Matt

‫טבק‪ ,‬לפחות ‪ 40%‬קקאו ‪Karen Yoko /‬‬ ‫האם אי פעם היו לך חברים שהיית מוכן למות למענם?‬ ‫אחד‪ ,‬לא הרבה‪ ,‬מישהו שמצדיק את זה‪.‬‬ ‫הא‪ ,‬שכח מזה‪ ,‬זה לא שכאילו זה באמת משנה משהו‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬למען האמת‪ ,‬תמיד הייתי ככה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬צללית מרשימה מכדי לא לייחס לה חשיבות‪ ,‬רגליים ארוכות והליכה מלאה‪-‬מעצמה‪ ,‬מבט‬ ‫מתנשא אבל בגובה העיניים‪ -‬נועץ את מיקוד הראייה בחלל‪ ,‬דרכך‪ .‬אתה לא מעניין אותו בכלל‪.‬‬ ‫שום דבר שהוא לא הוא לא מעניין אותו‪ .‬שום דבר שהוא לא הוא‪ ,‬לא מעניין גם אותי‪.‬‬ ‫עיניים חדות ומהפנטות‪ ,‬חכמה של שד‪ ,‬חיוך מזלזל שכזה ושתיקה )אם בכלל( שאומרת הכול‪,‬‬ ‫זה היה הוא‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬מי אני בכלל‪.‬‬ ‫אני בסך הכול הבחור ההוא שהצליח לעבור את ארבעים השלבים של המשחק ההוא‪ ,‬בלי לטעות‪,‬‬ ‫הבחור שזו פחות או יותר מטרתו בחיים‪ .‬האמת היא שאני דיי מרוצה מזה ככה‪.‬‬ ‫תקראו לי אנטיפת‪ ,‬מכור‪ ,‬משועמם‪ .‬אני אפהק‪.‬‬ ‫אני לוקח את המצית הטיפשי הזה שיש לו צורה של אקדח‪ ,‬אחד שיש לי כי אני אוהב את הדברים‬ ‫הטיפשיים האלו‪ .‬אני מדליק סיגריה אחת ואני נושם את החול האפור לריאות שלי כי אני יכול וכי אני‬ ‫רוצה וזהו‪ .‬או אולי כבר מסיבה אחרת כלשהי‪ ,‬אני לא יודע‪ .‬לפני שעובר מספיק זמן היא כבר נעלמת‪,‬‬ ‫ואני מבין שגנבתי לעצמי עוד כמה נשימות שיכולתי לנשום‪ .‬הדלת נפתחת‪.‬‬ ‫החדר נראה מגוחך‪ .‬מצב הרוח שלי הופך את הכול לגרוע אפילו יותר‪ .‬ככה סתם‪ ,‬זה לא כאילו‬ ‫שבאמת היה לי אכפת‪ .‬כלומר‪ ,‬מערימות של מגשי פיצה ריקים ושל זבל ושל עטיפות של דיסקים על‬ ‫הרצפה‪ .‬אני נאנח‪.‬‬ ‫אני ממלמל כמה הברות ממורמרות וחסרות פשר‪ ,‬בעקר לעצמי‪ .‬אני קם לעמוד מול הדלת‪.‬‬ ‫יש לו מסביב לעין כוויה מזעזעת‪ ,‬היפה ביותר שראיתי מימי‪.‬‬ ‫הניגוד בין העור החיוור‪ ,‬הנקי והרך‪ ,‬לבין הצריבה המרושעת הזו‪ ,‬שמשחיתה באכזריות את הפנים‬ ‫המצועפות‪ ,‬הוא כבד‪ ,‬הוא אומר את הכול‪ .‬פנים יפות כשל אישה ושריטה עמוקה וחודרת‪ ,‬גם האישיות‬ ‫המעוותת שלו נראית ככה בדיוק‪ .‬הוא נכנס פנימה והדלת נטרקת אחריו‪ .‬אין הרבה אור‪.‬‬ ‫כי אם כיביתי את המנורה זה פחות או יותר כאילו סידרתי את החדר‪ ,‬לא?