Peros Haamal

‫פרשת דברים‬

‫גליון ‪162‬‬

‫ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה‬ ‫)דברים א‪ .‬כד(‪.‬‬

‫והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו )דברים א‪ .‬יז(‪.‬‬ ‫וברש"י )מספרי( תקריבון אלי‪ ,‬על דבר זה נסתלק ממנו משפט‬ ‫בנות צלפחד‪ ,‬וכן שמואל אמר לשאול אנכי הרואה‬ ‫יט(‪ ,‬אמר לו הקב"ה חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה‪,‬‬ ‫ואימתי הודיעו‪ ,‬כשבא למשוח את דוד וירא את אליאב ויאמר‬ ‫אך נגד ה' משיחו )שמואל א' טז‪ .‬ו(‪ ,‬אמר לו הקב"ה ולא אמרת‬ ‫אנכי הרואה‪ ,‬אל תבט אל מראהו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן ברש"י עה"פ ויקרב‬ ‫משה את משפטן לפני ה' )במדבר כז‪ .‬ה( נתעלמה הלכה ממנו‪,‬‬ ‫וכאן נפרע ממנו על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה‬ ‫מכם תקריבון אלי‪ .‬ובשפתי חכמים כאן )דברים א‪ .‬יז( מבאר מנ"ל‬ ‫שבשביל שנטל עטרה וכו' נעלם ממנו דוקא ענין נחלת בנות‬ ‫צלפחד‪ ,‬ואולי בשביל זה נעלם ממנו עונש מקושש או דין‬ ‫פסח שני לאנשים שהיו טמאים לנפש אדם‪.‬‬ ‫)שמואל א' ט‪.‬‬

‫ולענ"ד‪ ,‬בשביל שנטל עטרה‬ ‫שהוא עצמו ויקרב משה את‬ ‫גם שרש"י מוכיח משמואל‬ ‫אליאב‪ ,‬ולכן נענש באל תבט‬

‫ואמר תקריבון אלי‪ ,‬נענש בדוקא‬ ‫משפטן‪ ,‬ויקרב כנגד תקריבון‪ .‬וזה‬ ‫שאמר אנכי הרואה‪ ,‬וירא את‬ ‫אל מראהו‪.‬‬

‫ואולי אפשר להוסיף ביותר ולצרף הכל ולומר‪ ,‬שבשעה שהיה‬ ‫ותקרבנה בנות צלפחד )במדבר כז‪ .‬א(‪ ,‬דוקא אז נתעלמה ממנו‬ ‫הלכה על שאמר תקריבון אלי‪ .‬לפי שלשופטי העם אשר ודאי‬ ‫היו אנשים חכמים וידועים‪ ,‬אמר משה שהדבר אשר יקשה מכם‬ ‫תקריבון‪ ,‬לכן נענש כאשר ותקרבנה בנות צלפחד‪ .‬ובנות‬ ‫צלפחד שאינן בתלמוד תורה כשופטי העם האנשים חכמים‬ ‫וידועים‪ ,‬אף בשאלתן נתקשה משה עד שהיה צריך לויקרב‬ ‫משה את משפטן לפני ה'‪ ,‬ויקרב דוקא‪.‬‬ ‫ותא חזי‪ ,‬האיש שהתורה העידה עליו והאיש משה ענו מאד‬ ‫מכל האדם אשר על פני האדמה )במדבר יב‪ .‬ג( נענש כביכול על‬ ‫שאמר והדבר אשר יקשה מכם וגו'‪ ,‬אנן אזובי קיר שדעתנו‬ ‫קצובה במעט מזעיר אל מול דעתו הגדולה של משה רבינו‬ ‫שזכה ללמוד תורה מפי הגבורה והיה עניו מאד מכל האדם‬ ‫ונענש על שנהג עליון על שופטי העם‪.‬‬ ‫וכל אשר אמרתי טוב בשביל להבין את הרש"י כאן שפי' בשם‬ ‫הספרי והניח את מסקנת הגמרא שאמרו במסכת סנהדרין‬ ‫ע"א( והדבר אשר יקשה מכם‪ ,‬א"ר חנינא ואיתימא רבי יאשיה‬ ‫על דבר זה נענש משה שנא' ויקרב משה את משפטן לפני ה'‪,‬‬ ‫מתקיף לה רב נחמן בר יצחק מי כתיב ואשמיעכם‪ ,‬ושמעתיו‬ ‫כתיב‪ ,‬אי גמירנא גמירנא ואי לא אזלינא וגמירנא‪ ,‬אלא‬ ‫כדתניא ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו אלא‬ ‫שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן‪ ,‬ראויה היתה פרשת מקושש‬ ‫שתיכתב ע"י משה רבינו אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על‬ ‫ידו‪ ,‬ללמדך שמגלגלין חובה ע"י חייב וזכות ע"י זכאי‪ ,‬ע"כ‬ ‫בגמרא‪ .‬וכן גם במהרש"א תמה על הרש"י שהניח מסקנת‬ ‫הגמ'‪ .‬אבל לפי שאמרנו אפשר ליישב שבהוה אמינא שבגמרא‬ ‫על דבר זה נענש משה רבינו‪ ,‬היינו על שאמר והדבר אשר‬ ‫יקשה מכם‪ .‬אבל אין הכוונה שבשביל שאמר תקריבון אלי לכן‬ ‫נענש בויקרב משה ובותקרבנה בנות צלפחד קירוב נגד קירוב‪.‬‬ ‫משא"כ במסקנת הגמרא שאמנם לא הניח רש"י‪ ,‬בא להוסיף‬ ‫קירוב נגד קירוב כנ"ל‪ .‬ועדיין גם זה לא נראה לענ"ד‪ ,‬לפי‬ ‫שהרש"י בגמרא מפרש כמו ברש"י כאן עה"ת‪.‬‬ ‫)ח'‬

