Beth Hamidrash Berechit 2009

‫‪¾þðôí ³−ë‬‬ ‫‪'á ïåéìâ‬‬

‫‪ã''ñá‬‬

‫‪ò "ùúä úéùàøá úùøô úáù‬‬

‫‪³ ë ¾ í î î ò − ë ê ë š ¼ − – ³ ¾ ë í î þ" í ð ê‬‬ ‫על הפסוק‪ ,‬ויצא קין מלפני ה'‪ ,‬מובא במדרש בר"ר כב יג‪ ,‬יצא שמח וכו'‪ ,‬פגע‬ ‫בו אדם הראשון‪ ,‬אמר לו מה נעשה בדינך‪ ,‬אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי‪,‬‬ ‫ה תח י ל א ד ה " ר מ ט פ ח ע ל פ נ י ו ‪ ,‬א מ ר כ ך ה יא כ ח ה ש ל ת ש ו ב ה ו א נ י לא ה י י ת י‬ ‫י ו ד ע ‪ ,‬מ י ד ע מ ד א ד ה" ר וא מ ר מ ז מ ו ר ש י ר ל י ו ם ה ש ב ת ו ג ו ' ‪ ,‬וה ד ב ר י ם צ ר י כ י ם‬ ‫בי אור ‪ ,‬מ ה י ש בכ וחה של ה ת שובה להיו ת מ ק ור ה שר א ה ל שיר ת ו של יו ם‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫הנה מ תוך כל ה קל קולי ם ה נור אי ם שנע שו בע ול ם לדו רו ת מכח ח ט או ש ל‬ ‫אד ה " ר ‪ ,‬מ ו ד ג ש ב ת ור ה ה קל ק ו ל ש ל ה ת חד ש ו ת מ ד ת הב ו ש ה ב א נ ו שו ת ע " י‬ ‫הח ט א ‪ ,‬ל פ נ י הח ט א " ו י ה י ו ש נ י ה ם ער ו מ י ם הא ד ם ו א ש ת ו ול א י ת ב ו ש ש ו" ‪,‬‬ ‫ו א ח ר ה ח ט א " ו ת פ ק ח נ ה ע י נ י ש נ יה ם ו י ד ע ו כ י ע י ר ו מ י ם ה ם ו כ ו ' " ‪ " ,‬וא י ר א כ י‬ ‫עירום אנכי ואחבא‪ ,‬ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר צויתיך‬ ‫ל ב ל ת י א כ ל מ מ נ ו א כ ל ת " ‪ ,‬מ א ז ה תח ד ש ב ע ו ל ם ה צ ו ר ך ב ל ב ו ש ‪ ,‬כ מ ו ש מ ב ו א ר‬ ‫בשבת עז ב‪ ,‬שפירוש לבושה הוא לא בושה‪ ,‬שהלבוש ענינו הוא הסרת הבושה‬ ‫שה תח ד ש ה ב א ד ם ע " י ח ט א א דה " ר ‪ ,‬וצ ר י ך ב י א ו ר מה ה י א נ ו ר א ו תה ש ל מ ד ת‬ ‫הבושה שדוקא היא היתה הביטוי המובהק לתוצאות חטאו של אדה"ר‪.‬‬

‫כאשר א ור הנש מה היה מאיר בגוף ה אדם לא היה מ יתה מש ום שכ ל‬ ‫מצ י א ו ת ו ג וף ו נ ש מה ה י ו ש י יכ י ם ל מער כ ת ה נצח דב ו ק י ם ב אלה י ם ח י י ם ‪,‬‬ ‫כמ " ש הר מ ב " ן כ י ה נש מ ה ה על י ו נ ית נ ו ת נת ח י ים ל ע ד ‪ ,‬א ב ל כ ש נ ע שה‬ ‫הפירוד‪ ,‬הגוף התנתק מאור הנשמה‪ ,‬שוב אין בו הכח של חיי נצח‪ ,‬ובהכרח‬ ‫סוף הגוף להיפרד מהנשמה לגמרי במיתה‪ ,‬זהו עצמו השורש לבושה‪ ,‬הבושה‬ ‫א י נ ה א ל א מ י ת ה ק ט נ ה פ י ר וד ה ג ו ף מ ה נ ש מה כ ש" נ ‪ ,‬ד א ז ל ח ו ור א ו א ת א‬ ‫סומקא‪ ,‬שלכן הלבנת פנים דינו כשפיכות דמים‪.‬‬ ‫ה תח ד ש ו ת מ ד ת ה ב ו שה ב מ ת ן ת ו רה ה ו א ג י ל ו י ז ר ע ה ק ד ו שה ש נ ז ר ע ב כ נ ס ת‬ ‫יש ר א ל ב מ ע מ ד מ " ת ‪ ,‬א ו מ ה " ע ש א י ן ב ה ם או ת ה ב וש ת פ ני ם ‪ ,‬א י" ז מ כ ח‬ ‫שלימות‪ ,‬אלא הסתלקות כח הנשמה והשתקעות בעולם הגוף עד שאין שייך‬ ‫אצל ם ב ו שה מה ג וף ‪ ,‬מ ש ו ם ש זה ו כל מצ י א ו ת ם ‪ ,‬ש ם ה ם נ ג מר י ם ‪ ,‬ז ה ו ג ם‬ ‫ש ו ר ש מ ד ת הח וצ פה ב ד ו ר ה ע ק ב ש ל ה מצ י א ו ת ‪ ,‬ש כ ל כ ך י ת ע ל ם כח ה נ ש מ ה‬ ‫ב ד ו ר ע ד ש ל א י ה א ל כ ו ח ו ת ה ג ו ף מ מה לה ת ב י י ש ‪ ,‬ג א י ם ה ם א ו מ ו ת ה ע ו ל ם‬ ‫ב שלי מו ת ם ה חו מ רי ת ‪ ,‬א בל זהו בו ש ת ם ‪ ,‬ל עו מ ת ז א ת י שר אל ג אה הו א‬ ‫בבושתו‪ ,‬גאה הוא באבלותו הארוכה על חורבן מקדשו‪ ,‬משום שזהו שורש‬ ‫תקותו לחיי נצח‪ ,‬זהו גם הסימן לרוממות נשמתו חלק אלוה ממעל‪.‬‬

