פש"ר רייפמן החלטה 26/03/09

‫‪17‬‬

‫בתי המשפט‬ ‫בית משפט מחוזי תל אביב‪-‬יפו‬

‫בפני‪:‬‬

‫פשר ‪003000/08‬‬ ‫פשר ‪1240/09‬‬ ‫בשא ‪7042/09‬‬

‫כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיא‬

‫המבקש‪:‬‬

‫אלי רייפמן‬ ‫ע"י ב"כ עוה"ד אפיק ‪ -‬תורג'מן‬ ‫‪ --‬נ ג ד ‪--‬‬

‫המשיבים‪:‬‬

‫‪ROCKMORE INVESTMENTS MASTER FUND LTD .1‬‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד גד מינא‬ ‫‪CCM MASTER QUALIFIED FUND LTD .2‬‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד צלרמאייר פילוסוף‬ ‫‪ .3‬כונס הנכסים הרשמי‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד רות לינקר‪-‬מזרחי‬

‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬

‫החלטה‬ ‫מונחת בפני בקשתו של מר אלי רייפמן )להלן "החייב"(‪ ,‬לעיכוב ביצוע החלטתי מיום ‪ ,25.3.09‬בה נקבע‪ ,‬לאחר דיון‬ ‫וחקירות‪ ,‬כי התקיימו כנגד החייב עילות המצדיקות מתן צו כינוס לנכסיו‪ .‬הבקשה הנוכחית‪ ,‬כוללת ‪ 18‬עמודים של‬ ‫טענות מטענות שונות‪ ,‬ואשר מכוחן – כך לשיטת החייב ופרקליטיו המלומדים – אין החלטתי יכולה לעמוד‪ ,‬ומן‬ ‫הראוי לבטלה או לחלופין לעכב את ביצועה‪.‬‬ ‫עיינתי בבקשה ובצרופותיה‪ ,‬ועתה ניתנת החלטתי‪.‬‬ ‫אקדים ואומר כי לא נתבקשה תגובת הצדדים האחרים‪ ,‬שכן לא מצאתי בנסיבות הענין צורך בכך‪ .‬יתר על כן ב"כ‬ ‫המשיבה ‪ 2‬הודיע מפורשות לפרקליט המבקש כי הוא מתנגד לבקשה זו‪ .‬המכתב "שורבב" ללא סימון )!!( בין‬ ‫הבקשה לתצהיר‪ ,‬כבדרך אגב‪.‬‬ ‫הטיעון הראשון שמעלה החייב‪ ,‬כתמיכה לבקשתו הינה כי זכויותיו נפגעו‪ ,‬וזאת עקב "פגמים מהותיים‬ ‫‪.1‬‬ ‫בהליך"‪ .‬לשיטתו של החייב‪ ,‬נגרם פסק‪-‬הדין בשל "התנהגות ג'נטלמית" מצידו‪ ,‬באשר הסכים – "לפנים‬ ‫משורת הדין"‪ ,‬כי לאחר תום הדיון בעניין בקשתה של ‪ ,CCM‬יחקר העד מטעמה‪ ,‬אשר הגיע במיוחד‬ ‫מארצות הברית‪.‬‬ ‫לשיטת החייב‪ ,‬נוכח העובדה כי בקשת ‪ CCM‬לבדה היתה "חסרת יסוד משפטי"‪ ,‬ראוי היה לדחותה טרם‬ ‫הדיון בבקשת רוקמור‪ ,‬בדיוק לפי סדר הדיון המקורי‪ .‬ומשלא נעשה כן‪ ,‬נפל פגם מהותי בהחלטה המצדיק‬ ‫את ביטולה‪.‬‬ ‫אין לי אלא להקדים ולהעיר בעניין זה‪ ,‬כי בטענתו זו‪ ,‬דומה כי נשתכחו מן החייב ופרקליטיו הנכבדים‬ ‫מושכלות בסיסיות הקשורות להתדיינות משפטית‪.‬‬ ‫ראשית; שני התיקים היו קבועים לדיון לאותו יום‪ ,‬ולא היה צורך בשום הסכמה‪ ,‬בין ג'נטלמנית ובין‬ ‫אחרת‪ ,‬של החייב או פרקליטיו לקיום דיון בתיק השני‪ .‬הדיונים היו קבועים לאותו יום מזה חודשים‬ ‫אחדים‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬ולגופם של דברים‪ :‬אורח ניהול הדיון לא נבע דווקא מ"הסכמה ג'נטלמנית" כזו או אחרת של‬ ‫החייב‪ ,‬אלא הוא קשור בסמכותו של בית המשפט ליתן החלטות דיוניות ולנווט את ההתדיינות‬ ‫השיפוטית לפי מושכלות של יעילות שיפוטית‪ ,‬זאת כאמור – כל עוד לא נפגעה יכולתו של מי מהצדדים‬ ‫להציג ולטעון בעניינו כראוי‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫בתי המשפט‬ ‫בית משפט מחוזי תל אביב‪-‬יפו‬

