Johanna With Photos

‫זכרונות של כוח בסיסי‬ ‫מאת‪ :‬יוהנה מנהיימר‪-‬זרזון ואולי בקר‪-‬מנהיימר‪ .‬תרגום‪ :‬אורי שני‬

‫הקדמה‬ ‫אמא שלי כתבה כך‪ ,‬זמן קצר לפני מותה‪:‬‬ ‫יעקב זרזון הגיע למשרה של "חזן‪-‬על" בשטטין‪ .‬ממנו באים כל הגביעים יקרי הערך שלנו‪ ,‬החל מכוס ההבדלה‪,‬‬ ‫שכל פסח נוזל אצלנו נורא‪ ,‬במקום לשפוך את תוכנו לבטנו הרוחנית של אליהו הנביא‪ ,‬ושהוקדש ליעקב זרזון‬ ‫עוד במקום פועלו הראשון שובין‪ ,‬כ‪ 20-‬ק"מ דרום‪-‬מזרחית מברומברג )‪ ,(Bydgoszcz‬לכיוון פוזן המרוחקת כ‪-‬‬ ‫‪ 120‬ק"מ‪ ,‬על‪-‬ידי נשות הקהילה היהודית שפ בשנת ‪ .1867‬ליעקב זרזון הצעיר הודו על הקמת אגודת נשים‬ ‫יהודית בשובין‪ ,‬ובשנת ‪ 1892‬מקבל יעקב זרזון )שמאז ‪ 1875‬פעל בשטטין הרחוקה( גביע הבדלה יפה במיוחד‬ ‫ליובל אותה אגודה‪ .‬ליובל משרתו בשטטין לעומת זאת מקבל "חזן‪-‬העל" יעקב זרזון את שני הפמוטים הגדולים‪,‬‬ ‫ולרגל יציאתו לגמלאות כוס הבדלה שלישי מחבורת הזמר של‬ ‫בני הקהילה היהודית בשטטין‪ ,‬אותו הוא כמראה הקים בשנת‬ ‫‪.1880‬‬ ‫שלוש שנים אחרי מותה של אמי‪ ,‬שוב נפגשנו בסתיו ‪,2007‬‬ ‫כדי לחלק חלק מן הדברים‪ .‬גביע אחד נמצא אצל אחי‪ ,‬היתר‬ ‫אצלי‪ .‬אבל לא ידעתי מה הם הגביעים האלה‪ .‬עניין אותי לדעת‪.‬‬ ‫מכאן נולד התרגום הזה‪.‬‬ ‫ספר זה הוא סאגה משפחתית על פריחתה ושיאה של יהדות‬ ‫גרמניה בכלל ויהדות המבורג בפרט – והסוף הטרגי שלה‪ .‬והוא‬ ‫גם סאגה משפחתית על נשיות ופמיניזם‪ ,‬על שתי נשים בעולם‬ ‫גברי מאוד‪ ,‬שתי נשים‪ ,‬אם ובת‪ ,‬בעלות כוח מאוד שונה‪ ,‬ואולי‬ ‫בגלל זה גורלן כה שונה‪ .‬וזהו ספר גם על כוחו של הרוח‪.‬‬ ‫הגביעים שהיו הניצוץ הראשונה לתרגום‪ ,‬אינם שווים הרבה‬ ‫כסף בשוק‪ ,‬אני מניח‪ ,‬אבל כוחם הרוחני‪ ,‬וכוחן הרוחני של שתי‬ ‫נשים‪ ,‬עבורי לפחות‪ ,‬יביט בי תמיד דרך הגביעים‪ .‬רושם עז‬ ‫ביותר עשתה הסאגה הזאת של אם מגדלת שתי בנות לגדולות‬ ‫ולהשכלה גבוהה‪ ,‬בזמן‪ ,‬שאני חי בחברה שהחליטה לתת מכת מוות להשכלה ולחינוך‪.‬‬ ‫בזכרונות אלו משולבים זכרונותיה של יוהנה זרזון )לאחר חתונתה‪ :‬יוהנה מנהיימר(‪ ,‬אשר נולדה בשובין בשנת‬ ‫‪ 1872‬ונפטרה בהמבורג בשנת ‪ ,1941‬עם זכרונותיה של בתה אולגה מנהיימר )לאחר חתונתה‪ :‬אולגה בקר(‪,‬‬ ‫אשר נולדה בהמבורג בשנת ‪ 1896‬ונפטרה ליד ציריך בשנת ‪ ,1981‬כשהייתי אני‪ ,‬הנכד המתרגם‪ ,‬בן חמש‬ ‫עשרה‪.‬‬ ‫שני סיפורי החיים מאוד שונים‪ ,‬בכל המובנים‪ :‬קודם על מבחינת תוכנם‪ ,‬אבל גם מבחינת השפה‪ .‬חוץ מזה יוהנה‬ ‫ישבה וכתבה את הזכרונות שלה‪ ,‬כנראה‪ ,‬ברצף אחד‪ ,‬עם מחשבה ספרותית‪ ,‬בגיל שישים לשלוש‪ ,‬בשנת ‪1935‬‬ ‫או ‪ .1936‬היא כותבת רבות "אבא"‪ ,‬כשהכוונה היא לבעלה אדולף‪ ,‬כיוון שכל הספר איכשהו מופנה לשתי‬ ‫בנותיה‪ ,‬אחת חיה‪ ,‬השניה מתה‪.‬‬ ‫אֹולי לעומת זאת כתבה בצורה לא מסודרת‪ ,‬עם הרבה קפיצות בזמן‪ ,‬חלק מהדברים הם תמליל הם חומר מוקלט‪.‬‬ ‫הוספתי כ‪ 250-‬הערות‪ ,‬בעבודה רבה‪ ,‬בעזרת ‪ Google‬ובעזרת ספרית אוניברסיטת בחיפה‪ ,‬וקצת בעזרת‬ ‫רישומים של ִאמי‪ ,‬שנותנות בעיקר מידע רחב יותר על המתואר באופן אישי מאוד בספר‪.‬‬ ‫בגרסה זו תמונות רבות‪ ,‬שמוסיפות כמובן רבות להמחשת האירועים‪ .‬יש גרסה זולה יותר להדפסה‪ ,‬ללא תמונות‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪1‬‬

‫שטטין‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫כשאני נזכרת בילדותי המוקדמת‪ ,‬אני רואה את עצמי יושבת על מדרגות האבן למרגלות ביתנו‪ ,‬בסמטה צרה‬ ‫בעיר הנמל שטטין‪ ,1‬לוכדת קרני שמש‪ ,‬שמסתננים מדי פעם דרך הבתים הגבוהים‪ .‬אבי הגיע משלזיה כחזן‬ ‫)‪ (Oberkantor‬לקהילה היהודית של שטטין‪ ,2‬ולפני המעבר הוא ביקש ממכר לשכור לו דירה‪ .‬הסמטה הצרה‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בה הוא שכר את הדירה‪ ,‬נשאה את השם היפה "גן הוורדים" )‪ ,(Rosengarten‬ואמי בעלת הדמיון הפורה‬ ‫ציירה לעצמה חזיונות של פרחים וניחוחות סביב הדירה החדשה ב"גן הוורדים" בעיר החדשה‪ .‬אך כמה מאוכזבת‬ ‫‪4‬‬ ‫היא הייתה‪ ,‬כאשר נגלתה לעיניה הדירה השכורה החשוכה בסמטה הצרה‪ ,‬התלולה‪ ,‬שהיתה כה צרה‪ ,‬שרק רכב‬ ‫אחד יכול היה לעבור שם‪ .‬גרו ב"גן הוורדים" הזה בעיקר סנדלרים‪ ,‬חייטים‪ ,‬בעלי מלאכה וסוחרים‪ .‬הסביבה‬ ‫הזאת לא התאימה לאמא שיל כלל וכלל לא‪ ,‬אבל היא בכל זאת החזיקה מעמד למשך שנתיים שם‪ ,‬ובמשך‬ ‫השנתיים האלה ישבתי כמעט כל יום על מדרגות האבן האלה ושיחקתי עם ילדים בני גילי‪ ,‬שגרו בבניין הזה‪.‬‬ ‫אני נזכרת במיוחד בילדה אחת‪ .5‬כשאמא שלה בישלה אורז עם שזיפים לארוחת צהריים‪ ,‬אז הילדה תמיד הביאה‬ ‫לי חופן של גלעיני שזיפים מלוקקים‪ .‬אז היינו יושבות שתינו על המדרגות ומפוקקות בשיניים הקטנטנות שלנו‬ ‫את גלעיני השזיפים המלוקקים‪ ,‬כדי לזלול את הגרעין הלבן הקטן בפנים‪ .‬היום אני מקבלת בחילה מלחשוב על‬ ‫הרוק של משפחת הסנדלרים‪.‬‬ ‫חוץ מזה אני נזכרת‪ ,‬שאמא שלי תמיד שלחה אותי לחנווני‪ .‬יום אחד היה כל השולחן מלא קוביות סוכר לבנות‬ ‫קטנות‪ ,‬אותן ארז החנווני לשקיות‪ .‬כאשר פנה לאחור‪ ,‬כדי לתת לי את מה שביקשתי‪ ,‬חפנתי בחשאי בכף ידי‬ ‫הקטנה כמה קוביות שרק הייתי מסוגלת והגנבתי אותן לתוך כיס הסינר שלי‪ .‬איני יודעת‪ ,‬איזו תחושה הייתה‬ ‫חזקה יותר‪ ,‬הפחד מפני המעשה הרע‪ ,‬או השמחה‪ ,‬שזה הצליח‪ .‬עיניה החדות של אמי גילו חיש מהר את הגניבה‪,‬‬ ‫והיא אילצה אותי לחזור אל החנווני ולהחזיר את קוביות הסוכר‪ .‬רועדת ובוכיה הושטתי לחנווני את קוביות‬ ‫הסוכר‪ ,‬הזקן החביב ליטף אותי ורק אמר‪" :‬אל תעשי את זה שוב‪ ".‬זו היתה העבריינות הראשונה של ילדותי בת‬ ‫הארבע‪.‬‬ ‫אחרי שנתיים עברנו לדירה חדשה‪ ,‬אותה בחרה אמי‪ ,‬והיא הייתה יפהפייה‪ .‬שטטין היתה עיר צבאית והיה לה‬ ‫חיל מצב גדול‪ .6‬הדירה הייתה בכיכר המסדרים )‪ .(Paradeplatz‬לכיכר המסדרים היה רק שורה אחת של‬

‫‪ 1‬שטטין )בגרמנית ‪ ,Stettin‬בפולנית ‪ (Szczecin‬היא עיר נמל על חוף הים הבלטי‪ ,‬בצפון גרמניה‪/‬פולין‪ .‬מאז ‪ 1720‬היא הייתה‬ ‫שייכת לפרוסיה‪ .‬ב‪ 1870-‬נספרו בשטטין ‪ 76000‬תושבים‪ .‬את העיר חוצה הנהר אודר‪ ,‬שמהווה‪ ,‬עד לפני העיר קו הגבול מאז ‪1945‬‬ ‫בין גרמניה ולפולין‪ .‬כיום שייכת שטטין לפולין‪ .‬מפורסמים בני העיר‪ :‬קיסרית רוסיה קטרינה הגדולה מהמאה ה‪ .18-‬המפורסם מבין‬ ‫יהודי שטטין הוא אלפרד דבלין‪ ,‬שנולד ‪ 6‬שנים אחרי יוהנה שלנו‪ ,‬תחילה רופא‪ ,‬ואז סופר )"ברלין‪ ,‬אלקסנדרפלץ"(‪ .‬גם חווה‬ ‫אלברשטיין היא ילידת שטטין‪.‬‬ ‫‪ Jakob Sarasohn 2‬היה חזן בבית הכנסת הרפורמי בשטטין‪ Jacob Peiser .‬כתב בספרו על הקהילה היהודית בשטטין בשנת‬ ‫‪:1935‬‬ ‫‪“Jacob Sarasohn: seit 1. September 1875 bis zu seiner Pensionierung im September 1912. Der‬‬ ‫‪verdienstvolle Chasan, der auch kompositorisch und dichterisch tätig war, wurde von den‬‬ ‫‪Gemeindebehörden in Anerkennung seiner Leistungen zum Oberkantor ernannt. Er lebt auch‬‬ ‫‪heute noch im Gedächtnis vieler Gemeindemitglieder. Als er im März 1913 nach Harnburg‬‬ ‫‪verzog, überbrachte ihm eine Deputation der Repräsentanten als Zeichen seiner Wertschätzung‬‬ ‫)‪die Abschiedsgrüße der Gemeinde.“ (S. 55f‬‬

‫‪ Zilusch (Cäcilie) Borchhardt 3‬צילוש כתבה ספר שירים‪ ,‬שאמי ז"ל‪ ,‬נינתה שמרה אותו‪ .‬אינני יודע כרגע היכן הוא‪.‬‬ ‫‪ 4‬הכוונה מן הסתם‪ :‬כרכרה‪ .‬מפעלי ‪ Stoewer‬המפורסמים משטטין החלו לייצר מכוניות בשנת ‪.1899‬‬ ‫‪ 5‬בגרמנית ‪ ,ein Kind‬אבל אני חושב שהמדובר בילדה ולא בילד‪.‬‬ ‫‪ 6‬ילדותה של יוהנה בשטטין מתחילה אחרי מלחמת צרפת‪-‬גרמניה והקמת הרייך השני תחת ביזמרק ווילהלם ה‪ .1-‬גרמניה ניצחה‬ ‫במלחמה‪ ,‬והעיר שטטין חוותה צמיחה אדירה‪ .‬הנמל הורחב‪ ,‬העיר הורחבה לפי המודל של פריז‪ ,‬מספר תושיבה הוכפל בשנים ספורות‪.‬‬ ‫משפחת זרזון הצעירה היגרה לשטטין במסגרת הזאת‪ .‬ואולי עוד כמה מלים על מצב היהודים‪:‬‬ ‫‪ Hermann Makower‬הוא צאצא של משפחת ‪ Jolowicz‬כמו בעלה לעתיד של יוהנה‪ ,‬אדולף‪ .‬הרמן היה עורך דין‪ ,‬שנלחם בעד‬ ‫יהודי גרמניה‪ ,‬פולין ורוסיה‪ .‬משפחת יולוביץ' מוצאה מ‪ . Santomysl-‬אך מאז גיל תיכון הוא למד וחי בברלין‪ ,‬לימים בירת הרייך‪.‬‬ ‫בינואר ‪ 1881‬הוא נשא הרצאה‪ ,‬שהתפרסם בהוצאת יולוביץ‪ ,‬על מצב היהודים בברלין‪ .‬הוא הזהיר מהעתיד לבוא‪ .‬ב‪ 18-‬בפברואר‬ ‫נשרף בית הכנסת של ‪ ,Neustettin‬לא רחוק משטטין‪) .‬יוהנה הייתה אז בת ‪ 8‬וחצי‪ (.‬גל של אנטישמיות החל לשטוף את האזורים‬ ‫המזרחיים של גרמניה‪ ,‬אלה הקרובים לפולין‪.‬‬ ‫מתוך דו"ח על הגירת היהודים מתוך מחוז פוזן‪ ,‬שנכתב בשנת ‪ 1909‬עבור איגוד יהודי גרמניה‪:‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪2‬‬

‫בתים‪ ,‬באמצע היתה שדירה רחבה‪ .‬בצד השני שרידים של המבצר הישן‪ .‬היו אלה מגרשי משחקים נהדרים עבור‬ ‫הילדים‪ ,‬בקיץ מכוסה דשא‪ ,‬עם מערות ועיקולים למשחק מחבואים‪ ,‬וכשהיה שמש‪ ,‬העמידו התושבים את‬ ‫מיטותיהם על הדשא בשביל להשתזף‪ .‬ואנחנו הילדים היינו אז צריכים להיזהר‪ ,‬ושיחקנו את המשחקים הנהדרים‬ ‫ביותר‪ .‬השמחה הגדולה ביותר היתה‪ ,‬כשהחיילים צעדו בכיכר המסדרים‪ ,‬וכשהתחלפה השמירה‪ .‬ההצגה הנהדרת‬ ‫הזאת חזרה על עצמה כמה פעמים ביום‪.‬‬

‫אחרי שלושה בנים הייתי עדיין הבת היחידה‪ .‬והנסיכה של המשפחה‪ .‬אם כי לא היה שום דבר "נסיכתי" בסינר‬ ‫המלוכלך תמיד‪ ,‬וגם לא באצבעות המלוכלכות תמיד ובאף המטפטף שלי‪ .‬אבל את הנסיכה הקטנה צריך לשלוח‬ ‫לבית הספר היוקרתי ביותר‪ .‬וכך הגעתי לבית הספר הפרטי של העלמה שולץ‪ ,‬אליו הגיעו רק ילדים מהמעמד‬ ‫ב‪ 106-‬מתוך ‪ 131‬ערים עזבו בעשרים השנים ‪ 1885-1905‬יותר ממחצית היהודים‪ 57 ,‬ערים אפילו יותר מ‪ .% 75-‬רק בשלוש ערים‬ ‫יש עדיין יותר מאלף יהודים‪ .‬במחציתם נשארו פחות מ‪ 100-‬יהודים‪ .‬הדו"ח טוען‪ ,‬שהגורם העיקרי הוא האנטישמיות הגוברת‪" .‬אל‬ ‫תקנו אצל יהודים" היא סיסמה‪ ,‬שלא הנאצים המציאו‪ ,‬אלא הייתה מוכרת כבר אז‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪3‬‬

‫הגבוה ביותר של עיר חיל המצב‪ .‬הייתי ילדה די ביישנית‪ ,‬ואני זוכרת‬ ‫היטב את היום הראשון בבית הספר‪ .‬הוא הביא עלי אירוע טרגי‪,‬‬ ‫שהעיק עלי לאורך זמן‪ .‬במהלך אחד השיעורים הייתי מוכרחה‬ ‫לצאת‪ ,‬אבל לא יכולתי לומר זאת למורה גם לא בעבור עולם ומלואו‪,‬‬ ‫ואחרי הרבה זמן של העברת משקל מצד לצד‪ ,‬זרם פלג דל מהמקום‬ ‫שלי לעבר מרכז הכיתה‪ .‬התחלתי לבכות נוראות\ כמה מהילדים‬ ‫הזדעזעו‪ ,‬אחרים צחקו‪ ,‬אבל למזלי הבין המורה המיטיב לליבו של‬ ‫הילדה המעונה‪ .‬ובסופו של דבר האירוע הטרגי אף שינה טעמו‬ ‫לחיבה‪.‬‬ ‫עד כמה שאני מנסה להיזכר‪ ,‬לא היה דבר שיעיב על השנים‬ ‫הראשונות של בית הספר‪ ,‬ורבות היו הפעמים שהזמינו אותי חברות‬ ‫לכיתה אליהן הביתה‪ .‬אך כל הילדים בכיתה באו מבתים עשירים‬ ‫מאוד‪ ,‬ואבי היה פקיד זוטר עם ארבעה ילדים‪ ,‬ולא היה ביכולתו‬ ‫להלביש אותי כמוהם‪ .‬לכן שאלה אמי תמיד כשהוזמנתי מחברותיה‬ ‫העשירות‪ ,‬שהיו להן בנות בגילי‪ ,‬בגד יפה עבורי‪ .‬אחרי כמה זמן בכל‬ ‫זאת קיבלתי שמלת קטיפה נהדרת עם רצועות משי כחולות מהחנות‬ ‫הטובה ביותר‪ .‬השמלה הזו היתה חלום הילדות שלי‪.‬‬ ‫מעשי הקונדס הרגילים של הילדים‪ ,‬למשל‪ ,‬דווקא כשאנשים ממהרים במיוחד‪ ,‬לקוד קידה‪ 7‬לפניהם ולשאול‪" :‬מה‬ ‫השעה?"‪ ,‬ואחרי שאכלנו פלונדרן ובוקלינג‪ - 8‬לארוז את עצמות הדג ואת הקרביים באריזה נקייה ויפה ו"לאבד"‬ ‫את זה "במקרה" ברחוב‪ ,‬כדי להתענג איך מוצא מאושר מרים את זה באשליה‪ ,‬שהוא מצא משהו יקר ערך – כל‬ ‫אלה היו כמובן ענין של כבוד‪ .‬אבל מעשה קונדס אחד הביא עלי פחד נורא ובהלה‪ .‬כל יום בדרך לבית הספר‬ ‫עברתי ליד שען‪ ,‬וסדנת בעל החנות הייתה בירכתי הדירה‪ .‬וכל יום פתחתי את דלת החנות‪ ,‬ומתוך מחבוא אליו‬ ‫ברחתי הבטתי בראש השען המרוגז‪ ,‬שחיפש אותי בעיניו וסגר שוב את הדלת‪ .‬את זה אהבתי במיוחד‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫עברתי יום אחד מהורהרת ליד הדלת‪ ,‬מבלי לפתוח אותה‪ ,‬התנפל‬ ‫עלי פתאום השען ומשך אותי לתוך החנות‪ ,‬כנראה כדי להפליא בי‬ ‫מכות‪.‬ורק צעקות החמס שלי הצילו אותי‪ ,‬כי האנשים כבר‬ ‫התקבצו לפני דלת החנות‪ ,‬והוא שיחרר אותי‪ ,‬ואני חזרתי הביתה‬ ‫בריצה פראית‪ .‬מרוב פחד כנראה קרה לי משהו‪ ,‬כי כשנתליתי על‬ ‫צווארה מרוב שמחה על הצלתי המופלאה‪ ,‬היא רחרחה ואמרה‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫"מוזר‪ ,‬איך שאת מריחה‪"...‬‬ ‫אחרי זה אני זוכרת את הנסיעה הגדולה הראשונה שלי‪ .‬אמא נסעה‬ ‫איתנו‪ ,‬שלושת הילדים )אני הייתה בת שש‪ ,‬אחי בן שלוש‪ ,‬ואת‬ ‫אחותי התינוקת א ָלה עוד נשאו על הידיים( לסבא וסבתא בבוק‬ ‫ליד פוזן‪ 10 .‬הנסיעה ארכה יום שלם‪ 11.‬באחת התחנות הלכה‬ ‫אמא עם אלה לשירותים‪ .‬היא יצאה מהתא‪ ,‬והשירותים היו‬ ‫רחוקים‪ .‬כשהיא חזרה‪ ,‬הרכבת כבר יצאה‪ ,‬והיא נאלצה לחכות כל‬ ‫היום וגם כל הלילה לרכבת הבאה‪ .‬לילדה לא היה לא מעיל ולא‬ ‫כובע‪ ,‬וכיוון שהלילה היה קר מאוד באולם ההמתנה‪ ,‬פשטה אמא‬ ‫את התחתונית‪ ,12‬ובזה עטפה את התינוקת‪ .‬אנחנו שנינו שמחנו‬ ‫מאוד מהנסיעה ללא השגחה אמהית‪ ,‬אחרי שהתאוששנו מההלם‬ ‫הראשוני‪ .‬הכרטיסן והנוסעים האחרים דאגו לנו במשך יתר‬ ‫הנסיעה‪ ,‬שארכה עוד שעות רבות‪ .‬אמא ארזה בתיקה בשבילנו‬ ‫‪ 7‬המילה ‪ Knix‬אומרת קידה קטנה של כיפוף ברכיים והרכנת ראש‬ ‫‪ 8‬שני סוגי דגים שנפוצים מאוד בים הבלטי‪.‬‬ ‫‪ 9‬את המשפט האחרון הזה מחקה הכותבת‪ ,‬וכתבה‪" :‬הצנזורה מחקה את זה‪".‬‬ ‫‪ Buk 10‬כ‪ 30-‬ק"מ מערבית לפוזן )מפה‪ . ( http://www.panorama-miast.com.pl/58/assets/images/powiatpozna.gif :‬ב‪ 1880-‬חיו בבוק ‪ 2885‬תושבים‪,‬‬ ‫מתוכם ‪ 299‬יהודים )כ‪(% 11-‬‬ ‫‪ 11‬כיום אפשר לעשות את הנסיעה בשעתיים או שעתיים וחצי לכל היותר‪.‬‬ ‫‪ 12‬זה נשמע נועז ביותר‪ ,‬אבל כמובן אין הכוונה לתחתונים כשל היום‪ ,‬אלא חצאית תחתונית‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪4‬‬

‫ובשביל סבא וסבתא ממתקים ועוגיות לארבע שבועות‪ .‬זה היה הדבר הראשון שטרפנו‪ .‬לא נשאר כלום מהמלאי‪.‬‬ ‫בפוזן המתין לנו סבא‪ ,‬והיה זה מזלנו‪ ,‬שזיהיתי אותו‪ ,‬וכך נחתנו בשלום בביתם‪ .‬אמא הגיעה עם אחותנו למחרת‬ ‫והתקבלה לקול תרועות כולנו‪.‬‬ ‫לא הייתי תלמידה למופת‪ ,‬תמיד חולמנית‪ ,‬תמיד משחקת‪ ,‬תמיד חיה בארץ האגדות‪ .‬וכך קרה‪ ,‬ש"הברזתי" הרבה‬ ‫מבית הספר‪ .‬העדפתי‪ ,‬חמושה בילקוט וסנדוויץ'‪ ,‬ללכת לטייל‪ .‬בקיץ חיפשתי את ארמון מלכת הזכוכית‪ ,‬בחורף‬ ‫את ממלכת מלך השלג‪ .‬עד שהמורים דרשו אישורי היעדרות‪ .‬אז התחלתי לשקר‪ .‬המצאתי תירוצים על גבי‬ ‫תירוצים‪ ,‬אבל זה הצליח לתקופה קצרה בלבד‪ ,‬ותקופת ה"הברזות" שלי הסתיימה בעונש מכות מוחשית מאוד‪,‬‬ ‫ממנו גם לא הצילה אותי עובדת היותי הנסיכה‪ .‬כיוון שבית הספר היוקרתי נסגר אחרי שלוש שנים‪ ,‬העבירו אותי‬ ‫הוריי לבית ספר ממלכתי‪ .‬עכשיו הייתי כבת עשר‪ ,‬וזכרונותיי ברורים יותר‪ .‬הנסיכה המפונקת קצת ירדה קצת‬ ‫מכס המלכות‪ ,‬כי ילדה שניה הרחיבה את המשפחה‪ .‬כבר לא הייתי הילדה היחידה לצד שלושת הבנים‪ .‬אחיי‬ ‫הגדולים‪ ,‬עם הבדל גיל של שנתיים‪ ,‬היו שונים מאוד באופיים‪ .‬אחי הבכור היה חרוץ מאוד‪ ,‬ומוכשר מאוד‪ ,‬אבל‬ ‫בערה בו חמת הזעם‪ .‬השני היה נעים הליכות‪ ,‬מוכשר עוד יותר‪ ,‬אבל עצלן ועדין‪ .‬ועדיין אני מזועזעת‪ ,‬איך‬ ‫השניים רבו ביניהם‪ .‬הם נאחזו אחד בשני עד כדי כך‪ ,‬התגוששו על הרצפה בעוצמה כזאת‪ ,‬שאני חשבתי‪ ,‬שאחד‬ ‫יהרוג את השני‪ .‬אבל הם נשארו תודה לאל אחרי כל הקרבות שלהם תמיד בריאים ושלמים‪ ,‬עד להכרזת המלחמה‬ ‫הבאה‪ .‬אני הייתה תמיד מטרה של חצי הלעג שלהם‪ .‬אך הם עזרו ככל יכולתם בשיעורי הבית שלי‪ ,‬עזרו לשפר‬ ‫את החיבורים שלי ועזרו לי לצלול לתוך מעמקי הדקדוק של השפה הצרפתית‪.‬‬ ‫זה עיצבן אותם כל יום מחדש‪ ,‬ואחד צעק "‪"Mond‬‬ ‫)"ירח"( והשני "‪")"Kalb‬עגל"(‪ ,‬וביחד‪:‬‬ ‫"‪ .13"Mondkalb‬וחוץ מזה רבנו והרבצנו אחד לשני די‬ ‫הרבה‪ .‬אבל אחי השני לאו תמיד עמד לצידי‪ .‬הוא היה‬ ‫עצלן בבית הספר כמוני‪ ,‬וכל ערב לפני הגשת הציונים‬ ‫התפללתי לאלוהים‪ ,‬שכל בית הספר‪ ,‬יחד עם הציונים‪,‬‬ ‫יישרף‪ .‬אבל אף פעם הוא מילא את מבוקשי‪ ,‬ולעומת אחי‬ ‫הבכור‪ ,‬שחזר תמיד הביתה עם תעודה מושלמת‪ ,‬רעדנו‬ ‫שנינו מהרגע‪ ,‬שבו היינו צריכים להגיש את התעודה‬ ‫לאבינו‪ ,‬שהיה טוב אך מהיר חימה‪ .‬את הפרס שלנו‪ ,‬מנה‬ ‫הגונה של מכות‪ ,‬תמיד קיבלנו‪ .‬כל אחד מאיתנו אז ישב‬ ‫במשך שעות בפינה אחרת של החדר ונשבע להשתפר‪.‬‬ ‫אחי לאו גם באמת לקח את עצמו בידיים לפני הציונים‬ ‫ועבר בדילוגים‪ .‬אני עברתי כל פעם רק בקושי‪.‬‬ ‫לאו היה משורר מוכשר‪ ,‬כבר בתור ילד הוא כתב שירים‬ ‫יפהפיים‪ .‬הוא חיבר מחזות פיוטיים‪ ,‬וגם פחות פיוטיים‪,‬‬ ‫עם חמשירים‪ ,‬שהיינו מעלים על הבמה‪ .‬יש שירים שכל‪-‬‬ ‫כך נחרתו בזכרוני‪ ,‬שאני זוכרת אותם כיום כאשה זקנה‬ ‫עדיין מילה במילה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬גרנו בדירה מלאה‬ ‫בפשפשים‪ ,‬אז לאו חיבר את השיר הבא יום אחד‪:‬‬ ‫לאו היה אז בן שתים‪-‬עשרה‪ ,‬אך הוא חיבר עוד שירים‬ ‫אחרים‪ ,‬פיוטיים‪ ,‬ובמהלך זכרונותיי עוד אציין זה או‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫משפחתנו התרחבה לכדי שישה ילדים‪ ,‬שלושה בנים ושלוש בנות‪ .‬אני רוצה לספר עוד משהו על הוריי‪ .‬אבי היה‬ ‫בשבילי המופת של גבר יפה תואר‪ ,‬גבוה‪ ,‬בלונדיני‪ ,‬בעל זקן בלונדיני מלא‪ ,‬הוא דמה לקיסר היפה פרידריך‪.14‬‬ ‫הוא היה טוב ואציל באופיו‪ ,‬אך גם מהיר חימה‪ .‬בזעמו‪ ,‬ולעתים היה זה דבר פעוט שעיצבן אותו‪ ,‬היה מכה אותנו‬ ‫ללא הכרה ומבלי להקשיב לנו‪ .‬אמי היתה עקשנית מאוד‪ ,‬אהבה אותנו הילדים עד בלי די‪ ,‬והיא תמיד ניסתה להגן‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬

‫קללה‪ ,‬כבר לא כל‪-‬כך בשימוש‪ .‬זה משהו כמו "מפגרת"‪ .‬ב‪ 2008-‬יצא סרט בשם זה עם ‪ Juliane Köhler‬בתפקיד הראשי‪.‬‬ ‫יורש העצר של קיסר וילהלם ה‪ I-‬היה קיסר רק במשך ‪ 99‬יום‪ ,‬אחרי מות אביו ב‪ ,1888-‬כאשר נפטר בעצמו‪ .‬לפני זה היה‬ ‫מלך פרוסיה‪ .‬בן ‪ 57‬במותו‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪5‬‬

‫עלינו מפני זעמו של אבינו‪ .‬למרות אהבתם הגדולה אחד לשני הם רבו כל יום בגללנו‪ ,‬וכך השתרבבה למוזיקה‬ ‫של ילדותי צרימה מסוימת‪ .‬ולמרות זאת אני נהנית להזיכר בילדותי‪ .‬ההורים היו מלאי דמיון ונלהבים‪ ,‬וכך גם‬ ‫אנו‪ .‬בבית תמיד עשינו הצגות‪ ,‬וברחוב השתוללנו עם ילדי הרחוב והבנות‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫ועברו שנים‪ .‬בקושי הצלחתי להגיע לכיתה הראשונה‪ ,15‬הייתי גבוהה וחזקה ובת טיפש‪-‬עשרה אמיתית ‪ .‬הנוער‬ ‫של הקהילה היהודית כבר החל לחזר אחריי‪ .‬גם קיבלתי שיעורי ריקוד‪ ,17‬והדמיון שלי היה מלא כבר בגיל חמש‪-‬‬ ‫עשרה עם בעלי לעתיד‪ .‬בנו של אבי היתומים‪ 18‬שלנו היה נער יפהפה‪ ,‬מוכשר מאוד‪ ,‬ניגן חליל‪ ,‬כתב שירים‬ ‫וחיזר אחריי‪ .‬הוא היה בפרימה‪ ,19‬אני בכיתה הראשונה‪ ,‬ולפלירטוט התמים הזה היו השלכות לא נעימות עבורנו‪.‬‬ ‫את שיעורי הבית שלנו לא עשינו יותר טוב בגלל זה‪ .‬הורינו הענישו אותנו קשות‪ ,‬אם ראו אותנו יחד‪ ,‬והם אסרו‬ ‫כל התראות‪ .‬הם השיגו בכך את ההיפך‪ .‬כי בכל כוח ההמצאה שלנו ניסינו להיפגש בסתר‪ ,‬וכמובן נשבענו לאהבה‬ ‫נצחית ואמונים‪ .‬מאהבי הגיע לרעיונות בלתי אפשריים כדי לראותי‪ ,‬וכדי שעיניהם הצופיות של הוריי ואחיי לא‬ ‫ייראוהו‪ .‬הוא לבש לדוגמא חלוק שינה לעת ערב‪ ,‬הדביק לעצמו זקן‪ ,‬חבש כובע‪ ,‬שהסתיר את פניו‪ ,‬תחב לפיו‬ ‫מקטרת ארוכה‪ ,‬ובתחפושת הזאת הוא התהלך מול הבית שלנו‪ .‬וכששמעתי את השריקה המוסכמת‪ ,‬ניסיתי גם אני‬ ‫לרדת תחת תירוץ כלשהו‪ ,‬ויכולנו לדבר‪ ,‬וכך התגברנו על המשגיחים שלנו‪ .‬שנת הלימודים האחרונה התקרבה‬ ‫לסופה‪ .‬אחי הבכור כמובן עבור את הבגרות בהצטיינות‪ ,‬ולא היה מוכרח לעשות גם את הבחינות בעל‪-‬פה‪ ,‬אחי‬ ‫השני גם‪ ,‬אבל בפחות הצטיינות‪ ,‬אולי כי דווקא בשנת הלימודים האחרונה שלו ביכה את מות חברו הטוב ביותר‪.‬‬ ‫חברו היה בנו של תעשיין גדול בשטטין‪ ,‬נער עדין ורך‪ ,‬וחברות אמיתית ועמוקה חיברה ביניהם‪ .‬ראותיו היו‬ ‫חולות‪ ,‬והוא מת כבר בגיל שש‪-‬עשרה‪ .‬שירו של אחי לזכרו עדיין חרות בזכרוני ומרגש אותי שוב ושוב‬ ‫בפשטותו וברכותו‪.‬‬

‫צילוש ברכרט ויעקב זרזון‪ ,‬בשנת ‪1900‬‬

‫‪19‬‬

‫‪ 15‬לא ברור מה הכוונה‪ .‬ארחיב על כך אחר‪-‬כך‪.‬‬ ‫‪ 16‬יוהנה משתמשת בביטוי ישן‪ ,‬לא שימושי כיום‪ ,Backfisch ,‬שמופיעה בו המילה דג‪ .‬אנחנו הרי בעיר נמל‪.‬‬ ‫‪ 17‬ברור שאין הכוונה לשיעורי מחול‪ ,‬אלא יותר בכיוון ריקודים סלוניים‬ ‫‪ 18‬מנהל בית היתומים‪ ,‬כמו יאנוש קורצ'אק‪ .‬בית היתומים היהודי נוסד בשנת ‪ .1855‬בשנת ‪ 1866‬היתה מגפת כולירה בשטטין‪,‬‬ ‫שסיכנה את הקהילה ואת בית היתומים‪ .‬בשנת ‪ 1899‬בית היתומים עבר מרחוב "גן הוורדים"‪ ,‬מקום מגוריה הראשון‬ ‫בשטטין של יוהנה ומשפחתה‪ ,‬למקום גדול יותר בגלל הגידול במספר הילדים‪ .‬עד שנת ‪ 1885‬היה מנהלו ‪,Rosenbaum‬‬ ‫החל משנת ‪ 1885‬ועד שנת ‪ .Willner 1904‬לא ברור אם כן‪ ,‬אם אהבת נעוריה של יוהנה היה ‪ Max Willner‬או ‪Max‬‬ ‫‪Rosenbaum‬‬ ‫‪ = Prima‬ראשונה‪.‬פעם ספרו את הכיתות מלמעלה למטה‪ .‬פרימה היא כיתת הבגרות‪ .‬אבל מה זה הכיתה הראשונה??‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪6‬‬

‫תקופת בית הספר שלי הלכה להסתיים‪ ,‬וכשהוריי והורי המחזר שלי מאקס הבינו את חוסר הטעם בהתנגדות‬ ‫שלהם לחברות בינינו‪ ,‬הם הסכימו לבסוף לשבועה הסודית בינינו‪ .‬מאקס הלך לאוניברסיטה‪ ,‬כדי ללמוד רפואה‪,‬‬ ‫ואני באתי‪ ,‬אחרי סיום לימודי התיכון‪ ,‬ללמוד פיתוח קול‪ .‬חברת לימודים שלי‪ ,‬שגם הייתה לזמרת מפורסמת‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬עוררה בי את הכמיהה להיות זמרת‪ .‬גם לי היה קול נעיםת היתה לי הגשה אפילו טובה יותר‬ ‫ובמהרה הפכתי לכוכבת מבין תלמידותיו של המורה שלי‪ .‬הוריי קרנו מגאווה‪ ,‬כאשר הרעיפו עלי שבחים‬ ‫בקונצרטים של תלמידיי מורי‪ .‬בחגים היהודיים הראשיים הייתי סולנית בבית המקדש‪ ,20‬ולעולם לא אשכח את‬ ‫ערב יום כיפור‪ .‬למטה על הבמה החל אבי את ה"קול נדרי" ושר‪" :‬אדונינו‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו?" ‪ 21‬ואני השבתי‬ ‫לו מתוך המקהלה‪" :‬ממעמקים קראתיך יהוה אדני שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני אם‪-‬עונות‬ ‫תשמר‪-‬יה אדני מי יעמוד כי‪-‬עמך הסליחה"‪ 22‬אבל כוחי כנראה לא הספיק להתגבר על עצלותי הטבעית‪ ,‬כדי‬ ‫להביא את קולי ואת כשרוני לידי מושלמות‪ .‬כאשר אחי‪ 23‬סיים את לימודי הרפואה שלו והתיישב כרופא‬ ‫בהמבורג‪ ,‬באתי בעקבותיו‪ ,‬כדי לנהל את ביתו ואת כלכלתו‪ .24‬במשך הרבה זמן אבל גרתי אצל סבתי‪ ,25‬אשה‬ ‫זקנה‪ ,‬טובה ומאמינה‪ ,‬שטופלה על‪-‬ידי בתה‪ ,‬דודתי הלנה‪ ,‬אותה לא אשכח לעולם‪ .‬חודשים אלה היו מהנלפאים‬ ‫של חיי הצעירים‪ .‬סבתא ודודה לנה היו מאוהבות בי‪ .‬בייחוד סבתא אהבה לשמוע אותי שרה‪ .‬ואחרי כל השירים‬ ‫היא תמיד ביקשה ממני להוסיף עוד את השיר האהוב עליה‪" :‬עלם מטייל עם מקל ביד"‪ 26‬וכשהגיע הרגע‪ ,‬בו לא‬ ‫חבר ולא אח או אחות מזהים את את המטייל‪ ,‬כשהוא חוזר למולדתו‪ ,‬ורק עין האם מזהה את הבן שהשתנה‬ ‫וצונחת בהבעה עילאית של אושר "בני" על חזהו‪ ,‬או אז מתגלגלות תמיד הדמעות על לחיה של סבתי הטובה‬ ‫האהובה‪ .‬לדודה הלנה עוד נשארו עקבות של יופי בפניה האצילות‪ ,‬ובלבה נשארה צעירה למרות גילה המופלג‪.‬‬ ‫היא עמדה לצדנו הצעירים‪ ,‬ולכל שטות מצידי מצאתי הבנה אצלה‪ .‬למרות הבדלי הגיל הגדולים היינו ונשארנו‬ ‫החברות הכי טובות‪ ,‬ולעולם‪ ,‬לעולם לא אשכחך‪ ,‬דודה הלנה‪ ,‬למרות שכבר כמעט שני עשורים מכסה אותך‬ ‫‪27‬‬ ‫הדשא הירוק‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪28‬‬ ‫גם על הורי אמי אני רוצה לספר עוד משהו‪ .‬סבי מצד אמי היה רב בעיירה קטנה ליד פוזן ‪ .‬כשביקרתי אצלם‬ ‫פעם‪ ,‬סיפר לי סבי סיפור אמיתי ומופלא‪ ,‬שהטביע את חותמו עלי‪ .‬סבי חי בפולין הרוסית והתארס כבר בגיל‬ ‫‪20‬‬

‫לעתים בית הכנסת נקרא בית המקדש בעיקר אצל יהודים רפרומיים‪ .‬פה כאמור )ראה הערה ‪ (2‬מדובר בבית כנסת רפורמי‪ .‬עוד מתוך‬ ‫הספר של ‪: Jacob Peiser.‬‬ ‫‪“Einen wichtigen Faktor für die Schönheit in der Ausgestaltung des Gottesdienstes bildet die‬‬

‫‪Orgel, die Königin der Instrumente. Sie zu bedienen erfordert, besonders bei dem neuen‬‬ ‫‪komplizierten Werk, eine Künstlerhand.‬‬ ‫‪Als erster Organist war, wie bereits erwähnt, Herr Musikdirektor Robert Lehmann seit‬‬ ‫‪Einweihung der Synagoge tätig. In Gemeinschaft mit Herrn Kantor Sarasohn hat dieser‬‬ ‫‪wahrhafte Künstler viele Lieder und hebräische Texte vertont und mit feinem Empfinden häufig‬‬ ‫‪altehrwürdige Motive so in seine Kompositionen verarbeitet, daß wir sie, wie z. B. das‬‬ ‫‪Eingangslied am Neujahrsabend „Wir steh'n in Deinen Hallen“ als durchaus dem Rahmen des‬‬ ‫‪Gottesdienstes angepaßt empfinden. ...‬‬ ‫‪Der Chor bestand von Anfang an nur aus Damen. An den hohen Feiertagen wurde ein‬‬ ‫‪vierstimmiger gemischter Chor eingerichtet, zu dem sich in reichlicher Zahl‬‬ ‫)‪Gemeindemitglieder unentgeltlich zur Verfügung stellten.“ (S. 57‬‬

‫‪" 21‬למטה על הבמה"‪ ,‬כי הנשים היו ביציע‪ .‬תהילים ח'‪ ,‬ה' ודמוה מאוד‪ :‬איוב ז'‪ ,‬י"ז‪ .‬זה הושר כמובן בגרמנית‪ ,‬כי זה בית כנסת רפורמי‪.‬‬ ‫רוב היהודים בגרמניה‪ ,‬גם ב‪ ,Pommern-‬היו רפורמיים‪ .‬האורתודוקסים היו היוצאים מן הכלל‪.‬‬ ‫‪“Die Stettiner Synagogen-Gemeinde ist eine Einheitsgemeinde, die satzungsmäßig alle‬‬ ‫=( ‪jüdischen Einwohner der Stadt umfaßt. Auch die Mitglieder der Adaß-Jißroel-Gemeinde‬‬ ‫‪Gemeinde Israel. So nennen sich für gewöhnlich die Separatgemeinden der orthodoxen Juden.‬‬ ‫‪(Anm. von Rabbiner Dr. Neufeld, Israel.)gehören ihr an, und es ist ein Zeichen ihrer‬‬ ‫‪Opferwilligkeit, wenn sie, aus Gründen ihrer orthodoxen Anschauung, sich bemühen, soweit es‬‬ ‫‪ihnen möglich ist, außerdem mit eigenen finanziellen Mitteln ihre Sondergemeinde zu‬‬ ‫)‪erhalten.“ (S. 99‬‬

‫‪ 22‬תהילים‪ ,‬קל‪ ,‬א‬ ‫‪ 23‬הכוונה לאחיה הבכור ‪ Dietrich‬המכונה ‪ . Dietz‬דרך אגב‪ :‬יוהנה לא כותבת את שמו אף פעם‪.‬‬ ‫‪ 24‬המבורג היה מושב המשפחה במשך חצי מאה שנה‪ .‬שני הורי סבתי‪ ,‬גם יוהנה וגם בעלה לעתיד הגיעו לשם בשנים האחרונות של‬ ‫המאה ה‪ ,19-‬שניהם ממזרח גרמניה‪ .‬אבל למה? המבורג היה צומת דרכים מרכזי ביותר‪ ,‬בעיקר עבור יהודים ממזרח אירופה‪ ,‬גרמניה‪,‬‬ ‫פולין‪ ,‬רוסיה‪ ,‬בדרכם לעולם החדש‪ ,‬בדיוק כמו וינה מאה שנים אחרי זה‪ .‬מיליונים עשו את הדרך הזאת‪ ,‬בערך ‪ 5‬מיליונים עברו דרך‬ ‫המבורג בין ‪ 1850‬ל‪.1939-‬‬ ‫‪ 25‬לא ידוע לנו שמה או כל דבר אחר‪ ,‬חוץ משם בעלה ‪ .Hugo Sarasohn :‬היא נפטרה כנראה בשנת ‪.1903‬‬ ‫‪ 26‬שם השיר‪" :‬ההכרה" ‪http://ingeb.org/Lieder/einwande.html‬‬ ‫‪ 27‬אינני יודעים בדיוק‪ ,‬מתי נכתבו זכרונות אלה‪ .‬ארחיב על כך בסוף‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬דודה לנה נפטרה כנראה בסוף שנות העשרה‪.‬‬ ‫‪ . Markus Borchardt 28‬שם אשתו היה ‪ 88 .Charlotte Stern‬יהודים מבני משפחת בורכרט נרצחו על ידי הנאצים‪.‬‬ ‫‪ Buk 29‬כמובן‪ .‬ראה הערה ‪10‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪7‬‬

