וישלח

‫כרם אברהם‬

‫ע״ש כ״ק מרן הגה״ק אדמו״ר זצוקללה״ה מסטריקוב‬ ‫פרשת וישלח ‪ -‬תש“ע גליון פ“ב‬ ‫יו״ל ע״י מכון ״זכור לאברהם״ סטריקוב בנשיאות כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬

‫פרי הכרם‬ ‫ישראל קדושים‬ ‫פרשיות אלו בתורה‪ ,‬בהם כתובים תולדותיהם של אבותינו‪ ,‬אבות העולם אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬הם כעין‬ ‫'מפה' ומורה דרך לדורות הבאים אחריהם ובפרט לדורות המאוחרים‪ ,‬בסוף גלותם של ישראל‪ .‬מפרטי‬ ‫פרטיהם של מעשי האבות נכתבה תורתנו הקדושה‪ ,‬כל פרט ופרט אשר עבר עליהם בימי חייהם כולל‬ ‫בתוכו את אשר יעבור על צאצאיהם והדורות הבאים עד קץ הימים‪" .‬מעשי אבות סימן לבנים"‪.‬‬ ‫על‪-‬כן‪ ,‬כאשר התורה מעידה על מה שקרה ליעקב אבינו כאשר חזר לקחת את הפכים קטנים ושרו של‬ ‫עשו התאבק עמו כל הלילה עד עלות השחר עד שנגע בכף ירכו "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו"‪ ,‬כתוב‬ ‫בתורה מיד‪" :‬על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך‬ ‫יעקב בגיד הנשה"‪ .‬מהו 'על‪-‬כן'? הוא אשר אמרנו‪ :‬בהיות מעשיהם של האבות סימן לבנים‪ ,‬הרי שכל‬ ‫מעשיהם ומקריהם נוגע לכל כלל ישראל עד סוף כל הדורות‪ ,‬ועל‪-‬כן‪ ,‬משום ש"ותקע כף ירך יעקב" הרי‬ ‫שנאסר על כל צאצאיו לדורות עולם לאכול את גיד הנשה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בהאבקות זו של אבינו יעקב עם המלאך‪ ,‬עם שרו של עשו‪ ,‬הרי בסוף זכה לנצחו‪" ,‬שרית אם‬ ‫אלוקים ועם אנשים ותוכל"‪ ,‬אולם עם‪-‬כל‪-‬זאת הצליח שרו של עשו לגרום לו ל"ותקע כף ירך יעקב"‬ ‫והיינו שהצליח לגרום לפגם וחשכות בעם ישראל‪ ,‬וזהו שורש כל הגלויות‪ .‬אמנם‪ ,‬מרומז כאן גם שלעולם‬ ‫עם כל חשכת הגלות יזכו ישראל תמיד לגבור בסוף על אויביהם הקמים עליהם לכלותם‪ .‬ומעשה יעקב‬ ‫אבינו הוא סימן לזה‪ ,‬שאף עם היותו צולע על ירכו‪ ,‬הבטיח לו המלאך "לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם‬ ‫ישראל‪ ,‬כי שרית – ותוכל"‪ .‬וכן יהיה תמיד עם בניו שגם במצבים הקשים שלא יהיו בשלמות כוחותיהם‬ ‫בבחינת "צולע על ירכו" יזכו ל"ותוכל" להתגבר ולהמשיך‪.‬‬ ‫ידוע שכל מצוות התורה הם כנגד אברי האדם‪ :‬רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אברים ושס"ה מצוות‬ ‫לא‪-‬תעשה כנגד שס"ה גידים‪ .‬כן מצאנו שימות החמה גם הם מספרם שס"ה‪ ,‬שלוש מאות ושישים‬ ‫וחמשה‪ ,‬והם כנגד איסורי לא‪-‬תעשה‪ .‬ואיתא מהאריז"ל שאיסור אכילת גיד הנשה הוא כנגד יום תשעה‬ ‫באב‪ .‬ואכן תשעה באב הוא היום המסמל את האבלות על הגלוית‪ .