‫מדת הבושה‪ ,‬שכאן מבואר שאינה אלא מום באנושות מכח חטאו של אדה"ר‪,‬‬ ‫נחשבת היא למעלתה המובהקת של כנסת ישראל מכח מעמד מתן תורה‪" ,‬מי‬ ‫שא י ן ל ו ב ו ש ת פ נ י ם ב י ד ו ע ש לא ע מ ד ו א ב ו ת י ו ע ל ה ר ס י נ י " נ ד ר י ם כ א ‪ ,‬ו " ג '‬ ‫ס י מ נ י ם ב א ו מ ה ז ו ‪ ,‬ב י י ש נ י ם ו כ ו ' " י ב מ ו ת ע ט א ‪ ,‬ו ה י א ג ם ה מ ד ה ש בה ת ל ו י ה‬ ‫הזכיה בגן עדן‪" ,‬בושת פנים לגן עדן" אבות פ"ה מ"כ‪ ,‬ומאידך מדת החוצפה‬ ‫והעזות היא הדרך לגהינם‪ ,‬ואחד מהדברים הנוראים שנאמרו על זמן עקבתא‬ ‫דמ שיח א הו א "בע קבו ת משיחא חוצפ ה י סגא" סו טה מ ט ב ‪ ,‬מבו אר‬ ‫שה תחד ש ו ת מד ת הח ו צפה בע ול ם ה ו א מ כ ח ה קל ק ול של ע קב ת א ד מ ש יח א ‪,‬‬ ‫באופן שתולדו תיה של מד ת הבו שה בעול ם הוא ‪ ,‬לפני הח ט א ול א יתבו ש שו ‪ ,‬השבת ענינו הוא היפך הבושה‪ ,‬סדר האותיות של שבת מבואר בחז"ל שהם‬ ‫אח ר הח ט א ב ו שה ‪ ,‬ב מ ע מ ד מ " ת ה תח ד ש ו ת ה ב ו שה ‪ ,‬ו ב ע ק ב ת א ד מ ש יח א מ ד ת א ו ת י ו ת ש ' ו ב ת ‪ ,‬ה א ו ת " ש " ע נ י נ ה ה ו א ש ל ש ת ה כ ו ח ו ת ש כ ו ל ל י ם א ת כ ל‬ ‫מציאות האדם‪ ,‬שלשת ענפי האות ש' הם כוחות הג' אבות שגנוזים בכנסת‬ ‫החוצפה‪ ,‬והדברים צריכים ביאור‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬הם ג' עמודי עולם תורה עבודה גמילות חסדים‪ ,‬שהם כלל כל כוחות‬ ‫והנה בדברי חז"ל מבואר‪ ,‬שאותיות בשת ואותיות שבת הם שוות‪ ,‬הפוך בשת הנ פ ש ש צ ר יכ י ם לה ת ג לו ת ב עב ו ד ת ה ' ‪ ,‬ו ה ם ס ד ר ה מ צ י או ת כ ול ה כנ ו ד ע ‪,‬‬ ‫ותמצא שבת‪ ,‬ושניים מתוך שבעים הפנים של מלת בראשית הם ירא בשת וירא ה"בת" ענינה הוא הכח שמוציא ומגלה את כל שלשת העמודים לפועל‪ ,‬זהו‬ ‫שבת‪ ,‬וצריך ביאור מה הקשר בין הבשת לשבת‪ ,‬ומה ענין היפוך האותיות בשת מדת דוד המלך‪ ,‬שאין למלך שום כח מצד עצמו אלא כל ענינו הוא גילוי כל‬ ‫כוחות העם לפועל‪ ,‬שכל הג' כוחות יתגלו בכנסת ישראל‪ ,‬כאשר כל ג' כוחות‬ ‫ושבת‪.‬‬ ‫ה ש ' ה ם מ ת ו ק נ י ם ב א ה ה מ ל כ ו ת ו מ וצ י אה א ו ת ם ל פ ו ע ל ‪ ,‬א ז ס ד ר ה א ו ת י ו ת‬ ‫בי אור הדברי ם ‪ ,‬מד ת הבו שה ו מד ת החוצפה א ין ענינ ם ר ק מדה טובה ו מדה הוא ש‪-‬בת‪ ,‬זהו השבת שבו הכל מתגלה בפועל ואין צורך עוד במלאכה‪ ,‬יום‬ ‫ר ע ה ב נ פ ש ה א ד ם ‪ ,‬א ל א ש ו ר ש ם ה ו א ב מ ה ו ת נ פ ש ה א ד ם ע צ מ ה ‪ ,‬א י ן מ ד ת שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים‪ ,‬אבל כאשר הם מקולקלים הם נשארים‬ ‫הבושה מתגלה באדם אלא מתוך הפער העמוק בין מה שיש בנפש האדם בכח גנוזים בתוך הבת‪ ,‬אז סדר האותיות הוא ב‪-‬ש‪-‬ת‪ ,‬שהש' נשארת גנוזה בתוך‬ ‫לבין מה שמתגלה בו בפועל‪ ,‬בעל חי אין בו בושה על היותו בעל חי משום ששם‬ ‫הבת‪ ,‬ואז יש פירוד גוף ונשמה ומתגלה הבושה‪.