‬ ‫הטלוויזיה ממשיכה להבהב על הערוץ שקולט את החיבור לפלייסטיישן‪ .‬שקט‪ .‬צללים של חפצים‬ ‫בחדר ורעש לבן‪.‬‬ ‫אני בוהה בו ולא אומר כלום‪ ,‬אני מניח שהמבט שלי‪ ,‬המצב של החדר‪ ,‬הסיגריה שנמרחת על הקיר‬ ‫והעייפות שאני מביע מהחיים בכלליות‪ ,‬במיוחד כרגע‪ ,‬הכול בבירור מביע‪:‬‬ ‫"מה אתה רוצה?"‬ ‫הוא לא עונה‪ .‬המגפיים שלו מתקתקים כשהצעדים שלו נוגעים ברצפה‪ ,‬בלי סיבה אמיתית‪ .‬הוא דוחף‬ ‫עם הרגל קופסת קרטון ריקה שהכילה פעם את כל מה שיש לי בעולם הרקוב הזה ואת כל מה שלבי‬ ‫למד לאהוב )קונסולה של פלייסטיישן ‪ .(3‬הוא מפלס את דרכו לכיוון של הספה אבל הוא לא מכבה‬ ‫את הטלוויזיה‪.‬‬ ‫הוא רוטן‪ .‬מה יש לו לרטון על משהו?‬ ‫"‪ "?....‬אני מחייך‪ ,‬חיוך דיי עקום‪ .‬עייף‪ .‬אני אוהב לחייך כי פעם בכמה זמן זה עדיף‪.‬‬

‫"אממ‪ ".‬הוא רוטן בהחלטיות‪ ,‬עגמומית יותר‪ .‬הוא מכחכח בגרון‪ .‬הוא רוצה סקס‪.‬‬ ‫אני נאנח שוב ומגלה שיש עוד בדל של סיגריה בפה שלי‪ .‬מתי זה הגיע לשם? אני מכבה את מה‬ ‫שנשאר על הקיר‪ ,‬איפה שנשענתי קודם‪ .‬נו‪ ,‬מקסימום אני אתלה על זה פוסטר‪ .‬תמיד יש את‬ ‫האפשרות לתלות פוסטר‪.‬‬ ‫אני מציע לו לשתות‪ .‬הוא מעדיף שוקולד‪.‬‬ ‫אני רוצה לשאול אותו מה שלומו‪ ,‬לבוא לכאן ולדרוש דברים מהסוג הזה זה לא משהו שהוא אוהב‬ ‫לעשות הרבה‪ .‬זה פוגע לו בכבוד העצמי המזדיין שלו‪ .‬אני מחטט במקרר‪ ,‬תמיד יש שם שוקולד‪ .‬זה‬ ‫באמת קצת פתטי‪ ,‬אבל תמיד יש שם שוקולד למקרה שהוא יבוא‪.‬‬ ‫הוא שוב שותק‪ .‬לא שהוא אמר הרבה‪.‬‬ ‫יש לו שני מצבים‪ ,‬למאלו‪ .‬או שאין גבולות להתלהבות שלו‪ ,‬או שהוא שותק‪ .‬ועכשיו הוא שותק‪.‬‬ ‫הוא לוקח חפיסת שוקולד אחת וקורע את העטיפה מהחלק העליון‪.‬‬ ‫הוא אוכל שוקולד כמו שאחרים אוכלים קרח‪ .‬לאט‪ .‬אני בוהה בלשון שלו ובשוקולד בעקר‪ ,‬אבל‬ ‫המבט עולה לכיוון העיניים שלו כשהכפפה שלו נוגעת בעדינות בכפפה שלי‪ .‬מה העדינות הזו? מה‬ ‫הוא רוצה? הוא לא ענה על השאלה הזו מאז שהוא נכנס אליי הביתה‪ .‬גם הוא נראה עייף‪ .‬והוא לא‬ ‫מרוצה‪.‬‬ ‫הוא נושך כמה קוביות שוקולד מהמקום שלהן ואוכל אותן כמו שאמורים לאכול שוקולד‪ .‬הוא נועץ בי‬ ‫מבט מתריס‪.‬‬ ‫אני שם יד אחת על הכתף שלו וראש על הכתף השנייה ואני לא מסתכל על ההבעה שלו אבל אני דיי‬ ‫בטוח שהוא מגלגל את העיניים‪ .