Nevei Hahechal Reeh 2009

‫בס"ד‬

‫יו"ל ע"י בית המדרש הגדול "היכל אברה צבי" נוה אחיעזר‬ ‫בנשיאות מר הגה"צ רבי משה יעקב ווייס שליט"א גאב"ד נוה אחיעזר‬ ‫רח' נחשוני ‪ 3‬נוה אחיעזר בני ברק‬

‫עש"ק פרשת ראה כ"ד במנח אב תשס"ט‪ ,‬גליו מס' ‪16‬‬

‫זמני כניסת ויציאת השבת‬ ‫ב "ב‬ ‫ירושלים‬

‫הדה "נ‬ ‫‪7:04‬‬ ‫‪6:48‬‬

‫מוצ "ש‬ ‫‪8:04‬‬ ‫‪8:02‬‬

‫ר"ת‬ ‫‪8:37‬‬ ‫‪8:40‬‬

‫‪òåáùä úùøôá éúëìä àùåð‬‬ ‫מתו‪ %‬שיעוריו של הגאו רבי ‪ ñééåå 'éòùé ÷çöé‬שליט"א‬ ‫ראש בית ההוראה "נוה אחיעזר" – בני ברק‬ ‫הדברי נכתבו לה גדיל תורה ולהאדירה ‪ ,‬ולא להלכה למעשה‬

‫היתר אכילת תרנגולי הודו בזמננו‬ ‫ֹאכ ל ּו וגו'‪.‬‬ ‫ש ר לֹא ת ְ‬ ‫ֹאכ ל ּו ‪ .‬וְ ֶז ה אֲ ׁ ֶ‬ ‫]דברי יד‪ ,‬יא ‪ -‬יב[ ּ ָכ ל ִצ ּפ ֹו ר ְט ה ָֹר ה ּת ֵ‬

‫‪ :äìàù‬עו" 'תרנגול הודו' שכידוע מוצאו מיבשת אמריקה‪ ,‬והובא ממקסיקו לאירופה וצפו אפריקה‬ ‫לפני שנת ר"פ‪ ,‬ומאז נהגו בתפוצות ישראל לאכלו‪ ,‬מהו היתר אכילתו כיו‪ ,‬כשברור לנו שבזמנו התירוהו‬ ‫שלא על פי מסורת וקבלה מדור לדור‪ ,‬שהרי במקומות מושבות ישראל עד אז‪ ,‬לא היה בנמצא‪.‬‬

‫עו שחז"ל החזיקו לטהור ונראה דורס נאסר‬

‫שכ‪] ,‬ואי‪ %‬נכשלו שהחזיקוהו לטהור[‪ .‬ותיר' דלפי מ"ש התוס' בגיטי )ז‪,‬‬

‫בחולי )סב‪ ,‬ב( דרש מרימר‪ ,‬תרנגולתא דאגמא אסירא‪ ,‬חזיוה‬ ‫דדרסה ואכלה‪ ,‬והיינו גירותא‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬חזיוה דדרסה‬ ‫ואכלה‪ ,‬ראוה חכמי שדורסת ואוכלת‪ .‬והיינו גירותא‪,‬‬ ‫דאמרי' לקמ )חולי קט‪ ,‬ב( ]אמרה ליה ילתא לרב נחמ‪,‬‬ ‫מכדי‪ ,‬כל דאסר ל רחמנא שרא ל כוותיה וכו'[‪ ,‬אסר ל‬ ‫]את העו![ גירותא‪ ,‬שרא ל לישנא דכוורא ]מי אחד יש בי‬

‫א( דהגנאי הוא דוקא א הצדיק עצמו אוכל דבר איסור‪ ,‬א כ‬ ‫ניחא כא‪ ,‬דאפשר שהמו הע היו אוכלי אותו על פי הוראת‬ ‫הגדולי‪ ,‬ואי בזה גנאי‪.‬‬

‫הדגי ושמו כוורא‪ ,‬וטע לשונו כטע גירותא‪ # .‬תורת חיי ע"פ תוס'‬

‫מו"ק יא‪ ,‬ב ד"ה כוורא[‪ – .‬הרי שא! מי עו! שעל פי סימניו נהגו‬ ‫בזמ חז"ל להתירו‪ ,‬אסרוהו לאחר שנתגלה שהוא דורס‪.‬‬

‫אי להתיר עו בלא מסורת מאבותינו‬ ‫ומוסי! רש"י‪ :‬ומתו‪ %‬שאי אנו בקיאי בה‪ ,‬נראה לי דעו!‬ ‫הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס‪ ,‬דהא ה‪ %‬תרנגולתא‬ ‫דאגמא היו מחזיקי בטהורה‪ ,‬ולאחר זמ ראוה שדורסת‪.‬‬ ‫ואי עו! נאכל לנו אלא במסורת עו! שמסרו לנו אבותינו‬ ‫בטהור‪ ,‬ושלא מסרו לנו יש לחוש‪ ,‬ובמסורת יש לנו לסמו‪,%‬‬ ‫כדאמר לקמ )חולי סג‪ ,‬ב( שעו! טהור נאכל במסורת‪.‬‬