‬‬ ‫כ ל מ צ י א ו ת ו נ ג מ ר ת ‪ ,‬א ד ם ש ל ם ש כ ל ג ד ו ל ת ו יצ א ה ל פ ו ע ל א י ן ב ו ב ו שה מ ש ו ם‬ ‫שיש בו כל מה שראוי להיות בו‪ ,‬הבושה אינה אלא מום באדם‪ ,‬מתוך הפירוד ידוע הוא שיעקב אבינו היה תיקון חטא אדה"ר‪ ,‬משום שחטא אדה"ר היה‬ ‫בין גוף ונשמה צומחת לה הבושה על מה שיש בגוף שהוא סתירה ובזיון לגדולת קל ק ו ל הג ' כ ו ח ו ת ע " י הג ' ע ב י רו ת ‪ ,‬ו ה א ב ו ת ה ם ש ת י ק נ ו כ ל ה ג ' כ ו ח ו ת ‪,‬‬ ‫הנשמה‪ ,‬אבל מאידך‪ ,‬הבושה מעלה היא באדם‪ ,‬משום שהיא גילוי נשמת אדם‪ ,‬ובאברהם ויצח ק עדיין לא נגמר ה תי קון שהרי יצא מהם פסול ת‪ ,‬ור ק ע"י‬ ‫אדם ללא נשמה אין בו בושה משום שכל מציאותו נגמרת במדרגת הגוף שבו יעקב נגמר התיקון שהיתה מטתו שלימה‪ ,‬הוא גמר את תיקון הש' ואז יכלה‬ ‫ו א י ן ל ו מ מ ה ל ה ת ב י י ש ‪ ,‬ב א ו פ ן ש ל ע ו ל ם מ ד ת ה ב ו ש ה ה י א ש י ל ו ב ש ל מ ע ל ה מ ד ת ה ש ב ת לה ת ג ל ו ת ‪ ,‬כ מ ב ו א ר ב מ ד ר ש ב ר " ר י א ז ‪ ,‬א ב ר ה ם ש א י ן כ ת ו ב ב ו‬ ‫וחסרון‪ ,‬גוף ונשמה‪ ,‬בלא מעלת הנשמה באדם אין בושה‪ ,‬ובלא חסרון הגוף אין שמירת שבת ירש את הארץ במדה וכו'‪ ,‬אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת‪,‬‬ ‫שנאמר ויחן את פני העיר‪ ,‬נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום‪,‬‬ ‫בושה‪.‬‬ ‫יר ש א ת ה ע ול ם של א ב מד ה ו כ ו ' ‪ ,‬ו כ ן מב ו א ר ב שב ת ק יח ‪ ,‬כל ה מ ע נ ג א ת‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫‪,‬‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ף‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫לפ נ י ח ט א אדה"ר ‪ ,‬ה אד ם ה יה ב של י מ ו ת‬ ‫השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים‪ ,‬שנאמר וכו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך‬ ‫י ש ר ל ג מ ר י כ ל ו ל ר ק מ ס ד ר י כ וח ו ת ה ק ד ו ש ה ל ב ד ‪ ,‬כ מ " ש ה נ פ ש ה ח י י ם ‪ ,‬ה ג ו ף ו כ ו ' ‪ ,‬כ י ע ק ב ש כ ת ו ב ב ו ופ ר צ ת י מ ה ו ק ד מ ה ו צפ ו נ ה ו נ ג ב ה ‪ ,‬ו כ מ " ש ה מה ר " ל‬ ‫ל א ה י ה ע ו מ ד ב ס ת י ר ה ל כ ח ה נ ש מ ה א ל א א ד ר ב ה ה י ה ר ק כ ל י ל ג י ל ו י א ו ר בתפארת ישראל פ"כ‪ ,‬כי השבת ראוי אל מדת יעקב וכו'‪ ,‬אדה"ר קלקל את‬ ‫הנשמה שהיתה מאירה את כל קומתו‪ ,‬לכן היה ולא יתבוששו‪ ,‬לא היתה שום כוחות הנשמה ולא יכלו עוד להתגלות בפועל בגוף ונעשה פירוד גוף ונשמה‪,‬‬ ‫בושה בגילוי הגוף‪ ,‬משום שכל עניני הגוף היו מחוברים לרוחניותו וכולם היו יעקב תיקן את כוחות הנשמה ויכלו שוב להתחבר בגוף ולהתגלות בפועל‪ ,‬כל‬ ‫ע נ י נ י ק ד ו ש ה מ מ ש ‪ ,‬א ז ה י ה ג ו פ ו כ ת נ ו ת א ו ר ‪ ,‬ש ה י ה מ א י ר ב ג ו ף א ו ר ה נ ש מ ה ה ג ב ו ל ו ת ה ם מ כח ה ג ו ף א ב ל כ א ש ר ה ג ו ף מ א י ר מ א ו ר ה נ ש מה ש זה ו ה ג י ל ו י‬ ‫מכח חכמת אדם תאיר פניו‪ ,‬אבל אחר החטא נעשה פירוד בין גוף לנשמה‪ ,‬הרע‬ ‫של שבת‪ ,‬מאור פניו של אדם בשבת‪ ,‬אז יש נחלה בלא מצרים‪.