Vaera

‫בס"ד‬

‫מתורת רבותינו הקדושים על פרשיות השבוע‬ ‫מכתבי רבותינו ותלמידיהם‬ ‫גליון מס' ‪50‬‬

‫פרשת וירא ה'תש"ע‬

‫מאמרי אורייתא‬

‫חשבונות‬

‫והאלקים נסה את אברהם וגו' )כב‪ ,‬א(‪ .‬ויש לדקדק‬ ‫בפסוק הזה טובא‪ ,‬א' מדוע באור כשדים לא נאמר וה' נסה‬ ‫את אברהם‪ ,‬הלא גם שם היה באמת נסיון גדול‪ .‬ב' באמת‬ ‫אמאי ניסהו הקב"ה שתי פעמים הלא היה די בנסיון אחד‪ .‬ועוד‬ ‫הקשו מפרשי התורה איזה נסיון היה כאן‪ ,‬דילמא יצחק לא‬ ‫ירצה‪.‬‬

‫יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם )יח‪ ,‬ד(‪ .‬בבבא מציעא‬ ‫)פו‪ (:‬איתא דבשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים‪ ,‬וכן‬ ‫איתא במדרש )בר"ר מח‪ ,‬י( עיי"ש‪.‬‬

‫ולבאר ולתרץ את כל זה‪ ,‬נקדים לפרש מה שאנו‬ ‫אומרים בוידוי אנחנו ואבותינו חטאנו‪ ,‬למה מזכירין אנו את‬ ‫חטא אבותינו הלא די בחטאנו לבד‪ .‬אולם נראה דהנה ידוע‬ ‫דכל דבר קודם שיוצא אל הפועל ‪ -‬אזי אותו הדבר הוא בכח‪,‬‬ ‫דהיינו שטרם שיצאנו מאבותינו היינו אצלם בכח‪ .‬וזהו הפירוש‬ ‫למה שאנו אומרים בוידוי‪ ,‬דמה שאבותינו חטאו הוא בשביל‬ ‫אנחנו ‪ -‬שהיינו אצלם מקודם בכח ואנו לא טובים‪.‬‬ ‫ובזה פירשנו מאמר הכתוב וירא והנה שלושה אנשים‬ ‫נצבים עליו )בראשית יח‪ ,‬א( ‪ -‬הם אברהם‪ ,‬ויצחק ויעקב שהיו אז‬ ‫אצלו בכח )עיין זוה"ק ח"א צח‪ ,(.‬ואלו השלושה אבות עמודי‬ ‫העולם )עיין זוה"ק פר' וירא ח"א קמ"ו‪ (:‬היו ביחד אצל אברהם‬ ‫אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫וא"כ היה אפשר לחשוב שאין ראיה מהנסיון דאור‬ ‫כשדים שהוא מגדלות אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬מאחר ואז היו אצלו‬ ‫בכח יצחק ויעקב והם היו מסייעים לזה‪ ,‬והיה אפשר לומר‬ ‫שמכח הגדלות שלהם עמד בנסיון‪ ,‬ולכן אז לא היה שייך לומר‬ ‫וה' נסה את אברהם דהא העמידה בנסיון לא היה מכח גדלות‬ ‫אברהם אבינו ע"ה לבדו‪ .‬אבל בעקידה כשכבר נולד יצחק‬ ‫אבינו ע"ה והכח של יעקב היה ביצחק ממילא היתה העמידה‬ ‫בנסיון באמת רק בשביל גדלות אברהם אבינו ע"ה לבדו‪,‬‬ ‫ושפיר כתבה התורה שה' נסה את אברהם‪.‬‬ ‫וממילא יובן שפיר מה שנסה הקב"ה את אברהם‬ ‫אבינו ע"ה שתי פעמים‪ ,‬משום שהיה רוצה הקב"ה לנסותו‬ ‫בעצמו‪ ,‬ולכן הוכרח לנסות אותו עוד הפעם‪ .‬ושפיר מיושב גם‬ ‫הקושיא השלישית דאיזה נסיון היה כאן דילמא יצחק לא ירצה‪,‬‬ ‫דאם יצחק באמת לא ירצה אז איגלאי מילתא למפרע שהנסיון‬ ‫דאור כשדים היה מאברהם לבדו והראיה דיצחק לא רוצה כעת‬ ‫למסור נפשו‪ ,‬וא"כ ממה נפשך העמידה בנסיון היתה ע"י‬ ‫אברהם אבינו ע"ה לבדו וד"ל‪.‬‬ ‫)כ"ק מרן אדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי זצוק"ל – בית מאיר(‬

