Ad Um A

‫‪26‬‬

‫רגע של פסימיות‪ .‬ג’ארד דיימונד ויותם‬ ‫ראובני קוברים את כדור הארץ‬

‫ישעיהו קורן (מימין)‪ ,‬דויד‬ ‫גרוסמן‪ ,‬יוכי ברנדס ומנחם פרי‪.‬‬ ‫מי מסחר את הספרות?‬

‫אליבי‬

‫צילומים‪ :‬אלי דסה‪ ,‬תמר פלג‪,‬‬ ‫דינה קורן‪ ,‬ראובן קסטרו‬

‫למה הקהילה הספרותית נזכרה‬ ‫פתאום בישעיהו קורן? הרי אין‬ ‫לו סיכוי אצל הקורא שעט על‬ ‫גרוסמן‪ ,‬יוכי ברנדס וצבי ינאי‪.‬‬ ‫ומי מרוויח מזה? בטח שלא קורן‪.‬‬ ‫אמנון נבות שובר שתיקה‬

‫‪ ‬אמנון נבות‬ ‫מאוד מאוד מאוד מתאים‬ ‫לה‪ ,‬לשרידיה העלובים של‬ ‫הקהילה הספרותית העברית‪,‬‬ ‫להעלות מחדש את שמו של‬ ‫ישעיהו קורן‪ ,‬להעניק לו את פרס ביאליק‬ ‫האנכרוניסטי ולהציגו כפרדיגמה של סופר‬ ‫חשוב‪ ,‬שאין לו שום סיכוי להתבלט או אפילו‬ ‫לשרוד במצבו של שוק הספרים הנוכחי‪ .‬וזוהי‬ ‫אינה הפעם הראשונה שנאחזים בקרנות המזבח‬ ‫של הסופר המינורי‏(מתוך עיקרון‏) והחרישי‬ ‫‏(מתוך בחירה‏) כמין ציפור נדירה רבת יופי‬ ‫הצפויה לגורל של היכחדות‪ .‬אפשר אפילו‬ ‫לקבוע שההיזקקות הזאת לחרישי שבסופרים‬ ‫הכותבים היום טעונה מידת מה של אותנטיות‪,‬‬ ‫משום שמידת האקסטרוברציה ‪ -‬ההחצנה‬ ‫הגסה ‪ -‬ברצף הספרים שראה אור לאחרונה‪,‬‬ ‫לצד ההתכתשויות הפומביות על הזכות‬ ‫למקום טוב באמצע של שולחנות רבי המכר‬ ‫ברשתות הספרים‪ ,‬מובילה להיאחזות‏(זמנית‬ ‫וספוראדית‏) בקרנות המזבח של הדגם המנוגד‪.‬‬ ‫אבל עצם ההתמקדות בקורן היא פשטנית‬ ‫ומביכה‪ .‬קורן‪ ,‬למרות ייחודו‪ ,‬אינו יחיד‬ ‫בדורו ואינו סואי גנריס ‪ -‬הוא חלק מרצף‬ ‫שלם של כותבי סיפורת שהחל את דרכו‬ ‫בשנות השישים המוקדמות‏(בצוותא עם‬ ‫גדעון תלפז‪ ,‬יהושע קנז‪ ,‬ראובן מירן‪,‬‬ ‫ומאוחר יותר יצחק בן־נר ורות אלמוג‏)‬ ‫בכתב העת "קשת"‪ .‬התמה הנושאית‬ ‫המשותפת היתה המושבה הארצישראלית‬ ‫מסוף שנות הארבעים ועד שנות השישים‬ ‫ חלל התרחשות אידילי למראית עין‬‫ורדום ומאובק למעשה ‪ -‬שתסיסת הריקבון‬ ‫מתחת לפני השטח שלה יוצרת היוודעויות‬ ‫פתאומיות‪ ,‬כואבות‪ ,‬כאשר פני השטח‬ ‫האלה נפערים לכדי סדק צר או בור עמוק‪,‬‬ ‫המאפשרים הרף עין של התבוננות ממוקדת‬ ‫במעמקים‪ .‬הרף העין הזה חולף‪ ,‬פני השטח‬ ‫נסגרים והשינוי הניכר על פני השטח‪ ,‬על‬ ‫פני רקמת החיים הנמשכת‪ ,‬אפסי‪ .‬הסיפורת‬ ‫של קורן היא עניין לקורא מודע מאוד‪,‬‬ ‫מנוסה מאוד ורגיש מאוד לכל תנודה ברצף‬ ‫הסיפורי‪ .‬או במילים אחרות‪ ,‬רגע אחד של‬

‫‪ || 24‬תרבות || ‪1.8.2008‬‬

‫‪28‬‬

‫רגע של אופטימיות‪ .‬יהושע קנז‬ ‫מדבר על ספרו החדש‬

‫היעדר תשומת לב דרוכה‪ ,‬והסיפור מתפספס‬ ‫ונמוג‪ ,‬בהותירו תחושת החמצה תפלה‪.‬‬ ‫מכאן נובעת הזהירות שיש לנקוט בהמלצה‬ ‫גורפת לקורא מקרי‪ ,‬האמון על גרוסמן ושלו‬ ‫‏(וזה עוד המקרה הטוב‏) או על "מלכים ג'"‬ ‫ועל "שלך סנדרו"‏(במקרה הפחות טוב‏)‪,‬‬ ‫שכתיבתם ומחולליה מעובים כקורת בית‬ ‫הבד‪ .‬התנודות על פני השטח הסיפורי של‬ ‫ישעיהו קורן הן מחוץ לטווח הרצפטורים של‬ ‫הקורא המצוי וטווח הוודאויות שלו‪ .‬כמעט כל‬ ‫הרצף בסיפור האופייני של קורן שרוי בתחום‬ ‫האפור של הוודאות ‪ -‬ואני מדבר על המובן‬ ‫הבסיסי ביותר של רצף האירועים‪ .‬גם כאשר‬ ‫רצף האירועים מצוי בתחום הוודאי‪ ,‬ברי‬ ‫לגמרי שהרצף הזה אינו אלא הסוואה‪ :‬האירוע‬ ‫המרכזי ומחוללו של רצף האירועים מצויים‬ ‫תמיד מחוץ לפריים‪ .‬הסיפור האופייני לקורן‬ ‫כמעט לא מתפתח לכיוון של היוודעות‪,‬‬ ‫אלא נמוג והולך‏(והדבר ניכר במיוחד בקובץ‬ ‫סיפוריו "העומדים בלילות"‪ ,‬שהוא המורכב‬ ‫והמתוח אך גם האינטרוברטי ביותר בספריו‪.‬‬ ‫אין צורך לומר שכשראה אור‪ ,‬נתקבל‬ ‫בשתיקת התעלמות כמעט גמורה)‏‪.‬‬ ‫הנקודה המכרעת היא שאין דרך לאמוד‬ ‫באמת את ההישג של קורן אלא על רקע‬ ‫דורו וההקשר המחולל את הנוסח‪ .‬יוצריו‬ ‫של הסיפור הדוגמאי היו בעיקר גדעון‬ ‫תלפז ויהושע קנז‪ ,‬והוויית הטירוף והמוות‬ ‫שמתחת לפני השטח הנפערים מתמחשת‬ ‫בעיקר בסיפוריו המוקדמים של ראובן מירן‬ ‫‏("הגבעות המערביות"‏)‪ .‬הקאדר הסיפורתי‬ ‫כולו הושפע עמוקות מפוקנר‪ ,‬משרווד‬ ‫אנדרסון ומהמינגוויי המוקדם‪ .‬מירן וקורן‬ ‫הושפעו גם מן "הרומן החדש" נוסח אלן רוב‬ ‫גרייה‪ ,‬אבל הובילו אותו לכיוונים מנוגדים‪.‬‬ ‫מירן לקח את הנוסח אל הכיוון הקולנועי‏(רוב‬ ‫גרייה היה אחד ממבשריו ויוצריו של הגל‬ ‫החדש בקולנוע הצרפתי‏)‪ .‬קורן הקצין את‬ ‫הנוסח לכיוון מינימליסטי והפך להיות בשל‬ ‫כך דוגמה ומופת לסופר נזירי‏(מתוך עיקרון‏)‬ ‫ואנטי דרמטי‏(מתוך בחירה‏)‪.‬‬ ‫הדברים מכוונים גם כלפי הפחות‬

‫אינטרוברטי והיותר חשוף בספריו‪" ,‬לוויה‬ ‫בצהריים"‪ ,‬שהדפסה מחודשת שלו רואה‬ ‫אור בימים אלה ממש‪ .‬חשוף לפחות מבחינה‬ ‫אחת ‪ -‬שיש איזה קשר קצת פחות מפותל‬ ‫בין מה שמתרחש על פני השטח שלו לבין‬ ‫ההתרחשות הפנימית‪ .‬אבל‪ ,‬ללא מקרא‬ ‫מוקדם בגנסין‪ ,‬ב"סיפורי מישור" לס‪ .‬יזהר‪,‬‬ ‫ב"אחרי החגים" של קנז וב"שעה אחרת"‬ ‫לישראל ברמה‪ ,‬יסתכם העניין כולו כעוד‬ ‫סיפור בגידה עגום וסתמי עד כלות של‬ ‫אישה במיטב שנותיה בבעל עייף וטרוד עם‬ ‫חייל שאיבד את המימייה שלו ונשרך אחרי‬ ‫חבריו למחלקה ובילד קטן שנמצא מת על‬ ‫גל ההריסות ששימש במת החיזיון‪.‬‬ ‫רק אחרי המקרא בגנסין‪ ,‬ב"סיפורי‬ ‫מישור" וב"אחרי החגים" נבין כיצד זה‬ ‫שאין לאיש מן הדמויות האלה ולו מילה‬ ‫אחת נוספת על המילים הבסיסיות ביותר‬ ‫לומר לעצמם או לאחרים או לעולם‪,‬‬ ‫ואפילו לילד‏(שהוא מעיקרו של דבר‪,‬‬ ‫ילד של אף אחד‏) שנסרח אחרי האירועים‬ ‫ומוקרב כקורבן‪ ,‬ואפילו בלוויה שלו לא‬ ‫נאמר בעצם דבר‪ .‬והלא זה העניין‪ :‬מה שלא‬ ‫נאמר‪ ,‬מה שאין אוצרים כוח לומר ומה שלא‬ ‫היו אומרים גם אילו אצרו כוח‪ .‬כאן הכוח‪,‬‬ ‫כאן העוצמה‪ :‬בהיעדר‪.‬‬ ‫ועוד משהו‪ ,‬חינם‪ :‬כדאי גם לקרוא‬ ‫עוד רומן אחד‪ ,‬נשכח‪ ,‬של משה שמיר‪,‬‬ ‫"הגבול"‪ ,‬שראה אור בשנות השישים‪" .‬לוויה‬ ‫בצהריים" הוא תשליל‪ ,‬מעין היפוך סימטרי‬ ‫שלו‪ .‬אני אפילו מעז לקבוע שללא הרומן‬ ‫הנשכח והבעייתי מאוד של שמיר‪ ,‬לא היתה‬ ‫"לוויה בצהריים" באה לעולם‪.‬‬

