Rav Zilber Berechit 2009

‫‪1‬‬

‫בס"ד‬

‫שיעור הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א‬ ‫פרשת בראשית תש"ע‬

‫שיעור מס'‬ ‫ג' ‪66‬‬

‫עץ פרי עושה פרי‬ ‫א( ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ‬

‫שהאדמה חטאה אלא שהמתין מלקללה עד שיחטא האדם‪,‬‬

‫פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן )בראשית‬

‫ובפסוק המדבר מקללת האדמה‪ ,‬פירש לפי פשוטו כאותו מ"ד‬

‫א‪ ,‬יא(‪ ,‬ופירש"י מהמדרש‪" ,‬עץ פרי ‪ -‬שיהא טעם העץ כטעם‬

‫שלא חטאה האדמה רק נתקללה בעבור האדם‪ ,‬כמדוקדק‬

‫הפרי‪ ,‬והיא לא עשתה כן‪ ,‬אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה‬

‫בפסוק "ארורה האדמה בעבורך" דמשמע דעבור האדם‬

‫פרי ולא העץ פרי‪ ,‬לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם‬ ‫היא על עונה ונתקללה"‪ ,‬ומבואר דחז"ל הק' דייקו בלשון‬ ‫הכתוב "עץ פרי"‪ ,‬שהציוי היה שהאדמה תוציא עץ שטעם עצו‬ ‫ופריו שוים‪ ,‬והיא לא עשתה כן אלא הוציאה "עץ עושה פרי"‬ ‫שאין העץ כטעם הפרי‪ ,‬ולזה נפקד עונה עליה כשנתקלל‬ ‫האדם על עונו‪ ,‬וא"כ הקללה אשר נתקללה האדמה אחר‬ ‫חטא עץ הדעת דכתיב "ארורה האדמה בעבורך"‪ ,‬היא קללה‬ ‫עצמית על חטאה‪ ,‬בעבור שלא הוציאה עץ שטעם עצו ופריו‬ ‫שוה‪ ,‬וכבר הקשו המפרשים למה לא נתקללה האדמה בפני‬ ‫עצמה תיכף ומיד לחטאה‪ ,‬ולמה המתין לה השי"ת עד‬ ‫שיחטא האדם‪ ,‬ועוד הקשו דעה"פ )בראשית ג‪ ,‬יז( "ארורה‬ ‫האדמה בעבורך" פירש"י טעם אחר לקללת האדמה‪" ,‬משל‬ ‫ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם"‪,‬‬ ‫הרי שהאדמה לא נתקללה בעבור חטאי עצמה‪ ,‬אלא בעבור‬ ‫היותה השורש של האדם‪ ,‬כמו האמא של האדם‪ ,‬וקשה דיש‬ ‫סתירה בדברי רש"י האם קללת האדמה בא בעבור עונה‪ ,‬או‬ ‫בעבור היותה "השדים שינק מהם"‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫נתקללה האדמה ‪.‬‬ ‫והנזר הקדש הקשה על בעל היפה תואר‪ ,‬ומפרש הנזר‬ ‫הקדש וז"ל‪" ,‬ע"פ המבואר במדרש‪ ,‬דאיכא מ"ד דעץ הדעת‬ ‫אתרוג היה דכתיב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל‪ ,‬אמרת‬ ‫צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו ואי אתה מוצא אלא‬ ‫אתרוג‪ ,‬ומהא משמע דכבר הרגישה האשה בדבר מקודם כי‬ ‫טוב העץ למאכל דהיינו שטעם עצו ופריו שוה‪ ,‬והיינו לפי‬ ‫שכבר דחפה הנחש עד שנגעה בעץ‪ ,‬ובכן הרגישה הדבר בריח‬ ‫העץ שיש בו ריח טעם הפרי‪ ,‬ומזה היה מקום לנחש לפתות‬ ‫את חוה לומר כי סגולת עץ זה משונה משאר עצי אילן‪ ,‬שפריו‬ ‫מחכים האדם להיות כאלקים יודעי טוב ורע‪ ,‬באשר עץ זה‬ ‫חשוב משאר אילנות בהיות טעם עצו ופריו שוים‪ ,‬דמסתמא‬ ‫אין זה כי אם עבור סגולתו המיוחדת לו וכו'‪ ,‬וא"כ אלמלא‬ ‫שינתה הארץ והיה בכל האילנות טעם עצו ופריו שוה‪ ,‬לא‬ ‫היה מקום לפתוי הנחש‪ ,‬ולפיכך בחטא אדה"ר נפקד גם עוון‬ ‫הארץ‪ ,‬במה שלא קיימה צווי ד' שיהיה טעם העץ כטעם‬ ‫הפרי‪ ,‬שזה גרם להטעות אדם וחוה עכ"ל‪.‬‬

‫ובמזרחי )א‪ ,‬יא( תירץ דאין כאן סתירה‪" ,‬דאיכא למימר‬ ‫הא והא גרמא‪ ,‬וה"ק כשנתקלל אדם על עוונו והוצרך לקלל‬ ‫האדמה בעבורו כמנהג הבריות‪ ,‬נפקד גם עוונה עם אותה‬ ‫קללה"‪ ,‬וכבר הקשה עליו היפה תאר )ב"ר ה‪ ,‬ט( דבמדרש‬ ‫מפורש דהוא פלוגתא‪ ,‬דמ"ד שחטאה האדמה ס"ל דבעוונה‬ ‫נתקללה‪ ,‬ומ"ד שהבריות מקללים שדים שינקו מהם ס"ל‬ ‫שלא חטאה האדמה‪ ,‬אלא הוסיפה על הצווי שאפילו אילני‬ ‫סרק עשו פירות‪ ,‬והאיך יתרץ הרא"ם דאינו סתירה והא והא‬ ‫גרמא לה‪ ,‬ומתרץ היפה תואר יסוד גדול בדברי רש"י "דכך‬ ‫שיטת רש"י להביא הפירוש היותר מתיישב בפסוק אפילו הם‬ ‫דברים סותרים"‪ ,‬וכן מסקנת המהר"ל בגור אריה שם‪ ,‬והיינו‬ ‫דעל אף שהם שני מ"ד במדרש החולקים האם חטאה‬ ‫האדמה‪ ,‬רש"י פירש בכל מקום לפי פשט הפסוק‪ ,‬ולזה‬ ‫בפסוק י"א גבי "עץ פרי עושה פרי" פירש רש"י לפי פשוטו‬ ‫דהיה כאן חטא‪ ,‬כיון דמדקדוק הפסוק משמע שהאדמה‬ ‫הוציאה עץ אחר ממה שנצטווית‪ ,‬ומתוך כך פירש כאותו מ"ד‬

