"אעלאם" מרכז תקשורת לחברה הערבית פלסטינית בישראל
נייר עמדה
טלוויזיה לווינית –ממלכתית בערבית צעד נכון או כרוניקה של התעלמות מצרכי האזרח הערבי-פלסטיני?
תחקיר אמל זיאדה
1
נובמבר 2001 תשנ"ב
הנהלת אעלאם: סלמאן נאטור – יו"ר חנין זועבי ג'עפר פרח אנטואן שלחת ודיע עוואווידה
פלסטין אסמאעיל -מנהלת
"אעלאם" מרכז תקשורת לחברה הערבית פלסטינית בישראל
2
רח' הבנקים ,2חיפה .ת.ד .4989 .טל 04 -8520356 .פקס04 – 8520354 . דואר אלקטרוני:
[email protected]
[email protected]
רקע: ביום 12.9.01אישרה מליאת רשות השידור את המלצת הועד המנהל של הרשות בדבר הקמת ערוץ לוויני בשפות ערבית ואנגלית ,שיתפקד במעמד של ערוץ ציבורי .נכון להיום הוכרז על הקמת צוות הקמה לערוץ וצפוי כי הוא יפעל כבר בינואר הקרוב. צעד זה להקמת הערוץ הלווייני נראה כביכול כצעד חיובי ,ויוזמיו אף דואגים להסביר זאת כצעד שיתקן סוף סוף את העוול הנגרם לציבור הערבי ,שאינו זוכה לתמורה בעד אגרת השידור אותה הוא חייב לשלם. אך האם כך הם אכן פני הדברים? בדיקה קצרה מוכיחה כי המניעים להקמת הערוץ רחוקים בתכלית מלענות על צרכיו של הציבור הערבי, ונראה כי הצד החיובי בצעד זה של הקמת הערוץ היא ההודאה הפורמאלית במגרעות הקיימות בשידורים בערבית של הערוץ הראשון .יתרה מזאת ,נשאלת השאלה אם ערוץ ציבורי בתנאים הקיימים במדינת ישראל ,הינו מצרך חיובי עבור האוכלוסיה הערבית-הפלסטינית בישראל.
עוד לפני שנדון במידת חיוניותו של הערוץ הלוויני-ציבורי בערבית ,יש לוודא האם שידור ציבורי אכן מתקיים במדינה .הנתונים בהמשך יראו שלא!
3
א .חשיבות קיומו של ערוץ ציבורי: קיומו של שידור ציבורי ,הנהנה ממעמד עצמאי ,נטול לחצים פוליטיים וכלכליים ,הינו יסוד חשוב של משטרים דמוקרטים .השידור הציבורי ,תפקידו לתת בין היתר ,במה לדיעות ועמדות שונות בנושאים מגוונים ,גם כאלה שיבקרו את פעולות הממשלה ומדיניותה ,כמו כן על השידור הציבורי לספק תכני שידור לכל סוגי הציבור ,כולל מגזרים שאינם מעניינים את המפרסמים בטלויזיה מסחרית ,בהם קבוצות מיעוט. השידור הציבורי בישראל ממומן בעיקר בידי הציבור המשלם ,כחובה ולא כזכות ,את אגרת השידור, ובכך ,טוענים מצדדי קיומו של השידור הציבורי ,נשמרת בידיו "מניה מוסרית" שבאמצעותה הוא יכול לדרוש שהשידור הציבורי לא יהיה זרוע של הממשלה ,אלא כלי המשרת את כל חלקי הציבור על גווניו.
האם השידור הציבורי בישראל אכן עומד בתפקידיו אלה? פוליטיזציה של השידור הציבורי בישראל: נייר עמדה שהוצא לפני כ 4 -שנים על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה בנושא רפורמה בשידור הציבורי, מצביע על אחת הסכנות העיקריות האורבות לשידור הציבורי בישראל ,בעצם הפיכתו לזרוע של משרד ראש הממשלה או השרים ,כלומר בעצם הפיכתו למכשיר ליחסי ציבור של השלטון.
