כרם אברהם
ע״ש כ״ק מרן הגה״ק אדמו״ר זצוקללה״ה מסטריקוב פרשת חיי שרה -תש“ע גליון ע“ט יו״ל ע״י מכון ״זכור לאברהם״ סטריקוב בנשיאות כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א
פרי הכרם
זמני הדה“נ הדה״נ מוצ״ש לר״ת ירושלים 6:02 5:23 4:10 בני ברק 5:59 5:24 4:24 אלעד 6:00 5:24 4:18
במשעול הכרמים
דברי תורה מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
אמרות טהורות מרבותינו הקדושים זי"ע ככתבם וכלשונם
ויפתח הגמלים )כ"ד ל"ב( פירש"י" ,התיר זמם שלהם שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים" .והרמב"ן הביא דברי המדרש )ס' ,ח'( "לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי פנחס בן יאיר וכו' " בתמיה ,ולש' הרמב"ן" ,כי אי אפשר שיהיה החסידות בביתו של רפב"י גדול יותר מביתו של אברהם אבינו וכאשר חמורו של רפב"י איננו צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכילו ,כ"ש גמליו של א"א ואין צריך לזממם" .ומשום זה פי' הרמב"ן פי' אחר בפסוק ,עי"ש .והנה רש"י הביא פירוש זה גם לעיל על 'מגמלי אדוניו' )כ"ד ,י'(" ,נכרין היו משאר גמלים שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל וכו' " ומובן מדברי רש"י שלא נדחה פי' זה מחמת הקושיא ,וצריך ביאור הטעם לזה. וכתב השם משמואל עפ"י דברי אביו הרה"ק בעל אבני נזר זצ"ל במאמר הגמרא בשבת )י"ד ב'( "בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה ב"ק ואמרה 'בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני' " ,שיש להבין מהו המיוחד בזה דוקא ,ומה ענין 'חכם' דוקא לזה .והגיד, שהבחנה בין דבר איסור לדבר היתר אינה רבותא כ"כ ,אבל להבדיל בין ב' דברים דומים לזה נצרך חכמה ,ועירובין הוא ענין הבדלה בין ב' רשויות ,ששניהם היתר ,וכן נט"י אינה משום איסור כמו שמבאר שם עפ"י דרכו ,ולכן יצאה ב"ק אם חכם לבך דייקא כי לכגון זה נצרך חכמה ,עכ"ד האבנ"ז .ומפרש השם משמואל לפי"ז ,שמה שחמורו של רפב"י לא היה אוכל דבר איסור אע"פ שלא שייך בו הבנה הוא משום שבכח הצדיק להביא את טבעו למצב כזה שלא יתאוה כלל לדבר איסור ,כעין מאמר דהע"ה )תהלים קי"ט ,נ"ט( חשבתי דרכי וגו' ,ובמדרש )ויק"ר ל"ה ,א'( "בכל יום ויום וכו' ורגלי מוליכות אותי לבית המדרש" ,שהטבע בעצמו מושכו לקדושה ,ולכן גם בהמתו שהיא רכושו ג"כ מתהפכת בטבע לעשות רצון קונה .וזהו דוקא בדבר איסור ,אבל גזל שהוא ענין הבדלה בין רכושו לרכושו של חבירו ואינו דבר איסור בעצמו ,זהו דבר שאין שייך לבהמה שאין בה כח השכל והחכמה כלל וא"א לומר אם בעליה חכם תהיה גם היא חכמה ,ומשום כך היה צריך לסתום פי הגמלים שלא ירעו בדרך בשדות אחרים. ועפ"י דרכו נוכל להבין ענין בפרשה .