‫ומבואר מדברי הנזר הקודש דאותו חטא של האדמה‬ ‫שלא הוציאה אילנות שטעם עצם ופרים שוה לבר מהאתרוג‪,‬‬ ‫גרם לחטא עץ הדעת‪ ,‬ולזה נפקד חטאה עליה דוקא יחד עם‬ ‫חטא עץ הדעת‪ ,‬כיון דעד חטא עץ הדעת לא היה כ"כ נ"מ‬ ‫בחטאה ששינתה מאמר השי"ת‪ ,‬אבל בחטא עץ הדעת כיון‬ ‫שנגרם תקלה כזו בעונה נפקד עונה עליה‪ ,‬ובאור החיים הק'‬ ‫ביאר מעין דברי הנזר הקודש בארוכה )בפ"ג פסוקים ב‪-‬ג ופסוק‬ ‫יז( דהנחש טען לחוה שהאיסור לאכול הוא רק מ"העץ" אבל‬ ‫מה"פרי" מותר לאכול‪ ,‬וכדכתיב "לא תאכלו מכל עץ הגן"‪,‬‬ ‫וחוה השיבתו שמהעץ מותר לאכול ורק מהפרי אסור לאכול‪,‬‬ ‫וכלשונה "ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו‬ ‫ממנו"‪ ,‬ואזי טעמה האשה מהעץ וראתה שהוא טוב למאכל‬ ‫‪ 1‬והטעם שלא נענשה האדמה מיד‪ ,‬פירש ביפה תאר כדי שלא יהיה‬ ‫נזק לאדם‪ ,‬ולאחר שגם הוא חטא נפקד עוונה כמ"ש ארורה‬ ‫האדמה בעבורך‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ונתפתתה ליטול גם מהפרי‪ ,‬והוא היה חטאו של אדם‬

‫ופריו שוים‪ ,‬ולכן התחיל באמרו כי טוב העץ למאכל ולא‬

‫הראשון כדמסיק האור החיים הק' וז"ל‪" ,‬רמז החטא ששגג‬

‫הזכיר פרי‪ ,‬ואח"כ באכילה הוזכר פרי ולא עץ‪ ,‬ולכן הארץ‬

‫בו‪ ,‬כי הוא צוה לו לאמר לאשה שלא תאכל מן העץ‪ ,‬והוא‬

‫הוציאה עץ עושה פרי ולא עץ פרי‪ ,‬להורות אל האדם‪ ,‬כי‬

‫אומרו העץ אשר צויתיך לאמר‪ ,‬פירוש לומר להאשה‪ ,‬והוא‬

‫אמרו ומעץ הדעת לא תאכל ממנו הכונה הוא על הפרי עכ"ל‪.‬‬

‫לא אמר להאשה אלא מהפרי כמו שדייקנו דבריה‪ ,‬ואומרו‬ ‫ב( אלא דיש להתבונן בעצם דברי המדרש‪ ,‬במה שאמרו‬

‫ארורה האדמה ‪ -‬ולא קלל לאדם כמו שקלל לחוה‪ ,‬מטעם‬ ‫האמור בדבריו כמו שכתבנו‪ ,‬וקלל להאדמה כי היא סיבה כי‬ ‫הגם שאדם צוה להאשה על הפרי לבד ולא על העץ‪ ,‬עם כל זה‬ ‫לא היה בזה מכשול אם לא היה השינוי ששנתה האדמה בעץ‬ ‫הדעת‪ ,‬והיה עצו כשאר עצי הגן לא היה סיבה להחטא כמו‬ ‫שכתבנו למעלה‪ ,‬גם אם היתה עושה כל עצי הגן טעם העץ‬ ‫כטעם הפרי‪ ,‬היה האדם נזהר לומר לחוה כי נצטוית גם על‬ ‫העץ‪ ,‬והיא גם היא לא היתה שולחת יד בעץ מקודם‪ ,‬גם לא‬ ‫היתה מתפלאת בו בשנותו את טעמו של עץ משאר עצי הגן‪,‬‬ ‫לזה קלל ה' להאדמה כי היא היתה סיבה לכל שתוציא מין‬ ‫קללה עכ"ל‪ ,‬הרי מבואר גם מדברי האור החיים הק'‬ ‫דדהשינוי ששינתה האדמה ממוצא פי ה' גרם את חטא עץ‬ ‫הדעת‪ ,‬ולזה משחטא האדם בחטא עץ הדעת כתוצאה‬ ‫ממעשה האדמה‪ ,‬פקד עונה עליה לומר "ארורה האדמה"‪.‬‬