‫***‬

‫אצל קורן‪ ,‬גם הקונפליקט הפנימי וגם‬ ‫דמות המספר קבורים היטב בחול המאובק‬ ‫ובהוויה השרבית‪ ,‬שהיא כמעט תמיד הכסות‬ ‫של רצף ההתרחשויות במרחב ובזמן‪ .‬מתחת‬ ‫לפני השטח משתוללות האנומיה והמצוקה‬ ‫הקיומית הבלתי מודעת‪ ,‬האגבית ברוב‬ ‫המקרים‪ .‬בשל כך‪ ,‬הפך שלא בטובתו‬

‫ושלא כערכו למעין אליבי וכיסוי ערווה‬ ‫לסיפורת שלמה‪ ,‬שבעשורים האחרונים נעה‬ ‫בכיוון ההפוך לזה שעיצב ‪ -‬סיפורת של‬ ‫אקסטרוברציה‪ ,‬התמסחרות בוטה‪ ,‬עיבוי‬ ‫הדרמה הבורגנית‪ ,‬פנייה גלויה וחשופה‬ ‫לקהל רחב הרואה בספרות חלק מתרבות‬ ‫הפנאי שלו‪.‬‬ ‫הפעם הקודמת ששמו של קורן הועלה‬ ‫מחוץ להקשרו ושלא בטובתו היתה בתחילת‬ ‫שנות השבעים‪ ,‬כאשר ייסד מנחם פרי‬ ‫את כתב העת "סימן קריאה" וביקש דגל‬ ‫להיתלות עליו‪ :‬דגל ההשתחררות‪ ,‬כביכול‪,‬‬ ‫של הסיפורת הישראלית מן ה"סד העגנוני"‪,‬‬ ‫מן התחכום הלשוני והאירוניה הממסכת של‬ ‫עגנון‪ .‬קורן היה המודל בו נפנף פרי מול‬ ‫מה שנתפש אז כשלטון האירוניה העגנונית‬ ‫בסיפורת‏(האמת היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬שלא סד ולא‬ ‫נעליים ‪ -‬הסד העגנוני היה תקף אולי בסוף‬ ‫שנות החמישים בסיפוריהם המוקדמים מאוד‬ ‫של עמוס עוז וא‪.‬ב‪ .‬יהושע‪ ,‬אך בתחילת‬ ‫שנות השבעים לא נותר ממנו אפילו שריד‏)‪.‬‬ ‫אלא שפרי מיהר ונטש את קורן לטובת‬ ‫סופרים מרכזיים יותר ואקסטרוברטיים יותר‬ ‫‏(מיעקב שבתאי וא‪.‬ב‪ .‬יהושע עד גרוסמן‏)‪.‬‬ ‫וכאן מן הראוי שנקבע‪ :‬סטימצקי והקולגות‬ ‫שלו הם שמסחרו את שוק הספרים‪ ,‬לא את‬ ‫הספרות‪ .‬מי שמסחר את הספרות עד תום‬ ‫זה מנחם פרי בכבודו ובעצמו‪ .‬השימוש‬ ‫האינסטרומנטלי הנוכחי בקורן ודאי יועיל‬ ‫לו במאבקו על הבכורה בשוק הספרים‬ ‫ובנטיעת רגשות אשם עמומים בקהל‬ ‫הקוראים הרחב‏(שספק אם שמע אפילו‬ ‫את שמעו של קורן‏)‪ ,‬האץ להצטייד בספר‬ ‫תמורת שקל‪ .‬לישעיהו קורן ייגרם רק נזק‪.‬‬ ‫אבל ההיבט הנלעג והעלוב של שוק‬ ‫הספרים הנוכחי כאותה הוליווד בשיר של‬ ‫ברכט‪ ,‬מקום בו מוכרים שקרים וכמעט כל‬ ‫אחד מתייצב מלא תקווה בין המוכרים‪,‬‬ ‫אינו העניין שלשמו נתכנסנו הנה‪ .‬הלא מה‬ ‫שימכור פרי מקורן בטל בשישים בהשוואה‬ ‫למה שמכר מגרוסמן‪ ,‬וגרוסמן בטל בשישים‬ ‫מול מה שימכרו “מלכים ג'” ו”סנדרו”‪.‬‬

‫העניין הוא הקהילה הספרותית‪ ,‬או מה‬ ‫שנותר ממנה על הר האשפה התופח של‬ ‫שוק הספרים‪ :‬זו שחופרת לה בין הררי הזבל‬ ‫איזה גרגיר‪ ,‬איזו מציאה כשרה לאמץ אל‬ ‫הלב ולהכריז עליה ברבים‪ ,‬במנותק מהקשר‬ ‫מחייב וכולל‪ ,‬במנותק מקודמיו של קורן‬ ‫ולממשיכו‏(היחיד לפי שעה ‪ -‬ישראל ברמה‬ ‫ז"ל‪ ,‬סופר מזהיר שנפטר בגיל ‪29‬‏)‪ ,‬במנותק‬ ‫מהתמודדות מחמירה מול מה שמשתולל כאן‬ ‫בספרות הישראלית לאורכה ולרוחבה‪.‬‬ ‫העניין הזה רק מוכיח שפרי מפעיל את‬ ‫הקהילה הזאת כדרך שמתפעלים כלב‬ ‫פאבלובי‪ .‬כולם נזכרו עכשיו בקורן‪ ,‬מהללים‬

‫אותו במאמרים מרובי המשכים כמין נסיך קטן‬ ‫שנפל משמים‪ ,‬מכוכב רחוק ומסתורי הקרוי‬ ‫כפר סבא או פתח תקווה המאובקות מסוף‬ ‫שנות החמישים של המאה הקודמת‪ ,‬וכולם‬ ‫ישכחו אותו וישליכו אותו לאותו מצבור אשפה‬ ‫לכשיופיע רב המכר הבא‪ .‬ייוותר לבדו רק‬ ‫הקורא הנבוך‪ ,‬שהתפתה לקרוא את ישעיהו‬ ‫קורן מחוץ להקשר הספרותי שבו יש לקורן‬ ‫קיום ערכי‪ ,‬ולבטח נשגב מהבנתו על מה‬ ‫המהומה ואיפה בכל העמודים האלה המלאי‬ ‫סימני דפוס מתחבא בכלל ה"סיפור" ולאן‬ ‫נעלם הזוהר הקורן של הנסיך הקטן‪ ,‬ובעיקר‪,‬‬ ‫לאן נעלם הנסיך בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫באופן הזה יוצא מנחם פרי מורווח מכל‬ ‫הצדדים‪ :‬הוא רומז‪ ,‬בעצם המעשה‪ ,‬שהוא‬ ‫ניצב לצד הקהילה הספרותית‪ ,‬שאין לבו רק‬ ‫לרבי מכר‪ ,‬שהמשחק שהוא מבקש לשחק‬ ‫בקרב סוחרי הספרים הגדולים הוא גם לטובת‬ ‫הספרות שאינה רבת מכר‪ ,‬ובאופן הזה הוא‬ ‫יקנה את תמיכתם בהסדרה אדמיניסטרטיבית‬ ‫של חוקי השיווק ‪ -‬האופן שיאפשר לו‬ ‫להתמודד מחדש בשוק רבי המכר‪ ,‬באמצעות‬ ‫רבי מכר חדשים משלו‪ .‬רבי מכר שלמראם‬ ‫ניתקף כולנו געגוע אפילו לבשורה המוברחת‬ ‫של גרוסמן‪ ,‬ל”מלכים ג'” הצחיח והסינתטי‬ ‫ולאפיגוניה של צבי ינאי‪ ,‬שהוא פופולזיטור‬ ‫של נטליה גינצבורג ופרימו לוי‪.‬‬ ‫הר האשפה הספרותי שלנו הוא מקום‬ ‫בוגדני וחלקלק‪ ,‬מלא מדרונות ותהומות‪.‬‬ ‫אין טעם להכביר מילים‪ .‬רק חבל שקורן‬ ‫ כאמור הנזירי והאינטרוברטי שבסופרים‬‫הפועלים כיום ‪ -‬הוא שנקלע לעין הסערה‬ ‫המתוזמנת היטב ובו מנופפים במאבק על‬ ‫כיסו המתרוקן ותודעתו המתפוררת של‬ ‫הקורא הישראלי המצוי‪ .‬ו‬

‫מכתבים‬ ‫האמת על הורביץ‬

‫בתגובה ל"בין השורות"‪ ,‬מאת כרמית‬ ‫ספיר־ויץ‪ ,‬ו"קו המשווה"‪ ,‬מאת מנחם בן‪,‬‬ ‫‪25.7.08‬‬ ‫הופעת "כל השירים" של יאיר הורביץ הפכה‬ ‫בדפי "ספרות" של "מעריב" לעילה לזוטות‬ ‫ול"אינפורמציה" חסרת שחר‪ .‬קודם כל תואר‬ ‫ספר "כל השירים" בבורות כ"אנתולוגיה של‬ ‫שיריו"‪ .‬אנתולוגיה‪ ,‬כידוע‪ ,‬היא קובץ שלוקט‬ ‫מיצירות סופרים או משוררים שונים‪ ,‬ויאיר‬ ‫הורביץ‪ ,‬עם כל גדולתו‪ ,‬אינו כמה משוררים‪.‬‬ ‫אחר כך‪ ,‬תחת הכותרת "פרי בוסר"‪ ,‬נוצר יש־‬ ‫מאין סיפור שלפיו גזלתי מרפי וייכרט את עריכת‬ ‫הספר‪ ,‬אף כי "אין זה מפתיע כי העורך הוא מנחם‬ ‫פרי"‪ .‬הכחשתו של וייכרט לא מנעה את פרסום‬ ‫השטות הזאת‪ .‬בצוואתו מינה אותי יאיר הורביץ‬ ‫להיות העורך והמחליט בכל פרסום שלו לאחר‬ ‫מותו‪ ,‬ולא יעלה על דעת איש להפר את צוואתו‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ .‬מנחם בן‪ ,‬במדורו "קו המשווה"‪ ,‬חוזר‬ ‫בפעם ה־‪ 12‬על ההגחכה הרב־שנתית ששיבחתי‬ ‫את הורביץ בחייו כ"משורר השני בחשיבותו‬ ‫אחרי ביאליק"‪ .‬הגיע אפוא הזמן להעמיד‬ ‫דברים על דיוקם‪ .‬לא בחיי הורביץ‪ ,‬אלא‬ ‫בהספד בהלווייתו‪ ,‬אמרתי ‪ -‬ברמיזה לשורה‬