‫‪HI‬‬

‫ונוכל‬

‫לומר הטעם שהספיק זכות זה שיהיה לכל ישראל‬

‫מים במדבר ארבעים שנה‪ ,‬עפ"י מה שאיתא בסנהדרין )ק‪(.‬‬

‫דבמדה שאדם עושה מצוה הקב"ה משלם שכרו במדה שלו‬ ‫כביכול‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ובעירובין )כא‪ (.‬מבואר דמה שכתוב בישעי' )מ‪,‬‬

‫יב( ושמים בזרת תכן‪ ,‬היינו דכל העולם חצי אמה של הקב"ה‪.‬‬ ‫ובחגיגה )יב‪ (.‬כתבו התוס' )ד"ה מסוף( מסוף העולם ועד סופו‬ ‫מהלך ת"ק שנה‪ .‬וכתב הידי משה במדרש )במ"ר ח‪ ,‬א( בשם‬ ‫הירושלמי‪ ,‬דזה עם עובי הרקיע‪ ,‬אבל חללו של עולם בלא עובי‬ ‫רקיע משני צדדים הוא רק מהלך ארבע מאות שנה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ובפסחים )צג‪ (:‬איתא דמהלך אדם ביום עשרה פרסאות‪ ,‬ואם‬ ‫נחשוב יום משנה‪ ,‬דהיינו ארבע מאות פעמים עשרה פרסאות‪,‬‬ ‫הוי ארבע אלפים פרסאות‪ ,‬ופרסא שמונה אלפים אמה‪ ,‬דהוא‬ ‫ששה עשר אלפים זרתות‪ ,‬ממילא יש לחשוב ארבע אלפים‬ ‫פעמים ט"ז אלפים‪ ,‬דהיינו ארבעה וששים פעמים מאה ריבוא‬ ‫זרתות‪ ,‬נמצא מדת כביכול גדולה ממדה שלנו ס"ד פעמים‬ ‫מאה ריבוא‪ ,‬ויש לכפול זה במנין הימים שיש בשנה‪.‬‬ ‫והנה אברהם אבינו אמר יוקח נא מעט מים ורחצו‬ ‫רגליכם‪ ,‬ובזבחים )כב‪ (.‬כתבו התוס' )ד"ה בין( דקידוש ידים‬ ‫ורגלים בעי רביעית כמו נטילת ידים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכיון דנטילת ידים‬ ‫לבד בעיא רביעית כמבואר‪ ,‬ממילא הוא הדין רחיצת רגלים‬ ‫לבד הוא ברביעית‪ ,‬וא"כ שלשה מלאכים היו צריכים שלש‬ ‫רביעיות מים‪ ,‬והיה שכרו שלשה פעמים ס"ד מאות ריבוא‬ ‫רביעיות‪ ,‬דהיינו קצ"ב פעמים מאה ריבוא רביעיות‪ ,‬וזה‬ ‫שמונה וארבעים פעמים מאה ריבוא לוגין‪ ,‬ויש לכפול זה במנין‬ ‫הימים שיש בשנה‪.‬‬ ‫והנה כתוב ביחזקאל )ד‪ ,‬יא( ומים במשורה תשתה‬ ‫ששית ההין מעת עד עת תשתה‪ .‬מבואר דשיעור שתיה‬ ‫במעת לעת ששית ההין‪ ,‬שהוא י"ב לוגין‪ ,‬דהיינו שני לוגין‪,‬‬ ‫וידוע דמספר ישראל ששים ריבוא‪ ,‬א"כ נצרך להם בכל יום‬ ‫שיעור שתיה מאה ועשרים ריבוא לוגין‪ .‬והבאר היתה להם‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬ואם נחשוב יום משנה יש לחשוב ארבעים‬ ‫פעמים ק"כ ריבוא‪ ,‬והיינו שמונה וארבעים פעמים מאה ריבוא‬ ‫לוגין‪ ,‬ויש לכפול זה במנין הימים שיש בשנה‪ .‬א"כ מכוון ממש‪,‬‬ ‫דבזכות שנתן אברהם אבינו להשלשה מלאכים מעט מים‬ ‫לרחוץ רגליהם‪ ,‬דהיינו שלש רביעיות‪ ,‬זכה והיה שכרו שיהיה‬ ‫לכל ישראל באר במדבר ארבעים שנה לשתות‪ ,‬וזה פלא גדול‪.‬‬ ‫)כ"ק מרן אדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי זצוק"ל – אור תורה(‬