‫ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט‪ ,‬מגיד שבח של שבט לוי שלא היה‬ ‫עמהם‪ ,‬אבל מה שלא היה עמהם כבר מפורש בפסוקי פרשת שלח לך אנשים‬

‫ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט )דברים א‪ .‬כג(‪.‬‬ ‫וברש"י מגיד שלא היה שבט לוי עמהם‪ .‬ותמה הרא"ם וז"ל‪,‬‬ ‫בלאו קרא דשנים עשר תיפוק ליה מקראי דפרשת שלח שמנה‬ ‫כל נשיאי השבטים ונשיא שבט לוי לא נמנה בכללם‪ .‬והגור‬ ‫אריה תי' וז"ל‪ ,‬אע"ג דכבר ידענו שלא היה שבט לוי עמהם‪,‬‬ ‫הכי פירושו‪ ,‬מגיד לך הכתוב שבח שלהם שלא היו עמהם ולא‬ ‫חטאו‪ ,‬ואילו ממקרא דפרשת שלח לא בא הכתוב לספר בשבח‬ ‫שלהם‪ ,‬אבל השתא מגיד לך הכתוב שבח שלהם וזה הרבה‪.‬‬ ‫וכעין זה פירשתי עה"פ ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה‬ ‫העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה )במדבר ח‪ .‬ג(‪ ,‬וברש"י‬ ‫ויעש כן אהרן‪ ,‬להגיד שבחו של אהרן שלא שינה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולכאורה הרי ודאי שאהרן הכהן עשה כציווי ה'‪ ,‬ועדיין מה‬ ‫בא לומר ויעש כן אהרן‪ .‬אלא לומר לנו שבחו‪ .‬ועדיין הדרי‬ ‫קושיא לדוכתיה‪ ,‬למה לומר שבחו שלא שינה‪ .‬אלא שמכאן‬ ‫למדנו שצריך לדעת להוקיר ולהעריך ולכבד על מעשה טוב‪.‬‬ ‫שהגם שברור שאהרן לא שינה‪ ,‬עכ"ז להגיד שבחו‪ .‬כי אמירת‬ ‫השבח היא הכרת הערכה ומעין תודה‪.‬‬

