של מקורות התרבות המגווני ‪ ,‬כגיוו‬ ‫שבעי שפות‪ ,‬ושל סגירת הדלת לאוצר‪ ,‬לבי ההיסחפות בתרבות סינתטית‬ ‫ממוכנת‪ ,‬הבולעת לתוכה את ההוויה הדתית; כי ההכרתה של תרבות זו מבפני ‬ ‫היא מניה וביה איבוד קנה מידה יסודי שדרוש לכל ביקורת תרבות‪ .‬וכמו שביקורת‬

‫‪10‬‬

‫על עניי! יוס" ושבעי השפות ראו במאמרי 'בארה של רחל'‪ ,‬ר' רביצקי )עורכת(‪ ,‬קוראות‬ ‫מבראשית‪ :‬נשים ישראליות כותבות על נשות ספר בראשית‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,1999‬עמ' ‪.231-216‬‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪89‬‬

‫תרבות קשורה לחיי התקיני של תרבות‪ ,‬כ היא דרושה לחיי התקיני של‬ ‫הדת‪ .‬כלומר הקריעה של החבל המקשר את הדלי אל הבאר היא ג קריעת קנה‬ ‫המידה לדיאלוג ע כל מה שמנגד לבאר‪ :‬ע הי וע משברי התרבות החיצונית‪.‬‬ ‫כ מגיעי למצב שמוזיקה אחידה בסגנו פסוידו‪-‬דיסקו ופסוידו‪-‬רוק‪ ,‬מוזיקה‬ ‫סינתטית‪ ,‬רעשנית ומאולצת‪ ,‬בי שהיא מתאימה לרוח הדברי ובי שלא‪ ,‬בולעת‬ ‫את כל המילי של השירה החסידית‪ .‬אדגיש שאיני פוסלת כל צורה מוזיקלית‬ ‫כשלעצמה‪ ,‬אבל אני מבכה את ההתעלמות המוחלטת מהשאיפה לשלמות התוכ‬ ‫והצורה‪ .‬כאשר לומדי טקסטי חסידיי ומרגישי דבקות והזדככות וחשי ‬ ‫בשאיפה להתפשטות הגשמיות ‪ 0‬עומדי נדהמי ‪ :‬אי ייתכ שלרעש הזה ייקרא‬ ‫מוזיקה חסידית?‬ ‫ניזכר בחתימה המופלאה של ספר קהלת‪:‬‬ ‫?‪,‬ע ְו ָנרֹ‪1‬‬ ‫וְת ָ@ ֶבר ַ‪-‬ד ַעל ַה ַ‪ַ %‬‬ ‫ָהב ִ‬ ‫‪BC‬ת ַה‪ָ A‬‬ ‫ֵר ֵתק ֶח ֶבל ַה ֶ‪ֶ -‬ס! וְ ָתר‪ַ D 1C‬‬ ‫'עד ֲא ֶ‪+‬ר לֹא >ירחק< י ָ‬ ‫ַל‪ַD‬ל ֶאל ַה?‪:‬ר'‪ .‬החבל שנקרע הוא החבל המקשר בי הדיבור למוחי‪ ,‬הוא החבל‬ ‫ַה‪ְ D‬‬ ‫המאפשר את לידת התפילה‪ ,‬והוא מתואר כחבל כס! ‪ 0‬כי הוא חבל של כיסופי ‪,‬‬ ‫והוא קלוע משבעי נימי ‪ ,‬שבעי מיתרי ‪ ,‬שבעי פני לתורה‪.‬‬ ‫קריעת החבל מרוצצת את גולת הזהב ומובילה לשבירת הכד‪ .‬אינני מתכוונת לסוג‬ ‫נתק אחד אלא לסוגי שוני של נתקי היוצרי את ההכרתה התרבותית‪.‬‬ ‫דוגמה אחת של נתק כזה היא הנתק בין עתיק לחדש‪ .‬החידוש האמיתי הוא להבי‬ ‫שהעבר הוא מקור להתחדשות‪ .‬התחדשות יכולה לבוא מתו טיפוח מודע של‬ ‫ההמשכיות‪ .‬ההתחדשות הדתית נובעת מתו זיקה למקורות הקדומי של הדת‬ ‫ומתו תחושת דופק החיי העכשווי; מתו קשר לתרבות עכשווית‪ ,‬א ג מתו‬ ‫ביקורת תרבות‪ .‬כל מושג אמיתי של תרבות יצירתית בנוי מ המתח הזה שבי‬ ‫תרבות ובי ביקורת תרבות‪.‬‬ ‫דוגמה אחרת היא הנתק בין מזרח למערב‪ .‬הדימוי שמאפיי את החיי ‬ ‫התרבותיי במדינה הוא הדימוי של הגאולה כגאולה אחת לעומת שבעי גלויות‪.‬‬ ‫זה ג מה שהצדיק את הגישה של 'כור ההיתו'‪ ,‬אבל אולי בעצ יש שבעי ‬ ‫גאולות? הגאולה אינה צריכה להפו את ערוצי הזיכרונות לערו‪ 1‬אחד‪.‬‬ ‫דוגמא נוספת היא הנתק בתוך המסורת האשכנזית עצמה‪ .‬האחדה שלא במקומה‬ ‫של דפוסי מסורות אשכנזיי מגרמניה ומפולי‪ ,‬ליטאיי וחסידיי ‪ ,‬ושירת לפי‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫‪90‬‬

