Vehaarev Na Shoftim 2009
This document was uploaded by user and they confirmed that they have the permission to share it. If you are author or own the copyright of this book, please report to us by using this DMCA report form. Report DMCA
Overview
Download & View Vehaarev Na Shoftim 2009 as PDF for free.
More details
- Words: 20,511
- Pages: 20
ב"ה ובס"ד
פרשת שופטים
המצוה
כ"ו מנחם אב – ב' אלול תשס"ט לפ"ק
מקור בתנ"ך פרשה
פרק פסוק
רמב"ם הלכות
#
החינוך רמב"ן חפץ חיים
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל
שופטים
ט"ז י"ח קעו סנהדרין והענשין המס תצא
שלא ליקח שוחד
שופטים
ט"ז י"ט רעד סנהדרין והענשין המס
שלא ליטע אילן במקדש
שופטים
ט"ז כ"א
שלא להקים מצבה
שופטים
ט"ז כ"ב יא עבודה זרה וחוקות הג תצג
שלא להקריב בעל מום עובר
שופטים
י"ז
א'
דיני עדים
שופטים
י"ז
ו'
לא יומת על פי עד אחד
שופטים
י"ז
ו'
קע
ארץ ישראל
רסט
עא
יג עבודה זרה וחוקות הג תצב
יג יא
קסב
תצד
צה אסורי מזבח
רבנן
נוהג
כל העולם בית המקדש כל העולם בית המקדש כל העולם
רפב
בית המקדש
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל
שופטים
י"ז
י"א קעד ממרים
תצה
קסח
שלא להמרות על פי בית דין
שופטים
י"ז
י"א שיב ממרים
תצו
שיג
מצות מינוי מלך עלינו
שופטים
י"ז ט"ו קעג מלכים ומלחמות
תצז
קסז
ארץ ישראל
שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים
שופטים
י"ז ט"ו שסב מלכים ומלחמות
תצח
שסד
כל העולם
שלא ירבה המלך סוסים
שופטים
י"ז ט"ז שסג מלכים ומלחמות
תצט
שסה
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם
שופטים
מו מלכים ומלחמות
תק
מד
שלא ירבה המלך נשים
שופטים
י"ז
י"ז שסד מלכים ומלחמות
תקא
שסד
ארץ ישראל
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו
שופטים
י"ז
י"ז שסה מלכים ומלחמות
תקב
שסז
ארץ ישראל
יז
ארץ ישראל
י"ז ט"ז
מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחד יתר על שאר בני ישראלשופטים
י"ז י"ח י"ז
כ'
יז
תפילין ומזוזה וספר ת תקג
ראש שררה לא יתגאה בלבבו על אחיו
שופטים
שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ
שופטים
י"ח
א' קסט שמטה ויובל
תקד
קעא
תקה
קעב
כל העולם
קנח
כל העולם
ארץ ישראל
קצב
כל העולם
כל העולם ארץ ישראל
שלא יקח כל שבט לוי חלק בבזה בשעת כיבוש הארץ
שופטים
י"ח
א'
קע שמטה ויובל
ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה
שופטים
י"ח
ג'
קמג בכורים עם שאר מתנ תקו
קמ
נא
כל העולם
להפריש תרומה גדולה לכהן
שופטים
י"ח
ד'
תקז
קיח
יא
ארץ ישראל
ליתן ראשית הגז לכהן
שופטים
י"ח
ד' קמד בכורים עם שאר מתנ תקח
קמא
נב
כל העולם
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדשופטים
י"ח
ו'
לו כלי המקדש והעובדים תקט
לח
שלא לקסום
קכו תרומות
ארץ ישראל
בית המקדש
שופטים
י"ח
י'
לא עבודה זרה וחוקות הג תקי
כט
קסז
שלא לכשף
שופטים
י"ח
י'
לד עבודה זרה וחוקות הג תקיא
לב
קסח
כל העולם
שלא לחבור חבר
שופטים
י"ח י"א לה עבודה זרה וחוקות הג תקיב
לג
קסט
כל העולם
שלא לשאול באוב
שופטים
י"ח י"א
לו עבודה זרה וחוקות הג תקיג
לד
קעב
כל העולם
שלא לשאול בידעוני
שופטים
י"ח י"א
לז עבודה זרה וחוקות הג תקיד
לה
קעג
כל העולם
שלא לשאול בחלום מן המתים
שופטים
י"ח י"א לח עבודה זרה וחוקות הג תקטו
לו
קעד
כל העולם
להלך עם השם בתמימות
שופטים
י"ח י"ג
לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע
שופטים
י"ח ט"ו קעב יסודי התורה
תקטז
כל העולם
קצה
כל העולם
קסו
כל העולם
שלא להתנבא בשקר
שופטים
י"ח
כ'
כז עבודה זרה וחוקות הג תקיז
כה
קעה
כל העולם
שלא להתנבא בשמה
שופטים
י"ח
כ'
כו עבודה זרה וחוקות הג תקיח
כד
כז
כל העולם
שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו
שופטים
י"ח כ"ב כט עבודה זרה וחוקות הג תקיט
כז
להכין שש ערי מקלט
שופטים
י"ט
תקכ
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות
שופטים
י"ט י"ג רעט סנהדרין והענשין המסתקכא
לא לחמול על רוצח מלהרגו
שופטים
י"ט י"ג
ג' קפב רוצח ושמירת נפש
כל העולם
קעז
ארץ ישראל כל העולם
רצא
כל העולם
שלא להשיג גבול
שופטים
י"ט י"ד רמו גנבה
תקכב רלט
פה
כל העולם
שלא לכרות הדין על פי עד אחד
שופטים
י"ט ט"ו רפח עדות
תקכג
רפג
עג
כל העולם
לעשות לעדים זוממים כמו שדמו לעשות
שופטים
י"ט י"ט קפ עדות
תקכד קעד
למשוח כהן למלחמה
שופטים
כ'
ב' קצא מלכים ומלחמות
קפז
ארץ ישראל
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמהשופטים
כ'
ח'
מלכים ומלחמות
שיא
ארץ ישראל
שופטים
כ'
י'
קצ מלכים ומלחמות
תקכז קפה
ארץ ישראל
לבקש השלום
שופטים
כ'
י'
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה
תקכו
ארץ ישראל
כל העולם
שלא להחיות אדם משבעה עממין
שופטים
כ'
ט"ז מט מלכים ומלחמות
תקכח
מז
שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור
שופטים
כ'
נז מלכים ומלחמות
תקכט
נט
לערוף את העגלה כמצותה
שופטים
תקל
קעו
י"ט
כ"א ד' קפא רוצח ושמירת נפש
גיליונות פרשת השבוע להורדה www.ladaat.net/gilionot.php
כל העולם
קצא
כל העולם ארץ ישראל
1 / 18
זכר נקבה
מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
פרק פסוק
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן
שופטים
כ"א ד'
לא ליהנות מעגלה הערופה
שופטים
כ"א ח'
שיטות בה"ג 4517( 757) רס"ג )4642-4702 ( 882- 942 ר' אליהו הזקן 4699( 939) ר' יצחק ברגלוני 4773(1013) ר' שלמה גבירול 4800(1040) יראים )4875-4958 (1115-1198 רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
רמב"ם
החינוך רמב"ן חפץ חיים
הלכות
#
שט רוצח ושמירת נפש
תקלא
רבנן
שה
נוהג
זכר נקבה
ארץ ישראל
שו
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
14
15
29
14
14
2
25
13
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש
12
16
28
13
13
2
25
15
10
18
28
14
13
1
24
15
12
14
26
12
13
1
23
13
10
18
28
14
13
1
24
14
4
15
19
10
7
1
15
12
14
27
41
23
15
5
37
24
14
26
40
23
15
4
36
23
16
28
44
24
16
4
40
25
2
12
14
14
0
1
14
12
14
26
40
22
15
5
36
24
13
26
39
21
15
4
35
23
14
26
40
23
15
4
36
23
14
28
42
24
16
4
38
23
3
15
18
17
1
0
18
16
0
0
0
0
0
0
0
0
8
20
28
25
2
1
28
24
עשה
לא תעשה
בזמן הזה
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל ספר החינוך מצוה תצא
מצות מינוי שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל
למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כרחם ,ויצוו בראוי לעשות וימנעו הדברים המגונים ,ויקיימו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצוות התורה ומניעותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש .ומתנאי המצוה הזאת שיהיו אלה הדיינין מדרגה עליונה ממדרגה, וזה שנעמיד בכל עיר ועיר עשרים ושלשה דיינין מקובצין כולן במקום אחד משערי המדינה הראויה לזה המנין ,וזאת היא סנהדרי קטנה ,ונעמיד בירושלם בית דין גדול משבעים דיינין ,ונעמיד אחד על השבעים ההם והוא הנקרא ראש הישיבה והוא אשר יקראו החכמים נשיא כמו כן ,ויהיו כולן מקובצין במקומן המיוחד להם .ומקום שהוא מועט המנין שאינו ראוי לסנהדרי קטנה יעמידו בו שלשה ישפטו הם הדבר הקטן ,והדבר הקשה יביאון למי שהוא למעלה מהם. וכמו כן ימנו נוגשים בעם הסובבים בעיר בשוקים וברחובות יביטו עניני בני אדם בסחורותם ממכרם ומקחם עד שלא יהיה ביניהם העול ואפילו בדבר מועט. והמצוה שבאה בזה הוא אומרו יתברך ]דברים ט"ז ,י"ח[ ,שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ,ולשון ספרי ]כאן[ ,מנין שממנין בית דין לכל ישראל ,תלמוד לומר שופטים ושוטרים ,ומנין שממנין אחד על גבי כולם ,תלמוד לומר תתן לך ,ומנין שממנין בית דין לכל שבט ושבט ,תלמוד לומר בכל שעריך ,רבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיך ושפטו ,מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו ,ושפטו את העם ,על כרחם .וכבר נכפלה המצוה למנות שבעים זקנים ,והוא אמרו יתברך למשה ע"ה ]במדבר י"א ,ט"ז[ ,אספה לי שבעים איש ,ואמרו זכרונם לברכה ]ספרי בהעלותך פיסקא דאספה לי[ כל מקום שנאמר לי הרי הוא קיים לעולם ,וכן ]שמות כ"ח ,מ"א[ ,וכהנו לי וגו' ,כלומר שהיא מצוה נדחית ואינה לפי שעה ,אבל יהיה זה עוד כל ימי הארץ. שורש המצוה נגלה הוא ,שעם הדבר הזה נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון ,ומתוך הרגלם בטוב וביושר מחמת יראה ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה בהכרתם דרך האמת ,וכענין שיאמרו החכמים שרוב ההרגל הוא מה שאחר הטבע ,כלומר ,כי כמו שהטבע יכריח האדם למה שהוא מבקש ,כן ההרגל הגדול חוזר בו כעין טבע קיים ויכריחנו ללכת בדרך ההרגל לעולם ,ובלכת העם בדרכי היושר והאמונה ובוחרים בטוב תדבק בהם הטוב וישמח ה' במעשיו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהגדול שבשבעים יושב למטה מן הנשיא והוא הנקרא אב בית דין ,ושאר השבעים יושבין לפי שניהם וכפי מעלתם קרוב לנשיא ,כלומר שכל הגדול מחברו בחכמה סמוך לו יותר ,והשוין בחכמה הולכין בהן אחר רוב שנים ,וכולן יושבין בעיגול עשוי כמו חצי גורן כדי שיהו רואין כולן אלו את אלו .ועוד מעמידין לפניהם שני בתי דינין של עשרים ושלשה ועשרים ושלשה ,כת אחת מהן על פתח העזרה וכת אחרת על פתח הר הבית, והגדול שבכל כת וכת ראש לכת שלו. ואין מעמידין בסנהדרין בין גדולה בין קטנה אלא אנשים חכמים ונבונים בחכמת התורה ,ויודעין גם כן קצת משאר החכמות כגון רפואות וחשבון תקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים כדי שיהו יודעין לדון העם בכל דרכים אלו אם יצטרכו לכך .ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לוים וישראלים מיוחסים הראויין להשיא בנותן לכהונה ,שנאמר במשה ]במדבר י"א ,ט"ז[ ,והתיצבו שם עמך ,ודרשו זכרונם לברכה ]סנהדרין ל"ז ע"ב[ בדומין לך. ואין מעמידין סנהדרין לעולם בין סנהדרי גדולה בין סנהדרי קטנה אלא סמוכין ,ומשה רבנו סמך לתלמידו יהושע כמו שכתוב ]במדבר כ"ז ,כ"ג[ ויסמוך את ידיו עליו ,וכמו כן סמך לשבעים הזקנים שאסף אליו ,ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים עד סוף כל הסמוכים .ואמנם הסמיכה בכל הדורות לא היתה ביד כמו סמיכה של משה ,אלא שהיו בודקין אותו שהיו רוצין לסמוך אם היה בקי בחכמת התורה ואם היה שכלו בריא ושלם ואם הוא איש אוהב אמת ושונא העול וכל ענינו ,ואחר חקירה רבה בענינו ובחכמתו אומרין לו שלשה חכמים סמוכים או אפילו כשאחד מהן סמוך הרי אתה סמוך ,וקורין לו רבי מאותה שעה ,והיה לו רשות לאחר מכאן לדון אפילו דיני קנסות .ודין זקן מופלג וסריס וסומא אפילו באחת ומי שאין לו בנים שאינן ראויין להיות סנהדרין, ודין מלכי בית דוד שדנין ודנין אותן ,אבל לא מלכי ישראל לפי שאינם בחזקת כשרות כמו הם ,ודין עד אימתי יושבין בדין סנהדרי גדולה או קטנה ובית דין של שלשה ,ויתר פרטיה מבוארין במסכת סנהדרין. ונוהגת מצוה זו ,כלומר סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלשה ,בארץ ישראל שיש שם סמיכה ,אבל לא בחוצה לארץ שאין סומכין בחוצה לארץ ,אבל מכל מקום כל הנסמך בארץ ראוי לשפוט אפילו בחוצה לארץ ,וזהו מה שאמרו זכרונם לברכה ]מכות ז' ע"א[ סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ,ואולם אין להם 2 / 18
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל רשות לדון בדיני נפשות לא בארץ ולא בחוצה לארץ אלא בזמן הבית ובזמן שיהיו סנהדרין קבועה בירושלם. וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן שבכל מקום ומקום ,וצבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין כמו שמבואר במסכת סנהדרין ]ב' ע"ב[ ולא קבעו להם ביטלו עשה זה ,וענשן גדול מאד כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת .ויש לנו ללמוד מזה שאף על פי שאין לנו היום בעוונותינו סמוכים ,שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה להם כח על כולם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם בממון או אפילו בגוף על עשית מצוות התורה ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו .ואל הממונים גם כן ראוי לישר דרכם ולהכשיר מעשיהם ויסירו חרפת העם מעליהם פן יענו אותם על מוסרם שיטלו קורה מבין עיניהם .וישתדלו תמיד בתועלת חבריהם הסמוכים עליהם ללמדם דרך האמת ולתת שלום בכל כחם ביניהם ,ויטשו ויניחו וישכיחו מלבם כל תענוגיהם ,ועל זה ישיתו לבם ובו יהיה רוב מחשבותם ועסקיהם ,ויתקיים בהם מקרא שכתוב ]דניאל י"ב ,ג'[ והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
שלא ליקח שוחד ספר מצוות גדול לאוין סימן רח כתוב בפרשת שופטים )דברים טז ,יט( לא תקח שוחד] ,ו[תניא בספרי )שופטים פיסקא א( ומייתי לה בכתובות פרק שני דייני גזרות )קה ,א( לא תקח שוחד מה תלמוד לומר אם לזכות ]את[ החייב ולחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ,ושנינו בבכורות )כט, א( הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להעיד עדותו בטלה )ע"פ יראים סי' קכח(: עי' סנהדרין פכ"ג הל' א ,ה ,חו"מ ט סעי' א ,ה ,לד סעי' יח בהגה. ואמר רב ]פפא[א בפרק אחרון דכתובות )קה ,ב( מאי שוחד שהוא חד כלומר הרי הוא כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו .ותניא בפרק שני דיני גזרות )שם( ושוחד לא תקח אינו אומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים כמו שמספר שם מעשה בשמואל שהיה עובר בספינה ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין ,ואמר לוא* הריני פסול לך לדון וכן באחד שהעביר נוצה של עוף מעל הדיין וכן אחד שכסה רוק ]מ[לפני הדיין וכן אחד שהביא מתנה אחת ממתנות כהונה לדיין )ע"פ רמב"ם פכ"ג הל' ג( ,בכולן מחשיבו שם שוחד דברים ,וכן בפרק קמא דסנהדרין )ח ,א( רב שאמר לאושפיזכנו פסילנא לך לדינא ,אמנם אומר שם רבינו יצחק )תד"ה פסילנא ע"ש( שמרחיק היה \את\ עצמו אבל מן הדין אינו נפסל: עי' הגמ"י סנהדרין פכ"ג אות ג ,חו"מ ט סעי' א ,ב ,ז סעי' ז. ומדברי סופרים אסור שכר בטלה דלא מוכח ,כדתניא בפרק שני דייני גזירות )כתובות קה ,א( מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין ומעמידה בשכר בטלה דלא מוכח אבל בשכר בטלה דמוכחא מותרב כמו שאמר בקרנא שהיה דיין הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודיין דינא ומסיק שהיתה שכר בטלה דמוכח דקרנא הוה תהי חמרא ויהבו ליה זוזא )ע"פ יראים סי' קכח( ,פירוש תהי ,מריח איזהו טוב וראוי להתקיים .ודייני גזלות שהיו נוטלין שכרם מתרומת הלשכה ,פירש רבינו יצחק )תד"ה גוזרי( דהתם שלא בתורת שכר היו נוטלין אלא מפני שכל שעה היו יושבים בדין ולא היו עסוקיןב* בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסם .גרסינן בירושלמי דסנהדרין )פ"א ה"א( רב הונא הוה רעי תורין והוה ידע סהדותא לבר אנש אמר ליה תא )ד"ו דף סה ,ב( מסהיד עילואי אמר ליה הב לי אגרי ותני כך נותנין לדיין שכר בטלונו ולעד שכר בטלונו: עי' סנהדרין פכ"ג ב ,ה והגמ"י אות לה ,חו"מ ט סעי' ג ,ה. עוד אומר שם )קה ,ב( שם שכל דיין ששואל שאלה פסול לדין \זה שהשאילו\ ,במה דברים אמורים כשלא היה לו לדיין להשאיל אבל היה לו לדיין להשאיל כשר שהרי גם הוא שואל ממנו )רמב"ם פכ"ד הל' ד( .ועוד אומר שם לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה למאן דרחים ליה לא חזי ליה חובתא למאן דסני ליה לא חזי ליה זכותא ,ואומר רבינו שמשון )עי' תד"ה לא( שאין מדבר באוהב גמור כגון שושבינו ולא בשונא גמור שלא דבר עמו ג' ימים שאין זה חידוש .ובסנהדרין )כט ,א( אמרינן ששני תלמידי חכמים ששונאים זה את זה שאין יושבין בדין \זה עם זה\: עי' סנהדרין פכ"ג הל' ד ,ו ,ז ,והגמ"י אות ה ,חו"מ ט סעי' א ,ז סעי' ז ,ח. כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה גובה ממנו נפשו]ת[ שנאמר )משלי כב ,כג( וקבע את קובעיהם נפש )ע"פ לשון רמב"ם פכ"ג הל' ט( לפיכך צוו חכמים )אבות פ"א מ"א( הוו מתונים בדין וכן באיוב הוא אומר )איוב כט ,טז( )ודין( ]וריב[ג לא ידעתי אחקרהו )ע"פ לשון רמב"ם פ"כ הל' ז ע"ש( .וכן בפרק בית שמאי )יבמות קט ,ב( אומר תבא רעה לתוקע עצמו \בדבר\ ]לדבר[ הלכה כמו דיינא דאתא דינא ]ל[קמיה וגמר הילכתא ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רב ולא אזיל למישאל .ואמר רבי יוחנן )סנהדרין ז ,א( לעולם יראה דיין ]את[ עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגהינם פתוחה מתחתיו: עי' סנהדרין פכ"ג הל' ח ,ט ,פ"כ הל' ח ,חו"מ ח סעי' ב ,י ,סעי' א ,ב. וגרסינן בירושלמי )סנהדרין פ"ג ה"ח( רב הונא כי הוה ידע זכותא לאיניש ולא ידע ליה פתח ליה איהו על שם )משלי לא ,ח( פתח פיך לאלם .אסור לדיין לשמוע דברים מבעלי דינין זה שלא בפני זה שנאמר שמוע בין אחיכם ואם עבר ושמע עובר משום לא תשא שמע שוא ,ובכלל לאו זה אזהרה למעיד עדות שקר ומקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ,והזכרתיו למעלה )ל"ת י( אצל לא תלך רכיל ,וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו )ע"פ רמב"ם פכ"א הל' ז( קרי ביה לא תשיא )סנהדרין ז ,ב(: עי' סנהדרין פכ"א הל' יא ,חו"מ יז סעי' ה ,ט ,ח"ח פתיחה לאוין ב. אע"פ שאמרה תורה )דברים טז ,יז( לא תטה משפט הרשות ביד בית דין לגדור פרץ להוראת שעה כפי הצורך ,דתניא בפרק נגמר הדין )סנהדרין מו ,א( א"ר אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורהד ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך ושוב מעשה באחד שבא על אשתו תחת התאינה והביאוהו לבית דין והלקוהוה לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך ,ומעשה היה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים באשקלון ביום אחד ולא היו שם כל דרכי הדרישה והחקירה וההתראה ולא עדות ברורה אלא הוראת שעה \היתה\ כפי מה שראה )ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ד הל' ד( .וכן אמרינן )קידושין פא ,א( שמלקין על לא טובה השמועה .ואמרינן במגילה )כה ,ב( האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה כו': עי' סנהדרין פכ"ד הל' ד ,ה ,וחו"מ ב ,ואה"ע קעח סעי' כ ,ויו"ד שלד סעי' מב. וגרסינן במועד קטן )טז ,א( אמר רב מנלן דקבעינן בי דינא ומשדרינן שליחא שנאמר )במדבר טז ,יב( וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ,ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב )שם טז( ויאמר משה לקרח אתה וכל עדתך היו ]לפני ה'[ \וגומר\ ,לקמיה ]גברא[ו רבא פלניא דכתיב )שם( לפני ה' ,את וגברא פלניא דכתיב אתה והם ,דקבעינן זימנא מנלן דכתב )שם( מחר ,ומנלן דאי מתפקר גביז שליחא דבי דינא ואתא ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב )שם יד( העיני האנשים ההם תנקר וגומר ,ומנלן דמשמתינן דכתיב )שופטים ה ,כג( אורו מרוז ,דהכי סבר גברא רבא פלניא מנלן דכתיב אמר מלאך ה' ,ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור ,דקאי בד' אמות דיליה מנלן דכתיב )שם( יושביה ,דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב )שם( כי לא באו לעזרת ה': עי' סנהדרין פכ"ה הל' ה ,ו ,ח פכ"ד הל' ז ,וחו"מ ח סעי' ה ,יא סעי' א ,ובהלכות ת"ת פ"ו הל' יד ,ויו"ד שלד סעי' ט ,מג. ותלמיד שנדה לשם שמים מנודה לרב כדמוכח בפרק ואילו מגלחין )מו"ק יז ,א( ובפרק קמא דסנהדרין )ח ,א( דקאמר מפיקנא לך רב מאונך ,והא דאמרינן במועד קטן )שם( מנודה )ד"ו דף סה( לתלמיד אינו מנודה לרב זהו כשנדהו התלמיד לכבודו )סנהדרין ח ,א תד"ה מפיקנא( כדמסקינן שם: עי' ת"ת פ"ו הל' יג ,יד ,יו"ד שלד סעי' טו ,יז.
3 / 18
שלא ליקח שוחד בפרק ואילו מגלחין )מו"ק יד ,ב( מסופק אם מנודה נוהג נידוי ברגל ואם חייב אף בחול בעטיפת הראש ובהנחת תפילין \ובקריעה\ ובכפיית המטה ואם הוא מותר ברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואם הוא מותר בשאלת שלום ולא נפשטו ,ומביא ברייתא )שם טו ,א( מנודה שונה )ושונה( ]ושונין[ לו נשכר ונשכרין לו ,מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אבל שונה \הוא\ לעצמו שלא יפסיד מתלמודו ,ואסור לספר ולכבס ,ומסקינן )שם טז ,א( כי מנדין ומתירין לאלתר לממון אבל לאפקירותא אין מתירין אלא לאחרח שלשים יום .ושם אמר אמימר הילכתא הני בי תלתא דשמתי אתו בי תלתא אחרינא ושרו .ואמר רב )שם יז ,א( תלמיד חכם מנדה לעצמו ומפר לעצמו .ומנלן דמפקרינן נכסי דכתיב בעזרא )עזרא י ,ח( וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו )מו"ק טז ,א( ,מכאן שהפקר בית דין הפקר )רש"י( .וכן יש לדיין להריב ולהכות ולקלל לצורך שעה שנאמר )נחמי' יג ,כה( ואריב עמ)ה(ם ואקללם ואכה )בהם( ]מהם[ אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים )שם( ,וכן יש רשות לדיין לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורין \ ולדחות\ ]ולדחוף[ ולסחוב על הארץ שנאמר )עזרא ז ,כו( הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאיסורין ובפרק אילו מגלחין )שם( מפרש לשרושי שמנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים יום ומחרימין לאחר ששים \יום\ .ואף על פי שיש רשות לדיין לכל זה אסור לו להטיל אימה יתירה על הצבור ,ולא יפסיע על ראשי עם קדש )סנהדרין ז ,ב(: עי' ת"ת פ"ז הל' ד ,ו ,ט ,יא ,סנהדרין פכ"ד הל' ו ,ח ,ט ,פכ"ה הל' א ,ב ,יו"ד שלד סעי' ב ,יג ,כה ,לג ,חו"מ ב בהגה .ח סעי' ד ,יא סעיף א. וגרסינן בפרק קמא דסנהדרין )ח ,א( כתיב )דברים א ,טז( ואצוה את שפטיכם וכתיב )שם יח( ואצוה אתכם ,אמר רבי שמלאי אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור ועד כמה )במדבר יא ,יב( כאשר ישא האומן את היונק .לפי שהוזהרו ישראל להיות אימת הדיין עליהם כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה כדאיתא בקידושין בפרק אחרון )ע ,א( ולא לאכול ולשתות בסעודת הרשות ובכנסיות עמי הארץ ויזהר מן השחוק וקלות ראש )ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ה הל' ג ,ד ע"ש( בפני רבים: עי' סנהדרין פכ"ה הל' ב -ד ,וחו"מ ח סעי' ד. גרסינן בפרק הגולין במכות )יא ,א( קללת חכם אפילו בחנם ]היא באה[ אפילו על תנאי היא באה ,ונידוי על תנאי אפילו מעצמו צריך הפרה )שם יא ,ב( וכל זה לומד שם ממקראות: עי' ת"ת פ"ז הל' יא ,ויו"ד שלד סעי' ל. בפרק קמא דקידושין )יב ,ב( אמרינן שכל המצער שליח בית דין יש לבית דין להכותו מכת מרדות .וגרסינן בהגוזל בתרא )ב"ק קיב ,ב( אמר רבא שליח בית דין מהימן כבי תרי לומר שלא רצה לבא לעניין שמנדין אותו אבל אין כותבין שטר שמתא )רש"י( ,הנקרא בתלמוד פתיחא ,אלא על פי שנים ,מפני שעליו ליתן שכר הסופר בטרם יקרעו השטר )תד"ה דקבעי( כשיתפייסו עמו ויש כאן הוצאת ממון: עי' סנהדרין פכ"ה הל' ה ,ו ,ח ,חו"מ ח סעיף ה ,יא סעיף א ,ד. בפרק קמא דסנהדרין )ח ,א( אמר רבא הני בי תלתא דיתבי בדינא ואזל שליחא דבי דינא ואזמין מפומא דחד לא אמר כלום והני מילי בלא יומא דדינא אבל ביומא דדינא לית לן בה .ואמר רבא בפרק הגוזל בתרא )שם קיב ,ב( קבעינן זימנא אפילו על פי אשה או \על פי השכנים לאדם שאינו בשעת הזמנה בעיר ויש לו לבא בו ביום שלא ישכחו מלהזמינו ,וגם כשאין דרכו לפני פתח בית דין שאם היה דרכו לפני פתח בית דין לא יחושו להזמינו כי יאמרו בית דין יראוהו כשיעבור שם .ואומר שם )קיג ,א( דכתבינן פתיחא עילוה \על\ דלא אתא לדינא כי אתא לדינא קרעינן לפתיחיה \וכמו כן כתבינן\ על דלא ציית כיון דאמר צייתנא קרעינן .אמר רב חסדא )שם( קבעינן זמן שני וחמישי ושני למחר כתבינן פתיחא אבל איתתא דשכיחא במתא אי קבעו לה זמן בצפרא ולא \אתת\ ]אתיא[ כתבינן עלה פתיחא לאורתא ,אמר רב חסדא )שם( לא מקבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא בערבי שבתות וימים טובים אבל מניסן לבתר ניסן קבעינן וכן מתשרי לבתר תשרי קבעינן זימנא אבל ממעלי שבתא לבתר שבתא לא מקבעינן משום דטריד: עי' סנהדרין פכ"ה הל' ז -י ,והגמ"י אות ד ,וחו"מ יא סעי' א -ד ,לה סעי' ב. גרסינן בפרק הבית והעליה )ב"מ קיח ,א( אמר רבי יוחנן זמן בית דין שלשים יום ,וא]ו[מר רבינו יצחק ]ש[זהו דווקא בדבר שיש \בו\ ]שם[ טורח כגון סתירת כותל וקציצת אילן השנויים שם וכן בסתם מלוה )ע"פ תד"ה זמן(: עי' נזקי ממון פי"ג הל' יט ,מלוה ולוה פ"ג הל' ו ,וחו"מ תטז ,ובה"ג צז סעי' יח.
שלא ליטע אילן במקדש ספר החינוך מצוה תצב
שלא לטעת אילן במקדש
שלא לנטוע אילנות במקדש או אצל המזבח ,ועל זה נאמר ]דברים ט"ז ,כ"א[ ,לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך וגו'. בטעם איסור זה כתב הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[ לפי שכך היו עושים עובדי עבודה זרה בבתי עבודה זרה שלהם שנוטעין שם אילנות יפים ,וכדי להרחיק כל הדומה להם ממחשבת בני אדם הבאים לעבודת האל ברוך הוא במקום ההוא הנבחר נמנענו מלנטוע שם כל אילן ,וקרוב הוא על צד הפשט. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]ספרי כאן[ שאין האיסור בנוטע אילן אצל המזבח ממש כפשט הכתוב ,אלא אף הנוטע בכל העזרה לוקה ,שבכל העזרה נקרא אצל מזבח .ובין הנוטע אילן מאכל או אילן סרק הכל בכלל האיסור ולוקה עליהם .ועוד אמרו חכמים ]שם[ לגדר איסור זה ,שאסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בני אדם בחצרותיהם ואף על פי שהוא בבנין ולא בנטיעה ,שנאמר כל עץ ,אלא כל הסבכות ואכסדראות היוצאות מן הכתלים שהיו במקדש של אבן היו ,ויתר פרטיה מבוארים במסכת תמיד ]פרק ראשון[. ונוהג איסור זה בין בזכרים בין בנקבות ,ואפילו בזמן הזה הנוטע אילן בכל העזרה חייב מלקות.
שלא להקים מצבה ספר החינוך מצוה תצג
שלא להקים מצבה
שלא להקים מצבה בשום מקום ,ועל זה נאמר ]דברים ט"ז ,כ"ב[ ,ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך .וענין המצבה שאסרה תורה כתב הרמב"ם ז"ל ]בפ"ו מעבודה זרה ה"ו[ שהוא בנין גבוה של אבנים או של עפר שהיה מנהג העובדים עבודה זרה לבנות ולהתקבץ עליו לעבודתם הרעה .ולכן הרחיקנו הכתוב שלא נעשה כמוהו אנחנו ואפילו לעבוד עליו האל ברוך הוא ,כדי להרחיק ולהשכיח כל ענין עבודה זרה מבין עינינו וממחשבתנו ,כטעם שכתבנו בסמוך בנטיעת אילן במקדש על דעת הרמב"ם ז"ל .ואין בכלל איסור זה בנין המזבח ,כי עליו נאמר בפירוש ]שם כ"ז ,ו'[ אבנים שלמות תבנה את מזבח וגו' ,אלא שלא נעשה כן בשאר מקומות. דיני המצוה קצרים. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה והקים מצבה על דעת לעבוד עליה ואפילו לה' חייב מלקות.
שלא להקריב בעל מום עובר 4 / 18
ספר החינוך מצוה תצד
שלא להקריב קרבן בעל מום עובר
שנמנענו שלא נקריב קרבן מבהמה שיהיה בה מום ,ואפילו הוא מום עובר ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,א'[ ,לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגו' ,ונתבאר בספרי ]כאן[ שבבעל מום עובר הכתוב מדבר. משרשי המצוה כתבתי בסדר אמור אל הכהנים במצות עשה ד' ]מצוה רפ"ו[ ובלאו י"ב ]מצוה רע"ז[ ,וגם בלאו י' ]מצוה ער"ה[ יש רמז מזה. מדיני המצוה ,כגון החילוקים שאמרו זכרונם לברכה ]בכורות ל"ז ע"ב[ שהן בבהמה בין מום קבוע למום עובר ,שכל בהמה שיש בה מום קבוע נפדית וגם מצות עשה לפדותה כמו שבארנו בסדר ראה אנכי עשה ד' ]מצוה תמ"א[ ,ואם יש לה מום עובר לא קרבה ולא נפדית אלא ממתינין לה עד שתתרפא או עד שתסתאב .ובענין מומין קבועין ומספרם כבר כתבתי קצת מזה כמנהגי בסדר אמור אל הכהנים עשה ד' בסימן רס"ו ]מצוה רפ"ו[ .והנה אזכיר לך מהו מום עובר .כגון גרב לח וחזזית שאינו מצרית ,וכן מים היורדים מן העין ואינו חולי קבוע וכיוצא בזה .ויתר דיני המצוה בענין מום קבוע ומום עובר מבוארים במסכת בכורות ]פרק ששי[. ונוהג איסור זה בזמן הבית ,כי אז בידינו להקריב קרבנות .ובכלל איסור זה של זביחה בין כהנים או ישראלים זכרים ונקבות .שהשחיטה בקרבנות כשרה היא בזרים ,וכמו כן נאמר שעוברים עליה אם עשאוה שלא כדין.
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל ספר החינוך מצוה תצה
מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן
לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י'[ ,ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ,ונכפל בסמוך ]שם ,י"א[ לחיזוק הדבר ,על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה .ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן ,על הכל אנו חייבין לשמוע להן .והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי ]כאן[ ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה ,זו מצות עשה. משרשי המצוה כמו שכתבתי בכסף תלוה עשה ב' בסימן ס"ז ]מצוה ע"ח[ .מדיני המצוה כגון מה שדרשו זכרונם לברכה על פי התורה אשר יורוך ,אלו הגזרות והמנהגות ,ועל המשפט ,אלו הדברים שילמדו אותם מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ,מכל הדבר אשר יגידו לך ,זה הקבלה שקבלו איש מפי איש .ומה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין פ"ח ע"ב[ שבזמן שבית דין הגדול בירושלם כל מחלוקת שהיה לכל בית דין במקומו שואלין אותו לבית דין הגדול ועושין על פיהם .ועכשיו בעוונותינו שאין שם בית דין כל מחלוקת שיבוא בין חכמינו שבדורנו והחולקין יהיו שוים בחכמה ,אם אין אנו ראויין להכריע ביניהן ולא נדע להיכן הדין נוטה ,בשל תורה יש לנו לילך אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל .ומה שאמרו ]עדיות פ"א מ"ה[ שאין בית דין רשאי לבטל מה שאסר בית דין הקודם לו ,ואפילו אם יראה בדעתו שאין אותו הדבר אסור מדין ההלכה ,כל זמן שיראה שפשט אותו איסור בישראל ,אלא אם כן הוא גדול מן הבית דין שאסר הדבר בחכמה וגם במנין .ובמה דברים אמורים שיוכל לבטל כשהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין ,כשלא אסר הבית דין הקודם לו אותו דבר כדי לעשות סייג לעם באיסורין ,אבל אם אסר הבית דין הקודם לו אותו איסור כדי לעשות בו גדר לעם באיסורין אין כח בבית דין הבא אחריו לבטל תקנתו ואפילו הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין .ואחר שכן הוא הדין יש לכל בית דין ובית דין בדורו להתיישב בדבר ולחקור הרבה ולתת לב בכל איסורין שיראה שהדור נוהג בו שלא לפרוץ ולהורות עליו להקל ,כי שמא הקודם לו לגדור העם אסרו עם היותו יודע שהדבר מותר מדין ההלכה ,ופורץ גדר וגו' .ויתר פרטי המצוה בסוף סנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות ,שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו .ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט ,כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו ,וכמו שדרשו זכרונם לברכה ]ראש השנה כ"ה ע"ב[ ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ,יפתח בדורו כשמואל בדורו ,כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה .וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו ,ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.
