Bender

‫לאיש חסידך‬ ‫ואוריך‬ ‫תומיך‬ ‫אמר‬ ‫וללוי‬ ‫הרב החסיד רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל‬ ‫מעתיק השמועה של חסידות ברסלב מאומן לארץ ישראל • לרגל עשרים שנה להסתלקותו כ"ב תמוז תשמ"ט‪-‬תשס"ט‬ ‫מאת הגה"ח ר' אברהם יצחק הלוי שליט"א‬

‫עשרים שנה חלפו מאז נתבקש לישיבה‬ ‫של מעלה החסיד האמיתי רבי לוי יצחק בנדר‬ ‫זללה"ה‪.‬‬ ‫איש חסיד היה‪ ,‬אשר נשמתו שקועה היתה‬ ‫בים של געגועים וכיסופין עד כלות הנפש‪ .‬עיניו‬ ‫הטהורות שטופות היו בנהרי דמע שנבעו מלב‬ ‫וכ ֵמ ַה לקרבת אלוקים‪ ,‬שהמתבונן בהן‬ ‫טהור ָּ‬ ‫ראה עיניים שיותר משבעים שנה לא החסירו‬ ‫'תיקון חצות'; עיניים שעסקו בתורה הקדושה‬ ‫בהתמדה עצומה‪ ,‬כשגם לאחר שכהה מאור‬ ‫עיניו ידע בע"פ את רוב תלמודו‪.‬‬ ‫סולם מוצב ארצה היה‪ .‬רגליו מונחות על‪-‬‬ ‫גבי קרקע ביישוב הדעת נפלא‪ ,‬אותו רכש‬ ‫ברבבות שעות התבודדות בהן שפך לבו כמים‬ ‫ועסק ב"יישוב הדעת" של חובת האדם בעולמו;‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪ ,‬שאיפותיו ורצונותיו היו‬ ‫שלא מעלמא הדין‪.‬‬ ‫"מי יתננו כירחי קדם" עת שמענו את הקול‬ ‫הנפלא מגן‪-‬עדן התפילה; את הקול האדיר‪,‬‬ ‫המתחנן ומתחטא‪" :‬ואת ש‪-‬ו‪-‬ע‪-‬ת‪-‬ם‪ ...‬ואת‬ ‫ש‪-‬ו‪-‬ע‪-‬ת‪-‬ם ישמע ויו‪-‬ש‪-‬י‪-‬ע‪-‬ם‪ ...‬אה‪ "...‬כמה‬ ‫דמעות נשפכו כמים בימי ראש השנה הקדושים‪,‬‬ ‫עת עמד בתפילה לפני קונו; כמה לבבות אבן‬ ‫נמסו ונהיו למים‪ .‬איה הוא הקול העמוק והש־‬ ‫מימי של "אבקש ר‪-‬ח‪-‬מ‪-‬י‪-‬ם‪ ,"...‬הן שמענו אז‬ ‫קול של נשמה שכל רצונה היה "תפילה לקל חי"‪.‬‬ ‫לעולם‪ .‬לעולם לא נשכח את אשר חקק על‬ ‫לבנו מכל מה שינק מלוא חפניו באומן מאותם‬ ‫עובדי ה' שהשליכו אחר גוום כל הבלי עולם‪,‬‬ ‫גאוני עולם בנגלה ונסתר‪ .‬ענווי ארץ‪ .‬בעלי‬ ‫השגות‪ ,‬שפרשו מכל מנעמי תבל‪.‬‬ ‫כשנטלתי קולמוסי בידי‪ ,‬רעדה אחזתני‪.‬‬ ‫לדבר‪ ,‬לכתוב‪ ,‬לפרסם? הרי ברח מפרסום כשם‬ ‫שברח מידיה הארוכות של הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ .‬נקי וזך‬ ‫היה מכל 'חן של שקר'‪ .‬מונחים וחקוקים על לבנו‬ ‫הדיבורים שנבעו מפנימיות לבבו על ה"אמת'ער‬ ‫אמת" – האמת לאמיתה‪ ,‬אותה אמת שמימית‬ ‫שעליה חזר מאות פעמים "דער אנדערע סארט‬ ‫אמת"‪ ,‬האמת ה"אחרת"‪ ,‬זו שמדברים בה בשמי‬ ‫מרום אצל יושב מרומים שחותמו אמת‪ .‬רבים‬ ‫לא יבינו מדוע "מבלים" אנו שורות אלו‪ ,‬אבל‬ ‫אלו שנחצבו מבית מדרשו‪" ,‬פון דער חדר"‪ ,‬אלו‬ ‫ששאבו וינקו ממנו‪" ,‬די וואס האבן זיך ג'ווייגט‬ ‫ביי איהם"‪ ,‬יודעים ומבינים במה דברים אמורים‪.‬‬ ‫ואעפ"כ נכתוב‪ ,‬לא מאותם שבחים שאין‬ ‫בהם מאותה תכלית פנימית; שאין הם נובעים‬ ‫מהאמת הצרופה‪ ,‬אלא את הדברים כהווייתם‪,‬‬ ‫כדי שיידעו מעט אותם שלא זכו להכירו‪" ,‬למען‬ ‫תספרו לדור אחרון"‪ .‬וכמאמר הבעש"ט עליו‬ ‫חזר ר' לוי יצחק בכל פעם‪ ,‬עה"פ "איש סחו‬ ‫אחריו"‪ ,‬מה דיברו אחרי עלות אליהו בסערה‬ ‫השמימה‪ ,‬האם עסקו באותות ומופתים? לא‬ ‫ולא‪" .‬איש סחו אחריו – ה' הוא האלוקים"‪,‬‬ ‫אותם דיבורים שיביאו הארה והתעוררות בלבם‬ ‫של ישראל‪.‬‬