‫בפני‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬

‫פשר ‪003000/08‬‬ ‫פשר ‪1240/09‬‬ ‫בשא ‪7042/09‬‬

‫כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיא‬ ‫נוכח פני הדברים‪ ,‬והגעת העד של רוקמור במיוחד מחו"ל‪ ,‬הרי שסמכותו המוקנית של בית המשפט היתה‪,‬‬ ‫מניה וביה‪ ,‬לערוך את הדיון כפי שנערך‪ ,‬ודומה כי כך היה מוחלט‪ ,‬אף לו עמד החייב והתנגד לכך בתוקף‬ ‫)ויש להזכיר בעניין זה‪ ,‬כי בית משפט רשאי אף רשאי‪ ,‬לשנות החלטות דיוניות קודמות שלו עצמו‪ ,‬הכל לפי‬ ‫הדרך בה מסתבר כי ראוי ויעיל יותר לנהל את הדיון(‪.‬‬ ‫האם באמת ציפו החייב או פרקליטיו )הנוכחיים – שהיו נוכחים באולם( כי מצהיר שהגיע לחקירה במיוחד‬ ‫מארה"ב‪ ,‬יישלח כלעומת שבא )?!(‪ .‬חרף היותו מוזמן כדין לדיון שנקבע מבעוד מועד?!‬

‫‪.2‬‬

‫‪.3‬‬

‫‪.4‬‬

‫בלא לקבוע דעה כלשהי בעניין סיכויה של בקשת ‪ ,CCM‬הרי שעסקינן היה בשתי בקשות כנגד אותו חייב‪,‬‬ ‫אשר חלק גדול מהעילות והטענות שביסודן היו חופפות‪ .‬זאת‪ ,‬בעיקר בכל הנוגע למעשי פשיטת הרגל‪ ,‬וכן‬ ‫ל"שיטה" שאימץ לעצמו החייב במגעיו אל מול הנושים‪ .‬אי לכך‪ ,‬אך צודק ונכון היה‪ ,‬לערוך את הדיון‬ ‫בשתי הבקשות במאוחד‪ .‬דומה‪ ,‬כי לא בכדי‪ ,‬היה זה בא‪-‬כוחה של רוקמור אשר ויתר על חקירת החייב‬ ‫)ולא בשל הסכמה "ג'נטלמנית" כזו או אחרת(‪ ,‬וזאת באשר החקירה שנחקר החייב בידי בא‪-‬כוחה של‬ ‫‪ ,CCM‬די היה בה בכדי להתאים אף לצרכיו‪ .‬משעשה זאת‪ ,‬וויתר בכך על זכות המוקנית לרוקמור‪ ,‬ולא‬ ‫לחייב‪ ,‬ואפשר בכך את הדיון המאוחד‪ ,‬אין לחייב על מה שילין‪ .‬אוסיף‪ ,‬כי מעבר למילים ולסופרלטיבים‬ ‫ה"מפוצצים" שמשליכים החייב ופרקליטיו‪ ,‬יגעתי ולא מצאתי איזו מזכויותיו של החייב נפגעה מאורח‬ ‫קיום הדיון – מלבד‪ ,‬כמובן‪" ,‬זכותו" להוסיף להאריך ולסרבל את ההתדיינות השיפוטית שלא לצורך‪ ,‬תוך‬ ‫שהוא "דוחה את הקץ" ומוסיף להתל בנושיו ולבצע העברות נכסים‪ ,‬מן הסוג אשר נחשף כי ביצע זמן קצר‬ ‫בטרם הדיון‪ ,‬ובעת שצו מניעה כבר היה תלוי ועומד‪ .‬זאת לזכור‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫ההחלטה לדון בשני הדיונים בזה אחר זה‪ ,‬לא מנעה מן החייב לכשעצמה לחקור איש מהעדים‪,‬‬ ‫או להעלות טענה כלשהי‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫משנקבעו שתי הבקשות לאותו יום‪ ,‬לדיון לגופו של עניין‪ ,‬היה על החייב לקחת בחשבון‪ ,‬כי יתכן‬ ‫ושתיהן תוכרענה לגופן‪ ,‬הכל לפי שיקול דעתו הדיוני של בית המשפט‪ .‬דברים אלו מקבלים משנה‬ ‫תוקף נוכח העובדה‪ ,‬כי ב"זמן אמת" הסכימו אף החייב ופרקליטיו לאורח הדיון‪ ,‬ורק כעת –‬ ‫משגילה החייב כי ההכרעה לא ניתנה לטובתו – משנה הוא‪ ,‬באורח תמוה )שלא לומר מקומם( את‬ ‫טעמו‪.‬‬

‫טענתו השניה‪ ,‬ושמא המרכזית של החייב‪ ,‬הינה כי בית המשפט התעלם מהעובדה כי לרשות החייב נכסים‬ ‫רבים‪ ,‬אשר עולים על ערך חובותיו‪.‬‬ ‫טענה זו‪ ,‬מוטב היה לה אלמלא הועלתה כלל‪ ,‬וזאת מכוחם של מספר טעמים‪.‬‬ ‫ראשית אעיר‪ ,‬כי הליכי פשיטת רגל אינם דורשים מן הנושה‪ ,‬ולא בכדי‪ ,‬מלבצע או להוכיח חדלות פרעון‬ ‫מאזנית של כל חייב וחייב‪ .‬הדין בעניין זה הוא פשוט וברור‪ ,‬ואין הוא תובע למעשה אלא את קיומם של‬ ‫שני תנאים מצטברים‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫קיומו של חוב אשר אינו שנוי במחלוקת‪ ,‬או כי המחלוקת שמנסה החייב לעורר בעניינו אינה‬ ‫מחלוקת כנה‪ ,‬אלא גיבוב של טענות סרק )כפי שאכן נקבע‪ ,‬בפירוט רב‪ ,‬במקרה שבפני(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫הוכח מעשה פשיטת רגל‪ ,‬מן הרשימה המנויה בסעיף ‪ 5‬לפקודת פשיטת הרגל‪ .‬בענייננו‪ ,‬כפי‬ ‫שפורט בהרחבה רבה בפסק הדין‪ ,‬הוכח יותר ממעשה פשיטת רגל אחד‪.‬‬

