106 איחוד בחידוד - וישב

‫לע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה‬

‫גליון‬ ‫פרשת וישב ‪ -‬חנוכה תש"ע ק"ו‬

‫שנה‬ ‫רביעית‬

‫לעוסקי תורתך‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬

‫‪ÈÙÏ ,‰ÎÂÁ· ‰È·‚ ÏÂÎ‡Ï ˘È˘ ÌȯÓ‡ ˘È" ,('· Ú"¯˙ Á"¯Â‡) ‡"Ó¯‰ ·˙Î‬‬ ‫˘‪."·È‡‰ ˙‡ ˙È„Â‰È ‰ÏÈ·‰˘ ,·ÏÁ· ‰˘Ú Ò‰‬‬ ‫‪ ¯Â˜Ó‬דברי הרמ"א הם מה'כל בו' )סי' מ"ד ג' ג'(‪ ,‬שכתב את הנס שאירע‪" ,‬ויש‬ ‫מפרשים‪ ,‬שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא‪ ,‬ושמה יהודית‪ ,‬כמו‬ ‫שמפורש באגדה‪ ,‬בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד‪ ,‬ואמר‬ ‫המלך יון שתשכב עמו‪ ,‬והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב‬ ‫וישתכר וישכב וירדם‪ ,‬ויהי לה כן‪ ,‬וישכב וירדם‪ ,‬ותקח חרבו וחתכה ראשו‬ ‫ותביאהו לירושלים‪ ,‬וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו‪ ,‬ועל כן נהגו לעשות‬ ‫תבשיל של גבינה בחנוכה"‪ ,‬וכעי"ז )בקיצור(‪ ,‬בר"ן שבת י' א'‪.‬‬ ‫‪ ‰¯Â‡ÎÏ‬מנהגינו זה צ"ב‪ ,‬שהרי עיקר הנס היה בשכרותו ושנתו של הצורר‬ ‫שבאה משתיית היין‪ ,‬וכל הגבינה היה רק כ'הכשר מצוה'‪ ,‬כדי שיצמא וישתה‬ ‫יין‪ ,‬א"כ היה מקום לנהוג לשתות יין בכל שמונת ימי החנוכה‪.‬‬ ‫·‪ ˙˘¯Ù‬משפטים )שמות כ"א ה' – ו'( כותבת התורה את דינו של עבד עברי‪,‬‬ ‫שבתום שש שנות העבדות אומר "אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא‬ ‫אצא חפשי"‪ ,‬שדינו הוא ברציעה‪ ,‬וביארו חז"ל )מכילתא דר"י‪ ,‬משפטים שם‪,‬‬ ‫וע"ע קידושין כ"ב ב' ועוד(‪ ,‬מהו הטעם לרציעת האוזן‪" ,‬אזן ששמעה לא‬ ‫תגנוב‪ ,‬והלך וגנב‪ ,‬היא תרצע מכל אבריו"‪ .‬ולכאורה צ"ב‪ ,‬מדוע ממתינים עם‬ ‫הרציעה עד לשעה זו‪ ,‬שהעבד אינו רוצה לצאת בסוף שש שנים‪ ,‬הרי על ה'לא‬ ‫תגנוב' הוא עבר מיד בשעת הגניבה‪ ,‬א"כ‪ ,‬לפי סברה זו‪ ,‬לכאורה היה מקום‬ ‫לרצוע את הגנב מיד כשנתפס בגניבתו‪.‬‬ ‫·‪) ‰ËÂÒ‬ג' א'( איתא‪ ,‬ש"אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"‪,‬‬ ‫ולפי דברי חז"ל אלו צ"ב מדוע מענישים את החוטא על חטאו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫בבחינת שוטה הפטור מכל חיובים ועונשים‪ ,‬והדבר דומה לאדם מהלך‬ ‫בדרכו‪ ,‬ובאה רוח שאינה מצויה והטילתו לבור‪ ,‬שדבר ברור הוא שאי אפשר‬ ‫להאשימו בנפילתו זו‪.‬‬ ‫‡‪ ‡Ï‬מבאר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל‪ ,‬ביסודו הידוע 'סחור סחור‬ ‫אמרינן לנזירא' )שיחות מוסר מאמר ו' תשל"א(‪ ,‬שאין הכי נמי‪ ,‬החוטא הוא‬ ‫אנוס ואין מענישים אותו על החטא שנכשל בו‪ ,‬אלא ]עיקר[ העונש הוא‬ ‫על שהביא את עצמו למצב של אפשרות נפילה‪ .‬אילו האדם היה מתרחק‬ ‫משפת הבור‪ ,‬הרי כל רוחות שבעולם אינם יכולים להפילו לתוכו‪ ,‬ואם הוא‬ ‫נפל‪ ,‬אפילו מרוח שאינה מצויה‪ ,‬אות וסימן הוא שלא נתרחק מספיק‪ ,‬ועל‬ ‫כך מענישים אותו‪ ,‬וזהו שאמרו חז"ל )שם(‪" ,‬כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר‬ ‫עצמו מן היין"‪ ,‬שהעבודה אינה ב'תחום העבירה' אלא הרחק ממנה‪ ,‬בשדה‬ ‫ההיתר הגמור‪ ,‬כדי שלא יבוא חלילה לידי עבירה ‪.‬‬ ‫‪ Ù"ÚÂ‬הדברים ביאר תלמידו‪ ,‬הגאון ר' משה אליעזר רבינוביץ שליט"א‪ ,‬מנהל‬ ‫רוחני בישיבת 'קרן התורה'‪ ,‬ורב קהילת 'תפארת שמעון' ליקווד יצ"ו‪ ,‬את‬ ‫מצות הרציעה דוקא לאחר סיום שש שנות העבדות‪ ,‬שהרי אותו אחד שנמכר‬ ‫לעבד‪ ,‬מצבו הקודם היה גרוע ועלוב‪ ,‬אדם קשה יום שהגיע עד למצב של‬ ‫גניבה‪ ,‬ותפסוהו בגניבתו ומוכרים אותו‪ .‬וכידוע‪ ,‬מי הוא זה שיקנה עבד‪,‬‬ ‫שהוא כקונה אדון לעצמו‪ ,‬רק אדם עשיר שרוצה ל'שקם' את אותו מסכן‪,‬‬ ‫ואותו עשיר‪ ,‬במשך שש שנים דואג לכל צורכי העבד‪ ,‬ואפילו משיאו אשה‪.‬‬ ‫והנה שש השנים הטובות באו אל סיומם‪ ,‬כעת עומד העבד לקבל את 'הענקה'‬ ‫ויצא לחרות להסתדר לבד‪ ,‬הרי הוא דבר פשוט שהעבד יאמר 'אהבתי את‬ ‫אדני את אשתי ואת בני'‪ ,‬אלא הביאור הוא שכעת מענישים אותו על שהביא‬ ‫את עצמו למצב הגרוע להיות עבד‪ ,‬הוא נענש על שהכניס את עצמו לנסיון‬ ‫הגניבה‪ ,‬שהביאתו לידי מצב זה של עבדות‪.‬‬ ‫‪ ‰ÊÂ‬כוונת הגרח"ש בדבריו על 'הרואה סוטה בקלקולה'‪ ,‬שאכן מי שראה‬ ‫סוטה בקלקולה‪ ,‬התוצאה מהעבירה נחרטה בליבו עד כדי שלא יכול לבוא‬ ‫שוב לידי עבירה‪ ,‬אבל בכל זאת‪ ,‬יש אפשרות אחת להכשל‪ ,‬והיא‪ ,‬בשעה‬ ‫שאדם שותה יין‪ ,‬ש'פחד קשה יין מפיגו'‪ ,‬אין לו שליטה על מעשיו‪ ,‬הוא יכול‬ ‫להכשל חלילה‪ ,‬למרות שליבו בידו וברשותו‪ ,‬כי בשעת שכרות‪ ,‬אין לו כלל‬ ‫שליטה על עצמו‪ ,‬לכך‪ ,‬בכדי להשמר ולהנצל שלא יגיע למצבה של הסוטה‪,‬‬ ‫יזיר עצמו מן היין‪.‬‬ ‫‪ ÈÙÏ‬שנות דור‪ ,‬כל החיילים שיצאו למלחמה היו 'גבורי חיל'‪ ,‬מי שלא היה‬ ‫לו כח היה רק מהעוזרים‪ ,‬והגבור העולה על כולנה‪ ,‬היה המפקד הצבאי‪,‬‬ ‫המצביא והגנרל‪ ,‬אלו שעברו מלחמות רבות‪ ,‬קרבות עקובים מדם‪ ,‬ואזרו‬ ‫כגבר חלציהם ונצחו‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬יהודית באה לצורר ורצתה להורגו‪ ,‬אילו היא היתה מציעה לו לשתות‬ ‫'יין ישן ומשובח מירושלים'‪ ,‬לא רק שלא היה שומע לה‪ ,‬שהרי בשעת מלחמה‬ ‫אסור לחיילים‪ ,‬וכ"ש למפקדים‪ ,‬לשתות יין‪ ,‬אלא יתכן ואף היה מתחיל‬ ‫לחשוש שמא היא רוצה לעשות לו דבר‪ ,‬לפיכך באה אליו יהודית בחכמה‪,‬‬ ‫היא הביאה לו לאכול גבינה מיוחדת ומלוחה‪ ,‬ויחד עם זאת דאגה שלא יהיה‬ ‫מים לשתיה באוהל‪ ,‬ולאחר שאכל מעט מהגבינה וביקש לשתות‪ ,‬אמרה לו‬ ‫שאין לה מים אלא יין‪ ,‬אך יין לא מומלץ לו לשתות‪ ,‬שהרי אין שותים יין‬ ‫במלחמה‪ ,‬וכיון שלא היה לו מה לשתות‪ ,‬דרך 'בעלי התאווה' שאוכלים מנה‬ ‫נוספת‪ ,‬וכך אכל הצורר עוד ועוד מהגבינה שהביאה לפניו‪ ,‬ולאחר שאכל כל‬ ‫הגבינה‪ ,‬צמא עד מאוד‪ ,‬עד שהיה מוכרח לשתות את היין‪ ,‬ובזה היתה מפלתו‪,‬‬ ‫שלאחר שהשתכר ונרדם‪ ,‬חתכה ראשו והצילה את ישראל‪.‬‬ ‫‪ ,‡ˆÓ‬שעיקר הנס היה באכילת הגבינה שהצורר אכל‪ ,‬ולכך קבעו לנו רבותינו‬ ‫מנהג באכילת גבינה בחנוכה‪ ,‬ולא בשתיית יין‪.‬‬

‫מענינא‬ ‫דירחא‬

‫בערש״ק הבעל״ט‪,‬‬ ‫׳פרשת מקץ – חנוכה׳‪,‬‬ ‫‪.ÔÂÈÏ‚‰ ÚÈÙÂÈ ‡Ï‬‬ ‫הגליון הבא יופיע אי״ה‬ ‫בערש״ק פרשת ויגש‪.‬‬

‫מענינא‬ ‫דירחא ומועדא‬ ‫‪˙·Ë ˘„ÂÁ „ÏÂÓ‬‬ ‫‪È˘ÈÓÁ ÏÈÏ‬‬ ‫·˘‪12:59.10 ‰Ú‬‬ ‫נחלקו הפוסקים אם מעלת‬ ‫'תדיר עדיף'‪ ,‬עולה על מעלת 'אין‬ ‫מעבירין על המצוות' )עי' השיטות‬ ‫בברכ"י או"ח סי' ק"מ סק"א(‪.‬‬ ‫‪˙ÂÚ‚Â‰ ˙ÂÎω‰Ó ,‰Îω ‰ÊȇÓ‬‬ ‫‪‰¯Â‡ÎÏ Ô˙È ,'˙·Ë ˘„Á ˘‡¯'Ï‬‬ ‫‪.‰Ê Ô„· ÚȯΉÏ‬‬

‫באחד מבתי הכנסת שבעיר‪ ,‬נהוג מקדמת‬ ‫דנא‪ ,‬שהגבאי מכבד ב'הדלקת נרות חנוכה'‪,‬‬ ‫בכל יום מתפלל אחר‪ ,‬מאותם אלו שהקדימו‬ ‫לבוא לבית הכנסת‪ ,‬להיות מה'עשרה‬ ‫ראשונים'‪ ,‬ובאחת הימים כיבד הגבאי את‬ ‫ראובן בהדלקה‪.‬‬ ‫שמעון פנה אל ידידו לוי ושאלו‪ ,‬היאך כיבד‬ ‫הגבאי את ראובן ב'כיבוד' חשוב זה‪ ,‬למרות‬ ‫שראובן פנה לאחרונה ל'ערכאות' בלא היתר‬ ‫מבית דין‪ ,‬הרי לא יתכן שנרות חנוכה של‬ ‫נצחון חשמונאים על היונים‪ ,‬שבגזירותיהם‬ ‫ביקשו בין היתר לקעקע משפטי ישראל‪,‬‬ ‫ברצונם שידונו בדיני עכו"ם‪ ,‬יודלקו בבית‬ ‫הכנסת ביד ראובן‪ ,‬המרים ידו בתורת משה‪,‬‬ ‫וכפי שהגבאי מקפיד לא לכבדו לשמש‬ ‫כ'שליח ציבור'‪ ,‬כך היה עליו להמנע מלכבדו‬ ‫בהדלקה‪.‬‬ ‫לוי לא היה תמים דעים עם טענותיו של‬ ‫שמעון‪ ,‬וטענתו היא‪ ,‬שאינו רואה 'כיבוד' כה‬ ‫גדול בהדלקה‪ ,‬וכפי שלא היית בא בטענות‬ ‫אם הגבאי היה מכבדו ב'פתיחה'‪ ,‬כך גם אין‬ ‫מקום לטענה בכיבוד ההדלקה‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שהרי רבו 'עמי הארץ' שאינם יודעים‬ ‫את חומרת הדבר‪ ,‬ולכך אין סיבה למנוע‬ ‫מראובן להעלות את נרות החנוכה בציבור‪,‬‬ ‫ואולי אף אורם יאירו את לבו‪ ,‬ושב ורפא‬ ‫לו‪.‬‬ ‫השאלה היא‪ ,‬הצדק עם מי ?‬

‫נתגלתה לי השכינה אך לא בזכותי‪,‬‬ ‫ובבית האסורים הושלכתי עד מותי‪.‬‬ ‫על שם מעשי נקראתי‪,‬‬ ‫ולנכדים זכיתי ממי שגידלתי‪.‬‬ ‫את בעל הרוח הענשתי‪,‬‬ ‫למרות שאת האמת ידעתי‪.‬‬

‫רמז‪ :‬דמות הקשורה לפרשה‬ ‫תזכורת‪:‬הקשר בין הדמות לפרשה הוא בהזכרתה או ברמיזתה בפרשה או בפרש"י‬

‫ביבמות )מ"ח ב'( איתא‪" ,‬מפני‬ ‫מה גרים בזמן הזה מעונין‪ ...‬מפני‬ ‫ששהו עצמם להכנס תחת כנפי‬ ‫השכינה"‪.‬‬ ‫לפי"ז יש צורך ליישב עובדא באדם‬ ‫גדול מסוים‪.‬‬

‫התדע מיהו ?‬ ‫]ואם תדע מי התגורר בעיר שהיו מצויים‬ ‫בה גרים‪ ,‬תגלה מיהו[‪.‬‬

‫איזה 'הידור מצוה' ניתן‬ ‫לעשות באחד מימי‬ ‫החנוכה‪ ,‬בדומה להידור‬ ‫מצוה שמצינו בהל'‬ ‫עירובי תבשילין‪.‬‬

‫איתא ביבמות )צ"ז א'‪ ,‬ועוד(‪" ,‬אמר רבי יוחנן משום רשב"י‪ ,‬כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬שפתותיו דובבות בקבר"‪.‬‬ ‫‪.ÂÈ˙˘¯Ù· ‰Ê ÔÈÚ ÊÓ¯ ÔÎȉ‬‬

‫תשובה ל"מעשה רב"‬ ‫·˙˘‪˜ÈÙÒ‰Ï È„Î ,"ÌÈÒÈ‰ ÏÚ" ‰‡„‰‰ ˙ÏÙ˙ ‚Ï„Ï È‡¯ ̇ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪¯Ó‡È Î"Á‡Â ,‰˘Â„˜Ï ı"˘‰ ÚÈ‚Ó˘ ̄˜ Ôˆ¯Ï ÂȉÈÏ ÚÈ‚È˘ È"Ú ,‰˘Â„˜ ¯ÓÂÏ‬‬ ‫'‪.ÚÒÂÙ˘ ̄˜ 'ÌÈÒÈ‰ ÏÚ‬‬ ‫‡[ נראה לכאו' סברא פשוטה‪ ,‬שכיון שנקבע לאומרו בתוך התפילה‪ ,‬אין‬ ‫באמירתו אחר יהיו לרצון‪ ,‬משום אמירה בתפילה וה"ז כאומרו בנפרד‪ ,‬ולאו‬ ‫כל כמיני' לשנות ממה שקבעו מתקני התקנה‪ ,1‬והגם שאם לא אמר אין צריך‬ ‫לחזור‪ ,2‬מ"מ אין זה מבטל חשיבות אמירתו במקום שנקבע‪ ,3‬אלא שכך גם‬ ‫קבעו‪ ,‬שלא יצטרך לחזור על הזכרה זו‪ ,‬מהטעם שקבעו‪.‬‬ ‫·[ וראיתי מובא משו"ת צמח צדק הנדמ"ח‪ ,‬שער המילואים סי' י"א‪,‬‬ ‫שמדקדק ממה שמצינו לענין פטור דעוסק במצוה‪ ,‬דפרש"י בסוכה כ"ה ב'‪,‬‬ ‫דטמאי מת מצוה אע"פ שעי"ז מפסידין אכילת פסח בזמנו‪ ,‬יש להם לכתחילה‬ ‫להיכנס לפטור זה‪ ,‬וכ' רש"י "ואע"פ שטומאה זו תעכב על ידם אכילת פסחיהם‪,‬‬ ‫אלמא מצוה קלה הבאה לידך‪ ,‬אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא"‪,‬‬ ‫ומזה הוכיח שאין לדלג על הניסים בשביל קדיש וקדושה‪ ,‬ואע"פ שמדלגים‬ ‫פסד"ז בשביל תפלה בציבור‪.4‬‬ ‫ומשמע מזה‪ ,‬שדן מצד מצוה קלה מול מצוה חמורה‪ ,‬ולא מצד הסברא‬ ‫שמבטל תקנת חכמים לאומרו במקומו‪ ,‬ולכאו' לפי סברת ביטול התקנ"ח‪ ,‬י"ל‬ ‫דחלוק דין פסד"ז שהם הכנת התפילה‪ ,‬שאמנם בשביל שלא יהפך היוצרות‬ ‫צריך לאמרן כסדרן‪ ,‬אבל ביחס לצורך התפילה‪ ,‬יותר נחוץ שיהיה תפילה‬ ‫בציבור‪ ,‬וכדמבואר במ"ב סי' נ"ב סק"א‪ ,‬ועע"ש בסק"ה‪.5‬‬ ‫ועוד שבפסד"ז‪ ,‬הרי עתה כשעומד ומתפלל אם לא מדלג‪ ,‬א"כ נמצא שהוא‬ ‫עכשיו אינו עם הציבור‪ ,‬משא"כ בקדושה וחזרת הש"ץ‪ ,‬הלא עתה עדיין לא‬ ‫התחילו באמירת קדושה‪ ,‬וכשהוא עומד בתפילתו‪ ,‬מהיכי תיתי שידלג מה‬ ‫שהוא עתה צריך לומר‪ ,‬כאשר כעת אין כנגדו שום דבר‪ ,‬רק מה שיהי' אח"כ‪,‬‬ ‫ואדרבא הא י"ל אין מעבירין על המצוות‪.‬‬ ‫‚[ ולכאו' יש לדמותו למש"כ בתשו' הרדב"ז )הובא במ"ב סי' צ' סקכ"ח(‬ ‫ש"תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הציבור במנין איזה יום‬ ‫שירצה‪ ,‬יתפלל אותו יום תיכף‪ ,‬ולא יחמיץ המצוה להמתין על יוכ"פ או פורים"‪,‬‬ ‫ועי' בבאה"ט סי' צ' סקי"א‪ ,‬דבחכם צבי סי' ק"ו‪ ,‬הקשה עליו‪ ,‬ע"ש‪ ,‬ובלקט‬ ‫הקמח מבאר דעת הרדב"ז דביחיד אמרינן דשיהוי מצוה לא משהינן‪ ,‬ע"ש‪,‬‬ ‫וסברא זו י"ל גם בנדו"ד‪.‬‬ ‫„[ שו"ר בשו"ת לבושי מרדכי‪ ,‬תליתאה‪ ,‬או"ח סי' נ"ט אות ב'‪ ,‬שנשאל‬ ‫בנידו"ד‪ ,‬וכ' וז"ל‪" ,‬ולענ"ד לפמ"ש הרמב"ן במס' שבת פ' ר"א דמילה‪ ,‬הביאו‬ ‫הר"ן‪ ,‬היכא דאשתפיך חמימ' קודם מילה‪ ,‬דאז הוי סכנה‪ ,‬וע"כ צריך להרחיצו‪,‬‬ ‫ופסק הבעה"מ דלא ימול‪ ,‬כיון דצריך עי"כ לחלל שבת אחר המילה‪ ,‬ולעת‬ ‫עתה הא אינו פיקו"נ‪ ,‬והרמב"ן פליג עליו דהכל לפי שעתא‪ ,‬דעתה מצות מילה‬ ‫לפניו שדוחה שבת‪ ,‬ולאחר המילה פיקו"נ דנמי דוחה‪ ,‬ואין לנו רק מה שהוא‬ ‫בשעתו‪.‬‬ ‫וא"כ ה"נ לפניו תיקון חכמים לאמור על הנסים‪ ,‬ומה שע"י כן לא יכול לומר‬ ‫קדושה‪ ,‬זה אינו בשעתו‪ ,‬וכשיאמר הש"ץ קדושה‪ ,‬דאינו רשאי להפסיק‪ ,‬פטור‬ ‫מדברי חכמים‪ ,‬אי"צ לחוש קודם לכן‪ ,‬מטעם סברת הרמב"ן הנ"ל"‪ ,‬ומסיים‬ ‫שכ"כ גם בשו"ת פרי השדה ח"ג סי' ק"ט‪ ,‬ולכאו' יש לתלות זה בפלוגתת‬ ‫הרדב"ז והח"צ הנ"ל‪ ,‬וי"ל‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ [‰‬ובביאור הלכה בסי' ק"ט‪ ,‬כתב "נתספקתי אם מדרך טבעו להאריך‬ ‫בתפלה‪ ,‬ואינו יכול לסיים עד קדושה‪ ,‬אם מותר להתחיל‪ ,‬ומכאן ]מהשו"ע שם‬ ‫שבנכנס ומצא צבור מתפללין‪ ,‬אז דינו ש"רק אם יכול להתחיל ולגמור קודם‬ ‫שיגיע ש"ץ לקדושה או לקדיש יתפלל"[ אין ראי' לאיסור‪ ,‬דאפשר דזה לאו‬ ‫תפלת צבור גמורה מקרי‪ ,‬מאחר שלא התחיל עמהן בשוה‪ ,‬וכמ"ש הפמ"ג‪ ,‬אבל‬ ‫אם מתחיל בשוה‪ ,‬אפשר כיון דעתה חל עליו החיוב להתפלל בצבור‪ ,‬וחיוב‬ ‫עניית הקדושה לע"ע אין עליו‪ ,‬אין לו לחוש כלל למה שאח"כ לא יהי' יכול‬ ‫לקיים מצוה דעדיפא מזה‪ ,‬וגם דאז יהי' אנוס ופטור מלענות‪ ...‬וצריך לעיין בדין‬ ‫כללי אין מעבירין על המצות"‪.‬‬