‫מתולדותיו‬ ‫רבי לוי יצחק נולד בכ"ג סיון תרנ"ז לאביו‬ ‫הרה"ח ר' אברהם נח בנדר‪ ,‬בעיר גראדז'יסק‬ ‫שבמחוז ורשה‪ ,‬פולין‪ .‬סבו של רלוי"צ – רבי‬ ‫ישעיה מאיר ע"ה‪ ,‬היה מחסידיו של הרה"ק רבי‬ ‫לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע שעל שמו נקרא‬ ‫רבי לוי יצחק‪.‬‬ ‫מגיל צעיר ניכרו בו גינוני טהרה‪ .‬בביתו‬ ‫שמנה שתים עשרה נפשות‪ ,‬ביניהם ארבע בנות‪,‬‬ ‫הוקצה חדר גדול לשינה עבור כל הילדים‪ .‬היה‬ ‫זה רלוי"צ‪ ,‬היחיד מבין שמונת האחים‪ ,‬שקבע‬ ‫את חדר השינה שלו במטבח הבית‪.‬‬ ‫בהגיעו לגיל חמש עשרה נסע ללמוד בי־‬ ‫שיבת "מאקוב" (עיירה במחוז ורשה)‪ ,‬שם למד‬ ‫בהתמדה מאות דפי גמרא ועשרות סימני שו"ע‪,‬‬ ‫שחלקם הגדול ידע בע"פ עם ה"נושאי כלים"‪.‬‬ ‫בפנקס הישיבה אף נכתב כי מיום הווסדה לא‬ ‫היה בה מתמיד כלוי יצחק‪.‬‬ ‫בתחילת הקיץ של שנת תרע"ד הגיע לישי־‬ ‫בה בחור בשם יצחק קראקובסקי‪ ,‬ששהה בסוף‬ ‫החורף במשך חודש בעיר אומן‪ .‬במוחו החריף‬ ‫ולבו הטהור הספיק לקלוט בפרק זמן קצר את‬ ‫יסודות החסידות מפי אותם שרפי מעלה שדרו‬ ‫באומן של אז‪ .‬ר' יצחק‪ ,‬שלימים כונה בשם ר'‬ ‫יצחק'ל אוטוואצקער‪ ,‬הגיע לישיבה ומיד נתגלה‬ ‫כעילוי עצום ומתמיד גדול‪ .‬יראת השמים‬ ‫שחפפה עליו ושיחותיו בעניני יר"ש וחסידות‬ ‫הפכו לשם דבר בישיבה‪ ,‬ודבריו שמיוסדים על‬ ‫דברי רבו מוהר"ן‪ ,‬גרמו לכך שבזמן קצר נתקרבו‬ ‫על ידו כמאה בחורים וביניהם ר' לוי יצחק‪.‬‬ ‫בשנת תרע"ד‪ ,‬כ"ז אב‪ ,‬רעדה תבל‪ .‬פרצה‬ ‫מלחמת העולם הראשונה ורובם של בני הישיבה‬ ‫חזרו הביתה‪ .‬אבל בשונה מכולם‪ ,‬החליט ר' לוי‬ ‫יצחק ביחד עם ר' יצחק'ל ועוד מקורבים‪ ,‬לנסוע‬ ‫לאומן לציונו הקדוש של אדמו"ר מוהר"ן זי"ע‪.‬‬ ‫בהגיעם לוורשה נפרדו ממנו שאר בני החבורה‬ ‫מסיבות שונות‪ ,‬ולפתע תקפו אותו כאבי מעיים‬ ‫שנטלו ממנו את היכולת לעמוד על רגליו‪" .‬איך‬ ‫האב געקראכ'ן אויף די הענט מיט די פיס" –‬ ‫"זחלתי על ידיי ורגליי"‪ ,‬התבטא לימים‪ .‬בדרכו‬ ‫לרכבת עבר ליד בית אחיו ברחוב נאלעווקא‪,‬‬ ‫אולם למרות יסוריו לא עלה לאחיו‪ .‬לכותב‬ ‫השורות אמר‪" :‬ידעתי שאם אעלה לאחי‪ ,‬אני‬ ‫לאומן כבר לא אגיע"‪.‬‬ ‫רלוי"צ התבטא לימים שאינו יודע מהיכן‬ ‫שאב את כוחותיו לנסיעה זו‪ ,‬בפרט שכשהגיע‬ ‫לרכבת השתרך תור ארוך של יותר מקילומטר‪.‬‬ ‫במקום פרצה שמועה שזו היא הרכבת האחרונה‬ ‫מוורשה – צפונה‪ ,‬לכיוון רוסיה‪ ,‬והאנדרלמוסיה‬ ‫במקום היתה רבה‪ .‬בדרך הטבע לא היה שום‬ ‫סיכוי ותקוה לנער יהודי צעיר בין המוני גויים‪,‬‬ ‫שבחלקם הגדול היו חיילים שהטילו חיתתם על‬ ‫כל הסובב‪ .‬לא היה גם כל הסבר הגיוני כיצד‬ ‫נפתחה לפניו הדרך והצליח להכנס לקרון‪" .‬מן‬ ‫השמים גררו אותי פנימה‪' .‬צופיה הליכות ביתה'‬ ‫– רביה"ק אמר שהוא צופה מרחוק וכשאדם‬ ‫צריך להגיע אליו הוא יגיע"‪ ,‬זהו ההסבר שנתן‬ ‫ר' לוי"צ לדבר‪.‬‬ ‫ברכבת זו הגיע ללובלין‪ ,‬שם נפגש עם‬

‫סלתה ושמנה של חסידות ברסלב‪ ,‬ביניהם‬ ‫החסיד הנודע רבי יצחק ברייטער זצ"ל שהיווה‬ ‫את היסוד של חסידות ברסלב בפולין‪ .‬בדרכו‬ ‫המיוחדת‪ ,‬באמת הצרופה שבו ובדביקותו‬ ‫ואמונתו השלימה בדרכו ותורתו של מוהר"ן‬ ‫זי"ע‪ ,‬צעירים רבים הפכו על ידו לחסידים עובדי‬ ‫ומבקשי ה'‪.‬‬ ‫כמו"כ נפגש שם עם הגאון החסיד רבי מרדכי‬ ‫הלברשטאם הי"ד‪ ,‬דומו"ץ דסוקולוב למעלה‬ ‫משלושים שנה‪ ,‬שנחשב לפארה של החסידות‬ ‫בפולין‪.‬‬ ‫רלוי"צ היה חוזר פעמים רבות ומספר את‬ ‫סיפור התקרבותו של רבי מרדכי סוקולובער‪.‬‬ ‫היה זה בהיותו אברך‪ ,‬עת התבונן פעם בבחור‬ ‫פשוט מחסידי ברסלב‪ ,‬תמים מופלג‪ ,‬שהיה‬ ‫סנדלר ועקב כך נקרא "נחום שוסטער"‪.‬‬ ‫עת חצות הגיעה‪ ,‬והנה יושב לו אותו בחור‬ ‫ועורך תיקון חצות כשמעיניו זולגות דמעות‬ ‫שליש על חורבן ביהמ"ק‪ .‬רבי מרדכי נדהם‪ :‬מנין‬ ‫"א שוסטער" השגה בחורבן‬ ‫לו לבחור פשוט – ַ‬ ‫בית‪-‬המקדש? רבי מרדכי ניגש אליו כשהוא‬ ‫מהורהר כולו ושאלו על כך‪ .‬נחום השיבו בת־‬ ‫מימותו‪" :‬כבוד תורתו גדול בתורה ובמעשים‪,‬‬ ‫לא חסר לו ב"ה מאומה‪ .‬גם ביהמ"ק לא חסר‬ ‫לו‪ .‬אני לא זכיתי לתורה ולא למעשים טובים‪,‬‬ ‫לי חסר את ביהמ"ק‪ ,‬את העבודה‪ ,‬את הקדושה‪,‬‬ ‫את מחילת העוון"‪ ...‬רבי מרדכי שאיש אמת היה‪,‬‬ ‫עמד נפעם מהאמת הפשוטה הזו‪ ,‬והחל מחשב‪:‬‬ ‫''הרי הוא צודק‪ ,‬הרי באמת איני מרגיש צער‬ ‫וחסרון''‪ .‬הדברים חדרו ללבו והוא החל לחקור‬ ‫אחר יסודות החסידות‪ ,‬עד שהצטרף לאותה‬ ‫חבורה והפך לחסיד ברסלב בכל רמ"ח אבריו‪.‬‬ ‫גם בלובלין‪ ,‬בין אותם חסידים עובדי ה' בעלי‬ ‫מוחין‪ ,‬לא יכלו לתפוס מהיכן יש לו לבחור צעיר‬ ‫שעדיין לא היה כ"כ מקורב לחסידות ברסלב‪ ,‬כח‬ ‫ורצון להגיע לאומן‪ .‬הם אף ניסו להניאו מנסיעה‬ ‫זו‪ ,‬אך משנוכחו לראות את ה"עזות דקדושה"‬ ‫שלו‪ ,‬הבינו שבסייעתא דשמיא הניתנת לאנשים‬ ‫כאלו יזכה להגיע למחוז חפצו‪.‬‬ ‫בנסיעה זו מלובלין לאומן תלויים סיפורים‬ ‫רבים בהם ראה אותות ומופתים של השגחה‬ ‫פרטית מופלאה‪ ,‬למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫באותה נסיעה אף נפגש עם החסיד הנודע‬ ‫רבי בן‪-‬ציון אפטער זצ"ל שנסע אף הוא לאומן‬ ‫לימי ר"ה‪ .‬אותו רב"צ התבטא לימים‪" :‬רבי לוי‬ ‫יצחק איז געווען א לייב אין אומן"‪.‬‬