‬‬ ‫נכ נ ס ל ת ו ך ה א ד ם ע צ מ ו ו ה נ ש מ ה ה ס ת ל ק ה מ ה א ד ם ו נ ש א ר ה ח ו ץ מ מ נ ו ‪ ,‬ו כ ל‬ ‫כ ו ח ה ה י ו ם ב א ד ם א י נ ה א ל א ח ו פ פ ת ע ל י ו ‪ ,‬ו מ מ נ ה ר ק ב ה י ר ו ת נ צ ו צ י א ו ר אלה שני הדברים המופלאים שמצאנו ביעקב‪ ,‬יעקב אבינו לא מת‪ ,‬תענית ה‬ ‫מ ת נ ו צ צ י ם ע ל ר א ש ה א ד ם ה ז ו כ ה א ל י ה כ ל א ח ד ל פ י מ ד ר ג ת ו ‪ ,‬ו ה י א ה נ ו ת נ ת ב ‪ ,‬ו י ע ק ב א י ן ל ו ב ו ש ה ‪ ,‬ש נא מ ר לא ע ת ה י ב ו ש י ע ק ב ו ל א ע ת ה י ח ו ר ו פ נ י ו ‪,‬‬ ‫להאדם בינה יתירה להשכיל השכליות הפנימים הגנוזים בתורתנו הקדושה‪ ,‬למה כי בראותו ילדיו וגו'‪ ,‬שכולם צדיקים‪ ,‬כולך יפה רעיתי‪ ,‬במד"ר ב יג‪,‬‬ ‫כמ"ש הנפש החיים בשער א' פט"ו‪ ,‬הפירוד הזה הוא שהוליד את מדת הבושה‪ ,‬י ע ק ב ש ה ח ז י ר א ת ה ס ד ר ש ל א ו ת י ו ת ה ש ב ת ‪ ,‬ש ת י ק ן א ת כ ו ח ו ת ה נ פ ש‬ ‫מ שו ם שהג וף ו רצונ ו תיו ה ם ס ת יר ה ל א ור ה נ ש מה הגנ וז ב אד ם ‪ ,‬וה א ד ם ש ל להתגלות בגוף‪ ,‬ולהחזיר את חיבור גוף ונשמה‪ ,‬הוא שסילק את מדת הבושה‬ ‫הנשמה מתבייש מהבהמיות המתגלה מתוך גופו‪ ,‬זה מה שאמר הקב"ה לאדם מ ה א נ ו ש ו ת ‪ ,‬ו ה ו א ש ה ח ז י ר א ת ח י י ה נ צ ח ל כ נ ס ת י ש ר א ל ‪ ,‬ה ו א ה ש ו ר ש‬ ‫לתחיית המתים בב"א‪.‬‬ ‫מ י ה ג י ד ל ך כ י ע ר ו ם א תה ה מ ן ה ע ץ ו כ ו ' ‪ ,‬ה ב ו ש ה ל ה י ו ת ע ר ו ם ש ו ר ש ו ב א כ י ל ה‬ ‫מע ץ ה ד ע ת ט ו ב ו ר ע ‪ ,‬ש ה ת ח ד ש ת ע ר ו ב ת ט ו ב ו ר ע ב ת ו ך ה א ד ם ‪ ,‬ו מ ע ת ה צ ר י ך‬ ‫לכ ן כ ה א מ ר ה ' א ל ב י ת יע ק ב א שר פד ה א ת אב ר ה ם ‪ ,‬ל א ע ת ה יב ו ש י ע ק ב‬ ‫כתנות עור לכסות הגוף שממנו הבושה‪.‬‬ ‫ול א ע ת ה פ נ י ו י ח ור ו ‪ ,‬כ י ב ר א ו ת ו יל ד י ו מ ע ש י י ד י ב ק ר ב ו י ק ד י ש ו ש מ י ‪,‬‬ ‫והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו‪.‬‬ ‫ש ור ש ה תחד ש ו ת הב ו שה ב אד ם ה ו א עצ מ ו ש ור ש ה תחד ש ו ת ה מ י תה ב אד ם ‪,‬‬ ‫מ ד ת הח ו צ פ ה ‪ ,‬א י ן ס ו ף ע נ י נה ר ק מ דה ר ע ה ב א ד ם ‪ ,‬ה ח ו צ פה ה י א מ ל כ ו ת א‬ ‫ב ל א ת ג א ‪ ,‬ה א ד ם ב ע ל ה נ פ ש ה ק ט נה ש מ ע מ י ד א ת עצ מ ו כ א ד ם ג ד ו ל ‪ ,‬מ ל ב ד‬ ‫מ ד ת ה ע ז ו ת ש מ ת ג לה ב ו ‪ ,‬ע ו ד מ ת ג ל ה ב ו ה נ מ כ ת כ ל ה ה ש ג ה ב מצ י א ו ת ו ש ל‬ ‫אד ם ג ד ו ל ‪ ,‬נ א ב ד מ מ נ ו כ ל ה ש ג ה ש ל ג ד ל ו ת ‪ ,‬ד ור ו ת ה ע ק ב ש מ ע מ י ד י ם א ת‬ ‫עצ מ ם כפ ס ג ת ה מצ י א ו ת ‪ ,‬א י ן ה ם מר ו מ מ י ם א ת עצ מ ם ‪ ,‬אל א מ ק ט י נ י ם א ת‬ ‫קומתם בעליבות ההשגה בדמותו של דור מפואר‪.‬‬