דהנה ראיתי מעירים שמתחילת הפרשה נקרא אליעזר בשם 'עבד' )כ"ד ט'(' ,עבדו' )פסוק ב'( וכיו"ב לש' עבדות ,עד לאחר שהתפלל )פסוק י"ב( 'הקרה נא לפני היום וגו' ' ומכאן נקרא הרבה בשם 'איש' )פסוק כ"א ואילך(, וצריך להבין מה מרומז בזה הלא דבר הוא. וי"ל דבטעם הדבר שאאע"ה לא רצה מבנות הכנעני לבנו ורצה דוקא מארצו ומולדתו, אע"פ שגם בית בתואל היו עובדי ע"ז ולא היו כשרים ,ביאר הכלי יקר ]וכיון לזה האבני נזר זצ"ל[ שענין מדות ותכונות רעות בנפש יכולים להוריש לבנים ,ולא כן הוא בדעות כוזבות שאין שייך שיעבור בירושה ,לפיכך לא רצה אאע"ה שיקח מבנות הכנעני שהם היו מקולקלים בשאר ענינים שבמדות חוץ מע"ז ,אלא מבית בתואל שדעותיו לא יעברו בירושה לזרעו אחריו .ואפשר שזהו עומק דברי חז"ל בזה 'אין ארור מדבק בברוך' )מובא ברש"י פסוק ל"ט(. והמובן מזה ,שלא הוטל על אליעזר להבחין בין איסור להיתר ,אלא שהיה צריך להבדיל בחכמה בענין זה של המדות שתהיה האשה גומלת חסדים בהפלגה וראויה ליצחק, והנה אליעזר שעליו נאמר )כ"ב ,ה'( 'שבו לכם פה עם החמור' ,עם הדומה לחמור )יבמות ס"ב ,א'( ,לא השכיל מתחילה להבחין בדבר זה ואף שהיה 'דמשק אליעזר' )ט"ו ,ב'( ,דולה ומשקה מתורת רבו כדברי חז"ל )ראה רש"י שם( ,אך עדיין היה חסר לו החכמה להבחין בין ב' דברי היתר שנחשב כבהמה כנ"ל ,ולכן נקרא בלשון 'עבד' שאין לו המעלה של
ׁשנִים ְש ַבע ָ ׁ ׁשנָה ו ֶ ׂ ִרים ָ ׁשנָה ו ְֶע ְש ׂרָה ֵמ ָאה ָ ַו ּי ְִהי ּו ַח ּיֵי ָש ׂרָה )כ"ג א'( ְׁשנֵי ַח ּיֵי ָש פירש"י 'בת ק' כבת ך' כו' כבת ז' ליופי' .ולכאורה, מה נפקא מינה שהיתה כבת ז' ליופי .ונראה דרש"י ז"ל כיון בדבריו לרמז על ב' מדרגות שמחויב האדם להתנהג בהם כל ימי חייו .דהיינו ,האחד להזהר ולהשמר במאוד מאוד מכל חטא ועון שלא יעבור ח"ו על שום מצוות עשה ולא תעשה .ומדרגה ב' דהיינו גם דברים המותרים כמו אכילה ושתיה ומלבושים וכדומה צריך להכניס הכל אל הקדושה לכוין בהם לשמים .דהיינו אדם שמלביש עצמו ומקשט עצמו במלבושים וקישוטים יפים ונאים .יהיה כוונתו לקשט דיוקנא דמלכא כמבואר בגמרא .וכן בכל דבר יהיה כוונתו לשמים וכאשר יתנהג כך אזי כל מה שיהיה לו הן ממון והן מלבושים יספיק את עצמו במה שיש לו וישמח בהם וחייו חיים שלו אבל אם אין כוונתו בכל הנ"ל לשמים אזי תמיד יחסר לו ולא יהיה לו די וסיפוק לעולם .ונמצא חייו אינן חיים ואין החיים שלו .וזה רמז פשוט 'בת קו"ף כבת ך' ' ,שלא היה בה שום חטא ממצות עשה ולא תעשה .ו'בת ך' כבת ז' ליופי' ומדרגה ב' ,דהיינו כמו תינוק שהוא מקשט עצמו אין יודע להתפאר עצמו ולחשוק להתקשט בקישוט יקר כך היתה שרה כשהיתה בת כ' שאז הוא עיקר התגברות לאדם לתאוות ליפות עצמו ולהתקשט ושאר עניני עולם והיא היה כל כוונתה בכל קישוטה והתיפותה רק לשמים. נועם אלימלך ָמים )כ"ד א'( ָקן ָּבא ַּב ּי ִ ָהם ז ֵ ְא ְבר ָ וַ ַחי ר ִֹאי )שם ס"ב( ְוי ְִצ ָחק ָּבא ִמ ּבוֹא ְּב ֵאר ל ַ