‬והרי‪ ,‬כאמור‪ ,‬שורש הגלויות נעוץ‬ ‫בכך שהמלאך יכול היה לגעת בכף ירך יעקב ולעשותו ל'צולע על ירכו'‪ ,‬וזהו שאיסור אכילת גיד הנשה‬ ‫לבניו שטעמו הוא משום ש"נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה"‪ ,‬הוא כנגד יום תשעה באב היום בו מתאבל‬ ‫כלל ישראל על גלותו‪.‬‬ ‫אמנם הקב"ה מקדים רפואה למכה ועל‪-‬כן בעת שנגזרה גזרת החורבן והגלות הרמוזים בפסוק "ותקע‬ ‫כף ירך יעקב"‪ ,‬ניתנה בו בזמן עצה טובה לישראל שעל‪-‬ידה יוכלו להחזיק מעמד בגלותם‪ ,‬והוא הוא‬ ‫איסור אכילת גיד הנשה שהצטוו אז‪.‬‬ ‫כי הנה באיסור אכילת גיד הנשה מוצאים אנו חומרות יתרות‪ ,‬יותר מאיסורים אחרים‪ .‬כמו הדין "חיטוט"‬ ‫שנאמר בו‪ ,‬והיינו מה שצריך לחטט ולחפש אחר כל חלקי האיסור ולהוציאם לגמרי )ראה חולין צ"ב( וכן‬ ‫מה שאחז"ל "שמנו של גיד הנשה מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור" )שם דף צ"א(‪ .‬כלומר‪ ,‬באיסור‬ ‫אכילת גיד הנשה מצאנו את הדרך של התקדשות והתבדלות אף ממה שמותר‪ ,‬כי "ישראל קדושים"‬ ‫מתנהגים אחרת ומחמירים על עצמם‪ .‬והכח הזה הוא שעומד לישראל בעת גלותם‪ .‬דקדוק המעשים‬ ‫והרדיפה אחר קיום רצון השי"ת אף בדברים שלא נצטוו עליהם במפורש‪ ,‬גורמת לבני ישראל התקשרות‬ ‫נעלית יותר לאביהם שבשמים‪ .‬האדם העושה יותר ממה שנצטווה הרי זה מפני האהבה המוסתרת‬ ‫בליבו‪ .‬כאשר האדם עושה את עבודתו שלא מתוך חשק ורצון‪ ,‬כמו בעל‪-‬כרחו‪ ,‬הרי אז הוא מחפש‬ ‫למעט בה ככל האפשר 'לצאת ידי חובתו'‪ .‬אבל האוהב‪ ,‬הוא יעשה הכל בבחינת 'חיטוט אחר חיטוט'‬ ‫עד שיקויים רצון מי שציווהו בשלמות‪ .‬ולכן זהו הכוח העומד להם לישראל בחשכת הגלות‪ .‬בזמן חושך‬ ‫והסתר פנים על האדם מצידו להשתדל ולעשות יותר מחובתו‪ ,‬לא די בכך שיקיים המצווה כתיקונה אלא‬ ‫יש להתייגע ולדקדק במעשיו ובמחשבותיו ולהגיע לעמקי נקודת לבבו הפנימית בדומה לדין "חיטוט"‬ ‫הנאמר בגיד הנשה‪ .‬על‪-‬ידי ההתנהגות בגדרים ובסייגים יזכה כל אדם שלמרות היותו "צולע על ירכו"‬ ‫שאינו בשלמות כל הצורך‪ ,‬בכלל ובפרט‪ ,‬הרי הוא עדיין בבחינת ישראל קדושים "כי שרית עם אלוקים‬ ‫ואנשים – ותוכל"‪.‬‬ ‫לעניין זה מרמז גם עצם חזירתו של יעקב אבינו ליטול פכים קטנים ששכח‪ .‬יעקב אבינו מדקדק בכל פרט‬ ‫ממעשיו והוא מושלם בכל דרכיו‪ .‬למרות הטירחה שיש לו בכך‪" ,‬ויותר יעקב לבדו"‪ ,‬לא חס על כחו וחזר‬ ‫לעברו של הנהר כדי שאף לא פך קטן אחד יישאר מאחריו‪ ,‬שלא יישאר עם חסרון כלשהוא ח"ו‪ .‬ואנחנו‬ ‫בניו נצטוינו מיד ללכת ברכיו ולהיזהר באיסור גיד הנשה הכולל בתוכו תוספת זהירות ושמירה‪ ,‬הנהגה‬ ‫בקדושה בתוספת מרובה על העיקר‪ .‬ובזכות ההתקדשות במותר נזכה לקץ גלותנו ולביאת המשיח‬ ‫במהרה בימינו‪.‬‬ ‫‪--‬‬‫עפ"י דברות קדשו של כ"ק אדמו"ר זצוק"ל‬