‫‪ .1‬בשבת כ"א ב' "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה"‪,‬‬ ‫פרש"י "לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה"‪ ,‬ושם כ"ד א' "מה תפלה‬ ‫בהודאה‪ ,‬אף ברהמ"ז בהודאה"‪ ,‬פרש"י "דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה‬ ‫להודאה נתקנה"‪.‬‬ ‫וצ"ע מי תיקן לומר 'על הנסים'‪ ,‬וברוקח )סידור התפלה‪ ,‬ח"ב עמ' תשט"ו(‪,‬‬ ‫מבואר שחיברו יוחנן כה"ג ]ותיבותיו קכ"ה כמנין 'כהנים'‪ ,‬ע"ש[‪ ,‬ובס' אלף‬ ‫כתב )ב' תשנ"ו(‪ ,‬דבפיוט 'מעוז צור' ‪' -‬בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים'‪,‬‬ ‫רמוז שסנהדרין של חשמונאי תיקנו ההלל וברכת ההודאה )עי' יומא כ"ו א'‪,‬‬ ‫ומדרש אבא גוריון אסתר פ"א(‪.‬‬ ‫אמנם צ"ע שבמגלת בני חשמונאי לא נזכר ענין ההודאה‪ ,‬גם בלשון הרמב"ם‬ ‫פ"ג דחנוכה ה"ג‪ ,‬יש לדקדק‪ ,‬שלא נתקן באותו זמן אמירת על הניסים‪ ,‬שכתב‬ ‫שם "ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור‪ ,‬שיהיו שמונת ימים האלו‬ ‫שתחלתן כ"ה בכסלו‪ ,‬ימי שמחה והלל"‪ ,‬ורק בפ"ד הי"ב‪ ,‬כתב "מצות נר חנוכה‬ ‫מצוה חביבה היא עד מאד‪ ,‬וצריך אדם להזהר בשבח הא‪-‬ל ‪ ‰È„‰Â‬לו על‬ ‫הנסים שעשה לנו"‪ ,‬ומשמע דס"ל דאין תקנה זו לאומרה בתפילת ההודאה‪,‬‬ ‫מחכמים שבאותו הדור‪ ,‬רק בדורות שאח"כ תיקנו‪ ,‬וגם שם לא הזכיר להדיא‬ ‫הזכרת על הנסים בתפלה ובברהמ"ז‪ ,‬ושו"ר דכבר נתעורר בזה בקונטרס חנוכה‬ ‫ומגילה סי' ז'‪.‬‬ ‫)ואמנם גם בהל' מגילה לא נזכר ברמב"ם כלל ענין אמירת על הנסים בתפלה‪,‬‬ ‫ומסתמא נשען ע"ז שכבר הזכירו בפ"ב מתפלה הי"ג‪ ,‬ופ"ב מברכות ה"ו והי"ג‪,‬‬ ‫ובסו"ס אהבה‪ ,‬ב'סדר תפלות כל השנה'‪ ,‬ואכן הל' פורים ברמב"ם נקראים‬ ‫בשם הל' מגילה‪ ,‬שהוא מענין הנזכר במס' מגילה‪ ,‬ושם לא נזכר על הנסים כלל‬ ‫]ועי' מגילה ד' א' תוד"ה פסק[‪ ,‬ועדיין צ"ע(‪.‬‬ ‫אכן במגלת תענית פ"ט איתא "ומה ראו לגמור בהם את ההלל‪ ,‬אלא שכל‬ ‫תשועה ותשועה שהקב"ה עושה להם לישראל‪ ,‬היו מקדימין לפניו בהלל‬ ‫בשירה ובשבח ובהודאה" ]ובביאור 'אשל אברהם' כתב "בשבח‪ ,‬ברכת מהולל‬ ‫בתשבחות‪ ,‬ובהודאה‪ ,‬על הנסים דתפלה"[‪ ,‬ומבואר הוא דבמגלת תענית כבר‬ ‫נזכר ענין הודאה בחנוכה )ודלא כמש"כ בממלכת כהנים הנדמ"ח עמ' קי"ט(‪,‬‬ ‫וע"ע בתוספתא דברכות פ"ג הי"ד‪ ,‬וראה באריכות בדברות משה‪ ,‬שבת‪ ,‬סי'‬ ‫כ"ו הערה ל"א‪.‬‬ ‫‪ .2‬ועשו"ת פאת שדך או"ח ח"ב סוס"י קל"ח‪.‬‬ ‫‪ .3‬ומש"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ח או"ח סי' י' בענין זה‪ ,‬צ"ב‪ ,‬ועי' היטב בלח"מ‬ ‫פ"ב מברכות ה"ו‪ ,‬והי"ג‪,‬וראה שפת אמת שבת כ"ד א'‪ ,‬בתוד"ה מהו‪.‬‬ ‫‪ .4‬וראה בתפלת דוד להאדר"ת )עמ' ל"א( לענין לשנות מ'שים שלום' ל'שלום‬ ‫רב' כדי לא להפסיד קדושה‪ ,‬ויש לחלק‪ ,‬ואכ"מ‪.‬‬ ‫‪ .5‬ועע"ש בסק"ו‪ ,‬בשם המשכנות יעקב או"ח סי' ס"ז‪ ,‬דברכת ברוך שאמר‬ ‫וישתבח‪ ,‬תקנה קדומה היא מימי התנאים‪ ,‬וע"כ מוטב להתפלל ביחידות‪,‬‬ ‫משידלג לגמרי ברוך שאמר וישתבח‪ ,‬אמנם יעו"ש במ"ב בסק"ח‪ ,‬דהא דא"א‬ ‫לומר פסד"ז עם ברכות אחר התפילה‪ ,‬הוא משום דלרוב הפוסקים לא נתקנו‬ ‫כ"א קודם התפילה‪ ,‬משמע דאל"כ‪ ,‬הי' צריך להשהות הפסד"ז וב"ש וישתבח‬ ‫עד לאחר שמונ"ע‪ ,‬וא"כ הכל תלוי אם תקנ"ח לאומרו במקום מסוים‪ ,‬ובנידו"ד‬ ‫לענין על הניסים‪ ,‬זהו מקומו אשר נתקן לו‪ .‬רק קצת יש לחלק‪ ,‬דהתם נמצא‬ ‫שבטל לגמרי‪ ,‬משא"כ כאן‪.‬‬ ‫‪ .6‬ועי' בביאוה"ל סי' רס"ח ס"ז‪ ,‬ד"ה ומעומד‪ ,‬דכיון שלכתחילה י"ל ויכולו‬ ‫בתפלת ליל ש"ק בעשרה‪" ,‬מטעם זה המתפלל בלחש ימהר לסיים תפלתו‪ ,‬כדי‬ ‫שיאמר ויכולו עם הקהל"‪ ,‬ועי' בחזו"א או"ח סי' ל"ח‪ ,‬שכתב ע"ז‪ ,‬וז"ל‪" ,‬ומש"כ‬ ‫המ"ב למהר התפלה כדי שיאמר ויכולו עם הציבור‪ ,‬צ"ע‪ ,‬דכיון דעיקר מעלת‬ ‫ויכולו הוא יוצא בתפלה שאומר עם הציבור‪ ,‬ואינו אלא הידור בעלמא אחר‬ ‫התפלה‪ ,‬ולא הוזכר בגמ' )א‪.‬ה‪ .‬עי' שע"ת סי' תפ"ז סק"ט(‪ ,‬ומעלת המאריך‬ ‫בתפלתו נתבאר בגמ'‪ ,‬אין ראוי לקצר בשביל זה וכו'‪ ,‬ומיהו מהא דאמר שבת‬ ‫קי"ט ב' אפי' יחיד המתפלל צ"ל ויכולו‪ ,‬משמע דציבור עדיף‪ ,‬וצ"ע"‪.‬‬ ‫מבואר עכ"פ‪ ,‬דבדבר שמעלתו עדיפא‪ ,‬אע"פ שעדיין לא הגיע זמנו‪ ,‬דעת המ"ב‪,‬‬ ‫דימהר תפלתו בשביל זה‪ ,‬רק דאולי יש לחלק בין הממהר בתפלתו‪ ,‬דאע"פ‬ ‫שמפסיד מעלת המאריך בתפלתו‪ ,‬מ"מ כדאי הוא זה בשביל להרויח אמירת‬ ‫ויכולו‪ ,‬אבל לא מיירי בשינוי של השמטת הזכרות וכיו"ב‪ ,‬וגם אולי חלוק‬

‫ומשמעות לשונו‪ ,‬דיש לצדד להתיר להתפלל כן‪ ,‬אם בדיני אין מעבירין‬ ‫נקטינן דשיהוי מצוה לא משהינן‪ ,‬ואי"צ לחוש מה שאח"כ יהי' לו חיוב אחר‪,‬‬ ‫וא"כ לדברי הרדב"ז הנ"ל‪ ,‬שהמ"ב סי' צ' סקכ"ח‪ ,‬העתיקו‪ ,‬מבואר לכאו' דא"צ‪,‬‬ ‫דעתה זהו המצוה שמוטל עליו להתפלל כדרך טבעו‪ ,‬דאל"כ מחסר בכוונה‪.6‬‬

‫לעשו זכות שכבד אב ואם‪ ,‬והוא לא קיים‪ ,‬כבר עברו עשרים שנה‪ ,10‬א"נ‪11‬‬ ‫שיועיל לו זכות א"י‪ ,12‬והוא היה בחו"ל"‪.13‬‬ ‫ולכאו' חידוש הוא שהי' ירא מעשו‪ ,‬שהארץ אינה ראוי' לו‪ ,14‬כמ"ש רש"י‬

‫)בראשית ל"ו ז'( בשם מדרש אגדה‪ ,‬ע"ש‪ ,‬ועי' גם ברשב"ם שם )ל"ו ו'(‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫תשובה ל"לחכימא ברמיזא"‬

‫תשובה ל"מענינא דסדרא"‬

‫·˙˘‪¯‡Â·Ó‰ ÌÚ 'È„È„ ‡„·ÂÚ ·˘ÈÈÏ ˘È˘ Ï„‚ Ì„‡‰ ‰ÈÓ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫·¯‪.ÍÎ ÍÈÏÚ ¯Ó‡ ÈÂÏÙ ¯Ó‡‰ ÂÈȉ ÏÈί„ ,˙ÂÚ„Ó Ê"Ù¯ Ì"·Ó‬‬ ‫המדובר הוא בשמואל‪ ,‬כדאי' בע"ז )ל"ה ב' ‪ -‬ל"ו א'( "שמן ]של גויים[‪ ,‬רב‬ ‫אמר דניאל גזר עליו‪ ,‬ושמואל אמר זליפתן של כלים טמאים אוסרתן‪ ...‬א"ל‬ ‫שמואל לרב‪ ,‬בשלמא לדידי דאמינא זליפתן של כלים אסורין אסרתן‪ ,‬היינו דכי‬ ‫אתא ר"י בר שמואל בר מרתא ואמר דריש ר' שמלאי בנציבין‪ ,‬שמן‪ ,‬רבי יהודה‬ ‫ובית דינו נמנו עליו והתירוהו וכו'‪ ,‬א"ל שמלאי לודאה קא אמרת‪ ,‬שאני לודאי‬ ‫דמזלזלו ]פרש"י "מזלזלי במידי דרבנן"[‪ ,‬א"ל ]שמואל לרב[ אשלח ליה ]האם‬ ‫אשלח לר' שמלאי שכך אמרת[‪ ,‬איכסף"‪.‬‬ ‫ולכאו' זהו כמו רכילות‪ ,‬שישלח לר' שמלאי‪ ,‬שרב אמר עליו "שאני לודאי‬ ‫דמזלזלו"‪ ,‬וגם נראה שרב חרד מזה‪ ,‬דהא איכסיף‪.‬‬ ‫והנה כשנדקדק בדברי רב‪ ,‬כשהשיב לשמואל‪ ,‬אמר לו‪" ,‬שמלאי ‪ ‰‡„ÂÏ‬קא‬ ‫אמרת"‪ ,‬והרי שמואל לא כן אמר‪ ,‬אלא "„¯˘ ¯' ˘‪ ȇÏÓ‬בנציבין"‪ ,‬והשמיט רב‬ ‫תואר ר' משמו‪ ,‬וגם צירף לומר שהוא 'לודאה'‪ ,‬ובהגהות ריעב"ץ כאן‪ ,‬כתב‪,‬‬ ‫"א"ל‪ ,‬אשלח לו‪ ,‬פירוש‪ ,‬שמואל אמר לרב‪ ,‬התסכים שאשלח לו לר' שמלאי‪,‬‬ ‫ואודיענו מה שאתה חושדו בדבר שקר‪ ,‬ומוציא דבה על הלודאים שמזלזלים‬ ‫במידי דרבנן‪ ,‬איכסיף רב‪ ,‬על שמיהר להוציא דבר מפיו על ר"ש‪ ,‬דודאי בר‬ ‫סמכא הוה‪ ,‬מדהוה במנינא דבי ר"י נשיאה‪ ,‬ואע"ג דסתם לודים מזלזלי נינהו‬ ‫ודאי"‪.‬‬ ‫ולכאו' פירוש הגריעב"ץ מוסיף פליאה ותימה בסוגיא זו‪ ,‬דא"כ ח"ו נכשל‬ ‫האמורא הקדוש‪ ,‬אשר שמר דיבורו מלשוח שיחת חולין‪ ,‬ונתעטר בעשרה מילי‬ ‫דחסידותא‪ ,‬וחדא מינייהו בשמירת פיו‪ ,‬ולומר שהוציא דיבה על אמורא בר‬ ‫סמכא‪ ,‬קשה הדבר להולמו‪.‬‬ ‫אבל נראה בעזה"י פשר דבר‪ ,‬בשנקדים דברי הירושלמי פ"ה דפסחים ה"ג‪,7‬‬ ‫"ר' שמלאי אתי גבי ר' יונתן‪ ,‬א"ל‪ ,‬אלפן אגדה‪ ,‬א"ל‪ ,‬מסורת בידי מאבותי שלא‬ ‫ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה‪ ,‬ואת נהרדעי‬ ‫ודר בדרום"‪ ,‬ופי' בפני משה "ומטין הדברים כרצונם‪ ,‬ואינן מכוונין אל האמת"‪,‬‬ ‫ובקרבן העדה כתב‪" ,‬שאינן עוסקים בתורה כראוי‪ ,‬ויש לחוש שיוציאו טעמי‬ ‫המקראות לענינים זרים‪ ,‬או ילעיגו עליהן ח"ו"‪.‬‬ ‫וכנראה מזה‪ ,‬שכן גם הי' קבלת רב‪ ,‬ולכן הפליא על שמואל שהביא מר'‬ ‫שמלאי‪ ,‬מבלי להזכיר שהוא ניהו מלודאי‪ ,‬ואין להביא ממנו ראי'‪ .‬אמנם אחרי‬ ‫שהשיב לו שמואל "אשלח ליה"‪ ,‬הבין רב‪ ,‬דאם בדעתו של שמואל לשלוח לו‪,‬‬ ‫אות הוא שאדם גדול הוא‪ ,‬שודאי לא ישלח לסתם אדם‪ ,8‬וא"כ אע"פ שהוא‬ ‫מלוד‪ ,‬אינו כמותן‪ ,‬ולכך איכסיף‪ ,‬ושמואל אף הוא לזה התכוין‪ ,‬לא שח"ו ישלח‬ ‫לר' שמלאי‪ ,‬רק שאמר לו בדרך כבוד‪ ,‬שראוי הוא שישלח לו‪ ,‬ולכך אכסיף רב‪.‬‬ ‫‪ :ÊÓ¯‰Â‬ראש הישיבה שאותיות שמו כמעט במכוון כאותיות שם בן עירו‪,‬‬ ‫שאותיות שמואל ושמלאי‪ ,‬כמעט מכוונים‪ ,‬ושהי' בן עירו‪ ,‬כדאי' בפסחים ס"ב‬ ‫ב'‪ ,‬דאתא לקמיה דר' יוחנן‪ ,‬וביקשו שישנה לו‪ ,‬ואמר לו "אין שונין לא ללודים‬ ‫ולא לנהרדעים‪ ,‬וכ"ש דאת מלוד ‪ ,"‡Ú„¯‰· Í·˙ÂÓÂ‬הרי שהי' בן עירו של‬ ‫שמואל‪.9‬‬

