My Soul is Pure…. Understanding Elokai Neshama תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס/ב הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך ותרגילני לידי מצוה ואל תרגילני לידי עבירה ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים ותהא מטתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישן המות ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו כי מתער אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה בי אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל העולמים אדון כל הנשמות ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים
תוספות ברכות דף מו/א כל הברכות כולן פותחות בברוך וחותמות בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבקריאת שמע -והא לך הסדר ברכת אשר יצר אינה סמוכה לנטילת ידים דנטילה שייכא בלא אשר יצר והרבה פעמים אומרה לבדה אלהי נשמה אמאי אינה פותחת בברוך דאינה סמוכה לאשר יצר וכו' כגון אם לא בא מן הנקבים דידיו טהורות אין צריך לברכת אשר יצר וצריך לומר הואיל ואין בה אלא הודאה בעלמא אינה פותחת בברוך ומכל מקום חותמת בברוך הואיל וארוכה קצת וכן נמי צריך לומר גבי אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו' וכל הני ברכות קטנות כל אחת ברכה לעצמה כדאמרן בעלמא כד הוה מהלך הוה מברך מצעדי גבר וכן כולן ועוד דהוו קצרות והויין כברכת הפירות יהי רצון למי היא סמוכה ואומר רבינו תם שהיא מן הברכה ברוך אתה ה' המעביר שינה מעיני וכו' וצריך לומר ויהי רצון ואם תאמר והלא כל הברכות כולן צריך לומר בחתימתן מעין פתיחתן והא ליכא וי"ל דשפיר הוי מעין פתיחה סמוך לחתימה מהמעביר דסמוך לחתימה איכא ותגמלני חסדים טובים והיינו גמילות חסדים שהקב"ה מעביר שינה מן האדם ומחדש כחו כדאמרינן במדרש חדשים לבקרים וגו' שהוא מחזיר הנשמה שלמה ושקטה בגוף כאשר היתה בתחלתה אף על פי שהיתה עייפה והיינו כעין פתיחתה ולעסוק בדברי תורה והערב נא הכל ברכה אחת היא וצריך לומר והערב נא וישתבח סמוכה לברוך שאמר ולכך יש ליזהר שלא לספר ביניהם אף על פי שיש הפסק טובא פסוקי דזמרה מכל מקום לא מפסקי ובזה ניחא ברכה אחרונה שבקריאת שמע אמת כו' אמת היא סמוכה אל אהבה וכו' ופסוקי קריאת שמע לא מפסקי ואם תאמר ברכה אחרונה למי שהוא קורא בתורה אמאי צריכה לפתוח בברוך הא סמוכה לחברתה לברכה ראשונה ויש לומר לפי שהיו רגילים שלא היו מברכים רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון לאחרון שוב שתקנו שתיהן לכל א' וא' משום הנכנסין ומשום היוצאים לא זזה ממקומה: הרי"ף על מסכת ברכות דף מד/א הנכנס לישן על מטתו אומר משמע עד והיה אם שמוע ,ומברך ברוך המפיל חבלי שינה עלי והמאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך ד' אלהי שתתן חלקי בתורתך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ותשלט בי יצר טוב ואל תשלט בי יצר רע ותעמידני ממטתי לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות ברוך המאיר לכל העולם לכבודו ,וכי מיתער לימא הכי אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה ואתה בראתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ד' אלהי רבון כל המעשים אדון כל הנשמות ברוך אתה ד' המחזיר נשמות לפגרים מתים