כ"ק אדמו"ר זצק"ל הרה"ג הקדוש מטשעכנוב אמר: כל העולם עומד על אמונה ובטחון .ולכן אותיות הראשונות של א"ב נוטריקון 'אמונה 'בטחון ,ועם זה זוכה לכל. ובאברהם אבינו נאמר 'זקן בא בימים' ,כי אברהם אבינו זכה לכל זה מחמת בטחון ואמונה שהיה לו בד' ,ולכן כתיב 'בא' .וכן ביצחק כתיב 'ויצחק בא מבאר לחי רואי' ,שכל תהלוכות שלו היה רק אמונה ובטחון. ספר החן
ַוָּירָץ ָה ֶע ֶבד ִל ְקר ָ ָאת ּה )כ"ד י"ז( פירש רש"י :שראה שעלו המים לקראתה .ופירש הרמב"ן ז"ל דדייק כן מחמת דאחר כך כתיב )פסוק כ'( 'ותשאב לכל הגמלים' ,ומקודם לא נאמר לשון שאיבה ,מכלל דמקודם לא הוצרכה לשאוב ,דעלו המים לקראתה .אפס ,דלפי דברינו תקשי היא גופא, למה אחרי כן בהשקותה את הגמלים לא עלו המים לקראתה. ונראה בסייעתא דשמיא ,דאמרו חכמינו ז"ל )פסחים קי"ד ,ב'( ד'מצות צריכין כוונה' ,והעיקר במצות הוא המחשבה שעושה בזה רצון הבורא .ולהכי בפעם המשך בעמ׳ הבא
במשעול הכרמים
פרי הכרם 'איש' ,ורק אחר שקיבל ע"ע את שבועתו של רבו עד שהבין שזה צורך הענין שתהיה גומלת חסדים ראויה ליצחק ,והתפלל ובה אדע כי עשית חסד וגו' שיזכה למצוא את הראויה לו ,בזה עצמו נתהפך לדרגת איש ונקרא מכאן ואילך בשם האיש .וכן אי' במדרשים )ראה ילקוט שמעוני ,ק"ט( ומובא גם בשם הזוה"ק ,בוא ברוך ד' ,שנתהפך מארור לברוך )ראה בסה"ק באר מים חיים בפסוק זה" :וכן הוא בדברי הרב האר"י ז"ל בליקוטי תורה פ' שלח בפסוק ויקרא משה להושע וגו' ,וז"ל ,אליעזר יצא מקללות ארור כנען כשאמר לו לבן בוא ברוך ד' ,שאם לא קיימו כך למעלה לא הוה נכתב בתורה ואז נכנס לכלל ברוך וכו'"(,
וכמו שנתבאר שעתה נשתנה מענין ארור כבהמה לברוך כאדם.
כרם ההלכה שאלה :האם כשנפסק זרם החשמל בבית בשבת האם מותר לקרוא לנוכרי ולומר לו אן לרמוז לו לחבר את זרם החשמל בכדי שיהא אור בשבת או כדי שלא יפסדו אוכלים המונחים במקרר, תשובה :אם צריך החשמל בשביל אור אין להתיר לקרוא לגוי ,אא"כ יש חולה שאין בו סכנה שצריך לאור ,או שיש קטנים המפחדים מהחושך ,או לצורך הטיפול בהם, ובאופנים שאסור – האיסור הוא אף ברמיזה וכ"ש באמירה ,ומ"מ מי שמורה היתר לעצמו לצורך סעודת שבת יש להימנע מלמחות בו ובאופן שיש חשש שיהא מזיד, דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ,ואם יש לו אוכלים במקרר ששייך להעבירם למקום אחר אסור לקרוא לגוי אבל אם אין לו לאן להעבירם או שהם מוקצה ,כגון בשר ודגים שאינם מבושלים ,וא"א לטלטלם אפי' ע"י הגוי ,יש מקום להתיר לקרוא לגוי ולומר לו בלשון שכל המדליק לא יפסיד ,ועדיף שיביאו אל המקום בכדי שיבין מעצמו. ביאור העניין :בגמ' בשבת )קכ"ב ע"א( איתא נכרי שהדליק את הנר ,ישתמש לאורו ישראל ואם ]הדליק[ בשביל ישראל אסור ,ונקטו רוב הראשונים שאסור בשבת לכל ישראל ולא רק למי שהדליק בעבורו ,וטעם האיסור כתב הרשב"א משום דחיישינן שמא יאמר לעכו"ם שידליק בשבילו ,ובטעם איסור אמירה לעכו"ם – דעת הסמ"ג שע"פ המכילתא איסורו מה"ת שנאמר "כל מלאכה לא יעשה בהם" אפי' נכרי לישראל לא יעשה מלאכה )הובא בב"י סוף סי' רמ"ד( טעם נוסף הובא ברש"י בע"ז )ט"ו ע"א ד"ה כיון( שאיסורו משום ממצא חפצך ודבר דבר ,שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול ,וכשאומר לעכו"ם לעשות מלאכה הרי זה דיבור של חול ,עוד טעם הובא ברש"י בשבת )קנ"ג ע"א ד"ה מאי טעמא( שהוא מטעם שיש שליחות לעכו"ם וכאילו עושה המלאכה בעצמו ,הרמב"ם הביא טעם אחר )פ"ו מהל' שבת( דכדי שלא יבוא להקל בדיני שבת, ואפי' לרמוז לעכום אסר הרמ"א )סי' ש"ז סעי' כ"ב( ,וכ"ז במלאכה דאורייתא ובמלאכה דרבנן נחלקו הראשונים האם האם מותר לומר לעכו"ם לעשותו ] באופנים מסוימים[ הרמב"ם )פ"ו מהל' שבת( שמותר רק לצורך חולי או לצורך מצוה או צורך רבים ,וכן פסק הרמ"א )סי' ש"ז סעי' ה'( ודעת התוס' בכמה מקומות – שהותר רק לצורך מילה שהיא עצמה דוחה שבת ,והביא הרמ"א )רע"ו ס"ב( דעת בעל העיטור שס"ל שכשיש צורך מצוה מותר אמירה לעכו"ם אפי' בדאורייתא אך דעת הרמ"א להחמיר ,ורק באופן שלא ישמע לו מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ,אופן נוסף שמותר אמירה לעכום היוא לצורך חולה שאין בו סכנה ונתבאר )סי' שכ"ח סעי' י"ז( וברמ"א שם דה"ה צורכי קטן נחשב כחולה שאין בו סכנה וכן פסק הרמ"א שמותר להדליק האורלצורך חולה שאב"ס וקטן ,ובאופן שיש הפסד מרובה התירו לרמוז לעכו"ם לעשות אפי' מלאכה דאורייתא ואפי' ברמז שיש בו ציווי לעשות כגון "כל העושה כך לא יפסיד"
ברכת מזל-טוב לידידינו הנכבדים אנשי שלומנו ומתפללי בתי מדרשינו: הרה"ח יצחק מנחם מנדל גרליץ הי"ו לנישואי הנכדה
ראשונה דבדעתה היה לשאוב המים לצורכה ,גלל כן עלו המים לקראתה ,שלא תטריח עצמה ,כיון שכוונתה היה לשאוב לצרכה .מה שאין כן בפעם שניה שכוונתה היה לגמול חסד ,להשקות הגמלים של אליעזר עבד אברהם, לא עלו המים לקראתה ,שכשאדם עושה מצוה ,יותר נחשב לעשות פעולה ,שבעשותו פעולה לשם מצוה נחשב לו יותר למצוה .והבן. קדושת לוי ש ֵקה ּו )כ"ד י"ח( ַת ְׁ ָד ּה ו ַּ ַד ּה ַעל י ָ ַתֹרֶד ּכ ָּ ַת ַמ ֵהר ו ּ ו ְּ ..כי כל עיקר נסיון אליעזר היה לראות אם היא גומלת חסדים שתהיה ראויה ליכנס בביתו של אברהם כפירוש רש"י שם )פסוק י"ד( ,ורבקה כן עשתה לרוב מדת החסד שהיתה בה שמיהרה מאוד והורידה כדה על ידה ,ובעוד הכד על ידה נתנה לו לשתות מה שהיה ראוי להעמיד הכד בארץ ואמנם לרוב תשוקת החסד שבה לא עצרה כח להמתין רגע להציגו על הארץ וסבלה הכד על ידה ותשקהו ַת ְׁש ַאב במהרה .