‫שהאדמה עברה על ציוי השי"ת ולא עשתה מאמר פיו‪ ,‬הרי‬ ‫מקרא מלא דיבר הכתוב )א‪ ,‬יא( "ויאמר אלקים תדשא הארץ‬ ‫דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על‬ ‫הארץ "ויהי כן"‪ ,‬ובפשטות "ויהי כן" הכונה שיצאו אילנות‬ ‫כמו שהשי"ת אמר‪ ,‬והיינו שיהיה טעם עצם ופרים שוה‪,‬‬ ‫והאיך ידייק המדרש בפסוק שלאחר מכן שהאדמה המרתה‬ ‫את פי ה'‪ ,‬ולא הוציאה עצים שטעם עצם ופרים שוה‪ ,‬הרי‬ ‫מקרא מלא דיבר הכתוב "ויהי כן"‪ ,‬ובאמת כבר הקשה האור‬ ‫החיים הק' )א‪ ,‬יב( על עצם הענין וז"ל‪" ,‬ואל זה אביט איך‬ ‫תמרוד הארץ ברוקע הארץ‪ ,‬ומה גם כי אין לה יצר הרע‪ ,‬שלא‬ ‫הוכיחו חכמים שיש לה יצר הרע כי אם לבהמה וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫הארץ לא מצינו שיש לה יצר הרע שיסיתה למרוד מרד לעבור‬ ‫פי ה'‪.‬‬ ‫עוד הקשה האוה"ח הק'‪" ,‬יש לחקור זאת כי לא מצינו‬

‫על זה הדרך ביאר האר"י הק' בשער הפסוקים מ"זולתו"‬ ‫]הכונה שמהרח"ו לא שמע זאת מהאר"י הק' רק שמע כן מאחד‬

‫מוזכר בבריאה שאמר ה' שתוציא הארץ אילני סרק לתשמיש‬

‫החברים ששמע מהאר"י הק'‪ [.‬וז"ל‪ ,‬ארז"ל‪ ,‬כי הקב"ה אמר‬

‫עצים‪ ,‬ואנו רואים שגדלה בחינת העצים שהם בעולם אין קץ‬

‫לארץ שתוציא עץ פרי עושה פרי שיהיו עצו ופריו שוים‪,‬‬

‫רבו מאילני פירות‪ ,‬ולזה אפשר לומר כי קודם קללת הארץ‬

‫והארץ עברה על ציוויו יתברך‪ ,‬והוציאה עץ עושה פרי ולא היו‬

‫אשר אררה ה' היו כל האילנות עושים פירות‪ ,‬אלא אחר‬

‫עצו ופריו שוים‪ ,‬והנה מחשבתה בכך היתה טובה לאדה"ר‪,‬‬

‫שקלל האדמה נתמעט כחה ולא היו כל האילנות עושים‬

‫כדי שלא יטעה אח"כ בהבנת ציוויו יתברך‪ ,‬כשאמר לו‬

‫‪2‬‬

‫פירות אלא קוצים ודרדרים עכ"ל ‪.‬‬

‫)בראשית ב' י"ז( ומעץ הדעת לא תאכל ממנו‪ ,‬והנה עץ הדעת‬ ‫היה עצו ופריו שוים‪ ,‬והיה יכול אדם לטעות ולומר‪ ,‬על העץ‬ ‫נצטוותי ולא על פריו‪ ,‬ואני לא אכלתי אלא מפריו‪ ,‬וזה עצמו‬ ‫היתה ערמת הנחש לפתות את אדם‪ ,‬כמו שנבאר עתה דבריו‪,‬‬ ‫באומרו )שם ג' א'( והנחש היה ערום וגו'‪ ,‬ויאמר לאשה אף כי‬ ‫אמר אלקי"ם לא תאכל מכל עץ הגן‪ ,‬כלומר מן העץ נאסרת‬ ‫ולא מן הפרי‪ ,‬והשיבה לו חוה כי גם מן הפרי נאסרו‪ ,‬וזה‬ ‫אומרו ומפרי העץ אשר בתוך הגן‪ ,‬ואח"כ חזרה להודות‬ ‫לדברי הנחש באמרו ותרא האשה כי טוב העץ וגו'‪ ,‬כלומר כי‬ ‫אלו ראתה שהעץ של הדעת לא היה טוב למאכל אלא פריו‪,‬‬ ‫היתה אומרת א"כ כשהקב"ה ציוני ומעץ הדעת לא תאכלו‪,‬‬ ‫אין כונתו על העץ עצמו כיון שאינו ראוי למאכל‪ ,‬אמנם‬ ‫פירוש דבריו הוא שלא יאכלו פריו ממש‪ ,‬אמנם עתה שראתה‬ ‫כי טוב העץ עצמו למאכל‪ ,‬אז אמרה א"כ כאשר ציוונו‬

‫והנה חטא האדמה הוא ענין עמוק מאד האריכו בו‬ ‫המפרשים‪ ,‬עיין באור החיים הק' דביאר בארוכה דהיה אפשר‬ ‫לפרש ב' דרכים בכוונת הבורא‪ ,‬והאדמה הבינה בעצם ציווי‬ ‫הבורא כמעשיה‪ ,‬ובגור אריה למהר"ל ביאר‪" ,‬דאין הכוונה‬ ‫שעברה במזיד על צווי ד' שאין בה יצה"ר‪ ,‬אבל כי הארץ היא‬ ‫בלבד נחשבת מן התחתונים כי השמים שמים לד' והארץ נתן‬ ‫לבני אדם וכו'‪ ,‬השמים הם מן עליונים והארץ מן התחתונים‪,‬‬ ‫ובעבור חסרונה היא מחסרת תמיד מן השלימות‪ ,‬לכך כאשר‬ ‫אמר הקב"ה עץ פרי עושה פרי בעבור חסרונה‪ ,‬לא היתה‬ ‫ממלאת רצון בוראה והיתה מחסרת מן השלימות‪ ,‬וכאשר‬ ‫חטא האדם דהוא גם משום שנברא מן האדמה אשר יש בה‬ ‫חסרון‪ ,‬ולפיכך גם הוא לא קיים מצות בוראו על השלימות"‪,‬‬ ‫וכתב שם דהוא ענין עמוק מאד דו"ק בדבריו‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫השי"ת ומעץ הדעת לא תאכלו ממנו‪ ,‬הוא על העץ עצמו מה‬