‫גדרי מצות קידוש‬ ‫הנה גבי הק ידו ש ש ל ל יל שבת ‪ ,‬מ בוא ר ב גמ' פס חים קה ‪ .‬ש אסו ר‬ ‫לטעו ם לפני הקידו ש ‪ ,‬אבל בקידו ש של היו ם אינו מבואר מה הדי ן‬ ‫ב ז ה ‪ ,‬ומ צאנ ו ב ז ה מ ח לו קת ה רמ ב " ם ו ה רא ב " ד ‪ ,‬ב פ' כ " ט מ ה ל' ש ב ת‬ ‫הל' י'‪.‬‬

‫שא פ ש ר לק ד ש ל פני כני סתו ו לא מ דין תוס פת ‪ ,‬ו הוא מו כ ר ח ל שיטת ו‬ ‫שדין תוס פת אינו מדאורייתא אלא ביוהכ"פ‪ ,‬נראה שיסוד‬ ‫מחלו קת ם הוא בז ה ‪ ,‬ש הרמ ב" ם ל שי טתו שדי ן קי דו ש הוא רק די ן‬ ‫ה ז כ ר ת ש ב ח ה ש ב ת ‪ ,‬א " כ הו א י כ ו ל ל ה תק יי ם א ף ל פ ני כנ יס תו ש ג ם‬ ‫בזה מתייחס השבח להשבת‪ ,‬אבל להרמב"ן שהוא דין מעשה קידוש‪,‬‬ ‫פ שו ט ש אי ן ש יי ך ק יד ו ש אל א ב זמ ן ה קד ו שה ‪ ,‬ומו כר ח ש אי נו אל א‬ ‫משום ד ין תוס פת שבת שרק ע ל ידי זה הו א מעשה קידוש ‪ ,‬ומז ה‬ ‫עצמו מוכרח שיטתם שתוספת שבת הוא דאורייתא‪.‬‬

