Music For Dance Class

‫תולדות המוזיקה המערבית‬ ‫מבוא‬ ‫תיעוד בכתב על ה מוזיקה במערב אירופה ניתן למצוא כבר ביוון העתיקה ‪ .‬ידוע לנו כי התרבות‬ ‫המוזיקלית ביוון הייתה עשירה וענפה ‪ .‬תיאוריות מוזיקליות התפתחו באימפרי ה‪ ,‬ולמוזיקה‬ ‫מקום חשוב בחיי החברה ובתרבות ‪ .‬תרבות זו השפיעה באופן מהותי על הה תפתחות הכלל‬ ‫אירופית מכל הבחינות‪ :‬חברתית‪ ,‬מדינית‪ ,‬הגותית )פילוסופית( ואסתטית‪.‬‬ ‫יוון‬ ‫המוזיקה ביוון הינה חלק אינטגראלי מהתרבות‪ .‬אדם לא נחשב תרבותי אם לא למד מוזיקה‪.‬‬ ‫ביוון נוסחה תיאורית האתוס לפיה סוגי מוזיקה שונים משפיעים באופן שונה על האדם‪.‬‬ ‫שני הסוגים העיקריים‪:‬‬ ‫• מוזיקה רכה ומרוממת נפש ‪ -‬מוזיקה אפולונית‪ ,‬קלאסית– נבל‪ .‬הצורה הפואטית‬ ‫המקבילה‪ :‬אודה )שיר החוגג מאורע או מהלל אדם( ואפוס )פואמה ארוכה(‬ ‫• ומוזיקה סוערת ומלהיבה ‪ -‬מוזיקה דיוניסית‪ ,‬רומנטית‪ ,‬חליל‪ .‬הצורה הפואטית‬ ‫המקבילה‪ :‬דרמה‪.‬‬ ‫המוזיקה בחינוך‪:‬‬ ‫לפי אפלטון ‪ :‬על ה מוזיקה להיות בהירה ופשוטה ‪ .‬השפעתה על החברה עמוקה עד כדי כך‬ ‫שהצהיר‪" :‬תנו לי לחבר את השירים ואיני דואג למי יכתוב את החוקים"‪.‬‬ ‫לפי הפילוסופיה היוונית יש להקפיד על התאמת ה מוזיקה למחונך – למדינאים סוג שונה של‬ ‫מוזיקה מזו של המשוררים‪.‬‬ ‫רומא‬ ‫ברומא אימצו את המוזיקה מהיוונים בייחוד לאחר שהשתלטו על יוון ב‪ 146-‬לפנה"ס‪ .‬הרומאים‬ ‫פיתחו כלי נשיפה ממתכת ‪ ,‬בעיקר למטרות צבאיות ‪ .‬כמו ביוון – המוזיקה מזוהה עם חינוך‬ ‫ותרבות‪ .‬יש עדויות לקיומן של תזמורות ‪ ,‬וירטואוזים‪ ,‬מקהלות‪ ,‬פסטיבלי מוזיקה‪ ,‬תחרויות‬ ‫ועשייה מוזיקלית ענפה גם בתקופות מצוקה‪.‬‬ ‫אחרי המאה ה‪ ,5-‬עם השתלטות הנצרות‪ ,‬נעלמו כל סימנים ועדויות למוזיקה חילונית‪.‬‬ ‫המורשת שהעת העתיקה הנחילה לאירופה של ימי הביניים המוקדמים היא‪:‬‬ ‫‪.1‬מוזיקה עשויה מקו מלודי טהור הזורם ללא הפרעה‪.‬‬ ‫‪.2‬מנגינה מהודקת למילים בעיקר בנוגע למשקל ולריתמוסים‪.‬‬ ‫‪.3‬ביצוע המבוסס על אימפרוביזציה ללא תיווי קבוע‪.‬‬ ‫‪.4‬פילוסופיה הטוענת שה מוזיקה אינה אמנות המורכבת משילובי צלילים יפים‬ ‫בחלל רוחני וחברתי מסוים כי אם מנגנון מסודר המעוגן במנגנון הטבע‬ ‫שבכוחו להניע מחשבות והתנהגות של בני אדם‪.‬‬ ‫‪.5‬תיאוריה אקוסטית מדעית‪.‬‬ ‫‪.6‬שיטה ליצירת סולמות‪.‬‬ ‫‪.7‬טרמינולוגיה )מינוח( מוזיקלית‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫שלושת הסעיפים האחרונים מייחדים את היוונים בלבד‪.‬‬

‫הנצרות המוקדמת‬ ‫הנצרות דחתה יצירת מוזיקה לשם הנאה בלבד ‪ .‬כל צורה מוזיקלית שקשורה לפסטיבלים‬ ‫הגדולים‪ ,‬לתחרויות וכו ' – נדחתה‪ .‬זאת מתוך הצורך להרחיק את הנוצרים הטריים מהרגליהם‬ ‫הפגאניים‪.‬‬ ‫הפולחן הנוצרי שואב מהפולחן היהודי וכלל ‪ :‬פסוקי תהילים‪ ,‬המנונות‪ ,‬תפילות‪ ,‬קריאה מכתבי‬ ‫הקודש ונתינת צדקה‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪U‬‬

‫עם התפשטות הנצרות המוזיקה מלקטת השפעות ממקומות אחרים‪.‬‬ ‫ההמנונות הוצגו במערב במאה ה‪ 4-‬ובמאה ה‪ 6-‬מתייצבת מ ישרת קנטור ומתפתחות מקהלות‬ ‫ילדים‪.‬‬ ‫האפיפיור גרגוריאוס הקד וש )כיהן בין ‪ .(590-605‬עסק במיון ‪ ,‬קיבוץ והגדרת התפילות ‪ .‬דחף‬ ‫לאחדות רפרטוארית‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫עד המאה ה ‪ :4-‬מוזיקה נלקחת מבתי כנסת ‪ .‬אין ביצוע אחיד – ניתן למצוא אלתור ‪ .‬קיימת‬ ‫נטייה להאחדת הביצוע‪ .‬החל מגרגוריאוס – מתבצע ארגון החומר‪.‬‬ ‫באותה תקופה לא נותרו שרידים של מוזיקה חילונית‪.‬‬ ‫השקפתם של הנוצרים על מקום המוזיקה בחינוך–זהה לזו של היוונים‪.‬‬ ‫עם המחשבה על כוחה של מוזיקה בעיצוב האישיות – ניתן להבין את שלילת ה מוזיקה לשם‬ ‫הנאה בלבד ‪ .‬אבות הכנסייה סברו כאפלטון שה מוזיקה היפה נועדה להזכיר לנו את האלוהי‬ ‫והנשגב ולא את היופי עצמו‪.‬‬ ‫על ה מוזיקה לפתוח את לבבות האנשים לנצרות ורעיונותיה ‪ .‬אין מוזיקה כילית משום שזו לא‬ ‫יכולה לעשות את הנ"ל‪.‬‬ ‫הופעת כלים בכתבי הקודש מנומקת כמשל‪ :‬הנבל מסמל את הפה והאורגן את הגוף‪.‬‬

‫המוזיקה בימי הביניים המוקדמים‬ ‫המזמור הגרגוריאני‬ ‫המוזיקה הנוצרית העתיקה שהתפתחה בימי הביניים המוקדמים וקובצה ע"י גרגוריאוס הקדוש‬ ‫נקראת מוזיקה גרגוריאנית‪ .‬המוזיקה היא כאמור דתית בלבד ומיועדת לפולחן הקאתולי ‪.‬‬ ‫המוזיקה מורכבת ממזמורים שנועדו לשירה‪ .‬המזמור הגרגוריאני הנו‪:‬‬ ‫‪ .1‬חד קולי‪.‬‬ ‫‪ .2‬בעל פיתולי מנגינה "מוזרים"‪.‬‬ ‫‪ .3‬בעל ריתמוס גמיש‪.‬‬ ‫‪ .4‬אובייקטיבי‪ ,‬ללא ריגושים‪.‬‬ ‫‪ .5‬ללא חזרה על טקסט‪.‬‬ ‫‪ .6‬פונקציונאלי בלבד‪.‬‬ ‫‪ .7‬ללא שיקוף הרגשות או הטקסט באמצעות הצליל‪.‬‬ ‫‪ .8‬מנגינה בצורת קשת‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫המוזיקה הגרגוריאנית הייתה פופולארית גם מחוץ לכנסיה‪.‬‬ ‫הצורה ה מוזיקלית יכולה להיות סטרופית או חופשית ‪ .‬מוזיקה סטרופית בנויה על פי בתים‬ ‫וניתן למצוא בה גם בתים ופזמונים חוזרים ‪ .‬למוזיקה החופשית רצף בלתי מופרע המוכתב ע "י‬ ‫הטקסט‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫כמו כן‪ ,‬השירה יכולה להיות סילבית או מליסמטית‪.‬‬ ‫• שירה סילבית – כאשר לכל הבהרה צליל אחד או שניים‬ ‫• שירה מליסמטית – כאשר לכל הברה צלילים מרובים‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫לרוב‪ ,‬מזמורים המושרים ע "י קהל הינם סילביים ואלו המבוצעים ע "י סולן הינם מליסמטיים ‪.‬‬ ‫כמו כן ‪ ,‬כאשר הטקסט מורכב וארוך ‪ ,‬המוזיקה מדויקת‪ ,‬כלומר סילבית ‪ ,‬וכאשר הטכסט קצר‬ ‫)כמו ב"אמן" או "הללויה"( – המוזיקה מליסמאטית‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫התפתחויות במזמור הגרגוריאני‬ ‫השפעה של מוזיקה מצפון אירופה מביאה להתפתחויות הבאות‪:‬‬ ‫• המנעד הרגשי מתרחב‪.‬‬ ‫• מתווספות קפיצות‪.‬‬ ‫כל ההתפתחויות קורות עם התפשטות המוזיקה החילונית והניסיונות הראשוניים בפוליפוניה‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫מוזיקה כילית‬ ‫המוזיקה הכילית בימי הביניים מיועדת לריקודים‪ .‬כלי הנגינה הנמצאים בשימוש הם ‪ :‬נבל‪,‬‬ ‫כינור‪ ,‬לאוטה )יבוא ערבי מאה ‪ ,(9‬פעמונים‪ ,‬תופים )מאה ‪ .(12‬כלי נשיפה – חלילים‪ ,‬חמת‬ ‫חלילים‪ ,‬חצוצרות‪ .‬המוזיקה מאולתרת ברובה‪.‬‬

‫ארס אנטיקווה ‪ -‬תחילת הפוליפוניה‬ ‫‪U‬‬

‫ארס אנטיקווה ‪ -‬אמנות עתיקה ‪ ,‬התקופה בין מחצית המאה ה‪ 12-‬ועד סוף המאה ה ‪ 13-‬והיא‬ ‫מאופיינת בעיקר ע"י התפתחות הפוליפוניה והתיווי‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫המאה ה‪ 11-‬היא קריטית בהיסטוריה המערבית‪ .‬מציינים מאה זו ‪ :‬תחיה כלכלית ‪ ,‬גידול‬ ‫אוכלוסין‪ ,‬עיבוד הקרקעות ותחילת בנייתן של הערים המודרניות ‪ .‬באותה תקופה החל שחרור‬ ‫ספרד מהמוסלמים ‪ ,‬כיבוש אנגליה ע "י הנורמנדים ומסע הצלב ה‪ .1-‬תחיה תרבותית עם‬ ‫התרגום הראשון מי וונית ללטינית ‪ .‬תחילת האוניברסיטאות ‪ ,‬התבססות הפילוסופיה המלומדת‬ ‫ופריחת הארכיטקטורה הרומנית ‪ .‬המערב תופס עצמאות תרבותית שמתבטאת בספרות‬ ‫מקומית וניתוק בין הכנסייה המערבית למזרחית ב‪.1054-‬‬ ‫גם במוזיקה התפתחויות מהותיות‪:‬‬ ‫• מתגבשת קומפוזיציה במקום אימפרוביזציה‪.‬‬ ‫• מתפתחת נוטציה )תיווי( המובילה להפרדה בין קומפוזיציה לביצוע‪.‬‬ ‫• המוזיקה מובנית יותר‪.‬‬ ‫• מתפתחים עקרונות של סדר‪.‬‬ ‫• מתפתחת הפוליפוניה‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫המאה ה‪11-‬‬

‫ההתפתחות הפוליפונית הראשונה מתרחשת במאה ה‪-‬‬ ‫נקראת אורגנום‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪ .11‬היצירה הפוליפונית הראשונה‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫אסכולת נוטרדם‬

‫שני המלחינים הראשונים בהיסטוריה של ה מוזיקה שחתומים על יצי רותיהם הם לאונין –שחי‬ ‫ברבע השלישי של המאה‪ 12 -‬תלמידו ו פרוטין שחי ב רבע האחרון‪ .‬שניהם פעלו קתדרל ת‬ ‫נוטרדם בפריס‪ .‬שניהם גם מובילים את ההישגים הגדולים ביותר בפוליפוניה המתפתחת‪.‬‬ ‫לאונין – כתב סט שלם של מוזיקה דו קולית לשירה במשך כל השנה‪ .‬סגנונו‪:‬‬ ‫• קטעי הסולו של הל חן הגרגוריאני – מורחבים‪ .‬החלקים שהושרו ע "י מקהלה‬ ‫נותרו כפי שהם‪.‬‬ ‫• האורגנום –מליסמטי‪ ,‬אך קצבי‪.‬‬ ‫פרוטין – ממשיך את דרכו לאונין אך מעצים את הדיוק הריתמי‪ .‬אצל פרוטין‪:‬‬ ‫‪3‬‬

‫• הטנור ריתמי ולעיתים חוזרים עליו על מנת להתאים את אורכו לאורך הקול‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫• מוסיף קול או שניים‪ .‬אורגנום דופלום‪ ,‬טריפלום‪ ,‬קוואדרופלום‪.‬‬ ‫• המנעד עדיין קטן – הטנור בצלילים איטיים יחסית והקולות הנוספים מהירים‪.‬‬