‫·˙˘‪,'‡˜Èʉ ‡ÁÈ΢'„ ‡Îȉ„ ,('· 'Á) ÌÈÁÒÙ· ‡˙ȇ„ ‡‰· ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪.ÂÈ˙˘¯ÙÓ ÔÎ ÁÈÎÂ‰Ï Ô˙È ÔÎȉ ,'ÔȘÂÊ Ìȇ ‰ÂˆÓ ÈÁÂÏ˘' ÔȯӇ ‡Ï‬‬ ‫נראה שיש בפרשתן כמה וכמה ראיות לדבר כאשר יתבאר בע"ה‪.‬‬ ‫הנה נאמר בפרשתינו )ל"ד כ"ה(‪" ,‬ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו‬ ‫שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל‬ ‫זכר"‪ ,‬וכבר עמדו בזה רבותינו הראשונים ז"ל‪ ,‬מדוע המתינו שמעון ולוי עד‬ ‫ליום השלישי‪ ,‬ולא הרגום כבר ביום הראשון‪ ,‬ורבים מהראשונים כתבו לישב‪15‬‬ ‫שאכן אע"פ שסכנת הגוף גדולה יותר ביום הראשון והשני למילה‪ ,‬אבל חולשת‬ ‫הגוף גדולה יותר ביום השלישי מביום הראשון‪ .‬ויש שכתבו‪ ,16‬שאכן הסכנה‬ ‫גדולה יותר ביום השלישי מביום הראשון‪.‬‬ ‫ויש מהראשונים שכתבו ליישב‪ ,17‬לפי שהיו מסופקים אם להורגם‪ ,‬ונמלכו‬ ‫בדבר בב' ימים הראשונים‪ ,‬וביום השלישי גמרו בדעתם להורגם‪ ,‬וגברו עליהם‬ ‫אף שהיה כבר יום השלישי למילה‪ ,‬לפי שעדיין היו כואבים‪.‬‬ ‫והנה כענין זה כתב החת"ס בפרשתינו כאן )שם כ"ז(‪ ,18‬אלא שהוסיף לבאר‬ ‫מדוע באמת נסתפקו בדבר אם להורגם ביום הראשון והשני‪ ,‬ולמה נמלכו‬ ‫להורגם רק בשלישי‪ ,‬דזהו משום שבאמת היה מקום להסתפק דשמא גירי אמת‬ ‫הם‪ ,‬וכענין שכתב הרמב"ן בפרשתינו )לעיל י"ג(‪ ,‬דלכן הקפיד יעקב על בניו‪ ,‬לפי‬ ‫שיש מקום לחוש שבאמת נתכוונו לשמים ונתגיירו באמת‪.‬‬ ‫וא"כ יתכן שגם שמעון ולוי חששו דילמא גירי אמת הם‪ ,‬ולכל הפחות שמא‬ ‫יש מתוכם כמה שנתכוונו לשמים‪ ,‬ואולם סברו שבידם לבדוק דבר זה אם‬ ‫כוונת אנשי שכם שלימה‪ ,‬והוא דמאחר וכללא נקיט בידן ד'שלוחי מצוה אינם‬ ‫נזוקין'‪ ,‬ו'שומר מצוה לא ידע דבר רע'‪ ,‬א"כ כשיבואו להורגם‪ ,‬אם ישלטו בהם‬ ‫בקל להזיקם‪ ,‬בהכרח שזהו משום שלא היה גרותם אמת‪ ,‬כי אם ליבם שלם‪,‬‬ ‫לא יהיו נזוקין‪ ,‬ולא יוכלו בני יעקב לשלוט בהם‪.‬‬ ‫והנה הם היו כואבים ג' ימים‪ ,‬וא"כ גם כשיבואו להורגם וישלטו בהם בנקל‪,‬‬ ‫עדיין אין זה ראיה שגרותם אינה אמת‪ ,‬כיון דהיכא דשכיח הזיקא לא אמרינן‬ ‫ש'אין נזוקין'‪ ,‬וכיון שהיו כואבים כל הג' ימים‪ ,‬הרי זה בכלל 'שכיחא הזיקא'‪,‬‬ ‫אלא שבאמת זה תלוי בהשיטות הנ"ל‪ ,‬אם עיקר הסכנה ביום הראשון‪ ,‬או ביום‬ ‫השלישי‪ ,‬דלהסוברים שביום השלישי הסכנה גדולה יותר‪ ,‬א"כ באמת רק ביום‬ ‫השלישי 'שכיח הזיקא'‪ ,‬ולפי"ז באמת היו צריכים לנסות להורגם כבר ביום‬ ‫הראשון שאז לא שכיחא הזיקא‪ ,‬ולא להמתין ליום השלישי‪.‬‬ ‫אלא שסברו שמעון ולוי כהשיטות שאכן עיקר הסכנה ביום הראשון‪ ,‬וביום‬ ‫השלישי רק נחלשים יותר‪ ,‬אבל ליכא סכנה‪ ,‬וא"כ בעצם החולשה אין זה בכלל‬ ‫'שכיחא הזיקא'‪ ,‬ולכן באו להלחם בהם ביום השלישי דוקא‪ ,‬שאז מוכח שאם‬ ‫יצליחו במעשיהם סימן הוא שלא קיימו אנשי שכם מצוה כלל‪ ,‬שאם אכן היו‬ ‫גרי אמת‪ ,‬לא היו מצליחים שמעון ולוי להלחם בהם‪ ,‬כי שומר מצוה לא ידע‬ ‫דבר רע‪ ,‬ואין נזוקין‪ ,‬וז"ש הכתוב "ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים"‪ ,‬דהיינו‬ ‫שהיו רק 'כואבים'‪ ,‬דאז לא שכיח הזיקא‪ ,‬ומשום הכי "ויבאו על העיר בטח"‪,‬‬ ‫היינו שראו שאין מעכב בידם‪ ,‬וע"כ שהצליח ה' דרכם‪ ,‬וזהו בהכרח משום שלא‬ ‫היה מעשה אנשי שכם לשם מצוה כלל‪.‬‬ ‫ולכאורה היה נראה לבאר ע"פ דרכו בפשיטות‪ ,‬ובענין שלא תלוי הדבר בין‬ ‫השיטות הנ"ל‪ ,‬דבאמת י"ל שלא בחנו את בני שכם אם עשו 'לשם מצוה' או‬ ‫לאו‪ ,‬אלא שיש לדון שבני יעקב עצמם‪ ,‬הם היו כ'שלוחי מצוה'‪ ,‬והיינו משום‬ ‫שסברו שאכן בני שכם חייבי מיתה הם‪ ,‬ועליהם מוטל לקיים חובה זו‪ ,‬וכפי‬ ‫שהאריכו הראשונים לבאר בזה )עי' ברמב"ן כאן מה שהביא מהרמב"ם בזה‪,‬‬ ‫ומה שהשיג עליו(‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬לכן המתינו ליום השלישי‪ ,‬משום דממ"נ‪ ,‬דלא מבעיא להשיטות‬ ‫שסכנת המילה יותר גדולה ביום השלישי‪ ,‬א"כ אז לא שכיחא הזיקא שיחזירו‬

‫מש"כ בבאוה"ל רס"י ק"ט לענין אדם ש"מדרך ‪ ÂÚ·Ë‬להאריך"‪ ,‬דמשמע דקשה‬ ‫לו לקצר‪ ,‬ועלול להיות שיתבלבל כוונתו וכדומה‪ ,‬דאז מחסר בעצם תפלתו‬ ‫]וצריך עיון בכוונת המ"ב 'מדרך ‪ ,'ÂÚ·Ë‬אם הכוונה מחמת שהרגיל עצמו לכך‪,‬‬ ‫וההרגל שלטון הוא )אבל אין בהכרח שתתבלבל כוונתו מחמת כך‪ ,‬ואדרבא‬ ‫לפעמים בשינוי זה תתעורר כוונתו‪ ,‬ראה מכתב מאליהו ח"ד עמ' ‪ ,(339‬או מצד‬ ‫שטבעו בכל עניניו באיטיות[‪.‬‬ ‫]אגב דרכנו‪ ,‬לסברת החזו"א הנ"ל‪ ,‬דכשלא נזכר בגמ'‪ ,‬אין ראוי לקצר בשביל‬ ‫זה‪ ,‬צ"ע לענין קדושה‪ ,‬שבסידור רש"י סי' נ"ט‪ ,‬כתב‪" ,‬לא מצינו בכל התלמוד‬ ‫חיוב קדושה"‪ ,‬ובס' בגדי שש )להגרש"ש מונק זצ"ל( סי' י"ז‪ ,‬בהערת בנו‪,‬‬ ‫שאע"פ שבברכות כ"א ב'‪ ,‬לכאו' מפורש‪ ,‬מ"מ אין מפורש לענין יחיד‪ ,‬ולכן י"ל‬ ‫דיחיד הבקי אין חייב לחזר אחר קדושה‪ ,‬ע"ש‪ ,‬וא"כ האידנא כולהו בקיאי[‪.‬‬ ‫‪ .7‬ומעשה בדומה לזה בפסחים ס"ב ב' ]ולדעת הרש"ש כאן מיירי מאותו ר'‬ ‫שמלאי‪ ,‬אך הגריעב"ץ כ' דתרי הוו[‪.‬‬ ‫‪ .8‬ואולי גם בעובדא דרב שילה ביבמות קכ"א א'‪ ,‬שרב סבר לנדותו‪ ,‬וא"ל‬ ‫שמואל‪" ,‬נשלח ליה ברישא"‪ ,‬זה גם משום דרב לא הכירו כצורבא מדרבנן‪ ,‬ועי'‬ ‫בחפץ חיים‪ ,‬הל' לשוה"ר‪ ,‬כלל ד' במ"ח סקל"ט‪.‬‬ ‫‪ .9‬ועי' שפת אמת שכתב‪ ,‬וז"ל‪" ,‬בגמ' מהיכן את‪ ,‬מלוד‪ ,‬והיכן מותבך וכו'‪,‬‬ ‫צ"ע‪ ,‬למה הוסיף לשאול היכן מותבך‪ ,‬הרי בלא זה‪ ,‬אין שונין ללודים"‪ .‬ולכאו'‬ ‫י"ל‪ ,‬דגם הבא מלוד‪ ,‬אם נתיישב במקום אחר‪ ,‬כבר יתכן שעבר עליו השפעת‬ ‫מקום שבא משם‪ ,‬שעקר ממקום רע למקום טוב‪ ,‬דהיתכן שכל הנולד שם אין‬ ‫לו תקנה‪ ,‬רק שאם עדיין מתגורר במקום כזה‪ ,‬יש לחוש שמסתמא כשאר בני‬ ‫מקומו הוא ]כעין דאי' בפסחים קי"ב ב' אל תדור בשכנציב וכו'[‪ ,‬וזהו שהשיבו‬ ‫ר' יוחנן "וכ"ש דאת מלוד ומותבך בנהרדעא"‪ ,‬דבהכי נתקיים בי' "זרוק חוטרא‬ ‫אעיקרי' קאי"‪.‬‬ ‫‪ .10‬עי' מגילה י"ז א' שעל כ"ב שנים שלא כיבד אביו ואמו‪ ,‬נעדר ממנו יוסף‪,‬‬ ‫ע"ש החשבון‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬הלא ז' שנים מאותם כ"ב הי' מוכרח בשביל לישא אשה‪,‬‬ ‫והרי זה עשה עפ"י ציווי אביו ואמו‪ ,‬וי"ל‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ .11‬יש לדקדק שמנה ה'דעת זקנים' זכות א"י אחרי זכות כיבוד או"א‪ ,‬וי"ל‬ ‫דאולי סבר הדע"ז שיעקב נסתפק אם שייך שיועיל זכות א"י לעשו‪] ,‬והמד"ר‬ ‫אמנם הקדים זכות א"י לכיבוד או"א‪ ,‬ע"ש בפרשה ע"ו ב'[‪ ,‬עוד י"ל דס"ל דזכות‬ ‫כיבוד אב ואם‪ ,‬עדיף על זכות א"י‪ ,‬ועי' שו"ת המבי"ט ח"א סי' קל"ט‪ ,‬דמצות‬ ‫ישוב א"י עדיף ממצות כיבוד אב ואם‪.‬‬ ‫‪ .12‬וצ"ב‪ ,‬דמי אמר ליעקב שכל אותם שנים עד האידנא נשאר בא"י ולא‬ ‫יצא משם‪ ,‬והא אדרבא‪ ,‬הפסוק מעיד לכאו' שהיה עשו בחו"ל‪ ,‬שהרי נאמר‬ ‫"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום"‪ .‬גם משמע‬ ‫בסו"פ תולדות‪ ,‬דתיכף כשהלך יעקב לפדן ארם‪ ,‬הלך גם עשו אל ישמעאל‪,‬‬ ‫ועי' רש"י שם "אחות נביות‪ ,‬למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם‬ ‫נשואיה"‪ ,‬וישמעאל מת באזור סיני סמוך למצרים‪ ,‬כמפורש בסו"פ חיי שרה‬ ‫]וע"ע בראשית כ"א כ"א‪" ,‬וישב במדבר פארן )שזה 'מדבר סיני'‪ ,‬עי' שבת פ"ט‬ ‫א'( ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים"‪ ,‬וראה עוד שם כ"ה ו'‪" ,‬וישלחם מעל‬ ‫יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם"‪ ,‬ובאבן עזרא שם "וי"א אל מקום‬ ‫בן ישמעאל"[‪ ,‬ועי' באבן עזרא ר"פ וישלח‪ ,‬וז"ל‪" ,‬הנה ידענו כי ארץ אדום בין‬ ‫חרן ובין ארץ ישראל‪ ,‬וזאת תשובה על הגאון שאמר‪ ,‬כי סיני ושעיר ופארן‬ ‫סמוכים הם"‪ .‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫ובשלמא זכות כיבוד אב‪ ,‬יתכן כי לקרבת מקומם‪ ,‬הי' חוזר הרבה לכבדם‪,‬‬ ‫אבל לכאו' התגורר בחו"ל‪ ,‬ועי' רמב"ן שם‪ ,‬וז"ל "אל עשיו אחיו ארצה שעיר‪,‬‬ ‫בעבור היות נגב א"י ע"י אדום‪ ,‬ואביו יושב בארץ הנגב‪ ,‬יש לו לעבור דרך ארץ‬ ‫אדום‪ ,‬או קרוב משם‪ ,‬ע"כ פחד אולי ישמע עשו‪ ,‬והקדים לשלוח אליו מלאכים‬ ‫לארצו‪ ,‬וכבר תפסוהו החכמים ע"ז‪ ,‬אמרו בב"ר מחזיק באזני כלב וכו'‪ ,‬א"ל‬ ‫הקב"ה לדרכו הי' מהלך‪ ,‬והיית משלח אצלו‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫ועל דעתי ג"ז ירמוז‪ ,‬כי אנחנו התחלנו נפילתינו ביד אדום‪ ,‬כי מלכי בית שני‬ ‫באו בברית עם הרומיים‪ ,‬ומהם שבאו ברומה‪ ,‬והיא היתה סיבת נפילתם בידם‪,‬‬ ‫וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים" )ראה יוסיפון פס"ה(‪ ,‬ועי' אבן‬ ‫עזרא בראשית כ"ז מ'‪.‬‬ ‫‪ .13‬ומילתא אגב אורחא קמ"ל‪ ,‬שכבר בימי האבות הי' זכות לדור בא"י‪ ,‬וכ"מ‬ ‫בפשוטו ברש"י בראשית כ"ו ב' "אל תרד מצרימה‪ ,‬שהי' דעתו לרדת למצרים‪,‬‬

‫כמו שירד אביו בימי הרעב‪ ,‬א"ל אל תרד מצרימה‪ ,‬שאתה עולה תמימה‪ ,‬ואין‬ ‫חו"ל כדאי לך"‪.‬‬ ‫ועוד קצת ראי' גם מפרש"י בראשית ט"ז ג' )ומקורו ביבמות ס"א א'( "מקץ‬ ‫עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען‪ ,‬מגיד שאין יציאת חו"ל עולה מן המנין‪,‬‬ ‫לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שבא לארץ ישראל"‪ ,‬ויש לדקדק‬ ‫קצת ממ"ש בע"ז נ"ג ב'‪ ,‬מכדי ירושה היא להם מאבותיהם‪ ,‬וע"ש ברש"י ד"ה‬ ‫אשריהם‪ ,‬וע"ע פרש"י בראשית ט' כ"ו‪ ,‬ותוס' בנדרים ל"ב ב' ד"ה להוציא‬ ‫כהונה משם‪.‬‬ ‫‪ .14‬ואטו גוי שגר בא"י מועילה לו זכות א"י‪ ,‬אמנם‪ ,‬לפמ"ש בקידושין י"ח א'‬ ‫דעשו ישראל מומר נחשב‪ ,‬י"ל דאפשר דתועיל זכותה לו‪ ,‬ועי' ע"ז כ"ו א'‪" ,‬תא‬ ‫חזי מה בין גנבי בבל לליסטים דארץ ישראל"‪ ,‬ועי' בס' עבודת עבודה להגר"ש‬ ‫קלוגר זצ"ל‪ ,‬שמפרש הענין שאפי' רשע‪ ,‬אם הוא בא"י‪ ,‬מעלתו עולה על רשע‬ ‫בחו"ל ]אע"פ שמאידך חטא בא"י חמור טפי‪ ,‬וצדיקים עשו תשובה קודם‬ ‫עלותם לא"י‪ ,‬כמ"ש הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו תוכחת חיים פ' חיי שרה[‪.‬‬ ‫שו"ר במנחת אלעזר‪ ,‬ח"ה סי' י"ב‪ ,‬בשם תשו' אבנ"ז‪ ,‬דנראה לו שאין מצות‬ ‫ישוב א"י‪ ,‬רק באיש צדיק‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ואולי יש לחלק בין זמן האבות ללאחר‬ ‫ירושה וישיבה‪.‬‬ ‫‪ .15‬עי' שבת קל"ד ב' בראשונים שם‪ ,‬ובבעלי התוספות עה"ת בפרשתינו כאן‪,‬‬ ‫ועוד ראשונים‪.‬‬ ‫‪ .16‬עי' הר"ן בשבת שם‪ ,‬ודייק כן בדברי הרי"ף והרמב"ם עי"ש‪.‬‬ ‫‪ .17‬עי' בפירוש הטור עה"ת כאן‪ ,‬וכעי"ז במאירי שבת פ"ו ב'‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ .18‬ובקצרה גם בחדושיו לשבת קל"ד ב' ד"ה ואמרתי‪.‬‬ ‫‪ .19‬ובנו"ט לציין בזה מעניינא דיומא‪ ,‬מה דאיתא במדרשי חנוכה בעובדא דבתו‬ ‫של מתתיהו‪ ,‬שתבעה מאחיה שילחמו להצילה כיחידים לגבי רבים‪ ,‬כשמעון‬ ‫ולוי שהצילו לדינה אחותם מידי שכם‪ ,‬ועי' ממלכת כהנים )לייטר‪' ,‬מגילת‬ ‫אנטיוכוס'‪ ,‬נר רביעי(‪ ,‬מה שהביא לבאר בזה ובענין פרשתינו‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫‪ .20‬ותשו"ח לכמה מהפותרים שליט"א‪ ,‬שהוסיפו בזה‪ ,‬דאפשר דלכן שלח יעקב‬ ‫תחילה מלאכים ופרש"י )ל"ב ד'( "מלאכים ממש"‪ ,‬דזהו כיון דהיה חשש להיזק‬ ‫בדרך‪ ,‬וגם מפני עשו הרשע‪.‬‬ ‫‪ .21‬והא דאיתא בברכות )מ"ג ב'( דדין יוצא יחידי בלילה הוא 'משום חשדא'‪,‬‬ ‫כבר עמדו בזה המפרשים בברכות שם וחולין שם‪ ,‬עי' במהרש"א ועוד‪.‬‬ ‫ולענין הא דנקט הגמ' בחולין "תלמיד חכם"‪ ,‬עי' בתוס' שם מה שכתבו בזה‪,‬‬ ‫ובמהרש"א ושאר מפרשים בחולין וברכות שם‪.‬‬ ‫‪ .22‬ועי' לשון המאירי בחולין שם "ת"ח אין ראוי לו לצאת יחידי בלילה‪ ,‬ולא‬ ‫משום חשד בלבד‪ ,‬אלא שהקנאה מצויה לבריות עליו‪ ,‬וההיזק מחזר ורודף‬ ‫אחריו‪ ,"...‬הרי מבואר דשכיחא הזיקא וכאמור‪.‬‬ ‫ואמנם באמת יש לדחות‪ ,‬דכלפי מה שנצטוה לשוב לא"י באמת לא היה נחשב‬ ‫עתה למצוה‪ ,‬ולכן לא הגין עליו כעת‪ ,‬כי עכ"פ בשעה זו שחוזר לאחוריו עבור‬ ‫פכים קטנים‪ ,‬במקום להמשיך בדרכו לא"י‪ ,‬הרי הוא להיפך ממה שנצטוה‪ ,‬וז"ש‬ ‫שלמדו חז"ל )בחולין שם( דמכאן שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם‪,‬‬ ‫והיינו שלא חש אם יזוק בגופו‪ .‬וכענין זה מצינו שנענש במה שפגע שכם‬ ‫בדינה‪ ,‬מפני שנתעכב בשכם‪ ,‬וכמש"כ רש"י )ל"ה א'(‪" ,‬קום עלה‪ ,‬לפי שאחרת‬ ‫בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך"‪.‬‬ ‫שו"ר שכבר קדם בזה ב'מלא הרועים' בחולין שם‪ ,‬בדברי התוס' ד"ה מכאן‪,‬‬ ‫ותשו"ח להמשיבים שליט"א שציינו לדבריו‪ ,‬דיעוי"ש שכתב להדיא כהוכחה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שמפני שהיה 'שכיח הזיקא' לכן ניזוק‪ ,‬וסיים שם להדיא כאמור‪ ,‬דיש‬ ‫לדחות דמה שניזוק היה משום שנשתייר על פכים קטנים‪ ,‬ועי"ש שהדברים‬ ‫תלויים בפלוגתת ר"ת ור"י אם ת"ח שונה בזה מכל אדם‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬ועכ"פ‬ ‫מבואר בדבריו דס"ל דמה שחזר על פכים קטנים לא היה נחשב לו ל'מצוה'‪,‬‬ ‫ועי'‪.‬‬ ‫ובעיקר הדבר לגבי מזיקין ביחידי‪ ,‬עי' שבת )קנ"א ב'( "הישן בבית יחידי אחזתו‬ ‫לילית"‪ ,‬ועי' מעשה רב להגר"א )אות רכ"א(‪ ,‬דלענין סוכה אין להקפיד‪ ,‬ד'שומר‬ ‫מצוה לא ידע דבר רע' )וכעי"ז בשעה"צ רל"ט אות י"ז(‪ ,‬ואע"פ דהיכא דשכיח‬ ‫הזיקא לא שייך זה‪ .‬ויש לחלק דסוכה שאני דבעיקרה היא מגינה מפני המזיקין‪.‬‬ ‫ושו"ר שדקדק כן בשו"ת דובב מישרים )ח"א סי' ע"ט( בשולי התשובה שם‪.‬‬ ‫‪ .23‬ועי' ברמב"ן מה שפירש בזה דלא כרש"י‪ ,‬שבאמת אותה דבורה לא היתה‬