‫וברש"י עד נחל אשכול‪ ,‬מגיד שנקרא על שם סופו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וחשבתי הכוונה בדברי הרש"י‪ ,‬מגיד שעל שם סופו‪ ,‬על אודות‬ ‫האשכול אשר כרתו משם בני ישראל )במדבר יג‪ .‬כד( נקרא כן‬ ‫עדיין קודם שכרתו משם את האשכול‪ .‬ואיך המגיד הזה‪ ,‬לפי‬ ‫שמעת ויפנו ויעלו ההרה כבר היה נקרא נחל אשכול‪ ,‬ויבואו עד‬ ‫נחל אשכול וירגלו אותה‪ ,‬נחל אשכול היה נקרא עדיין קודם‬ ‫כריתת האשכול‪ .‬וזה כדברי בעל האוהחה"ק בפירושו עה"פ‬ ‫למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול אשר כרתו‬ ‫משם בני ישראל‪ ,‬וז"ל קדשו‪ ,‬למקום ההוא קרא וגו'‪ ,‬פי'‪ ,‬הקב"ה‬ ‫קודם לכן כתב ויבאו עד נחל אשכול וגו' )במדבר יג‪ .‬כג( על שם‬ ‫העתיד‪ ,‬כי הוא מגיד מראשית אחרית )ישעיה מו‪ .‬י(‪.‬‬ ‫וקריאה על שם העתיד שייך בהקב"ה שהוא מגיד מראשית‬ ‫אחרית‪ .‬ובדרך צחות‪ ,‬מה שברש"י נחל אשכול‪ ,‬מגיד שנקרא‬ ‫על שם סופו‪ .‬פי' מגיד‪ ,‬היינו הקב"ה שהוא מגיד מראשית‬ ‫אחרית‪ ,‬אף בנחל אשכול הוא המגיד שנקרא על שם סופו‪.‬‬ ‫וראינו קריאה ע"ש העתיד‪ ,‬ותאמר הפעם אודה את ה' על כן‬ ‫קראה שמו יהודה )בראשית כט‪ .‬לה( ובמסכת סוטה )י' ע"ב( אמר רב‬ ‫חנין בר ביזנא אר"ש חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה‬ ‫והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכת' עדות ביהוסף שמו‬ ‫)תהלים פא‪ .‬ו(‪ ,‬יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו‬ ‫על שמו של הקב"ה‪ .‬מה שעדות ביהוסף‪ ,‬ודאי שהקב"ה הוא‬ ‫המוסיף ליוסף אות משמו ית'‪ ,‬כי רק הקב"ה כביכול יודע‬ ‫מקידוש השם שנעשה בסתר‪ ,‬וממילא השכר בהוספת האות‬ ‫נעשה ודאי ע"י הקב"ה‪ ,‬באשר כו"ע לא ידעי מקידוש ש"ש‬ ‫בסתר זה‪ .‬גם מפורש בפסוק שהקב"ה הוסיף לו אות‪ ,‬שנא'‬ ‫עדות ביהוסף שמו‪ ,‬הקב"ה ששמו הוא עשאו עדות ביהוסף‪.‬‬ ‫משא"כ יהודה שכו"ע ידעי מקידוש ש"ש בפרהסיא ובגלוי על‬ ‫ידו והוא מפורסם‪ ,‬מה שזכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה‪,‬‬ ‫א"צ שהקב"ה הוא הקורהו כן‪ ,‬כי קידוש השם בפרהסיא וכנגד‬ ‫זה א"צ שאחר שקדש ה' יהא נקרא שמו יהודה ע"י הקב"ה‪ ,‬כי‬ ‫ותקרא אמו עוד קודם לכן שמו יהודה‪ .‬כי רק ביוסף אחר שקדש‬ ‫בסתר ואין לו פרהסיא בא מי שנתקדש שמו ית"ש כביכול‬ ‫ושלם שכרו והוסיף אות משמו‪ ,‬אבל אם מקדש ש"ש בפרהסיא‬ ‫שייך שישולם שכר ע"י שייקרא ע"ש הקב"ה ע"י כולי עלמא‪.‬‬ ‫וזה ההבדל בין יוסף שהוסף אות ע"י הקב"ה‪ ,‬משא"כ יהודה‬ ‫שעוד קודם שנתקדש שמו ית' כבר נקרא כן ע"י אמו‪ .‬ובענין‬ ‫יוסף שהוסיפו לו אות לעומת יהודה שכולו כבר משעת לידתו‬ ‫נקרא ע"ש הקב"ה‪ ,‬כתבתי בזה בכמה מקומות‪ .‬וכאן למקום‬ ‫ההוא קרא נחל אשכול‪ ,‬ומי הוא הקורא‪ ,‬הקב"ה המגיד‬ ‫מראשית אחרית הקורא‪ ,‬אף שעדיין כל זמן שלא כרתו משם‬ ‫בני ישראל את האשכול לא היה ידוע מזה‪ .‬ומה שלמקום ההוא‬ ‫קרא נחל אשכול‪ ,‬הקב"ה קרא כן‪ ,‬כמו על כן קרא שמו לוי‬ ‫)בראשית כט‪ .‬לד( וברש"י ויש מדרש אגדה באלה הדברים רבה‬ ‫ששלח הקב"ה גבריאל והביאו לפניו וקרא לו שם זה וכו'‪ .‬כן‬ ‫למקום ההוא קרא נחל אשכול‪ ,‬הקב"ה קרא וכנ"ל‪.‬‬

‫ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר‬ ‫ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נתן לנו‪ ,‬ולא אביתם‬ ‫לעלת ותמרו את פי ה' אלהיכם‪ ,‬ותרגנו באהליכם ותאמרו‬ ‫בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ מצרים וגו'‪ ,‬אנה אנחנו עלים‬ ‫אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת‬ ‫ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם )דברים א‪ .‬כה‪-‬כו‪-‬כז‪-‬כח(‪.‬‬ ‫וברש"י ויאמרו טובה הארץ‪ ,‬מי הם שאמרו טובתה‪ ,‬יהושע‬ ‫וכלב‪ ,‬ע"כ מרש"י‪ .‬ולהבין‪ ,‬הרי עה"פ אלה הדברים )דברים א‪ .‬א(‬ ‫כבר פי' רש"י לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות‬ ‫שהכעיסו לפני המקום בהן וכו'‪ ,‬א"כ למה לא הזכיר גם דברי‬ ‫המרגלים שאמרו אפס כי עז העם וגו'‪ ,‬והאנשים אשר עלו עמו‬ ‫אמרו לא נוכל וגו'‪ ,‬ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני‬ ‫ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה וגו' )במדבר יג‪ .‬כח‪-‬לא‪-‬לב(‪.‬‬ ‫ומשה בתוכחתו‪ ,‬מכל דברי המרגלים הזכיר רק את דברי‬ ‫יהושע וכלב‪ .‬וכן הוכיחם רק חטא עצמן ולא אביתם לעלות וגו'‪,‬‬ ‫אך לא הזכיר דברי המרגלים‪ .‬אפשר‪ ,‬לפי שאם בתוכחה‬ ‫עסקינן‪ ,‬מה להוכיח אנשים מרגלים שכבר מתו במגפה בחטאם‪.‬‬ ‫ומשה הזכיר רק דבריהם הטובים של יהושע וכלב שחיו מן‬ ‫האנשים ההם‪ .‬ומה שהוכיח לבני ישראל שאמרו אנה אנחנו‬ ‫עולים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים‬ ‫גדולות ובצורות בשמים וגם בני ענקים ראינו שם‪ ,‬לא שהזכיר‬ ‫דברי המרגלים בחטאם‪ ,‬אלא רק את חטא ישראל שאמרו‬ ‫שהמרגלים המסו לבבנו וגו'‪ .‬ואל תקשיני שהרי גם דור המדבר‬ ‫כבר מתו ולמה הזכיר חטא אנשי הדור שנא' בהם ותרגנו‬ ‫באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים‬ ‫לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו )דברים א‪ .‬כז(‪ ,‬ולמה אחר‬