‫וכן פירש הרמב"ן וז"ל‪) ,‬פסוק יא( ואני תמה‪ ,‬איך לא הזכיר‬ ‫הכתוב אילני הסרק‪ ,‬ואיך צוה בעץ פרי לבדו ‪ -‬ואולי בזה נתעוררו‬

‫נצטוו על הפרי אלא על העץ‪ ,‬כי גם הוא ראוי למאכל‪ ,‬כי עצו‬

‫רבותינו שאמרו )ב"ר ה ט( אף אילני סרק עשו פירות ואם כן נאמר‬ ‫כי מקללת "ארורה האדמה" )להלן ג יז( היו סרק‪.‬‬

‫שציונו ולא על הפרי‪ ,‬אז ותקח מפריו ותאכל‪ ,‬כי חשבה כי לא‬

‫‪3‬‬

‫ויש לבאר הענין על פי דברי הנזר הקודש וזת"ד‪" ,‬ונ"ל‬

‫כתובות עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל לטעון פירות‬

‫שהכל הולך למקום אחד‪ ,‬והוא ע"פ המבואר בזוהר ובכתבים‬

‫וכן עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכו'‪ ,‬משמע דוקא בא"י‬

‫שהעולם נתייסד על שורש הטוב והרע עבור בחירת האדם‪,3‬‬

‫ולא בחו"ל‪ ,‬והטעם לפי שא"י הוא ארץ הקדושה היא הארץ‬

‫וכן בארץ מעורבים ניצוצי טוב ורע‪ ,‬וכל פרי הראוי למאכל‬

‫אשר ה' דורש אותה‪ ,‬אבל חוץ לארץ הוא תחת שליטת‬

‫הוא משורש הטוב‪ ,‬והקליפה של הפרי הוא משורש הרע‪ ,‬וכן‬

‫השרים החיצונים כנודע‪ ,‬וא"כ יתכן פגם קודם החטא לא‬

‫גם אילני סרק הם משורש הרע‪ ,‬וגם העץ שאין בו טעם הוא‬

‫היה מעלה זה אלא בא"י ולא בחו"ל‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלוקים‬

‫משורש הרע ואם היה עצו ופריו שוה בטעם היה כולו מצד‬

‫חיים ]היינו המח' במדרש אם האדמה חטאה או לא כנ"ל[‪ ,‬דא"י‬

‫הטוב‪ ,‬וביאר בזה החילוקים בין מיני הפירות‪ ,‬שיש פירות‬

‫הוסיפה על הציווי שאפילו אילני סרק שבה הוציאו פירות‬

‫שהקליפה והפסולת מבחוץ‪ ,‬ויש פירות שהוא מבפנים‪ ,‬וכן‬

‫מצד הטוב‪ ,‬אבל חו"ל אדרבה עברה על הציוי שאף בשאר‬

‫כיוצא בו בבני אדם יש מהם שאור המקיף ואור הפנימי כולו‬

‫אילנות לא הוציאה טעם העץ כטעם הפרי‪ ,‬מצד בחינת הרע‬

‫טוב‪ ,‬והם כולו טוב לשמים ולבריות‪ ,‬ויש ח"ו להיפך רע‬ ‫לשמים ורע לבריות‪ ,‬ויש טוב לשמים ורע לבריות ויש רע‬

‫שבה כאמור וכו'‪ ,‬ובכן ינוח לנו מה שמצינו במעשה יום ג'‬ ‫דכתיב מעיקרא "ויהי כן"‪ ,‬ושוב חזר לומר תוצא הארץ דשא‬

‫לשמים וטוב לבריות‪ ,‬והוא תלוי במציאות האדם‪ ,‬הוא‬

‫וגו'‪ ,‬והוא כפול לכאורה‪ ,‬ועוד דהאיך אמר "ויהי כן" למ"ד‬

‫שאחז"ל על ד' מינים שבלולב‪ ,‬שאתרוג יש בו טעם ויש בו ריח‬

‫שהארץ עברה על הציווי תחלה‪ ,‬אלא ויהי כן אמר כלפי א"י‬

‫דומה למי שיש בו תורה ומצוות‪ ,‬כלומר התורה נמשלה לטעם‬

‫שלא עברה על הציווי‪ ,‬ושוב אמר ותוצא הארץ דשא וגו' ועץ‬

‫והמצוות לריח‪ ,‬וביאר דלזה ביקשה הארץ להוציא בדוקא‬

‫עושה פרי כלפי חו"ל שעברה על הציווי שלא הוציאה אלא עץ‬

‫אילן שאין טעם עצו ופריו שוה‪ ,‬להוציא בה גם את בחינת‬

‫עושה פרי‪ ,‬ואין טעם עצו ופריו שוה עכ"ל‪.‬‬

‫הרע ולהפכו אל הקדושה אלא שלא הצליח בידה‪."4‬‬ ‫ומבואר מדברי הנזר הקודש דבאמת רק אדמת חו"ל‬ ‫ובהמשך דבריו ביאר הנזר הקודש וז"ל‪ ,‬דקאמר בסוף‬ ‫‪ 3‬ועיין ברמב"ם פ"ה מהלכות תשובה ה"א‪ ,‬רשות לכל אדם נתונה‬ ‫אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו ואם‬ ‫רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו הוא שכתוב‬

‫עברה על ציווי פי' ה' והוציאה אילנות שאין טעם עצו ופריו‬ ‫שוה‪ ,‬אבל אדמת ארץ ישראל שמרה פי ה'‪ ,‬ולזה עתידין אילני‬ ‫סרק שבה להוציא פירות‪ ,‬ואפשר להוסיף ביאור על דבריו על‬ ‫פי דברי הגמ' בתענית )י‪ ,‬א( "ארץ ישראל שותה מי גשמים‬ ‫וכל העולם כולו מתמצית שנאמר הנתן מטר על פני ארץ‬

