מכתבי לכיש

‫‪1‬‬

‫"מכתבי לכיש"‬ ‫פקודת המוות של המלך יהויקים לנביא מקרית יערים‬ ‫פרשייה תנכית ארכיאולוגית‬ ‫מאת הרב אברהם קוסמן‬ ‫ראשי פרקים‬ ‫חלק א‪ -‬מבוא‬ ‫א‪ .‬הרצח שחשף את החרסים‬ ‫ב‪" .‬העיר האבודה"‪ -‬לכיש‬ ‫ג‪ .‬הארכיאולוגיה הבריטית‬ ‫ד‪ .‬כי לא נראה את עזקה‬ ‫ה‪ .‬מאמינים לא זקוקים לחרסים‬

‫חלק ב‬ ‫א‪ .‬בבל עולה – אשור קורסת‪ ,‬יהודה בתווך‬ ‫ב‪ .‬שלטונו המושחת של יהויקים‬ ‫ג‪ .‬ירמיהו הופך ל"אויב העם"‬ ‫ד‪ .‬הנביא מחרסי לכיש‬ ‫ה‪ .‬המגילה ה"שרופה" בארמון העושק והשחיתות‬ ‫ו‪ .‬המלך הדיקטאטור‬ ‫ז‪ .‬אחרית דבר‬

‫א‪ .‬הרצח שחשף את החרסים‬ ‫אחר הצהרים של היום השמיני לחודש שבט התרצ"ח )‪ 1938‬למניינם( בסביבות‬ ‫השעה ‪ 5‬נסעה לאיטה מכונית ובה מספר אנשים בדרך חברון ‪ -‬תל א‪-‬דוויר‪ .‬כ‪ 2-‬ק"מ מבית‬ ‫ג'וברין הבחין הנהג כי הדרך חסומה במחסום אבנים‪ .‬כשהתקרב הנהג למחסום אותתו לו‬ ‫מספר רעולי פנים חמושים‪ ,‬שיצא מהמכונית‪ ,‬הוא ניסה לשכנעם שיתירו לו להמשיך בנסיעתו‬ ‫לפתיחת המוזיאון החדש‪" -‬רוקפלר"‪ ,‬במעמד הנציב העליון‪ ,‬אך לשווא‪ .‬הם הוציאו את יושבי‬ ‫המכונית אחד אחד‪ .‬בראותם שמדובר על שני‬ ‫פועלים ערבים שחררום‪ .‬על הנהג שהיה ערבי‬ ‫נוצרי ציוו לנסוע מיד לחברון‪ .‬מי שנותר‬ ‫במקום היה אדם בגיל העמידה שנשאל‬ ‫לזהותו‪ ,‬וענה שהוא בריטי‪ .‬כשהנהג התרחק‬ ‫קמעא הוא שמע לפתע צרור יריות‪ ,‬הבריטי‬ ‫הנכבד נורה מגבו ונפל ארצה‪ .‬כותרות‬ ‫העיתונים שהופיעו למחרת זעקו בכותרות‬ ‫ראשיות‪ :‬נרצח הארכיאולוג המפורסם ג'ון‬ ‫לוליו סטרקי "מגלה עתיקות לכיש"‪ .‬הטרור הערבי שהחל במהומות דמים כשנתיים קודם –‬ ‫ה"מרד הערבי"‪ ,‬המשיך ברציחותיו‪ .‬כמעט בכל יום היו נורים אנשים בדרכים‪ .‬הפעם‪ ,‬זעקו‬

‫‪2‬‬ ‫כותרות העיתונים‪ ,‬נרצח איש מדע בריטי‪ ,‬שהיה ידוע דווקא בידידותו לאוכלוסיה הערבית‪ .‬כל‬ ‫אשמתו הייתה בכך שהביא לתגלית ארכיאולוגית חשובה ביותר‪ ,‬שהוכיחה מי הם הבעלים‬ ‫האמיתיים של ארץ ישראל‪....‬‬ ‫הרצח המזעזע שהתבצע ע"י כנופיה גדולה מאזור חברון‬ ‫זעזע את היישוב היהודי בארץ‪ .‬התגלית הארכיאולוגית שבגינה אולי‬ ‫נרצח‪ ,‬מדעת או שלא מדעת של הפראים צמאי הדם‪ ,‬זכתה לתהודה‬ ‫עולמית פי כמה‪ ,‬כתוצאה מרצח זה‪ .‬הארכיאולוג הבריטי זכה להיקבר‬ ‫למחרת בא"י‪ ,‬בהר ציון‪.‬‬ ‫מאמרנו הפעם עוסק באחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות ביותר‪ ,‬שעוררה‬ ‫התרגשות עצומה בקרב בני ברית ושאינם בני ברית‪ ,‬ושהודות לה נתקדש שם שמים‪ ,‬אף‬ ‫אצל רבים מאומות העולם‪.‬‬

‫ב‪" .‬העיר האבודה"‪ -‬לכיש‬ ‫לכיש הייתה אחת מערי המבצר העתיקות והחשובות שהיו בארץ ישראל‪ ,‬שמה נזכר‬ ‫כבר לאחר תקופת האבות ב"מכתבי תל עמרנה" – אוסף מכתבים שלטוניים שנשלחו אל‬ ‫הממשל המצרי‪ ,‬משליטי ארץ כנען שהיו תחת חסות מצרית‪ .‬לכיש נזכרת שם כספקית של‬ ‫מוצרי מזון וסחורות שונות‪ .‬מאוחר יותר כשעם ישראל עולה ממצרים‪ ,‬וכובש את א"י‬ ‫בהנהגתו של יהושע בנון‪ ,‬נכבשת גם‬ ‫לכיש מידי הכנענים‪ .‬הכנענים ששמעו‬ ‫את הכיבוש הניסי של העיר יריחו‬ ‫שהייתה "מפתחה של א"י" )עי'‬ ‫במדבר רבה טו‪ ,‬טו(‪ ,‬וכן את כיבוש‬ ‫העי‪ ,‬ואת כניעת הגבעונים לעם‬ ‫ישראל – חששו מאד‪ .‬ביוזמת "אדוני‬ ‫צדק" מלך ירושלים מתלכדת ברית‬ ‫של חמשת מלכי האמורי )ירושלים‪,‬‬ ‫חברון‪ ,‬ירמות‪ ,‬לכיש‪ ,‬עגלון( להכות‬ ‫את הגבעונים על בגידתם בעמי כנען‪ ,‬בקבלת עול ה"נתינות" מיהושע בנון‪ .‬יהושע בנון לכד‬ ‫את חמשת המלכים שהתחבאו במערה ותלאם כדי להטיל מורא ופחד על עמי כנען הנותרים‪.‬‬ ‫העיר לכיש הושמה במצור ונכבשה‪ .‬הורם מלך גזר שניסה למנוע את כיבושה‪ ,‬הושמד עם‬ ‫צבאו לחלוטין )יהושע י א‪ ,‬לה(‪.‬‬ ‫בתקופה זו פותחת לכיש תקופה חדשה‪ ,‬עם ישראל מבצר את לכיש בביצורים‬ ‫מרשימים ביותר‪ ,‬שחלקים מהם נראים עד היום הזה‪ .‬לכיש הופכת אבן שואבת לתושבי‬

‫‪3‬‬ ‫האזור‪ ,‬בזכות שפע התבואה‪ ,‬היין‪ ,‬שמן זית וענבי מאכל שגדלים באזור זה‪ .‬כפי הנראה‬ ‫בתקופה מאוחרת יותר נחרבה העיר‪ .‬האם ע"י הפלשתים או מישהו אחר – איננו יודעים‪ .‬מי‬ ‫ששיקם את העיר בביצורים חזקים היה רחבעם מלך יהודה )דברי הימים ב יא‪,‬ט( שביצר‬ ‫בסמוך לה גם את הערים עזקה ואדורים‪ .‬בערים המבוצרות נתמנו פקידי שלטון גבוהים‪-‬‬ ‫"נגידים"‪ ,‬נבנו מחסני חרום של תבואה‪ ,‬שמן ויין‪ ,‬ומחסני נשק לשעת חרום‪ ,‬להגנת יהודה‬ ‫ובנימין )שם יא‪-‬יב(‪ .‬בממצאים ארכיאולוגים מתקופה זו נמצאו בית שער גדול וארמון ענק‪.‬‬ ‫לכיש שעמדה על אם הדרך לירושלים מכיוון דרום‪ ,‬זכתה לביצורים מיוחדים בעוצמתם‪,‬‬ ‫מפחד של פלישה מצרית‪.‬‬ ‫חמש שנים לאחר מות שלמה‬ ‫)‪ 521‬שנה ליצ"מ – ‪ 925‬לפה"ס‬ ‫למניינם( פולש המלך המצרי שישק‬ ‫לארץ במסע חורבן שפגע בעיקר‬ ‫בממלכת ישראל‪ ,‬אך גם רחבעם שמלך‬ ‫על יהודה ובנימין נפגע ממסע זה‪.‬‬ ‫שישק‬

‫שביקש‬

‫כפרובינציה‬

‫להחזיר‬

‫מצרית‪,‬‬

‫את‬

‫א"י‬

‫ולחדש‬

‫את‬

‫תפארתה האימפריאלית של השושלת הפרעונית שקדמה ליציאת מצרים‪ ,‬לוכד את הערים‬ ‫הבצורות שביהודה ומאיים ישירות על ירושלים‪ .‬שמעיה הנביא בא ומוכיח את רחבעם ושרי‬ ‫יהודה שנאספו לטקס עצה‪ ,‬על כך שעזבו את ה'‪ ,‬ולכן יעזבם בידי שישק )דהי"ב יב א‪-‬יב‪ .‬ועי'‬ ‫מלכים א יד כה‪-‬כו(‪ .‬מדברי מיכה הנביא שניבא מאוחר יותר )בתקופת יותם‪ ,‬אחז‪ ,‬חזקיה(‬ ‫אנו למדים שהעיר המבוצרת לכיש הייתה‬ ‫"ראשית חטאת היא לבת ציון‪ ,‬כי בך‬ ‫נמצאו פושעי ישראל" )מיכה א‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫עושרה הכלכלי וחוסנה הצבאי הביאו לידי‬ ‫פריקת עול‪ ,‬בחיקוי עבודת הבעל שהייתה‬ ‫נפוצה בממלכת ישראל‪ ,‬ומהם התפשטה‬ ‫עבודה זרה עד לירושלים )עי' רד"ק שם(‪.‬‬ ‫כפי הנראה גם לכיש נפגעת ממסע‬ ‫ההרס‪ .1‬לאחר שרחבעם ושריו נכנעים לה'‬ ‫– ירושלים ניצלת )דהי"ב שם(‪.‬‬ ‫מאוחר יותר בורח אמציה מלך יהודה אל לכיש מפני המורדים שקשרו קשר נגדו‬ ‫בירושלים‪ ,‬אך שליחיהם משיגים אותו בלכיש וממיתים אותו )מלכים ב יד‪ ,‬יט ודהי"ב כה‪ ,‬כז(‪.‬‬ ‫‪ 1‬רשימת הערים שנכבשו ע"י שישק נשתמרה בכתובת שבכרנך במצרים‪ .‬לכיש לא נזכרה שם‪ ,‬אך הכתובת‬ ‫חסרה‪ ,‬ויתכן שלכיש נזכרה בשורות החסרות‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫למעלה מ‪ 200-‬שנה אחרי ביצורי רחבעם‪ ,‬הופכת לכיש לבירה שנייה של ממלכת‬ ‫יהודה‪ ,‬אחרי ירושלים כמובן‪ .‬בשנת ‪ 708‬ליצ"מ‬ ‫)‪ 701‬לפה"ס למניינם( פותח סנחריב מלך אשור‬ ‫במסע מלחמתי כנגד ממלכת יהודה שבראשה עמד‬ ‫חזקיהו‪ .‬המלך חזקיהו היה שותף לברית העמים‬ ‫שביקשה לפרוק את עול האימפריה האשורית‪.‬‬ ‫בברית העמים הזו חברו יחד‪ :‬מלך בבל מרודך בלאדן‪ ,‬מצרים‪ ,‬כוש‪ ,‬פלשת וממלכת יהודה‬ ‫ועוד‪ .‬חזקיהו שהתכונן היטב לתגובה האשורית‪ ,‬ביצר את ערי הממלכה‪ ,‬הוכנו מאגרי מזון‬ ‫למצור ממושך‪ ,‬חוזקו החומות‪ ,‬ומקורות המים של ירושלים הוטו והוסתרו באמצעות הנקבה‬ ‫המפורסמת‪" ,‬נקבת השילוח" – "למה יבואו מלכי אשור‪ ,‬ומצאו מים רבים" )דהי"ב ב‪ ,‬לה(‪.‬‬ ‫סנחריב‬