‫תשובה ל"מבין חידות"‬ ‫·˙˘‪Ì‚ ÏÈÚÂ‰Ï ‰ÈÂ˘Ú ,χ¯˘È ı¯‡ Ï˘ ‰˙ÂÎÊ˘ ÂÈˆÓ ÔÎȉ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫‪.ÂÏ ‰È‡¯ ‰ȇ ı¯‡‰˘ Ì„‡Ï‬‬ ‫בדעת זקנים מבעלי התוס' )בראשית ל"ב ח'( "וירא יעקב‪ ,‬ירא הי' שיועיל‬

‫להם אנשי שכם מלחמה‪ ,‬משא"כ ביום הראשון שאין סכנת מילה כביום‬ ‫השלישי‪ ,‬א"כ איכא סכנתא לבני יעקב להלחם‪ ,‬כיון שיכולים להחזיר להם‬ ‫מלחמה‪ ,‬אלא דאף להשיטות שסכנת המילה גדולה יותר ביום הראשון‪ ,‬אבל‬ ‫מאידך עדיין כחם של אנשי שכם במתניהם‪ ,‬והוי בכלל 'שכיחא הזיקא'‪ ,‬שאם‬ ‫יבואו אז להורגם‪ ,‬יקומו בני שכם ממיטתם וילחמו בהם‪ ,‬שהרי הם שנים‬ ‫יחידים נגד רבים‪ ,19‬וא"כ אף שעוסקים הם במצוה‪ ,‬אבל כיון שעדיין לא נחלשו‬ ‫בני שכם דיים‪ ,‬הוי בכלל 'שכיחא הזיקא'‪ ,‬שיחזירו להם מלחמה‪ .‬ומשא"כ 'ביום‬ ‫השלישי בהיותם כואבים'‪ ,‬שאז נחלשו ביותר‪ ,‬ממילא לא הוי 'שכיחא הזיקא'‪,‬‬ ‫ולכן באו על העיר 'בטח'‪ ,‬והיינו בזכות המצוה‪ ,‬דאין נזוקין‪.‬‬ ‫עוד אפשר להוכיח כ"ז מפרשתינו בפשיטות‪ ,‬דהנה יעקב נצטוה לשוב לא"י‬ ‫מבית לבן‪ ,‬וכדכתיב )ל"ב י'(‪" ,‬ה' האמר אלי שוב לארצך‪ ,"...‬וא"כ הרי הוא‬ ‫כשליח מצוה שאין ניזוק‪ ,‬וגם היה הולך לקיים מצוות כיבוד אב ואם‪ ,‬וא"כ‬ ‫צ"ב למה היה חושש מעשו שנא' )שם ח'( "ויירא יעקב מאד‪ ,"...‬ומש"כ רש"י‬ ‫)שם י"א( "לכך אני ירא‪ ,‬שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר‬ ‫ביד עשו" )והוא מברכות ד' א'(‪ ,‬אבל לכאורה בכל שלוחי מצוה לא אמרינן‬ ‫'שמא יגרום החטא'‪ ,‬וע"כ נראה דמשום שכעת באו המלאכים והודיעוהו שעשו‬ ‫בדרך‪ ,‬א"כ מעתה הוי כ'שכיח הזיקא' ולכן היה ירא‪.20‬‬ ‫עוד יש הוכחה כיו"ב בפרשתן‪ ,‬דהנה כשחזר יעקב על פכים קטנים‪ ,‬כתיב‬ ‫)שם כ"ה( "ויותר יעקב לבדו"‪ ,‬ולכאורה צ"ב מה בא ללמדינו מה שהיה 'לבדו'‪,‬‬ ‫ועוד קשה‪ ,‬דהלא עדיין היה יעקב 'עוסק במצוה'‪ ,‬דעדיין לא הגיע למקומו‬ ‫שנצטוה לשוב לא"י וכנ"ל‪ ,‬וכן הלך לכיבוד אב ואם‪ ,‬וגם התורה חסה על‬ ‫ממונם של ישראל‪ ,‬דלכן חזר על פכים קטנים‪ ,‬וא"כ למה באמת ניזוק יעקב‬ ‫ע"י המלאך‪.‬‬ ‫אלא דלהדיא למדו חז"ל מהכא בחולין )צ"א א'( "ויאבק איש עמו עד עלות‬ ‫השחר‪ ,‬אמר רבי יצחק מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה"‪ ,‬ופרש"י שם דמשום‬ ‫דחזינן שניזוק יעקב מאחר שהיה יחידי‪ ,‬וא"כ ע"כ לומר שזהו משום דהיה‬ ‫'שכיח הזיקא'‪ ,‬דבדרך חוץ לעיר המזיקים מצויים‪ ,‬וצריך בן לויה‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫באבות )פ"ג מ"ד( דהמהלך בדרך יחידי הר"ז מתחייב בנפשו‪ ,21‬ובמפרשים שם‬ ‫איתא דאפילו ביום‪ ,‬דבדרך שכיחי מזיקים ולסטים‪ ,‬וכ"ש הכא שהיה בלילה‬ ‫דכתיב )שם כ"ג( "ויקם בלילה הוא‪ ,"...‬ונאבק עמו עד עלות השחר‪ ,‬ומעתה כיון‬ ‫דהיה שכיח הזיקא‪ ,‬לכן לא הגין מה שהיה כעוסק במצוה‪.22‬‬ ‫וכיוצא בזה עוד יש להוכיח מהנאמר בפרשתינו )ל"ה ח'(‪" ,‬ותמת דברה‬ ‫מינקת רבקה‪ ,"...‬ופרש"י "מה ענין דבורה בבית יעקב‪ ,‬אלא לפי שאמרה רבקה‬ ‫ליעקב )לעיל כ"ז מ"ה( "ושלחתי ולקחתיך משם"‪ ,‬שלחה דבורה אצלו לפדן‬ ‫ארם לצאת משם‪ ,‬ומתה בדרך"‪ ,‬הרי אע"פ שהיתה דבורה בתוך שליחות‬ ‫מצוה‪ ,‬שנשלחה ע"י רבקה‪ ,‬אעפ"כ מתה בדרך‪ ,‬ולהאמור מבואר הענין‪ ,‬דמשום‬ ‫ד'בדרך' שכיח הזיקא לא שייך בזה הא ד'שלוחי מצוה אין נזוקין'‪.23‬‬ ‫וכמו"כ עוד יש להוכיח כיוצ"ב מהנאמר בפרשתינו )ל"ד ל'(‪" ,‬ויאמר יעקב‬ ‫אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני‬ ‫מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי"‪ ,‬דלכאורה ה"נ מה היה‬ ‫חששו של יעקב‪ ,‬הלא הולך הוא לדבר מצוה וכנ"ל‪ ,‬וע"כ משום שהיה 'שכיח‬ ‫הזיקא'‪ ,‬מאחר והרגו שמעון ולוי לאנשי שכם‪ ,‬דזהו שאמר יעקב "ואני מתי‬ ‫מספר ונאספו עלי והכוני‪ ,"...‬שמאחר ועכרתם אותי בעיני העמים הסובבים‪,‬‬ ‫הרי כשאנו מעטים נגד רבים ודאי הוי שכיחא הזיקא‪ ,‬ואמנם אעפ"כ מצינו‬ ‫שהגין עליו הקב"ה שנא' )ל"ה ה'( "ויהי חתת אלקים על הערים‪ ,"...‬וע"כ הוצרך‬ ‫הכתוב לפרש זה‪ ,‬לומר שאע"פ שהיה שכיח ההיזק שירדפו אחריהם‪ ,‬מ"מ‬ ‫הגין עליהם הקב"ה‪.‬‬

‫תשובה ל"כתב חידה"‬ ‫‪."[Â˘Ú Ô·] 24ÊÙÈχ" :È‡ ÈÓ‬‬ ‫„‪" :‰¯Â˘˜‰ ˙ÂÓ‬ותלד עדה לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל"‪.‬‬ ‫בראשית ל"ו ד'‪.‬‬ ‫‡‪ – È··Ï· ˙„ÁÂÈÓ ˙Âگ ‰·‰‬שלאליפז היתה אהבה ורעות מיוחדת לאיוב‪,‬‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫שלאליפז היתה אהבה ורעות מיוחדת לאיוב‪ ,‬כדאיתא באריכות בספר איוב‪,‬‬ ‫וכלשון הפסוק )שם ב' י"א(‪" ,‬וישמעו שלשת ֵר ֵעי איוב את כל הרעה הזאת‬ ‫ַע ָמ ִתי‬ ‫צוֹפר ַהנּ ֲ‬ ‫שּׁוּחי וְ ַ‬ ‫וּב ְל ַדּד ַה ִ‬ ‫ימ ִני ִ‬ ‫יפז ַה ֵתּ ָ‬ ‫הבאה עליו ויבאו איש ממקמו ֱא ִל ַ‬ ‫ַח ָדּו לבוא לנוד לו ולנחמו"‪ ,‬ובב"ב ט"ז ב'‪ ,‬ואמרו שם‪" ,‬היינו דאמרי‬ ‫ָעדוּ י ְ‬ ‫וַיִּ וּ ֲ‬ ‫אינשי‪ ,‬או חברא כחברא דאיוב‪ ,‬או מיתותא"‪.‬‬

‫בשליחות רבקה כלל‪ .‬ואמנם גם לפרש"י י"ל שאין ראיה מכאן‪ ,‬דהלא דבורה‬ ‫באה כעת עם יעקב וכל הנלוים עמו‪ ,‬ואינה יחידה בדרך‪ ,‬וא"כ לכאו' לא הוי‬ ‫בכלל 'שכיח הזיקא'‪ .‬אא"כ נימא עכ"פ משום 'כל הדרכים בחזקת סכנה' כדאי'‬ ‫בירושלמי )ברכות פ"ד ה"ד‪ ,‬ושו"ע או"ח רי"ט ס"ז‪ ,‬לענין חיוב תפילת הדרך‬ ‫עכ"פ(‪ ,‬דבפשוטו שייך זה אף ברבים המהלכים בדרך‪ ,‬דהחשש הוא מחיות‬ ‫רעות ולסטים שידם תקיפה עליהם‪ ,‬וכן יעקב היה מתיירא מעשו‪ ,‬אף שלא‬ ‫היה יחידי‪.‬‬ ‫ולפי"ז אפשר דהראיה גם לפירוש הרמב"ן שם‪ ,‬שכתב לחד פירושא‪ ,‬שדבורה זו‬ ‫היתה עד עכשיו בבית יעקב "ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה‬ ‫לכבוד אמו"‪ ,‬הרי שהיא כעת בשליחות מצוה ע"י יעקב לכבד את רבקה‪ ,‬ומ"מ‬ ‫מתה בדרך‪.‬‬ ‫‪'¯·„ ·È˘Ó'· ,Ë"Ò ·˘È ˙˘¯Ù ,Ê"Ò ÔÂÈÏ‚· ·˙Î ¯·Î Ìȯ·„‰Ó Ï„‚ ˜ÏÁ .24‬‬ ‫·˙˘‪ÌÒ¯ÂÙ˘ ‰ÓÏ ‰Ó„· '‰„ÈÁ ·˙Î' ÏÚ Â¯ÊÁ ˙ÂÚË·Â ,'‰„ÈÁ ·˙Î'Ï ‰·Â‬‬ ‫‪.˘Â„ÈÁ ‡Ï· ˘¯„Ó ˙È· Ôȇ ,‰Ê ÏÎ ÌÚ ,‰˘ ÈÙÏ‬‬ ‫‪ .25‬וקדם לזה הנבואה בחלום יעקב בהר המוריה שבתחילת פרשת ויצא )כ"ח‬ ‫י"ג(‪ ,‬שכתוב שם גם לשון גילוי ונבואה‪" ,‬והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי‬ ‫אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך‪,"...‬‬ ‫אך העדפנו לכתוב את הנבואה בבית לבן‪ ,‬כי שם כתוב לשון גילוי ממש‪,‬‬ ‫משא"כ כאן הוא היה בחלום ]אף שחלום גם הוא מאופני וחלקי הנבואה‪,‬‬ ‫כמפורש בקרא )במדבר י"ב ו'(‪" ,‬ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם ה'‬ ‫במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו‪.["...‬‬ ‫‪ .26‬ועיי"ש בדברי המדרש‪ ,‬שבכדי שלא יהיו הנביאים מתגאין‪ְ ,‬מ ָת ֵשש להן‬ ‫הקב"ה כחן‪ ,‬ומראה להן שאינן כלום‪ ,‬ולכך סילק הקב"ה שכינתו מיעקב ובניו‪,‬‬ ‫ולמרות שיוסף לא היה רחוק מהם כי אם מהלך שלשה ימים‪ ,‬הם לא היו‬ ‫יודעים מאתו מאומה‪.‬‬ ‫‪ .27‬ומלבד מעלת רוח הקודש שזכה לה אליפז‪ ,‬עוד מצאנו שזכה גם לדרגת‬ ‫נביא‪ ,‬כדאיתא בב"ב ט"ו ב'‪ ,‬שנמנה בין שמונת נביאי אומות העולם‪ ,‬וע"ע‬ ‫מדרש שכל טוב בראשית ל"ו ד' שכתב‪" ,‬ותלד עדה לעשו את אליפז‪ .‬שניבא‬ ‫בימי איוב ריעו"‪.‬‬ ‫ועיין מה שכתבנו בארוכה בגליון ס"ז‪ ,‬פרשת וישב ס"ט‪ ,‬ב'משיב דבר' בתשובה‬ ‫ל'כתב חידה'‪ ,‬בענין אי נבואה ורוה"ק הם ב' ענינים שונים‪ ,‬או ששניהם ממין‬ ‫אחד הם )עי' ב"ב י"ב א' וב'‪ ,‬וברמב"ן שם‪ ,‬ובמהרש"א(‪.‬‬ ‫והוספנו והעתקנו בזה מדברי המדרשים והקדמונים בענין זה‪.‬‬ ‫במדרש משנת רבי אליעזר פ"ו איתא‪" ,‬המשא‪ .‬בעשרה לשונות נקראת נבואה‪,‬‬ ‫שש מהן רכות וארבע קשות‪ ,‬ואלו הן‪ :‬נבואה‪ ,‬ראייה‪ ,‬צפייה‪ ,‬משל‪ ,‬מליצה‪ ,‬רוח‬ ‫הקדש‪] ,‬הרי אלו[ רכות‪ .‬חזון‪ ,‬משא‪ ,‬הטיפה‪ ,‬חידה‪] ,‬הרי אלו[ קשות‪...‬‬ ‫האבות נידבר עמהן בראייה‪ ,‬בנבואה‪ ,‬ובחזון‪ .‬משה רבינו בנבואה‪ ,‬ובראייה‪,‬‬ ‫וברוח הקדש‪ .‬שאר הנביאים‪ ,‬בין ברובן בין במקצתן‪ .‬אבל לקח‪ ,‬דיבור‪ ,‬וצווי‪,‬‬ ‫ואמירה‪ ,‬אינן אלא פירוש לנבואה‪ .‬תרדמה‪ ,‬נבואה מקום אחד‪ ,‬ויהי השמש‬ ‫לבוא ותרדמה נפלה על אברם"‪.‬‬ ‫וע"ע בהקדמת המאירי לפירושו על ספר תהלים‪ ,‬שכתב בסופה‪" ,‬וההפרש שבין‬ ‫נבואה ורוח הקדש הוא‪ ,‬שהנבואה לא תבא רק לשלם מעיקר יצירתו‪ ,‬בהכנתו‬ ‫בשני הכחות הצריכים אליה‪ ,‬והם‪ ,‬המדמה והשכלי‪ ,‬ושיהיה האיש עד תכלית‬ ‫שלימות החכמה כמה שאיפשר לשכל האינושי להשיגה‪ ,‬ובעת הנבאו בהקיץ‪,‬‬ ‫יתבטלו ברוב הנביאים הכחות ההרגשיות‪ ,‬ויראה דמיונו לפעמים כאילו איש‬ ‫מדבר עמו‪ ,‬או ישמע קול מדבר דמיונות יבין מתוכם המכוון בנבואתו‪ ...‬אבל‬ ‫רוח הקדש‪ ,‬הוא מדריגה למטה מן הנבואה‪ ,‬והוא‪ ,‬שאדם השלם בהתעסקו‬ ‫בדברים האלקיים תעוררהו רוח אלקים ותופיע על לשונו שבח והודאה או‬ ‫דברי שכל ומוסרים‪ ,"...‬ותשו"ח להרב משה דיין שליט"א שציין לנו מ"מ זה‪.‬‬ ‫עוד מצאנו בענין זה ב'תורת המנחה'‪) ,‬לרבי יעקב סקילי זצוק"ל‪ ,‬מתלמידי‬ ‫הרשב"א(‪ ,‬שכתב‪..." ,‬וחילוק יש בין רוח הקדש לרוח נבואית‪ ,‬כי רוח הקדש‬ ‫למטה מרוח נבואית‪ ,‬ואע"פ שכולם נקראו נביאים‪ ,‬אינם כולם במדרגה אחת‪.‬‬ ‫ומדריגת הכתובים למטה ממדריגת הנביאים‪ ,‬כמו שבת קול למטה מרוח‬ ‫הקודש‪ ,‬אע"פ שהכל היה השגת השכל האלקי‪ ,‬יש השגה למעלה מהשגה‪."...‬‬ ‫‪ .28‬וכעי"ז איתא בתרגום איוב ב' י"א‪ ,‬ותשו"ח להבה"ח שמעון שפירא נ"י‬ ‫שציין לנו מ"מ זה‪ ,‬וכן בתנחומא ישן וישלח כ"ג‪ ,‬ותשו"ח להרב מנחם רוזנטל‬