‫סגנו שירי 'אר‪ 1‬ישראל היפה' אגב ויתור מוחלט על היגוי והטעמות מסורתיות‬ ‫שמא יישמעו גלותיי מדי‪ .‬ונתק כואב נוס! הוא הנתק שבין לימוד חסידות ובין‬ ‫שירת חסידות אותו הזכרתי לעיל‪.‬‬ ‫חבל הכס! הוא ג החבל שבו קשור העובר לאמו‪ ,‬אבל ברמה הרוחנית ג לאחר‬ ‫הלידה וקריעת חבל הטבור יש הכרח בקשר למרחב שמחיה אותנו ושאנו קשורי ‬ ‫אליו בחבלי ‪ .‬אנחנו מתירי וקולעי אות מחדש‪ .‬אבל הקריעה היא קריעה‬ ‫מתו מרחב מחיה פנימי שמאפשר את עצ ההתחדשות‪.‬‬ ‫כזיכרונות מוזיקליי שמורי בתו שכבות העומק של התודעה קטעי התפילה‬ ‫והפיוט‪ .‬אלה יכולי להזי את השירה המודרנית ולפרו‪ 1‬מתוכה ולהשתב‪1‬‬ ‫בתוכה‪.‬‬ ‫אני רוצה להביא שתי דוגמאות מופת שאני שבה ונדרשת אליה רבות‪.‬‬ ‫אבא קובנר‪:‬‬ ‫הפואמה 'אחותי קטנה' של אבא קובנר מבוססת בבירור על המתח שבי 'אחותי‬ ‫כלה' של שיר השירי ובי הפיוט 'אחות קטנה' של ר' אברה חז )ב חוגו של‬ ‫הרמב"(‪ .‬כבר בפיוט זה מופיע דימוי הגלות לבור‪ .‬בפואמה המצליחה לגעת ולא‬ ‫לגעת‪ ,‬לדבר ולשתוק כאחת‪ ,‬את המרח! סביב השואה‪ 12‬יוצר אבא קובנר קינת‬ ‫הספד מהותכת ומהודקת; וככל שהיא מינימאליסטית היא כמו הולכת על קצות‬ ‫אצבעות כוויות על תהומות הקרח והאש של העברית‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫‪3‬‬ ‫עיני אחותי מחפשות בחומת המנזר‬ ‫תקות שני‪ .‬בידי הנזירות רוטט נר‪.‬‬ ‫תשע אחיות קדושות מביטות באחותי‬ ‫כהבט באפר מדבר‬ ‫]( ( ([‬

‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬

‫א' קובנר‪ ,‬אחותי קטנה‪ :‬פואמה‪ ,‬מרחביה תשכ"ז‪.‬‬ ‫ראו ג ד' פורת‪ ,‬מעבר לגשמי‪ ,‬פרשת חייו של אבא קובנר‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,2000‬עמ' ‪.379-377‬‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪91‬‬