‫אכן‬

‫עולה וכובש את‬ ‫כל ערי יהודה‬ ‫הבצורות‬ ‫ויתפשם )מלכ"ב‬ ‫יח‪ ,‬יג(‪ .‬העיר‬ ‫השנייה‬ ‫בחשיבותה אחר‬ ‫ירושלים הייתה‬ ‫לכיש‪ ,‬בעיר זו‬ ‫התנהל אף שלטון מנהלי מבוסס‪ .‬מכיוון שהעיר ישבה בסמוך לגבול פלשת‪ ,‬סנחריב ראה בה‬ ‫יעד חשוב ביותר להכרעת מלחמתו‪ .‬סנחריב צר על העיר‪ ,‬ושופך סוללה אדירה שמוערכת‬ ‫ב‪ 19-‬טון‪ ,‬לעבר החומה‪ ,‬ששרידיה נראים עד היום‪ .‬אילי המצור האשורים מנגחים את חומות‬ ‫לכיש בגיבויים של חיילות הקשתים‪ .‬המגינים ה"יהודאים" )שבט יהודה( משיבים מלחמה‬ ‫עיקשת בירי מאסיבי של חצים אבנים ולפידים‬ ‫בוערים‪ ,‬אך חיל המצור האשורי חזק מהם‪.‬‬ ‫תיאורי הקרב המרשימים והמפורטים ביותר‪,‬‬ ‫מצויים בתבליטי ארמון סנחריב שנמצאו בנינוה‬ ‫)חורבותיה קרובות לעיר "מוסול" העיראקית‪,‬‬ ‫שרידי הארמון באתר קויונג'ק(‪ .‬לבסוף מתוארים‬ ‫שם השבויים הרבים שנכנעים לפני מלך אשור‪ ,‬לוחמים שמוצאים להורג‪ ,‬ושלל העיר ביניהם‬ ‫"מרכבת מלחמה" "יהודאית"‪.‬‬

‫‪5‬‬ ‫בתבליט מעניין וחשוב )עי' להלן( המצוי שם‪ ,‬נראים תושבי לכיש היהודים היוצאים לגלות‪,‬‬ ‫חלקם נושאים משאות על גבי עגלות‪ .‬הגברים והילדים עטויים בבגד קצר שקצותיו מעוטר‬ ‫בציציות‬

‫המשתלשלות מתחת לבגד‪ .‬לראשיהם חבוש צעיף‪ .‬הנשים והילדות עטויות בבגד ארוך‬ ‫המגיע עד לקרסוליהן‪ ,‬על ראשן נראה בבירור כיסוי ראש של צעיף‬ ‫המיועד לכך‪ .‬על התבליט משולבת כתובת התפארות‪" :‬סנחריב מלך‬ ‫העולם‪ ,‬מלך אשור‪ ,‬ישב על כסא מלכותו‪ ,‬ושלל לכיסו )לכיש( עבר‬ ‫לפניו"‪ .‬לאחר שנכבשה לכיש‪ ,‬חונה שם הצבא האשורי )עי' דהי"ב לב‪,‬‬ ‫ט(‪ .‬משם נשלח רבשקה – היהודי המומר )על כך בעה"י במאמר נפרד(‪,‬‬ ‫בליווי שרי מלחמה וחיל כבד כדי לשכנע את חזקיהו ושריו שכדאי לו‬ ‫להיכנע ולפתוח את שערי העיר‪ .‬ב"פריזמה" )כתובת מלכותית החקוקה‬ ‫על אבן בתבנית מנסרה( המפורסמת של סנחריב הוא מתפאר ומתאר‬ ‫את הערים הבצורות אותם כבש ממלכת יהודה‪ ,‬את למעלה מ‪200,000-‬‬ ‫השבויים והשלל הרב‪ ,‬ועל כך הוא מוסיף‪" :‬ואילו את חזקיהו היהודי‪...‬כלאתי בירושלים עיר‬ ‫מלכותו‪ -‬כציפור בכלוב ‪ ...‬את עריו בזזתי‪ ,‬קרעתי מארצו ונתתי מתנה למלך אשדוד‪ ."...‬את‬ ‫הסוף‬

‫המר‬

‫של‬

‫צבא‬

‫סנחריב העצום שצר על‬ ‫ירושלים אנו יודעים כמובן‬ ‫מתוך התנ"ך‪" :‬ויהי בלילה‬ ‫ההוא‪ ,‬ויצא מלאך ה'‪ ,‬ויך‬ ‫במחנה‬

‫אשור‬

‫מאה‬

‫שמונים וחמשה אלף‪...‬‬ ‫כולם פגרים מתים" –‬ ‫ירושלים ניצלה‪) .‬מל"ב יט‪,‬‬ ‫לה ועוד(‪.‬‬

‫‪6‬‬ ‫התקופה הבאה בה נזכרת לכיש כעיר מבצר היא במסע הפלישה של נכוכדנצר כנגד‬ ‫ממלכת יהודה בראשותו של המלך צדקיהו שמרד בו‪ .‬התיאור שבפסוקים )ירמיהו לד‪ ,‬ז( הוא‬ ‫קצר ותמציתי‪" :‬וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלים‪ ,‬ועל כל ערי יהודה הנותרת‪ ,‬אל לכיש ואל‬ ‫עזקה כי הנה נשארו בערי יהודה למבצר"‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬תאור קצר זה הופך להיות‬ ‫מרגש ומרטיט לב )לכאורה( הודות לממצאים שנתגלו‪.‬‬ ‫עם שיבת ציון‪ ,‬מיישבים גולי בבל את לכיש ושדותיה מחדש )נחמיה יא‪ ,‬ל(‪ .‬בתקופה‬ ‫זו הייתה לכיש עיר מחוז חשובה‪ ,‬אך עם ראשיתה של התקופה ההלניסטית – אחרי מות‬ ‫אלכסנדר מוקדון‪ ,‬ירדה העיר מגדולתה וכפי הנראה נחרבה ונעזבה ממקומה המקורי‪.‬‬

‫ג‪ .‬הארכיאולוגיה הבריטית‬ ‫עם סיום השלטון התורכי בארץ הקודש )כ"ה כסלו תרע"ח – ‪ 1917‬למנינם(‪ ,‬החל תור הזהב‬ ‫של הפעילות הארכיאולוגית הבריטית‪ .‬בראש הפעילות עמדו ארכיאולוגים בריטים המאמינים‬ ‫בתנ"ך )חלקם נוצרי( שביקשו לקעקע את "בקורת המקרא" הכפרנית שיצאה מתחת ידי‬ ‫גרמנים פרוטסטנטים שבזו לכל דבר עתיק ומקודש‪.‬‬ ‫הם סברו שבעזרת חפירות ארכיאולוגיות ניתן להוכיח‬ ‫את אמיתותו של התנ"ך‪.‬‬ ‫עפ"י רוב מזהים החוקרים והארכיאולוגים‬ ‫מקומות עתיקים ע"י שמות מקומות או "שרידי שמות"‬ ‫שהתגלגלו בתקופות שונות עד לתקופה הערבית‪.‬‬ ‫הראשון שעסק במחקר זה היה לא אחר מאשר ר' אשתורי הפרחי‪,‬‬ ‫תלמידם של הרא"ש ור' יעקב בן מכיר‪ ,‬שהיה הגיאוגרף הראשון של‬ ‫א"י‪ .‬בספרו החשוב "כפתור ופרח" הוא מזהה מקומות וצמחים‬ ‫שנזכרו במקרא ובתלמוד‪ ,‬עפ"י השמות ששרדו בתקופתו‪.‬‬ ‫אך השם "לכיש" אבד מהארץ‪ ,‬אין אף כפר או תל שהיה‬ ‫קרוי כך )בזמנם(‪ .‬זיהויים שונים הוצעו לזיהוי העיר הקדומה לכיש‪,‬‬ ‫ביניהם‪ :‬תל אל חסי‪ ,‬בית ג'וברין‪" ,‬אום‬ ‫לקיס" )מזרחית לעזה( ועוד‪ .‬אף הרב יהוסף‬ ‫שוארץ‪ ,‬חוקר ארץ ישראל הידוע‪ ,‬בעל הספר "תבואות הארץ"‪,‬‬ ‫שזכה לתהודה עצומה ולעיטור כבוד מקיסר אוסטריה‪ ,‬כתב ש"אום‬ ‫לקיס" – "בלתי ספק‪ -‬על שם לכיש" )שם עמ' ‪ .(102‬כך חשבו גם‬ ‫חוקרים נוספים מאומות העולם‪ .‬אחרי חקירות ובדיקות העדיפו‬ ‫החוקרים הבריטים את נימוקיו של הארכיאולוג הנודע ו"פ אולברייט ש"תל א‪-‬דוויר" שגודלו כ‪-‬‬ ‫‪ 125‬דונם‪ ,‬ומצוי כ‪ 5-‬מיל מבית ג'וברין‪ ,‬הוא המתאים ביותר ל"עיר האבודה"‪ ,‬השנייה‬ ‫בחשיבותה לירושלים – "לכיש"‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫בשנת תרצ"ב בתקופת האביב )‪ 1932‬למניינם( החלה להתארגן קבוצת חפירה‬ ‫בריטית בראשות הארכיאולוג סטרקי‪ .‬לשם כך הם נזקקו לכסף רב‪ .‬יותר מכישרון וידע‬ ‫ארכיאולוגי‪ ,‬נזקקו הארכיאולוגים לכשרון‬ ‫שכנוע של נדיבים שיסכימו לממן את‬ ‫העלויות הגבוהות של החפירה הממושכת‪.‬‬ ‫לג"ל סטרקי היו כישרונות אלו‪ .‬הוא מצא‬ ‫נדיבים שראו ייעוד בהוכחת אמיתות התנ"ך‪,‬‬ ‫ובארכיאולוגיה כמכשיר חשוב המסוגל למלא‬ ‫שליחות זו‪ .‬מה ששכנע יותר מכל את‬ ‫הארכיאולוגים לפתוח בחקירה מאסיבית‬ ‫ארכיאולוגית דוקא בתל‪-‬אדוויר‪ ,‬היו דווקא השבויים היהודים הנראים בברור בתבליטי ארמון‬ ‫סנחריב‪ ,‬כשהם יוצאים משער העיר‪ ,‬נושאים נאדות עור וקנקני יין לגלות הקשה שנכפתה‬ ‫עליהם ע"י הכובשים האשורים האכזריים‪ .‬המבנה הטופוגרפי של התל התאים בצורה‬ ‫מדויקת להפליא לתיאורים של האמנים האשורים שחקקו את התבליטים הללו‪ .‬את רעיון‬ ‫ההשוואה המבריק הזה‪ ,‬העלה ג"ל סטרקי‪ ,‬בעזרתו הוא הצליח לשכנע גם תורמים שונים‪,‬‬ ‫ואף להלהיב מתנדבים למחצה שעבדו בשכר מועט‪ .‬לאחר שתי עונות חפירה‪ ,‬בה נמצאו‬ ‫חרסים רבים מתקופת המלוכה‪ ,‬החופרים היו כבר משוכנעים שאכן מדובר בלכיש הקדומה‪,‬‬ ‫אך ההפתעה הגדולה הייתה עדיין לפניהם‪.‬‬ ‫בעונת החפירה השלישית )תרצ"ה(‬ ‫נתגלו "אוסטרקונים" – חרסים עם כיתוב עברי‬ ‫עתיק )כתב דעץ(‪ ,‬שהיו נדירים ביותר בחפירות‬ ‫בא"י‪ .‬החוקרים שעדיין לא פענחו את החרסים‬ ‫במלואם שמו לב שהסגנון‪ ,‬אוצר המילים והכתיב‬ ‫דומים ביותר לספר מלכים וירמיהו‪ .‬ממצאים‬ ‫כאלו מתקופת המלוכה הישראלית לפני כ‪2600-‬‬ ‫שנה‪ ,‬עוררו התלהבות עצומה‪.‬הם החלו לדווח‬ ‫לעיתונות שנמצאו תעודות יהודיות מתקופת מלכות יהודה‪ ,‬וכי מימצאים אלו מספקים‬ ‫תחמושת נדירה ורבת עוצמה להוכחת התנ"ך‪ .‬ציטוטים נלהבים של‬ ‫החוקרים כי נמצא ש"התנ"ך הוא אמת"‪" ,‬התנ"ך מתעורר לחיים"‬ ‫וכדומה‪ ,‬הופצו ע"י העיתונות וזכו לתהודה עולמית‪ .‬לאחר ברורים‬ ‫שונים החליטו הארכיאולוגים הבריטים למסור את מלאכת פענוח‬ ‫החרסים לחוקר ובלשן המקרא נפתלי טור סיני )טורטשינר(‪.‬‬ ‫לבריטים היו מומחים בהחלט טובים לפענוח חרסים עתיקים‪,‬‬