4
סכנה זאת ,אשר נראה כי מומשה ועדיין ממומשת בשטח ,מקורה בראשית הקמתו של השידור הציבורי בישראל ,אשר פעל כדובר הממשלה .אך עד היום נראה כי מגמת הלחצים הפוליטיים על השידור הציבורי לא פסקה ,למרות הקמתה של רשות השידור ב ,1965 -שהוקמה במטרה לתת לשידורי הטלויזיה הציבורית אופי שידורים עצמאי ומקצועי. עדות בולטת מההווה ניתן למצוא בעצם אופן קבלת ההחלטה על הקמת הערוץ הלווויני בערבית .חבר ועדת מנהל רשות השידור ,ד"ר אילן אסיה ,התריע בפני חברי הועד על המעורבות הפוליטית הבוטה בהתוויית קווי פעולה של רשות השידור ,זאת לאור העובדה כי ההחלטה על הקמת הערוץ ,שכללה פרטים לעומק כמו הקמת צוות היגוי וצוות הקמה של הערוץ ,נתקבלה על-ידי השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ,מר רענן כהן .אסיה מצוטט באחת הישיבות כשהוא אומר ליו"ר המליאה ,מר נחמן שי ,כדלהלן: "יש פה החלטות אופרטיביות שקשורות לרשות השידור ואתה היית צריך לציין זאת ולהאיר את אזני המשתתפים שזה לא הגוף שיכול לקבל החלטות אופרטיביות שעניין רשות השידור". הדברים הגיעו לכדי כך כי מספר חברי מליאת רשות השידור שקלו להגיש בג"צ בנושא זה לאור העובדה כי נציגי הרשות דנו בנואש הקמת הערוץ הלווייני בפרטים אופרטיביים ,עוד לפני שהנושא נדון במליאת הרשות. עוד עובדה שראויה לציון על מעורבות הממשלה בהקמת הערוץ הלווייני בשפה הערבית ,היא השתתפות במימונו בסכום של כ 5 -מליון שקלים. נראה כי ממשלות ישראל ושריהן מנסים ללחוץ על ראשי השידור הציבורי ועורכיו לשדר או לא לשדר שידורים כאלה ואחרים .ביטוי מובהק להתערבות הגורמים הפוליטיים באופן פעילותו של השידור הציבורי בולט במיוחד במינוי או הדחה של מנכל"י רשות השידור ותהליכי המינוי של חברי מועצת רשות השידור והועד המנהל ,אשר אמורים לתת ייצוג לכלל המגזרים הציבוריים. בנוסף להשפעתן על המינויים ברשות השידור הציבורי ,שמרו לעצמן ממשלות ישראל את האמצעים ללחוץ על רשות השידור גם בנושאי שכר ,גמלאות ,תנאי עבודה ,חריגות מהתקשי"ר ,כיסוי גרעונות וכו' וזאת באמצעות ריכוז סמכויות ניהול בידי משרד האוצר .מכשיר לחץ אחר מקורו בועדת הכספים של הכנסת ,אשר קובעת היום את גובה האגרה ומאשרת את תקציב הרשות .הימנעות ועדת הכספים מאישור תקציב רשות השידור בשנים 86-1985ובשנת ,1997הן דוגמאות קיצוניות לסוג של לחץ פוליטי. דוגמא קיצונית אחרת המצביעה על מעורבות פוליטית עד כדי מעורבות בתכני השידור באופן ישיר ,היא מעורבות הממשלה בפתיחת תכנית חדשות אלטרנטיבית לטלויזיה הכללית בטלויזיה החינוכית )תכנית 5
"ערב חדש"( בזמן מלחמת לבנון ) ,(1982ואשר היתה כפופה ישירות לשר החינוך .העדויות מצביעות על כך כי פתיחתה של תכנית זו מקורה בחוסר שביעותם של גורמים ממשלתיים משידורי הערוץ המרכזי, שהיו ביקורתיים כלפי מדיניות הממשלה. לחצים פוליטיים על רשות השידור באו וממשיכים להגיע מצד כל ממשלות ישראל ומנציגי כל המפלגות ללא הבדל .ועדת ליבני ,שהוקמה לאחרונה ,חוקרת את הליקויים בתפקודה של רשות השידור ,ובתוך כך היא גובה עדויות מעובדי הרשות בדבר ליקויים שמקורם בלחצים פוליטיים .דו”ח פנימי שדן בשידור הציבורי בישראל משנת ,1996מעלה עדויות של מנכל"י הרשות ועוזריהם בדבר קיומם של פניות טלפוניות ישירות מצד ראש הממשלה ושרים אחרים ,מקרב ממשלות העבודה והליכוד כאחד ,מתוך כוונה להתערב ולהשפיע על אופי השידורים. הסכנה בדבר מעורבותם של שיקולים פוליטיים בפעילותה של רשות השידור אין מקורה רק מצד פוליטיקאים .מסתבר כי התקשורת עצמה היא למעשה תקשורת מזדהה עם העמדה הפוליטית של הממשלה .התקשורת עצמה ,על אנשיה ,נותנת ביטוי לעמדות פוליטיות ,גם אם אין הדבר כתוצאה מלחץ גורמים פוליטיים ,אלא כיוון שהתקשורת מחליטה לפעמים כי מכורח "צו השעה" עליה לקחת חלק בגיוס הציבורי הכללי לצורך גיבוי הממשלה ,במיוחד בעתות משבר פוליטי .אנשי תקשורת למיניהם מודים בכך לא אחת .אם כן ,יש צורך לצאת מהמנטליות של מה שיכול להיקרא" :תקשורת בשירות המדינה לעת צרה" .התוצאה של עובדה זו פוגעת למעשה באפשרות של מתן ביטוי למגזרים אחרים ,במיוחד במבחן של עת משבר. במצב דברים זה לא ניתן לדבר כלל על האפשרות שהפעלת השידור הציבורי בישראל תהיה נקיה משיקולים פוליטיים ,על אחת כמה וכמה לא ניתן יהיה לומר זאת על התכנים שישודרו במסגרתו.
השידור הציבורי בישראל סובל ממעורבות פוליטית, שגובלת כמעט בשליטה .מכאן ניתן להסיק שתכני השידור יושפעו אף הם משיקולים פוליטיים.