‫אומן‬ ‫כעבור שבועיים‪ ,‬לאחר נסיעה מייגעת ומפ־‬ ‫רכת‪ ,‬הגיע רלוי"צ לאומן‪ ,‬ארבעה עשר יום לפני‬ ‫ר"ה של שנת תרע"ה‪.‬‬ ‫את מה שראה ר' לוי יצחק באומן לא ניתן‬ ‫להעלות ע"ג הכתב‪ .‬הרי אי‪-‬אפשר לכתוב על‬ ‫דברים שמימיים בעט‪" .‬דברים שבעל‪-‬פה אי‬ ‫אתה רשאי ליטול נשמתם בכתב"‪ .‬אנו מוצאים‬ ‫בדברי חז"ל את הביטוי "ליבא דאינשי לא כתבי"‬ ‫(רש"י סנהדרין לה‪.).‬‬ ‫אם נרצה להעלות עלי גליון פירורים ממה‬ ‫ששמענו באותן שעות בהן העלה אותנו ר' לוי‬ ‫יצחק למחוזות נישאים שלא מעלמא הדין‪,‬‬ ‫נעשה זאת בתרגום מלשונו ביידיש‪.‬‬ ‫"מה אומר ומה אדבר‪ ,‬מה שראיתי באומן‬ ‫לא ראיתי מעודי‪ .‬בימים הסמוכים לראש השנה‬ ‫מלאו רחובותיה של אומן בעגלות וכלי רכב‬ ‫שונים‪ ,‬מהם יצאו אנ"ש שהגיעו מקרוב ומרחוק‬ ‫ואף ממדינת פולין‪ .‬הנה רואה אני את הגאון‬ ‫הנודע רבי מרדכי סוקולובער שיצא ממרכבתו‪,‬‬ ‫נפל על צווארי האנשים ובירך בהתרגשות רבה‬ ‫ברכת 'שהחיינו'‪ ,‬ועיני כולם זולגות דמעות של‬ ‫התרגשות ושמחה‪ .‬באותם רגעים לא ידעתי‬ ‫באיזה עולם אני נמצא‪ ...‬כזו אהבה ואחווה של‬ ‫איש לרעהו‪ ,‬בכזו אמת‪ַ ...‬אזא געטליכע אהבה‪...‬‬ ‫"והנה מגיע הלילה האחרון של השנה‪ ,‬ליל‬ ‫'זכור ברית'‪ ,‬ובחצר הציון הקדוש‪ ,‬מי יוכל לתאר‬ ‫מה שנעשה שם‪ .‬אש התפרצה מלבות האנשים‬ ‫שבערו להשי"ת‪ ,‬המקום רתח ובער‪" .‬עס האט‬ ‫געקאכט ווי ַא קעסל"‪ .‬אנשים עמדו שעות ע"ג‬ ‫שעות בעיניים נפוחות מדמע ושפכו כמים לבם‪.‬‬ ‫באוויר עמדו קולות של אנחות מעומק הלב‪,‬‬ ‫זעקות ובכיות שהגיעו עד לב השמים‪...‬‬ ‫"‪...‬ובחצות הלילה‪ ,‬הרי אחד מיסודותיה של‬ ‫חסידות ברסלב הוא קימת חצות לילה‪" .‬עיקר‬ ‫עבודת איש הישראלי לקום בחצות‪-‬לילה"‪.‬‬ ‫במשך כל השנה נזהרו כל עובדי ה' בקימת‬ ‫חצות‪ ,‬ובפרט בלילה האחרון של השנה‪ ,‬אז גם‬ ‫אחד לא נותר לישון"‪.‬‬ ‫בערגה מיוחדת תיאר ר' לוי יצחק את‬ ‫ה"חצות ביים רבינ'ס ציון"‪ ,‬אשר לא שייך‬ ‫לחרטה בעט סופרים‪" ...‬אפשר היה לממש בי־‬ ‫דיים ולראות בעיניים את ההתעוררות והקרבה‬ ‫של בנים המתרפקים על אביהם שבשמים‪ ,‬שמ־‬ ‫עודי לא זכיתי להרגיש כמוה"‪.‬‬ ‫בשעה זו של חצות לילה החליט ר' לוי‬ ‫יצחק‪ ...‬פה אשב כי איותיה‪ ...‬ר' לוי"צ המשיך‬ ‫בתיאורו המרטיט‪" :‬שעת השיא היתה לפני סלי־‬ ‫חות‪ .‬חצר הציון עלתה על גדותיה מרוב אדם‪,‬‬ ‫ובאותה שעה ממש התמלא ה"קלויז" שנבנה‬ ‫על גבעה ממול הציון‪ .‬בקלויז שמעו היטב את‬ ‫האנחות קורעות הלב‪ ,‬הצעקות והבכיות שנש־‬ ‫מעו מעל גבי הציון מאותם "עובדים" שלא יכלו‬ ‫להפרד עד הרגע האחרון‪.‬‬ ‫"והנה‪ ,‬נשמע בבירור קולו האדיר של החזן‬ ‫בנעימה המיוחדת של הסליחות 'אשרי יושבי‬ ‫בי‪-‬ת‪-‬ך‪ ,‬ע‪-‬ו‪-‬ד יהללוך סלה'‪ ...‬וכל הקהל‬ ‫מחרה‪-‬מחזיק אחריו בהתעוררות עצומה‪ .‬בשתי‬ ‫הגבעות נשמעו הקולות מזה לזה ו"רמא גלא‬ ‫קלא לחברתה" (ב"ב עג) ויהי כל ההר לחרדת‬ ‫אלוקים‪...‬‬ ‫"והסליחות‪ ...‬סליחה כפשוטה‪ .‬כבן שמרגיש‬ ‫שחטא לאביו ומתחנן על נפשו‪ .‬לסליחות כאלו‬ ‫זכיתי בפעם הראשונה בחיי"‪ .‬רלוי"צ מתאר‬ ‫באופן ציורי את אשר ראו עיניו‪" :‬פון די ווענט‬ ‫האבן זיך פארגאס'ן טרער'ן"‪ ...‬והתפילה‪ ,‬השת־‬ ‫פכות הנפש בנועם עליון‪...‬‬ ‫"והצדקה‪' ...‬עבודה' של נתינת צדקה בשני‬ ‫הידיים‪ ,‬מלוא חפניים ועם כל הלב‪ .‬ומדובר‬ ‫בעניים מרודים שבקושי היה בידם די נסיעה‬