‫שמתו הוכיח להנשארים‪ .‬לא כן‪ ,‬כי המרגלים כבר מתו‪ ,‬אבל‬ ‫פעולת המסת לב אחיהם נותר עדיין גם אחר שדור המדבר‬ ‫מתו‪ ,‬ובפרט שאמנם במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' מבן עשרים‬ ‫שנה ומעלה אשר הלינותם עלי )במדבר יד‪ .‬כט(‪ ,‬אבל למי אשר היו‬ ‫בחטא המרגלים פחות מבן עשרים שנה גם בהם היה שייך‬ ‫המסת הלב והם נותרו בחיים‪ .‬וכן אמר משה לבני גד ולבני‬ ‫ראובן ולמה תנואון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר‬ ‫נתן להם ה'‪ ,‬כה עשו אבותיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות‬ ‫את הארץ‪ ,‬ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב‬ ‫בני ישראל לבלתי בא אל הארץ אשר נתן להם ה' )במדבר לב‪ .‬ט(‪.‬‬

‫ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אתנו הוציאנו מארץ‬ ‫מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו )דברים א‪ .‬כז(‪.‬‬ ‫וברש"י בשנאת ה' אותנו‪ ,‬והוא היה אוהב אתכם אבל אתם‬ ‫שונאים אותו‪ ,‬משל הדיוט אומר מה דבליבך על רחמך מה‬ ‫דבלביה עלך‪.‬‬ ‫וחשבתי‪ ,‬הגם שרש"י היה יכול להביא מן המקרא כמים הפנים‬ ‫לפנים כן לב האדם לאדם )משלי כז‪ .‬יט(‪ ,‬פי'‪ ,‬כיון שאתם שונאים‬ ‫אותו וכמים הפנים לפנים‪ ,‬לפיכך כן היה נראה לכם שהוא‬ ‫שונאכם‪ ,‬אבל הוא היה אוהב אתכם‪ .‬ורש"י מביא משל הדיוט‬ ‫מהו אומר‪ .‬הדיוט דוקא‪ ,‬הוא זה האומר וחושב מה דבליבך על‬ ‫רחמך‪ .‬רחמך פי' חבירך‪ .‬וכן לחשוב שבשנאת ה' אותנו לפי‬ ‫שאתם שונאים אותו‪ ,‬הוא מחשבת ומשל הדיוט בלבד‪ .‬אבל‬ ‫הפסוק כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אינו דומה‬ ‫לנמשל‪ .‬כי שם מדבר מאדם לאדם סתם‪ ,‬לא איש לחבירו הטוב‪,‬‬ ‫ועאכו"כ לא עם ישראל לאביהם שבשמים אשר אהבת אב‬ ‫לבנים אתם לה' אלהיכם )דברים יד‪ .‬א( הוא כאן‪.‬‬

‫לא תתגודדו‪ ,‬לא תעשו אגודות רק תהיו באחדות עד שמבנים אתם יהיה‬ ‫בן אחד‪ ,‬אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו‪ ,‬היינו בנו האחד‬