6
ב .השידור הציבורי בערבית: מאפייני השידורים הממלכתים של הטלויזיה בערבית ,שנובעים בבסיסם מעצם היותה הסברתית במקור ,מהוים תעודת עניות לרשות השידור ,שממשיכה להתעלם מצרכי האזרח הערבי- פלסטיני
המסקנה כי קיומו של שידור ציבורי בישראל הינו דבר הנתון בספק ,מעלה את השאלה בדבר אפשרות קיומו של שידור ציבורי ערבי-פלסטיני בישראל .להלן ננסה לנתח את אופי השידורים הממלכתיים בערבית:
7
.1שורשי הקמת הטלויזיה הממלכתית בערבית – טלויזיה לצורכי פרופוגנדה: הטלויזיה הישראלית החלה בהפעלת שידורים בשפה הערבית כבר עם הקמתה ב .1968 -השידורים בערבית במסגרת הטלויזיה הישראלית תוכננו עוד ב ,1967 -כחלק מהקמת "הטלויזיה לשעת חירום", שנועדה להוות כלי הסברה לערבים בישראל ולערביי השטחים .הטלויזיה לשעת חירום לא יצאה לאויר העולם ,אך הגישה שחייבה אותה ומטרות הפרופוגנדה שייעדו לה נשארו בעינן. בחוק רשות השידור ,פרק ראשון ,הוראות יסוד ,נאמר בין היתר כי תפקידה של הרשות "לקיים שידורים בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסיה הערבית ,ושידורים לקידום ההבנה והשלום עם המדינות השכנות, בהתאם למגמות היסוד של המדינה" .מסתבר כי הרושם היחיד שהצליחה הוראה זו להשאיר על הצופה הערבי הינה הפוכה לגמרי ,עד כי הדביק לאותם שידורים את הכינוי" :הטלויזיה של השב"כ". נושא הקמת טלויזיה ישראלית כשלעצמה היווה ויכוח בין המצדדים למתנגדים .עיקר טיעוני המצדדים התבססו כך נראה ,על חשיבות התשדורת בשפה הערבית .על המצדדים ניתן למנות את שר המשטרה דאז, בכור שטרית ,שטען כי הטלויזיה יכולה לשמש מכשיר הסברה ממדרגה ראשונה בין הצופים הערביים מעבר לגבול .עמדה זו קיבלה גם את תמיכת שר האוצר דאז ,פנחס ספיר ,שעמד על הסכנה בחדירת הטלויזיה מלבנון לבתיהם של צופים ערבים ובצורך מצד ממשלת ישראל לעמוד על הצורך לאזן את חומר הצפיה לצופה הערבי .כך היה שהשידורים בערבית שימשו עילה עיקרית להקמת הטלויזיה הכללית בישראל.
.2השידורים בערבית -רייטינג נמוך: בסקר שנערך ב 1980 -נמצא כי יותר מ 80% -של הציבור הערבי בארץ צופים בחדשות ובתכניות הפופולריות של הטלויזיה הערבית הישראלית).ראה :גיל .(1986 ,אך נראה כי נתון זה אינו משקף בהכרח את המציאות .עוד ב ,1968 -זמן קצר לאחר הקמת הערוץ ,ביקש ראש צוות ההקמה ,אליהוא כץ מד"ר סובחי אבו-גוש ,לערוך סקר על היקף הצפייה בשידורי ההרצה בקרב הערבים .תוצאות הסקר הצביעו גם הם על צפייה גבוהה ביותר .ביוזמת כץ נדרש אבו-גוש לחבר שאלון חדש ולשתול בו שידורים שלא היו ולא שודרו .התברר ,שגם בתכניות האלה "צפו" המשיבים וגם זאת באחוז גבוה ובשביעות רצון גבוהה .סקר בעל-פה שנעשה אחר-כך על פי מדגם אוכלוסיה העיד על רייטינג ושביעות רצון נמוכים מאלה שהיו. בעיית הרייטינג קיימת עד היום ,ובממצאים שפורסמו לאחרונה על יד הועדה הישראלית למדרוג נמצא כי אחוזי הצפיה של האוכלוסיה הערבית הינה במגמת ירידה חדה ומתמדת .בין היתר הסיבות לכך מונים בועדה את האפשרות כי הצופה הערבי אינו מזדהה עם תכני השידור המוצעים בישראל וכי תכנים אלה אינם ברי תחרות עם התשדורת של ערוצי הלוויין הערביים. 8
אין עדות טובה מזו של התבטאותו של יו"ר מליאת רשות השידור ,מר נחמן שי ,מול הועד המנהל ,לצורך הדגמת חומרת מצב הרייטינג" :אי אפשר להישאר בשנת 2001עם שידור של שעה בערבית .זה פשוט לא נכון .זה גם מקפח את הציבור .אנ ילא מאמין שיש צופים שבשש וחצי עוברים לערוץ הראשון ,רויאם שעה וזהו .. .תסתכלו על הרייטינג… זה כלום .זה 1%או .1.5%אין לזה כל משמעות .הציבור היהודי לא צופה בשידור הזה כי הוא בערבית .הציבור דובר הערבית לא צופה בזה כי החצי שעה של החדשות או התכנית ,לא כל-כך חשובה לו". נייר עמדה שחובר על ידי ג'עפר פרח ,מנהל מרכז מוסאוא ,ופורסם על ידי מרכז אעלאם ,התייחס כבר במאי 2000לכך שצפויה ירידה בצפייה בערוצים הישראליים במגזר הערבי .המסמך התייחס להכנות בהקמתו של ערוץ ייעודי ערבי והתריע בהמשך שהסחבת בהקמת ערוץ ייעודי מסחרי תביא לבריחת הצופים מהשידורים המקומיים.
