Divrei Torah Belz 2 Nitzavim 2009

‫בס"ד‬ ‫עש"ק פרשת נצבי ויל‬ ‫שבת סליחות‪-‬אבות פ"ה‪-‬ו'‬ ‫כ"ב אלול תשס"ט לפ"ק‬ ‫את נצבי היו וגו'‪) .‬כט‪ ,‬ט(‬ ‫בכל מקו שנאמר הלשו נצב מורה על עני ויכוח‪ ,‬שנצב להתווכח‪ ,‬כמו שנאמר )ישעי' ג‪,‬‬ ‫יג( "נצב לריב ה'" וגו' )עי' רש"י איוב א'‪ ,‬ו(‪ .‬וי"ל‪ ,‬כי אחר שראה משה שהוריקו פניה של‬ ‫ישראל ונעצבו בשמע את הקללות )ראה פירש"י בפסוק יב( אמר לה "שלא ייראו מזה‪,‬‬ ‫כי ח"ו לא יזנח ד'‪ ,‬כי ג שאת בבחינת נצבי‪ ,‬היינו מנגדי להבורא‪ ,‬אעפ"כ השי"ת‬ ‫דורש טובת‪ .‬כי באמת אי העונש בגדר עונש ח"ו כמו שמייסר מל בשר וד להמורדי‬ ‫בו‪ ,‬רק כל מגמת השי"ת להתדבק בנו‪ ,‬וא ח"ו חטא מונע הטוב‪ ,‬כי הקב"ה קדוש ואינו‬ ‫משרה קדושתו ח"ו‪] .‬ואע"ג דכתיב[ 'השוכ את בתו טמאות' )ויקרא טז‪ ,‬טז(‪ ,‬א‬ ‫הקב"ה רצה לזכותנו שנוכל להנות מזיו אור קדושתו יתעלה ויתבר ‪ ,‬לזה מעניש רק‬ ‫להת החטא ולמרק הזוהמא‪ ,‬אבל לא ח"ו בדר עונש‪ ,‬רק בדר משל שכובסי מלבוש‬ ‫חשוב‪ ,‬וכ מבואר בזוה"ק )וישב קפא‪ ."(.‬הוא אשר אמר לה משה‪" :‬אל תתייראו‬ ‫מהקללות‪ ,‬כי המה לא בדר עונש‪ ,‬רק 'את נצבי' ורוגני כביכול נגדו ית"ש‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫את 'כולכ לפני ה'" אע"פ שמעניש אותנו ח"ו‪ ,‬הוא רק למע שנטיב דרכנו ונוכל לקבל‬ ‫הטובות‪ ."...‬וזהו‪ :‬לעבר בברית" שכוונתו יתבר בהעונשי והקללות רק שנטיב דרכינו‬ ‫)דברי חיי(‬ ‫ונקבל בריתו‪.‬‬

‫את נצבי היו‪) .‬כט‪ ,‬ט(‬

‫ירושלי‬ ‫בני ברק‬ ‫חיפה‬ ‫אשדוד‬ ‫בית שמש‬

‫מוצש"ק‬ ‫הדה"נ‬ ‫בעלזא ר"ת‬ ‫‪8:06 7:44‬‬ ‫‪6:15‬‬ ‫‪8:03 7:41‬‬ ‫‪6:30‬‬ ‫‪8:05 7:43‬‬ ‫‪6:21‬‬ ‫‪8:04 7:42‬‬ ‫‪6:30‬‬ ‫‪8:05 7:43‬‬ ‫‪6:14‬‬

‫מהיסורי שיסרו אביו‪ .‬הוי אומר‪ ,‬כי מטרת התשובה אצלו אינה להוריד מעליו היסורי‪,‬‬ ‫רק להתקרב אל אביו ולאהבו כבראשונה‪ .‬רבי יהודה‪ ,‬שאומר שהשב מתו יסורי נשאר‬ ‫במדרגת עבד‪ ,‬כונתו למי ששב רק כדי להציל עצמו ולהסיר היסורי מעליו‪ ,‬לא לש‬ ‫התקרבות ואהבת ה'‪ ,‬לכ אינו זוכה למדרגת אהבה‪ .‬אבל הכתוב מדבר שאחר כל הקללות‬ ‫והיסורי יתקיי "והשבות אל לבב "‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמחמת מתעורר להשיב אל לבו‬ ‫התקרבות ואהבת המקו‪ ,‬והתשובה היא ממקור הלב‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שמתקיי "ושבת עד‬ ‫ה' אלוקי "‪ ,‬היינו‪ ,‬שתגיע התשובה עד ה'‪ .‬תשובה כזו א‪ %‬שבאה על ידי יסורי‪ ,‬יכולה‬ ‫)הגה"ק בעל הנודע ביהודה זי"ע(‬ ‫להביא את השב למדרגת ב אוהב‪.‬‬

‫והשבות אל לבב בכל הגוי אשר הדיח ה' אלקי שמה‪) .‬ל‪ ,‬א(‬ ‫בא וראה כי לגודל רחמיו ית' ואהבתו לישראל‪ ,‬הרי כביכול הוא יורד לירכתי שאול‪ ,‬בכדי‬ ‫להעלות מש את החוטא שנשקע בטומאה‪ ,‬והוא שאמר דוד המל ע"ה‪ :‬כי חסד גדול‬ ‫עלי והצלת נפשי משאול תחתיה )תהלי פו‪ ,‬יג( כלומר‪ ,‬שלגודל חסדיו ית' הוא עצמו‬ ‫מציל את האד מעמקי שאול‪ .‬והוא שנאמר‪:‬והשבות אל לבב בכל הגוי אשר הדיח –‬ ‫היינו אותה התעוררות של תשובה המתעוררת בלבב ‪ ,‬למרות היות שקוע במעמקי‬ ‫הקליפות‪ ,‬בכל הגוי אשר הדיח – אינה מכח אלא מחמת‪ :‬ה' אלקי שמה – היות‬ ‫השי"ת נמצא ש בכדי להציל ולהעלות מרדת שאול ומאבד חלילה‪ .‬יתר על כ בכחה‬ ‫של תשובה אמיתית להעלות לא רק את ניצוצות הקדושה שנפלו לקליפות בעקבות‬ ‫מעשיו הרעי של האד‪ ,‬אלא א‪ %‬את אות הניצוצות שנפלו‪ ,‬בתחילת הבריאה‪ ,‬והוא‬ ‫שנאמר להל‪ :‬א יהיה נדח בקצה השמי מש יקבצ ה' אלקי – כלומר‪ ,‬יקב‪ $‬ויעלה‬ ‫את הניצוצות שהפלת אתה בעצמ במעשי ‪ ,‬ולא זו בלבד אלא‪ :‬ומש יקח – א‪ %‬אות‬ ‫השרויי ש מימות עול יתרוממו ויתעלו כתוצאה מתשובה הגונה ושלימה‪) .‬עבודת ישראל(‬

‫מדרש אגדה‪ ,‬למה נסמכה פרשת את נצבי לקללות‪ ,‬לפי ששמעו ישראל מאה קללות‬ ‫חסר שתי‪ ,‬חו‪ $‬ממ"ט שבתורת כהני הוריקו פניה ואמרו מי יוכל לעמוד באלה )רש"י(‬ ‫יש להבי עני של מאה חסר שתי‪ ,‬ומ"ט קללות‪ ,‬ולמה הוריקו פניה‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬שא‬ ‫מזהירי את מישהו שיקבל מכות בלי לכנות את המספר‪ ,‬או שקוראי במספר עגול‬ ‫חמשי או מאה‪ ,‬אז יש להניח שהמספר אינו מדויק‪ ,‬לשו גוזמא‪ ,‬ואי ק‪ $‬וגבול להורדה‬ ‫ולויתור‪ ,‬אבל א קוראי במספר לא עגול‪ ,‬אז ניכר שהוא מדוקדק וקבוע‪ ,‬ולכ כיו ושבת עד ה' אלקי וגו'‪ .‬ושב ה' אלקי את שבות וגו'‪) .‬ל‪ ,‬ב‪-‬ג(‬ ‫ששמעו מאה חסר שתי ומ"ט קללות‪ ,‬ראו שזה מספר מדויק‪ ,‬לכ הוריקו פניה‪) .‬דברי שאול( כשאד שב בתשובה ומתחרט על מעשיו‪ ,‬אזי גור ג תשובה למעלה‪ ,‬דבאתערותא‬ ‫דלתתא אשתכח אתערותא לעילא )עי' זוה"ק ח"א פח‪ ,(.‬על דר שאמרו ז"ל )סוכה נב‪(:‬‬ ‫והוא יהיה ל לאלהי‪) .‬כט‪ ,‬יב(‬ ‫למה נסמכה פרשת את נצבי לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתי חו‪ $‬שהקב"ה מתחרט על בריאת היצר הרע ואומר‪ :‬ואשר הריעותי )מיכה ד‪ ,‬ו(‪ .‬ויוב! על דר‬ ‫ממ"ט שבתורת כהני‪ ,‬הוריקו פניה ואמרו מי יוכל לעמוד באלו‪ ,‬התחיל משה לפייס "משל לאב שנת לבנו החביב עליו‪ ,‬סכי לשחוק בו‪ ,‬ובזה יגיע שעשוע ותענוג לבנו‬ ‫את נצבי היו וכו'‪) .‬רש"י( יש לדקדק בהלשו מאה חסר שתי‪ ,‬ולמה לא אמר צ"ח משחוק זה‪ .‬ובנו בסכלותו לא סגר הסכי בנדנו‪ ,‬רק פתחו וחת בו ידו‪ ,‬והיה לו צער גדול‪.‬‬ ‫קללות‪ .‬ונראה דהנה כתב האלשי הקדוש בפסוק וינח ד' על הרעה אשר דיבר לעשות וכשרואה אביו הצער של בנו‪ ,‬יש לו ג"כ צער גדול מזה שיש לבנו צער וכאב‪ ,‬וחו‪ $‬מזה‬ ‫לעמו‪ ,‬כי דר האד בעת יחרה אפו על חבירו שבא מוציא משפתיו את חמתו והוא מצטער אביו על שהוא בעצמו גר לבנו הצער הזה בנתנו לבנו הסכי‪ ,‬א‪ %‬שבאמת היה‬ ‫מאיי להעניש את חבירו‪ ,‬אז תשכ חמתו בקרבו כאלו כבר עשה את הדבר‪ ,‬אבל א כוונת האב לטובת הב‪ ,‬מכל מקו מתחרט האב על זה שנת לו דבר שנמש מזה צער‬ ‫עוצר כעסו בלבבו‪ ,‬אז לבו בוער באש ולא ינוח ולא ישקוט עד שיבצע בפועל את העונש‪ .‬לבנו‪.‬כ על דר זה הקב"ה ברא היצה"ר לטובת האד‪ ,‬רק שהיה צרי האד לסגור‬ ‫וזה שאמר הכתוב‪ ,‬וינח ד' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו‪ ,‬דכיו שדיבר והוציא התאוות וכוחות היצה"ר‪ ,‬ואז היה היצה"ר לטובתו כידוע )עי' זוה"ק ח"ב קסג‪ (.‬וכשלא‬ ‫בשפתיו כביכול ודיבר לעשות לעמו רעה‪ ,‬על כ וינח‪ ,‬נח רוגזו‪ .‬ונראה דג הכא לא עשה כ האד והגביר על עצמו את היצה"ר וקלקל לעצמו‪ ,‬אומר ית"ש 'ואשר הריעותי'‪,‬‬ ‫נתייראו ישראל מפני הצ"ח קללות שיצאו בדיבור בהתוכחה‪ ,‬דהואיל והטיל כעסו בדיבור ומתחרט על בריאת היצה"ר‪ ,‬כשרואה שמצטער האד מאוד על מעשיו לא טובי מפאת‬ ‫על כ ינצלו מה עי"ז‪ ,‬אלא שהוריקו פניה משו השתי קללות שנחסרו ולא יצאו היצה"ר‪ ,‬ואומר ית"ש כביכול‪ :‬מה עשיתי שבראתי דבר כזה שיומש מזה צער גדול לבני‪,‬‬ ‫בדיבור בגלוי‪ ,‬דהיינו מה שכתוב בהתוכחה ג כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר שמתחרט ומסג‪ %‬א"ע בתשובה וחרטה כל כ ‪ .‬וע"י שמתחרט על בריאת היצה"ר‪ ,‬מזה‬ ‫התורה הזאת יעל ד' עלי ‪ ,‬דכיו שנעלמי ה ועדיי כבושי בלב מי יוכל לעמוד בה‪ ,‬נתבטל כח היצה"ר והסט"א ונמחה מ העול‪ ,‬כמו שע"י האד‪ ,‬ע"י החרטה מוחה פשעיו‬ ‫ושפיר מדוייק לשו רש"י מאה קללות חסר שתי‪ ,‬שעל השתי היתה יראת‪ ,‬הואיל ולא וחטאותיו‪ ,‬כ נמחה היצה"ר ע"י חרטתו ית"ש כביכול‪ ."...‬וזה שאמר‪" :‬ושבת עד ה' אלקי‬ ‫)לב אריה( וגו'‪ ,‬וכשתשוב לפניו‪ ,‬אזי‪" :‬ושב ה' אלקי את שבות "‪ ,‬שג כ יעשה תשובה כנ"ל‬ ‫נתגלו בדיבור‪.‬‬ ‫"ויגאלינו מיד היצר הרע ומתחת יד האומות העול שה כח הסט"א‪ ,‬ונזכה לעבדו יתבר ‪.‬‬ ‫לא יאבה ה' סלח לו‪) .‬כט‪ ,‬יט(‬ ‫)זרע קודש(‬ ‫למה לא נאמר סת‪ ,‬לא יסלח ה' לו‪ .‬אלא כי כונת החוטא באמרו‪ ,‬שלו יהיה לי‪ ,‬הוא‬ ‫בגלל כריתת הברית‪ ,‬שנעשו ישראל ערבי זה בזה )שבועות ל"ט(‪ .‬ויחשוב לו שחטאו והותיר ה' אלקי בכל מעשה יד וגו' לטובה‪ ,‬כי ישוב ה' לשוש עלי )ל‪ ,‬ט(‬ ‫יתחלק על הכלל כולו בתורת ערבי‪ .‬אבל באמת‪ ,‬לפי ההלכה הברירה ביד המלוה לקבל הרי זו הבטחה מהשי"ת כי למרות שהוא ית"ש מעניק לו לאד את טובות העול הזה‪,‬‬ ‫מ הלוה בא שיש לו ולא לפרוע מ הערב‪ .‬וזה‪ ,‬לא יאבה ה'‪ ,‬השי"ת לא ירצה להפרע מ בכל זאת לא ינוכה בגלל זה שכרו לעול הבא‪ ,‬כי מה שיש לו לאד את טובות עול הזה‬ ‫הערבי רק ממנו יפרע‪ .‬וזה‪ ,‬והבדילו ה' לרעה‪ ,‬יפרישו מ הכלל‪ ,‬כי כונתו היתה‪ ,‬שחטאיו מעניק לו הקב"ה‪ ,‬בגלל רצונו ית' להטיב ע בריותיו‪ ,‬כי השי"ת יש לו כביכול תענוג‪,‬‬ ‫)הגה"ק הט"ז זי"ע( כשמשפיע לנו טובה בעול הזה‪ .‬והוא שנאמר‪ :‬והותיר ה' אלקי – כלומר‪ ,‬שלא ינכה‬ ‫יפלו על הכלל‪.‬‬ ‫הנסתרות לה' אלקינו והנגלת לנו ולבנינו עד עול לעשות את כל דברי התורה מזכויותי מחמת קבלת טובות עול הזה‪ ,‬אלא שאות טובות הוא משפיע כמו שנאמר‪ :‬כי‬ ‫הזאת‪) .‬כט‪ ,‬כח( ג כאשר הנהגת ה' עמנו היא בהסתר פני‪ ,‬הרי באמת בכל רגע ורגע ישוב ה' לשוש עלי לטוב‪ ,‬והיינו מחמת תענוגו להשפיע טוב לבריותיו‪ ,‬ואילו שכר עול‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫ניסיו ונפלאותיו עמנו‪ ,‬אלא שה נסי נסתרי ואי בעל הנס מכיר בניסו‪ ,‬כמו שנאמר‪ :‬הבא יותיר לו השי"ת‪ ,‬לבל יחסר לו לאד מאומה לעול הבא‪.‬‬ ‫"לעשות נפלאות גדולות לבדו" שאי אד מכיר בה‪.‬א הגלוי הוא‪ ,‬שעל א‪ %‬כל הצרות כי הוא חיי ואור ימי‪) .‬ל‪ ,‬כ(‬ ‫והגלויות‪ ,‬ע היותינו בי שיני אריות בכל אור הגלות הזו‪ ,‬הרי נס גלוי לכל באי עול לכאורה זה כפל דברי‪ ,‬אלא העני הוא על דר משל‪ ,‬לפעמי הרופא נות לחולה תרופה‬ ‫שבס"ד שומרי אנו על דת התורה הקדושה‪ .‬על כ רומז הפסוק באמרו "הנגלות" הנסי מרה‪ ,‬כשהחולה טוע אותה מר לו מאד‪ ,‬אלא שלבסו‪ %‬היא לו לאור ימי‪ ,‬ולפעמי‬ ‫הגלויי לעי כל ה "לעשות את כל דברי התורה הזאת" שעדיי ישראל דבקי בתורה להפ ‪ ,‬אד אוכל הרבה מעדני ומתוק לו מאד‪ ,‬אבל התוצאה היא מחלה וקיצור ימי‪.‬‬ ‫)חת סופר( אבל בתורה נאמר כי הוא חיי ‪ ,‬חיות ותענוג ואור ימי‪ ,‬כי הנפש המשכלת היא לעול‪.‬‬ ‫ובקיו מצוותיה‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי בוני מפשיסחא זי"ע(‬

‫הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עול לעשות את כל דברי התורה ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמ‪ #‬כי אתה תבוא את‬ ‫הזאת‪) .‬כט‪ ,‬כח( שני זמני ניתנו לגאולה העתידה‪ :‬האחד ‪ -‬זמ נסתר אשר אינו ידוע‬