‫אי הקב"ה מביא תקלה לצדיק‬ ‫והט"ז )יו"ד פב‪ ,‬ד( תמה‪ ,‬אי‪ %‬אירע שהתירו תרנגולתא דאגמא‪ ,‬ורק‬ ‫אחר זמ גילו שאסורה‪ ,‬דהא פרכינ בפ"ק דחולי השתא בהמת‬ ‫של צדיקי אי הקב"ה מביא תקלה על יד צדיקי עצמ לא כל‬

‫מתי לא נאמר 'אי הקב"ה מביא תקלה'‬ ‫וז"ל התוס' הנ"ל‪ :‬אמר ר"ת דלא פרי‪ %‬אלא גבי מידי דאכילה‪ ,‬דגנאי‬ ‫הוא לצדיק שאוכל דבר איסור‪ ,‬ולהכי לא פרי‪ %‬גבי ר' ישמעאל‬ ‫שקרא והטה בפרק קמא דשבת )יב‪ ,‬ב( וגבי יהודה ב טבאי שהרג‬ ‫עד זומ )חגיגה טז‪ ,‬ב( ובההיא דפ"ב דכתובות )כח‪ ,‬ב( דהעלו עבד‬ ‫לכהונה על פיו‪ ,‬לא גריס ליה ר"ת ]השתא בהמת וכו'[‪ ,‬אע"פ שיש ש‬ ‫אכילת איסור תרומה לאשתו ולבניו שה אסורי בתרומה‪ ,‬מ"מ‬ ‫כיו שחכ עצמו אי נכשל באכילת איסור‪ ,‬אי סברא להקשות‪.‬‬ ‫ורב ירמיה בר אבא דאישתלי וטעי קוד הבדלה )פסחי קו‪ ,‬ב(‬ ‫אע"ג דאמר הת )קה‪ ,‬א( דמיתתו באסכרה‪ .‬ובראש השנה )כא‪,‬‬ ‫א( בסי תבשילא דבבלאי בצומא רבא דמערבא‪ ,‬אי דבר‬ ‫מגונה כל כ‪ %‬אכילה של היתרא בשעת האיסור‪) .‬ודנו בזה תוס' ג‬ ‫בשאר מקומות‪ ,‬כמצויי במסורת הש"ס(‪ – .‬שלשה חילוקי יוצאי‬ ‫מדברי התוס' מתי אי הקב"ה מביא תקלה נוהג‪ .‬א‪ .‬דוקא‬ ‫במידי דאכילה‪ .‬ב‪ .‬דוקא כשהצדיק עצמו אוכל‪ ,‬ולא אחרי‬ ‫כתוצאה מהוראתו‪ .‬ג‪ .‬רק א האכילה עצמה אסורה ולא‬ ‫שהזמ אוסרה‪ ,‬דהיינו אכילת היתר בזמ אסור‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬

‫‪2‬‬

‫סיבות להבדל בי איסור אכילה לשאר איסורי‬ ‫בגליו כת"י תוס' הרא"ש חולי )ה‪ ,‬ב( נכתב‪" :‬לא יאונה‬ ‫לצדיק כל או" בגימ' "אוכל טמא"‪ .‬רומז דג במאכ"א‬ ‫שומר הקב"ה‪ ,‬לא מצד האיסור שבדבר‪ ,‬אלא להרחיק‬ ‫מטמטו הלב הנגר מאכילת מאכ"א‪ ,‬כדאי' ביומא )לט‪ ,‬א(‬ ‫למיל! מקרא )ויקרא יא‪ ,‬מג( "ונטמת ב" אל תקרי‬ ‫ונטמאת אלא ונטמט‪ .‬ובמסילת ישרי )פי"א( פי' דקאי‬ ‫על אכילת מאכלות אסורות‪ ,‬ומשווה את המאכלי‬ ‫האסורי לרעל הפוג ג בנפשו של האד‪ .‬ומטע זה‬ ‫פסק בשו"ע יו"ד )פא‪ ,‬ז( דא! שקט אי אביו מצווה‬ ‫להפרישו ממאכלות אסורות מדרבנ מעיקר הדי‪ ,‬יפרישנו‬ ‫מזה משו טמטו הלב וגור לו טבע רע‪ ,‬ועיי ברמב"‬ ‫בפרשתנו )דברי יד‪ ,‬ג( שמאכלות אסורות מולידי עובי‬ ‫ואטימות בנפש האד‪ ,‬ובתוס' חגיגה )טו‪ ,‬א( ד"ה שובו‪,‬‬ ‫הביא מהירושלמי רפ"ב דחגיגה דאחר יצא לתרבות רעה‬ ‫שכשהיתה אמו מעוברת אכלה ממאכלי ע"ז‪.‬‬