‫עמוד בי | יום וערש"ק י"ח בתמוז תשס"ט | המבשר‬

‫הביתה‪ ...‬אחר התפילה יצאו כולם לציון הקדוש‬ ‫לאמירת י' מזמורי תהילים ועריכת וידויים‬ ‫והתבודדות‪ַ .‬אי‪ ,‬מי יוכל לתאר מה היה שם‪" ,‬עס‬ ‫האט זיך געקאכט ַא קעסל"‪ַ .‬אה‪ ,‬אילו אנחות‬ ‫ושוועות‪ ,‬כמה נהרות של דמעות נשפכו שם‪,‬‬ ‫כמה ריבי רבבות הרהורי תשובה עלו ובאו שם"‪.‬‬ ‫לתפילת מנחה ניגש החסיד המופלג רבי נחמן‬ ‫מנעמרוב (נכדו של מוהרנ"ת ותלמיד מובהק‬ ‫לרבי אברהם בר"נ) ואחד המתפללים לוחש‬ ‫לאזנו של רלוי"צ‪'' ...‬הרי אתה מקורב חדש‪ ,‬הטה‬ ‫אזנך היטב וראה כיצד נפרד בעל התפילה של‬ ‫הרבי מהשנה היוצאת''‪" ...‬הרגשתי אז"‪ ,‬סיפר‬ ‫רלוי"צ‪" ,‬שאני נמצא בשמי מרום‪ .‬תהיתי לעצמי‬ ‫האם נמצאת אומן כלל בעולם הזה"‪...‬‬ ‫ובימי ראש השנה עצמו‪ ...‬אין ניתן כלל לתאר‬ ‫את אשר נעשה שם‪ .‬רבי נחמן נעמרובער‪ ,‬מיוחד‬ ‫היה בתפילתו‪ .‬לא היה בדומה לו‪ .‬אזניו קלטו את‬ ‫הקול המופלא של הבחור לוי"צ שהגיע מפולין‪,‬‬ ‫ויד לו בעולם התפילה והנגינה – שהרי כבר‬ ‫בהיותו כבן שבע שימש כמזמר בקאפעלע של‬ ‫הרבי מגראדז'יסק‪ ,‬ביקש ממנו אפוא רבי נחמן‬ ‫שיעזור לו בתפילתו‪ .‬ר' לוי"צ שעדיין לא ידע‬ ‫על בוריו את הנוסח‪ ,‬ביקש ממנו שילמדנו פרק‬ ‫בשיר‪ .‬נזדעק רבי נחמן ואמר לו‪'' :‬נוסח?? גיי‬ ‫צום ציון‪ ...‬לך ושפוך את לבך בציון הקדוש‪ ,‬זו‬ ‫היא ההכנה לתפילות ר"ה‪ ,‬ומה שתדע מהנוסח‪,‬‬ ‫תתפלל‪ ,‬ותעזור לי''‪ .‬ר' לוי"צ הקפיד עד מאד‬ ‫בנקודה זו‪ .‬נוסח התפילה אינו דבר שמשוררים‬ ‫אותו‪ .‬הוא כל כולו קודש קדשים לעמוד ולשרת‬ ‫בו בבית ה'‪.‬‬ ‫כעבור זמן קצר לשהייתו באומן קיבל ר'‬ ‫לוי"צ מכתב מאביו‪ ,‬ונימה של הקפדה שזורה בו‪:‬‬ ‫"לעולם לא אוכל לסלוח לך על שעזבת את פולין‬ ‫המלאה ביראת שמים‪ ,‬ונסעת לרוסיה הנגועה‬ ‫בקרירות ובהשכלה‪ ...‬מה תענה ליום הדין"?‬ ‫ר' לוי"צ משיב לו‪" :‬אבי יקירי אינך יכול‬ ‫לתאר לעצמך את אשר מצאתי כאן באומן; גן‬ ‫עדן עלי אדמות ממש"‪ .‬אביו קלט את המסר‬ ‫וענה לו‪" :‬אם כן בני‪ ,‬הישאר"‪.‬‬

‫רבותיו ומורי דרכו‬

‫שיזכה לחידושים מבוררים ולא ייכשל ח"ו‪.‬‬ ‫כותב השורות שמע מר' לוי"צ‪ ,‬שבסוף ימיו‪,‬‬ ‫כשחלה בעיניו ונאסר עליו לבכות‪ ,‬חדל לכתוב‬ ‫את ספרו‪ ,‬באמרו‪" :‬כשיכולתי לבכות‪ ,‬כתבתי‪.‬‬ ‫עכשיו כשאיני יכול לשפוך דמעותי‪ ,‬איני כותב"‪.‬‬ ‫פרוש היה מכל עניני עולם‪ ,‬עניו ושפל היה מאין‬ ‫כמותו עד שלא נמצא דוגמתו‪.‬‬ ‫מרבי נחמן מטולטשין‪ ,‬תלמידו וממשיך דרכו‬ ‫של מוהרנ"ת‪ ,‬קיבל רבי אברהם את כל תורת‬ ‫החסידות ממקור ראשון‪ .‬כל דיבוריו מיוסדים‬ ‫היו על היסודות שקיבל במסורת‪ .‬דייקן מופלא‬ ‫היה‪ ,‬ולא שינה מאומה ממה שקיבל‪ .‬מפני כך‬ ‫היה ר"א 'הסמכות' בה"א הידיעה‪ ,‬למסורת‬ ‫שנמסרה מדור לדור בכל עניני חסידות ברסלב‪.‬‬ ‫רבי לוי"צ דבק ברבי אברהם בכל נימי נפשו‪,‬‬ ‫ומשנת תרע"ד עד להסתלקותו בכ"ט כסליו‬ ‫תרע"ח קיבל ממנו אלפי שיחות ומאמרים‪ ,‬עו־‬ ‫בדות והדרכות‪ ,‬בנוסף למאות שיעורים בלימוד‬ ‫תורת מוהר"ן‪ .‬גם את ה"תורה שבכתב" וגם את‬ ‫ה"תורה שבעל פה" של מוהר"ן זי"ע‪.‬‬