‫לשו נברא‪ ,‬והוא סתו וחתו‪ ,‬עד שאפילו משה רבינו‪ ,‬אדו הנביאי‪ ,‬לא ידעו‪ .‬השני –‬ ‫זמ גלוי כנאמר‪" :‬היו – א בקולו תשמעו משה רבינו נתנבא על הגלות – "וישליכ אל‬ ‫אר‪ $‬אחרת כיו הזה"‪ ,‬א אימתי יגאלו ומתי יהיה ק‪ $‬הפלאות‪ ,‬א‪ %‬משה רבינו לא ידע‪ ,‬כי‬ ‫זמ הגאולה גלוי הוא וידוע רק לפני הבורא יתבר על כ נאמר‪" :‬הנסתרות" – הגאולה‬ ‫הנסתרת הוא – "לה' אלקינו"‪ ,‬אשר לא גילה סודו לעבדיו הנביאי‪ .‬א "הנגלות" – הזמ‬ ‫הגלוי לכל – "לנו ולבנינו"‪ ,‬הלא הוא – "לעשות את כל דברי התורה הזאת"‪.‬בידינו לקרב‬ ‫)כתב סופר(‬ ‫הגאולה ולהביאה בכל יו כנאמר‪ :‬היו א בקולו תשמעו‪.‬‬

‫והיה כי יבואו עלי כל הדברי האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפני והשבות‬ ‫אל לבב )ל‪ ,‬א( הנה הכתוב מדבר כא על תשובה מתו יסורי‪" ,‬והיה כי יבואו עלי ‪.‬‬ ‫והשבות אל לבב "‪ .‬ולהל )פסוק ו( הוא אומר "ומל ה' אלוקי את לבב ואת לבב זרע ‪,‬‬ ‫לאהבה את ה' אלוקי בכל לבב ובכל נפש "‪ .‬במשמע‪ ,‬שג מתשובה הבאה מתו קללה‬ ‫ויסורי‪ ,‬אפשר לזכות למדרגת אהבה‪ .‬תימה היא על דברי רבי יהודה )יומא פו‪ ,‬א‪ ,‬וברש"י‬ ‫ש(‪ ,‬הסובר שרק א שב ללא שקיבל יסורי נחשב ששב מאהבה‪ ,‬ונקרא ב למקו‪,‬‬ ‫כמאמר הכתוב "שובו בני שובבי" )ירמיה ג‪ ,‬יד(‪ ,‬אבל השב מתו יסורי שבאו עליו‪,‬‬ ‫אינו נקרא ב רק עבד‪ .‬אכ! נראה‪ ,‬שבתשובה על ידי יסורי ישנ שני אופני‪ .‬יש עבד‬ ‫שמרד באדונו והאדו מייסרו בשוטי‪ ,‬עד שהעבד מבקש מחילה‪ ,‬ומבטיח שיחזור לעשות‬ ‫ככל אשר יצוהו‪ .‬הסיבה העומדת אחר הבטחתו ותחנוניו‪ ,‬אינה אהבתו לאדו‪ ,‬רק הרצו‬ ‫להסיר מעליו היסורי‪ .‬לא כ ב שחטא לאביו‪ ,‬וזה מיסרו על מעשיו‪ ,‬עד ששב מתו‬ ‫היסורי‪ .‬אצלו היסורי היו רק למזכרת עו‪ ,‬כאשר על יד התעורר לשוב לדר הטוב‪,‬‬ ‫תו שהאהבה הטבעית מבני לאבות מתלהבת בקרבו‪ ,‬והוא מתחרט על המעשי אשר‬ ‫בגינ התרחק מאביו‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שצערו על שהכעיס את אביו‪ ,‬מכאיב לו יותר‬

‫הע הזה אל האר‪ #‬וגו'‪) .‬לא‪ ,‬ז( וברש"י‪ :‬כי אתה תבוא את הע הזה‪ ,‬ארי את תעול ע‬ ‫עמא הדי‪ .‬משה אמר לו ליהושע‪ ,‬זקני שבדור יהיו עמ ‪ ,‬הכל לפי דעת ועצת‪ .‬אבל‬ ‫הקב"ה אמר ליהושע 'כי אתה תביא את בני ישראל אל האר‪ $‬אשר נשבעתי לה' )פסוק‬ ‫כג(‪ ,‬תביא על כרח‪ ,‬הכל תלוי ב ‪,‬טול מקל וה על קדקד‪ ,‬דבר אחד לדור ולא שני‬ ‫דברי לדור"‪.‬יש לפרש על פי זה אמר ז"ל )ב"ב עה‪ :(.‬קח ל את יהושע וגו'‪ .‬ונתתה‬ ‫מהוד עליו )במדבר כז‪ ,‬יח‪-‬כ( מהוד ולא כל הוד ‪ ,‬זקני שבאותו הדור אמרו פני משה‬ ‫כפני חמה פני יהושע כפני לבנה‪ ,‬אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה"‪ .‬דהנה‪ ,‬ידוע‬ ‫)חולי ס‪ (:‬שבמעשה בראשית קיטרגה הלבנה לפני הקב"ה ואמרה‪ :‬רבש"ע‪ ,‬אי אפשר‬ ‫לשני מלכי שישתמשו בכתר אחד‪ .‬אמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמ ‪ .‬ולפי זה יתבאר‬ ‫מה שאמרו הזקני שבאותו הדור "פני משה כפני חמה"‪ ,‬היינו שסבר כמו החמה‪ ,‬שאפשר‬ ‫לשני מלכי שישתמשו בכתר אחד‪ ,‬ולכ אמר ליהושע‪" :‬זקני שבדור יהיו עמ ‪ ,‬הכל לפי‬ ‫דעת ועצת"‪ .‬אמנ יהושע נהג כפי שאמר לו הקב"ה‪ :‬מנהיג אחד לדור ולא עשה כדבר‬ ‫הזקני שבדורו‪ ,‬וזו היתה כוונת הזקני‪" :‬פני יהושע כפני לבנה"‪ ,‬שקטרגה בסברה שאי‬ ‫אפשר לשני מלכי שישתמשו בכתר אחד‪ ,‬ו"אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה"‪.‬‬ ‫)הגה"ק היעב"‪ $‬זי"ע(‬

‫הקהל את הע האנשי והנשי והט‪) .$‬לא‪ ,‬יב( איתא בגמרא )חגיגא ג‪ (.‬שרבי אלעזר‬ ‫ב עזריה דרש‪" :‬א אנשי באי ללמוד נשי באות לשמוע ט‪ %‬למה באי? כדי לית‬ ‫שכר למביאיה" וכו'‪ .‬ואמר ר' יהושע‪ :‬אשרי אברה אבינו שר' אלעזר ב עזריה יצא‬ ‫מחלצי ‪ ,‬אי דור יתו שראב"ע שרוי בתוכו )עי' מכילתא פר' בא פט"ז(‪ .‬וצרי להבי כוונת‬ ‫ושייכות דיבורי הללו‪ .‬ונראה‪ ,‬כי באמת הט‪ %‬מפריעי ומבלבלי את השומעי בשעת‬ ‫הדרשה‪ ,‬ולכאורה מוטב היה לו היו משאירי אות בבית‪ .‬בר‪ ,‬ע כל זה טוב לאנשי‬ ‫למעט שלימות עצמ בכדי להמשי לב הט‪ %‬לעבודת ה'‪ .‬ומעלה זו מצינו אצל אברה‬

‫א‬

‫אע"ה שהיה מורה ומדרי את אחרי‪ ,‬ולא כחנו שהוא בעצמו התהל לפני האלקי ולא החזיר לאחור‪ ,‬א כ טובה גדולה תצמח לנו מכ ‪ ,‬ששוב תהיה ירושלי נגד פניו‬ ‫)הגה"ק האלוקי רבי שמשו מאוסטרופולי זי"ע(‬ ‫הדרי אחרי‪ .‬וזהו שאמר‪ :‬אי דור יתו שראב"ע שרוי בתוכו‪ ,‬כי הוא דרש שחביב יותר ולא ישכח‪.‬‬ ‫בעיני הקב"ה להביא את הט‪ %‬ולית שכר למביאיה‪ ,‬מאשר יתק האד וידאג רק לעצמו‪ ,‬ואנכי הסתר אסתיר פני ביו ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו')לא‪ ,‬יח(‬ ‫ואשרי אברה אבינו שלמד זה ממ ‪.‬‬ ‫)הגה"ק רבי נת אדלער זצ"ל( לכאו' קשה אמאי מגיע לה כ אחרי שכבר התוודו מקוד וי"ל דהפי' הוא כ דבו ברגע‬ ‫ומצאוהו רעות רבות וצרות‪) .‬לא‪ ,‬יז(‬ ‫שיהרהרו בתשובה מבטיח הקב"ה ואנכי הסתר אסתיר פני ביו ההוא על כל הרעה אשר‬ ‫"רעות" שנעשות "צרות" זה לזה‪ ,‬כגו זיבורא ועקרבא )חגיגה ה‪ (.‬ופי' רש"י עשה שימחק את העוו ויסתירהו מנגד עיניו‪ ,‬ואפילו א הוא חמור ביותר כי פנה אל‬ ‫)הגה"ק רבי צדוק מלובלי זי"ע(‬ ‫שתרופה לרעה זו קשה לרעה זו ולא נית לרפאות‪ .‬כלל יסודי בהנהגת השי"ת אלהי אחרי ג אותו יסתיר הקב"ה לגודל חסדיו ‪.‬‬ ‫את עולמו‪ ,‬הוא "מדה כנגד מדה"‪ .‬ה בשכר וה חלילה בעונש‪ .‬כיו שאנו רואי ועתה כתבו לכ את השירה הזאת‪) .‬לא‪ ,‬יט(‬ ‫שעונש יהיה באופ לא טבעי‪ ,‬עד שדברי המנוגדי זה לזה כמו "זיבורא" מצוה זו של כתיבת ספר תורה‪ ,‬היא המצוה האחרונה בתורה‪ .‬ובא הציווי לאחר שנאמר‬ ‫ו"עקרבא" יתאחדו כדי להרע לישראל‪ ,‬בהכרח שג החטא שהוא סיבת הרעות‪ ,‬בפסוק הקוד‪" :‬ואנכי הסתר אסתיר פני ביו ההוא"‪ ,‬ללמדנו שאפילו בעת "הסתר פני"‬ ‫היה באופ דומה‪ .‬כי עני! הכפירה בהשי"ת מחד‪ ,‬והאמונה בהבל וריק ועבודה זרה גדול כוחה של התורה הקדושה‪ ,‬להג ולהציל מכל צרה ויגו‪ .‬כמו בדורנו אנו‪ ,‬דור של‬ ‫מאיד ‪ ,‬ה סתירה מניה וביה‪ .‬הרי הכפירה יסודה במדת הגאוה שבאד‪ ,‬עד שאי "הסתר פני"‪ ,‬מכל מקו התורה מפיצה את אורה‪ ,‬למע נדע את הדר בה נל ‪ ,‬כמו‬ ‫זה לפי כבודו להכנע ולהשתעבד להשי"ת‪ .‬בשל מדה רעה זו‪ ,‬בונה האד את יסוד שמשלו חז"ל )סוטה( על הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור"‪ ,‬שעל ידי אור התורה ננצל מ‬ ‫הכפירה במה שלמעלה הימנו‪ .‬לכאורה‪ ,‬אד "ספק" שכזה‪ ,‬שאינו מאמי רק הפחי והבורות וכל המכשולות של חשכת הגלות‪ .‬וביחוד בעת צרה ויגו כזו‪ ,‬שע ישראל‬ ‫בתבונתו ובחכמתו‪ ,‬לא יתכ ששעבד עצמו לפסילי אב נעדרי כל‪ .‬רק פתיי נמצא בתוכה‪ ,‬שמחו‪ $‬תשכל חרב ומחדרי אימה‪ ,‬עלינו להחזיק במעוז התורה ביותר‪,‬‬ ‫)חפ‪ $‬חיי(‬ ‫המאמיני לכל דבר‪ ,‬עלולי להכשל באמונת הבל ולהאמי בע‪ $‬ואב‪ ,‬א אותו ולהאיר החשכה והעלטה שבאה בעקבות הסתר פני שאי כמוהו‪.‬‬ ‫כופר החושב עצמו כבעל חכמה והבנה‪ ,‬מה לו ולאמונת הבל בפסילי‪ .‬א למרבה והיה כי תמצא! אתו רעות רבות וצרות‪) .‬לא‪ ,‬כא(‬ ‫הפלא‪ ,‬לא די לה לחוטאי שה עוזבי את האמונה בהשי"ת‪" ,‬ועזבני" הרי רבי יוחנ כי מטי להאי קרא הוי בכי‪" ,‬והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות"‪,‬‬ ‫"וק הע הזה וזנה אחרי אלהי נכר האר‪ ."$‬כלפי השי"ת ה יהיו "כופרי"‪ ,‬אמר‪ :‬עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות‪ ,‬וכי תקנה יש לו )חגיגה ה‪ (.‬דברי חז"ל‬ ‫בועטי באמונה‪ ,‬ואילו כלפי אלילי ה יהיו "בעלי אמונה"‪...‬על סתירה תמוהה זו‪ ,‬קשי בתרתי‪ :‬האחד – מדוע דווקא רבי יוחנ בכה בהגיעו לפסוק זה‪ .‬ועוד – הרי‬ ‫יהיה ענש מדה כנגד מדה‪ ,‬על ידי "רעות" שנעשו "צרות זו לזו"‪ .‬השי"ת יביא מצינו תקנה לעבד שרבו מייסרו‪ ,‬שיוצא בש ועי וא כ יש באמת תקנה ביסורי‪.‬‬ ‫עליה דברי מנוגדי וסותרי‪ ,‬שיתאחדו כדי להעניש ולהפרע מה )בית הלוי( א כוונת הגמרא‪ ,‬על פי דברי רבי יוחנ )ברכות ה‪" :(.‬יסורי ממרקי עוונותיו של‬ ‫ואמר ביו ההוא הלא על כי אי! אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אד‪ ,‬קל וחומר מש ועי שעבד יוצא בה לחירות‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר האדו מוציא לעבדו‬ ‫אסתיר פני ביו ההוא‪) .‬לא‪ ,‬יז‪,‬יח( מקשי בזה‪ ,‬אחר שכבר התודו על עונ ואמרו ש או עי‪ ,‬והעבד תובעו לבית די‪ ,‬הרי בוודאי שיפסקו הדייני כי העבד יוצא‬ ‫על כי אי אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה – מדוע מגיע לה שוב עונש של לחרות‪ .‬אול א יבוא העבד ויספר ששינו נפלה בגלל שנתקל בע‪ $‬וכדומה‪ ,‬ברור‬ ‫ואנכי הסתר אסתיר‪ .‬ופירש‪ ,‬כי הדבר הגרוע ביותר אצל יהודי צרי להיות הוא שטענה כזו לא תביא לשחרורו והוא ישאר אצל אדוניו‪ .‬לכ טע רבי יוחנ‪ ,‬כי יסורי‬ ‫כאשר אי אלקי בקרבי‪ ,‬שאז חייו אינ חיי ואינו מוצא מקו לנפשו‪ ,‬אבל כא ממרקי עוונותיו של אד‪ ,‬רק א מכיר הוא כי באו עליו משמי‪ ,‬כדי למרק‬ ‫ה אומרי "על כי אי אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה"‪ ,‬דמשמע שזה ש"אי עוונותיו‪ ,‬ואז כאשר יודע הוא שאדונו הכה את שיניו‪ ,‬הרי מודה ועוזב ירוח‪ .‬אול‬ ‫אלקי בקרבי" לא כ"כ כואב לה‪ ,‬אלא בעיקר כואב לה מה ש"מצאוני הרעות כאשר תולה האד את הייסורי ב"מקרה"‪ ,‬מחמת שנתקל בע‪ $‬וכדומה באה לו‬ ‫הצרה הזאת‪ ,‬ודאי לא יטהרוהו היסורי מחטאיו‪ .‬על כ בכה רבי יוחנ בדווקא‪,‬‬ ‫האלה"‪ ,‬לכ מגיע לה העונש ששוב אנכי הסתר אסתיר וגו'‪.‬‬ ‫)הרה"ק רבי מאטיל מסלוני זצ"ל( "עבד שרבו ממציא לו יסורי"‪ ,‬א מודה העבד שרבו הוא שמייסרו"כלו תקנה יש‬ ‫ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'‪) .‬לא‪ ,‬יח(‬ ‫לו"‪ ,‬היינו בוודאי יש לו תקנה ]לשו "כלו תקנה יש לו" משמעותה אי ספק שיש‬ ‫על הגה"ק המקובל הנודע רבי שמשו מאוסטרופלי זי"ע מסופר‪ ,‬שחיפש בכל לו תקנה[‪ ,‬אבל א תולה הצרות במקרה ולא מאת השי"ת‪ ,‬הרי מתייסר הוא בחנ‪.‬‬ ‫)הגה"צ רבי מאיר שפירא מלובלי זצ"ל(‬ ‫הקללות הנזכרות בפרשיות אלו‪ ,‬ומצא שבכל אחת מה לוטה ג איזו ברכה‪ .‬עד‬ ‫שהגיע למקרא זה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביו ההוא"‪ ,‬שלא העלה בו כל צד ויכתוב משה את השירה הזאת וגו'‪ .‬וידבר משה וגו' )לא‪ ,‬כב‪-‬ל(‬ ‫זכות‪ ,‬או כל טובה כלשהיא היכולה לצמוח מהסתרת פני‪ .‬במצוקתו התענה על "אמרו רז"ל )פסחי פז‪ (:‬לא גלו ישראל לבי האומות אלא כדי שיתוספו עליה גרי‪,‬‬ ‫הדבר כמה תעניות‪ ,‬ונתגלה לו דבר זה‪ .‬הנביא ישעיה אומר בש הקב"ה‪ ,‬כתשובה ]ע"כ[‪ .‬דישראל מעלי הנצוצות הקדושות שבתו האומות‪ ,‬ועל ידי זה נוטלי מאת כל‬ ‫לטענת ציו "עזבני ה' ואדני שכחני"‪" ,‬ה על כפיי תקותי חומתיי נגדי תמיד" הנצוצות‪ .‬ולהכי נקרא דברי משה שאמר בפרשת האזינו‪ :‬שירה‪ ,‬שרומז על שמחה‪ ,‬הג‬ ‫)ישעיה מט‪ ,‬טז(‪ .‬רוצה לומר‪ ,‬שמאחר שחקק את ש ירושלי על כפיו‪ ,‬הרי היא שנאמר בו שישראל יהיו בגלות‪ ,‬א‪ %‬על פי כ הגלות גופא הוא שמחה‪ ,‬שיטלו ישראל‬ ‫תמיד לנגדו‪ ,‬ולעול לא ישכחה‪ .‬בר‪ ,‬הלא על עת החרב נאמר "השיב אחור נצוצות הקדושה מאת‪ ,‬ואז בכלות מאת הקדושה ממילא יכלו‪ .‬וזהו‪' :‬ויכתוב משה את‬ ‫ימינו" )איכה ב‪ ,‬ג(‪ ,‬א כ היד אשר ירושלי חקוקה עליה כבר אינה לנגדו‪ ,‬ושוב דברי השירה הזאת'‪ ,‬שנקרא שירה – שמורה על השמחה‪ ,‬הג שנאמר בו גלות‪ ,‬לזה אמר‪:‬‬ ‫אפשר שישכחה חלילה‪ .‬אלא שעל זה בא הפסוק ואומר כא "ואנכי הסתר אסתיר 'עד תומ'‪ ,‬פירוש שהגלות גור להאומות כליה‪ ,‬כי ישראל מעלי מתוכ נצוצות‬ ‫)קדושת לוי(‬ ‫פני ביו ההוא"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיסוב את פניו לאחור‪ .‬וכיו שפניו לאחור‪ ,‬וג יד ימינו הקדושה‪.‬‬