‫‪6‬‬ ‫את אחותי מלוים מלאכים‪.‬‬ ‫עדת מלאכים מלוה את אחותי‬ ‫עד סף‪ .‬אחותי קטנה!‬ ‫לקחה לה אלהים אחר‬ ‫נפתח לה שער‪.‬‬ ‫וחצר‪.‬‬ ‫כשמתבקש המשורר לבטא את צעקתה של האחות‪-‬הכלה משיר השירי ‪,‬‬ ‫המהותכת להיות צעקה מבור גלות‪ ,‬כאותה זעקה‪-‬לחישה של האחות הקטנה‬ ‫מבור הגלות של ר' אברה חז‪ ,‬לובש קולה הקרבני את מילות הפיוט של ר' שלמה‬ ‫הבבלי 'אור ישע מאושרי ' הנאמר בקרוב‪ 1‬של פסח‪ 13.‬בכ הוא חוצב לאחות‬ ‫שפתיי לקול משלה‪ ,‬ע שהוא מגדיל קינתה כגודל הדיסוננס בי החג לאבל‪ ,‬בי‬ ‫הגאולה לעומק הגלות‪ .‬ההתגלות של חוויית המשורר‪ ,‬התגלות הקולות השוני ‬ ‫בשירתו‪ ,‬ובמיוחד ‪ 0‬התגלות הקולות הבוקעי משכבות עומק התודעה‪ ,‬מובעת לו‬ ‫דר שקיעי הפיוט הצבורי בקדמות המוחי של תודעתו‪.‬‬ ‫הדוגמה השנייה‪ ,‬שא! אליה אני מרבה להידרש בהקשרי שוני ‪ ,‬היא משירתו‬ ‫של אורי צבי גרינברג‪:‬‬ ‫שימו לב אל הנשמה‪ :‬לשם שבו ואחלמה‬ ‫אשר אורה שבעתים כאור החוץ של החמה‬ ‫ואשר נוטה לערוב והיא דמדמית ברדתה‬ ‫בפרכוס כנפים מטה אל עפרותיה החשכים‬ ‫וטל לילי אינו יורד עליה‪ ,‬כי בא ממנה‪...‬‬ ‫כגזת הצמר היא בדמעה‪ ,‬כי בדמע אראנה‪.‬‬

‫‪; .13‬על הזיקה שבי! הפואמה של אבא קובנר לפיוט האשכנזי נוס"‪ ,‬מאז הרצאותי השונות בנידו!‪,‬‬ ‫ג מאמרו של יוס" יהלו‪' ,‬כלה מירושלי‪ ,‬מאיטליה ומווילנה'‪ ,‬הארץ )מוס" תרבות‬ ‫וספרות(‪.29.4.2005 ,‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫‪92‬‬

‫אי במבוא יערותיה בא נמר עדי כלות זעם‬ ‫שנשך עצמו למות ‪0‬‬ ‫‪14‬‬ ‫הוא מתכונת לה ודמות‪.‬‬ ‫במקור הפיוט 'שימו לב אל הנשמה' )שחלוקות הדעות על מחברו‪ ,‬מקומו וזמנו‬ ‫באמצע ימי הביניי ( מפליא לתאר את הנשמה כשלוחה לעולמנו מעול אחר‪:‬‬ ‫היא לקוחה מתחת כיסא הכבוד‪ ,‬הנשמה זרה לעול זרות רוחנית ומרוממת אותו‬ ‫ג יחד‪ .‬כובד הזרות וכובד השליחות של הנשמה כרוכי זה בזה‪ .‬ממיקומו בשירה‬ ‫ובהוויה המודרנית – השואבת מלוא חופניי מהתרבות הכללית וג מעומק‬ ‫הניגו החסידי‪ ,‬ניגו דבית אבא‪ 0 15‬וממרו זקנתו אצ"ג מוסי! לה ג את עצמת‬ ‫הבדידות של האד המודרני ברמה האקזיסטנציאלית הכללית ומעומק בדידותו‬ ‫שלו‪ ,‬שהוא חווה אותה כטראגית‪ ,‬נבואית‪ ,‬כוחנית ואבדנית‪ ,‬כשמשו ‪ 0‬דמות של‬ ‫מנהיג שהוא ג קרב לציבורו שלו‪ .‬הזרות של הנשמה כא היא לא זרותה של בת‬ ‫האור‪ ,‬שמדי לילה פתוחה דרכה לינוק ממקורה האלוהי‪ ,‬אלא זרות שכרוכה בה‬ ‫עצבותו של העמוס ממלוא מקווה חייו‪ ,‬נחנק בבדידותו וניכורו‪.‬‬ ‫ואול עומק הצליל והמגע שואב את כוחו מ הפיוט‪ .‬הפע אור הנשמה הוא‬ ‫עצמתי כאור חו‪) 1‬כלומר הוא מסוגל להאיר דברי (‪ ,‬וסגוליותה של הנשמה היא‬ ‫ביכולתה לנבוע דמע שהיא ממנה ובה‪ ,‬נשיכתה העצמית‪ ,‬כלומר נכונותה א!‬ ‫להקרבה עצמית משיחית כמעט – כל אלה ה ג תכונות של תפילה‪.‬‬ ‫שילובי עומק‪ ,‬שילובי מופת אלה‪ ,‬יש בה ג משו אזהרה מ הקצה השני הבלתי‬ ‫רצוי א! הוא‪ .‬שיבו‪ 1‬מופרז של פסוקי תפילה‪ ,‬מדרש ופיוט מסתכ בקיצוניות‬ ‫ההפוכה‪ ,‬שמא המודעות הפתאומית לצורות שנחנקו ושמתפרצות שוב לתודעה‬ ‫תוביל לצורה כמניירה‪ ,‬כקישוט ריק שישוב ויחנוק את הרוח‪ ,‬וג ‪ 0‬להאטמת‬ ‫התכני ‪.‬‬ ‫בהיבטי רבי נית לתרג את ההוראות ליחיד ‪ 0‬כיצד להגיע לתפילה בעומק‪,‬‬ ‫לתפילה ע כוונה ‪ 0‬לאמירה משמעותית ג עבור הקולקטיב הדתי‪ .‬תפילת הקבע‬

‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬

‫אורי צבי גרינברג‪ ,‬כל כתביו‪ ,‬כר יב עמ'‬ ‫עיט'‪.‬‬ ‫אביו‬ ‫על‬ ‫בזיכרונותיו‬ ‫מעיד‬ ‫אצ"ג‬

‫‪111‬‬

‫ד‪' :‬מסכת המתכונת והדמות' ו'לסעי" סלע‬

‫‪http://www.vanleer.org.il/heb/videoShow.asp?id=227‬‬

‫וסבו‬

‫השרי‬

‫ניגו!‬

‫זה‪.‬‬

‫ראו‪:‬‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪93‬‬

‫המצווה להיאמר שוב ושוב ‪0‬‬ ‫השגורה ‪ 0‬כמוה ככל טקסט כתוב‪ ,‬ובמיוחד כטקסט ‪C‬‬ ‫סובלת מהיות החומר מת‪ ,‬שגור ומוכר עד לזרא; חומר המועד לסכנת האמירה‬ ‫והדקלו גרידא‪ ,‬זאת בזמ שהתפילה היא טקסט האמור להיות רב עצמה ורגש‬ ‫שנמענו הוא האל‪ .‬יו ‪-‬יו מחדש נדרש המאמי ליצור את מצב התפילה האמיתי‬ ‫ולא להילכד ברשת המלי הריקות‪ .‬יש דרשה יפה להפליא של ר' נחמ מברסלב‬ ‫המבטאת את התפיסה שהקצב הוא אחת הדרכי העיקריות לחוש את המילי ‬ ‫הנאמרות ולהגיד אות כ שהדיבור ייחל‪ 1‬מהיותו חומר בלבד ויהפו לחומר‬ ‫נושא צורה‪ .‬ההאטה של הקצב מובילה להיזכרות בכ שביסוד הקמאי של המילי ‬ ‫כל מילה היא רק סימ שמוביל לסמל‪ ,‬קיצור שמוביל למשפט מלא‪ .‬ר' נחמ‬ ‫ממשיל את התפילה לאד המטייל בשדה פרחי לאטו ואוס! להנאתו פרחי ‬ ‫אחד לאחד‪ ,‬מריח ‪ ,‬מתענג עליה ‪ ,‬מתבש מה ושט באטיות לדרכו הלאה‪ .‬כ‬ ‫הוא כותב‪:‬‬