‫בהגיעו לפרקו‬ ‫בזאת חנוכה תרע"ז נשא ר' לוי"צ את בתו‬ ‫החשובה והצדקנית של רבי אהרן מקובליטש‪,‬‬ ‫מרת פייגא‪.‬‬ ‫רבי אהרן‪ ,‬מיחידי סגולה היה‪ ,‬ובמסירות‬ ‫נפש שמר על טהרת החינוך‪ .‬יחיד היה בעירו‬ ‫שלא שלח את בנותיו ל"שולע" – בתי החינוך‬ ‫הכפרניים של הרוסים‪.‬‬ ‫רבי אהרן היה עובד ה' מופלג‪ .‬מיד אחר‬ ‫התפילה מדי יום היה לוקח את הספר 'שערי‪-‬‬ ‫ציון'‪ ,‬זוה"ק‪ ,‬שלחן ערוך ועוד ספרים ויצא מחוץ‬ ‫ליישוב‪ ,‬שם עסק בתורה ותפילה והתבודד‬ ‫שעות ארוכות שנמשכו לפעמים לכדי שבע‪-‬‬ ‫עשרה שעות רצופות‪.‬‬ ‫עני מרוד היה‪ .‬ביטוי לכך הוא אמרתו "ב"ה‬ ‫עברנו את העולם הזה ללא מעיל וללא מיטה‪ ,‬אן‬ ‫א פוטער אן א בעט" כלשונו‪.‬‬ ‫שם בעיירה גר יהודי בשם ר' הערשקע‬ ‫סמאלער‪ ,‬עני ואביון להחריד‪ .‬ביתו היה משוקע‬ ‫בחציו באדמה ובחורף היה מתמלא בפתיתי שלג‬ ‫ובשכבת כפור‪ .‬כגארט'ל שימשה לו אגודת קש‬ ‫ותבן‪ ,‬כדרכם של האביונים והאיכרים באותם‬ ‫ימים‪ ,‬ולמאור השתמש בקערית נפט שהאירה‬ ‫מעט והדיפה ריח חריף של נפט‪ .‬באחד הלילות‬ ‫קרא ר' אהרן לחתנו ר' לוי"צ ואמר לו‪'' :‬צא נא‬ ‫החוצה והבט‪ .‬כל העיירה שקעה בשינה עמוקה‪,‬‬ ‫הכל חשוך מסביב‪ ,‬ורק מביתו של הערשקע‬ ‫בוקע אור דלוח‪ .‬לאור הפתיליה המפויחת‬ ‫הוא עובד את השי"ת בחצות לילה בשפיכת‬ ‫לב ובעסק התורה‪ ,‬ואף אחד מבני העיירה לא‬ ‫מעלה על דעתו במה עוסק הערשקע שמאל־‬ ‫ער''‪ .‬כשנסתלק לבית עולמו השתתפו בהלוויה‬ ‫שלושה אנשים‪ ,‬ביניהם רבי אהרן וחתנו ר'‬ ‫לוי"צ‪ .‬כשחזרו מהלוייתו אמר רבי אהרן משפט‪,‬‬ ‫שהפך נר לרגליו ולימוד עמוק באורח חייו של‬ ‫ר' לוי"צ‪" :‬דא אין דער וועלט האט ער געהאט‬ ‫ַא קליינע לויה‪ ,‬אבער אויב'ן האט ער געהאט א‬ ‫שיינע קבלת פנים‪ .‬פה בעולם היתה לו אמנם‬ ‫לויה קטנה אבל בעולם העליון היתה לו קבלת‬ ‫פנים מפוארת"‪ .‬אשרי חלקו של מי שהבריות לא‬ ‫יודעים ולא מדברים ממנו כלל וכלל‪.‬‬ ‫בשנת תרע"ז בשבת לפני ר"ה שחל בימי שני‬ ‫שלישי נתן רלוי"צ פדיון למכרו רבי אברהם‬ ‫ושאלו מה נשמע חדש ורלוי"צ ענהו שאין אצלו‬ ‫כל חדש ואז אמר ראב"נ כעת חיה בזמן זה תפקד‬ ‫בבן‪.‬‬ ‫בשבת זו התמוטט ראב"נ ומאז לא קם יותר‬ ‫עד לפטירתו בכ"ט כסלו תרע"ח‪ ,‬בכ"ה אלול של‬ ‫שנת תרע"ט נולד בנו הבכור ר' משה‪.‬‬ ‫בשנים אלו לאחר ביטול שלטון הצאר עד‬ ‫שהתפתחה שלטונם של הקומוניסטים מלאות‬ ‫היו רחובותיה של אוקראינה ורוסיה במעשי‬ ‫שוד ורצח‪ .‬ר' לוי"צ ברח עם משפחתו לעיר‬ ‫טעפליק‪.‬‬

‫בתחילת דרכו דבק ר' לוי"צ בחסיד הגדול‬ ‫מנכדי מוהר"ן‪ ,‬רבי שמשון ברסקי‪ .‬רבי שמשון‬ ‫מיזג באישיותו לב בוער להשי"ת יחד עם יישוב‬ ‫הדעת נפלא‪ .‬אציל הנפש היה‪ ,‬לא ראו ממנו תנו־‬ ‫עות יוצאות דופן או קולות וברקים‪ ,‬אבל הד־‬ ‫ביקות בה שהה בתפילתו אינה ניתנת לתיאור‪.‬‬ ‫כשהציץ פעם אחד מן החסידים למול חלונו‬ ‫(שהיה מכוון מול הציון) ראה את פניו לוהטות‪,‬‬ ‫אדומות ושטופות דמע‪ .‬עליו המליץ ר' לוי"צ‬ ‫שתפילתו היתה "שמן בחשאי"‪ ,‬דבר המסמל את‬ ‫קדושת המוחין (ע"י זוה"ק שמיני לט‪ .‬ולקו"מ‬ ‫תורה כ"א)‪.‬‬ ‫עובדי ה' המליצו על תפילתו את הביטוי‬ ‫"מיין מתיקין" (המבואר בליקו"מ תורה נ') כי‬ ‫מתיקות שלא מעלמא הדין נמסכה בתפילתו‪.‬‬ ‫לאחר שבועות מספר‪ ,‬בעקבות מעשה שהיה‬ ‫בו רמז מן השמים‪ ,‬התקרב למורו ורבו רבי‬ ‫אברהם ברבי נחמן מטולטשין‪ ,‬תלמידו וממשיך‬ ‫דרכו של רבי נתן מברסלב‪ ,‬תלמיד אדמו"ר‬ ‫מוהר"ן זי"ע‪ .‬רבי אברהם היה אפוא "פה רביעי"‬ ‫למוהר"ן‪.‬‬ ‫גאון וקדוש היה‪ ,‬גאון בנגלה ובנסתר כעדו־‬ ‫תו של רבי שימע'לע זעליחובער‪ .‬כן גם התבטא‬ ‫עליו האדמו"ר מראדז'ין בעל 'התכלת'‪ ,‬שלאחר‬ ‫לילה שלם שנשא ונתן עמו בלימוד בנגלה‬ ‫ונסתר‪ ,‬הורה לחסידים להכין לו בגד שיראין‪.‬‬ ‫רבי אברהם‪ ,‬כשהבין במה הולכים "לזַכוֹתוֹ"‪,‬‬ ‫ברח באישון לילה מן המקום‪.‬‬ ‫בכל יום ראשון היה יוצא מביתו עם שק שבו‬ ‫מעט לחם והרבה ספרים‪ ,‬בהם עסק בכל ימי‬ ‫השבוע‪ ,‬ולקראת שבת שב לביתו‪.‬‬ ‫את ספרו הגאוני שרוח קדושה מרחפת‬ ‫עליו‪' ,‬ביאור הליקוטים'‪ ,‬כתב במשך שנים‬ ‫ארוכות‪ .‬דרכו היתה לעסוק במאמר בליקו"מ‬ ‫במשך תקופה ארוכה של מספר חודשים‪ ,‬עד‬ ‫ימי ראש השנה תר"פ‬ ‫שהרגיש שמיצה את כל מה שיכל בעסק‪ ,‬יגיעת‬ ‫בשנה זו לקראת ר"ה של שנת תר"פ כמעט‬ ‫ועמל התורה של אותו מאמר‪ ,‬ובמקביל עבד את‬ ‫ה' בכל כוחו לפי אותו מהלך המבואר ב"תורה" ולא הגיעו אנשים לאומן‪ .‬הכנופיות "הבאנדעס"‬ ‫השתוללו והרגו כל יהודי שנקלע לידם ואף אחד‬ ‫בה עסק‪.‬‬ ‫כל אימת שעסק במאמר‪ ,‬שפך דמעות כמים לא היה מוכן להסתכן ולהסיע יהודים‪.‬‬