‫חילוקי אחרי מתי 'אי הקב"ה מביא תקלה'‬ ‫הרמב" בחידושיו לחולי )ז‪ ,‬א( הביא את ר"ת הנ"ל‪ ,‬שרק‬ ‫בדבר אכילה אי מביא תקלה שגנאי הדבר‪ ,‬אבל באיסורי‬ ‫לא‪ ,‬וכתב עליו‪ :‬ואי בטע הזה לא טע ולא ריח‪ ,‬ועוד‬ ‫דאמרינ בכתובות )כ"ח ב'( והעלו עבד לכהונה על פיו‪ ,‬העלו‬ ‫ס"ד השתא בהמת של צדיקי‪ 1‬וכו'‪ .‬ורבינו נ"ר פי' בהמת‬ ‫של צדיקי אי הקב"ה מביא תקלה לאחרי על יד‪,‬‬ ‫כחמורו של ר' פנחס ב יאיר שהרי לא היתה מצווה בכ‪,%‬‬ ‫אבל שלא להכשיל הנותני לא רצתה לאכול‪ .‬ור' מאיר נמי‬ ‫כיו שבפני אחרי אכל אלו היה איסור בדבר תקלה‬ ‫לאחרי היא‪ ,‬שהרי התיר ]רבי[ את בית שא על ידו‪ ,‬וכ‬ ‫שחיטת כותי שאכל ר' אמי הרי באו להתירה על ידו‪ .‬אבל‬ ‫בדבר עצמו אי אד צדיק באר' אשר יעשה טוב ולא‬ ‫יחטא‪ ,‬ויפה פירש וכו'‪ ,‬וקשה לי הא דאמרו בבראשית רבה‬ ‫פרשת חיי שרה‪ ,‬ר' ירמיה שלח לר' זעירא חד קרסטל‬ ‫דתאני‪ ,‬ר' ירמיה אמר אפשר ר' זעירא אכיל להו דלא‬ ‫מתקנ‪] ,‬ר"ז אמר אפשר לר"י דלא משלח להו מתקנ[‪ ,‬בי‬ ‫די לדי מתאכל תאניא בטיבל‪ ,‬למחר ק ר' ירמיה ע ר'‬ ‫זעירא אמר ליה תקנת אילי תאניא‪ ,‬אמר ליה לא‪ ,‬אמר ר' אבא‬ ‫וכו'‪ ,‬אמר ר' חנינא אפי' חמרי לית אנ‪ ,‬חמריה דר' פנחס ב יאיר‬ ‫אי יהבי ליה שערי טביל לא טעמתו‪ ,‬אנ מכלינ תאניא בטבלא‪,‬‬ ‫והא הכא שבאה תקלה לר' זעירא על ידי ר' ירמיה‪ ,‬וי"ל שלשניה‬ ‫פשיעה היה לה בדבר‪ ,‬אבל מ"מ זו קושיא מפורשת לפי' ר"ת ז"ל‪.‬‬ ‫‪ #‬יוצא מדברי הרמב" היפ‪ %‬דברי רבינו ת‪ ,‬דרק במקו שנגר‬ ‫‪ 1‬בספר הישר לר"ת )תמא( תיר' על קושי' זו‪ :‬חדא דההיא דיבמות‬ ‫)צט‪ ,‬ב( ליתה בכל הספרי‪ ,‬ומדיבמות ליתה הא פירכא בכתובות‬ ‫נמי שיבוש הוא‪ ,‬דהת והכא חדא סוגיא היא‪ .‬וא רצונ‪ %‬שלא‬ ‫לשבש הספרי‪ ,‬תרי' הכי הכא נמי דאכילה היא שהיה עבד אוכל‬ ‫בתרומה‪ ,‬לפיכ‪ %‬לא סגי א לא היה מגלה לה הק'‪ .‬מ"ר‪.‬‬

‫מכשול שילמדו אחרי יש הבטחה‪ ,‬שלא תצא תקלה ע"י‪ ,‬אבל‬ ‫הצדיק עצמו אינו מובטח‪ ,‬שעדיי הוא בכלל אי אד צדיק באר'‪.‬‬

‫מגמלי אברה מוכח דבכל דבר אי מביא תקלה‬ ‫החת סופר בחולי )ה‪ ,‬ב( כתב‪ ,‬דא! דלדעת תוס' דוקא באכילת‬ ‫איסור אבל שארי איסורי ואפי' אכילה בשעה איסורא כגו ביו‬ ‫הכיפורי לא‪ ,‬אבל בחי' ר" תי' תי' אחר )והוא חילוק הרמב" לעיל‪,‬‬ ‫שאצל רבי ישמעאל הוא פשע בכ‪ ,%‬דלא היה לו לעבור על דעת חביריו( ואי‬ ‫מחלק בכ‪ .%‬וכ משמע במדרש רבה פ' חיי שרה דפרי‪ %‬על גמלי‬ ‫של אאע"ה שיצאו זמומי‪ ,‬וכי לא הי' כחמורו של ר"פ ב יאיר‪ ,‬פי'‬ ‫וליכא למיחש שירעו בשדות אחרי משו גזל‪ .‬ופשוט שאי‬ ‫אכילת גזל גרוע מאכילת היתר בשעת איסור‪ ,‬ובתענית כ"ד איתא‬ ‫שהניחו ושכחו סנדלי על חמורו של ר' יוסי דמ יוקרת ולא אזלי‬ ‫מפני סנדלי שאינ שלו מכ"ש שארי איסורי שאי לחלק‪ – .‬הרי‬ ‫שא נאמר שגמלי אברה אבינו לא יצאו זמומי‪ ,‬מוכח שא!‬ ‫באכילת היתר בזמ איסור אי הקב"ה מביא תקלה‪.‬‬