‫‪8‬‬ ‫מלאכה שהייתה קשה ביותר באמצעים הטכנולוגים המעטים שעמדו לרשותם באותם ימים‪.‬‬ ‫עד היום איש אינו יודע בבירור מה הכריע את הכף למסור את מלאכת הפענוח דווקא ליהודי‬ ‫בעל שם במחקר התנ"ך‪ ,‬שאביו רצה שיהיה לרב‪ ,‬אך לבסוף נטש את לימודיו‪ ,‬ועסק במחקר‬ ‫הלשון העברית‪ ,‬ובהוראה בגימנסיה העברית שבירושלים‪ .‬יש הסבורים‪ ,‬שבתוך ליבם פנימה‬ ‫חשו אותם חופרים בריטים )חלקם נוצרים( שתגלית כזו הקשורה כל כך לתנ"ך‪ ,‬יש לתת לעם‬ ‫התנ"ך שחי בארץ התנ"ך‪.‬‬

‫ד‪ .‬כי לא נראה את עזקה‬ ‫בינתיים נתגלו חרסים נוספים‪ ,‬שבסוף‬ ‫עלו כולם במספר – ‪ 22‬חרסים‪ .‬רוב החרסים –‬ ‫"מכתבים"‪ ,‬נמצאו בבית שער קטן שהיה סמוך‬ ‫לשער הכניסה של העיר העליונה‪ .‬החרסים הוצאו מתוך שכבת שריפה‪ ,‬ותוארכו לתקופה‬ ‫שבין ימי יהויכין – יהויקים לבין חורבנה של לכיש ע"י נבוכדנצר‪ .‬המכתבים נכתבו ע"י אדם‬ ‫בשם הושעיהו שהיה כנראה אחד ממפקדי האזור‪ ,‬אל "אדונו" יאוש שכנראה היה מפקד‬ ‫לכיש‪ ,‬ואחראי על מערך המבצרים באזור זה‪ .‬מהמכתבים עולה שיאוש היה אישיות בכירה‬ ‫ביותר‪ ,‬שבכוחו להשפיע על השרים ואף על המלך בעצמו‪ .‬חלק נכבד מהחרסים פותח‬ ‫בשאילת שלום בשם ה'‪ ,‬כגון‪" :‬ישמיע ה' את אדוני )הכוונה ליאוש‪ -‬המפקד הבכיר( שמועות‬ ‫שלום"‪" ,‬ירא ה' את אדוני את העת הזה שלום" ועוד‪ .‬ומכאן ברור שמדובר על אנשי צבא‪,‬‬ ‫יהודים נאמנים ששם שמים שגור בפיהם‪.‬‬ ‫לאחר מלאכת פענוח החרסים התמקדה‬ ‫ההתרגשות העצומה בחרס מס' ‪ 4‬שזה לשונו‪:‬‬ ‫"ישמיע ה' את אדוני עתה כיום שמועות‬ ‫טוב‪ ...‬וידע כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים–‬ ‫ככל האותות אשר נתן אדוני )הכונה ליאוש שהיה‬ ‫מפקד הגזרה או לכיש(‪ ,‬כי לא נראה את עזקה"‪.‬‬ ‫בפענוח החרסים הוקבלו מיד פסוקי הנביא‬ ‫בירמיהו )לד‪ ,‬ז( המתארים בתמציתיות סתומה משהו‪ ,‬את שלבי הגסיסה הסופית של‬ ‫ממלכת יהודה‪ ,‬ההולכת ונכבשת ביד צבאותיו של נבוכדנצר‪:‬‬ ‫"וחיל מלך בבל – נלחמים על ירושלים‪ ,‬ועל כל ערי יהודה הנותרות‪ ,‬אל לכיש ואל עזקה‪,‬‬ ‫כי הנה נשארו ביהודה ערי מבצר"‪.‬‬ ‫מהפסוקים עולה שהצבא הבבלי כבש כבר את כל יהודה‪ ,‬ומה שנותר זו העיר‬ ‫ירושלים‪ ,‬וכן ערי המבצר היחידות שנותרו הן עזקה ולכיש הסמוכה לה‪ ,‬שחיל בבל מטיל‬ ‫מצור כבד עליהם‪ ,‬ומנסה לפרוץ אליהם‪ .‬מהתיאור הדרמטי שעולה מחרס מס' ‪ ,4‬מתברר‬

‫‪9‬‬ ‫שמפקד לכיש משווע לעזרה‪ ,‬יתכן שהמכתב נשלח לירושלים‪ .‬הוא מודיע אל הממונים עליו‬ ‫שהוא נותר לבדו‪ ,‬משום שמהעיר עזקה הסמוכה‪ ,‬כבר לא נראות ה"תשדורות" של אותות‬ ‫האבוקות‪ ,‬המראות שמגיני העיר עדיין מחזיקים מעמד‪ .‬דהיינו מפקד לכיש מודיע שהוא נותר‬ ‫לבדו‪ .‬בין השורות אנו חשים‬

‫ברגשות הפחד והייאוש‬

‫שמתחילים לכרסם בקרב המפקדים והלוחמים שנותרו‪,‬‬ ‫כאשר הם חשים את טבעת החנק הבבלית מתהדקת‬ ‫סביבם‪ ,‬הם מתחילים לחוש בבדידות האיומה‪ ,‬ולא נותר‬ ‫להם אלא להתבצר לבדם ולשווע לעזרה‪.‬‬ ‫הקריאה הדרמטית ומרטיטת הלב של מפקד לכיש‬ ‫הנותר לבדו מול עוצמת הצבא הבבלי‪ ,‬הצר על עירו‪,‬‬ ‫עוררה התרגשות עצומה‪ ,‬לא רק זה שהכתובת מתאימה‬ ‫להפליא לפסוקים בירמיהו‪ ,‬אלא שבפעם הראשונה אנו‬ ‫מקבלים תמונה מרגשת על תחושתם של מפקדי המרד‬ ‫ערב חורבן בהמ"ק ונפילתה של ירושלים‪ .‬בדיוק ברגע בו‬ ‫מסתיים הפסוק‪ ,‬מתאר החרס לכאורה שעזקה כבר נפלה‪ ,‬אותותיה כבר כבו‪ ,‬ומפקד לכיש‬ ‫לדרומה של ירושלים נותר לבדו‪ ,‬ושולח מכתבים לעזרה דחופה‪.‬‬ ‫עזקה )כיום תל עזקה – תל‬ ‫זכריא( הייתה עיר בשפלת יהודה‪,‬‬ ‫ששכנה על אם הדרך המובילה מעמק‬ ‫האלה לכיוון דרום‪ ,‬כיום נמצא התל‬ ‫בחלקו הצפוני של פארק בריטניה‪,‬‬ ‫דרומית למושב זכריה‪.‬‬ ‫משואות האיתות היו מתבצעות‬ ‫ע"י מדורה גדולה בראש ההר‪ ,‬שלתוכה‬ ‫שפכו חומר דליק שהגביר את עוצמת‬ ‫הזוהר‬ ‫של מרכז הלהבה‪ .‬האותות הועברו במהירות יחסית מעל‬ ‫סדרה מוכנה מראש של אתרי הדלקה המצויים בראשי‬ ‫ההרים‪ .‬כאשר הצופה רואה את המשואה הקרובה אליו‪ ,‬הוא‬ ‫היה ניגש ומצית מיד את המשואה שאצלו וכן הלאה‪ .‬רשת‬ ‫טובה ומיומנת יכלה להעביר תשדורת פשוטה )כן‪ ,‬לא‪,‬‬ ‫החודש התקדש וכדו'( תוך רבע שעה ליותר מ‪ 1000-‬ק"מ !‬

‫‪10‬‬ ‫"תשדורת" המשואות המפורסמת ביותר הייתה כמובן של קידוש החודש )המרחק הכולל‬ ‫מוערך כ‪ 800‬ק"מ( ‪:‬‬ ‫"כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך‬ ‫במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חברו‬ ‫שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי‪ .‬ומאין היו משיאין משואות? מהר המשחה‬ ‫לסרטבא ומסרטבא לגרופינא ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין לא זזו משם אלא מוליך‬ ‫ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש" )משנה ר"ה פ"ב משניות‪ :‬ב‪-‬ד(‪.‬‬

‫כשמלאכת פענוח החרסים הושלמה‪ ,‬פורסמו כותרות ראשיות ברחבי העולם על‬ ‫התגלית העצומה‪ .‬לדוגמה‪" :‬נמצאו ארכיונים‪ ...‬המאשרים את‬

‫ההיסטוריה‬

‫התנכי"ת"‪" .‬תגלית שמזעזעת ומכה קשות את מבקרי‬ ‫התנ"ך‪ ,‬כתובות על חרסים המאשרים את אמיתות‬ ‫התנ"ך"‪ .‬בהגזמה אופיינית להתרגשות הכריזו חוקרים‬ ‫שונים שנמצא "נספח לספר ירמיהו" או נוסף "פרק‬ ‫קדוש וחשוב לכתבי הקודש"‪.‬‬

‫ה‪ .‬מאמינים לא זקוקים לחרסים‬ ‫אנו יהודים מאמינים בני מאמינים עומדים כמובן ומגחכים לשמע הדברים הללו‪ .‬יהודי‬ ‫מאמין ששומע לפחות פעם בשבוע את הברכה‪" :‬אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם‬ ‫הנאמנים באמת"‪ ,‬וכן "נאמן אתה הוא ה' אלוקינו‪ ,‬ונאמנים דבריך‪ ,‬ודבר אחד מדבריך אחור‬ ‫לא ישוב ריקם" אינו זקוק לשום חרס מרגש ככל שיהיה‪ ,‬או לכתובת שחקק איזה מלך רהבתן‬ ‫שכבר נשכח בתהום הנשייה‪ .‬המסורת החיה של עם ישראל‪ ,‬התנ"ך שנחתם ע"י אנשי כנסת‬ ‫הגדולה והועבר דור אחר דור בדייקנות ובמסירות נפש‪ ,‬אינו זקוק לשום הוכחה נוספת‪ .‬עם‬ ‫כל זאת כשאנו נוכחים שההשגחה העליונה זימנה לדורנו מימצאים שהיו טמונים אלפי שנים‪,‬‬ ‫ובכוחם לקרב בני ברית ושאינם בני ברית לאביהם‬ ‫שבשמים‪ ,‬או אפילו להאיר זוויות מסוימות בתנ"ך‪,‬‬ ‫חובה עלינו לעשות זאת‬

‫)ועי' בספר "אמת מארץ תצמח"‪,‬‬

‫ועי' רמב"ן שחזר שחזר בו ממה שפירש בשמות ל'‪ ,‬י"ג‪ ,‬וחזר‬ ‫לפרש כרש"י על סמך שקל עתיק מתקופת בית שני שהביאו‬ ‫‪2‬‬

‫לפניו ‪ ,‬ואכהמ"ל(‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫רמב"ן )הערה בענין השקל‪ -‬סוף ס' דברים( "ברכני השם עד כה שזכיתי ובאתי לעכה )=עכו( ומצאתי שם ביד‬ ‫זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם‪ ,‬מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית‪ ,‬ובשני‬ ‫הצדדים סביב כתב מפותח באר היטב‪ .‬והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד‪ ,‬כי הוא כתב עברי אשר נשאר‬ ‫לכותיים כמו שמוזכר בסנהדרין‪ ,‬וקראו מן הצד האחד "שקל השקלים"‪ ,‬ומן הצד השני "ירושלים הקדושה"‪.‬‬ ‫ואומרים כי הצורות מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה‪ ,‬והצורה השני צנצנת המן‪ .‬ושקלנו אותה בשלחנות‬ ‫ומשקלה עשרה כסף אסטרלינש‪ ,‬והם חצי האוקיא שהזכירה רבינו שלמה‪ .‬וכן ראיתי מן המטבע ההוא בצורות‬ ‫ההן ובכתיבה ההיא חצי משקלה‪ ,‬והוא חצי השקל שהיו שוקלים לקרבנות‪ .‬והנה נסתייעו דברי רבינו שלמה‬ ‫)=רש"י( סיוע גדול‪ "...‬וכו'‪.‬‬