.3בעיית כמות התכניות: בדיקת לוח המשדרים ,הן בערוץ 1והן בערוץ ,2מראה כי הגורמים שיש בהם כדי לעודד את הצופים לצפות בתכנית כלשהי ,נעדרים למעשה מהתכניות המיועדות לצופים הערביים. כמות השידורים בערבית בכל אחד מהערוצים הנה דלילה ביותר: בערוץ הראשון ,רק 9.4%מסך שעות השידור משודרים במסגרת התכניות בערבית ,כשלמעשה חלק גדול ממנו ) 7:30מתוך 13:15שעות( הנם למעשה סרטים קנויים .אחוז זה הגיע בעבר ל 4 -שעות שידור ביום .במקום שמליאת רשות השידור תפעל לתיקון המעוות ,כמתחייב מערוץ ממלכתי ,היא פעלה בהפך הגמור. בערוץ השני הדברים אף נראים רע יותר .רק 2%מסך שעות השידור נחשבים לשידורים בערבית, ומתוכו אחוז הסרטים הקנויים גדול אף הוא .יש לציין שחוק הערוץ השני והשלישי מחייבים הפקה או תרגום של 5%מהשידורים לשפה הערבית. ערוץ 33משדר רק 6.8%שעות מסך לצופים הערביים ,וזה כולל את תכנית החדשות היומית בערבית שמועברת מהערוץ הראשון. לצד זה ראוי לציין כי הצופים הערביים מייצגים יותר מ 20% -מכלל הצופים במדינה ,מאחר ויש להוסיף את הצופים ברשות הפלסטינית ובמדינות ערב המקבלות את השידורים האלה.
9
שעות השידור הן עניין בעייתי בפני עצמו ,שכן כל השידורים נעשים בשעות היום ,שמטבען אינן סבירות לצפייה. לאור נתונים אלה ואחרים ,אין פלא איפוא כי קיימת ירידה חדה בנתוני הצפייה במגזר הערבי .בעידן הטלוויזיה הרב-ערוצית ,הצופה הערבי מעדיף לעבור לערוצי הלווין הערביים .אולם ,אין בכך כדי לכסות על הצורך בתכניות מקוריות .המציאות מראה כי משדרים קהילתיים זוכים לנתוני צפייה גבוהים במיוחד בקרב הצופים הערביים .נתון זה אינו נסתר מן העין והוא הגיוני ,רק חבל שבמליאת רשות השידור ובמועצה השנייה לשידורי הטלויזיה והרדיו לא מצאו לנכון לקחת בחשבון את צרכיו של הצופה הערבי בזמן קביעת לוח המשדרים.
.4בעיית התכנים – פרופוגנדה לשמה: חלק גדול מהשידורים הם סרטים קנוים ,הרי שגם כשמדובר בהפקות מקור ,אין מדובר בתכנים הנוגעים לבעיות היומיומיות שאותן חי הצופה הערבי ,ולכן התכניות "לא מדברות" אליו. המקרה האידיאלי להציג את סוגיית תכני השידור בערבית הוא של התכנית "ערבסקה" ,המשודרת בימי שבת במסגרת שידורי הטלויזיה בערבית בערוץ ,1ואשר הונחתה עד לפני מספר חודשים על ידי שני מגישים ,האחד יהודי והשניה וערביה .התכנית נחשבת לתכנית הדגל של הטלויזיה בערבית ובמהותה מתפקדת כמגאזין אקטואליה הדן בעינייני המזרח-התיכון. נכון להיום משודרת התכנית בהנחיית יחיד ,גיל סדן ,שמתפקד גם כעורך התכנית .סדן שימש בתפקיד זה גם במתקונת הקודמת ,בה הנחתה לצידו קריינית ערביה .מאז שידורה התפטרו הקרייניות הערביות בזו אחר זו. האחרונה והשלישית שבהם היתה מראם מסארווה ,בת ,30בעלת תואר שני בחינוך ומומחית לריפוי בעיסוק .את עיקר סיבת התפטרותה מתמצתת מסאורווה במכתב התפטרות ששיגרה למנהל התכניות בערבית ,יוסף ביניה ,במלים הבאות" :מצאתי את עצמי משמשת עלה תאנה לתכנית יהודית ,מגמתית תעמולתית ...ניסיתם באופן עיקבי לכרסם בזהותי ולקצץ את אמירתי ,סירסתם אותי עד כדי כך שמה שנשאר ממני על המסך זאת קריינית במקרה הטוב וקישוט במקרה הרע". בראיון שהעניקה לעיתון "הארץ" לאחר התפטרותה ,מספרת מסארווה כי האופי התעמולתי של התכנית בלט במכלול המישורים ובעיקר בתקופה מאז אינתיפאדת אל-אקצה באוקטובר :2000הנושא הבוער בשטח של הפגנות והרג אזרחים טושטש על-ידי הבלטת כתבות תחקרי מוקלטות מטלויזיות לוויין ערביות ,כמו כתבות על תימן וטורקיה .בנוסף לעובדה כי היתה נטיה להמעיט במרואיינים ערבים ולראיין את אלו שישרתו את עמדת הממסד הישראלי ,עמדה בפניה בעית הטרמינולוגיה הישראלית ,שמנעה ממנה 10