‫חותנו של רלוי"צ שעני מרוד היה אסף‬ ‫פרוטה לפרוטה בכדי שיוכל לנסוע עם חתנו‬ ‫כבנו‪ ,‬רלוי"צ‪ ,‬לאומן לימי ר"ה‪.‬‬ ‫בדרך ניצלו ממות בניסי ניסים לאחר שכבר‬ ‫עקדו אותם הפורעים בידיהם ורגליהם‪.‬‬ ‫בהגיעם לאומן אחרי שבמשך הקיץ חלה‬ ‫במחלת הטיפוס והיה נראה כבר‪-‬מינן תשוש‬ ‫כולו‪ .‬בנוסף לכך הגיע בחוסר כל עד כדי כך‬ ‫שאפילו נעליים לא היה ברשותו‪ .‬ומכיון שמן‬ ‫הנמנע הוא לצאת לדרך ברגליים יחפות קשר‬ ‫לרגליו בגדים קרעים ששימשו לו כנעליים‪.‬‬ ‫כך הגיע לאומן‪ .‬בהגיעו לקלויז דמה המקום‬ ‫לבית חולים לחולי טיפוס שכבו באפיסת כוחות‬ ‫כששני ספסלים מחוברים משמשים כמיטה‬ ‫לחולים‪.‬‬ ‫אך מיד בהגיע שעת אמירת הסליחות של‬ ‫זכור־ברית בערב ר"ה כאילו ניעורו הכל לחיים‪.‬‬ ‫"תחיית המתים" ראו שם‪.‬‬ ‫ר' לוי יצחק אברך כבן עשרים ושתים‬ ‫שנה בלבד‪ ,‬כחוש ותשוש לאחר מחלת טיפוס‬ ‫ששינתה את מראה פניו מגיע לקלויז‪ .‬והנה ניגש‬ ‫אליו ר' שמשון ברסקי ראש החבריא קדישא‬ ‫ומבקש ממנו להתפלל סליחות "זכור ברית"‪.‬‬ ‫בתחילה סירב ר' לוי"צ‪ ,‬איך יתכן במצב שכזה‬ ‫להתפלל?? באפיסת כוחות‪ ,‬במצב של מחלה‪...‬‬ ‫אך א"א היה לו לסרב לר' שמשון שהיה במעמד‬ ‫של מנהיג‪ ,‬ורלוי"צ ניגש להתפלל‪ ,‬זעקות מח־‬ ‫רידות לב ובכיות נוראות נשמעו בכל עבר "איך‬ ‫האב אויסגעשריגן א "זכור ברית"‪ .‬בבוקר מיהרו‬ ‫לסיים את ההשטטחות על הציון בגלל השמועות‬ ‫על המתקפה שהכינו הפורעים‪ .‬לקראת ערב‬ ‫שוב שלחו – ר' שמשון למנחה‪ .‬רלוי"צ לא יכל‬ ‫לסרב ונגש למנחה‪" .‬איך האב אויס געוויינט א‬ ‫מנחה"‬ ‫כך חזר על עצמו במעריב‪ ,‬וכך במוסף‪ ,‬הת־‬ ‫פילה המיוחדת והנעלית שבכל ימי ראש השנה‪.‬‬ ‫רלוי"צ לא מוכן‪ ...‬אני חושש מ"פניות" ואילו‬ ‫רבו שמשון פוקד עליו לגשת‪" .‬אם מצווים עליך‬ ‫לגשת אז תיגש"‪ ,‬רלוי"צ ניגש בדחילו ורחימו‪.‬‬ ‫לבת אש לבבו פורצת החוצה‪ ,‬רלוי"צ מספר "ער‬ ‫האט זיך אזוי געדאוונט אזוי געגאסן"‪.‬‬ ‫ור' שמשון דואג ל"פניות"‪ ...‬והוא משגר את‬ ‫אחד המיוחד מבני חבורתא קדישא‪ ,‬ר' אבא‬ ‫לישינסקי הנגיד לרלוי"צ ולוחש באזנו "בחוץ‬ ‫בוערת אש יורים והורגים אנשים ולך יש בלב‬ ‫פניות"???‬ ‫מאז אותה שנה ועד לשנתו האחרונה בשנת‬ ‫תשמ"ט לא חדל מלהתפלל ולבקוע ולהמיס‬ ‫לבבות אבן בלבת אש קודש של תפילתו היוקדת‬ ‫בגחלי אש‪.‬‬ ‫רלוי"צ מדייק נפלא היה בכל הנוסח‪ ,‬על‬ ‫כל נעימותיו ונטיותיו‪ ,‬בעדינות שבכוחם לקרב‬ ‫לב ישראל לאביהם שבשמים ולהביא להרהורי‬ ‫תשובה מעומקא דעומקא דליבא‪.‬‬ ‫רלוי"צ דר בטעפליק ובשנת תרפ"א נולד לו‬ ‫בנו שנקרא בשם נחמן ונפטר בגיל צעיר‪ .‬בכ'‬ ‫אלול באותה שנה נלב"ע חותנו החסיד המופלא‬ ‫רבי אהרן‪.‬‬ ‫רלוי"צ לקח על עצמו להיות אב נאמן ומסור‬ ‫לבית חותנו‪ .‬הוא דאג שבנותיו לא תלכנה לבתי‬ ‫החינוך של השלטון והשיאן לחסידים עובדי ה'‪.‬‬ ‫הראשון היה החסיד הנעלה רבי משה גלודמן‬ ‫מטשאנסטחוב שרלוי"צ הכירו עוד מישיבת‬ ‫מאקוב‪ .‬השני היה עובד ה' הנודע בעבודותיו‬ ‫הנוראות‪ ,‬רבי הירש לייב ליפל ר"ח‪ .‬שהיה‬ ‫מקורב ל'חפץ חיים'‪ ,‬וכששאל את הח"ח אודות‬ ‫החסידות‪ ,‬השיב לו הח"ח שאם להיות "חסיד"‬ ‫אזי יהיה חסיד ברסלב‪ ,‬בגין שמירתם הקפדנית‬ ‫על שו"ע‪.‬‬ ‫הוא הגבר שהקים עולם של עבודת ה'‬ ‫במסי"נ‪ ,‬והוא זה שהיה ממורי דרכו של החסיד‬ ‫הקדוש רבי שמואל שפירא זצ"ל‪.‬‬ ‫לאחר פטירת חותנו חזר רלוי"צ לאומן‪ ,‬שם‬ ‫שהה במחיצת חבורת הקודש של ה"עובדים"‪,‬‬ ‫בין אותם שרפי מעלה "וואס האבן געברומט ווי‬ ‫די לייבן"‪ .‬כל ימיו לא פסק מלספר ומלתאר את‬ ‫העבודות הקשות שבמקדש שראה אצל אותם‬ ‫קדושים אשר בארץ המה‪ ,‬בקימת חצות בלילות‬ ‫בכפור והליכה לשעות ע"ג שעות של התבו־‬ ‫דדות‪ ,‬כשלאחר מכן טבלו בנהר לאחר ששברו‬ ‫את הקרח‪ ,‬ואח"כ הגיעו לקלויז ושהו בתפילתם‬ ‫שעות ע"ג שעות בזעקות בכח רב ושפיכת לב‬ ‫כמים‪ .‬רבי לוי יצחק נהפך במשך שנים אלו‬ ‫לאדם אחר‪ ,‬עד שתורת החסידות נהפכה לחלק‬ ‫ממהותו‪.‬‬ ‫א"א להאריך בכל השמות של אותם שרפי‬ ‫מעלה מאותו דור‪ .‬אה‪ ,‬כמה נטפו אמרי פיו מור‬ ‫ואהלות בזכרו ימי קדם‪.‬‬ ‫בשנים אליו איבד רלוי"צ את בנו אברהם נח‪,‬‬ ‫ואף בנו משה בסכנת נפשות היה‪ ,‬ופירפר בין‬ ‫מוות לחיים‪ .‬היה זה ביום שישי אחד‪ ,‬כשנכנס‬ ‫רלוי"צ לציון הקדוש וזעק בקול מר ובבכיות נו־‬ ‫ראות על בנו‪ .‬אחדים החלו לרמז לרלוי"צ שכבר‬ ‫מתקרבת השבת‪ ,‬ורלוי"צ אומר‪" :‬איני זז מכאן‬ ‫עד שאשמע משינוי לטובה שחל בבני החולה"‪.‬‬ ‫אח"כ פתח פיו ושפך את מר לבו‪" :‬רבש"ע‪,‬‬ ‫שני בנים כבר לקחת ממני‪ ...‬אנא הענק לו‬ ‫מאוצרך הטוב‪ ...‬לפחות יובל שנים‪ ."...‬לאחר‬ ‫מספר רגעים הגיע שליח מביתו לבשר לו כי‬ ‫חל שינוי מפתיע‪ ,‬ולאחר זמן מה קם הילד על‬ ‫רגליו בריא ושלם‪ .‬הילד חי מאז אותו מעשה עוד‬ ‫חמישים שנה‪...‬‬ ‫במשך כל אותן שנים עלה ונתעלה רלוי"צ‪,‬‬ ‫עד לאותה שנה בה גמרו אומר הקומוניסטים‬ ‫לקעקע כל יסוד ופינה של אידישקייט‪ ,‬ובשנת‬ ‫תרצ"ו‪ ,‬בליל ט"ו מרחשון‪ ,‬באו לביתו ולקחוהו‬ ‫למעצר‪ .‬באותו לילה נעצר גם רעו וידידו רבי‬ ‫אליהו חיים רוזין; הם נעצרו בעוון הפצת תורה‬ ‫וחלוקת כספי צדקה‪ .‬רלוי"צ נחקר ועונה שם‬ ‫אך באורח פלא שוחרר באותו יום בו נגזר עליו‬ ‫למות‪.‬‬ ‫לאחר מכן נתמשכו הרדיפות כלפיו‪ ,‬והוא‬ ‫נאלץ לברוח משם לטולטשין ומשם למוסקבה‪.‬‬ ‫למרות הפחד הגדול‪ ,‬נסע רלוי"צ בשנת תרצ"ט‬ ‫שוב לאומן‪ .‬כשנשאל היאך לא פחד‪ ,‬ענה‪:‬‬ ‫"פחדתי יותר מלא‪-‬לנסוע מאשר לנסוע"‪...‬‬ ‫מאז אותה שנה‪ ,‬תרצ"ט‪ ,‬נפרד רלוי"צ לנצח‬