‫‪11‬‬ ‫לאחר מחקר מקיף ומדוקדק שערכו חוקרים נוספים‪ ,‬ובמיוחד ספרו המקיף של‬ ‫הגיאולוג מר בני בגין )כיום חבר כנסת‪ ,‬לפני מספר שנים העביר לבקשתי שיעור בנושא זה‬ ‫בבהכנ"ס "ישורון"(‪ ,‬מתברר שעם כל ההתרגשות יתכן‬ ‫שמדובר על חרס תמים ביותר שמתאר דיווח שגרתי של‬ ‫איש צבא המדווח‪ ,‬שהחיל שבפיקודו צופה אל עבר‬ ‫משואות לכיש כדי לקבל הודעות ממערך הפיקוד שם‪,‬‬ ‫ומשום שאינם יכולים לראות את האיתותים המגיעים‬ ‫מכיוון עזקה‪ ,‬שנמצאת במקום נמוך וקשה לצפייה‪ ,‬הם‬ ‫מדווחים‪" :‬כי לא נראה את עזקה"‪ .‬יתכן כך ויתכן כך‪,‬‬ ‫הדברים אינם מוכרעים )עי' בסוף המאמר שאכן יש‬ ‫להכריע שמדובר על‬ ‫חרס‬

‫תמים‬

‫העוסק‬

‫בתקופת יהויקים(‪.‬‬ ‫לדאבוננו‬ ‫תשומת הלב המרבית הוקדשה דווקא לחרס‪ -‬מכתב העוסק‬ ‫בעזקה ובאותותיה‪ ,‬בגלל הפירוש הדרמטי והמרגש שניתן‬ ‫לכתובת שם‪ .‬המכתב שמרגש לדעתנו פי כמה‪ ,‬הוא החרס‬ ‫העוסק בהתרעה על סכנת המוות שנשלחה לנביא מקרית‬ ‫יערים – חרס מס' ‪ 3‬ומס' ‪.6‬‬

‫חלק ב‬ ‫לשם הבנת פרשיית "הנביא מקרית יערים"‪ ,‬ואת האירועים הדרמטיים שהשתלשלו‬ ‫בעקבותיה‪ ,‬עד לחורבן‪ ,‬עלינו להקדים את תמציתם של כמה פרקי תנ"ך‪ ,‬בשילוב הרקע‬ ‫ההיסטורי‪.‬‬

‫א‪ .‬בבל עולה – אשור קורסת‪ ,‬יהודה בתווך‬ ‫האימפריה האשורית האדירה בראשותו של "אשורבניפל השני"‪ ,‬מתפוררת וגוססת‪.‬‬ ‫בבל מנצלת את החולשה האשורית כורתת ברית עם מדי‪ ,‬ומורדת בממלכת אשור )‪ 38‬שנים‬ ‫לפני החורבן – ‪ 625‬לפה"ס(‪ .‬המרד בראשותו של נבופלאסר )אביו של נבוכדנצר( שמייסד‬

‫‪12‬‬ ‫את "ממלכת בבל החדשה"‪ ,‬עתיד לחולל מהפך עולמי‪ .‬הבבלים והמדיים לוחצים על אשור‪,‬‬ ‫ההולכת ונחלשת כתוצאה מקרב ירושה של בני אשורבניפל שמת לבנתיים‪ .‬מצרים שהייתה‬ ‫בעבר ידידתה של אשור ביקשה לסייע לה כנגד בבל‪ .‬מלך מצריים‬ ‫"פסתמיך הראשון" )אביו של "פרעה נכו"( יוצא לעזרת אשור‪ ,‬הוא‬ ‫מעדיף לשלוט בצילה של ממלכה חלשה כאשור‪ ,‬ואחר כך לרשת‬ ‫אותה‪ ,‬מאשר להיות כבוש תחת ידי הבבליים המתגברים והולכים‪.‬‬ ‫צבא אשור מתמוטט‪ ,‬למרות עזרת מצרים‪ ,‬העיר אשור נופלת בידי‬ ‫המדיים – בני בריתם של בבל‪ .‬כשנתיים אחר כך )‪ 25‬לפני‬ ‫החורבן – ‪ 612‬לפה"ס( פורצים הכוחות הבבליים החזקים אל‬ ‫בירת אשור החזקה – "נינווה" ומחריבים אותה‪ .‬נתקיימו דברי ה'‬ ‫ביד נביאיו הנביאים – נחום וצפניה שניבאו על מפלת אשור האכזרית‪ ,‬וחורבן בירתם נינווה‪.‬‬ ‫"והיה כל רואיך ידור ממך‪ ,‬ואמר שדודה‬ ‫נינוה – מי ינוד לה מאין אבקש מנחמים‬ ‫לך‪ ...‬כוש עצמה ומצרים ‪ ...‬פול ולובים היו‬ ‫בעזרתך‪ .‬גם היא לגולה הלכה בשבי"‬ ‫)נחום ג‪ ,‬ז‪-‬י(‪ .‬ובדברי צפניה הנביא‪..." :‬‬ ‫ויאבד‬

‫את‬

‫אשור‪,‬‬

‫וישם‬

‫את‬

‫נינוה‬

‫לשממה‪ ...‬זאת העיר העליזה היושבת לבטח‪ ,‬האומרה בלבבה אני ואפסי עוד – איך היתה‬ ‫לשמה‪) "...‬צפניה ב יג ‪ -‬טו(‪ .‬יהודה משתחררת מעול אשור הרשעה‪ ,‬שמחה וצוהלת‪ ,‬ומצפה‬ ‫לימים טובים יותר מצד בבל המחליפה את אשור כמעצמה החזקה ביותר בעולם‪.‬‬ ‫שאריות‬ ‫המתפורר‬

‫הצבא‬

‫האשורי‬

‫מתבצרים‬

‫ב"חרן"‬

‫וב"כרכמיש"‪ .‬הבבליים בראשותו של‬ ‫המצביא )עדיין לא מלך( נבוכדנצר‬ ‫הצעיר‬

‫והנמרץ‬

‫עולים‬

‫ל"כרכמיש"‬

‫להשמידם‪ .‬לעומתם עולים כוחות הצבא‬ ‫המצריים לעזור לאשור‪ ,‬בראשותו של‬ ‫"פרעה‬

‫נכו"‪,‬‬

‫ההולך‬

‫בדרכי‬

‫אביו‬

‫"פסתמיך הראשון"‪ .‬צבא מצרים עובר בדרכו ל"כרכמיש" דרך ממלכת יהודה‪ .‬הצבא המצרי‬ ‫עולה דרך החוף‪ ,‬פונה מזרחה לנחל עירון‪ ,‬ומשם פונה מזרחה ל"מעבר מגידו" )ואדי ערה‪-‬‬ ‫כיום(‪ .‬הנביא ירמיהו מזהיר את יאשיהו שלא יתערב במאבקי הכוח האדירים של האימפריות‪,‬‬

‫‪13‬‬ ‫וייתן למלך מצרים וצבאו לעבור ללא הפרעה‪ .3‬יאשיהו לא נשמע לדבר ה'‪ ,‬הוא מנסה‬ ‫להתערב ולחסום את המצרים ולהרוויח "הון מדיני"‪ .‬יתכן שמי שדחף אותו למעשה זה היו‬ ‫ראשי העם הקרויים "עם הארץ"‪ ,‬הרי הם אלו שהמליכו‬ ‫אותו‪ .‬השיקולים המדיניים שהדריכו אותם היו לכאורה‬ ‫פשוטים והגיוניים‪ ,‬יש לעזור לאימפריה הבבלית‬ ‫העולה‪ ,‬ע"י חסימת צבא מצרים‪ ,‬ולאחר מכן לקבל‬ ‫תמורה פוליטית נאה עבור כך‪ ,‬במיוחד כדי לקבל‬ ‫הכרה בשטחים אותם סיפח יאשיהו לממלכתו‪ ,‬עם‬ ‫נפילת אשור‪ .‬יתכן גם שהחשש מ"פרעה נכו" שילטוש‬ ‫את עיניו בממלכת יהודה‪ ,‬הביא לניסיון החסימה‪ .‬אך‬ ‫לא כך קרה‪ ,‬יאשיהו נופל בתחילת הקרב‪ ,‬וירמיהו‬ ‫הנביא מקונן עליו‪" :‬ויקונן ירמיהו על יאשיהו‪) "...‬דהי"ב‬ ‫לה‪ ,‬כה(‪" ,‬רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם‪"...‬‬ ‫)איכה ד‪ ,‬כ – עי' רש"י ותרגום שם(‪ .‬התוצאות העגומות‬ ‫שבהסתלקותו של יאשיהו היו הן מהבחינה המדינית‬ ‫והן מהבחינה הרוחנית‪ .‬יאשיהו המלך הצדיק שניסה בכל מאודו ללכת בדרכי ה' ולתקן את‬ ‫אורחותיו של עם ישראל‪ ,‬לא השאיר בנים כמותו‪ .‬אך גם מבחינה מדינית‪ ,‬ממלכת יהודה‬ ‫מאבדת את חרותה‪.‬‬

‫ב‪ .‬שלטונו המושחת של יהויקים‬ ‫יאשיהו השאיר ‪ 4‬בנים‪" :‬ובני יאשיהו‪ :‬הבכור יוחנן‪ ,‬השני יהויקים‪,‬‬ ‫השלישי צדקיהו‪ ,‬הרביעי שלום" )דהי"א ג‪ ,‬טו(‪" .‬עם הארץ" – נבחרי העם‬ ‫בוחרים את "יהואחז" )יש אומרים שהוא הבן הבכור יוחנן‪ ,‬ויש הסוברים‬ ‫שהוא הבן הקטן – שלום( כיורשו של יאשיהו‪ .‬בן זה אינו הולך בדרכי‬ ‫אביו )מל"ב כג‪ ,‬לב(‪ ,‬ולאחר שפרעה נכו חוזר עם צבאו מהקרב הבלתי‬ ‫מוכרע ליד הפרת כנגד בבל‪ ,‬הוא משעבד את ממלכת יהודה‪ .‬יהואחז‬ ‫שכפי הנראה הלך בדרכי אביו‬ ‫ותמך‬

‫בבבלים‬

‫מודח‬

‫מכיסאו‪,‬‬

‫ומגורש למצרים משם לא שב )עי'‬ ‫גם ירמיהו כב‪ ,‬י(‪ .‬במקומו ממליך‬ ‫"פרעה נכו" את הבן השני – יהויקים בגיל ‪ ,25‬שכפי‬ ‫הנראה הסכים להיות מלך "ואסל" תחת שלטון מצרים‪ .‬מלך מצרים מסב את שמו מ"אליקים"‬

‫‪ 3‬דהי"ב לה‪ ,‬כב ‪ .‬ועי' תענית כב‪ ,‬ב ומהרש"א שם וכן משמע מפיוט הקליר על יאשיהו‪ .‬אמנם יש שפירשו שלא‬ ‫התייעץ בדבר ה'‪ ,‬ואכהמ"ל‪.‬‬

‫‪14‬‬ ‫ליהויקים )מל"ב כג‪ ,‬לד(‪ ,‬שינוי השם מוכיח על בעלות מוחלטת‪ .‬כמו כן הוא מטיל מס כבד‬ ‫ביותר על יהודה‪.‬‬ ‫פועלו הנמרץ של אביו יאשיהו להחזיר את עם ישראל לדרך ה' בביעור האלילים‬ ‫ובעשיית משפט וצדקה‪ ,‬יורד לטמיון‪ .‬עבודת האלילים ל"צבא השמים" חוזרת באופן פומבי‪.‬‬ ‫ההשפעה‬