להשתמש במונחים השגורים בפי האזרח הערבי הפשוט .במקרים שבהם העזה להשחיל מונחים הנחשבים ל"פלשתינים" היא ננזפה והקטעים עצמם צונזרו. מסארווה מסכמת" :כל העריכה של התכנית היתה מגמתית ,כשהמטרה העיקרית היא שלא יובעו עמדות הצד הפלשתיני". באותו ראיון מעלה סוהד חמוד ,עו"ד במקצועה ,והמנחה הראשונה מבין השלושה שהתפטרה אף היא, טענות קשות ואף חמורות יותר ,כדבריה" :צינזרו אותי באופן שיטתי וניסו לכער את העולם הערבי על המסך .ניסו לרסן אותי בתכנית .כשעשיתי כתבות על עיניינים רגישים כמו עצירים מנהליים התעקשו שתתלווה אליי כתבת יהודיה שתשאיר את חותמה .היו מביאים 'לשם איזון' נציג שב"כ .ליוצאי שב"כ יש במה קבועה בתכנית הזאת וזה אומר דרשני .כל הכתבים הבכירים שם הם יהודים .מספר הערבים בתכנית הזאת זעום". נושא התכנים המשודרים במסגרת הטלויזיה בערבית בערוץ 1בכלל ,ולאו דווקא אלה המשודרים בתכנית "ערבסקה" ,הועלה לא אחת בתחקירים של העיתונות הערבית .הבולטות שבהן היו כתבותיו של זוהיר אנדראוס ,עורך אחד העיתונים הנמכרים ביותר במגזר הערבי בישראל" ,כל אל-ערב" ,ואשר מהם עולה בעיית השתלטותם של גורמי בטחון על אופי השידורים בערבית .מצער לדעת ,כי במקום לבדוק טענות אלו ,בחרה בנהלת הטלויזיה בערבית ,והאחריות נופלת על מליאת רשות השידור באותה מידה, להחרים את נציגי העיתון בכל אפשרות של ראיון או סיקור עיתונאי בטלויזיה בערבית. הודאה ברורה על כי שידורי הטלויזיה בערבית בערוץ 1הינם בעלי אופי ותכנים תעמולתיים עולה בתכתובותיהם של בעלי תפקיד בתוך רשות השידור .בנייר עמדה שפרסם פרופ' דן כספי ,מחברי הועד המנהל של רשות השידור ,בו הוא מציין מספר הערות עם הקמת ערוץ הטלויזיה בערבית ברשות השידור, ובאחת מהן הוא שואל" :האם הערוץ החדש ישעתק את תפיסת השידור הקיימת ,קונספציה של תעמולה רכה?". התרעות והוכחות בדבר אי-אמינותם של השידורים בערבית בטלויזיה הישראלית הועלו לא אחת בפני מליאת רשות השידור והועד המנהל ,על ידי אקדמאים ואנשי מקצוע ,עד כה עושה הרושם כי דברים אלה נופלים על אוזניים ריקות. הפתרון האפשרי היחיד ,לסגירת הטלויזיה בערבית הועלה על ידי אהוד יערי ,מי שנחשב לאחד הכתבים הבכירים ברשות השידור ,ואשר פרש לאחרונה לטובת חברת החדשות בערוץ .2יערי העיד בפני ועדת ליבני לאחרונה ,במסגרת עדותו טען י יש לחסל את הטלויזיה בערבית בערוץ .1בשיחה עם נציגת מרכז
11
"אעלאם" מסביר יערי את הצעתו בכך ש"מובן כי עלינו לסגור את הטלויזיה הזאת ,מפני שבגללה איבדנו לחלוטין את האמון בציבור הערבי". .5בעיית העסקת עובדים: קיימת ביקורת רבה על הרכב צוות העובדים במחלקה בערבית ,שברובו מורכב מעובדים יהודים. העובדים הערבים ,כך נראה ,לא זוכים לשמש בתפקידים בכירים ,מלבד העובדה כי מספרם מצומצם. הרושם הקיים הוא כי רשות השידור מעדיפה להעסיק אנשים שנוח לה איתם מבחינה פוליטית ,והדוגמא של מראם מסארווה וסוהאד חמוד ,שנאלצו להתפטר מהנחיית התכנית "עראבסקה" ,בין היתר גם בשל טיעונים כאלה ,מחזקת רושם זה. .6צנזורה על אישים: ב 21 -אוקטובר 2001יצאה הממשלה בתרעומת נגד קול ישראל על כך שקיימה ראיון ברשת ב' עם פעיל פת"ח מהרשות הפלסטינית .עקב כך פנה השר הממונה על חוק רשות השידור ,רענן כהן ,אל יו"ר רשות השידור ,נחמן שי ויו"ר הנהלת הרדיו של קול ישראל בקריאה למנוע מתן במה למה שנקרא בפיהם "גורמים עויינים". אין זו הפעם הראשונה שרשות השידור נקראית לפעול באופן זה .בזמן אירועי אוקטובר 2000היתה הנחיה ברורה בתקשורת הישראלית שלא לראיין אישים ערביים מסוימים. אין טוב מדוגמא זו על מנת ללמד על גיוס התקשורת לקידום אינטרס ממשלתי .אך החמור מכך ,הצנזורה על הופעת או ראיון אישים היא למעשה צנזורה על מידע .לא יתכן כי התקשורת תפעל באופן לא מקצועי ותסקר נושא כלשהו מצד אחד בלבד .כמו כן מדובר בפגיעה חמורה ש זכות הציבור לדעת וכל שכן גם בחופש הביטוי .תקשורת הפועלת בשעת משבר ככלי לצורכי קידום עמדות השלטון מתאימה יותר לפעול במשטרים פאשיסטיים ואין לה מקום במדינה הקוראת לעצמה דמוקרטית. מבחנו של חופש הביטוי הוא בעיתות משבר ולא בעת שלום ,וכאן מקומה של התקשורת לעמוד בתפקיד זה מתוקף מוסרי וערכי ומתקוף מקצועי .דווקא בעיתות משבר נבחנת מידת יכולתה לעמוד בייצוג כל הזרמים במדינה.