‫‪U‬‬

‫הרנסנס – ‪1450-1600‬‬

‫"תחיית‬ ‫השם "רנסנס" שאול מתולדות האמנות ‪ .‬באמנות התגלו יצירות עתיקות והחלה‬ ‫התרבות היוונית והרומית"‪ .‬במוזיקה אין תגליות אך היו ניסיונות לשחזר את סוד קסמה וכוחה‬ ‫של ה מוזיקה כפי שתוארה בתיאוריות של היוונים ‪ .‬ניסיונות אלה הביאו בסופו של דבר‬ ‫להולדתה של האופרה‪.‬‬ ‫"תחיית רוח האדם " מקפלת בחובה הרחבת תחומי הידע גם לנושאים חילוניים ‪ .‬יש רצון מודע‬ ‫להשתמש בידע למען האדם בעולם הזה וגם בעולם הבא ‪ .‬זוהי הרוח ההומניסטית שמאפיינת‬ ‫את הרנסנס ‪ .‬אמנים וסופרים משתמשים בנושאים חילוניים ודתיים ושואפים שיצירתם תובן‬ ‫ותביא חדווה לבני האדם כמו גם לאלוהים‪.‬‬ ‫בני האדם חשו "כמתעוררים משינה בת ‪ 1,000‬שנים" )ארסמוס(‪ .‬כל דור בתקופה זו חשב שהוא‬ ‫הטוב מכל קודמיו ‪ .‬תהליך ה "תחיה" החל עוד בימי לנדיני ‪ ,‬ג'וטו‪ ,‬בוקצ'ו ופטרארקה‪ .‬התנועה‬ ‫החלה באיטליה והתפשטה ברחבי אירופה ‪ .‬בעיצומו של הרנסנס פעלו האמנים מיכאל אנג 'לו‪,‬‬ ‫לאונרדו‪ ,‬בוטיצ'לי‪ ,‬רפאל‪ ,‬צ'ליני‪ ,‬ומקיאוולי‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫התפתחות מדינית‬ ‫ב‪ 1453-‬התורכים כובשים את המעוז האחרון של התרבות הרומית – קונסטנטינופול‪ .‬משכילים‬ ‫ביזאנטיים בורחים למערב אירופה ‪ ,‬לאיטליה‪ ,‬ומביאים עמם את תרבות יוון ושפתה ‪ .‬כך נוצרת‬ ‫הזדמנות ללמוד תרבות זו ‪ .‬בתקופה זו מומצא הדפוס ומתגלית אמריקה‪ .‬חל פיצול בכנסיה‬ ‫והחלה להתפתח הכנסייה הרפורמית בהנהגת מרטין לותר )‪.(1517‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫מבחינה מוזיקלית – פריחה‪ .‬המוזיקה נעשית אוטונומית יותר ‪ ,‬המלחינים יכולים לכתוב‬ ‫משמשות לאירועים חברתיים ‪ .‬סוף סוף‬ ‫יצירות משביעות רצון מבחינה אסתטית וגם‬ ‫משתמשים בכל צלילי הסולם ‪ ,‬בכל מנעד הקולות ובכלי נגינה שונים ‪ .‬המוזיקה הקולית‬ ‫משתחררת מהצורות הספרותיות והטכסטים מטפלים במגוון רחב של נושא ים שאיכותם‬ ‫גבוהה‪ .‬בו בעת מתחילה להתפתח מוזיקה כילית עצמאית‪.‬‬ ‫ב‪ 1473-‬מומצא דפוס התווים ‪ .‬החלו להדפיס תפקידים של מוזיקה לאנסמבלים )הרכבים‬ ‫מוזיקליים( לשימוש פרטי בבתים ‪ .‬מלחינים החלו לכתוב פרטיטורות ‪ .‬מתבססים סטנדרטים‬ ‫מקצועיים ועמם תעשיית ספרי העזר והלימוד‪.‬‬

‫הסגנון‬ ‫את הסגנון המוזיקלי בתקופת הרנסנס ניתן לפרק למרכיבים הבאים‪:‬‬ ‫• ‪ 4‬קולות שווים‪ ,‬בגוון דומה‪.‬‬ ‫• חלוקה שווה של תפקידים‪.‬‬ ‫• קונטרפונקט – מרקם פוליפוני של קולות עצמאיים ‪ -‬חיקויי‪.‬‬ ‫• תכופות – הסופרן הוא הקול הדומיננטי )הראשי(‪.‬‬ ‫• אידיאל – א קפלה – שירת מקהלה ללא ליווי כילי‪.‬‬ ‫• הבס מתעצב כבסיס הרמוני‬ ‫• קצב ‪ -‬שתי נטיות ‪ .1 :‬מוזיקה נעה בחופשיות במרקם קונטרפונקטי ‪ .‬סגנון‬ ‫אלתורי חופשי ‪ .‬סגנון זה נפוץ ביצירות ללאוטה ומקלדת ‪ .2 .‬סגנון רתמי בעל‬ ‫תבניות קשיחות )קצבי( ובמרקם הומופוני )כל הקולות נעים ביחד(‪.‬‬ ‫• קשר בין מוזיקה לטקסט – מסתמנת שאי פה להבנת המילים והבעתן באמצעות‬ ‫הצלילים‪.‬‬ ‫• התפתחות מוזיקה כילית ללא מילים‪.‬‬ ‫• על המוזיקה להיות בהירה‪ ,‬ברורה ושקולה‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪4‬‬

‫קלאודיו מונטורדי )‪(1567-1643‬‬ ‫אחד המלחינים הבולטים והמעניינים ביותר ב מוזיקה המערבית הוא קלאודיו מונטורדי‪.‬‬ ‫מונטורדי כמו בטהובן ‪ ,‬מהווה גשר בין שתי תקופות – בין הרנסנס ל בארוק‪ .‬בשלושים שנות‬ ‫חייו האחרונות היה ה קאפלמאיסטר )נגן עוגב ואחראי על המוזיקה בכנסייה מסוימת ( של‬ ‫כנסיית ס נט‪ .‬מרכוס בוונציה‪ .‬בסוף המאה ה‪ 16-‬ותחילת ה ‪ 17-‬כתב ארבעה ספרים של‬ ‫מדריגלים בהם משתלבים‪:‬‬ ‫• שילוב של כתיבה הומופונית עם כתיבה קונטרפונקטית )פוליפונית(‪.‬‬ ‫• שיקוף נאמן של הטקסט‪.‬‬ ‫• שימוש חופשי בהרמוניות אקספרסיביות‪.‬‬ ‫• שימוש בדיסוננסים )צלילים "צורמים"‪ ,‬מוסיפים צבע למוזיקה(‪.‬‬ ‫• מוטיבים דיקלומיים ולא מלודיים – מקדימים את הרצ'יטטיבים‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫יצירותיו המאוחרות של מונטורדי כבר מזוהות עם תחילת הבארוק‪.‬‬

‫צמיחת המוזיקה הכלית‬ ‫למרות שה מוזיקה בין השנים ‪ 1450-1550‬היא בעיקרה ווקאלית )קולית(‪ ,‬הרי שבאותה עת‬ ‫החלה להתפתח גם מוזיקה כלית‪ .‬גם בתקופות קודמות היו כלי נגינה אך מעמד הנגינה היה‬ ‫נחות‪ ,‬ורוב המוזיקה הכלית הייתה מאולתרת ‪ .‬בתחילת המאה ה‪ 16-‬למוזיקה הכלית היה קשר‬ ‫הדוק עם זו הקולית‪ .‬תכופות כלי הנגינה הכפיל את הקול או ניגן במקום קולות משניים ‪ .‬כלים‬ ‫ליוו שירה ‪ ,‬כמו בפרוטולה בה הבס היה מנוגן ‪ .‬כמו כן חלק גדול מה מוזיקה הכלית היה עיבוד‬ ‫של מוזיקה קולית‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫הצורות הכליות ש התפתחו בעת הזאת נבעו מיצירות קוליות‪ .‬שתיים מהבולטות הן הריצ 'רקר‬ ‫והקנצונה‪ ,‬הראשונה מהמוטט ואילו השנייה מהשנסון‪ .‬מבחינת ההתפתחות ה מוזיקלית‬ ‫הריצ'רקר מבשר את הפוגה ואילו הקנצונה היא המקדימה של הסונטה‪.‬‬ ‫צורות כליות נוספות הן‪:‬‬ ‫• הריקודים‪.‬‬ ‫• קטעי אימפרוביזציה שונים‪.‬‬ ‫• וריאציות )על נושא או רעיון שהוצגו בתחילה(‪.‬‬ ‫ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה )‪(1524-1594‬‬ ‫המלחין הבולט של ה מוזיקה הדתית בסוף הרנסנס היה ג 'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה אשר‬ ‫נולד בסביבות ‪ 1524‬בעיירה פלסטרינה ‪ .‬פלסטרינה שימש כנער מקהלה ומאוחר יותר כנגן‬ ‫העוגב ומוסיקאי הבית של כנסייה ברומא ומאז נשאר ופעל בעיר זו ‪ .‬בשנות ח ייו האחרונות‬ ‫היה פלסטרינה מפקח על ההוצאה החדשה של מוסיקת הקודש ודאג שתטוהר מכל מיני‬ ‫אלמנטים "ברבריים‪ ,‬חשוכים‪ ,‬או ריקניים"‪.‬‬ ‫האגדה מספרת שבעת התכנסות הועידה בטרנט ‪ ,‬פלסטרינה כתב מיסה לכבוד האפיפיור‬ ‫מארצ'לוס‪ .‬במיסה פוליפונית זו ניסה להוכיח שהפוליפוניה לא עומ דת בניגוד לרוח הקדושה‬ ‫של הכנסייה ולא מפריעה להבנת הטקסט ‪ .‬מיסה זו ‪ ,‬המכונה "מיסת פאפה מארצ 'לי" גאלה את‬ ‫המוזיקה מצו האוסר על השימוש בפוליפוניה ב מוזיקה הדתית‪ .‬רוב המוזיקה שכתב פלסטרינה‬ ‫הייתה דתית‪.‬‬ ‫עד באך ‪ ,‬פלסטרינה היה המלחין הידוע ביותר בשמו ‪ .‬כינויו היה "הנסיך של ה מוזיקה"‬ ‫ויצירותיו הוגדרו כ "שלמות המוחלטת של ה מוזיקה הכנסייתית‪ ".‬נהוג להכיר בו כמלחין‬ ‫שהיטיב‪ ,‬יותר מכל אחד אחר‪ ,‬לכתוב מוזיקה פוליפונית זכה המנותקת מכל רמיזה חילונית‪.‬‬ ‫פלסטרינה למד והכיר את ה מוזיקה הנדרלנדית והיא מהווה נקודת מוצא עבורו ‪ .‬הוא השתמש‬ ‫בטכניקות שכיחות‪:‬‬ ‫• ביצירות מוקדמות ‪ -‬קאנטוס פירמוס‪.‬‬ ‫‪5‬‬

‫• מיסה הבנויה מקאנונים‪.‬‬ ‫• כתיבה ל‪ 4-‬קולות בלבד‪.‬‬ ‫• חלק ניכר מהמיסות מבוסס על לחנים גרגוריאניים‪.‬‬ ‫• בעיקר צעדי סקונדות‪ ,‬מיעוט צלילים חוזרים וקפיצות‪.‬‬ ‫• כשהטקסט ארוך – המוזיקה יותר הומופונית משלושה טעמים‪:‬‬ ‫‪ .1‬לשם קיצור משך היצירה‪.‬‬ ‫‪ .2‬להבטחת בהירות הטכסט‪.‬‬ ‫‪ .3‬להבאת ניגוד לקטעים הפוליפוניים‪.‬‬ ‫סגנונו של פלסטרינה היה הראשון בתולדות ה מוזיקה שנשמר ושימש כמודל חיקוי בדורות‬ ‫הבאים גם כאשר המלחינים כתבו מוזיקה בסגנונות שונים לחלוטין‪.‬‬ ‫מלחינים אחרים בני דורו של פלסטרינה‪:‬‬ ‫ויקטוריה )‪ – (1594-1611‬מלחין ספרדי שכפי הנראה למד אצל פלסטרינה ‪ .‬סגנונו דומה וכתב‬ ‫אך ורק מוזיקה דתית‪.‬‬ ‫אורלנדו די לאסו )‪ – (1532-1594‬כתב בעיקר מוטטים דתיים ‪ .‬גישתו לטקסט היא תיאורית‬ ‫ודרמתית‪ .‬ניתן למצוא במוטטים שלו קפיצות‪ ,‬פראזות באורכים שונים ‪ ,‬ריתמוס הרמוני מהיר‬ ‫ולא אחיד ושינויי מרקם‪.‬‬ ‫ויליאם בירד – )‪ (1623 -1543‬כתב שירים פוליפוניים אנגליים ‪ ,‬קטעים לכלי מקלדת ‪ ,‬ומוזיקה‬ ‫לכנסייה האנגליקנית‪ .‬היה המלחין האנגלי הראשון שספג את הטכניקה הפוליפונית האירופית‪.‬‬

‫מוזיקה לריקוד בסוף המאה ה‪16-‬‬

‫במחצית השנייה של המאה ה‪ 16 -‬נכתבו קטעי ריקוד ללאוטה ‪ ,‬לכלי מקלדת ולאנסמבלים ‪ .‬רוב‬ ‫הריקודים נכתבו לאירועים חברתיים שהתקיימו בבתי הבורגנים או בחצרות האצילים ‪ .‬הבלט‪,‬‬ ‫שפרח בחצרות האצילים הבורגונדים והאיטלקים ‪ ,‬יובא לצרפת והיה לג 'אנר רב משמעות ‪.‬‬ ‫הנטייה במאה ה‪ 16 -‬היא ליצור זוגות של ריקודים כגון הפאוון והגליארד ‪ ,‬כאשר הראשון הוא‬ ‫איטי‪ ,‬מדוד ובמשקל זוגי והשני מהיר וחי יותר ובמשקל משולש‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫הבארוק ‪1600-1750‬‬ ‫מבוא‬ ‫בארוק – מילה המבטאת הן תקופה והן סגנון ונלקחה מהגדרות בתולדות האומנות ‪ .‬השימוש‬ ‫מוזיקה של התקופה לארכיטקטורה ‪ ,‬לאמנות‬ ‫במונח "בארוק" מניח שיש דמיון בין ה‬ ‫הפלאסטית והספרות ואף לפילוסופיה‪.‬‬ ‫פירוש המילה ‪ :‬צורה לא מאורגנת ‪ ,‬מוזרה‪ ,‬משהו מוגזם ‪ ,‬בעל טעם רע ‪ ,‬גרוטסקי‪ .‬המוזיקה –‬ ‫אינה יותר מוזרה ‪ ,‬או פנטסטית או גרוטסקית ממוזיקה בכל תקופה אחרת ‪ .‬תקופת הבארוק‬ ‫היא תחילת העת החדשה במוזיקה המערבית‪.‬‬ ‫המוזיקה בבארוק נשלטה ע "י אידיאלים איט לקיים‪ .‬מאמצע המאה ה‪ 16 -‬ועד סוף המאה ה‪18 -‬‬ ‫איטליה הייתה למרכז מוזיקלי רב ההשפעה ‪ .‬איטליה עצמה הייתה מחולקת לאזורים שנשלטו‬ ‫ע"י אוסטריה ‪ ,‬ספרד‪ ,‬האפיפיורות ואזורים עצמאים אחרים ‪ .‬ונציה הייתה מרכז חשוב לאורך‬ ‫המאה ה‪ 17 -‬ונאפולי במשך המאה ה‪ .18 -‬לרומא השפעה מתמשכת ועק בית על ה מוזיקה‬ ‫הדתית ולמשך זמן במאה ה‪ 17 -‬השפיעה על התפתחות האופרה והקנטטה ‪ .‬פירנצה זרחה‬ ‫בתחילת המאה ה ‪.17-‬‬ ‫למרות שהשליטה האיטלקית על עולם ה מוזיקה באירופה לא הייתה מוחלטת הרי שגם אומות‬ ‫שניסו לשמר סגנון לאומי מוגדר לא נמלטו מהשפעה איטלקית ‪ .‬בצרפת – המלחין שי ותר מכל‬ ‫גיבש סגנון צרפתי היה האיטלקי ז 'אן בפטיסט לולי ‪ .‬גם באך והנדל ניזונו מה מוזיקליות‬ ‫האיטלקית‪ .‬עד סוף תקופת הבארוק נוצר סגנון בינלאומי המושרש במוזיקה האיטלקית‪.‬‬ ‫סגנון לאומי החל להתפתח בצרפת בסביבות ‪ .1630‬הצרפתים דחקו השפעות איטלקיות ושמרו‬ ‫על סגנון ע צמאי‪ .‬במאה ה‪ 16 -‬המוזיקה בגרמניה סבלה מדעיכה ומלחמת שלושים השנים‬ ‫)‪ (1618-1648‬המיטה אסון על התרבות הגרמנית ‪ .‬בסוף המאה החלה התאוששות שהגיעה‬ ‫לשיאה במוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך‪.‬‬ ‫בין השנים ‪ 1660-1750‬חצרות קיסרים ומלכים היו למרכזים תרבותיים ‪ .‬ערי מדינה כמו ונצי ה‬ ‫גם הן תמכו באמנות ‪ .‬הכנסייה המשיכה לתמוך ב מוזיקה אך השפעתה הייתה מוגבלת יותר‬ ‫בבארוק מאשר בתקופות קודמות‪.‬‬ ‫במאות ה ‪ 17-‬וה‪ 18-‬חלו פריצת דרך ופריחה בתחומי הספרות ‪ ,‬האומנות‪ ,‬הפילוסופיה והמדע ‪.‬‬ ‫באומנות פעלו בארצות השפלה רובנס ורמברנט ‪ ,‬בספרד ולסקז ‪ ,‬באנגליה כתב מי לטון ובצרפת‬ ‫רסין ומולייר ‪ ,‬ובאיטליה מפסל ברניני ‪ .‬מעל לכל הייתה המאה ה‪ 17-‬תקופה רבת משמעות‬ ‫בתולדות הפילוסופיה והמדע ‪ .‬בקון‪ ,‬דקרט‪ ,‬גליליאו‪ ,‬ניוטון ועוד אחרים חשובים יצרו את‬ ‫הבסיס למחשבה וההגות המודרנית‪.‬‬ ‫המחשבה נוערה נמרצות בתקופה זו וה מוזיקה מתחדשת יחד אתה ‪ .‬מוסיקאים החלו לחפש‬ ‫תכני הבעה חדשים ורצו להרחיב את השפה ה מוזיקלית בה השתמשו לצורכי הבעה ‪ .‬במאה ה ‪-‬‬ ‫‪ 17‬התגבשו הרמוניות‪ ,‬צורות וצבעים חדשים‪ ,‬ונוצרה שפה מוזיקלית שלה אוצר מילים‪ ,‬דקדוק‬ ‫ותחביר מוגדרים עמם יכלו המוסיקאים לפעול בחופשיות ובביטחון‪.‬‬ ‫כבר בתחילת הבארוק ה מלחינים היו מודעים לשינויים הסגנוניים המבדילים בין ה מוזיקה‬ ‫שלהם לזו שכתבו קודמיהם ‪ .‬קלאודיו מונטורדי )‪ (1567-1643‬כינה את הסגנון הישן ‪Prima‬‬ ‫‪ ,Practica‬זהו הסגנון הקונטרפונקטי שפלסטרינה שיכלל והביא לשיאו ‪ .‬מונטורדי איבחן שב‪-‬‬ ‫‪ Prima Practica‬שולטת המוזיקה על הטכסט‪ .‬ב‪ Secunda Practica -‬לעומת זאת המילה היא‬ ‫שמכוונת את ה מוזיקה‪ .‬מכאן ניתן לשנות חוקים מוזיקליים שהיו מקובלים עד אז ‪ ,‬כדי להגיע‬ ‫להבעה יותר מדויקת ואמינה של הטכסט ושל הרגשות אותם הוא מביע‪.‬‬ ‫‪1T‬‬