‫בתורה "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע"‪ ,‬הרי שיסוד‬ ‫הבחירה נתפרש מיד אחר חטא עץ הדעת‪ ,‬וכל הנשמות נכללו‬

‫וגו'"‪ ,‬ופירש הרשב"א על האגדות שם וז"ל "החכם הזה סבר‬

‫בחטאו של אדה"ר כדכתיב גבי איוב ששאלו הקב"ה )איוב לח‪ ,‬ד(‬

‫כי ארץ ישראל שהיא העיקר נקראת ארץ סתם‪ ,‬כי היא‬

‫"איפה היית ביסדי ארץ" ובמנחת שי הביא ממדרש ילמדנו פ' כי‬

‫תכלית הכונה בארץ‪ ,‬ומה שהוא טפל לה נקראת חוצות‬ ‫‪5‬‬

‫תשא "אמר ריב"ל איפה כתיב א"ל היכן היתה איפה שלך באדם‬ ‫הראשון תלויה בראשו בשערו בצוארו בעיניו באיזה אבר וכו'"‪,‬‬

‫"ארץ" הכונה לארץ ישראל‪ ,‬וא"כ מיושב היטב דברי הנזר‬

‫וחסידים מספרים ששאל הרבי ר' אלימלך לאחיו הק' הרבי ר'‬

‫הקודש דמה שאמר הכתוב "ויאמר אלקים תדשא הארץ וגו'‪,‬‬

‫זושא כיון שכל ברואי העולם היו בנשמת אדה"ר ]עיין שמו"ר מ‪ ,‬ג‬ ‫ושער הגלגולים ריש הקדמה טז והקדמה ל[ ולמה הסכמת לשטות‬ ‫זו לחטוא בעץ הדעת והשיבו ר' זושא שאילו לא היה מאפשר‬ ‫לאדה"ר לחטוא היה חושב שאילו היה חוטא מי יודע מה הפסיד‬ ‫ולכן נתן לו רשות לאכול כדי שיראה מה הועיל לו חטאו‪ ,‬וכך טבעו‬ ‫של אדם שחושב לעצמו מה הוא מפסיד חלילה כאשר אינו עושה‬ ‫חפצו ומאדה"ר מוסר השכל לכל הדורות שחטא וצא וראה מה‬ ‫גרם לעצמו ולדורות‪.‬‬ ‫‪ 4‬ואפשר לבאר ע"פ דבריו את דברי הגמ' בחגיגה )טו‪/‬ב( על רבי‬ ‫מאיר שלמד תורה אצל אחר אף שיצא לתרבות רעה "רמון מצא‬ ‫תוכו אכל קליפתו זרק"‪ ,‬דהיה יודע להפריד הפרי מהסיגים‪,‬‬ ‫ואפשר דלזה רמזו דברי המדרש )ב"ר כ‪ ,‬יב( "בתורתו של ר"מ‬

‫מלשון חוץ ר"ל דבר שהוא חוץ לעיקר ‪ ,‬הרי מבואר דסתם‬

‫ויהי כן"‪ ,‬אזיל על ארץ ישראל שלה יקרא בתואר "ארץ"‬ ‫בסתם‪ ,‬ומה שדייקו בפסוק י"ב שהאדמה עברה על ציויו‪,‬‬ ‫איירי בחו"ל שהוציאה אילנות שאין טעם עצם ופרים שוה‪.‬‬ ‫נמצא שקללת "ארורה האדמה" באה בעבור אדמת‬ ‫חו"ל‪ ,‬דהיא חטאה ולא הוציאה עצים שטעם עצם ופרים‬ ‫שוה‪ ,‬ואפשר לבאר דלזה באותה שעה שנתקללה האדמה‬ ‫גורש האדם מגן עדן‪ ,‬דתרוויהו הוו מאותו ענין‪ ,‬דגירוש‬ ‫האדם מגן עדן היה מעין גירוש ישראל מארץ ישראל‪,‬‬ ‫וכמפורש בארוכה במדרש )איכ"ר הקדמה פס' ד(‪ ,‬וכמו קללת‬ ‫האדמה שהיתה בעבור אדמת חו"ל כן גורש האדם מהסתפח‬

‫מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון" דאין הכונה שהיה‬ ‫ממש כתוב "כתנות אור" דהרי בתורה כתיב "ע'ור" בעי"ן‪ ,‬אלא‬ ‫הכונה שהיה לרבי מאיר הכח לברר הסיגים להחזיר מעלת‬ ‫ה"כתנות אור" למקומם‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫וכן הדבר אף בלשוננו‪ ,‬דכל היוצא מהארץ לחו"ל אומר הריני‬ ‫נוסוע "לחוץ לארץ" אבל לא מצינו באחד שיסע מלונדון לבלגיה‬ ‫שיאמר שנוסע לחוץ לארץ‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫על נחלת ה'‪ ,‬ולעתיד לבא עתיד להתקן מעלת ארץ ישראל‬

‫בכל יום ויום‪.‬‬

‫שהאילני סרק שבארץ ישראל יוציאו פירות כמבואר בגמ'‬ ‫כתובות שם‪ ,‬ובזרע ברך הביא מהברייתא דתורת כהנים‬ ‫דעתידה ארץ ישראל להוציא אילנות שטעם עצם ופרים שוה‪,‬‬ ‫והיינו טעמא כיון דלע"ל יתוקן כל פגם הרוע שדבק בארץ‬ ‫ישראל באשמת חו"ל כמבואר בנזר הקודש‪.‬‬