‫ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש‬ ‫את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה‬ ‫)דברים א‪ .‬לא(‪.‬‬ ‫אולי אפשר לבאר את הלשון יחיד אשר ראית אשר נשאך ה'‬ ‫אלהיך כאשר ישא איש את בנו וגו'‪ ,‬כי בעידנא דרעווא כזה‬ ‫אשר הקב"ה נושא את ישראל כאיש הנושא את בנו‪ ,‬זה רק‬ ‫כשכל ישראל כולם כאיש אחד‪ .‬כי אז כאשר ראית בלשון‬ ‫יחיד‪ ,‬ולא נאמר ראיתם לשון רבים‪ .‬כי כל עם ישראל באותה‬ ‫שעה גוי אחד אשר הקב"ה נשאך בלשון יחיד‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫נשאכם בלשון רבים‪ .‬וזה גם מה שעה"פ ותחת כי אהב את‬ ‫אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכוחו הגדול‬ ‫ממצרים )דברים ד‪ .‬לז( פי' רש"י בד"ה ויוציאך בא"ד וז"ל‪ ,‬ואל‬ ‫תתמה על שהזכירם בלשון יחיד‪ ,‬שהרי כותבם בלשון יחיד‪,‬‬ ‫ויבחר בזרעו אחריו‪ .‬פי'‪ ,‬אל תתמה על ויוציאך בלשון יחיד‪,‬‬ ‫לפי שויבחר בזרעו אף הוא לשון יחיד‪ .‬וממילא אם זרעו‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬אף ויוציאך בלשון יחיד ואף אשר ראית אשר‬ ‫נשאך בלשון יחיד‪ ,‬והכל מחד טעמא‪ ,‬תחת כי אהב את‬ ‫אבותיך ויבחר בזרעו אחריו‪ .‬זרעו יחיד‪ ,‬עם ישראל גוי אחד‬ ‫אשר הקב"ה הוציאך ונשאך בלשון יחיד‪.‬‬

‫ועוד להוסיף‪ ,‬מה שנא' בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו‬ ‫וגו' )דברים יד‪ .‬א(‪ ,‬ובמסכת יבמות )יג ע"ב( לא תתגודדו לא תעשו‬ ‫אגודות אגודות‪ .‬כי אנו בנים בכל גווני‪ ,‬היינו בנים אתם‪ .‬אבל‬ ‫לא תתגודדו‪ ,‬לא תעשו אגודות וממילא תהיו באחדות עד‬ ‫שמבנים אתם יהיה בן אחד‪ ,‬אשר נשאך ה' אלהיך כאשר‬ ‫ישא איש את בנו‪ ,‬בנו האחד‪.‬‬

‫לו מפני מה אתה מצחק‪ ,‬אמר להם מפני מה אתם בוכים‪ ,‬אמרו‬ ‫לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת )במדבר א‪ .‬נא( ועכשיו שועלים‬ ‫הלכו בו ולא נבכה‪ ,‬אמר להן לכך אני מצחק וכו'‪ ,‬עד שלא‬ ‫נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו‬ ‫של זכריה‪ ,‬עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו‬ ‫של זכריה מתקיימת‪.‬‬

‫ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי‬ ‫לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה‬ ‫)דברים ב‪ .‬ט(‪.‬‬

‫כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל‬ ‫יסדתיה )איכה ד‪ .‬יא(‪.‬‬

‫וברש"י ואל תתגר בם‪ ,‬לא אסר להם על מואב אלא מלחמה‪,‬‬ ‫אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזוינים‪ ,‬לפיכך‬ ‫כתיב ויגר מואב מפני העם )במדבר כב‪ .‬ג( שהיו שוללים ובוזזים‬ ‫אותם‪ ,‬אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם )דברים ב‪ .‬יט( שום‬ ‫גירוי‪ ,‬בשכר צניעות אמם שלא פרסמה על אביה כמו‬ ‫שעשתה הבכירה שקראה שם בנה מואב )בראשית יט‪ .‬לז(‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מה שעם ישראל לא נתגרו שום גירוי בבני עמון‪ ,‬היינו‬ ‫שכשעברו סמוך להם‪ ,‬בצניעות עברו ולא נראו להם מזוינים‪.‬‬ ‫וצניעות זו כנגד מידת הצניעות שהיתה באמם‪ .‬כי כן ראינו‬ ‫בצניעות מדה כנגד מדה‪ ,‬במסכת מגילה )יג ע"ב( אמר רבי‬ ‫אלעזר וכו' בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה ויצא‬ ‫ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת‬ ‫ממנו אסתר‪ .‬ואסתר אף היא היתה צנועה כבגמ' שם‪ ,‬ויעש‬ ‫המלך משתה גדול )אסתר ב‪ .‬יח(‪ ,‬עבד משתיא ולא גליא ליה וכו'‬ ‫דכת' אין אסתר מגדת מולדתה )אסתר ב‪ .‬כ(‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬ ‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫ונפן ונעל דרך הבשן )דברים ג‪ .‬א(‪.‬‬ ‫וברש"י ונפן ונעל‪ ,‬כל צד צפון הוא עלייה‪ ,‬ע"כ‪ .‬כוונת הדברים‬ ‫שאחר מלחמת סיחון פנו לבשן שהוא לצד צפון‪ .‬בביקור כ"ק‬ ‫אדמו"ר שליט"א בלונדון )חשון תשס"ד( הכינו השוה"ט לליל ש"ק‬ ‫ושולחן עם נהמא בצפונא ערשין שם הוכן כסאו של כ"ק‬ ‫אדמו"ר שליט"א על במה מוגבהת‪ .‬כשנכנס כ"ק אדמו"ר‬ ‫שליט"א והבחין בבמה סירב לעריכת הטיש כפי שהוכן ע"י‬ ‫הסדרנים הממונים‪ ,‬והמליץ עפ"י המשנה )זבחים קיב ע"א( שאין‬ ‫צפון בבמה‪ ,‬וערך הטיש בדרום‪ .‬ואפשר עוד להמליץ‪ ,‬שאם‬ ‫מתקיים ושולחן עם נהמא בצפונא ערשין‪ ,‬הרי ודאי יש בזה‬ ‫כבר עלייה עפ"י רש"י כאן שכל צד צפון הוא עלייה‪ .‬ואם כל‬ ‫צד צפון הוא עלייה‪ ,‬ממילא שוב אין נצרך במה לצפון‪.‬‬