‫כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא‪ .‬וכשהאדם עומד להתפלל ומדבר‬ ‫דיבורי התפילה‪ .‬אזי הוא מלקט ציצים ופרחים שושנים ופרחים נאים‬ ‫אחת לאחת‪ .‬עד שעושה אגודה אחת‪ .‬ואחר כך מלקט עוד אחת לאחת‬ ‫ועושה אגודה אחרת ומחברם יחד‪ .‬וכן הולך ומלקט ומקבץ כמה וכמה‬ ‫אגודות יפים ונאים‪ .‬כמו כן הוא ומלקט ומקבץ כמה וכמה אגודות יפים‬ ‫ונאים‪ .‬כמו כן הוא הולך בתפילה מאות לאות עד שמתחברים כמה‬ ‫אותיות ונעשה מהם דיבור‪ .‬וכן עושה בתיבות שלימות ואחר כך נתחברין‬ ‫ב' התיבות‪ .‬ואחר כך הולך ומלקט יותר‪ .‬ואחר כך מלקט יותר ויותר‪[...] .‬‬ ‫מי יפאר גודל פאר הלקוטים והקיבוצים שאדם מלקט ומקבץ בדיבורי‬ ‫התפילה‪ .‬וכשהדיבור יוצא‪ .‬והדיבור הוא יוצא מהנפש‪ [...] .‬והדבור בא‬ ‫ונשמע לאזניו ]‪ [...‬אזי הדיבור מבקש ומתחנן מהנפש לבל תפרד ממנו‪.‬‬ ‫ותיכף כשיוצא אות ראשונה‪ .‬כגון אות בי"ת מתיבת ברוך‪ .‬אזי מבקש‬ ‫ומתחנן מהנפש לבל תפרד ממנו‪ .‬כי איך תוכל להתפרד ממני לגודל‬ ‫ההתקשרות והאהבה שיש בינינו‪ .‬כי אתה רואה את יקר יופיי וזיווי והדרי‬ ‫ותפארתי‪ .‬ואיך תוכל לנתק עצמך ממני ולפרוד מאתי‪ .‬הן אמת‪ .‬שאתה‬ ‫צריך לילך יותר‪ .‬כדי ללקט עוד סגולות יקרות וחמודות גדולות‪ .‬אבל איך‬ ‫תוכל לפרוד ממני ולשכוח אותי‪ .‬על כל פנים תראו שבכל מקום שתלך‬ ‫ותבוא לשם לא תשכח אותי‪ .‬ולא תפרד ממני‪ .‬מכל שכן שגומר תיבה‬ ‫אחת אזי כל התיבה מבקשת כל הנ"ל ומלפפת ומחבקת אותו ואינה‬ ‫מנחת אותו לילך מאיתה כנ"ל‪ .‬ובאמת הוא צריך ומוכרח לדבר עוד הרבה‬