‫‪1T‬‬

‫האופרה בבארוק המוקדם‬ ‫הצורה החדשה והבולטת ביותר בבארוק היא האופרה ‪ .‬האופרה הינה דרמה ובה משולבים‬ ‫מונולוגים‪ ,‬דיאלוגים‪ ,‬סצנות פעולה ‪ ,‬ומוזיקה המשכית‪ .‬ההיסטוריה כבר ידעה דרמה ובה‬ ‫מוזיקה‪ :‬ביוון העתיקה תפקידי המקהלה הושרו וכנראה גם הדיאלוגים ‪ ,‬בימי הביניים דרמות‬ ‫‪7‬‬

‫בנושאי הקודש לוו ב מוזיקה ובמחזות בימי הרנסנס הונהגה שירה בהשראת המנה ג היווני‬ ‫בעיקר בפתיחתן של מערכות ובסיומן ‪ .‬בין המערכות הוצגו "אינטרמצי" שהיו הפקות‬ ‫תיאטרליות על נושא פסטוראלי‪ ,‬אלגורי או מיתולוגי‪ .‬הפקות אלה היו עתירות מוזיקה‪.‬‬ ‫בכל סצנה דרמטית קיימים שני אלמנטים‪:‬‬ ‫‪.1‬הסיפור או הדיאלוג שבאמצעותו העלילה מתקדמת‪.‬‬ ‫‪.2‬תגובת המשתתפים‪ ,‬הבעת רגשותיהם או מחשבותיהם‪.‬‬ ‫הבעת הרגשות במוזיקה מתיישבת היטב עם סגנון המדריגל בסוף המאה ה‪ ,16-‬סגנון בו קבוצת‬ ‫זמרים יכולה להביע רגשותיו של הפרט ‪ .‬עתה נותר למצוא דרך להעביר גם את הסיפור באופן‬ ‫משכנע – לשם כך הומצא סגנון שירה חדש לקול סולו – המונודיה‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫הסגנון המונודי ביקש לחקות את שירת הסולו היוונית ועל כן קיבל שם יווני הולם ‪ :‬מונודיה‪:‬‬ ‫‪ – monos‬לבד‪ – aidein ,‬לשיר‪ .‬מכיוון שהמילה הייתה נקודת המוצא הרי שעיקר הכתיבה‬ ‫‪ .‬השירה היא מעין‬ ‫הייתה לשירת סולו וליווי כאשר קיימת הפרדה ברורה בין הקול לליווי‬ ‫דקלום בריתמוס חופשי הע וקב אחר נטייתן הטבעית של המילים ‪ ,‬והליווי הוא מינימאלי‪ ,‬בן‬ ‫אקורדים ספורים ‪ ,‬ומהווה רקע כמעט בלתי מורגש לשירה ‪ .‬התוצאה היא מעין עירוב של‬ ‫דקלום בשירה‪.‬‬ ‫הקאמרטה הפלורנטינית‬ ‫בסוף המאה ה‪ 16-‬התכנסה בעיר פירנצה קבוצת מוסיקאים ואנשי רוח ששמה לה למטרה‬ ‫להחיות את תרבו ת יוון העתיקה ‪ ,‬ה"קלאסית"‪ .‬קבוצה זאת נקראה ה קאמרטה הפלורנטינית ‪.‬‬ ‫הניסיון להחייאת הדרמה היוונית העתיקה הביא להולדת האופרה ‪ .‬הרעיון המרכזי שהנחה את‬ ‫חברי הקאמרטה היה‪ ,‬כפי שניסח המלחין וינצ'נסו גאלילי )‪ ,(1520-1591‬שלכל משפט מילולי יש‬ ‫רק משפט מוזיקלי אחד המתאים לו ‪ .‬אי לכך ‪ ,‬צירוף של קוים מלודיים שונים המביעים טכסט‬ ‫זהה‪ ,‬כלומר פוליפוניה‪ ,‬הוא לא נכון וגורם לתוהו ובוהו‪.‬‬ ‫ג'קומו פרי )‪ (1561-1633‬וג'וליאו קאצ 'יני )‪ ,(1546-1618‬שניהם מחברי הקאמרטה ‪ ,‬כתבו את‬ ‫כך מחדיר‬ ‫האופרה הראשונה ‪" ,‬יורידיצ'ה"‪ .‬קאצ'יני בכתיבתו מכניס פה ושם קישוטים ו‬ ‫וירטואוזיות קולית מינימאלית למוזיקה‪ .‬המונוטוניות של הרצ'יטטיב גם היא נשברת מדי פעם‬ ‫ע"י מעברים יותר מלודיים או שירת מקהלה • ‪ .‬במהרה הבינו המלחינים וגם המשוררים שאין‬ ‫לצפות חיים ארוכים לאופרה במתכונתה הדלה‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪P0T‬‬

‫‪TP0F‬‬

‫מונטורדי כותב את האופרה הראשונה שיש בה עושר מוזיקלי‪ .‬לאופרה זו ‪ ,‬אורפיאו‪ ,‬שבוצעה‬ ‫לראשונה ב ‪ ,1607-‬חמש מערכות ‪ .‬יש בה אריות ‪ ,‬דואטים‪ ,‬אנסמבלים דמויי מדריגל ‪,‬‬ ‫רצ'יטטיבים בעלי מבנה מוגדר יותר ‪ ,‬וריקודים‪ .‬לתפקידי הסולו הכתובים צרף המלחין‬ ‫קישוטים על חמשה נפרדת – סט שונה של קישוטים לכל בית בשיר ‪ .‬בתזמורת ‪ 40‬כלים‬ ‫ביניהם כלי נשיפה ‪ ,‬זאת כאשר ההרכב המקובל של אנסמבל אופראי היה של לאוטות ‪ ,‬כלי‬ ‫קשת וצ 'מבלו‪ .‬ב"אורפיאו" ‪ 26‬קטעים לתזמורת בהם פתיחה ‪ ,‬טוקטה המאופיינת בפאנפרות‬ ‫)תרועות(‪ ,‬ריטורנלי וריקודים • ‪ .‬העושר הרב ב אורפיאו אינו המצאה של מונטורדי ‪ ,‬הוא רק‬ ‫מארגן את אופני הביצוע של קבוצות הביצוע הגדולות שכבר השתתפו באינטרמצי‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪P0T‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪TP1F‬‬

‫העושר שמאפיין את אורפיאו הוא חד פעמי ‪ :‬היה זה ניסוי שמונטורדי לא חזר עליו ‪ .‬באופרה‬ ‫הכתרת פופיא ה‪ ,‬המצטיינת בעוז ביטוי ויופי נשגב ‪ ,‬שב מונטורדי למתכונת של תזמורת רגילה ‪.‬‬ ‫הכתרת פופיאה נכתבה ב‪.1642-‬‬

‫‪8‬‬

‫התגבשות הסגנון הבארוקי‬ ‫גם הסגנון הישן עם הקונטרפונקט המורכב והצפוף וגם הסגנון החדש עם המונודיה הרזה לא‬ ‫יכלו להמשיך להתקיים לאורך זמן כסגנונות עצמאיים ‪ .‬עם הזמן חלו השפעות גומלין והתהווה‬ ‫סגנון חדש ‪ .‬המונודיה התעבתה והתעשרה ו נמצאה דרך לכתיבה פוליפונית אך במסגרת‬ ‫הרמונית ברורה‪.‬‬ ‫הקונצ'רטו בבארוק‬ ‫‪U‬‬

‫קונצ'רטו הוא יצירה לתזמורת עם סולן או סולנים ‪ .‬הקונצ'רטו הוא תוצאה של סגנון‬ ‫הקונצ'רטאטו שהתחיל בסוף הרנסנס והיה לסימן הכר של המוזיקה בבארוק‪.‬‬ ‫מקור השם‪ :‬המילה האיטלקית ‪ ,Concertare‬שפירושה לחבור יחדיו‪ .‬בלטינית משמעות הפועל‬ ‫‪ concertare‬היא להילחם או לטעון כנגד‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫בתקופת הבארוק נמצא שלושה סוגי קונצ'רטי‪:‬‬ ‫‪.1‬קונצ'רטו גרוסו‬ ‫‪.2‬קונצ'רטו ריפיאנו )‪(ripieno‬‬ ‫‪.3‬קונצ'רטו סולו‬ ‫‪.1‬קונצ'רטו גרוסו‬ ‫זהו הקונצ'רטו העתיק ביותר ובו שתי קבוצות כלים‪ ,‬קבוצה קטנה העומדת כניגוד‬ ‫לקבוצה הגדולה – התזמורת המלאה‪ .‬בקבוצה הקטנה בד"כ שני כינורות סולו‬ ‫וקונטינואו ו היא נקראת קונצ'רטינו )האנסמבל הקטן (‪ 1 .‬הקבוצה הגדולה כוללת‬ ‫תזמורת מיתרים וקונטינואו ונקראת‪ :‬קונצ'רטו גרוסו )האנסמבל הגדול(‪.‬‬ ‫‪.2‬קונצ'רטו ריפיאנו‬ ‫המונח הפעם מתייחס לשימוש מוקדם יותר לפיו זוהי יצירה הכתובה לאנסמבל‬ ‫של ארבעה עד חמישה כלים ‪ .‬ביצירה זו יש תפקיד לריפיאנו בלבד ואין תפקיד‬ ‫מהותי לסולו‪.‬‬ ‫‪.3‬קונצ'רטו סולו‬ ‫‪.‬‬ ‫זהו הסוג האחרון שהתפתח ולו השפעה מרחיקת לכת על התפתחות הצורה‬ ‫ב‪.1698-‬‬ ‫הקונצ'רטי הראשונים לסולו ולתזמורת הם אלה של טורלי שנכתבו‬ ‫לקונצ'רטי אלה שלושה פרקים‪ .‬בקונצ'רטי אלה הריט ורנלו )הנושא החוזר ( מנוגן‬ ‫ע"י התזמורת ובין כל הופעה שלו יש הופעה של הסולן עם הקונטינואו‪.‬‬ ‫אנטוניו ויואלדי )‪ (1687-1741‬היה המלחין הפורה ביותר של קונצ 'רטי‪ .‬הוא ביסס‬ ‫את הצורה התלת‪-‬פרקית של הקונצ'רטו כנורמה‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪P2F‬‬

‫‪P‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫הקונצ'רטי הראשונים של ויולדי היו בעלי צורה חופשית יותר‪ ,‬ודווקא את אלה באך הכיר ‪.‬‬ ‫מכאן הצורה היותר חופשית בקונצ'רטי הברנדנבורגיים של באך‪.‬‬ ‫הקונצ'רטי הראשונים בבארוק נכתבו לסולו כינור ‪ .‬קונצ'רטי לכלים אחרים החלו להופיע‬ ‫באיטליה במאה ה ‪ 18-‬עליהם נמנים הקונצ 'רטו לאבוב ונבל של הנדל ‪ ,‬הקונצ'רטי לחליל ‪ ,‬בסון‪,‬‬ ‫אבוב‪ ,‬וצ'לו של ויולדי ‪ .‬הקונצ'רטו הראשון לעוגב הוא של הנדל והראשון לצ 'מבלו הוא של‬ ‫באך‪.‬‬

‫‪ 1‬הבאסו קונטינואו – טכניקת כתיבה שהיא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של תקופת הבארוק‪ .‬קו הבס נתון ומתחתיו מסומנות ההרמוניות‬ ‫במספרים‪ .‬לכן הבאסו קונטינואו נקרא גם בס ממוספר או באנגלית ‪ .Figured bass‬הנגנים משלימים את ההרמוניות באלתור קווים נוספים תוך‬ ‫פענוח הספרות‪ .‬הכלים המשתתפים בנגינת הקונטינואו הם בד"כ צ'מבלו‪ ,‬צ'לו‪ ,‬לעיתים לאוטה ואת הצ'מבלו יכול להחליף עוגב‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪U‬‬

‫הסוויטה בבארוק‬

‫סדרה של קטעים כליים עם איזשהו אלמנט מאחד ‪ .‬הקטעים מבוצעים בד "כ כיצירה אחת רב‬ ‫פרקית‪ .‬התפתחות הסוויטה החלה לקראת סוף הרנסנס והגיעה לשיאה אצל באך‪.‬‬ ‫בבארוק לסוויטו ת הסולו יש מבנה צפוי אך גם ניתן לשינויים ‪ .‬הקטעים בסוויטה הבארוקית‬ ‫הם ברובם ריקודים ‪ .‬ארבעה ריקודים חוזרים כמעט בכל מחרוזת ‪ :‬אלמנד‪ ,‬קוראנט‪ ,‬סרבאנד‬ ‫וג'יג‪ .‬מעניינת הקוסמופוליטיות של ריקודים אלה ‪ :‬האלמנד מקורו בגרמניה ‪ ,‬הקוראנט בצרפת‬ ‫ובאיטליה‪ ,‬הסרבאנד בספרד והג'יג באירלנד‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫שם נרדף לסוויטה הוא פרטיטה‪ .‬המבנה המצוי של הסוויטה הוא‪:‬‬ ‫• פרלוד‬ ‫• אלמנד‬ ‫• קוראנט‬ ‫• סרבאנד‬ ‫• ריקוד או ריקודים אופציונאליים‬ ‫• ג'יג‪.‬‬ ‫הכמות והאופי של הריקוד ים האופציונאליים משתנה‪ .‬הפרק הפותח את הסוויטות‬ ‫התזמורתיות הוא פתיחה צרפתית ומכאן הכינוי אוברטורה שדבק בסוויטות אלה ‪ .2‬המאחד‬ ‫את כל הסוויטות הוא הסולם‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪P3F‬‬