‫שש‪-‬עשרה‪ ,‬כמו שהיה נהוג אז‪ .‬סבתי היתה בתו של חוכר משק יהודי קטן‪ ,‬וכשסבי היה מבקר את כלתו‪ ,‬היה‬ ‫חוצה יער עבות‪ .‬היו אלה זמנים של מרד וחוסר יציבות פוליטית‪ ,‬ויום אחד שבתה אותו ביער חבורת פושעים‪,‬‬ ‫שבני ערבוה רבים כבר נשבו על‪-‬ידם‪ .‬הם התכוונו לתלות את כולם בערב‪ ,‬ולזקן מבין בני הערובה הם אמרו‪:‬‬ ‫"אתה חיית הכי הרבה‪ ,‬אתה תהיה הראשון‪ ".‬גם על צוואר סבי הידקו כבר את החבל‪ .‬כשהוא כבר חשב שאיבד‬ ‫את הכרתו‪ ,‬שחררו לו פתאום את החבל ושאלוהו לדרך הקצרה ביותר לעיר הקרובה‪ .‬במהירות הוא ידע להשיב‬ ‫את התשובה הטובה ביותר‪" :‬אמליץ לכם ללכת בדרך הזאת‪ ,‬היא שמורה פחות‪ ,‬תגיעו יותר בטוחים‪ ".‬לאחר דין‬ ‫ודברים קצרים ביניהם אמרו לו שנתנו לו את חייו במתנה בעבור עצתו והורו לו לרוץ ולא להביט לאחור‪ .‬זה מה‬ ‫שסבי עשה‪ ,‬והוא הגיע לחוות אבי כלתו מותש וקודח מחום‪ .‬במשך שבועות הוא שכב חולה‪ ,‬אבל את היום הזה‬ ‫הוא חגג מאז כיום הולדתו‪ .‬סבתי מצד אמי )אשתו( באה פעם לבקר אותנו בשטטין‪ .‬היא הייתה אשה קטנה‬ ‫מכופפת והיתה לה גיבנת‪ .‬בפניה הטובות המקומטות הזקנות קרנו עיניים כחולות יפהפיות‪ .‬היא דיברה יידיש‪,‬‬ ‫ואני זוכרת אירוע‪ ,‬שגרם לי ייסורי מצפון קשים למשך הרבה זמן‪ .‬כשהלכתי לטייל איתה ברחוב‪ ,‬פגשתי חברת‬ ‫כיתה מבית הספר היוקרתי‪ .‬דיברתי איתה‪ ,‬וגם סבתי החליפה איתה כמה מלים‪ .‬הסמקתי כולי והתביישתי בשפת‬ ‫סבתי‪ .‬סבתי הַרגישה חשה בכך‪ ,‬אמרה אחר כך בעצב רב‪" :‬התביישת בי‪ ,‬נכון?" הטענה הזאת פגעה בי קשות‪ ,‬כי‬ ‫זה היה נכון‪ .‬אך אני ניסיתי במלים רבות ומקושקשות להכחיש‪ .‬העובדה‪ ,‬שאני עדיין זוכרת את זה‪ ,‬מוכיחה‪ ,‬כמה‬ ‫זה העציב אותי אז‪.‬‬ ‫על אחיי אני רוצה לספר עוד זאת‪ :‬יחד היינו שישה‪ .‬ואמי הייתה חנוונית‪ ,‬כי היו לה מבין ילדיה כל מני סחורה‪,‬‬ ‫כל ילד היה שונה‪ .‬אחי הבכור היה ונשאר רגזן‪ .‬הוא היה שובר חלונות ודלתות בזעמו; אני זוכרת ריב גדול בגיל‬ ‫מבוגר‪ ,‬שבמהלכו הוא ירק מרוב גידוף וקללות את השיניים התותבות שלו‪ .‬הוא הרים את השיניים‪ ,‬ליקק אותן‪,‬‬ ‫הרכיב אותן והמשיך לגעוש‪ .‬הוא היה מאוד לא נחמד וחסר סבלנות‪ ,‬כלפי זרים וקרובים כאחד‪ .‬החיים איתו היו‬ ‫לרוב בלתי נסבלים‪ .‬שתי נשמות דרו בחזהו‪ ,‬הוא יכול היה‪ ,‬עם כל השתלטנות שלו‪ ,‬להיות תמים כמו ילד‪ ,‬וטוב‬ ‫עד כדי איבוד עצמי‪ .‬חייו המאוחרים היו מלאי קפיצות‪ ,‬עליות וירידות של הצלחות וכשלונות‪ .‬מרופא מטפל הוא‬ ‫הפך להיות בעל בית מרפא‪ .‬אך כיוון שלא הסתדר עם עמיתיו‪ ,‬נאלץ לעזוב כל משרה וכל עסק‪ .‬דרך כוחו‬ ‫הסוגסטיבי על החולים הוא מצא תמיד אפשרויות חדשות‪ .‬מוחו המבריק עבד כל המן על המצאות חדשות‪ .‬בכל‬ ‫התחלה חלם על מיליונים‪ .‬תמיד היה לו ציפור על הגג‪ .‬אבל זה לא דיכא אותו עד עפר‪ ,‬אם הציפור עפה לה‪,‬‬ ‫במהירות מצא לו ציפור חדשה‪ .‬הוא היה בעל שם‪ ,‬אחרי שעזב סופית את הרפואה כמטפל‪ ,‬כעורך של כתב עת‬ ‫רפואי " ‪ "Ärztliche Fortbildungskurse‬עריכת היצירה הזו היתה יכולה להפוך אותו בלתי תלוי מבחינה‬ ‫כספית‪ ,‬אם הוא לא היה מכניס כל דבר שהרוויח לתוך ההמצאות שלו‪ ,‬שהיו וודאי גאוניות וטובות‪ ,‬אך חסרה לו‬ ‫היכולת לנצל אותן לטובה‪ ,‬ותמיד הלכו ונעלמו סכומים גדולים‪ .‬הוא התחתן עם אשה עדינה‪ ,30‬טובה וסבלנית‪,‬‬ ‫שסבלה את החיים לצידו אך ורק‪ ,‬כי אהבה אותו‪ .‬השתלטנות שלו‪ ,‬חמת הזעם שלו‪ ,‬היהירות שלו לא סבלו שום‬ ‫התנגדות‪ ,‬והלא הנחרץ שלו קיפל גם את הכן בנישואין שלו‪ .‬היא נפטרה צעירה מדי‪ ,‬והוא חסר מנוחה עד היום‪.‬‬ ‫כרגע קו החיים שלו בעליה‪ .‬בגלל השבר בגרמניה וחוקי היהודים הדרקוניים גם הוא נהיה חסר מולדת וחסר כל‪.‬‬ ‫ושוב ברא לו חוש ההמצאה שלו מולדת חדשה ובית נעים‪ .‬הוא חי כרגע עם בת זוג נאמנה בבית יפהפה בהרים על‬ ‫גדות המים הכחולים של הלאגו מג'יורה‪ .‬על אף שיגיע בקרוב לגיל מקראי‪ ,31‬בעוד שלוש שנים יהיה בן שבעים‪,‬‬ ‫הוא עדיין נוסע לכל ערי העולם‪ .‬בת זוגו‪ 32‬היא אשה יפהפיה‪ ,‬טובה וחרוצה‪ ,‬היא חיה בעבר חיים מפנקים‪,‬‬ ‫עשירים ברוסיה‪ ,‬היא הייתה גברת מכובדת בחברה הגבוהה‪ ,‬כל חודש היתה מוזמנת לקונצרט אצל הצאר‬ ‫בפטרסבורג ושרה שירי עם רוסיים והונגריים‪ ,‬כי זו מולדתה‪ .‬עכשיו היא נסעה אחרי אחי לאיטליה‪ ,‬וחייה הם רק‬ ‫דאגה וטיפול של בעלה האהוב ושל כל החיות בגינה ובבית‪ .‬וכל החוויות הגדולות המרהיבות‪ ,‬העולם הגדול עם‬ ‫הזוהר בחברה הגבוהה‪ ,‬כל זה מת וקבור‪ .‬אחי וודאי מודע לאושר שנפל בחלקו‪ ,‬אם כי כלפי חוץ מזגו השתלטני‬ ‫לא יודה בכך‪ .‬חלומות הילדות שלו של השגת יעדים שבשמיים מן הסתם הצטמצמו‪ .‬בגיל שלוש עשרה נראה לו‬ ‫האושר העילאי ביותר להרוויח מספיק כדי לקנות לעצמו פאי תפוחים עם קצפת‪ .‬טוב‪ ,‬וילה וסירת מנוע‪ ,‬נסיעות‬ ‫ובית נעים עולים על החלומות האלה כמובן‪ .‬אך הוא נשאר צנוע בגישתו הבסיסית‪.‬‬ ‫אחי לאו היה ההיפך ממנו‪ .‬ואת מה שהיה חסר לאחי הבכור לגמרי‪ ,‬ההומור‪ ,‬היה ללאו בשפע‪ .‬שעה יפה של‬ ‫שיחה היתה תמיד תענוג בלתי נשכח‪ ,‬הן מבחינה נפשית והן מבחינה רוחנית‪ .‬כמה נורא הוא‪ ,‬שהיתה לו נטיה‬ ‫למחלה קשה‪ .‬וכשעשה פעם עם חברו מאקס טיול רגלי מ‪ Kuestrin -‬לברלין‪ ,‬הם נתקעו בלילה ביער‪ .‬הם תעו‬ ‫בדרך‪ ,‬ופחדו מאוד‪ .‬בכל גדם עץ הם ראו נווד פושע‪ ,‬בכל שבירה של ענף זעיר הם שנעו טעינה של רובה‪.‬‬ ‫‪Martha Heinemann 30‬‬ ‫‪ 31‬ביטוי גרמני הנובע מהגיל המופלג אליו הגיעו אבות האנושות המיתולוגיים‪.‬‬ ‫‪Renée 32‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪8‬‬

‫מותשים וחלשים הם הגיעיו ליעדם למחרת‪ .‬הפחד וההתרגשות גרמו לפריצה של מחלה קשה אצל אחי‪ ,‬שהביאו‬ ‫לו סבל לכל החיים ומוות מוקדם‪ .‬התפתחה אצלו מחלת גרייבס‪ , 33‬שהיו לה תסמינים כל‪-‬כך קשים‪ ,‬שהוא לעזוב‬ ‫את לימודי הרפואה שלו זמן קצר לפני סיומם‪ ,‬לפי דרישת אבי‪ ,‬ונכנס לעסק בשטטין כשוליה‪ .‬הוא סבל מאוד‬ ‫מהמעבר המקצועי‪ ,‬וגם אמי לא הצליחה לעשות שום דבר נגד רצונו של אבי‪ ,‬שהדגיש שוב ושוב‪ ,‬שלא יוכל‬ ‫לממן לימודים ארוכי שנים‪ .‬כאשר התהלך יום אחד עצוב ברחוב‪ ,‬פגש באבי חברו המת‪ ,‬ששאלו לסיבת יגונו‪.‬‬ ‫אחי סיפר לו בפתיחות‪ ,‬כמה הוא סובל החלפת המקצוע‪ ,‬ושאביו לא מסוגל לממן את המשך לימודיו‪ .‬בנדיבות‬ ‫וברוחב לב אמר האדון הזקן לאחי‪" :‬אני אעזור לך‪ ,‬בחור!" וכך עשה‪ .‬הוא יצר קשר עם אמי‪ ,‬העביר לה ארבעת‬ ‫אלפים מארק‪ 34‬להמשך הלימודים של אחי‪ ,‬וזה נעלם באישון לילה‪ ,‬והודיע לאבי רק‪ ,‬כאשר נרשם שוב‬ ‫באוניברסיטת קניגסברג‪ .‬כיוון שאבי לא היה צריך להקריב יותר קורבנות‪ ,‬הוא חרק שיניים וקיבל את גזר הדין‪.‬‬ ‫ואחי השלים את הכל בזמן ועמד בכל המבחנים בהצטיינות‪ .‬בקניגסברג הוא פגש את אהבתו‪ ,‬שהפכה לרעייתו‪,‬‬ ‫לחברתו המבינה ואחות רחמניה‪ .‬כי כאשר יכלו להתחתן אחרי שנים של המתנה‪ ,‬הגיעה מחלת אחי לשיאה‪ ,‬הוא‬ ‫שכב במיטה במשך שנה שלימה‪ ,‬לא טיפל יותר באנשים‪ ,‬והמשיך את חייו בכיסא גלגלים‪ .‬אז הפגין הבעל הצעיר‪,‬‬ ‫כאשר עמד מול ה‪ 35vis-à-vis de rien -‬את גאוניותו ואת מוחו הקודח‪ .‬ראשית המציא מפסולת של חיטה תכשיר‬ ‫תזונה‪ ,‬והוא חתם עם בעל חווה גדולה חוזה‪ ,‬ויחד יצרו את ה‪ ,36 Roborat-‬שסיפק לו תחילה הכנסה בטוחה‪.‬‬ ‫בשנים הבאות באו המצאות אחרי המצאות; כך הוא הצליח לשנות לתרופה זפת‪ 37‬את הריח הנורא ואת הצבע‬ ‫השחור‪ .‬הוא יצר את שמפו‪ 38‬תחת השם ‪ ,Pixavon‬שנקנה על‪-‬ידי חברת ‪ Lingner‬והכניס לקונה מיליונים‪,‬‬ ‫ולממציא החולם רק הכנסה זעומה‪ .‬אני לא יכולה לפרט את כל ההמצאות המדעיות שלו‪ ,‬ממנו גם בא הרעיון של‬ ‫אמבטית חמצן‪ ,39‬ואמבטיות החמצן שלו הביאו הקלה ומרפא לחולים רבים ונהוגות במקומות מרפא רבים‪.‬‬ ‫וכאשר היגיע לשיא כוחו ההמצאתי‪ ,‬כך שהיה נהיה גם עצמאי מבחינה כספית‪ ,‬והמדובר הוא בהמצאת המשי‬ ‫המלאכותי‪ ,40‬אז נשכב האדם הגאוני הטוב הזה למות‪ .‬אחרים נהנים היום מפירות גאוניותו‪ ,‬והוא נח תחת שיש‬ ‫לבן ופרחי שקדים תחת שמי התכלת הנצחיים של איטליה‪.‬‬ ‫השלישית הייתה אני‪ .‬עלי סיפרתי כבר מספיק‪ ,‬ועוד אספר‪ .‬אחרי זה בא אחי יוליוס‪ ,‬שהיה יפה תואר כילד‪ ,‬בעל‬ ‫עיניים כחולות ותלתלים כהים‪ ,‬כך שכולם הביטו בו ברחוב‪ ,‬אך מאוחר יותר כגבר הוא לא קיים את הבטחתו‬ ‫בעניין היופי‪ .‬הוא לא גבה‪ ,‬והשמין‪ .‬אבל ילדיי תמיד התלהבו ממנו‪ ,‬כי תמיד היו כיסיו מלאים שוקולד‪ ,‬וצהלה‬ ‫מילאה את חדר הילדים‪ ,‬כאשר הודיע דוד השוקולד על בואו‪ .‬גם עבורנו הגדולים ביקורו היה תענוג ושמחה‪ .‬טוב‬ ‫לבו ונועם הליכותיו ריגשו אותנו‪ ,‬המוזיקליות שלו הלהיבה אותנו‪ .‬הוא ניגן כל דבר‪ ,‬כל אופרה‪ ,‬כל שיר‪ ,‬לפי‬ ‫‪ Graves disease 33‬בגרמנית מחלת ‪ Basedow‬על שם הרופא שתיאר אותה לראשונה‪ .‬הפרעה הגורמת בדרך כלל לעודף פעילות‬ ‫של בלוטת התריס‪ .‬סימפטומים‪ :‬עייפות וחולשה‪ ,‬עצבנות ואי יציבות רגשית‪ ,‬פעילות מעיים מוגברת‪ ,‬עלייה בטמפרטורת הגוף‪ ,‬הזעה‬ ‫מוגברת‪ ,‬ירידה במשקל‪ ,‬עלייה בקצב הלב‪ .‬לעתים המחלה מתבטאת בבלט העין )‪ (exophthalmos‬באחת או בשתי העיניים‪ .‬אמי‬ ‫הילדה כותבת‪:‬‬ ‫‪verständlicherweise denkt Johanna nur an diese schlimme Krankheit. Aber dann wäre er nicht bettlägerig gewesen. Nach‬‬ ‫‪einer anderen Quelle starb er an Paratyphus. Aber das hätte nicht jahrelang gedauert. Was hatte er denn ? Etwa multiple‬‬ ‫? ‪Sklerose‬‬

‫למה יוהנה חושבת רק על האפשרות הזאת? כי גם יוהנה חלתה במחלה‪ ,‬ומעניין שהיא לא מדברת על כך‪ .‬היא הייתה חולה בשנים‬ ‫‪ ,1911-1915‬לפי אמי‪ ,‬ורזתה עד לשד עצמותיה‪ .‬ראה הסיפור של אולי‪ ,‬להלן‪.‬‬ ‫‪ 34‬בשנת ‪ 1885‬שילמה הקהילה היהודית סך של ‪ 14564‬מארק משכורות ופנסיה‪ ,‬בשנת ‪ 16755 1890‬מארק‪ ,‬בשנת ‪17950 1895‬‬ ‫מארק‪.‬‬ ‫‪ 35‬צרפתית‪ :‬מול הכלום‪ .‬הביטוי לא נפוץ יותר בצרפתית מאשר בגרמנית‪.‬‬ ‫‪ 36‬התכשיר היה פופולרי למדי‪ ,‬אין ספק‪ .‬הוא גם עורר ויכוח בעניין ערך החלבון הצמחי לעומת החלבון הבשרי‪ .‬ראה‪:‬‬ ‫‪http://www.norbertmoch.de/_vegetarismus_veganismus/historisches/Die_vegetarische_Diaet,_Albert_Albu,_1902.htm‬‬

‫‪ 37‬הכוונה היא למרכיב עטרן המצוי בזפת‬ ‫‪ 38‬השמפו היה אכן מפורסם למדי‪ .‬הוא מופיע גם ברומן ברלין‪-‬אלקסנדרפלץ של דבלין )ראה הערה‪ ,(1‬גם בשלאגר ‪Die Sparsame‬‬ ‫‪ Brigitte‬של ‪ Willy Rosen‬משנת ‪ .1927‬עד היום משתמשים בעטרן לשמפו נגד קשקשים‪ .‬הנה כרזה‪:‬‬ ‫‪http://web22.mars67.plusserver.de/contenido_43_beta/schildersammler/front_content.php?client=25&lang=14&idcat=497&idart=1730&m=&s‬‬

‫‪ 39‬השיטה נהוגה עד היום‪ ,‬בישראל לדוגמא יש מכון ברעננה‪ .‬ראה‪:‬‬ ‫‪ http://fashion.walla.co.il/?w=/2109/848510/@@/item/printer‬או‬ ‫‪ http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3242729,00.html‬בישראל‬ ‫הטיפול נמכר כאילו הומצא רק בשנים האחרונות‪ ,‬משום מה‪.‬‬ ‫‪ 40‬בשנת ‪ 1884‬הציג הכימאי הצרפתי הרוזן דה שרדונה את החוט העשוי מצלולוזה‪ ,‬שנקרא לאחר מכן על שמו "משי שרדונה"‪ .‬למרות‬ ‫שהבגד היה אטרקטיבי הוא לא היה בטיחותי כי בדומה לצלולואיד הוא היה דליק מאד‪ .‬לאחר כמה ניסיונות נפל יצא הבד החדש מהשוק‪.‬‬ ‫ב‪ 1894-‬הוציאו שלושה מדענים בריטיים )צ'ארלס קרוס‪ ,‬אדוארד באבן וקלייטון בידל( פטנט על משי מלאכותי חדש‪ .‬הבד החדש היה‬ ‫הרבה יותר בטיחותי‪ .‬השלישייה מכרה את הפטנט לחברת קורטלנד הצרפתית‪ ,‬אחת מיצרניות המשי הגדולות בזמנה‪ ,‬וזו החלה לייצרו‬ ‫בשנת ‪ .1905‬המשי המלאכותי ידוע יותר בשמו המסחרי "ריון" )‪ (Rayon‬והוא יוצר בכמויות גדולות עד שנות ה‪ 30-‬של המאה ה‪.20-‬‬ ‫)מתוך ויקיפדיה(‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪9‬‬

‫שמיעה‪ ,‬בהקשה עדינה‪ ,‬הרבה רוך וטכניקה מדהימה‪ ,‬על אף שלא היו לו מעולם שיעורי פסנתר‪ .‬ותמיד שמחנו‬ ‫לקרוא לעברו את השיר לבקשתנו‪ ,‬ולשמוע את כל השירים עם מעברים מוזיקליים‪ .‬הוא מצא אשה יפהפיה‪ ,‬וחי‬ ‫‪41‬‬ ‫בנישואין מאושרים עם אשתו ואמה בברלין‪ .‬ותמיד נעים לבקר אצלו ולראות את חייו המאושרים‪.‬‬ ‫אחותי א ָלה היתה שטן קטן כבר בילדותה‪ ,‬אבל יפהפיה‪ ,‬עם עיניה השחורות ושערה המקורזל‪ .‬היא צעקה הרבה‪,‬‬ ‫היתה עקשנית ומחרחרת ריב‪ ,‬כך שאמי קראה לה בשם הגנאי ‪ Pöbelchen‬כבר בגיל שלוש‪ .‬גם היום לצערי‬ ‫קשה מאוד להשפיע עליה‪ ,‬ועדיין היא דופקת את הראש בקיר‪ .‬יש לה קול פעמונים‪ ,‬הגשה מצויינת בעלת‬ ‫השראה‪ ,‬היא קיבלה הנחיה מצויינת‪ ,‬והיא השיגה ביקורות נהלבות‪ ,‬אבל לרוע המזל‪ ,‬דרך מחלות מדומיינות או‬ ‫אמיתיות‪ ,‬ועל ידי התנהגות לא נכונה‪ ,‬היא לא השיגה את המטרה שהיא הציבה לעצמה‪ .‬היא חיפשה ומצאה‬ ‫חברויות בבתים של מלכים ונסיכים‪ ,‬שעזרו יותר לפנטזיה ולהערכה העצמית שלה מאשר שהיו להן ערך ממשי‪.‬‬ ‫וגם כיום‪ ,‬כאשה מזדקנת‪ ,‬היא לא חופשיה עדיין מחלומות הנעורים ומצפה למימוש האגדות של חייה‪.‬‬ ‫אחותי הקטנה ביותר פרידה‪ 42‬היתה ונשארה קרן השמש של ההורים‪ ,‬היא היתה הבת העדינה ביותר‪ ,‬היא האחות‬ ‫המיטיבה ביותר‪ ,‬והיום היא אשתו המאושרת של גאון‪ ,‬שבגלל טוב לבו גם היה לברכה למשפחה‪ .‬פרידה שלנו‬ ‫גדלה להיות נערה יפהפיה‪ ,‬גבוהה‪ ,‬רזה‪ ,‬בעלת פנים עדינות ועיניים גדולות‪ ,‬כהות בצורת שקדים‪ ,‬וכשהייתי‬ ‫מתהלך בהמבורג עם מלכת היופי הזאת ברחובות‪ ,‬היו עוקבים אחריה כמה וכמה זוגות עיניים גבריות ונשיות‪.‬‬ ‫היא חיברה שירים‪ ,‬וכשמילאה מחברת שלימה בתשפוכותיה הפואטיים‪ ,‬היא חיפשה מוציא לאור‪ .‬כל המשפחה‬ ‫התבדחה על חשבונה‪ ,‬אבל את החשבון הזה עשינו בלעדיה‪ ,‬כי יום אחד היא חזרה הביתה‪ ,‬כולה קורנת‪ ,‬עם‬ ‫ההודעה‪ ,‬שהוצאת קמפה המפורסמת‪ ,‬שמאה שנה לפני כן הוציאה לאור את היינריך היינה )‪ ,(43Campe‬תוציא‬ ‫לאור עכשיו גם את שיריה של ‪ . Frieda Sarsen‬והם אכן הוציאה אותם לאור‪ ,‬והשירים אפילו קיבלו ביקורות‬ ‫נלהבות‪ ,‬אך נקנו על‪-‬ידי המשפחה בלבד‪ .‬ואחרי שנים קיבל גיסי‪ 44‬מכתב מהוצאת ‪ ,Campe‬בו הודיעו לו‪,‬‬ ‫שעדיין יש בנמצא מאה עותקים של ספר השירים של פרידה זרזן‪ ,‬והוא יוכל לרכוש אותם בעבור חמישה‬ ‫‪ Pfennig‬לעותק‪ ,‬אחרת יימעכו אותם‪ .‬גיסי בעל חוש ההומור קנה בסתר את מאה העותקים‪ ,‬וכיוון שלפרידל‬ ‫שלנו היה יום הולדת זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬בנה על גבי שולחן יום ההולדת מצבה ממאה העותקים‪ ,‬ומעליה הציב‬ ‫אגרטל עם חבצלת שראשה מורכן מרוב עצב‪ .‬ההפתעה וההתרגשות של אחותי על המתנה הכל‪-‬כך מתאימה‬ ‫הזאת‪ ,‬הייתה גדולה‪ .‬אך היא לא כתבה יותר ספרים של שירים‪ ,‬אבל לכל האירועים המשפחתיים היא הייתה‬ ‫מחברת שירים נוגעים ומרגשים וגם כתבה ספרי אגדות לילדים‪ .45‬גם הם נאלצו למצוא מולדת חדשה‪ ,‬ומפריד‬ ‫ביני לבין אהוביי אלה היום הים‪ .‬אבל אני מאושרת בכל‪-‬זאת‪ ,‬ונאבקת בגעגועים אליהם בהרגשה המיטיבה‪ ,‬שהם‬ ‫וילדיהם הולכים בעולם החדש בדרך שיש בה תקווה‪.46‬‬

‫‪ 41‬יוליוס נרצח על‪-‬ידי הנאצים‪ .‬בן ‪ 68‬או ‪ 69‬היה במותו‪.‬‬ ‫‪ Frieda Bucky 42‬או ‪ Frida Bucky‬או ‪ (1882-1974) Frida Sarsen‬היתה לאשה מפורסמת‪ ,‬כיוון שהתחתנה עם איש מפורסם‪:‬‬ ‫‪ .Gustav Bucky‬על שמו נקראת המצאה רבת חשיבות ברנטגנולוגיה‪ .‬עוד על כך )בגרמנית(‪:‬‬ ‫‪ http://de.wikipedia.org/wiki/Gustav_Peter_Bucky‬שם‪ ,‬אגב‪ ,‬מצויינת גם סבתנו‪ ,‬אולגה בקר‪ ,‬בביבליוגרפיה‪.‬‬ ‫‪ 43‬ההוצאה נקראת כיום ‪ Hoffmann & Campe‬והיא הוצאה חשובה בהחלט גם כיום‪ .‬על היינה ארה הערה מאוחרת יותר‪.‬‬ ‫‪(1880-1963) Gustav Bucky 44‬‬ ‫‪ 45‬אותם אפשר למצוא ב‪ , Amazon -‬ב‪ emusic-‬או ב‪ ebay-‬בלי קושי‪:‬‬ ‫‪ 46‬משחפת ‪ Bucky‬לא קיימת כיום יותר‪ .‬עם ילדי בוקי ‪ Tom‬ו‪ Peter-‬היה קשר‪ ,‬לאמי‪ ,‬הנכדה של יוהנה‪ ,‬היה קשר די קרוב עם ‪,Tom‬‬ ‫הבן של פרידה‪ .‬אבל עם שני הנכדים אין לנו קשר‪ .‬בנם ‪ Peter‬הונצח לאחרונה על‪-‬ידי מחזאי אנגלי צעיר במחזה בשם ‪,Albert’s Boy‬‬ ‫בו מפגש בין איינשטיין לבין ‪ .Peter‬יש להניח שהמחזה מבוסס‪ ,‬או לפחות שואב השראה‪ ,‬מהביוגרפיה שכתב פיטר ) ‪The Private‬‬ ‫‪.(1992 - Albert Einstein‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪10‬‬

‫המבורג‬ ‫עכשיו אחזור לחיי שלי בהמבורג‪ .‬כפי שכבר ציינתי‪ ,‬חייתי אצל סבתי ואצל דודה הלנה‪ ,‬לפני שהגעתי לאחי‪,47‬‬ ‫כדי לנהל את כלכלתו‪ .‬בבית ליד בית סבתי גרו אחיו הצעיר של אבי‪ ,‬הדוד נתן‪ ,‬ואשתו דודה אידה‪ 48 .‬הרמתי‬ ‫את מבטי לעבר האנשים הטובים האלה‪ ,‬וחוויתי שמה את מיטב שעותיי בניכר‪ .‬את כל צרותיי הקטנות והגדולות‬ ‫יכולתי להפקיד אצל דודה אידה‪ ,‬לכל היה לה הבנה‪ .‬נישואין נהדרים‪ ,‬מאושרים והרמוניים חוויתי מקרוב בביתם‪,‬‬ ‫וביני לבין עצמי אמרתי‪" :‬כך גם אני רוצה לבנות את נישואיי‪ ,‬לפי המופת הזה‪".‬‬ ‫אירוסיי הסודיים עם חבר הנעורים שלי התערערו בתקופה זו‪ ,‬הוא התבטל וזילזל בלימודים‪ .‬נוצרו בעיות בינינו‬ ‫לבין הוריי‪ ,‬שהביאו אותי למחשבה לבטל את הקשר‪ .‬כאשר ניסיתי לעשות כך במכתביי‪ ,‬הוא תמיד הופיע‬ ‫בהמבורג‪ ,‬וכושר השכנוע שלו תמיד הצליח לשנות את דעתי‪ .‬אך יום אחד קיבלתי הוכחה על‪-‬ידי חבר שלו‪,‬‬ ‫שהיה אומנם מין יהודה איש קריות ובגד בו‪ ,‬שסיפר לי‪ ,‬שארוסי שיקר לי ובגד בי‪ .‬ניתקתי את הקשר בינינו‪.‬‬ ‫דודה הלנה ודודה אידה היו אז נחמה ותמיכה‪ ,‬כבר הייתי בת עשרים‪ ,‬ובגיל הזה אכזבות לא סתם נשכחות‪.‬‬ ‫וכאשר הגעתי לאחי כדי לבשל ולדאוג לכלכלת הבית‪ ,‬ונפגשתי עם הרבה מאוד אנשים ורכשתי חברים רבים‬ ‫דרך הזמרה שלי וכשרון המשחק שלי‪ ,‬נעשו חיי נעימים ומעניינים‪ .‬וזה נתן פיצוי לדו‪-‬קיום עם אחי הקשה‬ ‫והבלתי נשלט‪ ,‬שעינה אותי בהשקפותיו בצורה שלא תתואר‪ ,‬על אף שהעריך אותי ואף אהב אותי בדרכו שלו‪.‬‬ ‫יותר משנתיים לא הייתי מסוגלת בכל הרצון הטוב להחזיק מעמד איתו‪.‬‬ ‫אז התערב הגורל למזלי בחיי‪ ,‬והכרתי את חברי לחיים‪ .‬אחי החליף רופא‪-‬עמית‪ ,‬וכאשר העמית הזה‪ ,‬דוקטור‬ ‫מנהיימר‪ ,‬בא להודות לאחי‪ ,‬עוד הייתי בסינר המטבח שלי‪ ,‬כשהוא נכנס‪ .‬הכרנו רק בחטף‪ ,‬אבל כפי שהעיד בעלי‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬הוא כבר אז קיווה‪ ,‬שאהיה לו לאשה‪ .‬זמן קצר לאחר מכן ארגן אחי טיול גדול‪ ,‬ומבין כל האנשים‬ ‫הרבים מצאנו אחד את השני שוב‪ .‬והפעם התפתחה חיבה כה חזקה אלי אצל בעלי‪ ,‬שהוא חשב לעצמו‪" ,‬היא או‬ ‫אף אחת"‪ .‬ומאותו היום חיפשנו ומצאנו כל הזדמנות כדי להיפגש‪ ,‬והחיזורים לא ארכו יותר מחצי שנה‪ ,‬שנהינו‬ ‫לזוג‪ .‬בעלי היה אחד האנשים האצילים ביותר‪ ,‬כל מעשה שלו היה טוב לב‪ ,‬כל מילה הבנה‪ ,‬כל מחשבה שלו מתוך‬ ‫‪49‬‬ ‫גישה נעלה ביותר‪ .‬וכל יום בנישואיי היה מתנה מהגורל‪ ,‬וכך זה יישאר בזכרוני‪ ,‬כל עוד אחיה‪.‬‬

‫‪ 47‬הבכור ‪Dietz‬‬ ‫‪ 48‬דוד נתן היה גם הוא רופא בהמבורג‪ .‬ממש באותה תקופה‪ ,‬עליה מדברת יוהנה‪ ,‬איבד הזוג הטוב והמיטיב הזה את שני ילדיו במגיפת‬ ‫הכולירה‪ ,‬בשנת ‪ ,1892‬האחרונה שפקדה את המבורג‪ .‬היא לא כותבת על כך‪ ,‬אולי כי היא הגיעה להמבורג כנארה כמה חודשים לאחר‬ ‫מכן‪ ,‬בסוף ‪ 1892‬או תחילת ‪ .1893‬דודה אידה )‪ (Ida Sarasohn‬כתבה לאמי‪ ,‬לנכדה של אחייניתה יוהנה‪ ,‬מכתב ברכה ליום הולדתה‬ ‫ה‪ ,12-‬בנובמבר ‪ ,1940‬מהמבורג‪ .‬היא הייתה אז בת ‪ ,81‬ובסוף המכתב הקצר היא כותבת‪" :‬השעון עומד על חמישה לשתים‪-‬עשרה"‬ ‫ואף ציירה שעון שעומד על השעה הזו‪ .‬היא ובעלו נתן נרצחו על‪-‬ידי הנאצים בטרזין‪.‬‬ ‫‪ 49‬יותר מזה היא לא אומרת על מוצאו או רקעו של ‪ .Adolf Manheimer‬אז ככה‪ :‬אדולף נולד ב‪ 9-‬בפברואר ‪) 1862‬עשר שנים לפני‬ ‫אשתו( בפוזן‪ ,‬ממש קרוב )מערבית( לעיירת הולדתה של יוהנה וקצת דרומית לשטטין‪ ,‬העיר שגדלה בה יוהנה‪ .‬פוזן הייתה אז כבר‬ ‫במשך שבעים שנה גרמנית‪ ,‬אבל הרוב דיבר עדיין פולנית‪ .‬היו לו שני אחים גדולים יותר וחמש אחיות קטנות ועוד שני אחים‪ ,‬בני‬ ‫זקונים‪ .‬צאצאי המשפחה מפוזרים במקומות רבים בכדור הארץ‪:‬‬ ‫‪buenos aires, equador, reutlingen (d), olava (schlesien), berlin, döben bei berlin, bülach, oberengstringen, tivon, revadim,‬‬ ‫‪.ramat gan, tel aviv, jerusalem, new york, cincinatti, frankfurt, kelkheim, lüneburg‬‬

‫עם חלקם הקטן יש לנו קשר‪ .‬אחיינית אחת של אדולף‪ ,‬גרטה‪ ,‬בשמה המלא‪ ,Margarethe :‬נרצחה על‪-‬ידי נאצים בגיל ‪ ,60‬אבל ‪12‬‬ ‫נכדיה וניניה חיים בגרמניה ובפולין‪ .‬הקטנה ביותר‪ ,‬הבת של הייקה‪ ,‬נולדה ב‪ .1994-‬תמונת השמן של סבו של אדולף‪Paul ,‬‬ ‫‪ ,Jolowicz‬היא אחד מזכרונות הילדות החזקים שלי מבית סבתי‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪11‬‬

‫ שנת החתונה שלהם‬,1894 ,‫יוהנה ואדולף מנהיימר‬ .‫ וכך גדלו שתיהן כמעט כמו תאומות‬.‫ וביום הולדתה הראשון הופיעה אֹולי‬,‫בשנת נישואיי הראשונה נולדה הרטה‬ ‫ אֹולי הקטנה‬,‫ עיניים כהות ושער חום‬,‫ בעלת טמפרמנט‬,‫ הרטה הקטנה מצחיקה‬.‫שתיהן היו שונות מבפנים ומבחוץ‬ ‫ בהשעה הראשונה של‬.‫ בעלת עיניים כחולות והרבה פחות עדינה מהרטה‬,‫ בלונדינית‬,‫ מופנמת‬,‫ חולמנית‬,‫גבוהה‬ ‫ פינינו כל ערב‬,‫ כאשר הצליחו לעשות את צעדיהן הראשונות‬.‫ רק עבור הילדים‬,‫ שני ההורים‬,‫חייהן חיינו אנחנו‬ ‫ רק‬,‫כך מהיצורים המתוקים‬-‫ ואנו שמחנו כל‬,‫ והן היו צריכות לדדות לפנינו ערומות על השטיח‬,‫את החדר מריהוט‬ 50 .‫ שהיו עייפות מהליכה‬,‫אז הנחנו אותן במיטות הקטנות שלהן‬

50

Hilde: Was meine Mutter an schönen Erinnerungen aus ihrer Jungmädchenzeit erzählt, sind: angeregte intellektuelle Diskussionen mit ihrem Vater / sein wundervolles Klavierspiel, jeden Morgen vor der Praxis, zu Ollis Aufwachen, eine Chopin-Etude / Wanderungen mit den Eltern (,,mit dem Vater": in der Pubertät kommt der Ödipus voll zum Tragen; die Mutter wird nur erwähnt, wenn es um politische Diskussionen dienen, in denen Johanna nicht gar so sozialistisch, sprich kommunistisch, denken konnte und wollte wie ihr Ollikind: "Mein Vater war ein wundervoller Ehemann; er griff nie ein bei Streitigkeiten zwischen uns und unserer Mutter, aber abends sagte er zu mir unter vier Augen: ,Du hast recht! Aber deine Mutter ist krank, und du mußt auf sie Rücksicht nehmen.' "Und dann gab es natürlich das Theaterspiel...

12

‫ אורי שני‬:‫ תרגום והערות‬.‫זכרונות‬

‫מימין‪ :‬פרידה‪ ,‬אלה‪ ,‬הרטה‪ ,‬אולי ויהנה‪ ,1900 ,‬צילום סטודיו‪.‬‬

‫ימי ההולדת שלכם היו עבורנו תמיד חגים גדולים לפחות כמו בשבילכן‪ 51.‬עד שהגעתן לבית הספר‪ ,‬ערכתן בימי‬ ‫‪52‬‬ ‫הולדתכן ביקורים מוקדם בבוקר‪ .‬יד ביד הלכתן ראשית כל לשוחט‪ ,‬שחנותו היתה בבית הסמוך‪ ,‬קדתן קידה‬ ‫ואמרתן‪" :‬היום יש לנו יום הולדת"‪ ,‬השוחט היה מאחל לכן יום הולדת שמח עם פרוסה עבה של נקניק‪ ,‬אחרי זה‬ ‫התייצבתן לפני האופה ‪ Grosskreutz‬עם אותה קידה ואותה הודעה‪ ,‬והאיחולים היו עוגה יפה‪ ,‬ולבסוף הגיע תור‬ ‫החנווני השמן ‪ , Wiese‬וממנו חזרתן עם שקית סוכריות‪ .‬עוד כמה שנים יפות היו עבורי והילדים‪ ,‬כאשר סבתא‬ ‫ודודה הלנה עברו לגור בבית שלנו בקומה השלישית‪ .‬אם בעלי חיפש אותי‪ ,‬הוא ודאי היה מוצא אותי למעלה‪,‬‬ ‫וכשלסבתא חסרה דודה לנה‪ ,‬היא ישבה אצלי בפינת הספות‪ .‬כל בוקר עלו הילדות לומר בוקר טוב לסבתא רבה‪,‬‬ ‫הם עשו זאת בשמחה‪ ,‬כי הן ידעו‪ :‬בעבור נשיקת בוקר טוב שלפה הסבתא רבה תמיד חתיכת שוקולד מתחת‬ ‫לכרית‪ ,‬ותמורת השוקולד הן נתנו בשמחה נשיקה לפנים האהובות‪ ,‬הזקנות ומקומטות‪ ,‬שתמיד היו ממוסגרות‬ ‫במצנפת לבנה‪ 53‬טוב לבו של אביכן התגלה במיוחד בטיפול באשה הזקנה‪ .‬הרבה פעמים הוא ישב איתי בערבים‬ ‫הפנויים המעטים שהיו לו‪ ,‬למעלה בחדרה וקיצר ויפה את שעותיה על‪-‬ידי הקשבה לסיפוריה‪ ,‬אותן הכיר כבר‬ ‫בעל‪-‬פה‪ ,‬אך הוא תמיד נתן לה את התחושה‪ ,‬שהוא שומע אותם בפעם הראשונה‪ .‬היא הייתה למרות דתיותה‬ ‫מאוד סובלנית‪ ,‬ירדה למשל בערב חג המולד בדי עמל במדרגות‪ ,54‬כדי לשמוח בעץ האשוח ובשמחת הילדים‪,‬‬ ‫ודודה לנה שיחקה תמיד‪ ,‬לבושה בפרווה הפוכה‪ ,‬בזקן מודבק‪ ,‬ובעלת קול בס עמוק את המשרת רופרכט‪ ,55‬ואני‬ ‫לא מבינה את עצמי עד היום‪ ,‬למה הפחדתי את הילדים ונתתי להם להאמין‪ ,‬דודה לנה היא באמת המשרת‬ ‫רופרכט‪ ,‬המביא לילדים את השוט‪ .‬עד היום אני חשה את ידה הקטנה הקרה של הרטה‪ ,‬ולבי נחמץ בקרבי‪ .‬למזלי‬ ‫גילה היינריך זרזון‪ 56‬לילדים בחג המולד הבא את הסוד במלים‪" :‬אל תהיו טפשים‪ ,‬הרי זו דודה לנה!" עכשיו הן‬ ‫היו משוחררות מהפחד‪ ,‬אבל אחר‪-‬כך הם לא חשבו‪ ,‬שזה כל‪-‬כך נורא שהם קצת פחדו‪ .‬וכשמתה הסבתא רבה‪,‬‬ ‫חשבתן‪ ,‬שהיא חיה בשמים‪ ,‬יושבת לרגלי אלוהים ומספרת את סיפוריה למלאכים‪.‬‬

‫‪ 51‬בזמן כתיבת הזכרונות הרטה כבר לא בחיים‬ ‫‪ 52‬ראה הערה ‪7‬‬ ‫‪ 53‬ראה ‪http://mushecht.haifa.ac.il/hecht/pic/kid/p-100.jpg‬‬ ‫‪ 54‬המעבר להמבורג הביא עמו גם חילון והתבוללות‪ .‬אדולף האמין ביישות כלשהי‪ ,‬אך לא יהודית או נוצרית‪ .‬אמי‪ ,‬דור אחד אחרי כן‪,‬‬ ‫גדלה מבלי לדעת שהיא יהודיה‪ .‬זה נודע לה רק בגיל ‪.12‬‬ ‫‪ 55‬המשרת של סנטה קלאוס‪ .‬הוא בדרך כלל מעניש את מי שצריך להעניש‪.‬‬ ‫‪ 56‬בן דוד של יוהנה מצד אביה‪ ,‬אבל בגיל של הילדות‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪13‬‬

‫אֹולי‪:‬‬ ‫ילדותי נראית בזכרון יפה ללא כתמים‪ ,‬למרות שהנסיבות היו יכולים להיות מאוד עצובים‪ ,‬בגלל‬ ‫מחלת הגרייב של אמי‪ .‬אבל אבי הטוב לא רצה לקלקל לנו את ילדותנו על ידי זה‪ .‬הוא מעולם לא‬ ‫נתן לנו להרגיש כמה קשה ומסוכנת המחלה‪ ,‬הוא אסר על הקרובים לדבר איתנו על כך‪ .‬חוץ מזה‬ ‫הייתה אמי חולה נהדרת‪ .‬היא לא התלוננה וסמכה לגמרי על אבי‪ .‬נישואי הוריי היו הרמוניים לגמרי‪.‬‬ ‫אומנם אמי הייתה עצבנית בגלל המחלה ולא נהגה בצדק כלפינו הילדות‪ .‬אבל אבי השקט הרגיעה‬ ‫תמיד‪ ,‬ומעולם לא היו ריבים בין הוריי‪ .‬כי אמי העריצה את אבי והצדיקה אותו תמיד‪ .‬ריבים היו רק‬ ‫בין אמי לביננו הבנות‪.‬‬

‫התמונה השלישית עכשווית‪ .‬בכל שלוש התמונות אפשר לזהות בבירור את הבית עליו מדובר‪.‬‬

‫נולדתי ב‪ 20-‬באוקטובר ‪ ,96‬בדיוק שנה אחרי אחותי‪ ,‬ולכן גדלנו כמו תאומות‪ .‬הבית בו נולדנו‪ ,‬הוא‬ ‫ליד כיכר גאורג‪ ,57‬ועכשיו הוא תחת הגנת שימור בתים‪ ,‬כי זה היחידי שמה ב‪ Jugendstil-‬אמיתי‪.‬‬ ‫למטה היה בית המרקחת נינוץ‪ .58‬מעליו הדירה והקליניקה של אבי‪ .‬בקומה הבאה גרה משפחת‬ ‫‪ ,Georgsplatz 57‬במרכז העיר‪ ,‬קרוב מאוד לקצה הדרומי של האלסטר‪.‬‬ ‫‪ 58‬על התמונה ‪ www.bildarchiv-hamburg.de/hamburg/plaetze/georg‬משנת ‪ 1890‬באמת רואים‪,‬שיש בית מרקחת‪ ,‬אבל את השם‬ ‫‪ Nienütz‬לא מצאתי בשום מקום‪ .‬זהו שם מצחיק‪ ,‬תרגומו לעברית‪" :‬לא עוזר אף פעם"‪ ,‬במיוחד לבית מרקחת‪...‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪14‬‬

‫נינוץ‪ ,‬ובקומה העליונה הסבתא רבה שלי‪ ,‬אמה של סבא זרזון‪ .‬אצלה גרו שתי דודות של אמי שלא‬ ‫התחתנו‪ :‬דודה לנה ודודה יוהנה‪ .‬דודה לנה היתה הדודה האהובה עלינו‪ .‬היו לה פנים יפות מאוד‪,‬‬ ‫אבל היתה לה גיבנת‪ .‬היא באה אלינו לעתים קרובות וסיפרה לנו אגדות‪ .‬עד שהיינו בנות ארבע או‬ ‫חמש‪ ,‬עלינו כל בוקר בבגדים נקיים לסבתא רבה‪ ,‬והיא תמיד נתנה לנו חתיכת שוקולד מתוך‬ ‫קופסת פח גדולה‪ .‬אחרי זה ירדנו למשפחת נינוץ‪ ,‬שאכלו ארוחת בוקר שניה )ככה היה נהוג‬ ‫בהמבורג‪ ,‬כי את ארוחת הצהריים אכלו רק בין שתיים לארבע‪ (.‬אצל נינוץ תמיד רציתי חתיכת‬ ‫נקניק‪.‬‬ ‫כשהייתי בת ‪ ,4‬מתו סבתא רבה וגברת נינוץ באותו יום‪ .‬אני זוכרת את כיכר גאורג מלא בכרכרות‪.‬‬ ‫דודה אידה באה אלינו ואמרה‪ ,‬שסבתא רבה וגברת נינוץ עכשיו יושבות על כסאות מוזהבים‪ .‬ופה‬ ‫כבר התחלתי להתפקר‪ :‬הרי כסאות מוזהבים צריכים ליפול‪ .‬לא יכולתי לדמיין לעצמי‪ ,‬שהזהב הכבד‬ ‫יכול לצוף בשמים‪.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫חיי החברה בשנים הראשונות של נישואיי היו‬ ‫מעניינים ונעימים דרך הכרויות רבות‪ .‬הזכרונות‬ ‫הנעימים ביותר הם השעות‪ ,‬שביליתי בחברת אחותו‬ ‫של היינריך היינה‪ .‬גברת ‪,Charlotte Embden‬‬ ‫אחותו של היינה‪ ,59‬חיה בזמנו עוד כאשה בת ‪97‬‬ ‫באחד מבתי הפטריציים הישנים ב‪ .60Esplanade-‬כל‬ ‫יום חמישי בין ‪ 12‬ל‪ 2-‬בצהריים היא קיבלה אורחים‪,‬‬ ‫וכל סופר מפורסם‪ ,‬כל אישיות ידועה‪ ,‬שעברו‬ ‫בהמבורג‪ ,‬ביקרו אותה‪ .‬עיתונאית שהכרתי הציגה‬ ‫אותי בפניה‪ .‬חשתי כל פעם תחושת אושר‪ ,‬לשבת מול‬ ‫האשה חדת המחשבה המדהימה הזו ולדבר איתה‪ .‬היא‬ ‫ישבה לפני מבקריה בתוך כורסה עמוקה וסיפרה על‬ ‫אחיה המפורסם‪ .‬היא תיארה את החיים איתו‪ ,‬את‬ ‫אישיותו‪ ,‬את ההומור שלו ואת מעשי הקונדס שלו‪.‬‬ ‫אפילו שירים‪ ,‬שהיו שרים יחד‪ ,‬הייתה שרה לנו עם‬ ‫קולה הרועד‪ .‬לפניה על השולחן הייתה מונחת תמונה‬ ‫גדולה של הקיסרית אליזבת מאוסטריה‪ , 61‬שפעם באה‬ ‫לבקר אותה ואחר‪-‬כך שלחה לה תמונה זו עם חתימתה‪.‬‬ ‫ואת הביקור הזה תיארה לי בתה‪ 62‬באופן משעשע‬ ‫ביותר‪:‬‬