‫מעתה אפשר לבאר נמי למה "האתרוג" נשאר שריד לכל‬ ‫הפירות‪ ,‬שיצא כתיקנו כשטעם עצו ופריו שוה‪ ,‬משא"כ כל‬ ‫הפירות יצאו מקולקלים שאין עצם ופרים שוה‪ ,‬עדי יתוקנו‬ ‫לע"ל‪ ,‬דבשביל לקיים הבריאה כולה בקללתה כשאין טעם‬ ‫העץ והפרי שוה ויש התגברות הכח הרע‪ ,‬צריך שלכל הפחות‬

‫ג( והנה הבריאה הראשונה שברא השי"ת היה "האור"‪,‬‬

‫"האתרוג" יגדל כתיקנו כשטעם עצו ופריו שוה‪ ,‬ובזה יהיה‬

‫כדכתיב )בראשית א‪ ,‬ג( "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור"‪,‬‬

‫אחיזה לתיקון לע"ל כשכל העצים יחזרו לגדול בטעם עצם‬

‫ואמרו בגמ' חגיגה )יב‪ ,‬א(‪ ,‬אמר רבי אלעזר אור שברא‬

‫ופרים שוה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דעל "האתרוג" אמר הכתוב ויאמר‬

‫הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד‬ ‫סופו‪ ,‬כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור‬

‫אלוקים תוצא הארץ וגו' "ויהי כן"‪ ,‬שהאתרוג נברא כרצונו‬ ‫יתברך כשטעם עצו ופריו שוה‪ ,‬ואין בו אחיזה לכוחות הרע‪.‬‬

‫הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן‪ ,‬שנאמר‬ ‫וימנע מרשעים אורם‪ ,‬ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא‪,‬‬ ‫והקשה היפה תואר )דף כד טו"ג סוף ד"ה להאיר( א"כ למה‬ ‫ברא הקב"ה עכשיו את האור הגנוז‪ ,‬ומתרץ היפ"ת "משום‬ ‫דאין כל חדש תחת השמש שבששת ימי בראשית הוציא‬ ‫השי"ת כל מה שהיה לו להוציא מן האין"‪ ,‬נמצא דמצד עצם‬ ‫הבריאה השי"ת ברא אותה בשלימותה‪ ,‬שאם לא יחטא‬ ‫האדם תוכל לבא מיד אל תיקונה‪ ,‬אלא שהאדם חטא ועד‬ ‫עתה לא ניתקן חטאו‪ ,‬ועל שם שעתידים לחטוא מיד כבר נגנז‬ ‫האור הגנוז‪.‬‬

‫וכמו שהארץ מיאנה להוציא עצים שטעם עצו ופריו‬ ‫שוה‪ ,‬בשביל שיהיה בחירה בין טוב לרע כמבואר בנזר‬ ‫הקודש‪ ,‬כן עמד הקב"ה וגנז את האור הגנוז שיהיה לאדם‬ ‫בחירה בין רע לטוב‪ ,‬דאם יאיר לאדם האור הגנוז ויראה‬ ‫מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬הרי אינו יכול לבא לכפירה‪ ,‬דהא‬ ‫בעיניו רואה את אמיתות מלכותו יתברך‪ ,‬ולזה נגנז האור‬ ‫הגנוז בשביל שתהיה הבחירה ביד האדם‪ ,‬אלא שהשי"ת‬ ‫מאיר בכל יום ויום מהאור הגנוז‪ ,‬שמי שירצה להדבק בו‬ ‫ולהכיר באמיתותו יאיר בו הכרתו‪ ,‬וכמו"כ נותן זמנים‬ ‫מקודשים שמאיר בהם האור הגנוז‪ ,‬וזמנים מקודשים ליטול‬

‫אמנם יש לבאר דבריאת האור הגנוז נצרכה מיד תחילה‬

‫"אתרוג" שטעם עצו ופריו שוה והוא מוברר מהרע לגמרי‪.‬‬

‫לכל המעשים אע"פ שאח"כ עמד וגנזו‪ ,‬כיון דבכל יום ויום‬ ‫מאיר קרן אור מהאור הגנוז‪ ,‬ובלא אור זה לא היה העולם‬ ‫מתקיים‪ ,‬כמבואר בזוה"ק פר' תרומה )קמט‪ ,‬א( בארוכה‪,‬‬ ‫ובשער הכוונות )דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א( פירש‬ ‫בזה מטבע התפילה המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית‪,‬‬ ‫"כי השי"ת מחדש בכל יום את מעשה בראשית ע"י טובו‬ ‫שהוא אור הגנוז"‪ ,6‬הרי שעל אף שאין כל אחד ואחד יכול‬ ‫להשתמש באור הגנוז‪ ,‬מ"מ מאיר האור הגנוז עמנו בכל יום‪,‬‬ ‫בשביל לקיים את העולם‪ ,‬וא"כ מיושב היטב למה נצרכה‬ ‫בריאת האור הגנוז תחילה לכל המעשים אע"פ שאח"כ עמד‬ ‫וגנזו‪ ,‬כיון דמכחו קיום הבריאה לחדשה בכל יום‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫שאמר הכתוב על בריאת האור "ויהי כן"‪ ,‬יש לפרש דעיקר‬ ‫הכונה לאותו שורש האור המחזיק את הבריאה כולה לחדשה‬