‫הדעות א גמלי אברה היו זמומי‬ ‫הרמב" )בראשית כד‪ ,‬לב( הביא שנחלקו אמוראי א הוצרכו‬ ‫בהמותיו של אברה אבינו להיות זמומי‪ ,‬דבבראשית רבה )ס‪ ,‬ה(‬ ‫מובא שרבי הונא ורבי ירמיה שאל לרבי חייא ברבי אבא‪ ,‬לא היו‬ ‫גמליו של אברה אבינו דומי לחמורו של רבי פנחס ב יאיר וכו'‪,‬‬ ‫ופירש הרמב" שזו שאלה לסתור הפירוש של פתוח הזמ‪ ,‬כי אי‬ ‫אפשר שיהיה החסידות בביתו של רבי פנחס ב יאיר גדול יותר‬ ‫מביתו של אברה אבינו‪ ,‬וכאשר חמורו של רבי פנחס ב יאיר‬ ‫איננו צרי‪ %‬להשתמר מ הדברי האסורי לבעליו להאכילו‪ ,‬כל‬ ‫שכ גמליו של אברה אבינו‪ ,‬ואינ צריכי לזמ‪ ,‬כי לא יאונה‬ ‫לצדיק כל או‪ # .‬א‪ %‬בפי' המיוחס לרש"י על המדרש ש כתב‪ :‬אבל‬ ‫גמלי של אברה היו יוצאי זמומי שלא ליהנות מ הגזל‪ ,‬אבל‬ ‫לא היו חסידי כחמורו של רפב"י שלא רצה לאכול טבלי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נראה מדבריו שר' הונא ור' ירמיה לא באו לסתור את הנאמר‬ ‫במדרש שהתיר זממיה‪ ,‬אלא לקבוע דאכ לא היו גמליו של‬ ‫אברה במדריגת חמורו של רפב"י‪ ,‬ולכ היה צור‪ %‬לזוממ‪ .‬ג‬ ‫היפה תואר השל כ'‪ :‬דא! דר"ה ור"י שאלו שאלה זו‪ ,‬לא בשביל‬ ‫זה נדחה פי' פתוח הזמ לדעת המדרש‪ ,‬כי יש ויש תשובות‬ ‫בכוונות מבוארות לשאלה זו‪ ,‬ולביאור לא חש ר' חייא להשיב‪– .‬‬ ‫וצרי‪ %‬הסבר מה נשתנו גמלי אברה מחמורו של רבי פנחס ב"י‪.‬‬

‫האמוראי נחלקו במהות איסור אכילת גזל‬ ‫בספר קוב' שיעורי )פסחי קיב( הביא לבאר דהאמוראי‬ ‫שנחלקו א הוצרכו בהמותיו של אברה לזמ או לא‪,‬‬ ‫נחלקו בחקירה א אכילת גזל נחשבת כאכילת איסור כמו‬ ‫אכילת טבל וכדומה‪ ,‬או כאיסור בלבד‪ .‬דיש לומר דכיו‬ ‫דאיסור גזל שוה בי א גזל ואכל או גזל והאכיל לכלבו‪,‬‬ ‫או זרק לי‪ .‬ואי שו איסור נוס! על ידי אכילתו‪ ,‬יותר‬ ‫מאכילת כלבו‪ ,‬א כ אי האיסור האכילה עצמה‪ ,‬אלא‬ ‫הגזל שנעשה על ידי האכילה‪ .‬ואי זה נחשב כנכשל במידי‬

‫‪3‬‬

‫דאכילה‪ ,‬וממילא אי בזה את הכלל של אי הקב"ה מביא‬ ‫תקלה‪ ,‬ולכ‪ %‬הוצרכו ליל‪ %‬זמומי‪ .‬אבל הסוברי שלא היו‬ ‫זמומי‪ ,‬דעת דא! גזל מחשב מידי דאכילה‪ # .‬ג בשו"ת‬ ‫מהרש" )ב‪ ,‬קכט( חילק כעי זה‪ ,‬די"ל דאיסור גזל הוי נמי‬ ‫איסור בגופ‪ ,‬כיו שאי תלוי בזמ‪.‬‬