‫של אלתרמן ‪ -‬ש"אחרי ביאליק היו משוררים‬ ‫גדולים מהורביץ‪ ,‬אך לא היה גדול כמוהו"‪.‬‬ ‫הדברים נדפסו במדויק בכתבות על ההלוויה‬ ‫בעיתוני הימים ההם‪.‬‬ ‫מנחם בן לא פתח את ספר "כל השירים" של‬ ‫הורביץ‪ .‬אילו היה פותחו היה רואה שהשיר‬ ‫"רגע אוטוביוגרפי"‪" ,‬שיר כאב נפלא" לדבריו‪,‬‬ ‫"שהורביץ עצמו פסל אותו" לדבריו‪ ,‬דווקא‬ ‫מופיע בספר בעמ' ‪ .13‬הורביץ מעולם לא פסל‬ ‫שיר זה‪ ,‬אף שראה בו שיר "ממדרגה שנייה"‪.‬‬ ‫בן לא צריך לקרוא ספרים‪ ,‬די לו להדהים‬ ‫באמירת ההפך‪ .‬טענתו שרק שני ספרי השירה‬ ‫הראשונים של הורביץ "היו יפים באמת"‪ ,‬לא‬ ‫רק מותירה בחוץ פסגות של שירה‪ ,‬למן הספר‬ ‫"סלוויון" ועד למחזור הנדיר בכוחו "ציפור‬ ‫כלואה"‪ ,‬אלא מעדיפה את גישושי הבוסר של‬ ‫הורביץ על פני קרוב לשלוש־מאות שירים‪,‬‬ ‫שלפחות מחציתם הם שירה גדולה ממש‪ .‬את‬ ‫דבריו של בן יש להבין בהקשרם‪ .‬הם אינם שונים‬ ‫מטענתו שביאליק אינו משורר חשוב‪ ,‬שדרווין‬ ‫שרלטן ושאיידס זה לא מה שחושבים הרופאים‪.‬‬ ‫כך בחר מדור הספרות של "מעריב" לציין ‪20‬‬ ‫שנה למותו של יאיר הורביץ‪.‬‬ ‫מנחם פרי‬

‫קו המשווה מנחם בן‬

‫האומץ לא למחוק‬ ‫מה חסר במבחר שיריה החדש של לאה גולדברג‪,‬‬ ‫למה "רומן רוסי" עולה בהרבה על "יונה ונער"‬ ‫ונבואת פאול צלאן‬

‫מבחר שיריה היפה כשלעצמו של‬ ‫לאה גולדברג‪ ,‬שהופיע עכשיו‬ ‫בסדרת "עם הספר"‏(ידיעות ספרים‏)‪,‬‬ ‫איננו כולל כמה מן היפים ביותר שבשיריה‬ ‫המוקדמים‪ .‬הסיבה הטכנית ברורה‪ :‬מבחר זה‬ ‫הוא ברובו העתק מדויק של מבחר השירים‬ ‫שערכה לאה גולדברג עצמה באמצע חייה‬ ‫‏("מוקדם ומאוחר"‏)‪ ,‬בתוספת שירים מתוך‬ ‫שני ספריה האחרונים‪ ,‬המאוחרים יותר‬ ‫‏(ומבוא של עוזי שביט‏)‪ .‬הבעיה היא שגולדברג‬ ‫עצמה השמיטה ממבחר שיריה כמה משיריה‬ ‫העזים ביותר‪ .‬מדובר בשירים העוסקים בין‬ ‫השאר בעוינות העצמית שהיתה לגולדברג‬ ‫למראה הגופני שלה‪.‬‬ ‫בספרה הראשון‪" ,‬טבעות עשן" מ־‪,1933‬‬ ‫היה לה אומץ משוררי מקסים לדבר על זה‪,‬‬ ‫ולכן הגדירה בו את עצמה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬כפי‬ ‫שכבר הזכרנו כאן‪ ,‬כ"אשה לא יפה בת עשרים‬ ‫ושניים"‪ .‬מאוחר יותר האומץ הזה אזל‪ ,‬והשיר‬ ‫הזה הושמט מן המבחר שערכה בעצמה‪ .‬כנ"ל‬ ‫ביחס לשיר אחר‪" ,‬האחרת"‪ ,‬שבו מסבירה‬ ‫גולדברג לעצמה מדוע האהוב נטש אותה‬ ‫לטובת מישהי אחרת‪" :‬ראיתיה מרחפת‬ ‫במחול‪ /‬צעירה גמישה ומנצחת‪ /‬במבט עיניה‬ ‫הכחול‪ /‬צחקה שממה זורחת"‪ .‬בקיצור‪ ,‬חתיכה‬ ‫שגזלה ממנה את האהוב‪.‬‬ ‫בהמשך מדברת גולדברג על עצמה בשורות‬ ‫חושפניות ופוגעניות במיוחד‪ ,‬שלבה של‬ ‫המשוררת לא נתן לה לפרסם אותן מחדש‪:‬‬ ‫ּומר‪ַ /.‬על ַה ֵּמ ַצח ֶק ֶמט‬ ‫מּולי ֶּפה ָר ָחב ַ‬ ‫"ּב ַמ ְר ָאה ִ‬ ‫ַ‬ ‫ּדּוע הּוא ָא ַמר‪/:‬‬ ‫ַּדק נִ ְמ ָתח‪ַ /.‬רק ַע ָּתה ָא ִבין ַמ ַ‬ ‫ִלי ֹלא טֹוב ִא ָּתְך"‪ .‬לכן לא כללה אותן במבחר‬ ‫שיריה‪ ,‬שהועתק למבחר החדש‪ .‬וחבל‪ .‬לא‬ ‫מספיק לדעת לכתוב ולמחוק‪ .‬משורר צריך‬ ‫גם לדעת לא למחוק‪.‬‬

‫רומן ונער‬

‫אחרי שנים של דילוג קראתי סוף סוף‪,‬‬ ‫באיחור של עשרים שנה‪ ,‬את "רומן רוסי" של‬ ‫מאיר שלו‪ ,‬והנה ספר מקסים‪ .‬אחד מארבעת‬ ‫הרומנים הטובים ביותר שקראתי בספרות‬ ‫הישראלית ‪ -‬לצד שתי האוטוביוגרפיות‬ ‫הגלויות "החיים כמשל" ו"סיפור על אהבה‬ ‫וחושך" ולצד האוטוביוגרפיה המוסווית‬ ‫"זכרון דברים"‪ .‬לעומת כל הכרונולוגיות‬ ‫הריאליסטיות האלה‪ ,‬הרומן הראשון של‬ ‫מאיר שלו הוא ספר שהבדיות והגוזמאות‬ ‫הן חלק מרכזי מנשמתו‪ ,‬ודווקא משום כך‬ ‫הוא עולה לאין ערוך על "יונה ונער"‪ ,‬הרומן‬ ‫האחרון שלו‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬מדובר באותו כשרון כתיבה‪,‬‬ ‫באותו הומור‪ ,‬באותו ברק‪ ,‬באותה צבעוניות‪,‬‬ ‫אלא שמאיר שלו עצמו תיאר את "יונה‬ ‫ונער" כספר שאיננו חורג כביכול מגבולות‬ ‫המציאות בשום רגע‪ ,‬אפילו לא בסוף שלו‪.‬‬ ‫אלא שהסוף הזה הוא דוחה ומופרך במידה‬ ‫בלתי נסבלת‪ .‬כזכור‪ ,‬מתברר בו כי אביו של‬ ‫הנער המספר היה לוחם עברי‪ ,‬מומחה ליוני‬ ‫דואר‪ ,‬שרגעים לפני מותו אונן לתוך שפופרת‬ ‫והזעיק יונת דואר להעביר את הזרע לאהובתו‪,‬‬ ‫שהזריקה לעצמה את החומר היקר‪ ,‬וכך נולד‬ ‫מספר הסיפור‪ .‬זה לא מצחיק‪ ,‬זה אידיוטי‪,‬‬ ‫וזה הופך את כל הרומן כולו למעשייה‬ ‫מפוקפקת לגמרי‪ ,‬למרות שזה "ריאליסטי"‬ ‫כביכול‪ .‬לעומת זאת‪" ,‬רומן רוסי" הוא חגיגה‬ ‫משעשעת להפליא של דמיון‪ .‬וכך‪ ,‬מה שפורץ‬ ‫במודע את גבולות המציאות וחוגג לגמרי‬ ‫את הדמיון הופך ליצירת מופת ‏(נכון‪ ,‬גם‬ ‫עליזה בארץ הפלאות היא יצירת מופת‏)‪ ,‬ומה‬ ‫שמתיימר להיות בגבולות המציאות כביכול‬ ‫הופך להבל תפל‪.‬‬

‫ְמֹלא ַה ַּמ ּגָ ף מ ַֹח ‪ֻּ /‬מ ָּצג ְּבגֶ ֶׁשם‪ִ //:‬הּלּוְך יִ ְהיֶ ה‪ִ /‬ה ּלּוְך ּגָ דֹול‪/,‬‬ ‫ַה ְר ֵּב ה ֵמ ֵע ֶב ר ַל ּגְ בּולֹות ֶׁש ֻה ְּצבּו ָלנּו‬ ‫מה פשר הדימוי הפותח‪ ,‬הסתום‪ ,‬החלומי‪ ,‬המופלא‪ ,‬המפחיד? לא ברור‪ .‬נראה שמדובר בסוג‬ ‫של חלום נוסח סלבדור דאלי‪ ,‬שהמשורר בא לפרש‏(רק בחלום הצירופים האלה אפשריים‪ :‬מוח‬ ‫התופס את כל חללו של המגף‪ ,‬המוצב בגשם‏)‪ ,‬אבל מאחר שהתבונה‏(המוח‏) ניצחה במקרה זה‪,‬‬ ‫היא מוליכה את המגף‪ ,‬ולא להפך‏(צלאן היה כזכור ניצול שואה‏)‪ .‬משמע‪ ,‬אנחנו צפויים לעתיד‬ ‫גדול‪ .‬פאול צלאן המשורר היהודי–גרמני הגדול והמובן רק בחלקו‪ ,‬ששילב מילים עבריות בעברית‬ ‫בכמה משירי ההתגלות הגרמניים המופלאים שלו‪ ,‬והתאבד בגיל ‪ 50‬בטביעה בנהר הסיינה‪ ,‬מנבא‬ ‫עתיד גדול‪ ,‬וכשצלאן מדבר‏(בתרגומו המשובח של שמעון זנדבנק‏) אנחנו יודעים שהכל אמת‬ ‫(מתוך השיר נטול השם בעמ' ‪ 117‬בספר "סורג–שפה"‪ ,‬הספרייה החדשה‪1994 ,‬‏)‬