‫ת"ר משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי‬ ‫כהונה ומפתחות ההיכל בידן ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו‬ ‫רבש"ע הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפתחות‬ ‫מסורות לך‪ ,‬וזרקום כלפי מעלה ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן‬ ‫מהם‪ ,‬והם קפצו ונפלו לתוך האור וכו' )תענית כט ע"א(‪.‬‬ ‫וחשבתי כמה רחמים בחורבן הבית‪ ,‬לפי הגמרא במסכת‬ ‫תענית לעיל )כה ע"א( דאמרה ליה דביתהו דרב חנינא בן דוסא‬ ‫עד אימת ניזיל ונצטער כולי האי‪ ,‬אמר לה מאי נעביד‪ ,‬בעי‬ ‫רחמי דניתבו לך מידי‪ ,‬בעא רחמי‪ ,‬יצתה כמין פיסת יד ויהבו‬ ‫ליה חד כרעא דפתורא דדהבא וכו'‪ ,‬לסוף בעי רחמי ושקלוהו‪,‬‬ ‫ותנא גדול היה נס אחרון יותר מן הראשון‪ ,‬דגמירי דמיהב יהבי‬ ‫מישקל לא שקלי‪ .‬וכן כאן בחורבן הבית שזרקו כיתות פרחי‬ ‫הכהונה את המפתחות כלפי מעלה ואף דגמירי מיהב יהבי‬ ‫מישקל לא שקלי עכ"ז יצתה כעין פיסת יד וקיבלה המפתחות‪.‬‬ ‫ובזה אפשר ליישב גם מה שבמסכת יומא )נד ע"א וע"ב( אמר רב‬ ‫קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת‬ ‫ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן‬ ‫ראו חבתכם לפני המקום וכו'‪ .‬ובזמן שישראל עושין רצונו של‬ ‫מקום היו הכרובים מעורין פניהם איש אל אחיו‪ .‬והנה בהמשך‬ ‫הגמ' אר"ל בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין‬ ‫זה בזה‪ ,‬והתמיהה ידועה‪ ,‬הכיצד בעת החורבן היו מעורין‬ ‫פניהם איש אל אחיו‪ ,‬והרי בשעת החורבן לא היו עושין רצונו‬ ‫של מקום‪ .‬אלא כדקאמרינן לעיל על רוב רחמי הבורא ב"ה‬ ‫וב"ש בעת החורבן‪ .‬וכעין שמצינו במסכת מכות )כד ע"ב( היה‬ ‫רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא‬ ‫מהלכין בדרך וכו' כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא‬ ‫מבית קדש הקדשים‪ ,‬התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק‪ ,‬אמרו‬

‫ובמדרש )איכה רבה פ"ד( כתיב מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך‬ ‫)תהלים עט‪ .‬א(‪ ,‬לא הווה קרא צריך למימר אלא בכי לאסף נהי לאסף‬ ‫קינה לאסף‪ ,‬ומה אומר מזמור לאסף וכו'‪ ,‬כך אמרו לאסף‪ ,‬הקב"ה‬ ‫החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר‪ ,‬אמר להם מזמר אני‬ ‫ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו‬ ‫על ישראל‪ ,‬הדא הוא דכת' ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה‪.‬‬ ‫ובסיבת הדבר שאמרו שפך חמתו על עצים ואבנים ולא על עוד‬ ‫הרבה מינים שהיו במקדש‪ ,‬חשבתי לענ"ד לפי הכתוב בנבואת‬ ‫ישעיה תחת הנחושת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת‬ ‫העצים נחושת ותחת האבנים ברזל )ישעיה ס‪ .‬יז(‪ ,‬נמצא שעד‬ ‫חורבן הבית היו נחושת ברזל עצים ואבנים‪ ,‬ואילו עם‬ ‫התגשמות הנבואה במהרה בימינו יהיה זהב כסף נחושת‬ ‫וברזל‪ .‬הרי שרק עצים ואבנים שהיו‪ ,‬לא יהיו כבר לעתיד לבא‪.‬‬ ‫ולזה השליך חמתו על עצים ואבנים שלא יהיו חילופם‪ .‬ואולי‬ ‫הבית השלישי העשוי מזהב וכסף ונחושת וברזל נוגע למה‬ ‫שבראשית חכמה )סופ"ה משער האהבה בד"ה וכיוצא עוד יש בחינה ב' וכו'‪,‬‬ ‫מזוה"ק פרשת ויקרא דף כב( וז"ל‪ ,‬אר"ש תא חזי ארבע אינון קדמאי‬ ‫וכו' ומאינון נפקי זהב וכסף ונחושת וברזל וכו'‪.‬‬ ‫אמנם בח"א מהרש"א במסכת ראש השנה )כג ע"א( בד"ה תחת‬ ‫העצים נחושת וכו'‪ ,‬אומר שהעצים גופייהו נמי יביא‪ ,‬דרבי‬ ‫יוחנן גופיה קאמר לעיל )בראש השנה שם( כל שיטה ושיטה שנטלו‬ ‫נכרים מירושלים עתיד הקב"ה להחזירן לה שנא' אתן במדבר‬ ‫ארז שטה )ישעיה מא‪ .‬יט( ואין מדבר אלא ירושלים שנא' ציון‬ ‫מדבר היתה וגו' )ישעיה סד‪ .‬ט(‪ .‬אבל לענ"ד בכל זאת הרי אין מקרא‬ ‫יוצא מידי פשוטו‪ ,‬ובמקרא לא נאמר שיהיה לעתיד עצים ואבנים‪.‬‬ ‫ואולי נראה ליישב ולומר שרבי יוחנן מיירי מירושלים ולא מבית‬ ‫המקדש‪ ,‬וממילא מה שאמרנו אתי שפיר גם להמהרש"א‪.‬‬