‫מהות איסור אכילת גזל לדעת המיוחס לרש"י‬ ‫אמנ לכאורה מדברי המיוחס לרש"י הנ"ל‪ ,‬שכתב דגמליו של‬ ‫אאע"ה לא היו במדריגת חמורו של רפב"י‪ ,‬מוכח דאינו מחלק‬ ‫בי גזל לטבל‪ ,‬ונראה דס"ל דגזל נחשב אכילת איסור‪ .‬אמנ‬ ‫יתכ שהמיוחס רש"י כלל לא ס"ל כדעת ר"ת דדוקא במידי‬ ‫דאכילה אי הקב"ה מביא תקלה לצדיקי‪ ,‬וכמו שהבאנו לעיל‬ ‫בש הרמב"‪ .‬ולפי זה יש לומר דהרמב" שדחה להדיא את‬ ‫החילוק בי מידי דאכילה‪ ,‬שאי בטע הזה לא טע ולא ריח‪,‬‬ ‫וממילא ג בגזל אי מביא תקלה‪ ,‬לכ פירש שהגמלי לא היו‬ ‫זמומי‪ ,‬שלא הוצרכו לכ‪ .%‬אמנ החולקי יסברו כחילוקו‬ ‫שבמקו פשיעה אי את ההבטחה הזו‪ ,‬וכבר ביאר הרא"‬ ‫שבא הולכי בשדות נחשב פשיעה‪ .‬ומאיד‪ %‬יש לומר‬ ‫שבגמלי‪ ,‬כיו דאתו ללמוד ממנו להולי‪ %‬גמלי שאינ‬ ‫זמומי‪ ,‬שפיר תועיל ההבטחה‪ ,‬כדי שלא יאמרו שגמלי‬ ‫אברה אכלו משדות אחרי‪.‬‬

‫איסורי אכילה דאורייתא נחשבי חפצא או גברא‬ ‫עוד ראיתי מבארי‪ ,‬על פי החקירה א איסורי אכילה‬ ‫נחשבי לאיסור חפצא או גברא‪ .‬ומצאנו שבאיסור‬ ‫מאכלות אסורות מדאורייתא‪ ,‬נחלקו בזה כבר הראשוני‪,‬‬ ‫בתשו' הרשב"א )ח"א תרטו( ובר" נדרי )יח‪ ,‬א( לפירוש‬ ‫הגהות רע"א )יו"ד רטו( ס"ל שהוא איסור חפצא‪ ,‬ולכ אי‬ ‫נדר חל על איסורי נבלה ושאר איסורי תורה‪ ,‬שאי איסור‬ ‫חפצא חלי על איסור חפצא‪ .‬מיהו מלשו הר" ש משמע‬ ‫שדעתו שהוא איסור גברא‪ .‬והריטב"א בנדרי )סו! פ"א( ס"ל‬ ‫דהוי איסור גברא ונדר חל על מאכלות אסורות‪ .‬וכ ס"ל‬ ‫לריטב"א בקידושי )נד‪ ,‬א ד"ה דאמרינ(‪ .‬וביאר באבני נזר )או"ח‬ ‫לז(‪ :‬דבאמת עני איסור גברא או איסור חפצא יכולי לומר‬ ‫בכל איסור מה שירצה‪ ,‬כי לכאורה כל איסור הוא אסור‬ ‫בחפ' וחפ' אסור עליו‪ .‬ובריטב"א שבועות ראיתי דכל‬ ‫איסורי תורה איסורי גברא המה‪ .‬ולכאורה יפלא לומר על‬ ‫נבילה ושקצי ורמשי שאינ איסורי חפצא‪ .‬והנראה‬ ‫בזה‪ .‬כי איסור גברא נאמר על מעשה אשר פוג מעלת‬ ‫האד‪ .‬כמו שקצי ורמשי כמ"ש ולא תשקצו את‬ ‫נפשותיכ‪ .‬ואנשי קודש וגו'‪ .‬ובשר בשדה וגו'‪ .‬כי לפי‬ ‫מעלת ישראל אי נבלות ושקצי ראוי לה‪ .‬זה איסור‬ ‫גברא‪ .‬אבל נהנה מהקדש או זר שאכל תרומה הוא להיפו‪,%‬‬ ‫שמתקרב אל דבר שהוא למעלה ממדריגתו‪ .‬כי אי‪ %‬יקרב זר‬ ‫אל תרומה והדיוט אל קדשי שמי‪ .‬זה איסור חפצא‪.‬‬ ‫שפוג בחפצא‪ .‬ועל כ קונ דמתפיס בקרב ויש מעילה‬

‫בקונמות קרי לי' איסור חפצא‪ .‬אבל שבועה אי שו‬ ‫קדושה נתפס בחפ'‪ ,‬רק שמחלל דיבורו ושבועתו ופוג‬ ‫נפשו‪ ,‬הוה לי' איסור גברא‪ .‬ואתי שפיר דברי ריטב"א‪.‬‬ ‫ובודאי לפי זה ג יו הכיפורי איסור גברא‪ .‬ומכל מקו‬ ‫שיי‪ %‬לומר דאיסור שחל לא פקע‪ .‬דומה לכלי נכרי שפוד‬ ‫ואסכלה מלבנ באור משו גיעולי עכו"‪ .‬והוא איסור‬ ‫גברא כדברי הריטב"א‪.‬‬