שלא להמרות על פי בית דין ספר החינוך מצוה תצו
שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל
שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י"א[ ,לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ,ואמרו זכרונם לברכה בספרי ]כאן[ ,לא תסור וגו' ,זו מצות לא תעשה. משרשי המצוה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים ,ויודע אדון הכל ברוך הוא שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו ,יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות ,ותעשה התורה ככמה תורות ,וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בכסף תלוה בסימן ס"ז ]מצוה ע"ח[ ,על כן אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום .ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם ,ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה ,וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל .ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה ]ספרי כאן[ לא תסור ממנו ימין ושמאל ,אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצותם ,כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליהם אבל נעשה כטעותם ,וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד ,ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי .ומפני ענינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל ,ונצטוו גם כן שיהיו לעולם כת מועטת מן החכמים כפופה לכת המרובין מן השורש הזה ,וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים. ועל דרך ענין זה שעוררתיך בני עליו אפרש לך אגדה אחת שהיא בבבא מציעא בסוף פרק הזהב ]נ"ט ע"ב[ גבי ההוא מעשה דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי המתמהת כל שומעה .אמרו שם ,אשכחיה רבי נתן לאליהו וכו' .אמר ליה מה עביד הקדוש ברוך הוא בההיא שעתא ,אמר ליה חייך ואמר נצחוני בני ,שהיה שמח הקדוש ברוך הוא על שהיו בניו הולכים בדרך התורה ובמצותה להטות אחרי רבים .ומה שאמר נצחוני בני ,חלילה להיות נצחון לפניו ברוך הוא ,אבל פירוש הדבר הוא על ענין זה .שבמחלוקת הזה שהיה לרבי אליעזר עם חבריו האמת היה כרבי אליעזר וכדברי הבת קול שהכריעה כמותו ,ואף על פי שהיה האמת אתו בזה ,ביתרון פלפולו על חבריו לא ירדו לסוף דעתו ולא רצו להודות לדבריו אפילו אחר בת קול ,והביאו ראיה מן הדין הקבוע בתורה שציותנו ללכת אחרי הרבים לעולם בין יאמרו אמת או אפילו טועים ,ועל זה השיב הבורא ברוך הוא נצחוני בני ,כלומר אחר שהם נוטים מדרך האמת שרבי אליעזר הוא היה מכוין בזה את האמת ולא הם ,והם באים עליו מכח מצות התורה שצויתים לשמוע אל הרוב לעולם ,אם כן על כל פנים יש להודות בפעם הזאת כדבריהם שתהיה האמת נעדרת ,והרי זה כאילו בעל האמת נצוח. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין פ"ז ע"א[ שאף על פי שהעובר על מה שפירשו חכמים בדברי התורה עובר על לאו זה דלא תסור ,מכל מקום אין לו לאדם דין זקן ממרא הידוע בגמרא בסוף סנהדרין ]פ"ט ע"א[ שהוא חייב מיתה עד שיהא חולק על בית דין הגדול ,ושיהא הוא חכם שהגיע להוראה 5 / 18
שלא להמרות על פי בית דין סמוך לסנהדרין ,ויחלוק עליהם בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ,ובין שהוא מיקל והם מחמירין או בהפך ויורה לעשות כהוראתו או יעשה הוא מעשה על פי הוראתו ,שנאמר אשר יעשה בזדון ,ולא שיורה לבד .אבל אם היה תלמיד שלא הגיע להוראה והורה פטור ,שנאמר כי יפלא ממך דבר ,מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מופלא .וכן אם מצאן חוץ ללשכת הגזית והמרה עליהם פטור ,שנאמר וקמת ועלית אל המקום ,מלמד שהמקום גורם לו מיתה. ובין שחלק עליהם בדבר ממש שיש בזדונו כרת או בדבר המביא לידי דבר שחייבין עליו כרת חייב ,כיצד בדבר שיש בזדונו כרת כגון שנחלקו באשה אחת אם היא ערוה או אינה ,אם דם זה מטמא או אינו מטמא ,אם אשה זו זבה או אינה זבה ,אם חלב זה אסור או מותר ,וכן כל כיוצא בזה .וכיצד בדבר המביא לידי דבר שיש בו חיוב זה ,כגון שנחלקו בעיבור השנה שמביא לידי אכילת חמץ בפסח ,וכן אם נחלקו בדין מדיני ממונות שלדברי האחד כדין נטל זה ממון זה מחברו ואם קדש בו האשה מקודשת והבא עליה במזיד ענוש כרת ובשוגג חייב חטאת ,ולדברי האחר פטור ,וכן בכל ענין שיש להוציא ממון כגון חייבי חרמים וערכים אם חייבים ליתן או אינם חייבים ,שלדברי האומר אינם חייבים כל שלקחו מהם גזל ואם קדש בו האשה אינה מקודשת ,וכן כל כיוצא בזה .ואפילו חלקו בדיני מכות חייב עליהם ,שהרי לדברי האומר אינו חייב מלקות בבית דין חייבים לשלם לו דמי חבלו ובדין יטול מהם תשלומיו. וכתב הרמב"ם ז"ל ]פ"א מממרים ה"ב[ בענין לאו זה דלא תסור ,שאחד דברים שלמדו אותם חכמים מפי הקבלה ,ואחד דברים שלמדו אותם מדעתן באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ,ואחד דברים שנעשו סייג לתורה והם הגזרות והתקנות והמנהגות ,בכל אחד מהשלשה דברים אלו מצות עשה לשמוע להם, והעובר על כל אחת מהם עובר בעשה ולא תעשה .והרמב"ן ז"ל ]בהשגתו לשורש הראשון[ תפש עליו הרבה ואמר ,הנה סבור הרב שיש בכלל לאו דלא תסור כל מה שהוא מדברי חכמים בין שהן מצוות כגון מקרא מגילה ונר חנוכה ,או שהן מן התקנות כגון בשר עוף בחלב ושניות לעריות .בין שהן בקום עשה כגון שלש תפלות בכל יום ומאה ברכות ולולב שבעה בגבולין ,ובין שהן בלא תעשה כגון כל שהוא משום שבות בשבת ויום טוב ,וכן יום טוב שני בגולה ותשעה באב ,ודרך כלל כל מה שיאסור אותו התלמוד או יצוה עליו ,והנה הרב בונה חומה בצורה סביב לדברי חכמים ,אבל היא כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבא שברה ,לפי שהיא סברא נפסדת ברוב מקומות בתלמוד ,כי הנה לדעתו המשתמש במחובר כגון הנסמך על האילן בשבת או המטלטל מחמה לצל או שאמר לגוי ועשה או אפילו המפסיע פסיעה גסה בשבת עובר הוא על עשה ולא תעשה מן התורה וראוי הוא ללקות ארבעים ,אלא שפטרו הרב שם בספר שופטים מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין שכל חכם שממרה על דבריהם מיתתו בחנק ,והנה לדבריו לוקה הוא לדעת האומר בתלמוד לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין עליו כמו שהוזכר בפרק מי שהחשיך ]קנ"ד ע"ב[ ,וראוי לפי הדעת הזה להחמיר מאד בדברי סופרים שכולם תורה הם אין ביניהם ובין המצוות המפורשות בכתוב שום הפרש ,ואין בתורה דבר חמור מן השבות שהוא מדבריהם אלא מה שיש בה חיוב כרת או מיתת בית דין ,אבל לא כל שיש בה חיוב עשה או לאו שהרי בכל דבריהם לדעתו יש חיוב עשה ולאו ,עשה דועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ולאו דלא תסור ,והנה נראה לרבותינו בכל התלמוד אומרים היפך מזה ,שהרי הם דנין כל דברי סופרים להקל כמו שיאמרו תמיד ]ביצה ג' ע"ב[ ספיקא דאוריתא לחומרא ספיקא דרבנן לקולא ,והקלו בחשש איסורין של דבריהם לומר בהן שאני אומר ,ואמרו בפרק ראשון מפסחים ]ט' ע"ב[ אימור דאמרינן שאני אומר בדרבנן בדאוריתא מי אמרינן שאני אומר, והאמינו הקטנים שאינם ראויים להעיד במה שהוא מדרבנן כמו שאמרו שם ]ד' ע"ב[ בדיקת חמץ דרבנן והימנינהו רבנן בדרבנן ,וכן בענין תחומין נאמן הקטן לומר עד כאן תחום שבת קסבר תחומין דרבנן והימנינהו רבנן בדרבנן כדאיתא בעירובין ]נ"ח ע"ב[ ובכתובות ]כ"ח ע"ב[ .ועוד הקלו בדרבנן כמו כן בספקות כמו שאמרו זכרונם לברכה ]ברכות כ"א ע"א[ ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ,ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ,ואמרו מאי טעמא, תפלה דרבנן אמת ויציב דאוריתא .ולא עוד אלא אפילו בדברים הסותרים זה את זה הקלו ,כמו שאמרו בפרק במה מדליקין ]ל"ד ע"א[ ,אמרו לו שנים צא וערב עלינו אחד עירב עליו מבעוד יום וכו' כמו שבא לשם .וגם נראה בגמרא שעוקרין דבריהם תדיר משום איסור דאוריתא כמו שאמרו במסכת שבת ]ד' ע"א[ ,הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה .ושם בשבת ]קכ"ח ע"ב[ אמרו ביטול כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאוריתא ואתי דאוריתא ומבטל דרבנן וכו' כמו שבא לשם .וזה רב מאד בתלמוד אתי עשה דאוריתא ודחי עשה דרבנן .וכן במחלוקת שיבא בין החכמים אמרו ]עבודה זרה ז' ע"א[ אם היה אחד גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ,ואם לאו בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל .וגדולה מזו אמרו ]עירובין ס"ז ע"ב[ בשל סופרים עושין מעשה ואחר כך דנין .ובפרק מי שהחשיך ]קנ"ד ע"ב[ אמרו מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו קא משמע לן .שהרי חידוש הוא אצלם כשאינם דוחים דברי סופרים אפילו להפסד מועט .ואמרו ]ברכות י"ט ע"ב[ שמטמאים כהנים עצמם בטומאה של דבריהם לראות מלכי אומות העולם כדי שאם יזכה יבחין מה בין מלכי ישראל וכו' .ואף בעונשן של דברי חכמים אין להם אלא נידוי ,כמו שאמרו ]פסחים נ"ב ע"א[ מנדין על שני ימים טובים של גליות .ואמרו ]מגילה ה' ע"ב[ בעושה מלאכה בפורים ,ולשמתיה מר ,ובמקומות יש להם מכת מרדות ,והוא למי שעובר על דבריהם שהן כעין תורה והן כל הגזרות שגזרו בהם מדבריהם שמכין אותו עד שיקבל אותה עליו או עד שתצא נפשו כמו שמפורש בתוספתא דסנהדרין .וכללו של דבר ,שדברי סופרים חלוקים הם בכל דיניהם מדברי תורה להקל בקצתן ולהחמיר בקצתן .אבל הדבר הברור המנוקה מכל שבוש הוא שאין הלאו הזה דלא תסור אלא במה שאמרו זכרונם לברכה בפירוש התורה ,כגון הדברים הנדרשים בגזרה שוה או בבנין אב ושאר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם ,או במשמעות לשון הכתוב עצמו ,וכן במה שקבלו הלכה למשה מסיני ,ועל זה יאמרו זכרונם לברכה שיש עשה ולא תעשה בדבר ,ואם בענין הזה נחלק אחד הראוי להוראה במה שיש על זדונו כרת ובשגגתו חטאת על בית דין הגדול שנעשה בזה זקן ממרא בזמן שנדין דיני נפשות ,וזהו אומרם זכרונם לברכה ]ספרי כאן[ אפילו יאמרו לך על שמאל שהיא ימין ,כלומר שכך היא המצוה לנו מאדון התורה יתברך ,שנאמין אל הגדולים במה שיאמרו ,ולא יאמר בעל המחלוקת היאך אתיר לעצמי ואני יודע בודאי שהם טועים ,שאפילו יהיה כן הוא מצוה להאמין להם ,וכמו שכתבתי למעלה בראש המצוה ,וכענין שנהג רבן גמליאל עם רבי יהושע ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו כמו שמוזכר במסכת ראש השנה ]כ"ה ע"א[ .ויש בענין הזה תנאי אחד לפי מה שאמרו זכרונם לברכה במסכת הוריות ]ב' ע"ב[, שאם היה בזמן הסנהדרין איש חכם וראוי להורות או שהוא מכלל הסנהדרין ,והורו בית דין הגדול בדבר שלא כדעתו ,שאינו רשאי להתיר עצמו באותו הדבר האסור לדעתו עד שישא ויתן עמהם על הדבר ,ואחר שיסכימו כולם או רובם בבטול הדעת ההוא וישבשו עליו סברתו ויעשו הסכמה שהוא טועה אז הוא רשאי לנהוג לעצמו היתר במה שהיה דעתו לאיסור ,וגם מצווה הוא על זה לקבל דעתם על כל פנים .אבל התקנות והגזרות שעשו חכמים למשמרת התורה ולגדר שלה אין להם בלאו זה אלא סמך בעלמא ואין בהם דין המראה כלל .ויתר פרטי המצוה מבוארים בסוף סנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית ,ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ופורץ גדר בדבר אחד מכל מה שלמדונו רבותינו בפירוש התורה כגון באחת משלש עשרה מדות או בדבר שהוא אסור מהלכה למשה מסיני וכענין שכתבנו בסמוך ,עבר על לאו זה מלבד שביטל עשה שבו ,אבל אין לוקין על לאו זה לפי שניתן לאזהרת מיתת בית דין בזקן ממרא וכמו שכתבנו.
מצות מינוי מלך עלינו ספר החינוך מצוה תצז
מצות מינוי מלך עלינו
שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל יקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,ט"ו[ ,שום תשים עליך מלך וגו' ,ואמרו בספרי ]כאן[ שום תשים עליך מלך ,מצות עשה. משרשי המצוה כתבתי בכסף תלוה בלאו דנשיא ה' בסימן ע"ז ]מצוה ע"א[ ,ושם הארכתי בתועלת הנמצא לעם בהיות עליהם איש אחד לראש ולקצין ,כי לא יתקיים ישוב העם בשלום בלתי זה ,והנה תראה בספרי הנבואה בא בקללה להיות אנשים רבים לראש במקום אחד ,וכמו שכתוב. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מעמידין מלך בישראל בתחלה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא ,כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו ,וכשאול ודוד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו .ומה שאמרו ]ספרי כאן[ שאין מעמידין אשה במלכות ,שנאמר מלך ולא מלכה .וכשמעמידין המלך היו מושחין אותו בשמן המשחה ,ומאחר שנתמנה זכה במלכות לו ולבניו ,כמו שכתוב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל .הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדל כמו שעשה יהוידע ליואש .וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה ,והבן הגדול קודם לקטן ממנו .ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות שהם במעשה או בשם כבוד מן השמות הנכבדים וכל המינויין שבישראל בירושה הם לו לאדם שזוכה בה בנו אחריו ובן בנו ובן בן בנו עד 6 / 18
מצות מינוי מלך עלינו לעולם .והוא שיהא ממלא מקום אבותיו ביראת שמים ,אבל כל שאין בו יראת שמים אף על פי שחכמתו מרובה אין צריך לומר שאין ממנין אותו במינוי מן המינויין שבישראל ,אלא שראוי לשנאותם ולהרחיקם ,ועליהם אמר דוד ]תהלים ה' ,ו'[ שנאתי כל פועלי און. ומה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין י"ט ע"ב[ שום תשים עליך מלך ,שתהא אימתו עליך ,כלומר ,שנירא אותו ונאמין לדבריו בכל דבר שלא יצוה כנגד התורה ,ונכבדהו בתכלית הכבוד הראוי לבשר ודם ,וכל מי שיעבור מצות מלך שהוקם על פי התורה או מורד בשום ענין הרשות ביד מלך להורגו ואין עליו צד עון בכך ,עד שאמרו זכרונם לברכה ]שבת נ"ו ע"א[ שאוריה נתחייב בנפשו כשאמר בפני דוד ואדני יואב ]שמואל ב' י"א ,י"א[ ,שלא היה לו להזכיר אדנות לשום אדם בפני המלך .ומה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין כ' ע"ב[ שרשות ביד המלך לעשות לו דרך באמצע השדות והכרמים ,ושהוא יכול לדון בני אדם כפי מה שיראה לו האמת ואפילו בלא עדים ברורים .ומה שאמרו ]שם כ"ב ע"א[ שאין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין נושאין אלמנתו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא בכל כלי תשמישו ,וכל זה למעלתו ולכבודו ,וכשהוא מת כליו נשרפין לפני מטתו .ומה שאמרו ]שם י"ט ע"ב[ שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ,וכל הדברים האלו הכל לטובת העם ולתועלתם ,ודיני המלך על העם הכל כמו שמפורש בספר שמואל ]א' ח' ,י"א -י"ז[ .ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שני מסנהדרין ובפרק ראשון מכריתות ובפרק שביעי מסוטה. וזאת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן הזכרים ,כי להם יאות לעשות ענינים אלה. ונוהגת בזמן שישראל על אדמתן ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה ]שם כ' ע"ב[ שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ,למנות עליהן מלך ,ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק. ואל תהרהר בני אחרי דברי לומר ואיך יחשוב אבי זאת המצוה מן הנוהגות לדורות ,והלא משנמשח דוד המלך נסתלקה זאת המצוה מישראל שלא יהיה להם למנות עוד מלך ,כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעד עד כי יבא שילה שיהיה מזרעו מלך לעולם במהרה בימינו .שענין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד ,אבל מענינה הוא כל מה שזכרנו ,למנות מלך חדש אם תהיה סיבה שנצטרך לו ,וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש ,ולתת מוראו עלינו ונתנהג עמו בכל דבר כמצוה וכתורה הידועה ,וזה באמת נוהג הוא לעולם.
שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים ספר החינוך מצוה תצח
שלא למנות מלך על ישראל כי אם מבני ישראל
שנמנענו מלהקים עלינו מלך איש שלא יהיה מזרע ישראל ואפילו יהיה גר צדק ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,ט"ו[ ,לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא ,ואמרו זכרונם לברכה בספרי ]כאן[ לא תוכל לתת עליך איש נכרי ,זו מצות לא תעשה .וכמו כן שאר המינויין אין ראוי שנמנה עלינו בדבר מהדברים לא מינוי תורה ולא מינוי מלכות איש שיהיה מקהל גרים עד שתהא אמו מישראל מדכתיב שום תשים וגו' ,ודקדקו זכרונם לברכה ]קידושין ע"ו ע"ב[ כל שימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך. שורש המצוה ידוע ,כי מהיות הממונה לראש נשמע לכל בכל אשר ידבר ,צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל שהם רחמנים בני רחמנים ,כדי שירחם על העם שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים ,ויאהב האמת והצדק והיושר ,כידוע בכל שהוא ממשפחת אברהם אבינו ע"ה שיש בה כל טובות אלו ,וכעין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם[ שאין מעמידין אלא מזרע ישראל ראש שררה ,ואפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות .ואמרו גם כן ]שם פ"ב ע"א[ שאין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא ספר ולא בלן ולא בורסי ,ולא מפני שיהיו פסולים למלכות ,אלא מפני שאומנותן נקלה מזלזלין בהם העם לעולם ,ומי שיעשה במלאכות אלו אפילו יום אחד נפסל לשררות אלו. ובמלכות ישראל כבר זכה בו דוד וזרעו לעולם ואין בידינו עוד לשנותה ,כמו שאין בידינו עוד לשנות הכהונה מזרע אהרן ,שנאמר עליו ]שמואל ב' ז' ,ט"ז[ כסאך יהיה נכון עד עולם ,ובביאור אמרו זכרונם לברכה ]קהלת רבה פרשה ז'[ כתר מלכות זכה בו דוד ,וכל המאמין בתורת משה יודה על זה .ויתר פרטי המצוה מבוארים במקומות מיבמות וסנהדרין וסוטה ונדה ,וכבר כתבתי קצת בדיני המלוכה כמנהגי למעלה בסדר זה עשה ג' ]מצוה תצ"ז[. ונוהג איסור זה לענין מלוכה בזמן שישראל על אדמתן בישובן ,והיא מן האזהרות שהן על כלל הצבור .ולענין שאר שררות שבישראל נוהג איסור זה בכל מקום שהם ,שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל. ומשורש המצוה אתה דן שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים ,והממנה אותם מפני קורבה או מיראתו להם או להחניפם לא תסור רעה מביתו ועל קדקדו חמסו של אותו רשע ירד ,ומי שלא יירא מכל אדם להועיל לרבים בכל כחו ,שכרו יהיה אתו מאת השם תמיד בעולם הזה ,ונפשו בטוב תלין לעולם הבא ,וזרעו יירש ארץ.
שלא ירבה המלך סוסים ספר החינוך מצוה תצט
שלא ירבה המלך סוסים
שלא ירבה לו המלך שימלוך עלינו סוסים זולתי הצריכים למרכבתו ומרכבת פרשיו ,וכמו שכתוב ]דברים י"ז ,ט"ז[ ,לא ירבה לו סוסים .וענין המצוה שלא יהיו לו סוסים שירוצו לפניו לכבוד בעלמא ,ואפילו על סוס אחד בטל יהיה עובר על זה .ואמנם אם יהיו לו סוסים באצטבלאות שלו מוכנים למלחמה ופעמים שירכבו עליהם פרשיו אין זה בכלל לאו זה כלל ,שאין עיקר הענין אלא על הצד שאמרנו שלא ינהיג לפניו תמיד סוסים בטלים למעלה ולכבוד ,אבל יהיה לו בהמה אחת לבד למרכבתו. וכבר אמר הכתוב בטעם מצוה זו שהיא לבל ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וגו' ,כלומר שלא ישלח למצרים מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים ,שאין האיסור רק בקביעות דירה שם ,וכמו שדרשו זכרונם לברכה ]ירושלמי פ"י דסנהדרין ה"ח[ לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא .וגם שלא ירום לבבו בהרבות לו סוסים וכסף וזהב ,כי הסוסים לרוב יפיים וקלותם יתגאו בהם אדוניהם. דיני המצוה בפרק שני מסנהדרין. ונוהג איסור זה בזמן שארץ ישראל בישובה שיהיה לנו מלך ,וזאת מן המצוות שהן על המלך לבד. ומלך העובר על זה והוסיף אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך ששאר מלכי אומות העולם עושים חייב מלקות.
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם ספר החינוך מצוה תק
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם
7 / 18
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם שלא נוסיף לשוב בדרך מצרים לעולם ,כלומר שלא נלך לקבוע דירתנו במצרים ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,ט"ז[ ,וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד .ונכפלה המניעה בזה שלשה פעמים ,אמרו זכרונם לברכה ]מכילתא בשלח י"ד י"ג[ בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב בארץ מצרים בשלשתן חזרו ובשלשתן נענשו .ושלשה מקומות אלו אחד מהם הוא זה שזכרנו ,והשני הוא ]דברים כ"ח ,ס"ח[ בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד וגו' ,והשלישי ]שמות י"ד ,י"ג[ כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וגו' ,ואף על פי שמן הנגלה שבו נראה שיהיה ספור ,באה הקבלה עליו שהוא מניעה. משרשי המצוה לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים והאל ברוך הוא הוציאנו משם וגאלנו בחסדיו מידם לזכותנו ללכת בדרכי האמת ,ורצה בטובו הגדול עלינו לבלתי נשוב עוד להטמא בתוכם כדי שלא נלמוד כפירותיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים אצל תורתנו השלמה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סוכה נ"א ע"ב[ שלא העיר מצרים לבדה היא בכלל האיסור אלא אף בכל אסכנדריא אסור לשכון ,ומים אסכנדריא באורך ארבע מאות פרסה וברוחב ארבע מאות פרסה באיסור זה .ויתר פרטיה מבוארים. ונוהג איסור זה בכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה וקבע דירתו שם עבר על לאו זה ,אבל אין לוקין על לאו זה לפי שבשעת הכניסה מותר הוא ,ובהשתקעו שם אין בו מעשה .וכתב הרמב"ם ז"ל שיראה לו שאם כבש מלך ישראל על פי בית דין ארץ מצרים שמותר יהיה לנו לשכון בה .ודברי פי חכם חן.
שלא ירבה המלך נשים ספר החינוך מצוה תקא
שלא ירבה לו המלך נשים
שלא ירבה לו המלך נשים הרבה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י"ז[ .ולא ירבה לו נשים. וטעם המצוה מבואר בכתוב ,כי הנשים מסירות לב בעליהן ,כלומר שמפתות אותם לעשות מה שאינו ראוי ,בהתמדתן עליהם תחרות וריבוי דברים וחלקלקות. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין כ"א ע"א[ שעד שמונה עשרה נשים הוא מותר לישא ולא יותר ,ואפילו הן כאביגיל שהיתה צדקנית וזריזה וטובה .ויתר פרטיה בפרק שני מסנהדרין. וזאת מן המצוות שהן על המלך לבדו ,ונוהגת בזמן שיש לנו מלך. ואם עבר על זה והוסיף ליקח אחת על שמונה עשרה חייב מלקות ויש לו לגרשה.
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו ספר החינוך מצוה תקב
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו
שלא ירבה המלך ממון רב ,כלומר שלא יהיה תחת ידו אלא כשיעור מה שהוא צריך למרכבתו ועבדיו המיוחדים לו .ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י"ז[ ,וכסף וזהב לא ירבה לו. משרשי המצוה מה שמבואר בכתוב לבלתי רום לבבו וגו'. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין כ"א ע"ב[ של עצמו הוא דאינו מרבה ,אבל מרבה הוא לצורך ישראל ולתועלתם ,כלומר לשמור אותם ועריהם ומקומותם מן האויבים .ויתר פרטיה בסנהדרין ]פרק שני[. ומלך העובר על זה ושם מגמתו למלא אוצרות ממון להשלים חפצו לבד ,לא שתהא כוונתו לתועלת העם ושמירתם ,עבר על לאו זה .ועונשו גדול מאד ,כי כל העם תלויים במלך ,על כן צריך הוא להשים כל השגחתו בטובת עמו ולא בכבוד עצמו והשלמת תאוותיו.
מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחד יתר על שאר בני ישראל ספר החינוך מצוה תקג מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחד יתר על שאר בני ישראל שמצוה על המלך שיהיה על ישראל לכתוב ספר תורה מיוחד לו מצד המלוכה שתהיה עמו תמיד ויקרא בו ,מלבד ספר תורה אחר שמצוה עליו לכתוב ככל אחד מישראל כמו שנכתוב במצוה האחרונה שבספר בעזרת השם ]מצוה תרי"ג[ ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י"ח[ ,וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו'. משרשי המצוה ,לפי שהמלך ברשות עצמו לא יעציבהו אדם על מעשיו ולא יגער בו ,ובשבט פיו יכה ארצו וברוח שפתיו ימית מי שירצה בכל עמו ,על כן באמת צריך שמירה גדולה וזכרון טוב יעמוד נגדו יביט אליו תמיד למען יכבוש את יצרו ויטה לבו אל יוצרו ,וזהו שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין כ"א ע"ב[ יוצא למלחמה וספר תורה עמו ,יושב בדין והוא עמו ,מסב לאכול והוא כנגדו .כלל הדברים ,שלא היה זז מנגד עיניו אלא בעת שהוא נצרך לנקביו או נכנס למרחץ. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]ירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ו[ שספר תורה של מלך מצוה עליו להגיהו מספר העזרה על פי בית דין כדי שיכוין על פי מעשיו ביושר .ויתר פרטי דיני ספר תורה אכתוב אותם בעזרת השם במצוה אחרונה שבספר .וזאת אחת מן המצוות שאמרנו בתחילת הספר שהן מוטלות על המלך לבד. ואין צורך לכתוב בה באיזה זמן היא נוהגת ,שידוע הדבר שאין מלכות בישראל אלא בזמן שארצם בישובה ,תחזינה עינינו במהרה בביאת הגואל ומלך עלינו בתוכה.
שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ ספר החינוך מצוה תקד
שלא יהיה לשבט לוי נחלה בארץ
שלא יטול כל שבט לוי חלק בארץ זולתי הערים הידועות ומגרשיהם כמו שמבואר בכתוב ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,א'[ ,לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה. משרשי המצוה ,כדי שיהיה כל עסק השבט הזה בעבודת האל ברוך הוא ולא יצטרכו לעבוד את האדמה ,ושאר השבטים נותנין להם חלק מכל אשר להם מבלי שייגעו הם בדבר כלל ,כענין שכתבתי למעלה במצות מעשר בסדר ויקח קרח ]מצוה שצ"ה[. 8 / 18
שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ דיני המצוה כלולים בפשט הכתוב לפי הדומה. ונוהגת מצוה זו בלוים בזמן שארץ ישראל בישובה.
שלא יקח כל שבט לוי חלק בבזה בשעת כיבוש הארץ ספר החינוך מצוה תקה
שלא יטול שבט לוי חלק בביזה בשעת כבוש הארץ
שלא יטול כל שבט לוי חלק בביזה במה ששללו ישראל בהכנסם בארץ ובמה שישללו מאויביהם אחרי כן ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,א'[ .לא יהיה לכהנים וגו' חלק ונחלה ,וכן בא בספרי ]כאן[ ,חלק ,בבזה ,ונחלה ,בארץ .ואל יקשה עליך בזה הלאו ענין לאו שבכללות ,שהרי כבר באו בכתוב על שני ענינים אלה שני לאוין ,והם לא יהיה לכהנים הלוים וגו' חלק ונחלה ,ואמרו עוד אחר כן ונחלה לא יהיה לו וגו' .ונכפלו שני הלאוין אלו בעצמם בכהנים ,שנאמר באהרן ]במדבר י"ח ,כ'[ ,בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם ,ואמרו זכרונם לברכה ]ספרי שם[ בארצם לא תנחל ,בשעת חלוק הארץ ,וחלק לא יהיה לך בתוכם ,בביזה .ואף על פי שהכהנים בכלל שבט לוי היו .נכפלה המניעה בהם לחיזוק .וכן כל מה שדומה לזה בתורה שתכפול הלאוין במקומות ,הכל לחיזוק הענין או להשלים הדין כשלא יהיה שלם מהלאו האחד .ותבין ממה שכתבתי לך בראש ספר אלה הדברים למה יחסרנו האל במקום אחד וישלימנו באחר. וכתב הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[ ,אילו מנינו אלו הלאוין שהם בארצם לא תנחל וגו' בכהנים תוספת על הלאוין הנאמרים בלוים שהם לא יהיה לכהנים הלוים וגו' ,היה ראוי לנו כמו כן לפי זה ההיקש שנמנה איסור הגרושה וחללה זונה על כהן גדול בשלשה לאוין נוספין על השלשה שבאו על זה בכל כהן בין גדול בין הדיוט ,ואם אמר אומר שכן הוא הדין ,נשיבהו ממה שאמרו זכרונם לברכה בקידושין ]ע"ז ע"ב[ שאין כהן גדול חייב בגרושה אלא אחת ,ואילו יהיה הדין כן יתחייב עליה שתים ,אחת משום כהן שהגרושה אסורה עליו ,והשנית מצד שהוא כהן גדול והיא אסורה עליו בלאו האחר .ומזה המין בעצמו הן המניעות שבאו על הכהנים בלא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת ]ויקרא כ"א ,ה'[ ,ושרט לנפש וגו' ]ויקרא י"ט ,כ"ח[, ואמנם נכפלו אלו בכהנים להשלים הדין כמו שנתבאר בסוף מסכת מכות ]כ' ע"א[ ,ולפיכך כהן העובר על אחת מאלה אינו מתחייב אלא מלקות אחת ,והבן זה העיקר ושמרהו. ומשרשי המצוה ,לפי שהם משרתי השם לא נאה להם להשתמש בכלים החטופים מיד בני אדם ,לא יבא בית השם רק דבר הבא דרך שלום ויושר ואמונה ,ולא שידאג עליו לב איש ואשה. דיני המצוה. ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בשבט הלוים. והעובר על זה ונוטל חלק מן הביזה עובר על לאו זה ,ואין בו מלקות לפי שאפשר לעבור .עליו מבלי מעשה ,וניתן להשבון.
ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה ספר החינוך מצוה תקו
מצות מתנות זרוע לחיים וקיבה לכהן
שנצטוו ישראל לתת הזרוע והלחיים והקיבה מכל בהמה טהורה שנזבח לכהן ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ג'[ ,וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. כבר אמרו זכרונם לברכה ]חולין קל"ד ע"ב[ בטעם מצוה זו ,כי בזכות פנחס אביהם שקנא לאלהיו על דבר כזבי ומסר נפשו להרוג נשיא שבט מישראל על קדושת השם זכו בניו הכהנים לעולם במתנה זו מאת האל ,הזרוע ,כנגד ויקח רומח ]במדבר כ"ה ,ז'[ ,הלחיים .בזכות שנתפלל על צערן של ישראל כמו שכתוב ]תהלים ק"ו ,ל'[ ,ויעמוד פנחס ויפלל ,והקיבה ,כנגד והאשה אל קבתה ]במדבר כ"ה ,ח'[ .ולמדנו מזה שהמקדש שם שמים בגלוי זוכה לו ולדורותיו בעולם הזה ,מלבד זכותו שקיימת לנפשו בעולם הבא. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם[ ,איזהו זרוע ,זה זרוע ימין מפרק הארכובה עד כף של יד שהן שני אברים זה מעורה בזה .והלחיים מן הפרק של לחי עד הפרק של גרגרת שהיא טבעת גדולה עם הלשון שביניהם .והקיבה נותנין אותה לכהן עם חלב שבה ,וכבר נהגו הכהנים להניח חלב הקיבה לבעלים .וכן מה שאמרו ]שם קל"ב ע"א[ שאין חיוב המתנות אלא בבהמה טהורה ולא בחיה שנאמר אם שור אם שה ,ובכלל השה ומינו התיש .ועוד דרשו זכרונם לברכה ]שם[ ,אם שור ,לרבות הכוי ,ואפילו למאן דאמר בריה בפני עצמה היא .אם שה ,לרבות הכלאים ,כגון ולד הבא מעז וכבש .ואם בא מצבי ותישה חייב בחצי מתנות לבד ,משום דכתיב אם שה ,ודרשו זכרונם לברכה ]שם[ אפילו מקצת שה ,אבל תיש הבא על הצביה אין הולד חייב במתנות כלל ,משום דמספקא להו לרבנן אי חוששין לזרע האב אי לאו ,וכיון שכן יש לו לישראל לומר לכהן הבא ראיה דחוששין לזרע האב ואתן לך חצי המתנות ,ואינו יכול .ולפיכך יש לי לכתוב דבתיש הבא על הצביה אין בה חיוב מתנות כלל .כבר כתבתי דעת רבנו אלפסי זכרונו לברכה ומפרשים אחרים בענין חשש זרע האב בסדר קדושים תהיו לאו כ"ה בסימן רמ"ט ]מצוה רמ"ד[ .וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם קל"ב ע"ב[ שמותר לאכול מן הבהמה עד שלא הורמו ממנה המתנות ,שאין הלכה כרבי יוחנן שאמר שהאוכל ממנה קודם שהורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים ,כי מופרשות ומיוחדות הן במקום אחד ומפני כן אינן טובלות .ויתר פרטיה במסכת חולין בפרק הזרוע המיוחד בדיני מצוה זו. ונוהגת מצוה זו בבהמות של חולין אבל לא בשל מוקדשין ,ובזכרים ונקבות ישראלים אבל לא בכהנים משום דכתיב בהו משפט הכהנים מאת העם ,מכלל שאינן בכהנים ,ועוד דכהנים לא איקרו עם ,וכמו שכתוב ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר .והלוים יש בהם בענין זה דין מיוחד ,שאין הכהנים נוטלים מהן המתנות ,לפי שנסתפק לרבותינו אם נקראו עם אם לא ,ולפיכך אין כח בידם ליטול מהם מספק ואם נטלו לא יחזירו. ולענין אם נוהגות עכשיו בזמן הזה אם לא ,כבר חלקו על זה הרבה מגדולי המפרשים ,והעולה מן השמועה בפרק הזרוע עם הפירוש הטוב שנוהגות הן היום, וכן דעת רבנו אלפסי זכרונו לברכה והרמב"ן ז"ל .אבל עכשיו אין בנו כח על הטבחים להכריחם ליתנם ,וקויי ה' יחליפו כח. ושם בפרק הזרוע ]קל"א ע"ב[ אמרו זכרונם לברכה שנותנין המתנות לכהנות כמו לכהנים ואפילו הן נשואות לישראל ,וכן איתמר התם כי אתא עולא אמר הבו מתנתא לכהנתא ,אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת ,ושם ]קל"ב ע"א[ נאמר עוד ,רב כהנא אכיל בשביל אשתו ,וכן רב פפא ורב יימר ורב אידי. וישראל העובר על זה ושחט בהמתו ולא נתן המתנות לכהן או לכהנת ביטל עשה זה .ואמרו זכרונם לברכה ]שם קל"ד ע"ב[ שאם אין עמו כהן או כהנת מעלה המתנות בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן שאין בהן קדושה ,ואחר כך נותן הדמים לכל כהן שירצה.
להפריש תרומה גדולה לכהן ספר החינוך מצוה תקז
מצות הפרשת תרומה גדולה
שנצטוינו להפריש מן הדגן והתירוש והיצהר תרומה ונתן אותה לכהן והיא הנקראת תרומה גדולה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ד'[ ,ראשית דגנך תירשך 9 / 18
להפריש תרומה גדולה לכהן ויצהרך וגו' תתן לו ,ואמרו זכרונם לברכה ]חולין קל"ז ע"ב[ כי מדין התורה אין לה שיעור אלא אפילו חטה אחת פוטרת כרי גדול ,אבל חכמים אמרו ]תרומות פ"ד מ"ג[ להפריש יותר ,ואמרו מי שיש לו עין בינונית מפריש חלק אחד מחמשים ,וסמכו הדבר על לשון תרומה ,כלומר תרי ממאה ,דהיינו אחד מחמשים. משרשי המצוה ,לפי שהדגן והתירוש והיצהר הן עיקר מחיתן של בריות ,והעולם כולו להקדוש ברוך הוא הוא ,על כן ראוי לאדם לזכור את בוראו על הברכה אשר ברכו ושיפריש קצת ממנו לשמו ברוך הוא ,ויתננו למשרתיו שהם הכהנים העסוקים תמיד במלאכת שמים טרם יגע בו יד אדם ויהנה ממנו כלל .ומן היסוד הזה אמרו זכרונם לברכה שאפילו חטה אחת פוטרת את הכרי ,כי זכירת האדנות על הדבר אין הפרש בין רב למעט .אמנם רבותינו זכרונם לברכה הוסיפו בדבר לתת בו שיעור ראוי כדי שיתעורר לב האדם בענין יותר ,כי בהיות האדם בעל חומר לא ישית אל לבו על הדבר המועט כמו על המרובה שימלא עיניו ויעידו עליו יותר תנועותיו כדרך טבע האדם והרגלו שישמח במאכל רב .וכבר כתבתי עוד בטעם מנות הכהנים בסדר ויקח קרח במצות מעשר ומעשר מן המעשר בסימן שצ"א ושצ"ב ]מצוות שצ"ה -ו'[. דיני המצוה כגון מה שנראה בגמרא שעיקר חיוב התרומה דאוריתא וכן המעשרות הוא בדגן ותירוש ויצהר לבד ,לפי שהן עיקר מחיתן של בריות .אבל מדברי סופרים חייב גם כן כל שהוא אוכל אדם ונשמר וגדולו מן הארץ ,ואף על פי שמצאנו בספרי שסמכו הדבר לקרא ,אסמכתא בעלמא הוא ,וכמו שכתבתי בסדר ויקח קרח במצות מעשר ]מצוה שצ"ה[ .שאמרו שם ,ראשית דגנך וגו' ,מה דגן תירוש ויצהר מאכל אדם וגידולו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומה ומעשרות .ואמרו זכרונם לברכה שהכרשינין אף על פי שאינן מאכל אדם הואיל ואוכלין אותן בשני רעבון חייבין בתרומה ומעשרות. והפיאה והאזוב והקורנית שזרען תחילה לאדם חייבין במעשר ,וכן כל כיוצא בהן ,זרען לבהמה אף על פי שנמלך וחשב עליהן לאדם כשהן מחוברין פטורין שמחשבת אדם בחיבור אינה כלום .עלו מאליהן בחצר ,אם חצר המשמרת פירותיה היא הרי אלו חייבין שסתמן לאדם ,ואם אינה משמרת פטורין .זרעוני גנה שאינן נאכלין כגון זרע לפת וזרע צנון וזרע בצלים וכיוצא בהן פטורין מן התרומה ומן המעשרות מפני שאינן מאכל אדם ,אבל הקצח חייב בתרומה ומעשרות. תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושל צלף ושל קפריסין פטורין מפני שאינן פרי ,במה דברים אמורים שזרען לזרע ,אבל זרען לירק הרי אלו חייבין, וכן האביונות של צלף חייבין מפני שהן פרי .כסבר שזרעו לזרע פטור מן התרומה ומן המעשרות ,זרעו לירק מפריש תרומה ומעשרות מן הירק ומן הזרע ,וכן השבת זרעה לזרע פטור זרעה לירק מתעשרת זרע וירק .הגרגיר שזרעו לזרע מתעשר לזרע ולירק ,שאם לקח הירק לאכלו מפריש ממנו תרומה ומעשרות ואחר כך אוכל ,וכשייבש ויאסוף הזרע שלו מפריש מן הזרע. וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין חיוב תרומות ומעשרות בפירות עד שיביאו שליש .וכן מה שאמרו שהלקט והשכחה והפאה והעוללות של ישראל אף על פי שהעמיד מהן כרי בבית פטורין מן התרומה ומן המעשרות .וכן מה שאמרו שאין תורמין התרומה לא במדה ולא במנין אלא באומד ,לפי שלא נאמר בה בתורה שיעור ,מה שאין כן במעשרות ,וכבר כתבתי בראש המצוה שעין יפה מפריש אחד מחמשים באומד ,ולא יתן הפירות בסל ובקופה שמדתן ידועה ,אבל תורם בהן חציין או שלישן .ומותר לתרום שלא מן המוקף ,ואף על פי כן תלמידי חכמים אין עושין ,כן כתב הרמב"ם ז"ל .ומה שאמרו שעושה אדם שליח ישראל להפריש תרומה ומעשרות שנאמר ]במדבר י"ח ,כ"ח[ כן תרימו גם אתם ,לרבות השליח שהוא בן ברית כמו כן ,ועוד דינין רבים בגמרא מענין השליחות .ומה שאמרו שהתרומה נאכלת לכהנים בין גדולים בין קטנים להם ולנשיהם ולעבדיהם הכנענים ואפילו לבהמתן ,ועוד דינין רבים בגמרא על זה כגון אשה שמרדה ,והעבד שברח ,ודין גירושין ואירוסין וכמה כיוצא בהן .ודיני התרומה בענין ביטולה שנתנו לה שיעור חכמים זכרונם לברכה באחד ומאה ,ויתר רובי פרטיה במסכת תרומות ובהרבה מקומות מהתלמוד בפיזור קצת מדיניה. ונוהגת מצות התרומה גם מצות המעשרות מן התורה בארץ ישראל ובזמן שישראל שם ,וכן כתב הרמב"ם ז"ל סוף פרק ראשון דהלכות תרומות וזה לשונו, התרומה בזמן הזה אפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם ,שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל ובזמן שהיו שם כל ישראל ,שנאמר כי תבאו ,ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה ,וכמו שהם עתידים לחזור בירושה שלישית ,ולא כשהיו בירושה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתכם ,ולפיכך לא היתה מן התורה ,וכן הדין נראה לי במעשרות שאין חייבין בהן בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה ,עד כאן .והראב"ד ז"ל תפס עליו בענין זה ,וזה לשונו ,אמר אברהם ,לא כיון להלכה יפה ,דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמרינן ביבמות ]פ"א ע"א[ תרומה בזמן הזה דאוריתא ,כלומר בארץ ישראל ,והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ,ואם איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא ,עד כאן .ועתה אם האמת כדברי הראב"ד ז"ל יהיה לנו לחשוב בכלל מצוות הנוהגות עכשיו בארץ מדאוריתא זאת המצוה ,וגם ששה עוד שהם בענין התרומה בסדר אמור והן י"ד ט"ו י"ו י"ז י"ח י"ט מן הלאוין ]מצוות רע"ט -רפ"ד[ ,ואחת שהיא בכסף תלוה לאו ה' ]מצוה ע"ב[ ,ושתים שהן בסדר ויקח קרח מצות מעשר ומעשר מן המעשר ]שצ"ה -ו'[ .אבל אני דברי הרמב"ם ז"ל אשים בין עיני ומבורו אשאב ,כי הוא סיבת זה העסק של חשבון המצות לי ולכל שבאו אחריו .ומכל מקום אין חולק בעולם שנוהגות מדרבנן אף בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם ,וגם התקינו שיהו נוהגין תרומות ומעשרות אף בארץ מצרים ובארץ בני עמון ומואב מפני שהן סביבות ארץ ישראל. וארץ ישראל האמורה בכל מקום הן ארצות שכבש אותן מלך ישראל או שופט או נביא מדעת רוב ישראל ,וזהו שיקראו חכמים זכרונם לברכה כבוש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שנתנו כבוד לעצמם וכבשו מקום אחד ,ואפילו הוא תוך תחומי הארץ שניתנה לאברהם אבינו ,אינו נקרא ארץ ישראל. והמקומות שחלק יהושע לשבטים אף על פי שלא נכבשו ,כלם דינן כדין ארץ ישראל כדי שלא תהיה רובה ככבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו. הארץ שכבש דוד ,כגון ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד בבל ודמשק ואחלב וחרן וכיוצא בהן ,אף על פי שברשות בית דין הגדול כבשם ,אינם כארץ ישראל לכל דבר ,אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולכלל ארץ ישראל לא באו ,והם הנקראים בכל מקום סוריא ,ויש דברים שדינם כארץ ישראל ויש שדינם כחוצה לארץ כמו שתמצא בגמרא במקומות בפיזור ,והטעם מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל ,שאילו תפש כל ארץ ישראל לגבולותיה תחלה ואחר כך כבשם היו כארץ ישראל בכל דבר ,ולענין תרומות ומעשרות ושביעית אמרו חכמים שיהו כארץ ישראל ,אבל מכל מקום בארץ הוא החיוב מן התורה בזמן שישראל שם כמו שאמרנו לדעת הרמב"ם ז"ל ,ובאותן מקומות מדרבנן בכל זמן .ואמרו זכרונם לברכה כל מקום שהחזיקו בו ישראל כשעלו מגלות מצרים ונתקדש על ידן מכיון שגלו גלות ראשון בטלה אותה קדושה לפי שלא קדשוה כי אם בכבוש בלבד לשעה ,אבל כשעלו שנית מגלות בבל עם עזרא הסופר קדשוה קדושה שניה לשעתה ולעתיד לבא ,כלומר קדושה העומדת לעולם ,אבל מכל מקום אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה שם לדעת הרמב"ם ז"ל אלא בזמן שישראל מיושבים שם ,וכמו שכתבתי בסמוך .ומקצת מקומות שהיו שם שהחזיקו בהם בתחילה עולי מצרים ולא החזיקו בהן בשניה עולי בבל הניחום ולא קדשום ,ומכל מקום לא פטרו אותם מתרומות ומעשרות כדי שיסמכו עליהם עניי עולם בשביעית .נמצא כל העולם כולו לענין מצוות התלויות בארץ נחלק לשלש מחלקות ,ארץ ישראל וסוריא וחוצה לארץ ,וארץ ישראל נחלקת לשני חלקים ,כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל חלק אחד ,והשאר שהחזיקו בו עולי מצרים בלבד חלק שני .וחוצה לארץ נחלקת גם כן לשני חלקים ,ארץ מצרים ושנער ועמון ומואב מצות תרומות ומעשרות בהן מדברי סופרים ,ושאר כל הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן כלל .ואיזו היא הארץ שהחזיקו בה עולי מצרים ,מרקם שהיא במזרח ארץ ישראל עד הים הגדול ,ומאשקלון שהיא לדרום ארץ ישראל עד עכו שהיא בצפון .ומי שהיה מהלך מעכו לכזיב ,כל הארץ שהיא על ימינו שהיא במזרח הדרך הרי היא בחזקת חוצה לארץ, וטמאה משום ארץ העמים ופטורה ממעשר ושביעית עד שיודע לך שאותו מקום הוא מארץ ישראל .וכל הארץ שעל שמאלו שהוא מערב הדרך הרי היא בחזקת ארץ ישראל וטהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ושביעית עד שיודע לך שאותו המקום הוא חוצה לארץ .וכל ששופע ויורד מטורי אמנום ולפנים הוא ארץ ישראל ,מטורי אמנום ולחוץ הוא חוצה לארץ .והנסין שבים רואין אותם כאלו חוט מתוח עליהם מטורי אמנום ועד נחל מצרים .מן החוט ולפנים ארץ ישראל ,מהחוט ולחוץ חוצה לארץ ,וזו היא צורתה. ועובר על זה ולא הוציא תרומה מדגן תירוש ויצהר שבארץ בזמן שישראל שם ביטל עשה זה ,ועונשו גדול מאד שאוכל טבלים ,וכבר כתבתי בסדר אמור אל הכהנים בלאו י"ט סימן ש"ה ]מצוה רפ"ד[ עונש האוכל טבל .ובשאר פירות ביטל מצות עשה דרבנן ,ובדעת קצת המפרשים גם בשאר פירות יש בהן חיוב דאוריתא וכמו שכתבנו .ובזמן הזה גם כן מי שלא הפריש תרומה מפירות הארץ וכן מפירות סוריא וכן מפירות אותן מקומות שכתבנו שחייבין בתרומה מדרבנן כגון מצרים ושנער ועמון ומואב ביטל עשה דרבנן ,אבל בפירות שאר ארצות אין בהם חיוב תרומות לעולם לא דאוריתא ולא דרבנן.