‫‪ || 1.8.2008‬תרבות || ‪25‬‬

‫צילום‪ :‬אלכס רוזקובסקי‬

‫לירון כהן‪ ,26 ,‬מוכרת בחנות הספרים‬ ‫"קפה ספר" בכרמיאל‬

‫מהו הספר האהוב עלייך?‬

‫עיון‬

‫אף שנחרב כמעט‬ ‫כליל בגלל אובססיה‬ ‫דתית ומחסור בדלק‪,‬‬ ‫אי הפסחא מיּושב עד היום‪ .‬אבל‬ ‫הוא קיים רק בזכות המטוסים‬ ‫שמגיעים מסנטיאגו‪ .‬בלי מקור‬ ‫אנרגיה חיצוני‪ ,‬האי לא יחזיק‬ ‫מעמד‪ .‬ובלי מקור אנרגיה‬ ‫חיצוני‪ ,‬מדינת מונטנה בארצות‬ ‫הברית תקרוס‪ ,‬כי שם כבר לא‬ ‫מתפרנסים מחקלאות‪ ,‬אלא‬ ‫משירותים לעשירים שבנו לעצמם‬ ‫אתרי נופש במקום החוות‪ .‬ובלי‬ ‫מקור אנרגיה חיצוני‪ ,‬כדור הארץ‬ ‫לא יחזיק מעמד‪ .‬העולם העתיק‬ ‫קרס‪ .‬העולם שלנו קורס‪ .‬אנחנו‬ ‫יודעים זאת ובה בעת לא רוצים‬ ‫לדעת זאת‪ .‬בא ספרו של ג'ארד‬ ‫דיימונד להזכיר לנו מה שאנחנו‬ ‫צריכים לדעת בלי תזכורת‪.‬‬ ‫אי הפסחא הוא האנושות‪ .‬נסעתי‬ ‫לשם כדי לנסות לעמוד על פשרה‬ ‫של חידה שהיא אזהרה‪ .‬עמדתי‬

‫באי הקטן שבלב האוקיינוס השקט‬ ‫‏(‪ 500‬קילומטר מחופי צ'ילה‏) ונתתי‬ ‫לפסלי האבן‪ ,‬המּואי‪ ,‬את גזיר‬ ‫הנייר הזול‪ ,‬שהיה איתי מאז אשדוד‬ ‫ואיכשהו לא אבד בתהפוכות החיים‪,‬‬ ‫כי שמרתי עליו כאילו היה כרטיס‬ ‫הטיסה לאי הפסחא‪ .‬זאת היתה‬ ‫התמונה הראשונה של פסלי האבן‬ ‫שראיתי בעיתון‪ .‬לא שזה יעזור‪.‬‬ ‫הנחמה‪ ,‬אם לומר כך‪ ,‬היא אולי בזה‬ ‫שגם הייצוג של החיים לא יישאר‬ ‫אחרי החיים‪ .‬המאמצים של האמנים‬ ‫ושל המזהירים‪ ,‬שהשתמשו בדלק‬ ‫ובנייר לחייהם ולעניינם‪ ,‬יהיו רק‬ ‫חלק מהזיהום‪ ,‬ובכך הם לא שונים‬ ‫המוּאי‪ ,‬פסלי האבן מה"תאגידים"‪.‬‬ ‫אי הפסחא הוא האנושות‪ .‬כאשר‬ ‫של אי הפסחא‬ ‫צילום‪ :‬איי–פי התגלה על ידי הרב חובל ההולנדי‬ ‫יקוב רוגביין ב־‪ ,1722‬היה זה‬ ‫אחרי שהתרחשה בו הדרמה של‬ ‫האנושות כולה‪ :‬בריאה‪ ,‬שגשוג‬ ‫כלכלי ותרבותי כולל כתב מיוחד‪,‬‬ ‫אנשי אי הפסחא‬ ‫טירוף דתי בתחרות על הקמת‬ ‫פסלי האבן הענקיים‪ ,‬שהובילו‬ ‫ראו איך יערות‬ ‫לשואה אקולוגית‪ .‬זאת‪ ,‬כיוון‬ ‫הדקל שלהם‬ ‫שעצי הדקל נכרתו בלי אבחנה‪.‬‬ ‫הולכים ונעלמים‪,‬‬ ‫הם שימשו לייצור חבלים על מנת‬ ‫להעביר את הפסלים הענקיים מן‬ ‫והמשיכו לכרות‪.‬‬ ‫המחצבות בהרים לחוף‪ ,‬לשריפת‬ ‫אנחנו לא רואים‬ ‫מתים‪ ,‬להסקה‪ .‬היה קניבליזם‪ ,‬האי‬ ‫את שכבת האוזון‬ ‫שקע‪ ,‬ותושביו היו ודאי נעלמים‬ ‫מן העולם אלמלא התגלה ונעזר‬ ‫המידלדלת‪ ,‬אבל זה‬ ‫על ידי שכנים‪ ,‬שכמעט הביאו‬ ‫לא אומר שאנחנו לא עליו שואה נוספת‪ ,‬מרוב חמדנות‪,‬‬ ‫כורתים אותה‬ ‫על ידי ניצול כלכלי שלוח רסן‪.‬‬ ‫ועכשיו הוא חי מתיירות‪ .‬החשש‬ ‫הגדול של חלק מבני המקום הוא‬ ‫תקוותם של אחרים‪ :‬בתי קזינו‬ ‫שייבנו באי‪.‬‬ ‫הסיפור של אי הפסחא הוא‬

‫אקזמפלרי‪ ,‬כי זה מה שהאדם עשה‬ ‫ועושה מאז ועד היום‪ :‬ניצול יתר של‬ ‫משאבי כדור הארץ‪ ,‬לשם צרכים‬ ‫אמיתיים אבל גם לשם ביצור כוחם‬ ‫של מנהיגים ‪ -‬באמצעות פסלי אבן‪,‬‬ ‫מטוסים‪ ,‬טילים‪ ,‬טילים עוד יותר‬ ‫משוכללים‪ .‬דוגמאות לא חסרות‪:‬‬ ‫האי פיטקרן‪ ,‬בני האנסאזי‪ ,‬המאיה‪,‬‬ ‫ויקינגים‪ ,‬הרפובליקה הדומיניקנית‬ ‫והאיטי‪ ,‬דרום קליפורניה‪ .‬כל מקום‪.‬‬ ‫התחממות כדור הארץ היא דבר‬ ‫רחוק ומופשט כשאנחנו רוצים‬ ‫מים חמים‪ ,‬מכונית מהירה וגדולה‬ ‫‏(לא אני‏)‪ ,‬שקיות פלסטיק‪ .‬כל‬ ‫אחד במערב מחריב את הבית‬ ‫שלו‪ ,‬את החדר שלו‪ ,‬את המיטה‬ ‫שלו‪ .‬ההבדל היחיד הוא בכך‬ ‫שאנשי אי הפסחא ראו איך יערות‬ ‫הדקל שלהם הולכים ונעלמים‪,‬‬ ‫והמשיכו לכרות‪ .‬אנחנו לא רואים‬ ‫את שכבת האוזון המידלדלת‪,‬‬ ‫אבל זה לא אומר שאנחנו לא‬ ‫כורתים אותה‪.‬‬ ‫מה שקרה לאי הפסחא‪ ,‬קורה‬ ‫עכשיו לעולם כולו‪ .‬אי הפסחא היה‬ ‫יחידה אחת מוגבלת‪ ,‬שלא היה יכול‬ ‫לקבל עזרה משום מקום‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫אומר דיימונד‪" ,‬העולם כולו הוא‬ ‫יחידה אחת מבודדת המכילה‬ ‫את עצמה"‪ ,‬ובעצם אפשר לומר‪,‬‬ ‫המכלה את עצמה‪ .‬כי אין מאיפה‬ ‫לקבל עזרה‪ .‬הבעיות הגדולות‬ ‫ביותר של האדם הן מעשה ידיו‪.‬‬ ‫הפסקת הכרייה‪ ,‬הפקת הנפט או‬ ‫בירוא היערות‪ ,‬באופן מוחלט‪,‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬הם גזר דין מוות על תושבי‬ ‫כדור הארץ‪ .‬אבל אם לא‪ ,‬זה גם כן‬ ‫גזר דין מוות‪ .‬ספרו המנומק והגדוש‬ ‫פרטים של דיימונד אומר כי אנחנו‬ ‫הולכים לאי־קיימּות‪ .‬ו‬

‫בשנים האחרונות‪ ,‬החורף‬ ‫היה מתחיל בשבילי‬ ‫בסביבות נובמבר‪ .‬ערוץ‬ ‫‪ 23‬היה משדר בסופי השבוע לופ‬ ‫של "גאווה ודעה קדומה" ‪ ,‬ההפקה‬ ‫המופתית של הבי־בי־סי‪ ,‬שזכתה‬ ‫לרייטינג הכביר ביותר בבריטניה‬ ‫לסדרת דרמה‪ .‬כך היה אפשר‬ ‫להתכרבל שוב ושוב מול ג'יין‬ ‫היפהפייה וליזי חריפת השכל‪,‬‬ ‫האחיות הגדולות במשפחת בנט‬ ‫מעוטת האמצעים ומרובת הבנות‪,‬‬ ‫והמהמורות שהן חוות ביחסיהן‬ ‫עם מר בינגלי העשיר וידידו הלא‬ ‫אדיב מר דארסי‪ ,‬העשיר אף יותר‪.‬‬ ‫כיוון שמדובר בסדרה תקופתית‪,‬‬ ‫שדמויותיה הראשיות‬ ‫הן נערות‪ ,‬ועוד כאלה‬ ‫שעסוקות בתככי חיתון‪,‬‬ ‫בהכנות נמרצות לנשפים‬ ‫ובטיולים רגליים ארוכים‪,‬‬ ‫הדעה המקובלת היא‬ ‫שזו סדרת בנות‪.‬‬ ‫היא לא‪ .‬בדיוק‬ ‫כמו שהרומן שהיא‬ ‫מבוססת עליו הוא‬ ‫לא חומר קריאה‬ ‫קליל לנשים‬ ‫בלבד‪.‬‬