‫‪P‬‬

‫הפרלוד‪ ,‬הפתיחה‪ ,‬הפראמבלום וכו'‪ -‬הפרק הפותח ‪ .‬נזיל מאוד במבנהו ‪ .‬בפארטיטה השנייה‬ ‫‪ ,‬כאשר‬ ‫למקלדת לדוגמא יש לפראמבלום מבנה של פתיחה אופראית בת שלושה חלקים‬ ‫הראשון הוא באופי של פתיחה צרפתית‪.‬‬ ‫אלמנד – כשמו כן הוא ‪ ,‬מוצאו מגרמניה ‪ .‬בבארוק המאוחר מתייחס השם יותר לכתיבה‬ ‫אידיומטית לכלי מאשר למקצב הריקודי ‪ .‬בעל משקל מרובע‪ .‬טקסטורה רוויה בחיקויים‪ ,‬אופיו‬ ‫רציני והטמפו מדוד‪.‬‬ ‫קוראנט – ריקוד שמוצאו כפול ‪ :‬מצרפת ומאיטליה ‪ .(Courante, Corremte) .‬המשקל משולש‪.‬‬ ‫הקוראנט המהיר היה ריקוד חיזור בו המחוזרת נסה מעם המחזר‪...‬‬ ‫סרבאנד – ריקוד איטי ומכובד ‪ ,‬במשקל משולש ‪ ,‬מאופיין ע "י מקצב מנוקד מודגש על הפעמה‬ ‫השנייה‪ .‬צורתו דו חלקית ויש בו פראזות ברורות‪ ,‬בד"כ ארבע תיבות כ"א‪.‬‬ ‫ג'יג ‪ -‬ריקוד מהיר במשקל משולש שמאופיין בתבניות קצביות מובהקות אם גם מרובות‪.‬‬ ‫הריקודים הבלתי קבועים השכיחים בסוויטה הם‪:‬‬ ‫בורה )‪(BOURREE‬‬ ‫ריקוד בארוקי ערני ‪ ,‬זורם‪ ,‬בעל משקל זוגי וצורה דו חלקית ‪ .‬המשפטים בו מאורגנים בד "כ‬ ‫בקבוצות של ‪.4‬‬ ‫גבוט‬ ‫ריקוד בארוקי בעל משקל זוגי ‪ ,‬משפטים מאורגנים בד "כ בקבוצות של ארבע תיבות‪ .‬הוא איטי‬ ‫מהבורה אך בעל טמפו די ערני‪ .‬כמעט ואין סינקופות‪ ,‬מקצביו פשוטים והמרקם הומופוני‪.‬‬ ‫ריגאדון )‪(RIGAUDON‬‬

‫‪ 2‬פתיחה צרפתית היא מוזיקה בסגנון חגיגי שהמאפיין אותה הוא מקצב מנוקד לא מהיר‪ ,‬תכופות במרקם‬ ‫הומופוני‪ .‬מוזיקה בסגנון ליוותה את כניסתו של המלך באירועים ממלכתיים בצרפת‪ .‬פירוש המילה האוברטורה‬ ‫היא פתיחה ואתה היה נהוג לפתוח בלטים‪ ,‬קונצרטים‪ ,‬אופרות או כל אירוע תרבותי אחר‪.‬‬ ‫‪10‬‬

‫ריקוד עממי מדרום צרפת‪ ,‬עליז ופשוט במשקל זוגי‪ .‬בדומה לבורה זהו ריקוד די מהיר‪.‬‬ ‫מנואט‬ ‫ריקוד אלגנטי ואצילי שמקורו בחצר הצרפתית ‪ .‬משקלו ‪ ,3/4‬צורתו דו חלקית ומשפטיו‬ ‫מאורגנים בקבוצות של ארבע תיבות‪ .‬המינואט היה להיט בחצרו של לואי ה ‪14-‬שהיה גם רקדו‬ ‫מנואט נלהב‪ .‬המינואט והטריו הם הריקודים היחידים ששרדו ותפסו במקום נכבד גם ב מוזיקה‬ ‫של התקופה הקלאסית‪.‬‬ ‫פולונז‬ ‫ריקוד חגיגי שרוקדים אותו בזוגות ומוצאו מפולניה‪ .‬מקורו בריקוד עם המלווה בשירה‪ .‬משקלו‬ ‫‪ .3/4‬במאה ה‪ 18-‬לפולונז מאפיינים הבאים‪:‬‬ ‫המינואט הסרבאנד והגבוט נחשבים לריקודים בסגנון אלגנטי‪ ,‬אצילי – גבוה )‪(high style‬‬ ‫הג'יג והבורה נחשבים לריקודים בסגנון חי ונעים – בינוני )‪(middle‬‬ ‫הלנדלרים והמוזט הם ריקודי כפר בסגנון נמוך – )‪(low style‬‬ ‫באך כתב כ‪ 40 -‬סוויטות לכלים שונים ‪ :‬למקלדת‪ ,‬לכינור‪ ,‬לצ'לו‪ ,‬לאוטה‪ ,‬חליל ולתזמורת ‪ .‬גם‬ ‫הנדל כתב סוויטות שונות ‪ .‬במאה ה‪ 18 -‬וה‪ 19-‬נעלם העניין שגילו מלחיני הבארוק בסוויטה‬ ‫ובמאה ה‪ 20 -‬היא לובשת צורה חדשה במשמעות של מחרוזת קטעים ‪ ,‬חלקם ריקודים ‪ .‬אצל‬ ‫דביסי וראוול הסוויטה מהווה מחווה למוזיקה עתיקה‪.‬‬ ‫לאונרד רטנר ‪ ,‬המוסיקולוג והמלחין שעוסק בחקר ה מוזיקה הקלאסית‪ ,‬מצא שבמאה ה‪18-‬‬ ‫הריקודים שימשו כבסיס להוראת הקומפוזיציה ‪ ,‬להוראת אומנות הביצוע ולפיתוח ההבנה‬ ‫‪3‬‬ ‫הסגנונית‪ .‬הם הוו בעצם "נושא"‪ ,topic ,‬שעליו בנויה היצירה‪.‬‬ ‫‪P4F‬‬

‫הם היוו חומר גלם לאופרה‪ ,‬למוזיקה קאמרית ובעצם כמעט לכל צורה מוזיקלית אפשרית‪.‬‬ ‫לכל אורך ההיסטוריה נכתבה מוזיקה לריקודים וכל המין האנושי על כל מעמדותיו שותף‬ ‫לחוויית הריקוד‪ .‬לכן מהווים הריקודים "נושאים" ‪ topics‬חשובים ומשקפים‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫‪U‬‬

‫התקופה הקלאסית – ‪1750-1800‬‬

‫במונח "תולדות ה מוזיקה המערבית" אנו מקיפים יותר מאלף שנה של התפתחות מוזיקלית‪:‬‬ ‫החל מהידע התיאורטי שיש לנו על ה מוזיקה ביוון העתיקה ‪ ,‬דרך השירה הגרגוריאנית החד‬ ‫קולית )מונופונית( בימי הביניים המוקדמים ‪ ,‬דרך שירה רב‪ -‬קולית )פוליפונית( ומוזיקה כלית‬ ‫)אינסטרומנטאלית( המתפתחת בהדרגה מ מוזיקה המיועדת ללווי שירים או ריקודים בלבד‬ ‫למוזיקה מפותחת מאוד בזכות עצמה ‪ .‬התמורות המרתקות שעוברות על ה מוזיקה במערב‬ ‫מהוות ראי להתפתחויות וההתרחשויות החברתיות‪ ,‬פוליטיות‪ ,‬כלכליות וההגותיות באזור‪.‬‬ ‫ניתן להבחין ‪ ,‬אם גם באופן גס ‪ ,‬בתנודות מחזוריות בהתפתחות ה מוזיקה‪ .‬התנודות נעות בין‬ ‫מוסיקות שמאפייניהן הם צלילות ‪ ,‬בהירות צורה )יציקת תוכן לצורה קיימת (‪ ,‬נטייה לכתיבה‬ ‫הומופונית )חד קולית( ואיזון‪ ,‬למוסיקות המאופיינות בסחף צלילי‪ ,‬בצורות שתכופות מוכתבות‬ ‫ע"י ה מוזיקה‪ ,‬בפוליפוניה )רב קוליות ( ואולי אף בגודש ‪ .‬היו שהגדירו את ה מוזיקה מהקבוצה‬ ‫הראשונה "קלאסית" ואילו את זו מהקבוצה השנייה "רומנטית"‪.‬‬ ‫כמובן שההכללות הן גסות ובכל תקופה נמצא סממנים מתקופה אחרת ‪ ,‬זו שקדמה לה וזו‬ ‫שתבוא אחריה ‪ .‬החלוקה לתקופות גם היא אינה מדויקת שכן מעבר מתקופה אחת למשנתה‬ ‫הוא הדרגתי ובמהלך ההתפתחות הישן והחדש פועלים יחד בכפיפה אחת‪.‬‬ ‫התקופה הקלאסית ב מוזיקה נעה בין השנים ‪ 1750‬שהיא שנת מותו של י ‪ .‬ס‪ .‬באך ל ‪1800-‬‬ ‫)תחילת המאה ה‪ .(19 -‬השם "קלאסי" מכוון ליוון העתיקה על תרבותה ‪ ,‬נאורותה‪ ,‬זיקתה ליופי‪,‬‬ ‫לאיזון ולפרופורציות נכונות ‪ .‬מלחיני התקופה הבולטים הם לפי סדר כרונולוגי ‪ :‬יוסף היידן‬ ‫)‪ ,(1732-1809‬וולפגנג אמדאוס מוצרט )‪ ,(1756-1891‬ולודוויג ואן בטהובן )‪ ,(1779-1827‬כאשר‬ ‫האחרון כבר גולש אל התקופה הסגנונית הבאה‪ ,‬התקופה הרומנטית‪.‬‬

‫‪U‬‬

‫התקופה הקלאסית – רקע היסטורי‬

‫במאה ה ‪ 18-‬פעלה והשפיעה התנועה הפילוסופית המורכבת תנועת ההשכלה או תנועת‬ ‫הנאורות )‪ .(Enlightenment‬עיקרי אמונתה של תנועת הנאורות היו‪:‬‬ ‫• כל בני האדם שווים בפני האל ובפני הטבע‪.‬‬ ‫• מרידה נגד השלטון הבלתי טבעי והבלתי מובן של הכנסייה‪.‬‬ ‫• חיים בזיקה אל הטבע‪.‬‬ ‫• פנייה אל ההיגיון‪ ,‬ההשכלה המדעית ‪ ,‬הידע‪ .‬זאת בניגוד לאמונה בתופעות מטאפיסיות )אל‬ ‫ועל טבעי( ובדת שהיא לא הגיונית בעיקרה‪.‬‬ ‫•‬

‫יציאה נגד נוקשות וסמכותיות ובעד חופש הפרט‪.‬‬

‫התנועה חרטה על דגלה כאידיאלים את ה ליברליזם‪ ,‬השוויון והקדמה ‪ .‬נושא דגל התנועה היה‬ ‫הפילוסוף‪ ,‬סופר ומוסיקאי הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫יש לציין שבני התקופה לא חיו לפי האידיאלים והפ ילוסופיות ששלטו בכיפה‪ .‬התהליכים שנוצרו‬ ‫‪.‬‬ ‫היו הדדיים ‪ :‬אופן החיים והצרכים החיוניים של האזרחים השפיעו על הפילוסופיה ולהפך‬ ‫האדרת ה "אדם הטבעי " מתאימה לעליית המעמד הבינוני שהחל לדרוש את זכויותיו וגם לממש‬ ‫אותן‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫ארבעה אספקטים חשובים להבנת התקופה‪:‬‬ ‫‪ .1‬תנועת ההשכלה הינה תנועה קוסמופוליטית ‪ .‬שליטים זרים מושלים במדינות שאינן מולדתם ‪:‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫מלכים גרמנים באנגליה ‪ ,‬ספרדים באיטליה וכו '‪ .‬כך גם באומנות‪ :‬מטאסטאסיו משורר וכותב‬ ‫ליברטי איטלקיים לאופרות ‪ -‬חי ופועל בחצר הגרמנית ‪ ,‬מלחיני סימפוניות גרמנים ‪ -‬פעילים‬ ‫בפריס ולונדון וכו'‪ .‬ברבע האחרון של המאה ה‪ 18-‬התגבשה הסכמה שהמוזיקה באירופה היא‬ ‫"בעלת שפה אחת"‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪ .2‬ההשכלה היא תנועה הומניסטית‪ .‬השליטים לא רק טיפחו אומנויות אלא הם עצמם התעסקו‬ ‫ברפורמות תרבותיות‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪ .3‬עליית המעמד הבינוני ותפיסת עמדות השפעה על ידו מביאה לפופול אריזציה של האמנות‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫וההשכלה‪ .‬נוצר שו ק לאמנים ו לסופרים‪ .‬גם הנושא וגם אופן הצגתו מותאמים לדרישת‬ ‫החדשות של המעמד הצעיר שצובר עוצמה ‪ .‬המגמה הפופולארית התחזקה עם התנועה‬ ‫ל"שיבה לטבע " ועם הדגש החדש שהושם על הביטוי הרגשי ‪ .‬מלחינים החלו לכתוב לקהל‬ ‫הרחב! לא רק לכנסיה ואף לא לאצולה ‪ .‬דפוס תווים ‪ ,‬יצור פסנת רים‪ ,‬פתיחת אולמות‬ ‫קונצרטים לציבור והוראת ה מוזיקה לכל נפש חפצה הם חלק מתהליך הפופול אריזציה של‬ ‫האומנות‪.‬‬ ‫‪ .4‬הנאורות – תנועה פרוזאית ‪ .‬על הכול להיות בהיר ‪ ,‬מזוכך‪ ,‬אלגנטי‪ ,‬בעל טעם טוב ותואם‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫להיגיון‪ .‬זאת בניגוד לפואטי שמאופיין ע "י הסמליות והעמימות ‪ ,‬והברוקי שהוא כבד ‪ ,‬מיסטי‬ ‫ומורכב מידי‪.‬‬ ‫בתקופת הנאורות על ה מוזיקה לפגוש את המאזין במגרשו הביתי ‪ .‬אין המאזין צריך להתאמץ‬ ‫על מנת להאזין וליהנות מה מוזיקה‪ .‬על ה מוזיקה לענג ע"י צלילים ערבים ותבנית רציונאלית‪,‬‬ ‫לרגש ע "י חיקוי רגשות ולעולם לא לעורר חידה ‪ .‬לפי ד "ר צ א'רלס ברני ‪ ,‬מוסיקולוג שתיעד את‬ ‫המציאות ה מוזיקלית באירופה ה מוזיקה היא "אומנות העינוג ע "י צירופים המשכיים ‪ "...‬ולכן‬ ‫יש לדחוק החוצה מורכבויות מיותרות כגון קונטרפונקט שרק מתי מעט מבינים אותן‪.‬‬