‫ואליפז התימני רעו של איוב‪ ,‬הוא אליפז בן עשו‪ ,‬כן איתא בתרגום יונתן‬ ‫)בראשית ל"ו י"ב(‪" ,‬ותמנע הות פילקתא לאליפז בר עשו וילידת לאליפז ית‬ ‫עמלק הוא אליפז ַח ְב ֵרהּ דאיוב אלין בני עדה אתת עשו"‪ ,‬וכן איתא בתנחומא‬ ‫ישן וירא ל'‪" ,‬אמר ]איוב[ לאליפז‪ ,‬ולא בנו של עשו אתה‪ ,"...‬והובא בילקוט‬ ‫איוב תתצ"ז ד"ה ועתה‪ .‬וכעי"ז איתא בכמה דוכתי‪ ,‬עיין מדרש אגדת בראשית‬ ‫נ"ו א'‪ ,‬נ"ח א'‪ ,‬ובמדרש שכל טוב בראשית ל"ו ד'‪ ,‬שמות י"ז ח'‪ ,‬וכן איתא‬ ‫ב'מדרש איוב' ד' א' )כ"ד – הובא בספר 'בתי מדרשות' ח"ב(‪" ,‬ויען אליפז‬ ‫התימני ויאמר‪ .‬אמר ר' ברכיה‪ ,‬אליפז‪ ,‬צדיק היה ואוהבו של איוב היה‪ ,‬והוא‬ ‫אליפז בכור עשו‪ ,‬ומה שנאמר התימני‪ ,‬לפי שהיה יושב בארץ התימן"‪.‬‬ ‫‪ – ‡È·‰ Ȅ„ Ï˘ Â˙ÁÏ‬שהאהבה והרעות המיוחדת שבלב אליפז היתה‬ ‫לאיוב‪ ,‬שהוא חתנו של דודו יעקב‪ ,‬שזכה לנביאות‪.‬‬ ‫שאיוב הוא חתנו של יעקב‪ ,‬שנשא את דינה בתו לאשה‪ ,‬כדאיתא בב"ב‬ ‫ט"ו ב'‪" ,‬ויש אומרים‪ ,‬איוב בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא‪ ,"...‬וכן איתא‬ ‫בתרגום ספר איוב‪ ,‬שתרגם את הפסוק )ח' ט'(‪" ,‬ותאמר לו אשתו‪" ,"...‬ואמרת‬ ‫ליה דינה איתתיה‪ ,"...‬וכן איתא בב"ר י"ט י"ב‪ ,‬ונ"ז ד'‪" ,‬א"ר אבא בר כהנה‪,‬‬ ‫דינה אשתו של איוב היתה‪ ,"...‬והובא בילקוט וירא ק"ב ד"ה ויהי‪ ,‬ואיוב‬ ‫תתק"ד סוד"ה מי‪.‬‬ ‫ויעקב הוא דודו של אליפז‪ ,‬שאליפז היה בנו של עשו‪ ,‬כמפורש בקרא‬ ‫)בראשית ל"ו ד'‪ ,‬וכדלעיל(‪ ,‬ועשו אח ליעקב‪ ,‬כמפורש ג"ז בקרא )שם כ"ה כ"ה‬ ‫– כ"ו(‪ ,‬וע"ע מלאכי )א' ב'(‪.‬‬ ‫ויעקב זכה לנביאות‪ ,‬כמפורש בקרא בכמה דוכתין שה' נגלה אליו‪ ,‬וכגון‪25‬‬ ‫)בראשית ל"א ג(‪" ,‬ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה‬ ‫עמך"‪ ,‬ועוד רבות‪ ,‬וכן מצאנו לשון 'נביא' כלפי יעקב במקומות רבים‪ ,‬וכגון‬ ‫בסוטה ט' ב'‪ ,‬שדרשו חז"ל את ברכת יעקב )שם מ"ט י"ז(‪" ,‬יהי דן נחש עלי‬ ‫דרך‪ ,"...‬שהיתה בדבריו אלו נבואה על שמשון‪ ,‬שנאמר עליו )שפטים י"ג כ"ה(‪,‬‬ ‫"ותחל רוח ה' לפעמו"‪" ,‬שחלתה נבואתו של יעקב"‪ ,‬וכן איתא במדרש תנאים‬ ‫לדברים ה' י"ד‪" ,‬חביבה היא המלאכה‪ ,‬שכל הנביאים נתעסקו בה‪ .‬ביעקב‬ ‫אבינו הוא אומר )בראשית ל' ל"א(‪ ,‬אשובה ארעה צאנך אשמר‪ ,"...‬וכעי"ז‬ ‫איתא במשנת רבי אליעזר פרשה כ' )ע' ‪ ,(366‬וע"ע במדרש אגדת בראשית‬ ‫)תורה( ע' ג'‪ ,‬שיעקב ובניו היו 'נביאים גדולים'‪ ,26‬ובמדרש שכל טוב בראשית‬ ‫ל"ו מ"ג ד"ה שלמה‪' ,‬שיעקב חכם ונביא'‪ ,‬וכן שם שמות ג' ד'‪' ,‬וכן אתה דורש‬ ‫בנביאים אחרים‪ ...‬יעקב‪."...‬‬ ‫‪ – È˙ψÈ Ì‰È‚‰Ó È˙ÈÎÊ ˜"‰Â¯Ï‬שאליפז זכה שתשרה עליו רוח הקודש‪,‬‬ ‫ואף ניצל ממקום שנתבצר לו בגיהנם‪ ,‬וזאת בזכות חסד שעשה‪.‬‬ ‫שאליפז זכה שתשרה עליו רוח הקודש‪ ,27‬כדאיתא בקה"ר ז' ]ב'[ ד'‪" ,‬ושלשת‬ ‫ריעי איוב הלכו לבית האבל ושרת עליהם רוח הקודש‪ ,‬הה"ד )איוב ד' א'(‪ ,‬ויען‬ ‫אליפז )שם ח' א'( ויען ִּב ְל ַּדד"‪.‬‬ ‫עוד מצאנו בחז"ל אודות הרוח הקודש ששרתה על אליפז‪ ,‬בתנחומא‬ ‫ישן וירא ל"ח איתא‪" ,‬אמרו רבותינו‪ ,‬כל בני המצריות שהניקה שרה‪ ,‬כולם‬ ‫נתגיירו‪ ,‬ואל תתמה בדבר‪ ,‬וכן אתה מוצא באליפז בן עשו‪ ,‬על ידי שנתגדל‬ ‫בחיקו של יצחק‪ ,‬נעשה צדיק‪ ,‬וזכה ששרתה עליו רוח הקודש‪ ,‬שנאמר )משלי‬ ‫י"א ל'(‪ ,‬פרי צדיק עץ חיים"‪ ,‬והובא בילקוט משלי תתקמ"ז ד"ה ד"א פרי צדיק‪,‬‬ ‫ובמדרש שכל טוב שמות י"ז ח' איתא‪ ,‬שהיה אליפז 'מדבר ברוח הקודש'‪.‬‬ ‫ואליפז אף ניצל מהמקום שנתבצר לו בגיהנם‪ ,‬כדאיתא במדרש שם‪ ,‬שדרשו‬ ‫את הפסוק )קהלת ז' ב'(‪" ,‬טוב לכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה"‪,‬‬ ‫"א"ר סימון‪ ...‬מצינו שהלכו לבית המשתה ולא נדחו מגיהנם‪ ,‬והלכו לבית‬ ‫האבל ונדחו מגיהנם‪ .‬עוג היה במשתה אברהם‪ ,‬ולא נדחה מגיהנם‪ ,‬ואלו‬ ‫]שלשת ריעי איוב[‪ ,‬שהלכו לבית האבל נדחו מגיהנם"‪.28‬‬ ‫ומבאר המדרש מאיזה מקום מהגיהנם הם נדחו‪" ,‬אמר ר' יששכר דכפר‬ ‫מנדי‪ ,‬דרכן של רשעים להנתן בדיוטא תחתונה של גיהנם שנאמר )איוב ל"ד‬ ‫כ"ו( תחת רשעים ְס ָפ ָקם‪ ,‬שלשת ריעי איוב הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם‬ ‫דכתיב )איוב ב' י"א( ויבא]ו[ איש ממק)ו(מו‪ ,‬איש מביתו‪ ,‬איש מעירו‪ ,‬איש‬ ‫מארצו‪ ,‬אין כתיב כאן‪ ,‬אלא איש ממקומו‪ ,‬ממקום שנתבצר להם בגיהנם‪29‬‬ ‫נדחו ונצולו ממנו‪."...‬‬ ‫וכל זה היה בזכות החסד שעשה עם איוב‪ ,‬שהלך לנחמו בתנחומי אבלים‬ ‫וכפי שנתבאר ]ועיין מהרז"ו שם[‪.‬‬ ‫‪ – È˙ÓÈȘ ‡Ï È·‡ ¯·„ ˙‡ ÈÁ‡ÎÂ‬שאליפז לא קיים את דבר עשו אביו להרוג‬ ‫אָחי‪ ,‬שאף הוא לא קיים את דבר אביו שציוהו שבכל מקום‬ ‫את יעקב‪ ,‬כאחיו ִ‬ ‫שיפגע ביעקב‪ ,‬שיהרגו‪.‬‬

‫שליט"א שציין לנו מ"מ זה‪.‬‬ ‫‪ .29‬והטעם מדוע היה לו לאליפז מקום מבוצר ומוכן בגיהנם‪ ,‬כתב במהרז"ו‬ ‫שם‪" ,‬בהכרח שכוונתו על מ"ש בסוף ]ספר[ איוב )מ"ב ז'(‪ ,‬שאמר ה"י לאליפז‪,‬‬ ‫חרה אפי בך ובשני ריעך‪ ,‬ועל שגמלו חסד לאיוב זכו שיתפייס להם ע"י‬ ‫איוב‪."...‬‬ ‫וע"ע במתנות כהונה שם שכתב‪" ,‬ממקומו‪ .‬משמע ממקומו המיוחד לו‪ ,‬וזהו‬ ‫הגיהנם המוכן לעובדי עבודת כוכבים"‪.‬‬ ‫ועוד כתב במהרז"ו שם‪" ,‬נדחו מגיהנם‪ .‬כמ"ש בסוף ]ספר[ איוב )שם ח' – ט'(‪,‬‬ ‫שהקריב איוב עולות עליהם והתפלל בעדם והרצה אותם לה' לבלתי עשות‬ ‫עמהם נבלה‪ ,‬שהצילם ממשפטם בעוה"ז ובעוה"ב מגיהנם"‪.‬‬ ‫‪ .30‬ובב"ר ס"ח א' איתא‪ ,‬שעשו נטל ממנו הכל‪..." ,‬מאין יבא עזרי‪ ,‬אליעזר‬ ‫בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה‪ ,‬ויקח העבד עשרה גמלים‬ ‫וגו'‪ ,‬ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד‪ .‬רבי חנינא אמר גדוד שלחו ]וכביאור‬ ‫המתנו"כ‪ ,‬שהכוונה שיצחק שלחו גָדוד וקרח‪ ,‬בלא כלום‪ ,‬כדי שלא ירדוף עשו‬ ‫אחריו לאהבת הממון‪ ,‬דבלא דבריו יקשה לפרש שלר"ח עמד עליו ְגדוד ושלחו‪,‬‬ ‫שהרי יעקב היה גבור גדול‪ ,‬אלא דצ"ל שאביו שלחו גדוד[‪ ,‬רבי יהושע בן לוי‬ ‫אמר‪ ,‬שילח עמו‪ ,‬אלא שעמד עשו ונטלה ממנו"‪.‬‬ ‫‪ .31‬וז"ל ספר הישר סו"פ תולדת )ע' קט"ו(‪" ,‬ויכל יצחק לצוות את יעקב‬ ‫ולברכו‪ ,‬ויתן לו מתנות רבות וכסף וזהב וישלחהו‪ ,‬וישמע יעקב אל אביו ואל‬ ‫אמו וישק להם ויקם וילך פדנה ארם‪.‬‬ ‫ויעקב בן שבעים שנה ושבע שנים בצאתו מארץ כנען מבאר שבע‪ ,‬ויהי בצאת‬ ‫יעקב ללכת חרנה‪ ,‬ויקרא עשו אל אליפז בנו וידבר אליו בסתר לאמר‪ ,‬עתה‬ ‫מהר וקח חרבך בידך ורדפת אחרי יעקב ועברת לפניו אל הדרך וארבת לו‬ ‫והרגתו בחרבך באחד ההרים ולקחת את כל אשר לו ובאת‪.‬‬ ‫ואליפז בן עשו איש מהיר ויודע קשת כאשר הורהו אביו‪ ,‬ויודע לצוד ציד‬ ‫בשדה וגבור חיל‪ ,‬ויעש אליפז כאשר צוהו אביו‪ ,‬ואליפז היה בן שלש עשרה‬ ‫שנה בעת ההיא‪.‬‬ ‫ויקם אליפז וילך ויקח עשרה אנשים אחי אמו אתו‪ ,‬וירדוף אחרי יעקב‪ ,‬וידבק‬ ‫את יעקב ויארוב לו בגבול ארץ כנען מול עיר שכם‪.‬‬ ‫וירא יעקב את אליפז רודף אחריו הוא ואנשיו‪ ,‬ויעמוד יעקב במקום אשר הלך‬ ‫בו‪ ,‬לדעת מה זה‪ ,‬כי לא ידע הדבר‪.‬‬ ‫וישלוף אליפז את חרבו וילך הלוך וקרוב הוא ואנשיו מול יעקב‪ ,‬ויאמר אליהם‬ ‫יעקב‪ ,‬מה לכם כי באתם עד הלום‪ ,‬ומה תרדפו בחרבכם‪.‬‬ ‫וַיִ ָּק ֶרה אליפז מול יעקב‪ ,‬ויען ויאמר אליו‪ ,‬כה וכה ציוה לי אבי‪ ,‬ועתה לא‬ ‫אעבור על מצותו אשר ִצו ִַני‪ .‬וירא יעקב כי ִדבר עשו חזקה אל אליפז בנו‪ ,‬ויגש‬ ‫יעקב ויתחנן לאליפז ואנשיו אשר אתו לאמר‪ ,‬הנה כל אשר לי ואשר נתנו לי‬ ‫אבי ואמי קח לך ולך מעלי‪ ,‬ואל תמיתני‪ ,‬והיה לך הדבר הזה אתי לצדקה‪.‬‬ ‫ויתן ה' את חן יעקב בעיני אליפז בן עשו ואנשיו‪ ,‬וישמעו בקול יעקב ולא‬ ‫המיתוהו‪ .‬ויקחו אליפז ואנשיו את כל אשר ליעקב ואת הכסף ואת הזהב אשר‬ ‫הוציא עמו מבאר שבע‪ ,‬לא השאירו לו דבר‪ ,‬וילכו מעליו אליפז ואנשיו וישובו‬ ‫בארה שבע‪ ,‬אל עשו‪ ,‬ויגידו לו את כל אשר קרה להם עם יעקב‪ ,‬ויתנו לו את כל‬ ‫אשר לקחו מאת יעקב‪ ,‬ויקצוף עשו על אליפז בנו ועל האנשים אשר אתו על‬ ‫אשר לא המיתו את יעקב‪ ,‬ויענו ויאמרו אל עשו כי התחנן לנו יעקב על הדבר‬ ‫הזה לבלתי המית אותו‪ ,‬ויכמרו רחמנו עליו‪ ,‬ונקח את כל אשר לו ונבא‪.‬‬ ‫ויקח עשו את כל הכסף ואת כל הזהב אשר לקח אליפז מיד יעקב‪ ,‬ויתנם‬ ‫בביתו"‪.‬‬ ‫‪ .32‬וע"ע בתנחומא ישן וירא ג'‪ ,‬שהובא שם כל הענין באופן אחר‪..." ,‬עשו‬ ‫כשיצא לרדוף אחר יעקב בעשר שעות‪ ,‬והכסה הקב"ה את היום ועשה אותו‬ ‫ערב‪ ,‬שנאמר )בראשית כ"ח י"א(‪ ,‬ויפגע במקום וגו'‪ ,‬והיה עשו עומד בחשך ולא‬ ‫היה יודע להיכן הולך‪ ,‬שנאמר )ש"א ב' ט'(‪ ,‬ורשעים בחשך ידמו‪ ,‬למה )שם(‪,‬‬ ‫כי לא בכח יגבר איש‪ ,‬א"ל הקב"ה‪ ,‬שמא אתה סבור להיות גבור‪ ...‬ד"א‪ ,‬רגלי‬ ‫חסידיו ישמור‪ ,‬כיון שיצא יעקב מבית אביו‪ ,‬לא יצא אלא במקלו בלבד‪ ,‬שנאמר‬ ‫)בראשית ל"ב י"א(‪ ,‬כי במקלי עברתי את הירדן הזה‪ ,‬אבל יצחק לא עשה כן‬ ‫ליעקב אלא הוציאו ריקם‪ ...‬בא וראה מה עשה עשו הרשע ליעקב‪ ,‬ראה אותו‬ ‫ריקם ולא ריחם עליו‪ ,‬אלא אמר הריני קודמו לדרך ואינו יכול לעבור בדרך‬ ‫ושם אני הורגו‪ ,‬ומנין שכך‪ ,‬הנביא אומר )עמוס א' י"א(‪ ,‬על רדפו בחרב אחיו‬