‫איסורי אכילה דרבנ נחשבי חפצא או גברא‬ ‫ולעניי איסור דרבנ‪ ,‬עיי באתוו דאורייתא )כלל ו( ובקוב'‬ ‫שיעורי ח"ב בקונטרס דברי סופרי )א‪ ,‬לב( דסבירא ליה‬ ‫שהוא איסור גברא‪ .‬ועיי בתשו' רע"א )א‪ ,‬ה( שאיסור אכילת‬ ‫מוקצה בשבת ויו"ט א! דתלוי בזמ הוא איסור חפצא‪ .‬ויש‬ ‫להוכיח מהתוס' הנ"ל שלא תירצו את מה שטע רבי ירמיה‬ ‫בר אבא קוד הבדלה‪ ,‬שאינו אלא מדרבנ ולכ נכשל‪,‬‬ ‫שאינו איסור חפצא‪ .‬הרי שג איסורא דרבנ הוא איסור‬ ‫חפצא‪ ,‬ועיי בחי' הגרי"ז )הל' מצה( שכ' שיש בכח רבנ‬ ‫לאסור את החפ' ולאשוויי איסור חפצא‪ .‬ולכ תי' גבי‬ ‫הבדלה שאי החפ' אסור אלא הוי זמ דאיסורא‪.‬‬ ‫אמנ בנתיבות המשפט )רלד‪ ,‬ג( מבואר שבאיסור דרבנ‬ ‫בשוגג אי צרי‪ %‬כפרה‪ ,‬ויש לבאר דס"ל כמוש"כ השערי‬ ‫יושר )ש"א פ"ז( שאינו איסור חפצא‪ .‬וכ"כ המש‪ %‬חכמה‬ ‫)שופטי( עה"פ לא תסור‪ ,‬שאי ביד חכמי לשנות החפ'‪,‬‬ ‫וכל האיסור הוא מה שעובר על דבר חכמי וכשעבר בשוגג‬ ‫לא נחשב שעבר על ציוויי‪ .‬מיהו יש להוכיח ממה שפסק‬ ‫השו"ע יורה דעה )קנה‪ ,‬ג( בחולה שאי בו סכנה שמותר לו‬ ‫לעבור על איסור דרבנ‪ ,‬ולא לאכול מאכלות אסורות‬ ‫מדרבנ‪ .‬וא הוא רק איסור גברא‪ ,‬מאי נפ"מ בי איסור‬ ‫מדרבנ למאכ"א מדרבנ‪ ,‬ומוכח שהוא איסור חפצא‬ ‫ומחמירי שלא יכניס לגופו מאכל איסור‪.‬‬

‫השמירה הוא רק מאכילת איסור חפצא ולא על גברא‬ ‫ולפי מה שהבאנו לעיל שהשמירה שלא יכשלו באיסורי‬ ‫האכילה הוא כדי שלא יכשלו בטמטו הלב‪ ,‬יש לומר שאי‬ ‫הקב"ה שומר אלא ממאכלות האסורות בחפצא‪ ,‬ולא‬ ‫כשאסורות לזמ מסויי שהוא איסור גברא‪ ,‬כמבואר‬ ‫בהגהות רע"א ליו"ד )רטו‪ ,‬ו( דבאיסור גברא ליכא טמטו‬ ‫הלב‪ ,‬וכמו שכתב בקוב' שיעורי ח"ב לגיטי באות ו'‪ .‬ואי‬ ‫להקשות לשי' הריטב"א בנדרי שכל איסורי תורה איסור‬ ‫גברא הוא‪ ,‬אמאי בזה הקב"ה שומר‪ ,‬דהרי הסברנו בש‬ ‫האבני נזר דגדר איסור גברא הוא כשהאיסור הוא מחמת‬ ‫קדושת האד והאיסור פוג קדושתו‪ .‬וא"ש שהקב"ה‬ ‫שומר שלא יפגו מעלת קדושת האד‪ .‬ובתוס' הרא"ש‬ ‫שבת )יב‪ ,‬ב( ד"ה ר' נת‪ ,‬פי' שהקב"ה שומר ממאכ"א לפי‬ ‫שמגונה הוא שנכנס דבר איסור למעיו של צדיק‪ .‬ולמבואר‬ ‫א"ש שאפי' צדיקי עצמ אי הקב"ה שומר אלא מאיסור‬

‫‪4‬‬

‫חפצא‪ ,‬ולזה חמורו של רבי פנחס ב יאיר נזהר מלאכול‬ ‫איסור טבל שהוא איסור חפצא‪ ,‬משא"כ באיסור גזל שהוא‬ ‫איסור גברא‪ ,‬יכולי א! הצדיקי לבוא לידי תקלה כל שכ‬ ‫בהמת‪ ,‬לכ‪ %‬הוצרכו גמלי אברה לצאת זמומי‪.‬‬

‫תרנגול הודו מותר שצדיקי אכלוהו והורו לאוכלו‬ ‫נחזור לנדו שאלתנו‪ ,‬לאור כל השיטות והתירוצי שהבאנו‬ ‫בעניי הסתמכות על הכלל של 'השתא בהמת של צדיקי‬ ‫אי הקב"ה מביא תקלה על יד‪ ,‬צדיקי עצמ לא כל שכ'‪.‬‬