‫ואם נתבונן נראה דכל שלשת חלקי הבריאה שמים ארץ‬ ‫וים נבראו בשלימות לשעה ונתקללו‪ ,‬ועתידין להתקן במהרה‬ ‫בימינו‪ ,‬דהאור בשמים נברא כתיקנו ונגנז כמושנ"ת‪ ,‬וגם שני‬ ‫המאורות נבראו מתחילה כששניהם גדולים‪ ,‬אבל היתה‬ ‫בריאתם בשלימות לרגע אחד‪ ,‬וכדפירש"י )בראשית א‪ ,‬טז(‬ ‫"שוים נבראו ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה א"א לשני‬ ‫מלכים שישתמשו בכתר אחד"‪ ,‬וקטרוג הלבנה הוא שורש כל‬ ‫החטאים כמבואר בארוכה בשל"ה הק'‪ ,‬ולע"ל תחזור הלבנה‬ ‫למעלתה כמו שמבקשים בקידוש לבנה "ויהי רצון מלפניך ה'‬ ‫אלקינו ואלקי אבותנו למלאת פגימת הלבנה ולא יהיה בה‬ ‫שום מעוט"‪ ,‬וגם בריאת הארץ היתה צריכה להיות בטעם‬ ‫עצו ופריו שוה ובלא אילני סרק כמבואר‪ ,‬ועתיד השי"ת‬ ‫להחזיר מעלתה כמבואר מדברי הגמ' בכתובות‪ ,‬וגם בבריאת‬ ‫המים היה שלימות לשעה כשברא את התנינים הגדולים‬

‫‪ 6‬וכן מצינו שבשבת מאיר מהאור הגנוז כלשון חז"ל )ב"ר יא‪ ,‬ב(‬ ‫"לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כאור פניו בשבת"‪ ,‬וכן‬ ‫מצינו שבשופר מאיר האור הגנוז כמבואר בזוה"ק פר' פינחס )רלא‬ ‫‪,‬ב(‪ ,‬ובבני יששכר מבואר שבחנוכה מאיר מהאור הגנוז‪ ,‬אבל עיקר‬ ‫הארתו הוא בתורה‪ ,‬וכמבואר בזוה"ק שגנזו בתורה‪ ,‬וכמובא בדגל‬ ‫מחנה אפרים שהבעש"ט הק' היה מביט בתורה ורואה בה מסוף‬ ‫העולם ועד סופו‪.‬‬

‫ונגנזו ועתידים לחזור לנו‪ ,‬וכדפירש"י )בראשית א‪ ,‬כא( "הוא‬ ‫לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה‪ ,‬והרג את הנקבה ומלחה‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא"‪ ,‬הרי שכל שלשת חלקי הבריאה נבראו‬ ‫בשלימות לשעה‪ ,‬ולעתיד לבא עתיד השי"ת להחזירם לנו‪,‬‬ ‫והיינו טעמא כיון דאין כל חדש תחת השמש וכל הטובה‬ ‫העתידה לבא עלינו צריכה שורש מתחילת הבריאה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫ד( בילקוט )יל"ש בראשית רמז טז( "אמרה שבת לפני‬

‫לאנשים"‪.‬‬

‫הקב"ה רבונו של עולם לכל יש בן זוג‪ ,‬ולי אין בן זוג‪ ,‬א"ל‬ ‫ולהמבואר דהשי"ת ברא את כל כוחות הבריאה‬

‫הקב"ה ישראל יהיה בן זוגך"‪ ,‬יש שני דרכים בחז"ל לבאר‬ ‫היאך לשאר הימים יש "בן זוג"‪ ,‬לדרך הראשון הבן זוג של‬ ‫יום א' הוא יום ב'‪ ,‬יום ג' עם יום ד'‪ ,‬יום ה' עם יום ו'‪ ,‬והשבת‬ ‫אין לו בן זוג‪) ,‬וכן הוא לשון המדרש ב"ר יא‪ ,‬ט ועיין שם יפה תאר‬

‫ביאור הענין( ועוד אופן מבואר בתיקו"ז ומפורש בביאור‬ ‫הגר"א לזוה"ק‪ ,‬דיום ראשון נברא בו האור והוציא תולדותיו‬ ‫ביום ד' המאורות ברקיע השמים‪ ,‬יום שני נבראו בו המים‬ ‫והוציאו תולדותיהם ביום החמישי ישרצו המים וגו'‪ ,‬יום ג'‬ ‫נעשית הארץ והוציאה תולדותיה ביום השישי תוצא הארץ‬ ‫נפש חיה וגו'‪ ,7‬ולזה יום ראשון בן זוג של הרביעי‪ ,‬ויום ב' של‬ ‫יום ה' ויום ג' של יום ו'‪ ,‬הרי שהיום הששי הוא תולדות‬ ‫בריאת הארץ ביום ג'‪ ,‬ועיקר תולדות הארץ הוא האדם‬ ‫כמובן‪ ,‬וא"כ מבואר היטב למה נתקללה האדמה בעבור‬

‫בשלימות בששת ימי המעשה‪ ,‬וגנז חלקם לזמנים אחרים‪,‬‬ ‫אפשר לבאר נמי מה שפירש רש"י את הפסוק ויברך אלקים‬ ‫את יום השביעי ויקדש אתו ‪" -‬ברכו במן שכל ימות השבוע‬ ‫ירד להם עומר לגלגולת ובששי לחם משנה"‪ ,‬והקשו‬ ‫המפרשים הרי המן ירד רק לאותו הדור‪ ,‬וא"כ היאך יפרש‬ ‫רש"י שברכת השבת לדורות אזיל על המן‪ ,‬ולהמבואר מיושב‬ ‫היטב‪ ,‬דמתחילת הבריאה ניתן לדורות כח של קדושת המן‬ ‫בשבת‪ ,‬שבירכו במן וקידשו במן‪ ,‬ולזה עיקר ברכת השבת‬ ‫מתבטא בקדושת המן שלא ירד ביום השבת‪ ,‬וכן לדורות‬ ‫מאכלי שבת הם כאכילת המן‪ ,‬ולזה צריך לבצוע על לחם‬ ‫משנה‪ ,‬ומפה מלמעלה ומפה מלמטה כמו המן‪ ,‬ויש לאכול‬ ‫פשטיד"א כמו המן‪.‬‬