ליתן ראשית הגז לכהן 10 / 18
ליתן ראשית הגז לכהן ספר החינוך מצוה תקח
מצות ראשית הגז שינתן לכהן
שנצטוינו לתת ראשית גיזת הצאן לכהנים ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ד'[ ,וראשית גז צאנך תתן לו .וענין המצוה הוא שכל מי שיש לו חמש צאן ,בין זכרים בין נקבות בין טלאים בין כבשים גדולים ,אפילו גזזן כמה פעמים ,בכל פעם חייב לתת מן הצמר מתנה לכהן .ואין למתנה זו שיעור ידוע מן התורה ,אבל רב ושמואל ורבי יוחנן אמרו במסכת חולין ]קל"ז ע"ב[ ראשית הגז בששים ,כלומר שיתן לו חלק אחד מששים .ולפי שהזכיר הכתוב לשון נתינה בזה שאמר תתן לו ,אמרו חכמים ]שם קל"ה ע"א[ שמי שיש לו גיזות הרבה ורוצה לחלקם להרבה כהנים ,לא יתן לכל אחד פחות ממשקל חמשה סלעים מלובן כדי שיהא ראוי לעשות בו בגד קטן ,לא שילבננו הישראל ואחר כך יתננו לו ,אלא שיהא בו כל כך אחר שילבננו הכהן כדי שיהא בו מתנה המועלת .וכמו כן אמרו זכרונם לברכה ]שם קל"ז ע"ב[ שאין חיוב מצוה זו אלא בחמש צאן שתעלה הגיזה שלהן לששים סלעים ,ולא תהא כל אחת מהן פחות ממשקל שנים עשר סלע. משרשי המצוה כענין מה שכתבתי במעשר הניתן ללוים בסדר ויקח קרח עשה ד' בסימן שצ"א ]מצוה שצ"ה[ .והכהנים כמו כן שהם המשרתים תמיד פני השם ואין להם נחלה בקרקעות ולא בביזה זכה להם השם יתברך כל צורך מחיתם על ידי אחיהם ,והנה נתן להם התרומה ומעשר מן המעשר שהם לחמם ויינם, ומתנות בהמה שהם זרוע ולחיים וקיבה וחלקם בקדשי מקדש שיש להם בשר די ספקם ,ועדיין חסר להם מלבוש ,זכה להם ראשית הגז למלבושיהם ,ועוד זכה להם שדה אחוזה וגזל הגר והחרמים ופדיון בכורות לשאר הוצאות וצרכים שהאדם צריך. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם קל"ז ע"א[ שאין חיוב מצוה זו אלא גיזת הכבשים שצמרן רך וראוי ללבוש ,אבל היה הצמר קשה ואינו ראוי ללבישה פטור מראשית הגז ,מן הטעם שאמרתי כי לצורך לבישה זכו בזה הכהנים ,אבל היה הצמר אדום או שחור או שחום חייב בראשית הגז מכיון שראוי ללבישה .ויתר פרטיה מבוארים בחולין בפרק י"א. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות ,ישראלים ולוים ,בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ,ודוקא בארץ ישראל ,אבל לא בחוצה לארץ ,וכדאמר רב נחמן בר יצחק בחולין בפרק ראשית הגז ]קל"ו ע"ב[ ,נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי אילעאי בראשית הגז ,כלומר דפטר בחוצה לארץ וכו' ,כדאיתא התם. ועובר על זה ולא נתן ראשית גיזתו לכהן כשיש לו גיזה הראויה על הענין שכתבנו ביטל עשה זה.
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדין כאחד ספר החינוך מצוה תקט מצוה להיות הכהנים עובדים במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדים כאחד שיהיו הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות ,כלומר לכתות ידועות ,ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד בעבודה ,חוץ מן הימים טובים בלבד שהיו הכל עובדים יחד ,כל הבא ימלא את ידו לשמחת הרגל ,ובספר דברי הימים ]א' כ"ד -כ"ו[ מבואר איך חלקו אותם דוד ושמואל שעשו מהן עשרים וארבעה משמרות כהנים ועשרים וארבעה משמרות לוים ,כדי שתעבוד כל משמרה מהם שתי שבתות בשנה .ובמסכת סוכה ]נ"ה ע"ב[ אמרו זכרונם לברכה שברגלים היתה יד הכל שוה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ו'[ וכי יבא הלוי וגו' ,ובכלל הלוי הכהן כי הלוי היה אב לכל השבט ,ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם וגו' חלק כחלק יאכלו .ולשון ספרי ]כאן[ ,ובא בכל אות נפשו ,יכול לעולם ,כלומר אפילו שלא ברגלים ,תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות ,מה מכרו אבות זה לזה טול אתה בשבתך ואני בשבתי ,כלומר הסכמתם בסדר משמרות העבודה כל שבוע משמרה ,וכן פירשו התרגום ,בר ממטרתא דייתי בשבתא דכן אתקינו אבהתא. משרשי מצות המשמרות ידועות וקבועות ,לפי שכל המלאכות המוטלות על מספר אנשים ידועים נעשות כראוי ואין העצלה והיאוש והקפדנות מצויה בהן, אבל המוטלות על הרבים מבלי שיהיה בהם אנשים ידועים לעשותה פעמים יטילו אותה קצתן על קצתן ,ופעמים יקפידו אלו על אלו בענין ,אין להאריך בדברים אלו ,ידועות הן בכל אנשי מנין ,אבל ברגל מפני השמחה נצטוו להיות יד הכל שוה בהן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שבכל משמר ומשמר היה ממונה איש אחד והוא ראש לכל אנשי המשמר ,והוא מחלק אותן לבתי אבות ,ובכל יום ויום מימי השבוע מחלקים ראשי האבות ביניהם אנשים ידועים לעבודה ,איש איש על עבודתו ,ומיום שבת ליום שבת מתחלפין המשמרות וחוזרים חלילה. ונביאים ראשונים תקנו שיתמנו מישראלים כמו כן עשרים וארבעה משמרות אנשים כשרים ויראי חטא ,והם הנקראים בכל מקום בתלמוד אנשי מעמד, כלומר שהם שלוחי ישראל לעמוד על קרבנות צבור ,וכענין שאמרו זכרונם לברכה ]תענית כ"ז ע"א[ אפשר יהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו. ועל כל מעמד היה אחד גדול ממונה על כולם ,והוא הנקרא ראש המעמד .וכן היה דרכם של אנשי המעמד ,בכל שבת ושבת מתקבצים ,מי שהוא מהם בירושלם או סביב לה נכנס למקדש ,ובין בירושלם בין בשאר מקומות מתקבצין בבית הכנסת ומרבין בתפלות ומתענין יום שני ושלישי ורביעי וחמישי מן השבוע ,ושאר כל ענינם בתפלה ובקריאת התורה ,כמו שמפורש במסכת תענית ]פרק רביעי[ ומגלה ]פרק שלישי[ .ואמרו זכרונם לברכה ]סוכה נ"ה ע"ב[ במשמרות כהונה ולויה שברגלים אין יד הכל שוה בהן כי אם בקרבנות הרגלים ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת ,אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותם ואפילו ברגל אלא משמר שזמנו קבוע ,שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד וגו' ,כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות צבור ,ואינם חלק כחלק בשאר דברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעו אותם כל משמר ומשמר בשבתו .וכהן שהיה לו קרבן הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל עת שירצה, שנאמר ובא בכל אות נפשו ,כלומר בקרבן שהוא שלו בכל עת יבא להקריבו והעור שלו .ויתר פרטי המצוה במסכת תענית ומגלה ובסוף סוכה. ונוהגת מצוה זו בזכרי כהונה ולויה בזמן הבית. ועובר על זה ומחה ביד חברו ברגל שלא לעבוד בכל אות נפשו ביטל עשה זה .והרמב"ן ז"ל השיג בזאת המצוה על הרמב"ם ז"ל ואמר שהיות הכהנים עובדים למשמרות אינו במשמע הכתוב כלל כדעתו של הרב ז"ל ,אלא הלכה למשה מסיני הוא שיחלקו ביניהם העבודה למשמרות ,ומשה רבנו הוא שהתחיל תחלה לחלקם והוא עשה מהן שמונה משמרות ארבעה מאיתמר וסיעתו וארבעה מאלעזר וסיעתו ,כך היא הקבלה ,וזה שאמר הכתוב לבד ממכריו וגו' שלילות הוא ולא מצוה כלל ,כלומר שיעבדו הכהנים בכל אות נפשם בכל עת בין בחול בין ברגל ,לבד אם רצו והסכימו לחלק ביניהם העבודה למשמרות ,וקבלנו הלכה למשה מסיני שראוי לעשות כן כדי שתעשה המלאכה כסדר ובזריזות ,זהו תורף דברי הרב ז"ל.
שלא לקסום ספר החינוך מצוה תקי
שלא לקסום
שנמנענו שלא לקסום .וכתב הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[ שענין הקסימה הוא המניע כחו ומחשבתו לחשוב במין ממיני התנועה ,כאשר יעשו בעלי הכחות כולם שיגידו מה שיתחדש קודם היותו ,ואמנם יתאמת להם זה בהיות כח המחשבה והשיעור מהם חזק מאד .פירוש לפירושו ,כלומר שמתבודדים במחשבתם וקובעים כל הכוונה וכל ההרגש שלהם על אותו הענין שיחפצו לדעת ,ומתוך ההתבודדות והקביעות החזק והתפשטות כל המחשבה מכל עניני העולם הגופני תתערב נפשם עם הרוחנים הקולטים העתידות הקרובות כידוע בין החכמים .אבל מכל מקום אין כח בהם לעולם ולא אפילו בשדים לדעת העתידות הרחוקות .ולא יעלה אל המעלה הגדולה הזאת זולתי נביאי אמת ,וגם בעתידות הקרובות לא ישיגו בהן הקוסמין כל האמת אבל יתקיימו דבריהם ברוב. ובענין הזה בעצמו אין כל האנשים שוים בו ,אבל יש מהם שיש להם יתרון גדול בענינים אלו ,כיתרון בני אדם בגבורה וענינים אחרים קצתן על קצתן .ואלה בעלי הכחות אין פעולתם בענין הזה שוה ,כי יש מהם שיתבודדו במדברות לחשוב בזה ,ומהם שיכה במטה אשר בידו בארץ מכות ממהרות זו את זו ויצעק צעקות משונות ויניח מחשבתו ויביט לארץ זמן ארוך עד שיבין במה שיהיה ,והעיד הרמב"ם ז"ל שהוא ראה זה במערב פעם אחת ,ומהם מי שיישר החול 11 / 18
שלא לקסום ויעשה בו צורות ,וזה יעשו הרבה בני אדם במערב ,ומהם מי שישליך אבנים דקים בחתיכת עור ויאריך להביט בם ואחר כן יספר דברים ,ומהם מי שיעשה מלאכה זו בשעלי שעורים וגרגיר מלח ופחם מעורב בו ,וזה מפורסם בינינו יעשו אותו תמיד לעינינו הישמעאלים והישמעאליות ,ומהם מי שישליך חגורת עור בארץ ויביט בה ויגיד .והכוונה בזה כולו להעיר כח נפש המביט .ומכל ענינים אלו תרחיקנו תורתנו השלמה ועל כל זה נאמר ]דברים י"ח ,י'[ ,לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים וגו'. וכבר כתבתי באזהרת לא תנחשו בסדר קדושים לאו כ"ט בסימן רנ"ג ]מצוה רמ"ט[ בטעם איסור ענינים אלו מה שידעתי .וראיתי בספרי הראשונים בטעם איסור זה ,לפי שכל ענינים אלו מטעים ההמון ,ויחשבו בשביל שיצדקו עליהם קצת מן הדברים שיגידו להם בעלי הקסם ,שכל הפעולות שהם בעולם סבתם המזלות והכחות ,וכמעט יקראו מן הכת הרע האומרים עזב אלהים את הארץ ]יחזקאל ח' ,י"ב[ ,ובעד זה הענין שהיה מפורסם הרבה בזמן הנביאים אמר הנביא ]הושע ד' ,י"ב[ עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. דיני המצוה מבוארים במקומות מסנהדרין ותוספתא דשבת ובספרי. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ועשה עצמו קוסם על דרך אחד מכל הענינים שזכרנו או בענין אחר ויגיד לבני אדם הדברים שיראה בקסמיו חייב מלקות ,והוא שעשה שום מעשה בדבר ,שאין לוקין עליו מבלי מעשה .אבל השואל מן הקוסם איננו בחיוב מלקות ,ואמנם הוא מגונה מאד כל הקובע מחשבותיו ומוציא עתיו בהבלים אלה ,כי לאשר חננו האל דעה והנחילו דת האמת לא יאות לו לחשוב בהבלים אלו ,רק שיקבע מחשבותיו בעבודת הבורא יתעלה ולא יירא דברי קוסם ,כי השם בחסדיו ישנה מערכת הכוכבים ויבטל כח המזלות להטיב לחסידיו .וידוע שאנחנו עם הקודש אין אנו תחת כוכב ומזל ,ה' הוא נחלתנו כאשר דבר אלינו, וכענין שמצינו באבות ששם האל מעלתם למעלה משרי מעלה ,כענין שכתוב ביעקב ]בראשית ל"ב ,כ"ט[ ,כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלהים וגו', כלומר שעשאו האל שר על השרים ,וכן יצחק נקרא ישראל ,שנאמר ]בראשית מ"ו ,ח'[ אלה בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו ,וכן אברהם נקרא ישראל כמו שכתבתי בפתיחת הספר .וזהו מה שכתוב בענין מחלוקת הנביא אליהו עם נביאי הבעל כמספר שבטי בני יעקב אשר נקרא שמו ישראל ,שהוא היה מוכיחם למה היו פונים לעבוד הכחות ,ומניחין עבודת האדון ה' צבאות אשר בידו לבטל כל פעולת הכחות והמזלות ,וכענין שעשה באבות ששם המזלות תחת ידם ,וזהו אומרו במקום ההוא ]מלכים י"ח ,ל"א[ כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך ,כלומר שעשאו שר על שרים לשנות מערכתם וכחם בזכותו ,כלומר וישראל שהם בני יעקב גם הם שרים על שרי מעלה ,ועל כן היה ראוי להם שלא לעבוד בלתי ה' לבדו ,וכן מצינו ביהושע שגזר על השמש והירח לעמוד כמו שכתוב ביהושע ]י' ,ב'[ שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון ,ועמדו ,וכן כמה חסידים מישראל שנשתנו מערכת המזלות וכחם בזכותם ,יארך הענין להביא כמה מעשים שנעשו בישראל בענין זה.
שלא לכשף ספר החינוך מצוה תקיא
שלא לכשף
שלא נשתדל בכל מעשה כשוף כלל ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,י'[ ,לא ימצא בך וגו' ומכשף .וענין הכשוף ידוע לכל דרך כלל שיעשו בני אדם תחבולות בלי מספר במיני עשבים ואבנים והרבה מן הדברים שמשתמשים בהן בני אדם אלו עם אלו ,ומהם שיכוונו המעשים הרעים ההם בעתים ידועים ובחדשים מכוונין לאותם מלאכות .ומכל אלו הדברים המגונים והמכוערים תרחיקנו התורה תכלית הריחוק כי הבל המה .ואין ראוי לעם קדוש מחזיקי דת האמת לתת מחשבה בכיעורין אלו רק בעבודתו יתעלה ,כי הוא ישלים כל חפץ עמו לטוב בחסותם בשמו הגדול ושומם כל מבטחם ומשענתם על חסדיו לבד .ומהיות הענינים אלו רחוקים מאד וכעורים לפניו ברוך הוא ובהם ניצוץ מעניני עבודה זרה ,הזהירנו על זה בלאו ,וחייב סקילה על העובר ומשתדל בזה אם הוא מזיד, וחטאת קבועה אם היה שוגג .וגם מחומר הענין הזהיר הכתוב בזה מבשאר עברות על הבית דין שלא למחול לעובר על זה ,וכמו שנאמר ]שמות כ"ב ,י"ז[ מכשפה לא תחיה. וכבר דברתי משרשי מצוה זו בלאו דמכשפה לא תחיה בסדר ואלה המשפטים ]מצוה ס"ב[. דיני המצוה במקומות בתלמוד בפיזור ,והעיקר בפרק שביעי מסנהדרין. וכל שהוא דיין על זה צריך לדעת חכמת הכישוף כדי שידע להבחין במעשה הנעשה אם הוא מין ממיני הכישוף או אולי הוא מן הדברים הנעשים בכח טבע ובצדדין המותרין ,וכענין שאמרו זכרונם לברכה ]שבת ס"ז ע"א[ כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ,וכבר דברתי על זה שם בלאו דמכשפה כפי כחי .ודברים אלו צריכין עיון רב כי הנה נמצא בגמרא מעשים כמה שאם לא ידענו אותם מפיהם זכרונם לברכה היינו אוסרין אותם משום חשש איסור זה .ומכל מקום אשר ישא נפשו ליכנס בתחבולות אלו וידמה דבר לדבר מהדברים שהזכירו זכרונם לברכה הרי הוא כפותח לו פתח לבוא בגיהנם. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות.
שלא לחבור חבר ספר החינוך מצוה תקיב
שלא לחבור חבר
שנמנענו מלעשות השבעות על שום ענין ,וזה הענין הוא שיאמר אדם דברים ויאמר לבני אדם שאותם הדברים יועילו או יזיקו לאחד מכל הענינים ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,י' -י"א[ ,לא ימצא בך וגו' וחובר חבר .ולשון ספרי ]כאן[ ,אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב ,כלומר שיאמר עליהם דברים כדי שלא ישכהו לפי דעתו ,וכן האומר דברים על המכה כדי שינוח מעליו הכאב .ויש שפירשו חובר חבר ,שמקבץ בתחבולותיו והשבעותיו נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד .והכל בכלל האיסור. ואולי בני תקשה עלי בהא דגרסינן בשבועות בפרק ידיעות הטומאה ]ט"ו ע"ב[ שיר של פגעים בכנורות ובנבלים ,ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי ]תהלים צ"א[ ,ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה ]שם ג'[ ,ופירוש פגעים ,כלומר שאמירת אלו המזמורים תועיל לשמור מן הנזקין ,ואמרו בברכות רבי יהושע בן לוי מסדר להו להני קראי וגאני ,ואין הדבר חלילה דומה לענין חובר חבר שזכרנו ,וכבר אמרו זכרונם לברכה ]שם[ על זה אסור להתרפאות בדברי תורה ,אבל הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו הנפש היודע אותם לחסות בה' ולהשים בו כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו ,ומתוך התעוררות על זה יהיה נשמר בלי ספק מכל נזק .וזה שהשיבו בגמרא בענין זה ,דקא פריך התם והיכי עביד רבי יהושע כן והאמר רבי יהושע אסור להתרפאות בדברי תורה ,ואמרו להגן שאני .כלומר ,לא אסרה תורה שיאמר אדם דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו הזכות לשומרו. משרשי מצוה זו מה שכתבתי במצוה הקודמת לה. דיני המצוה בפרק שביעי משבת. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות.
12 / 18
שלא לחבור חבר ועובר על זה ועשה השבעות במזיד חייב מלקות.
שלא לשאול באוב שלא לשאול באוב
ספר החינוך מצוה תקיג
שלא נשאל בעל אוב שיודיענו דבר ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,י' -י"א[ ,לא ימצא בך וגו' ושואל אוב .וענין כשוף הזה הוא שיש בני אדם שעושין מכשפות ששמו פיתום ,שהוא מעלה את המת מבין שיחיו ושומע השואל מן המת תשובה על שאלותיו. משרשי המצוה מה שכתבתי בסמוך בעניני הכשוף. דיני המצוה בספרי ]כאן[ ובסנהדרין ]ס"ה ע"א[ .ושם בסנהדרין אמרו שהעושה כשוף זה הוא בסקילה ,והשואל בהם באזהרה ,כלומר בחיוב לאו ,ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות.
שלא לשאול בידעוני שלא לשאול בידעוני
ספר החינוך מצוה תקיד
שלא לשאול ידעוני .והענין הזה הוא שמשים המכשף עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ,ואותו העצם מדבר על ידי כשפיו .וזאת החיה ששמה ידוע ראיתי בספר מן הגאונים שהיא גדלה בחבל גדול שיוצא מן הארץ כעין חבל הקשואין והדלועין ,וצורתו כצורת אדם בכל דבר בפנים וגוף וידים ורגלים ,ומטבורו מחובר לחבל ,ואין כל בריה יכולה לקרב אליה כמלוא החבל לפי שהיא רועה סביבותיה כמלוא החבל וטורפת כל מה שיכולה להשיג ,וכשבאין לצודה מורין בחצים אל החבל עד שנפסק והיא מתה מיד .ובירושלמי דכלאים ]פ"ח ה"ד[ אמרו זכרונם לברכה בפירוש כי עם אבני השדה בריתך ]איוב ה' ,כ"ג[ ,בר נש דטור הוא והוא חיי מן טבוריה אי פסיק טבוריה לא חיי. שורש מצוה זו וכל ענינה בדיניה ובחיובה כענין מצות אוב שכתבנו בסמוך ]מצוה תקי"ג[.
שלא לשאול בחלום מן המתים שלא לדרוש אל המתים
ספר החינוך מצוה תקטו
שלא לדרוש אל המתים .וענין דרישה זו הוא שיש בני אדם מרעיבין עצמם והולכים ולנין בבית הקברות כדי שיבא להם המת בחלום ויודיעם מה שישאלו עליו ,ויש אחרים שלובשין בגדים ידועים ואומרים דברים ומקטירין קטורת ידועה וישנים לבדם כדי שיבא המת שהם רוצים בו ויספר עמהם בחלום ,ועל כל מלאכות אלו וכיוצא בם נאמר ]דברים י"ח ,י' -י"א[ ,לא ימצא בך וגו' ודורש אל המתים. משרשי המצוה מה שכתבתי באיסור כשוף בסדר זה ]מצוה תקי"א[ ובסדר משפטים ]מצוה ס"ב[. ודיני המצוה בסנהדרין ]פרק שביעי[. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ועשה שום מעשה כדי שיבא המת ויודיעהו שום דבר חייב מלקות.
לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע ספר החינוך מצוה תקטז מצוה לשמוע מכל נביא ונביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע במצות התורה שנצטוינו לשמוע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו ,ואפילו יצוה אותנו לעשות בהיפך מצוה אחת מן המצוות או אפילו הרבה מהם לפי שעה ,חוץ מעבודה זרה ,שומעין לו ,כי באמת אחר שהוא נביא אמת כל כוונותיו לטובה וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ברוך הוא ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ט"ו[ ,נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון ,וכן אמרו בספרי ]כאן[ ,אליו תשמעון ,אפילו יאמר לך לעבור על אחת מן המצוות לפי שעה שמע לו. משרשי המצוה ,לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה ,ואין לו לבן אדם בעולמו אמתת ידיעה בדברים כאמתת ידיעתו בנבואה שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק כי היא תבא ממעין האמת ,ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה כי הסולם גדול מאד רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה ,ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר ה' ויקום במקום קדשו אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו ובדור שראוי לכך ,על כן ציותנו התורה כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת ויהיה ידוע אצלנו בענינו ובכושר מעשהו כי נאמן לנביא ,שנשמע אליו בכל אשר יצוה כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו ,ולא נשא נפשנו להמרות פיו ולחלוק עמו כי המחלוקת עליו בשום דבר הוא טעות גמור וחסרון ידיעת האמת. דיני המצוה מבוארים בסוף סנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות ,בכל זמן שימצא נביא בינינו. ועובר על זה ולא ישמע אליו חייב מיתה בידי שמים ,וכמו שכתוב ]שם[ והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא ההוא וגו' אנכי אדרוש מעמו .ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין ]פ"ט ע"א[ שלשה מיתתן בידי שמים ,העובר על דברי נביא ,ונביא שעבר על דברי עצמו ,והכובש נבואתו ,וכל זה במשמע הכתוב ,שאמר אשר לא ישמע וגו' ,ואמרו זכרונם לברכה קרי ביה לא ישמע לא ישמע.
שלא להתנבא בשקר ספר החינוך מצוה תקיז
שלא להתנבאות בשקר
שנמנענו שלא להתנבא בשקר ,כלומר שלא יאמר שום אדם שנאמרו לו דברים בנבואה מהשם והשם לא אמרם ,וכן בכלל הלאו אפילו אם יאמר דברים שנאמרו בנבואה לזולתו ויאמר בשקר שהוא נצטוה לאומרן ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,כ'[ אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר וגו' ,וכן אמרו זכרונם לברכה בסנהדרין ]פ"ט ע"א[ ,אשר יזיד לדבר דבר בשמי ,זה המתנבא מה שלא שמע .את אשר לא צויתיו ,הוא לא צויתיו אבל לחברו צויתיו ,זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחברו. 13 / 18
שלא להתנבא בשקר משרשי המצוה לפי שיהיה בזה חורבן גדול ורעה רבה בדתנו המקודשת והשלמה ,כי עיקר האמת מבלי סיג המגיע אל בני אדם הוא על ידי הנביאים ,והתורה תצונו להאמין בהם וללכת אחר עצתם הנכונה ודעתם השלם ,ועל כן בקום בני בליעל לאמר דברים שלא ציום השם יוציאו לעז בנבואה שהיא העיקר הגדול אשר בינינו עם הקודש ,ויפקפק בסיבתם לב כל העם אף בנביאי האמת .ואם יאמר אדם גם כן מה שנצטוה אדם אחר עליו יש בזה חורבה גדולה ,כי האיש הזה באמרו שהוא נביא ונצטוה בזה ונראה דבריו מתקיימין כדברי נביאי האמת ,נחזיק אותו כאיש אלהים קדוש שליח האל ונאמין אליו ונקח ראיה בכל הנהגותינו ממעשיו ,ואולי אחר שאין זכותו וענינו גדול להיות הוא שליח באותה נבואה שאמר איננו ראוי לסמוך בו בכל אשר יעשה ויאמר ויטעה ההמון בלכתם אחר עצתו. דיני המצוה קצרים והם בסנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה וניבא בשקר ,כלומר שהגיד דברים בשם האל שלא אמר לו האל ,וכן המתנבא מה שאמר האל לחברו ולא לו ,חייב מיתה ומיתתו היא בחנק, שנאמר על זה ומת הנביא ההוא ,ואמרו זכרונם לברכה ]שם נ"ב ע"ב[ שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.
שלא להתנבא בשמה שלא להתנבאות בשם עבודה זרה
ספר החינוך מצוה תקיח
שלא להתנבא בשם עבודה זרה .כגון שיאמר עבודה זרה פלונית ציותה לעבדה ותבטיח גמול לעובדיה ותפחיד מעונש למי שלא יעבדה ,כמו שהיו אומרים נביאי הבעל והאשרה כמו שהוזכר בספרי הנביאים .וכן בכלל זה אם יאמר שהאל צוה לעבוד עבודה זרה פלוני .ולא בא על זה בכתוב באזהרה מבוארת מיוחדת בזה ,אמנם נתבאר בכתוב עונש המתנבא בשם עבודה זרה שהוא חייב מיתה שנאמר על זה ]דברים י"ח ,כ'[ ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא ,ומיתה זו היא חנק כמו שכתבתי בסמוך .וכבר ידענו העיקר שהורונו זכרונם לברכה לא ענש אלא אם כן הזהיר ,ועל כן נאמר שיהיה אזהרת הענין הזה בכלל ושם אלהים אחרים לא תזכירו ]שמות כ"ג ,י"ג[ שכתבנו בכסף תלוה ללאו בפני עצמו בענין אחר ]מצוה פ"ו[ .ואין בנמנע להיות לאו אחד מונע דברים רבים ,ולא יהיה דינו כדין לאו שבכללות מכיון שיתבאר העונש בכל ענין וענין ,זהו דעת הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[. שורש המצוה בכל ענין עבודה זרה ידוע. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין פ"ט ע"א[ אחד האומר אמרה לי עבודה זרה פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כן וכן או שלא לעשות, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור ,דינו במיתה במזיד כשיש עדים והתראה כידוע בכל מקום .ויתר פרטיה בסנהדרין בפרק י"א ]הנחנקין[. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות.
שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו ספר החינוך מצוה תקיט
שלא נמנע מהריגת נביא שקר ולא נגור ממנו
שלא נירא מלהרוג נביא השקר ולא נפחד שיהיה לנו בזה שום עונש ,ואפילו היה מתנבא בקיום המצוות ,אחר ששקר בפיו אין לנו עונש במיתתו אבל היא עלינו מצוה .ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,כ"ב[ ,לא תגור ממנו ,ולשון ספרי ]כאן[ ,לא תגור ממנו ,לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה. משרשי המצוה מה שכתבתי בסמוך במתנבא בשקר. דיני המצוה קצרים והם בסנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהגת מצוה זו בזמן הבית שישראל בישובן ,כי אז בידינו לדון דיני נפשות .ואמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין ב' ע"א[ שאין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שבעים ואחד.
להכין שש ערי מקלט ספר החינוך מצוה תקכ
מצוה להכין שש ערי מקלט
להבדיל שש ערי מקלט מערי הלוים שתהינה מועדות לנוס שמה מכה נפש בשגגה ,ושיתוקנו הדרכים לעומת הערים ויתישרו ,וכענין שיאמרו זכרונם לברכה ]מכות י' ע"ב[ שמקלט מקלט היו כותבין בפרשת הדרכים ,ומפנין הדרכים שלא יהא בהן דבר שיאחר הבורח מן המרוצה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ט ,ג'[ תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וגו'. שורש מצוה זו ידוע וברור ,שהוא כדי שלא יומת ההורג שוגג על ידי גואלי הדם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה כי שש ערים אלה שלש מהם הבדיל משה רבנו ע"ה בעבר הירדן ,ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען ,ולא קלטו של משה עד שהובדלו השלש של יהושע ,ואם כן למה הבדילן משה ,אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה ,ובימי מלך המשיח נוסיף עוד שלש ,שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. ואמרו זכרונם לברכה שכל ערי הלוים היו קולטות ,שנאמר ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים וגו' ,הקישן הכתוב כולן .אבל הפרש זה היה ביניהם ,שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת ,ושאר ערי הלוים אינם קולטות אלא לדעת .ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר בית, ובשאר הערים נותן שכר בית .ואמרו זכרונם לברכה ]בבא בתרא ק' ע"ב[ שרוחב דרך עיר מקלט צריך שלשים ושתים אמות .ובחמשה עשר באדר בית דין שולחין שלוחים לתקן את הדרכים ,ואם נתרשלו בדבר כאילו שפכו דמים ,ואמרו זכרונם לברכה ]מכות י"א ע"ב[ שכל עיר הקולטת תחומה קולט .ויתר פרטי המצוה בסנהדרין ומכות ושקלים וסוטה. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרוים על אדמתן .והיא מן המצוות המוטלות על המלך ועל הצבור כולן.
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות ספר החינוך מצוה תקכא
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות
14 / 18
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות שנמנענו מלחמול על מי שהרג חברו או חיסר אחד מאבריו ,שלא יאמר הדיין עני זה שכרת יד חברו או סימא עינו לא בכוונה עשה זה ,ויחמול עליו וירחמהו מלשלם לו כדי רשעתו ,על זה נאמר ]דברים י"ט ,כ"א[ ולא תחוס עינך נפש בנפש וגו' .ונכפלה המניעה בזה במקום אחר שנאמר ]שם ,י"ג[ לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי. שורש מצוה זו ידוע ,שאם לא נייסר המזיקין ונבער הרע מקרבנו איש את רעהו חיים בלעו ולא יתיישבו המדינות ,אין הצורך להאריך בו הדיבור. דיני המצוה קצרים ,מבוארים בלשון הכתוב. ונוהג איסור זה בזכרים כי להם לעשות המשפט ,ובזמן הבית .והדיין העובר על זה והעלים עינו מלענוש המחויב כפי רשעתו עבר על לאו זה ,אבל אין בו מלקות לפי שאין בו מעשה .וענשו גדול מאד מן הטעם שזכרנו שיש בדבר חרבן בישוב העולם ,ואף בחוצה לארץ אף על פי שאין בנו כח לדין דיני נפשות חייבין כל בית דין לענוש המחוייבין כפי רשעתן כאשר תשיג ידם הן בממון או בגוף אם יוכלו להם כפי שיראו שהשעה צריכה ,שאי אפשר לקיום העם אם אין השבט נטוי תמיד על גו כסילים.
שלא להשיג גבול ספר החינוך מצוה תקכב
שלא להשיג גבול
שלא נסיג גבול .והענין הוא שלא נשנה גבול שיהיה בינינו ובין זולתנו עד שיתקן למשקר שיאמר שארץ זולתו היא שלו ,וכן אם שינה סימני הגבול וקבעם בתוך קרקע של חברו ויאמר שלא שינהו ושהקרקע הוא שלו עד הגבול ,על כל זה נאמר ]דברים י"ט ,י"ד[ ,לא תסיג גבול רעך וגו' .ואמרו בספרי ]כאן[ ,לא תסיג גבול ,והלא כבר נאמר לא תגזול ומה תלמוד לומר לא תסיג ,מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאוין ,יכול אף בחוצה לארץ ,תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל ,בארץ ישראל עובר בשני לאוין ,בחוצה לארץ עובר בלאו אחד .נמצא הענין כן ,המשיג גבול אפילו מלא אצבע אם בחזקה עשה עבר על לא תגזול ,ואם בסתר עובר על לא תגנוב ,וזה יהיה בחוצה לארץ ,ובארץ ישראל עובר בשני לאוין. שורש המצוה בכל ענין גזל ידוע הוא ,כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו ותועלת הכל היא. דיני המצוה קצרים. ונוהג בכל מקום ובכל זמן .בזכרים ונקבות. ועובר על זה עבר על לאו ,אבל אין לוקין עליו מן הכלל הידוע לנו שלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו.