‫פראנץ יוסף היידן ‪1732-1809 -‬‬ ‫שלושה מלחינים בעלי שם מזוהים עם התקופה הקלאסית ‪ ,‬היידן‪ ,‬מוצרט ובטהובן ‪ .‬שלושתם‬ ‫גם מהווים חלק מ "אסכולה הווינאית הראשונה "‪ ,‬זאת למרות שאיש מהם אינו יליד ווינה וגם‬ ‫לא פעל בה ימי חייו‪.‬‬ ‫בן למשפחה ענייה ‪ .‬חינוך מוזיקלי קיבל מדודו אתו חי מגיל שש‪ .‬בן שמונה היה לנער מקהלה‬ ‫בה זכה להתנסות מוזיקלית מקיפה אך לא ללימו ד סיסטמאתי‪ .‬לאחר שחרורו עסק בהוראה‬ ‫ומיני עיסוקים שפרנסוהו בדוחק ‪ .‬למד קונטרפונקט בכוחות עצמו מספרו של פוקס ‪ .‬למד מעט‬ ‫עם המלחין האיטלקי ניקולא פורפורה‪.‬‬ ‫– חצר האצולה העשירה ביותר‬ ‫ב‪ 1761-‬קיבל משרה בחצר הנסיך פול אנטון אסטרהזי‬ ‫בהונגריה‪ ,‬והנסיך עצמו פטרון אומנו יות וחובב מוזיקה מושבע‪ .‬תחת פטרונותם של פול אנטון‬ ‫ואחיו ניקולאס העביר היידן כ ‪ 30-‬שונת כהונה שהיו חיוניות ביותר להתפתחותו ה מוזיקלית‪.‬‬ ‫ניקולאס גיבש חצר עם תרבות עשירה שיכלה להתחרות בחצר המלוכה הצרפתית בוורס אי‪.‬‬ ‫היו לו שני בתי תיאטרון ‪ ,‬האחד לאופרה והשני לתיאטרון בובות ‪ ,‬ושני אולמות מוזיקה‬ ‫בארמון‪ .‬היידן היה ממונה על חיי ה מוזיקה בחצר‪ .‬כתב מוזיקה לאירועים שונים לפי דרישת‬ ‫הנסיך‪ ,‬לימד מוזיקה‪ ,‬פקח על הסגל ה מוזיקלי‪ ,‬דאג לכלי הנגינה ‪ ,‬והכין את כל הקונצרטים‬ ‫וניצח עליהם ‪ .‬הנסיך טיפח תזמורת בת ‪ 22‬נגנים ועמדו לרשותו כתריסר זמרים בבית האופרה‬ ‫– כולם ממיטב הכישרונות באירופה‪ .‬שתי אופרות ושני קונצ 'רטי בוצעו מדי שבוע ובנוסף היו‬

‫‪13‬‬

‫גם קונצרטים מיוחדים לאירועים שונים ‪ .‬לנסיך שניגן בבריטון ‪ 4‬כתב כ‪ 200-‬יצירות שונות‪ ,‬רובן‬ ‫שלישיות‪.‬‬ ‫‪F5‬‬

‫בהתייחסו לחייו בעת ההיא סיפר היידן‪:‬‬ ‫"הנסיך היה שבע רצון מכל עבודותיי ‪ .‬כמנצח יכולתי לעשות ניסיונות ‪,‬‬ ‫לבדוק מה מחזק ומה מחליש אפקט מסוים וכך לשפר ‪ ,‬לשנות‪ ,‬להשמיט‪,‬‬ ‫ולנסות דברים חדשים בכתיבתי ‪ .‬הייתי מנותק מהעולם ‪ .‬לא היה איש‬ ‫בסביבה שיטעה אותי או יתנכל לי וכך נאלצתי להיות מקורי‪".‬‬

‫עם הזמן הבלעדיות של אסטרהזי על יצירותיו של היידן התרופפה ‪ .‬מאחר ורכש שם בינלאומי‬ ‫החל לפרסם ולכתוב גם לגורמים מחוץ לחצר ‪ .‬ב‪ ,1790-‬לאחר מות הנסיך ניקול אס‪ ,‬עבר לווינה‬ ‫והתיישב בבית משלו‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1791-95‬היה היידן פעיל גם בלונדון וכתב בהזמנת האמרגן סלומ ון‪ .‬הנסיך ניקולאס ה‪-‬‬ ‫‪ II‬היה מעוניין ב מוזיקה פחות מאשר ביוקרתו האישית והחצר המפוארת שטיפח קודמו‬ ‫התפוררה‪ .‬מכיוון שתפקידיו של היידן היו עתה מועטים יכול היה להתפנות לכתיבת רביעיות‬ ‫מיתרים‪ ,‬ז'אנר שהתפתח מאוד בזכותו‪ ,‬וגם לכתיבת שתי האורטוריות האחרונות שלו‪" :‬בריאת‬ ‫העולם" ו"העונות"‪.‬‬ ‫היידן נמנה על המלחינים הבודדים שחייהם התפרשו על פני שלוש תקופות סגנוניות שונות ‪:‬‬ ‫סוף הבארוק והתקופה פרה‪-‬קלסי‪ ,‬כל התקופה הקלאסית ותחילת הרומנטית‪.‬‬

‫וולפגנג אמדאוס מוצרט ‪1756-1791 -‬‬ ‫יליד זלצבורג ‪ ,‬עיר שהייתה בתקופתו מרכז תרבותי פרובינציאלי תוסס‪ .‬אביו ליאופולד היה‬ ‫מוסיקאי‪ ,‬מלחין בעל כשרון מסוים ומחבר ספר רב משמעות על נגינת הכינור ‪ .‬האב זיהה את‬ ‫הכישרון יוצא הדופן של בנו והתמסר כליל לטיפוחו‪ .‬בהיותו בן שש החל סיורי הופעות ברחבי‬ ‫היבשת‪ .‬עד היותו בן ‪ 15‬בילה כמחצית מימיו במסעות ‪ .‬בן שש היה וירטואוז ב נגינת המקלדת‬ ‫ולאחר מכן התמחה גם בנגינה בעוגב וכינור ‪ .‬הופעותיו כללו לא רק ביצוע אלא אלתור של‬ ‫פנטסיות‪ ,‬ואריאציות‪ ,‬סונטות ופוגות ‪ .‬בוא בזמן גם הלחין ‪ :‬את המינואט הראשון שלו הלחין‬ ‫בהיותו בן שש ‪ ,‬את הסימפוניה הראשונה בגיל ‪ ,9‬האורטוריה הראשונה בגיל ‪ 11‬והאופרה בגיל‬ ‫‪ .12‬יותר מ‪ 600-‬יצירותיו קוטלגו ע"י ‪L. Von Kochel.‬‬ ‫הסיורים הרבים באירופה הפגישו את מוצרט עם ה מוזיקה שנכתבה ברחבי היבשת ועם גדולי‬ ‫המוסיקאים‪ .‬סגנונו היה לסינתזה של הסגנונות השונים שהכיר והטמיע ‪ .‬ניתן ליחס ליצירותיו‬ ‫של מוצרט "מוזיקליות אבסולוטית "‪ ,‬כלומר יצירו ת שהתהפוכות בביוגרפיה של המלחין לא‬ ‫ממש השפיעו עליהן‪ .‬בניגוד למלחינים כבטהובן ‪ ,‬ברליוז או שופן‪ ,‬לא ניתן לגזור מה מוזיקה של‬ ‫מוצרט את יחסו לאירועים היסטוריים‪ ,‬לטבע או לרעיונות שונים שהיו נפוצים אז‪.‬‬ ‫‪ .‬בניגוד להיידן‬ ‫הלחנה הייתה אצל מוצרט פעולה טבעית שלא דרשה ממנו מאמץ ניכר‬ ‫שלעיתים נאלץ להתפלל לרעיון מסוים שממנו תצמח יצירה ‪ ,‬למוצרט היה שטף רעיונות בלתי‬ ‫נדלה‪ .‬את יצירותיו עיבד תחילה בראשו בלבד ‪ ,‬ורק לאחר שהיו כבר מגובשים "העתיק" אותן‬ ‫לנייר‪.‬‬ ‫את יוהאן כריסטיאן באך ‪ ,‬בנו הצעיר של יוהאן סבסטיאן ‪ ,‬פגש מוצרט בלונדון והושפע מ מנו‬ ‫עמוקות‪ .‬דרך באך הכיר מוצרט את הרוח של ה מוזיקה האיטלקית )בעיקר באופרות (‪ ,‬רוח‬ ‫שתפסה חלק נכבד בכתיבתו ‪ .‬בסביבות ‪ 1772‬פגש את היידן ובאמצעותו למד את האיכויות של‬ ‫המוזיקה הגרמנית‪ .‬גם למפגש עם היידן הייתה השפעה חשובה על חייו היצירתיים של מוצרט‪.‬‬ ‫בחלק האחרון ש ל המאה ה‪ 18-‬נעשה ניסיון ליצור סגנון על‪ -‬לאומי באירופה ‪ .‬אך מה היו‬ ‫המאפיינים של הסגנון הלאומי האיטלקי ‪ ,‬הגרמני או הצרפתי ? המוזיקה הגרמנית היא בעיקר‬ ‫כלית‪ ,‬תכופות פוליפונית וניכרת ברצינותה ‪ .‬המוזיקה האיטלקית לעומתה היא במהותה‬ ‫שירתית‪ ,‬הומופונית ונועדה לבידור‪ .‬המוזיקה הצרפתית ניחנה בעדינות וקישוטיות‪.‬‬

‫‪ 4‬כלי קשת ממשפחת הוויולה דה גמבה שלו סט מיתרי מתכת נוסף לשם יצירת הדהוד‪.‬‬ ‫‪14‬‬

‫מוצרט בגאוניותו הרבה שילב את כל הנ "ל‪ ,‬שילוב שתומצת ע "י הצהרתו הנפעמת של היידן‬ ‫לאביו של מוצרט‬ ‫בפני אלוהים וכאדם הגון אני אומר לך שבנך הוא המלחין‬ ‫הגדול ביותר שאני מכיר אם באופן אישי או רק בשם ‪ .‬יש לו‬ ‫טעם‪ ,‬ויתר על כך‪ ,‬יש לו ידע עמוק ביותר של קומפוזיציה‪.‬‬

‫הטעם הוא האינסטינקט‪ ,‬אינטואיציה‪ ,‬השראה‪ ,‬והידע הוא הטכניקה לכתוב ולומר את שיש‬ ‫לאדם לומר באופן הבהיר‪ ,‬המושלם והמשכנע ביותר‪.‬‬ ‫מבחינת הנושאים ה מוזיקליים אתם עובד מוצרט הרי שבניגוד להיידן שבחר נושאים "פוריים"‪,‬‬ ‫כאלה שניתן לעבד ולפתח‪ ,‬נושאיו ניחנו בשלמות ולכן תכופות בפיתוח אינו מעבד נושא קיים‬ ‫אלא מביא נושאים חדשים ‪ .‬הוא פחות מפתיע מהיידן במבנה יצירותיו ולעיתים רחוקות בלבד‬ ‫משנה את המחזר באופן בלתי צפוי‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1774-1781‬חי בעיקר בזלצבורג‪ .‬ב‪ 1777-‬יצא למסע עם אמו בתקווה למצוא עבודה בעיר‬ ‫מרכזית יותר‪ .‬כל אותו זמן התפתח כמלחין ‪ ,‬כתב סונטות ואלתר רבות אחרות ‪ .‬בשהותו בפריס‬ ‫כתב כמה מהסונטות היותר מפורסמות שלו כגון ק ‪ 310 .‬בלה מינור ‪ ,‬ק‪ 330 .‬בלה מז 'ור עם‬ ‫הרונדו אלא טורקה‪ .‬תקוותו לזכות במשרה התבדתה‪.‬‬ ‫רוב ה מוזיקה שכתב נכתבה למטרות מסוימות כגון סד רת קונ צרטים למינויים שארגן או‬ ‫שהוזמנה‪ .‬אי לכך היה עליה לגרום נחת למאזינים רוכשי הכרטיסים ולמזמינים ‪ .‬מכאן שמוצרט‬ ‫היה מלחין "מסחרי"‪ ,‬אך כישרונו הפלאי הניב יצירות שהן אכן קומוניקטיביות אך יחד עם זאת‬ ‫עמוקות ובעלות ערך מוזיקלי בלתי ניתן לתיאור‪.‬‬

‫ב‪ 1781-‬עבר מוצ רט‪ ,‬בניגוד לעצת אביו ‪ ,‬לווינה‪ .‬האופרה הגרמנית שלו )הזינגשפיל( " החטיפה‬ ‫מן ההרמון " בוצעה פעמים רבות ‪ ,‬ושנים מספר היה המלחין הנערץ ביותר בווינה‪ .‬אך לאחר‬

‫מכן הקהל פנה לו עורף והוא נאלץ לבקש תמיכה מידידו מ‬ ‫פוכברג‪.‬‬

‫"הבונים החופשיים "‪ ,‬מיכאל‬

‫בווינה כתב מוצרט יצירות נשגבות המשלבות את הסגנון הגלאנטי עם הסגנון המלומד ‪ ,‬את‬ ‫הסגנון המלוטש וחינני עם מרקמים מורכבים ועם ביטוי של רגשות עמוקים ‪ .‬ב‪ 1782-‬הכיר‬ ‫מוצרט יצירות של י ‪.‬ס‪ .‬באך וביניהן גם "אומנות הפוגה " ו"הפסנתר המושווה ‪ ".‬השפעת‬ ‫של קונטרפונקט ביצירותיו של‬ ‫המוזיקה של באך הייתה המשכית ועמוקה וניכרה בשילוב‬ ‫מוצרט לרבות ב חליל הקס ם וברקוויאם‪ .‬ב‪ 1782-‬נישא מוצרט ולכבוד אשתו כתב את המיסה‬ ‫בדו מינור ק ‪ .427 .‬יצירה זו נחשבת לאחת מפסגות ה מוזיקה בז'אנר זה ‪ ,‬יחד עם המיסה בסי‬ ‫מינור של באך‪.‬‬ ‫בתקופה הו וינאית כתב מוצרט את רביעיות היידן ‪ ,‬סדרה של שש רביעיות המהוות מחווה‬ ‫למורו הנערץ שבעצם המציא ז 'אנר זה ‪ .‬הוא כתב גם את הסימפוניות המוכרות מאוד שלו ‪,‬‬ ‫הפנר ק‪ ,385 .‬פראג ק‪ ,504 .‬לינץ ק‪ ,425 .‬וכן את הסימפוניות הגדולות ק‪ 543 .‬במי במול‪ ,‬ק‪550 .‬‬ ‫בסול מינור‪ ,‬וק‪ 551 .‬בדו‪ ,‬יופיטר‪.‬‬ ‫מקום בולט ביצירתו של מוצרט תופס ים הקונצ 'רטי לפסנתר ‪ .‬בעת שהותו בווינה כתב ‪17‬‬ ‫מהם‪ .‬את מרביתם כתב ל שם ביצוע בקונצרטים למינויים והוא עצמו כמובן היה הסולן ‪ .‬על‬ ‫כמה מהם כתב מוצרט לאביו שהם‬ ‫נמצאים בקו האיזון הדק בין הקל מדי לקשה מדי … הם מבריקים ‪ ,‬מהנים‬ ‫וקולחים באופן טבעי ‪ .‬יש בהם כאלה פסג 'ים שמהם המלומדים בלבד יוכלו‬ ‫להפיק סיפוק אך הם כתובים כך שהחובבים לא יוכלו שלא לאהוב אותם ‪.‬‬ ‫וזאת מבלי לדעת מדוע‪....‬‬