‫לטעון שבמובנים רבים מצבה של‬ ‫האישה כעת טוב בהרבה‪ ,‬ויהיה‬ ‫בכך מן הצדק‪ .‬עם זאת‪ ,‬בראייה‬ ‫כללית‪ ,‬אפשר גם לטעון שמצב‬ ‫הנשים הגלובלי מחורבן עתה לא‬ ‫פחות מבתקופות רבות אחרות של‬ ‫האנושות‪ ,‬מה שלא נוטל מאיתנו‬ ‫את היכולת לחשוב‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬ ‫אפשר להגדיל ולומר שגם מצבם‬ ‫של הגברים לא טוב במיוחד‪ ,‬ובכלל‪,‬‬ ‫שאחד המאפיינים העקביים ביותר‬ ‫של האנושות‪ ,‬בכל מקום וזמן‪,‬‬ ‫הוא השעבוד‪ ,‬בין אם שעבוד של‬ ‫החלשים לבעלי הכוח והממון‪ ,‬ובין‬ ‫אם שעבוד של בעלי הכוח והממון‬ ‫לכוח ולממון של עצמם‪.‬‬ ‫אף כי "גאווה ודעה קדומה"‬ ‫עוסק ברובד החיצוני שלו במשימה‬ ‫המפרכת של צעירות חסרות ממון‬ ‫למצוא חתן‪ ,‬עדיף בעל אמצעים‪,‬‬ ‫מתחת לפני השטח הוא עוסק‪ ,‬ללא‬ ‫מניפסטים ובעזרתם האדיבה של‬ ‫לשון חדה ומוח חריף‪ ,‬בשעבוד בני‬ ‫האדם‪ ,‬משני המינים‪ ,‬לתפיסות‬ ‫מקובעות‪ ,‬הנובעות מתנאי חייהם‪.‬‬ ‫אם המובן מאליו הוא שבעל אחוזה‬ ‫עשיר כקורח יתייחס בזלזול‬ ‫לקהילה כפרית פרובינציאלית‬ ‫ושעל כך יש לגנות אותו‪ ,‬הרי‬

‫שהפחות מובן מאליו‪ ,‬ובגלל זה גם‬ ‫מעניין יותר‪ ,‬הוא הבוז הרפלקסיבי‬ ‫שחשה צעירה דעתנית בעלת‬ ‫מעמד רעוע כלפי אותו בעל אחוזה‬ ‫עשיר‪ ,‬רק מפני שהיא רואה בעצמה‬ ‫בעלת מחשבה עצמאית‪.‬‬ ‫מה שחשוב בהוצאה מחודשת של‬ ‫"גאווה ודעה קדומה" בתרגום עדכני‬ ‫הוא האפשרות של דורות חדשים‬ ‫להכיר את היצירה המשובחת הזאת‪,‬‬ ‫שעל ידי מה שנחשב כבידור קליל‬ ‫למדי מצליחה להעביר ולהטמיע‬ ‫מסר חשוב‪ .‬יותר מאשר מעניין‬ ‫לראות כמה הרבה השתנה במאתיים‬ ‫השנה האחרונות‪ ,‬מרתק לראות כמה‬ ‫מעט השתנה‪ :‬העובדה כי נסיבות‬ ‫חייהם החיצוניות של אנשים לא‬ ‫משנות כל כך את הטבע האנושי‪,‬‬ ‫את ההיצמדות שלנו לקיבעונות‬ ‫ולמוסכמות זמננו‪ .‬ואולי חשובה‬ ‫מכל היא ההבנה שלהיות אדם‬ ‫חושב אין פירושו רק לערער על‬ ‫תוקפם של מנהגים שזמנם עבר‪,‬‬ ‫אלא בעיקר לטפח את היכולת‬ ‫לביקורת עצמית בסביבה הפרטית‬ ‫ובמסגרת הקיבעונות העקשניים‬ ‫ביותר‪ ,‬ההופכים את הדעה הקדומה‬ ‫למסך ברזל של מחשבה ואת הגאווה‬ ‫למחסום בלתי עביר של רגשות‪ .‬ו’‬

‫ג'ארד דיימונד‬ ‫התמוטטות‪ :‬מדוע נפלו הציוויליזציות‬ ‫הגדולות של העבר‬ ‫מאנגלית‪ :‬עמנואל לוטם‪ ,‬מטר‪ 515 ,‬עמ'‬

‫רואה את‬ ‫הסוף‬

‫אם לא נפסיק לנצל את‬ ‫משאבי כדור הארץ‪ ,‬נחדל‬ ‫להתקיים‪ .‬אם נפסיק לנצל‬ ‫אותם‪ ,‬גם נחדל להתקיים‬ ‫ג'ארד דיימונד לא משאיר‬ ‫מקום לאופטימיות‬ ‫‪ ‬יותם ראובני‬

‫תרגום‬

‫ג'יין אוסטן‬ ‫גאווה ודעה קדומה‬ ‫מאנגלית‪ :‬עירית לינור‬ ‫כתר‪/‬ידיעות ספרים‪ 390 ,‬עמ'‬

‫שיעור‬ ‫חברה‬

‫"גאווה ודעה קדומה"‬ ‫הוא לא רומן תקופתי‬ ‫לבנות וגם לא טקסט‬ ‫פמיניסטי שהקדים‬ ‫את זמנו‪ ,‬אלא ספר‬ ‫ביקורתי על שעבוד‬ ‫למוסכמות‪ .‬של‬ ‫שני המינים‬ ‫‪ ‬מאשה צור–גלוזמן‬

‫יש משהו מעצבן ואפילו מקומם‬ ‫באופן שבו נוטים מבקרי ספרות‬ ‫להתייחס לרומנים של ג’יין אוסטן‪,‬‬ ‫ובהם "גאווה ודעה קדומה"‪ ,‬וגם‬ ‫לאלה של האחיות ברונטה‪ ,‬בעיקר‬ ‫"ג'יין אייר"‪ .‬ההתפעלות שבה‬ ‫מייחסים ברק ספרותי ופמיניזם‬ ‫טרם זמנו לסופרות המוכשרות‬ ‫האלה‪ ,‬שממזגות צניעות‪ ,‬עידון‬ ‫והשכלה קלאסית עם שנינות‪ ,‬רוח‬ ‫חופשית ומחשבה משוחררת‪ ,‬דומה‬ ‫להתפעלות שאנתרופולוגים מהמין‬ ‫הישן היו מביעים כלפי שבטים‬ ‫"פרימיטיביים"‪ ,‬כשהיו מגלים‬ ‫אומנויות משוכללות או יחסי‬ ‫משפחה מורכבים‪ .‬ההנחה כי הדורות‬ ‫שקדמו לנו היו בהכרח נאיביים‬ ‫ומתוחכמים הרבה פחות מאיתנו‬ ‫מעידה בעיקר על בורות‪ ,‬פשטות‬ ‫מחשבה וכרונוצנטריות‪.‬‬ ‫העובדה כי מצבן המשפטי־‬ ‫חברתי־כלכלי של נשים באנגליה‬ ‫של תחילת המאה ה־‪ 19‬היה מחורבן‬ ‫למדי לא פסלה באופן אוטומטי את‬ ‫יכולת המחשבה ורהיטות הניסוח‬ ‫שלהן‪ ,‬בעיקר אם התמזל מזלן‬ ‫לקבל השכלה‏(מה שקרה לעתים‬ ‫פחות נדירות מהמקובל לחשוב‏)‪,‬‬ ‫ולראיה תקופתנו אנו‪ .‬אפשר‬

‫"גילגי" של אסטריד לינדגרן בגרסתו הישנה והמלאה‪.‬‬ ‫הספר מלא ההומור‪ ,‬שמשמיע את רצונו וקולו של עולם‬ ‫הילדים‪" .‬האין זה מדינה חופשית? האין אדם רשאי‬ ‫ללכת בכל צורה שהוא רוצה?"‪ .‬הפנטזיה של כל ילד‬ ‫היא דמות של גיבורה או מוקיון שאין בהם שום אשמה‪.‬‬

‫איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?‬

‫השאלה מאיזה כיוון של המיטה‪ ,‬וגם על המיטה עצמה‬ ‫מפוזרים ספרים‪ .‬יש לי את "חינוך לקריאה טובה" של‬ ‫מיכאל דשא‪" ,‬תנו להם ספרים" של אוריאל אופק‪,‬‬ ‫"הטירה הקסומה" של אדית נסביט ו"זעקת האמהות" של‬ ‫מורטון תומסון‪.‬‬

‫איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?‬

‫"ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה" של המרקיז‬ ‫דה סאד‪.‬‬

‫איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?‬

‫את "הר הקסמים" מאת תומאס מאן‪ .‬לפני לקוחותי אני‬ ‫לא מתוודה כי לא קראתי את יצירת המופת הזאת‪ .‬אני‬ ‫יודעת שאני חייבת ומבינה את חשיבות היצירה‪ ,‬אך‬ ‫טרם הספיקותי‪.‬‬

‫איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?‬

‫לאחרונה ישבתי על הרצפה והתחלתי להקריא לעצמי‬ ‫את ספר ילדותי "אני וטלי מארץ הלמה" של שלונסקי‪,‬‬ ‫ואז הבנתי איך המילים עשו בי פלאים בתור ילדה‪.‬‬

‫איזה ציטוט הכי נחקק בך?‬

‫מתוך הספר הביוגרפי "החיים והספרות" של מבקר‬ ‫הספרות הגרמני־יהודי מרסל רייך רניצקי‪" :‬לא היו לנו‬ ‫רהיטים‪ ,‬לא סדינים‪ ,‬לא מגבות ולא כלים‪ ,‬לא היה לנו‬ ‫רדיו והכי גרוע לא היתה לנו ספרייה"‪.‬‬

‫עם איזו דמות בדיונית היית מתחלפת ל–‪ 24‬שעות ולשנה?‬

‫ל־‪ 24‬שעות‪ ,‬עם ג'ו מ"נשים קטנות" של לואיזה מיי‬ ‫אלקוט‪ ,‬שמזכירה לי את עצמי במרדנות שלה ובאהבתה‬ ‫לספרות‪ .‬נראה לי שמרוב הזדהות‪ ,‬הייתי מתחלפת‬ ‫איתה גם לשנה‪.‬‬

‫מי האדם שהכי השפיע על הרגלי הקריאה שלך?‬

‫בלא יודעין זאת היתה אמה של חברתי הטובה אביה‬ ‫ראובני‪ .‬הייתי יושבת בחיק ספרייתה המפוארת ונכנסת‬ ‫לעולם שהוא שלי ורק שלי‪.‬‬

‫מהו המקום הכי מוזר שקראת בו?‬

‫בטירונות‪ ,‬ממש לפני ואחרי מטווחים‪ ,‬אני זוכרת את‬ ‫עצמי שולפת בלי שאף אחד יראה את "על העיוורון"‬ ‫ומצפה לפיקחון‪.‬‬