שלא לכרות הדין על פי עד אחד ספר החינוך מצוה תקכג
שלא לחתוך הדין על פי עד אחד
שנמנענו שלא נעמיד גבולי העונש בגוף הנענש ,וכן שלא נוציא ממון ,על פי עדות עד אחד ,ואפילו הוא בתכלית הכשרות והחכמה או אפילו נביא ,ועל זה נאמר ]דברים י"ט ,ט"ו[ לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. משרשי המצוה ,לפי שיצר לב האדם רע ולפעמים יעלה בלבו טינא על חברו ,ואפילו יהיה האדם בתכלית הכושר לא ינצל מחטא לפעמים ,ואף כי יעמוד אדם ימים רבים בדרכי היושר אינו מן הנמנע להתהפך במחשבתו ולהרשיע ,שהרי אמרו זכרונם לברכה ]ברכות כ"ט ע"א[ כי יוחנן שימש בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי ,גם אמרו בחנניה בן עזור שהיה תחלה נביא אמת ולבסוף נעשה נביא שקר ,על כן הוא ראוי וכשר הדבר שלא לסמוך על לב אדם לענוש חברו על פיו ,ואפילו יהיה הנענש רשע גמור והדיוט שבהדיוטות והמעיד חכם גדול שבישראל .אבל בהיות המעידים שנים אנשים כשרים ,חזקה בכל זרע ישראל שלא יסכימו שנים להעיד בשקר ,וגדולה חזקה בכל הדברים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שבועות מ' ע"א[ בעד אחד דלכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם ,כלומר שלא נעניש שום אדם על פי עד אחד בעונש גוף או בעונש ממון ,זהו פירוש עון וחטאת ,אבל קם הוא לשבועה ,כלומר שמחייב הוא שבועה לאותו שמעיד עליו ,כגון שאמר אחד לחברו תן לי מנה שהלויתיך ,אמר לו אין לך בידי כלום ,ועד אחד מעיד כדברי התובע ,חייב הנתבע לישבע .ומה שאמרו גם כן שאף על פי שעד אחד לא האמינתו תורה לענוש על פיו חברו בגוף או בממון מכל מקום נאמן הוא באיסורין ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה בהרבה מקומות בגמרא ]גיטין ב' ע"ב[ עד אחד נאמן באיסורין ,כלומר שיעיד בשר זה או יין זה אסור הוא או כשר נאמן ,וכן כל כיוצא בזה בכל האיסורין שבתורה .וכמו כן אמרו זכרונם לברכה ]מכות ו' ע"ב[ שבדיני ממונות מקבלין עדות מיוחדת ,כיצד ,אחד אומר בפני הלוהו ואחד אומר בפני הודה לו מצטרפין .ועוד אמרו זכרונם לברכה שאם העיד אחד בבית דין זה ואחד בבית דין אחר יבא בית דין אצל בית דין ויצטרפו עדותן ,וכדאמרינן בריש פרק גט פשוט ]קס"ה ע"ב[ ,שלחו ליה חבריא לרבי ירמיה ,עד אחד בכתב ועד אחד על פה מהו שיצטרפו ,שנים שהעידו אחד בבית דין זה ואחד בבית דין אחר מה הוא שיבוא בית דין זה אצל בית דין זה ויצטרפו ,שנים שהעידו בבית דין זה וחזרו והעידו בבית דין זה מהו שיבוא אחד מכל בית דין ויצטרפו ,שלח להו ,אני איני כדי שאתם שלחתם לי ,אבל דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו ,וכן הלכה .ומה שאמרו בכתובות פרק האשה שנתאלמנה ]כ"א ע"ב[ שעד ודיין אין מצטרפין במה שהוא דאוריתא. ומה שאמרו זכרונם לברכה שבשני מקומות האמינה התורה עד אחד ,בסוטה שלא תשתה מי המרים ,ובעגלה ערופה שלא תערף ,כלומר אם מעיד אחד שהוא יודע בהריגת הנרצח אין עורפין את העגלה שהתורה אמרה ]דברים כ"א ,א'[ לא נודע ,והרי נודע לאיש אחד .וחכמים האמינו עד אחד שיעיד באשה שמת בעלה כדי שלא תתעגן ,ואמרו זכרונם לברכה ]יבמות פ"ח ע"א[ בטעם זה שהיא מדקדקת אחר האמת בזה ,שאם שמא תנשא ואחר כך יבא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר .ואמרו זכרונם לברכה שבכל מקום שיועיל עדות עד אחד מועיל גם כן עדות אשה ופסול ,חוץ מעד אחד של שבועה שאין מחייבין שבועה אלא בעדות עד כשר. וכן מה שאמרו שפעמים ישלם הנתבע ממון על פי עד אחד ,כיצד ,האומר לחברו מנה לי בידך והרי עד אחד מעיד עליו ,והנטען אומר כן הוא אבל אתה חייב לי מנה כנגד אותו מנה ,הרי זה מחויב שבועה בשביל עדות העד ,ואינו יכול לישבע להכחיש העד שהרי הוא מודה במה שהעד מעיד בו ,והדין הוא כן שכל מחויב לחברו שבועה ואינו יכול לישבע שמשלם .ואין נשבעין בהעדת עד אחד לעולם אלא אם כן יכחיש הנשבע את העד ויכפור בעדותו וישבע על זה .ומפני טעם זה כתב הרמב"ם ז"ל ]פ"ד מטוען ונטען ה"ח[ ששטר שיש בו עד אחד והנתבע טוען שפרעו ,שעכשיו אינו מכחיש עדות העד שמעיד בהלואה ,שמשלם ,וחלוקין עליו אחרים .וכן כפרן שבא עליו עד אחד וטען שפרע או שהחזיר הפקדון ,בכל זה אמרינן שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם .ובגמרא בבבא בתרא בפרק חזקת הבתים ]ל"ג ע"ב[ מעשה באחד שחטף לשון של כסף מחברו בפני עד אחד ,ואמר כן הוא האמת שחטפתיה ממנו אבל שלי חטפתי ,ואתא לקמיה דרבי אמי ואמר היכי לידיינוה דייני להאי דינא ,לישלם ליכא תרי סהדי ,ליפטריה איכא חד סהדא ,לישתבע דלא חטף הא קא מודה ואמר אין חטפי ,והוה יתיב רבי אבא קמיה ואמר הוה ליה מחויב שבועה ,כלומר מפני עדות העד ,ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש דברי העד ,וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ,וכן הדין בכל כיוצא בזה. ומי שתבע חברו מנה הלויתיך ,וכפר בו ואמר לו לא הלויתני כלום מעולם ,והביא עד אחד שלוה ממנו בפניו ,הואיל ואילו היו שנים היה מוחזק כפרן ודינו 15 / 18
שלא לכרות הדין על פי עד אחד שישלם ,הרי זה נשבע על פי עד אחד ,שכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה .חזר ואמר פרעתי ,משלם בלא שבועה .לפי שהוא מחויב שבועה מפני עדות העד ,ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחישו בעדות ההלואה אלא שאומר פרעתי ,וכבר אמרנו שכל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם. ויתר פרטי המצוה רבים מבוארין במקומות מפוזרין ביבמות וכתובות וסוטה וגיטין וקידושין ובכל סדר נזיקין. ונוהגת מצוה זו לענין דיני ממונות שנוהגין היום בכל מקום ובכל זמן .בזכרים כי להם לעשות משפט. ועובר על זה והקים גבולי העונש זולתי בצדדין שפירשנו הן בגוף הן בממון בעד אחד עבר על לאו זה.
לעשות לעדים זוממים כמו שדמו לעשות ספר החינוך מצוה תקכד
מצוה לעשות לעדים זוממים כמו שדימו לעשות
שנצטוינו לעשות לעדים אשר העידו עדות שקר כפי מה שבקשו להזיק בעדותם לאשר העידו עליו הן בממון הן במלקות הן במיתה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ט, י"ט[ ,ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ,וזהו דין עדים זוממים הנזכר בגמרא בהרבה מקומות .וענין ההזמה הוא שיבואו שני עדים ויכחישו הראשונים על עדותן כגון שיאמרו להם ,ואיך אתם מעידים על דבר פלוני והלא באותו יום שאתם אומרים שהיה המעשה ההוא לא הייתם אתם באותו המקום שאתם אומרים שנעשה שם ,אבל עמנו הייתם במקום אחר ,זו היא עיקר הזמת העדות ,והתורה ציותנו להאמין העדים האחרונים על הראשונים בין שהראשונים שנים או אפילו מאה או יותר ,דלענין עדות תרי כמאה ומאה כתרי. משרשי המצוה ליסר כל איש אשר מלאו לבו להעיד בדבר אשר אינו יודע אותו באמת ובברור ,בעבור היות הדבר ענין שכל אשר לבריות תלוי עליו הן ממון הן גוף. ובאשר תאמין התורה האחרונים על הראשונים לא ידענו טעם ברור בזה ,אכן הגיד לי אחד מן החכמים קצת טענה בדבר ,כי התורה תאמין עדים ,ואין ספק שאילו יעידו שני עדים כשרים על שלשה אנשים או יותר שהרגו את הנפש שנאמנים השנים המעידים ואפילו יכחישום המרובים ,מפני שאלו הם עדים והאחרים בעלי דבר ,ובעדים זוממין כמו כן אחר שהאחרונים מעידים על העדים עצמן לומר להם עמנו הייתם שזהו עיקר הזמה ,חזרו הראשונים בעלי דבר והאחרונים עדים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]מכות ה' ע"א[ שענין ההזמה היא בעדים בעצמן כמו שאמרנו ,כגון שיאמרו להם עמנו הייתם במקום פלוני .אבל בענין הכחשה אין מאמינין אלו על אלו ותהא עדות כולם בטלה ,ומהו ענין ההכחשה ,כגון שמעידין בעדות בעצמו ,שהכת הראשונה אומרת היה דבר פלוני והאחרונה אומרת לא היה ,או שיבא מכלל דבריהם שלא היה .ומה שאמרו זכרונם לברכה ]שם ע"ב[ שאין עדים זוממין נהרגין ולא משלמין ממון ולא לוקין עד שיזומו שניהם ,ומה שאמרו זכרונם לברכה ]כתובות ל"ג ע"א[ שעדים זוממין אין צריכין התראה אלא מכיון שהוזמו נידונין ,ועדים שהוכחשו תחלה ולבסוף הוזמו הרי אלו גם כן נדונין ,שכן אמרו זכרונם לברכה ]ב"ק ע"ג ע"ב[ הכחשה תחלת הזמה היא ,ומה שאמרו ]כתובות כ' ע"א[ שאין מזימין העדים אלא בפניהם אבל מכחישין אותם שלא בפניהם. ואם הוציאו בעדותם ממון ,מחזירין בית דין הממון לבעליו ומשלמין העדים כסך הממון שחשבו להפסידו .אבל בדיני נפשות אינו כן ,שאם נהרג אחד על פיהם והוזמו אחר כן אינם נהרגים שכן באה הקבלה ]מכות ה' ע"ב[ לא הרגו נהרגין הרגו אינם נהרגין .ויש לומר קצת טעם לדבר כי אלהים נצב בעדת הדיינין ,ולולי שנתחייב הנדון במעשיו הרעים לא נגזר עליו מעשה המשפט ,אבל ודאי ראוי היה לכך וגלגלו עליו דינו מן השמים על יד זה הרשע ,ועל כיוצא בזה נאמר ]משלי ט"ז ,ד'[ וגם רשע ליום רעה ,ואחר שנתגלה הדבר לעינינו כי זה האיש בן מות היה ,לא רצתה התורה שנהרוג העדים עליו ,והמשל בזה מי שהרג את הטרפה שאינו נהרג עליו ,גם זה כמו כן ,מכיון שידענו על הדרך שאמרנו שנתחייב בבית דין של מעלה אין לו דמים .ור"י השיב שאם הרגו ניחוש שלא יעידו השנים בשקר .ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכת מכות ]פרק ראשון[. ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בזמן שיש לנו בית דין סמוך ,לפי שתשלומין של עדים זוממין קנס הוא ,וידוע שאין דנין דיני קנסות אלא בבית דין סמוך. ובית דין הראוי לדון דיני קנסות שלא עשה לעדים זוממים כאשר זממו לעשות לאחיהם ביטל עשה זה.
למשוח כהן למלחמה ספר החינוך מצוה תקכו
מצוה למשוח כהן למלחמה
שנצטוינו למשוח כהן אחד בשמן המשחה ולמנותו להיות מדבר עם העם בשעת מלחמה ,וזה הכהן נקרא משוח מלחמה ,ומן המצוה זו שיאמר הכהן המשוח אל העם בשעת המלחמה שלשה כתובים הנזכרים בתורה ]דברים כ' ,ה' -ז'[ ,מי האיש וגו' ומי האיש וגו' ומי האיש וגו' ,ויוסף עוד משלו דברים אחרים יעוררו בני אדם למלחמה וישיאום לסכן בנפשם לעזור דת האל ולשמרה ולהנקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות .וכן אמרו זכרונם לברכה במסכת סוטה ]מ"ג ע"א[ ודברו השוטרים ,כהן מדבר ושוטר משמיע. שורש מצוה זו ידוע ,כי בשעת מלחמה צריכים אנשי המלחמה חיזוק ,ומפני שהאדם נשמע יותר כשהוא נכבד ,ציותה התורה להיות הממונה לחזק בדברים טובים מן הכהנים שהם מבחר העם .והענין להיות מחזירין מן המלחמה מי שנטע כרם ולא אכל ממנו או אירש אשה ולא לקחה או בנה בית ולא שכן בו וכן הירא מעברות שבידו ,גם זה הדבר ראוי וכשר כי כל אלו בני אדם חלושים מאד מבוא במלחמה ,כי מחשבתם נתפסת הרבה על הדברים הנזכרים בכתוב ,ואלו יניאו לב חבריהם ,וכענין שכתוב בפירוש ולא ימס את לבב אחיו ,וכן הירא מעברות שבידו ראוי להחזירו פן יספו אחרים בעונו ,וכל דרכי התורה יושר ואמונה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם מ"ד ע"ב[ שאין מחזירין מעורכי המלחמה אלו הנזכרים בכתוב אלא במלחמת הרשות ,אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה ,ומה שאמרו שאחר שחזרו במלחמת הרשות כל החוזרים שהנשארים מתקנין את המערכות ופוקדין שרי צבאות בראש העם ,ומעמידין מאחורי כל מערכה שוטרים חזקים וכשילין של ברזל בידיהם ,וכל המבקש לחזור מן המלחמה הרשות בידם לחתוך את שוקיו מפני שתחילת נפילה ניסה .ויתר פרטיה מבוארים במסכת סוטה ]פרק שמיני[. ונוהגת מצוה זו בזכרים בזמן שארץ ישראל בישובה ,וזו מן המצוות המוטלות על הצבור כולם. ואם עברו העם על זה שלא מינו ביניהם כהן משיח על הענין שזכרנו ולא דבר אל העם הדברים הנזכרים בכתוב ביטלו עשה זה.
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה ספר החינוך מצוה תקכה
שלא לערוץ מפני האויב במלחמה
שנמנענו שלא לערוץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם ,אבל החובה עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם ,ועל זה נאמר 16 / 18
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה ]דברים ז' ,כ"א[ ,לא תערץ מפניהם ,ונכפלה המניעה במקום אחר ]שם ג' ,כ"ב[ באמרו לא תיראום. משרשי המצוה שיש לכל אחד מישראל לשום לה' יתברך מבטחו ,ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לה' ברוך הוא ולעמו. דיני המצוה כגון מה שהזהירו זכרונם לברכה שלא יחשוב אדם בעת המלחמה לא באשתו ולא בבניו ולא בממונו ,אלא יפנה לבו מכל דבר למלחמה .ועוד יחשוב שכל דמי ישראל תלויין עליו והרי הוא כאלו שפך דמי כולן אם יפחד וישוב אחור ימינו ,וכענין שכתוב ]שם כ' ,ח'[ ,ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, ומפורש בדברי קבלה ]ירמיה מ"ח ,י'[ ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם .ואמרו זכרונם לברכה שכל הנלחם בכל לבבו וכונתו לקדש השם מובטח הוא שלא ימצא נזק ויזכה לו ולבניו להיות להם בית נכון בישראל ויזכה לחיי העולם הבא ,וכענין שכתוב ]שמואל א' כ"ה ,כ"ח[ כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם וגו' .ויתר פרטי המצוה בפרק שמיני מסוטה. ונוהגת מצוה זו בזכרים כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן. ועובר על זה והתחיל לחשוב ולהרהר ולהבהיל עצמו במלחמה עבר על לאו זה ,וענשו גדול מאד כמו שכתבנו.
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה ספר החינוך מצוה תקכז
מצוה לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב
שנצטוינו בהלחמנו בעיר אחת מצד הרשות שנרצה להלחם בה ,וזו היא שנקראת מלחמת הרשות ,שנבטיח אותם שלא נהרגם אם ישלימו עמנו ויהיו לנו לעבדים ,כלומר מעלים מס למלכנו וכבושים תחת ידינו ,ואם לא ישלימו עמנו על הענין הנזכר אנו מצווים להרוג מהם כל זכר שבעיר ההיא שהגיע לפרקו ונקח לנו הטף והנשים וכל שללה ,ועל זה כולו יאמרו זכרונם לברכה מלחמת הרשות .ואמרו בספרי ]כאן[ ,אם אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להם עד שיקבלו עליהם זו וזו. משרשי המצוה לפי שמדת הרחמנות היא מדה טובה וראוי לנו זרע הקדש להתנהג בה בכל ענינינו גם עם האויבים עובדי עבודה זרה ,למעלתנו אנחנו ,לא מצד היותם הם ראויים לרחמים וחסד ,וגם כי יש בדבר הזה תועלת לנו להיות למלכנו עבדים יעבדוהו להעלות לו מס תמיד ולעשות מלאכותיו אם יצטרך מבלי שיוציא בהם הוצאה של כלום ,ובהמיתנו אותם לא יהיה בדבר תועלת אחר שהם רוצים לעמוד כבושים תחתינו ,אבל יהיה בדבר השחתה והוראה עלינו במדת האכזריות ויחסדנו שומע ,ולהועיל על כל שזכרנו נצטוינו בזה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שדין קריאת השלום הוא בכל מקום ,כלומר בין במלחמת מצוה בין במלחמת רשות ,ומלחמת מצוה היא כגון שבעה עממין ועמלק ,והכל אם השלימו עמנו ,כלומר שקבלו עליהם מס ועבדות וכמו כן שקבלו עליהם שבע מצות ,אין הורגין מהם כל נשמה ויהיו למס ועבדונו, אבל כשלא השלימו יש חילוק בין מלחמת מצוה לרשות ,שבמלחמת מצוה אין מחיין מהם כל נשמה ,ובמלחמת הרשות מניחין מהן הטף והנשים ,כמו שכתבנו בסמוך .וכן מניחין רוח אחת בעיר מצור במלחמת רשות שיברחו משם ,ספרי ]כאן[ ,וילפינן זה מדכתיב ]במדבר ל"א ,ז'[ ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' וגו', ובמלחמת שבעה עממין מקיפין אותם מכל צד ,ומכל מקום מודיעים אותם תחלה שאם רצונם להניח העיר ושילכו להם הרשות בידם. וכן מענין זה מה שאמרו גם כן דבין מלחמת רשות או מצוה מותר לחלוצי הצבא כשיכנסו בגבול הגוים והם רעבים ואין בידם צידה לאכול אוכלין אפילו מאכלות אסורים ,כגון נבלות וטרפות וחזירים ולשתות יין נסך .וכן דרשו זכרונם לברכה ]חולין י"ז ע"א[ ובתים מלאים כל טוב ,אפילו קדלי דחזירי הותרו לנו. ועל זה נאמר ]דברים כ' ,י'[ ,כי תקרב אל עיר וגו' עד גמר הפרשה. ויתר פרטי המצוה בפרק שני מסנהדרין ושמיני מסוטה. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן ,בזכרים שהם ראויים למלחמה ,והיא מן המצוות המוטלות על הצבור ויותר על המלך ועל ראשי העם. ואם עברו על זה ולא שלחו אל העיר לקרוא אליה לשלום ולהתנהג עמהם על הענין שזכרנו ,בטלו עשה זה.
שלא להחיות אדם משבעה עממין ספר החינוך מצוה תקכח
שלא להחיות אחד מכל שבעה עממין
שהוזהרנו בלא תעשה שלא נחיה אחד משבעה עממים בכל מקום שנמצאם ונוכל להורגם בלי סכנה לנפשותינו ,ושבעה עממים הן ,הכנעני והפריזי והחוי והיבוסי והחתי והגרגשי והאמורי ,ועליהם נאמר ]דברים כ' ,ט"ז[ ,לא תחיה כל נשמה. ואף על פי שהאמת כי דוד המלך הרג מהם רבים עד אשר כמעט כלה אותם ואבד זכרם ,עדין נשארו מהן קצת שטבעו בין האומות ,וכל מי שימצא מהם חייב לאבדם בכל מקום שהם. וכל ענין מצוה זו כתבתי למעלה בארוכה בסדר ואתחנן עשה ח' בסימן תכ"ג ]מצוה תכ"ה[ וקחנו משם.
שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור ספר החינוך מצוה תקכט
שלא להשחית אילני מאכל במצור וכן כל השחתה בכלל הלאו
שנמנענו מלכרות האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשי העיר ולהכאיב לבותם ,ועל זה נאמר ]דברים כ' ,י"ט[ ,לא תשחית את עצה וגו' ואותו לא תכרות. וכמו כן נכנס תחת זה הלאו שלא לעשות שום הפסד ,כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבר כלי לבטלה ,ובכל ענינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה יאמרו זכרונם לברכה תמיד בגמרא ]קידושין ל"ב ע"א[ והא קא עבר משום בל תשחית .ומכל מקום אין מלקין אלא בקוצץ אילני מאכל שהוא מפורש בכתוב, אבל בשאר ההשחתות מכין אותו מכת מרדות. שורש המצוה ידוע ,שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו ,ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה ,וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה ,ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם ,ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו ,ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם ,ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקין שמחים בהשחתת עולם והמה משחיתים ,במדה שאדם מודד בה מודדין לו ,כלומר בה הוא נדבק לעולם ,וכענין שכתוב ]משלי י"ז ,ה'[ ,שמח לאד לא ינקה רע ,והחפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם, זה ידוע ומפורסם.
17 / 18
שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]ב"ק צ"א ע"ב[ שלא אסרה תורה שלא לקוץ אילני מאכל אלא בקוצץ אותם דרך השחתה ,אבל ודאי מותר לקוץ אותם אם ימצא בדבר תועלת ,כגון שיהיו דמי אותו העץ יקרים וזה רצה למוכרו ,או לסלק בקציצתן נזק כגון שהיה מזיק אילנות אחרים טובים ממנו ,או מפני שמזיק בשדות אחרים ,בכל צדדין אלו ובכל כיוצא בו מותר .וכל אילן סרק אמרו זכרונם לברכה ]שם[ שמותר לקוץ ואפילו בשאינו צריך לו ,וכל אילן מאכל שהוא זקן מאד עד שאינו עושה אלא מעט פירות שאין ראוי לטרוח בו בשבילן ,ואמרו זכרונם לברכה בזית כל שהיא עושה פחות מרובע זיתים מותר לקוץ אותה ,ובדקל שיעשה פחות מקב תמרים. ודרך כלל אסרו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה ,והמשחית שום דבר מתוך חמה אמרו עליו ]שבת ק"ה ע"ב[ שהוא כעובד עבודה זרה ,שכן דרכו של היצר הרע היום אומר לו עשה כן ואם יאמין אותו למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה ,כלומר שכל אדם חייב לגעור ביצרו ולכבוש תאותו עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאוה עד שתהיה לה לאמה והיא גברת לעולם ועד .ואמנם הביאו בגמרא ]שם[ מעשים בקצת החכמים שמראים עצמן כעוסים כדי ליסר בני ביתם ולזרזן ומשליכין מידם שום מאכל או שום דבר ,ומכל מקום השגחתם היתה בהם לעולם שלא ישליכו דבר שיהא נשחת בזה .ויתר פרטי המצוה בבבא בתרא פרק שני. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה והשחית אילני מאכל עבר על לאו זה וחייב מלקות ,ועל שאר השחתה בכל שאר דברים שאינן מפורשין מכין אותו מכת מרדות.
לערוף את העגלה כמצותה ספר החינוך מצוה תקל
מצות עריפת העגלה בנחל
שנצטוינו בעריפת עגלה בנחל איתן ,פירוש איתן ,שמימיו שוטפין בחזקה .וענין המצוה הוא כשנמצא בשדה או בדרך הרוג ולא נודע מי הכהו וכמו שבא מפורש בכתוב ,ועל זה נאמר ]דברים כ"א ,א'[ ,כי ימצא חלל וגו' עד גמר הפרשה .וזהו ענין עגלה ערופה הנזכר בגמרא ]סוטה פרק תשיעי[. משרשי המצוה ,כדי שיתעורר לב כל העם בראותם את המעשה הגדול הזה אסיפת זקני העיר וגדוליה ,ויקחו פרה שהיא בהמה גדולה וילכו באסיפה ובהמון שהכל חפצים לראות ענינים אלה אל מחוץ לעיר ,ולקול עריפתה יחרדו כל השומעים ויתעורר רעיונם על הדבר ,וכל היודע בדבר מיד יהמה לבבו ותעיר מחשבתו להגיד מה שהוא יודע לפני הזקנים ,ומתוך כך יבערו הרעים והרוצחים מקרבם .ומלבד הידיעה יש תועלת רב במעשה הגדול הזה להראות ולפרסם בהמון פרסום גדול כי חפץ הזקנים ואנשי הדעת יהיה למצוא הרוצח לנקום ממנו נקמת הנרצח ,וכן מצאתי להרמב"ם ז"ל ]מורה נבוכים פ"מ משלישי[. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סוטה מ"ה ע"ב[ שירושלם אינה מביאה עגלה ערופה לפי שנאמר בזה באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך ,וירושלם לא נתחלקה לשבטים .וכן אם נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה גוים אין מביאין עגלה ,שחזקה היא שהגוים הרגוהו .היו שם שתי עיירות אחת קרובה ואחת אינה קרובה אבל יש בה ריבוי אנשים יותר מן הקרובה הולכין אחר הרחוקה שיש בה רוב ,שכן אמרו זכרונם לברכה בגמרא ]ב"ב כ"ג ע"ב[ רוב וקרוב הלך אחר הרוב ,ואף על פי שרוב וקרוב שניהם דאורייתא ,כלומר שהתורה תצוינו לחוש על הקרוב ועל הרוב ,הרוב עדיף .ומהיכן מודדין ,מחוטמו של הרוג .ודין עריפתה שהוא בקופיץ מאחריה ,ודין רחיצת הידים ,ודין נמצא הגוף במקום אחד והראש במקום אחר ,ודין מה שאמרו חלל ולא חנוק ,באדמה ולא טמון בגל ,נופל ולא תלוי באילן ,בשדה ולא צף על פני המים ,ויתר פרטיה מבוארים בפרק אחרון ממסכת סוטה. ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בזמן שהיא בישובה וכן בעבר הירדן. וחיובה על הזכרים ויותר על גדולי העיר ,וכענין שכתוב ולקחו זקני העיר ההיא .ומה שאמר הכתוב תחילה ויצאו זקניך ושופטיך ,על זקני ירושלים הוא מדבר ,שכן אמרו זכרונם לברכה ]סוטה מ"ד ע"ב[ שחמשה זקנים של בית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין ומודדין ,ועליהם מצות המדידה .ועל זקני העיר מצות העגלה ורחיצת הידים וקריאת אותם הכתובים ,שנאמר ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו ,כלומר ,לא בא לידינו הנהרג ופטרנוהו בלא מזונות ,ועינינו לא ראו אותו יוצא מעירנו ופטרנוהו בלא לויה.
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן ספר החינוך מצוה תקלא
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן
שנמנענו מלעבוד ולזרוע בנחל איתן ,הוא הנחל שנערפה שם העגלה ,ועל זה נאמר ]דברים כ"א ,ד'[ ,אשר לא יעבד בו ולא יזרע. משרשי המצוה מה שכתבתי בסדר זה במצות עריפת העגלה עשה אחרון שבסדר ]מצוה תק"ל[ שענין העריפה לפרסם ענין הרציחה כדי לעורר ההמון על הדבר ,ויכניסו יראה בלבם על הדבר הרע הזה .וגם מניעת העבודה והזריעה שם לעולם מן הטעם הזה בעצמו היא לפי הדומה על צד הפשט ,כדי להזכיר לעולם בלב כל עוברי דרך כי על דבר שנרצח איש אחד בדרך נערפה העגלה במקום ההוא ונשאר חרב לעולם ,ויניעו לבבם עם זה להרחיק ענין הרציחה מאד. ואם תקשה בטעם זה כי הנחל לא מקום זרע .נשיב שראוי הוא לכך אחר שתמנענו התורה מלזרוע בו. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סוטה מ"ו ע"ב[ מה זריעה בגופה של קרקע אף עבודה שאסרה תורה היא בגופה של קרקע כגון חורש וחופר וכיוצא באלו ,אבל מותר לסרוק שם פשתן ולעשות שם כל עבודה שאינה בגוף הקרקע .ויתר פרטיה בסוף מסכת סוטה. ואף על פי שכתבתי למעלה שמצות דין עגלה ערופה אינו נוהג אלא בזמן הבית כשאנו דנין דיני נפשות ,איסור העבודה בנחל איתן נוהג הוא לפי הדומה לעולם אילו ידענו בקבלה אמתית שיש שם בארצנו נחל שערפו בו עגלה בזמן שהיתה הארץ בישובה ,כי לא הזכיר הכתוב באיסור העבודה באותו מקום זמן ,ואם כן יש לנו לכתבה עם המצוות הנוהגות היום בארצנו. ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות. ועובר על זה וזרע בנחל איתן חייב מלקות ,וכן אמרו זכרונם לברכה שם בגמרא מכות ]כ"ב ע"א[ כשזכרו שם מחויבי מלקות ,אמרו והא איכא זורע בנחל איתן ,ואזהרתיה מהכא אשר לא יעבד בו ולא יזרע .הנה התבאר לנו מזה שזה שאמר הכתוב לא יעבד ולא יזרע שהכל אזהרה אחת ,כלומר שהעובד והזורע שם לא עבר אלא לאו אחד ולא נחייבהו בשני לאוין בעבודה ובזריעה ,ולמדנו שם גם כן שיש בדבר חיוב מלקות.