‫מדברי רבותה"ק מבעלזא‬ ‫כי המצוה הזאת אשר אנכי מצו היו לא נפלאת היא ממ וגו'‪ .‬כי קרוב אלי‬ ‫כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היו לפני ה' אלקינו )כט‪ ,‬יד(‬ ‫פע ביומא דהילולא של אביו הקדוש מר ה"שר שלו" מבעלזא זי"ע אמר יש לדקדק הדבר מאד בפי ובלבב לעשותו‪) .‬ל‪ ,‬יא‪ ,‬יד( ואיתא בת"י בפ' זה ארו קריב לכו‬ ‫מפני מה כתיב "עומד" אצל "אשר ישנו פה עמנו" ולא כתיב "עומד" אצל "אשר איננו פה‬ ‫עמנו"‪ .‬אלא ידוע מהזוהר הקדוש שבכל מקו שנאמר היו הכוונה לראש השנה‪ .‬לפני‬ ‫ר"ה באי הרבה אנשי אל הצדיק שיתפלל בעד שהמוחל עוונות יסלח לה‪ .‬והיות ואי‬ ‫צדיק באר‪ $‬אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬צרי ג הצדיק להתפלל על עוונותיו‪ .‬לא כ‬ ‫הצדיק אשר הוא בעול העליו‪ ,‬היושב בג עד‪ ,‬הוא יכול להתפלל בעד כלל ישראל‪ .‬וזה‬ ‫שאמרה התורה‪" :‬כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היו" – הצדיק שנמצא בעול הזה יחד‬ ‫עמנו‪ ,‬הוא בעצמו עומד היו להתפלל לפני ה' שימחול לו‪ ,‬א לא כ "את אשר איננו פה"‪,‬‬ ‫כי א הוא בעול העליו – הוא יכול להתפלל בעדנו‪ ,‬לכ‪ ,‬אבי הנני מבקש ‪ :‬התפלל נא‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬ ‫בעדנו‬

‫הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עול וגו' )כט‪ ,‬כח(‬ ‫יש לפרש כוונת הכתוב על פי דברי אא"ז כ"ק מר מהר"י מבעלזא זי"ע שכש שעל ידי‬ ‫לימוד פרשת הקרבנות נחשב כאילו הקריב הקרבנות בפועל‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )מנחות‬ ‫קי‪" :(.‬כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת"‪ ,‬כמו כ על ידי שלומד העונשי‬ ‫הכתובי בתורה וממשי עליו יראת הבורא ית'‪ ,‬נחשב כאילו כבר נתקיימו בפועל‪ ,‬ועל ידי‬ ‫זה הוא ניצול מכל הדברי הרעי‪ .‬וזהו מה שמסיי כא הפסוק לאחר כל התוכחה‪:‬‬ ‫"הנסתרות לה' אלוקינו" א אתה רוצה שכל העונשי הכתובי יהיו רק בבחינת‬ ‫'נסתרות'‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שלא יתקיימו בפועל‪ ,‬אזי העצה היא‪" :‬והנגלות לנו ולבנינו לעשות את‬ ‫כל דברי התורה הזאת"‪ ,‬לימוד התורה‪ ,‬שעל ידי עסק התורה ניצולי מכל העונשי‪,‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬ ‫כאמור‬

‫והיה כי יבאו עלי כל הדברי האלה – ושבת עד ה' אלקי‪) .‬ל‪ ,‬א‪-‬ב(‬ ‫בפרשת התשובה חזר הכתוב‪ ,‬כפל ושילש ריבע וחימש ענינה של תשובה‪ ,‬להורות לנו‬ ‫אופני שוני המעוררי את האד לתשובה‪ ,‬ללמד כי למרות הבדלי המדרגות כול‬ ‫רצויי לפניו יתבר ‪ ,‬בתחילה נאמר‪ :‬והשבות אל לבב בכל הגויי אשר הדיח ה' אלקי‬ ‫שמה‪ ,‬כלומר‪ ,‬תשובה זו נובעת מהרגשת כובד עול הגלות‪ ,‬במטרה שנזכה להיגאל –‬ ‫התשובה השניה‪ :‬ושבת עד ה' אלקי – אתה ובני ‪ ,‬אחריו‪ .‬ואילו האופ השלישי של‬ ‫תשובה היא בכדי שיזכה לחיי עוה"ב‪ :‬ומל ה' אלקי את לבב וגו' למע חיי – ה החיי‬ ‫הנצחיי‪ ,‬חיי עוה"ב‪ .‬הסיבה הרביעית תשובה לש תשובה‪ ,‬בתור קיו מצוות השי"ת‬ ‫שציוינו לשוב בתשובה; ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו‪ .‬ואילו‬ ‫התשובה המעולה ביותר היא תשובה מאהבה‪ :‬כי תשוב אל ה' אלקי בכל לבב ובכל‬ ‫)כ"ק מר מהר"י זי"ע(‬ ‫נפש ‪.‬‬

‫ומל ה' אלקי את לבב ואת לבב זרע לאהבה את ה' אלקי בכל לבב ובכל‬ ‫נפש למע! חיי )ל‪ ,‬ו( ופירש עפ"ד אביו הקדוש זי"ע שהקשה במה שאנו מתפללי‬ ‫)בתפלת ערבית – אהבת עול(‪" :‬ובה נהגה יומ ולילה"‪ ,‬הלא הכל בידי שמי חו‪$‬‬ ‫מיר"ש )ברכות לג‪ ,‬ב(‪ ,‬וא"כ אי שיי בזה עני תפלה‪ ,‬ופירש כ דהנה כשאד אינו יכול‬ ‫לעבוד את הבב"ה כראוי והוא מצטער ע"ז אז חייו אינ חיי ואי כל עוה"ז נחשב בעיניו‬ ‫כלל‪ ,‬וא"כ לפי"ז הדבר נוגע ג לעניני עוה"ז‪ ,‬דכיו שאינו עובד את השי"ת כראוי הוא‬ ‫מואס בכל עוה"ז‪ ,‬וע"כ שיי שפיר להתפלל ע"ז‪ ,‬וזה שאנו אומרי‪" :‬כי ה חיינו ואור‬ ‫ימינו"‪ ,‬ר"ל שזה הוא נתינת טע לתפלתו על יר"ש כי מחמת שבה תלוי חיותינו‪ ,‬ע"כ אנו‬ ‫מבקשי ממ ‪" :‬ובה נהגה יומ ולילה" – ולפ"ז מתור‪ $‬שפיר כוונת הפסוק "למע חיי "‬ ‫דכיו דכתיב "ומל ה' אלקי את לבב " על כהוא נות טע שהדבר תלוי בחייו כנ"ל‪ .‬וא"כ‬ ‫הו"ל כשאר צרכי עוה"ז שיכולי להתפלל עליה"‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬

‫פתגמא בבית מדרשיכו פתחו פמכו למהוי הגיי בהו ברירו לבכו למעבד יתהו ע"כ‪.‬‬ ‫ואמר אאמורז"ל כ' הת"י‪ ,‬שלהתרגו קשה שלפי הסדר ה המחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬וכא‬ ‫בכ' מזכיר קוד בפי ואח"כ בלבב ‪ ,‬והרמב" ז"ל פי' עה"פ כי המצוה הזאת שקאי על‬ ‫מצות תשובה‪ ,‬והנה תשובה בודאי לא בנקל לעשות תשובה‪ ,‬כי כשאד מחשב א"ע לפני‬ ‫השי"ת ק' לו לעשות תשובה‪.‬וז"כ הת"י ארו קריב וכו' פתחו פמכו היינו בעת שרוצה‬ ‫להתקרב לעבודת ה' ולקיי מצותיו העצה לזה שקוד כל יפתח פיו כדאי' במד"ר שהש"ר‬ ‫)פר' ה'‪ ,‬ג'( פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכ כפתחו של אול‪ ,‬ועי"ז תזכו‬ ‫אח"כ לבירור הלב ולמעבד יתהו ע"כ שפיר כתב קוד בפי ואח"כ יהיה בלבב ‪ ,‬אדקז"ל‪.‬‬ ‫וי"ל דאי' באוהחה"ק עה"פ לא בשמי היא ולא מעבר הי היא הכ' שא יהיה בשמי‬ ‫א"א להשיג בשו אופ‪ ,‬אבל מעבר הי אפשר ע"י טורח רב להגיע אצלו אבל למצות ה'‬ ‫ל"צ אפי' טירחא כזו‪ .‬וי"ל שזה מרומז עוד בפ' שהדבר כ"כ קרוב וא"צ לטירחא יתירה של'‬ ‫מאד מורה שקרוב ממש ולא צרי שו טירחא יתירה ע"כ אמר בפי שא יפתח רק פיו‬ ‫לפתוח כפתחו של מחט אז אפתח לכ כפתחו של אול‪ ,‬ויחיה כבר בלבב ‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬

‫ויל משה וידבר את הדברי האלה אל כל ישראל‪) .‬לא‪ ,‬א(‬ ‫כבר תמהו על הלשו‪ :‬ויל משה‪ ,‬ולא נאמר להיכ הל ‪ ,‬ובכלל מה ענינה של הליכה זו‬ ‫לדיבורו של משה רבינו‪ ,‬וכ מה שתרג יונת‪ :‬ואזל משה למשכ בית אולפנא‪ ,‬אינו מוב‪.‬‬ ‫בר מצינו בזוה"ק )ח"ג רפג‪ ,‬ב‪ ,‬בתחילת פרשה זו( שקישר פסוק זה ע הסתלקותו של‬ ‫אהר הכה‪ ,‬שעליה נאמר‪ :‬וילכו בלא כח לפני רוד‪) %‬איכה א‪ ,‬ו( ולכאורה איזה קשר יש‬ ‫בי הדברי‪ ,‬א מצינו שנאמר‪ :‬וישמע הכנעני מל ערד יושב הנגב כי בא ישראל דר‬ ‫האתרי )במדבר כא‪ ,‬א( ובחז"ל ששמע מפטירת אהר וכתוצאה מכ נסתלקו ענני‬ ‫הכבוד‪ ,‬ולכ בא להלח בישראל‪ .‬והכוונה‪ ,‬כי רשע זה סבר שלאחר שנסתלק אהר הכה‬ ‫יוכל לשלוט ח"ו בישראל‪ ,‬משו שבהסתלקותו נסתלקה הקדושה מישראל‪ ,‬א טעות‬ ‫היתה בידו‪ ,‬כמו שכתוב )ש(‪ :‬כי בא ישראל דר האתרי‪ ,‬ופירש"י‪" :‬דר התייר הגדול‬ ‫הנוסע לפניה" וביאר כ"ק מר מהר"י זי"ע שהכוונה היא לזכות התורה שנותרה בידי‬ ‫ישראל‪ ,‬והיינו שלמרות שנסתלק אהר ועמו ענני הכבוד‪ ,‬הרי בזכות התורה זוכי לכל‬ ‫הקדושות ויוחזרו לה ענני הכבוד‪ ,‬כי ע"י התורה יש לה שייכות ע כל הקדושות‬ ‫והצדיקי שהיו בעוה"ז ונחשב לה כאילו אהר הכה עודנו חי עמה‪ .‬ולפי זה יתבאר‬ ‫הפסוק שלפנינו‪ ,‬כי כשראה משה רבינו שהוא עומד להסתלק מ העול‪ ,‬חשש שמא‬ ‫יחשבו ישראל שבפטירתו אבד סבר והקדושה עלולה להסתלק מה‪ ,‬כש שבפטירת‬ ‫אהר נתפס הכנעני לטעות זו‪ ,‬וכל שכ כעת כשג משה רבינו ייפטר מ העול‪ ,‬ומתו‬ ‫שתרד יאוש של ישראל שיהיו בבחינת וילכו בלא כח לפני רוד‪ %‬כדר שאירע לה‬ ‫לאחר הסתלקות אהר‪ ,‬לפיכ ‪ :‬ויל משה וכתרגו יונת‪ :‬ואזל משה למשכ בית אולפנא‪,‬‬ ‫היינו שהורה לה שע"י לימוד התורה יוחזר לה הכל ותעמוד לה זכותו ג לאחר‬ ‫פטירתו‪ ,‬שהרי באמצעות התוה"ק יוכלו לעמוד בכל המצבי‪ ,‬ולהתחזק בכל האופני‪.‬‬ ‫)כ"ק מר מהרי"ד זי"ע(‬

‫ויכתוב משה את השירה הזאת ביו ההוא וילמדה את וגו'‪) .‬לא‪ ,‬כב(‬ ‫לכאורה למה לא נאמר שש את הדברי בפיה כמו שנצטוה‪ :‬ועתה כתבו לכ את‬ ‫השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיה‪ ,‬א באמת היה הציווי רק שילמדה את‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ואילו שימה בפיה אינו ציווי אלא שבזה מודגש סגולת התורה‪ ,‬שבאמצעותה‬ ‫)כ"ק מר מהר"א זי"ע(‬ ‫יישארו דברי התוכחה בפיה‪ ,‬ולא יתקיימו בפועל‪.‬‬

‫ב‬

‫סיפור על פרשת השבוע‬ ‫ואנכי הסתר אסתיר פני‪) .‬לא‪ ,‬יח( הרה"ק רבי‬ ‫יחיאל מאלכסנדר ובנו בעל הישמח ישראל‪ ,‬היו‬ ‫פע בכפר אחד לש הבראה‪ .‬פתא בלילה‪,‬‬ ‫הורע מאד לרבי יחיאל והיה בסכנה גדולה‪ ,‬ושו‬ ‫רופא לא היה בקירבת מקו‪ .‬הצדיק חשב כי‬ ‫קרב קצו ובכה בכי רב‪ .‬ניגש אליו בנו ונשבע לו‬ ‫שלא יאונה לו כל רע‪ .‬אחר כ יצא החוצה‪ ,‬לתו‬

‫היער‪ ,‬ובכה‪ :‬ריבונו של עול! וכי כ תעשה‬ ‫להרבי מאלכסנדר? ביער‪ ,‬באי איש?! והלא‬ ‫אמרו‪ :‬חס הקב"ה על כבוד של צדיקי!‬ ‫וכשחזר אל אביו מצאו והנה הוטב לו‪ .‬ואביו‬ ‫שאלו‪ :‬כיצד נשבעת לי? ענהו בנו‪ :‬סמכתי על‬ ‫דברי הרבי ר' ישראל מרוז'י זי"ע שפירש את‬ ‫הכתוב‪" :‬עד אנה תסתיר את פני ממני‪ ,‬עד אנה‬

‫אשית עצות בנפשי"‪ ,‬הסתרת פני יכולה להיות‬ ‫רק בזמ שאד יכול עוד לשית עצות בנפשו‪,‬‬ ‫אבל בזמ שאי לו שו עצה‪ ,‬ורק ישועת ה' תוכל‬ ‫לעזור לו‪ ,‬אז לא תוכל להיות הסתרת פני‪ .‬וכא‪,‬‬ ‫ביער‪ ,‬כשראיתי שאי לנו שו עצה‪ ,‬רק ישועת‬ ‫ה'‪ ,‬הייתי סמו ובטוח שלא יאונה לנו כל רע ח"ו‪,‬‬ ‫ונשבעתי‬

‫אל רחמיו הרבי ולבקש את מחילתו‪ .‬המל‬ ‫מסוגל‪ ,‬מפאת סיבות שונות‪ ,‬לחרוג מספר‬ ‫החוקי ולחו את הנאש אהוא רואה את‬ ‫חרטתו ואת רצונו האמיתי לשוב בתשובה‬ ‫ולהטיב את דרכיו‪ .‬הנמשל‪ :‬עפ"י זה מסביר‬ ‫המגיד מדובנא את הפסוק‪" :‬שובה ישראל עד ה'‬ ‫אלקי כי כשלת בעוונ "‪ .‬הכשלו בעוו גר‬

‫לכ ששוב אי אפשרות להנצל ע"י בתי הדי‬ ‫הרגילי‪ .‬הדר היחידה להנצל היא להגיע‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬עד ה' עצמו‪" ,‬עד ה' אלקי "‪ ,‬עד לפני‬ ‫כסא כבודו כאשר האד מראה שהוא שב‬ ‫בתשובה מעומק לבו ורצונו להתחיל בחיי‬ ‫חדשי של עשיית רצו ה' בלב של‪ ,‬כא טמו‬ ‫הסיכוי היחיד להנצל‬