12
ג .הערוץ הלוויני המתוכנן לפעול -האם יהווה מענה לתיקון המעוות? .1אופי הערוץ -ערוץ תעמולתי ולא שידור ציבורי: במכתב ששלח השר הממונה על חוק רשות השידור ,רענן כהן ליו"ר רשות השידור ,נחמן שי ביולי 2001 ,מציין השר כי בישיבה שקיים עם נציגי הרשות ציינו הנוכחים את "החשיבות של הקמת ערוץ לוויני לשידורי הטלויזיה הישראלית בערבית נוכח המבול התקשורתי והתעמולה האנטי-ישראלית ."..השר בדבריו אלו ,מאשר למשעה כי מטרת הערוץ הלוויני בערבית יפעל במטרה הסברתית-תעמולתית .בראיון לעיתון "הארץ" מאותם ימים מצוטט השר בדבריו אלה" :מטרת הערוץ היא לתת תשובה לכ 100 -ערוצי שידור בערבית ,שמציגים את הסכסוך הערבי-ישראלי לפני הציבור הערבי בצורה חד-צדדית ומעוותת". זוהי עד ראיה לאופי התעמולתי של הערוץ. במצב דברים זה ,נשאלת השאלה ,על איזה צרכים של הצופה הערבי בא ערוץ זה לענות? על איזה אחד מהיעדים שעל שידור ציבורי לעמוד בהם עונה סוג של ערוץ מעין זה? עובדה זו לא נעלמה בעיניהם של חברי מליאת רשות השידור או חברי הועד המנהל .בדבריו של חבר הועד המנהל ,ד"ר אילן אסיה באחת הישיבות הוא אומר" :אני לא ארצה שמהאגרה שלי יהיה ערוץ בעברית ,שייועד לתעמולה או למאבקים נגד עמי האזור ,אלא אני ארצה ,כמי שמשלם אגרה ,שהערוץ הזה ידאג לעניינים שמעניינים אותי .אותו דבר לגבי הערבים ,זה לא הפקר!" ועוד הוא אומר" :לא יעלה על הדעת שמשלמי האגרה יממנו את כל הפנטזיות של הממשלה הזאת". אמנם מספר חברי ועד התעקשו כי הערוץ ייפעל באופן שיענה בראש ובראשונה על צרכי האוכלוסיה ההערבית בישראל ,אך אין בכך כדי לקבל את התכניות העיקריות שייעדו לו בתור היותו ערוץ תעמולתי. על כל פנים ,הנושא אושר ,ובהחלטת הועד מאותו יום ,לא נאמר דבר על צעד ממשי להדיפת הרעיון ההסברתי. .2פרופגנדה – במקום הגעה להבנה ושלום! הציבור הערבי במדינת ישראל מהווה מיעוט לאומי וטיב יחסיו עם המדינה עומדת על מידת הכרתה בו כמיעוט לאומי -דבר שאינו קיים בפועל .מצב זה יצר מציאות בו המיעוט הערבי-פלסטיני במדינת ישראל אינו שותף להחלטות במכלול התחומים ,בכללם התחום המדיני .בכל הקשור לסכסוך הערבי-ישראלי ולבעיה הפלסטינית ,עמדת המיעוט הערבי-פלסטיני בתוך מדינת ישראל אינה נכללת בעמדת הממשל הישראלי .יוצא מזה ,כי כל עמדה מדינית ישראלית הנוגעת לסכסוך הערבי-ישראלי אינה מייצגת את הציבור הערבי במדינה.
13
הפרופגנדה לשמה היא דבר בלתי-מתקבל .אך גם אם ננסה לבחון את הנושא מזוית ראותם של מצדדיה, אשר לתפיסתם צו השעה מחייב מסע הסברתי-תעמולתי כלפי חוץ וכלפי פנים ,הרי הקמת ערוץ ציבורי לוויני בערבית אינה עולה בקנה אחד עם תפקידיו ומטרותיו של השידור הציבורי .זהו אקט אנטי דמוקרטי ואנטי ליברלי .הרי בשיח הציבורי נוהגים להפנות אישומים נגד ערוצי הלווין הערביים על פעילותן כערוצי פרופוגנדה –במצב הדברים האמור ,יש להפנות אצבע מאשימה כלפי השידור הציבורי בישראל, ותו לא! הרעיון להקים ערוץ שידורים בערבית במסווה של ערוץ ציבורי למען המגזר הערבי מהווה חטא מוסרי של הרשות הציבורית כלפי אזרחיה הערבים .אותה רשות ,הלוא היא רשות השידור ,מכה על חטא כשהיא מחייבת את הציבור הערבי להיות שותף למימון אגרת תשדירי הערוץ האמור ,מתוקף היותו ערוץ ציבורי.