‫זמני הדה“נ‬ ‫הדה״נ מוצ״ש לר״ת‬ ‫ירושלים ‪5:52 5:15 4:00‬‬ ‫בני ברק ‪5:48 5:16 4:13‬‬ ‫אלעד ‪5:50 5:15 4:07‬‬

‫במשעול הכרמים‬ ‫אמרות טהורות מרבותינו הקדושים זי"ע‬ ‫ככתבם וכלשונם‬

‫ׁש ַחר‬ ‫יש ִע ּמוֹ ַעד עֲלוֹת ַה ָּ‬ ‫ֵא ֵבק ִא ׁ‬ ‫ָתר ַי ֲעקֹב ְל ַב ּדוֹ ַו ּי ָ‬ ‫ַו ִּי ּו ֵ‬ ‫)ל"ב כ"ה(‬ ‫יש לפרש‪ ,‬כי ידוע שיש לאדם ב' יצרים יצר טוב וכו'‬ ‫והם שני מחשבות ומזה נמשך שאף לרשע גמור‬ ‫נופל לפעמים הרהור תשובה‪ ,‬רק שיצר הרע גובר‬ ‫עליו אך לרוב ישראל שהם נשמות קדושות אין‬ ‫ליצר הרע שליטה עליו עד שמכניס בלבו שקרנות‬ ‫וחניפה מחמת שצריך לשקר או לחנוף לבני אדם‬ ‫מחמת פרנסה‪ .‬ושח"ר ראשי תיבות ש'קר ח'נופה‬ ‫ר'ע שמגדיל את הרע ומקטין את הטוב‪ ,‬וזהו' ויאבק‬ ‫איש עמו' היינו היצר הרע‪' .‬עד עלות השחר' היינו‬ ‫עד שמעלה המדות של ראשי תיבות שחר‪.‬‬ ‫דגל מחנה אפרים‬