‫‪ 59‬חוץ מהיותה אחיה של המשורר המפורסם‪ ,‬היא גם הייתה אשתו של המלחין ‪ .Ignaz Moscheles‬את השם ‪ Embden‬היא‬ ‫קיבלה מנישואיה עם הסוחר ‪ ,(1790-1866) Moritz Embden‬אותו נשאה ב‪ 1823-‬וממנו היו לה בן ושלוש בנות‪.‬‬ ‫היינה כתב עליה לבעלה לעתיד בפברואר‪:‬‬ ‫‪Mein Lottchen ist Musik, ganz Ebenmass und Harmonie.‬‬ ‫ולה הוא כותב באותה שנה‪ ,‬אחרי החתונה‪:‬‬ ‫‪Moritz wird schon wissen, wie er so ein liebes, gläsernes, hübsches und wunderliches Spielzeug,‬‬ ‫‪wie du bist, zu behandeln hat.‬‬ ‫כל המכתבים של היינה לאחותו‪http://www.ub.uni-bielefeld.de/diglib/2005/embden_familienleben :‬‬ ‫תמונה שלה‪ http://commons.wikimedia.org/wiki/Image:Charlotte_Heine.jpg :‬וגם‪http://www.ub.uni- :‬‬ ‫‪bielefeld.de/diglib/2005/embden_familienleben/jpeg/00000291.jpg‬‬ ‫‪ 60‬ביטוי מצרפתית מציין כיכר או שדרה‪ ,‬מקום רחב ידיים‪ .‬פה מדובר באזור בין שני חלקי אגם ה‪ Alster-‬בהמבורג‪ .‬שרלוט גרה‬ ‫באספלנד ‪ ,39‬אחיה גר במספר ‪ 19‬בביקורו האחרון בהמבורג‪ .‬תמונה משנת ‪:1830‬‬ ‫‪http://de.wikipedia.org/wiki/Bild:Esplanade_Hamburg_1830.jpg‬‬ ‫‪ 61‬המכונה ‪ .Sisi‬ידוע שהיא העריצה את שירתו של היינה‪.‬‬ ‫‪ 62‬בתה של שרלוט? אם כן‪ ,‬מדובר אולי ב‪Marie Embden-Heine -‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪15‬‬

‫"יום אחד הגיעו שני אדונים אוסטרים אליה‪ ,‬ואמרו לה‪ ,‬שקיסרית אוסטריה מבקשת לבקר את שרלוט אמבדן‪,‬‬ ‫הם הפנו את תשומת לבה לטקסי החצר‪ ,‬היא תאלץ לקוד קידה‪' ,‬אם קצה אפה כמעט עד הרצפה'‪ .‬האדונים הלכו‬ ‫מבלי לומר מתי יבוא הביקור‪ .‬בתה של שרלוט אמבדן‪ ,‬שגם היא הייתה כבר אשה זקנה לבנת שיער‪ ,‬עשתה‬ ‫חזרות על הקידה‪ ,‬עד שכאבו לה העצמות‪ .‬אבל הקייסרית לא הופיעה‪ .‬אחרי כמה זמן‪ ,‬כשכבר לא חשבו בכלל על‬ ‫הביקור‪ ,‬הופיעו מוקדם מאוד בבוקר‪ ,‬בשעה עשר‪ ,‬שתי גברות לבושות בבגדים פשוטים‪ .‬הבת קיבלה את פניהן‪,‬‬ ‫וכששמעה שהן רוצות לדבר עם שרלוט אמבדן‪ ,‬ענתה להן‪" :‬אמי לא מסוגלת לקבל אורחים כל‪-‬כך מוקדם‪ ".‬על‬ ‫כך אמרה אחת הגברות‪ ,‬בטון די מתנשא‪" :‬אני רוצה לדבר עם שרלוט אמבדן‪ ,‬אני הקיסרית מאוסטריה‪ ".‬האשה‬ ‫הזקנה נבהלה כל‪-‬כך‪ ,‬שהיא הכניסה את הקיסרית עם בת לוויתה מיד לסלון‪ ,‬ואמרה‪ ,‬שאמה תיכף תגיע‪ .‬בתה‬ ‫סיפרה באיזו מהירות מטורפת התלבשה שרלוט בת ה‪ ,97-‬ומרוב התרגשות אחזה‪ ,‬במקום בבקבוק מי קולון‪,‬‬ ‫בבקבוק ‪ ,63Franz-Branntwein‬ובזה הכתימה את חלוק הבוקר שלה‪ ,‬והיא הריחה כמובן אחרת מאשר ממי‬ ‫קולון‪ ,‬אבל היא הייתה צריכה להיכנס מהר אל הקיסרית‪ .‬כשנכנסה‪ ,‬באה אליה הקיסרית בזרועות פשוטות‬ ‫והובילה אותה בעדינות לעבר כורסתה‪ ,‬ונתנה לשרלוט להתיישב רק‪ ,‬אחרי שהיא עצמה התיישבה מולה‪ .‬עכשיו‬ ‫התחיל מטר של שאלות מצד הקיסרית ותשובות מאומצות מצד שרלוט אמבדן‪ ,‬וכאשר חשה עייפות‪ ,‬היא ביקשה‬ ‫מהקיסרית להמשיך לשאול את בנה לודוויג‪ ,‬שזה עתה כתב ספר ביוגרפי על דודו‪ .64‬הביאו את לודוויג‪,‬‬ ‫והקיסרית תשאלה אותו עוד חצי שעה על המשורר האהוב עליה‪ ,‬אך לודוויג היה צריך לעמוד במשך חצי השעה‬ ‫הזאת‪ .‬אחרי כן היא נפרדה משרלוט וחיבקה אותה בחום‪ .‬הרבה זמן אחרי זה עוד רעדה האשה הזקנה מביקור‬ ‫הקיסרית‪ ,‬וכמה ימים אחרי זה היא קיבלה את התמונה‪ ,‬והבן את תואר הברון‪ .‬ביום הולדתה המאה קברו את‬ ‫שרלוט אמבדן‪ .65‬בתה של שרלוט אמבדן‪ ,‬אשה זקנה‪ ,‬פקחית‪ ,‬אבל קצת מרשעת‪ ,‬היתה לפציינטית של בעלי‪,‬‬ ‫והיינו לחברות‪ .‬היא אהבה לשחק ‪ ,Skat‬וכל שבוע נאלצתי לשלם לה מכספי שלי על משחקי הרע‪ .‬היא הייתה‬ ‫גאה מאוד ובגיל שבעים וחמש עדיין צבעה את גבותיה‪ ,‬ולפעמים היה זה מצחיק‪ ,‬כשהיא שכחה גבה אחת‪ .‬פעם‪,‬‬ ‫במהלך מסיבה‪ ,‬שאל אותה אדון חסר טקט‪" :‬גבירתי‪ ,‬במה את צובעת את גבותיך?" והיא ענתה ללא היסוס‪" :‬עם‬ ‫מכחול גס מאוד‪ ,‬כמו שאתה – )שהיה( – לא יכול אפילו לדמיין לעצמך‪"66.‬‬ ‫האשה הזקנה מתה בגיל שבעים ושמונה‪ ,‬ואני ירשתי ממנה מזכרת נהדרת‪ :‬היינריך היינה שלח לאחותו מפריז‬ ‫תכשיט יפהפה עם כדורי אזמרגד ועלים זהובים‪ .‬את התכשיט הזה ירשתי כמזכרת לשרלוט אמבדן‪ ,‬עכשיו עונדת‬ ‫אותו ילדתי אֹולי‪ .67‬עם התכשיט הזה היה לי מעשה מוזר‪ .‬כאשר הבאתי אותו פעם לצורף שהכרתי‪ ,‬אמרתי לו‪:‬‬ ‫"היה זהיר איתו!" אבל הוא רק ענה‪" :‬אני יודע‪ ,‬הוא מהיינריך היינה‪ ".‬והוא הסביר לי ככה‪ :‬כאשר למד צורפות‪,‬‬ ‫הגיעה גברת זקנה ואמרה‪" :‬היה זהיר איתה‪ .‬היא מהיינריך היינה‪ ,‬הוא אחי‪ ".‬כיוון שהתכשיט הזה בצורתו‬ ‫ובמרכיביו מאוד מיוחד‪ ,‬הכרתי אותו מיד‪ .‬אותי הדהים צירוף המקרים הזה‪ ,‬איך הגעתי בדיוק לצורף הזה‪.‬‬ ‫חברת נעורים שלי‪ 68‬נשאה בהמבורג את המשורר ‪ .69Jakob Löwenberg‬הייתי הרבה בביתם‪.‬‬

‫‪ 63‬שם כולל לנוזל‪ ,‬הכולל למשל את הקוניאק‪ .‬בדרך בשימוש רפואי דרך מסאג' או אינהלציה‪ ,‬לשם הזרמת דם‪.‬‬ ‫‪ 64‬הספר יצא בשנת ‪ 1892‬אצל ‪.Campe‬‬ ‫‪ 65‬המקורות הרשמיים נותנים לה רק ‪.97‬‬ ‫‪ 66‬מכחול גס הוא ביטוי בגרמנית לבחור גס‬ ‫‪ 67‬ועכשיו היא אצל גיסתי‪.‬‬ ‫‪ 68‬במקור‪ :‬חברה איתה אנחנו מדברים ב‪ Du -‬ולא ב‪ .Sie-‬שמה היה ‪ .Jenny Stern‬היא ו‪ Jacob-‬נישאו ב‪ ,1895-‬חודשים ספורים‬ ‫אחרי יוהנה ואדולף‪ .‬ג'ני נולדה בווסטפליה‪ .‬אז איך היא הייתה חברת נעורים שלה?‬ ‫‪ 69‬מבוגר מיוהנה ב‪ 16-‬שנים‪ .‬גם בעלה של אדולף היה מבוגר ממנה בעשר שנים‪ .‬עוד דוגמא מובהקת ליהודי גרמני‪ ,‬שלא ראה בזה‬ ‫סתירה ונלחם כל חייו על החיבור הזה‪ .‬מתוך יומו‪:‬‬

‫‪Ich freue mich, dass ich Deutscher, dass ich Jude und Lehrer bin; ich bin stolz darauf, und doch‬‬ ‫?‪sind alle drei stark genug, um vor dem Hunger, vielleicht auch vor dem Verhungern zu schützen‬‬ ‫‪Ideale? O wie schön, wie groß, wie erhaben. Aber wo bleiben sie, wenn dein Magen dich fragt:‬‬ ‫?‪Wovon leben‬‬ ‫)מתוך ויקופדיה(‪ .‬נפטר ב‪ ,1929-‬ספריו נשרפו כמובן על‪-‬ידי הנאצים‪ ,‬אך משפחתו הצליחה להציל את עצמה לארה"ב‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪16‬‬

‫ג'ני ויעקב בזקנתם‬

‫ עם רבים מהם לשבת ליד אותו‬,‫ וכך הייתה לי הזדמנות‬.‫לובנברג היה חבר כל המשוררים בהמבורג ובסביבה‬ . "‫ כתב יד בשם "כיסי המכנסיים של בני ארסמוס‬71 Otto Ernst ‫ בו קרא‬,‫ זכור לי ערב אחד‬.70‫שולחן ולהכירם‬ ‫ הרווחה החדשה כבר עכשיו עשתה פלאים‬.‫ אחרי נעורים קשים מלאי מחסור‬,‫אוטו ארנסט התחיל להתפרסם‬ ‫ ועתה הוא ישב מולי‬,‫ הכרתי אותו כמה שנים לפני כן כמורה רזה בבית ספר יסודי‬.‫בהופעתו החיצונית‬ ,‫ איש ארוך‬.74Gustav Falke ‫ היה המשורר‬,‫ חיצונית וודאי גם פנימית‬,‫ בניגוד מוחלט‬.‫ שמן ושבע‬73‫כאפיקוריסט‬ 72

‫ חוגים כאלה קמו בשנות‬.“Freie literarische Gesellschaft”-‫ יוהנה מספרת עכשיו על חוג סופרים ומשוררים שהיו שייכים ל‬70 -‫ החוגים האלה היו מכריעים ביצירת הנטורליזם ובזרמים שבאו אחר‬.‫ מהחשובים היו במינכן ובברלין‬,‫התשעים בערים שונות בגרמניה‬ .‫ ביקרה בחוג אצל לובנברג וליליאנכרון ועוד‬,‫ הפציפיסטית המפורסמת‬,Berta Von Suttner .‫ אך הייתה להם חשיבות פוליטית‬,‫כך‬ Groß ‫ באזור‬,‫ במערב העיר‬.‫ שגילגלו סיגרים‬,‫ בן למשפחת פועלים‬.‫ אבל לא יהודי‬,‫ מורה ומשורר‬:‫ אותו פרופיל‬,‫ אותו גיל בערך‬71 Apfelschnut ‫ הדמות הראשית של ספרו המפורסם ביותר‬.‫ יש רחוב על שמו‬,‫ איפה שהוא גר עם אשתו וחמשת ילדיו‬,Flottbek :‫ שאביה היה אנטישמי בסוף ימיו‬,‫ שהתראיינה בסוף המאה גם בנוגע לטענה‬,‫מזוהה עם בתו‬ "Ich habe selbst eine jüdische Mädchenschule besucht, die Dr. Jakob Löwenberg, ein guter Freund meines Vaters, leitete. Ich bin mit Juden groß geworden. Gegen den Antisemitismus habe ich mich immer gewehrt. Sie sind schließlich eine Rasse wie alle anderen auch. Trotzdem waren die Juden an ihrem Schicksal auch ein bißchen mitschuldig; das haben sogar unsere jüdischen Freunde zugegeben: Sie wollten immer und überall die Ersten sein. In Hamburg waren alle Rechtsanwälte und Ärzte Juden. Damit haben sich natürlich auch Feinde gemacht, auch wenn das nicht unbedingt berechtigt war. Die Juden sind eben ein sehr aktives Volk. Dr. Löwenberg, Dr. Levoir und Dr. Goldschmitt: Sie waren alle Mitglieder der "Literarischen Gesellschaft". In diesem Zusammenhang pflegte mein Vater scherzhaft zu sagen, daß die "Literarische Gesellschaft" ihren Namen daher habe, daß nur ein Liter arisches Blut in ihr fließe" (Arbeitspapiere Dehmel-Haus, 1997) :‫ועוד על לוובנברג וארנסט‬

"Nur seine engsten Angehörigen und Freunde wußten, daß die letzte Zeit seines Lebens von tiefer Niedergeschlagenheit und Resignation erfüllt gewesen war. Jakob Loewenberg spürte, daß er vergeblich gegen den uralten Judenhaß gekämpft hatte, und keiner konnte ihm ausreden, daß der Antisemitismus auch in Hamburg bedrohlich anwuchs. Am schwersten hatte es ihn getroffen, als sein Freund Otto Ernst (...) sich von ihm abwandte. Nach dem Weltkrieg war Otto Ernst mehr und mehr zum "vaterländisch-völkischen Publizisten" geworden, der unter dem Beifall der Antisemiten behauptete, Juden beherrschten das Kulturleben und festigten ihre Stellung durch gegenseitige Protektion, wobei sie Nichtjuden zurückdrängten." (Wamser/Weinke, 1991) http://www.richard-dehmel.de/rdehmel/zeitgenossen/ernst.html

http://www.gutenbergjunior.de/ernst/farbensp/farben06.htm :‫ תחת הכתובת‬online ‫ נמצא בגוטנברג‬72 .‫ ז"א נהנה מהחיים‬,Epikur ‫ שחי לפי תורתו של‬73 .‫ היה בורגני ולאומני‬.‫ להעניק לו משכורת לכל חייו‬,‫ ליום הולדתו החמישים החליטה עיריית המבורג‬,1903 ‫ בשנת‬.‫ מבוגר יותר‬74 :‫ תמונה‬.‫ ספר שירים יחד עם לובנברג‬1906 ‫ בין יתר ספריו הוא הוציא בשנת‬.‫כמובן יש רחוב גם על שמו‬ .‫ מגוטנברג אפשר גם להוריד שני רומנים שלו‬http://gutenberg.spiegel.de/gutenb_load/autoren/bilder/falke.jpg

17

‫ אורי שני‬:‫ תרגום והערות‬.‫זכרונות‬

‫‪FALKE‬‬

‫‪ERNST‬‬

‫‪LILIENCRON‬‬

‫‪DEHMEL‬‬

‫בלונדיני ועדין‪ ,‬בעל הבעה נוגה בפנים הצרות‪ ,‬שקט ומסוגר באופיו‪ .‬אשתו הייתה שחפת במשך הרבה שנים‪,‬‬ ‫ישבה מולי‪ ,‬ואני נאלצתי להביט בעיניה הגדולות הכהות בפנים הנפולות‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬וחשבתי על השיר היפה‬ ‫העצוב של גוסטב פלקה‪ ,‬שהבית האחרון שלו הוא‪:‬‬ ‫‪„Ich hab zu Haus ein krankes Weib,‬‬ ‫‪der will ich drei Rosen bringen,‬‬ ‫“‪und will ihr leis ein Lied vom Leben singen.‬‬ ‫הוא הלך הרבה לפניה וישן את שנת הנצח שלו‪ .‬היא חיה עד היום עם עיניה הגדולות הכהות בפנים הנפולות‬ ‫והוורדים האדומים על לחייה‪ .‬חיצונית וגם באופי שונה מאוד מלובנברג ופלקה‪ ,‬היה ‪Detlev von‬‬ ‫‪ .75Liliencron‬קטן קומה‪ ,‬בעל קול צבאי‪ ,‬צפרדעי‪ ,‬אף אדמדם‪ ,‬שנתנה לנחש קירבה למשקאות אלכוהוליים‪,‬‬ ‫הוא לא הרגיש כמו המשורר‪ ,‬שכתביו הלהיבו אותנו ואת האומה כולה‪ .‬כמה וכמה סיפורים פיקנטיים סופרו‬ ‫אודותיו‪ – .‬אומרים‪ ,‬שהוא הופיע יום אחד במסיבה עם אשתו‪ ,76‬שבה היו נוכחות גם שתי גרושותיו‪ ,77‬אותן הוא‬ ‫הציג בפני אשתו‪ .‬הוא היה "גאון השנור"‪ ,‬ומספרים‪ ,‬שהוא ביקש באיזו מסיבה מבעל הבית ‪ 50‬מארק‪ ,‬כי הוא‬ ‫נזקק‪ ,‬לדבריו‪ ,‬ובלכתו מהמסיבה הוא נותן למשרת טיפ של עשרים מארק‪.78‬‬ ‫‪ 79Richard Dehmel‬נראה עם זקנו השחור‪ ,‬דמותו הארוכה‪ ,‬הגדולה‪ ,‬עם עיניו‬ ‫הכהות העמוקות‪ ,‬כמו סגפן‪ ,‬ובחברה גדולה אי אפשר היה להתקרב אליו\ הוא היה‬ ‫מופנם ולא דיבר הרבה‪ .‬פעם ביקר אותי הנסיך ‪ ,80Schönaich von Carolath‬שאת‬ ‫שיריו והבלדות שלו הקראתי באירוע ספרות של פועלים‪ .81‬ועוד הרבה זמן הדהדו‬ ‫בתוכי רחמיי עליו‪ ,‬כי את צורתו ואת פניו היפים‪ ,‬האציליים סימן המוות‪ .‬הוא גם באמת‬ ‫נפטר זמן קצר אחר‪-‬כך‪ .‬מכל המשוררים האלה אספתי חתימות על גבי גלויות‬ ‫ומכתבים‪ ,‬והם כיום שמחתה של נכדתי לנה‪.82‬‬ ‫אחרי שהקימו את התיאטרון בהמבורג‪ ,83‬הציגו אותי פעם בפני מייסדו ומנהלו‬ ‫הראשון‪ ,‬הברון פון ברגר‪ .84‬הוא היה נואם סוחף‪ ,‬ואחרי הרצאה ב"חברה‬

‫‪ 75‬המבוגר ביותר בחוג הזה‪ .‬השתתף כקצין בשתי מלחמות‪ ,‬ניסה להתיישב באמריקה‪ ,‬אך חזר כעבור שנתיים‪ ,‬מגיע להמבורג בערוב‬ ‫ימיו )באותה תקופה כמו יוהנה(‪ .‬סגנון כתיבתו‪ :‬מנטורליזם‪ ,‬דרך אקספרסיוניזם ועד רומנטיקה חדשה‪.‬‬ ‫‪Anna Micheel 76‬‬ ‫‪ Augusta Brand 77‬ו‪Helene von Bodenhausen-‬‬ ‫‪ 78‬אכן מתועד‪ ,‬שרוב חייו היה חייב כסף‪ ,‬לכן עזב את הצבא והרבה תפקידים אחרי זה‪ - .‬משכורת שבועית של אופה‪ ,‬בסוף המאה‪150 :‬‬ ‫מארק‪.‬‬ ‫‪ 79‬בלי הספק המפורסם ביותר‪ ,‬ומעניין‪ ,‬שהיא מציינת אותו כמעט אחרון‪ .‬בגיל בין יוהנה ללובנברג‪ ,‬הגיע להמבורג רק בשנת ‪ 1901‬או‬ ‫‪ ,1902‬כחבר של ליליאנכרון‪.‬‬ ‫‪ 80‬כמעט ולא מוכר‬ ‫‪ 81‬פרט "שולי" עליו היא לא מרחיבה את הדיבור‪ ,‬משום מה‪ ,‬בכלל‪.‬‬ ‫‪ 82‬הבת של הרטה‬ ‫‪ ,Das Deutsche Schauspielhaus 83‬בשנת ‪1899‬‬ ‫‪ , Alfred Von Berger 84‬ניהל את התיאטרון בעשר השנים הראשונות‪ ,‬עד ‪ .1909‬בא מווינה‪ ,‬וגם חזר לשם‪ ,‬אחר‪-‬כך‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪18‬‬

‫הספרותית"‪ 85‬ישבתי מולו במפגש החברתי‪ ,‬והאזנתי בהנאה לפרשנויות ולהשקפותיו על אומנים מבצעים‪ .‬דרך‬ ‫שחקנית בתיאטרון החדש הכרתי והתחברתי עם רוב האומנים שעבדו שם‪ .‬אומנים כמו רודולך שילדקראוט‪,86‬‬ ‫אוגן בורג‪ 87‬ואשתו‪ ,‬ועוד רבים גדולים וקטנים עברו בבית שלי‪ ,‬והרבה ערבים מרתקים ומעניינים נחרתו‬ ‫בזכרוני‪ .‬אך אם חשבתי‪ ,‬שהאומנים שריתקו והלהיבו אותי בתפקידיהם על הבמה‪ ,‬אינם יכולים להיות אלא‬ ‫אנשים אצילים‪ ,‬אז התפכחתי דרך החיים איתם מדעה קדומה זו‪ .‬קנאה‪ ,‬חוסר פרגון‪ ,‬מזימות‪ ,‬תביעות‪ ,‬צורך‬ ‫בהערכה‪ ,‬כל התכונות האלה צומחות פרא בנשמת האומן חזק יותר מאשר אצל האדם הממוצע‪ .‬אבל מעניין‬ ‫ומגרה היו היחסים איתם בכל מקרה‪ .‬במיוחד לביתם של השחקן הגאוני רודולף שילדקראוט‪ ,‬שהייתה לו אשה‬ ‫בעלת טמפרמנט‪ 88‬ובן גאוני‪ ,‬באנו הרבה וברצון‪ .‬ילדיי גדלו עם פפי שילדקראוט‪ ,89‬היו לחברים קרובים‪ ,‬הרטה‬ ‫שלי היתה אהבתו הראשונה‪ ,‬וכאשר כתב בגיל ‪ 14‬את מחזהו הראשון‪ ,‬הוא הגיש לה אותו עם ההקדשה‪" :‬מוקדש‬ ‫לך"‪ .‬השילדקראוטים היגרו מאוחר יותר לארה"ב‪ ,‬וגם פפי נהיה שם שחקן גדול‪ .‬דרכינו נפרדו אז‪ .‬אבל כאשר‬ ‫אֹולי שלי הגיעה כרופאה לאמריקה‪ ,‬היא ראתה את חבר הנעורים שלה על הבמה‪ ,‬והם חגגו את המפגש המחודש‪.‬‬ ‫היא גם מצאה אצל השילדקראוטים שהזדקנו בינתיים‪ ,‬בית חם ופתוח‪.‬‬

‫אב ובנו‪ ,‬בערך בתקופה‪ ,‬שאולי פגשה אותם שוב בשנות העשרים‪.‬‬ ‫בערך יש עוד אומן גאוני אחד‪ ,‬שבא הרבה לביתי‪ ,‬שאני רוצה לציין‪ .‬הפסל הרמן האז‪ . 90‬הוא בא מאזור כפרי‪,‬‬ ‫ואם מעריכים את גדולתו של אומן לפי תלישותו מן העולם‪ ,‬אזי האז היה ודאי אחד האומנים הגדולים ביותר‪ .‬אי‪-‬‬ ‫אפשר כמעט לדמיין תלישות וחולמנות כזאת אצל אדם‪ .‬הרבה ערבים הוא ישב אצלנו ‪ ,‬מדבר בקושי‪ ,‬רק מכונס‬ ‫בעצמו‪ .‬הוא נראה מורעב ואומלל‪ ,‬היתה לו אשה‪ ,‬שהיתה פחותה ממנו מבחינה שכלית ורוחנית‪ ,‬ושישה ילדים‪.‬‬ ‫הוא גר לבד בהמבורג בעלית גג‪ ,‬והיא לבד עם הילדים בבית קטן בחוץ הים הבלטי‪ .‬אני שמחתי תמיד‪ ,‬כמה טעמה‬ ‫לו הארוחה אצלנו‪ ,‬וכששבע‪ ,‬גם התחיל לספר‪ .‬ובצורת הדיבור המהוססת‪ ,‬האיטית הוא סיפר לנו על עולמות‬ ‫רחוקים‪ ,‬עליהם צחקנו מכל הלב‪ .‬הוא פעם פיסל אלה‪ ,‬העמיד אותה על קרש ליד הקיר‪ ,‬וערב אחד נדמה היה לו‪,‬‬ ‫שהיא מהנהנת לעברו‪ ,‬היא הנהנה שוב‪ ,‬ופתאום היא שכבה מרוסקת על הרצפה‪ .‬הוא לא ראה‪ ,‬שהקרש התנתק‬ ‫‪ 85‬ראה הערה ‪70‬‬ ‫‪) Rudolf Schildkraut 86‬או ‪ (Rudolph‬נולד ב‪ ,1862-‬בטורקיה‪ ,‬שיחק בהמבורג מההתחלה עד ‪ ,1895‬היה חברו של ‪Max‬‬ ‫‪ ,Reinhardt‬שיחק אצלו בברלין תפקידים גדולים כמו שיילוק‪ ,‬ליר ומפיסטופלס‪ ,‬הגיע ב‪ 1911-‬לארה"ב ושיחק מאז ב‪ 19-‬סרטים‬ ‫ובתיאטרון היידי‪.‬‬ ‫‪ ,Eugen Burg 87‬בגיל של יוהנה‪ ,‬יהודי‪ ,‬הופיע ו\או ביים ב‪ 104-‬סרטים עד עליית הנאצים‪ ,‬נרצח בטרזין‪.‬‬ ‫‪Erna Weinstein 88‬‬ ‫‪ , Pepi 89‬הכינוי של ‪ ,Joseph‬נולד בווינה‪ ,‬חצי שנה אחרי הרטה‪ ,‬חצי שנה לפני אולי‪ ,‬הספיק עוד לעשות תפקידים ראשונים כנער‬ ‫אצל ריינהרט בברלין‪ ,‬לפני שהמשפחה עזבה לארה"ב‪ ,‬כשהיה בן ‪.16‬‬ ‫‪ , Hermann Haas 90‬בגילה של יוהנה‪,‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪19‬‬

‫מהקיר וזז‪ ,‬הוא ראה רק את הנהון האלה‪ .‬פעם אחרת הוא ערך ביקור אצל משפחת סנטורים‪ .91‬הוא לבש את‬ ‫המקטורן הרשמי‪ 92‬וחיפש עוד ועוד את המעיל העליון שלו‪ .93‬לבסוף הוא יצא מבלי שמצא אותו‪ ,‬והוא התפלא‬ ‫שהאנשים מביטים בו בחיוך מרחם‪ .‬כאשר חזר הביתה ופשט את המקטורן‪ ,‬רק אז הבחין‪ ,‬שלבש את המעיל‬ ‫‪94‬‬ ‫העליון מתחת למקטורן‪ ,‬ולכן נאשים חיוכו אודות לבושו הגרוטסקי‪ .‬כאשר הציבו את הפסל שלו של הבל‬ ‫בתיאטרון‪ ,‬הזמינו אותו‪ .‬ערב לפני כן הוא היה אצלנו ושאל אותי‪ ,‬מה לומר‪ ,‬כשירימו כוסית לחייו‪ .‬הכתבתי לו‬ ‫טקסט קצר ונוח‪" :‬אני מודה לאדונים עבור הכבוד המוענק לי ושותה לחייו של התיאטרון הגרמני‪ ".‬הוא התאמן‬ ‫וחזר על אותו "נאום"‪ ,‬אבל תמיד טעה בסוף ואמר "‪..‬לחייו של המולדת הגרמנית‪ ".‬אחרי שחזרתי איתו פעמים‬ ‫רבות על "התיאטרון הגרמני"‪ ,‬הוא הצליח לומר את זה נכון למחרת‪ .‬פסלו של בילוב‪ , 95‬גם אצלי עומד הפסל‬ ‫הנהדר של בטהובן‪ ,‬אותו כנראה אי אפשר יותר להשיג‪ .96‬המסכן לא הסתדר עם החיים‪ ,‬וכבר בגיל ארבעים הוא‬ ‫קפץ מהחלון של דירת עליית הגג שלו‪ ,‬כדי למצוא שלום ושלווה‪.‬‬ ‫עכשיו ילדיי היו בגיל בית ספר‪ .97‬וכאשר ראיתי את הרטה הקטנה שלי ביום הלימודים הראשון בכפות ידיים‬ ‫מוצמדות ועם מבט מתוח‪ ,‬קצת מודאג‪ ,‬לבד מבין כל הילדים‪ ,‬הייתה לי תחושה‪ ,‬הנה את נותנת את בתך בפעם‬ ‫הראשונה לזרים‪ .‬הלכתי משם בוכיה‪ .‬דוקטור לובנברג‪ ,‬מנהל בית הספר‪ ,‬שראה אותי‪ ,‬טפח על כתפי כאות‬ ‫לניחום ואמר‪" :‬עם השניה יהיה לך כבר יותר קל‪ ".‬כאשר הבאתי את אֹולי שנה מאוחר יותר לבית הספר‪ ,‬לא היה‬ ‫לא יותר קל‪ .‬זה הרגיש לי עצוב באותה מידה‪ .‬ילדיי למדו טוב ובקלות‪ ,‬ולא היו לי בעיות איתם בשיעורי הבית‪.‬‬ ‫הרטה היתה תלמידה עדינה ושקטה‪ ,‬לעומתה היתה אֹולי ילד פראי אמיתי‪ .‬היא תמיד חזרה עם שיער פרוע‬ ‫ולפעמים אף בגדים קרועים מבית הספר‪ ,‬כי במשחק השודדים והנסיכות היא העדיפה שייקרעו לה את הבגדים‬ ‫מאשר שייתפסו אותה‪ .98‬גם בדרך מבית הספר היא עשתה מעשי קונדס למכביר‪ .‬הילדות עברו תמיד חלקת דשא‬ ‫גדולה‪ ,‬עליה ישנו החבר'ה המובטלים‪ .‬וכל פעם היא היתה קופצת מעל הבטלנים הישנים‪ .‬כאשר פעם אחד מהם‬ ‫התעורר‪ ,‬כי היא בעטה בו‪ ,‬הוא רדף אחריה בזעם‪ ,‬אך היא ישר התייצבה מול שוטר‪ ,‬ושאלה אותו ארוכות על‬ ‫הדרך למקום כלשהו‪ .‬כמובן של המובטל הזועם נעלם‪ .‬הנאתה הגדולה ביותר היתה להתפלש בשלוליות‬ ‫המלוכלכות‪ .‬ככה היא כמובן לכלכה בגדים ומעיל‪ ,‬אך היא לא יכלה להתאפק מפני התענוג הצרוף הזה‪.‬‬ ‫יום אחד היא סיפרה לי‪" :‬את לא תאמיני‪ ,‬אמא‪ ,‬ברחוב אמרה אשה אחת ‪ ,‬כשהתפלשתי לי ככה בשלולית‪' :‬יא‬ ‫חזירה!'" כשעשינו טיולים‪ ,‬ארבעתנו‪ ,‬היא הייתה משתרכת מאחורינו‪ ,‬שקועה בעצמה ועם פני " ‪Hans guck in‬‬ ‫‪ .99" die Luft‬וכשהיינו קוראים לה ושואלים‪" :‬נו‪ ,‬אפיה את?" אז היא הייתה עונה‪" :‬אה‪ ,‬הייתי כרגע באיטליה‪,‬‬ ‫אני עושה טיול סביב העולם בחמישים פפנינג‪ ,‬ובדרך אני מרוויחה את מה שאני זקוקה לו‪ ".‬ככה היא חלמה כבר‬ ‫כילדה‪ .‬וכיום כאשה ואמא היא גם מרוויחה דרך העבודה שלה‪ ,‬את מה שהיא זקוקה לו‪ .‬אך‪ ,‬ככה מעשי קונדס‬ ‫עוד הייתי יכולה לספר על ילדיי! מלאי דמיון הן שיחקו תיאטרון כבר מילדות מוקדמת‪ .‬מסמיכות ישנות הן בנו‬ ‫‪100‬‬ ‫אוהל אינדיאני‪ ,‬מסדינים לבנים ארמון‪ ,‬מחצאיות תחתונות אדומות מפלנל הן עשו בגדי אגדות מוכספים‪ .‬אבא‬ ‫טייל איתן כל יום ראשון‪ ,‬כשסיים מוקדם עם הקליניקה‪ ,‬דרך שדות ויערות והסביר להן‪ ,‬איך גדלים פירות‬ ‫ופרחים‪ ,‬סיפר להן על חיי החיות‪ ,‬וענה על כל השאלות‪ .‬אני לא יכולתי מפאת בעיות בריאותיות ללכת את כל‬ ‫‪ 91‬סנטור הוא שר בממשלת המבורג‪ ,‬שנקראת סנאט‪.‬‬ ‫‪Gehrock 92‬‬ ‫‪Ueberzieher 93‬‬ ‫‪ 94‬מן הסתם מדובר ב‪ .Christian Friedrich Hebbel (1813-1863) -‬הוא קשור יותר לווינה‪ ,‬אבל שתי תקופות מחייו קשורות‬ ‫להמבורג‪.‬‬ ‫‪ ,(1849-1929) Bernhard Heinrich Martin Karl von Bülow 95‬ראש הממשלה של הרייך הגרמני ‪ .1900-1909‬הקיסר ראה‬ ‫בו "הביסמרק שלי"‪ .‬בתקופתו החריפו היחסים עם בריטניה‪ .‬הוא המציא את מושג ה"כיתור" )כאילו גרמניה מכותרת(‪.‬‬ ‫‪ 96‬הכוונה היא כנראה‪ ,‬שהיו כמה וכמה עותקים של אותו הפסל‪ .‬העותק שהיה ברשות יוהנה‪ ,‬עמד הרבה שנים בבית סבתי‪ ,‬אולי‪ ,‬עד‬ ‫שיום אחד העוזרת של אולי הודיעה לה‪" :‬בטהובן מת‪ ".‬משב רוח הפיל את הפסל והוא התנפץ‪.‬‬ ‫‪ 97‬אקדים את ההערה הזאת בשני משפטים כדי לספר קצת על בית הספר המפורסם של דוקטור לובנברג‪ ,‬עליו סופר כבר קודם בהקשר‬ ‫ספרותי‪ .‬אחרי שהקים ב‪ 1891-‬את אותו החוג הספרותי‪ ,‬הקים ב‪ 1892-‬את בית הספר היהודי לבנות‪ ,‬בו למדו גם לא‪-‬יהודיות‪) .‬ראה‬ ‫הערה ‪ (71‬בית הספר היה יוקרתי ומפורסם וקיבל את שמו‪ ,‬אחרי פרישתו מניהול בית הספר‪ ,‬המשיך לנהל אותו בנו‪ .‬ב‪ 1927-‬ערך לו‬ ‫הסנאט של המבורג חגיגה רבת פאר לכבוד יום הולדתו ה‪ ,70-‬ומאתיים ויותר מתלמידותיו חלקו לו כבוד‪.‬‬ ‫‪Even now, seventy years after his death, I still meet elderly ladies in Jerusalem whose first question is whether I am the‬‬ ‫)‪grandson of their beloved teacher, Jakob Loewenberg. (http://parentseyes.arizona.edu/bloom/pdfs/lowenberg.pdf‬‬

‫‪ 98‬משום מה זה עושה לי אסוצייציה למהלך החיים של שתיהן‪ :‬איך אולי קרעה את עצמה מציפורני הנאצים‪... .‬‬ ‫‪ 99‬הדמות הראשית בסיפור מתוך סיפורי "יהושע פרוע"‪ .‬לפי ויקיפדיה היו מאבחנים אותו "בעל הפרעת ‪ ." ADS‬תמונה‪:‬‬ ‫‪http://de.wikipedia.org/wiki/Bild:H_Hoffmann_Struwwel_24.jpg‬‬ ‫‪100‬‬ ‫יוהנה כותבת רבות "אבא"‪ ,‬כשהכוונה היא לבעלה אדולף‪,‬כיוון שכל הספר מופנה לשתי בנותיה )ובסוף לשתי נכדותיה(‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪20‬‬

‫השעות הארוכות‪ ,‬אבל חיכיתי בתחנת הרכבת‪ ,‬ממנה יצא הטיול ואליו הוא הגיע בסופו‪ .‬אז היה מפגש מחודש‪,‬‬ ‫וילדותיי נראו עם השיער הפרוע והנעליים המאובקות כמו נוודים קטנים‪ .‬אבא ידע הכל; הוא הלך איתן למצפה‬ ‫הכוכבים‪ ,‬הסביר להן על הכוכבים‪ ,‬הוא היה חברן הטוב ביותר וידידן הנאמן ביותר‪ .‬עד לגיל הנעורים לא היה‬ ‫חסר להן לטייל עם בנות גילן‪ .‬תמיד עם אבא ואמא‪ .‬וכאשר גדלו‪ ,‬והטיולים התרחבו‪ ,‬אז הם גם טיפסו איתו על‬ ‫ההרים הגבוהים‪ .‬במיוחד אֹולי טיפסה כמו אבא שלה‪ ,‬כמו עזה‪ .‬הרטה הקטנה לפעמים התחמקה מטיולים קשים‪,‬‬ ‫בתירוץ‪ ,‬שהיא לא יכולה להשאיר את אמא לבד‪.‬‬

‫אֹולי‪:‬‬ ‫הייתי – אולי קשה להאמין לזה היום – ילדה שקטה מאוד ושתקנית‪ .‬אבל רק בבית‪ ,‬שם כנראה‬ ‫השתיקו אותי החיוניות‪ ,‬השנינות‪ ,‬ההומור והקסם של אחותי‪ .‬בבית הספר הייתי פראית ומסיטה‬ ‫לכל מיני מעשי קונדס‪ ,‬מנהיגה בקרבות כיתות וכו'‪.‬‬ ‫בבית דיברתי לאט‪ ,‬כך שדוד אחד הבטיח לי גרושן‪ ,‬אם אומר משפט מהר‪ .‬תמיד חיקו אותי איך‬ ‫סיפרתי‪" :‬היום כשהלכתי הביתה‪ ,‬פתאום שכבתי על הרצפה‪ ,‬ורוכב אופניים נסע על הרגליים שלי‪".‬‬ ‫לא יצא לי מזה נזק‪ .‬הייתי מאוד חולמנית ותמיד המצאתי סיפורים‪ ,‬שבכל יום היו להם המשכים‪.‬‬ ‫פעם אחת רכבתי על גבי תלת‪-‬אופן סביב כל העולם‪ ,‬וכל יום הייתי אוספת פירות או עובדת באיזו‬ ‫עבודה בעבור האוכל‪ .‬מאוחר יותר הפכו החלומות בהקיץ האלה לסיפורי אהבה‪ ,‬ולא הצלחתי‬ ‫להירדם בלילה בלי תחושה מיוחדת‪ ,‬שאז לא ידעתי עוד לפרש אותה‪ ,‬בלי סיפור אהבה‪ .‬בטיולים‬ ‫תמיד הלכתי אחרי האחרים‪ ,‬כדי להיות לבד ולהמשיך לטוות את סיפוריי‪ .‬מרוב חלומות כתבתי‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪21‬‬

‫שירים כבר בגיל צעיר‪ .‬כיוון שאחותי לימדה אותי לכתוב עוד לפני בית הספר‪ ,‬זאת אומרת בגיל‬ ‫חמש‪ ,‬קרוא וכתוב וגם חשבון‪ ,‬היו מופתעים מאוד‪ ,‬כשבכיתה א' בהפסקה כתבתי שיר על הלוח‬ ‫שלי‪ ,101‬במקום לצייר כמו האחרים‪ .‬בת דודתה של אמי הייתה אז מורה בבית הספר‪ ,‬והיא באה אל‬ ‫אמא עם המשפט‪" :‬אולי שלכם היא גאון‪ ,‬היא יודעת לחרוז שירים‪ ".‬הרטה חשבה‪ ,‬שהיא יכולה גם‪,‬‬ ‫ובלילה במיטה הנהגנו שעת משוררים‪ .‬אבל הרטה ויתרה על זה מהר‪ ,‬ונשארתי המשוררת‬ ‫היחידה‪ .‬שיריי היו עצובים לרוב‪" :‬ליד קבר האם" או "המוות בא אלי" ודברים כאלה‪ .‬מאוחר יותר‬ ‫ביכיתי את אובדן ילדותי‪ ,‬כשעליתי לגמנסיה‪ .‬הייתי כל‪-‬כך חולמנית ברחוב‪ ,‬שתמיד נתקלתי בראש‬ ‫באיזה עמוד או גדר וחזרתי הביתה עם נפיחויות‪ .‬פעם הלכתי בכביש ומשהו דגדג אותי במצח‪ ,‬עד‬ ‫שאיש אחד אחז בי בחוזקה ודחף אותי חזרה למדרכה וגער בי‪ .‬הלכתי כל הזמן הזה מתחת לראשו‬ ‫של סוס‪ ,‬שרחרח את מצחי‪ .‬הכינוי שלי היה "הבלונדה הקרירה"‪ ,‬שזה היה שם של גזוז באותם‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫אבא לקח אותנו לפעמים למצפה כוכבים והסביר לנו את הכוכבים‪ .‬זה בטח גם הוביל להתפקרות‬ ‫המוקדמת שלי‪ ,‬שהיתה לי קשה והפחידה אותי‪ .‬ב‪ 102Glockengieserwall-‬גרנו בקומה השלישית‪.‬‬ ‫לפעמים רציתי לקפוץ מהחלון‪ ,‬כשחוסר האמונה שלי הטריד אותי‪ .‬אבל כנראה הייתה בריאה מדי‪,‬‬ ‫כדי לעשות את זה‪.‬‬ ‫עברנו ל‪ , Glockengieserwall-‬כשהקליניקה של אבא גדלה יותר מדי ונזקקה לדירה נוספת‪ .‬גם‬ ‫שם‪ .‬הדירה שלנו היתה בבית של בארון נכבד עם משרת‪ ,‬מה שהרשים אותנו מאוד‪ .‬אבל אחרי‬ ‫שנתיים הוא לא האריך את החוזה‪ ,‬כי עשינו יותר מדי רעש ומוזיקה‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כשההורים נסעו‪,‬‬ ‫ישנו בחדר ההורים )בדרך כלל היה לנו חדר ילדים משלנו(‪ .‬בלילה התעוררתי‪ ,‬כי שמעתי מישהו‬ ‫עולה במדרגות‪ .‬הערתי את הרטה‪ .‬שמענו מישהו חולף על פני דירת הבארון‪ ,‬מגיע עד לדירה שלנו‪.‬‬ ‫שמענו‪ ,‬איך הדלת נפתחת‪ ,‬למרות מנעול ושרשרת‪ ,‬ושפעמון האזעקה צלצל‪ .‬אז התקרבו הצעדים‬ ‫לאורך המסדרון‪ .‬רציתי לאחוז בחפץ כלשהו )ספר( ולצעוק בקול גדול‪" :‬עצור או שאני יורה‪ ".‬תוך‬ ‫כדי כך הפלתי את המנורה‪ ,‬והצעדים התקדמו לעבר הדלת שלנו‪ .‬מרוב פחד עצרנו את הנשימה‪.‬‬ ‫אבל הצעדים עצרו ליד הדלת‪ ,‬ואז התרחקו שוב‪ .‬בלחישות החלטנו‪ ,‬לזחול למטבח הקרוב ומשם‬ ‫לקרוא למשרת‪ .‬כשיצאנו מפוחדים למסדרון‪ ,‬ראינו אור בחדר הילדים ורצנו לשם‪ .‬אז התברר הכל‪.‬‬ ‫היא טענה‪ ,‬שצלצלנו לנערה‪ ,103‬והיא באה וחזרה‪ .‬לא האמנו לה‪ .‬היא בטח נפגשה בחשאי עם‬ ‫אהובה‪ .‬אבל העיקר‪ :‬תעלומת הצעדים נפתרה‪ ,‬ויכולנו לחזור לישון בשקט‪.‬‬ ‫אמא חשבה אותי לעקשנית וקשת עורף‪ .‬מה שהכעיס אותי יותר מכל‪ ,‬הוא שהיא תמיד האשימה‬ ‫אותי בזדון‪ ,‬כשעשיתי משהו בטעות‪ .‬אז הייתי עונה מתוך כבוד פגוע‪" :‬נכון‪ ,‬עשיתי את זה בכוונה!"‬ ‫ואמא האמינה לזה‪ ,‬ואני נפגעתי עמוקות‪ .‬אמא העדיפה את הרטה העדינה‪ ,‬וגם זה פגע בי‪.‬‬ ‫כשהיינו קטנות‪ ,‬עד גיל ההתבגרות בערך‪ ,‬רבנו הרבה‪ ,‬הרטה ואני‪ .‬אבל אז אהבנו זו את זו מאוד‪.‬‬ ‫כמה שהיינו שונות‪ ,‬גם הבנו אחת את השניה‪ .‬הצלחתי יותר מהרטה בבית הספר ומוכשרת‬ ‫בכתיבה של שירה‪ ,‬וגם במשחק‪ .‬הרטה הייתה ציירת מוכשרת מאוד‪ ,‬והיה לה הקול היפה ביותר‪,‬‬ ‫שהכרתי מעודי‪ .‬קול פלסט טבעי‪ ,‬אותו יכלה לשיר פיאנו לגמרי‪ .‬זה וההומור שלה עשה אותה‬ ‫למפורסמת‪ .‬כשהיינו גדולות יותר )בגיל ‪ 15‬ואחרי( הזמינו אותנו הרבה למסיבות‪ ,‬וכך קיבלנו‪ ,‬יחד‬ ‫עם חברים שלנו‪ ,‬שיעורי ריקוד בחינם אצל חברים אחרים‪ .‬אי‪-‬אפשר היה‪ ,‬אז‪ ,‬לרקוד במועדונים‪ ,‬או‬ ‫בכלל ללכת למועדון בלי ליווי‪ .104‬רק ביום רביעי בערב‬ ‫היו זיקוקים בשעה ‪ 11‬בבית המעבורת של‬ ‫‪ .105Uhlenhorst‬לשם נסענו כולנו בחבורות שלנו‬ ‫בסירות שהיו לכולנו‪ .‬ואחרי הזיקוקין יצאנו לאגם‬ ‫‪ 101‬כשנת המצאת הכתיבה על הלוח באמצעות גיר בבית הספר מציינים בדרך את ‪ .1801‬בגרמניה עוד בשנות ה‪ 1960-‬היו מקובלים גם‬ ‫לוחות אישיים של התלמידים‪ ,‬במקום המחברות‪.‬‬ ‫‪ 102‬ממש ליד ה‪ ,Georgsplatz-‬כמה צעדים‪ ,‬במרכז העיר‬ ‫‪ 103‬שכנראה השגיחה עליהן‬ ‫‪ohne Anstandsperson 104‬‬ ‫‪ ,Uhlenhorster Fährhaus 105‬בצד השני של ה‪) Alster-‬הגדה הצפון‪-‬מזרחית(‪ ,‬עד מלחמת העולם שניה אתר נופש פופולרי‪ ,‬אך‬ ‫אחרי שהופצץ‪ ,‬לא שופץ‪ .‬תמונות תקופתיות‪http://www.kunstkopie.ch/kunst/max_liebermann/evening.jpg :‬‬ ‫‪http://www.bildarchiv-hamburg.de/hamburg/alster/uhlenhorst/index.htm‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪22‬‬