יו''ל ע''י מכון והערב נא
(845) 426 - 6054
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
עשה לא תעשה
ב"ה ובס"ד
המצוה למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל
פרשת שופטים
מקור בתנ"ך פרשה
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
א
שופטים
ט"ז י"ח קלב
ט"ז י"ט קעט מא
כ"ו מנחם אב – ב' אלול תשס"ט לפ"ק
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
כט
בזמן הזה
א
רמב"ם
יראים
#
קמה
סמ"ג
רא"ם
הלכות
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
קעו סנהדרין והענשין צז תקכז קע תקיג תצא קכח רעד סנהדרין והענשין רח תקכו רסט תקכג
שלא ליקח שוחד
שופטים
קנז
נו
שלא ליטע אילן במקדש
שופטים
ט"ז כ"א קפ
ח
רלז קנח
ו
שעו
יג עבודה זרה וחוקות מד רעה
שלא להקים מצבה
שופטים
ט"ז כ"ב קפא
ט
קצד קנז
ה
שעז
יא עבודה זרה וחוקות מא רעג
שלא להקריב בעל מום עובר
שופטים
י"ז
א'
דיני עדים
שופטים
י"ז
ו'
לא יומת על פי עד אחד
שופטים
י"ז
ו'
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל
שופטים
י"ז י"א קלא
שלא להמרות על פי בית דין
שופטים
י"ז י"א
מצות מינוי מלך עלינו
שופטים
י"ז ט"ו
צה אסורי מזבח
יג יא
שנא
קלו רלט סח
קכד תצב צ
חפץ חיים
ארץ ישראל
עא
ז
תצג קסד
ו
רבנן
נוהג
כל העולם בית המקדש
קסב
תצד
כל העולם בית המקדש
ב
כל העולם
רפב קסח רע תצה
קלז
כל העולם
שיג רעא תצו
שנה קנח
כל העולם
קעג מלכים ומלחמות קיד רכג קסז תקכד תצז
ריד
ארץ ישראל
שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים
שופטים
י"ז ט"ו
רג
נח
רכא
שסב מלכים ומלחמות רכא רס שסד תקכה תצח
רמו
כל העולם
שלא ירבה המלך סוסים
שופטים
י"ז ט"ז קפה רלו
קג
ס
רכג שעט שסג מלכים ומלחמות רכג תמ שסה תקכט תצט
רמח
ארץ ישראל
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם
שופטים
י"ז ט"ז
קפו קצב
כל העולם
שלא ירבה המלך נשים
שופטים
י"ז
י"ז
סא רכב שפ שסד מלכים ומלחמות רכב רסא שסד תקכז תקא
רמז
ארץ ישראל
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו
שופטים
י"ז
י"ז קפט רלח
רכו שפא שסה מלכים ומלחמות רכד רסב שסז תקכח תקב
רמט
ארץ ישראל
ריג
ארץ ישראל
מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחד יתר על שאר בני ישראלשופטים ראש שררה לא יתגאה בלבבו על אחיו
קפט רנז מט
ז
רלז קנא
י"ז י"ח קעב
שופטים
י"ז
כ'
שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ
שופטים
י"ח
א'
שלא יקח כל שבט לוי חלק בבזה בשעת כיבוש הארץ
שופטים
י"ח
א'
שצח שיב ממרים
ריז
נו
לו קפז
קעד ממרים
קיא
בית המקדש
קנ
קסה שט נט
רטו תמד
מד
מו מלכים ומלחמות רכז
יז
תפילין ומזוזה וספ כה
כג
שה
מט
מד תקל תק
יז
תקכו תקג
סג רלד
לד
כל העולם
רה
לה
קסט שמטה ויובל
רעו
נז
קעא שנח תקד
רכח
ארץ ישראל
קע שמטה ויובל
רעז
נח קעב תקצג תקה
רכט
ארץ ישראל
ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה
שופטים
י"ח
ג'
טו
צב
לג
קמג בכורים עם שאר קמב קלח קמ תקעח תקו
סב
נא
כל העולם
להפריש תרומה גדולה לכהן
שופטים
י"ח
ד'
י
סה
כז
קלג קלו קיח תקעה תקז
רכה
יא
ארץ ישראל
ליתן ראשית הגז לכהן
שופטים
י"ח
ד'
טו
צא
קמט קמד בכורים עם שאר קמג קלט קמא תקעז תקח
סא
נב
כל העולם
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדשופטים
י"ח
ו'
לח תקסח תקט
קיא
שופטים
י"ח
י'
שלא לכשף
שופטים
י"ח
י'
שלא לחבור חבר
שופטים
י"ח י"א
כד
שלא לשאול באוב
שופטים
י"ח י"א
יח
שלא לשאול בידעוני
שופטים
י"ח י"א
יט
שלא לשאול בחלום מן המתים
שלא לקסום
לח
לד
רכח קמו קכו תרומות עג
קכה קצ
שופטים
י"ח י"א
להלך עם השם בתמימות
שופטים
י"ח י"ג קלד
לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע
שופטים
י"ח ט"ו
שלא להתנבא בשקר
שופטים
י"ח
כ'
שלא להתנבא בשמה
שופטים
י"ח
כ'
לו כלי המקדש והעו קעב עא קפב
כב כג
לא עבודה זרה וחוקות נב
רצג
כט
קיג תקי קמד
קסז
כל העולם
רלט לד עבודה זרה וחוקות נה
רצו
לב
קיב תקיא קלט שנא קסח
כל העולם
קפג
לה עבודה זרה וחוקות נד
רצח
לג
קסט
כל העולם
מ
לו עבודה זרה וחוקות לו
רצט לד
קטו תקיג קכא מח קעב
כל העולם
לז עבודה זרה וחוקות לז
ש
לה
קטו תקיד קכב מט קעג
כל העולם
לח עבודה זרה וחוקות נו
שא
לו
רל קעד
כל העולם
רמג קמח
רו
כה ג לד
קסד
נח
תלא
קיא תקיב קמב
קיד תקטו קמג
קצה קעב יסודי התורה
ו
כב
רו
בית המקדש
רז
י
קסו רסט תקטז כה
כל העולם
מו
כל העולם
כז עבודה זרה וחוקות לד רפט כה קפח תקיז קטז שכו קעה כו עבודה זרה וחוקות לב רמח כד
צב תקיח קטו שכב
1/2
כז
כל העולם כל העולם
זכר נקבה
מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
שופטים
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
יראים
להכין שש ערי מקלט
שופטים
י"ט
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות
שופטים
י"ט י"ג
לא לחמול על רוצח מלהרגו
ג
ג'
מ
נט
רא"ם
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
כט עבודה זרה וחוקות לה רצא
שיב
כל העולם
קסח
ארץ ישראל
הלכות
#
י"ח כ"ב קעו ה
רמב"ם
קעט
סמ"ג
קפב רוצח ושמירת נפש עו
כז
רו
שנא תקיט יג
קעז שנה תקכ שנ תקכא
רעט סנהדרין והענשין רב
חפץ חיים
רבנן
נוהג
ריא
רצא
זכר נקבה
כל העולם
שופטים
י"ט י"ג קמז
שלא להשיג גבול
שופטים
י"ט י"ד קצא רעא קמט קלט רח קכט רמו גנבה
קנג תקז רלט תקסגתקכב
רלב פה
כל העולם
שלא לכרות הדין על פי עד אחד
שופטים
רה רפח עדות
ריג תקמ רפג תקי תקכג
סט
עג
כל העולם
קפ עדות
קי
רה קעד שסח תקכד
רלב
ארץ ישראל
קצא מלכים ומלחמות קכ
שיז קפז תקמאתקכו
רמח
ארץ ישראל
שיז
ארץ ישראל
רכט
ארץ ישראל
קיד
י"ט ט"ו קצב
לעשות לעדים זוממים כמו שדמו לעשות
שופטים
י"ט י"ט
נ
ג
למשוח כהן למלחמה
שופטים
כ'
ב'
נא
ה
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמהשופטים
כ'
ח'
רל
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה
נה
רלז
לא
סה רמח
לז
קכג רצד רטו
מד
רכט
שופטים
כ'
י'
נב
לבקש השלום
שופטים
כ'
י'
לט
קצח קכג
שלא להחיות אדם משבעה עממין
שופטים
כ'
ט"ז קצג
צו
קפו
שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור
שופטים
כ'
י"ט קצד רמט
צז קעו
כ
מג
קעה
לערוף את העגלה כמצותה
שופטים
כ"א ד'
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן
שופטים
כ"א ד' קעא רסט
לא ליהנות מעגלה הערופה
שופטים
כ"א ח'
שיטות בה"ג 4517( 757) רס"ג )4642-4702 ( 882- 942 ר' אליהו הזקן 4699( 939) ר' יצחק ברגלוני 4773(1013) ר' שלמה גבירול 4800(1040) יראים )4875-4958 (1115-1198 רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
יו''ל ע''י מכון והערב נא
נג
יא
סד
נז
ח
נז
מלכים ומלחמות
רי
שיא
קצ מלכים ומלחמות קיח תקנז קפה תקלטתקכז
כל העולם
כל העולם
מט מלכים ומלחמות רכה
קצ רט שפב קפא
שו
ריד
מז תקלהתקכח
כל העולם
נז מלכים ומלחמות רכט תקכג נט תקמ תקכט קעו רלג קצא קפא רוצח ושמירת נפש עח
רא
שפג שט רוצח ושמירת נפשקסו
רג
קעו שנט תקל שה
קיב
שס תקלא
כל העולם
קע
ארץ ישראל
רכא
ארץ ישראל
שו
ארץ ישראל
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
14
15
29
14
14
2
25
13
12
16
28
13
13
2
25
15
10
18
28
14
13
1
24
15
12
14
26
12
13
1
23
13
10
18
28
14
13
1
24
14
4
15
19
10
8
1
15
12
14
27
41
23
15
5
37
24
14
26
40
23
15
4
36
23
16
28
44
24
17
4
40
25
2
12
14
14
0
1
14
12
14
26
40
22
15
5
36
24
13
26
39
21
15
4
35
23
14
26
40
23
15
4
36
23
14
28
42
24
16
4
38
23
3
15
18
17
1
0
18
16
0
0
0
0
0
0
0
0
8
20
28
25
2
1
28
24
(845) 426 - 6054
כל העולם ארץ ישראלבית המקדש
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
פרשת שופטים
המצוה
כ"ו מנחם אב – ב' אלול תשס"ט לפ"ק
מקור בתנ"ך פרשה
פרק פסוק
רמב"ם הלכות
#
החינוך רמב"ן חפץ חיים
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל
שופטים
ט"ז י"ח קעו סנהדרין והענשין המס תצא
שלא ליקח שוחד
שופטים
ט"ז י"ט רעד סנהדרין והענשין המס
שלא ליטע אילן במקדש
שופטים
ט"ז כ"א
שלא להקים מצבה
שופטים
ט"ז כ"ב יא עבודה זרה וחוקות הג תצג
שלא להקריב בעל מום עובר
שופטים
י"ז
א'
דיני עדים
שופטים
י"ז
ו'
לא יומת על פי עד אחד
שופטים
י"ז
ו'
קע
ארץ ישראל
רסט
עא
יג עבודה זרה וחוקות הג תצב
יג יא
קסב
תצד
צה אסורי מזבח
רבנן
נוהג
כל העולם בית המקדש כל העולם בית המקדש כל העולם
רפב
בית המקדש
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל
שופטים
י"ז
י"א קעד ממרים
תצה
קסח
שלא להמרות על פי בית דין
שופטים
י"ז
י"א שיב ממרים
תצו
שיג
מצות מינוי מלך עלינו
שופטים
י"ז ט"ו קעג מלכים ומלחמות
תצז
קסז
ארץ ישראל
שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים
שופטים
י"ז ט"ו שסב מלכים ומלחמות
תצח
שסד
כל העולם
שלא ירבה המלך סוסים
שופטים
י"ז ט"ז שסג מלכים ומלחמות
תצט
שסה
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם
שופטים
מו מלכים ומלחמות
תק
מד
שלא ירבה המלך נשים
שופטים
י"ז
י"ז שסד מלכים ומלחמות
תקא
שסד
ארץ ישראל
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו
שופטים
י"ז
י"ז שסה מלכים ומלחמות
תקב
שסז
ארץ ישראל
יז
ארץ ישראל
י"ז ט"ז
מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחד יתר על שאר בני ישראלשופטים
י"ז י"ח י"ז
כ'
יז
תפילין ומזוזה וספר ת תקג
ראש שררה לא יתגאה בלבבו על אחיו
שופטים
שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ
שופטים
י"ח
א' קסט שמטה ויובל
תקד
קעא
תקה
קעב
כל העולם
קנח
כל העולם
ארץ ישראל
קצב
כל העולם
כל העולם ארץ ישראל
שלא יקח כל שבט לוי חלק בבזה בשעת כיבוש הארץ
שופטים
י"ח
א'
קע שמטה ויובל
ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה
שופטים
י"ח
ג'
קמג בכורים עם שאר מתנ תקו
קמ
נא
כל העולם
להפריש תרומה גדולה לכהן
שופטים
י"ח
ד'
תקז
קיח
יא
ארץ ישראל
ליתן ראשית הגז לכהן
שופטים
י"ח
ד' קמד בכורים עם שאר מתנ תקח
קמא
נב
כל העולם
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדשופטים
י"ח
ו'
לו כלי המקדש והעובדים תקט
לח
שלא לקסום
קכו תרומות
ארץ ישראל
בית המקדש
שופטים
י"ח
י'
לא עבודה זרה וחוקות הג תקי
כט
קסז
שלא לכשף
שופטים
י"ח
י'
לד עבודה זרה וחוקות הג תקיא
לב
קסח
כל העולם
שלא לחבור חבר
שופטים
י"ח י"א לה עבודה זרה וחוקות הג תקיב
לג
קסט
כל העולם
שלא לשאול באוב
שופטים
י"ח י"א
לו עבודה זרה וחוקות הג תקיג
לד
קעב
כל העולם
שלא לשאול בידעוני
שופטים
י"ח י"א
לז עבודה זרה וחוקות הג תקיד
לה
קעג
כל העולם
שלא לשאול בחלום מן המתים
שופטים
י"ח י"א לח עבודה זרה וחוקות הג תקטו
לו
קעד
כל העולם
להלך עם השם בתמימות
שופטים
י"ח י"ג
לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע
שופטים
י"ח ט"ו קעב יסודי התורה
תקטז
כל העולם
קצה
כל העולם
קסו
כל העולם
שלא להתנבא בשקר
שופטים
י"ח
כ'
כז עבודה זרה וחוקות הג תקיז
כה
קעה
כל העולם
שלא להתנבא בשמה
שופטים
י"ח
כ'
כו עבודה זרה וחוקות הג תקיח
כד
כז
כל העולם
שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו
שופטים
י"ח כ"ב כט עבודה זרה וחוקות הג תקיט
כז
להכין שש ערי מקלט
שופטים
י"ט
תקכ
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות
שופטים
י"ט י"ג רעט סנהדרין והענשין המסתקכא
לא לחמול על רוצח מלהרגו
שופטים
י"ט י"ג
ג' קפב רוצח ושמירת נפש
כל העולם
קעז
ארץ ישראל כל העולם
רצא
כל העולם
שלא להשיג גבול
שופטים
י"ט י"ד רמו גנבה
תקכב רלט
פה
כל העולם
שלא לכרות הדין על פי עד אחד
שופטים
י"ט ט"ו רפח עדות
תקכג
רפג
עג
כל העולם
לעשות לעדים זוממים כמו שדמו לעשות
שופטים
י"ט י"ט קפ עדות
תקכד קעד
למשוח כהן למלחמה
שופטים
כ'
ב' קצא מלכים ומלחמות
קפז
ארץ ישראל
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמהשופטים
כ'
ח'
מלכים ומלחמות
שיא
ארץ ישראל
שופטים
כ'
י'
קצ מלכים ומלחמות
תקכז קפה
ארץ ישראל
לבקש השלום
שופטים
כ'
י'
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה
תקכו
ארץ ישראל
כל העולם
שלא להחיות אדם משבעה עממין
שופטים
כ'
ט"ז מט מלכים ומלחמות
תקכח
מז
שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור
שופטים
כ'
נז מלכים ומלחמות
תקכט
נט
לערוף את העגלה כמצותה
שופטים
תקל
קעו
י"ט
כ"א ד' קפא רוצח ושמירת נפש
גיליונות פרשת השבוע להורדה www.ladaat.net/gilionot.php
כל העולם
קצא
כל העולם ארץ ישראל
1 / 18
זכר נקבה
מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
פרק פסוק
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן
שופטים
כ"א ד'
לא ליהנות מעגלה הערופה
שופטים
כ"א ח'
שיטות בה"ג 4517( 757) רס"ג )4642-4702 ( 882- 942 ר' אליהו הזקן 4699( 939) ר' יצחק ברגלוני 4773(1013) ר' שלמה גבירול 4800(1040) יראים )4875-4958 (1115-1198 רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
רמב"ם
החינוך רמב"ן חפץ חיים
הלכות
#
שט רוצח ושמירת נפש
תקלא
רבנן
שה
נוהג
זכר נקבה
ארץ ישראל
שו
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
14
15
29
14
14
2
25
13
כל העולם ארץ ישראל בית המקדש
12
16
28
13
13
2
25
15
10
18
28
14
13
1
24
15
12
14
26
12
13
1
23
13
10
18
28
14
13
1
24
14
4
15
19
10
7
1
15
12
14
27
41
23
15
5
37
24
14
26
40
23
15
4
36
23
16
28
44
24
16
4
40
25
2
12
14
14
0
1
14
12
14
26
40
22
15
5
36
24
13
26
39
21
15
4
35
23
14
26
40
23
15
4
36
23
14
28
42
24
16
4
38
23
3
15
18
17
1
0
18
16
0
0
0
0
0
0
0
0
8
20
28
25
2
1
28
24
עשה
לא תעשה
בזמן הזה
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל ספר החינוך מצוה תצא
מצות מינוי שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל
למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כרחם ,ויצוו בראוי לעשות וימנעו הדברים המגונים ,ויקיימו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצוות התורה ומניעותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש .ומתנאי המצוה הזאת שיהיו אלה הדיינין מדרגה עליונה ממדרגה, וזה שנעמיד בכל עיר ועיר עשרים ושלשה דיינין מקובצין כולן במקום אחד משערי המדינה הראויה לזה המנין ,וזאת היא סנהדרי קטנה ,ונעמיד בירושלם בית דין גדול משבעים דיינין ,ונעמיד אחד על השבעים ההם והוא הנקרא ראש הישיבה והוא אשר יקראו החכמים נשיא כמו כן ,ויהיו כולן מקובצין במקומן המיוחד להם .ומקום שהוא מועט המנין שאינו ראוי לסנהדרי קטנה יעמידו בו שלשה ישפטו הם הדבר הקטן ,והדבר הקשה יביאון למי שהוא למעלה מהם. וכמו כן ימנו נוגשים בעם הסובבים בעיר בשוקים וברחובות יביטו עניני בני אדם בסחורותם ממכרם ומקחם עד שלא יהיה ביניהם העול ואפילו בדבר מועט. והמצוה שבאה בזה הוא אומרו יתברך ]דברים ט"ז ,י"ח[ ,שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ,ולשון ספרי ]כאן[ ,מנין שממנין בית דין לכל ישראל ,תלמוד לומר שופטים ושוטרים ,ומנין שממנין אחד על גבי כולם ,תלמוד לומר תתן לך ,ומנין שממנין בית דין לכל שבט ושבט ,תלמוד לומר בכל שעריך ,רבן שמעון בן גמליאל אומר לשבטיך ושפטו ,מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו ,ושפטו את העם ,על כרחם .וכבר נכפלה המצוה למנות שבעים זקנים ,והוא אמרו יתברך למשה ע"ה ]במדבר י"א ,ט"ז[ ,אספה לי שבעים איש ,ואמרו זכרונם לברכה ]ספרי בהעלותך פיסקא דאספה לי[ כל מקום שנאמר לי הרי הוא קיים לעולם ,וכן ]שמות כ"ח ,מ"א[ ,וכהנו לי וגו' ,כלומר שהיא מצוה נדחית ואינה לפי שעה ,אבל יהיה זה עוד כל ימי הארץ. שורש המצוה נגלה הוא ,שעם הדבר הזה נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון ,ומתוך הרגלם בטוב וביושר מחמת יראה ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה בהכרתם דרך האמת ,וכענין שיאמרו החכמים שרוב ההרגל הוא מה שאחר הטבע ,כלומר ,כי כמו שהטבע יכריח האדם למה שהוא מבקש ,כן ההרגל הגדול חוזר בו כעין טבע קיים ויכריחנו ללכת בדרך ההרגל לעולם ,ובלכת העם בדרכי היושר והאמונה ובוחרים בטוב תדבק בהם הטוב וישמח ה' במעשיו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שהגדול שבשבעים יושב למטה מן הנשיא והוא הנקרא אב בית דין ,ושאר השבעים יושבין לפי שניהם וכפי מעלתם קרוב לנשיא ,כלומר שכל הגדול מחברו בחכמה סמוך לו יותר ,והשוין בחכמה הולכין בהן אחר רוב שנים ,וכולן יושבין בעיגול עשוי כמו חצי גורן כדי שיהו רואין כולן אלו את אלו .ועוד מעמידין לפניהם שני בתי דינין של עשרים ושלשה ועשרים ושלשה ,כת אחת מהן על פתח העזרה וכת אחרת על פתח הר הבית, והגדול שבכל כת וכת ראש לכת שלו. ואין מעמידין בסנהדרין בין גדולה בין קטנה אלא אנשים חכמים ונבונים בחכמת התורה ,ויודעין גם כן קצת משאר החכמות כגון רפואות וחשבון תקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים כדי שיהו יודעין לדון העם בכל דרכים אלו אם יצטרכו לכך .ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לוים וישראלים מיוחסים הראויין להשיא בנותן לכהונה ,שנאמר במשה ]במדבר י"א ,ט"ז[ ,והתיצבו שם עמך ,ודרשו זכרונם לברכה ]סנהדרין ל"ז ע"ב[ בדומין לך. ואין מעמידין סנהדרין לעולם בין סנהדרי גדולה בין סנהדרי קטנה אלא סמוכין ,ומשה רבנו סמך לתלמידו יהושע כמו שכתוב ]במדבר כ"ז ,כ"ג[ ויסמוך את ידיו עליו ,וכמו כן סמך לשבעים הזקנים שאסף אליו ,ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים עד סוף כל הסמוכים .ואמנם הסמיכה בכל הדורות לא היתה ביד כמו סמיכה של משה ,אלא שהיו בודקין אותו שהיו רוצין לסמוך אם היה בקי בחכמת התורה ואם היה שכלו בריא ושלם ואם הוא איש אוהב אמת ושונא העול וכל ענינו ,ואחר חקירה רבה בענינו ובחכמתו אומרין לו שלשה חכמים סמוכים או אפילו כשאחד מהן סמוך הרי אתה סמוך ,וקורין לו רבי מאותה שעה ,והיה לו רשות לאחר מכאן לדון אפילו דיני קנסות .ודין זקן מופלג וסריס וסומא אפילו באחת ומי שאין לו בנים שאינן ראויין להיות סנהדרין, ודין מלכי בית דוד שדנין ודנין אותן ,אבל לא מלכי ישראל לפי שאינם בחזקת כשרות כמו הם ,ודין עד אימתי יושבין בדין סנהדרי גדולה או קטנה ובית דין של שלשה ,ויתר פרטיה מבוארין במסכת סנהדרין. ונוהגת מצוה זו ,כלומר סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלשה ,בארץ ישראל שיש שם סמיכה ,אבל לא בחוצה לארץ שאין סומכין בחוצה לארץ ,אבל מכל מקום כל הנסמך בארץ ראוי לשפוט אפילו בחוצה לארץ ,וזהו מה שאמרו זכרונם לברכה ]מכות ז' ע"א[ סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ,ואולם אין להם 2 / 18
למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל רשות לדון בדיני נפשות לא בארץ ולא בחוצה לארץ אלא בזמן הבית ובזמן שיהיו סנהדרין קבועה בירושלם. וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן שבכל מקום ומקום ,וצבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין כמו שמבואר במסכת סנהדרין ]ב' ע"ב[ ולא קבעו להם ביטלו עשה זה ,וענשן גדול מאד כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת .ויש לנו ללמוד מזה שאף על פי שאין לנו היום בעוונותינו סמוכים ,שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה להם כח על כולם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם בממון או אפילו בגוף על עשית מצוות התורה ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו .ואל הממונים גם כן ראוי לישר דרכם ולהכשיר מעשיהם ויסירו חרפת העם מעליהם פן יענו אותם על מוסרם שיטלו קורה מבין עיניהם .וישתדלו תמיד בתועלת חבריהם הסמוכים עליהם ללמדם דרך האמת ולתת שלום בכל כחם ביניהם ,ויטשו ויניחו וישכיחו מלבם כל תענוגיהם ,ועל זה ישיתו לבם ובו יהיה רוב מחשבותם ועסקיהם ,ויתקיים בהם מקרא שכתוב ]דניאל י"ב ,ג'[ והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
שלא ליקח שוחד ספר מצוות גדול לאוין סימן רח כתוב בפרשת שופטים )דברים טז ,יט( לא תקח שוחד] ,ו[תניא בספרי )שופטים פיסקא א( ומייתי לה בכתובות פרק שני דייני גזרות )קה ,א( לא תקח שוחד מה תלמוד לומר אם לזכות ]את[ החייב ולחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ,ושנינו בבכורות )כט, א( הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להעיד עדותו בטלה )ע"פ יראים סי' קכח(: עי' סנהדרין פכ"ג הל' א ,ה ,חו"מ ט סעי' א ,ה ,לד סעי' יח בהגה. ואמר רב ]פפא[א בפרק אחרון דכתובות )קה ,ב( מאי שוחד שהוא חד כלומר הרי הוא כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו .ותניא בפרק שני דיני גזרות )שם( ושוחד לא תקח אינו אומר שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים כמו שמספר שם מעשה בשמואל שהיה עובר בספינה ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין ,ואמר לוא* הריני פסול לך לדון וכן באחד שהעביר נוצה של עוף מעל הדיין וכן אחד שכסה רוק ]מ[לפני הדיין וכן אחד שהביא מתנה אחת ממתנות כהונה לדיין )ע"פ רמב"ם פכ"ג הל' ג( ,בכולן מחשיבו שם שוחד דברים ,וכן בפרק קמא דסנהדרין )ח ,א( רב שאמר לאושפיזכנו פסילנא לך לדינא ,אמנם אומר שם רבינו יצחק )תד"ה פסילנא ע"ש( שמרחיק היה \את\ עצמו אבל מן הדין אינו נפסל: עי' הגמ"י סנהדרין פכ"ג אות ג ,חו"מ ט סעי' א ,ב ,ז סעי' ז. ומדברי סופרים אסור שכר בטלה דלא מוכח ,כדתניא בפרק שני דייני גזירות )כתובות קה ,א( מכוער הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדינו דין ומעמידה בשכר בטלה דלא מוכח אבל בשכר בטלה דמוכחא מותרב כמו שאמר בקרנא שהיה דיין הוה שקיל איסתירא מזכאי ואיסתירא מחייב ודיין דינא ומסיק שהיתה שכר בטלה דמוכח דקרנא הוה תהי חמרא ויהבו ליה זוזא )ע"פ יראים סי' קכח( ,פירוש תהי ,מריח איזהו טוב וראוי להתקיים .ודייני גזלות שהיו נוטלין שכרם מתרומת הלשכה ,פירש רבינו יצחק )תד"ה גוזרי( דהתם שלא בתורת שכר היו נוטלין אלא מפני שכל שעה היו יושבים בדין ולא היו עסוקיןב* בשום מלאכה ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסם .גרסינן בירושלמי דסנהדרין )פ"א ה"א( רב הונא הוה רעי תורין והוה ידע סהדותא לבר אנש אמר ליה תא )ד"ו דף סה ,ב( מסהיד עילואי אמר ליה הב לי אגרי ותני כך נותנין לדיין שכר בטלונו ולעד שכר בטלונו: עי' סנהדרין פכ"ג ב ,ה והגמ"י אות לה ,חו"מ ט סעי' ג ,ה. עוד אומר שם )קה ,ב( שם שכל דיין ששואל שאלה פסול לדין \זה שהשאילו\ ,במה דברים אמורים כשלא היה לו לדיין להשאיל אבל היה לו לדיין להשאיל כשר שהרי גם הוא שואל ממנו )רמב"ם פכ"ד הל' ד( .ועוד אומר שם לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה למאן דרחים ליה לא חזי ליה חובתא למאן דסני ליה לא חזי ליה זכותא ,ואומר רבינו שמשון )עי' תד"ה לא( שאין מדבר באוהב גמור כגון שושבינו ולא בשונא גמור שלא דבר עמו ג' ימים שאין זה חידוש .ובסנהדרין )כט ,א( אמרינן ששני תלמידי חכמים ששונאים זה את זה שאין יושבין בדין \זה עם זה\: עי' סנהדרין פכ"ג הל' ד ,ו ,ז ,והגמ"י אות ה ,חו"מ ט סעי' א ,ז סעי' ז ,ח. כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה גובה ממנו נפשו]ת[ שנאמר )משלי כב ,כג( וקבע את קובעיהם נפש )ע"פ לשון רמב"ם פכ"ג הל' ט( לפיכך צוו חכמים )אבות פ"א מ"א( הוו מתונים בדין וכן באיוב הוא אומר )איוב כט ,טז( )ודין( ]וריב[ג לא ידעתי אחקרהו )ע"פ לשון רמב"ם פ"כ הל' ז ע"ש( .וכן בפרק בית שמאי )יבמות קט ,ב( אומר תבא רעה לתוקע עצמו \בדבר\ ]לדבר[ הלכה כמו דיינא דאתא דינא ]ל[קמיה וגמר הילכתא ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רב ולא אזיל למישאל .ואמר רבי יוחנן )סנהדרין ז ,א( לעולם יראה דיין ]את[ עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגהינם פתוחה מתחתיו: עי' סנהדרין פכ"ג הל' ח ,ט ,פ"כ הל' ח ,חו"מ ח סעי' ב ,י ,סעי' א ,ב. וגרסינן בירושלמי )סנהדרין פ"ג ה"ח( רב הונא כי הוה ידע זכותא לאיניש ולא ידע ליה פתח ליה איהו על שם )משלי לא ,ח( פתח פיך לאלם .אסור לדיין לשמוע דברים מבעלי דינין זה שלא בפני זה שנאמר שמוע בין אחיכם ואם עבר ושמע עובר משום לא תשא שמע שוא ,ובכלל לאו זה אזהרה למעיד עדות שקר ומקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ,והזכרתיו למעלה )ל"ת י( אצל לא תלך רכיל ,וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו )ע"פ רמב"ם פכ"א הל' ז( קרי ביה לא תשיא )סנהדרין ז ,ב(: עי' סנהדרין פכ"א הל' יא ,חו"מ יז סעי' ה ,ט ,ח"ח פתיחה לאוין ב. אע"פ שאמרה תורה )דברים טז ,יז( לא תטה משפט הרשות ביד בית דין לגדור פרץ להוראת שעה כפי הצורך ,דתניא בפרק נגמר הדין )סנהדרין מו ,א( א"ר אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורהד ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך ושוב מעשה באחד שבא על אשתו תחת התאינה והביאוהו לבית דין והלקוהוה לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך ,ומעשה היה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים באשקלון ביום אחד ולא היו שם כל דרכי הדרישה והחקירה וההתראה ולא עדות ברורה אלא הוראת שעה \היתה\ כפי מה שראה )ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ד הל' ד( .וכן אמרינן )קידושין פא ,א( שמלקין על לא טובה השמועה .ואמרינן במגילה )כה ,ב( האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה כו': עי' סנהדרין פכ"ד הל' ד ,ה ,וחו"מ ב ,ואה"ע קעח סעי' כ ,ויו"ד שלד סעי' מב. וגרסינן במועד קטן )טז ,א( אמר רב מנלן דקבעינן בי דינא ומשדרינן שליחא שנאמר )במדבר טז ,יב( וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ,ומנלן דמזמנינן לדינא דכתיב )שם טז( ויאמר משה לקרח אתה וכל עדתך היו ]לפני ה'[ \וגומר\ ,לקמיה ]גברא[ו רבא פלניא דכתיב )שם( לפני ה' ,את וגברא פלניא דכתיב אתה והם ,דקבעינן זימנא מנלן דכתב )שם( מחר ,ומנלן דאי מתפקר גביז שליחא דבי דינא ואתא ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב )שם יד( העיני האנשים ההם תנקר וגומר ,ומנלן דמשמתינן דכתיב )שופטים ה ,כג( אורו מרוז ,דהכי סבר גברא רבא פלניא מנלן דכתיב אמר מלאך ה' ,ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור ,דקאי בד' אמות דיליה מנלן דכתיב )שם( יושביה ,דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב )שם( כי לא באו לעזרת ה': עי' סנהדרין פכ"ה הל' ה ,ו ,ח פכ"ד הל' ז ,וחו"מ ח סעי' ה ,יא סעי' א ,ובהלכות ת"ת פ"ו הל' יד ,ויו"ד שלד סעי' ט ,מג. ותלמיד שנדה לשם שמים מנודה לרב כדמוכח בפרק ואילו מגלחין )מו"ק יז ,א( ובפרק קמא דסנהדרין )ח ,א( דקאמר מפיקנא לך רב מאונך ,והא דאמרינן במועד קטן )שם( מנודה )ד"ו דף סה( לתלמיד אינו מנודה לרב זהו כשנדהו התלמיד לכבודו )סנהדרין ח ,א תד"ה מפיקנא( כדמסקינן שם: עי' ת"ת פ"ו הל' יג ,יד ,יו"ד שלד סעי' טו ,יז.
3 / 18
שלא ליקח שוחד בפרק ואילו מגלחין )מו"ק יד ,ב( מסופק אם מנודה נוהג נידוי ברגל ואם חייב אף בחול בעטיפת הראש ובהנחת תפילין \ובקריעה\ ובכפיית המטה ואם הוא מותר ברחיצה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואם הוא מותר בשאלת שלום ולא נפשטו ,ומביא ברייתא )שם טו ,א( מנודה שונה )ושונה( ]ושונין[ לו נשכר ונשכרין לו ,מוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו אבל שונה \הוא\ לעצמו שלא יפסיד מתלמודו ,ואסור לספר ולכבס ,ומסקינן )שם טז ,א( כי מנדין ומתירין לאלתר לממון אבל לאפקירותא אין מתירין אלא לאחרח שלשים יום .ושם אמר אמימר הילכתא הני בי תלתא דשמתי אתו בי תלתא אחרינא ושרו .ואמר רב )שם יז ,א( תלמיד חכם מנדה לעצמו ומפר לעצמו .ומנלן דמפקרינן נכסי דכתיב בעזרא )עזרא י ,ח( וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו )מו"ק טז ,א( ,מכאן שהפקר בית דין הפקר )רש"י( .וכן יש לדיין להריב ולהכות ולקלל לצורך שעה שנאמר )נחמי' יג ,כה( ואריב עמ)ה(ם ואקללם ואכה )בהם( ]מהם[ אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים )שם( ,וכן יש רשות לדיין לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורין \ ולדחות\ ]ולדחוף[ ולסחוב על הארץ שנאמר )עזרא ז ,כו( הן למות הן לשרושי הן לענוש נכסין ולאיסורין ובפרק אילו מגלחין )שם( מפרש לשרושי שמנדין לאלתר ושונין לאחר שלשים יום ומחרימין לאחר ששים \יום\ .ואף על פי שיש רשות לדיין לכל זה אסור לו להטיל אימה יתירה על הצבור ,ולא יפסיע על ראשי עם קדש )סנהדרין ז ,ב(: עי' ת"ת פ"ז הל' ד ,ו ,ט ,יא ,סנהדרין פכ"ד הל' ו ,ח ,ט ,פכ"ה הל' א ,ב ,יו"ד שלד סעי' ב ,יג ,כה ,לג ,חו"מ ב בהגה .ח סעי' ד ,יא סעיף א. וגרסינן בפרק קמא דסנהדרין )ח ,א( כתיב )דברים א ,טז( ואצוה את שפטיכם וכתיב )שם יח( ואצוה אתכם ,אמר רבי שמלאי אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור ועד כמה )במדבר יא ,יב( כאשר ישא האומן את היונק .לפי שהוזהרו ישראל להיות אימת הדיין עליהם כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה כדאיתא בקידושין בפרק אחרון )ע ,א( ולא לאכול ולשתות בסעודת הרשות ובכנסיות עמי הארץ ויזהר מן השחוק וקלות ראש )ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ה הל' ג ,ד ע"ש( בפני רבים: עי' סנהדרין פכ"ה הל' ב -ד ,וחו"מ ח סעי' ד. גרסינן בפרק הגולין במכות )יא ,א( קללת חכם אפילו בחנם ]היא באה[ אפילו על תנאי היא באה ,ונידוי על תנאי אפילו מעצמו צריך הפרה )שם יא ,ב( וכל זה לומד שם ממקראות: עי' ת"ת פ"ז הל' יא ,ויו"ד שלד סעי' ל. בפרק קמא דקידושין )יב ,ב( אמרינן שכל המצער שליח בית דין יש לבית דין להכותו מכת מרדות .וגרסינן בהגוזל בתרא )ב"ק קיב ,ב( אמר רבא שליח בית דין מהימן כבי תרי לומר שלא רצה לבא לעניין שמנדין אותו אבל אין כותבין שטר שמתא )רש"י( ,הנקרא בתלמוד פתיחא ,אלא על פי שנים ,מפני שעליו ליתן שכר הסופר בטרם יקרעו השטר )תד"ה דקבעי( כשיתפייסו עמו ויש כאן הוצאת ממון: עי' סנהדרין פכ"ה הל' ה ,ו ,ח ,חו"מ ח סעיף ה ,יא סעיף א ,ד. בפרק קמא דסנהדרין )ח ,א( אמר רבא הני בי תלתא דיתבי בדינא ואזל שליחא דבי דינא ואזמין מפומא דחד לא אמר כלום והני מילי בלא יומא דדינא אבל ביומא דדינא לית לן בה .ואמר רבא בפרק הגוזל בתרא )שם קיב ,ב( קבעינן זימנא אפילו על פי אשה או \על פי השכנים לאדם שאינו בשעת הזמנה בעיר ויש לו לבא בו ביום שלא ישכחו מלהזמינו ,וגם כשאין דרכו לפני פתח בית דין שאם היה דרכו לפני פתח בית דין לא יחושו להזמינו כי יאמרו בית דין יראוהו כשיעבור שם .ואומר שם )קיג ,א( דכתבינן פתיחא עילוה \על\ דלא אתא לדינא כי אתא לדינא קרעינן לפתיחיה \וכמו כן כתבינן\ על דלא ציית כיון דאמר צייתנא קרעינן .אמר רב חסדא )שם( קבעינן זמן שני וחמישי ושני למחר כתבינן פתיחא אבל איתתא דשכיחא במתא אי קבעו לה זמן בצפרא ולא \אתת\ ]אתיא[ כתבינן עלה פתיחא לאורתא ,אמר רב חסדא )שם( לא מקבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא בערבי שבתות וימים טובים אבל מניסן לבתר ניסן קבעינן וכן מתשרי לבתר תשרי קבעינן זימנא אבל ממעלי שבתא לבתר שבתא לא מקבעינן משום דטריד: עי' סנהדרין פכ"ה הל' ז -י ,והגמ"י אות ד ,וחו"מ יא סעי' א -ד ,לה סעי' ב. גרסינן בפרק הבית והעליה )ב"מ קיח ,א( אמר רבי יוחנן זמן בית דין שלשים יום ,וא]ו[מר רבינו יצחק ]ש[זהו דווקא בדבר שיש \בו\ ]שם[ טורח כגון סתירת כותל וקציצת אילן השנויים שם וכן בסתם מלוה )ע"פ תד"ה זמן(: עי' נזקי ממון פי"ג הל' יט ,מלוה ולוה פ"ג הל' ו ,וחו"מ תטז ,ובה"ג צז סעי' יח.
שלא ליטע אילן במקדש ספר החינוך מצוה תצב
שלא לטעת אילן במקדש
שלא לנטוע אילנות במקדש או אצל המזבח ,ועל זה נאמר ]דברים ט"ז ,כ"א[ ,לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך וגו'. בטעם איסור זה כתב הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[ לפי שכך היו עושים עובדי עבודה זרה בבתי עבודה זרה שלהם שנוטעין שם אילנות יפים ,וכדי להרחיק כל הדומה להם ממחשבת בני אדם הבאים לעבודת האל ברוך הוא במקום ההוא הנבחר נמנענו מלנטוע שם כל אילן ,וקרוב הוא על צד הפשט. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]ספרי כאן[ שאין האיסור בנוטע אילן אצל המזבח ממש כפשט הכתוב ,אלא אף הנוטע בכל העזרה לוקה ,שבכל העזרה נקרא אצל מזבח .ובין הנוטע אילן מאכל או אילן סרק הכל בכלל האיסור ולוקה עליהם .ועוד אמרו חכמים ]שם[ לגדר איסור זה ,שאסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בני אדם בחצרותיהם ואף על פי שהוא בבנין ולא בנטיעה ,שנאמר כל עץ ,אלא כל הסבכות ואכסדראות היוצאות מן הכתלים שהיו במקדש של אבן היו ,ויתר פרטיה מבוארים במסכת תמיד ]פרק ראשון[. ונוהג איסור זה בין בזכרים בין בנקבות ,ואפילו בזמן הזה הנוטע אילן בכל העזרה חייב מלקות.
שלא להקים מצבה ספר החינוך מצוה תצג
שלא להקים מצבה
שלא להקים מצבה בשום מקום ,ועל זה נאמר ]דברים ט"ז ,כ"ב[ ,ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך .וענין המצבה שאסרה תורה כתב הרמב"ם ז"ל ]בפ"ו מעבודה זרה ה"ו[ שהוא בנין גבוה של אבנים או של עפר שהיה מנהג העובדים עבודה זרה לבנות ולהתקבץ עליו לעבודתם הרעה .ולכן הרחיקנו הכתוב שלא נעשה כמוהו אנחנו ואפילו לעבוד עליו האל ברוך הוא ,כדי להרחיק ולהשכיח כל ענין עבודה זרה מבין עינינו וממחשבתנו ,כטעם שכתבנו בסמוך בנטיעת אילן במקדש על דעת הרמב"ם ז"ל .ואין בכלל איסור זה בנין המזבח ,כי עליו נאמר בפירוש ]שם כ"ז ,ו'[ אבנים שלמות תבנה את מזבח וגו' ,אלא שלא נעשה כן בשאר מקומות. דיני המצוה קצרים. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה והקים מצבה על דעת לעבוד עליה ואפילו לה' חייב מלקות.
שלא להקריב בעל מום עובר 4 / 18
ספר החינוך מצוה תצד
שלא להקריב קרבן בעל מום עובר
שנמנענו שלא נקריב קרבן מבהמה שיהיה בה מום ,ואפילו הוא מום עובר ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,א'[ ,לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום וגו' ,ונתבאר בספרי ]כאן[ שבבעל מום עובר הכתוב מדבר. משרשי המצוה כתבתי בסדר אמור אל הכהנים במצות עשה ד' ]מצוה רפ"ו[ ובלאו י"ב ]מצוה רע"ז[ ,וגם בלאו י' ]מצוה ער"ה[ יש רמז מזה. מדיני המצוה ,כגון החילוקים שאמרו זכרונם לברכה ]בכורות ל"ז ע"ב[ שהן בבהמה בין מום קבוע למום עובר ,שכל בהמה שיש בה מום קבוע נפדית וגם מצות עשה לפדותה כמו שבארנו בסדר ראה אנכי עשה ד' ]מצוה תמ"א[ ,ואם יש לה מום עובר לא קרבה ולא נפדית אלא ממתינין לה עד שתתרפא או עד שתסתאב .ובענין מומין קבועין ומספרם כבר כתבתי קצת מזה כמנהגי בסדר אמור אל הכהנים עשה ד' בסימן רס"ו ]מצוה רפ"ו[ .והנה אזכיר לך מהו מום עובר .כגון גרב לח וחזזית שאינו מצרית ,וכן מים היורדים מן העין ואינו חולי קבוע וכיוצא בזה .ויתר דיני המצוה בענין מום קבוע ומום עובר מבוארים במסכת בכורות ]פרק ששי[. ונוהג איסור זה בזמן הבית ,כי אז בידינו להקריב קרבנות .ובכלל איסור זה של זביחה בין כהנים או ישראלים זכרים ונקבות .שהשחיטה בקרבנות כשרה היא בזרים ,וכמו כן נאמר שעוברים עליה אם עשאוה שלא כדין.
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל ספר החינוך מצוה תצה
מצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן
לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י'[ ,ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ,ונכפל בסמוך ]שם ,י"א[ לחיזוק הדבר ,על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה .ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל ענין אחר שיראה להן שהדבר כן ,על הכל אנו חייבין לשמוע להן .והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי ]כאן[ ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה ,זו מצות עשה. משרשי המצוה כמו שכתבתי בכסף תלוה עשה ב' בסימן ס"ז ]מצוה ע"ח[ .מדיני המצוה כגון מה שדרשו זכרונם לברכה על פי התורה אשר יורוך ,אלו הגזרות והמנהגות ,ועל המשפט ,אלו הדברים שילמדו אותם מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ,מכל הדבר אשר יגידו לך ,זה הקבלה שקבלו איש מפי איש .ומה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין פ"ח ע"ב[ שבזמן שבית דין הגדול בירושלם כל מחלוקת שהיה לכל בית דין במקומו שואלין אותו לבית דין הגדול ועושין על פיהם .ועכשיו בעוונותינו שאין שם בית דין כל מחלוקת שיבוא בין חכמינו שבדורנו והחולקין יהיו שוים בחכמה ,אם אין אנו ראויין להכריע ביניהן ולא נדע להיכן הדין נוטה ,בשל תורה יש לנו לילך אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל .ומה שאמרו ]עדיות פ"א מ"ה[ שאין בית דין רשאי לבטל מה שאסר בית דין הקודם לו ,ואפילו אם יראה בדעתו שאין אותו הדבר אסור מדין ההלכה ,כל זמן שיראה שפשט אותו איסור בישראל ,אלא אם כן הוא גדול מן הבית דין שאסר הדבר בחכמה וגם במנין .ובמה דברים אמורים שיוכל לבטל כשהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין ,כשלא אסר הבית דין הקודם לו אותו דבר כדי לעשות סייג לעם באיסורין ,אבל אם אסר הבית דין הקודם לו אותו איסור כדי לעשות בו גדר לעם באיסורין אין כח בבית דין הבא אחריו לבטל תקנתו ואפילו הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין .ואחר שכן הוא הדין יש לכל בית דין ובית דין בדורו להתיישב בדבר ולחקור הרבה ולתת לב בכל איסורין שיראה שהדור נוהג בו שלא לפרוץ ולהורות עליו להקל ,כי שמא הקודם לו לגדור העם אסרו עם היותו יודע שהדבר מותר מדין ההלכה ,ופורץ גדר וגו' .ויתר פרטי המצוה בסוף סנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות ,שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו .ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט ,כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו ,וכמו שדרשו זכרונם לברכה ]ראש השנה כ"ה ע"ב[ ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ,יפתח בדורו כשמואל בדורו ,כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה .וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו ,ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.