‫ַו ּי ְַרא ִּכי לֹא ָיכֹל לוֹ ַו ּי ִּגַע ְּבכַף ְירֵכוֹ )ל"ב כ"ו(‬ ‫"‪ ..‬הירך הוא הרגל‪ ,‬והרגל היינו ההילוך של האדם‪.‬‬ ‫ביאור הענין‪ ,‬כי זאת תורת האדם לדעת שעיקר גדול‬ ‫לעבודת הבורא יתברך להיות הולך ולא עומד‪ .‬כמו‬ ‫שמבואר בספרים הקדושים אשר האדם יעשה מה‬ ‫שמוטל עליו לעשות ולא ישגיח כלל על דבר פשע‬ ‫ופצעים וחבורות‪ ,‬המה החטאים והעוונות ר"ל‪ ,‬רק‬ ‫לשמור א"ע להיות עומד על עמדו אף כי לפעמים‬ ‫יש אשר המוות נבחר מחיים ר"ל‪ ,‬וחשכות באדם‬ ‫עד שכמעט אינו יכול לפתוח פיו בתורה ותפילה‪,‬‬ ‫אעפי"כ לא יעזוב א"ע ויתחזק בכל היכולת‪ .‬כמו‬ ‫למשל‪ :‬סוחר גדול כי ראה בחשבונו שהוא בעל‪-‬‬ ‫חוב גדול ואפילו אם ימכור כל אשר יש לו בביתו לא‬ ‫יספיק לו לשלם חובותיו‪ .‬אכן‪ ,‬אם פקח הוא ואיננו‬ ‫נותן רפיון ויאוש לנפשו ומתחזק שוב להיות מוליך‬ ‫ומביא הפרקמטיא‪ ,‬בשתים יצמח טובתו‪ :‬האחד‪ ,‬כי‬ ‫הבעלי‪-‬בתים כאשר הם רואים שעדיין הוא משתדל‬ ‫במקח וממכר‪ ,‬הנה הנם חוזרים ונותנים לו סחורתם‬ ‫בהקפה‪ ,‬ועומד במסחרו כמקדם‪ .‬והשני‪ ,‬כי יתעלה‬ ‫ויתרומם עוד קרן הצלחתו ויעזור לו השי"ת לשלם‬ ‫החובות במעט מעט‪ ,‬ומה גם פן ואולי יזדמן לו‬ ‫מסחר אחד אשר ירויח בו הרבה‪ ,‬ואחריתו ישגה‬ ‫מאוד לשלם כל החובות בפעם אחד כדרך הסוחרים‬ ‫ועוד עשיר גדול יהיה‪ .‬אבל אם יתרשלו ידיו ויאמר‬ ‫'כבר חילא לית בי לרצויי עם הבעלי‪-‬חובות כי אפס‬ ‫כסף' הנה הוא עושה בזה תרתי לריעותא‪ :‬האחד‪,‬‬ ‫כי מעתה לא ישיג עוד בהקפה ויתהפך עליו הגלגל‬ ‫להיות עני ואביון‪ .‬והשני‪ ,‬כי הבעלי‪-‬חובות לא יתנו‬ ‫מרגוע לנפשם ובנגישה רבה יתבעו ממנו חובותיהם‪.‬‬ ‫והנמשל מובן‪ ,‬כי אם האדם לא יעזוב א"ע ולא‬ ‫ישגיח ע"ז אשר איננו כעת ב'מוח' זהיר ובהיר וזך‪-‬‬ ‫הרעיון מעוונות וחטאים המבדילים‪ ,‬וכגבור מלחמה‬ ‫יעמוד על עצמו ויאמר 'מכאן והלאה ‪ -‬חושבנא' אזי‬ ‫המשך בעמ׳ הבא‬