‫מקור‬

‫שלמה קאלו‬ ‫לילי‬ ‫דע"ת‬ ‫‪ 450‬עמ'‬

‫פרי עץ‬ ‫הדעת‬

‫שלמה קאלו עוטף את‬ ‫הפילוסופיה הנזירית‬ ‫שלו‪ ,‬את סלידתו מתאוות‬ ‫בשרים‪ ,‬במעטפה‬ ‫ספרותית משכנעת‬ ‫‪ ‬אריק גלסנר‬

‫שלמה קאלו‪ ,‬איש רב‬ ‫פעלים‪ ,‬יליד ‪,1928‬‬ ‫עבר לפני כמה עשורים‬ ‫מהפך רוחני‪ .‬ביוגרפיה קצרה‬ ‫שמופיעה בסוף הרומן "לילי"‬ ‫מציינת זאת‪ ,‬ואחריה מופיעה‬ ‫רשימה ביבליוגרפית ענפה ביותר‬ ‫של כתבי קאלו‪ ,‬שיצאו בהוצאת‬ ‫דע"ת‪ .‬ההוצאה בכלל ו"לילי" בפרט‬ ‫מוקדשים לפרישת משנתו‪.‬‬ ‫הגיבור המספר ב"לילי" נקרא‬ ‫אדֹון ‪ -‬שם מגלומני מרתיע‪ .‬הוא נזיר‬ ‫עצמאי‪ ,‬חי בגפו ביפו‪ ,‬לאחר שפרש‬ ‫מאשתו‪ .‬בפתח הרומן הוא מציל זונה‬ ‫מסרסורּה האימתני‪ .‬הזונה נקשרת‬ ‫אל אדון‪ ,‬שלתדהמתה אינו נוגע בה‬ ‫ולו בזרת‪ .‬גם הסרסור‪ ,‬רוצח שטני‬ ‫מיוסר‪ ,‬נקשר אליו‪ :‬הוא מתרשם‬ ‫מאדון עד כדי כך שהתקווה לרוצחו‬ ‫נפש הופכת לתשוקה מטפיזית‪.‬‬ ‫בכישרון סיפורי וריאליסטי‬ ‫מרשים משרטט קאלו דמויות משנה‬ ‫נוספות בעולם היפואי והתל אביבי‬ ‫המקיף את אדון‪ .‬מטרת עיצוב‬ ‫הדמויות הללו ‪ -‬הממונה על אדון‬ ‫במקום עבודתו‪ ,‬המנהל רומן עם‬ ‫אחת מעובדותיו הנשואות; נזיר‬ ‫יווני־אורתודוקסי שמכור לתענוגות‬ ‫בשרים ועוד ‪ -‬היא להמחיש כי‬

‫תאוות הבשרים היא ‪ -‬בניסוחה‬ ‫הבוטה של אחת הדמויות ‪-‬‬ ‫"פיתולי בשר עלובים‪ ,‬כפיתוליהן‬ ‫של זוג תולעים ערומות על פני‬ ‫גוש צואה מצחין"‪.‬‬ ‫הפילוסופיה של אדון מעורבת‪.‬‬ ‫הוא מצהיר כי "איני משתייך‬ ‫לכנסייה שהיא ‪ -‬יהודי אנוכי"‪ ,‬אבל‬ ‫קשה להתעלם מהיסודות הנוצריים‬ ‫שיש בתפיסתו‪ :‬ראיית השעבוד‬ ‫לבשר כמקור הרע; התפיסה‬ ‫ש"אלוהים הוא אהבה"; רעיון‬ ‫המחילה "עד אינסוף"‪ .‬מאידך גיסא‬ ‫לא ברור אם האלוהים הזה הוא אל‬ ‫פרסונלי‪ ,‬או אולי לפנינו תפיסה‬ ‫פנתיאיסטית‪" :‬אלוהים בכל‪ ,‬גם‬ ‫באדם‪ ,‬גם בתולעת"‪ .‬מפתה לראות‬ ‫במשנה של אדון גרסה מסוימת‪,‬‬ ‫קיצונית‪ ,‬של הבודהיזם‪ ,‬אם כי‬ ‫משתמע שהוא מאמין בהישארות‬ ‫הנפש המונותיאיסטית‪ .‬דבר אחד‬ ‫ודאי‪ :‬התשוקה שמניעה את אדון‬ ‫להשתחררות מהבלי העולם הזה‬ ‫היא תשוקה לחירות‪.‬‬ ‫מה שמאפשר ליצירה הזו‬ ‫למסור לנו את הפילוסופיה שלה‬ ‫הוא מעטפתּה‪ ,‬כלומר סגולותיה‬ ‫הספרותיות המובהקות‪ .‬קאלו‬ ‫כותב בביטחון‪ ,‬בשפה ארכאית‬

‫למחצה‪ ,‬אסתטית‪ ,‬מוזרה אך‬ ‫יציבה‏(מוזר ויציב הוא גם‬ ‫השימוש בסימני פיסוק‏)‪ .‬הסופר‬ ‫רגיש לעברית כשם שהוא רגיש‬ ‫לעולם המראֹות‪ ,‬לים‪ ,‬לעיר‪,‬‬ ‫לטבע‪" :‬על רקע כחול עמוק‪,‬‬ ‫הציץ לתוך החדר כוכב גדול‪,‬‬ ‫מזקין‪ ,‬בלא שמץ של עניין‪,‬‬ ‫בענווה מושלמת"‪ .‬הדמויות אינן‬ ‫רק כלי שרת להצגת משנתו‬ ‫של הסופר‪ .‬אלה דמויות חזקות‪,‬‬ ‫שמבטאות לעתים אמיתות‬ ‫קיומיות מצמיתות‪" :‬וזה ההישג‬ ‫הגדול ביותר בחיים ‪ -‬להתרגל‬ ‫לחיות לבד!"‪ .‬המבנה של הרומן‪,‬‬ ‫הארכיטקטורה שלו‪ ,‬ללא רבב‪,‬‬ ‫ועלילתו‪ ,‬למרות הרובד ההגותי‪,‬‬ ‫מתוחה‪ .‬יש בו כמה וכמה דקויות‬ ‫אנושיות שנחשפות על ידי הסופר‬ ‫ושהוא מתענג עליהן‪ .‬כמו הגזרה‬ ‫השווה שמותחת לילי הזונה בין‬ ‫מקצועה לנזירּות‪" :‬אתה עושה‬ ‫כמוני‏(‪...‬‏) כשאני עובדת‪ ...‬אני ‪-‬‬ ‫'מתעלפת'‪...‬‏(‪...‬‏) אני לא נמצאת‬ ‫במקום‪ ...‬מפליגה‪ ...‬רחוק! הגוף ‪-‬‬ ‫במקום‪ ,‬אבל אני ‪ -‬לא"‪.‬‬ ‫סצנות שלמות כמו נלקחו‬ ‫מרומנים רוסיים של המאה ה־‪.19‬‬ ‫דיונים מטפיזיים ווידויים תהומיים‬

‫של רוצחים‪ ,‬זונות‪ ,‬כמרים‪ .‬התחושה‬ ‫מוזרה‪ ,‬ארכאית ‪ -‬האם תקופתנו‬ ‫יכולה בכלל לייצר לבטים תהומיים‬ ‫כאלה? האם היא לא מאלחשת אותם‬ ‫בטיפולים פסיכולוגיים ובתרופות‬ ‫פסיכיאטריות? הרומן מציג פסקנות‬ ‫צחיחה‪ ,‬לא ספקנות תחוחה‪.‬‬ ‫נעדר ממנו ההומור המשחרר וגם‬ ‫הפטאליזם המשחרר בדרכו ‪-‬‬ ‫שמבטל את הבלי העולם הזה אבל‬ ‫גם את היומרות להתגבר עליהם‪.‬‬ ‫מה שהופך את "לילי" ליצירה‬ ‫מעניינת הוא לא הספרותיות‬ ‫כשלעצמה והפילוסופיה‬ ‫כשלעצמה‪ ,‬אלא השילוב ביניהן‪.‬‬ ‫אותו שילוב מעלה על הדעת את‬ ‫האבחנה של הפילוסוף ישעיהו‬ ‫ברלין בין הוגים "קיפודים"‬ ‫להוגים "שועלים"‪ .‬הקיפודים‪,‬‬ ‫טען ברלין‪ ,‬מתמקדים ברעיון‬ ‫אחד גדול‪ ,‬השועלים מרחרחים‬ ‫פה וגם שם‪ ,‬הם אנשי הפרטים‪.‬‬ ‫קאלו מציג כאן יכולת שועלית‬ ‫וקיפודית בו זמנית‪ .‬ואולי הקיפוד‬ ‫שבקאלו מאפשר את השועל? אולי‬ ‫כשחוסכים את האנרגיה המוקדשת‬ ‫בדרך כלל לסקס היא משתחררת‬ ‫ומאפשרת התבוננות בניואנסים‬ ‫הקיימים בעולם? ו‬

‫ג’יין אוסטן‬

‫‪ || 26‬תרבות || ‪1.8.2008‬‬

‫‪ || 1.8.2008‬תרבות || ‪27‬‬

‫*‬

‫*‬ ‫*‬

‫יהושע קנז מדבר על ספרו החדש עגנון חוגג יומולדת ‪ 120‬רועי‬ ‫צ'יקי ארד מחבר בין שירה לתחבורה ויצחק קצנלסון‪ ,‬עכשיו בלאדינו‬ ‫‪ ‬כרמית ספיר־ויץ‬

‫לפני החגים‬

‫באוגוסט ומסמכים רשמיים מעידים‬ ‫כי עגנון נולד ב־‪ 8‬באוגוסט ‪.1887‬‬ ‫התאריך העברי היה י"ח באב תרמ"ז‪.‬‬ ‫עגנון חזר והציג את תאריך לידתו‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬ובעיקר היה חשוב לו‬ ‫התאריך העברי‪ :‬ט' באב‪ ,‬יום חורבן‬ ‫בית המקדש‪ ,‬ועל פי המסורת יום‬ ‫לידתו של המשיח‪ .‬גם לשנה‪ ,‬תרמ"ח‪,‬‬ ‫יש ערך סמלי‪ :‬בהיפוך אותיות היא‬ ‫שנת "תרחם ציון"‪.‬‬ ‫ומה אומרת על המחלוקת אמונה‬ ‫ירון‪ ,‬בתו של עגנון? "ידוע לי שלדן‬ ‫לאור יש השגות‪ ,‬אבל הלוח העברי‬ ‫היה כה משמעותי לאבי וטבוע בו‬ ‫כה חזק‪ ,‬שלא יכול היה לטעות”‪.‬‬ ‫נהגתם לציין את האירוע?‬ ‫לא חגגנו טקס מיוחד‪ ,‬אבל היו מי‬ ‫שבאו לבקרו ביום הולדתו ולברכו‪.‬‬ ‫חברים וסופרים כמו זרחי ואריה‬ ‫ליפשיץ הגיעו לביתנו בשבת‬ ‫הסמוכה לתשעה באב‪' ,‬שבת נחמו'"‪.‬‬ ‫במה הם כובדו?‬ ‫אמי נהגה לאפות עוגת לקח‬ ‫ולהגיש לאורחים"‪.‬‬