‫האופרה הייתה מדיום אחר בו הצטיין מוצרט ‪ .‬האופרות שלו הן גולת כותרת של כתיבה‬ ‫דרמטית בה הדמויות אינן פלקאטיות ולכל אחת יש צביון מוזיקלי משלה‪ .‬גדולתו ב כך שהוא‬ ‫ממשיך לעצב את הייחודיות של כל דמות גם באנסמבלים השונים שבאופרה ‪ .‬נשואי פיגרו‬ ‫שזכתה להצלחה בינונית בווינה הביאה להזמנת דון ג'ובאני בפראג‪ .‬מוצרט מתייחס בכובד‬ ‫ראש לדמותו של דון ג 'ובאני וחושף אותה על כל רבדיה ‪ .‬אופרה זו חוזה את הרומנטיקה של‬ ‫המאה ה ‪ 19-‬ולא לחינם היוותה מקור השראה למלחינים רומנטיים רבים‪ .‬בחליל הקסם באים‬ ‫‪15‬‬

‫לידי ביטוי הזדהותו ותמיכתו של מוצרט במסדר הבונים החופשיים ‪ .‬יצירתו האחרונה של‬ ‫מוצרט היא הרקוויאם‪ ,‬מיסה לזכרו של המת‪ ,‬יצירה שלא זכה להשלימה‪.‬‬ ‫מוצרט מת חסר כל ונקבר בקבר אחים בווינה‪ .‬בן ‪ 36‬היה במותו‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫לודוויג ואן בטהובן ‪1770-1827 -‬‬ ‫יליד בון‪ .‬חינוך מוזיקלי – מגיל צעיר כשלאביו שאיפה להפכו למוצרט שני‪ .‬חינוכו מתחיל כנער‬ ‫מקהלה‪ ,‬ואח"כ לומד אצל אורגניסט החצר ‪ .‬בביקור בווינה מנגן בפני מוצרט המנבא לו עתיד‬ ‫מזהיר‪ .‬ב‪ ,1790-‬עובר היידן בבון ‪ ,‬שומע את בטהובן וד וחק במעבידו הארכיבישוף של קולון‬ ‫לשלוח אותו להמשך לימודים בווינה‪ .‬שנתיים לאחר מכן ‪ ,‬והוא בן ‪ 22‬עובר בטהובן להתגורר‬ ‫בווינה‪ .‬לומד אצל היידן עד שהלה עוזב את העיר במסעו ללונדון )‪.(1794‬‬ ‫בטהובן מגיע לזירה בתקופה שהייתה בשלה לקבלו ‪ .‬מבחינה חברתית זוהי תקופה משמעות ית‬ ‫ביותר בה מתחוללים שינויים מהפכניים בתפיסות עולם חברתיות ‪ ,‬מדיניות ותרבותיות ‪ .‬ב‪-‬‬ ‫‪ 14.7.1794‬הצרפתים פורצים לבסטיליה ונפוליון פותח במהלך המסתיים בתפיסת השלטון‬ ‫ואילו בארה "ב‪ ,‬ג'ורג' וושינגטון נבחר לנשיא ‪ .‬בטהובן‪ ,‬כמו גתה ונפוליון הוא תוצר של תקופה‬ ‫רבת תהפוכות שגם עיצבה את חיי הרוח של אירופה‪.‬‬ ‫‪ .‬השילוב בין גאוניותו והנסיבות‬ ‫יצירתו של בטהובן בנויה על הישגי התקופה הקלאסית‬ ‫החיצוניות מחוללים ב מוזיקה שהוא יוצר שינויים בתפיסה ה "קלאסית" והיא מתפתחת להיות‬ ‫ערש היצירה הרומנטית ‪ .‬ובמילים אחרות ‪ :‬יצירתו של בטהובן מעוגנת בקלאסי קה ופורצת‬ ‫לרומנטיקה‪ .‬מוזיקלית ירש מהיידן ומוצרט צורות מפותחות )סונטה‪ ,‬קונצ'רטו וסימפוניה (‬ ‫הטומנות בחובן אפשרויות לפיתוח נוסף עד לפריצת גבולותיהן הידועים‪.‬‬ ‫מכלול יצירתו של בטהובן קטן מזה של היידן או מוצרט ולכך מספר סיבות‪:‬‬ ‫• בטהובן‪ ,‬למעט ביצירותיו הראשונות‪ ,‬ממעט להשתמש בפרפראזה‪.‬‬ ‫• יצירותיו גדולות וארוכות יותר‪.‬‬ ‫• בטהובן סובל מביקורת עצמית נוקבת המעכבת אותו‪.‬‬ ‫• עבודתו מקורית ביותר ‪ .‬תהליך היצירה ארוך ומתיש שכן בטהובן מחפש ללא‬ ‫לאות אמצעי הבעה חדשים‪.‬‬ ‫בטהובן שמר את הסקיצות לעבודותיו כך שיש לנו הצצה אל תוך עולמו היצירתי‬ ‫שהמוזיקה שלו‪ ,‬יותר מכל מלחין אחר שקדם לו‪ ,‬פורצת ישירות מתוך אישיותו‪.‬‬

‫‪ .‬נראה‬

‫החל מ‪ 1798-‬החלה חירשות לתת אותותיה במלחין ‪ .‬מצב שמיעתו הולך ומתדרדר עד לחירשות‬ ‫מוחלטת )‪ .(1820‬ב‪ 1802-‬כותב את צוואת הייליגשטאט )‪ (Heiligenstadt testament‬שמיועדת‬ ‫להיקרא ע "י אחיו לאח ר מותו ‪ .‬במסמך זה ‪ ,‬שנכתב לאחר שנודע לבטהובן שאין מרפא‬ ‫לחירשותו‪ ,‬הוא מתאר באופן נוקב את סבלו‪:‬‬ ‫עלי לחיות בגפי כאדם מוחרם ולהתערב בחברה רק לסיפוק צרכים חיוניים‪.‬‬ ‫אם אני קרב לאנשים אוחז בי פחד לוהט מסכנת החשיפה של מצבי … איזו‬ ‫השפלה עבורי כאשר אדם העומד סמוך אלי שומע חליל במרחק ואני לא‬ ‫שמעתי דבר ‪ ,‬או משהו שומע רועה שר ואני שוב לא שמעתי דבר ‪ .‬כאלה‬ ‫מקרים הביאו אותי כמעט לידי ייאוש ‪ ,‬עוד מעט מאלה והייתי שם קץ לחיי‬ ‫– רק האמנות שלי מנעה ממני מעשה זה ‪ .‬אה‪ ,‬נראה לי בלתי אפשרי לעזוב‬ ‫את העולם בטרם הספקתי לממש את כל אשר אני חש בתוכי – הו השגחה‬ ‫– העניקי לי יום אחד של שמחת אמת ‪ ,‬עבר זמן כה רב מאז שמחת אמת‬ ‫הדהדה בלבי‪.‬‬

‫למרות הסבל הרב כותב בעת הזאת את הסימפוניה ה‬ ‫לכתוב בחוצות‪ .‬על תהליך הכתיבה הוא אומר‪:‬‬

‫‪ 2‬שהיא שופעת עדנה ‪ .‬בטהובן נוהג‬‫‪16‬‬

‫אינני יכול לומר בוודאות מאין נובעים הרעיונות ‪ :‬הם מגיעים בלתי‬ ‫מוזמנים‪ ,‬ישירות או לא ישירות ‪ .‬אני יכול כמעט לתפוס אותם בשתי‬ ‫ידי‪ ,‬בחוץ‪ ,‬בטבע‪ ,‬ביער‪ ,‬במשך הליכותיי ‪ ,‬בדומיית הליל ‪ ,‬עם שחר ‪ .‬הם‬ ‫מעוררים ע"י מצב רוח אשר אצל משורר הוא מתרגם למילים ובמקרה‬ ‫שלי לצלילים ‪ .‬הצלילים רועמים וגועשים עד אשר הם מוצאים אצלי‬ ‫את ביטויים בתווים‪.‬‬

‫נהוג לחלק את יצירתו של בטהובן לשלוש תקופות סגנוניות‪:‬‬ ‫‪ .1‬תקופת החיקוי – תקופה בה מטמיע את המורשת הקלאסית של היידן ומוצרט ‪ .‬למרות שמה ‪,‬‬ ‫הרי שכבר בתקופה זו מתגלים הייחוד והמקוריות של בטהובן כמלחין המעבד וממצה את‬ ‫החומר עמו הוא עובד ‪ .‬בתקופה זו כותב א ת שתי הסימפוניות הראשונות ‪ ,‬שש רביעיות אופ ‪.‬‬ ‫‪ ,18‬ועשר הסונטות הראשונות לפסנתר‪.‬‬ ‫‪ .2‬תקופת ההחצנה – תקופה המאופיינת ביצירות רבות דחף ועוצמה בה מעצב בטהובן סגנון‬ ‫אישי עוד יותר ‪ .‬הוא מרחיב את הצורות הקלאסיות הנפוצות כך שישמשו את הרעיונות‬ ‫הקומפוזיטורים שלו ‪ .‬בתקופה זו כותב את האופרה )היחידה( פידליו‪ ,‬שלוש רביעיות‬ ‫רזומובסקי אופ‪ ,59 .‬ורביעיות אופ‪ 74 .‬ו‪ ,95-‬סונטות לפסנתר עד אופ ‪ ,90 .‬קונצ'רטי לפסנתר ‪4‬‬ ‫ו‪ ,5-‬והקונצ'רטו לכינור‪.‬‬ ‫‪ .3‬תקופת ההגות )או ההפנמה ( – תקופת יצירתו האחרונה שלה איכות מדיטטיבית‬

‫‪ .‬חמש‬

‫הסונטות האחרונות לפסנתר ‪ ,‬ואריאציות דיאבלי ‪ ,‬מיסה סולמניס ‪ ,‬הסימפוניה ה ‪ ,9-‬רביעיות‬ ‫אופ‪ ,130-132 ,177 .‬והפוגה הגדולה אופ‪ ,133 .‬הם חלק מפירות תקופה זו‪.‬‬ ‫היצירות רחבות הממדים בתקופה השלישית הן הסימפוניה ה‪ 9-‬ומיסה סולמניס ‪ .‬בסימפוניה‬ ‫התשיעית מציג בטהובן מקהלה וזמרים סולנים ‪ .‬הטכסט הוא המנון הש מחה מאת המשורר‬ ‫שילר המטיף לאחווה והרמוניה בין בני האדם ‪ .‬במיסה רואה בטהובן את יצירתו החשובה‬ ‫ביותר‪ .‬היא גדולה ‪ ,‬הן באורכה והן בכמות המשתתפים בביצועה ‪ ,‬ומעוגנת היטב המסורת‬ ‫הכתיבה הבארוקית והעתיקה! יחד עם זאת הממד האישי הוא עמוק ביותר ובטהובן יוצר גשר‬ ‫בין כתיבה בסגנונות שונים לביטוי אישי רב עוצמה‪.‬‬ ‫רק מעטים מבני דורו הבינו את יצירותיו המאוחרות ‪ .‬הן כה אישיות שלא ניתן לחקות אותן או‬ ‫ללמוד מהן‪ .‬הן נכונות לבטהובן בלבד ‪ .‬הדורות הבאים‪ ,‬היוצרים הרומנטיים לומדים ומושפעים‬ ‫מהיצירות מהתקופה השנייה ‪ .‬אלמנטים מהפכניים ‪ ,‬חופש‪ ,‬מסתורין ורוח שדונית המסתתרת‬ ‫לעיתים במוזיקה שלו גורמים לסופר א‪.‬ת‪.‬א‪ .‬הופמן לסכם‪:‬‬ ‫המוזיקה של בטהובן מריצה תחושות של פחד ‪ ,‬יראה‪ ,‬אימה‪ ,‬סבל‬ ‫ומעוררת את הגעגוע האינסופי שהוא תמצית הרומנטיקה ‪ .‬ולכן הוא‬ ‫מלחין רומנטי מושלם‪.‬‬

‫רומנטי או לא – בטהובן היה אחד הכוחות החז קים שזעזעו את המהלך ההיסטורי של‬ ‫המוזיקה‪ .‬אחריו‪ ,‬דבר לא יכול להיות כשהיה ‪ .‬בטהובן פתח את השערים לעולם חדש‬ ‫ולאופקים חדשים‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫‪U‬‬