‫במשעול הכרמים‬

‫כרם ההלכה‬ ‫שאלה‪ :‬האם מותר להשתתף בהגרלות של מפעל הפיס‪ ,‬והאם המשתתף בהם נפסל‬ ‫לעדות משום משחק בקוביא‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אדם שיש לו עיסוק אחר מלבד קניית כרטיסי מפעל הפיס מותר לו להשתתף‬ ‫בהגרלות של מפעל הפיס אך באופן שזה כל עיסוקו אסור ונפס בכך לעדות‪ ,‬והנוהגים‬ ‫כדעת מרן הב"י יש מן הפוסקים האוסרים להם להשתתף בהגרלות הנ"ל בכל אופן‪.‬‬ ‫ביאור העניין‪ :‬הגמ' בסהנדרין )כ"ד ע"ב( ואלו הן הפסולין ‪ ,‬המשחק בקוביא‪ ..‬משחק‬ ‫בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא ואסמכתא לא קניא‪,‬‬ ‫ופירש"י דאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על דבר שאינו דסבור שהוא יכול לנצח‪,‬‬ ‫ופעמים שמנצחין אותו והוה ליה כעין גזילה בידו ]מדרבנן[‪ .‬רב ששת אמר כל כי‬ ‫האי גוונא לאו אסמכתא היא‪ ,‬ומפרש רש"י דאסמכתא הוא דבר שתלוי באדם עצמו‬ ‫שסומך דעתו שיתקיים התנאי אבל בדבר שאינו תלוי במעשה ידיו ודאי מה שהתנה‬ ‫הוא בגמירות דעת ואינה גזילה כלל‪ ,‬והתוס' שם )ד"ה כל( הביא בשם ר"ת שאסמכתא‬ ‫הוא רק שהמתנה יכול או להפסיד או להרוויח אבל אם הם שנים שאחד מרויח והשני‬ ‫מפסיד לא הוי אסמכתא משום שעל דעת כן התחייב והקנה‪ ,‬והטעם שפסלו משחק‬ ‫בקוביא אליבא דרב ששת הוא משום שאין עסוקים בבינינו של עולם וביאר רש"י‬ ‫שאינן בקיאין בטיב דינים ומשא ומתן ואינן יראי חטא‪ ,‬ובעירובין ביאר רש"י דאינם‬ ‫בקיאים ומכירים בטורח וצער בני אדם ואינם חסים על חבריהם מלהפסידם ממון‪,‬‬ ‫והנ"מ בין השיטות הוא באופן שיש לו אומנות אחרת דלמ"ד שפסול משום אסמכתא‬ ‫גם כשיש לו אומנות אחרת הוא נפסל ולמ"ד דמשום שאינם עוסקים בישובו של עולם‬ ‫באופן שיש לו אומנות אחרת אינו נפסל‪.‬‬ ‫ופסק הרא"ש )שם סי' ז'( שסיבת פסול משחק בקוביא הוא כדר' ששת משום שאין‬ ‫עוסקין ביישובו של עולם ואינם נפסלים משום אסמכתא‪ ,‬וכן משמע מדברי הרי"ף‬ ‫שהביא רק את דברי ר' ששת‪ ,‬והרמב"ם )פ"ו מהל' גזילה ואבידה( כתב שהמשחק‬ ‫בקוביא יש בו גזל מדבריהם והמשחק בקוביא עם גוי אע"פ שאין בו משום גזל מ"מ‬ ‫יש בו משום דברים בטלים שאין ראוי לאדם שיעסוק כל ימיו אלא בדברי חכמה‬ ‫ובישובו של עולם‪ ,‬מפסק זה למד הבית יוסף שדעת הרמב"ם לפסוק כרמי בר חמא‬ ‫דס"ל שטעם איסור משחק בקוביא הוא מטעם גזלה דרבנן דאסמכתא לא קניא‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫אפי' באופן שיש לו אומנות אחרת אסור לשחק בקוביא‪ ,‬אך קשה שהרמב"ם )פ"י מהל'‬ ‫עדות( כתב שהמשחק בקוביא נפסל רק באופן שזוהי כל אומנותו ונדחק הב"י להסביר‬ ‫שכוונת הרמב"ם במשחק עם העכו"ם‪ ,‬לעומתו הפרישה והלחם משנה למדו שגם‬ ‫הרמב"ם סובר כר"ש שאין במשחק בקוביא משום אסמכתא ועיי"ש שם בישובם בדעת‬ ‫הרמב"ם מ"מ לפי דעתם אין איסור לשחק בקוביא אפי' לדעת הרמב"ם באופן שאינו‬ ‫עיקר עיסוקו ולמעשה כן פסק הרמ"א שאינו פסול אלא באופן שכל עסקו בכך‪.‬‬

‫מורא מקדש‬ ‫נראה שהישיבה בביה“כ למצוה יחשב והמדבר שיחה בטילה וכאלה עבירה מכבה מצוה‪ ,‬מזה ילמד‬ ‫כל איש ואשה שיושבים בביה“כ אף שלא בשעת התפילה שאין לדבר שיחה בטילה )ווי העמודים(‬