‫האדם‪ ,‬דהרי עיקר התולדה של הארץ הוא האדם שנקרא כן‬ ‫על שם האדמה‪ ,‬ולזה בעת חטאו נתקללה האדמה בעבורו‪,‬‬ ‫וזהו עומק כונת רש"י "משל ליוצא לתרבות רעה והבריות‬ ‫מקללות שדים שינק מהם"‪ ,‬דהאדם הוא תולדות האדמה‬ ‫והבן זוג לאדמה‪ ,‬ולזה נתקללה בעבורו‪.‬‬ ‫ואחר שנתבאר מדברי הזוה"ק דהיום הרביעי הוא בן זוג‬ ‫ליום הראשון בהיותו תולדתו ממנו‪ ,‬יש לבאר דגם מה שאמר‬ ‫המדרש "כנסת ישראל יהיה בן זוגך" הכונה שכנסת ישראל‬ ‫הם תולדות השבת‪ ,‬והיינו טעמא כיון דישראל הם‬ ‫המתקדשים ומתעדנים בשבת להוציא לאור את גודל קדושת‬ ‫השבת‪ ,‬הוא שפירש האבן עזרא עה"פ )בראשית ב‪ ,‬ג( ויברך‬ ‫אלקים את יום השביעי ויקדש אותו ‪" -‬פי' ברכה תוספות‬ ‫טובה‪ ,‬וביום הזה תתחדש בגופות דמות כח בתולדות‬ ‫ובנשמות כח ההכרח והשכל"‪ ,‬והרמב"ן הביא דבריו וכתב‬

‫וגדולה מזו מצינו בסידור האר"י דמאכלי שבת אינם‬ ‫מגשמים כמו המן‪ ,8‬ואף השבת יסוד אורו מקדושת לע"ל‪,‬‬ ‫וכמטבע התפילה "מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬מזמור שיר‬ ‫לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחים העולמים"‪ ,‬ועל‬ ‫זה נאמר "כנסת ישראל יהיה בן זוגך" שבשבת טמון כל‬ ‫הטובות העתידות לבוא על ישראל במהרה בימינו‪ ,‬ומכח‬ ‫סגולת השבת יכולים ישראל להחזיק מעמד בגלות המר הזה‪,‬‬ ‫כדוגמת האור הגנוז המאיר בכל יום‪ ,‬וחביב גבן להביא דברי‬ ‫הרב "אליקים געציל כהן זצ"ל" רבה של גבעת אולגה‪ ,‬שבעת‬ ‫שהיה מסדר שולחנו בערב שבת בראשית היה אומר‪" ,‬ראש‬ ‫השנה ויום הכיפורים וסוכות הם אורחים חשובים‪ ,‬אבל הם‬ ‫באים רק פעם בשנה‪ ,‬אבל אתה השבת קודש הרי בא אלינו‬ ‫בכל שבוע להאיר עיננו בקדושתך"‪ ,‬והיא קדושת השבת‬ ‫העומדת לישראל להאיר להם עדי יבא הגואל במהרה בימינו‪.‬‬

‫עלה "ודברו בזה נכון למאמינים בו‪ ,‬כי אין זה מושג בהרגש‬ ‫‪ 7‬ובירושלמי חגיגה )פ"ב( אפשר לדייק דהוא מח' ב"ש וב"ה היאך‬ ‫היה תולדות השמים והארץ‪ ,‬ועיין בקרבן נתנאל לגיטין סוף פרק‬

‫השעור מתקיים מדי שבוע ביום רביעי בשעה ‪9.30‬‬ ‫בביהמ"ד שבט הלוי רח' אהלי יוסף ‪ 17‬ירושלים‬

‫מי שאחזו‪ ,‬על דברי הרא"ש שם וז"ל‪ ,‬ובשבת לישנא דעלמא לחלוק‬ ‫ימי השבת‪ ,‬חציו נקראים אחר שבת שעברה וחציו קודם שבת‬

‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫לפרטים והנצחות "מכון בים דרך" טל‪02 - 5401167 :‬‬

‫הבאה‪ ,‬וכן לענין הבדלה‪ ,‬ובקרבן נתנאל שם אות ה' וז"ל‪ ,‬דשבת‬ ‫היא הנקודה האמצעית ויום ד' הכנה לקבל נפש דנשמה חדשה‬ ‫ויום ה' לקבל רוח דנשמה חדשה ויום ששי לקבל נשמה לשבת‬ ‫הבאה‪ ,‬ויום א' השארת הסתלקות נשמה חדשה ויום ב' השתארות‬ ‫רוח מנשמה חדשה ויום ג' השתארות הנפש וחוזר חלילה‪ ,‬עיי"ש‬ ‫היטב שהכריע בזה כדברי הרא"ש דלא שייך לומר כן בשאר‬ ‫מועדים ורגלים ודלא כרבינו חננאל עיי"ש היטב‪ ,‬ודבריו מקורם‬

‫‪8‬‬

‫ולכאורה יקשה השואל שעינינו ראו ולא זר הרבה הכחשות חיות‬ ‫לכך מאנשים שאכלו בשבת ונתגשמו‪ ,‬כבר נתבאר הרבה פעמים‬

‫מפורש בדברי האר"י הק' שער הכוונות ענין ויהי נועם‪ ,‬וכן סידרו‬

‫דלא שנו אלא באדם שכל השבוע אוכל רק לצורך קיום נפשו ונזהר‬

‫ב"חק לישראל" עיי"ש‪ ,‬וכן רמז הבעש"ט הק' "בחרי"ש( ובקציר‬ ‫תשבות ר"ת רביעי חמישי ששי‪.‬‬

‫מלהתענג ועתה בבואו אל השבת חושש בדעתו שמא יתגשם ח"ו‬ ‫בתענוגים ועל זה באה ההבטחה מאכלי שבת אינם מגשמים‪.‬‬