שלא להמרות על פי בית דין ספר החינוך מצוה תצו
שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל
שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י"א[ ,לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ,ואמרו זכרונם לברכה בספרי ]כאן[ ,לא תסור וגו' ,זו מצות לא תעשה. משרשי המצוה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים ,ויודע אדון הכל ברוך הוא שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו ,יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות ,ותעשה התורה ככמה תורות ,וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בכסף תלוה בסימן ס"ז ]מצוה ע"ח[ ,על כן אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום .ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם ,ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה ,וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל .ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה ]ספרי כאן[ לא תסור ממנו ימין ושמאל ,אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצותם ,כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלוק עליהם אבל נעשה כטעותם ,וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד ,ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי .ומפני ענינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל ,ונצטוו גם כן שיהיו לעולם כת מועטת מן החכמים כפופה לכת המרובין מן השורש הזה ,וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים. ועל דרך ענין זה שעוררתיך בני עליו אפרש לך אגדה אחת שהיא בבבא מציעא בסוף פרק הזהב ]נ"ט ע"ב[ גבי ההוא מעשה דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי המתמהת כל שומעה .אמרו שם ,אשכחיה רבי נתן לאליהו וכו' .אמר ליה מה עביד הקדוש ברוך הוא בההיא שעתא ,אמר ליה חייך ואמר נצחוני בני ,שהיה שמח הקדוש ברוך הוא על שהיו בניו הולכים בדרך התורה ובמצותה להטות אחרי רבים .ומה שאמר נצחוני בני ,חלילה להיות נצחון לפניו ברוך הוא ,אבל פירוש הדבר הוא על ענין זה .שבמחלוקת הזה שהיה לרבי אליעזר עם חבריו האמת היה כרבי אליעזר וכדברי הבת קול שהכריעה כמותו ,ואף על פי שהיה האמת אתו בזה ,ביתרון פלפולו על חבריו לא ירדו לסוף דעתו ולא רצו להודות לדבריו אפילו אחר בת קול ,והביאו ראיה מן הדין הקבוע בתורה שציותנו ללכת אחרי הרבים לעולם בין יאמרו אמת או אפילו טועים ,ועל זה השיב הבורא ברוך הוא נצחוני בני ,כלומר אחר שהם נוטים מדרך האמת שרבי אליעזר הוא היה מכוין בזה את האמת ולא הם ,והם באים עליו מכח מצות התורה שצויתים לשמוע אל הרוב לעולם ,אם כן על כל פנים יש להודות בפעם הזאת כדבריהם שתהיה האמת נעדרת ,והרי זה כאילו בעל האמת נצוח. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין פ"ז ע"א[ שאף על פי שהעובר על מה שפירשו חכמים בדברי התורה עובר על לאו זה דלא תסור ,מכל מקום אין לו לאדם דין זקן ממרא הידוע בגמרא בסוף סנהדרין ]פ"ט ע"א[ שהוא חייב מיתה עד שיהא חולק על בית דין הגדול ,ושיהא הוא חכם שהגיע להוראה 5 / 18
שלא להמרות על פי בית דין סמוך לסנהדרין ,ויחלוק עליהם בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ,ובין שהוא מיקל והם מחמירין או בהפך ויורה לעשות כהוראתו או יעשה הוא מעשה על פי הוראתו ,שנאמר אשר יעשה בזדון ,ולא שיורה לבד .אבל אם היה תלמיד שלא הגיע להוראה והורה פטור ,שנאמר כי יפלא ממך דבר ,מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מופלא .וכן אם מצאן חוץ ללשכת הגזית והמרה עליהם פטור ,שנאמר וקמת ועלית אל המקום ,מלמד שהמקום גורם לו מיתה. ובין שחלק עליהם בדבר ממש שיש בזדונו כרת או בדבר המביא לידי דבר שחייבין עליו כרת חייב ,כיצד בדבר שיש בזדונו כרת כגון שנחלקו באשה אחת אם היא ערוה או אינה ,אם דם זה מטמא או אינו מטמא ,אם אשה זו זבה או אינה זבה ,אם חלב זה אסור או מותר ,וכן כל כיוצא בזה .וכיצד בדבר המביא לידי דבר שיש בו חיוב זה ,כגון שנחלקו בעיבור השנה שמביא לידי אכילת חמץ בפסח ,וכן אם נחלקו בדין מדיני ממונות שלדברי האחד כדין נטל זה ממון זה מחברו ואם קדש בו האשה מקודשת והבא עליה במזיד ענוש כרת ובשוגג חייב חטאת ,ולדברי האחר פטור ,וכן בכל ענין שיש להוציא ממון כגון חייבי חרמים וערכים אם חייבים ליתן או אינם חייבים ,שלדברי האומר אינם חייבים כל שלקחו מהם גזל ואם קדש בו האשה אינה מקודשת ,וכן כל כיוצא בזה .ואפילו חלקו בדיני מכות חייב עליהם ,שהרי לדברי האומר אינו חייב מלקות בבית דין חייבים לשלם לו דמי חבלו ובדין יטול מהם תשלומיו. וכתב הרמב"ם ז"ל ]פ"א מממרים ה"ב[ בענין לאו זה דלא תסור ,שאחד דברים שלמדו אותם חכמים מפי הקבלה ,ואחד דברים שלמדו אותם מדעתן באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ,ואחד דברים שנעשו סייג לתורה והם הגזרות והתקנות והמנהגות ,בכל אחד מהשלשה דברים אלו מצות עשה לשמוע להם, והעובר על כל אחת מהם עובר בעשה ולא תעשה .והרמב"ן ז"ל ]בהשגתו לשורש הראשון[ תפש עליו הרבה ואמר ,הנה סבור הרב שיש בכלל לאו דלא תסור כל מה שהוא מדברי חכמים בין שהן מצוות כגון מקרא מגילה ונר חנוכה ,או שהן מן התקנות כגון בשר עוף בחלב ושניות לעריות .בין שהן בקום עשה כגון שלש תפלות בכל יום ומאה ברכות ולולב שבעה בגבולין ,ובין שהן בלא תעשה כגון כל שהוא משום שבות בשבת ויום טוב ,וכן יום טוב שני בגולה ותשעה באב ,ודרך כלל כל מה שיאסור אותו התלמוד או יצוה עליו ,והנה הרב בונה חומה בצורה סביב לדברי חכמים ,אבל היא כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאום לפתע יבא שברה ,לפי שהיא סברא נפסדת ברוב מקומות בתלמוד ,כי הנה לדעתו המשתמש במחובר כגון הנסמך על האילן בשבת או המטלטל מחמה לצל או שאמר לגוי ועשה או אפילו המפסיע פסיעה גסה בשבת עובר הוא על עשה ולא תעשה מן התורה וראוי הוא ללקות ארבעים ,אלא שפטרו הרב שם בספר שופטים מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין שכל חכם שממרה על דבריהם מיתתו בחנק ,והנה לדבריו לוקה הוא לדעת האומר בתלמוד לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין עליו כמו שהוזכר בפרק מי שהחשיך ]קנ"ד ע"ב[ ,וראוי לפי הדעת הזה להחמיר מאד בדברי סופרים שכולם תורה הם אין ביניהם ובין המצוות המפורשות בכתוב שום הפרש ,ואין בתורה דבר חמור מן השבות שהוא מדבריהם אלא מה שיש בה חיוב כרת או מיתת בית דין ,אבל לא כל שיש בה חיוב עשה או לאו שהרי בכל דבריהם לדעתו יש חיוב עשה ולאו ,עשה דועשית על פי הדבר אשר יגידו לך ולאו דלא תסור ,והנה נראה לרבותינו בכל התלמוד אומרים היפך מזה ,שהרי הם דנין כל דברי סופרים להקל כמו שיאמרו תמיד ]ביצה ג' ע"ב[ ספיקא דאוריתא לחומרא ספיקא דרבנן לקולא ,והקלו בחשש איסורין של דבריהם לומר בהן שאני אומר ,ואמרו בפרק ראשון מפסחים ]ט' ע"ב[ אימור דאמרינן שאני אומר בדרבנן בדאוריתא מי אמרינן שאני אומר, והאמינו הקטנים שאינם ראויים להעיד במה שהוא מדרבנן כמו שאמרו שם ]ד' ע"ב[ בדיקת חמץ דרבנן והימנינהו רבנן בדרבנן ,וכן בענין תחומין נאמן הקטן לומר עד כאן תחום שבת קסבר תחומין דרבנן והימנינהו רבנן בדרבנן כדאיתא בעירובין ]נ"ח ע"ב[ ובכתובות ]כ"ח ע"ב[ .ועוד הקלו בדרבנן כמו כן בספקות כמו שאמרו זכרונם לברכה ]ברכות כ"א ע"א[ ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל ,ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ,ואמרו מאי טעמא, תפלה דרבנן אמת ויציב דאוריתא .ולא עוד אלא אפילו בדברים הסותרים זה את זה הקלו ,כמו שאמרו בפרק במה מדליקין ]ל"ד ע"א[ ,אמרו לו שנים צא וערב עלינו אחד עירב עליו מבעוד יום וכו' כמו שבא לשם .וגם נראה בגמרא שעוקרין דבריהם תדיר משום איסור דאוריתא כמו שאמרו במסכת שבת ]ד' ע"א[ ,הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה .ושם בשבת ]קכ"ח ע"ב[ אמרו ביטול כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאוריתא ואתי דאוריתא ומבטל דרבנן וכו' כמו שבא לשם .וזה רב מאד בתלמוד אתי עשה דאוריתא ודחי עשה דרבנן .וכן במחלוקת שיבא בין החכמים אמרו ]עבודה זרה ז' ע"א[ אם היה אחד גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו ,ואם לאו בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל .וגדולה מזו אמרו ]עירובין ס"ז ע"ב[ בשל סופרים עושין מעשה ואחר כך דנין .ובפרק מי שהחשיך ]קנ"ד ע"ב[ אמרו מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו קא משמע לן .שהרי חידוש הוא אצלם כשאינם דוחים דברי סופרים אפילו להפסד מועט .ואמרו ]ברכות י"ט ע"ב[ שמטמאים כהנים עצמם בטומאה של דבריהם לראות מלכי אומות העולם כדי שאם יזכה יבחין מה בין מלכי ישראל וכו' .ואף בעונשן של דברי חכמים אין להם אלא נידוי ,כמו שאמרו ]פסחים נ"ב ע"א[ מנדין על שני ימים טובים של גליות .ואמרו ]מגילה ה' ע"ב[ בעושה מלאכה בפורים ,ולשמתיה מר ,ובמקומות יש להם מכת מרדות ,והוא למי שעובר על דבריהם שהן כעין תורה והן כל הגזרות שגזרו בהם מדבריהם שמכין אותו עד שיקבל אותה עליו או עד שתצא נפשו כמו שמפורש בתוספתא דסנהדרין .וכללו של דבר ,שדברי סופרים חלוקים הם בכל דיניהם מדברי תורה להקל בקצתן ולהחמיר בקצתן .אבל הדבר הברור המנוקה מכל שבוש הוא שאין הלאו הזה דלא תסור אלא במה שאמרו זכרונם לברכה בפירוש התורה ,כגון הדברים הנדרשים בגזרה שוה או בבנין אב ושאר שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם ,או במשמעות לשון הכתוב עצמו ,וכן במה שקבלו הלכה למשה מסיני ,ועל זה יאמרו זכרונם לברכה שיש עשה ולא תעשה בדבר ,ואם בענין הזה נחלק אחד הראוי להוראה במה שיש על זדונו כרת ובשגגתו חטאת על בית דין הגדול שנעשה בזה זקן ממרא בזמן שנדין דיני נפשות ,וזהו אומרם זכרונם לברכה ]ספרי כאן[ אפילו יאמרו לך על שמאל שהיא ימין ,כלומר שכך היא המצוה לנו מאדון התורה יתברך ,שנאמין אל הגדולים במה שיאמרו ,ולא יאמר בעל המחלוקת היאך אתיר לעצמי ואני יודע בודאי שהם טועים ,שאפילו יהיה כן הוא מצוה להאמין להם ,וכמו שכתבתי למעלה בראש המצוה ,וכענין שנהג רבן גמליאל עם רבי יהושע ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו כמו שמוזכר במסכת ראש השנה ]כ"ה ע"א[ .ויש בענין הזה תנאי אחד לפי מה שאמרו זכרונם לברכה במסכת הוריות ]ב' ע"ב[, שאם היה בזמן הסנהדרין איש חכם וראוי להורות או שהוא מכלל הסנהדרין ,והורו בית דין הגדול בדבר שלא כדעתו ,שאינו רשאי להתיר עצמו באותו הדבר האסור לדעתו עד שישא ויתן עמהם על הדבר ,ואחר שיסכימו כולם או רובם בבטול הדעת ההוא וישבשו עליו סברתו ויעשו הסכמה שהוא טועה אז הוא רשאי לנהוג לעצמו היתר במה שהיה דעתו לאיסור ,וגם מצווה הוא על זה לקבל דעתם על כל פנים .אבל התקנות והגזרות שעשו חכמים למשמרת התורה ולגדר שלה אין להם בלאו זה אלא סמך בעלמא ואין בהם דין המראה כלל .ויתר פרטי המצוה מבוארים בסוף סנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית ,ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ופורץ גדר בדבר אחד מכל מה שלמדונו רבותינו בפירוש התורה כגון באחת משלש עשרה מדות או בדבר שהוא אסור מהלכה למשה מסיני וכענין שכתבנו בסמוך ,עבר על לאו זה מלבד שביטל עשה שבו ,אבל אין לוקין על לאו זה לפי שניתן לאזהרת מיתת בית דין בזקן ממרא וכמו שכתבנו.
מצות מינוי מלך עלינו ספר החינוך מצוה תצז
מצות מינוי מלך עלינו
שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל יקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,ט"ו[ ,שום תשים עליך מלך וגו' ,ואמרו בספרי ]כאן[ שום תשים עליך מלך ,מצות עשה. משרשי המצוה כתבתי בכסף תלוה בלאו דנשיא ה' בסימן ע"ז ]מצוה ע"א[ ,ושם הארכתי בתועלת הנמצא לעם בהיות עליהם איש אחד לראש ולקצין ,כי לא יתקיים ישוב העם בשלום בלתי זה ,והנה תראה בספרי הנבואה בא בקללה להיות אנשים רבים לראש במקום אחד ,וכמו שכתוב. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מעמידין מלך בישראל בתחלה אלא על פי בית דין של שבעים זקנים ועל פי נביא ,כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו ,וכשאול ודוד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו .ומה שאמרו ]ספרי כאן[ שאין מעמידין אשה במלכות ,שנאמר מלך ולא מלכה .וכשמעמידין המלך היו מושחין אותו בשמן המשחה ,ומאחר שנתמנה זכה במלכות לו ולבניו ,כמו שכתוב למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל .הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדל כמו שעשה יהוידע ליואש .וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה ,והבן הגדול קודם לקטן ממנו .ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות שהם במעשה או בשם כבוד מן השמות הנכבדים וכל המינויין שבישראל בירושה הם לו לאדם שזוכה בה בנו אחריו ובן בנו ובן בן בנו עד 6 / 18
מצות מינוי מלך עלינו לעולם .והוא שיהא ממלא מקום אבותיו ביראת שמים ,אבל כל שאין בו יראת שמים אף על פי שחכמתו מרובה אין צריך לומר שאין ממנין אותו במינוי מן המינויין שבישראל ,אלא שראוי לשנאותם ולהרחיקם ,ועליהם אמר דוד ]תהלים ה' ,ו'[ שנאתי כל פועלי און. ומה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין י"ט ע"ב[ שום תשים עליך מלך ,שתהא אימתו עליך ,כלומר ,שנירא אותו ונאמין לדבריו בכל דבר שלא יצוה כנגד התורה ,ונכבדהו בתכלית הכבוד הראוי לבשר ודם ,וכל מי שיעבור מצות מלך שהוקם על פי התורה או מורד בשום ענין הרשות ביד מלך להורגו ואין עליו צד עון בכך ,עד שאמרו זכרונם לברכה ]שבת נ"ו ע"א[ שאוריה נתחייב בנפשו כשאמר בפני דוד ואדני יואב ]שמואל ב' י"א ,י"א[ ,שלא היה לו להזכיר אדנות לשום אדם בפני המלך .ומה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין כ' ע"ב[ שרשות ביד המלך לעשות לו דרך באמצע השדות והכרמים ,ושהוא יכול לדון בני אדם כפי מה שיראה לו האמת ואפילו בלא עדים ברורים .ומה שאמרו ]שם כ"ב ע"א[ שאין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין נושאין אלמנתו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא בכל כלי תשמישו ,וכל זה למעלתו ולכבודו ,וכשהוא מת כליו נשרפין לפני מטתו .ומה שאמרו ]שם י"ט ע"ב[ שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ,וכל הדברים האלו הכל לטובת העם ולתועלתם ,ודיני המלך על העם הכל כמו שמפורש בספר שמואל ]א' ח' ,י"א -י"ז[ .ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק שני מסנהדרין ובפרק ראשון מכריתות ובפרק שביעי מסוטה. וזאת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן הזכרים ,כי להם יאות לעשות ענינים אלה. ונוהגת בזמן שישראל על אדמתן ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה ]שם כ' ע"ב[ שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ,למנות עליהן מלך ,ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק. ואל תהרהר בני אחרי דברי לומר ואיך יחשוב אבי זאת המצוה מן הנוהגות לדורות ,והלא משנמשח דוד המלך נסתלקה זאת המצוה מישראל שלא יהיה להם למנות עוד מלך ,כי דוד וזרעו נשיאים עליהם לעד עד כי יבא שילה שיהיה מזרעו מלך לעולם במהרה בימינו .שענין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד ,אבל מענינה הוא כל מה שזכרנו ,למנות מלך חדש אם תהיה סיבה שנצטרך לו ,וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש ,ולתת מוראו עלינו ונתנהג עמו בכל דבר כמצוה וכתורה הידועה ,וזה באמת נוהג הוא לעולם.
שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים ספר החינוך מצוה תצח
שלא למנות מלך על ישראל כי אם מבני ישראל
שנמנענו מלהקים עלינו מלך איש שלא יהיה מזרע ישראל ואפילו יהיה גר צדק ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,ט"ו[ ,לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא ,ואמרו זכרונם לברכה בספרי ]כאן[ לא תוכל לתת עליך איש נכרי ,זו מצות לא תעשה .וכמו כן שאר המינויין אין ראוי שנמנה עלינו בדבר מהדברים לא מינוי תורה ולא מינוי מלכות איש שיהיה מקהל גרים עד שתהא אמו מישראל מדכתיב שום תשים וגו' ,ודקדקו זכרונם לברכה ]קידושין ע"ו ע"ב[ כל שימות שאתה משים עליך לא יהיו אלא מקרב אחיך. שורש המצוה ידוע ,כי מהיות הממונה לראש נשמע לכל בכל אשר ידבר ,צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל שהם רחמנים בני רחמנים ,כדי שירחם על העם שלא להכביד עולם בשום דבר מכל הדברים ,ויאהב האמת והצדק והיושר ,כידוע בכל שהוא ממשפחת אברהם אבינו ע"ה שיש בה כל טובות אלו ,וכעין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם[ שאין מעמידין אלא מזרע ישראל ראש שררה ,ואפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות .ואמרו גם כן ]שם פ"ב ע"א[ שאין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא ספר ולא בלן ולא בורסי ,ולא מפני שיהיו פסולים למלכות ,אלא מפני שאומנותן נקלה מזלזלין בהם העם לעולם ,ומי שיעשה במלאכות אלו אפילו יום אחד נפסל לשררות אלו. ובמלכות ישראל כבר זכה בו דוד וזרעו לעולם ואין בידינו עוד לשנותה ,כמו שאין בידינו עוד לשנות הכהונה מזרע אהרן ,שנאמר עליו ]שמואל ב' ז' ,ט"ז[ כסאך יהיה נכון עד עולם ,ובביאור אמרו זכרונם לברכה ]קהלת רבה פרשה ז'[ כתר מלכות זכה בו דוד ,וכל המאמין בתורת משה יודה על זה .ויתר פרטי המצוה מבוארים במקומות מיבמות וסנהדרין וסוטה ונדה ,וכבר כתבתי קצת בדיני המלוכה כמנהגי למעלה בסדר זה עשה ג' ]מצוה תצ"ז[. ונוהג איסור זה לענין מלוכה בזמן שישראל על אדמתן בישובן ,והיא מן האזהרות שהן על כלל הצבור .ולענין שאר שררות שבישראל נוהג איסור זה בכל מקום שהם ,שאסור להם מן התורה למנות על הצבור אדם שאינו מבני ישראל. ומשורש המצוה אתה דן שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים ,והממנה אותם מפני קורבה או מיראתו להם או להחניפם לא תסור רעה מביתו ועל קדקדו חמסו של אותו רשע ירד ,ומי שלא יירא מכל אדם להועיל לרבים בכל כחו ,שכרו יהיה אתו מאת השם תמיד בעולם הזה ,ונפשו בטוב תלין לעולם הבא ,וזרעו יירש ארץ.
שלא ירבה המלך סוסים ספר החינוך מצוה תצט
שלא ירבה המלך סוסים
שלא ירבה לו המלך שימלוך עלינו סוסים זולתי הצריכים למרכבתו ומרכבת פרשיו ,וכמו שכתוב ]דברים י"ז ,ט"ז[ ,לא ירבה לו סוסים .וענין המצוה שלא יהיו לו סוסים שירוצו לפניו לכבוד בעלמא ,ואפילו על סוס אחד בטל יהיה עובר על זה .ואמנם אם יהיו לו סוסים באצטבלאות שלו מוכנים למלחמה ופעמים שירכבו עליהם פרשיו אין זה בכלל לאו זה כלל ,שאין עיקר הענין אלא על הצד שאמרנו שלא ינהיג לפניו תמיד סוסים בטלים למעלה ולכבוד ,אבל יהיה לו בהמה אחת לבד למרכבתו. וכבר אמר הכתוב בטעם מצוה זו שהיא לבל ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וגו' ,כלומר שלא ישלח למצרים מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים ,שאין האיסור רק בקביעות דירה שם ,וכמו שדרשו זכרונם לברכה ]ירושלמי פ"י דסנהדרין ה"ח[ לישיבה אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לפרקמטיא .וגם שלא ירום לבבו בהרבות לו סוסים וכסף וזהב ,כי הסוסים לרוב יפיים וקלותם יתגאו בהם אדוניהם. דיני המצוה בפרק שני מסנהדרין. ונוהג איסור זה בזמן שארץ ישראל בישובה שיהיה לנו מלך ,וזאת מן המצוות שהן על המלך לבד. ומלך העובר על זה והוסיף אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך ששאר מלכי אומות העולם עושים חייב מלקות.
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם ספר החינוך מצוה תק
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם
7 / 18
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם שלא נוסיף לשוב בדרך מצרים לעולם ,כלומר שלא נלך לקבוע דירתנו במצרים ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,ט"ז[ ,וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד .ונכפלה המניעה בזה שלשה פעמים ,אמרו זכרונם לברכה ]מכילתא בשלח י"ד י"ג[ בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב בארץ מצרים בשלשתן חזרו ובשלשתן נענשו .ושלשה מקומות אלו אחד מהם הוא זה שזכרנו ,והשני הוא ]דברים כ"ח ,ס"ח[ בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד וגו' ,והשלישי ]שמות י"ד ,י"ג[ כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וגו' ,ואף על פי שמן הנגלה שבו נראה שיהיה ספור ,באה הקבלה עליו שהוא מניעה. משרשי המצוה לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים והאל ברוך הוא הוציאנו משם וגאלנו בחסדיו מידם לזכותנו ללכת בדרכי האמת ,ורצה בטובו הגדול עלינו לבלתי נשוב עוד להטמא בתוכם כדי שלא נלמוד כפירותיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים אצל תורתנו השלמה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סוכה נ"א ע"ב[ שלא העיר מצרים לבדה היא בכלל האיסור אלא אף בכל אסכנדריא אסור לשכון ,ומים אסכנדריא באורך ארבע מאות פרסה וברוחב ארבע מאות פרסה באיסור זה .ויתר פרטיה מבוארים. ונוהג איסור זה בכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה וקבע דירתו שם עבר על לאו זה ,אבל אין לוקין על לאו זה לפי שבשעת הכניסה מותר הוא ,ובהשתקעו שם אין בו מעשה .וכתב הרמב"ם ז"ל שיראה לו שאם כבש מלך ישראל על פי בית דין ארץ מצרים שמותר יהיה לנו לשכון בה .ודברי פי חכם חן.
שלא ירבה המלך נשים ספר החינוך מצוה תקא
שלא ירבה לו המלך נשים
שלא ירבה לו המלך נשים הרבה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י"ז[ .ולא ירבה לו נשים. וטעם המצוה מבואר בכתוב ,כי הנשים מסירות לב בעליהן ,כלומר שמפתות אותם לעשות מה שאינו ראוי ,בהתמדתן עליהם תחרות וריבוי דברים וחלקלקות. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין כ"א ע"א[ שעד שמונה עשרה נשים הוא מותר לישא ולא יותר ,ואפילו הן כאביגיל שהיתה צדקנית וזריזה וטובה .ויתר פרטיה בפרק שני מסנהדרין. וזאת מן המצוות שהן על המלך לבדו ,ונוהגת בזמן שיש לנו מלך. ואם עבר על זה והוסיף ליקח אחת על שמונה עשרה חייב מלקות ויש לו לגרשה.
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו ספר החינוך מצוה תקב
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו
שלא ירבה המלך ממון רב ,כלומר שלא יהיה תחת ידו אלא כשיעור מה שהוא צריך למרכבתו ועבדיו המיוחדים לו .ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י"ז[ ,וכסף וזהב לא ירבה לו. משרשי המצוה מה שמבואר בכתוב לבלתי רום לבבו וגו'. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין כ"א ע"ב[ של עצמו הוא דאינו מרבה ,אבל מרבה הוא לצורך ישראל ולתועלתם ,כלומר לשמור אותם ועריהם ומקומותם מן האויבים .ויתר פרטיה בסנהדרין ]פרק שני[. ומלך העובר על זה ושם מגמתו למלא אוצרות ממון להשלים חפצו לבד ,לא שתהא כוונתו לתועלת העם ושמירתם ,עבר על לאו זה .ועונשו גדול מאד ,כי כל העם תלויים במלך ,על כן צריך הוא להשים כל השגחתו בטובת עמו ולא בכבוד עצמו והשלמת תאוותיו.
מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחד יתר על שאר בני ישראל ספר החינוך מצוה תקג מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחד יתר על שאר בני ישראל שמצוה על המלך שיהיה על ישראל לכתוב ספר תורה מיוחד לו מצד המלוכה שתהיה עמו תמיד ויקרא בו ,מלבד ספר תורה אחר שמצוה עליו לכתוב ככל אחד מישראל כמו שנכתוב במצוה האחרונה שבספר בעזרת השם ]מצוה תרי"ג[ ,ועל זה נאמר ]דברים י"ז ,י"ח[ ,וכתב לו את משנה התורה הזאת וגו'. משרשי המצוה ,לפי שהמלך ברשות עצמו לא יעציבהו אדם על מעשיו ולא יגער בו ,ובשבט פיו יכה ארצו וברוח שפתיו ימית מי שירצה בכל עמו ,על כן באמת צריך שמירה גדולה וזכרון טוב יעמוד נגדו יביט אליו תמיד למען יכבוש את יצרו ויטה לבו אל יוצרו ,וזהו שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין כ"א ע"ב[ יוצא למלחמה וספר תורה עמו ,יושב בדין והוא עמו ,מסב לאכול והוא כנגדו .כלל הדברים ,שלא היה זז מנגד עיניו אלא בעת שהוא נצרך לנקביו או נכנס למרחץ. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]ירושלמי פ"ב דסנהדרין ה"ו[ שספר תורה של מלך מצוה עליו להגיהו מספר העזרה על פי בית דין כדי שיכוין על פי מעשיו ביושר .ויתר פרטי דיני ספר תורה אכתוב אותם בעזרת השם במצוה אחרונה שבספר .וזאת אחת מן המצוות שאמרנו בתחילת הספר שהן מוטלות על המלך לבד. ואין צורך לכתוב בה באיזה זמן היא נוהגת ,שידוע הדבר שאין מלכות בישראל אלא בזמן שארצם בישובה ,תחזינה עינינו במהרה בביאת הגואל ומלך עלינו בתוכה.
שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ ספר החינוך מצוה תקד
שלא יהיה לשבט לוי נחלה בארץ
שלא יטול כל שבט לוי חלק בארץ זולתי הערים הידועות ומגרשיהם כמו שמבואר בכתוב ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,א'[ ,לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה. משרשי המצוה ,כדי שיהיה כל עסק השבט הזה בעבודת האל ברוך הוא ולא יצטרכו לעבוד את האדמה ,ושאר השבטים נותנין להם חלק מכל אשר להם מבלי שייגעו הם בדבר כלל ,כענין שכתבתי למעלה במצות מעשר בסדר ויקח קרח ]מצוה שצ"ה[. 8 / 18
שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ דיני המצוה כלולים בפשט הכתוב לפי הדומה. ונוהגת מצוה זו בלוים בזמן שארץ ישראל בישובה.
שלא יקח כל שבט לוי חלק בבזה בשעת כיבוש הארץ ספר החינוך מצוה תקה
שלא יטול שבט לוי חלק בביזה בשעת כבוש הארץ
שלא יטול כל שבט לוי חלק בביזה במה ששללו ישראל בהכנסם בארץ ובמה שישללו מאויביהם אחרי כן ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,א'[ .לא יהיה לכהנים וגו' חלק ונחלה ,וכן בא בספרי ]כאן[ ,חלק ,בבזה ,ונחלה ,בארץ .ואל יקשה עליך בזה הלאו ענין לאו שבכללות ,שהרי כבר באו בכתוב על שני ענינים אלה שני לאוין ,והם לא יהיה לכהנים הלוים וגו' חלק ונחלה ,ואמרו עוד אחר כן ונחלה לא יהיה לו וגו' .ונכפלו שני הלאוין אלו בעצמם בכהנים ,שנאמר באהרן ]במדבר י"ח ,כ'[ ,בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם ,ואמרו זכרונם לברכה ]ספרי שם[ בארצם לא תנחל ,בשעת חלוק הארץ ,וחלק לא יהיה לך בתוכם ,בביזה .ואף על פי שהכהנים בכלל שבט לוי היו .נכפלה המניעה בהם לחיזוק .וכן כל מה שדומה לזה בתורה שתכפול הלאוין במקומות ,הכל לחיזוק הענין או להשלים הדין כשלא יהיה שלם מהלאו האחד .ותבין ממה שכתבתי לך בראש ספר אלה הדברים למה יחסרנו האל במקום אחד וישלימנו באחר. וכתב הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[ ,אילו מנינו אלו הלאוין שהם בארצם לא תנחל וגו' בכהנים תוספת על הלאוין הנאמרים בלוים שהם לא יהיה לכהנים הלוים וגו' ,היה ראוי לנו כמו כן לפי זה ההיקש שנמנה איסור הגרושה וחללה זונה על כהן גדול בשלשה לאוין נוספין על השלשה שבאו על זה בכל כהן בין גדול בין הדיוט ,ואם אמר אומר שכן הוא הדין ,נשיבהו ממה שאמרו זכרונם לברכה בקידושין ]ע"ז ע"ב[ שאין כהן גדול חייב בגרושה אלא אחת ,ואילו יהיה הדין כן יתחייב עליה שתים ,אחת משום כהן שהגרושה אסורה עליו ,והשנית מצד שהוא כהן גדול והיא אסורה עליו בלאו האחר .ומזה המין בעצמו הן המניעות שבאו על הכהנים בלא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת ]ויקרא כ"א ,ה'[ ,ושרט לנפש וגו' ]ויקרא י"ט ,כ"ח[, ואמנם נכפלו אלו בכהנים להשלים הדין כמו שנתבאר בסוף מסכת מכות ]כ' ע"א[ ,ולפיכך כהן העובר על אחת מאלה אינו מתחייב אלא מלקות אחת ,והבן זה העיקר ושמרהו. ומשרשי המצוה ,לפי שהם משרתי השם לא נאה להם להשתמש בכלים החטופים מיד בני אדם ,לא יבא בית השם רק דבר הבא דרך שלום ויושר ואמונה ,ולא שידאג עליו לב איש ואשה. דיני המצוה. ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בשבט הלוים. והעובר על זה ונוטל חלק מן הביזה עובר על לאו זה ,ואין בו מלקות לפי שאפשר לעבור .עליו מבלי מעשה ,וניתן להשבון.
ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה ספר החינוך מצוה תקו
מצות מתנות זרוע לחיים וקיבה לכהן
שנצטוו ישראל לתת הזרוע והלחיים והקיבה מכל בהמה טהורה שנזבח לכהן ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ג'[ ,וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. כבר אמרו זכרונם לברכה ]חולין קל"ד ע"ב[ בטעם מצוה זו ,כי בזכות פנחס אביהם שקנא לאלהיו על דבר כזבי ומסר נפשו להרוג נשיא שבט מישראל על קדושת השם זכו בניו הכהנים לעולם במתנה זו מאת האל ,הזרוע ,כנגד ויקח רומח ]במדבר כ"ה ,ז'[ ,הלחיים .בזכות שנתפלל על צערן של ישראל כמו שכתוב ]תהלים ק"ו ,ל'[ ,ויעמוד פנחס ויפלל ,והקיבה ,כנגד והאשה אל קבתה ]במדבר כ"ה ,ח'[ .ולמדנו מזה שהמקדש שם שמים בגלוי זוכה לו ולדורותיו בעולם הזה ,מלבד זכותו שקיימת לנפשו בעולם הבא. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם[ ,איזהו זרוע ,זה זרוע ימין מפרק הארכובה עד כף של יד שהן שני אברים זה מעורה בזה .והלחיים מן הפרק של לחי עד הפרק של גרגרת שהיא טבעת גדולה עם הלשון שביניהם .והקיבה נותנין אותה לכהן עם חלב שבה ,וכבר נהגו הכהנים להניח חלב הקיבה לבעלים .וכן מה שאמרו ]שם קל"ב ע"א[ שאין חיוב המתנות אלא בבהמה טהורה ולא בחיה שנאמר אם שור אם שה ,ובכלל השה ומינו התיש .ועוד דרשו זכרונם לברכה ]שם[ ,אם שור ,לרבות הכוי ,ואפילו למאן דאמר בריה בפני עצמה היא .אם שה ,לרבות הכלאים ,כגון ולד הבא מעז וכבש .ואם בא מצבי ותישה חייב בחצי מתנות לבד ,משום דכתיב אם שה ,ודרשו זכרונם לברכה ]שם[ אפילו מקצת שה ,אבל תיש הבא על הצביה אין הולד חייב במתנות כלל ,משום דמספקא להו לרבנן אי חוששין לזרע האב אי לאו ,וכיון שכן יש לו לישראל לומר לכהן הבא ראיה דחוששין לזרע האב ואתן לך חצי המתנות ,ואינו יכול .ולפיכך יש לי לכתוב דבתיש הבא על הצביה אין בה חיוב מתנות כלל .כבר כתבתי דעת רבנו אלפסי זכרונו לברכה ומפרשים אחרים בענין חשש זרע האב בסדר קדושים תהיו לאו כ"ה בסימן רמ"ט ]מצוה רמ"ד[ .וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם קל"ב ע"ב[ שמותר לאכול מן הבהמה עד שלא הורמו ממנה המתנות ,שאין הלכה כרבי יוחנן שאמר שהאוכל ממנה קודם שהורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים ,כי מופרשות ומיוחדות הן במקום אחד ומפני כן אינן טובלות .ויתר פרטיה במסכת חולין בפרק הזרוע המיוחד בדיני מצוה זו. ונוהגת מצוה זו בבהמות של חולין אבל לא בשל מוקדשין ,ובזכרים ונקבות ישראלים אבל לא בכהנים משום דכתיב בהו משפט הכהנים מאת העם ,מכלל שאינן בכהנים ,ועוד דכהנים לא איקרו עם ,וכמו שכתוב ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר .והלוים יש בהם בענין זה דין מיוחד ,שאין הכהנים נוטלים מהן המתנות ,לפי שנסתפק לרבותינו אם נקראו עם אם לא ,ולפיכך אין כח בידם ליטול מהם מספק ואם נטלו לא יחזירו. ולענין אם נוהגות עכשיו בזמן הזה אם לא ,כבר חלקו על זה הרבה מגדולי המפרשים ,והעולה מן השמועה בפרק הזרוע עם הפירוש הטוב שנוהגות הן היום, וכן דעת רבנו אלפסי זכרונו לברכה והרמב"ן ז"ל .אבל עכשיו אין בנו כח על הטבחים להכריחם ליתנם ,וקויי ה' יחליפו כח. ושם בפרק הזרוע ]קל"א ע"ב[ אמרו זכרונם לברכה שנותנין המתנות לכהנות כמו לכהנים ואפילו הן נשואות לישראל ,וכן איתמר התם כי אתא עולא אמר הבו מתנתא לכהנתא ,אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת ,ושם ]קל"ב ע"א[ נאמר עוד ,רב כהנא אכיל בשביל אשתו ,וכן רב פפא ורב יימר ורב אידי. וישראל העובר על זה ושחט בהמתו ולא נתן המתנות לכהן או לכהנת ביטל עשה זה .ואמרו זכרונם לברכה ]שם קל"ד ע"ב[ שאם אין עמו כהן או כהנת מעלה המתנות בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן שאין בהן קדושה ,ואחר כך נותן הדמים לכל כהן שירצה.
להפריש תרומה גדולה לכהן ספר החינוך מצוה תקז
מצות הפרשת תרומה גדולה
שנצטוינו להפריש מן הדגן והתירוש והיצהר תרומה ונתן אותה לכהן והיא הנקראת תרומה גדולה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ד'[ ,ראשית דגנך תירשך 9 / 18
להפריש תרומה גדולה לכהן ויצהרך וגו' תתן לו ,ואמרו זכרונם לברכה ]חולין קל"ז ע"ב[ כי מדין התורה אין לה שיעור אלא אפילו חטה אחת פוטרת כרי גדול ,אבל חכמים אמרו ]תרומות פ"ד מ"ג[ להפריש יותר ,ואמרו מי שיש לו עין בינונית מפריש חלק אחד מחמשים ,וסמכו הדבר על לשון תרומה ,כלומר תרי ממאה ,דהיינו אחד מחמשים. משרשי המצוה ,לפי שהדגן והתירוש והיצהר הן עיקר מחיתן של בריות ,והעולם כולו להקדוש ברוך הוא הוא ,על כן ראוי לאדם לזכור את בוראו על הברכה אשר ברכו ושיפריש קצת ממנו לשמו ברוך הוא ,ויתננו למשרתיו שהם הכהנים העסוקים תמיד במלאכת שמים טרם יגע בו יד אדם ויהנה ממנו כלל .ומן היסוד הזה אמרו זכרונם לברכה שאפילו חטה אחת פוטרת את הכרי ,כי זכירת האדנות על הדבר אין הפרש בין רב למעט .אמנם רבותינו זכרונם לברכה הוסיפו בדבר לתת בו שיעור ראוי כדי שיתעורר לב האדם בענין יותר ,כי בהיות האדם בעל חומר לא ישית אל לבו על הדבר המועט כמו על המרובה שימלא עיניו ויעידו עליו יותר תנועותיו כדרך טבע האדם והרגלו שישמח במאכל רב .וכבר כתבתי עוד בטעם מנות הכהנים בסדר ויקח קרח במצות מעשר ומעשר מן המעשר בסימן שצ"א ושצ"ב ]מצוות שצ"ה -ו'[. דיני המצוה כגון מה שנראה בגמרא שעיקר חיוב התרומה דאוריתא וכן המעשרות הוא בדגן ותירוש ויצהר לבד ,לפי שהן עיקר מחיתן של בריות .אבל מדברי סופרים חייב גם כן כל שהוא אוכל אדם ונשמר וגדולו מן הארץ ,ואף על פי שמצאנו בספרי שסמכו הדבר לקרא ,אסמכתא בעלמא הוא ,וכמו שכתבתי בסדר ויקח קרח במצות מעשר ]מצוה שצ"ה[ .שאמרו שם ,ראשית דגנך וגו' ,מה דגן תירוש ויצהר מאכל אדם וגידולו מן הארץ ויש לו בעלים שנאמר דגנך אף כל כיוצא בהן חייב בתרומה ומעשרות .ואמרו זכרונם לברכה שהכרשינין אף על פי שאינן מאכל אדם הואיל ואוכלין אותן בשני רעבון חייבין בתרומה ומעשרות. והפיאה והאזוב והקורנית שזרען תחילה לאדם חייבין במעשר ,וכן כל כיוצא בהן ,זרען לבהמה אף על פי שנמלך וחשב עליהן לאדם כשהן מחוברין פטורין שמחשבת אדם בחיבור אינה כלום .עלו מאליהן בחצר ,אם חצר המשמרת פירותיה היא הרי אלו חייבין שסתמן לאדם ,ואם אינה משמרת פטורין .זרעוני גנה שאינן נאכלין כגון זרע לפת וזרע צנון וזרע בצלים וכיוצא בהן פטורין מן התרומה ומן המעשרות מפני שאינן מאכל אדם ,אבל הקצח חייב בתרומה ומעשרות. תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושל צלף ושל קפריסין פטורין מפני שאינן פרי ,במה דברים אמורים שזרען לזרע ,אבל זרען לירק הרי אלו חייבין, וכן האביונות של צלף חייבין מפני שהן פרי .כסבר שזרעו לזרע פטור מן התרומה ומן המעשרות ,זרעו לירק מפריש תרומה ומעשרות מן הירק ומן הזרע ,וכן השבת זרעה לזרע פטור זרעה לירק מתעשרת זרע וירק .הגרגיר שזרעו לזרע מתעשר לזרע ולירק ,שאם לקח הירק לאכלו מפריש ממנו תרומה ומעשרות ואחר כך אוכל ,וכשייבש ויאסוף הזרע שלו מפריש מן הזרע. וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין חיוב תרומות ומעשרות בפירות עד שיביאו שליש .וכן מה שאמרו שהלקט והשכחה והפאה והעוללות של ישראל אף על פי שהעמיד מהן כרי בבית פטורין מן התרומה ומן המעשרות .וכן מה שאמרו שאין תורמין התרומה לא במדה ולא במנין אלא באומד ,לפי שלא נאמר בה בתורה שיעור ,מה שאין כן במעשרות ,וכבר כתבתי בראש המצוה שעין יפה מפריש אחד מחמשים באומד ,ולא יתן הפירות בסל ובקופה שמדתן ידועה ,אבל תורם בהן חציין או שלישן .ומותר לתרום שלא מן המוקף ,ואף על פי כן תלמידי חכמים אין עושין ,כן כתב הרמב"ם ז"ל .ומה שאמרו שעושה אדם שליח ישראל להפריש תרומה ומעשרות שנאמר ]במדבר י"ח ,כ"ח[ כן תרימו גם אתם ,לרבות השליח שהוא בן ברית כמו כן ,ועוד דינין רבים בגמרא מענין השליחות .ומה שאמרו שהתרומה נאכלת לכהנים בין גדולים בין קטנים להם ולנשיהם ולעבדיהם הכנענים ואפילו לבהמתן ,ועוד דינין רבים בגמרא על זה כגון אשה שמרדה ,והעבד שברח ,ודין גירושין ואירוסין וכמה כיוצא בהן .ודיני התרומה בענין ביטולה שנתנו לה שיעור חכמים זכרונם לברכה באחד ומאה ,ויתר רובי פרטיה במסכת תרומות ובהרבה מקומות מהתלמוד בפיזור קצת מדיניה. ונוהגת מצות התרומה גם מצות המעשרות מן התורה בארץ ישראל ובזמן שישראל שם ,וכן כתב הרמב"ם ז"ל סוף פרק ראשון דהלכות תרומות וזה לשונו, התרומה בזמן הזה אפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם ,שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל ובזמן שהיו שם כל ישראל ,שנאמר כי תבאו ,ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה ,וכמו שהם עתידים לחזור בירושה שלישית ,ולא כשהיו בירושה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתכם ,ולפיכך לא היתה מן התורה ,וכן הדין נראה לי במעשרות שאין חייבין בהן בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה ,עד כאן .והראב"ד ז"ל תפס עליו בענין זה ,וזה לשונו ,אמר אברהם ,לא כיון להלכה יפה ,דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמרינן ביבמות ]פ"א ע"א[ תרומה בזמן הזה דאוריתא ,כלומר בארץ ישראל ,והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ,ואם איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא ,עד כאן .ועתה אם האמת כדברי הראב"ד ז"ל יהיה לנו לחשוב בכלל מצוות הנוהגות עכשיו בארץ מדאוריתא זאת המצוה ,וגם ששה עוד שהם בענין התרומה בסדר אמור והן י"ד ט"ו י"ו י"ז י"ח י"ט מן הלאוין ]מצוות רע"ט -רפ"ד[ ,ואחת שהיא בכסף תלוה לאו ה' ]מצוה ע"ב[ ,ושתים שהן בסדר ויקח קרח מצות מעשר ומעשר מן המעשר ]שצ"ה -ו'[ .אבל אני דברי הרמב"ם ז"ל אשים בין עיני ומבורו אשאב ,כי הוא סיבת זה העסק של חשבון המצות לי ולכל שבאו אחריו .ומכל מקום אין חולק בעולם שנוהגות מדרבנן אף בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם ,וגם התקינו שיהו נוהגין תרומות ומעשרות אף בארץ מצרים ובארץ בני עמון ומואב מפני שהן סביבות ארץ ישראל. וארץ ישראל האמורה בכל מקום הן ארצות שכבש אותן מלך ישראל או שופט או נביא מדעת רוב ישראל ,וזהו שיקראו חכמים זכרונם לברכה כבוש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שנתנו כבוד לעצמם וכבשו מקום אחד ,ואפילו הוא תוך תחומי הארץ שניתנה לאברהם אבינו ,אינו נקרא ארץ ישראל. והמקומות שחלק יהושע לשבטים אף על פי שלא נכבשו ,כלם דינן כדין ארץ ישראל כדי שלא תהיה רובה ככבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו. הארץ שכבש דוד ,כגון ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד בבל ודמשק ואחלב וחרן וכיוצא בהן ,אף על פי שברשות בית דין הגדול כבשם ,אינם כארץ ישראל לכל דבר ,אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולכלל ארץ ישראל לא באו ,והם הנקראים בכל מקום סוריא ,ויש דברים שדינם כארץ ישראל ויש שדינם כחוצה לארץ כמו שתמצא בגמרא במקומות בפיזור ,והטעם מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל ,שאילו תפש כל ארץ ישראל לגבולותיה תחלה ואחר כך כבשם היו כארץ ישראל בכל דבר ,ולענין תרומות ומעשרות ושביעית אמרו חכמים שיהו כארץ ישראל ,אבל מכל מקום בארץ הוא החיוב מן התורה בזמן שישראל שם כמו שאמרנו לדעת הרמב"ם ז"ל ,ובאותן מקומות מדרבנן בכל זמן .ואמרו זכרונם לברכה כל מקום שהחזיקו בו ישראל כשעלו מגלות מצרים ונתקדש על ידן מכיון שגלו גלות ראשון בטלה אותה קדושה לפי שלא קדשוה כי אם בכבוש בלבד לשעה ,אבל כשעלו שנית מגלות בבל עם עזרא הסופר קדשוה קדושה שניה לשעתה ולעתיד לבא ,כלומר קדושה העומדת לעולם ,אבל מכל מקום אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה שם לדעת הרמב"ם ז"ל אלא בזמן שישראל מיושבים שם ,וכמו שכתבתי בסמוך .ומקצת מקומות שהיו שם שהחזיקו בהם בתחילה עולי מצרים ולא החזיקו בהן בשניה עולי בבל הניחום ולא קדשום ,ומכל מקום לא פטרו אותם מתרומות ומעשרות כדי שיסמכו עליהם עניי עולם בשביעית .נמצא כל העולם כולו לענין מצוות התלויות בארץ נחלק לשלש מחלקות ,ארץ ישראל וסוריא וחוצה לארץ ,וארץ ישראל נחלקת לשני חלקים ,כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל חלק אחד ,והשאר שהחזיקו בו עולי מצרים בלבד חלק שני .וחוצה לארץ נחלקת גם כן לשני חלקים ,ארץ מצרים ושנער ועמון ומואב מצות תרומות ומעשרות בהן מדברי סופרים ,ושאר כל הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן כלל .ואיזו היא הארץ שהחזיקו בה עולי מצרים ,מרקם שהיא במזרח ארץ ישראל עד הים הגדול ,ומאשקלון שהיא לדרום ארץ ישראל עד עכו שהיא בצפון .ומי שהיה מהלך מעכו לכזיב ,כל הארץ שהיא על ימינו שהיא במזרח הדרך הרי היא בחזקת חוצה לארץ, וטמאה משום ארץ העמים ופטורה ממעשר ושביעית עד שיודע לך שאותו מקום הוא מארץ ישראל .וכל הארץ שעל שמאלו שהוא מערב הדרך הרי היא בחזקת ארץ ישראל וטהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשר ושביעית עד שיודע לך שאותו המקום הוא חוצה לארץ .וכל ששופע ויורד מטורי אמנום ולפנים הוא ארץ ישראל ,מטורי אמנום ולחוץ הוא חוצה לארץ .והנסין שבים רואין אותם כאלו חוט מתוח עליהם מטורי אמנום ועד נחל מצרים .מן החוט ולפנים ארץ ישראל ,מהחוט ולחוץ חוצה לארץ ,וזו היא צורתה. ועובר על זה ולא הוציא תרומה מדגן תירוש ויצהר שבארץ בזמן שישראל שם ביטל עשה זה ,ועונשו גדול מאד שאוכל טבלים ,וכבר כתבתי בסדר אמור אל הכהנים בלאו י"ט סימן ש"ה ]מצוה רפ"ד[ עונש האוכל טבל .ובשאר פירות ביטל מצות עשה דרבנן ,ובדעת קצת המפרשים גם בשאר פירות יש בהן חיוב דאוריתא וכמו שכתבנו .ובזמן הזה גם כן מי שלא הפריש תרומה מפירות הארץ וכן מפירות סוריא וכן מפירות אותן מקומות שכתבנו שחייבין בתרומה מדרבנן כגון מצרים ושנער ועמון ומואב ביטל עשה דרבנן ,אבל בפירות שאר ארצות אין בהם חיוב תרומות לעולם לא דאוריתא ולא דרבנן.