‫ברכת מזל‪-‬טוב לידידינו הנכבדים‬ ‫אנשי שלומנו ומתפללי בתי מדרשינו‪:‬‬ ‫הרה"ג ר' ישעיהו פרנקל שליט"א‬ ‫חתן כ"ק אדמו"ר זצוק"ל‬ ‫וחתנו הרב משה שפירא הי"ו‬ ‫להולדת הנכד – הבן‬ ‫הברית אי“ה ביום ג‘ בשעה ‪ 9:30‬באולמי ויז‘ניץ י‪-‬ם‬ ‫**‬ ‫הרב יעקב רייכר – ירושלים‬ ‫ובנו ר' אריאל הי"ו‬ ‫להולדת הנכד – הבן‬ ‫**‬ ‫הרה"ג ישראל יצחק מנדלסון שליט"א‬ ‫ובנו הרב בנימין הי"ו‬ ‫להולדת הנכד – הבן‬ ‫**‬ ‫הרב שלמה אורי הי"ו‬ ‫לנישואי הבן שאול יצחק הי"ו‬ ‫**‬ ‫יה"ר שירוו מהם ומכל יוצ"ח רוב נחת לאורך ימים ושנים‬ ‫בבריות גופא ונהורא מעליא‬

‫אם ד' יאיר עיניו ולבו רגע אחד יכול הוא לתקן הכל ברגע‬ ‫זו והחטאים יתהפכו לזכויות‪ .‬מה‪-‬שאין‪-‬כן אם מרוב‬ ‫התרשלותו יניח האדם ויעזוב את‪-‬עצמו‪ ,‬מרה תהיה‬ ‫אחריתו ח"ו"‬ ‫"ונחזור לענייננו‪ :‬כי הנה זה היה כוונת השר של עשו במה‬ ‫שנגע בכף ירכו של יעקב‪ ,‬כי היה רוצה ליטול מיעקב‬ ‫בחינת 'הרגל' היינו ההילוך בעבדות הבורא יתברך‪ ,‬בעבור‬ ‫שראה כי נשאר יעקב בבחינת 'לבדו'‪ ,‬היה סבור כי אז יכול‬ ‫לו‪ ,‬וכהנ"ל‪ .‬אכן יעקב אבינו ע"ה הרגיש מיד תחבולותיו‬ ‫אשר יעץ עליו שרו של עשו והיה מתחזק עליו אף בעת‬ ‫שפלותו‪ ,‬אף כי היה 'צולע על ירכו' היה בבחינת 'פסוח‬ ‫והמליט פסוח והולך'‪ .‬ולכן הושיע לו ד' ויזריח לו שמש‬ ‫ישועתו‪ .‬ומפני מה זכה יעקב שיזרח לו השמש? משום‬ ‫'והוא צולע על ירכו' כי גם בימי הקטנות היה מתרפס‬ ‫וצועק 'הושיעה ד''"‬ ‫עבודת ישכר‪ .‬ומרן ה'ישמח ישראל' כותב עניין זה ממש בשם‬ ‫אביו זצ"ל בתחילת הפרשה אצל 'וירא יעקב ויצר לו' ונעתיק‬ ‫לשונו הק'‪..." :‬וכיון שראה כן התחיל להתפלל 'הן אמת קטונתי‬ ‫מכל החסדים וגו' הצילני נא וכו'' והתחיל להתנצל עצמו‬ ‫בתפילתו שמוכרח הוא להתפלל אף שירא שמא גרם החטא‬ ‫והוא מלוכלך בעוונות‪ ,‬מ"מ אין לו עצה אחרת רק להתפלל‪ .‬ואל‬ ‫ימתין עד שיתקן העוונות והפשעים בסיגופים‪ ,‬כי אם לא יתפלל‬ ‫ירא 'פן יבוא והכני אם על בנים' וכמבואר בספרים הק' למשל‪:‬‬ ‫אם אחד יהיה במלחמה וחברו יקום עליו ורצחו ויכנו באחד‬ ‫מאבריו‪ ,‬אזי בל יעמוד א"ע במקום שונאיו להניח רטיה על‬ ‫מכתו‪ ,‬כי בתוך כך יגבור שונאו עליו ויכנו נפש‪ .‬רק ימלט כציפור‬ ‫מפח יקוש ולא ישגיח על מכותיו האנושים לחבוש מזורו עד‬ ‫יבוא למקום מנוחה מאויביו‪ ,‬ומעשי אבות סימן לבנים‪ ,‬שכן‬ ‫יעשו כשיהיו ח"ו מלוכלכים בחטאים ועוונות‪ ,‬יתפללו ויזעקו‬ ‫אל ד' והוא יענם"‬