ואפשר על כן נאמר שם להלן )בפסוק כ'( ו ִּ ְלכָל ְּג ַמ ּלָיו ,ומהראוי היה לומר 'ותשאב ותשק לכל גמליו', ואכן לרוב המהירות היה נראה אשר תיכף בעת השאיבה כבר היה לכל גמליו בבחינת 'דולה ומשקה' בבת אחת ממש .ועל כן תיכף 'ויקח האיש נזם זהב' קודם השאלה 'בת מי את' כי הכיר בה מדתו של אברהם בבחינת בן ובת להשפיע תיכף אחר השאיבה ובודאי ממשפחת אברהם היא )ראה בדבריו שם( .ואולי שגם בנות יתרו הגידו שבח הזה על משה רבינו ע"ה )שמות ב' ,י"ט( 'וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן וגו' ' .כלומר תיכף בעת הדליה השקה את הצאן ולא איחר כלל .ועל כן כפלו לומר 'דלֹה ָדלָה' ,והיה די בפעם אחת ,ואמנם השני קאי למטה ,לומר שבדליה אחת השקה את הצאן כי נעשה כמו בפעם אחת ממש כנאמר. באר מים חיים ,תזריע
ַוי ֶ ֹּאמר לֹא אֹכַל ַעד ִאם ִּד ַּב ְר ִּתי ְּד ָברָי )כ"ד ל"ג( ידוע דברי חכז"ל )מדרש שכל טוב" :ויושם לפניו לאכול .וישם כתיב, מלמד שנתנו לפניו סם המות ,ועד שמדברין בא מלאך והפך הקערה לפני בתואל ואכל ומת בלילה ההוא .תדע שהרי בפסוק דלקמן כתיב 'ויאמר אחיה ואמה' ,ובתואל היכן היה ,אלא כדדרשנו ,שמת באותו סם המות"(
שהיו נותנים סם המות במאכלו ,לכן היה אמר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' .הנ"ל לרמז בזה עפ"י הידוע גודל מעלת הנהנה משולחנו של ת"ח הצדיקים אשר קדושת מאכלם מביא אל האדם קדושה יתירה לסייעו לעבודת הבורא .לא כן המאכל הבא מסט"א הוא מטמטם לב האדם והוא כמו סם המות לאיש אשר ישר הולך .לכן באמת הם לא נתנו כלום סם בתוך מאכלם .אך המאכל שלהם היה לפני העבד הזה כמו סם המות .יען כי הוא היה רגיל לאכול משולחנו של א"א ושרה אמנו היא המכינה ומבשלת המאכל מצד הקדושה וכל טועמיה חיים זכו .לכן כאשר בא העבד אל בית לבן ובתואל היה ירא לנפשו ממאכלם לבל יטמטם לבו כמו סם המות .לזאת לא רצה לאכול עד אשר ידבר ד"ת ,כי הד"ת מביא הקדושה לתוך המאכל .לזה אמר 'עבד אברהם אנכי' וזהו הד"ת כי המספר בשבחו של הצדיק הוא כמו ד"ת .ובזה היה ניצול. תפארת שלמה )והשווה 'קדושת לוי'" :נראה בדרך פשוט ,מפני מה לא רצה לאכול מקודם ,רק שבודאי היה אליעזר יודע ברשעים אלו ועלה על דעתו בוודאי שיטילו סם במאכל וכמו שהיה כך באמת ,ועל זה אמר 'לא אוכל עד אם דברתי דברי' ,והיה כוונתו בזה שלאחר סיום דבריו שהם דברי תורה כמאמר חכמינו ז"ל 'יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים' ,בזה יהיה ניצול מן הסכנה .וכן היה שבא המלאך והפך הקערה לבתואל ויפול בשחת יפעל"(
יה"ר שיזכה לגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים ולרוות מהם רוב נחת דקדושה לאורך ימים ושנים טובות
להערות ,הנצחות וכל ענייני העלון ניתן לפנות לפקס 1533-9330150או לת.ד 50580ירושלים 91505