‫שאליפז נצטווה על ידי עשו אביו להרוג את יעקב‪ ,‬ולא קיים את הציווי‪,‬‬ ‫כדאיתא במדרש אגדה )בראשית כ"ח כ'(‪" ,‬ונתן לי לחם לאכל‪ .‬מכאן שהצדיקים‬ ‫אינם מבקשין אלא כדי פרנסתן וסיפוקן‪ ,‬ויעקב לא היה לו אפילו בגד ללבוש‬ ‫בשעה שיצא מבאר שבע‪ ,‬אלא רצה עשו אחיו להרגו‪ ,‬ואליפז היה תלמידו של‬ ‫)יעקב( ]יצחק[‪ ,‬ואומר איך אעשה שלא אהרגנו‪ ,‬ולקיים מצוות אבי‪ ,‬גזלו כל‬ ‫ממונו‪ 30‬ואפילו כל בגדיו‪ ,‬והניחו ערום‪ ,‬ועני נחשב כמת‪ ,‬שארבעה נחשבים‬ ‫כמתים"‪.‬‬ ‫וע"ע בספר הישר סו"פ תולדת )ע' קט"ו(‪ ,‬שהביא את כל המעשה באריכות‬ ‫]הובא בלשונו בהערה‪ ,[31‬ורש"י )בראשית כ"ט י"א( כתבו בקיצור‪" ,‬ויבך‪...‬‬ ‫ד"א‪ ,‬לפי שבא בידים ריקניות‪ ,‬אמר‪ ,‬אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים‬ ‫וצמידים ומגדנות‪ ,‬ואני אין בידי כלום‪ ,‬לפי שרדף אליפז בן עשו‪ 32‬במצות‬ ‫אביו אחריו להרגו והשיגו‪ ,‬ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק‪ ,‬משך ידו‪ ,‬אמר‬ ‫לו מה אעשה לציווי של אבא‪ ,‬אמר לו יעקב‪ ,‬טול מה שבידי‪ 33‬והעני חשוב‬ ‫כמת"‪.‬‬ ‫איברא‪ ,‬שבמדרש שכל טוב שמות י"ז ח' איתא‪ ,‬שהציווי לאליפז היה לפגוע‬ ‫בבני יעקב‪ ,‬והוא לא עשה להם דבר‪..." ,‬שכך ציוה עשו את אליפז בכורו‪,‬‬ ‫להתגרות בבני יעקב‪ ,‬אלא לפי שנתגדל עם איוב וחביריו‪ ,‬והיה מדבר ברוח‬ ‫הקודש‪ ,‬לפיכך לא נתגרה בהם‪ ,"...‬וכעי"ז איתא במדרש לקח טוב שם שם ה'‪,‬‬ ‫"אליפז היה בכור עשו וצוהו להתגרות עם בני יעקב‪ ,‬ולפי שנתגדל עם איוב‬ ‫וחבריו‪ ,‬לא נלחם בהם"‪.‬‬ ‫ואָחי‪ ,‬האח של אליפז ובן עשו‪ ,‬גם כן נצטווה בדומה לזה על ידי אביו‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫כדאיתא במדרש אגדה ל"ב י"ב בקיצור‪" ,‬הצילני נא מיד אחי‪ .‬אחי שבא אלי‬ ‫מכוחו של עשו‪ ,‬שבשעה ששלח יצחק את יעקב לפדן ארם‪ ,‬שיגר עשו איש‬ ‫אחריו ששמו אחי"‪.‬‬ ‫וביתר פרטים איתא בפירוש הרוקח עה"ת‪ ,‬לקט‪ ,‬ע' רמ"ז‪ ,‬שכתב‪" ,‬מדרש‬ ‫אגדה‪ ,‬כשברח יעקב מפני עשו לחרן‪ ,‬נולד לו בן לעשו וקראו אחי כדי שלא‬ ‫תשתכח מה שעשה לו יעקב‪ ,‬וציוה לו‪ ,‬כל מקום שיפגע בו שיהרגנו‪ ,‬וזהו‬ ‫מיד אחי ומיד עשו‪."34‬‬ ‫ואחי‪ ,‬אף הוא לא קיים את דבר אביו‪ ,‬פשוט הוא‪ ,‬שהרי יעקב נפטר על‬ ‫מיטתו‪ ,‬ולא נהרג בידי אדם‪.‬‬ ‫‪ – ÌÈ·Â˙Î ‰¯Â˙·˘ È· ÔÈÓ‬שמנין בני אליפז הכתובים בתורה המה‬ ‫שבעה‪.‬‬ ‫ששבעה בנים מוזכרים בתורה לאליפז‪ ,‬ואלו הם‪ :‬תימן‪ ,‬אומר‪ ,‬צפו‪ ,‬געתם‪,‬‬ ‫קנז ועמלק‪ ,‬כמפורש בקרא )בראשית ל"ו י"א – י"ב(‪" ,‬ויהיו בני אליפז תימן‬ ‫אומר צפו וגעתם וקנז‪ .‬עמלק‪ .‬ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לו‬ ‫את עמלק אלה בני עדה אשת עשו"‪ ,‬וקרח בנו מוזכר בתורה כבנו של עשו‬ ‫)שם שם ה'(‪" ,‬ואהליבמה ילדה את יעיש ואת יעלם ואת קרח אלה בני עשו‬ ‫אשר ילדו לו בארץ כנען"‪ ,‬ודרשו חז"ל‪ 35‬שקרח זה היה בנו הממזר של אליפז‪,‬‬ ‫שבא על אהליבמה אשת אביו‪ ,‬וילדה לו את קרח‪ .‬דעת רב בב"ר פ"ב י"ב וכן‬ ‫ביאר רש"י שם ה'‪.‬‬ ‫איברא‪ ,‬שאף היתה לו בת‪ ,‬ותמנע שמה‪ ,36‬שבא על אשתו של שעיר החורי‬ ‫ונולדה תמנע )ולבסוף נשאה לפלגש וילדה לו את עמלק וכדלהלן(‪ .‬תנחומא‬ ‫וישב א' ורש"י ל"ו י"ב‪ ,37‬ועי' אריכות רבה בענין זה‪ ,‬בגליון ס"ז‪ ,‬פרשת וישב‬ ‫ס"ט‪ ,‬ב'משיב דבר' בתשובה ל'כתב חידה'‪.‬‬ ‫‪ – ÌÈ·ÈÂÁÓ ÂÏÂ΢ ˙ˆÓÎ‬שמנין בני אליפז המוזכרים בתורה המה שבעה‪,‬‬ ‫כמנין 'שבע מצוות בני נח'‪ ,‬שבהם אליפז ובניו מחוייבים‪.‬‬ ‫ששבע מצוות מחוייבים בהם כל 'בני נח'‪ ,‬ואלו הם‪ :‬דינין‪ ,‬ברכת השם‪,‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות‪ ,‬שפיכות דמים‪ ,‬גזל ואבר מן החי‪ .‬סנהדרין נ"ו א'‪,‬‬ ‫וע"ע ברמב"ם פ"ט מהל' מלכים ה"א‪.‬‬ ‫וע"ע בגמ' שם‪ ,‬שיש מ"ד החולקים ומוסיפים מצוות נוספות‪ ,‬רבי חנניה‬ ‫ב"ג מוסיף מצות הדם מן החי‪ ,‬רבי חידקא מוסיף סירוס‪ ,‬רבי שמעון מוסיף‬ ‫כישוף‪ ,‬רבי יוסי מוסיף את כל האיסורים האמורים בפרשת כישוף ורבי‬ ‫אלעזר מוסיף כלאים‪.‬‬ ‫ואליפז ובניו נחשבים כבני נח‪ ,‬ומחוייבים בכל שבע המצוות הללו‪,‬‬ ‫שלכאורה לא היה דינם כישראל‪ ,‬ואף למ"ד בקידושין )י"ח א'(‪ ,‬שעשו דינו‬ ‫כישראל‪ ,‬רק עשה עצמו כמומר‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬בני עשו‪ ,‬פשוט וברור שדינם‬ ‫כגויי הארץ‪ ,‬שהרי נשות עשו היו מבני נח‪ ,‬לא מישראל‪ ,‬וקיימ"ל שם ס"ח ב'‪,‬‬ ‫שאפי' ישראל שנשא גוי‪ ,‬הולד גוי‪ ,‬וכ"ש אם אף על יהדותו של האב קיימת‬ ‫שאלה גדולה‪.‬‬

‫וגו'‪ ,‬ידע יעקב ותלה עיניו להקב"ה‪ ,‬ועשה עמו נסים‪ ,‬ונתן )לו מקלו בידו(‬ ‫]מקלו בירדן[‪ ,‬ונקרע הירדן לפניו ועבר‪ ,‬שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן‬ ‫הזה‪ ,‬והמתין עשו בדרך‪ ,‬ולא עבר יעקב בדרך‪ ,‬והרגיש עשו כי יעקב ברח ועבר‬ ‫את הירדן‪ ,‬מה עשה עשו‪ ,‬רדף אחריו ומצא אותו במערה‪ ,‬מקום דומה למרחץ‬ ‫שבטבריא‪ ,‬אמר יעקב‪ ,‬לא פת ולא לחם בידי‪ ,‬אכנס ואחמם במרחץ‪ ,‬בא עשו‬ ‫הרשע והקיף את המרחץ כדי שימות בו‪ ,‬א"ל הקב"ה‪ ,‬רשע שבעולם‪ ,‬כנגדו‬ ‫אתה מזדווג‪ ,‬מיד א"ל הקב"ה ליעקב‪ ,‬מה אתה מתיירא‪ ,‬הנה אנכי עמך‪ ,‬א"ל‬ ‫יעקב רבונו של עולם‪ ,‬הואיל ובך אני בוטח‪ ,‬וכך אתה מבטיחני אבטח ]ואצא‪,‬‬ ‫ויצא יעקב מבאר שבע["‪ ,‬וע"ע בב"ר ע"ו ה'‪ ,‬שאיתא במדרש שם את המעשה‬ ‫במרחץ באופן אחר‪.‬‬ ‫‪ .33‬ובראשונים איתא שהשאיר לו את המקל‪ ,‬ובמדרשים כבר נתקשו‪ ,‬שא"כ‬ ‫שאליפז לקח לו ליעקב כל מה שהיה בידו‪ ,‬מהיכן היה לו ליעקב את השמן‬ ‫שיצק ע"ג המצבה‪ ,‬כמפורש בקרא )בראשית כ"ח י"ח(‪" ,‬וישכם יעקב בבקר‬ ‫ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה"‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬כתבו המדרש‪ ,‬שנעשה לו נס "וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה"‪ .‬ב"ר‬ ‫ס"ט ח' ופרדר"א ל"ה‪.‬‬ ‫איברא‪ ,‬שבפירושי התורה לבעלי התוס'‪ ,‬שם )ע' קי"ח‪ ,‬אות ב'(‪ ,‬ביארו באופן‬ ‫אחר‪" ,‬ויצק שמן על ראשה‪ .‬וקשה‪ ,‬הלא אליפז בן עשו רדף אחריו וגזל ממנו‬ ‫כל אשר לו‪ ,‬ומהיכן נטל א"כ השמן‪ .‬וי"ל דמקלו נשאר לו‪ ,‬כדכתיב כי במקלי‬ ‫וגו'‪ ,‬והוא היה חלול‪ ,‬שהביאו עמו תמיד מלא שמן‪ ,‬שיהיה לו להדליק ללמוד‬ ‫תורה"‪.‬‬ ‫ו'דורשי רשומות' אמרו‪ ,‬שהדברים רמוזים בפסוק הראשון בפרשת ויצא‪,‬‬ ‫"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"‪ ,‬שהוא ר"ת‪Â" ,‬יצא ‪È‬עקב ˆדיק ‡ז ‪È‬שא‬ ‫‪Ú‬שו ˜ולו ·בכי ‪Ó‬יד ·א ‡ליפז ¯שע ˘הוא ·ן ‪Ú‬שו ‪Â‬יתן ‪È‬עקב ‪Ï‬ו ‪Î‬ל ‪Á‬פציו‬ ‫¯ק ‪‬שאר ‪‰‬מקל" )והיודע מקור הדברים‪ ,‬נודה לו אם יודיענו‪ ,‬להגדיל תורה‬ ‫ולהאדירה(‪.‬‬ ‫ובחת"ס‪ ,‬בתורת משה עמ' קי"ג כתב בדומה לזה "מבאר שבע וילך חרנה ר"ת‪,‬‬ ‫‪Ó‬יד ·א ‡ליפז ¯שע ˘הוא ·ן ‪Ú‬שו ‪Â‬יתן ‪Ï‬ו ‪È‬עקב ‪Î‬ל‪Á ,‬זר ¯‪È‬קם ‪‬שאר ‪‰‬מקל"‪.‬‬ ‫‪ .34‬ויש"כ להרב י‪ .‬פרידמן שליט"א ששלח לנו רעיון זה של 'אחי' בשבוע‬ ‫שעבר‪ ,‬עם ה'מראי מקומות' בכדי לצרפו ל'כתב חידה'‪.‬‬ ‫‪ .35‬ודרשת חז"ל היא ע"פ מה שקרח זה נמנה במנין אלופי אליפז )שם ט"ז(‪,‬‬ ‫"אלוף קרח אלוף געתם אלוף עמלק אלה אלופי אליפז בארץ אדום אלה בני‬ ‫עדה"‪ ,‬וע"כ שהיה בנו של אליפז בממזרות‪.‬‬ ‫‪ .36‬וע"ע במדרש שכל טוב ל"ו י"ב‪ ,‬וכן ברשב"ם שם‪ ,‬שלמדו שהיו ב' תמנע‪,‬‬ ‫אחד זכר ואחת נקבה‪ ,‬ויש לדרוש תיבת 'תמנע' לאחריו‪ ,‬כבנו האחרון של‬ ‫אליפז‪ ,‬וכן לפניו‪ ,‬כפלגש אליפז‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ולפי דבריו יצא‪ ,‬שהיו לו לאליפז‬ ‫שמונה בנים מפורשים בתורה‪.‬‬ ‫‪ .37‬ולכאורה דעה זו אינה עולה בקנה אחד עם דברי חז"ל בסנהדרין צ"ט ב'‪,‬‬ ‫שתמנע בת מלכים היתה‪ ,‬ורצתה להתגייר‪ ,‬ובאה לפני אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫ולא קיבלוה והלכה והיתה פלגש לאליפז )שהוא מזרע יצחק‪ ,‬שהוא מזרע‬ ‫המלוכה – רש"י(‪" ,‬אמרה‪ ,‬מוטב תהא שפחה לאומה זו‪ ,‬ולא תהא גבירה‬ ‫לאומה אחרת"‪ ,‬ויצא ממנה עמלק שציער את ישראל‪ ,‬וזאת משום שלא היה‬ ‫להם לרחקה‪.‬‬ ‫ולפי' הדעות שהוזכרו‪ ,‬לכאורה קשה בתלת‪ .‬חדא‪ ,‬הרי גם היא מזרע המלוכה‪,‬‬ ‫שהרי היתה בת נכדו של יצחק‪ .‬ועוד‪ ,‬מה ה'טענה' כלפי האבות שלא קיבלוה‪,‬‬ ‫הרי היא ממזרת‪ ,‬ואי אפשר לקבלה להנשא עמה‪ ,‬ואף את"ל שאין הכוונה‬ ‫להנשא לה‪ ,‬אלא לגיירה‪ ,‬כפי' רש"י בסנהדרין שם‪ ,‬מ"מ קשה‪ ,‬שמבחינת‬ ‫מציאות הזמן לכאורה לא יתכן שבאה לפני אברהם‪ ,‬שהרי אברהם נפטר‬ ‫כשעשו היה בן ט"ו )כשעבר על ה' עברות וכדרש"י כ"ה ל' ומדרשים(‪ ,‬ואילו‬ ‫עשו נשא את עדה אשתו אם אליפז )ל"ו ד'(‪ ,‬רק כשהיה בן ארבעים‪ ,‬וכמפורש‬ ‫בקרא )כ"ו ל"ד(‪ ,‬נמצא‪ ,‬שלידת תמנע היתה לכה"פ כמה עשרות שנים לאחר‬ ‫פטירת אברהם‪.‬‬ ‫ועוד צ"ב‪ ,‬שלדעה זו‪ ,‬לא היתה בת מלכים‪ ,‬שהרי היא בתו של אליפז‪.‬‬ ‫אלא בע"כ צ"ל שהם ב' מדרשות חלוקות‪ ,‬ועיין אריכות דברים בענין זה בגליון‬ ‫ס"ז‪ ,‬פרשת וישב ס"ט‪ ,‬ב'משיב דבר' בתשובה ל'כתב חידה'‪.‬‬

‫השאלה היא‪ :‬מה יכול אמנון להכריע מלימוד פרשתינו עפרש"י?‬

‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬

‫משבוע שעבר‪:‬‬

‫·˙˘‪‡¯Ó‰ ˙Ú„ „‚ Áη ¯·„ ˙¢ÚÏ ‰Ò˙ ‡Ï ‰¯Ë˘Ó‰˘ ÁË·ÂÓ ‡Â‰ ,Ï"¯ ˜"·˘ ÏÏÁÓ Ïη ÌÈÚ‚ÂÙ‰ Ìȇ¯Â‰ ÂÈ˙ÂÏϘ ÏÚ ÂÏ ¯ÙÈÒ ,‰¯Ë˘Ó‰ „˜ÙÓÏ '‡¯˙‡„ ‡¯Ó'· ‰¯Ò ¯·È„˘ 'Ô‚ÈÏÂÁ'‰ ȯ·„Ó˘ ,Â˙‡Â· ¯·„ ˙‡ Ï„ÂÊ Ú„È È"˘¯ÙÚ ÂÈ˙˘¯Ù· ÔÈÓ ,‰Ï‡˘Ï ‰·Â‬‬ ‫„‡˙¯‡ ‪ .¯·„ È˘ÂÚ‰ ¯Â·Èˆ·Â · Ú‚ÙÏÂ‬לזונדל היה ברור שמפקד המשטרה יפחד על חייו כאשר ישמע את סיפורי אותו חוליגן על קללותיו של המרא דאתרא המזיקות‪ ,‬ולא יעשה דבר העלול לגרום למרא דאתרא שיקללו‪ ,‬וזאת מדברי רש"י ל"ג י'‪ ,‬עה"פ‪" ,‬ויאמר יעקב‬ ‫אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלקים ותרצני"‪ ,‬וביאר רש"י‪" ,‬אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו'‪ .‬כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך‪ ,‬והן חשובין לי כראיית פני‬ ‫המלאך שראיתי שר שלך‪ ,‬ועוד על שנתרצית לי למחול על סורחני‪ .‬ולמה הזכיר לו ראיית המלאך‪ ,‬כדי שיתיירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול‪ ,‬איני יכול לו מעתה"‪ .‬מבואר בדברי רש"י‪ ,‬שכאשר מזכירים לאדם שה'כנגדו' מקלל וקללתו מתקיימת‪ ,‬אם יש לו דעה‪ ,‬דבר‬ ‫ברור הוא שלא יסתכן להפגע מקללתו‪ ,‬ולכך היה פשוט לזונדל שמפקד המשטרה יפחד לעשות דבר נגד דעת המרא דאתרא‪.‬‬

‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬יש לשלוח בכתב ברור וקריא‪,‬‬ ‫בצירוף שם‪ ,‬כתובת וטלפון‪ „·Ï· 23.00 ‰Ú˘· '‚ ÌÂÈÏ „Ú .‬לפקס' ‪ 24) 08 - 9741115‬שעות(‬ ‫]או לפקס ‪ 08-9760654‬או למייל ‪[„·Ï· ·¯Ú· '· ÌÂÈ „Ú [email protected]‬‬ ‫הפרסים לשבוע זה‪ :‬ספר ספר ”ספר התרומות“‪ ,‬ב“כ‪ ,‬הוצאה חדשה‪.‬‬ ‫עוד שלושה זוכים נוספים‪ ,‬כל אחד בספר ”שו“ת הרי“ף“‪ ,‬הוצאה חדשה‪.‬‬ ‫הפרס לשבוע זה על "סיפור ושאלה בצידו"‪ :‬שלושה זוכים‪ ,‬כל אחד בספר בספר ”שם עולם“‪ ,‬למרן בעל הח“ח זצ“ל‪.‬‬ ‫להערות‪ ,‬הארות ותגובות וכל עניני העלון‪ ,‬יש לפנות לפקס' הנ"ל ולטל' ‪ 08-9760874‬בכל ימות השבוע‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות והפצה ניתן להתקשר לרב מיכאל דור‪050-4131350 :‬‬