‬גם אני עייף‪ ,‬הראש שלי מתפוצץ וקשה לי לנשום‪.‬‬ ‫לפחות בזה האחרון אני יכול להאשים רק את העובדה שאני מכור לסיגריות שלא יוצא מהבית שלו‬ ‫ושונא לפתוח חלונות לאוורור‪ .‬אבל גם את זה שאף אחד לא היה כאן כבר שבוע‪.‬‬ ‫שבוע‪ ...‬טוב‪ ,‬הזמן עובר מהר כשלא עושים כלום‪ .‬אני תוהה למה לא אכפת לו‪ .‬הרבה פעמים אכפת‬ ‫לו‪.‬‬ ‫הרבה פעמים גם יש לי מה לענות לו‪.‬‬ ‫שנינו נמות מזה בסוף‪ ,‬הדחף למצות את ההתמכרויות הקטנות עד תום‪.‬‬ ‫אני יכול לשמוע את הנשימות שלו ככה‪ .‬אני קרוב לצוואר שלו ואני כמעט יכול לשמוע את הדרך‬ ‫שבה הוא אוכל את השוקולד שלו‪ .‬אני יודע שהוא בא בשביל סקס אבל אני לא פשוט אתן לו את מה‬ ‫שהוא רוצה ככה סתם כי הוא פה‪ .‬זה הוא שלא היה פה בזמן‪.‬‬ ‫הוא דווקא לא נראה מרוגז הרבה יותר מדי‪ .‬זה חבל‪.‬‬ ‫לפעמים אני אוהב כשהוא מתרגז ממני‪ .‬זה מוכיח שמשהו שקשור אליי חשוב לו‪ .‬אבל בכל זאת‪ ,‬זה‬ ‫הבית הזה שהוא חוזר אליו בכל פעם‪ ,‬לא? הוא מתעייף‪ .‬הוא נשען אחורה על הספה ועוצם את‬ ‫העיניים שלו‪ ,‬האצבעות הארוכות שלו עוברות בשיער שלי כמעט כאילו זה משהו שהוא עושה כל‬ ‫הזמן‪ .‬הוא לא‪.‬‬ ‫אבל התחשק לו‪ .‬מאלו עושה מה שהוא רוצה‪ .‬מצמרר משהו‪.‬‬ ‫אני לוקח נשימה עמוקה )מתוך כמות האוויר המזערית שנותרה בחדר(‪.‬‬ ‫אני נפגש עם השפתיים שלו‪ ,‬לקחתי את הקובייה האחרונה של השוקולד‪ ,‬שלי‪ .‬הריי לו יש את הלשון‬ ‫שלו כל הזמן‪ .‬אני לא יודע אם הוא מתרגז בגלל זה או שהוקל לו בגלל שסוף סוף עשיתי משהו‬ ‫שהוא רצה שאני אעשה‪.‬‬ ‫אחר כך אני קם מהספה ואני אוסף את כל הקרטונים אחד לתוך השני כדי שיראה קצת יותר מסודר‪.‬‬

‫באמת‪ ,‬זה לא שזה מפריע לי או משהו‪ .‬להתרכז‪ ...‬משהו מסוים להתעסק בו בלי לפגוש את המבט‬ ‫של אף אחד‪ .‬ובלי לפגוש את המבט של מאלו‪ ...‬אני רוצה לעשן‪ ,‬או להפעיל שוב את המשחק מחדש‬ ‫ולראות אם אני אצליח לסיים אותו בפחות זמן‪ ,‬אבל‪ ,‬טוב‪ ,‬אני לא רוצה להשאיר אותו לבד על הספה‪.‬‬ ‫לא יודע למה‪.‬‬ ‫העניין הזה חסר כל היגיון‪ .‬הוא תמיד היה חסר כל היגיון‪.‬‬ ‫עדיין לא אכפת לי יותר מדי שהוא נועץ בי מבט; זה לא מפריע לי לסדר את הקופסאות אחת בתוך‬ ‫השנייה ולזרוק אותן הצידה‪ .‬מסתבר שהחדר הזה דווקא דיי גדול‪ ,‬לא היה לי מושג‪.‬‬ ‫הוא נאנח; הוא לא מרגיש רצוי‪ .‬אבל הוא לא מרגיש רצוי גם כשהוא רצוי‪.