‫משל ונמשל על פרשת השבוע‬ ‫ושבת עד ה' אלקי ושמעת בקלו‪) .‬ל‪ ,‬ב( משל‬ ‫לאד שחטא בחטא חמור במיוחד‪ ,‬אי כל ספק‬ ‫שכל בתי המשפט שהוא יעמוד בפניה‬ ‫יחייבוהו ויענישו אותו קשות‪ .‬בתי משפט אלו‬ ‫כפופי ה לחוקי כתובי וברורי וש‬ ‫מדובר במפורש על חטא זה ועל עונשו‪ .‬הדר‬ ‫היחידה להנצל היא להתייצב בפני המל ‪ ,‬לפנות‬

‫יומא דהילולא‬ ‫כ"ק מר& אדמו"ר הרה"ק רבי שלו מבעלזא זי"ע כ"ז אלול )תרט"ו(‬ ‫בשנת תקע"ז עלה רבינו לכה פאר כרבה של‬ ‫בעלזא על פי הצעתו של רבו הק' מלובלי‪ .‬העיירה‬ ‫בעלזא הפכה להיות לתל תלפיות‪ .‬אול כיו‬ ‫שנהירת הרבי גרמה לו לביטול תורה‪ ,‬לא נראתה‬ ‫לו הדבר‪ ,‬והתלונ ע"כ בפני הרה"ק מאפטא זי"ע‪,‬‬ ‫אמר לו ה"אוהב ישראל"‪" :‬ג לי היה ספק זה‪ ,‬א‬ ‫מידה אחת היתה לי שפעלתי אצל הבורא ית"ש‬ ‫שכאשר הנני מסתפק באיזה דבר‪ ,‬אני פותח את‬ ‫הספר הראשו שמזדמ תחת ידי‪ ,‬והקב"ה עוזרני‬ ‫למצוא בכתוב התרה לספקותי‪ .‬ואמנ כ עשיתי‪,‬‬ ‫ונזדמ לי הספר 'אגרת הרמב"' וש כותב הרמב"‬ ‫ז"ל לר"י ועקני את רוב טרדותיו‪ ,‬וכי את ה'יד‬ ‫החזקה' חיבר בעשר שני‪ ,‬שנטמ במערה כדי שלא‬ ‫יפריעוהו במלאכת הקודש"‪ ,.‬המשי הרה"ק ואמר‪:‬‬ ‫"הרהרתי בלבי‪ :‬למה הניחו מ השמי שיהיו‬ ‫להרמב" ז"ל טרדותי? הלא א בעשר שני הוציא‬ ‫מתחת ידו ספרי כאלו‪ ,‬מה גדולות ונצורות היה‬ ‫יכול להוציא ולחבר עוד‪ ,‬אילו היו כל שנותיו‬ ‫במנוחה‪ ...‬אלא שמ השמי רצו כ‪ ,‬כי אלמלא‬ ‫טרדותיו היה משלי עבודתו בעוה"ז בזמ קצר ולא‬ ‫היה לו מה לעשות עוד בעול השפל‪ ,‬ע"כ טוב‬ ‫שיטרד כדי שיארי ימיו לטובת העול"‪ .‬בכ נחה‬ ‫דעתו של רבינו הקדוש‪.‬‬ ‫בעיה"ק צפת תובב"א היה זק אחד ר' אלימל‬ ‫טרוסטער‪ ,‬שנסע להרה"ק מר השר שלו מבעלזא‬ ‫זי"ע‪ ,‬ולמר הרה"ק מבעלזא היה משמש בש‬ ‫אלימל ‪ ,‬פע אחת אחר שלש "סעודות ישב ר'‬ ‫אלימל טרסטער ביחד ע המשמש אלימל בבית‬ ‫המדרש בצד מערב‪ ,‬והרה"ק מבעלזא עמד במזרח‪,‬‬ ‫והביהמ"ד היה ארו מאד‪ ,‬ור' אלימל טרוסטער‬ ‫אמר להגבאי אלימל כי מקובל מצדיקי א‬ ‫מדברי במוצאי שב"ק מרבינו הבעש"ט הקדוש זי"ע‬ ‫מסוגל לפרנסה‪ ,‬וא מדברי מרבינו רבי אלימל‬ ‫זי"ע מסוגל ליראת שמי וכדומה‪ .‬כששמע זאת‬ ‫הגבאי אלימל צחק קצת מדברי ר' אלימל‬ ‫טרוסטער‪ ,‬והרה"ק מבעלזא ראה היא שהמשמש‬ ‫אלימל צוחק‪ ,‬אמר לו‪ :‬מיילא וואס לאכסטו אזוי‬ ‫גראב )למה אתה צוחק כל כ (? ענה הגבאי כי‬ ‫אלימל טרוסטער אומר א מדברי מזה הצדיק‬ ‫מסוגל לפרנסה‪ ,‬ומזה הצדיק מסוגל ליראת שמי‬ ‫ולרפואה‪ .‬אמר הרה"ק מבעלזא זי"ע‪ :‬א מדברי‬ ‫מצדיקי יש לה נייחא בעלמא דקשוט‪ ,‬וצדיקי‬ ‫אינ רוצי להנות נהמא דכסופא‪ ,‬לכ משפיעי‬ ‫בחזרה פרנסה ויראת שמי וכל מיני ישועות‪ .‬וסיי‬ ‫הרה"ק מבעלזא זי"ע‪ :‬וכשידברו ממני יהיה ג כ‬ ‫טובה"‪.‬‬ ‫כתב כ"ק הגה"ק מבילגורייא זי"ע‪ ,‬כ"ק א"ז ז"ל‬ ‫)מר מהר"ש זי"ע( עשה את לימוד התורה‪ ,‬לא רק‬ ‫כדר והכנה לחסידות‪ ,‬אלא מעיקרי החסידות‪ ,‬וכ‬ ‫סיפר לי כ"ק אחי שליט"א ]זי"ע[ )מר מהר"א זי"ע(‬ ‫בליל שב"ק פרשת בא שנת תש"ו לפ"ק‪ ,‬שפע באו‬ ‫אברכי מחסידי פולי )קאצק( לבעלזא‪ ,‬וביקשו‬ ‫מכ"ק א"ז זי"ע שידבר את "חסידות"‪ ,‬ועיכב אות‬ ‫כ"ק א"ז זי"ע בבעלזא זמ רב‪ ,‬עד שיו אחד ביקש‬ ‫שיקראו אות ואמר לה‪" :‬אי בי געוועה א‬ ‫יונגערמא בי אי דור געגאנגע אלע דרכי‬ ‫חסידות‪ ,‬האב אי געזעה דער בעסטער דר‬ ‫החסידות איז צו לערנע אביי ורבא או צו פאהרע‬ ‫צו צדיק אמת"‪ ,‬וכשסיי את דבריו פנה אל הגבאי‬ ‫ואמר לו‪" :‬אלימל ‪ ,‬גיב אריי לעקי או‬

‫בראנפי"‪.‬ועוד כתב‪ :‬פע העיד כ"ק א"ז זי"ע )מר‬ ‫מהר"ש זי"ע( על עצמו‪" :‬את הספר 'כרתי ופלתי'‬ ‫למדתי כולו‪ ,‬אינגאנצע‪ ,‬ואת הספר 'אורי ותומי'‬ ‫למדתי רובו ככולו‪ ,‬וואס הייסט רובו ככולו‪ ,‬כמעט‬ ‫אי גאנצע‪ ,‬אי קע פארט נישט זאגע אינגאנצע"‪.‬‬ ‫]ובמקו אחר מביא הנוסח‪" :‬אורי ותומי רובו‬ ‫ככולו‪ ,‬כמעט אי גאנצע‪ ,‬וואס הייסט כמעט אי‬ ‫גאנצע‪ ,‬טאקע אי גאנצע"‪ [.‬ועוד כתב אור ליו ה'‬ ‫פרשת תרומה שנת תש"ו לפ"ק‪ ,‬סיפר כ"ק אחי‬ ‫שליט"א ]זי"ע[ )מר מהר"א זי"ע(‪ :‬זה היה בדוק‬ ‫ומנוסה‪ .‬כשהיה כ"ק א"ז ]זי"ע[ )מר מהר"ש זי"ע(‬ ‫יש‪ ,‬והיה יש באמת‪ ,‬היו יכולי לדבר אתו ולשאול‬ ‫אותו בדברי תורה‪ ,‬כל כ היתה הדביקות שלו‬ ‫בתורה‪ ,‬וא‪ %‬שבמילי דעלמא לא יכלו לשאול אותו‬ ‫כשהיה יש‪ ,‬אבל בתורה היה דבוק כל כ ‪ ,‬שהיו‬ ‫יכולי לשאול אותו אפילו כשהיה יש‪.‬‬ ‫כ"ק מר! מהר"ש זי"ע מבעלזא אמר על עצמו‬ ‫שהוא משורש טוב שבקי‪ ,‬דהיינו גבורה שבקדושה‪.‬‬ ‫ואמר הגה"ק מקאלשי‪ ,$‬שלכ בבעלזא כיסו ע‬ ‫הטלית את הידי‪ ,‬מפני שה מורי על גבורות‪ ,‬וכיו‬ ‫שבעלזא היה מגבורה שבקדושה‪ ,‬כיסו את הגבורות‪.‬‬ ‫כ"ק מר! מהר"ש זי"ע מבעלזא אמר פע‪,‬‬ ‫דהמאמר בזוהר רזא דשבת שאומרי בליל ש"ק‪,‬‬ ‫אינו מוב רק למי שהוא במדריגת רואה ואינו נראה‪.‬‬ ‫והוסי‪ %‬הגה"ק מקאלשי‪ $‬שהשר שלו מבעלזא‬ ‫זי"ע היה בבחינת רואה ואינו נראה‪ ,‬כי פע בסוכות‬ ‫היה אצלו הרה"ק רבי שלו מקאמינקא‪ ,‬ואמר‬ ‫שבשעה שאמר הלל לפני התיבה לא ראה את‬ ‫הרה"ק מבעלזא זי"ע‪ ,‬אלא ראה רק את האתרוג‬ ‫והלולב בלבד‪ .‬ופירש אז הרה"ק מקאמינקא את‬ ‫הכתוב )ויקרא כ"ג( ולקחת 'לכ' ביו הראשו פרי‬ ‫ע‪ $‬הדר וכפות תמרי‪ ,‬שיקח האד את ה'לכ'‪,‬‬ ‫היינו את כל עצמותו שלו‪ ,‬ויבטל את עצמו בתו‬ ‫הארבעה מיני‪ .‬עכ"פ רואי מזה שהשר שלו היה‬ ‫בבחינת רואה ואינו נראה רבינו שהה פע בשב"ק‬ ‫בעיר אחת הסמוכה לבעלזא‪ ,‬והגבאי ר' אלימל‬ ‫סידר את השולחנות באופ אחר ממה שצוה לו‬ ‫רבינו‪ .‬נענה רבינו‪ :‬כד הוינא טליא כב ד' או ה'‪ ,‬הייתי‬ ‫בבראד )רבינו נולד בבראד( והלכתי ע אחותי‬ ‫לדודתי‪ ,‬וכיבדה אותנו בדגי קטני‪ ,‬ובשעת אכילת‬ ‫הדגי‪ ,‬נודע לי שורש נשמתי ולש מה באתי‬ ‫לעול‪ ,‬והנה אני אומר לעשות השולח באופ פלוני‪,‬‬ ‫ואלימל הול ועושה כרצונו‪ .‬רבינו אמר לבנו כ"ק‬ ‫מר רבי יהושע זי"ע כשהיה עדיי ילד‪ :‬הא יודע‬ ‫אתה שהצדיקי בשעה שמזכירי ש תנא או‬ ‫אמורא רואי אותו‪ .‬ושאל לו מר מהר"י‪ :‬אבא‪ ,‬הא‬ ‫ג אתה רואה? ענה‪ ,‬לא‪ .‬שוב שאל‪ :‬מדוע‪ ,‬השיב‬ ‫רבינו‪ :‬משו שה )הצדיקי הרואי( סבלו יסורי‪,‬‬ ‫אול בשעה שאני לומד טור והטור מביא דבר בש‬ ‫איזה תנא‪ ,‬אז הנני מרגיש את כל קדושת התנא‪.‬‬ ‫הרה"ח ר' ישראל לייב טארנער‪ ,‬שמע מדודו‬ ‫הרה"צ ר' מענדיל‪ ,‬ששמע מזקינו הרה"ק ר' פייוויש‬ ‫בערזאנער בעל השפת אמת )חת הרה"ק ר' אשר'ל‬ ‫ראפשיצער זי"ע(‪ .‬הרה"ק ר' פייוויש נסע לכמה‬ ‫צדיקי הדור ונסע ג להרה"ק מר מהר"ש לבעלזא‪,‬‬ ‫ובמוצש"ק כשהל להפרד מהרה"ק מהר"ש אמר לו‬ ‫הרה"ק‪ ,‬דו וועסט דא זיי ביי מיי העני 'ל )חתנו‬ ‫הרה"ק בעל לב שמח מאלעסק והוא הי' כותב‬ ‫התורות מחותנו הרה"ק(‪ ,‬תאמר לו שלא יכתוב‬ ‫התורה מסעודה שלישית כי אני איני מבינו ומלא‬

‫ג‬

‫זה )אמר שמו( ג"כ אינו מבינו והוא )הלב שמח(‬ ‫בוודאי שאינו מבינו‪.‬‬ ‫פע אמר הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז זי"ע‪ :‬איני‬ ‫רוצה לומר עוד חידושי תורה‪ ,‬הלואי ויעזור הש‬ ‫יתבר שנקיי כל מה שאמרנו עד עתה וכו' וסיפרו‬ ‫לפניו אי שהרב הצדיק הקדוש ר' שלו מבעלזא‬ ‫זצוקללה"ה היה אומר שהוא מוכרח לומר חידושי‬ ‫תורתו‪ ,‬ושהעליוני משתוקקי לשמוע דברי תורתו‪,‬‬ ‫וכיוצא בדברי אלו וראו שהיו הדברי נייחי לו‬ ‫]להצדיק מנעשכיז זצוק"ל[‬ ‫סיפר הגה"צ מנאראל זצ"ל שאבי זקינו הרה"ק‬ ‫מנאראל זצ"ל שבת פ"א בשב"ק אצל כ"ק מר‬ ‫מבעלזא זי"ע וג הרה"ק רבי שלו מקאמינקא‬ ‫זי"ע היה ש ואמר מר זי"ע בסעודה שלישית לפני‬ ‫התורה בזה"ל זהו מדריגה קטנה לראות אר‪ $‬ישראל‬ ‫בבנינה ירושלי בבנינה וביהמ"ק בבנינה‪ ,‬מ'האט‬ ‫אונז ב"ה געוויזע אר‪ $‬ישראל כו' ואנחנו נל ע‬ ‫צדיק הדור לקראת משיח'‪ .‬יותר לא שמע זקיני‪,‬‬ ‫והרה"ק מקאמינקא הטה עצמו להרה"ק מבעלזא‬ ‫ולחש לו‪ ,‬אמנ זקיני לא שמע יותר‪.‬‬ ‫פע אחת חלה זקיני ובא הרה"ק מר מהר"י‬ ‫מבעלזא לבקרו נתגלגלה השיחה מהתורה הנ"ל‪,‬‬ ‫אמר הרה"ק מהר"י לזקיני‪ ,‬אבי אמר לי שני פעמי‬ ‫דבר הנ"ל‪ ,‬בחדא אמר לי שלא אגלה‪ ,‬ובשני' לא‬ ‫אמר לי שלא אגלה‪ ,‬לכ אני מתיר לי לגלות לכ‪.‬‬ ‫דער טאטע האט געמיינט צדיק הדור רבי מאטעלי‬ ‫נעשכיזער זי"ע‪ .‬סיפר האדמו"ר מפאלטיטשא! זצ"ל‬ ‫כאשר בא הרה"ק ר' שלו מקאמינקא )הנקרא‬ ‫הראווער עילוי( והי' תלמידו של הרה"ק השר שלו‬ ‫זי"ע‪ ,‬אחר פטירת רבו הרה"ק ר' נפתלי ראפשיצער‬ ‫זי"ע אל הרה"ק מרוזי אמר הרה"ק הנ"ל אליו‬ ‫שמעתי שהעול רועשי ע בעלזא במופתי‪ ,‬איזה‬ ‫דר הוא זה‬ ‫אמר הרה"ק ר' שלו קאמינקער‪ ,‬רבי שלי אינו‬ ‫עושה מופתי אלא כל מה שאומר‪ ,‬הקב"ה מצייתו‬ ‫ועושה‪ .‬שאל לו הרה"ק מרוז'י במה כוחו גדול כל‬ ‫כ ‪ ,‬ענה לו בכח התורה‪ ,‬והסביר שהרה"ק מבעלזא‬ ‫אינו משביע שמות רק בכח התורה הוא פועל‬ ‫ישועות‪ .‬כאמור‪ ,‬היה מנהגו בקודש לרפאות החולי‬ ‫במגע ידי קדשו‪ ,‬דהיינו בשתי אצבעותיו‪ ,‬אמה‬ ‫ואצבע‪ ,‬שהיה מעביר על גו‪ %‬החולה‪ ,‬כשנשאל על כ‬ ‫פע ע"י אחד מגדולי הצדיקי היתה תשובת קדשו‪,‬‬ ‫כי מאחר שדרכו בעת לימודו להצביע על אותיות‬ ‫התורה בשתי אצבעות אלו‪ ,‬הרי נתקדשו אות שתי‬ ‫אצבעות מכוח קדושת התורה‪ ,‬וידוע שסיבת כל חולי‬ ‫ושורש כל מחלה נובע מפג ועבירה שעשה האד‪,‬‬ ‫לפיכ מעביר הוא שתי אצבעות אלו‪ ,‬בכדי שבכוח‬ ‫קדושת התורה השורה עליה יתוק הפג הרוחני‪,‬‬ ‫וממילא עוברת ג החולי! הגה"ק רבי יהודה‬ ‫מודערע! זצ"ל מסיגוט‪ ,‬תלמיד ה"חת סופר"‪ ,‬סבל‬ ‫קשות תקופה ארוכה משיניו החולות‪ ,‬כשבא אל‬ ‫רבינו להתאונ על יסוריו‪ ,‬הניח רבינו את אצבעותיו‬ ‫הק' על שיניו‪ ,‬ומיד חל‪ %‬הכאב לגמרי‪ .‬נענה אותו‬ ‫גאו ואמר‪" :‬אצבע אלקי היא"‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יצחק אייזיק מספינקא מספר‬ ‫בהקדמתו לספה"ק "אמרי יוס‪) "%‬בראשית(‪" :‬סיפר‬ ‫לי הרה"ח ר"י שו"ב ז"ל שהיה לו מחלה כבידה ר"ל‪,‬‬ ‫והיה אצל מר הגאוה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע‪ ,‬ונת‬ ‫ידו הטהורה על מקו הכאב והוליכה אנה ואנה‪,‬‬ ‫ואח"כ בירכו ברפואה שלימה‪ ,‬וציוה לו לנסוע ג‬