‫לכאורה‪ ,‬די בכך בכדי לדחות את טענת החייב אודות "נכסיו הרבים" על הסף‪ .‬אלא‪ ,‬שבשל חשיבות‬ ‫העניין‪ ,‬ואף נוכח אופי הטענות וה"תעוזה" שבהעלאתן כפי שהועלו‪ ,‬וזאת לאחר הצהרותיו הרבות של‬

‫‪19‬‬

‫בתי המשפט‬ ‫בית משפט מחוזי תל אביב‪-‬יפו‬

‫בפני‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬

‫פשר ‪003000/08‬‬ ‫פשר ‪1240/09‬‬ ‫בשא ‪7042/09‬‬

‫כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיא‬ ‫החייב בדבר קשייו וחוסר יכולתו לשלם חובות קטנים בהרבה מ"מסת נכסיו" הנטענת‪ ,‬הרי שפטור בלא‬ ‫כלום אי אפשי‪.‬‬ ‫לעניין זה‪ ,‬אעיר‪ ,‬כי סעיף ‪ 14‬לפקודה‪ ,‬עליו מנסה החייב להסתמך‪ ,‬אינו יכול להועיל לו‪ ,‬וזאת בלשון‬ ‫המעטה‪ .‬סעיף זה‪ ,‬המקנה לבית המשפט שיקול דעת שלא להעתר לבקשה בתנאים מסויימים‪ ,‬קובע‬ ‫כדלקמן‪:‬‬ ‫"אם הראיות שהובאו לפי סעיף ‪ 11‬לא הניחו את דעת בית המשפט‪ ,‬או אם הראה‬ ‫החייב להנחת דעת בית המשפט שהוא יכול לשלם את חובותיו או שמטעם מספיק‬ ‫אחר אין ליתן צו‪ ,‬רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה"‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬כבר בלשון הסעיף מדגיש המחוקק את היותו‪ ,‬כל‪-‬כולו‪ ,‬סעיף המסור לשיקול דעת בית המשפט‪,‬‬ ‫ובוודאי שאין לאף חייב "זכות מוקנית" להפעלתו‪ ,‬באורח אשר יעקוף את דיני פשיטת הרגל "בדלת‬ ‫האחורית"‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬ולהסרת ספק אעיר‪ ,‬כי החייב לא הניח את דעתי כלל וכלל לגבי כושר הפרעון שלו‪ ,‬שלא לדבר על‬ ‫האורח בו העלה את טענותיו והביא את "ראיותיו"‪ .‬לעניין זה‪ ,‬התייחסתי בהרחבה בהחלטתי והרחבתי‬ ‫בעניין האורח בו ניסה החייב להתל בנושיו – ואף בבית המשפט – הן בתשובותיו המתחמקות‪ ,‬והן‬ ‫בדו"חות אשר תחילה טען כי הביאם‪ ,‬ולאחר מכן "נזכר" כי למעשה התכוון‪ ,‬כי הביאם אל רואה החשבון‪.‬‬ ‫שלישית‪ ,‬וחשוב מכל‪ :‬הליכי פשיטת הרגל‪ ,‬כפי שנועדו לטפל בחייבים שאינם יכולים לשלם את חובם‪,‬‬ ‫נועדו – והדבר ברור וידוע – לטפל אף בחייבים אשר אינם מוכנים לשלם את חובותיהם‪ ,‬ועוסקים‬ ‫בהברחות נכסים ובשאר מהלכים מתוחכמים‪ ,‬אשר כמעט ובלתי אפשרי לטפל בהם במסגרת הליכי‬ ‫הוצאה לפועל‪ .‬מה לי חייב "מרובה נכסים"‪ ,‬אם הוא מסרב לשלם את חובותיו‪ ,‬ואף מצהיר כבל עם ועדה‪,‬‬ ‫כי דאג כבר להסתיר את נכסיו באורח כזה‪ ,‬אשר ישים כל הליך משפטי – ולו הדרסטי ביותר ‪ -‬לאל?‬ ‫אין לי אלא לחזור על הדברים שאמרתי בסיפא לפסק‪-‬דיני‪ ,‬כאשר קבעתי כי דווקא ובמיוחד לחייבים‬ ‫סרבנים ומתוחכמים שכאלו‪ ,‬נועדו דיני פשיטת הרגל‪ ,‬על מגוון הסמכויות והאפשרויות הגלומות בהם‪ .‬אין‬ ‫אף צורך להכביר מילים‪ ,‬כי החייב עצמו – הן במילותיו והן במעשיו )כך למשל‪ ,‬האורח בו "כיבד" את צווי‬ ‫בית המשפט(‪ ,‬אך חיזק את המסקנה‪ ,‬כי מן הראוי ליתן כנגדו צו כינוס בהקדם האפשרי‪.‬‬ ‫לא בכדי‪ ,‬אם כך‪ ,‬מאפשרת פקודת פשיטת הרגל "להכניס בשעריה" חייב מסוגו של מר רייפמן‪ ,‬וזאת בלא‬ ‫שיותר לו לגרור את בית המשפט‪ ,‬ואת הצדדים האחרים‪ ,‬להליך הוכחות ארוך ולבדיקת מאזנים ונכסים‬ ‫)זאת‪ ,‬כאשר לפי הראיות‪ ,‬בו‪-‬בעת הוא פועל במרץ להרחיקם מהישג ידם של נושיו(‪.‬‬ ‫אך בכל אלה לא די לו לחייב‪.‬‬