המאירי על מסכת ברכות דף ס/ב וכשמתעורר משנתו אומר אלהי נשמה שנתת בי טהורה וכו' ואינו פותח בה בברוך שסמוכה לחברתה היא ואין השינה שבאמצע קרויה הפסק וחותם בה בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים: י טור אורח חיים סימן ו ואם הולך מיד לבית הכנסת ורוצה להמתין מלברך ענט"י עד בואו לבית הכנסת שיסדר אותם עם שאר ברכות הרשות בידו אמנם אם יברך מיד ענט"י ואשר יצר י"א שצריך לומר מיד אחריה אלהי נשמה עד בא"י המחזיר נשמות לפגרים מתים לפי שהיא סמוכה לברכת אשר יצר ולכך אינה פותחת בברוך וי"א שאין צריך לומר מיד אחריה ומה שאינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת הודאה כמו ברכת הגשמים שאינה פותחת בברוך והכי מסתבר דהכי מוכח בברכות בפרק הרואה דקאמר כי מתער משנתיה לימא אלהי נשמה ובתר הכי קאמר וכי משי לידיה לימא על נטילת ידים וכן סדרן הרמב"ם ז"ל: שו"ע אורח חיים סימן ו (ג( ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהוא ברכת ההודאה וברכת ההודאות אין פותחות בברוך כמו שמצינו בברכת הגשמים:
שערי תשובה סימן ו ]ז[ ההודאות -עבה"ט ומ"ש בשם סדה"י דהמשכים לקום כו' היינו אם הוא קם ממטתו לומר תיקון חצות או ללמוד אלא שרוצה לחזור לישן אבל אם אינו מתעורר לקום אע"פ שעתה ניעור ודעתו לישן א"צ לומר כלל וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מה"ת שיקוץ בסוף שינתו מברך וכתב הכסף משנה דדוקא בסוף שינתו ולא כל זמן שיקוץ באיזה שעה שתהיה וכן כתב בעטרת זקנים סי' מ"ו והפרי חדש שם כתב דהקם לו' חצות ורוצה לחזור ולישן יניח ברכת אלקי נשמה עד הבוקר מחמת דברי הכ"מ ואין ראיה דקימה שאני דכבר כלתה שינתו ומה שחוזר לישן לא חזי לאצטרופי ושפיר הוי סוף שינתו בעת קימה ראשונה ולכן יש לעשות כמ"ש המג"א ומ"מ נראה דאם רוצה לומר אלקי נשמה בקימה הראשונה שפיר דמי ואח"כ בבוקר יאמר בלא חתימה ,ומ"ש המג"א יאמר אלקי נשמה והמפיל חבלי כו' וכן העתיק הבה"ט לענ"ד הוא טעות סופר וצ"ל המעביר חבלי שינה כו' ואף שאנו אומרים המעביר שינה מ"מ נוסחת הש"ס שלפנינו והרמב"ם והאבודרהם המעביר חבלי שינה ובמעדני מלך כתב שכן עיקר ועל זה קאי הסדר היום ובמחצית השקל ראיתי שמפרש על ברכת המפיל לפי שחוזר לישן וליתא דלא מיירי מזה אלא לענין מה שיש להסתפק אם זה מקרי סוף שינה דהיינו אלקי נשמה והמעביר חבלי שיאמר עתה בלא חתימה וכשיקום שנית יאמר בחתימה ברכת אלקי נשמה והמעביר חבלי שינה ואמנם מ"ש בלא חתימ' לא שייך גבי ברכת המעביר כו' ונראה שי"ל בלא הזכרת השם ,ועיין בפר"ח סי' נ"ח שמי שהתפלל קודם שאמר ברכת השחר יכול לברכם אחר התפלה חוץ מברכת אלקי נשמה שכבר יצא בברכת מחיה המתים ואזיל לטעמיה בסי' מ"ו שכתב דמשמע מירושלמי שאם אמר מחיה מתים במקום אלקי נשמה יצא והביאו בבה"ט לקמן סי' מ"ו ונ"ב ,ובשלמי צבור כתב שבמאמר מרדכי פקפק בזה ומ"מ לענין מעשה לא מלאו לבו לחלוק עליו ולדידי צ"ע שנראה דברכה זו נתקנה על הההוה דהיינו שהחזיר הנשמה אחר השינה דטעים טעם מיתה כמ"ש שינה אחד מס' במיתה וכן בכתוב כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי כו' וכמ"ש הרד"א ואין זה ענין לברכת מחיה מתים שהוא עתיד להיות ואין ראיה מהירושלמי דהתם אומר בא"י מחיה המתים על כוונה זו שהחזיר נשמתו אחר השינה משא"כ במה שאמר בתוך התפלה מחיה המתים על שם העתיד מסתברא דלא יצא בזה שלא בירך על תחיית ישיני עפר לעתיד ולא על ישינים על מטתו שהתחיל הוא עתה כהווה ונראה דמי שהתפלל והיה בדעתו לברך אח"כ ברכת אלקי נשמה רשאי אח"כ לברך ואפשר גם הפר"ח מודה בזה ועיין