‫‪94‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫דבורים ]‪ [...‬על כן הכלל שצריך לעשות אחד בכל התפילה כולה ובכל‬ ‫דיבור שמדבר יהיה נמצא שם כל הדיבורים של התפילה‪ .‬וכשעומד‬ ‫בהדבור האחרון של התפילה יהיה עדיין עומד בתיבה ראשונה של‬ ‫התפילה‪ .‬כדי שעל ידי זה יוכל להתפלל כל התפילה כולה ואף על פי כן‬ ‫‪16‬‬ ‫לא יתפרד אפילו מאות ראשונה של התפילה‪.‬‬ ‫ההאטה של הקצב מובילה להשתהות ארוכה בכל מילה‪ ,‬לתחושה משמעותית של‬ ‫התוכ הקשורה ג בהגייה יותר אטית של המילה‪ .‬המתפלל לא רק מדבר את‬ ‫המילה‪ ,‬המילה מדברת אליו; הוא מאט לא רק לקצב של מניית המילי באטיות;‬ ‫הוא מאט לקצב של אותיות‪ .‬כיוו שהוא נוכח בתו כל מילה שהוא אומר‪ ,‬הוא‬ ‫מגיע לבסו! למצב המושל שבו בסו! כל מה שאמר עדיי הוא נמצא בהתחלה‪ ,‬כי‬ ‫בכל דיבור מיוצגי כל הדיבורי ‪ .‬במוב מסוי זהו הליכוד של ממדי הזמ בחוויה‬ ‫המיסטית והדתית‪ ,‬זהו אופ של זהות בי בריאה‪ ,‬התגלות וגאולה; ביטול בחינות‬ ‫עבר‪ ,‬הווה ועתיד וההגעה אל נצח של נוכחות‪ ,‬או – אל קיו של הווה מתמש‬ ‫בלבד‪ .‬כלומר יש אמירה של תפילה‪ ,‬שמחזירה את המילה למצב הראשוני שלה‪,‬‬ ‫כמו במצב המיתי‪ ,‬שבו כל מילה הייתה תמונה‪ ,‬הייתה משפט‪ ,‬הייתה עול מלא‪.‬‬ ‫וכ המלי עדיי נותרו הירוגליפי במהות‪ ,‬על א! שהסבנו את התמונה לסימ;‬ ‫הקול והמקצב מהווי מרכיב מרכזי בהחייאת התמונה‪.‬‬ ‫במקו דימוי שירת האותיות למסע שדנו בו קוד )מרכבה או סוסי (‪ ,‬השירה‬ ‫מדומה להליכה‪) .‬ג היו ‪ ,‬כשאנחנו מייצרי דיבור‬ ‫ָ‬ ‫לפי קצב אטי הנוכח במילי ‬ ‫בקצב נסיעה של מכוניות ומטוסי סילו‪ ,‬לשיר פירושו להעביר את הדיבור לקצב‬ ‫כזה שמספיק לקלוט נופי תו כדי נסיעה; המסע הוא בדר כלל מתח בי תנועה‬ ‫שמוחקת נופי ובי תנועה שבוראת אות מחדש(‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫ליקוטי מוהר"ן סה‪ ,‬ב‪ .‬דרשה זו נאמרה על ידי ר' נחמ! בחג השבועות תקס"ו )‪ (1806‬לאחר‬ ‫מות בנו התינוק שלמה אפרי‪ .‬בחג השבועות קוראי את מגילת רות שעיקר אירועיה‬ ‫מתרחשי בשדות התבואה של בית לח יהודה‪ .‬השדה של ר' נחמ! הוא 'שדה בוכי'‪ :‬הקינה‬ ‫והאבל‪ ,‬שברו! הלב‪ ,‬מעצימי את תחושתה היקרה של כל מלה‪ .‬ברקע נשארת התקווה ל'שדה‬ ‫צופי'‪ ,‬מקו הראייה המזוככת‪ ,‬מקו ההארה‪ .‬לשדה יש קונוטאציות רבות נוספות בקבלה‬ ‫שאי אפשר להרחיב עליה! כא!‪ ,‬אול בהקשרי טקסי גלות הרחבתי במאמרי 'הליכה וטקסי‬ ‫גלות – ריטואלי של גירוש והבניית העצמי במרחבי אירופה ואר& ישראל'‪ ,‬ח' פדיה וא' מאיר‬ ‫)עורכי(‪ ,‬יהדות‪ :‬סוגיות‪ ,‬קטעים‪ ,‬פנים‪ ,‬זהויות ( ספר רבקה‪ ,‬באר שבע תשס"ז‪ ,‬עמ'‬ ‫‪ .147
73‬קטע זה כולו לקוח ממאמר אחר שלי 'ההופעה וההתגלות' שראה אור בקוב& קולה‬ ‫של המלה בעריכת מרית ב! ישראל‪ ,‬תל‪-‬אביב תשס"ד‪.‬‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪95‬‬