‫של‬

‫ההרסנית‬

‫התרבות‬

‫המצרית‬

‫הקלוקלת אוכלת בכל פה‪ .‬הקרבה למולך‪ ,‬ניאוף‪,‬‬ ‫שבועת שקר‪ ,‬עושק גר יתום ואלמנה‪ ,‬רציצת‬ ‫חלשים ואביונים‪ ,‬שופטים מושחתים ושפיכת דם‬ ‫נקיים – הפכו לדבר מקובל ושכיח‪ .‬יותר מכל מה‬ ‫שהשפיע על ההתדרדרות הרוחנית והמוסרית‬ ‫הייתה הדוגמה האישית לרעה של המלך יהויקים‬ ‫בכבודו ובעצמו‪ .‬בשעה שהעם הרצוץ נלחץ מהקנס הכבד שהטיל עליו יהויקים כשלוחו של‬ ‫פרעה נכו‪ ,‬דואג יהויקים לבנות לעצמו ארמון פאר ע"י עובדי כפייה‪ ,‬מבלי לשלם תמורה‬ ‫לבנאים ולאומנים שפיארוהו‪ .‬ירמיהו שרואה את העוול הנורא זועק‪" :‬הוי בונה ביתו בלא צדק‪,‬‬ ‫ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבוד חינם ופועלו לא יתן לו" )ירמיהו כב‪ ,‬יג(‪ .‬אינך ראוי למלוך‬ ‫כאביך שעשה דין ומשפט‪,‬‬ ‫"עיניך ולבך" מופנים רק‬ ‫לבצע כסף ולשפיכת דם‬ ‫נקיים – מתנגדי מלכותו‬ ‫ונביא‬

‫ה'‪,‬‬

‫כפי‬

‫שיובא‬

‫בהמשך‪.‬‬ ‫בחפירות‬

‫ברמת‬

‫רחל‬

‫)בסמוך לירושלים( נמצאו שרידי‬ ‫ארמון פאר‪ ,‬עם סגנון בניה מלכותי‬ ‫ושנהבים‬

‫מגולפים‬

‫המתאימים‬

‫לתקופה זו‪ .4‬באחד החדרים נמצאה טביעת חותם עם כיתוב עברי "לאליקים נער יוכין"‪.‬‬ ‫משערים שהארמון שימש גם את בנו של יהויקים – יהויכין )יוכין(‪ ,‬ואליקים זה היה פקיד‬ ‫בביתו‪.‬‬

‫‪ 4‬כך משער יוחנן אהרוני )ארכיאולוגיה של א"י עמ' ‪ .(238‬קשה מאד לקבל השערה זו‪ ,‬ומשמעות הפסוקים‬ ‫)ירמיהו לו( ש"בית החורף" )עי' להלן( היה קרוב לבהמ"ק‪ .‬אם יש משהו בהשערה זו‪ ,‬אם כן זה רק ביחס‬ ‫לארמון "בית הקיץ"‪ .‬תודתי לרב י‪ .‬לנדי שהאיר עיני בכך‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫ג‪ .‬ירמיהו הופך ל"אויב העם"‬ ‫ממלכת יהודה בראשותו של המלך יהויקים הייתה נתונה תחת מרות מצרית כארבע שנים‪.‬‬ ‫בשנים הללו החליפו המעצמות מהלומות קרב ללא הכרעה‪ .‬בסוף השנה הרביעית )‪ 18‬שנים‬ ‫לפני החורבן – ‪ 605‬לפה"ס(‪ ,‬מצרים בראשות "פרעה‬ ‫נכו" הגאה‪ ,‬נוחלת מפלה בידי צבאות נבוכדנצר בקרב‬ ‫כרכמיש‪ .‬פרעה ושארית צבאו נסים על נפשם למצרים‬ ‫מהצבא הבבלי שדולק אחריהם‪ .‬אך נבוכדנצר נאלץ‬ ‫להפסיק את מסע הרדיפה לתוך מצרים‪ ,‬עקב מות אביו‪-‬‬ ‫נבופלאסר‪ ,‬ברצונו להבטיח את ירושת המלכות מידי‬ ‫אביו‪ .‬בכתובת אכדית עתיקה שנמצאה זה מכבר‪ ,‬מכנה‬ ‫נבוכדנצר את עצמו "הבן הנבחר של נבופלאסר"‪ ,‬בינתיים‬ ‫המצרים מתעשתים‪ ,‬וירמיהו מנבא עליהם שחורבן מצרים קרב‪ ,‬ועריה יהפכו לשממה )ירמיה‬ ‫מו(‪ .‬בשעה זו משתחררת יהודה מעול מצרים‪ ,‬ויהויקים מפתח אשליות של חרות כדי לשוב‬ ‫ולחדש את ממלכת יהודה העצמאית‪ ,‬כבימי אביו יאשיהו‪ .‬מסיבה זו מחליט יהויקים להתאחד‬ ‫עם עמי הסביבה שממערב לפרת‪ :‬מואב‪ ,‬עמון‪ ,‬פלשתים‪ ,‬אשקלון‪ ,‬עזה‪ ,‬צור‪ ,‬צידון ועוד‪ ,‬כדי‬ ‫למנוע ממלך בבל להשתלט על האזור )ירמיהו כה(‪ .‬ירמיהו נשלח בדבר ה' להזהירם שלא‬ ‫יפתחו תקוות שווא‪ ,‬אלא ייכנעו לפני בבל‪ ,‬וכבר נגזרה גזרה שבבל תשלוט בעולם ‪ 70‬שנה‬ ‫)שם כה‪ ,‬יא‪-‬יב( ולאחר מכן תושמד‪ .‬ירמיהו מזהיר את עמי הברית שהתלכדו‪ ,‬שאם לא ייכנעו‬ ‫בבל תחריב את א"י ואת שאר הארצות המתארגנות למרד‪ .‬כבר כמה שנים קודם )"ראשית‬ ‫ממלכת יהויקים"( בעודו משועבד תחת מצרים‪ ,‬ראה ירמיהו שאין מקשיב לנבואותיו מידי‬ ‫ראשי העם המושפעים משאיפותיו של יהויקים‪ .‬ירמיהו מצטווה ע"י ה' להיכנס לבהמ"ק‬ ‫לעמוד בחצר בית ה'‪ ,‬ולהודיע לכל הבאים שמה‪ ,‬שאם לא ילכו בדרכי ה' )עי' לעיל( וישפרו‬ ‫דרכיהם – בהמ"ק ייהרס כמשכן שילה‪ ,‬והארץ תהיה שממה )שם כו‪ ,‬ו(‪ .‬הכוהנים נביאי‬ ‫השקר ושאר העם‪ ,‬ששמעו את דבריו על חורבן בהמ"ק הוכו בהלם‪.‬‬ ‫הכיצד אתה מתנבא בשם ה' שבהמ"ק ייהרס וירושלים תחרב‪ ,‬אין‬ ‫זה אלא נביא שקר אתה‪ .‬רבים מהכהנים והעם האמינו שלבהמ"ק‬ ‫ישנה "חסינות" מוחלטת‪ ,‬והוא אינו יכול להחרב‪ ,‬ואילו ירמיהו אומר‪:‬‬ ‫ְטחוּ ָלכֶם ֶאל ִדּ ְברֵי ַה ֶ‬ ‫"אַל ִתּב ְ‬ ‫שּׁ ֶקר לֵאמר ֵהיכַל ה' ֵהיכַל ה' ֵהיכַל ה'‬ ‫ְק ֵטּר‬ ‫ַשּׁ ֶקר ו ַ‬ ‫שּׁ ֵב ַע ל ֶ‬ ‫ְה ָ‬ ‫ָצח וְנָאף ו ִ‬ ‫ֵה ָמּה" )ז‪,‬ד(‪ .‬וכן )שם ט‪-‬י(‪ֲ " :‬הגָנב ר ַ‬ ‫ְתּם‬ ‫ֲמד ֶ‬ ‫ָאתם וַע ַ‬ ‫ְתּם‪ :‬וּב ֶ‬ ‫שׁר לא יְדַע ֶ‬ ‫להים ֲא ֵחרִים ֲא ֶ‬ ‫אַחרֵי ֱא ִ‬ ‫ְהל ְך ֲ‬ ‫ַלבָּעַל ו ָ‬ ‫ְתּם נִ ַצּלְנוּ‪ ."..‬בהמ"ק אינו‬ ‫ַא ַמר ֶ‬ ‫שׁ ִמי ָעלָיו ו ֲ‬ ‫ִקרָא ְ‬ ‫שׁר נ ְ‬ ‫ְפנַי ַבּ ַבּיִת ַהזֶּה ֲא ֶ‬ ‫לָ‬ ‫יכול להוות הצלה אוטומטית לכל תועבותיכם‪ ,‬והוא יחרב בגלל‬ ‫בֹּט ִחים‬ ‫אַתּם ְ‬ ‫שׁר ֶ‬ ‫שׁ ִמי ָעלָיו‪ֲ ,‬א ֶ‬ ‫ִקרָא‪ְ -‬‬ ‫שׁר נ ְ‬ ‫ַבּיִת ֲא ֶ‬ ‫יתי ל ַ‬ ‫שִׂ‬ ‫מעשיכם‪" ,‬וְ ָע ִ‬

‫‪16‬‬ ‫ְשׁלוֹ" )שם‪,‬יד(‪.‬‬ ‫יתי‪ ,‬ל ִ‬ ‫שִׂ‬ ‫שׁר ָע ִ‬ ‫ַא ֶ‬ ‫בוֹתיכֶם‪--‬כּ ֲ‬ ‫ַא ֵ‬ ‫ָת ִתּי ָלכֶם וְל ֲ‬ ‫שׁר‪-‬נ ַ‬ ‫ַמּקוֹם‪ֲ ,‬א ֶ‬ ‫בּוֹ‪ ,‬וְל ָ‬ ‫הכוהנים ונביאי השקר חורצים את דינו‬ ‫למות על כך‪ ,‬אולם הם מחכים למוצא‪-‬פי‬ ‫השרים ונציגי העם‪ .‬משפט ציבורי אל‬ ‫מול כל העם מתנהל על ראשו של ירמיהו‬ ‫המצטדק‪" :‬ה' שלחני להנבא את הבית‬ ‫הזה‪ ...‬אך ידע תדעו כי אם ממתים אתם‬ ‫אותי‪ ,‬כי דם נקי אתם נותנים‪ ...‬כי באמת‬ ‫שלחני ה" )שם‪ ,‬טו(‪ .‬השרים‪ ,‬שכפי‬ ‫הנראה היו השופטים‪ ,‬פונים אל העם‪ ,‬הכוהנים ונביאי השקר‪ ,‬שאכן ירמיהו נביא אמת ומדבר‬ ‫בשם ה'‪" .‬זקני הארץ" מביאים תקדים מפורסם מהנביא "מיכה המורשתי" שניבא בזמן‬ ‫חזקיהו‪ ,‬שאם לא יחזרו בתשובה‪ ,‬בהמ"ק ייהפך ל"במות יער" )תלוליות המצמיחות צמחי‬ ‫יער(‪ ,‬ולא רק שלא המיתוהו אלא שבו בתשובה‪ ,‬וניחם ה' על הרעה‪.‬‬

‫ד‪ .‬הנביא מחרסי לכיש‬ ‫במשפט הפומבי שהתנהל בחצר בהמ"ק גברה ידם של נביאי השקר ושונאי ירמיהו‬ ‫בעם‪ .‬הם הביאו תקדים הפוך )עי' גם תוספתא סוטה ט‪ ,‬ה(‪ .‬הרי היה כבר איש שטען שהוא‬ ‫מתנבא בשם ה' ושמו היה "אוריהו בן שמעיהו" מקרית יערים )סמוך ל"אבו גוש" שבימינו‪,‬‬ ‫ול"טלז סטון"(‬ ‫וגם‬

‫הוא‬

‫התנבא כדברי‬ ‫ירמיהו‪.‬‬ ‫וכששמע זאת‬ ‫המלך יהויקים‬ ‫דן אותו למות‬ ‫בהסכמת כל גיבוריו ושריו‪ .‬אוריהו ששמע זאת ברח למצרים‪ ,‬בה הייתה קהילה יהודית‬ ‫ענפה‪ .‬בכך הוא חשב תירגע רוחו של יהויקים האכזר ששפך דם נקיים‪ .‬אולם יהויקים המלך‬ ‫העיקש לא הסכים לוותר‪ .‬הוא שולח למצרים את "אלנתן בן עכבור" שכפי הנראה היה אחראי‬ ‫על הצבא )עי' להלן(‪ ,‬בליווי של כוח צבאי‪ .‬הם תופשים את אוריהו‪ ,‬ומעלים אותו למלך‬ ‫יהויקים‪ .‬יהויקים מוציאו להורג‪ ,‬ללא משפט צדק‪ ,‬ומשליך את גופתו בביזיון בחלקה המיועדת‬ ‫לבזויים שבעם‪ ,‬ולא בקבורת אבותיו‪.‬‬ ‫אין אנו יודעים במדויק מתי ארע מעשהו של אוריה‪ ,‬אך כפי הנראה התקדים הסמוך‬ ‫מאד למשפטו הציבורי של ירמיהו‪ ,‬הכריע את הכף לחובתו‪ .‬הכוהנים נביאי השקר ושונאי‬