‬‬ ‫לא החלפנו מילה אחת מאז שהוא הופיע בדלת הבית שלי בלילה אקראי לחלוטין‪ ,‬אחרי שבוע‬ ‫שהמגפיים שלו לא דרכו כאן‪ ,‬ובכל זאת הוא תמיד רצוי בבית הזה‪ .‬מסיבה לגמרי לא ברורה‪.‬‬ ‫יש לו הערכה עצמית איומה‪ .‬יש לו כבוד עצמי וגאווה עצמית‪ ,‬אבל הערכה עצמית איומה‪.‬‬ ‫אני לא יודע כמה זמן אנחנו יושבים ושותקים‪ ,‬אבל האובססיבי הפסיכי הזה סתם יושב שם על הספה‬ ‫שלי ואני נדבק ממנו‪ ,‬הוא אפילו לא צריך לפתוח את הפה‪ .‬אבל‪ ,‬אתם יודעים‪ .‬הוא חבר שלי‪ ,‬אחד‬ ‫שכזה‪ .‬לא משנה‪.‬‬ ‫אני יושב לידו והוא משתדל בכוח להימנע מהמבט שוב‪ .‬אני חושב שנפל עליו פשוט יום רע‪.‬‬ ‫הוא אומר את השם שלי בשקט‪ .‬אפשר היה לחשוב שהוא לא אמר אותו מעולם קודם‪.‬‬ ‫אני מוריד את המשקפיים ושם אותן על השולחן‪ ,‬ואז אני מסתכל עליו מקרוב יותר‪ .‬מנסה לגרום לו‬ ‫להגיד משהו‪ .‬הוא רוצה לדבר כבר יותר משעה‪ ...‬אבל הוא מאלו‪ .‬ובסופו של דבר הוא לא יגיד כלום‪.‬‬ ‫אני מנשק אותו בכל זאת‪ .‬הוא נרגע קצת‪ .‬זה גורם גם לי להרגיש הרבה יותר טוב‪.‬‬ ‫כשמאלו נכנס לחדר‪ ,‬עם כל העצבים המתוחים שלו‪ ,‬אם אתה רק נמצא בטווח הראייה שלו‪ ,‬הרגשה‬ ‫איומה של מתח וציפייה תהרוג גם אותך‪ .‬הרגשה שעשית לא בסדר‪ ,‬שמשהו בחדר לא בסדר‪ .‬והכול‬ ‫בחדר עכשיו בסדר‪ .‬בערך‪.‬‬ ‫סגרתי את הטלוויזיה‪ .‬היא הייתה מיותרת בכל מקרה‪ .‬השקט של אחרי רעש לבן הוא שקט הרבה‬ ‫יותר שקט‪.‬‬ ‫הוא נשען על הכתף שלי‪ ,‬כמעט נאחז בי‪ .‬הוא רועד בגלל שקר קצת‪ ,‬האידיוט הזה אוהב להסתובב‬ ‫עם חולצות של בנות‪ .‬הבד הסינטטי מדי‪ ,‬שחור מדי‪ ,‬מבריק מדי‪ ,‬הדוק מדי‪ .‬בחושך אפשר‬ ‫להתבלבל בינו לבין האופנוע שלו‪.‬‬ ‫הוא רוצה את השליטה אבל הוא מאבד אותה‪ .‬התנועות שלו והמבטים שלו ואפילו הנשימות שלו‪,‬‬ ‫הכול הפסיק להיות חד והחלטי והתחיל ללכת בקצב שלי‪ .‬הוא נותן לי לכוון אותו‪ .‬הגאווה שלו‬ ‫נכנעה? או שהוא מנסה להוכיח משהו אחר? הוא מאלו‪ .‬הוא תמיד מנסה להוכיח משהו‪ .‬מה הוא‬ ‫מנסה להוכיח?‬ ‫אנחנו קרובים‪ .‬מרחק של נשימה‪ ,‬הבל של הסיגריות ודביקות של שוקולד על השפתיים‪ .‬הכפפה‬ ‫שלו‪ ,‬חמה‪ ,‬חופרת מתחת לחולצת הפסים הגדולה והכבדה‪ .‬הוא באמת קופא מקור‪ .‬שיהיה‪.‬‬ ‫אני נשען על הירך שלו בעדינות‪ ,‬הרגל שלו מתקפלת קרוב אליו‪ ,‬השרירים שלו מכונסים פנימה‬ ‫כמעט במגננה‪.‬‬ ‫מה נסגר איתו?‬ ‫אני נוגע בצד המותן שלו ומלטף אותו לאורכו‪ ,‬הנשימה שלו סדירה יותר‪ .‬משהו לא בסדר‪ ,‬משהו‬ ‫קרה‪...‬‬ ‫ובכל זאת‪ ...‬אנחנו לא יודעים לדבר‪ ,‬נכון? אנחנו פשוט לא מסוגלים‪ .‬אני לא אדע מה לא בסדר‪.‬‬