‫התפילה היא שדה של פרחי ‪ ,‬ליכוד הזמני ‪ .‬במישור הקולקטיבי‪ ,‬כדי שהתפילה‬ ‫תחייה היא לא יכולה להתקיי בזמ הומוגני שטוח וריק‪ ,‬זמ שאינו‬ ‫של הדור כולו ַ‬ ‫‬‫מקיי בתוכו את כל הזמני ‪ :‬את הבו זמניות של הקיו היהודי בפזורותיו‪ ,‬את‬ ‫שפותיו המוזיקליות‪ ,‬זמ דיאלקטי מורכב והרמוני‪ .‬זהו ההבדל שבי ייחוד ובי‬ ‫איחוד‪.‬‬ ‫היכולת להתפלל‪ ,‬היכולת להתחדש מתו הדת‪ ,‬ג היא קשורה במהותה לסגולה‬ ‫זו‪ .‬כלומר אפשר לתרג את דברי ר' נחמ מהדרכה ומהכוונה לאד יחיד כיצד‬ ‫להתפלל ‪ 0‬להג‪,‬ת בשאלה מה אפשר לעשות למע המש החיי של התפילה‪,‬‬ ‫למע ההתחדשות שלה‪ ,‬כוח החיי שלה‪.‬‬ ‫הכוונה נוספת להחייאת התפילה הקולקטיבית שאפשר לשאול מהוראות לתפילת‬ ‫היחיד מצויה בתפילתו של החיד"א לזמ חיפוש חמ‪ 1‬לאור הנר אור לי"ד בניס‪:‬‬ ‫'יהי רצו מלפני ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתת לנו כח ויכולת ועזר וסיוע‬ ‫לפשפש בנגעי בתי הנפש אשר נואלנו בעצת יצרינו הרע'‪.‬‬ ‫כנגד הפשפוש ובדיקת בתי הנפש של התפילה אפשר לבדוק את בתי התפילה‬ ‫ממש‪ ,‬היינו‪ :‬בתי כנסיות; עד כמה וכיצד אפשר לחבר מחדש את חבל הכס! לגולת‬ ‫למלא‪,‬ת של קולות ושל מעמקי ‬ ‫ֵ‬ ‫הזהב ולכד ולתת לערוצי זיכרונות שוני ‪,‬‬ ‫מוזיקליי ‪ ,‬לזמ הבלתי הומוגני )במונחי של ולטר בנימי( והמלא‪ ,‬להיות מיוצג‬ ‫בי כתלי בית הכנסת‪.‬‬ ‫כ החלה הבריאה לפי המדרש המיסטי הקדו של ספר הבהיר‪' :‬ומ המלא ניטלה‬ ‫עצה תחילה'‪ .‬כ מתחילה התחדשותו של כל דור מ החזרה לרגע המלא‪ .‬א!‬ ‫שכינו היחיד או הקולקטיב זקוק לרגע של כינו שהוא ג ריקו – מוכרחה אחרי‬ ‫כ‪ ,‬לש המש ההתפתחות ולש ראשית ההתחדשות האמיתית‪ ,‬לבוא החזרה‬ ‫המתקנת אל המלא ונטילת העצה ממנו‪.‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬

‫‪96‬‬

‫החזרה אל המלאות‪ ,‬אל האחדות‪ ,‬אינה חזרה אל דיכוטומיות ואל גלות אמיתית‪,‬‬ ‫ואי לפחד ממנה‪ .‬אפשר להדגימה במישורי רבי ולעבור נגע נגע מנגעיו של‬ ‫‪17‬‬ ‫הדור‪ .‬א כא קצרה היריעה‪.‬‬ ‫בחתימת הדברי ‪:‬‬ ‫סיפורו של הקבצ העיוור המופיע ב'מעשה בשבעה קבצני ' של ר' נחמ מברסלב‬ ‫מספר על קבוצת ניצולי שרידי אונייה שנטרפה‪ .‬ה מגיעי לאי‪ ,‬שבו נמצא‬ ‫מגדל המכיל מזו ומלבושי ולאחר שהיטיבו לב 'ענו ואמרו‪ ,‬שכל אחד יספר‬ ‫מעשה ישנה‪ ,‬מה שהוא זוכר מזכרו הראשו‪ ,‬היְנו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל‬ ‫אצלו הזכרו'‪ .‬כל אחד מה מעלה זיכרו הקשור למיתוס של יצירת הוולד‪ ,‬העובר‬ ‫במעי אמו כשנר דלוק על ראשו‪ 18.‬כל אחד זוכר רגע קדו יותר בהתרקמותו‬ ‫כעובר‪ .‬ולאחר מכ מספר הקבצ העיוור‪:‬‬ ‫'ואני )היְנו זה הבעטליר העיוֵר שמספר כל זה( הייתי אז תינוק לגמרי‪.‬‬ ‫והייתי גם כן שם‪ .‬ועניתי ואמרתי להם‪" :‬אני זוכר כל אלו המעשיות‪ ,‬ואני‬ ‫זוכר לאו כלום"‪ .‬ענו ואמרו‪" :‬זאת היא מעשה ישנה מאד יותר מכולם"‪,‬‬ ‫והיה חידוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכולם'‪ .‬הוא זוכר גם את‬ ‫הכול וגם את ה ַאיִן‪ .‬את היש ואת טרם היותו‪.‬‬ ‫לפתע מופיע גיבור נוס! בסיפור‪:‬‬