‫‪.5‬‬

‫להשלמת התמונה צירף נספח )הוא נספח ב'( לבקשה‪ ,‬זו לעיכוב ביצוע‪ ,‬אשר אמור "להאיר את עיני בית‬ ‫המשפט" בדבר נכסיו הרבים‪ .‬זוהי איננה אלא רשימה לקונית של נכסים‪ ,‬כמעט בלא כל פירוט או‬ ‫אסמכתא מהותית לגבי ערכם )דבר המתבקש מאליו‪ ,‬נוכח מידת האמון ה"רבה" אשר זכתה לה עדות‬ ‫החייב(‪ .‬זאת‪ ,‬כאשר סבור החייב‪ ,‬כי די שירשום בלקוניות כי נכס פלוני שווה מאה מליון דולר‪ ,‬לדוגמא‪,‬‬ ‫וכבר יהיה בית המשפט חייב לקבל את דבריו כ"תורה למשה מסיני"‪.‬‬ ‫דברים אלו מקבלים משנה תוקף‪ ,‬נוכח העובדה כי חלק מהנכסים משועבד )ועל השעבודים וצורת עריכתם‪,‬‬ ‫כמו גם הריבית הגבוהה ביותר שהם נושאים‪ ,‬כבר נתתי דעתי בפסק‪-‬הדין(‪ ,‬ואילו החלק האחר הינו נכסים‬ ‫בחו"ל‪ ,‬אשר כלל לא ברור )והחייב אינו מפרט מאומה(‪ ,‬עד כמה הם נזילים הלכה למעשה‪ ,‬מהן המגבלות‬ ‫על מימושם‪ .‬כמו כן‪ ,‬וזהו אולי החשוב‪ ,‬לא צורף מסמך כלשהו המצביע על כך כי הנכסים הללו רשומים על‬ ‫שם החייב כלל !!‬

‫‪20‬‬

‫בתי המשפט‬ ‫בית משפט מחוזי תל אביב‪-‬יפו‬

‫בפני‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬

‫פשר ‪003000/08‬‬ ‫פשר ‪1240/09‬‬ ‫בשא ‪7042/09‬‬

‫כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיא‬ ‫כדי לסבר את האוזן‪ ,‬אדגים ואעיר‪ ,‬כי אחד הנכסים – חלק מחברת פלדה פולנית – היה נכס אשר החייב‬ ‫הבטיח לנושים מגישי הבקשה‪ ,‬מזה חודשים ארוכים‪ ,‬כי ישתמש בו בכדי לשלם את חובו‪ .‬אלא‪ ,‬שבכל פעם‬ ‫המציא תירוץ חדש‪ ,‬מדוע הדבר מתעכב‪ ,‬וזאת עד שבסופו של יום החליט לכפור לחלוטין בחבויות בשל‬ ‫"מרמה שהתגלתה לו במקרה"‪ .‬דברים אלו מצטרפים לצורתה של רשימת נכסים זו‪ ,‬ומעידים היטב על‬ ‫ערכה הראייתי של הטענה כולה‪.‬‬ ‫אין לי אלא לתמוה‪ ,‬האם סבר החייב ברצינות‪ ,‬כי בית המשפט או מי מנושיו יהיה מוכן לחזור ולהיות תלוי‬ ‫ב"טוב ליבו" בכל הנוגע לתשלום החובות מתוך כל אותם נכסים עלומים‪.‬‬ ‫זאת ועוד; אם אכן החייב הינו מרובה נכסים אמיתיים )וזאת‪ ,‬להבדיל מנכסים משועבדים‪ ,‬ומ"נכסים"‬ ‫בדמות סחרור וגלגול של הלוואות וכספים מנושה אחד למשנהו(‪ ,‬מדוע שלח מכתבים ארוכים ובהם‬ ‫"בקשות הבנה ורחמים" לנושיו‪ ,‬בהם סיפר באריכות על קשייו? מדוע נאלץ ליטול‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬הלוואות‬ ‫בריבית קצוצה מן השוק האפור‪ ,‬כאשר האחת רודפת את רעותה? האם שיקר לנושיו אז‪ ,‬או שמא משקר‬ ‫הוא לבית המשפט כיום? למר רייפמן ופרקליטיו הנכבדים פתרונים‪.‬‬