‫הפיות‪ ,106‬והרטה שרה וולטר קארו‪ 107‬ליווה אותה בגיטרה‪ .‬ולטר היה החבר של הרטה ואחותו‪,‬‬ ‫ברטכן קארו‪ ,‬חברתה הטובה ביותר‪ .‬אני קינאתי בברטכן‪ ,‬למרות שגם לי היתה החברה הטובה‬ ‫ביותר‪ ,‬מרגה זיברט‪ ,108‬לצד אחרות )אריקה ואנאו(‪ .‬אך ככל שגדלנו‪ ,‬כך גברה אהבתנו כאחיות‪.‬‬ ‫למדנו בבית הספר רק בבוקר‪ ,‬בכיתות הגבוהות עד השעה שתיים‪ .‬לכן ארוחת הצהריים היייתה רק‬ ‫בשלוש או בארבע כמו באנגליה‪ .‬אחרי הצהריים היו לנו שיעורי פסנתר‪ ,‬שיעורי התעמלות פרטיים‪,‬‬ ‫שחייה‪ ,‬ובדרך כלל נפגשנו עם ילדי קארו להכנת שיעורי בית‪ .‬בהמבורג גרו הרבה אנשים בווילות‬ ‫לאורך התעלות‪ ,‬שיצאו מהאלסטר‪ .‬תחת הערבות על גדות גינות הוילות נפגשנו עם הסירות שלנו‪.‬‬ ‫לעמק האלסטר עשינו טיולים בימי ראשון ונחנו על הדשאים‪ .‬גם הטיולים לנהר האלבה היו יפים‪,‬‬ ‫שם שטנו עם אוניה לאי ‪ .109Finkenwerder‬אחרי זה – אם היה לך אוניה – עשית מסיבות ושטת‬ ‫ל‪ , 110Lühe-‬שהיתה מפורסמת בעיקר בגלל פריחת התפוחים והדובדבנים שלה‪ .‬אחרי זה גם‬ ‫עשינו טיולים משותפים ללונבורגר היידה‪ .‬כשהייתי נשואה‪ ,‬עשינו כמעט כל יום ראשון טיולים‬ ‫נהדרים עם זוגות נשואים אחרים לשם‪.‬‬ ‫דוד ריכרד בורכרט היה בעל אוניות עשיר והבעלים של "‪ ,"Fair-Plays‬החברה הגדולה ביותר‬ ‫בנמל‪ 111.‬על אחד האוניות שלו הוא ארגן מסיבות‪ ,‬ולפעמים גם קיבלנו ספינה בעצמנו בשביל‬ ‫מסיבת נוער‪.‬‬ ‫במשך כמה קייצים שכרו הורי בית ב‪ .112Blankenese-‬ברכבת אפשר היה להגיע ברבע שעה‬ ‫לתחנה ‪ ,Dammter‬איפה שהיה בית הספר שלנו‪ .‬כמה יפה היה בבלנקנזה‪ .‬בלילה‪ ,‬כשכולם ישנו‪,‬‬ ‫התגנבתי בכותונת הלילה דרך המרפסת החוצה ונשכבתי על הדשא‪ .‬היתה לי תחושה נהדרת‪,‬‬ ‫מופלאה בזה‪ ,‬חלמתי את החלומות בהקיץ שלי‪ .‬וכשהתעייפתי‪ ,‬התגנבתי בחזרה למיטה‪.‬‬ ‫האלבה רחבה מאוד בבלנקנזה‪ .‬באמצע הנהר היתה רצועת חול‪ ,‬שהתגלתה בשפל וטבעה בגאות‪.‬‬ ‫בניגוד לאיסור של הוריי שכרנו )חמש בנות( סירה וחתרנו לרצועת החול הזאת בשביל לשחות‪ .‬לא‬ ‫שמנו לב לגאות ושפל‪ ,‬ולא ידענו כמה חזק הסחף לתוך הים הקרוב‪ .‬היה עדיין שפל כשחתרנו‬ ‫חזרה‪ .‬אבל הסחף היה כל‪-‬כך חזק‪ ,‬שלא יכולנו לו‪ .‬אם היתה באה אוניה‪ ,‬היינו אבודים‪ .‬אז הרטה‬ ‫ואני לקחנו כל אחת משוט וחתרנו בכל הכוח‪ ,‬ובסוף הצלחנו‪ .‬אבל הגענו לחוף במרחק קילומטרים‬ ‫רבים מבלנקנזה‪ ,‬ונאלצנו לעלות את הכל חזרה‪ .‬האיש שהשכיר לנו את הסירה מאוד כעס‪ ,‬אבל‬ ‫ניצלנו‪.‬‬ ‫בעצם היה זה אבא‪ ,‬שחינך אותנו‪ ,‬כי אמא הייתה תמיד חולה‪ .‬בקיץ עשינו כל יום ראשון מסעות‬ ‫איתנו לשוורצוולד ולערבה‪ . 113‬הוא הלך עם מפה ומצפן‪ ,‬ובכל זאת תעינו תמיד‪ .‬למזלנו בא איתנו‬ ‫תמיד ד"ר שפס‪ ,‬שגם בלי מצפן היה בעל חוש התמצאות מצויין‪ ,‬והוא זה שתמיד החזיר אותנו‬ ‫לכיוון הנכון‪.114‬‬ ‫‪ Feenteich 106‬ב‪Uhlenhorst-‬‬ ‫‪ 107‬זה לא ‪ -1899) Walter Caro‬מרץ ‪ , (1945‬שהשתייך לקבוצת ההתנגדות המאורגנת ‪ ,Europäische Union‬נתפס ומת אחרי‬ ‫השחרור מאושוויץ בגלל תוצאות השהיה שם‪ 56 .‬יהודים מבני קארו נרצחו על‪-‬ידי הנאצים‪.‬‬ ‫‪ ,Marga Sibbert 108‬היא כנראה הוציאה את "‪ " Uber Todesursachen und Sektionsbefunde bei Lebercirrhose‬בשנת‬ ‫‪.1924‬‬ ‫‪ 109‬קצת אחרי המבורג לכיוון הים‪ ,‬מאז ‪ 1962‬כבר לא אי‪.‬‬ ‫‪ 110‬עוד קצת יותר למטה‪ ,‬זאת אומרת צפון‪-‬מערבית‬ ‫‪ 111‬בן דוד מצד האמא צילוש של יוהנה‪ .‬אחרי מותו של ריכרד בשנת ‪ ,1930‬עברה החברה לבעלותה של אשתו לוסי‪ .‬היא היתה בעלת‬ ‫האוניות היחידה בעולם‪ ,‬והצליחה להחזיק בחברה עד ‪ .1938‬החל מ‪ 1937-‬התרבו ההתנכלויות‪ ,‬שבאופן יוצא דופן היו מעטות עד אז‪.‬‬ ‫הציעו לה למכור את העסק בעבור שני מיליון ‪ ,RM‬אבל לפי החוקים הנאציים היא הייתה צריכה לוותר על רובם‪ .‬לוסי הציעה לרשויות‬ ‫בהמבורג הצעה מיוחדת במינה‪ :‬העסק יהפוך לקרן‪ ,‬והיא תוכל לקחת איתה לגלות ארבע אוניות‪ ,‬כדי לבנות לעצמה קיום חדש‪ .‬הנאצים‬ ‫הסכימו בחוסר רצון להצעה בגלל המוניטין הבינלאומי של העסק‪ .‬אחרי המלחמה הוחזר הרכוש ללוסי‪ ,‬גם זה מהלך מיוחד‪ ,‬שלא היה‬ ‫כדוגמתו‪ .‬לוסי מתה בפרפר של לונדון ב‪ 1969-‬בגיל ‪.91‬‬ ‫‪ 112‬כיום שכונה מערבית של העיר‪.‬‬ ‫‪" 113‬הערבה" זה המושג שמצאתי בשביל לתרגם "‪ ."Die Heide‬כשתושבי המבורג אומרים "‪ ,"Die Heide‬כמובן הכוונה היא לערבת‬ ‫לונבורג‪ ,‬שם הוקמה ב‪ ,1909-‬כשאולי הייתה בת ‪ ,12‬שמורת הטבע הראשונה בגרמניה‪ ,‬על שטח של שבעים קילומטרים רבועים‪.‬‬ ‫‪ Julius Schoeps 114‬היה בגיל של ‪ ,Adolf‬מאותו אזור בערך במזרח גרמניה‪ .‬הוא פעל גר ופעל בברלין‪ ,‬עשה קריירה כרופא צבאי‪,‬‬ ‫קיבל אותות הצטיינות רבים‪ ,‬ועזב את הצבא רק ב‪ .1920-‬הנאצים כמובן גמלו להקרבה שלו בהתאם‪ :‬הוא נרצח בטרזין‪ ,‬אשתו‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪23‬‬

‫בחורף הלכנו בימי ראשון בבוקר לקונצרט המנויים או לתערוכת אומנות‪.‬‬ ‫כשכבר ויתרו על אמא שלי בבית החולים ‪ 115Eppendorf‬שכר אבא שלי ב‪ Altrahlstadt-‬מחוץ לעיר‬ ‫בית עם גינה ענקית‪ .‬היה שם אגם ומגרש טניס‪ .‬את אמא הובילו במיטה למשך היום החוצה‬ ‫למרפסת‪ .‬הדייטה שלה הייתה עשר ביצים וליטר קצפת ביום‪ .‬ואז קרה הנס‪ .‬אמא הבריאה‪ .‬דוד‬ ‫נתן‪ ,‬אחי סבי‪ ,‬שהיה רופא בהמבורג‪ ,‬הבטיח לאמא ששקלה עוד ארבעים קילו בקושי‪ ,‬מטבע זהב‬ ‫עבור כל חצי קילו משקל גוף נוסף‪ .‬לבסוף הוא אמר שהוא עוד יפשוט רגל‪ ,‬כל‪-‬כך יפה אמא עלתה‬ ‫במשקל‪.‬‬ ‫הבית היה שייך לגברת פון קאז‪ .‬נשארנו מיודדים איתה וביקרנו אותה‪ ,‬גם כשכבר חזרנו לגור בעיר‪.‬‬ ‫בן אחד שלה היה עוזר של בן הקיסר הקטן ביותר‪ .‬פעם אחת‪ ,‬אחרי שישנתי בלילה אצל גברת פון‬ ‫קאז‪ ,‬היא אמרה לי בבוקר‪ ,‬שאני צריכה ללכת הביתה‪ ,‬כי הבן יגיע עם בן הקיסר ופרנץ‪ 117‬יישן‬ ‫במיטה שלי‪ .‬בגאווה סיפרתי לכולם‪ ,‬שישנתי במיטה של בן הקיסר‪ .‬כשאמי חזרה שוב הביתה‪ ,‬היו‬ ‫הרבה אורחים‪ .‬הרבה אנשי תיאטרון ומוזיקאים באו אלינו‪ .‬היינו מיודדים עם השילדקראוטים‪ ,‬ואלה‬ ‫הביאו את אנשי התיאטרון‪ .‬שילדקראוט נחשב השחקן הכי טוב בהמבורג‪ .‬בנו פפי היה בגילנו ונהיה‬ ‫באמריקה מאוד מפורסם‪ .‬חדר השינה שלנו היה ליד הסלון‪ ,‬שהיה גם חדר המוזיקה‪ .‬כל ערב היה‬ ‫מוזיקה ורעש‪ .‬אבא היה פסנתרן בלתי רגיל וליווה את כל הזמרים על פסנתר הכנף‪ .118‬כמובן שלא‬ ‫יכולנו לישון‪ ,‬אבל אמא טענה שלילדים אסור להיות עצבני ולא התחשבה בנו‪ .119‬מה שהיה יפה‪ ,‬זה‬ ‫ההשכמה עם המוזיקה‪ .‬אבא ניגן כל בוקר לפני ארוחת הבוקר אטיודים של שופן‪ .‬ככה התחיל כל‬ ‫בוקר‪ ,‬זה היה נפלא‪.‬‬ ‫בחופשת הקיץ נסעה המשפחה תמיד יחד‪ ,‬בדרך כלל להרים בבוואריה או בטירול‪ .‬אבי היה מטפס‬ ‫הרים‪ ,‬וכיוון שאמי לא יכלה לטפס בגלל המחלה‪ ,‬נשארה הרטה איתה למטה במלון‪ ,‬כי היא לא‬ ‫התעניינה בטיפוס הרים‪ ,‬ואני טיפסתי עם אבא‪ .‬הרבה פעמים עם מדריך ועם חבלים‪ .‬פעמיים לנו‬ ‫בבקתות באלפים‪ .‬הטיפוס מהבקתה האחרונה בשלוש בבוקר היה נפלא‪ .‬השמש זרחה‪ ,‬וכל הנוף‬ ‫הלבן נהיה ורוד‪ .‬באחד הטיפוסים הפתיעה אותנו סערה גדולה‪ .‬אמרו לי לחלוץ את הנעליים עם‬ ‫המסמרים ולהרחיקם יחד עם מקלות המסמרים ולהשתטח על הרצפה‪ ,‬עד שנגמרה הסערה‪ .‬הייתי‬ ‫ספוגה במים‪ .‬בבקתה פגשנו מטפסים אחרים‪ ,‬שהיו רטובים גם‪ ,‬והלבישו אותנו בגדים של הבקתה‪,‬‬ ‫עד שהבגדים שלנו התייבשו ליד האח‪ .‬עשינו ‪ , 120Kaiserschmarrn‬והיה מאוד נחמד‪.‬‬ ‫‪116‬‬

‫באושוויץ‪ .‬בנו ‪ Hans-Joachim Schoeps‬היה לאומן גרמני‪ ,‬אבל בכל זאת נמלט לשוודיה‪ ,‬שם נולד בנו של זה‪ ,‬גם הוא ‪ ,Julius‬שכיום‬ ‫נחשב להיסטוריון מוערך‪ ,‬ולימד בעבר גם באוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫‪ 115‬ראה הערה‪143‬‬ ‫‪ 116‬כ‪ 12-‬ק"מ )קו אווירי( מזרחית ממרכז העיר‬ ‫‪(1890-1920) Joachim Franz Humbert Prinz von Preußen 117‬‬ ‫‪ 118‬הכנף הזה עדיין עומד מיותם בבית בגוסאו‪ ,‬שמזה כמה שבועות אף אחד לא גר יותר‪ ,‬ועל הכנף כבר ‪ 3‬שנים אף אחד לא מנגן יותר‪.‬‬ ‫אני מאוד אוהב אותו‪.‬‬ ‫‪ 119‬משפט לא ברור‪ ,‬אבל גם בגרמנית הוא לא ברור‪...‬‬ ‫‪ 120‬מין אומלט אוסטרי מתוק‪ ,‬מקור השם לא ברור‪ ,‬אבל כנראה מתייחס לקיסר אוסטריה פרנץ יוזף‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪24‬‬

‫אולי‪1907 ,‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫כשהגיעו לגיל נעורים‪ ,‬הבנות דרשו שוב ושוב שנספר איך התארסנו‪ .‬ואבא תמיד סיפר להן את הסיפור הבא‪:‬‬ ‫"כשאמא ואני עוד היינו יפים וצעירים‪ ,‬הלכתי לטייל איתה ביער‪ ,‬שם היה גזע עץ שחסם את הדרך‪ ,‬וכדי לעזור‬ ‫לאמא לעבור אותו‪ ,‬אמרתי לה‪" :‬אפשר לבקש את ידך?" אני אז‪ ,‬לדבריו‪ ,‬נתליתי על צווארו ואמרתי‪" :‬שלך‬ ‫לנצח‪ ".‬הוא לא התכוון לזה‪ ,‬כך הוא סיפר‪ ,‬אבל כיוון שהייתי די נחמדה‪ ,‬הוא הסכים להכנס לבלתי נמנע‪.‬‬ ‫עכשיו בא הזמן‪ ,‬כשאבי בשטטין יצא לפנסיה‪ ,121‬ואני דאגתי לזה‪ ,‬שהם יעברו לגור בהמבורג‪ ,‬כדי שיהיה לי‬ ‫המזל לדאוג להוריי בשנותיהם האחרונות‪ .‬בחרתי דירה קטנה נעימה עבורם‪ ,‬וסידרתי בה את הרהיטים שבאו גם‬ ‫הם משטטין‪ .‬ואותו היום‪ ,‬בו ישבו שני הזקנים קורנים מולי‪ ,‬שייך לאחת החוויות היפות בחיי‪ .‬במיוחד הטלפון‬ ‫גרם להם אושר בל יתואר‪ .122‬בשטטין הם לא הרשו לעצמם‪ ,‬וכאן הם יכלו עכשיו לדבר כל יום עם ילדים‬ ‫ונכדים‪ ,‬אחים ואחיות וחברים‪ .‬לא אומר‪ ,‬שהייתי בת עדינה כמו אחותי פרידה‪ .‬אבל את השנים הבודדות‪ ,‬לצערי‬ ‫היו אלה רק שלוש שנים‪ ,‬שההורים עוד חיו בהמבורג‪ ,‬ניסיתי לייפות להן עד כמה שרק יכולתי‪ .‬כל יום הייתי‬ ‫אצלם‪ ,‬ואף פעם לא הלכתי לישון‪ ,‬מבלי שעוד אמרתי להם לילה טוב‪ .‬הרי החשבון בין הורים וילדים תמיד נשאר‬ ‫לא משולם‪ ,‬וגם אם היו מנסים לחשב את האהבה ואת הדאגה שרחשו זה כלפי זה‪ ,‬תמיד יישארו אפילו הילדים‬

‫‪) 1912 121‬ראה הערה ‪ 2‬והקדמה(‬ ‫‪ 122‬בשנת ‪ 1887‬היו בכל גרמניה ‪ 22000‬טלפונים‪ ,‬ב‪ 1898-‬רק בברלין כבר ‪ .46000‬בזמן שיעקוב וצילוש הגיעו להמבורג‪ ,‬היו‬ ‫בברלין כבר מעל ל‪ 110000-‬מנויים שהיוו אז ‪ 5.5%‬מהאוכלוסיה‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪25‬‬

‫הטובים ביותר בצד החוב‪ .‬בשביל ההורים שלנו היתה התקופה בהמבורג בטח היפה ביותר‪ ,‬ואני רוצה לספר‬ ‫עכשיו על מותם האגדי המשותף‪.‬‬ ‫אבא ואמא גם פה עוד המשיכו לריב כל יום‪ ,‬אבל הם אהבו זה את זה מכל הלב ולא יכלו אחד בלי השני‪ .‬אבא‬ ‫היה קצת פחדן ומוג‪-‬לב‪ ,‬והוא תמיד שלח את אמא האמיצה יותר‪ ,‬כשהיה מדובר בדרכים אפלות‪ ,123‬או כשצלצלו‬ ‫בשעה מפתיעה‪ ,‬אז הוא תמיד אמר‪" :‬צילוש‪ ,‬תלכי את ותבדקי‪ ".‬וצילוש תמיד הייתה אומרת‪ ,‬בצחוק‪" :‬כשיבוא‬ ‫המוות‪ ,‬גם תגיד‪ :‬צילוש‪ ,‬תלכי את‪ ,‬אבל אני אקח את ידך‪ ,‬ואנחנו נלך ביחד‪ ".‬ומלים נבואיות אלה התמלאו‬ ‫במלואן וכלשונן‪ .‬ארבע שנים לפני מותה כרתו לה את הגרגרת בגלל גידול סרטני‪ ,‬והיא חיה עוד ארבע שנים‬ ‫יחסית טוב‪ ,‬טיפלה באבא‪ ,‬במשק הבית‪ ,‬כל עוד אבא עוד היה זקוק לה‪ .‬אבא עוד חגג את יום הולדתו השבעים פה‬ ‫בהמבורג‪ ,‬בקרב כל הילדים והקרובים‪ .‬משטטין הגיעה משלחת מהקהילה הקודמת שלנו‪ ,‬כיבדו ושיבחו אותו‪,‬‬ ‫ועבור כולנו זה היה חג בלתי נשכח‪ .‬תלמידים לשעבר שלחו לו שירים‪ ,‬מהם אני זוכרת במיוחד בית אחד‪:‬‬ ‫‪Mit klarem Geist, und weisem Wort,‬‬ ‫‪gleich unsern größten Meistern,‬‬ ‫‪verstandest Du’s für’s Judentum,‬‬ ‫‪uns glühend zu begeistern.‬‬ ‫‪Damit wir auch für spätere Zeit‬‬ ‫‪sind wohl gerüstet und gefeit,‬‬ ‫‪hast Du in unserm Kreise‬‬ ‫“‪gesorgt in rechter Weise.‬‬ ‫ושיר אחר מתלמידיו לשעבר הסתיים כך‪:‬‬ ‫‪“Durch sein stes vorbildlich Leben, ward Erzieher er für‬‬ ‫“‪Unsere Jugend ihren Lehrer, wahrlich wird vergessen nie.‬‬ ‫זמן קצר אחרי החגיגה הזו הוא חלה בדלקת ריאות קשה‪ ,‬ויום אחד אחרי זה גם אמא חלתה באותה מחלה‪ .‬הם‬ ‫שכבו בשני חדרים נפרדים ולא תיארו לעצמם כמה קשה מחלתם‪ .‬כיוון שלא יכלו להגיע אחד לשני מפאת‬ ‫מחלתם‪ ,‬הם כתבו אחד לשני מכתבי אהבה‪ .‬אבא היה חולה רק כמה ימים‪ ,‬ומת ביום חמישי‪ .‬כיוון שזו נחמה עבור‬ ‫יהודי מאמין להיקבר ביום שישי‪ ,‬דאגנו שהלוויתו תהיה כבר עשרים וארבע שעות אחרי כן‪ .‬כאשר טמנו את אבי‬ ‫באדמה‪ ,‬נשארתי אני אצל אמי‪ ,‬כדי שלא תרגיש כלום‪ .‬יצאתי למשך חצי שעה מהחדר‪ ,‬בזמן שקהילת האבל‬ ‫התקבצה בבית הקברות‪ ,‬אז הגיעה אלי האחות המטפלת שלאמי ואמרה‪ :‬בואי‪ ,‬גברת דוקטור‪ ,124‬אמך אמרה לי‪,‬‬ ‫לכי לבעלי‪ ,‬הוא דפק בקיר וקרא לי‪ ".‬מלים אלה זעזעו אותי‪ ,‬ובאותו הלילה אמי נפטרה‪ .‬וכך מילותיה התממשו‪:‬‬ ‫צילוש נתנה לו את ידה והלכה עם רע חייה יחד אל השינה הנצחית‪ .‬המוות האגדי הזה של ההורים האהובים נתן‬ ‫לנו‪ ,‬לילדים‪ ,‬אפשרות‪ ,‬להתגבר על האובדן ביתר קלות‪.‬‬ ‫עליך‪ ,‬אמא‪ ,‬אני יכולה רק לומר‪ ,‬את היית אחת ויחידה‪ ,‬את סגדת לילדייך‪ ,‬היית מקריבה את עצמך חתיכה אחר‬ ‫חתיכה‪ .‬הכל עבור הילדים‪ ,‬כלום לעצמך‪ .‬את היית עיוורת וחירשת‪ ,‬עיוורת לטעויות ולחולשות שלהם‪ ,‬חירשת‬ ‫כנגד החוצפה שלהם‪ .‬שאפתנות גדולה מילאה אותך‪ ,‬לגבי ההישגים שלהם‪ ,‬וכל חלומות האמהות שלך התגשמו‪,‬‬ ‫כי ילדייך השיגו יותר ממה שחלמת‪ .‬ולא נאלצת לבכות אך אחד מהם‪ ,‬רק כמיהה אחת ויחידה לא התמלאה‪:‬‬ ‫לראות את בתך א ָלה נשואה‪ .‬אבל בשלב האחרון של מחלתך סיפרתי לך אגדה‪ ,‬על האירוסין הקרובים של אלה‪,‬‬ ‫והתקווה הזאת המתיקה את שעותייך האחרונות‪ .‬תמיד שכנעתי את עצמי‪ ,‬כל עוד את חיה‪ ,‬אמא‪ ,‬לא יכול לקרות‬ ‫לי שום דבר רע‪ ,‬ואני צריכה לשבח את הגורל‪ ,‬שאת כל הנורא והעצוב את לא צריכה לחוות יותר‪ ,‬כי הרי ממילא‬ ‫לא היית יכולה לגרום לזה לא לקרות‪.‬‬ ‫לילדיי היו חוץ מידידותינו המשפחתית‪-‬הורית הרבה חברים‪ .‬החברים הקרובים ביותר היו ילדי דוד אדולף ודודה‬ ‫סטפני‪ :125‬גרטה‪ ,126‬היינריך‪ 127‬ואריך זרזון‪ .128‬חוץ מזה‪ ,‬באותו הגיל‪ ,‬בתו של חייט מהסביבה‪ ,‬שמה היה‬ ‫‪ .Anna Kiele‬דוד אדולף ודודה סטפני היו מפעילי ילדים אמיתיים‪ .‬היה מותר לילדים להפוך את הבית בדיוק‬ ‫‪ 123‬אני מזכיר שמדובר בחזן המוערך ‪Jacob Sarasohn‬‬ ‫‪ 124‬כי בעלה היה רופא‬ ‫‪ 125‬אומנם דוד אדולף היה דוד של יוהנה‪ ,‬אבל כיוון שהיה בן הזקונים של הסבתא בקומה העליונה‪ ,‬הם היו בני אותו גיל‪.‬‬ ‫‪ Grete 126‬נרצחה באושוויץ עם בעל ושני ילדים‪ .‬גרטה הייתה נשואה למשפחת ‪ . Bein‬מבני משפחה זו נרצחו ‪ 40‬יהודים‪ .‬את ‪, Paul‬‬ ‫שגם נרצח יחד עם אשה ושלושה ילדים‪ ,‬היא שכחה‪.‬‬ ‫‪ Heinrich Sarasohn 127‬ואולי נפגשו שוב בארה"ב‪ .‬היינריך נשאר שם ו"חי חיים ארוכים ומאושרים עם אשתו ‪ Helen‬ובתו‬ ‫‪ Stefanie‬כרופא בניו יורק‪ .‬תחביבו היה צילום‪ .‬הרבה צילומים בגוסאו מניו יורק‪ ,‬הם ממנו‪) ".‬הילדה(‬ ‫‪ Erich Sarasohn 128‬נפל במלחמת העולם הראשונה בשבוע הראשון‪ .‬בן ‪ 17‬היה‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪26‬‬

‫כמו אצלנו‪ .‬דוד אדולף אהב לשיר‪ .‬הוא כל‪-‬כך אהב לשיר וכל‪-‬כך אהב את הקול שלו‪ ,‬שהוא לא עשה הבדל בין‬ ‫עצמו לבין ‪ ,129Caruso‬והוא נעלב‪ ,‬אם אנחנו המאזינים העזנו להטיל ספק בכך‪ .‬הוא ידע להצית את דמיון‬ ‫הילדים‪ ,‬הוא לדוגמא הכריז על פרס עבור המחזה הטוב ביותר שייכתבו הילדים‪ .‬זו היתה תחרות נהדרת‪ ,‬ואני‬ ‫התפלאתי שהמחזה של אולי היה כל‪-‬כך חסוד‪ ,‬כי לא כך גידלנו את הילדינו‪ ,‬וכששאלתיה בעניין‪ ,‬היא ענתה‪:‬‬ ‫"את יודעת‪ ,‬אמא‪ ,‬דוד אדולף הוא איש דתי‪ ,‬והוא מחלק את הפרסים‪ ".‬ולמרות זאת היא לא קיבלה את הפרס‬ ‫אלא גרטה זרזון‪ .‬דודה סטפני דאגה באופן נוגע ללב לתלבושות ההצגות‪ .‬ואני זוכרת‪ ,‬שהילדים הציגו את אופרת‬ ‫הילדים "עמי ותמי"‪ 130‬כמעט בשלמותה‪ ,‬ואנחנו הזמנו אפילו אורחים מבוגרים‪ ,‬שהתפלאו עד מאוד מהיכולת‬ ‫המשחקית והמוזיקלית של הילדים‪ .‬אולי שלי טסה על הבמה על המטאטא שלה בתור מכשפה‪ ,‬כל‪-‬כך אמין‪ ,‬שזה‬ ‫היה כמעט מתאים לבמה מקצועית‪ .131‬בתקופה הזו החבורה הזו הציגה כל יום פעם אצלנו‪ ,‬פעם אצל הזרזונים‪.‬‬ ‫כשהם לא עשו בלגאן בבית‪ ,‬הם ערכו מסעות גילויים אל הרחובות המרוחקים ביותר של המבורג‪ ,‬בזמן שאני‬ ‫האמנתי‪ ,‬שהם משחקים פה למטה מתחת לבית‪ .‬אילו ידעתי על המסעות שלהן‪ ,‬בטח הייתי מתה מפחד‪ .‬תודה לאל‬ ‫שמר עליהם מלאך‪.‬‬ ‫אולי‪:‬‬ ‫שיחקנו הרבה תיאטרון‪ .‬כל האגדות‪ ,‬בחלוקת תפקידים‪ ,‬וכל אחד כתב לעצמו טקסט‪ .‬משחק אחר‪,‬‬ ‫עליו היה אסור לאמא לדעת‪ ,‬היה "תיאטרון"‪ .‬יצרנו שני מחנות וחצינו את העיר העתיקה לכל‬ ‫הכיוונים‪ .‬אז התפצלנו‪ ,‬ומי שחוזר ראשון לכיכר גאורג‪ ,‬הוא המנצח‪ .‬זה היה מסוכן‪ ,‬כי העיר‬ ‫העתיקה היתה אזור של עבריינים‪ ,‬שהיה אסור עלינו בתכלית האיסור‪.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫לפעמים אני לא יודעת‪ ,‬האם הזכרון מייפה ככה חיים ודברים‪ ,‬שהם נראים אחרת‪ ,‬מאשר הם היו באמת? כל‬ ‫השנים האלה‪ ,‬שהייתי אתכן‪ ,‬הנעורים שלכן והילדות שלכן‪ ,‬למרות דאגות מסויימות‪ ,‬לא היו אלה בעצם אושר‬ ‫אחד גדול? אני רואה‪ ,‬וכנראה רוצה גם לראות‪ ,‬איך היו חיי‪ ,‬אתכן ובגללכן‪ ,‬בהירים ומוארים‪ .‬לא כמו שהם‬ ‫היום‪ 132.‬אני חושבת‪ ,‬אני הייתי החברה הכי טובה שלכן‪ ,‬אם כי ידי היתה משוחררת יותר מזו של אבא שלכן‪,‬‬ ‫וכמה וכמה סטירות לחי פגעו בכן‪ ,‬פעם בצדק‪ ,‬פעם לא‪ .‬לא הייתי מבין אלה‪ ,‬שאומרים אחר‪-‬כך‪ ,‬כל מכה‬ ‫שמתפספסת‪ ,‬חבל‪ .‬אני כיום מתחרטת על כל מכה ומאמינה‪ ,‬שליטוף‪ ,‬אצל ילדים טובים‪ ,‬משיגה יותר מאשר‬ ‫מכה‪ .‬אבל הריבים לא התארכו מעבר לשעה קלה‪ ,‬אחרי זה היתה שוב שמש בבית‪ .‬עד כמה שאפשר היה‪ ,‬גם‬ ‫עניתי לכן על השאלות‪ .‬מעולם לא סיפרתי לכן את מעשיה על חסידה‪ ,‬אמרתי לכן‪ ,‬שהילדים נחים כזרעים מתחת‬ ‫ללבה של אמא‪ ,‬והם גדלים שמה‪ ,‬ונולדים מהגוף של אמא‪ .‬ואחרי ההסבר הזה את חיבת אותי‪ ,‬אולי שלי‪ ,‬בלילה‪,‬‬ ‫כשאמרנו לילה טוב‪ ,‬ואמרת לי בקול שמח‪" :‬אמא‪ ,‬אני מרגישה‪ ,‬צומח לי תינוק בפנים‪ ".‬את היית בת תשע‪.‬‬ ‫והלא גם השעות האלה בלתי נשכחות‪ ,‬שהיינו שוכבות שלושתנו מחובקות על ה‪) Chaiselongue-‬כיסא נוח(‪,‬‬ ‫אבא אז תמיד קרא לנו שלושת התנינים‪ ,‬ואנחנו היינו מאזינות מכושפות לנגינתו של אבא‪ .‬כמה מהר בא הזמן‬ ‫שהתחלנו לחשוב על עתידכן המקצועי‪ .‬הרטה‪ ,‬שהייתה תלמידה מצויינת‪ ,‬וחכמה כמו אולי‪ ,‬אבל לא היה לה זכרון‬ ‫כל‪-‬כך טוב‪ ,‬כדי לעלות לגימנסיה‪ .‬היו לה כישורים אומנותיים גדולים בציור ובשירה‪ ,‬אבל כיוון ששני התחומים‬ ‫לא מבטיחים עתיד עם פרנסה‪ ,‬השפעתי על הילדה ללמוד קודם כל מקצוע‪ ,‬ורק אז ללכת לפי נטיות לבה‬ ‫האומנותיות‪ .‬אם האומנותי לא יספיק אז למקצוע‪ ,‬אז לפחות יהיה לה אפשרות לבנות את עצמה בזכות המקצוע‬ ‫הראשון‪ .‬לכן היא הלכה אחרי בית הספר ל‪ 133Froebelseminar -‬וסיימה אותו כעבור שנה וחצי‪ .‬אחרי זה היא‬ ‫הלכה ללמוד ציור‪ .‬הרטה שלי קיימה בהתפתחותה כל דבר שהבטיחה כילדה‪ ,‬היא הייתה תמיד נחמדה‪ ,‬תמיד היה‬ ‫לה חוש הומור‪ ,‬ביטאה את חולשות האחרים על‪-‬ידי כושר החיקוי שלה תמיד בצורה כל‪-‬כך מצחיקה‪ ,‬אף פעם לא‬ ‫מעליבה‪ ,‬שכולם נהנו‪ .‬חבר זעפן תמיד אמר עליה‪" :‬כשהרטה נכנסת לחדר‪ ,‬זורחת השמש‪ ".‬חיבתה ונדיבותה‬ ‫כלפינו ההורים היתה מרגשת והסבה לנו אושר‪ ,‬וכל מי שהכיר אותה חש בנדיבות הזאת‪ .‬כשלמדה בסמינר‬ ‫לגננות‪ ,‬תמיד ליוותה אותה חבורת ילדים הביתה‪ ,‬ולעתים קרובות היא הכניסה את אחד המלוכלכים ביותר‬ ‫‪ 129‬זמר טנור‪ ,‬בן גילה של יוהנה‪ ,‬מנפולי‪ ,‬אחד הגדולים של תולדות האופרה‪ .‬היו לו מנעד‪ ,‬עוצמה ויופי מיוחדים‪.‬‬ ‫‪ 130‬מאת ‪ , Engelbert Humperdinck‬בכורה ‪ 1893‬בויימר תחת שרביטו של ריכרד שטראוס‪ ,‬באורך של שעתיים‬ ‫‪ 131‬הערכה מעניינת בהקשר של הדיאלוג בין שתיהן ‪ 15-20‬שנים מאוחר יותר‪.‬‬ ‫‪ 132‬המשפטים האחרונים מסבירים אולי‪ ,‬למה יוהנה לא מספרת על מות אבי בעלה ‪ ,Ludwig Manheimer‬כנראה בדצמבר ‪ ,1908‬את‬ ‫מותו של אחיה לאו‪ ,‬כנראה בשנת ‪) 1913‬היא דיברה על כך לפני כן(‪ ,‬ואת מות בן דודּה ‪ Erich‬בשבוע הראשון של מלחמת העולם‬ ‫הראשונה‪ .‬בכלל‪ ,‬המלחמה הזאת לא קיימת בזכרונות שלה‪.‬‬ ‫‪ 133‬סמינר לגננות בעל נטיה אידאולוגית סוציליסטית ברורה‪ .‬עם השנים‪ ,‬אחרי התקופה המדוברת‪ ,‬הפך להיות זרם מרכזי ואיבד את‬ ‫ייחודו האידאולוגי‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪27‬‬

‫מהילדים אלינו הביתה‪ ,‬כדי לרחוץ אותו באמבטיה‪ .‬אני זוכרת ילד קטן בן חמש‪ ,‬שלא רצה להיכנע לדחף הנקיון‬ ‫‪134‬‬ ‫של הרטה‪ ,‬וברגע שהתקרבה אליו עם ספוג ומברשת‪ ,‬הוא צעק‪" :‬אני יורק עליך‪ ,‬יא מפלצת‪".‬‬ ‫אולי סיימה את הכיתה שלישית‪ 135‬של בית הספר של דוקטור לובנברג והגיעה ל‪ 136Obersekunda-‬אצל‬ ‫פרופסור ‪ .Went‬הבגרות לא היתה בעיה בשבילה‪ ,‬והיא עברה‪ ,‬אומנם רועדת מפחד‪ ,‬אבל בקלות‪ ,‬לשמחתה‬ ‫ולשמחתנו‪ .‬היום אני נדהמת כמה מעט לקחנו בחשבון את צרכי הלימוד של הילדים‪ .‬חדר אוכל וחדר ילדים היו‬ ‫אחד ליד השני‪ ,‬היו לנו הרבה אורחים‪ ,‬לעתים עד מאוחר בלילה‪ ,‬ולפי דבריה המאוחרים יותר של אולי‪ ,‬היא‬ ‫הרבתה ללמוד באמבטיה או בשירותים‪ .‬כשאני רואה‪ ,‬איך לעומת זאת היום לוקחים בחשבון את צרכי הילדים‪,‬‬ ‫אז כואבת לי חוסר ההתחשבות שלנו‪ .‬אבל הילדים שלנו בסופו של דבר הוכיחו‪ ,‬שהם השיגו לא פחות‪ ,‬מאשר‬ ‫הילדים שמתחשבים בהם כל‪-‬כך‪.‬‬

‫שני ההורים משמאל‪ ,‬עוד זוג מבוגרים לא מוכר‪ ,‬ושתי הבנות‪ .‬אולי מחייכת‪.‬‬ ‫אולי‪:‬‬ ‫רצח זוג הנסיכים בסריאבו קומם אותנו‪ ,‬אבל אף אחד לא חשב על מלחמה‪ .‬היתה חופשת קיץ‪,‬‬ ‫וכיוון שאבא יכול היה לנסוע מאוחר יותר‪ ,‬הרשו לי לנסוע עם הצכריאזנים ל‪ .Haritz-‬שם התחילה‬ ‫ההתרגשות‪ .‬כולם דיברו על מלחמה‪ ,‬והאנשים הצעירים גויסו‪ .‬פשוט לא יכולנו להאמין‪ .‬למה‬ ‫שנשנא פתאום חברים צרפתים? היה לנו במקום מחנכת‪ 137‬צרפתי צעיר‪ ,‬שבא כל יום ודיבר איתנו‬ ‫צרפתית‪ .‬חיבבנו אותו מאוד‪ .‬למה שיהיה פתאום אויב שלנו? לא האמנו במלחמה‪ .‬כדי להמלט‬ ‫מההמולה במלון עשו הצכריאזנים ואני טיול‪ .‬כשחזרנו‪ ,‬המלון היה כמעט ריק‪ .‬כל האורחים חזרו‬ ‫הביתה‪ ,‬ובעל המלון אמר לנו‪ ,‬שמחר בבוקר תיסע הרכבת האחרונה עבור אזרחים‪ .‬הרכבת היתה‬ ‫מלאה כמו צנצנת מלפפונים כבושים‪ ,‬ולמרות שעוד הצתרוצצו אנשים בוכים על הרציף‪ ,‬היו‬ ‫המצופפים בתוך הרכבת כל‪-‬כך אנוכיים‪ ,‬שהחזיקו את הדלת סגורות‪ .‬אבל אני הצלחתי לבסוף‬ ‫לפתוח את הדלת שלנו ולהכניס לתא הרכבת שלנו אשה בוכיה‪ .‬זאת היתה ההתרשמות הראשונה‬ ‫שלי על אנוכיות האדם אפילו נוכח מצוקה כללית כזאת‪ .‬בבית הכל היה שונה‪ .‬העיתונים כתבו‪,‬‬ ‫שהרוסים והצרפתים התנפלו על הגבולות ושהם רצחו גרמנים תמימים‪ .‬פתאום נהינו פטריוטים‬ ‫והתחלנו לשיר שירי מלחמה זוועתיים‪" .‬נקמה לאויב!" בבית הספר סיפרו עלילות על מעשי זוועה‬ ‫של האויבים‪ .‬אבל זה לא נמשך הרבה זמן‪ .‬האמת חלחלה מהר‪ .‬כשהחברים המתנדבים הראשונים‬ ‫נפלו‪ ,‬ולטר קארו ואריך זרזון ואחרים‪ ,‬הפטריוטיזם שלי התנדף סופית‪ .‬לא האמנתי יותר‪ ,‬שרק‬ ‫האחרים אשמים ושנאתי את המלחמה‪ .‬ואז גם העורף התחיל לחוש בתוצאות‪ .‬כיוון שגרמניה היתה‬ ‫‪ 134‬במקור בגרמנית משובשת‪".ich spuck dir, du biest" :‬‬ ‫‪ 135‬לא יודע מה הכוונה‪ ,‬ראה הערה ‪.19‬‬ ‫‪ 136‬כיתה י"א‬ ‫‪ ,Gouvernante 137‬סוג של מורה פרטית‪ .‬מקצוע לנשים צעירות‪ Gouvernante .‬מפורסמת‪ ,‬בערך בתקופה הזאת‪ ,‬היתה ‪Berta Von‬‬ ‫‪) Sutter‬ראה הערה ‪(70‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪28‬‬

‫בעיקר מדינת תעשיה‪ ,‬בלי אספקה מבחוץ פשוט הורעבנו‪ .‬רק נשים בהריון עוד קיבלו חלב דל‬ ‫שומן‪ .‬חמאה לא היתה יותר‪ .‬לא בשר‪ ,‬ותפוחי האדמה קפאו‪ 1917 .‬כבר לא היה חימום‪ .‬למדתי‬ ‫בשביל בית הספר במיטה‪ ,‬השמיכה משוכה עד מתחת לאף‪ .‬בבית הספר ישבנו עטופים במעילים‬ ‫ושמיכות‪ .‬בשעה אחת עשרה קיבלנו "מרק שחור" מלפת‪ .‬לפעמים נתנו דגיגים קטנים‪ ,138‬איתם‬ ‫האכילו לפני זה את השחפים באלסטר‪ .‬עמדנו שעות בתור בשבילם‪ .‬הם היו‪ ,‬מטוגנים‪ ,‬ארוחת‬ ‫מלכים‪ .‬רק אני לא רציתי בכלל דגים‪.‬‬ ‫לפת‪ ,‬מטוגן‪ ,‬גם בלי שמן‪ .‬התוכן העיקרי של ה"לחם"‪ ,‬לפת מבושל‪ ,‬זה היה המזון שלנו‪ ,‬עם כמה‬ ‫מקרים יוצאי דופן‪ .‬כמובן נסענו לכפר‪ ,‬כדי להתחנן בפני האיכרים‪ ,‬שייתנו לנו כמה תפוחי אדמה‬ ‫וביצים‪ .‬זה היה אסור‪ ,‬כי האיכרים נאלצו לתת הכל למדינה‪ ,‬מה שהם כמובן עשו כמה שפחות‪.‬‬ ‫שוטרים ערכו חיפושים ברכבת על האנשים‪ ,‬האם הם מסתירים מזון‪ .‬תפרנו לעצמנו כיסים לחצאיות‬ ‫התחתונות‪ ,‬שם החבאנו ביצים והשוטרים לא יכלו להגיע‪ .‬אבל היה צריך זהירות ומיומנות בישיבה‪,‬‬ ‫שלא לשבור את הביצים‪.‬‬