‫‪17‬‬ ‫ירמיהו בעם שקולם גבר‪ ,‬עמדו כבר להוציאו להורג‪ ,‬אלא שלפתע הגיח "אחיקם בן‬ ‫שפן"‪ ,‬ומילט אותו בדרך שלא נודעה לנו‪.‬‬ ‫פרשיית אוריהו היא קצרה וסתומה‪ ,‬איננו יודעים מדוע יהויקים האכזר והעקשן‬ ‫התאמץ כל כך לתופשו להחזירו לא"י ולהוציאו להורג ולהשליך בביזיון את גופתו? מדוע‬ ‫בריחתו לא הייתה מספקת? מדוע הסכימו לכך גיבורי הצבא וכל השרים? כיצד נתגלה מקום‬ ‫מחבואו במצרים‪ ,‬לשליחי המוות של יהויקים? והקשה מכולם כיצד "אלנתן בן עכבור" שהיה‬ ‫לכאורה מהשרים הצדיקים בממשלו המושחת והרקוב של יהויקים‪ ,‬הסכים לעמוד בראש‬ ‫המשלחת לתפישת הנביא במצרים‪ ,‬הרי איש זה היה בין השרים שהפצירו ביהויקים שלא‬ ‫ישרוף את "מגילת איכה הקדומה" שכתב ירמיהו‪ ,‬אלא יקשיב לדבריה )שם לו‪ ,‬כה(‪ ,‬הרי‬ ‫ירמיהו כתב במגילה בדיוק את אותם דברים שניבא אוריהו?‬ ‫יתכן מאד שחרסי לכיש יוכלו לשפוך לנו מעט אור בפרשייה מסתורית זו!‬ ‫כפי שנזכר לעיל בחרסי לכיש ישנה תכתובת בין הושעיהו שהיה מפקד באחד‬ ‫המבצרים לבין מפקד בכיר ביותר בשם יאוש‪ ,‬שכפי הנראה היה מפקד לכיש או כל הגזרה‪.‬‬ ‫עפ"י המסופר בחרסים עולה שהושעיהו נחשד בכך שקרא את אחד מהמכתבים הסודיים‬ ‫בעניין הנביא‪ ,‬והוא משתדל לטהר את עצמו מחשד זה‪ ,‬ע"י מכתבי שכנוע למפקד הבכיר‬ ‫ממנו יאוש‪.‬‬ ‫וזהו לשון חרס מס' ‪) 3‬התעתיק מובא כאן בכתיב מלא וללא שם ה'(‪:‬‬ ‫"עבדך הושעיהו שלח להגיד לאדוני יאוש‪ .‬ישמיע ה' את אדוני‬ ‫לס ֶפר‬ ‫שמועות שלום ושמועות טוב‪ .‬ועתה הפקח נא את אוזן עבדך ֵ‬ ‫אשר שלחתֹה אל עבדך אמש‪ ,‬כי לב עבדך דוה מאז שֹלחך אל‬ ‫עבדך‪ ...‬חי ה' אם ניסה איש לקרוא לי ספר לנצח‪ .‬וגם כל ספר אשר‬ ‫יבוא אלי אם קראתי אֹתֹה‪ ,‬ועוד אתננהו אל מאומה‪ .‬ולעבדך הוגד‬ ‫לאמר‪ :‬ירד שר הצבא כניהו בן אלנתן לבוא מצרימה‪ ,‬ואת הודיהו בן‬ ‫אחיהו ואנשיו שלח לקחת מזה‪.‬‬ ‫וספר טוביהו עבד המלך הבא אל שלום בן ידוע מאת הנביא לאמר‪:‬‬ ‫"השמר"! – שלחֹה עבדך אל אדוני"‪.‬‬

‫בחרס מס' ‪ 6‬נוסף כיתוב מקוטע‪ ,‬המוסיף נופך דרמטי נוסף )כנ"ל(‪:‬‬

‫‪18‬‬

‫"אל אדוני יאוש‪ :‬ירא ה' את אדוני את העת הזה שלום‪ ...‬והנה דברי ה]נביא[‪ 5‬לא‬ ‫טובים‪ ,‬לרפות ידים ]ולהשק[יט ידי הא]רץ[ הם‪ .‬יד‪ ...‬אדוני הלא תכתוב א]ליהם[‪] ...‬למ[ה‬ ‫תעשו כזאת ב‪ ...‬יהו‪ ,‬ש ָלמה ]ז[ה למלך‪ ...‬חי ה' אלוקיך‪." ...‬‬

‫מניתוח המכתבים )ניתוח החרסים ופענוחם סבוך ומורכב‪ ,‬ואין המקום כאן להאריך בזה(‪,‬‬ ‫עולה שישנו נביא שסיום שמו הוא ‪...‬יהו )כמה חבל הכיתוב מחוק!(‪ ,‬מאזור יהודה‪ ,‬שנרדף‬ ‫ע"י המלך ושריו‪ ,‬וברח למצרים‪ .‬נביא זה מרפה את ידי העם‪] ,‬ומשקיט ידי הארץ[‪ .‬דהיינו הוא‬ ‫מוריד את מוראל הצבא והעם‪ ,‬ובכך פוגע בכושר עמידתם מול האויב‪ .‬אשמה מסוג זה‬ ‫נחשבת בגידה שעונשה‪ -‬מות‪ .‬ביטוי כזה נמצא בדיוק באשמה שהוטחה כלפי ירמיהו שניבא‬ ‫שצריך להיכנע למלך בבל )לח ג‪-‬ד( ומי שייכנע יחיה‪ ,‬ומי שיישאר בעיר – ימות‪ .‬בתגובה לכך‬ ‫אומרים שרי צדקיהו‬

‫ֶמיָהוּ‪ -‬עי' תמונת‬ ‫שׁל ְ‬ ‫שׁחוּר וְיוּכַל ֶבּן‪ֶ -‬‬ ‫ְד ְליָהוּ ֶבּן‪ַ -‬פּ ְ‬ ‫)בינהם‪ :‬ג ַ‬

‫החותמות שנמצאו מהם בעיר דוד( אליו "יומת נא את‬ ‫האיש הזה כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי‬ ‫המלחמה הנשארים" וכו'‪ .‬לאחר מכן הושלך‬ ‫ירמיהו לבור הטיט‪ ,‬שיכל לגרום למותו‪ .‬בחרס‬ ‫מסופר שהנביא ברח למצרים‪ ,‬אך עדיין הוא מטריד מאד את‬ ‫השלטון‪ .‬משלחת צבאית נשלחת לקחתו‪ ,‬בראשות "כניהו בן אלנתן"‪ .‬משימת המשלחת‬ ‫התגלתה לתומכי הנביא‪ ,‬ביניהם הושעיהו ויאוש‪ ,‬והם שולחים מכתבי אזהרה בהולים אל‬ ‫הנביא שיזהר ויסתתר ויברח – "השמר"!‬ ‫לדאבוננו האותיות הקריטיות‬ ‫בשמו של הנביא חסרות‪,‬‬ ‫הסיומת‬

‫ה"תיאופורית"‬

‫)תוספת מרכיב דתי בתוך‬ ‫השם( המקובלת כל כך בבית‬ ‫ראשון מתאימה לרוב השמות‬ ‫)ירמיהו‪ ,‬ישעיהו וכו' וכו'(‬ ‫יתכן‬

‫שאות‬

‫והספקות‬

‫אחת‬ ‫היו‬

‫נוספת‬ ‫נעלמים‪.‬‬

‫ולמרות זאת ההקבלה‬ ‫‪ .2‬ההשלמה עפ"י טור סיני‪ .‬יש המשלימים באופן שונה ולשיטתם מדובר על השרים בתקופת צדקיהו‪ .‬מ"מ ברור‬ ‫שאין לתארך חלק מהחרסים לתקופת יהויקים וחלק לתקופת החורבן כשמלך צדקיהו‪ ,‬למעלה מ‪ 20‬שנה אח"כ‪,‬‬ ‫ואכהמ"ל‪.‬‬

‫‪19‬‬ ‫לפסוקי ירמיהו היא לכאורה מופלאה‪ ,‬וכבר עמדו עליה מפענחים שונים באופנים שונים‪.‬‬ ‫עם כל ההשוואות הללו קשה שלא לשים לב לסתירה הבולטת בשמו של ראש‬ ‫המשלחת הצבאית שנשלח לקחת את הנביא‪ .‬בירמיהו נאמר ששמו "אלנתן בן עכבור"‪ ,‬ואילו‬ ‫בחרסים מסופר ששמו "כניהו בן אלנתן"‪ ,‬דהיינו לכאורה בנו של אלנתן בן עכבור‪ .‬האם‬ ‫מדובר על אותה פרשייה או שמא מדובר על נביא אחר בזמן מאוחר יותר – זמנו של צדקיהו‪,‬‬ ‫כשבנו של אלנתן – כניהו מחליף את אביו כשר הצבא‪ .‬יתכן גם שהשמועה שהגיע לידי כותב‬ ‫החרסים אינה מדויקת‪ ,‬ואכן אלנתן עצמו עמד בראש המשלחת‪.6‬‬ ‫קשה מאד לענות על שאלה זו בביטחון מוחלט‪ ,‬אך כמדומה שלאור השאלות שאותן‬ ‫העלנו לאחר פרשיית אוריהו )עי' לעיל( דווקא האפשרות הראשונה שאכן מדובר בנביא‬ ‫אוריהו היא המסתברת ביותר‪ .‬הכיצד?‬ ‫לשם כך עלינו ללמוד פרשייה נוספת בספר ירמיהו הקשורה לאופיו העקשני והאטום‬ ‫של המלך יהויקים!‬

‫ה‪ .‬המגילה ה"שרופה" בארמון העושק והשחיתות‬ ‫לאחר המשפט הפומבי שנערך לירמיהו בחצר בית ה'‪ ,‬והצלתו ע"י "אחיקם בן שפן"‬ ‫)עי' לעיל(‪ ,‬מצטווה ירמיהו מאת ה' לכתוב את נבואת החורבן על‬ ‫ישראל ויהודה‪ ,‬ולכותבם ב"מגילת ספר"‪" ,‬אולי ישמעו בית יהודה‪,‬‬ ‫את כל הרעה אשר אנכי חושב לעשות להם‪"...‬‬

‫)שם לו‪ ,‬ג(‪.‬‬

‫תלמידו הנאמן של ירמיהו ברוך בן נריה הסופר‪ ,‬שהחליט להצטרף‬ ‫אליו למרות הסיכון הגדול שבדבר‪ ,‬וכמובן הפסד משרתו בחצר‬ ‫המלכות – כותב את דברי הנבואה מפי ירמיהו‪ .‬ירמיהו שהיה‬ ‫עצור ב"במעצר מנהלי" שלא להיכנס יותר לבית המקדש‪ ,‬אחר‬ ‫שניבא עליו שייהרס‪ ,7‬מבקש מברוך תלמידו שיקריא את דברי‬ ‫נבואת החורבן לפני העם העתיד לבוא לבהמ"ק מערי יהודה‪,‬‬ ‫ביום הצום שנקבע בחודש התשיעי – חודש כסלו‪ .‬בפסוקים לא‬ ‫נתפרש מדוע נקבע צום זה‪ .‬ברוך מקריא את דברי המגילה‬ ‫באוזני כל העם‪ ,‬מלשכת גמריהו בן שפן הסופר‪ .‬בנו מיכיהו‬ ‫ששומע את דברי המגילה מתרגש מאד וממהר להודיע לשרי‬ ‫המלך יהויקים עליהם‪ .‬הם מבקשים מברוך שיקרא שוב את דברי‬ ‫המגילה לפניהם‪ ,‬לאחר ששמעו הם מזדעזעים מחריפותם‪ ,‬וליבם נמס מפחד‪ .‬הם מבקשים‬

‫‪ 6‬יש להצטער שההתייחסות בפי' "דעת מקרא" לחרסי לכיש אינה מעמיקה ולוקה בחסר‪ .‬גם במקומות נוספים‬ ‫המתייחסים לענייני ארכיאולוגיה יש הסתמכות יתרה על חוקרים תקופתיים שלא העמיקו די בנושא‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫‪ 7‬עי' רש"י וברד"ק שם ה‪ .‬ועי"ש לג‪ ,‬יט שברח עם ברוך‪ ,‬וא"כ "עצור" כמו לשון "איסור"‪ ,‬עי' חגיגה יח‪ ,‬א‪.‬‬