‫ברור שמאחר ובזמ שהובאו תרנגולי ההודו מאמריקה‪,‬‬ ‫הוטעו גאוני וצדיקי הדור לחשוב שמוצאו מהודו‪ ,‬כש‬ ‫שטעו חכמי אומות העול‪ .‬ומחמת טעות זו נסתבבה טעות‬ ‫לחשוב שמסורת יושבי הודו לכשרות תרנגול משונה הגדל‬ ‫אצל ]ראה בנכתב במסגרת[‪ ,‬נוגעת לתרנגול זו‪ ,‬ומאחר‬ ‫וצדיקי אלו אכלוהו והורו לאחרי לאוכל‪ ,‬אי כל חשש‬ ‫וסיבה להמנע מאכילת‪ ,‬והמחמיר ללא מסורת אבות בזה‪,‬‬ ‫מזלזל בראשוני כמלאכי‪.‬‬

‫מסורת אכילת תרנ גול הודו כיצד נוצרה‬ ‫בדרכי תשובה )יו"ד פב‪ ,‬כו( הארי לבסס את המנהג המקובל בכל קהילות‬ ‫ישראל לאכול תרנגולי הודו המכוני 'אינדיק'‪ ,‬למרות שהגיעו למקו‬ ‫ישוב בני ישראל רק אחרי שנת רנ"ב‪ ,‬ובי היתר כתב‪ :‬ועיי בשו"ת מי‬ ‫באר )מש"ב הה"ג ]רבי יצחק אייזיק שור[ מבוקארעסט( סי' י"ט באמצע התשובה‬ ‫שכתב‪ ,‬וז"ל וכבר ידוע בעו‪ #‬אינדיק שהי' מסורה ברורה מאנשי אינדי"א‬ ‫קבלה עד משה רבינו שהוא עו‪ #‬טהור אלא שהי' מחלוקת א לסמו על‬ ‫אנשי אינדי"א‪ ,‬ובזה נחלקו חכמי הדור‪ ,‬עד שעמד הריב"ש והכריע‬ ‫כחכמי המתירי‪ ,‬ואמר שיש לסמו על אנשי אינדי"א כי יש ש יראי‬ ‫ושלמי‪ ,‬וכל אנשי אינדי"א נזהרי ממאכלות אסורות‪ ,‬עכ"ל‪ – .‬והעיר‬ ‫עליו הרה"ק בעל דרכי תשובה‪ :‬והנה א קבלה הוא נקבל‪ ,‬אבל לא‬ ‫מצאתי דבר זה בריב"ש כלל‪ ,‬ולא מצאתי מחלוקה זו בש]ו[ ספר‬ ‫קדמו‪ ,‬ולא בשו אחרו‪.‬‬ ‫והעירו עליו‪ ,‬שהוא בעצמו הביא מיד לאחר מכ מספר ערוגות הבוש‬ ‫שהעו‪ #‬הובא מאמריקא שנתגלתה בשנת רנ"ד‪ .‬ואי עלתה בדעתו‬ ‫שהכוונה לבעל שו"ת הריב"ש‪ ,‬שנתבקש לישיבה של מעלה בשנת‬ ‫קס"ח‪.‬‬ ‫אול מצאתי שהמי באר העתיק את דבריו אלו מתשובת הרה"ק מהר"י‬ ‫אייזיק מקאמארנא זי"ע שהודפסה בקונטרס 'כנפי נשרי' )מהגר"י שור(‬ ‫בעניי עופות החדשי )תרכ"ו(‪ ,‬ומש בשלשלת קאמארנא )ירושלי תשס"א(‬ ‫]והשלמתי רק מה שקיצר והשמיט[‪ ,‬וז"ל‪ :‬ומעניי עו‪ #‬אינדיק הי'‬ ‫מסורה‪ ...‬א לסמו על אנשי אינדי"א מאיזה טע ידוע‪ ,‬ובזה נחלקו‬ ‫חכמי הדור‪ ,‬והיה הלכה רפויה עד שעמד מר הקדוש אור צח הריב"ש‬ ‫טוב והכריע הלכה כחכמי המתירי‪...‬יש ש יראי ושלמי שאינ‬ ‫נכשלי וכו'‪ ,‬וג כל אנשי אינדיע בפרט נזהרי הרבה ממאכלות אסורות‪,‬‬ ‫על כ יש לסמו עליה‪ ,‬ועל פי הכרעתו נתחזק הלכה להתיר‪– ...‬‬ ‫והוברר מקור שמועה זו‪ ,‬א כי עדיי לא מצאנו בדפוס את מקור קבלת‬ ‫הרה"ק מקאמארנא זי"ע‪.‬‬ ‫ומפי מו"ר הגאו הפלאי רבי נת לובארט זצ"ל שמעתי בש רבו הגה"ק‬ ‫רבי שמעו'לע מזעליחוב זצ"ל‪ ,‬שבהגיע עו‪ #‬זה לארצות מושב היהודי‪,‬‬ ‫למרוקו ולצרפת‪ ,‬ושמעו חכמי ישראל שהובא העו‪ #‬על ידי צי ספרד‬

‫בית ההוראה "נוה אחיעזר"‬ ‫בנשיאות מרן גאב"ד נוה אחיעזר שליט"א‬ ‫רח' נחשוני ‪ ,7‬בחצר ביהמ"ד "היכל אברהם צבי"‬

‫שעות קבלת קהל‬

‫בימים א‪ -‬ה‬

‫בוקר‪ 8:45 – 8:15 :‬אחה"צ‪ :‬מזמן הדה"נ במשך שעה‬ ‫טל' ‪ .03-6747754‬בשאר שעות היום סל' ‪052-7625793‬‬