‫הרטה‪1917 ,‬‬ ‫זה היה חורף הרעב הקר של ‪ .1917‬אחרי זה השתפרה מערכת הכרטיסים‪ ,‬איתם קנינו מצרכי מזון‬ ‫כל שבוע‪ ,‬מעשירית לרבע מרגרינה לשבוע וחלב דל שומן וכו'‪ .‬זה עוד נמשך שנים אחרי המלחמה‪,‬‬ ‫שנאלצנו להסתדר עם המעט‪ ,‬שקיבלנו בעבור הכרטיסים‪ .‬אבל היה גם שוק שחור עם איכרים‪.‬‬ ‫ואז גם באה האינפלציה‪ ,‬אבל זה מקדים את המאוחר‪.‬‬ ‫הייתי אמורה ללמוד בברלין בגמנסיה לבנות‪ ,‬כשפתחו בהמבורג את הגמנסיה לבנות הפרטית‬ ‫הראשונה של פרופסור ‪ .139Wendt‬לא היו בהמבורג בתי ספר מעורבים‪ ,‬אלא רק בתי ספר לבנות‬ ‫ולבנים‪ .‬את הבגרות עשינו בגמנסיה לבנים ‪ ,Johannum140‬בנפרד מהבנים‪ .‬הנושא המוזר ביותר‬ ‫לחיבור היה‪:‬‬ ‫"אדוני‪ ,‬תן לנו לרעוב מפעם לפעם‪,‬‬ ‫השובע מנוון‪,‬‬ ‫‪ Stichling 138‬הוא בתרגום "גב דורבני" בגלל הגב הקוצני שלו‪ .‬דג אירופי‪ ,‬אבל נמצא גם באלג'יריה‪ ,‬יכול להגיע לאורך של ‪10‬‬ ‫סנטימטר‪...‬‬ ‫‪ ,(1933-1848) Gustav Wendt 139‬פחות מפורסם מאשר אשתו ‪ , Bertha‬פוליטיקאית‪ ,‬איתה היו לו ‪ 8‬ילדים‪ .‬אותו יש לחפש‬ ‫בארכיונים של בית הספר הנקרא היום ‪ . Albrecht-Thaer-Schule‬המבורג נחשבת לעיר מתקדמת‪ ,‬לעתים מכונה "המבורג האדומה"‪,‬‬ ‫אבל הגמנסיה לבנות הראשונה נפתחה ב‪ 1893-‬ב‪ ,Karlsruhe-‬ואחר‪-‬כך ברלין ולייפציג‪ .‬להמבורג הגיעה המהפכה רק כעבור יותר‬ ‫מעשר שנים‪.‬‬ ‫‪ 140‬ב‪ ,Winterhude-‬פרבר צפון‪-‬מזרחי של המבורג‪ .‬וזה היה בשנת ‪1916‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪29‬‬

‫ושלח לי אויבים‪ ,‬איש אחרי איש‪,‬‬ ‫הקרב מעיר את הכוחות‪.‬‬ ‫תן רגל קלה למשחק ולריקוד‪,‬‬ ‫כוח תעופה למרחקים זהובים‪,‬‬ ‫ותלה את הזר‪ ,‬את הזר המלא‪,‬‬ ‫‪141‬‬ ‫לי גבוה בכוכבים‪".‬‬ ‫השיר הזה ככותרת להרצאה בפני קהל‪ ,‬לא מבוגר יותר מאשר אנחנו עצמנו‪ ,‬ליום הולדתו של‬ ‫הקיסר‪ .‬אפשר לדמיין את ההפתעה וההתפלצות שלנו‪ .‬עברתי את הבגרות שלי והלכתי ללמוד‬ ‫בברלין‪.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫לפי בקשת בעלי למדה אולי בכמה אוניברסיטאות‪ ,‬וכך היא בילתה את שנות לימודיה בברלין‪ ,‬מינכן‪ ,‬וירצבורג‪,‬‬ ‫המבורג‪ ,‬פרנקפונקט והיידלברג‪ .‬היו אלה‪ ,‬למרות עליות וירידות‪ ,‬שנים יפות עבורה‪ .‬הרטה שלי הייתה שלוש‬ ‫שנים בבית ספר לאומנות‪ ,‬והגיעה להיות התלמידה הראשית של פרופסור ‪ ,142 Czeschka‬כלפיו רחשה אהבה‬ ‫והערכה גדולות‪ .‬אך לבסוף היא הגיעה למסקנה‪ ,‬שכשרונה לא מספיק‪ ,‬כדי להגיע לפסגה‪ ,‬אך גם גדול מדי‬ ‫בשביל ליצור רק קיטש‪ .‬לכן החליטה לעשות קורס כאחות רנטגן‪ ,‬כדי לעזור לאבא‪ ,‬שאז כבר החל לסבול‬ ‫ממחלתו‪ .‬היא הלכה ללמוד בבית החולים ‪ , 143Eppendorf‬וזכתה במהרה להכרה ולהערכה של הממונים עליה‪.‬‬ ‫אחרי שנה היא הגיעה ל‪ 144Charité-‬בברלין אל פרופסור צ'רני‪ .145‬אולי הייתה באותה תקופה במשך סמסטר‬ ‫אחד בברלין‪ ,‬כך שהאחיות בילו שם יחד שנה אומנם מלאת עבודה אך מאושרת‪.‬‬ ‫עבורנו הניתוק מהילדים היה קשה‪ .‬ורק הדאגה והטיפול באבא‪ ,‬שהיה אז חולה מאוד‪ ,‬עזרו לי להתגבר עליו‪.‬‬ ‫כיוון שאבא לא היה מסוגל יותר לנהל את המכון שלו לבד בגלל מחלתו‪ ,‬הוא נאלץ להעביר את הניהול לממלא‬ ‫מקום‪ .‬אני הלכתי למשך כמה חודשים עם אבא לטרוומונדה‪ , 146‬שם שכרנו דירה‪ ,‬וקיווינו להחלמתו של אבא‪.‬‬ ‫שמחותינו היו דיווחים משמחים של בנותינו‪ ,‬ויום אחד הגיע מכתב מלא אושר מהרטה‪ ,‬שגם היא מצאה את חברה‬ ‫לחיים‪ .‬אני עוד זוכרת כל‪-‬כך טוב‪ ,‬איך ישבנו על ספסל‪ ,‬בשמש‪ ,‬על חוף הים‪ ,‬ואני קראתי לאבא את המכתב הזה‬ ‫אולי עשר פעמים‪ ,‬וייחלנו אושר וברכה לעתיד בתנו‪ .‬כמה שונה הכל קרה! כמה קצר היה האושר הזה והברכה‬ ‫הזו‪ ,‬רק קיץ אחד קצר‪ .147‬אבל מי יכול להביט מאחורי המסך השחור של העתיד? אז היינו מאושרים עד אין קץ‪,‬‬ ‫כשקיבלנו את פניו של זוג טרי בתחנת הרכבת של טרוומונדה‪ ,‬ושעה שמחה התווספה לשעה שמחה אחרת‪.‬‬ ‫התחיל פרק של אושר עבורנו ועבור בתנו‪ .‬הצלחנו לבנות לזוג הטרי קן חם ונעים‪ ,‬זה לא היה קל באותה תקופה‪,‬‬ ‫אבל הורים תמיד מוצאים מוצא לצרות של הילדים‪ .‬וכך חיפשנו אנחנו הזקנים דירה ומצאנו‪ ,‬והזוג החדש עבר‬ ‫לגור בבית‪ ,‬שבו גרנו ארבעתנו במשך הרבה שנים‪ .‬חודשי התקווה והבניה היו כל‪-‬כך יפים‪ ,‬שהדאגה בגלל‬ ‫מחלתו של אבא לא רבצה עלינו כל‪-‬כך קשה‪ ,‬והיינו משוכנעים‪ :‬עכשיו הכל ייסתדר‪ .‬שהרי הבן האהוב‪ ,‬שקיבלנו‬ ‫בזרועות פתוחות‪ ,148‬רצה למלא את מקומו של אבא‪ ,‬כל עוד זה חולה‪ .‬כך אבא היה חייב להחלים‪ .‬אבל הגורל‪,‬‬ ‫שלא יכולנו לצפות אותו‪ ,‬הנחית מהלומה אדירה עלינו וריסק אותנו‪ .‬איבדתי את רעי האהוב פתאום כל‪-‬כך‬

‫‪ 141‬לא אחר מאשר ‪) Gustav Falke‬ראה הערה ‪ . ( 74‬לשיר קוראים "תפילה"‪) .‬במקור‪:‬‬ ‫‪ ( http://www.handmann.phantasus.de/g_gebetfalke.html‬לשיר היתה השפעה גדולה‪ ,‬למשך הרבה שנים‪ ,‬הוא אפילו הולחן בשנת ‪(!) 1968‬‬ ‫על‪-‬ידי ‪Otto Klemperer‬‬ ‫‪ 1878) Carl Otto Czeschka 142‬בווינה – ‪ 1960‬בהמבורג( היה מורהו של קוקושקה‪ ,‬סגנונו קרוב לזה של‪ . Klimt‬עשה גם‬ ‫תפאורות‪ ,‬לדוגמא של מלך ליר של ריינהרדט )ההצגה ששילדקראוט הופיע בה(‪.‬‬ ‫‪ 143‬בצפון המבורג‪ ,‬קרוב לשדה התעופה כיום‪ Borchert .‬ו‪ Thaelmann-‬באו משם‪ .‬בית החולים הפך בעיקר אחרי מגיפת הכולירה‬ ‫האחרונה ‪) 1892‬ראה הערה ‪ (48‬לבית החולים החשוב ביותר באזור המבורג‪ .‬כיום המקום מפורסם בעיקר בגלל המפעל לציוד רפואי‪,‬‬ ‫כמו טפי‪ .‬במעבדה של אחי עובדים עם טפי מ‪Eppendorf-‬‬ ‫‪ 144‬כיום בית החולים האוניברסיטאי הגדול באירופה‪ .‬נוסד בשנת ‪ 1710‬בגלל מגיפת הדבר‪ .‬במשך ארבעים שנה היתה בית החולים‬ ‫העיקרי של ברלין המזרחית‪ ,‬סמוך לחומה‪.‬‬ ‫‪ Adalbert Czerny 145‬ניהל את השריטה מ‪ 1913-‬עד ‪ .1932‬התעסק בעיקר בתזונה וחילוף חומרים‪ ,‬תחומי ההתמחות של אבי‪ ,‬גם‬ ‫הוא רופא ילדים חשוב באירופה‪ .‬צ'רני הפחיד את יריביו בלשונו החדה‪ ,‬הוא היה רופא‪ ,‬שראה בילד שלם‪ ,‬אישיות‪ ,‬אינדיבידואום‪.‬‬ ‫‪ ,Travemünde 146‬צפון‪-‬מזרחית להמבורג‪ ,‬על חוף הים הבלטי‪ ,‬במרחק של כ‪ 60-‬ק"מ‪ ,‬אתר נופש פופולרי ביותר‪.‬‬ ‫)‪( http://www.weather-forecast.com/locationmaps/Travemunde.jpg‬‬ ‫‪ 147‬היא מתכוונת מן הסתם לשנת ‪1919‬‬ ‫‪ 148‬בעלה של הרטה‪ ,(1889-1966) Hans Lewin :‬שש שנים מבוגר ממנה‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪30‬‬

‫והילדים את האבא הטוב והמיטיב ביותר‪ .149‬אבל האלים לא הסתפקו במס הזה‪ ,‬הם לקחו ממני גם את בתי‪,‬‬ ‫שהייתה עבורי עולם ומלואו‪ .‬יותר מזה לא אוכל לפרט‪ .150‬אני רק יודעת שמאותו היום‪ ,‬שבו עצמה בתי את‬ ‫עיניה‪ ,‬החשיך עולמי גם כן‪ .‬הלכתי עם אולי למשך סמסטר אחד לאוניברסיטה ליד ברלין‪.‬‬ ‫אולי‪:‬‬ ‫מכות הגורל החזקות ביותר שנחתו עלי בנעוריי‪ ,‬היו מותם של אבי ואחותי‪ .‬עדיין אינני יכולה לחשוב‬ ‫ולכתוב על כך בשקט‪ .‬לכן רק‪ :‬אבי קפץ מהחלון וחצי שנה אחרי זה מתה אחותי בלידת לנה‬ ‫מקדחת הלידה‪ .‬וזה בקליניקה הפרטית הטובה ביותר של חבר של אבי‪ .‬גם המוות המוקדם של‬ ‫אהבה סודית לאיש נשוי היה מכה‪ .‬היא נשארה ותישאר סודית‪.‬‬

‫‪ 149‬היא לא מפרטת‪ .‬ב‪ 18.4.1920-‬התאבד אדולף‪ ,‬אחרי שהתעוור לחלוטין‪ .‬עוד לפני כן כרתו לו שתי אצבעות‪ ,‬והוא לא יכל יותר‬ ‫לנגן‪ .‬וזאת כי אדולף היה מראשוני הרנטגנולוגים בהמבורג‪ ,‬ויש אומרים הראשון‪ .‬קצת קשה להוכיח זאת‪ ,‬כי רנטגן "המציא" את קרני‬ ‫הרנטגן בשנת ‪ ,1895‬ועשר שנים אחרי זה כבר היו רשומים ב‪ 184 ."Deutsche Roentgengesellschaft"-‬חברים‪ .‬בכל אופן לא‬ ‫היה ברור אז מה הן הסכנות של קרני הרנטגן‪ ,‬וכנראה שתי האצבעות שנכרתו היו חשופות יותר להקרנות שהוא ערך משאר הגוף‪.‬‬ ‫הילדה‪:‬‬ ‫‪Auch meine Mutter sprach selten darüber, sodaß ich mich heute manchmal frage: Hat er sich denn wirklich‬‬ ‫? ‪umgebracht ? Ist er wirklich aus dem Fenster gesprungen‬‬ ‫‪150‬‬ ‫הרטה נפטרה פחות מחצי שנה אחרי כן‪ ,‬ב‪ 15.9.1920 -‬בזמן לידת בתה לנה‪.‬‬ ‫המספרים על תמותת נשים בלידה במערב אירופה במאה ה‪ 17-‬וה‪ 18-‬נעים בין חצי אחוז עד ‪ 5‬אחוזים נשים שמתו אחרי הלידה מתוך‬ ‫סך מקרי המוות‪ .‬אולי המקרה המפורסם ביותר‪ :‬אחות של גיתה‪ ,‬קורנליה‪ ,‬גם הוא לא רצה לדבר על כך‪ .‬רק במאה ה‪ 19-‬הבינו שמוות‬ ‫אחרי לידה קשור לדלקת שנגרמת כנראה בזמן הלידה‪ ,‬וכלן התחילו לשים לב יותר להיגינה‪ ,‬גם ובעיקר של המיילדות‪.‬‬ ‫מתוך הנחיה למיילדות מלוקסמבורג משנת ‪" :1905‬בקבוק של ‪ 150‬גרם ליזול‪ ,‬סינר בהיר‪ ,‬תמיד נקי‪ ,‬מגבת תמיד נקיה‪ ,‬חתיכת סבון‪,‬‬ ‫מנקה ציפורניים‪ .‬אסור להשתמש בספוג‪ ,‬כי הוא עלול לגרום להידבקות‪ ".‬כיום מטופלות דלקות אחרי לידה על‪-‬ידי פניצילין שהומצא‬ ‫במקרה ב‪ ,1928-‬אבל נכנס לשימוש רק לקראת סוף מלחמת העולם השניה‪.‬‬ ‫כיום מתות עדיין כל שנה חצי מליון נשים מסיבוכים בזמן ואחרי הלידה‪ .‬לדעת ארגון הבריאות העולמי )‪ (WHO‬היה אפשר להציל ‪98‬‬ ‫אחוזים מנשים אלה‪ .‬רבע מהן מתות מדימומים אחרי הלידה‪ .‬זריקה בעבור ארבעים סנט הייתה עוזרת לצמצם את פתיחת הרחם‪99 .‬‬ ‫אחוז מהקורבנות הן מארצות מתפתחות‪ .‬דרומית לסהרה אשה אחת מכל שש עשרה מתה אחרי הלידה‪ .‬במערב אירופה אחת מתוך‬ ‫ארבעת אלפים‪http://www.mama-tipps.de/news5490.html .‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪31‬‬

‫המהפכה ולימודי רפואה‬ ‫אולי‪:‬‬ ‫את הסמסטר השני עשיתי במינכן‪ .‬הדבר הראשון שהייתי עושה‪ ,‬זה לפרסם את עצמי כמורה‬ ‫למתמטיקה‪ ,‬כי תלמידי מתמטיקה תמיד היו זקוקים לעזרה‪ .‬כך הכנסתי קצת כסף‪.‬‬ ‫כיוון שהשתתפתי בקורס ביקורת תיאטרון‪ ,‬וגם הרציתי בעצמי על "פאר גינט"‪ .‬כנראה שההרצאה‬ ‫הייתה טובה מאוד‪ ,‬כי ישר הכניסו אותי למעגל המצומצם‪ ,‬בנפגש ב‪ 151Schwabing-‬במסעדה עם‬ ‫הרבה אנשים מפורסמים‪ .‬בעיקר ודקינד‪ ,152‬שניגן לנו על הגיטרה‪ ,‬והצליח להשיג אישור‬ ‫מהמשטרה‪ ,‬שהחיילים בחופשה יורשו לרקוד איתנו )היה אסור לרקוד במלחמה‪ ,(153‬והוא ניגן‬ ‫בגיטרה‪ .‬היו גם אחרים‪ ,‬אבל שכחתי את שמם‪ ,‬אני רק זוכרת‪ ,‬שהיה שם אחד‪ ,‬שאחר‪-‬כך היה‬ ‫משורר נאצי מפורסם‪ .‬מבין הסטודנטים בלט לי אחד גבוה שחרחר במיוחד‪ ,‬אותו ביקשתי להכיר‪.‬‬ ‫הוא בילה הרבה עם אחותו שלמדה כלכלה מדינית‪ ,‬ועם בת‪-‬דודה‪ ,‬שלמדה רפואה כמוני‪.‬‬ ‫התחברתי עם האחרונה והכרתי את בני הדודים‪ .‬שמם היה וילהלם ודורה לון‪ .‬אביהם היה פקיד‬ ‫גבוה בברלין‪ .‬התחברתי עם דורכן‪.‬‬ ‫באותו זמן הייתי עדה לקטטת סטודנטים אמיתית‪ .‬פציפיסט משווייץ בא לשאת נאומים נגד‬ ‫המלחמה‪ .‬אז הסטודנטים הלאומניים התאספו יום אחד‪ ,‬נעמדו בחצי גורן לפני הבמה‪ ,‬וכשהוא בא‪,‬‬ ‫הם ירקו עליו‪ ,‬עד שנאלץ לסגת‪ .‬אז התחילה קטטה קשה‪ ,‬תלשו רגלי כיסאות בשביל להכות‬ ‫בעזרתן‪ .‬דורכן ואני הצלחנו להתגנב החוצה‪ .‬וילהלם נשאר‪ ,‬עד שבאה המשטרה‪ .‬כך התחילה‬ ‫החברות בינינו‪ .‬הם חיפשו דירה ושאלו אותי‪ ,‬אם אני רוצה להשתתף‪ .‬מצאנו דירת שלושה חדרים‪.‬‬ ‫דורכן ואני בחדר אחד‪ ,‬חדר אחד כסלון‪ .‬אני רוצה לספר משהו על התמימות שלנו באותן השנים‪:‬‬ ‫בלילה הראשון בחדר המשותף שוחחנו בינינו על חוסר הידע שלנו‪ ,‬איך באים ילדים לעולם‪ .‬לשתיינו‬ ‫לא היה מושג על מין ומשגל‪ ,‬ודורכן חשבה‪ ,‬הילדים ייצאו מהטבור!! את זה יכולתי לתקן‪ ,‬כי הרי‬ ‫כבר התחלתי ללמוד רפואה‪ .‬אני לא מבינה‪ ,‬איך לא הבנתי‪ ,‬עם כל שיעורי האנטומיה‪ ,‬מה קורה‬ ‫בזמן המשגל‪ .‬אבל ידיעותיי באנטומיה היו רק בהתחלה )שלד‪ ,‬שרירים וכו'(‪ .‬היינו שתיינו בנות ‪,20‬‬ ‫כמעט ‪.21‬‬ ‫וילהלם התאהב בי‪ ,‬ולבסוף גם התארסנו‪ .‬אבל גם בזמן האירוסין עם וילהלם הגיעו ארוטיקה‬ ‫ומזמוזים רק עד המותניים‪ .‬וכשראיתי באנטומיה את הגבר הערום והבנתי מה קורה במשגל‪,‬‬ ‫חזרתי מזועזעת הביתה והצהרתי‪ ,‬שאני לא אתחתן לעולם‪ ,‬כי אני לא מוכנה שיעשו לי דבר כזה‪.‬‬ ‫כל‪-‬כך תמימה היינו אני וחלק מחברותיי‪ ,‬כי ההורים התביישו להעניק לילדיהם חינוך מיני!!‬ ‫וילהלם נסע להמבורג‪ ,‬כדי להציג את עצמו לפי המסורת בפני אמי‪ .‬כיוון שגמגם במיוחד כשהיה‬ ‫נבוך‪ ,‬הוא לא מצא חן בעיני אמי‪ ,‬ובלי טקט היא כתבה לי‪" :‬יש לך טעם כמו מוישה רעם!"‪ 154‬זה‬ ‫מאוד הכאיב לי‪ .‬שני ההורים נפגשו בברלין והיו נגד האירוסין‪ .‬שנגדל ונבשיל ונסיים את לימודינו‪.‬‬ ‫המוסר של אותה תקופה לא אפשר לנו ללמוד בעיר זרה ללא הגנת ההורים‪ .‬וילהלם נשאר במינכן‪,‬‬ ‫אני הלכתי לווירצבורג‪ .‬עד כמה ההורים צדקו התברר מיד‪ ,‬בלי דורכן ובלעדיי וילהלם הדרדר מאוד‪,‬‬ ‫בזבז כסף‪ ,‬גנב מאביו‪ ,‬לא למד יותר‪ ,‬לא עמד יותר במבחנים‪ ,‬אפילו לא הלך אליהם‪ .‬אבל הוא גם‬ ‫שיקר‪ ,‬שהוא עבר אותם והזמין אותי לאיזו מסיבה למינכן‪ .‬שם נודע לי הכל וגם קיבלתי מכתב עצוב‬ ‫מאמו‪ ,‬כך שביטלתי את האירוסין‪ .‬הנסיעה הביתה היתה עצובה‪ .‬אבל גורלו של וילהלם היה עצוב‬ ‫יותר‪ .‬הוא נאלץ להמשיך ללמוד אצל הוריו בברלין‪ .‬בזמן ניתוח הוא חתך את עצמו עם האזמל‬ ‫באצבע‪ ,‬ולא טיפל בזה‪ ,‬אפילו לא אמר לאביו הרופא‪ ,‬ואחרי שמונה ימים הוא מת מהרעלת דם‪.‬‬

‫‪ 151‬רובע צפוני במינכן‪ ,‬מפורסם בגלל העבר הבוהמי שלו‪Lion Feuchtwanger ,Christian Morgenster ,Thomas Mann .‬‬ ‫ורבים אחרים גרו ועבדו שם‪.‬‬ ‫‪ , (1864-1918) Frank Wedekind 152‬נפטר במרץ לפני סיום המלחמה ופרוץ המהפכה‪ .‬אביו לקח את משפחתו מאכזבה מגרמניה‬ ‫המלוכנית תחילה לארה"ב‪ ,‬אחר‪-‬כך לשווייץ‪ .‬בגיל ‪ 25‬פרנק עבר למינכן‪ ,‬היה לשחקן ומחזאי‪ ,‬גם ברכט שיתף איתו פעולה‪ .‬בארץ‬ ‫מפורסם בעיקר "אביב מתעורר"‪ ,‬שעוסק בצביעות הגרמנית הבורגנית ובמיניות המודחקת‪ .‬עמדתו לגבי המלחמה לא ברורה‪ ,‬הצנזורה‬ ‫העיבה עליו‪ ,‬והוא סבל כלכלית מעמדותיו‪ .‬ייתכן‪ ,‬שניסה להתחבב על הממסד בכך‪ ,‬שלא יצא נגד הממסד‬ ‫‪ 153‬איסור ריקוד הוא סנקציה ידועה עוד מימי הביניים‪ ,‬הוא קיים עד היום ב‪.Karfreitag-‬‬ ‫‪ 154‬במקור‪"Du hast einen Geschmack wie Moische Back!" :‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪32‬‬

‫למרות המכה הקשה הזו התאהבתי בהמבורג בדיווחים של עורך מסויים‪ ,‬ורציתי להכירו‪ .‬הלכתי‬ ‫אליו עם שירים שכתבתי‪ .‬הוא התאהב בי‪ ,‬אבל אני התאכזבתי ממראהו‪ ,‬הבגדים המלוכלכים‪,‬‬ ‫מוצאו הזעיר‪-‬בורגני )אביו סנדלר( ולא הייתי מאושרת‪ ,‬שהוא רצה לצאת איתי‪ .‬כשהוא ניסה לאנוס‬ ‫אותי‪ ,‬ברחתי וניתקתי כל קשר‪.‬‬ ‫גרתי אצל דוד ג'ון ודודה גולטה‪ - 155‬כמו גם בשנה של הסטאג' יותר מאוחר‪ .‬בבוקר נסעתי עם דוד‬ ‫ג'ון באוטו לאוניברסיטה‪ .‬לרוב לקחנו איתנו את ד"ר גוטשטיין‪ 156‬בסמסטר הזה היתה המהפכה‪.‬‬ ‫כידוע המהפכה פרצה עם המלחים של קיל‪ .‬עד כמה שהייתי מעורבת‪ ,‬אני זוכרת את הדברים‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫למרות שהינדבורג ולינדנדורף כבר נכנעו‪ ,‬היו כאלה שהמשיכו להלחם‪ ,‬והיו כאלה שעשו מהפכה‪.‬‬ ‫פרופסור מילנוביץ'‪ 157‬נשא נאום חוצב לבבות‪ ,‬שנמשיך להלחם עד טיפת הדם האחרונה עבור‬ ‫המלחמה חסרת התקווה הזו‪ .‬נגד זה התקוממו כמה סטודנטים‪ ,‬ואני ביניהם‪ .‬הסטודנטים האחרים‬ ‫העיפו אותנו החוצה‪ ,‬תחת מבול של מכות‪ .‬התאספנו לפני האוניברסיטה‪ .‬היינו כעשרים סטודנטים‬ ‫וקבענו פגישה‪ ,‬אליה היה אמור להגיע גם ארנסט טולר מאוסטריה‪ .158‬שם הוחלט לעלות לרייכסטג‬ ‫ולהדיח שם את מועצת הסטודנטים שלא נבחר ולבחור מועצת סטודנטים חדשה על‪-‬ידי כלל‬ ‫הסטודנטים‪ .‬מתוך עשרת הנציגים‪ ,‬שעלו לרייכסטג‪ ,‬היו לוטה בלסקו ואני הנשים היחידות‪.159‬‬ ‫מועצת הסטודנטים בקושי הקשיבה לנו‪ .‬שנסתלק‪" .‬הסטודנטים חם חבורה לא מחונכת‪ ,‬צריך קודם‬ ‫כל לחנך אותם‪ ".‬אם לא נעוף מפה‪ ,‬הם יכוונו רובים אוטומטיים עלינו‪ .‬זה היה יותר מדי בשבילי‬ ‫ולוטה בלסקו‪ .‬ברחנו מהרייכסטג‪ .‬בחוץ שמענו יריות‪ .‬התחבאנו בתוך מרתף‪ ,‬וכשנרגעו הרוחות‪,‬‬ ‫רצנו הביתה‪.‬‬ ‫הייתי ונשארתי סוציאלדמוקרטית ולא הדרדרתי במדרון השמאלי אל הספרטקיסטים והקומוניסטים‪,‬‬ ‫למרות שבהתחלה הייתה לי סימפתיה גדולה למהפכה הרוסית‪ ,‬ללנין וטרוצקי והמתונים האחרים‪,‬‬ ‫שסטלין רצח כולם אחרי משפטי ראווה גדולים‪.‬‬ ‫בזמן הקרבות וחילופי היריות‪ ,‬כשהיריות הגיעו עד אלינו לשריטה ואל תוך אולם הפיזיקה‪ ,‬נשארנו‬ ‫אני והרטה‪ ,‬שהייתה אז אסיסטנטית של רנטגן בשריטה‪ ,‬בבית‪ ,‬וכמעט ולא יצאנו לרחוב‪ ,‬בעצתו‬ ‫של דוד גוסטב‪ .‬עד שנודע שאברט נבחר לנשיאות וחתם על חוזה שלום בוורסיי‪ .‬בברלין זה לקח רק‬ ‫כמה שבועות‪ ,‬עד שהסדר חזר על כנו‪ .‬אבל הרעב נמשך הרבה זמן‪ ,‬במיוחד בזמן האינפלציה‪,‬‬ ‫כשהמעט שקיבלת על גבי כרטיסים‪ ,‬היה צריך לקנות מיד‪ ,‬כי בערב זה כבר לא היה שווה כלום‪ .‬אז‬ ‫הכרתי את ד"ר אוסטין ואת בתו החורגת‪ ,‬קלר בות שהתפרסמה אחרי זה כל‪-‬כך‪ ,‬והיה לי המזל‬ ‫הבלתי רגיל‪ ,‬שהם לקחו אותי לאמריקה‪ .‬אבל על כך אחר‪-‬כך‪.‬‬

‫‪ 155‬דוד ג'ון הוא אחד האחים הצעירים בהרבה מאדולף‪ ,‬גולתה‪ ,‬בשמה האזרחי ‪ Grete‬היתה בסך הכל ‪ 14‬שנים מבוגרת מאולי‪ .‬הם‬ ‫נפטרו בשוויץ‪ ,‬בתם נפטרה ב‪ 1987-‬בקליפורניה‪ .‬אומנם ג'ון היה כמעט עשרים שנה צעיר מאדולף‪ ,‬אבל הם דמו זה לזה מאוד‪ .‬תמונה‬ ‫שלו תלויה בגוסאו‪.‬‬ ‫‪ ,(1941 – 1857) Adolf Gottstein 156‬היה רופא וממונה עירוני על היגיינה‪ ,‬בקטריולוגיה ואפידמולוגיה באזור שרלוטנבורג‬ ‫)מרכז‪-‬מערב העיר(‪ ,‬שם גר מאז ‪ .1892‬קיבל פרסים ועיטורים רבים‪ ,‬כמו זקן העיר ברלין ועוד‪.‬‬ ‫‪ 157‬אין לי מושג מי זה‪ .‬פה אולי ארשה לעצמי לומר‪ ,‬ששתי הגברות כתבו הרבה שמות עם טעויות כאלה‪ ,‬שגרמו לי חיפושים רבים‬ ‫רבים‪ ,‬עד שמצאתי את השם הנכון‪.‬‬ ‫‪ 158‬ככל הידוע בא ‪ 1893-1939) Ernst Toller‬בניו יורק( ממינכן‪ .‬הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬בין היתר ב‪. Verdun-‬‬ ‫השתתף באופן פעיל במהפכה במינכן‪ ,‬והיה למחזאי אקספרסיוניסטי חשוב‪ .‬התאבד בגלות‪.‬‬ ‫‪ 159‬אני מנצל את זה כדי להעיר משהו כללי על הנשים המשכילות בעולם הגברי הזה‪ .‬לימודים גבוהים נפתחו לנשים בגרמניה רק כמה‬ ‫שנים לפני כן‪ .‬כדאי לזכור כאן כמה חולוצות כמו ‪) Mileva Einstein ,Agnes Pockels ,Rose Stoppel‬אשתו של(‪Lisa ,‬‬ ‫‪ ,Meitner‬ובצרפת כמובן ‪.Marie Curie‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪33‬‬

:1919\1918 ‫על מהפכת‬ (:‫ החלטתי פה להרחיב קצת יותר‬.‫)מאת המתרגם‬ http://www2.tu-berlin.de/presse/tui/98okt/revol.htm :‫וגם‬ Die ersten Frauen an der Universität Eine weitere Neuerung gab es am Ende des 19. Jahrhunderts: 1899 promovierte in Berlin als erste Frau die Physikerin Elsa Neumann. Frauen an der Universität waren für die meisten der Männer unvorstellbar. Heinrich von Treitschke fürchtete, »unsere Universitäten der Invasion der Weiber preiszugeben und dadurch ihren ganzen Charakter zu verfälschen«. Zwar durften seit den 1890er Jahren Frauen an der Berliner Universität Vorlesungen besuchen, doch sie mussten semesterweise Einzelanträge auf Gasthörerschaft bei der Universität stellen. Richtig immatrikulieren konnten sie sich erst ab dem Wintersemester 1908/09. Bestimmte Vorlesungen blieben ihnen verwehrt; der Besuch von Anatomievorlesungen zum Beispiel war Männersache. Die Professoren blieben sogar noch bis 1920 unter sich. Erst ab diesem Jahr war es Frauen gestattet, sich zu habilitieren. Am Vorabend des Ersten Weltkriegs studierten 1.055 Studentinnen an der Berliner Universität. Ihnen standen etwa zehntausend männliche Kommilitonen gegenüber, die aber bald in großer Zahl die Universität verlassen sollten.

Berlin, 9. Oktober 1917 In der heutigen Reichstagssitzung hielt der Staatssekretär des Äußeren (Admiral Paul von Hintze) eine Rede, in der er u. a. sagte: Solange eine deutsche Faust eine Klinge halten kann, kann die Unversehrtheit des Reiches, wie wir sie von unseren Vätern übernommen haben, nicht Gegenstand von Zugeständnissen sein. Elsaß-Lothringen ist Deutschlands Schild, das Symbol der deutschen Einheit. (Lebhafte Zustimmung.) Dafür, bin ich sicher, treten alle ein von links bis rechts. Wofür wir fechten und fechten werden bis zum letzten Blutstropfen, sind nicht phantastische Eroberungen, es ist die Unversehrtheit des Deutschen Reiches. (Beifall.) König W ilhelm II. von W ürttemberg, 29.3.1915: Ich weiß, daß es für viele von Euch ein schweres Opfer ist, aus Eurem seitherigen Berufe herausgerissen zu werden, selbst von der Familie und allem persönlich Lieben und Teuren, aber ich weiß, daß jeder Deutsche den letzten Blutstropfen einsetzen wird zum Schutze unseres angegriffenen Vaterlandes. 19.8.1914 Der Kaiser: Heute sind alle hier erschienen, den Segen für die Waffen zu erbitten, da es jetzt darauf ankommt, den Fahneneid zu bewegen bis zum letzten Blutstropfen. Erster Weltkrieg, Revolution und Weimarer Republik Begeistert zog rund ein Drittel der Berliner Studenten auf die Schlachtfelder des Ersten Weltkriegs, Professoren machten sich zu Wortführern der Kriegseuphorie. Der damalige Rektor der Universität, Max Planck, ermutigte seine Studenten nachdrücklich zum Heldentod. Denn der Tod für das Vaterland sei »der köstlichste Preis« eines Akademikerlebens. Am Ende des Krieges hatten 997 Studenten und 57 Dozenten der Berliner Universität ihr Leben auf den Schlachtfeldern gelassen. Die revolutionären Umbrüche in Folge des Ersten Weltkriegs, die Abdankung des deutschen Kaisers und die Demonstrationen, die unter der Führung von Karl Liebknecht im November 1918 an der Berliner Universität vorbeizogen, ließen die Friedrich-Wilhelms-Universität relativ unberührt. 40

34

‫ אורי שני‬:‫ תרגום והערות‬.‫זכרונות‬

Studenten bildeten im November 1918 einen Revolutionsrat und hissten die Rote Fahne über dem Eingangsportal des Hauptgebäudes, an der Charité bildeten die Angestellten einen Arbeiterrat. Das alles interessierte die in der Regel konservativen und monarchistisch geprägten Studenten wenig. Die Ende des Jahres 1918 gewählte Studentenvertretung wurde zwar begrüßt, im Kern blieb jedoch alles beim Alten. Im Januar 1919 bildeten hunderte Berliner Studenten eine »Studentenwehr« und beteiligten sich im Frühjahr 1919 mit Gewehren auf Seiten der Freikorps an der blutigen Niederschlagung der kommunistischen Unruhen. Als im März 1920 die Politiker Wolfgang Kapp und Walther Freiherr von Lüttwitz versuchten, die Berliner Reichsregierung zu stürzen, erhielten sie aktive Unterstützung durch die Studentenvertreter und den Rektor der Universität. http://www.zanjero.de/rettungsring/campus/geschichte.html

:‫מתוך‬

:‫ובעיקר‬ Bemerkenswert ist darüber hinaus die Tatsache, dass auch in der Studentenschaft der Weimarer Zeit die Ideen und Werte der Demokratie von Anfang an wenig positiven Widerhall fanden und sich auch später kaum entfalten konnten. Als Thomas Mann 1922 seine berühmte Rede "Von deutscher Republik" in der Berliner Universität zu Ehren von Gerhart Hauptmann hielt, hatte der Redner nicht zufällig mit den pfeifenden und scharrenden Studenten unter den Zuhörern zu kämpfen, die von seiner Herleitung des demokratischen Gedankens aus der deutschen Geistesgeschichte, speziell aus der Romantik, wie Thomas Mann dies in seiner Rede versuchte, hörbar nichts wissen wollten. Man muss als Erklärung für dieses Verhalten und die entsprechenden antidemokratischen Einstellungen der Studenten in der Weimarer Zeit sicher in Anschlag bringen, dass die soziale Situation der rd. 100 000, überwiegend noch aus bürgerlichen und kleinbürgerlichen Verhältnissen stammenden Studenten extrem schlecht war; Not und Krankheit, Wohnungsnot herrschten durchweg; und die Studenten, die zum Teil unmittelbar aus dem Kriegsdienst an die Hochschulen zurückkamen, mussten sich von Staat und Gesellschaft verlassen fühlen. Es ist nicht übertrieben, von Verelendung der Studenten zu sprechen; Unterernäherung, Krankheiten wie Tuberkulose waren an der Tagesordnung; die Wohnungssituation war katastrophal; die finanzielle Ausstattung absolut unzureichend. Die Studenten mussten zur Selbsthilfe greifen: Das "Werkstudententum" kam damals auf; während des Semesters arbeiteten im Jahr 1923 z. B. 53 Prozent der Studenten; und in den Ferien über 90 Prozent, zwei Fünftel davon in der Industrie. Staatliche Hilfe gab es zunächst kaum; 1920 wurde ein Betrag von 50 000 Reichsmark (!) "zur unmittelbaren Unterstützung der sozialen Bestrebungen der Studentenschaft" zur Verfügung gestellt; 1922 kam dieser Posten in den außerordentlichen, 1924 in den ordentlichen Haushalt der Republik; zwischen 1924 und 1930 wurden staatlicherseits nur rd. 30 Millionen Mark - für Darlehen und Studentenheime - zur Verfügung gestellt. Auf dem Höhepunkt der Krise um 1930 wurde diese geringe Förderung sogar noch reduziert. Diese Erfahrung der Not hat nicht dazu beigetragen, die Studenten für die Demokratie und ihre Werte zu begeistern; im Gegenteil! Es ist angesichts dieser desolaten Lage der deutschen Studenten nicht erstaunlich, dass die Studenten, die unter ihrer sozialen Lage litten, politisch in ein kritisches Verhältnis zur neuen Republik traten. Dazu trugen einmal die traditionellen Studentenverbindungen bei, die überwiegend antiquiertes und konservatives Gedankengut pflegten und vielfach über ihre "Alten Herren" mit dem kaiserlichen Regime sympathisierten; auch die katholischen Verbindungen (CV und KV) bewahrten - auch aufgrund ihres Herkommens - Distanz zur Republik und Demokratie. Entscheidender indes für die Stellung der Studentenschaft zu Politik und Staat war die Tatsache, dass sich schon sehr früh rechtsradikale und nationalsozialistische Studentengruppen bildeten und dass es ihnen noch vor Ende der Weimarer Republik gelang, die Deutsche Studentenschaft zu beherrschen mit der Folge, dass die deutschen Universitäten bereits vor der NS-Machtergreifung (1933) weitgehend von den NS-Studentenorganisationen erobert waren; die Universitäten, die Professorenschaft und auch die Kultusministerien (etwa in Preußen) konnten diesen Handstreich nicht verhindern. www.stmuk.bayern.de/blz/web/100083/03.html

35

‫ אורי שני‬:‫ תרגום והערות‬.‫זכרונות‬

‫אולי‪:‬‬ ‫אבא שלי התעוור בשתי עיניו‪ .‬הוא לא התגבר על כך והתאבד‪ .‬במכון היו לנו אסיסטנטים‪ ,‬שעל פי‬ ‫התיאור שהם נתנו לתמונות הוא היה עושה אבחנות‪.‬‬ ‫אחותי התארסה עם אסיסטנט צעיר‪ ,‬הנס לווין‪ ,‬הוא בא אחרון למכון‪ .‬היה לו אופי נצלני רע‪ .‬שמונה‬ ‫ימים לפני החתונה הוא שלח לנו דרך עורך דין חוזה נישואין‪ ,‬עליו אמא שלי נאלצה לחתום‪ ,‬כי היה‬ ‫לה ייפוי כח בגלל עיוורונו של אבי‪ .‬למזלו הוא לא ראה אותו מעולם‪ .‬לפי החוזה הוא קיבל את כל‬ ‫המכון בתור "נדוניה"‪ .‬הכנסות חצי חצי‪ ,‬ואחרי מות אבי לאלמנה שלושת רבעי החצי‪ .‬וגם נקבע‬ ‫עבור זה גובה ההכנסה נטו של אז – ‪ 40000‬מארק‪ .‬כל מה שנכנס מעבר לזה – אליו‪ .‬אני הייתי‬ ‫אמורה לוותר על הכל‪ .‬אחותי בכתה מרות ונשבעה לדאוג לכך‪ ,‬שכשאסיים ללמוד‪ ,‬אני אכנס למכון‬ ‫כשותפה‪.‬‬ ‫כל זה היה שמונה ימים לפני החתונה‪ ,‬ולא היה הלב לסרב לה‪ .‬ועוד לא הייתה אינפלציה‪ .‬חצי שנה‬ ‫אחרי החתונה אבי נפטר‪ ,‬והאינפלציה התחילה‪ .‬הנס שילם לאמי שלושת רבעי החצי מ‪,40000-‬‬ ‫אבל בזמן האינפלציה זה – כלום‪ .‬זה לא היה שווה אפילו לכרטיס לחשמלית‪ .‬חיינו ממכירת‬ ‫השטיחים שלנו וחפצים בעלי ערך אחרים‪ .‬אמא לא רצתה ללכת למשפט נגדו‪ .‬ד"ר הנס ליר ניהל‬ ‫משא ומתן איתו‪ ,‬וכשהכניסו את הרנטנמארק‪ ,‬הוא שילם מאתיים מארק עלובים‪ ,‬בזמן שהמכון‬ ‫הכניס יותר ממאה אלף‪ .‬אני מניחה‪ ,‬שהוא כעס עלי‪ .‬אחרי מותה של הרטה לא עברה חצי שנה‪,‬‬ ‫והוא כבר רצה להתחתן איתי‪ .‬מותה של הרטה היתה המכה הקשה ביותר של חיי‪ .‬בחיים לא הייתי‬ ‫מסוגלת להתחתן עם הנס‪.‬‬ ‫אנחנו איבדנו הכל‪ .‬רק בעלי הפחם ובעלי הנדל"ן התעשרו מהאינפלציה‪ .‬המדינה שילמה על חשבון‬ ‫האזרחים שלה עם האינפלציה את החובות לצרפת‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪36‬‬

‫היידלברג‬

‫‪160‬‬

‫עבור הלימודים שלי קיבלתי‬ ‫חמישים מארק מדוד ג'ון‬ ‫וחמישים מארק מדודה רוזה‬ ‫הפנר‪ .161‬זה הספיק לי‪ .‬למדתי‬ ‫בהיידלברג‪ .‬זה היה הסמסטר‬ ‫הכי יפה שלי‪ .‬אנחנו‪ ,‬חברתי‬ ‫אריקה וונקם ואני‪ ,‬לא הלכנו‬ ‫הרבה להרצאות הרפואיות‪,‬‬ ‫יותר לספרותיות‪ ,‬כי אהבנו את‬ ‫המרצה‪ ,‬גונדולף‪ .‬לפני‬ ‫שנכנסתי לחוג פרנגר עם‬ ‫גוורטס‪ ,162‬צוקמאייר וכו'‪ ,‬רציתי‬ ‫להיכנס לחוג גונדולף‪ ,163‬או‬ ‫לחוג שטפן גאורג‪ .164‬גונדולף‬ ‫ושטפן גאורג גרו יחד באחת‬ ‫הווילות על ההר‪ .‬ארנה וונקם‬ ‫ואני ניסינו להפנט אותו‪ .‬הוא‬ ‫היה אמור להביט בנו ולהתעניין‬ ‫בנו‪ .‬אבל זה לא הלך‪ .‬ניסינו את‬ ‫זה עם עמיתים אחרים‪ ,‬אבל אז‬ ‫אריקה לחשה לי‪ :‬אני לא יכולה‬ ‫יותר‪ .‬הוא כל הזמן מחטט באף‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫התוכנית שלי הייתה‪ ,‬להציע‬ ‫לגונדולף לעשות אצלו דוקטורט‬ ‫שמשלב רפואה עם ספרות‪,‬‬ ‫והוא‪ :‬מות ילדים בספרות‬ ‫)"עלייתה השמימה של הנלה" של האופטמן(‪ 165‬אריקה וגרטה זרזון מילאו אותי בקפה היחידי‬ ‫‪ 160‬אוניברסיטת היידלברג הציגה בשנת ‪ 2002‬תערוכה על היהודים באוניברסיטת היידלברג‪ .‬כדאי לבקר באתר ‪:‬‬ ‫‪ http://www.tphys.uni-heidelberg.de/Ausstellung‬רחל שטראוס היתה הסטודנטית הראשונה בהיידלברג בשנת ‪ .1900‬אחוז‬ ‫המרצים היהודים בהיידלברג הגיעה בתחילת שנות העשרים )כשאולי הייתה שם( לשיא של כל הזמנים של עשרים אחוזים‪ ,‬ונשאר ככה‬ ‫לאורך תקופת וויימר‪ .‬בפקולטה לרפואה )שם למדה אולי(‪ .40% :‬אחוז הסטודנטים היהודים‪ :‬בין ‪ 7‬ו‪) % 9-‬ממוצע גרמני באותה‬ ‫תקופה‪ .4% :‬במקום השלישי אחרי ברלין ופרנקפורט‪ .‬ליהודים הייתה העדפה לפקוךטה לרפואה‪ .‬כשליש מהסטודנטים היהודים היו‬ ‫נשים )ממוצע כללי בהיידלברג‪ :‬רק ‪ % 17‬באותה תקופה(‪ ,‬עם אחוז גבוה של סטודנטים ממזרח אירופה‪ .‬יחד עם אולי למדו בהיידלברג‬ ‫אריך פרום‪ ,‬ארנסט עקיבא סימון‪ ,‬קצת אחריה הנה ארנדט‪ ,‬כעשר שנים אחריה ישעיהו לייבוביץ‪.‬‬ ‫‪ 161‬סבתה של סוניה ברטל וויטולד‬ ‫‪ 1892) Henry Goverts 162‬בהמבורג – ‪ (1988‬היה מוציא לאור‪ ,‬גם תחת הנאצים‪ ,‬אבל הקפיד לא לפרסם ספרות נאצית‪.‬‬ ‫‪ ,(1880-1931) Friedrich Gundolf 163‬היה בזמן הזה פרופסור לספרות גרמנית‪ .‬גם גבלס היה מתלמידיו‪ ,‬וזה אף העריץ אותו‪ ,‬אבל‬ ‫ב‪ 1933-‬התלמיד שרף את כתבי מורהו‪ ,‬כי היה יהודי‪ .‬על גבלס בהיידלברג כותב צוקמייר‪" :‬בהיידלברג הסתובבו אז אלים וחצי אלים‪,‬‬ ‫נביאים ושוטים‪ ,‬טווסים‪ ,‬דיוניזיים ורודפי שמלות‪ ,‬וגם בנות ים‪ ,‬זונות צמרת וכוהנות וסטה ]בתולות נצחיות‪ ,‬כמו נזירות[‪ ,‬לא חסרו‬ ‫שם‪ .‬גם אדון האופל היה שם‪ ,‬הגמד הצולע הרשע‪ ,‬בגופו של יוזף גבלס‪ ,‬שנאלץ לא להשתתף במלחמה בגלל הרגל העקומה שלו‪ ,‬ועתה‬ ‫הפנה את הקנאה והשנאה שלו כלפינו‪ ,‬שהמלחמה שינתה והחזירה מלאים במרץ חדש‪ :‬אנו היינו אחר‪-‬כך המטרות הראשונות של‬ ‫רדיפתו‪ .‬אז עדיין התאפק וישב אצל גונדולף בשיעורים‪.‬‬ ‫‪ (1868-1933) Stefan George 164‬היה בגיל של אבא של אולי‪ .‬אולי היא רצתה להמנות לחוג שלו‪ ,‬כי הוא לא נסחף כמו האחרים‬ ‫אחר הטירוף של מלחמת העולם הראשונה‪ .‬בשנת ‪ 1917‬הוא כתב‪"Kein triumf wird sein, / Nur viele untergänge :‬‬ ‫‪ ohne würde".‬ה"חוג" היה למעשה פולחן אישיות‪ ,‬שהצביע על מה שהלך להיות מאוחר יותר‪ .‬גונדולף היה בעצם אחד השפוטים‬ ‫שלו‪ ,‬עד שגורש משורות החוג של גאורג‪ ,‬וחלה אחרי בסרטן )בגלל זה?(‪.‬‬ ‫‪ (1862-1946) Gerhardt Hauptmann 165‬היה אחד המחזאים הנטורליסטיים הבולטים‪ ,‬אם כי הוא שייך את עצמו לרומטיקה‪.‬‬ ‫גיבוריו שייכים למעמד הפועלים‪ ,‬אבל הוא לא עזב את גרמניה בשנות השלושים ולא נרדף‪ "Hanneles Himmerfahrt" .‬משנת‬ ‫‪ , 1893‬מחזה בשתי מערכות‪ ,‬משחק בבית תמחוי בהרים‪ ,‬ובמרכזו נערה בת ‪ ,14‬הנלה‪ ,‬שניצלה מנסיון התאבדות‪ .‬היא גודלה על‪-‬ידי‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪37‬‬