‫‪.6‬‬

‫הטענה הבאה‪ ,‬נוגעת לאי‪-‬העדתו של מר שני‪ ,‬אשר לשיטת החייב היה יכול לחזק את גרסתו ולשפוך "אור‬ ‫חדש" על הפרשה‪ .‬לעניין זה‪ ,‬אין לי אלא לציין כי פעם נוספת‪ ,‬מנסה המבקש להבנות ממחדליו שלו‪,‬‬ ‫ומערבב מין בשאינו מינו‪.‬‬ ‫ראשית; דומה‪ ,‬כי ראוי להתייחס בזהירות רבה ל"סיפור המעשה" אשר מעלה החייב )בין היתר‪ ,‬כי העד‬ ‫"חשש מן העיתונאים"(‪ ,‬לראשונה‪ ,‬במסגרת "בקשה דחופה" שהגיש לאחר שתם ונשלם הדיון‪ ,‬ואשר‬ ‫נראית על‪-‬פניה כנסיון גרידא לפתוח מחדש דיון שהסתיים ולסרבל אותו‪ ,‬וזאת לאחר שנכשל נסיון קודם‬ ‫שלו‪ ,‬לחזור לעדות לאחר שהונחה בידי פרקליטיו )בהעברת פתקים‪ ,‬אותה לא עלה בידם להעלים מבית‬ ‫המשפט ומפרקליט הצד שכנגד‪ ,‬ואשר פרקליטיו הנוכחי רשם חלק נכבד מאותו מסמך מוצג ‪.(1‬‬ ‫שנית; פרקליטיו של החייב‪ ,‬הוא שויתר על העדתו של מר שני – וזאת‪ ,‬בלא שהדבר נכפה עליו‪ .‬מן הראוי‬ ‫להבהיר‪ ,‬כי העובדה שלאחר מעשה‪ ,‬בחר החייב להחליף יצוג‪ ,‬אין בה בכדי לשלול את העובדה‪ ,‬כי באותה‬ ‫עת היה עו"ד ארדמן מייצגו ובא‪-‬כוחו של החייב‪ ,‬ולמעשה ויתר בשמו על העדות דנן‪ .‬לעניין החלפת היצוג‬ ‫והאורח בו מנסה החייב לנצלו‪ ,‬אתייחס במפורט בהמשך החלטתי זו‪ ,‬אולם כבר כעת אעיר‪ ,‬כי הלכה‬ ‫פסוקה היא‪ ,‬כי החלפת יצוג אינה יוצרת או מוסיפה לחייב‪ ,‬יש מאין‪ ,‬זכויות דיוניות אשר לא היה זכאי‬ ‫להם אלמלא החליף את היצוג‪ ,‬ובוודאי שלא זכות לפתוח מחדש הליך שהסתיים‪ ,‬לחזור בו מהסכמות‬ ‫דיוניות‪ ,‬ולמעשה "להעמיד את ההתדיינות השיפוטית על ראשה"‪ .‬מה עוד שמצהיר זה צריך היה להיות‬ ‫בבית המשפט בדיוק כשם שהמצהירים האחרים היו נוכחים‪ .‬יש בכך מידה לא מועטה של התיממות‬ ‫כאשר החייב אמר בבקשתו "לפתיחת הדיון" מחדש לשם חקירת אותו מצהיר – כי המצהיר לא הוזמן‬ ‫לדיון‪.‬‬ ‫שלישית; מן הבקשה הדחופה לדיון משלים עולה במפורש‪ ,‬כי עדותו של מר שני אמורה היתה לעסוק‪,‬‬ ‫בעיקרה‪ ,‬בשאלת המחלוקת עם ‪ CCM‬בעניין רכישת המניות‪ .‬אלא מאי? פסק‪-‬דיני אינו מבוסס כלל‬ ‫ועיקר על הסוגיה דנן‪ ,‬אלא על החוב של החייב כלפי חברת רוקמור דווקא‪ ,‬חוב נשוא חוזה המדבר בעד‬ ‫עצמו‪ ,‬ואשר קביעותי לגביו מבוססות על תשתית עובדתית מוצקה‪ ,‬שאינה נוגעת כלל ועיקר לסוגיית‬ ‫רכישת המניות‪.‬‬ ‫בשולי נקודה זו אעיר‪ ,‬כי בכל הכבוד הראוי ל"ציפיותיו של החייב"‪ ,‬הרי שהליכים משפטיים מתנהלים על‪-‬‬ ‫פי דין‪ ,‬ולא על‪-‬פי ציפייה סובייקטבית של חייב )או צד אחר כלשהו(‪ .‬בוודאי שאותה "ציפיה" אינה‬ ‫מאפשרת לו להתכחש חדשות לבקרים להסכמות דיוניות‪ ,‬להתעלם מעקרון סופיות הדיון‪ ,‬ולמעשה –‬

‫‪21‬‬

‫בתי המשפט‬ ‫בית משפט מחוזי תל אביב‪-‬יפו‬

‫בפני‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬

‫פשר ‪003000/08‬‬ ‫פשר ‪1240/09‬‬ ‫בשא ‪7042/09‬‬

‫כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיא‬ ‫לנסות ולעשות ככל העולה על רוחו‪ .‬הדיון בבקשות הסתיים‪ ,‬והודע לצדדים כי יודע להם על מועד החלטתו‬ ‫של בית המשפט )ולא היה כל מקום לנסות ולהתפס לנוסח המילולי המדבר על "שימוע"‪ ,‬כאילו בפסק‪-‬דין‬ ‫פלילי עסקינן‪ .‬זאת‪ ,‬בעוד הליך זה כמעט ואינו קיים בהליכי בית המשפט של חדלות פרעון(‪.‬‬