‫ללבוב להרופא הגדול שהיה אז‪ ,‬וכ עשה‪ .‬וכאשר‬ ‫בא להרופא ובקרו‪ ,‬אמר לו הרופא שאינו רואה עוד‬ ‫את המחלה אשר סיפר לו‪ ,‬והראה להרופא את‬ ‫המרשמי אשר נתנו לו שאר הרופאי‪ ,‬ושאלו‬ ‫הרופא הגדול היכ היה כעת‪ ,‬ואמר לו שהיה‬ ‫בבעלזא‪ ,‬ואז ענה הרופא‪ :‬כבר ידעתי דרכו של‬ ‫הרה"ק מבעלזא זי"ע שהוא מרפא המחלה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שולח אלי לראות" ]עיי"ש שכותב שמסתמא היה‬ ‫טעמו של רבינו לשלוח אל הרופאי כדי להלביש‬ ‫הרפואה בדר הטבע וכו{'‬ ‫סיפר הרה"ק ר' שלמה סאסובער‪ ,‬ב הגה"ק רבי‬ ‫העני מאלעסק זי"ע שעוד ישב קעסט אצל אבי‬ ‫אמו הרה"ק השר שלו מבעלזא‪ .‬זי"ע פע אחת‬ ‫אחזו להרה"ק מקאמינקא שיתוק רח"ל‪ ,‬ושלח‬ ‫להרה"ק מר מהר"ש מבעלזא שרוצה לבא‪ ,‬אמר‬ ‫הרה"ק מר מהר"ש אי לי רפואה בשביל ‪ ,‬כשיהי'‬ ‫לי רפואה אשלח אחרי ‪ .‬פע אחת שלח להרה"ק‬ ‫מקאמינקא שעכשיו יבא‪ ,‬ובא‪ .‬ובאמצע בא חולה‬ ‫מלעמבערג והי' שוכב ממש כבול ע‪ ,$‬והורידו אותו‬ ‫וצוה הרה"ק מבעלזא שיושיבו אותו בכסאו עד כמה‬ ‫שיכולי‪ ,‬וצוה שכל א' יצא החוצה‪ ,‬והי' ש א'‪ ,‬זקינו‬ ‫של הרה"ח ר' געציל שי‪ ,%‬והטמי עצמו וראה‬ ‫שהרה"ק מר מהר"ש הול אנה ואנה ציקאכט‪ ,‬ונגש‬ ‫אל החולה ומשמש אבר א'‪ ,‬אח"כ הל עוה"פ אנה‬ ‫ואנה ציקאכט ומשמש אבר אחר‪ ,‬וכ כל הגו‪ %‬עד‬ ‫שהבריא ואחזו פחד וברח מש‪ ,‬בקיצור‪ ,‬החולה‬ ‫נתרפא ועלה על המרכבה בעצמו‪ .‬אח"כ הגיע הרה"ק‬ ‫מקאמינקא‪ ,‬אמר לו הרה"ק הי' פה חולה א' וכו'‬ ‫)כוונתו שהרה"ק השתמש בהרפואה לחולה שהגיע‬ ‫ביני לביני( ואי לי רפואה בשביל ‪ ,‬צוה לו להמתי‪.‬‬ ‫ואח"כ הי' בפ' יתרו וצוה כ"ק מר זי"ע לקרא לו ללוי‬ ‫וקרא בניגו ‪".‬וצו אלוקי ויכלת עמוד" והבריא‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ אבד"ק טארטיקוב זצ"ל שסיפר לו‬ ‫חותנו אבד"ק וואלאווא זי"ע‪ ,‬כי זקנו הגה"ק רבי‬ ‫שמואל אב"ד גארלי‪ $‬זי"ע נסע פע להרה"ק מר‬ ‫השר שלו מבעלזא זי"ע ע בנו ה"ה אביו הרה"ק‬ ‫רבי יוקל זצ"ל אבד"ק וואלאווא‪ ,‬ובעת היות בחדרו‬ ‫בא חולה אחד אשר כתוצאה ממחלתו נסתובב ראשו‬ ‫ל"ע עד שצורת פניו חזרה לאחור‪ .‬וניגש אליו מר‬ ‫השר שלו זי"ע ובמו שתי ידיו סיבב והחזיר את‬ ‫ראשו על מקומו‪ ,‬המה ראו כ תמהו על הדבר‪ ,‬ומרוב‬ ‫התרגשות התחילו לבכות‪ .‬ויאמר לה הרה"ק‪ ,‬לא‬ ‫יהא הדבר חידוש אצלכ‪ ,‬א אי עושי רעה ע‬ ‫הידי‪ ,‬יכולי לעשות עמה מה שרוצי‪.‬‬ ‫פע אחת נסע הרה"ק רבי שלמה זלמ‬ ‫מוויעליפאלע זי"ע לשבות בשבת קודש במחיצתו‬ ‫של כ"ק מר רבי שלו מבעלזא זי"ע‪ ,‬וכשהיה‬ ‫במקוה לפנות ערב שפ עליו הבל )בעדער( בטעות‬ ‫כלי גדול ע מי רותחי והרה"ק מוויעליפאלע‬ ‫נכווה באופ קשה בכל חלקי גופו‪ ,‬והוציאוהו מבית‬ ‫המרח‪ $‬כשהוא מדוכה בייסורי‪ .‬במצב קשה הובל‬ ‫לאכסניה‪ .‬כאביו וייסוריו היו חזקי עד כדי כ שלא‬ ‫היה מסוגל לבוא לתפילת קבלת שבת וערבית בבית‬ ‫הכנסת של מר רבי שלו מבעלזא זי"ע‪ .‬כאשר‬ ‫נכנס הרבי‪ ,‬מר ה"שר שלו" מבעלזא זי"ע לבית‬ ‫המדרש‪ ,‬חיפש מיד את הרבי מויעליפאלע כשנוכח‬ ‫לדעת כי איננו‪ ,‬הורה לבעל התפילה להמתי ולא‬ ‫להתחיל בתפילה עד שיבוא האורח‪ .‬ניגש אליו אחד‬ ‫הגבאי וסיפר למר ה"שר שלו" זי"ע על כי האורח‬ ‫המיוחל איננו יכול לבוא מאחר והוא מוטל על ערש‬ ‫דוי ומדוכא ביסורי‪ ,‬נענה מר ה"שר שלו" זי"ע‬ ‫ואמר‪" :‬תנו לי את מעילי ואל לבקר את הרבי‬ ‫מויעליפאלי באכסניה שלו"‪.‬כאשר הגיע כ"ק מר‬

‫זי"ע לאכסניה מצא את הרה"ק מויליפאלע עומד‬ ‫בתפילת קבלת שבת מתו כאבי נוראי‪ .‬נענה‬ ‫ה"שר שלו" ואמר‪" :‬נו‪ ,‬כעת נאמר התפילה י'שלח‬ ‫ד'ברו ו'ירפא" ראשי תיבות‪ :‬יד"ו‪ ,‬צדיק יכול לרפא‬ ‫בכח ידו"‪ ,‬נטל את ידו והוליכה על גופו הפצוע של‬ ‫האורח‪ ,‬וראה זה פלא! בכל מקו שנגעה ידו של‬ ‫הרבי‪ ,‬עלתה ארוכה ומרפא ובשרו כמעט שב‬ ‫כבראשונה‪ ,‬לאחר מכ הוסי‪ %‬מר ה"שר שלו" זי"ע‬ ‫ואמר שעדיי לא הבריא לגמרי אבל מחר בבוקר‬ ‫תוכל להגיע בעזרת ה' לתפילת שחרית בבית‬ ‫מדרשנו‪ .‬הבטיחו כ"ק מר נאמנה‪ .‬ואמנ‪ ,‬כהבטחתו‬ ‫כ היה‪ ,‬בשבת קודש בבוקר הופיע הרה"ק‬ ‫מויעליפאלע במלוא הדרו‪ ,‬בבית מדרשו של מר‬ ‫הרה"ק מבעלזא‪ ,‬ללא שו סימני כוויה על גופו‬ ‫הקדוש כאשר הגיעו הדברי לאזני הרה"ק רבי‬ ‫ישראל מריז'י זי"ע‪ ,‬חיי ואמר‪ :‬שפיל לסיפיה‬ ‫דקרא‪ ,‬סופי התיבות של שלוש המלי הללו‪ ,‬ישל'ח‬ ‫דבר'ו וירפא'‪ ,‬ה "מו"ח"‪ .‬הרבי מבעלזא משתמש‬ ‫בידו ובראשי התיבות‪ ,‬ואנו משתמשי בראשנו‬ ‫)המוח(‪ ,‬ובסופי התיבות של המילי‪.‬‬ ‫וביאר כ"ק מר! אדמו"ר שליט"א והנה אלו ואלו‬ ‫דברי אלקי חיי‪ ,‬ויש לומר ביאור העני של עבודת‬ ‫הצדיקי בהמשכת רפואת הגו‪ %‬לבני ישראל‪ ,‬שה‬ ‫משפיעי וממשיכי תחלה רפואת הנפש‪ ,‬שכ חולי‬ ‫הגו‪ %‬יסודו ושרשו הוא מחולי הנפש‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫רז"ל )ברכות ה‪' (.‬א רואה אד שיסורי באי עליו‬ ‫יפשפש במעשיו'‪ ,‬וכ אמרו )שבת נה‪' :(.‬אי יסורי‬ ‫בלא עו'‪ ,‬ולכ כדי להמשי רפואת הגו‪ %‬צריכי‬ ‫להמשי תחלה רפואת וטהרת הנפש‪ .‬והנה כדי‬ ‫לזכות לטהרת הנפש כראוי ולתשובה שלמה‪ ,‬צריכי‬ ‫תחלה לטהרת הלב והמח‪ ,‬שהיא בינה ודעת‪ ,‬כדכתיב‬ ‫)ישעי' ו‪ ,‬י(‪' :‬ולבבו יבי ושב ורפא לו'‪ ,‬ולכ תקנו‬ ‫אנשי כנסת הגדולה בתפלת שמונה עשרה ברכת‬ ‫'אתה חונ' קוד לברכת 'השיבנו' כאמר ז"ל‬ ‫)מגילה יז‪' :(.‬ומה ראו לומר תשובה אחר בינה‪,‬‬ ‫דכתיב 'ולבבו יבי ושב ורפא לו'‪ ,‬והיינו שרק אחר‬ ‫שזוכי לטהרת הלב והמח חכמה בינה ודעת‪ ,‬יכול‬ ‫האד לזכות לתשובה שלמה‪ .‬והדר להגיע לטהרת‬ ‫הלב והמח הוא בשני אופני‪ ,‬האחד‪ ,‬שהאד יקדש‬ ‫תחלה את רמ"ח אבריו במצוות ובמעשי טובי‬ ‫ויתק את מדותיו‪ ,‬ועל ידי זה יוכל לבא לטהרת הלב‬ ‫והמח להבי ולדעת את הבורא ית"ש ולעבדו בכל לב‬ ‫ובכל נפש‪ .‬השני‪ ,‬שהאד יתחיל לטהר ולקדש את‬ ‫מוחו‪ ,‬בהתבוננו בחכמתו ודעתו בגדלות הבורא ית"ש‬ ‫וביחודו ואחדותו‪ ,‬ועי"ז יבוא ליראתו ואהבתו ית"ש‬ ‫)עי' רמב" הל' יסוה"ת פ"ב ה"ב( ולקדש את אבריו‬ ‫בקיו המצוות ולתק מדותיו כראוי‪ .‬אמנ מי‬ ‫שמעשיו מקולקלי ומדותיו אינ מתוקנות‪ ,‬קשה לו‬ ‫מאד להתחיל לטהר ולקדש את המח ולבא לשלמות‬ ‫הדעת‪ ,‬להתבונ בחכמתו ובדעתו בגדלות השי"ת‪,‬‬ ‫ומתו כ לבוא לתקו המעשי והמדות כראוי‪ ,‬ועל‬ ‫כ הדר הרצויה היא‪ ,‬שתחלה יתק האד את‬ ‫מעשיו בקיו מצוות התורה בפועל‪ ,‬שהוא ג כ‬ ‫בחינת דעת‪ ,‬כמו שמצינו )ירמי' כב‪ ,‬טז(‪' :‬ד די עני‬ ‫ואביו אז טוב הלא היא הדעת אתי נא ה''‪ ,‬ויטהר‬ ‫ויקדש את אבריו ויתק את מדותיו‪ ,‬ואחר כ יוכל‬ ‫לזכות לטהרת הלב והמח‪ ,‬להתבונ כראוי בחכמתו‬ ‫ודעתו בגדלות השי"ת‪.‬‬ ‫וזהו העני! שכ"ק אא"ז ז"ל המשי רפואה‬ ‫לחולה במשמוש הידי‪ ,‬כי עבודתו הקדושה היתה‬ ‫להמשי רפואת הנפש על ידי טהרת וקדושת‬ ‫האברי‪ ,‬שהוא תקו המעשי ותקו המדות תחלה‪,‬‬ ‫ומתו כ יבא האד לטהרת המח ויזכה לטהרת‬

‫ורפואת הנפש ותשובה שלמה כראוי‪ ,‬ולכ ריפא את‬ ‫החולה בידיו הקדושות‪ ,‬כי הידי מורי על תקו‬ ‫המעשי‪ ,‬ואילו הרה"ק מרוז'י זי"ע המשי רפואה‬ ‫לחולה על ידי המח‪ ,‬כי עבודתו הקדושה היתה‬ ‫להמשי רפואת הנפש על ידי טהרת וקדושת המח‪,‬‬ ‫שהיא בהתבוננות בגדלות הבורא ית"ש‪ ,‬ומתו כ‬ ‫יבוא האד לטהרת האברי ותקו המדות‪ ,‬ויזכה‬ ‫לטהרת הנפש ותשובה שלמה‪.‬‬ ‫פע אחת בא אל רבינו זי"ע איש אחד ונת לו‬ ‫קוויט"ל ע פדיו נפש כנהוג ובהקוויט"ל היה כתוב‬ ‫בקשתו‪ ,‬ואח"כ ראו מקורביו שעמדו ש מסביב‬ ‫לקודש כי נטל הקוויט"ל בידיו הקדושי הרבה‬ ‫פעמי והביט והצי‪ $‬בו ולא ידע להשיב להאיש על‬ ‫בקשתו‪ ,‬ואח"כ ראו שנטל את בתי ידיו )הארבי"ל(‬ ‫של שני ידיו הקדושי וכר אות למעלה‪ ,‬והצי‪ $‬על‬ ‫הידי הטהורות שלו‪ ,‬ואחר זה תיכ‪ %‬ומיד השיב‬ ‫להאיש על בקשתו‪ ,‬המה ראו כ תמהו על המראה‬ ‫הנורא הזה‪ ,‬ושאלו ואמרו רבינו הקדוש למה ועל מה‬ ‫זה לא ידע להשיב לאיש על בקשתו עד אשר הצי‪$‬‬ ‫בידיו הטהורות‪ ,‬והשיב לה‪ :‬אמת כ הוא כי לא‬ ‫ידעתי מהקוויט"ל די השב לאיש ההוא‪ ,‬עד אשר‬ ‫נתיישבתי בדעתי מ"ש אנשי כנסת הגדולה )בתפלת‬ ‫מוס‪ %‬לראש השנה( וע"ל יד"י עבדי" הנביאי"‬ ‫כתו"ב לאמו"ר‪ ,‬פי' שעל הידי של הנביאי כתוב‬ ‫מה שיש לאמו"ר להשיב לאיש על בקשתו הכתו"ב‬ ‫בקוויט"ל ע"כ לשונו הקדוש‪.‬‬ ‫סיפר איש נאמ! כי זקנו היה אצל כ"ק מר‬ ‫מהר"ש מבעלזא זי"ע בט' באב‪ ,‬וקרא לו להכנס‬ ‫לתו ביתו וסגר את הדלת‪ ,‬והניח לפניו פת לאכול‪.‬‬ ‫האיש הלז אשר היה מאנשי חסידיו של רבינו עמד‬ ‫כמשתומ‪ .‬אבל הוא אמר לו‪" :‬נעניתי ל ‪ ,‬קו‬ ‫אכול"‪ ,‬ואכל‪ .‬אח"כ כאשר בא לביתו נחלה ר"ל‬ ‫בחולי גדול באי תרופה ומרפא למחלתו‪ ,‬אנשי ביתו‬ ‫בכו ובקשו מהרופא היהודי אולי יש עוד איזה‬ ‫תקוה‪ .‬אמר לה‪ :‬אולי הי' עוד איזה רפואה וסמי‬ ‫)מעדיציע( לתת לו‪ ,‬אבל נכתב בספר הרפואות‬ ‫שלה שא החולה הלז לא אכל כל היו וכל‬ ‫הלילה במש ארבעי יו מקוד שנפל בחוליו‪ ,‬אזי‬ ‫אינו רשאי לית לו הסמי החריפי הלז‪ ,‬כי אז‬ ‫בוודאי בסכנה הוא‪ ,‬וידעתי כי בלי ספק התענה‬ ‫בט"ב העבר‪ .‬החולה כאשר שמע את זאת‪ ,‬נזכר את‬ ‫אשר עשה עמו כ"ק מר זי"ע‪ ,‬ואמר את זאת‪ ,‬ונתנו‬ ‫לו רפואה הלז ונתרפא ואז ראה את רוח קדשו של‬ ‫כ"ק מר זי"ע‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ג ר' שלמה מאיר אב"ד גלאגיב‪ ,‬אשר‬ ‫פע אחת היה ע אביו הרה"ג ר' גרשו מאילינוב‬ ‫אצל הרה"ק מר רבי שלו מבעלזא זי"ע‪ ,‬ובאו אז‬ ‫לפני מר הרה"ק אחד שלא ראה בעיניו‪ ,‬ונת הרה"ק‬ ‫ידו על עיני העור‪ ,‬ואח"כ שאל להעור א הוטב לו‪,‬‬ ‫והשיב שלא הוטב לו‪ ,‬והניח ידו עוד הפע על עיני‬ ‫העור לכמה רגעי‪ ,‬ואמר העור שהוטב לו‪ ,‬ואחז עוד‬ ‫ידו עליו‪ ,‬ואמר‪ :‬עתה הנ רואה היטב! וכ היה‬ ‫שתיכ‪ %‬קרא העור בספר ככל בריא ושל‪ .‬והרהר‬ ‫הרב ר' גרשו בלבו‪ :‬היתכ לאמור ברבי לעור פקח‬ ‫עיני ‪ ,‬אפשר לא יתרפא ויהיה ח"ו חילול הש?!‬ ‫והרגיש תיכ‪ %‬מר הרה"ק את מחשבתו‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫אילינאווער רב‪ ,‬אל יקשה בעיניכ אי הרהבתי עוז‬ ‫בנפשי לאמור לחולה שנתרפא‪ ,‬א העני הוא‪ ,‬שיש‬ ‫חולאי שה מכח סט"א‪ ,‬וכשהנני מקדש את ידי‬ ‫ונות על מקו הכאב‪ ,‬הנני מרגיש הכח הרע נדחה‬ ‫מפני‪ ,‬לזאת ידעתי לאמור ברור שתרפא‪ .‬והתפלא‬ ‫אביו על נס האחרו יותר מהראשו‪ ,‬שידע מחשבתו‪.‬‬