בעטרת זקנים ס' מ"ו בשם הרד"א שצריך להפסיק מעט בין תיבות אלקי לתיבות נשמה ובעט"ז כאן כתב שא"ל אתה נפחת בי רק אתה נפחת כו' ע"ש ובשלמי צבור כתב שתיבות בי אי' בש"ס ופוסקים וכן המנהג, ומ"ש כי לא נאמרה נפיחה רק באדם הראשון לדבריו ה"ל לתקן אתה נתת בי אך באמת אנו אומרים ונשמה שנפחת באפינו ע"ש ובצל"ח סוף ברכות כתב שלא יאמר אתה יצרת בי רק אתה יצרת אתה נפחת בי ע"ש פירוש הענין ויוטעם לך :ועיין בשלמי ציבור דגירסת הרי"ף טהורה היא אבל בש"ס וכן ברמב"ם והרא"ש והרד"א אין שם תיבת היא רק טהורה אתה כו' וכן הוא לפמ"ש בכוונת שיש מ"ז תיבות כמספר שמות הוי"ה אהי"ה ג"כ אין לגרוס תיבות היא ומזה הטעם יש לומר אדון כל הנשמות מלבד הטעם שכתב הרד"א ע"ש וגם א"ל הנוסח כרמב"ם שהנשמה תלויה בקרבי דבש"ס ליתא לתיבת תלויה וע"ש בשם מהרש"א בחידושי אגדות כי אתה בראת על הנפש הטבעיות שנ' ויברא כו' יצרת על רוח החיוני שנ' בו וייצר כו' ואתה נפחת בי על הנשמה השכלית כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ע"כ: מגן אברהם סימן ו ס"ק ח ח ברכת הודאה -ואינה ברכה הסמוכ' לחבירתה ולכן רשאי לומר בבקר בקומו עד אלהי נשמה ובב"ה יתחיל אלהי נשמה )טור( והב"ח כתב דמ"מ יאמר תכף אלהי נשמה כמו תפלת הדרך סי' ק"י ס"ו וכ"כ הלבוש וע"ה כתב לומר כל הברכות עד לעמו ישראל משום דענ"י קאי דוק' על תפל' ע"ש ואינו מוכרח גם לא ראיתי לרבנן קשישאי דעבדי הכי דהא בגמ' אומר תחלה כל הברכות ואח"כ ענ"י ומשמע אפי' אינו מתפלל תכף כדאי' דף י"א גבי רב וכ' בסדה"י דהמשכים לקום ויצטרך לישן שנית יאמר אלהי נשמה והמפיל חבלי וכו' בלא חתימה וכשיקום שנית יאמר בחתימה דהא י"א דאפי' ביום כשישן יאמר אלהי נשמה כמ"ש ב"י סי' רל"א: שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ו סעיף ז ברכת אלהי נשמה אינה סמוכה לברכת אשר יצר שהרי מיד שניעור משנתו צריך לברך אלהי נשמה מדינא דגמרא ואשר יצר א"צ לברך עד שיעשה צרכיו ומה שאינה פותחת בברוך היינו לפי שהיא ברכת ההודאה. ומכל מקום טוב לסמכה לברכת אשר יצר כדי שתהא ברכה הסמוכה לחברתה שדי לה בברוך שבתחלת ברכה ראשונה: ערוך השולחן אורח חיים סימן ו סעיף ט ואני אומר דמדינא צריך לסמכה לאשר יצר דכ"כ הרא"ש בתשו' ריש כלל ד' שהיא סמוכה לאשר יצר ומ"מ מהגמרא ל"ק כלל דכבר כתב הרא"ש שם בגמרא דזה שסידר הש"ס שם ברכת ענט"י אחר ברכות השחר זהו כשידיו נקיות שלא פשט בגדיו ע"ש וכ"כ כל הראשונים והבאנו זה בסי' ד' סעיף י"ד שאנחנו תמיד מקדימים ברכת ענט"י ואשר יצר ולכן אצלינו היא ודאי ברכה הסמוכה לחבירתה וכן מדוקדק לשון התוס' בערבי פסחים ]ק"ד :ד"ה כל[ שכתבו דמעיקרא לא הוה סמוכה לחבירתה ע"ש משמע להדיא דעכשיו היא סמוכה לחבירתה ומובן הדבר דגם בזמן הש"ס לא כולם היו קדושים שיקומו ממטתם בידים נקיות ולכן לפי רוב העולם היא סמוכה לחבירתה וזהו שאומר הרא"ש דהוי סמוכה לחבירתה כלומר דזה שהש"ס חשבה לראשונה זהו כפי מנהג הקדושים עצמם אבל תקנת חכמים הוא לפי רובא דעלמא וכפסק הרא"ש ז"ל והרמב"ם סידר לפי לשון הש"ס והרי גם הרא"ש סידר כן בפסקיו וכן אנו נוהגים להסמיכה לאשר יצר וכן ראיתי לגדולים שעשו כן ומהנכון שידפיסו כן בסידורים ]כנלע"ד[: ערוך השולחן אורח חיים סימן ו סעיף יב יש מי שאומר דאם שכח לומר ברכת אלהי נשמה עד אחר התפלה לא יאמרנה עוד דכיון שאמר מחיה המתים יצא גם ברכה זו דהמחזיר נשמות לפגרים מתים ]פר"ח סי' נ"ח[ משום דמשמע בירושלמי דכשאמר מחיה מתים במקום אלהי נשמה יצא ואע"ג דשני ענינים הם דמחיה מתים הוא לעתיד לבא והמחזיר נשמות הוא על מנהגו של עולם שבכל יום ויום מ"מ יש בכלל מאתים מנה וכיון שאמר מחיה המתים שוב אינו נכון לומר
הדבר הקטן מזה ]ובזה מתורץ קושית הש"ת שם ע"ש ודוק[ ונוסחת אלהי נשמה כך היא אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרתה אתה נפחת בי וכו' כנגד הנפש הטבעית וכנגד רוח החיוני וכנגד הנשמה זהשכלית דכתיב בה ויפח באפיו נשמת חיים ]מהרש"א[: רה אברהם יצחק קוק עטלת ראיה