ליתן ראשית הגז לכהן 10 / 18
ליתן ראשית הגז לכהן ספר החינוך מצוה תקח
מצות ראשית הגז שינתן לכהן
שנצטוינו לתת ראשית גיזת הצאן לכהנים ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ד'[ ,וראשית גז צאנך תתן לו .וענין המצוה הוא שכל מי שיש לו חמש צאן ,בין זכרים בין נקבות בין טלאים בין כבשים גדולים ,אפילו גזזן כמה פעמים ,בכל פעם חייב לתת מן הצמר מתנה לכהן .ואין למתנה זו שיעור ידוע מן התורה ,אבל רב ושמואל ורבי יוחנן אמרו במסכת חולין ]קל"ז ע"ב[ ראשית הגז בששים ,כלומר שיתן לו חלק אחד מששים .ולפי שהזכיר הכתוב לשון נתינה בזה שאמר תתן לו ,אמרו חכמים ]שם קל"ה ע"א[ שמי שיש לו גיזות הרבה ורוצה לחלקם להרבה כהנים ,לא יתן לכל אחד פחות ממשקל חמשה סלעים מלובן כדי שיהא ראוי לעשות בו בגד קטן ,לא שילבננו הישראל ואחר כך יתננו לו ,אלא שיהא בו כל כך אחר שילבננו הכהן כדי שיהא בו מתנה המועלת .וכמו כן אמרו זכרונם לברכה ]שם קל"ז ע"ב[ שאין חיוב מצוה זו אלא בחמש צאן שתעלה הגיזה שלהן לששים סלעים ,ולא תהא כל אחת מהן פחות ממשקל שנים עשר סלע. משרשי המצוה כענין מה שכתבתי במעשר הניתן ללוים בסדר ויקח קרח עשה ד' בסימן שצ"א ]מצוה שצ"ה[ .והכהנים כמו כן שהם המשרתים תמיד פני השם ואין להם נחלה בקרקעות ולא בביזה זכה להם השם יתברך כל צורך מחיתם על ידי אחיהם ,והנה נתן להם התרומה ומעשר מן המעשר שהם לחמם ויינם, ומתנות בהמה שהם זרוע ולחיים וקיבה וחלקם בקדשי מקדש שיש להם בשר די ספקם ,ועדיין חסר להם מלבוש ,זכה להם ראשית הגז למלבושיהם ,ועוד זכה להם שדה אחוזה וגזל הגר והחרמים ופדיון בכורות לשאר הוצאות וצרכים שהאדם צריך. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם קל"ז ע"א[ שאין חיוב מצוה זו אלא גיזת הכבשים שצמרן רך וראוי ללבוש ,אבל היה הצמר קשה ואינו ראוי ללבישה פטור מראשית הגז ,מן הטעם שאמרתי כי לצורך לבישה זכו בזה הכהנים ,אבל היה הצמר אדום או שחור או שחום חייב בראשית הגז מכיון שראוי ללבישה .ויתר פרטיה מבוארים בחולין בפרק י"א. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות ,ישראלים ולוים ,בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ,ודוקא בארץ ישראל ,אבל לא בחוצה לארץ ,וכדאמר רב נחמן בר יצחק בחולין בפרק ראשית הגז ]קל"ו ע"ב[ ,נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי אילעאי בראשית הגז ,כלומר דפטר בחוצה לארץ וכו' ,כדאיתא התם. ועובר על זה ולא נתן ראשית גיזתו לכהן כשיש לו גיזה הראויה על הענין שכתבנו ביטל עשה זה.
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדין כאחד ספר החינוך מצוה תקט מצוה להיות הכהנים עובדים במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדים כאחד שיהיו הכהנים והלוים עובדים במקדש למשמרות ,כלומר לכתות ידועות ,ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד בעבודה ,חוץ מן הימים טובים בלבד שהיו הכל עובדים יחד ,כל הבא ימלא את ידו לשמחת הרגל ,ובספר דברי הימים ]א' כ"ד -כ"ו[ מבואר איך חלקו אותם דוד ושמואל שעשו מהן עשרים וארבעה משמרות כהנים ועשרים וארבעה משמרות לוים ,כדי שתעבוד כל משמרה מהם שתי שבתות בשנה .ובמסכת סוכה ]נ"ה ע"ב[ אמרו זכרונם לברכה שברגלים היתה יד הכל שוה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ו'[ וכי יבא הלוי וגו' ,ובכלל הלוי הכהן כי הלוי היה אב לכל השבט ,ובא בכל אות נפשו וגו' ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם וגו' חלק כחלק יאכלו .ולשון ספרי ]כאן[ ,ובא בכל אות נפשו ,יכול לעולם ,כלומר אפילו שלא ברגלים ,תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות ,מה מכרו אבות זה לזה טול אתה בשבתך ואני בשבתי ,כלומר הסכמתם בסדר משמרות העבודה כל שבוע משמרה ,וכן פירשו התרגום ,בר ממטרתא דייתי בשבתא דכן אתקינו אבהתא. משרשי מצות המשמרות ידועות וקבועות ,לפי שכל המלאכות המוטלות על מספר אנשים ידועים נעשות כראוי ואין העצלה והיאוש והקפדנות מצויה בהן, אבל המוטלות על הרבים מבלי שיהיה בהם אנשים ידועים לעשותה פעמים יטילו אותה קצתן על קצתן ,ופעמים יקפידו אלו על אלו בענין ,אין להאריך בדברים אלו ,ידועות הן בכל אנשי מנין ,אבל ברגל מפני השמחה נצטוו להיות יד הכל שוה בהן. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שבכל משמר ומשמר היה ממונה איש אחד והוא ראש לכל אנשי המשמר ,והוא מחלק אותן לבתי אבות ,ובכל יום ויום מימי השבוע מחלקים ראשי האבות ביניהם אנשים ידועים לעבודה ,איש איש על עבודתו ,ומיום שבת ליום שבת מתחלפין המשמרות וחוזרים חלילה. ונביאים ראשונים תקנו שיתמנו מישראלים כמו כן עשרים וארבעה משמרות אנשים כשרים ויראי חטא ,והם הנקראים בכל מקום בתלמוד אנשי מעמד, כלומר שהם שלוחי ישראל לעמוד על קרבנות צבור ,וכענין שאמרו זכרונם לברכה ]תענית כ"ז ע"א[ אפשר יהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו. ועל כל מעמד היה אחד גדול ממונה על כולם ,והוא הנקרא ראש המעמד .וכן היה דרכם של אנשי המעמד ,בכל שבת ושבת מתקבצים ,מי שהוא מהם בירושלם או סביב לה נכנס למקדש ,ובין בירושלם בין בשאר מקומות מתקבצין בבית הכנסת ומרבין בתפלות ומתענין יום שני ושלישי ורביעי וחמישי מן השבוע ,ושאר כל ענינם בתפלה ובקריאת התורה ,כמו שמפורש במסכת תענית ]פרק רביעי[ ומגלה ]פרק שלישי[ .ואמרו זכרונם לברכה ]סוכה נ"ה ע"ב[ במשמרות כהונה ולויה שברגלים אין יד הכל שוה בהן כי אם בקרבנות הרגלים ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת ,אבל נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אותם ואפילו ברגל אלא משמר שזמנו קבוע ,שנאמר חלק כחלק יאכלו לבד וגו' ,כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות צבור ,ואינם חלק כחלק בשאר דברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעו אותם כל משמר ומשמר בשבתו .וכהן שהיה לו קרבן הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל עת שירצה, שנאמר ובא בכל אות נפשו ,כלומר בקרבן שהוא שלו בכל עת יבא להקריבו והעור שלו .ויתר פרטי המצוה במסכת תענית ומגלה ובסוף סוכה. ונוהגת מצוה זו בזכרי כהונה ולויה בזמן הבית. ועובר על זה ומחה ביד חברו ברגל שלא לעבוד בכל אות נפשו ביטל עשה זה .והרמב"ן ז"ל השיג בזאת המצוה על הרמב"ם ז"ל ואמר שהיות הכהנים עובדים למשמרות אינו במשמע הכתוב כלל כדעתו של הרב ז"ל ,אלא הלכה למשה מסיני הוא שיחלקו ביניהם העבודה למשמרות ,ומשה רבנו הוא שהתחיל תחלה לחלקם והוא עשה מהן שמונה משמרות ארבעה מאיתמר וסיעתו וארבעה מאלעזר וסיעתו ,כך היא הקבלה ,וזה שאמר הכתוב לבד ממכריו וגו' שלילות הוא ולא מצוה כלל ,כלומר שיעבדו הכהנים בכל אות נפשם בכל עת בין בחול בין ברגל ,לבד אם רצו והסכימו לחלק ביניהם העבודה למשמרות ,וקבלנו הלכה למשה מסיני שראוי לעשות כן כדי שתעשה המלאכה כסדר ובזריזות ,זהו תורף דברי הרב ז"ל.
שלא לקסום ספר החינוך מצוה תקי
שלא לקסום
שנמנענו שלא לקסום .וכתב הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[ שענין הקסימה הוא המניע כחו ומחשבתו לחשוב במין ממיני התנועה ,כאשר יעשו בעלי הכחות כולם שיגידו מה שיתחדש קודם היותו ,ואמנם יתאמת להם זה בהיות כח המחשבה והשיעור מהם חזק מאד .פירוש לפירושו ,כלומר שמתבודדים במחשבתם וקובעים כל הכוונה וכל ההרגש שלהם על אותו הענין שיחפצו לדעת ,ומתוך ההתבודדות והקביעות החזק והתפשטות כל המחשבה מכל עניני העולם הגופני תתערב נפשם עם הרוחנים הקולטים העתידות הקרובות כידוע בין החכמים .אבל מכל מקום אין כח בהם לעולם ולא אפילו בשדים לדעת העתידות הרחוקות .ולא יעלה אל המעלה הגדולה הזאת זולתי נביאי אמת ,וגם בעתידות הקרובות לא ישיגו בהן הקוסמין כל האמת אבל יתקיימו דבריהם ברוב. ובענין הזה בעצמו אין כל האנשים שוים בו ,אבל יש מהם שיש להם יתרון גדול בענינים אלו ,כיתרון בני אדם בגבורה וענינים אחרים קצתן על קצתן .ואלה בעלי הכחות אין פעולתם בענין הזה שוה ,כי יש מהם שיתבודדו במדברות לחשוב בזה ,ומהם שיכה במטה אשר בידו בארץ מכות ממהרות זו את זו ויצעק צעקות משונות ויניח מחשבתו ויביט לארץ זמן ארוך עד שיבין במה שיהיה ,והעיד הרמב"ם ז"ל שהוא ראה זה במערב פעם אחת ,ומהם מי שיישר החול 11 / 18
שלא לקסום ויעשה בו צורות ,וזה יעשו הרבה בני אדם במערב ,ומהם מי שישליך אבנים דקים בחתיכת עור ויאריך להביט בם ואחר כן יספר דברים ,ומהם מי שיעשה מלאכה זו בשעלי שעורים וגרגיר מלח ופחם מעורב בו ,וזה מפורסם בינינו יעשו אותו תמיד לעינינו הישמעאלים והישמעאליות ,ומהם מי שישליך חגורת עור בארץ ויביט בה ויגיד .והכוונה בזה כולו להעיר כח נפש המביט .ומכל ענינים אלו תרחיקנו תורתנו השלמה ועל כל זה נאמר ]דברים י"ח ,י'[ ,לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים וגו'. וכבר כתבתי באזהרת לא תנחשו בסדר קדושים לאו כ"ט בסימן רנ"ג ]מצוה רמ"ט[ בטעם איסור ענינים אלו מה שידעתי .וראיתי בספרי הראשונים בטעם איסור זה ,לפי שכל ענינים אלו מטעים ההמון ,ויחשבו בשביל שיצדקו עליהם קצת מן הדברים שיגידו להם בעלי הקסם ,שכל הפעולות שהם בעולם סבתם המזלות והכחות ,וכמעט יקראו מן הכת הרע האומרים עזב אלהים את הארץ ]יחזקאל ח' ,י"ב[ ,ובעד זה הענין שהיה מפורסם הרבה בזמן הנביאים אמר הנביא ]הושע ד' ,י"ב[ עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. דיני המצוה מבוארים במקומות מסנהדרין ותוספתא דשבת ובספרי. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ועשה עצמו קוסם על דרך אחד מכל הענינים שזכרנו או בענין אחר ויגיד לבני אדם הדברים שיראה בקסמיו חייב מלקות ,והוא שעשה שום מעשה בדבר ,שאין לוקין עליו מבלי מעשה .אבל השואל מן הקוסם איננו בחיוב מלקות ,ואמנם הוא מגונה מאד כל הקובע מחשבותיו ומוציא עתיו בהבלים אלה ,כי לאשר חננו האל דעה והנחילו דת האמת לא יאות לו לחשוב בהבלים אלו ,רק שיקבע מחשבותיו בעבודת הבורא יתעלה ולא יירא דברי קוסם ,כי השם בחסדיו ישנה מערכת הכוכבים ויבטל כח המזלות להטיב לחסידיו .וידוע שאנחנו עם הקודש אין אנו תחת כוכב ומזל ,ה' הוא נחלתנו כאשר דבר אלינו, וכענין שמצינו באבות ששם האל מעלתם למעלה משרי מעלה ,כענין שכתוב ביעקב ]בראשית ל"ב ,כ"ט[ ,כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית עם אלהים וגו', כלומר שעשאו האל שר על השרים ,וכן יצחק נקרא ישראל ,שנאמר ]בראשית מ"ו ,ח'[ אלה בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו ,וכן אברהם נקרא ישראל כמו שכתבתי בפתיחת הספר .וזהו מה שכתוב בענין מחלוקת הנביא אליהו עם נביאי הבעל כמספר שבטי בני יעקב אשר נקרא שמו ישראל ,שהוא היה מוכיחם למה היו פונים לעבוד הכחות ,ומניחין עבודת האדון ה' צבאות אשר בידו לבטל כל פעולת הכחות והמזלות ,וכענין שעשה באבות ששם המזלות תחת ידם ,וזהו אומרו במקום ההוא ]מלכים י"ח ,ל"א[ כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך ,כלומר שעשאו שר על שרים לשנות מערכתם וכחם בזכותו ,כלומר וישראל שהם בני יעקב גם הם שרים על שרי מעלה ,ועל כן היה ראוי להם שלא לעבוד בלתי ה' לבדו ,וכן מצינו ביהושע שגזר על השמש והירח לעמוד כמו שכתוב ביהושע ]י' ,ב'[ שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון ,ועמדו ,וכן כמה חסידים מישראל שנשתנו מערכת המזלות וכחם בזכותם ,יארך הענין להביא כמה מעשים שנעשו בישראל בענין זה.
שלא לכשף ספר החינוך מצוה תקיא
שלא לכשף
שלא נשתדל בכל מעשה כשוף כלל ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,י'[ ,לא ימצא בך וגו' ומכשף .וענין הכשוף ידוע לכל דרך כלל שיעשו בני אדם תחבולות בלי מספר במיני עשבים ואבנים והרבה מן הדברים שמשתמשים בהן בני אדם אלו עם אלו ,ומהם שיכוונו המעשים הרעים ההם בעתים ידועים ובחדשים מכוונין לאותם מלאכות .ומכל אלו הדברים המגונים והמכוערים תרחיקנו התורה תכלית הריחוק כי הבל המה .ואין ראוי לעם קדוש מחזיקי דת האמת לתת מחשבה בכיעורין אלו רק בעבודתו יתעלה ,כי הוא ישלים כל חפץ עמו לטוב בחסותם בשמו הגדול ושומם כל מבטחם ומשענתם על חסדיו לבד .ומהיות הענינים אלו רחוקים מאד וכעורים לפניו ברוך הוא ובהם ניצוץ מעניני עבודה זרה ,הזהירנו על זה בלאו ,וחייב סקילה על העובר ומשתדל בזה אם הוא מזיד, וחטאת קבועה אם היה שוגג .וגם מחומר הענין הזהיר הכתוב בזה מבשאר עברות על הבית דין שלא למחול לעובר על זה ,וכמו שנאמר ]שמות כ"ב ,י"ז[ מכשפה לא תחיה. וכבר דברתי משרשי מצוה זו בלאו דמכשפה לא תחיה בסדר ואלה המשפטים ]מצוה ס"ב[. דיני המצוה במקומות בתלמוד בפיזור ,והעיקר בפרק שביעי מסנהדרין. וכל שהוא דיין על זה צריך לדעת חכמת הכישוף כדי שידע להבחין במעשה הנעשה אם הוא מין ממיני הכישוף או אולי הוא מן הדברים הנעשים בכח טבע ובצדדין המותרין ,וכענין שאמרו זכרונם לברכה ]שבת ס"ז ע"א[ כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ,וכבר דברתי על זה שם בלאו דמכשפה כפי כחי .ודברים אלו צריכין עיון רב כי הנה נמצא בגמרא מעשים כמה שאם לא ידענו אותם מפיהם זכרונם לברכה היינו אוסרין אותם משום חשש איסור זה .ומכל מקום אשר ישא נפשו ליכנס בתחבולות אלו וידמה דבר לדבר מהדברים שהזכירו זכרונם לברכה הרי הוא כפותח לו פתח לבוא בגיהנם. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות.
שלא לחבור חבר ספר החינוך מצוה תקיב
שלא לחבור חבר
שנמנענו מלעשות השבעות על שום ענין ,וזה הענין הוא שיאמר אדם דברים ויאמר לבני אדם שאותם הדברים יועילו או יזיקו לאחד מכל הענינים ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,י' -י"א[ ,לא ימצא בך וגו' וחובר חבר .ולשון ספרי ]כאן[ ,אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב ,כלומר שיאמר עליהם דברים כדי שלא ישכהו לפי דעתו ,וכן האומר דברים על המכה כדי שינוח מעליו הכאב .ויש שפירשו חובר חבר ,שמקבץ בתחבולותיו והשבעותיו נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד .והכל בכלל האיסור. ואולי בני תקשה עלי בהא דגרסינן בשבועות בפרק ידיעות הטומאה ]ט"ו ע"ב[ שיר של פגעים בכנורות ובנבלים ,ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי ]תהלים צ"א[ ,ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה ]שם ג'[ ,ופירוש פגעים ,כלומר שאמירת אלו המזמורים תועיל לשמור מן הנזקין ,ואמרו בברכות רבי יהושע בן לוי מסדר להו להני קראי וגאני ,ואין הדבר חלילה דומה לענין חובר חבר שזכרנו ,וכבר אמרו זכרונם לברכה ]שם[ על זה אסור להתרפאות בדברי תורה ,אבל הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו הנפש היודע אותם לחסות בה' ולהשים בו כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו ,ומתוך התעוררות על זה יהיה נשמר בלי ספק מכל נזק .וזה שהשיבו בגמרא בענין זה ,דקא פריך התם והיכי עביד רבי יהושע כן והאמר רבי יהושע אסור להתרפאות בדברי תורה ,ואמרו להגן שאני .כלומר ,לא אסרה תורה שיאמר אדם דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו הזכות לשומרו. משרשי מצוה זו מה שכתבתי במצוה הקודמת לה. דיני המצוה בפרק שביעי משבת. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות.
12 / 18
שלא לחבור חבר ועובר על זה ועשה השבעות במזיד חייב מלקות.
שלא לשאול באוב שלא לשאול באוב
ספר החינוך מצוה תקיג
שלא נשאל בעל אוב שיודיענו דבר ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,י' -י"א[ ,לא ימצא בך וגו' ושואל אוב .וענין כשוף הזה הוא שיש בני אדם שעושין מכשפות ששמו פיתום ,שהוא מעלה את המת מבין שיחיו ושומע השואל מן המת תשובה על שאלותיו. משרשי המצוה מה שכתבתי בסמוך בעניני הכשוף. דיני המצוה בספרי ]כאן[ ובסנהדרין ]ס"ה ע"א[ .ושם בסנהדרין אמרו שהעושה כשוף זה הוא בסקילה ,והשואל בהם באזהרה ,כלומר בחיוב לאו ,ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות.
שלא לשאול בידעוני שלא לשאול בידעוני
ספר החינוך מצוה תקיד
שלא לשאול ידעוני .והענין הזה הוא שמשים המכשף עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ,ואותו העצם מדבר על ידי כשפיו .וזאת החיה ששמה ידוע ראיתי בספר מן הגאונים שהיא גדלה בחבל גדול שיוצא מן הארץ כעין חבל הקשואין והדלועין ,וצורתו כצורת אדם בכל דבר בפנים וגוף וידים ורגלים ,ומטבורו מחובר לחבל ,ואין כל בריה יכולה לקרב אליה כמלוא החבל לפי שהיא רועה סביבותיה כמלוא החבל וטורפת כל מה שיכולה להשיג ,וכשבאין לצודה מורין בחצים אל החבל עד שנפסק והיא מתה מיד .ובירושלמי דכלאים ]פ"ח ה"ד[ אמרו זכרונם לברכה בפירוש כי עם אבני השדה בריתך ]איוב ה' ,כ"ג[ ,בר נש דטור הוא והוא חיי מן טבוריה אי פסיק טבוריה לא חיי. שורש מצוה זו וכל ענינה בדיניה ובחיובה כענין מצות אוב שכתבנו בסמוך ]מצוה תקי"ג[.
שלא לשאול בחלום מן המתים שלא לדרוש אל המתים
ספר החינוך מצוה תקטו
שלא לדרוש אל המתים .וענין דרישה זו הוא שיש בני אדם מרעיבין עצמם והולכים ולנין בבית הקברות כדי שיבא להם המת בחלום ויודיעם מה שישאלו עליו ,ויש אחרים שלובשין בגדים ידועים ואומרים דברים ומקטירין קטורת ידועה וישנים לבדם כדי שיבא המת שהם רוצים בו ויספר עמהם בחלום ,ועל כל מלאכות אלו וכיוצא בם נאמר ]דברים י"ח ,י' -י"א[ ,לא ימצא בך וגו' ודורש אל המתים. משרשי המצוה מה שכתבתי באיסור כשוף בסדר זה ]מצוה תקי"א[ ובסדר משפטים ]מצוה ס"ב[. ודיני המצוה בסנהדרין ]פרק שביעי[. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה ועשה שום מעשה כדי שיבא המת ויודיעהו שום דבר חייב מלקות.
לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע ספר החינוך מצוה תקטז מצוה לשמוע מכל נביא ונביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע במצות התורה שנצטוינו לשמוע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו ,ואפילו יצוה אותנו לעשות בהיפך מצוה אחת מן המצוות או אפילו הרבה מהם לפי שעה ,חוץ מעבודה זרה ,שומעין לו ,כי באמת אחר שהוא נביא אמת כל כוונותיו לטובה וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ברוך הוא ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,ט"ו[ ,נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון ,וכן אמרו בספרי ]כאן[ ,אליו תשמעון ,אפילו יאמר לך לעבור על אחת מן המצוות לפי שעה שמע לו. משרשי המצוה ,לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה ,ואין לו לבן אדם בעולמו אמתת ידיעה בדברים כאמתת ידיעתו בנבואה שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק כי היא תבא ממעין האמת ,ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה כי הסולם גדול מאד רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה ,ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר ה' ויקום במקום קדשו אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו ובדור שראוי לכך ,על כן ציותנו התורה כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת ויהיה ידוע אצלנו בענינו ובכושר מעשהו כי נאמן לנביא ,שנשמע אליו בכל אשר יצוה כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו ,ולא נשא נפשנו להמרות פיו ולחלוק עמו כי המחלוקת עליו בשום דבר הוא טעות גמור וחסרון ידיעת האמת. דיני המצוה מבוארים בסוף סנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות ,בכל זמן שימצא נביא בינינו. ועובר על זה ולא ישמע אליו חייב מיתה בידי שמים ,וכמו שכתוב ]שם[ והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא ההוא וגו' אנכי אדרוש מעמו .ואמרו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין ]פ"ט ע"א[ שלשה מיתתן בידי שמים ,העובר על דברי נביא ,ונביא שעבר על דברי עצמו ,והכובש נבואתו ,וכל זה במשמע הכתוב ,שאמר אשר לא ישמע וגו' ,ואמרו זכרונם לברכה קרי ביה לא ישמע לא ישמע.
שלא להתנבא בשקר ספר החינוך מצוה תקיז
שלא להתנבאות בשקר
שנמנענו שלא להתנבא בשקר ,כלומר שלא יאמר שום אדם שנאמרו לו דברים בנבואה מהשם והשם לא אמרם ,וכן בכלל הלאו אפילו אם יאמר דברים שנאמרו בנבואה לזולתו ויאמר בשקר שהוא נצטוה לאומרן ,ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,כ'[ אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר וגו' ,וכן אמרו זכרונם לברכה בסנהדרין ]פ"ט ע"א[ ,אשר יזיד לדבר דבר בשמי ,זה המתנבא מה שלא שמע .את אשר לא צויתיו ,הוא לא צויתיו אבל לחברו צויתיו ,זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחברו. 13 / 18
שלא להתנבא בשקר משרשי המצוה לפי שיהיה בזה חורבן גדול ורעה רבה בדתנו המקודשת והשלמה ,כי עיקר האמת מבלי סיג המגיע אל בני אדם הוא על ידי הנביאים ,והתורה תצונו להאמין בהם וללכת אחר עצתם הנכונה ודעתם השלם ,ועל כן בקום בני בליעל לאמר דברים שלא ציום השם יוציאו לעז בנבואה שהיא העיקר הגדול אשר בינינו עם הקודש ,ויפקפק בסיבתם לב כל העם אף בנביאי האמת .ואם יאמר אדם גם כן מה שנצטוה אדם אחר עליו יש בזה חורבה גדולה ,כי האיש הזה באמרו שהוא נביא ונצטוה בזה ונראה דבריו מתקיימין כדברי נביאי האמת ,נחזיק אותו כאיש אלהים קדוש שליח האל ונאמין אליו ונקח ראיה בכל הנהגותינו ממעשיו ,ואולי אחר שאין זכותו וענינו גדול להיות הוא שליח באותה נבואה שאמר איננו ראוי לסמוך בו בכל אשר יעשה ויאמר ויטעה ההמון בלכתם אחר עצתו. דיני המצוה קצרים והם בסנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה וניבא בשקר ,כלומר שהגיד דברים בשם האל שלא אמר לו האל ,וכן המתנבא מה שאמר האל לחברו ולא לו ,חייב מיתה ומיתתו היא בחנק, שנאמר על זה ומת הנביא ההוא ,ואמרו זכרונם לברכה ]שם נ"ב ע"ב[ שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.
שלא להתנבא בשמה שלא להתנבאות בשם עבודה זרה
ספר החינוך מצוה תקיח
שלא להתנבא בשם עבודה זרה .כגון שיאמר עבודה זרה פלונית ציותה לעבדה ותבטיח גמול לעובדיה ותפחיד מעונש למי שלא יעבדה ,כמו שהיו אומרים נביאי הבעל והאשרה כמו שהוזכר בספרי הנביאים .וכן בכלל זה אם יאמר שהאל צוה לעבוד עבודה זרה פלוני .ולא בא על זה בכתוב באזהרה מבוארת מיוחדת בזה ,אמנם נתבאר בכתוב עונש המתנבא בשם עבודה זרה שהוא חייב מיתה שנאמר על זה ]דברים י"ח ,כ'[ ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא ,ומיתה זו היא חנק כמו שכתבתי בסמוך .וכבר ידענו העיקר שהורונו זכרונם לברכה לא ענש אלא אם כן הזהיר ,ועל כן נאמר שיהיה אזהרת הענין הזה בכלל ושם אלהים אחרים לא תזכירו ]שמות כ"ג ,י"ג[ שכתבנו בכסף תלוה ללאו בפני עצמו בענין אחר ]מצוה פ"ו[ .ואין בנמנע להיות לאו אחד מונע דברים רבים ,ולא יהיה דינו כדין לאו שבכללות מכיון שיתבאר העונש בכל ענין וענין ,זהו דעת הרמב"ם ז"ל ]בספר המצוות[. שורש המצוה בכל ענין עבודה זרה ידוע. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין פ"ט ע"א[ אחד האומר אמרה לי עבודה זרה פלונית או כוכב פלוני שמצוה לעשות כן וכן או שלא לעשות, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור ,דינו במיתה במזיד כשיש עדים והתראה כידוע בכל מקום .ויתר פרטיה בסנהדרין בפרק י"א ]הנחנקין[. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות.
שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו ספר החינוך מצוה תקיט
שלא נמנע מהריגת נביא שקר ולא נגור ממנו
שלא נירא מלהרוג נביא השקר ולא נפחד שיהיה לנו בזה שום עונש ,ואפילו היה מתנבא בקיום המצוות ,אחר ששקר בפיו אין לנו עונש במיתתו אבל היא עלינו מצוה .ועל זה נאמר ]דברים י"ח ,כ"ב[ ,לא תגור ממנו ,ולשון ספרי ]כאן[ ,לא תגור ממנו ,לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה. משרשי המצוה מה שכתבתי בסמוך במתנבא בשקר. דיני המצוה קצרים והם בסנהדרין ]פרק הנחנקין[. ונוהגת מצוה זו בזמן הבית שישראל בישובן ,כי אז בידינו לדון דיני נפשות .ואמרו זכרונם לברכה ]סנהדרין ב' ע"א[ שאין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שבעים ואחד.
להכין שש ערי מקלט ספר החינוך מצוה תקכ
מצוה להכין שש ערי מקלט
להבדיל שש ערי מקלט מערי הלוים שתהינה מועדות לנוס שמה מכה נפש בשגגה ,ושיתוקנו הדרכים לעומת הערים ויתישרו ,וכענין שיאמרו זכרונם לברכה ]מכות י' ע"ב[ שמקלט מקלט היו כותבין בפרשת הדרכים ,ומפנין הדרכים שלא יהא בהן דבר שיאחר הבורח מן המרוצה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ט ,ג'[ תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וגו'. שורש מצוה זו ידוע וברור ,שהוא כדי שלא יומת ההורג שוגג על ידי גואלי הדם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה כי שש ערים אלה שלש מהם הבדיל משה רבנו ע"ה בעבר הירדן ,ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען ,ולא קלטו של משה עד שהובדלו השלש של יהושע ,ואם כן למה הבדילן משה ,אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה ,ובימי מלך המשיח נוסיף עוד שלש ,שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. ואמרו זכרונם לברכה שכל ערי הלוים היו קולטות ,שנאמר ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים וגו' ,הקישן הכתוב כולן .אבל הפרש זה היה ביניהם ,שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת ,ושאר ערי הלוים אינם קולטות אלא לדעת .ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר בית, ובשאר הערים נותן שכר בית .ואמרו זכרונם לברכה ]בבא בתרא ק' ע"ב[ שרוחב דרך עיר מקלט צריך שלשים ושתים אמות .ובחמשה עשר באדר בית דין שולחין שלוחים לתקן את הדרכים ,ואם נתרשלו בדבר כאילו שפכו דמים ,ואמרו זכרונם לברכה ]מכות י"א ע"ב[ שכל עיר הקולטת תחומה קולט .ויתר פרטי המצוה בסנהדרין ומכות ושקלים וסוטה. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרוים על אדמתן .והיא מן המצוות המוטלות על המלך ועל הצבור כולן.
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות ספר החינוך מצוה תקכא
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות
14 / 18
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות שנמנענו מלחמול על מי שהרג חברו או חיסר אחד מאבריו ,שלא יאמר הדיין עני זה שכרת יד חברו או סימא עינו לא בכוונה עשה זה ,ויחמול עליו וירחמהו מלשלם לו כדי רשעתו ,על זה נאמר ]דברים י"ט ,כ"א[ ולא תחוס עינך נפש בנפש וגו' .ונכפלה המניעה בזה במקום אחר שנאמר ]שם ,י"ג[ לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי. שורש מצוה זו ידוע ,שאם לא נייסר המזיקין ונבער הרע מקרבנו איש את רעהו חיים בלעו ולא יתיישבו המדינות ,אין הצורך להאריך בו הדיבור. דיני המצוה קצרים ,מבוארים בלשון הכתוב. ונוהג איסור זה בזכרים כי להם לעשות המשפט ,ובזמן הבית .והדיין העובר על זה והעלים עינו מלענוש המחויב כפי רשעתו עבר על לאו זה ,אבל אין בו מלקות לפי שאין בו מעשה .וענשו גדול מאד מן הטעם שזכרנו שיש בדבר חרבן בישוב העולם ,ואף בחוצה לארץ אף על פי שאין בנו כח לדין דיני נפשות חייבין כל בית דין לענוש המחוייבין כפי רשעתן כאשר תשיג ידם הן בממון או בגוף אם יוכלו להם כפי שיראו שהשעה צריכה ,שאי אפשר לקיום העם אם אין השבט נטוי תמיד על גו כסילים.
שלא להשיג גבול ספר החינוך מצוה תקכב
שלא להשיג גבול
שלא נסיג גבול .והענין הוא שלא נשנה גבול שיהיה בינינו ובין זולתנו עד שיתקן למשקר שיאמר שארץ זולתו היא שלו ,וכן אם שינה סימני הגבול וקבעם בתוך קרקע של חברו ויאמר שלא שינהו ושהקרקע הוא שלו עד הגבול ,על כל זה נאמר ]דברים י"ט ,י"ד[ ,לא תסיג גבול רעך וגו' .ואמרו בספרי ]כאן[ ,לא תסיג גבול ,והלא כבר נאמר לא תגזול ומה תלמוד לומר לא תסיג ,מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאוין ,יכול אף בחוצה לארץ ,תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל ,בארץ ישראל עובר בשני לאוין ,בחוצה לארץ עובר בלאו אחד .נמצא הענין כן ,המשיג גבול אפילו מלא אצבע אם בחזקה עשה עבר על לא תגזול ,ואם בסתר עובר על לא תגנוב ,וזה יהיה בחוצה לארץ ,ובארץ ישראל עובר בשני לאוין. שורש המצוה בכל ענין גזל ידוע הוא ,כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו ותועלת הכל היא. דיני המצוה קצרים. ונוהג בכל מקום ובכל זמן .בזכרים ונקבות. ועובר על זה עבר על לאו ,אבל אין לוקין עליו מן הכלל הידוע לנו שלאו הניתן לתשלומין אין לוקין עליו.