‫הונצח ע"י הרה"ח ר' אהר& רוקח שליט"א לכבוד יומא דהילולא של כ"ק מר& מהר"ש מבעלזא זי"ע כ"ז אלול ולכבוד הבר מצוה של בנו נ"י שתתקיי בעז"ה בכ"ז אלול‬ ‫ברכת מזל טוב להרה"ח ר' אהר& רוקח שליט"א לרגל הכנס בנו היניק והחכי כמר חיי שלמה לייב נ"י לעול תורה ומצוות יה"ר שיעלה מעלה מעלה על במתי התורה והיראה ויתעביד לאילנא רברבא‬ ‫ותרוו ממנו ומכל יוצאי חלציכ רוב נחת דקדושה מתו בריות גופא ונהורא מעליא לאור ימי ושני טובי אמ‬ ‫לעילוי נשמת הרה"ח ר' דוד יוס* אונגר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' אברה יהודה ז"ל‬ ‫ולע"נ זוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת רבקה ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס* ז"ל‬

‫לע"נ האשה החשובה‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' משה יהושיע ז"ל‬ ‫מרת חיה הכט ע"ה‬ ‫ב הגה"ח ר' ישראל יעקב ווידובסקי שליט"א‬ ‫בת הרה"ח ר' נחו עזריאל ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"ו אלול תשס"ד ולע"נ אבי זקנו הרה"ח‬ ‫המפואר ר' משה סמט ז"ל נכד הרה"ק מאפטא נפטרה כ"ב אלול תשד"מ‬ ‫הונצחה ע"י בנה‬ ‫זצ"ל נלב"ע כ"ג אלול תשכ"א הונצחו ע"י‬ ‫הרה"ח ר' עזריאל הכט שליט"א‬ ‫הגה"ח ר' ישראל יעקב ווידובסקי שליט"א‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר צבי ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' נת& בנימי& ז"ל‬ ‫ולע"נ האשה החשובה מרת הענדיל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' יוס* מאיר ז"ל‬ ‫הונצחו ע"י משפחת מאייער שיחיו‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫לעלוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' ישעי' אשר מילר ז"ל‬ ‫האשה החשובה מרת רחל נחמה ע"ה‬ ‫ב הרה"ח ר' יוס* אביגדור ז"ל‬ ‫אשת שיבלחט"א הרה"ח ר' חיי קנובלי שליט"א‬ ‫נלב"ע כ"ז אלול הונצח ע"י בנו‬ ‫בת הרה"ח ר' אלימל ז"ל‬ ‫הרה"ח ר' יוס* אביגדור מילר שליט"א‬ ‫נפטרה כ"ה אלול תשס"ח‬ ‫הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לע"נ האשה החשובה מרת חיה בריינדל ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' אשר אנשיל הלוי ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח המפואר רבי שמחה בונ קליי& זצ"ל‬

‫לעלוי נשמת‬ ‫הרה"ח ר' יצחק זאב דמ& ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מרדכי ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"ט אלול ער"ה תשנ"ה‬ ‫הונצח ע"י בנו‬ ‫הרה"ח ר' מרדכי דמ& שליט"א‬

‫ראש הקהל דקהל מחזיקי הדת דחסידי בעלזא‬ ‫נפטרה ה' סיו ערב שבועות תשס"ט‬ ‫הונצחה ע"י בנה הרה"ח ר' מנח קליי& שליט"א‬

‫הרה"ח ר' אברה אלכסנדר צבי ז"ל‬ ‫ב שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר שמשו& רינגל שליט"א‬ ‫נלב"ע ג' טבת תשמ"ח‬

‫לע"נ הרה"ח ר' אליעזר ז"ל‬ ‫ב הרה"ח ר' מנח צבי ז"ל וזוגתו האשה החשובה‬ ‫מרת שיינדל ע"ה בת שיבדלחט"א‬ ‫הרה"ח ר' משה שליט"א הונצחו ע"י בנ‬ ‫הרה"ח ר' אשר שטיסל שליט"א‬

‫לעילוי נשמת‬

‫‪ã‬‬

‫‪057-3153864 052-7653861 02-5386003 :íéðåôìèì úåðôì àð íéáøä éåëæì úåàöåää éåñëì úåçöðäå úåîåøúì‬‬

‫ד‬

‫המש יומא דהילולא‬ ‫הוי עובדא וצדיק גדול אחד מנכדי הרה"ק הרבי ר'‬ ‫ברו ממעזיבוז זי"ע ש פעמיו לבעלזא ברצותו לבא‬ ‫אל כ"ק מר מהר"ש זי"ע‪ ,‬א בדרכו היו לו עיכובי‬ ‫רבי ומניעות שונות ומשונות‪ ,‬כמו העגלה שנשברה‬ ‫והסוסי שמתו ועוד כהנה וכהנה תלאות אשר‬ ‫מצאתהו בדר ‪ ,‬עד שסו‪ %‬סו‪ %‬הגיע לבעלזא‪ .‬בהגיעו‬ ‫ראה את כ"ק מר זי"ע מהל לאטו אל התפילה בבית‬ ‫הכנסת‪ ,‬לעומת זאת בעת חזרתו לביתו‪ ,‬לאחר התפילה‪,‬‬ ‫ראה אח"כ אי שמר זי"ע ממהר בדרכו‪ .‬ויהי הדבר‬ ‫לפלא בעיניו‪ ,‬שהרי מצד הדי צרי לעשות להיפ ‪,‬‬ ‫למהר בהליכה לבית הכנסת ולהאט בצאתו מש‪.‬‬ ‫לאחר מכ כשנכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬פנה אל כ"ק מר‬ ‫זי"ע ואמר שברצונו לשאול שלש שאלות‪ ,‬ומר נענה לו‬ ‫שאל הצדיק ראשית‪ ,‬רציתי לשאול‪ ,‬אולי יוכל הרבי‬ ‫לבאר לי פשר המניעות והעיכובי המשוני שהיו לי‬ ‫בבואי לכא; ב‪ .‬למה הל הרבי אל התפילה באיטיות‬ ‫מרובה‪ ,‬ובשובו‪ ,‬במהירות רבה; ג‪ .‬ראיתי שהרבי מרפא‬ ‫חולי כשהוא מניח את שתי האצבעות‪ ,‬האמה‬ ‫והאצבע‪ ,‬על מקו החולי‪ ,‬וברצוני לשאול למה דוקא‬ ‫בשתי אצבעות אלו‪ .‬השיב לו כ"ק מר זי"ע כדברי‬ ‫האלה‪ :‬על השאלה הראשונה‪ ,‬הנה בעת שהתחילו‬ ‫להדפיס את סידורי התפילה‪ ,‬נבוכו רבי וטובי כיצד‬ ‫להדפיס את ש הש‪ ,‬כי א ידפיסוהו ככתיבתו‪,‬‬ ‫אפשר ויבא פע לידי בזיו‪ ,‬ופסקו הרבני שיכתבו את‬ ‫הש על שתי יודי‪ .‬נמצא ששני יודי )יהודי( ביחד זה‬ ‫יחוד ש הש‪ ,‬ומהאי טעמא מנסה הבעל דבר לעכב‬ ‫בכל מיני עיכובי את פגישת של שני יהודי‪ ,‬וזו‬ ‫הסיבה שכל כ קשה היתה ביאתכ לכא‪ .‬על השאלה‬ ‫השניה גילה לו מר זי"ע‪ :‬בדרכי לבית הכנסת באות‬ ‫נשמות רבות לבקש את תיקונ‪ ,‬ואיני יכול לסרב לה‪,‬‬ ‫וזו הסיבה שאני מאיט הליכתי‪ ,‬אבל בשובי מהתפילה‬ ‫אי לי ברירה‪ ,‬כי אילולא אמהר בהליכתי לא אגיע‬ ‫לביתי עד הערב‪ .‬ועל השאלה השלישית אמר לו מר‪:‬‬ ‫ה ידוע שרמ"ח המצוות ה כנגד הרמ"ח האיברי‪,‬‬ ‫וכשחלילה אד לוקה באחד מאיבריו אי זה אלא‬ ‫שחיסר את המצוה שכנגד אותו אבר‪ ,‬והיות ובעת‬ ‫לימודי אני מצביע ומחווה תמיד בשתי אצבעות אלו‬ ‫ומעביר מעל התיבות‪ ,‬הרי שורה עליה קדושת התורה‬ ‫אשר כוללת את כל המצוות‪ ,‬ולכ אני מעביר שתי‬ ‫אצבעות אלו על מקו החולי‪ ,‬ואור התורה מאיר‬ ‫ומשלי את הפג של המצוה שכנגד אותו האבר ובכ‬ ‫מתרפא‪.‬‬ ‫חתנו של כ"ק מר! זי"ע הרה"ק ר' יצחק ראדיחובער‬ ‫זי"ע התחבא פ"א בהגרויסע שטיב ועשה א"ע כאילו‬ ‫הוא יוש‪ ,‬ומנהגו של כ"ק מר זי"ע היה שהיה שולח‬ ‫בכל לילה את המשמש אחר שהאנשי הלכו כבר‬ ‫לראות א נשאר אחד בביהמד"ר ובלילה ההוא שלח‬ ‫את משמשו ע נר וראה את ר' יצחק הנ"ל יוש ולא‬ ‫רצה להעירו כי הוא אחד מבניו של מר זי"ע ואח"כ‬ ‫שלחו עוה"פ והל לראות א הוא יש עמוק וראה כ‬ ‫הוא‪ ,‬ונכנס כ"ק מר זי"ע לביהמד"ר ונתמלא כל השטוב‬ ‫אלפי ע נשמות ור' יצחק הנ"ל נבהל מאוד ואח"כ‬ ‫כשיצאו שמח מאוד‪ .‬ואח"כ נכנס אחד ע צורה נוראה‬ ‫מאוד‪ ,‬ור' יצחק נבהל מאוד אבל הוא החזיק א"ע בכל‬ ‫כוחו כדי שלא לבלבל את כ"ק אא"ז זי"ע כ עבר כל‬ ‫הלילה ובערב שב"ק ראה עוה"פ את האיש הנ"ל‪ ,‬ונבהל‬ ‫מאוד ונכנס אל הרבנית וסיפר לה את כל זאת‪ ,‬ואמר‬ ‫את חטאי אני מזכיר היו וסיפר לה את כל המעשה‬ ‫וא"ל שהוא מפחד מאוד מהאיש הנ"ל וא"ל הרבנית‬ ‫שזה היה אליהו הנביא ובגלל זה שלא הפרעת למר‬ ‫זי"ע בעת התיקו נשמות זכית לראות עוה"פ‪ ,‬על גבי‬ ‫תקרת בית המדרש בעיר ווישניצא היו מצויי צפרי‬ ‫רבי שהיו מפריעי בעת התפלה‪ ,‬ואי אפשר היה‬ ‫להפריח מש בשו אופ‪ ,‬כשרבינו התפלל פע‬ ‫בבית המדרש ההוא פרחו העופות מש ושוב לא חזרו‪.‬‬ ‫)שהיו גלגולי נשמות‪ ,‬ומאחר שבאו על תיקונ בכח‬ ‫תפלת רבינו‪ ,‬נעלמו מש(‪.‬‬ ‫סיפר כ"ק מר! מהרי"ד זי"ע דג גדול מאוד שאינו‬ ‫בנמצא כי א בי‪ ,‬ניצוד פע באחד הנהרות הסמוכי‬ ‫לבעלזא‪ ,‬והובא לבית רבינו ע"י חסידי שקנו אותו‬ ‫לכבודו‪ .‬ואמר כ"ק מר מהרי"ד‪ :‬הלא החסידי אומרי‬ ‫גוזמאות‪ ,‬ואמרו שהיה הדג גדול כל כ ‪ ,‬עד שהוצרכו‬ ‫לשאת אותו בשתי עגלות‪ ,‬וזה גוזמא‪ ,‬אבל עגלה אחת‬ ‫אמנ הוזקקה לכ ‪ .,‬כשהביאו את הדג לרבינו‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫כבר בעת צאת הדג ממקומו )פי' מהי לנהר( ידענו‬ ‫אודותו‪ .‬כשיצא רבינו פע מהיכל קדשו של הרה"ק‬ ‫החוזה מלובלי זי"ע‪ ,‬נכנס אחריו הרה"ק רבי שמעו‬ ‫מיעריסלוב זי"ע לקבל ברכת פרידה‪ ,‬וראה את החוזה‬ ‫מלובלי זי"ע פוסע בחדרו הלו ושוב ואומר‪ :‬שני‬