‫מהציון הקדוש‪ ,‬ועד סוף ימיו שוב לא זכה יותר‬ ‫להיות שם‪.‬‬ ‫בכל אותן שנים קשות עמדה בתו מרת עטיל‬ ‫לימינו במסירות נפש עילאית שקשה לתארה;‬ ‫כך נהגה עם אביה עד סוף ימיו‪ ,‬כשרלוי"צ מזכיר‬ ‫בכל פעם את מסירות נפשה‪.‬‬ ‫לאחר מרדפים שלא פסקו ברחו רלוי"צ‬ ‫ומשפ' לטשקנט‪ ,‬עיר הבירה של חבל אוזב־‬ ‫קיסטן‪ .‬שם שהה משנת תש"א עד שנת תש"ה‪,‬‬ ‫אז עקר לסמרקנד; שם נישאה בתו להרה"ח ר'‬ ‫מרדכי לסקר‪ .‬בשנת תש"ו יצא מרוסיה והגיע‬ ‫למחנה העקורים 'באד רייכנהאף'‪ .‬שם‪ ,‬באין‬ ‫אחר‪ ,‬שימש שלא כהנהגתו כל ימיו‪ ,‬כרב ופוסק‪.‬‬ ‫שם נתגלה גודל כוחו בפסק הלכה‪ ,‬וסייעתא‬ ‫דשמיא ליוותה אותו בכל דרכיו‪ ,‬בדרכים מופ־‬ ‫לאות מנע רבים מאיסורים חמורים ומן השמים‬ ‫סייעוהו בכך‪.‬‬ ‫במחנה זה שהה מימי בין המצרים תש"ו עד‬ ‫תחילת חורף תש"ט‪ ,‬אז עלה לארץ ישראל‪.‬‬