‫‪HI‬‬

‫פלפולי אורייתא‬ ‫ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת וגו' )יח‪ ,‬ו(‪ .‬ובדרושי‬ ‫אמרתי לתרץ גירסת הספרים בבבא מציעא )פז‪ ,(.‬כתיב קמח‬ ‫וכתיב סולת ‪ -‬א"ר יצחק מכאן שהאשה עינה צרה באורחים‬ ‫יותר מן האיש‪ .‬וברש"י )ד"ה מכאן( הוא אמר קמח והיא אמרה‬ ‫סולת ]ולפנינו הגירסא להיפך[‪ .‬והוא תמוה‪.‬‬ ‫ונוכל לומר‪ ,‬דהנה איתא במדרש )בר"ר מח‪ ,‬יב( וכן כתב‬ ‫רש"י בחומש )בראשית יח‪ ,‬י( דהמלאכים היו אצל אברהם אבינו‬ ‫בפסח‪ .‬והנה איתא באו"ח )סי' תנג סע' ד( דבשעת הדחק מותר‬ ‫ליקח קמח מן השוק‪ ,‬וכתב החק יעקב )סקט"ז( משמע דוקא קמח‬ ‫אבל סולת נקיה אסור ליקח‪ ,‬דהוי חמץ גמור‪ ,‬עיי"ש‪ .‬א"כ יש‬ ‫לומר דמשום הכי אמר אברהם אבינו קמח‪ ,‬משום דקיים‬ ‫אברהם אבינו את כל התורה )קידושין פב‪ (.‬ממילא לא היה יכול‬ ‫ליקח סתם סולת‪ ,‬משום איסור חמץ‪.‬‬