‫עשר פרסאות סביביו צריכי לנסוע אליו‪ ,‬וחייבי לנסוע‬ ‫אליו )צוועל‪ %‬מייל ארו אי דאר‪ %‬מע פאר צו אי‬ ‫או מע איז מחויב צו פאר צו אי(‪ .‬הבי הרה"ק רבי‬ ‫שמעו שהדברי מכווני אליו‪ ,‬ואכ נסע בזקנותו‬ ‫לרבינו‪ .‬הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע התבטא‪" :‬איני‬ ‫רואה בדור הזה מי שיוכל להתייצב לפני מל מהגויי‬ ‫ולומר‪' :‬שלח עמי ויעבדוני'‪ ,‬זולת הרב מבעלזא‬ ‫)בלשונו‪ :‬אי שפיר נישט אי דע דור אז עס זאל ווער‬ ‫קענע גיי צו א מל פו די גוי או זאג "שלח עמי‬ ‫ויעבדוני"‪ ,‬אויסער דער בעלזא רב(‪.‬‬ ‫כ"ק מר! רבי שלו מבעלזא אמר‪ :‬אי פראווע ניט‬ ‫מיט קיי שמות‪ ,‬נאר אי האב זייער רחמנות‪ ,‬זאגט‬ ‫מע אי הימל אז א בשר וד האט אזוי פיל רחמנות‪,‬‬ ‫דאר‪ %‬מע דא פו הימל אודאי רחמנות האב‪] ...‬אינני‬ ‫משתמש בשמות כלל‪ ,‬רק אני מרח מאד ואומרי‬ ‫בשמי א בשר וד מרח כל כ ‪ ,‬משמי בודאי צרי‬ ‫לרח[‪.‬‬ ‫הגה"ק ר' משה בראדער זצ"ל פ"א בא לכ"ק מר‬ ‫מהר"ש זי"ע‪ ,‬אמר לו כ"ק מר‪ :‬משה‪ ,‬הלא אתה ת"ח‬ ‫תגיד לי‪ ,‬הרמב" אומר שתשובה אינו קרוי' תשובה‬ ‫אלא עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה‬ ‫עוד‪ ,‬נמצא מזה שתשובתינו אי נקרא בכלל תשובה‬ ‫ובשעת מעשה האט זי געגאסע טרער פו אי )ור'‬ ‫משה לא ענה כלו כמוב(‪ .‬אמר לו כ"ק מר אי מיי‬ ‫שבשעת שאד עושה תשובה הוא עושה תשובה‬ ‫במרירות הלב כ"כ שבוודאי לא ישוב לכסלה עוד וזה‬ ‫שאנו רואי שחוזר לכסלו זהו כבר דבר אחר )פי' זה‬ ‫הרגע אינו קשור ע הרגע שלפניו ודו"ק(‪ .‬עובדא הוה‬ ‫ביהודי אחד‪ ,‬שנשמתו היתה מטונפת בעוונות ל"ע‪.‬‬ ‫כאשר הגיע שעתו והוא נפטר לבית עולמו‪ ,‬החל‬ ‫המלא הממונה לטלטלו ולהוליכו ממקו למקו‪.‬‬ ‫ביקש אותו יהודי מהמלא ‪ ,‬שייקחהו דר העיירה‬ ‫בעלזא‪ ,‬והמלא נענה לבקשתו‪ .‬כשהגיעו לבעלזא‬ ‫ועברו ע"י ביהמ"ד‪ ,‬ביקש מהמלא שרצונו להיכנס אל‬ ‫ביהמ"ד פנימה‪ .‬המלא הסכי ג לבקשתו זו‪ ,‬באומרו‬ ‫שהוא ממתי לו בחו‪ .$‬כשעבר זמ ניכר והמלא ראה‬ ‫שהנשמה אינה חוזרת‪ ,‬נכנס לביהמ"ד לקחתו‪ ,‬ואז החל‬ ‫כ"ק מר רבי שלו מבעלזא זי"ע לזעוק‪" :‬הבו לי גרז!‬ ‫]גיט'ס מיר א האק!"[ אני אערו‪ %‬לו מיד את ראשו! אי‬ ‫ייתכ שיש לה העזה להיכנס לביתי לקחת נשמה‬ ‫שעברה את מפת דלתי?!‬ ‫הגה"צ מטארטיקוב זצ"ל שמע מאיש נאמ ששמע‬ ‫מפי הגה"ק בעל מנחת חינו זצ"ל‪ ,‬שפע חזר המנחת‬ ‫חינו מנסיעה אצל כ"ק מר מהר"ש מבעלזא זי"ע‬ ‫וכולו נסער )צוקאכט( על שראה ש רוח הקודש גלויה‪:‬‬ ‫המנ"ח ראה כמה אנשי שנכנסו אל הרה"ק‪ ,‬ואחד‬ ‫הזכיר עצמו לרפואה והרה"ק ענה לו לקחת איזו‬ ‫תערובת ומרקחת של תרופה‪ ,‬וכעבור זמ מה נכנס איש‬ ‫אחר והזכיר ג"כ את אותה מחלה לרפואה‪ ,‬והרה"ק‬ ‫איחל לו רפואה שלימה‪ .‬נענה הגבאי‪ :‬והלא לפניו השיב‬ ‫הרבי לאיש הקוד תשובה אחרת? ענה לו הרב הקדוש‬ ‫מבעלזא‪ :‬אי האב געזאגט? ס'האט זי געזאגט!"‪.‬‬ ‫פע אחת אחר פטירת הרבנית ע"ה נתעורר כ"ק‬ ‫מר זי"ע בבכיה עצומה וידעו שזה בגלל הרבנית‪ ,‬אבל‬ ‫לא ידעו מה שעכשיו הוא בוכה‪ ,‬ושאל אותו אחד מבניו‬ ‫למה זה נתעורר פתאו? א"ל מפני שאמרתי להקב"ה‬ ‫אתה יודע א הייתי יכול והיה בכוחי להחיות אותה אז‬ ‫הייתי מחיה אותה‪ ,‬אבל אתה הרי יכול אתה להקי את‬ ‫כנסת ישראל ולמה אי אתה מקימה‪ .‬והשיב לי הקב"ה‬ ‫א הייתי מרוצה מכנסת ישראל כמו שאתה היית‬ ‫מרוצה מהרבנית אז ג אני הייתי מקימה ועל זה אני‬ ‫בוכה‪ .‬הרבנית הצדקנית נפטרה בשנת תרי"ב ובניה בכו‬ ‫מאוד וא"ל אביה אילו ידעת איזה שמחה יש עכשיו‬ ‫בפמליא של מעלה לא היית בוכי‪ .‬מר! הספיד אותה‬ ‫ואמר עה"פ הצדיק אבד ואי איש ש אל לב ואמר‬ ‫דאי' בזוה"ק נאבד אי כתיב אלא אבד כי נאבד היינו‬ ‫מעוה"ז ובי מהעוה"ב אבל אבד הוא רק מהעוה"ז היא‬ ‫בבחינת אבד רק מהעוה"ז ולא מהעוה"ב‪ ,‬ויש לפרש‬ ‫באופ אחר דכ' יענ ה' ביו צרה ישגב ש אלוהי‬ ‫יעקב‪ ,‬וקשה למה כ' דוקא יעקב ולא שאר האבות‬ ‫ומתר‪ $‬המד' שכל זמ שיש צער לישראל מרגיש‬ ‫בשאת יעקב יותר משאר האבות יבא בעל הקורה ויכנס‬ ‫בעובי הקורה ולכ כ' דוקא יעקב‪ ,‬והנה איתא בגמרא‬ ‫יעקב לא מת ולכאורה אי יכול להיות שיליד אשה‬ ‫ינצל ממיתה‪ ,‬אלא צרי לומר שהוא לא היה איש כלל‬ ‫כפירש"י ז"ל ויקרא לו אל אלוקי ישראל‪ .‬שהקב"ה קרא‬ ‫ליעקב אל ובזה יש לפרש הגמ' ביוס‪ %‬הצדיק ויבא‬ ‫הביתה לעשות מלאכתו וכו' וח"א לעשות צרכיו אלא‬ ‫שנראית לו דמות דיוקנו של אביו‪ .‬ולכאורה אי זה‬

‫ה‬

‫מרומז בקרא‪ ,‬ובזה י"ל וירא כי אי איש היינו יעקב‬ ‫אבינו שלא הי' איש מאנשי הבית שיעקב קראו בית‪.‬‬ ‫וזה הפי' ג הכא הצדיק אבד ואי איש היינו יעקב‬ ‫אבינו שהוא לא איש ש אל לב היינו שהוא מצטער‬ ‫על זה‪ .‬דרכה של הרבנית היתה לחלק את הקאשע‬ ‫להיושבי בבעלזא‪ ,‬ופ"א בא אבר וביקש קאשע‬ ‫ונתנה לו אח"כ בא פע שניה ונתנה לו‪ ,‬אח"כ כשבא‬ ‫בפע הג' א"ל יונגערמא א אתה רעב יש לי מספיק‬ ‫ואת ל אבל א לא‪ ,‬דע שעשיתי תשובה על כל‬ ‫מאכל מיותר שאכלתי מיו עמדי על דעתי‪.‬‬ ‫כ"ק מר! מהר"א זי"ע אמר על זקנתו הרבה"צ מרת‬ ‫מלכה ע"ה בזה"ל‪ :‬צדיקי אמרו עליה גדולות )צדיקי‬ ‫האב אוי‪ %‬איר גרויס גערעדט(‪ ,‬אבי זי"ע )כ"ק מר‬ ‫מהרי"ד זי"ע( אמר לי ראיה הכי גדולה שהיתה אשה‬ ‫גדולה‪ ,‬כי זקני מר מהר"ש לא הסתיר מפניה כלו‪) ,‬די‬ ‫גרעסטע ראיה אז זי איז גרויס געווע איז‪ ,‬ווייל דער‬ ‫זיידע זי"ע האט פו איר גארנישט באהלט(‪ .‬כ"ק דודי‬ ‫ז"ל אמר שכ"ק אא"ז )מהר"ש( זי"ע התייע‪ $‬עימה בכל‬ ‫העניני ולא העלי ממנה אפי' רעבישע זאכע‪.‬‬ ‫כ"ק מר! אדמו"ר שליט"א אמר הרבה פעמי‬ ‫עיינתי אי הגיעה הרבנית הצדקנית להשגות גדולות‬ ‫כ"כ‪ ,‬פשוט אפשר להיות מצד נשמתה שהיה לה נשמה‬ ‫גבוהה‪ ,‬ועוד יש לומר כמו דאיתא בגמרא ברכות נשי‬ ‫במאי קא זכיי במה שמניחי לבעליה ליל לביהכנ"ס‬ ‫והיא הרי עזרה לבעלה כ"ק אא"ז זי"ע לעבודת השי"ת‬ ‫וכ ג היא הגיעה למדרגות הגדולות האלו‪ .‬פע‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ראה כ"ק מר מהר"ש זי"ע שני יהודי‬ ‫שעומדי בצד ומדברי ביניה‪ .‬שלח כ"ק מר מהר"ש‬ ‫זי"ע את בנו‪ ,‬כ"ק מר מהר"י זי"ע לשמוע שיחת‪ ,‬וכ‬ ‫עשה‪ ,‬והל אצל‪ ,‬ושמע כיצד אחד אומר לחבירו מתו‬ ‫שברו לב‪ :‬אוי‪ ,‬היו הוא ראש השנה‪ ,‬יו אדיר ונורא‪,‬‬ ‫במה אנו באי לפני מל מלכי המלכי הקב"ה הבוח‬ ‫כליות ולב?! וא‪ %‬חבירו נאנח מעומק הלב לעומתו‬ ‫ושקע בהרהורי תשובה‪ .‬שב מר מהר"י זי"ע וחזר לפני‬ ‫אביו‪ ,‬מר מהר"ש זי"ע על דברי היהודי‪ .‬נענה מר‬ ‫מהרי"ש ואמר‪ :‬קטרוג גדול היה על ע ישראל‪ ,‬רח"ל‪,‬‬ ‫ועל כל דברי המליצה של הסניגור ענה המקטרג וטע‬ ‫כנגדו‪ :‬ישראל נותני צדקה‪ ,‬אמר הסניגור‪ :‬ג הגוי‬ ‫נותני צדקה‪ ,‬טע הקטיגור‪ .‬כ נמש הדי ודברי בי‬ ‫הסניגור להקטיגור‪ ,‬עד שהגיעו למעלה שיחת היהודי‬ ‫הללו‪ ,‬דברי שנאמרו מתו שברו לב אמיתי‪ ,‬וטע‬ ‫הסניגור‪ :‬לע ישראל יש לב נשבר! וכא עמד המקטרג‬ ‫מולו שותק‪ ,‬כי נכו הדבר שלב נשבר יש רק לישראל‬ ‫דיבר בקדשו מר! מהרי"ד זי"ע‪" :‬אמר לי כ"ק אבי‬ ‫ז"ל )מר מהר"י זי"ע( כשבאתי פע אחת לפניו‪ ,‬שעיקר‬ ‫הדר לבוא לידי שבירת ותקו המדות הוא על ידי עסק‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬ולא על פי עצות שכליות לא עצת‬ ‫שכל עצמו ולא עצת שכל חברו‪ ,‬וג לא על ידי עצות‬ ‫שבספרי המיוסדי על עניני תקו המדות על פי‬ ‫השכל‪ ,‬אלא על ידי לימוד ספרי מוסר הבנויי על‬ ‫פסוקי תנ" ומאמרי רז"ל‪ ,‬כי רק בכח התורה הקדושה‬ ‫יכול האד לבוא לידי שבירת ותקו המדות‪ .‬וסיפר לי‬ ‫כ"ק אבי ז"ל באותו מעמד‪ ,‬שפע אחת כשנכנס אל‬ ‫כ"ק אביו ז"ל מר מהר"ש זי"ע‪ ,‬והיו מונחי על שלחנו‬ ‫כמה ספרי קדושי‪ ,‬הגביה בידיו הטהורות ואמר לו‪:‬‬ ‫רק על ידי עסק התורה יכול האד להלהיב את לבו‬ ‫כיקוד אש לעבודת השי"ת ולדבק את עצמו בבורא‬ ‫ב"ה‪ ,‬ולא על ידי השכל‪ .‬וא‪ %‬על פי שלפעמי נראה‬ ‫לאד שג על ידי עצות שכליות שבספרי נתעורר‬ ‫ונתלהב לבו לעבודת הבורא ב"ה‪ ,‬הרי זה רק לפי שעה‪,‬‬ ‫ואינו מתקיי זמ רב‪ ,‬ואילו התעוררות והתלהבות שעל‬ ‫ידי עסק התורה הק' מתקיימות לעד‪ ,‬כי כמו שהתורה‬ ‫הק' היא נצחית‪ ,‬כ ג ההשפעה וההתלהבות שעל ידה‬ ‫ה נצחיות‪ .‬וג א לפעמי אי האד מרגיש את‬ ‫התעוררות הקדושה בשעת הלימוד‪ ,‬ידע נאמנה‬ ‫שקדושת התורה חודרת בלבו פנימה‪ ,‬וכאשר יבוא לידי‬ ‫קיו מצוה ועבודת הבורא ית"ש‪ ,‬תתעורר קדושת‬ ‫התורה שבלבו‪ ,‬ותצא מ הכח אל הפועל‪ ,‬ותסייעהו‬ ‫לעבודת הבורא ב"ה‪ .‬עד כא דבריו הקדושי של כ"ק‬ ‫אבי זי"ע‪.‬‬ ‫סיפר הרה"צ רבי שלו מגריידינג ב מר הרה"ק‬ ‫רבי משה ב הרה"ק רבי שלו מבעלזא זי"ע שאמר‬ ‫זקינו במעשה ד'איש חסיד' )זמירות למוצ"ש‪" :‬עבר‬ ‫בשוק בסברתו‪ ,‬והנה אליהו הנביא לקראתו‪ ,‬פ‪ $‬לו וכו'‬ ‫קרא למי בדעתו קנות עבד אי כמותו"‪ .‬וכו'(‪ ,‬כי‬ ‫לכאורה דבר פלא הוא‪ ,‬למה הוצר אליהו זכור לטוב‬ ‫לעשות כל זה למכור עצמו לעבד‪ ,‬הא לא היה טוב‬ ‫יותר א היה נות לו את כל הכס‪ %‬במזומני‪ .‬א שבא‬ ‫אליהו הנביא להורות דר בעבודת השי"ת‪ ,‬דא נצר‬

‫איזה איש לישועה‪ ,‬מהראוי שימכור עצמו לעבד כדי‬ ‫לעשות טובה לאיש ישראל‪.‬‬ ‫סיפר הגאו! הגדול מו"ה דובעריש רפאפורט‬ ‫זצ"ל אבד"ק ראווא‪ ,‬שסיפר לו הרב הגדול וגביר‬ ‫מפורס מו"ה ירחמיאל הורווי‪ $‬ז"ל מלבוב‪ ,‬אשר‬ ‫בדידיה הוה עובדא‪ .‬בעת אשר הרה"ק מהר"ש‬ ‫מבעלזא היה פע אחת בלבוב‪ ,‬ותהו כל העיר‪,‬‬ ‫גדולי וחכמי‪ ,‬כול השכימו לפתחו לקבל ברכת‬ ‫קדשו‪ .‬והנה הרב הגדול רבי ירחמיאל הנ"ל היה נבו‬ ‫ברעיוניו א ליל ג כ או לחדול‪ .‬א כאשר שמע‬ ‫כי הרב הוא ג כ גדול בתורה‪ ,‬גמר בדעתו שיל‬ ‫לקבל פניו‪ ,‬א לא כמו כל הדופקי על פתחו‪ ,‬רק‬ ‫כמו לאחד משאר גדולי תורה‪ ,‬לפלפל ולסלסל עמו‬ ‫בפלפולא דאורייתא‪ .‬ויהי כאשר בא אל בית‬ ‫האכסניא של הרה"ק זי"ע לא מצא שו איש בחדר‬ ‫החיצו‪ ,‬והדלת מ היכל קדשו היה סגור ומסוגר‪,‬‬ ‫והמתי מעט‪ ,‬א תיכ‪ %‬אמר בלבו‪ :‬הלא אנכי לא‬ ‫באתי הנה כדר החסידי העומדי לפניו בהכנעה‬ ‫יתירה‪ .‬והל ודפק על הפתח‪ .‬ויע כי אי איש‬ ‫בהחדר‪ ,‬הל הרה"ק בעצמו ויפתח את הדלת‪ .‬ויהי‬ ‫כאשר ראה רבי ירחמיאל את פני קדשו כראות פני‬ ‫אלקי‪ ,‬נפל עליו אימה ופחד‪ ,‬ואשתקל מילוליה‬ ‫איזה רגעי ונשכח ממנו כל החידושי אשר הכי לו‬ ‫לדבר עמו א הטה אזנו לשמוע לקול ברכתו‪,‬‬ ‫באימה וביראה ובחרדת קודש‪ .‬ובעת שסיפר הרב‬ ‫רבי ירחמיאל הנ"ל זאת לפני הגאו מראווא זלה"ה‪,‬‬ ‫סיי בלשונו הזהב‪ :‬ובעת הזאת הבנתי על נכו‬ ‫כוונת הכתוב )דברי כח‪ ,‬י( "וראו כל עמי האר‪ $‬כי‬ ‫ש ה' נקרא עלי ויראו ממ "‪.‬‬ ‫הרב החסיד מו"ה ברו פריש ז"ל מנו"כ בארה"ק‪,‬‬ ‫ב הרה"ק מוה"ר צבי הירש מדילוטי ז"ל‪ ,‬סיפר‬ ‫משמו של מר מהר"ש מבעלזא זי"ע‪ ,‬שפע אחת‬ ‫באו לפניו הרבה אנשי שהיו מלאי צרות צרורות‬ ‫רח"ל‪ ,‬וכל אחד צעק ממרורות לבו לישועה‪ ,‬אז אמר‬ ‫הרה"ק זי"ע בשבת קודש אנו אומרי בברכת המזו‪:‬‬ ‫"הרחמ הוא ינחילנו ליו שכולו שבת ומנוחה לחיי‬ ‫עולמי"‪ ,‬כי הנה בזה העול אי מנוחה כביכול‬ ‫להקב"ה‪ ,‬שכל אחד מתרע עליו בלב‪ ,‬למה עושה‬ ‫כ ולמה נוהג כ ‪ ,‬כי לפי דעת האד נדמה שהיה‬ ‫היושר להנהיג באופ אחר‪ ,‬ועל כ כל אחד צועק‬ ‫ומתרע‪ .‬וא יש צרות בעול אז אי מנוחה כביכול‬ ‫אבל כאשר יהיה עול התיקו ומלאה האר‪ $‬דעה‪,‬‬ ‫וישיגו כל העול כי כל מה דעביד רחמנא היה רק‬ ‫טובות‪ ,‬והוא נוהג בחסדו‪ ,‬ואל אמונה ואי עול‬ ‫)דברי לב‪ ,‬ד(‪ ,‬אז יהיה לו כביכול מנוחה‪ .‬וזה שאנו‬ ‫מבקשי‪" :‬ינחילנו ליו שכולו שבת" הוא עול‬ ‫התיקו‪ ,‬ואז יהיה "מנוחה לחי העולמי"‪ ,‬שכביכול‬ ‫חי העולמי יהיה לו מנוחה‪ ,‬ודפח"ח‪ .‬עוד‪ :‬בברכת‬ ‫המזו! מסיימי‪" :‬ומכל טוב לעול אל יחסרנו"‪,‬‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬שהרי כבר אמר מקוד "וכל טוב"‪,‬‬ ‫ומה הוסי‪ %‬עוד בתפלה זו‪ .‬אמר כ"ק מר מהר"ש‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ :‬שבקשתינו היא‪ ,‬שא‪ %‬שיהא לנו כל‬ ‫הברכות הנ"ל‪ ,‬מכל מקו מ'כל טוב לעול'‪ ,‬היינו‬ ‫מעול הבא‪" ,‬אל יחסרנו"‪ ,‬שלא יפחתו מחלקינו‬ ‫לעול הבא בשביל הברכות‪.‬‬ ‫כתב הגה"ק המהרש" מברעזא! זצ"ל בהסכמתו‬ ‫לספה"ק 'מי רבי'‪" :‬שמעתי ממורי ורבי הגה"ק‬ ‫אבד"ק בעלזא זי"ע‪ ,‬כי בכל מדה יש אמת ושקר‪,‬‬ ‫כמו בגאוה 'ויגבה לבו בדרכי ה'‪ ,‬וכ בענוה יש ענוה‬ ‫דקדושה וענוה פסולה‪ ,‬והמבח הוא‪ ,‬כי מי שהוא‬ ‫עניו בשקר חושב את עצמו לאי‪ ,‬וג אנשי אחרי‬ ‫ה כמוהו כאי וגרועי‪ .‬והעניו באמת יחשוב כל‬ ‫העול לצדיקי והוא הגרוע שבעול‪ .‬ומוטב להיות‬ ‫גאה ויחשוב ג כל הענוי לטובי‪ ,‬מלהיות עניו‬ ‫בענוה פסולה ושיחשוב ג אחרי לגרועי‪ .‬ועל ידי‬ ‫בחינה במבח הזה ידע האד בנפשו א זכה לענוה‬ ‫באמת מצד הקדושה"‪.‬‬ ‫כ"ק מר! שליט"א אמר‪ :‬כ"ק א"א זקיני ז"ל )מר‬ ‫אדמו"ר מהר"ש זי"ע( היה אומר על מה שאומרי‬ ‫בפיוט "ונתנה תוק‪ "%‬בראש השנה ויוהכ"פ‪:‬‬ ‫"ומלאכי יחפזו וחיל ורעדה יאחזו ויאמרו הנה יו‬ ‫הדי לפקד על צבא מרו בדי כי לא יזכו בעיני‬ ‫בדי"‪ ,‬דיש להבי‪ ,‬הלא המלאכי אינ בעלי בחירה‪,‬‬ ‫ומה שיי אצל עני פחד ורעדה מיו הדי כי לא‬ ‫יזכו בעיני בדי‪ ,‬ואמר‪ ,‬כי תפקיד של מלאכי‬