‫התקופה הרומנטית – המאה ‪19‬‬ ‫רקע‬

‫התקופה הרומנטית ב מוזיקה מיוחסת למאה ה ‪ .19-‬בטהובן הוא המלחין הקלאסי המגשר בין‬ ‫התקופה הקלאסית לר ומנטית‪ .‬הוא גם אביהם הרוחני של שוברט ‪ ,‬ברהמס‪ ,‬ברליוז ומהלר ‪.‬‬ ‫מלחינים נוספים השייכים לתקופה הרומנטית הם ‪ :‬שומן‪ ,‬וובר‪ ,‬ווגנר מגרמניה ‪ ,‬צ'יקובסקי‪,‬‬ ‫מוסורגסקי‪ ,‬רימסקי קורסקוב מרוסיה ‪ ,‬שופן מפולניה וליסט מהונגריה – שניהם חיו בפריס ‪,‬‬ ‫ורדי ורוסיני מאיטליה‪ ,‬דבורז'ק וסמטנה מצ'כיה וגריג מנורווגיה‪.‬‬ ‫התואר "רומנטי" מקורו במילה רומנסה שפירושה סיפור או שירה מימי הביניים המטפלים‬ ‫בגיבורים או מאורעות גבורה והכתובים באחת מהשפות ה "רומניות"‪ .‬באמצע המאה ה ‪17-‬‬ ‫החלו לקשור למונח זה גם את עולם האגדה ‪ ,‬הפנטסיה‪ ,‬המופלא והדמיוני‪ .‬ההשתייכויות הללו‬ ‫מהוות בסיס לקביעה ש "ברומנטיקה יש תוספת של מוזרות ליופי "‪ .‬מבחינה מסוימת כל‬ ‫‪.‬‬ ‫אומנות היא רומנטית ‪ .‬כל אומנות יוצרת עולם חדש המרוחק והזר למציאות היומיומית‬ ‫‪.‬‬ ‫ההבדל בין הקלאסי לרומנטי הוא במידת הריחוק והזרות של העולם המיוצר מן המציאות‬ ‫האידיאל הקלאסי מחפש סדר ‪ ,‬שווי משקל ‪ ,‬שליטה ושלמות – זאת במסגרת מגבלות ידועות ‪.‬‬ ‫האידיאל הרומנטי סוגד לחופש ‪ ,‬תנועה‪ ,‬תשוקה ומקיים מרדף אינסופי אחר הבלתי מושג ‪.‬‬ ‫אומנות רומנטית היא רדופת געגועים וניסיון הגשמת הבלתי אפשרי‪.‬‬ ‫תכונה נוספת של הרומנטיקה היא חוסר גבולות גם בממד הזמן ‪ .‬מאפיינים את הרומנטיקה הם‬ ‫‪ .‬העולם הרוחני מתרחב ‪ .‬כך גם מכלול היצריות‬ ‫השאיפה לנצח יחד עם מבט אל העבר‬ ‫שמופקות‪ :‬הצורות הקלאסיות נשמרות ואף מתרחבות ובצדן נולדות צורות חדשות רבות‪ .‬חלק‬ ‫ניכר מהן הן קצרות באופן ‪ .‬כך המומנטים ה מוזיקליים של שוברט ‪ ,‬הבגאטלות של בטהובן‬ ‫ושומן‪ ,‬האינטרמצי של ברהמס ו עוד‪ .‬מתהווה סוג חדש של צורה מוזיקלית‪ :‬מחזורי שירים או‬ ‫גם מחזורי קטעים לכלים‪ ,‬כגון מסע חורף של שוברט או יצירותיו הרב פרקיות התוכניתיות‬ ‫של שומן כגון הקרנבל‪.‬‬ ‫מוזיקה היא הרומנטית‬ ‫אם חוסר גבולות וריחוק הם ממאפייני הרומנטיות הרי שה‬ ‫שבאומנויות‪ .‬למרות שהמוזיקה מהווה את התגלמות האידיאל הרומנטי הרי שדווקא במאה ה ‪-‬‬ ‫‪ 19‬יתהדק הקשר בינה לבין המילה ‪ .‬גם ליצירות אינסטרומנטאליות יש תוכן מילולי ‪ .‬כך‬ ‫בסימפוניה הפנטסטית של ברליוז ‪ ,‬בפואמות הסימפוניות של ליסט ‪ ,‬תמונות בתערוכה של‬ ‫מוסורגסקי ועוד‪ .‬המוזיקה התוכניתית שניצניה נשמעים כבר בבארוק )עונות השנה של ויולדי(‪,‬‬ ‫מגיעה לשיאה במאה ה‪ .19-‬בצד היצירות הכליות התוכניתיות התפתחה גם כתיבת השיר‬ ‫האומנותי )‪ (lied, lieder‬וגם זו הגיעה לשיאה בשיריהם של שוברט‪ ,‬שומן וברהמס‪.‬‬ ‫ברומנטיקה אישיות האמן ויצירתו מתמזגים ‪ .‬חייו ואמנתו מושפעים זה מ זו‪ .‬וכאן נוצר‬ ‫קונפליקט מעניין ‪ :‬האמן‪ ,‬מתנער לחלוטין מכל פטרוניו ‪ ,‬הן האצילים ‪ ,‬הן אנשי הדת והן בעלי‬ ‫הנכסים והוא ניצב לבדו אל מול הקהל ‪ .‬והנה דווקא אז האמן מתכנס לחלוטין אל תוך‬ ‫פנימיותו‪ .‬הוא מתבדל ומחפש השראה אך ורק בתוך ‪ .‬הוא אינו כותב לקהל כי אם לנצח ‪ ,‬אולי‬ ‫לקהל דמיוני ‪ ,‬אידיאלי‪ .‬כלל לא מעניין את האמן אם קהל כזה ‪ ,‬קהל העשוי להבין אותו ‪ ,‬קיים‬ ‫במציאות‪ .‬כל עשייתו נובעת מפנימיותו ‪ ,‬מצרכיו ורעיונותיו האישיים ביותר ובשם האומנות‬ ‫אותה הוא יוצר‪.‬‬ ‫במאה ה‪ 19-‬נפערת תהום בין נגנים מקצועיים לחובבים ‪ .‬דמות המבצע הווירטואוזי עולה‬ ‫לזירה‪ .‬הדרישות הטכניות מהמבצע המקצועי גדלות והמבצע החובב נותר בגדר חובב ומעריץ‬ ‫בלבד‪ .‬לעיתים הדרישות מהנגן הן תובעניות ביותר ‪ ,‬וסביר מאור להניח שהן תוצאה של אי‬ ‫התפשרות המלחין עם בעיות "שוליות" כגון האם ניתן בכלל לבצע את יצירתו ‪ .‬המלחינים‬ ‫נעשים יותר ויותר דקדקנ ים בהוראותיהם למבצעים באמצעות הכנסת יותר סימני דינאמיקה‪,‬‬ ‫סימני ארטיקולציה‪ ,‬וכל מיני הוראות מילוליות לגבי הטמפו ואופן ההבעה של היצירה‪.‬‬ ‫למרות שהאומנות במאה ה‪ 19-‬היא אוניברסאלית הרי שגל הלאומיות ששטף את אירופה לא‬ ‫פסח גם על ה מוזיקה‪ .‬וכך נולדו הריקודים אומנותי ים כגון הלנדלרים של שוברט ‪ ,‬המזורקות‬ ‫המדהימות והפולונזים של שופן‪ .‬אופרות נכתבות בשפת המקום )יש לזכור שמוצרט עדיין כתב‬ ‫אופרות איטלקיות ‪ ,‬ובר ווגנר כלל לא (‪ ,‬וגיבורים ומאורעות בעלי חשיבות לאומית הופכים‬ ‫לנושאי יצירה או לפחות למקורות להשראתה‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫בתקופה הרומנטית ה מוזיקה הטונלית עם ההרמוניה הפונקציונאלית ‪ ,‬כפי שהתגבשה בבארוק‬ ‫ושרתה בנאמנות את היוצרים בתקופה הקלאסית ‪ ,‬ממצה את עצמה ‪ .‬הכתיבה הופכת ליותר‬ ‫ויותר כרומטית והטונליות מטשטשת והולכת ‪ .‬תהליך התפוררות ההרמוניה טונאלית מואץ‬ ‫אצל ווגנר ואפשר לכרוך את סוף עידן הרומנטיקה עם סוף עידן ההרמוניה הטונאלית‪.‬‬

‫הקטור ברליוז )‪(1803-1869‬‬ ‫בן לאב רופא ‪ ,‬ליברל ואיש רוח ‪ .‬חייו הם חיים טיפוסיים המשקפים מאבקו של אמן להשלטת‬ ‫רעיונותיו החדשניים‪.‬‬ ‫ברליוז הוא המלחין הראשון שלא היה גם נגן ‪ .‬למד רק מעט גיטרה בילדותו אך אש המוזיקה‬ ‫הייתה בו תמיד‪ .‬בגיל ‪ 17‬הוחלט שילך בעקבות אביו וילמד רפואה חרף נטייתו הבולטת‬ ‫למוזיקה‪.‬‬ ‫להיות רופא ! ללמוד אנטומיה ! לחתוך! ליטול חלק בניתוחים איומים‬ ‫במקום להתמסר גוף ונפש ל מוזיקה‪ ,‬האומנות השמימית שאת גדולתה אני‬ ‫מתחיל רק לתפוס ! ליטוש את הרקיע הנישא ביותר לטובת השלטון האיום‬ ‫של הארצי…!‬

‫לאחר שנתיים נטש את לימודי הרפואה ופנה ל מוזיקה‪ .‬הדבר גרם לקרע משפחתי עמוק ‪ .‬אביו‬ ‫מנע ממנו את תמיכתו הכלכלית וברליוז נאלץ לפרנס את עצמו ‪ .‬חייו בפריס‪ ,‬שבה החיים‬ ‫התרבותיים מאוד תוססים ומפותחים ‪ ,‬הם שדחפו אותו סופית לבחור באומנות ‪ .‬בבירה שמע‬ ‫אופרות של ס אליירי‪ ,‬גלוק ועוד ‪ .‬ב‪ 1827-‬ראה את המלט ולמרות שלא ידע אנגלית נפל שבי‬ ‫בקסמי הדרמה של שקספיר ובקסמיי השחקנית ה ארייט סמסון שמאוחר יותר ‪ ,‬בסימפוניה‬ ‫הפנטסטית‪ ,‬הייתה ל "אידיאה פיקס"‪ .‬הרייט הייתה עבורו אופליה‪ ,‬דזדמונה‪ ,‬ז'ולייט‪ ,‬ומי לא ‪.‬‬ ‫היה לו כשרון בלתי רגיל לתרגם חוויה אישית רגשית ולבטאה באופן אומנותי‪.‬‬ ‫ב‪ 1828-‬שמע את הסימפוניות ה‪ III -‬וה‪ V-‬של בטהובן‪" .‬בטהובן פתח בפני עולם חדש ב מוזיקה‬ ‫כפי ששקספיר גילה בפני יקום חדש בשירה " התוודה ברליוז ‪ .‬הכתיבה הסימפונית של ברליוז‬ ‫חבה את קיומה לאובססיה שלו עם בטהובן ‪ .‬הסימפוניה הפנטסטית היא ניסיון מכוון ומודע‬ ‫לבצע רעיונות פואטיים ודרמטיים במסגרת המתכונת של הסימפוניות של בטהובן ‪ .‬ברליוז גם‬ ‫גילה של מוזיקה כלית סימפונית עוצמת ביטוי וארטיקולציה חזקים משל ה מוזיקה הקולית‬ ‫והמקהלתית‪.‬‬ ‫ב‪ 1830-‬זכה בפרס רומא הנכסף שעשוי היה לזכותו בהכרת הוריו ובביסוס מע מדו כמלחין בעל‬ ‫)לא לשחקנית‬ ‫מקוריות מרטיטה ‪ .‬מכיוון שלפני נסיעתו זכה להכיר את ליסט וגם להתארש‬ ‫השקספירית(‪ ,‬קסם הנסיעה פג ‪ .‬שלושה שבועות לאחר שהגיע לרומא גילה ברליוז שארוסתו‬ ‫בגדה בו והתחברה לאחר ‪ .‬בחמת זעם עזב את רומא בדרכו לפריס בכוונה לרצוח את ארו סתו‬ ‫ואת אמה ‪ .‬רק כשהגיע ל עיר ניצה נרגע תוך התמוטטות נפשית ופיסית ‪ .‬ההתאוששות ממשבר‬ ‫זה הייתה ארוכה וברליוז הבין שאכן ניצל מגורל איום ‪ .‬מאוחר יותר ‪ ,‬בשנת ‪ ,1833‬נשא לאישה‬ ‫את אהובתו הנשגבת ‪ ,‬הרייט סמסון ‪ .‬ב‪ 1842-‬נפרדו בגלל קשי שפה )הוא דובר צרפתית והיא‬ ‫אנגלית בלבד(‪ ,‬בעיות כלכליות והבדלי טמפרמנט‪ .‬ברליוז תמך בה כל ימי חייה‪.‬‬ ‫‪ – 1830‬למרות הישגיו המדהימים הקריירה של ברליוז לא זרחה ‪ .‬הוא לא זכה להערכה לה היה‬ ‫ראוי ולא הצליח להתפרנס מהלחנה ‪ .‬הדעה על ה מוזיקה שלו הייתה שהיא אקסצנטרית ‪,‬‬ ‫ו"בלתי נכונה "‪ .‬מעט המעריצים הנלהבים שלו לא יכלו לקיימו ו הוא נאלץ להתפרנס ממקצוע‬ ‫בו הצטיין אך אותו תיעב ‪ :‬הביקורת‪ .‬כמו כן דבק בניצוח ‪ .‬בקונצרטים בה ם הופיע ניצח בעיקר‬ ‫על יצירותיו שלו‪ .‬הוא הפך למנצח מבוקש בגלל כישוריו והפרשנויות שלו והיה הראשון לבסס‬ ‫ניצוח את כקריירה מוזיקלית מקצועית ועצמאית‪.‬‬ ‫ב‪ 1834-‬קיבל מהכנר והמל חין האיטלקי הנערץ פ גאניני מענק כספי כאות הערכה ליצירתו‬ ‫הארולד באיטליה ‪ .‬כך יכול היה לכתוב את רומיאו וז'ולייט שהייתה עבור ווגנר תגלית ומקור‬ ‫השראה‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 40-‬כמעט ולא בוצעו יצירותיו בפריס אך דיווחים על הופעות בחו "ל נעשו יותר ויותר‬ ‫תכופים‪ .‬את הפרטיטורה של הסימפוניה הפנטסטית לא פרסם כדי למנוע ביצועים שאינם‬ ‫בשליטתו‪ .‬ככל שההכרה בחו "ל והצלחתו שם גדלו ‪ ,‬כך גבר התסכול שלו מאי‪ -‬קבלתו במולדת ‪.‬‬ ‫‪19‬‬

‫לקונצרטים שלו ברחבי אירופה התלוותה הזמרת מרי רקיו ‪ ,‬איתה נהל מערכת יחסים פרוזאית‬ ‫במשך ‪ 20‬שנה‪ .‬עם הזמן הוא ממקד את יחסיו הרגשיים בבנו‪.‬‬ ‫המוזיקה של ברליוז לא הי יתה מוב נת למרות שעסק בתיאור רב ומדוקדק של ה מוזיקה שלו‬ ‫במסות ומאמרים ‪ .‬הוא כתב על מקורות ההשראה שלו ואמצעים להגשמת רעיונותיו ‪ .‬כתב‬ ‫ספר על תזמור וניצוח ‪ ,‬ספר המשמש גם היום כספר לימוד רב ערך למלחינים ומנצחים ‪ .‬היה‬ ‫אידיאליסט וציפה של קהל יהיה דמיון הדומה לזה שלו‪ .‬התפיסה הנשגבת של האומנות הופכת‬ ‫אותו לאליטיסט ‪ .‬תכונה אחת הצילה אותו מלשקוע לתוך רחמים עצמיים ‪ :‬היה לו חוש חד‬ ‫כתער ותפיסה מבריקה של המגוחך שבהתנהגות האנושית ‪ .‬הוא היה שנון מאוד ובעל חוש‬ ‫הומור בריא ולא חסך את האירוניה החותכת גם מעצמו‪.‬‬

‫הסימפוניה הפנטסטית ‪ -‬אפיזודה בחיי אמן‬ ‫לסימפוניה חמישה פרקים‪:‬‬

‫לפרק הראשון פתיחה איטית "גאות של רגשות ‪ ,‬זרימה של רגשות שימחה וצער שהוא חווה‬ ‫לפני שראה את אהובתו " ואלגרו המתאר את האהבה הוולק אנית‪ .‬הפרק השני הוא ו ואלס‬ ‫המתאר נשף זוהר והשלישי מהווה את עין הסערה של הסימפוניה ‪ -‬סצנה בכפר ‪ ,‬פסטורלית‬ ‫איטית ורגועה בדרך כלל ‪ .‬שני הפרקים האחרונים מתארים הזיות של משתמש ב אופיום‪ .‬ב‪-‬‬ ‫‪ 1855‬שינה את התוכן כך שניתן יהיה לפרש את כל הסימפוניה כחלום ולא רק את הפרקים‬ ‫האחרונים‪ .‬ברליוז הקדיש זמן רב לתוכן החוץ מוזיקלי של היצירה וז ה מתואר ע "י מוזיקה‬ ‫שאין לה אח ורע מבחינת נועזות ומקוריות‪.‬‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫האהובה‪ ,‬שהיא הנושא המרכזי בפרק ‪ ,‬מיוצגת ע"י פרזה מוזיקלית ארוכה‪ ,‬לא סימטרית ‪ ,‬בעלת‬ ‫מקצב מורכב מגוון מרווחים ‪ .‬פרזה זו היא "אידיאה פיקס "‪ .‬בכל פעם שהאהובה מופיעה ‪,‬‬ ‫נשמעת האידיאה פיקס ‪ .‬כמעט לפני כל הופעה שלה התזמורת דוממת ובכך מכוונת את מלוא‬ ‫תשומת הלב למנגינת האידיאה פיקס‪.‬‬ ‫התזמור לקוח מתזמור אופראי ‪ :‬נבלים‪ ,‬פעמונים‪ ,‬קרנות‪ ,‬קלרינטים במי במול לאידיאה פיקס‬ ‫בסוף היצירה ‪ ,‬אחוד ופיצול של סקציות ‪ 4 ,‬טימפאני לתיאור רעם מרוחק ‪ ,‬לכלי הנשיפה‬ ‫ממתכת נתן תפקיד ייחודי חדש ‪ .‬הרעננות והחוצפה הצעירה בסימפוניה לעולם לא דהו ‪.‬‬ ‫הסימפוניה שבמקורה היא צורה מופשטת הייתה למדיום של דרמה מוצהרת‪.‬‬ ‫פרק ‪Allegro non Ttroppo :II‬‬ ‫"נשף‪ :‬הוא פוגש את אהובתו באמצע נשף נוצץ ורועש‪".‬‬ ‫פרק זה מהווה את הפרק הריקודי בסימפוניה ‪ .‬מעין חניה פשוטה ורוגעת ב תוך‬ ‫הקומפלקס הסימפוני‪ .‬בהקדמה לוואלס משתתפים ‪ !4‬נבלים‪ .‬צורתו ‪.A BA‬‬ ‫כאן האידיאה פיקס מופיעה כמובן במשקל של שלושה רבעים בחלק ה‪ B -‬ובקודה‪.‬‬ ‫ה‪ A -‬החוזר הוא יותר אינטנסיבי וזוכה לתזמור חדש‪.‬‬