‫אמנם‬

‫לפי מה שכתבו התוס' )פסחים כט‪ :‬ד"ה רב אשי(‬

‫דמותר להשהות חמץ על מנת לבערו‪ ,‬ולדעת הבעל המאור‬ ‫)פסחים א‪ .‬בדפי הרי"ף( דבאכילה מקיים תשביתו‪ ,‬שפיר היה יכול‬ ‫ליקח סולת דלא יעבור בבל יראה‪ ,‬כיון שישביתו ע"י אכילת‬ ‫המלאכים ]וגם יש לומר דעל כל פנים ליכא בל יראה בסולת‬ ‫כמבואר במפרשים[‪.‬‬ ‫אך יש לומר דמכל מקום לא היה יכול ליתן למלאכים‬ ‫סולת‪ ,‬משום דחמץ אסור בהנאה ונתינה חשוב הנאה‪ .‬אולם‬ ‫הא דנתינה חשוב הנאה לכאורה הוא משום דמקיים מצות‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬וא"כ לפי מה דקיי"ל )ר"ה כח‪ (.‬מצות לאו‬ ‫ליהנות ניתנו‪ ,‬דמצוה לא חשיב הנאה‪ ,‬שוב לא היה נהנה כלל‪,‬‬ ‫ומותר ליתן לאורחים איסורי הנאה‪ .‬אך יש לומר דמלבד‬ ‫המצוה‪ ,‬יש הנאה משום דטבע אדם טוב עין שנהנה במה‬ ‫שמטיב ומהנה לאחרים‪ ,‬ומשום הכי היה אסור לאברהם אבינו‬ ‫ליתן להאורחים חמץ בפסח‪ ,‬דהוי נהנה מאיסורי הנאה‪.‬‬ ‫א"כ אתי שפיר‪ ,‬דכל זה גבי אברהם אבינו דהיה בטבע‬ ‫טוב עין‪ ,‬אבל שרה אמרה סולת‪ ,‬כיון שאשה עיניה צרה‬ ‫באורחים‪ ,‬ממילא אין לה הנאה טבעית רק בשביל המצוה‪ ,‬וזה‬ ‫לא חשיב הנאה‪ ,‬דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬על כן היה מותר‬ ‫לה ליתן סולת‪ ,‬ושפיר קאמר דהוא אמר קמח ‪ -‬ולא סולת‬ ‫משום דהוי חמץ‪ ,‬והיא אמרה סולת ‪ -‬שמעינן שאשה עיניה‬ ‫צרה באורחים‪ ,‬ושרה עשתה כנגד הטבע בשביל המצוה‪,‬‬ ‫ומשום הכי היתה מותרת ליתן סולת‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫)כ"ק מרן אדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי זצוק"ל – לקט מהרי"ט(‬

‫‪HI‬‬

‫פרפראות‬ ‫וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו )יח‪ ,‬ב(‪ .‬וברש"י‬ ‫בשם המדרש‪ ,‬אחד לבשר את שרה‪ ,‬ואחד להפוך את סדום‪,‬‬ ‫ואחד לרפאות את אברהם‪.‬‬ ‫ויש לפרש הענין בזה‪ ,‬דנודע )אבות פ"ד מי"ג( שמכל‬ ‫מצוה שאדם עושה נברא מלאך‪ ,‬ובחינת המלאך הנברא ע"י‬ ‫עשיית המצוה‪ ,‬היא לפי ערך פעולת המצוה )עיין בספר מנורת‬ ‫הזהב פר' פקודי(‪.‬‬ ‫והנה אברהם אבינו קיים כאן ג' מצות‪ ,‬חיתוך‪ ,‬פריעה‪,‬‬ ‫ומציצה‪ .‬נמצא דממצות חיתוך הערלה שהוא הסרת הרע‪,‬‬ ‫נברא מלאך שיש לו בחינת הסרת הרע‪ ,‬והוא היה המלאך‬

‫שנשלח להפוך את סדום‪ ,‬שהוא גם כן הסרת הרע‪ .‬וממצות‬ ‫פריעה שהוא התגלות הטוב‪ ,‬נברא המלאך שבא לבשר את‬ ‫שרה על לידת יצחק‪ ,‬שהוא גם כן התגלות הטוב‪ .‬וממצות‬ ‫מציצה‪ ,‬שהוא ענין רפואה כאמרם ז"ל בשבת )קלג‪ (:‬האי‬ ‫אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה‪ ,‬נולד מזה המלאך‬ ‫שבא לרפאות את אברהם‪.‬‬ ‫)כ"ק מרן אדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי זצוק"ל – עולת שבת בשבתו‬ ‫נמסר מאת הרה"ח מו"ה פישל ווישליצקי שליט"א מפי השמועה מאיש מהימן(‬