.3הערוץ החדש -כרוניקה של התעלמות מצרכיו של המיעוט הערבי: גם לוח התשדירים המוצע מעיד על המשכיות המצב הקיים ,על כל הגרעונות שציינו קודם .בהצעה שהגיש מר אורי פורת ,מנכ"ל רשות השידור לשעבר ,מספר ימים לפני פרישתו מהתפקיד ,לחברי מליאת רשות השידור ב 19 -יולי 2001נמצא כי השידורים הקיימים בערוץ 1בערבית יועברו למעשה לערוץ החדש .השינוי העיקרי ייעשה בהרחבת תכנית אקוטאליה יומית .הצעה זו מעידה על העדר כוונות לשינוי מהותי בתכנים שישודרו ,ולא ניתן אלא לומר כי ערוץ זה לא יהיה אחרת מאשר הרחבת המתקונת בערוץ הקיים ,אשר מהווה בעיה בפני עצמה. גם סוגית הרכב צוות ההקמה וצוות היגוי לערוץ החדש מחזקים טענה זו .צוות ההיגוי של הקמת הערוץ, שאושר בישיבה של נציגי רשות השידור עם השר רענן כהן ביולי 2001מורכב למעשה מחברי מליאת רשות השידור והוועד המנהל וממנהל הטלויזיה בערבית הנוכחי .אותו הרכב פרסונאלי מעיד על המשכיות המדיניות הקיימת ברשות השידור ואשר אחראית לניוון המערכתי ברשות. צוות ההקמה הורכב אף הוא משני אנשי רשות -שאגב הינם יהודים ,ורק בעקבות ביקורות הוחלט לצרף עוד שני חברים ערבים.
.4הליך אישור ערוץ הפרופוגנדה נעשה באופן חפוז וכמעט ללא פרסום ציבורי: תחילת הדיונים בדבר הקמת ערוץ לוויני בערבית החלו בסוף יוני .2001מאז ועד היום עבר הנושא כברת דרך קצרה אך מהפכנית ,שלא כדרכם של נושאי ציבור -הרעיון אושר במליאת רשות השידור ואף אושר לצורך כך תקציב ממשלתי בסך 5מליון שקלים שימומנו על ידי משרד הממשלה ,משרד החוץ ,האוצר והבטחון באופן שווה .רשות השידור מצידה קיבלה אישור תקציבי של 20מליון שקלים .עוד אושר הרכב צוות ההיגוי וצוות ההקמה ,שעליו הוטל להגיש הצעה קונקרטית להפעלת הערוץ עד פברואר .2002 14
לאורך כל התקופה האמורה ,לא פרסמה רשות השידור ,כיאה לרשות ציבורית ,כל הודעה לציבור לצורך קבלת חוות דעת או השגות בנושא .אפשר לומר כי נעשתה כוונה להאפיל על הנושא ולפעול ב"פרופיל נמוך" ובכך להימנע מעימותים והתנגדות כלשהי. חברי מליאה רשות השידור התריעו בפני הממונים בדבר אופן קבלת ההחלטות בנושא .הרעיון להקמת הערוץ גובש על לפרטיו בישיבות שהתקיימו בין נציגי הרשות לנציגי הממשלה ורק בהליך אחרון הוא הובא לדיון בפני המליאה. ההליך הזה מלמד על ליקוי חמור נוסף בתפקודה של רשות השידור ,שלא פתחה את הנושא לדיון ציבורי, והרי תפקידו של ערוץ ציבורי לתת פתח לשמיעת עמדות הציבור בכל ההחלטות והתכניות שבהן היא דנה
.5ערוץ לווייני – הוצאת הערבים ממעגל התשדורת הציבורית: גם אם ננסה לבחון את הנושא מבלי להתייחס לבעיה הבסיסית של הפרופוגנדה ,שמבחנה זו חורצת את דינו השלילי של הערוץ ,הרי קיימת בעיה נוספת .הערוץ הלווייני מטבעו לא יופיע על מקלט הטלויזיה של כל בתי ישראל ,בתוכם הצופים הערבים .עובדה זו חמורה לנוכח העובדה כי על פי התכנון ,השידורים בערבית הנוכחיים בערוץ 1יועברו לערוץ הלווייני ,וכך יתרוקן הערוץ הממלכתי משידורים בשפה הערבית. כך יווצר מצב ,כי בתים רבים לא יזכו לצפות בשידורים מקומיים בערבית ,והמדובר לא רק בצופים ערביים ,אלא גם צופים יהודים ואחרים שיכולים לגלות עיניין .עובדה זו לבטח אינה עונה "לקידום ההבנה והשלום עם המדינות השכנות" ,כפי שהדברים מתחייבים מחוק רשות השידור. כאן המקום לציין כי תפקידו של ערוץ ציבורי הוא להיות למעשה ערוץ אזרחי .הוצאת השידורים בערבית מהערוץ הממלכתי מעידה למעשה על הפיכתו לערוץ ייחודי לרוב הלאומי במדינה כשבמקביל הוצאת יצוגיות הערבים ממנו מהווה למעשה דה-לגיטימציה של קבוצה לאומית זו. .6מה הם למעשה השיקולים האמיתיים של בעלי ההחלטה? לאור כל האמור ,לא ניתן אלא לומר כי השיקולים אשר הנחו את בעלי ההחלטה הם הרצון להיפטר משעות השידור המועטות בערבית ,וכך לאפשר לערוץ הראשון מרחב ותחרוץ יותר נוחה עם ערוצים מסחריים ,בראשם הערוץ השני )למרות שאל לו לערוץ ציבורי לפעול מתוך שיקולים אלה( .כמו כן, התקציב שהוקצה כביכול להקמת ערוץ לוויני בערבית מנוצל לצרכים תעמולתיים ,תוך ניצול העובדה כי האזרח הערבי ישלם על כך. 15
יש מקום להתריע בפני התופעה של פוליטיזצית הליכים הנוגעים לטובת הציבור ,היינו :הכנסת שיקולים פוליטיים בפעילותם של גופים ציבוריים ,לצורך גיוסם לקידום האז'נדה הביטחונית של המדינה.