‫פרדריק שופן ‪1810-1849‬‬ ‫‪ ,‬יצר הרמוני הרפתקני ‪ ,‬הבנה‬ ‫המוזיקה של שופן מהווה שילוב של רגישות למנגינה‬ ‫אינטואיטיבית וחדשנית בהבנת בניית היצירה ‪ ,‬וטכניקת נגינה וירטואוזית ‪ .‬המוזיקה שלו‬ ‫מייצגת את מהות המוזיקה הרומנטית לפסנתר על תכונותיה האקספרסיביות והטכניות‪.‬‬ ‫שופן קיבל חינוך לעילא ולעילא ‪ .‬בגיל שש כבר כתב שירה ‪ .‬מבחינה פסנתרנית כמעט ולא היה‬ ‫מה ללמד אותו ‪ .‬שיעוריו התמקדו בחשיפתו ל מוזיקה הקלאסית של האסכולה הוינאית‬ ‫ולמוזיקה של באך ‪ .‬המקוריות וכושר ההמצאה שלו לעולם לא הוגבלו ע "י ה "רשויות"‪ .‬ב‪1817-‬‬ ‫סלונים תרבותיים נפתחים בפניו ‪ ,‬הוא כבר כתב מוזיקה והשמיע אותה ומתקבל באהדה רבה ‪.‬‬ ‫במסגרת לימודיו בקונ סרבטוריון התמקד בהכרת הפוליפוניה ‪ ,‬לימודי ההרמוניה וכתיבה‬ ‫קונטרפונקטית‪.‬‬ ‫‪20‬‬

‫וב‪ 1827-‬ביקר בברלין שם הוא ראה את מנדלסון באירוע חברתי אך חשש להיפגש עימו‪ .‬אז גם‬ ‫נחשף לראשונה לביצועים של מוזיקה "רצינית" באמת‪.‬‬ ‫במסעו ל ווינה התקבל בהתלהבות ע"י הקהל והביקורת ‪ .‬האופי ה פולני של יצירותיו ה יווה‬ ‫מוקד משיכה לקהל שמצא ב מוזיקה זו אלמנטים אקזוטיים ‪ .‬מפגשיו עם ענקים וירטואוזיים‬ ‫כהומל ופ אגניני עודדו אותו להמשיך ולטפח את סגנונו הפסנתרני ה ייחודי מחד ואת הצבע‬ ‫הפולני מאידך‪.‬‬ ‫שופן המעיט לנגן בקונצרטים ‪ .‬הראוותנות שבהופעה לא התאימה לאופ יו‪ .‬למרות מ ספר‬ ‫הקונצרטים המצומצם שנתן )כ‪ (30-‬שמו כפסנתרן הלך לפניו‪.‬‬ ‫את מרבית חייו הבוגרים בילה שופן בפריס‪ .‬עם הקונצרט הראשון שלו שם זכה לתהילה‬ ‫ומעמדו כפסנתרן ‪ ,‬מלחין ומאלתר התבסס במהרה ‪ .‬בעיקר נשבו הצרפתים בשפע רעיונותיו‬ ‫המקוריים והחידושים בנגינת הפסנתר ‪ .‬בפריס התיידד עם מא יירבר‪ ,‬בליני‪ ,‬הילר וברליוז ‪.‬‬ ‫במהרה היה למורה הנערץ והמבוקש ביותר לפסנתר ומהוראה התפרנס‪ .‬משפחת רוטשילד‬ ‫העניקה לו את חסותה כך שטרדות כלכליות לא היו לו ‪ .‬ככל שהתפרסם יותר כמלחין כך הופיע‬ ‫פחות‪.‬‬ ‫ב‪ 1837-‬ביקר באנגליה יחד עם יצרן הפסנתרים קאמיל פלי יל‪ .‬באנגליה כבר הכירו את שופן‬ ‫ויצירותיו היו מודפסות תחת כותרות מלבלבות אותן תעב ‪ .‬כששב לפריס פגש בג 'ורג' סאנד‬ ‫ונוצר ביניהם קשר ששינה את מהלך חייו‪.‬‬ ‫ב‪ 1838-‬סאנד ושופן היו לבני זוג‪ .‬לה שני ילדים שחיו עמם‪ .‬בניסיון לשפר אץ בריאותו הלקויה‬ ‫נסעו למיורקה בה מזג האוויר נוח יותר אך דווקא שם הם נקלעו לסופות‪ .‬שופן נתקף‬ ‫בשחפת לראשונה‪ .‬במהלך שהותו במיורקה השלים את הפרלודים אופ‪5 28. .‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪F‬‬

‫כששבו לפריס חי שופן חיים נוחים ‪ .‬למרות בריאותו הרופפת הסתובב בסלונים ותכופות נאלץ‬ ‫להיענות לבקשת המשפחות הפטרוניות לנגן באירועים חברתיים‪ .‬דבר שעלה לו בכוחות ‪ .‬עיקר‬ ‫פרנסתו עדיין היה מהוראה‪ .‬על יצירותיו קיבל מחירים יפים אך אלו לא היו רבות‪ .‬עקב מחלתו‬ ‫נעשה רגיש ‪ ,‬עצבני ונמנע מקשרים עם העולם ה מוזיקלי – תופעה שפורשה כהתנשאות‬ ‫וגאווה‪.‬‬ ‫מריבות משפחתיות בין סאנד לילדיה כאשר שופן בתווך גורמות לפירוד ‪ .‬עם פ ירוק הזוגיות‬ ‫)‪ (1847‬חל השלב האחרון בחייו‪ .‬בריאותו מתדרדרת והא מאבד עניין בהלחנה‪.‬‬ ‫ב‪ 1847-‬נותן את הקונצרט האחרון שלו בפריס ‪ .‬מהפכה שפרצה בצרפת שמה קץ לשלטונו של‬ ‫לואי פיליפ וגם לשיעורי הנגינה של שופן ‪ .‬הוא נאלץ לה יענות להזמנת חברים עשירים ולעבור‬ ‫לאנגליה‪ .‬בהגיעו לאנגליה מיד עורר תשומת לב ‪ .‬הוא הופיע בערבי תרבות ואף המלכה‬ ‫ויקטוריה שמעה אותו‪ .‬שופן היה מעורב ביותר בחיי התרבות ‪ ,‬חיים שהיו מתישים אדם חזק‬ ‫ובריא לא כל שכן אדם במצבו של שופן ‪ .‬געגועים לפריס החזירוהו לשם כשהוא מותש ‪ ,‬חולה‬ ‫ולא מסוגל להלחין או ללמד ‪ .‬משפחת סטירלינג שתמכה בו באנגליה נלחצה לעזרתו גם עתה ‪.‬‬ ‫ב‪ 17.10.1849-‬נפטר‪ .‬שופן נקבר רק ב‪ 30.10-‬משום שבטקס הקבורה שהתקיים בקתדר אלת‬ ‫מאדליין בוצע הרקוויאם של מוצרט – ביצוע שדרש זמן הכנה רב‪.‬‬ ‫סימני הכר של המוזיקה של שופן‪:‬‬ ‫• מרקם של מנגינה וליווי כאשר כושר ההמצאה של אופני ה‬

‫ליווי הוא בלתי‬

‫מוגבל‪.‬‬ ‫• מרקם כנ"ל כאשר בתוך הליווי מסתתר קול נוסף ונוצרת פוליפוניה‪.‬‬ ‫• מרקם דו קולי ברור‪.‬‬ ‫• פריסה על פני כל המקלדת‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫צרפת פוסט רומנטיקה‬ ‫הרנסנס ה מוזיקלי הצרפתי נקבע ל‪ 1871-‬שהיא שנת סיום המלחמה הצרפתית פרוסית ושבה‬ ‫כוננה "החברה הלאומית ל מוזיקה צרפתית"‪ .‬החברה בקשה לעודד מלחינים צרפתים בעיקר‬ ‫ע"י ביצוע יצירותיהם ‪ .‬התנועה הונעה ע "י פטריוטיזם ו ע"י ה רצון להחזיר את המצוינות‬ ‫למוזיקה הצרפתית‪ .‬המוסיקאים הצרפתים בקשו השראה גם ב מוזיקה עממית אך גם ב מוזיקה‬ ‫מן העבר‪ ,‬זו של גלוק‪ ,‬רמו ואחרים‪.‬‬ ‫שני ערוצי התפתחות מא‬ ‫והאוניברסאלי )סזאר פרנק(‪.‬‬

‫פיינים את ה מוזיקה הצרפתית‪ :‬הלאומי )סן ס אנס ופורה (‬

‫המסורת הצרפתית היא באופן בסיסי קלאסית ותופסת את ה מוזיקה כצורה צלילית ‪ ,‬זאת‬ ‫בניגוד לרומנטיקה הרואה ב מוזיקה אמצעי לביטוי רגשי ‪ .‬סדר ואיפוק הם תנאי יסוד ורגש‬ ‫ותיאור מובאים אך ורק לאחר שהומרו באופן מוחלט ל מוזיקה‪ .‬כמו כן שולטת התפיסה‬ ‫שמוזיקה יכולה להיות כל דבר החל ממנגינה פשוטה ביותר וכלה תבניות המופשטות ביותר ‪,‬‬ ‫ריתמוסים או צבעים ‪ .‬זאת כל עוד הנטייה היא להיות לירי וא ולי ריקודי אך לא דרמטי או אפי ‪.‬‬ ‫המוזיקה היא חסכונית ‪ ,‬נוטה לפשטות ולא למורכבו ת‪ ,‬מאופקת ולא גרנדיוזית ‪ ,‬ומעל לכל‬ ‫‪ .‬על המאזין‬ ‫איננה עוסקת בהעברת מסרים לא על גורל הקוסמוס ולא על נשמת המלחין‬ ‫למוזיקה צרפתית להיות רגיש להצהרות שקטות‪ ,‬דקויות‪ ,‬פרטים‪.‬‬

‫קלוד דביסי ‪1862-1928‬‬ ‫אחד המלחינים החשובים ביותר שקמו לצרפת ‪ ,‬אם לא החשוב מכולם ‪ .‬השפעתו ע ל ה מוזיקה‬ ‫במאה ה‪ 20-‬עצומה‪.‬‬ ‫מכונה "אימפרסיוניסט"‪ ,‬תואר שהוצמד לאסכולה בציור שפרחה החל מ‪ 1880 -‬ונציגה הבולט‬ ‫היה קלוד מונה‪ .‬מילון וובסטר מגדיר אימפרסיוניזם במוזיקה כך‪:‬‬ ‫סגנון הלחנה שנועד ליצור התרשמויות תיאוריות בעזרת עירור מצבי רוח ודרך‬ ‫הרמוניות וגוונים עשירים ומגוונים‪.‬‬

‫מכאן משתמע ש אימפרסיוניזם הוא מוזיקה תוכניתית‪ .‬השוני מהתוכניתיות של המאה ה ‪19-‬‬ ‫‪ .‬זוהי אמנות של‬ ‫הוא בכך שהאימפרסיוניזם יוצר אווירה ומצב רוח ולא מנפיק רגשות‬ ‫‪ .UNDERSTATEMENT‬כמו כן יש שימוש בצבע ‪ ,‬מלודיה‪ ,‬הרמוניה‪ ,‬ריתמוס‪ ,‬וצורה כך‬ ‫שהמוזיקה הצרפתית הינה שונה מהגרמנית באופן מהותי‪.‬‬ ‫כמה תופעות מעניינות במוזיקה של דביסי‪:‬‬ ‫• הצבע נובע לא רק מתזמור כי אם‬

‫‪ ,‬ובעיקר משפה הרמונית וצלילית מאוד‬

‫מיוחדת‪.‬‬ ‫• המנגינות תכופות קצרות ‪ ,‬בנויות ממוטיבים והצירופים השונים של הם יוצרים‬ ‫פסיפס של יצירות מוזיקליות לא רגילות‪ ,‬לא סדורות‪.‬‬ ‫• הרמוניות המאבדות את הפונקציונ אליות שלהן )שני האחרונים מהווים אבן‬ ‫יסוד בשפה מוזיקלית החדשה(‪.‬‬ ‫• הריתמוס הוא אלסטי ונעלמת העריצות של הפעימה‪.‬‬ ‫• האקורדים אינם מסודרים לשם יצירת פרזה באמצעות יצירת מתח והרפיה‪.‬‬ ‫• הסטרוקטורה מעוצבת ע"י הצבעים של האקורדים או ע"י עיצוב המנגינה‪.‬‬

‫יצירות לתזמורת ‪ :‬מנוחת הפאון לפי פואמה של מאלארמה )‪ ,(1894‬נוקטורנים )‪ ,(1899‬הים‬ ‫– מותאם לרעיון ה מוזיקלי‪ .‬האופרה פליאס‬ ‫)‪ .(1905‬התזמור כמו גם הכתיבה לפסנתר‬ ‫‪U‬‬

‫‪U‬‬

‫‪22‬‬

‫ומליסאנד לפי מטרלינק )‪ (1902‬ניחנה בהרמוניות מוזרות ‪ ,‬תכופות מודאליות‪ ,‬והבעה מאופקת‪.‬‬ ‫הקולות נעים ברצי'טטיבים ונתמכים ע"י התזמורת‪.‬‬ ‫השפעות‪ :‬מלחינים כסן ס אנס וסזאר פרנק מהווים רקע קרוב אך ציירים ואנשי עט בני‬ ‫תקופתו העסיקו את דביסי לא פחות ‪ .‬אקזוטיציזם חודר ל מוזיקה שלו בעקבות בתערוכה ב ‪-‬‬ ‫‪ 1899‬וכן מוזיקה ספרדית ואמריקאית‪ .‬קרבתו של דביסי לשופן )למד אצל תלמידתו( מתבטאת‬ ‫בדקויות ההרמוניות והפסנתרניות‪.‬‬ ‫עולמו ה מוזיקלי של דביסי סולל את הדרך להתהוות שפה חדשה שמלחינים רבים אימצו‬ ‫והפליגו באמצעותה למחוזות חדשים‪ .‬כמעט כל מלחין אחריו ‪ ,‬בדרך זו או אחרת הושפע ממנו ‪:‬‬ ‫ראוול‪ ,‬רגר‪ ,‬סקריאבין‪ ,‬דה פיה ‪ ,‬ברג‪ ,‬ווברן‪ ,‬ברטוק‪ ,‬סטרווינסקי יאנאצ 'ק ועוד ‪ .‬ומאוחר יותר ‪:‬‬ ‫מסיאן‪ ,‬ג'ורג' קראמב‪ ,‬שימנובסקי‪ ,‬רספיגי ועוד רבים אחרים‪.‬‬

‫‪23‬‬