‫‪.7‬‬

‫טענתו הבאה של החייב‪ ,‬במסגרתה מבקש הוא לפתוח את הדיון ולהתחילו מ"בראשית"‪ ,‬אינה אלא נסיון‬ ‫להתלות – באורח בלתי ראוי )בלשון המעטה( – באשמתו הלכאורית של עורך‪-‬דינו לשעבר‪ ,‬עו"ד ארדמן‪,‬‬ ‫אשר החייב מצהיר כעת‪ ,‬בדיעבד כי גילה כי זכה ממנו ל"יצוג לקוי ובלתי הולם" )זאת‪ ,‬כנראה‪ ,‬כשם‬ ‫ש"גילה" בדיעבד‪ ,‬אף כי ההסכמים עליהם חתם מול נושיו נגועים בתרמית‪ ,‬וכיוצא באלו(‪.‬‬ ‫אין לי אלא לקבוע‪ ,‬באורח חד‪-‬משמעי‪ ,‬כי טוב היה לטענה זו אלמלא ההין החייב ופרקליטיו להעלותה כלל‬ ‫ועיקר‪ .‬גדול הפרקליטים היה מתקשה להביא ולהניח בפני בית המשפט יש מאין‪ .‬עו"ד ארדמן עשה מלאכה‬ ‫ראויה וטובה‪ ,‬בנסיבות אותן "צייד" אותו החייב‪.‬‬ ‫דומה‪ ,‬כי בטענתו זו‪ ,‬מנסה החייב ליטול חריג מצומצם‪ ,‬השמור למקרים חריגים ביותר‪ ,‬ולהשתמש בו‬ ‫באורח מקומם‪ ,‬ובאופן אשר קבלתו יהפוך את עקרון סופיות הדיון השיפוטי ל"אות מתה"‪ ,‬באשר דומה כי‬ ‫לפי "הלכה" זו שמנסה החייב לקבוע‪ ,‬כל צד אשר לא זכה בדין )למצער‪ ,‬אם הוא מתוחכם די הצורך(‪ ,‬יוכל‬ ‫להאחז – בחוכמה בדיעבד – בטעויות כאלו ואחרות של פרקליטיו; כך‪ ,‬די יהיה להחליף יצוג‪ ,‬ולהטיל רפש‬ ‫בעורך‪-‬הדין הקודם‪ ,‬כדי להתחיל כמעט כל משפט מראשיתו‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬קיימים מקרים חריגים ומצומצמים‪ ,‬בהם מוכחת רשלנות חמורה ומהותית מצד פרקליט‪ ,‬אשר די בה‬ ‫בכדי לאפשר התדיינות חוזרת‪ .‬אלא מאי? לא כזה הוא המקרה שבפני‪ .‬כל שמעלה החייב‪ ,‬בנסיבות‬ ‫המקרה‪ ,‬אינו אלא הערכה בדיעבד כי כמה ממהלכיו של פרקליטיו לא היו מוצלחים משפטית )ושמא‪ ,‬כפי‬ ‫שמשתמע מבין השיטין‪ ,‬כי עו"ד ארדמן לא ניסה היטב די הצורך לסרבל את הדיון ולהאריכו(‪.‬‬ ‫בלא צורך להכביר מילים‪ ,‬כי אף לגופם של דברים‪ ,‬ספק אם יש בהם ממש )כך למשל‪ ,‬בעניין איחוד‬ ‫הדיונים‪ ,‬דבר המסור לשיקול דעת בית המשפט(‪ ,‬הרי שאף אם פני הדברים היו שונים‪ ,‬הרי שאין מדובר‬ ‫אלא בשיקולים דיוניים ומשפטיים של עו"ד ארדמן‪ ,‬אשר אף אם בסופו של דבר לא הועילו לחייב‪ ,‬אין‬ ‫הם אלא חלק אינטרגלי ממתחם ההחלטות הסביר אשר נוטל כל פרקליט המטפל בתיק משפטי )זאת‪,‬‬ ‫בלא להתייחס לשאלה‪ ,‬עד כמה אכן היה זה מחדלו של עו"ד ארדמן‪ ,‬או שמא שורשי הדברים נעוצים‬ ‫בהתנהלות החייב דווקא; מה גם‪ ,‬שחלק מהמהלכים אותם מצהירים החייב ופרקליטיו החדשים שהיו‬ ‫מבצעים‪ ,‬נראים על‪-‬פניהם כגרירת הדיון למחוזות‪ ,‬אשר יש ספק בדבר הרלוונטיות שלהם לבקשת‬ ‫הכינוס(‪ .‬מן הראוי להפריד הפרד היטב‪ ,‬ולדחות בשתי ידיים את נסיונו של החייב ופרקליטיו המלומדים‬ ‫ליטול את מה שהוא לכל היותר שיקול דעת סביר שלא הניב בסופו של יום את התוצאה המצופה‪ ,‬ולהופכו‬ ‫בהינף קולמוס לרשלנות גסה‪.‬‬ ‫בשולי נקודה זו אעיר‪ ,‬כי ע"א ‪ ,9446/94‬עליו מנסה החייב להסתמך‪ ,‬שונה לחלוטין מהמקרה שבפני‪ .‬שם‪,‬‬ ‫הוכח כי פרקליטיו של המבקש לא הגיע כלל ועיקר לדיון מכריע בעניינו של אותו חייב‪ ,‬וזאת בשל‬ ‫רשלנותו; כמו כן‪ ,‬הובהר כי עורך הדין דשם יעץ ללקוחו לבצע הפרה גסה של הדין – בין היתר להמנע‬ ‫מתשלומים חודשיים‪ .‬אין צורך להכביר מילים‪ ,‬כי לא כזה הוא המקרה שבפני‪.‬‬ ‫בשולי נקודה זו אעיר‪ ,‬כי נסיונו של החייב להפיל אשמה שכזו על עורך‪-‬דינו לשעבר‪ ,‬תמוה אף נוכח‬ ‫העובדה‪ ,‬כי פרקליטיו דהיום היה נוכח והשתתף הלכה למעשה בניהול הגנתו במסגרת הדיון‪ .‬בין היתר‪,‬‬ ‫היה זה‪ ,‬כאמור‪ ,‬אותו "פרקליט חדש"‪ ,‬אשר היה שותף בהעברת הפתקים אשר עניינם הנסיון להנחות‬ ‫בסתר את העד בכדי להזים את הרושם הרע והבלתי אמין שעורר בפני בית המשפט ותוכנו של מוצג ‪1‬‬ ‫מדבר בעד עצמו‪.‬‬ ‫זהו גם אותו פרקליט‪ ,‬אשר מהחומר שהונח בפני בתיק עולה כי‪ ,‬ביצע תשלום חפוז לשבעה נושים‬ ‫שזהותם נשארה עלומה עד לרגע זה‪ ,‬והחייב לא "זכר" שמותיהם‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫בתי המשפט‬ ‫בית משפט מחוזי תל אביב‪-‬יפו‬