‫השרת הוא ללמד זכות על בני ישראל‪ ,‬לפי שכ הוא‬ ‫רצו השי"ת לזכות את בני ישראל‪ ,‬ועל כ‬ ‫"ומלאכי יחפזו וחיל ורעדה יאחזו" ביו הדי‪,‬‬ ‫שמא לא יצאו ידי חובת בלימוד זכות על בני‬ ‫ישראל‪ .‬ויש לפרש הכוונה בזה‪ ,‬דהנה איתא במג"א‬ ‫)סי' תקפד ס"ק ב( שאי להתוודות בפה ולהזכיר‬ ‫עונות בראש השנה‪ ,‬אול כל יהודי המאמי בה'‬ ‫צועק בלבו‪ :‬חטאתי‪ ,‬עויתי‪ ,‬פשעתי‪ .‬ודבר זה אינו‬ ‫ידוע כי א להקב"ה בלבד הבוח לבבות‪ ,‬כדאיתא‬ ‫בשל"ה הק' שהמלאכי אינ מביני דברי שבלב‬ ‫וכמו כ אינו ידוע לה מה שכל איש ישראל מקבל‬ ‫על עצמו במחשבה מכא ואיל לעשות מצות‬ ‫ומעשי טובי‪ ,‬ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה‬ ‫למעשה )קידושי מ‪ ,‬א(‪ .‬ולכ "ומלאכי יחפזו וחיל‬ ‫ורעדה יאחזו" שמא לא ילמדו על בני ישראל זכות‬ ‫די צרכ‪ ,‬כיו שאינ ידועות לה התשובה והקבלות‬ ‫שבלבות בני ישראל‪.‬‬ ‫הגה"ק משינאווא זי"ע אמר בש רבו הקדוש‬ ‫מוהר"ש מבעלזא זי"ע ביאור הכתוב עוד אקב‪ $‬עליו‬ ‫לנקבציו היינו שעוד קוד ביאת המשיח כבר יהיו‬ ‫רבי מבנ"י מקובצי בארה"ק וע"ז אמה"כ שאחר‬ ‫הגאולה יקב‪ $‬הקב"ה את כול מארבע כנפות האר‪$‬‬ ‫לא"י‪ ,‬וזש"ה עוד אקב‪ $‬עליו לנקבציו והב‪.‬‬ ‫ידוע ומפורס לכל היגיעה העצומה והעבודה‬ ‫הנשגבה שהשקיע האדמו"ר הראשו לבית בעלזא‬ ‫מר ה"שר שלו" זי"ע ואחריו בניו רבוה"ק לבית‬ ‫בעלזא זי"ע בקדושה ובטהרה‪ ,‬בבני בית הכנסת‬ ‫המפואר בבעלזא ובבית המדרש הסמו לו‪ ,‬שנבנה‬ ‫במו ידיו הקדושות‪ ,‬במש ט"ו שנה משנת תקפ"ח‬ ‫עד שנת תר"ג אחרי גילוי אליהו הנביא שלימדו‬ ‫הלכות בית הכנסת‪.‬‬ ‫ידוע שמר! מהר"ש זי"ע כיוו כוונות מיוחדות‪,‬‬ ‫ויחודי עליאי בעת בניית בית הכנסת‪ ,‬פע לקח‬ ‫מר דלי מלא סיד וטיט והל לעסוק בעצמו בעבודת‬ ‫הבני‪ ,‬כשראה זאת אחד ממקורביו‪ ,‬ביקש לעזור לו‬ ‫ולהוציא את הדלי מידו‪ ,‬הרבה"צ מרת מלכה ע"ה‬ ‫שהיתה מפורסמת בצדקתה הגדולה ובעלת מדרגה‪,‬‬ ‫השקיפה בעד החלו‪ ,‬הזהירה את האיש לבל ירהיב‬ ‫בנפשו לקחת ממנו את הדלי‪ ,‬למע לא יבלבל את‬ ‫מחשבותיו הקדושות של הרב‪ .‬כידוע‪ ,‬הניח מר‬ ‫מהר"ש זי"ע מקו ג לזרעו אחריו‪ ,‬להוסי‪ %‬לבני‬ ‫בית ה'‪ ,‬בהותירו חלק מהבני‪ ,‬כדי שה ימשיכו‬ ‫ויוסיפו עליו‪ ,‬וכפי שהמלי‪ $‬פע את מאמר ז"ל‬ ‫)ברכות סד‪ (.‬על הפסוק 'ורב שלו בני ' )ישעי' מ‪,‬‬ ‫יג( 'אל בני אלא בוני '‪ ,‬ואמר בצחות לשונו‪' :‬שלו'‬ ‫ובניו יהיו מ הבוני את בית ה' ואכ‪ ,‬פקודתו שמרה‬ ‫רוח‪ ,‬ונאמני לצוואתו הקדושה‪ ,‬הוסיפו כל רבוה"ק‬ ‫מבעלזא זי"ע על הלשכות והעזרות שבמקדש מעט‬ ‫זה‪ ,‬שעמד בתפארתו ובקדושתו עד החורב הנורא‬ ‫והאיו‪.‬‬ ‫זמ! קצר לפני הסתלקותו דיבר בקדשו כ"ק מר‬ ‫מהר"א זי"ע‪ ,‬ואמר בזה"ל‪" :‬אי ווייס נישט‪ ,‬נאר די‬ ‫גויי האבע דערציילט‪ ,‬בשעות מ'האט אונגעצונדע‬ ‫די שוהל אי בעלזא‪ ,‬האט מע גיזעה א אלטע איד‬ ‫מיט א ווייסע בארד‪ ,‬האט שפאציערט אי שוהל‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬שוהל‪ ,‬שוהל‪ ,‬וויי נישט‪ ,‬מ'האט אי דיר‬ ‫גידאווענט‪ ,‬או מ'וועט ווייטער אי דיר דאווענע"‬ ‫וכה כותב הגה"ק מהר" מבילגוריא זי"ע‪" :‬אא"ז‬ ‫מהר"ש ז"ל אמר‪ :‬די שוהל וועט זיי איינע פו די‬ ‫שעהנסטע שוהל' אי ירושלי‪ ,‬דער כה גדול וועט‬ ‫גיי טוהע די עבודה‪ ,‬וועט ער מוזע דור גיי מיי‬ ‫שוהל" )וממשי ‪" :‬ואדוני אבי ז"ל כ"ק מר מהרי"ד‬ ‫זי"ע אמר‪ ,‬לכאורה יש חשש לקפנדריא‪ .‬א י"ל‬ ‫שפירוש כוונתו שיל מ הצד על יד בית הכנסת ולא‬ ‫בפני‪ .‬או ע"י שקדושת בית המקדש תהיה גדולה‬ ‫משל ביהכ"נ יש היתר ליל מבפני"(‪ .‬ועוד אמר‬ ‫לעתיד לבא כשיבא משיח צדקינו בב"א יהיה‬ ‫הביהמ"ק הזה ע"י הביהמ"ק וכשיעשה הכה"ג את‬ ‫העבודה ביוה"כ בי עבודה לעבודה וועט ער זי א‪%‬‬ ‫ריעה אי מיי בהמ"ד‪ .‬כ"ק מר! מהר"ש זי"ע תיכנ‬ ‫בעצמו את בני הבית הכנסת‪ ,‬ואמר שבנה אותו כ ‪,‬‬ ‫שמצד מזרחו עד מקו המקדש אי שו כנסיה‬ ‫נוצרית‪ ,‬שתי וערב או פסל!‬ ‫נינו הגה"ק מבילגורייא זי"ע כותב‪" :‬בעת שהניח‬ ‫א"ז זי"ע את היסודות עבור ביהכ"נ‪ ,‬שטח תחינתו‬

‫לפני ד' שכל מי שיבוא להתפלל בו‪ ,‬תישמע תפילתו‬ ‫בשמי מרומי"‪ .‬אגב‪ ,‬מסופר כי שני אברכי שרצו‬ ‫לצאת פע לאסו‪ %‬כספי לצור בניית בית כנסת‪,‬‬ ‫באו אל מר מהר"ש זי"ע וביקשו ממנו כתב המלצה‪,‬‬ ‫אמר לה מר‪ :‬מכתב איני יכול לתת לכ‪ ,‬אבל‬ ‫יכולני לומר לכ דבר תורה‪ ,‬שכאשר תגידו זאת‬ ‫לאחב"י ודאי יתנו לכ תרומתכ‪ .‬ואמר‪ :‬כתיב "אב‬ ‫מקיר תזעק"‪ ,‬פירוש‪ ,‬א נותני כס‪ %‬לבני בית‬ ‫הכנסת‪ ,‬אזי אחר אריכת ימיו ושנותיו של האד‪,‬‬ ‫בעלותו לעול העליו‪ ,‬זועקת אותה אב שזה האד‬ ‫בנה אותי!‬ ‫דבר פלא מספר הגה"ק מהר" מבילגורייא‬ ‫זי"ע‪" :‬פע באמצע עבודת הבניה‪ ,‬הפסיק א"ז‬ ‫)מהר"ש( ז"ל את המש העבודה בבני בית הכנסת‪,‬‬ ‫ואמר יע אשר נצר לשני ספרי לעיי בה לצור‬ ‫הבניה‪ .‬וכשבא עת הצור ‪ ,‬הגיע מוכר ספרי אחד‪,‬‬ ‫שהיו לו באמתחתו למכירה שני ספרי הנצרכי‬ ‫למר‪ .‬והפלא היה אמר אח"כ זקני מר מהר"י זי"ע‬ ‫שעיי בשני ספרי אלו‪ ,‬ולא היה בה שו שייכות‬ ‫לעני בית הכנסת"‪..‬‬ ‫‪.‬כותבי העתי מספרי על רפואות וישועות‬ ‫שנושעו רבי בעת חנוכת הבית‪ ,‬וכאותה בחינה‬ ‫שמצינו בחינו הבית של שלמה המל )מ"א ח‪ ,‬סו(‪:‬‬ ‫"ויברכו את המל וילכו לאהליה שמחי וטובי לב‬ ‫על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל‬ ‫עמו"‪ ,‬שדרשו רז"ל )שבת ל‪ :(.‬שמחי שנהנו מזיו‬ ‫השכינה‪ ,‬וטובי לב שנפקדו כל אחד בב זכר וכו'‪.‬‬ ‫ואכ!‪ ,‬נצח ישראל לא ישקר‪ ,‬ובכלל נס התחיה לע‬ ‫סגולה‪ ,‬נתחנ היכל בית המדרש הקדוש בחצרות‬ ‫בית ה' בתוככי ירושלי עיה"ק על ידי כ"ק מר‬ ‫אדמו"ר מבעלזא שליט"א שזכה להמשי קדושתו‬ ‫ותפארתו של אותו בית מקדש מעט‪ ,‬ובזה נשלמה‬ ‫הבטחתו הידועה של כ"ק מר מהרי"ש זי"ע בעת‬ ‫ייסוד בית הכנסת הקדוש ש"בעלזא תהיה פינה‬ ‫יקרת שידעו משמו יתבר עד ביאת המשיח" אכי"ר‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מנעשכיז זי"ע היה פוקד‬ ‫בשלו הרב הצדיק הקדוש ר' שלו מבעלזא זלה"ה‬ ‫פע אחת שמע שחושש בעיניו‪ ,‬ושרוצה לעסוק‬ ‫ברפואות ופקד אליו על ידי אחד שנסע לש‪ ,‬לומר‬ ‫לו בשמו שלא ישתדל לרפאות את עצמו על עיניו‬ ‫וידוע שהיה לזקנותו סגי נהיר‪ .‬לאחר זמ! סיפר‬ ‫שאחד מהצדיקי שישב בסנהדרי של מעלה‬ ‫אחר‬ ‫נתעלה למקו עליו מאוד‪ ,‬והיה צרי‬ ‫למלאות מקומו‪ ,‬ורצו למעלה שיסתלק הבעלזער רב‪,‬‬ ‫וימלא מקומו בסנהדרי למעלה‪ ,‬ומחמת שידעתי‬ ‫שהעול צרי לו‪ ,‬לכ פעלתי בתפלתי מוטב שינטלו‬ ‫מאור עיניו‪ ,‬ויהיה כאילו נפטר‪ ,‬כדי שיתקיי בעול‬ ‫הזה‬ ‫לפני הסתלקותו דיבר בקדשו‪ :‬ה' עשקה לי‬ ‫ערבני" )ישעי' לח‪ ,‬יד( בשעה שנגזר על נשמתי‬ ‫לרדת לעול‪ ,‬סירבתי כי יראתי חלילה מכשלו‬ ‫בעוה"ז‪ ,‬הראוני משמי מת שכר של מצוות‬ ‫שאסגל בעוה"ז‪ ,‬ועל א‪ %‬זאת המשכתי בסירובי‪.‬‬ ‫הראוני משמי כמה אלפי נשמות הממתינות‬ ‫לתיקונ על ידי‪ ,‬א יראתי מקלקול‪ .‬עד אשר כביכול‬ ‫השי"ת בכבודו ובעצמו היה לי ערב בדבר הזה‪,‬‬ ‫שאכנס לעוה"ז בשלו ואצא ממנו בשלו‪ .‬ופירש‬ ‫את הפסוק האמור‪ ,‬כי כביכול ה' היה ערב לו בדבר‬ ‫עבור הנשמות העשוקות‪" :‬ה' עשקה לי"‪ ,‬בגלל‬ ‫הנשמות הללו "ערבני"‪ ,‬היה לי לערב‪ ,‬על כ הנני‬ ‫מבקש שתקיי את הערבות‪ ...‬יו ב' כ"ז אלול שנת‬ ‫תרט"ו‪ ,‬הוא היו בו עלתה נשמתו הטהורה לגנזי‬ ‫מרומי‪.‬‬ ‫חתנו הרה"ק רבי חנו העני מאלעסק זי"ע אמר‬ ‫כי רבינו הבעש"ט הק' והרבי ר' דוב בער ממעזריטש‬ ‫זי"ע יחד ע כל הצדיקי ומלאכי עליו יצאו‬ ‫לקראתו בשעת הסתלקותו ורבינו נתכבד לדרוש‬ ‫למעלה משש שעות במתיבתא דרקיעא‪ ,‬דברי אלו‬ ‫נתגלו לו ע"י נשמות מעלמא דקשוט‪ ,‬וכאשר שאל‬ ‫אות מני ה יודעי כל זאת? השיבו כי המלאכי‬ ‫ה שסיפרו לה את גודל הכבוד שזכה לו רבינו ‪,‬‬ ‫בכדי להראות לה אי יכול אד בעול לזכות לכל‬ ‫זה‪.‬‬ ‫זכותו הגדולה יג! עלינו ועל כל ישראל אמ!‬

‫לעלוי נשמת האשה החשובה מרת צפורה מרי רובינשטיי& ע"ה‬ ‫בת הרה"ח ר' מנח הלל ז"ל הונצחה ע"י בני המשפחה שיחיו‬

‫לעלוי נשמת הרה"ח ר' דוד רובינשטיי& ז"ל ב הרה"ח ר' מאיר צבי ז"ל‬ ‫וזוגתו האשה החשובה מרת טויבא ע"ה בת הרה"ח ר' פנחס ז"ל‬

‫ו‬