‫מהודו‪ ,‬כי כידוע קולמבוס סבר שהגיע דר המערב עד הודו‪ ,‬ומאחר‬ ‫שנבצר מה בירור מסורת אכילתו באמצעות צי הספרדי ימ"ש‪,‬‬ ‫שאסרו על מדר כ‪ #‬רגל יהודית בארצות שלטונ‪ .‬שלחו חכמי ישראל‬ ‫מכתבי להודו בדר הישנה‪ ,‬כלומר כתבו לחכמי בבל שישאלו את חכמי‬ ‫פרס ששוכני בגבול הודו‪ ,‬שיבררו אצל יהודי הודו‪ ,‬אודות מנהג‬ ‫בכשרות התרנגולי הגדולי השחורי המשוני‪ ,‬וכמוב שלא יכלו‬ ‫להעביר תמונה‪ ,‬אלא תיאור מסויי‪ .‬וחכמי פרס השיבו שאכ ג‬ ‫לארצ מביאי מהודו עופות גדולי משוני אלו‪ ,‬כי אכ יש תרנגול‬ ‫אחר שא‪ #‬הוא גדול ושחור ומשונה ומוצאו מהודו ]האמיתית[‪ .‬וכבר‬ ‫נהגו מימי חכמי הגמרא לאוכלו‪ – .‬ולא עלתה על דעת השואלי‬ ‫והמשיבי‪ ,‬כש שלא ידעו כל בני הדור‪ ,‬שקיימת הודו חדשה‬ ‫]=אמריקה[ והיא מקור האינדיק הנדו‪ ,‬ולא הודו שכנת פרס‪ .‬ולכ התירו‬ ‫כול את אכילת האינדיק‪ ,‬על פי מסורת יהודי פרס הנשענת על מסורת‬ ‫יהודי הודו‪ – .‬אול מעט מחכמי ישראל פקפקו א נית לסמו על‬ ‫מסורת יהודי הודו‪ ,‬שכידוע בעת ההיא כבר נתמעטה תורה בהודו‪ ,‬וריננו‬ ‫עליה ]כנראה בענייני אחרי‪ ,‬וממילא פסולי להעיד[‪ .‬וכנראה קיבל‬ ‫הרה"ק מקאמרנא שהבעל ש טוב אמר שכיו שלפי המסורת בני משה‬ ‫גלו למדינות הודו‪ ,‬מה נובע שורש מסורת כשרות ה'אינדיק'‪ ,‬ונית‬ ‫לסמו כיו שיש ש יראי ושלמי שאינ נכשלי ]בעניי הנ"ל‪,‬‬ ‫ועליה נית וודאי לסמו[‪ ,‬וג כל אנשי אינדיע בפרט נזהרי הרבה‬ ‫ממאכלות אסורות‪ ,‬על כ יש לסמו עליה‪.‬‬ ‫ולכשנתגלה לחכמי האומות הטעות‪ ,‬שאמריקה אינה הודו‪ ,‬הוברר ג‬ ‫לחכמי ישראל שמנהג לאכול אינו על פי המסורה הנ"ל‪ ,‬אול מכיו‬ ‫שכל סימני הכשרות נמצאי בעו‪ ,#‬וגדולי הדורות הללו אכלו עופות‬ ‫אלו‪ ,‬שוב לא נמנעו מאכילת‪ ,‬כי הרי בהמת של צדיקי אי הקב"ה‬ ‫מביא תקלה על יד‪ ,‬צדיקי עצמ לא כל שכ‪.‬‬ ‫והוסי‪ #‬הגה"ק ר"ש זצ"ל ואמר‪ ,‬שמאת ה' היתה זאת‪ ,‬להטעות עול‬ ‫ויושביו‪ ,‬כדי להנהיג אכילת עופות אלו עד היו‪ ,‬שהרי על פי חומרת‬ ‫רבותינו הראשוני שלא לאכול אלא את העופות שיש לה מסורת‪ ,‬היו‬ ‫בני ישראל מנועי מלהעלות הניצוצות שבה לשרש‪.‬‬

‫שיעורי הדף היומי בביהמ"ד הגדול "היכל אברהם צבי"‬ ‫לפנות בוקר ע"י הגרי"י ווייס שליט"א‪:‬‬

‫בימים א‪-‬ו בין השעות ‪6:00-7:00‬‬ ‫לפנות ערב – ע"י הגר"ג הנפלינג שליט"א‪:‬‬ ‫בימים א‪-‬ה ובשב"ק שעה ורבע לפני זמן הדה"נ‬ ‫בערב – ע"י הגר"צ גריינמן שליט"א‪:‬‬ ‫בימים א‪-‬ה בין השעות ‪ .7.15-8.15‬ביום ו' בשעה ‪ ,4.00‬בש"ק בשעה ‪5.00‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫לתרומות והנצחות נית לפנות בטל'‪ .0527686794 :‬לקבלת העלו בדוא"ל‪ ,‬נא לשלוח בקשה ל‪[email protected] :‬‬