שלא לכרות הדין על פי עד אחד ספר החינוך מצוה תקכג
שלא לחתוך הדין על פי עד אחד
שנמנענו שלא נעמיד גבולי העונש בגוף הנענש ,וכן שלא נוציא ממון ,על פי עדות עד אחד ,ואפילו הוא בתכלית הכשרות והחכמה או אפילו נביא ,ועל זה נאמר ]דברים י"ט ,ט"ו[ לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת. משרשי המצוה ,לפי שיצר לב האדם רע ולפעמים יעלה בלבו טינא על חברו ,ואפילו יהיה האדם בתכלית הכושר לא ינצל מחטא לפעמים ,ואף כי יעמוד אדם ימים רבים בדרכי היושר אינו מן הנמנע להתהפך במחשבתו ולהרשיע ,שהרי אמרו זכרונם לברכה ]ברכות כ"ט ע"א[ כי יוחנן שימש בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי ,גם אמרו בחנניה בן עזור שהיה תחלה נביא אמת ולבסוף נעשה נביא שקר ,על כן הוא ראוי וכשר הדבר שלא לסמוך על לב אדם לענוש חברו על פיו ,ואפילו יהיה הנענש רשע גמור והדיוט שבהדיוטות והמעיד חכם גדול שבישראל .אבל בהיות המעידים שנים אנשים כשרים ,חזקה בכל זרע ישראל שלא יסכימו שנים להעיד בשקר ,וגדולה חזקה בכל הדברים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שבועות מ' ע"א[ בעד אחד דלכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם ,כלומר שלא נעניש שום אדם על פי עד אחד בעונש גוף או בעונש ממון ,זהו פירוש עון וחטאת ,אבל קם הוא לשבועה ,כלומר שמחייב הוא שבועה לאותו שמעיד עליו ,כגון שאמר אחד לחברו תן לי מנה שהלויתיך ,אמר לו אין לך בידי כלום ,ועד אחד מעיד כדברי התובע ,חייב הנתבע לישבע .ומה שאמרו גם כן שאף על פי שעד אחד לא האמינתו תורה לענוש על פיו חברו בגוף או בממון מכל מקום נאמן הוא באיסורין ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה בהרבה מקומות בגמרא ]גיטין ב' ע"ב[ עד אחד נאמן באיסורין ,כלומר שיעיד בשר זה או יין זה אסור הוא או כשר נאמן ,וכן כל כיוצא בזה בכל האיסורין שבתורה .וכמו כן אמרו זכרונם לברכה ]מכות ו' ע"ב[ שבדיני ממונות מקבלין עדות מיוחדת ,כיצד ,אחד אומר בפני הלוהו ואחד אומר בפני הודה לו מצטרפין .ועוד אמרו זכרונם לברכה שאם העיד אחד בבית דין זה ואחד בבית דין אחר יבא בית דין אצל בית דין ויצטרפו עדותן ,וכדאמרינן בריש פרק גט פשוט ]קס"ה ע"ב[ ,שלחו ליה חבריא לרבי ירמיה ,עד אחד בכתב ועד אחד על פה מהו שיצטרפו ,שנים שהעידו אחד בבית דין זה ואחד בבית דין אחר מה הוא שיבוא בית דין זה אצל בית דין זה ויצטרפו ,שנים שהעידו בבית דין זה וחזרו והעידו בבית דין זה מהו שיבוא אחד מכל בית דין ויצטרפו ,שלח להו ,אני איני כדי שאתם שלחתם לי ,אבל דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו ,וכן הלכה .ומה שאמרו בכתובות פרק האשה שנתאלמנה ]כ"א ע"ב[ שעד ודיין אין מצטרפין במה שהוא דאוריתא. ומה שאמרו זכרונם לברכה שבשני מקומות האמינה התורה עד אחד ,בסוטה שלא תשתה מי המרים ,ובעגלה ערופה שלא תערף ,כלומר אם מעיד אחד שהוא יודע בהריגת הנרצח אין עורפין את העגלה שהתורה אמרה ]דברים כ"א ,א'[ לא נודע ,והרי נודע לאיש אחד .וחכמים האמינו עד אחד שיעיד באשה שמת בעלה כדי שלא תתעגן ,ואמרו זכרונם לברכה ]יבמות פ"ח ע"א[ בטעם זה שהיא מדקדקת אחר האמת בזה ,שאם שמא תנשא ואחר כך יבא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר .ואמרו זכרונם לברכה שבכל מקום שיועיל עדות עד אחד מועיל גם כן עדות אשה ופסול ,חוץ מעד אחד של שבועה שאין מחייבין שבועה אלא בעדות עד כשר. וכן מה שאמרו שפעמים ישלם הנתבע ממון על פי עד אחד ,כיצד ,האומר לחברו מנה לי בידך והרי עד אחד מעיד עליו ,והנטען אומר כן הוא אבל אתה חייב לי מנה כנגד אותו מנה ,הרי זה מחויב שבועה בשביל עדות העד ,ואינו יכול לישבע להכחיש העד שהרי הוא מודה במה שהעד מעיד בו ,והדין הוא כן שכל מחויב לחברו שבועה ואינו יכול לישבע שמשלם .ואין נשבעין בהעדת עד אחד לעולם אלא אם כן יכחיש הנשבע את העד ויכפור בעדותו וישבע על זה .ומפני טעם זה כתב הרמב"ם ז"ל ]פ"ד מטוען ונטען ה"ח[ ששטר שיש בו עד אחד והנתבע טוען שפרעו ,שעכשיו אינו מכחיש עדות העד שמעיד בהלואה ,שמשלם ,וחלוקין עליו אחרים .וכן כפרן שבא עליו עד אחד וטען שפרע או שהחזיר הפקדון ,בכל זה אמרינן שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם .ובגמרא בבבא בתרא בפרק חזקת הבתים ]ל"ג ע"ב[ מעשה באחד שחטף לשון של כסף מחברו בפני עד אחד ,ואמר כן הוא האמת שחטפתיה ממנו אבל שלי חטפתי ,ואתא לקמיה דרבי אמי ואמר היכי לידיינוה דייני להאי דינא ,לישלם ליכא תרי סהדי ,ליפטריה איכא חד סהדא ,לישתבע דלא חטף הא קא מודה ואמר אין חטפי ,והוה יתיב רבי אבא קמיה ואמר הוה ליה מחויב שבועה ,כלומר מפני עדות העד ,ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש דברי העד ,וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ,וכן הדין בכל כיוצא בזה. ומי שתבע חברו מנה הלויתיך ,וכפר בו ואמר לו לא הלויתני כלום מעולם ,והביא עד אחד שלוה ממנו בפניו ,הואיל ואילו היו שנים היה מוחזק כפרן ודינו 15 / 18
שלא לכרות הדין על פי עד אחד שישלם ,הרי זה נשבע על פי עד אחד ,שכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה .חזר ואמר פרעתי ,משלם בלא שבועה .לפי שהוא מחויב שבועה מפני עדות העד ,ואינו יכול לישבע שהרי אינו מכחישו בעדות ההלואה אלא שאומר פרעתי ,וכבר אמרנו שכל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם. ויתר פרטי המצוה רבים מבוארין במקומות מפוזרין ביבמות וכתובות וסוטה וגיטין וקידושין ובכל סדר נזיקין. ונוהגת מצוה זו לענין דיני ממונות שנוהגין היום בכל מקום ובכל זמן .בזכרים כי להם לעשות משפט. ועובר על זה והקים גבולי העונש זולתי בצדדין שפירשנו הן בגוף הן בממון בעד אחד עבר על לאו זה.
לעשות לעדים זוממים כמו שדמו לעשות ספר החינוך מצוה תקכד
מצוה לעשות לעדים זוממים כמו שדימו לעשות
שנצטוינו לעשות לעדים אשר העידו עדות שקר כפי מה שבקשו להזיק בעדותם לאשר העידו עליו הן בממון הן במלקות הן במיתה ,ועל זה נאמר ]דברים י"ט, י"ט[ ,ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ,וזהו דין עדים זוממים הנזכר בגמרא בהרבה מקומות .וענין ההזמה הוא שיבואו שני עדים ויכחישו הראשונים על עדותן כגון שיאמרו להם ,ואיך אתם מעידים על דבר פלוני והלא באותו יום שאתם אומרים שהיה המעשה ההוא לא הייתם אתם באותו המקום שאתם אומרים שנעשה שם ,אבל עמנו הייתם במקום אחר ,זו היא עיקר הזמת העדות ,והתורה ציותנו להאמין העדים האחרונים על הראשונים בין שהראשונים שנים או אפילו מאה או יותר ,דלענין עדות תרי כמאה ומאה כתרי. משרשי המצוה ליסר כל איש אשר מלאו לבו להעיד בדבר אשר אינו יודע אותו באמת ובברור ,בעבור היות הדבר ענין שכל אשר לבריות תלוי עליו הן ממון הן גוף. ובאשר תאמין התורה האחרונים על הראשונים לא ידענו טעם ברור בזה ,אכן הגיד לי אחד מן החכמים קצת טענה בדבר ,כי התורה תאמין עדים ,ואין ספק שאילו יעידו שני עדים כשרים על שלשה אנשים או יותר שהרגו את הנפש שנאמנים השנים המעידים ואפילו יכחישום המרובים ,מפני שאלו הם עדים והאחרים בעלי דבר ,ובעדים זוממין כמו כן אחר שהאחרונים מעידים על העדים עצמן לומר להם עמנו הייתם שזהו עיקר הזמה ,חזרו הראשונים בעלי דבר והאחרונים עדים. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]מכות ה' ע"א[ שענין ההזמה היא בעדים בעצמן כמו שאמרנו ,כגון שיאמרו להם עמנו הייתם במקום פלוני .אבל בענין הכחשה אין מאמינין אלו על אלו ותהא עדות כולם בטלה ,ומהו ענין ההכחשה ,כגון שמעידין בעדות בעצמו ,שהכת הראשונה אומרת היה דבר פלוני והאחרונה אומרת לא היה ,או שיבא מכלל דבריהם שלא היה .ומה שאמרו זכרונם לברכה ]שם ע"ב[ שאין עדים זוממין נהרגין ולא משלמין ממון ולא לוקין עד שיזומו שניהם ,ומה שאמרו זכרונם לברכה ]כתובות ל"ג ע"א[ שעדים זוממין אין צריכין התראה אלא מכיון שהוזמו נידונין ,ועדים שהוכחשו תחלה ולבסוף הוזמו הרי אלו גם כן נדונין ,שכן אמרו זכרונם לברכה ]ב"ק ע"ג ע"ב[ הכחשה תחלת הזמה היא ,ומה שאמרו ]כתובות כ' ע"א[ שאין מזימין העדים אלא בפניהם אבל מכחישין אותם שלא בפניהם. ואם הוציאו בעדותם ממון ,מחזירין בית דין הממון לבעליו ומשלמין העדים כסך הממון שחשבו להפסידו .אבל בדיני נפשות אינו כן ,שאם נהרג אחד על פיהם והוזמו אחר כן אינם נהרגים שכן באה הקבלה ]מכות ה' ע"ב[ לא הרגו נהרגין הרגו אינם נהרגין .ויש לומר קצת טעם לדבר כי אלהים נצב בעדת הדיינין ,ולולי שנתחייב הנדון במעשיו הרעים לא נגזר עליו מעשה המשפט ,אבל ודאי ראוי היה לכך וגלגלו עליו דינו מן השמים על יד זה הרשע ,ועל כיוצא בזה נאמר ]משלי ט"ז ,ד'[ וגם רשע ליום רעה ,ואחר שנתגלה הדבר לעינינו כי זה האיש בן מות היה ,לא רצתה התורה שנהרוג העדים עליו ,והמשל בזה מי שהרג את הטרפה שאינו נהרג עליו ,גם זה כמו כן ,מכיון שידענו על הדרך שאמרנו שנתחייב בבית דין של מעלה אין לו דמים .ור"י השיב שאם הרגו ניחוש שלא יעידו השנים בשקר .ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכת מכות ]פרק ראשון[. ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בזמן שיש לנו בית דין סמוך ,לפי שתשלומין של עדים זוממין קנס הוא ,וידוע שאין דנין דיני קנסות אלא בבית דין סמוך. ובית דין הראוי לדון דיני קנסות שלא עשה לעדים זוממים כאשר זממו לעשות לאחיהם ביטל עשה זה.
למשוח כהן למלחמה ספר החינוך מצוה תקכו
מצוה למשוח כהן למלחמה
שנצטוינו למשוח כהן אחד בשמן המשחה ולמנותו להיות מדבר עם העם בשעת מלחמה ,וזה הכהן נקרא משוח מלחמה ,ומן המצוה זו שיאמר הכהן המשוח אל העם בשעת המלחמה שלשה כתובים הנזכרים בתורה ]דברים כ' ,ה' -ז'[ ,מי האיש וגו' ומי האיש וגו' ומי האיש וגו' ,ויוסף עוד משלו דברים אחרים יעוררו בני אדם למלחמה וישיאום לסכן בנפשם לעזור דת האל ולשמרה ולהנקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות .וכן אמרו זכרונם לברכה במסכת סוטה ]מ"ג ע"א[ ודברו השוטרים ,כהן מדבר ושוטר משמיע. שורש מצוה זו ידוע ,כי בשעת מלחמה צריכים אנשי המלחמה חיזוק ,ומפני שהאדם נשמע יותר כשהוא נכבד ,ציותה התורה להיות הממונה לחזק בדברים טובים מן הכהנים שהם מבחר העם .והענין להיות מחזירין מן המלחמה מי שנטע כרם ולא אכל ממנו או אירש אשה ולא לקחה או בנה בית ולא שכן בו וכן הירא מעברות שבידו ,גם זה הדבר ראוי וכשר כי כל אלו בני אדם חלושים מאד מבוא במלחמה ,כי מחשבתם נתפסת הרבה על הדברים הנזכרים בכתוב ,ואלו יניאו לב חבריהם ,וכענין שכתוב בפירוש ולא ימס את לבב אחיו ,וכן הירא מעברות שבידו ראוי להחזירו פן יספו אחרים בעונו ,וכל דרכי התורה יושר ואמונה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]שם מ"ד ע"ב[ שאין מחזירין מעורכי המלחמה אלו הנזכרים בכתוב אלא במלחמת הרשות ,אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה ,ומה שאמרו שאחר שחזרו במלחמת הרשות כל החוזרים שהנשארים מתקנין את המערכות ופוקדין שרי צבאות בראש העם ,ומעמידין מאחורי כל מערכה שוטרים חזקים וכשילין של ברזל בידיהם ,וכל המבקש לחזור מן המלחמה הרשות בידם לחתוך את שוקיו מפני שתחילת נפילה ניסה .ויתר פרטיה מבוארים במסכת סוטה ]פרק שמיני[. ונוהגת מצוה זו בזכרים בזמן שארץ ישראל בישובה ,וזו מן המצוות המוטלות על הצבור כולם. ואם עברו העם על זה שלא מינו ביניהם כהן משיח על הענין שזכרנו ולא דבר אל העם הדברים הנזכרים בכתוב ביטלו עשה זה.
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה ספר החינוך מצוה תקכה
שלא לערוץ מפני האויב במלחמה
שנמנענו שלא לערוץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם ,אבל החובה עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם ,ועל זה נאמר 16 / 18
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמה ]דברים ז' ,כ"א[ ,לא תערץ מפניהם ,ונכפלה המניעה במקום אחר ]שם ג' ,כ"ב[ באמרו לא תיראום. משרשי המצוה שיש לכל אחד מישראל לשום לה' יתברך מבטחו ,ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לה' ברוך הוא ולעמו. דיני המצוה כגון מה שהזהירו זכרונם לברכה שלא יחשוב אדם בעת המלחמה לא באשתו ולא בבניו ולא בממונו ,אלא יפנה לבו מכל דבר למלחמה .ועוד יחשוב שכל דמי ישראל תלויין עליו והרי הוא כאלו שפך דמי כולן אם יפחד וישוב אחור ימינו ,וכענין שכתוב ]שם כ' ,ח'[ ,ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, ומפורש בדברי קבלה ]ירמיה מ"ח ,י'[ ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם .ואמרו זכרונם לברכה שכל הנלחם בכל לבבו וכונתו לקדש השם מובטח הוא שלא ימצא נזק ויזכה לו ולבניו להיות להם בית נכון בישראל ויזכה לחיי העולם הבא ,וכענין שכתוב ]שמואל א' כ"ה ,כ"ח[ כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן כי מלחמות ה' אדני נלחם וגו' .ויתר פרטי המצוה בפרק שמיני מסוטה. ונוהגת מצוה זו בזכרים כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן. ועובר על זה והתחיל לחשוב ולהרהר ולהבהיל עצמו במלחמה עבר על לאו זה ,וענשו גדול מאד כמו שכתבנו.
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה ספר החינוך מצוה תקכז
מצוה לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב
שנצטוינו בהלחמנו בעיר אחת מצד הרשות שנרצה להלחם בה ,וזו היא שנקראת מלחמת הרשות ,שנבטיח אותם שלא נהרגם אם ישלימו עמנו ויהיו לנו לעבדים ,כלומר מעלים מס למלכנו וכבושים תחת ידינו ,ואם לא ישלימו עמנו על הענין הנזכר אנו מצווים להרוג מהם כל זכר שבעיר ההיא שהגיע לפרקו ונקח לנו הטף והנשים וכל שללה ,ועל זה כולו יאמרו זכרונם לברכה מלחמת הרשות .ואמרו בספרי ]כאן[ ,אם אמרו מקבלין אנו עלינו מסים ולא שעבוד שעבוד ולא מסים אין שומעין להם עד שיקבלו עליהם זו וזו. משרשי המצוה לפי שמדת הרחמנות היא מדה טובה וראוי לנו זרע הקדש להתנהג בה בכל ענינינו גם עם האויבים עובדי עבודה זרה ,למעלתנו אנחנו ,לא מצד היותם הם ראויים לרחמים וחסד ,וגם כי יש בדבר הזה תועלת לנו להיות למלכנו עבדים יעבדוהו להעלות לו מס תמיד ולעשות מלאכותיו אם יצטרך מבלי שיוציא בהם הוצאה של כלום ,ובהמיתנו אותם לא יהיה בדבר תועלת אחר שהם רוצים לעמוד כבושים תחתינו ,אבל יהיה בדבר השחתה והוראה עלינו במדת האכזריות ויחסדנו שומע ,ולהועיל על כל שזכרנו נצטוינו בזה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שדין קריאת השלום הוא בכל מקום ,כלומר בין במלחמת מצוה בין במלחמת רשות ,ומלחמת מצוה היא כגון שבעה עממין ועמלק ,והכל אם השלימו עמנו ,כלומר שקבלו עליהם מס ועבדות וכמו כן שקבלו עליהם שבע מצות ,אין הורגין מהם כל נשמה ויהיו למס ועבדונו, אבל כשלא השלימו יש חילוק בין מלחמת מצוה לרשות ,שבמלחמת מצוה אין מחיין מהם כל נשמה ,ובמלחמת הרשות מניחין מהן הטף והנשים ,כמו שכתבנו בסמוך .וכן מניחין רוח אחת בעיר מצור במלחמת רשות שיברחו משם ,ספרי ]כאן[ ,וילפינן זה מדכתיב ]במדבר ל"א ,ז'[ ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' וגו', ובמלחמת שבעה עממין מקיפין אותם מכל צד ,ומכל מקום מודיעים אותם תחלה שאם רצונם להניח העיר ושילכו להם הרשות בידם. וכן מענין זה מה שאמרו גם כן דבין מלחמת רשות או מצוה מותר לחלוצי הצבא כשיכנסו בגבול הגוים והם רעבים ואין בידם צידה לאכול אוכלין אפילו מאכלות אסורים ,כגון נבלות וטרפות וחזירים ולשתות יין נסך .וכן דרשו זכרונם לברכה ]חולין י"ז ע"א[ ובתים מלאים כל טוב ,אפילו קדלי דחזירי הותרו לנו. ועל זה נאמר ]דברים כ' ,י'[ ,כי תקרב אל עיר וגו' עד גמר הפרשה. ויתר פרטי המצוה בפרק שני מסנהדרין ושמיני מסוטה. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן ,בזכרים שהם ראויים למלחמה ,והיא מן המצוות המוטלות על הצבור ויותר על המלך ועל ראשי העם. ואם עברו על זה ולא שלחו אל העיר לקרוא אליה לשלום ולהתנהג עמהם על הענין שזכרנו ,בטלו עשה זה.
שלא להחיות אדם משבעה עממין ספר החינוך מצוה תקכח
שלא להחיות אחד מכל שבעה עממין
שהוזהרנו בלא תעשה שלא נחיה אחד משבעה עממים בכל מקום שנמצאם ונוכל להורגם בלי סכנה לנפשותינו ,ושבעה עממים הן ,הכנעני והפריזי והחוי והיבוסי והחתי והגרגשי והאמורי ,ועליהם נאמר ]דברים כ' ,ט"ז[ ,לא תחיה כל נשמה. ואף על פי שהאמת כי דוד המלך הרג מהם רבים עד אשר כמעט כלה אותם ואבד זכרם ,עדין נשארו מהן קצת שטבעו בין האומות ,וכל מי שימצא מהם חייב לאבדם בכל מקום שהם. וכל ענין מצוה זו כתבתי למעלה בארוכה בסדר ואתחנן עשה ח' בסימן תכ"ג ]מצוה תכ"ה[ וקחנו משם.
שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור ספר החינוך מצוה תקכט
שלא להשחית אילני מאכל במצור וכן כל השחתה בכלל הלאו
שנמנענו מלכרות האילנות כשנצור על עיר כדי להצר לאנשי העיר ולהכאיב לבותם ,ועל זה נאמר ]דברים כ' ,י"ט[ ,לא תשחית את עצה וגו' ואותו לא תכרות. וכמו כן נכנס תחת זה הלאו שלא לעשות שום הפסד ,כגון לשרוף או לקרוע בגד או לשבר כלי לבטלה ,ובכל ענינים אלו ובכל כיוצא בם שיהיה בהם השחתה יאמרו זכרונם לברכה תמיד בגמרא ]קידושין ל"ב ע"א[ והא קא עבר משום בל תשחית .ומכל מקום אין מלקין אלא בקוצץ אילני מאכל שהוא מפורש בכתוב, אבל בשאר ההשחתות מכין אותו מכת מרדות. שורש המצוה ידוע ,שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו ,ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה ,וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה ,ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם ,ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו ,ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם ,ולא כן הרשעים אחיהם של מזיקין שמחים בהשחתת עולם והמה משחיתים ,במדה שאדם מודד בה מודדין לו ,כלומר בה הוא נדבק לעולם ,וכענין שכתוב ]משלי י"ז ,ה'[ ,שמח לאד לא ינקה רע ,והחפץ בטוב ושמח בו נפשו בטוב תלין לעולם, זה ידוע ומפורסם.
17 / 18
שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]ב"ק צ"א ע"ב[ שלא אסרה תורה שלא לקוץ אילני מאכל אלא בקוצץ אותם דרך השחתה ,אבל ודאי מותר לקוץ אותם אם ימצא בדבר תועלת ,כגון שיהיו דמי אותו העץ יקרים וזה רצה למוכרו ,או לסלק בקציצתן נזק כגון שהיה מזיק אילנות אחרים טובים ממנו ,או מפני שמזיק בשדות אחרים ,בכל צדדין אלו ובכל כיוצא בו מותר .וכל אילן סרק אמרו זכרונם לברכה ]שם[ שמותר לקוץ ואפילו בשאינו צריך לו ,וכל אילן מאכל שהוא זקן מאד עד שאינו עושה אלא מעט פירות שאין ראוי לטרוח בו בשבילן ,ואמרו זכרונם לברכה בזית כל שהיא עושה פחות מרובע זיתים מותר לקוץ אותה ,ובדקל שיעשה פחות מקב תמרים. ודרך כלל אסרו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה ,והמשחית שום דבר מתוך חמה אמרו עליו ]שבת ק"ה ע"ב[ שהוא כעובד עבודה זרה ,שכן דרכו של היצר הרע היום אומר לו עשה כן ואם יאמין אותו למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה ,כלומר שכל אדם חייב לגעור ביצרו ולכבוש תאותו עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאוה עד שתהיה לה לאמה והיא גברת לעולם ועד .ואמנם הביאו בגמרא ]שם[ מעשים בקצת החכמים שמראים עצמן כעוסים כדי ליסר בני ביתם ולזרזן ומשליכין מידם שום מאכל או שום דבר ,ומכל מקום השגחתם היתה בהם לעולם שלא ישליכו דבר שיהא נשחת בזה .ויתר פרטי המצוה בבבא בתרא פרק שני. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן ,בזכרים ונקבות. ועובר על זה והשחית אילני מאכל עבר על לאו זה וחייב מלקות ,ועל שאר השחתה בכל שאר דברים שאינן מפורשין מכין אותו מכת מרדות.
לערוף את העגלה כמצותה ספר החינוך מצוה תקל
מצות עריפת העגלה בנחל
שנצטוינו בעריפת עגלה בנחל איתן ,פירוש איתן ,שמימיו שוטפין בחזקה .וענין המצוה הוא כשנמצא בשדה או בדרך הרוג ולא נודע מי הכהו וכמו שבא מפורש בכתוב ,ועל זה נאמר ]דברים כ"א ,א'[ ,כי ימצא חלל וגו' עד גמר הפרשה .וזהו ענין עגלה ערופה הנזכר בגמרא ]סוטה פרק תשיעי[. משרשי המצוה ,כדי שיתעורר לב כל העם בראותם את המעשה הגדול הזה אסיפת זקני העיר וגדוליה ,ויקחו פרה שהיא בהמה גדולה וילכו באסיפה ובהמון שהכל חפצים לראות ענינים אלה אל מחוץ לעיר ,ולקול עריפתה יחרדו כל השומעים ויתעורר רעיונם על הדבר ,וכל היודע בדבר מיד יהמה לבבו ותעיר מחשבתו להגיד מה שהוא יודע לפני הזקנים ,ומתוך כך יבערו הרעים והרוצחים מקרבם .ומלבד הידיעה יש תועלת רב במעשה הגדול הזה להראות ולפרסם בהמון פרסום גדול כי חפץ הזקנים ואנשי הדעת יהיה למצוא הרוצח לנקום ממנו נקמת הנרצח ,וכן מצאתי להרמב"ם ז"ל ]מורה נבוכים פ"מ משלישי[. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סוטה מ"ה ע"ב[ שירושלם אינה מביאה עגלה ערופה לפי שנאמר בזה באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך ,וירושלם לא נתחלקה לשבטים .וכן אם נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה גוים אין מביאין עגלה ,שחזקה היא שהגוים הרגוהו .היו שם שתי עיירות אחת קרובה ואחת אינה קרובה אבל יש בה ריבוי אנשים יותר מן הקרובה הולכין אחר הרחוקה שיש בה רוב ,שכן אמרו זכרונם לברכה בגמרא ]ב"ב כ"ג ע"ב[ רוב וקרוב הלך אחר הרוב ,ואף על פי שרוב וקרוב שניהם דאורייתא ,כלומר שהתורה תצוינו לחוש על הקרוב ועל הרוב ,הרוב עדיף .ומהיכן מודדין ,מחוטמו של הרוג .ודין עריפתה שהוא בקופיץ מאחריה ,ודין רחיצת הידים ,ודין נמצא הגוף במקום אחד והראש במקום אחר ,ודין מה שאמרו חלל ולא חנוק ,באדמה ולא טמון בגל ,נופל ולא תלוי באילן ,בשדה ולא צף על פני המים ,ויתר פרטיה מבוארים בפרק אחרון ממסכת סוטה. ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בזמן שהיא בישובה וכן בעבר הירדן. וחיובה על הזכרים ויותר על גדולי העיר ,וכענין שכתוב ולקחו זקני העיר ההיא .ומה שאמר הכתוב תחילה ויצאו זקניך ושופטיך ,על זקני ירושלים הוא מדבר ,שכן אמרו זכרונם לברכה ]סוטה מ"ד ע"ב[ שחמשה זקנים של בית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין ומודדין ,ועליהם מצות המדידה .ועל זקני העיר מצות העגלה ורחיצת הידים וקריאת אותם הכתובים ,שנאמר ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו ,כלומר ,לא בא לידינו הנהרג ופטרנוהו בלא מזונות ,ועינינו לא ראו אותו יוצא מעירנו ופטרנוהו בלא לויה.
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן ספר החינוך מצוה תקלא
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן
שנמנענו מלעבוד ולזרוע בנחל איתן ,הוא הנחל שנערפה שם העגלה ,ועל זה נאמר ]דברים כ"א ,ד'[ ,אשר לא יעבד בו ולא יזרע. משרשי המצוה מה שכתבתי בסדר זה במצות עריפת העגלה עשה אחרון שבסדר ]מצוה תק"ל[ שענין העריפה לפרסם ענין הרציחה כדי לעורר ההמון על הדבר ,ויכניסו יראה בלבם על הדבר הרע הזה .וגם מניעת העבודה והזריעה שם לעולם מן הטעם הזה בעצמו היא לפי הדומה על צד הפשט ,כדי להזכיר לעולם בלב כל עוברי דרך כי על דבר שנרצח איש אחד בדרך נערפה העגלה במקום ההוא ונשאר חרב לעולם ,ויניעו לבבם עם זה להרחיק ענין הרציחה מאד. ואם תקשה בטעם זה כי הנחל לא מקום זרע .נשיב שראוי הוא לכך אחר שתמנענו התורה מלזרוע בו. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה ]סוטה מ"ו ע"ב[ מה זריעה בגופה של קרקע אף עבודה שאסרה תורה היא בגופה של קרקע כגון חורש וחופר וכיוצא באלו ,אבל מותר לסרוק שם פשתן ולעשות שם כל עבודה שאינה בגוף הקרקע .ויתר פרטיה בסוף מסכת סוטה. ואף על פי שכתבתי למעלה שמצות דין עגלה ערופה אינו נוהג אלא בזמן הבית כשאנו דנין דיני נפשות ,איסור העבודה בנחל איתן נוהג הוא לפי הדומה לעולם אילו ידענו בקבלה אמתית שיש שם בארצנו נחל שערפו בו עגלה בזמן שהיתה הארץ בישובה ,כי לא הזכיר הכתוב באיסור העבודה באותו מקום זמן ,ואם כן יש לנו לכתבה עם המצוות הנוהגות היום בארצנו. ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות. ועובר על זה וזרע בנחל איתן חייב מלקות ,וכן אמרו זכרונם לברכה שם בגמרא מכות ]כ"ב ע"א[ כשזכרו שם מחויבי מלקות ,אמרו והא איכא זורע בנחל איתן ,ואזהרתיה מהכא אשר לא יעבד בו ולא יזרע .הנה התבאר לנו מזה שזה שאמר הכתוב לא יעבד ולא יזרע שהכל אזהרה אחת ,כלומר שהעובד והזורע שם לא עבר אלא לאו אחד ולא נחייבהו בשני לאוין בעבודה ובזריעה ,ולמדנו שם גם כן שיש בדבר חיוב מלקות.
יו''ל ע''י מכון והערב נא
(845) 426 - 6054
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
עשה לא תעשה
ב"ה ובס"ד
המצוה למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל
פרשת שופטים
מקור בתנ"ך פרשה
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
א
שופטים
ט"ז י"ח קלב
ט"ז י"ט קעט מא
כ"ו מנחם אב – ב' אלול תשס"ט לפ"ק
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
כט
בזמן הזה
א
רמב"ם
יראים
#
קמה
סמ"ג
רא"ם
הלכות
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
קעו סנהדרין והענשין צז תקכז קע תקיג תצא קכח רעד סנהדרין והענשין רח תקכו רסט תקכג
שלא ליקח שוחד
שופטים
קנז
נו
שלא ליטע אילן במקדש
שופטים
ט"ז כ"א קפ
ח
רלז קנח
ו
שעו
יג עבודה זרה וחוקות מד רעה
שלא להקים מצבה
שופטים
ט"ז כ"ב קפא
ט
קצד קנז
ה
שעז
יא עבודה זרה וחוקות מא רעג
שלא להקריב בעל מום עובר
שופטים
י"ז
א'
דיני עדים
שופטים
י"ז
ו'
לא יומת על פי עד אחד
שופטים
י"ז
ו'
לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל
שופטים
י"ז י"א קלא
שלא להמרות על פי בית דין
שופטים
י"ז י"א
מצות מינוי מלך עלינו
שופטים
י"ז ט"ו
צה אסורי מזבח
יג יא
שנא
קלו רלט סח
קכד תצב צ
חפץ חיים
ארץ ישראל
עא
ז
תצג קסד
ו
רבנן
נוהג
כל העולם בית המקדש
קסב
תצד
כל העולם בית המקדש
ב
כל העולם
רפב קסח רע תצה
קלז
כל העולם
שיג רעא תצו
שנה קנח
כל העולם
קעג מלכים ומלחמות קיד רכג קסז תקכד תצז
ריד
ארץ ישראל
שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים
שופטים
י"ז ט"ו
רג
נח
רכא
שסב מלכים ומלחמות רכא רס שסד תקכה תצח
רמו
כל העולם
שלא ירבה המלך סוסים
שופטים
י"ז ט"ז קפה רלו
קג
ס
רכג שעט שסג מלכים ומלחמות רכג תמ שסה תקכט תצט
רמח
ארץ ישראל
שלא לשכון בארץ מצרים לעולם
שופטים
י"ז ט"ז
קפו קצב
כל העולם
שלא ירבה המלך נשים
שופטים
י"ז
י"ז
סא רכב שפ שסד מלכים ומלחמות רכב רסא שסד תקכז תקא
רמז
ארץ ישראל
שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו
שופטים
י"ז
י"ז קפט רלח
רכו שפא שסה מלכים ומלחמות רכד רסב שסז תקכח תקב
רמט
ארץ ישראל
ריג
ארץ ישראל
מצוה על המלך לכתוב ספר תורה אחד יתר על שאר בני ישראלשופטים ראש שררה לא יתגאה בלבבו על אחיו
קפט רנז מט
ז
רלז קנא
י"ז י"ח קעב
שופטים
י"ז
כ'
שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ
שופטים
י"ח
א'
שלא יקח כל שבט לוי חלק בבזה בשעת כיבוש הארץ
שופטים
י"ח
א'
שצח שיב ממרים
ריז
נו
לו קפז
קעד ממרים
קיא
בית המקדש
קנ
קסה שט נט
רטו תמד
מד
מו מלכים ומלחמות רכז
יז
תפילין ומזוזה וספ כה
כג
שה
מט
מד תקל תק
יז
תקכו תקג
סג רלד
לד
כל העולם
רה
לה
קסט שמטה ויובל
רעו
נז
קעא שנח תקד
רכח
ארץ ישראל
קע שמטה ויובל
רעז
נח קעב תקצג תקה
רכט
ארץ ישראל
ליתן מן הבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה
שופטים
י"ח
ג'
טו
צב
לג
קמג בכורים עם שאר קמב קלח קמ תקעח תקו
סב
נא
כל העולם
להפריש תרומה גדולה לכהן
שופטים
י"ח
ד'
י
סה
כז
קלג קלו קיח תקעה תקז
רכה
יא
ארץ ישראל
ליתן ראשית הגז לכהן
שופטים
י"ח
ד'
טו
צא
קמט קמד בכורים עם שאר קמג קלט קמא תקעז תקח
סא
נב
כל העולם
להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות ובמועדים עובדשופטים
י"ח
ו'
לח תקסח תקט
קיא
שופטים
י"ח
י'
שלא לכשף
שופטים
י"ח
י'
שלא לחבור חבר
שופטים
י"ח י"א
כד
שלא לשאול באוב
שופטים
י"ח י"א
יח
שלא לשאול בידעוני
שופטים
י"ח י"א
יט
שלא לשאול בחלום מן המתים
שלא לקסום
לח
לד
רכח קמו קכו תרומות עג
קכה קצ
שופטים
י"ח י"א
להלך עם השם בתמימות
שופטים
י"ח י"ג קלד
לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע
שופטים
י"ח ט"ו
שלא להתנבא בשקר
שופטים
י"ח
כ'
שלא להתנבא בשמה
שופטים
י"ח
כ'
לו כלי המקדש והעו קעב עא קפב
כב כג
לא עבודה זרה וחוקות נב
רצג
כט
קיג תקי קמד
קסז
כל העולם
רלט לד עבודה זרה וחוקות נה
רצו
לב
קיב תקיא קלט שנא קסח
כל העולם
קפג
לה עבודה זרה וחוקות נד
רצח
לג
קסט
כל העולם
מ
לו עבודה זרה וחוקות לו
רצט לד
קטו תקיג קכא מח קעב
כל העולם
לז עבודה זרה וחוקות לז
ש
לה
קטו תקיד קכב מט קעג
כל העולם
לח עבודה זרה וחוקות נו
שא
לו
רל קעד
כל העולם
רמג קמח
רו
כה ג לד
קסד
נח
תלא
קיא תקיב קמב
קיד תקטו קמג
קצה קעב יסודי התורה
ו
כב
רו
בית המקדש
רז
י
קסו רסט תקטז כה
כל העולם
מו
כל העולם
כז עבודה זרה וחוקות לד רפט כה קפח תקיז קטז שכו קעה כו עבודה זרה וחוקות לב רמח כד
צב תקיח קטו שכב
1/2
כז
כל העולם כל העולם
זכר נקבה
מקור בתנ"ך
המצוה
פרשה
שלא נמנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו
בה"ג
רס"ג
פרק פסוק
שופטים
ר' ר' ר' אליהו יצחק שלמה הזקן ברגלוני גבירול
יראים
להכין שש ערי מקלט
שופטים
י"ט
שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות
שופטים
י"ט י"ג
לא לחמול על רוצח מלהרגו
ג
ג'
מ
נט
רא"ם
רמב"ן מאמר החינוך סמ"ק זוהר הרקיע השכל
כט עבודה זרה וחוקות לה רצא
שיב
כל העולם
קסח
ארץ ישראל
הלכות
#
י"ח כ"ב קעו ה
רמב"ם
קעט
סמ"ג
קפב רוצח ושמירת נפש עו
כז
רו
שנא תקיט יג
קעז שנה תקכ שנ תקכא
רעט סנהדרין והענשין רב
חפץ חיים
רבנן
נוהג
ריא
רצא
זכר נקבה
כל העולם
שופטים
י"ט י"ג קמז
שלא להשיג גבול
שופטים
י"ט י"ד קצא רעא קמט קלט רח קכט רמו גנבה
קנג תקז רלט תקסגתקכב
רלב פה
כל העולם
שלא לכרות הדין על פי עד אחד
שופטים
רה רפח עדות
ריג תקמ רפג תקי תקכג
סט
עג
כל העולם
קפ עדות
קי
רה קעד שסח תקכד
רלב
ארץ ישראל
קצא מלכים ומלחמות קכ
שיז קפז תקמאתקכו
רמח
ארץ ישראל
שיז
ארץ ישראל
רכט
ארץ ישראל
קיד
י"ט ט"ו קצב
לעשות לעדים זוממים כמו שדמו לעשות
שופטים
י"ט י"ט
נ
ג
למשוח כהן למלחמה
שופטים
כ'
ב'
נא
ה
שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מן אויביהם בשעת מלחמהשופטים
כ'
ח'
רל
לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה
נה
רלז
לא
סה רמח
לז
קכג רצד רטו
מד
רכט
שופטים
כ'
י'
נב
לבקש השלום
שופטים
כ'
י'
לט
קצח קכג
שלא להחיות אדם משבעה עממין
שופטים
כ'
ט"ז קצג
צו
קפו
שלא להשחית אילני מאכל וכן כל שיש בו השחתה אסור
שופטים
כ'
י"ט קצד רמט
צז קעו
כ
מג
קעה
לערוף את העגלה כמצותה
שופטים
כ"א ד'
שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן
שופטים
כ"א ד' קעא רסט
לא ליהנות מעגלה הערופה
שופטים
כ"א ח'
שיטות בה"ג 4517( 757) רס"ג )4642-4702 ( 882- 942 ר' אליהו הזקן 4699( 939) ר' יצחק ברגלוני 4773(1013) ר' שלמה גבירול 4800(1040) יראים )4875-4958 (1115-1198 רמב"ם )4894-4964 (1134-1204 סמ"ג )4960-5020 (1200-1260 רמב"ן )4954-5030 (1194-1270 סמ"ק )4954-5030 (1194-1270 חינוך )4975-5053 (1215-1293 רב' עזרא מגרוניא 5000(1240) מאמר השכל 5000(1240) זוהר הרקיע )5121-5204 (1361-1444 חפץ חיים )5598-5694 (1838-1933 רבנן מצות בזמן הזה לפי כל השיטות מכון והערב נא
יו''ל ע''י מכון והערב נא
נג
יא
סד
נז
ח
נז
מלכים ומלחמות
רי
שיא
קצ מלכים ומלחמות קיח תקנז קפה תקלטתקכז
כל העולם
כל העולם
מט מלכים ומלחמות רכה
קצ רט שפב קפא
שו
ריד
מז תקלהתקכח
כל העולם
נז מלכים ומלחמות רכט תקכג נט תקמ תקכט קעו רלג קצא קפא רוצח ושמירת נפש עח
רא
שפג שט רוצח ושמירת נפשקסו
רג
קעו שנט תקל שה
קיב
שס תקלא
כל העולם
קע
ארץ ישראל
רכא
ארץ ישראל
שו
ארץ ישראל
עשה
לא תעשה
סך הכל
זכר
נקבה
14
15
29
14
14
2
25
13
12
16
28
13
13
2
25
15
10
18
28
14
13
1
24
15
12
14
26
12
13
1
23
13
10
18
28
14
13
1
24
14
4
15
19
10
8
1
15
12
14
27
41
23
15
5
37
24
14
26
40
23
15
4
36
23
16
28
44
24
17
4
40
25
2
12
14
14
0
1
14
12
14
26
40
22
15
5
36
24
13
26
39
21
15
4
35
23
14
26
40
23
15
4
36
23
14
28
42
24
16
4
38
23
3
15
18
17
1
0
18
16
0
0
0
0
0
0
0
0
8
20
28
25
2
1
28
24
(845) 426 - 6054
כל העולם ארץ ישראלבית המקדש
Vharevnu Research Foundation- www.mitzvos613.org
Related Documents
Vehaarev Na Shoftim 2009
May 2020 2
Vehaarev Na Shoftim 2 2009
May 2020 0
Vehaarev Na Reeh 2009
May 2020 2
Vehaarev Na Berechit 2009
June 2020 2
Vehaarev Na Nitzavim 2009
June 2020 2