‫הרמ ב" ם כת ב ‪ ,‬ש א ס ו ר ל ו ל א ד ם ש י ט ע ו ם כ ל ו ם ק ו ד ם ש יק דש ‪,‬‬ ‫וסברתו ל כאורה פש וטה‪ ,‬שה רי קיי" ל שכל מה דתקון ר בנן כעי ן‬ ‫דאורייתא תקון‪ ,‬ולכן אף שקידוש היום הוא רק מדרבנן משום כבוד‬ ‫היו ם ‪ ,‬י ש בו את אות ם ה דינ י ם ש ל קי דו ש ה לי ל ה מן ה תו ר ה ‪ ,‬ו אסו ר‬ ‫לטעום לפני הקידוש כמו בקידוש הלילה‪ ,‬כן ביאר הר"ן בפסחים קו‪ .‬עוד נפ"מ ממחלוקת זו‪ ,‬אם שייך לכלול דין הבדלה במצות זכור של‬ ‫קידוש‪ ,‬שהרמב"ם כתב בהל' א' שבמצות זכור נאמר גם דין הבדלה‬ ‫אבל הראב"ד כתב‪ ,‬אמר אברהם בחיי ראשי‪ ,‬אם מסברא אמרה לא ז כ ר ה ו ב כ נ י ס ת ו ו ב י צ י א ת ו ‪ ,‬א ב ל ה מ ג י ד מ ש נ ה ה ב י א מ פ ר ש י ם‬ ‫ס ב ר מ י מ י ו ס ב ר א פ ח ו ת ה מ ז ו ‪ ,‬ו לפ י ש ק ר א ו ה ו ק ד וש א ר ב א י צ א ל ו ‪ ,‬ש ח ו ל ק י ם ב ז ה ‪ ,‬ש ד י ן ה ב ד ל ה ה ו א ר ק מ ד ר ב נ ן ‪ ,‬ו י ש ש י ט ה ש ה ו א‬ ‫ו א י נ ה כ ל ו ם ‪ ,‬ש כ ב ר נת ק ד ש ה י ו ם ב כ נ י ס ת ו ע ל ה י י ן ק ו ד ם ש י ט ע ו ם מ דאו ריי תא א ב ל מ דין א ח ר מ פ סוק ו ל ה ב די ל ב ין הקו ד ש ו בי ן ה חו ל ‪,‬‬ ‫וכו' עכ"ל‪ ,‬ודבריו תמוהים‪ ,‬שאמנם כבר נתקדש היום בכניסתו אבל וזה תלוי במחלוקת הנ"ל‪ ,‬שהרמב"ם לשיטתו שהוא דין זכירת שבח‬ ‫כיון שתיקנו רבנן קידוש ביום למה לא יהא בו את אותם הדינים של שייך דין זה בין בכניסתו בין ביציאתו‪ ,‬אבל לשיטת הרמב"ן שהוא‬ ‫קידוש הלילה כעין דאורייתא כמ"ש הר"ן‪.‬‬ ‫דין קידוש לא שייך לכלול בזה דין הבדלה‪.‬‬ ‫ביאור מחלוקתם נראה כך‪ ,‬בעיקר יסוד דין קידוש מצאנו מחלוקת אפשר‪ ,‬שיסוד מחלוקתם הוא במקור דין קידוש בפסוק‪ ,‬שהרמב"ם‬ ‫ה ר מ ב " ם ו ה ר מ ב " ן ‪ ,‬ה רמ ב " ם כ ת ב ב ה ל ' א ' ש די ן ק י דו ש ה ו א ז כ ר ה ו ל מ ד ד י ן ק י ד ו ש מ ה פ ס ו ק ש ל ז כ ו ר א ת י ו ם ה ש ב ת ע צ מ ו ‪ ,‬א ב ל‬ ‫זכ י ר ת ש ב ח ו ק י ד ו ש ‪ ,‬ו ב ס פ ר ה מ צ ו ו ת ב י א ר י ו ת ר ‪ ,‬ש צ ו נ ו ל ק ד ש א ת ה ר מ ב " ן כ ת ב ש ם ‪ ,‬ש מ צ ו ת ז כ ו ר ע צ מ ה א י נ ו ד י ן ק י ד ו ש א ל א ד י ן‬ ‫הש ב ת ו ל א מ ר ד ב ר י ם ב כ נ י ס ת ו ו ב י צ י א ת ו ‪ ,‬נ ז כ ו ר ב ם ג ו ד ל ה י ו ם ה ז ה ה ז כ ר ת י מ י ה ש בו ע ל ש ב ת ‪ ,‬ו ד י ן ק י ד ו ש ה ו א מ מ ד רש מ מ ל ת ל ק ד ש ו ‪,‬‬ ‫ו מ ע ל ת ו ‪ ,‬ו ה ב ד ל ו מש א ר ה י מ י ם ה ק ו ד מ י ם מ מ נ ו ו ה ב א י ם א ח ר י ו ו כו ' ו מ ע ת ה ל ה ר מ ב " ם ש ה ו א מ פ ס ו ק ז כ ו ר ה ר י ש ה ו א ד י ן ז כ י ר ה ‪ ,‬א ב ל‬ ‫עכ " ל‪ ,‬מ בו א ר ש ד ין ק יד ו ש א י נו א לא הז כ ר ת מ ע לת הש ב ת ‪ ,‬א ב ל ל ה ר מ ב " ן ש ה ו א מ מ ל ת ל ק ד ש ו ה ו א ד י ן ק י ד ו ש כ כ ל ד י נ י ק י ד ו ש‬ ‫מ ד ב רי ה ר מ ב " ן מ בו א ר ש דין קי דו ש אי נו רק די ן ה ז כ ר ה א לא מ ע ש ה‬ ‫המבוארים בתורה ביובל ובר"ח‪.