‫שמות הזוכים לשבוע שעבר‪:‬‬ ‫‪Á"‰·‰ \ ÌÈ·¯‰‬‬

‫„‪ – .Ó ÔÈÈ‬מודיעין עילית – פני יהושע השלם‪ ,‬ג“כ‪.‬‬ ‫‪.Ó Ï‡Ò‬י‪ – .‬בני ברק – על התשועות – בימי מתתיהו בן יוחנן‪.‬‬ ‫·¯‚‪ – .˘ ÔÓ‬קרית ספר – על התשועות – בימי מתתיהו בן יוחנן‪.‬‬ ‫˘‪ – .˘ ‡¯ÈÙ‬בני ברק – על התשועות – בימי מתתיהו בן יוחנן‪.‬‬ ‫‪ – .Ù ÔÓ¯ÒÂ‬מודיעין עילית – על התשועות – בימי מתתיהו בן יוחנן‪.‬‬ ‫‚‪ – .„ ˙‡È‬בני ברק – הנרות הללו קדש‪ ,‬הלכה למעשה‪.‬‬ ‫‡‪.Ó ÔÈÈˢÈÈ‬י‪ – .‬מודיעין עילית – הנרות הללו קדש‪ ,‬הלכה למעשה‪.‬‬ ‫‪.ÌÈÎÂÊÏ ÁÏ˘˙/‰ÁÏ˘ ‰Ú„‰‬‬

‫© ‪χ¯˘È ı¯‡ - ˙ÈÏÈÚ ÔÈÚÈ„ÂÓ – ÌÈ·˙ÂΉ ÌÈ·¯Ï "„„ÈÁ· „ÂÁȇ"Ï ˙¯ÂÓ˘ ˙ÂÈÂÎʉ ÏÎ‬‬

‫לתקופת נסיון‪ ,‬ניתן לקבל‬ ‫כל שבוע את העלון ·‪Ò˜Ù‬‬ ‫או ·‡‪) ÏÈÈÓÈ‬ללא תשלום(‪.‬‬ ‫המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו‬ ‫את שמם וכתובתם בכתב‬ ‫ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון‬ ‫לבירורים‪ ,‬לפקס המערכת‬ ‫או למייל‪:‬‬ ‫‪[email protected]‬‬

‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬

‫·„‪ ˙¯Â‬הקודמים‪ ,‬רוב בני האדם עמלו קשות 'בחומר ובלבנים ובכל עבודה‬ ‫בשדה'‪ ,‬בכדי שיהא להם קורת גג לראשם ומעט לחם בידם למאכלם‬ ‫ומאכל בני ביתם‪ .‬העבודה הרבה והמפרכת שהיתה להם להכין ממעט‬ ‫הקמח שרכשו‪ ,‬פת לחם‪ ,‬שעות העבודה הרבות שעמלו בכדי לכבס את‬ ‫בגדיהם‪ ,‬וכל שאר 'עבודות הבית' לא השאירה לבני האדם זמן רב פנוי‪,‬‬ ‫ולכך חטאו פחות ואף המעיטו בעשיית שטויות‪.‬‬ ‫‪ ÈÂÈ˘‰‬בדרך הנהגת העולם בדורות האחרונים‪ ,‬שלרבים מבני האדם אין‬ ‫צורך לעמול רבות על פרנסתם ומזונותיהם‪ ,‬אלא די להם בשעות ספורות‬ ‫מידי יום ביומו‪ ,‬יחד עם זאת ש'עבודות הבית'‪ ,‬ברובם הגדול‪ ,‬נעשות על‬ ‫ידי מכשירים ממינים שונים‪ ,‬שדברים אלו הביאו את העולם לידי השחתה‬ ‫וקלקול‪ .‬כאשר יש לאנשים זמן מרובה‪ ,‬הרי הם באים לידי עבירה ושגעון‪,‬‬ ‫וכדברי חז"ל במקומות רבים‪ ,‬ש'הבטלה מביאה לידי עבירה'‪ ,‬ו'הבטלה‬ ‫מביאה לידי שעמום' )כתובות נ"ט ב'(‪ ,‬והוא ה'שיגעון' )רש"י שם(‪.‬‬ ‫¯‪ ÁÂ‬הטומאה הנושבת בעולם‪ ,‬הביאה עמה גם רוח אחרת‪ ,‬של חוסר‬ ‫באמונה‪ .‬בעבר‪ ,‬אפילו גוי ערל היה מתבייש לומר שאינו מאמין‪ ,‬כיום‪,‬‬ ‫למרות ה'גילויים המדעניים' הרבים שמתגלים 'חדשות לבקרים' בדבר‬ ‫ה'חכמה התהומית' הקיימת בבריאה‪ ,‬היאך כל פרט ופרט הוא כחכמה‬ ‫נפלאה עד אין קץ‪ ,‬עדיין ישנם כאלו שאינם מתביישים לומר בטפשותם‬ ‫שאינם מאמינים‪ .‬הם מנסים לרמות את עצמם באמירתם זו‪ ,‬בחושבם‬ ‫שעל ידי כך הם לא יהיו מחוייבים לעשות את אשר נצטוו‪ ,‬והרי הם כאותה‬ ‫'בת יענה'‪ ,‬שבעת סכנה‪ ,‬כאשר אינה יכולה לנוס על נפשה‪ ,‬מטמינה את‬ ‫ראשה הקטן באדמה‪ ,‬בחושבה שאם היא אינה רואה את האוייב‪ ,‬אולי אף‬ ‫הוא אינו רואה אותה‪ ,‬וכך היא נטרפת ללא מאבק‪.‬‬ ‫·‪ ˙·˜Ú‬כל התחלואות הללו‪ ,‬להבדיל מלומדי התורה ומקיימי המצוות‪,‬‬ ‫החשים הרגשות סיפוק רבים וגדולים בכל יום‪ ,‬לאחר תפילה טובה‪ ,‬או‬ ‫שעת לימוד‪ ,‬עשיית מצוה או התגברות על היצר‪ ,‬וכל דבר מצוה אחר‪,‬‬ ‫לאותם רחוקים וריקים אין שום הרגשת סיפוק רוחנית‪ ,‬ולכך‪ ,‬רבים הם‬ ‫אלו המחפשים תעסוקה ואתגרים מה יעשו בזמנם הפנוי הרב העומד‬ ‫לפניהם‪ .‬ישנם כאלו שיש בהם עדיין מעט דעה‪ ,‬הם משקיעים את זמנם‬ ‫וממונם לעזור ולסייע לאחרים‪ ,‬העזרה והסיוע נותן להם הרגשת סיפוק‬ ‫והנאה רוחנית ונפשית שאכן הם הועילו לאנושות‪ .‬אלו שדעתם פחותה‪,‬‬ ‫משקיעים בעזרה וסיוע לבעלי חיים‪ ,‬הם מרגישים טוב בתרומתם לאותם‬ ‫אלו שכמותם‪ ,‬ולפעמים אף דעתם משתבשת עד כדי שמעדיפים את טובת‬ ‫ונוחות בעלי החיים‪ ,‬על פני בני האדם‪.‬‬ ‫‪ Ì˘ÈÂ‬כאלו‪ ,‬שהרגשת הריקנות שבהם כה גדולה‪ ,‬ולהיטיב לאחרים אינם‬ ‫מסוגלים‪ ,‬הם מציבים לעצמם איזו שהיא מטרה‪ ,‬ובדמיונם הרב הם‬ ‫חושבים‪ ,‬שכאשר יכבשוה‪ ,‬יהיה להם סיפוק כה רב‪ ,‬שכבר לא יצטרכו‬ ‫לחפש אחריו עוד כל ימיהם‪.‬‬ ‫‪ ÔÂÈÚ¯‰‬לכבוש את פסגת ה'אוורסט'‪ ,‬בטיפוס רגלי קשה וממושך‪ ,‬או‬ ‫חציית 'מדבר סהרה' רגלית‪ ,‬היווה לאותם 'טיפוסים מפוקפקים' מטרה‬ ‫חשובה שבעבורה יבזבזו את כספם הרב‪ ,‬ואף יסתכנו בסכנות מות‪,‬‬ ‫הכל היה כדאי עבורם על הצד שאולי יצליחו לסיים את מסלולם‪ ,‬הם‬ ‫חשבו שהסיפוק הרב שימלא אותם‪ ,‬יספיק להם לשנים רבות‪ ,‬ולכך יצאו‬ ‫רבים לעבר מטרות אלו ואחרות בתקוה להגיע לידי האושר והסיפוק‬ ‫"הרוחני"‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬יוהן מדיצינגעלטער‪ ,‬בעליו של הקונצרן העולמי הגדול‬ ‫'מעדיצאינטערנאשיונל' ליצור תרופות‪ ,‬הרגיש תמיד ריקנות בחייו‪ .‬כסף‬ ‫רב היה לו‪ ,‬ואף נמנה ברשימת 'אלף עשירי העולם'‪ ,‬אך כל כספו הרב לא‬ ‫נתן לו את הרגשת הסיפוק‪ ,‬את הרוגע והשלוה‪ .‬כל חייו היו במירוץ אחד‬ ‫גדול אחר עוד מליון דולר ועוד מליון דולר‪ ,‬ובאחד הימים החליט לעצור‬ ‫לתקופת מה מ'המירוץ'‪ ,‬לשכוח מעט מעסקיו חובקי העולם‪' ,‬להנות' קצת‬ ‫מהעולם‪ ,‬בהצטרפות ל'מסע אתגרי ומעניין'‪ ,‬יחד עם קבוצת 'עשירי תבל'‪,‬‬ ‫לעבור בנסיעה את הג'ונגל הגדול שב'קניה' שב'אפריקה'‪ ,‬ולהגיע להרגשת‬ ‫סיפוק והנאה‪.‬‬ ‫‪ Ô‰ÂÈ‬ושאר המטיילים ידעו היטב שלא מדובר בנסיעה ברכבים נוחים כפי‬ ‫שהם רגילים בכל ימיהם‪ ,‬אף לא בשינה על גבי מזרונים אורטופדיים עבים‬ ‫ונוחים‪ ,‬אך כל התנאים הקשים היוו עבורם אתגר‪ ,‬ועוררו אצלם עוד‬ ‫יותר את החשק לצאת לנסיעה‪ ,‬גם ביודעם שבימים אלו של הנסיעה‪,‬‬ ‫הם אמורים להיות מנותקים כשלשה שבועות ממשפחתם ומכל עסקיהם‪,‬‬ ‫כך שאכן הטיול ישמש עבורם כמרגוע ומנוחה מעמלם הרב בכל הימים‪,‬‬ ‫ויתן להם סיפוק רוחני רב‪ ,‬שהצליחו לעמוד ולכבוש את המטרה שהציבו‬ ‫לעצמם‪.‬‬ ‫‪ ‰ˆÂ·˜‰‬יצאה לדרכה עם ששה ג'יפים גדולים‪ ,‬שבכל אחד מהם ישבו 'נהג'‬ ‫'מורה דרך'‪ ,‬החמוש בכל מיני כלי משחית להגנה‪ ,‬ועוד שלושה נוסעים‪ ,‬וכל‬ ‫אחורי הג'יפ היה מלא בציוד הדרוש לשהייה הארוכה‪ ,‬מיכלי דלק רבים‪,‬‬ ‫ואוכל ושתיה רבה עבור המסלול‪ ,‬כאשר בתכניתם למלא מים בהמשך‬ ‫דרכם‪ ,‬במעיינות ידועים‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÓȉ‬הראשונים עברו עליהם בהנאה רבה‪ ,‬הם פגשו בדרכם בעלי חיים‬ ‫רבים‪ ,‬עדרים רבים של חיות בר העוברים בדרכם‪ ,‬הם גם ראו חיות טרף‬ ‫הרודפים אחר טרפם‪ ,‬ועברו על יד נהרות ומפלים וכל מיני מקומות‬ ‫מעניינים‪ ,‬ונהנו מנסיעתם‪ ,‬ובלילות‪ ,‬החנו את ששת הג'יפים בצורת‬ ‫'משושה'‪ ,‬וביניהם הקימו 'מורי הדרך' את אהלם הגדול והחזק שהביאו‬ ‫עמם‪ ,‬וכל המטיילים נמו בהם את שנתם‪ ,‬בתוך 'שקי שינה'‪ ,‬כאשר בכל‬ ‫עת‪ ,‬אחד מה'מורי דרך' נשאר ב'תורנותו' ער על משמרתו‪ ,‬לבל יארע דבר‬ ‫חלילה‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬כשבועים וחצי של התקדמות והנאה מהנסיעה‪ ,‬החלו 'מורי הדרך'‬ ‫להבחין לחרדתם הרבה‪ ,‬כי ככל הנראה הם טעו בדרכם‪ .‬לפי המפות‬ ‫שבידיהם הם היו צריכים להגיע למקומות מסומנים וידועים לפני כיום‬ ‫ויומיים‪ ,‬אך עדיין לא הגיעו אליהם‪ .‬גם יומיים נוספים של התקדמות‬ ‫בנסיעתם לא קירבה אותם אל מטרתם‪ ,‬וכעת כבר החלו הנוסעים להבין‬ ‫שדבר מה אירע‪.‬‬ ‫˘·‪ ÚÂ‬נוסף עבר עליהם בנסיעה מהירה‪ ,‬כאשר הם מנסים למצוא את‬ ‫הדרך לצאת מהג'ונגל הגדול והנורא‪ ,‬בימים אלו הם כבר לא נהנו מהחיות‬ ‫שראו‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬הם החלו לחשוש לחייהם‪ .‬האוכל והשתיה שהיו‬ ‫ברכבים כמעט ואזלו‪ ,‬אך להם ניתן היה למצוא תחליף במעיינות ובעצים‬ ‫הרבים‪ ,‬ואף בצידת בעלי חיים שהיו שם לרוב‪ ,‬אך החשש העיקרי היה‬ ‫מחסרון הדלק שהמלאי בו הלך והצטמצם‪ ,‬וחייהם של המטיילים היתה‬ ‫בסכנה‪.‬‬ ‫‪ ˙ÚÎ‬כבר ויתרו המטיילים על האתגר שהם לקחו‪ ,‬המטרה היתה כעת‬ ‫לצאת חיים מהמקום הנוראי בו הם נמצאים‪ ,‬ולכך החליטו יחדיו‪ ,‬ששלושה‬ ‫ג'יפים ישאירו מאחריהם‪ ,‬ויחד עמם כל דבר מיותר‪ ,‬וכל הנוסעים יצטופפו‬ ‫יחדיו‪ ,‬המה וחפציהם הנצרכים‪ ,‬בשלשת הג'יפים הנותרים‪ ,‬ובאופן זה‬ ‫הדלק יספיק ליותר זמן נסיעה‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÈÓÂȉ‬הבאים שעברו עליהם בחרדה גדולה‪ ,‬הביאה רבים מהם ליאוש‬ ‫מחייהם‪ ,‬חלקם החלו להטיל את האשמה על מה שאירע על הנהגים מורי‬