‫ית ֶאת ַע ְב ֶּד ָך‬ ‫ָׂ‬ ‫ֲשר ָע ִש‬ ‫ׁ‬ ‫ֱמת א ֶ‬ ‫ֲס ִדים ו ִּמ ּכָל ָהא ֶ‬ ‫ָקטֹנְ ִּתי ִמ ּכֹל ַהח ָ‬ ‫)ל"ב י"א(‬ ‫"פירוש שבכל חסד וחסד שהקדוש ב"ה עושה לאדם צריך‬ ‫להיות שפל רוח במאד‪ .‬כי 'חסד דרועא ימינא'‪' .‬וימינו‬ ‫תחבקני'‪ .‬שהיא בחינת קרבת אלקים ממש ביתר שאת‬ ‫מלפנים‪ .‬וכל הקרוב אל ד' ביתר שאת והגבה למעלה מעלה‬ ‫צריך להיות יותר שפל רוח למטה מטה כמ"ש 'מרחוק ד'‬ ‫נראה לי'‪ .‬וכנודע דכולא קמיה דווקא כלא חשיב‪ .‬וא"כ כל‬ ‫שהוא קמיה יותר‪ ,‬הוא יותר כלא ואין ואפס‪ .‬וזו בחינת‬ ‫ימין שבקדושה וחסד לאברהם שאמר 'אנכי עפר ואפר'‪.‬‬ ‫וזו היא ג"כ מדתו של יעקב‪ .‬ובזאת התנצל על יראתו‬ ‫מפני עשו ולא די לו בהבטחתו 'והנה אנכי עמך' כו'‪ .‬מפני‬ ‫היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו מחמת ריבוי החסדים‬ ‫כי במקלי כו'‪ .‬ואינו ראוי וכדאי כלל להנצל כו'‪ .‬וכמארז"ל‬ ‫'שמא יגרום החטא' שנדמה בעיניו שחטא‪ .‬משא"כ בזה‬ ‫לעומת זה‪ ,‬הוא ישמעאל חסד דקליפה‪ ,‬כל שהחסד גדול‬ ‫הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו‪ .‬ולזאת‬ ‫באתי מן המודיעים מודעה רבה לכללות אנ"ש על ריבוי‬ ‫החסדים אשר הגדיל ד' לעשות עמנו לאחוז במדותיו של‬ ‫יעקב שאר עמו ושארית ישראל שמשים עצמו כשיריים‬ ‫ומותרות ממש שאין בו שום צורך‪ .‬לבלתי רום לבבם‬ ‫מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם‬ ‫ח"ו‪ ,‬הס מלהזכיר באזהרה נוראה רק להשפיל רוחם ולבם‬ ‫במדת אמת חימה‪ .‬ורוח נכאה כו'‪".. .‬‬ ‫אגרת הקודש לבעל התניא‬

‫להערות‪ ,‬הנצחות וכל ענייני העלון ניתן לפנות לפקס ‪ 1533-9330150‬או לת‪.‬ד ‪ 50580‬ירושלים ‪91505‬‬