‫בפני‪:‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪40‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪42‬‬ ‫‪43‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪45‬‬

‫‪.8‬‬

‫פשר ‪003000/08‬‬ ‫פשר ‪1240/09‬‬ ‫בשא ‪7042/09‬‬

‫כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיא‬ ‫נוכח כל האמור לעיל‪ ,‬לא מצאתי כל מקום להפעיל את סמכותי לפי סעיף ‪ 181‬לפקודת פשיטת הרגל )מה‬ ‫גם‪ ,‬כי סעיף זה מופעל בדרך‪-‬כלל בסוג החלטות שמטיבן הינו תלוי‪-‬מצב‪ ,‬כגון תשלומים חודשיים(‪ ,‬קל‬ ‫וחומר שלא לבטל את החלטתי ואו לעכב את ביצועה‪.‬‬ ‫בסוגיה זו‪ ,‬של ביטול ועיכוב ביצוע‪ ,‬ודווקא בשל חשיבותה‪ ,‬מן הראוי להוסיף ולהעיר עוד מספר הערות‪:‬‬ ‫א‪.‬‬

‫ראשית; אין לי אלא לחזור ולדחות‪ ,‬בשתי‪-‬ידיים‪ ,‬את טענתו של החייב כי "לא קיבל את יומו‬ ‫בבית המשפט"; החייב טען את טענותיו‪ ,‬הן בכתב והן בעל‪-‬פה‪ ,‬ודומה כי הוא שב ומבלבל בין‬ ‫זכות הטיעון והגישה לערכאות‪ ,‬לבין "הזכות" לסרבל דיון ולהאריכו אין‪-‬קץ בהליכי סרק‪ ,‬כפי‬ ‫שכבר הזדמן לו "לרמוז" לנושיו כי יעשה‪ ,‬אם "יהינו" לתבוע אותו לדין בשל התנהלותו‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬אחזור ואדגיש‪ :‬הזכות לטעון ולגשת לערכאות‪ ,‬אינה כוללת בתוכה זכות למתדיין כלשהו‬ ‫לעשות ככל העולה על רוחו‪ ,‬ולנקוט בכל הליך דיוני ומקדמי שליבו חפץ בו‪ ,‬בלא קשר לרלוונטיות‬ ‫שלו ליכולת להכריע באורח יעיל וצודק את המחלוקת שבבסיס ההתדיינות‪ .‬בעניין זה ניתן שיקול‬ ‫הדעת‪ ,‬וזאת לא בכדי‪ ,‬לבית המשפט – שיקול דעת‪ ,‬אותו מנסה החייב‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬לעקר מתוכן‪ ,‬כפי‬ ‫שהוא מנסה לעשות אף לעקרון סופיות הדיון‪.‬‬ ‫)לעניין זה‪ ,‬מגדיל המבקש לעשות‪ ,‬כאשר הוא מנסה להסתמך על דברי כב' השופט ריבלין ברע"א‬ ‫‪ ,3521/04‬וזאת תוך שהוא "שוכח"‪ ,‬או מנסה להצניע את העובדה כי שם דובר בביטול פסק‪-‬דין‬ ‫שניתן במעמד צד אחד‪ .‬כך‪ ,‬גם דוגמאות אחרות שהביא‪ ,‬שם דובר על מצבים בהם לא ניתן לנתבע‬ ‫להישמע בבית המשפט‪ ,‬או לחלופין דיון בבקשת ביניים אשר הפך בלא התראה לדיון לגופו של‬ ‫עניין )ולא כך הוא המקרה בפני‪ ,‬אשר נקבע אליבא דכולי עלמא לדיון לגופם של דברים(‪.‬‬ ‫זאת ועוד; קשה עד מאד לומר על החייב שבפני‪ ,‬כי אכן סבר בתום‪-‬לב‪ ,‬כי הדיון יהיה מקדמי‬ ‫)להבדיל מ"סברה מומצאת בדיעבד"(‪ ,‬או "הבין" כי הוא טוען במסגרת הליך מקדמי‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫לעניין עיכוב הביצוע‪ ,‬די אם אעיר‪ ,‬כי ידו של החייב על התחתונה בשני הקריטריונים המרכזיים‪,‬‬ ‫אותם בודק בית משפט במסגרת בקשה מסוג זה‪.‬‬ ‫ראשית; עניין לנו בפסק‪-‬דין שניתן במעמד הצדדים‪ ,‬לאחר כתבי טענות מפורטים וארוכים‪ ,‬לאחר‬ ‫קיום דיון ועריכת חקירות‪ ,‬ולאחר שניתן לצדדים לסכם בעל‪-‬פה‪ .‬פסק הדין מבוסס הן על תשתית‬ ‫משפטית‪ ,‬והן ובעיקר על ממצאים עובדתיים ועל התרשמות מעדויות‪ ,‬סוגיות אשר הלכה פסוקה‬ ‫היא‪ ,‬כי בית המשפט של ערעור לא ימהר להתערב בהם‪ .‬עניין זה משליך‪ ,‬כמובן‪ ,‬על סיכויי הערעור‬ ‫להתקבל‪ ,‬ופועל כנגד הבקשה לעיכוב ביצוע‪.‬‬ ‫שנית; בכל הנוגע למאזן הנוחות – אין ספק‪ ,‬כי מתן צו כינוס אינו מטיב עם החייב‪ ,‬וזאת בלשון‬ ‫המעטה )זאת‪ ,‬הגם כי החייב לא דייק בטענתו‪ ,‬שכן טרם הוכרז פושט רגל‪ ,‬ואי לכך‪ ,‬טרם נכנסו‬ ‫לתוקפם חלק מהדינים אותם הוא מכנה "אות קין"(‪.‬‬ ‫אלא מאי? מן הראוי להעיר‪ ,‬כי מתן צו הכינוס אינו שולל את יכולתו של החייב להציע הסדר‬ ‫לנושיו‪ ,‬ובכך להביא ליציאתו המהירה ממצב זה‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬דומה כי החייב התעלם‪ ,‬ולא בכדי‪ ,‬מהתנהלותו הוא‪ ,‬אשר משפיעה אף היא‪ ,‬במידה רבה‪,‬‬ ‫על מאזן הנוחות‪ .‬אין עסקינן‪ ,‬כפי שהחייב מנסה להציג את הדברים‪ ,‬בקורבן של סכסוך מסחרי‬ ‫גרידא‪ .‬עניין לנו בחייב‪ ,‬אשר סובב את נושיו בכחש במשך תקופה ארוכה‪ ,‬כשהוא מבטיח הבטחות‬ ‫ומפר אותן חדשות לבקרים; חייב‪ ,‬אשר הרע את כושר פרעונו הוא‪ ,‬ואת יכולת נושיו להפרע‪,‬‬ ‫באמצעות כניסה ל"סחרור" של הלוואות בריבית קצוצה‪ ,‬כאשר הוא חי במידה רבה "מהלוואה‬ ‫להלוואה" – מצב‪ ,‬אשר מסב נזק כבד לנושים‪ ,‬ומוכר בדין ובפסיקה כאחד המצבים המובהקים‬