‫‪17‬‬

‫‪18‬‬

‫בצורת מחשבה זו אפשר להגיע ג לצעדי פרגמאטיי מאוד‪ .‬למשל‪ ,‬שמירה על כל הקולות‬ ‫לא רק בתחו היחיד אלא ג בתחו הרבי הייתה מובילה לכ שבבתי כנסת מרכזיי‬ ‫הקשורי לישיבות גדולות מאוד היו מכהני שני שליחי ציבור‪ ,‬לפחות לסירוגי!‪ ,‬וכ היה‬ ‫מתאפשר לנוער דתי שגירסתא דינקותא של מוזיקת קדמות המוחי! שלו שואבת ממקורות‬ ‫מזרח וספרד לטפח ג ברשות הרבי את המסורת הליטורגית שלו‪ .‬וכמו שהוא לומד להקשיב‬ ‫ולדבר את דיבורי לבו לאלוהי דר מסורת התפילה האשכנזית‪ ,‬כ מתרחש ג ההפ‪ .‬כי אזי‬ ‫יהיה מדובר על הרמוניה ולא על אחידות‪ .‬ראו ג מאמרי‪' :‬שפת הלב‪ :‬ללבי גיליתי לאיברי לא‬ ‫גיליתי'‪ ,‬חזות מזרחית )‪ ,(2004‬עמ' ‪ ;121-109‬וכ!‪' :‬הקול הגולה'‪ ,‬הארץ )מוס" תרבות וספרות(‪,‬‬ ‫‪.29.9.2004‬‬ ‫נדה ל ע"ב; זוהי דרשתו של ר' שמלאי )אמורא אר& ישראלי ‪ 290-250‬לספירה( ועל כ מתבסס‬ ‫מדרש סדר יצירת הוולד והעמקה על כ ראו במאמרי 'אור כתו ואור כמעטפת' )לעיל‪ ,‬הערה‬ ‫‪.(6‬‬

‫חביבה פדיה‬

‫‪97‬‬

‫'בתו כ בא נשר גדול ודפק על המגדל ואמר לה ‪" :‬חדלו עוד מלהיות עניי ‪,‬‬ ‫שובו אל האוצרות שלכ והיו משתמשי באוצרות שלכ "'‪.‬‬ ‫סיפור זה ברובד הראשו שלו הוא סיפור על התרוששות‪ .‬מי שהיו באונייה‬ ‫שנטרפה יוצאי ועור לגופ אול ה ניצלי מבטנה של תהו רבה‪ .‬ה ‬ ‫עוברי אל אי ובתוכו מגדל‪ ,‬הסמל הניגודי לטביעה בי ‪ ,‬הציר האנכי המבקיע אל‬ ‫על‪ ,‬סמל הידע והחכמה )המהדהד אולי ג את מגדלה של צור בספר הזוהר(‪ .‬ש ‬ ‫מתוקני לה סעודה ומלבוש‪ ,‬ש ה מתחרי בהעלאת הזיכרונות הנוגעי ‬ ‫לראשית הזיכרו‪ .‬ההיזכרות הזאת היא תכלית הטביעה וההתרוששות; היא באה‬ ‫להזכיר לה שהנכסי היסודיי נמצאי בידיה זה מכבר‪ .‬נכסי אלה ה ‬ ‫הזיכרו עצמו‪ ,‬וה משובחי יותר ככל שהזיכרו קדו יותר‪ .‬לכ אפשר לתרג ‬ ‫את דברי הנשר כ‪' :‬חדלו עוד מלהיות עניי ' = חדלו מלהיות חסרי זיכרו‪ .‬זה‬ ‫העוני שמלכתחילה הביא להתרוששות שבטביעה בי ‪' .‬שובו אל האוצרות שלכ '‬ ‫= ִחזרו אל הזיכרו הקדו ‪ִ ,‬חזרו אל החומרי שמה מורכב הקיו שלכ ‪,‬‬ ‫החומרי השיריי ‪ ,‬החומרי המוזיקליי ‪ ,‬החומרי הטקסטואליי ‪' .‬והֱי‪,‬‬ ‫משתמשי באוצרות שלכ '‪ .‬האוצרות הללו אינ כס! שצוברי בקופה‪ ,‬אינ ‬ ‫ידע אינפורמטיבי‪ ,‬אינ זיכרונות מתי ; אלה ה זיכרונות שצריכי להיות‬ ‫מופעלי ‪ .‬יש להיזכר בה ולשוב ולהיזכר כדי שתוכלו להיוולד מחדש‪ .‬כדי שתוכל‬ ‫להיוולד שוב‪ ,‬מתו האופל והחוש הטהור ‪ 0‬התפילה המוארת‪.‬‬

‫‪98‬‬

‫גלות הלב ואובדן הקול‪ :‬אגירה והגירה‬