‫חיכינו‪ ,‬ציפינו‪ ,‬ושמונה שנים‬ ‫לאחר שראה אור "נוף עם שלושה‬ ‫עצים" בספריה לעם‪ ,‬יהושע קנז‬ ‫שוקד במלוא המרץ על ספר חדש‪.‬‬ ‫יהושע קנז‪ ,‬זרוק איזו עצם‪.‬‬ ‫"אני מקווה שהספר ייצא לקראת‬ ‫ראש השנה‪ .‬מדובר בתשעה‬ ‫סיפורים שנכתבו בעשר השנים‬ ‫האחרונות‪ .‬חלקם סיפורי המושבה‬ ‫הוותיקה וחלקם סיפורי דירות תל‬ ‫אביביים‪ .‬חלק מן הסיפורים פורסם‬ ‫ב'קשת החדשה' שערך אהרן אמיר‬ ‫ז"ל‪ .‬אני נרגש"‪.‬‬

‫אבל מי סופר‬

‫בשישי הבא‪ 8 ,‬באוגוסט‪ ,‬יצוין‬ ‫יום הולדתו ה־‪ 120‬של ש"י עגנון‪,‬‬ ‫ובבית עגנון בירושלים מנצלים‬ ‫את התאריך העגול לסדרת‬ ‫אירועים שתתקיים במהלך החודש‬ ‫(ובה הרצאות על בעל החג וההצגה‬ ‫"בעל הריחיים והטוחן"‪ ,‬על פי אחד‬ ‫מסיפוריו)‪ .‬אך האם זה באמת מניין‬ ‫השנים של הסופר הענק?‬ ‫עגנון העיד על עצמו כי נולד‬ ‫בתשעה באב תרמ"ח‪.8.8.1888 ,‬‬ ‫פרופ' דן לאור‪ ,‬מחבר הביוגרפיה‬ ‫"חיי עגנון" (הוצאת שוקן)‪,‬‬ ‫טוען כי עגנון בדה את‬ ‫תאריך הלידה‪ :‬תשעה באב‬ ‫של אותה שנה חל ב־‪17‬‬

‫יהושע קנז‬

‫אדום עולה‬

‫מחר‪ ,‬שבת‪ ,‬תושק המהדורה‬ ‫השלישית של אנתולוגיית השירה‬ ‫המעמדית "אדומה" במוזיאון בת‬ ‫ים לאמנות‪ .‬ויש גם מחווה למי‬ ‫שאין ברשותו רכב‪“ .‬קו ‪ 19‬של‬ ‫קואופרטיב דן ייצא בשעה‬

‫‪ 18:45‬ממסוף הכרמלית”‪ ,‬כך‬ ‫מדווחת ההזמנה‪“ ,‬ויעבור דרך רחוב‬ ‫אלנבי ושוקן"‪ .‬בתפקיד המבוגר‬ ‫האחראי‪ :‬רועי צ'יקי ארד‪ ,‬שלפי‬ ‫אותה הזמנה‪" ,‬ילווה את האוטובוס‬ ‫הראשון"‪.‬‬ ‫ארד‪ ,‬הנהג שלנו חברמן?‬ ‫"שירה היא כמו תחבורה ציבורית‪,‬‬ ‫אבל אין בה בכלל זיהום אוויר"‪.‬‬

‫איגוד היידים‬

‫חדש על המדף‪ :‬תרגום ללאדינו של‬ ‫הפואמה "על העם היהודי שנהרג"‬ ‫מאת הסופר והמשורר יצחק‬ ‫קצנלסון‪ ,‬שנספה באושוויץ‬ ‫ב־‪ .1944‬הפואמה‪ ,‬שנכתבה‬ ‫ביידיש‪ ,‬היא קינה על גורלו של‬ ‫העם היהודי ותיאור התהליך‬ ‫השטני של ההשמדה הנאצית‪ .‬לא‬ ‫מזמן היא ראתה אור גם בספרדית‬ ‫(קסטליאנית)‪.‬‬ ‫"שתי המהדורות‪ ,‬בספרדית‬ ‫ובלאדינו‪ ,‬הודפסו לאור בקשת‬ ‫הקהל”‪ ,‬מספר יהודה הצבי‪ ,‬שסייע‬ ‫לתרגום ללאדינו‪" .‬בעיקר אני שמח‬ ‫על שהצלחנו לשכנע מו"ל מכובד‬ ‫באירופה כי יש חשיבות עליונה‬ ‫לתרגם את הפואמה‪ .‬יש כאן הצדעה‬ ‫גדולה ליידיש‪ ,‬המוכיחה כי ספרות‬ ‫ושירה בשפה זו ראויות להיות‬ ‫מתורגמות לשפות אחרות"‪ .‬ו‬

‫צילום‪ :‬יוסי אלוני‬

‫‪[email protected]‬‬

‫סיפורת‬ ‫סיפורת‬

‫אישה בורחת מבשורה ‪ /‬דויד גרוסמן‬

‫‪16‬‬

‫‪‬‬

‫אישה בורחת מבשורה ‪ /‬דויד גרוסמן‬

‫‪16‬‬

‫‪‬‬

‫אשת חיל ‪ /‬ליהיא לפיד‬

‫‪12‬‬

‫‪‬‬

‫אשת חיל ‪ /‬ליהיא לפיד‬

‫‪12‬‬

‫‪‬‬

‫עאידה ‪ /‬סמי מיכאל‬

‫‪10‬‬

‫‪‬‬

‫עאידה ‪ /‬סמי מיכאל‬

‫‪10‬‬

‫‪‬‬

‫מלכים ג' ‪ /‬יוכי ברנדס‬

‫‪16‬‬

‫‪‬‬

‫מלכים ג' ‪ /‬יוכי ברנדס‬

‫‪16‬‬

‫‪‬‬

‫תחזיקו חזק ‪ /‬הרלן קובן‬

‫‪16‬‬

‫‪‬‬

‫‪16‬‬

‫‪‬‬

‫נחיתת חירום ‪ /‬אורלי קראוס–ויינר‬

‫‪3‬‬

‫‪‬‬

‫‪3‬‬

‫‪‬‬

‫הצופן האלכסנדרוני‬

‫‪1‬‬

‫‪‬‬

‫‪1‬‬

‫‪‬‬

‫אלף שמשות זוהרות ‪ /‬חאלד חוסייני‬

‫‪47‬‬

‫‪‬‬

‫תרגום‪ :‬ניר רצ’קובסקי‪ ,‬כנרת–זמורה ביתן‬

‫‪1‬‬

‫‪‬‬

‫תרגום‪ :‬אינגה מיכאלי‪ ,‬כנרת–זמורה ביתן‬

‫‪3‬‬

‫‪‬‬

‫הקיבוץ המאוחד‪/‬ספרי סימן קריאה‬ ‫כנרת–זמורה ביתן‬ ‫כנרת–זמורה ביתן‬ ‫כנרת‪/‬זמורה ביתן‬

‫תחזיקו חזק ‪ /‬הרלן קובן‬

‫תרגום‪ :‬ירון פריד‪ ,‬ידיעות ספרים‬

‫נחיתת חירום ‪ /‬אורלי קראוס–ויינר‬ ‫כתר‬

‫הצופן האלכסנדרוני‬

‫תרגום‪ :‬אסף כהן‪ ,‬ידיעות ספרים‬

‫אלף שמשות זוהרות ‪ /‬חאלד חוסייני‬

‫הקיבוץ המאוחד‪/‬ספרי סימן קריאה‬

‫חליפת מכתבים‬

‫התכתבות בין שני ענקי‬ ‫הרוח‪ ,‬ששמרו על קשר‬ ‫אמיץ במשך ‪ 25‬שנה‪ ,‬למרות‬ ‫שבקושי התראו‪ ,‬ודנו‬ ‫ביניהם בנושאים פוליטיים‪,‬‬ ‫לאומיים‪ ,‬תרבותיים וגם‬ ‫אישיים‪ .‬מה שנקרא‪,‬‬ ‫מסמך מרתק‬ ‫(רסלינג)‬

‫ילדים‬

‫מאריז קונדה‬

‫‪ ,1692‬צעירה שחורה‬ ‫בעלת כוחות על טבעיים‬ ‫מושלכת לכלא‪ ,‬בעקבות‬ ‫מה שידוע כ"משפט‬ ‫המכשפות של סאלם"‪ .‬עד‬ ‫כאן היסטוריה‪ ,‬כל השאר‬ ‫מדמיונה של קונדה‬ ‫(נהר)‬

‫מילון בחרוזים לילדים‬ ‫כתבו‪ :‬אהוד מנור‪ ,‬צפורה שפירא‬ ‫איורים‪ :‬פפי מרזל‬ ‫דניאלה די–נור והקיבוץ המאוחד‬

‫רן יגיל‬

‫‪ || 28‬תרבות || ‪1.8.2008‬‬

‫עיין ערך‬

‫ילדה הודית שנמכרת‬ ‫לעבודה‪ ,‬אחותה שנזרקת‬ ‫לבית יתומים ויתום‬ ‫אתיופי שנשלח אל קובה‪.‬‬ ‫רומן תיעודי שעוקב אחר‬ ‫השלושה במשך ‪ 30‬שנה‪,‬‬ ‫מהילדות הנטושה ועד החיים‬ ‫שבנו לעצמם כבוגרים‬ ‫(אריה ניר)‬

‫ארול פלין‪ ,‬הכוכב ההוליוודי‪,‬‬ ‫נקלע לג'מייקה‪ ,‬מתהולל‬ ‫כאילו אין מחר‪ ,‬ואחרי תשעה‬ ‫חודשים נולדת לו בת לא‬ ‫חוקית‪ .‬מה עלה בגורלה? מה‬ ‫עלה בגורל אמה? והאם אבא‬ ‫בכלל בתמונה? זאת ועוד‪ ,‬על‬ ‫רקע נופים טרופיים‬ ‫(אופוס)‬