‫אני רק יכול לנסות לגרום לו להרגיש יותר טוב‪ .‬ויש לי דחף נוראי לגרום לו להרגיש יותר טוב‪ ,‬למען‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫כי זה חסר כל היגיון‪.‬‬ ‫יש לו את הכישרון‪ ,‬למאלו‪ ,‬להביא איתו את כל סוגי הרגשות כשהוא נכנס לחדר כלשהו‪.‬‬ ‫בתנועה אחת אני נפטר מהחולצה שלו‪ .‬אלוהים‪ ,‬זה נראה כל כך לא נוח‪.‬‬ ‫הוא אוהב כשהדברים הולכים מהר וגם אני‪ ,‬אבל הוא מתנהג כאילו הוא מחפש משהו אחר‪.‬‬ ‫בחוץ התחיל לרדת גשם‪ .‬ואז ברק‪ .‬כל החדר מואר לשנייה אחת בדיוק‪ .‬כל כך יפה‪ .‬רעם‪ .‬רעש‪.‬‬ ‫הגוף של מאלו שוב קרוב אליי והעור שלו שוב נוגע בכפות הידיים שלי‪ .‬עדיין קר לו אבל השרירים‬ ‫שלו הולכים ונרפים ככל שאני מתקרב אליו‪ ,‬החולצה הכבדה שלי מלטפת אותו כמו שמיכה‪ .‬הוא‬ ‫תופס אותה מלמטה בידיים שלו והוא מוריד אותה ממני‪ .‬זה לא הפתיע אותי במיוחד‪ ,‬יכולתי לראות‬ ‫את זה קורה‪ .‬חיבקתי אותו וסובבתי אותו‪ ,‬הוא שוכב על הבטן‪ .‬נשיקה על העורף‪ ,‬צמרמורת בגב‪ .‬לא‬ ‫אומרים אף מילה‪.‬‬ ‫מאלו קובר את הפנים בין הידיים‪ ,‬כמעט מתכרבל‪ .‬הוא עד כדי כך עייף‪ ?..‬הוא קם‪ ,‬מנשק אותי על‬ ‫הצד של הצוואר קצת מתחת לאוזן‪ ,‬מעביר עוד פעם את היד בשיער שלי‪.‬‬ ‫אנחנו מורידים את שאר הבגדים והוא שוכב על הבטן‪ ,‬הוא לא רוצה לראות את הפנים שלי כרגע‪.‬‬ ‫ואנחנו עושים את זה אחד עם השני כי זה מה שהוא רצה בכל מקרה‪ ,‬נושמים חזק והרבה‪.‬‬ ‫מה שלא יהיה שהביא אותו לכאן או מה שלא יהיה שגורם לי לעשות את זה בכל פעם מחדש‪,‬‬ ‫התענוגות המכאיבים שלנו והשתיקה המקפיאה הזו‪ ,‬מילים אילמות שמרחפות באוויר אבל אף אחד‬ ‫לא יגיד אותן‪ ,‬מצוקה‪ ...‬שום דבר לא נעלם‪.‬‬ ‫אבל אולי קצת‪ ,‬כשאנחנו נושמים באמת חזק‪ ,‬ולוחשים שזה יותר גבוה מצעקה‪ ,‬וקצת‪ ,‬כשידיים‬ ‫נוגעות בגוף מוכר‪ ,‬חום של אדם אהוב ושל קירבה וזיכרונות של מאז ומעולם ולנצח‪...‬‬ ‫וזה יהרוג את שנינו בסוף‪ ,‬הדחף למצות את ההתמכרויות הקטנות עד תום‪.‬‬ ‫האם אי פעם היו לך חברים שהיית מוכן למות למענם?‬ ‫אחד‪ ,‬לא הרבה‪ ,‬מישהו שמצדיק את זה‪.‬‬