‬‬ ‫קי ד ו ש ל ק ד ש א ת הי ו ם ‪ ,‬ש כת ב ב פ ס וק ז כ ו ר א ת י ו ם ה ש בת ל ק ד ש ו ‪,‬‬ ‫ש נ ק דש ה ו ב ז כ ר ו ן ‪ ,‬כ ע נ י ן ו ק דש ת ם א ת ש נ ת ה ח מ יש י ם ש נ ה ‪ ,‬ש ה י ה מ ע ת ה מ ב ו א ר מ ח ל ו ק ת ה ר מ ב " ם ו ה ר א ב " ד ב ק י ד ו ש ה י ו ם ‪,‬‬ ‫ט ע ו ן ק י ד וש ב י " ד ל ו מ ר ב י ו ב ל מ ק ו ד ש מ ק ו ד ש ו כ ו ' ‪ ,‬ו ז ה ע ל ק י ד ו ש ש ל ה ר מ ב " ם ל ש י ט ת ו ש ק י ד ו ש ה ו א ד י ן ז כ י ר ת ש ב ח א פ ש ר ש ג ם‬ ‫ה ל י ל ה ‪ ,‬לפ י ש כ ל ה ט ע ו נ י ם ק י ד וש מ ת ק ד ש י ם ב כ נ י ס ת ן פ ע ם א ח ת ‪ ,‬קי ד ו ש ה י ו ם ה ו א ד י ן ק י ד ו ש ג מ ו ר ‪ ,‬ש די ן ז כי ר ת ש ב ח שי י ך א ף כ מ ה‬ ‫כ ג ו ן ק י ד וש ה ח ו דש ו ק י ד וש ה י ו ב ל ‪ ,‬א ב ל ב י ו ם א ס מ כ ת א ‪ ,‬ו א י ן א ו מ ר פ ע מ י ם ב י ו ם ‪ ,‬ו ע " כ ק י ד ו ש ה ו א ו י ש ב ו כ ל ד י נ י ק י ד ו ש ‪ ,‬ו ל כ ן א ס ו ר‬ ‫ב ו מ ק ו ד ש כ ל ל ‪ ,‬ש ד י י נ ו בפ ע ם א חת ב כ נ י סת ו ע כ " ל ‪ ,‬וא ם די ן ק י דו ש לט ע ו ם ‪ ,‬א ב ל ה ר א ב " ד נ רא ה ש סו ב ר כמ ו ה רמ ב " ן ש ד י ן ק י ד ו ש א י נ ו‬ ‫ה ו א ר ק ד י ן זכ י ר ה מ ה ע נ ינ ו ל ד י ן ק י דו ש ה ח ו ד ש ו יו ב ל ש ש ם ה ו א ד י ן ז כ י ר ה א ל א מ ע ש ה ק י ד ו ש ‪ ,‬ש ל כ ן כ ת ב ש כ ב ר נ ת ק ד ש ה י ו ם‬ ‫מעשה קידוש‪ ,‬ומבואר מזה שדין קידוש הוא לקדש את היום בדיבור בכניסתו‪ ,‬כדברי הרמב"ן שכל הטעונים קידוש מתקדשים בכניסתן‬ ‫כמו ביובל ובקידוש החודש‪ ,‬ואף ששבת קדוש מאיליו מ"מ יש מצוה פ ע ם א ח ת ‪ ,‬ה י י נ ו ש כ י ו ן ש ה ו א ד י ן מ ע ש ה ק י ד ו ש א י נ ו ש י י ך א ל א‬ ‫ע ל ה א ד ם לק ד ש או ת ו ‪ ,‬ו ל כן ג ם ה כ רי ח ה ר מ ב " ן שק י דו ש ה יו ם ה ו א ב כ נ י ס ת ו ‪ ,‬ו ע ל כ ר ח ך ש ק י ד ו ש ה י ו ם ח ל ו ק מ ק י ד ו ש ה ל י ל ה ‪ ,‬ש א י נ ו‬ ‫רק מדרבנן‪ ,‬משום שמעשה קידוש אינו שייך אלא בכניסתו בלבד‪ .‬מעשה קיד וש‪ ,‬אלא דין קביע ות ס עודה על היין משום כב וד היום ‪,‬‬ ‫ו כ מ " ש ה מ ה ר " ם ח ל אוו ה ב פ ס חי ם קו ‪ ,‬ד א י ן ז ה ק י ד וש מ מש ‪ ,‬ש כ ב ר‬ ‫אחת הנפ"מ ממחלוקת זו הוא‪ ,‬אם אפשר לעשות קידוש לפני כניסת נתקדש היום פעם אחת‪ ,‬ולא מצינו לקידוש בי"ד ללילה וליום‪ ,‬אלא‬ ‫ה ש ב ת ‪ ,‬ש ה ר י פ ש ו ט ש א פ ש ר ל ק ד ש ל פ נ י ז מ ן כ נ י ס ת ה ש ב ת ‪ ,‬א ל א שח כ מ י ם ת ק נו לק ב וע סע ו דת ו ע ל ה י י ן ו כו ' ‪ ,‬ו על כן לא שי י ך ב ז ה‬ ‫ש נ ח ל ק ו ה ר א ש ו נ י ם ב י סו ד ד י ן ז ה ‪ ,‬ש ל ר ו ב ה ר א ש ו נ י ם ל כ א ו ר ה ה ו א א י ס ו ר ט ע י מ ה מ ש ו ם כ ע י ן ד א ו ר י י ת א כ י ו ן ש ה ו א ק י ו ם ד י ן א ח ר ‪,‬‬ ‫משום שתוספת שבת הוא דאורייתא ונמצא שנעשה הקידוש בשבת‪ ,‬וב י ו ת ר ש ל ש י ט ה ז ו ע י ק ר א י ס ו ר ט ע י מ ה ה ו א מ שו ם ש א י ן ל ט ע ו ם‬ ‫אבל הרמב"ם כתב בהל' יא‪ ,‬יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת‬ ‫לפני מעשה הקידוש‪ ,‬ובקידוש היום אין סברא זו‪.‬‬ ‫מבעוד י ו ם אעפ " י ש ל א נכ נ סה השבת ‪ ,‬מ בואר ש הוא מ עי קר הדי ן‬