‫מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה‬ ‫ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו‪ ,‬הביאוהו‬ ‫וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן‬ ‫את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על‬ ‫לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה‪ ,‬אמרה לו בתו אבא אראך‬ ‫בכך‪ ,‬אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי‪,‬‬ ‫עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי‪ ,‬מי שמבקש עלבונה של‬ ‫ספר תורה הוא יבקש עלבוני )עבודה זרה יח ע"א(‪.‬‬ ‫היה זה בליל תשעה באב תשס"ז שבעל כורחי יצאתי אל מקום‬ ‫שם אין ביהמ"ד‪ ,‬חשבתי לעצמי כי מילא לימוד תורה אסור‬ ‫ביום זה ולא אפסיד אמירת שיעורים‪ ,‬אך זה אלף תתקל"ח שנה‬ ‫מעת החורבן שאנו מצפים יום ביומו לפדות נפשנו וישועתינו‬ ‫כי ארכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה‪ ,‬וכיון שיום זה אסור‬ ‫בתלמוד תורה והרי עלבון התורה‪ ,‬ואולי יחוס עם עני ואביון‬ ‫ע"י שיתבע עלבונה של תורה המתבטלת ביום זה וע"י כך‬ ‫יתבע גם עלבוננו ונזכה להגאל עדיין ביום זה‪ .‬ויה"ר שנזכה‬ ‫לגאולה שלימה מכל מקום במהרה בימינו‪.‬‬

‫יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך )תהלים קכח‪ .‬ה(‪.‬‬ ‫דברי נעים זמירות ישראל יתבארו בדרך צחות לפי החכמים‬ ‫במסכת ברכות )יב ע"ב( למען תזכור את יום צאתך מארץ‬ ‫מצרים כל ימי חייך )דברים טז‪ .‬ג( וכו'‪ ,‬וחכמים אומרים ימי חייך‬ ‫העוה"ז‪ ,‬כל להביא לימות המשיח‪ ,‬ע"כ‪ .‬וממילא יברכך ה'‬ ‫מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך‪ ,‬פי'‪ ,‬יברכך ה' מציון‬ ‫שתראה בטוב ירושלים עיר הקודש שיבנה במהרה בימינו‪,‬‬ ‫לפי שכל ימי חייך וכרבנן להביא לימות המשיח‪.‬‬