‫שהיה בר השגה‪ ,‬הביאו אותי‪ ,‬כולי רועדת‪ ,‬לווילה על ההר‪ ,‬צלצלו וברחו והשאירו לבד לפני הדלת‪.‬‬ ‫והרי זה פלא‪ :‬גונדולף התייחס להצעה שלי ברצינות‪ .‬גאוותן כרגיל‪ ,‬הוא התהלך לפני החלון הענקי‪,‬‬ ‫דרכו יכולת לראות את כל היידלברג לרגליך ונתן לי עצות‪ .‬הוא הזמין אותי לפגישה שניה‪ ,‬ואני כבר‬ ‫ראיתי את עצמי בחוג שטפן גאורג‪ .‬אבל אז התערב בגורלי כשרון המשחק שלי אצל פרנגר‪.166‬יום‬ ‫אחד רציתי ללוות חברה‪ ,‬שלמדה ספרות‪ ,‬לשחייה‪ .‬אצלה היתה שחקנית‪ ,‬והיא אמרה בגאווה‪,‬‬ ‫שהיא צריכה ללכת לחזרה‪ ,‬כי היא משחקת במקהלה במחזה של קוקושקה‪" :‬הסנה הבוער"‪.‬‬ ‫ביקשתי ממנה שתיקח אותי איתה‪ .‬היא היתה מזועזעת‪ .‬הרי אין לך בכלל הכשרה! אמרתי‪ ,‬שאי‪-‬‬ ‫אפשר לבדוק את זה‪ .‬אני פשוט אומר‪ ,‬שמונטור‪ 167‬בהמבורג לימד אותי‪ .‬נגד רצונן ולא מאמינות הן‬ ‫איפשרו לי לבוא איתן‪ .‬למזלי המקהלה היתה כל‪-‬כך גרועה‪ ,‬שפרנגר נתן לכל אחד לדקלם משפט‬ ‫אחד‪ .‬צעקתי אותה באותה אינטונציה כמוהו בדיוק‪ ,‬והוא והבמאי גוורטס היו כל‪-‬כך מופתעים‪,‬‬ ‫ששאלו אותי שוב על ההכשרה שלי‪ .‬הפעם אמרתי‪" :‬אין לי הכשרה בכלל‪ ".‬הימרתי נכון‪ .‬פרנגר‬ ‫היה משוגע עלי‪" :‬עכשיו יש לנו אותה‪ ,‬את הכוח הבסיסי לתפקיד הראשי‪ .‬לא שחקנית‪ ,‬אלא כוח‬ ‫בסיסי‪ ".‬הוא סילק את כולם ועבד איתי על התפקיד‪ .‬בתמימות שלי לא הבנתי את התפקיד‪ ,‬אלא‬ ‫צעקתי ויבבתי אותו כמו שפרנגר הראה לי‪ .‬הוא אסר עלי לדבר עליו עם אדם‪ ,‬ושלא יסבירו לי אותו‪,‬‬ ‫הוא רצה שרק רגשותיי יובילו אותי‪ .‬אילו הבנתי את התפקיד‪ ,‬לא הייתי צעקת את הכל החוצה ככה‬ ‫ללא בושה‪ .‬במהרה הייתי למרכז בחוג פרנגר‪ ,‬שעמד בניגוד לחוג גאורג ה"רגשני"‪ .‬הפרטנר שלי‬ ‫היה פרופסור פרינצהורן‪ .168‬מקום המפגש של החוג שלנו היה "באר הזאב"‪ 169‬עמוק ביער‪ ,‬שם‬ ‫היה פונדק ופרנגר שתה את היין שלו וצוקמאייר ניגן על הגיטרה את שירי בלמן‪ ,170‬בצורה‬ ‫מדהימה‪ .‬ההופעה שלי היתה הצלחה גדולה‪ .‬לזמן קצר נהניתי להיות מפורסמת‪ .‬הצביעו עלי‬ ‫ואמרו‪" :‬זאת היא‪ ,‬האשה בסנה הבוער‪ ".‬אנשי התיאטרון‪ ,‬המנהלים )את שמותיהם שכחתי( באו‬ ‫מדרמשטדט ומפרנקפורט‪ ,‬וחגגנו אחרי ההצגה במסעדה של "באר הזאב"‪.‬‬

‫"באר הזאב"‬ ‫אב חורג מכה ולא רוצה להירפא אלא להגיע לשמיים‪ .‬באותה תקופה )‪ (1924‬צולם סרט אילם על‪-‬פי המחזה‪ ,‬וב‪ 1934-‬סרט מדבר על‪-‬‬ ‫פי המחזה‪ .‬האם היו האירועים המתוארים כאן אחרי מות אבא והרטה? אם כן‪ ,‬הקשר נראה לי מעניין‪.‬‬ ‫‪ 1890-1964 ) Wilhelm Fraengerً 166‬פוטסדם‪ ,‬מזרח גרמניה(‪ ,‬החוג שלו נקרא "‪") "Die Gemeinschaft‬החבורה"(‪ .‬ראה‪:‬‬ ‫‪ http://www.fraenger.net/sta_gemeinschaft.html‬אחרי ‪ 1945‬היה גם פוליטיקאי במזרח גרמניה‪ .‬הוא היה חבר של ‪,Heinrich George‬‬ ‫שפרסם ב‪ 1919-‬את "הסנה הבוער" דרך המשחק שלו‪ .‬שניהם עברו את התקופה הנאצית מבלי לעזוב את גרמניה‪ ,‬הרוסים כלאו את‬ ‫גאורגה בגלל זה‪ .‬כל החלק השני של הפרק "‪ "Horen der Freundschaft‬של צוקמאייר עוסק בו‪.‬‬ ‫‪ ( ) Max Montor 167‬שחקן ומורה למשחק יהודי‪ ,‬ממוצא רומני‪ .‬שמו המקורי היה גולדנברג‪ ,‬סביב החוג הספרותי של לובנברג‪ ,‬הוא‬ ‫לדוגמא הגיש שיר של לובנברג בחגיגת ה‪ 25-‬של בית הספר של לובנברג‪ ,‬שאולי למדה בו‪ ,‬באמצע המלחמה‪ .‬מתלמידיו‪R.F.H. :‬‬ ‫‪,Siegfried Arno ,Handwerk‬‬ ‫‪ (1886-1933) Hans Prinzhorn 168‬היה פסיכיאטר‪ ,‬אבל למד גם פיתוח קול באנגליה‪ ,‬כי רצה להיות זמר‪ .‬הוא מפורסם בגלל אוסף‬ ‫התמונות‪ ,‬כ‪ 5000-‬עבודות מ‪ 450-‬חולים‪ ,‬אותן הוציא לאור לראשונה ב‪ 1922-‬בספר‪ ,‬אחרי שעזב את היידלברג‪ .‬כיום יש תערוכה‬ ‫קבועה של העבודות באוניברסיטת היידלברג‪www.prinzhorn.uni-hd.de :‬‬ ‫‪ Wolfsbrunnen 169‬במרחק חצי שעה הליכה מהעיר נמצא מקום‪ ,‬שלפי האגדה גרה בו מגדת עתידות‪ ,‬שנטרפה על‪-‬ידי זאבה‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1550‬הוקם הפונדק הראשון במקום‪ .‬ביקרו בו לאורך השנים מלכים ונסיכים‪ ,‬והוא מתפקד עד היום‪.‬‬ ‫‪) Carl Michael Bellman 170‬שטוקהולם ‪ (1740-1795‬משורר ומלחין‪ .‬שוב אני מפנה לצוקמאייר‪ ,‬מי שגם נחשב למתרגם הטוב‬ ‫ביותר שלו לגרמנית‪ .‬לא ידוע על תרגום כלשהו לעברית של שיריו‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪38‬‬

‫צוקמאייר שלח אותי לקרל אברט‪ ,‬והייתי אמורה ללמוד בחינם אצלו ואצל גרדה מילר‪ ,171‬אחרי‬ ‫שבחנו אותי ומצאו אותי מתאימה‪ .‬עשיתי בפניו את התפקיד שלי‪ ,‬אחר כך הוא נתן לי לקרוא משהו‬ ‫מ"מריה מגדלנה" ולשחק את זה אחרי חצי שעה‪ ,‬מה שעשיתי עם דמעות אמיתיות‪ .‬הוא אמר‪,‬‬ ‫שחסרה לי הכשרה פונטית‪ ,‬והוא יירצה לקחת את זה על עצמו בעצמו‪ .‬אפילו יכולתי להמשיך‬ ‫ללמוד רפואה בפרנקפורט‪ ,‬ובערב לעשות תפקידי ניצבים בתיאטרון‪ .‬אבל כשהגעתי בחופשה‬ ‫להמבורג‪ ,‬היכה בי הגורל עם מות אחותי‪ .‬עוד לא היה אז פניצילין‪ .‬עזבתי את כל התוכניות‪ .‬רציתי‬ ‫למות בעצמי‪ .‬אבל את אמי לא יכולתי להשאיר לבדה‪ .‬צוקמאייר עוד כתב לי מכתב בן שמונה‬ ‫עמודים‪ ,‬כמה שאני עושה עוול לכשרון שלי‪ .‬אבל אני שמחה על החלטתי דאז‪ .‬הלכתי עם אמי‬ ‫לברלין והמשכתי ללמוד‪.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫כשגרנו אולי בתי ואני בדירה בברלין‪ ,‬ביקרו אותי אמו ואחותו של חבר הנעורים שלי‪ ,‬שחיו בברלין בקרבת‬ ‫אותו מאקס‪ ,‬שהייתה לו קליניקה גדולה ליד ה‪ .Kurfürstendamm-‬האמא הייתה כבר בת שמונים וחמש כמעט‪,‬‬ ‫ואותי זה ריגש ומילא אותי רגשי תודה‪ ,‬שהאשה הזקנה‪ ,‬אחרי כל מה שקרה‪ ,‬באה אלי כדי לנחם אותי בצערי‪.‬‬ ‫אבל היא הוסיפה‪ ,‬שאסור שמאקס יידע דבר על ביקורה‪ ,‬כי הוא עדיים שומר לי טינה על ביטול האירוסין‪ .‬וכך‬ ‫נפגשתי עוד כמה פעמים עם האמא והאחות בזמן הקצר של שהותי בברלין‪ .‬זמן קצר לפני עזיבתי ערכתי ביקור‬ ‫בקרבת מקום מגוריו של מאקס‪ .‬כשירדתי מהאומניבוס‪ ,‬נפלתי באופן כה לא מוצלח‪ ,‬שפתחתי את הברך‪ ,‬והפצע‬ ‫דימם קשות‪ .‬כיוון שלבשתי גרביי צמר עבים‪ ,‬רציתי לעצור את הדימום בעזרת מטפחת‪ ,‬וחיפשתי כניסה מתאימה‬ ‫של בית לצורך המעשה‪ .‬אבל הבתים הגדולים האלגנטיים ב – ‪ Kurfürstendamm‬היא סגורים כולם‪ ,‬רק הבית‬ ‫של חבר נעוריי היה פתוח‪ .‬וכך נעמדתי מאחורי דלת הבית‪ ,‬הפשלתי את הגרב‪ ,‬ובדיוק עמדתי לקשור את‬ ‫המטפחת‪ ,‬כשמאקס נכנס מהרחוב‪ .‬גם אם אתה לא גאוותן בכלל‪ ,‬לא תרצה לפגוש בצורה כזאת את האדם‪,‬‬ ‫שהייתי מאורס אליו לפני עשרים ושמונה שנים‪ .‬מאובקת‪ ,‬חבולה‪ ,‬הכובע עקום‪ ,‬השיער פרוע‪ ,‬הרגל מלאה דם‪,‬‬ ‫כך עמדתי דוממת מולו‪ .‬הייתי הראשונה שמצאתי מלים ואמרתי‪" :‬אתה רואה‪ ,‬היה לי ביש‪-‬מזל‪ ,‬אני רק רוצה‬ ‫לקשור לי את המטפחת‪ ,‬כדי לחזור הביתה‪ ".‬הוא לבש את הבעה הרצינית ביותר שלו ואמר בטון תקיף‪" :‬מה קרה‬ ‫לך‪ ,‬את לא יכולה לקשור מטפחת מלוכלכת על פצע מדמם‪ .‬בואי לקליניקה שלי‪ ,‬אני אתפור לך את הפצע‪– ".‬‬ ‫"אה לא‪ ,‬עזוב‪ ,‬אני אודה לך‪ ,‬אם תשיג לי מכונית שתיקח אותי הביתה‪ ".‬הוא ענה לי מרוגז‪" :‬איך שאת רוצה‪,‬‬ ‫אבל אני מסב את תשומת לבך לכך‪ ,‬שייתכן שתגרמי לעצמך לדלקת בבורסת הפיקה‪ ,‬ואת תסבלי מזה לכל‬ ‫החיים‪ "172.‬כבר הייתי כל‪-‬כך חלשה וחסרת רצון מהנפילה ומאיבוד הדם‪ ,‬שהחלטתי להיעתר להצעתו‪ .‬שם הוא‬ ‫קודם כל שטף לי את הפצע‪ ,‬ואמר שהוא בכלל לא יכול לתפור לי את הפצע בקליניקה שלו‪ ,‬אבל הוא יצטרך‬ ‫קודם לסיים את המשמרת שלו‪ .‬בינתיים הוא השכיב אותי על הספה‪ ,‬כיסה אותי בתשומת לב‪ ,‬והורה בשל לי קפה‬ ‫חזק‪ .‬לדעתי הוא נתן לי לחכות כדי שאוכל להתפלא מדירתו המטופחת‪ .‬אשתו בדיוק נפרדה ממנו בגלל כמה‬ ‫בגידות מצידו‪ ,173‬והיא גרה עתה בדירה אחרת‪ .‬כשסיים את עבודתו‪ ,‬הוא הסיע אותי במכוניתו שלו לבית‬ ‫החולים‪ ,‬ועוד לפני זה הוא הורה‪ ,‬שאחרי הצהריים הכרכרה שלו תהיה מוכנה‪ ,‬עם הסוסים‪ ,‬כדי שאדע‪ ,‬על מה‬ ‫ויתרתי בטיפשותי בקלות הדעת הצעירה שלי‪ .‬זמן קצר אחרי זה שכבתי על מיטת החולים בבית החולים‪ ,‬והוא‬ ‫היה מוכן לתפור לי את הפצע‪ .‬הרגשתי אומללה ביותר‪ ,‬אני חייבת לציין‪ ,‬איך שנראיתי ככה‪ .‬והגרוע מכל בא‪,‬‬ ‫כשהאחות לחשה לי לפני ההרדמה‪" :‬יש לך שיניים תותבות?" בשקט לחשתי‪ ,‬כך שחבר הנעורים שלי לא יישמע‪:‬‬ ‫"כן‪" – ".‬אז תוציאי אותן‪" – ".‬לא"‪ ,‬קראתי בייאושי‪" ,‬לא אעשה זאת‪ ".‬אז הלם לי הקול התקיף של מאקס‪:‬‬ ‫"תותבות החוצה!" זה היה כואב יותר מאשר תשע הסיכות‪ ,‬שנתקעו לי בפצע‪ ,‬ושאותן הרגשתי למרות ההרדמה‪.‬‬ ‫אחרי זה החזיר אותי ארוסי לשעבר לדירה שלי‪ ,‬ואחותי פרידה‪ ,‬שהייתה גאוותנית עבורי‪ ,‬הזדעזעה יותר‬ ‫מהמראה שלי ומהעובדה שכך מאקס ראה אותי‪ ,‬מאשר מהפצע‪ .‬היא השכיבה אותי במיטה‪ ,‬היא הלבישה אותי‬ ‫במיטב המחלצות‪ ,‬סידרה לי תסרוקת יפה‪ ,‬וייפתה אותי כמה שרק היה אפשר‪ .‬אז היא צלצלה לחבר נעוריי‬ ‫ואמרה לו‪ ,‬שיש לי חום‪ .‬הוא בא‪ ,‬עדיין עם הבעה זעפנית‪ ,‬וכיוון שנתן הוראות מאוד מלמעלה‪ ,‬אמרתי לו‪:‬‬ ‫"מאקס‪ ,‬אם בכוונתך לכעוס עלי כל חייך‪ ,‬רק תאמר לי‪ ,‬גם אם זה טיפשי‪ ,‬כי אני לא רוצה למחוק את הפרק הזה‬ ‫של נעוריי איתך מחיי‪ .‬והרי התחתנו שניינו באושר‪ ,‬לשנינו ילדים‪ ,‬ושנינו הזדקנו‪ ,‬אתה לא רואה את זה?‪ "174‬טון‬ ‫‪ (1894-1951) Gerda Müller 171‬רק שנתיים רבע מבוגרת מאולי‪ ,‬למדה אצל מקס ריינרדט‪ .‬הייתה בפרנקפורט בין ‪.1917-1992‬‬ ‫בזמן הנאצים לא הופיעה כמעט‪ ,‬אבל אחרי המלחמה עלתה שוב על הבמה במזרח ברלין‪.‬‬ ‫‪ Bursitis 172‬מאקס אולי הגזים‪ ,‬אבל אין לדעת‪ ,‬הרי כבר נוכחנו לדעת‪ ,‬שעוד לא המציאו את הפניצילין‪.‬‬ ‫‪ 173‬המילה "מצידו" הוספה בכתב יד‪.‬‬ ‫‪ 174‬יוהנה הייתה אז בת ‪ 48‬או ‪49‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪39‬‬

‫הדיבור שלו השתנה באחת‪ ,‬והוא ענה‪" :‬לא‪ ,‬איני רואה זאת‪ ,‬אני רואה אותך היום בדיוק כמו פעם‪ ,‬עם הצמות‬ ‫החומות הארוכות על כיכר המסדרים‪ ".‬ואז הוא בא אלי בטענות על חייו ההרוסים‪ .‬אני לא קניתי את זה‪ ,‬כי הוא‬ ‫תמיד היה שחקן מעולה‪ ,‬אבל בכל זאת הובילה השיחה הזאת שוב להבנה הדדית ביננו‪ ,‬והיא הייתה לתחילתה של‬ ‫חברות חדשה‪ ,‬לבבית‪ ,‬שהחזיקה עד מותו המוקדם‪ .‬גם רשמתי לזכותי‪ ,‬שאשתו חזרה אליו‪.‬‬ ‫ושוב עברו שנים‪ ,‬עליהם לא אוכל לספר הרבה‪ .‬אני רק יודעת‪ ,‬שאני מאז‪ ,‬כשעמדתי על פסגת ההר‪ ,‬התחלתי‬ ‫לרדת‪.‬‬ ‫כאשר חזרתי להמבורג‪ ,‬הצליחו ידי התינוקת החמות הקטנות של נכדתי לנה להחזיר לי את הרצון לחיים‪ .‬כך‬ ‫שיכולתי שוב לדאוג‪ ,‬לחשוב ולפעול עבור אולי שלי‪ .‬בזמן שאולי עשתה את מבחני המדינה‪ 175‬בפרנקפורט‪,‬‬ ‫הייתי אני בקרבת מקום‪ ,‬בהומבורג‪ 176 .‬לאולי שלי היה המזל‪ ,‬שאת שנת הלימודים האחרונה היא יכלה לבלות‬ ‫בביתה ובהשגחתה של זלמה יולוביץ'‪ ,‬בת דודה של בעלי‪ .177‬וחברות קרובה מחברת בין שתיהן גם היום‪ ,‬ואני‬ ‫מקווה עד סוף חייהן‪ .‬כשנה לפני מבחני המדינה של אולי הגענו היא ואני עוד לעימות גדול‪ .‬בהיידלברג היה קיים‬ ‫תיאטרון חובבים‪ ,‬שבו הופיעו פרופסורים וסטודנטים וסטודנטיות‪ .‬בזמן שאולי עוד למדה בהיידלברג‪ ,‬הציגו את‬ ‫"הסנה הבוער" של קוקושקה‪ 178‬ובדרך מקרה קיבלה אולי את התפקיד הראשי‪ .‬עם כשרון המשחק שלה היא‬ ‫גילמה את התפקיד באופן יוצא מן הכלל‪ ,‬והסופר צוקמייר כתב עליה ביקורת מבריקה‪ 179.‬שלחו את אולי להיבחן‬ ‫‪181‬‬ ‫בפרנקפורט אצל במאי התיאטרון אברט‪ , 180‬ואברט אישר‪ ,‬שאכן יש לה כשרון ורצה ללמד אותה בחינם‪.‬‬ ‫לאחר מכן הופיעהאולי שלי אצלי בהמבורג‪ ,‬והכריזה‪ ,‬שהיא הולכת להפסיק את לימודיה בשביל ללמוד משחק‪.‬‬ ‫אני עצמי נקלעתי לעימות גדול‪ ,‬כי אומנם הייתי משוכנעת מכשרונה‪ ,‬אך בעיני היא הייתה רק מוכשרת ולא‬ ‫מחוננת‪ .182‬לפי דעתי היה חסר לה הדבר האחרון‪ ,‬הניצוץ האלוהי‪ .‬נאלצתי לדבר על ליבה‪ ,‬לוותר על הכמיהה‬ ‫הזו‪ ,‬בעיקר התעקשתי על כך‪ ,‬שהיא לא יכולה להפסיק את לימודיה כל‪-‬כך קרוב לסיומם‪ ,‬ושתעשה את מבחני‬ ‫המדינה‪ .‬השארתי לה את התקווה‪ ,‬שהיא תוכל גם לפתח את הכשרון המשחקי שלה‪ ,‬כשהיא תסיים‪ .‬בכל אופן‬ ‫‪ Staatsexamen 175‬אין לי מושג‪ ,‬איך הולכים לימודי הרפואה בישראל‪ .‬באירופה סטודנט לרפואה צריך לעבור את "מבחני המדינה"‬ ‫כדי להיות רופא‪ ,‬ולכתוב עבודת דוקטור כדי להיות דוקטור‪ .‬שני הדברים לא קשורים זה בזה‪.‬‬ ‫‪ Homburg 176‬עיירת נופש עשרים ק"מ צפונית לפרנקפורט‬ ‫‪ 177‬מצד האמא ‪Henriette Jolowicz‬‬ ‫‪ (1886-1980) Oskar Kokoschka 178‬צייר‪ ,‬גרפיקאי וסופר אוסטרי‪ .‬הוא לא רצה להיות צייר בעצם‪ ,‬אבל תערוכה של ון גוך‬ ‫עשתה עליו רושם רב‪ .‬הושפע בתחילה ממונך ומקלימט‪ .‬האהבה לאלמה מאהלר קיבלה מימדים של אובססיה‪ ,‬ואמא שלו איימה עליה‪:‬‬ ‫"אם את רואה שוב את אוסקר‪ ,‬אני ארצח אותך!" את המחזה "הסנה הבוער" הוא כתב בשנת ‪ .1911‬ראשית כל‪ :‬המילה סנה מופיעה‬ ‫בתנ"ך כמעט רק בסיפור הזה‪ ,‬המפורסם‪ ,‬על הסנה הבוער‪ .‬תמונה מימי הביניים‪:‬‬ ‫‪ http://www.moleiro.com/miniatura.v.php?p=180/de‬תמונה של רמברנדט‪http://www.uni- :‬‬ ‫‪ leipzig.de/ru/bilder/mose/b5-9.jpg‬ופרשנות אחרת לגמרי‪ ,‬אולי בהשפעת קוקושקה‪http://kulturserver- :‬‬ ‫‪ nds.de/home/leivebibel/exodus_014.html‬המחזה של קוקושקה רוצה להיות אחדות ציור‪ ,‬פיסול ושירה‪ ,‬כמו אצל וגנר כמו‬ ‫אצל כל המשוררים האקספרסיוניסטיים‪ .‬האשה כאם גדולה‪ ,‬אוניברסלית או אלת האדמה והגבר‪ ,‬שמנסה כמו פרמתאוס להפוך חוקי‬ ‫בראשית קוסמיים‪.‬‬ ‫מקורות לקוקושקה‪http://www.g26.ch/art_kokoschka.html :‬‬ ‫‪ 179‬יש להניח‪ ,‬שיוהנה לא התכוונה לתת ציון לביקורת של צוקמייר‪ ,‬אלא לומר‪ ,‬שבביקורת הזו הוא העריך את המשחק של אולי‬ ‫כמבריק‪ Carl Zuckmayer .‬נולד חודשיים אחרי אולי‪ ,‬גם הוא בגרמניה‪ ,‬ונפטר שנתיים לפניה‪ ,‬גם הוא בשווייץ‪ .‬אבל בעוד שאבי‬ ‫אולי היה הרנטגנולוג הראשון של המבורג‪ ,‬היה אבי צוקמייר יצרן פקקי בקבוקי יין‪ .‬השניים הכירו בהיידלברג‪ ,‬אבל ברלין היה מרכז‬ ‫חייו בשנות העשרים‪ .‬על היידלברג הוא כותב בספר הכמו‪-‬אוטוביוגרפי שלו משנות השישים‪" :‬בהיידלברג ארגנו חגיגות קייץ‪ ,‬שהייתה‬ ‫להן איכות מודניסטית‪ ... .‬תוך זמן קצר נודעו 'חגיגות הקיץ של היידלברג'‪ ,‬שהתמקדו בתיאטרון‪ ,‬כאירועים מתקדמים יוצאי דופן וזקני‬ ‫הספרות הגרמנית כמו תומס מאן וגרהרט האופטמן קידמו‪ ,‬ביקרו ואף נשאו נאומים שם‪ ".‬ברור‪ ,‬שהצלחתו הגדולה ביותר היתה‬ ‫"המפקד ‪ "Koepenick‬בשנת ‪ . 1931‬את המלחמה הוא עבר בארה"ב‪ ,‬כי אמו הייתה יהודיה‪ .‬ב‪ 1957-‬הוא מתיישב בשווייץ‪ .‬ב‪1971-‬‬ ‫הוא כותב להוצאת ספרים גרמנית‪ ,‬לבקשת אולי‪ ,‬כדי להמליץ על הילדה שמרלינג‪..." :‬אמא שלה‪ ,‬מומחית לרדיולוגיה בציריך‪ ,‬היא‬ ‫מכרה ותיקה שלי מהזמן של היידלברג‪".‬‬ ‫‪ (1887-1980) Carl Ebert 180‬שחקן שגלה גם הוא לארה"ב‪ .‬בתקופה הנדונה הוא הקים בפרנקפורט בית ספר למשחק משלו ליד‬ ‫התיאטרון שהוא ניהל‪ .‬גם הוא‪ ,‬כמו קוקושקה ורבים אחרים‪ ,‬היה בקרבה כזו או אחרת עם אלמה מאהלר‬ ‫‪ 181‬היא לא כותבת למה בחינם‪ ,‬וגם לא כותבת בכלל‪ ,‬ש‪:‬‬ ‫‪Die beiden übriggebliebenen Manheimer-Frauen, Mutter und Tochter, wurden von Onkel Juju (Josef) Manhei‬‬‫‪mer dahingehend beraten, die großen Geschäfts- und Mehrfamilienhäuser, die Adolf erworben hatte,‬‬ ‫‪umgehend zu verkaufen („Zwei alleinstehende Frauen können so etwas nicht verwalten.“). Onkel Juju hat‬‬ ‫‪später Selbstmord begangen, nachdem er bankrott gemacht hatte. Der Erlös für die Häuser schwand durch die‬‬ ‫‪Inflation zu nichts, und Johanna und Olli waren mittellos.‬‬ ‫‪ 182‬במקור‪nur berufen und nicht auserwählt :‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪40‬‬

‫הרווחתי זמן‪ ,‬ואחרי שנה‪ ,‬כשאולי סיימה את בחינות המדינה ועברה לגור אצל דודה פרידה ודוד גוסטב בברלין‪,‬‬ ‫שקעו גם אצלה החלומות על במה ואומנות‪ ,‬והפעילות המדעית מילאה אותה לגמרי‪ .‬את שנת הסטאג' שלה היא‬ ‫עשתה אצל פרופסור צ'רני ב‪.183Charité-‬‬ ‫אולי‪:‬‬ ‫היה לי המזל‪ ,‬שבת דודה של אבי זלמה יולוביץ' הזמינה אותי אליה לפרקנפורט‪ ,‬ובסמסטרים‬ ‫האחרונים יכולתי לגור אצלה ללא מצוקה כלכלית‪ .‬אצל יולו‪ ,‬כך קראנו לזלמה‪ ,‬הגעתי לחוג נחמד‬ ‫של סטודנטים צעירים‪ .‬יולו גם הייתה מיודדת עם מרצב‪ ,‬ואצלה הסתובבו הרבה אנשים מפורסמים‪.‬‬ ‫היו לי הרבה מעריצים‪ ,‬אבל יותר מלהתמזמז לא עשיתי‪ .‬ערב אחד ישבה גברת מרצבך ארוכות ליד‬ ‫מיטתי ודיברה אל לבי‪ ,‬שאני מופקרת‪ .‬שאני מתגרה בגברים ובסוף לא נותנת להם‪ .‬בבדיקה‬ ‫רפואית גילה לי רופא‪ ,‬שבכלל לא אפשרי לי לאבד את הבתולין באופן טבעי‪ .‬קיר בשרי חילק את‬ ‫הווגינה‪ .‬לפני החתונה‪ ,‬שנים מאוחר יותר‪ ,‬היה צורך להסיר אותו‪ .‬אינני יודעת‪ ,‬אם בלי העובדה הזו‬ ‫הייתי נשארת בתולה עד החתונה‪ .‬למרות כל ההצעות מסטודנטים שלא אהבתי‪ ,‬פחדתי שלא‬ ‫אתחתן בסוף‪ .‬לכן החזקתי לי גבר רזרווה‪ .‬זה היה לאו רוזנז‪ .‬לעולם לא אמרתי לו "כן" ברור‪ ,‬אבל‬ ‫גם לא "לא" מוחלט‪.‬‬ ‫היתה אהבה שעקבה אותי‪ ,‬והיא התחילה בברלין – פריץ האן‪ .‬לעתים הוא אהב אותי‪ ,‬ואז באה‬ ‫בגידה‪ .‬וגם אצלי‪ .‬הוא היה אדם מיוחד מני‪-‬דפרסיבי‪ .‬אני לא יכולה לתאר אותו‪ .‬הוא התחתן מאוחר‬ ‫יותר ממני‪ .‬אשתו הראשונה התאבדה‪ ,‬ואחרי שהתחתן שוב‪ ,‬התאבד בעצמו‪ .‬טוב‪ ,‬שלא התחתנתי‬ ‫איתו‪.‬‬

‫את שנת הסטאג' שלי ביליתי‪ ,‬או נכון יותר‪ :‬התחלתי‪ ,‬ב‪ Charité-‬בברלין במחלקה הפנימית‪ ,‬אחר‪-‬‬ ‫כך אצל שרי במרפאת הילדים‪ .‬גרתי אצל דוד ג'ון ודודה גרטה‪ .‬הם שייכים לחלק העשיר של‬ ‫המשפחה‪ ,‬ולכן היתה להם דירה גדולה ואלגנטית וגם מכונית‪ .‬כך יכולתי לנסוע איתו כל יום‬ ‫לאוניברסיטה‪ .‬גם תמיד לקחנו איתנו את גוטשטיין‪ ,‬מה שמאוחר יותר היה לערך רב עבורי‪.‬‬ ‫הסבא רבה שלי פגש אצל סנדלר נער בן ‪ ,13‬שברח מהבית בפולין‪ ,‬כי רצו לחתן אותו‪ .‬הוא היה‬ ‫איינהורן‪ ,‬שהתפרסם אחר‪-‬כך כמומחה לקיבה ומעיים בארה"ב‪ .184‬כיוון שהיה חכם‪ ,‬שלחו אותו‬ ‫לגימנסיה יחד עם אבי‪ ,‬שהיה באותו הגיל‪ ,‬ומאוחר יותר דאגו קרובינו הברלינאים ללימודים‬ ‫הגבוהים שלו‪ .‬את מבחני המדינה לא הרשו לו לעשות כפולני בגרמניה‪ .‬לכן הלך לארה"ב‪ ,‬שם‬ ‫התפרסם והתעשר‪ .‬אחרי שסיימתי את מבחני המדינה‪ ,‬הוא בדיוק היה בקונגרס בגרמניה‪ .‬הלכתי‬ ‫אליו עם הידיעה על כל מה שמשפחתי וחברו היחיד‪ ,‬אבי‪ ,‬עשו עבורו‪ ,‬וביקשתי ממנו שייקח אותי‬ ‫איתו כאסיסטנטית לאמריקה‪ .‬מה שהוא הבטיח לי היה רק‪ ,‬שהוא ילווה לי את הכסף להפלגה‪,‬‬ ‫בתנאי שאחזיר לו אותו מהמשכורת שלי כאסיסטנטית‪.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫חיפשתי עבור אולי שלי אפשרויות נוספות להתפתחות‪ ,‬ולכן כתבתי לחבר נעורים של בעלי‪ ,‬שהיה בניו יורק‬ ‫מפורסם ברמה בינלאומית פרופסור ברפואה‪ .‬שאלתי אותו‪ ,‬אם הוא יוכל לקבל את אולי שאסיסטנטית אצלו‪ .‬מיד‬ ‫באה תשובה חיובית‪ ,‬וההכנות לנסיעה זו לארה"ב נעשו על‪-‬ידי בתי בציפיה שמחה‪ .‬לפני כן אבל היא הייתה‬ ‫צריכה לסיים את שנת הסטאג' בברלין‪ ,‬והיו חסרים עוד ארבעה חודשים‪ .‬בדיוק אז הפגישה אותה יד המקרה‬ ‫בברלין עם המנהל של בית חולים גדול ב‪ Greenich-‬ליד ניו יורק‪ .185‬ודוקטור אוסטין ומשפחתו קידמו את אולי‬ ‫בחיבה רבה כל‪-‬כך‪ ,‬שדוקטור אוסטין עשה לה אחרי הכרות קצרה את ההצעה הבאה‪ :‬הוא יעסיק אותה בבית‬ ‫‪ 183‬ראה הערות ‪ 144‬ו‪145-‬‬ ‫‪ .(1862-1953) Max Einhorn 184‬נולד ב‪ Suchowol-‬והתחנך אכן בברלין‪ ,‬שם למד אצל פרופסור ‪ .Carl Ewald‬התפרסם כבר‬ ‫בגיל ‪ 23‬עם המצאה שמשתמשים בה עד היום‪ .‬מאז אותה שנה ‪ 1885‬בארה"ב‪ .‬אחד החלוצים החשובים של הגסטרואנטרלוגיה‪.‬‬ ‫‪ ,(1877-1942) Albert Elmer Austin 185‬היה רופא ב‪ Old Greenwich, Connecticut -‬ליד ניו יורק‪ ,‬התעסק גם בעסקים‬ ‫ובפוליטיקה‪ .‬היה חבר הקונגרס‪ ,‬מטעם הרפובליקאים‪ ,1939-1941 ,‬אבל מוכר בעיקר כאבא חורג של ‪Clare‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪41‬‬

‫החולים שלה באותה המשכורת‪ ,‬שהבטיח לה פרופסור ‪ ,Einhorn‬בנוסף הוא ייקח אותה על האוניה הבאה איתו‬ ‫לגריניצ'‪ ,‬ומרת דוקטור אוסטין ובתה הצעירה‪ ,‬איתה התחברה אולי‪ ,‬הזמינו אותה‪ ,‬לפני שתלך לבית החולים‪,‬‬ ‫לגור בווילה שלהם‪ ,‬שיהיו לה ארבעה שבועות כדי להכיר את המקום ואת ניו יורק ואת החיים החדשים‪ .186‬היה‬ ‫זה כל זה‪ ,‬החברות החדשה‪ ,‬ההזמנה‪ ,‬המשרה‪ ,‬השייט בתא מותרות‪ ,‬ההיכרויות על האוניה עם מפורסמים‪ ,‬כמו‬ ‫מאקס ריינהרדט‪ ,‬כמו אגדה מאלף לילה ולילה‪ .‬בכלל היה לאולי המזל‪ ,‬שכל האנשים שהיא הכירה‪ ,‬אהבוה‪,‬‬ ‫שהחיים פרסו לה שטיח צבעוני‪ ,‬שהיא רק היתה צריכה ללכת עליו‪ .‬אפילו פרופסור צ'רני ויתר לה על שלושת‬ ‫החודשים האחרונים של שנת הסטאג' שלה‪ ,‬כך שהנסיעה לעולם החדש התאפשרה ללא דיחוי‪ .187‬כשעמדתי לבדי‬ ‫על הרציף‪ ,‬ומבטי ליווה את הרכבת היוצאת ואת היד המנפנפת לשלום של בתי‪ ,‬היה למרות כאב הפרידה יותר‬ ‫שמחה בלב שלי‪ ,‬כי קיוויתי עבור בתי לעתיד מאושר ושמח‪ .‬נשארתי לבד ולא בכיתי‪.‬‬

‫‪ ,(1903-1987) Clare Boothe Luce 186‬שש שנים צעירה מאולי‪ ,‬נולדה בניו יורק‪ ,‬אמה התחתנה עם דוקטור אוסטין‪ ,‬היא התחילה‬ ‫קריירה כשחקנית‪ ,‬אבל אז נסעה עם אמה ובעלה ב‪ 1919-‬לאירופה‪ ,‬והחלה להתעניין גם בפוליטיקה‪ .‬התחתנה והתגרשה )אולי מספרת‬ ‫על כך(‪ ,‬וב‪ 1994-‬נכנסה למשבר נפשי עמוק בעקבות מות בתה בתאונת דרכים‪ ,‬והפכה קתולית בעקבות זאת‪ .‬כתבה מחזות מצליחים‪,‬‬ ‫אבל החל מ‪ 1942-‬נכנסה לפוליטיקה‪ .‬התגייסה למסע האינטי‪-‬קומוניסטי במלחמה הקרה‪ .‬הייתה האשה‪-‬שגרירה הראשונה בתולדות‬ ‫ארה"ב‪ .‬היא מתוארת כמשהו בין ‪ Femme Fatale‬ל‪ . Courtesan-‬אין ספק שהיא הצליחה בגדול‪ ,‬ובזכות גברים בחייה‪ .‬לעתים‬ ‫מתארים את ‪ Naomi Campbell‬כקורטיזן מודרנית‪ .‬תמונות‪http://www.globeweeklynews.com/great_performers_and_singers.htm :‬‬ ‫‪1923 187‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪42‬‬

‫אולי באמריקה‬ ‫אולי‪:‬‬

‫דוד גוסטב נתן בביתו קורסים ברנטגנולוגיה לאמריקאים‪ .‬שם הכרתי את ד"ר אוסטין ואת הבת‬ ‫החורגת שלו קלייר בות )אחרי זה לוס(‪ .‬הי הייתה מאוד מעוניינת בספרות‪ .‬ד"ר אוסטין ביקש ממני‬ ‫להיות לו למתוגמנית בהרצאות באוניברסיטה‪ .‬בעבור זה הוא הזמין אותי כל יום לאדלון‪ ,188‬ובזמן‬ ‫האינפלציה הנורא ביותר קיבלתי אוכל טוב‪ .‬הרטה היתה אז עוזרת רנטגן אצל שרי‪ ,‬ואני לא גרתי‬ ‫אצל דוד ג'ון‪ ,‬אלא יחד עם הרטה בדירה שכורה‪ .‬כמעט כל ערב הלכנו לתיאטרון‪ ,‬ואחרי זה‬ ‫התווכחנו ארוכות על ההצגות‪.‬‬ ‫כשמשפחת אוסטין חזרה לאמריקה‪ ,‬הם שאלו אותי‪ ,‬אם אוכל לבוא איתם‪ .‬היה לד"ר אוסטין מקום‬ ‫עבודה בבית החולים שלו‪ ,‬ובגרמניה היתה אינפלציה‪ .‬ההפלגה לאמריקה‪ ,‬במחלקה הראשונה‪,‬‬ ‫‪ ,Adlon 188‬מלון חמישה כוכבים ליד שער ברנדנבורג‪ ,‬ב‪ 2007-‬חגג מאה שנה לפתיחתו‪ ,‬ומגזים אמריקאי מיקם אותו במקום השלישי‬ ‫במצעד המלונות היקרתיים ביותר‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪43‬‬

‫עלתה ‪ 200‬דולר‪ .‬אבל לא לקבל את ההצעה‪ ,‬כי הייתי חייבת עוד חצי שנת סטאג' אצל שרי‪ .‬אז‬ ‫סיפרתי לד"ר גוטשטיין באוטו בבוקר על הסיכוי הזה להגיע לאמריקה‪ ,‬והוא אמר‪ ,‬שזה סיכוי כל‪-‬כך‬ ‫אגדי‪ ,‬שהוא יסכים‪ ,‬אם שרי ייתן לי את ההסמכה‪ ,‬אפילו שאעשה את סוף השנה בבית חולים‬ ‫אמריקאי‪ .‬שרי הסכים ושלח לי את ההסמכה עם פרנקנשטיין‪ ,‬שהגיעה לאמריקה כעבור חצי שנה‪.‬‬ ‫וכך הפלגתי עם ד"ר אוסטין וקלייר במחלקה הראשונה‪ ,‬והרווחתי שם ‪ 200‬דולר בחודש‪ .‬את רוב‬ ‫הכסף שלחתי לאמא‪ .‬לצערי לא לאורך זמן‪ ,‬כי הכניסו את הרייכסמרק‪ ,‬והאינפלציה נגמרה‪ .‬באותה‬ ‫תקופה רימה אותנו הגיס שלי הנס לווין‪ .‬הוא לא שילם יותר לאמא שלי כלום‪ .‬אבל השוד הזה של‬ ‫המכון רנטגן של אבא‪ ,‬זה קשה מדי לספר‪ .‬לבסוף השגנו‪ ,‬שהוא‪ ,‬שהרוויח בעצמו מאה אלף מארק‪,‬‬ ‫יישלם לאמא מאתיים מארק לחודש‪ .‬את זה אני לקחתי על עצמי יותר מאוחר‪ ,‬כשהנס איבד הכל‬ ‫בגלל היטלר ועזב לאמריקה‪.‬‬ ‫‪189‬‬ ‫הפלגנו על המג'סטיק ‪ ,‬וביום הראשון היינו קודם כל‬ ‫כולנו חולים‪ .‬אז קלייר באה לחדר שלי ולקחה אותי‬ ‫לבריכה‪ .‬והנה‪ ,‬בשחייה כנגד הגלים נעלמה הבחילה‪ .‬אבל‬ ‫אצלי היא חזרה‪ ,‬ברגע שיצאתי מהמים‪.‬‬ ‫‪190‬‬ ‫קלייר הכירה על האוניה את מיס מורגן ‪ ,‬האמא של ה‪-‬‬ ‫‪ Vanderbilt‬ונשיאת איגוד הנשים באמריקה‪ .‬היא לקחה‬ ‫איתה את קלייר להרצאות‪ .‬כיוון שחשבה שקלייר חכמה‬ ‫מדי כדי להיות רק בתו של רופא‪ ,‬היא אירגנה לה הזמנה‬ ‫להפלגה בת שמונה ימים על היאכטה של בנה‬ ‫‪.Vanderbilt‬‬ ‫משם היא חזרה קודם כל אלי לעבודה‪ ,‬לבית החולים‪ ,‬עם‬ ‫טבעת גדולה על האצבע ואמרה‪ :‬התארסתי – ‪nothing‬‬ ‫‪) here‬מצביעה על הראש( – ‪) but much here‬מראה‬ ‫כסף בין האצבעות( ‪ , -‬על אף שכבר כמעט התארסה‬ ‫לקצין אנגלי‪ ,‬אבל לא היה לו הרבה כסף‪ .‬ביום החתונה‬ ‫היא שאלה אותי‪ ,‬אם אני יכולה לומר לה איך להמנע‬ ‫מלקבל ילדים‪ ,‬אבל לא ידעתי לומר לה‪ ,‬הייתי יותר מדי‬ ‫תמימה‪ .‬היא בכתה המון‪ ,‬ואחרי תשעה חודשים באה‬ ‫הילדה‪ ,‬והיא אהבה אותה מאוד‪ .‬היו לה נישואין לא‬ ‫מוצלחים‪ ,‬אחרי חמש שנים גירושים‪ .‬היא כתבה לי‪ ,‬שזה‬ ‫היום הראשון שבו היא מאושרת‪ .‬וכשהילדה נדרסה למוות‬ ‫בגיל ‪ ,17‬השתנו חייה של קליר לחלוטין‪ .‬היא אז כבר‬ ‫היתה נשואה ללוס‪ .‬כומר קתולי מפורסם ניחם אותה והפך‬ ‫אותה לקתולית‪ .‬לכן היא גם הייתה לשגרירה אצל האפיפיור אחר כך‪ ,‬ברומא‪ .‬מספרים שהיא‬ ‫דיברה כל‪-‬כך הרבה אל האפיפיור‪ ,‬שהוא אמר לה‪ :‬אבל גברת לוס‪ ,‬הרי אני קתולי‪ .‬וכשבעלי נפטר‪,‬‬ ‫היא כתבה לי מכתב עם הרבה חיבה‪ ,‬שהיא יודעת‪ ,‬מה זה לאבד מישהו יקר‪ ,‬אבל אני אראה אותו‬ ‫שוב ב‪ .Glory-‬ואז היא הזמינה ברומא מיסה עבור בעלי ועבורי‪.‬‬ ‫‪191‬‬