‫קושית המנחת חינוך‬

‫חטא אדם הראשון‬

‫שי טת הר מב " ם ‪ ,‬ש ד ין ק י דו ש ו די ן ה בד ל ה שנ י ה ם נ ל מד י ם‬ ‫מאותו הפסוק של זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬זכרהו‬ ‫בכניסתו וביציאתו‪.‬‬

‫אדה"ר קודם החטא‪ ,‬עם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור להטות עצמו לכל אשר‬ ‫יחפוץ‪ ,‬להיטיב או להיפך ח"ו‪ ,‬כי זה תכלית כוונת כלל הבריאה‪ ,‬וגם כי הרי אחר‬ ‫כ ך ח ט א ‪ ,‬א מ נ ם ‪ ,‬ל א שה יה ע נ י ן בח י ר ת ו מח מ ת ש כ וח ו ת ה ר ע ה י ו כ ל ו ל י ם ב ת ו כ ו ‪,‬‬ ‫כי הוא היה אדם ישר לגמרי כלול רק מסדרי כחות הקדושה לבד‪ ,‬וכל עניניו היו‬ ‫כולם ישרים קדושים ומזוככים טוב גמור בלי שום עירוב ונטיה לצד ההיפך כלל‪,‬‬ ‫וכחות הרע היו עומדים לצד וענין בפני עצמם חוץ ממנו‪.‬‬

‫ו הק ש ה ה מנ ח ת ח ינו ך ‪ ,‬ב מצו ה ל א א ות ה ‪ ,‬ש ה רי בק י דו ש י ש‬ ‫דין של הזכרת יציאת מצרים בקידוש‪ ,‬בפסחים קיז לומדים‬ ‫את זה מגזירה שוה זכור מלמען תזכור את יום צאתך מארץ‬ ‫מצ רי ם ‪ ,‬ו מ ע תה ל שיט ת ה ר מב " ם שג ם דין ה ב דל ה הו א‬ ‫מהפסוק של זכור למה לא מזכירים יציאת מצרים בהבדלה‪,‬‬ ‫והניח בצ"ע‪.‬‬

‫והיה בעל בחירה ליכנס אל כחות הרע ח"ו‪ ,‬כמו שהאדם הוא בעל בחירה ליכנס‬ ‫אל תוך האש‪ ,‬לכן כשרצה הס"א להחטיאו הוצרך הנחש לבא מבחוץ לפתות‪ ,‬לא‬ ‫כ מ ו ש ה ו א ע תה ש ה יצ ר ה מפ תה א ת ה א ד ם ה ו א ב ת ו ך ה א ד ם עצ מ ו ‪ ,‬ו מ תד מ ה‬ ‫להאדם שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות העון ולא שאחר חוץ ממנו מפתהו‪.‬‬

‫קושיא לעיון‬

‫ובח ט או שנ מ שך אחר פ תוי ה ס" א ‪ ,‬אז נ תערבו הכחו ת הרע ב תוכו מ מ ש ‪ ,‬וכן‬ ‫בה ע ו ל מ ו ת ‪ ,‬ו זה ו ע ץ ה ד ע ת ט ו ב ו ר ע ‪ ,‬ש נ תח ב ר ו ו נ ת ע ר ב ו ב ת ו כ ו ו בה ע ו ל מ ו ת ה ט ו ב‬ ‫והרע יחד זה בתוך זה ממש‪ ,‬כי דעת פירושו התחברות כידוע‪.‬‬

‫בר ש " י ה רא שון בתו ר ה מ בוא ר ‪ ,‬שאילו לא הת שו ב ה ש ל‬ ‫ב רצו נו נתנ ה ו ב רצו נו נט ל ה הי ה ט ענ ה לאו מות ה עו ל ם לומ ר‬ ‫לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' אומות‪.‬‬ ‫וק שה מאוד ‪ ,‬הרי ק י ימא לן מה שקנה ע בד קנה רבו ‪ ,‬וכנע ן‬ ‫הר י נ ת ק לל ע ב ד עב ד י ם י הי ה ל א ח יו ‪ ,‬ו ב ד ין ז ו כ י ם ב נ י ש ם‬ ‫בק ני נו ‪ ,‬וכ מו ש ענ ה גב יה ה בן פ סי סא ל אל כס נד ר מו קד ו ן‬ ‫בסנהדרין צא‪ ,‬ומה טענת ליסטות יש כאן‪.‬‬ ‫עיין במפרשי רש"י‪.‬‬

‫ו מ אז גר ם ע י" ז ע רבוב י א גד ולה ב מע שי ו ‪ ,‬ש כ ל מע ש י ה א ד ם ה מ ה בער בובי א‬ ‫והשתנות רבים מאוד‪ ,‬פעם טוב ופעם רע‪ ,‬ומתהפך תמיד מטוב לרע ומרע לטוב‪,‬‬ ‫וגם המעשה הטוב עצמה‪ ,‬כמעט בלתי אפשר לרוב העולם שתהיה כולה קודש זכה‬ ‫ונ קי ה ל ג מר י ב לי שו ם נ טי ה ל אי ז ה פ ניה ו מ ח שב ה קל ה ל גר מ יה ‪ ,‬וכ ן ל היפ ך‬ ‫בה מע שה א שר ל א ט ובה ‪ ,‬ג ם כן מעור ב בה ל פע מי ם איז ה מח שבה ל טוב לפ י‬ ‫דמיונו‪.‬‬ ‫)נפש החיים שער א פ"ו(‬ ‫להרחבת הענין ‪ -‬עיין במכתב מאליהו ח"ב‪.‬‬

‫מערכת בית המדרש‪ ,‬גליון דו חדשי‪ ,‬פריס צרפת‪.‬‬

‫להערות ‪ :‬הרב משה יעקב שניאור ‪ -‬טל ‪0616246787 :‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה ‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות של הציבור החרדי‬

‫‪[email protected]‬‬