‫קרא עלי מועד )איכה א‪ .‬טו(‪ ,‬שייהפך מיום אבל ליום טוב‬ ‫כבילקוט שמעוני )איכה פרק ה' רמז תתרמ"ג( עתיד הקב"ה להפוך‬ ‫תשעה באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים וכו'‪.‬‬ ‫במסכת פסחים )קטז ע"ב( עד היכן הוא אומר וכו'‪ ,‬רבי טרפון‬ ‫אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים ולא היה חותם‪,‬‬ ‫רבי עקיבא אומר כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים‬ ‫ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך‬ ‫וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים וכו' עד ברוך‬ ‫אתה ה' גאל ישראל‪ ,‬ע"כ‪ .‬לרבי עקיבא כן ה' אלהינו ואלהי‬ ‫אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים וכו'‪ ,‬אפשר לומר‬ ‫שתיבת אחרים קאי רק על רגלים המוזכר אחרון ולא על מועדים‬ ‫המוזכר לפני רגלים‪ .‬פי'‪ ,‬ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו‬ ‫למועדים היינו תשעה באב שיהיה מועד במהרה בימינו בגאולה‬ ‫השלימה שנא' קרא עלי מועד )איכה א‪ .‬טו( שייהפך מיום אבל‬ ‫ליום טוב כבילקוט שמעוני )איכה פרק ה' רמז תתרמ"ג( עתיד הקב"ה‬ ‫להפוך תשעה באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים וכו'‪ .‬וכעת‬ ‫כך פי' הברכה‪ ,‬יגיענו למועדים היינו תשעה באב קרא עלי מועד‬ ‫בעת הגאולה‪ .‬ולרגלים אחרים היינו פסח לשנה הבאה בירושלים‬ ‫הבנויה‪ ,‬וכיון שברכה זו נאמרת בפסח‪ ,‬לכן שייך בו לשון רגלים‬ ‫אחרים‪ ,‬היינו בפסח לשנה הבאה‪ .‬הבאים לקראתנו לשלום‬ ‫שמחים בבנין עירך אחר שיהיה תשעה באב כאמור ליו"ט ומועד‬ ‫בב"א‪ .‬וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים‪ ,‬שע"י‬ ‫שנזכה למועד שהוא יו"ט דתשעה באב‪ ,‬נאכל הפסחים ורגלים‬ ‫אחרים שם בירושלים הבנויה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ושו"ר בד"א‪ ,‬במאמרי השקפה להרה"ג אפרים גריבלט‬ ‫שליט"א )בספרו שו"ת רבבות אפרים חלק ח'( מאמר ברכת אשר גאלנו‪,‬‬ ‫שהמדפיס הרב אברהם דוד גליק כתב לו בשם הגה"ק בעל‬ ‫ויואל משה מסאטמאר זצ"ל שיגיענו למועדים ולרגלים‬ ‫אחרים‪ ,‬רגלים אחרים היינו תשעה באב‪.‬‬

‫ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי על יד איש בן פרצי‬ ‫ונשמחה ונגילה )מזמר לכה דודי(‪.‬‬ ‫לפי שנאמר וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו'‪,‬‬ ‫נעברה נא בארצך וגו' לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבור‬ ‫גבולך )במדבר כ‪ .‬יד‪-‬יז(‪ .‬כשנאמר לעשיו עד אשר נעבור גבולך‪,‬‬ ‫הכוונה לעת הגאולה שלימה במהרה בימינו ועלו מושיעים‬ ‫בהר ציון לשפוט את הר עשיו )עובדיה א‪ .‬כא(‪ ,‬שאז בעת‬ ‫הגאולה‪ ,‬כבר נטה ימין ושמאל‪ ,‬וימין ושמאל תפרוצי ואת ה'‬ ‫תעריצי על יד איש בן פרצי במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫משא"כ כשוישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי‬ ‫לאמר‪ ,‬אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי‬ ‫באר בדרך המלך נלך עד אשר נעבור גבולך )במדבר כא‪ .‬כב(‪ ,‬שם‬ ‫לא אמר לא נטה ימין ושמאל‪ ,‬לפי שרק בעשיו המשמעות עד‬ ‫אשר נעבור גבולך היינו שיתקיים ועלו מושיעים בהר ציון‬ ‫לשפוט את הר עשיו‪.‬‬

‫אימת אתי מר‪ ,‬היום‪ ,‬היום אם בקולו תשמעו‪ .‬וזהו שהקב"ה אומר למשיח בן‬ ‫דוד שאל ממני דבר ואתן לך‪ ,‬אספרה אל חוק וגו' בני אתה אני היום ילדתיך‬

‫במסכת סוכה )נב ע"א( תנו רבנן‪ ,‬משיח בן דוד שעתיד להגלות‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬אומר לו הקב"ה שאל ממני דבר ואתן לך‪,‬‬ ‫שנא' אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך‪ ,‬שאל ממני ואתנה‬ ‫גוים נחלתך )תהלים ב‪ .‬ז‪-‬ח( וכו'‪.‬‬ ‫וברש"י היום ילדתיך‪ ,‬היום אגלה לבריות שבני אתה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ונראה ברור שמיירי מיום הגאולה‪ .‬ואולי גם‪ ,‬לפי שבמסכת‬ ‫סנהדרין )צח ע"א( ריב"ל אשכח לאליהו וכו' א"ל אימת אתי‬ ‫משיח‪ ,‬א"ל זיל שייליה לדידיה וכו'‪ ,‬אזל לגביה וכו' א"ל לאימת‬ ‫אתי מר‪ ,‬א"ל היום‪ ,‬אתא לגבי אליהו וכו' א"ל שקורי קא שקר‬ ‫בי‪ ,‬דאמר לי היום אתינא ולא אתא‪ ,‬א"ל הכי אמר לך‪ ,‬היום אם‬ ‫בקולו תשמעו )תהלים צה‪ .‬ז(‪ .‬וזהו בני אתה אני היום ילדתיך‪ ,‬היום‬ ‫אם בקולו תשמעו אגלה לבריות שבני אתה‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬

‫ניתן להאזין בשידור חי לשיעור פרשת השבוע‬ ‫מידי יום שני בשעה ‪ 21.40‬בקול הדף‬

‫)‪(1700-550-000‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