‫בבית החולים של ד"ר אוסטין קיבלתי משרה בפתולוגיה‪ ,‬וכיוון שלא הכרתי לא ‪Wassermann‬‬ ‫ולא בדיקות פתולוגיות מסובכות אחרות‪ ,‬שלח אותי אוסטין לשבועיים למכון פתולוגי גדול בניו יורק‬ ‫להשתלמות‪ .‬גרתי אצל חבריי הוותיקים ‪ .Schildkraut‬זה קרה ככה‪ :‬פפי שילדקראוט )הבן( נהיה‬ ‫לכוכב בברודוואי‪ .‬במשך שנתיים הוא שיחק ב"ליליאן"‪ ,192‬ועכשיו הוא שיחק את "פאר גינט"‪.193‬‬ ‫הלכתי עם מיס אוסטין להצגה ושלחתי דרישת שלום לתא הלבשה שלו‪ .‬בקטע‪ ,‬שבו פאר גינט אומר‬ ‫‪ 189‬בשנות העשרים הפליגו על אוניית הנוסעים הגדולה ביותר בעולם יותר מ‪ 3000-‬נוסעים בשלוש מחלקות‪ ,‬הרוב במחלקה ה‪.3-‬‬

‫‪Morgan 190‬‬ ‫‪ 191‬בדיקה לגילוי של זיבה )‪ (Syphilis‬על שם ‪ ,August Paul von Wassermann‬פותחה בשנת ‪ 1906‬והוחלפה בשנת ‪ 1930‬על‪-‬‬ ‫ידי בדיקה אחרת‪ ,‬שגם היא לא שימושית כיום‪.‬‬ ‫‪ "The Two Orphans" by Adolphe Dennery 192‬הפך לסרט אילם מפורסם אחר‪-‬כך‪.‬‬ ‫‪ 193‬של ה‪ .‬איבסן‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪44‬‬

‫מלים זרות לפני הפירמידות במצרים‪ ,194‬הוא אומר‪ ,‬בגרמנית‪ ,‬לתדהמתנו‪" :‬חברה באה אלי‬ ‫מאירופה‪ .‬אני כל‪-‬כך שמח לקראתה!" אחרי ההצגה הוא קיבל אותי בברכת "‪"Mein Goldkind‬‬ ‫‪195‬‬ ‫והזמין אותי‪ ,‬לגור במשך השבועיים‪ ,‬שבהם אני אעבור את ההשתלמות בבית החולים ‪Wood‬‬ ‫בניו יורק‪ .‬הוא היה נשוי לשחקנית‪ .196‬בערב הראשון היו שניהם בהופעה‪ ,‬ונשארתי לבד בדירה‪.‬‬ ‫כבר הייתי במיטה‪ ,‬כששמעתי צעדים‪ ,‬ודלת הדירה נפתחה‪ .‬נבהלתי‪ ,‬ועוד יותר‪ ,‬כשהצעדים‬ ‫התקרבו לדלת שלי‪ .‬אז נפתחה הדלת‪ ,‬ונגלתה דמות גרוטסקית‪ :‬שילדקראוט הזקן המכוער במעיל‬ ‫רחצה‪ .‬לא ידעתי‪ ,‬שהזקנים גרים באותו‬ ‫הבית‪ ,‬קומה אחת מתחת‪ ,‬והם לא ידעו‬ ‫עלי‪ .‬הם התפלאו מהאור בדירה‪ ,‬והזקן‬ ‫רצה לבדוק‪ .‬בהלה גדולה ואז שמחה‬ ‫גדולה‪ .‬הזקן לא ידע אנגלית‪ .‬הוא שיחק‬ ‫בתיאטרון יידי קטן "אלוהי הנקמה"‪,‬‬ ‫מחזה שנאסר כלא‪-‬מוסרי‪.197‬‬ ‫אחרי כמה חודשים חזר הפתולוג‬ ‫מחופשתו לבית החולים‪ ,‬ונאלצתי‬ ‫לחפש לי משרה אחרת‪ .‬דוד גוסטב‬ ‫הגיע לניו יורק‪ ,‬עמוס הבטחות‪ .‬הוא‬ ‫התאכזב בברלין‪ ,‬כי לא נתנו לו‪ ,‬בגלל‬ ‫יהדותו‪ ,‬את משרת האורדינריוס‬ ‫לרנטגנולוגיה‪ .‬אבל גם אמריקה הכזיבה‬ ‫אותו‪ ,‬כי חוץ ממסיבות מכובדות‬ ‫והרצאות לא התמלאו ההבטחות בעניין‬ ‫משרות בכירות‪ .‬הוא היה כל‪-‬כך מדוכא‬ ‫וחולה‪ ,‬שהוא לא היה מסוגל לשאת את‬ ‫ההרצאה בוועידת הרנטגן הבנלאומית‬ ‫ב‪ .Chicago-‬זו היתה ההרצאה‬ ‫העיקרית‪ ,‬והוא נתן לי את ההרצאה‬ ‫הכתובה‪ ,‬שאקרא אותה בכנס‪ .‬ספונסור‬ ‫עשיר נתן לי את הכסף לנסיעה ומימן‬ ‫את כל ההוצאות בבית המלון הגדול‬ ‫ביותר‪ .‬למדתי את ההרצאה בעל‪-‬פה‬ ‫ודיברתי חופשי‪ .‬הייתה לי הצלחה כל‪-‬‬ ‫כך גדולה‪ ,‬שקיבלתי שש הצעות עבודה‬ ‫אחרי זה‪ .‬הטובה ביותר‪ ,‬אותה לקחתי‪,‬‬ ‫היתה בבית חולים בברוקלין‪ .‬בינתיים‬ ‫ליווה פציינט עשיר אחר לדוד גוסטב‬ ‫סכום בלתי מוגבל של כסף‪ ,‬כך שהצליח‬ ‫להביא לניו יורק את המשפחה והמכון‬ ‫ואת משק הבית‪ .‬מאמריקה הוא קיבל‬ ‫את אישור הקליניקה ללא בחינה‪ ,‬מה‬ ‫שרק פרופסורים חשובים מעטים קיבלו‪.‬‬ ‫‪ 194‬הכוונה היא כמובן למערכה הרביעית )או תמונה תשיעית(‪ ,‬אבל אין בטקסט המודפס הנחיה למלים לא‪-‬מובנות‪ .‬זו כנראה היתה‬ ‫המצאת בימוי‪ ,‬מעניינת‪ ,‬אבל לא של איבסן‪.‬‬ ‫‪195‬‬ ‫‪ Wood Johnson University Hospital‬ב‪ ,New Jersey-‬נוסד ב‪www.rwjuh.edu 1884-‬‬ ‫‪ 196‬הוא נשא את ‪ Elise Bartlett‬באפריל ‪ 1923‬לאשה‪ .‬הם התגרשו כעבור שבע שנים‪.‬‬ ‫‪ ,"The god of revenge" 197‬בעברית‪" :‬אל נקמות" מאת שלום אש‪ .‬ההצגה עלתה בין דצמבר ‪ 1922‬לאפריל ‪ 133 1923‬פעם‪ ,‬ב‪-‬‬ ‫‪ .,Provincetown Playhouse‬אבל אכן כל שחקני ההצגה נאסרו על‪-‬ידי המשטרה‪ ,‬כי הציגו סצנות ארוטיות על הבמה‪ .‬י‪.‬ל‪.‬פרץ אמר‬ ‫לשלום אש עוד בשנת ‪ ,1906‬שישרוף את המחזה‪" .‬האחתו הבכירה" שלו שלום אש היתה אחת ההפקות הראשונות של "הבימה" תחת‬ ‫בימויו של וכטנגוב‪ .‬שלום אש )‪ (1880-1957‬היה בארה"ב במלחמת העולם הראשונה‪ ,‬אך שב לאירופה‪ .‬ב‪ 1938-‬חזר לארה"ב‪ ,‬וב‪-‬‬ ‫‪ 1955‬עלה לארץ והתגורר בבת‪-‬ים‪ .‬המחזה עוסק בבעל אחוזה‪ ,‬ששומר על טהרת בתו‪ ,‬אך במרתף של אחוזתו מתנהל בית זונות‪.‬‬ ‫לאחרונה )אוגוסט ‪ (2007‬העלה אותו בית הספר למשחק יורם לוינשטיין‪ .‬ראה כאן וכאן‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪45‬‬

‫מברלין קיבלתי משרי את ההסמכה ולאחר מכן עשיתי את הבחינה לרופאה‪ ,‬וכך יכולתי לקבל‬ ‫משרות פרטיות‪ .‬עם דודה פרידה והכוח שלה הכל נהיה טוב יותר‪ .‬הוא התעקשה לשכור בית באזור‬ ‫הטוב ביותר‪ ,‬רחוב ‪ 76‬מזרח‪ ,‬קרוב ל‪ .5th ave-‬שם שוכנה הקליניקה‪ ,‬שפרחה במהרה‪ .‬הייתי‬ ‫תחילה האסיסטנטית היחידה‪ ,‬עד שהעלמה נויברג מברלין הגיעה‪.‬‬ ‫עשיתי יחד עם חברי היינריך זרזון ומוסא את מבחני המדינה האמריקאים‪ ,‬אבל נשארתי‬ ‫אסיסטנטית אצל דוד גוסטב‪ .‬אהבתי מאוד את ניו יורק‪ .‬הגעתי לחוגים שונים‪ .‬הוזמנתי רבות על‪-‬ידי‬ ‫מלך הנחושת פוגלשטיין‪ 198‬הרווק וחברו‪ .‬כשהייתי רק כמה שבועות בבית החולים גריניץ'‪ ,‬במרחק‬ ‫שלושת רבעי שעה ברכבת מניו יורק‪ ,‬הוזמנתי אליו‪ .‬כשהגעתי לתחנה‪ ,‬שמתי לב‪ ,‬ששכחתי את‬ ‫הארנק שלי‪ .‬סיפרתי למוכר הכרטיסים בתחנה‪ ,‬וזה נתן לי‪ ,‬בלי להניד עפעף‪ ,‬כרטיס חזרה לניו יורק‬ ‫ועוד שלושה דולר למונית ואמר‪ "!Hurry up, the train is coming" :‬דבר כזה לא היה קורה‬ ‫בגרמניה‪ .‬כל‪-‬כך הופתעתי שאפילו לא אמרתי לו תודה ורצתי לרכבת‪ .‬למחרת שילמתי את חובותיי‬ ‫בהכרת תודה‪ .‬איחרתי לפוגלשטיין‪ .‬האורחים כבר ישבו ואכלו צדפות‪ .‬הבטלר נתן לי קוקטייל חזק‬ ‫והתיישבתי‪ .‬אני לא אוכלת צדפות‪ ,‬ושוב שתיתי יין על בטן ריקה‪ .‬פתאום הכל הסתובב סביבי‪.‬‬ ‫הייתי שיכורה‪ .‬שכני דיבר איתי ואני רק אמרתי‪" :‬כן‪ ,‬כן‪ ".‬לא הבנתי כלום‪ .‬כשאכלתי מנה ראשונה‪,‬‬ ‫התאוששתי מעט והתנצלתי אצל שכני באומרי‪ ,‬שהייתי קצת מעורפלת קודם‪ ,‬ושלא הבנתי כלום‪.‬‬ ‫אז הוא אמר לי‪" :‬אה‪ ,‬כמה טוב‪ ,‬כי גם אני הייתי די מטושטש‪ ,‬ואין לי מושג מה אמרתי‪ ".‬אצל‬ ‫פוגלשטיין הכרתי אנשים מפורסמים‪ ,‬בעיקר למונד נגן הבטהובן‪ ,199‬והשחקנית טריש‪ ,200‬שהיו‬ ‫נשואים ושהתיידדתי איתם‪.‬‬

‫אחרי הארוחה הלכנו לתיאטרון‪ ,‬ואחרי זה פוגלשטיין המשיך להזמין אותי‪ ,‬כי הוא התלהב ממני‪,‬‬ ‫ופעמים רבות היה נהג שלקח אותי מהבית או הביא אותי הביתה‪.‬‬

‫‪ (1871-1934) Ludwig Vogelstein 198‬בנו של הרב ד"ר היינמן פוגלשטיין‪ .‬על שמו יש כיום קרן גדולה שתומכת בעיקר באומנים‪.‬‬ ‫‪ 1948 – 1868) Frédéric Archibald Lamond 199‬שניהם בסקוטלנד(‪ .‬היה פסנתרן‪ ,‬מלחין ומורה‪ .‬כתב בעיקר לפסנתר‪ ,‬אבל גם‬ ‫סימפוניה אחת‬ ‫‪ ,Irene Triesch (1877-1964), 200‬שחקנית אוסטרית יהודיה‪ .‬התפרסמה בעיקר כ"נורה" ו"הדה גבלר"‪ .‬השניים נישאו בשנת‬ ‫‪ .1904‬נפטרה בטירה בקנטון ברן‪ .‬לא ידוע לי‪ ,‬אם אולי הייתה איתה עוד בקשר בסוף ימיה בשווייץ‪ ,‬או שהיא נפטרה שם במקרה‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪46‬‬

‫אחת הפציינטיות של דוד גוסטב היתה גברת פינצ'וט‪ , 201‬אשתו הפעילה פוליטית מאוד של מושל‬ ‫פנסילבניה‪ ,202‬והוזמנתי אליהם לבית המושל למשך שובע‪.‬‬ ‫בביתם הכרתי את מייסדת ה‪ Medical School -‬הנשית‪ ,‬כי ב‪ Medical School-‬היה לנשים‬ ‫‪ Numerus Clausus‬של ‪ % 5‬ונדחפו לרקע‪ .‬הכרתי את המייסדת‪ ,‬שסיפרה לי הרבה על מאבקיה‬ ‫עם הממשלה‪ .203‬אחרי זה לקחו אותי לשר הפנים‪ ,‬שהיה יהודי‪ ,‬כמו אשתו‪ .‬בזמנו בטח השר‬ ‫היהודי היחידי בכל ארה"ב‪ 204 .‬הם היו חבריהם הטובים ביותר‪ .‬פעם סיפרתי לגברת פינצ'וט משהו‬ ‫על היהדות‪ ,‬אני לא זוכרת מה והיא הבינה אותי לא‪-‬נכון‪ .‬היא אמרה‪ ,‬שהיא לא יכולה להבין‪ ,‬איך‬ ‫אדם נבון כמוני יכול להיות אנטישמי‪ .‬עניתי לה מתמוגגת‪ ,‬שהיא לא הבינה נכון‪ ,‬הרי אני יהודיה‬ ‫בעצמי‪.‬‬

‫‪ 201‬רוזוולט העריך אותה כאחד האנשים בעלי הראש הפוליטי הטוב ביותר שהוא הכיר מעודו‪.‬‬ ‫"”‪ " Cornelia Bryce Pinchot (1881-1960) was a 1920s version of the 1960s “superwoman‬מתוך‪These Modern " :‬‬ ‫‪ ."Women‬ועוד מאותו מקור‪:‬‬ ‫‪Pinchot believed that “woman can bear children, charm her lovers, boss a business, swim the Channel, stand at‬‬ ‫”!‪Armegeddon and battle for the Lord—all in the day’s work‬‬ ‫‪Born in Newport, Rhode Island. to a wealthy and prominent family. “Lelia” was educated in private schools‬‬ ‫‪Beautiful and vivacious, she rebelled against the social conventions her family wished her to observe, enjoyed‬‬ ‫‪competitive sports, traveled, and steadily refused the offers of marriage which came to her. She was thirty‬‬‫‪three when she married Pinchot in 1914. [ …] She does recognize how much would have to change before‬‬ ‫‪“average” women might even win economic independence, but overall she does not seem to have understood‬‬ ‫‪that her vision of feminism was well beyond the realities of life even for privileged women.‬‬ ‫‪ ,Gifford Pinchot (1865-1946) 202‬רפובליקאי‪ ,‬מושל ‪ 1923-1927‬ו‪ .1931-1935-‬היה גם נשיא ה‪National Conservation -‬‬ ‫‪ Association‬והיה למעשה לממציא איכות הסביבה המודרנית‪ .‬נשא את ‪ Cornelia‬בגיל ‪ ,49‬כשהוא כמעט עשרים שנה מבוגר ממנה‪.‬‬ ‫הוא למד באוניברסיטת ייל וגם היה חבר ב‪ ,Skull & Bones-‬כמו למשל שני הנשיאים בוש‪.‬‬ ‫‪ 203‬ברור שהנושא הזה דיבר על ליבה של אולי‪ .‬כמו שכבר הדגמתי רבות בהערות שלי‪ ,‬שיוויון הזכויות של הנשים בגרמניה‪ ,‬באקדמיה‬ ‫במיוחד‪ ,‬היה מאבק ארוך ומייגע‪ .‬אולי חוותה אותו על בשרה‪ .‬באמריקה לא רק נשים סבלו מאפליה‪ ,‬גם יהודים‪ ,‬קתולים ושחורים‪.‬‬ ‫הייתה העדפה ברורה ולא מוסתרת לגברים לבנים פרוטסטנטים‪.‬‬ ‫‪ 204‬בשמונים השנים עד שהגיעה אולי לאמריקה‪ ,‬וזה גם סיום ההגירה הגדולה של יהודי אירופה לאמריקה‪ ,‬על‪-‬ידי חוק ג'ונסון‬ ‫)‪ ,(Immigration Act of 1924‬הגיעו כ‪ 2.3-‬מיליון יהודים לאמריקה והגדילו את הקהילה היהודית לכדי ‪ 3.8‬מיליון‪ .‬בשנים הנדונות‬ ‫היוו היהודים כ‪ % 15-‬מכלל המגרים‪ .‬שר יהודי אצל פינצ'וט הרפובליקני זה לא מפתיע‪ .‬עד המשבר הכלכלי הגדול ב‪ 1929-‬תמכו רוב‬ ‫היהודים ברפובליקנים‪ ,‬מעטים היהודים מבין מנהיגי הפועלים‪ .‬האנטישמיות היתה רווחת מאוד‪ ,‬לא רק בקו‪-‬קלוקס‪-‬קלאן‪ ,‬שהתחזק‬ ‫מאוד בשנות העשרים הנדונות כאן‪ .‬כמה שנים לפני כן‪ ,‬בשנת ‪1915‬נרצח בג'אורג'יה על‪-‬ידי המון במעשה לינץ' יהודי בשם ‪Leo‬‬ ‫‪ Frank‬שהיה מואשם ברצח‪ .‬אבל מה שאולי אומרת פה‪ ,‬הוא לא נכון‪ :‬המושל היהודי הארשון היה ‪ David Emanuel‬בג'ורג'יה‪ ,‬כבר‬ ‫בשנת ‪ ,1801‬ודרך אגב‪ ,‬נולד בפנסילבניה‪ .‬אחריו היו עוד רבים‪ ,‬כמו ‪ ,Simon Bamberger‬ממש לפני הגעת אולי לאמריקה‪ ,‬ביוטה‪,‬‬ ‫שנולד בגרמניה‪ .‬בזמן שהותה של אולי באמריקה נכנסה ‪ Florence Kahn‬לקונגרס בשנת ‪ 1925‬ונשארה שם ‪ 12‬שנים‪ 6 ,‬קדנציות‪,‬‬ ‫כיהודיה הראשונה‪ ,‬וכאשה ראשונה בוועדת הצבא של הקונגרס‪.‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪47‬‬

‫היא לקחה אותי במכונית למקומות שונים‪ ,‬בהם היא הרצתה על הלאמת משק המים והוזלת‬ ‫המחירים‪ .‬בכל מקום ישבתי לידה על הבמה‪ ,‬והיא הציגה אותי כחברה הגרמניה שלה‪.‬‬

‫חוץ מזה היו לי חברים מהמולדת‪ .‬היינריך זרזון‪ ,‬מוסא‪ ,‬בוזר‪ ,‬וייס‪ ,‬א‪.‬פ‪ .‬מילר‪ ,‬פרנקנשטיין ואחרים‪.‬‬ ‫איתם הלכתי למרתפים האסורים של גרייניץ' וילג'‪ ,‬שם מזגו יין לספלי קפה‪ .‬היתה זו תקופת‬ ‫היובש‪ . 205‬כל אלכוהול שניתן לשתות היה אסור‪ ,‬אלא לצרכים רפואיים‪ .‬אבל לעשירים היו ה‪-‬‬ ‫‪ 206Bootlegs‬שלהם‪ ,‬שהשיגו להם יין עבור סכומים גדולים מאוד‪ .‬המקומות בגריניץ' וילג' היו‬ ‫במרתפים‪ .‬היה צריך לדפוק על הדלת‪ ,‬מישהו היה מציץ דרך חור‪ ,‬ואם לא היה שוטר בסביבה‪,‬‬ ‫היית נכנס‪ .‬רקדנו לצלילי מוזיקה של שחורים‪ ,‬שניגנו ושרו‪ .‬התאורה היתה דרך נרות בלבד‪ ,‬מה‬ ‫שעשה אווירה מיוחדת‪ .‬פעם הלכתי עם קווליר לגריניץ' וילג'‪ ,‬והוא לא מצא את המקום שהוא חיפש‪.‬‬ ‫הוא שאל שוטר‪ ,‬ושוטר הרי אמור להשגיח על כך‪ ,‬שלא נלך למקומות כאלה! השוטר לא רק הראה‬ ‫לנו את המקום‪ ,‬אלא גם לקח אותי הצידה ואמר‪" :‬אם בא לך ביום ראשון הבא‪ ,‬אני אביא אותך‬ ‫למקום עוד יותר יפה!"‬ ‫בתקופה הראשונה לפני שפרידה שכרה את הבית‪ ,‬גרנו ב‪ .207Riverside Drive-‬לחדר שלי היו‬ ‫מדרגות אש‪ .‬הייתי מיודדת בעיקר עם מוסא‪ ,‬וכשכולם‪ ,‬בעיקר א‪.‬פ‪ .‬מילר‪ ,‬הלכו הביתה‪ ,‬ואני‬ ‫"למיטה"‪ ,‬הייתי יורדת במדרגות האש‪ ,‬איפה שחיכה לי למטה מוסא‪ .‬כך שמענו פעם את מיסת‬ ‫החצות‪ ,‬מה שהרשים אותי עמוקות‪ ,‬או שהלכנו לטייל ולפאבים‪ ,‬לרקוד‪ .‬מוסא היה מאוד מוזיקלי‬ ‫וניגן פסנתר היטב‪ .‬הלכנו הרבה לקונצרטים‪ .‬בחושך הוא תמיד נישק את השערות שלי‪ .‬הוא אמר‪,‬‬ ‫שיש לי את השערות היפות ביותר שהוא מכיר‪ .‬אילו היה מוסא מציע לי נישואין‪,‬ודאי הייתי מסכימה‪.‬‬ ‫אבל הוא לא‪ .‬אבל אחר‪-‬כך הוא נעלב קשות‪ ,‬כשהתארסתי עם א‪.‬פ‪ .‬מילר‪ .‬הוא אמר‪ ,‬שהייתי צריכה‬ ‫להרגיש את זה‪ ,‬שהוא אוהב אותי‪ .‬תירוץ קל של הגברים האלה‪ ,‬שלא רוצים להתחייב‪...‬‬ ‫מכל החברים אהבתי את א‪.‬פ‪ .‬הכי פחות‪ .‬גם דודה פרידה לא אהבה‬ ‫אותו‪ .‬ואז קרה משהו מוזר‪ .‬חברתי פרנקנשטיין היתה בשיקגו וגרה‬ ‫עם לו בלה‪ .‬פרנקנשטיין היתה אדם‪ ,‬שלא היה בדיוק לטעמי‪ ,‬היא‬ ‫פעם בעבר נהרסה מוסרית‪ ,‬והתוצאה היתה‪ ,‬שהיא היתה חמה על‬ ‫גברים ונכנסה עם הרבה למיטה‪ .‬אבל לו בלה היתה עוד יותר גרועה‪.‬‬ ‫פעם אחת פרנקנשטיין כתבה לי‪ ,‬שהיא לא יכולה יותר עם לו‪ ,‬שהיא‬ ‫מביאה כל לילה גבר אחר אליה למיטה‪ .‬באותו המכתב היא כתבה לי‪,,‬‬ ‫שהחבר של א‪.‬פ‪ .‬בשיקגו אמר לה‪ ,‬שא‪.‬פ‪ .‬אוהב אותי ושהוא רוצה‬ ‫להתחתן איתי‪ .‬כתבתי לה בחזרה‪" :‬אני לגמרי מסכים איתך לגבי לו‬ ‫בלה‪ .‬היא זונה‪ .‬וא‪.‬פ‪ .‬בכלל לא בא בחשבון בשבילי‪ .‬הוא דוחה אותי‬ ‫מבחינה פיזית ונפשית‪ .‬את המכתב הזה מצאה לו בלה פתוח על‬ ‫השולחן‪ ,‬ובתור נקמה היא סיפרה לחבר של א‪.‬פ‪ ,.‬מה אני חושבת על‬ ‫א‪.‬פ‪ ,.‬מה שהוא כמובן ישר העביר לא‪.‬פ‪ .‬התוצאה היתה‪ ,‬תחילה‪,‬‬ ‫שא‪.‬פ‪ .‬לא בא יותר אלינו‪ .‬דוד גוסטב התרגז על זה‪ ,‬כי הוא חיבב‬ ‫אותו‪ .‬לכן דודה פרידה טלפנה לו‪ ,‬הזמינה אותו וגם אמרה ל‪ ,‬שאולי‬ ‫באותו יום לא נמצאת‪ .‬אבל א‪.‬פ‪ .‬אמר‪ ,‬שדווקא חשוב לו‪ ,‬לפגוש אותי‬ ‫ולדבר איתי‪ .‬אז דיברנו‪ .‬התנצלתי על השפה הבוטה שלי‪ ,‬אבל אמרתי לו‪ ,‬שזה נכון‪ .‬אז הוא ביקש‬ ‫ממני‪ ,‬שניפגש יותר‪ ,‬כדי שאכיר אותו יותר טוב‪ .‬גם דוד גוסטב דיבר אל ליבי‪ ,‬כדי שאתגבר על‬ ‫ההתנגדות שלי‪ .‬וזה הצליח‪ .‬התארסנו‪ ,‬ואני שכנעתי את עצמי‪ ,‬שאני אוהבת אותו‪ .‬אחרי שנה נסענו‬ ‫יחד לגרמניה‪.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫‪ 205‬משנת ‪ 1919‬ועד ‪ .1933‬המאפיה‪ ,‬ובראשם אל קפונה‪ ,‬שגשגה בשנים אלה‪ ,‬דרך הברחות וניהול השוק השחור‪ .‬פינצ'וט היה לוחם‬ ‫למען זכויות האשה‪ ,‬אבל גם אחד המובילים בביצוע "התיקון ה‪."18-‬‬ ‫‪ 206‬מילולית‪ :‬המקום במגף בו מחביאים את הסחורה המוברחת‪ .‬כיום בעיקר ביטוי להקלטות פירטיות של אודיו וודיאו‪.‬‬ ‫‪ 207‬בצפון מנהטן‪ ,‬לאורך ההדסן‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪48‬‬

‫הדיווחים השבועיים מהעולם החדש האירו את חיי‪ .‬אחרי זמן קצר של שהותה שם עברו גם הדוד האהוב ביותר‬ ‫גוסטב והדודה האהובה לא פחות פרידה לניו יורק‪ .‬ואז התחילו עבור השלושה חיים‪ ,‬בהתחלה ודאי קשים‪ ,‬אבל‬ ‫חיים שבנו משהו חדש‪ .‬לדוד גוסטב הרשו שם לפתוח קליניקה‪ ,‬כאיש מפורסם‪ ,‬מבלי שייצטרך לעשות את מבחני‬ ‫המדינה שם‪ ,‬בזמן שאולי עבדה קשה‪ ,‬כדי שתצליח לעשות את מבחני המדינה האמריקאים תוך כמה חודשים‪.‬‬ ‫בינתיים הגיע לאמריקה גם חבר הילדות ובן הדוד היינריך זרזון‪ ,‬והם התכוננו למבחנים יחד‪ .‬כך בבית בוקי נאסף‬ ‫חוג עליז של רופאים גרמנים צעירים‪ ,‬ולפי דיווחיה של אולי היו חייה שם מעניינים‪ ,‬נחמדים אם כי מלאי עבודה‬ ‫ודאגות של בנייה מחדש‪ .‬נסיון קצר של אולי עם עמיתה הסתיים בעוגמת נפש‪ ,‬והיא הצטרפה לדוד גוסטב‪,208‬‬ ‫וחוץ מזה היא עבדה גם כמה שעות ביום בבית חולים‪ .‬היא התחברה עם צעירים אחרים‪ ,‬והתחברות אחת כזאת‬ ‫‪209‬‬ ‫נהייתה כל‪-‬כך חזקה‪ ,‬שהיא חשבה‪ ,‬שתחזיק לכל החיים‪.‬‬ ‫אולי‪:‬‬ ‫קודם כל הגענו להמבורג‪ ,‬שם הוא ביקש את ידי בצורה מסורתית מאמא‪ .‬אחרי הייתי אמורה לבוא‬ ‫להוריו לברלין‪ .‬אבל הוריו התנגדו לארוסה יהודיה‪ .‬האבא קיבל התקף לב‪ ,‬חשב שהוא הולך למות‬ ‫והשביע את בנו "על ערש דוואי" שלא ייתחתן עם יהודיה‪ .‬אני בינתיים נסעתי להולץקנכט לווינה‪,‬‬ ‫וכששמעתי שהם מתנגדים‪ ,‬ושלא אבוא לברלין‪ ,‬נפגשנו א‪.‬פ‪ .‬ואני בחצי הדרך בלינבורג וקבענו‬ ‫לחזור לאמריקה ולהתחתן שם בלי ברכת ההורים‪ .‬רק הרבה יותר מאוחר‪ ,‬אחרי ביטול האירוסין‪,‬‬ ‫נודע לי‪ ,‬שא‪.‬פ‪ .‬היה יהודי בעצמו‪ ,‬הוריו יהודים מומרים‪ .‬אפילו לי הוא שיקר לגבי זה‪ .‬הוריו נרצחו‬ ‫על‪-‬ידי הנאצים‪ .‬א‪.‬פ‪ .‬נשאר באמריקה‪.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫אחרי שנתיים של גלות מאם וממולדת‪ ,‬שמחתי לקראתה‪ ,‬כשבאה לביקור של כמה חודשים יחד עם בחיר ליבה‪.‬‬ ‫אחרי זה היא נפרדה ממני וחזרה לאמריקה בתקווה לאיחוד מחדש עם ארוסה‪ ,‬אך שם היא חוותה את החוויה‬ ‫הכואבת ביותר בחייה‪ ,‬ששיקרו לה ובגדו בה‪ .210‬נודע לי‪ ,‬שהיא נהיתה חולה ואומללה בגלל זה‪ ,‬ואחרי שמונה‬ ‫ימים כבר הייתי על אוניה‪ ,‬שהביאה אותי לעולם החדש‪ .‬מעולם לא חשבתי לאזור אומץ עד כדי כך‪ ,‬לעבור את‬ ‫הים הגדול‪ ,‬גם פחדתי ממחלת הים הנוראית‪ .‬אבל כיוון שלקחתי עוד על היבשה תרופת נגד‪ ,‬לא סבלתי קשות‬ ‫כל‪-‬כך במהלך שמונה ימי ההפלגה‪ 211.‬לעולם לא אשכח את התחושה כשהאוניה הענקית‪ ,‬מין מלון צף ענקי‪,‬‬ ‫ניתקה ואנו הפלגנו לעבר ארץ לא נודעת‪ .‬מזג האוויר היה נעים‪ ,‬הים רגוע‪ .‬ובימים הראשונים היה הרושם‪,‬‬ ‫לראות רק שמים ומים‪ ,‬את האוניה מלווים אלפים של שחפים‪ ,‬החיים הבינלאומיים על האוניה‪ ,‬האוכל המצויין‪,‬‬ ‫כל זה היה אדיר‪ .‬וככל שהרחקנו אל תוך הים‪ ,‬כך איבדתי את תחושת המרחב האין‪-‬סופי‪ .‬למעלה על הסיפון‬ ‫שכבתי ליד אשה משוואבן‪ ,212‬שסבלה מאוד ממחלת הים‪ .‬כל פעם אחרי שהקריבה‪ ,213‬היא נשענה מותשת‬ ‫לאחור ונאנחה‪" :‬אח היינריך‪ ,‬אח היינריך‪ ,‬אילו ידעתי את זה‪ ."214‬ומיד החלה הקרבה חדשה‪ .‬החיים על האוניה‬ ‫התנהלו כמו במלון גדול בינלאומי‪ .‬סעדנו בשולחנות קטנים‪ ,‬מקושטים בפרחים‪ ,‬הרביעיה ניגנה‪ ,‬ובערב רקדנו‪,‬‬ ‫או שהיו קונצרטים‪ ,‬או שהקרינו סרט חדש או שהיה נשף מסכות‪ .‬וכך חלפו שמונה ימי ההפלגה כשרשרת של‬ ‫‪ 208‬הילדה‪:‬‬ ‫‪Olli mußte sich nicht übel wehren, daß sie gelegentlich Lohn ausbezahlt bekam, damit sie ihrer Mutter Geld nach‬‬ ‫‪Deutschland schicken konnte.‬‬ ‫‪209‬‬

‫‪c.f.mueller: Ihm war zu meinen Lebzeiten der Vorname entzogen worden, zur Strafe dafiir, daß‬‬ ‫‪er auf seine Eltern gehört hatte, die keine jüdische Schwiegertochter haben wollten. Ich meinerseits‬‬ ‫‪bin ihm nur dankbar. Ohne diesen Rückzug in die Entlobung hätte meine Mutter diesen‬‬ ‫‪Schleimscheißer und Macho womöglich geheiratet, und es gäbe uns alle nicht...‬‬ ‫)‪aber: name eines wichtigen verlags (c.f.meyer‬‬ ‫‪ 210‬זה לא קצת מוגזם? אולי השלכה? או שזה אמור להצדיק את המשפט הבא?‬ ‫‪ 211‬גם כיום לוקחת הפלגה כזאת בערך ‪ 8‬ימים‪ .‬בזמנו‪ ,‬לפני מאה שנים‪ ,‬עוד עשו תחרות‪ ,‬מי מגיע הכי מהר‪ ,‬והצליחו לעשות את זה‬ ‫בפחות‪ ,‬השיא היה ליוורפול‪-‬ניו יורק בארבעה ימים‪.‬‬ ‫‪ Schwaben 212‬אזור דרום גרמניה‪ ,‬צפונית לשווייץ‬ ‫‪ 213‬להקיא זה גם להקריב לאל הרומי אורקוס‪ ,‬אחד מאלי השאול‬ ‫‪ 214‬כמובן שיוהנה כותבת את זה בניב השוואבי‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪49‬‬

‫תענוגות והתרשמויות חדשות מעניינות‪ ,‬מהר יותר ממה שרצינו‪ .‬בים גם ראיתי את הדגים המעופפים‪ ,‬עליהם‬ ‫חשבתי תמיד‪ ,‬שהם קיימים רק באגדות‪.‬‬ ‫הכניסה לנמל ניו יורק הייתה מהממת‪ :‬פסל החירות‪ ,‬שמברך אותך עוד הרבה לפני כן‪ ,‬קו הרקיע של הבתים‬ ‫בגובה בלתי אפשרי‪ .‬אחותי‪ 215‬המתינה במזח‪ ,‬ואחרי סידור כל העניינים הרשמיים נסענו לבית בו גרו אחיי‪. 216‬‬ ‫רק שם ראיתי את אולי שלי‪ ,‬חולה‪ ,‬אומללה‪ ,‬בסוף הכוחות‪ ,‬כך שהשבועות הראשונות בסביבה המעניינת החדשה‬ ‫היו מלאים רק בדאגה להבראת בתי‪ .‬אחרי שאולי חזרה לאיתנה ושב אליה רצון החיים‪ ,‬התחלתי להביט סביבי‪,‬‬ ‫בעולם החדש‪ ,‬הזר‪ .‬ניו יורק איננה יפה כלל וכלל‪ ,‬אבל היא מפתיעה עם כל גורדי השחקים האלה‪ ,‬עם הרחובות‬ ‫הגדולים‪ ,‬הרחבים‪ ,‬עם הגיוון של כל גזעי האנשים‪ .‬ברחובות מתקדם תמיד גל אדיר של אנשים‪ ,‬כך שאתה‬ ‫מרגיש בתוכו כמעט נישא עליו‪ .‬כשהלכתי ערב אחד עם אחיי ברחוב כלשהו‪ ,‬אני חושבת שקוראים לו ‪Times‬‬ ‫‪ ,Square‬הרגשתי באמת כמו באגדה של אלף ולילה‪ .‬מיליוני נורות האירו את גורדי השחקים מלמעלה למטה‪,‬‬ ‫את הרחובות גם חצו שרשרות של נורות‪ ,‬וכל הנורות בכל מני צבעים‪ .‬וביניהן‪ ,‬ים האנשים הנע ונד‪ ,‬שחורים‪,‬‬ ‫סינים‪ ,‬יפנים‪ ,‬אינדיאנים בכל מני צבעי איפור‪ ,‬לבנים‪ ,‬כהים‪ ,‬כל מבט נתן תמונה מעניינת אחרת‪ .‬אבל בסוף יצאת‬ ‫עייף ומותש‪ ,‬אם כי מכושף‪ ,‬מכל ההסתכלות הזאת‪ .‬בתי קולנוע היו שם בכמויות עצומות‪ ,‬כמעט בכל רחוב‪,‬‬ ‫והאחיינים שלי‪ 217‬ניצלו את טוב הלב הדודתי שלי‪ ,‬כדי לגרום לי ללכת איתם כמה שיותר פעמים לראות סרט‪.‬‬ ‫בגלל חוסר היכולת הטוטלית שלי ללמוד את השפה האנגלית‪ ,‬נשארו כמה וכמה תענוגות סגורים בפניי‪ .‬החיים‬ ‫בבית אחותי היו נוחים‪ ,‬ואחותי פינקה אותי כל‪-‬כך‪ ,‬שחשתי את האהבה והלבביות הזאת לעתים כרודנות‪ .‬גיסי‬ ‫ואולי עשו הרבה ניסויים מדעיים‪ ,‬וגם תנוך אוזני הקריב כמה טיפות דם עבור זה‪ .‬גם ביקרתי פעם את אופרת‬ ‫המטרופוליטן‪ ,‬והתלהבתי מאוד מגודל הבית ואיכות האומנים שם‪ .‬ומרוב התרשמויות חדשות עברו שלושת‬ ‫חודשי השהות שלי באמריקה מהר מאוד‪ .‬הגיעה שעת הפרידה מאהוביי‪ .‬הפלגתי חזרה למולדת באוניה יפה‬ ‫וגדולה‪ ,‬שהוביל אותה רב חובל בשם ‪ , 218Schwammberger‬אותו הכרתי עוד מלפני זה‪ .‬התא שלי היה קטן‪,‬‬ ‫וחלקתי אותו עם עוד שלושה אנשים‪ ,‬כך שהרגשתי לא בנוח בערב הראשון ובלילה‪ .‬הספן הראשי בא אלי‬ ‫למחרת ושאל אותי‪" ,‬האם את אמה של העלמה אולגה מנהיימר"‪ .‬וכשעניתי לחיוב‪ ,‬הוא זרח וסיפר שהיא הפליגה‬ ‫איתו כבר פעמיים‪ ,‬ושהוא היה הספן האישי של השולחן שלה‪ ,‬ושהוא פינק אותה במיוחד‪ .‬מיד נאחזתי בהזדמנות‬ ‫ואמרתי לו‪" :‬אם כל‪-‬כך פינקת את בתי‪ ,‬אז פנק גם אותי במעט‪ ,‬ונסה בעיקר לארגן לי תא אחר‪ ".‬הוא הבטיח‬ ‫לנסות הכל‪ ,‬וכאשר ערך אצלי רב החובל ביקור באותו הבוקר‪ ,‬וביטאתי כלפיו את אותה הבקשה‪ ,‬קיבלתי עוד‬ ‫באותו היום תא גדול ויפה יותר‪ ,‬שחלקתי עם רק עוד שני נוסעים‪ .‬עם אשה בגילי‪ ,‬שחזרה זו הפעם הראשונה‬ ‫אחרי עשרים שנה למולדת‪ ,,‬ועם אשה צעירה‪ ,‬אלגנטית‪ ,‬נאה‪ ,‬עם הרבה תכשיטים יקרים‪ ,‬מזוודות חדשות לגמרי‬ ‫ותמרוקים מיוחדים‪ .‬האשה הצעירה רקדה הרבה‪ ,‬חיפשה כל יום מעריץ חדש‪ ,‬סיפרה לנו סיפורים דמיוניים על‬ ‫חייה‪ ,‬ועמדה לעשות ביקור אצל הוריה בפרנקפורט‪ .‬אני האמתי לכל זה‪ ,‬כי אני לא מכירה מספיק את האדם‪ ,‬אך‬ ‫חברתי לתא המבוגרת התרגזה עליה כל הזמן ולא האמינה לכלום‪ .‬היא אפילו הקפידה לנעול את מזוודותיה‪,‬‬ ‫כשעזבה את התא שלנו‪ ,‬ושתיק היד שלה יהיה איתה כל הזמן‪ .‬וכשהאשה הצעירה עלתה בלילות לסיפון העליון‪,‬‬ ‫והפריעה בכך לאשה המבוגרת בשנתה‪ ,‬דיברה עליה זו למחרת רק בכינוי "החזירה"‪ .‬כשעגנו אחרי שמונה ימים‬ ‫ב‪ , 219Cuxhaven-‬ואני עמדתי ליד המכס‪ ,‬נעמדה לידי חברתי לתא המבוגרת וחייכה‪" :‬הנה אני אספר לך איך‬ ‫נפלת בפח מחוסר הכרות עם בני האדם‪ .‬כשיצאתי מהתא שלי‪" ,‬החזירה" עוד שכבה במיטה‪ ,‬אבל שני גברים‬ ‫עמדו לפני דלת התא‪ .‬אני צעקתי עליהם‪" :‬עוד לא מספיק לכם מהאשה הזאת?" על כך חייכו הגברים ואמרו‪:‬‬ ‫"הרגעי‪ ,‬גבירתי‪ ,‬היא משרתת מניו יורק‪ ,‬שגנבה מבעלי הבית‪ ,‬שבו עבדה עשרת אלפים דולר‪ ,‬תכשיטים ובגדים‪,‬‬ ‫ואנחנו באנו כדי לעצור אותה ולהחזיר אותה באוניה הבאה חזרה לניו יורק‪ ".‬הופתעתי להיווכח‪ ,‬שדווקא אני‪,‬‬ ‫מתוך כל אלף הנוסעים חלקתי עם "הגברת" המפוקפקת הזאת את התא‪ .‬החזרה על האוניה היפה הגדולה היתה‬ ‫עוד יותר שקטה ורגועה מהנסיעה לאמריקה‪ .‬הקהל במחלקה השניה היה נעים מאוד‪ ,‬והיה מורכב בעיקר‬ ‫מאקדמאים‪ .‬התחברתי עם זוג כמרים מסן פרנסיסקו‪ ,‬חברות שהמשיכה עוד כמה שנים דרך קשר מכתבים‪ .‬היום‬ ‫אני כבר לא יודעת עליהם כלום‪.‬‬

‫‪ 215‬פרידה‪ ,‬מן הסתם‬ ‫‪ 216‬לא ברור מי זה‪ .‬אולי אחותה וגיסה?‬ ‫‪ Peter 217‬ו‪Tom -‬‬ ‫‪ 218‬ה‪ Schwammberger-‬הכי מפורסם ע"פ גוגל הוא איזה קלגס נאצי‪ ,‬שהיה ילד קטן‪ ,‬כשיוהנה חזרה מאמריקה‪.‬‬ ‫‪ 219‬היציאה לים הצפוני של המבורג‪ 120 ,‬ק"מ צפון‪-‬מערבית‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪50‬‬

‫לחברות הזאת מתחברת חוויה חינוכית שלי‪ .‬כשערכתי פעם קניות גדולות במרכז הקניות ‪ 220Tietz‬בהמבורג‬ ‫וחזרתי הביתה עם תריסר חבילות‪ ,‬שמתי לב פתאום‪ ,‬שלקחתי איתי בטעות חבילה אחת נוספת‪ .‬היו בה שתי‬ ‫מטפחות גבריות‪ .‬לא חשבתי על כך‪ ,‬שאחזור בשביל שתי מטפחות את כל הדרך חזרה לעיר‪ ,‬אלא כבר חשבתי‬ ‫למי מחבריי אתן אותן מתנה ליום הולדת‪ .‬בדיוק אז קיבלתי מחברי הכומר מסן פרסיסקו מכתב‪ ,‬שבו הוא תיאר‬ ‫את שמחתו‪ ,‬שהוא הכיר אותי‪ ,‬והוא החמיא לי על נשמתי הטהורה‪ .‬מחמאה זו הציקה לי לאור שתי המטפחות‪,‬‬ ‫ומיד שבתי לעיר והחזרתי אותן‪.‬‬ ‫מעניין מאוד היה אמריקאי אמיתי‪ ,‬שלא דיבר הרבה עם האנשים‪ ,‬אלא לעס מסטיק מהבוקר עד הערב‪ ,‬וכשרונו‬ ‫המיוחד היה ביריקותיו‪ ,‬שלא פגעו אף פעם באף אחד‪ .‬פעם ישבתי מולו‪ ,‬וכשהחל לירוק‪ ,‬פחדתי‪" :‬הנה את‬ ‫חוטפת בפרצוף‪ ".‬אבל בביטחון אומנותי עף הקליע תמיד ליד ראשי‪ .‬גם שמונה ימי השיבה הביתה עברו ביעף‪,‬‬ ‫וחיש מהר ישבתי שוב בדירתי‪ ,‬בודדה וגלמודה‪.‬‬

‫אולי‪:‬‬ ‫אני חזרתי לאמריקה ראשונה‪ .‬א‪.‬פ‪ .‬הביא אותי לקוקסהאפן‪ ,‬כתב עבור כל יום מכתב‪ ,‬ואת כל‬ ‫המכתבים הוא נתן לדייל‪ .‬וכך קיבלתי כל יום מכתב אהבה‪ .‬עד שפתאום‪ ,‬אחרי שהוא בילה עם‬ ‫הוריו‪ ,‬נפסקו המכתבים‪ .‬רק עוד מכתב אחד הגיע‪ ,‬וזה הקשר האחרון שלי איתו‪ .‬הוא כתב‪ ,‬שהוא‬ ‫לא יוכל להתחתן איתי‪ ,‬ואם אני לא אתחתן‪ ,‬גם הוא לא ייתחתן לעולם‪) .‬טיפשי( לעולם לא ראיתי‬ ‫אותו עוד‪ .‬כי כשהוא בא לאמריקה‪ ,‬סירב דוד גוסטב לכל ביקור מצידו ואני חזרתי די מהר לגרמניה‬ ‫כדי לא לפגוש אותו שוב‪ ,‬זאת אומרת קודם לווינה להולצקנכט‪ ,221‬ואז חזרה להמבורג‪ ,‬ושם הכרתי‬ ‫את בעלי‪ .‬אחרי שהתחתנתי‪ ,‬התחתן גם הוא‪ ,‬עם רופא מכוערת‪ ,‬מבוגרת ממנו בעשר שנים‪ ,‬בה‬ ‫היה תלוי לחלוטין‪ ,‬כי היא סידרה לו את כל הספרות לעבודות שלו‪ ,‬והיא עזרה לו הרבה בעבודה‪.‬‬ ‫ילדים אין לו‪ .‬אף פעם לא ראיתי אותו שוב‪.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫אולי שלי הכינה את חזרתה הביתה‪ ,‬גם היא רצתה לשוב‪ ,‬ומתוך געגועים‬ ‫ואנוכיות לא התנגדתי לזה‪ .‬תחילה היא לקחה משרת אסיסטנטית אצל‬ ‫פרופסור ברגמן בפרנקפורט‪ .‬היא חיה שם שוב בביתה של החברה ובת‬ ‫הדודה‪ 222‬ובילתה בחוג חברים ועבודה מדעית נעימה שנה מספקת‪.‬‬ ‫כשהגיע אליה ההכרח של להפוך לעצמאית‪ ,223‬נקטתי בצעדים כדי‬ ‫להשיב אותה לקרבתי בהמבורג‪ .‬כיוון שאבינו‪ 224‬עבד במשך עשרים‬ ‫וחמש שנים בקופות החולים המקומיות‪ ,‬דיברתי עם ההנהלה‪ ,‬האם זה‬ ‫יהיה אפשרי להעסיק אותה כרופאה רנטגנולוגית במכון של קופת‬ ‫החולים‪ .‬שמו אותה ברשימת המועמדים ולא התקבלה בבחירה‬ ‫הראשונה‪ ,‬כי העמיתים הגברים הנחמדים התנגדו‪ .‬אבל דרך השתדלויות‬ ‫נוספות של חברים נעשתה בחירה שניה‪ ,‬שבה היא ניצחה‪.‬‬ ‫וכך היא הייתה לאשה הראשונה והיחידה שעבדה כרופאה בקופת‬ ‫החולים בהמבורג‪ .‬עכשיו התחילו עבורי חיים מלאים‪ .‬שוב יכולתי לדאוג‬ ‫לבתי‪ ,‬לטפל בה‪ ,‬לבשל דברים טובים‪ ,‬והייתי מאושרת‪ ,‬כשנפתחה הדלת‪,‬‬ ‫וראיתי את פניה האהובים‪ .‬הילדה הזו הייתה האור היחידי שעוד נותר‬ ‫בחיים‪ ,‬והיא עבדה קשה בשביל לקבל הכרה‪ .‬אבל היא עשתה זאת בזמן‬