העובדה כי האזרח הערבי-פלסטיני יחוייב לממן את תעמולת הממשלה ,המתקיימת נגדו ונגד עמו ,מהווה למעשה דוגמא בוטה לשעבודו של מיעוט לאומי!!
הערוץ הלווייני בשפה הערבית יהווה למעשה המשך המתכונת הקיימת הלקויה של השידורים הממלכתיים בערבית.
16
ד .השלכות הערוץ הלוויני -ממלכתי בערבית: מלבד בעודה כי הערוץ הלוויני הפרופגנדי-הסברתי מוקם ככלי לקידום אינטרס פוליטי-בטחוני ,קיימות השלכות נוספות חמורות אף יותר להפעלתו של ערוץ מסוג זה: .1טרפוד הקמת ערוץ מסחרי בערבית: שר התקשורת ראובן ריבלין הגיש הצעה לממן באופן חלקי את הערוץ הלווייני בערבית באמצעות פרסומות .הצעה זו עומדת בניגוד להחלטת ממשלה על פרסום מכרזים ל 5 -ערוצים יעודיים ,בינהם ערוץ ערבי ,שימומנו מפרסומות .ברור הוא ,כי מתן היתר לערוץ ממלכתי-ערבי לשדר מפרסומות עלולה להכשיל את הכוונה להקמת ערוץ מסחרי ערבי .עדות לכך הם דבריו של מנכ"ל המועצה לשידורי כבלים ולווין ,יורם מוקדי ,בראיון שהעניק לעיתון "גלובס" בסוף אוגוסט השנה ,בהם אמר כי אם יהיה ערוץ ערבי שימומן מפרסומות ,המועצה תשקול אם לפרסם את המכרז .עוד הוא אומר" :המועצה סבורה שרק ערוץ פרטי בעל שיקולים מסחריים שלא מזוהה עם המדינה יצליח בקרב ציבור דוברי הערבי .אם רק באמת תהיה החלטה כזו ,אותו ציבור ייצא נפסד". למעשה ,גם אם לא ימומן הערוץ הממלכתי בערבית מפרסומות ,הרי בעצם קיומו באופיו הנוכחי ,הרי הוא מהווה הצהרת כוונות ברורה של ממשלת ישראל באי-רצונה לקיומם של שידורים עצמאיים בערבית, שעלולים להיות נוגדים את עמדתה ,בעוד שמטרתה העכשווית היא לדאוג לפרסום ושידור עמדותיה בשפה הערבית.
.2הגדלת אי האמון עם הציבור הערבי גם אם צעד זה של הקמת הערוץ הממלכתי בערבית מוסבר על ידי האחראים כצעד שמטרתו קירוב ההבנה עם האזרחים הערבים והמרחב המזרח-תיכוני בכלל ,הרי האזרח הערבי-פלסטיני יתפוס זאת כצעד שמטרתו לחסום בפניו את החשיפה לדיעות פוליטיות אחרות המוצגות בתחנות הטלויזיה הלוויניות הערביות .מתוך כך ,הוא לא יראה בכך אלא צעד תעמולתי ,דבר שיגרום להחרפת עמדות ולחיזוק המלחמה המילולית.
הערוץ הלווייני בערבית מהווה בין היתר צעד לטירפוד הקמת ערוץ מסחרי בערבית ,שיהיה עצמאי ,ובכך לא
17
יעלה בקנה אחד עם השיקולים הפוליטיים שהובילו להקמת הערוץ הלווייני-מלכתי בערבית
סיכום: למרות הליקויים שמנינו בתשדורת הנוכחית בשפה הערבית שנעשית במסגרת הטלויזיה הישראלית ,הרי שהתשדורת הטלויזיונית הינה מצרך חשוב והכרחי למגזר הערבי במדינה .עובדה זו תהווה גורם מניע בפני האוכלוסיה הערבית והנהגתה לחפש ערוץ שיענה על צרכיו .כבר היום אנו רואים את תופעת הערוצים הפירטיים שמנסים לעמוד בדרישה ולהעביר מסרים שלא מוצאים שופר בערוצים הפורמליים. במאים ויוצרים ערבים נאלצים לחפש אפיקי הפקה במסגרתם של תחנות לוויין ממדינות ערב .תופעה זו מקבלת גיבוי מלא של ההנהגה הערבית והיא זוכה לאחוזי צפיה מרשימים בקרב האוכלוסיה ה ערבית. עובדה זו מלמדת על הצורך ההכרחי בהקמת ערוץ בשפה הערבית ,מסחרי ובלתי-תלוי .המציאות הקיימת בישראל מראה כי לא ניתן לקיים שידור ציבורי בפועל למיעוט הלאומי הערבי בישראל. ואכן ,ב 17.7.1998 -החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת לאשר מימון שישה ערוצים יעודיים באמצעות שידור פרסומת ,בינהם ערוץ בשפה הערבית .אולם ,נכון להיום ,לא הוצא עדיין מכרז לערוץ ,למרות ההבטחות הרבות וההתחייבות על פי חוק ,להוציאו לפני חודשים רבים .הקמת ערוץ לווייני-ממלכתי תהווה עוד מכשול להקמת הערוץ המסחרי. מן הראוי כי ממשלת ישראל ,מליאת רשות השידור וכל מקבלי ההחלטות הנוגעים לעיניין ידונו בנושא מחדש ,תוך שיתוף הציבור הערבי ושמיעת דעתו בנדון.
18