‫‪20‬‬ ‫מברוך לברוח עם ירמיהו ולהסתתר‪ ,‬מפני עונש המוות הצפוי להם על דברי נבואת החורבן‪.‬‬ ‫השרים עצמם מטכסים עצה כיצד לשכנע את יהויקים‪ ,‬שאכן כדאי לו להיכנע לפני מלך בבל‬ ‫ולחזור בו מתוכנית המרד‪ .‬בליבם נתעוררה תקווה אולי ישפיעו דברי המגילה על יהויקים‪,‬‬ ‫כדוגמת דברי התוכחה שהובאו לפני יאשיהו אביו ששב בכל ליבו‪ ,‬וניחם ה' על הרעה )מלכ"ב‬ ‫כב‪ ,‬יא דהי"ב ל ד‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫באותה העת יהויקים ישב בארמונו בבית החורף )עי' לעיל הערה ‪" .(4‬בית החורף"‬ ‫להבדיל מבית הקיץ‪ ,‬היה מבנה בעל חלונות קטנים‪ ,‬הקירות היו מצופים בעצי ארזים‪ ,‬ואח‬ ‫לחימום הייתה מצויה בכל חדר‪" .‬בית הקיץ" לעומת זאת היה בית מרווח עם עליות גדולות‪,‬‬ ‫"וקרע לו חלוני" )שם כב‪ ,‬טו( – חלונות גדולים לכניסת אויר‪ ,‬ספון בארז וצבועים בששר‬ ‫)שם(‪.‬‬ ‫שליח המלך ששמו "יהודי" התחיל להקריא את‬ ‫המגילה לפני המלך‪ .‬לאחר שהקריא לפניו שלושה או‬ ‫ארבעה עמודי מגילה – "דלתות"‪ ,‬עצרו יהויקים‪ ,‬לקח‬ ‫את המגילה‪ ,‬והתחיל לקורעה ע"י "תער סופרים"‪,‬‬ ‫והתקרב אל האח הבוערת שלפניו‪" .‬אלנתן בן עכבור"‬ ‫ושרים בודדים נוספים התחננו בפני המלך שלא ישרוף‬ ‫את המגילה‪ ,‬אך זעמו של יהויקים היה רב ביותר‪ ,‬והוא‬ ‫קרע את המגילה כולה ושרפה באש האח שלפניו‪.‬‬ ‫באגדתא מופלאה מתארים חז"ל את אופיו‬ ‫העיקש להחריד של המלך יהויקים כשהגיעו שרי המלך‪ ,‬שאלם יהויקים מה כתוב במגילה?‬ ‫ענו לו השרים‪":‬איכה ישבה בדד"‪ .‬אמר להם‪" :‬אנא מלכא"‪ .‬מה איכפת לי העיקר אני אשאר‬ ‫מלך‪ .‬שאלם מה כתוב עוד בה? ענו לו‪":‬בכה תבכה בלילה"‪ .‬אמר להם‪" :‬אנא מלכא" – כנ"ל‪.‬‬ ‫אמרו לו כתוב בה גם‪" :‬גלתה יהודה מעוני" וכן "דרכי ציון אבלות"‪ ,‬דהיינו עם ישראל יגלה‪,‬‬ ‫כולם יסבלו ויגלו מאדמתם‪ ,‬א"י תהיה שוממה! והוא בשלו‪" :‬אנא‬ ‫מלכא" – מה איכפת לי העיקר אשאר מלך‪ .‬אמרו לו‪ ,‬נא' בה גם‪:‬‬ ‫"היו צריה לראש" – השלטון שלך יעבור לאויבים – לבבל‪ .‬כאן‬ ‫לפתע פקעה סבלנותו של יהויקים‪ ,‬והלך ושרף את המגילה )עפ"י‬ ‫מו"ק כו‪ ,‬א(‪ .‬יהויקים מינה אנשים שנאמנים אליו כדי שיתפשו את‬ ‫ירמיהו וברוך‪ ,‬כדי להוציאם להורג‪ ,‬אלא שה' סייע בידם למצוא‬ ‫מסתור מפני מבקשי נפשם )שם לו‪ ,‬כז(‪.‬‬ ‫לאור הפרשייה הסוערת הזו מתעוררים שני קשיים חמורים‬ ‫ביותר )על חלקם עמדו כבר מפרשים שונים(‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיצד חל שינוי קיצוני כל כך בעמדת שרי יהויקים‪ ,‬הרי כמה שנים קודם )בין ‪ 3-4‬שנים(‬

‫‪21‬‬ ‫היו הם אלו שהסכימו להוצאתו להורג של אוריהו )שם כו‪ ,‬כא( על נבואה שבהמ"ק יחרב‪.‬‬ ‫כיצד קרה שעכשיו הם אלו המנסים לשכנע את המלך יהויקים בקריאת המגילה לפניו‪ ,‬שאכן‬ ‫ירמיהו צודק‪ ,‬מה אם כן גרם לחזרתם בתשובה בצורה חדה כל כך?‬ ‫ב‪ .‬תמיהה קשה יותר היא מהו השינוי הלא יאומן שקרה אצל "אלנתן בן עכבור"‪ ,‬הלא האיש‬ ‫הלזה נשלח לתפוש את אוריהו הנביא במצרים‪ ,‬כדי להחזירו ולרוצחו ע"י יהויקים‪ ,‬ומה קרה‬ ‫כאן שהוא עומד בראש השרים הבודדים שאינם מוכנים להבליג‪ ,‬ומתחנן לפני יהויקים שלא‬ ‫ישרוף את מגילת החורבן שכתב ירמיהו‪ ,‬הרי על כך בדיוק הוצא אוריהו הנביא להורג?‬ ‫אין ספק שמשהו כביר ביותר התחולל בין הריגת אוריהו הנביא לקריאת "מגילת‬ ‫החורבן" של ירמיהו‪ ,‬בין "ראשית ממלכות יהויקים" )שם כו‪ ,‬א( לבין "השנה החמישית‬ ‫ליהויקים )לו‪ ,‬ט(‪ .‬כפי הנראה גם כאן אולי תוכל להאיר עינינו תגלית ארכיאולוגית נוספת‪.‬‬ ‫הדבר הראשון שכנראה השפיע על דעת שרי יהויקים להאמין שירמיהו הוא נביא‬ ‫אמת‪,‬‬

‫ואילו‬

‫ה"מקהלה‬

‫התקשורתית"‬

‫האומרת "שלום יהיה" )ד‪ ,‬י( ו"לא תבוא‬ ‫עליכם רעה" )כג‪ ,‬יז( – נביאי שקר הם‪ ,‬הוא‬ ‫מפלתה של מצרים בקרב כרכמיש‪ .‬בשנה‬ ‫הרביעית ליהויקים )‪ 18‬שנים לפני החורבן‬ ‫– ‪ 605‬לפה"ס( מוכה חיל פרעה נכו בצורה‬ ‫קשה‪ .‬מצרים מפסידה לבבל את השליטה‬ ‫על כל השטחים שמדרום לפרת )שם מו‪,‬‬ ‫ב(‪ .8‬אך יותר מכך‪ ,‬כמובא לעיל ירמיהו מבקש מתלמידו "ברוך בן נריה" שיקרא את המגילה‬ ‫לפני העם שמגיע לבהמ"ק‪ ,‬ביום הצום שנקבע בחודש כסלו )שם לו‪ ,‬ט(‪ ,‬בפסוקים לא נתפרש‬ ‫על מה נקבע הצום‪ ,‬אולם בכרוניקה בבלית המתארת את מלחמותיו של נבוכדנצר מסופר‬ ‫שקצת לפני כן‪ ,‬ערך נבוכדנצר מסע מלחמתי‬ ‫לארץ חת )אזור סוריה – א"י( ומלכי הארצות‬ ‫נכנעו לפניו‪ .‬לאחר מכן בחודש כסלו הוא ערך‬ ‫מלחמה נגד אשקלון‪ ,‬והחריבה עד היסוד‪.9‬‬ ‫אשקלון הייתה גם היא מהממלכות האזוריות‬ ‫שביקשו להיות עצמאיות וסמכו על תמיכתה של‬ ‫מצרים )שם כה‪ ,‬כ( ירמיהו הזהירם שברית זו‬ ‫נגד בבל לא תצלח )שם(‪ .‬עם ישראל שנוכח במפלתה והחרבתה של אשקלון ובחוסר עזרתה‬ ‫‪ 8‬וכנאמר בספר מלכים ב )כד‪ ,‬ז‪-‬ח (‪" :‬ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים‬ ‫עד נהר‪-‬פרת כל אשר הייתה למלך מצרים"‪.‬‬ ‫‪ 9‬עי' במחקריו של אברהם מלמט‪ ,‬ישראל בתקופת המקרא עמ' ‪ .242‬המסתמך על הכרוניקה הבבלית‪.." :‬אל‬ ‫אשקלון יצא )נבוכדנצר( ובחודש כסלו כבשה‪..‬שלל את שללה‪ ,‬את העיר הפך לתל חורבות"‪ .‬ועי' אסופת כתובות‬ ‫היסטוריות מאשור ובבל )מ‪ .‬כוגן( עמ' ‪.131‬‬

‫‪22‬‬ ‫של מצרים‪ ,‬כפי שירמיהו מזהיר רבות‪ ,‬משתכנע אכן שירמיהו נביא אמת‪ .‬מפני כך נקבע‬ ‫הצום בחודש זה דווקא‪ ,‬ושרי יהויקים עומדים על טעותם‪ .‬אלנתן בן עכבור שהיה אחראי על‬ ‫המשלחת לתפישת אוריהו הנביא‪ ,‬עומד על טעותו המרה‪ ,‬ודווקא הוא זה שמנסה עכשיו‬ ‫לשכנע את המלך האטום שירמיהו ונביאי ה' אכן צודקים‪ ,‬ואל לו לשרוף את המגילה‪.‬‬

‫ו‪ .‬המלך הדיקטאטור‬ ‫כפי שהבאנו מהפסוקים‪ ,‬יהויקים מתואר כמלך רשע ועריץ כדוגמת מנשה‪ ,‬רוצח דם נקיים‬ ‫של מתנגדיו שמילא את ירושלים ברציחותיו )עי' ירמיהו כב‪ ,‬יז ומלכים ב כד‪ ,‬ד( עד כדי כך‬ ‫ש"לא אבה ה' לסלוח" לו‪ .‬גם בדברי "חז"ל מצאנו דברים קשים מנשוא על אישיותו ומעשיו‪,‬‬ ‫ניאוף וגזל‪) ,‬ויק"ר יט‪ ,‬ו(‪ ,‬חוטא להכעיס ומתגאה בחטאיו‬ ‫)סנהדרין קג‪ ,‬ב( ומפני כך איבד את חלקו בעוה"ב )ירושלמי‬ ‫פאה א‪ ,‬א המוסיף על המשנה בסנהדרין פ"י מ"ב(‪ .‬חז"ל‬ ‫)ערכין יז‪ ,‬א( מבדילים באופן ברור בין דורו של יהויקים שהיה‬ ‫צדיק‪ -‬יחסית אליו‪ ,‬לבין דורו של צדקיהו שהיה רשע – יחסית‬ ‫אליו‪ .‬נשאלת השאלה כיצד הצליח יהויקים לשלוט על העם‬ ‫והשרים‪ ,‬במיוחד אחר שנוכחו‪ ,‬שאכן ירמיהו צודק והם בוטחים‬ ‫לשווא במצרים ?‬ ‫לדעתנו התשובה על כך היא הצבא‪ .‬כל דיקטאטור יודע שכדי לשלוט על עם בכוח‪,‬‬ ‫נדרש כוח צבאי ונחוש שיתריע את מתנגדיו‪ ,‬כאשר כל ציוץ של מתנגד מוביל לחיסולו המהיר‪.‬‬ ‫האחראי על הצבא היה "אלנתן בן עכבור"‪ ,‬כפי שנראה מפרשת אוריהו‪ ,‬אלנתן זה כנאמר‬ ‫בס' מלכים ב )כז‪ ,‬ח( היה חותנו של יהויקים שהתחתן עם בתו "נחשתא"‪ .‬בעזרת חותנו ובני‬ ‫משפחתו שולט יהויקים על הצבא‪ .‬הצבא כידוע בעולם העתיק היה צבא שכירי חרב‪ ,‬שמומן‬ ‫ע"י עשירי העם בני המעמד הגבוה‪ ,‬שעשקו וחמסו את הדלים והחלשים‪.‬‬ ‫באוסטרקון שנמצא בערד‪ ,‬המתוארך לסוף ימי בית ראשון‪ ,‬נמצא מכתב שנשלח אל‬ ‫מפקדי ערד‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬

‫"מערד‪ ...‬ושלחתם אותם רמות נג]ב בי[ד מלכיהו בן קרבאור‪ ,‬והבקידם )ב פ( על יד‬ ‫אלישע בן ירמיהו ברמות נגב – פן יקרה את העיר דבר‪ .‬ודבר המלך איתכם‪ ,‬בנבשכם‬ ‫)ב פ(‪ .‬הנה שלחתי להעיד בכם היום האנשים‪ ,‬את אלישע‪ ,‬פן תבוא אדום שמה!‬

‫‪23‬‬ ‫משערים‬

‫‪10‬‬

‫שפקודת המלך התקיפה "בנבשכם"‬

‫‪11‬‬

‫)=בנפשכם‪ ,‬היינו אזהרת עונש‬

‫מות( להגן בכל מחיר על העיר )"פן יקרה את העיר דבר"(‪ ,‬מפני‬ ‫התקפה אדומית‪ ,‬מתאימה לנאמר על יהויקים )מלכ"ב כד‪ ,‬ב( לאחר‬ ‫שמרד בנבוכדנצר‪ ,‬למרות אזהרות ירמיהו‪" :‬וישלח ה' בו את גדודי‬ ‫כשדים‪ ,‬ואת גדודי ארם‪ ...‬מואב‪ ...‬עמון‪ ,‬וישלחם ביהודה להאבידו‪) ,‬את‬ ‫יהויקים( כדבר ה' אשר דבר ביד עבדיו הנביאים"‪ .‬נבוכדנצר שבאותה‬ ‫העת שיקם את צבאו‪ ,‬שלח גדודי עמים שונים שהיו כנועים לו כדי‬ ‫לפגוע בגבולה של ממלכת יהודה‪ ,‬בינהם האדומים שלאחר מכן כפי‬ ‫הנראה השתתפו בחורבנה של ירושלים‪ ,‬וקעקעו את חומותיה‪" :‬זכור ה'‬ ‫לבני אדום את יום ירושלם האומרים ‪ -‬ערו‪ ,‬ערו עד היסוד בה" ‪ .‬יהויקים‬ ‫המלך התקיף והאטום איים בעונש מוות על החיילים שיעזו להימנע מלבלום את ההתקפות‬ ‫הללו‪ .‬עכשיו מתחילים חלקי הפזל להתאים זה לזה‪.‬‬ ‫"אלנתן" שהיה אדם מבוגר כבר‪ ,‬פיקד על הצבא רק‬ ‫מלמעלה‪ ,‬אולי כעין שר ביטחון‪ ,‬מי שביצע בפועל את‬ ‫תפישתו ומעצרו של הנביא אוריהו הוא בנו – "כניהו"‪,‬‬ ‫ששימש בפועל שר הצבא )כנאמר בחרס שם(‪ .‬כך גם אנו‬ ‫מבינים מדוע הפסוקים אינם מזכירים אף לא פעם אחת‬ ‫שאלנתן היה שר הצבא‪ ,‬משום שאכן בפועל בנו פיקד על‬ ‫הצבא‪ .‬הנה גם עכשיו נוכל להבין את המהפך הקטסטרופאלי שהוביל לחורבן כ‪ 17-‬שנים‬ ‫אח"כ בימי צדקיהו – המלך חלש האופי‪ .‬השרים שהיו בימי יהויקים‪ ,‬שחזרו בתשובה‪,‬‬ ‫ושוכנעו באמיתת נבואתו של ירמיהו )כ‪ 17-‬שנה לפני החורבן( חלקם הודחו‪ ,‬ורובם גלו‬ ‫בגלות יהויכין )מלכ"ב כד‪ ,‬יד ירמיהו כט‪ ,‬ב(‪ .‬השרים החדשים שנתמנו ע"י ראשי הצבא‪ ,‬דחקו‬ ‫את צדקיהו להפר את שבועתו )יחזקאל יז‪ ,‬טו‪-‬טז דהי"ב לו‪ ,‬יב‪-‬יג( ולמרוד שוב בבבל‪ ,‬למרות‬ ‫אזהרותיו של ירמיהו )עי' שם כד‪ ,‬ג(‪ ,‬ולהצטרף לברית העמים החדשה נגד בבל )כז‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫צדקיהו לא נשמע לדבר ה' שבפי ירמיהו בחששו משרי המלוכה וראשי הצבא‪ ..." :‬הסיתוך‬ ‫ויכלו לך אנשי שלומך‪ ,‬הטבעו בבוץ רגליך נסגו אחור" )לח‪ ,‬כב(‪.12‬‬

‫‪ 10‬עי' יוחנן אהרוני‪ ,‬כתובות ערד‪ .‬מהתרגשותו הגדולה החליט הנ"ל גם לשנות מדמיונו את נוסח הפסוק‪ ,‬ועי' ימי‬ ‫ירמיהו‪ ,‬א‪ .‬מלמט‪.‬‬ ‫‪ 11‬כפי הנראה אין מדובר על כתיבה שגויה‪ ,‬אלא בניב רווח של החלפת אותיות בומ"פ השכיחה גם בלשון חז"ל‪,‬‬ ‫כגון הבקר‪ -‬הפקר ועוד‪ ,‬ואכהמ"ל‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫מיותר לציין שבהסברנו זה‪ ,‬החרס העוסק בלכיש ובאותות מבצר עזקה‪ ,‬אינו עוסק בסופה של ממלכת יהודה‬ ‫בזמנו של צדקיהו יותר מ‪ 20‬שנה אחרי פרשת אוריהו‪ ,‬אלא כפי הנראה בדיווח שיגרתי של איש צבא הצופה אל‬ ‫עבר עזקה )עי' לעיל הערה מס' ‪.(2‬‬

‫‪24‬‬

‫בשנתו התשיעית של צדקיהו פתח נבוכדנצר מלך בבל‬ ‫במסע מלחמתי על ירושלים‪ .‬בעשרה בטבת הוטל המצור‬ ‫)לט‪ ,‬א נב‪ ,‬ד(‪ ,‬הרעב הכבד שהיה בעיר הכריע את‬ ‫הלוחמים‪ ,‬ולאחר כשנה וחצי העיר הובקעה בט' תמוז‪.‬‬ ‫צדקיהו ו"אנשי המלחמה" ניסו לברוח אך נתפשו‪ .‬אחרי‬ ‫המשפט שנערך ע"י נבוכדנצר לצדקיהו ושריו בריבלה הוצאו‬ ‫להורג השרים ונכבדי יהודה שתמכו במרד‪) ,‬נב‪ ,‬כה( בני‬ ‫צדקיהו נשחטו לעיניו‪ ,‬ולאחר מכן עיוורו את עיניו‪ ,‬עונש‬ ‫המקובל למורדים‪ ,‬כדי שהמראה האחרון שיראה‬ ‫בחייו ויזכור עד יום מותו יהיה מחזה מזעזע זה )נב‪,‬‬ ‫י לט‪ ,‬ז(‪ .‬בחודש אב בשביעי לחודש הגיע נבוזראדן‬ ‫רב הטבחים לירושלים )מלכ"ב כה‪ ,‬ח(‪ ,‬פרץ‬ ‫לבהמ"ק ובעשירי לחודש "וישרוף את בית ה' "‪...‬‬ ‫ואל כל בתי ירושלים ואת כל בית הגדול שרף באש"‬ ‫)שם‪ ,‬יג(‪" ,‬ויגל יהודה מעל אדמתו" )שם‪ ,‬כז(‪.‬‬

‫ז‪ .‬אחרית דבר‬ ‫על אף האמור לעיל‪ ,‬עדיין נותרו לפנינו שאלות מרתקות ובלתי פתורות‪ :‬כיצד נתפש הנביא‬ ‫אוריהו במצרים‪ ,‬האם אכן המכתבים נשלחו ליעדם‪ ,‬ולפנינו עומדות רק טיוטות שאח"כ‬ ‫נשלחו על קלף או פפירוס? האם אכן הנביא אוריהו הוזהר ע"י המפקדים יראי ה'‪ ,‬שלא חששו‬ ‫לנפשם מתגובת יהויקים וראשי הצבא? כיצד הוסגר הנביא אוריהו לידי אנשי הצבא בשליחות‬ ‫יהויקים‪ ,‬האם היו אלו "מוסרים" מיהדות מצרים שהלשינו עליו‪ ,‬האם הממשל המצרי התערב‬ ‫בפרשיית הנביא שפוגע במוראל העם‪ ,‬ומפריע לתוכנית המרד בבבל?‬ ‫על שאלות כגון אלה ושכמותן לא נוכל לענות לעת עתה‪ ,‬ואולי לעולם לא‪ .‬אך אין זה העיקר!‬

‫‪25‬‬ ‫החשוב מכל בפרשיה זו שישנם מפקדי צבא בכירים המסכנים את נפשם להצלת נביא‬ ‫ה'‪ ,‬ביודעם שתפישת המכתבים ע"י המלך יהויקים ושליחיו תביא אותם ישר לעמוד‬ ‫התלייה כבוגדים‪ ,‬ויתכן שגרוע מכך‪ -‬אף את בני‬ ‫משפחותיהם‪ .‬על פיטורין או הפסד קידום צבאי‬ ‫כדוגמת ימינו אין טעם להזכיר‪.‬‬ ‫בנוסף לנ"ל‪ ,‬אין אנו יודעים מה עלה בגורלה של המשפחה ה"יהודאית" שיצאה לגלות עם‬ ‫כיבוש סנחריב‪ ,‬אין אנו יודעים בבירור גם מה עלה בגורלם של מפקדי המבצרים הושעיהו‬ ‫ויאוש "גבורי התהילה" של חרסי לכיש‪ .‬יתכן שהם נפלו במלחמה העקובה מדם בחרב‬ ‫הבבלים‪ .‬מה שאנו כן יודעים בבירור שדברי ירמיהו שניבא‬ ‫בשם ה' באוזניהם הערלות של יהויקים‪ ,‬צדקיהו ושריו‪,‬‬ ‫ומפקדי המרד בירושלים‪ ,‬אכן התקיימו‪ .‬עזקה נפלה‪ ,‬גם‬ ‫לכיש נכבשה‪ ,‬ירושלים הובקעה‪ ,‬ובית המקדש נחרב ועלה‬ ‫בלהבות השמימה‪.‬‬ ‫אך יותר מכך אנו יודעים שמלכי האימפריות‬ ‫האדירות‪ ,‬שכבשו תחתיהן את רוב העולם העתיק – סנחריב מלך אשור‪ ,‬ונבוכדנצר מלך‬ ‫בבל‪ ,‬שכינו את עצמם מלכי העולם )עי'‬ ‫לעיל‪ ,‬ועי' דניאל ג( ודאגו להנציח את‬ ‫עצמם בכתובות התפארות‪ ,‬נעלמו וירדו‬ ‫מעל במת ההיסטוריה הם ועמם‪ ,‬וכל‬ ‫צבאותיהם האדירים‪ .‬מה שנותר מהם‬ ‫אלו רק חתיכות אבנים ושברי כתובות של התפארות ריקת תוכן‪ .‬ואילו אנחנו עם ישראל‪ ,‬עם‬ ‫התנ"ך‪ ,‬היודע ומאמין שמלך העולם הוא אך ורק ריבון העולמים – חי וקיים‪ ,‬חזר לארץ‬ ‫התנ"ך ומדבר בשפת התנ"ך‪.‬‬

‫אין לנו אלא לצפות לדברי ה' הנוספים ביד ירמיהו נביאו )ל‪,‬ג(‪:‬‬

‫וִיהוּדה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ָמים ָבּ ִאים‪ ,‬נְ ֻאם‪-‬ה'‪ ,‬וְ ַשׁ ְב ִתּי ֶאת‪ְ -‬שׁבוּת ַע ִמּי יִ ְשׂ ָר ֵאל‬ ‫" ִכּי ִהנֵּה י ִ‬ ‫יר ָ‬ ‫בוֹתם‪--‬וִ ֵ‬ ‫ָת ִתּי ַל ֲא ָ‬ ‫אָרץ ֲא ֶשׁר‪-‬נ ַ‬ ‫ַה ִשׁב ִֹתים‪ֶ ,‬אל‪ָ -‬ה ֶ‬ ‫אָמר ה' ו ֲ‬ ‫ַ‬ ‫שׁוּה"‪.‬‬