‫‪23‬‬

‫בתי המשפט‬ ‫בית משפט מחוזי תל אביב‪-‬יפו‬

‫בפני‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬

‫פשר ‪003000/08‬‬ ‫פשר ‪1240/09‬‬ ‫בשא ‪7042/09‬‬

‫כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיא‬ ‫המחייב מתן צו חדלות פרעון מהר ככל הניתן‪ ,‬וזאת כדי למנוע נזק בלתי הפיך לנושיו – כולל‬ ‫ובעיקר המבקשת שבפני‪.‬‬ ‫זאת ועוד; החייב‪ ,‬בהתנהלותו ובדרך בה פעל להברחת נכסיו )ואף הבהיר מפורשות לנושיו את‬ ‫דרך התנהלותו זו(‪ ,‬ואף התעלם והפר צו מניעה שהיה בתוקפו ערב הדיון‪ ,‬הוכיח גם הוכיח הלכה‬ ‫למעשה‪ ,‬עד כמה גדול הסיכון והנזק האפשרי לנושיו בהעדר צו חדלות פרעון‪.‬‬ ‫לדברים אלו השפעה מהותית על מאזן הנוחות‪ ,‬והם מהווים שיקול מכריע לקביעה‪ ,‬כי חרף נזקו‬ ‫של צו הכינוס‪ ,‬הרי שמאזן הנוחות נוטה דווקא לעבר מבקשת הכינוס‪ ,‬ולא לטובת החייב‪.‬‬ ‫מעבר לדרוש יוער‪ ,‬כי החייב לא עמד – וזאת בלשון המעטה – אף בדרישה המונחת לפתחו של כל‬ ‫צד המבקש סעד שבשיקול דעת בית המשפט‪ ,‬והוא "לבוא בשערי בית המשפט בידיים נקיות"‪.‬‬ ‫דומה‪ ,‬כי התנהלות החייב מעידה על ההיפך הגמור‪.‬‬

‫‪.9‬‬

‫סוף דבר; דין בקשתו של החייב‪ ,‬על כל סעיפיה‪ ,‬להדחות‪ .‬זאת‪ ,‬באשר היא מנוגדת לדין‪ ,‬לצדק ולשורת‬ ‫ההגיון‪ ,‬ודומה כי אין בכך אלא נסיון נוסף של החייב להמשיך בדרך התנהלותו הקודמת – דרך אשר‬ ‫הביאה אותו‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬לפתחו של הליך פשיטת רגל‪.‬‬ ‫אי לכך‪ ,‬הבקשה נדחית וצו הכינוס יעמוד בתוקפו‪ ,‬על כל המשתמע מכך‪ .‬בנסיבות המקרה‪ ,‬ואך ורק משום‬ ‫שעסקינן מניה וביה בחייב אשר נקלע להליך חדלות פרעון‪ ,‬וכן משום שלא נתבקשו תגובות‪ ,‬אין אני עושה‬ ‫צו נוסף להוצאות‪.‬‬

‫ניתנה היום‪ ,‬א' בניסן‪ ,‬תשס"ט )‪ 26‬במרץ ‪ ,(2009‬במעמד הצדדים‪.‬‬

‫תפארת‬

‫ורדה אלשיך‪ ,‬שופטת‬ ‫סגנית נשיא‬