‫‪ 220‬רשת מרכזי הקניות )היום היינו קוראים לזה "קניון"( של ‪ Tietz‬הוקם עוד במאה ה‪ 19-‬על‪-‬ידי ‪ ,Hermann Tietz‬יהודי מאזור‬ ‫פוזן‪ ,‬והוא היה הראשון שהגה את הרעיון‪ .‬סניף המבורג נפתח ב‪ 1912-‬בבית שנקרא עד היום ‪ ,Alsterhaus‬בקצה הדרומי של ה‪-‬‬ ‫‪ . Alster‬אבל הנאצים הלאימו כמובן את כל הרשת‪.‬‬ ‫‪ Guido Holzknecht 1872-1931 221‬חלוץ ברדיולוגיה‪ .‬התפרסם כבר בשנת ‪ .1901‬הוא גילה‪ ,‬שנזקי ההקרנות תלויים בכמות‪,‬‬ ‫והוא פיתח את ה‪ .Chromoradiometer -‬למרות זאת‪ ,‬הוא היה לקורבן ההקרנות כמו רבים כל‪-‬כך‪ .‬במשך עשרים שנה ביצעו בגופו‬ ‫‪) 64‬שישים וארבעה!!( ניתוחים לכריתת איברים פגועים‪ ,‬אצבעות וזרועות‪ ,‬ולבסוף מת מסרטן רנטגן‪.‬‬ ‫‪ 222‬ראה הערה ‪177‬‬ ‫‪ 223‬ניסוח מעורפל מאוד‪ ,‬שאפשר להסביר אותו רק על‪-‬ידי הערה ‪ 131‬ו‪ ,138-‬לדעתי‬ ‫‪ 224‬שוב‪ ,‬כמובן‪ ,‬הכוונה היא לאדולף‪ ,‬מן הסתם‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪51‬‬

‫קצר‪ ,‬והייתה לעמיתה מכובדת ואהובה בחוג הפציינטים‪ .‬ואני יכולתי‪ ,‬קורנת‪ ,‬לרשום לזכותי מחמאה אחר‬ ‫מחמאה‪ .‬אבל לא הרבה זמן ארכו חיי היפים‪ ,‬גם היא מצאה אחרי זמן קצר חבר לחיים‪ ,‬ונאלצתי לתת גם את‬ ‫הילדה הזו‪.‬‬ ‫אולי‪:‬‬ ‫כשחזרתי מאמריקה‪ ,‬לקחתי משרה לא משולמת של אסיסטנטית אצל הולטנוש‪ .‬בזמנו היית צריך‬ ‫להגיד תודה‪ ,‬שבכלל מצאת משרת אסיסטנט‪ .‬אחרי זה הלכתי ליולו‪ 225‬לפרנקפורט ולקחתי משרת‬ ‫אסיסטנטית בקליניקה של פון ברגמן אצל הרדיולוג הנס היינריך ברג‪ 226‬ואחר כך אצל הולפלדר‬ ‫בקלינקת שמידן‪ .227‬בחורף הזמינו אותי הנס ופריץ‪ ,‬לעשות איתם מסע סקי בצירס‪ .228‬במקרה היו‬ ‫מעקפים במסילת הרכבת‪ .‬בחצות עצרה הרכבת בקיצבול‪ ,229‬ובמקום שנחליף רכבת עוד פעם‪,‬‬ ‫הזמין אותי עמית נחמד לישון בפנסיון של אמא שלו‪ .‬למחרת מצאו קיצבול והפנסיון חן בעיניי כל‪-‬‬ ‫כך‪ ,‬שלא רציתי לבזבז עוד יום מימי החופשה הבודדים ברכבת‪ ,‬הודעתי בטלפון לחברים בצירס‪,‬‬ ‫שלא אבוא‪ .‬למחרת באה הידיעה הנוראה‪ ,‬שהקבוצה‪ ,‬יחד עם המדריך‪ ,‬ועוד קבוצה של שישה‬ ‫אנגלים‪ ,‬נקברו תחת מפולת שלגים‪ .‬רק פריץ ועוד אנגליה אחת ניצלו‪ .‬חבר של פריץ שבר את הסקי‬ ‫שלו זמן קצר לפני המפולת וראה אותה‪ .‬הוא הזעיק עזרה‪ .‬אבל רק את פריץ הצליחו להציל‪ .‬כנראה‬ ‫הייתי נקברת יחד עם הנס והאחרים‪.‬‬ ‫הייתי אז אומלל הביותר‪ ,‬כי חשבתי‪ ,‬שכבר לא אתחתן‪ ,‬הייתי אז בת עשרים ושמונה‪ .‬לכן גם‬ ‫התחלתי מערכות יחסים שטחיות‪ .‬עם ד"ר שאנר‪ ,‬ששבר את הסקי וניצל‪ ,‬התחברתי מאוחר יותר‬ ‫וגם התארסתי איתו‪ ,‬למרבה הזוועה של יולו‪ ,‬אבל ביטלתי את האירוסין‪.‬‬ ‫‪230‬‬ ‫מפרנקורט חזרתי להמבורג אל ‪ Wolfsknecht‬כאסיסטנטית‪ ,‬ב‪ . Wolthusen-‬אמא הייתה‬ ‫מלאת הבנה‪ ,‬היא הבינה שאני לא רוצה‪ ,‬בדכאון שלי‪ ,‬לגור אצלה‪ ,‬אלא בדירה שכורה‪ .‬הייתה לה‬ ‫חברה עשירה בשם אנוך‪ .‬היה לה בן שעוד לא התחתן‪ ,‬ושתי האמהות ניסו לשדך בינינו‪ .‬לצורך זה‬ ‫הזמינה אותי ואותו אחותו הנשואה גרטה שוובה‪ .‬יחד איתנו הוזמן איש צעיר עם צלקת על הלחי‪,231‬‬ ‫שנראה כל‪-‬כך ארי‪ 232‬לעומת שוובה היהודי מאוד‪.‬‬ ‫אבל אז הוא הביא אותי הביתה‪ ,‬והיה נהוג‪ ,‬שאם אתה מעוניין בבחורה‪ ,‬אתה עושה איתה טיול‬ ‫סביב האלסטר‪ .‬ואז התברר‪ ,‬שהאיש הצעיר‪ 233‬יהודי‪ ,‬ושיש לנו תחומי עניין משותפים‪ ,‬בעיקר‬ ‫במוזיקה‪ .‬הוא ביקש ממני לבוא איתו לקונצרט המנויים הבא‪ .‬אבל לא היה לי כרטיס‪ ,‬ולא היה‬ ‫בטוח‪ ,‬שאפשר עוד להשיג כזה‪ .‬כשהגעתי למחרת לקופה‪ ,‬ראיתי לפניי איש צעיר‪ ,‬שהביא לקופאית‬ ‫שוקולד ונתן לה מרוב אושר כמעט נשיקה‪ .‬זה היה הרמן בקר‪ ,‬שעוד קיבל כרטיס בשבילי‪ .‬היינו‬ ‫הרבה יחד‪ ,‬בעיקר קונצרטים וחברים‪ ,‬ולא עבר הרבה זמן‪ ,‬עד שהתארסנו והתחתנו‪ .‬משפחתו‬ ‫קיבלה אותי בחום‪ ,‬אמו ואחותו בבראונשוויג‪ ,234‬נשואה עם רובינשטיין ועם שני ילדים‪ .‬אבל מדודה‬ ‫פרידה קיבלתי מברק מאמריקה‪ :‬לבטל מיד האירוסין‪ ,‬לבוא לאמריקה! אני לא רוצה לכתוב הכל‪,‬‬ ‫איך דודה פרידה קרעה לגזרים את הנישואין שלי‪ ,‬כי כימיקאי היה פחות מדי בשבילי‪ .‬בין הרמן‬ ‫ודודה פרידה‪ ,‬הדודה האהובה ביותר שלי‪ ,‬נוצר קרע‪ ,‬ולצערי גם עם אמא שלי‪ ,‬שהתערבה יותר‬ ‫מדי מבלי לשאול‪ ,‬הזמינה את חבריה כאורחים אלינו ועוד‪ .‬היא החליטה גם על העלמה ארנה‬ ‫עבורי‪ ,‬שנשארה ארבעים ושתיים שנה אצלי‪ ,‬עד למותה‪ ,‬למרות מאבקים עזים עם בעלי‪ ,‬בעיקר‪,‬‬ ‫בגלל הילדה‪ ,‬אותה היא חמדה כמו ילדה שלה והעדיפה‪ .‬אבל חוץ מזה היא הייתה פנינה‪.235‬‬ ‫‪ 225‬זה כנראה הכינוי של זלמה יולוביץ'‬ ‫‪Berg, Hans Heinrich (1889-1968): 226‬‬ ‫‪Chirurg Victor Schmieden (1874-1945) 227‬‬ ‫‪ , Zürs 228‬אזור ‪ ,Arlberg‬מערב אוסטריה‪ ,‬קרוב לשווייץ‪ 1700 ,‬מטר מעל פני הים‬ ‫‪ Kitzbuehl 229‬בין ‪ Innsbruck‬ל‪Salzburg-‬‬ ‫‪ 230‬שייך כיום ל‪ ,Emden-‬מערבית להמבורג‪ ,‬על הגבול ההולנדי‪.‬‬ ‫‪ 231‬ה‪ Schmiss-‬שלו היה תוצאה של פציעה מסורתית כתוצאה ממשחק‪-‬קרב סייף במסגרת השתייכותו לאגודת הסטודנטים‪.‬‬ ‫‪ 232‬לא יודע‪ ,‬אם זה היה מושג שעבר לה בראש בשנות העשרים‪.‬‬ ‫‪ 1890) Hermann Becker 233‬ריגה ‪ 1954 -‬ציריך( סיפורו של סבא שלי ייצטרך להיות מסופר במקום אחר‪...‬‬ ‫‪ 234‬דרומית להמבורג‪ ,‬כארבעים ק"מ מזרחית להנובר‪ .‬האמא ‪ Fanny Taube‬מבית ‪ Ku(h)rmann‬נפטרה ב‪ 26.10.1932-‬בהמבורג‬ ‫בגיל ‪ .68‬האב נפטר כבר ‪ 13‬שנים לפני כן‪ ,‬בערך באותו הגיל‪ .‬האחות המדוברת היא ‪ ,Jette Gita‬גדולה מהרמן בארבע שנים‪ .‬בנה‬ ‫בכור נולד עוד בריגה‪ ,‬אבל הבת‪ ,‬שנתיים אחרי זה ב‪ ,Magdeburg-‬קצת מזרחית מ‪ .Braunschweig-‬או שאולי התבלבלה‪ ,‬הנתונים‬ ‫שלה לא מאוד מדוייקים‪ ,‬או שהם עברו‪ .‬בכל אופן‪ ,‬שני הנינים שלה‪ ,‬בגיל של שי וזיו‪ ,‬גרים בניו יורק ובאריזונה‪.‬‬ ‫‪ 235‬העדיפה על פני מי? שתיהן לא מדברות על הסיבה לקרע שאנחנו הנכדים והנינים שמענו תמיד‪ :‬גזענות נגד ‪.Ostjuden‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪52‬‬

‫ כי בעלי‬,‫ ומאז היה לי זמן קשה‬,‫בעלי פעם אחת אפילו זרק אותה מהבית בגלל ההתערבויות שלה‬ ‫ בעלי לא רצה להיות יותר‬.‫ הייתי צריכה להיפגש איתה בחשאי‬.‫היה מאוד רדיקלי ולא רצה להתפייס‬ ‫ הוא גם היה‬.‫ אבל אחיו כתב לו שהוא לא מרשה‬,‫ שהוא רוצה לעבור לרפואה‬,‫ וכתב לו‬,‫תלוי באחיו‬ ‫ הוא המשיך לעבוד בשביל אחיו ולמד‬,‫ אז מה? לכן בעלי למד רפואה בסתר‬,‫רוצה ללמוד תיאולוגיה‬ ‫ הוא לא יכול היה יותר להיות מנהל חברה בהמבורג‬,‫ אחרי שלושה סמסטרים חשאים כאלה‬.‫רפואה‬ ‫ אחיו לא סלח לו וגם‬.‫ וזה היה עימות גדול ביניהם‬,‫ שהוא שינה מקצוע‬,‫ והוא כתב לו‬,‫בשביל אחיו‬ ‫ אני הרווחתי אז הרבה כרדיולוגית‬.‫ ומאז היינו צריכים לפרנס אותה אנחנו‬,‫ שידעה הכל‬,‫לא לאמם‬ .‫במשרה ממשלתית ועוד מרפאה פרטית אחרי הצהריים‬ .‫ וקיבלתי צירים בזמן העבודה‬,‫ ואני עבדתי בלי הפסק‬,‫ִהיל ֵדה נולדה תשעה חודשים אחרי החתונה‬ ‫ כשירדו לי המים בערב‬.‫ אבל בגלל האגן הצר שלי הראש לא ירד אליו‬,‫חשבתי שיש לי כאבי בטן‬ ‫ אז לקחתי את‬.‫ ואני יכולה לחכות עד מחר‬,‫ שזה שום דבר‬,‫ הרגיעו אותי העלמה ארנה ובעלי‬,‫בבית‬ ‫ והצירים החזקים גרמו לי להתעקש שיביאו‬,‫הספר של בום וקראתי את הזוועות על לידה יבשה‬ ‫ ביליתי את הכל הלילה בבית החולים עם צירים‬.‫ הייתי עלולה לחטוף קרע רחמי‬.‫אותי לבית החולים‬ .‫ היה צריך להפריד את מאחה עצמות החיק ומנעו כך ניתוח קיסרי‬.‫איומים‬ ‫ בשעה עשר‬.‫ במשך תשעה חודשים הנקתי היטב‬.‫אחרי ארבעה שבועות כבר הייתי שוב בעבודה‬ ‫ כי הייתי בעבודה עד‬,‫בבוקר הייתי צריכה לשאוב את החלב ושהעלמה ארנה תיתן אותו מבקבוק‬ ‫ שהיא תטפל בתינוקת בזמן היעדרותי ולשכור עוזרת‬,‫ העלמה ארנה ביקשה ממני‬.‫שתיים בצהרים‬ ‫ילדה הפכה להיות כל‬ ֶ ‫ שעבור העלמה ארנה היָלדה ִה‬,‫ שכרתי את לני וכך קרה‬.‫בית אחרת במקומה‬ .‫ בעיקר עם בעלי‬,‫ מה שגרם מאוחר יותר לעימותים רבים‬,‫עולמה‬ 30.11.1928: meine Geburt in Hamburg im kältesten Winter des Jahrhunderts. Ich habe „Rachitis“, heißt es, jedenfalls sehr weiche Knochen und Zähne, meine Eltern lassen mich zehn Jahre nur Stiefel tragen, und der Zahnarzt ist während der ganzen Kindheit ein psychisches Trauma. 1930/31 Als ich im Alter von zwei Jahren gefragt wurde: „Na, Hildegard, bist du ein liebes Kind ?“

wollte ich diese Frage, was immer ich davon hielt, ehrlich, korrekt und genau beantworten, wie dies meiner Art war und noch heute ist. Als Einzelkind stand mir keinerlei ironisches Vorgehen zur Verfügung. Der Inhalt dessen, was mir sofort dazu einfiel, hätte für einen kleinen Vortrag gereicht, allein – mein Wortschatz von etwa 70 Wörtern, mit Vorzug Adverbien, war nicht ausreichend, und leider beherrschte ich die Syntax keineswegs. Hätte ich dieses Handwerkszeug bei mir gehabt, wäre meine Antwort gewesen: „Wenn meine drei Eltern (die Haushälterin war meine eigentliche Mutter) finden, ich sei lieb, so bringen sie dies deutlich zum Ausdruck und sind entsprechend nett zu mir, und ich habe noch eine ganze Weile Kredit bei ihnen, auch wenn ich gar nicht mehr lieb bin. Das selbe Trägheitsmoment tritt leider auch auf bei der Beurteilung, ich sei böse, und das ist dann nicht angenehm für mich...“ – Wie dies ausdrücken mit den wenigen Mitteln, die ich zur Hand hatte ? Ich wühlte unter meinen Lieblingswörtern, den Adverbien – deren Bevorzugung ich mir später schmerzlich würde abgewöhnen müssen – und fand zwei passende: „Manchmal immer.“

Welch ein Gaudi! Die Leutinnen (es waren lauter weibliche) amüsierten sich köstlich über dieses Kind, das so paradox Wörter zusammensetzte, und niemand verstand, was ich hatte sagen wollen. Dabei hatten diese Kühe nur nicht richtig zugehört, und es war ihnen nicht der Mühe wert gewesen, darüber nachzudenken, was ich gesagt hatte, geschweige denn meine Kunst zu bewundern, mit wenig Worten so viel ausdrücken zu können. Dieses Frühest-Erlebnis könnte auch als Schlüsselerlebnis gewertet werden und ist mit all seinen Konsequenzen charakteristisch für meine ganze spätere Laufbahn.

.‫ המסמך האחרון שאמי החלה לכתוב ולא סיימה‬,‫ ביוגרפיה מקצועית‬:‫מתוך‬

53

‫ אורי שני‬:‫ תרגום והערות‬.‫זכרונות‬

‫נשארנו בהמבורג‪ ,‬והיינו מנהלים חיים טובים מאוד שם‪ ,‬כי הייתה לי משרה טובה‪ ,‬ולבעלי הציעו‬ ‫משרת מרצה באוניברסיטה אחרי סיום הלימודים‪ .‬אבל אז בא היטלר‪ .‬אני לא רציתי להאמין‪ ,‬כי‬ ‫בבחירות האחרונות המפלגה שלו התרסקה לגמרי‪ .‬אבל כידוע ‪ Paten‬דאג לזה‪ ,‬ש‪Hindenburg-‬‬ ‫שחתם על הכל‪ ,‬גם באמת חתם‪ ,‬והוא חתם‪ ,‬וכך קיבל היטלר כסף‪ ,‬ושיקם את המפלגה שלו‪,‬‬ ‫והינדנברג הסכים למנות את היטלר‪ ,‬אם ‪ Paten‬יישאר הסגן שלו‪ .‬פאטן חשב‪ ,‬שהוא יישלוט ככה‬ ‫על היטלר‪ ,‬וזה כידוע לא קרה כך‪ ,‬וכל האירועים הפוליטיים הרי ידועים‪ .‬וכשבער הרייכסטאג‪,‬‬ ‫והתחילה רדיפת היהודים‪ ,‬החלטנו להגר לשווייץ‪.‬‬ ‫כיוון שבעלי היה שוויצרי‪ ,‬נהיתי גם אני שוויצרית‪ ,‬ולקחו לי בתור זרה את רשיון העבודה‪.‬‬ ‫התקוממתי נגד זה באיגוד הרופאים‪ .‬כיוון שכבר אבי ואחרי זה גם אני היו מיודדים עם הנהגת‬ ‫האיגוד‪ ,‬החזירה לי מדינת המבורג את האזרחות ואפילו לבעלי‪ .‬וגם הקונסול השוויצרי השאיר לנו‬ ‫את הדרכונים השוויצרים‪ ,‬וכך היינו לבעלי אזרחות כפולה‪ ,‬וכשבא היטלר‪ ,‬יכולנו לחזור לשווייץ‪.‬‬ ‫כשאמר בעלי לפרופסור בראואר‪ ,‬אצלו הוא עשה את הסטאג'‪ ,236‬שהוא יהודי‪ ,‬הוא מיד שאל אותו‪:‬‬ ‫איך אני יכול לעזור לך? ושלח אותו בתור אסיסטנט לדבוס‪ ,‬שם סיים וקיבל את הסמכה לרופא‬ ‫מהמבורג‪ .‬אנחנו היינו אמורים לבוא אחריו‪ .‬נאלצתי לנהל משפט על שכירת המרפאה שלי‪ ,‬אותה‬ ‫שכרתי בתמימותי לחמש שנים שלמות‪ .‬בתור יהודי הותר לך לבטל חוזי שכירות‪ .‬אצלי טענו שבעלי‬ ‫שוכר שותף‪ ,‬ועוד לא היתה לו הסמכה‪ .‬לכן עלי לשלם את כל חמש השנים‪ .‬הגענו למשפט‪ .‬במשפט‬ ‫הראשון הפסדנו‪ .‬אבל עורך הדין שלי אמר‪ ,‬שהשופט היה נאצי‪ ,‬ובערעור הוא יודע‪ ,‬שהשופט‬ ‫בסדר‪ .‬יום אחד הוא הזמין אותי ויעץ לי בדחיפות‪ ,‬לא לחזור הביתה‪ ,‬אלא לבקש שיביאו לי את‬ ‫הדברים שלי לתחנת הרכבת‪ ,‬בחשאי‪ ,‬כי היה בכוונתם לעצור אותי על נסיון בריחה אל בעלי‪ .‬זה לא‬ ‫היה כל‪-‬כך פשוט‪ .‬אבל היה לי מזל‪ :‬פקיד המיסים הכיר והוקיר את אבי‪ ,‬וסידר עבורי את עניין‬ ‫המיסים‪ ,‬תוך לצי שעה‪ .‬גם את הוויזה קיבלתי עוד באותו היום‪ .‬כסף נתן לי דוד נתן‪ .‬אחרי זה עוד‬ ‫סידרתי את פינוי המרפאה עם סניטס ואת העברת הדירה שלנו לשווייץ‪ .‬חברים נתנו לי אישורים‬ ‫רפואיים‪ ,‬וברכבת הלילה נסעתי‪ .‬בתחנת הרכבת בבזל פחדתי בגלל הדרכון הגרמני שלי‪ .‬אולי‬ ‫הוציאו נגדי צוו עיכוב יציאה מהארץ‪ .‬לכן ירדתי מהרכבת‪ ,‬ובצד השוויצרי עליתי שוב עם הדרכון‬ ‫השוויצרי‪ .‬כך נמלטתי מבדיקת הדרכונים הגרמנית‪.‬‬ ‫העלמה ארנה‪ ,‬שרצתה בכל מחיר לבוא איתנו‪ ,‬למרות שאני לא רציתי את זה‪ ,‬נשארה עם הילדה‬ ‫ועם אמי בדירה‪ ,‬והן ארזו את הכל‪ .‬הם הגיעו רק אחרי כמה חודשים‪.‬‬ ‫אילולא היטלר היינו מנהלים חיים טובים בהמבורג‪ .‬היתה לי משרה ממשלתית כרדיולוגית‪ .‬הייתי‬ ‫הרופאה‪-‬אשה היחידה‪ ,‬וזה היה מאבק לא פשוט‪ .‬טענו שהיחסים עם הרופאים הגברים האחרים‬ ‫יהיו מסובכים‪ ,‬או עם האסיסטנטיות הנשים‪ .‬שני הדברים לא היו נכונים‪ .‬עם רופאים ואסיסטנטיות‬ ‫היו לי יחסים טובים מאוד‪.‬‬

‫]עמודים ‪ 18‬ו‪ 27 , 21 ,19-‬למטה ו‪ 28-‬של זכרונות אולי עוסקים בשווייץ‪ ,‬והחלטתי לתת ליוהנה‬ ‫את מילות הסיום‪[.‬‬ ‫יוהנה‪:‬‬ ‫זכרון חיי לא שלם בלי זכרון כל החברים שהלכו איתי את הדרך הזאת במהלך חיי‪ .‬את אהבתם‪ ,‬נאמנותם‬ ‫והקרבתם אני זוכרת בהכרת תודה עמוקה‪ ,‬שלא תיכבה‪ .‬נכדיי האהובים‪ ,237‬אל תשכחו את השמות זכריאז‪,‬‬ ‫מנדובסקי‪ Sotte ,Jolowitz ,Lehr ,‬ו‪ .Fritz Herzeug-‬וכל משפחתה של בעלי עמדה לצדי תמיד‪ ,‬כך שאחיות‬ ‫בעלי כמו אחיות אמיתיות‪ ,‬ואחי בעלי כמו אחים אמיתיים היו קרובים ללבי‪ .‬כמה פעמים עזרת לי‪ ,‬פרידל‬ ‫לקס‪ ,238‬לעבור שעות קשות‪ .‬וגם את זה אני יכולה לרשום לצד החיובי של החיים‪ ,‬שהורי בעלי לא הבדילו‬ ‫מעולם ביני לבין ילדיהם שלהם‪ .‬חותנתי‪ 239‬כתבה לי פעם‪" :‬אני מברכת את השעה‪ ,‬שבה בני לקח אותך לאשה‪".‬‬ ‫‪ 236‬כנראה ‪ , (1865-1951) Ludolf Brauer‬רופא בבית חולים אפנדורף במחלקה פנימית‪ ,‬וגם מנהל בית החולים עד ‪.1934‬‬ ‫‪ 237‬הילדה ולנה‬ ‫‪ 238‬פרידה התחתנה עם ‪ .Eugen Lax‬הוא היה כימאי‪ ,‬והם גרו בברלין‪ .‬רוב המשפחה הענפה חיה בדרום אמריקה‪.‬‬ ‫‪Henriette Jolowicz 239‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪54‬‬

‫במלים אלה היא עשתה היא היטיבה עמי יותר ממה ששיערה‪ ,‬כי הרי כל חיי הערכתי את עצמי כלא מספיק טובה‬ ‫עבור בעלי הטוב והמיטיב‪.‬‬ ‫מהאושר‪ ,‬שגם מאולי יש לי נכדה‪ ,‬אני יונקת עד היום‪ .‬גם על האושר הגדול עוד יותר‪ ,‬שהנכדה הזו קשורה‬ ‫באהבה בסבתא‪ ,‬אני מודה לגורל‪ ,‬אם כי הגורל דורש ממני ומאולי מנת הקרבה עצובה‪ ,‬שאני צריכה לחיות‬ ‫בנפרד מילדה ונכדה‪ .‬גם אחיי נדחו בגלל הצרה במולדת לארץ זרה‪ ,240‬אבל לשמחתי הצליח אחי הבכור לבנות‬ ‫לעצמו בית חדש באיטליה‪ ,‬והחלטתי לנסוע אליו‪ .‬שניתן לי עוד לראות ולחוות את הארץ הנהדרת הזאת‪ ,‬זו גם‬ ‫מילוי של אחת המשאלות האחרונות שלי‪ .‬אני גרה‪ 241‬שם למעלה איתם בבית הסלע שלהם‪ ,‬מעל ימיו הכחולים‬ ‫של אגם לאג'ו מג'יורה‪ 242 ,‬מתוכם מזדקרים בבוהק אגדי האיים הבורומאים‪ ,‬סביבו הרים מושלגים‪ ,‬ומעל כל זה‬ ‫שמיים בצבעים על‪-‬טבעיים‪ .‬ואוויר ושמש‪ ,‬גם היא כמעט על‪-‬טבעית‪ ,‬והעם‪ ,‬על טיפוסיו ותלבושותיו‪ ,‬כמו‬ ‫שרואים רק בתמונות‪ .‬צמחיה בתפרחת שאי‪-‬אפשר בכלל לדמיין בצפונה של אירופה‪ .‬אבל האלון הגרמני חסר‪.‬‬ ‫עם הכלבים והחתולים בבית אפשר לדבר כמעט כמו עם בני האדם‪ .‬ברווזים‪ ,‬תרנגולות‪ ,‬יונים‪ ,‬אווזים‪ ,‬באו‬ ‫לפעמים למטבח כמו חיות מחמד‪ ,‬כדי לזכות במנה מיוחדת‪ .‬הבית שוכן על כביש‪ ,‬ומרות השגחה צמודה גמרו‬ ‫הכלב בובי והחתולה היפה בלה‪ ,‬אהובת הבית‪ ,‬את חייהם תחת גלגליהם של אוטו‪.‬‬ ‫אחרי שלושה חודשים נפרדתי מהארץ היפה ומהרכוש המרשים של‬ ‫אחיי‪ ,‬ונסעתי לשווייץ‪ .‬מנוגדת לחלוטין מבחינת הנוף לאיטליה‪ ,‬אך‬ ‫מלהיבה לא פחות‪ .‬גרתי תחילה בבאדן ליד ציריך‪ ,‬בבית אחיות‬ ‫קתולי‪ ,‬אשר ריגשו אותי בנתינה הבלתי מותנית שלהן‪ .‬כדי להיות‬ ‫קרובה יותר לנכדתי‪ ,‬עברתי לציריך על הר גבוה‪ ,‬ונהניתי מהאושר‬ ‫להיות כל יום עם הילדה‪ .‬במיוחד התפעמתי מהעדינות של הילדה‪,‬‬ ‫וחוכמתה‪ ,‬קסמה‪ ,‬מהירות תשובותיה הפתיעו ושימחו אותי‪ .‬ל ִהיל ֵדה‬ ‫יש כל‪-‬כך הרבה אפשרויות להתפתח‪ ,‬היא מציירת באופן מפתיע‪,‬‬ ‫האם היא תהיה ציירת גדולה? יש לה כשרון משחק‪ ,‬האם תהיה‬ ‫לדוזה‪ 243‬שניה? היא חושבת בהגיון ומחשבת במהירות‪ ,‬האם תהיה‬ ‫ל‪ 244Kowalewsky -‬שניה? אבל מכל החלומות השאפתניים שלי‪,‬‬ ‫שאת מימושם אני הרי כבר לא אזכה לראות‪ ,‬החשוב מכל הוא‬ ‫המשאלה‪ ,‬שהיא תהיה אדם מאושר ותדמה לאמה‪.‬‬ ‫אולי שלי הייתה צריכה להתכונן בציריך לבגרות שלה‪ ,‬והיה לה כל‪-‬‬ ‫כך מעט זמן בשבילי‪,‬ששמחתי אם ראיתי אותה כמה פעמים בשבוע‬ ‫לחצי שעה‪ .‬אחרי שבועות ארוכים של מזג אוויר טוב‪ ,‬דהר‬ ‫ה‪ 245Föhn-‬לעבר הרי שווייץ ויערותיה‪ ,‬רוח נוראית‪ ,‬שמביאה איתה‬ ‫מחלה ואי‪-‬נעימות‪ .‬גם אני הושפעתי ממנו‪ ,‬חליתי‪ ,‬וכדי למנוע מבתי‬ ‫ומנכדתי להידבק ממני‪ ,‬החלטתי‪ ,‬בסתר‪ ,‬לעזוב‪ ,‬מבלי לומר שלום‪ .‬העזיבה המהירה‪ ,‬והשפעת המתחילה‪ ,‬גרמה‬ ‫לזו להתפשט מהר יותר‪ .246‬אחרי שהות של יומיים בפרנקפורט‪ ,‬המשכתי להמבורג‪ ,‬כדי לשכב במיטה מהר ככל‬ ‫האפשר‪ ,‬חולה ואומללה‪ .‬הודות לאומנות ולטוב לבו של הרופא שלי עמדתי מהר שוב על הרגליים‪ ,‬אבל מאז אני‬ ‫חלשה‪ ,‬ומזוודותיי ארוזות לנסיעה האחרונה‪.‬‬ ‫נו טוב‪ ,‬הרי חיית מספיק אחרי שישים ושלוש שנים‪ .‬וכך אני גם לא רוצה לספר עוד על השעות השקטות‬ ‫ובודדות‪ ,‬שמוארות רק על ידי דיווחיה של בתי וביקוריהם של נכדותיי‪ – .247‬עתיד אין לי יותר‪ .‬ההווה נהיה‬ ‫בגלל הנסיבות העצובות כל‪-‬כך של מולדתי כמעט בלתי נסבל‪ – .‬וכך נשאר לי רק הזכרון מהעבר‪ .‬הוא מענה‬ ‫אותי רק לפעמים‪ ,‬למרות האושר הגדול‪ ,‬כי ברוב טפשותנו אנו מודדים את היום באתמול‪.‬‬ ‫‪ 240‬גם אלה הגיעה ל‪ , Ascona-‬לא רחוק מ‪ , Dietz -‬או אצלו‪ ,‬ונפטרה שם ב‪.1945-‬‬ ‫‪ 241‬תחילה היא עושה רושם‪ ,‬שהיא כותבת את ספר הזכרונות הזה מבית אחיה‪ ,‬אבל אחר‪-‬כך היא חוזרת ללשון עבר‪.‬‬ ‫‪ Lago Maggiore 242‬צידו האחד באיטליה‪ ,‬השני בשווייץ‬ ‫‪ 243‬הכוונה ל‪ ,(1858-1924) Eleonora Duse-‬השחקנית האיטלקיה‪.‬‬ ‫‪ (1891-1850) Sofja Wassiljewna Kowalewskaja 244‬הפרופסורית הראשונה למתמטיקה‪ ,‬הכירה את נובל מקרוב‪ ,‬אבל למרות‬ ‫זאת )או בגלל זה?( אין פרס נובל לתחום המתמטיקה‪ .‬אני מניח‪ ,‬שיוהנה לא ייחלה להילדה למות בגיל ‪.41‬‬ ‫‪ 245‬המקבילה האירופית לחמסין שלנו‪ ,‬בערך‪ .‬חם ויבש‪.‬‬ ‫‪ 246‬למה היא מסתבכת בניסוח? אין ספק‪ ,‬שכל העניין היה מוזר ביותר‪ .‬איזו כמות עצומה של עובדות ורגשות היא מסתירה כאן!!!‬ ‫‪ 247‬לנה הספיקה להימלט לארה"ב עם אביה ואשתו השניה בשנת ‪.1938‬‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪55‬‬

‫‪Ich besaß es doch einmal,‬‬ ‫!‪Was so köstlich ist‬‬ ‫‪Daß man doch zu seiner Qual‬‬ ‫‪Nimmer es vergißt!248‬‬

‫למרות הפסקה האחרונה‪ ,‬היה מעניין לדעת מה קרה לה בשנים האחרונות‪ ,‬הנוראיות תחת השלטון הנאצי‪ .‬חוקי‬ ‫נירנברג הצרו את חיי היהודים יותר ויותר‪ .‬היא עוד הספיקה לחוות את חובת ענידת התלאי הצהוב‪ .‬האם ענדה‬ ‫אותו?‬ ‫לפי המודעה בעיתון "‪ "Jüdisches Nachrichtenblatt‬שיצא לאור בברלין‪ ,‬נפטרה יוהנה ב‪ 11-‬באוקטובר‬ ‫‪ .1941‬את המודעה פרסם אחיה יוליוס )ראה הערה ‪ .(41‬ביוני התחילה המלחמה נגד בריה"מ‪ ,‬עם מאות אלפי‬ ‫יהודים נרצחים תוך כמה חודשים‪" ,‬הפתרון הסופי" כבר הוחלט‪ .‬מאז ספטמבר היה על היהודים‪ ,‬גם בהמבורג‪,‬‬ ‫לענוד את התלאי הצהוב‪ .‬ההגירה נאסרה לחלוטין‪ .‬וב‪ 25-‬באוקטובר יצאה הרכבת הראשונה של יהודי המבורג‬ ‫למזרח עם ‪ 1034‬מגורשים‪ ,‬מהם שרדו את המלחמה ‪) 18‬שמונה עשרה(‪ .‬כבר בפברואר ‪ 1940‬גורשו יהודי‬ ‫שטטין‪ ,‬עיר הולדתה של יוהנה‪ ,‬לפולין‪ .‬יוהנה עוד לא הייתה בת ‪ 70‬ב‪ 11-‬באוקטובר‪ .‬לפי יד ושם התאבדו יותר‬ ‫משלוש מאות יהודים בהמבורג‪ ,‬מהם שמונים בחצי השני של ‪.1941‬‬ ‫בשנים ‪ 1945 -1941‬היו ‪ 17‬משלוחי יהודים מהמבורג ללודז ‪,‬למינסק ‪,‬לריגה ‪,‬לאושוויץ ולטרזיינשטט ‪.‬בין‬ ‫המגורשים היו כמה מדמויותיה המרכזיות של הקהילה – הרב קרליבך ‪,‬שבחר שלא להגר ושלא לנטוש את צאן‬ ‫מרעיתו ונרצח בריגה בדצמבר ‪ , 1941‬ד"ר נתן ‪ ,‬יועצה המשפטי של הקהילה ‪ ,‬ד"ר יונס ‪,‬מנהל בית‪-‬הספר‬ ‫לבנות ‪,‬מקס מנדל ‪,‬חבר הסנט של המבורג ורבים אחרים‪.‬‬ ‫‪http://yad-vashem.org.il/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201190.pdf‬‬

‫‪ 8877‬יהודים מהמברוג נרצחו על‪-‬ידי הנאצים מתוך ‪ 17000‬יהודים שחיו בהמבורג בשנת ‪ 1933‬רק כמה מאות‬ ‫עוד חיו בעיר במאי ‪ .1945‬מבין הנרצחים‪:‬‬ ‫)‪Sarason, Frieda (* 14.07.1890‬‬ ‫)‪Sarason, Ida (* 05.05.1859‬‬ ‫)‪Sarason, Julius (* 11.09.1875‬‬ ‫)‪Sarason, Mendel Nathan (* 02.08.1862‬‬ ‫)‪Jolowicz, Julie (* 29.10.1869‬‬ ‫)‪Jolowicz, Rosa (* 25.05.1878‬‬

‫)‪40 von der Familie Bein (Cousine Grete‬‬ ‫)‪Manheimer, Franziska (* 10.05.1873‬‬ ‫)‪Manheimer, Gerda (* 10.08.1909‬‬ ‫)‪Manheimer, Margarethe (* 03.11.1865‬‬ ‫‪http://www.kristalnacht.org/list http://www1.uni-hamburg.de/rz3a035//hamhismus.html‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪Mit zehn Jahren machte ich mich an einen ersten Roman über eine Frau namens Maria, die mit‬‬ ‫‪einem Kind aus Nazi-Deutschland flüchtete. Nach dem ersten Kapitel waren Schularbeiten‬‬ ‫‪wichtiger.‬‬

‫‪ 248‬בית מתוך‪" :‬אל הירח" י‪.‬וו‪.‬גיתה‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪56‬‬

‫‪1938‬‬

‫‪Mit dreizehn Jahren begann ich mit der Biographie einer Frau , einzige Tochter eines Mannes‬‬ ‫‪von schwächlicher Natur, der es zu nichts gebracht hatte, und einer hysterischen, überspannten‬‬ ‫‪Mutter. Eine Parallele zu mir selbst und einer autobiographische sah ich nicht. Schließlich war‬‬ ‫‪mein Vater nicht schwächlich, hatte es mit zwei Doktoraten sehr weit gebracht, und meine‬‬ ‫‪Mutter war nicht überspannt, sondern klug. Mein Text wurde plötzlich fade und inhaltslos. Ich‬‬ ‫‪hatte die Frau bis zum Alter von dreizehn Jahren, auch noch einigermaßen bis fünfzehn,‬‬ ‫‪sechzehn, einfühlsam und geschickt beschrieben, doch um ihre spätere Entwicklung zu‬‬ ‫‪schildern, fehlte mir die Lebenserfahrung.‬‬

‫‪1941‬‬

‫‪Gemäß Familientradition schrieb und komponierte ich zum fünfzigsten Geburtstag meiner Mutter‬‬ ‫‪eine Oper über ihr Leben. Philosophisch durchdacht stritten sich um ihre Mutterschaft zwei Musen,‬‬ ‫‪doch Äskulap entführte sie in ein ganz anderes Leben.‬‬

‫‪1946‬‬

‫מתוך‪ :‬ביוגרפיה מקצועית‪ ,‬המסמך האחרון שאמי החלה לכתוב ולא סיימה‪ ,‬לפני שנפטרה פתאום מדום לב‪ ,‬ב‪-‬‬ ‫‪ 12.5.2004‬בגיל ‪.75‬‬

‫אחרית דבר‬ ‫כמה מלים בסוף‪ ,‬שלא רציתי לומר בהתחלה‪ :‬כמי שחי כיום בישראל די בולט‪ ,‬שבכל הספר אין שום זכר לארץ‬ ‫ישראל ולציונות‪ .‬האופציה הזאת לא עלתה על הפרק כנראה בסביבת המשפחה‪ ,‬גם לא אחרי עלייתו של היטלר‬ ‫לשלטון‪ .‬האופציה החזקה ביותר היא אמריקה‪ ,‬אבל בסוף אולי מגיעה דווקא לשווייץ‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬אני מצרף לך כאן שתי תגובות של רוני כוכבי‪ ,‬דוקטור לספרות‪ .‬אתה וודאי זוכר אותה‪ ,‬היא הייתה שליחה‬ ‫של "השומר הצעיר" בשוויץ בתחילת שנות השמונים‪.‬‬ ‫שלום אורי‪,‬‬ ‫גמרתי לקרוא את היומנים ויש לי הרבה מה לומר ‪ -‬אבל לא בטוחה שלא כדאי ממש לשבת ולעבור על הדברים‪,‬‬ ‫אם אתה רוצה להמשיך ולעבוד על החומר ואולי גם לפרסמו‪.‬‬ ‫אגיד רק את העיקר‪:‬‬ ‫א ‪ -‬זה יפה ומעניין ‪ -‬אני לא הייתי משווה את זה למחקר היסטורי כמו "רקוויאם גרמני" ]היא כותבת זאת‬ ‫בתגובה לתגובה של דורון קורקוס שהשווה את הזכרונות ל"רקויאם גרמני" של עמוס איילון‪ ,[.‬למרות שזה‬ ‫רקוויאם ולתרבות הגרמנית‪ ,‬בוודאי‪.‬‬ ‫ב ‪ -‬אני מלאת הערכה לעבודה העצומה שעשית לבירור כל הדמויות והשמות הנזכרים ולהרחבת היריעה‪..‬‬ ‫ג ‪ -‬ההערות תמיד מכבידות מאד על קריאה רצופה‪ ,‬וכאשר אתה מפנה להערות שכבר הערת ‪ -‬הקורא העצלן לא‬ ‫ידפדף לאחור‪ ...‬אלא יוותר על האינפורמציה‪ .‬אני גם חושבת שלרצף הקריאה יותר כדאי לרכז את ההערות‬ ‫בסוף ‪,‬אולי אפילו כטקסט רצוף ולא כהערות‪ .‬אבל זה ממש לא עקרוני‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬אם יש לך אלו שהן כוונות עתידיות לגבי היומנים‪ ,‬צריך להשקיע הרבה עבודה‪.‬‬ ‫כמה שאלות‪:‬‬ ‫‪ .1‬את הקשר בין היומנים אתה יצרת‪ ,‬נכון? או שקיבלת את היומנים כאשר הם כבר מעומתים זה מול זה?‬ ‫‪ .2‬אם העימות בין היומנים הוא המצאה שלך‪ ,‬למה לא הוספת את ההערות הביוגרפיות של אמא שלך לאותו‬ ‫דיאלוג? )אני אגב לא בטוחה שלא היה יותר טוב להביא כל יומן כמו שהוא והקורא האינטליגנטי יעשה את‬ ‫ההצלבות‪ .‬ככה זו כבר יצירה שלך‪(..‬‬ ‫‪ .3‬למה קטעים שלמים לא תרגמת? אני אמנם יכולה לקרוא אבל האם גם האנשים שאתה מייעד להם ושעבורם‬ ‫תרגמת?‬ ‫בקיצור‪ :‬עשית עבודה ענקית ובהרבה מובנים עבודה יוצאת מהכלל‪.‬‬ ‫יש לך כמובן שגיאות בעברית וגם לא תמיד בחרת באופציה הנכונה לתרגום‪) .‬הכי חשוב‪ :‬הכותרת ‪" -‬זכרונות על‬ ‫כוח בסיסי" ‪ -‬אינה נושאת את המשמעות שאתה חושב שהיא נושאת‪ ,‬ואין בצירוף הזה ביטוי נכון בעברית ‪.‬‬ ‫‪ -‬למרות שבהחלט היה לי מעניין‪ ,‬כדי לעשות מזה משהו קיים לדורות ‪ -‬צריך עוד להשקיע‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪57‬‬

‫כל טוב‬ ‫רוני‬ ‫ואחרי תגובה שלי לדברים‪:‬‬ ‫לדעתי‪ ,‬אם להמשיך ולעבוד על היומנים ‪ -‬תן לכל יומן את המקום שלו עד כמה שאפשר נאמן למקור‪. .‬‬ ‫הייתי מביאה את כל אחד מהיומנים )או הרשימות האוטוביוגרפיות של אמך(‪ ,‬על פי הסדר ‪ -‬שלושה דורות‪.‬‬ ‫הקוראים כבר יצליבו את התיאורים‪.‬‬ ‫האם ביומנים מופיעים תאריכים? כי אז התאריכים יתנו נקודות אחיזה ‪.‬אפשר אפילו לחשוב על עריכה בטורים‬ ‫של זה ליד זה‪ ,‬אבל שהסדר יהיה כפי שהכותבות כתבו‪ .‬לי נראה שהתערבות יתר שלך יוצרת משהו אחר ואולי‬ ‫חבל‪.‬‬ ‫לגבי הקטעים של אמך ‪ -‬הייתי מביאה אותם כפי שהיא כתבה אותם כמובן אם יש בהם רצף ו"בשר"‪ .‬אחרי‬ ‫העבודה הרבה שהשקעת בהערות ובאישוש של כל הפרטים ‪,‬אני תוהה אם לא היה כדאי גם מאלה ליצור קובץ‬ ‫נפרד‪ ,‬שלא יכביד על הקריאה השוטפת‪ .‬משהו כמו מפתח של דמויות‪ .‬ולהשאיר ברצף הטקסט את המינימום‬ ‫ההכרחי‪.‬‬ ‫עם ההערות והתמונות יכול לצאת משהו יפה מאד‪ ,‬אם לפרסום ואם גם לשימוש משפחתי‪ .‬השאלה כמה עוד אתה‬ ‫רוצה להשקיע‬ ‫שיהיה בהצלחה‬ ‫וד"ש לכם‬

‫זכרונות‪ .‬תרגום והערות‪ :‬אורי שני‬

‫‪58‬‬