‫בארץ ישראל‬ ‫עם בואו לארץ ישראל הוכר ע"י כלל חסידי‬ ‫ברסלב כאיש אשר רוח בו‪ .‬רבי אליהו חיים רוזין‪,‬‬ ‫ידידו ורעו עוד מימי שבתו באומן‪ ,‬הודיע לפני‬ ‫בואו כי הולך ומגיע לארץ ישראל בעל יישוב‬ ‫הדעת גדול‪ ,‬שיוכל להנהיג את עדת החסידים‪.‬‬ ‫ר' לוי יצחק הצליח באורח פלא להקים את‬ ‫עדת חסידי ברסלב‪ ,‬לטפחה ולרוממה מן המסד‬ ‫ועד הטפחות‪ ,‬לנווט את הספינה בימים סוערים‬ ‫וטרופים ולבנות ולהקים דור שלם של אברכים‬ ‫יראים ושלמים‪ ,‬עובדי ה' בדרכו של מוהר"ן‪ .‬רבי‬ ‫לוי"צ נחשב כ"מעתיק השמועה" של ברסלב‪,‬‬ ‫מאומן לארץ ישראל‪ .‬הוא זה שהביא את כל‬ ‫ההוויה‪ ,‬הרוח‪ ,‬צורת ואופן ההתנהגות‪ ,‬את‬ ‫ה"תורה שבעל פה" ואת המסורת וההנהגה –‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬ ‫במכתב תשובה לרבי שריה דבליצקי‪ ,‬כותב‬ ‫החסיד רבי שמואל שפירא שבכל עניני רבינו‪ ,‬ר'‬ ‫לוי יצחק הוא ה"מוסמך" אצלנו‪.‬‬ ‫ניתן להמליץ על כוחו וסמכותו של רלוי"צ‪,‬‬ ‫שבידו היתה המסורת מדור לדור והיה פה‬ ‫חמישי לאדמו"ר מוהר"ן‪ ,‬את דברי הפסיקתא‬ ‫(דר"כ ס' לב)‪" :‬י"ג תיבות כתב משה לי"ב שבטים‬ ‫ואחד לשבטו של לוי‪ ,‬שאם יבקש אחד מן הש־‬ ‫בטים לעקור דבר מן התורה‪ ,‬יהא שבטו של לוי‬ ‫מוציא ס"ת שלו ומגיהו מתוכו"‪ .‬דומה‪ ,‬כי כן היה‬ ‫רבי לוי יצחק‪ ,‬כאותו שבט לוי שבידו היה אותו‬ ‫ס"ת מוגה ומוסמך‪.‬‬ ‫רלוי"צ השקיע את כל כוחו ואונו‪ ,‬תרם‬ ‫את כל הכסף שברשותו עד הפרוטה האחרונה‬ ‫ופעל רבות ונצורות‪ ,‬נסע‪ ,‬התרים והשפיע בכדי‬ ‫לבנות את ביהמ"ד דחסידי ברסלב בשכונת מאה‬ ‫שערים‪.‬‬ ‫ביחד עם רעו וידידו רבי אליהו חיים‪ ,‬אשר‬ ‫נטל את החלק המעשי של בניית ביהמ"ד והיה‬ ‫הלוז שבבנייתו‪ ,‬עסק בכך רלוי"צ כל אותן‬ ‫שנים‪ ,‬עד שזכה לראות בבנין עומד על תילו‪.‬‬ ‫כוחות עצומים השקיע רלוי"צ בישיבת ברסלב‬ ‫בבני‪-‬ברק‪ .‬תרם מכספו סכומים הגונים לבנינה‬ ‫ופעמים רבות הגיע למסור בה שיעורים ושי־‬ ‫חות; את כל מאודו נתן לישיבה‪ ,‬שהיתה יקרה‬ ‫לו כבבת עינו‪.‬‬ ‫בישיבה ראה בסיס חינוכי לצעירי הצאן‬ ‫בדרכה של ברסלב המקורית‪ .‬קשר עמוק ופנימי‬ ‫היה לו עם ראש הישיבה‪ ,‬רבי שמעון ברגשטיין‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שלא היה זז בדבר קטן או גדול בלא הדר־‬ ‫כתו של רבי לוי יצחק‪.‬‬ ‫גדול היה חלקו בחלוקת כספי צדקה לנצר־‬ ‫כים‪ ,‬בפרט במפעל של 'קמחא דפסחא'‪ ,‬בו עסק‬ ‫עד ליום הסתלקותו‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬למרות שהתרחק כמטחווי קשת‬ ‫מכל גינוני רבנות ו"פרסום" או מכל סממן של‬ ‫הנהגת אדמו"רות וכיוצא‪ ,‬ולמרות שלא היתה‬ ‫לצידו צמרת הנהגה‪ ,‬היה הוא למנהיג הבלתי‪-‬‬ ‫מוכתר של חסידי ברסלב‪ ,‬לראש חבורת החסי־‬ ‫דים ומורה דרכם‪.‬‬ ‫ענין מרכזי בחייו היה אצלו קימת חצות‪,‬‬ ‫עליה לא ויתר אף ללילה אחד‪ .‬כשסיפר פעם על‬ ‫כל מה שעבר עליו במשך חייו‪ ,‬ואף הוסיף שאם‬ ‫ייתבע בבי"ד של מעלה‪ ,‬יאמר שהיה ברוסיה‬ ‫כעשרים שנים‪ ...‬הוסיף ואמר‪" :‬אבל ב"ה "דאנ־‬ ‫קען דעם אייבשטער"‪ ,‬למעלה משבעים שנה לא‬ ‫החסרתי 'תיקון חצות'‪ ,‬חוץ מלילה אחד"‪ .‬היה‬ ‫זה באותו לילה שבו נידונו למוות הוא וידידו‬ ‫רבי אליהו חיים רוזין‪" ,‬באותו לילה גם‪-‬כן היינו‬ ‫נעורים‪ ,‬אך עסקנו בדיבורים על ה"תכלית"‪,‬‬ ‫כיצד להפרד מהעולם ולבוא לעולם הבא נקיים‬ ‫ומזוככים‪ ,‬דעתנו היתה שזה חשוב לפני השי"ת‬ ‫כעריכת 'תיקון חצות'‪...‬‬ ‫סדריו הקבועים ללימודים‪ ,‬לזמני התפילות‬ ‫ולכל דבר שבקדושה‪ ,‬היו חוק ולא יעבור‪ ,‬הרבה‬ ‫לחדור על ווארט שנאמר על מאחז"ל 'לעולם‬ ‫ימכור אדם מה שיש לו‪ ,‬ויקנה מנעלים לרגליו'‬ ‫– אל תיקרי מנעלים לרגליו אלא "מנעולים‬ ‫להרגליו"‪.‬‬

‫פטירתו‬ ‫כשם שחי שלא בעלמא הדין‪ ,‬כך היתה הסת־‬ ‫לקותו במעמד מאות מתלמידיו‪ ,‬כשפניו שלוות‬ ‫בעוד שכולם עוסקים באמירת פסוקים מהספר‬ ‫'מעבר יבוק'‪.‬‬ ‫והנה הגיעה השעה‪ ,‬הרופא קבע כי הגסיסה‬ ‫בשלביה האחרונים‪ ,‬ולפתע חל שינוי בפניו‪ ,‬הוא‬ ‫בודק את הדופק וקורא "זהו זה"‪ ...‬שאגה אדירה‪,‬‬ ‫בכיות נוראות‪ ,‬זעקות קורעות לב עד כי נעו‬ ‫אמות הסיפים‪ ,‬יצאו מלבות ופיות מאות אנשים‪,‬‬ ‫והנה רואים הכל כי ר' לוי"צ מלחש‪ ,‬שפתיו נעות‪.‬‬ ‫הוא ממלמל תיבות "שמע ישראל" ובשלוות נפש‬ ‫מוסר נשמתו טהורה וזכה לבוראו‪...‬‬ ‫באותו יישוב הדעת שחי‪ ,‬בו נסתלק לבית‬ ‫עולמו‪ .‬זכה ונתקיים בו "ותשחק ליום אחרון"‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬עשרים שנה אחרי‪ ,‬זכה ומיתבדרן‬ ‫שמעתתיה בבי מדרשא‪ .‬שיחותיו ומאמריו מו־‬ ‫דפסים בספרים 'שיח שרפי קודש' (ח' חלקים)‬ ‫'דיבורי אמונה' (ה' חלקים) 'נועם שיח'‪ ,‬ובעיקר‪,‬‬ ‫הם כתובים על לוח לבם של תלמידיו וממשיכי‬ ‫דרכו עד ביאת ינון‪.‬‬