‫למילון המקסים הזה חברו קליברים ובראשם הפזמונאי‬ ‫אהוד מנור ז"ל‪ ,‬שכתב את הערכים‪ .‬המילון יצא לראשונה לפני שבע‬ ‫שנים וזו הוצאה מחודשת‪ .‬הערכים כתובים באופן נעים‪ ,‬מעורר‬ ‫חיוך ולא מתאמץ להצחיק ולהפתיע‪ .‬האיורים משקפים יצורים‬ ‫דמיוניים חביבים במצבים רגשיים‪ .‬הילדים מתקשים בעיקר‬ ‫בהבנת מושגים מופשטים והאיורים בהחלט מסייעים‪.‬‬ ‫מתן ואושרת‏(‪6‬‏) בוחרים כל אחד בתורו ערך ואני קורא‪ .‬מגיע‬ ‫"אגַ ע אבא‪ ,‬ספר ָצאיך להתחיל מהתחלה‪ ,‬לא‬ ‫תורו של אור‏(‪3‬‏)‪ֶ :‬‬ ‫מאמצע"‪ .‬אבא‪" :‬אבל זה מילון ולא סיפור‪ .‬אפשר לבחור מילה‬ ‫מאיזה עמוד שרוצים"‪ .‬אור‪" :‬אז אני רוצה 'ּפאמי'‏(בובת כלב‬ ‫שאור המציא לה ֵשם והוא ישן איתה‏)‪ .‬לך תסביר‬ ‫שּפאמי אינו מופיע במילון‪ .‬ו‬

‫תרגום‪ :‬צילה אלעזר‪ ,‬מטר‬

‫תרגום‪ :‬ניר רצ’קובסקי‪ ,‬כנרת–זמורה ביתן‬

‫‪1‬‬

‫תרגום‪ :‬אינגה מיכאלי‪ ,‬כנרת–זמורה ביתן‬

‫‪3‬‬

‫‪‬‬

‫נוטות החסד ‪ /‬ג’ונתן ליטל‬ ‫המיוחלת ‪ /‬קתלין מקגואן‬

‫עיון‬

‫עיון‬ ‫חוויה ניו–זילנדית ‪ /‬שפרה הורן‬ ‫עם עובד‬

‫‪4‬‬

‫חוויה ניו–זילנדית ‪ /‬שפרה הורן‬

‫‪4‬‬

‫‪‬‬

‫התמוטטות ‪ /‬ג'ארד דיימונד‬

‫התמוטטות ‪ /‬ג'ארד דיימונד‬

‫‪2‬‬

‫‪‬‬

‫יש אלוהים? ‪ /‬ריצ'רד דוקינס‬

‫‪9‬‬

‫‪‬‬

‫חוצה גבולות ‪ /‬אבנר שור‬

‫‪1‬‬

‫הגיבורים שלי ‪ /‬יאיר לפיד‬

‫‪19‬‬

‫עם עובד‬

‫תרגום‪ :‬עמנואל לוטם‪ ,‬מטר‬

‫יש אלוהים? ‪ /‬ריצ'רד דוקינס‬

‫תרגום‪ :‬עדי מרכוזה–הס‪ ,‬ידיעות ספרים‪/‬ספרי עליית הגג‬

‫חוצה גבולות ‪ /‬אבנר שור‬

‫‪1‬‬

‫‪‬‬

‫הגיבורים שלי ‪ /‬יאיר לפיד‬

‫‪19‬‬

‫‪‬‬

‫תרגום‪ :‬עמנואל לוטם‪ ,‬מטר‬

‫תרגום‪ :‬עדי מרכוזה–הס‪ ,‬ידיעות ספרים‪/‬ספרי עליית הגג‬ ‫כנרת–זמורה ביתן‬ ‫ידיעות ספרים‬

‫‪‬‬

‫‪2‬‬

‫‪‬‬

‫‪9‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫הדרכה ופנאי‬ ‫הסוד ‪ /‬רונדה ביירן‬

‫‪12‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪12‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫סודות מתוקים ‪ /‬קרין גורן‬

‫‪8‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫סודות מתוקים ‪ /‬קרין גורן‬

‫‪8‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫לחמים ומאפים ביתיים ‪ /‬אבנר לסקין‬

‫‪4‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫לחמים ומאפים ביתיים ‪ /‬אבנר לסקין‬

‫‪4‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫ההרצאה האחרונה ‪ /‬רנדי פאוש וג'פרי זסלאו‬

‫‪8‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫ההרצאה האחרונה ‪ /‬רנדי פאוש וג'פרי זסלאו‬

‫‪8‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫באושר ובאושר ‪ /‬טל בן–שחר‬

‫‪4‬‬

‫הוצאה עצמית‬

‫ולטר בנימין וגרשם שלום‬

‫תרגום‪ :‬אסף כהן‪ ,‬ידיעות ספרים‬

‫‪‬‬

‫הסוד ‪ /‬רונדה ביירן‬

‫אני טיטובה‪ ,‬מכשפה‬ ‫שחורה‬

‫כתר‬

‫המיוחלת ‪ /‬קתלין מקגואן‬

‫תרגום‪ :‬צילה אלעזר‪ ,‬מטר‬

‫תרגום‪ :‬אירית מילר‪ ,‬כנרת‬

‫געגועים לעץ האלגום‬

‫תרגום‪ :‬ירון פריד‪ ,‬ידיעות ספרים‬

‫‪47‬‬

‫הדרכה ופנאי‬

‫אשה מירו ואנה סולר–פונט‬

‫כנרת‪/‬זמורה ביתן‬

‫‪‬‬

‫ידיעות ספרים‬

‫בת הפירט‬

‫כנרת–זמורה ביתן‬

‫נוטות החסד ‪ /‬ג’ונתן ליטל‬

‫כנרת–זמורה ביתן‬

‫מרגרט סזייר–תומפסון‬

‫כנרת–זמורה ביתן‬

‫ידיעות ספרים‬

‫תרגום‪ :‬אורי בלסם‪ ,‬מטר‬

‫באושר ובאושר ‪ /‬טל בן–שחר‬ ‫תרגום‪ :‬עידית שורר‪ ,‬מטר‬

‫תרגום‪ :‬אירית מילר‪ ,‬כנרת‬

‫‪4‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫ילדים ונוער‬

‫הוצאה עצמית‬

‫ידיעות ספרים‬

‫תרגום‪ :‬אורי בלסם‪ ,‬מטר‬

‫תרגום‪ :‬עידית שורר‪ ,‬מטר‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫ילדים ונוער‬ ‫מעורב ירושלמי ‪ /‬ליאת רוטנר‬

‫‪8‬‬

‫‪‬‬

‫מעורב ירושלמי ‪ /‬ליאת רוטנר‬

‫‪8‬‬

‫‪‬‬

‫האי‪ :‬הספר האדום ‪ /‬גיורא חמיצר ודנה גור‬

‫‪9‬‬

‫‪‬‬

‫האי‪ :‬הספר האדום ‪ /‬גיורא חמיצר ודנה גור‬

‫‪9‬‬

‫‪‬‬

‫כשהכריש והדג נפגשו לראשונה ‪ /‬גלעד שליט‬

‫‪21‬‬

‫‪‬‬

‫כשהכריש והדג נפגשו לראשונה ‪ /‬גלעד שליט‬

‫‪21‬‬

‫‪‬‬

‫אליעזר והגזר ‪ /‬לוין קיפניס‬

‫‪4‬‬

‫‪‬‬

‫אליעזר והגזר ‪ /‬לוין קיפניס‬

‫‪4‬‬

‫‪‬‬

‫האי של נים ‪ /‬ונדי אור‬

‫‪2‬‬

‫‪‬‬

‫‪2‬‬

‫‪‬‬

‫ידיעות ספרים‬ ‫ידיעות ספרים‬

‫עמותת קרן מאור ושבו בנים לגבולם‬ ‫ספר לכל‬

‫האי של נים ‪ /‬ונדי אור‬

‫תרגום‪ :‬גילי בר הלל–סמו‪ ,‬איגואנה‬

‫ידיעות ספרים‬

‫רשימת רבי המכר הורכבה ב–‪ 29.7‬ומתייחסת לשבוע שחל בין ה–‪ 13.7‬ל–‪ .16.7‬הדירוג מבוסס על‬ ‫דיווחי המכירות כפי שהתקבלו מרשתות סטימצקי‪ ,‬צומת ספרים‪ ,‬דיונון ואקדמון‪ ,‬ועוד כ–‪ 30‬חנויות‬ ‫עצמאיות‪ ,‬ביניהן‪ :‬דני ספרים ‏(ירושלים‏)‪ ,‬ירדן ‏(ירושלים‏)‪ ,‬לב הספר ‏(תל אביב‏)‪ ,‬פירמידה ‏(חיפה‏)‪,‬‬ ‫קדמת עדן‏(תל אביב‏)‪ ,‬זמן פנוי‏(כרמיאל‏)‪ ,‬תמיר ספרים‏(ירושלים‏)‪ ,‬גולדן ספרים‏(חיפה‏)‪ ,‬ספרי מדי‬ ‫‏(חולון‏)‪ ,‬פונדק הספר‏(רמת גן‏)‪.‬‬ ‫‪/TNS‬טלסקר‏(ישראל‏) היא חלק מקבוצת המחקר הבינלאומית ‪ ,TNS‬הפועלת בתחום מחקרי השיווק‪ ,‬מדיה‬ ‫ודעת קהל בכ–‪ 70‬מדינות ברחבי העולם‪.‬‬

‫ידיעות ספרים‬

‫עמותת קרן מאור ושבו בנים לגבולם‬ ‫ספר לכל‬

‫תרגום‪ :‬גילי בר הלל–סמו‪ ,‬איגואנה‬

‫רשימת רבי המכר הורכבה ב–‪ 29.7‬ומתייחסת לשבוע שחל בין ה–‪ 13.7‬ל–‪ .16.7‬הדירוג מבוסס על‬ ‫דיווחי המכירות כפי שהתקבלו מרשתות סטימצקי‪ ,‬צומת ספרים‪ ,‬דיונון ואקדמון‪ ,‬ועוד כ–‪ 30‬חנויות‬ ‫עצמאיות‪ ,‬ביניהן‪ :‬דני ספרים ‏(ירושלים‏)‪ ,‬ירדן ‏(ירושלים‏)‪ ,‬לב הספר ‏(תל אביב‏)‪ ,‬פירמידה ‏(חיפה‏)‪,‬‬ ‫קדמת עדן‏(תל אביב‏)‪ ,‬זמן פנוי‏(כרמיאל‏)‪ ,‬תמיר ספרים‏(ירושלים‏)‪ ,‬גולדן ספרים‏(חיפה‏)‪ ,‬ספרי מדי‬ ‫‏(חולון‏)‪ ,‬פונדק הספר‏(רמת גן‏)‪.‬‬ ‫‪/TNS‬טלסקר‏(ישראל‏) היא חלק מקבוצת המחקר הבינלאומית ‪ ,TNS‬הפועלת בתחום מחקרי השיווק‪ ,‬מדיה‬ ‫ודעת קהל בכ–‪ 70‬מדינות ברחבי העולם‪.‬‬