‫‪HI‬‬

‫שיחות וסיפורים‬ ‫ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת וגו' )יח‪ ,‬ו(‪ .‬פעם היו‬ ‫ביחד בגרודזיסק רבינו וגם הרב הגאון רבי אברהם יהושע‬ ‫העשיל בארענשטיין מברעזין זצ"ל ]בעל המחבר ספר סנהדרי‬ ‫קטנה על מסכת סנהדרין ודרישות שבת[ אצל הרה"ק רבי‬ ‫אלימלך מגרודזיסק זצוק"ל על שבת קודש‪.‬‬ ‫אחר השולחן הלך רבינו לאכסניה של הרב אב"ד‬ ‫ברעזין שהיה אצל גיסו הרה"ח ר' בן ציון ז"ל משב"ק הרה"ק‬ ‫רבי אלימלך מגרודזיסק‪ ,‬ובאותו זמן היה להרב מברעזין זיווג‬ ‫שני‪ ,‬ושאל אותו רבינו אם יש לו נחת ממנה והוא לא השיב לו‬ ‫רק היה לו אברך משמש שלו שהשיב במקומו כי אשתו השניה‬ ‫עושה לו כל הדברים הנצרכים יותר מן הראשונה‪.‬‬ ‫ואמר רבינו שכך צריך להיות כי מצינו במדרש שבזמן‬ ‫שבא אורח ביום הראשון מאכילין אותו פטומים וכו' עד שביום‬ ‫האחרון מאכילין אותו ירקות‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬גדולה לגימה‬ ‫שמקרבת – ביום הראשון הרחקות היא גדולה ולכן צריך‬ ‫לעשות לגימה גדולה עם פטומים‪ ,‬אבל ביום האחרון הקרבות‬ ‫היא כל כך קרובה שמספיק רק לגימה קטנה כמו ירקות‪.‬‬ ‫ובזה ניחא גירסת הספרים ברש"י )בבא מציעא פז‪ .‬ד"ה‬ ‫מכאן( לגבי אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬דאיתא על הפסוק ויאמר מהרי‬ ‫שלש סאים קמח סלת וגו' )בראשית יח‪ ,‬ו( דכתיב קמח וכתיב סלת‬ ‫ אמר רבי יצחק מכאן שהאשה עינה צרה באורחים יותר מן‬‫האיש‪ .‬ופירש"י הוא אמר קמח והיא אמרה סולת ]ולפנינו‬ ‫הגרסא להיפך[‪ .‬והוא תמוה‪.‬‬

‫ולדברינו‪ ,‬אצל אברהם אבינו בזמן שבא אצלו אורח‬ ‫תיכף נעשה מקורב עמו שלא היה צריך לפעולה גדולה –‬ ‫לגימה רק עם קמח גם כן היה עושה הלגימה שלו‪ ,‬אבל שרה‬ ‫לא היתה כל כך במדריגת אברהם והיתה צריכה לפעולת‬ ‫לגימה יותר מאברהם שהאשה עינה צרה באורחים ולכן‬ ‫אמרה היא סלת דווקא‪ .‬ולכן זיווג ראשון לא צריכה לעשות כל‬ ‫כך לגימה בשביל הקרבות אבל זיווג שני צריכה לעשות הרבה‬ ‫לגימה לפעולת התקרבות‪.‬‬ ‫)כ"ק מרן אדמו"ר רבי מאיר יחיאל הלוי זצוק"ל – זכרון דברים(‬

‫‪HI‬‬ ‫יו"ל ע"י‬

‫המכון להוצאת תורת רבוה"ק מאסטראווצא‬ ‫רח' הרבי מנדבורנא ‪ ,20/6‬ביתר עילית ‪90500‬‬ ‫לתגובות‪ ,‬הערות‪ ,‬הארות‪ ,‬תרומות‪ ,‬הנצחות ושאר פרטים‪,‬‬ ‫ניתן ליצור קשר‬ ‫בטל'‪ ,02-580-3479 :‬או בפלא'‪,052-764-6601 :‬‬

‫‪U.S.A office: 1718-854-0700‬‬ ‫או באי מייל‪:‬‬

‫‪[email protected]‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות במחיר שיחה רגילה‬