‫הדרך‪ ,‬ואילו הם השיבו חזרה כדרכם של גויי הארץ‪ ,‬עד שהנסיעה הפכה‬ ‫לסיוט ודכאון גדול‪.‬‬ ‫·‡‪ ‰˙Â‬שעה קשה‪ ,‬בה נראה שהם ישארו בתוככי הג'ונגל לעד‪ ,‬אין אפילו‬ ‫מחשבה קלה על הנאה‪ ,‬כל אחד חושב על האופן בו יגיע לסופו‪ ,‬האם‬ ‫ֵאָכל על ידי חיות הארץ או עופות השמים‪ ,‬בזמנים אלו אין שום עדיפות‬ ‫י ֵ‬ ‫לכבוד‪ ,‬מעמד והילה שיש‪ ,‬אין כל משמעות לעשירותו‪ ,‬יכולים להיות לו‬ ‫מליארדים של דולרים‪ ,‬אבל הוא יגמור את חייו כ'עכבר במלכודת'‪ ,‬כל‬ ‫'ביטוחי הבריאות' ו'ביטוחי החיים' שעשה לעצמו כל ימי חייו‪ ,‬לא מקילים‬ ‫ממנו מאומה‪ ,‬כל אחד מ"המטיילים" היה מעדיף לחיות חיי עוני ומחסור‪,‬‬ ‫העיקר לצאת ממקום נוראי זה‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬יום ומחצה נוספים‪ ,‬את אשר יגורו ממנו בא‪ ,‬הדלק שהיה בכליהם‬ ‫הסתיים‪ ,‬ומה שהיה במיכלי הדלק הספיק לעוד שעה קלה‪ .‬מורי הדרך‬ ‫התיעצו ביניהם‪ ,‬שכמה מהם יצאו ברכב אחד לחפש בכל האיזור מקום נוח‬ ‫ועל יד מקור מים‪ ,‬בו יוכלו הם להתמקם עד אשר ימצאו את הדרך להחלץ‬ ‫מהמקום‪ ,‬או 'לבלות' בו את שארית ימיהם‪ ,‬ותוך כשעה ומחצה חזרו מורי‬ ‫הדרך בהודעתם שהם אכן מצאו כדבר הזה‪ ,‬וכולם נסעו נסיעה קצרה עד‬ ‫הגיעם למקום המדובר‪ ,‬שאכן היה ה'רע במיעוטו'‪ ,‬בו הקימו את אהלם‬ ‫הגדול‪ ,‬וניסו להסתדר ולהתמקם בו ככל שיכלו‪.‬‬ ‫·‪ ÌÈÓÈ‬קשים אלו שקע יוהן בהרהורים רבים על החיים ומטרתם‪ ,‬הוא‬ ‫החל לראות את חבריו המליונרים והמליארדרים‪ ,‬ראשי קונצרנים גדולים‪,‬‬ ‫המראים עצמם כל ימיהם כ'מתורבתים' ו'אנושיים'‪ ,‬היאך הם רבים על כל‬ ‫דבר קטן‪ .‬בכל חושיו הוא הרגיש היאך הממון אינו הופך את האדם לרגיש‬ ‫וותרן‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬לאדם סר וזועף‪ ,‬הבא לידי מריבה על כל דבר‪ ,‬ואילו‬ ‫'מורי הדרך'‪ ,‬שבטבעם הם אנשים גסים יותר‪ ,‬נהגו אחד לשני באופן אנושי‬ ‫והגון‪ ,‬דאגו אחד לרווחת רעהו‪ ,‬וניסו לעזור לסייע ולעודד ככל שיכלו‪.‬‬ ‫‪ ÌÈÈÁ‰‬בתוך הג'ונגל הפכו את תושביו ל'חיות בר'‪ ,‬הם חטפו אחד לשני‪,‬‬ ‫רבו על כל דבר‪ ,‬וכל המציאות שם היתה בלתי סבילה‪ ,‬ולו רק בגלל‬ ‫התנהגותם של המטיילים‪.‬‬ ‫·‡‪ Ì˙Â‬ימים קשים התעוררו לו ליוהן זכרונותיו מילדותו‪ ,‬היאך הוריו‬ ‫שהיו יהודים ניצולי המלחמה הנוראה‪ ,‬הסתירו ממנו את דבר יהדותו‪ ,‬ואף‬ ‫קראוהו בשמו הגויי‪ ,‬למען לא 'יסבול' מיהדותו‪ .‬הוא גם זכר את תגובתם‬ ‫הקיצונית כאשר נתגלה להם שהוא השתתף במשך תקופה באירועי יהדות‬ ‫לילדים שנערכו בשכנותו‪ ,‬בהם שמע על ה' שברא את השמים והארץ וכל‬ ‫העולם וקרוב לכל קוראיו‪ ,‬וחומל על כל מעשיו‪.‬‬ ‫‪ Ô‰ÂÈ‬ניסה לדלות מזכרונו דברים ששמע בימי ילדותו על היהדות ועל‬ ‫הבורא‪ ,‬והחל לשוחח על כך מעט עם 'חבריו לצרה'‪ ,‬ומכולם שמע תשובה‬ ‫כמעט דומה‪ ,‬שאם אכן הוא יהודי‪ ,‬שיתפלל אל האלוקים שלו שיושיעם‬ ‫מהמקום הנוראי בו הם כלואים‪ ,‬שהרי ידוע לכל שאלקי היהודים שומע‬ ‫את תפילותיהם ועושה להם ניסים ונפלאות להצילם‪ .‬באותה שעה כעס‬ ‫יוהן על עצמו מדוע אינו יודע להתפלל‪ ,‬ולו בכדי להראות לחבריו שהוא‬ ‫אכן יהודי‪.‬‬ ‫˘‡˘˙‪ Â‬היא יהודיה‪ ,‬זה יוהן ידע‪ ,‬אך לצערו גם משפחתה היו יהודים מאוד‬ ‫חלשים‪ ,‬כך שאפילו נישואי בתם עמו‪ ,‬בחזקת גוי‪ ,‬לא הפריעו להם יתר על‬ ‫המידה‪ ,‬כך שלא יכל לזכור מיהדותם מאומה‪.‬‬ ‫‡‪ „Á‬מ'מורי הדרך' סיפר לו שבעבר‪ ,‬לפני כמה שנים‪ ,‬אירע לו צרה בדרך‪,‬‬ ‫שנקרעו להם פעמיים כל צמיגי הרכב ולא היה להם היאך להחליפם‪ ,‬ואחד‬ ‫מהנוסעים היה יהודי‪ ,‬והתפלל אל אלקיו שהוא מתחייב להתחיל להתנהג‬ ‫כיהודי ולתת צדקה לעניים לרוב‪ ,‬ותוך זמן קצר הגיע ישועתם‪ ,‬ששיירה‬ ‫גדולה של מטיילים סטו מהמסלול והגיעו עד אליהם‪ ,‬ומכרו להם צמיגים‬ ‫חדשים‪ ,‬ובזכות זה הם ניצלו‪.‬‬ ‫‪ ÚÓ˘˘Î‬על כך יוהן‪ ,‬לבש את 'כובע השמש' הגדול שהיה באמתחתו והחל‬ ‫אף הוא להתפלל בקול רם כאשר כל חבריו מקשיבים ושומעים‪ ,‬באומרו‪,‬‬ ‫"ה' בורא השמים והארץ וכל העולם‪ ,‬הקרוב לכל קוראיו והחומל לכל‬ ‫מעשיו‪ ,‬תציל אותי ואת חברי מהמקום הנוראי הזה‪ ,‬ואני מקבל על עצמי‬ ‫להתחיל ולהתנהג כיהודי‪ ,‬וליתן מכספי צדקה לרוב לעניים בעין יפה"‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬שיוהן סיים את תפילתו‪ ,‬פנה לכל חבריו וביקשם‪ ,‬שכל מי מהם‬ ‫שיודע על הנהגתו של יהודי‪ ,‬שיאמרנה ויתחיל לקיימה‪ .‬כשאחד מהם אמר‬ ‫לו שיהודי אינו אוכל בשר בעל חי שניצוד‪ ,‬הפסיק יוהן באכילת בשר‬ ‫מצידם‪ ,‬וכשאחד אחר אמר לו שיהודי בונה לעצמו בית מקרשים ועצים‬ ‫ואוכל בה‪ ,‬בנה לו יוהן סוכה קטנה ואכל בה‪.‬‬ ‫·‪ ͢Ó‬הימים אסף יוהן מחבריו כמה הלכות‪ ,‬ולמרות רצונו הרב‪ ,‬הוא לא‬ ‫יכל לקיימן‪ ,‬כהלכה שישנם ימים ותקופות שבהם אסור להתגלח‪ ,‬שהרי‬ ‫אחד מהם לא התגלח שם‪ ,‬וכהלכה שצריך להניח על ידיו רצועות שחורות‪,‬‬ ‫ולא היו לו שם רצועות‪ ,‬ואף ההלכה שאסור לשתות יין של גוי‪ ,‬שהרי לא‬ ‫היה להם יין שם‪ ,‬ואף ההלכה שיהודי אינו נוסע או מתקשר בשבת‪ ,‬לפי‬ ‫הבנתו המוטעית‪ ,‬לא יכל לקיים‪ ,‬כי הם לא נסעו שם ולא היה בידם כלי‬ ‫תקשורת‪.‬‬ ‫‡‪ „Á‬הדברים שיוהן הקפיד בהם‪ ,‬היה להתפלל את תפילתו שלש פעמים‬ ‫ביום‪ ,‬כפי שנוהגים היהודים מזכרונו מילדותו‪ ,‬ובתוספת אחד ה'ידענים'‬ ‫שבחבורה‪ ,‬שידע לספר שבפעם הראשונה היהודים מתפללים לפני‬ ‫העבודה‪ ,‬השניה‪ ,‬לאחר העבודה‪ ,‬לעת ערב‪ ,‬סמוך לשעה שהשמש שוקעת‪,‬‬ ‫והשלישית‪ ,‬שעה קלה לאחריה‪ .‬ברגעי תפילותיו אלו עמדו כל חבריו‬ ‫הערלים והצדיעו לו בשקט‪ ,‬עד אשר סיים את תפילתו‪.‬‬ ‫˘·‪ ÚÂ‬ומחצה עברו על יוהן בהם התחיל להתנהג בכל מה שידע כיהודי‪,‬‬ ‫באחד הימים כשנעמד לתפילתו השלישית‪ ,‬כאשר השעה היתה מעט לאחר‬ ‫השקיעה‪ ,‬כאשר החושך התחיל להתפשט על הבריאה‪ ,‬החלו לפתע לשמוע‬ ‫קול חלש של רעש מנוע מרחוק‪ .‬לאחר כדקה של מתח רב החלו לראות‬ ‫הבהוב של אורות 'מסוק'‪ ,‬הטס בריחוק רב מהם‪ .‬מורי הדרך מיהרו לירות‬ ‫פצצת תאורה כלפי השמים ולכיוון המסוק ירו כמה 'כדורים נותבים'‬ ‫)‪ ,(Tracer‬הזוהרים תוך כדי מעופם‪ ,‬ויוצרים פס אדום לאורך מסלול‬ ‫היריה‪ ,‬המשמשים כאיתות לסכנה או קריאה לעזרה‪ ,‬כך שהטייס במסוק‬ ‫יזהה אותם‪ .‬תוך כדי הירי פנו כולם אל יוהן שימשיך בתפילתו‪ ,‬למען יחוס‬ ‫ה' עליהם ויוציאם ויצילם ממקום נוראי זה‪.‬‬ ‫·‪ „ÒÁ‬ה' עליהם‪ ,‬לאחר ירי של עוד כמה פצצות תאורה וכדורים נותבים‪,‬‬ ‫הבחין הטייס בסימני הקריאה לעזרה שנורו לכיוונו‪ ,‬והחל להתקרב לעבר‬ ‫מקומם‪ ,‬תוך כדי שהוא מנמיך גובה‪ ,‬ומנסה לראותם מבעדי ה'משקפות‬ ‫המיוחדות לראיית לילה' המותקנות בו‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬עוד כמה דקות ארוכות‪ ,‬שנדמו בעיניהם כזמן רב עד מאוד‪ ,‬המסוק‬ ‫התקרב אליהם וחג מעליהם‪ ,‬כאשר הטייס הוריד להם אוכל ושתיה‪ ,‬וסימן‬ ‫להם כי למחרת בבוקר הוא ישוב עם מסוקים נוספים בכדי לפנותם‪.‬‬ ‫‪ ‰ÏÈω‬עבר עליהם במתח רב‪ ,‬האם המסוק ישוב או לא‪ ,‬ובבוקרו של יום‬ ‫החלו לארגן לעצמם כל אחד את חפציו האישים והמתינו לבאות‪ .‬לאחר‬ ‫כמה שעות הופיעו שני מסוקים צבאיים גדולים‪ ,‬שנחתו במקום סמוך‪,‬‬ ‫ואספו אותם ופינום למקום ישוב סמוך‪ ,‬כאשר בעלייתם למסוק סיפר‬ ‫להם המפקד הצבאי‪ ,‬שהם סטו מהמסלול במרחק רב‪ ,‬וב'דרך הטבע'‪ ,‬הם‬

‫היו נשארים במקומם כל ימי חייהם‪ ,‬וכל נסיעתו של המסוק אמש בדרך‬ ‫שעבר‪ ,‬היתה בלתי מובנת כלל‪ ,‬והוסיף ואמר‪ ,‬שהיה להם נס בלתי מובן‬ ‫להצלתם‪.‬‬ ‫˙‪ ÍÂ‬שעות ספורות‪ ,‬לאחר שהודיעו לבני משפחתם על הצלתם המופלאה‪,‬‬ ‫וכמו כן נבדקו על ידי רופאים מקומיים‪ ,‬עלו כל הנוסעים בטיסה מהירה‬ ‫חזרה לארצות הברית‪ ,‬שיוכלו להתאושש ולנוח מעט מכל מה שעברו‪.‬‬ ‫‚‪ Ì‬יוהן מיהר לשוב לביתו ולספר לבני ביתו על הניסים שעשה לו ה'‪,‬‬ ‫והוסיף וסיפר להם על יהדותו אותה גילה במעמקי הג'ונגל‪ ,‬ועל התחייבותו‬ ‫באותה שעה‪ ,‬להתחיל להתנהג כיהודי‪ ,‬ולחלק מכספו צדקה לרוב‪.‬‬ ‫¯‪ ,Â˙ÈÈÚ‬שבאה אף היא מבית שהיה מאוד רחוק משמירת תורה ומצוות‪,‬‬ ‫נדהמה לשמוע שבעלה הוא יהודי‪ .‬תמיד היא חשבה שנישאה לגוי‪ ,‬וכעת‬ ‫שמחה שלפחות את זה היא לא עשתה‪ ,‬בכל זאת היה לה קצת רקע בעניני‬ ‫יהדות‪ .‬בעת נערותה היא היתה במשך תקופה קצרה ב'מחנה' בו למדו‬ ‫על היהדות‪ ,‬ורקע זה עמד לה בזמן זה לעודד את בעלה להתחיל לחיות‬ ‫כיהודי‪.‬‬ ‫‪ Ô‰ÂÈ‬פנה לרבנים שילמדוהו אורחות חיים‪ ,‬היאך להתנהג כיהודי‪ ,‬ולאט‬ ‫לאט החל להתקרב בצעדים גדולים לקראת שמירת תורה ומצוות‪,‬‬ ‫בשמירת שבת והנחת תפילין והכשרת ביתו ואכילת כשר‪ ,‬כאשר בכל עת‬ ‫התקדם רבות בשמירת תורה ומצוות‪.‬‬ ‫‪ ÏÎ‬אותה העת חילק יוהן סכומי עתק למען עניים ואביונים‪ ,‬כל בקשה‬ ‫שהיתה באה אליו‪ ,‬נענתה בסכום מכובד‪ ,‬ארגוני החסד והעזרה הכירו‬ ‫את כתובתו והיו מבקרים אותו לעתים ומזכים אותו להיות שותף עמם‬ ‫במצוותיהן הרבים‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬תקופה ארוכה נודע לו ליוהן‪ ,‬שהוריו‪ ,‬ברוב צערם ויגונם על שאירע‬ ‫להם במלחמה הנוראה‪ ,‬ניתקו כל קשר ליהדות ולכך אף לא הכניסוהו‬ ‫ב'בריתו של אברהם אבינו ע"ה'‪ ,‬הוא היה עדיין בערלתו‪ ,‬ולכך קבע מיד‬ ‫מועד למילתו‪ ,‬שנפל בדיוק ביום השנה להצלתו מהג'ונגל הנוראי‪ ,‬וגאולתו‬ ‫מיד גוֹיוּתוֹ‪ ,‬ותחילת הנהגתו כיהודי‪.‬‬ ‫·‪ ˙Ú‬הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬נקרא שמו בישראל 'אמנון'‬ ‫כשמו של סבו‪ ,‬אבי אמו‪ ,‬שנרצח בידי אותם מרצחים ארורים במלחמה‬ ‫הנוראה‪ .‬לאחר ה'ברית' הרגיש אמנון שנחה עליו רוח טהרה ממרומים‪,‬‬ ‫והלימוד היה ביתר שאת וביתר עוז והצליח בידו יותר ויותר‪ ,‬והוא התקדם‬ ‫עוד ועוד ביהדותו‪.‬‬ ‫·‡‪ Ì˙Â‬ימים‪ ,‬כשהיה נזכר היאך הגויים הערלים לימדוהו את הלכותיהם‬ ‫של היהודים‪ ,‬ונהג על פיהם‪ ,‬היה צוחק בעצב על מצבו אז‪ ,‬היאך גוי‬ ‫ידע טוב ממנו הנהגות של יהודים‪ ,‬ומה מראהו של יהודי הנוהג על פי‬ ‫'רבנים ערלים'‪ ,‬היושב בסוכה בימות הקיץ‪ ,‬ומתפלל 'תפילה קצרה' בנוסח‬ ‫ובזמנים שבדו הערלים מליבם לפי זכרונם‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬תקופה שאמנון התקדם רבות בלימודיו‪ ,‬פנה לרבו ואמר לו‪ ,‬שברצונו‬ ‫לקיים את נדרו בעת הצרה ב'הידור רב' ובאופן הטוב והמועיל‪ ,‬וביקשו‬ ‫עצה ותושיה היאך ראוי ונכון לו לנהוג‪.‬‬ ‫˙˘‪ ˙·Â‬רבו היתה‪ ,‬שיקים ארגון גדול שידאג לרווחתם של עניי מקומו‬ ‫ועניי ישראל שבכל מקום‪ ,‬ובמיוחד התלמידי חכמים ועמלי התורה‪,‬‬ ‫כאשר בכל עיר ועיר ימנה גבאים מסורים ואחראים‪ ,‬שיחלקו את הדרוש‬ ‫לעניים‪ ,‬וכמו כן הוסיף לומר לו‪ ,‬שמפני סיבות מסוימות‪ ,‬עדיף שיחלק‬ ‫לעניים 'מזון' מאשר 'ממון'‪ ,‬רק שצריך לשים על לב שיבצעו את החלוקות‬ ‫בעין יפה ובצורה מכובדת‪ ,‬שלא יהא לעניים בזיון וקצף לבוא ולקבל את‬ ‫הדברים‪ ,‬אלא שהמשלוחים ישלחו אליהם באישון לילה ואפילה‪ ,‬באופן‬ ‫המכובד ביותר‪ .‬ומה שחשוב ביותר הוא‪ ,‬סיכם‪ ,‬שלמרות הקמת הארגון‬ ‫החשוב‪ ,‬לא יפסיק את תמיכותיו בארגונים אחרים‪ ,‬ובמיוחד עליו להמשיך‬ ‫לתמוך בלומדי ועמלי תורה‪.‬‬ ‫‡‪ ÔÂÓ‬צירף הוראה למעשה‪ ,‬ותוך חודשים ספורים הקים את ארגונו הגדול‬ ‫'לחם לכל חי'‪ ,‬אשר סניפיו פזורים בערים ומקומות רבים‪ ,‬בהם נתמנו‬ ‫גבאים מסורים וידועים‪ ,‬העושים מלאכתם נאמנה לברר על משפחות‬ ‫נזקקים‪ ,‬לרכוש עבורם את אשר נזקק להם‪ ,‬ולשולחם לביתם מידי חודש‬ ‫בחודשו‪.‬‬ ‫‪ ¯˘‡Î‬אמנון היה מבקש להקים סניף נוסף באחד המקומות‪ ,‬היה מבקש‬ ‫מאנשיו שיבררו לו אודות מועמדים מתאימים למלאכת קודש זו‪ ,‬שלא‬ ‫י ְַפלוּ בין דם לדם ובין איש לרעהו‪ ,‬ולא יעדיפו את ידידיהם וקרוביהם על‬ ‫פני אחרים הזקוקים‪ ,‬ולאחר שהיו מבררים ובוחרים מביניהם שנים עד‬ ‫ארבע מועמדים‪ ,‬היה אמנון פוגש אותם בעצמם‪ ,‬כיאה ל'ביזנעס' המרכזי‬ ‫שלו‪ ,‬ומכריע במי לבחור‪.‬‬ ‫‪ ‡·˘Î‬להקים סניף נוסף בעיר בני התורה‪ ,‬לאחר בירורים רבים‪ ,‬נשארו‬ ‫שני מועמדים‪ ,‬כל אחד ומעלותיו הוא‪ ,‬כך שהיה עליו לבחור ביניהם את‬ ‫הטוב והמוצלח יותר‪ .‬אמנון נחת ארצה ליום אחד‪ ,‬בו הזמין את השנים‬ ‫שיפגשו עמו בכדי להתרשם מהם‪ ,‬ולהגיע להחלטה במי לבחור שינהל ביד‬ ‫רמה ובנאמנות את הקופה בעיר‪.‬‬ ‫‪ Ô¢‡¯‰‬שנכנס לפגישה‪ ,‬היה ר' יאיר אלצאליין‪ ,‬אברך מאיר פנים כבן‬ ‫שלשים וחמש‪ ,‬כולו אומר מרץ ונמרצות‪ ,‬שסיפר על עצמו‪ ,‬שזה כחמש‬ ‫שנים בהם הוא מנהל את מוסד פלוני‪ ,‬דואג לכל צרכיו‪ ,‬משיג תקציבים‬ ‫ממקורות שונים‪ ,‬מצליח לקבל את המחירים הזולים ביותר עבור המוצרים‬ ‫הנצרכים‪ ,‬וכמו כן‪ ,‬הוא משמש כגבאי צדקה במקום מגוריו‪ ,‬והוא מצליח‬ ‫לאסוף שם סכומי עתק עבור הקופה‪ ,‬מברר על משפחות‪ ,‬ואכן מצליח‬ ‫רבות לנפות את הרמאים מבין המקבלים‪ ,‬ולנהל את הקופה על האופן‬ ‫היותר טוב ומועיל‪.‬‬ ‫‪ ¯Á‡Ï‬שעה קלה נכנס השני‪ ,‬ר' עוזר פעקלאכטיילער‪ ,‬אברך כבן ארבעים‬ ‫וחמש‪ ,‬שאף הוא כקודמו נראה מוצלח‪ ,‬וסיפר על עצמו היאך בחסד ה'‬ ‫עמו הצליח להקים ולמסד ארגון שפעמיים בשנה‪ ,‬לפני החגים‪ ,‬מחלק‬ ‫ביגוד והנעלה למשפחות אברכים ובני תורה‪ ,‬ואת הכסף הרב הנצרך‬ ‫גבאי הקופה המקומית‪ ,‬בנסיעתם‬ ‫להוצאות החלוקה‪ ,‬הוא מגייס יחד עם ֵ‬ ‫'מעבר לים' לפני כל חלוקה‪ ,‬ואכן ה' מאיר לו פנים‪ ,‬שהוא זוכה להגדיל‬ ‫את הסכומים מידי שנה בשנה‪ ,‬ולהביא את השמחה לבתים רבים בכל‬ ‫יו"ט וחג‪.‬‬ ‫‪ ÔÓÊ‬קצר לאחר שאמנון סיים את הראיונות הוא מיהר לטוס חזרה לארה"ב‪,‬‬ ‫כאשר בנסיעה הארוכה הוא ניסה להחליט מי מבין השנים הוא הטוב‬ ‫ביותר עבור הארגון‪ ,‬אך משום מה‪ ,‬הוא לא הצליח להגיע לכלל הכרעה‪.‬‬ ‫‪ ÌÂÈÒ·˘Î‬הטיסה הארוכה הוא ראה שאינו מגיע לכלל הכרעה‪ ,‬התקשר‬ ‫למורו ורבו וסיפר לו על ב' הראיונות שערך‪ ,‬וביקש ממנו שיכריע עבורו‬ ‫את מי מהשנים יעדיף לקחת כגבאי עבור הסניף החדש שהוא עומד‬ ‫לפתוח‪.‬‬ ‫‪ ·¯‰‬ששמע את השאלה והספק‪ ,‬השיב לאמנון‪ ,‬שאילו הוא היה מנצל את‬ ‫זמן הטיסה ללמוד את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ואחד פרש"י‪,‬‬ ‫כהרגלו בקודש‪ ,‬וכראוי לירא שמים לנהוג‪ ,‬כפסק השו"ע באור"ח סי' רפ"ה‬ ‫ס"ב‪ ,‬הוא לא היה צריך להתקשר אליו לשאול במי להכריע‪ ,‬אלא היה יכול‬ ‫להכריע בעצמו מי מבין השנים עדיף‪.‬‬